ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 15/04/1991

פיטורי עובדים בתעשייה הצבאית

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 245

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני, אי באייר התשנ"א (15 באפריל 1991) , שעה 09:00

(ישיבה פתוחה)

נ כ ח ו -

חברי הוועדה; אי נמיר -היו"ר

ש' ארבלי-אלמוזלינו

ת' גוז'נסקי

ע' ז יסמן

רן כהן

שי עמור

ע' פרץ

י' שפרינצק
מוזמנים
די עברי - מנכ"ל משרד הבטחון

י' ניצני - מנהל רשות ההברות הממשלתיות

מי אריאב - ראש עיריית נצרת

י' דרומי - משנה למנכ"ל התעשיה הצבאית

הי קוסטינר - ראש מפל"ט, התעשיה הצבאית,

סגן מנהל התעשיה הצבאית

פ' אזרן - ראש עיריית קריית-שמונה

ג' קומיסר - מנכ"ל התעשיה הצבאית

מי גת - סגן יו"ר ההאגף לאיגוד מקצועי, הוועד הפועל

של ההסתדרות הכללית

ר' פלוט - מזכיר מועצת פועלי נצרת

שי יוסף - מזכיר מועצת קריית-שמונה

אי שושן - מזכיר האיגוד המקצועי בקריית-שמונה

שי הבשוש - יושב-ראש ועד עובדי התעשיה הצבאית

מי קפוזה - יושב-ראש ועד עובדי תע"ש, קריית-שמונה

עי נעים - יושב-ראש ועד עובדי תע"ש, קריית-שמונה

אי שושני - מנהל מינהל תכנון והנדסה,

משרד הבינוי והשיכון

אי טוב - עוזר כלכלי, משרד הבטחון

י' יעקבי - עוזר שר הבטחון לתעשיות

ד' יעיש - עוזר למנכ"ל משרד הבטחון

ז' שר - רשות החברות הממשלתיות

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מ' הלנברג

סדר-היום; פיטורי עובדים בתעשיה הצבאית



פיטורי עובדים בתעשיה הצבאית

היו"ר אי נמיר;

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. אם איו

התנגדות, אני רוצה להכריז על הישיבה ישיבה פתוחה.

הדיון שאנחנו מקיימים היום, בפגרת הכנסת - בשבוע הבא אנחנו חוזרים לעבודה

מלאה - הוא בנושא שמכל הנושאים החמורים האחרים הוא חמור במיוחד. כפי שאני מבינה

מפרסומים בעתונות ומשיחה שקיימתי עם שלום חבשוש, יושב-ראש ועד עובדי התעשיה הצבאית,

אנחנו עומדים ערב הוצאתם ממעגל העבודה של ביו 1,000 ל-1,500 עובדים מהתעשיה הצבאית.

המקומות שייפגעו ביותר הם שני מוקדי אבטלה בארץ: נצרת עלית, שם האבטלה גדולה, וקריית-

שמונה.

בוועדה הזאת קיימנו איו ספור דיונים על מצב התעסוקה בנצרת ובקריית-שמונה.

אנחנו יודעים שבשנים האחרונות לא הוקם בארץ אף מפעל חדש ולעומת זאת יש פעילות

הגורמת לצמצום ולסגירת מפעלים קיימים.

אני רוצה להודות לך דוד עברי, מנכ"ל משרד הבטחוו, שנענית להזמנתנו, כי זימוו

הישיבה הזאת היה בהיותך בארצות-הברית. אני מברכת את גבי קומיסר, מנכ"ל התעשיה הצבאית

ומקדת בברכה גם את יוסף ניצני, שמונה להיות מנהל רשות החברות הממשלתיות במקום זאב

רפואה, ובשם הוועדה אני רוצה לאחל לך הצלחה בתפקידך. וכמובו שאני מקדמת בברכה את כל

האורחים שלנו.

ראשוו הדוברים, גבי קומיסר. בבקשה.
גי קומיסר
התעשיה הצבאית היא חברה ממשלתית. התעשיה הצבאית עברה בשנים האחרונות ובעיקר

בשנה האחרונה צמצום משמעותי, בהיקף של 150 מיליוו דולר. היא ניסתה להשיב לעצמה

חלק מהעבודה על-ידי כניסה לעבודה במוצרים אחרים. אי-לכך היא נאלצת לנקוט בכל מיני

אמצעים ולשחרר מספר לא מבוטל של עובדים, כ-1,500 איש שרובם הגדול באזורי גוש דו וחיפה,

שם מדובר על כ-1,300 איש, עשרות בודדות בירושלים וברמלה, ו-40 איש מתוכננים לגבי קרייו

שמונה.
היו"ר א' נמיר
אולי תוכל לפרט על איזה סדר גודל אתה מדבר.
גי קומיסר
כ-1,500 איש. כ-1,200 מהם בחיפה ובגוש דו, כ-40 בירושלים, כ-30 ברמלה, כ-40

בקריית-שמונה וכ-200 בנצרת עלית.

כפי שאמרתי, התעשיה הצבאית עברה בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה הקטנה

משמעותית בהיקף ההזמנות, בסכום של כ-150 מיליוו דולר.

התעשיה הצבאית היא היום חברה ממשלתית לכל דבר, היא פועלת לפי חוק החברות

הממשלתיות ונמדדת לפי הוצאות של רווח והפסד. לפיכך אנחנו מנסים וחייבים לשמור על

הרווחיות של התעשיה הצבאית.

בדירקטוריון של התעשיה הצבאית היו הרבה מאד מחשבות והתחבטויות בנושא הרווחיות

של החברה מול הכורח שהוא מאד לא נוח לנו ומאד קשה לנו, לשחרר אנשים בכלל ובעיירות

פיתוח בפרט. אבל אנחנו עדייו מאמינים שכל המפעלים צריכים לשאת את עצמם ובמשך השנים

אנחנו מזרימים עבודה למפעלי לוייו בקריית-שמונה, בנצרת, במצפה-רמוו, באשקלוו וכו'.



תרות אילוצים מאד קשים ניסינו ואנחנו מנסים להחזיר לעצמנו חלק מהמכירות על-ידי

כניסה לנושאים אזרחיים, תעופה אזרחית ובנייה.
היו"ר אי נמיר
מה קורה בנושא הבנייה? לפי דיווח בעיתון "הארץ", שבו מדובר על רכישת מגורונים,

אישרתם אתמול שמתנהל משא-ומתן ביו התעשיה הצבאית לבין גד זאבי, למכירת אלף מגורונים

לחברה של גר זאבי. אנימבינה שעל זה הוויכוח. מה קורה כאן? הייתי בקניה ועכשיו אני

יודעת למה זאבי עזב את קניה.
ג' קומיסר
מה שתארתי עד כאן גורם לכר שאנחנו נקרעים ביו שני רצונות: 1) לשמור על מאזו

של רווח והפסד כפי שמתחייב מחוק החברות הממשלתיות; 2) למנוע במידת האפשר שחרור

אנשים. כפי שאמרתי, העברנו עבודות לכל המפעלים. המפעל בקריית-שמונה הוקם כדי לייצר

נשק קל.
ר' כהו
כשאתה מדבר על שחרור אנשים זאת אומרת לפטר אנשים. אני מניח שהאנשים במפעלים

אינם אסירים שמבקשים להשתחרר.
ג' קומיסר
זו צורת התבטאות.

למפעל בקריית-שמונה, שנוסד כדי לייצר נשק קל, העברנו עבורות שונות. המפעל

בנצרת עלית מיועד אך ורק לייצור תחמושת זעירה והסבה שלו היא כמו לבנות מפעל חדש.

לכו, במסגרת מה שתארתי וירידה בהיקף ההזמנות למפעלים הקיימים אנחנו מנסים להיכנס

לנושאים אזרחיים - תעופה אזרחית ובנייה. הכל בשלב תכנוו שבו משקיעים כסף. - ?-

לנושא הבנייה אנחנו מנסים להיכנס בשני מסלולים: 1) קרוואנים; 2) הבנייה

הקלה. בנושא הבנייה הקלה רכשנו יידע בארצת-הכרית. אנחנו מנהלים היום משא-ומתו להשתלב

בנושא הבנייה. ניהלנו משא-ומתו עם הרבה גופים, חברות וחברות ממשלתיות בארץ שאחת מהו

היא החברה של זאבי.
שי חבשוש
אני לא אמוו להופיע בפני ועדות בוודאי לא בפני ועדות הכנסת, ואם אחרוג מו

הכללים המקובלים אני מבקש סליחה מראש.

ראשית לכל אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה, חברת-הכנסת אורה נמיר, על זימוו

הדיוו הזה. אני רוצה להודות למנכ"ל משרד הבטחוו, שאילו הוא לא היה פה היה לי יותר

נוח לדבר על מאמציו של מנכ"ל משרד הבטחוו לנסות לעזור לתעשיה הצבאית ולמצוא פתרונות

לבעיה הכאובה שלפנינו, ואני רוצה להודות לחברי הכנסת. אני יכול להעיד על חבר-הכנסת

שאול עמור שסייע לנו הרבה בפגישות שקיימנו גם אצל שר הבינוי והשיכוו וגם אצל שר הבטחוו,

לראשי הערים, פרוספר אזרו ומנחם אריאב. ואינני מצייו עוד אחרים שעושים לילות כימים -

מזכ"ל ההסתדרות, יושב-ראש האיגוד המקצועי - שהתייצבו לצידם של עובדי התעשיה הצבאית

בכל עת, זמו ומקום.

