ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 15/01/1991

חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 75), התשנ"א-1991; חוק למניעת העסקת עובדים זרים שלא כדין, התשנ"א-1991; תקנות הביטוח הלאומי (מענק אשפוז בביטוח אימהות) (מס' 4), התש"ן-1990; תקנות עבודת נשים (הבטחת פנסיה), התש"ן-1990

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 217

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שלישי, כ"ט בטבת התשנ"א (15 בינואר 1991). שעה 00;09

נכחו;
חברי הוועדה
אי נמיר - היו"ר

ש' ארבלי-אלמוזלינו

רן כהן

ע' פרא

י י צבן

די צוקר

י' שמאי

י י שפרי נצק
מוזמנים
ד"ר י' ברלוביץ - מ"מ ראש שרותי אשפוז, משרד הבריאות

אי ריפטין - סמנכ"ל לתפקידים מיוחדים במשרד הבריאות

מי הנדלסמן - אגף תקצוב וכלכלה רפואית במשרד הבריאות

צ' לוין - היועץ המשפטי , משרד הבריאות

שי כהן - המוסד לביטוח לאומי

ר' הורן - הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

ר' רדל - אגף התקציבים, משרד האוצר

א' סעדון - ממונה על תעסוקת נשים במשרד הע"ר

ר' כהנא - סגן היועץ המשפטי, משרד העבודה והרווחה

י' מילגרם - רפרנט עבודה, אגף התקציבים, משרד האוצר

מי הילב - מנהל המה' למשפט עבודה בהתאחדות

התעשיינים

י י ברק - היועץ המשפטי , משרד העבודה והרווחה

י' טוב - סגן מנהל מינהל אוכלוסין, משרד הפנים

מי סאן - הלשכה המשפטית, משרד הפנים

מי רגב - אחראי על מח' עבודת זרים בהסתדרות

סא"ל הי שיינפלד- ראש ענף כלכלה, משרד הבטחון
מזכירת הוועדה
א' אדלר

רשמה: ע' הירשפלד
סדר-היום
1. חוק הביטוח הלאומי (תיקון מסי 75). התשנ"א-1991-

2. תקנות עבודת נשים (הבטחת פנסיה) 1990-

3. תקנות הביטוח הלאומי (מענק אשפוז בביטוח אמהות) (מסי 4).

4. א. הצעת חוק היטל על עבודת זרים (של חה"כ אי דיין).

ב. חוק העסקת עובדים זרים (של חה"כ י' שמאי).



חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 75). התשנ"א-1991
היו"ר א' נמיר
בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא הראשון על סדר-היום הוא

חוק הביטוח הלאומי (תיקון מסי 75) - תסמונת דאון. אבקש מהיועץ המשפטי של הוועדה

להסביר לנו במה הענין.

מ' בוטון;

זו הצעת-חוק פרטית של חברי-הכנסת דוד צוקר ורן כהן. בישיבה האחרונה של

הוועדה הוחלט לאשר את החוק לגבי תסמונת דאון, אבל התעוררה שאלה שיש גם בעלי

נכויות אחרות שצריך לפתור את בעייתם. לכן, על דעת המציעים ועל דעת סגן השר

חבר-הכנסת הלפרט הוסכם, במקום שיהיה כתוב בחוק תסמונת דאון, שיהיה סעיף מסמיך

בחוק, והוא התחייב להביא תקנות תוך כמה ימים, שנעביר את הענין של תסמונת דאון

ואולי עוד נושאים אחרים. זה הנוסח החדש שמובא בפני הוועדה לאישור ולהנחה לקריאה

ראשונה.

היו"ר א' נמיר;

אני רוצה לשאול שאלה. האם גם האוטיסטים כלולים בזה?

מ' בוטון;

כאן יש רק סעיף מסמיך.

היו"ר א' נמיר;

אבל לפי התקנות אפשר יהיה לכלול אותם?

ר' הורן;

אני חושבת שאפשר יהיה לכלול אותם בין הנכים. אוטיסט הוא ילד נכה.

מ' בוטון;

האוטיסטים כלולים בהגדרה הכללית של נכה. זאת סמכות שמאפשרת לשר לקבוע גם

לגבי אוטיסטים.

היו"ר א' נמיר;

טוב. אז נוכל לקבוע כל מה שנרצה.

מ' בוטון;

הוספת סעיף 127מט1. 1. "אחרי סעיף 127מט לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב),

התשכ"ח-1968 1), יבוא; "קיצבה לילד נכה הסובל מליקוי מיוחד. 127מט1. השר רשאי,

באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע בתקנות הוראות מיוחדות בדבר תשלום

קיצבה בעד ילד נכה הסובל מליקויים מיוחדים שנקבעו בהן".

זה בא בנוסף לתקנות הקיימות לגבי כל הילדים הנכים ולגבי נכויות קשות

ומיוחדות.



היו"ר א' נמיר;

אם אין הערות נוספות, אני מעמידה את החוק להצבעה.

הצבעה

חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 75). התשנ"א-1991. נתקבל
היו"ר א' נמיר
תודה. אני אבקש מהיועץ המשפטי להכין את החוק לחניה על שולחן הכנסת לקריאה

הראשונה.

תקנות עבודת נשים (הבטחת פנסיה), התש"ן-1990

היו"ר אי נמיר;

הנושא השני על סדר-יומנו הוא תקנות עבודת נשים (הבטחת פנסיה), התש"ן-1990-

גבי רות כהנא, סגנית היועץ המשפטי במשרד העבודה והרווחה, בבקשה.

ר' כהנא;

אני רוצה להזכיר בקצרה שלפני כ-4 חודשים חוקקה הכנסת תיקון לעבודת נשים,

שלפיו עובדת, שמעבידה והיא נהגו לשלם תשלומים להבטחת פנסיה, או שהמעביד לבד נהג

לשלם, ימשיך המעביד לשלם את הפרמיות עבור תקופה של חופשת לידה, כאילו העובדת

המשיכה לעבוד, בתנאי שהעובדת קודם תשלם את התשלומים שחלים עליה. החוק גם קבע ששר

העבודה והרווחה, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, יקבע את מהועדים לתשלומים,

והתקנות שמונחות לפניכם קובעות מועדים. החוק איפשר לקבוע מועדים שונים לעובדת

ומועדים שונים למעביד. אני רק רוצה לומר שהתקנות הן בהסכמת כל הגורמים:

ההסתדרות, מנכ"ל מבטחים והתאחדות התעשיינים.
ברשותך, גברתי היושבת-ראש, אקרא את התקנות
1

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 6 (ז) (3) ו-20 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954

(להלן - החוק), ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

מועד לתשלומי העובדת. 1. עובדת תשלם את התשלומים החלים עליה לפי סעיף 6 (ז)

(1) לחוק, לא יאוחר מששים ימים מתום חופשת הלידה ותמסור למעבידה אישור על ביצוע

התשלומים".

אנחנו רצינו לאפשר לעובדת, שבזמן חופשת הלידה היא גם עסוקה עם הילוד וגם יש

לה הוצאות רבות בנושא הלידה, לחזור לעבודה ולשלם בתשלומים, אבל קבענו תקרה של 60

ימים לאחר 12 שבועות של חופשת הלידה.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
כשמדברים על חופשת לידה, האם הכוונה רק לחופשת הלידה של 12 שבועות שבתשלום?

כי יש חופשת לידה גם ללא תשלום שמשתרעת על פני שנה שלמה.
י' שמאי
כדי לשמור על רצף הזכויות של העובדת אתם מציעים 60 יום לאחר שהיא חוזרת

לעבודה. אבל אם העובדת יצאה לחופשת לידה 3 חודשים לפני הלידה - ואת זה היא

זכאית לעשות - ואחר-כך היא רוצה לקחת חופשה של 3 חודשים נוספים, האם היא מאבדת את

הזכות לשלם?



רן כהן;

נראה לי שהדבר ההגיוני ביותר הוא שהעובדת תשלם את התשלום שלה 60 יום לאהר

חרתה לעבודה ולא 60 יום לאחר תום החופשה. משום שרק 60 יום לאחר חזרתה לעבודה

ונהיה לה הכנסה חדשה ממקום העבודה והניכוי יוכל להיעשות מהכנסתה עצמה. בעוד ש-60

יום לאחר תום 12 השבועות - וזה מה שקבוע בחוק, ולא שנה - יוצר מצב שבו "תכן שהיא

לא חזרה לעבודה והיא צריכה לשלם את התשלום הזה מאי-הכנסה שלה משום מקור. אני

שואל: האם הדבר הזה נלקח בחשבון ונשקל, ומדוע לא?

ר' כהנא;

להערתה של חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו. החופשה מתייחסת ל-12 השבועות של

חופשת הלידה. חבר-הכנסת קיסר סבר שאם יש כנגה לידות העובדת עלולה להפסיד שנה

מביטוח פנסיוני. לכן מדובר בחופשת הלידה פרופר, כלומר 12 שבועות.

לחבר-הכנסת שמאי. אי-אפשר לקחת חופשת לידה 3 חודשים לפני הלידה. המקסימום

שאפשר לקחת הוא 6 שבועות לפני הלידה ו-6 שבועות לאחר-מכן.

לחבר-הכנסת רן כהן. היו לנו ויכוחים קשים מאד גם עם מבטחים וגם עם הרנאחדות

התעשיינים. אנחנו מתחנו מאד את החבל במובן זה שרצינו לאפשר לעובדת לשלם לא עד

גמר התקופה אלא 60 יום לאחר-מכן.
רן כהן
איזה מעמד יש למעביד בהקשר הזה?

