הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 182

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, כי בטבת התש"ן (17 בינואר 1990), שעה 09:00

חברי הוועדה: אי שוחט - היו"ר

חי אורון

נ י ארד

ג' גל

פ' גרופר

י' הורביץ

מ' חריש

רענן כהן

יאיר לוי

עי עלי

ד י תיכון

י' זכאי - מנכ"ל משרד החקלאות

ד' ברוך - משרד האוצר

מי גלעד - משרד החקלאות

נ' זוילי - מזכיר תנועת המושבים

י' יקוטי )

מי יקוטי )

מי פרץ ) ועד מושב דובב

ע' פרץ )

י י איבגי)

מי ביטון) מושב אביבים

א' קרשנר

ס' אלחנני

רשמה: א י ברק

הצעות לסדר-היום

מצב הישובים אביבים ודובב - הצעות לסדר היום



מצב הישובים אביבים ודובב - הצעות לסדר היום

אני פותה את הישיבה.

אנחנו מקדישים את הבוקר הזה לישיבה בנושא שהועבר אלינו ממליאת הגליל בענין

דובב ואביבים. כל אחד מאתנו יודע שהנושא הזה של ישובי הגליל וקו העימות עומד על

הפרק בכמה ועדות ובכמה אירועים שמתרחשים באופן מקביל. ישנה הוועדה המיוחדת

שעוסקת בתיקון חוק הגליל בענין מכסות הביצים. הישובים והמועצות האזוריות בצפון

שבתו בשבוע האחרון, ומליאת הכנסת הטילה עלינו לקיים דיון בהצעה לסדר היום בנושא

דובב ואביבים.

השבתי שמן הראוי יהיה שלא רק נדון בנושא דובב ואביבים אלא נרחיב מעט את הענין

על כל הפרובלמטיקה שמלווה את ישובי קו העימות בצפון. ביקשתי גם שיהיו פה נציגי

המועצות, הלקם יושבים בוועדה המיוהדת שדנה בהוק הגליל, אבל נמצא אתנו ראש המועצה.

אני מאוד מצטער שמנכ"ל משרד החקלאות לא נוכה כאן. אני מבין שהוא משתתף בוועדה

שדנה על חוק הגליל, אבל אני מבקש לקרוא לו שיבוא הנה כדי שנוכל לשמוע תגובה על

הדברים שיישמעו.

אתן את רשות הדיבור לנציגי אביבים ודובב ולראש המועצה, ולאהר מכן נקיים את

הדיון.

הצעות לסדר היום

הצעה לסדר. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביא לידיעתך שבאמצע 1988 אישרה

הוועדה הזאת בהרכבה הקודם, סיוע למפעל הבונים-כפר הנשיא בהיקף של 1.2 מיליון דולר

באחריות מדינה. זאת אומרת העברת פקדון מן האוצר לבנק לפיתוח, שניתן כהלוואה במה

שנקרא יותר מערבות מדינה.

בספטמבר 1989, זאת אומרת לפני כשלושה וחצי הודשים, בא לכאן האוצר פעם נוספת

וביקש שאנהנו נאשר ערבות מדינה בסך של 700 אלף דולר. נציגי המפעל באו לכאן ותיארו

תיאור ורוד. דיווהו לנו שהמפעל בעצם הפך ליפני יותר מהמתהרים היפנים, שכן התפוקה

עלתה, הכול מצוי בשפע, השווקים מצפים ומשוועים לסחורה. והנה לא חלפו יותר משלושה

חודשים, והכול ירד לטמיון. אני שואל מי אחראי בגין אותו כסף שירד לטמיון? איך

המציאו לנו נתונים בלתי אמינים ועל סמך אותם הנתונים אנהנו קיבלנו ההלטות מוטעות.

היכן האוצר שלפחות יהיה לו האומץ לבוא לכאן ולומר, פשוט לא מסרנו לכם נתונים

אמינים.

היו"ר א' שוחט;

אני אבקש לשבוע הבא מהיושב הכללי לבוא בענין הזה.

ח' אורון;

לפי ידיעה ברדיו מהבוקר, הם יבואו עם עוד 900 אלף כי יש מי שקונה אותם.

הנקודה ברורה. אני אבדוק את הענין.

אותי לא מעניינת ההיסטוריה. את ההיסטוריה שירוקרו ועדת הקירה. אבל אם יש היום

יזם שיכול להציל את המפעל ולספק עבודה - ביררתי הבוקר, יש יזם שמעוניין להציל את

המפעל - - -

לא רוצים להגיד מי הוא בשלב זה. לכן אני מבקש שלא ייצא מכאן שיש ביקורת. יש

יזם שמעוניין להציל את המפעל, כמו את מפעל "יובל-גד" באשקלון, וצריך לקרוא לאוצר

לטפל בענין הזה,

היו"ר א' שוחט;

קריאות מהסוג הזה צריכות להיבדק. לקחת ולשים עוד מיליון דולר בלי לדעת מה

קורה, אין טעם.

מצב הישובים אביבים ודובב - הצעות לסדר היום

היו"ר שוחט;

אני מבקש מאנשי דובב לפתוח.

שמי משה יקוטי, אני י ושב-ראש ועד מושב דובב. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת

נכבדים, אני מתכבד להעלות בפניכם את הבעיה של מושב דובב. אנחנו 78 משפחות במושב,

יושבים בדובב משנת 1963.חקלאיות. 73 יחידות חקלאיות, 50 מייסדים, 23

בהרחבה. הישוב מתוכנן ל-100 יהידות, כאשר הבנים מחכים בפתח להיקלט ורוצים להישאר

בישוב, אבל לאור המצב הכלכלי ואמצעי היצור הדלים שיש בישוב אין אפשרות לקלוט

אותם. אנחנו מעוניינים לקלוט אותם והם מעוניינים להישאר. המצב הכלכלי הקשה מכביד

עלינו ועליהם לקלוט אותם. אנחנו מעוניינים שהבנים יהיו דור המשך לישוב.

הישוב מהווה רצועת בטחון למדינת ישראל. אנחנו רוצים להישאר במקום ולא יפחידו

אותנו הקטיושות, לא המחבלים ולא מצב הבטחון. מה שכן מפהיד אותנו זה המצב הכלכלי

של הישוב. אנחנו רוצים להישאר ולקלוט את הבנים. אנחנו מבקשים את העזרה של מדינת

ישראל, שתמצא פתרון לקליטת הבנים, אמצעי יצור ופרנסה לבנים שיהיו לנו לעזר בישוב.

