ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 07/08/1990

הסכם בדבר מתן פיצוי לאוכלוסיות מעוטות הכנסה; מפעל סולתם; עיצומי עובדי שירות התעסוקה ומתן דמי האבטלה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 176

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שלישי, ט"ז באב התש"ן (7 באוגוסט 1990), שעה 10:00
נכחו
חברי הוו עדיו; אי נמיר - היו"ר

ת' גוז 'נסקי

א' גמליאל

יו כהן

י' פרח

י ' צבו

י' שפרינצק
מוזמנים
אי שמחוני - מנכ"ל סולתם

י' זמיר - יו"ר מועצת המנהלים של סולתם

סי אביבי - מנהל ארגון ומינהל בכור

מי דור - חברת העובדים

י' צמח - מזכיר ארגון עובדי כור

ר' טולדנו - מזכיר מועצת פועלי יקנעם

אי ברייטמן - חבר ועד עובדי סולתם

מי גולדשטיין - חבר ועד עובדי סולתם

אי כהן - חבר ועד עובדי סולתם

מי אריה - חבר ועד עובדי סולתם

אי שי נדר - חבר ועד עובדי סולתם

חי אסרף - חבר ועד עובדי סולתם

נ' אורי - משרד העבודה והרווחה

י י שפריר - משרד העבודה והרווחה

מי צפורי - מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

? די קול - דובר המוסד לביטוח לאומי

ר' רדל - משרד האוצר

ר' הורן - המוסד לביטוח לאומי

מי שמלצר - המוסד לביטוה לאומי

עי כץ - המשנה למנכ"ל שירות התעסוקה

אי רוזובסקי - היועץ המשפטי של שירות התעסוקה
יועץ משפטי לוועדה
מי בוטון
מ"מ מזכירת הוועדה
י' שפירא
סדר היום
1. מפעל סולתם.

2. הסכם בדבר מתן פיצוי לאוכלוסיות מעוטות הכנסה.

3. מוזמנים לנושא דמי אבטלה.



היו"ר א' נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה.

מפעל סולתם

הייתי אמורה, על פי הזמנת מזכיר מועצת הפועלים וראש המועצה המקומית של יקנעם,

לבקר ביום שלישי שעבר ביקנעם. ביום שני בערב התקשר אלי מזכיר מועצת הפועלים וביקש

ממני שלא אבוא בטענה שההנהלה איננה בסולתם, שהעובדים נמצאים מהוץ למפעל ומבעירים

צמיגים, והוא חושב ששום תועלת לא יכולה להיות מהביקור שלי אם ההנהלה איננה נמצאת

במקום, ולכן ביטלתי את הביקור.

התמהמתי בזימון הישיבה. לתומי חשבתי שההסתדרות היא תהיה הגורם שימצא את

הפתרון לעובדי סולתם. כל מה שמתחולל כאן הוא במגרשה של ההסתדרות: חברת העובדים

זה הסתדרות, כור - הסתדרות, האיגוד המקצועי - הסתדרות. מאד נמנעתי מתהליך לא

בריא, שוועדת העבודה והרווחה הופכת להסתדרות שניה או לאיגוד מקצועי שני. ביום ששי

התקבלה החלטה בוועד הפועל של ההסתדרות וחשבתי שהיא מחייבת גם את המפעלים של חברת

העובדים. ביום ראשון בבוקר קראתי בעתון "דבר" שהעובדים מרוצים מהחלטת הוועד

הפועל, ובאחד העתונים ראיתי שהוחלט שחיים הברפלד יגיע למפעל והעובדים היו מאד

מרוצים מהעובדה שיושב-ראש האיגוד המקצועי יגיע למפעל לראות כיצד למצוא מוצא

לסכסוך. כאשר נודע לי בשעה יותר מאוחרת שחיים הברפלד לא הגיע והעובדים מתמרמרים,

הודעתי באותו רגע לרפי טולדנו שאזמן ישיבה מיוחדת של הוועדה.

אני רוצה לרענן את זכרוננ לגבי מה שהיה כאן בישיבה האחרונה של הוועדה בנושא

סולתם ב-14 ביוני 1989. ואצטט כמה מדברי הסיכום שלי באותה ישיבה: "לפי דעתי, עם

כל הטראגיות האיומה, לסולתם אין שום עתיד כמפעל שמייצר נשק". זאת היתה אז דעתי,

ולמרות כל ההסכמים שנחתמים זו דעתי גם היום. "יש לנו שתי בעיות שאנחנו צריכים

להו7מודד איתן: האחת - איך מוציאים לפנסיה, בכבוד, את העובדים, בייחוד המבוגרים".

לפני כן נאמר לנו כתשובה שאין כסף, ולכן אני אומרת: "זו לא תשובה כשאומרים לנו

שאין חודשיים משכורת ולכן לא ניתן. יש כאלה שיאמרו שזאת דמגוגיה, אבל אני לא

מתרגשת מכך, לאחר שאני רואה יום יום בעתון - אני לא אומרת שזה שייך לכור, אבל

לחלק מכור זה שייך - מהו שכרם של המנהלים והפיצויים שהם מקבלים כשהם עוזבים, כולל

ממוסדות של חברת העובדים, ואני לא צריכה לומר שמות. הוועדה הזאת לא תיתן יד לכך

שעובדים ייצאו החוצה בלי כלום אחרי כל כך הרבה שנים, בכאב כל כך נורא ובסיכוי

שווה לאפס שהם ימצאו מקום עבודה אחר. אמר המנכ"ל: שימכרו חלק מהנכסים" - באורנה

ישיבה היה אתנו אורי שמחוני - "אין ברירה, אי אפשר לזרוק עובדים לרחוב".
הוספתי ואמרתי באורנה ישיבה
"הבעיה השניה מדברת על העתיד. אנחנו מוכרחים

למצוא תעשיות חילופיות ומייד. כולל הענקת מעמד של אזור פיתוח ליקנעם. במקרו -

שישחקו הכלכלנים. אנשי הפליטיקה והמעשה חייבים לעסוק במיקרו - בישוב, במפעל, בבני

האדם. לסיכום, אני פונה אל הנהלת כור: זה לא נושא שהנהלת סולתם יכולה להתמודד

אתו. מוכרחים למצוא פתרון לבעיה, אם על ידי מימוש נכסים, או בכל דרך אחרת. אי

אפשר לזרוק עובד בן 50, 55 ו-60, שנה אחרי חמש-עשרה, תשע-עשרה ועשרים שנות עבודה

במפעל, ואנחנו יודעים שקשה יהיה לו להסתדר בעבודה אחרת. אני פונה לכור ואני בטוחה

שהיא תמצא את הדרך לעשות את זה. יש לכור מחוייבות גדולה מאד לעובדים, יותר מכל

מפעל פרטי אחר. ככל שדוחים את זה יותר, הבעיה רק תחריף. כנגה זמן אפשר יהיה לדרוש

מעובדים להיות שקטים? אנשים מגיעים ליאוש, לא לסף יאוש. הם מתביישים מהילדים שלהם

בבית".

אתמול בערב ראיתי בעתון "מעריב" ידיעה שהתפרסמה בנושא סולתם, שמדאיגה אותי

מאד, האומרת שהעבודה במפעל לא תחודש, ואני מצטטת: "מועצת המנהלים של סולתם החליטה

אתמול כי העבודה במפעל תחודש רק לאחר שייחתם הסכם קיבוצי חדש, לפיו יוותרו

העובדים על הטבות שכר רבות ותנאיהם יושוו לתנאים המקובלים בתעשיה הישראלית. נמסר

גם כי הודעות הפיטורים שנשלרוו על ידי ההנהלה שרירות וקיימות, למרות שטרם נמצא

מקור מימון לתשלום דמי הפיצויים. הנהלת המפעל ניתקה אתמול את קווי החשמל ומנעה כל

אפשרות לעבוד במפעל, ולפועלים לא נותר אלא להתגודד בחצר. ההנהלה החליטה לא לחדש

העבודה עד שהעובדים יקבלו תכנית הפיטורים והקיצוצים בשכר".



לפני גם החלטת הוועד הפועל במכתב רשמי ששלח מזכיר הוועדה המרכזת, בה נאמר:

"הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, בישיבתו ביום 3 באוגוסט 1990, דן, בין השאר,
בסכסוך העבודה במפעל סולתם והחליט
א. מכתבי הפיטורים לעובדים מוחזרים ומבוטלים.

ב. הצדדים למשא ומתן ינהגו על פי האמור בהסכמי העבודה. ג. מוקם צוות משותף

למועצת פועלי יקנעם, ועד העובדים והאגף לאיגוד מקצועי, שינהל משא ומתן עם הנהלת

סולתם למציאת פתרון למשבר בסולתם ולהבראתו. ברצוני לציין כי החלטה זו התקבלה

באישורו ובהסכמתו של פרופ' איתן שישינסקי, יושב-ראש חברת העובדים". על המכתב חתום

עדי קידר, מזכיר הוועדה המרכזת.

אני רוצה לבקש מכל המשתתפים בדיון: יש כאן מטענים מאד כבדים של כעס, זעם,

עלבונות ועגמת נפש. אם אנחנו רוצים להגיע לאיזה שהוא סיכום, לאיזו שהיא פריצת

דרך, אני פונה לכולנו לשמור על קור רוח, למרות שזה קשה, לשמור על דיון ענייני ולא

להפוך אותו לוויכוח אישי.
רן כהן
אני מאשר לחלוטין את מה שכתב עדי קידר: זה היה הסיכום. אבל ההחלטה הזאת של

הוועד הפועל אינה מקויימת על שני חלקיה: מכתבי הפיטורים לא הוחזרו והצוות המשותף

שעליו דובר לא הוקם ולא פעל. כך, שבדין ובצדק דנה הוועדה בענין הזה, כי אין כרגע

פורום אחר שמטפל בענין. אין זה סותר את דברי היושבת-ראש, שבסופו של דבר ההסתדרות

היא שצריכה לפתור את הבעיה.
י י זמיר
קודם כל אני רוצה להודות ליושבת-ראש על שכינסה את הוועדה, כי הוועדה המכובדת

הזאת היא כלי, גם שלנו, להסביר את עצמנו. אולי זה נראה משונה שמנהל של חברה

תעשייתית מודה לוועדת העבודה והרווחה, אבל אנחנו מודים, כי גם לנו אין למי ללכת

וגם אנחנו חולכים להסתדרות.
היו"ר א' נמיר
הזמנתי לישיבה הזאת את חיים הברפלד. אתמול נמסר לנו שהוא לא יבוא, אבל יבוא

אפריים ז'ילוני. ביקשתי לבדוק מדוע הוא לא בא ונאמר לנו שהוא חולה.
י י זמיר
הסכסוך הזה יצטרך להיגמר יום אחד ונצטרך לחזור לעבודה יחד. זה לא מצב של

הנהלה מצד אחד של המיתרס, ועובדים -מהצד השני. כרגע זה נראה כך, אבל ההנהלה היא

די כבולה פה, ואסביר מה קורה. /

סולתם הפסידה בשנת 1989 100 מליון ש"ח. עד יוני סולתם הפסידה 20 מליון ש"ח.

בעצם סולתם קרסה לפני שלוש שנים, כשירדה לטמיון העיסקה האיראנית, ואז היו אנשים

צריכים לקבל החלטות כואבות ולא למרוח את הבעיה עד היום הזה. אנחנו הזמנו חברה

חיצונית לפני שנתיים ועשינו הערכת מצב לאן אנחנו הולכים, מה הכיוון. בינתיים

נכנסנו אנחנו לענינים - כמו שהבראנו מפעלים אחרים - והגענו לאותן מסקנות שהגיעה

החברה החיצונית, שסולתם היינה צריכה לרדת ב-400 איש. מאחר שמדובר ב-400 נפשות,

ב-400 משפחות ולחצו עלינו בכל המערכות, אמרנו: לא נבצע את הקטיעה בבת אחת. אף אחד

לא אמר שהם צריכים לעבור מאור לחושך בבת אחת, יש הרבה אפור, יש הרבה סיכויים

וצריך לנסות. לקחנו את הגורם הזה על אחריותנו ואמרנו: את הניתוח הזה נבצע בשני

שלבים. בשלב הראשון יהיו 200 פיטורים - ואלה הפיטורים הקודמים שנעשו - ואם נוכל

להיעמד על הרגליים, נעבור לשלב השני של 200 מפוטרים נוספים.



פה אנחנו נמצאים היום, כאשר מה שקרה בינתיים בשטח הוא, שהצבא האמריקאי, שהיה

הלקוח מספר אחד שלנו, הצטמצם ב-80% בהזמנות שלו, ומשרד הבטחון מתעלם מאתנו, כאילו

אנחנו לא נכס בטחוני למדינת ישראל. בפורום שאני הייתי נוכח בו כאן, חייבה גברתי

את מנכ"ל משרד הבטחון להגביר הזמנות מסולתם. גברתי, נמנעתי מלהטריד אותך, אבל

התוצאה היתה אפס, ובגלל כבוד הבית לא עליתי על בריקאדות.

על פי החלטה שלקחתי על עצמי לפני שנתיים ירדנו בשלב ראשון ב-200 איש, בידיעת

ההסתדרות, בידיעת הנהלת כור, ובאחריות האישית של המנהלים שניצבים בו. המצב היום

שלסולתם אין שוק למוצרים. בכל ארץ בעולם נותנים תקציבים להסב מפעלים. לנו יש

תכנית, אנחנו יודעים איך להוציא את סולתם מהבוץ - הוכחנו את זה במפעלי הפלדה,

במפעלי הצינורות, במפעלי המתכת, יש לנו רקורד - אבל אם עכשיו לא נשים את הידיים

על ההגה, וחזק, איבדנו את הסיכוי להציל את סולתם.

