ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 26/06/1991

נערים עובדים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 278

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

מיום רביעי. י"ד בתמוז התשנ"א - 26 ביוני. 1991. בשעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה: אי נמיר - היו"ר

רן בהן

ע' פרץ

י' צבן
מוזמנים
שי סלאבין - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

א' פז - סמנכ"ל משרך העבודה והרווחה

אי הולצר - סגן הממונה על יחסי עבודה במשרד העבודה והרווחה

י' קרונר - נציג האנף להכשרה מקצועית, ממונה על חניכות

ר' בהנא - סננית ליועץ המשפטי, משרד העבודה והרווחה

די דוידסון - מפקח עבודה וחוקר בתל אביב על נושא נערים עובדים

וי אדוארד - רכזת נושא בטיחות כללית במשרד העבודה והרווחה

עי כץ - המשנה למנכ"ל שירות התעסוקה

אי קולא - ממונה על הנוער וחיילים משוחררים בשירות התעסוקה

שי גרניט - הממונה על השכר במשרד האוצר

יי רחלבסקי - סגן הממונה על השכר במשרד האוצר

ר' דול - היחידה להסכמי שכר במשרד האוצר

י' כהן - רפרנט עבודה ורווחה אגף התקציבים, משרד האוצר

חי פלץ - אגף התקציבים, משרד האוצר

צי פאר-צוק - האגף לחינוך טכנולוגי במשרד החינוך והתרבות

חי להב - מפקח ארצי קידום נוער במשרד החינוך והתרבות

טי ידידיה - מנהלת מחלקת האבטלה במוסד לביטוח לאומי

מי שמעוני - יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בתנועת הנוער העובד והלומד

צי שלתיאל - ראש המחלקה לארגון ונתונים בנוער העובד והלומד

אי להב - ממונה על החניכות ברשת עמ"ל

בי קושצ'בה - מזכ"ל תנועת הנוער העובד והלומד

עי מלמד - אחראי למערכת החינוכית ברשת אורט

חי ישראל - התאחדות התעשיינים
מזכיירת הוועדה
אי אדלר
קצרנית
שי צהר
סדר היום
נערים עובדים.



נערים עובדים
היו"ר אי נמיר
בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת וערת העבודה והרווחה, ומקדמת בברכה

את כל הנוכחים. הנושא שעל סדר יומנו - נערים עובדים. אבל פני שנתחיל לדון

בנושא שלפנינו, שאלה לחבר הכנסת צבן.
י' צבן
אני מבקש לשאול את מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, האם שמעת או קראת את

ההכרזה של שר האוצר מודעי על מה שצפוי לארץ בתקופה הקרובה, והאם נם לכם יש

תכניות מנרה לטפל בכל מה ששר האוצר מנבא לנו לנוכח מדיניות הממשלה?
היו"ר אי נמיר
יש לי הרושם שמר סלאבין לא ישמע זאת ברדיו ולא קרא על זה בעתונים. שר

האוצר הודיע שארצות הברית לא תאיים עלינו להפסיק מתן המענק לנו. אם היא בכל

זאת תפסיק את המענק, כי אז יש לשר האוצר תכניות מנרה להתמודד עם כל הבעיות של

הקליטה. הוא אמר שיהיה קשה, שתהיה אבטלה, אבל יש לו תכניות.

התשובה על השאלה הזאת תימסר בישיבה הקרובה.

הנושא שעל סדר היום שלנו יחולק לשני נושאים. ההיבט האחד הוא שכרם של

הנערים העובדים. וההיבט השני הוא של קבוצת הנערים שאינם עובדים ואינם לומדים.

מקובל היה עלינו שישנם 16 עד 17 אלף נערים שאינם עובדים ואינם לומדים. אני

זוכרת את התנון הזה עוד מהימים בהם הייתי יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות.

מהרבה אינפורמציות המניעות אלי מדובר כיום על 30 אלף נערים שאינם לומדים ואינם

עובדים. המספר כמעט הוכפל, מבלי שלפי הערכתי יש הענויות והערכויות קלוט את

הנוער הזה לפחות במסגרת מינימלית של לימודים, קרי: מסנרת חניכות, ומסנרת של

הכשרה מקצועית והתאמתם לעבודה.

לפני שאמסור את רשות הדיבור לנציגי הנוער העובד, אני מנצלת את נוכחותם של

סמנכי'ל משרר העבודה והרווחה והממונה על השכר, כדי להודיע לכם כי ביום שני

הקרוב אנחנו מקיימים כאן דיון בנושא הקבלנים הפרטיים, ומאד היה חשוב שתשתתפו

בדיון הזה. קיימנו דיון אחד בנושא, ואתה מר פז לא היית אז בארץ. אבל כתבתי

מכתב בנדון וקבלתי אתמול תשובה ממנכ''ל המשרד. בינתיים למדתי שאתה מר פז אחראי

על אכיפת חוק שכר מינימום.

אני חייבת לציין שהאנשים שמסרו לנו את האינפורמציה הכי מדוייקת היו מלשכה

התיאום של התעשיינים. הם מסרו לנו נתונים על קבלנים, במיוחד בעבודות נקיון

ושמירה, שכמעט כל משרדי הממשלה מעסיקים אותם, וגם חלק מהמשק ההסתדרותי כמו

תנובה, ההיפר שוק, הסנה. הם בוחרים במכרז הזול ביותר, ואינם טורחים אפילו

לעשות פעולת חילוק פשוטה כדי לנלות שתמורת התשלום שהם משלמים, ועוד לפני

שהקבלנים מורידים את הרווח שלהם ומכסים הוצאות הנהלה שונות, כל מי שעובד אצלם

יקבל פחות מ-5,80 ש"ח לשעת עבודה, שזה שכר המינימום.

פניתי בנדון אל שר האוצר, וכבר תאמול קבלתי העתק מכתכים של החשב הכללי אל

כל משררי הממשלה, ואני חייבת לציין שמהירות התנובה רנשה אותי, שהנה יש בכל זאת

תקווה. לקראת הישיבה הבאה אני מבקשת ממך, מר פז, לבדוק את הנתון הבא, כדי

שתוכל להתייחס לזה בישיבה שתתקיים ביום כי חבא.

בתל אביב יש הרבה מסעדות והרבה בתי קפה שהם באופנה, ובהם עובדות

סטודנטיות, בחורות צעירות, מבלי שהן מקבלות שכר, אלא מקבלות תשרים בלבד. יש

מקומות יוקרתיים שבהם הטיפס הוא הרבה מעבר לשכר המינימום. השאלה היא מה קורה



לצעירה כזאת שנופלת ונפצעת במקום העבודה וכו', כי אין שם כל ביטוח למקרים

כאלה. רשת "נרגילה" היא מאד באופנה עכשיו. זו רשת של מסעדות המגישות אוכל

תימני, וגם שם אין ביטוח בשביל המלצריות והמלצרים העוברים שם, ואם קורה להם

משהו הם ממש הפקר.

מסתבר שהרשת הזאת מעסיקה קבלן רוסי המספק לה עוברים לרחיצת כלים, ומדובר

בעובדים רוסים שחלק מהם מקבל 4 שקלים לשעת עבודה, וחלק מקבל אף פחות מזה, וכל

זאת כאשר שכר המינימום הוא 5,80 שקל לשעה. אני מבקשת שתשלחו לשם פקח, אולי

אפילו בביקור פתע, כדי שיראה את הדברים לאשורם.

לתשומת לבו של הממונה על השכר: המלצרים והמלצריות העוברים תמורות טיפים

בלבד אינם משלמים מס הכנסה וגם לא ביטוח לאומי. הכספים האלה אינם רשומים בשום

קופה. שמעתי עוד דבר שגם הוא מחייב בדיקה. הם מוציאים חשבוניות על סכום

הטיפים, וזה כנראה הולך למס הכנסה, אבל העתק ממנו לא ניתן לעובדים. אין ספק

שיש בנושא הזה שוק שחור, ואני מבקשת שהדבר ייבדק במהרה, וביום שני הקרוב נוכל

לקבל אינפורמציה בנדון.

לפני זמן מה קראתי בתעון על ילדים עולים מרוסיה בני 8, בני 10 ובני 12

שעובדים בשוק התקווה ואינם לומדים, והם משתכרים 15 או 10 שקלים ליום. נמצאים

כאן היום אנשי משרד החינוך, אבל כולנו יודעים שבמעשה הזה יש משום עבירה על חוק

חינוך חובה, ושהילדים האלה חייבים ללמוד בבית הספר. בקשתי ממר אלי פז לבדוק את

הדבר ולדווח לנו על כך הבוקר. זה דבר איום המחייב התייחסות ונקיטת פעולה.
ו' ארוארד
הנושא הועבר אלינו. אנחנו העברנו את הטיפול בנושא הספציפי הזה לפקחי

עבורה באיזור תל אביב, שזה נמצא בתחום פעולתם. נמצא כאן מפקח עבודה בכיר

מאיזור תל אביב שיצא לשטח ויוכל למסור לוועדה דין וחשבון על מה שקרה שם.
ר' דוידסון
בעקבות הכתבה שהופיע בנדון ובעקבות הפנייה מלשכת השר יצאנו לשוק התקווה

והיינו שם יומיים. כשיצאנו לשם ביום הראשון, שני מפקחי עבודה, בדקנו וראינו

מספר ילדים רוסים לא כל כך קטנים כפי שפורסם בעתון. לפי ההתרשמות שלנו הם היו

בני 13 ובני 14, שהם כמובן בגיל שהחוק עדיין חל עליהם. בגלל הקושי לדובב אותם

ולהשיג פרטפים הלכנו לשם עם תגבורת. היינו אז 4 מפקחי עבורה ושני שוטרים.

הסתובבנו בשוק למעלה משעתיים, והצלחנו להשיג שני נערים בגיל 14. אני מבקש

לציין שיש הבדל גדול מבחינת החוק בין היום הראשון שבו היינו שם, לבין היום

השני, כי מאחר וביום השני התחילה חופשת הקיץ מותר גם לילדים בני 14 לעסוק

בעבורה.

מפקח דובר רוסית דיבר עם הילדים ורשם פרוטוקול. הילדים הצהירו שהם מעל

לגיל 14. האחד אמר שהוא בן 14 וחודש, והשני אמר שהוא בן 14 ו-10 חודשים. הם גם

נראו בגיל הזה. אבל מאחר ולא היתה עליהם תעודה, לא יכולנו לוודא שאמנם זה הגיל

שלהם. בעלי הבסטות אמרו ללפרוטוקול שילדים האלה לא עוברים אצלם, אלא

"מתנדבים" לעזור בהעברת סחורה וכו'. הילדים מעבירים את הסחורה למכונית של

הקונה, ומקבלים עבור זה טיפ. ואכן כשהיינו שם ראינו שהגיע טנדר עם מוצרים,

והילדים העבירו אותם אל הדוכנים בעזרת עגלה. הם הצהירו שהם לא מקבלים בכלל

כסף, אלא אם כן הקונה נותן להם טיפ, ובסוף היום הם מקבלים מבעל הבסטה קצת

ירקות ופירות לקחת הביתה. זו התמורה שמה מקבלים, ואת זה הם אמרו בהצהרה שלהם.
יי צבן
אחרי שקבלתם ורשמתם את הפרטים שמסרו לכם הילדים על עצמם, האם הלכתם למרשם

האוכלוסין כדי לברר את הגיל של הילדים האלה?
די דוידסון
לא. אני מודה שלא עשינו זאת.

