הכנסת השתים-עשרה
מושב שלישי
נוסח לא מתוקן
פרוטוקול מסי 380
מישיבת ועדת הכספים
יום רביעי, ו' באדר התשנ"א (20 בפברואר 1991) ,שעה 00;09
נכחו: חברי הוועדה; מ"ז פלדמן -היו"ר
חי אורון
מי איתן
נ י ארד
אי בורג
ג ' ביבי
גי גדות
פי גרופר
י י הורביץ
א' ויינשטיין
מי חריש
ע' סולודר
ע' עלי
שי עמור
חי קופמן
א' שוחט
י י שמאי
ג' שפט
ד' תיכון
מ"מ: ר' אדרי
י י גולדברג
א' דיין
רן כהן
רענן כהן
א' כ"ץ-עוז
י י מצא
ע י פרץ
ח' רמון
ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 20/02/1991
ערבות מדינה ל"כור תעשיות בע"מ"
פרוטוקול
מוזמנים
י' אריאב )
ג' ליידנר) משרד האוצר
ג י שטוך )
א' יונס - החשב הכללי
גי בן-ישראל - ההסתדרות הכללית
י' דאובר - יו"ר ועדת ההיגוי של הבנקים הישראליים
ב' גאון - מנכ"ל "כור"
אי ששינסקי - יו"ר חברת העובדים
סי אביבי, א' גנס, ח' גורי, י' חזיזה, י' מילוא,
י' נעמן, י' פאוסט, מי רוה - "כור"
מזכיר הוועדה; אי קרשנר
יועץ משפטי לוועדה; א' דמביץ
יועצת כלכלית; ס' אלחנני
קצרנית; א' ברק
סדר היום; ערבות מדינה ל"כור תעשיות בע"מ"
ערבות מדינה ל"כור תעשיות בע"מ"
היו"ר מ"ז פלדמן
¶
אני פותח את הישיבה.
יש לפניי פרוטוקול של ועדה זו מיום כ"ו באב התשמ"ט, 27.8.89, ואז הוחלט
"לאשר העברת הכספים בפועל אשר תבוצע בד בבד עם מחיקת החובות על-ידי הבנקים
ולקבל דיווח כל שלושה חודשים על ביצוע תכנית ההבראה של 'כור'". עברו מאז
חודשים רבים וכעת באה אלינו פניה ממשרד האוצר להוסיף על הכספים שאושרו אז גם
ערבות מדינה בסכום כולל של 100 מיליון דולר.
אבקש קודם כל מהחשב הכללי להציג לפנינו את פניית שר האוצר והפרטים, ולאחר
מכן אבקש ממנכ"ל "כור" להסביר לנו מה קרה. קריסה של מיליארד ו-600 מיליון שקל
זה לא דבר שקורה כל יום, אפילו במדינה שלנו. ובעיקר מאין לנו הבטחון שמה שקרח
לא יקרה עוד, ושאנחנו בתור מופקדים על כספי המדינה איננו מניחים את כספי
המדינה על קרן הצבי. נבקש לקבל הסברים מפורטים על תכנית ההבראה ועל ההתקדמות
ועל הסיכויים לבריאות שלמה לעתיד.
לפני שאנחנו מתחילים בדיון, אבקש מהעתונאים לצאת.
היו"ר מ"ז פלדמן
¶
אנו מתחילים בדיון. לכן אבקש מהעתונאים לצאת.
אחרי דברי החשב הכללי ודברי ראשי "כור", ניתן פסק זמן קצר לשאלות
אינפורמטיביות.
ד' תיכון
¶
לסדר. כאשר נסתיים הדיון באוגוסט 1989 נאמר לנו שאת תהליך ההבראה ילווה
פרופ' סוארי. משום מה אני לא רואה את פרופ' סוארי שהוא הרי הנאמן שלנו, אני לא
רואה אותו בין הנוכחים כאן. אולי יסבירו לנו היכן מצוי פרופ' סוארי כדי שנוכל
לשאול אותו שאלות, שכן הוא אמון על תכנית ההבראה.
היו"ר מ"ז פלדמן
¶
הוא נמצא בניו-יורק בשבתון.
אי י ונס;
הבקשה לערבות מדינה שמונחת לפניכם מתוספת לבקשה קודמת שכבר אושרה על-ידי
ועדת הכספים, לסייע ל"כור" באמצעות הלוואה בעלת אופי הוני בסכום של 50 מיליון
דולר. אני רוצה לציין שלגבי אותם 50 מיליון דולר שכבר אושרו בוועדה ההתניות
שהותנו בזמנו בוועדה אנחנו מבקשים שתשתנינה ותותאמנה להתניות שמתייחסות לבקשה
הזאת לערבות מדינה בסך 100 מיליון דולר. כיוון, שכפי שיוסבר אהר-כך, התנאים
כולם השתנו, ההתניות השתנו לגבי המשך ביצוע ההסדר ואנחנו רוצים שהדברים יהיו
חופפים. כמו שוודאי כולם זוכרים, לגבי 50 מיליון הדולר ההתניות היו שהכסף ינתן
רק לאחר סיום העיסקה עם הבנקים הזרים, לאחר שתיחתם העיסקה הבין-בנקאית, ולאחר
שתבוצענה המחיקות. בהקשר הזה של ערבות המדינה שאותה אנחנו מציגים בפניכם
נוספו התניות רבות נוספות ואנחנו רוצים לכרוך את הכול בחבילה אחת.
גובה הערבות שאנהנו מבקשים הוא 100 מיליון דולר ערבות להלוואות שיתנו
הבנקים הישראליים ל"כור", למעשה לקופת ההסדר, על מנת לאפשר את השלמת ההסדר עם
הנושים, על מנת לאפשר להוריד את רמת החוב ל"כור" למה שנחשב נסבל, ולאפשר לחברה
להיכנס לשלב מכריע בביצוע תכנית ההבראה שלה.
ההלוואה הנערבת תהיה לתקופה של 12 שנה, ובמשך 7 השנים הראשונות יבוצעו
תשלומי קרן קטנים מאוד - % 2 לשנה - כדי לא להכביד על תזרים המזומנים של החברה,
ופרעון מלא במשך 5 השנים שלאחר מכן. 7 השנים הראשונות % 2 לקרן, ולאחר מכן
חלקים שווים במשך 5 השנים הבאות.
הריבית על ההלוואה תהיה 5% לשנה.
די תיכון
¶
מה פירוש "לא תעלה על"?
אי י ונס;
תהלה % 5 לשנה. הבטחונות שהמדינה תקבל כנגד הערבות הזאת הם שיעבוד שני
על מניות חברת "אגן". מניות חברת "אגן", כפי שראיתם בדפים שהועברו אליכם,
שועבדו לטובת הבנקים הזרים במסגרת ההסדר הבין-בנקאי. פרעונות הבנקים הזרים
נמשכים תקופה של 4 שנים.
אי י ונס
¶
זה 100 מיליון דולר בערכם הריאלי. כלומר, הריבית על 100 מיליון הדולר
וההצמדה על 100 מיליון הדולר.
מניות חברת "אגן" משועבדות לבנקים הזרים במסגרת ההסדר הבין-בנקאי.
ההלוואות לבנקים הזרים י יפרעו במשך תקופה של 4 שנים. משמעות השיעבוד השני
שלוקחת המדינה בשותפות עם הבנקים הישראליים בגין החובות החדשים על אותן מניות
היא שבמהלך 4 השנים חלק גדל והולך באופן יחסי לפרעונות יועבר ויועמד כבטחון
לטובת המדינה לענין ערבות המדינה. כמו שאמרתי קודם, בבטחון הזה אנחנו מתחלקים
עם הבנקים הישראליים בקשר לכסף החדש. הכסף החדש הוא ה-100 מיליון דולר האלה
וסכום של עד 65 מיליון דולר שיעמידו הבנקים הישראליים לקופת ההסדר לצורך הסדרת
ההסכמה עם מחזיקי אגרות ההוב הישראליות.
שיעבודים נוספים שלוקחת המדינה
¶
המניות של חברת העובדים, חברת האם,
בחברות "אל-עליי, "מקורות", "צים", בנק לפיתוח התעשיה ו"הכפר הירוק". לחברת
האם ניתנה האופציה למשוך את המניות האלה החוצה ולהחליף אותן בבטחונות אחרים
במהלך התקופה. זאת נקודה חשובה. כיוון שהחברות האלה בחלקן חברות שעשויות לעמוד
למכירה, אנחנו לא רוצים שהשיעבוד יעכב הליך מכירה אפשרי, כל החברות האלה הן
חברות בשותפות עם הממשלה, ולכן במידה שתתבצע עיסקה כזאת תצטרך חברת העובדים
להחליף את הבטחונות האלה בבטהונות אהרים.
א' שוחט;
מה הערך של סעיפים א' ו-ב'?
אי יונס;
הערך של סעיף א', לפי הערכה, כ-25 מיליון דולר או 20 מיליון דולר לפי
חשבון אחר, זה "אגן". הערך של סעיף בי, על-פי אומדן שאנחנו עשינו, הוא כ-19.5
מיליון דולר. אלה הם אומדנים ויש בהן הנחות די חזקות. "הכפר הירוק" הוא בעיקר
נכס מקרקעין.
הבטחון השלישי הוא הסדר שנקרא negative pledge, התרגום "שיעבוד שלילי"
הוא נסיון לתרגם לעברית דבר שאומר: שוויון בבטחונות בין כל הנושים ב"כור
תעשיות" בכך שאין שום שיעבודים ספציפיים. כלומר, אין pledge, יש negative
pledge, שוויון כיוון שאין אף אחד שעדיף על האחרים.
אלה הם הבטחונות שלוקחת המדינה.