בעבר, כשניהלנו משא-ומתו עם ההנהלה בנושא של צמצומים ופיטורים של עובדים נהגנו

במידת האחריות המירבית כלפי המפעל וכלפי מקום העבודה, אחרי ששוכנענו שמה שנדרש מאיתנו

בא אחרי שנעשו מירב המאמצים הו על-ידי משרד הבטחוו והו על-ידי התעשיה הצבאית, וקודם

כל על-ידי הנהלת התעשיה הצבאית כדי לשמור על תעסוקה לעובדים.



במהלך 5 השנים האחרונות צומצמה מצבת העובדים בתעשיה הצבאית פי 4 מ"אתא", ועם

ישראל וכנסת ישראל לא עסקו בזה כי הם לא שמעו על כך: אנחנו לא הבערנו צמיגים ולא כלאנו

את המנהלים שלנו בלשכותיהם, כי לאחר בריקה ולאחר לימור הבנו שזה הכרח בל יגונה. הבנו

שכדי לשמור על מקום העבודה וכדי להבטיח את קיומו היינו צריכים להסכים לצמצומים ולפיטור

שהיו במהלר השנים.

הפעם הרבר שונה משהיה בפעמים הקודמות, יש פחות הזמנות לייצוא ויש פחות הזמנות

ממערכת הבטחון.

כאשר הנהלת התעשיה הצבאית הסבה קווי ייצור שאמורים לתת חלופות לחלק מההזמנות,

היא עשתה את המתחייב באילוצים הקיימים. אלמלא עשתה כן היא היתה צריכה להיות מוכית.

אני רוצה להזכיר קו ייצור אחר שעובד, קו הייצור של הבנייה. אני מתאר ברמיוני,

לא הפרוע, שממשלה אחראית, אילו היתה נפגשת עם האירוע הזה שהתעשיה הצבאית כמערכת

ממשלתית-יצרנית-בטחונית עוברת עכשיו, ממשלה כזו חיתה צריכה, במצב הקיים בארץ, לבוא

ולווטיל משימות ומעמסה על התעשיה הצבאית ולא רק לחפש חלופות. התעשיה הצבאית באה
ואומרת
יש לנו תשובה מיידית לאחת מבעיותיה של מדינת ישראל, פתרון לבעיית המחסור

בפתרונות ריור. ציבור עובדי התעשיה הצבאית בא ואומר:. אנחנו מוכנים לעבור מסביב לשעון

בכל תנאי, בכל דגם של בנין שמדינת ישראל מבקשת עכשיו, בואו ותקנו מהתעשיה הצבאית.

אנחנו לא רוצים שום סובסידיות.

אבל אנחנו נאלצנו לנהל מאבק שלא ברצוננו. לא אנחנו בחרנו בדרך הזאת. ניהלנו

מאבק די מכובד, די אחראי. עדיין לא יצאנו לרחובות, אבל אני לא מבטיח שזה לא יהיה.

אני מקווה שזה יימנע מאיתנו. ניהלנו מאבק ציבורי. הדברים הובאו לידיעת משרד הבינוי

והשיכון. לאחר ביקור במקום נוכחנו לדעת שיש לנו תשובות. אני מצטער שדורשים מאיתנו

תנאים קשים. הלא מרובר פה במפעל בטחוני ולא ב''חאפר" משוק הכרמל, לא במפעל דמה ולא
בשם מושאל. מדובר במפעל שאומר
אני מוכן להעמיר לרשות מרינת ישראל ועט ישראל את

הפוטנציאל האנושי והיצרני שלנו. אבל אנחנו נאלצים לזחול על גחוננו ולהתחנן שיתנו

לנו עבודה.

ואני לא רוצה לרבר על אבסורד, על מעשה חלם כשהממשלה עומדת מנגד כאשר עומרים

להיזרק 1,500 עוברים שישלמו להם מיליוני ש"ח דמי אבטלה ופיצויי פיטורים מוגדלים

ואתר-כר, מי שיתמזל לו המזל ו ייקלט במפעל אחר, הממשלה תשתתף ב 35%-משכרו במשך שנה.
זה לא חלם? וחלם נוסף
יש בנייה תוצרת הארץ אבל מביאים תוצרת חוץ, ומול זריקת

עובדים יהודים מביאים זרים כדי לתת פתרונות ריור, כל זה בשעה שהתעשיה הצבאית אומרת:

יש לנו תשובה, אולי היא לא מלאה אבל זו תשובה מניחה את הרעת; וחזקה על התעשיה הצבאית,

שסיפקה דברים חיוניים ביותר לצה"ל ולבטחון ישראל , שתעמוד בכך. יש לנו כרטיסי ביקור

ואנחנו יכולים לעמור בהתחייבות הזאת.
רו כהן
מה זה "תשובה לא מלאה"?
ש' חבשוש
התעשיה הצבאית לא יכולה לספק את כל הפתרונות שמבקשים לתת אבל היא יכולה לתת

2,000 מגורונים ואם יטילו עלינו יותר - נעשה יותר. על זה יש ויכוח עם ממשלת ישראל.

אנחנו לא נוכל לעבור לסדר היום. לא נסכים לפיטורים אפילו של עובר אחד עד שתתקבל

תשובה של ממשלת ישראל בנקודה זו.
ע' פרץ
זה תובע ממכם לעשות הסבה.
ש' חבשוט
יש קווי ייצור.

אנחנו לא מבקשים שיזמינו אצלנו מוצרים למדפים, עבודות דחק. אנחנו מבקשים שצה"ל

יזמין אצלנו את הצריכה השוטפת השנתית שלו. אנחנו מדברים על תחמושת קלה ונשק קל. זו

צריכה שוטפת של צה"ל. זה לא למחסנים ולא למדפים, זה לא כאילו. את זה אנחנו דורשים

בזכות ולא בחסד.

במקום בסכום של 40 מיליון דולר בשנת 1990 הזמין צה"ל ב-10 מיליון דולר בלבד.

מהיכן הוא ישיג את היתר? הוא צריך להתאמן. האם הוא יקח מארצות-הברית; הוא יקבל

מתנות מארצות-הברית ואז יזרקו עובדים וימחקו קווים? קווי ייצור שיימחקו לא יוקמו

יותר.

אנחנו דורשים את הדבר האלמנטרי ביותר.

אני רוצה לומר שכאזרח מדינת ישראל אני מודה ומברך את הממשלות שתבעו והכתיבו

לתעשיה הצבאית להקים מפעלים בערי פיתוח, אם זה בקריית-שמונה, בנצרת, במעלות או

במצפה-רמון, וקיבלנו גם דרישה לגבי מעלה אדומים. אם מישהו יבוא לבחון את זה מן הצד

של השיקול הכלכלי הטהור, יכול להיות שיתברר שמקומם של המפעלים האלה במרכז, ולא משום

שהפועלים לא יעילים. מי שירצה לבחון את הענין של המפעלים הללו על פי האספקט הכלכלי

הטהור יכול להיות שהוא ימצא שמקומם של המפעלים האלה במקום אחר, אבל אנחנו מבינים

שיש פה משימה לאומית - ליישר את גבם של התושבים ולתת להם תקווה שיחיו מעמל כפיהם.

לכן התחייבה ממשלת ישראל שלמפעלים האלה תינתן עבודה כל השנים.

לא זה המצב היום. היקף ההזמנות של משרד הבטחון למפעל שבקריית-שמונה, בשנת

1991 הוא אפס אחוזים. מדובר שם על 160 איש. הסכמנו שיעבירו לקריית-שמונה עבודות

ממקומות אחרים ונוסף לזה למצוא מקורות אחרים.

בתקופת כהונתי כיושב-ראש הארגון חתמנו על העברה מתל-אביב רבתי לנצרת, שם יודעים

לעשות רק תחמושת קלה. זה היעוד של המפעל הזה. המכונות במפעל הזה לא יודעות לנגן

לא את "התקווה" ולא את "תחזקנה". אלה מכונות שיודעות לעשות רק תחמושת קלה. ממשלת
ישראל אמרה
למפעל הזה תהיה עבודה כל זמן שצה"ל קיים. במפעל הזה יש היום 450 עובדים.

לפי דעתי, זה הגבול לשמור על הכדאיות של המפעל כדי שישאר על פני המים. כל מספר

מתחת למספר הזה זה תרשים לסגירת המפעל תוך זמן קצר. לעומת זאת, אם צה"ל יזרים

הזמנות לצרוכת שלו - המפעל יכול להמשיך להתקיים במספר העובדים הנוכחי.

במצפה-רמון יש אזור תעשיה ענקי במרכאות.

היו"ר אי נמיר;

ריק שם.
שי חבשוש
באו לשם ספקולנטים, קיבלו הטבות, שדדו את המדינה וברחו. המפעל היחיד שנשאר

שם ומעסיק 50 משפחות לא קיבל שום דבר וכולו הפסד.

