תכנסת השתים-עשרת

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 43

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי. י"א בסיון התשמ"ט (14 ביוני 1989). שעה 00;09

נכחו;

חברי הוועדה; אי נמיר - היו"ר

צ' ביטון

יצחק לוי

ע' פרץ

י י צבו

י' שפרינצק

מוזמנים; אי שמחוני - מנכ"ל סולתם

א' המאירי - ממלא-מקום מזכיר מועצת פועלי חיפה

גי חגי - סגן ראש מועצת יקנעם

מי אלנקווה - סגן ראש מועצת יקנעם

מי דור - נציג חב' העובדים של הוה"פ של ההסתדרות

י י זמיר - מנהל קבוצת הפלדה מטעם הנהלת "כור"

שי צור - מנהל ארגון ומי נהל במפעל סולתם

די צרפתי - מנהל מחי מידע ומחקר בשירות התעסוקה

ג' חבילין - מנהלת המח' לפרוייקטים תעסוקתיים

בשרות התעסוקה

י' שפיר - נציג הכשרה מקצועית, משרד העבודה והרווחה

י' לוין - מזכיר הסתדרות הפקידים במפעל סולתם

מי אריה - נציג ועד הפועלים במפעל סולתם

אי כהן - נציג ועד הפועלים במפעל סולתם

מי צמח - נציג ועד הפועלים במפעל סולתם

שי שמולוביץ - נציג ועד העובדים במפעל סולתם

חי אסרף - נציג ועד העובדים במפעל סולתם

. אי סלומון - נציג ועד המהנדסים במפעל סולתם

ק' כליפה - אגף התקציבים, משרד האוצר

ר' ברקאי - מנהלת אגף גמלאות מחליפות שכר,

המוסד לביטוח לאומי

אי אדלר

רשמה; ע' הירשפלד

סדר-היום; מפעל ס ולוגם ביקנעם.



מפעל סולתם ביקנעם

היו"ר אי נמיר;

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר-יומנו הוא מפעל

סולתם ביקנעם, שחשבתי שבקדנציה הזאת לא נעסוק בו. זה חלק מהצעה לסדר-היום שלי

שהועלתה בשבוע החולף, כיוזמה של הוועדה וגם של חבר-הכנסת רן כהן על מצב התעסוקה

גם ביקנעם וגם באור-עקיבא.

אני רוצה להודיע לחבר-הכנסת יאיר צבן שנמצא כאן, שאנחנו נחזור גם לנושא של

אור-עקיבא, כי אני מבינה שעד עצם היום הזה העובדים לא קיבלו את המשכורת. למרות

שנמסר לנו בשמחה גדולה מטעם שירות התעסוקה, על-ידי מזכיר מועצת הפועלים ועל-ידי

ראש המועצה המקומית, מסתבר שעד עצם היום הזה העובדים לא קיבלו את שכרם.

אנחנו נתחיל מהסוף ואבקש ממנכ"ל סולתם לספר לנו מה קורה במפעל.

א' שמחוני;

בוקר טוב. אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה, חברת-הכנסת אורה נמיר, שמצאה

לנכון להקדיש זמן ותשומת-לב למה שקורה היום בסולתם. אני אתאר את המצב כפי שהוא

כרגע. .

היו"ר א' נמיר;

כמה זמן אתה כבר מנהל המפעל?

אי שמחוני;

מ-1 בפברואר, כ-4 ודחשים. אני יודע שהוועדה די מוגבלת ביכולת לעזור לנו, אבל

אני אעז להציג מספר בקשות ואקווה גם לקבל את תמיכתכם.

מפעל סולתם נמצא במצב קשה כבר תקופה די ארוכה של כמה שנים. לא אכנס בדיוק

לפרטים איך ולמה, כי אני חושב שחברת-הכנסת נמיר מכירה את הדברים טוב.

צי ביטון;

כדאי שתיכנס לפרטים.

אי שמחוני;

סולתם היתה בזמנו מפעל רווחי מאד שהתבסס על מספר מספר מוגבל של מוצרים,

שנמכרו למספר מוגבל של לקוחות ב"ווליום" גדול. זו היתה טעות. לטווח הקצר זה

הביא הרבה רווחים, אבל לטווח הארוך, כאשר חלק מהלקוחות נעלם, החברה נכנסה למצב

כלכלי קשה, כאשר לא היה שוק למוצרים שלה.

היו גם מספר החלטות מוטעות ברמת הניהול במועצת המנהלים של החברה, באותן

תקופות בכך שלא הזו את התהליכים מראש ולא הגיבו נכון לתנאים המשתנים של השוק

העולמי, ובכך שהמשיכו לייצר למלאים ולא לפי הזמנות. המצב הזה גרם במהירות

להצטברות של מלאים גדולים מצד אחד ושל חובות כבדים בצד השני של התהליך. מכאן

למצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו הדרך קצרה וברורה.

כאשר נכנסתי לתפקיד הייתי מודע למה שקורה בדיוק בסולתם והיה ברור שהמפעל הזה

צריך להיכנס לתוכנית פעולה, שהיא תהיה קשה כואבת, שמטרתה להציל את המפעל מהגעה

למפרק זמני. אנחנו שכרנו מיד שירותים של חברת יעוץ, כי לא רצינו להסתמך אך ורק

על הצורה שבה אנחנו רואים את הדברים. חשבנו שזה יהיה נכון, מלבד הנתונים

הפנימיים הקיימים במפעל, לקבל גם חוות-דעת של מומחים חיצוניים.



י' צבן;

מאיזו חברה?

א' שמחוני;

החברה היא אשד מהנדסים, והדו"ח שלה מוצג כאן לפניכם.

החברה העמידה צוות של מהנדסים וכלכלנים והם ניתחו את המצב בצורה די עמוקה

ויסודית. על בסיס הממצאים של חברת אשד מהנדסים אנחנו הכנו תוכנית הבראה, ואני

אמסור לכם עותק אחד ממנו. תוכנית ההבראה הזאת בעצם אומרת שהבראת החברה מחייבת

נקיטת הפעולות הבאות.

י' צבן;

? האם התוכנית הזאת מוסכמת עם כור, עם האוצר ועם כל הגורמים הנוגעים בדבר?

א' שמחוני;

התוכנית הזאת קיבלה את אישור מועצת המנהלים של סולתם. הבעלות על סולתם

74% בבעלות כור ו-26% בבעלות משפחת זבלודוביץ'. האחוזים האלה גם משקפים

את הרכב מועצת המנהלים של החברה. התוכנית אושרה פה אחד על-ידי מועצת המנהלים

ואנחנו עוסקים כרגע ביישומה.

התוכנית מדברת על גיוון סל מוצרים. סל המוצרים העיקרי של החברה מורכב

ממוצרים בטחוניים, בעיקר בתחום הארטילריה. החברה מייצרת מרגמות ותותחים - גם את

המרגמה והתותח וגם תחמושות למרגמות ולתותחים. זה המוצר העיקרי של החברה. בנוסף,

יש היום בחברה 3 מוצרים אזרחיים: 1. מוצרי הנירוסטה, סירים ומחבתות, שהם קו

טוב. 2. יש לנו קו של מוצרי פניאומטיקה.

אבל הסירים והמחבתות הם מרכיב מאד קטן בסל המוצרים. כמה זה באחוזים?

זה מרכיב לא כל-כך קטן. זה סדר-גודל של 5 מיליון דולר מתוך סך-הכל של כ-40

מיליון דולר מכירות.

, זה גדל כי האחרים מאד ירדו.

מתוך 40 מיליון דולר מכירות עכשיו, או מתוך אפשרות של מכירות כולל?

כמה עובדים בקו הייצור הזה מתוך כלל העובדים?

, אני אפרט.



צי ביטון;

זו תוכנית צפויה. אנחנו יודעים שהמפעל מייצר בעיקר מרגמות ותחמושת.

השאלה שלי היא מה חלקו של פס הייצור של כלי מטבה באחוזים, בהשוואה לייצור הכולל

של המפעל?

היו"ר אי נמיר;

אבל זה מפני שמוכרים היום פחות נשק, כי קודם כלי המטבח היוו מרכיב מאד קטן.

בפס הייצור הזה עובדים היום כ-60 איש מתוך כ-800 אנשים במפעל.

בגיוון סל המוצרים הכוונה היא לחפש מוצרים בעיקר אזרחיים, כדי לשנות את היחס

בין מוצרים צבאיים לאזרחיים מסך הכל סל המוצרים, על-מנת לא להיות תלויים בתנודות

החדות שיש במוצרים בטחוניים. הכוונה היא להגביר את מערכת השיווק. אגב, בסולתם

לא היה שיווק עד השבוע שעבר.

הי ו"ר א' נמיר;

שיווק נפרד.

א' שמחוני;

היתה חברת שיווק, לא של סולתם, אלא חברת שיווק ששייכת לבעלים של סולתם, לכור

ולמשפחת זבלודוביץ, בשם צלגד. החברה הזאת בעצם שיווקה בלעדית את מוצרי סולותם.

אנחנו חשבנו שהמודל הנכון הוא שלחברה צריך לחיות אגף שיווק אינטגרלי שלה, שעובד

בצמוד לאגף הייצור ולהנהלת החברה ומשווק את מוצרי החברה הרבה יותר נכון. הקמנו

את האגף הזה והוא כבר מתחיל לעבוד.

י' צבן;

מה עושה לחברה תחילת השיווק?

אי שמחוני;

חברת השיווק נשארה, אבל מאחר שהיא לא הביאה מספר מספיק של הזמנות כבר כמה

שנים באופן רצוף, בהחלטת מועצת המנהלים היא איבדה את הבלעדיות על השיווק. היום,

אם חברת השיווק תביא הזמנה, דינה כמו כל אחד אחר שיביא לנו הזמנה. אנחנו נשמה

לקבל הזמנות ולבצע אותן, אבל אין יותר בלעדיות.

הפעולות הבאות שמחייבת הבראת החברה הן; שינוי נורמות ההתנהגות והעבודה; הקמת

מערכות ניהול יעילות וריכוז יותת; הורדת נטל החובות מהמפעל.

אנחנו התלבטנו הרבה אם המטרה היא לדאוג למקומות עבודה או לדאוג לרווחת העובד.

התלבטנו איך להגדיר מטרה של מפעל, ובסוף תימצתנו את זה שמטרת תוכנית ההבראה היא

להביא את המפעל לרווחיות תפעולית. אני חושב שיתר הדברים הם נגזרות, כי אם יהיה

רווח תפעולי ויהיו מקומות עבודה, יהיה כסף לשלם לאנשים וכן הלאה. כך שכל יתר

הדברים המאד חשובים האחרים הם נגזרות מכך שהמפעל יהיה תפעולי.