חי אורו ן;
מה זה אומר מבחינת המדינה? כמה זה אומר בהנחה ש"כור" פושטת רגל היום?
אי י ונס
¶
תנו לי להסביר. אני בטוח שאחרי שאסביר השאלות האלה לא ל לשאלו, כיוון
שהשאלות הן פשוט לא נכונות. אולי צריך להסביר מה זה negative pledge. מה שנמצא
ב"כור תעשיות" זה האחזקות של "כור תעשיות" בכל החברות האחרות. שווי האחזקות של
"כור תעשיות" הוא למעשה השייר בשיעבודים על כל חברות הבנות של "כור". "כור
תעשיות" היא חברת האם. מה שווה מה שנמצא שם? מה שנמצא שם שווה את ההפרש בין
לא חשוב מה לעשה ההסדר לגבל חברה מסויימת לבין ערך המנלות של אותה חברה.
כלומר, אם ערך המניות של החברה כפל שהוא נמצא למעלה לאחר מכירתה בהתחשב בכל
החובות שמוטלים עליה יהיה חיובי, הערך החיובי הזה יתחלק בין הנושים. מה זה
שווה? זה שווה היום דבר שכמעט לא ניתן להערכה, זה להלה שווה ודאל הרבה ל ותר
בעוד 5 שנלם.
ח' אורון
¶
מה אחוז הממשלה?
א' יונס;
מה זה שווה מבחינת חלקה של הממשלה בסך הכול הוא כך: בואו ניקח את שייר
החוב ל"כור". שייר החוב ל"כור" זה חוב בנקאי של 400 מיליון דולר לבנקים
הישראליים. הבנקים הזרים בסך הכול כ-40 מיליון דולר. יש לנו את שארית אגרות
החוב שאנחנו לא יודעים מהי, אנחנו מקווים שההסדר בסופו של דבר ישאיר סכום קטן
יחסית בידי "כור". יש לנו את הכסף החדש - 65 מיליון חדשים שנותנים הבנקים,
100 מיליון חדשים שנותנים הבנקים בערבות מדינה. באופן שוויוני לא חשוב מה יהיה
השייר, הוא יתחלף על-פי החלק היחסי של כל אחד מתוך החבילה הזאת.
אי יונס
¶
כן. הכסף החדש לקופת ההסדר הוא סכום של 165 מיליון דולר. 100 מיליון
דולר בערבות המדינה, עד 65 מיליון דולר הוא כסף שהבנקים מוסיפים על אחריותם,
ללא ערבות מדי נה.
ההתניות שאנחנו רוצים לשים למימוש ערבות חמדינה: בהנחה שערבות המדינה
תאושר היום, היא לא תבוצע אלא במעמד הקלוזינג, כלומר במעמד סגירת פרטי העיסקה
כולם עם כל הגופים השונים שהם צד לאותה עיסקה, במעמד הקלוזינג, בהנחה שיתקיימו
ההתניות שאני עוד מעט אמנה אותן, ערבות המדינה תיכנס לתוקף. אם לא, היא לא
תיחתם ולא תיכנס לתוקף.
הנקודות העיקריות, הפירוט מופיע בדברי ההסבר ובכתב הערבות עצמו: א. חלוקה
והקצאה מחדש של החוב בין החברות בקבוצה בדרך כזאת שהתלות ההדדית בין חברה אחת
לחברה אחרת תבוטל, אלא אם כן מדובר על תלות הדדית שהיא בגין מהלך העסקים השוטף
של החברות האלה. אם חברה אחת היא ספק של חברה אחרת, יש תלות הדדית שהיא תלות
טבעית.
אי י ונס
¶
ההתניות: 1. אנחנו דורשים התאמה ועדכון של התכנית העסקית לאותו יום של
הקלוזינג. עדכון תכנית החומש של החברות זאת התניה אחת.
2. ביצוע הסדר הקצאת החוב, ביטול הערבויות ההדדיות שדיברתי עליהן קודם,
וביטול כל ההתניות והאחריות בין חברה אחת לשניה, אחריות חברה אחת על חובות
החברה השניה.
א' יונס
¶
בתוך חבילת הקשרים בין החברות הבנות לבין החברות בתוך "כור תעשיות" היתה
מערכת של קשרים הדדיים לצרכי גיוס אשראי. הבנקים, חלקם, שיעבדו פעילות בחברה
אחת בפעילות העסקית של החברה האחרת. נניח, שניתן אשראי לחברה אי, בהלוואה
להברה אי נאמר שאם חברה ג' תפסיק לפרוע את חובותיה, זה גם ייחשב ל-DEFAULT
בחברה א'. זו מערכת שבה התלות בין עסקיה של חברה טובה אחת לבין עסקיה אולי
הפחות טובים של חברה אחת הפריעו לחברות הטובות וגררו את הקשיים או עלולות היו
לגרור את הקשיים של החברות הפחות טובות לחברות הטובות. את הקשרים האלה אנחנו
רוצים לנתק. אנחנו רוצים שכל חברה על-פי יכולתה ועל-פי הבטחונות שעומדים
לרשותה ועל-פי צרכיה תעמוד ישירות מול הבנקים הנושים.
דבר שני
¶
אנחנו מדברים על איחוד כל סוגי המניות בהקצאה שלהן. יש כאן הסבר
מפורט בנספה של איך זה מתחלק בין ההברות השונות.
אנחנו אומרים שבמצב העניינים הזה גם דמותה של "כור תעשיות", חברת
האחזקות, צריכה להשתנות. כלומר, אין ספק שכיוון שיש מערכת קשרים של בעלות בין
החברות הבנות לבין "כור תעשיות" לא ייתכן שלא יהיה מישהו שירכז את מערכת
הקשרים האלה, שיטפל בחשבונאות, שיטפל בהוצאת דו"חות כספיים, שיטפל בנושא
הביקורת וגם בנושא של תכנון כולל ואסטרטגיה של הקבוצה כולה, כמו שזה ב"כלל"
למשל. אין ספק שבתנאים האלה אין צורך במין מטה גדול פעיל ומעורב ברמה שהוא
קיים היום. אנחנו מדברים על שינוי מבנה המטה, הקטנת הפעילות והמעורבות שלו,
ובאופן טבעי הקטנת היקף כוח-האדם שמועסק בו.
א' יונס
¶
באופן בסיסי יש רק תשובה אחת למה שאתה אומר. אני מניח שב-31 למרס יהיה
אירוע הקלוזינג. אני מקווה שלקראת אירוע הקלוזינג אנחנו נצליח להביא את כולם
לשולחן אחרת לא יהיה הסדר. אין לי שום ספק שבלי שהדבר הזה יהיה מאושר אין שום
סלכוי להושלב את כולם מול השולחן. זה ההסדר שמוכנה הממשלה לעשות, אלה הן
ההתניות של הממשלה.
חי רמון;
אם להיו שלנוללם אתה תבוא אללנו?
היו"ר מ"ז פלדמן
¶
אנל מבקש לא לקטוע יותר את הדובר. כתוב בפרוש במסמך שהוגש לנו ש"בלצוע
מקביל של כל חלקי ההסדר על ידי כל השותפים הוא תנא בל לעבולפני ביצוע
הערבות".
אי ל ונס
¶
בענין הקלוזלנג - אם התהליך הזה לא יסתים במרס הוא סתללם בלונל או בכל
תאריך אחר בין מרס ליוני, אבל לפני שהוא יסתיים הערבות הזאת לא תיכנס לתוקף.
אני חוזר ומדגיש, זאת נקודה מרכזית, אין שום ספק שכל עוד הדבר הזה תלוי באויר
והכול נתון למשא ומתן אין שום סיכוי להושלב את כולם מול השולחן ולחתום. ברגע
שהדברים חתוכים יש על מה לדבר.
נקבע בהבנה עם הבנקים הנושים, עם הסטלרלנג קומלטל של הבנקים, שיעשה הסדר
שיבטיח שמועצת המנהללם של "כור" בתקופת ההסדר תחלה מועצמנהלים מקצועת
ושתהיה בה איזשהי השגחה לאורך זמן בענין הזה, הן לגבל המניים והן לגבל
אופיים ויכולתם המקצועית של החברים במועצת המנהלים. אני מניחל שהדבר הזה לקבל
פירוט יתר בהמשך, בכל מקרה אנחנו דורשים שיהיה הסדר ושההסדר הזה ייושם, הסדר
שיבטיח מועצת מנהלים שתנהל את "כור" על-פל שלקוללם עסקללטהורם. לש, כמובן,
הסדרי מיסוי, הן של הבנקים והן של "כור" עצמה עם מס הכנסה, שחייבים להגיע לידי
גמר.
אי ל ונס
¶
"תדיראן" שהיא חברה מרכזית בקבוצת "כור" אננה חלק מההסדר. כוון שלא
ייתכן שחברה כזאת לא תהיה חלק מההסדר אבל תמשיך להיות בתוך המערכת של "כור"
עצמה, אחד מהתנאם הוא ש"תדלראן" תופרד ניהולית מקבוצת "כור", תבודד, ותהלה
בדרך שנלתנת א. לעדכון נפרד. ב. מוכנה למכירה בכל נקודת זמן שבה מכלרה כזאת
תהיה ההגיונית.
י' שמאי
¶
אז מה נשאר בלי "תדיראן"? ל-200 עובדים? "תדראן" זה 8 אלפים עובדים.
א' יונס.
כמו-כן אנחנו- רוצים שהסכמי שכר מתקבלים על הדעת לטווח ארוך כפי שיהיה
מקובל על כל הצדדים בהסדר, כמובן הנושים בכלל זה, ייחתמו ב"כור".
כל אלה הן ההתניות לביצוע ההסדר.
