ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 29/01/1990

הצעות לסדר; פנימיות, מעונות-יום, מפגרים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 112

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני, ג' בשבט התש"ן (29 בינואר 1990). שעה 09:00
נ כ ח ו
חברי הוועדה; אי נמיר -היו"ר

שי ארבלי-אלמוזלי נו

רן כהן

יצחק לוי

י' פרח

י' צבן
מוזמנים
סגן שר האוצר י' ביילין

שי סלאבין - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

י י קנדל - משנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה

אי סעדון - מנהלת האגף למעמד האשה ומעונות יום,

משרד העבודה והרווחה

ח' פוזנר - מנהל האגף לשירותים חברתיים,

העבודה והרווחה

ר' ליאל - סגן מנהל אגף השיקום, משרד העבודה והרווחה

מי פיירברג - איגוד העובדים הסוציאליים, נתניה

ז' פרידמן - איגוד העובדים הסוציאליים, תל-אביב

י' קופ - המכון למחקר חברתי

י' מילגרם - אגף התקציבים, משרד האוצר
רכזת מידע
י' גידלי
קצרנית
מי הלנברג
סדר-היום
1) הצעות לסדר

2) פנימיות, מעונות-יום,מפגרים



הצעות לסדר

הי ו "ר א' נמיר;

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבה הוועדה ומכריזה עליה

כישיבה פתוחה.

לפני שאנחנו עוברים לסדר היום שלנו אני רוצה לומר לסגן השר ששוב יש בעיה קשה

במד"א. הם על עברי פי פחת. אין כסף למשכורת במד"א.

לחבר-הכנסת רן כהן יש הצעה לסדר.
רן כהן
גברתי היושבת-ראש, בוקר טוב. בשבוע שעבר קיימנו דיון על הסכם הניידות, מרחק

מגוריו של קרוב משפחתו של נכה, אחרי פסיקה של בג"צ בנקודה היתה אהדות דעות,

מכל הכיוונים, בנוגע לפרובלמטיות של הקביעה שמרחק המגורים יהיה 100 מטר, גם

מבחינת הפגיעה הממשית וגם מבחינת הפערים שזה יוצר בין נכה לנכה. ראינו בעני ן הזה

לא רק את הפן הסוציאלי אלא גם את הענין הממשי והביצועי, וניסינו להגיע לאיזה שהוא

מודל, של ישוב, שכונה. אבל ההתפתחות של הדברים היא כאילו הוועדה נבחה לריק.

הודיעו שלמרות הכל נקבע שהמרחק הוא 100 מטר.

י' צבן;

הודיעו סופית?
רן כהן
כן.

מכיוון שבענין הזה חלה רק חובת התייעצות ולא מדובר כאן על הצורך באישור

הוועדה, יש סד - או שמקיימים חובת התייעצות ואז יש מרחק של 100 מטר, או שלא

מקיימים את החובה הזאת ואז גם המרחק הזה לא קיים והמצב שהיה נשאר ללא שינוי. זה

מצב בלתי נסבל.

אני חושב שזה תהליך לא נכון. אני חושב שמוכרחים להגיע עם כל הנוגעים בדבר

להבנה שחייבת להיות איזו שהיא אינטגרציה בין עבודה הוועדה לבין הגורמים המהליטים.

אי-אפשר להחליט החלטות אטומות סתמיות.

אני מציע שנפנה אל הגורמים הנוגעים לענין, שיידעו שיש לנו מורת רוח מדרך

ההחלטה. נזמן אותם לדיון חוזר בענין ונבקש מהם לשנות את ההחלטה, כי אחרת נעמוד

בפני מצבים שחובת ההתייעצות תהיה דבר פורמליסטי סתם, וצריך להיפטר מהוועדה. עם כל

הכבוד, זה לא רציני.

המצב הזה גורם בהכרח גם מורת רוח טבעית אצל האנשים שהלכו לבג"צ. הם כיבדו את

המשפט ובאו לבית המחוקקים, אלא שכאן הם קיבלו סתירת לחי.
י' צבן
אני מבין שההחלטה בירק ל-100 מטר היא שרירותית, מתוך הערכה תקציבית ותוספת

עלויות. איש לא מגן על זה עניינית. 100 מטר זה אבסורד, זו שרירות זועקת לשמיים.

אני לא הייתי בישיבה בעת הסיכום של הוועדה. אני מבין שהוועדה המליצה על 5

קילומטרים. אני מציע להציע לידידים שלנו מהאוצר שזה יהיה קילומטר, בשלב הזה,

כהוראת שעה, זה סביר וזו לא פריצה.



צריך לומר שהאלטרנטיבה תהיה יוזמת חקיקה ואין ספק שאז ההגבלות תהיינה הרבה

יותר גמישות.

הי ו "ר אי נמיר;

האיש שעתר לבג"צ הוא יושב-ראש ארגון הגג של הנכים. הוא הבין שהאוצר ההליט לא

להתייחס לחובת ההתייעצות.

אני אומרת לסגן השר, לפני שבאתי לוועדה הזאת נאמר לי שיש סעיף 200 שמחייב רק

התייעצות. בעבר, כאשר קוימה חובת התייעצות והוועדה חשבה אחרת ממה שהובא לפניה,

נהגו כמי שהציעה הוועדה. בקדנציה הקודמת הקפיד שר העבודה דאז, משת קצב, שחובת

התייעצות זו חובת התייעצות אבל האוצר, הביטוח הלאומי ומשרד העבודה והרווחה כל

אחד מהם עושה כרצונו. לכן היום אנחנו מקפידים, כשמדובר בחקיקה, שהכל יהיה באישור

הוועדה. זה גם גרם לכך שכל נושא, במסגרת סעיף 200, שבא להרע - אני לא מקיימת בו

את חובת ההתייעצות.

אנחנו דנו בנושא שהיה בפני בג"צ. הפסיקה לא היתר, די חריפה. הבג"צ, בפסיקה

שלו, לא דיבר אפילו על 100 מטר. כלומר, הוא לא קבע דברים ברורים בנושא הזה. נאמר

רק שזה לא בסדר. האוצר והביטוח הלאומי נאחזו בזה. אני אקיים שירה עם דודו

מילגרום, האיש שהיה כאן מטעם האוצר, ואציע לו את הצעת הפשרת. אם זה לך יילך -

אחזיר את זה לוועדה ונחליט מה לעשות.

פנימיות, מעונות-יום, מפגרים

הי ו "ר א' נמיר;

הנושא שעל סדר יומנו הוא פנימיות, מעונות-יום והמוסדות לב7פגרים, מה שאנחנו

קוראים חלק מהמערכת השירותית, שנמצאת במהלכי קריסה אמיתיים. בשלוש המערכות האלה

יש קיצוצים, ואפשר להוסיף להן נכים וקטיגוריות אחרות. אני רוצה לומר לסגן השר:

מה שקירה בנושא של הפנימיות, מעונות היום לילדי רווחה ובנושא של המוסדות למפגרים,

זה דבר נורא, שעוד מעט יביא לכך שהמצב בנושאים האלה אצלנו יהיה כמו במדינות

נחשלות בעולם. יש לפנינו רשימה שהביא לנו חיים פוזנר ממשרד העבודה והרווחה, מי

הס הילדים שאין להם שום אפשרות של סידור - בציון של הגיל, השם, המקום - הורים

נפרדו, אין קשר עם האם, האב מתקשה לתפקד, ילד נדחה על-ידי אביו, מוכה קשות, ילדים

עם חסכים, תפקוד לקוי של הורים, חוק הנוער לא מקויים.
י' צבן
חוק הנוער, זאת אומרת שהיתה פסיקה של בית- המשפט.

