ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 10/07/1990

חוק עבודת נשים (תיקון - תשלומים לקרנות בחופשת לידה), התש"ן-1989 -הצעת חוק של חבר-הכנסת י' קיסר; חוק עבודת נשים (תיקון מסי 10), התש"ן-1990 -הצעת חוק של חבר-הכנסת י' קיסר; תקנות הנכים (הסכום המכסימלי שמותר לנכות מתגמוליו של נכה) (תיקון), התש"ן-1990; תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) (תיקון), התש"ן-1990

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 165

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שלישי,י"ז בתמוז התש"ן (10 ביולי 1990), שעה 00;09
נכוחו
חברי הוועדה; אי נמיר - היו"ר

שי ארבלי-אלמוזלינו

י י צבן
מוזמנים
חי'כ י י קיסר

ח"כ ע' סולודר

אי סעדון - משרד העבודה והרווחה

י 'ברק - יועץ משפטי של משרד רזעבודה והרווחה

נ' אורי - משרד העבודה והרווחה

שי עיר-שי - משרד האוצר

ר' הורן - המוסד לביטוח לאומי

אי גולדשטיין - המוסד לביטוח לאומי

א' שמחה - י ו עצת ראש הממשלה למעמד האשה

מי הילב - התאחדות התעשיינים

י' נחמן -האגף לבטחון סוציאלי בהסתדרות

ג' בן-ישראל - ראש לשכת הקשר של ההסתדרות בכנסת

ש' שנהב - הלשכה המשפטית, נעמ"ת

נ' פרלמן - משרד הבטחון

י' לוטנברג -ארגון נכי צה"ל

ע' אהרן - מנהל בפועל של המרכז להכוונה לערי

פיתוח במשרד העבודה והרווחה

י ועץ משפטי לוועדה; מי בוטון
מזכירת הוועדה
א' אדלר
קצרנית
צי ספרן
סדר היום
א. 1. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון - תשלומים לקרנות בחופשת לידה), התש"ן-

1990. של חבר-הכנסת י' קיסר; 2. הצעה חוק עבודת נשים

(תיקון מסי 10), התש"ן-1990, של חבר הכנסת יי קיסר.

ב. תקנות הנכים (הסכום המכסימלי שמותר לנכות מתגמוליו של נכה)(תיקון),

התש"ן-1990-

ג. תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים)

(תיקון), התש"ן-1990.



היו"ר אי נמיר;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה.
י' קיסר
אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני כאן: אתמול קראתי בעתון כאילו קיסר זומן
לישיבה. אני מודיע
כל מה שפורסם בעתון לגבי "תדיראן" אין לו רגליים.
היו"ר אי נמיר
מזכירת הוועדה הזמינה אותך לישיבה. הבעיה היא לא איתך, היא אחרת.

אם כבר העלית את הנושא אני רוצה למסור, שאותו אדם שמסר שהוא שלח לי מכתב,

התנצל. לא היו דברים מעולם. לא שלחו לי מכתב, לא התנצלו, לא אמרו שלא יכולים

לבוא. המזכירה הודיעה שלוש פעמים שהוא לא יבוא.

א. 1. חוק עבודת נשים (תיקון - תשלומים לקרנות בחופשת לידה), התש"ן-1989 -

הצעת חוק של חבר-הכנסת י' קיסר

(נוסח לוועדה מ-10.7.90)
מי בוטון
בישיבה הקודמת נשמעו מספר הערות לגבי הנוסח המקורי של חבר-הכנסת קיסר והוטל

עלי לרכז ועדה של הנוגעים בדבר כדי להכניס את השינויים הנחוצים בנוסח, על פי

העקרונות שקיבלה הוועדה באורנה ישיבה. הנוסח שמונח לפניכם מקובל על הצדדים, פרט

לכך שהתאחדות התעשיינים מתנגדת לחוק בכללו.
שם החוק
מי בוטון: לקראת הקריאה הראשונה יתוקן התאריך שמופיע בשם החוק.
סעיף 1
מי בוטון: בסעיף קטן (1) הוכנסו שלושה שינויים: שינוי אחד - " היא ומעבידה או המעביד

בלבד", כאשר התברר שיכולים להיות מקרים שרק המעביד מפריש, ורוצים לחייב אותו

להמשיך להפריש גם אם לא מנכים מן האשה.

שינוי שני - נמחקו המלים "פיצויי פיטורים" רק להבטחת פנסיה, מאחר שהוברר

שהפיצויי פיטורים הענין מכוסה.

התיקון השלישי - רצינו להבהיר שמדובר בשכר העובדת המלא ולא רק בדמי הלידה

והכנסנו בסוף פיסקה (1): "והכל בשיעורים ומשכר עבודה כאילו הוסיפה העובדת לעבוד

בתקופה האמורה" וזה כולל את שכר העבודה שהעובדת היתה מקבלת אילו היתה חוזרת

לעבודה.
י י ברק
הערה לשונית: במקום "והכל בשיעורים ומשכר עבודה" אני מציע שיהיה כתוב: "הכל

בשיעורים ועל פי שכר העבודה", כי אחרת יוצא כאילו מנכים ליולדת משכר העבודה.
שי ארבלי-אלמוזלינו
אתה צודק.

מ' בוטון;

השוני בסעיף קטן (2) הוא שקודם דובר על 90 ימים ולא היה ברור שזה לפני תחילת

ההריון, וכאן הבהרנו שכדי שהמעביד ימשיך להפריש את ההפרשות צריכים להתקיים במשך

כל תקופת ההריון יחסי עובד ומעביד וכן העובדת צריכה לעבוד אצל אותו מעביד לפהות

180 יום.

בסעיף קטן (3) השינוי העיקרי, שהכנסנו את הצורך באישור ועדת העבודה והרווחה.

היו"ר א' נמיר;

האם על חברי הוועדה הנוסח מקובל?
שי ארבלי-אלמוזלינו
כן.

הערה: להבר-הכנסת קיסר יש שתי הצעות הוק על עבודת נשים. אולי נאהד את החוקים

האלה?
מי בוטון
אלה שני נושאים שונים.

הי ו "ר אי נמיר;

בזמן האחרון יש לנו הרבה מאד רקיקה ולכן אני מציעה כך: אולי בתקופת הפגרה

ייבחן

כל החוק ותראוה אולי יש מקום, בתחילת המושב הבא, להביא איזו שהיא הקבצה של

הכל יחד, כי זה מתחיל להיות מאד מבולבל.
י י קיסר
הצעת החוק שלי, מספר 10, כבר עברה את הקריאה הראשונה והוסכם שנביא אותה לפני

הפגרה.
הי ו "ר א' נמיר
מה שהצעתי עכשיו לא עומד על סדר היום לפני היציאה שלנו לפגרה. היום נאשר את

שני החוקים ואני רוצה להביא אותם בשבוע הבא למליאה לאישור בקריאה שניה ושלישית.

אנחנו מדברים על הכלל, כי מלבד החוקים שלך יש הרבה מאד תיקונים קטנים והיה כדאי

לקבץ את כל התיקונים בחוק עבודת נשים לחוק אחד.
מי הילב
אני בכל זאת פונה לחבר-הכנסת קיסר לנסות לא לעשות את מה שהוא מציע בחוק, אלא

בהידברות אתנו. עד עכשיו לא היתה פניה אלינו לנסות למצוא לכך הסדר בהסכם

הקיבוצי, שכולל מאות פריטים. לקחת סעיף אחד מתוך הסכם הפנסיה ולעשות ממנו חקיקה?

ומה יהיה עם שאר ההסכם? בכל דבר נבוא לכנסת ו נחוקק חוק? גם מבחינת היחסים בין

ההסתדרות לבינינו, גם מבחינת ההתערבות זה לא טוב. אני יודע את עמדתה הכללית של

יושבת-ראש הוועדה, להימנע עד כמה שאפשר מהתערבות בהסכמים עצמם, וזאת התערבות

בניגוד לס!-, שהסכמנו עם ההסתדרות. לבוא עכשיו ולהגיש הצעה שאומרת למעשה שהמחוקק

יחוקק משהו שהוא במקום ואפילו בניגוד למוסכם בתוך ההסכם בינינו לבין ההסתדרות?