נתונים נוספים על גובה החוב וההתפלגות שלו בין החברות השונות מופיעים
בעמי 3 של דברי ההסבר שנוספו לפניית שר האוצר, ובפירוט גדול יותר במסמך שהכינה
"כור" ומונה לפניכם ונקרא "בקשה לערבות מדינה".
החוב לבנקים הישראלים מסתכם היום ב-600 מיליון דולר. החוב לבנקים הזרים
מסתכם היום ב-205 מיליון דולר. מחזיקי אגרות החוב בארצות-הברית - 105 מיליון
דולר. מחזיקי אגרות החוב בישראל - 150 מיליון דולר. אני מפנה אתכם לעמי 3 ו-4
בדברי ההסבר, יש שם פירוט מלא.
צורפו לכם שלושה מסמכים
¶
1. מכתב שר האוצר. 2. למכתב זה מצורפים דברי
הסבר מפורטים מטעם משרד האוצר. 3. נספח נוסף שאותו הכינה "כור" והוא "בקשה
לערבות מדי נה".
אנחנו מבקשים את אישור ועדת הכספים להסדר ולערבות המדינה כפי שהצגנו בפני
הוועדה, שהיא חלק חשוב מההסדר.
אי י ונס
¶
אם מותר לי לסדר: כמו שהסביר היושב-ראש קודם, אנחנו רוצים לבנות את
ההצגה, ברשותכם כמובן, בדרך שבה הדברים יפורטו בהמשך. כלומר, אני הצגתי באופן
כללי את פניית האוצר. "כור" והבנקים יתנו פירוט מלא לגבי מצבה של החברה,
הבנקים לגבי ההסדר הפיננסי בין הנושים על פרטי פרטיו.
היו"ר מ"ז פלדמן
¶
אני מקבל את דבריך. אם אחרי כל דברי ההסבר עדיין יישארו דברים לא ברורים,
תשאלו.
בבקשה מנכ"ל "כור" מר בני גאון.
ב' גאון
¶
בהנחה שקראו את החוברת אני אנסה לתת איזשהו ריכוז די מתומצת של הפעילות
שבוצעה ב"כור" מנקודת ציון של יוני 1988 עד פברואר 1991, מעגל עשייה בערך של
כ-30 חודשים.
אני רוצח לחזור על נקודה אחת ברישא. כשמדברים על תכנית מפנה מהסוג הזה
אנחנו לא מדברים על תכנית הבראה שנגמרת בפרק זמן מסויים. תכנית מפנח במערכת
כלכלית היא תכנית עבודה שחייבת להביא חברה למצב הסתגלות למשתנים שונים במשק,
ואין ספק שאותו הליך הבראה שדיברנו, הליך מפנה, יימשך בצורה מתמידה כל זמן
שהחברה תחיה, בהתאם למשתנים שיקרו במשק. אם המשק הוא משק שחון או משק ממותן,
צריך להתאים את המערכת למשק הזה.
נקודת המוצא שאני רוצה לעמוד עליה היא יוני 1988, מועד בו "כור" הציגה את
מאזן ההספד הגדול ביותר בתולדותיה, מאזן של 250 מיליון דולר הפסד. להזכיר
לנוכחים, אותו מאזן כלל 150 מיליון דולר הפסד תפעולי, "כור" של 31,000 עובדים,
"כור" של 138 תאגידים, עם חוב חיצוני של 1.3 מיליארד דולר לנושים, בעיקר נושים
בנקאיים, קרוב ל-30 בנקים, עם חרב איום של תביעת פירוק מעליה.
בכניסה עמוק יותר לתוך התאגידים, למעלה מ-120 תאגידים מתוך אותם 138 היו
במאזן הפסד. ברגע שישנה מערכת כזאת שמהווה לאותה תקופה % 10 מהכושר התעשייתי של
מדינת ישראל ונדרשת פעולה של תכנית מפנה, בראש וראשונה חייבים לעשות מה שנקרא
תזרים מזומנים של חברה כזאת. חברה מורכבת מאוד, ריכוזית מאוד, חברה גם שלא
התהדרה בבהירות נתוניה, וזאת בלשון המעטה. כדי להגיע אבל לאיזשהו פתרון צריך
להזרים לתוך חברה מסוג כזה כספים נוספים, ולא היינו באותו מצב, משני טעמים:
ראשית, על בסיס האיום לתביעת הפירוק לא היה שום נושה בנקאי ואחר שהיה מוכן
לתרום דולר אחד חדש ל"כור" על בסיס החוב הנוראי זה. דבר שני, בעלי מניותינו לא
היו בסיטואציה שהיו מסוגלים להזרים לחברה לכסף. לכן הבסיס המרכזי לאותה תכנית
מפנה שאני מדבר בה באה ממכירת נכסים. אם אני רוצה להקיש על תהליך הפרטה מאסיבי
מאוד שדובר בו במדינת ישראל לפני 5 שנים, שהמדינה רוצה להפריט נכסים ב-5
מיליארד דולר ובתוך השנים האחרונות הפריטה מדינת ישראל כ-400 מיליון דולר,
בתוך זה הנפקת הבזק, אני רוצה לומר שבשנתיים וחצי האחרונות "כור" מכרה נכסים
ב-260 מיליון דולר, דבר שאני לא חושב שיש לו איזשהי דוגמא באיזשהו סגמנט משקי
במדינת ישראל. ה-260 מיליון דולר האלה שימשו לתכנית המפנה של "כור".
התכנית כפי שהוגשה בזמנו, ואני מדבר על מחצית 1989, לקחה בחשבון את
"תדיראן" עם האנומליה שקיימת, שישנו פה למעשה תאגיד בתוך תאגיד או פרוטופוליו
בתוך פרוטופוליו עם אנומליה מסויימת של היקפים גדולים, שזה למעשה שתי חברות
בעוצמות עם שני מטות. היקף הפעילות של החברה המשותפת ביוני 1988 עמד על 2.5
מיליארד דולר, ונדרשנו מיידית להגיש תכנית.
בתוך התכנית הזאת קבענו לנו נקודת מוצא - כל תאגיד כלכליי שבתוך המערכת
שאין לו זכות קיום כלכלית ולא יוכל לעבוד על בסיס תזרים המזומנים של עצמו,
ייסגר, יימכר או יפורק. בשני תאגידים שהיוו מהות מסויימת, ומהות מית כבדה
בתוך "כור", שהם "תדיראן" ו"סולתם", נדרשנו לפעולה הרבה יותר קיצונית מאשר
הפעולה הרגילה, וזאת מהטעם שאם מתוך אותו היקף של 2.5 מיליארד דולר אנחנו
מדברים על כמיליארד דולר יצוא שמתחלק כ-500-600 מיליון דולר "כור", וכ-400
מיליון דולר "תדיראן", או בהיקפי פעילות מתוך 2.5 מיליון דולר מחזור כ-900
מיליון דולר "תדיראן" דאז ו-1.6 מיליארד דולר "כור" - נדרשנו לשתי פעילויות
מאסיביות מאוד לגבי שני התאגידים האלה: 1. "תדיראן", שבמהלך 1989 שיבשה באופן
מהותי את כל תכנית המפנה של "כור" על ידי הצגת נתונים במחצית 1989 שערערו את
רמת האמינות הבנקאית מול "תדיראן" ומול "כור", כתוצאה מהוצאה לאור של הפסד
מצטבר בתוך "תדיראן" של למעלה מ-80 מיליון דולר, שכוסה בדרך זו או אחרת לאורך
שנים או לא נחשף לאורך שנים.
די תיכון
¶
לא הבנתי.
בי גאון;
אנחנו מדברים על מחיקת מלאי מת והתייחסות חשבונאית אחרת לפעילויות שנחשפו
בתוך מאזן 1989. מעבר לזה, נעמדנו בפני חשיפה נוספת של קבלת מסגרות החלטה
שלא היו כלכליות ב"סולתם", יצור למלאי של כ-100 מיליון דולר, ורביצה של נכס
אדיר כזה על מערכת כלכלית שלא יכולה לשאת, מה עוד שנפילת השאה באיראן סתמה
מקור הכנסה שהיה מאסיבי מאוד ל"כור" לאורך הרבה מאוד שנים, ושימש גם להזרמה
כורית של כ-50 מיליון דולר לשנה טרום הקריסה, מ"סולתם".
ב' גאון
¶
אני מדבר על ההכנסות. על העקרון הזה נדרשנו לפעולה שעם כל רצוני הטוב
לנקוט בצינעה רבה, אני לא חושב שחיה לה תקדים במדינת ישראל. בתוך ה-30 חודש
האלה ירדנו מהיקף מועסקים של 32,000 איש ל-19,000 איש. כולל המכירה, כולל
הפיטורים, כולל הכול. עזבו את מעגל "כור" קרוב ל-13,000 איש, כולל מכירת
נכסים על עובדיהם. בתהליך הזה מכרנו נכסים ב-260 מיליון דולר וסגרנו פעילויות
מפסידות בלמעלה מ-70 תאגידים שנעלמו מהמפה הכלכלית הישראלית. בפברואר 1991
הגענו לייכוריי שמונה 34 תאגידים, שכולם למעט פניציה ירוחם, נמצאים ברווח
תפעולי. המדהים, וזאת תוצאה או פועל יוצא של רצון חריף מאוד של עובדים ומנהלים
להציל מערכת ולהבין שהגיע רקע האמת, הגענו לסיטואציה שאנחנו עומדים באותה רמת
פעילות, באותם 2.5 מיליארד דולר בפחות 13,000 עובדים, בפחות 70-80 תאגידים,
במכירה של 260 מיליון דולר נכסים, ועל כל אלה הורדת החוב החיצוני בכ-200
מיליון דולר.
