ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 14/11/1990

פיטורי דיילים ודיילות באל-על

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח אל מתוקן



פרוטוקול מס' 191

מישיבת ועדת העבודה והדווחה

מיום רביעי. כ"ו בחשוון התשנ"א - 14 בנובמבר. 1990. בשעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה: א' נמיר - היו"ר

ת' נוז'ינסקי

רן כהן

עי פרץ

י' צבן

יי שפרינצק

מוזמנים;

ר' הר-לב - מנכ"ל אל-על

די קסטן - סמנכ"ל לכוח אדם ומי נהל באל-על

יי שפיר - סגן מנהל האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה

עו"ד ני אורי- ממונה על יחסי עבודה במשרד העבודה

חי רייטן - מחזיק תיק עובדי התעופה, ההסתדרות הכללית

אי הייגס - רפרנט לתחבורה באגף התקציבים משרד האוצר

אי פלפל - יועצת משפטית של נעמ"ת

מי ריס - דיילת באל-על

ני בן עמי - דייל באל-על

גי ארנון - דייל באל-על

נ' נהרי - דיילת באל-על

די פופיטקו - דייל באל-על
מ"מ מזכירת הוועדה
יי נקר
קצרנית
שי צהר
סדר היום
פיטורי דיילים ודיילות באל-על.



פיטורי דיילים ודיילות באל-על
היו"ר אי נמיר
בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה, וקדמת בברבה

את כל הנוכחים. הנושא שעל סדר יהום שלנו: פיטורי דיילים ודיילות באל על. מר

אברהם בלום, כונס הנכסים באל על, היה אצלי אתמול לפנות ערב, וביקש ממני להתנצל

בשמו על שלא יוכל להגיע לישיבה הזו בגלל מפגש שנקבע לפני הרבה מאד זמן.

אנחנו ממעטים לקיים כאן דיונים על סכסוכי עבודה. על פי תקנון הכנסת

הוועדה שלנו מטפלת בנושאים שהועברו אליה ממליאת הכנסת. אנחנו לא יכולים וגם לא

צריכים לעסוק דרך קבע בסכסוכי עבודה. אילו נענינו לכל הפניות אלינו בענין זה

היינו עוסקים בזה כל הימים.

מדי פעם אני מגסה לשוחח עם הדיילים ועם הדייליות על תנאי העבודה ועל צורת

העבודה שלהם, ואני מכירה את הנושא מזה זמן רב. אני גם יודעת שאל-על נתונה היום

בקשיים תקציביים גדולים ביותר. החלטתי לכנס את הישיבה הזאת, אחרי ששוחחתי עם

חיים הברפלד והיתה לי תחושה, שיתכן ותשתנה במהלך הישיבה הזאת, שההסתדרות .

הסכימה - יתכן מתוך אילוצים - להסדר הזה של חוסר קביעות בעבודת הדיילים

והדיילות. היתה לי גם תחושה שמצד ההסתדרות לא היה טיפול נמרץ בנושא הזה.

הנושא הזה התעורר לפני שאל על נקלעה לתקופת שפל מאד קשה. ובוועדה הזאת

אנחנו למדים יותר ויותר, שלא רק שאנחנו נאבקשים נגד התופעה של קבלנים פרטיים

וחוזים אישיים, אלא שגם ההסתרות, שהיא שלי באותה מידה שהיא של חברים שנמצאים

היום בהנהגה שלה, מסכימה לכל מיני הסדרים שאינם חופפים את מה שאנחנו השגנו

לטובת העובדים.

לדיון הזה יש ללא ספק הרבה משקעים רגשיים, וחשוב מאד שננהל אותו

בצורה שקטה ועניינית. מהפגישה עם הדיילים עלו בדעתי שלושה נושאים שהם מאד

תמוהים בעיני. א) הצורה שבה פוטרו הדיילים והדיילים. אני יודעת שחלק מהם קיבל

את ההודעות במהלך טיסה, או מיד כאשר ירדו ממנה. פיטורים הם תמיד דבר קשה, ויש

לעשות זאת בדרך מסויימת ומתחשבת. ב) ביום הפיטורים של הדיילים והדיילות האלה,

או סמוך מאד לאותו יום, נפתחו באל-על קורסים חדשים לדיילים ודיילות, אחרי

שפורסם על כך ברבים. ג) נמסר לי שאת הקורסים האלה מממן משרד העבודה מתקציבו.

בוועדה הזאת אנחנו מביעים לא פעם תמיכה בקיום קורסים להכשרה מקצועית

למובטלים, אבל כאן מתעוררת שאלה מיוחדת: האמנם מממן משרד העבודה קורסים חדשים

לדיילים ודיילים עבור אל על שעה שמפטרים עובדים זמניים של אל על, שהיו רוצים

מאד להיות עובדים קבועים, אבל יודעים שיש בעיה חמורה בענין זה ולכן לא פנו

אלינו עם דגל הקביעות בידם?

מנסיוני אני יודעת שהשולחן הזה הוא היחידי שסביבו יושבים כל הצדדים ביחד,

וכך גם הפעם, אחרי שנשמע את דברי הדיילים והדיילות נשמע גם את נציגי החברה

והמשרד הממשלתי הנוגע בדבר.
גי בן-עמי
קודם כל אני מודה ליושבת ראש הוועדה ולחבריה שהזמינו אותנו לישישבה הזאת.

מה שקורה היום באל על כואב לנו מאד, ואנחנו מקווים שמהר מאד תהיה התאוששות

בתיירות לארץ, כי זה מאד חשוב למדינה וזה מאד כואב לנו.



אני עבדתי באל על 9 שנים. עבדתי תחילה 5 שנים, ואחר כך סוכם בין ההסתדרות

לאל-על כי 20% מהעובדים המעולים יוכלו להמשיך לעבוד עוד שנתיים. שמחתי מאד

שהייתי בין הטובים. לאחל 6 שנים פניתי למראש המחלקה שלי מר פיינשטיין, וביקשתי

רעיון עם מנכ"ל החברה, מר הר לב, כדי לשוחח אתו ולשאול מה היא הדרך שבה אני

צריך לנקוט בכדי שאוכל להמשיך לעבודה באל על.

רציתי להיפגש עם מנכ"ל החברה מפני שאני אוהב את העבודה שלי, וממש מטורף

על העבודה הזאת, ורוצה להמשיך בךה. בכל שעה שהעירו אותי על מנת שאצא לטיסה

נענתי לבקשה בשמחה. כי, כאמור, אני מאד אוהב את העבודה הזאת שלי.

בפגישה עם המנכ"ל הוא ציין את הערכתו אלי כעובד מקצועי, אמר שהוא מעריך

את עבודתי, אבל יש לו בעיה עם ההסתדרות שלא מאפשרת לו להמשיך להעסיק אותי,

וחבל שאנחנו לא חיים בארצות הברית, כי שם היה אולי מוצא את הדרך להמשיך להעסיק

אותי.

יצאתי ממנו ברגשות מעורבים. בהרגשה טובה על כך שמנכ"ל חברת אל על מעריך

את עבודתי והיה רוצה להמשיך לראות אותי תחת כנפיו; ובהרגשה לא טובה על שיש לי

בעיה עם ההסתדרות. ואז התחלתי לבדוק את הנושא הזה בהסתדרות.כדי לדעת מה היא

הבעיה. תוך כדי מאבק עם ההסתדרות התאפשר לנו להמשיך לעבוד עוד שנה וחצי, מאחר

והיה זה בדיוק בתקופה של ערב בחירות להסתדרות, ובעתונות היה רעש גדול סביב

נושא האבטלה. שמחתי מאד שהנהלת אל על הסכימה לחתום על הסכם עם ההסתדרות שלפיו

איפשרו לנו להמשיך לעבוד עוד שנה וחצי, וברגע שהדבר התאפשר לי חזרתי למערכת.

זה היה ב-4 בספטמבר.

כשנוכחנו שעומדים לפטר אותנו ב-31 בדצמבר, פנינו שוב אל ההסתדרות כדי

לברר מה היא הדרך שתאפשר לנו להמשיך לעבוד שם. פנינו אל מר חיים רייטן, והוא

אמר שאין אפשרות, שאל על לא מוכנה, שהיא לא רוצה בעובדים זמניים לטווח ארוך,

שהיא רוצה חברה צעירים בקבינה, ועוד כל מיני דברים שונים ומשונים.

מאחר ומר חיים רייטן לא נתן לי תשובה מספקת, פניתי אל מר חיים הברפלד,
והוא אמר לי
הענין בטיפול, אני אבדוק את הענין, אנחנו מנסים לבדוק עכשיו את

הענין עם אל-על, יכול להיות שתוכלו להמשיך לעבוד. הענין בטיפול, אני מנסה ואני

בודק, ואני אישית אתן לכם את האפשרות להמשיך לעבוד כזמניים באל על, כי הענין

מאד חורה לי, מאד מפריע לי, נוגד את עמדת ההסתדרות, אבל אני אישית אדאג לזה.

אתה יכול ללכת הביתה רגוע, אני אדאג לזה. שאלתי אותו אם הוא יכול לתת לי

עכשיו מכתב שאותו אביא אל הנהלת אל על. הוא השיב לי: לא, אני אישית רוצה לטפל

בזה.

ב-15 לנובמבר קיבלתי שתי הודעות באמצעות ה"מזכירה". האחת, שאני מגוייס

למילואים, כי אבצבא אני קונדיטור ומשרת יומיים בחודש. ההודעה השניה היתה.- אתה

מפוטר, נא להתקשר דחוף למחלקת דיילים.

חלק מהדיילים כבר הודיעו לי שאנחנו מפוטרים, אבל אמרתי שאני לא מאמין,

שיש לי את לוח העבודה שאני צריך לבצע עד סוף החודש. לא נראה לי כל מה שהם

אמרו. כשטילפנתי אמרו לי שאני מורד מכל הטיסות, ושאינני טס יותר.
מי ריס
אני רוצה לדבר על היחס שקיבלנו על ידי מי שמחזיק בתיק התעופה בהסתדרות.

את כל הסיפור שלנו התחלנו כאשר עמדנו בפני הפיטורים הראשונים. הלכנו אז

להתייעץ עם עורך דין ישראל גיל שקרא את ההסכם הקיבוצי ואמר, שיש פה ענין של

איפה ואיפה, היות ואותנו מגבילים בזמן של 7 שנים, בעוד שלעובדי הקרקע מאפשרים

להמשיך לעבוד כזמניים ללא הגבלה של זמן. הוא אמר לנו להסדיר את זה בבית הדין

הפנימי של ההסתדרות.



כל הרבדים האלה נעשו במקביל להסכמה של המחלקה שלנו וראש המחלקה. באותה עת

פנינו גם אל חבר הכנסת ררי צוקר, שכתב מכתב למר רפי הר-לב בענין שלנו,

ומר הר לב אמר שהוא תומך בהמשך עבורתנו אם הרבר יתאשר מבחינת ההסתדרות.

