ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 24/12/1990

בטיחות קרינה רדיואקטיבית וטיפול בחומרים רדיואקטיביים -הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת שמעון שטרית

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 207

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

שני ז' בטבת התשנ"א - 24 בדצמבר 1990, בשעת 09:00

נ כ ח ו -

חברי הוועדה; א' נמיר - היו"ר

ש' ארבלי-אלמוזלינו

ת' גוז'נסקי

יו כהו

ע' פרץ

י' צבן

חבר-הכנסת שי שטרית
מוזמנים
דייר ורנר - המכון לאונקולוגיה, ביה"ח תל-השומר

ד"ר ד' ליטאי - ראש אגף הרישוי, הוועדה לאנרגיה אטומית

ד"ר ע' לוינגר - מפקח בטיחות קרינה ראשי, האוניברסיטה העברית

דייר י' שמאי - מנהל המחלקה לבטיחות קרינה, נחל שורק

פרופ' יי יצחק - תל-השומר, יו"ר ועדת הרנטגן במשרד הבריאות

שי בן-שמחון - יו"ר המחלקה לבטיחות וגהות, ההסתדרות

גי נתיב - היועץ המשפטי, הוועדה לאנרגיה אטומית

דייר שי ברנר - המשנה למנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, הממונה

על הקרינה

ר' כחלון - מפקח עבודה ראשי, משרד העבודה והרווחה

ר' לאוטרשטייו - אחראית על בטיחות וקרינה, משרד העבודה והרווחה

דייר קי למש - המחלקה לפיקוח על העובדה, משרד העבודה והרווחה

דייר יי ברלוביץ - סגן מנהל המחלקה לשרותי אשפוז, משרד הבריאות

יי חי - מנהל יחידת פיקוח ארצי, משרד הבריאות

א' אלוני - אמרכל בריאות הציבור, משרד הבריאות

א' מישר - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות
מזכירת הוועדה
אי אדלר
קצרנית
מי הלנברג
סדר-היום
בטיחות קרינה רדיואקטיבית וטיפול בחומרים רדיואקטיביים -

הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת שמעון שטרית



בטיחות קרינה רדיואקטיבית וטיפול בחומרים רדיואקטיביים -

הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת שמעון שטרית

היו"ר א' נמיר;

רבותי, בוקר טוב. אני מתנצלת על האיחור בפתיחת הישיבה, חבר-הכנסת המציע עדיין

לא הגיע לבנין ומביתו אין תשובה. אני מקווה שהוא בדרכו אלינו.

הנושא שעל סדר-יומנו הוא הצעתו לסדר-היום של חבר-הכנסת שמעון שטרית בנושא:

בטיחות קרינה רדיואקטיבית וטיפול בחומרים רדיואקטיביים. אני לא כל כך מתמצאת בנושא

הזה ומכיוון שחבר-הכנסת שטרית טרם הגיע, אצטט מדברים שאמר במליאה כאשר העלה את
הצעתו זו. הוא אמר
"כאשר שמעתי את הדיווחים בכלי התקשורת על התאונה המצערת עקב

חשיפה להקרנה רדיואקטיבית של מרדכי לוי - ומכאן אני שולח לו איחולים מעומק הלב
להחלמה - שאלתי את עצמי
האם העובדה שיש קשר בין ההקרנה לבין מיתקנים ביטחוניים

מחייבת איזה מעטה מיוחד של חשאיות, ואולי זאת הסיבה לכך שבאופן פסיכולוגי החברה

הישראלית, הציבור בישראל, יש להם מין רתיעה מלעסוק; בצורה תקיפה ונמרצת בנושא זה?

שאלתי את עצמי, אם מן הראוי באמת לדון בו בצורה גלויה, פומבית וישירה. לאחר מחשבה

לא ארוכה באתי לידי מסקנה כי אין כל עילה שלא להעמיד את הנושא הזה על סדר-היום

הציבורי, בראש סדר העדיפויות. היעדר התודעה בנושא רדיואקטיביות וקרינה מביא את

הציבור ומביא את החברים כמעבידים, כעובדים, כצרכנים, לחשש ולחוסר הבנה מטעמים של

פחד, אי-ידיעה; אנחנו קושרים בין אירועים כאלה לבין ההפצצה בהירושימה והתאונה

הקשה באסון צ'רנוביל, ומשום כך יש לנו יחס של מיתוס, של פחד לנושא הזה."

אני מבינה שחבר-הכנסת שטרית הגיש את הצעתו בעקבות האסון שקרה למרדכי לוי - אם אני לא

טועה הוא נפטר - והשאלה היא מה גרם לאותו אסון ומה האמצעים והצעדים שננקטו לאחר

האסון.

נשמע את דבריו של דוקטור יאיר שמאי.
ד"ר י' שמאי
אני חושב שמוטב שהוועדה תשמע את דבריו של דוקטור ליטאי שהכין הרצאה מסודרת

על מיתקן שור-ואן, שהוא לא של נחל שורק אלא נמצא שם במקרה.
ד"ר די ליטאי
הייתי חבר בוועדת הבדיקה של משרד הבריאות.

רצוני להציג לפניכם שקופיות לתאור התאונה שקרתה בשור-ואן ואמצעי הבטיחות.

נוסף לזה יש בידי שקופיות - על פי מיטב הבנתי את הבקשות של חבר-הכנסת שטרית -

לתאור כללי של בטיחות קרינה רדיואקטיבית, מה זה בטיחות קרינה, למה צריך אותה,

מה המיומנות הדרושה כדי לקיים אותה ואיך זה מקויים.

בשקופית שלפניכם מתואר המיתקן בצורה סכמטית. יש לו מקור קרינה המשמש לעיקור

של מוצרי מזון. יש צורך במנות גדולות של קרינה. הקירות עבים. הבנין נמצא בתוך מקור

מים. הארגזים מוכנסים ומוצאים באמצעות מיבלים. מקור המים נמצא למטה. החבילות עוברות

הקרנה וצריך להעלות את המקור מהבריכה למעלה. יש לבירינט שדרכו נכנסים לתוך תא ההקרנה.

ההקרנה עצמה נעשית במסלול משונה בשתי קומות. כל ארגז עושה את הטיול כמו שרואים

בשקופית. זה נעשה כדי שהארגז ישהה בחדר ההקרנה מספיק זמן עד שהחשיפה שלו תסתיים.

(דוקטור ליטאי מתאר את השקופיות שהוא מציג).

ביום 26 ביוני, ביום שבו מדובר, תהליך ההקרנה נמשך 11 שעות. בשקופית המוצגת

(מצביע ומציג את השקופית) רואים את צורת ההזנה דרך בוכנות שמופעלות בלחץ אוויר.

