ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 09/01/1991

האבטלה בדימונה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 215

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי, כ"ג בטבת התשנ"א (9 בינואר 1991). שעה 00;09

(ישיבה פתוחה)

נכחו -

חברי הוועדה; א' נמיר - היו"ר

רו כיון

ע' פרץ

י י פריו

י י צבו

י י שמאי

מוזמנים; חבר-הכנסת א' דיין

חבר-חכנסת ר' ריבלין

צי קורו - מנכ"ל משרד התעשיה וחמסחר

ג' ללוש - ראש עיריית דימונה

א' אבוטבול - מ"מ ראש העיר דימונה

ע' כץ - המשנה למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

י י ערד - סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

י' לוי - סמנכ"ל בכיר למימון, משרד התעשיה והמסחר

מ' מן - ממונה אזורי מחוז הדרום, הכשרה מקצועית

משרד העבודה והרווחה

מ' כהן - מנהל אזור דימונה, שרות התעסוקה

י י מילגרם - רפרנט עבודה, אגף התקציבים, משרד האוצר

מ' שמיר - מנכ"ל מפעל "ווישי ישראל" + דייל

י' סעדון - סגן יו"ר מטה התעסוקה, ההסתדרות

ח' ישראל - ראש לשכת הקשר של התעשיינים בכנסת

י' בוטבול - מזכיר מועצת פועלי דימונה

חי אלפסי - מזכיר איגוד מקצועי במועצת פועלי דימונה

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מ' הלנברג

סדר-היום; האבטלה בדימונה



האבטלה בדימונה

היו"ר אי נמיר;

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. אני רוצה

לבקש את רשות החברים לישיבה פתוחה.

הנושא שעל סדר-יומנו הוא האבטלה בדימונה. במליאת הכנסת הועלו שתי הצעות בנושא

דימונה, ואני מתייחסת ביחוד להצעה של חבר-הכנסת ריבליו. אני לא הייתי במליאה באותה

שעה, היתה לי פגישה עם עובדי מפעל פריכוז שעמד להיסגר. כשעליתי לאולם ראיתי את ראש

העיר, ממלא-מקומו, חברים רבים מדימונה שאותם אני מכירה מקרוב. אמרתי שאני מוכנה לקיים

דיוו בוועדה בנושא התעסוקה בדימונה. אנחנו מקיימים את הדיון הזה היום.

בבקשה אדוני ראש העיר.
ג' ללוש
גבירתי היושבת-ראש, חברי הוועדה, קודם כל אני רוצה להודות על קיום הדיון הזה.
היו"ר אי נמיר
אני רוצה לומר שהחברים מדימונה לא הבינו מה פירוש דיון במליאה. זה יכול להיות

בעוד שנה, וזה יהיה דקלרטיבי ולא יותר.
ג' ללוש
רצינו שיהיה דיון במליאה. אנחנו לא יודעים לאן לפנות. היום אני רוצה להיות יותר

ענייני ופחות אמוציונלי.
ר' ריבלין
אני מבקש להבהיר שהמציע לא יכול לבקש העברת הנושא לוועדה.
ע' פרץ
אנחנו הצענו להעביר את הנושא לוועדה. חבר-הכנסת מצא הציע שיהיה דיון במליאה.
היו"ר אי נמיר
אני יודעת שהמציע יכול להציע רק לקיים דיון במליאה. אני יודעת גם מה היה מאחורי

הקלעים.

רשות הדיבור לראש העיר.
גי ללוש
בדימונה 1,706 דורשי עבודה, לא כולל 940 משפחות/שהגיעו לעיר ולא כולל מאות אנשים

שאינם באים לשרות התעסוקה מפני שהם לא רוצים להתבזות ולקבל דמי אבטלה. המספר הזה גם

לא כולל חיילים משוחררים שאינם חוזרים הביתה. פעם הם עברו לתל-אביב ועכשיו - לחוץ-

לארץ. זה גם לא כולל בנים ובנות שבאוניברסיטאות. כ-1,400 לומדים במוסדות להשכלה גבוהה.

וצריו להביא בחשבון גם את הצרה של הכושים העבריים, שאיש לא יודע מה מספרם.



לפי כל מה שאמרתי עד כה ברור שמספר המובטלים גדל באופן משמעותי זאת אומרת,

לפחות 15% מובטלים בדימונה. אם ניקח בחשבון את מספר המובטלים היום, למעלה מ-600,

זאת אומרת שתוך חצי שנה נגיע לאבטלה של 30% בדימונה. אם מישהו הושב שאפשר לחיות

עם זה, אני מזמין אותו למחזה שהיה אתמול כשהיה אילוץ לנתק את זרם המים.

ובמצב הקשה הזה איך אפשר לומר למי שמשתכר 900 שקל, פחות משכר המינימיום, ששכרו

יופחת.

בראשית דברי ציינתי את הנתון של 940 משפחות עולים. אתמול קיבלנו נתון נוסף -

110 אקדמאים עולים שאין מה להציע להם.

במפעלי ים-המלח התקבלה החלטה לפטר %3 מכלל המועסקים. כאן אני מבקש לציין שאלפי

עובדים בכימיקלים לישראל מועסקים באמצעות חברות כוח אדם.
יי צבן
על מה אתה מבסס את זה?
היו"ר אי נמיר
נאפשר לראש העיר להסביר את הדברים באופן ברור.

גי ללוש;

אני כעוס שתושבי דימונה נשארים ללא מים, עובדים ללא תנאים ומקבלים משכורת נמוכה.

אני מתביש.

הציונות האמיתית היא לא בתל-אביב ולא בירושלים. להיות תושב עיירת פיתוח בנגב,

זה להיות ציוני במלוא המובן. אם איש לא מבין את זה, אולי נסביר את זה בדרך אחרת. קצו

כל הקיצים.

בים-המלח 1,000-800 עובדי קבלן. הקומיסיון המשולם - 8% -10% הצענו שעיריית

דימונה תקים חברה לכוח אדם. זה נייר עבודה שהוכן על-ידי צוות מומחים שאינם פוליטיים.

זה הוגש לפני שנה וחצי. העליתי את ההצעה הזאת אבל לא קיבלתי תשובה. ההצעה היא שהעובדים

יעבדו איתנו לפי חוזה מיוחד, באותם תנאים כמו היום.

אני רוצה לספר שמר משה שמיר, מנכ"ל מפעל "ווישי ישראל", פנה לשלושת השרים

הנוגעים לענין בקשר להרחבת המפעל והציג פרטים. אני הצטרפתי אליו. פנינו במשותף.

לא נתקבלה תשובה. כלומר, גם כשמצד יזם יש רצון לעשות אנחנו נשארים תקועים באיזה

שהוא מקום.

אומרים לי, תביא יזם. אני מוכן להביא יזם אבל מתי אני יכול לטפל בזה אם שבועיים

בחודש אני צריך לחפש אפשרות לשלם משכורת לעובדים ושבוע בחודש אני צריך להיות כאן

ושם, גם בבית-המשפט וגם לעשות שתדלנות בקרב חברי כנסת, שבוע כאן ושבוע כאן.