מאחר שהמפעלים האלה הם לאומיים, אנחנו דורשים שממשלת ישראל תשלם מדי שנה בשנה

את ההוצאה השוטפת של המפעלים האלה.

כפי שאמרתי, המפעל בקריית-שמונה מעסיק 160 איש. אפשר להרים אותו על גיק ולהעביר

אותו לדרך השלום ולא נודע כי בא על קרבו.



במעלה אדומים, שם מדובר על 300 איש.

והמפעל בנצרת, אם רוצים לפטר 200 איש, עד סוף 1991 המפעל ייסגר. כל מפעל

מפסיד ייסגר, כי אחרת יתבעו אותנו למשפט.

אנחנו תובעים שהמדינה תשתתף בהוצאות האקסטרה הנובעות בגלל מטרתם הלאומית של

המפעלים האלה.

היו"ד א' נמיר;

האם המדינה היא רנטבילית? אולי טוב שהיא לא חברה ממשלתית.
ש' חבשוש
אפשר לשבח את מדינת ישראל, את ממשלת ישראל ואת הטנדנציה שאיש איש לנפשו, לאוהלו,

לגורלו, כלכלה חופשית, איש לאיש זאב, אחד ירמוס את השני ויהיו כאלה שייאלצו לחטט בזבל.

הממשל של רייגו, שלא הצטיין בכלכלה סוציאלית רחמנא ליצלן, והכלכלה של הגברת תאצ'ר,

שהיתה נר לעיניהם של כלכלנים במדינת ישראל, המשטרים האלה מסבסדים את הייצור הבטחוני

של מדינותיהם ובגלל הסבסוד הזה מכים אותנו ואנחנו נמצאים מוכים מכל הכיוונים.

אנחנו תובעים לקבל הזמנות למבנים. לא נוותר על הזכות הזאת. לא נוותר על החובה.

ואחרי שנקבל מצה"ל את ההזמנות השוטפות שלו, נהיה מוכנים לשבת עם הנהלת התעשיה הצבאית

ואם יתברר אז שיש צורך לצמצם את מצבת העובדים - אנחנו מוכנים.

מעולם לא הסכמנו לחיות עם אבטלה סמויה ולאורן כל השנים לא חיינו כך. הפעם אנחנו

לא מוכנים לשבת עם ההנהלה ולדון על פיטורים. ממשלת ישראל צריכה קודם כל למלא את חובתה

והתחייבויותיה ורק אחר-כך אנחנו ניתן את חלקנו. לא את כל המחיר ישלם ציבור העובדים. יש

כאן 4 שותפים: ציבור העובדים, הנהלת התעשיה הצבאית, משרד הבטחון וממשלת ישראל. אנחנו

אחד מ-4 שותפים. אנחנו ניתן את חלקנו, אבל זה לא יהיה בלעדי.

היו"ר א' נמיר;

מר דוד עברי, מנכ"ל משרד הבטחון, בבקשה.

די עברי;

גבירתי יושבת-ראש הוועדה, חברי הכנסת. אשר למישור היחסים בין משרד הבטחון

ולתע"ש; למרות שבשנת 1991 יש ירידה ריאלית בסכום של 400 מיליון ש"ח בתקציב משרד הבטחון,

אין ירידה בהזמנות לתע"ש, להיפר יש עלייה. משמעות הדבר הזה היא שפוגעים בתעשיות אחרות

כדי לעזור לתע"ש. זה לא קל ולא פשוט. היינו צריכים לשנות עדיפויות של הצבא לכיוון של

תע"ש.

אנחנו מטפלים עכשיו בנושא של תע"ש נצרת. עדיין לא גמרנו את הטיפול. ביום שישי

יהיה דיון שצריך להשלים את הדיונים שהיו עד כה.

לגבי תע"ש בקריית-שמונה, שם היו אפס הזמנות, כיום יש תכנית הזמנות בהיקף של

13 מיליון ש"ח. שכנענו את צה"ל שלא יקנו מקלעים אחרים אלא רק של תע"ש. צריך לגמור

את נושא הניסויים ובקריית-שמונה תהיה תוספת מסויימת של עבודה. אנחנו נמשיך לחפש

פתרונות.

נושא התעסוקה בתע"ש נובע מירידה בייצוא. הנושא של התחמושת יורד בכל העולם והולכים

לכיוון של נשק מתוחכם, שתע"ש לא עוסקת בו. היתה מגמה להיכנס לתחומים כאלה והצליחו

להיכנס למכרזים קשים בארצות-הברית, אבל לשנות מפעל של כ-13 אלף או 14 אלף עובדים,

לשנות אותו שינוי קיצוני בנושא המוצרים זה קשה מאד.



במישור הייצוא היתר. ירלדה של 150 מיליון דולר, בעיקר בנושא התהמושת.

וצריך להביא בחשבון עוד נקודה - התייעלות מבירות לעובד. בתהילת שנות ה-80

היו רווחים. גם היום המפעלים הבטהוניים הם עדיין על סף הרווחיות ותע"ש עושה מאמץ

להכפיל את היקף המבירות לעובד אבל מעשית צריך להפיק יותר. היום התפוקה לעובד 90 אלף דולר.

צריו להיבנס לתחומים אזרחיים. לתע"ש יש הצלחות חלקיוח וצריך לעזור לה, בנושא

השיבון, כי זו ההזדמנות. כדאי להיכנס לזה.

ואשר למדיניות הכלכלית; כשהדולר קפוא או עולה בקצב איטי ונמוך מעלות העבודה

ותע"ש עסקה בייצוא של 70%-80% - הרווחיות שלה נשחקה ובשנתיים האחרונות יש הפסדים

ברורים. משרד הבטחון לא אוהב לבוא במקום ייצוא. צריך לעזור לתע"ש להגיע לרווחיות

בייצוא ובכך לטפל.

לגבי תע"ש קריית-שמונה יש החלטה על 13 מיליון ש"ח.
היו"ר אי נמיר
13 מיליון ש"ח, זה יפתור לפחות את הנושא ש-40 עובדים לא יפוטרו? זה כסף שמיועד

למפעל?

ד' עברי;

אני לא מנכ"ל תע"ש. אני מפנה 13 מיליון מתקציב הבטחון אל קריית-שמונה. מה המשמעות

מבחינת קריית-שמונה - על זה צריך לענות מנכ"ל תע"ש. המגמה כרגע היא שצה"ל לא יקנה .

בשום מקום אחר והוא לא יקנה דבר שהוא לא צריך. כרגע הוא לא קונה בחוץ-לארץ דבר שקריית-

שמונה עוסקת בו.
לגבי נצרת
יש לנו מגעים עם האוצר להגדיל את היקף ההזמנות. מעשית, לצה"ל יש

תחמושת. יש מלאי שלא משתמשים בו לצריכה כללית, ואם יש מלאי מתאים יורים אותו באימונים.

לכן יש ירידה משמעותית בצריכה בתחמושת קלה. אף על פי כן אנחנו מנסים להגיע לכך שכן

נרכוש תחמושת. כרגע לא קונים תחמושת בחוץ-לארץ. בשבועות האחרונים התמודדנו עם הגורמים

הצבאיים העוסקים בזה, והם רואים ירידה משמעותית בתחמושת קלה. הם לא רואים צורך בקווי

ייצור לתחמושת קלה. אבל לגבי תע"ש נצרת אני מעריך שיהיה משהו. בשיחות עם האוצר אנחנו

רוצים להגיע להוספת קווים או להסבת קווים. אם האוצר ישתתף כנושא של הוספת קווים או

הסבת קווים תהיה אפשרות להסב חלק מהקווים של נצרת למשהו אחר. הנושא עדיין לא גמור.

אנחנו בתהליךעבודה עם האוצר.

במישור הבטחון נראית אפשרות להקרים הזמנות כדי ליצור מצב שבתקופת המעבר לא יפוטרו

עוברים. כפי שאמרתי, זה עדיין לא גמור. אני מקווה שנצליח.

ולנושא התעסוקה. ברור שהתעסוקה היום היא בעיה במעלה ראשונה. שר הבטחון אמר

שאילו היינו מקבלים תוספת של 200 מיליון דולר לנושא הבטחון, כל פרוטה מזה תיכנס

לתעשיות.
היו"ר א' נמיר
זה לא אושר.
ד' עברי
לא. זו הצעה שהעלה שר הבטחון.

לנושא של היקף ההזמנות היינו יכולים להיכנס מייד. הצרכים אמנם לא בעדיפות הכי

גבוהה של הצבא אבל הם קיימים.



כל תעשיה. בטחונית עוסקת בייצוא, ואותו דבר התעשיה האווירית; 80% מהייצור הוא

לייצוא ו-20% לשוק המקומי. עם 200 מיליון נצליח להגביר את הייצוא ואם יהיה יותר ייצוא

זה יתן יותר תעסוקה.
ע' פרץ
כמה?

