ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 01/01/1991

חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה והיטל לקליטת העלייה) פרק ח' - ארנונה; תיקוני טעויות בחוק התקציב לשנת הכספים 1990, על פי סעיף 10א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח 1948, וסעיף 49א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקו



פרוטוקול מס' 248

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, ט"ו בטבת התשנ"א (1 בינואר 1991), שעה 10:00



נכחו;

חברי הוועדה; א' שוחט - היו"ר

ח' אורון

צ' ביטון

ג' גדות

ג' גל

י ' הורביץ

יאיר לוי

ע' עלי

מ"ז פלדמן

רו' קופמן

ש ' שטרית

י ' שמאי

ממלאי מקום; ר' אדרי, א' דיין, א' כ"ץ-עוז, ע' פרץ,

ח' רמון, שי הלפרט, רן כהן.

מוזמנים; ד' קהת - מנכ" משרד הפנים

ד' קפאה, י' יערי, י' שטרסברג - משרד הפנים

גב' ת' הקר - היועצת המשפטית, משרד האוצר

י' כהן, גב' ר' יוסף - משרד האוצר

מ' ניצן, ק' דניס, א' סביר, ח' קונביץ,

גב' מ' בר-גיורא - מרכז השלטון המקומי

א' הלפרין, י' בורלא -איגוד הבנקים

גב' נ' קצב - ההסתדרות הכללית

א' מנשה, י' בליזובסקי, ח' ישראל, א' כהן,

י' אברמוביץ - התאחדות התעשיינים

ע' הדס, ג' קרמר - לה"ב, ארגון העצמאיים

מ' עמיר, ד' ירדן - התאחדות המלו נאים
מזכיר הוועדה
א' קרשנר

היועץ המשפטי לוועדה; א' דמביץ

יועצת כלכלית; ס' אלחנני

קצרנית; א' דגני

סדר היום; החלטה על פי סעיף 10א לפקודת סדרי השלטון והמשפט,

התש"ח-1948, וסעיף 49א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ח-1985.

חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה והיטל
לקליטת העליה), פרק ח'
ארנונה.



תיקוני טעויות בחוק התקציב לשנת הכספים 1990, על פי סעיף 10א לפקודת סדרי

השלטון והמשפט, התש"ח" 1948 , וסעיף 49א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985

היו"ר אי שוחט;

אני פותח את הישיבה.

לפני שנעבור לסדר היום אני מביא לאישור הוועדה החלטה על תיקוני שמות בחוק
התקציב לשנת הכספים 1990, כמפורט להלן
(1) בתקנה ,48.0137 במקום "התאחדות י וצאי צרפת" יבוא: "האגודה ליחסי

ידידות ישראל-צרפת, ירושלים";

(2) בתקנה 48.0135 במקום "התאחדות י וצאי גרוזיה", יבוא: "ההתאחדות הארצית

של י וצאי גרוזיה בישראל".

הוחלט: להמליץ בפני הכנסת על אישור ההחלטה.

חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה והיטל לקליטת העליה)

פרק ח' - ארנונה
היו"ר אי שוחט
אנחנו עוברים לדיון על נושא הארנונה, שכלול בחוק הסדרים במשק המדינה.

בפתיחת הדיון אני רוצה לומר כמה דברים גם למשלחות שהוזמנו להופיע בפנינו וגם

לנציגי הממשלה הנמצאים כאן. אינני רואה עדיין את נציגי משרד הפנים. אני מניה

שהם יגיעו. אבל אינני רוצה לעכב את פתיחת הדיון.

לפי הצעת הוועדה אישרה הכנסת את פיצול חוק ההסדרים במטרה להחיש את

הדיונים בפרק הדן בארנונה ולהביאו לאישור הכנסת כדי שהרשויות המקומיות יספיקו

להביא לאישור המועצות את צווי הארנונה בעוד מועד בהתאם למה שייקבע בחוק. לכן

אני חותר לכך שהפרק של הארנונה בחוק יובא לקריאה שניה ולקריאה שלישית בעוד

שבוע ימים, וכך יוכלו הרשויות לפעול במסגרת החוק וללא חריגות.

גם בשנה שעברה נהגנו כך, אלא שבשנה שעברה הממשלה הניחה את חוק התקציב על

שולחן הכנסת רק ב-31 בינואר, ולכן סיימנו את המלאכה רק באמצע חודש פברואר.

הפעם, כיוון שחוק התקציב הוגש לכנסת בשלב יותר מוקדם, יש לנו אפשרות לסיים את

הדיונים בנושא הארנונה בזמן.

הערה שניה. השנה אנחנו צריכים לאשר ארנונה לתשעה חדשים, לא לכל השנה. שכן

שנת התקציב הבאה תתחיל ב-1 בינואר, 1992. תקציב המדינה השנה הוא הוא תקציב

לתשעה חדשים, וכך גם התקציבים של הרשויות המקומיות. לכן גם הארנונה תהיה לתשעה

חדשים.

הערה שלישית. בשנה שעברה כללנו בחקיקה חובת דיווח על כל העלאה חריגה

בשיעורי הארנונה מעבר למסגרת שאושרה. קיבלנו דיווח מפורט על החריגות שאושרו

על ידי שני השרים, וכל חבר ועדה שירצה בכך יוכל לעיין בחומר ולראות היכן

נעשתה חריגה ובאיזה סכומים, אם זה במגורים, מלונאות, בנקאות או תעשיה. אושרו

חריגות ב- 43%רשויות מקומיות, בסכום כולל של כ-45 מיליון שקל, שזה בערך % 2

מהנפח של הארנונה שהוא בסדר גודל של כשני מיליארד שקל.



יש טענות שבמספר רשויות מקומיות נעשו חריגות מעבר למה שאושר בהיתרים

שניתנו להן, והן נעשו בדרכים שונות, כמו למשל הכנסת מרפסות לשטח הדירות לצורך

קביעת השומה. יש גם תלונות על חריגות מצד התעשיינים, אני רוצה לחזור ולומר,

שאם ההחלטה אומרת שמותר להעלות את הארנונה בשיעור של עד % 20.7, המשמעות היא

העלאה הארנונה לפי השומה של השנה שעברה, ואי אפשר לעשות בה שינויים על ידי

סיווג שונה של אזורים או הוספת שטחים בתוך המבנים. עיריה שלא נהגה כך, פעלה

בניגוד לחוק. אזרחים שרואים עצמם נפגעים מכך יכולים לפנות לבתי המשפט. הייתי

שמח אם משרד הפנים היה מגיב על כך,

בהחלטת הממשלה מחודש אוגוסט נאמר שהמגמה היא להפחית את מסי הארנונה על

מפעלי תעשיה בשנת התקציב הזו בסכום כולל של 50 מיליון שקל. תקציב המדינה לא

י שא בהפחתה זו.

נפתח עכשיו את הדיון בנושא הארנונה. נשמע את המשלחות שבאו לישיבה, את

נציגי התאחדות התעשיינים, הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות, התאחדות המלונאים,

איגוד הבנקים, לה"ב, וכמובן מרכז השלטון המקומי.
אי דיין
הצעה לסדר. אני רוצה להציע לאוצר לשקול הפרדה בין שני דברים, בין הארנונה

על עסקים, מסחר, תעשיה וכדומה, לבין הארנונה על מגורים, שאותה משלמים התושבים.

לא פעם נשמעת הטענה, שראש רשות מקומית, שאיננו רוצה בעימות ישיר עם תושבים,

מטיל את נטל הארנונה על התעשיה, על הבנקים. מה שקורה שראשי רשויות מקומיות

מעלים את הארנונה בהתאם להחלטה של הכנסת ואחר כך מבקשים מענק איזון מהאוצר

וממשרד הפנים.

לכן אני מציע להשאיר את הנושא של הארנונה למגורים לשיקול דעתם של ראש

הרשות וחברי מועצת הרשות, באישור שר הפנים, שכן אז משרד הפנים בודק את מצבה של

כל רשות מקומית, ומאשר בהתאם, ולקיים את הדיון אך ורק על הארנונה על תעשיה,

מסחר, מלאכה, עסקים וכדומה.

הי ו"ר אי שוחט;

אני מבקש להפנות את תשומת לבך שלפי החוק נושא הארנונה הוא בסמכותה של

הרשות המקומית, בלי אישורו של שר הפנים, אלא אם כן עובר המועד של 28 בפברואר,

ואז דרוש אישור שר הפנים.

אבקש את היועצת המשפטית של משרד האוצר להסביר את פרק הארנונה בחוק.

גבי ת' הקר;

אנחנו דנים על סעיף 12 בחוק הסדרים במשק המדינה. למעשה המבנה של סעיף 12

דומה למבנה של הסעיף המתאים בחוקים שאישרה הכנסת בשלוש-ארבע השנים האחרונות,

כאשר השוני העיקרי הוא לא מהותי אלא יותר צורני.

בחוקים שנתקבלו בשנים הקודמות נאמר שאין להעלות את הארנונה מעבר לארנונה

שנקבעה בשנה שעברה אלא בהיתר. ובד בבד עם אישור החוק ניתן היתר כללי שקבע את

שיעור ההעלאה המותר, כאשר אחר כך היו בקשות ספציפיות להעלאות בשיעורי הארנונה

מעבר למה שנקבע בהיתר הכללי, שנדו נ ו ונבדקו במהלך השנה. השנה מוצע לומר מראש

בחוק שההעלאה בשיעור האינפלציה היא ההעלאה המותרת.



המשמעות של הסעיף הזה בחוק היא שכל רשות מקומית רשאית להוציא עכשיו

הודעות לתשלום ארנונה לפי הבסיס של השנה שעברה עם העלאה עד לשיעור האינפלציה.

היא כמובן איננה חייבת למצות את שיעור האינפלציה, היא רשאית גם להקל. אבל עד

שיעור האינפלציה מינואר אשתקד עד ינואר השנה 1991, היא רשאית להעלות את

הארנונה.
הי ו"ר אי שוחט
בשנה שעברה נקבע שהחישוב יהיה לפי עליית האינפלציה מדצמבר עד דצמבר.

גבי ת' הקר;

סעיף קטן 12(א) אומר, שאין להטיל ארנונה לשנת 1991 בסכום שיש בו העלאה

מעל הארנונה לשנת 1990, כשהוא מופעל בשלושה רבעים, וזה לשם התאמה לשנת תקציב

של 9 חדשים. היות ושנת התקציב 1991 תהיה של 9 חדשים ולא של 12 חדשים, צריך

לקחת את הבסיס של השנה שעברה, להכפילו בשלושה רבעים ועל כך להפעיל את ההצמדה

למדד מינואר עד ינואר.

סעיף קטן (ב) אומר את מה שנאמר בשנה שעברה, שאין לשנות את ההנחות, לרבות

הקנסות על אי תשלום הארנונה במועד. כי ביטול הנחה מסוימת שהיתה נהוגה בשנה

שעברה בעקיפין מעלה את הארנונה. העלאה עקיפה כזו איננה מותרת, היא גם לא היתה

מותרת בשנה שעברה.

סעיף קטן (ג) מטפל בדרך אחרת באפשרות של עקיפת ההוראה הזו שהיא - הטלת

ארנונה על סוגי נכסים או סוגי שימושים בנכסים שלא הוטלה עליהם ארנונה בעבר. אם

מבקשים להטיל ארנונה על סוג של נכס שבעבר לא הוטלה עליו ארנונה, יש בכך משום

הטלת נטל נוסף על הציבור שטעונה היתר.

סעיף קטן (ה) מעניק סמכות להתיר העלאה של ארנונה מעבר לעליית המדד, או

לשנות את התנאים של ההנחות, או להטיל ארנונה על סוגי נכסים שלא הוטלה עליהם

ארנונה בעבר. בכל המקרים האלה הסמכות לתת את ההיתר היא בידי שר הפנים ושר

האוצר, או מי שהם הסמיכו לכך. כאן אנחנו מוסיפים פסקח שלא הופיעה בחוק בשנים

הקודמות, אבל עונה לכוונה של המחוקק, כפי שהבנו אותה, וזאת כדי להסיר ספק.

התברר שמדי פעם פונים אנשים בעתירות לבג"ץ בנושא ההיתרים. אנחנו מבקשים לכתוב

במפורש בחוק שההיתר יכול להיות או היתר כללי או לסוגים כמו מסחר או למגורים,

או מיוחד לנכס מסוים. יכול להיות היתר כללי לכלל הרשויות המקומיות לגבי סוגי

נכסים מסוימים, לרשות מקומית מסוימת וכוי.

את ענין ההודעה לוועדת הכספים, שהזכיר היושב-ראש, כללנו בחוק, וזאת

בהמשך לאותו נוהג שהתחלנו בו בשנה שעברה של מסירת הודעה לוועדת הכספים על כל

היתר כללי או לסוגים שניתן.

אנחנו מבקשים לקבוע במפורש שההיתרים יפורסמו ברשומות כדי שגם התושבים של

הרשויות המקומיות ידעו מהו שיעור ההעלאה שהתירו השרים. אבל כמובן שתחילת תוקפו

של היתר כזה איננה במועד שבו ההיתר פורסם ברשומות אלא עם תחילת שנת הכספים,

אלא אם כן נקבע בהיתר מועד אחר.

רן כחן;

זה חל גם על מועדי הגביה?

גבי ת' הקר;

לא. מועדי הגביה קבועים בחוק הארנונה שמאפשר הסדרי תשלומים, פריסתם על

פני השנה וקובע את הכללים של הפרשי ההצמדה.



רו כהן;

השאלה היא האם לא ניתן באמצעות קביעת המועדים לגביה להעלות בפועל את

הארנונה?

היו"ר אי שוחט;

קורה בדיוק ההיפך. אותן עיריות שמעונינות במימון מוקדם נותנות הנהות

לתושבים שמשלמים מראש את הארנונה עבור כל השנה. בדרך כלל הארנונה מחולקת לששה

תשלומים דו חדשי ים.

גבי ת' הקר;

סעיף 13 משלים את מה שנאמר בסעיף 12(ג} על סוגי נכסים ושימושים בנכסים

שלא הוטלה עליהם בעבר ארנונה. כאן התעוררה בעיה ספציפית של קווי תשתית, שמייד

אסביר אותה. בנושא זה אנחנו מבקשים לא לקבוע הוראה מיוחדת לשנת 1991 אלא לקבוע

הוראה כללית. לכן הדרך לכך היא על ידי תיקון בפקודת העיריות. סעיף 14 אומר

שאותן הוראות יחולו לגבי מועצות מקומיות על ידי תיקון צווי המועצות המקומיות.

צווי המועצות המקומיות, כידוע לכם, זוהי חקיקת משנה של שר הפנים ולא חקיקה

ראשית. אבל אנחנו מציעים שהמחוקק הראשי יאמר לשר הפנים; תתקן את צווי המועצות

המקומיות, לרבות המועצות האזוריות ששם עיקר הבעיה.

ההצעה הזו באה לאסור הטלת ארנונה בכלל על קווי תשתית במתקני חיבור.

הכוונה היא לקווי חשמל, מים, ביוב וטלפונים, וכן כל אותם מתקנים ששהקווים

האלה התת-קרקעיים או העיליים מחוברים אליהם. כלומר, עמודי החשמל, תיבות סעף

למיניהן וכיוצא באלה מתקנים. בסעיף קטן (ג) נאמר, שאין בהוראה זו כדי למנוע

הטלת ארנונה על מתקני ייצור, טרנספורמציה או איחסון, כלומר מתקנים שתופסים

שטח, והוספנו עוד מגבלה אפילו לגבי עמודי החשמל - ועל כך יש הסתייגות שאני

רוצה להביא אותה בפני הוועדה.

י י הורביץ;

במקרה זה המשאבות של המוביל הארצי יכולות לפרנס את כל המועצה האזורית שם.

גבי ת' הקר;

גם לגבי העמודים ומתקני החיבור הוספנו סייג האומר, שיחול פטור רק אם שטח

הקרקע מתחת לבסיס של העמודים או מתקני החיבור איננו עולה על 16 מ"ר, שזה לא

שטח גדול. פנתה אלינו חברת החשמל והודיעה שכבר כיום יש עמודים שהבסיס מתחתם

משתרע על שטח יותר גדול מאשר 16 מ"ר. חברת החשמל מבקשת להסיר את המגבלה של

השטח, או לפחות להגדיל את השטח המותר. הפניתי את תשומת לבם של אנשי משרד

הפנים לפניה של חברת החשמל, אבל אינני יודעת אם משרד הפנים כבר קבע את עמדתו

בעני ן זה, כי הפניה הגיעה רק בימים אלה.

היו"ר אי שוחט;

היכן מופיעה ההוראה בענין השינויים במועדים לקביעת שיעורי הארנונה בשנה

הבאה, שבמקום עד ה-28 בפברואר יהיה המועד עד 28 באוקטובר, ושהשנה תיגבה

ארנונה לתשעה חדשים?

