ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 30/01/1991

היערכות שירותי הבריאות במלחמה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 223

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי, ט"ו בשבט התשנ"א (30 בינואר 1991). שעה 09:00

(ישיבה פתוחה)

נכחו

חברי הוועדה; א' נמיר - היו"ר

ת' גוז'נסקי

רן כהן

שי עמור

י' צבן

י ' שפרינצק

מוזמנים; ד"ר מ' משיח - מנכ"ל משרד הבריאות

פרופ' די מיכאלי - מנהל המרכז הרפואי איכילוב

פרופ' י' שפירא - סמנכ"ל קופ"ח הכללית, ראש חטיבת הרפואה

דייר נ י כהן - מנכ"ל מד"א

הא"ל י' דנון - קצין רפואה ראשי

מי שרמן - מ"מ ליו"ר ועדת מל"ח עליונה

אי שפניץ - סמנכ"ל כספים, קופת-חולים הכללית

י' גנור - ראש אגף הכספים, קופת-חולים מכבי

ג' בן ישראל - ראש לשכת הקשר, ההסתדרות הכללית

אי כהן -סמנכ"ל משרד הבריאות, אחראי על נושא מד"א

י י ארד - מנהל אגף לשעת חרום, משרד הבריאות

נ' בר-ניר - אגף התקציבים, משרד האוצר

ד' כחן - אגף התקציבים, משרד האוצר

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מ' הלנברג

טדר-היום; היערכות שירותי הבריאות במלחמה



היערכות שירותי הבריאות במלחמה
היו"ר אי נמיר
רבותי, בוקר טוב. אני מתבבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. לפי תקנון הכנסת, מספיק

ביושב-ראש כדי לקיים את הישיבה אבל אני מניחה שמיד יגיעו עוד חברי ועדה.

היום כינסנו את הוועדה לדיון בנושא היערכות שירותי הבריאות במלחמה. אני רוצה

להכריז על הישיבה כישיבה פתוחה.

רבותי, אני מצטערת שמנכ"ל מד"א עדיין לא הגיע. יכול להיות שיש תקלות בדרך.

לפי הזמנת מד"א הייתי ביום ראשון האחרון בערב אורחת של מד"א, בתל-אביב וברמת-

גן. ביום שני היינו, חברי-הכנסת רן כהן, זיסמן ואנוכי, אורחי מד"א ירושלים, ונתלווה

אלינו, לפי בקשתי, אילן כהן, סמנכ"ל משרד הבריאות, האחראי על נושא מד"א.

אני עושה הבחנה בין תל-אביב ורמת-גן לבין ירושלים, כי ירושלים לא נתנסתה,

לשמחתנו, ונקווה שלא התנסה, בפיגוע. לעומת זאת, ברמת-גן ובתל-אביב היה מספר גדול

של נפגעים.

בחדר הזה הושמעה הרבה פעמים ביקורת מאד קשה נגד מד"א. אני חייבת לומר כאן -

אני מדברת על תל-אביב ורמת-גן - שהתפקוד של מד"א היה הפתעה גדולה מאד בשבילי.

אני חששתי שמה שקרה במד"א ישפיע גם על תפקוד מד"א. והנה אני שומעת שברוב המכריע

של הפיגועים מד"א היתה הראשונה שהגיעה למקום, מד"א והמשטרה. אני מבינה שלפי ספר

ההיערכות זה לא היה צריך להיות כך. אני משבחת את מד"א שלא עבדה לפי הספר אלא היתה

במקום ועשתה דברים שלא היו בגדר החלוקה הפורמלית.

כתבתי למנהל מד"א במחוז רמת-גן, עם העתקים לשר הבריאות, למנכ"ל משרד הבריאות,

למנכ"ל מד"א ולסמנכ"ל משרד הבריאות. אין בפי מלים לשבח את העבודה של מד"א, את הרוח

ואת הארגון למופת שבו עבדה מד"א. אני יכולה לומר את זה גם לגבי ירושלים.

אתמול ביקרתי, לפי הזמנת המנכ"ל, בבית-החולים שערי צדק בירושלים. ראיתי אותו

בזמן תרגיל שעושים מדי יום. התרשמתי בהחלט - במידה שאזרח פשוט כמוני יכול להתרשם

מתרגול - מהסדר, המסירות וההתארגנות. זה בלתי רגיל.

בהזדמנות זו אני רוצה לשבח את משדד הבריאות, את השר, את המנכ"ל, את הסמנכ"ל

לנושא מד"א. אני רוצה לקוות שלא נצטרך להשתמש בדברים שמכינים.

מחר אני יוצאת לבית-החולים איכילוב ולבית-החולים וולפסון. מי שריצה יוכל

להצטרף אלי. הודעתי להם שאני באה לבד ואולי יצטרפו אלי מספר חברי כנסת.
א' כהן
שר הבריאות יהיה ביום חמישי בסניף מד"א תל-אביב.
היו"ר א' נמיר
מאד חשוב שהוא יהיה גם ברמת-גן. הפיגוע הקשה היה ברמת-גן, לכן חשוב שהוא יהיה

שם.

לפני שאתן את רשות הדיבור למנכ"ל משרד הבריאות, אקרא מה כתבתי למנהל מד"א,
מחוז רמת-גן
"תודתי הרבה על הזמנתכם לסיורי בסניפי מד"א בתל-אביב וברמת-גן ביום

ראשון החולף. התרשמתי והתרגשתי עמוקות ממצויינות היערכותכם, ממסירותכם ומרוח ההכרה

במשימה החשובה שנטלתם על עצמכם. למרות הקשיים בהם הנכם נתקלים בעבודתכם לא פגעה

עובדה זו בכושר ובמסירות תפקודכם. בעיני הנכם מופת ודוגמה לדבקות במטרה, לאזרחות

טובה ולהתנדבות שאין למעלה ממנה."

אדוני המנכ"ל, בבקשה. -
מי משיח
אני מודה על כך שתוך כדי הימים הקשים האלה מתקיים דיון כדי לשמוע דיווח.

אנחנו מקווים להיעזר בוועדה הזאת לגבי אותם נושאים, לא רבים, שמצריכים פתרון.

אני ער לכך שאנחנו יושבים בוועדת העבודה והרווחה ולא בוועדת הכספים. יש נושאים

שקשורים לעובדים במערכת הבריאות כולה, האזרחית והצבאית.

אני מבקש להבהיר: מערכת הבריאות אינה מקיימת את עצמה למלחמה ושעת חרום אבל

היא מתכוננת לכך במשך עשרות שנים. לשם כך הקימה הממשלה את האגף לשעת חרום במשרד

הבריאות והוחלט שכל מערכת הבריאות תהיה נתונה בשעת חרום לפיקוחו של שר הבריאות.