רו כהן;

לפי תפוקה של 90 אלף דולר לעובד, זאת אומרת עוד עובדים.
היו"ר א' נמיר
ראש עיריית נצרת, בבקשה.
מ' אריאב
גבירתי היושבת-ראש, הברי הוועדה, אדוני מנכ%ל משרד הבטהון, שאנהנו מוקירים את

מאמציו, הורה לי שגם תע"ש התהיל לומר: באנו לערי הפיתוה, אנחנו יושבים בערי הפיתוח,

הבאנו מפעלים לערי הפיתוח. זה מרגיז. אחוז עובדי תע"ש מערי הפיתוח הוא פחות מ-10%. איז

טובה עושים שהקימו מפעל בצרת או בקריית-שמונה? לאיזה עובדים? לא עושים טובה לערי הפיתו

אם המעמסה כבדה - אפשר להעביר לתל-אביב. והאם אין בקריית-שמונה תושבים שיכולים לחיות

בתל-אביב? אל יעשו לנו טובה. אנחנו חלק ממדינת ישראל.

בפיטורים רואים את חזות הכל, ולא מהיום. מישהו אמר: לא צריך את המפעל בנצרת.

אני שואל: של מי המפעל הזה? לא של עם ישראל? איזו טובה עושים לנו? במפעל בנצרת עלית

היו 700 עובדים. היום יש 430 וגם את המספר הזה רוצים להקטין. מה קרה? האם ההפסדים הם

רק בגלל העובדים? רק הם אשמים?

יסלח לי מנהל רשות החברות הממשלתיות.
היו"ר א' נמיר
הוא חדש.
מ' אריאב
המוצרים המיוצרים בקריית-שמונה ובנצרת עלית הם רגילים. המוצרים החכמים אינם בערי

הפיתוח, כאילו שם לא יושבים חכמים. אלינו הגיעו 7,000 עולים ביניהם 500 מהנדסים, הם

רכוש אישי שלי? למה לא מתחשבים בזה בעת חלוקת העוגה הכלכלית? בנושא הבתים רצו לחיפה,

כשידעו שיהיו פיטורים בקריית-שמונה, בנצרת, במעלות. הקמת בית, האם גם זה חכם? זה טיל?

ואם יש משבר בתעשיה הצבאית ועושים מאמצים להקו ולהעביר קווי ייצור לערי הפיתוח,

צריך להביא בחשבון שלא יושבים שם טפשים, לא בקריית-שמונה ולא בנצרת, ושהם לא יהיו

רק חוטבי עצים ושואבי מים. יש שם ציבור עובדים נפלא, כלים נפלאים אבל בשנים האחרונות

בכל שנה מתעורר אותו ויכוח. לכן, בואו ננקה קודם כל את הנושא הזה. כפי שאמרתי, לא עושי

שום טוב לא לקריית-שמונה ולא לנצרת עלית.

יש בעיה של צה"ל והרכש. יש מדיניות רכש מסויימת. מקבלים מתנות. אנחנו פגועים כי

תע"ש רואה במפעלים שלו בערי הפיתוח מעמסה. אנחנו פגועים כי יש מתנות.

אנחנו גדלנו ב-30% תודות לקליטת העלייה, ומה המסקנה? - פיטורים, שלא לדבר על

כר שאין מוסיפים מקומות עבודה.



אני יודע שמשרד הבטחון עושה מאמצים. דיברתי עם אנשי צה"ל. אני מבקש שיהיה מאמץ

משותף של משרד הבטחון, תע"ש וצה''ל, שיתנו לנו אפשרות שנוכל לנשום ולא לגרום לנטישת

ותיקים שיקחו איתם עולים חדשים ואז צה"ל יצטרך לשמור על האזור שלנו.
פ' אזרן
אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה על זימון הישיבה, דבר שמעיד על רגישותה לבעיה.

רבריהם של שלום חבשוש ומנחם אריאב גרמו לכך שאני אוריר את הטון. אנחנו מהווים

אחוז קטן מאד של העובדים בתעשיה הצבאית, אבל אם יסגרו את תע"ש בקריית-שמונה צריך

לסגור את קריית-שמונה, כי זה המפעל היחידי ששווה בערכו לכל מפעל במרכז הארץ.

תע"ש, אסור לה לנקוט באמצעים שהיא נוקטת ובנימה שהיא נוקטת היום בהתייחסות לעוברים

שלה בערי הפיתוח. זו לא היתה דרכה. אם זו דרך חדשה, זה לא מתאים לכם.

יש שיטה חמורה מאד שמתנהלת לגבי ערי הפיתוח. אם רוצים היום לסגור את ערי הפיתוח,

משרד הבטחון צריך להרדם לשתי דקות ואז ערי הפיתוח נסגרות, כי כל המפעלים החארים קשורים

במשרד הבטחון.

כל המפעלים שלנו עובדים היום ב-25% מכורש הייצור שלהם. אנחנו לא צועקים ולא

מבקשים הקמת מפעלים אלא מבקשים רק הזמנות עבודה כדי לקלוט את העולים המגיעים אלינו.

ואנחנו מדברים על משרד התקשורת, משרד הבטחון - אפילו על חשבון מרכז הארץ - משרד הבריאות,

משרד החינוך, משרד השיכון, שיכולים להוסיף הזמנות למפעלים שאצלנו. אין כמעט משרד ממשלתי

שצורך פריטים כאלה או אחרים שהוא לא יכול להזמין אצלנו. שיודיעו לנו לאיזה סדר גודל

רוצים שנגיע. אבל את זה איש לא עושה. כל אחד רוצה וחושב שנסכים לשמוע הערות, ורוצים

שנבין. אנחנו מבינים אבל אנחנו לא מסכימים.

שר הבטחון הזה, כמו שר הבטחון רבין אמנם לא פיטרו אבל נתנו להשתחרר למי שרצה להשתחרר והמפעל

ירד, גם אצלנו וגם בנצרת.

אני קיבלתי הבטחה של שר הבטחון לגבי קריית-שמונה. אני מקווה שגם תע"ש תסיר את

האיום שלו מקריית-שמונה.

להוריד 200 איש מנצרת עלית זה כמו לומר: אני מוריד לך חצי לב, חצי כליה ונראה איך

אתה יכול להחזיק מעמד. הלא ידוע ששניה אחר-כך הוא לא יוכל להחזיק מעמד.

אנחנו מבקשים מהיושבת-ראש לקבוע שאין לנגוע בערי הפיתוח ואין לנקוט בשיטת העז אלא

לתת לנו אפשרות להמשיך להחזיק את מה שיש לנו, את מה שאנחנו מחזיקים בעור שינינו, ולתת

לנו אפשרות לקלוט את המסות שמגיעות אלינו, ואם נכפיל אולי לא נזדקק לאחרים.

מ' קפוזה;

אני גר בנצרת עלית 34 שנים. עליתי ארצה בגיל שמונה. אני גאה לגור בה.

נצרת עלית קלטה 7,000 עולים והאוכלוסיה בה גדלה ב .30%-מפעל תע"ש בנצרת עלית

הוא לב נצרת עלית. אם ייפלטו 200 איש, נצטרך לדבר על סגירת נצרת עלית.

שי יוסף;

אני שמח שניתנת לנו הזדמנות לדבר בנושא הכואב לנו.

אני זוכר את הקמת המפעל בקריית-שמונה שהוקם בקול תרועה ולא מחישובים כלכליים.

מי שהחליט להקים אותו חשב שזו משימה לאומית לעזור לקריית-דמונה במציאת פתרון לתושביה

ולצעירים אחרי שרות צבאי. והנה היום אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה, כאשר מוציאים מהמגרה

רשימות של 25% מסך כל עובדי המפעל ביישוב והם מועמדים לפיטורים, לפיטורים ולא לשחרור,

כשזה הבסיס, היסוד של קריית-שמונה.



ואשר לצעירים של קריית-שמונה. יש לי בו בצבא, והוא אומר לי: אחרי סיום השרות

אני לא חוזר. הוא אומר: בשביל מה לחזור כשאין תעסוקה, בשביל הנוף היפה והאווירה

המשפחתית ?

רבותי, גם כאשר באים לחתוך בבשר החי, אל תפגעו בנו. קריית-שמונה זכאית לקבל גיבוי

הן מכנסת ישראל, מממשלת ישראל ומהנהלת תע"ש. אם חלילה יוחלט לפטר עוברים וצעירי קריית-

שמונה ינטשו אותה, זה ימיט עלינו אסון כלכלי-חברתי.
א' שושני
גבירתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, משרר הבינוי והשיכון, בשנת התקציב 1990 ו-1991

הלו בשלושה מסלולים מקבילים, שאחד מהם הוא הבנייה הקונבנציונלית הרגילה, הפרוגרמה גרלה

מ-40 אלף יהירות ריור ב-1990 ל-60 אלף יחירות ריור ב-1991. הבנייה נמשכת 24 חודש. פעלנו

לקיצור משך הבנייה הקונבנציונלית. הקבלנים עובדים סביב השעון ומקבלים פרמיה אם הבנייה

מסתיימת ב-8-7 חודשים. זה המסלול העיקרי של המשרד. חרף זה יש פער בין מועד התחלת הבנייה

לבין האכלוס.