י י צנן י.

אני רוצה להביע זעם על צורת הבדיקה הזאת.
רן כהן
בדיקה בצורה כזתא היא בנדר שיתוף פעולה ממש. האם כך בודקים ענין כאשר

מדובר בנפשות צעירות?
י' צבן
אני לא מבין איזו בדיקה היא זו. אתה אומר שהם עושים רושם שהם בני 14. אבל

זו בוודאי איננה הוכחה. אני יכול להצביע על ילד בן 12 שנראה בן 14 ואף למעלה

מזה, ולעומתו אני יבול להצביע על ילד שהוא בן 16 ונראה בבן 12. או שזו

אימפוטנטיות, או אי איכפתיות, או שיתוף פעולה עם עבריינים על החוק. כך בודקים

דבר כזה? פשוט לא יאומן שהסתפקתם בצורה כזו של בדיקה.

רן כהן;

אנחנו יכולים לחוקק את החוקים הכי טובים בעולם, אבל רק מי שדואנ לביצוע

החוקים הוא זה שהופך את החברה שלנו לטובה ולתקינה יותר. אבל אם אין אכיפה

משמעותית של החוק, אז אפילו יהיה זה החוק הטוב ביותר, הוא לא יעזור במאומה.

וזה הופך אז לליטוף, אולי מפחד מפני בעלי הבסטות או השוק בכלל. אני לא מאמין

שאילו היו אלה הילדים שלי או שלך כך היו מטפלים בענין.
ע' פרץ
אני רוצה להצטרף לדברי חברי, אבל יש לי בקשה נוספת: אחרי שיבדקו את גיל

הנערים האלה חשוב לדעתי שמישהו ממשרד העבודה יבדוק מה שורש המעשה הזה ויבדוק

אם יש רעב אצל אותן משפחות שבניהם עובדים בשוק, והאם ההורים גרשו את הילדים

לצאת לעבודה. חשוב לדעת מה הרקע ומה הסיבה לתופעה הזאת, ואיך קרה שדווקה ילדים

אלה הניעו לאסוף טיפים באמצעות נרירת ענלות בשוק התקווה.
די דוידסון
היינו שם 6 אנשים. בהתאם לחוק פנינו לעזרת המשטרה, וזה מה שהמשטרה הצליחה

להשיג, והאמינו לי שנם את זה לא השינה בקלות. יש לנו שמות הילדים ונם הכתובות

שלהם, בהתאם למה שהם אמרו. כי לא היו עליהם תעודות, ולא יכולנו לברר אם זו

באמת הכתובת שלהם ואם זה השם שלהם.
י' צבן
אתה מופיע בפני הוועדה ומדווח שאלה כנראה ילדים בני 14, מבלי שבדקת תחילה

את אמיתות הדברים. והרי לא קשה לבדוק זאת. די ללכת למרשם האוכלוסין ולבדוק את

הדברים. לא המשטרה צריכה לבדוק את הדברים. היא רק נותנת לפקח ניבוי.
וי אדוארד
את הפיקוח מבצעים המפקחים של שירות הפיקוח על העבודה שמופקדים על אכיפת

חוק עבודת נוער, בין הרבה חוקים אחרים. המפקחים האלה מופקדים בעיקר על שמירת



בטיחות גהות ובריאות העובדים. במסגרת ביקורי פיקוח שגרתיים אנחנו מפקחים גם

על חוק עבודות הנוער, בעיקר במקומות שאליהם אנחנו מגיעים ממילא במסגרת הביקורת

השגרתית. פיקוח בשווקים איננו בדרך כלל חלק מעבודתנו השגרתית בגלל העומס

הכבד של עבודה אחרת המוטלת עלינו, כשיש לנו סדרי עדיפויות שקבענו לעצמנו.

אשר לדימוי של ילדים או של נערים, אנחנו מדברים על קטינים שעל פי החוק

אינם חייבים לשאת אתם תעודה מזחח, ולכן הבעיה היא בעיה קשה. כי במקומות הפיקוח

איננו יכולים להשיג מהם מסמך שמזהה אותם בשמם ומצביע על גילם. אנחנו יכולים רק

לרשום כל שם שהם מוסרים לנו וללכת למרשם האוכלוסין עם השם הזח ולגלות שאין שם

בכלל שם כזה.
היו"ר אי נמיר
אבל יש להם הורים. הם גרים בכתובת מסויימת.
וי אדוארד
כדי לוודא זאת אנחנו צריכים לעקוב אחריהם עד למקום מגוריהם, אם אמנם הלכו

הביתה, ולברר שם אמיתות הפרטים שהם מסרו.
היו"ר אי נמיר
מישהו חייב לעשות את זה. זו העבודה שלכם.
י' צבן
אם אתם מגלים במירשם האוכלוסין שהשם שנמסר לכם איננו נכון ושהילד סתם

בלבל לכם את המוח, זה דבר אחר. אבל קודם כל צריך ללכת למירשם האוכלוסין כדי

לבדוק את זה.
ר' כהן
אתם יכולים לקבל את שמות המעסיקים אותם ולהמשיך מכאן.
וי אדוארד
לגבי המעסיקים קיימת בעיה, שהרי כל בעלי הבסטות מתכחשים לעובדה שהם

מעסיקים את הילדים האלה. אף אחד לא מודה בעובדה שהוא מעסיק ילד כזה, ובוודאי

שלא ימסור את הפרטים שלו. אין ספק שקיימת כאן בעיה, וחייתי שמחה מאד אם הוועדה

הנכבדה הזאת היתה מייעצת לנו איך לפעול במקרים מהסוג הזה. זו בעיה שקשה לנו

להתגבר עליה.
היו"ר אי נמיר
אני שמחה שמנכ"ל משרד העבודה והרווחה ישנו כאן, ויוכל אולי לשפוך אור על

הדברים. בתיק שנמסר לי על ידי מר דוידסון יש פרטים מעטים בלבד, כמו גיל

הנערים וסוג העבודה, ותו לא.
די דוידסון
רציתי שיושבת ראש הוועדה תראה את הפרוכטוקול של המפקח. השוטרים שהיו שם

הצליחו להשיג את שמות בעלי הבסטות רק אחרי שהבטיחו לחם שלא רואים אותם

כמעסיקים של הילדים האלה. בפרוטוקול ישנו התרגום מרוסית של הדברים שהילדים

אמרו, ובסופו מופיעה חתימתו של הילד. את זה רצינו להראות ליושבת ראש הוועדה.
היו"ר א' נמיר
אין ספק שיש כאן בעיה של אכיפת חוק. העוקפים את החוק עושים זאת בצורה

מתוחכמת, ולכן צריך לנהוג בענין זה בהתאם. מי שלא מכיר מה זה בסטות בשכונות

התקווה אינו מבין שבעליהם מסובבים את כולם סביב האצבע שלהם. אבל ברור נם

שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. לישיבה הבאה בנושא זה נזמין נם מישהו ממשרד

החינוך והתרבות, כי יש כאן נם אזלת יד מצד המשרד בכל הנונע לאכיפת הוק חינוך

חובה. ואני יודעת כיצד עובד המשרד בנושא אכיפת חוק חינוך חובה. הייתיצריכה

ללכת למסיון ביפו כדי למצוא שם 100 ילדים יהודים, ואף אחד במשרד לא ידע שהם

נמצאים שם.

משום שאנחנו מצויים באבטלה קשה והולכים לקראת אבטלה כנראה עוד יותר קשה,

ומשום שיש הרבה שאין כסף בבתיהם ומשום שיש הרבה עולים שאין להם כסף קיים חשש

שילדים יישלחו לעשות כל מלאכה, אפילו לקבץ נדבות, כדי להביא הביתה קצת כסף.

לכן חשוב שכל משרד יעשה כמיטב יכולתו בתחום שלו. אנחנו לא יכולים לבוא בטענות

רק אל האנשים העושים את העבודה בשטה. את הטענות יש להפנות אל האחראים עליהם.

אנחנו נתקשר אתך בסוף השבוע הבא, מר סלאבין, כדי לקבל ממך דיווח בענין

זה. היום יהיה לנו יותר קשה לבדוק את העינן הזה, כי החופש מתחיל בורנע שיש

חופש מותר לכולם לעבור. אני חוששת מאד שיהיה אצלנו מצב כמו זה שמתואר בספרו של

דיקנס על מצבם של הילדים.ך אני רוצה שתתנו לנו דיווח על מה שקורה, מה ניתן

לעשות ומה אתם מתכוונים לעשות בנדון.
שי סלאבין
אני לא רואה איך אפשר להתגבר על התופעה הזאת.
היו"ר אי נמיר
קודם כל עורכים כמה בדיקות פתע בשטח. האם אנחנו צריכים ללמוד על התופעה

המבישה הזאת מכתבה בעתון?
א' פז
הנושא הוא אכן כפי שהוצג כאן. אבל לרוץ ולבדוק מאחורי כל פינה יהיה המעט

שלא יתן את התגובה הרצויה. אני חושב שרצוי שיתכנסו משרד החינוך והתרבות, משרד

הבודה ושירות התעסוקה וכל גורם אחר שיש לו עינן בנושא, וביחד נמדצא את חדרך

להביא לידיעת כולם, באמצעות הסברה מתאימה, מה הן הזכויות והחובות. יכול להיות

שצריך לעשות פעולת הסברה כזו גם במרכזי הקליטה.
היו"ר אי נמיר
אתה מתבונן להסביר להם שלילדים אסור לעבודה כשאין להם מה לאכול?
אי פז
קודם לכל צריך להסביר למשפחות את מערך החוקלם שישמש סעד להורים האלה, כדי

שיידעו מה השכר שחייבים לשלם לבן, ענין השעות וכוי, ופעולות פיקוח בהתאם

לכללים המינימליים שישנם. אסור לנו לזלזל באלמנט ההסברה שמזמין גם תלונות

מהמשפחות, אולי נם בדיעבד, על אלה שהעסיקו ולא שילמו את השכר הראוי. אנחנו

נטפל בלב תלונה שתגיע אלינו ונעשה זאת במהירות המירבית. אני יכול להבטיח שגם

המערכת המשפטית של המשרד שלנו תיתן לזה את המשקל המרכזי ביותר.
שי סלאבין
מה שמר פז מציע זה נחמד, אבל אני מעריך שגם אם נעש ביקורי פתע התופעה

הזאת לא תעלם. ואם המצב הכלכלי בארץ יהיה יותר קשה, היא אפילו תתרחב. מה נם

שהדבר הזה ידרוש מאתנו תוספת כוח אדם, אנשים שיסתובבו בשווקים ובמקומות עבודה

אחרים. נראה לי שחוץ מפעולות הרתעה, פרסום והסברה אין מה לעשות בנושא הזה.