ברשותכם, כמה נתונים. בעשור האחרון נטשו את דימונה 10,000 איש. בשנת 1980

היו בדימונה 32 אלף תושבים, ואם כי הריבוי הטבעי בדימונה הוא השני בגודלו, ירד

מספר התושבים ל-24,800.

אנחנו מקבלים עלייה. יש מעסיקים שמפטרים עובדים ותיקים והיילים משוחררים כדי

לקלוט עולים, אבל לא מתוך אידיאולוגיה אלא מפני שהם מקבלים השתתפות של משרד הקליטה

להעסקתם של העולים. זה גורם לתסיסה. אני מזהיר מפני זה.
יי צבן
עד לפני זמן מה חייל משוחרר קיבל השתתפות.
גי ללוש
המעביד רוצה להקטין את העלויות שלו. הוא בא אל החייל המשוחרר ואומר לו: אני

קולט עולה. זה נשמע יפה, ציוני, אבל צריך לזכור שהוא מקבל השתתפות להעסקת העולה

ההדש ובתום תקופת ההשתתפות הוא יפסיק את עבודתו של אותו עולה ויקבל במקומו עולה אחר,

שגם להעסקתו הוא יקבל השתתפות. הוותיקים מתחילים לחוש ניכור.
יי שמאי
הסיפור הזה חוזר על עצמו גם כשמדובר על עולים.
גי ללוש
נכוו, עולה חדש יוחלף בעולה אחר חדש ממנו.
יי צבו
לבש וזרוק.
גי ללוש
אני מבקש להזהיר את עצמנו מפני התופעה הזאת אשר הורסת את כל הרקמה העדינה שביו

ותיקים לעולים. כתוצאה מהמצב הסוציואקונומי הקשה של האוכלוסיה הוותיקה היא מרגישה ניכור

כלפי העולים החדשים. הוותיקים רוצים לחיות בכבוד. הם לא מקבלים את זה. אנחנו חדלים להיות

החזית שעומדת לפני האנשים האלה. לפעמים יש מצב שאתה עומד חסר אונים, אתה מאבד את המצפוו

שלו, צלם אנוש שלך. אני מדבר עלינו, הנבחרים, אנחנו מאבדים את אלה כי לא יכולים לתת את

המינימום הנדרש.

וכדי להוכיח מה כסף יכול לעשות. לקחנו 15 ילדים שנאמר שאיו להם שום סיכוי להגיע

ולעבור את בחינות הבגרות. לקחנו עבורם מורה ואמרנו לו: תלמד אותם שלוש יחידות במתמטיקה.

תלמד אותם ביולוגיה. תקבל כסף. אני רוצה לדעת מה נוכל לעשות עם אותם ילדים שנגזר עליהם

שלא יוציאו תעודת בגרות. רבותי, 13 מתוך אותם 15 ילדים עברו בחינת בגרות במתמטיקה בשלוש

נקודות. כל זה תמורת 20 אלף שקל ששילמנו למורה פרטי. אסור שדור שאמור להיות המגו של מדינת

ישראל יהיה דור מקופח. מה קורה בעיירות הפיתוח? למה כל כך מעט תלמידים מצליחים לעבור

את בחינות הבגרות? - הכל בגלל חוסר משאבים. אם נוסיף סכום מזערי, בשוליים, ניתו להכפיל

את מספר אלה המגיעים לבחינות בגרות בעיירות הפיתוח ומדינת ישראל תצא נשכרת.

אצלנו המצב קשה. אתה לא יכול לתת חינוך לילדים כי אתה חייב לסבסד ב 45%-את משרד

החינוך. אם אתה נזקק לרופא - אתה צריך לנסוע לבאר-שבע. חתמנו על הסכם עם רופאים. משלמים

180 שקל לתורנות. אם לא נשלם - אנשים ימותו.
יי שמאי
קופת-חולים לא משלמת?
גי ללוש
זה עניו של משרד הבריאות, מד"א ומשרד הבריאות.

אומרים שאנחנו חורגים מהתקציב. לפני שבועיים קיבלתי נזיפה משופט, מהשופט אליאס,

כי ילד לא הגיע לבית-הספר. יש סדר עדיפויות לאומי. לא ייתכו שההוצאות לחינוך יהיו שוות,

אותו דבר בתל-אביב ובדימונה. ואותו דבר לגבי רווחה.

אני חוזר ואומר שהצענו שעיריית דימונה תקים חברה לכוח אדם. יש לי חברת בת ואני

מוכו לזה. החברות לא ירוויחו כל כך הרבה מהקומיסיוו שהו מקבלות ואנחנו נוכל לקלוט

תמורת הסכום הזה, למעלה ממיליוו דולר, כ-150 עובדים.
לסיום אני אומר
המצב חמור. יש פיצוץ בקנה. אם לא יפתרו את הבעיות - אני אהיה

זה שיוביל את המאבק. אני אקה אחריות. יש לי שותפים. לא מעניינת אותי המפלגה אלא דימונה,

עיר הפיתוח.
יי בוטבול
גבירתי היושבת-ראש, אני מודה לך על זימון הישיבה הזאת. היינו זקוקים לה. אני

מצטרף לדבריו של ראש העיר ביחס למה שקורה בדימונה.

במפעלי כי"ל בדרום יש כ-1,200 עובדי קבלן. במפעלי ים-המלח, פוספטים בנגב, רותם

דשנים, רכבת ישראל, תשלובת ערד, מתכת סדום, בכל אלה יש עובדי קבלן. חברות כוח אדם

צצות כמו פטריות מורעלות ומנצלות את העובדים. את הצרה הזאת של חברות כוח אדם העלינו

בכל הפורומים. עשינו שביתות ואותי תבעו על נזקים, 100 אלף דולר. המצב הובא לכנסת,

להסתדרות, התהליך הזה מתפשט ואין מי שיעצור בעדו.

צעירי דימונה מסתובבים מובטלים. אני חושש שיהיה פיצוץ חברתי, וזה קרוב מאד.

אני בא למפעל ואומר למעביד: תקבל חיילים. הוא אומר: לא, אני רוצה עולים. הוא ישלם

לעולה 1,042 שקל אבל הוא יקבל בשביל העסקתו. הוא לא יקבל כלום תמורת העסקת חייל.

התופעה הזאת מתפשטת והולכת והצעירים מסתובבים בחוץ ללא תעסוקה, הם מסתובבים כמו פרופלר,

כמו סביבון, ללא תכלית. עובדים מועסקים ללא קביעות ומפוטרים ללא התראה.

שני בנים שלי נמצאים בניו-יורק. יש לי בן שמסתובב בדימונה. הוא מתבייש שאבא שלו

מזכיר מועצת הפועלים ולא מצליח לסדר לו עבודה. אינני רואה מפעל שיכול לפתור את בעיית הצעירים.

גם בקש לדיור יש אפליה. לא יכול להיות שעולה מקבל דירה וצעיר אחר לא. אני מכיר

זוג צעיר. שניהם שרתו בצה"ל. השתחררו וגרו עם הסבתא. במשך 6 חודשים הם לא זוכים לדירה.