ר' כהנא;

הרי העובדת לא עובדת. החוק קבע שהמעביד ימשיך לשלם את התשלומים כאילו העובדת

עבדה, בתנאי שקודם העובדת תשלם את הסכומים החלים עליה. אנחנו עוסקים עכשיו

בתקנות.

רן כהן;

נדמה לי שהחוק קבע שהיא תהיה זכאית בתנאי שהיא שילמה.

היו"ר א' נמיר;

מר בוטון מבקש להסביר זאת. לדעתו העניו הרבה יותר פשוט. בבקשה.

מי בוטון;

את הדיון העקרוני קיימנו כאשר קיבלנו את החוק. בחוק נאמר שלגבי התקופה

שהעובדת נמצאת בחופשת לידה של 12 שבועות, עד היום אף אחד לא היה מבטיח לה זכויות

סוציאליות ולא היו מפרישים לקופות הפנסיה. החליטו לחייב להפריש לקופות הפנסיה גם

את חלקה של העובדת וגם את חלקו של המעביד.

היתה רק הוראה טכנית באיזה מועדים העובדת תשלם ובאיזה מועדים המעביד ישלם את

זה, וזאת בלי לפגוע בזכויות. הסעיף המסמיך בחוק שעל-פיו אנחנו צריכים לאשר את

התקנות האלה אומר; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת יקבע בתקנות מועדים

וכללים לתשלום הסכומים, כאמור בפסקה 1. זאת אומרת, הוא צריך לקבוע רק באיזה

מועדים.

בהתחשב בדברים שגבי כהנא אמרה, ולארור שהיא התייעצה עם כל הגורמים, הם קבעו את

המועדים האלה. במועדים אלה אין כדי לפגוע בזכותה של העובדת שהסכומים האלה צריכים

להיות מופרשים לזכותה. אין לכך חשיבות אם הסכומים יופרשו חודש לפני-כן או חודש

אחרי-כן, ובלבד שהם יופרשו.



העובדת זכאית לדמי הלידה. הבעיה היא הבטחת הפנסיה שלה בעתיד. בהוק כתוב

שהמעביד צריך לשלם רק אם היא גם משלמת. ודאי שהיא לא תהיה זכאית לפנסיה אם היא

לא משלמת. היא צריכה לשלם כאילו המשיכה לעבוד אצלו. לכן הסעיף העיקרי הוא בהוק.

התקנות קובעות רק את המועדים.

היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו;

למה לא לקבוע שנה? הרי היא זכאית לשנת חופשה על-פי חוק.

מי בוטון;

היא לא חייבת לנצל את הזכות הזאת. רוב הנשים חוזרות לעבודה 3 - 4 חודשים

אחרי הלידה.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

אבל אם העובדת לא חוזרת לעבודה אחרי 3 חודשים אלא אחרי שנה, מדוע לא יחול

לגביה אותו הסדר, אם היא רוצה להבטיח לעצמה פנסיה?

מ' בוטון;

אבל היא לא מקבלת את הפנסיה מיד לאחר הלידה. העובדת יולדת בגיל הפוריות, עד

גיל 40 בערך, ופנסיה היא משלמת עד גיל 60. יש לה הרבה מאד זמן לשלם.

רן כהן;

מאהר שזאת הטבה, אני מוותר.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
יש שני סוגים של חופשות לידה. חופשת לידה אחת בת 12 שבועות, שבה היולדת

מקבלת 75% מהשכר. כעת באים עכשיו להבטיח שאם העובדת תשלם את חלקה בעד 3 החודשים

הללו, גם המעביד יפריש את החלק שלו ו-3 החודשים הללו יילקחו ביושבון לצורך פנסיה.

יש גם זכות לעובדת, על-פי החוק, להעדר מהעבודה בחופשה ללא תשלום עד שנה והיא

יכולה לחזור לעבודה לאותו תפקיד ובאותן זכויות. נשארו 9 חודשים שבהם היא המשיכה

את חופשתה. אם היא תרצה להפריד את החלק שלה כדי להבטיח לעצמה את הפנסיה, מדוע לא

לאפשר לה לעשות את זה?

י' שמאי;

זה לא בחוק. זו תקנה שבאה מהחוק של חופשת לידה.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

ואם היא לא חזרה לעבודה אחרי 3 חודשים אלא אחרי שנה, האם שלושת החודשים הללו

נלקהים בחשבון או לא?

היו"ר אי נמיר;

אנחנו קיימנו עם חבר-הכנסת קיסר הרבה ישיבות על החוק הזה. אני זוכרת שבעבר

הוא רצה חוק הרבה יותר מרהיק-לכת, וגם הוא התפשר משני טעמים: 1. מתוך רצון שלו לא

להעמיס יותר מדי על המעסיקים; 2. מתוך רצון שלו לא להעמיס יותר מדי על קרנות

הפנסיה.



ש' ארבלי-אלמוזלינו;

להיפך, על קרנות הפנסיה זה לא עומס, זאת הקלה.

מ' בוטון;

אם הבנתי נכון את חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו, היא רוצה לתת אופציה לאשה לשלם

את זה לא תוך 60 יום אחרי ה-3 הודשים, אלא תוך 60 יום או תוך איקס זמן אחרי 9

חודשים. זאת אומרת, כל זמן שהיא בחופשת לידה. חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו, מתי

את רוצה שהאשה תשלם את חלקה?

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

אתם רוצים שהיא תשלם רק בעד 3 החודשים. לא על זה אני מדברת.

מ' בוטון;

רק על זה אנחנו מדברים. את זה חחוק קובע.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

זה עיוות מסויים. אם כך, החוק לא קבע נכון. השאלה שלי היתה לגבי התקנון. אם

העובדת לא חזרה לעבודה אחרי 3 חודשים, האם יש לה זכות להפריש סכומים עבור 3

חודשים בלבד, או לא?

מי בוטון;

במפורש כן. רק ל-3 חודשים. ההגנה הגדולה היא על 3 חודשים ולא על כל 9

החודשים. 6 חודשים היא לא חייבת להיות בחופשה. 3 חודשים היא חייבת להיות

בחופשה. המציע, חבר-הכנסת קיסר, לא הציע 9 חודשים.

היו"ר א' נמיר;

אני מעמידה להצבעה את סעיף 1 - מועד לתשלומי העובדת.

הצבעה

בעד קבלת סעיף 1 בנוסה הקיים - 3

נגד - אין

נמנעים - 1

סעיף 1 נתקבל

היו"ר אי נמיר;

אנחנו עוברים לסעיף 2. גבי כהנא, בבקשה.

ר' כהנא;

"2. מועד לתשלומי המעביד. מעביד ישלם את התשלומים החלים עליו לפי סעיף 6

(ז) (1) לחוק, במועדים ולפי הכללים כמפורט להלן;

(1) נהג המעביד בלבד לשלם תשלומים להבטחת פנסיה לעובדת, ימשיך המעביד לשלם

תשלומים אלה במועדים ולפי הכללים החלים עליו, כאילו הוסיפה העובדת לעבוד בתקופה

שבעדה משלמים לה דמי לידה.



(2) נהגו גם המעביד וגם העובדת לשלם תשלומים להבטחת הפנסיה לעובדת - ישלם

המעביד את התשלומים החלים עליו כאמור, תוך שלושים ימים מהיום שבו המציאה לו

העובדת אישור כאמור בתקנה 1".

לגבי המעביד קבענו תקופה יותר קצרה לתשלום לקופות הפנסיה. קודם-כל העובדת

צריכה לשלם. אמרנו שהעובדת לא יכולה לשלם בתקופה קצרה ונתנו לה את התקופה כפי

שזה מופיע בסעיף 1 שאושר כרגע. לגבי המעביד אמרנו שברגע שהוא מקבל את האישור,

ישלם לקופת הפנסיה תוך 30 יום. בדרך כלל מעבידים משלמים לקרנות הפנסיה תוך תקופה

של חודש עד הודש וחצי, שוטף, את הסכומים שמגיעים להבטחת פנסיה עבור העובדים. את

אותו כלל החלנו כאן. זאת אומרת, המועדים של המעביד קצרים יותר. אנחנו חושבים

שאין צורך להאריך את התקופה של תשלומי המעביד, וגם זה בהסכמה של כל הגורמים.
רן כהן
בניסוח של שני הסעיפים האלה יש איזה שהוא מילכוד. יוצא, כביכול, שגם בסעיף

(1) וגם בסעיף (2) המעביד ממשיך לשלם כרגיל. בסעיף 1 כתוב: "נהג המעביד בלבד

לשלם תשלומים להבטחת פנסיה לעובדת, ימשיך המעביד לשלם תשלומים אלה ..." וכו'.