והוקמה גם רשות המנוהלת כל ימות השנה על ידי גוף של שלושת המרכיבים העיקריים, שלכל

אחד מהם יש חשיבות ממדרגה ראשונה. החברים הם קצין רפואה ראשי של צה"ל, ומנכ"ל קופת-

חולים, וכשהוא איננו - רופא בכיר של קופת-חולים ולכן נמצא בתפקיד הזה עכשיו פרופסור

יאיר שפירא. מכיוון שהרשות, הגוף הזה והאגף לשעת חרום, מכיוון שזה כפוף לשר הבריאות,

הוחלט שמנכ"ל משרד הבריאות יעמוד בראש.

במשך כל השנים היתה עבודה יסודית רבה. כל אחד מהגופים לקח על עצמו חלק מהמטלות,

בנושא ההצטיידות עומד נציג קופת-חולים ולא משרד הבריאות. זו ועדה המחליטה על רוב

ההוצאה של האגף לשעת חרום והיא אחראית לכל נושא הציוד של היחידה הזאת, שיש לה מחסנים

על פני כל הארץ.היא צריכה לדאוג לכל הצרכים, גם בבתי-החולים גם בפעילות במרחב. אין

הבדל בין בתי-החולים לרפואה קהילתית.

חיל הרפואה לקח על עצמו, באמצעות מחלקה מיוחדת שהוקמה בסיוע כספי של משרד

הבריאות, לקדם את כל נושא ההתכוננות לטיפול בנפגעי חל"כ ואב"כ. הפעילות שנעשתה

על-ידי חיל הרפואה בנושא זה היא בעצם כל מה שרואים היום בבתי-החולים מבחינת המוכנות

של מיתקנים ופקודות קבע להפעלת המערכת הזאת - שימוש במיתקני טיהור וטיפול בנפגעים

מלוחמה כימית -וכאשר פועלים כך במשך כל השנים, כשאין מצב חרום, הדברים נעשים מתוך

הבנה.

חשוב לציין שבמשך כל השנים, גם כאשר היו מתחים בין קופת-חולים לבין משרד הבריאות,

הדברים התנהלו בצורה טובה.

מאז חודש אוגוסט, מאז הפלישה של עיראק לכוויית התכנס הגוף מספר פעמים וקיבל

החלטות שאיפשרו להציג מערכת מוכנה לנושא החל"כ. בתכנית שלנו היה צריך להשלים את

היערכות בתל-החולים לאורך עוד כמה שנים. לפי המידע שהיה לנו, הנושא של חל"כ צריך

היה להסתיים בעוד שנה אבל כתוצאה מהמצב שנוצר, במשך 4 חודשים נבנו או הושלמו מערכות

טיהור וכל בתי-החולים פרט ל-3 - רוטשילד, השרון וביקור-חולים - מוכנים. בבית-החולים

פוריה, שגם הוא היה בין אלה, המיתקן שלו יהיה מוכן בעוד 3 ימים.

על-יד כל אחד מבתי-החולים האלה לש מספר בתי-חוללם כך שאלן סכנה שאם להלו חלללה

נפגעלם הם לא לקבלו טלפול. יותר מזה, לא צריך להביו שבבתל-החולים האלה, שצילנתל אותם,

לא לתנו טלפול, אם כל הם לא לכוללם לתת טלהור בסטנדרטלם שאנחנו רוצלם. מה שהיושבת-

ראש ראתה אתמול בבלת-החולים שערל-צדק זה מה שקללם בכל בלת-חולים שבכוננות חל"כ.

מכלוון שההוצאה להחזלק את כל בתל-החוללם לקללטת נפגעלם של חל"כ, במשך כל

שעות הלממה ולאורך זמן היא אדלרה, הוחלט - השיקול הבטחוני קבע - שלפי מה שיש אפשר

להסתפק ב-5 בתי-חולים. כך זה התחיל, אבל אחרי יומיים הוחלט להוסיף לאזור המרכז גם

את בית-החולים בילינסון וגם את בית-החולים וולפסון,שהיו בכוננות מוגבלת באותו אזור,

והם הצטרפו ל-5 בתל החוללם - רמב"ם, סורוקה, אלכללוב, תל-השומר ושערל-צדק - ומאז

7 בתל-החוללם האלה נמצאלם בכוננות 24 שעות בלממה, לקללטת נפגעלם אם להלו חלללה.

בעלה קשה מצאה את פתרונה, על-לדל קלומם של אנשל צבא וגורמים מחוץ לסגל בית-

החולים, כדי להפעיל את בית-החוללם. זו מסה של מאות אנשלם שצרלכלם לחסום את המוסדות

כדל שלא לוצפו בנפגעלם מדומלם וגם לטפל בטלהור של נפגעלם והעברתם לבית-חוללם, לפל

סוג הפגלעה. זה מחללב עד 600 אנשלם.



במערכת הבריאות איו מאגרים כאלה ולכן גוייסו אנשי מילואים למטלה זו, שהיא לא

פשוטה וצריכה לפעול תחת אזעקה ולאו דווקא אחרי ארגעה. כולנו מבינים מה המשמעות להיות

חשופים בחוץ עם מיגון אישי אבל ללא הגנה נוספת.

הבעיה שלנו הלום משכחמת קורם כל בזה שמערכת הבריאות אינה מתפקרת היום בכמות

שהיא צריכה לתפקר בחיים השיגרתיים. הבעיה הראשונה במערכת הבריאות היום היא שלאור

הכוננות, בעיקר ב-7 בתי-החולים שהזכרתי, וגם באחרים, המערכת לא מספקת את מה שצריך

כמו במערך רגיל, ואם המצב הזה מתמשך - שוב יהיו תורים. החולים לא באים למרות שהחלטנו

על תפוסה של 80%, חוץ מב-7 בתי-החולים האלה, אבל היא ירדה ל50%. אנשים לא באים.

ב-7 בתי-החולים שבהם יש כוננות היא תהיה כל זמן שלא יוחלט אחרת. אני מקווה

שלא תהיה הרחבה של כוננות.

המעבר של כל בתי-החולים לשתי משמרות, חוץ מהעומס הפיסי על העובדים שלא הולכים

הביתה אחרי 12 שעות עבודה - והיום אנחנו לא בשעת חרום מוכרזת - מזכה את העובדים, בעת

משטר הג"א, לתשלום מעבר לשעות המקובלות. הבעיה הזאת, שהיא בעיקר בעומס על העובדים,

תבוא לביטוי בהוצאה מוגברת לכוח אדם באותם בתי-חולים.

עצם העובדה שבתי-החולים לא ממלאים את הייעוד שלהם ולא מטפלים במספרים שהם

מסוגלים אלא ב - 60%-50%-הנחיה שלנו 70%-80% אבל זה לא מתמלא, מרפאות חזרו לפעילות

מסויימת - כל זה מקטין את מספר המטופלים, זאת אומרת את ההכנסות. מספר היולדות בקריה

ירד מ-500 ל-300, אם כי הצוות נמצא. ההוצאה רצה וההכנסה נפגעת. ויש גם הוצאות ישירות

הכנת בתי-החולים להיערכות הזאת - זו הוצאה לא צפויה ולא מתוכננת. כל זאת, ומאות אנשים

שבבתי-החולים, משפיעים על ההוצאה גם אם חלק ממנה - כלכלה - אולי יכוסה על-ידי הגורמים

הבטחוניים.

