ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 03/07/1989

אבטלה ודמי אבטלה - הצעה לסדר היום של חברי-הכנסת י' פרה, מ' פרוש; עליה במימדי האבטלה ומספר מקבלי דמי אבטלה -הצעה לסדר היום של חברת-הכנסת א' נמיר; תכנית חרום לבלימת אבטלה - הצעה לסדר היום של חברת-הכנסת שי ארבלי-אלמוזלינו

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 52

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני, לי בסלון התשמ"ט (3 ביולי 1989). שעה 00;11
נכחו
חברי הוועדה; אי נמיר - היו"ר

ש' ארבלי-אלמוזלי נו

אי בן-מנחם

צי ביטון

יאיר לוי (עד לחצטרפותו של חבר-הכנסת גמליאל לישיבה)

אי גמליאל

צי חנגבי

ר' כהן

שי עמור

י י פרח

ע' פרץ

י י צבו
מוזמנים
שר האוצר שי פרס

אי יונס - החשב הכללי

י' דנון - הממונה על השכר, משרד האוצר

ד י גל - י ו עץ כלכל י לשר

מי לוי - יושב-ראש שמרכז השלטון המקומי

שי אלפסי - ראש מועצת יקנעם

י י אלול - ראש מועצת הצור הגלילית

שי בוחבוט - ראש מועצת מעלות

שי בן-לולו - ראש מועצת בית שאן

י י גולדברג - ראש מועצת מטולה

י י חזן - ראש מועצת אופקים

פי עזרן - ראש מועצת קריית שמונה

שי פדידה - ראש מועצת בית-שמש

יועץ משפטי לוועדה; מי בוטון

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מי הלנברג

סדר-היום; תכנית חרופ לבלימת אבטלח - חצעה לסדר היום

של חברת-הכנסת ש' ארבלי-אלמוזלינו

אבטלה ודמי אבטלה - הצעה לסדר היום של

חברי הכנסת יי פרח, מ' פרוש

עליה במימדי האבטלה ומספר מקבלי דמי אבטלה -

הצעה לסדר היום של חברת-הכנסת א' נמיר



תכנית חרום לבלימת אבטלה - הצעה לסדר היום של חברת-הכנסת שי ארבלי-אלמוזלינו

אבטלה ודמי אבטלה - הצעה לסדר היום של חברי-הכנסת י' פרה, מ' פרוש

עליה במימדי האבטלה ומספר מקבלי דמי אבטלה -הצעה לסדר היום של חברה-הכנסת א' נמיר

הי ו "ר אי נמיר;

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה.

כבר לפני חודשיים חחלטנו לזמן את שר חאוצר לישיבת הוועדה, מאחר והוועדה הזאת

עוסקת כל הזמן בנושאי האבטלה והתעסוקה בארץ ובכלל ובערי הפיתוח בפרט. אין שבוע

שאנחנו לא עוסקים בזה, על שולחן הוועדה יש ארבע הצעות לסדר היום בנושא האבטלה,

של חברי הכנסת ארבלי-אלמוזלינו, פרח, פרוש והיושבת-ראש והחלטנו שאנחנו צריכים

לקיים ישיבה עבודה ושיחה עם שר האוצר, שהוא המפתח בנושא זה.

אחרי שניהלנו משא-ומתן עם הלשכה נקבעה לפני חודש ימים ישיבה להיום. בינתיים

יש התכנסות ושביתה של ראשי ערי הפיתוח.

אני מציעה שבשעה וחצי הראשונות של הישיבה נקיים שיחה בינינו ולפני סיום

הישיבה, חצי שעה לפני סיומה נזמין לכאן את ראשי ערי הפיתוח.

לא חזמנחי לישיבה הזאת שום מוזמנים, לא מההסתדרות ולא מהתעשיינים,כי היתה לנו

תחושה שאנחנו חייבים לעצמנו את השיחה הזאת עם שר האוצר.

אני רוצת להציג בפני חברי הוועדה את אלי יונס, החשב הכללי, שהוא חדש בתפקידו

זה וזו הישיבה הראשונה שלנו שהוא משותף בה.

שר האוצר יפתח, אחר-כד חברי הוועדה יציגו שאלות ויעירו הערות. בבקשו?.

שר האוצר ש' פרס;

בוקר טוב. קודם כל צריד לנתח מה גרם לשיעור האבטלה הגבוה. יש דבר אחד שאיננו

שנוי במחלוקת, שמספר חאנשים שרוצים לעבוד גדל. גם נשים מוכנות להשתתף בכוח

חעבודה והאחוז הזה גדל מ-38.9% ל-449%, זה דבר מבורד כשלעצמו אבל זה גורם לעלייה

במספר המובטלים במשק. שיעור האבטלה בקרב הגברים הוא ובקרב הנשים - 10.4%.

מספר המועסקים במשק לא קטן אלא גדל מספר האנשים המבקשים עבודה. זה לא נתון בספק.

דבר נוסף שגם הוא די אובייקטיבי - התהליד של התייעלות במשק. מפעלים גדולים

צמצמו את מספר העובדים בהם בלי שתקטן התפוקה. ניקה למשל מפעל כמו התעשיה

האווירית, שם ירד מספר העובדים ב-6,000 איש, והתפוקה לא קטנה. בכור ירד מספר

המועסקים ב-7,500 איש, ובתוד זה כ-400 מנהלים ו-300 כלי רכב. התפוקה לא ירדה.

והדבר השלישי - לצערי הרב, לא הוכנו מקומות עבודה. כדי להכין מקום עבודה

צריד סכום נ?כר של כסף וזמן של 4-3 שנים. אי-אפשר להקים מפעל מהיום למחר. בשביל

זה צריך גם חשקעות בישראל. משקיעים אינם באים לישראל. קשה להביא משקיעים לישראל.

אנחנו מנסים לנתח ולבדוק. רבים נכוו בביורוקרטיה הישראלית. רבים נצרבו בקבלת

הפנים - אתה מתחיל להשקיע וארנה לא יוצא נקי. במצב הזה לא משקיעים ומתחילים לתת

מתנח לישראל. לא משקיעים. נותנים מתנה לישראל. אם כן, יש מחסור במקומות עבודח.

ועוד דבר. המשק הישראלי הוא בדרך כלל דואליסטי. יש בו חלקים מתקדמים ביותר

בעולם ויש. בו חלקים מפגרים. המשק עובר מתהליך של משק מיושן למשהו חדש, ובדרך יש

קורבנות.

אחוז המובטלים בישראל איננו יוצא דופן בחשוואה למשקים המודרניים בעולם שגם שם

נשים נכנסו לעבודח.



אקרא, לצורך השוואה. במערב גרמניה אחוז המובטלים 8.8%. בבלגיה - 10.3%, בצרפת

10%, באיטליה 16.6%. בהולנד 13.9%, בספרד 21%. זו תופעה שתוקפת את כל העולם שעובר

שעובר תהליך של ייעול ותהליך של מודרניזציה.

צ' ביטון;

השאלה אם אתה יכול להרשות לעצמך את זה.

שר האוצר ש' פרס;

אני לא המצאתי את האבטלה, אני מחפש דרכים להיפטר ממנה. אי אפשר להיפטר ממנה

בהבל פה אלא, לצערי, צריך לנקוט אמצעים יותר קשים.

דבר נוסף. זה שנתיים-שלוש לא ננקטו אמצעים וצעדים כדי לעודד את המשק. מה

שראינו בשנתיים האלה זה פרי מדיניות שער החליפין, שלא היתה נכונה. ייצואו הפסיד

20% כדי לייצא. הייצוא ירד והמשק נכנס למיתון.

ויש גם בעיה של שכר. השכר בישראל הוא די גבוה.