למושב 7 מיליון שקל חוב. הלק לבנים, חלק ל"מקורות" וחלק לספקים ונושים.

כמה לבנקים?

4.8 מיליון שקל. אנחנו לא מסוגלים להיתמודד עם הבעיה הזאת יום יום כאשר

הבנקים מקשים עלינו ולא נותנים לנו לפעול. אנחנו לא יכולים להיות במצב הכלכלי

הקשה שיש לנו על המצב השוטף היום-יומי. אנחנו כבר לא מדברים על הסדר חובות. בזמנו

הסכמנו להסדר רביד, אבל אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם ההחזרים, כי אמצעי היצור

שעומדים לרשותנו הם דלים מאוד. 10 דונאם מטע שניטע לפני 25 שנים ו-1,500 עופות,

לה שני הענפים העיקריים שיש לדובב. המטע שניטע לפני 25 שנים הוא לא אקטואלי היום

והוא לא כלכלי, וחלק מהמטע צריך לעקור. אין לנו כסף לעקור ולנטוע מחדש. אנחנו לא

יכולים להחזיק אותו ואנחנו לא יכולים לקהת מקיצבאות הילדים ולהחזיק את המטע.

פטם יש לכם? ..

18 יחידות פטם ו-50 יחידות הטלה.

כמה טון פטם?

מ' יקוטי;

מתוכנן 32, בפועל אין 32 כי מועצת הלול לא שחררה לנו את כל הכמות. כנ"ל לגבי

המטילות - 320 אלף מתוכננות,כאשר בפועל גם כן לא משוחרר והסובסידיה לא משוחררת.

כמה ההקצבה לביצים?

320 אלף ביצים ליחידה, כאשר לא הכול משוחרר. זה לפי מי נהל התכנון. אבל בפועל

אין אישור לשחרור פטמים. פטם 32 טון ליחידה, אבל זה לא מכוסה וזה גם לא משוחרר.

באמצעי היצור שעומדים לרשותנו אנחנו לא יכולים להתקיים במצב השוטף כי ההוצאות

שלנו גבוהות מאוד, אנחנו נמצאים באקלים קשה, קר. בשביל לקנות קצת ירקות, להסתפר

או לקחת ילד לרופא אנחנו צריכים להעמיד רכב לרשות אותו בן-אדם והוא צריך לנסוע

50 ק"מ לצפת על מנת לפתור את הבעיה היום-יומית. אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם

ההוצאות השוטפות היום-יומיות ובנוסף לזה להגיע להחזרי חוב. רוב החברים לא יכולים

להתמודד עם מה שנקבע בהסדר רביד.

חתמתם על ההסדר?

לא חתמנו. ההחזר נע בין 300 שקל ל-500 שקל ליחידה.

ה-7 מיליון שקל כולל גם את המשא של הארגונים ושל כל העסק?

הכול ביחד. בנוסף לזה יש בעיה שאין לנו אוזן קשבת. לפני שלוש שנים עברנו מפטם

להטלה. קיבלנו אישור של מדור תכנון המשק של מועצת הלול ומשרד החקלאות, כאשר

הביורוקרטיה לא נתנה את האישורים המתאימים לזה וזה לא עבר בספרים. היום אחרי חמש

שנים, ארגון קניות הגליל הולך ומחייב ותנו במיליון 700 אלף שקל - זה כלול ב-7

מיליון שקל - כאשר אנחנו לא נרשמנו בזמנו בספרים ואנחנו לא קיבלנו את הסובסידיה

ולא את הקרן. היום מחייבים אותנו כאילו קיבלנו את הכסף הזה כמפרעה או כהלוואה

או כמפרעה, ואנחנו מחוייבים בכסף הזה, כאשר אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. אנחנו לא

אשמים שמשרד החקלאות ומועצת הלול במדור תכנון המשק לא רשמו את זה בפועל בספרים.

לכן הבאנו את ענין הסכום של מיליון 700 אלף לפני ועדת רביד, אבל לצערנו, אין אוזן

קשבת. אף אחד לא מעוניין לשמוע, כי ארגון קניות הגליל התפרק והמינהלת יושבת ומה

שכתוב בספרים. זה מה שמעניין אותה.

אתם לא מחזירים את החובות לבנקים כרגע?

אנחנו היום לא יכולים להתקיים במצב הקיים. הפסקנו לעבד את המטעים שלנו כי אין

לנו כסף לעבד אותם. זה דורש מכל משפחה בין 12 ל-15 אלף שקל אחזקת המטע.

איזה מטעים?

מ' יקוטי;

תפוחים.

מטע בן 26 הוא לא מטע. אל תגיד מטעים.

אפשר להגיד שיחים.

מה הפתרון שאתם רואים?

אנחנו רוצים קודם כל לתת לנו אפשרות לחדש את המטעים האלה, לעקור את המטע

ולהעמיד לרשותנו הון חוזר למטעים. בנוסף לזה, הון חוזר ללול והגדלת מכסות הלול.

אנחנו יושבים באזור מרוחק מהמרכז, איו אפשרות לעסוק בתעסוקה יומית, אנחנו לא

קרובים לא לקרית-שמונה, לא למעלות, לא לכרמיאל ולא לצפת. בנוסף לזה, אותם האזורים

) גם סובלים ממצוקת תעסוקה ואבטלה. אנחנו במרחק 10 מגדר המערכת. אין לנו אפשרות

לעזוב את הישוב, אנחנו- לא יכולים לעבוד בחיפה ולא במרכז הארץ. אנחנו מבקשים לבדוק

אפשרות תעסוקה זעירה, מפעל בישוב עצמו, שיכול לפתור את הבעיה לדובב ולאביבים.

כמו בשתולה?

לא כמו בשתולה. שתולה זה מפעל יותר גדול. אנחנו רוצים מפעל בתוך הישוב,

למצוא חברת-בת של איזשהו מפעל במרכז שיכול לתת לנו את האפשרות להשתלב בעבודה.

ויש כוח-אדם שיילך לעבוד שם?

יש כוח-אדם. האנשים אין להם מה לעשות. 360 יום בשנה אנחנו שומרים על המערכת

ללא משכורת. בנוסף לזה אנחנו משרתים את ה-60 יום מילואים כמו כל עם ישראל. אנחנו

לא מתביישים בזה,, להיפך, אנחנו מתגאים בזה שאנחנו יושבים על המערכת, אבל עם בטן



רכה אנחנו לא יכולים להחזיק מעמד. באחד הימים אנחנו נתמוטט וזה ענין של ימים

ספורים, לא יותר מכך. דובב ואביבים סובלים ממצוקה כלכלית קשה ביותר. אני לא אומר

שבישובים אחרים זה לא קיים, אבל אצלנו המצוקה הרבה יותר קשה.