יחסית זה נושא קטן בכל המכלול של הפנסיה, והייתי מבקש מהבר-הכנסת קיסר אולי לחשוב

מחשבה נוספת.

החוק הזה יכול להוות תקדים. מחר יצטרכו אולי להעלות את ההפרשות לפנסיה -

אנחנו שומעים רמזים על כך ואנחנו יודעים מה מצבן של הקופות - יצטרכו להכניס

שינויים בהגדרות של הנכות, של מועד היציאה לפנסיה וכו', ובכל דבר נבוא לוועדת

העבודה? אני לא חושב שבסופו של דבר זה גם באינטרס של ההסתדרות.

אני רוצה להתייחס לנוסח, אם לא יתקבל מה שאמרתי עכשיו. סעיף קטן (1) צריך

לתחום איזה שהוא זמן שבו צריכה העובדת לשלם את חלקה לקרן. הרי הרעיון הוא שהעובדת

נותנת את חלקה והמעביד נותן את חלקו. המעביד חייב, תוך פרק זמן של שבועיים מאז

תשלום השכר, להעביר לקרן הפנסיה את התשלום, אחרת זאת הלנת שכר. גם היולדת צריכה

להיות מוגבלת בזמן. היינו, היא צריכה לתת את ההפרשה של חלקה לקרן תוך שבועיים

מהיום שהיא קיבלה את התקבול מהביטוח הלאומי. נאמר שהדברים האלה ייקבעו בתקנות,

אבל את העקרון אולי צריך לקבוע בחוק, כך שהיולדת לא תישן על זכויותיה וכעבור פרק

זמן ארוך היא פתאום תיזכר שהיא צריכה לשלם, בעוד שהמעסיק יהיה נתון כל הזמן לאיזה

שהוא סיכון של תוצאה כספית. זה גם לא טוב ליולדת עצמה, כי אז יכול להיות לה איזה

חור בקרן, מה גם שזה מתאים לתקנות קרנות הפנסיה. לכן אני מציע שתוך שבועיים - או

תוך פרק זמן קצר אחר שייקבע - מהיום שהיולדת מקבלת את התקבול מהביטוח הלאומי היא

חייבת לשלם לקרן הפנסיה.

לגבי סעיף קטן (3): מאחר והתקנות כל כך נוגעות להסכמים שלנו, אני מציע שהן

תהיינה באישור ועדת העבודה והרווחה, אבל לאחר התייעצות עם ארגוני המעסיקים

והעובדים.

היו"ר אי נמיר;

אנחנו לא נוהגים לעשות כך בחוקים.
מי הילב
יש לנו מספר חוקים שבהם זה קיים, וגם הוועדה הזאת חוקקה כך מספר פעמים.
מי בוטון
למשל, חוק בית הדין לעבודה.

מי הילב;

השותפות בינינו כל כך גדולה, שבהחלט יש משקל להערות העניניות שלנו לגבי

התקנות.

א' שמחה;

למעשה כיוונתי לדעת גדולים. התכוונתי להציע חוק עבודה נשים (נוסח משולב), וזה

בדיוק מה שאמרה היושבת-ראש.

הערה לשונית; בסעיף קטן (2) אני מציעה שבמקום "בתכוף" יבוא "בסמוך", שזה

הרבה יותר ברור, כי גם נשים שאינן משפטניות קוראות את החוק הזה והמלה "בסמוך"

הרבה יותר נהירה להן.

היו"ר א' נמיר;

"בסמוך" זה מושג הרבה יותר רחב והפרשנות יכולה להיות גם לשלושה חודשים,

"בתכוף" בא מהמלה "תיכף".



מי בוטון;

בכל. חוקי הביטוח הלאומי משתמשים ב"תכוף".

א' שמחה;
לגבי ההערה של נציג המעבידים
אני לא הייתי מגבילה את העובדת לתקופה קצרה

מאד, למרות העובדה שפה באופן ברור כתוב "ובלבד שהעובדת שילמה בתקופה האמורה את

התשלומים", כי בסעיף הזה יש כבר הגנה על המעביד והתקנות תבואנה ותבהרנה את הזמנים

והמועדים.
י י קיסר
למיכאל הילב: מה שהסכמנו בהסכם היה - להעביר לביטוה הלאומי, זה לא שהסכמנו

בינינו איך לסדר את הענין ולגמור. העברנו לביטוה הלאומי ואמרו: לא, אין כלום.

ועברו מאז 12 שנה, לא יום-יומיים.
לגבי עלות העבודה
כבר הסבירו בפעם שעברה שמדובר בפרומילים, בשברי אחוזים.

מדובר על 8% שמשלמים בלאו הכי לפיצויים. ההפרש הוא %4, וכשנחלק את זה למספר

הלידות נקבל שברי אחוז.
תראה מה יוצא
אם היא באה ומודיעה למעסיק שהיא מפסיקה לעבוד, היא מקבלת

פיצויים. כלומר, פה המעסיק מוכן לשלם. אם היא ממשיכה לעבוד אצלו, אנהנו מענישים

אותה לפי השקפת עולמך, שהיא לא תשמור על רצופות זכויותיה. זה לא הגיוני.
אמרתי
יבוא שלב שנבוא ונציע להפוך את זה לחוק אוניברסלי, כדי שלא אותו

מעביד שמעסיק את אותה היולדת ישלם, אלא שזה יתחלק כמו כל הביטוח הלאומי. אבל את

זה נציע לאחר שנצבור נסיון ונדע מה העלות. אז נבוא אליכם, נבוא לביטוח הלאומי
ונאמר
בואו נטיל אפס פסיק אפס אחוז על כלל המעסיקים וזה ייכנס כענף ביטוח, כמו

שנותנים דמי לידה. אני אתמוך בעמדה כזאת שנטיל איזה פרומיל על המעסיקים והביטוח

הלאומי יסדר את כל הענף, אבל לא עכשיו. עכשיו אנחנו צריכים להכניס את החוק

למסלול, ללמוד אותו, לראות כמה זה עולה ואחר כך נעשה.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
בסעיף קטן (1), כשאנחנו אומרים: "ימשיך המעביד לשלם תשלומים כאמור בעד התקופה

שבעדה שולמי דמי הלידה ובלבד שהועבדת שילמה" זה אומר שאנחנו באים להתנות את

התשלום של המעביד בזה שהעובדת משלמת. אני מציעה לעשות הפרדה ולכתוב: "ימשיך

המעביד לשלם תשלומים כאמור בעד התקופה שבעדה שולמו דמי הלידה וכמו כן העובדת תשלם

בתקופה האמורה את התשלומים החלים עליה".
י י קיסר
קרן הפנסיה מבוססת על העקרון ששני הצדדים משלמים. אם משאירים פתח שהמעסיק

משלם והעובדת לא תשלם, יכפו על הקרן שהיא תשלם, כי המעביד שילם - למרות שהעובדת

לא שילמה את חלקה - וזה לא יהיה הוגן כלפי הקרן, כי למעשה ישלמו לעובדת על חשבון

עובדים אחרים. כיוון שפנסיה מבוססת על ההעקרון של הפרשות העובד והמעסיק וכיוון

שיש פה הכרה ביתרון ליולדת - במחילה מכבודה, אם היא רוצה לשמור על רצף הזכויות

שלה, שתפריש את חלקה.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
גם אני אומרת שהעובדת צריכה לשלם את חלקה, אבל לא צריך להתנות את תשלום

המעסיק בתשלום העובדת.
י' קיסר
כיוון שהיא צריכה להיות מודעת לזכויותיה, היא צריכה לעשות מעשה שיבטיח אותן.

