ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 24/10/1990

חוק ניירות ערך (תיקון מס' 10), התש"נ-1990; תיקון טעויות; תקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים התשמ"ו - תיקון תקנה 5

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 305

מישיבת ועדת הכספים שהתקיימה

ביום רביעי, ה' חשון התשנ"א - 24.10.90, בשעה 900
נכחו: חברי הוועדה
א. שוחט - יו"ר

ח. אורון

ג. גל

פ. גרופר

מ. חריש

ג. שפט

א. כץ-עוז

מוזמנים;

גבי ח. קלר - משרד המשטרה

גב' ת. הקר - היועצת המשפטית לאוצר

ג. ארבל - הממונה על שוק ההון

גבי ת. פנחסוביץ - משרד המשפטים

א. מינטקביץ - יו"ר רשות ניירות ערך

ש. וייס, גבי ג. יהושע - רשות ניירות ערך

ח. שטסל - יו"ר הבורסה לניירות ערך

י. ניצני - מנכ"ל הבורסה לניירות ערך

י. וקסלר -ש. ברונפמן - הבורסה לניירות ערך

מזכיר הוועדה;

א. קרשנר

כלכלנית הוועדה;

ס. אלחנני

הי ועץ המשפטי לוועדה;

א. דמביץ

קצרנית;

ש. אלתרמן
סדר-היום
1. תקנות המרשם הפלילי ותקנות השבים (תיקון)

2. תקנות מס הכנסה (זיכוי בשל ילד)(תיקון)

3. החלטה בדבר תיקון טעויות לפי סעיף 10א לבדיקת סדרי השלטון

והמשפט, התש"ח- 1948 וסעיף 49א לחוק יסודות התקציב התש"מח

4. חוק ניירות ערך (תיקון מסי 11)



תקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים התשמ"ו - תיקון תקנה 5
היו"ר א. שוחט
אני פותי) את הישיבה.

ח. קלר;

אנחנו מבקשים לתקן את תקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים ולהעמיד את סכום

האגרה שצריך לשלם מי שמבקש לעיין במרשם על 10 שקלים. כמה מילות רקע.

בעבר הבסיס היה 5 שקלים. העידכון היה פעמיים בשנה, פעם בראשון לינואר

ופעם בראשון ליולי, ולא נקבעה בתקנות הורעת עיגול סכומים. עכשיו משנבחנו מחדש

האגרות, הוחלט להעמיד אותן על סכום מינימלי של 10 שקלים. שיעורי ההצמדה יישארו

כמו שהם, אבל המועדים ישתנו לראשון באוקטובר והראשון באפריל. והוראת עיגול

סכומים תהיה בהתאם.
היו"ר א. שוחט
כמה היה הסכום עד עכשיו?
ח. קלר
5 שקלים ובמשך הזמן הגיע ל-6.91.
היו"ר א. שוחט
את מודעת להחלטת הממשלה שלא להעלות אתה אגרות מעבר ל-10%? זה חזר על עצמו

בתוכנית הכלכלית החדשה.
ח. קלר
בחנו את האגרות כולן והחליטו במשרד האוצר שהגבייה של מה שפחות מ-10 שקלים

לא כדאית. ואז קיבלנו מהממונה על הכנסות המדינה בקשה או לבטל את האגרה או

לעגלה לסכום של 10 שקלים. זו לא היתה יוזמה שלנו.
ח. אורון
בכמה כסף מדובר?
ח. קלר
לא הרבה. אין לי מספר מדוייק. המודעות לזכות העיון עוד לא גדולה. פחות

ממאות, אבל זה דבר שמקבל תאוצה. עורכי דין פונים אלינו ואנחנו מפנים אותם

לזכות הזאת, כתוצאה מבקשות לקבלת מרשם. זה ילך ויגבר. יש כאן הוצאה. אני חושבת

ש-10 שקלים הם באמת הסכום המינימלי של ההוצאה בעין. כאשר בא אדם אנחנו מלווים

אותו למסוף, מישהו צריך לעמוד לידו. אסור לתת את הספח עצמו על פי הוראות החוק.

זה מכביד מאד על המשטרה.
ח. אורון
יש פה שני נושאים, יש פה נושא אחד של החלטת הממשלה. אני לא זוכר שהעבירו

אגרה בהתאם להחלטת הממשלה. תמיד יש הסבר למה ההחלטה לא תקפה לאגרה הזאת ואנחנו

מאשרים. צריך להחליט אם מתכוונים להחלטה הזאת ברצינות. אם זה סיפור של כמה

מאות, יכול להיות שיגיע לאלפים. אפשר לפרק את כל השירות ולתמחר אותו. בלי ספק

כל דבר כרוך בעבודה. הסיבה העיקרית שלי היא העובדה שהממשלה החליטה: אגרות

י ועלו רק ב-10%.

הי ו"ר א. שוחט;

בהחלטת הממשלה יש טבלה שמדברת על שיטת העידכון של כל האגרות. זה לא ב-

10%. יש מקומות שזה מדד, יש מקומות שזה 65% מדד.
א. כץ-עוז
אני מביע עמדה עקרונית, שאני אביע אותה גם חבעתיד כל עוד אשתתף בוועדה

הזאת. יש כאן לפי דעתי שאלה עקרונית כיצד תופסים את מתן השירות על ידי המדינה,

במה צריך לגבות אגרות ובמה לא. לפי מיטב הכרתי צריך להקטין את מספר האגרות

במקסימום האפשרי כדי למנוע את החיכוך בין האזרח לבין המדינה. אין שום טעם ושום

סיבה לקחת את האגרה הזאת. צריך פשוט במדיניות להקטין את מספר האגרות. מדינה

נותנת שירות לאזרחיה. היא לא מוכרחה על כל דבר לגבות. לבטל את האגרה הזאת, היא

לא שווה כלום. לא צריך אותה. היא לא משרתת את הענין החוקי. יש אגרות שאתה חייב

אותן, כיוון שאלמלא האגרח האדם מאד את היכולת להפעיל את המערכת החוקית. כאן

לא.

ת. הקר;

החלטת הממשלה היא שאגרות יעדכנו ב-10% בשנה הקרובה, אבל זה מחייב חקיקה.

בהצעת החוק שאנחנו נגיש בקרוב יהיה פרק לגבי עידכון אגרות, הוראת שעה, שתגיד

מאותו יום ששהפרק הזה ייכנס לתוקף במשך השנה הבאה העידכון יהיה ב-10% חד פעמי,

ללא עידכונים במהלך השנה. ברגע שזה ייכנס לתוקף זה יתפוס גם את האגרה הזאת וגם

כל אגרה אחרת.

הממשלה קבעה שהוראת השעה הזאת אמורה להתגבר על הוראות עידכון אוטומתיות.

כאשר מתברר שיש בבסיס עיוות, כגון במקרה הזה, כשהבסיס הוא סכום שלא שווה

להטריח בשבילו את הגבייה, יהיה עידכון ריאלי כדי להתאים אותו כבסיס. רצינו

לבטל את הוראות העידכון האוטומתיות שיש בהן אלמנטים אינפלציוניים וכל פעם

דברים באופן אוטומתי עולים בלי להיבחן לגופם.

היו"ר א. שוחט;

אני רוצה להביע דיעה הפוכה מדעתו של כצ'לה ברמה העקרונית של הענין. אני

מכיר מתפקידי הקודם, הרבה פעמים כאשר אתה עושה דבר שאתה לא צריך לשלם עבורו

אפילו את הסכום המינימלי, ישנן עתודות בלתי פוסקות על המערכת. זה נשמע אולי

מוזר, אם אדם צריך או לא צריך ענין. אתה צריך לתת שירות מסויים וברגע שאתה

בתחום מסויים לא גובה את האגרה, אתה יוצר פתיחה של הדבר.

אתן דוגמא; אינפורמציה מוועדת בנין ערים. יכול לבוא מישהו והוא רוצה

שיטפלו ויתנו לו אינפורמציה על מצב הקרקע, הוא צריך לשלם מצב מסויים. יש אנשים

שהיו באים רק כדי לדעת מה קורה בסביבה, ללא שום צורך בענין.
א. כץ-עוז
זכותו לדעת מה תוכנית המיתאר העירונית.

ג. גל;

אנחנו לא מדברים פה על כסף אלא רק על עקרונות. אם בעקרונות אנחנו עוסקים,

אני למציע להיצמד להחלטת הממשלה לגבי 10%.

היו"ר א. שוחט;

הבעיה היא לא כספית. אם הבעיה היא לא כספית, ההצבעה צריכה להיות ברמה

העקרונית של הענין.
ח. קלר
רציתי להוסיף, בוועדת השרים אחת ההנמקות היתה שלא יפנו סתם.
א. כץ-עוז
שרים רואים את המדינה כמיטרד, ובעיקר את האזרחים שלה. נעשה מיגבלות ולא

יבואו.

הצבעה

תקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"ו-1986, תיקון תקנה 5 נתקבלו

תיקון טעויות
היו"ר א. שוחט
יש שני תיקונים בחוק התקציב לשנתד הכספים 1990 (להלן החוק): 1. בסעיף

9(א), בסעיף תקציב 48 המחליף לתקציב בשנת הכספים 1989, בתחום פעולה 01.40

במקום "התאחדות יוצאי הודו בישראל" יבוא " התאחדות יוצאי הודו, באר שבע".