בסעיף (2) כתוב: "נהגו גם המעביד וגם העובדת לשלם...", הוא ישלם אחרי כמו שהוא

משלם עכשיו.
ר' כהנא
לא.
רן כהן
אם לא, המשמעות היא שנוצרת כאן סיטואציה שבה אם העובדת לא משלמת תוך התקופה

הזאת, המעביד גם הוא יכול לא לשלם, כי היא לא המציאה לו אישור. זה אומר שבתוך

התקופה הזאת העובדת עלולה לקבל גם את החלק שהמעביד ממילא היה משלם אילו היא

שילמה, ואני חושב שזה לא תקין. החוק לא בא לפטור את המעביד בכל מקרה מן הענין

הזה, אם הוא כן משלם או לא משלם.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
אינני מבינה מה מקומו של סעיף (1), אם המעביד ממשיך לשלם כרגיל, ומה ההבדל

בי נו לבין סעיף (2).
רן כהן
אגב, זה מנוגד לרוח החוק. רוח החוק אמרה שזו זכותה המוחלטת של העובדת לקבל

את חלקה מן המעביד בתקופה הזאת, והיא צריכה לשלם את חלקה כדי לקבל את זה. לא היה

בחוק שום ספק שזאת לא זכותה לקבל, אם היא כן משלמת או לא משלמת. בחוק לא היה

פטור למעביד. היתה חובת תשלום של העובדת, אם היא רוצה לממש אורנה. זה ענין אחר,

אבל חובת התשלום של המעביד לא היינה פטורה בשום מקרה. רק התקנות באות לפטור את

המעביד מתשלום, בתנאים מסויימים, וזח לא תקין, כי זה לא הופיע בחוק.
מ' בוטון
אני מבקש לומר שהדברים לא כל-כך מדוייקים. לא היתה שום חובה על המעביד, לפני

החוק הזה, לשלם לקופת פנסיה. החוק אומר: "עובדת הזכאית לדמי לידה לפי חוק

הביטוח הלאומי והיא ומעבידה, או המעביד בלבד, נהגו לשלם תשלומים להבטחת פנסיה,

ימשיך המעביד לשלם תשלומים כאמור בעד התקופה שבעדה שולמו דמי הלידה, ובלבד" -

והדגש הוא על המלה "ובלבד" - "שהעובדת שילמה בעד התקופה האחרונה תשלומים החלים

עליה". זאת אומרת, חובה על המעביד לשלם ובתנאי שהעובדת שילמה. אם העובדת לא

תשלם את חלקה, לא חלה על המעביד החובה לשלם את חלקו.



ב-99.999% של המקרים אין דבר כזה שהמעביד בלבד ישלם את תשלומי הפנסיה לעובדת.

לכן אמרנו שבמקרה כזה, כשהיתה על המעביד רק חובה לשלם בלי השתתפות העובדת, לפי

פסקה (1) אמרנו שהוא ימשיך לשלם בכל מקרה. בפסקה (2) אמרנו שהמעביד ישלם את

התשלומים החלים עליו כאמור, רק לאחר שהוא קיבל הודעה מהעובדת ושזה תואם את החוק.

זאת אומרת, בשום מקרה אין פה פגיעה בעובדת.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

באלו מקרים נוהג המעביד לשלם תשלומים להבטחת פנסיה לעובדת כאילו הוסיפה

העובדת לעבוד? זאת אומרת, רק הוא משלם תשלומים להבטחת פנסיה.

מי בוטון;

אין מקרים כאלה.

היו"ר אי נמיר;

אני מעמידה להצבעה את סעיף 2 (1) ו-2) של התקנות.

הצבעה

בעד קבלת הסעיף - 4

נגד - אין

נמנעים - 2

סעיף 2 (1) ו-2) נתקבל

תקנות עבודת נשים (הבטחת פנסיה}, התש"ן-1990. נתקבלו

תקנות הביטוח הלאומי (מענק אישפוז בביטוח אימהות) (מס' 4), התש"ן-1990

היו"ר אי נמיר;

אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום; תקנות הביטוח הלאומי (מענק אישפוז בביטוח

אימהות) (מסי 4), התש"ן-1990- אבקש מגבי כהנא להציג את הנושא.

ר' הורן;

מענק האישפוז עודכן בפעם האחרונה ב-1 באפריל 1990 בגובה 1.959 שקלים, בעקבות

עידכון של מחיר יום אישפוז רגיל.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

מהו גובה מהיר יום אישפוז?

ר' הורן;

480 שקלים. ב-1 בנובמבר 1990 עודכן מהיר יום אישפוז רגיל ובעקבות זאת אנחנו

מבקשים לעדכן את גובה המענק ליולדת, מאותו תאריך, ל-2,207 שקלים. מדובר בהגדלה

של 248 שקלים לעומת הסכום הקודם.

היו"ר א' נמיר;

לפי מה נעשה החישוב הזה?



ר' הורן;

אני מציעה שמר שלמה כהן יסביר את חישוב המענק.

ש' כהן;

ההישוב נעשה מקדמת דנא בהתאם לסיכום שהושג בין משרד הבריאות לבין המוסד

לביטוה לאומי, ואין הולקים למעשה על השיטה, כי תמיד יש מחלוקת אם המרכיבים השונים

אמנם משקפים את המצב העדכני. בכל אופן, החישוב נעשה על בסיס של מחיר יום אישפוז.

כאמור, המחיר החדש נקבע על-ידי משרד האוצר יחד עם משרד הבריאות, ומדי פעם בפעם

אנחנו מקבלים הודעה ממשרד הבריאות כאשר מחיר אישפוז משתנה. מענק האישפוז הוא

פונקציה של מחיר יום אישפוז, כאשר נכנסים לכאן שני מרכיבים נוספים: 1. באיזו מידה

מחיר יום אישפוז ליולדת שווה או שונה ממחיר יום אישפוז כללי. בחישובים שעשינו

לאחרונה בוועדה משותפת עם משרד הבריאות משנת 1988 המרכיב הזה עודכן, והסתבר שמחיר

יום אישפוז ליולדת הוא גבוה ממחיר יום אישפוז כללי ב-24.5%. כמובן שאת מחיר יום

האישפוז ליולדת צריך להעלות ב-24.5%

השאלה היא כמה ימים בממוצע מאושפזת יולדת לצורך הלידה. הנתון המעודכן משנת

1988, לאחר בדיקה של אורנה ועדה משותפת, הראה שמספר ימי האישפוז הממוצעים ליולדת

ולילוד הם 4.61 ימים. על-ידי הכפלת מחיר יום אישפוז כללי במחיר הדיפרנציאלי של

מחיר יום אישפוז ליולדת כפול 4.61 אנחנו מקבלים את העלות הכוללת, ומזה אנחנו

משלמים %80.

י' צבן;

שני דברים לסדר. א. לא פעם קורה לנו שתפקיד הוועדה הוא למעשה פיקטיבי. איזו

ברירה עומדת עכשיו לפנינו? אנחנו צריכים לאשר את התקנות רטרואקטיבית למעלה

מחודשיים. באמצע ינואר אנחנו דנים על הסדרים שתוקפם החל ב-1 בנובמבר. לכן הדיון

הזה הוא פיקטיבי.

אני מציע שנדחה את האישור בשבוע-שבועיים ובהזדמנות זו נבקש נש מהביטוח הלאומי או

מהגורמים הרלבנטיים האחרים, שיסבירו לנו מדוע אשה או עובדת מהשטחים, שמנכים משכרה

דמי ביטוי לאומי, וסעיף אימהות כלול בענין הזה, לא תקבל מענק לידה, לא רק אם היא

יולדת ב"הדסה", אלא אם קרה לה אסון נוראה והיא יולדת בבירנה או בבית-חולים אחר.

אני מדבר על עובדים מאורגנים שמנכים משכרם, וזה מוכר, ואני מציע לוועדה זו לא

לאשר יותר מענק אימהות עד שהדבר הזה יוסדר. זאת בושה וחרפה לנו לגבי עצמנו, וזאת

בושה וחרפה לנו בפני העולם. לא ייתכן דבר כזה.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

הספור הזה חוזר על עצמו כל פעם. אני מוחה נגד ההתעלמות המתמשכת של הביטוח

הלאומי מלשלם את מלוא העלות של יולדת בבית-חולים. זה נופל מעמסה על בתי החולים

ועל משרד הבריאות. להם אין תקציב לזה, והגרעונות שצוברים בתי החולים הם לא מעט

כתוצאה מכך שהם מקבלים %85 מהעלות ולא %100.

בשעתנו הקמנו ועדה ובדקנו, וזאת העלות האמיתית. אני לא יכולה לקבל את זה.

בנושא הזה היה דיון ונתקבלו מסקנות. יש החלטות של ועדת העבודה והרווחה מתעלמים

מהכל וממשיכים.

ביקשנו מכם להביא את הנוסח של אותו הסכם. לא קיים דבר כזה. לא פעם התחננו:

על-סמך מה אתם קובעים את ה-%80? זה לא יכול להימשך כך. הגיע הזמן לתקן את העוול

המשווע הזה, ועוולות נוספות אחרות. מדוע מענק האישפוז צריך ליפול למעמסה על משרד

הבריאות כאשר היולדת מבוטחת? לכן, אנא, תשלמו את מלוא העלות של האישפוז.

ראינו מה קרה ב"אסותא". זה לא השתלם לבית-החולים, ההנהלה סגרה את מחלקת

היולדות ואמרה שהיא לא יכולה לעמוד בזה ופתחה מחלקה כירורגית שיכולה לקבל בעד כל

ניתוח 15,000 - 20,000 דולר. בצורה זו כל העול נופל על בתי-החולים הציבוריים.



גברתי היושבת-ראש, אני מבקשת לעמוד על יישום המלצות ועדת העבודה והרווחה

בנושא הזה ולשלם לבתי החולים את 100% העלות.

אני מציעה לא לאשר היום את התקנות. לביטוה לאומי לא איכפת אם לא נאשר את

התקנות, כי הוא לא ישלם כסף, אבל אני מציעה לעכב ולא לאשר דברים אהרים, כל עוד

הדבר הזה לא יסודר.

י' שמאי;

אני רוצה להעיר שתי הערות. האהת, בקשר לנוסחה של העברת התשלום בעד ימי

האישפוז. אינני יודע מתי החליטו עליה, אבל כשההליטו בעצם רצו לרצות את כולם. מה

עשו? קבעו מהיר יום אישפוז ליולדת, שהוא גבוה ב24.5%, הכפילו אותו במספר ימים

שלמים שקבעו בממוצע, ומזה משלמים %80. יש כאן בערך ^105 ממהיר עלות של יום

אישפוז רגיל.