יש צורך שהבוכנה ה-12 תדחוף קדימה את הארגז עד שהמקום משתחדר. כל ארגז עובר 57

צעדים עד שהוא יוצא מתוך המיתקן. השקופית שאני מציג נותנת פחות או יותר תמונה איך

הדבר הזה עובד.



גם מקור הקרינה מתואר בשקופית. (דוקטור ליטאי מצביע על השקופית המוקרנת).

בשור-ואו יש 340 אלף קיורי, זה מקור עצום וזה עלול להרוג אדם שנחשף לדקה אחת

או אפילו פהות מזה.

שולחן הבקרה הוא המיתקן החשוב במפעל. מכיוון שהתאונה קרתה בגלל תאונה

אציג בשקופיות הבאות את עקרונות הבטיחות במיתקן כמו שור-ואן. כפי שכבר ציינתי,

הקירות עבים. דלת הכניסה נעולה על-ידי שני אינטרלוקים אוטומטיים ומנעול ייל, כדי

שאיש לא יוכל להיכנס כשהמקור מופעל. בשקופית אתם רואים סכמה של שולחן הבקרה.

הדלת נעולה על-ידי מספר אינטרלוקים אומטומטיים חשמליים. בשולחן הבקרה יש כפתור .

שנקרה "מקור למטה". כאשר המקור יורד למטה יש מיקרו-סוויץ' שמראה שאפשר לשחרר.

עלולה להיות תקלה. באותו רק מופעלת בחדר הבקרה סוללה המופעלת על-ידי 9 גייגרים.

זה נעשה ברגע שהסימן הוא על-ידי כך שמשהו נדלק. יש גם אזעקה של סירנה וצריך

לבדוק מה קרה.

מה קורה אם גייגרים מקולקלים? גם לזה יש פתרון. יש כפתור. (מצביע על השקופית).

בדרך כלל המקור למטה ואז לא קורה שום דבר. יש כפתור טסט שבודק את כמות הגייגרים

ואם נדלקות מנורות סימן שהגייגרים תקינים ויודעים שזה בסדר.

בשקופית הזאת רואים שיש מפתח לפתיחת הדלת. המפתח קשור בשרשרת למונה גייגר

שמופעל ידנית. בדלת של החדר יש מקור קטן של קרינה כדי לבדוק שהגייגר שביד תקין.
י' צבן
הסידור הזה קיים מפני ששלוש שכבות הבטיחות לא הרמטיות לגמרי?

ד"ר די ליטאי;

יש מכשור כדי להיות בטוח שהכל תקין. את הגייגר הידני בודקים על-ידי

המנעול.

יש רשימה של דברים נוספים. מה קורה אם יש פקק תנועה בתנועתם של הקרטונים

או אם יש שריפה בתא ההקרנה . לכל מקרה יש סיגנל שונה המתריע ומחייב לבדוק מה לא

בסדר. כניסה לחדר מתאפשרת אך ורק כשברור שהכל בסדר. יש סיגנל הרתעה והוא שונה

מאזעקה של קרינה.

אני מציג לפניכם שקופית שבה מופיעים כל הפטנטים של האינטרלוק. ויש שקופית

שבה תאור של מערכות הבטיחות. (מציג את השקופיות).

המיתקן קיים כ-20 שנה. הוא הוקם ב-1970. יש צוות מינהלי וגם צוות הפעלה

וטכנאי. יש טכנאי ראשי שהוסמך על-ידי הקנדים, שהקימו 70-60 מתקנים כאלה בעולם.

יש מתקין בכיר שנמצא במפעל 9 שנים. 3 מפעילים, שאחד מהם היה מוטי לוי, נמצאים

3 שנים.

כפי שאמרתי, הטכנאי הראשי הוסמך על-ידי הקנדים. הם שהו במפעל כמה חודשים

והיו בארץ עם ההקמה.

האנשים במפעל קיבלו הסמכה של הקנדים. כולם עברו השתלמות במחלקה בנחל שורק,

בסוף ההשתלמות הם עברו בחינה וקיבלו הסמכה. הם נמצאים במקום 4-3 שנים.
רן כהן
האם ההסמכה הקנדית מוכרת כאן על-ידי איזו שהיא רשות?

ד"ר די ליטאני;

אינני יודע אם זה מוכר באופן פורמלי אבל זה מספיק כדי להפעיל מיתקן, זה מיתקן.

זה ברור. זה לא כור אטומי.



יש הנחיות של הקנדים.
ש' שטרית
האם הקנדים מפעילים סטנדרטים זהים' בתוך קנדה?
דייר די ליטאני
אני לא יכול לתת תשובה בהן צדק על השאלה הזאת.

היו שני מומחים בקנדה. שאלנו מה יש אצלם נוסף למה שראינו. הם אמרו: שום דבר.

אבל אני לא מוסמך לענות בשמם.

כשהמפעל הוקם הוא נבדק ואושר בעת הקמתו גם על-ידי ועדה בממ"ג. על בסיס כל

הלוגיקה הוחלט שהמיתקו מספיק בטוח והוא אושר.

לפני זמן מה קרתה תקלה דומה בסאן-סלוודור. חלק גדול מהמיתקנים לא עבדו. כאן

בהשוואה המפעל נמצא באופן כללי תקין.
יי צבן
מה זה "באופן כללי"?
דייר די ליטאני
לא נכנסנו לכל הפרטים. בדקנו באופן כללי. כל מערכות הבטיחות עבדו.

תדירות של פקקי תנועה, מה זאת אומרת? אריזות קרטון, קורה שהקרטון מתקפל

ומתעוות ונוצר פקק תנועה. אז נעצר כל התהליך. מה צריך לעשות במקרה כזה? צריך ליישר

את הקרטון, מחזירים אותו למקום ומטעינים מחדש את תהליך ההקרנה.

נפח המשואים, שבמקור היו קטנים, הוארכו כדי לשים 50 ארגזים בשורה לעבוד 8 שעות.

מכיוון שרצו לא להשאיר אנשים בשעות הלילה, העבירו התראות על עצירת התהליך לחדר

שמופעל 24 שעות, ואז מזעיקים את מפעיל החוץ מביתו כדי שיטפל בתקלה.
יי צבן
כשיש תקלה, יש חשיבות לזמן שעובר.
דייר די ליטאי
לא בהנחה שהמקור ירד למטה. לא.

המפעילים היו עובדים רצוף ואחר-כך הולכים הביתה והענין עובד. אם אין תקלה -

שמים מטען של ארגזים והענין עובד.
שי בן-שמחון
כתוב שהיו המלצות של היצרן, שלא בוצעו.
דייר די ליטאני
היו המלצות. זה לא רלוונטי לענין שלנו.

היתה המלצה שהיתה לה חשיבות בטיחותית, להתקין חיץ.