היו "ר אי נמיר;

כן . יש כאן אין ספור של מקרים שבית-המשפט קבע שחייבים להוציא אותם מהבית, אבל

העגלה נוסעת כאילו דבר לא קרה.

אני רוצה לומר עוד דבר, ואני אומרת את זה בצורה הזאת כאן בפעם הראשונה.

אנחנו בעד שכל ילד בישראל, ללא הבדל, יקבל טיפול שווה ודחיפות שווה בהתייחסות

אליו. לפי הנתונים של אוכלוסיית הילדים בפנימיות, לינואר 1989, אנחנו רואים

שאחוז הילדים הדתיים - שנמצאים בממלכתי דתי ובעצמאי - עולה על 48% מכלל הילדים

בפנימיות. גם אם אולי המצוקה במשפחות הדתיות יותר קשה, אני חושבת שזה לא כך,

הפרופורציה הזאת מעמידה אצלי סימן שאלה על אופן החלוקה.



היו לנו מספר דיונים על מעונות הילדים. לפני 10 ימים היו אצלי אנשי

מגדל-העמק. דווה אז שהתפוסה של ילדי רוור)ה, במעון של נעמת, היא 30%. ההורים,

שמצבם קשה, משלמים 60 שקלים. בעבר התשלום היה 30 שקל וקפיצה מ-30 שקל ל-60 שקל זה

מאד משמעותי. זה מחיר לחודש בעד ילד במעון.

ויש כאן תופעה חמורה מאד. כפטריות אחרי הגשם צצו כל מיני מעונות של כל מיני

גופים שאינם בפיקוח ואיש לא יודע מי נתן להם רשיון. בדרך כלל אלה מעונות של

גופים חרדייים שונים שמקבלים את הילדים בחינם או כמעט בחינם, כולל ארוחה בשרית

חמת - ואנחנו יודעים שלילדי רווחה זו הארוחה היחידה - עם הסעה הלוך וחזור

למעונות. אם נותנים לך את זח חינם, אז גם אם אתה יכול לעשות מאמץ לשלם 60 שקל,

וזה יקר מאד, תיקח את החינם. אלה מעונות שברוב המקרים אין עליהם פיקוח, כי לא

יכול להיות עליהם פיקוח. כל המערכת מתערערת. יש מעונות של ויצו, של נעמת, של

אמונה, מעונות לתפארת - בצפת, בדימונה, במגדל העמק - שלא מצליחים למלא עד כדי 50%

מהמכסה של ילדי רווחה. והיה סידור לגבי ילדים מאתיופיה, שהופסק. ויש קיצוץ של

כמה מאות ילדים, מטעם משרד העבודה והרווחה.

ובקרב המפגרים המצב יותר גרוע. אנחנו רואים שמערכת שירותי הרווחה קורסת לנגד

עינינו. אינני יודעת מאין העובדים הסוציאליים לוקחים כוח נפשי לעמוד מול המצוקה

של האוכלוסיות האלה, מצוקה ההולכת ומעמיקה ואין תשובות לתת לאוכלוסיות האלה. יש

שריפה והשאלה היא איך מכבים אורנה ולא נותנים יד לזריקת מאות ילדים לעולם שאין

ממ נ ו חזרה.

הבעיה היא בעיה של כסף, של סדרי עדיפויות, ואולי גם של יותר רגישות

לאוכלוסיות החלשות ביותר.

נשמע את דבריה של נציגת העובדים הסוציאליים.

מ' פיירברג;

בשבוע שעבר הבאתי בפניכם דוגמאות מאד קיצוניות, באיזה ילדים אנחנו לא מטפלים

היום - כולל ילד בן שנה שמשקים אותו לשכרה ואחר-כך מכים אותו מכות רצח. יש הרבה

מקרים של גילוי עריות וחבלות.

ילדים בסיכון, יש מספר כלים להתמודד עם הבעיה. העיקרון שמנחה אותנו הוא לנסות

להשאיר את הילדים, את הנכים ואת הקשישים, בקהילה, למצוא פתרונות בקהילה כדי לשפר

את מצבם בה ולהוציא אותם מהקהילה רק כשהם כשהם בסיכון גבוה. כשמדברים על ילדים

שצריך להוציא אותם מהבית, זה לפנימיות ומשפחות אומנה, חסות. עד היום החלוקה

התקציבית היתה 75% הממשלה ו-25% הרשות המקומית. היום זה הפוך - 75% הרשויות

המקומיות ו-25% הממשלה. עכשיו אני מקבלת מראש עיר תשובות "אין תקציב", ואנחנו

צריכים לקחת על עצמ נ ו אחריות.

הבאתי לכאן תמונות של שריפה של בית - האם נפטרה בגלל השריפה, הבת הבכירה

פצועה קשה, יש ילדים קטנים.

הי ו "ר א' נמיר;

הילדים סודרו .
מי פיירברג
בבתי-מלון. ילדה אחת נפגעה. השאר סודרו בבתי-מלון. המשפחה נשארה בלי ציוד

בסיסי. אנחנו מתמודדים עם הדברים האלה. אנחנו יודעים שהאנשים האלה ביקשו גז ולא

קיבלו , מחוסר תקציב.



יש הנושא של מעונות יום. היתה מכסה של 420, הורידו ל-360. חרגנו ב-40. יש

60 ממתינים. לא מאפשרים למשפחות לנסות לצוף. פעם היו 8-7 קריטריונים לסידור

ילדים במעונות יום. היום זה רק ילדים בסיכון. אשה שעובדת במשק בית - זה לא שייך

למשרד הרווחה כי זו לא משרה מלאה. מאחר שלא מאפשרים למשפחות האלה לצוף, זאת אומרת

שמרערים את מצבם, זה גורם למעגלים נוספים ואז יש יותר משפחות.

אנחנו מעוניינים לעזור לאמהות לתפקד, ויש סומכות חונכות. אם לילדה בגיל

שנתיים, הילדה לא אילמת אבל היא לא מדברת. מתוך שיחות עם האם מסתבר שהיא לא

דיברה עם הילדה, כי הילדה הרי לא מבינה. אשה כזו צריך להתחיל לחנך כדי שתדע לתפקד

כאם. הילדה של אותה אשה היינה מפותחת אבל היא לא דיברה, ילדה בת שנתיים. התפקיד

של סומכות חונכות ללמד את האמא שלא קונים וידאו אלא קודם כל קונים ילקוט לילד.

הכלי הזה של סומכות חונכות איננו יותר. והרבה ילדים שנמצאים בסיכון, יש להם חסך

אנחנו רוצים שהם יהיו במסגרת של אומנה יומית ורק ישנו בבית, וזה תוך תוך חינוך של

ההורים להיות הורים, כי אפילו לנשיקת לילה טוב צריך לחנך את האמא.