הענין הוא הרבה יותר קשה מכפי שהוא נראה במבט ראשון, ואני לא רוצה למרוח דברים

ולהיות ישר. מכל מקום נשב ונחשוב על מה שבכל זאת ניתן לעשות בנדון.

יי צבוף

אין ספק שאתם ואנחנו עומדים בפני דילמה קשה מאד שאותה הצינה כאן יושבת
ראש הוועדה
מה תעשה מול מצב של רעב בבית הדוחף את ההורים ואת הילדים לחפש

פרנסה בכל מחיר. מול התופעה הזאת יכולה תנובת המערכת לומר-. אין לנו ברירה, הכה

נחזור לכללי ההתנהנות של המאה ה-19, שכאשר יש רעב יכולים הילדים לעבוד נם 13

שעות ביום, ואין מנוס אלא להשלים עם המצב הזה. אני לא מקבל את הדבר הזה, בשום

פנים ואופן לא.

לא הכל שחור ולבן. בין הפרת חוק סיטונאית וכללית ובין מצב שבו ניתן לפתור

את כל הבעיה יש נם מצב ביניים, משהו באמצע. ואם אנחנו לא נציב שכר למה שמתרהש,

זה יהפוך להיות המוני. רק אם נמנע את התופעות של התבהמות חברתית וחזרה למאה

ה-19 ייווצר כאן לחץ הבתרי ציבורי לשינוי המדינות. אם חק הרעב ייפתר על ידי

זה שילדים בניל הלא מתאים יעבדו וכדי, אז לא הרווחנו שום דבר, ואנחנוחוזרים

אחורה עשרות שנים.

ענין ההרתעה חשוב לכן מאד. מצבו של אגף פיקוח העבדוה הוא בכי רע. מדובר

בעומס אדיר המוטל על בסך הכל 90 אנשים בכל הארץ, והם לא יעמדו בו, בעיקר

שעכשיו מוסיפים להם את הענין האדיוטי של השבתות. אנחנו צריכים לדאונ לחיזוקו

של האנף הזה, והוא יכול אנב לתת מקומות עבודה נם לעולים חדשים. שנית, צריך

לתבוע ממשרד העבוה ינותר נמרצות ונם עונשים יותר מרתיעים, וללכת ראש בראש עם

התופעות האלה ולהוציא פסקי דין חמורים יותר. אם יהיה צורך להחמיר לשם כך

בחקיקה, נעשה זאת, ויידעו הכל שאין זה משתלם להעסיק את הילדים האלה.
היו"ר אי נמיר
אם מדי פעם לא תיעשה פעולה או שתיים של הרתעה, אין דרך אחרת לטפל בזה, נם

אם ננייס ללענין זה את כל הצבא ולא רק את המשטרה. אני נם לא מוכנה להמליץ לקחת

עובדים נוספים לאנף הפיקוח, כי אנחנו הרי יודעים לאן יכוונו העולים האלה:

לטיפול בענין שמירת השבת.

אני מבקשת שתטכסו עצה ותמצאו מה בכל זאת אפשר לעשות. אסור לנו להרים

ידיים ולקבוע שאין אפשרות להתמודד עם הבעיה הזאת.
מי שמחוני
ב-27 למאי הונשה בכנסת שאילתא בנושא הזה, ובה נשאל השר מדוע אין פיקוח על

הדבר הזה. סנן השר אמר שאין מספיק מפקחים, והוסיף מספר הזועק לשמיים, שמשנת

1986 ועד לשנת 1990 הונשו בסך הכל 35 תביעות, וכל הנתבעים הורשו. כלומר, אם

היו מחפשים היו מוצאים עוד עשרות ומאות מקרים נוספים.
היו"ר אי נמיר
הבעיה היא בכך שאנישם לא ורצים להתלונן.
צ' פאר-צוק
בענין זה צריך להעזר במערכת קול משרד החינוך, לשלוח הודעות לכל רשות

מקומית, כי שם ישנם אנשים שיכולים לגשת לבית, ולפעמים קורה שצריך להגן על הילד

נם מפני הוריו הוא.
היו"ר אי נמיר
אולי תהיו אתם השליחים לענין זה כמשרד. במחשבה שניה, אולי כדאי שאנחנו

נכתוכ כענין זה מכתכ לשר. מנסיוני למדתי, שהמקום היחידי שכו נפגשים נציני

המשרדים השונים זו הוועדה שלנו בכנסת. אני חושבת שההצעה שלך מצויינת, ואת זה

צריכים לעשות כל הנופים הנונעים בדבר, כי המצב יילך ויחמיר, ואנחנו צריכים

לעשות הכל כדי להציל את הילדים האלה ואת משפחותיהם.
בי קושציבה
במסגרות שלנו מאורגנים 12,000 נערים עובדים, כשניתן לזהות כ-28 אלף נערים

עובדים, והמגמה שלנו היא כמובן לנסות להקיף את כלל המערכת. אנחנו מהווים כתובת

והבנה מקצועית והגנה חינוכית. אנחנו לא יכולים לעסוק בהרתעה, אבל אנחנו כן

יכולים לעסוק בהתראה, וגם לנסות לתת פתרונות חנוכיים.

אני מדבר על הנערים העובדים, על הנערים הלומדים ברשתות הטכנולוגיות,

ואנחנו מנסים להתמורר עם מה שמציק לנו ביותר: עם הנערים המנותקים.יש הגדרה

לנער מנותק, אבל לדעתי היא צריכה להיות רלבנטית גם למציאות ולא רק לנוסח.

אנחנו דואגים מאד למצבם של הנערים המנותקים, ומחפשים דרך לתת תשובות לנערים

שמוגדרים מנותקים.

תחום העיסוק שלנו הוא בחינוך הטכנולוגי,- בהכשרה המקצועית, בשכר מינימום,

בחוק החניכות, בהגברת הפיקוח על עבודת הנער, בכל נושא תעסוקת הנוער הקשור

בקליטת העלייה, וכמובן בנושא האבטלה והתעסוקה של הנוער.

יש פה רבדים רחבים מאד, אבל אני מבין שאנחנו מתבקשים להתמקד בעיקר בנוער

העובד והנוער המנותק. אחת התופעות החמורות שלה אנחנו עדים זה שלא מתייחסים

כלל לשכר המינימום לנוער העובד, כי כל עובד מבוגר מוכן היום לקבל משכורת שהיא

מתחת לשכר המינימום של נוער עובד, ולכן גם אין מקומות עבודה בשביל נערים

עובדים. זו בעיה שמאד מציקה לנו, ואנחנו מנסים לטפל בה.

כשמדובר בנערים עובדים ולומדים שהיו אמורים להתקבל למקומות עבודה כדי

לקבל שם הכשרה מקצועית, יש היום לבתי הספר בעיה רצינית ביותר, כי פשוט אין להם

אפשרות למצוא מקומות עבודה מתאימים בשביל החניכים שלהם. מנהלי בתי הספר אמרו

לנו שהם הופכים להיות היום לשכת עבודה בשביל הנערים האלה. ולא פעם נתבקשנו על

ידי מנהלי בתי הספר האלה למצוא מקומות עבודה בשביל החניכים שלהם, ולא הצלחנו

למלא את בקשותיהם.

נער מנותק הוא נער שלא לומד ולא עובד. אבל יתכן גם מצב שנער עשוי ללמוד

יומיים בשבוע, ובשאר ימות השבוע אין לו כל מסגרת שהיא, כי אינו יכול למצוא

מקום עבודה בו יוכל לקבל הכשרה מקצועית, ואני חושב שבמצב הזה צריכה לחול גם

עליו ההגדרה של נער מנותק. מה עדו שמספיק שייעדר מיומיים לימודים אלה בגלל

מצב בריאות או בשל אי רצון לבוא לבית הספר, והוא הופך מיד להיות נער מנותק.

אנחנו תנועת נוער שרואה עצמה לא רק כמאגדת מקצועית, אלא כמי שמנסה

להעניק חינוך וליצור סביב הנערים האלה קבוצות חברתיות. יש לנו שני בתי ספר

הקשורים לנוער המנותק. האחד בבית דב הוז, והשני קשור לרשת מפנה, שקשור למשרד

העבודה ולג'וינט, ופועל בשיתוף פעולה טוב ביותר. אנחנו מנסים לפתוח עוד



שני בתי ספר בשביל נערים אלה בשיתוף עם אותם גורמים. האחד במנזר הדרוזי

בעוספייה, והשני במגזר הערבי בנצרת.

בעבר היו לנו 70 קבוצות של נערים בתוך מסגרת הנוער העובד והלומד, שלמדו

בתחום שלנו עם אפשרות לקבל הכשרה לאותם הנערים. אבל בשל סיבות תקציביות אנחנו

נמצאים היום במצב חסר. לשמחתי, אנחנו עולים עכשיו שוב על מסלול שיאפשר לנו

לפרוץ דרך מסגרות לא פורמליות שעשויות להיות פורמליות או משולבות עם מערכות

פורמליות, כדי לתת תשובות מתאימות, כאשר חלים עלינו כמובן נל ההגדרות

המקצועיות והבקורתיות בתחומים האלח.

אנחנו מבקשים לתת לנו גם מנדט, גם אשראי וגם תקציב כדי שנוכל להתמודד עם

הבעיה. אני חושב שאין הרבה מסגרות חנוכיות שמוכנות ליטול את התפקיד הזה על

עצמן.ההיפך מזה הוא המצב היום, כאשר רוב המסגרות החנוכיות פולטות אותם, ואנחנו

קולטים אותם. אני מעלה את הבקשה שלנו לעזרה, גם תקציבית, לכל הגורמים הקשורים

בנושא. אלה הם פני הדברים.