על העקרון הזה נדרשנו להגיש תכנית אסטרטגית למערכת מאוד מאוד מורכבת של
נושים, של מחזיקי אגרות חוב, של בעלי מניות, של ועדת היגוי בנקאית, ובמערכת
הכורית, הנהלתה, ופה אני מתקן את המספרים שניתנו, המערכת הכורית ביוני 1988
עמדה על כ-300 איש מטה והיא עומדת היום על כ-60 איש, והיא עוד תקטן. ההפיכה
הזאת של חברת אחזקות הביאה למעשה שני מסרים: שכל יחידה במערכת הכורית
שנותרה היא יחידה של רווח והפסד שנמדדת על.בסיס מבנה הון חדש שיועד לה, ונותרו
לנו שלוש בעיות, אני מדבר על שלהי 1990. הבעיה המרכזית חיתה הבעיה של
"תדיראן". "תדיראן" במחצית 1989 עמדה לפני קריסה מוחלטת.
אי שוחט;
מה גודל המטה היום?
בי גאון
¶
אנחנו עומדים היום על כ-60 איש. אנחנו בתהליך שככל שמבנה ההון הולך
ונגמר המטה הוא מטה של חברת אחזקות שמנחלת את המערכת אך ורק באמצעות
דירקטוריון.
אני רוצה לחזור ל"תדיראן". "תדיראן" היתה נזר במערכת הייצורית הכורית
לאורך הרבה מאוד שנים. היא לא תרמה לייכוריי דבר. היא תרמה לאורך כל שנות קיומה
7 מיליון דולר בדבידנד, והיא עלתה עם קריסתה, לייכוריי, למעלה מ-150 מיליון דולר
ולערעור כל התכנית שלה. נדרשנו לעשות בייתדיראן" דבר שלא היה גם כן כדוגמתו,
לקחת את "תדיראן" בתקופה יחסית קצרה ולהכניס אותה לדיסציפלינה אחרת,
לדיסציפלינה של תרבות ניהול אחרת, תרבות עבודה אחרת. היתה פה התעמתות קשה
מאוד עם רמה אחרת שלא היתה נכונה לקבל דיסציפילנה. בתוך שנה "תדיראן" שינתה
פנים, וכבר בשלהי 1990 "תדיראן", קשה לי לומר שנחלצה, אבל היא הציגה היום
ברביע האחרון של 1990 מאזן 3 חודשים רווחי, ותכננה את 1991 לרווח של 10 מיליון
דולר. זאת אומרת שערכה של "תדיראן" כבר הוכפל מאז מחצית 1989, מערך שראינו
אותו אז בין 25 ל-30 מיליון דולר, לערך של כ-50-60 מיליון דולר. "תדיראן" החל
מהחודש שעבר הופרדה ארגונית על-ידי מינוי דירקטוריון חדש בראשותו של חקה,
שפועל באמצעות דירקטורים שמונו ובאמצעות דיווח ישיר גם לוועדת ההיגוי הבנקאית
שמלווה אותו, ועדת היגוי משל עצמה.
"סולתם" היתה הבעיה השניה. "סולתם" נבנתה על תחזית שהשאה יחיה, תחזית של
מעל 100 מיליון דולר לשנה, ו"סולתם" ננגסה ב-1987 להיקף פעילות של 50 מיליון
דולר לשנה, ושמרה יחד עם זה על רמת מועסקים בדיספרופורציה לשוק.
די תיכון;
כמה אתם ב"סולתם"?
ב' גאון
¶
74% "כור" ו-% 26 זבלדוביץ. יש שינוי בנושא הזה, עדיין לא מעוגן רשמית,
ישנו סיכום איתו על יציאתו מ"סולתם". הוא סירב באופן קטגורי להשתתף בכל הפסד
שקשור ב"סולתם", הוא סירב באופן מהותי על בסיס הסכם שהיה עימו להעביר את
זכויות השיווק. זה נושא מורכב שכרוך בו גם מערך של החלטה שכרוכה עם מערכת
הבטחון, ואשמח לתת פרטים אבל לא במסגרת הפומבית הזאת.
הנושא השלישי שנותר היה נושא שכרוך במפעל בדרום, פניציה ירוחם, שגם הוא
לא הגיע לרווח תפעולה, ונדרשה לו תכנית קשה מאוד שנמצאת כרגע בשלבים האחרונים
של יישומה.
י' הורביץ
¶
כמה עובדים שם?
בי גאון;
230 איש. מעבר לפניציה ירוחם לא נראה לי כרגע שישנו איזשהו תאגיד ב"כור"
שעומד בפני צורך של פיטורים מאסיביים, של צמצום יתר, והתאגידים הנותרים
שמפורטים בחוברת ההסבר שהעברתי כאן, כל אחד עובד על תזרים מזומנים משל עצמו,
עובד על בסיס דירקטוריון שמונה לו, נמדד על בסיס רווח והפסד, ובמערכת הכוללת
תורם לשירות החוב.
אי שוחט;
רווח תפעולי כולל פחת?
בי גאון
¶
המדיניות שנקטנו היא שכל תאגיד שאינו יכול לשרת את את החוב במסגרת
תפקידיה של חברת האחזקות כמשביחה את הפרוטופיליו שברשותה, יימכר כדי להקטין את
רמת החוב.
במתכונת הזאת נדרשנו על ידי המערכת הבנקאית וממשלת ישראל לאשש נתון אחד
שהיה הנתון הבסיסי לכל תכנית המפנה - האם "כור" אחרי הליך המפנה, צמצום
העובדים, ולתיקון מה שכאן נאמר, ב"כור" ללא "תדיראן" עובדים היום 11,000
עובדים, ב"תדיראן" עובדים היום 7,800 עובדים, ואולי מספר שכן מעניין - כ-% 10
מכלל העובדים היום ב"כור" הם עולים מברית-המועצות.
י' שמאי;
זה כולל "נשר" ו"בלובנד"?
בי גאון;
כן. כל התאגידים שאנחנו בהם לפחות % 50.
בי גאון
¶
כן. העולים באו במקום הפועלים הזמניים ופועלי השטחים.
כדי לאשש את הנתון הבסיסי במערכת הזאת היינו חייבים לבוא עם נתון בסיסי
מאזני שיוכיח ש"כור" מסוגלת לייצר רווח תפעולי של לפחות 150 מיליון שקל או 75
מיליון דולר ב-1990. באנו עם הנתון הזה וביצענו אותו. מאזן "כור" לתשעה
החודשים של 1990 מדבר על רווח תפעולי בסדר גודל הזה.
התכנית האסטרטגית כפי שהיום היא מעובדת, גם כן מאששת את הנתון הזה. אי
אפשר היה לבצע את התכנית הזאת בלי שלושה מרכיבים: 1. מכירת נכסים, שיהיה לנו
כסף לממש את הדברים, וכפי שציינתי בהתחלה, ייכור" מכרה 260 מיליון דולר מנכסיה.
2. עובדים ומנהלים. לצורך זה אני רואה את המנהלים כעובדים. כדי לבצע דבר כזה
נדרשו כל עובדי "כור" להקפאת שכר, להורדת שכר, ועל כל אלה, ליצור מצב של הגברת
יעילות. "כור" בפברואר 1991 עומדת על היקף פעילות של 150 אלף דולר לעובד, נתון
שאפשר להתהדר בו כמו כל חברה היום מחוץ לגבולות ישראל, והפכה להיות חברה
שיכולה להיות בת-תחרות. כדי לבצע את הדבר השלישי נדרשנו למערכת קשה מאוד של
התנצחויות ומאבקים יום-יומיים במערכות הכלכליות בארץ ובחוץ-לארץ. "כור" נושאת
על גבה לאורך שנתיים וחצי את התו של חברה של אי-ודאות, לנהל מערכת כלכלית
בתנאי אי-ודאות זו כמעט משימה בלתי אפשרית. אי אפשר היום לפתוח אשראי, אי אפשר
לקבל אשראי, זו מערכת נעה ונדה, זו מערכת שלא יכולה לצמוח. נדרשנו להכין את
התכנית הפיננסית שתעביר את "כור" מעדין אי-הוודאות שלה לעידן הוודאות שלה.
לצורך זה נבנתה תכנית כלכלית פיננסית שהקו האחרון שבה היה, ש"כור" כדי להתקיים
כחברת אחזקות שמסוגלת לשרת חוב ומסוגלת להיות יציבה בתנאי המשק הישראלי, אינה
יכולה לשאת חוב שיעלה על כ-700 מיליון דולר. לצורך זה נדרשה התכנית הפיננסית
שהבאנו אותה בפני כל המערכת הנושית הכורית.
אינני מאחל לאף אחד לעבור את דרך החתחתים שאנחנו עברנו עם הנושים השונים.
לדון ולדבר עם 35 בנקים, עם מחזיקי אגרות חוב, עם בעלים, עם ממשלה, עם נושים
אחרים, ולהגיע לקונסנסוס כדי להעביר דבר כזה, אני לא חושב שמישהו במשק הישראל
עבר דבר כזה. ואנחנו מדברים על מערכת שלאורך כל ה-30 חודש חיה, נושמת ועובדת.
11 אלף האיש שעובדים ב"כור" וה-7,800 שעובדים ב"תדיראן" מתפרנסים, חיים מזה,
וכל מי שעזב את י'כור" קיבל את מלוא הפיצויים. זה לא מצב שהוא עזב החוצה ללא
פיצויים או ללא תמורה להנבה שלו.
בי גאון
¶
על הרקע הזה, רבותי, נמצאנו בעוד נתון אחד שהוא קשה. ניסינו לאורך 30
החודש האלה, ואני חושב שבדי הצלחה, להעביר את הרובד הכורי מעימות פוליטי
לעימות כלכלי, ולבוא להבהיר, אנחנו מדברים פה ב-% 10 מהתעשיה של מדינת ישראל.
