הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 406

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, א' באייר התשנ"א (15 באפריל 1991). שעה 00;09

נכחו;

חברי הוועדה; מ"ז פלדמן -היו"ר

ח' אורון

י' הורביץ

די תיכון

מוזמנים; א' יונס - החשב הכללי, משרד האוצר

אי זיתוק, ג' שטוך - אגף החשב הכללי, משרד האוצר

עי קמיר - מנכ"ל החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ

אי ברומברג - החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ

מזכיר הוועדה; א' קרשנר

היועץ המשפטי לוועדה; אי דמביץ

יועצת כלכלית; ס' אלחנני

קצרנית; אי דגני

סדר היום; שינויים בתקציב לשנת 1990.

תקנות הבזק (תשלומים בעד שירותי בזק המפורטים בתוספת לחוק)

ערבות מדינה לחברה לביטוח סיכוני סחר חוץ

(העלאת יתרת הסיכונים).



שינויים בתקציב לשנת 1990

פניה לוועדה מסי 80 - משרד הבריאות

היו"ר מ"ז פלדמן;

אני פותח את הישיבה.

הסעיף הראשון בסדר היום זוהי פניה של הממונה על התקציבים לאשר שינויים

פנימיים בתקציב משרד הבריאות בסכום של 750 אלף שקל למימון תמיכה במוסדות

גריאטריים. אם אין הערות, אני מציע לאשר.

לאשר פניה מס' 80,

תקנות הבזק (תשלומים בעד שירותי בזק המפורטים בתוספת לחוק), התשנ"א-1991

אנחנו עוברים לסעיף הבא - תקנות הבזק (תשלומים בעד שירותי בזק המפורטים

בתוספת לחוק). לפנינו מכתב של שר התקשורת המבקש את אישור הוועדה לשני סעיפים:

האחד - תעריף מוזל עבור כרטיס טלכרט חדש המכיל 20 יחידות; והשני - הפעלת מניה

מקומית מאזורים חדשים כמפורט במכתב.

כרטיס הטלכרט מחליף את האסימון. בזמנו אושר תעריף של 4.50 שקל לכרטיס

טלכרט המכיל 10 יחידות מניה. הוועדה בהתאם לסכמותה לפי חוק הבזק מתבקשת לאשר

תעריף מוזל של 8.50 שקל עבור כרטיס טלכרט חדש המכיל 20 יחידות מניה.

משרד התקשורת מודיע לוועדה על האזורים החדשים שבהם מופעלות מרכזות

דיגיטליות, שבהן גם שיחה מקומית מוגבלת בזמן ומחירה נקבע לפי פעימות מונה.

המשרד מבקש את אישור הוועדה להפעלת מניה מקומית מהאזורים הבאים: אלקוש, ימה,

פרדסיה, שילת, מזכרת בתיה, נס ציונה ושקד.

אני מביא לאישור את הבקשה של שר התקשורת על שני סעיפיה.

לאשר את תקנות הבזק (תשלומים בעד שירותי בזק

כרטיס טלכרט המכיל 20 יחידות במחיר 8.50 שקל;

לאשר הפעלת מניה מקומית מהאזורים החדשים, כמפורט במכתבו

של שר התקשורת מיום 7.4.91.



ערבות מדינה - החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ

אנחנו עוברים לסעיף הבא: ערבות המדינה לחברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר

חוץ בע"מ. לפנינו מכתבו של שר האוצר המבקש את אישור ועדת הכספים לשנות את תנאי

ערבות המדינה שניתנה לחברה בסך 150 מיליון דולר כדי שתחול על יתרת סיכונים של

החברה עד לסכום של 1.3 מיליארד דולר במקום עד מיליארד דולר כפי שאישרה הוועדה.

נשמע דברי הסבר על הבקשה מהחשב הכללי מר יונס. בבקשה.