אחרי יומיים של הפגזות כל בתי-החולים חזרו לפעילות באונקולוגיה ובדיאליזה. אבל

בתי-החולים מקיימים מרפאות שבהם אלפי מבקרים, וכל זה נכנס לקפאון שככל שיתארך הוא

עלול לגרום להצטברות רבה של מבקרים וכאלה שצריכים להיות מנותחים ולא נותחו.

5,500 מיטות, מתוך 12 אלף מיטות כלליות, נמצאות ב-7 בתי-החולים שהזכרתי. זאת

אומרת, כמעט 50% מהמיטות, ומדובר גם על בתי-חולים על-אזוריים כמו רמב"ם, תל-השומר,

בילינסון. רק בירושלים, בגלל מעמרה של ירושלים וצפי נמוך לפגיעה בה, תוכנן שבית-

החולים שערי-צדק יהיה בכוננות כדי שהדסה יתן שרותים. אבל גם לבית-החולים הדסה נמנעים

החולים, מסיבות שלהם, להגיע לשם.

כמובן שמשרד הבריאות והעומד בראשו חושבים שמד"א נמצא במצב שהוא נמצא בו, כי

נעשה מאמץ מסיבי של הוועדה הזאת להוציא אותו מהמשבר שהוא היה בו ולאפשר לו לפעול.

משרד הבריאות לא טוען בשום הזדמנות שמד"א והנעשה בו זה לא באחריותו. מיד עם תחילת

הכוננות המסיבית, עוד לפני פרוץ הקרבות, משרר הבריאות - זה היה עם שינוי החוק -

נתך הנחיה גם לאגף החרום שלו וגם למשרד האוצר, בנושא תקציב מיוחר, וגם לאנשי הג"א,

וכולם השלימו למד"א את כל התקנים שהיה זקוק להם כדי לתפקד בעת המלחמה לפי היכולת שלו.

מדובר בציוד בסכומים גדולים במיוחד. נכון שאנחנו מספקים את הציוד למרכז מד"א.

עד היום לא עקבנו אחרי חלוקתו, אבל לפי הנחיית היושב-ראש הנחה ראש האגף לקבל דיווח

איזה שימוש נעשה בו. אם יתברר שמשום מה הנהלת מד"א החליטה לחלק את הציוד לכל הסניפים,

נרשה לעצמנו להתערב ולעשות חלוקה הגיונית יותר. כאשר הפגיעות הן בתל-אביב ובחיפה,

אין טעם לצייד את האזורים האחרים.

היו"ר אי נמיר;

לא באותה מידה ולא באותה דחיפות.
מ' משיח
אנחנו עוקבים יום יום, ואם יהיה צורך נעשה תיקונים.



כרגע ההנחיה היא לסייע למד"א ללא כל הסתייגות. כל מלה טובה למר"א יט לה כיסוי,

ומגיע למד"א כל ההוקרה.

עם זאת אני מבקש להדגיש שאנשים, כולל אנשי מד"א ואנשי בטחון אחרים, לא

ממתינים עד לזיהוי הסופי ומסירים את המסכות, זאת אומרת הם לוקחים סיכון לא מוצדק

ולא נכון. כל זמן שהזיהוי לא מושלם - וזה נעשה על-ידי גורמים בטחוניים - מי שפועל

בשטח ללא מיגון לוקח על עצמו סיכון. מכינים אותנו לכך שאנחנו עלולים להיות נתונים

לפיגוע לא-קונבנציונלי, וחבל מאד שאנשים לא משתמשים באמצעי המיגון שלהם.

בפיגועים האחרונים אנשי מד"א עסקו בחילוץ אנשים מן ההריסות. כששומעים צעקות,

איש לא עומד מנגד. צריך גם לדעת שמספר הנפגעים, ליתר דיוק מספר האנשים - לא כולם

נפגעים - שהועברו על-ידי מד"א לבתי-חולים שונים הוא לא כמספר הנפגעים ישירות אלא,

אם אני לא טועה, כמעט פי 10, קרוב לכמעט פי 10. הם הובילו אנשים לבתי-חולים. הם

לא עושים מיון ומי שמבקש מועבר. קצין רפואה ראשי אולי יוכל למסור מספרים.
היו"ר אי נמיר
תאמרו מה אסור לפרסום.
מ' משיח
יש נתונים. הם רשומים וברורים.

התהליך הוא שכל מי שמבקש סיוע ממד"א, מקבל אותו. הוא מופנה לבית-חולים ורק

בית-החולים קובע אם הוא נפגע קשה או בינוני או מוזרק, ויש גם כאלה. אני משאיר לקרפ"ר

איזה מספרים לציין ואיזה לא. המספרים שפורסמו בעתונות, המספרים הידועים אינם מצביעים

על הפעילות האמיתות של מד"א.

מכיוון שאנחנו לא יודעים כמה זמן יימשך המצב הזה ומכיוון שאנחנו ברשות מקבלים

הנחיות מכמה גורמים - אני משר הבריאות, הקרפ"ר ממערכת הבטחון וסמנכ"ל קופת-חולים

מגורמים אזרחיים - אנחנו חייבים לעשות את המקסימום, וברור שעשייה מקסימלית גורמת

לעומס על העובדים ולהוצאה מוגברת. אני לא מסוגל להגיד למד"א: תמתינו

בתחנה, אל תוציאו את כל ששת האמבולנסים עד שיתברר שבכל הבתים שקרסו יש פצועים. אני

מניח שאם הפיגוע ברמת-גן לא היה היחידי, לא כל האמבולנסים היו שם. אחרי המעשה התברר

שאפשר היה להסתפק בשני אמבולנסים אבל זו חכמה לאחר מעשה. מהנתונים שיש לנו אנחנו

יכולים לומר שהמערכת פועלת בצורה טובה, גם מד"א וגם אלה שספגו פגיעות, למזלנו לא

חל"כ. הרצון של כולם קיים. איך אנחנו יכולים לגרום שישמרו אותו, זו שאלה אחרת.

יש נושא של מידע לציבור וקשר עם הציבור, והייתי מבקש שהקרפ"ר יתייחס לנושא

של התכנית שאנחנו אמורים לבצע תוך יום-יומיים.
היו"ר אי נמיר
לפני שאני נותנת את רשות הדיבור לקצין רפואה ראשי, האם לחברי הוועדה יש שאלות?
שי עמור
אני מצטער שלא הייתי כאן בהתחלת הישיבה, ואולי השאלה שלי מיותרת.

ראיתי את פרופסור מיכאלי בטלוויזיה, על ההיערכות בנושא של אב"כ, כאילו יש

בתי-חולים גדולים שאליהם צריכים להגיע. האם ניתן להבין שבבתי-חולים פחות גדולים -

עפולה או צפת - שם ההיערכות היא אחרת?