2. בסעיף תקציב 22.16.58, במקום "עטרת מרדכי-בני ברק" יבוא "ישיבת עטרת

מרדכי-בני ברק". תחילתו של תיקון זה כתחילתו של החוק.
א. דמביץ
אני מבקש שהתיקון יקבל תחילה מ-1 באפריל.

הצבעה

תיקוני הטעויות אושרו

א. דמביץ;

יש דבר נוסף. תקנות מס הכנסה (זיכוי ) עודכנו לפי סעיף 245 לפקודת מס

הכנסה. הוא הסעיף המרשה להקל, לתת הנחות לתקופה של לא יותר משלשה חודשים ואפשר

להאריך את התקופה עד סוף שנת המס. יש שם תקנות שלפיהן אם הזיכוי המגיע לאישה

נשואה, שיש לה שני ילדים או יותר קטן מסכום נקודת זיכוי חודשית, שהיא החלק ה-



12 של נקודת זיכוי, יוגדל הזיכוי עד לנקודת זכות חודשית. זה סכום מינימלי שלכל

הפחות אותו תקבל האישה הנשואה. התחילה היתה ביום 1 ביולי והן פקעו ב-3

90.פטמבר. רוצים להמשיך את תחולתן של התקנות האלה עד סוף שנת המס, 31 בדצמבר.
היו"ר א. שוחט
אני מניח שאין התנגדות. תמר, אני מבקש שתעבירי למשרד. כשאני מסתכל על

הלוח עוד מעט נגמרות תקנות לשעת חירום. אם זה יגיע לוועדה יומיים לפני תום

שלשה חודשים, זה לא יאושר בוועדה. אני כבר אומר לך. יש עשרות פניות בענין הזה.

יש דברים שצריכים לעבור קריאה ראשונה ורק אחרי כן יבואו הנה. לפי דעתי אנחנו

צריכים לפחות שבועיים לענין. זה בשל כבר מבחינת החקיקה?

ת. הקר;

כמעט בשל. ביום שני ישב צוות שרים שאמור לדון.

חוק ניירות ערך (תיקון מסי 10), התש"נ-1990
היו"ר א. שוחט
אנחנו חוזרים לדון בתיקון 10 של החוק לניירות ערך. ביקשתם להקפיא את

סעיף 4 (ד). חזרתם עם תשובה בענין הזה?

סעיף 6
ת. הקר
אנחנו מוותרים על הסעיף הזה.
היו"ר א. שוחט
אם ישנן שגיאות מסוימות, שהן לא שגיאות של הדפסה אלא מהותיות בקטן, אתם

חוזרים בכם? זה חיוני לך או לא חיוני?
א. מינטקביץ
זה נועד לעזור לציבור.
היו"ר א. שוחט
4 (ד) לא קיים. יש קטע שלא אושר. אני מציע שנמשיך ואחר-כך נראה אם לחזור

אליו, הקטע המתיחס ל-5%.
א. כץ-עוז
אני חושב שאפשר לגמור את זה.
היו"ר א. שוחט
נתקדם הלאה ונראה בהתאם. סעיף 6: אני רוצה להגדיר כפי שאני הבנתי את

הבעייה ואולי מזה נוכל להתקדם. סעיף 6 דיבר בענין הודעה של אנשים שמסרו חומר

לתשקיף והוא מופיע בחתימתם בתוך התשקיף.



ת. הקר;

גם הדירקטורים וגם בעלי המקצוע.

היו"ר א. שוחט;

ההצעה היתה; אם ישנה תקלה כל שהיא בחומר שהוכנס לתשקיף בחתימת אותם

מומחים, ברגע שהם באים למנפיק ואומרים לו טעינו יורדת מהם כל אחריות למה שהיה

כתוב בתוך אותו חומר והאחריות נשארת אחריות בעלדית של המנפיק.

ת. הקר;

עד שהוא יגיש דו"ח מיידי.

היו"ר א. שוחט;

היום יש אחריות גם של המנפיק וגם של נותן חוות הדעת. למעשה אין להם מילוט

מהענין.

ת. הקר;

במצב היום יש להם מילוט אחרי שהמנפיק פירסם דו"ח מיידי על התיקון. אנחנו

אומרים, היות ולהם אין שליטה במה שהמנפיק עושה, אז כל אחד מהם כיחיד פוטר את

עצמו ברגע שהוא מגיש הודעה. ואילו החברה המנפיקה פוטרת את עצמה לאחר שהיא

פירסמה דו"ח מיידי לציבור, לרשות, לבורסה.
א. דמביץ
אם לא פירסמה, אז היא אחראית. אבל נותן חוות הדעת הוא זה ששהופטר.

ת. הקר;

לאחר שבדקנו עוד פעם את הסעיף, אנחנו מציעים להחליף את כל פיסקה 4 בסעיף

הקיים כדי להבהיר שההוראה הזאת חלה על כל מי שחתם על התשקיף בהתאם לסעיף 22,

שאלה הדירקטורים והחתם, וכן על מי שרואים אותו כאילו חתם על התשקיף ולפי סעיף

31 (ג) שהוא דירקטור שכיהן בדירקטוריון ביום האישור של הנוסח הסופי של התשקיף.

ישנה הוראה ב 31(ג) שרואים אותו כאילו חתם על התשקיף, אלא אם הוכיח שלא ידע

וברגע שהגיע לידו או לידיעתו פרט מטעה, הוא מסר על כך הודעה לרשות. אנחנו פשוט

מבקשים להחליף את כל פיסקה 4 בחוק הקיים.

ברישא נאמר; האחריות לפי סעיפים 31 ו-32 לא תחול. פיסקה 4: על מי שחתם על

התשקיף בהתאם לסעיף 22, על מי שרואים אותו כאילו חתם על התשקיף לפי סעיף 31

(ג) ועל מי שנתן חוות דעת, דו"ח או אישור כאמור בסעיף 32. אם מסרו למנפיק

הודעה בכתב בדבר תיקון הפרט המתאים והכל כלפי מי שהוכח שרכש את ניירות הערך

לאחר שנמסרה ההודעה.

ש. וייס;

פטור רק מהרגע שההודעה נמסרה. עד למסירת ההודעה כל אותם מומחים וכל

הדירקטורים אחראים לפרט המטעה. לכן יש עליהם תמריץ, אם הם מגלים את הפרט

המטעה, למסור אותו במהירות המירבית. כיוון שדו"ח מיידי מפרסם רק המנפיק,

דירקטור לא יכול לפרסם דו"ח מיידי, חתם לא יכול לפרסם דו"ח מיידי, לכן יש פה

את המעבר של הודעה למנפיק והדו"ה המיידי שמתפרסם על ידי המנפיק. בפיסקה 3

למנפיק עצמו יש פטור גם כן רק מהרגע שהוא פירסם דו"ח מיידי, אם הוא לא פירסם

דו"ח מיידי על התיקון, הוא עדיין אחראי.



היו"ר א. שוחט;

כל זה יכול להיות במהלך הנפקה וגם איורי הנפקה?
ש. וייס
גם אחרי הנפקה.
א. כץ-עוז
יש כאן דבר שנראה די משונה בעיני. התהליך הוא כזה: באה חברה או בא יזם

ורוצה להנפיק. הוא פונה לבעלי מקצוע כדי לקבל הוות דעת מסוגים שונים, בתום לב.

הולכים בעלי המקצוע ונותנים לו חוות דעת מקצועית, על פי רמתם המקצועית

ויכולתם. הולך המנפיק ומוציא את החומר לציבור באישור של כל הגורמים. בא הציבור

ורכש על פי מה שהיה כתוב. עד כאן הכל בסדר.

מה קורה כאשר היתה טעות? הטעות מחייבת את המנפיק, אבל בעצם המנפיק בתום

לב יכול להיפגע. לא שהוא לא פירסם מייד, אלא בסך הכל הוא יכול להיפגע מכל

התהליך, שבעל מקצוע נתן לו הוות דעת שאינה אמינה. החוליה האחרונה במערכת הוא

הרוכש של ההנפקה. הוא והמנפיק נשארים השופים. אתה בא להגן על בעל מקצוע שנתן

איזה שהוא ייעוץ, באותו זמן שהוא בין המועד שבו הוא מודיע לבין המועד שהחברה

תפרסם את זה בציבור.

ת. הקר;

רק לגבי מי שרכש את ניירות הערך אחרי מתן ההודעה.

היו"ר א. שוחט;

ההודעה לא משחררת מאחריות אחורנית לא את המומחה, לא את הדריקטור ולא את

המנפיק.
א. כץ עוז
באופן פורמלי היועץ יצא ממסגרת האחריות, באותו רגע שהוא הודיע את ההודעה.

ת. הקר;

לא, הוא יוצא רק לגבי מי שקנה אחר-כך.

א. כץ-עוז;

היה ונמשכת ההנפקה, וזה לקח שלשה ימים או שבוע, ולא נמסרה הודעה מיידית

לציבור, לא היתה חשיפה מיידית לציבור של הטעות שהיתה על ידי המנפיק. יש שלשה

ימים שבהם מישהו רכש ונפגע. והוא בא חזרה אל המנפיק ואומר; נפגעתי, עכשיו רק

גילית - תפצה אותי. בשלשה ימים האלה היועץ פטור.