אי י ונס;

אפתח בכמה מלות רקע. המדינה יכולה לערוב על פי חוק לפי שני חוקים שונים:

האחד - חוק ערבויות מטעם המדינה; והשני - חוק ערבויות סחר חוץ. חוק ערבויות

מטעם המדינה מאפשר למדינה לערוב לכל עסקה שתורמת למשק, לחברה, לכלכלה. חוק

ערבויות סחר חוץ מאפשר למדינה לערוב על מנת לסייע לקידום היצוא הישראלי לעסקות

שהן בתחום סחר החוץ.

המבצע העיקרי שפועל כנאמן של המדינה בתחום של ערבויות סחר חוץ זוהי החברה

לביטוח סיכוני סחר חוץ שהיא חברה ותיקה ומנוסה, שמשמשת למעשה כנאמן לגבי חלק

גדול מהעסקות. הפיקוח שלנו על החברה נעשה באמצעות דירקטור שיושב בחברה. לחברה

ניתנת יד חופשית. בעסקות מיוחדות, שיש בהן סיכונים פוליטיים יוצאי דופן,

האישורים לחשיפה ניתנים על בסיס פרטני בוועדה בראשותו של החשב הכללי, שיושבים

בה אנשי בנק ישראל ומשרד החוץ. החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ מגישה לנו את

החומר, מכינה את התיקים. הפניה היא תמיד באמצעות החברה. יש מקרים בודדים בהם

השתמשנו בחוק ערבויות סחר חוץ למתן ערבויות לעסקות יצוא שלא דרך החברה, וזה

בעסקות בטחוניות שבהן מעורב ציוד שלא לגמרי מותר להברות מהסוג של החברה הזו

לעסוק בו על פי ההסכמים הבינלאומיים שהחברה קשורה בהם. אז זה נעשה ישירות

בייעוץ ובתמיכה של החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ.

עסקות של התעשיה הצבאית או של התעשיה האווירית?

עסקה על ציוד צבאי מובהק שלא ראוי שתיעשה באמצעות החברה. או במקרים

מסוימים שיש בהם בעיה של סודיות. אבל תמיד נעזרנו וגם ניעזר בעתיד בייעוץ

המקצועי של החברה לגבי הסיכון, דרך ההתקשרות וכדומה. מעמדה המקצועי של החברה

הוא ללא רבב ואנחנו רואים בה גורם שמסייע לנו וליצוא הישראלי.

הנפח של ערבות המדינה לחברה לביטוח סיכוני סחר חוץ הוא 150 מיליון דולר,

שעומד כנגד שני סוגי סיכון שונים. זה עומד דולר כנגד דולר כנגד סיכונים

פוליטיים, במקום שאי תשלום מחו"ל נובע מחוסר יכולתה של אותה מדינה לשלם את

המגיע ממנה. כלומר, יש קונה פרטי שהוא יכול לשלם את התמורה, אבל לא מרשים לו

לקנות מטבע. המדינה שאליה מייצאים מכריזה על מורטוריום, או שהקונה הוא המדינה

עצמה. זה נחשב לסיכון פוליטי. אז אנחנו משלמים דולר כנגד דולר ואין שום חשיפה

לחברה. אין חלוקה של הסיכון עם החברה. אנחנו לוקחים על עצמנו את מלוא הסיכון.

זה כאילו ביטוח משנה של המדינה.



אי יונס;

בסיכונים המסחריים הטכניקה היא שונה. לא אכנס לפרטי הפרטים. אומר רק

שהחברה סופגת מתוך הקרנות שלה שהצטברו במרוצת הזמן באופן שוטף את המימושים,

ורק במקרה של אסון חריף ביותר המדינה נכנסת לתמונה.

ע' קמיר;

אנחנו צריכים לשלם לפחות פרמיה של שנה שלמה מתוך הקרנות כדי שהחשב הכללי

יכנס לתמונה.

מהו גובה הפרמיה?

ע' קמיר;

הפרמיה הממוצעת נעה סביב חצי אחוז, 4 פרומיל, 6 פרומיל.

מהו הסכום שהצטבר בקרנות של החברה?