הסממן שיקבע פה הוא הסממן של יכולת ניהולית, של יכולת תפקודית, של יכולת
ביצוע ותוצאה. שום דבר אחר לא קבע. לא התפשרנו לאורך ה-30 חודש על שום דבר.
התפשרנו על העקרונות הניהוליים הנדרשים בתכנית מפנה כזאת.
יחד עם זאת, אין ספק שהושקעו פה מאמצים אדירים מראשון המנהלים ועד אחרון
העובדים, ונעשתה פה עבודת נמלים אדירה, ומדרך הטבע נדרשו כאן שני דברים, וזה
מעל ומעבר למה שכתוב פה. יש שתי דרכים לתקוף נושא כזה: יש דרך אחת לבוא
ולעסוק בתחלואות עבר, ולבוא חשבון עם למה זה קרה ואיך זה קרה. אנחנו כהנהלה
נדרשנו לקחת נושא ולהוציא אותו לאיזשהי דרך. לא אומר היום בשלהי הביצוע של
המקטע הראשוני שעברנו, שגמרנו, הדרך עוד ארוכה ורבה. אבל אין ספק בדבר אחד,
שהקטע הקשה ביותר, הטראגי, של פיטורי עובדים, של אלימות, של קושי אין סופי,
הוא קצת מאחורינו. יש פה היום הזדמנות פז לקחת תשתית שהורידה מעליה הרבה מאוד
חוליים ולראות אותה כעתודה שיכולה לצאת החוצה עם התחדשות מסויימת שאומרת,
"כור" ללא "תדיראן", חברה שיש לה הון עצמי של כ-200 מיליון דולר, יש לה כ-
11,000 עובדים, יש לה היקף פעילות של 1.7 מיליארד דולר, ומתוכם 500-600 מיליון
דולר, כשכל התאגידים שלה בנויים על בסיס כלכלי, אין ערבות הדדית בין אחד לאחד,
מנוהלת כחברת אחזקות, בבעלות אחרת. אני לא רוצה להיכנס לנושא הבעלות.
זו מערכת שאומרת שיחידת המדידה הופכת להיות כלכלית בלבד. זה השוני המהותי
בין "כור" דאז לבין "כור" של היום.
יו כהן
¶
יש מוסד אחד שהוא הבעלים של "כור" הזאת והוא לא דן בתכנית הזאת, הוא לא
אישר אותה. לא יעלה על הדעת שיביאו לפני ועדת הכספים תכנית שלא עברה את אישור
הבעלים.
היו"ר מ"ז פלדמן
¶
חבר-הכנסת כהן, אני קורא לך לסדר.
בי גאון;
אני חושב שהמאמץ שהושקע שידר להרבה מאוד מערכות כלכליות בישראל שהן
חייבות להערך אחרת במשק אחר.
אני חושב שהשדר השני היה שאם לא תעזור לעצמך תחילה ממקורותיך, אי אפשר
יהיה לעזור לך. המשימה שלקחה על עצמה ההנהלה היתה להביא את המערכת הזאת לרווח
תפעולי, והיא ביצעה את זה בידיים נקיות.
הנושא השלישי שאני חושב שהוא החשוב ביותר, אם לא תהיה תרומה נוספת של
ההסדר הפיננסי בדרך המוצעת כאן, ואני לא מדבר על השחייתו הנוספת, כיוון שאנחנו
לאורך הדרך הזאת עברנו שלושה שרי אוצר, עברנו רוויזיות שלמות בתכניות האלה, זה
לא מצב שאפשר עוד לשאת אותו. אי-הוודאות הזאת תהיה קונסטנט אם לא נגמור את
הנושא חזה. והשידור שלנו למערכות הבנקאיות החיצוניות, ולא מעניינים אותם לא
הציונות ולא הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי, מעניין אותם היום ההסדר הפיננסי, אם
אנחנו נעמוד במה שהסכמנו והבטחנו להם; ולהזכיר, הסיכום של ה-100 מיליון דולר
היה הבטחה אישית של שר האוצר דאז למערכת הבנקאית החיצונית. הוא הבטיח אישית
לבנקאות הזרה לאחר שזימן אותה ארצה. אנחנו נדרשנו לעשות את כל השינויים ועשינו
אותם.
אני חייב לומר שבמקטע הזה היום אנחנו מביאים את "כור" כפי שהיא, מבלי
ליפות אותה, מבלי לתת לה שום עטיפות צלופן יפות. זו מערכת שאין לה היום מה
להתבייש מול כל מערכת כלכלית אחרת במדינת ישראל בתאגידים השונים. יש לנו היום
"מכתשים", "טלרד", "צינורות", "ספן", קרית-הפלדה, "נשר", "חרסה", "טמבור"
ואחרות, אלה מערכות שמתקיימות בכוח עובדיהן, מנהליהן, ועל בסיס כלכלי טהור.
גם "סולתם" יותר טובה היום. למרות כל מה שנאמר, ולמרות הקושי הנוראי שספגנו
ב"סולתם" - - -
בי גאון
¶
אפס מלאי בערך כספי. מחקנו את ה-100 מיליון דולר. אנחנו נמצאים היום במצב
ש"סולתם" יש לה עבודה ל-1991 ל-450 עובדיה, למרות הרבהמאוד מחשבות ותהיות,
ובתוכן של אנשים פוליטיים, לסגור את "סולתם".
נכון לרגע זה, המשאלה היחידה שאני רוצה להביע בשם הנהלת "כור", תאגידיה
ועובדיה, היא לתת סוף פסוק לקושי הנוראי הזה שאנחנו מצויים בו, כיוון שאני
מאמין שאם "כור" אכן יאושר לה ההסדר, והיא תוכל לצאת עם מאזן שיכלול בתוכו את
אותה מחיקה נדרשת, "כור" כבר ב-1991 מסוגלת לקלוט כ-500 עובדים, כיוון שיש לה
הפוטנציאל, יש לה התשתית לזה ויש לה גם המנהלים שחושבים צמיחה, רוצים צמיחה,
והם עברו את כור ההיתוך הנוראי הזה שאני לא יודע אם הרבה אחרים עברו.
אבקש ברשות היושב-ראש שפרופ' ששינסקי, יו"ר מועצת המנהלים של "כור" וחברת
העובדים יתייחס להסדר, ולאחר מכן יהודה מילוא, סמנכ"ל "כור" יסביר את הנושא
הפיננסי.
פרופ' א' ששינסקי
¶
ברשות היושב-ראש אני רוצה לדבר על כמה נקודות עקרוניות. אני מניח שפרטי
ההסבר והדברים הטכניים יובהרו בהמשך.
הדיון הציבורי ב"כור" נמשך כבר זמן רב, כפי שידוע לכם, כולל בוועדה הזאת.
נגד ההסדר הועלו בעיקרו של דבר שלוש טענות מרכזיות. הועלו הרבה טענות אבל אני
רוצה להתרכז בשלוש מהן, לומר כמה מלים על שתיים מהן ולהרחיב קצת את הדיבור על
השלישית, לא רק בגלל ההערה של חבר-הכנסת רן כהן אלא בגלל שזה מתבקש.
הטענה הראשונה היתה שאין מקום למעורבות המדינה בהסדר להצלת קונצרן, ולו
גם בסדר הגודל של "כור", וצריך לתת לקונצרן הזה להתפרק, ללכת לפירוק, למכור את
מה שניתן, לתת לנושים את החלקים הנותרים ובזה לסיים את הענין.
הטענה השניה היתה פחות קיצונית מהראשונה, לעשות אולי הסדר אבל לבזר את
החוב, למכור את המפעלים, לתת לבנקים למכור את מפעלי "כור" אחד לאחד, ובזה
לסיים את הפעילות של "כור" כקונצרן.
הביקורת השלישית נגעה לחלק של חברת העובדים בבעלות הסופית, והיא טענה
בעיקרו של דבר, שחברת העובדים שהיתה בעלת המניות העיקרית בתקופה שבה נשחק ההון
העצמי של "כור" נושאת באחריות למה שקרה, ומשיקולים ציבוריים של שכר ועונש לא
מן הראוי שחברת העובדים תישאר באיזשהי בעלות על "כור" ולא גם אם היא משקיעה
איזשהו סכום בהסדר הסופי.
אני רוצה להתייחס לטענות הללו בקיצור. חשוב להדגיש את נקודת המוצא של
ההסדר הזה. נקודת המוצא של ההסדר היא המטרה לאפשר ל"כור" להיות קונצרן בעל
יציבות תעשייתית וכלכלית שנותן תעסוקה ל-10,000 משפחות - אפשר להתווכח על
המספר - סדר גודל מאוד משמעותי במשק הישראלי, וקונצרן שיוכל, וכבר קלט, כפי
ששמעתם, חלק גדול מהעולים. במציאות של מדינת ישראל, של המשק הישראלי, לאור
ההון האנושי והמקצועי של העולים אני חושב שחיסול מקומות תעסוקה פוטנציאליים
הוא שיקול בעל משמעות חשובה.