ת. הקר;

למה שיחכה שלשה ימים. המנפיק יכול באותו יום להודיע.
א. כץ-עוז
מדוע אתם פוטרים את היועץ? הוא נתן ייעוץ שמשמעותו כל ההנפקה. אני מבין

אם הייתם באים להגן על הרוכש האחרון, על האזרח הקונה. יישאר עם המנפיק עד הסוף

- זה הכלל.
היו"ר א. שוחט
אני רוצה להבין. הטענה של כצילה היתה יכולה להיות אולי כן מוצדקת, אם היה

פרק זמן שבו המנפיק לא יכול לתת את ההודעה, בין ההודעה של המומהה אליו. מה פרק

הזמן הקיים בין כך שיבוא מומחה כזה או אחר אל המנפיק ויאמר לו שטעה, והמנפיק

יצטרך לתת את ההודעה שלמעשה משחררת אותם מאחריות?
א. כץ-עוז
מדוע לא יכול בעל המקצוע באותו רגע שהוא מודיע למנפיק, לתת הודעה גם

לבורסה?

הי וייר א. שוחט;

על זה קיבלנו תשובה. אם התחולה היא רק קדימה ולא אחורנית, הנקודה ברורה.
נשארת הנקודה האחרונה שאומרת
האם ההודעה יכולה להיות בו זמנית או בקירבה כזאת

בין הודעת המומחה או מי שנתן את חוות הדעת ובין ההודעה של המנפיק? אם יש זהות

בזמנים, אז הבעיה שאתה מעורר לא קיימת. אם זה לוקח יומיים-שלשה, אז יש בעיה

וצריך לתת עליה את הדעת.
ש. וייס
התשובה היא חד משמעית. אין שום בעיה של לוחות זמנים, הוא לא צריך שום

אישור. ביום שהוא קיבל את ההודעה מאותו מומחה, בו יכול בו ביום לשלוח דו"ח

מיידי. משלוח הדו"ח המיידי איננו טעון אישור של שום גוף. הדו"ח המיידי הולך

לרשות ניירות הערך, לבורסה ולרשם החברות. פרקטית הדברים האלה נעשים בו ביום.
חי ו"ר א. שוחט
אישך זה מגיע לשולחנות ששם נעשית ההחתמה או לבנקים?
ש. וי יס
הוא מגיע קודם כל כדו"ח מיידי. ואחרי זה מגיע באמצעי התקשורת, בעיתונות.

יש לזה פומבי. כך שאין פער של לוח זמנים.
מ. חריש
לגבי הרכישה עדיין יש פער של לוח זמנים.
היו"ר א. שוחט
בוודאי שיש פער, כי זה לא יכול להגיע תוך שעתיים.
א. דמביץ
נדמה לי שיש כאן בעיה שרואים אותה מזוית לא נכונה. מה שעושה הסעיף הזה,

שהוא נותן אפשרות לנפגע לתבוע לא רק את המנפיק אלא גם את אחד החברים האלה.

יותר מזה, אם הוא תובע את המנפיק בלבד, המנפיק יכול לחזור אל היועץ ולומר: גם

אתה שותף לאחריות, ובצדק. מה שקורה עכשיו הוא, שמהרגע שהיועץ הזה הודיע מה

שהודיע, שוב אין המנפיק יכול לומר: אתה שותף לאחריות. אלא המנפיק אחראי לבדו,

בלי עזרתו של היועץ. ציבור הרוכשים מוגן, מפני שהמנפיק יפצה אותו. רק לא יהיה

גם להיועץ חייב לפצות אותו. הציבור שאתה מעוניין בו, אינך צריך לדאוג לו כך

מכיוון שיש לו סעד נגד המנפיק.
א. כץ-עוז
אני מבין שהסעיף הזה הוא של הלובי של היועצים.
א. דמביץ
תשאל את המשודלים ולא את המשדלים.
ח. אורון
אם רשות ההודעה היא רק של המנפיק ולא כל יועץ צריך להודיע לציבור, אז יש

הגיון שתפקידו נגמר ברגע שהוא הודיע על הטעות.

היו"ר א. שוחט;

לפי דעתי צריך ליצור פרק זמן של כ-24 שעות בין ההודעה. זה יחייב את

המנפיק לתת את ההודעה שלו ואז יש זמן לתפוצה ולהודעה. אם אתם מסכימים יום

לאחר, הבעיה לא קיימת.
ח. אורון
הוא תודיע על הטעות ואל תעכב שום דבר בדרך - זה הרעיון שעומד מאחורי

הסעיף הזה.
א. דמביץ
גם היועץ אחרי עוד יום אחד.
הי ו"ר א. שוחט
מי ום הודעתו.

נתקבל

סעיף 7
ת. הקר
סעיף 7 הוא תיקון סעיף 36. סעיף 36 כותרתו: חובת דיווח של תאגידים. בסעיף

קטן (ה) אחרי "דרישה מיוחדת שלה" יבוא "או של יושב ראש הרשות או משנהו".

ובמקום "לדעתה" יבוא "לדעתם".

סעיף 36 (ה) אומר היום כך: תאגיד שניירות הערך שלו הוצאו לציבור על פי

תשקיף, חייב להגיש לרשות לפי דרישה מיוחדת שלה, של הרשות, דו"ח מיידי על אירוע

או ענין אם לדעתה מידע אודותיו חשוב למשקיע סביר השוקל פנייה או מכירה של

ניירות ערך של התאגיד או של חברה אם או של חברה בת שלו.

הדבר הזה מחייב החלטה של הרשות. חייב להגיש לרשות לפי דרישה מיוחדת שלה

אם לדעתה. נודע על איזה שהוא אירוע, אם מידיעה בעיתון או באופן אחר, הרשות
פונה אל התאגיד ואומרת לו
נא להגיש לי דו"ח מיידי מה בדיוק קרה כאן. כדי להקל

בענין הזה, אנחנו מציעים שלא יהיה צורך בדרישה של הרשות או של ועדת רשות, אלא

די בדרישה של יושב-ראש הרשות או משנהו. היום הנוהל הוא, שכאשר יש תפקידים

שבחוק מוטלים על הרשות, הם מבוצעים או על ידי הרשות או על ידי ועדה שלה.



היו"ר א. שוחט;

אלך זה נעשה עד היום?
א. מינטקביץ
כל זה בא להתגבר על מקרים שצריך להפעיל סמכות מיידית ולבקש פרטים שחובה

למסור לידיעת הציבור. הפרקטיקה הנוהגת היא שהיה צריך לעשות סבב טלפונים. לא

רצינו הסמכה כוללת, כיוון שלעולם היינו עשויים להיתקע בשאלה: האם זו הרשות -

איזו הסמכה. פשוט במישרין היושב-ראש, או בהיעדרו מישנהו, רשאים לפנות.
ת. הקר
להשלמת התמונה. סעיף 12 (א) לחוק קובע שהרשות רשאית לאצול מסמכויותיה

לוועדה של שלשה לפחות מבין חבריה. כלומר, כל מקום שבחוק כתוב הרשות, זה או

מליאה של הרשות או ועדה של שלשה לפחות.

ג. גל;

האם בעבר היו מקרים שבהם יושב-ראש הרשות פנה לוועדה או למליאה וביקש לקבל

נתונים כאלה וחברי הרשות התנגדו.

ת. הקר;

זה לא ענין שלא הסכימו, זה ענין של זמן.

א. מינטקביץ;

לא היה מקרה.

ש. וייס;

רבותי, הבעיה היא בעיה של לוחות זמנים. יש מידעים שמתפרסמים בבוקר

וחייבים להגיב עליהם מייד. לא היה מקרה שנדרש דו"ח מיידי ולא קיבלנו מחברי

הרשות את ההסמכה. הבעיה היא בעיה של לוחות זמנים ולהגיב עליהם בזמן אמיתי.
א. כץ-עוז
אני מבקש לדעת, האם כאשר כתוב "לדעתה", במקרה של תקלה יכולה להיות תביעה

רק אל הרשות? האם ברגע שמעבירים את זה לדעתם, הופכת האחריות להיות אישית של

מישהו, במידה ויש תביעה. האם זה מעביר את האחריות לאנשים? כי אם זה מעביר את

האחריות בין לדעתה לדעתם, אל האנשים אישית, הם אחראים. כל זמן שזה היה לדעתה,

עם טלפונים ובלי טלפונים, הוא לא היה אחראי במידה ויש נזק. עכשיו זה לדעתו.

הוא מקבל החלטה או לא מקבל. האם יכולה להיות איזו שהיא תביעת נזיקין כזאת או

אחרת בגלל אי ביצוע, בגלל מחדל או בגלל ביצוע יתר. האם האחריות היא שלו?

ש. וייס;

קודם כל עובדתית, מאז חקיקת החוק לא היתה תביעה נגד הרשות. לדעתי גם לא

משפטית לא יכולה להיות, מי שצריך להשתכנע שיש מקום לדרישה המיידית הזאת, לא

שלשה חברים אלא היושב-ראש או מישנהו.