עי קמיר;

בקרנות החופשיות יש לנו כ-25 מיליון דולר. יש לנו במה שנקרא קרן ביטוחים

לסיכונים שעדיין לא הסתיימו עוד כ-14 מיליון דולר. יהד קרוב ל-40 מיליון דולר.

י' הורביץ;

כמה הפסדתם במשך השנים?

אף פעם לא הפסדנו.

אי י ונס;

המדינה שילמה הרבה. שילמנו בניגריה סכומים גדולים, שילמנו באוגנדה סכומים

גדולים, שילמנו פה ושם עבור חברות שהפסיקו לשלם בדרום אמריקה.

י' הורביץ;

כמה זה עלה לנו?

אי יונס;

על פני השנים? אם אנחנו מביאים בחשבון את שני ההפסדים הגדולים באפריקה,

הסכום מגיע ליותר מ-200 מיליון דולר.

ע' קמיר;

מה שנעשה דרך החברה זה בסביבות 80 מיליון דולר.

יש לנו תביעה נגד אוגנדה על 140 מיליון דולר, כולה נובעת מפעולות שנעשו

דרך החברה.

נקודה חשובה ביותר. נתנו הבטחה לחברה, שבכל פעם שנפח המימושים על חשבון

הערבות יגיע ל-20 מיליון, נחזור לוועדה כדי לבקש את אישורה להעלות את הסכום

מחדש ל-150 מיליון דולר. הסכום הזה עומד כנגד סך כל החשיפח של החברה, לפי

המפתח שתיארתי קודם.

החברה הגיעה למסקנה, שאנחנו מקבלים אותה, שכנגד אותם 150 מיליון דולר

אפשר להרחיב את סף החשיפה של החברה. כלומר, להגיע ממיליארד דולר שהרשינו לחברה

להיחשף כנגד הערבות של 150 מיליון דולר עד עכשיו ל-1.3 מיליארד דולר. זה אומר

נפח יותר גדול של עסקות על אותם 150 מיליון דולר. על פי נסיון העבר אנחנו

חושבים שנכון לעשות זאת. (סי אלחנני; אז הפרמיה הופכת להיות נכונה.) יכול

להיות. זה באמת מרכיב בשקלול של הסכום כנגד סך הכל החשיפה.

זה נושא אחד - הודעה לוועדה וקבלת אישורה לחשיפה יותר גדולה כנגד אותם

150 מיליון דולר ערבות מדינה.

הנושא השני מפורט בסעיף 4 במכתבו של שר האוצר. החלטנו לעשות מאמץ לפריצה

לשוק המזרח אירופי. על דעת כולם זהו שוק חשוב מאד. עם כל הקשיים במדינות מזרח

אירופה, זהו שוק שנכון לו עתיד. יש היום נהירה של כל המדינות המתועשות לעבר

השוק הזה כדי לחדור אליו ולקנות בו אחיזה. חשוב שגם אנחנו נהיה שם באותו פלח

שוק שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להחזיק בו ולקחת עליו את הסיכון.

אנחנו מבקשים את אישור הוועדה לקחת סכום של 50 מיליון דולר מתוך הנפח

הכולל ולראות אותו כסיכון מיוחד. למרות חוסר השקט במדינות אלה, למרות חוסר

היציבות הכלכלית בהן, אנחנו מבקשים אישור למסגרת הביטוחית המיוחדת הזו.

היו"ר מ"ז פלדמן;

מה מאפיין את הסכום של 50 מיליון דולר, מה מייחד אותו בהשוואה למסגרת

הכללית? (אי יונס; סיכונים מיוחדים.) אנחנו נכנסים כאן לדרגת סיכון שבדרך כלל

אינננו מרשים לעצמנו לקחת אותה?

באופן רגיל, כאשר עסקות כאלה היו מגיעות אלינו, רובן ככולן לא עברו את

הסף על פי הקריטריונים הקיימים, ולמעשה דחינו אותן. החלטנו שזו לא דרך נכונה

ללכת בה, אלא שיש מקום בסכום מוגבל, תחת השגחה צמודה, לקחת סיכון מיוחד, לקבל

את אישור הוועדה לאותו סיכון מיוחד, ולייעד את הנפח הזה לעסקות במזרח אירופה.

