הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 283

מישיבת ועדת הכספים

שהתקיימה ביום ה', די באב התש"ן, 26.7.1990, בשעה 10:05



נכחו;

היו"ר א. שוחט

ח. אורון

מ. איתן

ג. גל

פ. גרופר

י. הורביץ

א. וינשטייו

יאיר לוי

ע. טולודר

ג. שפט

ש. ברקן, הנהלת המכס והמע''מ

א שניידר, עו"ד, הנהלת המכט והמע"מ

ת. פנחטוביץ, עו"ד, משרד המשפטים

נ. מונין, עו"ד, הלשכה המשפטית, מינהל הכנטות המדינה

י. טמלר, איגוד לשכות המטחר

ג. כהן, משרד התעשיה והמסחר

א. כהן, התאחדות התעשיינים

י. אברמוביץ, התאחדות התעשיינים

ח. ישראל, התאחדות התעשיינים

ל. לוי-הלחמי, עו"ד, ב"כ אלקטרה, תדיראן, אמקור

א. דמביץ

ט. אלחנני

א. קרשנר

חבר המתרגמים בע"מ

ס ד ר ה י ו ם

(1) חוק מס קניה (טובין ושירותים) (תקון מס' 10), התש"ן-1990

(2) צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 34),

התש"ן 1990



היו"ר א. שוחט; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים.

עניו הלחם מקבל תיקון בהחלט מתקבל על הדעת

מצד השותפים, אבל בהזדמנות הזאת גם החליטו

לבטל את הסובסידיה לחלב. בהתאם לאינפורמציה שיש לי, לא להוריד לשיעור

אפט, אלא לבטל את הסובסידיה. היות שהדבר הזה פוגע גם בציבור שצורך את

החלב, ולא פחות פוגע בתכנון של משק החלב, זה פשוט מחסל את התכנון במשק

החלב, ויש לזה משמעויות מרחיקות לכת.

אני מבקש לקראת הישיבה הבאה על התקציב שנקבל גם חוות דעת היועץ המשפטי

של הוועדה, מה ביכולתנו לעשות אם יש החלטת ממשלה לבטל בכלל את

הסובסידיה לחלב. לא במובן התקציבי, אלא במובן שלא הורידו את זה לשיעור

אפס. אלא שאם ביטלו את זה, המשמעות היא תכנונית, ולא רק תקציבית. היא

לא רק אם יש כסף לחלב או אין, אלא מעבר לזה, כי יש גם החלטה על ביטול

הסובסידיות.

ביום שני יתקיים דיון, יופיעו אנשי אגף

התקציבים, יופיע שר האוצר, ואני מניח שזה

יהיה חלק מהדיון.

ביטול הסובסידיות היה אמור להתפרסם הבוקר,

ועצרו את זה. רפול ביקש לעצור את זה.

בהצעת החוק מופיע 86 מיליון קיצוץ

סובסידיות, ו-25 מיליון זה הלחם. היתרה, אני

לא יודע ממה תבוא.

עד כמה שאני יודע, מחירי החלב והסובסידיה

הופיעו בתקציב. אני יכול להעיד שאני ביטלתי

את הסובסידיה על כל המוצרים, למעט עוף, תחבורה ולחם. לגבי לחם ותחבורה,

היה סיבסוד מסיבי. אני רציתי לבטל גם כאן, אבל בגין אסר את הביטול על

הלחם. אני מודה שאחר כך הצטערתי בענין החלב, כי התברר שביטול התכנון

בחלב, פירוש הדבר הוא ריכוז ענף החלב בידי משקים גדולים, כמה קיבוצים

וכמה מושבים. כמה מושבנקים יחזיקו את כל ענף החלב בארץ. הנסיון של

-"תנובה" לחלק בכוחות עצמה לא יעמוד. אני בטוח שהם יכנסו למשפטים נגד

"תנובה", וזה לא יצליח אם אין תכנון מרכזי. אנחנו צריכים להחליט החלטה

מאוד מרחיקת לכת אם אנחנו, מבטלים את התכנון, ואומרים שבענף החשוב הזה

כל מי שרוצה יעשה מה שהוא רוצה. היה רצוי לבקש לא להחליט בעניין זה

שיבוא אלינו. לא להעמיד אותנו בפני עובדה.

אני רוצה להזכיר לכם, שהסובסידיה של החלב

היתה 25 אחוזים, והורידו אותה תוך שנה-שנה

וחצי ל-3 אחוזים וחצי. מוכרחים לשמור על איזה שהוא אחוז, כדי שיהיה

התכנון עליו דיבר יגאל. מוצע שיעלו עכשיו את המחירים ב-5 אחוזים,

וישאירו בשלב ראשון את הסובסידיה כפי שהיא קיימת. אחר כך יורידו נאמר

לאפס, אחרת יהיה תוהו ובוהו בכל הענין. אנחנו מוכרחים להתייחס לזה.

ביקשו לעצור את זה, זה עמד להתפרסם שמהבוקר יש עליית מחירים.

אני רוצה להגיד מה אפשר ללמוד מהתקציב.

בתקציב כתובים דברי הסבר. פעם אחת כתוב

שמורידים. יש טבלת ריכוז של ההפחתות, יש הורדה של 86 מיליון שקל מהקטנת

סובסידיות. אם אני עובר לפרוט בתוך סעיף התקציב, זה מראה 60 מיליון ולא

86, וזה מראה שחלב בקר יורד מ-39 מיליון סובסידיה בסה"כ ל-19 מיליון-,

פטימים יורד מ-87 מיליון ל- 67 לחם יורד מ-26 ל-10 מיליון. מכיוון שזה

במונחים שנתיים, יכול להיות שזה כבר שולם במהלך השנה, ואני מניח שזה

כך. מכל מקום, אלה שלושת הדברים הרלוונטיים וזה רק 60 מיליון ולא 86.

אני מבקש שלא ייעשה צעד לפני שלא יבואו

לכאן. לא יעמידו אותנו בפני עובדה.

זה רק בתחום החלב, כי בתחום הלחם והפטימים

כבר נעשה הדבר.

בתחום החלב עמדו להודיע הבוקר, ועצרו זאת.

אני אבקש את מזכיר הוועדה שיודיע ללשכת שר

האוצר, שעל דעת כל חברי הוועדה מבקשים לא

לעשות שום צעדים בנושא החלב עד לדיון שיתקיים ביום שני.

אני מרגיש מאוד לא נוח עם העובדה שלא הייתי ביום חמישי שעבר, ואני כעת

צריך להיכנס לחוק מס קניה, שאני לא בקיא בו.

חוק מס קניה (טובין ושירותים) (תיקיו מס' 10), התש"ן - 1990

אנחנו למעשה סיימנו עד סעיף 4ב, עמוד 45, לא

כולל, ונשארו 3 בעיות בסעיפים שאמרנו שאנחנו

רוצים עליהן תשובות.

אנחנו העלינו את הטיעונים שלנו קודם לכן

בפני הוועדה. אנחנו רואים שיש בעיה בהצעת

החוק בכך שיש חוסר סימטריה, המאפשרת ליבואנים להקטין את תשלומי המס

שלהם במקרים שבהם התמ"א הענפי הוא אכן גבוה מדי, וההצעה המקורית לא

הציעה איזה שהוא מנגנון לטפל במקרים בהם התמ"א נמוך מדי. אני מבין

שנציגי אגף המכס הביאו פה הצעה שמתקנת את הבעיה הזאת.

נושא עקרוני נוסף שהעלינו הוא, שתנאי מוקדם לחוק הזה, שבמהותו מדבר על

יחסי אמון בין היבואן לבין י המכס, מחייב מנגנון אכיפה, שיהיה מנגנון עם

שיניים. הוא יוכל לבדוק את הדברים, ובהקשר לזה יוכל גם לספק סנקציות

רציניות דיין כנגד יבואנים על-מנת להימנע מראש ממקרים שבהם יבואנים

ינסו לעשות כל מיני משחקים ולתת הצהרות לא נכונות.

לגבי אותן סנקציות - ולא דיברנו על זה בפעם הקודמת - אני רוצה לציין,

שבהצעת החוק שהובאה בפני ועדת שרים לענייני חקיקה, בנייר הלבן, הופיע

סעיף מסויים, שהוא סעיף סנקציות שהיה .4ד בזמנו, סעיף זה הושמט מהצעת

החוק הנוכחית. אנחנו דורשים שיחזירו אותו סעיף להצעת החוק, זה אחד

מסעיפי הסנקציות.

אני חושב שאתה עושה טעות. התחלנו לדבר על

החוק, וסיכמנו כמה סעיפים. אתה מדבר על מה

שלא מופיע. גמרנו דיון ב-4 סעיפים, יש 3 בעיות, נראה מה הן הבעיות,

נראה אם יש הסכמה, ונתקדם. הרי אמרנו שבאופן עקרוני אנחנו מסכימים לחוק

כולנו, וסיכמנו כמה דברים. למה אתה חוזר על דברים? אני מבקש שנלך לסדר

דיון, משום שהיו"ר לא היה בישיבה הקודמת. את החוק הזה צריך לגמור עד

תחילת הפגרה, ואתם יודעים כולכם מדוע. נתקדם, נראה מה שלוש הבעיות,

נראה אם יש הסכמה.

סליחה, אני הבנתי מיו"ר הוועדה שהוא רוצה

שנעיר הערות גם על מה שדובר קודם לכן.

הבעיה הראשונה היתה בעמוד 44, שהתעשיה אמרה

שהיצרן המקומי מופלה לגבי הריבית. אני מבקש

שמר ברקן יסביר מה היתה הבעיה. כולנו קיבלנו את עמדת התעשיה, שיש כאן

אפליה בענין הריבית. אמרנו שצריך לקבל תשובה. אני מבקש שמר ברקן יסביר

מה הבעיה, ואם יש תשובה.

ההערות שהתייחסו בדיון הקודם עסקו בעצם

העובדה שאנחנו בהצעת החוק מבקשים לחייב גם

את הריבית בחלק מהבסיס לצורך קביעת המס. היתה השגה אחת שעסקה בעצם

החיוב, והשגה שניה לכאורה שבאה לטעון לאפליה בין ריבית שלא תחול על

יבואנים, להבדיל מאלה שתחול על יצרנים. הודענו שאנחנו מבקשים לבחון את

הנושא הזה מחדש, חזרנו, ואני מרשה לעצמי עכשיו להתייחס לזה.

יש לכם הצעה. האם היא מוסכמת עם הגורמים?

לא. אנחנו נשארים צמודים ונאמנים. בעמוד 44,

פיסקה (2). החיוב בהוצאות לצורך קביעת בסיס

(1) עצם החיוב בריבית.

(2) היתה טענה לכאורה על אפליה בין היבוא לבין הייצור המקומי.

ביקשנו באותו דיון, על-פי ,ההתייחסויות שהיו כאן, לחזור הביתה ולדון

מחדש. אני חוזר ואומר, שאנחנו מבקשים להשאיר בהצעת החוק את נושא

הריבית, ואני רוצה להרחיב. בחקיקה היום, בטרם הצעות השינוי, נושא

הריבית בא לידי ביטוי בתקנות בשני סעיפים. סעיף 8(ג} לתקנות גם היום

קובע, שריבית חייבת במס לצורך הענין. גם שם נאמר ריבית, ונדמה לי שגם

בסעיף 10 במערכת. אין שינוי לגבי ההתנהגות הזאת.

אנחנו טוענים, שבמחיר המוצר לגבי הצרכן בסיכומו של דבר, גם מחיר הכסף

הוא חלק בלתי נפרד מהמחיר של המוצר, ומכאן אנחנו מבקשים גם אותו לכלול

בערך לצורך חישוב מס הקניה. יותר מזה, מן הנסיונות ההיסטוריים שהיו

לנו, כאשר נהגנו באמות מידה שונות בתקופות שונות, הסתבר שהיו שני

היה קושי לבוא ולזהות בין ריבית שנגבתה לבין ריבית שלא נגבתה,

כי היתה תקופה מסויימת שחישבנו רק חלק מהריבית, ולא את כולה במערכת. אם



אני עובר לאפיק היותר אפור, היו לא מעט מקרים שבהם היה ניצול לרעה בכך

שהשתמשו במונח ריבית על-ידי זה שהרחיבו והוסיפו למהיר הריבית גם כאשר

לא גבינו או לא כללנו את מס הקניה על הריבית. הוסיפו את זה, וזה נתח

הרבה יותר גדול מהמחיר, ועל-ידי זה השתמטו מתשלום המס המלא.

אנחנו מאוד מאוד חרדים, שאם המלה הזאת תוצא מתוך סעיפי החוק, נתקשה

בגבייה, ואני מתייחס לדברים שנאמרו על-ידי נציג ההתאחדות שביקש שיניים

לכל המערכת. אם בעצם חקיקה ננטרל חלק ממרכיבי המחיר של המוצר, תתעורר

בעיה של גביה ונסיונות של התחמקות במערכת הזאת.

מכאן אני חוזר ואומר, בחקיקה עצמה בהיסטוריה הנושא הזה כתוב. היום נתנו

לזה ביטוי יותר קל ליישום במערכת מול הניסוח ההיסטורי בנושאים האלה.

האם יהיה נכון לומר כאן, שאתה מעביר מהתקנות

אל החוק את ההוראה בדבר הריבית? בתקנות נאמר

מחיר הטובין במכירה בסיטונות הוא המחיר בתנאי מכירה

ואשראי המקובלים באותו ענף. מכאן אתה למד ריבית, או שמא יש משהו נוסף

לזה?

חישוב המחיר הסיטוני בתקנות שנכתבו בזמנן

אומר שני דברים. 8(א} אומר: "מחירם הסיטוני

של טובין טעונים מס, יחושב לפי כמותם וכוי. לצורך חישוב מחירם הסיטוני

של הטובין טעונים מס מסוג שנמכר בישראל בסיטונות יראו כאילו נמכרו אותם

טובין לקמעונאים. הבסיס לחישוב מחיר זה יהיה הסכום שמשלם הסיטונאי

ליצרן או לסוכן היבואן בעד אותם טובין בתוספת מיכסת האחוזים הנובעת

מההפרש לגבי אותם טובין לגבי סוג מסויים של טובין שבין סכום האמור לבין

המחיר". סעיף 8(ג) אומר: "מחיר הטובין במכירה בסיטונות הוא המחיר

המהווה את התמורה המלאה והיחידה של אותם טובין, בתנאי מכירה ואשראי

המקובלים באותו ענף".

אני חושב שיש כאן בעיה. התעשיה ערערה על זה.

אנחנו אומרים שאנחנו צריכים לחשב מס מהמחיר,

מהערך. התעשיה באה ואמרה, שכאשר היא משלמת ריבית זה נכנס במוצר, כי זה

בתהליך הייצור. אמרו - וזה התברר בדיון - שיבואן יכול לקחת כסף בחו"ל,

לשלם על זה ריבית, וזה לא יכנס למחיר שהוא צריך לשלם עליו מס, ולכן

המחיר שלו יהיה נמוך יותר לצורך מס מאשר לתעשיה. כלומר, התעשיה חייבת

להכניס את הריבית בעלויות, כי זה בתוך היצור. הוא משלם ריבית על

הלוואה, זה נכנס לו במחיר,, ואז הוא משלם מס גבוה יותר כי המס נקבע

מהמחיר. היבואן יקח הלוואה בחו"ל באיזה מקום, הוא ישלם על זה ריבית

ואנחנו לא נדע, ואז המחיר שהוא קנה את הסחורה כאילו יותר נמוך והוא

ישלם מס יותר נמוך. על זה אני לא בטוח שהשבת.

כנציג התעשיה הייתי רוצה להבהיר מעבר לדברים

שאמר ח"כ וינשטיין. הבעיה בנושא הריבית

מתמקדת למעשה בשני תחומים. תחום אחד שהוא התחום הכלכלי, שבו אנחנו

אומרים שאין הגיון לחייב במס את מחיר הכסף, את האשראי. קח למשל חברה

יצרנית שמוכרת באשראי, מוכרת את המוצר שלה ב-12 תשלומים. נוצר מצב

מעוות עד כדי כך, שהיא צריכה היתה להפנות את הלקוחות שלה נניח לבנק,

ולקבל שם אשראי מבלי לשלם עליו מס כלשהו. בה בשעה שאם אותו לקוח של

אותה חברה היה בא וקונה את המוצר מן החברה ישירות, היה מחוייב במס על



האשראי שהוא קיבל. זה נושא אחד שהוא נושא כלכלי, והבהירה אותו בפעם

הקודמת היועצת הכלכלית של הוועדה.