אנחנו כתנועת נוער רוריםא את עצמנו מתמודדים עם הבעיה הזאת, כי אנחנו

רואים בזה דבר ערכי אידיאולוגי, 'ואנחנו גם מיומנים בתחום הזה. יש אצלנו מערכת

שלמה שעוסקת בנושא שהשכר, בנושאש הארגון ובנושא הליווי. הילדים העובדים יוצאים

עכשיו להבראה, בעיקר הנוער העובד והלומד, וזו משימה לא קלה. אנחנו קשורים עם

מוסרות חינוך מרשת עמל, אורט וצה"ל. יש לנו את האפשרות, את כוח האדם המיומן

המתאים וכמובן את הרצון לפעול בתחום הזח.
היו"ר א' נמיר
מה הן הבעיות הקונקרטיות שיש לכם?
מי שמעוני
התופעות האלה הן לא מהיום, אלאל נמשכות כבר כמה שנים. אנחנו עדים לדחיקת

הנערים ממקומות העבודה בשן סיבות שונות. לאחרונה יש תופעות חדשות בנושא הזה

עקב העלייה. היו מקומות עבודה קלסיים שבהם היו הנערים האלה עובדים. לאחרונה

ישנו הנושא של החינוך הטכנולוגי המכשיר את הנערים על ידי הסתכלות במקומות

עבודה. יש לנו נתונים המראים שבפועל ההסתכלות הפכה להיות עבורה ממש. יש בידי

מכתבים גם של אנשי מדינה, גם של משרד העבודה וגם של משרד החינוך, הקובעים

במפורש שהנערים עובדים שם 16 ו-20 שעות, וללא שכר.

התוצאה היא שהנוער העובד נמצא היום ברחוב, ואיננו עובר. הוא יוצא לרחוב

היות ומקום העבודה שהיה שמור לו נתפס היום על ידי נער שלומד בתיכון טכנולוגי.

כל השנה זה כך, ולא רק בחופש. נער שלומד בבית ספר טכנולוגי הולך ל"הסתכלות"

במפעל, אבל למעשה הוא עובד שם ללא שכר. נערי התיכון עובדים שם ממשיך ויש לנו

עדות בענין זה מבזק, ומכל מיני מדריכים שטוענים שהנער עובר. יש בידי מכתב של

שירות התעסוקה בירושלים שגם כן מעיד על כך. קוראים לזה חתנדבות, ולמה שהם

מקבלים קוראים אש"ל, ולמעשה הם עוברים כלי לקבל שכר.

יש בידי גם מכתבים של מנהלי בתי ספר שמתלוננים על שלא ניתן למצוא מקומות

עבודה בשביל נערים עובדים, היות ובתוך המפעלים ישנם נערים בשפע. נוסף לל-12

אלף הנערים שנמצאים במסגרת שלנו, מסתובבים עוד 20 אלף נערים שאינם מאורגנים

ואינם מניעים אלינו. מי שמאורגן באיגור המקצועי הוא מי שעובד. ואם הוא לא עובד

והוא מובטל, אנחנו משתדלים למצוא אותו ולארגן אותו, אבל במציאות הוא מסתובב

ברחובות ללא עבודה וללא מסגרת כלשהי. אנחנו מצליחים לפעמים לאחר כמה מהם פה

ושם ולהכניס אותם למסגרת ואנחנו פותחים בתי ספר, כדי שהם יישבו בכיתה מול מורה

וילמדו משהו, יימצאו במסגתר,ך ולא יסתובבו ברחובות. אבל אין לנו תקציב בשביל

זה. אנחנו פונים לכל מקום אפשרי ומבקשים תקציב בשביל זה, אפילו מינימלי ביותר,

ובלבד שלא יסתובבו ברחובות.



האמת היא שבתי ספר נסגרים. אבל כשהייתי במשרד העבודה הם אמרו שיש פתרון

לכל הילדים האלה, אבל מצויים בידי מכתבים האומרים שזה לא כך, ושאין פתרון לכל

הילדים. 6 - או 8 בתי ספר נסגרו בתקופה האחרונה מחוסר תקציב, אי הצדקה לקיומם

וכו' וכו'.
י' צבן
תגיד לנו בבקשה כמה נסגרו בשל חוסר תקציב, כמה נסגרו בגלל אי הצדקה

לקיומם בשל מיעוט תלמידים וכוי.
מי שמעוני
נכון שיש תשובות, וגם אומרים שהילדים האלה ימצאו מקום.אבל כשאנחנו בודקים

את הדברים מתברר לנו שהילדים שלמדו בבתי הספר שנסגרו עדיין לא משובצים. סגרו

בתי ספר בנהריה, בצפת, ששם אגב עומדים לפתוח אותו מחדש, בפתח תקווה ועוד.
יי צבן
הבה נתמקד בדוגמה של בית הספר בפתח תקווה. כמה ילדים חריגים היו בבית

הספר שם, לפני שנסגר, ומה היה המצב שם בפועל?
מי שמעוני
בפועל היו שם כ-70 ילדים, אינני זוכר בכמה בתות. לאנשי משרד העבודה יש

בוודאי המספרים המדויקים. אני מדבר על הנושא מבהינה חבתרית. בנהריה פנו אלינו

20 ילרים מעמל שאין להם מסגרת.
שי סלאבין
מה אמרו לר בעמל?
מי שמעוני
אמרו לי בעמל שזה סגור, כי אין להם תקציב להחזיק בזה.
שי סלאבין
למה עמל סגר?
מי שמעוני
בגלל חוסר תקציב. יש כמובן סיבות לכל דבר ודבר, ויש תשובה לכל מעשה.
י' רחלבסקי
האמנם צריך לפתוח בית ספר בשבל 20 ילדים?
היו"ר אי נמיר
את הנער שלא לומר ולא עובד לא מעניין מי מהמשרדים אשם. גם אותנו זה מפסיק

לעניין. אבל אתה בעצמך כות+ב לי על סגירת בית ספר תעשייתי עמל צור בבית שאן.
מי שמעוני
אני טוען שיש סגירות של בתי ספר, ויש במובן סיבות לבל מקרה כזה, ואני לא

נכנס לסיבת הסגירה. משרד האוצר טוען, וגם כאן חזר על זה, שלא מוצדק לפתוח בית

ספר בשביל 20 ילדים. יתכן שהוא צודק, אבל השאלה היא מה בכל זאת עושים עם

הילדים האלה. בעמל צור נהריה אמרו לי ששולחים את הילדים האלה לתעש מעלות, אבל

בשגסיתי לברר זאת בתעש אמרו לי שאולי יסגרו את בית הספר בגלל חוסר תקציב.



אני טועןו ודורש פתרונות ברורים לילדים האלה, שאם לא כן הילדים האלה

יגיעו אל הרחובות. בנהריה אמרנו שאנחנו מובנים לפתוח את הביתה הזאת, ברי

שלפחות נחזיק תא הילדים האלה באיזו שהיא מסגרת בתקציב מינימלי, עם מספר שעות

מינימלי שיוקצו לענין הזה. בשבוע שעבר אבן פתחנו ביבנה. גם שם נסגר בית ספר

מפני שלמפעל ארגמן- בך הוא הסביר - אין אפשרות להחזיק אותו. נם החולון נסגר כי

המפעל זקוק למבנים. ומה םע הילדים. כל המעשים אולי מוצדקים כשלעצמם, אבל מה

הפתרונות שאנחנו יכולים להציע לילדים האלהל?

אנחנו מעריכים שעם סגירת 8 - 7 בתי ספר אלה נפלטו מהם במעבר משנה לשנה

400 - 300 ילדים. אמרו שימצאו פתרונות לכל הילדים האלה, ושאף אחד מהם לא ישאר

ברחוב. הלואי שזה יהיה כך. אבל אני חושש שזה לא יהיה כך, ושהילדים האלה יפלו

בין הכסות. חייבים למצוא להם פתרונות, גם אם זה עולה כסף למדינה, כי אם לא

נשקיע בהם היום נשקיע בהם פי כמה וכמה בעתיד. היום זו ההזדמנות להשקיע בהם

כספים קטנים יחסית כדי לפתור את הבעיה של הילדים האלה. אם לא נעשה זאת הילדים

האלה יגיעו אל הרחובות, על כל המשתמע מזה, ולהוציא אותם מהרחובות יהיה הרבה

יותר קשה ומסובך וידרוש גם השקעה כספית הרבה יותר גדולה.

ביוזמת משרד העבודה, הממונה המחוזי בתל אביב, עמדנו להתחיל בפרוייקט בניה

מאחר וזה עכשיו ענף נדרש מאד. ולמרות כל הקשיים, פתחנו בפרוייקט כזה, בשיתוף

עם משרד העבודה, במפעל אשתרום בתל אביב, וזה היה קשה מאד בהתחלה, אבל תוך

שבועיים הגענו ל-13 ילדים. השבוע הודיעו לי מהמפעל שהם שולחים את הילדים

לרחוב, מפני שלא קיבלו במשך 4-5 החודשים האחרונים את המענק בגובה של 480 שקל

שהובטח לו. פניתי בענין זה אל טובי, אבל הוא כבר מרים ידיים. נראה לי שבצורה

אדמיניסטרטיבית לא ניתן לפתור את הבעיות, ומאחר ומדובר בילדים שממילא קשים

לטיפול וקל להבין מה יקרה להם כשהם ייצאו לרחוב, אני מעלה כאן את הבעיה הזאת.

אני יכול להביא בפניכם הרבה מאד דוגמאות נוספות, אלא שאינני רוצה לגזור

יותר מדי מזמנכם. אני רוצה רק להזכיר עור את ענין "נרגילה", שלדעתי צריך לערוך

שם בדיקה ממצה. בנוסף לחשבונית עם הסכום לתשלום, הם נותנים ללקוח עוד פיסת

נייר ממכונת חישוב רגילה ובה מצויינת תוספת של 10%, וזה בנוסף לחשבונית. כאשר

אני קיבלתי שם חשבונית עם התוספת הזאת וביקשתי הסבר, נאמר לי שזה הטיפ

למלצרית. האמנם הטיפ הוא צורת שכר כמרינת ישראל? ומה עושה מערכת המסים בנדון?

בתבה שפורסמה השבוע בעתון "ידיעות אחרונות" מצביעה על תופעה מדאיגה נוספת:

מעסיקים נערים ונערות לתקופה של שלושה או ארבעה ימים כנסיון, ואז אומרים להם

שהם לא מתאימים לעבודה, ומשלחים אותם מבלי לשלם להם פרוטה.

ברשת הבורגר-ראנצ' עוברים כ-1500 נערים, המכונים "ילדי ההמבורגרים". אלה

נערים לומדים העובדים אחרי שעות בית הספר תמורת שבר מינימום, אבל הם עובדים עד

שעה 1 או 2 אחר חצות. אני חושב שזו ממש עבדות. אנחנו חוזרים אחורה, במקום

להתקדם, וכל ההישגים הסוציאליים שהושגו בעמל רב נעלמים. יש בידי גם מכתבים

המורים שלא להעסיק בני נוער, כיוון שאפשר להעסיק את העולים תמורת שכר נמוך

יותר.

מבקשים העסקת נוער שלא במסגרת חניכות, ויש בידי מכתבים בענין זה. התקיים

דיון והענין הוסר על הסף, אחרי שמשרד העבודה שיתף אתנו פעולה בענין, אבל זו

בכל זאת תופעה חמורה כשכולם רוצים לקבל עבודה זולה, שהיא למעשה ללא תשלום,

ומפני תופעה זו אנחנו מתריעים, ואנחנו מתמודדים אתה יום יום. הדרישה הזאת באה

בעקבות החינוך הטכנולוגי, ששם מותר להעסיק את הצעירים ללא שכר. אחרי שפנינו

אל מנהל בית ספר, הוא השיב לנו שהוא פועל בהתאם להוראות שהוא מקבל ממשרד
החינוך. ביןך היתר הוא כותב
אנחנו פועלים על פי הנחיותיה של גברת ציפורה צוק-

פאר, מנהלת המחלקה לחינוך לחיי עבודה במשרד החינוך והתרבות.