י י יערי;

בפקודת העיריות ובפקודת המועצות המקומיות כלולה הוראה שהמועצה רשאית

לקבוע את המועד לתשלום הארנונה. עד עכשיו היא קבעה תמיד את המועד של הראשון

באפריל, ועכשיו היא תקבע את המועד של ה-1 בינואר.



היו"ר א' שוחט;

כלומר, השינויים האלה במועדים אינם טעונים אישור בחקיקה ראשית.

לפני שאני מוסר את רשות הדיבור לאנשי מרכז השלטון המקומי, אני מבקש להעיר

מספר הערות שהשוב שנשמע עליהן תגובה. אני חושב שהממשלה שגתה בסעיף 12 שגיאה

חמורה לאורך כל הדרך. קודם כל, המועדים לחישוב ההצמדה צריכים להיות מדד דצמבר

מול מדד דצמבר, כי בשנה שעברה גם משרד הפנים וגם השלטון המקומי משכו את הזמן

כדי להרוויח מדד גבוה. אני חושב שהשנה נצטרך להיות צמודים לחישוב של דצמבר מול

דצמבר. השגיאה שלכם מהווה שלושה רבעים מהמדד. (ת' הקר; לא מהמדד אלא מסכום

הבסיס.) בשנה שעברה עשיתם את החישוב מינואר לינואר, וזאת מכמה סיבית טובות

עבורכם. אי אפשר להמשיך בכך גם השנה, אלא אתם צריכים להיות צמודים לחישוב של

דצמבר מול דצמבר.

נאמר לי, ואינני יודע אם זה נכון - ושוב אני מבקש מהיועץ המשפטי של משרד

הפנים להשכיל אותי אם זה דורש חקיקה ראשית או חקיקת משנה בתקנות - שאם בתוך

השטח של מפעל תעשייתי יש גם בנין משרדים, עושים לו שומה לא כתעשיה אלא

כמשרדים. אם יש במסגרת המפעל חדר אוכל לעובדים, עושים לו שומה כמו למסעדה. לפי

דעתי, ענין זה טעון הסדר. מה שברור שהשימוש העיקרי של השטח הוא אשר צריך לקבוע

את גובה השומה. לא יתכן מצב שאם במסגרת של מפעל המשתרע על שטח של אלפי מ"ר יש

200 מ"ר משרדים, יעשו למשרדים שומה נפרדת כמשרדים ולא כתעשיה. יכול להיות

שהענינים האלה מוסדרים וחדברים מתבצעים כך בשטח, אבל אני חושב שמן הראוי לתת

את הדעת לבעיה הזו.

אני חושב שמעבר לחובח של פרסום ברשומות, יש לחייב את העיריות לתת לכך

פרסום גם על לוחות המודעות. אם יושג על כך הסכם עם מרכז השלטון המקומי, אין

צורך בחקיקה. אני מציע שכשם שיש חובת פרסום של צו הארנונה, תהיה גם חובה לפרסם

את ההיתרים, כדי שהתושבים במקום ידעו בכמה מותר לעיריה להעלות את הארנונה.

מי ניצן;

אין בעיה לתת לכך פרסום בתחומי הרשות המקומית.

י י הורביץ;

שמענו שההיתרים לחריגים היו בסדר גודל של% 2 מכלל ההכנסות מארנונה, כלומר

בערך 40 מיליון שקל. אולי אפשר לשמוע על איזה מגזרים הוטלו השיעורים החריגים

האלה של הארנונה?
הי ו"ר אי שוחט
ברוב המקרים על מגורים. נבקש את נציג משרד הפנים למסור לנו יותר פרטים על

ההיתרים לחריגים וגם להשיב לשאלתו של יגאל הורביץ על החלוקה של ההיתרים לפי

מגזרים.

די קפאח;

בשנת 1990, לפי חישובי המדדים, בהתאם לסיכום של ועדת הכספים של הכנסת

וההנחיות שהוצאו לרשויות המקומיות בהיתר הכללי, שיעור ההעלאה היה % 20.7.

בבואנו לדבר על העלאת הארנונה הכללית, נכון לפתיחת שנת הכספים, הכוונה

תמיד היא לעדכון הארנונה לעומת המחיר האחרון שהיה לפני שנה. זהו הבסיס. בשנת

1990, לפי חישובי המדד, על פי ההיתר הכללי, שיעור ההעלאה היה % 20.7.



בהיתרים שהוצאו על ידי שרי הפנים והאוצר לרשויות המקומיות - ואני מדבר על

ההיתר הכללי, ואינני מדבר עדיין על ההיתר החריג - בסיכום עם ועדת הכספים של
הכנסת, ההיתר הכללי התפלג בצורה הבאה
למלונאות, לתעשיה ולמלאכה שיעור ההעלאה

היה פחות מ-% 20.7, והוא נע בין % 16.5 ל-% 17.5, לפי רמת מהירים, ואם תרצו נפרט

זאת בשלב יותר מאוחר. בבנקים שיעור ההעלאה נע בין % 10 ל-% 20.7, כאשר ההעלאה של

-/10 חלה באותם מקרים שהארנונה ברשויות מקומיות מסוימות היתה במחירי 1989 יותר

מאשר 600 שקל למ'יר ועד 650 שקל למ"ר, סכום גבוה לכל הדעות. באותם מקרים

שהארנונה היתה מעל 650 שקל למ"ר היתה הקפאה של הארנונה. במקרים שהארנונה היתה

פחותה מ-600 שקל למ"ר, כלומר בין 500 ל-600 שקל למ"ר, ההעלאה היתה % 16.5,

ובאותם מקרים שסכום הארנונה היה עד 500 שקל למ"ר אושרה העלאה של % 20.7.

בכל יתר הסקטורים, מגורים ונכסים האחרים, שיעור ההעלאה בהיתר הכללי היה

% 20.7.

במהלך השנה הוציאו השרים היתרים מעבר להיתרים הכלליים, בהודעה לוועדת

הכספים של הכנסת, רק ל-43 רשויות מקומיות. היתרים מיוחדים אלה השפיעו על נפח
הארנונה בכ-% 2, לפי ההתפלגות הבאה
מגורים - 22 מיליון שקל; בתעשיה ומלאכה לא

היה שום היתר חריג, ואם יש רשות מקומית שהעלתה את הארנונה על תעשיה או מלאכה

מעבר למה שנקבע בהיתר הכללי, היא פעלה שלא כדין. עסקים ושירותים בנקאיים -

23.5 מיליון שקל.

העלאת הארנונה למגורים מעבר להיתר הכללי היתה בעיקר ברשויות מקומיות שבהן

או המחיר היה פחות מהמינימום המקובל, או שבמסגרת תכנית ההבראה הרשות המקומית

נדרשה להדביק פיגורים בהכנסה באמצעות הארנונה הכללית. כלומר, ההיתר החריג ניתן

על בסיס בדיקה של תקציב הרשות המקומית.

אם מדברים על ארנונה כללית, אי אפשר לנתק אותה מבעיית התקציב של הרשויות

המקומיות. ראינו ששיעור ההעלאה הממוצע היה נמוך משיעור ההתייקרות. כאשר אנחנו

בוחנים את התקציב של הרשויות המקומיות אנחנו רואים שבשנת 1990, אם אנחנו עושים

ממוצע משוקלל של אותה העלאה שנעה בין % 16.5 ל-% 20.7, ובהתחשב בהשפעה של מספר

קטן של רשויות מקומיות שקיבלו היתר חריג, סך הכל ההתייקרות של הארנונה נע בסדר

גודל של כ-% 18 מהתקציב של הרשויות המקומיות לשנת 1990, בעוד שתקציבי הרשויות

המקומיות התייקרו במהלך השנה, עם תחזית עד סוף השנה, בכ-% 22. זהו נתון של

הממשלה. מרכז השלטון המקומי חולק על הנתון הזה וטוען ששיעור השחיקה בתקציבי

הרשויות המקומיות גדול עוד יותר. ולאור זה הרשויות המקומיות נקלעות לבעיות

קשות.

נקודה נוספת שאי אפשר לנתק אותה משאלת הארנונה הכללית כמרכיב חשוב

בהכנסות של הרשויות המקומיות, זהו שיעור המענק לאיזון שמשרד הפנים מעביר

לרשויות המקומיות. אם נקח את שתי השנים במעבר בין 1989 ל-1990, ובכלל זה את

תקציב מסי 3, שטרם אושר על ידי הכנסת, נראה ששיעור הגידול הוא כ-% 16.

אנחנו רואים פה מספר מרכיבים עיקריים שלמעשה לא מדביקים את צד ההוצאות.

אשר לשנת הכספים הנוכחית, על פי החלטת חממשלה מוצע לאפשר לרשויות

המקומיות להעלות את הארנונה בשיעור עליית המדד, בהחלטה של מועצת הרשות, ללא

היתר של השרים, וללא שינוי הנחות שניתנו כדין וכדומה, ומעבר לזה - באישור

השרים. המגמה היא שבמידה ויינתנו היתרים, אם בכלל, לתת אותם במשורה, כפי שזה

נעשה בשנת הכספים 1990. (קי דניס: רק לתת אותם בזמן.) אני מקווה שהשרים יגיעו

להבנה ביניהם. ההערה מתייחסת לשנת 1990 שבה ההיתרים ניתנו לקראת המחצית השניה

של שנת הכספים.



נקודה נוספת שאי אפשר להתעלם ממנה, שאנחנו מסיימים את שנת 1990 עם בעיות

תקציביות קשות לרשויות המקומיות. חלק מזה נובע מגידול בסעיפי ההוצאה לחינוך

ולרווחה בתקציבי הרשויות המקומיות, אותם 110 מיליון שקל שדובר עליהם. זה היה

קשור להעברת כספים מרשויות מקומיות ולנושא של מקדמים. כרגע במקום 110 מיליון

שקל מדברים על סדר גודל של כ-45 מיליון שקל סיוע לרשויות המקומיות החלשות.

א' דיין;

זה יבוצע בסופו של דבר?
די קפאה
זה יבוצע. הענין הוא עכשיו בשלבי ביצוע.

נקודה נוספת השובה מאד - על דעת כולם, גם על דעת משרד האוצר וגם על דעת

משרד הפנים, שיעור השחיקה שאמור להינתן בתקציבי הרשויות המקומיות לשנת 1990

בסעיף השכר איננו מדביק את ההתייקרות האמיתית. הענין נדון גם בוועדת הכספים של

הכנסת.

הנקודה החשובה ביותר נוגעת לבעיית הקליטה. הרשויות המקומיות מהוות גורם

חשוב, ויש אומרים שהדומיננטי ביותר, בקליטת העליה. בנושא זה יש פערים גדולים

מאד. אתמול ישבנו עם אנשי נצרת-עלית, שהצביעו על גידול במספר העולים שהגיעו

לנצרת-עלית במהלך השנה הזו של כ-% 20, עם תחזית למספר יותר גדול של עולים

שיגיעו בשנה הבאה. כאשר התחלנו לנתח את הגידול בהוצאות התברר לנו שאין אפשרות

להיענות לכל הדרישות. (אי דיין; והעולים אינם משלמים ארנונה. חשוב לחדגיש

זאת.) נכון.
י י הורביץ
אם יש רשות מקומית הראויה לברכה, הרי זוהי נצרת-עלית שעושה עבודה יפה מאד

בתחום של קליטת העליה.
די קפאה
העולים החדשים נכנסו בעיקר לאותן דירות ריקות, ולא משנה למי הן שייכות,

אם לחברות ממשלתיות או לעמידר או לסקטור הפרטי, שעבורן שולמה ארנונה לרשויות

המקומיות עד היום. ברגע שעולה חדש נכנס לדירה, הוא פטור מתשלום ארנונה לפרק

זמן מוגדר. כלומר, הרשויות המקומיות ספגו הפסד נוסף, שמוערך לפי אומדן זהיר

בעוד כ-30 מיליון שקל.

מנינו כאן שורה של דברים שמצביעים על בעיות קשות בתקציבי הרשויות

המקומיות מצד אחד, ומצד שני על עדכון אלמנטרי של הארנונה, שאיננו עונה על

השחיקות.
הי וייר אי שוחט
אני מבין שמשרד הפנים שותף להצעה שהעדכון ייעשה לפי חישובי המדד מינואר

עד ינואר.

רשות הדיבור למר מאיר ניצן, ראש העיר ראשון לציון, שמייצג כאן את מרכז

השלטון המקומי.



מי ניצן;

אני מבקש להתייחס לדברים שנאמרו פה וכן להצעת החוק על סעיפיה השונים.

בעקרון הרשויות המקומיות וכן מרכז השלטון המקומי שואפים לאיזון תקציבי.

האיזון התקציב צריך לאפשר לכל רשות מקומית לתפקד באותה רמה כפי שהיא תפקדה

בשנה החולפת. העליה ההמונית, שהיא מבורכת, מטילה עלינו נטל כבד. בראשון לציון

בלבד קלטנו למעלה מ-12 אלף עולים בשנת 1990. בחודש דצמבר בלבד קלטנו 634

משפחות, החודש אנחנו אמורים לקלוט 900 משפחות. 3,000 קרוונים עומדים להקים

בתחומי העיר ראשון לציון בתוספת מחנות ומספר בסיסים שיתפנו בצריפין, שגם הם

יהיו סמוכים על שולחנה של העיריה.

אנחנו עושים את מלאכת הקליטה באהבה, ולפעמים אפילו ללא התחשבנות. צר לל

שיחסה של ממשלת ישראל איננו כזה. כי להעלות כיום את מס המעסיקים המוטל על

הרשויות המקומיות בשיעור של ,/'50, זה מעיד על חוסר התחשבות במצבנו ובמה שמוטל
עלינו לעשות בימים אלה. (אי דיין
זה עוד לא עבר.) אבל זה יעבור. גם העלאת

המע"מ בשיעור של 2% מגדילה את ההוצאות שלנו.

כל מיסוי על הרשויות המקומיות הוא מותר. אבל כאשר רשות מקומיות מחפשת

דרכים איך לאזן את תקציבה, מחפשים אולי יש חריגות.

אני מאמין שבעקרון לא צריך להעלות את הארנונה לשום סקטור. אבל יחד עם זה

צריך לאפשר לרשות המקומית לתפקד בצורה חופשית ולא לכבול את ידיה על ידי נוהלים

מיותרים שאין להם שום משמעות לגביכם אבל הם משפיעים על תפקודה של הרשות

המקומית.

אתן דוגמה. אם אזור מסוים היה בבחינת שכונה בשלבי בניה, והמסים שם היו

נמוכים. והנה במשך השנה נסתיימה שם הבניה ונגמר הפיתוח. מדוע לא נשווה את

הארנונה המוטלת על התושבים הגרים באותה שכונה לארנונה המוטלת על התושבים

בשכונה אחרת? אין שום סיבה בעולם שלא נעשה השוואה כזו. ואינני מדבר על תעשיה

אלא דווקא על מגורים. בשנה הקודמת לא היו שם כבישים, לא היה ביוב. השנה כל זה

קיים. אני צריך להמתין עשרה חדשים עד שהתושבים יגלו רצון טוב לשלם ארנונה? אני
עומד מול התושב ואומר לו
אני עכשיו מספק לך שירותים אחרים. אתה צריך לשלם

ארנונה. מדוע לא? מה שמוצע אין בו שום הגיון לא מבחינת השלטון ולא מבחינת

הניהול.
אי כייץ-עוז
זוהי דוגמה יחידה שאזור משנה את פניו?
מי ניצן
זוהי דוגמה של רה-אזור. הרשות המקומית לא עושה זאת באהבה, במיוחד שמדובר

על מגורים.

הי וייר אי שוחט;

דרך זה אתה יכול להעביר את הכל.
מ' ניצן
אתה לא יכול להעביר כך את הכל. זה לא נכון. כאשר אתה עושה רה-אזור, אתה

משווה את מי שגר שם לתושב אחר שגר באזור דומה. אתה מעלה את הארנונה לרמה

המקובלת בישוב. לא צריך לאפשר לרשות חופש מוהלט בנושא הזה, אבל גם לא צריך

להטיל עליה הגבלות מיותרות.



לדעתי, לא צריך להעלות את הארנונה מעבר לעליה של המדד. אין גם ממי לקהת.

אחוז הגביה יורד משנה לשנה. מהעולים ההדשים אינך גובה ארנונה ואתה חייב לספק

להם שירותים. זה מטיל על הרשות נטל נוסף.

הי אורון;

כאשר אתה אומר שאחו ז הגביה יורד, אתה מתכוון לאחוז מהשומות, שנה לעומת

שנה?

קי דניס;

אתן לכם שני נתונים. התהליך שמתרחש משנת 1987 משקף רמת תעריפים יחסית

גבוהה שהוקפאה, ומאותו רגע מצב סוציו-אקונומי של אוכלוסיה שלא מאפשר גביה. אם

הגביה בפועל בשנת 1987 היתה בממוצע ארצי % 70 מהשומות, כבר ב-1988 היא הגיעה

בממוצע ל-% 64. הנתונים הראשונים שיש לנו על דוייהות כספיים של 1989 מראים שיש

ירידה ל-% 60 בהרבה מקומות, והממוצע הארצי יהיה בסביבות % 60-61.
הי אורון
בכמה כסף מתבטאת הירידה הזו בגביה?