את הטיעון הזה לא קיבלנו.

ברשותך חזרתי קצת אחורה.

הנקודה השניה מתייחסת לנושא האפליה. מכיוון

שהיבואן משלם למעשה את המס, כאשר הטובין שהוא ייבא נמצאים בנמל, הוא לא

יכול לדעת בשלב הזה באיזה תנאי אשראי הוא ימכור. קח יבואן של טלויזיה,

של מקררים וכוי. הוא מביא סחורה. האם הוא יודע אם הוא ימכור ב-12

תשלומים, ב-24 תשלומים, או שמא ימכור אותו המוצר שהוא הביא במזומן? הוא

חייב להצהיר על-פי הצעת החוק הנוכחית על המחיר הסיטוני, שכולל אותם

תנאי אשראי.

אני טוען שעלול להיווצר מצב, שהיבואן יצהיר על מחיר סיטוני שאיננו כולל

את מחיר האשראי, או שמחיר האשראי שם נמוך מדי. מקרה כזה לא יכול לקרות

בייצור המקומי, משום שהייצור המקומי משלם. הבסיס לקביעת המחיר הסיטוני

הוא כאשר מתבצעת המכירה כבר בפועל, ולא בשלב שהמחיר הסיטוני עדיין

בבחינת נעלם מבחינתו של היבואן.

ל. לוי-הלחמי; אני באה לכאן בשם החברות אלקטרה, תדיראן

ואמקור, שמייצרות מוצרי צריכה עתירי מס

והנושא של הריבית מאוד קריטי מבחינתן. אני מתמחה בתחום של מס קניה. אני

גם באה מתוך המערכת, התחלתי את עבודתי כעורכת-דין במערכת במס קניה. אני

רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה הנכבדה לכמה נקודות. על-פי המצב המשפטי

הנכון, על-פי המצב הקיים, על-פי החוק הקיים, הריבית על תשלומים

לשיעורים, שבה מוכר היצרן את המוצר, איננה חלק מהמחיר הסיטוני לצרכי מס

על-פי החוק הקיים. אני יכולה להפנות אתכם להוראות החוק הרלוונטי.

נדמה לי שאין חולק, שהוצאות מימון היצרן, כשהוא מייצר את המוצר, הן

בוודאי חלק. על זה אין מחלוקת. הבעיה המתעוררת היא לא על המימון של

היצרן בייצור המוצר שלו, אלא על תנאי תשלום שהוא נותן ללקוח. באים אליו

שני לקוחות, אחד עם שק של כסף ואחד שאין לו כסף. זה שיש לו כסף, קונה

במזומן. נניח שמחיר המקרר במזומן הוא 3,000 שקל, והמחיר הסיטוני הוא

נניח 2,600 שקל. הוא משלם מס קניה על בסיס של 3,600 שקל. 45 אחוזים.

לעומת זאת, אותו לקוח שאין לו כסף, הולך לפרוס את התשלומים לתקופה של

שנה. עלות הכסף היא נניח 3 אחוזים ריבית לחודש, המחיר של 3,000 שקל

לשנה יגיע נניח ל-3,300 שקל, ,והוא יצטרך לשלם מס קניה על מחיר של 3,300

שקל, במקום על בסיס של 2,600' ועוד הריבית.

לפני שאפנה אתכם להוראות הרלוונטיות של החוק, אני רוצה להפנות את תשומת

לבכם לקושי בביצוע, ולכך שיש אפליה בין היצרנים השונים בהתאם לשיטות

השיווק שלהם. תזכרו שהמס משולם לא על בסיס המחיר שבו היצרן מוכר את

המוצר.

פירוש הדבר שהוא משלם ריבית פלוס 45 אחוזים

מס קניה על הכסף.

הוא משלם 45 אחוזים על הריבית שלו במימון של

הייצור, ועוד 45 אחוזים על מה שמשלם לו

הלקוח בתנאי התשלום שלו. בכלל לא על עלות המוצר.

את צודקת.

ל. לוי-הלחמי; המס צריך להיות על עלות המוצר, ולא על

הוצאות נוספות של הלקוח העני שאין לו כסף

לשלם.

אבל המס נקבע בקטע של המכירה לסיטונאי, לא

במחיר הקמעונאי.

נכון, אבל כשהסיטונאיס באים לקנות 200

מקררים או 100 מזגנים, הם מקבלים תנאי

תשלום, כי אף אחד לא מוציא מהכיס ומשלם את כל הכסף. אני מדברת על שני

דברים. יש לנו כאן הפרובלמטיקה של חוק מס קניה, ואלה שעוסקים בביצוע

נתקלים בה כל יום. המס משולם לא על בסיס עלות של היצרן. כלומר, המחיר

של היצרן בעצם לא רלוונטי. אנחנו מחפשים איזה שהוא מחיר יותר גבוה

תיאורטית, מחיר סיטונאי, כאילו המקרר הזה נמכר בתנאים של בין סיטונאי

לקמעונאי. נניח שיש לנו שתי דרכי שיווק נפרדות. האחד מוכר ישירות

לחנויות, במקרה כזה המחיר שלו לחנות, כאשר החנות היא הקמעונאי, הוא

בעצם המחיר הסיטונאי. זה המחיר שהסיטונאי מוכר לקמעונאי. במקרה כזה, אם

הוא מוכר בתנאי תשלום מסויימים, החנות אומרת לו שהיא לא תשלם לו מזומן,

היא תשלם לו בתשלומים לשנה, וכתוצאה מזה היא משלמת עוד ריבית של כך וכך

אלפים או מאות אלפים שקלים לשנה, ורוצים עוד 45 אחוזים על המאות אלפים

האלה שהם אשראי.

במקרה אחר שבו אותו יצרן לא מוכר ישירות לקמעונאי, אלא יש לו רשת של

סיטונאים, והסיטונאים האלה מוכרים כל אחד בכל מיני מחירים ובכל מיני

תנאי תשלום. באים ליצרן, ואומרים לו שהוא, כשהוא משלם מס קניה, לא ישלם

אותו על הבסיס למחיר שלו, אלא על הבסיס של המחירים שהסיטונאים שלו

מוכרים לקמעונאים. לכל אחד יכול להיות מחיר אחר. עכשיו באים אליו

ואומרים לו שהוא, ביום תשלום המס, ביום שהוא מוכר את זה לסיטונאי שלו,

הוא גם צריך לכלול את הריבית שאותו סיטונאי יגבה מהקמעונאי. איך הוא

יוכל לדעת את זה? איך הוא יוכל לחשב את זה? אולי הסיטונאי כן נותן

בתנאי תשלום, אולי הוא לא נותן בתנאי תשלום? הרי החובה של תשלום המס

מוטלת על היצרן בעת המכירה, ואלה תנאים שלא בשליטתו ולא בידיעתו. אני

מלכתחילה קיוויתי, שהתיקון הזה יבוא, ונוכל בעזרתו לנער ולזעזע את

הבסיס הזה של מחיר סיטונאי, שיצרן צריך לשלם מס לא על בסיס של מחיר

שלו, אלא על בסיס של מחיר,של מישהו אחר. ואולי בכלל יש לו כמה אחרים,

והוא צריך לדעת ולחשב. ואולי הם לא רוצים לגלות, כי יש תחרות בשוק?

החוק אומר שהוא צריך לדעת. עכשיו באים ואומרים יותר מזה. הוא גם צריך

לקחת בחשבון ריבית, שהוא בכלל לא יודע אותה, כי הסיטונאים שלו אולי

נותנים ואולי לא נותנים ריבית.

אני רוצה להראות לכם את המצב החוקי כפי שאני מפרשת את החוק, ולהראות

שעל-פי המצב החוקי היום הריבית בכלל איננה חלק מהמחיר הסיטוני. אינני

יודעת מי מכם מחזיק את חוק מס קניה בנוסח הקיים, אבל אני מחזיקה אותו,

ועל-פי הנוסח הקיים של החוק בסעיף 4(ה), המצב החוקי, נכון להיום, אומר

כך. סעיפים 4(א) ואילך קובעים כללים מאוד תיאורטיים ומאוד כלליים

לחישוב המחיר הסיטוני. כאשר אנחנו באים לסעיף 4(ה) אומר החוק:

"על אף האמור בס"ק (א) עד (ג) רשאי שר האוצר לקבוע כי מחירם הסיטוני של

(1) במכירה בסיטונות - התמורה שהוסכם עליה לרבות כל מס, היטל, אגרה

ותשלום וחובה אהר המוטלים על אותה מכירה, ולרבות עמלה, ריבית בשל

תשלומים לשיעורים, וכו'".

כלומר, מה אומר החוק? יש לנו כללים לחישוב המס, אבל לשר האוצר יש סמכות

לקבוע, לא לגבי כל המוצרים במשק אלא לגבי סוגי טובין מסויימים, שהמחיר

הסיטוני של אותם טובין ספציפיים, ששר האוצר יקבע, יכלול גם עמלה וריבית

על תשלומים לשיעורים.

צו כזה לא הוצא על-ידי שר האוצר.

האם זה מתייחס גם למע"מ, היטל, אגרה וכל

הדברים?

לכל התוספות. כל מה שהיום אומרים כאילו זה

המצב החוקי הקיים, בכלל לא מופיע, ואין היום

על-פי החוק.

ובפועל משלמים על זה?

בפועל, החברות שאני מייצגת, לא משלמות את

הריבית על תשלומים לשיעורים. על שאר הדברים

אין היום מס חוץ ממע"מ. עמלות לא נכללות. בעצם כל הדברים האלה הם

תיאורטיים, ואני מדברת על המקרה של הריבית. על הריבית נאמר במפורש, שאם

שר האוצר יקבע במפורש לגבי סוגים מסויימים, יקבעו את זה.

ולכן כאשר באים ומציגים בפני הוועדה כאילו זה המצב המשפטי הנכון, אני

אומרת עם כל האחריות, שלפי דעתי הדברים לא מדוייקים, ונכון להיום

הריבית איננה חלק מהמחיר.

נוסף לכך אפנה אתכם לתקנות. אני לא מתכוונת להתכחש לאמור בתקנות. אני

אומרת, שאם מישהו מייחס לתקנות כוונה להטיל מס על הריבית, זה אולטרה

ווירס, כי החוק לא מאפשר את זה. החוק אומר במפורש לחשב מחיר סיטוני לפי

כללים אלה ואלה, וריבית רק בהוראה מיוחדת של שר האוצר, ולגבי טובין

ספציפיים ולא כלליים.

נעבור לתקנה, נראה מה אומרת תקנה 8. אני מבקשת להפנות אתכם קודם לתקנה

8(ג)(3) שאומרת כך: "לצורך חישוב המחיר הסיטוני צריך לכלול את כל

ההוצאות הכרוכות ביבוא או ביצוא במכירה בסיטונות - הוצאות של מכירה -

והעברה למקום העסק לרבות מסים וכל תשלום אחר שבו מתחייב אדם לגבי אותם

טובין או בקר עם מכירתם, והעברתם כאמור". כלומר, על-פי התקנות צריך

לכלול את הוצאות המכירה. ריבית שמשלם אדם בגלל התשלומים לשיעורים אינה

הוצאות המכירה, אלה הוצאות שאדם לוקח על עצמו ומתחייב בהן או כלפי בנק

או כלפי הלוואה או כלפי חברת מימון בקשר עם ההוצאה.

אנחנו מדברים על מכירה בסיטונות. קח בחשבון, שכאשר הסיטונאי מוכר

לקמעונאי, אתה צריך לקבוע את ההוצאות של המכירה, ולא הוצאות של קונה,

לא עלות של הקונה. אתם צריכים לראות בדמיונכם שני אנשים שבאים אחד עם

תשלום במזומנים ואחד שאין לו תשלום במזומנים, אומר המוכר שבשבילי המוצר

הזה עולה 3,000 שקל, יש לך כסף - תקנה אותו ב-3,000 שקל; אין לך כסף,

אתה רוצה לשלם את זה בתשלומים לשיעורים - תשלם בשביל זה את עלות הכסף,

לא את עלות המוצר, ולכן תשלם 3,500 שקל. באים ואומרים, שגם על 500 השקל

האלה ישלמו, כאשר אין להם קשר למחיר של המוצר ולעלות המוצר - אלא לעלות

הקונה, לא של המוכר.



סעיף ג' אומר ש"המחיר הסיטוני במכירה בסיטונות מהווה תמורתם המלאה

והיחידה של אותם טובין בתנאי מכירה ואשראי מהמקובלים באותו ענף". תנאי

מכירה ואשראי מקובלים באותו ענף, קודם כל מפנים אותנו לענף. לא מפנים

אותנו לעיסקה הספציפית של היצרן הזה. מה יכול להיות מקובל בענף? שוטף,

שוטף פלוס 30, זה יכול להיות מקובל בענף כתנאי אשראי מקובלים, כשאין

אינפלציה או כשערך הכסף קבוע. ותזכרו שהתקנות האלה הוצאו בשנות ה-50,

אז תנאי האשראי הרגילים היו שוטף או שוטף פלוס 30. היום, כשיש ערך

כלכלי גדול לכסף, מלבד המוצר, תנאי אשראי מקובלים לא יכולים להיות תנאי

אשראי בתשלומים לשנה, למשל, כשמוכרים היום.

דרך אגב, האם בעיסקה של אשראי לשנה, המחיר

הבסיסי ממנו נגזר הענין, יותר גדול?

הוא קבוע. אם אני מדברת על החברות אותן אני

מייצגת, אומרים שאם אתה קונה היום מוצר,

שבסיטונות הוא עולה נאמר 2,500, אם תשלם מזומן - תקבל אותו ב-2,600.

זאת אומרת, שלדעתך אין הבדל במחיר היסודי.

המחיר היסודי נשאר קבוע, והבעיה המתעוררת

היא בעיית האשראי.

מחיר מזגן הוא 3,000 שקל, ועבור תשלומים

לוקחים ריבית. האם לזה את מתכוונת?

זה נכון. מה שהחוק תופס זה לא את המחיר

שהצרכן הסופי משלם. המחיר של הצרכן הסופי לא

רלוונטי לענין חישוב מס הקניה. גם המחיר שמוכר היצרן בעצם לא רלוונטי.

הרלוונטי הוא מחיר סיטוני, המחיר ששילמה החנות. אם החנות קונה איקס

מזגנים, איקס מקררים, איקס מכונות כביסה, איקס מוצרים בתשלומים

לשיעורים של שנה, רוצים להוסיף למחיר העלות את המס על הריבית הזאת.

הגענו כאן לכמה מדרגות. ישנו היצרן, ישנו

הקמעונאי, ישנו הצרכן. מהיצרן עד לצרכן, הרי

כל אחד נותן את האשראי, כי אין אפשרות לקנות את זה במזומן. האם לכולם

יש אותה רמה של ריבית, או שיש שוני?

ו

כל אחד יכול לקבוע לעצמו. אין כללים. אני

אומרת שלפי המצב החוקי הקיים, הבסיס לתשלום

המס הוא המחיר במזומן ביום ההזמנה.

אותי שיכנעת שצריך לעשות בדיוק הפוך. אם כל

אחד יתן את הריבית שלו לפי הפרשנות שלו,

הצרכן המסכן ישלם את הריבית הגבוהה ביותר.

זה לא שייך למס.

אני חושב שהנקודה ברורה.