ת. הקר;

גם כאשר יושב-ראש הרשות יפעל, הוא פועל בתוקף תפקידו של יושב-ראש רשות

ולא כאיש פרטי. לכן אם בנסיבות קיצוניות יכולה להיות איזו שהיא עילת יעד, ברור

שהיא תופנה כלפי הרשות ולא כלפיו אישית.
היו"ר א. שוחט
יושב-ראש הרשות, אתה מדמיין בדעתך, במבט לאחור, מקרים שהתיקון הזה היה

מועיל לך?
א. מינטקביץ
בוודאי. כל מה שקורה נכון להיום, בנסיבות שצריך לבקש את הדו"ח המיידי,

ברוב המקרים מבקשים את הדו"ח מהחברות והחברות נותנות. מדובר במקרים כאשר יש

מסחר ואתה רוצה שההודעה תימסר לציבור באופן מיידי, ללא שום שהייה. הדגש הוא על

המיידי. אתה רוצה כרגע לדעת מה קורה, כיוון שהמסחר מתנהל, והאלטרנטיבה לשהות

כזאת היא לעצור את המסחר עד שתקבל את ההודעה. הדגש הוא בהחלט על המיידי ומכאן

הבקשה. בפועל היו מקרים שבהם הדרישה יצאה באיחור מסויים, לאחר שניתן היה להשיג

את חברי הוועדה ולקבל את הסכמתם. כאשר האלטרנטיבה היא פעולה מיידית.
היו"ר א. שוחט
יש אירועים כאלה אצלנו במשק?
ת. הקר
גילוי סימני נפט.
א. מינטקביץ
דוגמא טובה: בפועל הוגשו כתבי אישום נגד אנשים שהישהו את מתן ההודעה עד

לתום המסחר. זה מקרה קלסי, שניתן היה לפנות אליהם בבוקר: נא לדווח מיידית.
היו"ר א. שוחט
אם אין התנגדות, סעיף 7(1} מאושר.

סעיף 7( 1) נתקבל
ת. הקר
פיסקה (2): סעיף קטן (ו) אומר: תאגיד חייב למסור בכתב לרשות, לפי דרישתה,

הסבר, פירוט, ידיעות ומסמכים בקשר לפרטים הכלולים בדו"ח או בהודעה לפי פרק זה.

פה זה לא ענין של אירוע מיידי, אלא נמסר דו"ח או נמסרה הודעה ויש שם דברים לא

ברורים, מבקשים השלמות, מבקשים פירוט נוסף או מסמכים כדי לוודא שאכן הדברים הם

כך. בעוד שקודם הצענו להסמיך את יושב-ראש הרשות או מישנהו, כי זו בכל זאת

דרישה שיש בה מידת חומרה מסוימת להגיש דו"ח מיידי, פה אנחנו מבקשים להסמיך גם

עובד של הרשות, שהרשות הסמיכה ספציפית לנושא הזה. אחד מהעובדים הבכירים של

הרשות.

סעיף 7( 2) נתקבל
ת. הקר
פיסקה (4): בסעיף קטן (ח) "שוכנעה הרשות כי נבצר מתאגיד פלוני להגיש

דו"ח הודעה לפי רק זה במועד שנקבע לכך בתקנות, רשאית היא להאריך את המועד

להגשתו". כלומר, פה מדובר על הארכת מועדים שנקבעו בתקנות או שנקבעו בדרישה.

וגם כאן אנחנו מבקשים להסמיך את יושב-ראש הרשות להאריך מועד.

פיסקה (34) מתקנת את סעיף קטן (ז)(2). הסעיף היום אומר כך: הרשות רשאית

להורות לתאגיד, לאחר שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו, להגיש תוך

תקופה שתורה דו"חות כספיים וחוות דעת של רואה חשבון במקום הדו"חות וחוות הדעת

שנכללו בדו"ח שהוגש לרשות. הדבר הזה נעשה אם לדעתה הדו"חות או חוות הדעת לא

נערכו לפי העקרונות החשבונאיים המקובלים וכללי הדיווח המקובלים ואינם משקפים

בצורה נאותה את מצב עיסקי התאגיד.

זאת כסמכות שנוספה בתיקון 9, שאמרה שלפעמים יש מקום לבקש דו"ח כספי והוות

דעת נוספים של רואה חשבון. פה התיקון שאנחנו מבקשים הוא להחליף בדבר הזה לא רק

חוות דעת של רואה חשבון, שזה על דו"ח כספי מאושר שנתי, אלא גם לגבי סקירה של

רואה חשבון לגבי דו"ח תקופתי.
ג. גל
מה המעמד המשפטי של סקירה כזאת של רואה חשבון, יש לה אחריות?
ש. וייס
התשובה היא כן, יש אחריות משפטית גם לסקירה. דו"חות ביניים לא נערכת

עליהם ביקורת מלאה ולכן חוות הדעת היא איננה חוות דעת מלאה מקיפה, אלא רק

חלקית על סמך הפרוטוקולים, על סמך שיחה עם המנהלים. אגב, אתם אישרתם בתיקון 10

את הסעיף המקביל. חוות הדעת מתייחסת לדו"ח חשנתי, הסקירה מתייחסת לדו"ח

בי ני ים.

בסעיף 20(א)(6} אישרתם את הדבר המקביל בתשקיף. האחד נוגע לתשקיף והאחד

לדו"חות שוטפים.
ח. אורון
אם מוגש דו"ח שלא על פי כללים חשבונאי ים, אני מבין שזו עבירה.
ש. וייס
אני עדיין רוצה שהציבור יקבל, מעבר לעבירה הפלילית.
ח. אורון
איזה עצירה לא מחייבת להגיש דו"ח אחר? עצם העובדה שאתה פסלת דו"ח של גוף

מסויים, מחייבת אותו להגיש דו"ח.
ש. וייס
אני רוצה להבטיח דבר פשוט.
ח. אורון
שלייקעס.
ש. וייס
כן, שלייקעס. מעבר לנקודה הפלילית שהדו"ח המתוקן יגיע גם לציבור. כדי

שלציבור יהיה מידע מלא, כולל הסקירה, כולל חוות הדעת.
ח. אורון
היום לפי החוק אסור להזמין רואה חשבון אחר?
ש. וייס
זו הבהרה. לעניות דעתי גם בדין הקיים אפשר. טען מי שטען שהמלים אינן

ברורות. בתשקיף כתוב של אותם רואי חשבון או של רואה חשבון אחר במקום אלה.
ע. עלי
אני עוד לא מבין למה יש צורך בזה.
ש. וי יס
הנקודה היא פשוטה לגמרי. אני רוצה להבטיח שבידי הציבור יהיו דו"חות

כספיים לא רק שנתיים אלא גם דו"חות כספיים ביניים תקינים, כולל סקירה נאותה של

רואה חשבון. לפי החוק הקיים אי הגשה מהווה עבירה פלילית. אבל מעבר לעבירה

פלילית, אני גם רוצה שהדו"חות בפועל יגיעו. אני לא רוצה ויכוחים בנושא הזה.

הי ו"ר א. שוחט;

סעיף 7 על ארבעת סעיפי המישנה שלו אושר. אנחנו עוברים לסעיף 8.

סעיף 8

ת. הקר;

פה אנחנו מציעים להחליף את סעיף 43 לחוק הקיים. במקום סעיף 43 לחוק

העיקרי יבוא; מניות הטבה. הודעה על החלטה של חברה להקצות מניות הטבה אשר אינה

נותנת ברירה לזכאים, אינה בבחינת הצעת מניות ערך לציבור. פירוש הדבר אינה

טעונה תשקיף. לענין זה מניות הטבה, מניות שחברה מקצה ללא תמורה לכל אותם

המחזיקים בניירות ערך שלה אשר זכאים למניות הטבה, לפי יחס החזקותיהם בניירות

הערך ביום שקבעה החברה, ובלבד שהוא לאחר יום מתן ההודעה על ההחלטה.

היו"ר א. שוחט;

מה היה עד היום?
ת. הקר
הסעיף הקיים גם הוא קובע את העקרון הזה, אבל יש בו כמה פרטים שונים

מבחינת ההגדרה. הסעיף הקיים אומר כך; הודעה של חברה לבעלי מניותיה שהיא מקצה

להם מניות הטבה, שההודעה אינה נותנת להם ברירה, אינה בבחינת הצעת ניירות ערך

לציבור.

(ב) הצעה לציבור של מניות שהוקצו תחילה כמניות הטבה , רשאית הרשות לפטור

מחובת תשקיף.
ש. וייס
הנקודה היא נורא פשוטה. ברגע שנאמר שאינה מקצה ניירות ערך לציבור, לא חל

סעיף 15 שאומר, שהצעת ניירות ערך לציבור טעונה תשקיף. אז לא צריך לכפול את

המלים פעמיים. אם אמרת פעם אחת שזאת לא הצעה לציבור, ממילא לפי סעיף 15 נובע

שאין צורך בתשקיף.

היו"ר א. שוחט;

אז למה צריך את סעיף 43? אם אין בזה הודעה לציבור אפריורי לפני הענין,

למה אתה צריך להגן על זה בסעיף נוסף.

ש. וייס;

אני הסברתי את (ב). את (א) אני צריך.

ת. הקר;

ההבדל הוא בעיקר בהגדרת מניות הטבה. היום הגדרת מניות הטבה היא מניות

שחברה מקצה לחבריה ללא תמורה מצידם לפי יחס מניותיהם הקודמות. פה אנחנו פשוט

מבהירים שהכוונה היא לכל המחזיקים בניירות ערך שזכאים למניות הטבה, לפי יחס

החזקותיהם. אנחנו גם מציינים מתי יחס החזקותיהם. ביום מסוים שהחברה קובעת,

והיום הזה יכול להיות יום שאחרי מתן ההודעה על ההחלטה.
ש. וייס
הסעיף מבהיר לוח זמנים, מי זכאי למניות הטבה. מצאנו בפרקטיקה שללא שתי

ההבהרות האלה, הסעיף הקיים לא בר שימוש. לכן אנחנו מציעים להבהיר; א. הדבר

טעון לוח זמנים מדוייק. ב. מי הם הזכאים למניות ההטבה.
א. כץ-עוז
מדוע לא צריך שתהיה איזו שהיא בקרה לגבי קביעת המועד? האם בקטע הזה אין

איזה שהוא סדק שבו יכולה חברה לעשות את התרגיל ולשנות את ההגדרה.