העולים כן זוכים.
אמרה לי רופאה עולה
הצפון אפריקאים עזבו ואנחנו מקבלים את הדירות שלהם אבל אם

לא תהיה לנו עבודה, גם אנחנו נצא ודימונה תישאר עם דירות ריקות.

המפעלים אינם קולטים עובדים. היה אתר ארכיאולוגי עם 100 עובדים, הוא נסגר למרות

מלחמתו של ראש העיר.

במצב הקיים אני חושש מפיצוץ חברתי. זה מפחיד אותי. וכאשר סל קליטה יסתיים גם

העולים יסתובבו והבעיה תחריף. צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה.
מי כהן
גבירתי היושבת-ראש, חברי הוועדה, בדימונה רשומים היום 1,176 דורשי עבודה. יש

217 הזמנות עבודה כעיקר בטקסטיל, בניין ושרותים. בלשכה רשומים 113 חיילים משוחררים.

ל-573 ניתנו אישורי אבטלה בחודש דצמבר, ו-176 נמצאים בקטגוריה של מקבלי הבטחת הכנסה.
היו"ר אי נמיר
כמה קיבלו אישורי אבטלה?
מי כהן
573.

מספר המובטלים 6 ימים ויותר הוא 683. זה מתוך 1,176 דורשי עבודה.
י' שמאי
האם מספר הסרבנים הוא רק 25?



מ' כהן;

כך. 25 סרבנים, בקטגוריה של עבודה מתאימה והבטהת הכנסה, הממומנת על-ירי

האוצר. במקרה כזה כל עבודה היא מתאימה למעט בריאות. מי שרשום להבטחת הכנסה צריך

לקבל כל עבודה.

עי פרץ;

אתה מצליח לאייש?

מי כהן;

כו.

מספר עובדי יש"ע באזור דימונה, 160, בתעשיה.

היו"ר א' נמיר;

איפה?

מי כהן;

בטקסטיל.

היו"ר אי נמיר;

איפה בעיקר?

מי כהן;

בביתן דימונה, 100 איש.

היו"ר אי נמיר;

הם מאורגנים על-ידי שרות התעסוקה?

מי כהן;

כו.

יש גם פורטוגזים. יש הזמנה ל-25. בפועל עובדים 12.

אנחנו עומדים לפתוח קורס לאריגה, בשיתוף פעולה עם משרד העבודה. אם לא ניתו

להם אישורים, גם יהודים לא יוכלו לעבוד. הם חלק בלתי נפרד מהאריגה.

יי צבו;

3 שנים מדברים על קורס האריגה הזה.

יי בוטבול;

כל הזמו אנחנו מנסים לפתור את הבעיה הזאת של אריגה. שלחנו מאות עובדים לכיתו,

עם השתתפות של משרד העבודה, תמורת 500 שקל לאיש לחודש. לא היתה הצלחה.



עכשיו לקחנו את זה על עצמנו ועם רשת עמל ומשרד העבורר. אנחנו נלמר את חאנשים.

האנשים יקבלו מענק של 1,000 שקל. מהצר שלנו הם יקבלו דמי אבטלה. זה יהיה בונוס.

אולי נצליח לגייס את העובדים.
י' פרח
מה משר הקורס?
יי בוטבול
6 חודשים.

בבניין עובדים 150 פועלים מהשטחים ובחקלאות - כ-50.

אתמול היינו בישיבה במועצה אזורית ערבה. המושבים אמרו שהם מעוניינים לקלוט

1,200 עובדים. אבל תמורת 1,100 שקל, מי ילך לעבוד בחקלאות?
היו"ר א' נמיר
נשמע את דבריו של מר משה שמיר, ממפעל וישיי ישראל.
מי שמיר
גבירתי היושבת-ראש, חברי הוועדה הנכבדים, עמיתי, אני רוצה לדבר על חצי הכוס

המלאה ולומר מה אפשר לעשות כדי למלא את המחצית הריקה.

לראש העיר איו זמן כדי לטפל בהבאת יזמים. אני מביו אותו ואת כאב לבו על כך.

אני יזם. אני מבקש להביא לידיעתכם שאנחנו חלק מחברה רב-לאומית מובילה בעולם בתחום

ייצור רכיבים אלקטרוניים ואנחנו מייצגים את קדמת הטכנולוגיה בעולם.

במפעל בדימונה מועסקים קרוב ל-350 עובדים. במרכז ההשקעות מונחות תכניות ואלמלא

המכשולים העומדים לנו בדרך יכולנו להעסיק כבר היום יותר מכפליים.

כתעשייו ישראלי גאה אני רוצה לומר שההערות שנשמעו לגבי עובדי קבלו שייכות

לחברות בבעלות הממשלה.
יי שמאי
אתה לא מעסיק עובדי קבלו?
מי שמיר
אני לא מעסיק שום עובדי קבלו.
ועוד נקודה שאני גאה בה
כל העובדים אצלנו הם יהודים, 500 בחולוו ו-350 בדימונה.

בדימונה יכולים היו להיות 1,300 עובדים. כל העובדים יהודים.
היו"ר אי נמיר
כולם עובדים ישראלים. אנחנו מקפירים על המינוח הזה.
יי שמאי
העובדים הם ישראלים, ובמקרה יהודים.
מי שמיר
לא פנה אלי מהנדס ערבי שנדחה. כל העובדים אצלנו יהודים.



התעשיה הואשמה בהעדפה של עולים חדשים על פני יוצאי צבא. מנהל המפעל שלנו הוא

מפקד חטיבת צנחנים, הוא לא מקפח יוצאי צה"ל. אני מבקש לתקן את הרושם שעלול להתקבל

מההכללה.

אנחנו גאים שהמפעל בדימונה ועובדיו עומדים בתחרות מול חברות אחרות שלנו בארצות-

הברית, בגרמניה, ביעילותם ובמסירותם לעבודה, וזה למרות התדמית שיוצרים על עובדי התעשיה

בישראל, שהם נחשלים ונרפים. אם יש נרפים - המנהלים הם כאלה.

ומכאן אני רוצה להצביע על כמה דברים.
י' צבן
מושג על הייצור שלכם.
מי שמיר
אצלנו הכל ייצוא. ב-1991 נייצא מהמפעל בדימונה קרוב ל-30 מיליון דולר.
ר' ריבלין
כמה מהעובדים במפעל אינם מדימונה?
מ' שמיר
אני רוצה לומר שאנחנו, היזמים והתעשיינים, מופתעים שהציבור מופתע. זרענו פורענות

וזו התוצאה. כשאני צריך לבלות כמה שעות עם נגיד בנק ישראל כדי לשכנע אותו שהפרסומים

הבאים מבנק ישראל על הצורך לבטל חוק עידוד השקעות הון גורמים לנזק בלתי הפיך; כשאני

צריך להסביר שמדינת ישראל לא מתחילה בחדרה ונגמרת בגדרה; כשאני צריך להסביר שאיש לא

ילך לאזור פיתוח אם החוק לא יעודד את זה, ובגדול - אז זאת התוצאה.