אני מדבר עכשיו למענם של 400 אנשים שנשארים בסולתם. הם יצטרכו לעבור שינוי

מנטלי, הם יצטרכו לעבור שינוי ברמת החיים שלהם, הם יצטרכו לעבור שלב פיטורים של

180 איש נוספים. סולתם היום זה מפעל עם שומן אדיר: אנשים הרוויחו בגדול כשהיה

טוב, והגיע להם. היום אנחנו לא מצליחים לשאת בזה. המנכ"ל שיושב לימיני הוא מספר

31 ברשימת המשכורות של סולתם. הציבור הזה מקבל הרבה יותר ממה שמקבלים במשק

התעשייתי, במשק של פלדה ומתכת בכל מדינה בעולם ובמדינת ישראל, והם קיבלו את זה

בזכות, אבל היום אני לא יכול לשלם להם את הזכויות האלה.

רן כהן;

אני לא מבין איך 600 עובדים מפסידים 100 מליון שקל. זה אומר שכל עובד מפסיד

כל חודש 13 אלף שקל.

י י זמיר;

אני אענה גם על זה.

מונח על שולחני מזה מספר שבועות מסמך שחתומים עליו הבנקים. הבנקים, שהם נזר

הבריאה של התעשיה ושל הניהול התקין, דורשים ממני, במכתב אלי, להפריש במאזן של

1989 כספים לסגירת סולתם. הצגתי בפניהם תכנית של 400 איש, של הסבת קווי ייצור;

הצגתי את הקבלות שהבאנו קודם, הצגתי את אורי שמחוני, הצגנו את העובדה שהחלפנו את

כל ההנהלה ועשינו את הצעדים הנדרשים, אבל הבנקים אמרו: שמענו אותך, לא שכנעת

אותנו, וכור תפריש כספים לסגירת סולתם. אם אני לא נלחם, אם אנחנו מפסידים עכשיו

במשא ומתן עם הוועד, המשמעות היא שמחר צריך לעשות כמצוותם, כי הם היום הבוסים, לא

הוועד הפועל, לא חברת העובדים, לא כור. הם היום מנהלים לנו את העסק, וההוראה היא:

תסגור. אני אומר שאני יכול להרים את זה, אורי אומר שהוא יכול להרים את זה - אתמול

בלילה עבדנו על כל מיני מערכות עם שותפים - אבל רוצים לסגור את סולתם. אם בצבא

תמיד הגייסות היו מאחורינו, פה גם הגייסות הם נגדנו.

אני לא יכול לשלם מעל 150% פיצויים, גם בגלל העובדה שאין לי כסף, אבל גם בגלל

תוקפו של ההסכם בין הבנקים ובין קונצרן. אם ההסתדרות עזרה למפוטרים בקרית הפלדה,

בצינורות, למפוטרים בחולון, בחמת, למפוטרים בכל מיני מקומות אחרים, וגם למפוטרים

בסולתם, בסיבוב הקודם, בכך שהשלימה להם, היא יכולה לעשות זאת גם במקרה הזה. אני

לא יכול לשלם אגורה אחת מעל ל-150%, כי אם אחתום על הציק הוא יחזור באותו רגע.
אמרתי למזכיר מועצת הפועלים
לא ייתכן שמזכיר מועצת פועלי עכו קיבל כסף לפועלי

מפעלי הפלדה ולפועלי הצי נורות,לא ייתכן שמזכיר מועצת פועלי חולון קיבל תוספת של

כסף מעל ל-150%, ולנו - לא. אנחנו לא יכולים ולא רשאים, בתוקף של הסכם מעוגן

משפטית, לתת פרוטה אחת יותר. זאת אומרת, כושר ההחלטה הוא בכלל לא של ההנהלה,

אנחנו היום לא הכתובת שרשאית ומוסמכת לשנות מצב.



אני רוצה להגיד לחברים העובדים מה שאמרתי להם בשבוע שעבר בפגישה: הבעיה של

סולתם היום היא גם לא המפוטרים. הבעיה של סולתם היום היא הסכם עבודה הדש. סולתם

לא יכולה לצאת החוצה מהבוץ הזה ללא הסכם עבודה חדש, שבו משנים נורמות של עבודה,

תנאים של עבודה, משכורות, שעות עבודה. זה חייב להתקבל בהסכמה, אי אפשר לקבל את

זה לבד, גם אי אפשר לכפות את זה. אין לי שום זכות מוסרית להגיע למועצת הפועלים
ולהגיד להם
בואו נפתח את סולתם עם הפסד. אנחנו לא יכולים לפתוח את המפעל מהטעם

הפשוט, שאם אנחנו לא יכולים להציג סיכוי רווחי, לא נקבל את האשראי שמגיע לנו.
י י פרח
ויש סיכוי רווחי?
י י זמיר
יש סיכוי, אם עובדי סולתם וההנהלה יוכלו להעביר את ההסכם הקיבוצי לעובדים.

הבעיה של הוועד הרבה יותר קשה, כי אחרי שהוועד גומר את הבעיה אתי, הוא צריך לרדת

ל-400 איש בחצר.
י' צבן
הצעתם לוועד תכנית הבראה מפורטת?
י י זמיר
הגשנו אתמול תכנית להסכם קיבוצי. הצגנו קודם כל את התכנית של 400 עובדים

והוסבר שמדובר בנפשות חיות ואי אפשר לשים גרזן על 400, לכן נעשה את זה בשני

שלבים, מתואם עם ההסתדרות. חצי שנה אני מציג את התכנית לחיים הברפלד, קיסר יודע

מזה, חברת העובדים יודעת מזה, ובלי שאמצה את כל הרזרבות שיש, אני לא אלך לפטר 180

איש, לא אני. סולתם יכולה לצאת עכשיו למרחב, אבל אם סולתם תמשיך להילחם כאן

בפנים, אנחנו נופלים לידיהם של הבנקים, שאומרים: אל תפתח, אנחנו לא נותנים לך

תזרים. אומרים את זה בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט: מר זמיר, גמרת. לא

הופעת עם תכנית הבראה, אין לך כסף.

אני פונה פה לעובדים: זה דורש ויתורים אדירים. זה דורש ירידה בשכר; זה דורש

שבוע עבודה של 45 שעות, כמו במפעל רגיל; זה דורש ניידות עובדים; זה דורש שינוי

מנטאלי לגבי אדם שחי בנורמות של מקבל הכנסה גבוהה.

גברתי, אני מבקש ממך ומהפורום פה דבר אחד: אם אנחנו נעביר את הכדור מהחצר

החוצה, לא נגיע רחוק. אני ממליץ לחברי בוועדים שנשב וניפגש.
היו"ר אי נמיר
זה רצוי, וחבל שלא עשיתם את זה קודם.
רן כהן
אני לא מבין: איך עובדים שמקבלים 4,000 שקל ברוטו, מפסידים 13,000 שקל כל

חודש?
י' זמיר
מחקנו השנה מלאי של 80 מליון שקל, מלאי שהצטבר בשנים האחרונות - וזאת כדי

לספק עבודה - ולא נמכר. לכן, לכאורה ביום שאנחנו נמכור את המלאי, הוא ייכנס

לרשימת המכירות, אבל העלות של חומר הגלם ושל העבודה שולמה כבר מזמן, לכן צריך

לקחת את התכנית שמדברת על 35 מליון ערך ייצור.
רן כהן
זאת אומרת שאין הפסד תפעולי של 100 מליון שקל.

י' זמיר;

לא דיברתי על הפסד תפעולי.

היו"ר אי נמיר;

דיברת על הפסד של 100 מליון שיירו בשנת 1989 ועכשיו אנחנו מבינים שהכוונה היתה

לגרעון.

א' שמחוני;

אדלג על כל הדרך איך הגענו עד הלום, כי כל מי שיושב בחדר הזה מכיר היטב את כל

השלבים בסולתם, כשמטרת הדיון הזה היא בעיקר להמליץ על העתיד.

לשאלה אם יש זכות קיום לסולתם במוצרים שהיא מייצרת כרגע או לא: מאז ישבנו כאן

לפני שנה, בתחום שבו אנחנו נמצאים - אנחנו מפעל בטחוני שמייצר נשק ותחמושת - חלו

בשוק הזה רק התפתחויות שליליות נוספות, וכנראה שזה יהיה הכיוון, גם אם יכולות

להיות הפתעות. אף אחד, למשל, לא צפה לפני שבוע את הפלישה העיראקית, אבל הכיוון

הכללי של השוק הזה, בגלל השינויים הגיאופוליטיים שעוברים על העולם והתחושה הכללית

שמגיעים לימים של שלום וירידה במתיחות, הוא כיוון של ירידה דרסטית בתקציבי הבטחון

בכל המדינות, גם כאן וגם במדינות שהן הלקוחות המסורתיות שלנו. יש קיצוצים

בארצות-הברית, במערב אירופה וגם בארצות אחרות, וללא ספק זה משפיע.

לנו אין היום את היכולת לעבור ממפעל בטחוני למפעל אחר. מעבור מסוג זה, בדרך

כלל, כרוך בהשקעות כספיות גדולות וזה לוקח הרבה זמן. כמובן שניתן בהדרגה ובאיטיות

לנסות לאזן קצת ולהכניס מוצרים אזרחיים, אבל גם זה תהליך לא פשוט. אנחנו עושים

אותו, אבל התהליך הוא איטי, ובסופו של דבר זה לבד לא יכול להספיק. מפעל נשק הוא

במהותו מפעל יקר, יש פה ציוד יקר, הוא תמיד גדול, יש בו הרבה מחלקות, כי זה מה

שנדרש בשביל לייצר נשק. כשמכניסים לתוך מפעל כזה מוצר אזרחי, רוב המוצרים אינם

יכולים להיות כלכליים כאשר מערכת כזאת מייצרת אותם. הנושא מאד מסובך, אנחנו

משקיעים בזה הרבה, עובדים בזה הרבה, אבל עדיין אני לא יכול לומר שזה משנה את

מצבנו באופן משמעותי.

אנחנו נישאר מפעל בטחוני, אבל אנחנו מפעל בטחוני לא ממשלתי, כשרוב התעשיות

הבטחוניות הגדולות בעולם הן תעשיות ממשלתיות, כך שבתקופות קשות יש מי שתומך בהן,

והמצב הזה נכון גם בארץ. אם אני אשווה את עצמנו לתעשיות כמו רפא"ל, או התעשיה

הצבאית, המכירות שלהן פר מועסק פחותות בהרבה משלנו. כלומר, על הנייר אנחנו אמורים

להיות יותר רווחיים מהן, ואני בטוח שאם היינו בודקים מאז נים בצורה כלכלית טהורה,

זה גם מה שהיה מסתמן. אבל אנחנו לא ממשלתיים, אנחנו לא מקבלים תקציבים, וכל

ההוצאות שלנו הן הוצאות נטו - זה לא מובלע בתוך תקציבי משרד הבטחון בצורה זו

אואחרת ולכן המצב שלנו, למרות שהיה יכול להיות טוב יותר, באופן מעשי הוא קשה

בהרבה. אנחנו נשארים בתחום הבטחון, כי זה התחום שלנו, אנחנו מנסים לאזן את זה,

ואנחנו - אני אומר אנחנו, כי האנשים שיושבים מולי שותפים לא פחות ממני - גם

מגיעים בסך הכל לשיפורים. ההפסדים הם גדולים, אבל אם נמדוד כמה פרמטרים - כי

כשמדברים על תקווה לעתיד צריך גם לראות את ההתפתחות של הפרמטרים העיקריים - הרי

אם מפעל כמו סולתם מכר פר מועסק בשנת 1988 בכ-44 -45 אלף דולר פר מועסק, הגענו

לכ-70 אלף בשנת 1989 ונגמור עם 87 אלף, אולי 90 אלף, את שנת 1990. זה אומר

השתפרות בעשרות אחוזים.



יוצא, אם כן, שעלות העבודה היא 27,000 דולר.
א' שמחוני
ממוצע של עלות מועסק למפעל הוא 31,000 דולד, וזה גבוה מאד במשק

התעשייתי. מובן שלא מדובד רק בשבר אלא בבל התנאים הסוציאליים שמסביב.

ברפא"ל העלות הרבה יותר גבוהה.

אני לא מביר.
היו"ר א' נמיר
על מה הוויבוח עבשיו עם העובדים?

בוויבוח, שבגדול מדבר על עתיד המפעל, יש שני מרכיבים: מרכיב אחד -

הסכם קיבוצי חדש; מרכיב שני - מספר המועסקים וגובה פיצויי הפיטורים. שיי

הדברים האלה הולכים ביחד. המפעל, לפי התחזית שלנו, יכול לספק מחיה לסדר

גודל של כ-400 איש. אנחנו מעריכים - על סמך נסיון השנתיים האחרונות,

ואנחנו רואים פחות או יותר את השנה הבאה - ש-400 עובדים יכולים לעבוד

באופן מלא ולקבל את פרנסתם בחברת סולתם. זה אומר שעלינו לרדת למספר זה של

מועסקים. הוויכוח היום, לרעתי, הוא פחות על המספר ויותר על גובה הפיצויים.

גם אנחנו - כמו כל מי שיושב בחדר הזה - מתקוממים וכואבים הוצאה של אנשים

ותיקים - רובם אנשים טובים, רובם גם לא ימצאו מקום תעסוקה חליפי - להוציא

עם פיצויים שאינם מספקים קיום בכבוד ליותר משנה,שנתיים. זה בהחלט מעשה שלא

צריך להיעשות, אבל היכולת שלנו לשלם מוגבלת ל-150%, וזה הסכם שנחתם.

כמה הוסיפה ההסתדרות בצינורות פלדה ובחמת?
י' זמיר
ההסתדרות קבעה אז נוסחה שנקראת "נוסחת חמת",שנתנה 30% - 35% יותר, כשזה

הלך לפי מפתח של ותק.
ס' אביבי
זה הגיע לתוספת ממוצעת שבין 40% ל-45%.

צריך למצוא את מקור המימון מעל מה שאני יכול לשלם.