במקביל המשכה העתירה שלנו בבית הרין הפנימי, ומר רייטן לא מצא לנכון להופיע אז

ולדבר מדוע נעשו הדבדים כפי שנעשו. אנחנו נפגשנו אתו, והוא דיבר אלינו בצורה
מאד בוטה ואמר לנו
לכו לחפש עבודה אחרת, יש עוד הרבה אנשים במדינה הזו שרוצים

להיות דיילים, אולי תפתחו דוכן פלאפל. היתה זו התקופה בה נערכו הבחירות

להסתדרות, והענינים יושבו איך שהוא.

ני ארנון!

ההסתדרות לא מגבילה בצורה ספציפית למשך זמן העסקתה כעובדים זמניים בלבד

לתמשך תקופה מסויימת. התשובה היחידי שלא קיבלנו היא ממר הר לב, כאשר ההתייחסות

היחידה שלו היתה במכתב מה-4 ביולי 1989 בו הוא אומר שככל שתסכים ההסתדרות

להאריך משן העסקתם של דיילים מעבר ל-5 או 7 שנים כן כן יענה הדבר ביתר הצלחה

על רצונות החברה ואח ישפר את השירות.

זו היתה ההתייחסות היחידה של מר הר לב להעסקתנו. בתשובה לזה יש לנו מכתב

של מר הברפלד, והשני של מר רייט. בפגישה שהיתה לנו ב-25 באוקטובר השנה, כאשר

כתב את המכתב האומר שההסתדרות מוכנה לכל הסדר משפטי שתציע החברה על מנת להעסיק

תקופה נוספת את הדיילים כזמניים. באותו זמן מר הברפלד אמר: אתם יודעים מה, גשו

עכשיו לרפי הר לב ותגידו לו שעכשיו יוריד אלינו להסתדרות נציג מטעמו, ויישב

אתנו עכשיו על הסכם עבודה בדבר העסקתכם. אחר כך אמר: לא צריך את זה, יותר טוב

שמר רפי הר לב בעצמו ינסח כל חוזה שהוא המדבר על העסקתכם כעובדים זמניים,

ואנחנו מוכנים לחתום על זה. על זה לא קיבלנו תשובה. כאן הענין נעצר מבחינת

החברה. החל מאותו תאריך ניסינו ליזום פגישה גם עם מר רפי הר לב וגם עם סמנכ"ל

כוח אדם וסמנכ"ל למבצעים, וכולם אמרו שהם לא מוצאים לנכון לדבר. אני אישית

הלכתי אליהם וביקשתי לקיים אתם שיחה, ואף אחד לא מצא לנכון לדבר אתנו.

אני חושב שכקבוצה יחודית יש לנו הישג אדיר שכתוב חד משמעית על ידי

ההסתדרות, שקבוצה של שנתונים 1982/3/4/5, שמונה בסביבות 75 איש מהטובים בין

עובדי החברה, לפי טענת החברה בעצמה ויש לנו הוכחות בכתב על זלה, יכולים לעבוד

בחברה ללא הגבלת זמן כעובדים זמניים קבועים. זו היתה למעשה משאת נפשו של

המנכ"ל, שלא יצטרך לחשוש מפני קביעות שלנו בעבודה, ויחד עם זאת יוכל להעסיק

אותנו כאשר יזדקק לנו ואנחנו נהיה זמינים בכל זמן שיזדקקו לנו. על זה לא

קיבלנו תשובה.
היו"ר אי נמיר
ממתי אתם עובדים באל על?
ני ארנון
יש עובדים משנתוני 1982, 1983, 1984 ו-1985 ואולי גם משגתון 1986.

כלומר מ-5 עד 9 שנים.
היו"ר אי נמיר
ממתי אתם מפוטרים?
נ' ארנ ו ן
תאריך הפיטורים הרשמי שלי הוא 18 לאוקטובר. של האחרים: 14 באוקטובר, 15

באוקטובר ו-16 באוקטובר.



ני נחרי!

למרות שידענו שאנחנו עובדים זמניים, וכאשר אני הגעתי לעבודה ידעתי שאני

זמנית וידעתי מה קורה, בשום הסכם עבודה לא היה רשום שהזמניות שלי תוגבל ל-6

שנים, 6 שנים או 7 שנים. ידעתי שאם אשקיע עבודה ואהיה טובה אז יש לי סיכויים

להמשיר, וכר גם עשיתי וכך היה. הייתי דיילת מצטיינת במהזורים הראשונים, הוציאו

אותי לקורס מהלקה ראשונה. אני יכולה להעיד על עצמי שכל פעם שהזמינו אותי לטיסה

מיוחדת, כמו למשל טיסה שראש הממשלה נסע בה, היה בזה משום עדות לנבי הערכה

שהעריכו את עבודתי, ואותו הדבר אמור גם לגבי דיילים עובדים זמניים נוספים. כי

עבור דיילת זמנית עבודה במחלקה ראשונה זה דבר מאד מיוהד שנותן לניטימציה לטיב

עבודתה ומעיד על כר שסוכמים עליה.

משום כר גם כל כר נפנעתי מצורת הפיטורים שלי. כי בשבילי החברה הזאת היתה

הכל. אני עובדת בה מאז שנת 1984 לסירוגין, כשהפיטורים האהרנים שלי היו לחודש

בלבד, ועבדתי רצוף שנה ו-9 חודשים. הפיטורים היו מאד מעליבים. לשבת בבית

בצהרים ולקבל במזכירה הודעה להתקשר באופן בהול עם האחראי שלי, היה דבר מאד

מאד מעליב. כשהתקשרתי עם האחראי ושאלתי מה קרה הוא אמר לי שעקב בעיות במפרץ

הפרסי וצמצומים בחכרה חייבים לפטר אותי בזה הרגע. עד עכשיו קשה לי לקלוט מדוע

היו חייבים להוריד אותי באותו רגע מטיסות שהיו בסידור הבדוה שלי עד לסוף אותו

חודש. בדרר כלל כשרצו לפטר מישהו היו מכניסים ב-15 לחודש פתק לתאו של העובד

ושם נאמר שהעובד מסיים את עבודתו ב-30 לחודש, בהתאם להסכם הקיבוצי.

קשה לי להבין מה היה להם כל כר חשוב לפגוע בהנו בצורה כזאת, ולהוריד

אותנו מטיסות עוד באותו לילה. ניסו להרגיע אותי בזה שאמרו לי: תרגעי גברת

נהרי, ישלמו לר משכורת ער סוף החודש. וזה כבר נושא גפני עצמו, כי כידוע לכם

אנחנו מקבלים סכום מסויים בשקלים כאש"ל, ואם אני לא טסה אני לא מקבלת את

הכספים האלה. אבל זה נושא פחוות כאוב, כי הנושא הכאוב קשור בצורה בה פיטרו

אותנו.

בינתיים שמעתי שבאותו חודש ממש נעשתה קליטה באל על: דיילים נקלטו ב-1

באוקטובר, דיילים נקלטו ב-14 באוקטובר, וכל זאת שעה שאותי, שאני דיילת טובה

לפי דברי החברה בעצמזז, פיטרו ב-15 באוקטובר בגלל צמצומים. וזה מאד תמוהה

בעיני.

אני רוצה לציין- עוד, שאחרי שהתחלנו לשאול איר זה שקלטו אנשים שעה שאותנו

פיטרו, נאמר לי שאחרי שלושה ימים אל על פיטרה את האנשים האלה או שלא נתנה להם

סידור עבודה. בלומר, העניו נשכח. אני טוענת שזה נעשה שלא בתום לב. כואב לנו

מאד שפגעו בנו בצורה כזאת וגילו כלפינו יחס של זלזול.
די פופיטקו
עבדתי כדייל בחברת אל-על מאז שנת 1982, ומרגע שבאתי לחברה ועד עכשיו

הייתי מוכן לתת את נשמתי בעד החברה ולעשות כל מאמץ בעבודה. לפני שלוש או שלוש

וחצי שנים פגשתי באחת הטיסות את חבר הכנסת רם כהן. אחרי מספר פעולות שעשינו

אנחנו הדיילים במטוס נגשתי אליו, ברכתי אותו לשלום והצגתי את עצמי בפניו

ושאלתי אותו אם אני יכול לשוחח אתו בנושא מסויים שמציק למספר דיילים. כשהסכים

סיפרתי לו את הענין בקיצור נמרץ. ואז הוא אמר לי שלדייל כמוני אסור לעזוב את

אל על, הבהרתי לו שהמדובר איננו בי בלבד, אלא בקבוצה של דיילים ודיילות שנתנו

את הנשמה שלהם בער העבודה, שעשתה גם עבודה ציונית וגם עבדה עם עולים בשעות לא

נוחות. כי ברגע שהתקשרו אליגו ואמרו לנו שיש טיסה של עולים, יצאנו מיד מבלי

להתחשב בשעה הבלתי נוחה, ויצאנו מתור הרגשה שאנחנו עושים עבודה חשובה.

למעשה עשינו כל מה שצריר ואח למעלה מזה כי רצינו להיות טובים, ובאמת

היינו טובים. נתנו ונתנו, ואנחנו רוצים להמשיר לתת.
היו"ר א' נמיר
כמה דיילות בהריון היו בין המפוטרים?

ני נחרי!

מדובר בשלוש דיילות בהריון שפוטרו. אני היחידה ביניהן שהודעתי למנהל

המחלקה שלי שאני בהריון. זה שהוא לא העביר הלאה את ההודעה שלי זו לא בעיה שלי,

אלא של המנגנון. החוקן אומר שבחודש החמישי להריון צריד להודיע על כך למעביד,

אבל באל על חייבים להודיע על כר בחודש השלישי כי אז חייבים גם לרדת מטיסות.

אני הודעתי על ההריון שלי מהיום הראשון, ואני רואה זאת לזכותי. שלחתי מכתבים

למר דלל בענין זה. הם יודעים שהם פיטרו אותי בניגוד לחוק, והם ביקשו היתר לכך

משר העבודה. בשבוע שעבר הייתי אצל מפקחת במשרד העבודה, וגם אל על היתה בפגישה

אצל מפקחת העבודה, ואני מחכה לראות אם יקבלו היתר או לא יקבלו אלתו.
ר' הר-לב
קודם כל בוקר טוב וחודה על ההזמנה, אני רוצה להבהיר שאני לא בצד שיש לו

משקעים, לכן אני מנסה לשכנע אח השומעים שאני מדבר עניינית ובלי משקעים.

הדברים שנשמעו כאן אילו היו נשמעים בחודש יולי או בחודש אוגוסט היו

נשמעים רגילים לגמרי, והדיון היה מתנהל בנתיב מקובל ורגיל לדיונים מן המין

הזה. אנחנו נמצאים באמצע חודש נובמבר, ואני שומע את הטעונים של האנשים

המכובדים שעבדו כדיילים באל על, והם נשמעים לי קצת תמוהים. אתן לכם שניים-

שלושה נתונים על אל על כדי לסבר את האוזן וכדי להכניס את כולם למערכת הנכונה.