ש. וייס;

ברגע שהיא מסרה את ההודעה וההודעה נותנת לזכאים את הזכות למניות ההטבה,

אז היחס הוא זהה.

ח. שטסל;

הם קובעים את היום.

י. ניצני;

זה מה שנקרא יום הX-. יש כללים בענין הזה. יש הודעת החברה תוך שלשה ימים,

כדי שההודעה תספיק להגיע לציבור. יום ה-X הוא היום הקובע. מי שהחזיק באותו יום

מגיע לו. מי שלא החזיק באותו יום לא מגיע לו. מי שמכר יום קודם לא מגיע לו.

הדברים הם פשוטים. התיקון המשמעותי שיש בסעיף הזה, במקום רק מי שיש לו

מניות לפי יחס ההחזקות שלו במניות - כל מי שיש לו נייר ערך שמקנה את הזכות

לקבל את מניות ההטבה. זה לא דווקה מניות. זה יכול להיות מניות, זה יכול להיות

איגרות חוב ניתנות להמרה, זה יכול להיות כתבי אופציה. זו ההרחבה של הסעיף הזה.
ח. אורון
פה כתוב לפחות יום. יכול להיות מצב שיש רמה שונה של אינפורמציה של בעלי

מניות שונים, ועומדת להיות הקצאה. מישהו מחליט לקצר פה את הטווח בין שלב אחד

לשלב שני. הוא גם מצליח לעשות כמה פעולות בתוך השלשה ימים האלה. מי שפחות בתוך

העסק, בעצם אולי מפסיד משהו, שכבר ידוע בציבור. למה לא לתת פרק זמן יותר ארוך

שיאפשר גם למי שהוא לא לגמרי בתוך העסק לדעת ולהתנהג על פי זה.

ש. וי יס;

קודם כל, אין פה אפשרות להנאה, משום שההקצאה הזאת היא ללא תמורה. אין פה

תמורה. ההגדרה של מניות הטבה היא של אותן מניות שמוקצות ללא תמורה. כך שהקטע

הזה לא קי ים.

בענין לוחות הזמנים עצמם יש כללים ברורים.
ח. שטסל
לא צריך יותר זמן. אתה מודיע, אתה מוסיף את המספר באותו יום, אתה נותן לו

שלשה ימים. כולם יודעים, עושים מה שרוצים. אחרי זה יש יום הX-. זו הודעה

לציבור ומפסיקים מסחר באותו יום, כדי שכל אחד ידע.

היו"ר א. שוחט;

אם אין שאלות, אני רואה את זה כמאושר. אנחנו עוברים הלאה.
ת. הקר
אנחנו מגיעים עכשיו להחלפת סעיף 46 שמדבר על תקנות הבורסה. החלק הראשון

הוא רישא מסוימת, שאני אשווה אותה מייד לנוסח הקיים. ופסקה (1) מדברת על כללים

לענין החברות. אנחנו עדיין לא מגיעים לקטעים הי ותר מורכבים שבאים בעקבות

הפסיקה.
הרישא אומרת
בתקנון הבורסה ייקבעו כללים לניהול תקין והוגן של הבורסה,

בלי לגרוע מהאמור לעיל יכול שייקבעו בתקנון למטרה האמורה. היינו לאותה מטרה של

ניהול תקין והוגן של הבורסה כל מה שיפורט בשלשת הדפים הבאים.
הסעיף הקיים אומר כך
חברה שנוסדה לשם ניהול בורסה לניירות ערך רשאית

להתקין תקנון. תקנון הבורסה יבטיח ניהול תקין והוגן של הבורסה ויסביר, בין

השאר, רשימה של נושאים שקבועה בתקנות.

למעשה חזרנו על הביטוי ניהול תקין והוגן. זאת המטרה של תקנון הבורסה.

לאור המטרה הזאת בוחנים כל הוראה והוראה שנקבעת בתקנון, האם היא באה לשרת את

המטרה של ניהול תקין והוגן של הבורסה.

פיסקה (1) על כללים לענין החברות בבורסה ובכלל זה שוב רשימה: (א) תנאי

כשירות לחברות בבורסה ונוהל לקבלת חברים. (ב) תחומי הפעילות המותרים לחברי

הבורסה. (ג) חובות חברי הבורסה.
א. כץ-עוז
כל אלה לא היו בעבר מוגדרים?
ת. הקר
הסעיפים שמדברים היום לגבי חברות אומרים כך: א. תנאי הכשירות לחברות

בבורסה והנוהל לקבלת חברים - זהה לפיסקה (א). 2. תנאים ונוהל להשהיית חברים

ולביטול חברות - קיים פה בפיסקה (ז). 3. שיפוט משמעתי על חברי הבורסה - קיים

בפיסקה (ו) בעצם, כשפה אנחנו מדברים על עבירות משמעת ושיפוט משמעתי של חברי

הבורסה. 4. הפיקוח והבקרה מצד הבורסה - קיים בפיסקה (ה).

אנחנו מוסיפים כמה פסקאות נוספות והן אלה: תחומי הפעילות המותרים לחברי

הבורסה.
הי וייר א. שוחט
מה זה אומר?
ח. שטסל
למשל, שמותר באותו עסק למכור ניירות ערך ולא למכור תפוזים. שיהיה תחום

מוגדר ושלא יגלוש ושלא יהיו ניגודים.
היו"ר א. שוחט
בתוך החברה?
ח. שטסל
בתוך החברה עצמה.
א. כץ-עוז
או להיפך.
היו"ר א. שוחט
שטסל, תן לי דוגמא של בעיה שהיית משתמש בה בסעיף בי.
ח. שטסל
למשל, אנחנו רוצים שיפריד בתוך החברה עצמה ניהול קופות הגמל מיייעוץ

לניירות ערך. את כל זה אנחנו רוצים להכליל במסגרת התקנון. לומר לו: אתה רשאי

לעסוק בתחומי ניירות ערך. מתלווה לזה מתן אשראי לאותם אנשים וכו' וכו' ותו לא.

אתה לא יכול למשל באותו עסק לעסוק גם בבנקאות. בנק יכול לעסוק בניירות ערך.

אתה לא יכול לתת לברוקרים להתחיל למכור דברים נוספים שהם לא בתחום שלהם.
ח. אורון
למה הסעיף הזה לא צריך להיות מוגדר בחקיקה ראשית?
ת. הקר
תקנון הבורסה טעון אישור ועדת הכספים של הכנסת. הוא מעין חקיקה ראשית.

הוא נקבע על ידי דירקטוריון הבורסה.
ש. וייס
באישור שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת לאחר התיעצות עם הרשות

לניירות ערך. יש פה שלשת המנגנונים.

ה. אורון;

סעיף (ב) התמים הזה הוא בעצם מגידר דבר מאד מהותי. למה שבחקיקה הראשית לא

תופיע מסגרת, שיהיה מפורט מה כן בורסה ומה לא בורסה, מה מותר ומה אסור. באופן

כזה שמתוך החוק יהיה ברור מה התכוון המחוקק.
ח. שטסל
אפשר להכניס את זה בחקיקה ראשית. אבל אנחנו חושבים שהנושאים האלה הם

דינמיים, משתנים. למשל, יש מקומות בעולם שאופציות נסחרות בבורסה ויש מקומות

שלא. הדברים האלה משתנים. לכן לשים בחקיקה ראשית ולאבד את כל הגמישות לא כדאי.

הואיל והמנגנון המבקר של הכנסת הוא קיים באמצעות אישור התקנון, זה עובר משר

האוצר לכנסת, ממילא פה צריך מסגרת כללית ואת הפרטים צריך לאשר כאשר מאשרים את

התקנון.
היו"ר א. שוחט
תנאי הכשירות לחברות בבורסה יעוגנו בצורה מפורטת בתוך התקנון, והתקנון

יצטרך להיות מובא לאישורה של ועדת הכספים. בסופו של דבר זה יחזור לשולחנך.
ח. ורון
יכולת להגיד את אותו הדבר על כל החקיקה. תנאי כשירות לחברות הם נושא

לתקנות, אבל לא ההגדרה הבסיסית. אם אני מבין נכון, בהוק בשום מקום לא כתוב מהם

תחומי הפעולה של הבורסה.
היו"ר א. שוחט
מדברים על חברי הבורסה, על האנשים שפועלים.
ה. אורון
אם אני לא טועה, בדו"חות המפורסמים נושא מרכזי היה שחברים בבורסה בכמה

וכמה תחומים. למה שזה לא יופיע באופן יותר מוגדר?
ח. שטסל
אפשר להגיד שלא יעסוק בדברים מסוכנים מאד שעלולים לסכן את חבר הבורסה ואת

הקליינטים שלו. אבל אלה דברים פרקטיים.
ג. גל
פירוש הסעיף הזה: חברים יקרים, תלכו הביתה ותחזרו עוד כמה זמן עם תקנות

שמפרטות.
ת. הקר
לכן עובדים על זה.
ח. אורון
פה דיברו על שלייקעס קודם מבחינת העברית.

ת. הקר;

מבחינת התוקף זה אותו התוקף.

מ. חריש;

ההבדל במקרה הזה בין התקנון לבין החקיקה הראשית, שבתקנון עוסקים אלה כל

אלה שעובדים בזה באופן קבוע.