המרכיבים שעושים משק למשק תהרותי הם: א) שער החליפין - וזה תוקן השנה; ב)

ריבית - את זה מתקנים עכשיו; ג) שכר העבודה, לא השכר שהעובד מביא הביתה אלא עלות

העבודה, המהיר שהמעביד משלם עבור מקום עבודה, זה מאד גבוה בהשוואה למקומות אחרים.

ועוד מרכיב - כמובן מדיניות האשראי והליברליזציה במשק. בכל התחומים האלה ננקטה

עבודה מאד קונסרבטיבית וממתנת והיא נתנה אותות מעוותים.

עכשיו יש מדיניות לייצוא. אני רוצה לומר, אין לי קושי לתת אבל אנחנו לא רוצים

לרמות את האנשים, זאת אומרת שניתן להם ניירות שאין להם כיסוי. בשביל לתת צריך

שיהיה מאיפה לקחת. מחודש ינואר השנה יש כמה אינדיקציות קצת יותר טובות במשק, כולל

בתחום התעסוקה. בהודש ינואר השנה מספר ההזמנות לעובדים היה 21 אלף; בהודש פברואר

- .17.750; בחודש מארס - 18,900; בחודש אפריל - 15,650; בחודש מאי - 22,050.

כלומר, יש עליה במספר ההזמנות.

אני חייב להגיד, אף על פי שזה לא נעים, שהענין של דמי אבטלה מסבך את החיים.

יש אנשים שמעדיפים לקבל דמי אבטלה על פני הליכה לעבודה, ובזה צריך לטפל ברצינות.

יש אצלנו עובדים זרים ולזה אין הצדקה. יש מקומות שמהפשים ולא מוצאים עובדים.

בין הדברים שהרעו למשק נמצאת גם האינתיפאדה, שהגדילה את הוצאות הבטחון, פגעה

בתיירות, פגעה בבנייה, וזה כשבמשך שנתיים המשק לא צמח.

אפשר לומר, צריך אמצעים להילחם באבטלה. צריך גם לשאול מאיפה לקחת אמצעים

ואיפה להשקיע אותם.

אני יכול להעיד על עצמי דבר אחד: אם עוד פעם תעלה האינפלציה - אני לא אתן יד

לזה. אני אעדיף לקום וללכת. אני לא אתן ידי להתפרצות האינפלציה. זה הדבר ההרסני

למשק ולעובדים. הנזק הנגרם בגלל האינפלציה הוא בל יתואר. לאלה שאחראים לאינפלציה

צריך להיות מצפון רע לפני שהם מטיפים. האינפלציה מתבטאת בדברים קשים מנשוא,

שעדיין לא יצאנו מהם. אני לא מוכן לתת ידי לאינפלציה.

האינפלציה גם תגרום להעמקת האבטלה מפני שהיא תגרש משקיעים מהארץ. גם

אינתיפאדה וגם אינפלציה זו קומבינציה למוחסום לכל השקעה בישראל.
רן כהן
עם אבטלה זה יותר גרוע.



שר האוצר ש' פרס;

לא באתי לסנגר על אבטלה. לא יזמתי אותה. אני מתאר מצב.

רן כהן;

מדינה עם אבטלה - לא יבואו אליה.

שר האוצר ש' פרס;

ראשי ערי הפיתוה תובעים כיסוי גרעונות של המועצה המקומית. זו אופרה אחת. זה

ענין של מאות מיליוני שקל, שאינני יודע מאיפה לקהת.

צי ביטון;.

מההתנחלויות.

שר האוצר ש' פרס;

אם לא אוכל להרצות דברים באופן שקט ומסודר - אין לי ענין להיות פה. יש תרבות.

אני לא מוכן להתחרות בצעקות ובהפסקות. אני מבקש, בלי קריאות ביניים.

לא מספיק לומר, תעשה את זה ואת זה. צריך לחשוב מאיפה לקחת.

מה לפי דעתי צריך לעשות בתנאים הנתונים. אני קיבלתי מנדט לא בשביל להצדיק

אבטלה ולא כדי להגדיל אבטלה. המנדט שלי - להילחם באבטלה. אני לא יושב כאן כאדם

פסיבי ואדיש. הענין נוגע לי באופן אידיאולוגי ונפשי. אני רואה את המובטל כבעיה

ממדרגה ראשונה של החברה כולה. השאלה מה עושים? הדבר הנכון לעשותו, לפי דעתי, זה

לראות אם אפשר או אי-אפשר להגדיל את המערכת הקיימת. אנחנו מרימים הרבה דגלים בעת

ובעונה אחת. אי אפשר לעשות את זה ואחר-כך לביא בטענות.

כשמדברים על מערכת יצרנית, כאן צריך להיות פתרון מיידי. לאור זה החלטתי אישית

להזמין 30, 40, 50 מפעלים בארץ. אני יושב עם כל מפעל ושואל שלוש שאלות: 1) האם

אתה יכול להגדיל את הייצור; 2) האם אתה יכול להרחיב את הייצוא; 3) מה דרוש לך

לשם כך?

ישבנו עם 13-12 חברות. אני ממשיך בכך. בסופו של דבר צוות של האוצר והתעשיה

והמסחר יוכל לסכם למי אנחנו יכולים להיענות ולמי לו, כדי להגדיל את הייצור וליצור

מקומות תעסוקה. אנחנו נעבור נקודת נקודה במגמה שאם מפעל יכול להבריא על-ידי סיוע

לא יותר מדי גדול - לתת לו את הסיוע. הקצבנו לזה 37 מיליון שקל כמנה ראשונה.

הבעיה כרגע איננה מחסור באמצעים. הבעיה ברגע זה היא למצוא את המפעלים המתאימים.

אם מפעל פיטר עובדים, האם נחזיר אליו את העובדים כדי שהוא יפשוט את הרגל?

בהסכם ביני לבין ההסתדרות אין הבטחה לתת 200 מיליון שקל כקרן.

הסתבר לי שהמפעלים רוצים תנאי אשראי יותר טובים, תנאים יותר טובים לערבות,

ואנחנו הולכים לעשות הקלות בדברים האלה.

הודענו - ועדת הכספים לא אישרה את זה עדיין - שכל מפעל שישקיע וירחיב את

הייצוא, לא חשוב באיזה מקום על מפת הארץ הוא ממוקם, יקבל סיוע של 10%. זה

אוניברסלי לכל הארץ.

אני יודע שהמוסד מרכז הארץ מאד רהב. במרכז הארץ נכלל יישוב כמו אשקלון, יישוב

כמו עכו - אלה אזורים של אבטלה. במרכז הארץ נכלל יישוב כמו יקנעם, שעובר תהליך

קשה מאד.



ע' פרץ;

זה יחול גם על מ' שיש לו 40%-40%?

שר האוצר ש' פרס;

לא.

בדיון שהיה במועצה הכלכלית-חברתית אמרה עליזה תמיר ש-112 מפעלים פנו וביקשו

עזרה כזו. אילו היו נותנים לחם את העזרה שביקשו הם היו י וצרים 2,000 מקומות

עבודה, וזה דבר השוב.

י' צבן;

כמה סיוע הם ביקשו?

שר האוצר ש י פרס;

מאות אלפי שקלים. זו לא בעיה של כסף אלא של תנאי ההלוואה.

היות והתעוררה בעיה של תנאי הלוואה, הקמנו צוות כדי לראות איך להקל את

התנאים. המפעלים האלה לא היו יכולים לקבל סיוע.
יאיר לוי
מה הסיבות?

שר האוצר ש' פרס;

אשראי קצר, ערבויות וכו'.

יש מפעלים שמבקשים שהשנה הראשונה תהיה GRACEושיתהילו לשלם את ההוב רק

אהר-כך. זה נבדק. הסקנו מסקנות ואנהנו מציעים מערכת אהרת, כדי להתהשב במפעלים

האלה.

מוכרחים לראות את הדברים גם בטווה ארוך, זה ענין של השקעות בגדול. השנה

הראשונה כמעט לא נותנת עבודה, כי השנה הראשונה בדרך כלל היא שנת תכנון. תכנון לא

נותו גם תעסוקה. תעסוקה מתחילה לבוא אחר-כך.