היו"ר א' שוחט;

אם הגביה הריאלית היא 2 מיליארד שקל, והיא מגיעה ל-% 60 בממוצע, הרי שמאה

אחוזים זה אומר עוד 700 מיליון שקל.

קי דניס;

זה כולל הנחות וזכאויות למיניהן.

חי אורון;

כמה ארנונה גבו ב-1989, וכמה ב-1988?

קי דניס;

הסכום שנקב בו היושב-ראש הוא מספר נכון - 2 מיליארד שקל. סכום זה לא

השתנה ריאלית.

גי גדות;

אתה יכול לתת נתונים לפי חתך סוצי ו-אקונומי.

היו"ר א' שוחט;

זה לא קיים בבסיס הנתונים. את הארנונה גובים על פי שטה ולא לפי חתך

סוציו-אקונומי.

מי ניצן;

יש נושא נוסף שיכול להיות שלא שייך רק לוועדת הכספים, אבל הוא שייך

לקליטת העליה ולמחסור ההולך ומסתמן בדיור למגורים. דירות רבות מנוצלות שלא

לצרכי מגורים אלא למשרדים, עסקים וכדומה. ואני מדבר על עשרות אלפים של דירות

כאלה במדינת ישראל. לדעתי, צריך לאפשר לרשויות המקומיות, גם בתוקף של חקיקה

ראשית, לגבות כפל מס על דירות שאינן משמשות לי יעודן, ושזו לא תהיה הוצאה מוכרת

לצרכי מס, וזאת כדי לעודד פינוי של משרדים ועסקים מדירות אלה והעמדתן לצרכי

מגורים.



אני יודע שכאשר אני מציע את ההצעה הזו אני פוגע בהכנסות של הרשויות

המקומיות, כי בסופו שלדבר המשרדים והעסקים יעברו לאזורי תעשיה ולמקומות

אחרים, שם הם צריכים להימצא. אבל לדעתי המשימה החשובה במעלה היא לפנות את

הדירות האלה עבור מגורים של העולים החדשים. אני מדבר על למעלה מ-900 דירות

בראשון לציון.
גי גל
מה מונע בעדך לפנות את הדירות האלה היום?
מי ניצן
זה כרוך במשפטים ארוכים ומסובכים. (היו"ר אי שוהט
אתה יכול לפעול לפי

חוק התכנון והבניה.) לפי חוק התכנון והבניה אני מנהל משפטים במשך ארבע, חמש

ועשר שנים. אתה רוצה לפתור את בעיות הדיור של העולים שמגיעים אלינו, או לפתור

בעיה חוקית? לדעתי, אם היו מאפשרים לרשויות המקומיות לגבות כפל ארנונה בשל

שינוי הייעוד, זה היה מסייע רבות לפתרון הבעיות של קליטת העליה.
י י הורביץ
אם אנחנו רוצים לקבל את הצעתך, מהי הטכניקה? מהם האמצעים שאנחנו יכולים

לנקוט בהם?
מי ניצן
אני לא חייב להיות מעורב ישירות בענין. לכם יש אפשרות לאשר כפל ארנונה

בשל ניצול או שימוש בדירה שלא לפי ייעודה. אפשרות שניה לקבוע בחקיקה שכל

ההוצאה הזו לא תהיה מוכרת לצרכי מס. היום גם שכר הדירה וגם הארנונה הם בגדר

הוצאה מוכרת לצרכי מס. אל תאשרו זאת כהוצאה מוכרת. תחייבו דייר שהפך דירת

מגורים למשרד, לשלם את מלוא המס לאוצר המדינה. ואז לא יהיה כדאי לו להישאר

בדירה והוא יפנה אותה ויעבור לאזור אחר.
קי דניס
יש שטחי מסחר ובניני משרדים פנויים.
הי ו"ר א' שוחט
כאשר אתה פותח משרד בדירת מגורים, רשאית הרשות המקומית לגבות ארנונה לפי

התעריף של משרדים ולא של מגורים. מציע מר ניצן שמי שמנהל משרד בדירת מגורים

ישלם כפל ארנונה המוטלת על משרדים. מה שאני הצעתי שלא לאשר שימוש חריג בדירות

מגורים, וזאת מכוח חוק התכנון והבניה.
מי ניצן
אני מנהל מאבקים נגד אנשים שפותחים משרדים בדירות, ושום דבר לא עוזר.
אי דיין
השר שרון תומך בהצעה ללכת לחקיקה בנושא הזה.
קי דניס
סעיף 13 דן בנושא של תשתיות קוויות. ההתייחסות שלנו היא בעקרון נגד הפטור

הסוחף שניתן לכך בהצעת החוק, ואנחנו גם מסבירים את הסיבה להתנגדות שלנו.



מ' ניצן;

אני רוצה להציג עמדה קיצונית אחרת. אני בהחלט מוכן לקבל את ההצעה הזו

בתנאי שלא יחייבו את הרשות המקומית בשום הוצאה. ואתן דוגמאות מחברות

מונופוליסטיות כמו חברת החשמל, ובעיקר חברת בזק, ולא מקורות, כי הבעיות

האמיתיות הן עם בזק ועם הברת החשמל. חברת החשמל מציבה עמודים שלא לפי תכנית

בנין ערים. אתה יכול להוציא בלי סוף צווים להפסקת עבודה, ושום דבר לא יעזור

לך, כי הן מגישות תכניות בקנה מידה של 1:2,500, שאתה לא יכול לזהות בהן מהו

המרחק לקצה המדרכה. כך חוסמים מדרכה. אחר כך, כאשר אתה מבקש מהם להזיז את
העמודים, הם דורשים תשלום. אתה שומע טענות בנוסח הבא
אני הנחתי קו לפני עשר

שנים. עכשיו צריך לפתח שכונה. אתה רוצה שאזיז את הקו, שלם לי מיליון דולר כדי

שאזיז את הקו. לא יתכן שחברה מונופוליטית לא משלמת שום דבר, וכאשר היא נדרשת

למלא את תפקידה, היא מחייבת את הרשות המקומית בעלויות.

אותו דבר חברת בזק. היא מקימה תאים. אני צריך להרחיב כביש. ואנשי בזק
טוענים לעומתי
עקרונית התא צריך להימצא רק על המדרכה. אתה מבקש להזיז את התא,

נא לשלם 35 עד 55 אלף שקל. חברת בזק מחייבת אותך בסכום הזה, ואתה עומד חסר

אונים. אינך יכול אפילו לפעול בהסתמך על החוק שמחייב הסרת מכשול מדרך. לא יתכן

שחברה מונופוליסטית לא תשלם ארנונה, ויחד עם זה תחייב את הרשות המקומית

בהוצאות.
אי כ"ץ-עוז
אתה צודק אם אותה הברה הקימה את המתקנים בניגוד לתכנית המיתאר העירונית.

אבל אם הוא ביצע את העבודה בהתאם לתכנית המיתאר, ובשלב יותר מאוחר הרשות משנה

את התכנית, אין לה זכות לתבוע מהחברה להעתיק את המתקנים בלי לפצותה על כך.
מי ניצן
החברה אף פעם לא מבצעת את העבודות לפי הקריטריונים שקובעת הרשות המקומית.

כדי לעקוף את ההנחיות שלנו, מביאים רק תכניות של 1:2,500. זוהי עובדה.

אני טוען שכל עמוד שלא נמצא במקום הנכון ומהווה מטרד לציבור, מחייב את

החברה להעתיקו למקום אחר.
הי ו"ר אי שוחט
השאלה של כ"ץ-עוז היתה שונה לחלוטין. לטענתו, אם הרשות המקומית אישרה

תכנית, וכעבור פרק זמן מסוים היא משנה אותה, והשינוי הזה מחייב להעתיק קווים

או עמודים, החברה לא צריכה לשאת בהוצאה הכרוכה בכך. אני חושב שאין לקשור בין

שני הדברים האלה, כי הם אינם קשורים חאחד בשני.
מי ניצן
כל הזזה וכל הרחבה, שהן בהתאם לתכנית מיתאר, חייבות להיעשות על חשבונם.

שנית, כל תחנות הטרנספורמציה שתוקמנה, יהיו על חשבון חברת החשמל ולא על חשבון

הרשות המקומית.
קי דניס
הסיפור הוא לא שחור-לבן. אני חייב לציין שהנושא הזה התעורר בעקבות העובדה

שמספר רשויות בעיקר אזוריות הטילו ארנונה שהיא בהחלט מוגזמת על קווי חשמל

ומים. כתוצאה מכך התעוררה כל הסוגיה הזו. גורמים אלה, שבעבר לא הטילו עליהם

ארנונה למרות שהחוק אפשר להטיל עליהם ארנונה, מצאו עצמם חייבים בתשלום ארנונה.



.p

אגב, המצב החוקי היום מאפשר לרשות המקומית להטיל ארנונה על תשתיות

קוויות. ההנחיות שגם מרכז השלטון המקומי וגם משרד הפנים הוציאו לרשויות

המקומיות בתהום הזה אומרות שיש להטיל את החובה הזו רק באותם מקומות שבהם באמת

יש הפרעה ומטרד, ולא בשיעורים שאינם סבירים.

מר ניצן כבר הסביר מדוע חשוב להטיל מס על תשתיות מהסוג הזה. בדרך כלל

מדובר בחברות ציבוריות שמתנהלות בצורה עסקית, חלק מהן מביא בחשבון ללא כל ספק

את העלויות האלה ומגלגל אותן הלאה. אין סיבה בעולם שבשיקולים להנחת הקו לא

יובא בחשבון המחיר הזין.
י י הץרביץ
הדוגמה שנתן מר ניצן היא הגיונית. נגרם לו נזק. הוא רוצה פיצוי על הנזק.

איזה נזק נגרם כאשר מעבירים קו חשמל בשדה?

קי דניס;

אני לא מתייחס למקרים קיצוניים שמחייבים גם לשנות את ההוק. מה אני בא

להציע? אני הושב שהמסגרת כפי שהיא כתובה היום היא סוחפת מדי. היא תגרום נזקים

כספיים לרשויות המקומיות. אני מציע שהנוסח של הסעיף הזה, על המשמעויות

הכלכליות שלו, ייבחן מחדש יחד עם השלטון המקומי.
הי ו"ר אי שוחט
תציעו אתם ביוזמתכם נוסח שנראה לכם.

נשמע עכשיו את מר אורי מנשה, יושב ראש הוועד הפועל של התאחדות התעשיינים.

בבקשה.

אי מנשה;

אני מבקש להציג את עמדת התעשיה בסוגיה של הארנונות. אומר מייד שאני מכיר

בבעיות שיש לרשויות המקומיות בכל הקשור בניהול המשקים שלהם, ושמענו היום שורה

ארוכה של בעיות. אבל השאלה היא איך לפתור את הבעיה המרכזית שעומדת היום בפני

כולנו - ותסלחו אם אדבר בפניכם ציונות, ואני אומר את הדברים בכל פורום שבו אני

מופיע - את הבעיה של התעסוקה.

היום כל נושא שעולה על שולחנה של הכנסת ושל הממשלה צריך להיבחן מזווית
ראיה אחת
האם הוא תורם ליצירת מקומות עבודה נוספים בשנה הבאה, בשנתיים הבאות,

ואם כן - יש לפעול בכיוון הזה. אם הוא לא תורם ליצירת מקומות עבודה נוטפים,

צריך לדחות אותו ולא לטפל בו עכשיו. זוהי הסוגיה המרכזית שבה צריכים כולנו

להתרכז בימים האלה.

המגזר הי יצרני, שבמרכזו התעשיה, והוא כולל את החקלאות ואת המלונאות,

המגזר הייצרני נדרש היום על ידי כל קובעי המדיניות ליצור, ומהר, מקומות

תעסוקה. בחדשים האחרונים הוגשו לכנסת ואושרו לא מעט חוקים שמטרתם לעודד את

התעשיה להתרחב ולהשקיע כדי ליצור מקומות עבודה נוספים. כך אושרו ערבויות מדינה

ותמריצים שונים אחרים כמו פחת מואץ, או הקמת קרנות, הכל כדל להגדיל את ההשקעות

במשק וליצור מקומות עבודה.



והנה בא החוק שלפנינו, שכולל פרק על הארנונות - ואני מדבר על הארנונות

המוטלות על התעשיה. שש שנים אני מטפל בבעיה הזו, וכל שנה אני מופיע בפני

הוועדה הזו. הארנונות שהוטלו על התעשיה מאז 1983 היו מופרזות. היינו עדים

להשתוללות של רשויות מקומיות בנושא הזה, בהלק מהן השתלוללות פראית. הושם איזה

מחסום להשתוללות הזו על ידי חקיקה משנת 1986 או 1987 אבל "הגיבנת" הזו של

הארנונות על התעשיה שרירה וקיימת. והיום מציעים בחוק הזה למעשה לשמר ריאלית את

"הגיבנת" הזו, ובדלת האחורית להוציא מהתעשיה את מה שמנסים לתת לה בדרך הראשית

על מנת ליצור מקומות עבודה.

אם ימשיכו להטיל על התעשיה ארנונות ברמה הנוכחית, קרי שימור האינפלציה,

המשמעות של הצעד הזה תהיה שלא יהיו השקעות נוספות בתעשיה, לא יתווספו מקומות

עבודה, ואנחנו נקח את הכסף המיועד לצמיחה ונעביר אותו לרשויות המקומיות. נכון,

לרשויות המקומיות יש בעיות, אבל המגזר הי יצרני, והתעשיה בכלל זה, אינם הכתובת

לפתרון הבעיות של הרשויות המקומיות בשנה הזו.
גי גל
מהי הפרוצידורה של ערעור על גובה השומה של הארנונה?
אי מנשה
אין ערעור. שלוש פעמים עתרנו לבג"ץ בנושא הזה ולא נענינו. משרד האוצר

בורח מהעני ן, כי זה לא נוח לו, כי זוהי בעיה תקציבית. משרד הפנים שמופקד על

הרשויות המקומיות, גם הוא בורח מהענין. המגזר התעשייתי חשוף לחלוטין מבחינה

זו, כי אין לו כתובת למי לפנות.

לפני שנה הופיע בוועדה שר הפנים, ולפי דרישתכם התחייב להקים ועדה ציבורית

ולהטיל עליה לבדוק מחדש את כל הנושא של המיסוי העירוני, כי גם על דעת השלטון

המקומי הנושא של המיסוי העירוני מחייב חשיבה מחדש. בתחילת השנה הוקמה ועדה

בראשותו של ויקטור מדינה. אבל שר הפנים, בכתב המינוי של הוועדה, עשה פלסתר

מההתחייבות שלו כלפי ועדת הכספים. הוא קבע בכתב המינוי שסמכותה של הוועדה לדון

אך ורק בארנונות המוטלות על המגזר העסקי ולא בארנונות על המגורים או על

השירותים. והוא הוסיף הנחיה לוועדה, שסך כל התקבולים מהארנונות של המגזר

העסקי לא יפחת כתוצאה מההמלצות שלה. כלומר, הוא מציע לסקטורים השונים במגזר

העסקי לחלק ביניהם את הנטל. המלונאים יריבו עם התעשיינים, עם הבנקים, עם

המסחר. והוועדה לא תגע בארנונה למגורים, שזה נושא פוליטי כמובן, ולא תגע

בארנונה על שירותים.

הוועדה התכנסה לישיבה פעם אחת ויחידה ודנה בה על ענייני נוהל. מאז חודש

יולי לא התקיימה שום ישיבה של הוועדה.

אינני רוצה להלאות אתכם בפרטים. הגשנו לכם חומר בכתב על העמדה של התאחדות

התעשיינים בנושא של המיסוי העירוני המוטל על התעשיה, עם טבלאות ונתונים. דבר
אחד ברור
גם בשנה שעברה היו רשויות מקומיות שהעלו את הארנונות על התעשיה מעבר

למותר. חלק מהן נתבקשו להחזיר כספים. בחלק מהמקרים תוגשו משפטים נגד רשויות

מקומיות. היו רשויות מקומיות שעשו מה שאמר היושב ראש, והטילו ארנונה בשיעור

יותר גבוה על משרדים שנמצאים במסגרת של מפעל תעשייתי, או על חדרי אוכל במפעלים

כאילו היו אלה מסעדות.

רשות מקומית גובה גם כל מיני אגרות והיטלים כמו אגרות ביוב, ניקוז,

תיעול, כבישים וכדומה, לא תמיד כדי לכסות עלויות של פרוייקט ספציפי. הרשויות

העלו את האגרות וההיטלים האלה ריאלית בעשרות אחוזים.



מאז 1983 הועלו הארנונות על התעשיה ריאלית, מעבר לאינפלציה, ב-132%

בממוצע ארצי. הטבלאות והנתונים מופלעים בהוברת שהגשנו לכם.