לפני שלושה חודשים היה לי הכבוד לשבת בחדר הישיבות של ועדת הכספים של

הכנסת. נדמה לי שזה היה יום לפני פרוץ המשבר במפרץ הפרסי, או באותו שבוע. באתי

לשם כי הוזמנתי לנושא הוצאות הבטחון. בתקציב המדינה היה סעיף שאמר כי מהיום

והלאה אל על תשלם את מלוא הוצאות הבטחון, בעוד שעד עכשיו שילמה 10% בלבד,

ואילו המדינה נשאה ב-90% הנותרים. היקר ההוצאה 36 מיליון דולר בשנה. קרי.- 3

מיליון דולר לחודש. אני אמרתי מה שאמרתי, והחברים הנכבדים של הוועדה אולי

השתכנעו ואולי לא השתכנעו, ואני יצאתי מהחדר. דווח לי ששר האוצר נכנס לחדר

הישיבות אחרי שאני יצאתי משם, ועוד דווח לי שהצעת שר האוצר זכתה ברוב בהצבעה

ושבקשת אל על נדחיתה. וכן יצאתי לשם למעשה עם הוצאה של 3 מיליון דולר לחודש

מקופתה של חבתר אל על.

עכשיו אני יושב בחדר הזה, ואני מספר לכם שאל על מפסידה כספים רבים. בחודש

אוקטובר הפסידה 10,5 מיליון דולר. בחודש ספטמבר הפסיקה כ-05,5 מיליון דולר.

ותפסיד עוד יותר בנובמבר. והמצב הולך ונעשה רע. הוא עוד לא התייצב. משום כד

אנחנו מנסים לעשות מספר צערים.

ההפסד הזה נובע משני מקורות עיקריים. האחד, מחיר הדלק. שבוע לפני המשבר

במפרץ הפרסי שילמנו עבור דלק ברשת של אל על מחיר ממוצע של ל-63 סנט אמריקאים

לגלון. עכשיו אנחנו משלמים 140 סנט אמריקאים לגלון. זו העלאה של פי שניים

ושליש. תוספת של סנט אחד לגלון שווה 100 אלף דולר לחודש, מיליון ורבע דולר

לשנה. ואם סטינו ב-75 או ב-80 סנט לגלון, ואת זה צריד להכפיל ב-1,25 מיליון

דולר בשנה, הרי זה מביא אותנו לתוספת הוצאה של 100 מיליון דולר בשנה.

השינויים במחירי הדלק גורמים איפוא לאל על נזק של 100 מיליון דולר בשנה.

ועל זה יש להוסיף את הוצאות הבטחון בסד 36 מיליון דולר בשנה. זו ללא ספק

התייקרות גדולה מהממוצע בעולם, כי הדלק במדינת ישראל התייקר יותר מממוצע

התייקרות הדלק בעולם. ושלא כמו חברות זרות שבהן אנו מתחרים, הרוכשות בישראל רק

קצת מהדלק, אנחנו לוקחים במדינה 50% מצריכת הדלק שלנו, וזה משפיע קשות.



בשלושה החודשים האחרונים אני מתעסק ב-136 מיליון דולר הוצאות נוספותך בשל

הדלק והוצאות הבטחון, ועוד לא נגעתי בירירה בתיירות.

הגורם השני המשפיע על ההפסדים שלנו שהסתכמו בחודש אוקטובר ב-10,5 מיליון

דולר זו הירידה הניכרת בתיירות. היתה ירידה מאד קטנהה במספר הישראלים היוצאים

לחו"ל והיא מסתכמת ב-55 בלבד, ולא היינו מזכירים אותה כלל. אבל הירידה

בתיירות הנכנסת היא ירידה רצינית של כ-50%. הקונה באים לישראל 50% פחות אנשים

משבאו בתקופה המקבילה אשתקד.

העלייה במהירי הדלק הירידה בתיירות באים קצת על תיקונם בגידול בעלייה,

שנותן לנו תרומה מאד קטנה כי אנהנו גובים מהסוכנות מחירים מאד שוליים, וכן

במספר פעולות צמצום שאנחנו עשינו, כולל הפעולה המעציבה של פיטורי אנשים, ולא

רק דיילים. לכאן הגיעו רק הדיילים, אבל אנחנו פיטרנו הרבה מאד אנשים בנוסף

לדיילים. הנזקים הכבדים שנגרמו לנו, בניקוי התיקונים שאנחנו עושים, מביאים

אותנו למצב שבאוקטובר הפסדנו 10,5 מיליון דולר, ואני מניח שבחודקו נובמבר נפסיד

קצת יותר.

אני מודיע קבל עם ועדה, ואינני עושה זאת בשביל הפרוטוקול, שאל-על איננה

מסונלת להתמודד עם הפסד של 10,5 מיליון דולר לחודש.היא מסוגלת להתמודד עם

הפסד של 1 מיליון דולר לחודש, אפילו עם הפסד של 2 מיליון דולר לחודש. חברת אל

על הרוויחה בשנה שעברה 24 מיליון דולר ותכננה להרוויח השנה סכום דומה. זאת

אומרת שהיא מתמורדת בקלות עם הפסד של 2 מיליון דולר לחודש, אבל בשום פנים

ואופן לא עם הפסד של 10,5 מיליון דולר לחודש, וזה עוד לפני ההוצאות על בטחון.

מדוע אני מספר זאת לכם ומרחיב את היריעה? קודם כל על מנת שחביר הוועדה

הנכבדים ידעו מה קורה פה בכלל. כי הדיילים, עם כל הכבוד להם, ובצדק מצדם,

מתארים מצב שהיה נכון עד 2 באוגוסט, או מבחינתנו עד ה-1 בספפטמבר. כי אנחנו

התחלנו להיות חשופים למשבר ב-1 בספטמבר. את אוגוסט עברנו בשלום.

כאשר נחשפנו למצב הזה ישבנו עם עצמנו וחשבנו מה אנחנו יכולים לעשות.

עקוינו כמה וכמה פעולות, חלק מהן בתחום של הסבת מטוסי נוסעים למטוסי מטען, מעבר

למטוסים הרגילים המוסבים מדי שנ בשנה למסובי מטען. כמו כן נעשו עבודות הנדסיות

מיוחדות כדי להסב מטוס גימבו למטוס מטענים. אנחנו מחפשים קונים או חוכרים

למטוסים שלנו. אנחנו מוכרים או מחכירים שני מטוסי 707, תלוי אם נמצא קונה או

חוכר. אנחנו מחפשים חוכר למטוס גימבו כי אין לנו עבודה בשבילול.

אני רוצה להבהיר כי מטוס גימבו שיוחכר יכניס לאל על 5 מיליון דולר בשנה.

מטוס 707 שיימכר יתן לאל על 5 מיליון דולר בסכום חד פעמי. הסבת מטוס נוסעים

נוסף למטוס מטען ישנה את התוצאה העסקית בסכום שנע בין 5 ל-10 מיליון דולר

בשנה. אלה בסר הכל מספרים גדולים, אך אף אחד מהם לא מגיע ל-10 מיליון דולר

לחודש, או ל-100 מיליון דולר בשנה, או לסכומים המתקרבים לסכומים האלה.

לא היתה לנו, איפוא, ברירה והתחלנו להסתכל לכיוון העובדים, וגיבשנו

לעצמנו מדיניות האומרת שאנחנו נעשה מאמצים אדירים, כמעט אין סופיים, לשמור על

העובדים הקבועים שלנו. יש לנו 3,500 עובדים קבועים בארץ ובחו"ל. ביחד עם

הזמניים יש לנו כ-4,000 עובדים. יש לנו 250 דיילים קבועים מתוך 3,500 העובדים

הקבועים. כשאני מדבר על 4,000 עובדים מדובר למעשה ב-4,100 עובדים, כי אנחנו

משתמשים במה שקרוי 500 שנות עובד זמנניים, כי אנחנו קוראים להם למספר חודשים,]

לחלקי שנה. כשאתה מצרף את סן הכל ימי העכורה של הזמניים על פני שנה שלמה, יוצא

בערך יבן 400 ל-500 איש. זאת אומרת 300 ימי עבורה כפור כך וכך. כן זה בכל

המקצועות.



קבענו לעצמנו מדיניות האומרת שהמאמץ המרכזי- קולנו בתחום כוח האדם הוא

בשמירה על העוברים הקבועים. שתיים הן הסיבות שהניעו אותנו לנקוט במדיניות

הזאת. האחת, טובתה של החברה. אנחנו לא חושבים שאנחנו יכולים ל'צמצם בסגל

העוברים הקבועים שלנו. בי לפני לא הרבה שנים צמצמה חברת אל על את כוח האדם

הקבוע שלה ב-40%, וירדה בשנים 1982/1980/1/2/3 - 1980 מ-6,100 עובדים ל-3,600

עובדים. ואנחנו לא חושבים שחברת אל על תוכל לחזור לפעולה תקינה אם תרד מ-3,600

העובדים הקבועים האלה. לכן אנחנו עושים מאמצים גדולים בכיוון זל.

עם כל הכבוד לדיילים הזמניים, לעובדים הקבועים יש זכויות גדולות יותר. עם

כל הכבוד לדיילים, ואיני בא חלילה לזלזל או לפגוע באח אחד מהם, זכויותיהם של

העובדים הקבועים גדולות מאלו של העובדים הזמניים.

הרכב כוח האדם של אל על לא בכדי בנוי על בסיס של גרעין גדול של עובדים

קבועים, ומסביבו מאגר של עובדים זמניים שקוראים להם לעבודה לפי הצורך. שתי

סיבות יש למבנה הזה. הסיבה הראשונה היא העונתיות החריפה בתעופה לישראל במיוחד.

בקיץ יש הרבה עבודה, בחורף פחות עבודה; יש עונות יותר קשות ויש עוגות יותר

קלות, ויש חגים וכו'.

ועכשיו אני מגיע לסיבה השניה. אם מסתכלים על חברת אל על ב-20 השנים

האחרונות, משנת 1970 ער עתה, אנחנו רואים גרף משתנה בצורה חריפה בנושא

המשברים, הן אלה הקשורים בארץ והן אלה הקשורים בתעופה העולמית, ואפשר לראות

עליות וירידות. שנת 1977 ושנת 1978 היו שנים יוצאות מן הכלל טובות לחברת אל

על. 1986 היתה שנה קשה, זו היתה השנה של האירוע באניה קיללאורה והאירוע עם לוב

והיתה שנה של ירירה בתיירות. 1089 היתה שנה טובה, ושנת 1990, ער למשבר, היתה

שנה בינונית. השנים שבין 1976 ל-1980 היו שנים מאד קשות.

