ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 23/05/1990

סקירת שר העבודה והרווחה על שרותי הרווחה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 147

מישיבת וערת העבודה והרווחה

מיום רביעי. כ"ח באייר. התש"ן - 23 במאי. 1990. בשעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה: א' נמיר - היו"ר

ש' הלפרט

ש' עמור

י' פרץ

י' צבן

י ' שפרינצק
מוזמנים
שר העבודה והרווחה ר' מילוא

ש' סלאבין - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

דר' י' קנדל - משנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה

דר' מ' חובב - מנהל שרותי תקון, משרד העבודה והרווחה

ש' פרקש - מנהל אגף השיקום, משרד העבודה והרווחה

ב' יפה-נוף - תקציבן רווחה, משרד העבודה והורוחה

אי פיקל - עוזר השר

אי לוי - עוזר השר

ר' לוין - דובר משרד העבודה והרווחה

ר' אלול - ראש מועצת מזכרת בתיה

יו"ר ועדת הרווחה של מרכז השלטון המקומי

י' חזן - ראש מועצת אופקים, מ"מ ראש ועדת הרווחה של ערי פיתוח

מ' אלמוג - מנכ"ל המרכז לשלטון מקומי

ני לב - משנה למנכ"ל המרכז לשלטון מקומי

מי זווצקי - כלכלן לענייני רווחה, המרכז לשלטון מקומי

יי מלגרם - אגף התקציבים, משרד האוצר
מזכירת הוועדה
א' אדלר
קצרנית
ש' צהר
סדר היום
סקירת שר העבודה והרווחה על שרותי הרווחה.



סקירת שר העבודה והרווחה על שרותי הרווחה.

היו"ר אי נמיר-.

בוקר טוב. אני מכריזה על הישיבה הזאת בעל ישיבה פתוחה.

אני מקדמת בברכה את שר העבודה והרווחה ואת כל האורחים. היום יש לנו גם

אורחת צעירה, שני פרץ, בתו בת השמונה של חבר הכנסת עמיר פרץ, שעושה עבודה על

הכנסת, וקבלה רשות מיוחדת להיות נוכחת בישיבה הזו. אנחנו מקדמים אותה בברכה,

בישיבת הוועדה שהתקיימה לפני כ-10 ימים, ושהוקדשה לנושא העבודה והתעסוקה,

סוכם עם השר כי הישיבה של היום תוקדש לנושא הרווהה, וזאת אכן נעשה היום.
מי אלמוג
פרוספר עזרן, שהוא יושב ראש פורום ערי הפיתוח ביקש להודיע שבמקומו יבוא

לכאן היום יו"ר הוועדה לרווחה בערי הפיתוח, ראש מועצת אופקים חזן.
היו"ר אי נמיר
הוועדה קיימה הרבה מאד דיונים בנושא הרווחה עם מנכ"ל המשרד, מר סלאבין,

שאתו אנחנו עובדים בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל טוב. אנחנו מרגישים הערכה רבה

לעבודה ולמסירות של מר סלאבין לעבודת המשרד ובמיוחד לנושא הרווחה. נושא הרווחה

מוזנח כבר מזה זמן רב במשרד, ואני חושבת שאיחוד שני המשרדים הללו היה משגה

מוחלט. זה מתבטא בתפקוד של משרד העבודה, וזה מתבטא בצורה הרבה יותר חמורה

בתפקוד של משרד הרווחה, כאשר הוא הופך לדבר שני או שלישי בחשיבות בין הנושאים

המטופלים במשרד.

המצב בלשכות הרווחה ברשויות המקומות הוא בכי רע. אני לא זוכרת תקופה בה

היה המצב קשה כפי שהוא היום. ככל ששמספר המובטלים גדל אנחנו משאירים אותם בלא

? ברירה, ובניגוד לרצונם הופכת לשכת הרווחה להיות הכתובת שלהם.

אנחנו יודעים שלקיצוצים הבלתי פוסקים של האוצר בכל הנושאים, ובמיוחד

בתקציבי הרווחה, יש השפעה קטלנית מרחיקת לכת על סידור ילדים בפנימיות, על

ילדים מפגרים, על ילדים נכים, על מעונות לילדי רווחה, על ילדים מוכים

ולאחרונה גם על קשישים, ועל כל האוכלוסיות הכי חלשות.

היתה אצלי נציגות של אגף הרווחה בתל אביב, ונמסר לי שהם קיבלו מהמשרד

הנחייה לקצץ השנה 400 ילדים מילדי הרווחה במעונות ילדים, בהשוואה ל-1989. הם

סיפרו לי כי בנוסף לכך התקבלה הוראה מהמשרד, ואני רוצה שיהיה ברור שאנחנו

יודעים באיזה מילכוד נמצא המשרד ושהוא אינו עושה זאת מפני שפתאום מתחשק לו

להיות רע, לבטל את הטיפול בזקן, כשההסבר לכך הוא שיש חוק ביטוח סיעוד. ואנחנו

הרי יודעים היטב מה קורה עם חוק ביטוח סיעוד שבא למעשה כתוספת לטיפול בזקן,

ולא במקום הטיפול בזקן. מה גם שמיום שהחוק מופעל הסתבר שמספר המטופלים

הכלולים בחוק גדול ב-60% מהתחזיות של מכון ברוקדיל ושל מומחים אחרים כאשר

חוקקנו את חוק ביטוח סיעוד.

אני שומעת שחדשות לבקרים קמות כל מיני עמותות. איש לא יודע מה מסתתר

מאחוריהן, איש לא יודע אם הם מקבלים תקציבים ממלכתים או ציבוריים, איש אינו

באיזה אוכלוסיות הם מטפלים וכוי. אני מרגישה יאוש מוחלט אצל חברי איגוד

העובדים הסוציאליים, כי הם חסרי אונים ואינם יכולים להתמודד עם הבעיות. בזמנו

של סגן השר פלדמן היה הסכם בין איגוד העובדים הסוציאליים, מרכז השלטון המקומי,

משרד העבודה והרווחה והמוסד לביטוח לאומי, שעל 300 - 200 תיקים יהיה עובד

סוציאלי שתפקידו יהיה ליישם את חוק ביטוח הסיעוד לגבי התיקים האלה.



אני זוכרת שכאשר חוקקנו את החוק התנגדנו לתוספת תקנים, כי אמרנו שכל תוספת של

תקן באה על חשבון טיפול בחמישה זקנים. העוברים הסוציאליים טוענים שההסכם הזה

או שלא נחתם או שאינו מתקיים, ובכל מקרה הם כורעים תחת עומס העבודה ופשוט אינם

יכולים להתמורר עם הבעיות.

התחושה היא של מפולת. לישיבה הזאת הזמנו את נציגי השלטון המקומי, כי הם

עומרים בשורה הרשונה של מתן השרות לאזרח. ובאזניהם אני רוצה לומר משהו. כשאני

קוראת הבוקר בעתונים, שעירית תל אביב, שידועה בגובה הגרעונות שלה, רוכשת שתי

מכוניות חדשות בשביל הגזבר והמנכ"ל, כשכל מכונית עולה 84 אלף שקל, הרי זה

זועק לשמים. ואני רוצה להגיד לכם שמעשים כאלה יביאו אותנו למצב שלא נרצה יותר

לעזור לרשויות המקומיות. אני שומעת שיש ראשי רשויות מקומיות שבמכונית שלהם יש

פאקס. רבותי, זה פשוט לא יתכן. אתם לא יכולים לשלוח אלינו מברקים בהם אתם

טוענים שאין כסף לרווחה, שאין כסף למעונות, שאין כסף לחינוך, שאין כסף לזקנים,

שעה שבשביל גזבר ובשביל מנכ''ל רוכשים מכונית שעולה 84 אלף שקל.

שר העבודה והרווחה ר' מילוא;

גברתי היושבת ראש, חברי ועדה ואורחים, בנושאי הרווחה מטפל המשרד בכמה

וכמה מסגרות מיוחדות, שכל אחת מהן עוסקת בתחומים העומדים בפני עצמם. שלא

כמו נושאי העבודה, נושאי חרווחה הם נושאים מאד קונקרטיים, ספציפיים לאוכלוסיות

מסויימות ולבעיות מיוחדות, על כל ההיבטים שלהם.

אני רוצה לעבור על כל נושא ונושא ברשימת הנושאים העומדים על הפרק, על

הבעיות המרכזיות שיש לנו והדבדרים שאנחנו מעוניינים לבצע בשנה הקרובה. בסוף

אתייחס גם בכמה מלים לנושא הרשויות המקומיות, ואבקש מהמנכ"ל שירחיב את הדיבור

בכל הנוגע לבעיות התקציביות בהקשר לזה.

הנושא הכאוב ביותר, אף שקשה להגדיר את הנושא הכאוב ביותר בתחום הרווחה

מפני שכל הנושיאם הם נושאים בעייתיים מאד וכואבים מאד שכל אחד מהם עומד בפני

עצמו,ך אבל אני חושב שחנושא המעיק עלינו ביותר הוא זה של הטיפול במפגר. מדובר

באוכלוסיה בעייתית קשה שמשפיעה לא רק על מצבה, אלא מטבע הדברים משפיעה על מצב

המשפחות והסביבה כולה, וישנם היום כ-900 ממתינים לסידור מוסדי, ועוד כ-900

ממתינים לסידור קהילתי. אני רוצה לציין שגם בקרב העלייה, שכולנו מברכים אותה

ומצפים לה, יש בעיות בתחום הזה שצריך לטפל בהן. כך שהמספירם יכולים לגדול תוך

זמן קצר.

במסגרת המאמץ והנסיונות שאנחנו עושים כדי לקלוט את המפגרים במסגרות

פנימיתיות, לפי התכנון שלנו נוכל כנראה לקלוט השנה במעונות פנימתיים כ-120

חניכים. בנושא של טיפול בקהילה אנחנו נוכל כנראה לקולט השנה תא כל הממתינים

למסגרת הקהילתית. השקענו בנושא הזה מאמץ גדול מאד. זו פעולה שנעשתה בכיוונים

שונים, גם בכיוון האוצר וגם בכיוון המסגרות המקומיות, ומבחינה זו אנחנו עושים

השנה מאמץ מיוחד, ויש סיכוי לכך שהתוצאה תהא אף היא משמעותית. אנחנו מתכוונים

להעביר כ-100 חניכים ממעונות פנימתיים למסגרת קהילתית, להוסטלים ולדירות

מגורים.