מי בוטון;

אשר לקביעת התקופה בסעיף קטן (1): אמרנו שבתקנות ייקבעו המועדים והכללים

לתשלומים. אלה הסדרים טכניים שלא צריכים להיקבע בחוק.

לגבי "בתכוף" אמרתי שאנחנו משתמשים במלה זאת כל הזמן ברקיקה ובית המשפט גם

פירש מה זה "בתכוף''.

יהודית נחמן העירה הערה, שאני מסכים לקבל: בפיסקה (2) - במקום יי180 ימים

לפחות" יהיה כתוב "ששה חודשים לפחות". זה נראה לי יותר, כי גם בביטוח הלאומי

מדברים על חודשים.
היו"ר א' נמיר
מה י ותר טוב לאשה?
מי בוטון
180 ימים זה יותר מאשר ששה חודשים.
י' ברק
בסעיף קטן (1) כתוב: ייובלבד שהעובדת שילמה בתקופה האמורה את התשלומים החלים

עליה". התקופה האמורה - הכוונה לשלושת החודשים. חברי הוועדה צריכים לדעת שפה יש

תנאי שאומר שהיא חייבת לשלם תשלומים אלה בתוך תקופת דמי הלידה, בתוך שלושה

חודשים, ואם היא איחרה ושילמה לאחר התקופה הזאת, היא לא תהיה זכאית.
הי וייר אי נמיר
אני לא חושבת שהאשה יכולה לשלם אחרי שהיא כבר היתה בחופשת לידה.
י י ברק
אני רוצה להסביר: פה נאמר שהמעביד צריך לשלם לקרן הפנסיה את התשלומים שלו,

והעובדת צריכה לשלם את התשלומים שלה. לא אמרנו מתי המעביד צריך לשלם את התשלומים

שלו. בפיסקה (3) אמרנו שהשר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, יקבע בתקנות

את המועדים והכללים. את המועדים והכללים למה? - לתשלום של המעביד וגם לתשלום של
העובדת. פה יווצר מצב כזה
לגבי מעביד לא נאמר מתי הוא צריך לשלם וזה ייקבע

בתקנות. לגבי העובדת נאמר שהיא חייבת לשלם את תשלומיה בתקופה האמורה, כלומר במשך

שלושת החודשים. במלים אחרות, אנחנו לא נוכל לקבוע בתקנות משהו אחר, אלא נוכל

לקבוע בתוך שלושת החודשים - שבועיים, או שלושה שבועות, או ששה שבועות.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
צריך לכתוב: "בעד התקופה האמורה" ולא "בתקופה האמורה".
מי בוטון
זאת היינה הכוונה, שהיא תשלם עבור אותה תקופה ולא בתוך אותה תקופה, אחרת כל

סעיף התקנות כביכול מיותר. הנוסח פשוט לא תאם את הכוונה וצריך להיות כתוב "בעד

התקופה האמורה".



היו"ר אי נמיר;

אני מבינה שזה לא משנה דבר לרעת המעסיקים וזה לא מהווה הכבדה יתרה עליהם, אלא

זה רק משווה את דין העובדת לדין המעסיק.
מי הילב
זה לא רק ענין של הכבדה. הרי אנחנו רוצים שלאשה יהיה רצף זכויות בקרן הפנסיה.

התקנות של קרנות הפנסיה אומרות שצריך לשלם את זה מייד, כשהיא מקבלת את התקבול של

דמי הלידה במשך שלושה חודשים.
ני אורי
כל זה - בתקנות.
מ' הילב
צריך להיות אינטרס לוועדה לזרז את האשה לשלם לקרן הפנסיה.
הי ו "ר א' נמיר
אנחנו לא רוצים להעמיס על המעסיקים מעמסה בלתי קבילה ואין כאן שום הרעה

מבחי נת המעסיקים.
מי הילב
אני שואל את בעל ההצעה: לך זה מפריע שהאשה תשלם בתוך תקופת שלושת החודשים,

ואם היא לא עשתה את זה תוך שלושה חודשים היא הפסידה את זכותה?
היו"ר אי נמיר
אנחנו מציעים שזה יהיה כמו שקבעו לכם.
מי הילב
לנו יש תקופה של שבועיים. אחרי שהיא שילמה יש גם תקופה קצרה למעסיק לשלם.
הי ו"ר א' נמיר
השווינו כאן את האשה היולדת למעסיק.
מ' הילב
מה לגבי ההתייעצות עם ארגוני המעסיקים?
הי ו ייר אי נמיר
כאשר אנחנו דנים על תקנות, זה אף פעם לא דיון של ועדת העבודה והרווחה בלבד.

יש שלושה גורמים שמוזמנים דרך קבע לוועדה: ההסתדרות, המעסיקים ומשרד העבודה

והרווחה, ולכן אין שום צורך לכתוב זאת בחוק.

אשר להצעה שהצעת לחבר-הכנסת קיסר, שזה לא יהיה בחוק אלא בהסכמים: קודם כל,

משבוע שעבר עד היום עבר שבוע. יכולת להגיד לראשי ההתאחדות שילחצו על חבר-הכנסת

קיסר כדי להכניס את הנושא בצורה אחרת בהסכמים. זא לא נעשה. אני נגד חקיקה בנושאים



כאלה, אבל תדעו לכם; אם אתם לא מסוגלים להגיע להידברות עם ההסתדרות על

הסכמים כאלה או אהרים, אין לנו ברירה אלא להוקק. שכר מינימום זאת הדוגמה הכי טובה
שהיתה
אני אמרתי לכם ללכת להסתדרות כדי שלא יהיה הוק, אני הייתי מוכנה שזה יהיה

42% ולא45% . צחקתם. אם לא תצליהו להידבר זאת תהיה התוצאה. עובדה שמזכ"ל

ההסתדרות, שהוא יותר קיצוני ממני בנושא החקיקה, יוזם חוקים. הכדור הוא במגרש שלכם

ואני מתפלאה שאתם לא מבינים.

הצבעה
הוחלט
לאשר את סעיף 1(ה)(1) בתיקו נים הבאים:

במקום "בתקופה האמורה" יבוא "בעד התקופה האמורה"

במקום "ומשכר עבודה" יבוא "ולפי שכר העבודה"

הצבעה
הוחלט
לאשר את סעיף 1(ה)(2) בכפוף לתיקון הבא:

במקום "180 ימים" יבוא "ששה חודשים"

הצבעה
הוחלט
לאשר את סעיף 1(ה)(3)
הי ו "ר א' נמיר
החוק אושר בקריאה טרומית. אבקש את משה להכניס את החוק להליכים מאד מזורזים

בגלל יציאת הכנסת לפגרה בסוף החודש.

2. חוק עבודת נשים (תיקון מסי 10), התש"ן-1990 -

הצעת חוק של חבר-הכנסת י' קיסר
סעיף 1 - תיקון סעיף 6
הי ו "ר א' נמיר: פנה אלי חבר-הכנסת שובל והוא מבקש להביא לפני הוועדה תוספת שעל דעתו יש

להוסיפה להצעת החוק שהציע חבר-הכנסת קיסר, להלן התוספת המוצאת: "בסעיף 1(ב1} יהיה

כתוב: עובדת שחלתה ואושפזה בבית החולים, או לקחה בדכאון לאחר לידה" - הוא נוקב

בשם הלועדי של המחלה - "ונמצאת בטיפול רפואי, בין אם בבית החולים ובין אם במקום

אחר, ובתנאי שיוצג אישור פסיכיאטרי מתאים, תוך תקופת חופשת הלידה עד תום תקופת

האישפוז".
ש' ארבלי-אלמוזלינו
אם נפרט את המחלות שיכולות להיות לאשה אחרי הלידה לא נצא מזה. מספיק שאנחנו

אומרים שהיא חולה. אם היא חולה, זה אומר הכל, גם אם יש לה דכאון אחרי הלידה, גם

אם יש לה דבר אחר, ולכן אני לא בעד הפירוט הזה.
י י קיסר
נכון.
היו"ר א' נמיר
גם אני חושבת שהערתה של חברת--הכנסת ארבלי-אלמוזלינו נכונה.