החלק השני הוא החלק שאני קורא לו - נורמליזציה. כלומר, לשנות את

תפיסת ההתנהגות במפעל לרמה המקובלת היום במשק התעשייתי בישראל, ואגיר מה

המ המרכיבים העיקריים. מרכיב אחר - חזרה לשבוע עבורה של 45 שערתי לכל

המועסקים. המצב כרגע בסולתם הוא, שהפועלים עוברים שבוע עבורה של 40 שעות,

הפקירים והמהנדסים - שבוע עבורה של 35 שעות. 40 שעות בשבוע עבורה, זה מעט

שעות, וכשצריך להתחרות במדינות שבהן עובדים יותר, זה קשה. אי1 לכך הצרקה,

כיוון שבמציאות אנשים באים לעבודה ועובדים הרבה יותר, משום שיש לנו הרבה

עבורה, ויוצא שהשעות האלה נופלות על המפעל כשעות נוספות.

המרכיב השני הוא ירידה בתנאי השכר, וזה אומר שאנחנו עומדים לבקש

לוותר על שורה ארוכה של הטבות חריגות, לא שכר ישיר, כשבסופו של רבר זה

יבוא, כמובן, לידי ביטוי גם בשכר הישיר. השכר בסולתם הוא גבוה גם היום,

עם כל ההורדות שעשו בעבר, גבוה בהרבה מהממוצע המקובל במגזר התעשייתי

בישראל.
רן כהן
ביום ששי ראיתי תלושי משכורת של אנשים שעוברים בסולתם, והשכר נמוך

מאד.
היו"ר א' נמיר
יש ויש. ביום ששי הביא לי סבינועם אביבי את דפי המחשב של שכר כל

העובדים בסולתם. יש עובדים שמקבלים שכר נורא, 1,200 שקל ברוטו, אבל יש

עובדים שיש להם שכר מאד מאד גבוה.
י' זמיר
9,000 שקל לעובד.
רן כהן
למהנדס בוודאי.
א' שמחוני
לא.
הסעיפים שבהם אנחנו חושבים לקצץ
יש בסולתם תוספת שנקראת "זמן

נסיעה". זמן הנסיעה לעבורה משולם' אצלנו בזמן עבודה בפועל. לאנשים שגרים

בחיפה משלמים עבור שעה, ולאנשים שגרים ביקנעם - עבור חצי שעה.

הסעיף השני שהולכים לשנות הוא נושא ההבראה המאורגנת. העוברים יקבלו

כמו בכל מפעלי כור ומפעלי ההסתררות. ער עכשיו בסולתם היה נהוג - 200% ,

כלומר עם האשה, פלוס 4555.
א' כהן
זה היה עד לפני שנתי ים.
א' שמחוני
זה היה עד לפני שנתיים, אבל בהסכם זה עדיין קיים.



יש תוספות שנקראות תוספות רל"ש - שאלה ראשי תיבות של שמות שלושה

אנשים - שנותנות הרבה בסף. יש עוד סעיפים קטנים שלא אגע בהם, במו מענק כזה

או אחר, תוספת כביסה, תוספת סבון , תוספת אבקה - בל מיני רברים שמצטברים

להרבה בסף, וזאת תהיה ירירה משמעותית בתנאי השבר של האנשים.
היו"ר א' נמיר
בבמה תהיה הירירה, לפי הערבתך?
א' שמחוני
אני חושב שהירירה בשכר תגיע בממוצע לכ-20%, באשר אין לנו כוונה

במקבלי השבר הנמוך. נשב ביחר ונקבע במשא ומתן איזה שהוא קו. ברור שמי

שמקבל 1,200 שקל, ויש באלה, משכורתו לא תרר אפילו באחוז אחד.

אני מבקש לדעת במה שעות עבודה בחודש היו למי שהשתבר 9,000 שקל?
א' שמחוני
היו לו 52 שעות נוספות בחודש.

על במה שעות היו לו 52 שעות נוספות, על 180 שעות?

זה נוסף על 35 שעות בפול ארבעה שבועות.
ר' טולדנו
גברתי היושבת-ראש, חברי הבנסת, אני מובן לאמץ את המסקנות מהישיבה
הקודמת, מסיבה מאד פרוזאית
ההנהלה בפעמ הקודמת, לאחר ישיבת ועדת העבודה

והרווחה, ניסתה והצליחה ליישם את רוב ההמלצות. האנשים יצאו עם סבומי בסף

הרבה יותר גבוהים מאלה שמדובר עליהם היום.
היו"ר א' נמיר
ו

אני מבינה שאתה מדבר על השלב הראשון של הפיטורים מתוך ה-400.
ר' טולדנו
אני מובן גם היום לאמץ את ההמלצות, אם יבצעו אותן במו שביצעו אז. זאת

אומרת, פיצויים גבוהים, פי ארבעה בממוצע, ממה שמציעים היום.
היו"ר א' נמיר
המפוטרים הקודמים קיבלו פי ארבעה ממה שמוצע היום? הם קיבלו 600%

פיצויים?
ר' טולדנו
בפעם הקודמת הם קיבלו 215%, לא כולל הקרנות, ושבעה חודשי" הודעה

מוקדמת,כשאז לא דובר על עובדים עם שנות ותק ובגילאים כמו שקיימים עכשיו.

היום מציעים למפוטרים 150%, כולל הקרנות, ורק חודשיים הודעה מוקדמת. זה

הרבה פחות ממה שקיבלו המפוטרים הקודמים.

אני לא נדהם מהמספרים הקודמים. בשבילי שום סכום לא יפצה על אבדן מקום

עבודה. אני יכול להביא שמות של אנשים שעד היום, במשך שנתיים וחצי אחרי

הפיטורים, לא מצאו עבודה ואין להם סיכוי למצוא עבודה. הפכנו את יקנעם

למכללה למובטלים, כולם לומדים ולומדים ללא שום תכלית עד היום הזה.
היו"ר א' נמיר
זאת היתה אחת ההחלטות שלנו: במקום שיהיו מובטלים, שילמדו.
ר' טולדנו
יש כאלה שכבד עברו הסבה מקצועית ואין להם עבודה.

יש לנו בעיה יותר קיצונית והיא בעיה עקרונית: מתוך 180 עובדים.שרוצים

לפטר, קרוב ל-50% מיועדים להחלפה על ידי קבלני משנה: 3.4 ממחלקת מילוי

חומדי נפץ - כל זה מיועד להעברה לתע"ש; 18 - מחלקת פנומטיקה; 15 - עובדות

מטבח; 10 - עובדות משק; 14 עובדים במחלקת השמירה. וזאת, כאשר לוועדים יש

הצעות איך להוריד עלויות בנושאים האלה במקום להעביר עבודות לקבלני משנה.

ההנהלה מדברת כאילו ענין הפיטורים כבר מאחורינו והבעיה היסודית היא

הסכם העבודה. זאת טעות, הפיטורים הם רק לפנינו, ולא אתו לוועד הפועל ולאף

גורם לברוח מזה. לא שאני לא מודאג מהאיומים לסגור את המפעל, חשוב לי

שהמפעל ייפתח, אבל לא בכל מחיר.

אם ההנהלה היתה אומרת שיש אפשרות להוריד בצורה אופטימלית את העלויות

על ידי הכנסת קבלנים, גם היום הייתי מציע להתפשר על קצת פחות מהייעול

האופטימלי ולרדת מהקבלנים. אני מוכן להושיב את ציבור העובדים ויחד עם

ההנהלה, בצורה רצינית, למצוא את הפתרון. אבל היום ההנהלה עושה הכל לבד.

זעקתי למנכ"ל וביקשתי שיביאו לעובדים תכניות, מסמכים, שיוכיחו את דברי

ההנהלה, כי כל הזמן העובדים באים לישיבות, שומעים רק ריטואל והולכים

הביתה. בואו נשב ברצינות, בכנות. נכון, יש עיוותים קשים כתוצאה מארבעים

שנות סולתם, לכאן ולכאן, בקצוות, אבל מצד שני גם סולתם מתקשה היום למצוא

עובדי ייצור פשוטים במשכורת שהואימוכן לתת, שהיא בערך בגובה שכר מינימום.

מנהל כוח אדם ואני ניהלנו דיונים של שעות למצוא דרך איך להעלות מעט את

המשכורת, שחיילים משוחררים יוכלו לעבור במחלקת הנירוסטה, ולא הצלחנו. רובם

פרשו. מי נותר במחלקת הנירוסטה? חברים מעפולה, יוצאי אתיופיה, שהם

היחידים שמוכנים עדיין להישאר בנירוסטה בסו לתם.

כשהכינו אותנו נפשית לרשימת המפוטרים, אמרו לנו: אנחנו עומדים להוריד

בבעלי השכר הגבוה. אני מוצא את עצמי עם רשימת פיטורים של 180 איש, כש-160

הם מהסקטור היצרני, ו-20% מהסקטור של הצו וארון הלבן. כלומר, לא מבצעים את

מה שעליו דובר.

יש פה גזירה שאי אפשר לחיות איתה. ברשימת 180 המפוטרים יש 54 איש,

מתוך המגזר היצרני, ועוד כ-7-6 פקידים, שהם מעל גיל 50, הרבה מהם בני 57,

58, אחד גם בן 60. מה יעשה אדם בגיל כזה אחרי שיגמור את הסכום של 30-20

אלף שקל - יהיה נתמך סעד? אנחנו במו ידינו הופכים אנשים לנתמכי סעד? למה

שלא תהיה להם פרישה מוקדמת כמו שעשו כל השנים?



לפני חודשיים פוטר בסולתם מנהל אגף, מנהל ייצור בכיר, והלכו איתו

להסכם פנסיה. למה המסכנים האלה לא יילכו לפי הסכם פנסיה? במה הם נחותים

יותר ממנהל הייצור שפרש לפני חודשיים? ואני לא מדבר על הסכומים, אני -מדבר

על העקרון .
ביקשתי מההנהלה
תפרשו את תכנית ההבראה. סוף סוף, ביום שלישי שעבר,

אמר מר זמיר את האמת העירומה: אי1 תכנית הבראה, יש תכנית פיטורים..
י' זמיר
מה פתאום? לא אמרתי דבר כזה.

יש פה שמונה עדים.
י' זמיר
בגלל כבוד המקום לא אגיב.
ר' טולדנו
מההתבטאויות שהיו בשבוע האחרון אני מבין שעומדות שתי בעיות יסודיות:

דרישה לפנסיה וירידה מהנושא ההרסני של קבלני משנה. זא לא נכון שסולתם

יעבוד עם 400 עובדים. אם התכנית של סולתם תמומש, סולתם יעבוד עם 400

עובדים ועוד למעלה מ-100 עובדים שיבואו דרך קבלני משנה. בשבילי תע"ש היא

קבלי משנה, קיבוץ געש - קבלן משנה, וכך גם הקבלנים מחדרה שעוסקים בשמירה

ו נ ק י ו ן .

אני מתחייב לא לתת מנוחה לאף אחד מההסתדרות, וכבר אתמול קיבלתי רמזים

שיש משהו - אני עוד לא יודע מה - במציאת עוד קצת מימון כדי לעזור לנושא

הפיצויים, אבל אני לא מכיר גוף בהסתדדות שיוכל למצוא מימון ל-180 איש.

בואו נתפשר, בואו נמצא דרך.

ביקשתי משא ומתן. ישבנו, שפכנו את לבנו - כשביקשו מאתנו להגיד כל מה

שאנחנו רוצים, ובתשובה קיבלנו שלוש הצעות, כל אחת יותר קשה מהשניה מבחינת

העובדים. כשלא קיבלתי את ההצעות, אמרו שאין על מה לדבר והלכנו הביתה. זה

נקרא משא רמתן?
רן כהן
מה צריך לקרות עכשיו, בעקבות הישיבה הזאת, כדי שהדברים יילכו כפי

שאתה רוצה?
ר' טולדנו
לדעתי צריכים לשבת למשא ומתן אמיתי, ובמקביל לחשוב מחשבה נוספת על

נושא הקבלנים ומצוא פתרון של פנסיה מוקדמת לפועלים המבוגרים. אנחנו לא

מתכחשים לעובדה שצריך לצמצם את מספר העובדים בסולתם, אבל לא במספר כזה.
רן כהן
ההנהלה דיברה גם על הורדה בתנאי העבודה.
ר' טולדנו
נשב למשא ומתן ונמצא דרך.
מ' אריה
הנושא שאנחנו מדברים עליו זה אותו נושא שעליו דיברו בשנה שעברה, אבל

אחרי שנה שוכחים כנראה את כל הדברים. האמנו בדברים שנאמרואז, ובכל מוסד

שמענו אומרים שלסולתם יש זכות קיום, כאשר קבעו 215 איש לפיטורים. האנשים

שנשארו בסולתם עשו הכל על מנת לקיים את המפעל הזה: תרמו את ההבראה שלהם,

תרמו תנאים סוציאליים, עובדים חמישה ימים תמורת חמישה ימים. כמעט כל

ההטבות שהיו בתחום התרבות ירדו, נשארו דברים בודדים מאד. אותם אנשים

שהאמינו במפעל צריכים לשלם עכשיו בצורה האכזרית ביותר.

ישבנו למשא ומתן ב-27 לחודש. באמצע המשא ומתן דפי ביקש שיתנו לנו

לעכל את הדברים שעליהם מדברים, וביום ראשון נשב כדי לדון ולראות מה הפתרון

שיימצא. בסוף הישיבה אנחנו מקבלים טלפונים שפיטרו עובד זה ועובד זה. פיטרו

180 איש מבלי לשאול בכלל, מבלי שנראה אפילו רשימה. אלה אנשים שהם בגילאי

55 ,62. אחד מהם עובד 39 שנים במפעל. הייתם צריכים לראות איזו זוועה של

אדם בן 58 בוכה: מה אלך לעשות? יש לי שלושה בנים חיילים בצה"ל. אמרתי
לאורי
אנחנו יוצאים לחופש בעוד שבוע ואני נזבקש ממך לא לעשות כמן שעשו

בשנה שעברה, כשבזמן החופש קיבלו 12 עובדים מכתבי פיטורים. פחדנו שיחזרו על

המעשה הזה ולכן אמרנו שאם מתכוננים לעשות תרגיל כזה לא נצא לחופש.

עשו מעשה עוד יותר נורא, ממש איבדו צלם אנוש: ביום ראשון בבוקר קראו

לרפי טולדנו להתייצב במשטרה ושם הוא ראה את רשימת המפוטרים. זאת אומרת, אם

יקרה משהו, 180 אנשים אלה הם פושעים.