אנחנו יודעים איפוא שיש מחזוריות בשנים וגם בתוך השנה, ולכן אנחנו אומרים

שאנחנו בונים את עצמנו על גרעין כוח אדם קבוע שסביבו רצים עובדים עונתיים לפי

הצורר. גדולת קיומם של העובדים העונתיים מבחינת החברה היא בכך שכאשר לא צריך

אותם אפשר לפטר אותם. אם אי אפשר לפטר אותם הם הופכים להיות כאילו עובדים

קבועים, גם אם לא באופן פורמלי אלא באופן ענייני. ואי אפשר לפטר אותם.

האם יש איזה שהוא סולם עדיפויות לגבי הזמניים?
ר' הר-לב
כן.

זו פחות או יותר סקירתי על המצב בו נמצאת היום חברת אל על. אפשר להגיר

שחברת אל על בנתה את עצמה למצבים האלה, והנה לצערנו,ך ובאמת לצערנו שהרי אין

לנו שום כוונות רעות, הגענו למצב בו אנחנו צריכים לממש את מה שלקראתו בנינו את

עצמנו.

בסוף רצמבר אנחנו גומרים שנת תקציב, ובמאזן שנפרסם עדיין יופיעו כ-2

מיליון דולר רווח, כי 8 החודשים הראשונים של השנה היו טובים. אבל ב-1 לינואר

אנחנו נכנסים לשנה החדשה, ואם תהיה לנו הערכה שצריך להתכונן לאפשרות של שנה

שלמה גרועה, נאלץ לבוא אל העובדים הקבועים, והם יודעים זאת, ולהגיד להם שאיננו

רוצים לפטר אותם, אבל אנחנו חייבים להוריד 20% משכרם ולצמצם את עבודתם ב-

20%. במלים אחרות: צריך יהיה להעביר אותם לארבעה ימי עבודה בשבוע, ולהוריד שכר

בהתאם.



עוד לא פניתי אל העובדים הקבועים בענין הזה, כי אולי ישתפר המצב בעוד

חודשיים ולא יהיה צורך לפנות אליהם בכלל. אבל אם המצב לא ישתפר, והחברה תמשיך

להפסיד 10 מיליון דולר לחודש, לא נוכל להמשיך כך עוד הרבה חודשים ונצטרך בכל

זאת להתחיל להוריד גם מהבשר החי, ולא רק מהשומן. אני מקווה שלא נגיע שוב אל

ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בעניו של סכסוך עבודה עם העובדים הקבועים. אני

לא מוכן לתקוע לידו של אף אחד בענין הזה, אבל אני יודע שאם זה יקרה זה יהיה

הרבה יותר קשה מאשר עם העובדים הזמניים, כי מדובר באנשים עם זכויות רבות יותר,

ועם הסכם עבודה שנותן הרבה פחות חופש פעולה למעביד מאשר הסכם העבודה שיש לנו

עם העובדים הזמניים. אין ספק שזה יהיה קשה מאד, ואני לא מאמין שזה יעבור

בשלום. גם כשהעוברים יהיו משוכנעים שמנכ"ל החברה צודק כשהוא מבקש אותם להסכים

לעבור ל-4 ימי עבודה בשבוע ולהסכים להפחתה של 20% בשכרם, אינני מאמין שיסכימו

לזה. עוד לא שמעתי על דבר כזה שיעבור בשקט. זה באשר לתךמונה הכללית על מה

שקורה בעל-על ועל מה שאנחנו עושים.

כרגע אין כל פגיעה בעובדים הקבועים הישראלים בארץ. ומיד אדבר על העובדים

בחו"ל. הפסקנו את כל הקורסים שהתחילו, פרט לאלה שהיו לקראת השבוע האחרון

שלהם, ושלחנו את האנשים הביתה, שלחנו גם את אלה שהיו בקורס שהופסק וגם את אלה

שאיפשרנו להם לסיים את לימודיהם בקורס מאחר והיה בשבוע האחרון לקיומו שלחנו

הביתה.

אנחנו לא קולטים בעבודה אנשים מעבר לאלה שעובדים היום. אנחנו לא מזמנים

לעבודה אנשים מעבר לאלה שעובדים היום.

אני לא מתבייש להביע צער על דרך הפיטורים. אני חושב שעשינו טעות בצורת

הפיטורים, אבל עשינו זאת בתום לב. אני חושב שצודקים האנשים המתלוננים על צורת

הפיטורים ועל העלבון. אילו הייתי במקומם הייתי אומר את אותו הדבר. ואילו בני

או בתי היו ביניהם הייתי מבין אותם בהחלט. אבל עשינו זאת בתום לב, ואני רוצה

להסביר מדוע עשינו את זלה.

אנחנו החלטנו על הפיטורים עוד לפני החגים, בתחילת חודש ספטמבר, והיו לנו

התלבטויות קשות מאד אם לפטר אותם לפני החגים, או לחכות עד אחרי התנאים ואם לא

לפטר לפני החגים, האם לתת להם הודעה מוקדמת בדבר הפיטורים לפני החגים, או לא.

לבסוף החלטנו לא לפטר אותם לפני החגים וגם לא להודיע להם על הפיטורים לפני

החגים. אילו הודענו להם על כך לפני החגים כי אז היתה להם התראה של שבועיים.

אבל מכיוון שלא רצינו למשוך זאת שבועיים נוספים, כי זה עולה לנו חצי מיליון

דולר לחודש, ורצינו לחסוך בהוצאה הזאת, עשינו זאת כפי שעשינו, ולא חשבנו

שהזעזוע יהיה כל כך חזק.

ידענו שאנחנו עושים מעשה לא יפה כאשר אנחנו מודיעים להם על הפיטורים

מהיום למחר. אבל, כאמור, לא רצינו להודיע להם על זה לפני החגים, וחשבשנו שזה

יעבור בשלום, אבל זה עבר בפחות שלום. ואני מצטער על כך. לא היתה שום כוונת

זדון בענין הזה. הכוונה היתה לא למשוך זאת עוד שבועיים, כי שבועיים נוספים

פירושם עוד רבע מיליון דולר, ואנחנו מרגישים שיש לנו תפקיד לשמור על החברה.

עובדי חברת אל-על, העובדים הקבועים ונדמה לי שגם ההסתדרות, מרגישים שיש לנו

תפקיד לשמור על החברה, והוצאה של רבע מיליון דולר זו הוצאה גדולה, ולאן עשינו

אולי מעשה שלא ייעשה, אבל בוודאי שלא עשינו זאת מתוך כוונת זדון ולא מתוך רצון

להתעלל חלילה ולא מחוסר תשומת לב.

עי פרץ!

מה זזוא השכר הממוצע של דייל? מה ההבדל בין שכר דיילים קבועים לדיילים

זמניים? מה מרכיב הוצאות השכר בכלל הוצאותך החברה? האם אתה חושב שהודעה

מוקדמת מקלה על עצם העובדה שפיטרת עובדים?
היו"ר אי נמיר
מה ההנחיות שלכם לגבי דיילות בהריון?
ר' הר-לב
אני לא פתור מהחובה למסור הודעה מוקדמת, ואנחנו אכן משלמים להם עבור

שבועיים. אבל אם היינו מפטרים אותם שבועיים מאורה יותר, היינו צריכים לשלם

עבור עוד שבועיים, וזה מסתכם, כפי שאמרתי, בסכום של רבע מיליון דולר.

הוצאות השכר בחברת אל על הן 24% מהמחזור הכללי.

דייל עונתי עולה הרבה פחות מאשר דייל קבוע. דייל עונתי עולה לחברת אל על

כ-12 שאלף דולר לשנה הוצאות כוללות. דייל קבוע עולה לחברת אל על בין 25 ל-30

אלף דולר לשנה, פי שניים או שניים וחצי.

הקורסים של הדיילים אינם ממומנים על ידי משרד העבודה והרווחה. הם נעשים

על חשבון אל על.

אשר לנשים בהריון, אנחנו פועלים בענין זה רק לפי החוק. כאשר פיטרנו את

הגברות הנכבדות האלה לא ידענו שהן בהריון. זה לא היה מצב כזה שידענו שדיילת

נמצאת בהריון ולמרות זאת פיטרנו אותה. שמעתי כאן את הנברת אומרת שהיא הודיעה

על כך לממונה עליה, אבל ההודעה הזאת לא הניעה לנורמים שעסקו בפיטורים. בוודאי

ובוודאי שלא פיטרנו אותה עקב הריונה, כפי שהחוק מכנה זאת. איננו נוהנים לעשות

כך. כאשר כל עובדת דיילת נמצאת כהריון היא יורדת מטיסות בסוף החודש השלישי

להריונה. מותר לה לטוס עד סוף החודש השלישי. בתום שלושה חודשי הריון היא יורדת

מטיסות. וכעבור תקופה מסויימת אחרי הלידה היא חוזרת לעבודה.

דרך אגב, אל-על היא חברה עתירת כוח עבודה נשי. חלק מהן עובדות במקצוע

הדיילות וחלק במקצועות אחרים. באל על יש הרבה כוח עבודה נשי. יש אצלנו נם הרבה

נשים המהוות משפחה חד הורית. החבשרה שלנו נוחה לעבודה לנשים ממשפחות חד

הוריות. גם במקצוע הדיילות ונם במקצועות האחרים, לפי מיטה ידיעתי החברה שלנו

הולכת לקראת נשים בנושא תנאי העבודה, ומאפשרת להן לקיים משפחה בצורה מסודרת,

כמו לצאת יותר מוקדם מהעבודה, לאחר לבוא אחרי לידה וכו', וכל זה מבלי

שזכויותיהן תיפנענה.

אנחנו לא ידענו שהבנות האלה בהריון. מכל מקום העברנו את הנושא להחלטת שר

העבודה והרווחח, ומה שיוחלט על ידי משרד העבודה והרווחה יבוצא על ידינו. חד

וחלק ונקי.

אני שמח להיות בוועדה נכבדה זו בחברת הציבור היקר הזה, כל באופן אישי זה

ציבור שאני די בעדו. זה לא יעזור לכם, גבירותי ורבותי הדיילים, אבל אני די

בעדכם. אני רוצה למסור לוועדה שישנם 9 טייסים, 8 אלופי משנה ואחד סגן אלוף,

בונרי עשרים וכמה שנות קבע בחיל האוויר, שעברו קורס טייסים באל על בסוף שנת

1989 ו- 1990, סיימו את הקורס בקיץ 1990, היו אמורים להכנס לעבודה באל על

בנובמבר, ולא נקלטו בעבודה, אלא נשלחו לביתם. אמרנו להם לחזור בפברואר. אינני

יודע אם זכויותיהם רבות או מעטות מזכויותיהם של הדיילים, ואינני נכנס לזה כי

אינני מסוגל להיות שופט צדק, אבל אני חושב שכדאי שהוועדה תדע זאת.