עשו עוד דבר. לא קבעו כמה ימי אישפוז יש ליולדת, אלא לקהו כנראה שנה מסויימת

ובשנה הזאת ראו שמספר ימי האישפוז היו 4.5. אני יודע, למשל, על הרבה מאד יולדות

שעוזבות את בית-ההולים אחרי 3 ימים. מזה אני למד שגם כאן רצו לרצות את הביטוה

הלאומי. נכון שיש נשים שכאשר, חלילה, יש אצלן סיבוך כלשהו כתוצאה מהלידה, הן

נשארות יותר מ-3 ימים. ואז אנחנו כבר מוצאים ממוצע ימים, ולא לפי שהייה בפועל

בבית-ההולים שמשלמים לביטוה לאומי. יש מוסד פילנטרופי שמשלם כסף טוב, הוא אולי

אהד השלמים הטובים ביותר במדינה, יותר טוב גם מהאוצר, והוא מעביר את הכסף בצורה

שוטפת לבתי החולים. יש תנועה סיבובית של כסף שיוצרת מעגלים.

במקרה הזה קבעו את הנוסחה שלפי דעתי אין טעם להתווכח עליה, כי אם יתחילו

להתווכח עליה אני הושב שלא יסיימו את הוויכוח גם בעוד 3 שנים, כי כל אחד ירצה

לקבל את הנתח שלו.

להערה של חבר-הכנסת יאיר צבן. בעקרון אני מסכים שאנחנו לא יכולים לקבל

באיחור של חודשיים בקשה לאשר תקנות. אבל אם נעכב את אישורן, את מי נעניש?

היו"ר אי נמיר;

את מערכת הבריאות.

י' שמאי;

לכן אין ברירה וצריך לאשר את התקנות.

רן כהן;

אני רוצה להעיר הערה טכנית ואחר-כך שתי הערות מהותיות. אני הושב שכאשר

כותבים את הנוסח צריך לכתוב מה היינה העלות של יום האישפוז הקודם. זה לא כתוב כאן.

אני מצטרף לדעתה של חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו. אם הולכים לרמת דיוק כל-כך

גדולה בחישוב, עד לאלפית האחוז, 4.617, זה אומר שאתם רוצים להגיע למחיר עלות

אמיתי. מהיר עלות אמיתי הוא לא %80, עם כל הכבוד, אלא %100, וזה מה שצריך לשלם.

שנית, אני רוצה להבין מהי המשמעות של הורדת %20. מי צריך בעצם לשלם אותם? האם

מתכוונים לכך שהיולדת תשלם את זה בצורה זו או אחרת? האם בית-החולים צריך לספוג את

זה מטעמים אלטרואיסטיים? האם קופת ההולים צריכה לשלם את זה משום שהביטוח הלאומי

מחליט לא לשלם? יש פה רצף הגיונות שניסיתי לשרטט אותו ואני מוכרח לומר שזה לא

מתקבל על דעתי.



לכן אני מצטרף להצעה להחזיר למוסד לביטוח לאומי את התקנות לשבוע, שיבואו לנמק

לנו מדוע הם לא יעלו את מענק האישפוז ל-%100. שיגידו לנו שרוצים להעלות את זה

ל-%100, או שיציעו הצעה אהרת.

אני גם מצטרף להצעתו של חבר-הכנסת צבן. לא ייתכן שבמדינה מתוקנת, אשה,

יולדת, עובדת, תשלם והיא לא תקבל את מה שמגיע לה בגין העובדה שהיא יולדת. זאת

אפליה גזעית מן הסוג הבוטה ביותר, הנאלה ביותר. אנחנו לא יכולים לההליט שאשה

ערביה שנמצאת תהת שלטוננו 23.5 שנים, עובדת אצלנו, ולכן היא משלמת ביטוח לאומי

אצלנו, לא תקבל את הדבר האלמנטרי ביותר עבור לידה.

אני מציע שהדרישה שלנו תהיה לגבי שני התשלומים: 1. התשלום שהיולדת אישית

צריכה לקבל וגם התשלום שבית-חולים צריך לקבל, אם זה בית-חולים בישראל ואם זה

בית-חולים בשטחים. לדעתי, זה צריך להיות בית יולדות מסודר.
היו"ר א' נמיר
אני רוצה לרענן את זכרוננו. צודקת חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו. זה נושעא

שדנו בו אין-ספור פעמים. אין בכלל ויכוח שהדבר הזה איננו צודק. קיימנו ישיבה

מיוחדת, הזמנו את מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי התנגד לכך בצורה

חד-משמעית. הוא טען, עקרונית, לא רק שאין לו הכסף לשלם, אלא שבסכום של 20%

צריכות להשתתף גם קופות החולים שבהן מבוטחות היולדות.

זאת באשר לנושא הזה, שהוא מאד שנוי במחלוקת. יש לנו גם הנושא השני שהעלה

חבר-הכנסת צבן וחבר-הכנסת רן כהן הוסיף עליו, לגבי הנשים היולדות המאורגנות

מהשטחים. גם את זה העלינו אין-ספור פעמים בדיוני הוועדה ושום דבר לא קרה.

לכן אני מציעה שתי הצעות. אני בדקתי את לוח הישיבות של הוועדה. לפני

מינימום עוד חודש אין שום אפשרות לקיים דיון בנושא הזה. אני רוצה להזמין את סגן

השר הלפרט לדיון על שני הנושאים הללו. מאחר שאני יודעת שבתי החולים יסבלו

מאי-האישור שלנו, אני מציעה שנאשר את התקנות לתקופה של חצי שנה מיום 1 בנובמבר

1990. ובעוד 3 עד 4 שבועות נחזור לדון בנושא. אני מבקשת ממזכירת הוועדה לזמן כבר

את סגן השר הלפרט ואת כל הצדדים הנוגעים בדבר, לדיון בשני הנושאים האלה.
י' צבן
אם נאשר את התקנות כפי שאת מציעה, למעשה, שלא ברצונך, אנחנו ממשיכים ללכת

בדרך השיגרה ורק מעירים הערת שוליים. אני מציע לעשות איזה שהוא אקט, ואני מסכים

אתך שאנחנו לא יכולים לאשר עכשיו את התקנות עד ינואר-פברואר. אני מציע שנאשר

אותן אפילו ל-4 חודשים, אבל נעשה איזה שהוא אקט שאומר להם: רבותי , אתם מוכרחים

תוך חודשיים להגיש לנו שני ניירות: ניר שמסביר את עמדתכם בענין זה, ובענין השני.
י י שמאי
אני רוצה לשאול את היועץ המשפטי של הוועדה. נניח שאנחנו לא כמאשרים את

התקנות, או שאם אנחנו מקבלים את אחת ההצעות ומאשרים את התקנות עד חודש ינואר או

פברואר, מה קורה אם קיבלנו עכשיו החלטה לאשר את התקנות לארבעה חודשים? מה יקרה

בתום ארבעת החודשים?
מ' בוטון
חוזר האישור שהיה לפני ההעלאה.
היו"ר א' נמיר
בתי החולים מפסידים.



רן כהן;

גברתי היושבת-ראש, אני מקבל את הצעתך. אני מציע שהאישור שלנו יהיה בתוקף עד

1 במארס.
היו"ר א' נמיר
לפני שהכנסת תצא לפגרת פסח. אני מעמידה להצבעה את הצעתי לאשר את התקנות,

בנוסה שלפנינו, עד 1 במארס 1991.

הצבעה

תקנות הביטוה הלאומי (מענק אישפוז בביטוח אימהות) (מס' 4), התש"ן 1990 נתקבלו
היו"ר א' נמיר
התקנות אושרו פה אחד עד ה-1 במארס 1991 .בעוד 3 עד 4שבועות נתכנס שוב עם

סגן שר העבודה והרווחה חבר-הכנסת הלפרט לשני הדברים, ואז נברר אם הענין של ערביי

השטחים הוא בסדר או לא בסדר.
רן כהן
הצעה לסדר. גברתי היושבת-ראש, אני חושב שהמוסד לביטוח לאומי ואנשיו יותר מדי

יקרים לנו מכדי שנעבור לסדר-היום על מה שאנחנו קוראים ושומעים באמצעי התקשורת על

הפגעים, אי-סדרים ומהומות שיש באחדים מסניפי הביטוח הלאומי. מאחר שאנחנו אוהדי

הביטוח הלאומי, אני מציע שנמצא זמן להזמין את המנכ"ל ואת ראשי הביטוח הלאומי

לבירור הענין. אני למדתי מנסיוני שכאשר יש כתבות, לפעמים יש בהן אמת ולפעמים

שקר. אני רוצה לקיים את הדיון הזה כדי לנסות ולסייע לביטוח הלאומי להפריך את כל

הדברים שאי נם אמת.

היו"ר א' נמיר;

חבר-הכנסת רן כהן, אני מציעה שאחרי הישיבה תסביר לי אישית למה בדיוק אתה

מתכוון ואנחנו נראה באיזו דרך נסייע.

חוק למניעת העסקת עובדים זרים שלא כדין, התשנ"א-1991

היו"ר א' נמיר;

אנחנו עוברים לנושא האחרון שעל סדר-היום; חוק למניעת העסקת עובדים זרים שלא

כדין, התשנ"א-1991. מר בוטון, בבקשה.

י' שמאי ;

גברתי היושבת-ראש, אם אינני טועה את אמרת לי שחברת-הכנסתומר גוז'נסקי אמרה

לך שהיא לא השתתפה בהצבעה הקודמת כי אני אמרתי לה שאין הצבעות. נכון שביום

שהתקיים כאן הדיון בנושא עובדים זרים פגשתי את חברת-הכנסת גוזינסקי במעלית והיא

שאלה אותי אם אכן תתקיים הצבעה. אמרתי לה; אינני חושב שתתקיים הצבעה, כי לא

נמסר שתתקיים הצבעה, אבל אני מציע לך לשאול את יושבת-ראש הוועדה, משום שהיא קובעת

אם כן תתקיים הצבעה או לא. אני מבקש להבהיר את הנקודה הזו כי זה פשוט לא נעים

לספר חצי מהדברים שנאמרו לה במעלית.