א' שמחה;

כתוב: "עובדת שחלתה ואושפזה בבית חולים". ומה אם היא אושפזה במקום אחר שאיננו

בית חולים?
היו"ר א' נמיר
את כל הנושא הזה כבר ליבנו, ואני לא מוכנה להתחיל ולפתוח עכשיו את הדיון

מחדש.
ש' ארבלי-אלמוזלי נו
אם היא חולה ולא אושפזה בבית החולים, זה לא ייחשב?
מי בוטון
לפי נוסח ההצעה היא צריכה להיות מאושפזת בבית חולים.
שי ארבלי-אלמוזלי נו
ואם היא בבית?
מ' בוטון
בחוק עבודת נשים כיום, כשמדברים על ההטבות, על פיצול החופשה - הכל מתייחס

לאישפוז בבית החולים. הכוונה למחלה שיש לה קשר המשכי עם הלידה בבית החולים ולכן

האשה חוזרת להתאשפז בבית החולים. לגבי מחלה רגילה, כשהאשה שוכבת בבית, יש הסדרים

אחרים, כמו דמי מחלה.
היו"ר א' נמיר
אני מבקשת את חוות דעת הוועדה אם לאשר לחבר-הכנסת שובל את ההסתייגות.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
למה לא?
היו"ר א' נמיר
אם כן, הוא יסתייג ואני אשיב.

הצבעה
הוחלט
לאשר את סעיף 1

הסתייגות לחבר-הכנסת ז' שובל
סעיף 2 - תיקון סעיף 7
מי בוטון;

בפיסקה (1) מציע צוות המשפטנים להוסיף בסוף "אצל מעבידה", כדי שיהיה ברור שלא

מדובר פה על ותק בקופות גמל או דברים אחרים.

י י נחמן;

בפיסקה (2) נאמר שדין היעדרות לפי פיסקה זו כדין היעדרות מפאת מהלה. האשה

צריכה לקבל תשלום עבור דמי מחלה, היא צריכה להוכיח שהיה לה הפסד השתכרות, אבל אם

היא בכלל לא התכוונה לחזור לעבודה, היא לא יכולה להאריך את חופשת הלידה מפאת מחלה

ולקבל על זה תשלום. אם היא מבוטחת בקרן ביטוח, היא צריכה להוכיח שהמחלה הזאת לא

מאפשרת לה לחזור לעבודה. אם היא התכוונה לחזור לעבודה, הודיעה על כך למעביד, אלא

בגלל המחלה היא לא חוזרת, היא תקבל תשלום. לכן ביקשנו לומר: "דין היעדרות לפי

פיסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה אם נמנעה האפשרות ממנה לשוב לעבודתה בגין מחלה

זו".

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

אני לא מציעה לסבך. לפעמים העובדת חושבת שהיא תחזור לעבודה ורק ברגע האחרון

היא מחליטה שהיא לא חוזרת. למה צריך לבוא ולסייג בצורה זו או בצורה אחרת?
י י נחמן
אבל מה אם היא לא התכוונה לחזור לעבודה ממילא, אם היא הודיעה למעביד שהיא לא

חוזרת לעבודה ופתאום היא חלתה?
מי בוטון
דמי מחלה משלמים רק כשיש קשר בין עובד למעביד.
י י נחמן
אבל אם נותק הקשר, אם היא ממילא לא התכוונה להמשיך לעבוד - ישלמו לה מקרן

ביטוח עבור המחלה הזאת?
מי הילב
אני מסכים עם יהודית נחמן וזו גם דעתה של "מבטחים". הרי אי אפשר לדעת אחרי

הלידה מתי בדיוק האשה התכוונה לחזור לעבודה. זה ענין של כוונה, שאי אפשר להוכיח

אותו.

נ י אורי;
אפשר לחוכיח באופן שלילי
אם היא אמרה שהיא לא חוזרת, היא לא חוזרת.
מ' הילב
ומה אם היא לא אמרה כלום? היא ילדה, יש לה זכות להיעדר עד 12 חודש לאחר

הלידה. היא חלתה בזמן הזה במשהו שקשור בלידה ולא ברור למעסיק מתי היא מתכוונת

לחזור לעבודה. היא אמרה לו שהיא רוצה לחזור אי פעם ולכן לא נותק הקשר בינה לבין

המעסיק. אם נכיר בזה כתקופת מחלה בכל מקרה, על קרן "מבטחים", לא בתור קרן פנסיה

אלא בתור קרן מחלה, שמבטחת את המעסיקים - המעסיקים משלמים 2.5% לקרן המחלה של

"מבטחים" - יוטל עומס ניכר בנקודה הזאת וכמובן יחזרו אלינו וירצו להעלות את דמי

הביטוח.



י' קיסר;

אנחנו לא דנים בכוונות אלא במעשה. אם היא הודיעה שהיא לא חוזרת לעבודה, ניתק

הקשר בינה לבין המעסיק.

מי הילב;

לפני שהיא חלתה.

י י קיסר;

בדיני עבודה הכל לקולא. אם היא הודיעה והתחרטה, זה לקולא בלאו הכי. לכן,

במקרה כזה, אני לא דן את האשה על כוונות אלא על מעשים. הודיעה וכתבה שאינה חוזרת

לעבודה - ניתק הקשר. לא הודיעה - לא ניתק הקשר, אפילו עד הרגע האחרון. לכן אני

בעד השארת הנוסח כמות שהוא.

הצבעה

הוחלט; לאשר אתש סעיף 2 בתיקון הבא;

בפיסקה (1), לאחר "בוותק של העובדת" יבוא "אצל מעבידה"

סעיף 3 - זכות להיעדר מהעבודה;

מי בוטון;

במקום כותרת השוליים "זכות להיעדר בהעבודה" יבוא "הגבלת פיטורים", כי הכותרת

הזאת מופיעה גם בנוסח המקורי של סעיף 9.

בסעיף קטן (ג)(2) - במקום "לפי סעיף 7(1}" צריך לבוא "לפי סעיף 7(ד)(1)".

י י ברק;

לגבי סעיף קטן (ב); סעיף קטן (א) דן בפיטורי עובדת בהריון - כלומר, צריך

להיות אקט של פיטורים מהעבודה - והוא קובע שפיטורים כאלה המעביד לא יכול לעשות

אלא בהיתר מאת שר העבודה. בתי הדין לעבודה פסקו שאם מדובר בחוזה עבודה לתקופה

קצובה, כלומר חוזה לתקופה קבועה מראש, והסתיים החוזה, אלה לא פיטורים, אלא פשוט

החוזה הסתיים, ולכן פסקו בתי הדין שאין צורך בכלל בהיתר, כי המעביד לא פיטר את

העובד. בא סעיף קטן (ב) ואומר שהאמור בסעיף קטן (א) יחול גם לגבי עובדת על פי

חוזה לתקופה קצובה, כשהכוונה היא להעסקה, כשהתקופה נקבעה מראש, ולא להעסקה רגילה,

כשלא קובעים מראש כמה זמן העובד יעבוד.