מחודש ספטמבר ועד עכשיו פיטרנו כ-600 עובדים זמניים בארץ. אנחנו נמצאים

ברנע בהליך של פיטורים של ל72 עובדים קבועים בחו"ל. איננו נוגעים בעובדים

הקבועים בארץ, אבל איננו מהססים מגעת בעובדים קבועים לא ישראלים בחו"ל. 72

עובדים מהווים 15% מכוח העבדוה שלנו בחו"ל. עד דצמבר נסיים זאת.



הפסקנו פעילות ב-4 תחנות בחו"ל. לא סגרנו אותם לגמרי, אבל השארנו אותן על

שלד של אדם אחד. בליסכון ובזגרב סגרנו את התחנות, בקלן הפסקנו את תנועת

הנוסעים והמשכנו רק בהסעת מטען, בשיקגו ובבוסטון הפסקנו לגמרי. כמו כן הפסקנו

לגמרי עבודת קבלנים בעל אל, לפי בקשה תקיפה של ההסתדרות שאמרה לנו שהיא לא

יכולה להסכים לכר שאנהנו מפטרים עובדים ובאותו זמן מעסיקים קבלן. אנהנו העסקנו

קבלן לנקיון המטוסים, ולאחרונה הפסקנו את עבודתו, וחלק מהעובדים הזמניים

שפוטרו נכנסו לעבודה הזאת של ניקוי מטוסים. אני חושב שההסתדורת צדקה בכל מאת

האחוזים בדרשה מאתנו לעשות זאת.

בארבעה החודשים שמספטמבר עד דצמבר אנחנו מוציאים במחזורים 1,200 עובדים

קבועים לחופשה מאולצת. אנחנו לא נוגעים בשכרם ואף לא בימי-עבודה, אבל מניעה

להם חופשה ואנחנו מוציאים אותם עכשיו לחופשה. אנחנו עושים צעדים קשים לא רק

לקבוצה הזאת שנמצאת פה, אבל נם לקבוצה הזאת. ויש לי חשש שנצטרך לעשות צעדים

קשים מאלה.

אנחנו דוחים את ההחלטות היותר קשות שלנו, מפני שכמו כל עם ישראל גם

הנהלת אל-על מקווה שהמשבר הזה הוא זמני. אני אישית אינני .משוכנע שזה זמני.

פחות ופחות אני מאמין שזה אכן זמני לחודשים בלבד, אף שכמובן גם אני מאמין

שבסופו של דבר זה יעבור. אבל אני מפסיק להאמין שזה מצב זמני במובן של חודשים.

ואם זה נכון, ועל זה נחליט בסוף ינואר או בתחילת פברואר מפני שהכסף רץ בסכומים

גדולים, אנחנו נראה את שנת 1991 כשנה שכולה תהיה במשבר כזה. וזה יביא לשינוי

משמעותי בפעילותה של אל-על, כי התנועה של התיירות הנכנסת ירדה ב-50%, והירידה

הכוללת מסתכמת ב-40%, וזה כמובן שינוי משמעותי לאל על. נשתדל לעבור את התקופה

הזאת מבלי לפטר אף עובד קבוע. אם העובדים ישתפו פעולה בכל הנוגע לחופשות,

קיצוצים והתכווצות למשך התקופה הזאת, אנחנו נעמוד בזה,
חי רייטו
יחסי העבודה באל-על מוסדרים על ידי הסכם קיבוצי מיוחד לעובדים זמניים

שנחתם מעת לעת בין ההסתדרות להנהלת אל על, ומתחדש אחת לשנתיים. בהסכם העבודה

הזה התחלנו עם פתיחתה של אל על בשנת 1982, לאחר ההשבתה הגדולה שהיתה בה, עם

תחילת עבודתו של הכונס בינואר 1983. עם פתיחתה של החברה שונה הסכם העבודה

לעובדים הקבועים, הורעו התנאים שלהם, ונחתם הסכם עבודה קיבוצי לעובדים זמניים,

שמאפשר להנהלת אל על חופש פעולה מוחלט. כך היה בשדנת 1983.

אני נכנסתי לעבודתי בשנת 1965. לאחר הרבה מאד דיונים הצלחנו לחדש את הסכם

העבודה לעובדים זמניים בשנת 1987 והכנסו בו הרבה מאד שיפורים. בין היתר

העלינו באותה תקופה את שכרם ב-30%. אין יותר עובדים באל על שמשתכרים שכר

מינימום, אלא שכר נבוה מזה. חידוש נוסף של ההסכם נעשה בשנת 1989, ואנחנו

עומרים עכשיו בפני חידוש נוסף של הסכם העבודה לעובדים זמניים.

השינוי העיקרי שעשיתי בזמנו היה בזה שהגבלנו את הנהלת אל על לגבי העסקת

עובדים זמניים. מצאתי בחברת אל על עובדים זמניים, אמנם לא רבים, שממלאים

תפקידים של מנהלים. כלומר, היתה איזו פריצה של הסכמת ההסתדרות להעסקת עובדים

זמניים, ובכמה מקומות ניצלה זאת אל-על לצרכים אחרים. הפסקתי את התופעה הזאת,

ובהסכם העבודה לעובדים זמניים הכנסנו פיסקה האומרת שעובד זמני לא יכול למלא

תפקידי מכרז. פירוש הדבר שעובד זמני לא יוכל למלא תפקיד של ראש מדור ומעלה,

אלא עובד קבוע בלבד.

למעשה היתה לנו בעיה קשה מאד. מצד אחד, הרשויות השונות וגם רשות השיפוט

של ההסתדרות, באו אלינו בטענה איר אנחנו מאפשרים העסקת עובדים זמניים בתנאים

ירודים, פחותים מאלו של הקבועים, וללא הגבלה של זמן. והציגו בפנינו את השאלה:

האם האיש הזה יהיה עובד זמני כל חייו?



וכבר קרה שעובדים זמניים שפותרו ואף עובדים זמניים שלא פוטרו פנו לבית
המשפט וטענו בפניו
אנחנו עובדים באל על כבר 9 שנים, ואנחנו מבקשים לקבל
קביעות. ובית המשפט שאל אותנו
איזו מן הסתדרות היא זו שאתם מייצנים? איך זה

שאתם מסכימים למצב בו אדם ממלא עבודה מסויימת 9 או 10 שנים בתנאים של עובד

זמני? זאת היתה אחת הטענות כלפינו,

מצד שני אנחנו לא רוצים שהעובדים האלה יפוטרו. כי ברגע שאנחנו מגבילים

וחותכים בסכין, יופיעו בפנינו 300 או 400 העובדים הזמניים ויפנו כלפינו אצבע

מאשימה! אתם נרמתם לפיטורים שלנו, אתם הגבלתם את תקופת העבודה שלנו ו גרמתם לכך

שחברת אל על פיטרה אותנו. ואנחנו עמדנו במצב מאד קשה.

עד שלבסוף מצאנו איזו שהיא דרד באמצע. אמרנו שלגבי כל העובדים שהחלו

לעבוד לפני תאריך מסויים לא תהיה הגבלת זמן. אלה שהתחילו לעבוד אחרי התאריך

הזה תקופת עבודתם תוגבל ל-5 שנים. ב-22 באוגוסט 1989 נחתם הסכם האומר שכל מי

שהתחיל לעבוד בחברה לפני ה-1 בספטמבר 1986 יוכל להמשיך לעבוד בה ללא הגבלה של

זמן, מי שהתחיל לעבוד בה אחרי ספטמבר 1986 ולפני אפריל 1989 יוכל לעבוד בה 7

שנים. ומי שהתחיל לעבוד מאפריל 1989 יוכל לעבוד 5 שנים. קבענו זאת כדי לא

ליצור מצבים שבהם אנחנו חותכים בסכין ומכריחים עובדים ללכת הביתה.

אני רוצה לומר כאן במפורש שמצד ההסתדורת אין שום מניעה להמשך העסקתם של

העובדים אלה משנתון 1982 ,1983 ,1984 ו-1985, כי השנתונים האלה לא נמצאים

במסגרת הסכם העכורה. בהסכם הנוכחי אין שום הגבלה של חברת אל על להעסיק עובדים

מהשנתונים שהזכרתי.

יחד עם זאת ההסתדרות לא גרמה לפיטורים שלהם, ובלשון הזאת גם הוצאנו

מכתבים בנדון. אמרנו שאנחנו לא גרמנו לפיטוריהם. באנו גם בטענות קשות כלפי

חברת אל-על על צורת הפיטורים, על המכתב ששלחו ועל הודעתם מהיום להיום על

פיטורי עובד. אמרנו את הדברים האלה בישיבה שהתקיימה בין דרג גבוה של ההסתדרות

ודרג גבוה של הנהלת אל על. אבל כיוון שהנהלת אל על משלמת לעובדים אלה תמורת

ההודעה המוקדמת, לא מצאנו מקום לנקוט נגדה באמצעים ארגוניים או משפטיים. אבל

אין ספק שחברת אל על לא נהגה כפי שציפינו ממעביד שינהג.

הדילמה הזאת עדיין קיימת אצלנו. בהסכם העבודה הנדון יש פיסקה האומרת,

שהנהלת אל על רשאית להפסיק עבודתו של עובד זמני בכל עת בהודעה מוקדמת של

שבועיים ימים.
ע' פרץ
זה נוגד את הסבם המסגרת. אחרי שלוש שנים מגיע להם חופש, לא כן?
רן כהן
זה מעוגן בהסכם המסגרת.

חי רייטן!

אנחנו חושבים שאנחנו חייבים לאפשר להנהלת אל על למצוא פתרון לבעיית

העונתיות. לא מצאנו עדיין את הדרך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אם אנחנו

מאפשרים לאל על להעסיק עובדים זמניים, צריך לתת לה גם את החופש לפטר אותם

ולקבל אותם בחזרה. וקורה לעתים ש-300 או 400 עובדים זמניים נשלחים הביתה, ואחר

כך מחזירים אותם. אי אפשר להגביל את החברה במובן הזה. לבן אנחנו חושבים שיהיה

זה נכון וטוב להגביל לתקופה של 5 שנים אל אלה שהתחילו לעבוד בשנת 1989.



צריר לזכור שלוב האנשים שנכנסים לעבודה הזאת הם צעירים שסיימו את השירות

הצבאי שלהם, ואם הם יידעו מראש שעבודתם זו מוגבלת לתקופת זמן מסויימת, הם

יתכננו את מעשיהם, ואולי ילמדו בתקופה הזאת מקצוע אהר. מכל מקום תהיה להם

האפשרות לעשות זאת.