במעונות הפנימתיים, ששם כידוע ישנם המקרים הקשים יותר, אנחנו מכינים

תכניות אינדבידואליות מיוחדות לקידום החניכים. חלק 'מהדברים הם בגדר נסיונות

בתחום הקידום האינדיבידואלי בפנימיות. אחרי שהנטיונות האלה יעלו יפה, נעשה

מאמץ להעביר תא המסקנות לטיפול בכל המעונות.

כידוע לכם חלק מהמעונות למפגרים הם פרטיים, וחלק הם ממשלתיים. המעונות

הממשלתיים נמצאים במבנים מהתקופה הבריטית, וחלק מהם זקוק לבינוי מחדש. אני

יכול להביא כדוגמה את נוה מנשה, את רוחמה, עתידות ושקמה, מעונות די ידועים

שממוקמים עדיין במבנים בני 50 ו-60 שנה, המחייבים טיפול. חלק מהם נמצא בשלב של



שיפוצים, וחלק אחר מיוער לשיפוץ בשנה הקרובה. במהלך השנה הקרובה ישופצו 9

מבנים כאלה.

הנושא הבא, שהוא נושא מרכזי בנושא הטיפול במפגר, הוא זה של הבשרת המטפלים

במפגרים. בשיתוף עם הג'וינט הכנו תכנית אב לשלוש שנים, במסגרתה התחלנו לפעול

להכשרת כל הסקטורים המטפלים במפגרים גם בתחום הקהילה וגם במוסדות הפנימיתיים.

במהלך שלוש השנים הקרובות אנחנו רוצים להקיף תא כל אנשי המקצוע המטפלים

במפגרים ולתת להם הכשרה. אני רוצה להודות בהזדמנות זו לג'וינט על הסיוע שלהם

בנושא הזה. הם עושים עבודת קודש בעזרה שהם נותנים, וזו תכנית שתשפר מאד את

היכולת היקצועית של המטפלךים במפגרים.

בנושא האגף לשרותים חברתיים מרובר בתקציב גדול מאד, של 240 מיליון שקל,

ואני מציע שמנכ"ל המשרד ירחיב אחר כך את הדיבור על כך.

אגע עכשיו בנושאים פציפיים-. ילדים ונוער. יש היום בכנסת ועדה מיוחדת,

ואני מוכרח לברך על כך, המטפלת בנושאים של ילדים, כמו ילדים מוכים ועוד.
היו"ר אי נמיר
סליחה רגע. הוועדה הזאת הוקמה כוועדת אד הוק לדיון בהצעה אחת לסדר

היום, ולפי החלטת ועדת הכנסת הוועדה הזאת אינה קיימת יותר. אני אבקש שהיועץ

המשפטי שלנו ינסח מכתב בענין זה מיד אחרי הישיבה. כי בלתי אפשרי הוא שאנשים

יעשו להם ועדות פרטיות משלהם. יש כנסת, יש תקנון לכנסת, היה דיון בענין הזה

בוועדת הכנסת והיא החליטה בענין. זו אלננה שכונת חאפ. יש מסגרות ויש לפעול על

פיהן. לכן הוועדה הזאת כבר מזמן לא היתה צריכה לקיים את דיוניה. לא יתכן

שמוזמנים יילכו מוועדה לוועדה באותו ענין. למעשה אין ועדה מיוחדת לענין הזה.

חלק מהנושא שייך לוועדת החינוך והתרבות, וחלק שייך לוועדת העבודה והרווחה,

שר העבודה והרווחה ר' מילוא-.

בהקשר זה רציתי להגיד שאוישה המשרה של פקידת סעד ארצית וכן גם המשרה של

פקידתההסעד המחוזית בירושלים, שתי משרות שעל אי איושן נשמעה ביקורת קשה. שתי

המשרות מאוישות עכשיו.

הוצאנו תקציב מיוחד לרכישת מזכירות אלקטרוניות, כדי שפניית מצוקה המגיעה

שעה שפקידת הסעד איננה במקום תיקלט מיד, ותבוא אחר כך לתשומת לבה של הפקידה.

לא צרינו שיהיה מצב שמישהו לתקשר ולא יהיה מי שיוכל לקבל את ההודעה.

ישנם היום מפגשים דו שבועיים עם פקידי סעד מקומיים מחוזיים ויועצים

משפטיים כדי לשפר את הידע ואת האפשרויות לטפל בפניות האלה. קבלנו את הסכמת

פקידי הסעד לפרסם במקומונים גם את מספר הטלפון שלהם בבית, בנוסף כמובן למספר

הטלפון של המשרד.

אנחנו מכינים היום תשדיר שרות שאנחנו מקווים כי יגיע לאוכלוסיה רבה ככל

האפשר. התשדיר נמצא-כבר בשלבי הכנה סופיים.

תכנית להקמת מקלט אחד לפחות לילדים מוכרים או עזובים נמצאת כבר בשלבי

ביצוע, ובתכנון יש עוד שני מקלטים כאלה.
י' צבן
מה הרעיון שמאחורי הקמת מקלט לילדים, ומדוע אי אפשר להשתמש למטרה זו

בפנימיות, אפילו זמנית?



שר העבודה והרווחה ר' מילוא;

אין היום מקום בפנימיות, ומיד אגיע לנושא הזה. במצב הנוכחי אין אפילו

אפשרות לבצע צווים של בתי משפט.

יי צבוף

יותר זול להוסיף מיטה בפנימיה מאשר להקים מקלט.
שר הבודה והרווחה ר' מילוא
מקלט זה פתרון הרום, זה לא פתרון קבע. ומבהינה זו ההשקעה בזה הרבה יותר

קטנה.
שי הלפרט
הבעיה איננה של חוסה מקום, אלא חוסר בתקציב.
שר העבודה והרווחה ר' מילוא
זה היינו הך. אם יהיה תקציב, יהיה גם מקום. הבעיה היא לא בעיה פיסית של

מקום או חוסר מקום, אלא בעיה של אמצעים.
היו"ר אי נמיר
הבעיה היא קודם לכל בעיה של קונצפציה, אם טוב לילד להיות במקלט, או שיותר

טוב לו להיות בפנימיה.
שר העבודה והרווחה ר' מילוא
פקידי סעד ברשויות

אני רוצה להתייחס עכשיו לנושא של פקידי סעד ברשויות המקומיות. אנחנו

מעוניינים להגדיל את מספר פקידי הסעד ברשויות המקומיות ב-30 תקנים. הבעיה זזיא

כמובן בעיה כלכלית, וביחד עם הרשויות המקומיות צריו למצוא את מקורות המימון

המתאימים.

אנחנו מתכוונים גם לבקש הקצבה מיוחדת של 4 מיליון שקל לצורר הקמת ארבעה

מרכזי טיפול להורים ולילדיהם. כי אנחנו רואים בנושא הזה אמצעי חשוב לא רק למתן

טיפול של כיבוי שריפה, אלא גם לטיפול יותר יסודי לטווח ארוך.אנחנו רוצים להקים

ארבעהמרכזים כאלה מוקדם ככל האפשר.

המנכ"ל ירחיב מעט את הדיבור על שיפור התנאים בפנימיות. התקציב הדרוש

לשיפור התנאים בפנימיות הוגדל באופן משמעותי, ואני רוצה לציין לשבח את המאמץ

שעשו הרשויות המקומיות שהיו מוכנות להגדיל את השתתפותן בתקציב הזה למרות מצבן

הכספי הקשה. פה מדובר גם בבעיה של העובדים והרמה שלהם וגם בתנאים הפיסיים

בפנימיות.
עי פרץ
אדוני השר, עתה כה העלית בפנינו רק תכניות הרחבה, דברים מאד משמחים

כמובן, אבל אנחנו יודעים על קיומן של תכניות קיצוץ.
שר העבודה והרווחה ר' מילוא
בנושא השרות לזקן יש הרחבה מסויימת.
היו"ר א' נמיר
הבוקר הסתפקתי לשמוע ב'יקול ישראל" כתבה בנושא המוסדות הפרטיים לקשישים.

בבר מזמן אנחנו יודעים שהמצב בחלק מהמוסדות האלה הוא ממש מחפיר. בקדנציה

הקודמת טיפלנו בנושא הזה. שמואל פרידמן, הממונה על הטיפול בזקן, אמר שהבעיה

היא בכך שאין מי שיפקח על המוסדות האלה, כיוון שיש רק שני תקנים למפקחים. אני

חושבת שזו בריחה ממתן תשובה. אפשר לחשוב שרק פיקוח היה פותר את הבעיה, ושאם

יהיו עוד שני תקנים הבל יהיה בסדר. אולי תוכל להתייחס בדבריך גם למה שקורה

במוסדות הפרטיים לקשישים.
שר העבודה והרווחה ר' מילוא
אני בקשתי להכין תקנות שבאמצעותן אפשר יהיה לעשות פעולות פיקוח על בתי

אבות, ולהשתמש בתקנות אלה נם לצורך התניית מתן הרישוי במילוי תנאים מסויימים.

היום לא גובים למשל אגדה לרישוי של בתי אבות. אנחנו בהחלט רוצים להכניס את

הנושא הזה למסגרת של פיקוח מלא ורישוי, לרבות אגרות, שיאפשרו לנו להעמיר תנאי

רישוי ופיקוח מתאימים, וכן נם פיקוח על כוח האדם בבתי האבות, גם כשלכאורה נראה

כאילו אין מקום להתערב בנושא כוח האדם במוסד פרטי. אנחנו רוצים ליצור מצב שונה

מזה שהיה עד כה, ליצור אמצעי פיקוח באמצעות תקנות, ובאמצעות אגרת רישוי לאפשר

לנו לממן את הפיקוח הדרוש.

הוחל בהרחבת והעמקת נושא מיגון ואזעקה לקשישים בודדים. זה נושא שהיתה לו

הצלחה גדולה בעת האחרונה כאשר הגענו לקשישים רבים שהיו זקוקים לזח.
היו"ר אי נמיר
לכמה קשישים הגעתם? לפני מספר חודשים דנו בזה, והתמונה שהצטיירה בפנינו

לא היתה טובה כל כך.
שר העבודה והרווחה ר' מילוא
י;ש שיפור רציני במצב. אין בידי המספרים המדוייקים. אמציא לכם אותם בכתב.

המיגון מבוצע גם על ידי משרד השיכון.

בנושא שרותי הרווחה ישנו נושא שחייבים לשים עליו רגש, וזה נושא קליטת

העלייה. בתחום שרותי הרווחה יש לנו היום בעיות הנוגעות ישירות לאוכלוסיית

העולים. יש בין העולים אוכלוסיות חריגות ויש זקנים, ואנחנו חייבים להשתמש בכלי

העכודה הקהילתיים כדי לטפל בקליטת העולים האלה.
היו"ר אי נמיר
הנושא הזח רגיש מאד, כי את העולים מממנת הסוכנות היהודית, וזה עלול להביא

לעימות חריף ביותר בין אוכלוסיות.
שר העבודה והרווחה ר' מילוא
מדובר פה גם על הערכות להרחבת מקומות קליטה במעונות שונים וגם במסגרת

הקהילתית, שהם המקומות שצריכים לקלוט את האוכלוסיה הזאת מקרב העולים, בהיותה

זקוקה לשרותים החברתיים האלה.