מה היתה התקלה? אחד הארגזים זז ממקומו ונכנס מתחת למקור והמקור לא יכול היה

לרדת.
יי צבן
מתי קיבלתם המלצה על בניית היץ?
ד"ר ד' ליטאני
בשנות ה-80 הראשונות, ב-1982 או ב-1981. זה לא בוצע. הקנדים שלחו למפעל חוזרים

עם המלצות שביניהן היתה המלצה להתקנת חיץ. לא היה כתוב שזה חיוני. המליצו. לא יותר

מהמלצה.

מה קרה באותו יום? בתוך תא הקרנה נוצר פקק תנועה, תקלה נפוצה. אני מתאר את

זה לפי השקופית (מציג את השקופית). סביב הסבכה שמאחוריה כל הארגזים רואים ארגז

קרטוו קרוע. זה גרם לפקק שעצר את התהליך. המקור רצה לרדת למטה ונעצר על-ידי קרטון

אחר שלא עשה דבר אלא זז קצת ממקומו, הוא זז סנטימטר ממקומו, והקצה עצר את המקור.

ברגע שהמקור רצה לרדת ולא יכול היה, הכבל התכופף, זרוע נגעה במיקרו-סוויץ', הופעלו

גייגרים ונשמעה אזעקה של קרינת גמא. זה קרה בשעה חמש בערב. הזעיקו את המפעיל התורן,

מוטי לוי. הוא בא. הפנו את תשומת הלב לאזעקה. דרך אגב, זו פעם ראשונה ב-20 שנים.

הוא הסתכל וראה שני דברים סותרים: אזעקה למטה ופקק תנועה. הוא החליט שהתקלה היא

בפקק ולכן צריך לרדת למטה, למקור. הוא ירד למטה. מיד עם כניסתו לחדר הדלת לא נפתחה.

באמצעות טריק מסויים הוא פתח את ארון הבקרה וניתק את הכבל שמוליך מהחדר לחדר הבקרה.

אין אזעקה. אי-אפשר לעשות טסט כי הגייגרים מתים. כשאני מדבר על טריק אני מבקש להבהיר

שהיה קיים טריק שאני יודע שהכירו אותו גם בארצות אחרות -הקנדים מתקנים את זה על-ידי

מפתח (מצביע על השקופית)- זה מייצר פולסים, הם נקלטו והובנו כנקלטים על-ידי מערכת

הגייגרים. כפי שציינתי, הקנדים תקנו את זה, מנתקים גייגרים, עושים רעשים אלקטרוניים

ופותחים דלת.

מוטי לוי לקח את המפתח, פתח את מנעול הייל, הפעיל את הגייגר הידני, ללא בדיקה.

אחר-כך התברר שהוא היה מקולקל.
יי צבן
מתי הוא נבדק בפעם האחרונה?
ד"ר ד' ליטאי
חצי שנה לפני כן. לפי התקן. הוא היה בסדר. מבחינת הטיפול השיגרתי הכל לכאורה

היה בסדר.

מוטי לוי לא טרח לבדוק. הוא נכנס. הגייגר הראה אפס. הוא התחיל לעבוד. כעבור

דקה הרגיש לא טוב. אנחנו לא יודעים אם זה בגלל הקרינה או בגלל אוזון. כפי שאמרתי,

אחרי דקה הוא הרגיש לא טוב. יצא החוצה וטלפן לטכנאי שנמצא שם 20 שנים. הוא טלפן

לרופאים שמבינים בקרינה. רובם לא היו באותו רגע. הנפגע הובהל לבית-החולים איכילוב

ואחר-כך, באותו ערב, לפרופסור סלבין בירושלים, והיה שם עד שנפטר. הוא קיבל טיפול

טוב באופן יוצא מן הכלל. הוא נפטר כעבור 36 שעות.

לפני שבועיים היתה ישיבה בנושא זה בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בווינה.

המומחים שלנו הציגו מה שקרה. הרופאים הזרים התפעלו מהמקרה שאדם שקיבל כמות כה גדולה

של קרינה נשאר חי 36 שעות אחרי המקרה. הטיפול היה מצויין אבל בקרינה כל-כך גבוהה

אי-אפשר להציל אנשים.

יש לי צילומים של הקרטונים הקרועים שגרמו לתאונה.
היו"ר אי נמיר
אולי תוכלו להשאיר את זה לחברי הוועדה.
ד"ר ד' ליטאי
לא אכנס לכל פרטי הפרטים של המסקנות, מה גם שיש סוב-יודיצה. מה שגילינו שתרם

לזה באופו ברור הוא שהיה פגם במערכת המיקרו סוויץ', משהו היה לא בסרר. אם היה

קצר, זה עלול לקרות. אבל כאן כנראה שמשהו בתכנון לא היה בסדר. אפשרות של פתיחה

של לוה הבקרה על-ידי "משחק", זה לא בסדר. הקנדים העריכו בזמנו שכדי למנוע שמישהו

יכנס מתחת למקור, ילחץ עליו ולא יאפשר לו לזוז, הטוב ביותר זה לשים מעצור למקרו

כדי למנוע תקלה מהסוג שהיה. הם לא נתנו הסברים. הם אמרו: כדאי לעשות את זה. זה

לא נעשה בשור-ואן. מאז התחלפו שני מנהלים בשור-ואן. אנחנו לא יודעים אם הקנדים

לחצו על זה. נתקלנו בזה רק בעת בדיקת התאונה.

הקנדים המליצו להוסיף גייגר נוסף, מנורה על הדלת, שאם לא דולקת זאת אומרת

שהמקור בחוץ ואסור להיכנס פנימה. מדובר בדלת אטומה.

ברור שמדובר בחוזרים של הקנדים. לא ברור מתי שלחו, למי שלחו. היו צריכים

לשלוח העתקים אלינו. מה שהם עושים אצלם הם עושים אצל כולם, אם הצרכן מבקש. הם

לא שולחים שום דבר אם הצרכן לא מבקש. חשבנו שצריך לשפר למרות שלא מצאנו ליקוי.
יי צבן
מתי נסעו לקנדה לראות את סדרי הבטיחות?
ת' גוזינסקי
האם במשך 20 שנה איש לא חשב על הצורך לשנות את האריזות שגורמות לתקלות?

ד"ר די ליטאי;

האריזות הן לא של שור-ואן.
ת' גוז'נסקי
אפשר היה להתנות.

ד"ר די ליטאי

היו בקשות להחלפת האריזות, הן לא נענו. במחצית מ-70-60 מיתקנים כאלה בחוץ-

לארץ משתמשים באריזות קרטון.
יי צבן
ובקנדה?
ד"ר די ליטאני
אני לא יודע בדיוק.
היו"ר אי נמיר
נשמע את דבריו של רפי כחלון, מפקח עבודה ראשי במשרד העבודה והרווחה.