קיבלנו 138 אלף שקל אבל בחודש דצמבר היה גרעון של 121 אלף שקל. עיריית נתניה

משתתפת היום ב-75% של אומנה יומית. אם נמשיך בכך נגיע לגרעונות. הפסקנו את הכלי

הזה.

מועדוניות, זה פתרון להוציא ילדים מהבית. אחרי הלימודים בבית-הספר הילד מגיע

למועדוניה ושם הוא מקבל ארוחה חמה. ומה אומר האבא? - אתם מרגילים את הילד שלי

לאכול ארוחה חמה, דבר שהוא לא היה רגיל לו .

המועדוניות האלה מתוקצבות לא ריאלית, ובסעיף של ילדים נזקקים אין לי כדי לתת

לילד. במסגרת תפקידי כמנהלת השירותים החברתיים בעיריית נתניה, אני ממונה על

חינוך, על קליטה, על בריאות. אם אשקיע בחינוך בילד אבל יהיה לא חסך - ההשקעה שלי

לא תעזור. אם הוא יחזור מבית-הספר לבית הרוס - שום דבר לא יועיל.

ואני יכולה להוסיף ולתת דוגמאות מהנושאים שאני חולשת עליהם.

ילד מגיע לבית-הספר ללא ספרים. עשינו מבצע לחלוקת ספרים ישנים. לא מונעים

מילד לקבל ספר אבל מונעים ממנו לקבל תעודה. ילד שבסוף יושנה, אחרי שהשקיע ולמד,

לא מקבל תעודה כי ההורים שלו לא שילמו - מה עובר עליו? כשהוא לא נוסע לטיול -

איזה מישקעים יש בו, איזו שנאה. מישהו נותן את הדעת על כך? פעם הוצאתי עפרונות

- היתה התנפלות.

ולנושא של נערות במצוקה. גילויי עריות אנחנו מוצאים בכל שכבות האוכלוסיה.

נערות כאלה צריך להרחיק מהבית. אין מכסה. נערות במצוקה - צריך להעלות את הדימוי

שלהן. יש נערות עם שיניים מקולקלות, שיניים קדמיות שחורות מריקבון אבל תקציב

לתיקון שיניים - אין דבר כזה. אני מוצאת פה תורם, שם תורם, אבל כמה אפשר לבנות

על תרומות?

אני חושבת שהפכנו להיות חברה צבועה. אנחנו אומרים לא לנטוש ילדים נכים

בבית-החולים, מפעילים עובדים סוציאליים ואומרים להורים לסמוך עליהם, אבל כשמגיעים

הביתה - שום עזרה. זו קטסטרופה. יש ילד מפגר וצריך להתמודד. אנחנו לא יכולים

לעזור להם באגורה שחוקה.

חוק חינוך חובה למפגרים - אי-אפשר להפעיל אותו.

אדם רגיל שיש לו כלב, הוא רוצה לנסוע לחוץ-לארץ - יש בית הבראת לכלבים. הורים

לילדים נכים, יש להם בית הבראה? אמרנו, נקים בנתניה נופשון, נאפשר למשפחה,

שמתמודדת 24 שעות ביממה, לנשום פעם בשבת. הייתי צריכה לרוץ לג'וינט, וקיבלתי קצת.

ממרכז השלטון המקומי - קיבלתי קצת. בביטוח הלאומי אמרו, בתנאי שמישהו יתחייב

להפעיל 5 שנים. אין כזה. כך צריכים להקים מסגרת של נופשון? בתי הבראה לכלבים יש;

לילדים כאלה, להוריהם - אין.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
למה אתם שותקים כל הזמן ומשתיקים את הדברים?

מ' פיירברג;

אנחנו לא משתיקים.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

המצפון שלכם צריך לזעוק.

מי פיירברג;

המצפון שלנו זועק ולכן יש שהיקה במקצוע. מאז 1972 אני עובדת במערכת הזאת. מצב

כמו הי ים לא היה.

אנהנו מכניסים אנשים למסגרת "מעש". צריך לקלוט גם מהפריפריה. קולטים גם מעבר

למכסה. אנחנו מדברים על ילדים בני 35-30. אפילפטים, שלא שולטים על הסוגרים. הם

מקבלים ארוחת צהריים על חשבון-העיריה. באמצע השנה נוצר גרעון, כי אין הסף.
והסעות
יש 4 מפגרים, כולל 2 עולות הדשות, שנשארים בבית כי אין אפשרות להסיע

אותם ל"מעש", כי נגמר תקציב ההסעות ל"מעש".
וקשישים
אהד החוקים היפים הוא חוק ביטוח סיעוד, אבל עדיין יש אוכלוסיית

קשישים שלא נכנסת לקטי גוריה שקובע ההוק הזה, אין תקציב עבור המשפחות שלא בדיוק

נכנסות לקטיגוריה של חוק הסיעוד.

יש לנו 7 מקרים - אני מדברת על החודשיים-שלושה האחרונים - אחרי מותן של 7

נשים ממחלת הסרטן. הן השאירו ילדים קטנים. אני רוצה לספר על פקיד בנק שאמר: כל

השנים נתתי הכל. אני עם שלושה ילדים. את כל החסכונות הוצאתי על אשתי. תעזרו לי.

אם לא עכשיו, בשביל מה אני צריך אתכם? אין לי.

יש לי רשימה שאני לא מסוגל לקרוא אותה כאן. אני נחנקת.
ז י פרידמן
הדברים שהציגה אותם מרים, זו האמת ורק האמת, לא צריך להוסיף יותר. אפשר לעבור

מרשות לרךשות - זה המצב. אנהנו, בשירותי הרווחה המקומיים עומדים בקו הראשון.

אנחנו בחזית.

המצוקות היום יותר מורכבות, יותר קשות. היום יש מודעות. המצוקות יצאו מהארון.

אנחנו היום חסרים כלים, גם מוסדייים וגם קהילתיים. אנחנו, שירותי הרווחה, נופלים

היום בין הכסאות, יחד עם הפונים.

אין חקיקה ביחס לשירותי רווחה, למעט חוק ביטוח סיעוד. חוק הנוער - אנחנו לא

יכולים לממש אותו. חוק הסעד לא נותן לא כלים ולא שיניים. אין תקציבים. אין כבוד

למקצוע, אין כבוד לעובדים סוציאליים. אפשר לראות את זה בתלוש השכר. עובד

סוציאלי מטפל ב-150 תיקים של קשישים ומשפחות, איך אנחנו יכולים לעמוד מול הלחצים

והמצוקות? אנחנו עוסקים במסה קריטית של אוכלוסיה כשהתפקיד שלנו הוא לשמר את

האנשים בצלם, שלא יפלו. ויש אוכלוסיה שאנחנו רוצים לקדם אותה, שהראש יצוף מעל פני

המים.

ואם נעבור לנושא של הילדים בפנימיות ונדבר על סדרי גודל. בתל-אביב, למשל, יש

צורך לסדר 850 ילדים. המשרד מתקצב רק 700 ילדים. במונחים תקציביים זה סדר גודל של

13 מיליון ש"ח.