ישנו הסכם חינוך טכנולוגי שנעשה עם התעשיינים, הסכם מספר 847008, שלפיו

כן משלמים שכר. אבל מתכחשים לו ואין ממלאים אחריו. שם כתוב במפורש שילרים

העובדים מעל ל-8 שעות במפעל יקבלו שכר. אבל , כאמור, מתכחשים לזה. כשאני מעלה

את הדבר אומרים לי, שההסכם הוא עם משרד העבודה והוא הממונה על זה, ולא משרד

החינוך והתרבות או מישהו אחר. בך במפורש אמרו לי. חייבים להסדיר את הנושא

שהזה, כי יש בענין זה אנרכיה. זה קורה היום, זה יקרה מחר ומחרתיים ונם לאחר

מכן אם לא יעצרו את התופעה הזאת מיד. ושלא יסתתרו מאחורי כל מיני תירוצים, כמו

הטענה שכבר שמעתי, שעושים טובה שמעסיקים אותם בכלל, כי אם לא כן הם יהיו

ברחובות. אבל הילדים האלה לא יהיו ברחובות אלא כבית הספר, ומשרד החינוך יתן את

התקציב המתאים. ואם רוצים לבנות זאת בשם "הסתכלות" אז צריך לעשות זאת בצורת

הסכם מסודר ומפורט שיבהיר מה זו הסתכלות.
היו"ר אי נמיר
יש כאן בעיה חמורה מאד בנושא השבר. ואם האבטלה לא. תקטן, והיא לא תקטן

המצב יהיה חמור עוד יותר. מעריכים שמבין העולים שהניעו בשנה שעבר ואלה שיגיעו

עד סוף שנה זו יהיו כ-90 אלף איש שיצטרפו לרשימת המובטלים, וזה בנוסף ל-75

אלף אזרחי המדינה המצטרפים מדי שנה למעגל מחפשי העבודה, ואם לוקחים בחשבון כי

35 אלף אנשים יוצאים מדי שנה לפנסיה, הרי שהתוספת נטו מסתכמת ב-45 אלף.

שר האוצר רוצה לבטל את חוק שכר המינימום, כי ורצים תחרות חופשית בשוק

העבודה. ואני רומרת לך, מר סלאבין, שכאשר אנחנו נלחמנו נגד ביטול חובת הזיקה

לשירות התעסוקה, היה זה מפני שידענו כי בסופו של דכד תתחזק התופעה הזאת. כי אם

אין גופים ממשלתיים המבקרים ומפקחים נשאר התחום הזה פרוץ, וההפקרות בו תהיה

גדולה. ואפילו יאשרו להם עוד 5 פקחים, גם זה לא יפתור את הבעיה.

אני שואלת אותך, כמי שממונה על השכר, איך יתכן זלזול כזה בחוק שכר

המינימום.
שי גרניט
חוק שכר המינימום הוא להערכתי חוק כמו כל שאר החוקים, אלא שצריך לאכוף

אותו, ואנחנו מכירים את הקשיים שבאכיפת חוקים בכלל, ונם החוק הזה. להערכתי זו

משימה בלתי אפשרית, מפני שמספר מבקשי העבודה הוא עצום, ומספר המובטלים עולה כל

הזמן, ואני מקווה שהוא יתייצב באיזה שהוא שלב כי אנחנו פועלים בכיוון הזה,

ומצד שני אין מספיק מקומות תעסוקה. עולים ומובטלים ונוער מוכנים לעבוד היום

כמעט בכל מחיר, ויש כמובן מעסיקים רבים שהסיטואציה הזאת משרתת אותם, ולמרות

החוק הזה הם מעסיקים תמורת שכר נמוך משכר המינימום לא חניכים בלבד, אלא גם

מובטלים מבוגרים.

אני יודע מה עמדתך, גבתרי היושבת ראש, בנושא שכר המינימום, אבל להערכתי

יש פה אילוץ של חוק אדמיניסטרטיבי על סיטואציה מסויימת, שזה לא מתאים המציאות

היא כזו שהשכר מתאים את עצמו לביקוש ולהיצע, ונכון שבעיית אכיפת חוק שכר

המינימום היא בעיה קשה ביותר, כי מתחכמים לה. מה גם שנוסחת שכר המינימום

וחוסר הבהירות בחישוב שכר המינימום אינם תורמים לענין. יש הבדל עצום בין שכר

המינימום המחושב ובין ההשתכורת של העובד. וקורה לא אחת שאדם משתכר 2.000 שקל

לחודש ומקבל הבטחת הכנסה.
היו"ר אי נמיר
אני מסכימה שצריך לעקור את התופעה הזאת, אף שמדובר למעשה במספר קטן מאד

של אנשים, ובענין זה אין ויכוח בינינו. אני רק לא רוצה שתפתחו את החוק. אף לא

אחד מכם שישב אתנו כאן במשך 7 חחודשים שבהם עסקנו בחקיקה הזאת, לא הסב את

תשומת לבנו לענין של הוצאת הוותק, ואת הוותק הוצאנו כאשר לנגד עינינו היו



פועלי הטכסטיל ופועלי המזון שעובדים עבודת פרך. אתם תפתחו את חוק שכר

המינימום, כי אתכם לא הוותק מעניין. אתם לא רוצים את ההצמדה של 45% לשכר

הממוצע במשק. ההסתדרות כבר מוכנה בהסכם עבודה להניע לפשרה, עכשיו צריך נם שר

האוצר להיות מוכן לזה. 'בל מי שלא יקבל שכר מינימום במדינה הרי יקבל השלמת

הכנסה מקופת המדינה. האם זה יותר טוב?
שי נרניט
בל עוד ישנו הוק.
היו"ר אי נמיר
האם אתה תהיה מוכן להסכים לכך שמאות אלפי אנשים יחיו באן על סף רעב?

כולנו משתכרים שכר נבוה ואנחנו הזקים על החלשים.

שי גרניט;

אני לא רוצה להכנס לענין הזה של חזקים וחלשים. אנחנו חיים במציאות

מסויימת, והמציאות מכתיבה.
היו"ר אי נמיר
לא זאת המדינה שבה רצינו. לא רצינו במדינה שבה יסתובבו ילדים שאינם

לומדים ואינם עובדים, ובמקום זה יגנבו.
שי נרניט
אם לא נצליח ליצור מקומות תעסוקה, ואני מקווה שבכל זאת נצליח, בי אז

נימצע בבעיה רצינית ביותר. ומי שחושב שקל ליצור מקומות עבודה מהיום למחר טועה

ומטעה את הציבור. נכון שכבר מזמן ידועה לנו הבעיה של חוסר תעסוקה, ובכל זאת זה

נושא קשה ביותר, אבל אנחנו מנים לעשות פעולות בתחום הזח.
היו"ר אי נמיר
החוק קיים, וכל עוד הוא קיים חייבים לאכוף אותו.
שי גרניט
אני מסכים לזה בכל מאת האחוזים. אני נם מבין את אנשי הנוער העובד. באין

אכיפה של החוק, וכאשר המעסיק יכול להעסיק מבוגר מבלי שיהיה חייב לשלם לו את

שכר המינימום, והוא משלם לו רק 60% ואולי אף פחות מזה, הוא מעדיף כמובן להעסיק

אותו, ואז נחסמים מקומות העבודה בפינ בני הנוער. אני מסכים שצריך לאכוף את

החוק, ולשם בך יש לנקוט בבל הצעדים הדרושים, ובין היתר גם להתשמש בגורם

ההתראה. צריך אולי להשתמש בטסט-קייס אחד ולהריץ אותו עד הדוף.
שי סלאבין
אם אתה טוען שכוחות השוק לוחצים וקובעים, אז מה בעצם אתה יכול לעשות?
שי גרניט
דברים שאינם טבעיים לא יעזרו הרבה, וקשה מאד יהיה לאכוף את החוק הזח, אף

שאני מסכים בהחלט שכל עוד החוק קיים צריך להשתדל לאכוף אותו. אבל מספר המשרות

הפנויות הוא נתון, ומספר מחפשי העבודה גם הוא נתון, שהולך וגדל כל הזמן,

ומהאבטלה סובלים לא רק המבוגרים שבחברתנו, אלא גם החניכים, כי אין מספיק

עבודה בשביל כולם.
חי להב
לפי ההגדרה של משרד החינוך, נוער מנותק הוא נוער שלא נמצא במסגרת עבודה

ואף לא במסגרת לימודים. אנחנו יוצרים קשר גם עם נוער העובד עבודה מזדמנת ולא

מסודרת. הרשת שלנו עושה את מה שהיא יכולה לעשות ברגע שנער נמצא בעבודה ולא

בלימודים, עד לסידורו בעבודה, או בעבודה במשולב עם לימודים.

אנחנוו מנסים להעניק לו סל של לימודים בסיסיים. הפרוייקט הזה נעשה

באמצעות רשת אורט. 1,500 - 1,000 מתוך 2,000 מטופלים שעובדים בעבודה מזדמנת

נמצאים במסגרות לימודים באמצעות הסל הזה של שעות לימוד פרטניות. זה הנסיון

שלנו לעזור ולתרום בנקודת המעבר עד למציאת מסגרת עבודה, או לימודים ביחד עם

עבודה, להשלמת השכלה וסגירת פערים.
צי פאר צוק
אני רוצה לומר למר שמעוני שהתפעלתי מהדברים שהוא העלה כאן בנוגע לאותה

קבוצת נערים שאינם עובדים ואינם לומדים. בעבר עסקתי בביקור הסדיר בתחילת

הקמתו, ומאז היו לנו הרבה ועדות בין משרד החינוך ומשרד העבודה, ותמיד השתדלו

לסקור את המידע ולדעת מה נעשה במקומות השונות ולהתריע נגד סגירת בתי ספר.

נדמה לי שבזמן האחרון נדם קצת קולן של הוועדות האלה, ויש לי הדושם שהמודעות

לבעייתם של תלמידים המסתובבים ללא מסגרת לא עולה כלפי מעלה. לכן טוב שהדברים

יישמעו מדי פעם, מפני שיש נטיה לשכוח את קבוצות הנערים האלו. אני ממליצה

שתעלה המודעות ויחודשו המסגרות שהיו לנו בעבר לנושא הזה. דכמ ועדת שוקה ידלין

במשרד החינוך, שחלק מהיושבים כאן היו חברים בה, והיא קצת נמסה עם הזמן. במשרד

החינוך היו מאז כל כך הרבה חילופים עד שאפילו אני מתקשה לומר מי בעצם אחראי

היום על איסוף המידע מהסוג הזה והבאתו לגורמים האמורים לטפל בזה. יש בהחלט

מקום להחזיר פורום את הפורום הזה למקומו.