מר כחלון, אולי תוכל לומר לנו כמה מפעלים פרטיים יש בארץ? לא ידעתי שיש

בארץ מפעלים פרטיים כאלה



ר' כחלון;

בארץ יש כ-70 מקומות תעשייתיים שבהם יש 300 מכונות רנטגן תעשייתי, תחת פיקוח

שלנו, של משרד העבודה והרווחה. בארץ יש 289 מקומות עבודה שבהם יש חומרים רדיואקטיביים

ומלתקני קרינה שמקור הקרינה שלהם הוא חומר רדיואקטיבי. זה מוכר באמצעות משרד הבריאות

ומשרד איכות הסביבה והפיקוח נעשה על-ידי ממ"ג, נחל שורק. חלק מהפיקוח נעשה על-ידי

משרד הבריאות עצמו, בעיקר בבתי-חולים.
היו"ר אי נמיר
אתה מדבר על 70 מקומות תעשייתיים שבהם מכונות רנטגן תעשייני.

ר' כחלון;

70 מקומות עבודה שבהם יש 300 מכונות רנטגן, 289 מקומות קרינה שמקור הקרינה

שלהם הוא רדיואקטיבי, הלק מזה הם מיתקני קרינה של משרד הבריאות.

משרד העבודה מקבל דיוו על חשיפת עובדים, משרות התגים של מחלקת בטיחות קרינה

בנחל שורק. מדובר ב-7,800 עובדים העוברים בדיקת תגי דוזימטריה.

לענין הזה יש תקנה ישנה ולפני זמן מה הוצעה תקנה חדשה שנמצאת במשרד המשפטים,

תקנה שיש בה רוויזיה לתקנה הישנה. זאת אומרת, התקנה הישנה עברה רוויזיה וזה 8

חודשים היא נמצאת במשרד המשפטים ועדיין לא פורסמה.

לאחר קבלת הערות מכל הגורמים הנוגעים לנושא זה החלטנו על הסמכת בודק מוסמך

לקרינה, שיבדוק ויפקח על כל מכשיר במיתקן קרינה וידווח לנו בתזכיר בדיקה על כל ליקוי

שגילה. גם אם אין גילוי כזה הוא חייב להעביר למשרד העבודה עותק מתזכיר הבדיקה שלו.

תזכירי בדיקה אלה ייבדקו על-ידי מפקחי עבודה אזוריים ובהמשך על-ידי מפקחת עבודה

לקרינה.

הדרכת העוברית נעשית באמצעות המכון בנחל שורק. אנחנו אישרנו את תכנית ההדרכה

עצמה. אנחנו עושים מעקב באמצעות אחראית על בטיחות וקרינה, הנמצאת כאן, באמצעות מפקחת

קרינה.

היו"ר אי נמיר;

היא חדשה?

ר' כחלון;

שנתיים וחצי.

יאיר, שהיום הוא באופקים, היה אצלנו מפקח קרינה. הוא הלך לכיוון פוליטי.

בתקנות שהותקנו מכוח חוק עבודת נשים יש תקנה הנוגעת לנשים בגיל הפוריות,

במסגרת התקנות הוספנו גם מעבדה לקרינה שתבצע בדיקות דוזימטריות אישיות וכן בדיקות

של שטח מזוהם וקרינה. הגופים האלה יוסמכו על-ידי ממונה בטיחות קרינה במשרד איכות

הסביבה ומשרר הבריאות ונציג ועדה לאנרגיה אטומית ומפקח עבודה ראשי.

הרוויזיה לתקנות, שהזכרתי קודם, הוכנה על-ידי אנשים בעלי מקצוע והועברה

להערותיהם של כל הנוגעים לענין במדינה - ההסתדרות הרפואית, מוסדות אקדמאים,

משרדי ממשלה, מפעלי מערכת הבטחון, הוועדה לאנרגיה אטומית, המכון למחקר גרעיני,

נחל שורק, וכן לקמ"ג בדימונה, רק לאחר הערותיהם או אי-הערותיהם היא הועברה

באמצעות היועץ המשפטי שלנו למשרד המשפטים. עד היום, לצערי, היא טרם פורסמה. זה ענין

של כ-8 חודשים. היא הועברה למשרד המשפטים לפני למעלה מחצי שנה.



לפני כ-3 חודשים, בחודש אוקטובר חצעתי למנכ"ל לגבות אגרה לבדיקות מכל מי

שמחזיק מכשיר רנטגן, לגבות סכום כסף לבדיקות, גם מרופאי שיניים. אבל מאחר שחתקנה

שחזכרתי טרם פורסמה והיא נמצאת עדייו במשרד המשפטים גם העניו הזה נשאר תקוע.

אנחנו נותנים תקציב של כמה עשרות אלפי שקלים לביצוע הפיקוח על-ידי נחל שורק.

היו"ר אי נמיר;

תסביר. אני לא מבינה.

ר' כחלון;

אנחנו מקבלים דיווח במקרה שעובד נחשף. זה מתגלה באמצעות התגים.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

אתם מקבלים דיווח רק אם קורה משהו.

יי צבן;

כל המקומות שהזכרת בדבריך, 70 מקומות תעשייתיים ו-289 מקומות עבודה, האם

כל המקומות האלה הם תחת פיקוח לפני שהתגים מצביעים על חשיפה? מי אחראי לבדיקה

הקודמת?

שי שטרית;

אין דבר כזה.

היו"ר אי נמיר;

אנחנו רוצים לשמוע את זה.

ר' כחלון;

המכונות והמיתקנים מפוקחים על ידנו.

יי צבן;

מפקח צריך לבוא ולבדוק את המיתקן, את התקנים שלו? כמה מפקחים לענין קרינה יש

לך וכמה יש למשרד הבריאות?

ר' כחלון;

כל מיתקן נבדק אחת לשנה. יש לי מפקח אחד. בנחל שורק הולכים לכל מקומות עבודה.

הבדיקות של התגים הן קבועות - כל חודשיים. העובד נושא תג שמוחלף אחת לחודשיים.

ברגע שיש חשיפת יתר אנחנו בודקים, עם נחל שורק, מה קורה שם. לעתים זה קורה מפני

שהעובד שכח את התג על-יד המכונה. אנחנו מדברים על 4-3 מקרים בשנה של חשיפת-יתר.

דייר שי ברנר;

ברשותכם, כמה הערות לדבריו של מר כחלון. כשמדברים על נושא הקרינה, יש הרבה

סוגים של קרינה אבל לא אפתח בהרצאה מדעית. כשמדובר על קרינה מיימננת, יש נושא של

מכונות רנטגן ויש נושא של חומרים רדיואקטיביים. מכונת רנטגן - מכניסים תקע לשקע

ואז המכונה עובדת. לעומת זאת, חומרים רדיואקטיביים מקרינים כל הזמן. קרינה של

רנטגן - משרד הבריאות מפקח על זה.