ועכשיו לנושא שירותי השיקום ושירותי תקון. השנה שוהים 1670 חניכים ב-32

מפתנים ברחבי הארץ. מדובר בנוער בגילאי 12-15 שנשר מכל נ?ערכות החינוך, והוא

נתון בסכנה ממשית של הידרדרות לעבריינות. במרוצת השנה נעשה מאמץ להענות

לפניות להרחבת השירות, במיוחד במנזר הדרוזי והערבי, כי שם אנחנו נמצאים בפינור

גדול מאד בכל הנוגע לשרותים שאנחנו נותנים, וזה מחייב מאמץ מיוחד.

יש היום כ-3000 נערות בגילאים 13-22 שנתונות בתהליך הידרדרות. בשביל

הנערות האלה מפעיל המשרד 37 מועדונים טיפוליים, שתי קבוצות חיץ לשיקום חברתי

ולהכשרה מקצועית, ומקלט ארצי לנערות. השירות מטפל גם בכ-200 נערות לשם קידום

גיוסן לצה"ל. אלה הן נערות בנות 17, שאינן נמצאות במסגרת כלשהי ושאינן עונות

על הקריטריונים הדרושים לגיוס לצה"ל. הן מקבלות הכשרה מקצועית והעשרה השכלתית,

ולאחר שנה הן מתגייסות לצבא ובדרך כלל מועסקות שם בעבודה במקצוע שרכשו. זה

שירות טוב גם לצבא, ובמיוחד לנערות.
היו"ר אי נמלר
רובן מועסקות בבתי חולים, והן עושות עבודה יוצאת מן הכלל.

שר התחבורה והרווחה ר' מילוא;

לאור העובדה שמצב הצבא לש נכונות לקלוט את הנערות האלה, נעשה בשנה הקרובה

מאמץ להרחבת המסגרת ולהגדלת מספר הנערות.

יש לנו היום ארבעה מקלטים לנשים מוכות, וכ-700 נשים עם אלף ילדים מקבלים

שם טיפול. כ-600 נשים מקבלות ליווי וטיפול במרכזים לסיוע לקרבנות אונס. בשנה

הקרובה נשקיע מאמץ בהרחבת יכולת הקליטה של המקלטים לנשים מוכות.

5000 בני נוער וצעירים בגילאי 27 - 14, שאינם מתפקדים או מתקשים לתפקד

במסגרות חברתיות, לימודיות או תעסוקתיות, מטופלים היום בשירות לטיפול בנוער

וצעירים. חלק מהם אינו מתאים לגיוס לצה"ל, חלק מהם עבריינים, חלק מהם מכורים

לסמים, חלק מהם משוחררים מבתי סוהר. אנחנו נותנים, כאמור, שירות ל-5000 בני

נוער וצעירים כאלה באמצעות 162 עובדי נוער וצעירים הפועלים במסגרת המחלקות

לשירותים חברתיים ב-61 רשויות מקומיות. אנחנו רוצים להרחיב את השירות חזה

לרשויות מקומיות נוספות ולהעמיק את הטיפול. הבעיה גם כאן היא בעייה תקציבית.
עי פרץ
כשאתה אומר שאתם נותנים שירות אתה מתכוון להשתתפות בתקציב, לא יותר. 75%

מתקציב העובד אתה משלם, והשאר הוא על חשבון הרשות המקומית.
שר העבודה והרווחה ר' מילוא
יש גם הוצאות על הכשרה מקצועית ופיקוח. אנחנו מעורבים באופן עמוק בכל מה

שנוגע לתחום המקצועי.

נושא חשוב הוא שירות המבחן לנוער המטפל בקטינים בגילאי 12-18, החשודים או

מואשמים בביצוע עבירה פלילית, השירות מספק לבתי המשפט ולמשטרה המלצות וכלים

להתערבות כדי לטפל ולשקם את הנער או הנערה ולעכב עד כמח שאפשר, ובמקרים שאפר,

את תהליך ההידרדרות שלהם.

י' צבן;

האם תוכל למסור לנו נתונים על מקמות הטיפול בנוער עבריין בשנים האחרונות.



שר העבודה והרווחה ר' מילוא;

אין לנו סטטיסטיקה בענין זה.
היו"ר א' נמיר
בשנתון לסטטיסטיקה יש נתונים די מעודכנים לשנת 1988. בקבוצה של הנוער

שלא עובר ולא לומר אין שום ירידה, ולדעתל גם לא עושים מפקדים חדשים. מספרים

כאלה מצויים גם בפרסומים של משרד העבודה וגם בפרסומים של שירות התעסוקה.
ש' סלאבין
יש נוער שמסתובב ומשוטט ואינו עושה דבר, ויש סבנה שהוא ידרדר, ויש בין

הנוער הזה צעירים שכבר הגיעו לביצוע מעשים פליליים. מספרם של המסתובבים הולך

וגדל כי מקומות עבודה אינם קולטים אותם והתקציבים נמוכים.
היו"ר א' נמיר
בנתונים הרשמיים לשנת 1988 אין עלייה. אני מכירה את הנישא הזה עיר מוועדת

החינוך, מזמנה של הוועדה בראשותו של ד"ר ישראל כץ. זה הנוער שאינו עובר ואינו

לומד, נוער מנותק. ואם אין שינוי במספרים שלו הרי זה, לדעתי, רק מפני שלא

בודקים זאת שוב. אילו היו בודקים היו מוצאים בוודאי שמספרם גדל. וביום, באשר

יש אבטלה בל בך קשה המספר שלהם גדל בוודאי בהרבה.

שר העבודה והרווחה ר' מילוא;

בנושא שירו ת המבחן לנוער יש מספר חידושים שהייתי רוצה להתייחס אליהם.

השירות ממונה על חקירת ילדים עד גיל 14 המעורבים בעבירות מין ומוסר, כקרבנות,

בערים או כחשודים. וזאת בעיקר בדי למנוע פגיעה נוספת בקטינים אלה במהלך

החקירות והדיון המשפטי.

על פי התיקון החדש בחוק העונשים (חוק חסרי ישע) תחום החקירה הורחב,

והתחום המוטל היום על חוקרי הנוער הוא רחב בהרבה מכפי שהיה קודם לבן, והוא

מקיף גם ילדים שהיו קרבן להתעללות של בן משפחה.

בהתאם לתקנית החדשות בחוק דיני הראיות יוקלטו כל חקירות הילדים ויובאו

לבית המפשט בראיה. כלומר, לא צריך יהיה להעביר שוב את הילד את מסלול ההשפלה

והפגיעה, אלא יוכלו להשתמש בהקלטת החקירות שלו.

הרשות לחסות הנוער מטפלת בנערים ונערות בגילאי 10-20 המוצאים אל מחוץ

לביתם בתוקף צו בית המשפט לנוער. בשנה האחרונה סיפקה הרשות שירותים לכ-1,300

בנל נוער ב-26 מסגרות: 10 מעונות פנימיתיים ו-16 הוסטלים. השנה אנחנו פועלים

כדי להרחיב את היקף הקליטה במעונות ומנסים גם דגם חדש של פיתוח מסגרת של מעון

נעול, מסגרת שחסרה עד כה וחיונית כדי לטפל באוכלוסיות מיוחדות. זה דבר שנמצא

עדיין במבחן.
היו"ר א' נמיר
אני מבינה שבנוסף לגלעם ולמצפה-ים אתם רוצים לפתוח עיר מקום.
ש' סלאבון
כן, לילדי ערבים.
שר העבודה והרווחה ר' מילוא
אני מדבר על מעון מיוחד לבני מיעוטים, שער היום לא היתה להם האפשרות לקבל

טיפול בזה, וזה היער הראשון במסגרת רשות חסות הנוער. בדעתנו להקים את המעון

הזה בעבו, ולסגור שם שטה מיוחד בשביל זה.
היו"ר אי נמיר
אינני בטוחה שבחירת המקום מוצלחת, דווקה מפני שיש שם אוכלוסיה ערבית

ומפני שהמצוקה שם בל בך גדולה. אני לא הייתי מקימה את זה במרבז אובלוסיה

ערבית, במקום של עימותים בל בך קשים.
שר העבודה והרווחה מילוא
שירות מבחן למבוגרים מטפל, באמצעות 120 קציני מבחן, באלפי עבריינים. בשנת

1939 טיפל ב-5,624 עבריינים, והשנה, מטבע הדברים, צריך יהיה להרחיב את הפעולות

במסגרת ביצוע חוק השירות לתועלת הציבור וחוק הטיפול במשתמשים בסמים.

ומבאן לנושא השיקום, שהוא אגף בפני עצמו ונושא שצריך לתת עליו את הדעת.

יש לנו תבניות להרחבת הקליטה במעונות של נכים, במו מעון גילה שאנחנו רוצים

להביא אותו לתפוסה מלאה. היום מצויים בו 34 נבים, ואנחנו רוצים להגיע ל-68

בדי לנצל תא מלוא התפוסה שלו.

רוצים גם להרחיב את הפעילות בתחום השיקום של הילדים בגיל הרך; גם שילוב

ילדים במעונות יום, וגם הקמת משפחתונים לילדים נבים, ומסגרות נוספות מיוחדות

שאנחנו רוצים לסייע להרחבת הטיפול בהן. יש מסגרות חרדיות ואחרות המטפלות

בילדים נבים, ואנחנו רואים בפעולה שלהן פעולה מבורבת ורוצים לסייע להרחבתה,

במו מבון רות ומבונים נוספים העוסקים בזה.