ת. הקר;

(ג) חובות חברי הבורסה, כלפי הבורסה וכלפי חבריה, ובכלל זה חובות גילוי,

רישום ודיווח. זה בעיקר ענין של הסדר והגילוי של הדברים.

(ד) כללי ההתנהגות של חברי הבורסה כלפי לקוחותיהם. לא כלפי הבורסה וחברי

הבורסה אלא כלפי לקוחותים. ובכלל זה חובות גילוי, רישום ודיווח.

היו"ר א. שוחט;

זה דבר שלא היה קיים עד היום?

ת. הקר;

לא היה קיים.
ח. שטסל
לא היה כתוב.

ת. הקר;

(ח) החלת הוראות פסקאות משנה (א) עד (ז) בשינויים המחוייבים, על חברה

הפועלת בתחומי הפעילות המותרים לחבר הבורסה והיא נשלטת בידי חבר הבורסה או

בידי בעל שליטה בו. הכוונה היא כאן לחברה בת של חבר הבורסה או חברה אחות של

הבר הבורסה שעוסקת בחלק מתחומי הפעילות שעוסק בהן חבר הבורסה, אבל היא עצמה

אינה חבר הבורסה. באים ואומרים שיש מקום להחיל גם עליה חובות דיווח למשל, כללי

התנהגות מסוימים, כדי שלא יתפתה חבר בורסה להעביר פעילויות מסוימות אל חברה בת

שלו כדי להימנע מאותו פיקוח של הבורסה על פעילותו.
א. כץ-עוז
זה לא היה עד עכשיו?
ח. שטסל
היה, אבל לא היה כתוב בחוק. אני אביא דוגמא. הבנקים עכשיו כדי להרחיק

מעצמם את הייעוץ בניירות ערך, הקימו חברות בנות שמנהלות תיקים עבור לקוחות.

מיישמים חלק מדו"ח בייסקי. עושים את זה גם הברוקרים. אנחנו אומרים: אם אתה

עוסק בתחומים האלה, בבקשה כל אותם הכללים שכתובים פה לפי הענין יחולו גם על

אותה חברת בת.
א. כץ-עוז
לא מופיעה כאן איזו שהיא חובה, והיא צריכה להיות בחקיקה ראשית, המחייבת

כל חבר בורסה, כל ברוקר להצהיר במפורש על תחומי הענין. משחו בנוסח תקנות ועדת

אשר. הצהרה והבהרה חד משמעית על אותם ענינים שיש לו ענין, או מטעם משפחתו או

מטעם ידידת חברה של שותפיו לענין חברת בת או לענין שליטה במערכת נוספת.

א. מינטקביץ;

זה ישנו.
ח. שטסל
ב, ג ו-ח מכסים את זה. הוא גם צריך לבקש מאיתנו רשות להקים חברה כזאת.

א. כץ-עוז;

אם זה לא היה עד היום, הייתם צריכים לחזק את הדבר הזה. זה מביא לידי

פיתוי.
ח. שטסל
אנחנו לא רוצים שמישהו יקים חברת בת, יעשה שם את העסקים ולא ידווח. זה

מטיל עלינו אחריות הרבה יותר גדולה.
ג. גל
הבעיה שלכם לא אם מותר לבנקים להקים את חברות הבת האלה, אלא לפקח עליהן.
ח. שטסל
אם למשל המפקח על הבנקים אומר: על זה אני לא מפקח.
היו"ר א. שוחט
כמה חברי בורסה יש היום?
ח. שטסל
28.
היו"ר א. שוחט
כמה מהם בנקים?
ח. שטסל
16-17.
היו"ר א. שוחט
האחרים גורמים פרטיים.
ח. שטסל
גורמים פרטיים. למשל אחד מהם בבעלות מלאה של בנק לאומי - אופיר.

היו"ר א. שוחט;

זאת אומרת, הבנקים מאד דומיננטיים בכל הסיפור הזה.

ה. שטסל;

הם מהווים כ-80% מהשוק.
א. כץ-עוז
סעיף (ח) מחייב הגדרה וניסוח יותר מבהירים. מטרתו להבהיר שכל אותן תקנות

וכל אותם נוהלים יחולו לא רק על חבר הבורסה כפרטו אלא גם על החברות בת.
ח. שטסל
אין חבר בורסה פועל כפרט. חברה הפועלת בתחומי הפעילות המותרים להבר בורסה

או בידי בעל שליטה.
ח. הקר
יש לנו הגדרות של שליטה.

א. כץ-עוז;

מה זה בידי בעל שליטה בחבר הבורסה.

ת. הקר;

יש לנו הגדרה של שליטה בחוק.
ח. שטסל
למשל אי.די.בי תרצה להקים במקביל לבנק דיסקונט חברה שתעסוק בדברים כאלה.

לא ניתן הדבר. חבר הבורסה הוא לא אי.די.בי אלא בנק דיסקונט. אם אי.די.בי ירצה

לעשות דבר כזה, אז סעיף ח בא להוסיף שכל הכללים הכתובים פה יחולו עליו .ד

ש. וייס;

מבחינה משפטית זה מכסה את הדאגה שלנו.

ח. שטסל;

המשפטנים שישבו על זה לא רק מטעם הבורסה אלא מטעם הממשלה, עשו את כל

העבודה הזאת.

ת. הקר;

פיסקה (2) מדברת על כללים לרישום ניירות ערך למסחר בבורסה (להלן - רישום

למסחר) ובכלל זה כללים בדבר; (א)אפיוני חברה שניתן לרשום ניירות ערך שלה

למסחר מבחינת היקף פעילותה ותוצאותיה העיסקיות, שווי נכסיה והתחיבויותיה,

זיקתה לתאגידים אחרים וסיווגה לשקבוצות רישום. ניתן לקבוע כללים שונים כאמור

לפי סוג הפעילות הכלכלית שבה עוסקת החברה.



היו"ר א. שוחט;

מה ההבדל לעומת המצב הקיים?

ת. השקר;

במצב הקיים הדברים האלה נאמרו בצורה מאד מאד לקונית בחוק. היום כתוב בחוק

שמותר לקבוע בתקנון תנאים ונוהל לרישום ניירות ערך למסחר בבורסה. על כך היתה

שאלה איזה סוג תנאים מותר להתנות בקשר לרישום ניירות ערך למסחר בבורסה. הצעת

החוק שאנחנו מביאים היום היא הרבה יותר מפורטת.

היו"ר א. שוחט;

אבל היא גם כובלת.

ת. הקר;

היא גם כובלת.

ש. ו י יס;

הכוונה היא להגדיר בצורה ברורה את הסמכויות.

היו"ר א. שוחט;

כל הדברים שקיימים היום בתקנון הם נכנסים בתוך המסגרת של ה (א) מבחינת

קביעת הדברים?

ת. הקר;

בהנחיות.

היו"ר א. שוחט;

זה נכנס בתוך סעיף (א)?

ש. וי יס;

(א) לא ממצה את כל התנאים.

ת. הקר;

(א) וכל היתר. הטיוטה שנמצאת פה היום היא הפרק החדש שיבוא בעקבות התיקון.

הוא הפרק שמתיחס בדיוק לסעיף קטן (2).

ת. הקר;

(ב) איפיוני ניירות ערך שניתן לרושמם למסחר מבחינת סוגם, שוויים המזערי

הכול בעת הרישום, החלק המזערי שיוחזק סמוך לאחר הרישום בידי הציבור ומידת

פיזורו והמספר המירבי של הסוגים או הסדרות. פה הכוונה היא להבטיח שלא יהיו

כמויות קטנות של נייר ערך מסוג מסוים מרוכזות בידי מספר גופים ולא בצורה של

כמות וערך שאפשר לפזר אותו בציבור הרחב, ועל ידי זה המסחר הוא מסחר יותר תקין.



היו"ר א. שוחט;

מה היה בהקשר לסעיף זה בהקיקה הקודמת?

ח. שטסל;

תנאים ונוהל רישום.

ת. הקר;

(ג) היחס בין מחירם של ניירות ערך בהנפקה לבין מחירם של ניירות הערך של

החברה בבורסה, אופן ביצוע ההנפקה ודרך הקצאתם של ניירות הערך המונפקים.

ח. שטסל;

למשל, מי שרוצה למכור נייר ערך חדש הרבה מתחת למחיר הבורסה. אנחנו

אומרים; אם אתה רוצה למכור דרך הבורסה, תמכור את זה בדרך של זכויות. היינו תן

לכל בעלי המניות הקיימים עם זכות שווה, ואז אתה רשאי להוריד מהמחיר. יש לנו

תקנים בנושא הזה.

י. הורביץ;

למשל, מרז הפער?

ח. שטסל;

הפער שאנחנו מסכימים 10%. אם אתה רוצה יותר מזה, אז תמכור את זה במיכרז.

אם הוא רוצח למכור במחיר יותר גבוה, הוא לא פוגע באף אחד. פה יש בעיה. במדינת

ישראל יש הרבה חברות שבהן יש בעל מניות אחד או קבוצח שהיא מרכזת את מירב

השליטה, הרבה יותר מ-70%. לפעמים קורה שהחברה זקוקה לכסף, השוק לא נותן, בעל

המניות העיקרי לא מוכן להכניס כסף נוסף. ואז במצבים כאלה לא פעם קורה שהוא

מוריד מחיר. זה פוגע בבעלי המניות הקיימים. תצאו בהנפקת זכויות, אז אין בעיה.