אנחנו עוסקים היום בנושא של חומרים רדיואקטיביים, יש 289 צרכנים של חומרים

רדיואקטיביים - מוסדות מחקר, מעבדות, תעשיח. האחריות על המגוון הזה היא באמצעות

תקנות שאנחנו מוציאיח.

שור-ואן, שאפשר לומר שזה מיתקן פרטי, נמצא בחצר של הוועדה לאנרגיה אטומית ומקבל

משם שרות. כדאי לזכור שעל מיתקנים של הוועדה לאנרגיה אטומית יש הילה, זו חממה נסתרת.

אני רוצה לציין שכל המוסדות שנמצאים במסגרת של הוועדה לאנרגיה אטומית, לא מאפשרים

לנו לבדוק אותם, כממונה על הקרינה אני לא רשאי לתת היתר אלא אם זה אושר על-ירי הוועדה

לאנרגיה אטומית. למיתקן הזה יש אישור כזה.

הבעיה שלנו היא מה יקרה אם מישהו ייצא מהגדר החוצא. אנחנו עוקבים אחרי כל

הדרישות לטווח הקצר ולטווח הארוך.

את מה שקרה בשור-ואן אני רואה כתקלה אומללה, ואני רוצה להתריע שהמצב יותר

חמור ממה שהיה בשור-ואן. אני רוצה להזכיר שבהחלטת הממשלה 1290, מ-21 בינואר 1990,

כשהוחלט על העברת סמכויות למשרד לאיכות הסביבה, נאמר שלמשרד לאיכות הסביבה יועבר

הנושא של הקרינה למעט מכשירי רנטגן רפואיים ומכשירי קרינה,

כל מוסד מבוקר משלם אגרה אבל היות והתקנות לא שונו, משרד הבריאות ממשיך לקבל

כסף עבור הפיקוח שאנחנו עושים בנחל שורק אבל הוא מסרב להעביר לנו את התקציב, למרות

שמנכ"ל משרד הבריאות נתן הוראה להעביר את הכסף.

היו"ר אי נמיר;

המנכ"ל לא שולט במשרד?
דייר שי ברנר
לא אמרתי. הכסף הזה לא הועבר.

קיבלנו עכשיו מכתב מהגורם המבצע פיקוח בשטח שבו נאמר, שאם לא יהיה כסף, הפיקוח

ייפסק אחרי 4 בינואר 1991. זאת אומרת, יש גוף שמבצע עבודה אבל לא יכול לקבל את הכסף.

הכספים הולכים לגורם אחר. צריך להיות פיקוח, מה שקורה בין המשרדים, זה פחות חשוב,

אתמול קיבלנו מברק מבית-החולים סורוקה בבאר-שבע, שאין להם אספקה של חומרים

רדיואקטיביים.

אני מסכים שמשרדי הבריאות, העבורה ואיכות הסביבה ישתפו פעולה. הצענו למשרד הבריאות

הצעה מפורטת על חלוקת הסמכויות, לפי החלטת הממשלה. לצערי, זה לא מתבצע.

יש לנו שיתוף פעולה עם משרד העבודה אבל הדברים אינם יכולים להתממש מאחר שהפיקוח

על המוסדות משלב בתוכו גם את ציבור העובדים וגם את הציבור הרחב. איכות הסביבה זה

ענין של הציבור הרחב. אי-אפשר להפריד בין העובד לסביבה,

אנחנו מוכנים שכאשר מדובר על מכשירים כגון מכשירי קובלט, שזה יהיה באחריות של

משרד הבריאות. אבל החומר עצמו, שהוא מסוכן, כגון כספית, מדוע תהיה משטרה בתוך משטרה?

האם יש פיקוח בשטח? - יש. לנו, כמשרד לאיכות הסביבה, יש יחידה שנותנת את כל

ההיתרים. מעסיקים בהסכם שנתי את היחידה של דוקטור שמאי בנחל שורק. הם עושים בדיקה

של חומרים רדיואקטיביים ועל סמך הדיווחים אנחנו נותנים היתרים. רק לפי זה. הם לא

עושים את זה לשם שמיים. מ-1 באפריל הם עובדים בלי הסכם.
ש' שטרית
לאן משליכים את הפסולת?



ד"ר שי ברנר;

בניגוד לפסולת כימית, היא מטופלת לא רע. בקריה בדימונה, בקמ"ג יש אתר. שם

מקבלים את כל החומרים שבארץ.
ש' שטרית
מה הם עושים עם זה?
ד"ר ש' ברנר
אני יודע זאת בתוקף תפקידי אבל לא אכנס לזה.
ש' שטרית
זה סודי.
דייר ש' ברנר
אני יודע מה נעשה עד הגדר. לפי מיטב ידיעתי, זה סביר.
שי בו-שמון
גבירתי היושבת-ראש, האמת היא שלהסתדרות יש מעט מאד לומר בתחום הזה, ולא

מפני שההסתדרות לא רוצה להיות מעורבת אלא בעיקר בשל המיסטיפיקציה שנותנים לנושא

הגורמים המטפלים בו. לא פעם רצינו לנסות לבקר במקום, להיפגש עם אנשים, התייחסו

לזה כאילו אמרנו לבקר בקודש הקודשים, כאילו "מי אתם שאתם לא סומכים על גדולי

המדע והמומחים במדינת ישראל. שאתם, ההסתדרות, אתם תבדקו מה אנחנו עושים בנושא הזה?"

תמיד יש הילה סביב הנושא, סביב המטפלים, זה לנו ולא לכם.

עוד ב-1982, מתוך תחושות והערכות שהיו לנו, ניסינו לפרוץ את הנושא הזה, ואני

מוכרח לומר בסוד שמיני ו ועדה של אנשים שלדעתנו מתמצאים בנושא וקרובים לו, ויהיה להם

מה לומר לנו בנושא הזה.

המומחים האלה בדקו שלא להפצה. במסקנות הוועדה נאמר שהפיקוח על סכנות החשיפה

של עובדים לקרינה או קרינה מיימננת במיוחד, הוא כמעט בידי הבעל-בית. זאת אומרת,

שלמרות שנראה כאילו משרד העבודה יכול לפקח, יש לו קבלנים שצריכים להיות מפוקחים

והוא משלם להם שיפקחו.

גברת ראיסה צריכה לפקח, לקבל נתונים, לבדוק תגים. אבל אם, נניח, יבואו היום
ויגידו למשרד העבודה
תנו לנו נתונים כמה נחשפו ב-8 השנים האחרונות עקב קרינה -

אני מטיל ספק אם יש. כשאנחנו עשינו בדיקה לא קיבלנו נתונים כאלה, אם כי אולי יש.