ילדים במעונות יום ומשפחתונים, שזה כלי לטיפול בקהילה, בתל-אביב יש צורך

ל-300ו1 ילדים ומשרד העבודה והרווהה מתקצב 920 ילדים. הבעיה היא קשה.

שירותים בקהילה - גם כאן יש צורך לסדר גודל של מיליון. המשרד יכול לתקצב,

במקרה הטוב, 230 אלף. זו המציאות.

יש בעיה של היעדר מסגרת. יש מוסד - אין מכסה. זאת אומרת, מישהו צריך לשלם.

וגם לי יש רשימה קשה של ממתינים לסידור, דוגמאות לא חסרות.

בתל-אביב ממתינים לסידור מוסדי מחוץ לבית, לאחר שכל הבדיקות נעשו, זאת אומרת

זו אוכלוסיה שאותרה, 51, מתוכם 31 בוגרים. לטיפול בקהילה ממתינים 35-30.

ואשר לנכים, שם הבעיה יותר חמורה. בארץ יש 3 מוסדות לאוכלוסיה בוגרת, מעל

לגיל 18. מספר הילדים הזקוקים לסידור הוץ ביתי - 29. מספר הנכים הבוגרים - 22.

וגם כאן אני יכול להביא דוגמאות קשות. אני יכול לספר על משפחה של אב בן 43, שמאז

1981 אין לו תעסוקה, הוא מבלה בשוטטות ונכנס לכלא לתקופות עד שנתיים. האם, בת 39,

מוזנחת, מוגבלת בשכלה. יש ילד בן 7 הסובל מפיגור קשה ומחסך. הילד מוזנח מאד, ללא

שיניים, לא רחוץ, ראשו מלא כינים. המציאות היא שלילד הזה אין היום מסגרת והוא

נמצא ברשימת הממתינים.

חוק ביטוח סיעוד הוא בעצם היחיד הנותן שירותים בקהילה, במסגרת של חוק.

בתל-אביב פנו, נכון להיום 3,768 . חלק גדול מהם לא קיבלו קודם שירות. אלה שנדחו הם

אנשים שקרובים מאד לקבל זכאות ויש גם כאלה שזכאים לקבל שירות בקהילה, אבל

התקציבים מאד מאד מדולדלים, כל המעמסה נופלת על העובדים הסוציאליים, וזו הסיבה

מדוע מוטלים 150 תיקים על עובד.

י' צבן;

יש פחות תקציב למקרים הגבולי ים.

ז י פרידמן;

ולתחום הדיור. אנחנו מדברים על אנשים שמשלמים שכירות סוציאלית, 1,000

די ירים.

ש י ארבלי-אלמוזלינו;

כמה הם משלמים?
ז' פרידמן
10-7 שקלים.

הי ו "ר א' נמיר;

יש מקרים ששכר הדירה שלהם הועלה מ-30 ל-60 שקלים.
ז י פרידמן
גם בתקציב הזה חלה נסיגה ואנשים חסרי ישע נדרשים לשלם דמי שכירות גבוהים

י ותר.

בשבוע שעבר הזכרתי את הנושא של סל הצרכים המיוחדים. אם נתרגם את הוראות

המשרד, הרי למשפחה נזקקת היינו צריכים לתת 3,800 שקל. אנהנו מסוגלים, בקושי, לתת

להם 120 ש"ח. עירית תל-אביב יכולה להוסיף 300 ש"ח למשפחה. במה אנחנו יכולים

לסייע כשמדובר בסל מצומק כזה?



יש מצוקה קשה. זו התקופה היותר קשה שידענו. אני חושב שצריך לא רק לתקן את

המעוות אלא לצאת ולזעוק בגלל מצב המור ביותר. כל יום שעובר המצוקה קשה יותר.

הי ו "ר אי נמיר;

נשמע את חברי הוועדה.
רן כהו
אהרי הדברים המזעזעים ששמענו כאן אני חושב שאנחנו צריכים לנסות לאמוד את

ההשפעה של המצב הזה, בהיקף הארצי שלו, ולבדוק מה המשמעויות של הענין מבחינה העתיד

ההברתי ומה המשמעויות התקציביות שלו.

לעניות דעתי, לא הצלחנו להעמיד חקיקה מקבילה ומערכת תקצוב מקבילה בין

אוכלוסיות הקשישים, שלהם יש חוק ביטוח סיעוד שבאמצעותו בכל-זאת קידמנו את מצבם,

לבין אוכלוסיות הילדים, שבהן, לעניות דעתי, אנהנו הולכים להפקרות בעתיד. זו

הערכתי בהסתכלות על כלל האוכלוסיה הזאת.

אני חושב שיש מה לשפר בחוק ביטוח סיעוד ובנושאים של גימלאות וקשישים. אבל אבל

הפער בין מה שנזקקים לו הילדים במצבי המצוקה הקשים לבין האוכלוסיות המבוגרות הוא

כזה שלעניות דעתי, אנחנו מפקירים את העתיד. זו בעיה קשה מאד מאד.

אני חושב שצריך להתחיל להאזין היטיב לתיאורים ולנתונים שמעבירים לנו העובדים

הסוציאליים והרשויות המקומיות. אני מודה שגם אני, שעוסק בזה הרבה מאד, סברתי

שמדובר, בכל הארץ, על אלפים בודדים של ילדים. זה לא נכון. להערכתי, מדובר היום

בכמה עשרות אלפי ילדים, מתוך אותה אוכלוסיית ילדים שקראנו עליה בדו"ח המוסד

לביטוח לאומי על העוני - 123 אלף ילדים מתחת לקו העוני. מדובר בכמה עשרות אלפי

ילדים במצב קטסטרופלי, וזה הדור הבא של עזובה, אלימות, פשיעה והידרדרות לתהום.

צריך לדעת שזה קי ים.

רבותי , נסתכל נכוחה על התקציב: קימוץ בהוצאה על הילדים האלה משמעותו צורך

בהוצאה ברורה בעוד כמה שנים, שתעלה עשרה מונים מההוצאה היום. כל שקל שייחסך היום

על טיפול הכרחי, נצטרך להוציא בגינו עשרות מונים בעתיד, וזו הגדרה כוללת. אני

מודה שזה דורש פירוט הרבה יותר מקצועי.

אני לומד עכשיו, אחרי שקיבלתי פתק, שרק בנתניה יש 600 ילדים מוכים.

יצחק לו י ;

בארץ יש מעל 100 אלף.
רן כהן
נתניה זו לא עיר שהמצב בה, מבחינה כלכלית, הכי קשה. זו לא עיר עם עזובה

נוראה. זו עיר עם שירותים קהילתיים, יחסית, טובים מאד. אם רק בנתניה יש 600 ילדים

במצב קשה מאד, ואתם מכירים את המקומות האחרים, אני רוצה שנזכור שכמה עשרות אלפי

ילדים שנמצאים במצב הזה יכולים להיות צבא האלימות בדור הבא, צבא ההשחתה בדור הבא,

צבא הפשיעה בדור הבא. זו תהיה קטסטרופה.