היו"ר א. שוחט;

אבל זה לא משקף את המצב האמיתי של החברה, העובדה שהוא צריך לרדת במחיר?

ח. שטסל;

זה בוודאי משקף.

י. ניצני;

אם זה היה משקף את המצב, זה היה בא לידי ביטוי במחיר בבורסה. יש בורסה

ויש מחיר בבורסה כל יום. אם המצב של החברה הוא נמוך, עד המחיר בבורסה אמור

לרדת. אם הוא לא יורד, יש כאן איזו שהיא בעיה. אם יש כאן בעיה אמיתית, נגיד

שהמסחר בבורסה במנייה הזאת הוא לא תקין והמחיר לא מייצג את מצב החברה, תעשה

מיכרז ותן לשוק להצביע ברגליים, אבל אל תקבע אדמיניסטרטיבית שזה 40% יותר נמוך

ובזה אולי אתה מקפח את האינטרס ואת השווי הרכושי של בעלי המניות הקיימים בשוק.

היו"ר א. שוחט;

מכיוון שלא הבנתי את הדבר הזה, אני רוצה יותר הסבר. ישנה חברה ש-70%

מהמניות מוחזק בידי גורם כל שהוא ו-30% בבורסה. הוא רוצה לגייס הון, הוא לא

רוצה להכניס כסף. אם הוא הולך לפי מחיר הבורסה או מעל לזה, אין שאלה. השאלה

היא רק אם הוא רוצה למכור מתחת למחיר הבורסה.
ח. שטסל
אנחנו אומרים לו: הכלל הוא מהיר הבורסה.

היו"ר א. שוחט;

הנפקה חדשח נוספת.

ח. שטסל;

כן, הנפקה לציבור נוסף. גם להנפקה פרטית אנחנו אומרים; תכניס שותף נוסף,

אל תיקה ממנו פחות מאשר מחיר הבורסה. גם פה קובעים כללים. אני מדבר על המקרה

שהוא רוצה למכור לציבור נוסף מניות נוספות. כדי לשמור על זכותם של בעלי המניות

הקיימים, תואיל בטובך למכור לפי מחיר הבורסה או מעבר לזה. השוק לא נותן, תעשה

מיכרז ואז אתה לא פוגע באף אחד.

מ. חריש;

איך מתנהל המיכרז טכנית?

י. ניצני;

בדרך כלל קובעים מחיר מינימום, מודיעים לציבור בתאריך מסוים. מזמינים את

הציבור לתת פקודות באיזה מחיר כל אחד רוצה לקנות. יש שני סוגים של מיכרזים; 1.

כל אחד מה שהוא נתן - זה יקבל. 2. לפי עקומת ביקוש. במקום שבו המחיר הגבוה

ביותר שבו כל החצעה נקנתה - זה יהיה המחיר. זו בדרך כלל השיטה המקובלת. זה

המחיר שהשוק קובע.

מ. חריש;

זה מתנהל במסגרת הבורסה?
ח. שטסל
לא, זה לפני שהוא בא לבורסה, אצל המנפיק. זה מפורסם בתשקיף. יש ועדה

ציבורית שעושה את זה. זה מסודר מאד. לא כל מי שהציע מקבל באותו המחיר. במדינת

ישראל השיטה הזאת עדיין לא פועלת, אלא לעיתים רחוקות. זח נקרא מיכרז מפלה.

בדרך כלל פועלת השיטה השניה. אותו מחיר שמכסה את כל הכמות הוא הקובע.

ת. הקר;

(ד) חיוב החברה כי הנפקת ניירות ערך תיעשה בתנאים, במחיר ובדרך השווים

לכל, ותנאים ונסיבות שבהם מותר לנהוג אחרת לגבי סוגים של דרכי הנפקה או של

רוכשים, אם הדבר דרוש לעידוד השקעה בניירות הערך של החברה או לגבי הקצאה

לעובדים. כאן אנחנו באים לקבוע את הכלל שהנפקת ניירות ערך צריכה לחיות באופן

ששווה לכל. אבל יש סוגים של הנפקות או של רוכשים שבהם יש מקום לסטייה. בעיקר

הכוונה היא להקצאה לעובדים, ששם לפעמים נותנים להם במהיר אחר או בתנאים אחרים,

שרוצים לעודד את שיתוף העובדים בבעלות על החברה. ועידוד ההשקעה בניירות ערך

להשקעה הכוונה היא לפרוצדורה שתתאים לחוק עידוד התעשייה (מסים). בדברי ההסבר

אנחנו מסבירים.

ח. שטסל;

משקיעים מוסדיים. אנחנו מעונינים לעודד את קופות התגמולים וקופות פנסיה



ברכישת איגרות חוב או מניות פירמות בבורסה. נותנים להם במקרה זה פרוטקציה.

ההקצאה צריכה להיות שווה לכל. אבל נותנים עדיפות למשקיע מוסדי ו/או עובד, גם

יש חיתום יתר או במיכרז. יש לנו כללים בענין זה. לדוגמא אנחנו אומרים, אם

חיתום יתר הוא עד מעל פי שתים, כל משקיע מוסדי מקבל מה שהוא הזמין. אם הציבור

הנוסף לוקח הרבה הרבה יותר, משקלם הולך ויורד. זאת אומרת, זה לא נשאר סטטי.

היו"ר א. שוחט;

זאת גם הפרקטיקה שהיתה בפועל?
ח. שטסל
כן. רוב הדברים שכתובים פה מכוסים היום בהנחיות קיימות. אלא מה? בעקבות

פסק הדין שהיה בתל-אביב אמרו שתנאים ונוהל לרישום זה לא מספיק. הערתי בצדק שזה

בא להצר את צעדינו.

ת. הקר;

(ה) רישום למסחר של ניירות ערך שהוקצו בהקצאה פרטית. פה הכוונה היא לקבוע

כללים איך עושים הקצאה פרטית של ניירות ערך שאחר-כך יירשמו למסחר. שוב, כמובן

אני רוצה להזכיר עוד פעם, הקצאה פרטית היא כאשר החברה עצמה היא חברה שניירות

הערך שלה נסחרים בבורסה, אבל גיוס הון שהיא רוצה עכשיו לעשות הוא לא על ידי

הנפקה לציבור נוסף אלא הכנסת שותף נוסף בהשקעה מחוץ לבורסה למעשה. שוב צריך

לקבוע את הכללים של המחיר שבו זה יימכר ואיזה אישורים צריך לקבל כדי להבטיח

שאין פה "סידור" של הציבור הרחב ומתן עדיפות לאותו משקיע חדש על פני הציבור

הרחב שכבר השקיע בחברה.

ח. שטסל;

דוגמא; כניסת סרהלי לדלתא, שיתופו של ברונפמן בטבע, שיתופו של מקסוול

בטבע. הוא מצטרף לחברה, הוא מקבל מניות חדשות, אבל לא במסגרת הנפקה של כל

הציבור אלא הקצאה מיוחדת לאותו שותף.

היו"ר א. שוחט;

הסעיף הזה נותן לכם אפשרות להתערב במחיר?

ח. שטסל;

בהחלט.
י. ניצני
אם הוא מקבל בחצי מחיר, זה משפיע מיד על הדילול של הערך של הציבור. גם פה

יש כללים.

הי ו"ר א. שוחט;

מה היה קודם בפרקטיקה?

ח. שטסל;

אותו הדבר.



היו"ר א. שוחט;

אותו תחום של 10% שהקפדתם בזמן שעושים הנפקה בבורסה, גם פה הוא נעשה?
י. ניצני
הוא יותר חמור. אם זה לבעל ענין, המירווח יכול להיות אפילו 5%.
ח. שטסל
אם הוא קונה מרצון ומוכר מרצון - זה דבר אחד, אם זו הכנסת שותף - זה ענין

אחר.
ש. וייס
בסעיף 13 (ד) בחוק הכחול הזה מוצע גם להסמיך את שר האוצר בין השאר לקבוע

גם תקנות בנושא הקצאה פרטית.

הי ו"ר א. שוחט;

פה הבורסה קיבלה בתקנון שלה לעשות את הכללים.

ת. הקר;

ברגע שיהיו תקנות כאלה, אגב בהתיעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת הכספים

של הכ נסת, התקנות האלה יקבעו את הכללים העיקריים. ואילו תקנון הבורסה יקבע

מנקודת הראות של הבורסה מתי ואיך רושמים למסחר ניירות ערך שהוקצו בדרך הזאת.
א. כץ-עוז
אני לא מבין למה את מטילה את זה על הממשלה.

ש. וייס;

תקנות באישורכם.

א. כץ-עוז;

למה שר האוצר?

ת. הקר;

שר האוצר ממונה על ביצוע חוק ניירות ערך בנושאים שהם נושאים עקרוניים. פה

יש באמת שאלה של חלוקת תפקידים. זאת שאלה נכונה.

א. כץ-עוז;

נקודת המוצא כאן היא ועדת הכספים. זה בהחלט מצב הפוך.

ת. הקר;

ועדת הכספים לא יוזמת תקנות, אבל זה באישור ועדת הכספים.
א. כץ-עוז
אני יודע. אבל מאחר ומדובר כאן לא במערכות ממשלתיות, הממשלה מגלה את דעתה

לגבי מה היא היתה רוצה שיהיה בשוק ההון. את נותנת בידי שר האוצר אולי כלים

שלפי דעתי הם לא לטובת הציבור אלא לטובת הגוף הממשלתי.