בישיבה הקודמת אמרתי, שאין שום הגיון להפלות

בגישות בין היבוא לייצור המקומי בגלל סיבה

אחת: לגבי הנימוקים של צורת המימון של היצרן או היבואן, מאין מקורות

המימון שלהם, זו בעיה שלא צריכים לקשור אותה עם שיטת גביית מס הקניה,

ואם כלולה ריבית או לא. אנחנו דנים כרגע בחוק לגבי תמ"א אופציונאלי,

והגישה על-פי התמ"א האופציונאלי היא שהולכים ובודקים בפועל מה המחיר

הסיטונאי ליבואן, כשבמחיר הסיטונאי אצל יבואן כלולה גם הריבית. אין שום

הגיון בעולם לבדוק שני דברים דומים. אצל היבואן את המחיר הסיטונאי,

תכלול את הריבית, ואצל היצרן, תוציא אותה החוצה.

אני מבקש להרחיב, ולהזכיר לכולנו כמה

מהדברים שנאמרו בשבוע שעבר. לאלה שזוכרים,

אני מתנצל מראש על הדברים עליתם אחזור.

הרקע לשינוי החקיקה כפי שבא לידי ביטוי ומונח בפני ועדת כספים נובע

מהעובדה, שההסכמים הבינלאומיים של מדינת ישראל עם השוק האירופאי המשותף

ועם ארה"ב הביאו לכך שהגורמים האלה טענו, שמדינת ישראל פועלת בניגוד

להסכמים. מדוע? השיטה של גביית מס הקניה בייצור מקומי מפלה את הייצור

המקומי לטובה לעומת היבוא. זו היתה נקודת המוצא. בדיונים השונים

שהתקיימו הגענו למסקנה, שאין מנוס מלשנות. ומשאין מנוס, לא היה שום דבר

שנעשה באהבה. הדרך באה לומר את הדברים הבאים: מה היה עד לשינוי המוצע,

ומה אומר השינוי המוצע.

עד לשינוי המוצע נאמרו הדברים הבאים: כאשר יצרן כחול-לבן, תעשיין

ישראלי, מייצר מוצר שחייב במס קניה, המחיר לצורך גביית מס הקניה הוא

המחיר הסיטונאי, הסיטונאי שמוכר לקמעונאי. שער בית-החרושת נקבע כמחיר

מאה, יצרן אחד יכול למכור במחיר סיטונאי את אותו מוצר ב-140, והוא

יהווה הבסיס לצורך תשלום המס, יצרן שעושה את אותו מוצר ימכור אותו

ב-150, והוא ישלם על בסיס 150 את מס הקניה.

לעומת זאת, ביבוא, יש תמ"א ממוצע לגבי אותו ענף, ואין נפקא מינא באיזה

מחיר יימכר אותו מוצר על-ידי היבואן. הבסיס לצורך מתח השיווק כפי שנקבע

הוא ענפי. היה אחד שמכר על אותו בסיס שהוא זהה לישראלי, אחד ב-140 ואחד

ב-150, לא היתה פה נפקא מינא. הוא שילם את הבסיס לצורך חישוב מס קניה

על תמ"א ממוצע באותו ענף, 50 אחוזים למשל.

על כך טענו הגורמים שאנחנו חתמנו אתם הסכם, ודרשו שנתקן את זה. ואז באה

ההצעה הזאת, שבאה לעשות את הדברים הבאים: היא באה לאפשר בדרך הדרגתית -

ואני עונה בדרך זו גם על דברים שהיקשו כאן קודם נציגי התעשיה, אם יש

לנו אמצעי הפיקוח או כל מה , שייך למערכת - ולגבי היבוא, מה אנחנו אמורים

לעשות.

משום החששות שלנו כיצד ניתן להתמודד עם הבעיה, משום היקף הבעיה,

אי-אפשר היה לסגור דלת אחת ביום אחד ולפתוח מיד דלת אחרת. ולכן בחרנו

בדרך הדרגתית, שבה נאפשר לאוכלוסיה מסויימת, שמדי שנה בשנה תלך ותתרחב,

לפי משקל של היקף יבוא בשנה שקדמה ליום אישור החוק, תתאפשר בידי אותם

אנשים שיענו על הקריטריונים להצהיר על תמ"א אופציונאלית. זאת אומרת,

שהם יוכלו לבחור באחת משתי הדרכים: להמשיך להיות נאמן לתמ"א ממוצעת כפי

שכתוב בתעריף, או אם הוא יוצא מנקודת מוצא שמתח השיווק הראה שהוא נמוך

ממתח השיווק כפי שכתוב, רק לגבי היבוא, ובהדרגה האוכלוסיה תלך ותתרחב.

הואיל והשוק והאמריקאים, כל הזמן טענו שאנחנו

נוהגים באמות מידה שונות לגבי תעשיה ישראלית מול היבוא, כתבנו את

החקיקה כך שתיתן ביטוי לאחידות ברמת ההתנהגות, הן ליצור המקומי והן



ליבוא. סעיף 4א לחקיקה שעברנו עליו בשבוע שעבר עוסק כל כולו בכחול-לבן,

ומציג את תפיסת העולם הכללית, מה זה מחיר סיטוני. אחר כך הוא עוסק

בשורה של חריגים שקורים בחיי היום-יום במערך המסחרי. אחר כך יבוא סעיף

4ב, שעליו נצטרך לדון היום, והוא בא לעסוק בנושא של יבוא. מקרר שמיוצר

בארץ, מתח השיווק של יצרך, כל אחד על-פי הקריטריונים שלו קובע את מתח

השיווק ולא התעריף, בעוד שביבוא לא יכול יבואן לקבוע מהו ערך השיווק

שלו, אלא מה שכתוב בתעריף. אם כתוב תמ"א, תמ"א הוא בסיס לצורך חישוב מס

קניה.

אתה מדבר על מתח הרווחים, אתה רוצה ליישר את

זה.

את זה אני רוצה ליישר.

ובינתיים, המקומי יוכל להרוויח על המקרר כמו

היבואן?

לא. בוא ניקח כדוגמא יצרן מקררים א' במדינת

ישראל, ויצרן מקררים ב'. בשער בית-החרושת

יכול להיות מחיר מקרר אצל יצרן א' זהה למחיר של יצרן בי. אבל הואיל ומס

הקניה על-פי לשון החוק נגבה מהמחיר הסיטוני, דהיינו באיזה מחיר נמכר

המוצר, אותו מקרר, לקמעונאי - זה הוא הבסיס לצורך חישוב המס, אף שבשער

בית-החרושת מחיר המוצר של א' ו-ב' זהה. המחיר הסיטונאי מהסיטונאי

לקמעונאי יכול להיות שונה, וזה הבסיס ממנו גובים את המס. אחד יכול

למכור את זה ב-140 ואחר ב-150. מאחד ניקח מס קניה על-פי בסיס של 140,

מהאחר ניקח מס קניה על-פי בסיס של 150. אני לא מדבר על שער בית-החרושת,

אלא על המחיר הסיטונאי, הסיטונאי שמוכר לקמעונאי. זה הבסיס ממנו גובים

את מס הקניה בלשון החוק. הטכניקה הרבה יותר נוחה לעשות את זה. במאמר

מוסגר, אנחנו לא מתלהבים מדרך הגביה או מהרעיונות שמועלים כאן. אלה

דברים שניכפו על המדינה, ואנחנו ניסינו לחפש את הדבר הטוב ביותר והנוח

ביותר ליישום במערכת. כאלטרנטיבה, לכאורה, במקום לשבת בשער הנמל ולגבות

את המסים - שזו הדרך הקלה ביותר, הפשוטה ביותר והנוחה והיעילה ביותר,

והקרובה ביותר למקור - האלטרנטיבה היתה להגיע במדינת ישראל במקום

ל-100, 200, 300, 400 יבואנים, להגיע לציבור של 30 אלף או 50 אלף

סיטונאים, ומהם ללכת ולקחת את הכסף. לגבי יכולת הגביה שלנו. יכולת

ההתחמקות לעומת זאת עולה ,לאין שיעור על הטכניקה שנעשתה. אגב, מי שזוכר

את ההיסטוריה, בזמנם מוצרים מוגמרים היו אלה ששילמו מס קניה, ולא חומר

הגלם. לצורך הנושא אני לוקח את ענין העור והעצים. בזמננו גבינו על

רהיטים ועל נעלים. גם היום גובים על נעלים, אבל אז היינו צריכים להגיע

לכל סנדלר, ולגבות ממנו, והיינו צריכים להגיע לכל נגר במערכת הזאת.

במקום זה, גם בהסכמה של התעשיה הישראלית וגם בהסכמה של ציבור היבואנים

ולשכת המסחר, אמרו שאי-אפשר להתמודד עם הבעיה, כי הלא-הגונים לא נותנים

זכות קיום להגונים במערכת, ואנחנו לא נאכוף את גביית המס על אוכלוסיה

שנמצאת בתת-סימטא, בין אם היא אלימה או לא אלימה, בין אם שעות העבודה

שלה לא עולות על שעות העבודה המקובלות שלנו במערכת. סוכם על דעת כולם

ללכת ככל האפשר למקום שבו קל לגבות את המס, וניתן גם להיות קרובים

למוצר עצמו. היכן זה? שער הנמל. על עצים ועל עורות, ואני מניח שישנם

עוד מוצרים כאלה ואחרים, אנחנו גובים בשער הנמל.



החקיקה אומרת, שמס קניה לא נגבה ממחיר היצרו או משער היצרן או שער

הנמל, אלא מהמחיר הסיטונאי, ואז נקבעו כללים טכניים.

אני רוצה להבין את ההגיון.

את ההגיון של גביית מס הקניה ממחיר

הסיטונאי?

כן. הרי אתה יכול להעלות את השיעור בשער

היצרן, כך יהיה לך יותר קל לגבות.

לכאורה אני גובה את המס מהיצרן. הטכניקה היא

שונה.

מכיוון שאני לא מבין בזה כלום, אני רוצה

להבין למה לא הולכים ואומרים כדלקמן: לגבי

יצרן ישראלי, בלי שתפקידו את המס, תעלה את השיעור של מס קניה. נניח

שמתח הרווחים של הסיטונאי הוא 30 אחוז, תגיד שאתה גובה בשער המפעל. יש

מחיר שהמפעל קובע, אתה מוסיף על זה לצורך המט 30 אחוזים, ואתה גובה על

זה את מס הקניה פעם אחת. לגבי היבואן, בנמל, אחרי שהוא מביא את זה

למדינת ישראל עם הובלה ועם כל שאר הוצאותיו, לא מעניין אותך איך הוא

יסתדר עם הסיטונאי, כמו היצרן הישראלי, אם אתה רוצה להיות שווה בגלל

בעיות בינלאומיות. אתה גובה בשער המפעל, ואתה גובה בשער הנמל, ולא מחפש

סיטונאים, ולא ריביות. תסביר לי למה לא.

סעיף 4(א)(5) שנדון בשבוע שעבר, ההצעה

החדשה, אומר ש"שר האוצר רשאי לקבוע סוגי

טובין שמחירם הסיטוני יהא המחיר המשתלם בעדם ליצרן". דהיינו, שער

בית-החרושת. ההצעה שלנו עוסקת גם ביבוא - שוב, בהגבלה ובאחידות -

ובסעיף 4(ב)(ד) נאמר: "שר האוצר רשאי לקבוע סוגי טובין ביבוא שמחירם

הסיטוני יהא ערכם כאמור בסעיף 130 לפקודה בתוספת המסים החלים".

למה הכלל אינו כזה? למה שר האוצר רשאי? מה

רע היה בענין הזה, כשזה היה מתנהל כך?

זו כל תפיסת העולם של גביית המס.

תסביר לי, אמרתי לך שאני לא מבין בזה.

כאשר אתה לוקח מוצר שישנו גם ביבוא וגם אצל

יצרן מקומי, אם המס ייגבה בשער הנמל, אף

שהיום ישנה הצעה כזאת, לטענת התעשיה אתה מפלה לרעה את הייצור המקומי

לעומת היבוא, ואני עובר לנימוקים שעמדו במערכת. כך טענו אנשי התעשייה.

בשער הנמל גלומות סה"כ ההוצאות שכרוכות בעשיית אותו מוצר, מבלי ששולם

עליו כל מס שהוא. בשער נמל היבוא, לפני שהמוצר עומד להיות משתלם עליו

המס, סה"כ ההוצאות שכרוכות במוצר כוללות הובלה עד לנמל היבוא, ועליו

אתה משלם את המס. לגבי יצרן מקומי, הם טענו לגבי שני מרכיבים. הם אמרו

שעליהם חלות עלויות נוספות, עד לשער היצרן, ואז המחיר שלו בבסיס ממחיר



שיש עליו מס ולא גלום במערכת, מחיר שקיים משער הנמל עד ליצרן עצמו עם

הוצאות העבודה שלא קיימות היום אצלו, ומכאן שאתה מפלה אותו לרעה. ההצעה

ההיסטורית הראשונה שלהם היתה, שניקח את המס בשער הנמל, אבל לגבי היצרן

שניקח את שער בית-החרושת מינוס העלויות הנוספות שחלות על היצרן

הישראלי.

נניח שיש מכס על חומרי גלם, איפה זה נתפס

חזרה בקטע שבין היצרן לסיטונאי?

יש חלק מהדברים שנרכשים כאן בארץ. הם שילמו

פעם אחת כבר מס, ביבוא.

איפה זה מוצא את ביטויו, שזה נתפס חזרה

מהיצרן הישראלי בקטע שאתה גובה את המס

מהסיטונאי? הרי לא קורה שום דבר בקטע הזה.

אם אני לוקח מסיטונאי, בהחלט לא קורה דבר.

נניח שבמוצר הישראלי יש 10 אחוזים מכס, ואתה

אומר שהם טוענים על אפליה. אתה אומר שאת מס

הקניה אתה גובה במחיר של הסיטונאי, למה אותם 10 אחוזים ששילם היצרן

הישראלי? לאן הם נעלמים במחיר של הסיטונאי? הרי אין שום השפעה בדרך

הזו. אין שום שינוי מהותי בענין. אם היית אומר שבדרך לסיטונאי נופלים

10 אחוזי מכס, ניחא. אבל זה לא קורה.

בייצור המקומי, משער הנמל לסיטונאי, יש חומר

גלם שיובא כבר מחו"ל.

ברור שיש נחיתות ליצרן הישראלי, אם אתה גובה

בשער בית-החרושת לעומת שער הנמל, כי יש מס

על הייצור. אבל אני רואה שבדרך שהוא גובה את המס מהסיטונאי בורח משהו,

ואני לא מבין את ההגיון.

אני לא רוצה להציג את הנקודה שדובר עליה.

אני רוצה להציג נקודה שהוסברה לי על-ידי

המכס כששוחחנו לפני הדיונים עם השוק ועם ארה"ב, מדוע בעצם המחיר הוא

מחיר סיטונאי כבסיס לתשלום מס קניה. הוסבר לי על-ידי המכס, שהכוונה

היתה להגיע למחיר הקרוב ביותר למחיר בית החרושת, שיהיה מחיר ידוע. בזמן

שמחיר בית-החרושת איננו מחיר ידוע, בזמנו באמת מס הקניה היה בנוי כך

שמחיר בית החרושת, פלוס איזה תמ"א ליצור מקומי, ביבוא היה תמ"א, לא היה

ידוע. בית-החרושת יכול להצהיר שזה המחיר שלו, ואחר כך היה מוכר אחרת.

מכאן הגיעו למסקנה במכס, שהמחיר הידוע והברור הוא מחיר סיטונאי, ולכן

אי-אפשר ללכת אחורה למחיר שער בית-חרושת, כי לא ברור מה זה מחיר שער

בית-חרושת.

לתת דוגמא. יש מפעלים שמוכרים לקמעונאי דרך חברה שהיא הסיטונאי שלהם.

יש מפעלים שמוכרים ישירות לקמעונאי. מחיר שער בית-חרושת במקרה השני, זה

בעצם מחיר סיטונאי.

לא הבנתי מה זה משנה את העובדה. הוא צריך

לגבות את המחיר המגיע לו. מה זה משנה לגבי

השאלה אם עוקפים אהוד מהגופים?

אותה חברה אומרת שהיא מוכרת ישירות

לקמעונאי, ובעצם המחיר שלה הוא מחיר

סיטונאי, הוא לא מחיר בית-חרושת. כדי להגיע למחיר בית-חרושת היא צריכה

להוציא כל מיני הוצאות נוספות, כדי להשוות אותה ליבוא. היבואן, כאשר

הוא קונה, יש לו איזה מתח שיווק באמצע, ואחר כך הוא מוכר לקמעונאי.