לדעתי, עם כל הערכתי למדענים, לחוקרים, לאלה שעושים במלאכה, אסור להשאיר את

זה רק בידיהם. חייב להיות פיקוח, גם ציבורי גם ממלכתי.

ההטתדרות מעולם לא התכוונה לעסוק ולטפל בצד הבטחון, אבל בשם הסודיות להסתיר?

את הטבו הזה צריך, לדעתי, לשבור, ואין כמו ועדת העבודה והרווחהשמטפלת בבריאות העובדים;

היא צריכה לדחוף את זה.

נאמר כאן שהיו המלצות לתקף. חלק אולי תוקן וחלק לא תוקן. מה לא תוקן?
ת' גוזינסקי
התקנת חיץ.
ש' בן-שמחון
ואם מדברים על הסתרה, גם לקבל פרטים על האסון שקרה - אומרים: זה סוב-יודיצה.

הפיקוח לא נותן. לפעמים, כדי להשיג חומר אתה נעשה עבריו בפוטנציה.כמעט במחתרת השגנו

את החומר הזה.
שי שטרית
לא השגתם את כל הדו"ח. אנחנו קיבלנו רק חלק.
ש' בן-שמחון
השגנו את זה בדרכים לא-דרכים. איו כל סיבה שעובד שחייב לדעת מדוע הוא נפגע לא

מקבל את החומר.

צריו למצוא מכניזם כדי שהציבור יידע. אסור שמי שצריך להיות מפוקח הוא מפקח

בשם המוסדות.
פרופ' י' יעקב
כאיש תל-השומר, כצרכו יש לי היום קשר ל-80 עובדי קרינה. רוב הקרינה מבוקרת על-

ידי קבלני משנה שחלקם מספקים מוצרים שאנחנו עובדים איתם - איזוטופים.

משרד העבודה סגר לי פעמיים חדרי עבודה מפני שחלק מהעובדים נחשפו לקרינת יתר,

לא בגלל תקלה.

כשבמערכת ציבורית יש בקרה של משרד העבודה באמצעות קבלו משנה שעושה את עבודתו

טוב, על קבלו המשנה צריכה להיות ביקורת שלא יסטה ויעדיף מצב א' על מצב בי; הבקרה על

העובד בסך-הכל היא טובה.
אי אלוני
אני מבקש להתייחס לדבריו של דוקטור ברנר בשאלת התקציב.

בשנה שעברה, בדיוו משותף ביו המנכ"לים של משרד הבריאות ושל משרד איכות הסביבה עם

הממונה על התקציבים במשרד האוצר הוחלט להעביר אלינו תקציב נטו. זאת אומרת שמשרד הבריאות

נאלץ להתמודד עם בעיות ולמצוא מענה לבעיות שנשארו במשרד הבריאות.
דייר עי לוינגר
20 שנה עבדתי ב"הדסה" ירושלים ואני מכיר את הבעיה.

בכל המוסדות, גם להשכלה גבוהה גם בבתי-חולים - אני לא מדבר על בתי-חרושת -

יש מערכת בטיחות קרינה. ברוב המקרים יש איש מקצועי, פיסיקאי בעל תואר O.H.P. זאת

אומרת יש מערכת פיקוח.

בכל המוסדות שאני מכיר יש ועדת בטיחות אי ועדה פריטטית עם ועדי העובדים. בוועדות

דנים בנושאי הבטיחות, בעיקר בטיחות קרינה. בכל המוסדות להשכלה גבוהה יש אנשים בשטח.

מדובר ב-1,700 מכשירי קרינה.

אנחנו מקבלים שרות ממשרד הבריאות, ממשרד איכות הסביבה, אני מבולבל עם זה.

אם אני צריך לשלוח דו"ח, אני צריך לשכפל אותו. איו לזה ערך. זה גורם לזלזול במוסדות

הממלכתיים.

יש מה שאני קורה לו מינהל שהוא לא בדיוק תקיו, שהמוסד שמפקח וקובע מה אני צריך

לעשות, אותו מוסד גובה כסף עבור זה. אם נחל שורק - ואני לא בא בטענות אליהם - קובע כמה

פעמים בשנה כל עובד צריך לתת בדיקות שתו, וגובה מחיר עבור זה, לפי דעתי זה לא מינהל

תקיו.



הוא צריך היה לקבל תקציב שמאפשר לו לבצע את הבדיקות, בדי שלא יהיה תלוי בהכנסות

ולא יהיה לו אינטרס לקבוע נוהלים.

כל שלושת המשרדים צריכים לשבת ביחד, לבדוק ולדעת מה לעשות.

אני קיבלתי את הטיוטה של אותך תקנות שהיה מדובר עליהן, אני לא רוצה להיכנס

לפרטים.

היו"ר אי נמיר;

זה עדייו לא רלוונטי.
ר' לאוטרשטיין
אתה קיבלת את זה כדי שתחווה דעתך לנו.
היו"ר אי נמיר
התוצאה מעניינת אותנו.

דייר עי לוינגר;

ההצעה מדברת על העברת האחריות ממשרד העבודה.

היו"ר אי נמיר;

דוקטור לוינגר, כל העניו של התקנה הזאת לא עבר את ועדת השרים לענייני חקיקה.

יי צבו;

זו סחבת ביורוקרטית.

דייר עי לוינגר;

אני חושב שמשרד העבודה צריך לפקח על בריאות העובד. לפי התקנת הזאת, מי שממנה

את המפקח הוא הקבלו. מי שקובע מי מוסמך להדריך זה אותו קבלו, מי שקובע מי מוסמך

לעשות משהו זה אותו קבלו. לדעתי, לא זו הדרך. איו לי טענות לקבלו שעושה את עבודתו

בסדר, אבל אני לא חושב שזה מינהל תקיו.
היו"ר אי נמיר
זה שוק חופשי.
שי שטרית
הפרטה של הפיקוח.

דייר עי לוינגר;

לפי זה, אני בתור צרכו צריך לפנות אל יחידה אחת, ואני יכול לקבל משם הדרכה,

ואני יכול לקבל משם פיקוח.

דוקטור ליטאי אמר משפט שתפס אותי, שהטכנאי קיבל הסמכה, הטכנאי שנפטר קיבל

הסמכה אחרי קורס שעבר. קורס של כמה זמו?



שי בו-שמחון;

3 ימים.
דייר ע' לוינגר
אני חושב שזו היתה הבעיה המרכזית. אני בעל מקצוע יותר מ-20 שנה. אני לא מאמין

שאדם יבול להיבנס למערבת בזו עם הסמבה שקיבל אחרי קורס של 3 ימים. טבנאי רנטגן

שמפעיל מבונת רנטגן ושבמעט לא יבול להחשף, צריך לעבור קורס של שנתיים והוא מקבל

אישור אחרי בחינות.
דייר די ליטאי
הוא לא לומד שעה אחת בטיחות קרינה.
ד"ר עי לוינגר
זה נכון.