יש גם רצון להרחיב את הפעילות בתחום ההבשרה המקצועית למוגבלים. הפעילות

השיקומית בוללת גם השמה בעבודה בשוק הפתוח. ויש לנו פרוייקטים נוספים חדשים

בתחום הטיפול השיקומי בעיוור.
היו"ר אי נמיר
מה אתם. מתבוננים לעשות עם אובלוטיית העיוורים, שהיא אובלוסיה שבאמת מאד

מאד מקופחת?
שר העבודה והרווחה ר' מילוא
הבעיה של העיוורים היא לא רק בזה שהיא מקופחת, אלא שבתוך אובלוסיית

העיוורים יש אובלוסיות עם בעיות קשות במיוחד במו עיוורים-חרשים, או עיוורים-

מפגרים, או עיוורים-זקנים.
היו"ר א י נמיר
בעיה נוספת היא שהביטוח הלאומי לא מביר בעיוורון בנכות, עד במה שזה נשמע

אבסורדי. ומזה נובע קיפוח נורא. אנחנו נאבקים על ההברה הזו בבר מספר שנים,

ואין עם מי לדבר. אולי תובל לעזור לנו במאבק הזה. פשוט לא יתבן שעיוור לא יהיה

מובר במוסר לביטוח לאומי כנבה, על בל המשתמע מזח.
שר העבודה והרווחה ר' מילוא
אשמח לקיים באן דיון בנושא החשוב הזה ביחד עם אנשי הביטוח הלאומי.



היו"ר א' נמיר;

אנחנו נזמן ישיבה מיוחדת לנושא הזה, אנחנו מוכנים לכל נשרה ובלבד שתהיה

סוף סוף איזו פריצת דרך בנושא העיוורים.
שר העבודה והרווחה ר' מילוא
כבר הזכרתי שיש הערכות של אגף השיקום לקליטת עולים עם קשיים מיוחדים

הזקוקים לטיפול מיוחד.

נפגעי סמים. בנושא זה התקיימו דיונים גם בוועדה הזאת ונם במסגרות

ממשלתיות אחרות. זה כמובן נושא בעייתי מאד. יש היום רשות למלחמה בסמים

המבצעת עבודות חשובות ומבורכות בתחום הזה. במסגרת התקציבים המיוחדים שהוקצו

למטרה זו מצויים היום כ-40 ישובים בשלבים קול התארגנות והפעלת תכניות לטיפול

בקהילה. העבודה הנעשית בתיאום עם הרשות למלחמה בסמים ובשיתוף עם פרוייקט שיקום

והתחדשות השכונות ומשרד הבריאות.

יש קהילה טיפולית אחה בבית שמש, ואנחנו רוצרים לנסות להקים שתי קהילות

חדשות. נעשות נם פעולות הכשרת בח אדם תוך כדי עבודה וקורסי השתלמות

אוניברסיטאי ים.

בשנה הקרובה נרכז מאמץ בהרחבת היקף המטופלים ברושיות המקומיות, ויוגדלו

אפשרויות הקליטה של נפגעי סמים במסגרת קהילות טיפוליות.

אני חושב, נבחרי היושבת-ראש, שבדברי כאן התייחסתי לכל ההיבטים של שירותי

הרווחה. לא נכנסתי לפרטי הבעיות של הרשויות המקומיות, וגם בנושא התקציב שלנו

נגעתי בצורה מוגבלת בלבד, כי רציתי שהמנכ''ל ירחיב על כך את הדיבור.

יקו לנו היום בעיה עם האוצר לגבי ישרם החלטות תקצוב של כספים שכבר הוחלט

עליהם במסגרות הכנסת, והאוצר אינו מוכן לבצע את התקצוב בתחומים שונים. מדובר

? בעשרות מיליוני שקלים ותקציבים נוספים. בענין זה אנחנו זקוקים לסיוע של הכנסת.

כמו ששמעתם הנושאים הם באמת נושאים קריטיים. אנחנו עוסקים באוכלוסיה האוממלה

ביותר במדינת ישראל, באוכלוסיה חסרת הישע והנמצאת במצב הקשה ביותר. השלטון

המקומי משקיע מאמצים עצומים בנושא הזה. אנשי השלטון המקומי הם העומדים בחזית

היום יומית עם הנושא הזה, הם הרואים את האוכלוסיה שלהם המגיעה אל הלשכות, הם

נתקבלים בהם יום יום ועומדים מולם חסרי ישע באשר חם חסרים את המאצעים הדרושים

לטיפול באוכלוסיה אומללה זו.

אנחנו כמשרד האחראי לנושא נמצאים במצוקה קשה מאד כשר אנחנו רואים

אוכלוסיה אומללה שהמדינה חייבת, על פי תפיסתנו, לתת לה את הסיוע הדרוש,

ואנחנו לא מסולנים להעמיד את מלוא הסיוע ההנדרש מפאת הקשיים התקציביים.

עבודת הוועדה בהקשר זה יכולה להיות עזר רב להגשמת היעד שהוא לתת שירותי

רווחה ראויים לשמם, כדי שנהיה ראויים לתואר של מדינת רווחה, שהיום איננו

ראויים לו. אם בעבודה בצורה נכונה, נקדיש את המאמצים ואת האמצעים יכול להיות

שנחיה גם רשאים להקרא כך.

אני לא יכול שלא לציין את העבודה המסורה של עובדי הרווחה ברשויות

המקומיות ובמסגרת הארצית. אתמול הייתי בכנס ארצי של עובדי שירות הרווחה

הקהילתי, וראיתי שם אנשים מסורים באמת בכל נפשם, מאמינים במה שהם עושים

ורוצים להפיק את המקסימום מהמעט שהם יכולים לעשות במסגרת המגבלות התקציביות

שיש להם, והם ראויים לברכה. את כל המחמאות וכל ההערכה צריך לתת לאנשים אלה

העומדים בחזית החברתית הקשה ביותר, ועושים עבודת קודש טובה ומפיקים את

המקיסמום שניתן להשיג בתנאים האלה.
ש' סלאבין
אני רוצה לחלק את דברי לשני חלקים. הראשון מתייחס לארבעה נושאים שהמשרד

החליט להתמקד בהם השנה. אהד הנושאים זה של ילדים בפנימיות. בשבוע שעבר ביקרתי

בצורה מסודרת במספר פנימיות. מספר הילדים בפנימיות ירד משנת 1975 ועד היום מ-

12,5 אלף בשנת שיא ל-8,400 כיום. הילדים האלה נפנעו איפוא משני כיוונים.

הממשלה הפסיקה את השתתפותה, וגם בעליית הנוער היה קיצוץ דרמטי בסעיף הזה.

חלק מהילדים הועברו למסגרות יום, ומטפלים בהם במסגרת הקהילה. אבל חלק אחר

אינו מוצא את מקומו במסגרת קהילה ולא במסגרת פנימיה.

באוגוסט 1989 נהתם הסכם בין משרד העבודה ומשרד האוצר לפיו הוחלט לקצץ

500 ילדים. בשנת תש"ן קיצוץ של 250 ילדים, ובשנת החינוך תשנ"א גם בן 250. זו

תקנה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.

בעירית תל אביב מקצצים לקראת השנה הבאה. חלק מזה נובע מהקיצוץ הגלובלי של

500 ילדים בפנימיות בכל הארץ. 250 ילדים בשנה זו, ו-250 בשנה הבאה. הלחץ מגיע

בעיקר על הרשויות המקומיות, והן פונות אלינו. אני מדבר על עיריות כמו תל אביב,

חולון בת ים, ירושלים, נתיבות וקרית שמונה. מכל מקום פונים אלינו וכל אחד

מספר לנו שיש לו 3 או 4 ילדים שאם לא יוציאו אותם מהבית הם יידרדרו לפשע. אלא

שלי אין מענה לפניות הזועקות והכואבות האלה.

הנושא השני שרציתי לגעת בו הוא זה של פנימיה למפגרים, נושא כאוב וידוע.

היו"ר אי נמיר-.

אני עדיין לא מבינה כמה קוצץ בשנת 1989 וכמה קוצץ בשנת 1990, ובכמה קטן

המספר מ-8,400.
ש' סלאבין
בשנת תש"ן, 1989/90 קיצצו בפועל 250 מפנימיות. זה מתחיל בתקצוב ונגמר

בקיצוץ בפועל. באופן מעשי קצצנו השנה 400.
היו"ר אי נמיר
אני מבולבלת לגמרי. אנחנו לא יוצאים מתסבוכת הנתונים. כמה קוצצו בתש"ן?

ש' סלאבין;

בתש"ן קוצצו בפועל 250 מפניות, ובשנת תשנ"א קוצצו בפועל 250 בפנימיות.

בסך הכל קוצצו 500. מעבר ל-500 קוצצו עוד 150. זה נובע מהמעבר מתקצוב מספרי

לתקציבי. פעם חיו כך וכך ילדים וכולם תוקצבו, ובאמצע שנת 1989 החליט האוצר על

מסגרת תקציב, ולפי זה מתי יקירים.

היו"ר א' נמיר;

פירוש הדבר שקיצצו 650 ילדים במשך שנתיים.
ש' סלאבין
הנושא השני הוא נושא המפגרים. יש כ-900 מפגרים במסגרות יום, ו-860

ממתינים לסידור פנימייתי. מסגרת יום מטפלת במפגרים עד שעה 4 אחה"צ, וזה מאפשר

להורים לחיות חיים תקינים, ואחר הצהרים מחזירים אותם הביתה להשגחת

ההורים.בפנימיות נמצאים מפגרים שאינם יכולים להסתדר במעונות יום.



השר אמר שהשנה למצאו פתרונות ל-120 מפגרים. מה עם היתר?
ש' סלאבין
יש פנימיות ואפקיר להכניס אליהן עוד נ?פגרים, אבל אין כסף ולכן לא עושים

זאת. אילו היה כסף היה מקום לעור 300 מפגרים ואף יותר.
היו"ר א' נמיר
מצב דומה קיים גם במעונות שבחלקם הגדול עומדים הצי ריקים, מפני שאין

תקציב שיאפשר לשלוח אליהם ילרים נוספים ער ©יהיו מלאים.
שי סלאבין
חבר הכנסת הלפרט, אין תשובה לילדים הנותרים אהרי שיימצא סידור ל-120

הילדים. השר ציין שיש בעיה עם האוצר שלא נתן את הכסף שוועדת הכספים אישרה.

אשר לסידור נכים, יש 170 נכים המסודרים בפנימיות, ומספר זהה של נכים

ממתין לסידור. נמדובר בחולים במחלת הנפילה, בישתוק מוחין ובמחלות קשות אחרות

שנמצאים בבתיהם. עד גיל מסויים ההורים מחזיקים אותם, וכאשר ההורים מזדקנים

ואינם יכולים להחזיק בהם יותר מתעוררת הבעיה בכל חומרתה.
היו"ר אי נמיר
המספר הזה אינו כולל את האוטיסטים, שלפי חלוקה מוזרה שייכים למשרד

הבריאות. המצב בתחום הזה הוא נורא ביותר וההורים הם אומללים בצורה שקשה לתארה.
ש' סלאבין
יש גם ילרים בסיכון, אלה ילדים מוכים, ומדובר במקלטים עבור הילדים האלה.