יש חיום בצנרת למעלה מ-2 מיליארד דולר השקעות הדשות. אנחנו רוצים להגדיל את

זה, להכפיל את זה, כי זה ייצור מקומות תעסוקה. ההלטנו להתייחס לתיירות כמו

לתעשיה. החלטנו להשוות אזורי פיתוח לתיירות לאזורי פיתוח אי לתעשיה. זח נכון

בעיקר לגבי הנגב ועכשיו גם לגבי ים המלח. החלטנו לתת ביטוח שער למביאי תיירים

ולהקל ככל שאפשר. אנחנו הולכים לזה.

באקלים הנוכהי, ואם הוא יימשך, לא יבוא אף אחד. אם יהיו שרים שימשיכו לעסוק

בדמורליזציה של הכלכלה - איש לא יבוא. שרים שעשו אינפלציה ועכשיו הם מדברים כפי

שהם מדברים, אם זה יימשך - איש לא יבוא.

אנחנו מקימים ליד חבונדס קבוצה כדי לגייס משקיעים. אני לא רוצה כנסים

המוניים. ראינו שמביאים מאות משקיעים, משמיעים נאומים, עושים טיולים, הם חוזרים

ודבר לא יוצא. אני מעוניין בטיפול אינדיבידואלי. בניגוד לפעמים הקודמות כשבאו עם

הצעות למשקיעים, אני רוצה לשאול אותם מה חם רוצים. אין כמעט ספק שלמשקיע מוכרח

להיות רגש מסויים כלפי ישראל, אלא אם זה מפעל הזקוק לכוח אדם מיומן, וזה נכון

בעיקר בתהום האלקטרוניקה. בכל מקרה מוכרח להיות אקלים שונה - שהמשקיע ירגיש שהוא

רצוי. ומוכרחח להיות התהשבות רבה יותר, במנה יותר גדולה במו"פ.



אנחנו מציעים למשקיע טיפול אינדיבידואלי. אני בעצמי מתעסק ומשתדל להתגבר על

הביורוקרטיה. הביורוקרטיה זה לא באשמת הפקידים אלא באשמת הפוליטיקה. כל

פוליטיקאי מחזיק חלק מהסמכות. כל שקל מחולק לחמישה חלקים. אתן דוגמה. יש חברת

יכין-הקל, חברה ששייכת להסתדרות ולסוכנות. באה לכאן קבוצת משקיעים, יהודים

שמייצגים קבוצת מזון גדולה באירופה, שמוכנים לקנות את יכיו-חקל. בסדר. מדברים

עם זה ועם זח. לבסוף ההסתדרות והסוכנות החליטו על מכרז. חקבוצה חאירופית הזאת

הציעה לכסות 26 מיליון חוב פלוס 12 מיליון דולר תוספת. אמרו להם שזה מעט. החברה

היתה מוכנה להגדיל. לפני כמה ימים הוחלט שתקום ועדה שתקבע כמה שווה יכין-חקל.

אני רוצה להבין, מחזיקים בחברה 41 שנים, עכשיו צריך להחליט כמה היא שווה? אני

רוצה לומר שההתעניינות של החברה האירופית הזאת עוררה משקיעים אחרים - שלושה-ארבעה

שהשתתפו במכרז - אבל בדרך כזאת אי-אפשר לזוז. צריך לדעת שחברת מזון זו חברה

שיכולה לפתח ייצוא בקנה נ/ידה גדול. כפי שאמרתי, צריך לטפל במשקיעים..

ודבר נוסף. יש בארץ כמה מאות חברות - מישהו מעריך את מספרן ב-500, אני לא

אחראי למספר הזה - חברות קטנות שנוצרו סביב המצאה. זה דבר שיכול להיות הטוב ביותר

בארץ. יש כאלה שב-4 שנים הכפילו את עצמם כל שנה. יש חברה שעלתה מ-4 מיליון דולר

ייצוא ל-40 מיליון דולר ייצוא השנה. החברות האלה זקוקות להון סיכון. החלטנו לפגוש

גם את החברות הקטנות האלה על-ידי יצירת קרנות של הון סיכון. מי שרוצה קרן הון

סיכון יעמיד את זה לרשות בנק, הבנק יתן את זה והממשלה תיתן ערבות ל-7 שנים. אם

כעבור 7 לא ייצא מזה שום דבר - אנחנו מכסים 70% מההפסד. היות ויש ריבית זה 40%

מההפסד. זה יתן דחיפה גדולה להברות האלה.

אנחנו מטפלים עכשיו גם - זה יקה קצת זמן - בנושא הבונדס, בשביל עסקים בערי

פיתוח. הרעיון המקורי היה של ניסים גאון ולפני שבוע ימים חתמנו הסכם על 85 מיליון

דולר,
א' יונס
כל גיוס מעבר לסטנדרט השנתי יופנה למטרה מסויימת. אנחנו מתחייבים להפנות את

כל הגיוס הנוסף לסיוע למפעלים חדשים בערי פיתוח.

שר האוצר ש' פרס;

בנגב ובגליל.

אני עוסק עכשיו בנושא של מפעלי תשתית - כבישים, מים, ביוב, כיתות, מו"פ.

שי עמור;

תשתית לתעשיה.

שר האוצר ש' פרס!

לאו דווקא לתעשיה. לחיים. אם נעשה את זה, תהיה לזה עדיפות בערים מוכות אבטלה.

הפעם הגרעון בתקציב יהיה גדול, לא מפני שהוצאנו יותר כסף אלא מפני שנכנס פחות

כסף. נצטרך להחזיר 1.8 מיליון שקל למפרעות.

וזה מתקשר בענין העליה. העליה היא בפתח. אנחנו מדברים על הגדלת העליה שיש ועל

עליה גדולה שאולי תבוא בשנה הבאה. הגדלת העליה שיש - מדובר על הגדלתה מ-14 אלף

ל-18 עולים השנה, חלקם מארגנטינה והלקם מברית-המועצות. צריך להכין פתרונות דיור

וצריך לפנות את מרכזי הקליטה. זה צריך לעלות 120 מיליון דולר. הממשלה תיתן 40

מיליון - 20 מיליון השנה ו-20 מיליון בשנה הבאה - ותבענו מהסוכנות 40 מיליון. פרט

לזה יש קליטה ישירה ויש הוב קודם שהממשלה והסוכנות קיבלו על עצמם - שיכון לעולי

אתיופיה שחלק מהם נמצאים במרכזי קליטה. הסוכנות טרם נענתה לבקשתנו. לעת עתה אנחנו

בבעיה.



הסוכנות סרבה להיענות לבקשתנו משלושה טעמים: 1) אין לה כסף; 2) הקמפיין הבא

שהיא תוכל לעשות מתחיל בראשית השנה הבאה, השנה הזאת אבודה; 3) בזמן האהרון

הסוכנות לא השתתפה בבניית בתים לעולים. ביקשתי שהשנה הם ישתתפו בבתים והם הסכימו.

הוויכוה בנקודה זו הוכרע לטובת הענין.

מה אם תבוא עליה גדולה? מדוע יכולה לבוא עליה כזו ומה צריך לעשות? מדובר על

50 אלף יהודים מברית המועצות בשנה הבאה. מה הסיבה לכך? יש רישום מדהים בגודלו של

יהודים שהביעו את רצונם לעלות לישראל.

צי ביטון;

יש לד אסמכתא או שזו הערכה?
שר האוצר ש' פרס
אסמככתא. אני לא רוצה להגיד מספר, הוא גדול.

היהודים השים שהצירוף של להץ כלכלי מצד אהד והתעוררות לאומית מצד שני יכול

לעשות את היהודי שעיר לעזאזל, והוא רוצה לבוא ארצה לפני כן. לעומת זאת, האמריקאים

ההליטו על קווטה של פליטים לארצות הברית, כולל יהודים. יהודי ארצות הברית איבדו

את התלהבותם לקלוט יהודים מברית המועצות.