איך זה הגיע למשטרה?
א' שמחוני
מסתבר שמפקד משטרת העמקים פנה וביקש ממפעל סולתם את רשימת המפוטרים,

ואנחנו נתנו.
היו"ר א' נמיר
מה למפקד משטרת העמקים 'ולרשימת המפוטרים בסולתם? משטרת ישראל,

ביזמתה, פונה ומבקשת את רשימת המפוטרים?

וגם אם הוא ביקש, תיתן לו?
א' שמחוני
היתה ישיבת תיאום עם המשטרה לקראת הפיטורים - זה היה גם בפעם הקודמת

כיוון שהדברים האלה כדוכים באפשרויות של סתימות צירים והתפרעויות כאלה

ואחרות. גם בפעם הקודמת וגם בפעם הזאת הודענו למשטרה על אפשרות של

התפרעויות בסולתם, ואני חושב שזאת היתה חובתנו. אני מודה שלענין השמות לא

הייתי מודע, זה נודע לי רק לאחר מכן. בבדיקה שלי העליתי שהמשטרה ביקשה

לקבל את שמוה המפוטרים, ולפי פנייתה היא קיבלה את הרשימה מהמפעל.

בעקרון, אם המשטרה תבקש, היא תקבל תמיד.



אם המשטרה תשאל מי מבין חברי הוועד הוא עושה צרות גם כן תיתן לה? אתה

לא מבין שלא מכניסים משטרה לתחום של יחסי עבורה? וכל זה עור בחברת

העוברים. אני חושב שאתם בכלל לא מורעים למשמעות של הפרשה הזאת.
מ' אריה
חבל שהיושבת-ראש לא באה לביקור במפעל. חבל שלא באת וראית את האווירה,

את חוסר האמון של האנשים, איך ארם בן ששים בוכה. אותם אנשים עברו במשך

ארבעה חורשים לפחות משעה שש או שבע בבוקר ער עשר בלילה, ער יום חמישי

בערב, וביום ששי קיבלו מכתבי פיטורים. כל יום עברו בשביל לספק את העבורה,

כשהם מאמינים שהם יכולים לעשות משהו. ראינו במשך הזמן איך לקחו את כל

הנירוסטה מן המפעל, אבל לא ירענו שהם מכינים את עצמם. נתנו להם להוציא את

הסחורות, נתנו להם לעשות מה שהם רוצים. למחרת לבוא ולפטר אנשים? ואחר כך

הם באים ומדברים על תקורה. איזו תקורה? כמה אנשים היום מרוויחים 9,000

שקל? אני 37 שנים בסולתם, ובמשכורת הכי גבוהה יש לי 3,900 שקל ברוטו.

מי , אם כן, מקבל 9,000 שקל?

הביאו מנהלים, הביאו אנשי שיווק, שהם על רמה, וזאת המשכורת שהם

הביאו, לא אנחנו הבאנו.
ס' אביבי
לא נכון. יש גבול לרברים שאפשר להשמיע פה.
מ' אריה
הבענו נכונות להפעיל את המפעל, ואני מציע שבינתיים, ער שיימצא פתרון,

הפועלים יחזרו לעבורה תקינה, כולם, כולל 180 המפוטרים. צריך למצוא פתרון

גם לענין הפיצויים וגם לענין הקבלנים. ער היום אנחנו הקרבן, אנחנו כאילו

מושבתים, לא נותנים לנו משכורות ואפילו את המפרעה של חורש ימים לא שילמו.
ח' אסרף
מפעל סולתם הוא במצב קשה זה מספר שנים. בכל השנים הללו עברנו תכניות

הבראה, ומספר פעמים הופיעו בפני הווערה הנכברה חברי הווער יחר עם הנהלת

כור והצהירו שתכנית זאת וזאת תצליח, אך לצערנו הרב לא הצליחה אף תכנית.
היום באים עם גזירה
פיטורי עוברים. זה הפתרון עבורם. לא ייתכן שמספר

תכניות הבראה לא הצליחו ואף אחר לא יתן את הרין על כך, רק ציבור העוברים.

המשבר היום בסולתם הוא יותר בתחום יחסי העבורה, בגלל המשך הפגיעה

בציבור העוברים, שמתבטא ביחס של מעבירים לעוברים, ואני לא רוצה להתבטא

ולומר - יחס של ארונים לעברים. להנהלת שיושבת מולנו אין הסכמים קיימים

ואין חוקים. הכל נעשה באופן חר-צררי. את הכוח היא שואבת מכספי הציבור,

שנתן את מירב שנות חייו לקירום המפעל. את העוברים, אשר חלק מהם נפגעו, חלו

והזז-קנו עם המפעל, היום זורקים לרחובות ללא תיאום עם נציגות העוברים וללא

הסכמת האיגור המקצועי, כמתחייב מהסכמים.
והחמור מכך
הולכים להביא עובדים חדשים דרך קבלנים, אשר יעלו יותר

בזול, לטענת ההנהלה, כאשר לא הוכח כך. נציגי העובדים לא יסכימו להחליף

עובדים קבועים, ותיקים, בעובדי קבלן. זאת לא הבראת מפעל, זו גזילת -מקום

פרנסה מחברים ותיקים.

יושבת אתנו פה הנהלה, אשר עשתה דבר שאין לו אח ורע במדינת ישראל:

שליחת מכתבים בערב שבת ושליחת רשימת המפוטרים למשטרת ישראל.
היו"ר א' נמיר
בתדיראן עשו את זה במוצאי שבת.
ח' אסרף
.

נציגות העובדים ומועצת הפועלים ישבו יחד עם ההנהלה על דרכים למציאת

פתרון חלופי לפיטורים. ההצעה שהועלתה על ידי ההנהלה: הורדה של 40% מהשכר.

ניתנה תשובה שיש נכונות למחשבה של ציבור העובדים ללכת לנושא של הורדת

שכר, כאשר לא יהיו פיטורים והתשובה תינתן ביום ראשון. התברר שמכתבי

הפיטורים נשלחו כבר באמצע הדיון.

לאחר כל הדברים האלה, מה היה לעובדים לעשות? איזה כוח היה ברשותם? רק

הפסקת העבודה. אחרי יום, נציגות העובדים חזרה בה, הודיעה להנהלת המפעל

שהמפעל פתוח וביקשה מההנהלה לחזור ולנהל אותו. ההנהלה הודיעה שהמפעל מושבת

וסגור, וזאת למרות שנתנו להוציא את כל הציוד מהמפעל, את כל הנירוסטה.
המטרה של ההנהלה היתה אחת
להוציא את כל הדברים על מנת לסגור את המפעל.

בפיטורים הקודמים הסכמנו לפיטורי 215 עובדים. טבוע לאחר מכן התקבלו

80 עובדים זמניים. אני חושב שחברי הוועד נהגו לא נכון כשנתנו להכניס עוד

30 עובדים. זה אומר שהמפעל לא יכול היה להתקיים על 530 עובדים, כפי שהנהלה

הצהירה. היום הם טוענים שהם יכולים לעבוד עם 400 עובדים. שיצהירו, שכאשר

יגיעו למספר של 400 עובדיס לא יקבלו אף עובד חדש נוסף.

המפעל הזה הוא מפעל ענק, אין לו זכות קיום עם 400 איש, ואפילו אם

ויכניס, פר ראש, 200,000 דולר. הוא לא יכול להתקיים כך, כי ההוצאות שרובצות

עליו כבדות מאד. אני חושב שיש למצוא פתרון לתעסוקה, להכניס יזמים למפעל,

לתת אפשרות שיזמים יקבלו את מקומות הייצור על מנת להרחיב את העבודה, ונחוץ

לנו היום להגדיל את מספר מקומות העבודה יותר מאשר בכל יום אחר.

הייתי מבקש ישיבה עם מנהל כור, בני גאון. אותם 100 מליון שטוענים

שסולתם חייב, בני גאון טוען שחייבים אותם לכור. האם כור זה בנק? כור זאת

חברת העובדים.

כמו כן הייתי מבקש לקבל את המשכורות של הנהלת המפעל, שמקבלים את

משכורותיהם מכור.
מ' גולדשטיין
אני רוצה להביע פה תמיכה באורי שמחוני, שהעובדים מאחוריו, בתנאי

שיהיה שיתוף פעולה מלא עם העובדים גם לגבי המשא ומתן וגם לגבי שאר הצעדים

בשנ ים הבאות.
א' שמחוני
אין כוונה להעביר מחלקות יצרניות לקבלני משנה.



אבל יש לכם כוונה להעביר להם עבודה.

אנחנו לא העברנו, אנחנו לא נותנים פירור לאף אחד, להיפך - אנחנו

אוכלים את הפירורים של האחרים.
היו"ר א' נמיר
אם כן, מה חם אותם 80 עובדים זמניים שהתקבלו אחרי הפיטורים הקודמים?
א' שמחוני
אסביר הכל. יעברו לקבלני משנה עבודות שירותים בלבד, וזו הנורמה

המקובלת בכל המשק הישראלי. סולתם היא אחד המפעלים האחרונים ששומרת על ידי

פועלים ולא על ידי חברת שמירה - כשגם אצלנו חצי כבר נעשה על ידי חברת

שמירה - ושמבשלת על ידי פועלים ולא על ידי חברות שעוסקות בכך. הדברים האלה

אכן יועברו במכרז לקבלני ביצוע.
קבלת עובדים זמניים
מה שקרה יכול לקרות עוד פעם עכשיו. כאשר מעמידים

את המפעל על מספר עובדים מסויים, יש עבודות זמניות שמגיעות וצריך לתקופה

מסויימת הרבה אנשים, לוקחים עובדים זמניים. מי הם העובדים הזמניים האלה?

החיילים המשוחררים מלשכת העבודה ביקנעם. הלוואי ותהיה לנו עבודה ונוכל

לקחת אותם עוד פעם.
היו"ר א' נמיר
יש הודעה לעתונות, שפורסמה על ידי ההסתדרות: "לא להעסיק עובדים דרך

קבלני כוח אדם. הוועדה המרכזת תובעת מכל מוסדות ההסתדרות לא להעסיק עובדים

באמצעות קבלני כוח אדם. כך סוכם אתמול בישיבה בוועד הפועל". מישהו בוועד

הפועל צריך לדאוג שההחלטה הזאת תיושם, לא ועדת העבודה והרווחה.

חסרים פה בדיון,, בנוסף לחסרונה של ההסתדרות, עוד שני גורמים: הממשלה

והבנקים. למרות שזה מפעל הסתדרותי, מי שבעצם היה צריך, עוד לפני שלוש

שנים, להתחיל לחשוב על הסבה של המפעל הזה, זה לא רק חברת העובדים אלא

הממשלה, כי הממשלה היתה הלקוח הגדול של סולתם והיא כמעט הפסיקה להיות

לקוח. בתור ממשלה, שאחראית לעובדים, היא היתה צריכה לבוא ולהגיד: אני

מפסיקה להיות לקוח, אבל יש לי רעיונות כאלה ואחרים.

אשר לגורם השני שחסר - הבנקים: שמעתי היום מההנהלה ושמעתי גם מקיסר
בוועד הפועל
מה אתם רוצים? - הבנקים. אם כן, שיבואו לכאן הבנקים ונשמע

אותם. נאמר לנו שהבנקים דורשים סגירה, וזה אומר שהמנהלים של סולתם הם בעצם

המוציאים לפועל של הסגירה.

בענין הסגירה, גם מנסיון של מפעלים אחרים ראיתי שזה מתחיל כך:

ההנהלה, בפקודת הבנקים, חונקת את העובדים בכל מיני צודות, יוצרת עליהם לחץ

בלתי רגיל. העובדים בתגובה, אחרי שהם לא יכולים להחזיק מעמד, עושים שביתה,

עיצומים, ואז באה הודעת סגירה והבנקים אומרים: המפעל לא ייפתח אלא בכללי

משחק חדשים לגמרי. אני לא נכנסת עכשיו לשאלה שלא נוגעת לוועדה - כי היא

בעיה שנוגעת לאיגוד המקצועי - מתי העובדים צריכים להכריז שביתה או עיצובים

ומתי הם צריכים למנוע הוצאת תוצרת, אבל השיטה הזאת הופכת את כל ציבור



העובדים בארץ, לא רק את העובדים הנוגעים בדבר, לבני ערובה בידי הבנקים,

שכשהם רוצים, חם פשוט סוגרים מפעל ולא פותחים אותו עד שמורידים את השכר,

מקצצים בצורה אכזרית בתנאים הסוציאליים, מונעים העסקת עובדים קשישים ועוד

רברים שאנחנו עדים להם. לכן, אני רואה בענין הזה של סולתם, נועבר לבעיה

המיידית של סולתם, תקדים מסוכן מאד.
לגבי ענין ההבראה
אני מתקשה לזכור דוגמה של מפעל בשנים. האחרונות

שבשם ההבראה קיצץ בזכויות העובדים ואחר כך פרח בצורה בלתי רגילה. לפי

הנסיון, ברוב המפעלים סיסמת ההורדה בתנאים והורדת השכר לא מביאה להבראה

אלא לסגירתם, לחיסולם, או למכירתם לבעלים אחרים, שאז מנהיגים בכלל שיטות

אחרות. בכור הורידו באופן ארצי את השכר ואת התנאים. את מה זה הבריא? את מי

זה הבריא?
לגבי קבלני משנה
דיברנו גם בהקשרים אחרים על החלפת סדרי העבודה

הקיימים, שמבוססים על הסכמי עבודה קיבוציים, בסדרי עבודה חדשים. זאת מגמה

ברורה של הממשלה היום, וזה קורה בצורה המקוממת ביותר בתוך ההסתדרות. אני
מבקשת מהנהלת סולתם
אולי תסבירו לוועדה וגם לעובדים, האם החלטת הוועד

הפועל מחייבת אתכם או לא? האם החלטת הוועדה המרכזת יש לה בכלל נגיעה אליכם

או לא? אם אין לה נגיעה, מצחיק שבכלל מקבלים החלטות. תשלחו מכתב רשום

לוועדה המרכזת ולוועד הפועל ותגידו שיפסיקו לקבל החלטות מצחיקות, כי במילא

הן לא מחייבות אתכם. אם יש החלטה שאומרת שמפעלי ההסתדרות לא. מקבלים

קבלנים, לא יכול מר שמחוני לבוא ולהודיע לנו שבסולתם מקבלים קבלנים
לענין הפנסיה המוקדמת ותקדים חמת
אני חושבת שהעובדים צודקים במאה

אחוזים. לא יכול להיות שזכויותיהם יהיו מקופחות בהשוואה לעובדים שפוטרו

קודם לכן, ביחוד כשקיבלנו כרגע נתונים מעודדים על עליית היעילות והתפוקה

במפעל.