היצרן, בדרך כלל חברות גדולות מן הסוג שיכול להיות מיוצג כאן, מוכרות

ישירות לקמעונאי. יש יצרנים שמוכרים ישירות לקמעונאי, ונוצר כאן איזה

פער שלא יודעים בדיוק איך לגשר עליו. מה שבטוח, זו החוליה הקרובה ביותר

למכירה לצרכן, למהיר לקמעונאי, שבאופן אידיאלי כמו כל מס על מס הקניה,

מוטל על המחיר לצרכן. אי אפשר להגיע עד לקמעונאי ולבדוק, לכן החליטו

לבדוק אותו בשלב הקרוב אליו ביותר.

אני עדיין צריך הסברים לשאלה שלי. אני צריך

הסברים למה לא. את אומרת שמישהו, ימכור דרך

חברת שיווק שלו, וזה יהיה במחיר איקס, ואני אומר שלא כך. אני אומר שיש

הערכה, שהשיווק עולה 30-40 אחוז, לא יודע כמה הפער, באופן ממוצע כולל

על כל התעשיה, כדי לא להתעסק עם פריטים. נבוא ונגיד שבית-חרושת מוכר

ב-100 שקל הוצאות שיווק משוערות, 30 אחוזים, המס יהיה על 30 אחוזים. אם

הוא יעשה זאת עם סיטונאי אחד או עם אלף סיטונאים, זה כבר לע מעניין

אותי.

לאותה חברה שמוכרת ישירות לקמעונאי אתה

תוסיף 30 אחוז, ואז אתה אומר שעל מחיר כזה

צריך לבדוק את המס. יכול להיות שבאותו מקרה יהיה מחיר יותר גבוה ממחיר

המכירה של הקמעונאי. לעומת זאת חברה שמוכרת בשלבים, או סיטונאי שמוכר

לקמעונאי, תוסיף 30 אחוזים, וזה לא יהיה מספיק. זה יוצר אפליה בין

חברות.

האפליה היא לא במיסוי, האפליה היא בדרך

העבודה שלהם.

זה מכריח את החברות להיערך לצורת עבודה

מסויימת, כדי לשלם.

יהיה להם אינטרס לשלם, כי ברגע שהם שילמו את

המס בשער הנמל, יהיה להם אינטרס לחסוך עד

כמה שאפשר בשיווק. כך אני חושב. אם אני הייתי צריך לשלם מס קבוע בהנחה

מסויימת של הוצאות שיווק, ואחרי כן הייתי מרוויח בשיווק, הייתי מרוויח

בשיווק ככל שאני יכול. אני מוכרח לקבל תשובה בענין הזה, זה מטריד אותי.

אם אני מתכוון לזה, אני מתכוון אותו הדבר לשער הנמל.

קודם אמרת שיש פה הגיון ופשטות ברעיון, ואכן

יש בו. אמרת שיש טענות של יצרנים, שאומרים

שבמחיר של שער המפעל קיימות עוד כל מיני עלויות ליבואן. למעשה, למה



שאמרת אין היום פתרון בחוק. העלויות האלה, שכולם הסכימו עליהן שזה מכס

על חומרי גלם, הוצאות שיווק למיניהם, זה רווח היצרן, שהוא גלום במחיר

שער המפעל.

הוא גם גלום במחיר שער הנמל.

לא. למעשה הפתרון הכלכלי ההגיוני שהציעו, זה

למעשה היה התמ"א. אמרו שיש פערים כאלו, ואיך

למעשה נכמת אותו פער, אותו עיוות שקיים כאן? בואו נקבע את התמ"א. ואז

עשו את התמ"א לפי ממוצע ענפי, כי יש פערים אדירים בין ענפים שונים,

ויעידו על כך שיעורי התמ"א. אני לא אכנס לענפים, אבל יש פערים אדירים,

אני חושב שאין עוררים על כך. ואז השאלה היא, אם אנחנו הולכים להצעה

שלך, יש פה עיוות, אפליה לרעה של היצרן הישראלי. בשער המפעל קיימות

הוצאות ורווח היצרן שלא קיים במחיר שער הנמל של היבוא. אם אנחנו לא

מדברים על בסיס שווה, יש אפליה בהגדרה.

תסביר לי למה רווח היצרן לא קיים ביבוא.

רווח היצרן לא קיים בנמל.

הבסיס לצורך גביית המס הוא כזה: בשער

בית-החרושת, אם היינו קובעים קריטריונים

שהתעשיה ביקשה למשל, לנטרל את ההוצאות הנוספות הקיימות פלוס הרווח שיש

לנו במחיר שער בית-החרושת ליצרן, זה יהיה מקובל. אבל אם אתה אומר שאתה

רוצה ששער נמל ושער בית-חרושת חד המה, אתה מפלה לרעה את התעשיה

הישראלית על-ידי זה שבשער הנמל המחיר לצורך גביית המס אינו כולל את

הרווח של היבואן הישראלי. אני מדבר על גביית מס במדינת ישראל על מוצרים

ישראלים. מרגע שעשית את זה, אתה מפלה לרעה את היצרן הישראלי. צריך

לזכור שחלק מחומרי הגלם שמיובאים על-ידי התעשיה הישראלית הם כבר כאלה

שכוללים בתוכם גם את מחיר הרווח של היצרן בחו"ל בנושאים האלה. אל נשכח

גם את המערכת הזאת שהוא בא בשער הנמל ומשלם את זה. מכאן, כאשר אתה בא

לשער בית-חרושת אתה יוצר איזו שהיא אפליה לרעה כלפי התעשיה הישראלית,

אם אתה אומר שמשניהם תגבה אותו מס. בדיונים שהיו עם הגורמים, כתוצאה

מהלחצים של הגורמים הבינלאומיים - ארה"ב והשוק האירופאי המשותף - היה

נסיון ללחוץ על אלה להגיש הצעת חוק, שתאמר שער נמל ושער יצרן, אבל שער

יצרן שיהיה מינוס. האמריקאים, דחו על הסף את הרעיון הזה. הם טוענים ששוב

אתה מפלה לרעה, למרות הדברים האלה אתה מפלה לרעה. אז נולד הרעיון הזה.

אגב, השוק אומר, שאם בדרך טכנית אתה יכול לפתור בעיות, מקובל עליהם.

האמריקאים לעומתם לא מוכנים בכלל להתייחס לטכניקה, הם מדברים על עקרון.

העקרון אמר אל תפלה בשיטת גביית המס, ולכן אל תפלה, נקודה. נערכו בלי

סוף דיונים, עד שהם היו מוכנים לנסיגה הזו, שבאה לידי ביטוי במערכת.

אני רוצה לחזור לריבית. אני מבקש ללכת לסיפא, ואחר כך לחזור. בהצעת

החקיקה, כפי שבאה לידי ביטוי כאן בדיון הקודם, בסעיף 2(ג) בעמוד 44, שם

אנחנו אומרים מפורשות ש"על אף האמור בס"ק (א)(2) רשאי שר האוצר לקבוע

לגבי סוגי טובין הנמכרים בתשלומים לשיעורין או בתשלום נדחה, כי ריבית

ששולמה, כולה או חלקה, לא תהא כלולה במחיר הסיטוני של הטובין".

זאת אומרת, שיש בהחלט סמכות לשר האוצר לוותר על הנושא במקרים של שיטת

המכירה, בדרך שהוצגה באחת הדוגמאות כאן.



אני חוזר, ולפני הצעת החוק הקיימת. גם בפקודת המכס שבאה לעשות אמות

מידה זהות במערכת, נאמר בסעיף 130: "סה"כ ההוצאות הכרוכות בעשיית

המכס". זאת אומרת, כל ההוצאות הגלומות, לא רק מחיר המוצר עצמו, אלא גם

האריזה. הרי למעשה יכול היה מישהו לטעוו, כשאתה בא לדבר על מוצר, ומה

קונה הצרכול הצרכו לא קונה אריזה, הצרכן קונה מקרר. ובכל-זאת זה נאמר,

כדי למנוע ניצול לרעה במערכת על-ידי פיצול של מרכיבי המוצר בהעמסת מחיר

גבוה יותר על חלק שאינו חייב במס, והפחתת המחיר הנכון יותר מזה שחייב

במס. זה אחד הדברים שאנחנו באים למנוע בדרך הזאת. והרי יודעת עו"ד לאה

לוי, שבאחת מהחברות מתקיים שם היום דיון משפטי, ואני לא ארחיב, האם חלק

ממרכיב המחיר הוא ריבית או לאו, האם אחד ממרכיבי המחיר הנמצאים כאן

ושעליו אנחנו חלוקים והלכנו לבית-משפט, האם הוא ריבית או לא. אנחנו

טוענים דברים מסויימים, ולא הייתי רוצה להרחיב, ודאי לא אשמיע את

הנימוקים שלי כאן.

אנחנו צמודים לספר הכתוב, אנחנו אומרים שזה כלול במחיר. באותם המקרים

שמצאנו שלא כללו את זה במחיר, פעלנו, והרי הראיה שאנחנו נמצאים

בבית-משפט. בהחלט אין לי פרטי פרטים בדברים האלה בנושא מס קניה. צריך

ביבוא, על-ידי זה שיש תמ"א ממוצע, שם יש לנו המרכיב

העיקרי של הכנסות במערכת, בשנת 89 נדמה לי היו 2,1 מיליארד שקלים. מי

שזוכר, בתקופת האינפלציה אחד הדברים שעשו, היה גם מכירה עתידית. מי

שזוכר, היתה תקופה בה קודם שילמת, וקיבלת אחר כך את המוצר. קנה היום

בתשלומים ותקבל אותו עם התשלום האחרון. בדרך הזאת לכאורה הם לקחו בסיס

מחיר שהיה הרבה יותר נמוך מהמחיר הנכון לצורך הענין. כי מה נאמר בחוק?

אנחנו גובים את מס הקניה בשעת מסירת המוצר. הואיל ומסירת המוצר נעשתה

הרבה יותר מאוחר, אנחנו טענו שהמחיר כולל את כל הריביות במערכת,

והיבואנים צעקו אז לענין מחיר העלות של האשראי.

אני אקח הדגמה אחרת, שהיא לא ישירות לנושא. קבענו שני אישורי מסים על

מוצר דומה כמו חלקי חילוף לרכב, אמרנו שחלקי חילוף בטיחותיים פטורים

ממס קניה. חלק חילוף אחר חייב במס קניה. יש היום מספר יבואנים שלא

יושבים במקום נוח, אלא במקום הרבה יותר אפל וקודר, משום שעשו בדיוק את

הדברים שאליהם אני מתכוון. ככל שניצור נישות לא סגורות במערכת, יש כל

החשש לנושא הזה.

בסיכומו של דבר יכול להיות, שמבחינת אידיאל ניתן היה לקחת את מס הקניה

במחיר לצרכן. אבל היכולת להגיע למחיר הזה הרבה יותר קשה. התייחסה לזה

גב' גבריאלה כהן כאשר היא אמרה בין היתר, לא בעיקר, שהדבר האחרון,

הרחוק ביותר שאליו אנחנו יכולים לכאורה להגיע לענין המחיר, זה המחיר

מהסיטונאי לקמעונאי. מעבר לזה קשה מאוד להגיע לענין של המחיר הזה. שם

אנחנו גובים הרי את מס הקניה. למעשה היה הרבה יותר קל במחיר לצרכן. האם

במחיר הזה לא גלום סך כל ההוצאות הכרוכות בעשיית המכר? האם כאשר לקח

יצרן ישראלי הלוואה כדי ליצור את המוצר הזה הוא לא גילם?

מדברים כאן על דבר פשוט. מפעל בארץ, שחי

בארץ עם רגלים על הקרקע הוא צריך לתת אשראי

מחוסר ברירה, והוא נותן אשראי לא ליום ולא לחודש אלא ל-10 חודשים

ולשנה. אתה בא ואומר לו בעצם, שהוא ישלם על זה לא רק את הריבית, אלא גם

45 אחוזים. פירוש הדבר, שאם תקיים את זה - עד היום לא קיימת את זה -

לקחת מאכלת. אם ירצו לקיים את מה שאתה אומר, לא יוכלו לאפשר את זה בשום

אופן. תגיד שריבית זה חלק אורגני של הוצאות הייצור, זה המחיר, הריבית

פלוס מס הקניה. בסופו של דבר לא יימצא מטורף שישלם. הוא יצטרך לסגור את



העסק, או לרמות אותך לאורך ולרוחב, או במודע תצטרך להעלים עין כמו

שעשית עד היום. לשם מה אתה עושה את זה? זווית הראיה שלך זה מס ערך מוסף

או רמת הכנסה, וגמרנו, אבל זה המוח המרכזי של המשק. אתם עוסקים כאן

בייצור. בלי זה בכלל אי-אפשר לייצר דולרים, אי-אפשר לייצר לחם. מחפשים

להתיישר עם החוץ, אבל איפה השכל? סלח לי על הביטוי.

שמענו את הדברים ואנחנו מבינים את הבעיה.

בנושא הזה יש לכל אחד תפיסתו שלו, ואין מה

להוסיף. אני מציע שנתקדם הלאה, ואחרי כן נשב ונחליט בענין.

אני רוצה לחדד את הנושא. ריבית על תשלומים

לשיעורים אפשר לגבות רק מאותן חברות גדולות

שמוכרות ישירות לקמעונאים, ואצלן קל לראות אם מכרו במזומן ב-3,000 או

בתנאי תשלום לשיעורים ב-3,500, ויגידו שעל ה-500 שקל ישלמו עוד מס

ריבית לתשלום לשיעורים.

לגבי יצרנים, ששיטת השיווק שלהם היא אחרת, והם מוכרים לסיטונאים

שנותנים את האשראי, ברור שאצל יצרן כזה לא יוכלו לגבות את הריבית על

האשראי. כלומר, גם בין היצרנים, בינם לבין עצמם בגלל שיטת שיווק אחרת,

נוצרת אפליה.

אני אומרת בגלוי וביושר, שמקרים מסויימים, אם החוק הזה יוצא לפועל,

נצטרך לתכנן, פשוט תכנון מס חוקי ולגיטימי, ונאמר ללקוחות של היצרנים

שאנחנו לא יכולים לתת להם אשראי, כי האשראי הזה יעלה להם עוד 45

אחוזים. לכו לבנק, קחו הלוואה מהבנק, לכו לחברת מימון, או שאנחנו נקים

חברת מימון, והתוצאה היא שהמכס ודאי לא יוכל לקבל את המס הזה. זה תכנון

מס לגיטימי, אין פה התחמקות, וזה יסרבל ויסבך גם את היצרן וגם את

הלקוח, שבמקום לקבל בצורה ישרה וגלויה אשראי מהיצרן או מהסיטונאי,

יצטרך קודם ללכת לבנק לקבלו, והכל יתייקר. ערכנו כאן תחשיב, שבממוצע מס

הקניה, כתוצאה ממס על האשראי, יתייקר ביותר מ-10 אחוזים. במקום שזה

יהיה 45 אחוזים מס על המוצר, זה יהיה בעצם 55 אחוזים על המוצר.

עמדתך היא כעמדת הצעת החוק?

לא. עמדתי היא העמדה שגב' כהן הציגה, מסיבה

אחרת.

ואני לא רוצה לדבר על העמדה של המשרד, אבל

התעורר אצלי חשש אחרי ששמעתי את הדיון.

תבקשי התייעצות.

זה הופך את המצב לקצת מוזר, שנציגי ממשלה

מביאים עמדות הפוכות. החוק הזה התקבל בוועדת

שרים לחקיקה, והוא עמדת ממשלה. לא שזה לא קרה לנו עם דברים לא פחות

רציניים. אבל כעובדת משרד המסחר והתעשיה בעצם אסור לך, נדמה לי, להביע

עמדה מנוגדת ל- Blue PRINT. לכן אני מציע שתעצרי בנקודה הזאת.

התמונה ברורה. אני מאוד מודה לך על ההבהרות, ואני מציע שבשלב יותר

מאוחר נחזור לזה.