כאשר ועדת הכספים רנה בחלוקת הכספים היחודיים היא אישרה סכום של ל 31,5 מיליון

שקל לשירותי רווחה. בשבועה שעבר החליטו כי 17 מיליון שקל מהסכום הזה יועברו

למשרד הרווחה, ו-12 מיליון שקל למשרד הבריאות לסעיף גריאטרי ומחקר רפואי. מתוך

14 מיליון תוקצבו 4 מיליון שקל לילדים בפנימיות. אני מקווה שבעזרת 4 מיליון

שקל אצליח לבטל את הקיצוץ של 470 ילרים בפנימיות. 2,5 מיליון לאגף שיקום

לנכים. 2,4 מיליון שקל למפגרים, לסידור 990 המפגרים במסגרות יום, ו-1,6 מיליון

שקל לסידור מפגרים בפנימיות, הכוונה ל-120 המפגרים שהזכיר השר, ושאפשר יהיה

לסדר אותם בפנימיות.

3 מיליון שקל להקמת מקלטים עבור ילדים בסיכון שצריך להוציאם מביתם,

ולטיפול בהם על לדי פסיכיאטרים, פסיכולוגים וכוי.

אנשי הכלכלה טוענים שלא יתכן שיהיה תקצלב מדינה וגם תקציב של ועדת

הכספים, ומבחינה כלכלית הם צודקים.
היו"ר אי נמיר
אני מבינה שעקרונית גם אתה נגד זה, אבל שזה יבוא מתקציב המדינה.
ש' סלאבין
אינני יכול לעמוד מול נכים, מול מפגרים, מול טענות המשפחות וטענות

המועצות המקומיות הכורעות תחת העומס וזועקות להצלה. האם אני יכול להניד להם

שאין לי כסף? אז הלכתי לוועדת הכספים. בינתיים יש פתרון על הנייר, וגם הכסף

ישנו על הנייר, אבל בפתרון לא קבלנו אף לא אגורה אהה.
היו"ר א' נמיר
אני רוצה להבין איך זה שלא קבלתם אף פרוטה מהכספים שאישרה ועדת הכספי מ.

האם זה מפני שהאוצר לא רצה להעביר את הכסף הזה?
שי סלאבי ז
אכן. האוצר לא נתן לי אגורה מזה. מבחינה תאורטית פתרנו בעיה, אבל מבחינה

מעשית לא פתרנו דבר.
היו"ר אי נמיר
אני מציעה שנסתפק בזה בשלב הזה, ונשמע עכשיו את רפי אלול שהוא יושב ראש

ועדת הרווחה של מרכז השלטון המקומי, ואחריו את יאיר חזן כיושב ראש ועדת

הרווחה של ערי הפיתוח.
ר' אלול
הכנו חומר בכתב על הבעיות והמשמעויות שלהן, והבאנו את זה אתנו הבוקר כדי

לחלקו בין חברי הוועדה. המסמך נכתב אחרי מפגש עם שלוש המחלקות.

לצערי אני נמצא בוועדת הרווחה של מרכז השלטון המקומי רק חודש ימים, ובמשך

הזמן הזה קיימנו שש פגישות. נפגשתי עם מנהלי מחלקה לשירותים חברתיים, ואני

יכול להגיד לכם שרוב הדברים שנאמרו ונכתבו כאן הם פחות או יותר בהסכמה.

ההפנייה היא תמיד אל משרד האוצר.

השר ציין שמי שעומד בחזית הם אנשי הרשויות המקומיות. יש לשר תכניות

גדולות, ויש כמובן להעריך אותן, אבל מי שנפגש עם המפגר, עם מי שאין לו מקום

בפנימיה זה אותו עובד ברשות המקומית, שבאמת עומד יום יום בחזית הקשה הזאת.

להערכתי אין יודעים את גודל הבעיה, וזה כולל מנלהי המחלקות שמתחילים

להרים ידים. הם מרימים ידים בשל שתי סיבות: א. מפני שאין להם תשובות לבעיות,

כי התשובות כרוכות בכסף; ב. מפני שנוצר מצב אבסורדי, שיש אבטלה בארץ וזה גורם

עומס על מחלקת הרווחה, ובמקומות שיש קליטת עליה הם מופנים ללשכות. וכך אנחנו

מוכים פעמיים; פעם על ידי קיצוץ התקציבים, ופעם על ידי הגדלת הבעיה, וכך

מוסיפים חטא על פשע.

יתרה מזאת, ואני אומר זאת במלוא החריפות, משרד העבודה והרווחה שינה

מדיניות לגבי אופן התקצוב, והחלטנו שלא נעבור על זה לסדר יהום.
ש' סלאבין
זה משרד האוצר, לא משרד הרווחה.
ר' אלול
המדובר בתקציב ללא תקנים. בשבוע שעבר ביטלנו את הוראות הקבע שלנו לבנקים

לאפשר משיכת כסף מהחשבונות שלנו. זו החלטה של השלטון המקומי, שמשרד העבודה

והרווחה לא יכול יותר להחליט לקחת מאתנו כסף. עד כה היתה בינינו אמנה מוסכמת

שנמשכה במשך שנים בענין צורת התצקוב. משהוא שינה את צורת התקצוב החלטנו לבטל

את הוראת הקבע, ומשרד העבודה יצטרך לפנות מעכשיו אל כל רשות מקומית.

י י צבו י.

לבנו אתכם, ואנחנו באמת רוצים לעזור. אבל חרי בכל זאת יש מסגרת תקציב. מה

אתם מציעים בענין זח?
ר' אלול
הלכנו יחד סע משרד העבודה יד ביד והקמנו ועדה. הוועדה גמרה את עבודתה

ומסרה דין וחשבון למר סלאבין, אני מבין שמר מלבין סומך ידו על הדין וחשבון

הזה. כולנו מוכנים להכנס לדיונים על הדין וחשבון ועל חתקציב, אבל המצב הוא כזה

שמשרד העבודה והרווחה פועל בניקוד למוסכם בינינו. אם הוא משנה סעיף תקציבי,

ואומר שבמקום מספר ילדים שהיה יש צמצום, זה אומר לנו שבאופן מעשי צריך להוציא

15% מהילדים במעונות. ואנחנו לא. לכולים לעשות את זה. ההורים והילדים באים אחר

כך אלינו. מח יכולה רשות מקומית לעשות במקרה כזה? ברוב המקירם הרשות המקומית

נכנסת לגרעון. סלבת הגרעונות ברוב הרשויות המקומיות נובעת משני מקורות: רווחה

וחינוך. ולמה זה כך? מפני שהרשות המקומית לא יכולה לבצע את הגזירה הזאת שמשרד

העבודה והרווחה מטיל עליה. הרשות המקומית פשוט לא יכולה להסכים להשאיר את הילד

המפגר בחוץ, ואינה יכולה להסכים להשאיר בחוץ את הנכה. לכן אני מצלע שנכנס

לדיון בענין הזה.

דבר נוסף שאני רוצה לדבר עליו זה שינוי אחוזי ההשתתפות. היה מוסכם

בינינו שלגבי פנימיות זה 100%. וכך אמנם נהגנו כל השנים. השנה קוצץ התקציב

שלנו בשטח, וזה אומר פחותך ילדים בפנימיות.

בוועדת הכספים יש מספיק דינים וחשבונות ומספיק מכתבים, ומדובר בסכום כולל

של 0 מיליון שקלים שהרשויות המקומיות מפסידות. יש כספים המגיעים לרשויות

המקומיות מכוח כל מיני הסכמים שהסכמנו עליהם במשך השנים, אבל הם לא מגיעים.

אגב, מר סלאבין יודע ואישר שדיבר עם החשב של האוצר, ואני מבין שהבעיה כיום

איננה בין משרד העבודה לרשויותה מקומיות, אלא עם החשב של האוצר.

מכאן צריכה לצאת הקריאה אל החשב של שהאוצר בענין זה: יש הסכם, זה רשום

בתקציב, אנא ממך תן את הכסף לרשויות המקומיות. כי בינתיים רבים הם הנפגעים,

ותוך חודש חודשיים זה יגרום לצרה גדולה.

בקרן ביטוח למפגר יש חוב של כ-4 מיליון שקלים. מדובר באוכלוסיה חלשה

שהקרן עשתה למענה עבודת קודש. כרגע, בגלל פקיד כזה או אחר באוצר הכסף לא מועבר

לקרן. מר סלאבין מכיר את הבעיה עם הקרן הזאת, שזה כסף שלנו.

לסיום, הוקמה ועדה לדיון בנושא התקצוב, והיא סיימה את עבודתה. אני רוצה

להאמין שהדין וחשבון שלה יגיע לכאן ויידון כאן. מדובר שם בהפרש של 140 מיליון

שקל. הוועדה קבעה שעל מנת לקיים את מערכת הרווחה בארץ בסטנדרטים נורמליים הפער

התקציבי של הרשויות המקומיות הוא 140 מיליון שקל. בשנה שעברה עמד הפער על 66

מיליון שקל.



הייתי מציע שהדו"ח יידון כאן. אני מניח שבפגישה שתהיה כאן בשבוע הבא עם

השר יוצגו בפניכם כל הפרטים. מכל מקום הוועדה צריכה להתייחס לזה, כי בשטח יש

התמרמרות גדולה ויש תסיסה בגלל חוסר האפשרות לתת תשובות לבעיות. וכולם מחכים

לתשובה שאנחנו נביא. נפגשתי עם מנהל המחלקה בתל אביב ובחיפה וגם שם יש הטיבה

גדולה.

אני מציע שתחתמו בזמן אה הדיונים בנושאים שהעלינו כאן ובתקציבים האלה,

כרי לא להוסיף לבעיות שנשבר קיימות, וכדי שאפשר יהיה לקבל תשובה בזמן הקרוב

ביותר.
י' חזן
זאב פרל הוא יושב ראש ועדת הרווחה של ערי הפיתוח, אבל הוא נמצא היום

בחו"ל. אמש ביקש ממני פרוספר עזרן להחליפו היום בוועדה, כך שלא הספקתי

להתכונן, אבל אשתדל להציג אח התמונה מהידוע לי בישוב לי, ואני מעריך שזו בערך

התמונה גם בשאר ערי הפיתוח.

האבטלה בערי הפיתוח גדולה נ/אד, ולמעשה גדולה פי שניים ויותר מאשר במרכז

הארץ, והיא משפיעה באופן ישיר גם על מצב הרווחה. כי כאשר האבטלה גדולה גדול גם

מספר הפונים אל שירותי הרווהה. אני יבול לספר לכם בי בשנה האחרונה גדל פי

חמישה מספר הפונים לשירותי הרווחה בישוב שלנו. גידול של פי חמישה בשנה אהת.