הדברים עוד לא סוכמו. אבל זה הדבר שמתגבש אצלנו. יש לנו כרנע משא ומתן

לחידוש הסכם העבודה, ואנהנו יכולים כמובן לההליט גם על דברים אהרים.
היו"ר אי נמיר
מה עמדת ההסתדרות לגבי צורת הפיטורים של העובדים האלה, הזכויות שלהם

וכו'? מה הגיבוי שההסתדרות נותנת לעובדים אלה?
רז כהן
מהדברים ששמענו מתקבל הרושם שלמרות המכתב שלו ושל הברפלד אתה מקבל את

הדין לגבי הפיטורים האלה. אין פרשנות אהרת לדברים שאמרת כרגע.
הי רייטו
נכון.

רז כהו!

חבל מאד.
הי רייטז
הבענו התנגדות חריפה לצורת הפיטורים. חיים הברפלד כינס אותנו מיד עם

היוודע הדבר, ויום לאחר מכן הבענו מחאה הריפה ביותר לענין הזה. באותו מעמד

פתרנו מספר בעיות, כמו למשל הפסקת הקורסים, הטיפול בנושא העובדות בהריון,

ועוד. כל דבר שנראה צורם בא על פתרונו באותו מעמד. הדבר היחידי שלא יכולנו

לעשות, בגלל מצבה של אל על, זה למנוע את הפיטורים. את זח לא יכולנו לעשות.

מובן שהגבנו על הררר בה נעשו הפיטורים. וגם פתרנו חלק מהבעיות, לפחות את אלו

שהיו קשורות בנושא הכספל.

כל העובדים שפוטרו יפוצו עד האגורה האחרונה לגבי כל מה שמגיע להם על פי

החוק. הבענו מחאה, אבל לא מצאנו דרך או אפשרות לתבוע מאל-על להחזיר את הגלגל
אחורה. אל על אמרה לנו
אנחנו פיטרנו את העובדים האלה, ולא נחזיר אותם לעבודה

למשך השבועיים הדרושים למתן הודעה מוקדמת. ואנחנו נשלם להם עבור הזמן הזה, אבל

לא נחזיר אותם לתקופה של שבועיים.

לאחר התייעצות עם עורר דין קלמרו הגענו למסקנה שאין מקום לתבוע אל חברת

אל על, אבל אנחנו עדיין מביעים מורת רוח רבה מהדרך שבה נעשו על ידה הפיטורים.

דרו אגב, לפני יומיים-שלושה פוטרו עוד 30 עובדים זמניים, ביניהם 25 דיילים,

אבל הפעם הדבר נעשה בצורה מסודרת ועל פי הסכם העבודה.

לא אמרנו לאף אחד מהדיילים ללכת למכור פלאפל. ישבתי שעות רבות מאד עם

החברים האלה, וניסיתי למצוא יחד אתם פתרון וגם להסביר להם את המצב המיוחד שבו

אנחנו נמצאים. עם שניים מהדיילים הנמצאים כאן ישבתי שעות רבות.



היו"ר אי נמיר!

גם לסננון יש לדעתי משמעות מיוחדת כשמדובר באנשים שפוטרו מעבודתם. אנחנו,

שלא פוטרני, צריכים להרגיש מה עובד על אותם חברים שפוטרו מעבודתם. הגיעו אלי
תלונות על דיבורים כמו
תביטו במראה ותראו איך אתם נראים, ואז תבינו שאתם לא

יכולים להמשיך לעבוד. ועוד ביטויים מאד מאד קשים שנאמרו לעובדים על ידי מי

שלפי חינוכי ותפיסת עולמי צריכים למעשה להגן עליהם.

חי רייטן;

אף אחד לא אמר דברים כאלה.
היו"ר אי נמיר
נאמרו להם דברים בקשר לצורה החיצונית שלהם. הענין של הסגנון הוא חלק מכל

היספור, ובעיני החלק הכי עצוב.
חי רייטן
מעולם לא העלנתי עובדים שהיו אצלי בחדר. מי שמכיר אותי יודע שיש לי הרבה

סבלנות, ואני משתדל לדבר בצורה מכובדת עם כולם. לא אמרתי את הדבירם שיוחסו לי

פה ולא את הדברים שאמרה יושבת ראש הו ועדה. כאבתי את כאבם של העובדים והבנתי

אותם, ואני מבין אוףתם גם היום.

כדאי שתסתכלו על השתלשלות העניינים. הרי אנחנו הארכנו את תקופת עבודתם

בשנתיים נוספות. הדבר לא נעשה מעצמו, ואח לא בא מהשמיים. זח נעשה כיוון

שההסתדרות מאד רצתה שהם ימשיכו לעבוד. חתמנו על הסכם מיוחד כדי שהם יוכלו

להמשיך לעבוד, והם אכן המשיכו לעבוד עוד שנתיים.
רן כהן
אבל עשיתם זאת רק פעם אחת, והיה זה בדיוק בזמן הבחירות למועצת ההסתדרות.

מובן שחברת אל על הסכימה לזאת, כי מר הר לב מתייחס אל ההסתדרות נצורה מכובדת

מפני שהוא רוצה לקיים את החברה, ובצדק מבחינתו.
ע' פרץ
מתי היתה הפעם האחרונה שדייל או עובד אחר באל על קיבל קביעות?
חי רייטן
לפני 13 שנה.
היו"ר אי נמיר
אנחנו מבקשים לשמוע ממך, נחמן אורי, מה היחס שלך כממונה על יחסי העבודה

על צורת הפיטורים וכל מה שקרה.

ני אורי!

מערכת יחסי העבודה בישראל בנויה על ההנחה, שבמקומות המסודרים, ואל על

ביניהם, היחסים מושתתים על הסכמים קיבוציים. אנחנו יוצאים מההנחה שההסכם

הקיבוצי שנחתם בין הארגון היציג של העובדים לבין ההנהלה מבטא את האיזון הנכון

מבחינה חברתית וכלכלית של האינטרסים של שני הצדדים. זאת אקסיומה שאם תשמיט

לבנה אחת ממנה כל המערכת תתמוטט. לכן, כל עוד הדברים נעשים על פי ההסכם

הקיבוצי אין לי מה לומר לצד הענייני.



חזקה על שני הצרדים, על הארגון היציג של העובדים ועל ההנהלה האחראית, שהם

מגיעים להסכמים קיבוציים שמבטאים את האיזון הנכון של האינטרסים של קוני הצדדים.

זה באשר לצד התכני.

אשר לצורה גה נעשו הפיטורים מבחינה מוסרית ומבחינה התנהגותית, אחרי

שהמנכ"ל הביע כאן התנצלות על כר ואחרי שהההסתדרות הביעה מחאה, אני מצטרח לעמדת

שני הצדדים.

היו"ר אי נמיר!

האם בזה אתם גומרים את תפקידכם בנדון? האם תפקידו של הממונה על יחסי

העבודה מסתכם בנושא זה בהבעת מחאה? אני מחדדת את זה מפני ששמענו על מצבה של

חברת אל על, ואנחנו יודעים מה מחכה לנו. האם זה יהיה הסגנון?.
רן כהן
מה את רוצה מהממונה על יחסי העבודה במשרד העבודה? אם ההסתדרות מסתפקת

בהבעת מחאה, את מצפה שנחמן אורי ייצא מעורו?
ני אורי
משרד העבודה מעריך את מערכת יחסי העבודה מההיבט של היחסים שבין הארגון
היציג של העובדים, קרי
ההסתדרות, שבעינינו מייצגת נכון וראוי את העובדים,

ובין ההנהלה. ואם הם מגיעים להסכמה ואומרים שמבחינת התוכן זה סביר ותואם את

ההסכמים, לצערי אין למשרד העבודה לומר משהו אחר.
היו"ר אי נמיר
מר יעקב שפיר, אולי תמסור לנו מתי ואם ואין מממן משרד העבודה קורסים

לדיילים ודיילות באל-על.
י' שפיר
כל מה שנאמר כאן על ידי מנכ"ל החברה נכון. אל-על מכשירה לעצמה את כוח

האדם שלה בכל התחומים. האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה אינו מעורב ואף פעם

לא היה מעורב בזה, ולכן ממילא גם לא משלם עבור זה.
היו"ר אי נמיר
גברת פלפל, אם גם אליד הגיעו היריעות על הצורה בה דיברו אל הדיילות היינו

רוצים לשמוע מה עשתה נעמ"ת בנדון.
א' פלפל
אני מאד מצטערת שיש כאן ניגוד אינטרסים בין הדיילים והיעוץ המשפטי שהם

מקבלים ובין ההסתדרות. צר לי מאד על כך, אבל יש כאן בהחלט ניגוד אינטרסים.

אני רוצה להעיר את תשומת לבכם לכך ששליש מהעובדים הזמניים יכולים להתאגד

בארגון יציג משלהם ופשוט לדחוק את רגלי ההסתדרות, וליצור את ההסכם המיוחד שלהם

שישמור על האינטרסים שלהם כפי שהם רואים אותם. זו אפשרות משפטית שכדאי לשקול

אותה לגופו של ענין.

אני רוצה להעיר שלוש הערות. מבחינה משפטית אני רואה העדר תום לב בסיום

חוזה העבודה, במיוחד לאור קיום הקורסים לאחר מועד הפיטורים וקליטת העובדים,

ויש בידי רשימה שמית. זה בהחלט מעיד על העדר תום לב.



יש כאן פגיעה בכללי הצרק הטבעי בכך שמנעו מהדיילים את זכות הטעון, ולא

נתנו להם להשמיע את טענותיהם לגבי פיטוריהם. ובנושא ההודעה המוקדמת הם בהחלט

פגעו גם בהסכם העבודה, בבד שלא נותנו להם לעבוד בפועל את 14 הימים המותרים להם.

אילו היו עונדים 14 ימים אלה היו משתברים פי במה מהפרוטות שנזרקו להם ושאינם

כוללים את תשלומי האש"ל ואת התשלומים הדולריים השונים.

לעניו הליברליות של אל-על ליקדום נשים אני רוצה להזכיר את הבעיה של

מנהלות התחנה, כד שלא יתהדרו בנוצות שעדיין מאד שנויות במוחלוקת. אני רוצה

להזכיר שעדייו עובדים 150 דיילים זמניים.