אני חושב שאנחנו, כבית מחוקקים, עומדים בפני קטסטרופה. אם פסיקות של בתי-משפט

לא יכולים להתקיים, זו התמוטטות של מערכת החוק. אם בית-משפט מחליט להפריד בין ילד

להוריו ולשים אותו במוסד ובגלל התקציב זה לא מתבצע, המשמעות היא חמורה מאד לגבי

מערכת המשפט. זו לא בעיה חברתית. זו בעיה באיזו מידה החוק שולט על התקציב. הפקרת

החוק, זה דבר חמור.



לעניות דעתי, לא מדובר בסכומי עתק. קיבצתי את כל הנתונים בנושא של ילדים

בפנימיות, ילדים מפגרים ומעונות יום. כל התקציב שבו מדובר לצורך המיידי בתחום הזה

הוא סדר גודל של 16-15 מיליון שקל וכ-5 מיליון למפגרים.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
לכל הצרכים?

רן כהן;

אני מדבר על תוספת. הישיבה הזאת תהיה הישיבה הפוריה ביותר שהיתה לנו אם יתנו

הצי מזה. צריך להביא בחשבון שזה מתקציב המדינה. אבל אני חושב שלמרות הכל צריך

ללחוץ שהעיריות ימשיכו להשתתף בסדרי עדיפות אחרים מהתקציבים שלהם. אי-אפשר לשחרר

את הרשויות המוניציפליות.

היו"ר אי נמיר;

כמה הצעת?

רן כהן;

16-15 מיליון תוספת לתקציב. אני חושב שעם זה אפשר יהיה לתת תשובות לחלק

מהבעיות האכזריות והקשות ביותר של ילדים שאנחנו דנים אותם או למוות או להשחתה או

לתת רמה. יש גבול כמה מדינה יכולה לשחק בפערים בין המשימות הלאומיות ההרואיות

לבין המצוקה שבה נמצאות שכבות אוכלוסיה.

אנחנו נמצאים בתקופה אדירה של קליטת עליה. כולנו רוצים שזה יהיה בעוצמה

גדולה ובהתרוממות רוח. אי-אפשר לקיים חברה שקולטת עליה ובאותו זמן תהיה בתוכנו

מורסה חברתית שאין לנו תשובה עליה. אלה אותם יהודים, אותם ילדים. אי-אפשר שבתוך

אותה עיר תהיה מצד אחד היחלצות אדירה לקליטת יהודים ובאותו זמן יהיו יהודים בתוך

עזובה נוראה. עלינו לראות מה המקורות לענין זה, ואני בטוח שיש מקורות. גם האוצר

הצביע על מקורות. צריך לעמוד בזה.

אני פונה לסגן שר האוצר, בדברים האלה צריך למצוא פרופורציות בין מטרות שצריך

לתת להן לבין מקורות שמהם צריך לקחת.

יצחק לוי;

הנתונים ששמענו ממרים פיירברג ומזאב פרידמן כמאפיינים את המצב בכל הארץ.

היו"ר א' נמיר;

אני הולכת לדקות אחדות לוועדת הכנסת כדי לערער על כך שחוק ההסדרים במשק יועבר

לוועדת הכספים. אני מבקשת שחברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו תחליף אותי עד שאשוב.
יצחק לוי
הנתונים ששמענו כאן הם מזעזעים. הערים נתניה ותל-אביב הם לא דוגמה למקרים

קיצוניים יותר. לא מזמן, כשהעליתי הצעה בנושא הנגב, קיבלתי נתונים ביחס לאזור

שאני גר בו. הנתונים באזור הנגב יותר חמורים. שם מדובר באלפי ילדים ולא במאות

ילדים. הנתונים של חבר-הכנסת רן כהן הם צנועים. מדובר על הרבה יותר ילדים, ילדים

במצוקה.



התקציב של משרד העבודה והרווחה מתוח. אי-אפשר להעביר מסעיף לסעיף, זאת אומרת

אי-אפשר להעביר מאוכלוסיה אחת לאוכלוסיה אחרת, כי פירוש הדבר פגיעה באוכלוסין? שממנה

לקחו. לכך צריך למצוא פתרונות לנושאים האלה.

אני רוצה להביע בעיה חריפה על כך שאיו שר עבודה ורווחה. אני מעריך מאד את

עבודתו של המנכייל, שעושה עבודה יוצאת מן הכלל, ואת עבודתם של עובדי המשרד, אבל

במדינה שיש בה בעיות חמורות, כשכל התשתית החברתית מתמוטטת, לא ייתכן שהממשלה תרשה

לעצמה שלא יהיה שר עבודה ורווחה.

נושא הילדים בסיכון. יש תכנית שעלותה 2.5 מיליון שקל. אני חושב שבסכום הזה

אפשר לשפר את המצב.
שי ארבלי-אלמוזלינו
מה זה "ילדים בסיכון"?
יצחק לוי
ילדים הסובלים מהתעללות פיסית בהם, או מהתעללות מינית, או מהתעללות נפשית,

או מהזנחה.

ואני מדבר לא רק על פנימיות. אני מתכוון גם להפעלת מקלטים ומוקדים. בוועדה

שעסקה בנושא זה הוצעה שורה של המלצות שאומצו על-ידי משרד העבודה והרווחה. אנחנו

מדברים על היערכות מקומית לטיפול בבעיה ועל מניעה. הוצאת ילד מהבית - זה במצב

חירום. יש דברים רבים שאפשר לעשותם לפני הוצאת ילד מהבית, אלא שהיום אין מערכת

כזו. אין מוקד ואין מערכת טיפולית, לא לילד ולא למשפחה. אין שום דבר. מי שעוסק

בנושא הזה אלה גופים מתנדבים. אין מערכת ממלכתית לפתרון בעיות הילד המוכה. המשרד

אומר שצריך סכום של 2.5 מיליון לנושא הזה.

אם לא נמשיך בעיסוק בנושא הזה, אני חושש שהוא יחזור וישקע שוב. היום יש

בקרב הציבור יותר עירנות לנושא הזה ולכן ניתן לטפל בו. אם זה ייפסק, כאילו לא

עשינו דבר וכל העבודה שהושקעה תרד לטמיון ונקבור בעיה שהיא סרטן בתוך המדינה.

אני פונה לסגן שר האוצר, לאשר סכום של 2.5 מיליון שקל לטיפול בילדים שמתעללים

בהם. אינני מאמין שאי-אפשר למצוא את הסכום הזה של 2.5 מיליון שקל. אם אנשי האוצר

מתקשים במציאת הסכום הזה, אני מוכן להתפנות ולמצוא מתוך התקציב סכום של 2.5 מיליון

שקל.

ולנושא הפנימיות. אנחנו יודעים שהיתה הסכמה לקיצוץ 500 מקומות - 250 השנה

ו-250 בשנה הבאה. הוועדה התרעמה על כך וראתה בזה דבר כמעט לא-מוסרי. אני מקווה

שהגזירה ביחס לשנה הבאה נתבטלה ולא יופחתו 250 מקומות.
קריאה
הם מקוצצים.
יצחק לוי
זה חמור מאד. ממשיכים בקיצוצים במקום להוסיף. אני מבקש מהוועדה לראות איך

אפשר למנוע את הקיצוץ של 250.