י י הורביץ;

איזה ארצות במזרח אירופה - ברית המועצות או פולין? (סי אלחנני: בולגריה,

אלבניה.) עסקות בחתימת הממשלות או מעבר לזה?

התימה של הבנקים לסחר חוץ באותן מדינות. זה נותן איזה בטחון שהענין נכנס

למסגרת התכנון הכוללת של פרעון חובות של אותה מדינה. זה עדיין סיכון גבוה

בי ותר.



היו"ר מ"ז פלדמן;

אם לסיכון הרגיל יש נוסחה מסוימת עד היכן אנהנו מוכנים ללכת, הנפח של

אותם 50 מיליון דולר פירושו כניסה לשלב יותר מתקדם של סיכון שאנחנו נוטלים על

עצמנו.

י י הורביץ;

מסתמנת שם עכשיו מגמה של הפרטה. אולי אפשר למשכן גם חברות או נכסים שלהם?

(די תיכון; אין עם מי לדבר בברית המועצות.) במזרח גרמניה המצב הוא שונה.

אי יונס;

אני חושב שזוהי נקודת המפתח. אין עם מי לדבר. אינך יודע אם יש לך אפשרות

לשעבד או אין. הענינים שם עדיין לא מגובשים. זהו מצב שאין לאיש שליטה עליו. אם

קודם היה משטר וידעת שאם פקיד מסוים אומר לך משהו, יש לו סמכות לומר זאת,

היום זה לא ברור לחלוטין. זו לא חבילה אחת. כל מדינה נוהגת אחרת. אינה דומה

הונגריה לפולין או לברית המועצות. יש שוני גם בין הרפובליקות הסובייטיות

ביחסים של האחת כלפי השניה. זה מין ערב רב של דברים.

הי ו"ר מ"ז פלדמן;

האם עשינו עסקות בנפרד עם הרפובליקות?

אי יונס;

לא. אנחנו רוצים לעשות הכל בחסות השלטון המרכזי. האישור להוציא מטבע חוץ

הוא אישור של השלטון המרכזי. הוראות הפיקוח על מטבע חוץ הן הוראות שמאחדות את

כל הרפובליקות. אין הוראות נפרדות לרפובליקה של ליטא, שמאפשרות לקנות מטבע חוץ

בליטא ולא ברפובליקה הרוסית. (די תיכון; אינני בטוח שאתה צודק נכון להיום. זה

היה כך.) זה עדיין כך. כל הנושא של קשרים פוליטיים, ובוודאי הקשרים הפוליטיים-

כלכליים, מרוכז בידי השלטון המרכזי. הבעיה היא שהשלטון המרכזי לא שולט, ולכן

גם הסיכון המיוחד שעליו אנחנו מדברים.

י' הורביץ;

האם בנוסף להתחייבות של השלטון המרכזי, בא בחשבון גם לשים יד על נכס?

ואני לא מדבר על ברית המועצות. (אי יונס: עדיין איננו רואים אפשרות לעשות

זאת.) אולי זוהי שעת רצון שלא תחזור?

אי יונס;

זה ענין שצריך לבדוק לגופו. אבל כרגע אפשרות כזו לא קיימת. אין ספק שברגע

שיתברר שיש אפשרות כזו, והאחיזה בנכס תהיה בעלת משמעות, נשקול זאת. אם ההברה

לסיכוני סחר חוץ תאמר לנו שלנכס מסוים יש משמעות, שאפשר לשעבד אותו והוא בר

מימוש, נשקול זאת בצורה הי ובית.

היו"ר מ"ז פלדמן;

עדיין לא קיבלתי הבהרות לשאלה מהם התהומים של רמות הסיכון במסגרת הכללית,

ומהם הגבולות של הסיכון המיוחד שאתם מבקשים שנאשר במסגרת הביטוחית המיוחדת.