אני רוצה לשבח את הרוח החיובית הנושבת ממשרד התעשיה והמסחר. כדי שיבואו יזמים, חייב

להיות אקלים מתאים ותחושה שזה חיוני, דרוש ורצוי למדינת ישראל. יאפי לא צריך להסביר

שמדינת ישראל כוללת את הנגב, והנגב לא לעולם יכול להיות שומם, וימשיך להיות בידנו.

לצערי, אנחנו עושים כל החטאים שעולים על הדעת כדי לא להשיג את המטרה.

ולהערות, ולא לפי סדר החשיבות. זה מעגל סגור. הכל חשוב. זו הערה ראשונה. תרשו

לי להעיר כמה הערות ששייכות לאו דווקא לוועדה הזאת או לסמכות הוועדה הזאת אבל אני מצפה

שהיא תשמש לנו מנוף, לב ושופר בקרב חברי הכנסת וממשלת ישראל שצריכה להיות מונחית על-

ידי בית הנבחרים.

רווחיות התעשיה. אינני בטוח שהדגשתי שכל התוצרת שלנו מיועדת לייצוא לארצות

המפותחות, זאת אומרת לשוק הדולרי. גם המכירות שלנו לגרמניה זה בדולרים. יש ויכוח על

גובה השכר? - אני מוכן לשלם ובלבד שהחברה לא תתמוטט מכך. אני מוכן לשלם כמה שיותר

ובלבד שהחברה לא תתמוטט מכך. אצלנו, כאשר החשבונות הם דולריים גם קביעת עלות העבודה

היא בדולרים וכאן הגענו לאבסורד. עלות שעה בדימונה הגיעה ל-6.40, בארצות-הברית - 8.5

דולר. זה כל ההבדל. יש לנו שם מפעלים על גבול ארצות-הברית מקסיקו. העלות במקסיקו היא

1.5 דולר.
היו"ר אי נמיר
אני מבקשת שתחזור על הנתונים.
מי שמיר
עלות שעה אפקטיבית אצלנו - כ-6.30 דולר; בארצות-הברית - 8.5 דולר. באנגליה -

פחות מאשר אצלנו. יש לנו מפעל באנגליה, שם עלות העבודה זולה יותר מאשר כאן. ככל

שהדרג עולה כך זה יותר.



החברה בישראל חייבת לספק רכב ואנחנו מגיעים לעלות כמו בארצות-הברית, יותר

מאשר באנגליה.

י' צבן;

מר. השכר?
מי שמיר
עובד שנכנס לעבודת, בלי ידיעה, מקבל שכר מינימום פלוס תוספת. זאת אומרת,

שכר מינימום - 1,040 - ומיד תוספת של 50-40 שקל. זה סביר. אני גאה מאד ברווחת

העובדים.

אצלנו יש שיתוף של העובדים ברווחים, כל העובדים לא רק הבכירים. מדברים על

רווחים לפי נוסחה מקובלת. יש שיתוף של עובדים ברווחים.

שער המטבע, זה מביא את הדברים לאבסורד. אנתנו עושים בתחום של נישות שבהם יש

לנו יחסית יתרון גדול. אילו שער הדולר היה נותן תמורה סבירה היינו עושים כפול.

אנחנו לא עושים מה שלא כדאי. במקום שאין רווח, אנתנו לא נוגעים.

אילו היינו מקבלים את דמי האבטלה שהמדינה משלמת - יכולנו לקבל 150 עובדים

נוספים. כלומר, אם דמי אבטלה היו משולמים לנו, עלות העבודה היתה יורדת לחצי והיינו

מעסיקים 200-150 עובדים נוספים.
ר' ריבלין
כמה עובדים יש?

מי שמיר;

היום יש 350.

אם מותר לי לומר משהו כאזרח שאיכפת לו; תשלום דמי אבטלה, כפי שאני מדבר עליו,

זה עדיף על מובטלים שיושבים על ברזלים בכיכר העיר.

אילו המסגרת של עידוד השקעות הון היתה נותנת לנו פריבילגיה להעברה מחולון

לדימונה, היינו עושים את זה, היינו מעבירים מחולין לדימונה. אני חוזר ומודיע במלוא

האחריות, שאילו היה ניתן לנו, היינו מעבירים את הייצור לדימונה שלב אחרי שלב ואולי

בסופו של דבר הכל היה עובר לשם. היום החוק לעידוד השקעות הון לא מכיר בהעברה. אם

תהיה העברה מחולון לדימונה, בחוק אין שום פריבילגיה.

י' שמאי;

אתה טועה, מפעל של כור, שהועבר לברקן, קיבל אלפי שקלים, לפי חוק עידוד השקעות

הון.

היו"ר א' נמיר;

מר שמיר, אני מבקשת שלא תשיב. יושב כאן מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר והוא, אם

ימצא לנכון, ישיב.

מי שמיר;

אני מאחל פריחה לכור. אני לא אנהל את העניינים שלי בבג"צ.



ולנושא התשתית. כאן אנחנו עומדים מול דברים שקשה לי להסביר אותם. אני צריך להקדיש

זמן ולנהל מאבקים כדי שחברת החשמל תיתן לי עוד חשמל, כי גמרתי את החשמל במקום. אנחנו

צורכים 2.5 מגוונט ויש לנו תכנון לשלוש השנים הבאות. בלי חשמל אני לא יכול לנהל ולהפעיל

את המפעל. פניתי לשלושת השרים הנוגעים בדבר ולא קיבלתי תשובה.

פניתי לשרים מודעי, ניסים ושרון בקשר לחברת מבני תעשיה שמחזיקה את הבניין שהוא בבעלות

המדינה. ביקשתי שזה לחזור לבעלות המדינה, כי חברת מבני תעשיה הפכה להיות עסק. חברת

מבני תעשיה היתה זרוע מצויינת בידי הממשלה, לעודד יעדים לאומיים. מאז שהיא הפכה לעסק
אומר מנהל החברה
אני צריך לר1ראות רווחים. אני הייתי צריך לנהל מאבק שקו המים יוחלף, כי הוא

פורץ כל יום. לא קיבלתי תשובה.

יש מסלול נחיתה אבל אין חידוש אישור. כשאנחנו מבקשים סיוע - יש ביורוקרטיה.

כאחד שנמצא בארץ ומנהל מפעלים גם באזור המרכז אני אומר שאזור פיתוח מרוחק דורש

התייחסות מיוחדת, משאבים, זמן, הרבה כסף. כל נסיעה עולה כסף. לצערי, אינני נתקל במלוא

ההבנה.

כוח אדם. כל אחד מהחברים הנוכחים כאן מוזמן לבקר במפעל. אילו המפעל הזה לא היה

כפי שהוא, כלומר אילו לא היה עומד בתחרות עם מפעלים שלנו בארצות המערב - ארצות-הברית,

גרמניה, צרפת - הוא לא היה פועל. אנחנו גאים ביעילות ואנחנו מחפשים כוח אדם מקצועי,

ולצערי, קשה להשיג כוח אדם מקצועי בנגב. אנחנו שולחים צוותים לגרמניה ולארצות הברית.