בשביל זה צריך מיליארד דולר. היו לנו דיונים עם הסוכנות על מיליארד דולר,

והוויכוח הוכרע לטובת הענין. האמריקאים אמנם אמרו שהם לא יכולים להרים מיליארד.

דיברתם איתם על 500 מיליון כהתחלה. הצעתי להם שהם ילוו, אנחנו נשלם את הקרן והם

- את הריבית.

אמרתי למשרד השיכון שאני מוכן להירתם לזה אם יוכיחו לנו שלבנות בית לוקח חודש

פחות מאשר באמריקה; שתהיה בנייה להשכרה, שבהזדמנות זו נגמור עם שאלת הנגב ועם

שאלת הגליל.

בכלל, מה עושה את הנגב נגב ואת הגליל גליל? - משך הזמן שלוקה להגיע לשם. אילו

אפשר היה להגיע לבאר-שבע במחצית הזמן, זה כמעט לא היה נגב. עד בית קמה יש כבישים

טובים. אחר-כך אפשר להתאפך. מדוע זה צריך להיות? מדוע צריך להיות מצב שאם יש בתים

אין עבודה ואם יש עבודה אין בתים? והוא הדין בגליל. אין סיבה שאנשים לא יסעו

בכביש רחב עד מטולה. לפי דעתי, אם נעשה את זה, זה ישנה את כל המפה בארץ,

בהזדמנות זו אני רוצה לומר שבענין תיקון הכביש לבאר שבע הגעתי להסכם עם מע"צ

ויתחילו לתקן את הקטע הזה, אם כי זה עדיין לא מספיק.

כפי שאמרתי, היו לנו דיונים עם הסוכנות על מיליארד דולר, אניביקשתי שהם

ישתתפו השנה בבתים והם הסכימו. הוויכוח הוכרע לטובת הענין.

כמובן שעם זה צריך להכין גם מקומות תעסוקה לעובדים, הלק מהם באוניברסיטאות

וחלק במפעלים. צריך לסייע קצת גם לאוניברסיטאות להכין מקומות קליטה ולימודים.

נושא התשתית קיים בין שתהיה עליה ובין שלא תחיה עליה. אם נגמור עם יהודי

ארצות הברית, אפשר להתחיל מיד בביצוע.

אני רוצה לסכם בעוד שתי נקודות. לפי דעתי, שכר המינימום כפי שהוא מגביר את

האבטלה בישראל. אני בעד שכר מינימום אבל שכר מינימום מוכרה להיות דומה לממוצע.

אי-אפשר שייהשבו באופן ממוצע את ההכנסה במשק וכשמדברים על שכר - רק את השכר. זה

גורם לשני עיוותים גדולים - אנחנו מוציאים מיליונים רבים של שקלים למה שנקרא

השלמת הכנסה. לממוצע במשק מכניסים את כל ההכנסות - שעות נוספות, ותק, רכב וכו' -

אבל כשבאים לאיש, אז מכניסים רק שכר. יש אנשים שמקבלים

מקבלים השלמת הכנסה, וזה יגדל מיום ליום. כל דבר שאתה מוציא שם - אין לך פה. המשק

מתוח מאד. כל פרוטה קובעת.



היו אצלי אנשים שאמרו לי שסגרו מפעלים או חלק מיזם בגלל שכר מינימום. יש

בתל-אביב מפעל טקסטיל שהעסיק 160 איש, הוא נסגר. אני מוכן להביא לכאן אנשים

שיעידו.

היו"ר אי נמיר;

לכאן הם לא יבואו.

צ' ביטון;

איך אדוני השר יכול לתמוך באיש כזה?

היו"ר א' נמיר;

הוא לא אמר כך.

צי ביטון;

אתה יודע איזו מלחמה היתה פה כדי להגיע לשכר מינימום כזה?

שר האוצר ש' פרס;

אני בעד שכר מינימום בהתחשב בממוצע.
צי ביטון
מה מציע אדוני? איזה אחוז?

שר האוצר ש' פרס;

אותו אחוז.

היו"ר אי נמיר;

הבעיה היא לא שכר מינימום אלא המבנה המעווות של השכר בארץ. הוצאנו רכיבים.

שר האוצר ש' פרס;

אני בעד הוצאת כל הרכיבים ולתת לעובד שכר. השכר שהעובד מקבל הוא קטן בהרבה

ממה שמקבל עובד באנגליה או באמריקה אבל עלות העבודה היא הרבה יותר גבוהה. מה

ההגיון בזה? לפולק יש שני מפעלים - פולגת בקריית גת ופולגת באנגליה. אם ניקח את

לוח ההשוואות הוא יראה מה מקבל מהנדס בישראל ומה מקבל מהנדס באנגלי. המהנדס

בישראל עולה כמו באנגליה אבל הוא לא מקבל מה שמקבל מהנדס באנגליה.

אי בן-אלישר;

יש השתכרות ויש שכר.

שר האוצר ש' פרס;

מוכרחים להפיק לקחים.

ובענין דמי אבטלה. יש היום מגבלה של מרחק, מגבלה שלא מתקבלת על הדעת. יש

הנושא המקצועי, יש מי שמדבר על תוספת כדי שהאיש יעבוד; חייל שמסיים את שירותו -

לתת לו עידוד ללכת לעבודה ולא לבטלה. יש מקומות שאני אישית התערבתי, שרצו לקחת

עובדים לעבודה והעובדים לא רצו ללכת.



בסיכום. המשק מוכרח להתנהל בין יציאה ממיתון לאי-נפילה לאינפלציה. מוכרהים

לעשות את הדברים בהרבה אחריות ובשיקול דעת. אחד הדברים שמקשים על ניהול המשק זה

פיגור באינפורמציה, באיחור של שלושה הודשים. כל מה שאנחנו יודעים היום זה ביחס

למה שקרה לפני חודשיים או שלושה הודשים. כמעט שאין תמונה שלמה של מה שקרה החודש.

אם, למשל, המשק חם - אסור להוסיף עצים. אם הוא קר - אסור להוסיף קרח, ומה שאנהנו

עושים - צריך לראות מתי זה יתבצע.

הדברים שציינתי דרושים להבראת המשק, כל המשק, תוך זהירות לא להגדיל אינפלציה

של ביקוש ולא להגדיל את תקציב המדינה, כי זה יהיה הרסני.

אפשר להגדיל מפעלי תשתית שבלאו הכי היינו עושים אותם - כיתות בתי-ספר, ביוב,

מים, מו"פ - וצריך להיזהר שמא נגדיל את האדמיניסטרציה והוצאות אדמיניסטרציה. כל

הוצאה כזו היא קטלנית.

אם הנושא הזה ייהפך לפינג-פונג פוליטי, הכדור יהיה כל הזמן באוויר ושום דבר

לא ייפתר. לפני שנתיים ממשלת האחדות פעלה כממשלת אחדות, בנושא הכלכלי. אני וחברי

נהגנו בכל האחריות. אם יעלו עכשיו את כל המצוקות הכלכליות, שלא אנחנו יצרנו

אותן, לענין של ניגוח - אין טעם בממשלה כזו והבעיות לא תיפתרנה, ויש בעיות קשות

מנשוא.

כל השוואה עם משקים אחרים אין לה יסוד. שום משק לא פועל כמונו - 40% חובות,

22% בטחון, 20% תשלומי העברה, בסך הכל 82% והידיים והרגליים כפותים.

בין היתר צריך להקטין את החוב הלאומי, והדרך היחידה שאני מכיר לכך היא מכירת

מפעלים, מכירת מניות הבנקים, וטוב מוקדם ככל שאפשר.

נימוקים שונים, אפילו הם נכונים, אינם יוצרים משאבים. מי שרוצה לטפל נכון

במשק צריך לראות לא רק את הצרכים אלא גם את האמצעים העומדים לרשותנו.