לכן אנחנו מבקשים לתת את הדעת לנושא הרחבת הישוב, שזה דבר חשוב למדינת ישראל

שבתוך האזור הזה, על קו גבול הצפון, שלפחות האנשים האלה יכולים לשבת ולהחזיק את

הגבול, ולתתת לנו דור המשך. לתת לאותם אנשים אמצעי קיום ופרנסה, לתת למייסדים הסדר

חוב ומחיקת החובות ותעסוקה. בנוסף לזה, הגדלת אמצעי היצור, שזה הלול, הענף העיקרי

שיכול להתאים לנו, כי קרקע אין לנו בסביבה. וכן לתת לנו הון חוזר לחדש את המטעים.

היום אינם מנהלים את כל המערכת הכספית שלכם במקביל לחובות שבהם הבנקים לא

נוגעים בכם - אתם לא משלמים לא קרן, לא ריבית, לא שום דבר, מה שנכנס לכם על זה

אתם חיים?

כבר שנתיים אנחנו מנסים להתמודד בין הבנקים ובין המוסדות, בין "מקורות" לבין

התנועות לבין החברים בעיקולים, בצווי מניעה וכוי.

האגודה קיימת?

האגודה קיימת והיא מתפקדת.

ד' תיכון;

למה לא נכנסתם להסדר?

?

על החינוך, אני לא מדבר על התרבות שאין. הבנים שלנו בשעה חמש וחצי-שש בערב כמו

במקלטים נכנסים לתוך הבית ורואים טלוויזיה והולכים לישון. אין תכניות, אין

פעילות, אין כסף. אין לנו שום דבר. אנחנו מנותקים ומרותקים ומרגישים את עצמנו

כבנים חורגים או בסדר עדיפות בין דרום לבנון לדובב.

שמי איבגי יעקב ואני מזכיר אביבים. אנחנו שמחים שהגענו למקום הזה כי זאת

תקוותנו האחרונה. מכל הדיבורים וההבטחות זו תחנה סופית שלנו .

באביבים קיימים היום 62 משפחות - 50 עלו ממרוקו, מהרי האטלס, להר שנקרא הר

אביבים. הושיבו אותם במקום הזה ללא ידע, ללא זיקה לחקלאות, ללא כלום. האנשים האלה

התפרנסו מעמל כפם מהקרן הקיימת ב-8 שעות עבודה כשחפרו בורות, סיקלו אבנים וייעור.

לאט לאט המחלקה להתיישבות של הסוכנות התחילה לבנות את הישוב הזה, נטעה מטעים

והקימה לולים לפטמים. במשך הזמן הלולים האלה נסגרו בגלל האקלים ובגלל המצב שלא

התאים. כתוצאה מכך בשנת 1980 הוחלט לעבור לענף ההטלה.

לכל משפחה יש כיום כ-10 דונאם מטע, מתוך זה ל-50% כבר יש אישורי עקירה, וזה

בגלל המצב הבטחוני שהיה משנת 1968, כשלא נתנו לאנשים לטפל במטעים. המטעים האלה



פיגרו. זה כמו ילד שלא מטפלים בו מההתחלה. לא טיפלו בהם בגלל שהיתה לנו הגבלה

לרדת לשטח ולטפל במטעים. היום יש אישורי עקירה ל-50%מהמטע הזה.

יש לנו לול של 320 אלף מטילות, בפועל יש 308 אלף. יש לנו שתי יחידות שבגלל

טעות שלא רשמו 62 יחידות אנחנו כיום סובלים. יש לנו מכסה ל-60 משפחות ובפועל

מגדלים 62 משפחות.

למושב יש צו ניתוק מ"מקורות" ליום חמישי.

דיברתי אתמול עם שר החקלאות והוא אמר שהוא לא מנתק, "מקורות" מנתקת.

כל הנושא הזה שהאוצר מעביר כספי למועצת הלול בגין סובסידיה כשאנחנו רשאים

וזכאים לקבל אותה - הם מקבלים 5.6 אגורות והמושבים מקבלים אגורה. 4.6 אגורות אני

צריך לסבסד את העודפים שהמועצה לא תכננה. הישוב אביבים וכל ישובי קו העימות

צריכים לסבסד את כל העודפים האלה. 4.6 אגורות נשארות במועצה.

לכם לא היו עודפים?

בשנה שעברה היה לנו עודף של מיליון ביצה, אבל השנה הזאת לא ניצלנו את כל

המכסות שלנו. המכסה מתחלקת לחד-שנתי במקום דו-שנתי. אם היו עושים עותה דו-שנתי

הייתי מתאזן ולא הייתי עובר בביצה אחת. כתוצאה מכך כל הענף הזה נפל רק בגלל

שאנחנו לא מקבלים את מה שמגיע לנו.

בנוסף לכך 15% מהענף הזה הולך להיטלי מועצה, מיון, הובלה, וזה מסתכם בקרוב

ל-160 שקל לעגלה. חבר מועצה מייצר 10 עגלות, זה 1,600 שקל. הרווח של החקלאי בענף

הלול כיום הוא 600-500 שקל במצב הטוב ביותר. בואו לא נשכח שאני צריך לממן את

הלהקה הזאת במשך שנה, להאכיל אותה לרכוש אותה, ואני צריך מקורות מימון לזה. פעם

היה הון חוזר, היום אני צריך לקחת הלוואות. ממי אני לוקח הלוואות? מהמשווק.

המשווק עושה ככל שביכולתו "לדפוק" את החקלאי, בריבית הכי גבוהה שיכולה להיות.

מי זה המשווק?

היום אנחנו משווקים ל"תנובה". "תנובה" לוקחת ריבית.

כמה ריבית?

. זה משתנה לפי המדד. לוקחים3% לחודש לא צמוד. זה משתנה. אני צריך לעבוד שנה

בשביל להתחיל לראות את הגרושים האלה של הביצה.

זה 40% ריבית.

יש רווח בסיכומו של דבר?

בין 500 ל-600 שקל לחודש.