אם יש חלילה פיגוע גדול, אני מעריך שהתחבורה לרמב"ם עלולה להיות קשה והאזרחים

אינם יכולים להגיע לבית-החולים רמב"ם.
היו"ר א' נמיר
נמסר לנו שיש בארץ 3 בתי-חולים שבחם אין היערכות לטיפול באב"כ, נתי-החולים רוטשילד,

השרוו וביקור חולים. בל היתר ערוכים לזה. בבית-החולים פוריה היתה בעיה. זה הוסרר.
מי משיח
להחזיק בית-חולים בכוננות אב"כ, זה גורם לשיתוק של בית-החולים ער 50%, ולהוצאה

בברה מאר. ואחר וער לרגע זה לא צופים פגיעות בצפת, לא הכנסנו את בל בתי-החולים שיש

להם יכולת.
רו כהו
מבתי-חולים שונים שיש בהם כוננות אני מקבל יריעות על מצב עבורה קשה של הצוות.

יש אנשים שימים שלמים אינם יוצאים מבית-החולים. זו לא טענה. זו ראגה. עומס העבורה

מאד גדול. בית-החולים איכילוב עובד כמו שני בתי-חולים בו-זמנית, זאת אומרת כבית-חולים

רגיל ובכוננות. זה נטל עצום. שאלתי למשרד הבריאות: אם המצב הזה יימשך לאורך זמו, איך

המערכת תתפקר לאורך זמו? לעניות רעתי, מרובר על תקופה שתתמשך מספר חורשים, ואני מקווה

שהאיום של הסקאדים יירד, אבל השאלה היא אם יש לכם מענה לטווח ארוך לגבי תפקוד הצוותים

בבתי-החולים.

מרכז מד"א - לא יודעים מה המוקד החליפי. השאלה, האם נתתם דעתכם לעניו זה? התסריט

האידיאלי הוא שלא נופל שום סקאד, אבל הליקויים מתגלים אם חס וחלילה קורה משהו. צריך

להיות מוקד חליפי, מערכת קשר חליפה, מערכות מחסנים חליפיים. זה צריך להיות יותר מאשר

בתסריט נפלא.

התרשמתי שאיו סדר דברים קבוע וברור ביו הרשויות השונות, ביו צה"ל, מר"א ואחרים

לגבי השאלה מי שולט ומי פוקד בשלבים הראשונים של פיגוע. יש פיגוע, כל עם ישראל רץ

לשם, מד"א רץ לשם ואותו דבר צה"ל. צריך שתהיה חוליית זיהוי שתבחן אם זה חל"כ או אם זה

רגיל. בפועל זה לא עובד כך, ואולי בצדק, אבל צריך לתת תשובה, ותשובה ריאלית. אי-אפשר

שיהיה פער ביו ההלבה לביו המעשה. ההלכה צריכה לתת מענה מעשי.

אני רוצה לדעת אם יש לבם מעורבות בנושא של חלוקת מסכות. מה שקורה זו שערוריה.

פניתי בעניו זה לראש הממשלה. זה עניו של פיקוח נפש. מטעמים פרוטקציוניסטיים פוליטיים

החליטו להעדיף את בעלי הזקנלפ. יש בארץ חצי מיליוו חולי אסטמה המתקשים בנשימה. יש

בארץ מאות אלפי ילדים שאינם יבולים בלי מסכה עם מפוח.
ת' גוז'נסקי
ויש קשישים.
רו כהו
יש אנשים, גם במוקדים שבהם נופלים הטילים, שאינם משתמשים במסכה, כי הם עלולים

למות.

אני בעד חלוקת מסכות לבעלי זקנים, אבל הם אנשים שיכולים לגלח את הזקו. אלה

לא חולי אסטמה, אלה לא ילדים. ההחלטה ביחס לבעלי זקנים, הדעת לא סובלת את זה. אני

בעד חלוקה לבעלי זקנים אחרי שמחלקים לילרים ולחולים. לתת לבעלי זקנים, אבל אחרי

ילדים וחולים.
היו"ר אי נמיר
חבר-הכנסת רו כהו, אני מבקשת את סליחתך. חבר-הבנסת צבו בא מוועדת החוץ והבטחוו

וכתב לי שגם שם חילקו שבחים גדולים למד"א.



י' צבן ;

הנושא של חלוקת המסכות נדון בוועדת הכו ננות של ועדת החוץ והבטחון, אני רוצה

לשמוע את הרבנים הראשיים, את פוסק ההלכה הרב עובדיה יוסף, שיאמרו בגלוי לעם ישראל

שעל-פי תורת ישראל צריך להעדיף אדם דתי בעל זקן על פני ילדים וחולים.

הי ו"ר אי נמיר;

אנחנו נכתוב. לא נזמין את הרבנים הראשיים לוועד. נכתוב מכתב ברוח מרומזן ואני

אראה אותו מקודם לחברי הוועדה. אומר שיש דילמה קשה.

בפתח הישיבה שיבחתי את מד"א, אחרי שהייתי בביקור. עם זאת אני רוצה לומר שיש

כמה דברים, דברים קטנים שלא מתפקדים ולא פועלים, ואין שום סיבה בעולם שכך זה

יהיה.

לא יעלה על הדעת שבמוקד במקום כמו תל-אביב יש רק 4 קווי טלפון, ובמוקד רמת-גן

רק 5 קווים. אנשים גילו תושיה ועשו עוד כמה שלוחות ומתנדבים יכולים לענות. אנשים

סיפרו שהם חיכו שעות עד שהטלפון יהיה פנוי. אילו אני הייתי נפגעת והייתי צריכה את

מד"א והטלפון היה תפוס, אני לא יודעת מה הייתי עושה. עכשיו הפשירו תקציבים. היום

צריך לתת קווים, עם כל העומס. כולנו רואים שלשם מכוונים הפיגועים. האם אי-אפשר

להוסיף עוד כמה קווי טלפון? במוקד אין קו ישיר למשטרה, לצה"ל, לבתי-החולים. אולי

בחיפה יש אותו מצב, אני מקווה שלא.

קצין רפואה מחוזי סיפר לי - ואני נוהגת לרשום מה שאומרים לי - שלפי הספר יש

חבורת פיקוד קדמית. הקבוצה הראשונה, לפי ההנחיות, שצריכה להגיע למקום היא של

מפקד, נהג וקצין רפואה, הם צריכים להיות ראשונים בשטח ואחרי הבדיקה לתת למד"א

ולאחרים הנחיה להיכנס לשטח. נציג קרפ"ר, לא אנשי מד"א, סיפר לי שברחוב אבא הלל

אנשי מד"א היו הראשונים שהגיעו ואילו אנשים שלו הגיעו חצי שעה אחרי הפיגוע. מד"א

היה הראשון. אף אחד עדיין לא היה שם. הוא דיבר על רמת-גן ועל תל-אביב ואמר: בכל

מקום מד"א הקדים אותנו בהרבה. הוא אמר: הייתי המום. מה אנחנו רוצים מאנשים שמגלים

מירב האחריות?
והוא מספר
שאלתי אותם מה אין. הם אמרו, אין ציוד, אין פנסים. הוא סיפר איך

הוא ואיש מד"א רצו ראשונים ברמת-חן, לבית שהיה דו-קומתי, בלי חשמל. היתה מרפסת.