א' יונס;

כדוגמה לטיפול פרטני, אנחנו מנסים לטפל במפעלים במצוקה שבהם ניתן, נקודתית,

לאתר בעיה שניתנת לפתרון באמצעות מעורבות של המדינה. אנחנו עומדים להגיש לוועדת

הכספים בקשה ביחס לערבות מדינה למפעלים שיש להם סיכוי לייצא. הבנקים מוכנים

להשתתף איתנו בסיוע. הכוונה היא להעמיד לרשות המפעל את ההון שלו הוא זקוק כדי

לפתח מוצר חדש או להקטין את החוק היקר שיש לו. בכניסה למעורבות כזו אנחנו רוצים

לראות מעורבות מקבילה של הבנק. המדינה לא ערבה לחוב ישן אלא רק לחוב חדש. אנחנו

דורשים מבעלי המפעל להיכנס לפוזיציה אישית במהלך הזה. כלומר, לא ייתכן שמפעל

בקשיים שעומד על סף פשיטת רגל, רק המדינה והבנק יכנסו למעורבות בלי ערבות של

המפעל. אנחנו דורשים ערבויות אישיות. זה פתרון רק למפעלים שנאתר אותם במשותף עם

נושים אחרים כמפעלים שהסיוע שיינתן להם אמנם יצעיד אותם קדימה.

י' צבן;

זה בלי מסגרת תקציבית?

רן כהן;

זה במסגרת ה-36 מיליון?

א' יונס;

כן.



ע' פרץ;

אדוני השר, כבוד היושבת-ראש, אנחנו נמצאים בימים שבהם המבחן של ממשלת האחדות

הוא מהי מידת האחריות של הממשלה. אני מוכרח לומר שאני עושה מאמץ רב לנסות לבודד

את המאבק של ראשי ערי הפיתוח מתלות פוליטית. אני רוצה גם לומר שהמשפט שאמר שר

האוצר בהתייחסו לדמורליזציה של הצהרות של שרים, זה דבר חמור.

כמי שהיה ראש עיר פיתוח אני יכול לומר שמצד שרים מסויימים יש בהחלט ניצול

פוליטי י של המצוקה של עיירות פיתוח. אתמול אמרתי בתקשורת שאם יש אחריות

מיניסטריאלית - שמישהו יקה את המצב הקיים על עצמו ויוכיח שבמדינת ישראל מישהו

לוקח גם אחריות.

נדמה לי שיש שר אחד שבאופן קבוע יוצא כאילו שידיו לא בענין. אני מתכוון לשר

התעשיה והמסחר. מי שרואה את עצמו אחראי לנושא מסויים צריך להסיק מסקנות גם אם

הסיבות לא תלויות בו וגם אם הוא יכול לתלות את הדברים בסיבות שונות. גם בהיותו שר

החקלאות מצב חחקלאות התדרדר והוא לא לקח על עצמו אחריות, ואותו דבר בהיותו שר

הבטחון.

אדוני שר האוצר, אתה נכנסת לתפקידך בימים קשים. כולנו יודעים שאינך נרתע

מטיפל בענין האבטלה. אנחנו יודעים עד כמה אתה רגיש לנושא הנגב, הגליל ועיירות

הפיתוח. אבל אני רוצה לומר לך שאינך יכול לקחת על עצמך אחריות כל כך כבדה בתפר

שבין בלימת המפולת הכלכלית של מדינת ישראל להתחלת צמיחה, תפר שתובע מאיתנו מיתון

ואת המחיר הכבד ביותר ישלמו ערי הפיתוח והפריפריה. אתה הולך למהלכים אמיצים.

אולי צריך למתן אותם, להאריך את תהליך ההבראה, כי אתה קיבלת על עצמך מצב קשה.

בערי הפיתוח יש סכנת שבירה. אם בתפר הזה של מעבר ממיתון לצמיחה תהיה שבירה -

יהיה קשה לטפל בענין. אני מדבר על שבירה ולא על משבר, וזו פצצת זמן.

השיטה של שר האוצר הקודם היתה גם נחלה שלנו. במשך שלוש שנים קיבלנו בבנק

הלוואות ויום אחרי יום הסכום הלך ותפח, ואנחנו קיבלנו אישורים להמשיך ולתפקיד.

אתה מקבל לידיך היום פצצת זמן שמישהו דאג לדרוך אותה. הפצצה הזאת מונחת לידיך

כשהיא דרוכה.

אולי הזעקה של ראשי ערי הפיתוח קצת חרקה. כשראש עיר מצהיר שבעיר פיתוח יש

זנות וסמים, זו הצהרה פוגעת. צריך לדחות אותה ולגנות אותה. אין לזה שחר.

צי ביטון;

זו עובדה.

רן כהן;

גם בירושלים יש סמים וזנות.

אי גמליאל;

בערי הפיתוח יש פחות ממקומות אחרים.

ע' פרץ;

כל שכונה בארץ הית מוכנה לקנות בשמחה את אחוזי הזנות והסמים שיש בערי הפיתוח.

ההצהרה הזאת היא תווית שאסור שידביקו אותה לנו.



אני רוצה להציע: שינוי דמי אבטלה לדמי השלמה, כדי שהכנסתו של אדם לא תופחת.

קריאה לשעת חירום, והמפתח יהיה קליטת עובדים ולא רק ייצוא. מעבר ממו"פ לייצור

והזרמה תקציבית נכונה. אני מבקש שבתקופה של אבטלה יוקפא כל הנושא של קיצוץ בתקנים

של ערי הפיתוח והרשויות, קיצוץ שמגדיל את האבטלה.

שי עמור;

שמחתי לשמוע את סקירת שר האוצר, שיש בה חלקים מעודדים. אני מקווה שלפחות חלק

מהתכנית יתגשם במהרה.

אני רוצה להגיד לוועדת העבודה והרווחה שעוסקת גם ברווחה, מה שנאמר הבוקר ביחס

לזנות וסמים בערי הפיתוח, זה אות קין על ערי הפיתוח. איש ציבור שאומר דברים מהסוג

הזה, זה לא ייסלח לו לעולם. למעשה אין לו שום סמכות וזכות, גם אם הוא איש ציבור

וחבר כנסת, להכפיש את הנוער הנפלא שלנו.

י' צבן;

לפי מסורת ישראל סולחים לחרש, שוטה וקטן.

שי עמור;

אני לא יודע באיזו קטיגוריה להעמיד אותו.

אדוני שר האוצר, עשית השוואה עם האבטלה בארצות שונות. אולי אנחנו לא חורגים

מהממוצע בעולם אבל אצלנו זו פצצת, זמן חברתית, ואינני מדבר על אחוזי האבטלה בארץ

אלא על אחוזי האבטלה בערי הפיתוח. אם בערי הפיתוח יש 9% מכלל האוכלוסיה בארץ ואם

נמצאים שם 24% מהמובטלים של מדינת ישראל - זו פצצת זמן למדינת ישראל ולא רק לערי

הפיתוח.

המסמר האחרון בארון המתים של עידוד משקיעים ללכת לערי פיתוח הוא בשורת האיוב

שגם למשקיעים במרכז הארץ יתנו מענק. זה דבר ציני ואבסורדי. תוספת למרכז הארץ?

עידוד נוסף? אם כך, מה הועילו חכמים בתקנם לגבי אזורי הפיתוח? אני מציע לבדוק את

זה.
צי ביטון
למה שהממשלה לא תשקיע בערי פיתוח במקום בהתנחלויות?
שי עמור
רבותי, אני מציע שתוקם קרן בסכום של חצי מיליארד שקל, קרן הלוואות בריבית

נמוכה, לעידוד נוסף למשקיעים בערי פיתוח בתעשיות, לפי בחירה סלקטיבית של האוצר

ומשרד התעשיה והמסחר.