הסיוע של משרד העבודה בהכשרת עובדים הוא פירורים. בבאר-שבע יש בית-ספר מקצועי.מפעל

אחד קולט 50% מהמסיימים כל שנה. אצלנו יש יותר מ400 טכנאי אחזקה. יש לנו ציוד יקר

ומתקדם. אם לא יהיו אנשים שיוכלו לתפעל אותו הוא יושבת. אני מקווה שבנגב, ביחוד בדימונה,

יהיה סיוע להכשרה מקצועית, במלוא מובן המלה. כל האקלים הזה חסר.

אני נתקל באנשי המקום שעושים כמיטב יכולתם אבל הם עומדים מול קיר. אנחנו יכולים

לעשות עוד הרבה.

ממשרד התעשיה והמסחר, שמיוצג כאן על-ידי המנכ"ל ועוזריו, אנחנו מקבלים את כל

הסיוע. לצערי, המערכת היא כזו שרוב הסמכות היא לא בידי משרד התעשיה והמסחר, ואנחנו

עומדים מול האוצר ובנק ישראל.
מ' מן
אני קצת מתפלא, מפני ש"דייל" דימונה מקבלת הכשרות אין סוף. אנחנו לא מגבילים

אותם לגבי הכשרה פנים-מפעלית, ומדובר על 500 שקל לאדם. בבאר-שבע יש השנה מרכז טכנולוגי

שמוציא טכנאים, שלא כולם נקלטים אלא 67%.
י' צבן
זה לא נמוך.
היו"ר א' נמיר
מה רוצה מר שמיר?

-קריאה;

עוד 20%.
מי מן
אני מפנה את מסיימי הקורס ורוצה שיקלטו אותם.
היו"ר א' נמיר
מי שלא היה במפעל של שמיר, כדאי לו לנסוע ולראות, ואחר-כך - לטקסטיל דימונה,

ואחר-כך - לכיתן דימונה.

נשמע את מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר ואחר-כך נעבור לדיון.
צ' קורן
אתן סקירה כללית, מה קורה בנושא האבטלה ועידוד התעסוקה ואחר-כך על דימונה

בפרט, כי אי-אפשר להפריד את דימונה מהנושא של הגברת התעסוקה.

אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת עם רמת אבטלה גבוהה. אם לא תהיה פעולה מסויימת

של הממשלה, רמת האבטלה תגבר, כי אנחנו צופים לעולים רבים.

הפתרון לבעיית התעסוקה לא יבוא מכך שהממשלה תעסיק עוד עובדים. הוא לא יבוא

מהסקטור הציבור. אם אנחנו רוצים משק בריא, הצמיחה תהיה מהסקטור העסקי, והממשלה

צריכה לעודד את הסקטור העסקי ולא הציבורי.

הסקטור העסקי מעסיק %70 מהעובדים. אם מדברים על צמיחה, רוב העובדים צריכים

ללכת לסקטור העסקי.
היו"ר א' נמיר
אתה מדבר על יצרני.
צ' קורן
אני מדבר על הסקטור העסקי. הסקטור הציבורי זה עובדי ממשלה, רשויות מקומיות,

רשויות ציבוריות, ההסתדרות.
היו"ר אי נמיר
לא תע"ש.
צ' קורן
לא.

אם תבוא צמיחה ואם נפתור את נושא האבטלה, זה יהיה באמצעות הסקטור העסקי. הסקטור

העסקי זה לא רק היצרני. גם הקניון ברמת-גן שייר לסקטור העסקי.
יי צבן
העסקת אלפי עובדים בתשתית, מה זה? זה כספי ממשלה.
צי קורן
הצמיחה תבוא בעיקרה מהסקטור העסקי.
יי צבן
כבישים, כדי שעולים לא יתבטלו, מה זה?
צי קורן
כשהממשלה בא לחלק את הכספים שיש לה, אני מדגיש, ואפשר לתת את זה רק לסקטור

הציבורי, יפתרו אולי בעיה מהיום למחר אבל לא יפתרו את בעיית האבטלה.



מאותם הכספים שהממשלה מוכנה לתקוף את נושא התעסוקה, ברור לנו שעל כל שקל

שהממשלה תשקיע, התשואה במספר המועסקים והטבות תבוא מהסקטור העסקי.
י' שמאי
על איזה תנאים אתה מדבר?

היו"ר א' נמיר;

אני מבקשת, נאפשר למר קורו לסיים את רבריו.
צ' קורן
כבר בחורש יוני השנה ישבנו על המדוכה כיצד להגביר את התעסוקה, כשברור שעיקר

הצמיחה תבוא קודם כל מהסקטור התעשייתי, מסקטור הייצוא, כי סקטור הייצור לשוק המקומי

גם הוא מוגבל. זה שוק קטו ומצומצם, פחות מכל ניו-יורק. דיברנו על הסקטור התעשייתי

שילך לייצוא. לא זנחנו את האפשרויות האחרות, בראש וראשונה לדחוף יזמים פרטיים ולתת

להם תמריצים באמצעות חוק עידוד השקעות הוו. היו מחשבות, לא אצלנו, לבטל את החוק הזה,

בטענה שהוא לא מילא את יעודו. הוחלט לא לבטל את החוק אלא להוסיף לו מסלולים נוספים,

והמפעל יחליט. נשאיר את מסלול המענק ולידו ניתן מסלול נוסף. אנחנז מאמינים ביוזמה

חופשלת של היזם. נבדוק בעוד שנתיים-שלוש.

הוספנו מסלול של ערבות מדינה שמצטרף אליו פטור ממס ל-10 שנים. בוועדת הכספים

תמכו בנו, מדובר על שני שלישים ערבות מלאה של המדינה. בכל העולם איו אח ורע ודוגמה

לסיוע כזה, באזור פיתוח א' ערבות מדינה בגובה של שני שלישים. זאת אומרת, יזם שרוצה

להשקיע 3 מיליוו דולר, מספיק שיתו מיליון אחד והמדינה תערוב ל-2 מיליונים. ונוסף לזה

הוא יקבל פטור ממס ל-10 שנים, וזה החשוב ביותר. הפטור ממס הוא תמריץ ליזמים לבוא.
יי צבו
איפה היו שלוש שנים?
צי קורו
החוק עבר בכנסת לפני יום כיפור. זה החוק היחידי במדינת ישראל שהתייחסו לנושא

הביורוקרטיה. נאמר שם שכשמרכז ההשקעות יפנה לגוף ממשלתי, חייבת להיות תשובה תוך 12

יום, אם לא - התשובה חיובית.

הנושא של אזורי פיתוח הובא בחשבוו, ונשאר פער ביו מרכז הארץ לאזורי פיתוח.