אני חייב לומר שרוב הרשויות המקומיות הן שקולות ומתחשבות בתעשיה שמספקת

תעסוקה לתושבים. כרמיאל גבתה מהתעשיה ארנונה בסכום של 9-10 שקל למ"ר, בעוד

שעיריית לוד גובה 60 שקל למ"ר. אני משלם ארנונה שנתית בסכום של 1.7 מיליון שקל

עבור מפעל אחד בלוד.

אני רוצה להיות מעשי ולדבר על השנה העומדת בפתה, שנת 1991. אנחנו חייבים

כולנו להפש דרכים איך ליצור מקומות עבודה. תנו לתעשיה את הכלים לכך, או לפחות

אל תחסמו את דרכה - והארנונה המוטלת על התעשיה היא אחד המחסומים לכך.

הדרישה המקורית שלנו היתה להקפיא נומינלית את הארנונות שהוטלו על התעשיה

בשנה שעברה. אני יודע שלדרישה הזו אין הרבה סיכויים להתקבל. הצעת החוק מדברת

על העלאה של הארנונה בשיעור עליית המדד, כלומר העלאה של 19%. אני מבין שאין

כוונה להעלות את הארנונה על התעשיה מעבר לאותם 19%. אותם 19% משקפים את עליית

המדד, שכולל בתוכו את החלק הארי של ההתייקרויות של מגורים וכדומה, שאין בינם

לבין הפעילות התעשייתית ולא כלום. מדד התשומות של המחירים הסיטונאים, שמשקף את

העלאות המחירים בתעשיה בשנה שעברה, עלה ב-12.6%. התעשיה לא העלתה את המחירים

מעבר לאותו שיעור של 12.6%.

אני מציע לאפשר לרשויות המקומיות להעלות את הארנונה לתעשיה עד לתקרה של

12.6% במקום עד 19%, כפי שמוצע בהצעת החוק. ובכל מקרה יהיה חסם עליון - לא

תוטל ארנונה על תעשיה מעבר ל-37 שקל למ"ר במבנה תעשייתי. כיום הממוצע הארצי

בתעשיה הוא 27 שקל למ"ר. אנחנו מציעים גבול עליון של 37 שקל למ"ר. להצעה זו יש

משמעות לגבי 10 או 12 רשויות מקומיות בלבד מתוך ה-200, שבחלקן תהיה הקפאה של

הארנונה, או אפילו ירידה מסוימת כדי ליישר את הקו. אלה הן רשויות שבהן היתה

חשתוללות, ואם נאפשר להן להעלות את הארנונה בשיעור עליית המדד, ננציח את המצב

שהיה בעבר. לכן חשוב לקקבוע חסם עליון של 37 שקל למ"ר, ואם יציעו להגדיל את

הסכום ל-38 שקל או 39 שקל למ"ר, לא תהיה בעיה.
היו"ר אי שוחט
יש לי שאלה שאולי נציגי משרד הפנים יוכלו להשיב עליה. מהו המרכיב של
הארנונה לתעשיה בסך הכל הארנונה? (אי מנשה
בערך 350 מיליון שקל.)

כלומר, כ-15%.
אי מנשה
הממשלה במסגרת דיוניה על המדיניות הכלכלית לפני כחדשיים או שלושה חדשים

קיבלה החלטה להפחית את הארנונה על התעשיה, ועל התעשיה בלבד, ב-50 מיליון שקל

עוד בשנת התקציב הנוכהית, אמנם לא במסגרת התקציב. כלומר, שהכיסוי לכך יבוא

אולי מהרשויות המקומיות. אני מדבר על הכרה בעובדה שיש להפחית את הארנונה

לתעשיה אפילו השנה. הארנונה לתעשיה השנה לא הופחתה. אז לפחות בשנה הבאה חשוב

שהמגמה הזו תבוא לכלל ביטוי.

בשנה שעברה היתה דיפרנציאציה בין העלאה של הארנונה הכללית בשיעור של

20.6% לבין העלאת הארנונה לתעשיה בשיעור של 16.5% או 17.5%, לפי הענין, כלומר

הפרש של קרוב לארבעה אחוזים. אנחנו מבקשים להמשיך בדיפרנציאציה הזו גם בשנה

הבאה, כלומר לקיים את הפער בין 19% ל-12.6%, ובלבד שיישמר החסם העליון במונחים

אבסולוטיים.
גי גדות
אולי אפשר לקבל הסבר כיצד קרה שבאזור התעשיה של אריאל, באזור ברקן, העלו

את הארנונה ב-321%. (י' בליזובסקי; משנת 1983.)

היו"ר אי שוהט;

השומה שם היא נמוכה מאד.

שי שטרית;

בבית שמש ההעלאה היא בשיעור של 510%.

י י בליזובסקי;

רשויות מקומיות, על מנת למשוך אליהן תעשיינים, מתחילות בשיעורים נמוכים

מאד, או במתן פטור מארנונה במשך חמש השנים הראשונות.
היו"ר אי שוחט
נשמע עכשיו את נציגת הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות, גבי נוזהת קצב. בבקשה.
גב' נ' קצב
אני מעלה את הנושא מההיבטים הצרכניים. ואמנם הגבנו על האישורים שניתנו

השנה להעלאות הריגות של הארנונה ברשויות המקומיות השונות.

אני מבקשת לחלק את הנושא בין הממשלה, ובעיקר משרד האוצר, לבין הרשויות

המקומיות. אני יודעת לאיזו מצוקה נקלעו רשויות מקומיות רבות, ולכן אני מאשימה

את האוצר שכל יום מטיל נטל נוסף על הצרכנים, כאילו היה זה בור ללא תחתית. היום

העלו את מס ערך מוסף ב-2%. אינני רוצה להיכנס לנושא הסובסידיות. זהו נושא רגיש

שיש המתייחסים אליו בשלילה ויש המתייחסים אליו בחיוב. אנחנו מסכמים עכשיו את

התיייקרויות שחלו במשק במשך שנת 1990. כל הכבוד ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה

ולנתונים שהיא מספקת לנו על המדד, אבל מי שיוצא לשווקים חש על בשרו את

ההתייקרויות של המוצרים השונים שהיו במשך השנה, שהם מעל ומעבר לנתונים

המתפרסמים.

במשך ארבע השנים מ-1985 עד 1989 הארנונות למגורים עלו ריאלית ב-41%. ועדת

הכספים היטיבה לעשות כאשר קבעה שהארנונה תעלה עד לשיעור של עליית המדד. אבל

מסתבר ש-43 רשויות מקומיות מתוך 200 קיבלו אישורים של משרד הפנים להעלות את

הארנונה מעבר לעליית המדד, מה שנקרא העלאות חריגות. לתומי חשבתי שאם נקבע כלל

להעלאת הארנונה, הרי במשך השנה יהיו אולי שתים או שלוש רשויות מקומיות שיחרגו

מהכלל הזה. אבל מתברר שמדובר ב-43 רשויות מקומיות, שקיבלו אישור להעלאות

חריגות והעלו את הארנונות בשיעורים גבוהים.

כולנו צרכנים, גם אתם חברי הוועדה. ולא יתכן להטיל על הצרכנים גזירות שלא

ניתן לעמוד בהן. והענין לא נגמר. כי אם משאירים פתח לחריגות, זה אומר שכל רשות

מקומית תפנה ותבקש אישור להעלאה חריגה, ורשות מקומית שלא פנתה עד עכשיו, תפנה

בעוד כמה זמן.
יאיר לוי
כל העלאה חריגה של הארנונה טעונה אישור של שני השרים, שר האוצר ושר

הפנים. לא ועדת הכספים מאשרת חריגות.



גב' נ' קצב;

נכון, אבל כל אישור על חריגה מובא לידיעת ועדת הכספים, ולא שמעתי שחברי

ועדת הכספים הגיבו על העלאות חריגות של שיעורי הארנונה או ערערו עליהן. לכן גם

ועדת הכספים, שקבעה כללים להעלאת הארנונה, היא עצמה הופכת את הקערה על פיה.

תסלחו לי על הביקורת, אבל תפקידי להציג את הנושא כפי שאני מבינה אותו.

לכן אחת הדרישות שלנו היא, שהחריגות לא יובאו לידיעת ועדת הכספים אלא

יהיו טעונות אישור של ועדת הכספים. ואז נוכל לשמוע את דעתכם על החריגות ולדעת

אם אתם מנהלים מאבק נגדן. אני סבורה שגם אתם אינכם יכולים להסתפק בהודעה

לוועדה, שמכניסים אותה לתיקים ולא תמיד מתייחסים אליה. מה שאין כן אישור של

הוועדה, שמחייב דיון והחלטה. אישור הוועדה גם יבטיח בקרה על משרד האוצר.

יש רשויות מקומיות שלא גבו את הארנונה שאושרה להם, כי ההיתרים להעלאה

חריגה הגיעו אליהן באיחור רב, כעבור שמונה חדשים ויותר, ועכשיו הן גובות את

הארנונה באורח רטרואקטיבי. לא ברור מדוע לקח לכם כל כך הרבה יזמן כדי לאשר את

החריגות האלה.
יאיר לוי
אולי המשרדים היו צריכים לבדוק כל בקשה יותר לעומק לפי שהגיעו לכלל החלטה

לאשר העלאה חריגה של הארנונה.
גב' נ' קצב
הכל תלוי בסדר העדיפויות של המשרד, ואיזו עדיפות הוא נותן לטיפולו בנושא

הזה.

אני סבורה שאין כל סיבה לאשר חריגות לאחר שוועדת הכספים קבעה את הכלל.

לכן אנחנו מציעים לבטל את ענין החריגות. ההצעה שלנו אומרת שרשות מקומית רשאית

להעלות את הארנונה עד לתקרה של עליית המדד. במידה ומשאירים פתח להריגות, אנחנו

מציעים שכל האישורים האלה יובאו לאישור ועדת הכספים, לא לידיעתה.

לאחר שוועדת הכספים החליטה שניתן להעלות ארנונה בשיעור של עליית המדד,

התברר לנו לפי הסקרים שעשינו שחלק מהרשויות הקפידו לשמור על ההחלטה, וחלק העלו

את הארנונה מעבר לשיעור עליית המדד. לאותן רשויות מקומיות שחרגו מההחלטה של

ועדת הכספים כתבנו מכתבים והעמדנו אותן על חומרת המעשה שלהן. בין הרשויות

האלה היתה גם עיריית ירושלים, שהחזירה כספים לתושבים. כנראה שכאשר עושים סדר

בענינים, בדרך כלל הרשויות המקומיות הן ממושמעות. כי רק מספר קטן של רשויות

חרג מהכלל שנקבע. עכשיו משנפתח הפתה לחריגות, משרדי הפנים והאוצר נתנו אישורים

לחריגות בסיטונות. לכן אנחנו מציעים לסגור את הפירצה הזו כדי למנוע חריגות.

בסיכום, העלאה של ארנונה עד לתקרה של עליית המדד, בהנחה שיהיו רשויות

מקומיות שיעלו את האחרונה בפחות מזה. ביטול החריגות, ובכל מקרה אישור של ועדת

הכספים לחריגות. כן אנחנו מבקשים שוועדת הכספים תגביר את הפיקוח ואת הבקרה

בנושא של הארנונות. אנחנו רואים אתכם כנציגים שלנו. אנחנו פונים אליכם בענינים

שלנו. אני מבקשת שתזכרו שכולכם גם צרכנים.
היו"ר א' שוחט
מר משה עמיר, נציג התאחדות המלונות בישראל. בבקשה.



מ' עמיר;

אני רוצה לבקש בקשה יוצאת דופן. אני מבקש שוועדת הכספים תמליץ על חקיקה

יוצאת דופן השנה במסגרת חוק הארנונה. אני מתיייוס לסעיף 12(א) לרווק ומציע שהוא
ינוסח כדלקמן
שיעור הארנונה על מלונות יוגבל בשנת 1991 לשיעור מירבי של 50% מהארנונה

שהוטלה עליהם בשנת 1990, בתוספת הצמדה עליה תחליט ועדת הכספים של הכנסת לגבי

כלל המשק הי יצרני.

ההצעה הזו אומרת שאם מלון בתל-אביב שילם בשנה שעברה 500 אלף שקל, הוא

ישלם השנה 250 אלף שקל בתוספת ההצמדה שיוחלט עליה בוועדה, אם זו תהיה הצמדה של

12.6%, כפי שהציעו התעשיינים, או שיעור אחר שייקבע לגבי המגזר הייצרני.

אני רוצה לנמק את הצעתי בשני מישורים: המישור הראשון נוגע למצבה החמור של

התיירות, אני יודע שכולכם ערים למצב הזה. התיירות מפרנסת היום 70 אלף משפחות,

והיא מבוססת בעיקרה על המלונאות. מתוך 70 אלף המשפחות היא מפרנסת 23 אלף

עובדים בימי שיא ו-18 אלף בימי שפל במלונאות.

עד היום פוטרו 8,000 עובדים, והתהליך הזה יימשך במשך שנת 1991, אלא אם כן

יימצא איזה פתרון למצב. הירידה במספר התיירים הנכנסים בחדשים נובמבר ודצמבר

מוערכת בסביבות 60-65 אלף. הירידה בלינות ב-70%. מלונות סגרו קומות. 30 מלונות

שיש בהם קרוב ל-2,000 חדר, הפסיקו לפעול כמלונות והם חותמים חוזים עם חברת

עמידר.

ההפסד התפעולי של המלונאות במשך חצי שנה מחודש אוקטובר עד מרס - ואני

מוסר לכם נתונים המקובלים על משרד התיירות וגם על אגף התקציבים באוצר - מגיע

ל-40 מיליון דולר. כאשר אני מדבר על הפסד תפעולי אינני מביא בחשבון את הרווח

שיכול היה להיות השנה. אני מדבר על הפסד תפעולי פרופר, ללא פחת וללא מימון.

עליכם לחביא בחשבון שהוצאות המימון במלונאות הן גבוהות מאד, בערך 2.5%. אין

לנו סיכוי להרים את התיירות בשנת 1991.
היו"ר אי שוחט
מה עשו הרשויות המקומיות השנה בהתחשב במצב המלונאות?
מי עמיר
מה עשו הרשויות המקומיות? אני מרגיש עצמי היום כאסקופה נדרסת שרץ מלשכה

ללשכה של ראש עיר ומתחנן על נפשי. ראש העיר הרצליה, אלי לנדאו, אמר: אתם

פטורים מארנונה.
חי קונביץ
בהרצליה עומדים להחליט, וההחלטה טרם נתקבלה, לחייב את המלונאות בשליש מן

הארנונה, ולא לתת פטור מלא.
מי עמיר
סליחה, בהרצליה החליטו על 42%. לחדשים נובמבר, דצמבר, ינואר, פברואר

ומרס, המלונאים לא ישלמו ארנונה, ואני ערב על כך.

בירושלים דובר על 40% או 50%, ואין עדיין הסדר. בטבריה בינתיים לא

משלמים.



פי עמיר;

אתה מציע לפטור מארנונה גם את אלה שהשכירו את בתי המלון לעולים?

מי עמיר;

ההסדרים בין המלונות לעמידר אינם ברורים לי, ואינני יודע מה יקרה שם.

היום יש לי פגישה עם סנפירי ואז אדע יותר פרטים.

אני אומר שהבעיה הזו צריכה להיפתר בראיה ממלכתית. כלומר, שהכנסת תחליט

שבשנה הבאה המלונאות תשלם 50% מהארנונה של השנה. תחליטו מה שתהליטו, פשוט לא

ישלמו. אין כסף. היום אשב עם אנשי הברת ההשמל כדי להגיע אתם להסדר שלא ינתקו

את החשמל למלונות.

זהו המצב של התיירות כיום. הוא הרבה יותר חמור מכפי שאנחנו אומרים. אנחנו

פשוט נזהרים לא לומר את האמת. אבל דעו לכם שהמערכת קורסת, מתמוטטת.

היו"ר אי שוחט;

מהו מצב המלונות באילת?

מי עמיר;

עד דצמבר המצב באילת היה יותר טוב. בחדשים ינואר-פברואר ממש שממה, אין

תיירים ואין ישראלים.

היו"ר א' שוחט;

מה החליט ראש העיר אילת בענין הארנונה על המלונות?

מי עמיר;

בינתיים הוא לא עשה דבר. אבל ראש העיר תל-אביב וראש העיר ירושלים יחייבו

את המלונות במחצית הארנונה, גם בהיפה סוכם על מחצית הארנונה. אבל אינני רוצה

לחזור בשנה הבאה ולכתת את רגלי בין הלשכות של ראשי הערים ולבקש מהם חסדים.

הנושא מחייב טיפול ממלכתי. אתם מתבקשים להחליט שבשנה הבאה המלונות ישלמו את

מחצית האגרה ששילמו השנה ולעגן זאת בחקיקה. העסק הזה קורס. אני יודע שרשות

השיווק בעולם מתמוטטות. איש איננו מכניס את ישראל בחוברות. אם תהיה מלחמה

בינואר שתיגמר בחודש מרס, 1991 היא שנה אבודה עבורנו. יש כבר ביטולים של

קונגרסים בשנים 1992 ו-1993. זה מה שקורה בתיירות.