בקשר למסירת הרשימה למשטרה, אני רוצה להצטרף לועזוע. עברנו כבר את

ענין "אליאנס", כשלקחו חברות שמירה פרטיות ולקחו משטרה, ועכשיו אנחנו
מתקדמים
לא רק באים לשמור על המפעל אלא ישלחו שוטרים הביתה, ישר אל

המפוטרים,כדי לשמור את זעמם כלוא בבית. אני חושבת שזה דבר בלתי מוסרי

מהמעלה הראשונה ואני מאד מבקשת לדעת מי בהנהלה, קונקרטית, עשה את זה.

4

בתקופה האחרונה אנחנו משופעים בסיפורים כאלה והוועדה שלנו הפכה להיות

ועדה שמטפלת בבעיות שהיא לא צדיכה לטפל בהם. יש לה תחומים רבים אחרים שבהם

היתה צריכה להתמקד. אני תוקף כאן בצורה חריפה ביותר את ההסתדרות, שכך היא
נוהגת בענין הזה. חמור מכך
איש לא מופיע כאן, כאשר אף החלטה שקבעה

ההסתדרות לא זכתה להערכה. ההסתדרות קבעה שצריך להחזיר את מכתבי הפיטורים,

ושום דבר לא קרה. היא קבעה שיש להקים ווער משותף, ושום רבר לא קרה. כלומר,

אין שום משמעות לדברים של ההסתדרות, ולכן פתרון הבעיות מגיע אל השולחן

הזה. זה דבר שממש אינו מתקבל על הדעת.

מה פירושו של דבר שמדברים על תכנית הבראה? אנחנו יודעים שכבר שנים

אחדות המצב קשה, זה לא סיפור של אתמול. הנהלה רצינית, שמכבדת את עצמה

וחושבת שהיא צריכה לעמוד בראש מפעל, לא שואלת את עצמה במשך שנים איזה

שינוי היא צריכה לעשות במפעל - אולי היא צריכה לחפש פרוייקטים אחרים,

אולי היא צריכה לחפש יזמים - במקום לחפש את הפתרון הקל ולשלוח הביתה את

העבדים?



קורה אצלנו היום במשק, במסגרת הזאת, מצב שעובדים טובים וחרוצים

הופכים להיות קרבן למנהלים כושלים. כך ראינו גם בתדיראן , שהעוברים הם

השעיר לעזאזל. אולי המצב צריך להיות הפוך, שהעובדים יפטרו את המנהלים

ויגידו שעם מנהלים כאלה המפעל לא יתקדם? איפה היתה ההנהלה כל הזמן? זאת

רעה חולה ושיטה נפסדת, שתביא אותנו רק לאבדון.

איזה דבר זה ששולחים מכתבי פיטורים בערב שבת? זו טכניקה פסולה. וזה

אצלכם, במפעל שלכם, שצריך לשמש דגם שמעמיד על נם את העובד והעבודה. העבודה

הלא נרמסת במדינה הזאת.

אתם מגיעים להבראה חולה במקום להבראה אמיתית. יש לכם תיאוריות לפיהן

תפתרו את הבעיה, ואני מודיע לכם שלא יעבוד זמן רב ושוב, גם ל-400 העובדים

שנשארו, תגידו ללכת הביתה. הבראה אמיתית היא להביא יזמים, לחפש דרכים. הכל

צריך להיות כל הזמן תחת עין בוחנת של הנהגה רצינית.

המשכורות שהבאתם - איזה אחוז מקבל אותן? אם אדם, אחרי כל כך הרבה

שנים, מקבל 600 ,3 שקל, בוודאי עם תוספת שעות, זו משכודת שעליה אפשר להגיד

שהיא משכורת מדושנת? אנחנו יודעים שהממוצע הדרוש היום לקיום משפחה הוא

3,200 שקל. ייתכן שיש שכבה מסויימת במפעל, כמו בכל מקום, שמקבלת יותר, אבל

אולי היא ראויה לעלות הזאת?
דבר אחד בדור לי
כל השיטה שלכם נפסדת ולא היא שתביא להבראה. נחוץ

טיפול שורש ואתם מטפלים בענפים.
רן כהן
הדבר הכי מדכא בדיון הזה, שהוא לא הדאשון, לא השני ולא השלישי, ולא

רק פה אלא גם בהסתדדות, ובכל המקרים דובר על כך שהולכים להבראת סולתם.

כשעוד מניתם 2,400 עובדים, אני זוכר ויכוח מאד קשה שהיה לי עם העובדים,

כאשר רובד על תכניות ההבראה, ואני מודה על האמת שאני הייתי הלא חכם והם

היו החכמים כשהם אמרו לי אז: מוטב שנעזוב עכשיו, כי עכשיו אנחנו מקבלים

פיצויים מצויינים, ואם נשאר לא נקבל כלום. אמרתי להם שאם תתקבל תכנית

ההבראה, תהיה פרנסה בטוחה,. אבל הם צדקו שהם לא נשארו ויצאו עם פיצויים,

חלק מהם עם פיצויים גדולים.

אני מכיר את המנהלים, אני בטוח בכוונות האמיתיות שלהם, אני בטוח שהם

לא רוצים אוז רעתו של אף אחד, בוודאי לא של העובדים, אבל העובדה היא אחת:

אני לא מוצא מדוע תכנית ההבראה הזאת יותר משכנעת מתוכניות ההבראה הקודמות.

הדרך שבה הרבדים מוצגים אינה משכנעת. אני למשל חושב ששום תכנית הבראה לא

תצלח אם היא לא תהיה מקובלת על העובדים. ההאמת ששמעתי את זה גם בדברי

ההנהלה, ואם כן, למה זה לא עובד ביחד?

ויש הוכחה שזה לא עובד ביחד: א. נעשים צעדים חד-צדדיים; ב. יש היום

530 עובדים. קיסד והברפלר דיברו על מפעל של 450 עוברים. פה דיברו על 400

עוברים. קודם דיברו על פיטורים של 150 עובדים, עכשיו מדברים על פיטורי 180

עובדים. 10% מן העובדים זה דבר שולי בתכנית ההבראה? אני רוצה לחתור היום

למוצא מעשי, אני חושב שמוכרחים להגיע לתכנית הבראה רצינית, וכפי שזה נראה

היום אין תכנית הבראה רצינית.

אם רוצים שהתכנית הזאת תהיה מקובלת על העוברים, צריך לשבת עם

העובדים. אי אפשר לשבת עם העובדים על תכנית שאיננה. אפשר אפילו לומר או1

הקווים הכלליים של התכנית, לשבת עליהם, עד שהכלכלנים יעבדו את הפרטים, אבל

גם רבר כזה לא קיים. נכון להיום אין משא ומתן ויש כפיות מכל מיני סוגים.

כדי שיתקיים משא ומתן אין ברירה אלא לקבל כלשונה את החלטת הוועד הפועל

מיום ששי.



אני הייתי עד למלחמה האדירה שהיתה ב"אליאנס", שם היתה פסיקה של

הבדפלד, שהיתה המשענת לעובדים, ובצדק. מישהו פה חושב שהעובדים יילכו לאיזה

שהוא פתדון שהוא פחות מהחלטות הוועד הפועל, שמקובלות על המעדך, על הליכוד,

על מפ"ם, על ר"צ, על חד"ש, על בל ההסתדדות, על האגף לאיגוד מקצועי ועל

מזב"ל ההסתדרות?
אומר יותר מזה
אתמול הלבנו לוועדת השיפוט של ההסתדדות ותבענו את

הנהלת בור ואת הנהלת סולתם על אי ביצוע החלטות הוועד הפועל. בשבילי סולתם

היא עדיין של חברת העובדים, עד שיתברר אחרת.

אני אומר לבם בבל הרצינות: היום תקבלו את ההחלטה,. תחזירו את מבתבי

הפיטורים, תשבו עם העובדים למשא ומתן על בל מה שהצגתם פה.

אני למדתי מהניירות,. דווקא של ההנהלה, שבמהלך חצי השנה האחרונה היו

פיטורים שקטים של קרוב ל-60 עובדים.
י' זמיר
עובדים זמניים.
רן כהן
זה מראה, שאם באים להידבדות אפשר למצוא פתרונות. אתן דוגמה: יש היום

עובדי קבלן שאתם מבניסים או רוצים להכניס. מי אמר שחלק מעובדי סולתם לא

ירצו לעשות את זה בתחליף? אולי חלק מהעובדים ירצו לעשות את זה לאו דווקא

בעובדים דגילים, אלא ירצו לעשות את זה בעצמם באיזו שהיא דרך אחרת? אם

העובדים ירצו לעשות את זה בעצמם, אני בעד. אם האלטרנטיבה שתעמוד בפני

העובדים זאת אבטלה של בני 55 ומעלה או פתרונות תעסוקה אחרים, שהעובדים

יחליטו עליהם, אני בעד. אבל זה לא יהיה בלי משא ומתן, בלי הידברות. ולא

תהיה הידברות בנתונים הקיימים, שבהם כופים דברים, סוגרים חשמל, מוסרים

רשימת מפוטרים למשטרה ושולחים מכתבי פיטורים. את הענין הזה מוכרחים לשנות.

אני אומר למנכ"ל סולתם, בכל הידידות והאחריות: מה שנעשה עם מסירת

רשימת העובדים המפוטרים - גם אם זה נעשה בטעות, באקראי - זה פשע, כי זאת

מסירת אנשים לידי המשטרה בשעת צרה שלהם, בשעת אסון שלהם. קודם כל חייבים

לברר בתוך סולתם מי אחראי לענין הזה. שנית, בהכרעה של חברת העובדים כולה
חייבת לצאת החלטה מפורשת
בשום מקרה אין העברת רשימות מפוטרים למשטרה.

הוועדה צריכה לפנות למפב"ל המשטרה ולהודיע לו שאין דבר כזה שקצין משטרה

יבקש ממפעל לקבל רשימת מפוטרים.
היו"ר א' נמיר
אני לא בטוחה שהוא ביקש.
רן כהן
אינני יודע אם תת-ניצב דני טביב ביקש את הרשימה או לא, אבל אני מבקש

שתהיה בענין זה פניה למפכ"ל המשטרה, שהדבד הזה חייב להיפסק.
יש דבר שאינני מבין
מפעל סולתם, שבו עבדו 2,400 עובדים, הוא שטח

תעשייתי ענק, השטח התעשייתי העיקרי של יקנעם. אם היום יעבדו בו 400 או

450, או אפילו 550 עובדים, שזה חמישית ממה שעבדו בו פעם, אני לא מוצא סיבה

אחת שבמקום הזה לא יוקמו מפעלים חדשים, מפעלים אחרים, על' אותו שטח, שבו

לעובדי סולתם תהיה זכות ראשונים להיקלט. השטח הזה יועד מטעם מדינת ישראל

לעובדי יקנעם, עובדי סולתם, ויש שם מגרשי ענק ומבני ענק שאין סיבה שהם לא

יהיו מנוצלים.



וכאן בא הפשע של הממשלה : איפה משרד התעשיה והמסחר? יקנעם זאת בעיה רק

של ועד העובדים, של מועצה הפועלים, של הנהלת סולתם? במדינה הזאת קולטים

עלית, יש חסרי דיור, יש 160,000 מובטלים ואין ממשלה בישראל. משרד-התעשיה

והמסחר, שיש לו תקציבים כדי לסייע למפעלים במצוקה, איננו. אני רוצה שמכאן

אנחנו נזמן לישיבה הבאה את שר התעשיה והמסחר כדי שיאמר מה הפתרונות שיש

למשרד התעשיה והמסחר על מנת להוציא את סולתם מהמצוקה ולהקים מפעלים נוספים

בתוך המגרש של סולתס, כדי שתהיה תעסוקה לעובדים ביקנעם.

הפרשה הזאת , כמו גם פרשות אחרות שאנחנו עוסקים בהן, אם היא תמשיך

להתגלגל בלי שהאחראים ית1ו את הדין, נהיה שותפים בדרך עקיפין לתרבות

ניהול בארץ שאין בה שום מידה של שכר ועונש, והתוצאה תהיה חמורה לא רק

מבחינת הפקרת עובדים אלא גם מבחינה כלכלית. אני לא מתכוון ברגע זה למנהלים

הנוכחיים, אני מתכוון למי שיצר את המציאות הזאת ביישנים הטובות" ההן כאשר

נעשו שגיאות, מחדלים, שהיום אנחנו אוכלים את פרי הבאושים שלהם. אני אומר

את זה גם לכתובת ההנהלה וגם לכתובת הוועד.

אני יודע איך נוצרות מציאויות, אמנם לגבי מספר קטן מאד של עובדים

חריגים, אבל גם זה פסול שעובד עם 52 שעות נוספות מקבל 9,000 שקל, ועובד

שלא עושה כמעט שום דבר מקבל 5,000 שקל, כשזה מבוסס על יחסים בין. מנהל

מושחת ועובד מושחת, כאשר לפעמים האחד צריך את העזרה של השני. גם זה מבחן

של הנהלה, גם זה מבחן של ועד. ועד לא יכול להסכים לפערי שכר בתוך ציבור

העובדים במימדים כאלה. אלה דברים שלא בין עובדים למנהלים אלא בין עובדים

לעובדים. אבל בסופו של דבר, בענין וה כמו בצבא: מי שאחראי וה המפקד, מי

שאחראי זה המנהל.