הבעיה היא שסעיף קטן (ב) לא עונה לשאלה האמיתית והיא; מה דין סיום החוזה? האם

רואים אותו כפעולה אוטומטית שהחוזה הסתיים ולא רואים אותו כפיטורים, או האם רואים

אותו כפיטורים? המלים שכתובות בסעיף קטן (ב) לא אומרות את מרז שצריך לומר ואני

מציע, בסוף סעיף קטן (א), במקום סעיף קטן (ב), לכתוב כך; "לענין סעיף קטן זה

רואים סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה כפיטורים". כלומר, החוק בא ואומר למעביד; גם

אם נסתיימה התקופה הקצובה אתה צריך לקבל היתר משר העבודה, אתה לא יכול להסתמך על

זה שהחוזה בא לסיומו בעצמו, אלא רואים את זה כפיטורים. אם רואים את זה כפיטורים,

צריך לקבל היתר.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

הסעיף הזה נכתב בשל העובדה שתקופה העבודה על פי חוזה איננה תקופה רגילה כמו

כל תקופה אחרת, ואת תום תקופת החוזה לא רואים כפיטורים אלא כחוזה שנגמר, כשלעובד

אין יותר מה להגיד למעביד במידה שהוא הולך הביתה. כאן באים לדבר על אשה שהיא

בהריון - כאשר סעיף קטן (א) חל עליה למעשה - שעבדה באותו מקום עבודה ששה חודשים



לפחות ונכנסה להריון אחרי ששה חודשים. נניח שהחוזה היה לשנתיים, אחרי ששה חודשים

היא נכנסה להריון, אבל היא ממשיכה לעבוד עד הלידה והחוזה עוד לא נגמר. חופשת

הלידה שלה היא עדיין בתוך תקופת החוזה, לכן המעביד לא יכול לפטר אורנה אלא באישור

שר העבודה והרווחה.

. הנקודה שכאן מודגשת היא על תום התקופה הקצובה. זאת אומרת, אם אשה התחילה

לעבוד, כעבור שנה ושלושה חודשים נכנסה להריון, ובתום השנתיים הלכה ילדה, שזה תום
התקופה הקצובה, נשאלת השאלה
האם הוא יכול לפטר אותה? התשובה היא שהוא לא יכול

לפטר אותה, מכיוון שאנחנו באים לעגן את זכותה, שגם אם היא בהריון בתום התקופה

הקצובה הוא לא יכול לפטר אותה אלא באישור שר העבודה והרווחה.

י י ברק;

זה מה שאמרתי .
ש' ארבלי-אלמוזלינו
אתה בא להציע תוספת לסעיף קטן (א), אבל למה צריך לוותר על סעיף קטן (ב)?
י י ברק
כי סעיף קטן (ב) לא אומר כלום.
י י קיסר
ממה נפשך? אם הוא רואה את סיום תקופת החוזה כפיטורים, שאז צריך את היתר שר

העבודה, על אחת כמה וכמה בתוך תקופת החוזה. לכן אני בעד הצעת ברק.

מי בוטון;

גם אני מסכים.

מי הילב;

ניקח דוגמה של מעסיק שלוקח מישהו לתקופה קצובה. נניח, יש תקופת בחירות, כל

מפלגה לוקחת לה עובדים לתקופת הבחירות למשך שנה. מה יקרה אם נקבל את ההצעה הזאת ?

נראה את סיום התקופה הקצובה כפיטורים. כלומר, אותו מעסיק שלקח את העובדת לתקופה

מסויימת והיא נכנסה להריון בחודש האחרון, אי אפשר יהיה לפטר אותה במשך תשעה

חודשים.
י' ברק
אלא בהיתר.

מי הילב;

נכון.

אני יוצא מהנחה שהחוזה שנעשה לתקופה קצובה הוא בתום לב.

נ ' אורי;

אם הוא בתום לב, יתנו היתר.



מ' הילב;

אם מעסיקים עושים חוזה לתקופה קצובה בתום לב, למשהו מסויים, הרי כתוצאה

מהסעיף הזה ישארו תקועים עם אותה עובדת עוד תשעה חודשים. זאת בעיה.
היו"ר א' נמיר
אתה לא צודק. אנחנו לא רוצים להכביד על המעסיקים.

מי הילב;

הארתי זווית אחת של הענין.

שי עיר-שי;

אני רציתי לשאול את מרק ברק: האם הניסוח שלו - וזה מה שאני חושש - לא יכול

להתפרש הרבה יותר רחב ממה שאנחנו מתכוונים? לכאורה זה יכול לבטל את ההלכה של בית

הדיו, שאומרת, שמי שהתקבל לתקופה קצובה, כשנגמרת התקופה הקצובה, לא רואים זאת

כפיטורים.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
אבל ברק אומר שיראו את זה כפיטורים.
שי עיר-שי
ההלכה של בית הדין אמרה שזה לא פיטורים, ויש לזה גם הגיון פנימי. מבנה עסקי

של גוף דורש לפעמים עובדים זמניים והם הולכים לתקופה קצובה של עבודה. אם הם לא

יכולים מראש לקחת בחשבון עוד פוטנציאל של תשעה חודשי עבודה, מבחינה עסקית זה

מפריע להם, וזה מה שאמר מר הילב.

הניסוח של מר ברק, ייברחל בתך הקטנהיי, שדבר כזה לא נחשב כפיטורים ודורש היתר,

יכול להיות שהוא יתפרש גם בהקשרים אחרים ולאו דווקא בהקשר של הריון. ילמדו מהחוק

הזה, ואז אנחנו פועלים נגד מעסיקים בצורה די קיצונית.
שי שנהב
אנחנו בעד התיקון של עורך-דין ברק. אנחנו מכירים את השיטה שנהוגה במתנייסים,

בבנקים, בכל מיני מקומות, שיש חוזים של שלושה חודשים או ששה חודשים שהמעסיק מחדש

אותם כל הזמן עד שהאשה נכנסת להריון. יש נשים שעובדות ארבע-חמש שנים, כשכל ששה

חודשים חידשו להם את החוזה, פתאום הן נכנסות להריון ומפסיקים לחדש להן את החוזה.

זה לא פיטורים, זאת אומרת שלא מגיעה להן האפשרות להמשיך לעבוד.
י י קיסר
למיכאל הילב: בסעיף קטן (א) מדובר על עבודה ארעית או זמנית, שזה מעין חוזה,

ואני מדבר רק על חוזה בתום לב. אנחנו הבאנו הצעת חוק בנושא של קבלני כוח אדם, כי

זו היום הבעיה שהפכה להיות מכת מדינה, שמעסיק לוקח עובד ומשחק בו איך שהוא רוצה.

נניח שזאת באמת עבודה קצובה. בשביל זה יש שיקול דעת לשר, או למי שימנה מטעמו,

והוא יתן או לא יתן את האישור. לא אומרים שהחוזה הזה הוא בבחינת נישואים קתוליים,

אבל לא רוצים שהמעסיק ישתמש בכלי חזה כדי להיפטר מהעובדים. לפי דעתי הנוסח של

הסעיף נכון, במקומו, גם אם זה יכול להשליך לגבי נושאים אחרים. יש כרגע חוק לנושא

הזה ואני בעד זה שנקבל את התיקון של עורך-דין ברק, כי זאת כוונת המחוקק, שמי

שעובדת בחוזה לא יירע מצבה בהשוואה לעובדת ארעית או זמנית לצורך הנושא הזה.
י' ברק
לשמעון עיר-שי: אמרתי מראש שהתיקון שהצעתי בא לשנות מהפסיקה של בית הדין

לעבודה. הוא בא בגלל הפסיקה של בית הדין לעבודה. אני הבנתי שזאת הימה כוונת

המציע, אחרת לא היה שום טעם בסעיף קטן (ב). סעיף קטן (ב) נועד לנקודה הזאת, אלא

שהוא לא ביטא אורנה.

אני לא הושש שזח ישפיע על הוקים אחרים. ראשית כל, אנחנו אומרים במפורש "לענין

סעיף קטן זה", כך שברור שזה לענין סעיף קטן זה ולא לדברים אחרים. מבחינת הפרשנות
הייתי אומר הפוך
אם אני אומר שלענין סעיף קטן זה רואים את זה כפיטורים, הרי

שלענין דברים אחרים אין זה כך.

מי בוטון;

יש עוד תיקון לפיסקה (2), שהציע ברק, להוסיף לאחר "לפי סעיף 7(ד)(1}" את מה

שכתבנו בפיסקה (1) - "ולא יתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה אלא בהיתר

מאת שר העבודה", וזאת כדי שתהיה קורלציה בין פיסקה (1) לפיסקה (2).
נ י אורי
צריך את התיקון הזה, כדי שבית המשפט לא ירצה ללמוד מן ההבדל הזה, ואנחנו לא

יודעים איך ילמדו מזה.