היו"ר א' נמיר;

אנחנו לא נכנסים לדיון בענין אבל הוא יעמוד על סדר-יומנו או היום או באחד

הימים המאד קרובים.



כמו כל חברי הכנסת גם אני קיבלתי מכתב מיושב-ראש ועדת הכנסת בענין הצעה

לתיקון סעיף 112 של תקנון הכנסת. על-פי אותו תיקון, אהרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ג) חבר-הכנסת שיזם הצעת-חוק פרטית, או שהעלה נושא על סדר-היום ועברו 6 חודשים

מהיום שאלה הועברו לוועדה מוועדות הכנסת רשאי, אם יושב-ראש הוועדה לא נהג כאמור

בסעיף קטן (א), לפנות לוועדת הכנסת ולבקש התערבות.

(ד) ועדת הכנסת רשאית לקצוב זמן נוסף לאורנה ועדה, על-מנת שזו ונביא את דיוניה

לסיום ולהצבעה במשך פרק זמן זה, ורשאית היא להעביר את המשך הדיון בעני ן או בהצעת

החוק לוועדה אחרת".

מאחר שיש הרבה הצעות-חוק והצעות לסדר-היום על שולחנה של ועדת העבודה והרווחה,

שמונחות כבר למעלה מ-6 חודשים, אם לא יהיה הסדר שהוועדה תוכל להמשיך ולהצביע או

ביום שלישי אחרי השעה 11 או בשעה אחרת שאנחנו נקבע, אין לי שום אפשרות לקדם חלק

גדול מהצעות לסדר-היום והצעות-חוק. אנחנו לא ניכנס עכשיו לדיון בנושא הזה, אבל

נצטרך להכריע, תוך הבנה. אני מאד בעד קידום הנושאים שעומדים על סדר-יומנו. אני

כבר לא מדברת רק על התקנון. זו ועדה מאד עמוסה. יש כאן יוזמות פרטיות של

חברי-הכנסת שהן מאד-מאד דחופות. אם לא נוכל לקיים הצבעות אחרי השעה 11, לא נוכל

לקדם כמעט שום נושא. זאת הסיבה לדיון הנוסף שאנחנו מקיימים עכשיו.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

אפשר לקיים ישיבה נוספות ביום שלישי אחר-הצהריים.

היו"ר א' נמיר;

זה מאד קשה לרוב חברי ועדת העבודה והרווחה. אבל לא ניכנס עכשיו לדיון.

אנחנו נקיים על כך דיון ומה שיוחלט יוחלט. מר בוטון, בבקשה.

מ' בוטון;

כפי שאמר חבר-הכנסת שמאי, על העקרונות של הצעת החוק כפי שהיא מונחת בפניכם

הוצבע כאן לאחר השעה 11, והם נתקבלו. בעקבות דברי היושבת-ראש, הצבעה שהתקיימה

אחרי השעה 11 איננה תקפה ומתקיים דיון מחדש בנושא. הצוות המשפטי שעסק בנושא

התבקש, בעקבות הישיבה הקודמת, לנסח את זה ניסוח סופי. אבל לגבי העקרונות הצעת

החוק הזאת זהה לעקרונות שאושרו בישיבה הקודמת.

העקרונות הם כדלקמן. מוצע שלגבי עובד זר - ועובד זר הוא כל מי שאינו אזרח

ישראל או תושב בה, כולל עובד יושטחים, וברור שתושב השטחים הוא עובד זר - מי שמעסיק

עובד זר כזה, בין אם זה מעביד, בין אם זה קבלן כוח-אדם ובין אם זה אדם שתיווך בין

עובד זר כזה למעביד, ואין לו אישור משירות התעסוקה - - - -

י' שמאי;

היה ויכוח בענין המושג עובד זר לגבי תושבי השטחים. אני אמרתי, ואני חושב שגם

שיכנעתי את יושבת-ראש הוועדה, שכל עובד מיהודה, שומרון ועזה שיש לו אישור, נחשב

לצורך הענין כעובד לכל דבר בישראל. מאחר שלא אנחנו, חברי ועדת העבודה והרווחה,

ולא חברי הכנסת מחלקים את האישורים האלה; ומאחר שהאנשים שנותנים את האישורים

מקובלים עלינו, כי אטור לנו לערער על סמכורנם, אנחנו מקבלים את מה שהם נותנים לנו

כאילו זה היה. לכן אני חושב שבנושא הזה לא כדאי להיכנס כלל למושג של עובד זר.

עובד זר לכל דבר ובזה נגמר הכל.

היו"ר א' נמיר;

חבר-הכנסת שמאי, אם אני מבינה נכון את הערעור שהיה כאן על ההצבעה, הוא מתיירק

קודם-כל וכמעט רק לסעיף הזה. לכן, בואו נקיים את הדיון, כי הוא באמת נושא מאד

שנוי במחלוקת ורגיש. מר בוטון, בבקשה.



מ' בוטון;

מי שעובר עבירה על-פי החוק הזה הוא מי שהעסיק עובד זר בלי שיהיה לו אישור

משירות התעסוקה להעסיק אותו. זאת אומרת, אם מעביד הביא עובד בניגוד להוראות חוק

שירות התעסוקה, הוא עובר עבירה על-פי החוק הזה. אם המעביד פעל כדין והוא העסיק

עובד זר לאחר שקיבל אישור משירות התעסוקה, הוא לא עובר עבירה על החוק הזה.
י' שמאי
אם השר שרון היה מצליח להביא 10,000 עובדים זרים באישור, החוק לא היה חל

עליהם. העובדה שסגן השר פרוש עצר אותו ואישר רק 3,000 עובדים זרים, בעצם רק

3,000 כאלה צריכים להיות.

מי בוטון;

החוק הזה איננו עוסק במתן אישורים או באי-מתן אישורים. הוא עוסק רק בהיבט

הפלילי של מעביד, לרבות קבלן כוח-אדם או תיווך, שמעסיק עובד זר ללא היתר משירות

התעסוקה. זה כל מה שהחוק קובע.
שי ארבלי-אלמוזלינו
בישיבה הקודמת כשדנו על תושבי השטחים ביקשנו שהנושא הזה יבורר ויודיעו לנו

כאן מה מעמדם של תושבי השטחים. כי על-פי החוק הם עובדים זרים. אני לא רוצה לקבל

אותם כעובדים זרים כי אני חושבת שיש להם מעמד טוב יותר מעובדים זרים. צריך לתת

להם עדיפות על פני עובדים זרים. אבל נשאלת השאלה אם אנחנו צריכים להכניס הגדרה

מיוחדת לתושבי השטחים, או שצריך לתת להם הגדרה מיוחדת. יושבת-ראש הוועדה הטילה

על היועצים המשפטיים, יחד עם אנשי מערכת הבטחון להביא נוסרה בנושא הזה. אני לא

יכולה לראות אותם כמו עובדים זרים, שכל הכללים וכל המגבלות האלה יחולו גם עליהם.

אני מבדילה בין עובדים זרים מארצות חוץ לבין עובדים שבאים מהשטחים. יש לנו חובה

מוסרית אנושית לגבי הפועלים האלה ולכן דינם איננו כדין עובדים זרים.

לכן אני חושבת שצריכה להיות הגדרה מיוחדת לתושבי השטחים. בשם זה או בשם אחר.

בישיבה הקודמת אמרו לנו נציגי מערכת הבטחון שהם יביאו לנו נוסחה. זאת היינה הסיבה

שאני טענתי מדוע היוגה הצבעה לפני שהנושא הזה הסתיים.

י' צבן;

אני רוצה לשאול את חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו. נטיית הלב שלי בגישה הבסיסית

דומה לשלך כי אני חושב שאי-אפשר להשוות את האחריות שיש לנו לגבי עובדים מהשטחים

לעובדים מפורטוגל. אבל כשניסיתי ללכת צעד אחד נוסף שאלתי באיזה מובן משפטי אנחנו
יכולים להבחין כאן
האם בכך שלגבי אלה לא תהיה חובה חקוקה שהם חייבים לעבור את

כל האישורים? נדמה לי שלא. האם אנחנו רוצים שכאן הקנסות לא יהיו מרתיעים? יכולה

להיות מדיניות כזו. זאת היתה למעשה מדיניות הממשלה, בגדול, להעלים עין מהעובדה

ששלושה רבעים הם עובדי השטחים. אני נגד הגישה של העלמת-עין. זה לא טוב מכל

בחינה שהיא. השאלה היא אם יש לך מרושבה כלשהי שאולי תתקבל על דעתנו, איזה ביטוי

משפטי, ממשי, מסקני, לתת להבחנה הזאת.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

יש מלומדים יותר ממני שצריכים לתת את ההגדרה המתאימה.
י' צבן
הם יעשו מה שאנחנו נציע. את צריכה להגדיר לעצמך. הוזכר, לדוגמה, קנס

בשיעור של 15,000 שקלים. את רוצה שהקנס יהיה 10,000 שקלים? השאלה היא מה אנחנו

רוצים.



שי ארבלי-אלמוזלינו;

אנחנו בדעה שפועלים מהשטחים יבואו באמצעות שירות התעסוקה. גם את ענין הקנסות

אני רוצה לחלק לשניים. על העובדים הזרים יחול דין ארור מבחינת הקנסות. אלה שלא

באים באמצעות שירות התעסוקה, ואנחנו רוצים שתהיה עבודה מאורגנת, נלך לפי הקנסות

הקיימים בחוק שירות התעסוקה. היום הקנס הוא 900 שקל ליום על כל עובד. אני צריכה

לעשות הבחנה בין אלה שלא באים באמצעות שירות התעסוקה לבין עובדים זרים מחוץ-לארץ.