אני מבקש לכן לראות את השנה כשנה יוצאת דופן ולקבל החלטה שתחייב את

הרשויות המקומיות מכוח החוק לא להעלות את הארנונות על מלונאות מעבר ל-30%, שאם

לא כן אינני יודע מה יקרה.

היו"ר אי שוחט;

אולי תתייחס לשאלה של עמיר פרץ מה יקרה באותם מקומות שבהם מלונות מסוימים

יעשו הסכמים לשיכון עולים במלונות במשך שנתיים או שלוש שנים. האם אפשר לבודד

את המקרים האלה?

מי עמיר;

מלונות שעשו עד כה הסכמים הם; 6 מלונות בטבריה, כולם בעיר התחתית; 4

מלונות בירושלים - מלון שלום עם 288 חדר, נוה שושנה, מלון קטן, זוהר - 115

חדר, לינקולן 94 חדר; 9 מלונות בנתניה.



היו"ר אי שוחט;

כמה חדרים בסך הכל?

מי עמיר;

קרוב ל-2,000 חדר.

חי אורון

מדובר על 12,000 חדר. (מי עמיר; לא של חדרים במלונות.)

היו"ר אי שוחט;

יש בסך הכל 30,000 חדרים במלונות בכל הארץ. לא נגיע למספר הזח.

מי עמיר;

אני מבקש החלטה של ועדת הכספים לשנה אחת.

נציג התעשיינים מר אורי מנשה אמר, שחלקה של התעשיה בכלל הארנונות הוא

15%. (הי ו"ר אי שוחט; ומה חלקם של המלונות?) תופתעו לשמוע שזה רק 6%. מדוע? כי

"הגיבנת" שהוא דיבר עליה במלונות היא כפולה ומשולשת. ראשית, מלונות נמצאים

בדרך כלל במרכז העיר ששם הארנונה היא יותר גבוהה. שנית, המלון לפי אופיו

ומהותו ועל סמך כללים שקובע שר התיירות חייב להשתרע על שטחים שלפעמים המלון לא

זקוק להם. יש קומות טכניות, יש מסדרונות, יש שטחים שאינם סחירים מבחינה

כלכלית. השטחים הם גדולים מאד.

אם תביאו בחשבון שבשנת 1988 הרווח התפעולי של המלונות היה בערך 14%,

בשנת 1989 הוא היה 11% ובשנת 1990 הרווח התפעולי במלונות היה בסך חכל 8.6%,

והמלונות משלמים 4-5% מהמחזור, ויש מלונות שמשלמים 9% מהמחזור - דבר כזה לא

נשמע בעולם, שעסק מסחרי ישלם ארנונה בין 6-9% מהמחזור. פרט לכך שצריך להתחשב

בירידה בתיירות, יש צורך כלכלי לפתור את הבעיה הזו.

אני מופיע כל שנה בפני הוועדה ומדבר בהתרגשות. אני רוצה להודות לוועדה

שבשנה שעברה הכניסה אותה למערכת של 17.5%. הפעם אני מתחנן בפניכם - ולא

השתמשתי בביטוי הזה בעבר - שתורידו השנה את הארנונה ל-50%, ותוסיפו עליה את

המדד.

היו"ר אי שוחט;

חקיקה ראשית בנושא כזה היא בעלת משמעות. השאלה מדוע לא תגיעו להסכמה

בנושא הזה עם אותם ראשי הערים, שבהן יש הריכוז הגדול של המלונות. במלונות שליד

ים המלח התפוסה היא טובה יחסית. שם לא צריך לתת הנחות בארנונה. בתיירות לאילת

יכול להיות שיש משבר. בירושלים המצב יותר קשה מאשר במקומות אחרים. יכול להיות

שכתוצאה מכך שישכירו 6000,-5,000 חדרים בבתי המלון לעמידר עבור עולים, התפוסה

במלונות האחרים תגדל במידה מסוימת. מדוע לא תגיעו להבנה ברמה המקומית במקום

שנקבל כאן החלטה גורפת?

מ' עמיר;

כל ראש עיר עסוק בבעיות של עירו. ראש העיר היחידי שהודיע פורמלית על מתן

ההנחות הוא ראש העיר הרצליה. ראש העיר ירושלים אומר; אם לא תשלמו עכשיו,

נתחשבן. אין לנו אפשרות להידבר עם כל ראש עיר בנפרד ולהתחנן על נפשנו. הבעיה

צריכה להיפתר ברמה הממלכתית. (ג' גל; היתה הידברות עם מרכז השלטון המקומי?)

היו נסיונות של הידברות.
היו"ר אי שוחט
נשמע עכשיו את נציג לשכת העצמאים, מר הדס. בבקשה.

ע' הדס;

אניונו מייצגים את המגזר העסקי. חילקנו לכם טבלה שמראה את השינויים

הריאלים שחלו בארנונה משנת 1985 עד 1990, במשך חמש שנים. ברמלה, לדוגמה,

הארנונה גדלה ריאלית ב-20%, ובירושלים ב-105%. אתם יודעים יפה שהרווחים לא

גדלו בשיעור העליה של הארנונה. הנטל הזה, שכולם חשים בו, בעיקר האנשים שאני

מייצג אותם כאן, הוא נטל בלתי סביר. אפילו הנציג של מרכז השלטון המקומי אמר,

שבעקבות העליה הריאלית בשיעורי הארנונה קטנה הגביה. והיא הנותנת: אם מנסים

לגבות יותר כסף, יש אנשים שלא מסוגלים לשלם. מה נועיל היום אם נעלה את הארנונה

אפילו בשיעור של עליית המדד, אם כתוצאה מכך הירידה בגביה תהיה עוד יותר

משמעותית?

לפי דבריו של נציג מרכז השלטון המקומי, בשנת 1987 היתה גביה של 70%,

ובשנת 1989 ירדה הגביה ל-60%. אם נעלה את הארנונה בשיעור עליית המדד, בשנת

1991 תקטן הגביה ל-55% או 50%. אני מבקש להבהיר, ששיעורי ארנונה גבוהים רק

פוגעים בגביה.

ההצעה שלנו היא מרחיקת לכת - להקפיא את שיעורי הארנונה ברמה הנומינלית של

1990. אני חושש שהצעה זו לא תתקבל.
הי ו"ר אי שוחט
מהו המשקל שלכם בסך הכל הארנונה?
ע' הדס
אינני יודע. אולי נציג משרד הפנים יכול להשיב על כך. אני יכול להגיד שיש

לנו 200 אלף עוסקים עצמאיים.

נושא נוסף שאני רוצה להתייחס אליו זוהי הסמכות שוועדת הכספים מעניקה כל

שנה בחוק לשר האוצר ולשר הפנים לאשר העלאות חריגות של הארנונה. גבי נוזהת קצב

נגעה בנושא זה וכן גם נציגי הגופים האחרים. אני חושב שמתן סמכות לאשר חריגות

רק מחטיא את המטרה. כי אחרי שמתפרסמת ההחלטה של ועדת הכספים על העלאת הארנונה

עד לשיעור עליית המדד, והכל יודעים על כך, בסוף השנה מסתבר שכל התמונה השתנתה

לחלוטין.
היו"ר אי שוחט
זה לא כך. אתה שמעת את הנתונים.
ע י הדס
יש כאן רשימה של 43 רשויות מקומיות שקיבלו היתר להעלאות חריגות של

הארנונה. אני זוכר שכאשר דובר בפעם הראשונה על העלאה חריגה של הארנונה, אמרו

שיש רשויות מקומיות חלשות, שבהן צריך ליישר את הקו. כל שנה הטענה הזו חוזרת על

עצמה. כבר ארבע שנים מאשרים העלאות חריגות במטרה ליישר את הקו. בשלב מסוים הקו

היה צריך להתיישר.



אם נאמר היום בחוק שתהיה העלאה של הארנונה בשיעור עליית המדד, זה צריך

להיות סוף פסוק. לדעתנו, צריך למהוק בחוק את סעיף קטן (ה) ולא להשאיר כל פתח

להעלאות חריגות.

יש רשויות מקומיות שהעלו את הארנונה ללא אישור מהאוצר וממשרד הפנים.

כתבתי מכתב למנכ"ל משרד האוצר וקיבלתי ממנו תשובה בחודש יולי, שככלל לא יאושרו

העלאות חריגות השנה. בחודש נובמבר נתנו ל-43 רשויות מקומיות היתרים להעלאות

חריגות. אם יש בארץ 200 רשויות מקומיות, הרי למעלה מ-20% מהן קיבלו את
ההיתרים. (הי ו"ר אי שוחט
בנפח זה 2%.} אתה צודק. אבל אדם שגר בתל-אביב וצריך

לשלם 26% במקום 20.7%, או אדם שגר בהוד השרון וצריך לשלם 35%, מזה משנה לו אם

בנפח הכללי זה מתבטא ב-2%. הוא צריך לשלם את השיעור הגבוה. זוהי הנקודה.

בפתח-תקווה היתה כוונה להעלות את הארנונה ללא אישור של המשרדים. תושבי

העיר עתרו לבג"ץ וכך עצרו את התהליך הזה.

אני עובר להצעות. אם לא ניתן להשאיר את הארנונות ברמה הנומינלית של שנת

1990, ההצעה שלנו היא לאשר העלאה עד לשיעור עליית המדד ולא לתת לשר האוצר ולשר

הפנים סמכות לתת היתרים להעלאות חריגות של הארנונה, כלומר למחוק את סעיף קטן

(ה).
ג' קרמר
אני מבקש להשלים כמה דברים. אני שמח שמנכ"ל משרד הפנים הגיע לישיבה, כי

בשנה שעברה גם יושב-ראש הוועדה וגם חברי הוועדה נתנו את דעתם לענין הסמכות של

השרים. והראיה שאפילו שר הפנים הגיע לישיבה של הוועדה ואמר דברים נחרצים לגבי

הסמכות, השימוש בסמכות והמטרה של הסמכות הזו. ואני רוצה להפנות את תשומת לבכם

לשלושה נושאים חמורים מאד שמלמדים על הכלל.
ראשית, אנחנו מציעים תיקון פרלימינרי בחוק שאומר
רשות מקומית, שעושה דין

לעצמה, שמעלה את הארנונה ללא אישור, לא תהיה זכאית לקבל היתר לחריגה. אני מדבר

על רשות מקומית שעוברת על החוק.

אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לדברים של שר הפנים בישיבת הוועדה: אם

יובא לידיעתנו שרשות מקומית העלתה את הארנונה ללא אישור, נתריע על כך. האזרהים

יפנו לבג"ץ יקבלו צו ביניים. אני חייב לומר שהגישה הזו לא באה לכלל ביטוי

במשרד הפנים. ההיפך מזה הוא הנכון. שיואיל מנכ"ל משרד הפנים להתחייב בפני

הוועדה שכך הוא ינהג כלפי רשות מקומית כמו פתח תקווה, שבחודש אוגוסט הודיעו לה

ממשרד הפנים שבשל התנגדות האוצר היא לא תקבל אישור להעלאת הארנונה, והיא לא

ההזירה כספים לציבור למרות שהעלתה את הארנונה בניגוד לחוק.

פתח תקווה לא נכללה ברשימה של 43 הרשויות המקומיות. עדיין משרד הפנים -

ואני אומר את הדברים באחריות מלאה, מפי הדוברת של המשרד - מנסה להשיג לה

אישור. התרענו על כך. משרד הפנים לא רצה להשיב לנו בכתב, כי לא היה לו מה

להשיב. יש 4 רשויות מקומיות אחרות שהעלו את הארנונה בניגוד לחוק. אנחנו יודעים

על כפר סבא ועל נתניה, שהעלו את הארנונה בניגוד לחוק, ואחר כך קיבלו אישור.

רשות מקומית מעלה את הארנונה בניגוד לחוק. כאשר מעירים לה על כך, היא באה
למשרד הפנים ואומרת
אצטרך להחזיר כסף לציבור, ואין לי. אז היא מקבלת אישור.

אני חושב שמשרד הפנים, כמשרד ממשלתי, יהיה הראשון שיסמוך את ידיו על
התיקון שמוצע על ידינו שאומר
רשות מקומית שמעלה את הארנונה בניגוד לחוק, לא

תהיה זכאית לאישור.



דבר נוסף. הטענה היא שהאישורים האלה ניתנים במשורה כדי לסייע לרשויות

מקומיות שבהן היתה ארנונה נמוכה, או לרשויות במצוקה. אנחנו אומרים שצריך להטיל

חישוקים על שרי הפנים והאוצר כדי להבטיח שההיתרים האלה יינתנו לאותה מטרה

שלשמה נועדו. ההצעה היא לומר בחוק שהסמכות שניתנת בחוק לשרי הפנים והאוצר

תופעל רק במקרים בהם רשות מקומיות לא פועלת בניגוד לחוק, כלומר לא מעלה ארנונה

מעבר למותר בחוק, לא מעלה שכר בניגוד לחוק ולא חורגת מתקציבה בניגוד לחוק.

בפתח תקווה, לדוגמה, האוצר תובע להגיש תביעה נגד העיריה על העלאות שכר חריגות.

סוגיה אחרונה שאני מבקש להעלות. כאן נאמר שבשנים קודמות ההיתר הכללי היה

להעלות את הארנונה בשיעור עליית המדד. הסיבה לעליה הריאלית המצטברת בארנונה

לעסקים וגם למגורים היא שהאישור הכללי להעלאה של 20.7% שיקף עליה ריאלית. זה

נעשה במודע. ומה היתה העילה לכך? שחל גידול ריאלי בשכר ברשויות המקומיות. אם

נבחן את הנושא של השכר הריאלי ברשויות המקומיות השנה ובשנה הבאה ואת המחוייבות

שלהן לקצץ את היקף המיסוי, הרי אותה עילה של שנים קודמות להעלאת הארנונה צריכה

לפעול השנה בכיוון של הפחתה.

לסיכום, אנחנו מבקשים שמנכייל משרד הפנים יתחייב בפני הוועדה שלא יינתנו

השנה יותר אישורים חריגים לרשויות שפנו וביקשו זאת לקראת השנה הבאה. שנית,

להכניס את אותם חישוקים שיגבילו את סמכותם של השרים לתת היתרים חריגים רק

לרשויות במצוקה ולא לרשויות אחרות. אחרת נגיע מ-17 אישורים ב-1989 ו-43

אישורים בשנת 1990, ל-120 אישורים בשנת 1991.
היו"ר אי שוחט
מנכ"ל איגוד הבנקים, מר אשר הלפרין, אחרון הדוברים מקרב המשלחות.

אי הלפרין;

אחרי הסקירות ששמענו מנציגי המלונאים והתעשיינים, אני נקלע למצב קצת לא

נוח. אני מופיע בפניכם פעם ראשונה בנושא הארנונה, ואת ההזמנה לישיבה היום

קיבלנו רק אתמול. גם הזמן שניתן לי בהשוואה לאחרים מראה את היחס של הוועדה

לענף שאני מייצג אותו.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות בלבד. שיעורי הארנונות על הבנקים הם גבוהים

בהשוואה לשיעורים המוטלים על כל ענף אחר. יתרה מזו, נקבו כאן במספרים כמו 26

שקל למ"ר. בבנקים הארנונה היא 500 ו-600 שקל למ"ר. אלופת הארץ בגובה הארנונה

היא כרגע רחובות שהגיעה לשיא ארצי. פתח תקווה היתה האלופה עד לפני זמן קצר.
היום היא סגנית האלופה. (קי דניס
ולפני כן גבעתיים.) נכון. באזורים מסוימים

ברחובות מגיעה הארנונה ל-800 שקל למ"ר. ממש מספרים דמיוניים. אבל גם בעפולה

משלמים הבנקים ארנונה של 300 שקל למ"ר.

דבר נוסף. על בנקים קל להטיל ארנונה. כאן דובר על שיעורי הגביה. מהבנקים

הגביה היא 100%. הגביה היא נוחה, אפילו בהוראה טלפונית מעבירים את הכסף מחשבון

לחשבון.

גם באוצר וגם במשרד הפנים- הכירו בכך שהארנונה המוטלת על הבנקים היא

מוגזמת. השר דרעי, עוד כאשר היה מנכ"ל משרד הפנים, עמד בראש ועדה שעסקה בנושא,

והוא מכיר אותו היטב. ואמנם הגיעו אתו להסדר שבאותם מקומות שבהם הארנונה היא

גבוהה במיוחד, תהיה הקפאה נומינלית. את ההסדר הזה החילו רק על עיריה אחת, על

רחובות. בפתח תקווה הגידול היה צריך להיות של 10%. אבל העיריה העלתה את

הארנונה ב-20.7%. בעוד מספר קטן של ערים הגידול הוא 16.5%. בכל שאר העיריות

הגידול היה 20.7%.