הצבעה

הוחלט; לאשר את סעיף קטן (א) בתיקונים הבאים:

בכותרת השוליים - במקום "הזכות להיעדר מהעבודה" יבוא "הגבלת פיטורים"

בסיפה של סעיף קטן (א) יתוסף: "לענין סעיף קטן זה רואים סיום חוזה

עבודה לתקופה קצובה כפיטורים"

הצבעה
הוחלט
סעיף קטן (ב) יימחק

הצבעה
הוחלט
לאשר את סעיף קטן (ג), שיהיה סעיף קטן (ב), בתיקונים הבאים:

במקום "סעיף 7(1)" יבוא "סעיף 7(ד}(1}"

לאחר "לפי סעיף 7(ד)(1)" יתוסף "ולא יתן הודעת פיטורים למועד

החל בתקופה האמורה"

סעיף 4(1):
מי בוטו ן
סעיף זה בא לתקן את חוק הביטוח הלאומי כתוצאה מהתיקונים שעשינו בחוק עבודת

נשים ולעשות התאמות כדי שלא תהיה סתירה.



הצבעה

הוחלט; לאשר את סעיף 4(1)

סעיף 4(2):

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

האם הקיצבה שמשתלמת היא מאותו ענף של דמי לידה?

ר' הורן;

זה הוכנס בענף אמהות.

שי עיר-שי ;

לגבי שיעור הגימלה, פיסקה (1) ב-103ה, ברור לי שזה מהושב יומית. האם בפיסקה

(2) זה גם כן מחושב יומית?
ר' הורן
כן.

שי עיר-שי;

כתוב "סכום השווה לשכר העבודה".
מי בוטו ן
שכר עבודה מנוסה בימים.

ר' הורן ;

זאת היתה בקשתו של חבר-הכנסת צבו, שכל יום שבו היא תאריך מעבר לתקופה

הבסיסית, היא תקבל תוספת.
ש' עיר-שי
אם אלה שבועיים רצופים.

ר' הורן;

נכון.

שי עיר-שי;

רציתי לדעת אם זה מחושב יומית כמו בפיסקה הראשונה.

מי בוטון;

כן.



הצבעה
הוחלט
לאשר את סעיף 4{2} בתיקונים הבאים:

בסעיף 103ד - לארור "ארבעה-עשר ימים" יתוסף "רצופים"

בסעיף 103ה(1) - במקום "סכום שווה" יבוא "סכום השווה"
היו"ר אי נמיר
בשעה טובה אישרנו את הצעת החוק, ואני מבקשת ממשה בוטון להכינה כדי שאוכל

להביא אווזה בשבוע הבא לקריאה שניה וקריאה שלישית.

ב. תקנות הנכים (הסכום המכסימלי שמותר לנכות מתגמוליו

של נכה) (תיקון), התש"ן-1990
נ י פרלמן
בהתאם לסעיף 14 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) קצין תגמולים רשאי לנכות מן

התגמולים החודשיים של הנכה דמי חברות לטובת ארגון יציג - זאת אומרת לטובת ארגון

הנכים - תשלומים לקרן עזרה הדדית ודמי השתתפות בביטוח חיים הדדי. בהתאם לכך נקבעו

תקנות שקובעות את ענין הניכוי ואת סכום הניכוי. סכום הניכוי עולה ארבע פעמים בשנה

בהתאם לעלויות השוטפות.

ארגון נכי צה"ל פנה וביקש שמעבר להעלאה הרגילה תהיה העלאה יותר גדולה - הם

החליטו על כך בישיבה שלהם - וכמובן שאנחנו מצטרפים לכך. על פי התיקון מוצע

להעלות את הסכומים באופן שדמי חברות בארגון יציג יעמדו על 10 שקלים, דמי השתתפות

בביטוח חיים יעמדו על 5 שקלים, ותשלומים לקרן לעזרה הדדית של הארגון יעמדו על 2

שקלים - סך הכל 17 שקלים לחודש. אנחנו מבקשים את אישור ועדת העבודה והרווחה.
היו"ר אי נמיר
זאת העלאה של מאות אחוזים.
מי בוטון
הסכומים האלה הם לא בדיוק כפי שהם כתובים כאן, כי יש מנגנון עדכון לפי מדד

המחירים לצרכן, כך שמה שהנכים משלמים היום בפועל זה לא 1.90 שקלים, למשל, כפי

שכתוב כאן, אלא י ותר.
נ י פרלמן
נכון, הסכומים יותר גבוהים, כי יש עליה אוטומטית שקשורה לעלי ית מדד יוקר

המחיה.
הי ו"ר אי נמיר
אני מבקשת להעיר משהו, כדי שזה לא יקרה פעם שניה: אני רואה כאן מכתב של שר

הבטחון על התקנות האלה והוא לא חתום. אני לא מוכנה לקבל כאן מכתבים שלא חתומים

עליהם.
מי בוטון
אם התקנות לא מאושרות, אסור לו לחתום.



היו"ר אי נמיר;

אם כך, כל עוד התקנות לא מאושרות שמו לא יכול להופיע. משרד הבטחון או שר

הבטהון יכול לפנות ולבקש אישור התקנות.
נ י פרלמן
שר הבטחון לא יכול לחתום בלי שהוועדה מאשרת את התקנות.

היו"ר אי נמיר;

אם כן, למה הוא כותב כאן את שמו?

נ י פרלמן;

זה רק נוסה, זאת רק טיוטה.

הי ו "ר א' נמיר;

למה אתם לא כותבים למעלה שזאת טיוטה? אני לא מוציאה מכלל אפשרות שאולי בגלל

שמישהו יעלים עין, או שמישהו לא ישים לב, יכולה להתגלגל תקנה כזאת, שלא אישרו

אורנה, והכל יכול לקרות. היום אנחנו עובדים מאד בקפדנות, אבל אני רוצה להיות בטוחה

שלא תתגלגל תקנה כזאת, כי אני רואה הרבה מכתבים בלתי חתומים שמסתובבים. אני לא

רוצה שתהיה איזו שהיא אפשרות שתסתובב תקנה ששמו של שר הבטחון מופיע עליה, למרות

שהוא לא חתם את שמו, והיא לא הובאה לאישור הכנסת. צריך לכתוב שזאת הצעה של-תקנות

לוועדת העבודה והרווחה, למען הזהירות.

נ' פרלמן;

בסדר.

הי ו "ר אי נמיר;

כמה זמן לא עודכנו התשלומים?

י י לוטנברג;

ההעלאה האחרונה בדמי החבר היתה בשנת 1988, מעבר לזה היו עדכונים מ-1988 עד

היום על בסיס עליית המדד.

היו"ר אי נמיר;

למה מ-1988 יש קפיצה כל כך גדולה?

י' לוטנברג;

דמי החבר המנוכים מתגמולי נכי צה"ל מורכבים משלושה מרכיבים; מרכיב אחד -

ביטוח חיים הדדי . כל חבר בארגון נכי צה"ל מבוטח בביטוח חיים הדדי, שחציו ממומן על

ידי משרד הבטחון, וחציו - מתגמולי הנכה. זאת אומרת, מתגמולי הנכה מורידים לצורך

ביטוח חיים. סכום ביטוח החיים היום הוא בסך 22 אלף שקל במקרה של מות החבר,

והוועידה הארצית, בהתחשב בסכום הנמוך, מבקשת להעלות את ביטוח החיים ל-40 אלף שקל.

כדי להעלות לסכום הזה הסכים משרד הבטחון להגדיל את חלקו, ואנחנו מגדילים את חלקם

של החברים בפרמיה.