א' יונס;

אנסה להסביר זאת בדוגמה אחת שהיא מהווה דומני את החתך המייצג ביותר. כלל

נקוט בידינו, כמו אצל החברות האחרות לביטוח סיכוני סחר חוץ ברחבי העולם

התעשייתי, שאנחנו נמנעים מחשיפה למדינות שכבר אינן עומדות בתשלום חובן, או

שבוררות מתי כן לשלם ומתי לא לשלם. אנחנו פשוט לא מבטחים אותן. במקום שיש

מדינה שאיננה משלמת את חובותיה באופן סדיר, או שמחליטה על דברים מסוימים כן

לשלם ועל דברים אחרים לא לשלם, או מבקשת פריסה של חובות וכדומה, מדינה כזו

מהווה סיכון שאנחנו לא לוקחים על עצמנו.

במקרה הזה המצב בחלק ממדינות מזרח אירופה, שחובות אינם משולמים או נפרסים

או נדחים. בחלק כן ובחלק לא. יש שם אי בהירות לגבי עצם הכוונה לשלם על הסף בעת

עשיית העסקה, ואנחנו מחליטים בכל זאת לקחת את הסיכון הזה. אנחנו מנסים להבטיח

את עצמנו ככל שניתן, אבל זהו בהחלט סיכון חריג שבעבר לא לקחנו אותו לגבי שום

מדי נה.

האם יש הערכות מהו הסיכוי לקבל חזרה את הכסף בעסקות עם מדינות אלה?

אי יונס;

יש כאן שני היבטים. היבט אחד לא ידוע לנו. אחת הסיבות שחששנו לקחת

סיכונים בעבר נבעה מהיבט פוליטי. עדיין לא היינו בטוחים שלא רואים בנו מדינה

שקל מאד לא לשלם לה בשל טיעון פוליטי כלשהו. זו אחת הסיבות שלא נכנסנו לשם.

החשש היה שבגלל החלטה מדינית יעשו מיון למי משלמים ולמי לא משלמים, ויגידו:

לישראל אנחנו יכולים כרגע לא לשלם. כלומר, להתעלם או למצוא עילות טכניות למה

לא חייבים לשלם. כי העונש שאנחנו יכולים להעניש אותם בזה שלא נייצא יותר לשם,

הוא לא עונש עבורם. זהו סיכון שאנחנו לוקחים עכשיו.

מה יקרה בפועל? אנחנו מקווים שבפועל ישלמו עבור עסקות אלה.

אתה מזלזל בעוצמה שלנו?

אני לא מזלזל בעוצמה שלנו, אבל אני בוחן אותה בלהב דק מאד.

אני בעד הגדלת הערבות לחברה לסיכוני סחר חוץ, כי אני בעד הגדלת היצוא, כי

אני בעד הגדלת התעסוקה. אבל אני רוצה לראות תכנית כוללת לסיוע ליצוא. מה קורה

בשטח? במקום שיש מנהלים טובים וחרוצים, יש התקדמות; במקום שאין מנהלים כאלה,

המערכת היא בפיגור.

אני רוצה לדעת מהי המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל כלפי היצוא למדינות

מזרח אירופה בכלל, ולברית המועצות בפרט. האם נעשו כבר עסקות עם ברית המועצות?

היום אין עם מי לדבר שם. פעם זה היה מאורגן באמצעות המשרד לסחר חוץ. היום אתה

צריך לשדל הרבה יותר אנשים כדי לבצע עסקה, ובסוף אתה לא מקבל את הכסף. לברית

המועצות אין מטבע חוץ. העסקות העיקריות שנעשות הן עסקות בארטר. האם הערבות הזו

חלה גם על עסקות בארטר?



קראנו השבוע בעתונות שמשרד החקלאות חתם על הסכם עם ממשלת קירגיזיה. ממשלה

זו הודיעה שהיא תשלם לשירות עבור העסקה כי ברשותה מטבע הוץ. לכן אני מבקש יותר

פרטים.