ל. לוי-הלחמי; הפניתי פעם את תשומת לב הוועדה לנושא של

התמ"א האופציונאלית דווקא. אף שהערתי לעוזי

גבע בזמנו, זה לא בא לידי תיקון בהצעה המתוקנת.

עוד לא הגענו לזה.

היו שתי נקודות. נקודה נוספת שהועלתה כאן

אתם, כאשר קבעתם את אשר

קבעתם, יצרתם העדפה מסויימת לאוכלוסיה של יבואנים, מבלי שתחילו עליהם

גם דברים אחרים המתחייבים. לדוגמא, ישנה שורה של מוצרים ששיעור התמ"א

עליהם, כפי שבא לידי ביטוי היום בתעריף, נמוך מהתמ"א הריאלי המקובל

באותו ענף. אם אתם אומרים שיכול יבואן אחת מן השתיים: להצהיר על

התמ"א כפי שבא לידי ביטוי בתעריף, או שהתמ"א נמוך מדי - אתם עושים עוול

לגבי אוכלוסיה שיש לה תמ"א גבוה יותר, והיא נהנית מן ההסדר הזה. מובן

שהוא ילך לפי הממוצע, ולא יצהיר על הגבוה.

התבקשנו לשקול את הנושא. הבאנו לכאן הצעה לתיקון 4(ב)(ד), שמוסיפה

ומאפשרת ומחייבת סמכות לשר. אם ניקח את 4(ב)(ד) כפי שכתוב היום: "שר

האוצר רשאי לקבוע סוגי טובין ביבוא, שמחירם הסיטוני יהא ערכם כאמור

בסעיף 130 לפקודת המכס, בתוספת המסים החלים על יבואם". אנחנו מוסיפים

"וכן רשאי הוא לקבוע סוגי טובין ביבוא, שמחירם יהיה כאמור

בסעיף קטן (ג)". כך אנחנו אומרים שהיבואן בהסדר יצהיר על התמ"א הריאלי,

והוא בא ליישר בדרך הזאת לא רק את הזכויות, אלא גם את החובות כלפי

אוכלוסיה של ציבור יבואנים בארץ, ואז הוא לא יוכל להשתמש בממוצע. זה מה

שביקשתם, ואת זה הבאנו כהצעת תיקון.

אנחנו מדברים על תמ"א אופציונאלית, זה הנושא

שעל סדר היום, ולפי התיקון מה שיווצר, זה מה

שנקרא תמ"א פרסונלית. אני לא יודע אם זאת הכוונה. גם על-פי ההסכמים לא

עם האמריקאים היתה התחייבות לגבי תמ"א, קודם כל לצמצם את השיעורים בלי

קשר בכלל למתח הרווחים או לדברים אחרים, וזה מצביע לגבי התמ"א, במידה

מסויימת לגבי המהות שלה. זה מצביע גם לגבי צורת חישוב התמ"א, לגבי

יבואנים שלא יופיעו בהסדר. התמ"א היום, כפי שציינת כבר כמה פעמים, הוא

תמ"א ממוצע לגבי מה שקורה בענף, ואתה הולך ועושה תמ"א לכל אחד ואחד

כשההתחייבות, אם אני לא טועה, כלפי האמריקאים שהתמ"א לגבי אלה שלא

בהסדר יהיה ממוצע. כלומר, לגבי תמ"א ממוצע של יבואנים של אותו מוצר

שנמצאים בהסדר, ויבואנים של אותו מוצר שמחוץ להסדר. אם אני לא טועה, מה

שאתה מציע הוא בניגוד למה שסוכם עם האמריקאים.

ההצעות נלקחו מהאמריקאים, ויושמו הלכה

למעשה. הראשונה שבהן, בסוף 1988 כאשר ישבנו

עם האמריקאים החלטנו על תמ"א, ומי שמכיר את התעריף בינואר 89, ומכיר את

התעריף של ה-26 ביולי יודע, שיש ירידה משמעותית בנושא התמ"א ביבוא.

הבטחנו לא להעלות את מס הקניה, ולכן לא העלינו את מס הקניה. מה שנוצר

עכשיו כתוצאה מההסכם הזה, אם היינו נשארים נאמנים לפקודה כפי שהוצעה

כאן ביום חמישי שעבר, ולא היינו עושים שינוי במערכת, היינו יוצרים

אפליה לטובה לחלק מציבור היבואנים שיכולים ליהנות מההסדר. אנחנו יוצרים

מצב, שבו יבואן בהסדר שיכול ליהנות ממתח שיווק ריאלי בהנחה שהוא מצהיר

הצהרת אמת, מתח השיווק הריאלי נותן לו רק הקלה, אם הוא נמוך משיעור



התמ"א. אבל לא יכול להיווצר מצב, שאם מתח השיווק הריאלי שלו הוא גבוה

יותר, ושאנחנו לא נגבה את המס החל לפי מתח השיווק הריאלי שלו. לכך

הוספנו, על-פי הדיונים שהתקיימו כאן בפעם הקודמת והצעת התאחדות

התעשיינים שמקובלת עלינו, ליצור מצב חוקי, שבו בענפים מסויימים -

ובהחלט לא לאנשים פרסונליים, אלא בענפים מסויימים - נחייב את היבואן

להצהיר על מתח השיווק הריאלי שלו תוך התעלמות מהתמ"א הממוצע בתעריף.

אנחנו כמובן הצענו את זה, ואנחנו בעד הענין.

אני רוצה להעלות רק בעיה משפטית, שלכאורה

עלולה להיווצר. מאחר שכתוב כאן, שלמעשה מי שיהיה זכאי, לפי הפירוש של

הצעת החוק הזה, זה יבואן בהסדר, כלומר, יבואן בהסדר באותם ענפים שהמכס

ימצא לנכון, יכול להיווצר מצב שבו מי שלא עומד בקריטריונים של יבואן

בהסדר - קרי, 500 אלף דולר נכון להיום, ולפי השיעורים שירדו בהדרגה ולא

יכול להיכלל בהגדרת יבואן בהסדר גם עבריין, ולא אפרט את סוגי העבירות -

יכול להיווצר מצב, שלמעשה עבריין נהנה פעמיים. פה הוא לא היה זכאי לקבל

אותה הטבה שבחוק, ולא ידרשו ממנו לשלם את התמ"א הריאלי שלו. הוא גם עבר

עבירה, והוא גם יידרש לשלם תמ"א נמוך מהתמ"א הריאלי האמיתי שלו. למעשה

המכס בניסוח הזה גוזל מעצמו את האפשרות לדרוש תמ"א ריאלי מיבואן שביצע

עבירות.

צריך להיות מוסכם על כולנו. חקיקה באה לשרת

את המדיניות ואת המותרות ובאה למנוע ניצול

לרעה. אבל אי-אפשר להפוך את החריג לכלל. הרי אי-אפשר לתפוס את החבל

משתי קצותיו. כשבאים לדון על ריבית, ואנחנו אומרים שרשאי שר האוצר

לוותר בנושאים מסויימים על ריבית, אומרים שזה החריג, ותנו לכולם ליהנות

מנושא הריבית. אותו דבר אי-אפשר לעשות גם כאן. רשאי שר האוצר בסוגי

טובין, משום המגמות שקיימות במערכת, לבוא וליצור את האפשרויות האלה.

כגובה מסים לא ניתן לסגור הרמטית את כל הבעיות עליהן אתם מדברים, אלא

צריך לצמצם אותן ככל שניתן.

כל הרעיונות שמועלים כאן לעניות דעתי מבחינתנו הם פישוט, וכל בקשות

לתוספת איזה שהוא פישוט במערכת רק יכבידו ורק יצרו נישות אחרות,

שלעניות דעתי ינוצלו לרעה. הכוונה בהחלט ברורה. אני חושב שאחרי שהחקיקה

הזו תאושר ותעבור קריאה שניה ושלישית, ויש פה סעיף שאומר ששר האוצר

רשאי להתקין תקנות כיצד לנהל את הדברים האלה, אם הכל יאושר כפי שהוא,

נצטרך לשבת, כמו שישבנו עד היום ביחד עם כל מי שקשור בזה. נשב עם

התעשיה ועם לשכת המסחר, ונראה האם אפשר בדרך של תקנות להוסיף איזה שהם

דברים שיבלמו חלילה ניצול לרעה של המערכת הזאת. אני מצהיר מראש שלא

תוכל להיות סגירה הרמטית. נעשה ככל שניתן, לא בדרך של חקיקה כפי שאתם

מציעים את זה היום, אלא בדרך של חקיקת משנה של תקנות בשיתוף פעולה,

תהיה סמכות לשר, ונעשה את זה.

לגבי יצרנים שיכולים לשלם את מס הקניה על

המחיר האמיתי, במקרים של היבואנים הסימטריה

לא קיימת. אם אתה מייבא מוצר שאתה תמכור גם במחיר העלות שלו, אתה תשלם

מס קניה עם תמ"א שנקבע לך. כלומר, אין לך הזכות משני הצדדים. עכשיו אתה

אומר, שאם אני אמכור במחיר גבוה יותר, אתה תיקח ממני יותר מהתמ"א

הממוצע. אבל אם זה ההיפך, אין אופציה ליבואנים, אלא רק היצרנים יכולים



ליהנות מזה. לפי מה שאמרת עכשיו, אתה כבר לא עושה תמ"א אופציונלי,

התמ"א היא אישית לכל אהד.

רק לגבי יבואן שבהסדר.

כדמה לי שצריך להוסיף בחוק איזו שהיא הערה

שמסדירה את השאלה של חבות ומס של היבואן. אם

אני מבינה נכון את רוח החוק, הכוונה היא שהיבואן ישלם את התמ"א או

התמ"א האופציונאלית על הסחורה שלו לפי המחיר הסיטוני הנכון של אותה

סחורה ספציפית שהוא משחרר ביבוא. כלומר, כאילו נוצר מצב שהוא משחרר

היום, אבל הוא צריך לשלם מס קניה על הבסיס של המחיר הסיטוני הנכון של

הסחורה הזאת בעוד חודש, אם הוא מוכר אותה למשל בעוד חודש.

מצב אחד, שהוא משחרר היום סחורה מסויימת,

והוא ימכור אותה בסיטונות בעוד חודש. במקביל הוא מוכר בעת השחרור סחורה

אחרת זהה במחיר סיטוני. מתעוררת השאלה, האם כשהוא מצהיר על התמ"א

האופציונלי, הוא מצהיר על התמ"א האופציונלי הקיים על הסחורה שבשוק בעת

השחרור, או את התמ"א האופציונלי של הסחורה הספציפית הזאת, כאשר הוא

ימכור אותה בסיטונות.

הבנתי בפגישות שהיו לי עם גב' שניידר ועם עוזי גבע, שהכוונה היא שאנחנו

עוקבים אחרי הסחורה הספציפית הזאת, ואומרים שבכמה שהוא ימכור, זה התמ"א

שלו. לכן היו אפילו הצעות שאמרו, שקודם כל תשלם את התמ"א הקבוע, ואחר

כך, אם מגיע לך זיכוי - תדרוש את הזיכוי.

לעומת זאת, אפשרות אחרת היא לבוא ולהגיד: אני לוקח את התמ"א

האופציונלית בעת השחרור, אף שהסחורה תשלם את המס בעתיד. השאלה הזאת

נדמה לי נשארה סתומה בהצעת החוק, כי מצד אחד כתוב שהיבואן משלם את

המס בעת השחרור מפיקוח על רשות המכס, בעת היבוא; ומצד שני כתוב על-פי

הקריטריונים של היצרן הישראלי, והיצרן הישראלי הרי משלם בעת המכירה

יותר מאוחר. נדמה לי שהשאלה הזאת לא מספיק ברורה, והיא משאירה פתח

לויכוחים ושינויים, ואני מציעה לתקן את זה.

הואיל ועד רגע זה עסקנו בייצור מקומי, ואני

עכשיו נכנס להסבר של סעיפים הקשורים ביבוא,

אחר כך אשיב על הנושא הזה. אני חושב שבדברי ההסבר אתייחס לדברים האלה.

אבל לפני כן אנחנו חייבים חוב לוועדה, הנושא השלישי שהועלה, ואני אבקש

מגב' אנה שניידר שתתייחס אליו.

הנושא השלישי שהועלה התייחס לפיסקה (3)

לסעיף 4(א), כשנתבקשנו לבדוק האם יש מקום

להחיל על אותו ניכוי שמופיע בפיסקה (3) את הכללים שמופיעים בפיסקאות

(6) ו-(7) לאותו סעיף. כלומר, אנחנו מדברים כרגע על ניכוי, דהיינו על

פיסקה (6).

בדקנו את כל הנושא, ובהזדמנות זו ראינו שקרתה איזו שהיא תקלה לדעתי

בפיסקה (3). כי כאשר אנחנו מדברים על מכירת טובין בקמעונות, דהיינו שזה

מכירה על-ידי קמעונאי לצרכן הסופי, כדי להגיע למחיר הסיטוני אנחנו

צריכים ללכת אחורה ולבדוק באמת את המחיר שחל בשלב של מכירה לסיטונאי.

"המחיר המשתלם בעד הטובין במכירה בקמעונות בניכוי

שיעור שקבע שר האוצר", צריך להיות הנוסח - וזאת היא ההצעה שאנחנו הפצנו

בסעיף (א) בדף שקיבלתם - "המחיר המשתלם בעד הטובין במכירה בסיטונות -



שזה הכלל הרגיל - ואולם רשאי שר האוצר לקבוע לגבי סוגי טוביו כאמור

שמחירם הסיטוני יהיה המחיר שמשתלם בעדם במכירה בקמעונות בניכוי שיעור

שקבע שר האוצר, ורשאי לקבוע שיעורי ניכוי שונים". כך באמת לגבי הניכוי

הזה יחול הכלל שבפיסקה (6), וכתוצאה מזה הוספנו גם תיקון לפיסקה (6)

"שיעורי הניכוי הנזכרים בפיסקה (1} ו-(3) ייקבעו על-פי ההפרש

וכר"'.

זה בעצם התיקון השלישי, שבא בעקבות הדיון שהיה כאן בשבוע שעבר. יש כאן

גם דברי הסבר.

אני מבין שזה עונה על הבעיה.

"המחיר הסיטוני ביבוא.

3. 4ב. (א) על אף האמור בסעיפים 4 ו-4א, יהיה המחיר הסיטוני של טובין

ביבוא, ערכם כאמור בסעיף 130 לפקודת המכס בתוספת המסים

החלים על יבואם ובתוספת שיעור שקבע שר האוצר.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי שר האוצר לקבוע לגבי סוגי

טובין ביבוא שמחירם הסיטוני יהיה המחיר שניתן להשיג בעדם

במכירה בקמעונות, בניכוי שיעור שייקבע, ורשאי הוא לקבוע

שיעורי ניכוי שונים לסוגי טובין".

זו תמונה של צילום מצב, שקיים גם היום

בניסוח מעט שונה, והוא עוסק בין השאר גם

בנושא שיטת גביית מס הקניה על רכב, שהולכים מהמחיר לצרכן אחורנית.

3. 4ב. (ג) "על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) יהיה המחיר הסיטוני

של טובין המיובאים בידי יבואן בהסדר, שהוא מוכר אותם

בסיטונות, המחיר כאמור סעיפים 4 ו-4א במועד שבו היה חל

החיוב במס לפי סעיפים 5(א) ו-(ב) אילו הסעיפים האמורים היו

חלים לגבי מכירת טובין".

זה החידוש שנכנס עכשיו. הוא בא להתייחס

לאותה אוכלוסיה, שהיום תקרא "יבואן שבהסדר".

בדיון הקודם הגדרנו יבואן שבהסדר, זה שמופיע בסעיף 6(א), והוא יוכל

לבחור בין מתח שיווק ריאלי.

לגבי סעיף (ב) בדף הקודם, האם אין מקום, כפי

שהיה לגבי סעיף 3, להגדיר איך ייקבע שיעור

הניכויים, זאת אומרת לפי המקובל! צריכה להיות הנוסחה איך זה ייקבע. כדי

להיות עקביים, אני חושב שגם פה צריכה להיות ההערה איך ייקבע הניכוי.