שאדם יבול להיבנס למערבת מסובנת בזו אחרי שהוא עובר קורס של 3 ימים - זה לא

מספיק. זו בעיה של הרשויות שמאשרות שאדם בזה יבול לעבוד במיתקן בזה.

אני חושב שבוויבוח בין המשרד לאיבות הסביבה, משרד הבריאות ומשרד העבודה,

אנחנו הצרבנים הולבים לאיבוד באיזה שהוא מקום. את זה צריך לסדר קודם בל.
שי שטרית
גבירתי היושבת-ראש, בבל ששמעתי את הדיווחים, הניתוח של התאונה הספציפית, אני

חושב שאנחנו צריבים להיות מודאגים עד בדי חרדה. יש פה בליל של מערבות. למעשה משרד

הבריאות מטפל בנושאים הנוגעים לרפואה - יש תקנות הרוקחים בענין זה; המשרד לאיבות

הסביבה מטפל בנושא של בריאות הסביבה; המרבז למחקר גרעיני נחל שורק - בטיחות קרינה;

הקריה למחקר גרעיני, קמ"ג - פינוי פסולת רדיואקטיבית; משרד העבודה והרווחה - המחלקה

לפיקוח על העבודה; משרד המסחר והתעשיה - רישוי ורישום; משרד התחבורה - אחריות להובלה

של חומרים מסובנים; ורשויות מקומיות בנושא תקן ביבוי אש.
יי צבן
ולא מנית את בולם.
שי שטרית
נבון.

יש בעיה מוסדית, התקנות ישנות והתהליך של התקנת תקנות חדשות לוקח יותר זמן,

ויש בעיה של מהות - מה הן התקנות הסטנדרטיות. ויש התנערות שלטונית וקבלן שאצלו

ממוקד הבל. אני חושב שאם היינו נותנים לקבלן פרטי לטפל בפושעים - היינו מתקוממים

נגד זה.

אנחנו רוצים שפעולה שלטונית של פיקוח תהיה על-ידי השלטון ולא על-ידי קבלן

שרק בידיו הבלים.

יש תחום, ספר, בין העניינים של בטחון, שהם סודיים, אבל יש דברים שאסור לנו

לתת להם מעטה של סודיות. לנושא של 289 מקומות עבודה ולנושא הבטחון אין שום קשר.

העובדים זקוקים להגנה שלנו. רק באמצעות תגים לגלות חשיפה, באשר בל מעלית נבדקת

יותר מפעם בשנה?

אני אומר לבם שאחרי התאונה היתה רשלנות שלא וידאו מה הוראות היצרן, לא וידאו

לקבל חומרים שלו לפקח, לא היתה התראה של היצרן, הוא לא התריע ולא הסביר מה יהיה

אם לא יהיה חיץ מגן, ולא התריעו נגד צורת האריזות, שלא לדבר על המשחק בדי לפתוח

את הדלתות.



בסאן-סלוודור הלה טריק גס. גם פה היה מצב פאטלי שאדם הלך לעולמו משום שהמערכת

שלנו לא היתה בנויה כך שיימנע אסוך. הנפטר הוא קורבן, אותו אי-אפשר להשיב לחיים.

השאלה מה אנרונו, ככנסת, עושים כדי להבטיח שמקרה כזה לא יקרה שוב. התקנה נשלחה למשרד

המשפטים בחודש אפריל, זאת אומרת לפני שקרתה התאונה, וגם אחרי הארוע הקשה לא קרה

כלום. כנראה שבמשרד המשפטים יושבים אנשים מאד עסוקים.

אני מציע שתצא יוזמה, כי העניו חמור. אנחנו כמחוקק ראשי צריכים לומר משהו.

בעקבות הדיון שיהיה אולי הוועדה תמליץ שתיקבע רשות אחת שתהיה אחראית על כל ההיבטים.

למישהו צריכה להיות סמכות במישרים, רשות אחת שתהיה לה סמכות, שתהיה לה עצמאות מהגורמים

הפרטיים, הציבוריים שמטפלים בנושאים הקשורים בקרינה רדיואקטיבית.

קבלן שמפיק קרינה, שהוא יהיה מפקח על עצמו? הוא מוקף במעטה של סודיות.

עד שנת 1973, כל זמן שלא נתגלו המחדלים הגדולים בקשר למלחמת יום הכיפורים,

המודיעין היה מעל לכל. הם יודעים הכל, ואחר-כך באו האירועים בסברה ושתילה, ופרשת

פולארד. אנחנו צריכים להשתחרר מהנטיה שאם מדברים על בטחון - אז יש הגנה וחסינות.

התקלה שגרמה למותו של אדם אחד - וכל נפש הוא עולם ומלואו - אני חושש מסיטואציה שתפגע

באחרים.

לא קיבלתי תשובה בנושא של פסולת רדיואקטיבית, מה עושים הלאה. עד הגדר - זו

לא תשובה. אנחנו חייבים לטפל גם בנושאים של פסולת. מה התנאים שרשות נפרדת תקבל את

החומרים ותוטל אחריות משפטית. צריכה להיות אחריות משפטית שתקבע הוראות פיקוח.

אנחנו צריכים לדאוג לכך שהנושא הזה יהיה סוגיה בעלת עדיפות גבוהה בסדר-היום

הציבורי, כי שום דבר לא יזיז את המערכות האלה בלי שהציבור יידע ולא דק העובדים.

צריכה להיות מערכת פיקוח כזו שאילו היא היתה היא היתה מגלה את הסוויץ' ולא היתה

מאפשרת למוטי להיכנס. צריך להתריע על מצב' קשה, חמור ומחמיר שבו אנחנו נמצאים.

דוקטור ליטאי, הדברים שאמרת הטרידו אותי. אילו היצרן היה שולח לך חומר ואתה

היית יודע עליו, היו שואלים מתי יהיה חיץ מגן. אם היית תקיף יותר ביחס לסוג האריזה -

פלסטיק או אלומיניום - אולי היה המצב שונה.

ואשר למכשירי רנטגן ישנים. אינני יודע עד כמה הם פוגעים לא רק בעובדים אלא גם

בחולים. אם רמת הפיקוח היא כמו ששמענו, אני מוטרד עד עמקי נשמתי איך השארנו את הקטע הזה כטריטוריה

מוזנחת בלי טיפול.

אני מקווה שבאמצעות חקיקה אפשר יהיה להגיע לכך שלא יישנו מקרים כאלה.