אני מציע שתהיה גמישות בקריטריונים. הגיעה העת שמפעל מאושר יהיה גם אם אין

לו ייצוא.

חשוב לחדש את הנושא של ערבויות המדינה. שמענו על מפעל בירוחם, שלא הוקם בגלל

ערבויות.

צריך להכין תשתית של קרקע זמינה לתעשיה, עם מבני תעשיה, כדי שיזם שיבוא יוכל

להיכנס למפעל.

צריך לשחוט כמה פרות קדושות בנוגע לדמי אבטלה, לא לבטל דמי אבטלה אבל לעשות

רביזיה. לא ייתכן שבמפעל אחד בקריית גת מועסקים 120 אנשים מפורטוגל ומצד שני יש

מובטלים.



אני מציע ששר הפנים לא יאשר הבאת עובדים זרים ואלה שנמצאים כאן, אלה ילכו

הביתה, וצריך למצוא יהודים שיעבדו במפעלים אלה.

אני חושש שעולים יבואו רק למרכז הארץ ואנהנו עלולים לחזור

לוולו-וילה-דיז נגובה.

לנו יש דירות זמינות. אפשר לשפץ אותן. יש לנו אנשים חמים שאוהבים עליה וניתן

לקלוט אצלנו עולים.

אני מתפלא שאומרים שיש ניצול פוליטי של המאבק שלנו. אני אומר באחריות שאם יש

שר שרוצה לנצל את ערי הפיתוח ניצול פוליטי, הוא ינודה מצד ראשי ערי הפיתוח. עם

זאת אני רוצה לומר שהמאבק שלנו הוא פוליטי אבל לא מפלגתי. אנחנו מפלגת ערי

הפיתוח. ויש עוד האשמה, כאילו ערי הפיתוח לא מתפתחות בגלל ההתנחלויות וסיוע

לקיבוצים; זה מזכיר לי תופעות אנטישמיות שבקשר לכל בעיה שהיונה תמיד היהודים היו

אשמים. זה חמור.

נתמקד סביב הבעיה של ערי הפיתוח, ומה שנוגע לסדרי עדיפויות לאומיים - שהממשלה

תגיד.

רן כהן;

קודם כל אני רוצה לברך על הזמנתו של השר. אני ממליץ שנקיים פגישות כאלה

לעיתים קרובות. אנהנו מפלגת ועדת העבודה והרווחה שיש לה שליחויות.

אני מסכים עם חברי-הכנסת פרץ ועמור ביחס לדברים שנאמרו על ערי הפיתוח. אני

מתבייש ומרגיש בחילה מהאמירה של חבר-הכנסת מיכה גולדמן.

העלאת המחירים של מצרכי היסוד מהבוקר מכביד ביהוד על מובטלים, שכבות חלשות

ומקבלי קיצבאות. נשים לב שהיום מתחילים לראות בחברה הישראלית אנשים רעבים.

המקררים ריקים. הארונות ריקים וילדים לא מקבלים אספקה. אני מבקש, אדוני השר, אם

אתה יכול לפעול כבר הבוקר לשם מתן פיצוי למקבלי קיצבאות ולשכבות הלשות, כדי

שהאנשים האלה יקבלו פיצוי מיידי.
שר האוצר ש' פרס
ביחס לחלב זה 4 מיליון שקל לכל האוכלוסיה.

רן כהן;

השאלה איך זה מתחלק.

הבוקר שמעתי בגלי צה"ל אם האומרת "אני לא אקנה עוף קפוא". רבותי, עוף קפוא זה

מצרך זול, מצרך שאין לו תחליף יותר זול. היא לא תוכל לקנות את זה.

שר האוצר ש' פרס;

אם נאמר שלפי החישוב הפיצוי הוא שקל לנפש, יצרוקו מאיתנו.

רן כהן;

אני כמעט בטוה שנוכח ההעלאות האחרונות הפיצוי יהיה גדול יותר.

שר האוצר ש' פרס;

אבדוק את זה.



רן כהן;

המחדל של הממשלה הוא שלא הוכנו מקומות עבודה נוספים. שום צד בממשלה לא יכול

לנקות את ידיו, לא אתה, לא השר ניסים ולא השר שרון. איש ממכם לא הניח על שולחן

הממשלה תכנית השקעות כדי שהממשלה תאמץ אותה ,תקציב לה, תחוקק את החוקים הדרושים

כדי שתהיה תנופת השקעות ופיתוח במשק.

נדמה שטראומת האינפלציה של הליכוד יצרה מצב שהיום אנחנו הולכים לקטסטרופה של

אבטלה, כי אנחנו לא מוכנים שתהיה אינפלציה. ברור שלא צריכה להיות אינפלציה ויותר

טוב שאין אינפלציה, אבל אם הברירה היא אינפלציה קטנה ואבטלה קטנה מול האפשרות

שנחיה עם אינפלציה קצת יותר קטנה ואבטלה ענקית, אני מציע לך לאמץ את האפשרות

הראשונה. היום אין הקטנה של האינפלציה ויש רק הגדלה של האבטלה. חייבים לשנות

כיוון, מכיוון שהנסיון להוריד את האינפלציה על מנת לתקן את המשק לא הוכיח את עצמו

והמצב היום הוא אבסורד.

לא במקרה אין השקעות. הוקמה קרן של 36 מיליון. מהקרן הזאת לא יצא עד היום אף

שקל.

אי בן-מנחם;

הוצאו 800 אלף שקל.
רן כהן
ולענין של 200 מיליון.

שר האוצר ש' פרס;

הוסכם להקים קרן ממקורות שונים.

צ י ביטון;

ללכת עם קופה ולאסוף כסף.

רן כהן;

במדינת ישראל עדיין יותר כדאי להרוויח בבורסה מאשר בייצור. זו הבעיה המרכזית.

זו נשארה הרעה החולה. זה גן עדן לאנשים שמגלגלים כספים בדרכים לא פרודוקטיביות.

לא שמעתי תקוה של ממש ביחס לצמיחה. זו מלה שכנראה מתביישים להשתמש בה.

אדוני השר, אולי יש מקום לתקן תיקונים מסויימים בשכר המינימום. אבל אם מה

שיתקנו יהיה לפי דעת היועצים שלך, תהיה בערי הפיתוח אבטלה יותר גדולה. היום האיש

הולך לעבוד כי יש שכר מינימלי ואם זה לא יהיה - הוא לא יעבוד.

אי בן-מנהם;

אדוני שר האוצר, המשבר החברתי לא החל לפני שנה או לפני חצי שנה, הוא החל

ב-1977. אז היו 34 אלף משפחות מתחת לקו חעוני וב-1986 - 413 אלף משפחות מתחת לקו

העוני, וכשליש מהאוכלוסיח הזאת חיה באזורי מצוקה. הממשלות הקודמות היו האשמות

המרכזיות בענין. בשנת 1986 כל ילד חמישי במדינת ישראל חי מתחת לקו העוני.

המדינה ששלהה אנשים לערי הפיתוח צריכה גם לדאוג לתעסוקתם. מדאיג אותי שתמיד

מנסים לתקן את תחלואי המשק על גב האוכלוסיה שלא אשמה במצב הזה. שני העשירונים

הגבוהים במדינה הם שגורמים לאינפלציה. העשירונים התחתונים בקושי גומרים שבועיים

בחודש.



במרכז הארץ יש שכונות שהמצב בהן יותר קשה מזה שבערי הפיתוח, אבל אין להם

לובי.

הבעיה הקשה ביותר בנושא הפשיעה ואי-חינוך מתחיל בשכונות מצוקה ילד לא יכול

ללמוד מפני שלאביו אין כסף. לא זה היה המצב בעבר. אני בן למשפהה שבה 11 ילדים

ואני למדתי. היום חיים מאפריל לאפריל, משנה לשנה, ואותן אוכלוסיות חלשות הן

המשלמות את המהיר.