אלמלא ראינו, כך אמר, היינו נופלים. אין פנסים, ואם יש פנסים - אין סוללות. את

כל הסוללות לקח הצבא. היום צריך לדאוג גם איך זה מתבצע, שם הענין בהול ולא רק

דחוף.

ביקשו תגיות זיהוי. מטפלים בזה. ביום ראשון חיפשתי את אילן. הוא אמר שסידרו

להם 150 פנסים.
קריאה
50.
הי ו"ר אי נמיר
אין להם קסדות. אין מסכת עשן. דיברו על מערכת נשימה סגורה. זה הגיע. אין

חליפות אב"כ. יש להם ניילונים, אתמול ראיתי אותם, זה לשימוש חד-פעמי. הם מתחממים

בפנים. כשיש פיגוע יש חום ובמשך הפעילות צריך להחליף את הניילון.

אני מדברת על ביקור שלי, על יום ראשון בשעה שמונה בערב, הייתי במוקד שעתיים

וחצי. אז לא היו ניילונים להחלפה והעבירו ניילונים מאחד לשני. ניילונים נקרעו.

מגפיים, הם קיבלו 27 מצה"ל. חליפות אב"כ לשימוש חד-פעמי, אומרים לי שלצה"ל יש

ציוד מצויין. למד"א אין.



אין מימון. קבלו על המסכות כי הם לא יכולים לנהוג איתן . המסכות מפריעות להם.

הם לא יכולים לשתות. הם ביקשו מימיות. אלה אנשים שעושים עבודה מצויינת.

אני חוזרת ומדגישה שכל מה שאני אומרת מתייחס ליום ראשון בערב. אילן אמר לי

שאין תקציב. את זה אני לא מבינה. אמרו לי שאין להם אוכל בצורה מסודרת. עכשיו יש

להם וופלות, פסק זמן וכל מה שאני רוצה. הם לא אמרו את זה ברוח רעה. העובדים אמרו

לי: אנחנו, העובדים פשוט מפוחדים. עד כה לא היו התקפות אב"כ, אם יהיו - אנחנו

במצב נורא.
תא"ל י' דנון
ברשותכם, אתייחס לנקודות שתכננתי להציג אותן ולחלק מן השאלות. יש דברים שהם

לא בתחום אחריות שלנו, כולל הנושא של בעלי זקנים.
לנושא הנפגעים
איזה טיפול ניתן, לקחים ראשונים ואולי תשובה לחלק מהשאלות.

נשלחו למדינת ישראל 27 טילים. לגבי 3 יש ספק. המערכת טיפלה בלמעלה מ-1,000

נפגעים - 273 מהם פצועים; 220 הזרקות שווא של אטרופין; 518 תגובות חרדה; 14 מקרי

מוות ש-2 מהם הם תוצאה של תקיפת טילים - 1 ברמת-חן ו-1 ברמת-גן - ו-12 הם בגלל

תאונות של ציוד מיגון.

במדינת ישראל יש מדי יום 100-80 מקרי מוות. יש לנו רישום של התמותה בתקופה

הזאת. תאונת מיגון היא שימוש לא נכון במסכות המגן. התאונה העיקרית היא אי-הורדת

המכסה מהפילטר או נפילת מכסה הגומי פנימה או אי-הפעלה של המפיח. אם בעלי זקנים

ילבשו מסכה עם מפוח ולא יפעילו אותו, זו סכנה.

מד"א ומשטרת ישראל הם הכוחות שמגיעים ראשונה בעת פיגוע. צוותי גילוי וזיהוי -

גו"ז - שעבדו בנפרד, מצוותים למשטרת ישראל ולמד"א. צוותי גו"ז, גילוי וזיהוי,

שמיומנים לכך, בודקים מהו סוג הפיגוע. זה נמשך 30-20 דקות. רק כשיש תוצאות של

ההליך הזה ניתנות ההוראות באמצעות דוברי צה"ל, מתי והיכן מותר להסיר את המסכה,

לה י שאר או לא להישאר בחדר האטום.

מתוך הנסיון שלי, לא היה מקרה של פיגוע שלא הגיע למקום איזה שהוא גורם תוך 10

דקות. היו תקיפות שנמצאו קצת יותר מאוחר, שהיו באזורים לא מיושבים או באזורים

שלא ניתן לדווח עליהם.

ההוראה לכל הצוותים היא שכל עוד אין תשובה של הבדיקות עליהם להיות ממוגנים.

זה לא אומר שלא מטפלים בנפגעים או לא מגיעים לבתים. כאן אני מבקש להזהיר מפני

תופעה שאנחנו עדים לה, שאנשים התרגלו שזה חומר קונבנציונלי ואחרי הפגיעה יוצאים

הסקרנים לרחוב.

ולנושא האחריות והשליטה. למרות שבכתובים נאמר שצריכה להיות החלטת ממשלה

להעברת האחריות ממשטרת ישראל לצה"ל והאחריות לבטחון העורף היא על משטרת ישראל, יש

הסכמה בין המפכ"ל לרמטכ"ל שבמקרה של פיגוע טילי האחריות עוברת לצה"ל. עלולה לעבור

חצי שעה עד שהחפ"ק מגיע, אחרי שאנשי מד"א הגיעו. אין בזה שום עיוות.
היו"ר אי נמיר
אם מד"א בנוי כך שהם מגיעים יותר מהר, למה שאתם לא תכנסו לתוך הגופים האלה?
תא"ל י' דנון
לצוות המשטרה חובר צוות גו"ז. למד"א יש מחלקת רפואה צבאית. אני אישית הייתי

בכל המקומות האלה. צוותי גו"ז מגיעים עם מד"א. אין מקום שמד"א איננו או צוות

גו"ז איננו.
רן כהן
כל זמן שהפיגוע הוא רגיל אין בעיה שמד"א יכנס ויעשה את כל העבודה. הבעיה היא

איך תהיה אבחנה לגבי חל"כ.

תא"ל י' דנון;

האבחון לגבי חל"כ הוא אוטומטי באמצעות צוות גו"ז. זה הליך שעלול להימשך עד

הצי שעה. אנשי מד"א צריכים להיכנס עם ציוד מיגון. מי שנכנס צריך להיות ממוגן. מי

שאיננו ממוגן אסור שיכנס לאתר.

ת' גוז'נסקי;

יבוא איש מד"א לא ממוגן, מי יעצור אותו?
תא"ל י' דנון
נכנסים רק צוותים ממוגנים. מי שלא ממוגן מתבקש לא להיכנס לאתר הפיגוע.