מה קורה עכשיו בסולתם. השלב הראשון בתוכנית ההבראה הוא ירידה במספר העובדים

והתאמת המספר לתוכנית העבודה, לתוכנית הייצור וליכולת הכלכלית של המפעל.



היו"ר אי נמיר;

בכמה?

אי שמחוני;

התוכנית כרגע היא לרדת מ-800 עובדים ל-400.

היו"ר א' נמיר;

במשך כמה זמן?

אי שמחוני;

הכוונה היתה לרדת מיד, כי כל יום שאנחנו לא יורדים מהמספר הזה הוא יום יקר

מדי בשביל המפעל. אבל כיוון שאין לנו היכולת הכספית לשלם את פיצויי הפיטורין

למספר כזה של עובדים, אנחנו נאלצים להתאים את קצב הפיטורין ליכולתנו הכספית. מאיור

שלמפעל אין כרגע בכלל מקורות כספיים למימון פיצויי פיטורין, החליטה מועצת המנהלים

לממש נכסים ובדרך זו לשלם פיצויי פיטורין. הנכס היחידי שהוא גם בסדר-גודל מתאים

וגם ניתן למימוש במהירות הדרושה לנו הוא חברת "חישולי כרמל", בטירת הכרמל. 58%

של החברה הם בבעלות סולתם.

היו"ר אי נמיר;

ומה יהיה עם העובדים שם? כמה עובדים ב"חישולי כרמל"?

אי שמחוני;

220 עובדים.

היו"ר א' נמיר;

והחברה תעבור לבעלות אחרת?

כאשר החברה תימכר היא תהיה בבעלות של אותו גורם שנצליח למכור לו את החברה.

אני לא חושב שזה יהיה כל-כך פשוט.

היו"ר אי נמיר;

הגורם יקנה את החברה עם העובדים?

א' שמחוני;

. כן.

שי צור;

לא מוכרים שם את כל המפעל, ולכן מצבו לא ישתנה.



היו"ר אי נמיר;

אני לא הייתי חותמת על זה. אני מכירה את הספורים האלה. לכור עוד יש איזו

שהיא אחריות לעובדים, למרות כל הקשיים, אבל בעל-בית פרטי פשוט מצפצף.

א' שמחוני;

אנחנו מקווים שממכירת "חישולי כרמל" נסבל סכום כסף שיספיק לשלם את פיצויי

הפיטורין לכל 400 העובדים.

הי ו"ר אי נמיר;

י איפה גרים 400 העובדים?

חרוב לשליש מהם גרים ביקנעם ושני-שלישים במקומות אחרים. אני אישית לא רואה

הבדל בין אנשי יקנעם ובין אנשי נצרת או טבעון. אני לא כל-כך רציתי לבדוק את

העובדות האלה כי התערבות המועצה המקומית בעני ן הזה היתה מאד לא לרוחי.

הי ו "ר אי נמיר;

זה אמנם לא לרוחד אבל ראש המועצה מוטרד. זה תפקידו ובשביל זה הוא מקבל

משכורת.

אי שמחוני;

השלב הראשון של תוכנית ההבראה הוא השגת הסכמה על גובה פיצויי הפיטורין, ועל

זה מתנהל כרגע הוויכוח. כשמדובר על גובה פיצויי פיטורין צריך לזכור שני נתונים;

1. בשנת 1987. בגל הפיטורין הקודם בחברת סולתם, אנשים קבלו פיצויי פיטורין גבוהים

מאד. מאז השתנו דברים.

הי ו"ר אי נמיר;

מה זה גבוהים? כמה אחוזים?

א' שמחוני;

215%. כרגע חברת כור מוגבלת, בהתאם לתוכנית ההבראה שקיבלה גם תוקף משפטי

בהסכם בין כור לבין הבנקים הנושים, והתחייבה לא לשלם פיצויי פיטורין מעבר ל-150%,

כולל הקרנות. 150% כולל הקרנות, בחישוב גס זה בערך 100% פלוס קרנות. זה, כמובן,

סדר-גודל שונה להלוטין ממה שקיבלו בסולתם בעבר ועל זה בעצם התחילה אי ההסכמה בין

הוועדים של סולתם ובין ההנהלה.

י' צבן;

הם במבטחים?

הי ו"ר אי נמיר;

תיכף נשמע את כולם.

א' שמחוני;

על זה התהיל הוויכוח. הדיונים נמשכים כבר 6 - 7 שבועות וההתפתחות שבינתיים

חלה היא שההסתדרות הסכימה להוסיף מעבר למה שכור מוכנה לתת, גובה מסויים שההגדרה

שלו היא פיצויי חמת. פיצויי חמת אמנם קשורים לפיצויים ששולמו במפעל חמת, אבל הם



היום יותר מושג של אחוזי פיצויים מאשר חמת כחמת. אלה תוספות שונות, תלוי בוותק

של העובד. זה מגיע מלא תוספת בכלל לפועלים שהוותק שלהם קטן, ועד תוספת של כ-50%

לאנשים עם ותק של 30 שנה. צריך לזכור שממוצע האוכלוסיה בסולתם הוא גבוה. הוותר

הממוצע של 400 איש שנמצאים ברשימת המועמדים לפיטורין הוא 19 שנה.

אנחנו כרגע מתדיינים על גובה הפיצויים. כשנגמור להתדיין על גובה הפיצויים

אני מניה שהסעיף הבא יהיה מספר המפוטרים. מובן שהוועד לא מסכים עם ההנהלה בענין

מספר המפוטרים. אולי אני אחמיא קצת לוועדים. נדמה לי שבמקרה הזה גם ההנהלה, גם

הוועדים וגם הפועלים, מבחינה איות הם באותו צד של המיתרס, בכך שברור לנו שיש להציל

את המפעל ועל זה אין ויכוח. לכולנו ידועות העובדות על מצבו של המפעל, וגם

הוועדים וגם העובדים יודעים בדיוק כל מלה שנכתבה בתוכנית ההבראה והם יודעים בדיוק

את מצבו הכספי של המפעל, ויודעים שאם אנחנו לא נבצע את התוכנית ובמהירות, אפחנו

נגיע למצב שבו לא נוכל לשלם משכורות לעובדים - וזה יקרה מהר - וזה אומר מעבר

למפרק זמני. מאחר שכולם יודעים מה קרה למפעלים בתקופה האחרונה בארץ, אז תוכנית

ההבראה הקשה היא עדיין האלטרנטיבה הטובה לעומת תוכנית פעולה בי.

אסתפק בדברים אלה, ואם יהיו שאלות אענה עליהן ברצון,

לסדר. אני אתן את רשות הדיבור לוועדים. מאחר שבסולתם יש 3 ועדים, ידבר נציג

של כל ועד, ואני מבקשת לעשות את זה מאד בתמציתיות. לפני-כן נשמע את יצחק זמיר,

מנהל קבוצת הפלדה מטעם הנהלת כור. בבקשה.

י י זמיר;

אני מבקש להעלות נקודה אחת. הדיונים האלה נמשכים כבר 6 שבועות ולנו אין כסף

לתשלום משכורות לעובדים.

י י צבן;

מר שמחוני אמר שיש לו כמה בקשות לוועדה. מה אתם מצפים מהוועדה?

מ' אריה;

אם אנחנו מדברים על 400 מפוטרים בעלי משפחות, זו טראגדיה. בין 400 המשפחות

האלי! יש אב ל-10 ילדים, שאתמול ישב במשרד ואמר; אני בן 57, לאו אני אלד? יש 3

חיילים במשפחה. שלושה שבועות לפני-כן ישב במשרד אב ל-13 ילדים, בן 60 ומעלה, בכה

ואמר; לפני שנה וחצי שני ילדים שלי נפטרו, או נהרגו. כעת יש לי 11 ילדים,

ובגילי לאן אלך?

ברשימת 110 האנשים שהגישו לנו יש רבים בני 25 ומעלה ואחרים מעל גיל 55 - 56.

אפשר למצוא להם פתרון כפי שמפעלים אחרים מצאו לעובדים שלהם פתרון. אנחנו מגישים

רשימה ומציעים לפטר אותם מהיום למחר. איפה הבטחון הכלכלי של האדם? אדם בא לעבודה

בבוקר ולמחרת הוא מפוטר, אחרי 30 שנות עבודה. האם אי-אפשר למנוע את זה? האם

הפיטורין הם הפתרון היחיד?

מפעלים אחרים הבינו את זה.

היו"ר אי נמיר;

איזה למשל? הוועדה הזאת מכירה היטב את כל המפעלים. על איזה מפעלים אתה מדבר?

הרי זאת הטראגדיה הנוראה שלנו.

מי אריה;

יי במפעל "חמת", אנשים בני 56 - 57 שעבדו במפעל 25 שנה, מצאו להם פתרון של פנסיה

מוקדמת וכך יש להם תשלום חודשי. פה אין לנו שום דבר.



היו"ר אי נמיר;

מה שחורה בסולתם אנהנו יודעים ואת העתיד הגדול של המפעל הזה אנהנו גם כו,

יודעים. אבל תאמרו לנו מה אתם דורשים היום מההנהלה.

מי אריה;

אנחנו דורשים עבודה. הכסף אמנם טוב לשיקום, אבל לפי דברי המנכ"ל על התוכנית,

זה לא כסף ולא שיקום. האיש שי יפלט היום מסולתם אין לו את שני הדברים האלה.

מר שמהוני אמר שהוא הביא את חברת היעוץ אשד מהנדסים, אבל זו חברה שנותנת יעוץ אך

ורק כלכלי. איפה הרגש האנושי שלנו?

אנחנו עברנו 3 תוכניות הבראה ומ-2,400 עובדים בשנת 1984 מדברים היום על 400.

זאת אומרת, לחסל את המפעל. האם המטרה שלנו היא לחסל את המפעל? יש לנו מפעל בעל

יכולת טכנולוגית מדרגה ראשונה. יש לנו בעלי מקצוע בין הטובים ביותר בארץ,

שמסוגלים לעשות כל עבודה. אני חושב שגם כאן אפשר למצוא את הפתרון.

אנחנו שכחנו מה מקומו של המפעל במדינה ומה הוא עשה במלחמת קדש, במלחמת ששת

'הימים, במלחמת יום הכפורים ובלבנון. יש לנו מפעל, פאר התעשיה, שאם היום לא ניתן

לו חמצן, אם לא ניתן לו עבודה וננסה להציל אותו, לדעתי אנחנו עושים את אחת

"השגיאות הגדולות שלנו.

