ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 22/07/1991

מפעל מנועי בית-שמש (ישיבה פתוחה לתקשורת)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 291

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני, י"א באב התשנ"א (22 ביולי 1991), שעה 09:00

נ כ יו ו -

חברי הוועדה; אי נמיר - היו"ר

שי ארבלי-אלמוזלינו

רן כהן

ע' פרץ

ש' פדידה - ראש עיריית בת-שמש

מוזמנים; אי אורן - ראש מנה"ר, משרד הבטחון

שי גרניט - הממונה על השכר, משרד האוצר

די עמיחי - מנהל מפעל מנועי בית-שמש

ז י אורן - משנה למנכ"ל רשות החברות הממשלתיות

אי כהן - סגן מזכיר מועצת פועלי בית-שמש

מזכיר איגוד מקצועי

מי לוי - יו"ר ועד עובדי מפעל מנועי בית-שמש

פ' ועקנין - חבר ועד מנ"תים, מתכת ואחיד,

מפעל מנועי בית-שמש

די ואיש - עוזר למנכ"ל משרד הבטחון

ני גלעד - רפרנט בטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מ' הלנברג

סדר-היום; מפעל מנועי בית-שמש



מפעל מנועי בית-שמש

(ישיבה פתוחה לתקשורת)

היו"ר אי נמיר;

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העובדה והרווחה.

אם אין התנגדות, אני מכריזה עליה ישיבה פתוחה.

הנושא שעל סדר-יומנו הוא מפעל מנועי בית שמש. לפני שבוע או אולי עשרה ימים

התקשרו אלי חברי ועד מנועי בית-שמש וסיפרו לי שיש כוונה לפגוע במפעל. לאחר מכן

קיימתי איתם פגישה כאן, בכנסת.

אני רוצה לקרוא כאן את הדברים כפי שאמרו לי אותם חברי הוועד באותה פגישה.

אחר-כך אומר מה אמר לי מנכ"ל משרד הבטחון כאשר היה כאן בשבוע שחלף בנושא של רפא"ל

ואני שלחתי לו פתק ושאלתי אותו בענין מנועי בית שמש.

מה אמרו לי חברי הוועד? אני קוראת: "בשנת 1985 הועסקו במפעל 1,300 עובדים.

לארור תכנית הבראה והתייעלות צומצם מספר העובדים ל-680. בשנת 1988 בוצעה תכנית

הבראה נוספת שבעקבותיה צומצם מספר העובדים ל-390. בעקבות תכנית ההבראה ב-1988

התחייבה הממשלה למחוק את חובות העבר בסך 100 מיליון דולר ולהבטיח תעסוקה ל-420.

עובדים כשהמפתח לתעסוקה הוא התחייבות משרד הבטחון לספק עבודה למפעל מנועי בית-שמש

בסך 10 מיליון דולר לשנה למשך 4 שנים. בשנת 1989 נתבקשנו על-ידי משרד הבטחון

להכין תשתית להסבת מנועי 15-F ו-16F- ל-45 מנועים בשנה, עד שנת 1993. במידה ולא

נעמוד בדרישה זו, הפרוייקט יילקח מהמפעל. מפעל מנועי בית-שמש התארגן כמתחייב

מקבלת הפרוייקט, כולל קליטת עובדים נוספים בתחום הנ"ל. בשנת 1989 עמד המפעל בכל

התחייבויותיו וסיפק 45 מנועים כמתחייב מדרישת משרד הבטחון. בשנת 1990, בגלל

מגבלות תקציב, הופחת מספר המנועים ל-25 מנועים בלבד. בשנת 1991 מדובר על פחות

מ-20 מנועים, דבר זה פוגע קשות בתיפקודו של המפעל כיוון שזה פרוייקט ייחודי.

ביוני 1991 נמסר לנו על-ידי הנהלת המפעל שמשרד הבטחון מצמצם את אספקת המנועים

לשנת 1992 ומקפיא את אספקתם לשנת 1994, דבר שיביא לחיסולו ולסגירתו של מפעל מנועי

בית-שמש ולפיטורי 420 עובדים. ברצוננו לציין שידוע למשרד הבטחון שדחיית ההזמנות

לפרוייקט ההסבה של F-15ו-16-F תביא לחיסולו של מפעל מנועי בית-שמש. מספר

המובטלים בעיר בית-שמש עומד על 6.7%. מן הראוי לציין שזה המפעל היחיד באזור

שמעסיק עובדים ברמה של מהנדסים, אקדמאים, הנדסאים וטכנאים ועובדים מיומנים בתחום

ייצור חלקי מנועי סילון. אנו פונים אליך ומבקשים את עזרתך מאחר ועבור המפעל הפסקת

הפרוייקט גובלת באסון הן מבחינת התעסוקה בבית-שמש, מקור ההכנסה והאפשרות להתארגן

בנושאים ארורים שיקטינו עם הזמן את תלותו של המפעל בהזמנות מערכת הבטחון."

אחרי שקיבלתי את הדברים האלה טילפנתי נגיד לאברהם אורן.

אני רוצה לקרוא כאן מה השיב לי מנכ"ל משרד הבטחון, דוד עברי, בשבוע שעבר,

לאחר ששאלתי אותו מה קורה במפעל מנועי בית-שמש. הוא כוזב לי: "אין תקציב לממש

הזמנות כפי שבית-שמש רוצה. חיל האוויר איננו רואה זאת בעדיפות. במשך השנים

האחרונות עשינו מאמצים לשמר רמת הזמנות ובכך לתת להנהלת מנועי בית-שמש הזדמנות

להיכנס לשיווק הן לייצוא והן לנושאים ארורים. לצערי, הם לא הצליחו ויש לכך גם

סיבות אובייקטיביות. גם בעבר טענו שאין למערכת הבטחון צורך במפעל מנועי בית-שמש,

בראייה בטחונית טהורה. לגופו של ענין - מצאנו פתרון זמני למספר חודשים על-ידי

הקדמת עבודות מ-1992 אך אין לנו תקציב לספק עבודות להמשך, ובינתיים רשות החברות

מנסה או למכור את המפעל או להעבירו לניהול לחברה פרטית."

זה מה שכתב לי מנכ"ל משרד הבטחון.



אני מבקשת עכשיו מראש מנה"ר, אתה האיש הבכיר של משרד הבטחון, תמסור לו היכן

נכון לעכשיו עומד הנושא.

אי אורן;

מה שאמר מנכ"ל משרד הבטחון, זה למעשה המצב. אני רוצה להתייחס גם לכמה מלים

שהועלו על-ידי ועד העובדים, ולקצת היסטוריה.

כשהיה מדובר על כך שמדינת ישראל, מבחינת המדיניות, רוצה להרכיב לפחות פלפורמה

אחת מכל הסוגים, הכוונה היא גם מטוס, וכתוצאה מזה היה צורך באותה יכולת של ייצור

מנועים. היכולת הזאת נקטעה, ולא חשוב נעז היתה ההיסטוריה, והמצב שנגזר הוא מה

שהמנכ"ל מציין, זאת אומרת שמבחינה בטחונית אין צורך במפעל שמייצר מנועים. ואז

נשאלה שאלה לגבי ההיבט התחזוקתי, זאת אומרת לתת גיבוי לצה"ל, לחיל האוויר, לתת

פתרון לבעיות שמתעוררות - אמברגו או מצב שלא צופים אותו. לדוגמה, בשנות ה-80

המוקדמות, לאחר שהיתה הערכה מחדש, עצרו אספקות של מטוסים. לכן בונים את המלאי

בתוך הצבא כך שלא נהיה תלויים בתקופה מסויימת ושנהיה מסוגלים לעשות את מה שצריך.