המשטרה צריכה לרקום את האזור. זה הקטע הקשה. קשה לסגור את האזור ולמנוע מאנשים

להיכנס. אם ההתנהגות הזאת תימשך ואם יהיה ארוע לא-קונבנציונלי , עלולים להיות

נפגעים.

כל הגורמים קיבלו אותו ציוד מיגון. הציוד הבהמי פהות נוח ופחות טוב ולא ניתן

להשתמש בו בקיץ. אין שום צורך לתת ציוד מיגון פחמי לעורף. הציוד הזה מיועד

לחיילים שצריכים להילחם בנושא חל"כ, ולכן זה לא ניתן לבתי-החולים.

מרבית הנפגעים הם באזורים צפופי אוכלוסין, ואין הבדל בין שכונת התקוה ושכונת

עזרא לבין רמת-גן. מספר הנפגעים תלוי במספר האנשים שהיו בבתים בעת פגיעת הטיל.

אנחנו עושים תחקיר בין האנשים שנפגעו - צורת ישיבה וכו'.

נמשכת הרשימה של תחלואה ותמותה באזורים האלה, על מנת להסיק מסקנות.

171 מתוך ה-220 זריקות אטרופין שציינתי קודם היו בתקיפה ראשונה, בפיזור

גיאוגרפי, ללא כל קשר למקום התקיפה. באילת למשל היו 20 הזרקות שווא. המספרים

הלכו וקטנו ובתקיפה האחרונה לא היתה שום הזרקת שווא של אטרופין. מעט מאד אנשים

היו צריכים לקבל טיפול ארוך ולהישאר בבית-החולים בגלל הזרקת שווא. היום מאושפזים

5 איש בלבד. חלק גדול מהאנשים היו בחדר מיון ללא צורך באשפוז.

מד"א היא היום חלק מהרשות העליונה לאשפוז וכל ההפעלה שלה היא באמצעות הרשות

העליונה לאשפוז.

שר הבטחון חתם על צו מוגבל בנושא הכרזת מצב הרום. זה בתוקף מ-16 בינואר.

גורמי מל"ח פועלים עדיין בתוקף צו שעת חרום.

ת' גוז'נסקי;

לא יקבלו שכר בעד חודש ינואר.

רן כהן;

בעד חודש ינואר יקבלו כולם.
היו"ר אי נמיר
יש בעיה של שעות נוספות. זה לא שייך לשכר.



תא"ל י' דנו ן;

מקרי חרדה, עיקר הפניות הן על רקע של להץ נפשי, דאגה, מתח, פחד, תגובות

יתר לרעשים, דופק מואץ נשימה מואצת, התעסקות בנושאים שוליים, אפתיה, תלות

בסובבים, בלבול, קושי בריכוז ודימויים של מצבים גופניים שונים - כל אלה מגיעים

לחדרי מיון. ההיקף הוא גדול.

במסגרת הרשות העליונה לאשפוז הוקפ גוף בראשות דוקטור סקלי. יש 3,000 מפונים -

1,800 ברמת גן ו-1,200 בתל-אביב. במרכז לבריאות הנפש של קופת חולים, שהמרכז שלו

ברמת-גן נפגע, יש מעקב אחרי הנפגעים האלה. הפגיעות האלה מחייבות טיפול קהילתי של

העובדים הסוציאליים ושל פסיכיאטרים, להסביר לנפגע מה קרה וחיבור ולחבר אותו

לגורמי הפעלה. רק במקרים קיצוניים ניתנות תרופות הרגעה. למחלקה לבריאות הנפש בצבא

יש נסיון בתחומים האלה ואנחנו מנסים ליישם את הנסיון הזה גם לגבי אזרחים. זה תחום

שאגף השיקום לא מטפל בו וצריך להעביר את זה לביטוח הלאומי.

המשך פגיעה במרכזי אוכלוסיה עלול להביא לברירה ופינוי. ברחוב עוזיאל

ברמת-יצחק היה בית של 3 קומות שנפגע קשה מאד, בתוך 16 דירות היו רק 3 משפחות. 4

איש נפגעו קל. התוצאה עלולה היתה להיות יותר חמורה. זה בית שקרס.

רן כהן;

כל 16 הדירות נפגעו?

תא"ל י' דנון;

הבית קרס ובתים בסביבה נפגעו.

ברחוב אלנבי פגע טיל שלא התפוצץ, זה בית משרדים של 3 קומות.

חשוב להתחיל בשיקום בקצב מהיר ולהפעיל את התושבים בהליך הזה. חשוב מאד לא

לטרטר את האוכלוסיה בניירת.
הי ו "ר אי נמיר
אבל זה מה שעושים.

תא"ל י' דנון;

בשכונות הפגועות חשוב לקיים שרותים קהילתיים ברמה העולה על מה שהיה לפני

הפגיעה.

הגברנו את מערכת ההסברה. בשעת אזעקה יש התיירוסות לאוכלוסיות המיוחדות, בנושא

המיגון.

מסכות לבעלי זקנים - זה לא התחום שלנו.

רן כהן;

הדאגה לחולים ולילדים?

תא"ל י' דנון;

אחרי אות הארגעה יש סתימה של כל מערבות בזק. אני מקווה שנפעיל מרכז ארצי

שיאוייש על-ידי אנשים ממשרד הבטחון והצבא ושיוכל לתת מידע על המאושפזים בגלל

תקיפת טילים.



ת' גוז'נסקי;

אפשר לשאול שם?
תא"ל י' דנו ו
כן. זה יהיה במרכז. אני מקווה שהמרכז הזה יהיה מחוסר עבודה.

היו"ר אי נמיר;

תודה לקצין רפואה ראשי.

פרופסור מיכאלי, בבקשה.
ד' מיכאלי
ענין הפגיעות הנפשיות, אני חושב שמה שקרה לפני הארוע גרם לתגובות שהיו. אני

אומר את זה נגד גורמים לא רשמיים.

היו"ר אי נמיר;

תסביר.

ד י מיכאלי;

אני מדבר על התקשורת. אנשים נבהלים. אותו בחור שנחנק לא שחרר את המסכה, הזריק

אטרופין ומת.

למד"א יש קשר קווי ואלחוטי לכל בתי-החולים ואין בעיה לקבל כל מידע. בכל מקרה

של שאלה, אם אי-אפשר להשיג קשר למד"א אפשר להיכנס לאמבולנס ואז יש קשר לכל העולם.

זה מאז 1967.

אין בעיה לנהוג במסכה.

מי משיח;

כל אמבולנס יכול ליהפך למוקד.
ד' מיכאלי
אפשר לנהוג במסכה. אני נהגתי במסכה. זו מסכה אזרחית ולא צבאית.

ביגוד המגן הוא אותו ביגוד בצה"ל, בבתי-החולים, במד"א ובמכבי אש. הבעיה עם

ביגוד המגן היא שאנשים לא יודעים איך להשתמש בו ואיך להסיר אותו בלי לקרוע אותו.