ת' גוז'נסקי;

אני רוצה לחזק את דבריו של שאול בן-שמחון.

בשבוע שעבר שאלתי על זיהום מים. התשובה שקיבלתי היתה, אנחנו סומכים על האנשים

בקריה למחקר גרעיני. נקודה. גם את צריכה לסמוך עליהם. תשובה כזו בשנת 1990 אחרי

אסונות שקרו בעולם, לא מתקבלת על הדעת במדינה מתקדמת. לא יכול להיות שזו תהיה התשובה.

אל תשאלו. אין לכם זכות לקבל תשובה. הזכות הזאת שמורה לקבוצה שיודעת הכל. תסמכו

עליהם. אין לכם זכות לבקר את זה. כאן אני רואה את שורש הרע.

אינני רוצה להיכנס למקרה התאונה. חבל שלא העברתם דו"ח ביחס לאסון שקדה בסאן-

סלוודור, היינו לומדים מזה לקח. שם הגזימו אבל האם לא צפויה גם לנו הגזמה כזו?
בהקשר לזה יש מקום לשאלה
מוטי לוי, למה הוא פעל כפי שפעל? האם הוא לא הוכשר? האם

היה מודע או שתקופה של שלוש שנים וחצי ללא תקלה הפחיתו את המודעות שלו למה שעלול

לקרות. אני שואלת את זה לצורך ההבנה שלי.

כל עובד נמצא תחת לחץ של הממונה הישיר ולא רוצה להסתכסך ולשאול שאלות מנדנדות.

הממונה לא אוהב נודניקים. העובד נמנע מלנדנד, כי הוא רוצה קידום בעבודה והעלאה

במשכורתו.



אני שואלת: האס אין פה מערך שאם עובד מתלונן במקרה של מפגעים - איו מי שיגן

עליו או שהוא חושש שאיו מי שיגו עליו. משרד העבודה הוא האחראי העיקרי. השאלה איך

מגינים על עובדים נודניקים שחוזרים ומתריעים מפני ליקויים שצריך לטפל בהם, לדוגמה,

שבחומרים מסויימים - איזוטופים - צריך לטפל בחדר נפרד. אני יודעת שיש מקרים שהעובדים

מתריעים וזה מועיל, בנו חדר מיוחד, אבל זה לא נבון בבל מקרה ולא בבל מקום יש נודניקים

ואני חוזרת ושואלת אם יש הגנה על העובדים האלה, כי אני מרגישה שאיו להם הגנה.
ולנושא הפיקוח
פעם בשנה, אני לא מבינה את זה. אומרים שיש ועדות בטיחות. איך

מקבלים דו"ח חודשי של ועדות בטיחות? האם יש דיווח סדיר? תגים, זו אולי דוגמה של

פיקוח סדיר. לי יש הרגשה שוועדות בטיחות, או שאין להן שיניים או שהן רדומות.

סילוק חומרים רדיואקטיביים. באיזו מידה נעשות בדיקות של השפבים. איזוטופים

קלים נזרקים לכיור.
ר' כחלון
יש תקנות בטיחות הקרינה.
היו"ר א' נמיר
מר כחלון, אתה עדיין לא עונה.

אנחנו מחשיבים מאד את הנושא שלפנינו ולכן הקמנו ועדת משנה בראשותו של חבר-

הכנסת צבן, העוסקת בתחום הבללי של בטיחות בעבודה. זו ועדת משנה קבועה. אבל בגלל

החומרה של הדברים שהועלו בהצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת שטרית החלטנו לקיים דיון כאן. אני מציעה

שעוד דיון נקיים במליאת הוועדה.

נכון שאנשים חוששים להתלונן אבל לא ז;ו הנקודה שאני רוצה לעמוד עליה. אני חושבת

שלחלק מהאנשים יש בטחון עצמי מופרז. המעשה של מוטי לוי זכרונו לברכה, ששלוש שנים לא

קרה אסון ולכן הוא נהג כפי שנהג - זה מוכיח שהבטחון העצמי היה גדול כל כך עד שהוא

לא הטיל ספק בשום דבר.
ואשר לבטחון
אני מציעה שמי שצריך לשמור על הבטחון - ישמור אבל לא למנוע מהציבור

דברים שחובה שהציבור יידע. יש דברים שהציבור חייב לדעת, זה אלף-בית של חברה מתוקנת.

הסודיות המוגזמת אצלנו היא מחלה ממארת. רוב הנושאים שאנחנו מתייחסים אליהם אינם

בתחום הבטחון של מדינת ישראל.

אם אינני טועה, במקום בו יש נושא של בטחון פרופר - שם שומרים על הבריאות ועל

הבטיחות. לא ידעתי שהמיתקן שאנחנו דנים עליו היום הוא פרטי, וזה לא מיתקן רנטגן.

זה מיתקן גרעיני או קרוב לזה.

אני רוצה שלישיבה הבאה תינתן אינפורמציה כמה דברים פרטיים כאלה יש בארץ. אני

חייתי בהרגשה שמה שיש זה ציבורי.

אני מציעה, חבר-הכנסת צבן וחבר-הכנסת שטרית, שלקראת הישיבה הקרובה תנסו

להבין הצעות לסיכום, לוועדה, כולל הצעה על חקיקה. עוד היום אכתוב בשם הוועדה

לדוקטור משיח, כדי לברר; את הענין. אצלנו, כשמקימים משרד חדש זה לא כדי שהוא ירכז

את כל הנושאים אלא זה עוד משרד. פתאום מתברר שגם אחרי הקמתו של המשרד לאיכות הסביבה

וגם אחרי שהעבירו אליו מה שהעבירו, בחלק מהדברים ממשיך לטפל משרד הבריאות. נבהיר

את הענין לדוקטור משיח.

חקיקה ראשית, אולי זה התחלת פתרון, שהחוק יסדיר את הנושא של הרשויות המטפלות.

לא יעלה על הדעת שתהיינה כל כך הרבה רשויות, ולא יתואר כמה זה עולה, והתוצאה בשטח

קטנה.

האם יש כאן מישהו שיכול להבהיר לנו את הנושא של הטיפול בחומרים הרדיואקטיביים?
ד"ר די ליטאי
אילו היתה ניתנת לי אפשרות.
היו"ר אי נמיר
כמה זמן אתת צריך?
דייר די ליטאי
רבע שעה.
חיו"ר אי נמיר
בישיבה הבאה, בעוד שבועיים, אתה תפתח. אחר-כך נשמע את דבריהם של חבר-הכנסת

צבן וחבר-הכנסת רן כהן. ונשמע את המומחים שלא שמענו. נזמין אתכם לאותה ישיבה.

נמשיך בדיון ויהיו לנגד עינינו המלצות לקראת מה הולכים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.

קוד המקור של הנתונים