אתה בונה, יכולת שתיתן פתרון לאותם פריטים שיש בהם צריכה רבה. בהקשר לזה אני רוצה

להזכיר את להבי ישקר.
היו"ר א' נמיר
איפה מייצרים את זה?
אי אורן
אצל סטף ורטהיימר. אני מדבר על דברים שנותנים פתרון לתחזוקה.

אתן דוגמה בתחום אחר - למשל מצבר, יש לו אורך חיים של 9 חודשים, אפשר להחזיק

אותו יבש. הוא הדין סוללות. עשו חלוקה בין תעשיה אווירית לבין מנועי בית-שמש.

המפעל בבית-שמש, רואה את עצמו כמפעל יצרני העוסק בייצור של דברים שמהם אפשר לייצר

מנועים.

יש מוצרי לווי שיש לנו צורך בהם אבל הצורך תמיד נמדד בכסף. אם אנחנו מזמינים

הזמנה מפראט אנד ווטני או מג'נרל אלקטריק והוא מכניס את זה כתחלופה לבית שמש, זה

חלק מבית שמש. זאת אומרת צריך לראות את זה כהזמנות מבית-שמש. במשך שנים ניסינו

ללחוץ על החברות להגדיל את הרכישות. החברות מצאו את עצמן בבעיה ושאלו, יש בית-שמש

או אין בית-שמש. יכול להיות שאנחנו מכניסים הזמנות ואיש לא עומד מאחוריהן.

תהליך המכירה של בית-שמש ארוך מאד אם אין בעל-בית חיצוני, ועל זה רמז המנכייל

כאשר דיבר על סיבות אובייקטיביות.

היו"ר אי נמיר;

אני לא מבינה. למה אין בעל-בית.

אי אורן;

הממשלה זה בעל-בית.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

למפעל אין בעל-בית.



היו"ר א' נמיר;

אני רוצה להבין מיהו- הבעל-בית של המפעל.

א' אורן;

אני יודע שכונס הנכסים זה בעל-בית.

היו"ר א' נמיר;

זה עובד תחת כונס נכסים? אני יודעת שהמדינה מתנהלת בלי בעל-בית.

אי אורן;

התעשיה האווירית גם מתנהלת פחות או יותר בצורה דומה אבל זה מפעל עם

מועצת מנהלים, עם כסף. היא יכולה לקבל והשקעות ויש לה 80% ייצוא.

יו

היו"ר א' נמיר;

זו פעם ראשונה שאני שומעת שלתעשיה האווירית אין בעל-בית.
אי אורן
להיפך. התעשיה האווירית עובדת, יש לה ניהול מתאים, יש לה כסף מתאים ויש לה

גיבוי מתאים והיא יכולה להגיע למצב שכל תעשיה יכולה להגיע אליו, 80%-90% ייצוא.

המפעל הזה לא הגיע להעמקת הייצור.

אם אני לוקח דוגמה שאנחנו לחצנו על ג'נרל אלקרטריק שתכניס הזמנה בערך של 12

מיליון דולר, כשאתה מסתכל מה החלק של בית-שמש - הערך המוסף שלו נמוך ביותר. אני

משלם בייצור גומלין ואני מקבל היקף עבודה בסדר גודל של מיליון דולר. כל זה מעט

מאד. אם אני מבטל את זה מצבו של המפעל יותר גרוע.

אני מנסה לתאר כאן את המחלה הכרונית שישנה. זה מצב אובייקטיבי שממשלת ישראל

לא הצליחה לקלוט את המפעל הזה ולהגדיל את השווקים, והתלות הזאת קיימת. אם היו

נעשים דברים בתחילת הדרך ייתכן שהיום היינו מעבר לתקופת הבראה, כמו התעשיה

האווירית שיצאה לדרך אחרי היילביאיי. המפעל בבית שמש הוא בסטגנציה ואנחנו חיים

מהיום למחר, מהיום להיום, ופותרים את הדברים מרגע לרגע.

כשהתחלנו את שנת העבודה 1991. כאשר הוצגה תכנית העבודה שמתי לשר הבטחון מספר

נקודות בעייתיות, ביניהן בית-שמש. זו היועץ אחת הנקודות ששמנו אותה על השולחן.

בשנת 1991 הבעיה כמעט פתורה. בלחץ כזה או אחר אנחנו פותרים את הבעיה.

אני רוצה לומר משהו שירגיז מישהו מהאוצר. כל אותם המשחקים שעושים אותם, יכול

להיות שהם טבעיים ומותרים, בסופו של דבר מגיעים אלי וגם לחדר הזה.

כשיש הסכמים שאינם מתבצעים, התוצאה היא שלצד הצבאי, צהייל או חיל האוויר, מקטינים

את המסגרת. אם יש הסכם מאולץ שיש בו פחות שקלים - ההשפעה היא שחסרים שקלים לחיל

האוויר. היום מחפשים פתרון, בוירטואוזיות, עם חיל האוויר. חיים מהיד לפה כדי

לפתור את הבעיה. משרד הבטחון לא מקבל תקציב. אני לא מקבל את הכסף שהוסכם שאקבל

בגלל העלויות שהיו במלחמת המפרץ.



היו"ר א' נמיר;

כמה זה?
אי אורן
מר ואיש יכול למספר פרטים.
די ואיש
היה ויכוח בין משרד האוצר למשרד הבטחון בשאלה מה היקף ההחזרים שמשרד הבטחון

צריך לקבל כתוצאה מעלויות של מלהמת המפרץ, עלויות בגין הודש פברואר שלא קיבלנו,

עלויות בגין חודשים אחרים, כגון חלוקת המסיכות. במקביל היה סיוע של 650 מיליון

דולר שמשרד הבטחון ראה את זה כמקור כדי לממן החזרים שמגיעים לו בעקבות המלי1מה.

היו דיונים בין משרד הבטהון לאוצר והושגה פשרה שבמסגרת שלה משרד הבטחון לא קיבל

את כל התביעות שלו.

t

רן כהן;

מה הוסכם?

היו"ר א' נמיר;

אתה מדבר על 650 מיליון דולר, שזה מהאמריקאים בגין מלחמת המפרץ.

די ואיש;

כן.

היו"ר אי נמיר;

לאן זה הלך?

די ואיש;

לאוצר.

היו"ר אי נמיר;

כמה מזה קיבלה מערכת הבטהון?

די ואיש;

אני לא זוכר את המספר המדוייק.

היו"ר אי נמיר;

בערך.

רן כהן;

אני זוכר שהיו דיונים בין משרד האוצר למשרד הבטחון. אני זוכר שהיה הסכם

ביניכם. מה ההסכם.



היו"ר אי נמיר;

כמה קיבלתם מ-650 מיליון?
די ואיש
180 מיליון שקל, זה הסכום שהוסכם לקבל. גם בשנה הקודמת קיבלנו סכומים עבור

הודשים אוגוסט - נובמבר ואחר-כך נובמבר - ינואר.
היו"ר אי נמיר
180?
די ואיש
לא. זה הסכום שהוסכם.
נ' גלעד
משרד האוצר הגיע לפני שבוע או שבוע וחצי לסיכום, עם משרד הבטחון, על התביעות

שלהם בגין הוצאות מלחמת המפרץ.
היו"ר א' נמיר
סיכום?
נ י גלעד
כן.