עכשיו נשאלת השאלה של אפליה ומהותה, ומה הם השיקולים הכלכליים לצמצומים

האלה. אנחנו לא מכחישים שצריד לפטר ולצמצם, אבל קודם לכל צריד היה לשמור על

ההוו האנושי של העובדים ברמה ובאיכות כזאת, ולשקול שיקולים עניניים כמו "אחרוו

נכנס - ראשון יוצא", או תפקודם בעבודה והכישורים שלהם. יש להכנס לגופו של ענין

ולא לקחת באופן שרירותי מחזורים שלמים ולפטר אותם,

מאחר וידיהם של הדיילים כבולות על ידי ההסכם המיוחד, אנחנו מציעים להם

לפעול במישור הציבורי. ואני מאד מודה ליושבת ראש וטדת העבודה והרווחה של הכנסת

שכינסה את הישיבה הזו בה יכולים הדיילים להשמיע את טענותיהם, ובדיעבד היא מנטה

לתקן את העוול שנגרם להם. יש לדיילים אפשרות לפנות לבית הדין לעבודה, אבל

בנושאים שוליים, כמו אופן ביצוע הפיצויים, על נושא תום הלב שאנחנו יכולים

להוכיח בכתובים על העדרו, על ענין ההודעה המוקדמת ועל סכומים קטנים נוספים

שהחשברה לא עמדה בהם, כמו טיפוח החן, ניקוי יבש של חבגדים, אבל לא על עצם

הפיטורים.
היו"ר אי נמיר
אני מבקשת ממד, גברת פלפפל, לרכז את הדברים האלה בבתב ולהמציאם לנו, כי

זה חשוב לנו מאד.
רן כהן
אני רוצה להפנות את דברי אל מר הר-לב. חברי לוועדה יכולים להעיד שמעולם

אינני מנצל את הבמה הזאת לעשיית חשבונות, גם כשאיני מסכים עם דבירם שעשתה

ההסתדרות. אבל אני מודה שבין כל מי שדיבר כאן, אתה מר הר לב הנד היחיד שאני

יכול לדבר אל ההגיון שלו בתקווה למצוא מוצא מהענין הזה. כי אתה גילית אחריות

גדולה מאד כאשר פירטת את מצבה של חברת אל-על וכיצד אתם מתמודדים עם זה, וזה

חשוב לנו לשמוע כי כולנו רוצים בטובתה של החברה הזאת. מי שרוצה להאבק למען

המשד עבודת הדיילים בה רוצה שחברת אל-על תהיה חברה חיה, פעילה ומשגשגת,

ובוודאי לא רוצה לראותה על הקרשים כי אז כל העובדים בה יהיו בסכנה.

אני רוצה להוסיף עוד שאת הביטוי הכי נרגש לפיטורים שלדעתי היו מזעזעים,

נפסדים וברוטלי ים, שמענו מפיך, ולא מפי אחרים שמתפקידם היה לעשות זאת.

אני רוצה לאחל לאל-על ולחברת ישראל שנצא מהמשבר הזה מהר ככל האפשר,

ושהפסימיות שלך ושלי בענין זה תתגלה במוגזמת, ושכל הענין ייגמר מוקדם.

במידה והמצב ישתפר בטווח של מספר חודשים, יתכן בהחלט שגם בלי תיקון

ההחלטה בדבר אי טיסות בשבת, תוכל חברת אל על לחזור למצב ריווחי, כפי שזה היה

בשנה הזאת עד למשבר, כפי שזה היה בשנת 1988, בשנת 1989 ובשנת 1987.

ר' הר-לב!

משנת 1986 חברת אל-על מרוויחה, עד עצם היום הזה.
רן כהן
אני חושב שחזרה למחירי הרלק הקודמים יכולה להתבטא בחסכון של 100 מיליון

דולר, וחזרתם קול התיירים לארץ זה דבר שיתבטא בתוספת של 30-40 מיליון דולר.

מכאן ברור שאם ההפסד של אל על יהיה זמני, החברה תוכל לחזור ולטרוח, וכולנו

מקווים שאכן כד יהיה.

בניגוד לעמדה שהושמעה כאן על ידי ההסתדרות, אני חושב שיש מוצא מהמצב.

ניסיתי לדבר אתד. מר הר לב, לפני הישיבה של ועדת הכספים, על מוצא אפשרי,

ולומר לד דברים שלא שמעתים כאן. אני למשל חושב שמנכ"ל החברה או מועצת

המנהלים שלה צריכים לקבל החלטה האומרת שבכל ענף שהוא בחברה יהיה נרעין מסויים

של עוברים קבועים, שאותו אי אפשר יהיה להגביל או להגדיל. אם יש היום 250

דיילים קבועים, ואתה רוצה להוריד את מספרם ל-200, וההסתדרות תדרוש ממך להגדיל

את המספר ל-300, אם היא תמלא את תפקידה, אז בסופו של דבר תגיעו להסכם בענין.

אבל ייקבע שזה מספר הדיילים הקבועים באל על, בהתחשב במצב החברה בשנים

האחרונות. וכאשר תפרח החברה שוב ותשגשג אפשר יהיה לנסות להגדיל את המספר. ואם

חלילה תצמצם החרה את פעילותה, ינסו אולי להקטין את מספלם. אבל אין שום סיבה

בעולם שלא להמיר את ההסכם המטומטם הזה, תסלחו לי על הביטוי, על 5 שנים ו-7

שנים, בהסכם אחר שיענה גם על בעיות החברה וגם על בעיות העובדים, ולבחור בשיטה

האומרת שהפול הזה קבוע, וכאשר יוצאים ממנו 10 איש נקלטים בו 10 איש, ומספר

העוברים בפול נשאר קבוע, וכל העובדים האחרים הם זמניים.

כך אפשר יהיה להגיע למצב שיהיה בו מענה לצרכים הכלכליים של החברה, על פי

תפיסת המנהלים שלה, שהרי הם אחרי הכל צריכים לתת דין וחשבון בפני מועצת

המנהלים שלה ובפני מדינת ישראל, ויהיה בו מענה גם לבעיית העובדים. העובדים

הקבועים יהיו תמיד עם החברה, ואילו העובדים הזמניים ידעו מה צפוי להם ויחליטו

כל אחד לפי אופיו, רצונו והבנתו אם להמשיד לעבוד בחברה או לחפש מקום עבודה

אחר.

לא מובן לי איד אתם מסכימים להסכמים של 5 שנים ו-7 שנים, עובדים שהחלו

לעבוד בחברה לפני שנת 1986 ואלה שהתחילו לעבוד בחברה אחרי התאריד הזה וכוי.

איזה מן הסכם הוא זה? צריד רק לחשוב קצת כדי להציע דבר יותר הגיוני. כאשר

העליתי את הצעתי בפני מר הר לב, הוא לא קיבל אותה, אבל הוא גם לא זרק אותי

מכל המדרגות. יכולה ההסתדרות לבוא בהצעות אחרות, אולי טובות יותר שתתקבלה גם

על דעתו.

למעשה יש כאן אפליה בלתי נסבלת שעליה צריד לתת תשובה. איד אפשר להסביר את

העוברת שדייל באל על שעבר את 5 השנים, ואת 7 השנים ועבד שנה או שנתיים מעבר

לזה, ועבד לשביעות רצון ההנהלה, כפי שיעידו מכתבי ההערכה והשבח של ההנהלה

לדיילים, לא יכול לפחות להמשיד להיות זמני,

לפני מספר שבועות טסתי לניו יורק, ותאמינו לי שכאב לי הלב לראות את

הדיילים מסתובבים ממורמרים על היחסים בחברה, כשיש להם תחושה שהם נזרקים כמו

כלבים. וזו לא בעיה של הדיילים האלה בלבד, , אלא גם של אחרים, ואתם צריכים

לעשות משהו בענין זה. ואני חוזר ושואל מדוע דייל שעבר את כל השלבים האלה לא

יכול להיות זמני כמו כל הזמניים?

אם ההסתדרות מוכנה לכד, והנהלת אל-על אומרת שהעובדים הללו לא פחותים

מבחינה איכותית מכל דייל שעובד שנה ראשונה, שניה ושלישית, ואף עולים עליו,

מדוע הם לא יכולים לחכות לעונה הבאה, בדיוק במו דיילים אחרים, כדי להתחיל שוב

בעבודת? מי מהדיילים שירצה לחבות לעונה הבאה, שיחכה. מי שלא ירצה, יילך לדרבו

וימצא לו עבודה אחרת, ובלבד שהוא יודע את תנאי העבודה של הדיילים באל על ויבול

להחליט אם זה מתאים לו או לא. מדוע צריד מצבו להיות גרוע ממצבו של דייל שסיים

את קורס הדיילים לפני שבועיים או לפני חודשיים.



מאחר והוחלט על הפסקת קיום הקורסים לריללים, כי אכן היה זה אווילי ביותר

לקיים היום קורסים לדיילים כאשר אל על נמצאת במצב בו היא נמצאת, ולא משנה אם

שמרד העבודה הוא המקיים את הקורסים או אל על על חשבונה, שהרי אל על היא חברה

לאומית שנמצאת בידי כונס נכסים, ויאו סיבה לפתוח קורסים לדיילים כל עוד לא כל

הדיילים הזמניים עובדים בחברה.

באל על יש שני סוגים של מפוטרים. הסוג האחד הס העובדים הזמניים, שלמעשה

יאן מפטרים אותם אלא שולחים אותם הביתה לתקופה מסויימת, וכאשר העונה מתחילה

קוראים להם לשוב לעבודה. ישנם מפוטרים לצמיתות, והדיילים שנמצאים כאן היום

קיבלו מכתבי פיטורים לצמימות, למרות שאין סיבה פורמלית לפטר אותם לצמיתות.

אינני יודע כמה מהם ירצו עדיין להיות בפול של הדיילים. אבל אני שואל את המנכ"ל

מדוע לא נגיע כאן היום להסכם ברוחה טובה בענין זה.

אם בחודש ינואר הקרוב תתחיל אל על שוב לפרוח ותזדקק לדיילים. מדוע יהיו

הדיילים המפוטרים האלה על תקן של פסולים לעבודה? אם 30 או 50 מהם יהיו מוכנים

לחזור לעבודה תכניס אותם לפול של הדיילים, ותזמין אותם כאשר תהיה עבודה בחברה.

אם אין עבודה, אל תזמין אותם, ואז אין בעיה. הם הרי לא מכניסים את החברה לשום

הוצאה.
ע' פרץ
.

ראשית, אי אפשר להתעלם מהמצב הכללי שאליו נקלעה מדינת ישראל, ואני מוכרח

לומר שענף התייירות הוא ענף שנפגע קשה מאר מהמצב, ואנחנו רואים שפרט לחברת אל

על סובלים גם בתי המלון, חברות התיירות וכו'.

יחר עם זאת אני רוצה לומר שלמשבר מתייחסים כמו למשבר, על כל המשמעויות.

לא יתכן שחברה רצינית תתמודד עם המצבים השונים הנלווים למשבר, פרט לענין

העובדים.

שמענו אל נמכ"ל אל על נוקב בהפסד הכספי הנדול הנגרם לחברה בשל ההעלאה

העצומה במחיר הדלק. אני מציע לכן שהוועדה תביע את דעתה בענין הזה ותגיד משהו

על רצונה של הממשלה להרוויח 100 מיליון דולר לשנה מחברת אל על באמצעות העלאה

במחיר הדלק, דבר שאין לו שום הצדקה ושאינו קיים בשום מקום בעולם. נם בירוחם

מפטפרים היום עובדים ממפעל פיניציה בגלל העליה העצומה במחיר הדלק. אי אפשר

להבין מדוע הממשלה פועלת בשיטה נפסדת כזו, ונדמה לי שגם היא מחפשת דרך לרדת

מהעץ הזה. אני מציע שאנחנו נוסיף את הלחץ שלנו בכיוון הזה.