אנשים לא קטפו את הפרי, והוא נשאר על העצים, מכמה סיבות. 2 מיליון ערבים עשו

חרם על התפוחים של הגליל והם רוכשים מרמת הגולן. התפוחים של הגליל מוחרמיםל

בשטחים. כתוצאה מכך אנחנו משווקים את חפירות האלה לתעשיה. במצב הטוב ביותר התעשיה

משלמת 40 אגורות לק"ג ברוטו. מתוך זה, אם זה אסוף מהרצפה אני עוד צריך לשלם לו כסף

בשביל שיקבל את הפרי הזה. 40 אגורות לק"ג במצב הטוב ביותר. לחקלאי לא נשאר לשלם את

המים. לא חומרים ולא מים. כתוצאה מכך הפרי נשאר על העצים, כי לא משתלם לקטוף אותו.

הי ו"ר אי שוחט;

כשאתה אומר 500 שקל זה כולל שכר עבודה?

ה-600-500 שקל זה מה שיש.

מי גובה את המים באביבים?

כל החוב על המים הוא בגין חוב של "מימי הגליל" שהועבר ל"מקורות". "מקורותיי

לקחה 4% ריבית כשבשוק היה 1%ריבית. כל החוב הזה הוא למעשה ריבית. היום יש קבלן

מבחוץ שגובה את הכסף עבור המים והוא מול "מקורות" ישירות. בגלל זה ירדנו בחוב

מ-500 ל-370.

אנחנו לא חקלאים כאן ואם תדבר מהר לא נבין. הרי אתה באת ואתה רוצה שגם נבין.

את כל ענין "מקורות" לא הבנו.

בינואר 1986 התפרק מה שנקרא "מימי הגליל". "מימי הגליל" זו אגודת מים שסיפקה

את המים לישובי הגליל והגולן. "מימי הגליל" עבדה עם ארגון הקניות. חלק מהמושבים

שילמו את כספם ל"מימי הגליל", ו"מימי הגליל" הכניסה את הכסף לארגון. הארגון נפל

והתמוטט כתוצאה מכך על כל ישוב העבירו סכום מסויים ל"מקורות". "מקורות" בשנת1986

אנסה את החקלאים, סליחה על הביטוי, לא רצתה לפתוח מים לא לבית ולא למטעים עד שלא

יעשו הסדר על החוב של "מימי הגליל". זה חוב שנעשה לו הסדר כביכול פעמיים - פעם

אחת בארגון וב"מימי הגליל" ופעם שניה ב"מקורות".

אבל הארגון לקח את הכסף?

כן, הוא חילק את זה. היום יש לנו קבלן מים ושני חברים שעובדים בנושא המים,

הם מקבלים את הקריאות של "מקורות"

זה רק אביבים או כל הישובים?

אני לא יודע. אני מדבר על הישוב שלי. היום יש לנו קבלני מים שהם גובים,

מקבלים מיימקורות" קריאות.

לכל אחד יש שעון מים?

מ' איבגי;

לא. מקבלים את הקריאות של "מקורות". יש לנו 4 שעונים גדולים - חלק למטע וחלק

לבית וחלק לכמה גושים. מקבלים את הקריאות האלה, הם מעלים את זה על נייר, לוקחים את

הקריאות של השעונים של החברים ומחלקים.

לכל חבר יש שעון נפרד?

מ' איבגי;

במטעים יש משותף, בבתים יש שעון לכל בית. מחלקים את זה ולפי זה גובים את

הכסף ליימקורותיי. משלמים את זה ישירות ליימקורותיי. החוב הזה הוא חוב ישן. הוא 300

אלף שקל.

לא באנו היום לבקש לא בריכת שחיה ואיכות חיים ולא מתקן ספורט, באנו לבקש

להתפרנס בכבוד. אני לא צריך לספר לכם איפה אנחנו יושבים וציונות וכוי. אני חושב

שמספיק שהביאו אנשים תמימים ושמו אותם במקום הזה ולא בירושלים, כשכל בית בירושלים

עולה 200 אלף דולר,אם שמו אותנו במקום הזה מגיע לנו לחיות בכבוד. אנחנו לא רוצים

להתעשר אלא לחיות בכבוד.

אני חייב להעלות את בעיית דור ההמשך. מאז שעלההישוב הזה על הקרקע נוספו בו

בסך הכול עוד 12 יחידות. רובו של הישוב הולך ומזדקן, עוד מעט יהפוך לבית אבות.

תהיה לכם בעיה. יש לנו מספר צעירים שגרים עם ההורים. יש לנו חבריה אחרי שלוש שנים

צבא שאין לנו מה להציע להם. לכן אני מבקש גם לחשוב על הנושא הזה ולנסות לעזור

לחבריה האלה שמגיע להם להמשיך את השורשים של המשפחה.

היו"ר א' שוחט;

בבקשה יושב-ראש המועצה.

אולי הדברים שאני אומר תחילה יישמעו מליציים, אבל כבר הזכירו זאת חברים, היו

השבוע קטיושות בגליל, אבל אף אחד מאתנו לא דיבר על כך. זה חלף על ידינו כאילו שום

דבר לא קרה, אבל המצב הכלכלי הוא הדבר היחיד שיכול לרוקן את הגליל מתושביו

היהודיים, ממי שאיכפת לו לגור שם, לדאבוני הרב זה קורה, אם עד לפני מספר חודשים אם

מישהו במרום הגליל היה רק מהרהר על עזיבת המקום זה נחשב כפירה בעיקר, היום זה הפך

לנורמה, היום כל אדם שני אומר, אני מחפש פרנסה לילדים שלי והמלה ציונות הפכה למלה

גסה,

אנחנו רוצים להתפרנס ולא רק להתפרנס אלא בכבוד עם רמת חיים ואיכות חיים. רק

המבנה הזה על המשרדים שסביבו יכולים לספק לנו את רמת החיים הזאת, רמת חיים מבחינה

כלכלית וגם איכות חיים, גם בריכת שחיה, גם אולם ספורט, גם חינוך, גם רווחה, וכל

דבר שמקבלים בתל-אביב או בירושלים, ולא להצטמצם בתוך המדינה בין חדרה לגדרה, גם

אנחנו חלק מהמדינה הזאת. אני חושב שהתרומה של ישובי העימות וישובי ההר לא פחות

חשובה, אם לא, מכל מקום אחר במדינה הזאת, ומה אנחנו מקבלים בעצם? שום דבר, אנחנו

נאבקים על הקיום היום-יומי. ומי "תוקע" אותנו? משרדי הממשלה, קודם כל משרד

החקלאות, סובסידיה שמעבירים בתקנה4.6 אגורות לביצה, אנחנו מקבלים מזה בסך הכול

אגורה אחת, תראו איזה אבסורד זה. בתחשיב שערכה מינהלת ההסדר הסובסידיה נכנסה כחלק

מאמצעי ההחזר על החובות, כי זה בעצם הרווח שנשאר מהביצה.