אני יודע שמשרד הבטחון עזר לנו בתקופה האחרונה לנסות לסיים את הפרוייקט של

השולף, שהודות לו אנחנו איפשרנו לסיים שני טילים. אני לא אשכח את הרגע הזה

שהמנכ"ל, איש צבא לשעבר שמבין מה זה כלי טוב, חייך והתפאר שאנחנו היינו מסוגלים

להוציא טילים ותותח שהוא הטוב בי ותר במדי נה, מהטכנולוגי ות הטובות ביותר. אנחנו

רק תנו לנו עבודה. כל עבודה שתתנו לנו אנחנו נעשה.

המפעל הזה יכול להתקיים לא רק עם 400 איש, אלא עם 600 איש. לא היה ועד

פועלים במדינה שהסכים לפטר 200 איש. אנחנו הסכמנו כי ידענו שהיום, עם כל הצער

בדבר, לארור פיטורין של 200 עובדים המפעל יכול לעמוד על הרגליים עם 580 עובדים,

ואם הוא יכול לעמוד על הרגליים, אנחנו עשינו את שלנו. לכן, במקום לדבר על

פיטוריהם של 400 עובדים, בואו נמצא את הדרך להגיע להרבה פחות מזה.

ע' פרץ;

יש לד הצעות? כשאתה מדבר על פתרונות אתה מתכוון לפתרונות מחוץ למפעל או בתוך

המפעל?

מי אריה;

אם משרד הבטחון יכול לספק לנו עבודה, אנחנו נבצע אותה.

ע' פרץ;

אני מבין, אם יהיו הזמנות אחרות. אבל אתה מתכוון שהוועד מוכן שתנסו למצוא

הסדרים גם במפעלים אחרים שקשורים למערכת? גם לזה אתם מוכנים?

מי אריה;

אנחנו מוכנים לכל הסדר שיתן לנו עבודה. "חמת", לצערנו, סגר שני מפעלים.



היו"ר אי נמיר;

אני לא מבינה מה אתה מציע. אנחנו הרי יודעים שהבעיח של מפעל סולתם חיא

נוראה. אתה יודע גם לצד מי הוועדה הזאת תמיד עומדת. היא לא מייצגת הנהלות.

סולתם במצב נורא. אתה מספר לנו על מפעל מפואר. אנחנו מכירים את הספור. מה אתה,

כנציג ועד העובדים, חושב שאפשר היום לעשות למען העובדים?

לפני שנה ישבנו בחדר הזה והבנו שאפשר להזרים לנו עבודה. גם משרד הבטחון יכול

לספק לנו עבודה.

צי ביטוו;

המלחמות בעולם נפסקו. מה תעשה? בשביל מי תייצר תותחים?

מי אריה;

מר שמחוני אמר שאחד הדברים שיכולים להציל את סולתם הוא השיווק. הוא עובד על

זה בצורה אינטנסיבית ואני רואה שיש אור בקצה המנהרה. אם היום נפעיל את נושא

השיווק, אני חושב שלסולתם יש סיכוי, וזאת אחת המטרות של ההנהלה. את זה אנחנו

רוצים לעשות.

לסיכום, אנחנו מדברים על 3 נקודות חשובות מאד: 1. הרס המשפחות. 2. הרס

העיירה יקנעם. 3. מנהל כוח-אדם אמר שהוא מדבר על שליש כאשר יש לנו כל-כך הרבה

מובטלים.

היו "ר אי נמיר;

אתה גר ביקנעם?

מי אריה;

כן. אני מדבר על הרס מפעל שהיה לתפארת, שאפשר לשקם אותו. אם אנחנו לא נשכיל

לעשות את זה, אחר-כך נאמר; חבל שעשינו את זה, ואת זה אני רוצה למנוע בעזרתכם.

הי ו "ר אי נמיר;

תודה. רשות הדיבור לשמואל שמילוביץ, נציג ועד העובדים במפעל סולתם.

שי שמילוביץ;

לפני שנה ושלושת-רבעי השנה היית פסימית לגבי עתידו של מפעל סולתם, אבל כשאני

יצאתי מכאן הייתי. אופטימי לאחר שאמרת לנו שתלחצי על משרד הבטחון כדי שנקבל

הזמנות, ויצא מה שיצא. לכן מצאתי לנכון לבוא גם היום, זו הפעם החמישית. אני

חושב שיש תקוה גדולה למפעל סולתם, עם שינוי המבנה המינהלי היום, ואנחנו כבר רואים

פירות בדרך.

נכון שיש גם בעיה של צמצום מספר העובדים. אני לא חושב שכאן המקום לדון על

פיצויי הפיטורין. אנחנו דנים פה על תעסוקה. לכן הוועד מבקש מהוועדה הזאת לעשות

את המקסימום כדי שיפטרו ככל האפשר פחות אנשים מהמפעל. אפשר להגיע למינימום

מפוטרים במפעל, מפני שהעובדים שנשארו היום במפעל הם לא אותם האנשים שהיו לפני שנה

וחצי או שנתיים. הם עוברים ממחלקה אחת לשניה ונותנים כתף להבראה.

נכון שנצטרך להוציא מהמפעל חלק מהעובדים, לא בדרך חד-צדדית שבה נהגה ההנהלה.

אפשר לדון על כך ולהוציא אותם מהמפעל. עם זה, אי-אפשר להוציא אדם בגיל 58-57

אחרי 30 שנות עבודה במפעל עם פיצויי פיטורין, כשלאחר שנתיים או שלוש שנים הוא



נשאר חסר-כל וללא פנסיה. עוד לא היה מפעל של הברת העובדים בארץ שהוציא אנשים

בגיל כזה עם פיצויי פיטורין וללא הסדר פנסיה. לכן אני מבקש שתטפלו בנושא הזה.

יש לי בקשה נוספת אליכם. מפעל סולתם מוכר היום לתעשיה הצבאית בתור אזור

פיתוח אי. אנחנו מבקשים שגם המוצרים האזרהיים ייכנסו למסגרת זו. תודה.

אני רוצה לתאר את סולתם מבחינה טכנית וטכנולוגית, כי לפי דברי הברי-הכנסת

הנכבדים מתברר שהתמונה שהם קבלו היא שזה מפעל שמייצר אך ורק תחמושת ונשק.

. האמת היא שבשנים האחרונות סולתם הצטיידה בציוד אוניברסלי והיום היא מסוגלת

לבצע כל סוג ייצור ועיבוד של מתכת לא רק לתעשיית הנשק והתחמושת אלא גם למוצרים

אזרחיים. למשל, מוצר תעופתי שדורש טכנולוגיה גבוהה.

איזה חלק מכושר הייצור של המפעל מאופיין על-ידי יכולת מתכת מגוונת?

אי סלומון;

את כל קווי התחמושת והנשק אפשר להפוך לקו של מוצרים אזרחיים, כמעט לכל

המוצרים התעשייתיים. יש לנו מעט מאד קווים שמיועדים אך ורק למוצר מסויים. זה

היה כיוון ההצטיידות משנות השמונים.

אני מדגיש את זה מפני שלסולתם יש עתיד. אם אין היום מלחמות בעולם, כפי שאמר

חבר-הכנסת צ'רלי ביטון, אז אין מלחמות ויש לנו קשיים למכור את המוצרים הצבאיים,

אבל אנחנו מסוגלים לייצר כל מיני מוצרים חליפיים.

אני הצעתי להנהלות הקודמות להיכנס לייצור של מוצרים תעופתיים ואפילו למוצרים

החדישים ביותר לפי תוכנית מלחמת הכוכבים ודאי. הכל אולי נראה פנטזיה, אבל אנחנו

מסוגלים לייצר בדיוק שעונה על הדרישות האלה. זאת בקשתי לעזרה מהוועדה.

מדובר על מכירות בהיקף של 0 4- 50 מיליון דולר השנה. מדוע צריך לקבל את

הטיעון של אשד מהנדסים בדבר 100,000 דולר יצוא פר-אדם? אני חושב שזה מחיר גבוה

מדי. אם נחשוב גם על 75% מזה כבר חסכנו פיטורין של 25% מכוח האדם.

אי המאירי;

למרות שיש מרז לומר גם על העבר של סולתם אני רוצה להתרכז בסכסוך הנוכחי ובמצב

הנוכחי. קודם-כל אני רוצה לתקן רושם שיכול להיווצר בעיקר עקב הדברים שאמר יציק

זמיר, שהעני ן נסחב 6 שבועות, אנחנו לא כל-כך שיתפנו פעולה ולכן צריך היה לעשות את

המעשה שנעשה, כלומר הוצאת המפוטרים גם בטרם הושגה הסכמה. ראשית, המשא-ומתן הזה

מתנהל הרבה יותר זמן, ובשל המורכבות של בעיות כור מדי פעם שמענו דברים אוזרים.

אבל ב-6 שבועות אלה שבהם מדובר - א. נכון שהודיעו על נכונות לשלם את פיצויי

"המת". שלושה ימים לאחר-מכן הודיעו לנו שאין פיצויי "חמת". לכן, אי-אפשר להגיד

שהענין נסחב 6 שבועות.

ברור היה שיש הילוקי-דעות לגבי שני נושאים. הנושא האחד הוא מספר המפוטרים.

לפני חודש היתה לנו ידיעה ברורה שיש הסכמה על פיטורי 200 עובדים ולא 400, בהסכם

שהושג בין מזכ"ל ההסתדרות ישראל קיסר לבין מנכ"ל כור. הדבר נאמר לנו לא פעם ולא

פעמיים, ובשייוה משותפת שהיתה אצל יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי, גם בנוכחות

ההנהלה, נאמר שבשלב זה מדובר על פיטוריהם של 200 עובדים. והנה, אומרים 400. גם

אם כך, עולים עם בריקדות. אמרנו שיש חילוקי-דעות בנושא הזה, יש



מוסדות להכרעה ומדוע צריך לעשות צעד הד-צדדי? וכפי שאני מבין, למחר מזומנת ישיבה

בנושא זה.

הנושא השני הוא גובה הפיצויים. אני חושב שעם הנכונות להזדקק למכשירים

שקיימים, אפשר היה היום לפחות לשבת פה בידיעה שיש חסדר.

היו"ר אי נמיר;

אם אני מבינה נכון, הבעיות לפי דבריך הן שתים: מספר המפוטרים וגובה הפיצויים.

אי המאירי;

כן.

היו"ר א' נמיר;

ויש או אין משא-ומתן? אני מבינה שזו הבעיה.