מחודש אוגוסט, מהפלישה ועד לגמר המלחמה קיבלנו למעשה 3 תביעות ממשרד הבטחון,

שהתבססו על ההוצאות התקופתיות של כל תקופה ותקופה במהלך מלחמת המפרץ. הסיכום

שסוכם לפני שבועיים מכסה את מלוא התביעות של משרד הבטחון - 409 מיליון שייח ועוד

24 מיליון לתקופה קודמת ועוד 129 מיליון של ינואר - פברואר.

הסכום של 180 מיליון שדוד ואיש מדבר עליו כולל אלמנטים בגין הוצאות אזרחיות

של חלוקת המסיכות, שלא כלולות בקבוצות של מלחמת המפרץ.
הי וייר א' נמיר
409 מיליון שקל, זה הסכום הסופי?
נ י גלעד
לא. 409 ועוד 243 ועוד 129 לתקופה של ינואר - פברואר, אלה היו התביעות. מעבר

לזה ניתנו סכומים נוספים לנושאים מיוחדים שאינני מוכן לפרט.
היו"ר אי נמיר
התביעות האלה סוכמו?

כמה זה בסך הכל?
אי אדלר
781.

הי ו "ר א' נמיר;

781?

נ י גלעד;

כן.

היו"ר אי נמיר;

על זה סוכם?

נ' גלעד;

מזה יש סכום שמערכת הבטחון קיבלה ומעבר לזה יש הוצאות אזרחיות שבגינן ניתנו

תוספות, למשל, בגין חלוקת המסיכות. להערכתי זה מסתכם ב-100 מיליון.

היו"ר אי נמיר;

את זה צריך להוסיף ל-781?

נ' גלעד;

כרגע אני לא מוסיף את זה.

מערכת הבטחון קיבלה את כל דרישתה בגין הוצאות המלחמה, והיא קיבלה סכומים מעבר

לזה.

רן כהן;

היא קיבלה או הוסכם שתקבל? מה בפועל נכנס למערכת הבטחון?

נ י גלעד;

הוסכם, וחלקים ניכרים קיבלה -409 ו-243 כבר קיבלה. 180 היא מקבלת בימים

אלה.

היו"ר אי נמיר;

מה פתרתם?

נ י גלעד;

הסכום של 409 הועבר כולו ועוד 243.
היו"ר א' נמיר
היתה דרישה של שר הבטחון בנוגע לתעשיות בטחוניות בערי פיתוח, דובר על סכום

של 200 מיליון דולר. מה קרה עם זה?

ני גלעד;

עד כה לא קרה.
היו"ר א' נמיר
במקביל לסכום של 650 מיליון של ארצות הברית היה סכום של 830 מיליון מרק, סיוע

מגרמניה שהלך כולו למערכת הבטחון.

אי אורן;

זה 880 מיליון ולא 830 מיליון. שום פרוטה לא הלכה לכאן. את העבודה עושים

בגרמניה. זה סיפור הצוללות. אם לא היו מסכימים לזה, האוצר לא היה רואה מרק אחד.
שי ארבלי-אלמוזלינו
מה עם בית-שמש?

נ י גלעד;

650 מיליון דולר - אנחנו רואים אותם כמקור לכיסוי ההוצאות. חלק מ-650 מיליון

ילך לכיסוי נזקי טילים. האישור של 650 מיליון דולר ניתן למדינת ישראל על כל

הוצאותיה, חלק מזה למערכת הבטחון. היות והיו דרישות של מערכת הבטחון - חלקו

יכוסה על-ידי תקציב המדינה וחלקו מה-650 מיליון. מערכת הבטחון קיבלה את כל

ההוצאות בגין מלחמת המפרץ, חלק מזה עבור חיל האוויר להוצאות שונות.

די ואיש;

לא הייתי רוצה להלאות את הוועדה בפרטי הוויכוח. 650 מיליון זה החזר עלויות.

היתה תביעה של משרד הבטחון לאוצר. לא כל התביעות שלנו התקבלו. לא קיבלנו החזר של

ימי מילואים בהיקף של 100 מיליון שקל.

בשנת 1991 היינו צריכים להחזיר 106 מתוך הסכום של 409. האוצר ומשרד הבטחון

הגיעו לפשרה בנושא התקציב וחלק הוא לא מקבל בחזרה, לכן מערכת הבטחון צריכה

להתכנס ולהחליט למה נכנסים ולמה לא.

אי אורן;

אני ניסיתי לתת תמונה מהצד שלי. חיל האוויר עמד במצב שהיו חסרים לו 80 מיליון

שקל. עמדתי להודיע לתעשיה האווירית ולתעשיות אחרות להפסיק לעבוד.

בשביל לגמור את שנת העבודה עם מה שיש אנחנו צריכים 3.3 מיליון שקל. זה כסף

קטן. בשביל לגמור את שנת העבודה הנוכחית חסרים 3.3 מיליון שקל.

היו"ר אי נמיר;

למנועי בית-שמש?



אי אורן;

כן. יש הצעות לפתרון - חלק יוקדם על-חשבון השנה הבאה, דולק יש לחיל האוויר ואת

היתר הוא מחפש. צריך לדעת שהכסף מגיע רק אחרי שזה עובר את ועדת הכספים. זה לא

המפעל הבעייתי היחידי. יש עוד.
רן כהן
יש כאן דבר מהותי. אני יכול להבין שלחיל אוויר יש צורך ממשי בשיפוץ מנועים

ורק מפני שאין כסף היל אוויר עומד במצב שהמפעל לע עובד ומנועים לא תקינים.
א' אורן
כן.

אנחנו קונים זבדים שמחירו של כל אחד מהם בארצות-הברית 1.5 מיליון דולר. בית

שמש עושה, עבודה בסדר גודל של 400 אלף שקל לאחד. היום אנחנו עובדים בהיקף של 2

לחודש. לפי חישובים מצאנו שלכל שנה צריך כ-35 מיליון דולר לקניית הזבדים.
היו"ר אי נמיר
עוד פעם.
אי אורן
400 אלף ש"ח כפול 12 זה 4.8 מיליון שי'ח. זה הכסף לזבדים בשביל

בית-שמש. צריך לקנות את הזבדים במחיר של 1.5 האחד ולהכפיל ב-24 לשנה. הבעיה

הגדולה היא שאין לי כ-35 מיליון דולר לקנות את הזבדים. עד חודש ינואר יש זבדים

שקנינו. חסר החלק לכיסוי העבודה במנועי בית-שמש.

הבעיה היא לשנתיים הבאות, כ-35 מיליון לשנה, זאת אומרת כ-70 מיליון לשנתיים

הבאות.

הזבד מאפשר לעשות שינוי, יש בקרה אלקטרונית, כדי לא להזיק למנוע. יש צורך

היוני בכסף. אם אין כסף, לא קונים. מצבנו היום הוא כזה שהשנתיים הקרובות הן הכי

רזות. לפי המצב היום הרי בשנתיים הקרובות אין לנו יכולת לקנות אותם זבדים, וזה,

כפי שאמרתי, כ-70 מיליון דולר.