אביבים חתמו על ההסדר?

עדיין לא חתמו, לא יחתמו על ההסדר, כי גם אם תאמרו פטורים מחוב העבר, אין מה

לאכול מחר בבוקר.

פי גרופר;

מה החוב של אביבים?

מ' איבגי;

5.7 מיליון שקל.

הדבר הראשון שעל הוועדה הזאת לעשות הוא לכפות על משרד האוצר ועל משרד ^

החקלאות להעביר את כספי הסובסידיה במלואה למתיישבי הגליל, כאשר לא איכפת לנו

מחלוקת הביצים, אנחנו מייצרים את המכסה המותרת לנו על פי חוק, 93% מ-320 אלף ביצים

זה מה שמאושר לנו, ואנחנו מייצרים את המספר הזה, החריגה או מכירת הביצים השחורות,

לדעתנו בכל אופן, וזה נבדק על ידי חברה שעשתה מחקר על כך, נעשית על ידי הישובים

הסמוכים לערים הגדולות באזור ירושלים, נתניה, תל-אביב, שם מוכרים ביצי משק

ישירות מבית לבית.

זה שאומרים שהמדינה אינה צורכת ביצים, רק מיליארד ו_-150 מיליון ביצים ועוד

150 מיליון נשארות עודף, זה לא נכון. הנתונים שמביא משרד החקלאות אינם מדוייקים

והם מגמתיים. משרד החקלאות נותן כל שנה 4 מיליון תלושים לפרגיות, ולהקה של

עופות היא לשנתיים, אז פעם אחת 4מיליון ליצור עכשיו ופעם:4 מיליון שכבר קיימים.

בשטח, ה-4 מיליון החדשים ייצרו לפי 250 ביצה ליחידה - מיליארד ביצים, וה-4 מיליון

של השנה הקודמת הירידה בהטלה שלהם נותנת רק 200 ביצים למטילה אחת, והם יצרו 800

מיליון ביצים. ביחד זה מיליארד ו-800 מיליון ביצים. מועצת הלול קולטת בערך מיליארד

ו-150 מיליון ביצים, ויש עודף של 150 מיליון בבתי הקירור, זאת המדינה צורכת עוד

700-600 מיליון ביצים שמוברחות בשוק השחור, יכלה המדינה במקום כל תיקון חוק הגליל



רק עם אמצעי אכיפה מסודרים למשל לסגור את הכבישים או אותו סוכן שמוצאים אצלו

ביצים שחורות, גם אותו להכניס ולא רק את אותו מתיישב שאם תופסים אותו מכניסים

אותו.

אנחנו דורשים הון חוזר ליצור,

היו"ר א' שוחט;

כמה ההקצבה של שלוש המועצות האלה בגליל?

530 מיליון ביצים.

היו"ר א' שוחט;

על כמה ישובים?

על 52 ישובים. אבל לא כולם מגדלים את הביצים. אם אינני טועה, יש 28-26

ישובים שמגדלים ביצים. חלק -זה לפיטום.

היו"ר א' שוחט;

אני רוצה לשאול שאלה שאולי היא קצת פרובוקטיבית, אני לא יודע מה תענה עליה

אבל בכל זאת אני רוצה לשאול אותה. בתוך המערך של שלוש המועצות האלה ישנם ישובים

שהם על קו העימות שהיית נותן להם פתרון אחר בעזרה יותר גדולה מאשר ישובים שהם קצת

אחורנית?

ד' תיכון;

מה זה פתרון?

היו"ר א' שוחט;

אמצעי יצור. זה מיקשה אחת או שזה לא מיקשה אחת?

אי מעתוק;

אי אפשר להתייחס לזה כאל מיקשה אחת, בשום פנים ואופן, מסיבה פשוטה; גם

בתוך הישובים עצמם אי אפשר להתייחס לכל המתיישבים כאל מיקשה אחת. יש 5,4,3, 10

מתיישבים בכל ישוב שמצבם יותר טוב משל האחרים כי הם היו בעלי יזמה יותר אישית ובאו

עם קצת רכוש, האבא השאיר משהו.

ד' תיכון;

למשל רמות נפתלי?

א' מעתוק;

אני לא מדבר על רמות נפתלי. מצבו של רמות נפתלי גרוע כמו דובב ואביבים.

ד' תיכון;

כולם באותה רמה של בעיות או שיש כאלה שהם חזקים יותר

ויש כאלה שהם חלשים יותר?

כולם באותה רמה של בעיה. אומרים שלקיבוצים באזור יש מכסות. אני לא מקנא

בסאסא ובברעם שקרובים לנו. מצבם לא טוב, פרוד- גם הוא מסובך בעשרות מיליוני דולרים.

להם יש תעשיה?

הסיבוך שלהם הוא כתוצאה מהתעשיה.

נושא המים הוא מעט יותר מורכב. כשיחזקאל זכאי, מנכ"ל משרד החקלאות היום, היה

מנכ"ל "מקורות" דיברנו אתו על כך שהגביה של "מקורות" עבור המים תיעשה ישירות כמו

במסגרת האגודה או שלא גובים מים. לשים שעון על יד כל בית ועל כל חלקה קטנה כגדולה

זה ייקר את המים. אני חושב שהוא צודק, זה מסרבל את הנושא. אבל אני חושב שהגיע הזמן

לבחון את הנושא בחינה יותר יסודית ולעומק ולהפעיל את זה הלכה למעשה כמו בטלפון

ובחשמל. כי לא ייתכן כמו שקרה ביערה, ש-70%-80% מהמתיישבים שילמו את המים, ורק כמה

פרזיטים לא יכלו לשלם מסיבה זו או אחרת, וניתקו את המים לכל הישוב.

אדוני היושב-ראש, קשה למועצה, למרות שהיא מערכת מוניציפאלית, לעשות הבחנה

בין מוניציפאלי בישובים לבין המצב הכלכלי. מערכת מוניציפאלית אם היא טובה היא

נבחנת בחוזקם של הישובים שמשלמים את הארנונה שלהם למועצה. אני מודיע לך, אדוני

היושב-ראש, אינני מצליח לגבות30%ממסי הארנונה למועצה מהתושבים במרום הגליל.

אני מודיע פה קבל עם ועדה, שהמשרד היחיד שהיום נותן את מלוא העזרה הוא משרד

הפנים, והוא מסייע בהקמת מדרכה או קצת דשא בישוב וכו', אבל הדברים החשובים ביותר

שצריכים לתת בשביל הכלכלה והפרנסה לישובים, זה צריך לבוא מכאן.