אי המאירי;

הבעיה היא השיטה החדשה של משא-ומתן, שאותה בעיקרה איננו מקבלים. לעתים די

כזה ראה וקדש. אלה עשו תוכנית הבראה - זו התוכנית. אני שומע

אם לא תקבלו את התוכנית במלואה, אין מנוס מלסגור

את סולתם. השפה הזאת לא מקובלת עלינו, כאשר אומרים לחבורת אנשים שעובדת 5 ימים

בשבוע, בתשלום של 5 ימים, שעברה תוכניות הבראה מלוות בקורבות לא מעטים, ונכונות

לסייע לה.

ובסוף כל תוכנית אמרו שהתוכנית הזאת היא לעתידו של המפעל.

לא רק את זה אמרו.

מה היה מספר העובדים הגדול ביותר, 2,400 או 2,800?

2,400 - כולל זמניים. 1,800 היו עובדים קבועים. כאשר תבענו לעשות מה שמר

שמחוני הצי ג פה היום, כמעבר גדול יותר ומאסיבי למוצרים אזרחיים, ישעיהו גביש אמר,

אנחנו מקבלים את התביעה, אנחנו פועלים בכיוון זה, אבל דרושות לכך שנתיים

ובאותן שנתיים צריך להקריב קורבנות, ואנחנו הלכנו על זה.

אני רוצה גם להפנות את תשומת-לבכם שעל אף מכתבי הפיטורין שהוחזרו בהנחייתנו,

שורר שקט מתוח מאד במפעל, אבל זה סגנון של רצון עז להידברות. אתם לא יושים - ואני

מקווה שזה יהיה נכון עד הסוף - לא באלימות ולא בצעדים חריגים, בתקוה שהחידברות

תשיג את שלח. אינני אומר שעקב המצוקה אין הכרח בוויתורים נוספים, אבל אני לא

אנחנו הולכים יהד לאורך כל הדרך בהידברות,

בחיפוש משותף של דרך ולא נוקטים בצעדים חריגים.

במפעל עובדים 5 ימים בשבוע. אם אומרים שלמרות מה שנעשה יש צורך בוויתורים

נוספים - יכול להיות, בוא נדבר על זה. אבל לומר: אם לא יהיה 20%, ואם לא יהיה

כך, המפעל ייסגר, אני מקווה שלא זה הסגנון שאותו יכפו עלינו. נדמה לי שגם 200

מפוטרים הם קורבן גדול מאד. החברים ניסו להסביר שעל אף המאמץ הכספי, לגבי

ו



העובדים המבוגרים בעלי ותק רב יש להעדיף את הפתרון של יציאה לפנסיה מוקדמת ולא

פיטורין, כפי שעשינו תמיד.

במאמר מוסגר אני רוצה לומר שכאשר מפטרים מנהלי אגפים בגילאים אלה - גם אם

מישהו מהם מעדיף פיצויים מפני שהוא עשה חשבון שזה כדאי לו - אומרים לו: לא, אותך

אנחנו נאנוס לצאת לפנסיה מוקדמת.

גם במצוקה הזאת הוועדים אמרו שלצורך זה, כדי לאפשר את המהלך הזה ולהקל על י

המערכת, הם מוכנים לוותר על הישגים קיימים. כלומר, הם מוכנים שהעובדים שנשארים

במפעל יוזרמו את חלקם הנוסף כדי שהפגיעה תהיה מינימלית.

אנחנו מודעים למצוקה ולקשיים. צריך שייעשה המאמץ. אין מנוס אלא פיטורין, אבל

צריך להגביל אותם למינימום. אין מנוס אלא לומר, אם זו גזירה שגם גילאים מבוגרים

יוצאו ממעגל העבודה לפנסיה מוקדמת, להבטיח את מינימום הקיום, כי הם לא ימצאו

תעסוקה חילופית בתנאים הקיימים היום במשק הישראלי, ואז אינני חושב שהמרחק הוא לא

כל-כך גדול שאי-אפשר להגיע להסכמה.

ע' פרץ;

מהו הפער בין גובה הפיצויים שקבלו מפוטרי "חמת" ובין הפיצויים המוצעים לעובדי

סולתם? 2. כמה מתוך 200 המוצעים לפיטורין צריכים לצאת לפנסיה? 3. כנגה מתוך ה-200

הם תושבי יקנעם?

הי ו"ר אי נמיר;

על השאלה השלישית כבר ענו לנו ש-125 מביניהם הם תושבי יקנעם.

אי המאירי;

הפער בין הפיצויים שקבלו מפוטרי "חמת" לבין הפיצויים שניתנו בעבר בסולתם הוא

גבוה מאד.

א' שמחוני;

הפער בין הפיצויים שקבלו מפוטרי "חמת" לבין מה שקבלו העובדים ב-1987 הוא

בדיוק 45%.

היו"ר אי נמיר;

מר שמחוני פירט את זה לגבי הוותק של כל עובד ועובד ואמר שזה בין אפס ל-50%.

אי המאירי;

1

סליחה, הפער הוא 80%. אנחנו מוכנים להגיע לפשרה של 45%.

חי גבריאל;

לאור הערתו של המנכ"ל אני מבין שמספר עובדות לא ידועות לו והוא לא קיבל אותן

קראש המועצה. המנכ"ל, שדברי ראש המועצה לא נעמו לאזניו, התעלם מכמה עובדות שחלק

מהאנשים פה יודעים אותן. א. מפעל סולתם הוקם בשנות החמישים כדי לפרנס את תושבי

העיירה יקנעם שהיתה מעברה של עולים שהגיעו מכל הארצות כמעט.



היו."ר א' נמיר;

אנחנו יודעים את כל זה. אם אתה רוצה למסור אינפורמציה למנכ"ל, אני אסדר לך

פגישה אתו. אנחנו יודעים את הדברים האלה וגם היינו שם. אם יש לך עובדות נוספות,

אנחנו מוכנים לשמוע אותן. ;

הי גבריאל;

ב. במשך 20 שנה, בהסכם שתיקה בין הנהלת סולתם לבין המועצות הקודמות של יקנעם,

נמנעו להקים מפעלים חדשים בגלל הטענה של סולתם שהיא זקוקה לכל כוח האדם שביקנעם.

ג. אנהנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שמפעל סולתם יושב היום על 85% משטה התעשיה של

העיירה יקנעם ואין לנו שום אפשרות להקים תעשיה חדשה בשל מחסור בשטה, וגם מפני

שעדיין לא קיבלנו תנאים של עיירת פיתוה א'.

סולתם לא מנצלת היום את כל 85% של השטה ויש מקום או ש"כור" יעביר לשם מפעלים

שהוא סוגר במקומות אחרים בגלל הפסדים, שבמסגרת אותן הוצאות תיפעול והנהלה קיימות

בסולתם אפשר - -

היו "ר אי נמיר;

ו י ? . י

את זה אמר בשבוע שעבר ראש המועצה.

חי גבריאל;

בסדר גמור. או להעביר את השטחים ליזמים אחרים.

עובדה נוספת ואחרונה. היום יש ביקנעם 320 מובטלים שהם 12% מכוח העבודה של

סולתם. לא ייתכן שעומדים לפטר 400 איש בסולתם ושליש מהם יהיו תושבי יקנעם.

לבסוף, נציגי הוועדים התייחסו למספר המפוטרים ולגילם. מתוך עיון ב-20 וכמה

מקרים של מובטלים מיקנעם שקיבלו אתמול מכתבי פיטורין, מתברר שנוסף לגיל הגבוה של

חלק מהמפוטרים, יש שם אנשים מוגבלים מבחינה פיזית שנפצעו או חלו במפעל במשך שנות

עבודתם והם היום בעלי אחוזי נכות ועומדים לפטר אותם אחרי 30 - 32 שנות עבודה.

הלק מהם קטועי אצבע, אחד מהם חולה סרטן, ועוד.

הי ו"ר אי נמיר;

תודה רבה. אנהנו עוברים לדיון. רשות הדיבור לחבר-הכנסת יאיר צבין, ואחריו -

הבר-הכנסת יציק לוי.

לפני-כן אני מבקשת להתנצל בשמו של יורם בליזובסקי, מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר,

שמלווה אותנו כל הזמן בנושא סולתם. הוא התקשר ואמר שלא יוכל להגיע לישיבה, ושני

אנשים ממשרדו, שגם הם לא הגיעו, נמצאים היום עם ועדת המנכ"לים ביקנעם.

י י צבן;

אפתח בהערה קצרה על דברי המנכ"ל. אני הושב שהוועדה חייבת לתת את הדעת גם על

ההיבט הכללי של המפעל, גם על ההיבט הכללי של הפיטורין. כאשר עולמו של אדם חרב

עליו והוא נזרק לאבטלה והוא בגיל 58 ואף אהד לא יקבל אותו לעבודה, והתיאורים

שנשמעו כאן הם תיאורי אמת, אז מבחינת גורלו האישי איפה הוא גר, זו כבר לא הבעיה

הראשונה בתור. עם זה, יש בעיות ישוביות וליקנעם יש הבעייות שלה, של ישוב שלא

הצליח לגוון את המשענות התעסוקתיות שלו מסיבות שונות - חלקן ידועות והלקן פחות

ידועות.



השאלה שמתקשרת לנושא הזה, אם כי היא לא הדבר העיקרי, עומדת פתוחה ואני הושב

שכור והנהלת סולתם הייבות לתת תשובה בנושא של השטהים, שיאפשרו פיתוה מפעלי תעשיה

אלטרנטיביים נוספים. כי ככל שנמסר לנו, אלא אם כן הדברים יוזמו, אין ליקנעם כיום

אפשרויות קרקעיות לפתח מרכזי תעסוקה. אם יקנעם תקבל את הקרקע, תעלה השאלה מנין

יבואו היום משקיעים ואיפה יהיו מפעלי תעשיה הדשים.

זה מזכיר לנו שאנהנו מקיימים את הדיון על סולתם, שהוא מאד ספציפי - כי בסולתם

היו בעיות גם כאשר מצב התעסוקה בארץ לא היה כל-כך עמוס כמו בימים אלה - אבל כשאתה

מקיים את הדיון על סולתם במצב תעסוקה כל-כך המור כמו שהוא היום בארץ, עם מיתון

כל-כך עמוק ועם מצב המור במיוהד באזור היפה, הרי שהדיון הזה הוא דיון עצוב.

ו

אנהנו הייבים להבליט דבר אהד ולשבח אותו. לא הרבה הנהלות נוהגות כך.