בעוד שקודם לכן פנו אל הלשכה 6 אנשים בשבוע בממוצע, הרל כיום פונים כ-30 איש

בממוצע בשבוע.

הנושא של התקציב לרשויות המקומיות הוא הנושא המרכזי בכל הענין הזה. זכירו

שהרשות המקומית עומדת בחזית, ושלמעשה היא זו שאליה פונים, וכאשר הלשכה הזאת

נמצאת בבנין המועצה המקומית, כמו שזה אצלנו, הרי אנחנו הופכים לחיות המוקד

שאליו פונים מכל, ומי שלא מוצא אצל העובדים הסוציאליים תשובה מספקת למצוקתו

עולה קומה נוספת ומגיע אלי, וכך אני הופך להיות עובד סוציאלי בחלק מהזמן.

אני רוצה להתייחס להיבט התקציבי של הבעיה. יש לנו תקציב לצרכים מיוחדים,

ומנכ"ל המשרד יודע זאת, כי דיברתי אתו על זה, ואני מניח שזה קיים גם ברשויות

מקומיות אחרות. סעיף תקציבים מיוחדים מסתכם אצלנו ב-93,393 שקל, ובשנה שעברה

הוא נגמר אצלנו בחודש אוקטובר, שזה כידוע במחצית השנה, והפונים העומדים

בקריטריונים ממשיכים להגיע םג אחרי שהתקציב נגמר. ואז אתה צריך לשאול את עצמך

מה אתה עונה לאדם שפונה אליך ונמצא שהוא עומד בקריטריונים של התקציב הזה, כמו

חולה סרטן או חולה אחר שצריך הסעה לבית חולים כדי לקבל שם טיפולים. האם אתה

יכול להגיד לו שהתקציב שלך נגמר? אינך יכול לעשות זאת. ואז אנחנו נכנסים

לגרעון, ואנחנו עושים זאת במודע וללא היסוסים. בענין זה אין אצלי היסוסחם,

ואני נותן כסף לכל מי שעומד בקריטריונים האלה כרי שיוכל להגיע לאן שהוא צריך

להגיע כדי לקבל שם טיפול. ברור שבסופו של דבר אחיה בגרעון, ויאשימו אותי על

שנכנסתי לגרעון. אבל אני מוכן לעמוד בפני האשמה כזו ובלבד שלא אחזיר פניו של

אדם כזה ריקם, אף כי אנחנו כן משיבים ריקם פניותיהם של רבים אחרים שאינם

עומדים בקריטריונים האלה.

מעונות יום. כאשר יש אבטלה המשפחה מתגייסת לעזרה, וגם הנשים רוצות לצאת

לעבודה, ונושא מעונות היום עולה על הפרק, אבל יש פניות רבות בענין זה כי קשה

למשפחות האלה להחזיק ילד במעון יום תמורת תשלום של "400 או 500 שקל לחודש.

משפחה שמתקיימת מקצבה של ביטוח לאומי לא יכולה לעמוד בתשלום כזה, ובוודאי לא

כשיש לה מספר ילדים בגיל המתאים. הסכומים המוקצבים למטרה זו בכל ישוב הם

קטנים מדי, וצריך להגדילם כדי לאפשר לאשה לצאת לעבודה במידה והיא מוצאת עבודה.

אני מבין שחוק ערי פיתוח יוכל לתת פתרון רציני לבעיה הזאת. הבית חזה חוקק את

החוק, ואני מקווה שהוא מתייחס במלוא הרצינות לחוקים שהוא מחוקק.

ועדת העבודה והרווחה
היו"ר א' נמיר
זה היה חוק בלי שיניים, וזו היתה פשרה שהושגה. ברגע שאתה מחוקק הוק בלי

שיניים, אז שולט האוצר.
י' חזן
המועצה באופקים הגישה פעם בג"צ בענין הזה, והיה סיכום שייררו מהנושא.

אני לא פוסל אפשרות שעוד הפעם יגישו בג"צ בענין זה, בי זה חוק והמדינה חייבת

לקיים את החוק.

אני רוצה להעלות בעיה נוספת שאנחנו נתקלים בה. באשר נכנסתי לתפקידי, לפני

שנה בערך, היו לי 10 תקנים של עובדים סוציאליים, ורק ארבעה מהם היו מאוישים.

מצב האבטלה קשה וישנם עוד 6 תקנים שאפשר לאייש אותם. בדקתי מה הבעיה, ואמרו לי

שאף אחר אינו מוכן לעבוד תמורת משכורת כזאת, כי יש מקומות בהם משלמים יותר.

אני יכול להגיד לכם שנכון להם מאויישים אצלנו כל התקנים לעובדים סוציאליים,

מפני שהגדלתי את משכורתם ב-%50 לפחות. עובר סוציאלי אצלנו מקבל היום 1,500 שקל

נטו לחודש, פלוס עוד כמה דברים. לפני כן עמדה משכורתם על אךף שקל. אחרי

שהגדלתי את המשכורת שלהם התחילו להגיע אלי עובדים סוציאלים מכל מיני מקומות.

מובן שכל זח נעשה על גב הרשות המקומית. אבל מה יכולתי לעשות? האם אתם

מאמינים שהייתי יכול לעבוד עם 4 עובדים סוציאליים בלבד כאשר לישוב כמו זה שלנו

דרושים לפחות 10 עובדים סוציאליים? גם משכורת של 1500 שקל לחודש איננה משכורת

הולמת לאדם שלמד באוניברסיטה והכניס עצמו לתפקיד הזה של עבודה סוציאליית שאין

עמה עונג רב.כאמור, ההוצאה הזאת נופלת על הרשות המקומית. אני יודע שהמדינה

איננה גמישה בענין הזה, אבל בערי הפיתוח צריך לתת פתרונות לנושא כזה, והוא

הדין לגבי מורים. זה נושא ממלכתי שהרשות המקומית הלא זו שמתמודדת אתו ומוצאת

פתרונות משלה, ונכנסת לגרעונות ואז היא באה לבכות במשרד הפנים. אז כשאנחנו

באים לבכות כדאי שתדעו שאיננו זורקים את הכסף סתם כך בחלל, אלא עושים בו דברים

חשובים.

העליתי מספר נושאים כואבים, והייתי רוצה לסיים בנושא העליה. לא קלטנו

עדיין הרבה עולים. אמנם יש אצלנו מספר דירות ריקות, אבל משרד הקליטה הקציב

אותן לקבוצות של רופאים מברית המועצות, ולא איפשר לי לקלוט עולים אחרים. עד כה

הגיעו אלינו שלוש עולות, שתים מהן קשישות, וכל השלוש בודדות, ואני מקווה שמשרד

הקליטה אינו מתכונן לשלוח אלינו רק את העולות הקשישות והבודדות.

יש לי הערכה רבה למר סלאבין כמנכ"ל השמרר, שהוא כלכלן טוב. הייתי רוצה

להשיא לו עצה קטנה וידידותית, שלא יהיה כל כך כלכלן בתפקיר הזה, כי יש די

כלכלנים באוצר ובבנק ישראל, החוסמים כמעט כל הצעה. התפקיד שהוא ממלא אינו

תפקיד לכלכלנים. אני רוצה שהמכנ"ל יבין אותי כשהוא יושב אתו ושלא יסתכל רק על

הצר הכלכלי של הענין, ושיהיה רק 10% כלכלן ו-90% איש רווחה.
ני לב
קודם כל אני רוצ-ה לציין שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם המשרד והיחסים

בינינו הם טובים. ואני רוצה לציין כל הדברים שאני מתכונן להעלות כאן אינם

בחילוקי דעות עם המשרד.

רוב שירותי הורוחהל, גם אלה שקוצצו תקציבית, מקויימים למעשה עד לרגע זה

על חשבון הרשויות. אנחנו רק דואגים מפני שזה לא יכול להימשך כך, ואנחנו חיים

בהרגשה שזה עומד על סף התמוטטות, גם מהסיבה שהזכירו כאן חבירם, שיש דברים

שבכלל לא נלקחו בחשבון, כמו הגדלת האבטלה וקליטת העלייה.



יש לזה עוד סיבה אחת, שלדעתנו, ובצדק, משרד הפנים לא מאפשר לרשויות

המקומיות, ובעיקר לאלו שקיבלו תמיכה לכיסוי הגרעונות שלהן, לעשות נרעונות

נוספים. אי אפשר לקיים את הנושא הזה על חשבון גרעון של הרשות הנ?קומית. יש 232

רשויות מקומיות, כולל איזוריות, רק אחת מהן היא תל אביב, ו-231 אינן תל אביב.

90 מהן נמצאות בהסדר כיסוי הגרעונות, והן לא תוכלנה לתת את השירות הזה על

חשבון גרעון של הרשות לפי החלטת האוצר. אבל יש הפרות הסכמים אתן.

במשך שנים נשא המשרד ב-100% של הוצאות החזקת ילדים במוסדות. תחת לחץ

ומתוך הבנה הסכמנו להקטין את השתתפות המשרד ל-92%, בתנאי, אותו העמיד נדמה לי

המשרד בעצמו שאחוז מסויים מהכסף הזה הולך לקרן לשיפוץ מוסדות ילדים. מאתנו

לקחומזה קרוב לשנה את הכסף בשביל הקרן הזאת, והמשרד לא מעביר את הכסף, והקרן

הזאת לא הוקמה. הודיעו לכל הרשויות שהנה יש קרן וביקשו שיודיעו על אובייקטים,

והמצב כיום הוא כזה שאנחנו מוצפים באובייקטים, אבל הכסף לא הועבר.

מהותית נדמה לי שהדבר הכי חמור זה אי העברת הכספים שלא מתקציב המשרד.

הביטוח הלאומי, למשל, מקציב מקצבת הנות כסף שצריך להחזירו לרשויות המקומיות.

מרכז השלטון המקומי יחד עם המשרד החליט להקים לזה קרן לשיפשור התנאים למפגר

בארץ. הקרן הזאת עשתה הרבה מאד. לקרן הזאת יש ב-320 אלף שקל לחודש, ושנה שלמה

החשב של משרד העבודה לא העביר את הכסף הזה. זה לא כסף של המשרד, זה לא תקציב

המדינה; זה כסף שלנו, והמשרד לא מעביר את הכסף. היום יש ישיבה של הנהלת הקרן,

שזו שירת הברבור שלה, כי אין לה גרוש.