מרכיב שני הוא קרן עזרה הדדית להלוואות. אנחנו מנכים מכספו של החבר לטובת קרן

הלוואות, שממנה כל חבר יכול לקבל הלוואה. סכום התקרה של ההלוואה היום הוא 1,000

שקל ואנחנו מבקשים להעלות אותו ל-2,000 שקל. כדי להעלות לסכום הזה - שאיננו מוגזם



היום - אנחנו מבקשים להעלות את דמי החבר. זה כסף שנרשם על שמו החבר, ובמותו

האלמנה מקבלת את הכספים שנצברו באותה קרן.

המרכיב השלישי הוא דמי החבר לארגון נכי צה"ל, שהיו בסך 1.90 שקל. נכון להיום

זה סכום שאינו עומד בשום מבחן של צרכים כספיים. ארגון נכי צה"ל מסבסד את "בתי

הלוחם", מנהל מערכת ענפה של פעילויות ואי אפשר לקיים את כל המערכת הזאת בתשלום של

1.90 שקל כדמי חבר.

היו"ר אי נמיר;

זה היה 1.90 שקל בשנת 1988. משנת 1988 צריך להעלות את דמי החבר פי חמישה,

ובמקביל - גם משרד הבטחון?
י' לוטנברג
את דמי החבר רק החבר משלם. 10 שקלים לחודש דמי חבר, שמנוכים מן התגמולים, זה

סכום שהוא מעבר לסביר.
הי '"ר אי נמיר
דמי החבר האלה הם דמי החבר היחידים שנכה צה"ל משלם?
י י לוטנברג
כן.
היו"ר א' נמיר
החברים שלכם לא יקימו מהומת אלוהים על ההעלאה הזאת?
י' לוטנברג
ההיפך הוא הנכון. אנחנו ממש היינו מגוחכים. אני לא חושב שיש ארגון בארץ שדמי

החבר מגיעים לתקרה של 2 שקלים.
הי ו"ר א' נמיר
בדמי ביטוח החיים גם משרד הבטחון משתתף?
י י לוטנברג
כן.
היו"ר א' נמיר
אתם העליתם את זה מ-2.15 שקלים ל-5 שקלים. בכמה העלה משרד הבטחון?
י י לוטנברג
באותו יחס.
הי ו "ר אי נמיר
מאין לוקח משרד הבטחון כל כך הרבה כסף?



נ' פרלמן;

במסגרת התקציב השנתי שלו יש חלוקה לכל מיני דברים.

היו"ר אי נמיר;

כמה תוספת כסף זה למשרד הבטחון?

י י לוטנברג;

בסביבות 800 אלף שקל לשנה.

היו"ר אי נמיר;

אני לא רוצה להיחשד כמי שלא רוצה שלנכי צה"ל יהיה ביטוח החיים הגבוה ביותר--

י י לוטנברג;

הוא לא גבוה.

היו"ר אי נמיר;

--אבל אני יושבת בחדר הזה ורואה איך אנשים רעבים לפת לחם במדינה - נכי עבודה,

נכים אחרים. אני יודעת איזה נתח מתקציב המדינה מחווה תקציב הבטחון - השנה הוא

/22. אני גאה, כאזרחית המדינה, שנכי צה"ל מקבלים ממדינת ישראל וממשרד הבטחון

דברים אדירים, אבל אני לא יכולה לעמוד בפער שבין נכי צה"ל לנכים האחרים, שיש בהם

רעבים לפת לחם. זה לא יאומן מה שקורה לאלמנות נפגעי תאונות עבודה, לנכי עבודה,

ואני לא מבינה איך בהינף יד כזה משרד הבטחון מוסיף. מה שאתם מטילים על החברים זה

דבר פנימי שלהם ואתם ראויים לכל ההערכה, אבל שהמשרד יכול לתת קרוב למליון שקל

נוספים כך בהינף יד? אני לא מבינה את הענין. אני לא אומרת בזה שאני לא אהיה בעד

אישור ההעלאה, אבל אני לא מבינה. ישבנו כאן ביום רביעי שעבר עם מנכ"ל משרד הבטחון

על מה שקורה ברפא"ל, על מה שקורה בכל מקום - זורקים עובדים, מפטרים עובדים, ופה

נותנים עוד כספים.ואל תאמרו לי שזה סכום קטן, כי כשרצה משרד הבטחון לעשות רוויזיה

לגבי כל הנושא של נכי צה"ל - עד נכות של 20% לתת תשלום חד-פעמי, הנכים לא הסכימו.

י י לוטנברג;

זה לא מדוייק.

התחלנו בביטוח חיים לפני ארבע-חמש שנים. סכום ביטוח החיים ששולם כולו על ידי

הנכים היה בסדר גודל של 1,500 שקל, לפני ארבע-חמש שנים. עמדתי מול מערכת לחצים של

משפחות, בעיקר אלמנות נכים שנפטרו, העלינו את דמי החבר והטלנו על החברים חלק

מהמעסה. אנחנו שותפים שווים למערכת הבטחון בענין הזה. היום סכום של 40 אלף שקל

ביטוח חיים הוא לא סכום גדול, ומדובר על ביטוח חיים הדדי עד גיל 70. גם החברים

עצמם, ברצון, קיבלו עליהם את המעמסה. בסך הכל ההטבות לנכי צה"ל השנה, במסגרת משא

ומתן כולל, שזה היה הסעיף העיקרי, הן בסדר גודל של 3 מליון שקלים. רוב הכסף ניתן

לאוכלוסיית הנכים הקשים ולא לאותה אוכלוסיה שאת מדברת עליה. ארגון נכי צה"ל לא

עשה שום מהומות ושום הפגנות ולא נקט שום עמדה רשמית בנושא של 10%-20% נכות. גם לא

באו אלינו ולא שאלו אותנו.
היו"ר אי נמיר
אני רואה נכים אחרים, שהם רעבים לפת לחם, ואני לא יכולה להסתכל להם בעיניים,

וכאן עוד מליון שקל במערכת הבטחון. אני מבקשת, נחמה, שתביאי את ההסתייגות הזאת,

באיזו קלות מאשרים שם מליונים. למי עוד יש ביטוח חיים?



י י לוטנברג;

לכל עובדי המדי נה.

היו"ר אי נמיר;

לאיזה נכים אחרים יש ביטוח חיים?

מי בוטון;

לנפגעי עבודה.
היוייר אי נמיר
שלא תהיה שום אי הבנה: אני לא רוצה שיהיו מלחמות ואני לא רוצה שיהיו נכי

צה"ל, אבל אתם לא יודעים איזה מאבקים יש לנו עם האוצר כשצריכים תוספת שנתית של 50

אלף שקל. אני זוכרת מה עשו כשלא הסכמנו לעניו של הרכבים, כי הנכים האחרים, שאינם

נכי צהייל, מצבם איום ונורא, ולא הסכמנו שיקטינו להם את הרכב. אתם הייתם מוכנים

שיקטינו את הרכב, אבל התניתם תנאי , שאם לא יעשו את זה לכלל הנכים, לא תסכימו. זה

היה מאד לא הוגן מצדכם, כי בכל יש לכם, משמעותית, הרבה יותר.

אני יושבת מול הנכים האחרים ואין לי מה לענות להם. לגבי נכי צהייל, לגאוותנו,

המדינה מרגישה מחוייבות מאד חזקה, אבל מה עושים עם אדם שמתאמלל בגלל זה שאוטו

צבאי עולה עליו? האם הוא נכה צהייל? אני אומרת את זה באזניכם כדי שלא תגלו נוקשות

כזאת כלפי נכים אחרים, כשזה בא לדברים אחרים.