מדברים היום על עובדים זרים. בעתיד נצטרך להביא גם היילים זרים, כי יש קשר

הדוק בין ההינוך לבטהון. אין חינוך - אין בטחון. במקום להשקיע בהצציות ובכדורי

גומי כדאי למצוא פתרון בנושא ההינוך כי, כפי שאמרתי, יש קשר בין החינוך לבין

בטהון. מה שקרה עם הפנתרים השהורים זה כאין וכאפס לעומת מה שעלול לקרות. 24%

מהמובטלים הם בערי הפיתוה. זה מצב קשה ביותר.

אני הצבעתי נגד המדיניות שהובאה לפנינו אבל לא שמעתי שחברי כנסת מסיעת הליכוד

קפצו כשהשר ניסים היה שר האוצר והפחית מס שהכנסה למי שיש לו. היום הממשלה היא

דו-ראשית, כשהצי אהד ממנה מחכה לכשלון של החצי השני. אלה שהביאו למצב

הנוכהי תוקפים היום את שר האוצר.

הנושא החברתי - בזה נימדד בעתיד. יש לנו בעיות ייחודיות. אנחנו נמצאים במזרח

התיכון. יש לנו קשיים. צריך לשנות עדיפויות. לא יכול להיות שחצי מהממשלה ינגח חצי

ממנה.

אני חושב שצריך לחוקק חוק שיגדיר את שכונות המצוקה כערי פיתוח. בשכונות

המצוקה יש מובטלים שיושבים על הברזלים. צריך להקטין את הפערים במדינה כדי שלא

יהיה מצב שחלק מהתושבים יחיו כמו בארצות-הברית וחלק מהם יחיו כמו בדרום אפריקה.

ו

שר האוצר ש' פרס;

אני רוצה להבהיר לחברי הכנסת שההלטנו, בנוגע לערי פיתוח, שגם מפעל שמייצר

לשוק המקומי יהנה מהטבות כמו שניתנים למפעל לייצוא.

רן כהן;

תהיה הגדרה לגבי המיקום?

שר האוצר ש' פרס;

ההגדרה לגבי האזורים נשארת אבל לא תהיה הבחנה בין מפעל המייצר לייצוא לבין

מפעל המייצר לשוק המקומי.

י' צבן;

לכאורה יש קונסנסוס שישראל לא יכולה להרשות לעצמה אבטלה אפילו לא במידה

שמדינות אחרות אולי יכולות להרשות לעצמן, גם מכיוון שהאבטלה אצלנו איננה מתפזרת

באופן סטאטיסטי ממוצע על פני כל הארץ, היא בהכרח מתמקדת בערי פיתוח ובשכונות ולזה

יש היבטים הברתי ים מעמדיים בעתיד, גם מכיוון שכל הנושא הציוני עומד בסימן שאלה מר

מאד כשיש אבטלה, ואין המחשה יותר טוב מזו כשמצד אחד מדברים על עליה ומצד שני

שואלים איזו תעסוקה הם יקבלו, וגם מבחינה אנושית חברתית - הפתולוגיות שמלוות את

האבטלה.

לי אין ספק שלאמיתו של דבר ממשלת ישראל לא שייכת לקונסנסוס הזה. ממשלת ישראל

איננה פועלת על פי ההנחה הזאת שישראל לא יכולה להרשות לעצמה אבטלה. הממשלה הזאת

ואלה שקדמו לה אולי הן משלמות במס שפתיים ואולי גם בזה הן זייפו. אין שום הוכחה

שממשלה זו פועלת לפי הנחה שישראל לא יכולה להרשות לעצמה אבטלה.



אם לא נמצא פתרון מדיני - לא יהיה פתרון יסודי לשאלות המשק. עם זאת אתה לא

יכול לומר שעד שלא יחיה פתרון מדיני תהיה אבטלה. בתנאים האלה יש שאלה מה עושה

הממשלה. אין לך כאן תנאים של משק רגיל של כויוות שוק. משקיעים לא יבואו כי אין

ודאות. תסלק את היועצים שמדברים על כוחות השוק.

אדוני השר, אני בא איתך השבון. אתה מדבר על תשתית. אמרת דברים יפים. אנחנו

אמרנו דברים קונקרטיים. השקעות ותשתית - אמרתי מעל דוכן הכנסת דברים מפורטים.

תשקיע בתשתית תעבורתית. הון סיכון. אמרנו את זה.

בתנאים של מדינת ישראל, בתנאים של אי-ודאות אתה לא יכול להביא משקיעים.

היו באוצר יועצי אמת. לא נכון שעלות העבודה בישראל גבוהה יותר מאשר במדינות

אחרות. היה מחקר של יורם גבאי ונקבע במחקר שעלות העבודה אצלנו לא יותר גבוהה.

תיזום מחקר מה קורה בתעשיה הישראלית, מה היחס בין תרומה לתמורה, להון. אם פעם אחד

לא נדע את האמת - לא נבין כיצד אותה תרופה בשויצריה עולה יותר בזול מאשר זו של

תוצרת "טבע" במדינת ישראל, כששכר העבודה הוא שליש. ואחרי זה יש דמעות תנין של חלק

מהתעשיינים.

י י פרח;

רבותי, שמענו כל מיני ביקורות. הנימוק המרכזי למצב הוא מדיניות כלכלית שאיננה

ברורה. לאוצר אין מדיניות כלכלית.
אי בן-מנחם
לממשלה יש?

י י פרח;

אין מדיניות ברורה לאוצר. המדיניות של פיחותים לא תפתור את הבעיות. לאנשים יש

הרגשה שהין מדיניות. מדברים על צמידה כלכלית? יש צניחה כלכלית. ממה זה נובע?

אדוני השר, אתה צריך היית לנקוט במדיניות נכונה עם היכנסך לתפקיד. האוצר מדבר

על מדיניות לצמיחה - זה צריך היה להיות מהרגע הראשון. איך אפשר לעשות צמיחה

כלכלית בתנאי המיסוי הנוכחיים? צריך להוריד את המיסוי הרבה יותר מכפי שאתה חושב.

אין מס אמת. אילו המיסוי היה 30%, 35% - חיית רואה שמשקיעים באים לארץ הזאת. איך

נוצר הון שחור? האם אין זו תוצאה של העלמות מס?

מדוע האוצר לא ער להצעה שלי בקשר לעבודה ודמי אבטלה? מדוע צעירים מקבלים דמי

אבטלה כשיש לנו צורך בידיים עובדות? למה האוצר לא ער לבזבוז כספים של משרדים?

היו"ר אי נמיר;

מתקיימת היום הפגנה של ראשי ערי הפיתוח. הוועדה הזאת היתה ביתם של ערי

הפיתוח. אין שבוע שאנחנו לא עוסקים בנושא הזה. בשם כל הוועדה אני מקדמת בברכה את

האורחים שלנו. אני מברכת את יושב ראש השלטון המקומי ומאחלת לך הצלחה בתפקידך למען

השלטון המקומי.

אני מציעה שנשמע שניים מהאורחים.
פי עזרן
אני רוצה לדבר קצר ולומר שאני מבקש שנמצא את השיטה איך באמצעים שיש לנו היום,

קרי המפעלים בעיירות הפיתוה, נוכל לנצל את נפה העבודה שאפשר להכיל במפעלים האלה.

הכיוון הוא שלמפעלים הקיימים בערי הפיתוה תהיה עדיפות לפחות מצד משרדי הממשלה

בכל מה שנוגע לצרכים של המשרדים הממשלתיים. יש לנו מפעלים שונים. בקריית שמונה יש

מפעל טכסטיל לסיבים אקריליים שיכול להעסיק עוד 200 איש ויש מפעל של תעש, מפעל

מתוהכם. יש כלים לביצוע אבל אין עבודה.