הסעיף הזה - זמן נסיעה לעבודה, כוונות על, בכל הדברים האלה המעסיקים

אשמים, מפני שמציבים את העובדים תמיד בפני מצב שאומרים להם: אתה רוצה

תוספת? היא מגיעה לך, אבל אני לא יכול לתת לך את זה כשכר ממש ,לכן נתחכם

וניתן לתוספת הזאת שמות. אחרי שנים באים לעובדים ואומרים להם: איך אתם

מתביישים לקבל דבר תחת שם שלא עונה למציאות? העובדים המציאו את הפטנטים

האלה? המנהלים והמעסיקים הם שממציאים אותם.

לגבי בעיית הפיטורים אני מבין שיש בעיה של המיקרו, ובבעיה הזאת יש
שתי שאלות
שאלה של תכנית הבראה רצינית ובעיית הקבלנים. העובדה שמפעלים

נוספים עברו לכך שתחומי פעולה שונים, ולא רק שירותים, נמסרו לקבלנים או

נמסרים בקבלנות החוצה, ואת התפתחות שלילית מאד מבחינת יחסי העבודה במשק.

זה לחץ על השכר, זה לחץ על יחסי העבודה, זה לחץ על החלשת האיגוד המקצועי.

על העובדה שההסתדרות בולעת את זה בתוך חברת העובדים היא תשלם אחר כך את

המחיר, ובגדול. זאת אחת הסיבות שעלולות להביא להתמוטטות האיגודים

המקצועיים, ועל הגיונגל שיווצר גם המעסיקים יצטערו.

אם לא תהיה בענין הזה שותפות אמת בין העובדים וההסתדרות, מצד אחד,

לבין ההנהלת המפעל והנהלת כור, מי צריך לתת את היד לדבר הזה? אני חושב

שחלק מהדרישות של ההנהלה צודקות, גס העובדים מוכנים ללכת לקראתן, אבל

התנאי לזה הוא מידע, כי בלי מידע אין אמינות. צדיך להציג את המידע בפני

העובדים, ואם העובדים רוצים כלכלן שאמין עליהם כרי לבדוק את תכנית ההבראה,

צריך לאפשר להם. מרובר בחיים שלהם. אם מנהל לא- יצליח כאן, יש לו פרספקטיבה

במקום אחר והוא גם מובטח יותר בביטוח מנהלים ובדברים אחרים. לפועל בן 58

אין אלטרנטיבה, המפעל הוא כל החיים שלו, שס הוא קבר לא רק את הזיעה שלו,

אז איך הוא יכול להסתפק בזה שיראו לו נייר ויאמרו לו שזאת תכנית ההבראה

ויהיה בסדר? לא רק שהוא זכאי לכך, אלא האחריות שלו,' כלפי עצמו, כלפי

משפחתו, מחייבת אותו ללמוד את תכנית ההבראה, להיות בטוח שזאת תכנית הבראה

רצינית.
קיימת גם השאלה של המקרו
המוח לא תופס - האם סולתם נמצא באי בודד?

הרי אנחנו מול גלי עליה., מחר, מאותו כיס שלא נותן את העזרה לסולתם

להתמודד עם הבעיה, יוציאו כספים לתעסוקה יזומה. למה לאמלל את האנשים האלה?

תראו מה עשו בכל המדינות - בגרמנית, בהולנד, בנורווגיה, מול מצב כזה.

אנחנו עדים לאין אונים של מערכת שלמה.
ענין המשטרה
עירוב המשטרה ביחסי עבודה זאת חזרה לקפיטליזם האמריקני

של 1930. זה מתחיל באופו תמים, ואני בטוח שיכולות להיות גם כוונוית תמימות,

אבל נוצרת נורמה, כמו הנורמה ששולחים בלשים פרטיים לאסיפות של עובדים כדי

להקליט אותן.

הוועדה שלנו צריכה לעשות מה שכל אחד בחזית שלו צריך לעשות: ללחוץ על

ההנהלה, על הבנקים, על ההסתדרות, על חברת העובדים, על האוצר, על משרד

התעשיה והמסחר, על משרד הבטחון , על הביטוח הלאומי בקשר לקרן אבטלה. רק

במאמץ משותף של כל הגורמים האלה בענין הפיצויים, שהוא המפתח בנושא הזה,

שהוא החוליה הראשונה, אפשר יהיה לעשות משהו. בלי שיגייסו סכום של מאות

אלפי ש"ח או דולר, כדי שתהיה איזו שהיא עוגה לחלק, לא יקרה שום דבר.

מכיוון שאנחנו נכנסים לפגרה אנחננו מוכרחים לגייס קבוצת פעולה של

חברי כנסת, גם חברי ועדת הכספים, גם חברים מוועדת החוץ והבטחון , לנסות

במשותף לטפל בבעיה, כי אני לא רואה מאיין יבוא עזרם.

שיטות הניהול של ההנהלה הקיימת הן שיטוח פסולות ואם לא יחליפו את כל

ההנהלה, בלי יוצא מהכלל. המצב יתגלגל לידי כך שהמפעל ייסגר. העובדים

נמצאים במצב נפשי קשה מאד, כאשר ההנהלה עושה דברים חמורים מאד: מערבת את

המשטרה, עושה כל מיני פעולות בלי להתחשב, בלי לשים לב לצד השי-. המנהלים

נכשלו, הם לא הצליחו להרים את המפעל, לא הצליחו לקדם אותו להם צריכים

ללכת הביתה.
י' זמיר
אנחנו מדברים על מערכת שיצרה רווחה, ובוקר אחד מחייבים את המנהלים

לייצר רווחים. אם משנים את ההגדרה, זה בסדר, אבל אם אני צריך לייצר

רווחים, אני לא מתחלק באחריות לא עם העובדים ולא עם ההסתדרות. המערכת

שמייצרת רווחים בסולתם נראית לנו כרגע עם 400 איש. אם זה לא יצליח, המספר

יהיה קטן יותר, אם זה יצליח, המספר יהיה יותר גדול, אבל אנחנו לא מחלקים

את האחריות עם אף אחד. מחזיקי המניות של סולתם הם כור, לא חברת העובדים,

לא הוועד הפועל, והמינוי שלי הוא/ מטעם כור. לכן, עכשיו, קיבלנו מטלה:

להבריא את המפעל הזה, להעלות אותו לפסי רווחיות.
ח' גוז'ינסקי
את ההודעה הזאת צריך להעביר להסתדרות, לקיסר.

קיסר יודע הכל, והעובדה שההסתדרות לא עושה שום דבר כדי להפעיל את

מרותה. אני לא יכולה לטעון כלפי ההנהלה, גם להם יש בעל-בית, וזה אותו בעל-

ב י ת.



לא מקובל עלי לבוא היום בטענות להנהלה, שנמצאת שנה, שנה וחצי, ולקחה

על עצמה את הפרוייקט האדיר ביותר במשק הישראלי: לנסות להוציא את כור

מהבוץ. לא מקובל עלי לבוא להנהלה בטענות אחרי שמשק שנהרס במשך תקופה

ארובה, ולחשוב לרגע אחר - יבול להיות שפה בחרר יש במה אנשים ששחושבים בך -

שאפשר לשלוף שפנים מהכובע ולהציל את המשק הזה. אני יכול לבוא ולתת הרצאה

של שעתיים ושל שלוש שעות על בעיית סולתם ולהסביר, לא בשתי רקות. זה מאבק

משותף ביו העובדים ובין ההנהלה בשביל לנסות להוציא את העגלה הזאת מן הבוץ.

היושבת-ראש אמרה שהכל ומצא על מגרש ההסתדרות, ואני חושב, כמעט כמוה,

שהרוב נמצא על מגרש ההסתדרות. אני מקבל את מה שנאמר כאן, שלא יכול להיות

שמהבית הזה נותנים בדרך קבע למפעל מנועי בית-שמש, מפעל בטחוני, מסייעים

לו, ואילו לסולתם הממשלה לא מסייעת כהוא זה. מזה אנחנו לא יכולים לברוח,

אבל חלק די בורחים. יש את השולף - כדאי לבדוק מה קרה עם השולף, כולם

יודעים את האמת - ויש עוד הרבה מאד פרוייקטים שהיו צריכים להגיע לסולתם

ולא הגיעו אליו, לכן אי אפשר לבוא בטענות רק להסתדרות בנושא הזה. אם

מדברים על קליטת עליה וכל מה שקשור בה, יש עוד כמה משרדי ממשלה שצריכים

לקום ולעזור.

אני רוצה לומר כמה דברים לידידי: התכנית של ירידה ל-400 איש, תבנית

ההבראה, נקבעה לפני למעלה משנה.
היו"ר א' נמיר
נכון, זה רשום בפרוטוקול.
ס' אביבי
זה לא מספר שיצא מהשמיים. לקחנו חברה חיצונית, שנראית כחברה טובה

מאד, חברה שבדקה הרבה מאד חברות כלכליות במדינה, והיא אמרה אז שני דברים
מרכזיים
א. צריכה להיות ירידה בעלויות השכר בערך ב-20%: ב. המפעל צריך

לעמוד על מספר עובדים שנע בין 380 ל-400 איש.

1
ר' טולדנו
הבסים לתכנית היה 30 מליון דולר מכירות. בינתיים הבסיס השתנה.

זה לא מדוייק. העבודה של אותה חברה התבססה על מחזור מכירות בין 40

מליון ל-44 מליון דולר לשנה, ולא על זה נבנה הכל. התכנית הזאת הוגשה' גם

לוועד וגם למועצת פועלי חיפה לפני שנה וחצי. זה לא דבר חדש, הסיפור לא

התחיל היום, הוא התחיל ב-1984-5, כשמאלף סיבות אחרות, סולתס התחילה ליפול.

באותו זמן אורי שמחוני וגם יצחק זמיר לא שירתו בסולתם. זאת אומרת, תכנית

ההבראה היא לא חדשה, היא היתה קודם לכן והיא נשמרה. מסיבות מסויימות לא

היינו מסוגלים לבצע את הפיטורים ואת הירידה בעלויות השכר באותו זמן.
נקודה נוספת
רפי טולדנו, אתה פנית להסתדרות ואתה ביקשת, ובצדק, שהם

יקבעו את גובה הפיצויים. את זה לא הזכרת.

שלמה צור פנה לחיים הברפלד.
היו"ר א' נמיר
שלמה צור זה לא העובדים.
ס' אביבי
אני אומר באחריות: הפניה לא היתה מההנהלה, אבל לא נתווכח. אני פניתי
ואמרתי
תפסקו אתם בגובה הפיצויים. באה ההסתדרות והרימה ידיים. היא אמרה:

אני לא יבולה לפסוק בגובה הפיצויים. הנתון הזה לא הוזכר.

הפיצויים הקודמים היו מחולקים לשלושה חלקים: החלק הראשון - מה

שהבנקים השיתו על כור, וכור, קרי סולתם, נתנה לפי זה: 150% כולל קרנות.

החלק השני - השלמה לפיצויי חמת, כשההסתדרות באה ואמרה: אני לא מוכנה

שהעוברים ייצאו עם 150% ואני נותנת תוספת, כמו שמותר בפיצויי חמת. החלק

השלישי - באו העובדים והחליטו שהם מוותרים על סכומים מסויימים שהנהלה היתה

חי יבת להם.

אשר לשאלה איך מגדילים היום את גובה הפיצויים. לדעתי יש שתי דרכים:

דרך אחת - דרך ההסתדרות, וזאת הפניה להסתדרות, שנעשתה על ידי ההנהלה, על

ידי מועצת הפועלים וגם על ידי הוועדים, והיא נעשית פר יום. הררך השניה

נושא הקבלנים. בדיוק אותה הצעה שחבר-הכנסת רן כהן מציע הוצעה לפני כחודש

וחצי לרפי טולדנו והיא הוצעה לוועדים, והיא הוצעה כרעיון.
ר' טולדנו
בוא נשב על ההצעה הזאת.

שמחתי לשמוע את מה שאמר גולדשטיין לאורי שמחוני ואני יודע שזאת תחושה
של רוב העובדים בסולתם
אמונה שלמה במנכ"ל, הם הולכים אחריו. הס יישבו יחד

הערב, ואני מאמין באמונה שלמה שלחלק הזה יימצא פתרון. החלק שלא יימצא לו

פתרון - וזה לא בידי ההנהלה ולא בידי העובדים - זה ענין גובה הפיצויים.

אנחנו לפחות, כהנהלת כור, הנהלת קבוצת הפלדה והנהלת סולתם, לוחצים כמיטב

יכולתנו על ההסתדרות.
מ' דור
להערה של חברת-הכנסת תמר גוז'נסקי: בכור עצמה יש דוגמאות של מפעלים

שעברו תכנית הבראה ועברו ממצב קשה למצב של שגשוג, כמו "מכתשים", כמו טלרד,

כמו קרית הפלדה, שהיא מפעל מקבוצת הפלדה. כלומר, המצב הוא לא כלאחר יאוש

ויש מפעלים שעברו תכניות הבראה והבריאו.

עוד בישיבה הקודמת אמרתי שאינני מאמינה שיש עתיד למפעל סולתם, ואני

חוזרת ואומרת את זה, עם כל הכאב, גם עכשיו. אם יש לי טענות, זה על כך שלא

אומרים לעובדים את האמת ולא את כל האמת. אמרתי כבר אז: החגיגה של איראן,

שבזכותה נתנו לעובדים תוספות מפליגות, נגמרה, היא לא תחזור.
דעו לכם
היה מאבק לא לקצץ בתקציב הבטחון ב-80 מליון ש"ח וההצעה הזאת

נפלה בהצבעה שהיתה בכנסת. כל קיצוץ בתקציב הבטחון, פירושו קודם כל ובראש

וראשונה קיצוץ בתעשיות הבטחוניות. שסולתם אחת מהן. אני אומרת לכם חד וחלק:

אני לא מאמינה שיש הרבה סיכויים שתקבלו עבודה ממשרד הבטחון. מה יקרה עם
אמריקה? אולי מלחמו
עיראק עוטה לנו נס, אבל אוי לנו ואבוי לנו שכל מלחמה

חדשה שפורצת ומאיימת היא שתחזיר פועלים לעבודה.