הנמדד יצא בעוד שני מסלולים מקבילים: בניית חרום שאיפשרה למשרד להחליט על רכישת 9,000

יחידות דיור מוכנות, מוצר שאיננו קיים במדינת ישראל. בחודש יוני 1990 בדקנו את כושר

הייצור של המפעלים, הוא לא הגיע ל-1,000 יחידות. אנחנו עובדים על פי תקציב. אנחנו

רשאים לרכוש רק במכרזים. יצאנו במכרזים. תע"ש לא ניגשה למכרזים הללו. במקביל היה משא-

ומתן בין אנשי תע"ש למשרד הבינוי והשיכון, משא-ומתן ארוך. היו פגישות רבות. השר ביקש

שישתתפו במכרזים. הם טענו שאינם יכולים להשתתף במכרזים. הם לא השתתפו במכרזים ביחס

ל-9,000 היחידות שהזכרתי קודם. ויש גם בנייה ארעית - קרוואנים ומגורונים. רכשנו 5,000

יחידות כאלה, כל אחת בשטח 25 ממ"ר.
היו"ר א' נמיר
מה עם התעשיה הצבאית?
א' שושני
תע"ש השתתפה במכרז לגבי המגורונים, פעם כתע"ש ופעם באמצעות חברה אחרת. המחירים

שלה היו גבוהים. רכשנו 9,000 מגורונים במחירים של 17 אלף שקל ומטה. תע"ש הציעה מחיר

של 18,400 שקל ולא זכתה במכרז. עם כל האהדה לתע"ש, לא יכולנו לעשות דבר. מכרז זה מכרז.

ענין המגורונים נגמר. זה ענין גמור.
קרה דבר מעניין
ביוזמה פרטית הוקמו בישראל 13 מפעלים לבנייה קלה. כשראינו את

זה שקלנו עם האוצר והגענו למסקנה שצריך לשקול את זה, כי משך הבנייה קצר, זה מעסיק

אנשים וזה חוסךמטבע חוץ. לפיכך החלטנו לצאת במודל שיפורסם תוך שבוע-שבועיים. אני

רוצה שתדעו איפה נמצאים המפעלים האלה: בקריית-שמונה, בצומת גולנו, בחיפה, באזור התעשיה

באר-טוביה, ברמת השופט, במגדל העמק, ביבנה, באופקים ובאשקלון מוקם מפעל.
היו"ר א' נמיר
לפי הקיטריונים שלכם אין לתעשיה הצבאית סיכוי להיכנס לנושא הזה. מה קורה? אנחנו

היום רק בתעשיה הצבאית.
א' שושני
המודל מביא בחשבון קיומם של 13 מפעלים בישראל. בין 10 אלפים ל-13 אלף יחידות

דיור יוקמו בבנייה קלה. כושר הייצור של מפעלים כאלה הוא 1,000 יחידות בשנה. 1,000 כפול

13 זו המנה שהחלטנו עליה במשרר.

המפעלים יצטרכו לשווק את המוצר. לתע"ש יש בעיה, כי אין לה מערך שיווק. היא

תצטרך להקים מערך שיווק, ואני מניח שהיא תצליח.



כדי לעזור לה, השר הנחה אותי לרכוש ממנה בשלב ראשון מאות יהירות, ויש ריון על

זה. אולי נרכוש ממנה, כזריקת המצן, 300-200 מבנים.
י' ניצני
אני הושב ששורש הבעיה נעוץ בהחלטה להפוך את התעשיה הצבאית לחברה עסקית, ואין

לבוא בטענות אל ההנהלה שמנסה לנהל אותה כחברה עסקית.

יש לי הרבה חום בלב לעיירות הפיתוח ואיו ספק שהפתרון לנושא של ערי הפיתוח לא

יכול להיות מונח על כתבי רו"ה רווח והפסר של תעי'ש.

אם יש השלמה עם המצב הנוכחי - הפטר של 100 מיליון שקל לתעשיה הצבאית בשנת 1991 -

בלי שיש איזה שהוא גורם עסקי שעוזר לתעשיה הצבאית לעמור על רגליה - התוצאה לא טובה.

ברעת רשות ההברות, יחר עם הנהלת החברה, להיכנס לעבי הקורה, לפרטי תכנית ההבראה - שמעתי

היום קטעי רברים מעוררים - נשמע ונרון כרי שמחיר הפיטורים יהיה מזערי.

אני מזמין את המשררים הנוגעים ברבר, כולל האוצר, לקחת חלק ולא להטיל הכל על

כתפי ההנהלה.
ש' חבשוש
העוברים נררשים לשלם את מלוא המחיר.

רן כהן;

אנחנו מרברים על אחת הזרועות של התעשיה הישראלית מחר ומערכת הבטחון מאירך.

יש הרבה רברים שאומר אותם בישיבה הבאה, בנוגע לנושא התעסוקה ומריניות האבטלה

שמוליכה לאסון ציוני ולאומי. כשלון הממשלה בענין הזה הוא קולוסלי ואם לא נערך לווערה

משותפת לווערות העבורה, הכספים והכלכלה, שתנסה להילחם בנושא של האסון הכלכלי, נגיע

לקטסטרופה.
ואשר לתעשיה הצבאית
אני חושב שהמגמה של תעשיה צבאית ואזרחית נכונה ואני שמח

עליה. אני חושב שאתם קולטים את המסר של מה שקורה, של פתרונות שיביאו אולי לשלום.

מבחינה בטחונית אני מורע לצורך בתעשיה צבאית במרינת ישראל, שמסוגלת לייצר תחמושת

ונשק. עם זאת צריך להיות שיקול כלכלי.

הרמטכ"ל החרש החליט, נכון, לרעתי, לקצץ בבשר החי של צה"ל כרי לחרש את הזרועות

של צה"ל שיוכל לתת תשובה בטחונית. ההחלטה ביחס לסכום של 200 מיליון רולר אומרת שאנחנו

רוצים תעשיה שתיתן בטחון למרינת ישראל, אבל אין ממשלה שתקבל אותה. זה רומה לנושא של

הקצאת מיליונים לקליטת העלייה, כי זה צו.

אין ספק שווערת העבורה והרווחה צריכה להתייצב מאחורי התביעה של שר הבטחון להבטיח

בטחון מחר ותעסוקה מאירך.

אני מוכרח לומר שאינני מבין. תהרגו אותי, אני לא מבין. מריבת ישראל אומרת שני

רברים בבת אחת. מצר אחר יש לה צורך אריר בייצור מבנים ובייצור מקומות עבורה ומצר שני

היא חותכת לעצמה את היריים. אולי אני טמבל שאיננו יכול להבין שום רבר. אני לא מבין

את הענין הזה. מה יקרה בקרב העוברים האלה? מי שלא יעבור יקבל רמי אבטלה, גמ"חים וחסרים

ויהיה גם מי שיירר לפשע. זה יעלה למרינת ישראל פי מאה.

במשרר השיכון עוברת היום מערכת שיש בה שחיתות פוליטית ומפלגתית. אם תעי'ש היתה

הולכת ומשלמת למי שצריך, למפלגה נכונה, לסיעה נכונה, היא היתה מקבלת. אבל תע"ש היא

חברה ממשלתית שרוצה לעבור ביריים נקיות ורוצה לייצר מגורונים. זאבי הוא אלטרואיסט?

הוא הולך לסבסר את משרר השיכון? איך הוא נכנס לענין? איך אתם מייצרים את הבלופים האלה?

הוא אומר שאין לו פתק משר השיכון על 1,000 עכשיו מתברר שיש 3,000 יחירות. צריך להיות

או סרסור ולשלם כרי לקבל עבורה או שעוברי תע"ש ילכו לישיבות ויתפללו, או להיות פרזיט שלא

משרת או מושחת פוליטי.



אני אומר: יש לכם בעיה עם החוקים - תבואו אלינו. אנהנו בית המחוקקים. אם יש

לכם בעיה איר להעביר את העניו - אנחנו בית המחוקקים.
פי אזרן
יש בעיה.
רן כהו
יבואו אלינו.
פי אזרו
באו. נראה איר זה ייפתר.
רו כהו
דיברו על הצורן בהבאת זרים, אמרו את זה גם במליאה וגם בוועדות. לא אמרו: תפטרו

אותנו מחובת מכרזים . היינו עושים את זה ואז אולי היינו צריכים לייסר גם את התעשיה

הצבאית שתוריד מחירים.

אני אומר: לפני שילכו לישיבות ויתחיל להתנדנד ולקבל כספים ייחודים ולפני שנתחיל

לנהל מערכת אדירה של מקבלי דמי אבטלה אני מציע: 1) פנייה ישירה לממשלה לאשר בקשת שר

הבטחוו ל-200 מיליוו דולר. 2) פנייה לשר הבינוי והשיכוו בעניו ייבוא מחוץ-לארץ, ואם

אפשר לבטל ולהפנות הזמנות לתע"ש. 3) אני מציע שתע"ש תקבל תמיכות כדי שתוכל להסב עולינ

צעירים למקצועות הבנייה, כדי שיהיה בתחום הזה כוח אדם מיומו. אם זה יצליח נוכל להזיז

את הדברים.
עי פרץ
אינני רוצה להיכנס לוויכוח מה הסיבות שמונעות הסכם ביו משרד הבינוי והשיכוו

לתע"ש. כנראה שתקום זעקה ותתעורר רגישות רק אם נזמיו את מבקרת המדינה שתכריז על

מחדל כמו שהכריזה על מחדל בנושא הקליטה. אולי אז המערכת של נושא השיכוו תתעשת.