האם הקרן לעזרה הדדית משותפת עם משרד הבטחון גם כן?
י י לוטנברג
זה רק שלנו נטו.
היוייר אי נמיר
מה התקציב שלכם, שבו אתם מפעילים את כל הדברים שהארגון עושה?
י י לוטנברג
יש "בתי לוחם" שפועלים במסגרת של משק סגור. סדר גודל התקציב השוטף שלהם,

תקציב ההוצאה, הוא כ-8 מליון דולר לשנה. כמחצית הסכום מכוסה על ידי החברים עצמם,

שמשלמים דמי חבר. הפעילות ב"בית הלוחם" מחייבת תשלום דמי חבר מעבר לדמי החבר

שאנחנו מדברים עליהם כאן.
מי בוטון
צריך לבוא תיקון בתקנות: בתקנה 1(1) - במקום יי1.90 שקלים חדשים" יבוא "10

שקלים חדשים". בתקנה 1(2} במקום "2.15 שקלים חדשים" יבוא "5 שקלים חדשים". ובתקנה

1(3) במקום "0.17 שקלים חדשים" יבוא "2 שקלים חדשים".
הוחלט
לאשר את התקנות בתיקונים הבאים:

בתקנה 1(2) - במקום "2.15 שקלים חדשים" יבוא "5 שקלים חדשים"

בתקנה 1(3) - במקום "0.17 שקלים חדשים" יבוא "2 שקלים חדשים"



היו"ר אי נמיר;

התקנות אושרו, ואני מבקשת לקחת בחשבון את ההערות שלי, שנאמרו מתוך כאב. שלא

תהיה אי הבנה - אני בעד זה שלא יהיו מלחמות ולא יהיו נכים בצה"ל ואני גאה שהמדינה

עושה מה שהיא עושה, אבל אני רוצה שתבינו אותי: כשאני יושבת כאן ורואה את הנכים

האחרים, כשאנחנו רבים עם האוצר על 10 אלפים שקל, על 50 אלף שקל, זה פשוט זועק

לשמיים.

תודה רבה.

ג. תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות

שרואים אותה כפיטורים)(תיקון), התש"ן-1990
היו"ר אי נמיר
הנושא הועלה כאן שלוש פעמים ולא רצינו לאשר את התקנות מסיבה מאד פשוטה: יש

כאן ישוב דרוזי אחד. לנו נאמר שזה ישוב דרוזי, שאליו באים ממקום אחר, בונים שם

"בנה ביתך", וסיפרו לנו כל מיני סיפורים. אני יכולה להבין שכאשר מדברים על אזורי

פיתוח מדברים על ישובים יהודים. אם לא מדברים על ישובים יהודים, אני מבקשת להבין

מדוע כלול ברשימה רק ישוב דרוזי אחד. אצלנו זה לא תופס אם יאמרו לנו שזה מפני שכך

ביקש שר הבטחון.

ביקשתי מחברת-הכנסת עדנה סולודר שתשתתף בנושא הזה, כי היא טיפלה בו.
עי סולודר
טיפלתי בנושא ורק לפני שבוע הובאה לאישור המליאה, סוף כל סוף, איזו שהיא הצעה

למבנה ועדת שרים לעניני פיתוח, אחרי ששנים לא היתה ועדה זאת, וכאשר בעקבות זה

נשלחו אנשים לאזורי פיתוח מבלי שתינתנה להם הפריבילגיות של אזורי פיתוח. יש בענין

הזה שיבושים מצטלבים של קיפוחים בכל מיני נושאים ולא היינה דרך לטפל בהם אלא בנושא

נושא.

כל הישובים באזור שבו מדובר הם ישובים של אזור פיתוח. חורפיש, מכל הנימוקים

וכל מיני חקיקות, נמצאת באזור של קו עימות מתוקף היותה קו. עימות היא קיבלה את כל

הפריבילגיות. שקיבלו הישובים בקו עימות. אני עוד זוכרת שהיונה תביעה של חבר-הכנסת

יאיר צבן להשוות את חורפיש עם ישובים יהודים, כי באמת אין שום סיבה לא להשוות.
הי ו"ר אי נמיר
אין שם שום ישוב דרוזי אחר?
ע' סולודר
לא. שאר הישובים הם מצפים באזור תפן ובאזור שגב, מצפים חדשים, שנמצאים שנים,

ויש לגביהם קיפוחים בענין של תמריצים למורים ועוד.
היו "ר אי נמיר
זה הישוב הדרוזי או הערבי היחידי שהוא מקופח?
עי סולודר
באזורים אחרים יש פריבילגיות אחרות.

חורפיש גם לא שייך למועצה אזורית, הוא פשוט ישוב בפני עצמו. כל הקו הזה של

קו הלבנון נהנה מהפריבילגיות, והוא היחיד שאינו נהנה, לכן נאמר שיש צורך להשוות

אותו לכל הישובים שבאזור הזה.



היו"ר אי נמיר;

עכשיו הוסיפו בגליל התחתון מספר ישובים. גם שם אין שום ישוב דרוזי?

עי סולודר;

פה הקריטריון היה לפי הבטהון. הישוב הזה הושווה כבר בכל האספקטים, ורק באספקט

הזה הוא לא הושווה, כשכל האזור הזה הוא אזור גבול.
הי ו"ר אי נמיר
לפי איזה קריטריון קיבלו הישובים בגליל התחתון?

ע' סולודר;

לפי קריטריון של ישובי פיתוח. אלה ישובים שקופחו ברזרבה דברים שעוד לא ניתנו

להם, כי לא היתה ועדה.

היו"ר אי נמיר;

כולם ישובים חדשים?
עי סולודר
הם כבר לא חדשים, יש ביניהם ישובים שכבר עומדים חמש שנים, אבל הם לא קיבלו את

הזכויות שלהם כי לא היתה ועדה שתכריז.

כל שאר הישובים, למעט חיספין, הם מצפים באזור הגליל.
ע י אהרן
בחנתי את הרשימה של הישובים הדרוזיים ואין בקו העימות שום ישוב דרוזי אחר או

ישוב אחר שגרים בו דרוזים ואחרים.
לגבי מה שאמרתי בפעם הקודמת
הם אכן פנו, ורק הם פנו אלינו.

היו"ר אי נמיר;

זו סיבה? גם בקרב היהודים נתתם רק לאלה שפנו?
ע' אהרן
רק לכאלה שפנו.
היו"ר אי נמיר
אני לא מבינה את הענין. רק מי שפונה מקבל? האם אין קריטריונים שלפיהם נותנים

לכל ישוב שעונה על הקריטריונים האלה? אני מבינה עכשיו שחורפיש נכנסה לרשימה

במסגרת תיקון עיוותים, כי היא נמצאת בקו עימות, וגם חיספין נכנסה במסגרת הזאת.

אחר כך יש תוספת של ישובים שרובם מצפים בגליל וחלקם נמצאים בגליל התחתון. האם

לפי אותו קריטריון - לא של קו העימות, אלא של הישובים שהם מצפים בגליל וישובים

בגליל התחתון - אין ישובים ערבים או דרוזים שיכולים להיכלל במסגרת הזאת?



י' ברק;

זה ניתן רק למצפים, חוץ מחיספין.

הי ו "ר א' נמיר;

כי חיספין היא בקו עימות.
י' ברק
כן.

היו "ר אי נמיר;

אני רוצה להבין: חיספין וחורפיש נכללות בקריטריון של קו עימות?

ע י אהרן;

כן.

היו"ר אי נמיר;

ושם אין ישוב דרוזי נוסף אלא רק חורפיש?
ע י אהרן
נכון מאד.

היו"ר אי נמיר;

בגליל התחתון והעליון רק מצפים קיבלו?

ע י אהרן;

כן.

הי ו"ר אי נמיר;

ומצפים יש רק יהודים.
ע י אהרן
בשנת 1982 היתה החלטה לגבי 16 מצפים, והרשימה שכאן היא המשך לאותה החלטה.

הישובים שברשימה הוקמו אחרי 1982 או שמדובר בישובים שהיו קודם קיבוצים ומושבים

והפכו לישובים קהילתיים איורי 1982.

הוחלט; לאשר את התקנות

היו"ר אי נמיר;

תודה רבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10;11)

קוד המקור של הנתונים