אין לנו התנגדות.

3. 4ב. (ד) "שר האוצר רשאי לקבוע סוגי טובין ביבוא, שמחירם הסיטוני יהא

ערכם כאמור בסעיף 130 לפקודת המכס, בתוספת המסים החלים על

יבואם".

המשמעות היא הגבלה למה שאמרנו בסעיף לייצור

מקומי, סעיף 4א(5) ש"שר האוצר רשאי לקבוע

סוגי טובין שמחירם הסיטוני יהיה המחיר המשתלם בעדם ליצרן".

האם יש הערות נוספות, או שאנחנו יכולים

לסיים את הסעיף? יש שני תיקונים, התיקון

שהופיע בנייר הלבן פלוס ההערה שאמרתם שמקובלת עליכם. סיימנו את סעיף

4ב.

"דיווח על המחיר הסיטוני ושומת המנהל.

3. 4ג. (א) עוסק, לרבות יבואן בהסדר, יחשב את המחיר הסיטוני על-פי

הוראות סעיפים 4 ו-4א והתקנות שהותקנו לענין זה, וידווח על

כך למנהל בדרך שנקבעה בתקנות; ואולם, רשאי המנהל, אם היה לו

יסוד להאמין שהמחיר שדווח לו אינו המחיר הסיטוני הנכון של

הטובין, לשום, לפי מיטב שפיטתו, את המחיר הסיטוני של אותם

טובין לפי הוראות הסעיפים האמורים, ולהודיע על כך לעוסק או

ליבואן בהסדר".

אנחנו באים כאן להחיל את טכניקת הדיווח על

המחיר הסיטוני, הן בייצור מקומי והן ביבוא,

וכן לגבי הסמכויות שיש למנהל אם תהיה סטיה.

נניח שאני יבואן של וידאו. הבאתי וידאו

והצהרתי שקניתי אותו ב-100 דולר. אמרתם שזה

לא סביר, כי וידאו כזה עולה 200 דולר.

ש. ברלזו; השאלה ברורה. סעיף 130 לפקודת המכס אומר מהו

הערך לצורך גביית מכס, והוא אומר סה"כ

הכוחות בעשיית המכר, המחיר המקובל בשוק הפתוח. אני רשאי לשום אותך,

ולקבוע שהמחיר הוא לא 100 אלא הוא 200 על-פי הנתונים שנמצאים ברשותנו,

ומסכום זה לגבות את המס. אין זה בא לעסוק בדיווח על מחיר סיטוני למנהל

לענין מס קניה, הוא שונה לחלוטין. זאת אומרת, שאני אגבה ממנו, וכמובן

מתח השיווק שלו, רק ליבואן שבהסדר, אם אני גובה ממנו בסיס גבוה יותר

לצורך גביית המס, אם הוא ימכור את זה באותו מחיר לסיטונאי, והסיטונאי

לקמעונאי, הרי שמתח השיווק שלו יהיה נמוך יותר, גאז הוא יצהיר על תמ"א

נמוך יותר מהתמ"א שהוא התכוון להצהיר, אם הייתי לוקח ממנו על 100.

אם אנחנו נקבע ערך גבוה יותר מהערך שהוא הצהיר עליו, הרי שאם המחיר

האחרון יהיה גבוה יותר, מתח השיווק ישאר אותו הדבר. אם המחיר יהיה נמוך

יותר, מתח השיווק שלו כמובן יהיה נמוך יותר, ונקבל אותו כפי שהוא בא

לידי ביטוי בהצהרה שלו, בהנחה שהוא ימסור הצהרה נכונה. אם מתח השיווק

שלו לגבי אותו וידאו ב-100 היה 35 אחוזים תמ"א, כתוצאה מהעובדה שהעלינו

לו את בסיס המחיר לצורך גביית המכס, וממנו לכאורה את הבסיס לצורך גביית

מס הקניה, והוא ימכור את זה לא ב-500 אלא בסכום דומה, מתח ובשיווק שלו

לא יהיה 35, אלא הוא יהיה 17 או 20, וזה יהיה הבסיס לצורך חישוב מס

קניה.



י. אברמוביץ; בדיוק במקום הזה, אחרי סעיף 4(ג) הושמט סעיף

4(ד) של הנייר הלבן.

אתה מתייחס לסעיף שלא קיים בחוק.

הוא היה קיים בנייר הלבן, ואנחנו מבקשים

לכלול אותו.

אני מציע להתקדם הלאה, ובהזדמנות אתן לך

אפשרות להעיר את זה. למעשה, אם אתה מעיר על

סעיפים שלא קיימים בחוק, אתה יכול לנסח פה עוד עשרות סעיפים, ולא זו

דרך העבודה. אבל מכיוון שאתה אומר שזה היה כלול בנייר הראשון שהופץ,

בהזדמנות אתן לך להעיר על הענין.

3. .4ג. (ב) "על שומה לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות סעיפים 5ג, 5ה עד

5ז ו-5ח(א)".

אלה דברים שקיימים גם בחוק הקיים, וזה מקביל

למס ערך מוסף.

"תחולת חוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף).

3. 4ד על צו הקובע סוגי טובין, או שיעורים לפי סעיפים 4א ו-4ב, יחולו

הוראות חוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף) התשי"ט- 1949, כאילו היתה

זו קביעה לפי סעיף 1 לחוק האמור".

זה לפי המצב הקיים.

"מיסים.

3. 4ה. לענין סעיפים 4 עד 4ג, לא יכלול המחיר הסיטוני מס לפי חוק זה

ולפי חוק מע"מ".

4. "אחרי סעיף 6 לחוק העיקרי יבוא:

"אישור יבואן בהסדר.

6א. (א) לפי בקשת יבואן שהוכיח להנחת דעת המנהל, שנתקיימו בו

התנאים הבאים, יאשר המנהל כי הוא יבואן בהסדר; ואלה

(1) הוא עוסק כמשמעותו בחוק מע"מ, מגיש במועד דו"חות מלאים

ונכונים ומנהל רישומים, מסמכים ופנקסים, הכל לפי

הוראות חוק זה ולפי חוק מע"מ.

(2) בשנת המס שקדמה לשנה שבה הגיש את הבקשה לאישורו כיבואן

בהסדר, ייבא טובין שערכם פו"ב הוא לפחות 750 אלף דולר

של ארה"ב או סכום אחר שקבע שר האוצר; המנהל רשאי לקבוע

כללים לחישוב מחיר הטובין הנקוב במטבע חוץ.

(3) בחמש השנים שקדמו למועד שבו הגיש את הבקשה לאישורו

כיבואן בהסדר, לא הורשע בעבירת מס ולא הוטל עליו כופר



כסף או קנס מינהלי על עבירה כאמור לענין זה, "עבירת

מס" - עבירה לפי החיקוקים החלים על מס עקיף כהגדרתו

בחוק מיסיס עקיפים (מס ששולם ביתר או חסר)

התשכ"ח-1968, עבירה לפי חוק מע"מ ועבירה לפי פקודת מס

הכנסה; ואולם, רשאי המנהל, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לא

לראות בעבירה שהוטל עליה קנס מינהלי, עבירת מס.

(ב) שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע תנאים

נוספים לאישור יבואן בהסדר".

החקיקה נעשתה ב-750 אלף דולר, משום שההסדר

שנעשה עם הגורמים הבינלאומיים היה ב-89 -

750 אלף דולר; אחר כך בשנת 90 - 500 אלף דולר; בשנת 91 - 400 אלף, עד

25 אלף דולר מדי שנה. הואיל והיא ירדה כאן השנה, אנחנו מבקשים לתקן

ל-500 אלף דולר.

זה 500 אלף מעכשיו, וזה יהיה סכום קבוע

בחוק. אפשר לשנות את הסכום הקבוע בחוק, אבל

זה לגבי כולם.

בסעיף (3) הכוונה היא, שהוא לא עבר עבירות

על כל המסים העקיפים. מבחינה טכנית כללנו

את ההגדרה מתוך חוק מסים עקיפים, מס ששולם גם בחסר או ביתר, לפי חוק

מס

ערך מוסף ולפי פקודת מס הכנסה. אבל בכל החוקים האלה ישנן עבירות

שהוכרזו כעבירות מינהליות לפי חוק העבירות המינהליות, שהן במהותן

עבירות שנקרא להן טכניות, כגון אי-הגשת דו"ח. על העבירות האלה מוטל קנס

מינהלי. אמרנו שזה לא יהיה הוגן, שבכל מקרה כל יבואן שעבר איזו עבירה

מסוג זה, נמנע ממנו כניסה להסדר. ולכן ישנה סמכות למנהל מטעמים מיוחדים

שיירשמו לוותר לו בנקודה הזאת. זה לפלוני, ולא במכלול.

האם הכוונה לעבירות למיניהן, עבירות שלא

קשורות לחוקי מסים!

א. שניידר; אי-חוקיות יבוא במסגרת עקיפה כלולה בעבירות

על דיני המכס. ואז, הואיל ופקודת המכס לחוק

מס קניה וכל המסים העקיפים סלולים בהגדרת מס עקיף, בעצם זה ייכנס כאן.

י. טמלר; ידוע במשרד המסחר והתעשיה על עשרות, מאות,

אולי אלפים של מקרים שקורים בגלל טעויות

טכניות כדוגמת משלוח שמגיע לארץ, ובגלל איזו שהיא סיבה לא הדביקו

מדבקות או דברים אחרים, או מקררים שמגיעים בלי התקע המתאים, או דברים

פעוטים כאלה. במקרה כזה יוציאו את היבואן מההסדר.

א. שניידר; זה לא נרשם כעבירה.

אני שומע עכשיו משהו אחר. גם עבירות מהסוג

הזה של אי-חוקיות היבוא, ויש עוד דוגמאות,

ענין של תקינה למשל. אם מישהו מקבל מחו"ל דוגמא מסחרית, ואותו יבואן לא



ביקש את הדבר הזה ואין לו הרשיון, הוא כבר עבר עבירה. מדובר על יבואנים

גדולים, שיש להם הרבה עיסקאות במשך השנה, כולם אוטומטית יוצאו החוצה.

אם זו המציאות, ההערה במקומה.

אני מבקש לבחון את הנושא הזה. בדיונים עם

האמריקאים, כאשר אנחנו העלינו את האפשרות של

מי שהיו לו עבירות מט 5 שנים וזהו, חשבנו שהאמריקאים יבקשו לצמצם.

בשיחות הם שאלו למה הלכנו רק לקראת התקופה הזאת. תפיטת העולם בארה"ב על

עבירת מט חמורה לאין שיעור מאמות ההתנהגות שלנו. אני רוצה לעשות בדיקה

נוטפת בבית.

אנחנו יכולים לדחות את זה למושב הבא, אבל

אלי היתה פניה לזרז את החוק. כשאתה אומר

לבדוק בבית, זה יהיה לבדוק עד יום ראשון, ולא יותר מאוחר.

האם אנחנו לא יכולים לומר: "לא לראות בעבירה

שהוטל עליה קנט מינהלי או כופר"?

אם נטיים את הכל, ותישאר הבעיה של הניסוח,

הייתי מציע שתעשה עבודה מהירה, יראו את זה

לגורמים המעוניינים, ונוכל להכניט את זה לחקיקה.

"ביטול אישור של יבואן בהטדר.

4 6ב. (א) המנהל יבטל את האישור של יבואן בהטדר אם נתקיים אחד מאלה:

(1) הוא הורשע בעבירת מט כמשמעותה בטעיף 6א (א) (3) או הוטל

עליו כופר כטף או קנט מינהלי של עבירה כאמור.

(2) נקבע בהחלטה טופית ששומה שהוצאה לו לפי טעיף 4ג הוצאה

כדין; לענין זה, "החלטה טופית" - שומה שלא הוגשו עליה

השגה וערעור או שההשגה והערעור שהוגשו עליה נדחו.

(ב) ביטול אישור לפי טעיף קטן (א) יהיה לחמש שנים מיום ההרשעה

או הטלת כופר הכטף או הקנט המינהלי או ההחלטה הטופית, לפי

הענין.

(ג) יבואן שקיבל אישור כיבואן בהטדר רשאי לבקש ביטול האישור

ובלבד שחלפה לפחות שנה מהיום שבו קיבל את האישור.

(ד) יבואו שאישורו בוטל כאמור בטעיף קטן (ג) לא יהא זכאי לקבל

אישור להיות יבואן בהטדר אלא לאחר שחלפה לפחות שנה מיום

שבוטל האישור הקודם".

את שיטת הנוהל הטדרנו. אמרנו שהיא טיוטא,

משום שלא ידענו מה יאושר ומה לא יאושר.

כתוצאה מזה, אם תהיה פניה לתאריך קובע, והרי בטעיף 6 בהצעת החקיקה נאמר

"שב-1 לחודש לאחר פרטומו", ואני ארצה להתייחט לכך.

בטעיף 6ב (א)(2) צריך לקבוע גם תקופת זמן

מטויימת.

בסעיפים הרגילים בחוק כתוב, שיש לו 30 יום

כדי להגיש.

רשאי המנהל מטעמים מיוחדים שיירשמו לא לראות

בעבירה שהוטל עליה קנס מינהלי עבירת מס. זה

אומר שהמנהל הוא זה שקובע לענין זה, אם האדם יוכל להיות תוך 5 שנים אלה

יבואן שבהסדר או לא. אינני בטוח אם יש על התקופה הזאת ערעור.

לא נתנו כאן זכות ערעור.

יתכן שלא איכפת לו אם הוא יהיה יבואו בהסדר

או לא, אבל יכול להיות שזה כן איכפת לו.

בשבילו הטוב ביותר זה בג"ץ. זה כתוב בחוק

המקורי.

אני מציג את השאלה, ולכאורה הייתי חושב שאפשר

לערער על זה לא פחות מאשר על משהו אחר.

בוויכוח מוקדם שהיה כאן, לגבי האופן שאנחנו

נוהגים ב-100 או 200 דולר לגבי וידאו, הרי

שאם קבענו 200 דולר, משחרר אגב מחאה, והוא צריך לתבוע אותי להחזר, וזה

אותי, ולא בבית-משפט, ולא בשום פורום אחר. משך הזמן שעובר עד שמסתיים

הדבר הוא כזה, שאני לא יודע מי נשאר. מכאן מוטב שהוא ילך לבג"ץ.

"דין יבואן בהסדר שהוא תאגיד.

4 6ג. תאגיד שקיבל אישור כיבואן בהסדר ואישורו בוטל לפי סעיף 6ב(א),

לא יאשר המנהל בקשת אישור כיבואן בהסדר שהגיש תאגיד אחר שבו

חברים אותם חברי התאגיד שאישורו בוטל או חלק מאותם חברים, אם

הבקשה הוגשה תוך 5 שנים מיום שבוטל האישור".

המשמעות היא, שלא יקומו היום 3 יבואנים שלא

עונים על סכומים של 500 אלף דולר, ויקימו

תאגיד.

התחלקות לא רק של כולם, אלא אפילו של אחד, לא

תיתן לו את האפשרות רק משום שהוא פשוט פתח

חברה חדשה. כאן אנחנו רוצים למנוע את המכה הזאת מהתחלה, ואנחנו אומרים

זאת. נניח קיומם של 5 יבואנים שבוטל להם ההסדר או האישור, ומחר הם

יפתחו חברה חדשה עם אותן החברות, כולן יחד או רק חלק מהן, ויבואו לבקש

בקשה. אנחנו לא נוכל לומר שהם לא עמדו בקריטריונים, כי יהיו להן אותם

500 אלף דולר. אבל הם, אותו תאגיד, לא יורשע. לכן החלטנו, שבמקרים כאלה

הסעיף הזה ימנע מהם את האפשרות לקבל אישור. כמובן, אנחנו לא יכולים

למנוע שיפתחו חברה חדשה, אבל הם לא יוכלו להיות יבואנים בהסדר.

5. "תיקון סעיף 31.