אני מבקש להדגיש שהקיצוץ הזה בא אחרי שעליית הנוער קיצצה וילדי עליית הנוער

נופלים על שירותי הרווחה.



אדוני סגן השר, אני רוצה למחות על כך שיש כסף שמתוקצב בתקציב משרד העבודה

והרווהה, שהולך לפנימיות לא דרך שירותי הרווחה.
י' צבו
ייחודיים.

יצחק לוי;

לא.
י' צבו
8 מיליוו.
יצחק לוי
כן.

250 המקומות שקוצצו - הכסף לא יצא מהמשרד אלא הלך בצינור שעקף את שירותי הרווחה.

בתקציב משרד העבודה והרווהה יש סעיף שנקרא "מוסדות ציבור". התקציב הזה גדל בשנה שעברה,
קריאה
גם תקציב הפנימיות גדל.
שי סלאביו
זה רק עדכוו ריאלי.
יצחק לוי
אינני יודע כמה כסף נכנס השנה לסעיף של מוסדות ציבור, שבא לעזור למשפחות

מעוטות יכולת. אני בעד, אבל זה מנוהל בצורה לא-מקצועית. חוץ מרשיוו, איו פיקוח

ואיו מעקב אחרי הילדים. משרד העבודה והרווחה זורק פה כסף. משרד העבודה והרווחה

נותו כסף ולא עוקב. ילד אחד - שלושה מוסדות קיבלו עבורו כסף. איו פיקוח, לא

מקבלים רשימות חודשיות. זה 8 מיליוו שקל.
שי סלאביו
אתה מדבר על פנימיות הלפריו?
יצחק לוי
אני מדבר על 8 מיליוו שקל.
שי סלאביו
יש פיקוח.
יצחק לוי
לקראת הישיבה הזאת הכנתי שיעורי בית. אני מוכו לשבת איתך ועם המפקחים.



בוודאי שצריך לעזור למשפחות מעוטות יכולת, אבל האם יש הגיון להוציא 500

ילדים מהמוסדות ואת הכסף לתת למוסדות אחרים שאין עליהם פיקוח ושאין להשוותם

עם מוסדות שבפיקוח?

אסור שיהיה קיצוץ בנושא הפנימיות. יותר מזה, לא רק שאסור לקצץ אלא צריך

להוסיף.

ומעונות יום. אני מבקש ממשרד העבודה והרווחה להכניס לסדר את הנושא של

מעונות יום. לא ייתכן שישרור אי-סדר בנושא של מעונות יום. יש מעונות יום שלא

עומדים בשום קריטריונים, אין עליהם פיקוח, אין בהם תנאים סניטריים מינימליים,

ובכל זאת נכנסים אליהם ילדים גם בתמיכה של משרד העבודה והרווחה. ומול המעונות

האלה יש מעונות מסודרים שהטיפול הניתן בהם הוא מעולה, והמעונות האלה עומדים

ריקים.

בזמנו פניתי למטפלים בנושא המעונות וביקשתי לקבל רשימת קריטריונים שלפיהם

נותנים סמל מעון. קיבלתי את רשימת הקריטריונים אבל לא קיבלתי מספרים ושמות.

אם אדם פותח מעון והוא לא מבקש כספי מדינה - אין לי טענות אליו. אבל אם יש מעונות

שמבקשים הכרה ומקבלים סמל מעון ותקציבים אבל הרמה בהם היא תת-רמה - טבעי שאז תקום

זעקב של המעונות המסודרים. צריך לפתור את הבעיה הזאת.
רן כהן
כל זמן שהאבטלה תימשך, הבעיה לא תיפתר אלא תלך ותחריף.
י' צבן
אני מסכים לדבריו של חבר-הכנסת יצחק לוי, שהדברים הקשים ששמענו ממרים פיירברג

ומזאב פרידמן הם רק קצה של קרחון. העובדים הסוציאליים הם ותיקים וזה לא מפגש ראשון

או שני שלהם עם הסבל האנושי. התחושה שאני שומע אותה מהרבה עובדים סוציאליים, שאפילו

מנסים לגונן על עצמם, היא שכדי לעמוד בפער בין היכולת המוגבלת שלהם לעזור לבין הצרכים

הזועקים לשמיים מחודש לחודש, הם צריכים לעטות את עצמם שריון חדש, כי אחרת הם יישברו

בעבודה. אני גם מצטרף לתביעתו של חבר-הכנסת יצחק לוי.

והעובדים הסוציאליים עצמם, חלק מהם, הם על סף מה שקרוי מקרים סוציאליים, מבחינת

רמת ההכנסה.

בדברים שנאמרו עד כה לא הזכרנו את האוכלוסיה של המיגזר הערבי, שם יש תופעות

הגובלות בימי הביניים. אנחנו רגילים לכך שיש שתי רמות שונות לגמרי של שירותי רווחה,

וכל הזעקה הצודקת ביחס למיגזר היהודי, צריך להכפיל אותה ולשלש אותה כאשר מדובר על

הדרוזים, על הערבים, על הבדואים.

וביחס לתיאורים של חבר-הכנסת הלפרט אני רוצה לומר: בוועדה הזאת לא תהיה גישה

אנטי-דתית ולא תהיה גישה אנטי-חרדית. תהיה גישה ארצית. אם יש בעיה אמיתית, אינני

מבין מדוע היא לא יכולה להיפתר דרך ועדות השמה רגילות שיש להן קריטריונים.

אנחנו רוצים לעזור למשפחות שחבר-הכנסת הלפרט תיאר את מצבן הקשה, אבל שזה יהיה

תחת קריטריונים של ועדת השמה, תחת פיקוח; אולי יתברר שצריך 10 מיליון ולא 8 מיליון.

המפלגות האלה מעלות בעיה של שוויון - זה אומר קריטריונים שווים, ברורים, ידועים,

תחת פיקוח שווה.

אנחנו סובלים משחיקה עצומה בסל השירותים. קראתי בעיתון שיושבת-ראש הוועדה

העלתה את הרעיון לעגן בחוק את הנושא הזה.

הוועדה שהיתה צריכה לטפל בנושא של חוק לטיפול במפגר, שמונתה לפני שנתיים,

לא התחילה למעשה, עד היום בעבודתה.
היו"ר א' נמיר
בגלל ויכוח על היושב-ראש?
יי צבו
היות וזה המצב החלטנו, קבוצה של חברי כנסת, ליזום בעצמנו חקיקה של חוק לטיפול

במפגר, ואולי אז יזדרזו קצת.

אנחנו מתקרבים למצב כמו באנגליה, של חוקי עניים, של חוק שנותן תשובה של לא

לחיות ולא למות. מבחינה סוציאלית יש כאן רק מידה של הרגעה שלא תהיה התפוצצות חברתית

או מרד סוציאלי. הסכנה הגדולה היא שאנחנו מרהיבים ומעמיקים תרבות של עוני. זו הסכנה

במובן הכולל והגורף של המלה.