אנחנו עומדים במצב שלא יכולים לקלוט את הבנים, כפי שאמרתי. אנחנו מבקשים

שמשרד השיכון יבנה בתים להרחבה באביבים ובדובב. ^

אתה מדבר על המצב של 65 המשפחות כפי שציירת אותו. איך איך בנשימה אחת אומר,

בוא נקלוט בנים? מה הם יעשו שם? חקלאות אין, אז מה הוא יישב שם הב/ שלך? איפה הוא

יעבוד?

דיברתי קודם על אמצעי יצור. תו ליחידות המשקיות את אמצעי היצור, תדאג לתעשיה

בתוך הישוב, הבנים שיגורו בדובב ובאביבים לא יכולים להחזיר 500 שקל לחודש משכנתא,

צריך- לדאוג להם לדיור תקציבי באמצעות משרד השיכון כמו שעולה שבא מחוץ לארץ מקבל

בית. כי בעוד עשר שנים אותו בן ירצה לעזוב את המושב הוא לא ייצא עם 200 אלף דולר

חוב. הוא לא יכול למכור את הבית, זה בית תקציבי והוא יכול להחזיר אותו למשרד

השיכון.

אני רוצה להתייחס לחלק מהדברים. מהזוית של משרד החקלאות. התמונה שהוצגה

כאן נכונה, גם בקטע שמתייחס לבנים. אם לא יהיה פתרון לקטע הקשור לקליטת הבנים,

אנחנו מעמידים סימן שאלה לגבי קיום הישובים. זו מיקשה אחת.

המצב שהוצג כאן הוא מצב אמיתי, ואני רוצה להתייחס קודם כל לקטע שהוצג כאן,

לגבי ההון החוזר. לא רק שהישובים האלה עדיין לא הגיעו להסדר של החזר החובות, ואני

לא יודע אם יש פתרון אמיתי להחזר החובות, אבל בואו נרכז את הנושא כעת לגבי הבעיות

השוטפות, לגבי הקיום השוטף. לגבי הקיום השוטף אין באפשרות הישובים האלה לגייס הון

חוזר ליצור השוטף. הוועדה הזאת החליטה לפני חודשיים על העמדת ערבות מדינה להון

חוזר לשוק המקומי בהיקף של 140מיליון שקל. היה מדובר על הון חוזר לשיווק ירקות

ופירות לשוק המקומי. בכל אופן בפועל הדבר לא מתבצע.

זה לא התייחס אליהם אלא רק למי שהיה בהסדר.

ו זה לא מתבצע כי ערבות המדינה היא ברמה של סיכון מדרגה שלישית ובמצב כזה זה

לא יתבצע. אם לא יהיה מצב של פרי-פסו, שהמדינה ביחד עם הבנקים יהיו בערבות זהה,

הדבר הזה לא יתבצע. זה נושא שלפי דעתי חייב לחזור לשולחן הזה, כי אחרת הון חוזר לא

יהיה. המערכת הבנקאית לא תעמיד הון חוזר אם לא תהיה ערבות מדינה מספיק חזקה.

לגבי התשתיות. המצב שהוצג כאן אני חושב שבקטע של דובב ושל אביבים ובאזור של

מרום הגליל הוא החמור ביותר. האפשרות של נגישות אנשים למרכזי עבודה אחרים היא כמעט

ולא קיימת. לפי דעתי, המדינה חייבת להתייחס לאפשרויות של הבאת שלוחות, לא בבעלות

שלהם, אבל שלוחות תעשייתיות. כשנותנים אישור של הקמת מפעל באזור אחר חייבים

להבטיח ששלוחות השייכות לאותו מפעל יוקמו באותם המקומות. אם מישהו חושב שעל בסיס

של ענף הלול ומטעים ורק על זה משפחה תוכל להתקיים באחד מהישובים האלה הוא טועה,

הוא טועה בגדול. צריכים מטעים, צריכים לול, אבל צריכים מקור פרנסה נוסף בתוך הישוב

עצמו. לפי דעתי, זה הפתרון לזמן הקרוב ולזמן הביניים.

אני רוצה להגיד משהו לגבי הנושא של הלול. אני גם סמנכ"ל משרד החקלאות וגם

יושב-ראש מועצת הלול. אני מציע לעצמנו לא לשחק במחבואים ונציג את העובדות כפי שהן.

רבותי, מייצרים עודפים בכל חלקי הארץ. השנה באזור אחד יותר, השנה באזור אחד פחות.

הרשות לפיקוח חקלאי פועלת באינטנסיביות. אנחנו לא יכולים לקיים כאן משטר משטרתי

שבכל פינה, בכל צומת, אנחנו תופסים אלה שעוברים על היצור. השנה הוספנו תקציב של

) עוד מיליון וחצי שקל לרשות הפיקוח. תופסים, אבל לא את הכול.

מה קורה בפועל? א. מחלקים לא 4 מיליון מטילות אלא 3.5 מיליון מתחילת שנת

1989, כדי שנעמיד דברים על דיוקם. ב. היום התכנון על מיליארד ו-500 מיליון ביצים.

במסגרת התכנון המגדלים מספקים מיליארד 350 מיליון, אבל משווקים לא יותר ממיליארד

ו-150 מיליון. הסובסידיה מגיעה אך ורק על המיליארד 150 מיליון. על ה-200 מיליון

עודפים לא מקבלים סובסידיה.

מה עושים בפועל? מסלקים את ה-200 מיליון האלה מהשוק המקומי כדי לא להפיל את

המחירים. משתמשים ב-30 מיליון שקל של הסובסידיה לא למועצת הלול אלא לשלוח את

הביצים לחוייל במחיר של 6 אגורות, וכדי שאתה תוכל לקבל את ה-18 אגורות אנחנו בכספי

הסובסידיה משלימים לך לא 4 אגורות אלה 12 אגורות על כל ביצה שיוצאת לחוץ. אני מוכן

להמליץ לפני שר החקלאות שכל חקלאי יקבל 4 אגורות על כל ביצה, אבל מה שיקרה אז

בפועל - אתה עושה את החשבון שיהיה לך 17 אגורות מהשוק ועוד 4 אגורות - אבל באותו

רגע שאנחנו לא נסלק את העודפים מהשוק המקומי, מה שיקרה הוא שלא תקבלו 17 אגורות

בשוק אלא 9 אגורות או 8 אגורות, וזו תהיה פשיטת רגל אמיתית.

מי מייצר את העודפים?