אני לא רוצה לעודד את הנושא הזה. אני רוצה לתת פריבילגיה למעסיקים שיעדיפו לקבל

פועלים מהשטחים, מאורגנים, על פני העובדים הזרים. לכן אני רוצה שתהיה הבחנה גם

בעניו הקנסות, וזה יכול ליצור תמריץ גם מבחינה זו שנעדיף אותם על פני הזרים. גם

בעבודה בבנין יש ביניהם מקצועיים, מומחים שעובדים כל-כך הרבה שנים, ועדיף שיעסיקו

אותם על פני הפועלים הזרים.

היו"ר א' נמיר;

הענין הוא לא רק משפטי. לו הוא היה רק משפטי אפשר היה ודאי למצוא תשובה.

אבל אולי למר ברק יש תשובה. בבקשה.

י' ברק;

בהמשך לדבריו של חבר-הכנסת צבן, החוק הזה נועד להרתיע את אלה שמעסיקים עובדים

זרים משני הסוגים, גם אלה שבאים מעבר לים וגם את עובדי השטחים; להרתיע את

המעסיקים ואת קבלני כוח-אדם ואת המתווכים למיניהם מלהעסיק פועלים ללא אישור. אם

חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו רוצה לעשות הבחנה בין שני סוגי העובדים, את בעצם

נותנת פריבילגיה למעסיק שמעסיק עובדים מהשטחים שלא כדין. אני רוצה שיהיה ברור

לכולם שהחוק הזה מדבר רק על אלה שמעסיקים עובדים שלא כדין.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

אני לא רוצה לתת לו פריבילגיה, אני רוצה לקנוס אותו אם הוא מעסיק פועלים שלא

כדין.

י י ברק;

החוק הזה דן בהעסקה שלא כדין והוא נועד להרתיע. אם תעשי הבחנה, אז שלא

בכוונה ייווצר מצב שלגבי העסקת עובדים מהשטחים שלא כדין יש כאילו פריבילגיה;

כאילו מעסיק כזה יקבל עונש קטן מזה שמקבל מעסיק עובד זר מעבר לים שלא כדין. נדמה

לי שזו הבחנה משונה קצת, כי שניהם עוברים עבירה.

אנחנו הודענו כאן בוועדה שהתשובה היא שאנחנו נמשיך לארגן את העובדים הזרים

במסגרת שירות התעסוקה. אנחנו הצהרנו את זה בוועדה כמה פעמים, וגם הרב פרוש הודיע

זאת במפורש. יש פה שתי מגמות שונות. לגבי עובדים זרים מעבר לים אנחנו אומרים;

שיילכו הביתה, אנחנו לא רוצים אותם פה. אבל לגבי עובדי השטחים הודענו במפורש

שאין כוונה לשלוח אותם הביתה אלא לארגן אותם. הכוונה היא להמריץ את המעסיקים

לבוא אלינו ולהגיד; החוק הרתיע אותנו, הנה אנחנו באים לארגן את העובדים האלה.

זאת המטרה. וככל שמגדילים את העונש יש סיכוי שיותר מעסיקים יארגנו את העובדים.

בתקופה האחרונה יש לנו הוכחה שיותר ויותר מעסיקים באים לארגן את העובדים.

יש פה גם תקופת מעבר. זאת בעצם היתה התשובה שניתנה בישיבה האחרונה של

הוועדה. הוועדה לא קבעה תהילת תאריך. התאריך ייקבע לקראת הקריאה השניה והשלישית

של החוק. הכוונה היא שתהיה תקופת מעבר של 4-3 חודשים. אז נצא בהודעות באמצעי

התקשורת וניתן זמן למעסיקים הישראלים לבוא ולארגן את העובדים, ואז החוק יחול.



היו "ר א' נמיר;

אני רוצה ליטול את רשות הדיבור לא כיושבת-ראש הוועדה ולומר שהבר-הכנסת צבן

ואני היינו באותה דעה. מה כאן הדילמה? אני רואה בחוק הזה חוק שיכול לארגן את

פועלי השטהים הבלתי-מאורגנים, שזה דבר מביש לכולנו. לכן הייתי בעד הנוסח הזה

והייתי בעד להשאיר הרבה זמן עד אשר יפעילו את ההוק, כי אי-אפשר לעשות את זה מהיום

למהר.

במציאות הבטחונית בארץ ולאור הפהדים הגדולים, בההלט יכול להיות מצב שלא תהיה

מגמה ברורה של שירות התעסוקה לארגן את עובדי השטחים הבלתי-מאורגנים. לפני

שבועיים שמענו מסגן יושר פרוש שמספר עובדי השטחים עדיין עומד על 76,000. כלומר,

כל הדברים שנאמרו לנו, כולל על-ידי מתאם הפעולות בשטחים, שבגלל האירועים

הבטחוניים הקשים התחילו המעסיקים הישראלים לקחת יותר ויותר עובדים ישראלים

על-חשבון עובדים מהשטחים, זה לא לגמרי מדוייק. אנחנו מכירים את הישראלים, ואת

היהודים במיוחד. יום - יומיים לאחר שהמתח עובר לוקחים אותם חזרה לעבודה, כי זה

כוח עבודה זול ובלתי-מאורגן. רק בגלל זה.

לכן יש לנו כאן דילמה שהיא יכולה להיפתר, לדעתי, רק על-ידי אחת משתי
האפשרויות
1. לקבוע שני סוגי עובדים זרים. אני מאד פוחדת מבנה שיעשו. אני לא

מאמינה שיארגנו את 76,000 עובדי השטחים. אני גם לא מאמינה שיארגנו 30,000 מתוכם.

לא מסיבות של התארגנות. אני גם יודעת שלא כל המעסיקים רוצים שיארגנו אותם. כבר

שמעתי התנגדות מאד-מאד חזקה של המעסיקים לארגן אותם. 2. או שתהיה פיסקה בחוק

בדבר חיוב לארגן את עובדי השטחים. זו הדילמה.

י' צבן;

זה החוק.

היו"ר אי נמיר;

אני מדברת על לא להסתתר מאחורי שום מלה, חבר-הכנסת צבן. אני חוששת שבאמירה

כמו שיש לנו כאן לא יארגנו אותם, בגלל שתי סיבות: פחד בטחוני והתנגדות המעסיקים.
י' שמאי
גברתי היושבת-ראש, אנחנו חברי-כנסת, אנחנו בפרלמנט, יכולים להחליט מה שאנחנו

רוצים. אני מכיר הרבה הצעות-חוק שהיו בלתי-ישימות והן עברו בכנסת. אני חושב שזו

לא הכוונה של אף אהד מחברי הכנסת הנוכחים בחדר הזה.

אני רוצה לומר לחברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו שאני זוכר ימים, שבהם עובדי לשכות

שירות התעסוקה רצו ממקום עבודה למקום עבודה, לא כדי לחפש עובדים ערבים מהשטחים,

אלא עובדים יהודים, כדי לארגן אותם. זו היתה הדרישה, הלחץ, ועל המעביד היהודי

הוטלו קנסות. עשו את זה בתקופות קשות לחקלאים, בתקופה של בציר היין ושל קטיף

התפוזים. אז היה להם קל, הם הגיעו לקבוצות הגדולות ותפסו אותם. למעסיקים
היהודים שהעסיקו עובדים עונתיים אמרו
אנחנו רוצים לשמור על תנאיו הסוציאליים של

העובד. ואני הזדהיתי אינם. זה מדהים. אני מדבר על דברים שקרו לפני כ-25 שנה.

אני אמרתי שאם קיימת איזו שהיא קבוצה בארץ שרוצה לדאוג לתנאים הסוציאליים של

העובד, למה לא? שהמעסיק ישלם. גם העובד השתתף, כי הוא קיבל פחות בשכר נטו.

היום יש 3 קבוצות עובדים: 1. הקבוצה הישראלית, ללא הבדל מין, דת, גזע או צבע

- החוק הזה לא חל עליו.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
למה? אם הוא לא הולך באמצעות שירות התעסוקה, החוק הזה כן חל עליו.



י' שמאי;

תיקף אוכיח לך שאת טועה. זה סוג אחד של עובדים. ואני מכיר את העובדים

שמביאים מהכפרים במיניבוסים למפעלי הטכסטיל.

יש קבוצה שניה של עובדים, שתחילתה בספורים שהביאו לנו עובדים שיש להם התמחות

מקצועית מיוחדת. עם זה התחילה ההעסקה של העובדים הזרים. ואז, ראו כי טוב, זה

נמשך והגיע למטפלות, לעוזרת בית ואחרים.

יש קבוצה שלישית, שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנה, ואלה ערביי יהודה, שומרון

ועזה. בקבוצה השלישית יש שתי קבוצות: 1. קבוצה שאנחנו הענשנו אותה לכאורה.

נתנו להם היתרי עבודה ובאמצעות היתרי העבודה הם הולכים לשירות התעסוקה והם מקבלים

שכר נמוך יותר מאשר מקבל העובד האחר, כי זו קבוצת עובדים שאת, חברת-הכנסת

ארבלי-אלמוזלינו, רוצה לדאוג לה.

אם אנחנו רוצים לדאוג באמת ובתמים גם לעובדים הישראלים, גם לעובדי השטחים

המאורגנים, ומצד שני אנחנו לא רוצים שהמעסיקים "יסדרו" אותנו באמצעות העובדים

הלא-מאורגנים - כי היום מחכה לנו בשער שר האוצר עם פגיעה בשכר המינימום, שאת ואני

מתנגדים לה - אז מה אנחנו עושים? אנחנו משחקים לידיו על-ידי זה שאנחנו אומרים:

אלה שיעבדו כמו עבדים, אלה שיעבדו אצל אדונים ואלה ישלמו את המחיר.