אני מבקש לציין שהנושא הזה מופיע בתכניות מעבר לשנת 1994. זאת אומרת אנחנו

צריכים לקנות את הזבדים מעבר לשנת 1994.
הי ו "ר אי נמיר
יש לכם הצעות למוצרים אוחרים שאפשר בינתיים לעשות במנועי בית-שמש?
רן כהן
אני זוכר שבזמנו עלה רעיון לשלב את זה עם התעשייה האווירית. האם נעשה משהו

בנושא השילוב של מנועי בית-שמש והתעשיה האווירית?



א' אורן;

אני לא עוסק בזה.

לשאלתה של היושבת-ראש. אם תימצא דרך ומישהו אחר נושא במימון - זה יכול להיות

המפעל האמריקאי - ברור שהוא ירצה לקבל אחוזים. צריך להביא בחשבון שיש כאן גם

ענין של התמחות. אנשים יעזבו. אפשר להזמין את פראט אנד וויטני, וזה יותר יקר.

בשלב הזה בקטע הזה אין לנו פתרון.

היו"ר א' נמיר;

נשמע את דבריו של מר עמיחי, מנהל המפעל. ואני רוצה להכריז עכשיו על הישיבה

כישיבה פתוחה.

(מכאן הישיבה פתוחה לאמצעי התקשורת)
די עמיחי
לדבריו של מר אורן: שאין בעל-בית, זה לדעתי שרוט במשך כל השנים את מנועי

בית-שמש. כשחש בעל-בית, אסור שיקרה מה שקרה למנועי בית-שמש לאורך כמה שנים.

בשנת 1989 שמה ממשלת ישראל סכום של 100 מיליון דולר על מנועי בית-שמש והתחילה

תכנית הבראה שאושרה על ידי הבעל-בית.

היו"ר אי נמיר;

הממשלה.

די עמיחי;

אם רשות החברות זה בממשלה, אז הממשלה.

היו"ר אי נמיר;

אתה היית בדיון עם ויקטור מדינה שהיה מנכייל משרד האוצר?
ד' עמיחי
כן.

הפריט הראשי בתכנית ההבראה - שיפור מנועי 15-F ו-16-F.

מר אורן השתמש במושג "מחלה כרונית". מפעל מנועי בית-שמש לא חולה במחלה

כרונית. גרמו לו להיות חולה וכתוצאה מזה ממשלת ישראל שילמה 100 מיליון דולר.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

מי גרם?

די עמיחי;

ישבו במועצה חברי מועצה מטעם ממשלת ישראל וקרה מה שקרה.



אני מצטער שעלי לומר- שכל פעם שמעלים את הנושא של מנועי בית-שמש עולות בעיות

מדינת ישראל כולן. אנחנו מדברים על בעיה נקודתית של מנועי בית-שמש. התחלנו בהבראה

ולדעתי התחלנו ברגל ימין, אנחנו בדרך הנכונה אבל לא נותנים לנו.

לנושא שיפור מנועים. ב-1988 נתבקשנו על-ידי חיל האוויר ומשרד הבטחון להתכונן

לביצוע שיפור ב-40 עד 46 מנועים לשנה, כאשר הפרוייקט הזה היה צריך להתמשך עד

1994. נעשתה כל הפעילות. בימים שלא היה לשלם משכורת שלחנו 24 איש לארצות-הברית

והם חזרו על מנת לבצע את הפרוייקט. ידענו שאלמלא זה אין קיום למפעל מנועי

בית-שמש ואי-אפשר להבריא אותו. ואמנם ב-1989 עשינו עבודה ב-46 מנועים. כולם היו

מופתעים. הצלחנו בכך תודות לרצון אדיר של העובדים לעשות את הפרוייקט כי אלמלא זה

המפעל לא יהיה. ב-1990 אנחנו שומעים על 24 מנועים, מחצית המספר. התחלנו לעבוד.

אבל מסתבר שזה 17 מנועים ולא 24, זאת אומרת שיקרים 7, ואם נכפיל 7 ב-400 אלף נמצא

שחסרים יותר משני מיליון ש"ח.

עד ינואר 1989 לא היה שיווק במנועי בית-שמש. ידענו שללא שיווק מסיבי ולא

ירידה מהתלות במשרד הבטחון אין לנו זכות קיום. ב-1990 עלו מכירות המפעל - 60%

ייצוא ו-%40 מקומי, לא רק משרד הבטחון גם תעשיות אחרות. אני מבקש לציין שב-1989,

כשהתחלנו, 70% היו למשרד הבטחון ו-30% מקומי. זה לא סוד שמערכת הבטחון פירגנה

לתעשיה הבטחונית שהיא הקימה אותה והיא צריכה אותה.

אני לא חושב שהבראה זו סיסמה. הבראה זה מאמץ משותף של העובדים, של בעל הבית

של העיירה, של העיר, של הסביבה, של כולנו. אני חוזר ואומר: מפעל מנועי בית-שמש לא

היה חולה. עשו אותו חולה, ובאספירין לא נבריא אותו. זה ענין של שנים, כי אנחנו לא

עוסקים במוצרים של שק קמח שנמכור מהיום למחר. מדובר במוצרים שהפיתוח שלהם נמשך

שנתיים-שלוש.

במשך 10 שנים לא היו שום השקעות במנועי בית שמש, וגם היום. כאשר הועברה תכנית

הבראה לאוצר היה מדובר על קרוב ל-100 מיליון דולר, והוא שם. היה צורך בסכום של

800 מיליון שקל להשלים את היקר. התחלנו עם חוב של 800 מיליון שקל ללא תשלום הון

חוזר. אם בשנתיים הפסדנו 1.7 מיליון דולר, זה לא הפסד. השקענו בציוד קבוע, בכלים

ובמיתקנים כי אחרת לא יכולנו לעשות את ההזמנות.

רן כהן;

תפעולית אתם מאוזנים.

ד' עמיחי;

בוודאי.

אנחנו לא על תקן של מסכנים. אנחנו לא מבקשים נדבות. אנחנו רוצים את העבודה

שנתבקשנו לעשות, ויש לנו כל הכלים והיכולת. זו לא עבודה שלא נדרשת. אילו היתה

זו עבודה בלתי נדרשת היינו צריכים להתכופף. אנחנו יודעים שביצוע הפרוייקט מביא

רוסכון לטווח ארוך בחיל אוויר, נוסף לנושא הבטיחות.

מכירת המפעל - אני לא ממונה על זה. אני ממונה על מכירת המוצרים. אי-אפשר

לחשוב על מכירת מפעל שאיננו עובד. איש לא יקנה מפעל שאיננו עובד. אני לא יכול

לשלוח את העובדים לשפת הים ולומר להם: תחזרו בעוד שנתיים. היו אפשרויות לחלופות

אבל לא ניתן לבית-שמש.



מי לוי ;

אין ספק שציבור העובדים ספג מכות קשות. לא ייתכן שכל שנתיים-שלוש נעמוד שוב

בפני ברירה או סגירה או צמצומים, ביחוד כאשר הבעלים היא ממשלת ישראל, מערכת

הבטחון.

לפי הנימה של הדברים שאני שומע מתברר שמשרד הבטחון לא מעוניין בקיום מפעל

מנועי בית-שמש.