הייתי מרחיק לכת ואומר שאילו הבנקים היו משלמים ארנונה לפי השיעור הגבוה

ביותר המוטל על מישהו מבין משלמי הארנונה, הם היו משלמים הרבה פחות ממה שהם

משלמים כיום. להערכתי, הבנקים ישלמו בשנה הבאה 200 מיליון שקל. אם הם היו

משלמים לפי השיעור הגבוה ביותר, הם היו משלמים 40 מיליון שקל.
שי שטרית
הבנקים וחברות הביטוח עתרו לבג"ץ והפסידו. מדוע?
היו"ר אי שוחט
כי ההעלאה של הארנונה נעשתה באופן חוקי. היא יכולה להיות הגיונית או לא

הגיונית, סבירה או לא סבירה, אבל היא חוקית.
אי הלפרין
כאשר הגשנו את הבג"ץ על גובה הארנונה בגבעתיים, הבנקים שילמו ארנונה

גבוהה פי 13 מזו ששילם את הארנונה הגבוהה ביותר. מותר לדרוש מהבנקים לשלם

יותר, אבל גם לכך יש גבול. אגב, באנגליה המגמה היא להטיל מס אהיד על כל סוגי

העסקים.

אנחנו מבקשים להמשיך את ההסדר שהושג עם שר הפנים, אבל בצורה קצת יותר

ממשית מבחינתנו שתתן לנו תעריפים שונים.

שנית, יש רשויות מקומיות, לא כולן, שממטילים את התעריפים הגבוהים האלה לא

רק על בנקים אלא גם על מחסנים של בנקים, על משרדים סגורים, על כל מיני שטחים

שהם בבעלותם של בנקים אבל אינם משמשים לענייני בנקאות. לא יתכן שיטילו מס לפי

הבעלות ולא לפי השימוש. הדברים הגיעו לידי כך שעל מגרש הניה הטילו ארנונה
בשיעורים אלה. (שי שטרית
מגרש הניה של בנק.) כן. אבל כאמור אי אפשר להטיל

ארנונה לפי הבעלות, אלא לפי השימוש.

אני מציע שתצא הנהיה של משרד הפנים לעיריות, שעל שטחים שאינם מיועדים

לעסקי בנקאות לא תוטל ארנונה בשיעורים הגבוהים המוטלים על בנקים אלא את השיעור

הגבוה ביותר שמוטל על עסק כלשהו.
היו"ר אי שוחט
לפני שאני מוסר את רשות הדיבור לחברי הוועדה, אני מבקש לחזור בתמצית על

הדברים ששמענו ולציין את הבעיות העיקריות.

בעיה ראשונה שנצטרך לתת עליה את הדעת זוהי שיטת העדכון של הארנונה. בהנחה

שנלך בכיוון של המדד, לא נראית לי ההצעה המוצעת בפנינו, שכן היא מחייבת לחכות

עד 15 בפברואר כדי לדעת מה היה שיעור עליית המדד במשך השנה, בעוד שיש עיריות

שירצו לקבל ההלטות בעוד מועד ואין סיבה לאלץ אותן לחכות עד למועד הזה.

יש עוד נושאים חשובים שעלו על הפרק. מדבריה של גבי נוזהב קצב עולה השאלה

האם להשאיר את המצב הקיים לפיו משרד הפנים חייב לדווה לוועדת הכספים על העלאות

הריגות של הארנונה, או האם לומר בחוק שהעלאות הריגות אלה טעונות אישור של ועדת

הכספים. אינני קובע עמדה אלא רק מעלה את הבעיה.



הנציגים של כל המגזרים שהופיעו בפנינו העלו דרישות שונות בענין גובה

הארנונה. הרחיק לכת מכולם הנציג של התאחדות המלונאים שהציע כי הארנונה תהיה

בשיעור של 50% מזו של אשתקד בתוספת העליה של המדד. התעשיינים הציעו שגם השנה

לא נעלה את הארנונה בשיעור העליה של מדד המחירים לצרכן. הם הציעו שנעלה אותה

רק בשיעור העליה של מדד המחירים הסיטונאיים, שהוא 12.7% לעומת 19% עליה של

מדד המחירים לצרכן. כמו כן הם התייחסו לקבוצה של רשויות מקומיות שהטילו ארנונה

גבוהה על התעשיה, כמו עיריית לוד שהטילה ארנונה של 60 שקל למ"ר במחירי 1990.

הם הציעו לקבוע גבול עליון של 37 שקל למ"ר, כדי לאלץ רשויות שהטילו ארנונה

גבוהה במיוחד להקטין אותה.

נציגי לשכת העצמאיים מיקדו את דבריהם בדרישה להגביל את סמכותם של השרים

לתת היתרים להעלאות חריגות של הארנונה.

אני רוצה לומר משהו בענין הבנקים. לדעתי, רשות מקומית שגובה ארנונה של

800 שקל למ"ר מבנקים - ואני אומר את דעתי האישית - נוהגת בחוסר אחריות. זהו

תעריף לא סביר שבא להכות את הבנקים. (שי שטרית; זה מכה בסוף את הצרכנים.)

דבר אחד לא מקובל עלי. כאשר אומר נציג של מרכז השלטון המקומי שהגביה

בממוצע ארצי היא 60% מהשומה, בעיני זה לא מתקבל על הדעת. אני מכיר רשויות שבהן

הגביה מגיעה ל-95% או 85% מהשומה. אבל אם אתה אומר שזה הממוצע, אז יש רשויות
שגובות 40%. (קי דניס
זה כולל גם את ההנחות ואת הזיכויים.) (הערה; אולי זה

כולל גם את יתרות הפיגורים.) פיגורים ממתי?

ח' רמון;

בשנה אתם גובים 60%? ודאי לא מעסקים. אולי ממגורים. נשמע את ראשי הערים,

כמה הם גובים.

א' דיין;

אחוזי הגביה אצלנו הם למעלה מ-80%.

מי ניצן;

אנחנו גובים 74%.

הי ו"ר אי שוחט;

אני מציע שהענין הזה ייבדק.

עי עלי;

כיוון שאנחנו כל הזמן חותרים להגיע לעצמאות של השלטון המקומי ומתנגדים

להתערבויות שונות, כדאי שנשים סייגים לעצמנו. כל הגזמה או הפרזה דווקה בקצוות,

עלולה לפגוע בנו, כי זה יכול לחזור אלינו כבומרנג. אני אומר את הדברים לראשי

השלטון המקומי; נקבע לעצמנו מגבלות וסייגים. לא צריך להגיע למצבים אבסורדי ים.

יחד עם זה אני אומר לאנשי משרד האוצר ומשרד הבפנים, שלא יכול מצב שתבן לא

ניתן לעבדיך, ולבנים אומרים לנו עשו. לא יכול להיות שמצד אחד כל הזמן מקטינים

את מענקי האיזון ואת התקציבים המועברים, ומצד שני רשויות שמתי יעלות, משתפרות

וחוסכות הן הנענשות. הרשויות חייבות להמשיך ולספק את השירותים לתושבים, וברמה

מתאימה. אבל כל הזמן תקציבי משרד הפנים קטנים, במיוחד המענקים לאיזון. תקציבי

העברה שנקבעו בהסכמים היום לא ניתנים לנו. אני מדבר על דברים שניתנו לנו בדין,

אגרות למיניהן, מס העסקים שבוטל והיינו צריכים לקבל אותו בדרך אחרת. כל הדברים

האלה לא ניתנים לנו, ואנחנו נדרשים לתת שירותים באותה רמה.



מי שמציע להקטין את המסים ואת הארנונות ולהיות פופוליסט על חשבון הרשויות

המקומיות, חוטא לאמת ועושה עוול לשלטון המקומי. זוהי הערה כללית. אם המדינה

תשמור על תקציבים ריאליים שיועברו לרשויות המקומיות, לא תהיה בעיה. אבל אי

אפשר לתפוס כאן את החבל בשני הקצוות.

אני חושב שכאן נעשה עוול למשרד הפנים ולמשרד האוצרם כאשר דיברו בהכללה

גורפת על ענין ההיתרים. אני אומר לכם מתוך ידיעה, שההיתרים האלה ניתנו במשורה,

ואחרי בדיקות קפדניות מאד.

כאן נאמר שרשויות מקומיות העלו את הארנונה, ואחר כך ביקשו לכך אישור. אני

מבקש להזכיר לחברי הוועדה, שצריך להחליט על העלאת הארנונה עד סוף חודש פברואר.

ואנחנו קיבלנו את ההחלטה שלנו בחודש מרס. הרשויות המקומיות נדרשות לקבל את

ההחלטות בזמן ולשלוח את החיובים לתושבים בזמן, בעוד שכל ההנחיות הגיעו אליהן

רק בחודש מרס. במצב כזה לבוא לרשויות המקומיות בטענות זו הוצפה ועזות מצח.

כיצד יכלה לנהוג עיריית כפר סבא? לבוא אליה בטענות מפני שהיא פעלה בהתאם לחוק

ודנה בנושא הארנונה בזמן? איך אפשר לבוא לכאן ולזרוק רפש בראשי ערים, שלא

בצדק, באנשים שקיבלו את האמון ישירות מהציבור? אני חושב שאיננו יכולים לעבור

לסדר היום על דברים אלה. שלו נעליכם מעל רגליכם כאשר אתם מדברים על ראשי הערים

של כפר סבא או פתח תקווה, שהם מטובי ראשי ערים שיש לנו.

אני מבקש להבהיר כמה דברים. הרשויות גובות ארנונה תמורת שירותים. עוד לא

שמעתי שמישהו אמר שהוא לא ישלם לחברת החשמל עבור צריכת החשמל. מדוע לתת פטור

מארנונה? שירותים ניתנים חינם? יכול להיות שהנוסחה היא לא פרוגרסיבית או כן

פרוגרסיבית. בכל העולם נהוגה פחות או יותר אותה השיטה. יש בעיה של קביעת

הקריטריונים לתשלומים.

אני מבקש לאפשר לרשויות המקומיות לתפקד כפי שדרוש. אנחנו עומדים במצב

קשה. ועדת הכספים איננה יכולה להתעלם מהעובדה שיש רשויות מקומיות שהאוכלוסיה

שלהן גדלה ב-10%, ב-20%, ב-30%, ואולי עד סוף השנה יהיו רשויות שיגדילו את

האוכלוסיה שלהן ב-50%. אינני יודע אם יהיו תקציבים לענין זה. כל הנושא של

קליטת העליה הפך לאיזו מטבע שחוק. אבל זוהי אמת. איך אפשר לתפקד בצורה כזו?

לחברי ועדת הכספים אין אחריות לכך?

אם העיריה איננו פועלת בצורה טובה, יש לה ראש עיר שעומד אחת לחמש שנים

לבחירות, יחד עם חברי מועצת העיריה. אם הוא לא מוכיח את. עצמו, לא יבחרו בו

שנית. לא יתנו לו מנדט לנהל את ענייני העיר. אם הוא גובה יותר מדי כסף, שיעמוד

לדין הבוחר.

בעקרון בכל העולם פועלת השיטה של התמריצים, ונושא המיסוי הוא אחד

המרכיבים. רוצה ראש עיר לפתח תעשיה בעירו ולמשוך אליה משקיעים, יתן הקלות

במסים למשקיעים, או פטור ממסים, לפי שיקול דעתו. אם הוא רוצה שעירו תהיה עיר

תיירות וקיט, יפעל בדרכים הנראות לו כדי למשוך לעיר תיירים. אלה ענינים

המסורים לשיקול דעתם של חברי מועצת העיר, שהם אנשים אחראים, והם נותנים את

הדין על מעשיהם. אם יש בעיר חריגות, בזבוזים, שחיתויות, בשביל זה יש משרד

הפנים, יש מבקר משרד הפנים, יש מבקר המדינה.

אני חוזר ואומר בכל הזדמנות שאינני מוכן להגן על מי שלא נוהג באחריות.

אם יש בזבזנים או מושחתים, אולי יש כאלה, אינני יודע, לא אגן עליהם. אבל לא

יתכן שיבוא מישהו ועל סמך רכילויות ודברים לא מבוססים יטיח האשמות בנבחר ציבור

שנבחר בבחירות ישירות.
גי גל
כיצד לדעתך יש לנהוג עם רשות מקומית, ולא אנקוב בשמה, שבה הארנונה על

התעשיה היא מן הגבוהות ביותר בארץ ואילו הארנונה על מגורים היא מהנמוכות

בי ותר?

עי עלי;

התשובה היא שזה עניינה של הרשות המקומית. איש לא הסמיך אותך להתערב בזה.

ואני מדבר על העקרון. אני בעד עידוד התעשיה. השנה החלטתי לתת פטור מארנונה

במשך כמה שנים לכל מפעל תעשייתי שיבוא, או לכל מלון עשר שנים פטור. זה ענין

שלי כראש העיר ושל חברי המועצה.
חי קופמן
מחר יבוא ראש עיר אחר ועל אותן תעשיות יטיל ארנונה גבוהה.
עי עלי
אני מדבר על העקרון. ראש העיר נבחר בבחירות ישירות ואישיות. חברי מועצת

העיר הם נבחרים. צריך לתת להם את הסמכות לנהל את ענייני העיר לפי שיקול דעתם.

יחד עם זה פתחתי ואמרתי שאנחנו צריכים להטיל סייגים על עצמנו. לדעתי, מרכז

השלטון המקומי ייטיב לעשות אם יוציא כללים והנחיות לרשויות המקומיות שימנעו את

כל העיוותים שקיימים פה ושם. גם אני סבור שארנונה של 800 שקל למ"ר על מגרש

חניה של בנק, זה דבר אבסורדי. זה לא סביר, זה לא הגיוני. אני נגד דברים כאלה,

כמו שאני נגד שחיתויות. אני נגד זה שעיריה תוציא מיליון שקל על נטיעת עצים

במדבר. אבל יחד עם זה הבה לא נשפוך את מי האמבטיה יחד עם התינוק.
אי כ"ץ-עוז
אני לא מופיע כנציג של המגזר החקלאי, אבל אני רוצה לפחות להביא לידיעת

חברי הוועדה שבמגזר של המועצות האזוריות אנחנו עדים לכמה דברים אבסורדים,

ואינני מבין מדוע לא מציגים זאת כאן. המערכת של הגביה מהמגזר החקלאי הולכת

ומתרחבת. יש כמה מועצות אזוריות שהעלו ריאלית את הארנונות שלהן, כמו מועצה

אזורית אחת שהעלתה את הארנונה ב-13% ריאלית. לו היו מטילים שם את הארנונה לפי

אותו מודל שמטילים אותה במגזר העירוני, ניחא. אבל במגזר החקלאי מטילים את

הארנונה על הייצור לפי הנוסחה של 5 שקלים לדונם חיטה, או 10 שקלים לדונם מטע,

וזה לא מתקבל על הדעת. זה הופך להיות מיסוי שאיננו ממין הענין. גובים את

הארנונה על דונם חיטה, והמועצה האזורית נותנת שירותים של הוצאת אשפה לכל

הקיבוצים והמושבים שבתחום שיפוטה של אותה מועצה אזורית. לדעתי, זה דבר

והיפוכו. לא יתכן לגבות מיסוי מהייצור החקלאי לפי דונם ובכספים אלה לממן

שירותים שצריך היה לממן אותם על בסיס שונה ובדרכים אחרות לגמרי.

יש לי ביקורת על הצורה שבה גובים את הארנונה במועצות האזוריות. לדעתי, זה

לא סביר. אם עדיין יש זמן, אני מבקש להזמין את האנשים העוסקים בכך כדי שנוכל

להציג להם שאלות ולברר את הנושא. אני חייב לומר שמועצה אזורית אחת, שיגאל

הורביץ מכיר אותה היטב, הטילה ארנונה על קו המים לנגב שעובר באדמתה, ולא יוצא

החוצה אפילו במקום אחד. תראו לאיזה מצב אבסורדי הגענו שמועצה אזורית מטילה

ארנונה על קו המים הממלכתי שמוביל מים מזה עשרות שנים מהירקון לנגב. מתי זה

בוטל - ועסקתי בכך במשרד החקלאות? היו שלוש או ארבע מועצות אזוריות ומועצות

מקומיות שהעלו את המחירים על המתקנים הממלכתיים. מאחר ובחוק המים קיימת

האופציה להעלות ספציפית לרשות מקומית את מחיר המים, אמרתי: העליתם את הארנונה

במיליון שקל על קו המים, כל הצרכנים של המועצה האזורית ישלמו עוד מיליון שקל

על מחיר המים שהם צורכים. למחרת הורידו את הארנונה.



לקראת המשך הדיון אני מבקש להזמין לדיון את נציגי המועצות האזוריות.