אני בעד הערבות. זהו שוק עצום, שמי שיגיע אליו ראשון עשוי ליהנות ממנו,

אם כי אינני כל כך בטוה בכך, אבל עם הרבה מאד בעיות.

אני מבקש שלאהר שנאשר את הערבות, הענין הזה יובא לידיעת כל היצואנים

במדינת ישראל בחוזר.

החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ מוציאה פרוספקט.

אני מבקש שתדאגו שהענין יגיע לידיעת כל היצואנים ללא יוצא מן הכלל גם

באמצעות מודעות בעתונות, ושזה לא יישאר נחלתם של כמה אנשים שיודעים על כך

בעקיפין.

אני בעד האישור, גם אם אני יודע שבכך אנחנו נכנסים להרפתקה שאיננו יודעים

את היקפה, לא יודעים את המשמעויות שלה. המצב שם יכול להשתנות כל יום. אולי

בהונגריה המצב יותר יציב יחסית למצב בשאר המדינות. פולין קיבלה עכשיו שמיטת

חובות בארצות הברית, צרפת ואנגליה. צריך לדעת שקרוב לוודאי רוב הכסף הזה ילך

לאיבוד, אבל זה שווה את הסיכון. אני מעדיף לתמרץ באמצעות הגדלת היצוא מאשר

באמצעות עבודות יזומות.

הנושא הוא גדול ונכבד, ואולי זוהי שעת רצון אם נטפל בנושא בדרך הנכונה

וננסה עד כמה שאפשר לבטח את עצמנו, בקשיים הקיימים. יכול להיות שזה צריך להיות

בהיקף הרבה יותר גדול מזה שמוצע לנו. כפי שכבר אמר דן תיכון, אם ניתן בדרך זו

לפתור אפילו חלקית את בעיית התעסוקה, עם הסיכונים ועם הבעיות, זה עדיף על

עבודות דחק. לכן הבה נקיים על הנושא הזה דיון יותר לעומק ונקדיש לו זמן מתאים

ולא כאשר אנחנו נקראים ללכת לישיבת המליאה. אולי נגיע למסקנה שצריך לעשות זאת

במסגרת הרבה יותר רחבה.

זה יכלול גם חברות ממשלתיות, כמו אגרקסקו, לדוגמה?

במכתב של שר האוצר כתוב: "תנאי הביטוח וכן תקופת האשראי בגינו, יהיו

כמקובל במדינות אחרות". אני מציעה שתשלימו את הפסקה הזו ותפרטו את תנאי הביטוח

וכן את תקופת האשראי.

יש קריטריונים שנוגעים לסוג הציוד, להיקף העסקה. (סי אלחננ': אבל מזה

אשראי?) זה ביטוח לאשראי.



סי אלחנני;

מדוע בשביל המסגרת הביטוחית של ה-50 מיליון דולר אתם צריכים

לבקש את אישור הוועדה?

לשאלה בענין בארטר - זה לא כולל עסקות בארטר. (די תיכון; מדוע?) מסיבה

פשוטה. כאשר מדינה לא משלמת לנו, בעיקר מדינה שהיחסים הפוליטיים שלנו אתה אינם

ברורים לגמרי, יש לנו הגנה אחת שעומדת לנו, אם אנחנו צריכים לגבות באמצעותה

כספים, nr מה שנקרא "מועדון פריס".

די תיכון;

אדם מייצא לברית המועצות. מקבל בתמורה חומר גלם, מוכר אותו למדינה שלישית

ומקבל את התמורה. מדוע לא תבטח עסקות כאלה?

"מועדון פריס" לא מטפל בעסקות בארטר. זה אומר שנאבד את ההגנה של "מועדון

פריס" ונישאר לבדנו מול ברית המועצות. אנחנו לא פוסלים עסקות בארטר. היו מקרים

בעבר שנכנסנו לעסקות מהסוג הזה. אנחנו מוכנים לתת חיסוי כלשהו לעסקות בארטר

כאשר אנחנו יודעים מי מתחיל את חעסקה ומי גומר אותה, אם יש לו סיכוי להוציא

את הסחורה, האם המחיר נקבע בדרך שאמנם תכסה את הסיכון. אנחנו נותנים כיסוי

לסיכוני שוק על שינויים במחירי קומודיטיס. זה הרבה יותר מורכב. זה נעשה על

בסיס כלכלי ובזהירות מאד גדולה. באופן רגיל התשובה שלנו היא שלילית כאשר מדובר

בעסקות בארטר. רוב עסקות הבארטר שנקשרות הן עסקות מאד רפויות, לא קשורות כפי

שצריך.