כולם ביחד. ואני מוכן להביא מסמכים, כולם ביחד, רק יתנו לכל אחד לייצר את

העודפים, הוא מייצר אותם. כל אחד רוצה את אכיפת התכנון אצל השכן, לא אצלו בבית.

למשרד החקלאות יש הצעה איך לפתור את הבעיה הזאת. הסובסידיה תצטרך להגיע לא רק

למיליארד ו-100 מיליון שמשווקים אלא לכל המיליארד 300 שקולטים, וגם את הסכום הדרוש

כדי לסלק את העודפים של השוק המקומי. אחרת זה מס שפתיים.

זה אומר הגדלה לכמה?

מי גלעד;

משמעות הדבר שיהיה צורך בתקציבי סובסידיה - - -

פי גרופר; ^

יש היום 60 מיליון שקל. עוד כמה?

מה-60 מיליון שקל שיש היום סובסידיה לביצים, היות שקולטים לא יותר ממיליארד

ו-100 מיליון, משלמים לא יותר 44מיליון. 17-16 מיליון שקל לא מנצלים אותם לפי

החוק. לפי החוק מנצלים רק למה שמוכרים. אין סובסידיה לסילוק עודפים. לסלק עודפים

עולה 30 מיליון שקל.

איך אתה מחסל עודפים?

אני מייצא את העודפים מהשוק המקומי לחוץ לארץ במחיר ממוצע בין 5 ל-6 אגורות.

למי?

לחוץ לארץ.

מי מטפל אצלכם? מועצת הלול?

מועצת הלול מייצאת באמצעות אגרסקו את העודפים או ללבנון או לחוץ לארץ. יש

מחיר בינלאומי לעודפי ביצים.

האם אתם מפעילים גם מפעלים בענין הזה?

מי גלעד;

גם מפעלים.

כמה הולך למפעלים?

אני לא יכול להגיד לך כמה הולך למפעלים. יש מחיר בינלאומי לעודפי ביצים

בשווקים הבינלאומיים והוא נע בין 2 ל-3 סנט לביצה.

יכול להיות שלתעשיה יותר כדאי מאשר לייצא?

לא. משלמים את אותו מהיר. יש מחיר פחות או יותר נתון, אבל זה לא משנה.

חייבים להשלים ב-14אגורות לביצה.

לגבי הרבעון הבא ביחס למשקי הפטם - מה-1 לאוגוסט פועלת סיירת מיוחדת במסגרת

הרשות לפיקוה שעסקה בשלב ראשון באכיפה הרבה יותר מאסיבית של הפיקוח על על הפטם.

סיירת נוספת מתחילה לעבוד ב-1 בפברואר ולגבי נושא הטלה.

בתחום הפטם אנחנו כבר היום קוצרים את הפירות. אנחנו מרבעונים של 33 אלף טון

לרבעון עלינו ל-36 אלף טון באוקטובר. ברבעון שמתחיל עכשיו בינואר עלינו ל-38 אלף

טון. נחזור למלוא הפעילות לקראת חודש אפריל.

לגבי הישובים שמתוכננים באזור הגליל על 32 טון פטם ולא קיבלו, החל מהרבעון

הבא הם יקבלו את מלוא הכושר שמגיע להם. אני מניח שבתחום הפטם אנחנו הולכים

ומשתלטים באופן הדרגתי על השוק השחור. בהטלה זה יקח יותר זמן. אבל הדבר הזה קשור

במשאבים, קשור בלחזק בכוח-אדם את הרשות לפיקוח. יחד עם זה, אי אפשר לסתום את כל

הסדקים. חלק מהפתרון זה מעורבות של החקלאים באכיפת התכנון.

מה זה מעורבות של החקלאים?

יש אזורים שחלק מהפעולה המודיעינית שמבצעת רשות הפיקוח באה אלינו גם דרך

החקלאים. רשות הפיקוח לא יכולה לעבוד רק באמצעות מחסומים על הכבישים.

אם הפיקוח שלך נכשל הם משלמים?

אם הפיקוח שלנו לא מספיק יעיל כולנו משלמים.

אבל למה הם -ישלמו? תטיל את זה על מי שהורג.

י' הורביץ;

אתה יודע מי הורג?

כולם הורגים.

לש היום תקנה שמי שנתפס בהריגה עד שהוא מובא למשפט מעכבים לו את הסובסידיה,

ואם אכן הוא נמצא אשם הוא לא מקבל את הסובסידיות במשך כל אותה שנה.

די תיכון;

כמה תביעות הגשתם?

השנה הגשנו כ-600 תביעות, כ-600 יצאו אשמים, ועיכבנו להם את הסובסידיות

וקיבלו קנסות.

אני מצטרף למה שמנחם גלעד אמר, שבטווח הארוך מוכרחים לבסס את התעסוקה

בישובים על ענפים נוספים מעבר לחקלאות. אבל בטווח הקצר לדעתי אין שום אלטרנטיבה

מיידית מעבר לענפי החקלאות, והמרכזי שבהם לטווח הקצר והמיידי זה באמת נושא הביצים.

אבל לבוא באופן חד צדדי ולבקש הגדלת מכסות עבור אותם ישובים, זה מכה אותם

חזרה, אולי לא בו ביום, אבל מתרגם את עצמו מיידית לעודפים ומתבטא אחרי כן בתשלומי

הסובסידיות - על זה הוא מקבל אגורה. תוספת של 20-18 מיליון ביצים לאזור מתרגמת את

עצמה מיד לתשלום סובסידיה של אגורה או חצי אגורה בעתיד, וזה רק מחמיר את הבעיה.

צריך להסתכל על ענף הביצים, וזה נקשר לחוק, בצורה יותר רחבה. להערכתי, בענף

כמו ענף הביצים אי אפשר לאכוף תכנון אפקטיבי אלא אם כן אתה שם שוטר בכל רחוב ואז

העלות של שוטר בכל רחוב תהיה יותר גדולה מכל סוביסידיה שהתכוונת אי פעם לתת. אי

אפשר לבצע תכנון אפקטיבי כאשר ברגע שהתרנגולת מטילה את הביצה יש לך מוצר סופי

שניתן לשווק אותו. לכן אני הושב. שצריך לצאת מנקודת הנחה שהתכנון במקרה הזה הוא

תכנון על הנייר בלבד. צריך באופן רשמי לבטל אותו כאשר צריך סובסידיה אך ורק

לאזורים מועדפים, במקרה הזה זה אזור הגליל רבתי. הסובסידיה צריכה להיות על מכסת

יצור בגודל סביר, אני לא נוקב כרגע אם זה400 אלף ביצה או 500 אלף ביצה. על הכמות

הזאת הם צריכים לקבל סובסידיה ואת מלוא הסובסידיה. יתר אזורי הארץ צריך לפתוח את

חתכנון.