כמה נקודות עקרוניות. אינני מכיר את הנושא לפרטי פרטיו. יש בוועדה נציגות

נכבדה של ראשי רשויות שמכירים את הנושא היטב ולעומק. אבל ההגיון שלי אומר שהמס

המקומי הנקרא ארנונה הוא מס שמשלמים התושבים והוא מיועד למימון השירותים שהם

מקבלים. ולכן זה לא סביר להטיל ארנונה גבוהה במיוחד על המגזר העסקי כדי לספק

שירותי חינוך ורווחה ושירותים אחרים לאזרחים. את החלק הארי של המס צריכים לשלם

אלה שמקבלים את השירותים, ולא המגזר העסקי. אם רשות מקומית מטילה ארנונה נמוכה

על מגורים ולעומת זאת ארנונה גבוהה על עסקים, היא עושה פלסר מהעקרון של בחירות

אישיות של ראש רשות שעומד במבחן התושבים. אם גובים מבנק לאומי בלוד ארנונה של

700 שקל למ"ר, איך זה קשור למערכת הדמוקרטית?
ד' קהת
דווקא על הנכס הזה ראוי היה להטיל מס עוד יותר גבוה, בגלל ניצול לא נכון

של הקרקע.
היו"ר א' שוחט
הדוגמה הטובה ביותר היא תל-אביב, ששם יכול היה ראש העיר תיאורטית, אינני

אומר שהוא עושה כך, להטיל על הבוחרים מיסוי נמוך מאד יחסית למיסוי המוטל על

בעלי עסקים, שחלקם יכולים לגור ברמת-גן או בגבעתיים.

חי קופמן;

ראש העיר תל-אביב הקפיא את המיסוי על עסקים כי הוא ראה שהם בורחים מן

העיר.
אי כייץ"עוז
לפי נקודת המוצא שלי אני מקבל את הטיעונים של המגזר העסקי. אני חושב

שהיתה חריגה במיסוי שהוטל על הבנקאות, על התיירות ועל התעשיה, בגלל מצוקה

תקציבית.

אני סבור שראוי לקבל את ההצעות שהציעה גבי נוזהת קצב, גם את ההצעה

שהחריגות יהיו טעונות אישור ועדת הכספים וגם את ההצעה שאפשר יהיה להעלות את .

הארנונה עד לשיעור של עליית האינפלציה.

אני גם מקבל את הטיעונים של מר ניצן. הקליטה חייבת להיות על חשבון

הממשלה. ועדת הכספים אישרה את העלאת מס ערך מוסף ב-2% ובכך הטילה נטל על כלל

תושבי ישראל כדי לממן את הוצאות הקליטה. אי אפשר להטיל על הרשות המקומית את כל

הנטל של הקליטה. יכול להיות שאנחנו צריכים ליזום שינויים במבנה התקציב כדי

להבטיח שנתח יותר גדול מהתקציב יועבר לרשויות המקומיות שקולטות עליה, כדי לא

לאלץ את הרשויות המקומיות להעלות את הארנונות על התעשיה, על הבנקים ובכלל על

המגזר העסקי כדי לממן את ההוצאות הנוספות שלהן לקליטה.

הרשויות המקומיות גובות גם אגרות. מהו משקלן של אגרות הביוב או התיעול

וכיוצא באלה אגרות שגובות הרשויות המקומיות בכלל התקציב שלהן?

בנושא של תשתיות קוויות, עמודים וכדומה, אני תומך במה שאמור בהצעת החוק,

סעיף 13, למעט הדברים שהתייחס אליהם מר ניצן שבאים לחייב חברות מונופוליסטיות

כמו חברת החשמל או הברת בזק, או אפילו מע"צ, לפעול בהתאם לתכניות המיתאר.

העירוניות. יחד עם זה צריך להבטיח שחברות אלה לא תצאנה ניזוקות אם העיריה עושה

בשלב יותר מאוחר שינוייים בתכניות שלה.
גי גל
אחד התפקידים של הוועדה הוא לדאוג בין השאר לאינטרסים של האזרחים באותן

רשויות שההתנהגות שלהן בכל הנוגע לארנונה היא חריגה. אין ספק ששיטת הבחירות

הנוכחית יכולה להוביל למצב לפיו ראש עיר יתפתה להיטיב עם הבוחרים הישירים שלו

ולהטיל נטל נוסף על מפעלי תעשיה או עסקים. לא מתקבל על דעתי שבעיר שבה

האזרחים משלמים ארנונה בשיעורים הנמוכים ביותר, ואילו מפעלי התעשיה משלמים את

השיעורים הגבוהים - ויש כמה דוגמאות כאלה - לא ייקראו הנבחרים באותה עיר לשר

הפנים כדי להסביר את פשר מעשיהם, מה גם שאותה עיר באה לקבל מענק ממשרד הפנים

משום שיש בה אוכלוסיה חלשה. לשמחתנו, במרבית הרשויות המקומיות הנבחרים הבינו

שהם צריכים לעודד את התעשיה ואת המגזר העסקי ולהקל עליהם למען רווחתם של כל

התושבים. אבל יש עדיין חריגים בתחום הזה.

אני חושב שוועדת הכספים חייבת לתבוע ממשרד הפנים תשובה ברורה בשאלה של

החריגים האלה. האם זוהי גזירה משמים שבלוד מפעלי התעשיה ישלמו ארנונה גבוהה פי

כמה מהממוצע הארצי, או האם יש דרך לתקן את העיוות הזה.

אשר להצעת החוק, לדעתי דרושה סנקציה נגד עיריה שגובה ארנונה מעבר למותר

לה ללא אישור. לא מספיק לדרוש מהעיריה להחזיר כספים לציבור בריבית ובהצמדה.

אני מציע להוסיף בחוק הוראה האומרת שעיריה שמעלה את הארנונה מעבר למותר לפי

החוק, ללא אישור, בנוסף להחזר תשלם גם קנס של 10%.

כן אני מציע שההעלאה של הארנונה לא תהיה בהכרח בשיעור עליית המדד, אלא עד

לשיעור הזה.

אני מסכים שהעלאות חריגות לא תהינה באישור ועדת הכספים אלא בהודעה

לוועדה. אבל אני מציע שהכללים לאישור חריגות יובאו לאישור ועדת הכספים.
שי שטרית
אנחנו חייבים לראות לנגד עינינו את הנטל שמוטל על הרשויות המקומיות, לא

על כולן באופן שווה, נטל כבד ביותר במתן שירותים חברתיים ובטיפול בעליה, שבעצם

לא מתוקצב. השלטון המרכזי מציג בפנינו תכניות לבניית 80 אלף דירות ולהקמת

קרוונים, ובסוף אין קרוונים ואין עדיין דירות ואינני יודע מתי יהיו. הסכומים

שתוקצבו לשירותים חברתיים עונים אולי ל-10% מהצרכים.

אני מבקש לציין שאחוז הקשישים בקרב העליה עולה על 15%, אחוז יותר גבוה

מאשר באוכלוסיה שלנו. אם מספר משפחות גרות בדירה אחת, זה לא מקטין את הנטל של

הרשות, המקומית שהייבת לספק שירותים חברתיים לכל האוכלוסיה של העולים.

בשנה שעברה שמענו פחות או יותר את אותן טענות. אי אפשר לומר שהטענות אינן

צודקות. אין הגיון כלכלי להטיל על בנקים ארנונה בסכומים של 500 או 600 או אף

800 שקל למ"ר. כי מהי המשמעות של ארנונה כה גבוהה על הבנקים? הבנקים זוהי

מערכת כלכלית ועסקית. אם הם צריכים לשלם מסים בסדרי גודל כאלה, והתשואה להון

מגיעת מתחת לרמה מסוימת, הם מגדילים את העמלות שמשלמים הלקוחות.

אם אנחנו כוועדת הכספים לא מתייחסים להפרשים הגדולים האלה בסכומי הארנונה

בין הענפים השונים, לאחר שבית המשפט לא התערב בכך, זה אומר שהמחוקק סבור שמותר

להטיל מיסוי בסכומים כה גדולים.

לכן אני סבור שעלינו לתת אתראה לרשויות המקומית שהן חייבות להסדיר את

הענינים באותם קטעים שבהם ההפרשים ממש לא מתקבלים על הדעת, אם לא בבת אחת

ובאופן מיידי, אז על פני מספר שנים.



היו"ר א' שוחט;

עשינו משהו בשנה שעברה בנושא הזה. הארנונה לא עודכנה לפי המדד באותם

מקרים שגבו ארנונה מעל סכום מסולם, מעל 650 שקל למ"ר.

שי שטרית;

אנהנו צריכים לעשות מהלך נוסף כדי לנסות בדרך הדרגתית לקרב את ההישובים

למשהו ריאלי. כל אהד מאתנו הוא צרכן של שירותי בנקים. למה לתת לבנקים את

ההצדקה לגלגל את הארנונה הלאה? צריך לגבות מהם ארנונה על בסיס יותר הגיוני.

בההלט אסור לנו להסכים שהעלאות חריגות של הארנונה תהינה ללא אישור של

ועדת הכספים. (היו"ר אי שוחט; אישור או הודעה לוועדה?) אישור, דרוש אישור של

ועדת הכספים.

היו"ר אי שוחט;

ההצעה של גדליה גל, שהוועדה תאשר את הכללים לקביעת ארנונה חריגה, איננה

מקובלת עליך?

שי שטרית;

אם אתה מציע שייקבע הסדר כללי, שלפיו יינתנו ההיתרים, והוא יובא לאישור

ועדת הכספים, לכך אני מסכים. הוועדה לא צריכה לאשר כל העלאה חריגה. בהצעת החוק

כתוב; שר הפנים ושר האוצר או מי שהסמיכו לכך רשאים להתיר לרשות מקומית העלאת

ארנונה. זהו היתר אינדיווידואלי.

היו"ר אי שוחט;

בשנה שעברה הוספנו שהיתרים אלה יובאו לידיעתנו.

שי שטרית;

ההצעה היא שיובאו לנו לאישור הכללים למתן ההיתרים.

הנתון שהבאת על אחוזי הגביה, 60% גביה, או שהוא לא נכון או שהוא מחייב

עיון מחודש בכל הרמות של התעריפים. כי זה אומר ש-60% שמשלמים מסבסדים 40% שלא

משלמים. זוהי התוצאה.

היו"ר אי שוחט;

כאשר הוא מדבר על 60% גביה, ואינני חושב שזה נתון נכון, הוא מביא בחשבון

הנחות ופטורים.

שי שטרית;

זה אומר ששיעורי הגביה הנמוכים אינם נובעים מכך שהרשויות אינן מעמיקות את

הגביה אלא בשל הנחות מוצדקות.

ד' קהת;

זה נובע גם משיטת החישוב לפיה גם חובות הפיגורים נכללים במסגרת הזו. לכן

זה מטעה. כלומר, יכולים להיות כאן גם חובות שאני רואה חלק מהם לפחות כחובות

אבודים.



ק' דניס;

לדוגמה, החיוב של נציג התעשיינים. למיטב ידיעתי, החיוב שלו פרוס על פני

תקופון ארוכה, והוא חיוב גבוה מאד. יש רזרבה אלמנטים בנתון הזה.

שי שטרית;

בנושא זה עלינו לקבל נתונים יותר מדוייקים, כי זה קשור להעלאת התעריפים.

אני מהסס לעשות כל צעד שמשמעותו הורדה של רמת ההכנסה של הרשויות המקומיות

בתקופה הזו. כל הצעה שהיא בגדר רפורמה אני מוכן לקבל אותה, אבל כרפורמה לעתיד.

אינך יכול להגיד לרשויות המקומיות שבכל מקרה הארנונה לתעשיה לא תעלה על 37 שקל

למ"ר כאשר במספר רשויות גבו 60 שקל למ"ר. אינך יכול להגיד זאת לרשויות

המקומיות אפילו לגבי הבנקים, ששם זה באמת בלתי הגיוני לחלוטין להשאיר את המצב

הנוכחי, כי הן בנו את התחזיות שלהן על סמך הנתונים האלה.

השכל הישר מחייב לנהוג כפי שנהגו בתי המשפט בהרבה מקרים. זו הטכניקה

שהשתמשו בה ב-1804 כאשר היה צורך להחליט האם בית המשפט החוקתי יכול לבטל חוק
של הקונגרס או לא. אמרו
הוא יכול, אבל לא ביטלו. קבעו את העקרון, אבל לא

הפעילו אותו מייד. אנחנו צריכים לנצל את השנה הזו כדי לקבוע מה תהיה המתכונת,

אבל לתת אתראה מספקת לביצוע. השאלה האם אני רוצה לסמוך על ראש העיר בלבד, שהוא
יעשה חשבון אחד בלבד
האם תהיה אצלו תעשיה או לא תהיה? ואם הוא ינגוס בה ויטיל

עליה שיעור גבוה מדי, הרי שהיא תברח. וזו צריכה להיות הסנקציה שלו, פרט

לסקנציה של הבוחרים. כי הבוחרים, אם הם הדיירים, הם לא ישקלו מדוע הטילו
ארנונה כזו על התעשיה (ע' עלי
אם לא תהיה להם עבודה, הם לא ישקלו זאת?) לכן

אמרתי שרק אם ראש העיר יחשוב שסכום מסוים אם יוטל על התעשיה יגרום לכך שהתעשיה

תעזוב, הוא יקטין את הנטל על התעשיה.

אני שואל את עצמי: האם בכל זאת איננו יכולים לחשוב על סיטואציה שבה יש

כבר מפעל במקום. ההשקעות שכרוכות בהעברת המפעל הן כל כך גבוהות, שלא סביר

לחשוב שהארנונה היא שמהווה את המדד הכלכלי הנכון להחלטה של המפעל לעבור או לא

לעבור. ברור שיכול להיות מצב שהגובה של הארנונה הוא לא סביר ולא כלכלי, ובכל

זאת המפעל לא יעבור, כי העלויות של ההעברה הן גדולות מאד.

לכן אני חושב שאנחנו צריכים לומר לרשות המקומיות מהו לדעתנו השיעור

המקסימלי הסביר של הארנונה שהן רשאיות לגבות, כמובן לא בתחולה מיידית, אלא תוך

מתן אתראה, כדי שהרשויות המקומיות ייערכו לקראת איזון מקורות ההכנסה שלהן

בשיטות אחרות, ולא נהיה עדים להפרשים הגדולים בסכומי הארנונה כפי שראינו

בטבלאות שקיבלנו.

יש כאן אגרות. אבל מהו משקלו של המרכיב של היטל ההשבחה והאם הוא נכנס

בצורה כלשהי למסגרת הזו?
ד' קהת
זה לא שייך לענין. זה תקציב פיתוח.
הי ו"ר אי שוחט
זה נרשם בתקציב הפיתוח כהכנסה.



עובדיה עלי אמר שלא דרושה מעורבות של השלטון המרכזי בשיקולים של ראש העיר

ושל חברי מועצת העיר בענין. אפשר לחשוב כך ואפשר להשוב אחרת. אני רק רוצה

לציין עובדתית, שגם לפני שהיו חוקי ההסדרים במשק, קרי לפני שנת 1985, העיריות

לא קבעו באופן חופשי ועצמאי את הארנונות. בדרך כלל משרד האוצר, משרד הפנים

ומרכז השלטון המקומי היו מגיעים להסכם על המסגרת שבתוכה רשאיות הרשויות לפעול.

אף פעם זה לא היה מסור לשיקול דעתן החופשי והבלעדי של הרשויות. זח לא היה

בחקיקה אלא בהסכמה.

ד' קהת;

הכיוון היה הפוך. ההסכם נעשה כדי להניע את הרשויות המקומיות להעלות את

הארנונה ולא כדי להורידה.
היו"ר א' שוחט
אני מדבר על המציאות שהיתה קיימת באותן שנים.
ח' קופמן
אני מסכים למה שנאמר כאן על העצמאות של השלטון המקומי, אבל צריך גם לזכור

שהנטל של קליטת העליה המוטל היום על הרשויות המקומיות הוא כבד מנשוא. שמעתי

מראש העיר רמת גן, שהעיריה פתחה לאחרונה מטבח חופשי לעולים, ואני סבור שזוהי

פעולה מבורכת. אבל מכאן ועד לפגיעה בצמיחה הכלכלית, שהיא כל כך דרושה לנו,

הדרך קצרה. כי מעבר לביורוקרטיה ולכל הנסיונות של הממשלה ושל ועדת הכספים להקל

על היזמים, לתת ערבויות מדינה, לאשר פחת מואץ וכיוצא באלה תמריצים, אנחנו

צריכים לראות לנגד עינינו את אותו יזם שהולך להשקעות בתנאים נוחים ומפתים.

אבל כעבור מספר שנים נבחר ראש עיר אחר, והוא מעלה את המסים ללא כל שיעור,

והיזם עומד מולו חסר אונים. מבחינה אלקטורלית אין לו משקל, כי הוא גר בתל-

אביב, התעשיה שלו בעפולה, העובדים גם לא יודעים מהם המסים המוטלים על המפעל.

זה גם לא מעניין אותם.
ק' דניס
תושבי העיר עובדים באותו מפעל.
חי קופמן
מפעל שכשל מייחסים את כשלונו לריבית גבוהה, לניהול כושל. יותר קל לתלות
את הקולר בניהול מאשר במסים העירוניים. (די קהת
בדרך כלל זוהי הסיבה.) יש כאן

הצטברות של כל הגורמים גם יחד.