אני חושש שהמחיר שמדינת ישראל תשלם בגלל המחדל של נושא התעסוקה בעיירות הפיתוח

יהיה גבוה ביותר, וזה אחרי שהסתבר שערי הפיתוח החזיקו מעמד למרות הכל ושימשו גורם

כמעט יחיד, בוודאי עיקרי שנתו תשובה לגלי העלייה שהגיעו למדינת ישראל, ואוי ואבוי

היה אם לא היו 10 אלפים-15 אלף בתים שבהם נקלטו עולים ומצאו מקום מגורים. האם אחרי

כל זה אפשר לבוא ולהטיל ספק בצורך לקיומו וערכו של ערי הפיתוח, בצורך להטיל עליהו

תפקיד ובצורך להקים בהו מפעלים מפני שהעלות בעיר פיתוח גדולה יותר, גם בגלל המרחק.

אני מצטרף להצעות של חבר-הכנסת רו כהו. אני חושב שאנחנו חייבים לדרוש שתהיה

ועדה משותפת לכל הגורמים, כי עד עכשיו כולם מדברים על רצוו טוב אבל איו ביצוע. אני

חושב, גבירתי היושבת-ראש, שגם הפעם אנחנו צריכים להתערב כמו שהתערבנו בנושאים רבים

אחרים. אני מציע שתקימי, כמו לגבי רפא"ל, ועדה מצומצמת שבה יהיו כמה חברים שיחטטו

רגליהם ממקום למקום, ואני אשמח להיות חבר בה.

איו כאו בעיה של תחיקה. אם אפשר להעביר חוק בנושא זה או אחר תוך כמה ימים, כך

אפשר לעשות את זה גם כאו.
שי עמור
קודם כל אני רוצה לברך את יושבת-ראש הוועדה שכינסה את הוועדה לקיום הדיוו הזה

ואת שלום חבשוש על דבריו בנוגע לציבור העובדים.



צודקים הטוענים שערי הפיתוח הם בני ערובה גס למשרדי ממשלה שמבקשים תקציב אלא

שהתקציב לא מגיע לערי פיתוח. ויש לי תחושה שגם בנושא תע"ש אנחנו משמשים בני

ערובה בתוך צה"ל. אחד האלופים אמר, ביחס לתקציב הבטחון, שהגיע הזמן לשחוט פרות

קדושות. אבל תמיד הולכים לעזים הכחושות ולא לפרות הקדושות - לפטר בערי הפיתוח.

אני אומר: אם לא צריך תחמושת - צריך להחליף קווי ייצור בנצרת.

אני בטוח שיבול להיות פתרון בנושא של תע"ש. הרעיון בדבר ועדה משותפת נראה לי.

חבל שחבר-הכנסת רן כהן מטיל בוץ - אני מתייחס לדבריו על משרד הבינוי

והשיכון. אנחנו דנים היום על תע"ש. אני עד לפגישה שהיתה בשבוע שעבר עם

השר שרון. יש בעיה בנוגע למרכזים. יש הצעות לפטור שממכרז, שתבוא הכנסת ותחוקק

חוק. תבוא הצעה בענין זה - נלך לקראת זה. בינתיים יש בעיה.

תי גוז'נסקי;

אחרי הדברים הכואבים ששמענו לגבי מצבם של המפעלים וסכנת הפיטורים יש לי תחושה

ש-1,500 שעליהם מדברים עכשיו לא יהיו האחרונים אם המצב הנוכחי יימשך. מתחיל גל של

פיטורים, יש שלב ראשון, אחר-כך בא שלב שני ואחריו שלב שלישי.

ושמענו מראש עיריית קריית-שמונה שהמצב הקשה איננו רק בתע"ש, שלא רק תע"ש

מייצר פחות מהיכולת שלו לייצר אלא שכל המפעלים בקריית-שמונה מייצרים רק 25%

מיכולת הייצור שלהם. אני מעריכה שבקרית-שמונה והסביבה 5,000 איש עובדים בתעשיה.
פ י אזרן
קצת יותר, 6,000.

ת' גוז'נסקי;

אם יהיה ניצול של 50% של כושר הייצור יעבדו 12 אלף איש. אני באה לטעון

שמדינת ישראל נמצאת במצב אבסורדי, שצד אחד יש אבטלה של 180 אלף - לפי הערכתי אותי

יש יותר - ומצד שני מכונות שעומדות ואין להן דורש, ביחוד בקריית-שמונה וערי

הפיתוח. לכן השאלה שעומדת לפנינו היא הרבה יותר רחבה מהשאלה המתייחסת לתע"ש.

השאלה היא מדוע מדינת ישראל, במקום להיערך להפעלת כושר הייצור הקיים, כולל זה של

תע"ש ואולי בראש וראשונה של תע"ש, מטפלת עוסקת ודנה בנושא של עבודות דחק ואין

בכלל חשיבה על עבודה יצרנית ועל יצרנים. אני שואלת את עצמי, למה ממהרים למכור

מפעלים כמו תע"ש ולא נחרדים מפני הסכנה ש-40 פועלים יפוטרו פה ו-200 יפוטרו שם.

אני מוכרחה להגיע למסקנה שמפעלים וחברות שבהם יש עבודה מאורגנת ומוסדרת, מפעלים

כאלה עומדים על הכוונת. זאת אומרת, מעדיפים חברות חדשות עם הרבה עבודה לא-מאורגנת

ומכים מפעלים ועבודה מאורגנת. יש מדיניות לפגוע במפעלים כאלה.

קראתי שהפתרון לאבטלה הגדולה זה קיצוץ בשכר המינימום, שוב דחליל ישן של קיצוץ

בשכר המינימום.

ולענין ההזמנות. מה משרד הבינוי אמר בכנסת, גם לוועדה הזאת, בשנה האחרונה?
המוטו היה
מדינת ישראל לא יכולה לבנות ולייצר. רק אמריקה או מישהו אחר יצילו

אותה. והיה לחץ היסטרי לאשר ולאשר. ידענו שיש תע"ש. איפה היתה היוזמה הממשלתית
לבוא לתע"ש ולהגיד
תוך שלושה חודשים תסבו מפעלים, תסבו קווים. אני חושבת

שהממשלה, ביחוד משרד השיכון, לא יכולים להתחמק מאחריות. אי-אפשר להניח לשיקולים

כלכליים, במרכאות, להיות שיקולים יחידים בענין זה כאשר לגבי השקעות של מיליארדים

בכבישים בשטחים איש לשא שואל את השאלה הזאת. הבעיה היא סדר עדיפויות. השאלה היא

האם הממשלה הזאת מתכוונת ברצינות להילחם באבטלה. רק אם העובדים ילחמו נגד אפשר

יהיה לעצור את הגל הזה, כי מובטל לא יוכל לעצור אותו.
ע' זיסמן
התעשיה הצבאית ידועה כמפעל שפועל באיוריות ובייעול שנים רבות. הדברים שאמר

שלום הבשוש לא רוידשו אלא רק העמיקו את התודעה שציבור העובדים בתעשיה הצבאית פועל

כל השנים בתאום ובשיתוף פעולה עם ההנהלות שנגד עיניהם עומד הצורך הכללי והצורך

העובדים.

אני לא רוצה להשוות מה פירוש הדבר פיטורי 40 עובדים בקריית-שמונה לעומת

פיטורי 40 עובדים בירושלים. ואני יודע מת פרוש הדבר לגבי עובדים בנצרת. אני מודע

לצרכים, לחששות. כירושלמי אני יכול לומר שפיטורים של 40 איש בירושלים זה דבר

חמור.

היתה התחייבות ש-30% מהעולים ארצה יגיעו לירושלים. בפועל הגיעו לירושלים

בשנת 1990 13,500 עגלים שהם 6.3% ו-1,500 מהם עזבו אותה. ירושלים שצריכה להגדיל

את האוכלוסיה שלה, לחזק את עצמה, לא יכולה לעשות זאת בגלל מצב התעסוקה. הפחתה של

40 עובדים זו פגיעה קשה. לא ראיתי שממשלת ישראל קיימה את מה שהיא קיבלה על עצמה.

הזכירו כאן את המפעל במעלה אדומים. זה פרי של מאבק. מעלה אדומים היינה צריכה

להיות שכונה בלתי נפרדת מירושלים. זו טעות שהיא הפכה להיות עיר נפרדת. רוב

התושבים מתפרנסים בירושלים. אני מזדהה עם המאבק של ערי הפיתוח, אבל המאבק להגדיל

את הרוב היהודי כאן הוא מאבק לאומי כולל, ולפעמים הוא יותר חשוב מהמצב בערי

הפיתוח למרות שלבי איתם.

פי אזרן;

רובם בגליל.
ע' זיסמן
כאן יש ערבים עם זכויות פוליטיות.
פי אזרן
והערבים בגליל הם אזרחי מדינת ישראל.

ע' זיסמן;

המאבק המשותף הוא לעשות כל מאמץ שלא יהיו פיטורים, ולא רק בתעשיה הצבאית.