נכון שחלק של הבעיות הסוציאליות לא ייפתר על-ידי הזרמת כספים, אבל במדיניות

הנוכחיות אנחנו מרחיבים את תרבות העוני, וזו תהיה חבית ללא תחתית, כי האוכלוסיה

מתרגלת לחיות במצוקות הנוראות, בבטלה מנוונת, וענין הסמים זה רק דוגמה אחת, ואנחנו

רואים מה עלות המאבק בנושא הזה.

בשנות ה-70 היתה התקדמות בתהום החברתי והסוציאלי. היום אנחנו במצב שאין תשובות

יש תכנית רב-שנתית? יש תכנית ל-5 שנים? לא. בשנת 1980 ההוצאה לשירותים חברתיים, במ. י

1988, היתה 343 מיליון ש"ח. ובשנת 1989 - 322 מיליון ש"ח, מנוכה במרד המחירים. כלומר,

ההוצאה הריאלית לשירותים חברתיים, בשנות ה-80, ירדה ברבע. לכן אני אומר שהממשלה הזאת

סובלת מכל מה שסובלות האוכלוסיות האלה. זו ממשלה שיש בה נכות בהתייחסות לבעיות החברה,

שהיא מפגרת בעצמה, אוטיסטית, לא רגישה לסביבה שלה.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
הדברים המזעזעים ששמענו משני עובדים סוציאליים בכירים וותיקים הכואבים את כאב

המשפחות הללו מעידים כאלף עדים על הנסיגה החמורה שחלה בשנים האחרונות בתחום מדיניות

הרווחה.

אני מעריכה מאד את עבודתם של העובדים הסוציאליים. הם עושים עבודת קודש. זו

עבודה שוחקת. העובד הסוציאלי מזדהה עם המצוקות של האנשים האלה, וכולנו כאן חשנו

היום כיצד גרונה של מרים פיירברג נחנק בשעה שהיא תיארה לפנינו את הכאב ואת המצוקות,

ואין מושיע.

אני חושבת שהגיע הזמן - וצריר לעשות את זה מתוך הזדהות - להשבית את השירות.

לא רק על תוספת שכר צריך להשבית את השירות. צריך להשבית אותו כשאתה לא יכול לסייע

ולעזור לאלה שאתה מופקד עליהם. יש מקום להשבית את השירות, ואולי רק בדרך זו אפשר

לזעזע. השלווה והשקט יוצרים את הרושם כאילו הכל בסדר. מטאטאים הכל מתחת לשטיח.

זה עוול משווע לסובלים.

אחד המשגים שנעשו היה האיחוד של שני משרדים - משרד הסעד ומשרד העבודה. מאז

שהוקם משרד העבודה והרווחה לא ניתנת הדעת במידה מספקת לנושא הרווחה ולטיפול במצוקות

הרבות. מה ששמענו כאן זה רק קצה המזלג. בתקציב משרד העבודה והרווחה אי-אפשר למצוא

8 מיליון? כשהמשרד יושב עם האוצר לדיון על התקציב, מדוע הוא לא נאבק על הדברים האלה?

הבעיה היא לא פרט אחד, הבעיה היא לא רק פנימיות. הבעיה היא מדיניות הרווחה בכלל

והתייחסות אליה. רוצים להחזיר אותנו לאותן שנים שלא היה מי שיטפל באנשים האלה,

לתקופה שהאנשים האלה הפכו שולחנות כדי לקבל.

מזעזע שלאחד המשרדים החשובים והרגישים של המדינה, למשרד העבודה והרווחה אין שר.

ומזעזע יותר שזה "לא מזיז" לאיש. לא ייתכן להמשיך במצב שבו אין שר המופקר על המשרד

הזה. עם כל הכבוד לעובדים שעושים כמיטב יכולתם, אין להם סמכויות ואיך להם לפני מי

להתלונן. איך אפשר להמשיך כך?



ויש גם אבטלה, האם המטרד מרים קול בעניו זה? האם הוא משמיע קול? מה התכניות

למלחמה באבטלה וליצירת מקורות תעסוקה? יש משרד העבודה אבל הוא לא מתייחס לדברים

האלה. וכנ"ל למדיניות הרווחה.

בשנה נולדים 300-200 ילדים מפגרים. לולא הבדיקות של מי שפיר ומניעת הולדת

עובר פגום אני לא יודעת מה היה קורה. היתה תכנית מתקדמת יותר ביחס לגילים שבהם

ייעשו הבדיקות האלה, אבל היא נשארה כאבך שאין לה הופכין.

ילדים מוכים. צריך לספל לא רק בילד המוכה אלא בכל המשפחה, על כל בעיותיה.

כסף, כסף, כסף. כל הזמו מדברים על כסף ומאיפה להשיג אותו. גם בוועדה הזאת

הצבענו על מקורות מאיפה לקחת כסף. כאו מדברים על 8 מיליוו ולייחודיים נותנים 100

מיליוו, והם לא מסתפקים בזיו ורוצים תוספת של עוד 80-50 מיליוו. למה אי-אפשר לקחת

מהם 8, 9, 10 מיליון? הם מדברים על ילדים - גם כאן מדובר על ילדים, ילדי ישראל.

לייחודיים יהיה כסף, כי יש שיקולים אחרים לגביהם. זה לא מקובל עלי.

מעונות היום. נעשתה עבודה יוצאת מו הכלל על-.ידי ארגוני הנשים, בסיוע קטו מאד

שניתן על-ידי משרד העבודה והרווחה. ספיר המנוח נתן תנופה לפיתוח רשת של מעונות

יום, אבל מאז תקופתו של ספיר המנוח הצטמצם התקציב העומר לרשות מי שמטפל במעונות

היום במשרד העבודה והרווחה ויש מקומות פנויים במעונות, כי להודים אין כסף לשלם.

הילדים נשארים בבית ומתחילים מנקודת זינוק לא שווה.

אני חוזרת ואומרת: הבעיה היא מדיניות הרווחה, לאן צועדת ישראל, האם היא צועדת,

חלילה, לנסיגה עוד יותר גדולה מזו שידענו בשנים האחרונות?
אנחנו חייבים לתקן את
העוולות שנעשו, שנחזור למה שהיה בשנות ה-70, שהיתה

תקופה שמדיניות הרווחה השתפרה והיתה לגאוות מדינת ישראל.
י' פרח
במדיניות שלנו נעשה עוול, כאשר לא מבחינים בין ילדים לבין אוכלוסיה מבוגרת.

יש משרד החינוך והתרבות שחייב לדאוג לכל ילד אבל השלמנו עם מסגרת אחרת. הילדים

האלה נופלים בין משרד החינוך והתרבות, משרד העבודה והרווחה ומשרד האוצר, והם הקורבן,

אין להם אבא אחד ולכן הגענו, להערכתי, למצוקה. יש בתי-ספר של החינוך המיוחד, וגם

הם טוענים ומתלוננים על קיפוה. אני חושב שכאן היה צריך להיות תיאום ביו משרד החינוך

והתרבות למשרד העבודה והרווחה.