השאלה כיצד לטפל בנערים השאלה היא שאלה שנייה. הוזכררו תכניות שונות,

בחלקן של משרד העבודה, וגם לשמרד החינוך יש בוודאי מסגרות כאלה. המסגרות

מורכבות גם מעבודה וגם מלימודים. הוזכר כאן שבשנים האחרנות גם משרד החינוך

משתדל שהתלמידים ייצאו להתנסות והתמצאות בעולם העבודה. ובנושא שהזה היו לנו

דיונים נם עם מר שמעוני, והיו לנו גם קצת אי הסכמות סביב השאלה אם צריך או לא

צריך לשלם לתלמידים שכר. אנחנו רואים את זה כחלק מתכנית הלימודים, ואנחנו

משתדלים גם שהיקף השתפות התלמידים בעבודה יהיה מצומצם ככל האפשר.

לא ידעתי מה בדיוק יהיה הנושא הנדום כאן היום, אבל הכנתי סטטיסטיקה שמראה

שהזעקה אינה גדולה כל כך. הסטטיסטיקה מפריזה אולי קצת כלפי מעלה, אבל אנחנו

מדברים על תלמידי כתה י"ב בכל המסלולים ובכל המגמות, קרוב ל-3,000 תלמידים,

שיוצאים להתנסות בעבודה מטווח של 40 שעות לשנה, שהם 5 ימים לשנה, או יום

בשבוע, כאשר מעטים בלבד יוצאים להיקף גדול מזה של עבודה. ביחס ל-15,000

תלמידים זה לא כל כך הרבה. אני מדברת על תלמידי כיתה י"ב בכל המגמות.
היו"ר אי נמיר
לדעתי זה הרבה מאד. 3000 זה מספד גדול.
צי פאר-צוק
המטרה שלנו היא להביא את כל 20-30 אלף תלמידי כתות י"ב להתנסות של שבוע

ימים בעבודה. אבל ברור שזו איננה עבודה שמוכנים לשלם בעדה, כך שאין הם תופסים

מקומות עבודה.
היו"ר אי נמיר
הם בוודאי לוקחים את כל המקומות, כי הם עובדים מבלי שיקבלו שכר.
צ' פאר-צוק
תלמידה שנכנסה למעון זה הוא אחר ל-4 שעות הסתכלות לא תפסה מקום עבודה של

אף אדם. אף מקום עבודה אחד בבנק לא נתפס על ידי תלמיד או תלמידה הבאים לשם

ליום הסתכלות אחד בשבוע כדי לדאות כיצד נעשית עבודת הבנק.
היו"ר אי נמיר
ממתי אינכם נפגשים יותר במסנרת של ועדת שוקה לדלין?
צי פאר-צוק
הוועדה לא התכנסה מזה 3 או 4 שנים, עד כמה שזכור לי.
מי שמעוני
לפי חצי שנה הוקמה ועדה של משרד העבודה, לשכת התעסוקה, קידום נוער והנוער

העובד, ובמסגרת הוועדה הזאת אנחנו נפגשים אהת לחודש.
היו"ר אי נמיר
אנחנו מדברים על ועדה שהיתה משותפת גם למשרד החינוך, ואילו בוועדה שאתה

מזכיר משרד החינוך איננו שותף. וכשאין שיתוף פעולה בין המשרדים זה בוודאי

מפריע לעבודה.
עי מלמד
אני נקרע בין שני המשרדים. עיקר הבעיה שיש כאן שתי עובדות שקשה מאד

להתמודד אתן. האחת - הסור עבודה; השניה - קיצוץ גדול בתקציבים. מתוך עבודתי

בשטח אני יכול להעיד שאין להשוות בכלל את הפרוייקט של שילוב תלמידים בעבודה,

שנעשה במסגרת משרד החינוך, ובין הפרוייקטיםש נעשים במסגרת משרד העשבודה.

במקרים בודדים מאד בלבד אפשר לטעון שהמקומות שנתפסים על ידי תלמידי משרד

החינוך באים על חשבון תלמידי משרד העבודה. לפחות ברשת אורט זה נדיר מאד.

והסיבות הן גם גאוגרפיות, גם סוג העבודה, גם טיב הקשר עם המעסיקים ועוד.

אני רוצה לשבת את הפרוייקט הזה. במסגרת אורט יש לנו 12 בתי ספר לחניכות.

מסגרת של אורט מורכבת מכל אופני החינוך. 12 אלף תלמידים של רשת אורט לומדים

במסגרות של משרד העבודה חניכות. 50% מהם בחניכות, ואולי יותר.50% הנותרים

תעשייתי. בבית ספר אחד יש לנו קרוב לאלף תלמידים מהסוג הזה. בירולשים ובתל

אביב בלבד יש לנו יותר מ-2,000 תלמידים.

שליש מבתי הספר שלנו הם בתי ספר במסגרות משרד העבודה, חצי מהם חניכות,

וחצי תעשייתיים. ושני שליש במסגרות משרד החינוך, כשמחציתם נמצאים במסלול

לבגרות, והמחצית השניה במסלולים שונים שלא לבגרות. ולזה אפשר להוסיף כ-2000

תלמידים בנה במסגרות של נוער מנותק. הרשת שלנו מקיפה מגוון רחב של בני נוער,

החל מהתלמידים המצטיינים ביותר ועד למנותקים ביותר.

במסגרות של החניכות הבעיה בזה הרגע היא שלתלמידים שלומדים שם אין מקומות

עבודה. וזה לא ענין של שכר מינימום, אלא בעיה רצינית. פנינו אל משרד העבודה

והתלוננו על כך שאין מקומות עבודה לתלמידם. למעשה יש בפנינו שתי אלטרנטיבות:

או להגיד לתלמיד שאיננו מקבלים אותו לבית הספר כי איננו עובד-, או להגיד לו

שילמד 6 ימים בשבוע, כשאיננו יכולים ללמד אותו 6 ימים בשבוע בגלל חוסר תקציב.

ואז או שאתה לוקח את התלמיד למשך שלושה ימים בשבוע בלבד, ובשאר ימות השבשוע

אין לך כל שליטה עליו ועל מעשיו, וכעבור זמן קצר התלמיד לא מגיע יותר בכלל



לבית הסגור, ואז כל האפקט החינוכי הלך לאיבוד. אנחנו מנסים איפוא לגייס מקומות

עבודה לתלמידים כאלה גםבלי שכר ובלבד שתימצא להם מסגרת עבודה. אלא שאז בא
הנוער העובד ומזדעק
' הכיצד? על סמך מצב כזה סגרנו לפני שנתיים שתי כיתות

באשקלון. והילדים שלא נקלטול, בגלל הסיבות שהזכרתי, נשארו אכן ברחובות.

אולי באמת כדאי להשאיר את התלמידים האלה בבית הספר 6 ימים בשבוע. אני על

כל פנים ממליץ על הדרך הזאת כדרך הנכונה ביותר, וכך אגב גם הוקמו בשעתו כתות

ההכוון במסגרת משרד החינוך, כאשר היתה תקופה של אבטלה.
צי פאר-צוק
כתות הכוון יש לנו ב-100 בתי ספר מקצועיים.
עי מלמד
יש פרוצדורה שניה, שאני לא ממליץ עליה, אבל באילוצים קשים יכול להיות שיש

ללכת לפיה. הכוונה היא לבוא בדברים ולמצוא מקומות עבודה שבכל זאת מוכנים לקבל

את התלמידים, וזה לא בא על חשבון אף אחד. באשקלון למשל היה הבנק מוכן לקבל את

התלמידים בהתנדבות, למרות שזה יצר קושי מסויים בבנק.

הנוער העובד מגן על דברים חשובים מאד ואני אתו בלב שלם. אבל מעבר לדברים

הרגילים צריך לפעמים לבדוק גם חריגים, ולעשותז תא בצורה מבוקרת. הלוואי ומשרד

העבודה יגיד שבמקרים כאלה יש להכניס אותם לסמגרת של 6 ימי לימודים בשבוע.
שי סלאבין
מבחינה חינוכית הנערים האלה מסודרים 6 ימים בשבוע.
ע' מלמד
בעיה אחרת היא זו של המעסיקים, וזה מקיף את כל המעסיקים, גם הטובים

ביניהם, כולל צה"ל. הם אומרים במלים ברורות: התעשיה שלנו הפכה להיות מתקדמת

יותר, אנחנו צריכים נוער מסוג אהר, ואילו את אלה איננו מוכנים להעסיק בכלל, גם

לא בחינם. אם אנחנו רוצים מסגרת של בית ספר תעשייתי שאצלו יסתובבו נערים, כי

אז יש לנו בעיה. על הבסיס הזה נסגרו ברשת אורט שני בתי ספר. האחד ב. . .

והשני בארגמן, שני מפעלים שהיו טובים ומצליחים . כאשר המפעל עשה את החשבון שלו

ברגע מסויים, הוא אמר לנו את מה שהזכרתי. גם צה"ל, שהוא אחד המעסיקים הגדולים

של בתי ספר לחניכות, אומר דברים דומים. הוא פנה באופן רשמי למשרד העבודה ואמר

שאינו יכול לשלם בשביל הנערים האלה, כי הם עולים לו חרבה גם מעבר לשכר שהם

מקבלים.

אני חושב שאנחנו חייבים להסתכל על הענין הזה גם דרך עיניו של המעסיק. אם

אנחנו נתמודד עם המעסיק ונעלה בפניו את הטעון של שכר מינימום וכוי, המעסיק

יגיד לנו לסגור בית ספר, ובתי ספר אכן נסגרים. ואני יכול להודיע כאן שאם לא

יהיה שינוי במצב, בתי הספר התעשייתיים ייסגרו האחד אחרי השני.

יש לנו כרגע 12 בתי ספר תעשייתיים, וזה כולל את בבתי הספר במסגרות צה"ל.

בתי ספר תעשייתים כאלה נחשבים בעיני כאחת המסגרות החנוכיות היותר טובות, הרבה

יותר טובות מחניכות. בבית ספר תעשייתי זה מוסד חינוכי מעולה בתור קונספציה,

אבל חייבים לתת לו לחיות כקונספציה, כי אחרת הוא ייסגר.

אני חושב שפרוייקט שילוב עבודה של משרד החינוך הוא פרוייקט יפה שרק עכשיו

נולד. מנסים לחנך את הילדים שלומדים במערכות החינוך הטכנולוגי, כי כאשר יסיימו

את לימודיהם הם ישתלבו בתעשיה, ולא בבנקים או במסחר.