לגבי הטענה בענין הפירוק האפשרי של "כור" - אני חשוב שחשוב לומר מה היה
מבנה המימון והפעילות של המפעלים של "כור". המפעלים של "כור" פעלו משני מקורות
מימון נפרדים
¶
1. ישירות כל מפעל במערכת הבנקאית; 2. מקורות מימון שסופקו על-
ידי המרכז של "כור" - "כור-תעשיות". במשך הזמן נוצרה מערכת מסועפת של ערבויות
הדדיות, הדברים ידועים לכם, ולכן ברור שבמקרה של פשיטת רגל ב"כור" כל אחד מן
הבנקים הנושים, כל אחד מן הנושים, יש לו אינטרסים שונים, והיה ממנה כונס
מטעמו, לא ניתן היה למנוע או לבודד מפעל אחד מהמפעלים האחרים, המערכת כולה
היתה בתביעות הדדיות של הקונסים ושל הממונים השונים, דיונים משפטיים ארוכים,
המערכת היתה מתמוטטת תוך זמן קצר, והרעיון של ההסדר הזה הוא למנוע את המצב
הזח.
פרופ' א' ששינסקי
¶
הטענה השניה, פחות קיצונית, היתה לעשות את ההסדר אבל אחר-כך לבזר את
החוב, להעמיס את החוב על המפעלים ולתת לבנקים למכור אותם אחד לאחד. הטענה נגד
זה היא ביסודה כלכלית. 700 מיליון דולר אם הם היו מפוזרים כולם אל המפעלים
הבודדים לא היו נותנים הון עצמי מספיק למפעלים והיו יוצרים סיכון כלכלי עסקי
כזה שגם לא היה ניתן, אם הכוונה היא למכור אותם או לגייס הון נוסף, חלקם אגב
היה בגרעון, לא היה ניתן לעשות את מה שצריך לעשות במובן של הכנסת הון חדש,
צמיחה וכל הדברים שאנחנו מדברים עליהם.
ההסדר המוצע הולך בדרך ביניים
¶
שני שלישים מהחוב מבוזר למפעלים למטה,
שליש נשאר למעלה, והוא ישורת על ידי דמי ניהול, דבידנדים, תקראו לזה איך
שתקראו, במרכז. זה נותן ביטוח מסויים לגבי המשך ההפעלה של כל המפעלים השונים,
ויתן את הבסיס לגיוס חון הדש - שותפים אסטרטגיים, הנפקות, כל מה שתרצו - וזאת
הכוונה, וזה נאמר בדברי ההסבר שסופקו לכם, במפעלים של "כור".
אי שוחט;
זה י וצר עדיין איזשהי ערבות בין המפעלים הבודדים?
פרופ' אי ששינסקי
¶
לא בין המפעלים לבין עצמם. חלק מהחוב, שליש מהחוב בערך, נשאר במרכז ואותו
ישרתו. כמובן, כאן זה נותן גמישות במרכז לגבי ביצוע פעילות עסקית כל שנה
ושנה, לתת י ותר או לתת פחות בהתאם לביצועים העסקיים. יש פח ביטוח מסוי ים. יש
לך פרוטפוליו.
פרופי אי ששינסקי
¶
אני מוכן להיכנס לפרטים. בעיקרו של דבר, ביזור חחוב צריך להיעשות לפי
העקרון של יכולת התשלום של כל מפעל ומפעל. זה נעשה לפי תחזיות שנעשו ב"כור"
עצמה על מצב חשוק, יכולת הפעילות העסקית, תחזיות עסקיות לתקופה ארוכה - 12
שנה, תקופת ההסדר - והחזירו את זה להווה ואמרו, זה החוב שבצורה סבירה יתן חון
עצמי וחובות לכל מפעל, עם יכולת של גיוס הון נוסף, כמובן, בהתאם למצב היחסי של
כל מפעל בפרוטפוליו הכללי של "כור". אבל אני לא רוצה להיכנס לפרטים.
לגבי מבנה הבעלות - חברת העובדים נשארת ב-26%, ואמרתי כבר מה הטענה נגד
זה. חברת העובדים, אחרי הכול, חיתה בעלת המניות העיקריות בתקופה שבה נשחק
העצמי של "כור", ובבחינת שכר ועונש אולי היא צריכה לצאת. קודם כל אני רוצה
לומר שחברת העובדים במסגרת ההסדר משקיעה כהשקעת בעלים 25 מיליון, מעבר לכך
נתנה ערבויות, בטחונות, לממשלה בגי ן הערבות הממשלתית, אותם נכסים של חברת
העובדים שצויינו בכתב הבקשה, ותיתן לממשלה /6 ברווחים חצבורים נטו של "כור"
בתום תקופת ההסדר. אני מוכן אחר-כך, אם תהיינה שאלות, להיכנס למספרים
המדוייקים.
כדאי לשאול מדוע נתנו הבנקים הנושים את הסכמתם שחברת העובדים תישאר ב-
26%. ברור שחברת העובדים לא היתה נשארת באחריות חניהולית של "כור" ללא 26%.
זהו תנאי הכרחי להישאר באחריות ניחולית לגבי כל קונצרן, בוודאי ובוודאי קונצרן
כמו "כור". שימו לב שהבנקים חנושים במטרה שלא לערב בין חלקם כנושים ובין לקחת
על עצמם את חאחריות המלאה הני הולית ל"כור", לא לקחו גם מניות של "כור". הם
לקחו אופציות שאותן הם יכולים להמיר בעתיד בהתאם לתחזית העסקית, בהתאם לתוצאות
העסקיות של "כור" בעתיד. ברור שיש כאן מגמה או הכרה בכך של המערכת הבנקאית,
שהם אינם רוצים לקחת על עצמם ברגע זה אחריות ניחולית ל"כור". עולה כאן שיקול
כללי יותר שלא נוגע רק ל"כור", והוא הפעילות החוץ-בנקאית של הבנקאות בישראל.
ברור שאם חבנקים היו לוקחים על עצמם את הקונצרן חתעשייתי הגדול בי ותר במשק
היתה לכך משמעות גדולה מבחינת יחס הפעולות הפיננסיות שלהם פרופר לבין הפעולות
האחרות. אני חושב שגם אלה שמצדדים בכך שהבנקים היו לוקחים את זה על עצמם היו
רואים שיש כאן חריגה ממגמה שקיימת בהקשרים אחרים, וזה לא דבר שלא קיים היום
בדיון הציבורי - - -
א' שוחט;
זה אולי אפילו בניגוד לחוק.
פרופי א' ששינסקי
¶
אולי אפילו בניגוד לחוק. אני מדבר י ותר על הצד הסטרוקטורלי של המשק
הישראלי, על המקום הנכון של הבנקים בפעליות הכלכלית במשק.
עוד שיקול
¶
ברור, אם חלקה של חברת העובדים היה יורד מ-% 26 שניו גם השיקול
הלאומי. כבר עכשיו בהסדר המוצע הגורמים הזרים יש להם כ-% 10, אם אנני טועה,
באופציות לבעלות על "כור". אם חברת העובדים היה יורדת, גם כאן היה גדל חלקם של
הגורמים הזרים. אפשר לפחות לתמוה אם המטרות שלהם שהזכרתי, הבטחת תעסוקה, קליטת
עולים וכוי, היה לו לנגד עיניהם של הבנקים הזרים, אם חלקם היה עולה.
פרופ' א' ששינסקי
¶
אמרו קודם שהיום יש ב"כור" % 10, כ-1,200 עובדים ב"כור" היום הם עולים
חדשים. אמר קודם בני גאון שהתחזית לתקופה הקרובה היתה קליטה נוספת של כ-500
עולים, בעיקרם, התקווה שיהיו עולים.
פרופ' א' ששינסקי
¶
הבנקים לא רצו לקבל על עצמם את האחריות הניהולית ל"כור". אני חושב שזה
דבר נכון, זה תואם למגמה שקיימת היום שלא לאפשר לבנקים, בוודאי לא להרחיב, לש
כאלה שמצדדים בצמצום משמעותי, של הפעילות הלא-בנקאית של הבנקים הישראליים. על
כל פנים, עובדה היא שהם בהחלט לא נטו לקבל על עצמם את האחריות הניהולית.
מאידך, הגורם היחיד שיכול היה לקחת את זה על עצמו ולקח את זה על עצמו, לא
בחינם אלא תמורת השקעה, בהיקף שציינתי קודם לכן, היה חברת העובדים.
לבסוף אני רוצה לומר דבר כללי. הדבר החשוב ביותר היום ל"כור" זה שמירת
הרציפות הניהולית ולשמור על השקט התעשייתי. במובן הזה השיתוף של העובדים
והנכונות של העובדים ללכת עם ההסדר, וזה לא היה קל בשנים האחרונות מבחינת מה
שהם לקחו על עצמם, גם זה קשור במבנה ובאופי של הבעלות הסופי שיהיה, וגם את זה
צריך לזכור כאשר מדברים.
י' הורביץ;
מדוע לא מועברות מיד המניות ולא כאופציה?
פרופ' א' ששינסקי
¶
כבר קיבלתי את מה שאמרת. אבל הממשלה מקבלת את זה בנוסף ל-% 25. אם אתה
רוצה שחלק מה-% 25 יהיה זה, זה בסדר גמור.
פרופ' א' ששינסקי
¶
אני רוצה להבהיר מה חלקה של חברת העובדים. יש שם שלושה מרכיבים: אנחנו
נותנים 25 מיליון כהשקעת בעלים, אנחנו נותנים % 6 מהרווחים הצבורים לממשלה,
ואנחנו נותנים שיעבוד של הנכסים שאתה מציין אותם לממשלה כנגד ה-100 מיליון,
בנוסף. כל שינוי שייעשה יצטרך להיעשות בהסכמה עם הממשלה. אם הממשלה תרצה למשל
לקנות הנפקה של "צים", נצטרך ודאי למצוא איזשהו תחליף לבטחון שיש לממשלה
אני רוצה משפט אחרון לחזק את מה שנאמר כאן על ידי בני גאון. אחרי התקופה
הארוכה שהיה הדיון הציבורי ב"כור", מאוד חשוב אלמנט הזמן בענין. נקבעו מועדים,
אי-אפשר להאשים את הבנקים השונים, ודאי וודאי את הבנקים הזרים, בחוסר סבלנות.