לכן צריך להיות דין אחד לכולם. אני לא רציתי להכניס את המלה "שטחים", כי

צריך להיות דין אחד לכולם. נפעיל לחץ על שירותי הבטחון שיתנו יותר היתרים.
רן כהן
אני רוצה לומר 3-2 דברים. עם כל הכבוד, זה לא הדבר החשוב ביותר בחוק הזה,

אבל החוק הזה כן עושה הבדלה בין עובדים זרים לבין עובדים מהשטחים. משום שראוי

לזכור שהענשת מעביד שמעסיק עובד זר היא בין היתר גם לשאת בכל הוצאות ההחזרה של

העובד חזר לחו"ל, אם הענישה המיוחדת היא ספציפית לגבי הענין הזה. כך שיש הבדל

בין עובד מן השטחים שעובד שלא כחוק לבין עובד זר שעובד שלא כחוק. לדעתי זאת לא

המעלה הגדולה של החוק הזה בקשר להבדל.

החוק הזה כאילו נתפר לעשות נכון גם מבחינת העובדים מן השטחים. כי דרך מלחמה

בעובדים הזרים מעבר לים אנחנו מאלצים את המעבידים הישראלים לארגן את העובדים מן

השטחים. אני אומר לכם בכל הרצינות שכל סלחנות בענין הזה היא הענשת העובדים מן

השטחים והענשת המשק הישראלי.
היו"ר א' נמיר
עקרונית הייתי גם אז בעד זה, כי ראיתי בזה כלי של ארגון עובדי השטחים. אבל

אני שואלת אותך אם אתה לא חושב שבמציאות הקיימת עכשיו בארץ יהיה מי שישתמש בזה

לרעה?
רן כהן
מיד אתייחס לזה. אני הושב שהבעיה שלנו היא החשש שמא שלב המעבר של ההתארגנות

ינוצל על-מנת להיפטר ממספר מאד מאסיבי של עובדים מן השטחים ועל-ידי כך לגרום להם

סבל ולמדינת ישראל סכנה בטחונית, כפי שאמר במפורש מתאם הפעולות בשטחים בדברים מאד

בוטים על סכנה של פיצוץ מאד קשה שם.

אני מציע שנשקול אפשרות לחייב את השר בחוק, להתקין בשלב המעבר תקנות לארגונם

של העובדים מהשטחים. כלומר, צריך להיות שלב שבו מעניקים לשירות התעסוקה ולגורמים

אחרים, בשלב מעבר של עידוד המעבידים למיניהם, לארגן את העובדים. מה תהיינה

התקנות - את זה נשקול בהמשך. אני לא חוזר בי מהחוק הזה במאומה. אני אומר להשאיר

את החוק כפי שהוא.



היו"ר אי נמיר;

לא נעשה שיהיו בחוק שני סוגים.

רן כהן;

בדיוק. אני לא מוכן שיהיו שני סוגי עובדים בחוק. אני מוכן שיהיה שלב מעבר

של עידוד, סיוע לארגון. אני מציע שבענין הזה לא נהיה סלחנים, כי בנושא של עבודה

ערבית מן השטחים, שאיננה מאורגנת, נעשים פשעים. אנחנו צריכים לקחת חשבון שכאשר

עובדים אינם מאורגנים, לא משלמים להם משכורות, זורקים אותם מהעבודה ללא פיצויים

וללא הודעה. קורים דברים איומים ונוראים שאנחנו לא רוצים שיקרו. לכן הארגון שלהם

הוא דבר חיוני מאד גם מבחינתנו.

דבר אחרון. אנחנו מציעים הצעת חוק כזו וממשלת ישראל החליטה השבוע לשבור את

החוק הזה. להפתעתי, 3,000 העובדים הזרים שממשלת ישראל אישרה השבוע את הבאתם,

אושרו בחלקם ליבוא ללא שירות התעסוקה. אתמול בדקתי את הענין והתברר לי ש-3,000

העובדים האלה יכולים להיות מיובאים לארץ בשתי דרכים: 1. כאשר חברות ישראליות

שמיוצגות על-ידי משרד הבינוי והשיכון פונות אל שירות התעסוקה כרגיל, על-פי החוק,

ומבקשות להעסיק אותם. 2. אגב, יכול להיות שהחלק השני יכלול את רוב העובדים.

מדובר בחברות קבלניות מחוץ-לארץ שזכו פה במכרז. הן תייבאנה מחו"ל גם את הבתים

וגם את העובדים, ואז השר שרון לא חייב לקבל כלל את אישור שירות התעסוקה. זו

פעולה בניגוד לחוק, כי החוק, לפי מיטב ידיעתי, מחייב שהבקשה להעסיק עובד זר תעבור

את שירות התעסוקה, ודרך שירות התעסוקה - אם זה אושר - יעבור למשרד הפנים ומשרד

הפנים מעביר אישור כניסה.

למיטב ידיעתי ממשלת ישראל קיבלה בענין הזה החלטה שהיא גם לא נכונה מבחינה

עניינית, ונדמה לי שיש בה גם עבירה על החוק. כי היא אומרת שהשר שרון יכול להפנות

את ההברות הללו ישירות אל משרד הפנים ולקבל עבורן אישור יבוא. אני יודע שגם

חבר-הכנסת שמאי נלחם קשה מאד נגד המגמה הזאת. זאת אומרת ששירות התעסוקה ודוד מנע

לא יידעו כלל, זה אפילו לא יהיה רשום אצלם. אנחנו מחוקקים פה חוק שבא לאסור על

יבוא עובדים בניגוד לחוק, והנה מביאים לארץ 2,000 עובדים זרים ללא אישור בכלל.

אני חושב שזאת ממש שערוריה.

מי הילב;

אני רוצה להתייחס תחילה לחוק ואחר-כך לומר מלה אחת מה זה עובדים מאורגנים.

החוק הזה נועד במקורו להילחם בעובדים זרים, ובמהלך החקיקה הוא החליק איך שהוא.

היו"ר אי נמיר;

הוא לא החליק. זה בכוונה. לא החלקנו.

מי הילב;

אבל לא זה היה הרעיון המקורי של מציע החוק.

היו"ר א' נמיר;

תסלח לי, זה על דעתו וזה היה הרעיון שלו.

י' שמאי;

הצעת החוק הזו באה לאחר ששתי ההצעות המקוריות היו לפני הוועדה והוסכם, בהצעת

יושבת-ראש הוועדה לשבת עם 5 יועצים משפטיים של משרדים שונים, ולאחר שישבנו אתם

גיבשנו את ההצעה כפי שהיא כתובה כאן, בלי שהיא שונתה אפילו במלה אחת.
מ' הילב
יש לנו חוק שירות התעסוקה. צריך לקבל כל אדם בהתאם להוק שירות התעסוקה.

הקנסות היום הם גבוהים ומרתיעים. גם אנחנו נגד זה. אם מישהו מעסיק בניגוד לחוק

שירות התעסוקה צריך לקנוס אותו.

לפי סעיף 32 לחוק שירות התעסוקה, מי שמעסיק עובד מהשטחים, עובר עבירה. הוא

מקבל קנס כאילו הוא מעסיק עובד ישראלי ללא הפניה של שירות התעסוקה.

לעניות דעתנו אנחנו לא צריכים פה חוק שיגרוף את עובדי השטחים יחד עם עובדים

זרים, שעוברים לפי ההגדרה של סעיף שאומר שהוא נכנס לארץ בניגוד להוק הכניסה

לישראל.

כפי שאמרה חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו, יש חוק שירות התעסוקה, שמי שעובר

עליו, כולל ערביי השטחים, ייקנס, והקנסות היום גבוהים מאד. אם רוצים עוד יותר

להרתיע, אפשר לעשות זאת באמצעות חוק הכניסה לישראל ולהטיס אותו לחו"ל על-חשבון

המעסיק. לכן, מהבחינה הזאת החוק הזה מיותר, כי יש חוק אחר שמעניש על אותו נושא.

נשאלת השאלה מהי ההגדרה של עובד מאורגן. כל עובד שעובד במפעל שחל עליו הסכם

קיבוצי, לעניות-דעתי הוא עובד מאורגן.

י' ברק;

לגבי ההצעה של התקנת תקנות, לא ברור לי בדיוק על איזה תקנות מדובר ומה הכוונה

כאן. כי זה נושא שלא התכוננתי אליו ואני מבקש לא להחליט על כך בישיבה זו. אם

אלה תקנות לנהלים לרישום מעסיקים, אין לי התנגדות. אם מדובר על יותר מזה, אני

אצטרך להתייעץ על כך במשרד.
היו"ר אי נמיר
אתה יכול להתייעץ. אנחנו נעשה מה שמקובל עלינו.

רן כהן;

יושבת-ראש הוועדה צודקת. תקנות לא עושים כאשר מדובר בהעברה של הצעת חוק

בקריאה ראשונה אלא רק בקריאה שניה ושלישית. שנית, זכותו המלאה של מר ברק לשאול,

משום שבאמת צריך להתכונן לענין הזה. אני אתן לך דוגמאות מאד טריביאליות. למשל,

תקופת מעבר של התארגנות.
י' ברק
זה כתוב בחוק.

רן כהן;

מה שכתוב בחוק חייב להיות גם בתקנות כדי להגדיר את התקופות הללו. ב. סיוע

שיינתן על-ידי שירות התעסוקה לארגן את העובדים הלא-מאורגנים. כל דרך שהיא:

טכנית, כספית, ארגונית וכוי.
י' ברק
אנחנו מתנגדים לזה.