ב-1 בינואר נכנס אלמנט נוסף שאיו לו אח ורע במדינות אחרות - פחת מואץ בגובה

של %100. החוק הוא לשנתיים, כדי לזרז מפעלים שחשבו אולי להשקיע בעוד שנתיים-שלוש,

שישקיעו עכשיו, אולי במודרניזציה של המפעל, ובלבד שישקיעו היום כדי ליצור מקומות

תעסוקה. לנושא הזה של פחת מואץ איו אח ורע. זה אומר שחברה רווחית לא משלמת מס הכנסה

ובכוחה להגדיל את התעסוקה ואת הייצוא.
אי דייו
זה לכל מפעל?
צי קורו
הלכנו לכל האורך - מפעלי ייצוא, קניונים שלא לפי חוק עידוד השקעות הוו, מפעלים

עתירי יידע. ברור לנו שתעשיות לייצוא ילכו למפעלים עתירי שכל ויעדיפו אותם על פני

עתירות של עבורה זולה.
ע' פרץ
כמה יזמים משחרים לפתחך?
צי קורן
בשנת 1990 אושרו בדימונה 7 מפעלים שיעסיקו 500 עובדים. זה לא מהיום למחר,

זה יכול לקחת שנה או שנתיים. אני מדבר על התקופה שמיום קבלת האישור עד שהתעסוקה

מיושמת. כשקובעים מדיניות כלכלית אי-אפשר לעבוד על כיבוי שריפות, חייבים לעבוד

על מדיניות לטווח ארוך. זו מדיניות כלכלית, נכונה ובריאה.

החל מ-15 בינואר תתחיל לפעול קרן לעידוד מפעלים, עסקים קטנים, שבשלב זה תופעל

על-ידי בנק לפיתוח תעשיה, בגובה של 80 מיליון ש"ח ש-20 מיליון מהם יהיו בערבות הממשלה.

פירוש הדבר שהבנק יוכל להיות יותר לארג' במתן הלוואות, שכן בטחונות יילקחו מהעסק,

פלוס ערבות אישית. זה הפתרון לעידוד יזמות קטנה. זו הקרן הראשונה שהתחילה לעבוד ובדעת

המשק להפעיל לפחות עוד 5 קרנות כאלה.

הסכום המקסימלי שיינתן באמצעות הקרן הוא 500 אלף שקל, להעסקת עובדים.
יי שמאי
איך הבנקים יתנו את הכסף?
היו"ר אי נמיר
אולי לזה נייעד ישיבה, לדעת את כל המדיניות של משרד התעשיה והמסחר לנושא של

אזורי פיתוח. היום אנחנו דנים על דימונה.

על איזה מפעלים אתה מדבר? באיזה גודל?
צי קורן
דימונה היא אחת מעיירות הפיתוח. לממשלה אין חוק דימונה. לדעתי, צריך לדבר על

מדיניות לערי הפיתוח, צריך לדבר על נושא התעסוקה ואחר-כך אתייחס לדימונה, מה נעשה

בפועל. לא נפתור את בעיית דימונה ללא פתרון לאזורי הפיתוח.

אני חוזר לנושא של קרן לעסקים קטנים. זה פתרון חלקי, לעודד יזמות קטנה כדי

שממנה תבוא תעסוקה. יזמות קטנה זה גם מוסך שיבול לקבל סיוע, לפתוח מוסך ולהעסיק עובדים.

הקרן הזאת זה התחלה. מדברים על מספר קרנות.

ההתניה שהתנינו לבנק לפיתוח תעשיה, שיושב בתל-אביב, להפעיל את הקרן איתו - פתיחת

סניפים ב-3 מקומות נוספים, אחד מהם בבאר-שבע, שיכול לשרת את הנגב ועיירות הפיתוח בסביבה.

ב-1 בפברואר יתחיל להיות סבסוד ישיר להעסקת עובדים נוספים. כל עובד נוסף שיועסק

מעל הממוצע שהיה במשך 6 חודשים יהיה עליו סבסוד של 20%, עד שכר של 3,000 שקל, זאת

אומרת סבסוד של 600 שקל, ביד.
היו"ר אי נמיר
למה עד 3,000 שקל?
צ' קורן
לא רצינו לתת תוספת ל-10,000 שקל. לכן הגבלנו את הגג, עד 3,000 שקל.
ע' פרץ
איו הבדל ביו עולים לוותיקים.
צ' קורן
איו הבדל בין דם לדם. יש קרו ליזמות, תוספת שכר למועסקים נוספים.

בתכנית שהגשנו לממשלה בתודש אוגוסט ביקשנו לעשות דיפרנציאציה בין אזורי פיתוח,

בנושא של הכשרת עובדים. דיברנו על עד שליש מגובה השכר ועד לכ-1,000 שקל לעומת 500 שקל

שניתנים היום.

ואשר לחברת מבני תעשיה. חברת מבני תעשיה היתה בעבר חברה ממשלתית. לצערי הרב,

זו דעתי האישית, היום היא כבר לא חברה ממשלתית. זו חברה שמניותיה נסחרות בבורסה

וממשלת ישראל לא יכולה לכפות עליה.
י' צבן
זו עמדת המשרד?
צ' קורן
המטרד מוטרד שהוא לא יכול להשפיע. המשרד נוקט במספר צעדים, בין היתר הקמת זרוע

ביצועית אלטרנטיבית, כלי שיוכל לשמש אותנו.
ואשר לרווחיות התעשיה
הנושא ידוע. היה צריך להיות כאו מנכייל האוצר כדי לתת

תשובה בנושא זה.

בדבריו של מר שמיר נשמע רמז כאילו פיחות יפתור את הבעיה. נסיון העבר מורה

ששינוי שער ללא הסכם עם נציגות העובדים לא מביא תוצאות אלא אינפלציה, זאת אומרת

ששינוי שער איננו פתרון.

בהחלטה שקיבלה הממשלה אבל טרם בוצעה - אני מקווה שתבוצע - דובר על הפחתת עלות

העבודה בגובה של %4, באמצעות הביטוח הלאומי.
היו"ר אי נמיר
7 מיליארד שקל העביר האוצר במהלך 3 השנים האחרונות. שום מקום עבודה לא נוצר.
צי קרו
אנחנו מאמינים שהורדת עלות העבודה בתעשיה תביא לתוספת עובדים.

ואשר לדימונה. כפי שציינתי, בשנת 1990 אושרו 7 תכניות. בשנת 1989 - 3 תכניות.
היו"ר א' נמיר
אם תוכל לפרט.
צי קורו
די יל ישראל, הרחבה.
היו"ר אי נמיר
כמה עובדים?
מ' שמיר
השנה הוספנו 150 עובדים. נוסיף עוד 100.
צי קורן
עיבוד שבבי דימונה.
יי צבו
כמה?
צי קורו
6 עובדים הרחבה.

ציפוי אלכום - 13, מתכת סדום - 110 עובדים, די.טי. אר. אלקטרוניקה - 191.
גי ללוש
איפה המפעל הזה?
צי קורו
תעשיות סכו"ם - 57 עובדים, הרחבה.

מפעל מתכת סדום הגיש בקשה. ניתו לו אישור. הוא אמר: אני אעסיק עוד עובדים.
עי פרץ
תוך כמה זמו?
צי קורו
איו התחייבות בענין הזמן.

הכלים שהמדינה נותנת באמצעות החוק הם כלליים. באמצעות החקיקה הזאת הוגשו

בקשות ותהיה תוספת לפי מה שהמפעלים קיבלו בחוק.

בנושא של הקרו למפעלים קטנים, שעדייו לא התחיל לפעול, עשינו מאמצים שזה ידחוף

לתוספת תעסוקה.