אני רוצה לומר לכם, אנשי הנהלת כור וסולתם, דברים שאינם מכוונים רק
אליכם, אבל גם אליכם
מה שקורה בחברת העובדים מבחינה נורמות של התנהגות

הוא חוסר הבנה מוחלט למה שקרוי יחסי אנוש במפעל, במיוחד יחסי אנוש

שמחייבים מפעל של ההסתדרות הרבה יותר מכל מפעל אחר. אני כבר טוענת זמן רב

שחברת העובדים הפכה לנטל על ההסתדרות, בוודאי על המפלגה שמנהיגה היום את

ההסתדרות. אחרי מה שקורה לאחרונה בתדיראן ובסולתם קשה להאמין שישארו הרבה

פועלים שיקבלו את הדרך הזאת של הסתדרות כוללת - גם חברת עובדים וגם איגוד

מקצועי. מה שמתחולל היום משמיט כל זכות קיום ריאלית מהאיגוד המקצועי של

ההסתדרות, ואני לא חושבת שזה מקרה שההסתדרות לא הגיעה לכאן. יכולות להיות

לי כל הטענות להנהלת כור, אבל יש בעל-בית לחברח העובדים ולכור,, ובעל הבית

הוא ההסתדרות. אם בעל-הבית לא יודע להטיל את מרותו,, הבעיה והכתובת הם בעל-

הבית.

מה הם אומרים להגנתם?

שום דבר. העובדה שלא כינסתי עד היום את ועדת העבודה והרווחה היא משום

שידעתי שגם הסיכום שיתקבל כאן אינו מחייב את הנהגת ההסתדרות.

אני רוצה לציין לשבח שהנהלת כור והנהלת סולתם שקשורות בענין, למרות

ההתרעה הקצרה מאתמול להיום על זימון הישיבה, התייצבו כאן. גם לזה אנחנו לא

כל כך רגילים.

אני מבינה שענין הפיצויים הוא הענין מספר אחד, שמכביד מאד, ובצדק, על

העובדים. אם היתה נורמה של הסכם, שנעשה לפני שנה, אין להעלות על הדעת

לשנות את הנורמה הזאת. אני יודעת שלבור יש מצוקות כספיות, אבל אני גם

יודעת שבמקרים אחרים, כדי לתת לעובדים את זכויותיהם, מימשו נכסים. אין

ברירה, ואת זה יגיד בגדול, עם כתובות, גם שר התעשיה והמסחר. לכן, אני פונה
אל ההנהלה ואומרת
תמכרו משהו, ואז לגבי מי שנשאר במפעל תהיה לכם

מחוייבות, שאין נוגעים בו, והאחריות תהיה רק שלכם. זה התנאי הראשון

הסיכום הראשון והפניה שלנו אליכם - קודם כל לסכם את הנושא הזה של

הפיצויים לפי הנורמה של חמת.

הפניה השניה - לא ללכת לנושא של עובדי קבלנים. זה לא יעבור, ואנחנו

נעמוד על המשמר. תפנו אתם להסתדרות ותודיעו לה אם אתם יכולים או לא יכולים

ליישם את החלטת הוועדה המרכזת. זה נוגע גם לעובדי קבלנים וגם לעובדים

זרים, שלא מעטים מהם מועסקים במפעלי ההסתדרות.

אני לא ששה לפשרה שהוצעה כאן, אבל אם אין ברירה ואותם עובדים של

סולתם יכולים להיות מועסקים בעבודות שרוצים לתת לעובדי קבלן, יש לשקול

זאת. בין הברירה של להיות מובטל או לעבוד בעבודות אלה, נראה לי עדיף

שהעובדים יעשו עבודות אלה, אבל כל זה נתון למשא ומתן, זה לא יכול להיות

חד-צדדי.

אורי שמחוני, מאחר שאני מכירה אותך ואני יודעת שבתקופתך מערכת היחסים

עם העוברים הרבה יותר טוב מזאת שהיתה לפניך, אני פונה אליך: הנורמה של

הפניה למשטרה אינה יכולה להתקבל על הדעת. אתם באים מהצבא, שם כללי משחק

אחרים - ואני אומרת את זה ברוח הכי טובה - אבל לא יעלה על הדעת בשום מפעל,

לא כל שכן במפעל הסתדרותי, שנורמה כזאת תהיה. כשתחזור למפעל, אתה צריך



לקרוא מייד לכל ההנהלה, שנורמה כזאת לא תעלה על הדעה. אם יש שדיפת צמיגים,

אכן יש סתימת צידים, המשטרה מתערבת כדי להבטיח את שלום הציבור, כדי להבטיח

עורקי תחבורה פתוחים, אבל זה ענינה של המשטרה, זה לא ענינה של-הנהלת

סולתם. לא אתם צריכים להזהיר את המשטרה מפני תקלות תנועה שתיגרמנה על ידי

העובדים.

הגאווה הגדולה שלנו היא שהעובדים מאמינים בנו. אם העובדים לא יהיו

בסדר, אנחנו לא נגן עליהם ונאמר להם, אבל הנורמה הזאת של פניה למישטרה אינה

מקובלת, כשם שלא מקובלת עלי השיטה של סגירת החשמל, שנעשתה גם ב"אליאנם".

זה לא מקובל עלי בשום מפעל, אבל בראש וראשונה לא במפעל של חברת העובדים.

אני מבקשת להשתחרר מכל המשקעים ועוד היום להיכנס למשא ומתן של ההנהלה

עם מזכיר מועצת הפועלים ועם נציגות העובדים. אני מבקשת, גם מאורי שמחוני

וגם מרפי טולדנו, לדווח לי טלפונית על מה שקורה. אם יהיה צורך - את כל

העזרה שלנו תקבלו. צר לי שאנחנו צריכים לעשות את זה, זה לא תפקידנו, אבל

אם אף אחד לא עושה את זה, אנחנו ניכנס כדי לעזור.

ב. הסכם בדבר מתן פיצוי לאוכלוסיות מעוטות הכנסה
היו"ר א' נמיר
שמעתי ביקורת קשה מאד של מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי על שר האזצר, על

כך שהפיצוי איננו מספיק.

לאחר הדיון שהיה בכנסת ואמדו שיפצו את מעוטי ההכנסה, בדקנו את הנושא

ומצאנו שהכוונה היהה לפצות את מעוטי ההכנסה ב-0.35%, שפירושם קצת פחות

משקל. אמרתי שזה לעג לרש ושלא אתן את ידי לכך שהמוסד לביטוח לאומי יהיה

שותף לבזיון לאומי כזה. התחלנו במשא ומתן סביב הנושא והגשנו הצעה. מאחר

שערכוני הקיצבאות האלה, לפי ההסכמים שהיו קיימים, צריכים להתבצע בחודש

ספטמבר, לפי נתונים עדכניים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של עד חודש יוני,

הערכות מחלקת המחקר שלנו היו, ששיעור האחוזים שיצטרכו מעוטי ההכנסה לקבל

כהשלמה יהיו ביו 8% ל-9% . אמרנו: בואו ניתן פיצוי על חשבון מה שיהיה

בחודש ספטמבר, נוכל להודיע שנתנו איזה שהוא פיצוי שאפשר לקנות בו יותר

ממנה פלאפל - כי הפיצוי הראשוני שהוצע שוויו חצי מנה פלאפל בריוק - ועל

זה היה ויכוח. לאחר דיונים הסכים לבסוף האוצר שסך כל הפיצוי יהיה של 5%.

כאן התחיל ויכוח שהתמשך עד יום ראשון, כאשר ביום ראשון הגענו לסיכום

שלא מניח את דעתי. אנחנו אומדים: הפיצו י הוא פיצוי ולא מקדמה שיקזזו אותה.

האוצר עמד על זה שמדובר בפיצוי שיוחלט שהוא מקוזז בעתיד. הודעתי שעל דבר

כזה לא נחתום. הם לא התפשרו אתנו, אבל בהסכמה שלנו כתוב שיש פיצוי של 5%

ובספטמבר ידונו מה יהיה. אני חושש שמה שיוחלט בספטמבר יהיה שוב פעם על גבם

של המסכנים.

עצם הפיצוי היום מניח את הדעת, בנתונים הקיימים וביחוד לפי ההסכמים

הקיימים, אבל אני מקווה שהוועדה המכובדת הזאת, בסיכום שלה, תגיד שזה פיצוי

שלא יקוזז בעתיד, אלא זה פיצוי פראכסלסנס עקב ההתייקרות, ובספטמבר, כשנדע

בדיוק מה אחוזי ההתייקרות, נתחיל לשלם לפי האחוזים שיעמדו לפנינו באותו

חודש.

הבקשה שלנו היא לאשר את המסמך שהגשנו.



ה

פיצוי של 5%, כמה כסף הוא מהווה עכשיו - 29 שקלים?י
מ' צפורי
לפי השיעור הרגיל, אם היינו משלמים את התשלום הרגיל של חורש אוגוסט

והם היו מקבלים ליחיר 456 שקלים, הרי במקום לקבל 555 שקלים הם ה"י ו מקבלים

583 שקלים, שזה תוספת של 28 שקלים ליחיד, ובהתאם לכך - לזוג. ולזוג עם

ילר.
היו"ר א' נמיר
בפעם הקורמת שילמו רק 7 או 9 שקלים.

שיעור הגידול האחרון היה 10 שקלים, והוא לא היה פיצוי אלא ניתן

בעקבות הסכמים.
היו"ר א' נמיר
אישרנו כאי פיצוי של 7 או 9 שקלים, ואני רוצה לדעת מה היתה

הפרופורציה אז. נכון שגם עכשיו זה לא מספיק, אבל נרמה לי שנותנים פיצוי

משמעותי יותר גבוה מאשר בפעם הקורמת.

הסיכום הזה הוא סיכום טוב. ברגע שהגענו לפיצוי של 5% גמרנו לדבר, אבל

יש לנו ויכוחים אחרים.
היו"ר א' נמיר
נחזור לעשות אותם כשהם יהיו רלוונטיים.

הגשנו את זה בהסכמה מלאה עם האוצר, אבל אני הייתי שמח אם הוועדה היתה

רואה את זה כפיצוי ולא כמקרמה.
היו"ר א' נמיר
אני מעמירה להצבעה את ההחלטה הבאה: אנחנו מאשרים את פיצוי הקיצבאות

למעוטי הכנסה, לפי הרכב המשפחה, כפי שהוגש לנו על ירי המוסר לביטוח לאומי

ואנחנו פונים לשר האוצר, שהסכום שנקבע בגובה 5% יהיה פיצוי ולא מקרמה.

הצבעה
הוחלט
לאשר את פיצוי הקיצבאים מעוטי ההכנסה בשיעור 555

הוועדה פונה לשר האוצר ומבקשת שהסכום שנקבע יהווה

פיצוי ולא מקדמה



ג.עיצומי עובדי שירות התעסוקה ומתן דמי האבטלה
היו"ר א' נמיר
ביום חמישי שעבר קיימנו דיון בנושא העיצומים של שירות התעסוקה ופניתי

אז גם לשירות התעסוקה וגם לביטוח הלאומי וביקשתי שייעשה הכל - למרות

שהנושא שבגינו מקיימים עובדי שירות התעסוקה עיצומים הוא צודק - שהעיצומים

לא יביאו לבך שבגללם אנשים לא יקבלו דמי אבטלה והשלמת הבנסה. בסוף הישיבה

דיברתי גם עם יוסי תמיר מהביטוח הלאומי וגם עם אנשי שירות התעסוקה ונאמר

לי שייעשה הבל בדי שהאוכלוסיה הזאת לא תיפגע. אמש קיבלתי טלפונים לא

מעטים הביתה, ביניהם של ראש עיריית כרמיאל, שאמר לי: יושבים אצלי מספר

אנשים שאין להם שום הבנסה אחרת, הם לא מקבלים דמי אבטלה, חלקם לא מקבלים

השלמת הכנסה והם רעבים ללחם.

ראיתי את הדבר בחומרה, חיפשתי אותך, מר צפורי, ואנשים בכירים אחרים

בביטוח הלאומי, ואז נאמר לי שאתם נמצאים בהשתלמות במלון דן-קיסריה.
בהזדמנות זו אני רוצה לומר
אני לא חושבת שבמצב כמו זה שקיים היום צריכים

בכירי הביטוח הלאומי לנסוע לאחד המלונות היקרים ביותר והמפוארים ביותר, גם

אם אתם מקבלים שם הנחה משמעותית. יש משקל עצום לצורה שבה הדברים נראים ולא

צריכים היום בכירי הביטוח הלאומי לנסוע לדן-קיסרי ה לימי עיון, כי לי זה

נראה קהות חושים.

התייעצתי עם היועץ המשפטי של הוועדה, ומסתבר שיש כאן בעיה משפטיה
קשה מאד
אם אין אישורים של שירות התעסוקה, הביטוח הלאומי לא יכול לשלם.

יש כאלה בביטוח הלאומי שחושבים שאפשר לשלם מפרעות לפי התשלום שניתן בחודש

החולף, אבל יש כאן בעיה מאד קשה, כי מבין אלה שקיבלו דמי אבטלה יש כאלה

שכבר איים זכאים, מאחר שהם עובדים, לכן הביטוח הלאומי לא מוכן לנחל-

מפרעות.

מר רוזובסקי הבטיח לי שהוא ידבר עם יושב-ראש ועד העובדים, אבל איי

מאד חוששת שעם בל הצדק שיש בעיצומי העובדים נגרם עוול ורול ל-53,000 מקבלי

דמי אבטלה.
מ' צפורי
היום יש כבר 59,000 מקבלי דמי אבטלה.

מחציתם - אם אלך למינימום שבמינימום - חיים על דמי אבטלה, ועל זה

אין ויכוח. אם עוד יומיים-שלושה הם לא יקבלו דמי אבטלה, לא יהיה להם במה

לקנות לחם וחלב, ואז בל הצדק שמאבק עובדי שירות התעסוקה יהפוך להם לרועץ.