ואשר לבתי-החולים. עצם העובדה שהתפוסה ירדה, מספר הלידות בתל-אביב ירד

למחצית, זו בעיה קשה מבחינת ההכנסות.

אני מוכרח לומר שבתי-החולים לא הגיעו לשום מבחן של אמת, הם לא הגיעו למבחן

אמיתי. לדוגמה, בבית-החולים שלנו אושפזו בסך-הכל 7% מכל אלה שהגיעו, ותוך יממה

לא נשארו מחצית מהם. אנחנו שימשנו תחנת עזרה ראשונה. זה צריך לשמש לקח לגבי כל

היערכות לשעת חרום. אם מדובר על שרותי הצלה במדינת ישראל, בתי חולים הם שישמשו

תחנות עזרה ראשונה, בכל מקום שיש בית-חולים. במקום שאין - שם צריך להיות הסדר

אחר, וזה לקח חשוב מאד לגבי כל היערכות לשעת חרום.



בתי-החולים נערכו היערכות מקדימה. אצלנו היתה תכנית לכל מערך המקלחות, ובגלל

המצב זה הושלם בנובמבר 1990. אני הוזר, בחודש נובמבר 1990 הושלמה מערכת המקלחות,

יומיים לפני המלחמה היה תרגיל של 400 איש. ברחוב וייצמן יש צריף עם פתח בגדר כדי

להעביר ירידת ציוד אב"כ אם אזעקה תופסת אותנו לא מוכנים.

ואשר למקומם של הגדנ"עים במערכת. כל השנים תכננו על גדנ"עים. אחרי האירוע

הראשון היתה הערכה שהם לא יוכלו לבוא. אני חשבתי שהם כן יבואו. צדקתי. גדנ"עים

באים. היו משפחות שביטלו נסיעות מחוץ לעיר כי ידוע שהגדנ"עי צריך להיות. מבחינת

ההתנדבות והמסירות של החבריה האלה - זה מצויין.

מי משיה;

ראינו את זה בבית-החולים שערי צדק. הם נפלאים.

ד' מיכאלי ;

כשהיו צריכים להגיע הם הגיעו.

תופעה מיוחדת היא של תלמידים דתיים. באחד מבתי-הספר ישנו סגן אלוף מהצנחנים,

אורי אורן, חוזר בתשובה, שארגן את בית-הספר. התלמידים האלה היום הם מומחים שלנו

באב "כ.
היו"ר אי נמיר
הגדנ"עים שהיו אתמול בבית-החולים שערי צדק, כולם מבתי-ספר דתיים.

ד' מיכאלי;

בין הגדנ"עים לא ראיתי מורה אחד אבל הנוער הגיע.

עולות וצומחות בעיות שונות. בעיות שכר זה לא רק שעות נוספות. יש כוננויות

רופאים במחלקות העובדים 30 שעות רצופות, גומרים תורנות וממשיכים אורנה. משמרת של

אחות היא 12 שעות. מאחר שמחזיקים הרבה יותר אנשים בכוננות, הרבה יותר אנשים

עובדים ברציפות 30 שעות. יש בעיית תחזוקה של אנשים נוספים, נוסף לכל הצוותים של

בית-החולים, שנשארים בלילה. את כולם צריך לכלכל ולדאוג לשמור על המורל.

בית- החולים מתפקד ב-3 חלקים. 1) אשפוז רגיל. משתדלים להגיע לנורמה; 2)

מרפאות; 3) צוותי כוננות.

אנחנו התארגנו ויש היום תכנית פעילות החל מהרצאות, שעורי עזרה ראשונה,

ריקודים אירוביים, ועבודות יומיומיות בצוות בית-החולים, והמורל הרבה יותר טוב. יש

אלופי צה"ל במילואים שמוכנים לבוא לבית-החולים ולתת הרצאות לסגל, וזה עוזר מאד.

ברגע שיודעים במה מדובר רמת הפחד יורדת.

אני רוצה לתאר כיצד בית-החולים מתפקד בזמן אזעקה. ברגע שיש אזעקה, יש צוות

כוננות של כמה עשרות אנשים שלבושים בבגדי אב"כ.

היו"ר אי נמיר;

מחר בשעה עשר אנחנו מבקרים בבית-החולים איכילוב.

ד' מיכאלי;

בתי-החולים הממשלתיים קיבלו לפני המלחמה אספקה לשבועיים, תרופות וחומרי

רפואה. אני מניח שכך גם בתי-החולים של קופת-חולים. היום אין הכנסות, אי-אפשר

לרכוש ציוד אבל אנחנו צריכים לחדש את המלאי.
היו"ר אי נמיר
אני מבינה שאתמול הייתם בוועדת הכספים ביחס לעניו המלאי, ונדמה לי שאושר סכום

כסף לנושא המלאי.

י י שפירא;

קודם כל מבהינת הקהילה. ב-17 בחודש, לאחר ההתקפות האמריקאיות, לפני הטילים

עלינו החלטנו לפתוח את כל מרפאות קופות-חולים ללא יוצא מן הכלל. כך עשינו. פתחנו

את כל המרפאות. זה הוכיח את עצמו באופן מוחלט. מצאנו את עצמנו במצב ששרות קהילתי

פועל כסדרו. אני מודה לחברי שעשו את זה. סיגלנו לעצמנו כמה נוהלי עבודה. ביום

שישי בהתקפת שלושת הטילים באזור רמת-חן, נפגעה מרפאה מרכזית שלנו, כולל מרפאת

נפש, אבל היא חזרה ונפתחה בשעה שמונה וחצי, והיו שם פסיכולוגים. הנוכחות של

מערכת בריאות שפועלת במקום בעת האירוע, זה נותן לאוכלוסיה אפשרות וכוח להמשיך.

אנחנו בנינו צוותי התערבות שנכנסים מיד לכל מקום אירוע ומבקרים במקומות שבהם יש

אנשים אשר איבדו קורת גג. בנושא של רפואת נפש פעלנו בשטח כבודדים בשטח. עכשיו,

במסגרת הרשות העליונה לאשפוז בשעת הרום יש צוות בראשות דוקטור סקלי .

אנחנו הכנסנו לפעולה בתי-חולים שלנו. בבית-החולים כרמל יש תפוסה של 90%.

ובסורוקה - ניתוחים אלקטיביים. אנחנו צריכים לחזור לשיגרה.

הבעיה הקשה ביותר היום היא הבעיה הכספית. מבחינה כספית אנחנו עומדים בפני

מערכת שעלולה בשבוע הבא. יש בעיה של מלאי תרופות. עם ישראל צריך למצוא מקורות

להגדלת המלאי לעוד הודש לפחות. אנחנו מקווים שהדבר יטופל.

נ' כהן;

אני מצטער שלא הייתי נוכח כאן בראשית הישיבה ואינני יודע מה התלונות ששמעתם.