בדרך-כלל תוכניות הבראה של הברה הן מסמכים סודיים של ההנהלה. אני שומע כאן

שלפהות המסמך הזה נהשף בפני ועדי העובדים. אני מקווה שפהות או יותר הנתונים

מוסכמים, אלא אם כן תאמרו שלא, כי זה חשוב מאד להבנת הדיון. אני חושב שעצם

הרושיפה ועצם השיתוף של העובדים בדברים האלה זו פריצת-דרך בעולם המחשבתי בישראל,

כי זה נדיר. בעולם הרחב זאת הנורמה היום. בכמה ארצות באירופה זה כבר מעוגן בחוק

מדינה. אצלנו, לצערי, מעטים עושים את זה.

אני רוצה להתייחס כעת לגופם של דברים. אני מבקש שהמנכ"ל, או כל מי שמעורב

בזה לא יקבל את זה כהערה אישית. אין לי סיבה לטעון את זה באיזה שהוא מטען אישי,

להיפך, אבל אני חושב שלכל חברי הוועדה הזאת תהיה הרגשה מרה מאד לגבי המסמך הזה

והשאלה שתישאל, אדוני המנכ"ל, היא מי לידנו כף יתקע שהניר הזה ערכו בשוק יהיה

שווה יותר מהניירות הדומים לו שהיו בעבר? מי לידנו כף יתקע שביודעין, או שלא

ביודעין, או שבחצי יודעין - אינני רוצה ואין לי יסוד להחשיד אף אחד, ואינני יודע

גם מה היה בעבר, אם זה היה בכוונה או בתת-מודע, או שזאת היתה שלומיאליות אן

אי-הערכה נכונה - עובדה שתוכניות ההבראה הקודמות לא התממשו והן יצרו אשליה בכל

הסביבה כאילו הולכים לפתור את הבעיה. הבעיה לא נפתרה ואנחנו הולכים מדחי אל דחי,

ואנחנו מכירים את זה לא רק מסולתם.

אני הייב לומר שכשאני מדפדף בתוכנית ההבראה, בצד כל מיני דברים מעניינים

וחשובים, אין לי הרגשה, אדוני המנכ"ל, שיש כאן בטוחות רצי ניות לעתיד, ואז אני

מוכרח לחשוב על המסמך הזה שהנפילה לתהום לא תהיה במכה אהת אלא במדרגות, עד שנגיע

לתחתית התהום. אנחנו היינו רוצים מאד שזה יהיה אחרת.

אני מבקש לקבל כמה הבהרות בצד הכלכלי. אני יודע שבעבר היה מצב, וזה נאמר

במפורש לוועדה הזאת, שיש קווי ייצור שאינם ניתנים להסבה.

היו"ר אי נמיר;

כמעט כולם לא ניתנים להסבה.

י י צבן;

אני מבקש שייאמרו לנו דברים ברורים, כי בעבר נאמר לנו שהרוב לא ניתן להסבה

ואילו אתה אומר לנו שהרוב ניתן להסבה. אני מבקש שנקבל בענין הזה תמונה ברורה.

כשאנהנו אומרים שקווי הייצור ניתנים להסבה זו אמירה תיאורטית. בשביל זה אתה צריך

שוק, מזמין, קליינטים, ועוד.

אי סלומון;

נשמח לארח אתכם במפעל ולהסביר לכם.



היו"ר א' נמיר; .

אין לנו בעיה של אירוח. אני בעד זה שיגידו לנו את האמת.

י' צבו;

דבר שני, השאלה שנשאלה על-ידי משה צמה היא שאלה רצינית.

אתה אמרת שהעובדים לא ערערו על מה שקבעה הברת אשד מהנדסים, ומשה צמה למעשה

ערער על הקביעה.

לא. מה שאמר מר צמה עולה מתוך המסמך הזה.

על 100,000, ומר צמה אמר שלדעתו לא כך צריך לעשות את ההישוב.

הוא לא הולק על העובדה. זה בנוי על 100,000 ייצור לשנה, כאשר ההומרים בתוך

זה הם כ-45%. את אומרת, 45,000 הלווה הומרים ו-55,000 לערך זה שכר, פחת והוצאות

כלליות. הייתי רוצה שתתן לנו נתונים ברורים, כי יש גם בעיה של תהרות.

אנהנו הייבים לצאת מתוך כמה אקסיומות, שאם לא כן, יותרו הרצועות וי יפרצו

הסכרים. בעיקרו של דבר, האחריות העיקרית להתפתחויות שהביאו את סולתם למצב הנוכחי

היא בוודאי לא של העובדים. יש גורמים אובייקטיביים, אבל יש גם גורמים

סובייקטיביים שלא עמדו מול הסכנות במועד המתאים. יש כל מיני אקסיומות שאני לא

מוכן לשמוע עליהן, ואחת מהן היא שעובד בגיל 59-58 ייזרק ללא פתרון. אם אין

תעסוקה חילופית, או שהוא לא יפוטר עד שתימצא לו תעסוקה חילופית, או שהוא ייצא

לפנסיה מוקדמת, וצריך להבטיח שזו תהיה פנסיה מוקדמת ראויה לשמה. אינני י ודע איך

זה עובד היום בקרן נתיב, כי בקרן הזאת היו כמה בעיות ואינני יודע לאיזה הסכם אתם

צמודים. אני מציע שיהיה לדיון הזה סיבוב נוסף לאחר שנשמע כל מיני הבהרות.

תודה רבה. חבר-הכנסת יצחק לוי, אחריו - חבר-הכנסת עמיר פרץ.

אני רוצה להצטרף לשבחים להנהלה על הפתיחות ועל גילוי הנתונים. אני רוצה גם

להלק שבחים לוועדים. אני חושב שזה נדיר לשמוע - אם אכן כל הדברים שנאמרו כאן חם

נכונים, ואני מאמין שהם נכונים - נדיר לשמוע על נכונות, על סובלנות, על פתיחות

ועל רצון להשתתף בהבראת המפעל, כפי ששמענו מנציגי הוועדים כאן. אני משבח על

האיפוק ואני מקווה שהוא יימשך עד שיימצא פתרון וימוצה המשא-ומתן. אני חושב

שהוועדה צריכה לפנות בבקשה שהדברים לא יגיעו, חלילה, להסתה ולאלימות בעיירה,

מכיוון שזה יכול לגרום לתופעות שליליות רבות.

אני רוצה לשאול את ההנהלה. אם אתם עובדים עם ועדים כאלה, מדוע לא לשתף אותם

בתוכנית ההבראה? מדוע צריך לשמוע שעובדים ותיקים מקבלים תוכנית הבראה מונחתת?

מדובר בצוות עובדים מיומן, שאולי יכול לתרום לתוכנית ההבראה. אין ספק שאם תוכנית

ההבראה היתה נעשית יחד אתם, הדברים היו נראים אחרת, מכיוון שהרגשת השותפות היתה

נותנת לעובדים גם יותר הבנה ויותר אהריות לתוכנית.



אני רוצה להצטרף לדברים שאמר חבר-הכנסת צבן לגבי פנסיה מוקדמת. הדבר הזה לא

מתקבל על הדעת משתי סיבות. 1. אדם במצב כזה לא יכול למצוא עבודה, וזו אחריות של

הנחלת החברה למצוא לו סידור כדי שהוא יוכל להתקיים. אי-אפשר לזרוק אדם שעבד 30

שנה, ואת ילדיו, לחרפת רעב. 2. זו נורמה מקובלת בהרבה מאד מפעלים ובהרבה מאד

הסכמי פיטורין. צריך לעשות מאמץ ולקבוע גיל מסויים שממנו לא מפטרים את העובד,

ולהגיע לפנסיה מוקדמת.

י' צבן;

מישהו צריך לתת לנתיב את הכסף בשביל אותו עובד.

יי לוי;

נכון, אבל מישהו גם צריך לדאוג לעובדים.

אני רוצה להעלות נקודה נוספת, ואני אומר את זה לאנשי יקנעם. יש היום תופעה

של עזיבת עיירות פיתוח בשל מחסור במקומות עבודה. אני יודע שתושבים רבים מאד

עוזבים את באר-שבע ואופקים, ועזיבה בדרך-כלל קשורה בחוסר אפשרות להתפרנס. אם

ביקנעם יהיו פיטורין, חלילה, במימדים שעליהם אנחנו מדברים, ואם תוכנית ההבראה

תימשך יותר מדי זמן, אנחנו יכולים שוב להימצא במצב של הגירה שלילית חמורה ביקנעם.

עד כמה שאני מכיר את העיירה הדבר יכול לגרום לנזקים מאד-מאד חמורים לעיירה, שהיא

בלאו-הכי לא גדולה כל-כך.

היו"ר אי נמיר;

זה כבר גורם.

י' לוי;

. נכון. ללא קשר עם המשא-ומתן הנוכחי צריך להגיע להבנה ולשחרר שטחים ריקים

במפעלי התעשיה ולעניין יזמים באופן מיידי. גם אם בסופו של דבר יפוטרו רק 200

עובדים, או 300, או אם נגיע להבנה לגבי פנסיה מוקדמת; וגם אם בעזרת הי תוכנית

ההבראה תצליח ובעוד שנה-שנתיים נראה שוב את סולתם עולה על הפסים, צריך לדאוג

לחלופות. עיירה לא יכולה להתבסס רק על מפעל אחד.

ע' פרץ;

אני מצטער שאנחנו דנים במפעל, שכולנו יודעים שפרט לבעיות ולמצב האובייקטיבי

של התמודדות עם הזמנות, יש גם בעיה שאנחנו דנים במפעל של כור, ולזה יש השלכות

שאי-אפשר להתעלם מהן.

בראש ובראשונה אני רוצה לשבח את ועדי העובדים, שלא היו שונים מוועדי עובדים

אחרים ולא נתנו לשום גורם פוליטי לשחק בצורה כזו, כי בסופו של דבר מי שמשלם את

המחיר הם העובדים בלבד. אני מאחל לכם ומקווה שיהיה לכם הכוח, מפני שאנשים

שמחפשים משענת נאחזים גם במשענת של קש. לא אחת ראיתי ועדים שבצר להם נאחזו על

משענת קש ובסופו של דבר מצאו עצמם טובעים יחד עם אותו קש. לכן, אני מאחל לכם

שיהיה לכם הכוח להציג את הדברים בצורה עניינית.

י!' צבן;

תאחל להם שזה גם יצליח בסוף.

היו"ר אי נמיר;

מה יצא לפני שנה כשכולם התערבו ועשו מזה חגיגה פוליטית? זה נהיה יותר טוב או

יותר רע?



ע' פרץ;

אמרתי שאני מאחל לכם שיהיה לכם הכוח להמשיך להיאבק בכל דרך לגיטימית, בתנאי

שלא יבוא מישהו ויציע לכם קש להיאחז בו וכולנו נטבע יחד אתו ואחר-כך יהיו כאלה

שימחאו כף מרווח כזה או אחר.

אני רוצה לומר למנכ"ל סולתם, שלצערי הרב, זה קרה לי גם בשדרות, אבל "לשמחתי"

זה קרה עם חברה פרטית. השיטה להגיש תוכנית ועוד תוכנית היא שיטת שמערערת את אמון

הוועדים בתוכנית, מפני שאין בה סעיף שאומר שאם המפעל לא יעמוד בתוכנית, כל עובד

יהיה זכאי לקבל אחוזים כאלה או אחרים, או שתהיה לו זכות הצבעה בהחלטה לתוכנית

הבראה נוספת.

בתפקידי כראש מועצת שדרות באתי לוועדת העבודה והרווחה לדיון בענין רסקו

"מבטיי. התחלנו עם 600 עובדים ובמשך 4 שנים הגענו לפני שבוע ל-28 עובדים, ואתמול

חתמו סופית עם 28 העובדים האחרונים על הסכם פיטורין.

יש בעיה נוספת שאותה אני רוצה להדגיש בפני מנכ"ל סולתם. אתה גם מנכ"ל של

מפעל שצריד להרוויח, אבל אתה גם מנכ"ל של מפעל שיש לו היבטים נוספים. אני רוצה

שהנהלת החברה תתחייב שלא נמצא את עצמנו במצב שבו נשמע שיש חברות ממשלתיות גדולות

שנכנסו לתוכניות הבראה בחוזים אישיים, דרך חברות למיניהן, בשיטות-לא-שיטות

ועושים את אותו דבר, רק בתנאי שלא יהיו יחסים של עובד-מעביד.

אנחנו צריכים לקבל התחייבית שכל שינוי של מגמות במפעל יהיה כזה שגיוס עובדים

נוספים יתן פתח לעובדים שיצאו לחזור ראשונים לכותלי המפעל, ולא אחרת. מפני

שאי-אפשר לדון בתוכניות הבראה ולומר שבעצם אין שום פתח נוסף. כבר ראיתי הנהלות

שעשו תוכנית הבראה רק כדי למצוא את עצמם שבוע או חודש אחר-כך מעסיקים קבלנים

באמצעות חברות או קבלנים באופו ישיר, כי זה יותר קל להם. אני חושב שבענין הזה

חובתך להציג לנו תמונה ברורה.

אנחנו נמצאים בימים קשים למשק הישראלי, אבל למרות זה אנחנו חייבים לתבוע הגנה

על אותה קבוצה חלשה מאד של עובדים שעברו את גיל ה-50, שאין שום סיכוי שמישהו

,יקלוט אותם בעבודה. אני מניח שגם אתה לא תקלוט עובדים חדשים בני 50, ולכו אתה

צריך לדעת שמי שיוצא מהמפעל והוא בן 50, כמעט שאין לו פתרון.

אני רוצה לומר גם לנציגי חברת העובדים שהסכם הפיצויים המוצע בגובה 150% הוא

לא סביר. גם עם חברות פרטיות אנחנו מגיעים בתוכניות הבראה לאחוזים יותר גבוהים.

ב"רסקו" השגנו לאנשים בני 58, שלא היו זכאים לפנסיה, 280% או פנסיה. אם אדם בן

58 לא מקבל פנסיה, הדבר היחיד שנותר לו הוא לקנות עסק קטן שיבטיח את עתידו ואת

עתיד משפחתו.

אני רוצה לומר לחברי הוועדה שאתמול הגשתי הצעה דחופה לסדר-היום ובה אמרתי שיש

תופעה חדשה במדינת ישראל שכולנו צריכים לתת עליה את הדעת. לצערי הרב, זו תופעה

שצריכה להחריד אותנו ואי-אפשר להתעלם ממנה יותר. אנחנו רואים שכל מי שנכנס

למצוקה כלכלית, הוא כבר לא מאמין בשום מוסד ובשום ארגון, ומתאבד. שמענו אתמול על

חבר מושב שהתאבד בגלל מצוקה כלכלית, וגם בעבר שמענו על עובדים שפוטרו והתאבדו

בגלל מצוקה כלכלית. היום מוטלת עלינו אחריות קודם-כל לבוא בתביעות למנכ"ל, ומצד

שני - לומר לעובדים שעליהם להפיח תקוה בחבריהם, מכיווו שאתם צריכים להבין

שהאחריות שנתונה היום בידיכם היא יותר מדי כבדה. הטילו עליכם משקל אדיר ואני לא

מקנא באף אחד מכם. יחד עם זה, אנחנו נעמוד לצדכם במאבק בכל דרך כדי לאלץ את

ההנהלה לשבת אתכם ולשמוע מה הן ההצעות שלכם האמיתיות. אני מצטער שאני תובע את זה ?

מכם, כי אין לי שום זכות לתבוע את זה מאנשים שנמצאים במצב כמו זה שלכם, אבל אני

מבקש מכם לנסות בכל-זאת להיות זהירים. אני מאד חושש מתגובות שאחר-כך לא ניתן

יהיה לתקן את תוצאותיהן. אני מקוה שגם נמצא פתרון.

לבסוף, לפני כחצי שנה שמענו מפי שר הבטחון על חוזה אפשרי שייחתם עם האמריקאים

בדבר הזמנות מסולתם. זו היתה הצהרה יותר מדי רצינית כדי שנתעלם ממנה. אני מבקש

לדעת פרטים על כך. שנית, אני מבקש לדעת אם אנחנו כחברי-הכנסת יכולים לתבוע איזו



שחיא הזמנה, שאתה יודע עליה במערכת הבטהון, שאתה מסוגל ליישם אותה ולבצע אותה

בשיטות המוצעות כעת.

צי ביטון;

גברתי היושבת-ראש, חברי הוועדה, הבעיה היא קודם-כל של ציבור העובדים, שאיננו

יודע מהו הקו הסופי של ההנהלה או של תוכנית הבראה כלשהי, ולכן הוא גם לא יודע איך

להתמודד עם המצב. אני למדתי מתוך נסיוני בוועדה זו במשך 12 שנה שכשמביאים תוכנית

הבראה כזאת ומתחילים ללטף את העובדים ולומר להם: כל הכבוד, איך אתם מגיבים בצורה

יפה ולא עושים שום פעולת של הסתה, ובוודאי לא מערבים בזה מפלגות והאהריות שלכם

היא מעל ומעבר, הסוף הוא כמו זה של אתא. אני זוכר שכך ליטפו את יושב-ראש ועד

העובדים של אתא וכך ליטפו את יושבי-ראש הוועדים האחרים, וזה היה הסוף.

בתוכנית ההבראה הזאת אני לא רואה שום כיוון ושום מטרה. לוקחים את חברת אשד

מהנדסים ומגישים לנו חוברת יפה ואומרים: הנה, תוכנית הבראה. תהיו בטוחים לגמרי

שאחרי תוכנית ההבראה הזאת תבוא תוכנית הבראה נוספת. מ-2,400 עובדים תגיעו ל-400

עובדים, אחר-כך תבוא תוכנית הבראה עם הצעה להגיע ל-200 עובדים, ל-60 עובדים,

ואחר-כך יישארו פועלי הנקיון. כמו שאמר חבר-הכנסת פרץ, שאתמול חתמו על הסכם עם

28 עובדי "מבט". לי ברור בהחלט לאיזה כיוון זה הולך.

; אבל צריך לראות גם מה קורה בעולם. זה מפעל לייצור נשק והכל היה טוב כשהיו

מוקדי מתיחות בעולם. היום כבר הולכים לקראת הסדרים סופיים של סגירת רוב מוקדי

ההתלקחות בעולם, ולכן גם קו הייצור הזה של סולתם צריך להיגמר. צריך לשנות את

היעדים של המפעל הזה, כפי שאומר הפסוק: וכיתתו חרבותם לאתים. שמענו את דברי

נציג המהנדסים של המפעל. אדרבה, תבנו תוכנית לייעל את כל פסי הייצור לכיוון של

תוכנית הבראה על בסיס של פיתרון אזרחי ולא על בסיס של מלחמת הכוכבים. צריך ללכת

לקראת פתרון של הבראה אמיתית לעובדים. לא ייתכן מצב שכל המדיניות הזאת תהיה

מבוססת על ייצור מרגמות. יש עכשיו מלאי שלא יודעים איך להתפטר ממנו, והפתרון הוא

לא פתרון.

אין מדיניות של ממשלה, אין שום רצון ללכת לפתרון של יצירת מקומות עבודה,

פיתוח, בניית מפעלים חדשים. מי שאומר לכם שסולתם יפנה חלק מהאדמה שעליה הוא נמצא

כדי להביא יזמים חדשים, אין לו על מה להתבסס. מי בכלל יבוא לכאן? אף אחד לא רוצה

ליזום ואף אחד לא רוצה לבנות, כי אין על מה לבנות.

אתם צריכים להיאבק עכשיו כאיש אחד, כי אם תלכו לפיטורין של 400 עובדים,

אחר-כך יילכו אתכם לפיטורין שלכם עצמכם. יקחו חלק מכם ויגידו: בואו נעשה תוכנית

הבראה נוספת של עוד 200 מפוטרים, ואחר-כך תישארו 20 עובדים.

אני מקווה שלא זח יהיה הסוף. אני מקווה שתקחו את עצמכם בידיים ותצאו למאבק

אמיתי כולל. אסור ללכת לשום פתרון ולשום ספור של הבראה, כי אין פה הבראה. יש פה

הכאה של רוב העובדים. זאת השיטה ואסור ללכת בשיטה הזאת.

אני מבקש לדעת אם יש לכם נתונים על מידת הזכאות לפנסיה מוקדמת. שמעתי ש-400

האנשים שמועמדים לפיטורין הם בגיל גבוה עם ותק גדול בעבודה. אני מניח שחלק ניכר

מהם, אם עדיין לא הגיעו לזכאות המלאה של /0/, הם לפחות התקרבו לזה. אם לאדם בן

58 יש ותק של 30 שנה, הוא כבר צבר 60% פנסיה, ואז אולי לא תהיה בעיה גדולה לצאת

לפנסיה מוקדמת. השאלה היא אם חלק ניכר מהאנשים שמועמדים לפיטורין עשויים באמת

להגיע לפנסיה לא מלאה, אבל קרוב למלאה.



היו"ר א' נמיר;

תודח רבה. נשמע כעת את תשובותיו של מר שמחוני. בבקשה.

אי שמחוני;

אשתדל לענות על רוב השאלות שהועלו ואתהיל עם שאלותיו של חבר-הכנסת ביטון.

אני לא חושב שזו גישה נכונה ועניינית, בעת שהמצב מתוח, להמריץ אנשים להוסיף

הכל ייחרב ממילא וכולנו בחורבות. אני לא חושב

שהגישה הזאת מביאה לאיזה שהוא תהליד חיובי.

צי ביטון;

למה? תמכור את תוכנית ההבראה הזאת ותגיד: תביאו תוכנית אחרת.

אי שמחוני;

אתה לא התייחסת לתוכנית ההבראה הספציפית הזאת. אינני רוצה להתווכח עם חברי

הכנסת, אבל כיוון שקוראים לאנשים לעלות על בריקאדות, כדאי גם לחשוב מה קורה

לאנשים בדרך-כלל אחרי שהם עולים על בריקאדות, ולא לשלוח אותם קדימה להסתער על

דברים.

באשר לסימני השאלה לעצם תוכנית ההבראה. תוכנית ההבראה היתה צריכה להיחתם

לפני 10 שנים ולא עכשיו. התהליך שבו סולתם נמצאת היום החל לפני 10 שנים. כבר אז

היה ברור שסל המוצרים כפי שהוא הוא סל מוצרים מזדקן. הוא לא מגוון וקשה לגוון

אותו, וסולתם לא עקבה אחרי ההתפתחויות בשוק הנשק העולמי. חברה שמייצרת נשק צריכה

לעקוב אחרי התפתחויות בעולם ופה היה נתק באיזה שהוא מקום. חברה שאין בה אגף

שיווק משולה למכונית שנוסעת כשלנהג יש כיסוי על העיניים והוא לא רואה מה קורה

קדימה.

היתה פה אשליית שפע על-ידי חוזה ענק חד-פעמי של כמה מאות מיליונים, שנחתם

בתחילת שנות השמונים כתוצאה ממוקד מתיחות, אבל זה היה חד-פעמי. בשנת 1979 היה

מצב של חוסר עבודה דומה למצב היום.

לגבי הסיכויים של התוכנית להצליח. סולתם לא נמצאת "על הקרשים". היא 10 אמות

מתצחת לאדמה. היא צריכה קודם-כל לעלות לקרשים, ולכן אנחנו גם לא מדברים השנה על

רווח. גם לפי התוכנית החברה ונמשיך השנה להפסיד. מדובר בחברה שבשלוש השנים

האחרונות היא הפסידה קרוב ל-100 מיליון דולר. השנה ההפסד יהיה קטן ואנחנו מקווים

להגיע בשנה הבאה לרווח קטן.

אני לא יכול לתת ערבויות להצלחת התוכנית. אני יכול לומר שחברת אשד מהנדסים

עשתה את הסקר הראשון שלה, ואפשר להתייחס כמובן לכל דבר במידה של כבוד או במידה של

ביטול, כל אחד כפי שהוא רוצה. אני לא מכיר מודלים אחרים אלא, בין היתר, לעשות

לבד ולשאול לעצת מומחים מן הצד ולעשות בסופו של דבר את ה"מיקס" הנכון בין מה שאתה

רואה לבין מה שאחרים רואים, בהנחה שאף אחד לא רואה אף פעם את כל האמת.

יי לוי;

ההנחה שבעוד שנה יהיה רווח מבוססת על כך שאתם משנים את הייצור, או שיהיו

מלחמות נוספות בעולם?

אי שמחוני;

ההנחה מבוססת על כך שנשנה את הייצור, בחלקו. אנחנו לא בונים על מלחמות

נוספות.



י' לוי;

מה עומד מאחורי ההנחה הזאת שיהיו רווהים?

א' שמחוני;

ההמלצה הראשונה של אשד, אחרי שהם עשו את הסקר, היתה לסגור את החברה. אמרתי

להם שאני לא מקבל את ההמלצה הזאת. לסגור את החברה זה אף פעם לא מאוחר מדי.

השאלה היא מה לעשות כדי לא לסגור את החברה, ומזה בעצם יצאה התוכנית הזאת. אני

רוצה שתדעו שההמלצה הראשונה של בעלי מקצוע אמרה: תוכנית ההבראה היא כל-כך קשה,

אין לד סיכויים להעביר אותה; אין לך סיכויים שהאנשים יסכימו להוריד משכרם; אין

לך סיכויים שההסתדרות תאשר לפטר 004 עובדים. כשמדברים על סגירה פירוש הדבר לפטר

806 עובדים. לזה יש סיכויים? או שבתוכנית מדובר על צמצום מספר העובדים ב-20%,

אבל סגירה היא ירידה ב-100% . לכן, רק האלטרנטיבה השניה, הלא-טובה, מצדיקה עכשיו

להיכנס לכל הקשיים הכרוכים בהבראה.

התנאי הראשון להצלחת התוכנית הוא אם יהיה הכוח לבצע אותה. אם לי לא יהיו

הכוח והתמיכה, היא לא תתבצע והחברה תגיע ליישום ההמלצה הראשונה.

אני יודע שזה קשה לפטר 400 איש. הנקודה האנושית של הפיטורין היא קשה לי

ונוגעת ללבי כמו לכל אחד אחר בחדר הזה או בכל מקום אחר. השאלה היא, כיוון

שעומדים לפטר עובדים, איך לסייע למפוטרים במידת האפשר. אנחנו הקמנו בהנהלת

המפעל, עם ועדי העובדים ובסיוע ההסתדרות, ועדה שתפקידה לחפש מקומות עבודה

אלטרנטיביים למפוטרים. לאדם הבודד די קשה לחפש מקום עבודה, אבל אם יש מישהו שיש

לו תמונה יותר רחבה וצרכים במפעלים נוספים, צריך לעזור לאנשים לחפש מקומות עבודה

אלטרנטיביים. אני יודע שזה לא יהיה פשוט והם לא ימצאו מקום עבודה טוב כמו סולתם.

אנשים יצטרכו לדעת להתפשר. מר המאירי קורא לזה הישגי העובדים. אני לא בטוח שזה

הישג לעובד כשהמפעל מגיע ליוקר של 65 דולר לשעה. זה חלק מהמפעל.

היו"ר א' נמיר;

אומרים שזו שעת העבודה היקרה ביותר בארץ.

אי שמחוני;

כשמספר העובדים יירד ברור שהשעה תתייקר, כי העלויות הקבועות שמתחלקות על

פחות שעות מייקרות את שעת העבודה.

מי שיסתכל בסוף תוכנית ההבראה, יראה את ההטבות ואת הזכויות הסוציאליות הטובות

אשר אנשים צברו במפעל. אנחנו חיים היום בעולם תחרותי. המפעל אינו יכול לשאת

בהוצאות של הזכויות הסוציאליות האלה. כשאני מציע פגז מרגמה בשוק העולמי, וזה

המוצר העיקרי שלי, אני צריך להתחרות עם פגז מרגמה שמיוצר בקוריאה, בספרד או

בסינגפור, ואני חייב להיות מסוגל להתחרות אתם. אנחנו מוכרחים לחיות בתנאים

התחרותיים הקיימים היום, ואני מקווה שנוכל להגיע לדברים האלה.

אנחנו עסקנו פה רק בשלב הראשון של תוכנית ההבראה, במספר המפוטרים ובגובה

הפיצויים. התוכנית קשה ועלינו לבצע אותה.

לגבי גיוון מוצרים. ראשית, אנחנו מחפשים מוצרים אזרחיים. יש לנו היום אדם

שמונה לתפקיד חיפוש. הוא ואחרים מסתובבים במפעלים, משקיעים ובודקים אפשרויות

לקבל דברים קיימים ולהעביר את הייצור שלהם אלינו. במקביל נכנסנו לסדר-גודל,

יחסית אלינו די גדול בשוק קבלנות המשנה בענף המתכת, שוק שסולתם לא נכנסה אליו

בעבר כי בשוק קבלנות המשנה בענף המתכת שעת עבודה עולה בין 25 ל-30 דולר לשעה, ולא

- אתה לא יכול לזכות באף מכרז.



היום זכינו בכמה חוזים גדולים, יחסית, 100 מיליון שקל כל אחד, בעיקר במשרד

הבטחון, עם דברים שסולתם לא נכנסה אליהם בעבר. קבלנו כמה חוזים לפרוייקט

ה"מרכבה" ואנחנו ממשיכים לפתח את הקו הזה. רק צריך לזכור שאסור להעביר את כל

המפעל לעבודה על מוצרים זולים. תמיד צריך להישאר האיזון בין הקו העיקרי ובין

השלמות מהצדדים.

לגבי החוזה האמריקאי. סולתם זכתה בשנת 1986 במכרז גדול בארצות-הברית לייצור

מרגמות, קנים ותחמושת עבור הצבא האמריקאי. החוזה הוא בהיקף של מאות מיליוני -

דולרים. זכיה בחוזה עם ארצות-הברית אין פירושה שאתה מיד נכנס לייצור. החוזה היה

לפתח עבור הצבא האמריקאי, לייצר ולמכור. זה לא בדיוק חדור הקיים אלא מרגמה קצת

אחרת ותחמושת קצת אחרת. ובמקביל, למכור לצבא האמריקאי מוצרים שקיימים עכשיו על

המדף.

מסיבות, שחלקן הגדול תלוי בסולתם וקצתן גם בלקוח האמריקאי, אבל האשמה היא

כולה שלנו, כי בסופו של דבר הלקוח תמיד צודק, סולתם נכשלה לפני תקופה מסויימת

בקבלת הקווליפיקציה של הצבא האמריקאי. התחמושת לא עמדת בבחינה ולכן עמדנו בפני

ביטול החוזה.

ומה עם התנאי של הקמת המבנה?

אי שמחוני;

סולתם התחייבה אז להקים מפעל לייצור מרגמות בארצות-הברית. החוזה הוא גדול

מאד, אבל רובו המכריע צריך להתבצע על אדמות בארצות--הברית. יש בארה"ב חוק שנקרא

"מובילי זיישן בייס", שמחייב לייצר פריטים קריטיים של תחמושת רק בבית. הם לא

סומכים על אספקה ממקורות חיצוניים בזמן מלחמה, ותחמושת נכללת בזה, ולכן אלה היו

תנאי החוזה.

אנחנו עושים כרגע על-חשבוננו טסט חוזר מלא פה בארץ. הבאנו את האמריקאים הנה,

ייצרנו את כל מנת התחמושת לניסוי מחדש, ובהוצאה של מעל מיליון דולר אנחנו עושים

נסיון חוזר על-מנת לעבור את מה שנכשלנו. עברנו כבר למעלה מ-90% מהניסוי בהצלחה.

יש לי יסוד מספיק מבוסס להניח שאכן נתחיל לבצע את החוזה הזה. זה נותן לסולתם,

יושנה ובשנה הבאה, בערך 13 מיליון דולר עבודה לשנה. בהנחה שעברנו את השלבים

הקריטיים של הניסוי קיבלנו בשבוע שעבר החלטה להיכנס לייצור, כי זמני האספקה

אחר-כך קצרים, ואם לא נקנה את חומרי הגלם עכשיו לא נוכל אוזר-כך לעמוד בזמני

האספקה. לכן אנחנו עובדים היום בלי חוזה ביד, בהנחה אופטימית שעברנו את השלבים

הקריטיים. זה לגבי החוזה האמריקאי.

ע' פרץ;

תוכל לומר לנו בכמה עובדים מדובר כשהחוזה יפעל במלואו?

אי שמחוני;

זה לא יהיה בארץ. לאחר השנתיים הראשונות של ההוזה, שזה ייצור שלנו, מהשנה

השלישית ואילך סולתם תקבל פירורים.

ע' פרץ;

אתה רק מוכר ידע?



א' שמחוני;

את הידע כבר מכרתי,

שאלתם על דברים נוספים שבהם אפשר לעזור לנו. הוזכר פה השולף, תותח שפותה לפי

דרישה של צה"ל. זה גם היה פרוייקט הפיתוח העיקרי של מפעל סולתם, שעליו עובדים

כ-8 שנים. הוא משותף למינהלת ה"מרכבה" ולסולתם, הכלי הזה הוא תותח ארוך-טווח

שיושב על טנק ה"מרכבה". כרגע יש החלטה לא להצטייד בו. בעצם היתה החלטה להפסיק

את הפרוייקט. לאחר שעברו כ-90% מהדרך, יש כבר שני אב-טיפוס כרגע בחוץ, ומחר

תיערך הצגת אש לצה"ל של שני תותחים בירי מלא. היתה החלטה לעצור ולפני כחודש

קבלנו את אישורו של שר הבטחון להמשיך ולהביא את הפרוייקט לידי גמר, וקיבלנו גם

סיוע כספי למטרה הזאת. לכן הצלחנו להוציא את הדגם השני, שירד בשבוע שעבר מקו

הייצור.

מאחר שצה"ל רוצה את הכלי, והבעיה שהוא איננו יכול להצטייד בו היא תקציבית,

אני חושב שיש לגשת לנושא של תקציבים בצורה קצת יותר מודרנית, ואם מערכת הבטחון

תגיד שהיא רוצה את הכלי, אפשר למצוא את המבנה הכספי הנכון והחברה תוכל לממן

בקשות של צה"ל במימון ארוך-טווח.

קיום תוכנית השולף מבחינתנו היא פריצת-דרך עולמית. זה הכלי הטוב מסוגו

בעולם. אין דבר שמתקרב אליו אפילו, ומבחינת סולתם ייצור הכלי הזה, אפילו לא

בכמויות גדולות, מבטיח את קיום המפעל לשנים רבות.

ונקודה אחרונה היא הענקת מעמד של אזור פיתוח סוג אי.

היו"ר אי נמיר;

את זה אנחנו יודעים.

י י שפרינצק;

אני שאלתי כמה מתוך 400 העובדים המועמדים לפיטורין יש להם סיכוי טוב לקבל

פנסיה מוקדמת.

היו"ר אי נמיר;

קבלנו תשובה שלא נותנים פנסיה מוקדמת.

אי המאירי;

אנחנו אומרים שההנהלה, במקום לשלם פיצויים, היא תשלם את הפנסיה המוקדמת עד

שהוא יהיה זכאי ב"נתיב". זה מה שאנחנו דורשים.

י' שפרינצק;

זאת אומרת שהוא לא יכול לצאת לפני גיל פרישה.

א' המאירי;

נכון.

היו"ר אי נמיר;

99% מהישיבות שמתקיימות בחדר הזה הן ישיבות עצובות. אני אומרת לכם שהישיבה

היום היא הרבה יותר עצובה מהרבה ישיבות עצובות שהיו כאן. מר שמחוני, אני מאד

שמחה שאתה אופטימי.



אני מדברת בייחוד אל העובדים, כי אם יש כאב לב אחד גדול ונורא הוא כאב הלב על

מה שקורה לעובדים. אני לא מאמינה יותר באף תוכנית הבראה של סולתם. חבל על הכסף

שהוצאתם על הדפסת התוכנית הזאת.

בחמש השנים האחרונות נסעו מנכ"ל משרד הבטחון ומנכ"ל משרד התעשיה והמסחר לבדוק

החלפת קווי ייצור של סולתם. שר הבטחון כבר טיפל בזה וכבר בדקו את המלאים.

במתכונת הזאת אין לסולתם שום תקנה. אני מניחה שסוחרי הנשק בעולם לא יתנו

שהמלחמות תיפסקנה, כי אם לא ייצרו נשק, מאות מיליוני פועלים בעולם יישארו בלי

עבודה. אנחנו רואים מה שקורה במדינת ישראל.

לפי דעתי, עם כל הטראגיות האיומה, לסולתם אין שום עתיד כמפעל שמייצר נשק.

סיפור איראן נגמר. כל ישיבה אנחנו שומעים שעשו טעות לפני 10 שנים. אז היתה

חגיגה וכשיש חגיגה מותר לתת לעובדים ליטול בה חלק, והם קיבלו אז שכר מאד גבוה.

קורה דבר מאד חמור. זה לא המפעל היחיד שנמצא במצוקה. צה"ל עומד בפני

קיצוצים נוראים, האינתיפאדה עולה לנו הון עתק. מקצצים, מפטרים בתע"ש ובתעשיה

האווירית וזה נמצא בתהליך מתקדם. אני יודעת שאין לצה"ל ממה לממן פעולות, אבל

נלך, נדבר ונבקש.

אני לא אטע אשליות אצל אף אחד מכם. עכשיו יש לנו שתי בעיות שאנחנו צריכים

להתמודד אתן. 1. איך מוציאים לפנסיה בכבוד את העובדים, בייחוד המבוגרים. זו לא

אין לנו חודשיים משכורת ולכן לא ניתן. תסלחו לי, יש כאלה שיאמרו שזאת

דמגוגיה, אבל אני לא מתרגשת מזה, לאחר שאני רואה יום-יום בעתו ן - אני לא אומרת

שזה שייך לכור אבל חלק כן - מהו שכרם של המנהלים והפיצויים שהם מקבלים כשהם

עוזבים, כולל ממוסדות של חברת העובדים, ואני לא צריכה לומר שמות. הוועדה הזאת לא

תתן יד לכך שעובדים ייצאו החוצה בלי כלום אחרי כל-כך הרבה שנים, בכאב כל-כך נורא

ובסיכוי שווה לאפס שהם ימצאו מקום עבודה אחר.

שימכרו חלק מהנכסים. אין ברירה, אי-אפשר לזרוק עובדים לרחוב.

זו לא ציונות, ואני כבר לא רוצה לדבר על מושגים אחרים בתפיסת עולם. לכן, צריך

לעשות קודם-כל את זה בצורה מכובדת, ומיד. מר המאירי, אנחנו יודעים בדיוק איפה

ההתחלה של הסוף.

הבעיה השניה מדברת על העתיד. בשבוע שעבר קיימנו כאן דיון משולב גם על

אור-עקיבא וגם על יקנעם. אמרתי אז שחשבתי שלא נצטרך בקדנציה זו, כמו בקדנציה

הקודמת, לעסוק כל שבוע במפעל אחר בעיר פיתוח אחרת, כולל חיפה, שלצורך זה היא אולי

העיר פיתוח בארץ מבחינת אבטלה.

אנחנו נקבע את הישיבה הבאה בתיאום עם סגן שר האוצר. אנחנו מוכרחים למצוא

תעשיות חילופיות ומיד, כולל הענקת מעמד של אזור פיתוח ליקנעם. אי-אפשר לבנות את

יקנעם על "אסם" או על הרחבת "אסם". "אסם" זה שכר מינימום, זה מזון, זה לא עתיד

לדור הצעיר ולחלק מהעובדים של יקנעם. אין עתיד ליקנעם עם "אסם".

במקרו שישחקו הכלכלנים. אנשי הפוליטיקה והמעשה חייבים לעסוק במיקרו, בישוב,

במפעל, בבני האדם. אנחנו מוכרחים למצוא פתרון ליקנעם. אי-אפשר לזרוק את תושבי

יקנעם לכלבים.

אני מאד ריאליסטית, אבל אני לא מרימה ידיים. אני אפנה לשר הבטחון. לדיון

הבא שנקיים אני אזמין גם את מנכ"ל משרד הבטחון ואני אנסה להזמין גם את מנכ"ל משרד

התעשיה והמסחר.

לסיכום, אני פונה אל הנהלת כור. זה לא נושא שהנהנלת סולתם יכולה להתמודד

אתו. מוכרחים למצוא פתרון לבעיה, אם על-ידי מימוש נכסים או בכל דרך אחרת.

אי-אפשר לזרוק עובד בן 50, 55 ו-60 שנה, אחרי 15 ,19 , 20 שנות עבודה במפעל,

ואנחנו יודעים שקשה יהיה לו להסתדר בעבודה אחרת.



ראיתי בטלוויזיח כמה ממפוטרי אתא שפתחו ביתנים בקניון החדש, אבל גם הקניונים

כבר מתחילים לפשוט את הרגל.

אני פונה לכור ואני בטוחה שהיא תמצא את הדרך לעשות את זה. יש לכור מחוייבות

גדולה מאד לעובדים, יותר מכל מפעל פרטי אחר. ככל שדוחים את זה יותר הבעיה רק

תחריף. כמה זמן אפשר יהיה לדרוש מעובדים להיות שקטים? אנשים מגיעים ליאוש, לא

לסף יאוש. הם מתביישים מהילדים שלהם בבית.

לכו אני מבקשת, עד אותה ישיבה, לעשות הכל כדי למצות את כל האפשרויות, ואנחנו

נחזור בעוד שבועיים לנושא הזה. מר מאירי, אני מבקשת שתהיה אתי בקשר אתי בנושא

הזה ותדווח לי מה קורה. גם מולי דור, אולי איזה תהיה איש הקשר של הנהלת כור אתנו.

זו הפניה שלנו אל הנהלת כור. אנחנו יודעים מה קורה בכור, אבל אנחנו לא יכולים

להסכים להפקיר את העובדים. זה לא יכול להיות.

אני מצטערת, אבל ניפגש כאן בעוד שבועיים. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 00;11