בסעיף 31 לחוק העיקרי, אחרי פסקה (9) יבוא:

(10) כללים לגבי יבואן בהסדר בדבר ניהול פנקסי חשבונות, רישומים

וטפסים הקשורים בהסדר וכללים בענין מחיר סיטוני של יבואן

בהסדר".

זה סעיף שמאפשר לשר האוצר להתקין תקנות, והיה

צורך לתת לו גם סמכות לגבי יבואן בהסדר. לכן

הוספנו סעיף חדש. אני לא יודעת מה ילד יום, אבל צריך שתהיה סמכות לשר

לקבוע תקנות. בסעיף 31 כתוב "כללים", ואנחנו הרחבנו את זה גם לגבי

יבואן בהסדר. כי אם תשים לב, ב-31 מדברים על כללים לחישוב מחיר סיטוני,

כללים לחישוב מחיר שרות, ואנחנו, על-מנת להשוות גם לגבי היבוא, אמרנו

"כללים".

האם יש דברים שבחוק הזה, או בחוק הקיים, היו

צריכים לקבל אישור ועדת כספים, וכאן לא?

יש למשל כללים לחישוב שרות, זה דבר אחד.

כללים למחיר שרות טעון אישור ועדת הכספים של

הכנסת, אבל זה פרט אחד מבין 10 פרטים אחרים, ורק להם יש דרישה של אישור

ועדת הכספים.

לא הוצאנו שום דבר שהיה באישור ועדת הכספים.

6. "תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שלאחר פרסומו".

אנחנו מבקשים תאריך של לא לפני ה-1 בנובמבר.

לא ידענו כיצד יסתיימו דברים. יש דברים

שצריכים לתאם מבחינת הנוהל עם לשכת המסחר ועם התאחדות התעשיינים. אם

היה אפשר ה-1 בינואר, זה היה אידיאלי. מבחינתנו אין מניעה שזה יהיה ה-1

בינואר.

עד ההדפסה אתם יכולים להחליט מה שאתם רוצים.

לגבי סעיף 6א(א)(3) סוכם, שייערך ניסוח מחודש

שלו, שיגדיר בדיוק את סוגי העבירות. אם אתם רוצים שזה יאושר עוד השבוע

בקריאה שניה ושלישית, אם זה לוחץ עליכם, אנא הכינו את הנוסח. דמביץ

מטעמנו יעבור עליו, הוא יראה אותו לאנשי התאחדות התעשיינים ולשכת

המסחר. אם העסק נגמר בקונצנזוס, אפשר להדפיס את זה.

בהערה שלי - אני מציין אותה כבר פעם שלישית

היום - אני מדבר על סעיף שאנחנו לא מבינים

מדוע הוא הושמט. הסעיף נקרא "נטילת טובין בשווי המס", וזה למעשה עוד

סנקציה שהיתה נתונה בידיו של מנהל המכס כנגד יבואן שעבר איזו שהיא

עבירה. הייתי רוצה לשמוע את הסיבה מדוע הוא הושמט.

הממשלה מחקה. צריך לזכור שהנושא הזה שאוב

מפקודת המכס. סעיף 149 לפקודת המכס אומר,



שרשאי המנהל ליטול את הטובין בערך המוצע בתוספת 5 אחוזים בתמורה.

בעקבות פסיקה בבג"ץ להוכיח מה זה מחיר נמוך ומחיר נמוך מדי, התעוררה

שורה של בעיות, ואנחנו צריכים להוכיח שורה של כוונות פליליות. אם יש

שורה של כוונות פליליות, אין בעיה להעמיד אותו לדיו. אם יש לי ראיות

להעמיד אותו לדין על עבירה של הטעיה בעובדות בפני המנהל, נעמיד אותו

לדיו על העבירה הזאת, ומכאו הוא בלאו הכי יצא החוצה.

בממשלה העירו לנו, שהיום המנהל לא עוסק

בנטילת טובין, במכירתם וכוי, ולכו העניו הזה

ירד. אנחנו לא מפעילים את סעיף 149.

תודה רבה לכם.

לא שוכנעתי בעניו מס קניה על האשראי. לא

שוכנעתי ולא הצלחתי להביו את העניו. אני מביו שהסחורה עולה 1,000, בא

המפעל הסיטוני ואומר, שאם איו לך כסף, זה אמנם 1,000, אבל קח אשראי

לשנה, וזה יעלה 1,400 שקל עם הריבית ועם הכל עבור מימוו העסק. אני לא

מביו למה צריך להיות על זה מס קניה.

אם היה מצב שאכו כתוצאה מתשלום מזומו, התשלום היה לא 1,000 אלא 800,

ניחא, אני יכול להביו את העניו. אבל אני מניח, לפחות הם אמרו את זה -

יכול להיות שבמסחר זה עובד אחרת - שהמחיר הוא מחיר, ונגד האשראי משלמים

כסף. אם משלמים נגד האשראי כסף, זה לא צריך להשפיע על מחיר המוצר

בסיכומו של דבר לצרכו, והעלאת מס הקניה בוודאי תגולגל אל הצרכו הסופי.

אני לא מצליח להביו את מידת ההגיוו שבזה. אולי זה האלמנט היחידי כמעט

שקיים במערכת שביו היצרו ועד שזה מגיע לצרכו, ושיכול להיות בו שוני

כתוצאה מיכולתם של סיטונאים לשלם או לא לשלם עבור העניו. לכו לא

שוכנעתי על ידך בעניו הזה, ועמדת הממשלה לא ברורה לי. אם הייתי צריך

להכריע היום, כן הייתי מציע למחוק את העניו של האשראי.

לא הייתי קודם, ולכו אני רוצה לשאול האם

בסעיף (ב) הוצע משהו לגבי 60 יום בנתוני

אינפלציה שונים. זו גם היתה הערה בישיבה הקודמת.

אנחנו לא רוצים להתבטא בצורה כזו, לגבי השאלה

אם תהיה אינפלציה. אנחנו לא רוצים לבטא ציפיה

של הממשלה שהאינפלציה עומדת לעלות.

ח. אורוו; גם ב-3 אחוזים זה הרבה כסף, לא כל שכו ב-6

אחוזים. אם הוא מצליח לתת ב-6 אחוזים לתת

חשבוניות מוקדמות ולקחת יותר מאוחר, זה הרבה. הוא משלם את מס הקניה

במחיר מינוס 6 אחוזים, וכולנו יודעים שהוא לוקח 6 אחוזים, כמה נשאר לו?

לא הייתי מציע 3 אחוזים לחודש, אבל היינו בארץ בתקופות שזה היה גם 10

אחוזים. השאלה היא אם איו איזה נוסח שלא יבטא ציפיות, אבל זה לא יכול

להישאר פתוח. אם לא עברו מעל 60 יום יהיה המחיר הראשוני. ביני לבינך

המחיר הוא פלוס מה שמקובל, רק אינפלציה, בלי ריבית. בשיעורי אינפלציה

גם של 2 אחוזים, גם של 4 אחוזים, זה כבר כסף. היות שיש מס קניה

בשיעורים די גבוהים, זה יכול להתבטא בסכומים גדולים יותר.

אולי ניתן סמכות למישהו - לשר האוצר או

למישהו אחר, כדי לא לומר במפורש אינפלציה.

נאפשר לפתור את הבעיה, אבל בלי לומר את המלה.

א. וינשטיין; תכניסו בחוק תיקון, שבו יינתן ביטוי לכך, ששר

האוצר יעשה כך וכך.

בענין הריבית אני תומך בעמדת הממשלה. ריבית

זה חלק מהמחיר.

הועלתה כאן בעיה על-ידי התעשיינים, בעיה שלא

נפתרה, וחבל לחזור עליה. אם הם מוכרים את

המוצר בתשלומים ויש ריבית, הריבית נכנסת למחיר שעל זה הם יצטרכו לשלם

את המס. אם המחיר המקורי של המוצר הוא 1,000 שקל, והם מקבלים ריבית של

200 שקל כתוצאה מהמכירה בתשלומים, זה נוסף למחיר.

בענין הזה של המחשבים אישרנו מה שהכנסת ביטלה, ויש להם הצעת פשרה.

ההחמרה היא בזה שיהיו כמה מפעלים תעשייתיים

וחקלאיים שלא קיבלו אישור לפי חוק לעידוד

ההשקעות שאינם מאושרים. אלה, באופן תיאורטי מוחמר עליהם מס הקניה עד 25

אחוזים, ורק עד 2 בספטמבר בינתיים יש להם הקלה של 15. כלומר, ההקלה

הקודמת שהיתה נתונה, 5 אחוזים למפעלים כולם העוסקים בהשקייה ועוסקים

בחקלאות, מצומצמת עכשיו רק לאלה שיש להם אישור.

היתה הקלה לגבי המחשבים הרגילים הביתיים,

והחמרה של הפטורים מ-5 ל-15, כולל. הענין בא

לוועדה לדיון. הוצע בוועדה, עוד לפני מליאת הכנסת, שלגבי מפעלים

מאושרים בחקלאות ובתיירות ובתעשיה בכל-זאת יהיו 5 אחוזים. זאת היתה

החלטת הוועדה. לאחר מכן זה בא לכנסת, ואז היתה הסתייגות של ח"כ דן

תיכון, שאני לא זוכר מה היתה ההסתייגות שלו. ההצעה קיבלה רוב בכנסת,

ונפלה כולה. קיימנו כאן את הדיון, האם ההנחה ל-15 קיימת או לא, והוברר

שזה נפל.

האם מה שמובא פה זה למעשה מה שהוחלט בוועדה קודם?

אולי כדאי לקבל את הנוסח הקודם.

ההקלה ניתנה בצורה של הוראת שעה לחודשיים,

ועוד פעם לחודשיים, ועוד פעם לחודשיים, כדי

שהם יהיו במעמד כזה שיוכלו לחזור בהם מההקלה אם ההחמרה לא תאושר.

אבל ההחמרה שמוצעת כאן נפלה בכנסת. בוועדה

אמרנו, שלגבי מפעלים מאושרים ישארו 5

האחוזים, גם בפעם הקודמת, וזה היה צריך להגיע לכנסת במבנה הזה.

זה בא לבטא את הרצון של הוועדה. אבל תיאורטית

ההקלה שניתנת עכשיו למחשבים כולם היא רק עד

ה-2 בספטמבר. כלומר, אם באמת תאות הכנסת, תאות הוועדה לאשר את ההחמרה



המוצעת כאן - היינו, אותה החמרה שמטילה על הבלתי מאושרים את ה-15

בינתיים - הם יורידו גם את האחרים מ-25 ל-15. אם הוועדה לא תאשר, ישאר

המצב החמור של 25, כי זה עניו של הוראת שעה לגביהם.

באותה מידה שזה נפל אז, זה יכול ליפול עכשיו.

חבר הכנסת שגרם להפלתה, יכול לעשות זאת שוב.

אם זה צריך לבוא להתנגדות של ח"כ, אם יהיו

קולות שקולים,הוא לא יזכה. אם זה יצטרך להגיע

לאישור, הוא כן יזכה. אם זה לא יפול במליאה, אני מתאר לי שיש הצהרת

כוונות מהאוצר שהם יעשו את הוראת השעה להוראת קבע.

אני רוצה לחזור לענין הריבית. יש שתי

הראשונה היא, אם אני מוכר משהו

ב-10 שקלים, ואומר לך לשלם לי את הכסף בעוד חודש. השניה - אם אני מוכר

לך משהו ב-9 שקלים, ואני אומר לך שתשלם לי את הכסף בעוד 4 חודשים, אבל

אז הכסף הוא לא 9 שקלים אלא הוא 9 פלוס ריבית שנסכים בינינו על 3

חודשים. אני את המס משלם על 9 שקלים, אף שבפועל נתתי לך בתור קמעונאי

הטבה דרך הריבית כמה שאני רוצה. אתם אומרים שיש פה בעיה של היבוא, אבל

אני אומר שאין פה בעיה של היבוא. אם אני הייתי אומר שנתתי לך עמלה לא

של אחד או של חצי. אלא אם אתה לוקח עמלה יותר גדולה, המחיר ירד משום

שאתה לא לוקח אחוז עמלה, אתה לוקח חצי אחוז עמלה. אני חושב שבשלב שבין

הסיטונאות לקמעונאות, או בין הייצור להתחלת המשחק, הענין של הריבית הוא

מרכיב מאוד מרכזי. אם אין סיפור של ריבית, אלא להיפך, לא מוטל עליו מס.

אבל מה אם בפועל מתרחש הדבר שאני מתאר אותו, שבפועל מבטא מערכת יחסים

של שני יצרנים?

אתן לך את הדוגמא ההפוכה. אני קונה ממך משהו

במזומן, ומשלם 10 שקלים. בא סיטונאי שני,

ואומר שהוא לא יכול לשלם, אין לו כסף. הוא ישלם בעוד חצי שנה, וזה יעלה

20 אחוזים ריבית, וזה יהפך ל-12 שקל. האם צריך להיות משולם מס קניה?

זה חלק ממחיר המוצר. אני קונה אצלך איזה

מוצר, ואני לא יודע ממה מורכב המחיר. אולי

חתכת בעמלה, אולי חתכת בריבית, אולי חתכת במלאי. אני לא יודע. זה המחיר

הסופי. אם אתה אומר שאתה .רוצה למסות את כל המחיר כדי להעמיד את כל

הקמעונאים באותה רמה, ולהתחרות על המחיר האמיתי של המוצר, הרי גם אשראי

הוא מחיר של אחד השרותים, ולכן שישתתף במחיר. לפי דעתי אם הריבית לא

תהיה, יתנו בונוס עצום ליבואנים, כי להם בדרך כלל האשראי יותר נמוך. הם

יעשו תרגיל דרך האשראי הרבה יותר מאשר המקומיים. בשנים האחרונות זה היה

המצב בארץ.

כך זה רק בארץ. למשל כאשר אתה משלם

בסופרמרקט, תמיד שואלים אם אתה קונה בוויזה

או שאתה משלם במזומן. למה לא נותנים הנחה? הרי הם משלמים עמלה על

הוויזה.

בסחורה זה לא כך. בשיווק זה בנוי על שוטף

מ-30 עד 30. אס אתה בא ואומר שזה מזומן, זה

לא כך, הוא ישלם 90, ואני אגבה את המס מ-90, ואז אתה אוחז את זה

חד-סטרי. מה שקרה במערכת בין היתר הוא, שהוקמו חברות-בת לתת הלוואות

באשראי, כדי לכסות חלק מהרווח שבלאו הכי היה צריך להיכלל במחיר. האם זה

דבר נורמלי? אני לא רוצה לפרט, אבל יש לנו דיון משפטי על אחת משלוש

החברות שהזכירה כאן עו"ד לוי-הלחמי בגלל הבעיות האלה, בגלל החיוב הזה

בשאלה האם זו ריבית או לא ריבית במערכת, והכל צמח מזה. זה כאשר מדובר

במשהו לכאורה שנעשה בתום לב. אבל אתה יוצר את האופציה, ואתה לא אומר

שזה סה"כ הכרוכות בעשיית המכר, ואתה מנטרל משהו מתוך זה. פתאום מסתבר

שזה נעשה הוו עתק של סכום שאותו את לא כוללת.

אתה לא צודק לגבי ה-9. סיטונאי ששילם מזומן

וקיבל את זה ב-9.

הוא שילם מס על זה.

היו"ר א. שוחט; אתה אומר שהמס הוא בין הסיטונאי לקמעונאי.

הסיטונאי ימכור לקמעונאי בדיוק באותו מחיר

שהוא קיבל באשראי, כי הוא יעשה את החשבון שהוא ירוויח יותר משום שהוא

שילם בהפרש.

אבל הוא ימכור יותר.

אתה מתאר מצב כזה. אחד בא ומשלם במזומן,

משלם 9. סיטונאי משלם 9 למפעל, וזה שמקבל

אשראי ישלם לפי 10 פלוס ריביות.

אם יקבלו את ההצעה שלך הוא ישלם 9, כי

הריבית לא בחשבון. גם הוא ישלם 9.

לא, התשלום נעשה בקטע אחר.

פה כתוב "לרבות ריבית". אם תוציא את הריבית

מהסיפור, תוציא את עלות הריבית.

האם אתה מדבר על המס, או על המחיר לצרכן?