חייבים למצוא דרך לתת לאנשים דמי אבטלה.

דיברתי הבוקר עם יושב-ראש ועד העובדים והוא אמר לי שהוא מוכרח

להתייעץ בענין הזה עם חבריו והוא לא יבול לתת לי תשובה מיידית. אני מניח

שהיום או מחר הוא יתן לי את התשובה. נסיתי ליצור קשר גם עם איש הסתדרות

עובדי המדינה, שמחזיק את התיק שלנו, ולא הצלחתי להשיג אותו, כי כל הענין

היה מהיר מאד.

אתמול התקיימה פלישה בין שר האוצר לשר מגן ואני רוצה לקוות שהדברים

יוחלט.
היו"ר א' נמיר
ואם לא, מה יהיה?

אם לא , יש לנו בעיה, אבל יש מספר הצעות שמר רוזובסקי יכול להעלות

אותן .
מ' צפורי
קיימנו אצלי במשרד ישיבה של אנשי הביטוח הלאומי עם דוד מנע, ובסיכומה

של אותה ישיבה אמרתי שהצוות שלי עם הצוות שלהם יישבו ויראו אם יש איזו

שהיא דרך.
א' רוזובסקי
אנחנו ערים לבעיה ואנחנו סבורים - לאחר שקיימנו ישיבה - שאם נצליח

לקבל מיושב-ראש וער העוברים שלנו את רשימת העוברים - אפילו רק את רשימת

דורשי העבודה שזכאים לקבל את האישורים מהביטוח הלאומי - ולהעביר אותה

לביטוח הלאומי, פתרנו את הבעיה. אבל אם לא נצליח במשימה הזאת, אנחנו

חושבים לשבת עם הביטוח הלאומי על רעיון שעלה ברעתנו ולפתור את הבעיה

המשפטית. ניצרה פה בעיה משפטית, שהביטוח הלאומי לא יכול לשלם את הכסף בלי

אישור אבטלה מאתנו, וחשבנו על אפשרות, שלגבי האנשים שקיבלו בחורש הקודם,

ייתן אישור שהם זכאים לאישורי אבטלה. אני מוכן לשבת כבר היום עם אישי

הצוות של הביטלח הלאומי ולנסות לפתור את הבעיה.
מ' צפורי
לגבי ההשתלמות במלון רן-קיסריה: אני מצריק את גישת היושבת-ראש, אבל

אנחנו קנינו השתלמות אצל י.ב.מ בנושא מיוחד, והם עושים את ההשתלמויות

שלהם, בהםררים שלהם - הם גם לא הגזימו בררישות מאתנו - או ברן-כרמל או

ברן-קיסריה. עם זאת, את צודקת.

אמרתי לדוד מנע וגם לעוברים הסוציאליים, שאנחנו נלחמים על עור מאה

שקל שלנו על גבם של הזקנים הסיעוריים או על גבם של המובטלים וזה לא מקובל

עלי. אמרתי גם לעוברי הביטוח ,הלאומי - וער היום זה לא קרה - שלא ינסו

לעשות עיצומים על גבם של המסכנים, כי אז אמצה איתם את הרין ער הסוף.
לנושא עצמי
לגבי כל אלה שמקבלים השלמת הכנסה יש סידורים, הם יקבלו

את הכסף, וזה סכום גדול.
היו"ר א' נמיר
ממתי זה מסורר?
מ' צפורי
ברגע שהתחילו העיצומים חיפשנו אצלנו את הפתרונות ולאלה שניתן להמשיך

לשלם להם מבחינה חוקית, אנחנו משלמים.

בכמה אנשים מדובר?



גבי שמלצר תבדוק את המספרים במשרד ותעביר לבם.

בקשר למובטלים יש בעיה, כי הדבר עלול להביא לבך שמחר יבואו מאה אלף
איש לבקש תשלומים. מעבר לזה
הלא שירות התעסוקה לא רק נותן פתקים למי שלא

עובד. הבסיס לפתק שמקבל המובטל הוא שלא היתה בשבילו הצעת עבודה.- אם שירות

התעסוקה לא מציע עבודה, האם בל אדם שיבוא לשם ויתייצב, יקבל כסף? אין הדעת

תופסת את זה. פותחים פה שער שנוגד את החוק, שנוגד את ההגיון. גם אם נקבל

רשימה, הרשימה תגיד מי היה מובטל, אבל לא יהיה בה המי מד למי הציעו עבודה

והוא לא רצה לקבל אותה, למי הציעו עבודה שהוא לא יכול היה להשתבץ בה.

אני מבין שלשירות התעסוקה יש מצוקה אמיתית, ובנוסף לכך, אני מבין

שבאוצר סובבים רעיונות שונים, ששירות התעסוקה הוא מוסד מיותר, שצריך לבטל

אותו, ומנסים ללחוץ אותם.
היו"ר א' נמיר
על כך כבר קיימנו ישיבה נפרדת.

אין לכך כמובן, שום הצדקה. גם אין הצדקה שלכך שלא תהיה להם מערכת

ממוחשבת, שתאפשר להם לעבוד.

לדעתי צריך לשבת עם העובדים,ולו גם יביאו אותם אל השר.ולראות שהם

יפתחו את הלשכ ו ת מייד, כי אחרת אנחנו פותחים שער גדול לכספים ציבוריים

שיבוזבז! ולא יחזרו. אם יתנו כספים בצורה לא נכונה, אי אפשר יהיה לגבות

אותם בחזרה.
ת' גוז'נסקי
צר י ך לפנות לשר האוצר שיבטיח משהו לעובדי שירות התעסוקה.

?צריך לפנות לשר האוצר שיבטיח משהו לעובדי שירות התעסוקה.

עד כמה שאני התרשמתי מהצוות שהיה אצלי: אם היו אומרים לעובדים

שהנושא פתוח לדיון א י תם ואין דברים קטיגוריים, קיים סיכוי שהם היו חוזרים

להפעיל את הלשכות.
א' רוזובסקי
הלשכות נסגרו בסוף החודש, ב-27 בחודש. זאת אומרת שלגבי כל התקופה של

החודש הזה, שצריך לשלם למקבלי דמי האבטלה, למעשה לא תהיה בעיה.

אני מכירה את ראש העיר כרמיאל והוא לא היה מרים אלי טלפון ומקים קול

זעקה אם הבעיה לא היתה אמיתית.

אני מתכוון לכך שלא תהיה בעיה מבחינת המוסד לביטוח לאומי, כי המאסה

הגדולה של דורשי העבודה היו בלשכות עד ה-27 בחודש. שאז נסגרו הלשכות ולא



קיבלו קהל. זאת אומרת, שדורשי העבודה נרשמו עד 27 בחודש, ארבעה ימים חסרים

להם ואת הנושא הזה אנחנו יכולים לפתור.

הביטוח הלאומי מבקש מאתנו את אישורי האבטלה האי נדיבידואליים בהתאם

לחוק, ואנחנו רוצים להציע לביטוח הלאומי: ניתן לכם על פי הרשימה של החודש

הקודם. מינהלת השירות תאשר שכל העובדים האלה זכאים לאישורי אבטלה,. ועם גמר

העיצומים ניתן לכם את הפרטים לגבי הימים הבודדים.
מ' בוטון
החוק קובע שכדי שאדם יהיה זכאי לדמי אבטלה הוא צדיך להתייצב בשירות

התעסוקה, צריך לחפש לו עבודה,. ואם לא מצאו לו עבודה,. הוא מקבל אישור לדמי
אבטלה. הבעיה היא זו
הביטוח הלאומי משלם את דמי האבטלה בשביל החודש

הקודם, בדרך כלל עד ה-5 מתחילת החודש הקודם. כלומר, עכשיו הוא צריך לשלם

לכל המובטלים שהיו בחודש יולי. לפי דעתי,. אלה שהיו מובטלים בחודש יולי ויש

על כך רישומים בשירות התעסוקה, אם שירות התעסוקה יתן אישור למוסד לביטוח

לאומי ויאמר שאלה ואלה היו מובטלים בחודש יולי,. הביטוח הלאומי ישלם.
א' רוזובסקי
אנחנו ניתן את זה.
היו"ר א' נמיר
מתי?
א' רוזובסקי
אנחנו1 מוכנים לתת היום. אנחנו צריכים לקבל מהביטוח הלאומי את רשימת

המובטלים שהיו רשומים בחודש הקודם ונאשר לכולם שהם זכאים.

א נ י לא ע ו שה שותפות כזאת.
הבעיה,-היום, שהוועד אומר
זה הנשק שלנו, אנחנו לא מוציאים את הניירות

ואת האינפורמציה. מה שהיועץ המשפטי שלנו אומר הוא: הביטוח הלאומי יודע מי

קיבל בחודש יולי ומה הזכאות של האיש שקיבל בחודש יולי. על הרשימה הזאת

שירות התעסוקה יוכל להגיד שהם היו בסוף החודש, אבל אין לנו אפשדות לאשר

שאכן האיש הזה התייצב כך וכך ימים בחודש יולי, כי את זה אנחנו לא יכולים

לחת.

אגיד עוד דבר שאני לא אוהב אותו: את האישורים שאנחנו נותנים, אנחנו

נוהגים לתת לביטוח הלאומי עד ה-5 לחודש כדי שהוא יוכל לשלם מהר ככל

האפשר, אבל ההוראות מאפשרות לעשות את זה עד ה-15 לחודש. אילו היה נגמר

הענין, שאנחנו מדברים עליו, עם האוצר, היינו יכולים להגיד לעובדים: יש

תקווה, יש סיכום עקרוני, יש משהו, תנו על החשבון איזו שהיא אינפורמציה.

אנחנו נמצאים היום במצב שהעובדים אומדים: לא רוצים לדבר איתכם, לא רוצים

לדבר אתנו, אתם לא אומרים לנו שום דבר, על מה ניתן לכם משהו? על מה נוותר?

פה הבעיה. ההצעות שמציע רוזובסקי, שהצוות יישב ויבדוק, יש בהן אולי מעין

"הבה נתחכמה" כדי לעקוף את הקושי הזה.



לזה צריך להסכים הביטוח הלאומי, כי זה בניגוד לחוק.
ת' גוז'נסקי
אם האוצר היה אומר לעובדים, שנכנסים איתם למשא ומתן על תביעותיהם, או

שמוכנים לשקול לתת להם את מה שאושר להם לפני שנתיים, העובדים תיו עושים

הפסקה של שבוע ימים בעיצומים לצורך משא ומתן ובינתיים היו מעבירים את

האישורים. אבל לא מדברים איתם אפילו. אתמול הם הפגינו. מישהו הלך אליהם

בכלל?
ר' רדל
הם הפגינו אתמול, הזמנו נציגים שלהם לעלות אלינו לשיחה, אבל הם לא

עלו.

נכון שהזמנתם אותם לעלות, אבל ראש הוועד אמר לי הבוקר: הרי אנחנו

יודעים את עמדת הפקידים, הפקידים האלה גם כתבו את המכתב על ביטול שירות

התעסוקה. לא רצינו להיפגש איתם, רצינו להיפגש עם סמכות יותר גבוהה.

אבל אולי ניתנה לפקידים סמכות חדשה להציע דבר כלשהו.
ר' רדל
לגבי הפגישה שהיתה אתמול בין השר מגן לשר האוצר: אני לא יודע מה

התוצאות שלה, אבל אני יודע שאתמול קיבלנו לראשונה, מאז תחילת העיצומים, את

המשמעות התקציבית של דרישות העובדים. העברנו את זה לשר והוא ביקש שכבר

היום או מחר נשב איתו על כל אחד מהסעיפים.

מעבר לזה, אושרו 120.000 שקלים תוספת לשמירה ובטחון בסניפים. אמנם זה

חלק קטן מהדרישה, אבל זה מספק תוספת של 30 שומרים לתקופה קצרה של שלושה

חודשים. מראש דיברנו על מספר שומרים שאנשי השירות יוכלו לנווט אותם

לאזורים שהם בעייתיים במיוחד מבחינת האלימות, ותבענו גם נכונות להאדיך את

התקופה הזאה אם האלימות בלשכות תימשך.
היו"ר א' נמיר
אפשר לצאת ידי חובה ולפנות לאוצר, אבל לא ייצא מזה כלום. אני יכולה

לקבל שצריכים בו זמנית לפנות לשר האוצר ולוועד העובדים של שירווז התעסוקה

כדי למצוא דרך להידברות.

לא קיבלנו 30 שומרים. בשנה שעברה, בדצמבר, קיבלנו תקציב להעסקת

שומרים - 200,000 שקל. זה לא נכנס לבסיס התקציב ולתיקצוב של 1990 ולכן ב-1

באפריל זה ירד. בוויכוח שהיה לנו עם האוצר הם הסכימו שצריך להחזיר.

120.000 שקלים שווים ל-5 שומרים לכל השנה. וזה חלק מהוויכוח שיש לנו עם

האוצר, אם לעשות את זה בשלושה חודשים, בשתי שעות שומר, או במשהו אחר. אני

לא רוצה להלאות כאן את הוועדה בפרטים, אבל לגופו של'ענין אין הידברות

איתנו, כי הם אומרים שאנחנו צריכים להשתנות עקרונית. להיות מה שאיננו.



הפניה שלנו צריכה להיות לא לשר האוצר אלא לראש הממשלה משני טעמים: א.

משום שהוא אחראי על הממשלה. ב. משום שבידו מופקד למעשה משרר העבודה

והרו וזזה. המצב הזה לא היה קירה לו היה שר קבוע. מייד ננסח מכתב ונעביר

אותו דחוף אל ראש הממשלה, להטיל אח כל כובד משקלו כדי למצוא פתרו;. צריך

לנסח מכתב, שהוא חייב, מייד, להיכנס לעובי הקורה ולמצוא עוד היום פתרון

בין האוצר ובין השר הממונה מטעמו על משרד העבודה והרווחה, בהידברות עם

עובדי שירות התעסוקה, כדי ש 59,000-מקבלי דמי אבטלה לא יהיו רעבים ללחם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:15)

קוד המקור של הנתונים