הם חיכו בסבלנות על הספסלים האחוריים שאנחנו נוכל לגבש את ההסדר, חיכו שנה
וחצי. אני חושב שמאוד חשוב כדי לא לפוצץ, אם אתם מקבלים את הרעיון שצריך להיות
הסדר ו"כור" ראויה שיהיה לה הסדר, צריך לסיים את הענין עתה, לאלתר.
אי י ונס
¶
אני רוצה להעיר לענין שווי החברות. אמרתי ששווי החברות לפי ההערכה שלנו
הוא 19.5 מיליון דולר. זו הערכה מאוד פרובלמטית.
אי י ונס
¶
כן. זו הערכה מאוד פרובלמטית. כיוון שיש שם בעיח של שווי המניות ואלה
אינן מניות אחידות. כלומר, בחלק מהחברות אלה מניות שהן זכויות היסטוריות או
מושב בדירקטוריון בלי מניות בכלל. למשל "אל-על" זה מושב בדירקטוריון על-פי
הסכם. ערך המניה עצמה הוא כמעט שום דבר. נדמה לי שעשירית אגורה או משהו כזה.
המושב בדירקטוריון שווה בהחלט כי זה זכויות הצבעה. לכן ההערכה היא קצת
פרובלמטית.
הכפר הירוק הוא נכס מקרקעין בהנחות מסויימות לגבי חוק התכנון והבניה.
י' הורביץ;
בכל זאת בכמה הערכתם?
אי י ונס;
כך שיש כאן הרבה מאוד הנחות שרק המימוש יכול להוכיח אותן. אנחנו ניהלנו
משא ומתן עם חברת העובדים כדי להגיע לשווי מוסכם, כי הרי יש כאן שיעבוד של
משהו שאנחנו רוצים להסכים לפחות כמה הוא שווה. על-פי תוצאות המשא ומתן הזה
השווי המוסכם הוא 12.5 מיליון, אבל זה 12.5 מיליון כתוצאה ממשא ומתן. זה שווי
מוסכם. אם זה שווה יותר, יש לנו שיעבודים טובים יותר. אם מישהו מעריך שזה שווה
יותר, אז המדינה עשתה עיסקה מצויינת.
י י מילוא
¶
המטרה שלי בהסבר להעמיד את חברי הוועדה על בסיס אחד כדי שעיקרי ההסדר
יהיו ברורים. אני מפנה אתכם לעמי 21 בחוברת שהוגשה על-ידי "כור" ונקראת "בקשה
לערבות מדינה". זו התמצית של ההסדר הפיננסי, והוא מתייחס להרבה מאוד מהשאלות
שהושמעו כאן.
אנחנו יוצאים מיתרת חוב ביום 31.12.90 - והמונחים הם מונחי שקלים - של
כ-2.3 מיליארד שקל בקבוצה של "כור" ללא "תדיראן". אנחנו נגיע כתוצאה מההסדר
הפיננסי הזה ליתר חוב של 1.4 מיליארד שקל. הווה אומר יש פה ירידה ביתרות החוב
במהלכים שונים שיבוצעו על ידי הנושים השונים ובסיוע הממשלה. הירידה ביתרת החוב
הזאת תעזור ל"כור" בשני נושאים
¶
1. היא תבנה מחדש את ההון העצמי של "כור",
שכרגע עוד קשה לעשות את האומדן הסופי בכמה. 2. היא תקטין את עלויות המימון של
"כור" בסדר גודל של כ-70 מיליון שקל. ואז אם אנחנו מדברים על "כור" שלאחר
ההסדר, כמו שאמר כאן בני גאון, אנחנו מדברים על "כור" עם הון עצמי חיובי שהיום
הוא כבר ברמה של אפס פהות או יותר, ואנחנו מדברים על "כור" שהיא רווחית, כי
ברווה התפעולי כבר הגיעה לרמה של כ-150 מיליון שקל, ועלויות המימון שלה יהיו
בסדר גודל של 80 מיליון שקל. זו פחות או יותר התמונה שנגיע אליה, וזה בסיס
ההסדר הפיננסי.
מה קורה כאן? נעשות כאן שתי פעולות. מצד אחד נעשית פעולה של מחיקת חוב
על-ידי הנושים השונים והמרת חוב על-ידי הנושים השונים למניות, וזח מופיע
בעמודה של מחיקות והמרות והסכום הוא 900 מיליון שקל. זה הקטנת חוב. מצד שני יש
פה הזרמה של כספים חדשים למערכת שנעשית על-ידי מערכת הבנקאות הישראלית על-ידי
שטר ההון של הממשלה ועל-ידי השקעה חדשה של חברת העובדים של 50 מיליון שקל,
אותם 25 מיליון דולר.
יש פה הזרמה של 587 מיליון שקל ויש פה גם פרעונות של 587 מיליון שקל. מיד
אסביר מהם הפרעונות האלה של 587 מיליון שקל. על-כל-פנים, ההזרמה היא הזרמה
של המערכת הבנקאית הישראלית של 400 מיליון שקל, כאשר 200 מיליון שקל הם תוספת
אשראי שניתנת על-ידי המערכת הבנקאית הישראלית בכיסוי או בבטחון של ערבות
המדינה, ו-200 מיליון שקל על בסיס הבטחונות הקליימים. כלומר, תוספת אשראי על
בסיס הבטחונות הקיימים שיש למערכת הבנקאית הישראלית בתוך "כור". כלומר, יש פה
תוספת של 400 מיליון שקל מהמערכת הבנקאית - 200 בערבות מדינה ו-200 על בסיס
הבטחונות הקיימים. כלומר, תוספת אשראי של המערכת הבנקאית.
יש כאן ההשקעה של אותם 50 מיליון דולר פלוס הריבית שנצברה במשך הזמן.
אנהנו גם הייבים את הריבית הזאת במקום אחר, שמגיעה ל-128 מיליון שקל. כאילו
קיבלנו את זה ב-31.12.88. יש פה השקעה של 51 מיליון שקל על-ידי חברת העובדים.
סך הכול 587 מיליון. למה אנחנו צריכים את הכסף הזה ולמה אנחנו צריכים את הכסף
החדש הזה? אנחנו צריכים אותו כדי לקיים את כל ההתחייבויות שלקחנו על עצמנו
בתחום המזומנים בנושא ההסדר הפיננסי. מה ההתחייבויות שלקחנו? חלקר
מההתחייבויות זה לשלם לבעלי החוב חלק מחובם במזומן, וחלק מהריבית שחייבים להם
שאנחנו לא משלמים אותה היום.
ד' תיכון
¶
מי זה בעלי חובכם?
י י מילוא;
בעלי החוב שלנו הם ארבע קבוצות עיקריות: בנקים ישראליים, שאתם רואים שהם
מופיעים פה ב-1.3 מיליארד שקל, כ-600 מיליון דולר חוב; בנקים זרים, שחייבים
להם כ-210 מיליון דולר, שזה 420 מיליון שקל חוב; אגרות החוב בארצות-הברית, שזה
כ-106 מיליון דולר, שזה 215 מיליון שקל.
י' מילוא
¶
אנל מוסיף הכול. אם תתנו לי להשלים אני אסביר. יתרות החוב של אגרות החוב
הישראליות - 318 מיליון שקל, ומוסדות אשראי כאן - 58 מיליון שקל, שזה כל מיני
התחייבויות פיננסיות. היתרות האלה הן יתרות שגם כוללות בתוכן ריביות בחלקן,
והתשלומים השונים בגין הריביות מופיעים אחר-כך למטה בסכום של 151 מיליון שקל.
אבל אני לא רוצה לסבך אתכם יותר מדי.
בסך הכול, אלה היתרות הראשוניות, מהן אנחנו יוצאים. בעמודה החמישית
האחרונה, שהכותרת שלה "יתרת אשראי לאחר ההסדר", אתם רואים את היתרות שיירשמו
במאזני "כור" לאחר ההסדר. אם אנחנו מתחילים בבנקים ישראליים ב-1.3 מיליארד
שקל, נהיה חייבים להם 1.2 מיליארד שקל. כי הם ימחקו 500 מיליון שקל, אבל
יוסיפו 400 מיליון שקל. התוספת זה מה שהסברתי קודם, האשראי החדש של 200 מיליון
ואשראי בערבות מדינה של 200 מיליון שקל. הבנקים הזרים מתחילים ב-420 מיליון
שקל, הם ימחקו וימירו למניות 160 מיליון שקל, נפרע להם במזומן כ-180 מיליון
שקל והם יישארו עם יתרת חוב של 80 מיליון שקל. כלומר, הם מוחקים סדר גודל של
למעלה מ-% 30 מיתרת החוב שלהם, ומקבלים כ-% 42.5 במזומן.
אגרות חוב בארצות הברית, פה יש הנחת עבודה מסויימת, שיישאר חלק מהחוב,
והלק מהחוב ייפרע במזומן. אנחנו מתחילים ב-215 מיליון, וחושבים שיתרת החוב
בסוף ההסדר תהיה 43 מיליון.