אנחנו נגד פיטורים המוניים, לא נגד התייעלות, וכך נוהג שלום חבשוש. אני מכיר את

ועד העובדים של תע"ש. אל תהפכו את הנושא למאבק בענין של עיירות הפיתוח. יכול

להיות שיהיה שלום ויהיה צמצום של פסי הייצור. אנחנו בעד צמצום החימוש. התעשיה

הצבאית מוכיחה שהיא יכולה לעלות על פסי ייצור אחרים.

בירושלים יש מפעל משגשג לנעליים. רוצים לסגור אותו כדי להעביר אותו לחיפה.

לבי עם עיירות הפיתוח אבל הכי חשוב לחזק כלכלית וחברתית את ירושלים המאוחדת. אל

תהפכו את הענין לנושא של עיירות הפיתוח והתעשיה הצבאית. צריך לעשות הכל כדי שלא

יהיו פיטורים, לפעול לכך שתוך שינויי קווים פנימיים המפעל יוכל לקלוט פסי ייצור

חדשים.

שמעתי את השר שרון בוועדת הכלכלה. הוא איננו מאמין בכושר ייצור ותפוקה,

בעובדה שהתעשיה הצבאית יכולה לספק יחידות מגורים ודיור. הוא חשב שבפרק זמן קצר

ובאינטנסיביות רבה צריך לתת מגורים. זה נכשל. בירושלים אין אף קראוון, אף מגורון.

גם נושא הרכישות בחוץ-לארץ לא הצליח.



תמיד אנחנו מקבלים החלטות ומשחררים את ממשלת ישראל. היום שר אחד מטיל אחריות
על שר אחר או שאומרים
אנחנו לא אחראים, יש ממשלח. אני אומר שממשלת ישראל נושאת

באחריות לכך שהתעשיה הצבאית תתחזק ותתפתח ותהיה מוקד ומרכז לתעסוקה נוספת בכל

מקום שהיא נמצאת.

מ' גת;

אני לא רוצה לפתוח דיון בנושא חדש, אלא רק לתת כיוון מחשבה. יש מצבי משבר

שבהם צריך להיעזר, לתקופות ביניים, בכספים המופקדים בקרן ביטוח אבטלה. במקום

לגרום נזק בלתי הפיך אפשר, בתקופת ביניים, להיעזר בקרן ביטוח אבטלח, כמו שעשיו

בזמן המלחמה המפרץ כשעובדים הוצאו לחופשה ללא תשלום וקיבלו כספים מקרן ביטוח

אבטלה.

קטונתי מלהציע לוועדה הנכבדה הזאת כיצד לנהוג ביחסים שלה עם הממשלה. אם אנחנו

רואים בערי הפיתוח היאחזויות של עם ישראל, הגיע הזמן שהכנסת תחוקק, כשמדובר

בהזמנות של משרד הבטחון, חוק הבטחת תעסוקה בערי פיתוח, לפי הנורמה שנקבעה בהנהגת

יושבת-ראש הוועדה לגבי שכר מינימום שמציל את בניה של מדינת ישראל. לבית המחוקקים

יש כוח חקיקה. צריך להשתמש בו. הענין הוא החוק. השאלה היא מהו החוק שהכנסת רוצה

שיחייב את ממשלת ישראל. כספי הסיוע האמריקאי, על פי החוק האמריקאי חייבים לגרום

לתעסוקה. מותר לכנסת לחייב את משרדי הממשלה לבצע הזמנות בארץ כדי שתהיה פה

תעסוקה ולא לנהוג באמות מידה כלכליות שאינני יודע מאיפה מביאים אותן.

אני מכיר את שלום חבשוש לאורך שנים ומוקיר את דרך הצגתו את הדברים והצורה שבה

הוא אומר אותם. אני יכול לומר שהמאבק של עובדי תע"ש יקבל את מלוא הגיבוי של

ההסתדרות. אני מקווה שלא נצטרך להדליק משואות נוספות על אלה של ל"ג בעומר. אם

עובדי תע"ש לא יוכלו לפעול אחרת אלא לקיים מאבק איתנים, נגייס את כל הכוח שלנו כי

המאבק הוא על זכותם של עובדי מדינת ישראל לתעסוקה.

הי ו "ר א' נמיר;

אני רוצה שחברי הוועדה יידעו שלא הייתי בארץ תקופה מסויימת. כשחזרתי וראיתי

את הפרסומים השונים בנוגע למגמה לפטר 1,500 עובדים הרמתי טלפון לביתו של שלום

חבשוש ושאלתי אם הוא חושב שדיון שלנו יכול לסייע.

אני רואה שחברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו מבקשת את רשות הדיבור. אני אומר את

דברי אחריה.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

אני רוצה להוסיף לדברי החברים ולחזק אותם.

לפני כחודש ימים שמעתי ברדיו את דבריו של שלום חבשוש, שנאמרו באחריות מלאה,

על נכונות לשיתוף פעולה בכל הנושא הזה, כי המפעל הזה הוא ביתם השני של העובדים

והם רוצים למצוא, יחד עם ההנהלה, פתרון לבעיה כדי שלא יצטרכו לפטר עובדים; להסב

קווי ייצור שהעובדים יוכלו להיות מועסקים בהם. אחד הדברים שהוא הזכיר היה ענין

המגורונים. אני מלאת הערכה לשלום חבשוש. גם שר הבטחון הקודם, יצחק רבין, היה מהלל

ומשבח את ועד עובדי תע"ש ואת שלום חבשוש, שגילו אחריות מעל ומעבר.

כששמעתי את הדברים התקשרתי עם תע"ש במגמה לקיים ישיבה בנושא המגורונים, כי

נושא הבינוי הוא באחריותה של ועדת הכלכלה. אמרו; אנחנו מבקשים לא לקי ים שום

דיונים. אנחנו חוששים שזה יזיק. אנחנו מנהלים משא-ומתן עם משרד הבינוי והשיכון.

אמרתי; אנחנו לא רוצים להזיק אלא לזרז את הסבת קווי הייצור. אני שמרה שיושבת-ראש

ועדת העבודה והרווחה זימנה ישיבה לדיון בנושא הזה שעדיין לא מצא את פתרונו. אבל

הדיון הזה לא פוטר אותנו מלדון בנושא על נושא הבינוי והשיכון.



אני מחזקת את התביעה לדרוש מהממשלה להקציב 200 מיליון דולר כדי לאפשר למערכת

הבטחון להעביר הזמנות, אם לא בשנה זו לפחות מהשנה הבאה. במשך כל השנים האחרונות

היתה דרישה לקצץ בתקציב הבטחון. אנחנו ידענו שקיצוץ בתקציב מערכת הבטחון הוא על

חשבון המפעלים הבטחוניים. קיצוץ בתקציב מערכת הבטחון פגע בתעשיות הבטחוניות.

לדעתי, אין לדרוש קיצוץ של תקציב הבטחון, כי זה פוגע בעובדים.

כנראה שהמפעלים הבטחוניים התפתחו מעבר לצורך ואין מנוס אלא לעבור גם לקווים

אזרחיים ולשלב את שני הדברים.

וחדלונה וכשלונה של הממשלה בנושא הבנייה רציני מאד. ממשלה זו אישרה 45 אלף

יחידות דיור מתקציב המדינה. איפה זה? מה נעשה עד עכשיו? האם כל המכרזים פתוחים?

משהו כאן לא בסדר. אנחנו נזמין את משרד הבינוי והשיכון לוועדת הכלכלה ואני מקווה

ששם נשמע דברים יותר ברורים לגבי המכרזים, 13 המפעלים והבנייה בכלל.
הממשלה הזאת אימצה לעצמה קו
לא סובסידיה, לשום דבר. בהקשר לזה אני רוצה

לומר: ארצות-הברית, כשהיא נותנת לנו סיוע בטחוני היא מתנה שכך וכך ירכשו אצלה,

כדי להבטיח תעסוקה לעובדי ארצות-הברית. אצלנו שום התניות - שוק חופשי, כלכלה

הופשית ועכשיו גם תעסוקה חופשית, ויש גידול במספרן של לשכות העבודה הפרטיות ותהיה

הורדת שכר העבודה. אין חובת זיקה.

ואשר לקליטת העלייה. הממשלה אמרה, השוק החופשי יקלוט את העלייה, הממשלה לא

מתערבת. עכשיו, לאור המצב, לא יהיה לה מנוס אלא להתערב. היא חייבת להתערב. אבל

על-ידי מה? אין תכנית למפעלים חדשים. מה שנסגר או מצטמצם - אין במקומו חדש.

מדברים על עבודות יזומות; מצד אחד פיטורים ומצד שני עבודות יזומות, תמורת שכר

שהוא פחות משכר המינימום, כדי לספק תעסוקה למאות אלפי מחוסרי עבודה. הביאו עולים

וזרקו אותם. קליטה חופשית. הכל טוב ויפה אבל בלי תעסוקה שום דבר לא יילך.