יש לנו מועצת מנהלים שמונתה על-ידי משרד האוצר ומשרד הבטחון. במועצת המנהלים

יש נציגים של הברה אמריקאית, משרד האוצר ומשרד הבטחון.

ש' ארבלי-אלמוזלי נו;

לעובדים אין נציגות במועצת המנהלים?

מי לוי;

לא.

המפעל הזה יכול לעלות על דרך המלך - הוכחנו את זה - אם יהיה גילוי של רצון

טוב מצד מערכת הבטחון. ציבור העובדים צריך לקבל פרס על מה שהצליח לעשות מ-1989

עד היום.

אי-אפשר למכור את המפעל אם אין התחייבות של מערכת הבטחון. כל יזם ירצה לרכוש

את המפעל עם מינימום 100 איש. אנחנו מוכנים שיזם פרטי ירכוש אותנו. אם יזם פרטי

ירכוש אותנו, צריכה להיות לו התחייבות לעבודה למספר שנים.

אסור לשנות את צביון המפעל הזה. לא נסכים להחזיר את תושבי בית-שמש עשרות

שנים אחורה. לא ניתן לזה לקקרות. זה המפעל היחיד שמעסיק מהנדסים וטכנאים. היתה

החלטת ממשלה. הממשלה צריכה לדאוג למפעל הזה. לא נאפשר שישנו את הצביון של המפעל

הזה.

אי כהן;

יש תחושה שמפעל מנועי בית-שמש הוא בן חורג ואם מישהו צריך לשלם מחיר - קל

שהחלש ישלם.

אני יודע, לתעשיה האווירית יש קשיים ולמרות זה אני אומר, יש הבדל. אם בלוד

מפטרים 400 עובדים, עם כל הטרגדיה, זה 400 עובדים. בבית-שמש יש למהלך כזה משמעות

אחרת, הרבה יותר רוריפה, ולא רק לגבי אחוזי האבטלה במקום. מפעל מנועי בית-שמש הוא

ליבה של בית-שמש מבחינה כלכלית. זה המפעל הכי גדול, זה מפעל תעשיה מסוג אחר.

היו"ר אי נמיר;

מפעל שבו השכר הוא מעל שכר המינימום.

אי כהן;

סגירת מפעל מנועי בית-שמש לגבי בית-שמש, ביחוד היום כשיש בה תנופת בנייה,

פירושה מכת מוות למקום. במעשה כזה הורסים עיר שלמה והורסים סיכוי ותקוה, מורידים

מסך על בית-שמש.



ז' אורן;

פרסמנו מודעה על הרצון של הממשלה למכור את ההברה. היו מספר הצעות. המשא-ומתן

נמצא עכשיו בעיצומו ויש הצעות מצד כמה גורמים. אנחנו נותנים העדפה לקונים שיביאו

איתם עבודות ולא יסתמכו רק על עבודות של המפעל.

שני תנאים חשובים להצלחת המשא-ומתן. 1) שיהיו הזמנות קיימות למפעל. כל הקטנה

של הזמנות מערכת הבטחון זה מכת מוות; 2) שיתוף פעולה מצד העובדים. אס יהיו

עבודות מהחוץ, העובדים צריכים להסכים להסבה מסוג אחד של עבודות לסוג אחר. שום

קונה לא יסכים לקנות חברה שיש בה בעיות עם העובדים.

שי פדידה;

אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה, חברת-הכנסת אורה נמיר, שהואילה בטובה

לזמן את הישיבה הזאת בדחיפות בעקבות פניית ועד העובדים.

בית-שמש, כפי שכולכם יודעים, עוברת תהליך של פיתוה, של בנייה רחבה. היום יש

בבית-שמש 5,000 יהידות דיור בשלב זה או אחר של בנייה. כל מי שמגיע לבית-שמש רואה

את המתרחש בה, דבר מדהים. אבל הנה אנחנו שומעים שבתחום החשוב והעיקרי ביותר לעתיד

בית-שמש, בתחום הזה הולכים להכות אורגה מכת מוות. מפעל מנועי בית-שמש הוא היהלום

שבכתר בתעשיית בית-שמש. המפעל הזה מעניק לנו גאווה ונותן תקוה למקום, וזה החשוב

ביותר. המפעל הזה העסיק בזמנו כ-1,400 עובדים ואין ספק שבעתיד הוא צריך להעסיק

אותו מספר של עובדים ואולי אפילו יותר. כיום מגיעות אלינו משפחות עולים רבות.

המקצועות העיקריים של ראשי המשפחות האלה הם כמהנדסים, הנדסאים, טכנאים. לא יעלה על

הדעת שדווקה במצב הזה יניפו את גרזן החיסול על המפעל.

כפי שהוכח בבית-שמש, אין בעיה לבנות דירה. גם ביורוקרטיה אין. הכל יעיל

ומהיר. תוך שנה וחצי האחרונה השתנו פניה של בית-שמש בתחום הזה. אבל ליצור תעסוקה

- לזה יש צורך בהרבה זמן. היום יש בבית-שמש דירות יפות ומרווחות אבל אם לא תהיה

תעסוקה - נגיע למצב שהיינו עדים למצב שהיה בדימונה לפני שנתיים. השאלה היא אם

בית-שמש לא תהיה מקום שמגיעים אליו מפני שיש בו פתרונות דיור אבל בעוד עשר שנים

תהיינה דירות ריקות בעיר כי אין בה תעסוקה.

היום בית-שמש מתמודדת עם האבטלה, יש קשיים אבל אנחנו מתמודדים. המפעל נופל -

תהיה קטסטרופה חברתית שאינני רוצה לתאר אותה.

אגיד דבר שלא מתאים לי ולא אופייני לי. מעולם לא נקטתי בקו קשוח, קיצוני. על

מנועי בית-שמש לא אוותר בכל מחיר. עד היום לא השתתפתי בשום הפגנות, שביתות רעב,

אוהלים וכו', אבל מנועי בית-שמש - אצלי זה הקו האדום. אני אומר את זה כי נבחרתי

על-ידי התושבים שהם הראשונים שייפגעו, ואין לי מחוייבות לא למשרד הבטהון, לא

לממשלת ישראל. אתם יכולים לשחק עם מספרים, אצלי זה משחק עם אנשים, גורל אנשים.

אני אומר בצורה ברורה: אם יונף גרזן החיסול על המפעל הזה, אני אתייצב שגרזן זה

יפגע קודם בי, עם כל המשתמע מכך. אני לא רוצה שזה יקרה. אני לא מעונין בזה.

בית-שמש מעולם לא יצאה לרחוב. אנחנו עוברים תהליך יוצא מן הכלל אבל אם מישהו

רוצה, מתוך חישובים מספריים, או תועלתיים, לבנות במאזנים יפים יותר - וכבר נאמר

שהמפעל הזה מאוזן מבחינה תפעולית והוכיח את עצמו - צריך לשךאול אם לא יתמוטט משהו

אחר, יהיו מאזנים יפים אבל חברה הרוסה ועיר מתמוטטת.

אפשר לנווט את המפעל הזה, שהוא גאווה שלנו. כואב לי שאני רואה אולמות ייצור

שלא פועלים במלוא הקיטור. אם המפעל הזה יקבל את הסיוע, עידוד ותמיכה ודחיפה - אני

מכיר אותו - הוא יכול לעבוד בשלוש משמרות ולהעסיק 2,400-2,000 עובדים,והשירותים

מסביב יכולים לפרנס עוד 600 משפחות.