הפרוייקט הזה נולד על מנת לקרב את התלמידים לתעשייה, כי הסטטיסטיקה בתחום

הזה מעציבה מאד, כי היא מצביעה על כך ש- 50% ואף 60% מהתלמידים האלה אינם

מניעם בסופו של דבר לשוק היצרני. תלמיד שבא למקום עבודה כזה מתקבל כאורח, והוא

מבקר שם יום בשבוע, ורואה את כל שלבי העבודה וחש עצמו כחלק ממנה. חשוב מאד

שהוא יראה את הטכנולוגיה החדישה שבתעשיה, ואם לא יבקר שם הוא לא יראה זאת.

הפרוייקטיםה אלה יוצרים קשר הדוק וחיובי מאד בין התעשיה לבין התלמיד.

לפני מספר שבועות מספר בא אלינו תעשיין אחד, אחרי שהתנסה בפרוייקט יפה

בזה, ואמר שבבתי הספר לא מלמדים די טוב את סוג התעשיה שבה הוא עוסק, ולכן הוא

מוכון לתרום מיליון דולר כדי שהדבר יתוקן.

אני לא רוצה לשבש את הנישה האומרת שעל ילדים עובדים צריך להשגיח,

ובוודאי שאינני רוצה שהפרוייקט של משרד החינוך "יגנוב" מקומות עבודה של אחרים

או יגרום לניצול לרעה של עובדים על ידי אי תשלום שכר הוגן להם. אבל יחד עם זה

חלילה לנו מלהרוג את הפרוייקט היפה הזה. זה רעיון יפה, וזו דרך נכונה לעשיית

דברים טובים.

עולים חדשים נקלטים עכשיו בבתי הספר הטכנולוגיים בעיקר, ובמספרים גדולים.

הם קיבלו תקציב מיוחד על מנת ללמדם עברית ולתת להם השלמות. פתאום קיבלנו ממשרד

החינוך הודעה האומרת, שהתלמידים האלה לא מקבלים הקצבות בחודשי הקיץ. כשאומרים

להם שבחודשי הקיץ הם לא ילמדו במסנרת בית הספר, ברור שהתלמידים יחפשו מקומות

עבודה, ויעבדו תמורת כל שכר שהוא. אבל אם, לעומת זאת, יקימו בשבילם קורסים

ללימוד השפה העברית בחודשי הקיץ, כדי שנקודת ההתחלה שלהם לקראת שנת הלימודים

הבאה תהא טובה יותר, הכל היה נראה כמובן אחרת.
אי להב
אני מבקש להתייחס לסגירת בתי הספר. למעשה נסנו שני בתי ספר, פתח תקווה

די, שבה כ-70 נערים, וצור-נהריה, ששם היו שלוש כתות עם כ-60 תלמידים. בית הספר

בצפת יפתח מחדש.

בית ספר עם שלוש כתות בלבד, ועם 60 תלמידים, שצריך לשאת בנוסף להוצאות

הכרוכות בהעסקת המורים המדריכים גם כהוצאות של פקידה, מחסנאי ואולי עוד עובד

תחזוקה, אינו יכול לעמוד בהוצאות האלה, אין לו די כסף כדי להפעיל אותו.

גברתי היושבת ראש, את ביקרת בכית הספר בנצרת וראית את הדברים מקרוב.
היו"ר אי נמיר
עד היום אני מתביישת על מה שמצתאי שם.
אי להב
אנחנו מחנכים שם עניים לחינוך של עניים, ועובדים בתנאים-לא-תנאים.

הובטח שייעשה נסיון כן ואמיתי למצוא פתרון לכ- 40 תלמידי צור שסיימו כתות

עי ויייא. עשינו כמיטב יכולתנו, ואני מקווה שאמנם כולם ישובצו, אלא אם כן יהיו

ביניהם תלמידים שלא ירצו בזאת ויעדיפו לצאת לעבודה.

לכל תלמידי פתח תקווה די, ללא יוצא מן הכלל, ניתנו פתרונות אלטרנטיביים

בהוד השרון, בכפר סבא ובסביבה, ושם אין עוד בעיה. בית הספר שם היה בבית מגורים

שאינו מתאים לביתספר, והיתה זו בושה לקיים שם בית-ספר. לעתים חייבים להגיע

למסקנה שמוטב לסגור את בית הספר, ולא להמשיך לנהל אותו בתנאים הנוכחיים. את

התלמידים פיזרנו בין מקומות שנראו לנו מתאימים.



בית הספר בצפת יפתח שוב במנה גדול קול עמל הטכנולוגי, שהתפנה אחרי שבית

ספר עמל עבר לבנין אחר שמתאים לו יותר.

גם אני חושב שאנחנו מאברים חלק גדול מהתלמידים שלנו, באשר נושא העבודה

מהווה חלק נכבד מהסיבה לכך. אנחנו עוברים מחניבות רגילה של 5 פלוס 1 לנסיונות

של הגברת החלק להימודי של 4 ימי עבורה ו-2 לימוד, או של שלושה ימי עבודה

ושלושה ימי לימוד בתוך מפעלים ובו'. חלק גדול מזה יפול בגלל נושא העבודה.

שלושה ימים הם לומדים בבית הספר, וביחר עם בל הגורמיםה קשורים בנושא אנחנו

מחפשים עבורם מקומות עבודה בשביל הימים הנותרים, אבל ללא הצלחה, באשר אנו

נתקלים בכל מקום בטעון על מבוגרים המחפשים עבודה, מובטלים ועולים חדשים וכוי.

אנחנו ממש חדלי אונים בנושא הזה.

כיום מתדפקים על דלתותינו נושרי מערכת החינוך הפורמלית, ובמספרים לא

קטנים. אומרים לנו שלמשרד העבודה יש איקס שקלים, ובשקלים אלה אתם צריכים

לעשות את הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות, קרי: הכשרה מקצועית. ועוד אומרים לנו:

אל תקלטו נער שאתם חושבים שאין לכם מה לעשות אתו, כי אין לנו תקציב בשבילו.

במסגרת התעשייתית של עמל, בחניכות ובמסגרות צה"ל יש לנו כיום למעלה מ-

6,000 נערים. רבים הם הנערים הרוצים הלכנס היום למסגרות שלנו, אלא שאין לנו

אפשרות תקציבית לפתוח עבור כולם את הכתות הדרושות.

השבוע היה כנס צה"ל. מסגרות צה"ל מוכנות לקלוט נערים, אבל יש בעיה של

תשלום. אם יסתדר נושא התשלום נוכל להכפיל את מספר הנערים במסגרות צה"ל, שהן

מסגרות שמתאימות מאד לנערים האלה. חסר לנו רק התקציב להחזקת הכיתה ככיתה,

ולתשלום לצה"ל עבור כלכלה וביגוד של הנערים האלה.
היו"ר אי נמיר
האם לא הטרידה אתכם השאלה מה יקרה באין מקומות עבודה לנערים האלה?

והאמנם זו רק בעיה של תקציב?
עי מלמד
בצה"ל זו אכן רק בעיה של תקציב.
אי להב
התקציב מחולק לשני חלקים: לרשת החינוך המפעילה, ולתשלום למשרד הבטחון

עבור החזקת הנערים. צה"ל הודיע חד משמעית שהוא מוכן לקלוט מספר כפול ממספר

הנערים העובדים בו כיום, אבל זה קשור כמובן בתשלום.

יי קרונר!

- המערבת החינובית בארץ נמצאת בתהליך שינוי. מאז הפעלת חוק חינוך תיכון

חינם קולט משרד החינוך במסגרות שלו 1% נוסף של תלמדי ים. מערך החינוך בארץ

משתנה כל הזמן. משרד העבודה זו מסגרת אלטרנטיבית המשלימה את השרותים שנותן

משרד החינוך. לכן באופן טבעי אנחנו נאלצים כל שנה לפתוח עוד בית ספר. שאם לא

כן, הייתם שואלים למה אנחנו קופאים על השמרים.

אני לא מקבל את הטענה שסגירת בתי הספר זו מן פעולת "עליהום" שמלווה

בקיצוץ תקציב. לא היה לנו קיצוץ תקציבים. נכון שישנו גידול בביקוש למסגרות

כתוצאה מתהליכים חברתיים שקורים בארץ. הנערים וגם ההורים מודעים היום יותר

לצורך במסגרות בשביל הנערים. וגם אנחנו עובירם היום לתכניות שמשתדלות להיות

יותר אפקטיביות מבחינה חינוכית. וכאשר עוברים מחניכות של יום אחד בשבוע ל-3

ימים, הרי ברור שזה עולה יותר כסף.



בשנים האחרונות אנחנו פחות או יותר יציבים, ולא היה אצלנו צמצום.

השינויים הם שינויים שרשת עמל יזמה אותם באופן חיובי, של סנירת ופתיחת בתי ספר

תכוצאח מהשינויים שחלים. לא היתה כוונה לזרוק אף נער לרחוב, וחיתה נם התחייבות

של השר והעובדים תחתיו שבל נער יקבל פתרון, ואבן הם לא נזרקו לרחוב. נבון

שאין פתרון לכל הנערים בארץ, אבל בשביל כל אחר מהנערים שהיה להם קשר עם בית

הספר הובנה תכנית מסודרת ומתאימה.

בדרך בלל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה םע הנוער העובד, ולכן אני מתקומם

ואומר שלא יתכן שבועודה הזאת אשמע היום לראשונה על פרוייקט בנייה, שלא לדבר על

המנב"ל ששומע זאת לראשונה. אל שולחני לא הובאה הידיעה , שבאילו בשלה בשבוע

האחרון, שיש בעיה עם פרוייקט הבנייה בנהריה. הכוונה היא לכך שמשרד העבודה

מתכונן לסנור פרוייקט בנייה כי הקבלן לא קיבל כסף וכוי. אני מוחה על שהדבר הזה

הועלה בכנסת לפני שהובא לשולחננו. זה נראה לי מאד לא הונן. היו צריכים לתת לנו

לפחות שהות של 24 שעות לטפל בזה, לפני שהביאו את זה לכאן.

לפני כ-7 חודשים הקמנו ועדה שמתאמת בין הנופים הקשורים בנושא. אריה להב

הוזמן לישיבה הקרובה שתתקיים בשבוע הבא. אנחנו מנסים לעסוק קודם כל באיסוף

נתונים, וזו בעיה לא קלה, כי לאף אחד אין נתונים מסודרים כנושא הזה. הנתונים

היחידים שקיימים בארץ, ואינ מוכן להצהיר שאלה הנתונים היחידים שהםמהימנים, הם

אלה של השנתון הסטטיסטי של הממשלה, אבל צריך לפרש אותם בצורה הנבונה. בשנתון

הסטטיסטי של 1990, ששם מופיעים הנתונים של 1989, יש לוח המגלה גם את המגמות

שקיימות ומדבר על 5 שנתונים, נילאי 17- 15, והוא מצביע שישנו שוני בין

האוכלוסיה היהודית לאוכלוסיה הערבית בכל הנוגע לנוער שאינו לומד ואינו עובד.