רן כהן;

מותר לכם להתנגד. איננו רוצים לשנות את החוק במהותו, אבל הדבר הפשוט ביותר
שיכלו להגיד הוא
אנחנו רוצים למצוא שתי הגדרות לעובדים זרים. אנחנו לא רוצים

בזה, כי אנחנו כן רוצים להחליט בענין, אבל אנחנו רק אומרים שלהערכתנו צריכים לתת

שלבי מעבר קצובים בזמן, צריך לתת סיוע ממשלתי, צריך אולי פה ושם לתת איזה שהן

צורות התארגנות מסויימות, אם במינהל האזרחי, אם בשירות התעסוקה בתוך ישראל, אם

על-ידי התערבות של לשכת התיאום. אלה דברים שצריך לעשות אותם. זה לא דבר כל-כך

פשוט.

לסיום, אני מבקש לדעת אם ניתן שאותם קנסות שייגבו בגין החוק הזה ייועדו לקרן

למניעת אבטלה. כי נדמה לי שזאת היתה הכוונה בתת-מודע של כולנו כשדיברנו על

הדברים הללו. רצינו שזה יהיה גם למלחמה בעבודה זרה, אבל גם סיוע למלחמה באבטלה.
שי ארבלי-אלמוזלינו
לא קל להוסיף הגדרה לגבי תושבי השטחים. הרי חוקי מדינת ישראל לא חלים על

השטחים. בצווים שתוציאו המי נהל האזרחי, או הממונים על השטחים, הם התאימו את

ההוראות של חוקי מדינת ישראל והפכו אותן להוראות מחייבות בשטחים. כמו שעשו בנושא

החינוך, כמו שעשו לגבי בריאות ולגבי דברים אחרים, חוקים שקיימים אי-אפשר להחיל

אותם באופן אוטומאטי . זו אוכלוסיה שתושביה הם תושבי ירדן וארנה לא יכול להחיל

עליהם חוקים וכללים של מדינת ישראל.

לכן קשה לתת פה הגדרה לתושבי השטחים. אני בעד סוג שלישי, אבל לא לקבוע אותו

בחוק. אני מציעה להוסיף בחוק סעיף בנוסח הבא: רשאי השר לקבוע בתקנות סוגי

עובדים נוספים שחוק זה יחול עליהם, בשינויים המחוייבים ועל-פי כללים שייקבעו

באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.
מ' בוטון
לאיזה סוג של עובדים אחרים הכוונה?
ש' ארבלי-אלמוזלינו
הכוונה לתושבי השטחים.
מ' בוטון
הם כבר כלולים בחוק.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
אני מתנגדת לכך שהם ייכללו בחוק. על זה הוויכוח. למה אני אומרת: סוגי

עובדים נוספים? אני מתנגדת לכלול את תושבי השטחים בהגדרה של עובדים זרים, שיחולו

עליהם כל הכללים תאלה שאתם קבעתם כאן.

אני אומרת שצריך לקבוע סוג נוסף של עובדים שלמדינת ישראל יש אחריות עליהם.

אבל הם צריכים לבוא לעבודה בצורה מאורגנת ובאמצעות שירות התעסוקה.

לא מובן לי. יש מעביד שרשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל, שהוא

מעסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכוח הכניסה לישראל, ואחר-כך אתם מוסיפים:

"(2) העביד כאמור בפסקה (1) עובד זר בניגוד להוראות סעיף 32 להוק שירות התעסוקה".

אם הוא העביד בניגוד להוראות סעיף 32, זה חל גם על היהודי במדינת ישראל אם הוא

לא עובד.



י' ברק;

כתוב "עובד זר". הכוונת היא שיהיה עונש חמור לגבי עובד זר.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

אתה תעניש אותו פעמיים, פעם אחת על-פי הכניסה לישראל ופעם אחת מפני שהוא עובד

זר בניגוד להוראות חוק שירות התעסוקה?
י י ברק
לא. או זה או זה.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

מי שעובד בניגוד להוראות שירות התעסוקה דינו יהיה אחד ולא שעל עובד זר יחול

דין אחר. לשלושת סוגי העובדים צריך להיות-דין אחד. עובד ישראלי, עובד מהשטחים

וגם עובד זר - אם הוא לא בא באמצעות שירות התעסוקה, דינו אחד. לא צריך לכתוב את

זה כאן. ארנה יכול לצרף את זה לסעיף 1 ולומר: שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק

הכניסה לישראל, ועובד בניגוד להוראות סעיף 32 לחוק שירות התעסוקה.

לגבי הקנסות, לדעתי הם יותר מדי גבוהים. אי-אפשר לאכוף את החוק הזה. יש

הרבה מקומות קטנים שמעסיקים פועלים. בכפרים מעסיקים פועלים מהשטחים.

לגבי סעיף 3 - מעביד בפועל. "נעברה עבירה לפי סעיף 2 בידי קבלן כח אדם,

יואשם בעבירה כאמור גם מי שהעסיק בפועל את העובד הזר, אלא אם הוכיח שהעבירה נעברה

שלא בידיעתו ושנקט בכל האמצעים הסבירים למניעתה". מה זאת אומרת "נעברה שלא

בידיעתו"? מי אחראי, לא הוא? ואז הוא פטור? מצד אחד אתם באים להחמיר ומצד שני

אינם באים להקל. הוא יכול להטיל את האשמה על מישהו אחר? אלה ההצעות שלי.

י י מילגרם;

נושא ראשון בענין מועד התחלת הפעלת החוק. יש לשקול בכובד-ראש את נושא ענף

הבנין שעלול להיפגע או להשתבש לתקופה ארוכה עקב הפעלה בעיקר לגבי תושבי השטחים,

ולכן, במיוחד לגבי ענף הבנין צריך לקבוע תחולה די רחוקה שתאפשר התארגנות טובה כדי

שהפגיעה תהיה קטנה ככל האפשר.

באשר להצעתו של חבר-הכנסת רן כהן לגבי קנס מיועד לקרן למניעת אבטלה. עמדת

האוצר היא שאין לקבוע את סדרי העדיפויות של ההוצאה של המדינה על-ידי מי מסוגל

לגבות הרבה כסף. לפי זה למס הכנסה היה צריך להיות התקציב הגדול ביותר במדינה,

ולשירות למפגר בכלל לא היה צריך להיות תקציב, כי השירות למפגר איננו מסוגל לגבות.

לכן קובעים את סדרי העדיפויות של האוצר בנפרד מאפשרויות ההכנסה. משום-כך אני

מתנגד לנושא של קנס מיועד.

לגבי הצעתה של חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו, למעשה זה מאפשר בעתיד שהחוק הזה

יופעל בכלל לא לגבי עובדים זרים אלא לגבי כל מיני סוגים של עובדים. לכן, או

שצריך לשנות את שם החוק, וזה בכלל נושא חדש שלא היה בהצעות החוק האחרות. יש גם

להזכיר שמשרד האוצר רוצה לבטל את חובת הזיקה לשירות התעסוקה לישראלים, ולאור זה

אנחנו מתנגדים להצעה מהסוג הזה שהאפשרויות בעתיד יכולות להיות לא רק לגבי עובדי

השטחים אלא גם להטיל קנס בגובה 15,000 שקל על עובד ישראלי שלא אורגן באמצעות

שירות התעסוקה, או בכלל לגבי עובדים מכל מיני סוגים, שלפי ההצעה שלך לא ברור אם

בכלל זה יהיה נושא לשירות התעסוקה. השר יהיה רשאי להכליל כל מיני סוגים של

עובדים, בענפים אחרים.



י' צבן;

לאחר ששמעתי את כל הדיון אני מציע שנאשר את הצעת ההוק כמו שהיא בקריאה

ראשונה. אני אתנגד בחריפות לכל המחשבות שלך. אני מציע לדחות, בענף הבנין, ל-5

השנים הבאות את ביצוע החוק הזה. אגב, אני מציע לכל הגורמים הרלבנטיים, בצורה

רשמית או לא בצורה רשמית, להודיע כבר שהחוק הזה נמצא בתהליכי חקיקה מתקדמים

ותתחילו כבר להיערך, ואל תאמרו אחר-כך שלא היה זמן להיערך לענין הזה. לחוק הזה

יש מטרה מוגדרת. היא מכוונת גם לגבי התיאלנדים, גם לגבי הפורטוגלים וגם לגבי

עובדי השטחים.

יכול להיות שנמצא סידור, כפי שאומרת חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו. באופן

עקרוני אינני חושב כך. הענין הזה ייפסק רק אם נפעל בתוקף. או שסתם נחוקק חוקים

שכולם יצפצפו עליהם.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
אני אצביע נגד.

הי ו "ר א' נמיר;

גם בישיבה הקודמת זה היה רוח הסיכום שלי. אני הייתי בדעה שזו הדרך היחידה -

גם אם צריך לשנות ולתקן אותה - לארגן את עובדי השטחים. ב. אחרי הכל אנחנו דנים

בהצעת-חוק בקריאה טרומית. גם את הדברים האחרים של הפיסקה הנוספת, או סעיף שמסמיך

בחוק את השר להתקין תקנות, נעשה בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השניה והשלישית.

על-פי הסיכום הזה אני מבקשת להעמיד להצבעה את חוק למניעת העסקת עובדים זרים

שלא כדין, התשנ"א-1991

הצבעה

בעד החוק - 4

נגד - 1

חוק למניעת העסקת עובדים זרים שלא כדין, התשנ"א-1991. נתקבל

היו"ר אי נמיר;

חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלי נו היחידה שהצביעה נגד. אני אבקש מהיועץ המשפטי

לוועדה להכין את הצעת החוק לקריאה ראשונה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים