ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 06/02/1989

פיצויי התייקרות למקבלי קיצבאות הביטוח הלאומי בינואר 1989 (המשך הדיון)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 3

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני. אי באדר אי התשמ"ט (6 בפברואר 1989). שעה 00;11
נ כ ח ו
חברי הוועדה; אי נמיר - היו"ר

שי ארבלי-אלמוזלינו

צי ביטון

אי בן-מנחם

אי גמליאל

ש' חלפרט

שי עמור

ע' פרץ

י י צבן

. י י שפרי נצק

מוזמנים; מי ציפורי - מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

שי בריצמן - יועץ משפטי, המוסד לביטוח לאומי'

שי כהן - מ"מ מנהל אגף מחקר ותכנון, המוסד לביטוח

לאומי

י י ערד - סמנכ"ל גימלאות, המוסד לביטוח לאומי

אי בראון - מנהלת מחלקת הסברה ויחסי ציבור

המוסד לביטוח לאומי

אי מראני - סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

אי וייל - אגף התקציבים, משרד האוצר

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מי הלנברג

סדר-היום; פיצוי התייקרות למקבלי קיצבאות הביטוח הלאומי

בחודש ינואר 1989 (חמשך הדיון)



פיצויי התייקרות למקבלי קיצבאות הביטוח הלאומי בינואר 1989 (המשך הדיון)

היו"ר א' נמיר;

רבותי, בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה.

לפני שאנחנו עוברים לדון בנושא העומד על סדר יומנו - פיצוי התייקרות למקבלי

קיצבאות הביטוח הלאומי בינואר 1989. המשך הדיון - אני רוצח לומר לחברים, ביהוד

לחדשים, שלפי תקנות הכנסת פורום של ועדה זח גם אם יושב-ראש חוועדה יושב לבדו.

מאד לא ארצה לנהוג לפי מה שהתקנון מתיר לי. עם זאת אני מודיעה שאני לא אנעל

ישיבות בגלל העובדה שחברים לא יבואו לישיבת הוועדה. אם אנהג כך - אצטרך לא לקיים

חלק מהישיבות. לכן הישיבות שלנו תתקיימנה בכל מספר חברים ובכל תנאי.

סדר-היום שלנו עמוס. אני פונה לחברים, שיעשו את החשבון שלהם. מי שלקח על עצמו

להיות חבר בשלוש ועדות - אי ן לו אפשרות לעמוד בזה.

אני אומרת את הדברים האלה בעקבות הארוע שהיה עכשיו בוועדת הפנים, שישיבתה

בוטלה. אני אקיים את ישיבות הוועדה.

אסביר בקצרה, כפי שעשיתי בישיבה הקודמת, מה זה חובת התייעצות. תקנות רבות מאד

של הביטוח הלאומי נכללות במושג שנקרא סעיף 200, שכדי לשנות את מה שמשולם לפיהן

אין חובה לקבל את אישור הוועדה ודי לקיים איתה התייעצות.

בעבר, לפני שבאתי לוועדת העבודה והרווחה, היה מקובל שכאשר קויימה

חובת ההתייעצות, התחשבו בעמדת הוועדה.

בארבע השנים האחרונות, כשאני יושבת-ראש הוועדה, כשהצענו לשנות מה שהובא

לפנינו על-ידי הממשלה - זה לא היה מתקבל. זה היה הכלל.

י' שפרינצק;

זה נשמע כמו להכעיס.

היו"ר אי נמיר;

זה לא להכעיס.

האוצר ידו תמיד לקצץ, כי הוא צריך תמיד להתמודד עם קיצוץ תקציבי. אנחנו

חייבים להילחם על דברים שאנחנו מאמינים שאנחנו צריכים להילחם עליהם.

כשלא זקוקים לאישורנו - ברגע שאנחנו מקיימים את חובת ההתייעצות, לא משנה מה

אנחנו אומרים ולא משנה מה עמדתנו - הממשלה עושה כרצונה. כדי למנוע זאת יש לפנינו

דרך אחרת - לא לקיים את חובת ההתייעצות.
י' שפרינצק
שני הצדדים חייבים לקיים את חובת ההתייעצות, גם המוסד לביטוח לאומי וגם

הוועדה. מי לא קיים את החובה הזאת?

היו"ר א' נמיר;

רק ועדת העבודה והרווחה.

המוסד לביטוח לאומי, שאמור היה להיות עצמאי, מביא לנו את התקנות. הוא מבצע

חלק גדול מההחמרות על האוכלוסיה. הוא עושה זאת באילוצים קשים, בכפיית האוצר עליו.



אנחנו, הכנסת, קבענו בשנה האחרונה של הכנסת הקודמת, שכל תקנה תהיה באישור

ועדת העבודה והרווחה, אישור ולא התייעצות, כי התייעצות - רוצים שומעים, לא רוצים

- לא שומעים. זה אמור לגבי תקנות שאינן במסגרת סעיף 200.

בישיבה הקודמת, כשהובא לפנינו הנושא של פיצוי למקבלי קיצבאות הביטוח הלאומי

בגין ההתייקרות שהיתה, ההתייקרות של מוצרי היסוד, הייתי היחידה בעד קיום חובת

ההתייעצות, כי ידעתי שניתן יהיה לכפות את הדבר הזה. יתר הברי הוועדה, גם ותיקים

וגם חדשים, הצביעו נגד עמדתי וחובת ההתייעצות לא קויימה. לכן אנחנו מתבקשים לקיים

היום את חובת ההתייעצות.

אני רוצה לקרוא את מכתבו של מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, מיום 30 בינואר. הוא

כותב: "הנדון: התייעצות לפי סעיף 200 לחוק בדבר מתן פיצוי לאוכלוסיות מעוטות

היכולת ומשפחות מרובות ילדים. הוועדה החליטה היום, 30.1.1989, לדחות את הדיון

בנושא הנדון למועד מאוחר יותר. כדי למנוע פגיעה באוכלוסיות חלשות אלה, שהפיצוי

נועד להן, ישלם המוסד בקיצבת חודש ינואר מקדמה על-חשבון סכום הפיצויים, עד לסיום

הדיון בוועדה."

למוסד לביטוח לאומי מותר לעשות את זה. זה על פי החוק.

בישיבה הקודמת אני הצבעתי בעד קיום התייעצות, כי לא רציתי שהמסכנים לא יקבלו

אפילו את הסכום העלוב הזה.

לפני שאתן את רשות הדיבור למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, אני מברכת אותך. חלק

מהחברים בוועדה אתה מכיר מהקדנציה הקודמת. עכשיו אנחנו מתחילים קדנציה חדשה של

הכנסת ושל ועדת העבודה והרווחה. לפחות ישיבח אחת בשבוע, בדרך כלל ביום שלישי,

אנחנו עוסקים בנושאי הביטוח הלאומי. אלה הם נושאים שהוועדה שלנו מטפלת בהם יותר

מאשר בדברים אחרים,
מי ציפורי
אני רוצה לברך את יושבת-ראש הוועדה ואת חברי הוועדה.

הביטוח הלאומי נמצא היום באחת התקופות הקשות שלו מאז הקמתו. להנהלת המוסד

נראה שעומדים לפגוע במהותו. אנחנו בוטחים בוועדה הזאת וביושבת-ראש שלה. הוועדה

הזאת עמדה לימיננו בעבר ואני מקווה ובטוח שתעמדו לימיננו גם בעתיד, כי יש דברים

שעלולים להחזיר את מדינת ישראל למצב של לשכות סעד ולא ביטוח לאומי מכובד, שלא

משנה מה הסכום שהביטוח הלאומי גובה - האזרח משלם לפי החוק ומה שהוא מקבל הוא מקבל

בזכות ולא בחסד. אם המצב הזה ישונה, המצב יחזור למה שהיה בעבר - לשכות סעד

ופושטי יד. היום הכל נעשה לפי הוק ולפי תקנות.

מעמדו של המוסד לביטוח לאומי היה בעבר שיכולת ואפשרות הלחץ עליו היו הרבה

יותר קטנים משהם היום. מרגע שבמקום להפחית את עלות העבודה דרך המיסים ההליטו

להפחית אותה דרך הביטוח הלאומי, הגענו לכך שלמעשה יותר מ-50% מתקציב המוסד לביטוח

לאומי באים היום מהאוצר, וכידוע מי שיש לו המאה יש לו גם הדעה. ויש אוצר שיש לו,

ויש אוצר שאין לו, ולביטוח הלאומי אין מה לומר.

אחרי הוויכוח שהיה כאן בישיבה הקודמת אני רוצה לומר, אפשר לבקר את המוסד

לביטוח לאומי על מעשיו או על מחדליו בתנאי שמביאים בחשבון האם הוא מקיים חוקים,

תקנות והסכמים שקבעה הכנסת, שקבע המחוקק, שקבעו אלה שבידיהם הכוה. בשעה שאנחנו

מציגים נושא או נותנים שירות אפשר לשאול אותנו האם פעלנו בדיוק לפי החוקים, לפי

התקנות, ולפי ההסכמים, או שמא ניצלנו מה שיש בידנו כדי להרע או לשחוק מה שמגיע

לאזרח כדין.

אני מבקש להדגיש שאחד הדברים שהמוסד לביטוח לאומי עומד עליו כל הזמן הוא שלא

ישונה דבר שהוא בהתאם לחוקים, לתקנות ולהסכמים.



לוועדה הזאת לה היו חילוקי דעות עם המוסד לביטויו לאומי.

הוויכוח חאחרון, אני שמח שהוא קיים אם כי לא נראה לי שאנחנו יכולים לשנות את

הדברים בלי לתקוף את המהות. אני רוצה לומר שגם היום נהגנו לפי מה שקבע המחוקק

בתקנון ובהסכמים, ואנחנו שומרים שלא תהיה שחיקה.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

בכל זאת היתה שחיקה.

מי ציפורי;

לפי מה שקבע המחוקק.

בסיס התשלום למעוטי הכנסה איננו יכול לשמש בסיס מינימלי מכובד למי שצריך

לחיות על קצבתו, ועל זה אנחנו זועקים. כל זמן שהבסיס נשאר כמו שהוא - תמיד יהיו

אנשים מקופחים.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

כמה זה מהשכר הממוצע?

שי כהן;

בעקרון, 25%, כמו שקבע המחוקק.

מי ציפורי;

הפיצוי ניתן רק על ההתייקרות המיידית הישירה של מוצרי היסוד. יש מוצרים אחרים

שהתייקרו והם לא נכללים בזה. פורמאלית אנחנו מממלאים אחרי הנאמר בחוק אבל

עניינית ,מה שצריך לאכול מזה או לתת לאכול, הוא יוצא מופסד.

האם המוסד מסוגל לחרוג או לסטות הנה והנה? - אם נעשה את זה, זו עבירה פלילית.

האוצר עשה הפעם למעשה ג יסטה - היתה שחיקה בשכר ולפי החישובים השונים לצורך

חישוב הגימלאות לאלה שקיצבתם זה מחייתם, היינו צריכים להפחית מהקיצבה שלהם סכום

של 9 ש"ח. כפי שאמרתי, האוצר עשה ג'סטה והסכים שתישאר אותה קיצבה ולא נקצץ ממנה,

ובסוף השנה זו עשוי להיות איזון.

הנייר שמובא לפניכם להתייעצות בדוק לפי החוקים ולפי ההסכמים. זה בדוק בצורה

הכי מדוייקת, בכוונה לשמור שלא תהיה שחיקה. בהקשר לזה אני רוצה להזכיר שפעם היה
לנו מצב מביש
היתה התייקרות. לפי החישובים שלנו היינה צריכה להיות משולמת תוספת

של 9 שקלים. הוזמנתי לראיון ברדיו ובשרתי את הבשורה הזאת. באוצר שמעו את הדברים

ועלו "כאסח" על שר העבודה והרווחה שנאלץ להורות לי על הפחתת סכום הפיצוי ל-3

שקלים.

בסיכומו של דבר אני רוצה לומר שאין לנו סמכות לעשות דבר אלא לפי מה שהבית הזה

או הממשלה יקבעו.

אני מנצל את ההזדמנות הזאת ואומר: רבותי, בשבועות הקרובים, עד הלילה של 31

במארס אתם תקבעו איזה ביטוח לאומי יש לעם ישראל.
ש' ארבלי-אלמוזלינו
זה ייקבע במקום אחר.
מ' ציפורי
חברי הכנסת יקבעו.

לחברי הכנסת החדשים שמערערים בקול רם, ובצדק, אני מוכרח לומר שאין שום חריגה

מרעה. שר האוצר עשה כדי לא לכרסם יותר מדי. כמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי אני יכול

לומר שאנחנו עומדים על המשמר שהחוקים לטובת האזרח יישמרו עד הפסיק האחרון.

שהתוצאה היא כפי שהיא - היושבים בבנין הזה והיושבים בבנין הקרוב לכאן קובעים איך

חיים אזרחים במדינת ישראל.

היו"ר א' נמיר;

תודה למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. אני מבקשת משלמה כהן, תשכיל את הוועדה ביחס

לחישוב.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

אנחנו יודעים שאחרי הגל הראשון יש גל שני וגל שלישי של התייקרויות, אולי

נוכל לדעת מה תהיה ההשלכה של ההתייקרויות האלה על הנזקקים.
שי כהן
החלטת הממשלה בעת צמצום הסובסידיות דיברה על מתן פיצויי מיידי ישיר בגין

ההתייקרות של סל התצרוכת של העשירון התחתון, זאת אומרת פיצוי שישולם בעקבות

ההתייקרות של ארבעה מוצרי יסוד - לחם, עופות, חלב ומוצריו, ביצים, וכן העלאת

מחירי התחבורה הציבורית. מדובר על ההתייקרות הישירה כפי שבאה לביטוי למחרת ההחלטה

על ההתייקרות.

אין ספק שלהתייקרות של המוצרים האלה יש השפעה גורפת על מוצרים נוספים. אם

הלחם מתייקר, האם מוצרים אחרים אינם מתייקרים? אף על פי כן מדובר באופן חד משמעי

על הגל הראשון בלבד.

כולנו זוכרים שהיה גם פיחות בשעור 13%. השפעת הפיחות היא כמעט על כל המוצרים.

לפי הערכתי, זה משפיע בכ-2.5% על כל המוצרים. זה לא מובא עכשיו בחשבון. זה יובא

בחשבון בהתאם לשיטות העדכון המקובלות. ההחלטה על הפיצוי המיידי מתייחסת לגל

הראשון בלבד.

מנכ"ל המוסד הזכיר את בסיס הקיצבה. הקיצבה ליחיד היא 472 ש"ח ולזוג - 707

ש"ח. מובן שבשל הרמה הנמוכה של הקיצבה, כל סל התצרוכת של האוכלוסיה הזאת הוא

בסכומים נמוכים מאד וגם הפיצוי באחוזים נותן סכומים נמוכים מאד.

איד נותנים משקל מירבי למוצרים שבסל התצרוכת של השכבה החלשה? - יש סקר הוצאות

משפחה, שנעשה על-ידי הלשכה המרכזית לסטאטיסטיקה, אשר משמש בסיס למדד המחירים.

באותו סקר בודקים במשך חודש ימים, במדגם גדול מאד של האוכלוסיה האזרחית, את כל

ההוצאות שהיו למשפחות שבמדגם לגבי כל מוצר ומוצר. אחרי שנערך הסקר הזה מחלקים את

המדגם גם לפי קבוצות אוכלוסיה בהתאם לרמת ההכנסה של האוכלוסיה, ולפי זה נקבעים

העשירונים.

אמרנו, ניקח את העשירון התחתון, המשפחות שהכנסתם הנמוכה ביותר, ונראה מה הרכב

התצרוכת שלהם. כשלוקחים את חמשת המוצרים שהזכרתי - ארבעת מוצרי היסוד ותחבורה

ציבורית - נמצא שהמשקל שלהם בסל התצרוכת של העשירון התחתון מהווה כ-17%. המשפחות

חחלשות צורכות את המוצרים האלה בשיעור כפול מזה שצורכת אותו המשפחה הממוצעת.

באופן כללי שיעור הצריכה של המוצרים האלה הוא 8%. בעשירון התחתון יש משפחות

מרובות ילדים ומשפחות שמקבלות הבטחת הכנסה. זו האוכלוסיה החלשה ביותר בחברה, והיא

צורכת יותר מאחרים את חמוצרים שהזכרתי.



התחבורה הציבורית מהווה 3.3%.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

איזה אחוז מסך כל התצרוכת של העשירון התחתון מהווה ההוצאה למזון? האם זה

למעלה מ-40%?

שי כהן;

ההוצאה לתחבורה ציבורית - 3.3%: לחם - 0.8%; עופות - 4.7; חלב ומוצריו - 5.1%

ביצים - 0.9. החישובים שנעשו מראים שההשפעה הישירה על סל התצרוכת של העשירון

התחתון היא 3%.

מבסיס הקיצבה הזאת של 472 ש"ח ליחיד מתקיימות 250 אלף יחידות משפחות - נכים,

מקבלי מזונות, הבטחת הכנסה וכו'. הפיצוי המוצע ליחיד הוא 14 ש"ח ולזוג - 21 ש"ח.

א' מראני;

בראשית דברי אני רוצה לאחל הצלחה לוועדה בהרכבה החדש.

ותרשו לי לאחל לעצמי שאף פעם לא תהיינה לכם סיבות טובות יותר מאלה שיש לכם

הפעם כדי לתקוף את האוצר, כי למעשה אין לכם סיבות לתקוף אותו. הסיבות שלכם הפעם

אין להן הצדקה.

המספרים והנתונים שהוצגו כאן אינם של האוצר אלא של הלשכה המרכזית

לסטאטיסטיקה. אלה מספרים אובייקטיביים.

בנושא שלפנינו היה משקל להחלטה לפי איזה סל יהיה הפיצוי, האם הוא יהיה לפי

הסל הממוצע או לפי הסל של העשירון התחתון, כשידוע שלא כל המשפחות שמדברים עליהן

אמנם נמצאות בעשירון התחתון. משפחות עם ארבעח ילדים לא נמצאות בעשירון התחתון.

אי בן-מנחם;

הרבה מהן נמצאות מתחת לקו העוני.

א' מראני;

ואשר לתהליך ההתייקרות. לא צריך לשכוח שבמשך כמעט שנה היתה הקפאה של מחירים.

כשיש אינפלציה מסויימת והמחירים נשארים קפואים, המשמעות היא שריאלית המחירים

יורדים, ואם הקיצבאות עולות - כוח הקניה גדל. איש לא העלה בדעתו להפחית את

הקיצבאות. מכיוון שאי-אפשר לחמשיך ולהשאיר מחירים שלא מתואמים עם שיעור האינפלציה

ועליית השכר במשק וצריך לעדכן אותם - הם עודכנו ויש פיצוי שאיננו פחות ממה שצריך

להיות, בהשוואה בין המחירים שהיו יום לפני עדכון לאלה שהיו יום אחרי עדכון

המחירים. איך אפשר לומר שפיצוי של 21 שקלים לזוג ללא ילדים הוא פיצוי נאות?

רבותי,זה כוח הקניה של האנשים האלה. אי-אפשר לברוח מן הבעיה הזאת.

צי ביטון;

מי גזר את זה עליהם? גם כשהם מקבלים פיצוי בגלל ההתייקרות, אינה עדיין מחזיק

אותם ברומה נמוכה כי הקיצבה נמוכה. הוויכוה הוא על גובה הקיצבה.

ו



אי מראני;

מוצע שהקיצבה לזוג ללא ילדים תגדל מ-707 ש"ח ל-728 ש"ח. צריך לזכור ולא לשכורו

מהי רמת השכר. שכר מינימום הוא כ-730 ש"ח. אם מישהו הושב שאפשר להעלות את שכר

המינימום בלי חשש לאיבוד מקום עבודה של העובדים, אני הושב שהוא טועה. אם מישהו

רוצה להעלות את סכום הקיצבה עד שהיא תעבור משמעותית את שכר המינימום, הוא יצור

מצב המור במשק, מצב שלאנשים כדאי יהיה להיות מקיצבאות ולא מעבודה.

מי ציפורי;

כאן מדובר על אנשים שאינם עובדים.

א' מראני;

מי שמממן את הקיצבאות אלה אנשים שעובדים. אני מדבר על אוכלוסיות בגיל עבודה,

משפהות עם ילדים.

צ' ביטון;

תיצרו עבודות - אנשים ילכו לעבוד. איך אתה יכול להגן על שכר עבודה עלוב כזה?

א' מראני;

המשק לא יכול להעלות את התשלומים לעובדים. אם הם יועלו - האבטלה תגדל. השאלה

היא האם רוצים האם רוצים מעט מקומות עבודה, הרבה קיצבאות והרבה אבטלה. אני חוזר

ואומר, שמי שמממן את הקיצבאות זה המשק היצרני.

אני חושב שהגענו פחות או יותר לקצה גבול היכולת ביחס לרמת הקיצבאות.

העלות של הקיצבאות היא 9.3 מיליון ש"ח לחודש, כולל הפיצוי. העלות הכוללת של

כל ההסדרים המוצעים והמונחים עכשיו על שולחן הוועדה היא כ-9.3 מיליון שקל לחודש,

הכל במימון האוצר. אני לא הייתי מזלזל בזה. אני מכיר משרדי ממשלה וגופים ציבוריים

שתוספת של 9-3 מיליון ש"ח היתה משמהת אותם. זה כסף שהאוצר חייב לגבות מהציבור.

י' צבן;

ומהי העלות החודשית של הפחתת עלות העבודה?
היו"ר אי נמיר
מיליארד וחצי .

א' מראני;

את עלות הקיצבאות האוצר חייב לגבות מהציבור. מכיוון שזה כסף שאנחנו גובים

מהציבור - אם נרצה לשלם יותר, נצטרך לגבות יותר. אנחנו הושבים שלא צריך להגזים

בזה.

ואשר לרמת השכר הממוצע בחודש ינואר לצורך עדכון הגימלאות. יש כאן בעיה טכנית.

בחודשים קודמים הקיצבאות עלו, מסיבה טכנית, יותר מהרמה כי הכניסו לחישוב נתונים

של חודשים יוני ויולי, אז שולמו תוספות לביגוד והבראה והן באו לביטוי בשכר

הממוצע של אותו רבעון ולכן עלו גם התשלומים של כל מי שצמוד לשכר הממוצע. לפי זה

הקיצבאות המשולמות בחודש ינואר היו צריכות להיות קטנות יותר.



כידוע, השכר הממוצע על פי חוק הביטוה הלאומי מעודכן בחודש ינואר של כל שנה

וכשמשולמת תוספת יוקר במשק. בחודש ינואר צריך לעדכן את הקיצבאות לפי שלושת

החודשים האחרונים שאינם כוללים את התוספות ששולמו בחודשים יוני ויולי ולכן השכר

הממוצע יורד ולפי זה גם הקיצבאות צריכות היו לרדת, אלא שהמוסד לביטוח לאומי ביקש

שרמת הקיצבאות תישאר כפי שהיתה, והאוצר נענה לבקשתו. אני מתפלא שלמרות זה אנחנו

מוצגים בצורה שאיננה משקפת מה שהיה.

שי ארבלי-אלמוזלינו;

עד מתי זה יהיה כפי שזה עכשיו?
א' מראני
עד העדכון הבא.

היו"ר אי נמיר;

מצב כזה כבר היה פעם בעבר.

אי מראני;

כן.

דיברנו עם הביטוח הלאומי על כך שצריך לתקן את העיוות הזה. דיברנו על נוסחה

כדי שתהיה פריסה על פני השנה. לצערנו עד כה לא בוצע מאומה.

אנחנו מדברים על סכומים לא קטנים. אני מבקש מהוועדה שכשהיא דנה בנושאים תראה

את כל התמונה.

אי בן-מנחם;

גם בשבוע שעבר שאלנו איך הגיעו לשיעור של 3%. אני חבר גם בוועדת הכספים ושם

קיבלנו הסבר שונה. שר האוצר הסביר שזה מתחלק על כל התושבים במדינת ישראל.
א' מראני
שר האוצר התייחס לשאלת הנטל על כל האוכלוסיה. הוא אמר, בתקציב הסובסידיות

חסכנו, לדוגמה, 250 מיליון שקל, את הסכום הזה מחלקים ל-4 מיליון תושבים וזה מהווה

תוספת נטל.

שלמה כהן מדבר על הקיצבאות, בכמה גדלה ההוצאה החודשית של מקבלי הקיצבאות.

שלמה כהן לא מדבר במונחים כלליים אלא על השאלה בכמה עלתה ההוצאה של המשפחה בגלל

ייקור המוצרים המסובסדים, מה ההפרש בין ההוצאה שהיתה להם יום לפני הייקור לבין זו

שהיתה להם יום אחרי הייקור.

אי בן-מנחם;

אני מבקש להודיע כאן שאני נשאר בדעתי להצביע נגד הפיצוי המוצע בסכום של 14

ש"ח, שהוא בושה וחרפה. המדינה וחסכה סכום של 400 מיליון ש"ח והיא מציעה פיצוי

בסכום של 5-7 מיליון. המדינה לקחה סכום של 400 מיליון שקל מהפחתת ההשתתפות שלה

במחירי חמוצרים חמסובסדים. אפשר היה לקחת עוד 10 מיליון שקלים מהסכום הזה ולפצות

בו את הנזקקים. המדינה לא חייבת לחסוך כל כך הרבה כשיש אנשים שאין להם לחם בבית.

יש מקררים ריקים. אני רואה את זה יום יום. תראו את זה גם אתם. היועצים של שר

האוצר מטעים אותו. אתם, היועצים, חיים מטבלאות. יש אנשים שחיים ממשהו אחר. תבנו

סל מיוחד לאוכלוסיות האלה.



בדקתי את הטבלאות. עד היום אני לא מבין איך קורה שמצד אהד יש תשלומי העברה

למשפהות מעוטות הכנסה שמתחת לקו העוני וכשהראש המסכן שלהם עולה וצף על פני המים

- הוזרים ומורידים אותו. הגענו למצב שכל ילד המישי במדינה נמצא מתהת לקו העוני.

אם האוכלוסיה הזאת עולה ועל פני המים - היא חייבת בתשלום מס. האם אנחנו רוצים

לחזור לתקופת הפנתרים השחורים? הגענו לכך שמספר הילדים מתחת לקו העוני גדל מ-250

אלף ל-300 אלף.

קיצבת ילד ראשון בוטלה. האם ילד ראשון לא אוכל? האם בדקתם כמה מהמשפהות

הקטנות שלהן ילד אחד נשחקו וירדו מתחת לקו העוני? את המצב הזה חייבים לתקן.

אני מודיע כאן שאם נציג האוצר ימשיך בקו שלו - אני אמשיך בקו שלי. אני מבקש

שנציגי האוצר יבואו לכן עם נתונים ישרים ושיהיה איכפת להם קצת מה קורה בעם שלנו.

היועצים באוצר עובדים באמצעות מספרים ונתונים והם חושבים איך לחסוך מאלה שאין להם

מה לאכול. זה מזכיר לי את הסיפור על הרשלה שהחליט להרגיל את החמור שלו שלא יאכל.

הוא התחיל להפחית מהמזון שנתן לחמור עד שנתן להמור גרגיר אחד ליום אלא שההמור מת.

אמר הרשל'ה, עד שהרגלתי את החמור לא לאכול הוא מת.

המוסד לביטוח לאומי צריך לדאוג לצדק. גם ילד ראשון אוכל. מצידי, תפחיתו מאלה

שמרוויחים הרבה, אל תתנו להם קיצבת ילדים, ולמשפחות הבינוניות שהכנסתן היא 700

ש"ח, להן חייבים לדאוג כדי שהילדים יקבלו ספר. אם לילדים האלה אין לרום בוודאי לא

יהיה להם ספר.

י י צבן;

גברתי היושבת ראש, אני מציע לנציגי משרד האוצר לשים לב לדברים שנשמעו כאן.

ואני רוצה לומר גם לחברי חבר-הכנסת בן-מנחם, שצריך לזכור שהנציגים כאן הם רק

שליחים.

מי ציפורי;

הם עושים מה שאתם מחליטים כאן, בכנסת.

י' צבן;

השליח עושה מה ששולחו אומר לו לעשות.

ש' ארבלי-אלמוזלינו;

הנציגים הם לא רק שליחים.

י' צבן;

אני מבין שסל הצריכה של העשירון התחתון הוא לפי סקר הוצאות המשפחה האחרון.

אני מציע שיציגו לנו את סל הצריכה של העשירון התחתון ואולי נמצא שבעשירון התחתון

אין משפחה שצורכת את הסל הזה, כי אפילו מחשב פרטי נכלל בממוצע וזה מציג בעיה

מורכבת וקשה.

יש משפחות שחלק גדול מסל הצריכה שלהן זה מזון של מצרכים מסובסדים פלוס תחבורה

ציבורית. השאלה היא איזו תשובה נותנים להם. אנחנו עוסקים בממוצעים. ממוצע לא יכול

לענות על כל הצרכים.

בוועדת העבודה והרווחה, תמיד קשרנו קשר יחסי בין השכר והקיצבאות לבין מדרגות

המס. נציג האוצר מעלה בעיה רצינית. אם ההקצבה לזוג וזהיה 728 ש"ח, יש כאן בעיה.

אנחנו מגיעים לנקודה קשה. אני שואל את אוהד מראני: אם יש לך קרוב שכל מחייתו על

קיצבת הביטוח הלאומי - 486 ש"ח בחודש ינואר 1989 - האם אתה מוכן לעשות לו תקציב

חודשי? איך הוא מסתדר עם זה?
עי פרץ
בלי שכר דירה.

י' צבן;

האם מישהו יכול לומר שהסכום הזח מאפשר קיום הוגן? הוא לא מאפשר קיום הוגן.

במה ששייך למדרגות המס, יש קידום. ב-1985 הגענו למצב ש-150 אלף עובדים שהיו

בגבול קו העוני שילמו מס. זרו תוקן. נדמה לי שאנחנו הולכים ומתקרבים שוב למספר

הזה.

אני מציע שבזמן הקרוב יהיה לנו דיון על הנושא של הקיצבה, שכר המינימום,

מדרגות המס והירק ביניהם. זה מאפשר התיייוסות גם לדברים אחרים.

אני חושב שאסור לנו להרפות מגישת האוצר לפיצוי למקבלי הקיצבאות מצד אחד

ולנושא של עלות העבודה מצד שני. יש כאן מהפך רגרסיבי של כל הבטחון הסוציאלי

במדינת ישראל. הפכו את היוצרות. הפחיתו את תשלומי המעבידים מ-10.8% ל-3.8% וחלקו

של העובד נשאר כשהיה. האוצר משפה את הביטוח הלאומי בגין הפחתת עלות העבודה.
היו"ר אי נמיר
זה מיליארד וחצי.

י' צבן;

את זה אתם עושים אוניברסאלי ולא סלקטיבי, ולא מעניין איזה מעביד זה, זה לא

תלוי בהכנסה שלו.
מי ציפורי
למעלה משני שלישים מהסכום זה לאנשים שלא צריכים להיות זכאים לזה.

י' צבן;

אם אפשר להמציא לוועדה נתונים איזו קבוצת עובדים הצליחה להוציא את הראש מעל

לקו של מקבלי סיוע של הביטוח הלאומי, מה קורה לקבוצה הזאת שאיננה מקבלת פיצוי

מהביטוח הלאומי מפני שהיא לא בקטיגוריה של מקבלי סיוע. אני מדבר על קבוצה של אלה

שמקבלים משכר מינימום עד 1,300 ש"ח לחודש. מה קורה להם בעקבות ההחלטות הכלכליות

האחרונות.

היתה הבטחה שיהיה מבצע של יידוע זכויות לגבי אלה שזכאים להחזר קיצבת ילד

ראשון. רמת ההחזר היינה נמוכה מאד. היתה הבטחה של השר ניסים למבצע מיוחד בענין זה.

ש' הלפרט;

מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי אומר שלא תהיה שחיקה. אני לא יכול להבין איך מדברים

על 3% כשההתייקרויות הגיעו ל-26%. מי שמקבל 486 ש"ח, אין ספק שהוא מוציא 50% על

מצרכי יסוד ותחבורה ציבורית. זו מציאות שאי-אפשר להתווכח עליה. אי-אפשר להביא

סטאטיסטיקה שלא משקפת את המציאות. משהו פגום כאן. כל בר-דעת שרוצה להבין איך

מסתדרת משפרה שחיה על קיצבת הביטוח הלאומי יודע שההתייקרויות עולות לה פי כמה

יותר מ-3%.

וצריך לזכור שהפיחות של % 3 לא משקף את הפיחות בשיעור של 13% ואת ההתייקרויות

שבו אחר-כך. מה מתכוונים לתת בגלל זה? האם בדעתכם לתת משהו?



מ' ציפורי;

אם תהיה עליית מדד - אנחנו מעדכנים גם את הקצבאות לפי עליית המדד.

ש' הלפרט;

שיטת החישוב מעוותת ביסודה.

אני חושב שצריכה להיות בזה רביזיה.

מר מראני אומר שבמידה שנגדיל את סכום הבטחת ההכנסה לאנשים לא ישתלם לצאת

לעבודה. זה נכון במידה מסויימת, אבל צריך להבדיל בין הבטחת הכנסה לבין קיצבאות

לזקנים שלא יכולים לצאת לעבודה. צריך לחשוב על אנשים שמקבלים קיצבת ז יקנה, שיוכלו

להתקיים בכבוד.

אין ספק שצריכה להיות רביזיה כללית ביחס לקיצבת ז יקנה. לא יכול להיות שמשפחה

תתקיים ב-700 ש"ח.

א' מראני;

הקיצבה של 728 ש"ח היא לזוג, לא למשפחה.

ש' הלפרט;

אלה אנשים מבוגרים שיש להם הוצאות לרופאים. משפחה של 2 אנשים לא יכולה

להתפרנס מסכום של 700 ש"ח.

בא אלי אבא ל-10 ילדים ואומר לי, שבגלל ההתייקרויות האחרונות הוא לא מסוגל

לתת כוס חלב לילדים.

אני חוזר ואומר, שאי-אפשר להגיד שההתייקרויות מסתכמות ב-3%. זה לא היה ולא

נברא. הביטוח הלאומי צריך לתת את הדעת איך לפצות את המשפחות של העשירון התחתון

בפיצוי שיעמוד ברמת ההתייקרויות.

צי ביטון;

גם אני חושב שכדאי שיהיה דיון כללי בנושא הקיצבאות.

לגופו של ענין. אני לא רוצה להתווכח עם נציגי המוסד לביטוח לאומי שקובעים לפי

החוק ואינם יכולים למצוא פתרון אחר.

הבעיה, רבותי, זה האחוז שלדעתכם מהווים המוצרים שהתייקרו - 17% - בסל התצרוכת

של העשירון התחתון.

שי כהן;

אנחנו מדברים רק על המוצרים שהזכרתי בדברי.

צ' ביטון;

אם הקיצבה ליחיד, זו שאתם מדברים עליה, היא 486 ש"ח, לאן הולך חלקה הגדול? לא

למזון? איך אתם מדברים על 17% בלבד? זה לא מתקבל על דעתי. אני לא מצליח להבין את

זה.

אינני מוצא שום דרך אלא להתנגד לקיום התייעצות. אולי זה יביא למחשבה שניה.

אני חושב שאסור שדרכנו ובאמצעותנו יתקבל הפתרון המוצע לתשלום סכום עלוב כפיצוי.



ש' ארבלי-אלמוזלינו;

יש לי כבוד לנציגות של משרד זה או אחר. עם זאת אני רוצה לומר שלי היה נסיון

גם מהצד האחר. מי שקובע ומתווה את המדיניות אלה אותם האנשים שבאים לוועדה. איתם

צריך להיות הוויכוח. צריך לשנות את "האני מאמין" שלהם, וזה לא כל כך קל. באוצר לא

השתנה דבר. אותם אנשים קבעו את הקונספציה שגרמה לשחיקה של המדיניות הסוציאלית,

והם יושבים במקומם גם היום. הוויכוח הוא איתם. איתם אנחנו יושבים. אל נראה אותם

כצדיקים גמורים. הדבר תלוי בהם.

יש להצטער שהולכת ונוצרת במדינה השלמה עם היווצרותה של קבוצה עניה. מדברים על

עניים ועל עשירים. אין עלבון רב יותר ואין פגיעה גדולה יותר מזה שמגדירים את

הקבוצות החלשות קבוצות עניות, אוכלוסיה שזה הסל שלה וכך היא צריכה להמשיך לחיות,

ונראה שעושים לה טובה שלא מפחיתים את הקיצבה שגדלה כאילו בגלל תשלום הוצאות הבראה

וביגוד במשק. זו תפיסה מעוותת.

הסכום של מיליארד וחצי ש"ח בגלל הפחתת עלות העבודה, איך זה מתחלק? שני שלישים

מהסכום - כך שמענו - אנשים שלא צריכים את זה.

המדיניות נעשתה יותר קשוחה. זה כואב. פעם היינו מזכירים את הילדה הרעבה

מבית-שאן. עכשיו יש הרבה ילדים כאלה. ראינו את התמונה של הילדה שהפגינה ליד בית
הוועד הפועל. היא אמרה
אני רעבה. יש ילדים שאינם אוכלים לשובע. יש ילדים שאינם

טועמים מה שיש לילדים אחרים. האווירה היא שהמשפחה העניה והאוכלוסיה העניה צריכה

להישאר במצב זה.

אנחנו יודעים שיש גל ראשון של התייקרויות. הפיחות לא נלקח ברושבון. לא נלקחה

בחשבון השפעתו על מחירי המוצרים. אנחנו יודעים שהפיחות גרם להתייקרויות.

בהתייקרויות של הגל הראשון מדברים על חלב ומוצריו. למה לא מדברים על הקמח

ומוצריו? העניים אינם נמנעים מאכילת גריסים ואטריות כדי לשמור על גיזרה יפה. הם

אוכלים את המזון הזה כדי למלא את הקיבה. למה המוצרים האלה אינם מובאים בחשבון?

המוצרים האלה נכללים בסל המזון של המשפחה העניה.

הייתי מבקשת לדעת מהו ממוצע ההוצאה לנפש בכלל. כשהלשכה המרכזית לסטאטיסטיקה

מפרסמת מה צריכה משפחה ממוצעת לנפש ואני משווה זאת עם העניים - יש הבדל עצום בין

מה שמתפרסם לבין מה שיש בפועל.

אילו היו יורדים אל העם, אל העניים ורואים איך הם חיים - אולי מישהו היה

מזדעזע. לא יורדים. משלימים עם זה שיש קבוצה עניה במדינה, קבוצה שצריך לדאוג לה,

פילנטרופיה, זו הבעיה.

זוג זקנים שמקבלים 728 ש"ח - יש להם הוצאות של אחזקת דירה, מים, חשמל וכו'.

הזוג הזה חי לא רק על לחם וכוס חלב. בני הזוג הזה צריכים גם תרופות ואולי יש להם

גם הוצאות אשפוז. לאנשים האלה יש גם הוצאות ביגוד. האם זוג אנשים יכול להתקיים

מהסכום שאתם מציעים לו? אני לא יכולה להבין.

וכשמדברים על זוג קשישים - הם זקוקים לעזרה בניהול משק הבית - כביסה, שטיפת

רצפה וכו', וזה עולה כסף - איך הם עושים את זה אם אינם זכאים לביטוח סיעוד והם

נאלצים להתקיים מסכום של 728 ש"ח. אתם לא סופרים את הכסף כשאתם נותנים ביד רחבה.

הנושא של מס יסף בשנה שעברה, עשרות מיליוני ש"ח, זה לא כאב לכם. לעומת זאת,

כשמדברים על חלשים - כאן אתם סופרים את השקלים הבודדים.

אנחנו זועקים לגבי הצדק שצריך להיראות ולהיעשות. אנחנו זועקים לגבי אנשים

שצריכים להתקיים בקצת כבוד.

ואין פיצוי לילד ראשון ואין קיצבה לילד ראשון. השכירים משלמים דמי ביטוח

לאומי. את המעסיקים מפצים. המעסיקים צריכים לשלם קיצבת ילד ראשון.



יש עיוות גדול במדיניות. במקום לתקן יוצרים עיוותרים נוספים.

אני סבורה שבאיחוד הגביר! תהיה פגיעה המורה מאד בביטוה הלאומי. העצמאות של

הביטוה הלאומי כבר איננה. האיהוד יהיה עיוות משווע לגבי הזכאים.יד אחת תגבה ויד

אהרת תבצע את הזכאות. במקום אהד נצמצם מנגנון ובמקום אהר ננפה מנגנון.

בכלל הביטוח הלאומי נהפך למכשיר בידי האוצר המשתמש ומתאים את הביטוה הלאומי

למדיניות שלו. זו ההתפתהות של השנים האחרונות. הביטוח הלאומי הוא כלי, לדברי

האוצר, שיש שם הרבה כסף. הביטוה הלאומי, כך הושבים באוצר, זה אימפריה שצריך

להשתלט עליה.

הסכום שעושים טובים ולא מפחיתים אותו עכשיו - 9 ש"ח - יתקזז בפיצוי הבא. היום

אי-אפשר להפחית אותו מחשש שתהיה זעקה גדולה. הפיצוי הבא לא יאחר לבוא, כי תהיה

התייקורת והמדד יעלה, ואז יהיה קיזוז. אם כך, מה הועילו חכמים?

ועל איזה פיצוי מדברים היום? המשפחות האלה מקופחות. אני לא יכולה לתת יד

לסכום הנלעג המוצע.

התייעצות חייבת להתקיים. ועדת העבודה והרווחה לא משלימה עם המוצע. הממשלה לא

תקבל את דעתה של הוועדה, אז לא תקבל. אינני יודעת אם הוועדה יכולה לשנות את

עמדתה.

א' מראני;

אני מבקש להבהיר שמי שנמצא מתחת לקו העוני, מי שנמצא מתחת לסף המס לא משלם

מיסים.

לא בכל מקרה בוטלה קיצבת ילד ראשון. הקיצבה הזאת בוטלה רק במשפחות שהכנסת

המפרנס הראשי שלהן עולה על 90% מהשכר הממוצע. אין משפחה שהיא מתהת לקו העוני

שבוטלה לה קיצבת ילד ראשון.

יש אנשים שהושבים שצריך לעשות סל מיוחד למשפחות מעוטות הכנסה, לא על פי הסל

הממוצע, סל מיוחד שלפיו יינתן פיצוי ועדכון מלא. אני לא חושב שזה לטובת מקבלי

הקיצבה. המשפחות האלה צמודות היום לעליה הכוללת ברמת החיים במשק; גם אם אנשים

נוסעים יותר לחוץ-לארץ, גם אם מחיר המכוניות הפרטיות עולה - הסל של המשפחות

האלה צמוד פחות או יותר לזה. אני חושב שהמצב הזה יותר טוב לאוכלוסיות האלה, כי זה

מצמיד אותן לעליות ברמת החיים במשק.

ש' הלפרט;

צריך לדבר לא רק על סל מיוחד אלא גם על פיצוי מיוחד.

א' מראני;

הפחתת עלויות העבודה נעשתה מסיבות מקרו כלכליות. אנהנו הושבים שהממשלה צריכה

לגבות פחות מיסים, ביחוד אלה ההלים על המעסיקים, כי אחרת נגיע לבעיות רציניות

בתחום יצירת מקומות עבודה במשק. פעולה של יותר מיסים במשק כמו שלנו וחלוקתם תהיה

הרסנית. אם נכביד את נטל המיסים לא ייווצרו מקומות עבודה.

פיצוי על קמח ומוצריו, אטריות וכו' - לא נותנים פיצויים כי מחירי המוצרים

האלה לא עלו. המוצרים האלה לא היו מסובסדים. רק מחיר הלהם יתייקר. להם מיוחד,

בגטים למשל, לא היו מסובסדים. הלחם שהיה מסובסד נכלל בחישובים. מוצרים לא

מסובסדים לא נכללים בפיצוי.



ש' כהן;

מרכיב המזון בסל התצרוכת של העשירון התחתון הוא 40%-29% מזון שאיננו פירות

וירקות והיתר פירות וירקות. אנחנו מדברים על המוצרים המסובסדים. ייקור המוצרים

המסובסדים גורם לגלגול על מוצרים אוזרים. לא נותנים עכשיו פיצוי על הגלגלול הזה.

הפיצוי המיידי מתייחס אך ורק לייקור המוצרים המסובסדים.

מי ציפורי;

אולי הכנסת צריכה לקיים דיון יסודי ולבדוק את הקריטריונים גם של הלשכה

המרכזית לסטאטיסטיקה, מה היא כוללת ומה היא לא כוללת, וגם את הנושא של 25% מהשכר

הממוצע. אנחנו עובדים ופועלים לפי מה שהממשלה קובעת לנו. הדברים שאנחנו עושים

נגזרים מהחלטות יסוד. הוויכוח לא צריך לחתמקד בכיוון שגורם עוול לעובדים רבים מאד

העושים עבודה נאמנה באוצר ובביטוח הלאומי.

אני סבור שהמקופחים ביותר וקשה ביותר הם מקבלי שכר מינימום שאין להם דואג. הם

לא נכללים בשום מעגל ומצבם לא קל יותר ממצבם של הסובלים ביותר.

מענק ילד ראשון - זה נמצא בידי מעבידים שרבים שמהם לא מאפשרים לעובד למצות את

זכותו והעובד איננו יכול להתמודד עם זה. חלק גדול מהזכאים לקיצבת ילד ראשון אינם

ממשים את זכותם זו.

אם הוועדה, כהפגנה, לא תאשר את ההצעה, זה עניינה. אנחנו פועלים לפי החוק ולפי

התקנות. כל עוד הבית הזה לא ישנה את החוקים ואת הכללים - אין ברירה אלא לאשר את

המוצע.

בינתיים אנחנו משלמים מקדמות. אני מבין שהוויכוח נמשך.

היו"ר א' נמיר;

אם אנחנו רוצים, נקיים דיון יסודי. אני רוצה שיהיה ברור לנו שגם אז תהיה

לפנינו אותה רמה של נציגי הממשלה.

קראתי את מכתבו של מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. הקיצבאות משולמות והפיצוי משולם

כמקדמה. על-פי החוק אפשר להמשיך את זה.

אני לא שייכת לאלה שאינם מכירים מה זה משפחות במצוקה. אני אומרת, אם לא נשחט

כמה פרות קדושות ואם לא נעשה בדק בית בתפיסת העולם שלנו - כל הדיבורים הם מס

שפתיים.

אנחנו מדברים על נושאים מאד משמעותיים, אחד מהם - שינוי הסל. אדוני המנכ"ל,

ארנה הייתי בישיבות הראשונות שלנו על שכר מינימום. אתה הצעת לשנות את הסל. בשביל

השכבות העניות אני לא צריכה את הנסיעות לחוץ-לארץ. זה שייך לקריטריונים.

לדעתי צריך לבחון את הנושא של השירותים האוניברסאליים. בעבר הייתי בעד

שירותים אוניברסאליים, כי השבתי שאחרת תהיה מדיניות לעניים ומדיניות לעשירים.

היום, כך אני חושבת, המדיניות של שירותים אוניברסאליים גורמת לכך שהעניים ירדו

ברמתם ונעשו יותר עניים.

אנחנו יכולים להזמין את מי שאנחנו רוצים. אני חוזרת ואומרת, שאם לא נשנה

את התפיסה - ויהיה על זה ויכוח נוקב גם בוועדת העבודה והרווחה וגם בכנסת - המהלך

שדיברתי עליו קודם יימשך. האוצר, לדרכו, יהיה צודק, כי הוא נוהג על פי המדיניות

אבל האוכלוסיות החלשות תהיינה יותר חלשות.



אני רוצה לומר לאוהד מראני, אני מציעה לך, אל תשתמש יותר בנימוקים להצדקת

הנושא של הפהתת עלות העבודה, ואומר מדוע. אילו זה היה רק לייצור ואילו רק המשק

היצרני היה מקבל את ההנחה הזאת - הייתי מקבלת את הנימוק שזה יכול ליצור יותר

מקומות עבודה. אבל אנחנו יודעים שמתוך סכום של מיליאד וחצי שקל, 28% בלבד זה

בייצור ו-2% ליייצור , החקלאי , וביחד 30%. כל היתר זה לשירותים הציבוריים ולשירותים

בכלל, בין היתר לעורכי-דין ולרופאים פרטיים. % 30 בלבד מן ההנחות הלכו למשק

היצרני. יותר מזה, מאז הפחתתם את עלות העבודה לא נוצר מקום עבודה אחד.

אתם מדברים על קיצוץ בתקציבי המשק הציבורי והממשלתי. יש לי שנתון של הלשכה

המרכזית לסטאטיסטיקה. לחברי הכנסת אין מקורות אינפורמציה אחרים. במשך פחות משנה,

מ-1987 עד יולי 1988 התווספו 17 אלי עובדים לשירות הציבורי. אתם טוענים לקיצוצים

אבל לא מסוגלים לעשות את זה, כי שם יושבים יותר חזקים. אתם "שמשון הגיבור"

כשהדברים מתייחסים לחלשים.

אתה מכיר את הוועדה שלנו לא מהיום. בהרבה דברים עזרת לוועדה - גם בביטוח

סיעוד, שזו לא גאווה גדולה שלנו, וגם בנוגע לשכר מינימום.

אפשר לא לאשר את ההצעה, ונקיים ישיבה נוספת. אבל אם לא נשנה דברים בסיסיים -

שום דבר לא ישתנה. זה יהיה החישוב. יש פיצוי על פי חוק ויש מדידה אחרת. אפשר

להשתגע כשמנסים להבין איך נעשים החישובים האלה. הממוצע במשק עולה ויורד. זה לא

רלבנטי לשכבות החלשות. את הטון נותנות השכבות החזקות והן קובעות מה תקבלנה השכבות

החלשות.

בשנה שעברה היו מיועדים לכל השירותים החברתיים בסך הכל 16% מהתקציב. זה כלל

חינוך, בריאות, רווחה, שיכון ותשלומי המוסד לביטוח לאומי. 8.5% מה-16% זה

לתשלומים המוסד לביטוח לאומי.

אני לא יכולה לבוא בטענות רק לאוהד מראני, כי הוא יטען, ובצדק, אם נותנים

יותר לשכבות האלה ולאחרות - מאין לוקחים? וזה לא ציניות.

אני טוענת שהמשק הציבורי לא "יצומצם. ביורוקרטיה וכפילויות ימשיכו לחגוג. לכן

אני אומרת, אם לא ני זום מהלך מהפכני בתפיסת העולם - שום דבר לא ישתנה.

בשלב זה משולמת מקדמה לאוכלוסיות החלשות, ואפשר להמשיך בזה עד סוף כל הדורות.

אני אזמן לוועדה אנשים בעלי שם בנושא החברתי, ואנחנו נקיים דיון רציני על

הנושא של מדיניות הרווחה.

ש' הלפרט;

גם על הנושא של 25% מהשכר הממוצע.

היו"ר אי נמיר;

על הכל. הכל רצוף עיוותים ולרעת החלשים.

אני לא אדחה את הדיון. זה יהיה בעוד שבועיים.

אי מראני;

אני מבקש להעיר שתשלום מקדמה זה לא בלי גבול.
היו"ר אי נמיר
כמה זמן אפשר לתת מקדמה?



ש' בריצמן;

אפילו במשך שנים, כי זה תשלום שבא במקום התשלום החוקי.

צ' ביטון;

מה יהיה המצב המשפטי אם לא נאשר עכשיו את ההצעה?

מ' ציפורי;

יכול להיות שבפעם הבאה לא נשלם.

היו"ר א' נמיר;

אני רוצה להבהיר את המצב החוקי. בישיבה הקודמת הצבעתי בעד. האם חשבתי שמה

שמוצע מספיק? לא. הוועדה החליטה לא לקיים חובת התייעצות. ברגע שלא מתקיימת חובת

ההתייעצות - אי-אפשר לבצע את הפעולה. כדי שהמעט המוצע לא ייגרע מהשכבות החלשות

החליט המוסד לביטוח לאומי לשלם להם מקדמה. עכשיו אנחנו שומעים שאי-אפשר לשלם

מקדמה בלי גבול, ולכו יכול להיות מצב שבעוד חודש הם לא יקבלו אפילו את הפיצוי

הקטן הזה.

אני רוצה שנדע באלו כללי משרק ומגרשים אנחנו משחקים. אני יודעת שחלק מענייני

הביטוח הלאומי מועברים מוועדת העבודה והרווחה לוועדת הכספים, ואני רוצה להזכיר את

הנושא של עלות העבודה. תהיה קואליציה. האם מישהו חושב שאחרי הדיון שלנו נשכנע את

כולם?

אני רוצה לקבוע שאצלנו אין דבר כזה שחבר יוצא מהישיבה ונשמרת לו זכות הצבעה.

אצלי אין הצבעות בחטף. תהיה הודעה על המועד שבו תהיה הצבעה, ואז היא תהיה.

אי-אפשר לצאת מהישיבה ולומר, תרשמי אותי בעד, או תרשמי אותי נגד.

את הדיון נקיים בהקדם, ואת ההצבעה נעשה מחר, בסוף הישיבה או בהתחלת הישיבה

שלנו.

תודה רבה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.00.

קוד המקור של הנתונים