בדימונה הפעלנו את נושא החונכות למפעלים קטנים. זה פועל בהצלחה.
ר' ריבלין
נשיאים ורוח וגשם אין.
היו"ר אי נמיר
אנחנו עוברים לדיוו. אני מבקשת מחברי הוועדה לצמצם את דבריהם כדי שכולם יקבלו

רשות הדיבור.
עי פרץ
גבירתי היושבת-ראש, מהדברים ששמענו אני חושב שמצטיירת תמונה עגומה מאד, גם

באשר למציאות היומיומית וגם למה שהולך להתפתח.



מדינת ישראל רק מרחיבה את מספר העובדים המתמודדים על הקטע של עבודה זולה.

מקבלי שכר מינימום נמצאים ברמה הגבוהה של אותה קטגוריה. יש עובדי קבלו ויש עובדי

שטחים, מאורגנים ולא מאורגנים. יש עובדי שטחים באמצעות ראיסים, ויש עובדים זרים

ברשיון ויש עובדים זרים ללא רשיון, ויש עובדים זרים בצורת מתנדבים - קבוצות של

עובדים המתמודדים על השוק יום יום, ועומדים להוסיף עוד אלמנט של מחנות עבודה,

שימוטט לחלוטין את רמת השכר של העובדים המועסקים בעבודות עתירות ידיים, זאת אומרת

עבודה בלתי מקצועית. ואנחנו עומדים בפני לחץ של מעסיקים שמבינים שיש אפשרות לעובדים

יותר זולים, שרוצים לתת להם הבשר בחוק.

כל פעם שנכנס שר חדש מתחילה ספירה מחדש, יש תכנית - תחכו שנה, ומדברים על

הרחבה ב-10-6 עובדים, ביישוב שנמצא במצוקה.

את דימונה עברו מאז הקמתה למעלה מ-200 אלף איש.

עם כל הכבוד, אדוני המנכ"ל, אני אומר: אין ברירה אלא להתחיל טיפול במיקרו.

אני מציע שמדינת ישראל תתחיל להקים מפעלים בעצמה. שנית, שכל הנושא של טיפול בתשתיות

יהיה דרך העיריות.

אני מציע, אדוני המנכ"ל, שיוקם צוות מיוחד לדימונה, שיקבור ממפעל למפעל ויאשר

הרחבות בכל מקום שאפשר, ותתפלא לראות איזה פער יש בין הצהרות עד לתרגום מעשי בשטח,

ובדימונה זה יותר מדי גדול.
י' שמאי
שמענו כאן שלושה אנשים המייצגים אינטרסים שונים. שמענו את דבריהם של ראש עיריית

דימונה, של תעשיין ושל נציג משרד התעשיה והמסחר. כל אחד מהם דיבר לעצמו. מדברים

על דימונה כאילו היתה דמיונה, מדברים בשפת חרשים. אני לא שומע על נסיון איך להתמודד

עם הבעיה.

אדוני המנכ"ל, אם אתה חושב שמיליארדים באמצעות ערבות ממשלתית יתנו פירות, אני

אומר: חבל על הכסף הזה. הוא יתבזבז ולא יתן פירות. בכלל, מדינת ישראל שורפת כסף. מאות מיליוני

שקלים נשפכים ללא תועלת. אפשר היה לבוא למפעלים קיימים, למשל לוישיי שיכול להכפיל את

מספר המועסקים בו אם הוא יקבל השתתפות, אילו זה היה ניתן בפריסה של שנה - אפשר היה

להתמודד.
צי קורן
זה יתחיל ב-1 בפברואר.
יי שמאי
הכל יתחיל. בינתיים המדינה פושעת לעצמה. דמי האבטלה המשולמים, זה כסף שנשרף.

אפשר היה להשתמש בהם כדי לתמרץ את המפעלים, את התעשיה, את הבניין ואז לא היה מדובר

על הצורך לייבא 10,000 עובדים. במקום לייבא עובדים ולשלם דמי בטלה, צריך לתת תמריץ.

חבל על כסף שמתבזבז. זה עלול לשרוף אותנו כמו דליקת קוצים ואז לא יהיה למי לשלם.

השאלה על מה מדברים, או על תכנית רבת שלבים או על בעיות נקודתיות. הבעיה הראשונה

היא כיבוי השריפה, שאיתה צריך להתמודד.
יי פרח
המצב שאנחנו מדברים עליו הוא קריטי, זה מצב חרום. חיילים משוחררים באים לקבל

עבודה, ואנחנו לא יודעים כמה חיילים משוחררים עזבו את דימונה. בלשכה בדימונה רשומים

115 חיילים משוחררים.הם באים לקבל עבודה. ברגע שבוטל התמריץ חיילים משוחררים הפסיקו

לעבוד וחלק מהם עזבו את דימונה. אנחנו לא יודעים כמה. בתנאי השכר המוצעים להם הם לא

רוצים לעבוד.



400 עזבו את קטיף העגבניות, זה אומר דרשני. אני חושב שהוועדה צריכה לדרוש החזרת

החוק שביטולו גרם לנזק ולעזיבה.

רבותי, אני חושש מהתפוצצות בחברה שלנו. זוגות צעירים נאלצו לעזוב את דירותיהם,

כי למשכיר היה כדאי להכניס אליהן עולים חדשים, למעביד משתלם להעסיק עולה חדש והזוגות

הצעירים יוצאים נפסדים. אנחנו צריכים לתבוע שינוי.
ר' ריבלין
גבירתי היושבת-ראש, אדוני המנכ"ל, בדיון על דימונה ראיתי מיקרוקוסמוס של הבעיה כולה.

אני. מציע לפתור מיד את הבעיות של דימונה, שיש בה אבטלה של 13%, ועדיין לא מדובר על עולים

חדשים.

דימונה, שהיתה סמל לקונסנסוס של עם ישראל, הלכה ודעכה מול עינינו, הרמנו ידיים.

לפני שנה וחצי היתה הצעה להרוס בתים, והנה קרה נס, 940 משפחות עולים הגיעו לעיר. יש

אפשרות להציל את העיר הזאת. צריך לפתור את בעיית האבטלה, ומיד. משרד החינוך צריך להקדיש

כספים למורים טובים שדורשים יותר כסף. לטעוני טיפוח צריך לתת את המורה הטוב ביותר.

אנחנו, הליכוד, עלינו לשלוטן על הדגל החברתי ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לספר סיפורים. ההצעה

שלי לפתרון הבעיה היא לפתור אותה, ומיד.
י' צבן
אנחנו שומעים את הדברים, והרם רותח. אני משבח את דבריהם של ללוש ובוטבול ושואל:

מאיפה להם הכוח? אני הייתי הופך שולחנות. הדברים מפוצצים את הנשמה.

אני חושש שאנחנו עומדים בפני כשלון של קליטת העלייה וקרע בין ותיקים לעולים.

מה רוצים מהאנשים בדימונה? בשנות ה-50 הם הרגישו שדופקים אותם, כי הם עולים חדשים,

ועכשיו דופקים אותם מפני שהם ותיקים, לטובת העולים. אתם חושבים שזה ילך כך?