א. מינטקביץ;

לא כדאי לדון פה, זה סעיף נפרד.

ת. הקר;

נדבר על זה כאשר נגיע לזה. זה רק היה כדי להשלים את התמונה.

(ו) מניעה של כל עיסקה או פעולה בניירות ערך בידי מחזיק או סוג מחזיקים

לתקופה שתיקבע. כאן הכוונה היא לחסימת ניירות ערך לתקופה מסויימת. בעיקר

הכוונה היא לחיוב של בעל שליטה בחברה להמשיך ולהחזיק את המניות שלו פרק זמן

מסויים, ולא מיד לאחר ההנפקה.

היו"ר א. שוחט;

הסעיף הוא כולל לגמרי, הוא לא מגדיר.

ת. הקר;

הניסוח הוא כללי.

ח. שטסל;

זה מופיע בתקנון. נניח שיש הקצאה פרטית או שיש הקצאה לעובדים. הקצית

למישהו ואתה אומר לו; מכניסים אותך בדרך ראשית בכללים מועדפים, בבקשה אנחנו

רוצים לראות שאתה משקיע לטווח ארוך ולא לעשות שום עיסקאות. אל תמכור.

ח. אורון;

זה מופיע בחקיקה ראשית.

ת. הקר;

לגבי המניות לעובדים, נכון לחמש שנים.
ח. שטסל
לגבי שיתוף העובדים מאשרים לו להקצות לעובדים על חשבון בעלי מניות אחרים.

אנחנו רוצים שזה יהיה לתקופה מסוימת. אלה שני הכללים לגבי הקצאות לעובדים. אם

מדובר בבעלי שליטה, נניח שחברה מסוימת ניגשת היום לבורסה ומוכרת 25% לציבור.

אנחנו אומרים שבעל השליטה יואיל בטובו למשך תקופה מסוימת להשאיר את מניותיו.

תאר לעצמך שהמחיר קופץ לשמים. הוא מהר מאד ייפטר מהמניות האלה, ימכור לטפשים

ולאחר מכן החברה תישאר בלי בעל בית. אגב, הכלים האלה מקובלים בכל העולם.

היו"ר א. שוחט;

הסמכות של הבורסה ותחומי פעולתה אלה הם דברים שמקובלים בבורסות בעולם

מבחינת סמכויות הבורסה ודרך עבודת הבורסה ? בדברים האלה, בסיכומו של דבר, יש

גם נסיון שלכם שמצא את ביטוי וגם ממה שקורה בעולם. הדברים דומים?
ח.שטסל
בהחלט כן. עד עכשיו זה כוסה כאמור בתקנות. אין כאן שום חדש.

ת. הקר;

(ז) חיוב החברה כי כל המניות בהון המוצא שלה יהיו מניות שנפרעו במלואן.

ח. שטסל;

יש כל מיני חוכמולוגים, אבל גם מעשית בשטח. אנחנו אומרים, אי אפשר למכור

מנייה שלא שולמה במלואה, כי אי אפשר לפרוע אותה במלואה. הכלל הזה הוא כלל

ברזל.

ת. הקר;

(ח) חיוב ההברה כי כל המניות בהון המוצא שלה יירשמו למסהר, וכללים להריגה

מכלל זה לגבי חברות תעשייתיות שחוק עידוד התעשיה (מסים) התש"כט - 1969 חל

עליהן, הכלל האמור לא יחול לגבי מניות מדינה מיוחדות כאמור בסעיף קטן (ב)(1).

סעיף קטן (ב)(1), שנגיע אליו בהמשך, מאפשר סוג מניות שאנחנו מכנים מניית זהב.

מנייה מיוחדת. מניות שהממשלה החליטה עליהן כי הן דרושות לה לצורך שמירה על

ענין חיוני והמקנות לה זכויות מיוהדות כפי שקבעה הממשלה בהחלטתה. לגבי מנייה

כזאת כמובן שהיא תירשם למסחר, מעצם טיבה היא שנשארת בידי הממשלה כדי לשמור על

אינטרס חיוני. אבל הכלל צריך להיות שכל המניות בהון המוצא יירשמו למסחר וניתן

לקבוע לכך חריגים לגבי חברות תעשייתיות שחוק עידוד התעשייה (מסים) חל עליהן.

אותו סעיף 21 לחוק עידוד התעשייה (מסים) מאפשר הצעה לציבור של רבע מן המניות

הנרשמות.

ה. שטסל;

ניקח דוגמא של קרגל. מס הכנסה קובע כללים מסוימים לגבי פטור ממס על רישום

הברה תעשיתית. הכלל אומר שאם בעל הענין העיקרי, מי שמחזיק במניות ערב הרישום

בבורסה חמש שנים הוא פטור פטור מלא ממס, ובתנאי שלפחות רבע מן הכמות נמכר

לציבור. זאת אומרת שליש מהכמות הקיימת. אם זו הברה מאד גדולה והיא רוצה לרשום

את כל מניותיה באותו היום, היא לא מסוגלת לעמוד בכללי הבורסה. מצד שני מס

הכנסה אומר תרשום את כל המניות שלך.

בפרקטיקה עשינו פרוטקציה לחברות תעשיתיות. לאפשר למרות העקרון שנקבע, שכל

הברה חייבת לרשום את כל מניותיה, תקופות מעבר נוספות חברה תעשייתית רשאית בשלב

ראשון לרשום רק חלק מהמניות ותוך שנתיים-שלש את היתר.

ת. הקר;

גמרנו למעשה פיסקה (2) שפרטה את כל הדברים לגבי רישום ניירות ערך למסחר.
א. כץ-עוז
מדוע הכלל לא יחול על מניות ממשלתיות.

ת. הקר;

זו לא מניה ממשלתית אלא רק מניית זהב. מניית זהב מעצם טבעה צריכה להישאר

בידי הממשלה ולא להירשם למסחר.



ת. פנחסוביץ;

למשל במקורות, למשל בחברת החשמל.

היו"ר א. שוחט;

אנחנו עוברים ל (3).

ת. הקר;

כללים לענין המסחר בבורסה, ובכלל זה כללים בדבר... אזכיר מה קיים היום

בחוק לגבי המסחר. בפיסקה (6) הקיימת יש ימי המסחר בבורסה, (8) פירסום תוצאות

המסחר בבורסה (7) הגבלת המסחר בבורסה לחברי הבורסה בלבד, (9) המקרים שבהם מותר

יהיה לחבר הבורסה לעשות עיסקאות בניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה בלי לבצען

תוך המסחר בבורסה.

בחקיקה המוצעת אנחנו מדברים על ; (א}מועדי המסחר; (ב) קיום מסחר בקבוצות

מסחר שונות ובשיטות מסחר שונות; (ג) הפיקוח והבשקרה של הבורסה על קיום הוראות

תקנון הבורסה והנחיותיה, הנוגעות למסחר, ועל תקינות המסחר; (ד}תנאים ונוהל

להפסקה זמנית או להגבלה של המסחר בנייר ערך או בקבוצה של ניירות ערך; (ה)

ייחוד המסר לחברי הבורסה ולמי שהבורסה אישרה, ותנאים לאישור כזה; (ו)פירסום

תוצאות המסחר; (ז) תנאים ונוהל לביצוע עסקאות מחוץ חלבורסה בידי חבר הבורסה,

בניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה.
א. כץ-עוז
(ז) גם כן היה קודם?

ת. הקר;

כן. (4) חובות חברה שניירות הערך שלה רשומים למסחר (להלן חברה רשומה). אם

דיברנו בפיסקה (2) על רישום ניירות, מתי אנחנו רושמים ניירות חדשים בבורסה. פה

מדובר על חברה שהניירות שלה כבר רשומים, איך הוא צריכה להתנהג בהמשך הדרך.

בסעיף קטן (א) אנחנו רוצים להציע ניסוח יותר מוצלח לדעתנו. הנוסח שאנחנו

מציעים היום; המשך קיום הכללים שנקבעו לרישום למסחר, גם לאחר הרישום, בשינויים

המתאימים שייקבעו.

ת. פנחסוביץ;

בשינויים המתחייבים מהיות החברה רשומה למסחר.

היו"ר א. שוחט;

תביאו ניסוח מוסכם עליכם.

ת. הקר;

הכוונה הכללית כאן שלא די בכך שחברה עומדת בתנאים מסוימים שנקבעו לפי

פיסקה (2) לגבי אותו יום שבו היא רושמת את הניירות למסחר, אלא היא צריכה

להמשיך ולשמור על כללי התנהגות, פיזור וכו' גם לאחר מכן.
א. כץ-עוז
זה בסדר לגבי החברה. את מסמיכה את הבורסה בנוהל מחייב חדש שלא היה קודם.

לש באיזה שהוא מקום חובה על החברה להתנהג.

ח. שטסל;

בחוק היא לא מעוגנת.

ת. הקר;

פיסקה (ב) קובעת מתן הודעה על סוגי אירועים ומסירת מידע לפי דרישת

הבורסה.
ח. שטסל
יש מסחר וקורה משהו תוך כדי מסחר, אתה מבקש הודעה. אתה מצלצל אליו ומבקש

את ההודעה, אחרת צריך להפסיק את המסחר. זה יכול להשפיע על הציבור. אנחנו רוצים

סמכות לפנות.

היו"ר א. שוחט;

רבותי, אנחנו נפסיק בנקודה הזאת. נמשיך ביום רביעי הבא.

הישיבה ננעלה בשעה 10.45

קוד המקור של הנתונים