אני מאד שמח לשמוע של-990 מפגרים יהיה מקום, אבל אינני יודע איפה. כי

הקרן הזאת נמצאת בלחץ של עשרות פרוייקטים בשביל ליצור מקומות קהיתיים, והיא על

הפנים והיום היא תתחסל, וחכסף מונח לו. אותו הדבר לגבי כספים שהביטוח הלאומי

צריך להעביר אלינו בשביל התקנים של חוק ביטוי סיעוד, בשביל ההסכם שאיננו

מרוצים ממנו כי אנחנו חושבים שזה מעט תקנים. אבל הכסף לא מועבר.
היו"ר א' נמיר
האם ההסכם קיים והחום" שמעתי שההסכם לא חתום. האם הוא חתום, או לא?

י' חזן;

אני לא יכול להגיד בדיוק, נדמה לי שאני חתמתי, אני חושב שהוא חתום, אבל

הכסף לא מועבר. כאשר האוצר לא מקציב כסף, אנחנו פונים אליכם ומבקשים מכם ללחוץ

עליו בנדון. אבל שהמשרד יחזיק בכסף זה פשוט דבר שלא יתכן שיקרה.

בנושא של מעונות יום וצרכים מיוחדים נודע לנו תאמול, או שלשום, שדברים

שכבר תוקצבו בוטלו. ביטלו את הציקים, והמסכנים לא יקבלו את הכסף. המשרד פשוט

ביטל את הצ'קים. הענין מוכרח להגיע להתמוטטות, ואי אפשר להשאירו כך. גם אצלנו

חושבים שהמקסימום החסר לשנה מסתכם ב-140 מיליון שקל. אבל אפילו אם זה פחות

מהסכום הזה, זה בכל זאת פסיק שבפסיק מתקציב המדינה.

י' צבן;

אנחנו נמצאים במשבר חברתי, במשבר כלכלי, במשבר מדיני ובמשבר בטחוני,

והצרה הגדולה היא שאנחנו נמצאים כרגע בין מלכויות. גם כאשר יש ממשלה מן המנין

היא לא מתמודדת עם הדברים, והיום זו במפולת ממש.

משרד העבודה והרווחה איננו הכוח הראשי בחזית הזאת. הוא החלק המאסף, הוא

מטפל בתוצאות של התהליכים הכלכליים והחברתיים. הוא לא יוצר אותם. אבל דווקא

משום שהוא החלק המאסף אנחנו חייבים לעמוד על המשמר. אם נם כאן המערכות לא

יפעלו כמו שצריך אז המעט שניתן לעשות, לחבוט את הצלקות, גם זה לא ייעשה.



הטענות העיקריות שלי אינן מופנות אל השר הנוכחי ואף לא אל המנכ"ל הנוכחי,

אנו חייבים להפעיל לחץ אדיר למסדר את הדברים במשרד הזה, לקבע אותם ברמה

מקצועית כדי שהדברים האלה לא יחזרו ויעלו שוב בכל קדנציה בטלטלות בלתי

אפשריות כאלה.

ההערה הבאה שלי מתייחסי להסדרי האוצר והכנסת. אסור לכנסת למחול על כבודה

ועל סמכותה, והיא צריכה לעמוד על כך שיכבדו את ההלטותיה. אני לא מדבר על

החלטות דקלרטיביות המתקבלות במליאת הכנסת ברוב מקרי. אני מדבר על החלטה של

ועדת הכספים של הכנסת, אפילו אינה מוצאת חן בעיני מישהו. כאשר "המצפון הרע"

של אנשים בוועדת הכספים הכריח אותם להצביע בעד אותם 31 מיליון שקל, אחרי

שהעבירו מאות מיליונים של כספים יחודיים, כאשר מדי יום אנחנו קוראים בעתונים

על שערוריות אדירות הקשורות בזה, אז על זה האוצר ירכז את המאמצים שלו, ולא על

אותם מאות מיליונים? על אותם 31 מיליון שקל מתמקח האוצר ומנסה להפחית את זה

ל-14 מיליון שקל בלבד.

אדוני השר, אתה אומר שאנחנו כבר לא מדינת רווחה. בהשוואה לעולם שאנחנו

רוצים להיות שייכים עליו מבחינת המושגים טרם הגענו להיות מדינת רווחה, וכאשר

חשבנו שסוף סוף התקרבנו לזה פתאום אנחנו נופלים על הרצפה.

ניקח לדוגמה תא הילדים המפגרים. אני מברך על התכניות בדבר אותם 900 ילדים

מפגרים. במסגרת טיפול יום קהילתי זה יכול להיות שינוי משמעותי בהשוואה למצב

הקיים. אבל האמת היא שמתוך שיקולים שיש בהם גם הגיון מנקודת ראות של האוצר זה

בא במקום התמודדות עם הבעיות היותר קשות של השמת הילדים האלה במוסדות לילדים

מפגרים.אני מציע לכם להכנס לבקר משפחה שיש לה ילד מפגר ושבמשך שנים מחכה

להשמתו של הילד המפגר, והבעיה שלה לא באה על פתרונה. מי שטיפל בנושא הזה שמע

את הזעקה קורעת הלב של המשפחות האלו.

אני מודיע לאוצר שנאפשר לו לטפל בסידורם של אותם 900 ילדים מפגרים, פלוס

0 או 150 - שמענו מספרים שונים בענין זה - אבל זה לא ייגמר בזה. לא יהיו כאן

חיים שקטים בנושא הזה.

שאלה לי אל הרשויות המקומיות. לבנו אתכם, אבל אתם צריכים לתת תשובה

הגיונית מול הטענות בענין, אי אפשר לעשות תקציב שבנוי על בלון, תקציב הוא

תקציב. איך אתם מציעים תקצוב על פי תקנים, והכנסת מצביעה לא על תקני אישפוז,

אף שהיא לוקחת את זה בחשבון, ויכול להיות שצריך לעבור לשיטה של רזרבה יותר

גדולה לדברים אלה, כדי לאפשר יותר גמישות. אבל גם כאן מוכרחים להציע הצעות

שאפשר לבצען,

י' חזן;

המינימום הוא ביצוע 1988.

י' צבן;

הערתי הבאה היא בנושא העללה. בשבוע שעבר התפרסם שילדים חריגים וילדים

מפגרים מממשפחות עולים שהגיעו לארץ הושמו מיד במוסד. מצד אחד אנחנו מברכים על

כך שאנחנו גאים על כך. וכי אפשר היה לנהוג אחרתתת? העולה עוד לא מכיר את הארץ,

רק היום הגיע, אז האם אפשר להעמיס עליו בשלבי החתארגנות הראשונה שלו גם את

העומס של הילד המפגר? אבל מה אנחנו משדרים למשפחה הישראלית שהיא ילידת הארץ

וששבניה שירתו בצבא ונתנו הכל לארץ הזאת והיא לא מסוגלת למצוא סורר לילד המפגר

שלה? מה אנחנו אומרים למשפחה כזאת? אנחנו מוכרחים ליצור אצל ההנהגה הלאומית

שלנו את התפיסה הנכונה לגבי סדרי עדיפויות, וזאת הבעיה העיקרית, ואנחנו יודעים

שאין מדובר חלילה באנשים רעים,



אני יודע שלא לכל העמדות שלנו יש כיסוי מבחינה כלכלית, אבל אני גם יודע

שאנחנו חייבים להיוון המשוגעים האומרים, טלא מענין אותנו אלא הסידור של

המפגרים, של הנכים וכוי. במשקל המאזניים בין האילוצים התקציביים האמיתיים

הקיימים, ובין סדרי העדיפויות המשובשים, ובין האטימות לפעמים של מי שמופקד על

הביצוע האומר שהוא לא יכול יותר, אנחנו חייבים להיות המשוגעים האומרים שוב

ושוב ששום טעון תקציבי או אחר לא מעניין אותנו, ושאנחנו לא מוכנים לכר שבחברה

שלנו קשיש ייזרק לרחוב, ילד מפגר יוזנח ונכה לא יקבל את המגיע לו. לא מענין

אותי מהיכן תשיגו את הכסף ; תשיגו אותו מן הגורן או מן היקב, ובלבד שתשיגו

אותו, ואז להיה איזה שהוא איזון בין הצרכים החברתיים ובין האילוצים הכלכליים.
ש' עמור
שמחתי לשמוע את הסקירה המאלפת של המשרד. מתוך קשרי העבודה שלי עם מנכ"ל

המשרד אני יכול להניד לכם שה גישה שלו איננה כלכלית כל כך. אני שמח שגם השר

נכנס מהר לעבודה של המשרד והוא מקרין לא רק ידע אלא גם רגישות.

אתחיל בענין הקשישים. העוים הקשישים יעברו תוך זמן מסויים למעגל הרגיל של

משרד הרווחה, ואני שומע שאחוז הקשישים באוכלוסיית העולים הוא הרבה יותר גבוה

מאחוז הקשישים באוכלוסייה הישראלית כיום. אומרים כי למעלה מ-16% מהעולים הם

קשישים, ומובן שמדינת ישראל צריכה להערך לקראת זה.

בנושא הפנימיות שמענו את האמת הנוראה שאין פתרון לרבים הזקוקים לפנימיות,

ואני מציע שהוועדה תקיים דיון חוזר בנושא הכאוב הזה.

פרוייקט שיקום השכונות מתקשר גם לעלייה. פרוייקט השיקום נמצא לפני סיומו

ברוב הרשויות המקומיות. לי למשל נותרה עוד שנה וחצי. הפרוייקטים האלה, שהיו

בחסות הקהילות או הסוכנות היהודית, הם למעשה פרוייקטים ממלכתיים בהיותם קשורים

קשורים במצוקה ובעוני ובצורך בשיקום. ועכשיו צריכה הממשלה להערך לקראת מצב בו

היא תצטרך לטפל בפרוייקטים הממלכתיים האלה, אחרת האסון ההברתי יילך ויגדל.

ועוד משפט בענין העולים. חזרתי אמש ממגדל העמק ושמעתי שם, כמו ששמעתי גם

במקומות אחרים, שמתחילה להיות תסיסה על רקע מציאות מסויימת שהשתקפה גם בכתבה

בטלוויזיה על אותו צעיר ממשמר הגבול מכרמיאל שנאלץ לפנות את דירתו השכורה מפני

שבעל הדירה דרש שכר דירה יותר גבוה, מפני שבגלל העלייה המגיעה כיום לארץ הוא

גם יכול לקבל שכר דירה יותר גבוה. וכך מתחילים להתעורר תסיסה ורגשות לא טובים

בין זוגות צעירים לבלן עולים. הזהרתי מספר פעמים מפני קיומה של הפצצה הזאת של

עימות מילולי, שעלול להתפרץ גם לעלמות פיזי, בין עולים לבין ותיקים בארץ.