ועל מקרו ומיקרו. אני חושב שבסופו של דבר זו בעיה של מקרו אבל דימונה היא קייס

טוב כדי לפרוץ בנקודה ספציפית ולהביא לשינוי המדיניות הכללית. שורש המחדלים זה לא

רשעות, לא טמטום ולא אימפוטנטיות. שורש הענין זה שתי קונספציות שונות. ערבות מדינה -

דורשים את זה שנתיים. אילו מרכז ההשקעות היה פועל, זה היה בצנרת.

הגשתי תזכירים למר פרס, בהיותו ראש הממשלה, בדיוק לשיטה הזאת, ואז לא צריך את

החוק לחיילים משוחררים אלא צריך להגיר למר שמיר: יש לר 100 עובדים - תקבל סובסידיה.

קונספציה שגויה אחרת היא השכר הנמוך. לא ייתכן שלאנשים שבלחץ יבואו ויגידו: יפחיתו

את שכר המינימום.

אילו לפחות היה נסיון למצות את המשותף, הדברים היו נראים אחרת.

מה זה כוחות השוק? האם דימונה נבנתה לפי כוחות השוק? שלחו אנשים מתוך אחריות

ציונית ולאומית, איפה זה?

אני מציע שכל שר אוצר, לפני שהוא מטיל חובות, יחייבו אותו להיות חצי שנה שר

התעשיה והמסחר ושר העבודה והרווחה, ולדוגמה השר משה נסים. כמה הוא נאבק בענין ערבות

מדינה?

השר נסים יכול היום לתת % 25%-20מהפתרון. במה הפתרון? אדוני המנכ"ל, אנחנו

מפגרים בתשתית תברואתית, תקשורתית. אפשר להשקיע בזה. שמענו את הסיפור על 13 הילדים.

התחרות על השוק העולמי במאה הבאה לא נפט אלא תשתית אנושית, הרמה של מי שהם ילדים היום.

לא יכול להיות שקו האופק של ילד בדימונה יהיה נמוך מילד שחור בניו-יורק, שחולם להיות

דוקטור.
א' דיין
לצערי, הממשלה מנוכרת ומנותקת ממה שקורה באזורי פיתוח,

ולמה שקורה בנושא העלייה והקליטה. העולים עלולים להגיע לרעב, בי כמעט כל מה

שהם מקבלים הולך לתשלום שכר דירה. לחגים הם מוזמנים על-ידי משפחות. אני חושש שעלולה

להיות קטסטרופה חברתית.

אני מציע לחזור לטיפול נקודתי, סיורי מנכ"לים, אוטובוס מנכ"לים, נחזיר אותו יחד

עם שר האוצר, כדי שיהיה קשר עם יזמים. ניתך תשובות נקודתיות.

אני חושש שאם הממשלה לא תיזום פרוייקטים לאומיים, ומיד, גם העלייה תיפסק.

י' לוי;

בשנה שעברה הייתי בוועדה לפתרון בעיות של מצוקות. הבעיה של המשרד שלנו היא

לא שאיו תכניות אלא לא היו כלים. היום, לראשונה, יש כלים. כדאי לראש העיר להביא יזמים

לכלים האלה.
רו כהו
שמעתי את הדברים שנאמרו ואני אומר: בלי אפליה לטובה של מקום כמו דימונה לא

יעזור שום דבר. ואפליה לטובה זה לא הגדרה. אפליה לטובה זה תכנית. אנחנו צריכים לבוא

בדרישה אל משרד התחבורה, משרד העבודה, משרד התעשיה והמסחר, החינוך, הפנים, ובראש

וראשונה משרד האוצר שתהיה תכנית עניינית - ארגונית תקציבית כדי להפלות לטובה את דימונה.
היו"ר א' נמיר
חברי הכנסת שמאי, רן כהן ואנכי היינו בוועדה הזאת גם בקדנציה הקודמת. לפחות

פעם בשבועיים או שלושה ישבו כאן נציגי יישובים, כל פעם יישוב אחר.

דימונה היא לא המקום היחידי שם המצב כל כך חמור, אבל זו לא נחמה לדימונה. מה

שקורה במקומות אחרים זה על סף שואה חברתית, וזה לא יקח הרבה זמן.

גם אני בעד מקרו אבל אם לא נפעל במיקרו -ביישוב, באדם העובד, במפעל במקום,

במובטל במקום, שום תכנית אחרת לא תעמוד במבחו המציאות. תושבי דימונה, נציגי הציבור

היושבים כאן צריכים לחזור הביתה עם משהו. הם לא יכולים לספר שיתחילו לעשות תכניות

חדשות.

אני אפנה אל ראש הממשלה, בשם הוועדה. עד היום לא הוקמה ועדת השרים לערי הפיתוח.

אני חושבת שבממשלה צריכה להיות כתובת אחת. הבעיות של ערי הפיתוח הו מיוחדות במינן.

מי שמאמין בפיזור האוכלוסיה יודע שבלי העדפה מסיבית שום דבר לא יזוז, איש לא

יבוא לגור שם, בוודאי לא דור צעיר.

אני אפנה, גם בשם הוועדה וגם אישית, אל שר התעשיה והמסחר לצאת עם ראשי משרדו

לביקור בדימונה כדי לראות מה אפשר לעשות נקודתית, מה אפשר לסייע למרות כל המגבלות

של המשרד. השר הקודם היה מדי חודש בוועדה הזאת. הוא ניסה לסייע. הוא נתן לתושבים

תחושה שלמישהו איכפת.

אני אומרת למנכ"ל; נזרקו כאן מספרים. אני לא מטילה ספק בכוונות הטובות. אני

מבקשת שתוך שבועיים נקבל דיווח ממך, יחד עם השר או בלי השר.

מי שלא חש מה חשים תושבי דימונה לא יודע עד כמה הבית הזה בוער.

אני זוכרת איזו ביקורת היתה על פנחס ספיר המנוח, במפלגתו. הוא אמר: בלי

חישובים, אם לא נקים מפעלים במקום - אין ליישוב זכות קיום.
גם אני אומרת
בלי יוזמה של הממשלה שום דבר לא יקום.

נעמוד אתכם בקשר. אם שום דבר לא יזוז נחזור לכאן תוך שלושה-ארבעה שבועות. נזמו

לדיון את שר התעשיה והמסחר.

אני רוצה לשלוח מכאן איחולי אחלמה לשר האוצר. נזמו לאותה ישיבה גם את שר האוצר

וגם את שר התעשיה והמסחר. אנחנו לא נרפה.
אי דיין
ושלא יביאו עובדים זדים.
היו"ר א' נמיר
קבענו תאריך, אינני זוכרת למתי, שיהיה כאן שר הבינוי והשיכון לדיון בנושא של

עובדים זרים.
י' צבן
מתי בערך?
היו"ר א' נמיר
נדמה לי שבעוד שבועיים. התאריך נקבע. זה נסגר.

סגן שר העבודה והרווחה, חבר-הכנסת פרוש, הודיע שבלי אישוד של משרד העבודה אי-

אפשר להביא עובדים זרים. הוא הודיע חד-משמעית שלא יתן אישור לעובדים זרים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.10.

קוד המקור של הנתונים