י י מילוא
¶
בנושא של בעלי אגרות החוב כינסנו אסיפות כלליות גם בארץ וגם בארצות-הברית
לפי יזמתנו ובתיאום עם הנאמנים לבעלי החוב, ברגע שהפסקנו לשלם את הריבית. זה
קרה לפני כשנח בארצות-הברית ולפני כ-9 חודשים בארץ. באותן אסיפות כלליות
נתקבלו שתי החלטות עקרוניות
¶
1. שמחכים להסדר. אין נוקטים פעולות משפטיות נגד
"כור" למרות ש"כור" איננה משלמת ריביות. מחכים להסדר. 2. נבחרו ועדות היגוי
שמייצגות את אותם בעלי אגרות חוב ללימוד ההסדר המוצע על-ידי "כור", ללימוד
יכולת הפרעון של "כור" בעתיד, לקבלת חוות דעת מקצו"עיות, לקבלת נתונים ולניהול
משא ומתן. הגענו עם ועדות ההיגוי להסדר אקוויוולנטי פחות או יותר גם בארצות-
הברית וגם בארץ, שאומר שיש שני מסלולים שלפיהם בעלי אגרות החוב יוכלו ללכת: 1.
פרעון במזומן, לקבל בתנאים מסויימים חלק מהריבית שלא שולמה ולקבל % 42.5 מערך
האיגרת במזומן וזה יהיה הפרעון המוקדם של האיגרת.
י י מילוא
¶
מיד אסביר. האלטרנטיבה זה חבילה. אמרנו, לא נכריח רק לקחת מזומן, אתם
רוצים להישאר בתוך "כור", בבקשה. 1. איגרת חוב בערך של % 60 מהאיגרת הקיימת,
בריבית מופהתת, בתקופה של 12 שנה. 2. קבלת מזומן ברמה של % 10, המרה ומחיקה של
% 30, כאשר בגין חלק מההמרה מקבלים מניות ב"כור".
י' מילוא
¶
אתמול וזיתה פניה על בסיס של תשקיף ועל בסיס של פרוצדורה לבית המשפט
בישראל להורות ל"כור" לכנס אסיפות כלליות של הנושאים בארצות-הברית ושל הנושים
בישראל עם לוח זמנים ועם ההצעות המפורטות שקיבלתם את התמציות שלהם, ועל בסיס
של תשקיף שאנחנו כרגע מאשרים אותו ברשות לניירות ערך ובבורסה, שנותן את כל
התכנית הכלכלית ונותן את כל פרטי ההסדר ואומר: יש פה את שני המסלולים האלה -
קודם כל בעלי איגרות החוב יתבקשו להצביע האם מוכנים להסדר או שאינם מוכנים
להסדר. ההחלטה צריכה להתקבל ברוב.
י י מילוא
¶
רוב האיגרות בארץ מוחזקות בקרנות גמל, בקרנות פנסיה, בקרנות השתלמות,
בקרנות גמל שמנוהלות על-ידי הבנקים. זה סדר גודל של ^75-80 מהערכים באיגרות
החוב בארץ נמצאים שם. ועדת ההיגוי שנבחרה בארץ כללה שני נציגי ציבור. אחד
מנציגי הציבור האלה, למרות שזה לא היה כוחם, הצביע בעד ההסדר, ואחד לא. אחד
מתעקש לקבל את מלוא הסכום.
י י מילוא
¶
שני עורכי דין שמייצגים את עצמם. בעלי איגרות חוב שבאו לאסיפה הכללית
ושנבחרו על-ידי הציבור לייצג את הסקטור הפרטי.
בארצות-הברית איגרות החוב מוחזקות גם כן על ידי קרנות חסכון, על ידי
קופות גמל, גם כן רוב איגרות החוב מוחזקות על ידי גופים מוסדיים. הקבוצה הזאת
של איגרות החוב של "כור" נמצאת באותה קבוצה בארצות-הברית שנמצאת במפולת די
גדולה בארצות-הברית של המחזיקים שלהם ושל איגרות החוב עצמן. בסך הכול זה לא
דבר שלא מתקיים בארצות-הברית. הדבר מתקיים בארצות-הברית, פודים את האיגרות
האלה במחירים דומים למחירי המכירה בבורסה. ההצעה שהוצעה לבעלי איגרות החוב
היתה עם פרמיה מסויימת. הוצע בערך מעל מחיר הבורסה. איגרות החוב נסחרות שם
בסביבות 35-39 סנט. אנחנו הצענו כ-42 סנט פלוס הריבית שלא שילמנו באיזשהו הסדר
מסויים של תשלום הריבית. בסך הכול אתמול אושר התהליך על ידי בית המשפט. יש לוח
זמנים מהיום עד סוף חודש מרס.
א' שוחט;
בית המשפט באמריקה או פה?
י' מילוא
¶
בישראל. יש לוח זמנים מאושר על-ידי בית המשפט. האסיפות הכלליות תתכנסנה
לצורך קבלת ההחלטות בארץ ב-10 במרס ובארצות-הברית ב-19 במרס. כמו שאמרתי,
תהיינה שתי החלטות; 1. אם מקבלים את ההסדר או לא מקבלים, וההחלטה צריכה להתקבל
ברוב; 2. מה בוחר בעל האיגרת - האם הוא בוחר חבילה או מזומן.
נתנו ריבית לאיגרת החוב בארצות-הברית של % 8.5. זו ריבית כלכלית
אקוויוולנטית פחות או יותר, % 3 ו-% 8 דולרית. יש ויכוח היום של בעלי איגרות
החוב מדוע הורדנו מ-% 4.5 ל-% 3. אנחנו מקווים לשכנע אותנו בדיון שאנחנו
מתכוונים לקיים ביום שישי הקרוב בוועדת ההיגוי.
אי שוחט;
בתזרים הפיננסי שהצגת לא הכנסת בכלל מכירה של חברות?
י י מילוא;
זה מופיע.
בסך הכול זהו ההסדר. התוצאה של ההסדר היא כפי שהסברתי. הפעולות שצריכות
להיות בהסדר הן מאוד מורכבות, מאוד מסובכות, תלויות בהרבה החלטות ובהרבה
הסכמים, והכול צריך להיסגר ביחד. אנחנו מעריכים שמועד ביצוע ההסדר יהיה בלוח
זמנים שבין ה-30 לאפריל ל-30 ביוני, יותר קרוב ל-30 ביוני, בעיקר בגלל הסיבוך
של הענין וההתאחרות של האישור. יחד עם זה אנחנו מאמינים שבסופו של דבר נגיע
להסדר. התנאי של כל הנושים, כולל בעלי איגרות החוב, התנאי של כולם הוא שכל
השותפים יקיימו את מה שכתוב בהסדר.
היו"ר מ"ז פלדמן
¶
נמסר על כך לפני שבאת.
די תיכון;
למה נציג הבנקים הזרים לא בא? בפעם הקודמת הוא בא בסוף הדיון ואמר מלה
אחת; "לא מסכים".
י' דאובר
¶
רוב הדברים נאמרו לכן לא אחזור עליהם. אני רק רוצה לומר שהבסיס להסדר
היה הסכמה של הבנקים בראשית התהליך למחיקה, בהתחלה של 100 מיליון ואחר-כך של
200 מיליון. במשא ומתן ארוך ומייגע בעזרת האוצר, שר האוצר, הבאנו לכך שהבנקים
הזרים שבתחילת הדרך לא היו מוכנים בשום אופן למחוק אגורה, בסופו של המשא ומתן
שהיה בפברואר בשנה שעברה הסכימו למחיקה גדולה מאוד יחסית, כפי שיהודה מילוא
הציג. כנ"ל לגבי איגרות החוב, שבתחילת התהליך לא הסכימו ואחרי כן הסכימו.
על-כל-פנים, במשא ומתן אחד הנדבכים כדי להביא את העסק לסיום היה הנושא של
ערבות המדינה מעבר לנושא של ההשקעה שבזמנו אושרה על ידי ועדת הכספים.
י י דאובר
¶
200 מיליון דולר.
הבנקים הישראליים מקבלים כנגד המחיקה אופציות למניות או מניות על-פי חלקם
בסך כל התרומה שתהיה להסדר הפיננסי.
י י דאובר
¶
לא. אני אומר שאנחנו מוחקים כיוון שהיום הערך של זה הוא אחרי הכול שווה
אפס. לכן זאת מחיקה.
בנושא ערבות המדינה של 100 מיליון דולר צריך להביא בחשבון שהבנקים
"תורמים" לצורך קבלת הערבות חלק מהבטחונות שלהם. דהיינו, שמבחינת הבנקים
המשמעות של ה-100 מיליון דולר אינם 100 מיליון דולר אלא איזשהו סכום יותר קטן.
אני לא רוצה כרגע להיכנס לחישובים אם זה 20 או 10 או 50. בסך הכול המשמעות
הנטו מבחינת הבנקים זה שערבות המדינה איננה ב-100 מיליון דולר אלא בסכום יותר
קטן. לפחות לא כך הבנו בהתחלת הדרך שזה יהיה סופה. דהיינו, שאנחנו ניתן מתוך
הבטחונות שלנו חלק מהבטחונות על מנת לקבל את הערבות.
י' דאובר
¶
לאוצר. על-כל-פנים, זו המשמעות של הבטחונות. אני לא יכול להגיד שהבנקים
מרוצים מהענין, ויש בנק אחד גם שהודיע שהוא איננו מקבל את ההצעה הזאת. החשב
הכללי אמר בתחילת הדיון שיש בנק אחד שאיננו מקבל את ההצעה וזה בנק לאומי.
י' דאובר
¶
בנק לפיתוח התעשיה, בנק המזרחי, הבנק הבינלאומי.
ישנה עוד נקודה אחת שאני רוצה להזכיר כאן. דובר על כך שההלוואה תינתן
בריבית של % 5. כיוון שלבנקים אין מקורות לתקופות ארוכות כאלה, ביקשנו בתחילת
המשא ומתן שהריבית תהיה 5% לחמש שנים ראשונות, ואחרי כן בהתאם לתנאי השוק
בריבית מועדפת. כפי שזה הוצג אני מבין שמדובר על % 5 על כל התקופה, ואם אפשר
היינו מבקשים לתקן את זה.