מר הר לב מקבל כגזירה משמיים את העובדה שקבעו כי החברה צריכה לשאת בכל

הוצאות הבטחון, אני הייתי בין חברי הכנסת שהתנגדו להטלת הוצאה בלתי צפויה זו

בגובה של 36 מיליון דולר על חברת אל על. אבל לשר האוצר יש רוב קואליציוני,

והוא הצליח להעביר תא זה. זו החלטת המדינה, וצריך ולהתמודד אתה.

לא יתכן שהחברה תתייחס אל המשבר ואל בעיית העובדים כאל דבר רגיל. משבר

מחייב פעולה מיוחדת המתאימה לו, ואין ספק שמשבר עולה כסף. אי אפשר להשלים עם

זה שאתה מפטר בבת אחת קבוצה גדולה של עובדים זמניים שעובדים כבר הרבה שנים

בחברה. בשום מפעל אחר בארץ לא היו מפטרים כד מי שעובד שם 5 שנים ואומרים לו

בבוקר של יום אחד שבעוד שבועיים הוא מפסיק לעבוד.

אני חושב שהייתם צריכים לחשוב היטב על הדרד שבה צריך להודיע לקבוצה גדולה

של 80 דיילים שהם מפסיקים את עבודתם. אני מתכוון גם לסגנון אבל לא רק לסגנון.

כשאתה מדבר על פנייה לעובדים קבועים בדבר הצורך בצמצום בהוצאות, ואתה חושב

שאין תקדים כזה במדינת ישראל, כדאי שתדע שהיו תקדימים כאלה. אני מקווה שהמשבר

ייגמר מהר ושלא תצטרך לבוא אל העובדים בדרישה להסכים להפחתת שכרם ב-20%. אבל

כדאי שתדע שבהרבה מפעלים בארץ נעשה הרבר בהסכמת ועדי העובדים, בלית ברירה,



ומתוך רצון לשמור על מקומות העבודה של העובדים. גם העובדים מבינים יפה מאד מה

הם צריכים לעשות כדי לשמור על הענף שממנו הם מתפרנסים.

אני מציע את הדברים הבאים! א) ייקבע פיצוי מיוחד לאותה קבוצה של דיילים

שפוטרו. ב} ההתשלומים המניעים לעובדים אלה בנין אותם שבועיים של הודעה מוקדמת

יינתנו להם בלי שצריך יהיה לקיים על כך מאבק. נ) הקבוצה הזאת תרשם כקבוצה שיש

לה עדיפות לחזור לעבודה, אלא אם יחליטו כמה מבני הקבוצה שאינם רוצים לחזור

לעבודה.

אני מקבלת את עמדת ההסתדרות בענין זה, שמדובר בחברה צעירים שצריכים לדעת

מראש את המשמעות של עבודה זמנית, ויהליטו אם זה מתאים להם או לא. זה צריך

להיות נתון לההלטתם בלבד. זה לא יכול להיות גורם המשפיע על מבנה הסכם העבודה.

אתה אומר שאי אפשר לפטר מי שהוא עובד קבוע. הדבר הזה לא מובן לי, שהרי אפשר

לפטר גם עובד קבוע. ההבדל היחיד בין השניים הוא בכך שעם העובד הקבוע אתה צריך

להתדיין. אם אתה רוצה לצמצם ולהתעייל, כפי שקורה בהרבה מאד מקומות עבודה, למה

צריך לשחרר אותך מחובת התדיינות עם מי שעובד אצלך שנה או שנתיים?

אני הושב שאנחנו צריכים לתמוך בך בכל תביעותיך כדי לעשבור תא המשבר. אבל

אנחנו לא חושבים שהמשבר נותן לך רשות לפעול בדרך שבה פעלתם, ואני מציע שמהר

מאד יוסדר הענין. לא מדובר כאן בכסח גדולה בשביל הקבוצה הזאת, וצריך להסדיר את

הענין ולשמור לבני הקבוצה הזאת את הזכות לחזור לעבודה לפני עובדים חדשים.

אי בן מנחמי.

אני מכיר את חברת אל על מזה הרבה שנים ומכיר את הבעיות של מחיר הדלק

שנבוה אצלנו יותר מבכל מקום אחר בעולם, את אנרות הנמל, הטיסות הארוכות וכוי.

אין ספק שאל על נמצאת חיום בבעיה, ולמעשה נמצאה מאז ומתמיד בבעיות, ואף יצאה

מהבעיות למרות ביטול הטיסות בשבתות וכו'. החברה התייעלה תודות להנהלה ולעובדים

נם יחד.

הדיילים שלפנינו הם דיילים בעלי נסיון וידועים את עבודתם. ואני לא מבין

מדוע צריך להדביק להם את הסטיגמה של אנשים שלא יכולים לחזור לעבוד בחברה. אני

לא מבין מה הבעיה. הרי במקביל לכך יכולים לעשות את אותו הדבר גם למר בלום

שהינו עובר זמני באל-על מזה שנים די רבות.
ר' הר לב
משכורתו אינה משולמת על ידי אל-על.

הוא מפרק זמני קבוע מזה שנים רבות. יש לי בקשה לא גדולה מחברת אל על.

אני מבקש לתת עדיפות לדיילים שפוטרו, מה גם שכולם צעירים רציניים מנוסים

ומשופשפים. נדמה לי שזו בקשת כל חברי הוועדה, שהדיילים האלה יהיו הראשונים

להתקבל לעבודה כשיהיה צורך בדיילים. יש לשמור על הצעירים האלה שנתנו לחברה

הרבה שנים ונמצאו עובדים טובים. הם צריכים להנות מעדיפות על פני עובדים חדשים,

פרט כמובן למי מהם שנילה בעיות משמעת או לא עבד שביעות רצון החברה.
ר' הר-לב
אין לי מה להוסיף לדברים שאמרתי. אני רק חוזר ומתנצל בפני הדיילים על

האופן שבו פוטרו.
רן כהן
מה בכל זאת התשובה שלך להצעות שהועלו כאן?
היו"ר א' נמיר
אני מעדיפה שלא נקבל נרגע זה תשובה, שהיא גם לא תשובה שלילית. מאשר לקבל

תשובה שלילית.

אני רוצה לומר לנציג ההסתדרות מר רייטן, שאני לא רציתי להכנס לנושא הזה.

אני שומרת שלא להפוך את ועדת העבודה והרווחה של הכנסת לאיגוד מקצועי במקומה של

ההסתדרות. יש דברים המועברים אלינו מהמליאה ואנחנו חייבים לדון בהם.

גם אני דיברתי עם מספר דייים ונחרדתי מכמה דברים ששמעתי. פנה אלי ירוחם

משל, מי שהיה במשך שנים רבות מזכ"ל ההסתדרות, וביקש ממני לשמוע את הדיילים.

הלכתי למכון לבון, ובחדר שהועמד לרשותי פגשתי את הדיילים והדיילות. גם אם אחוז

אחד בלבד מהדברים שהם אמרו לי על היחס של ההסתדרות כלפיהם הוא. נכון, זה דבר

מאד חמור בעיני. ואתה יודע מדוע? מפני שברגע שעובדים אינם מרגישים בבית

ההסתדרות את הבית שלהם, יש לנו, לחברי ההסדתרות שאיכפת להם מההסתדרות, בעיה

קשה מאד. והם לא הרגישו שההסתדרות היא הבית שלהם. ואם עובדים במצוקה לא ירנישו

כך, אז הבית הזה איננו הבית הנכון והמתאים למה שהוא צריך היה להיות.

מי שעובד עבודה קבועה אינו יכול להיות רגיש באותה מידה כמו שרגיש אדם

שפוטר מעבודתו ואין לו עבודה אחרת. המעמד שלי עכשיו כשאני יושבת עם הדיילים

המפוטרים אינו שווה למעמד שלהם, כי לי יש מקום עבודה ויש לי משכורת, ולא

עומדים לפטר אותי. את הדבר הזה כולנו חייבים לזכור, כי כולנו שליחי ציבור,

והציבור חייב לחוש שאנחנו קיימים בשבילו, ולא בשביל שום דבר אחר, נם אם זה

קשה.

אני רוצה לפנות עכשיו אל מנכ"ל אל-על. אתה פרשת בפנינו תמונה קשה ומאר

מדאיגה, כי כולנו חוששים שבכל המפעלים יש עובדים העומדים בפני פיטורים. אני

חייבת לציין כאן שאני לא יכולה לשאת את התופעה הזתא של כונס נכסים קבוע, וגם

מר בלום מכיר את דעתי בענין זה. להפוך את ענין כונס הנכסים לתופעה של קבע זה

דבר מאד לא בריא.

אני פונה אליו, מר הר-לב, בשם חברי הוועדה, ואני לא מבקשת לקבל ממך עכשיו

תשובה על הדברים שאומר. א) חייבת להתקיים שיחה עם הדיילים על הצורה שבה הם

פוטרו. אני מכבדת את הדברים שאמרת כאן לדיילים, אבל אני חושבת שזה מחייב שיחת

הבהרה אתם כדי שלא ישארו משקעים. ב) אם היתה כאן איזו שהיא פגיעה בנושא

התנאים, ובדרך שזה נעשה, זה חייב מיד למצוא את פתרונו, עם כל הכאב על המצב

הקשה שאליו נקלעה חברת אל על. ג) יש להתעלם מהנושא האישי. אלה עובדים

שנמצאים במצוקה קשה, שאנחנו עוד לא עמדנו במצוקה דומה לה.

כולנו מאמינים שירווח לאל על, ואנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי לסייע

בדבר. הוועדה תשלח מכתב אל שר האוצר ואל שר האנרגיה בענין מחיר הדלק שגובים

מחברת אל על, שהיא חברה לאומית שכולנו חייבים לדאוג לה. אבל יחד עם זה אני

מבקשת שיהיה ברור שבמאגר החוזרים לעבוד באל-על תהיה לדיילים האלה זכות שווה

לפחות. שמענו כאן שהדיילים האלה עבדו במסירות ולשביעות רצון החברה, ולא היתה

לחברה שום תלונה כלפיהם. לכן אני אומרת שבין המפוטרים הזמניים בני הקבוצה

הזאת צריכים לעמוד בשורה הראשונה לחזרה לעבודה. בעיקר שבין המפוטרים האלה יש

שעברו 9 שנים בחברה לשביעות רצונה המלאה. זה הסיכום שלנו, ואינני מבקשת לקבל

על כך תשובה ברגע זה.

מר הר-לב, אם יש דבר שלדעתו אנחנו יכולים לעזור בו לחברת אל על, הן

כחברי-כנסת והן כחברי ועדת העבודה של הכנסת, אל תהסס לפנות אלינו כי ברצון רב

נעמיד את עצמנו לרשותכם.

תודה רבה. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:00)

קוד המקור של הנתונים