בימים אלה הושלמה תכנית להגדיל את אוכלוסיית בית-שמש פי 8, ל-140 אלף תושבים.

היגשנו תכניות, אנחנו הולכים להתרחב עד עמק האלה, מוקמת ועדה להרחבת אזור השיפוט,

הוכרזנו כעיר, אנחנו הולכים לגדול, להתרחב לקלוט עלייה, באים אלינו תושבים מכל

רחבי הארץ אבל במקום לקבל דחיפה נוספת אנחנו מקבלים מכה שעלולה לזרוע יאוש, להרוס

את כל התכניות, ואילו אני רואה בעיני רוחי את המקום כקריית תעסוקה שיכולה לספק

3,000 מקומות עבודה.

אני חוזר ואומר, אני מציע שכל העוסקים במלאכה, הן בדרג הפוליטי והן בדרג

המקצועי, ידחפו את המפעל קדימה. אנחנו, בית-שמש - ראשיה, זקניה, תושביה - לא

ניתן לפגוע במפעל הזה כהוא זה.

שי גרניט;

צויינו כאן מספר תנאים שיקלו על מכירת המפעל. אני מבקש לציין תנאי נוסף:

שיתוף פעולה מצד העובדים. צויין כאן שהמפעל מעסיק אקדמאים, מהנדסים, הנדסאים

וטכנאים ויש רצון לשמור על זה. בתקופה של טכנולוגיה מתקדמת אפשר להעסיק אנשים

כאלה גם אם העבודות הן לאו דווקא עבודות בטחוניות, וזה לא אומר בהכרח הורדת רמת

העובדים.

אני מקווה שגם בנושא השכר יהיה מצד העובדים שיתוף פעולה להבראה.

רן כהן;

לפני כשנתיים וחצי, כשהמפעל הזה עלה על שולחן הדיונים, היו ציפיות שיימצא

פתרון לבעיות השונות והוא לא יחזור לשולחן הזה. וההנה הוא חוזר אלינו משום

שהממשלה נכשלה בניהולו.

המכאיב ביותר הוא שכולם שילמו את המחיר - העובדים שילמו, העיר שילמה, המפעל

שילם, כולם שילמו. היחיד שלא שילם את חלקו היא הממשלה. אנחנו מדברים על תכנית

הבראה מינואר 1989, כלומר מלפני שנתיים וחצי. הממשלה לא עשתה שום דבר. היא השאירה

את המפעל תלוי על בלימה, על פרוייקט אחד שכל שינוי בתזרים זה עניו של חיים ומוות.

היא לא שינתה את הבעלות ולא העבירה אותו לקווי תעשיה אזרחית, שום דבר.

אינני יודע מי במדינה הזאת לוקח על איורי ותו גורלם של אנשים בקלות ראש כזאת.

הממשלה, המדינה השקיעה מיליונים במפעל הזה אבל העובדים במפעל מאבדים את פרנסתם.

זה כישלון טוטלי.

אני עוקב אחרי התעשיה האווירית. אני יכול לומר שהתעשיה האווירית יצאה מסופת

התמוטטות והיא פועלת מצויין בתנאי שוק כלכליים. היא יציבה וקלטה עובדים והזמנות.

לא היה עיתוי יותר טוב לשלב את מנועי בית-שמש בתוך התעשיה האווירית.

אני חושב שחייבים לקרוא לממשלה שתפסיק לדבר על מכירת מפעל מנועי בית-שמש. כל

הדיבורים על מכירה נראים כאילו צריך להתפטר מהמפעל. לא צריך להתפטר ממנו. להיפך,

צריך ליקים מפעלים, ליצור מקומות עבודה ולא להתפטר ממפעלים. צריך לשנות את מבנה

המפעל, להעביר אותו, עם כל מה שזה דורש ואומר, לתעשיה האווירית. ואם המדינה צריכה

להשקיע בזה כסף - שתשקיע. עיר כמו בית-שמש צריכה השקעות. התעשיה האווירית לא

צריכה לקבל גיבנת ולכן צריכה להיות תכנית. אני דורש שהעני ן הזה ישולב עם התעשיה

האווירית. צריך להעביר את המפעל לתעשיה האווירית.

אי-אפשר למכור את המפעל בלי הזמנות. האוצר חייב לתת מענה לשנה זו לפחות כדי

שהמפעל יוכל לעבוד. אם יש התחייבות על 24 מנועים - צריך לקיים את זה. אם המפעל

איננו חי, הממשלה לא תקבל את הערך שלו. מפעל, כדי שיעבור לידים אחרות, מוכרח

להיות מפעל חי ומעורר תקווה. לחיל האוויר יש צרכים בטיחותיים וצריך להעביר את

המפעל הזה לתעשיה האווירית. תשברו את הראש על הענין הזה.
הוועדה יכולה לומר
תשנו בעלות סוף סוף, תשנו צורת ניהול סוף סוף, במונחים של

מועצת מנהלים, ותזרימו למפעל לתקופת הבראה.

ע' פרץ;

בפתה דברי אני רוצה לומר שכאשר מדברים על ערי פיתוה בארץ, בדרך כלל עיר מזוהה

עם מפעל. כשאומרים בית--שמש, זאת אומרת מנועי בית-שמש. את קרית גת מזהים עם מפעל

פולגת, ויקנעם מזוהה עם מפעל סולתם, וכך הלאה; עיר מזוהה עם מפעל.

שירק מזלה של בית-שמש שהיא מזוהה עם מפעל שמעניק לה קונוטציה טובה ביותר -

מנועי בית-שמש, היל האוויר, וכן דימויים וסופרלטיבים שאנהנו גדלים סביבם. אין לי

שום ספק, מפעל מנועי בית-שמש מהווה גאוות יהידה של העיר כולה. אם היו אומרים

שבשביל גאוות עיר צריך לשלם 100 מיליון דולר, זה מוגזם אבל אם אומרים שמדינת

ישראל הנמצאת במשבר תעסוקה יכולה להציל עיר ולהביא לצמיחתה, זה לא אותו דבר.

אנהנו מדברים על מפעל הי, קיים, עם צוות מקצועי, מפעל שהשקיעו בו, כך אומרים,

הרבה כסף, מפעל שמטפל בפריט עבור חיל האוויר, במוצר המוגדר כצורך קרבי של היל

האוויר. אם מפעל מנועי בית-שמש ייסגר, חיל האוויר צריך יהיה למצוא מקום ארור

לקניית המוצרים.

נכון שבעקבות מלחמת המפרץ יש משבר בחלק הדולרי של תקציב הבטחון, וזה לעומת

הטענה עד כה שהבעיה היא שקלים. אי-אפשר לשנות את הקונצפציה של משרד הבטחון בגלל

משבר של שנה אחת. שמענו שעל כל 1.5 מיליון ולר יש 400 אלף ש"ה תעסוקה. לכן אני

אומר: אסור שמערכת הבטהון תקבע מדיניות חדשה בגלל משבר של שנה אחת, זאת אומרת

אסור שמפעל מנועי בית-שמש ייסגר.

שיטת הסלמי יכולה להוציא את העובדים מדעתם. כל פעם יושבים עם העובדים
ואומרים
תוותרו, נגיע למספר של 400 עובדים והמערכת מתחייבת. העובדים נותנים את

חלקם אבל בסופו של דבר, אחרי שנה יש משבר חדש וכל הסיפור מתחיל מחדש.