אני אומר שאותה ממשלה שמצאה ארבעה מיליארד שקל, ואף למעלח מזה, לצורך

שיכון העלייה, וכולנו מברכים על כך, לא יכולה להיות מורשעת בזה שלא תקצה את

המיליונים המעטים הרדרשים לנושא החבתרי. אני חושב שהוועדה הזאת צריכה לתת את

הדעת לנושא הזח המחייב פתרון, ויפה שעה אחת קודם.

ע' פרץ;

אני רוצה להתחיל בנקודה המרכזית שתקבל משמעות מאד מאד חמורה בחיי חיום

יום שלנו, וכוונתי למפגש בין הטיפול בקליטה לטיפול במצוקות רבות-שנים. ההשלכות

אינן באות לידי ביטול רק בעצם היצירח של האווירה שלכל גורם במדינת ישראל יש

היום אליבי. כל מי שתדבר אתו היום בנושא הזה יגיד לך.- סליחה, היום עוסקים

בעלייה; סליחה, עוסקים בקליטה. וזה לא דבר פשוט, מכיוון שכל אותן אוכלוסיות

שמוגדרות כאוכלוסיות רווחה נכנסו למצב שאפילו זכות הזעקה ניטלה מהן. כי כאשר

אתה מעז חלילה לזעוק, נ?יד קופצים עליך וטוענים כלפיך: אתה נגד עלייה, אתה נגד

עולים. ועוד מעט יעשו מזה ענין עדתי ויטענו שהספרדים יוצאים נגד קליטתם של

הרוסים. ויוצא שלקחו ממך לא רק את הזכות להאבק, אלא גם את הזכות לזעוק.



ראשי הרושיות מקומיות שהצליחו בעבר לגייס כספים בחו"ל, יתקשו מאד לגייס

היום כספים גם אם ירבו להסתובב בחו"ל, מניוון שכל הקחילות ברחבי הועלם קיבלו

הנחיה, מוצדקת לדעתי, לעסוק בחודשים הקרובים בקליטת עלייה בלבד. ובל קהילה

מבטלת את הקצבת הכספים שנהגה להקציב בעבר לסעיפים שונים אחרים ומקדישח הכל

לקליטת העלייה. אינני נגד הענין, אני רק קובע עובדה. אני לא יכול לבוא בטענות

אל התורמים שממשיכים להקציב את תרומתם האישית.

השר צריך להיות מודע לעובדה שהוא נכנס לתקופה בה האבטלה גוברת והולכת,

וזה נ?שפיע על מצב האוכלוסיות החלשות, וצריך להיות מודע גם לקונפליקט שנוצר על

רקע זה בין הקולטים לנקלטים.

אני רוצה עוד לגעת במערכת יחסי הגומלין שבין הרשויות המקומיות לבין משרד

העבודה והרווחה. כולנו י ודעים שראשי הרשויות המקומיות עומדים בקו הראשון של

ההזית, נפגשים יום יום עם האוכלוסיה החלשה, והם חייבים לתת לה תשובות. הקשיש

לא יגיע אל משרד העבודה והורוחה, אלא בקהילה של הרשות בה הוא חי, וכן גם המפגר

מסתובב ברחובות של הרשות המקומית שבה הוא חי. לכם ראשי הרשויות המקומיות

חייבים לתת את התשובות לאנשים האלה, ואין להם הזכות לחשוב בדרך שונה. ראש

הרשות המקומית לא יכול להרשות לעצמו להגיד כי בהתאם לתקציב העומד לרשותו הוא

זורק עשרה מפגרים לרחוב, ועשרה מפגרים הוא מכניס לטיפול קהילתי או אחר.

משרד העבודה והרווחה צריך לאפשר לראשי הרשויות המקומיות לקבל החלטות

בנושאים אלה. מעטים הם ראשי הרשויות המקומיות שיקבלו החלטה, כמו זו שקיבל

יאיר חזן, לאייש את בל התקנים גם כאשר צריך להגדיל לשם כך את גובה המשכורת

המשולמת. אבל צריך לפחות לאפשר להם לנהוג בצורה קצת שונה, כך שאם ראש הרשות

המקומית אינו יכול לאייש 10 תקנים שיש לו, מפני שבמשכורת של 1000 שקל לחודש

אינו יכול להשיג את האדם המתאים, יהא רשאי להחליט להגדיל את המשכורת של עובד

סוציאלי, ולקלוט 6 עובדים סוציאליים במשכורת גדולה יותר על חשבון 10 התקנים

שיש לו. אם לא יצליח לאייש את 10 התקנים, ואף לא 0 מתוכם, קילמת סכנה שבשנה

הבאה יקצצו לו את כל התקנים בטענה שממילא לא אוישו.

אני מקווה שהשקט שנוצר לאחרונה באשר לזעקה ששמענו בחודשים שלפני ההחלטה

על תקציב המדינה, בכל הנוגע למפגרים ולמצבם של ילדים בפנימיות. איננו שקט

מלאכותי, שקט של תחילת שנת תקציב; אני מקווה שזו לא זעקה שמישהו שומר אותה על

אש נמוכה, ואחר כך נמצא עצמנו מתעוררים מול משבשר גדול יותר מזח שהיה ושקיים

היום.

אני מאחל הצלחה גם לשר וגם למנכ"ל המשרד.
היו"ר אי נמיר
אין כמעט ישיבה של הוועדה שבה אינני אומרת למנכ"ל המשרד, בחצי-צחוק, שקרה

לו דבר שהלוואי והיה קורה לדוד בועז הממונה על התקציבים, כאשר מאיש כלכלה

שאצלו הכל סדור על פי מה שלמד באוניברסיטה, הוא עבד להיות האיש שמנהל את משרד

העבודה והרווחה, שהוא משרד שאדם בלי לב ובלי נשמה מיוחדת לא היה יכול לעבור

בו, ומי שהוא כלכלן בלבד לא יחזיק בו מעמד אפילו לא דקה אחת. המעבד שעשה מר

סלאבין היה של יותר מ- 360 מעלות, ולוואי וזה היה קורה לדוד בועז, ואז לא היו

נשמעות מהחדר הזה המריבות שיש לי עם צמרת האוצר.

גאל נעשה לעצמנו חיים יותר מדי קלים. למדינת ישראל יש סר של תקציב. נכון

שהיום אני נמצאת באופוזיציה באופן רשמי, אלב האמינו לי שמיום שאני הברה בכנסת

אני מרגישה עצמי באופוזיציה. כי אני עוסקת או בחינוך, או בעבודה וברווחה, או

בבריאות. ואי אפשר לראות את מה שקורה בתחומים האלה, ולשתוק.



למדינה שלנו יש תקציב של פחות בחמש השנים הבאות הוא לא ישתנה מהותית. %40

מהתקציב זח תשלום חובות, %22 הוצאות בטחון, %18 לתפקוד משרדי הממשלה השונים.

וגם אם אני חושבת שחלק מהמשרדים יעבוד בצורה טובה יותר עם מחצית מספר הפקידים

המועסקים בו, האם במצב האבטלה של היום אוכל להטיף לזה? אני גם לא מאמינה

שלמישהו יש כוח לעשות סדר בממלכה. יש בסך הכל %4 תקציב פיתוח. בשביל כל

המדינה, ונשארים 16% לכל שירותי החברה: לחינוך, לבריאות, לרווחה, לעבודה

ולשיבון, כאשר 8.5% מזה הם תשלומי המוסד לביטוח לאומי. זה מה שיש.

כל השנים הייתי חסידה של שירותים אוניברסליים, ולא מעניין אותי איך

קוראים לזה. אבל אני רואה מה קורה לנגד עלני: מ' שחזק, מתחזק; מי שחלש, הולך

לבל הרוחות. ואני יבול להביא דוגמה מעצמי; אני מקבלת קצבת אלמנה, ואני לא

חושבת שיקרה לי משהו אם לא אקבל את קצבת האלמנה שלי.

לעשירונים העליונים, נ?השמינל ומעלה, משלם המוסד לביטוח לאומי 2 מיליארד

שקל בסך הבל. אני לא בעד עשיית חייים קלים לאוצר, בי אני מכירה אותו היטב, ולא

משנה מי שר האוצר, כל עם כולם יש לנו ויכוחים. לא אגיד לאוצר לעשות את המהלך

הזה, אלא אנחנו חייבים להגיע לחקיקת חוק של שר שירותי רווחה, שלא יהיה חוק כמו

החוק של ערי הפיתוח, שמראש הלה מס שפתיים, ולבן איננו חוק, או במו בחוק

הגליל וחוק הביצים וחוקים דומים אחרים, כאשר חברי הכנסת מכל המפלגות, כאשר

השתיים הגדולות מובילות, מתביישים ופוחדים מחברי המרכז היושבים למעלה ביציע,

שמא לא יצביאו בעדם לקראת הבחירות הבאות, מרימים ירים בעד החוקים האלה, כאשר

הם יודעים שהם מצביעים בעד דבר שאין לו שום סיכוי להצליח.

המצב לא יכול להימשך כך. שמעתי את הסקירה שלך, אדוני השר, ולוואי וזה

יצליח. אבל אני סקפטית. קשה לי להאמין שנצליח לסדר פאילו 300 ילדים, שלא לדבר

על 900. אבל הלוואי וזה יצליח, ואנחנו על כל פנים נעשה הכל כדי שזה יצליח.

בלי חשיבה אחרת בנוש הרווחה יהיה רע יותר לאלה שרע להם.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אנחנו לא נרפה ולא נרים ידים מהנושאים האלה.

אדוני השר, אנחנו נתכנס לישיבה אליה אזמין גם את דוד בועז וגם את נציגי השלטון

המקומי ונשב ביחד ככל שיידרש עד שנסיים את הנושא, ונדע איפה אנחנו עומדים, עד

שיגידו לנו מה יש ומה אין, ואת הדברים שיגידו לנו אנחנו נכתוב על הנייר, ונדע

בדיוק במה הולכים. כי ברור לכל כי אי אפשר להשאיר יותר את המצב כמו שהוא.

אנחנו נתאם את הישיבה אתך, אדוני השר. אגב, גם התעשיינים מחכים לישיבה

הזאת, בי גם אצלם המפולת היא נוראה, והם הגיעו למסקנה שבחדר הזה רוצים לעזור

להם. בי אנחנו יודעים שאם התעשיה תתמוטט האבטלה תפרח, והרבה דברים רעים יקרו,

וגם העולה יתכן מאד שיברח.

אנחנו לא מסיימים את הדיון. אתם תקבלו הודעה על מועד הישיבה הבאה. את

הישיבה הזו אני מפסיקה עכשיו, ומודה לכולכם על שהשתתפתם בה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11;15)

קוד המקור של הנתונים