מהו המחיר שעליו מוטל המס, אם הוא כולל

ריבית או לא? אם אני נתתי לך את המוצר

לתשלום בעוד חצי שנה, ואני מוסיף בגלל זה 10 אחוזים ממחיר המוצר, אני

אומר שאם זה מופיע במחיר המוצר, זה כמו הובלה או כל דבר אחר.

10 אחוזים פלוס ריבית והצמדה?

ריבית, ללא הצמדה.

זה לא משנה שום דבר. אם לצורך חישוב

הריבית זה 10, אין שום בעיה אם אני מבטל את

הצורך במס על הריבית.

הוא יכול להגיד, שהקונה אמנם שילם לו 10,

אבל המוצר הוא 9, ואחד זה ריבית. עליו איו

מס.

מה פתאום? איך הוא יכול להגיד את זה?

זה יקרה אם תוריד את "לרבות ריבית". זה מה

שהוא יגיד. אתה הרי בא להוריד מהחוק.

מי שמשלם במזומן ליצרן משלם 10, כשהוא יגיע

למס קניה הוא ישלם 10 פלוס כל ההוצאות. השני

ישלם 10 בבסיס, אבל הוא לא משלם את זה במזומן, והוא משלם עוד 20 אחוזים

ריביות. לטענתי מט הקניה שצריך לשלם צריך להיות משוחרר מ-20 אחוזי

הריבית, ואז הוא ישלם בדיוק אותו מס קניה. מס הקניה בשני המקרים יהיה

אידכטי. אלא מה, אותו אדם שלקח את האשראי גם יממן את זה דרך היצרן. למה

זה לא צריך להיות? כי זה לא חלק מהמחיר של הייצור. אותו אדם שלוקח

אשראי, יכול להיות שהוא עובד עם בנק, לוקח את הכסף, משלם ריבית בבנק,

ואז אתה לא מטיל על זה מס קניה. אם הוא מקבל פה אשראי מהיצרן, הוא כן

צריך.

אני קיבלתי את הכסף הזה, ולך אני משלם בעוד

חצי שנה, כך זה בהסכם. שמתי את זה על המדף.

בא הקונה בשבוע הבא, שילם לי את הכסף. לך אני משלם בעוד חצי שנה, לקחתי

את הכסף ושמתי אותו בבנק, הכסף הזה עבר בחצי שנה, הוספתי למחיר המכירה

של המוצר את הריבית, כי אני לך משלם רק בעוד חצי שנה. זה התרגיל. באתי

ואמרתי לך שתשלם לי בעוד חצי שנה, תקבל מהלקוח את הכסף ברגע שתמכור.

שמתי את המוצר על המדפים, ולך אני מעביר את הכסף בעוד חצי שנה. ללקוח

השני לא היתה אותה אופציה. הוא היה צריך לשלם לי באותו יום, או בתוך 30

יום. אם אני משלם לך בתוך 30 יום, קיבלתי מהלקוח את הכסף, ותוך 30 יום

העברתי.

,מס הקניה נגבה בקטע שבין הסיטונאי לקמעונאי.

ההצעה שהם אומרים היא, שמהמחיר הזה תורד

הריבית.

הם מבקשים להוריד את נושא הריבית מהמחיר

הזה.

ולא חשוב מה מקורה, אם מקורה בבנק או אצל

היצרן.

המחיר רק לקמעונאי.

אני לא מדבר על שלב העלויות. הוא יקבל

חשבונות משכי סיטונאים. על האחד יהיה כתוב

מועד התשלום 30 יום מיום קבלת הסחורה; בחשבונית אחרת הוא מקבל 100 יום.

לפי דעתי על 100 יום, אם בחשבונית כתוב 100 יום מיום קבלת הסחורה, הוא

צריך לשלם על זה לפחות ריבית רעיונית. ברור לגמרי, שמי שמקבל את הכסף

ומוכר אותו, מוכר את המוצר. גם במס ערך מוסף אתה אומר, שמחירה של עיסקה

הוא תמורה שהוסכם עליה, לרבות כל הצעה, עמלה ו/או ריבית ותשלום

לשיעורים ודברים כאלה. למה אני נוהג באמות מידה שונות כלפי גביית מסים?

אני לא יכול לשלוט על מי שלוקח הלוואות מהבנק.

זה בדיוק המצב. אני בעל חנות, ואני הולך

לסיטונאי, ואני רוצה לקחת ממנו סחורה

במיליון. יש לי שני מסלולים-. אני הולך לבנק, לוקח מיליון שקל, כקמעונאי

נותן לסיטונאי, והסיטונאי מוכר לי את הסחורה כאילו במזומן, ועלי מוטלת

ריבית שהיא לא מחוייבת במס קניה ולא בשום דבר, שכן הסיטונאי קיבל את זה

במזומן. זו אלטרנטיבה ראשונה.

אלטרנטיבה שניה היא, שאני בא לסיטונאי, ואני אומר לו שיעזוב אותי

מהבנקים. אני אומר לי שנעשה הסדר תשלומים. המחיר הוא מיליון, אבל אני

לא יכול לשלם ואני רוצה לשלם ב-6 חודשים עם ריבית והצמדה. זה יהיה עוד

20 אחוז, זח יהיה מיליון ו-200. בא מס קניה, ואומר שהוא שותף ל-200

אלף, ורוצה על זה עוד 45 אחוזים מס. הוא מייקר את המוצר ב-10 אחוזים,

ולוקח עוד 10 אחוזים ממס הקניה. למה בשני המצבים האלה ישנה אפליה בין

צורות המיסוי? בין מי שלקח את האשראי מהסיטונאי למי שלקח את האשראי

מהבנק? תסביר לי את ההגיון.

נלך לכיוון הפוך. אנחנו שנינו סיטונאים,

ואני אומר לך שלך אני נותן את הסחורה ב-9 עם

תנאי אשראי של שנה, ואתה תשלם לי את הכסף רק בעוד שנה. המס הוא על ה-9.

זה לא אשראי במובן שאתה לוקח מהבנק. אתה לוקח מהלקוח שלך. אם אני מחזיק

את המוצר הזה על המדף, עד שבא אלי הלקוח במשך שנה, אני אחייב את הלקוח

הסופי שלי בשנת אשראי, ולא חשוב מה קיבלתי מהסיטונאי. אם הלכתי לבנק,

אם תנאי התחרות יאפשרו לי את זה, וזה היה מונח שנה, אני אגיד ללקוח שלי

שהוא קונה במזומן, זה עולה איקס, הוא קונה ממני את זה לעוד שנה, ואז זה

עולה לו וי. אני יודע שהסבב שלי על המדפים הוא 3 חודשים, כל מה שאני

מוכר לך, אני מעמיס על זה 3 חודשי ריבית. אתה מדבר עכשיו בקטע שבין

הקמעונאי לבין הצרכן הסופי. זו ,השנה שאתה מדבר עליה.

אף אחד לא יקח מהספקים. הם ילכו לבנקים,

משום שהם צריכים לשלם מס קניה על הריבית. מה

שאתה מציע זה לשלם מס קניה על הריבית.

מה שאתה מציע זה לשחק במחיר דרך הריבית.

אני חושב שהם לא ישחקו במחיר דרך הריבית.

זה מה שעושים.

אני מוכרח להודות שאני לא מבין.

ש. ברקן; אתם מערבבים בין שני גורמים. אני בא ואומר

לך שאת המאפרה הזאת אתה מקבל ממני ב-10

שקלים ואתה תשלם לי בעוד 30 יום בתנאים רגילים. אני אומר לך שאתה תקבל

את המוצר הזה ב-6 ותשלם לי בעוד שנה.

בכמה? ב-100 אחוז ריבית?

ב-100 אחוז ריבית.

בחקיקה יש דרך לבדוק את הענין, אם עושים דבר

כזה.

אבל זה חוקי.

זה לא יהיה חוקי. אתם צריכים לקחת ריבית

ריאלית.

כל דבר כזה שהוא מתאר, בעוד 5 חודשים, בעוד

6 חודשים, בתשלומים, בחצאי תשלומים זה לא

בתרגילים, אלא בכלכלה אמיתית. כל עיסקה שהיא באשראי, אתה יכול לתרגם

אותה למחיר אחיד של מזומן לאותו יום.

אבל החוק יגיד שלא הריבית.

יכול להיות מצב תיאורטי, שה-10 שאתה משלם

מזומן זה ה-10 שמהם אתה גוזר את הריבית ואת

ההצמדה. זאת אומרת, שלא עושים הנחה.

יש נתון מספרי אחד, שהוא המחיר.

נניח שהאשראי ניתן בתנאים של עלות ההון

הרגילה במשק, ואז אין כאן שום הנחה. למה

אין? כי אחד שילם 10 במזומן, ואחד שילם 13, שמורכב בגלל הריבית וההצמדה

ומועדי התשלום, וזה אקוויוולנטי ל-10, רק שמשולם בדרך אחרת. ג'ומס אומר

דבר אחד. הוא אומר שישתמשו בזה כדי ליצור מצב, שלגבי המחיר, אם הריבית

תהיה פטורה ממט קניה כאילו יגידו, שבמקום לשלם 40 אחוז ריבית, ישלמו

160 אחוז ריבית, והמחיר על הבסיס יהיה כאילו 7 שקלים. אבל אז יש לכם

דרך להתערב.

בסעיף (2) בעמוד 44 למעלה, תינתן סמכות לשר

האוצר לגבי סוגי טובין הנמכרים בתשלומים

לשיעורים או לתשלום נדחה, כשהריבית לא תהייה חלק. ואז אנחנו בעצם

אומרים, שבאותם ענפים שיש איזו שהיא פגיעה כפי שאתה אמרת, יש לנו גם

תרופה.

אני רוצה את ההיפך. אני רוצה שיהיה לכם כלי

אם הוא יעשה את מה שג'ומס אומר.

אם אנחנו נדאג לרווחיות הבנקים, הם ילכו אל

הבנקים ויקחו שם.

אם כן, נלך בכיוון הפוך. זה יהיה בלי תשלום

הריבית, ואתם תגנו על זה, שאם מישהו יעשה

שימוש באשראי להורדת המחיר, שר האוצר יכול לקבוע.

אתה יכול לקדם כל עיסקת אשראי. תקזז לפי

מקדם.

המפעל לא יכול לפעול, כמו שגיומס אומר. יש

כאלה שהוא מוכר להם במזומו, ואז יש בסיס

נתונים. האם הוא יגיד שבמזומן הוא מוכר ב-10, ובאשראי הוא מוכר ב-3,

והוא לוקח 1,000 אחוזים ריבית?

אתה בא ואתה אומר, שאם אתה נותן לי את המוצר

הזה בתשלום ל-30 יום, המחיר הוא זה. ואם אתה

נותן לי את המוצר הזה בתשלום ל-60 יום, או ל-90 יום, או בתום העונה

החקלאית - המחיר הוא אחר.

אבל מה שאתה בא ואתה אומר הוא, שאתה לוקח

ריבית על 3 החודשים.

עכשיו אתה הולך אחורנית, אתה מוריד עכשיו את

המחיר. אתה הולך למי שמוכר את זה הלאה, נותן

לו את המוצרים. ממחר בבוקר אתה מוכר את השוקולד, ומקבל את הכסף מיד.

הכסף מונח אצלך חצי שנה, אתה מרוויח עליו 3 אחוזים בחודש, 3 האחוזים

האלה שאתה מרוויח בתוך המחיר.

במס קניה צריכה להיות אפשרות, שאם הם רואים

שסיטונאי מוכר למישהו מסויים ב-10, בלי

אשראי או עם אשראי, הוא מוכר את זה כבסיס 6 או 7, הם יבואו ויגידו לו

שלא יספר מעשיות, והוא מרמה אותנו דרך הריבית. הוא לא יכול לשאול למה

לזה שמשלם מזומן הוא מוכר ב-10 ולזה שבאשראי ב-6. הוא יצטרך להסביר את

זה. אני מוכר את המשקפיים האלה ב-10. יבוא מישהו אחר שיש לו כסף, ואני

אמכור לו את זה באשראי לשנה, ואז זה יהיה 13, 30 אחוזים ריבית לשנה.

אותו אדם יגיד שהוא ילך לבנק, יקח הלוואה, ולא יהיה לו מס קניה על

ה-30. הוא יחסוך 45 אחוזים על ה-30. תסביר לי איך מתגברים על הענין

הזה, ולמה צריך למסות אותו יצרן שלוקח מהסיטונאי, ולא לוקח מהבנק.

המסחר היום הוא שוטף פלוס 60, וזה כולל את

החלק הזה. כשבא אדם ואומר שהוא רוצה לתת

במזומן, זה לא 100, זה 90. אני כולל את המס מ-90 ולא מ-100. אני לוקח

את הריבית שהיום מוטלת על השוטף, וממנה אני גובה. כשבא אדם ומשנה את



דרכי הנוהג שלו, אני מוסיף. אני אומר שבנורמה של 60 - זה המחיר; אם הוא

משלם במזומן, אני נותן לו גובה מס בסכום נמוך יותר. אם עכשיו הוא לוקח

ריבית הרבה יותר גבוהה, והיא הופכת את מחיר המוצר למחיר אחר, אני גובה

על זה את המס. אתה לוקח דוגמא שלא מייצגת את המסחר המקובל היום במשק.

נכון שישנם ענפים מסויימים שלא נוהגים כך, ולשם כך אמרנו שאז רשאי שר

האוצר, באותם מקרים, לא לכלול את הריבית. במוצרי חשמל האשראים הרבה

יותר ארוכים, ומכאן אנחנו רוצים לבחון לגופו של ענין. אם יסתבר שבאמת

האשראים הם לא הנורמטיבים של שוטף פלוס 60, או 60 ו-45, נשקול ונגיד

שלשר האוצר יש הסמכות, והוא ינקוט בסמכות.

אם יש פה איזו שהיא מחשבה, שאנחנו באים להגדיל את ההכנסות בדרך הזאת,

זה לא. אם מישהו חושב שאנחנו רוצים לדחוף את כולם ללכת לבנקאות, גם זה

לא. אנחנו רוצים לבוא ולתרגם את דרך גביית המס על המעורבות הקלה ביותר

שיכולה להיות במערכת. לא לזרוק אותו לבנק, בשום אופן לא. אם הוא בא

ונותן במזומן, אני אומר לו שהוא יקבל הנחה על זה.

כך אתה כן גובה מס על 60 יום.

התרגום של 60 יום זה טולרנס של מחיר. סעיף

(ב) זה טולרנס אחרים. זה אחרי המחיר של 60

יום, אם השתנה המחיר בין ההסכם לבין יום המסירה. אין לנו כוונה לבוא

ולהגדיל את ההכנסות כתוצאה מנושא האשראי, בשום אופן לא.

אני שאלתי אם הם מסוגלים אצל הסיטונאי להגיע

למחיר בלי הריבית. הוא אומר שתיאורטית הם

מסוגלים.

אנחנו צריכים לגלות הרבה פחות מעורבות בדרך

גביית המס. היא צריכה להיות פשוטה ככל

האפשר.

אם בא מישהו ונותן עם הצמדה וריבית, ואתה לא

יודע מה ההצמדה.

אני סיטונאי שנותן לקמעונאי, אני נותן לו

אשראי צמוד פלוס 7 אחוזים לשנה.

הוא בא ומצהיר הצהרה כמיטב שיפוטו, ואומר

שהוא רוצה ב-10.

תחשבו אתם, אנחנו נחשוב, ונסיים את זה ביום

ראשון.

אם מחליטים על הריבית, תרשום הסתייגות על

הריבית.

אתם כל הזמן מדברים רק על אשראי, אבל יש גם

שימוש בהון עצמי. להון עצמי יש מחיר

אלטרנטיבי. יכולתי להפקיד את זה בבנק. אתה מחליט מהי הריבית במשק.

בקטע של היצרן זה קיים.

ס. אלחנני; בקטע של הסיטונאי הוא יכול להחליט שהוא

משתמש בהון עצמי, והוא משלם במזומן.

תחזרו אלינו ביום ראשון ואז נסיים את זה.

הישיבה ננעלה בשעה 10;13