במקום לדבר ולהשוב איך להקים מפעל מוטב לעשות סקר מהיר לעזרה ראשונה. אני

מדבר על סקר כדי לברר מה יש לערי הפיתוח, ולחייב את משרדי הממשלה כדי ליצור

תפוקות במפעלים האלה. אם הייתי זוכה לקבל פתרון כזה הייתי מוצא את עצמי, בעיר

כמו שלי, נותן פתרון לאנשים במספר העולה על מספרם של מבקשי עבודה, שמספרם מגיע

ל-500.

שי בוחבוט;

אנחנו מצטערים שהיינו נאלצים לבוא ולהפגין בירושלים. זו לא החלטה שהתקבלה רק

בימים האחרונים. המאבק שלנו מתמשך לאורך זמן רב. אנחנו חייבים לשמור על ההישגים

שהשגנו בערי הפיתוח בנושאים שונים. אבל לצערי הרב יש כל מיני אנשים שמנסים לקחת

עלינו טרמפ ופוגעים בתדמית שלנו. מי שאומר שאצלנו יש זנות וסמים, משקר.

אנחנו רוצים לשמור על ההישגים הגדולים. אני מבקש משר האוצר שנתכנס, אם אפשר

עוד היום, כי אנהנו לא רוצים להישאר ללון פה על המדרכות. זה לא מתאים לערי

הפיתוח. אנחנו רוצים לנהל את הערים שלנו. הוכחנו מנהיגות ממדרגה ראשונה. אנחנו לא

רוצים כסף. אנחנו לא רוצים לעמוד כעניים בפתח. אנחנו רוצים שממשלת ישראל תשב

ותהיה מאוחדת.

איך אפשר להגיד לנו, תגישו הצעות. האם לנו יש כלכלנים? לממשלת ישראל יש אנשים

שיכולים להכין תכניות.

אנהנו יודעים שאי אפשר שמחר בבוקר תפטרו את הבעיה. זו בעיה סבוכה. עכשיו צריך

לפתור איך נשלם מחר משכורת. יש ערים במצוקה כספית, ואת זה אפשר לפתור היום.

הבעיה כולה סבוכה ביותר. חיילים רבים רוצים לחזור ליישוב שלהם אבל בחור צעיר

שחוזר ולא מוצא תעסוקה מתאימה - הוא עוזב.

יש חברי כנסת האומרים שגם בחיפה וגם בתל-אביב יש אבטלה. רבותי, מובטל שם לא

עוזב את העיר ואילו מובטל בעיר פיתוח, הוא עוזב את היישוב.

הבעיה הבטחונית מסי 1 במדינת ישראל היא מה שקורה בערי הפיתוח, הן בנגב והן

בגליל. כשאתם מביאים החלטות, ההחלטות צריכות להיות ברורות. אם נותנים תקציבי

פיתוח בנושאי תיירות לנגב, צריך לתת גם לגליל. אנחנו יכולים להקים תעשיית תיירות

פנטסטית.

באנו לכאן לא להפגין נגד שר זה או אחר. אנחנו מפלגת ערי הפיתוח.אנחנו תומכים

בממשלה. אנחנו מבקשים שהיא תהיה מאוהדת.

מ' לוי;

אני חושב שיש תחושה שכל שר וכל חבר כנסת מנסה להתלבש על עיר פיתוח ומתקבל

הרושם כאילו הנושא הפוליטי מנסה לתפוס טרמפ.

הבעיה קשה ואין לנו ספק שאין מקל קסמים לפתור את הבעיות. אבל הרושם הכללי הוא

שכל שר מצפה שראשי ערי הפיתוח יתנו פתרון לאבטלה.



אני בא מהתעשיה האווירית. עבדתי שם 20 שנה. כל אחד מאיתנו יודע מה זה קבלנות

לעבודות משנה שנמסרות בתוך מרחב גוש דן. עבודות כאלה יכולות להיות בפריפריה, בערי

הפיתוח. עבודה עם טכנולוגיה זה אתגר לחייל המשוחרר. אולי אפשר להעביר את העבודה

של המפעלים הבטחוניים לערי הפיתוח.

אולי צריך לחשוב על רביזיה בנושא של דמי אבטלה. אסור שנאבד את הרסן. אסור

שהתושבים יקהו את הרסן.

כולי תקוה שתוגש תכנית שתנסה להתמודד עם הבעיה בשעה הקריטית הזאת של ערי

הפיתוח. אני מקווה שיימצא פתרון מהיר לבעיות.

היו"ר אי נמיר;

אני לא אומרת דברי סיכום. אדוני השר, לנו חשוב המפגש הזה איתך. אנחנו בהחלט

נפתח את הנושא של חקיקה בענין דמי אבטלה. זה על סדר היום של הוועדה. נעדכן אותך.

אינני רוצה שיהיה ולו איש איחד במדינת ישראל שאפשר יהיה לומר עליו שהוא מעדיף דמי

אבטלה.

צי ביטון;

אסור שנלך לזה. אם נלך לזה נרע את המצב ולא נתקן אותו, נשחק לידיהם של אלה

שאומרים שדמי אבטלה הם שיוצרים את האבטלה.

היו"ר אי נמיר;

חבר-הכנסת ביטון, אתה לא אורח בוועדה הזאת. אתה יודע שלנו לא ימכרו שום

סיפורים. המהות חייבת להישאר. יש כמה דברים קטנים ושוליים שחייבים לתת עליהם את

הדעת. לא ניכנס עכשיו לויכוח. יש הכפשה של נושא דמי אבטלה ומובטלים בגלל כמה

מקרים.

אני לא רוצה להיכנס עכשיו לוויכוח ביחס לחוק שכר מינימום. מדיון שהיה בוועדה

לפני שבועיים על הארכת תקנות לחיילים משוחררים שמענו ש-60% מהעובדים, אחרי

שהוסיפו להם 340 ש"ח לחודש, נשארו בעבודה.

בנושא של עלות העבודה אולי צודק השר, אבל בנושא של שכר - שום צעיר לא יחזור

למעלות, לדוגמה, אם הוא יצטרך לחיות משכר של 850 שקל לחודש וזה יהיה כל עתידו.

אנחנו בוועדה הזאת רגישים לנושא של ערי הפיתוח. זה אחד המפעלים היפים שהוקמו

במדינת ישראל. זה מפעל לתפארת. ספיר המנוח, שהיה אחד הבונים הגדולים, ידע שבלי

תעסוקה אין ערי פיתוח. היתה אז רמה אחרת. הלכו לטכסטיל ולמזון. היום זו לא תשובה

לערי הפיתוח. בטכסטיל ובמזון משלמים שכר מינימום. רמת החינוך בערי הפיתוח עלתה

משמעותית. הנוער רוצה להישאר אבל אם לא יהיו שם תעשיות עתירות יידע או סמי

עתירות יידע - לא יהיה למה לחזור.

הפגישה הזאת עם שר האוצר נקבעה על ידינו לפני כחודשיים. אני רוצה להודיע

לראשי ערי הפיתוח שאנחנו, ועדת העבודה והרווחה , מעמידים את עצמנו לרשותכם. אנחנו

מוכנים לשבת איתכם על כל נושא ונושא ולהיות אלה שיתווכו בנושאים שונים ביניכם

לבין שר זה או אחר. אם יהיה צורך בשינויים בחקיקה - נלך לשינויים בחקיקה.

הבוקר קיבלתי טלפון, זה טלפון כמעט קבוע, מבית שאן, ששוב שולחים מכתבים.

שי בן-לולו;

זה ביחס למשכורת.



היו"ר אי נמיר;

תבחרו במי שאתם רוצים שיבוא לישיבה הבאה. אנחנו מוכנים ללכת איתכם ישיבה אחרי

ישיבה ולנסות לעזור כרי שעיירות חפיתוח לא תקרוסנה וכדי שצעירים לא רק לא יעזבו

אלא יחזרו.

אתאם עם שר האוצר מפגש נוסף.

תודה רבה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.

קוד המקור של הנתונים