אם תקבל דלק תמורת יצוא סחורות, תלך לזה? (י י הורביץ: דלק כמוהו כמזומן.)

כל מה שהוא מזומן הם מעדיפים למכור לבד. בדרך כלל נותנים SECONDARY

COMMODITIES כמו פרוות או נעלי גברים.

בכל זאת מדובר בשוק אדיר. לכן צריך לכלול במסגרת הזו גם עסקות בארטר, אם

אפשר, למרות "מועדון פריס".

זה לא פסול. הבעיה עם עסקות הבארטר שהן אינם סגורות.

אני בעד, אבל אני מציע שנקיים דיון יותר מעמיק.

לא נדחה את אישור הערבות, אבל נקיים על כך דיון.

לש בעיה אחת קשה עם הגוש המזרחי, בעיה קריטית. ואני אומר זאת בעקבות

ביקור גם בפולין וגם בהונגריה. אנחנו הולכים להפסיד את הגוש המזרחי, אם נרצה

ואם לא נרצה. ההשתלטות הגרמנית היא טוטלית. זהו תהליך כלכלי בלתי נמנע. מדינה

בת 80 מיליון נפש, עם עוצמה טכנולוגית-כלכלית, השוכנת בגבול הגוש המזרחי,

מהווה גורם דומיננטי. שוחחתי עם אנשי כלכלה בפולין ובהונגריה. יצרתי קשרים

אישיים טובים מאד עם שר הסחר של פולין. הם חרדים נוכח התופעה הזו. מה שקורה

היום שהגרמנים בשקט, באפס מאמץ, משיגים יתרון אדיר. יש להם כוח עבודה מקצועי

וזול. הם מספקים את כוח האדם המקצועי הזול. הם מגיעים לאפשרות של ייצור זול

בדיוק בתחומים שלנו.

לצערי, אנחנו לא מודעים לבעיה החמורה הזו. ב-1993 נישטף בדברים האלה.

אנחנו חיים בשאננות. (י י הורביץ: מה אתה מציע לנו?) אנחנו חייבים להיכנס לגוש

המזרחי, להעיז יותר, וזאת בשני תחומים: להיכנס לשותפויות במפעלים; לחביא

מוצרים חצי מוגמרים לפולין, לברית המועצות, לייצר אותם שם ולמכור אותם בזול

בארצות השוק המשותף של אירופה.

היום אנחנו חייבים להיכנס לא בייצור אלמנטרי של שוקולד לברית המועצות. זה

לא רע, אבל לא זוהי הבעיה. הבעיה היא להקים מפעלים משותפים עם הפולנים, עם

ההונגרים, עם הרוסים.

בענין עסקות בארטר אנחנו מנסים להגיע לפתרון על ידי כך שנקבע סכום סופי

לעסקה. כלומר, אם הבארטר לא יצא לפועל, שנקבל כסף. חתמנו כבר שלושה הסכמים עם

ברית המועצות. אף אחד מהם לא יצא לפועל.

אנחנו חייבים לסיים את הישיבה. אני מציע לאשר את הבקשה לערבות מדינה. יחד

עם זה נקיים דיון בנושא של היצוא הישראלי לארצות מזרח אירופה.

לאשר את הבקשה להחיל את ערבות המדינה בסך 150 מיליון דולר

על יתרת סיכונים של החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ עד לסכום של

1.3 מיליארד דולר, ובכלל זה את המסגרת הביטוחית המיוחדת בסכום

של 50 מיליון דולר.

אני מודה לכם ונועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.10.