שמענו כאן תיאורים קשים. אנחנו עושים עוול לאוכלוסיה הזאת. במיליונים אחדים

היינו יכולים לפתור את הבעיה. היום מדברים שוב על חטיבות ביניים, לזה יש כסף ובשביל

הילדים האלה אין כסף? אין סדר קדימויות. האוצר, שמוכן למחוק חובות של מאות מיליוני

שקל לקיבוצים - שאני מעריך אותם - לא יכול להקציב 50 מיליון שקל לפתרון הבעיות של

האוכלוסיה החלשה הזאת? מה זה 50 מיליוו לעומת מיליארדים שמתבזבזים? 1.6 מיליארד

לקיבוצים כן ו-50 מיליוו לאוכלוסיה הזאת לא?
ש' סלאביו
המצוקה קשה. הבעיות רבות. אני ניסיתי להתחשב מצד אחד בצורכי המשק ומצד שני

בצרכים החברתיים. התמקדנו בנושא של השירות למפגר והמפגר זוכה היום ליותר תשומת לב

מאשר הנכה. איו לזה הצדקה. קשה לעשות הבחנה ביו/לדם. בנושא של המפגרים ביקשנו 6-5

מיליון שקל לפתרון בעיית הממתינים. 600 ממתינים בקהילה. יש גם נכים קשים הממתינים

לסידור חוץ בייתי, נכים שאינם יכולים לטפל בעצמם זה ענין של 5-4 מיליון שקל. ונושא

הילדים בפנימיות - המצב הורע.
היו"ר אי נמיר
מהו הסך רגל הארצי?
שי סלאבין
500 ילדים. מדובר על 6-5 מיליון שקל. במעונות יום - 2 מיליון שקל.
היו"ר אי נמיר
זה מספיק?
א' סעדון
לגבי רווחה כן, לגבי עבודה - לא. אנחנו מביאים בחשבון גם קליטת עלייה.
היו"ר א' נמיר
רווחה, זה 2 מיליון.
אי סעדון
כי.
היו"ר אי נמיר
אנחנו מדברים על בערה.

ומה לגבי ילדים מוכים?
שי סלאבין
2.5 מיליון שקל.
היו"ר אי נמיר
לכיבוי שריפות.

אני אומרת לסגן השר, אנחנו חוזרים ושומעים של-500 ילדים אין מקום בפנימיות

אבל ניתנו 500 מקומות לסידור ילדים בפנימיות חרדיות. אני מבקשת שנקבל הבהרה.
שי סלאבין
ברשותך, אני רוצה להשיב. ב-9 באוגוסט נחתם הסכם. ניתנה תוספת של יותר מ-2

מיליון שקל, לתקצוב ריאלי של המעונות. הורידו מכוח אדם. אפשר לומר שהוסיפו פה והפחיתו

שם. אם אני הייתי אז מנכ"ל, לא הייתי מסכים לזה. לא נוספו ילדים אבל התקצוב יותר

נכון.
היו"ר אי נמיר
יש ידיעות שחרדים קיבלו 500 מקומות נוספים בפנימיות שלהם, האם זה נכון?
שי סלאבין
לא.
יי מילגרם
הפנימיות לא קיבלו שום תוספת במקומות. היתה החמרה - הועלתה השתתפות ההורים,

דרך ועדת לאור, וגובים מהם כמעט כפול. לא היתה שום העדפה של פנימיות הלפרין. היתה

החמרה.
סגר שר האוצר י' בייליו
במהלך הדיון עלו כמה דברים שנוגעים לתקציבים בסדרי גודל לא מהפכניים. לפני

כ-10 ימים התחלנו בדיונים ואני מקווה שנוכל להגיע להסכמה. הבעיה היא לא סדרי הגודל.

השאלה היא מאיפה ניקח.

צריו לראות מה גדל. למשל, נכים נרדפי הנאצים יקבלו פי שניים ממה שמקבלים

נכי צה"ל, ואיש לא הקים צעקה. זה 127 מיליון. אם היו יכולים להעביר את הכסף הזה

לשירותים, לא היינו יושבים כאן היום. גם קיצבאות הביטוח הלאומי גדלו.

אני בעד חקיקה.
שי ארבלי-אלמוזלינו
אם הנושא של עלות העבודה יהיה סלקטיבי אפשר לחסוך מאות מיליונים ולהעביר

את זה לרווחה.
סגן שר האוצר יי ביילין
אני נגד זה.

אלה שתובעים אוניברסאליות גוזלים את השירותים מהנזקקים.

2.5 מיליון - את הבעיה הזאת נפתור. אבל מאות מיליונים שחסרים לשירותים

החברתיים - אם לא נוכל להצביע על מקור אחר מהקיצבאות - נחזור לזה בשנה הבאה

וכולנו נהיה עצובים.
היו"ר אי נמיר
יש ויכוח פוליטי, גם בתוך המפלגה של סגן שר האוצר ושלי, על הנושא של מערכת

השירותים החברתיים. אני סבורה שלא בשנה הבאה, לא בעוד שנתיים ולא בעוד חמש שנים,

לא נחרוג מסך הכל של 16% מתקציב המדינה לשירותים. הנתח של 16% הוא לכל שירותי החברה -

חינוך, בריאות, תשלומי הביטוח הלאומי וכוי. החלוקה הפנימית חייבת להיות אחרת, וזו

הכרעה פוליטית.

בינתיים צריך להתחיל להתכונן לשנה הבאה, כי אם לא נעשה כך - בשנה הבאה יהיה

יותר גרוע, העובדים הסוציאליים יבואו עם סיפורים יותר חמורים. צריך לזרז את ההכרעות,

כל אחד במוקד הפוליטי שלו. כפי שאמרתי, ההכרעה בענין זה היא פוליטית.

עכשיו אנחנו צריכים, כדי לכבות תבערה איומה, כולל לנושא של ילדים מוכים,

20 מיליון ש"ח. אני לא מאמינה שבמסגרת התקציב אי-אפשר למצוא 20 מיליון ש"ח לנושאים

האלה. זו הבקשה שלנו, של ועדת העבודה והרווחה אל סגן שר האוצר.

אני הגעתי למסקנה שחייבים לחלק אחרת את הכסף. אל תזרקו כל הזמן את הנושא של

קיצבאות הביטוח הלאומי שגדלו, כי מול זה יש הנושא של עלות העבודה. כולנו יודעים

שחל גידול בקיצבאות, אבל זה לא מהפכני. אנחנו עדים לקריסה מוחלטת של כל שירותי

הרווחה, ובפתח ממתין ענין הבריאות שהוא חמור מאד.

אני פונה אל סגן שר האוצר, בשם הוועדה, בבקשה שהאוצר יקשיב לפנייה שלנו

ויקבל אותה. מדובר על כסף קטן, וזו הצלת נפשות.
רן כהן
מהערה של סגן השר הבנתי שיש מצידו היענות לגבי 2.5 מיליון. האם נוכל לקבל

נייר בענין זה? כשיש שריפה - אתה קודם כל מכבה אותה ורק אחר-כך אתה מתחיל לשפץ.

חשוב שנדע שיש טיפול רציני.
היו"ר אי נמיר
אנחנו מדברים עכשיו על כיבוי שריפה, הפנייה של הוועדה אל סגן השר היא לכיבוי

השריפה הזאת. אני מבקשת שסגן השר יבדוק ואנחנו נעמוד בקשר. אני רוצה לדווח לוועדה

במהלר השבוע הבא.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.15.

קוד המקור של הנתונים