עובד צעיר שפרש בשלב הראשון קיבל פיצויים ויצא לשוק. האנשים היום הם יותר

מבוגרים וקשה להם להסתדר בחוץ.

ויש הנושא של 3.3 מיליון, וצריך להחליט על מה מדברים, על 24 מנועים או על 17

מנועים, ולפי זה לעבור את שנת התקציב.

אני מציע לרשות החברות לבחון אם מכירת חברות שנמצאות במשבר זמני זה אמנם דבר

טוב. אני מציע להכריז על תקופת מעבר של שנתיים, תקופת הבראה בחסות או במסגרת

מינהלית עם התעשיה האווירית. עכשיו חייבים להכניס את המפעל הזה תחת המטריה של

התעשיה האווירית, לשנתיים, ואחר-כך לבחון.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
עצוב מאד שמפעל מנועי בית-שמש צריך לעלות כל שנה או שנתיים על שולחן הדיונים

בגלל האיומים והגרזנים המונפים עליו. אני זוכרת, כשהתייתי בממשלה, ששמעון פרס

התעקשה ולא נתן שהמפעל ייסגר. הוקמה אז ועדה בראשותו אשר גיבשה הצעות שהועברו

לממשלה. היתה התחייבות על תכנית הבראה שצריכה לצאת לפועל. אני מעריכה שאכן הוגשה

תכנית הבראה והיא היתה צריכה לצאת לפועל. היתה מחוייבות שמשרד הבטחון יזרים

עבודות. אני מתפלאת שכעבור שנתיים או שנתיים וחצי הנושא עומד שוב על הפרק.



אני שואלת: איך אפשר להביא למצב שיגרום לדפיקות לב אצל פועלים שעושים כמיטב

יכולרגם? זה לא מקובל עלי. מועצת מנהלים כושלת, אין בעל-בית שיעמוד ויגשים תכנית

הבראה שגובשה והיונה צריכה להתבצע. צריך להסיק מסקנות מהכשלונות האלה, ולא לגבי

העובדים אלא לגבי הניהול.

בדיון שהיה בזמנו בממשלה היתה השערה שהתעשיה האווירית רוצה להעביר אליה את

הייצור של המנועים ולא לקרות תחת חסותה את העובדים. זה עמד על הפרק והיועץ התנגדות.

מנועי בית-שמש זה הפאר של בית-שמש, טול ממנה את המפעל הזה ונטלת את נשמחה של

העירה שהפכה להיות עיר, וזו ההזדמנות לאחל לראש העיר הרבה שגשוש, פיתוה, התקדמות

וקליטת העלייה בעירו. בית-שמש עתידה לגדול.
שי פדידה
פי שמונה.
ש' ארבלי-אלמוזלי נו
ומה הרנשובה? לסגור את המפעל או להעביר אותו ליזם פרטי שיוכל לעשות בו מה שהוא

רוצה, מפעל שבמשך השנים הושקעו בו כל כך הרבה מיליונים ויש בו עובדים מצויינים

מקצועיים, מיומנים. לשלוה את העובדים האלה חביתה? איפה הם ייקלטו? מה הם יעשו?

וזה כאשר עלותו של יצירת מקום עבודה אחד היא 50 אלף דולר.
הי ו"ר א' נמיר
הרבה יותר.
אי אורן
בתעשיות כאלה, 100 אלף.
שי ארבלי-אלמוזלינו
היתה תכנית הבראה. אולי עכשיו צריך לעדכן את התכנית כדי להביא לכך שהמפעל

ימשיך להתקיים, ולא ללכת בדרך הקלה ולסגור אותו. אם מערכת הבטחון אינה רוצה

להמשיך בקיומו, מי יקנה אותו? מפעל קונים כשהוא משגשג. האם ימכרו אותו בנזיד

עדשים?

היום אומרים שטוב שלא מכרו את כי''ל. אני אומרת: לא כל מפעל צריך למכור למרות

תכניות הפרטה שיש לממשלה. כי מה יעשו עם כמה מיליוני דולרים? זו לא הדרך. את זה

צריך להוריד מסדר-היום.

ולנושא של מכירת המפעל ותכניות הפרטה. לבורסה עדיין לא יכולים לצאת. להתפטר

ממפעל, לסגור אותו, זה לא הגיוני. אני לא יודעת מה הגרעון המצטבר, מה ההזרמה

הנדרשת. אני מציעה שתשבו על המדוכה. תבדקו את תכנית ההבראה שהיתה בשעתו, ונמצאו את

הפתרונות הרצוניים ותסירו את הנושא של סגירת המפעל.



היו"ר אי נמיר;

אני חייבת להגיד לך, מה גרניט, שיש לי ויכוח נוקב מאד עם תפיסת העולם שלך.

מדברים על הבראה. מה זה הבראה? הבראה זה פיטורים וכשמדברים על הבראה לא

אומרים אם לשמור על שכר המינימום שיש שהחושבים שזה האוייב מסי 1. שוק חופשי, זה

135 אלף דורשי עבודה, ואנחנו יודעים מה זה דורשי עבודה, זה לא בלתי מועסקים. במצב

כזה של שוק חופשי - למה שאנשים לא יעבדו תמורת שכר של 500 שקל?

מאז שנת 1985 היו תכניות הבראה. בכל תכנית הבראה פוטרו עובדים. אם יעבדו בו

00 עובדים האם הוא יבריא?

שי גרניט;

לא.

היו"ר אי נמיר;

r

לגיטימי שיש חילוקי דעות, חילוי דעות עם תפיסת העולם המעווות של הממשלה. אם

במקום 390 עובדים יהיו במפעל 200 עובדים מי יבוא היום לקנות אותו? איזה יזם יבוא

לקנות? האם הוא יביא הייט טאק לבית שמש? 95% יעבדו בחרטות ויקבלו שכר מינימום.

הבראה פירושה לפטר עובדים ולהוריד את רמת השכר. זה ברור, יוק חלק ופשוט.

אני לא רוצה לקיים ויכוח עקרוני. המחוייבות של הממשלה היא ליצירת מקומות

עבודה לאוכלוסיה שגרה במדינה הזאת. אני לא מבינה מה רוצים לעשות? מר גרניט, אתה

יודע שכשאתה תשלם 500 שקל - אני מקווה שלא תצליחו בזה - תצטרך לשלם לעובדים

השלמת הכנסה. שמעתו אנשי כלכלה שאומרים שהשלמת שכר זה יותר זול משכר מינימום, זו

הכלכלה הנכונה.

שי פדידה;

קלקלה, באות "ק".

היו"ר א' נמיר;

זה לא ויכוח לא עם ראש העיר ולא עם העובדים. אלא זה ויכוח קשה מאד עם ועדת

העבודה והרווחה. אנחנו לא מקבלים את תפיסת העולם שלכם, תפיסת עולם מעווינת ההופכת

אנשים לאבק אדם.

גם אני עוקבת אחרי מה שקורה בתעשיה האווירית, ואני שמחה שהיא מתנהלת ובריאה

משום שהיא מנוהלת טוב ונכון, ומשום שבהזמנות שלה היא בנויה, בחלק הגדול, על השוק

שאיננו קשור במערכת הבטחונית. איפה חילוקי הדעות? כל העובדים החדשים שהתקבלו

לתעשיה האווירית באו דרך קבלנים פרטיים.