לכן התאחדות התעשיינים רשאית לפרסם מדי שנה את שיעורי המסים שחלים על

התעשיה בכל מקום ומקום, כדי שהמשקיעים ידעו מה צפוי להם כאשר הם הולכים להשקיע

בתעשיה או להרחיב מפעל.

אני יודע שערב בחירות מתקשים הנבחרים שמבקשים להיבחר מחדש להעלות את

המסים על התושבים שיש להם זכות הצבעה. אני גם יודע שיש ועדות להנחות במסים,

והלחצים גם הפוליטיים המופעלים על חברי ועדות אלה הם אדירים. הנחות במסים

ניתנות גם משיקולים אלקטורליים.

בתקופות של מיתון או של גיאות המסים העירוניים המוטלים על האזרחים הם

פחות או יותר סבירים, בעוד שכאשר מדובר בתעשיה או מסחר, בתקופות של מיתון אין

להם הכנסות, ולכן הם גם מתקשים לשלם את המסים.



בתקופות של מיתון קורה שנסגרים עסקים. העיריה, במקום לספוג את הסכומים

האלה, מחייבת את העסקים האחרים שמחזיקים מעמד לשלם את המסים שהיא לא גובה

מעסקים שנסגרו וכך לכסות את ההפרש הזה בהכנסותיה.

קניונים ומרכזי מסחר קמים חדשות לבקרים. כל ראש עיר שבתחום שיפוטו נפתח

קניון או מרכז מסחרי, מתהדר בכך, ובצדק. אבל יחד עם זה, בעקבות פתיחת הקניון

או המרכז המסחרי נסגרים עסקים רבים, וההכנסה של העיריה ליחידת משק קטנה. אינני

יודע אם ראשי הרשויות המקומיות מתמודדים עם הבעיה הזו. אני גם מאשים את ראשי

לשכות המסחר או התאחדות התעשיינים שלא מקיימים מעקב שוטף אחר הפעילות הזו.

אני מציע שהוועדה תוכל לחוות את דעתה על הקריטריונים להעלאת הארנונה מעבר

לעליית המדד. כן אני מציע שמשרד הפנים יעביר לידיעת ועדת הכספים את העלאות

החריגות. (היו"ר אי שוחט; הוראה זו נכללה בחוק והיא בוצעה השנה.) אם יש העלאה

חריגה בולטת, רצוי שהיא תובא לאישור ועדת הכספים. אני מסכים שיכולות להיות

חריגות. אם רשות מקומית נהגה באחריות, ולא גבתה ארנונה גבוהה באזור שנעשו בו

עבודות פיתוח, אין סיבה לא לאפשר לה לגבות ארנונה סבירה כאשר נסתיים הפיתוח

באותו אזור, והתושבים שם מקבלים שם את אותם שירותים שמקבלים תושבי העיר שגרים

באזורים אחרים.

לדוגמה, אזור התעשיה קרית ארוח בפתח תקווה, שהוזנח במשך שנים. עכשיו

עושים שם השקעות עצומות. כמובן שיש הצדקה להעלות את הארנונה באזור זה או אחר.

יחד עם זה לא יתכן להטיל על הבנקים ארנונות כה גבוהות. לא העליתי על דעתי

שהרשויות המקומיות גובות מהמערכת הבנקאית 200 מיליון שקל מסים. למי שייכת

הבנקאות? לממשלת ישראל. היא לא שייכת לשום גורם אחר. זה אומר שמושכים בעקיפין

מממשלת ישראל עוד 160 מיליון שקל, כי נאמר לי ש-40 מיליון שקל היו גובים

מהבנקים אילו גבו מהם ארנונה כמו מעסקים רגילים שמשלמים את השיעור הגבוה ביותר

של הארנונה.

אינני נרתע מפני הטלת ארנונה גבוהה על תעשיה שגורמת נזק לאיכות הסביבה.
ד' קהת
בקרית אתא מיישמים את המדיניות הזו.
עי עלי
אם אינני טועה, עד שנת 1980 היה מס עסקים. על בנק הוטל מס עסקים פרט

לארנונה. צריך להביא בחשבון שהמס הזה היה מרכיב מאד מרכזי בהכנסות של הרשויות

המקומיות. כאשר בוטל מס העסקים, העלו את הארנונה בשיעורים גבוהים.
(די קפאה
הבטיחו מע"מ מקומי.) בהנחה שיוטל מע"מ של 2% ביטלנו את מס העסקים.

היום להטיל את כל האשמה על הרשויות המקומיות זה פשוט לא הוגן.
היו"ר אי שוחט
כמה מלים לסדר הדיון. היום לא נקבל הכרעות. אציע שבימים אלה, ברשותכם,

אשב עם אנשי משרד הפנים, משרד האוצר ומרכז השלטון המקומי בנסיון להגיע לאיזו

נוסחה מוסכמת. אעשה כמיטב יכולתי כדי להביא את הנושא של הארנונות להכרעה

בישיבת הוועדה ביום שני הבא. עדיין יש הרבה בעיות פתוחות כתוצאה מהדיון

שקיימנו היום. לכן הדיון ביום שני, לפי דעתי, הוא חשוב מאד, הוא דיון עקרוני.

עלינו יהיה להחליט אם ההעלאות החריגות יובאו לאישור ועדת הכספים או רק

לידיעתה; מה יש לעשות במקרים שהארנונה הגיעה לסכומים גבוהים ולא סבירים, כמו

הארנונה לבנקאות או לתעשיה במספר רשויות; האם יש להיעתר לבקשה של נציגי

המלונאים לאור המצב הקשה אליו נקלע הענף; או שמא אנחנו רוצים להתחשב גם במצב

של הרשויות המקומיות ולא לפגוע בסך הכל של ההכנסות שלהן, ובהתאם לכך לקבוע את

שיעורי הארנונות שייגבו מהמגזרים השונים.



אתן עכשיו את רשות הדיבור למנכ"ל משרד הפנים. המשך הדיון יהיה ביום שני

הבא, לאחר הדיון על המיסוי בשוק ההון.

ד' קהת;

אנסה להשיב בקצרה על הדברים שנשמעו במהלך הדיון, אם כי אני חושב

שהנושא ראוי לדיון הרבה יותר מעמיק, החל מתפישת העולם בענין המיסוי העירוני.

אינני חושב שאנחנו המצאנו את הענין. הדבר קיים בכל העולם. והתפישה בעולם איננה

אותה תפישה שניסה חבר הכנסת כ"ץ-עוז להציג של קשר ישיר בין המיסוי לשירות. יש

פה בהחלט ראיה כוללת של תפישת עולם של עיר. שכן אותם עובדים שבאים לעבוד

בתעשיה, אלה הם העובדים שקיבלו חינוך והכשרה לעבודה - ואנחנו יודעים כמה

משקיעות הרשויות המקומיות בחינוך והכשרה. אנחנו יודעים שהתשתיות של המים,

הביוב, החשמל וכדומה משרתים את התעשיה כמו גם את האזרחים. לכן התפישה צריכה

להיות כוללת.

אנחנו בהחלט מכירים את אותה תחרות חופשית בין ערים במדינות דמוקרטיות. לא

פעם אנחנו רואים כיצד הנהלות של בנקים עוברות מסן-פרנציסקו ללוס-אנג'לס,

ואחריהן עוברים גם גופים אחרים, ומדוע? בגלל שיקולים של כדאיות לעבוד שם ולא

כאן.

אי הלפרין;

בנק לאומי רצה להקים בפתח תקווה את מרכז המחשבים שלו. כיוון שעיריית פתח

תקווה הטילה את הארנונה הגבוהה ביותר בארץ, בנק לאומי העביר את מרכז המחשבים

שלו ללוד.

ד י קהת;

ובלוד תופסים קרקע יקרה, כאשר כל הרעיון של הקמת המרכז בלוד היה להביא

את האנשים שיגורו בלוד. הכינו שם את התשתית לשכונה בנה ביתך, והשאירו אותה

כפיל לבן. על כך הייתי מטיל ארנונה כפולה.

באילת, לדוגמה - ואין כאן נציגים של רשות הנמלים - תופסים את החופים

היפים ביותר ומקימים שם חניונים למכוניות "סוברו" מיובאות. אני הייתי מטיל

עליהם ארנונה גבוהה פי כמה כדי שיפנו את החופים האלה.

הנושא מחייב דיון. אנחנו יודעים ששיטות המיסוי הן שונות ומגוונות בעולם,

אבל כולם מושתתפות על תפישה רחבה. יש שקושרים בין ההכנסה לבין שווי הנכס.

אצלנו שיטת החישוב היא לפי השטח. ויש בהחלט מקום לשקול שינויים בתפישת העולם

הזו.

אי אפשר להתעלם מהעני ן הבסיסי שהועלה כאן בהרחבה, ואלה הן המשימות

המוטלות היום על הרשויות המקומיות. מדובר כאן בתקציב סגור. אם מצמצמים את

ההכנסות ממקור אחד, צריך לדאוג במקביל לתוספת הכנסות ממקורות אחרים. וזו לא רק

בעיה של משימות נוספות. אנחנו גם יודעים שהעולים החדשים לא משלמים מסים בשנה

הראשונה, וזה אומר הפסד משמעותי של הכנסות לרשויות המקומיות.

דיברו פה על חוסר אחריות של ראשי הרשויות. אם אנחנו משווים את הרשויות

המקומיות למערכות אחרות שגובות מסים, אנחנו רואים שהרשויות המקומיות - ואני

מאשים אותן - פעלו מתוך אחריות לציבור שלהן. מפעלים שנקלעו למשבר, התחשבו בחם

בצורה קיצונית. נציבות מס הכנסה הטילה עליהם מייד עיקולים. הוא הדין חברת

החשמל, שהפסיקה להם את זרם החשמל. הגורם היחיד שלא מיחר לעשות עיקולים אלא

נכנס למשא ומתן ולהידברות תוך התחשבות, אלה היו הרשויות המקומיות.



אנחנו יודעים שדווקא ברשויות מקומיות קטנות - ולדעתי, היתרו פה טעות

בקונספציה - הקימו מפעלים גדולים. כך נוצר מצב שרשות מקומית שלמה נשענת על

מפעל אחד גדול ותלויה בו בכל הנוגע לתעסוקה של תושביה. ראו לדוגמה את יוקנעם.

אם המפעל הזה מתמוטט, ישוב שלם נקלע לקשיים. הרשות המקומית איננה יכולה לגבות

את הארנונה, אין לה הכנסות, וגם לתושבים אין תעסוקה. לכן אי אפשר לדבר על חוסר

הזיקה בין הבוחר לבין המפעל. יש זיקה מאד הדוקה בין השנים, זיקה שצריכה לללכת

ולהעמיק, עם שאיפה הולכת וגוברת שאנשים יעבדו במקום בו הם גרים, עד כמה שזה

אפשרי, וזה לא תמיד אפשרי. אבל אז בהחלט יש אינטרסים משותפים לתושבים ולמקומות

העבודה.

כמה מלים על החקיקה השנה. קודם כל אני רוצה להזכיר שזוהי הוראת שעה.

בחקיקה הראשית קבע המהוקק שהסמכות הזו היא של הרשות המקומית. בגלל מצב חירום

מיוחד שהיה ב-1985 החליטו שתהיה התערבות מסוימת, או הכוונה מסוימת. אבל אי

אפשר להציע שוועדת הכספים היא שתאשר חריגות. (חי קופמן; חריגה קיצונית

ומובהקת.) אני . מדבר קודם כל על הקונספציה שיש להעניק את הסמכויות לשלטון

המקומי. לכן אמרו שכל עוד הרשות המקומית מעלה את הארנונה בשיעור עליית המדד,

איננו מתערבים.

גם לגבי השנה חזו, היה כאן נסיון לעוות את התמונה כאשר טענו שניתנו

היתרים ל-43 רשויות מקומיות. אבל בכל רשות מקומית ניתן ההיתר להעלאה חריגה רק

בקטע קטן. מבחינת התוספת למס, זה היה שולי שבשולי. (קי דניס; זה גם לא נגבה.)

עם ועדות שישבו בשני המשרדים, משרד האוצר ומשרד הפנים, ובדקו את הדברים.

חבר הכנסת עובדיה עלי כבר ציין שהרשויות המקומיות נהגו לפי החוק ובתהליך

תקין לחלוטין. כל שנה מתעוררת הבעיה של האיחור באישור החוק. אני שמח שהשנה

הדי ו ן הוא מוקדם.

הרשויות המקומיות בהחלט הולכות לקראת התעשיה, הן נותנות פטורים מארנונה.

אגיד לכם גם מהם השיקולים של הרשויות המקומיות. הן מנסות לראות את הדברים

בטווח הארוך. לכן אני חושב שצריך לנתק את הדיון בשנה זו מהדיונים על מה שיקרה

בשלוש או ארבע השנים הבאות. אנחנו חיים בשנה שבה באים אלינו 200 אלף עולים שלא

משלמים ארנונה. אנחנו יודעים שעולים אלה בעוד שנה כן ישלמו ארנונה. אם השנה

ייקלטו 400 או 500 אלף איש, בעוד שנתיים גם הם יצטרפו למעגל של משלמי הארנונה.

אנחנו רואים לפנינו משק מתרחב, שהבסיס הניהולי שלו לא יתרחב. כי אנחנו לא

הולכים ליישב את העולים האלה בישובים חדשים. רובם יתיישבו בישובים שיש בהם

תשתיות קיימות, והתוספת צריכה להיות שולית.
חי קופמן
אם אתה מכפיל את מספר התושבים בעיר כמו נתיבות או אופקים, התוספת איננה

שולית. (די קהת; אתה לא מכפיל את התשתיות ואת השירותים.)
מי ניצן
אתה צריך גני ילדים, כיתות בבתי הספר וכדומה.
די קהת
אני טוען שכל הדברים שהם פחות חיוניים, שעליחם אנחנו מתמרמרים, הם

יצטמצמו.
הי ו"ר אי שוחט
הממוצע של מספר הילדים בכיתה ברמה הארצית יעלה, וההוצאות הן קבועות.



ד' קהת;

המערכות יתייעלו בהכרח. על בסיס אותן תשתיות הרשויות יתנו יותר שירותים,

הן ירחיבו בתי ספר במקום לבנות עוד בית ספר. לכן צריכים לראות את הדברים בטווח

י ותר רחוק.

אני מסכים שיש פה דברים שהם חריגים, שהם היסטוריים. צריך לתקן אותם אבל

באופן הדרגתי. אנחנו מוכנים גם לבוא בהצעות קונקרטיות בענין זה.

היו"ר אי שוחט;

יש הסכמה שצריך להקטין את הארנונה על הבנקים שמשלמים כיום 600 שקל למ"ר.

ההצעה היא לצמצם את התעריף בתהליך הדרגתי. לדוגמה, לא לעדכן את הארנונה הזו

לפי המדד במשך שלוש שנים, ובדרך זו הארנונה הזו תישחק.
ד' קהת
יש עוד כמה אנומליות במערכת, כמו הבעיה של צינורות המים שהוזכרה כאן.

היתה לנו גם בעיה עם חוטי חשמל. העברתי הנחיה לרשויות המקומיות להוריד את

הענין מהפרק, ואמנם כך נעשה. יש אנומליה נוספת שצריך לטפל בה בהדרגה. כיוון

שתקציב המדינה הוא תקציב סגור ומאד בעייתי, זה לא ייעשה השנה. אבל ברוב הערים

לא מוטלת ארנונה על משרדי ממשלה אלא אגרת שירותים. לא צריך לנטרל שום נכס

ולפטור אותו מארנונה. (הי וייר אי שוחט; ערי עולים.) אנחנו יודעים מהן ערי

עולים היום. חלק מהערים האלה הן מהחזקות ביותר, אבל היסטורית הן ערי עולים. גם

זה דבר שאי אפשר לעשותו בשנה אחת אלא בצורה הדרגתית.

יש נכסים שצריך להטיל עליהם ארנונה מוגדלת, כמו למשל מבנים שאינם בשימוש

ומפריעים במפורש לפיתוח, או כל המשרדים שמאכלסים דירות מגורים במרכזי ערים,

שצריך לפנותם ולשכן בדירות האלה עולים.

את הנושא של העדכון לפי המדד של דצמבר מול דצמבר אנחנו מוכנים לשקול

בחיוב.
הי וייר אי שוחט
אני רוצה לעשות מאמץ לסיים את הדיון בפרק של הארנונה ביום שני הבא

ולהביאו לקריאה שניה ולקריאה שלישית. זה מותנה בכך שנקיים בינינו הידברות עד

יום רביעי הקרוב. אתם תביאו הצעות בכל הנושאים שהועלו בדיון ואני אביא אותן

בפני הוועדה לקראת הדיון וההצבעה ביום שני הבא.

אני מודה לכם ונועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.20.

קוד המקור של הנתונים