אני רוצה לומר: כמו שמשרד הבינוי והשיכון רוצה לייבא עובדים זרים כך הוא רוצה

לייבא קרוואנים ומגורונים. היתה טעות קטנה בתחשיב של מחיר קרוואן. זה מיליונים

רבים. מישהו נתן את הדין? סלחו.
ע' פרץ
זו טעות של 40%.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
קודם אמרו שאין מי שמייצר. עכשיו יש מי שמייצר אלא שעכשיו מדברים על חשיפה

וייבוא מתחרה.

אני מעריכה את המאמצים שעושה משרד הבטחון , מנכ"ל משרד הבטחון. אנחנו צריכים

לתבוע שהממשלה תקצה סכום של 200 מיליון דולר שיופנו להזמנות.

משרד הבינוי והשיכון צריך להעריך את הנכונות של עובדי תע"ש שמוכנים לעבור

לבנייה וללכת לקראתם. הוא חייב להזמין לא 200 או 300 יחידות אלא כמויות גדולות,

1,000 יחידות לשנה, כמו שאנשי המפעל אומרים שהם יכולים לייצר, ואחר-כך לחשוב איך

לכלכל את העניינים.
היו"ר אי נמיר
מאז שהודעתי על כינוס הישיבה - הדברים לא מכוונים אליך מר עברי, אתה לא היית

אז בארץ - היו עלי לחצים של מערכת הבטחון לדחות את הדיון שלנו ולקיים אותו אחרי

הישיבה שאתם עומדים לקיים ביום שישי. דיברו איתי מספר אנשים. האחרון היה עמרי

אולמרט, השליש הצבאי. הסברתי לו שאם נמתין עד יום שישי אין צורך שנקיים ישיבה

אחר-כך. אם יש טעם בישיבה זה לפני שמתקבלות החלטות במערכת הבטחון.



עסקנו בלא מעט נושאים שקשורים בפיטורי עובדים. מעולם לא היתה זו ועדת העבודה

והרווחה שנגחה או נלהמה במשרד הבטחון, במערכת הבטחון. מר עברי יודע שגם בנושא של

רפא"ל הוועדה וועדת המשנה תרמו וזרימה לא קטנה ליהסי עבודה תקינים שמנעו פיטורים

של 800 עובדים, אני שמרוה ששכנעתי את אנשי משרד הבטהון, ו שאנהנו מקיימים ישיבה,

והודיעו לנו בשמו של מר עברי, שהיה בארצות-הברית, שהוא יגיע לישיבה.

במהלך שמונה שנים היה לי קשר עם אברהם אורן, שאחראי על רכישות. אנחנו יודעים

כמה מפעלים בערי הפיתוה ניצלו מסגירה ומצמצומים תודות להתערבות שלו, שבניגוד למה

שכתוב בספרים הוא סייע להם. אני מבקשת ממך, מר עברי, העבר לו את מלוא התודה של

הוועדה שלנו.

אני שמחה שמנהל רשות ההברות הממשלתיות נמצא כאן ויכול לשמוע רהשי לב. אני
אומרת
מדינה זו לא נבנתה לא תיבנה רק על פי הספר. אם מדינת ישראל היתה הברה

ממשלתית - לא היה לה שום סיכוי להתקיים.

אנחנו לא ניתן - זו החלטה מסי 1 של הוועדה שלנו - לפגוע בשום עובד אחד,

בוודאי לא בעיר פיתוח. בשבילי, כמי שנולדה במושב וחיה שנים רבות בתל-אביב, לחיות

היום בעיר פיתוח, בערבה, בבקעה - זו ציונות. אחרת כולם היו גרים בתל-אביב רבתי.

אין שום סתירה ושום ניגוד למאבקים שאנחנו חייבים לעשות לחיזוקה של ירושלים

כבירת מדינת ישראל ועם זה לא לפגוע בעובדים במקומות אחרים. אזור חיפה הוא אחד

המוקדים הקשים ביותר בנושא האבטלה והתעסוקה.

אני פונה למנהל רשות החברות הממשלתיות. אנחנו בעד שלא יהיו הפסדים. חייבים

לקבוע כללים הרבה יותר גמישים כאשר מדובר בחברות כמו התעשיה הצבאית שהוקמו בגלל

ציונות ויתקיימו אם תהיה ציונות. היום אפשר להוציא את המלה ציונות מהנפטלין.

היא היום מאד רלוונטית וריאלית. אני רוצה שהיוזמה תהיה מצדכם ולא שאנחנו נצטרך

להתערב.

סופר לי מדוע זאבי חזר מקניה. שם בלי שוהד איש שלא יכול לקבל עבודה. הופסקו

עבודות והוא נאלץ לעזוב את קניה. כך לא יהיה במדינת ישראל. אבל כשאני קוראת את

הדברים בעיתון זה יותר מחשוד בעיני ואני שואלת מדוע הוא מקבל.

לנושא של עובדים זרים, אני רוצה שלא תהיה שום אי-הבנה. בשבת האחרונה טיפלתי

ב-44 איש מרמת-הגולן. ברמת-הגולן אין בעיה שעובדים היכנסו להכשרה מקצועית, 44

עולים חדשים אקדמאים מוכנים ללכת לבנייה. הודיעו להם שהעבודה ניתנה לקבלן שמקבל

עולים חדשים. כל עוד רמת הגולן היא חלק ממדינת ישראל נאבק שלא ייסגרו שם מפעלים,

התעשיה האווירית, אפילו הם לא רנטבילי ים. כל עוד היא חלק ממדינת ישראל ויושבים

שם אזרחי מדינת ישראל. הצעתי ליושבת-ראש ועדת הכלכלה לברר מה קורה.

לפני שבוע ישבה אצלי הממונה על עובדים זרים. איש לא יודעים איזה טרור עושים

קבלנים. הובתנו להגן על סגן השר פרוש שעומד על המשמר, כי ההחלטה אומרת שכל עובד

זר שאושר מולו יהיה ישראלי. כמעט שום קבלן לא מביא שם של ישראלי. על גבם של עובדי

מדינת ישראל יביאו 20 אלף עובדים זרים. לא ניתן. ושמערכת הבטחון לא תהיה

שותפה לזה.

לנו התעשיה הצבאית יקרה. זה אחד הנכסים הגדולים שהקימה מדינת ישראל.

ארצות-הברית חוקקה חוק. יש הבדל מהותי בינינו לבין ארצות-הברית. אנחנו לא נותנים

מיליארדים לסיוע לצבא של ארצות אחרות. הכסף שלהם ואנחנו צריכים להבין שאנחנו

משלמים מחיר יקר בעד קבלת הכספים האמריקאים. אני לא מאמינה שבנושא זה אנחנו

יכולים ללכת לחקיקה.

אני אקים ועדת משנה למעקב אחרי הנושא של התעשיה הצבאית. אודיע על ההרכב שלנו.



אם אני שומעת את המוסיקה טוב, כשמדברים על 1,500 זו רק התחלה. נפנה לממשלת

ישראל. כל הוקטנה בתקציב הבטהון זה בראש וראשונה פגיעה בתעשיות הבטחוניות. לכו

התביעה שלנו מממשלת ישראל להוסיף אותם 200 מיליון דולר לתקציב הבטחון, שהיעד שלהם

הוא לחיזוק התעשיות במערכת הבטחון. זה יכול להשתלב בתכנית של שר האוצר לעבודות

יזומות, וזה יכול להיות יותר מעבודה יזומה.

רן כהן;

זה בא לחזק את מערכת הבטחון.

היו"ר אי נמיר;

גם לחיזוקה של מערכת הבטחון. אבל צריך להיות ברור שהכסף הזה מיועד לחיזוק

התעשיות הקשורות במערכת הבטחון.

הוועדה פונה למשרד הבינוי והשיכון להפסיק לאלתר את כל ההזמנות מחוץ-לארץ

ולרדת מהנושא של העובדים הזרים.

אנחנו שותפים להצעתו של חבר-הכנסת רן כהן שהתעשיה הצבאית תקבל את כל התמיכה

להסבת עולים חדשים לעבודות בנייה.

אני רוצה לומר לחברי הוועדה, אתם יכולים לפנות ישירות לאגף להכשרה מקצועית

במשרד העבודה והרווחה, יש שם תקציב.

תהיה ועדת משנה שתעקוב אחרי הדברים.
ולסיום
בנושאי תעסוקה של עולים חדשים עסקה רק רק ועדת העלייה והקליטה. ברגע

שהם עלו ארצה הם תושבי המדינה ואי-אפשר לעשות סלקציה בנושא זה. קיבלתי מימצא

שלפיו 1,536 עולים חדשים הגישו בקשה לדרכון כדי לעזוב את הארץ. 83% , כמעט 84%

עולים מברית-המועצות. כ-60% מהם הם בני 40-21. חלק גדול מדורשי הדרכונים הם

מנצרת עלית. אני אומרת לכם, חברים יקרים, אם ממשלת ישראל לא תבין שאתגרים שלה הם:

א) לשמור על מקומות עבודה קיימים; ב) להשקיע ביצירת מקומות עבודה לעשרות אלפי

עובדים בני הארץ משוחררי צה"ל ועולים חדשים, אני לא מאמינה שלמדינת ישראל יש

עתיד.

על הרכב ועדת המשנה אני אודיע ביום שני הקרוב.

אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעת 11:45

קוד המקור של הנתונים