מכל מקום אם היו תלונות אלה תלונות של היסטוריה, זאת אומרת שברגע שנאמרו כבר לא

היו נכונות.

במחוז הירקון יש 8 מוקדים שכל אחד מהם יכול להיות חליפי. נוסף לזה יש במרכז

מד"א מוקד שקשור עם כל הגורמים. זאת אומרת, מערכת הקשר בבסיס התכנוני טובה

ואמינה. אבל כמות הפניות למוקד מד"א היתה בלתי צפויה. מעבר לנפגעים האמיתיים,

שהיו 14, טיפלנו ב-863 נפגעים, במרפאות. ענינו ל-8,000 שיחות טלפוניות. אלה

כמויות אדירות שמד"א לא ערוכה ולא צריכה להיות ערוכה להם.

ת' גוז'נסקי;

בתל-אביב?
נ' כהן
בארץ. מערכת הטלפונים קרסה, אין ספק.

מ' שרמן;

לא קרסה. נסתיימה.

נ' כהן;

אי-אפשר היה להשיג קו.



פנסים, מדובר בפנסי מצח. מד"א לא נערך לחלץ אנשים מהריסות. משנתגלה הצורך יש

היום פנסי מצח. סוללות, היתה בעיה עד אתמול. למד"א אין עדיפות ראויה וקשה לו

להשיג ציוד. כאשר ניסינו לקנות סוללות לא הישגנו. בינתיים היחידה לשעת הרום של

משרד הבריאות עזרה ואתמול קיבלנו סוללות.

אני חושב שבמלחמה הזאת קרסה תפיסה בסיסית של הפעלת שרות הצלה. עד המלחמה מד"א

נתפס כמי שיעבוד חצי שעה ואחריו יבואו אחרים. התפיסה הזאת נכשלה ואני חושב שגם

הפתרון של הצמדת כוחות צה"ל למד"א ייכשל. כדי לתאר זאת אומר שסיפקו לתחנת מד"א

אנשים מבוגרים שבפעם האחרונה שהם עברו קורס עזרה ראשונה זה היה לפני 35 שנה,

ורענון בחל"כ - לפני 19 שנה.

תא"ל י' דנון;

אתה אומר דברים לא בדוקים. כל צוות נכנס לאוהל אב"כ.

נ' כהן;

זו האינפורמציה שקיבלתי מהאנשים.

היו"ר אי נמיר;

תעשה ביקור פתע ותבדוק.

נ י כהן;

למד"א יש רפואה ניידת שלא מופעלת כי התפיסה היא שזה לא צריך להיות מופעל.

אשר לשרשרת הפיקוד. הכל בנוי על זה שמדייא מגיע ואחריו אחרים.אבל מי שמנהל את

זה אלה אנשי מדייא והכל נגמר לפני שמגיעים אחרים. אחר-כך מגיעים סקרנים. לדעתי

צריך להקים רשות הצלה אזרחית שתהיה מבוססת על כוחות שפועלים יום יום ולא על כוחות

צה"ל, ושתהיה נפרדת מצה"ל.

אני מצטרף להערות של בתי-החולים.

מדייא נכנס עם גרעון של 1.7 מיליון שקל לחודש. צריך לתת על כך את הדעת. תשלום

המשכורת הקרובה סודר. צריך לתת את הדעת על כך שמדייא יוכל לרענן את הציוד, לשלם

שעות נוספות ולתפקד.

היו"ר א/' נמיר;

אני רוצה לבקש סליחה מכל אלה שהוזמנו ולא הספקנו לשמוע את דבריהם. אני חייבת

לעלות למליאה.

לחברי הוועדה; מחר נתארח אצל פרופסור מיכאלי, בבית-החולים בתל-אביב.

אני רוצה להביע בשם הוועדה מלוא ההערכה לכל המערכת השרותית, כל מערכות

הבריאות שפועלות בנושא זה - מדייא, חיל הרפואה של צהייל, קופת-החולים הכללית

וקופות-החולים האחרות, לבתי-החולים ולמשרד הבריאות. אני יודעת שמנכי'ל משרד

הבריאות משקיע זמן רב, שעות רבות וימים, לנושאים של היערכות המערכת.

והנושא הכספי. לפני הישיבה הייתי אצל יושב-ראש ועדת הכספים. אחרי הישיבה אדבר

איתו על הנושא הזה, הנושא הכספי כדי למצוא פתרון לנושא התרופות, מלאים, שכר,

כוננויות. כאן אני רוצה לומר שאחיות טלפנו אלי הביינה, יש להן הוצאות.



ולנושא הכספי של מד"א. אחרי שאישרנו את החוק - כבוד שר הבריאות, נא לדאוג

למה שקורה במד"א. אני מודיעה באופן הכי רשמי: אחרי שאישרנו את ההוק, ועדת העבודה

והרווחה לא תעסוק בענין כספי מד"א. שר הבריאות הוא היום הממונה הישיר על נושא

מד"א.

ולקצין רפואה ראשי, יש לך סיבות רבות להיות בלחץ. אבל כשאיש נפגע ורוצה

שיעזרו לו, אי-אפשר להסביר לו שצריך זמן כדי שהגיע רכב ואהר-כך צריך לבדוק והוא

צריך להמתין 45 דקות עד שיתנו למישהו רשות להגיע אליו. זה קשה מבחינה נפשית.
תא"ל י' דנון
צוותים ממוגנים נכנסים אליו. יש להם ציוד.

היו"ר אי נמיר;

אבל משום מה לא השתמשו בו. מי שאחראי על מד"א צריך לבדוק מדוע משום מה לא

משתמשים בו. דאגו שהציוד הזה יהיה ושהם יוכלו לעבוד.

רן כהן;

אם כי זה לא הזמן לחשבונות, אני רוצה לומר מה כבד על לבי. אני חושב שהיתה

טעות חמורה, אולי טרגית בכך שאם כי היה ברור שהמלחמה הולכת להתרחש לא חילקו מסכות

לפני המלחמה.

תא"ל י' דנון;

הכל נעשה לפני המלחמה.

רן כהן;

אסור היה לפתוח ולבדוק את הקופסה. אני פתחתי את הקופסה בליל האזעקה.

לדעתי, אפשר היה לצמצם את הבעיות שהתעוררו. היום הציבור מבוהל בנושא של חל"כ.

אנשים חושבים מי יודע מה זה. צריך להסביר בדיוק מה עלול לקרות ומה לא עלול לקרות,

כדי שאנשים יידעו איך להתנהג. מצד אחד אנשים רצים כאילו אין סכנה ומצד שני אנשים

מקבלים קריזה ומזריקים אטרופין. צריך להסביר.
היו"ר אי נמיר
בהמשך להערה של חבר-הכנסת רן כהן, פנייה שלנו; ההודעות של דובר צה"ל, להערכת

הציבור, לא מספיקות. מוכרחים ליידע יותר את הציבור.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10;11.

קוד המקור של הנתונים