רן כהן;

אין לזה קשר.

שי גרניט;

יש לזה קשר להצלחה, יש לזה קשר לעלויות עבודה, זה הקשר. כשאיזה לוקח עובדי

קבלן יש הצלחה.
היו"ר אי נמיר
אני רוצה לומר לך מר גרניט, תעשה את החשבון. יש ויכוח עם האיגוד המקצועי,

שצריך לעשות אותו, חייבים לעשות אותו. אתה שמעת גם את דעתי בנושא זה. אני טוענת

שאם האיגוד המקצועי לא ישתנה בכמה דברים, זה לא טוב. אבל אנחנו לא ניתך לכם

לפטר עובדים דרך דלת אחת ולקבל עובדים לעבודה דרך הדלת האחורית, כעובדי קבלן.

זה לא יהיה בבית-שמש.
ש' גרניט
אני מקווה שלא יפוטר איש.
היו"ר אי נמיר
אני רואה מה זה תכנית הבראה, תמיד תכנית הבראה זה פיטורי עובדים.
שי גרניט
נכון.
היו"ר אי נמיר
בית-שמש הולכת וגדלה. בשעה שתיים היום יהיה פה שר האוצר. אני מציעה שנעלה

בפניו את הנושא של בית-שמש.

אני לא מתנגדת למכירת המפעל, תלוי למי הוא יימכר. נעמיד תנאי אחד: לא ניתן

שזה יהיה רק עסק.

אני חוזרת ואומרת: תלוי למי יימכר המפעל, לא טקסטיל, לא מזוו, לא חרטות.
זי אורן
אחרי הישיבה אומר לך למה זה לא יהיה טקסטיל.
היו"ר אי נמיר
אם אתם תבואו עם הצעה למפעל שיש לא סיכויים או אם תבואו עם נדוניה של

הזמנות ממערכת הבטחון, אני לא מניחה שוועדת העבודה והרווחה תתנגד.

אני מוכנה לדבר אחרי הישיבה עם משה קרת, אם הוא בארץ. אני לא יודעת אם הוא בארץ.
ני גלעד
היה לנו משא-ומתן עם התעשיה האווירית. היא הציעה הצעה קשה לממשלה ולמפעל,

וההצעה נדחתה.
היו"ר א' נמיר
מאיזו בחינה זו הצעה קשה?
ני גלעד
הוצאת עובדים.

ההצעה הנדונה עכשיו לא דורשת המשך הוצאת עובדים ומבטיחה הסבה לתחום קרוב

שהמפעל מטפל בו.
ש' פדידה
מה הוא?
היו"ר א' נמיר
אני מציעה לא לפסול שום דבר על הסף.
רו כהו
לעניות רעתי, עלולה להיות פה טעות אסטרטגית. מכירה לגורם פרטי, יש בה אולי

סיכוי כלכלי למפעל אבל יש בה, לדעתי, נזק כלכלי למדינת ישראל ובוודאי נזק כלכלי

לבית-שמש. למפעל הזה יש לדעתי יתרוו מיוחד במינו, בנושא של שיפוץ מטוסי סילוו

לחיל האוויר ואם המפעל יימכר האלטרנטיבה תהיה לעשות את זה בחוץ-לארץ, במחיר יותר

יקר. אני אומר זאת מאחר שאני יודע למי הולכים למכור.

השאלה אם מדינת ישראל תשלם לידיים ישראליות או ליידים אמריקאיות.

הממשלה נכשלה עד כה, במשך שנתיים וחצי, בשינוי מבנה הבעלות. בעבר זה עלה

למדינת ישראל 120 מיליוו דולר ועכשיו זה יעלה יותר, והתשלום יהיה לפועל אמריקאי

או למישהו אחר.

אני חוזר ואומר: מדינת ישראל לוקחת מפעל שהושקע בו הוו עתק, והיא רוצה להתפטר

ממנו. האם השתגענו? התעשיה האווירית היא גורם רציני אשר עובד בתחומים שכנים ויש

בו גם נושא של מנועים אזרחיים וצבאיים. אני רוצה שיינתו קרדיט לתעשיה האווירית.
היו"ר אי נמיר
כפי שאמרתי קודם, אני אדבר ואתייעץ עם משה קרת, מנכ"ל התעשיה האווירית.

אברהם אורו אמר שהבעיה היא השנתיים הקרובות. בכל שנה צריך סכום של 35 מיליוו

דולר ועוד 4.8 מיליוו שקל. אני לאמבינה בכלכלה, אבל אני חושבת:שאם- מדינתי ישראל צריכה

להשקיע בקיום מפעל עם עובדים, בעיר כמו בית-שמש, סכום; של 35 מיליוו דולר בשנה,

זה מחיר שהיא חייבת לעשות אותו.

אם מישהו מהרפרנטים חושב שבעייתם של 135 אלף מובטלים במדינת ישראל, שאליהם

יצטרפו עד סוף השנה עוד 45 אלף ישראלים ו-35 אלף עולים חדשים המסיימים אולפו והקצבות

של הסוכנות, אם מישהו מהם חושב שהכל יסתדר במסגרת עבודות של יזמות פרטית, הוא לא

יודע מה הוא שח.
נ' גלעד
אנחנו השקענו במפעל מנועי בית-שמש קרוב ל-250 אלף דולר למקום עבודה. ההזמנות

של מערכת הבטחוו בסדר גודל של 10 מיליוו דולר לא מספקות תעסוקה ל-400 עובדים.

מדברים על איזוו בסכום של 20 מיליוו דולר לשנה. המפעל צריך למצוא סכום של 10 מיליוו

דולר במקומות אחרים.
היו"ר אי נמיר
אתה רפרנט במשרד האוצר. אתה מוסר נתונים. לנו איו איתך שום ויכוח. מדברים על

כלכלה. שיש כך כך הרבה פקידים במשרדי הממשלה, זה כלכלי? מדינת ישראל היא לא כלכלית.

כמעט שום דבר לא כלכלי. אני לא אומרת שצריך לבזבז אבל אני אומרת: אל תהיו גיבורים

על סגירת מקומות עבודה.
כששר הבטחוו אומר שכדי לשמור
על התעשיות הבטחוניות בערי הפיתוח יש צורך בסכום

של 300 מיליוו דולר , זו חובה ציונית, כי כלכלית איו למדינה הזאת זכות קיום. לכו

אל נראה רק את הבעיה הכלכלית.



ישלמו השלמת הכנסה. נקעה נפשנו מהמדיניות הכלכלית הזאת.

אני רוצה לסכם. ועדת העבודה והרווחה לא תיתן, לא למערכת הבטחון ולא לממשלה,

למכור את מפעלי מנועי בית-שמש. אם יש הצעות - אנחנו כאן. אנחנו רוצים לדעת מה

הו. אנחנו לא אומרים שאנחנו פוסלים על הסף. אנחנו רוצים לדעת מה פירוש ההצעות.

אנחנו רוצים שמפעל מנועי בית -שמש יהווה תשתית להרחבה ולקליטת עוד עובדים. מוכרחים

למצוא אמצעים כדי לקיים את המפעל. חייבים למצוא פתרוו ועד סוף השנה איו לנגוע

במפעל מנועי בית-שמש.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.

קוד המקור של הנתונים