למעלה משליש הנוער שאינו לומד ואינו עובד מורכב מנערות ערביות, וזה לא נוער

במצוקה.
היו"ר אי נמיר
על סמך הסיורים והביקורים שערכתי, וממה שראיתי ושמתעי אני אומרת שהמספרים

הרבה יותר גדולים מאלה שבהם נקבו כאן. הפער בחינוך גדל, הנשירה מבתי הספר

נדלה. ואם נוסיף לזה את ענין האבטלה והעלייה, אין ספק שהמספרים נדולים יותר.

אבל הבה נתחיל בהצלתו של נער אחד.

הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה טובים בשביל הנאומים שלנו בכנסת.

אני לא בטוחה שכאשר אנחנו מדברים על 16 אלף נערים, שליש מהם חן נערות ערביות.

נראה לי שלא בל הנערים הערבים מופיעים בסטטיסטיקה, ואילו היו מופיעים כי אז

התמונה היתה הרבה יותר גרועה.

המצב בשוק העבודה ידוע לנו היטב. התחרות על כל מקום עבודה היא נדולה,

והיא עוד תלך ותגדל, וכן גדולה גם התחרות על השכר. לצערי אנחנו שומעים על

תשלום שכר שהוא נמוך משכר המינימום, והתופעה הזאת הולכת ומתפשטת במגזרים רבים.

כאשר התחרות על מקומות העבודה נדלה, מובן שהנוער מקבל עדיפות שניה, כי המעסיק

בוחר במי שהוא חושב שיתן לו את התפוקה הטובה יותר.

אנחנו ממשיכים לטפל בנושא הנדון כאן. הסטטיסטיקה שלנו מראה על מצב די

יציב במספר המטופלים השנתי שלנו, וכ-17 אלף נערים בשנה מניעים לשירות התעסוקה

בחיפוש אחר עבודה. הקיץ זה סיפור אחר, ובשנה האחרונה למשל הגיעו 45 אלף נערים

אל שירות התעסוקה בחיפוש אחר עבודה, והמספר יעלה בקיץ הבא, ובזה שאחריו. אבל

זה, כאמור, סיפור נפרד. בתנאים הקיימים השנה קשה לנו מאד למצוא עבודה בשביל

התלמידים חאלה. אנחנו משתדלים לשתף פעולה עם הגורמים המתאימים, ונמצאים בקשר

עם משרד החינוך ועם משרד העבודה, כדי לנסות למצוא את הדרך הנכונה לפי סדר

העדיפויות.
אי קולא
המספרים שנמסרו כאן הם פחות או יותר חופפים את המספרים שישנם אצלנו.

אלפיים מתוך 17 אלף הנערים מניעים ממשרד החינוך, תלמידים הבאים ממסגרת החינוך

הטכנולוני. 1,000 מסתדרים לאל שירות התעסוקה. מוך 15 אלף הנותרים,10 אלף

נמצאים במערכת החינוך של משרד העבודה, וכ-5000 נמצאים ללא מסנרת חינוכית

כלשהי ובאים לעבוד.

מטרידה אותנו מאד הבעיה של הנערים המנותקים הנמצאים ליד הלשכה, ואנחנו

מקבלים הדים אודותם מהעובדים שלנו. אבל כשאנחנו מבקשים מהם מספרים, אף אחד לא

יכול למסור לנו אותם. אנחנו נתקלים בבעיה קשה של סדרי עדיפויות, וכך בכל

המקומות. כל משרד קובע סדר עדיפות משלו, והנוער נדחק לאט לאט לקרן זווית. נם

הלובי למען הנוער שהיה בזמנו גם בכנסת ונם בציבור הולך ומצטמצם, כך שצריך

לעשות מאמצים כדי להציב את הנוער במקום המתאים בסולם העדיפויות.

אנחנו משתדלים לשבת עם כל המוסדות, ואני מקווה שכתוצאה מהישיבה המשותפת

נצליח להוציא נייר עבודה, שנעביר כמובן נם לכם,. אבל צריך לזכור שקשה מאד להשיג

נתונים מהימנים.
שי סלאבין
לדאבוני אינני יכול להביא בפניכם הצעת-קסם. נשתדל להביא בפניכם נייר

מסודר על מה שנעשה. התמונה שהוצנח בפניכם על ידי מר מלמד בכל הנוגע לנוער

תואמת את המציאות, עלי הבעייתיות שבה. אין לי מה להוסיף על הדברים האלה.
היו"ר אי נמיר
אני רוצה לנסות לסכם את הישיבה של הבוקר. הבעיות של האוכלוסיות החלשות

מטרידות אותי מאז יומי הראשון בכנסת ועד היום. הייתי היחידה בכנסת שהצביעה ננד

חוק חינוך חינם, והייתי אז יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות, כי כל הילדים שזכו

על פי חוק לחינוך חינם, שהמצב הכלכלי של משפחותיהם היה קשה, היו פטורים מתשלום

שכר לימוד.

אני לא חשודה במי שאינה רוצה שכולם יהנו מחינוך חינם, ולא רק בתיכון, אלא

נם באוניברסיטאות. אבל השאלה היא מהיכן יקחו את הכסף בשביל כל זה, ולא חשוב מי

יושגב בממשלה. אפשר להתווכח על סדרי עדיפויות ועל מדיניות, אבל לא על כמה כסף

שיש. ואת העונה הקיימת חייביםלחלק בצורה הנכונה. ולא מקובל עלי שהיחידים

שיסולקו או שמשמעותית ייזרקו החוצה יהיו בני ובנות אותה קבוצה חלשה, כי זו

תהיה עבורם הדרך הישירה לסמים, לפשע ולזנות.

חוסר התאום בין המשרדים והגורמים הוא בעוכרינו. העובדה שיש שתי מערכות

מקצועיות חנוכיות, נם אם אינן דומות, וכל אחת נמצאת תחת משרד אחר, אף היא

בעוכרי הנושא. מטבע החלוקה משרד החינוך והתרבות מנן על היותר חזקים, כי אצלו

מצויים היותר הזקים גם מבין החלשים, ואילו אצל משרד העבודה נמצאים החלשים,

והכי חלשים.

אנחנו נעמוד על ענין אכיפת החוק, ואני ננד הרמת ידים. אי לא מסכימה

שנתייאש, ואני גם נגד האמירה שאין ברירה. יש ויש ברירות. חייבים לחזור למצב של

תיאום, לתפקודו של נוף בנושא הזה. אם לא תהיה זו ועדת שוקה ידלין, תהא זו ועדת

שמואל סלאבין, ובלבד שיהיה משהו שיחייבתא כל הנופים הנוגעים בדבר לשבת ביחד,

זה די מדאיג שאני שומעת שישנה ועדה חדשה ואין בה נציג משרד החינוך והתרבות.



אילו הייתי מעסיק והייתי צריכה להחליט את מי להעסיק, הייתי נם אני בוחרת

בתלמידים היותר חזקים. אלב אם הייתי המשרד הנונע בדבר, הייתי לוחצת על

המעסיקים לקחת את התלמידים היותר חלשים. ולי אין ספק שאותם 3,000 תלמידים

תופסים 3,000 מקומות עבודה, ולמעסיקים זה נוח, ולא רק בגלל הרמה.

התאחדות התעשיינים ולשכת התאום חייבים להיות מעורבים בזה, מפני שמהנסיון

שלי אני יודעת שאתם אפשר לדבר. בנ'וננל הזה של המשחק חברברי על מקומות עבודה,

על שכר עבודה ועל תנאי עבודה, הם היום היחידים שנאבקים על סדר. לכן חשובה

מעורבותם.

אני מתכוננת לפנות במכתב אל שר החינוך והתרבות, ואסביר לו שאנחנו עומדים

על כך שהוועדה המשותפת תחודש, ולא חשוב לי כיצד יקראו לה, כי לא יתכן שאלה

יישבו בנפרד, והאחרים יישבו בנפרד, והנערים החלשים ישלמו את המחיר על כך.

יש היום יותר כסף בשביל הכשרה מקצועית בנדול. חשוב וכדאי להפעיל את זה על

קבוצות של נערים עובדים. אין לנו ברירה, כי אלה ילדים שההידרדרות שלהם לפשע

מובטחת אם לא ייעשה בהם משהו קונסטרוקטיבי. מובן שהייתי מעדיפה מסנרת לימודית,

אבל אני מכירה את הענין ויודעת שלא כל התלמידים האלה מסוגלים להימצא במסנרת

חינוכית מסודרת 6 ימים בשבוע, ו.כתות ההכוון הן הרמה הנכוחה ביותר שאליה הם

יכולים להניע. הנוער העובד מייצנ היום תלמידים ברמה יותר נמוכה. אני חושבת

לכן שצריך לנצל לנושא הזה את תקציבי ההכשרה המקצועית, שנדלו משמעותית.

אני מבקשת ממך, אדוני מנכ"ל משרד העבודה, שתזמן דיון בנושא הזה במשרד

שלך. אני מבקתש שבעוד שבועיים תדווח לנו שוב על הנושא הזה. לשמחתי יש היום

תחילת ניצנים של שיפור בתעשייה, והרתמת התעשיינים לנושא הזה חשובה מאד.

חי ישראל;

בעבר היינו שותפים לנושא הזה, וכאשר היתה בעיה עם מעסיק זה או אחר נכנסנו

לתמונה.
צ' פאר-צוק
אנחנו שותפים מלאים היום עםהתאחדות התעשיינים.
היו"ר אי נמיר
אני לא מוכנה לשמוע יותר שמשרד החינוך עובד בנפרד בשיתוף פעולה עם גורם

זה או אחר, ומשרד העבודה אף הואעושה זאת בנפרד. חייבים לעשות סדר בענין, כי

מדובר באותו נוער, ואין ספק שהתעשיינים שותפים לענין הזה.

אני מבקשת ממך, מר סלאבין, לבדוק נם את הענין של צה"ל, אף שאינני תולה

בזה הרבה תקוות. אם אנחנו לא נחזק את המערכות הקיימות, המצב יילך ויחמיר. אני

חוששת במיוחד מפני זה שהעוסקים במלאכה יתייאשו וירימו ידיים. העובדה שבצמרת

עוסקים היום פחות בנושא הזה היא תוצאה מזה שכבר התעייפו, הרימו יריים.

חשוב לי מאד, מר סלאבין, שבעוד שבועיים תודיע לנו מה המצב, כי אני רוצה

לדעת לאיזה מסלול אתה מעביר את הטיפול בנושא הזה. אני מבקשת גם ממר חיים להב

להטות כתף. צריך לעשות סדר בממלכה, וכיחד לראות מה ניתן לעשות. ועוד אני מבקשת

ממך אדוני המנכ"ל לשמור על כך שהמסגרות הקיימות לא תפגענה.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:00)

קוד המקור של הנתונים