למשל בפרוזדור ירושלים?

ממושב אורה הוא יכול לקום בבוקר ובשלוש דקות נסיעה הוא יכול להגיע לעבוד

לידי במשרד האוצר. באביבים ובדובב אי אפשר לעשות את זה.

אבל מה יהיה אם יעשו 2.מיליארד ביצים?

למה נוצר העודף הזרז? למה לא נוצר עודף בענפים אחרים בצורה כל כך חמורה? מאחר

שאתה תומך ואתה שם סובסידיה ואתה קובע מחיר שהוא מעבר למחיר האמיתי שצריך להיקבע

למחיר הזה, במצב הזה תמיד 'ווצרו עודפים.

אני רוצה להתייחס להצעה של מנחם. ההצעה של מנחם לא תפתור את הבעיה של העודף.

היום יש כאלה שמייצרים מחוץ למסגרת המתוכננת ובכלל לא מקבלים את הסובסידיות,

ולמרות זאת ממשיכים לייצר. גם בעתיד אם תבטיח סובסידיה של 4 אגורות ותבטיח את זה

לכל המערכת" המתוכננת, זה לא ימנע מגורמים נוספים להמשיך לייצר מחוץ למערכת, כי

עדיין במחיר של הביצה כפי שהוא כיום, כדאי לייצר גם ללא סובסידיה. לכן צריך לתת

למחיר אמיתי להיקבע למוצר הזה, ובמי שאתה רוצה לתמוך, תתמוך. אני לא מוצא היום שום

סיבה לקחת ישוב ממרכז הארץ ולקבוע שכדאי להעדיף בצורה מובהקת את ענף הביצים על ענף

הירקות ליצוא או על כל ענף חקלאי אחר. צריך להשאיר את התמיכות שניתנות היום לענף

הביצים כתמיכות בתחום של החקלאות, לתת אותן לענפים שכדאי לתת אותן, איפה שבאמת

אפשר להגדיל יצוא, איפה שבאמת אפשר להגדיל את ההכנסה לחקלאים, אבל מאחר שבאזור

שלהם אין אלטרנטיבה כיום, אי אפשר לעשות עגבניות חממה בטווח קצר, אני מציע

שבאזורים שלהם להתבסס עדיין על ענף הביצים, להתחייב על מכסת מינימום ועל המכסה

הזאת גם יקבלו סובסידיה. אם יצליחו לייצר מעבר למה שנתנו להם, בבקשה. אני חושב

שבעזרת הסובסידיה הזאת אפשר יהיה לתת להם יתרון יחסי כי יש כאן בעיה של הובלה,

ריחוק מהשווקים וכל הקשור בזה. הסובסידיה עצמה תבטא את היתרון היחסי שאפשר לתת

להם.

למה לא סובסידיה ליצוא?

כדאי לתת לעגבניות, איפה שאתה יכול להרויח.

היות ששנת התקציב מסתיימת בעוד חודשיים וחצי, מה קורה בשנה הבאה? שלא יהיה

איזה סיפור חדש בתקציב החדש.

אני מוכרח להתחיל בתגובה להצעה של דוד ברוך. היא נשמעת נהדר, יכול להיות

שבניתוחים כלכליים היא אפילו נכונה. לדעתי, היא הרס מוחלט של הענף לטווח הרחוק ולא

נותנת תשובה לא לישוב' ההר ובסופו של דבר גם לא לענף עצמו.

אני רוצה להתחיל עם הבעיה של דובב ואביבים שלדעתי מאפיינת, ומחר בבוקר

יכולים לבוא ולעמוד כאן עוד למעלה מ-30 מושבים שהם בדיוק באותו מצב. יש פתרון

לטווח המיידי ויש פתרון לטווח הארוך. החוק שעבר בכנסת בקריאה ראשונה, במידה והוא

בר מימוש ואפשר ליישם אותו, הוא פתרון לטווח הארוך. למימוש החוק כפי שנתקבל יש אחת

מארבע אלטרנטיבות שצריך להחליט ביניהן: 1. אגיד בצורה היתולית מאוד, לחוק הזה היה

צריך להיות נספח, שכל תושב במדינת ישראל חייב לאכול 100 ביצים יותר מאשר הוא אוכל

אם רוצים לממש את החוק.

2. משרד החקלאות "התלבש" מאוד ביסודיות על נושא אכיפת התכנון, והשאלה היא

איך עוברים מיצור בפועל של מיליארד ו-600 מיליון ביצים לצריכה האמיתיתת של מדינת

ישראל שהיא מיליארד ו-300 מיליון ביצים. אם יצליחו לאכוף את התכנון, נוצר מצב



שמכסה של 300-250 מיליון ביצים תועבר לישובי הגליל. -זה פתרון יוצא מגדר הרגיל

במידה שאפשר יהיה לאכוף את התכנון.

3. לרכוש ממרכז הארץ אמצעי יצור של 1,000 משפחות בכסף, ולהעביר אותם לישובי

קו העימות. אני רוצה להגיד שגם נציגי הישובים אמרו שהם בשום פנים ואופן דרך החוק

הזה לא התכוונו שהמדינה דרך חוק תוכל להחרים אמצעי יצור ממרכז הארץ ולהעביר לצפון.

לא זאת היתה הכוונה שלהם כשהם לחצו לכיוון החוק. 300 מיליון ביצים במרכז הארץ,

בפרוזדור ירושלים, בנגב, זה היום אמצעי יצור של אלף משפחות. אם אנחנו רוצים להעמיד

סכום כסף שאנחנו מעריכים אותו בסדר גודל של 30 מיליון דולר, לרכישה מרצון של 300

מיליון ביצה יצור, לחסל את הלולים האלה, אם המדינה רוצה לעשות מבצע מסודר של

רכישה, אני רואה בזה פתרון אמיתי. זאת אפשרות קיימת.

כל האופציות האלה שאמרתי הן אופציות של שנים. זו לא אופציה למחר. ישנה

אופציה אחת שהיא מיידית ובת-ביצוע. אני מדבר רק על המתיישבים הקיימים במושבים, אני

לא מדבר על דור ההמשך. האופציה היחידה הקיימת, זו עמדת תנועת המושבים, אנחנו

מוכנים לשנה הזאת שנגמרת באפריל 90, האזור היחיד שיקבל את מלוא הסובסידיה מבלי

שנתבע לשלם את זה לכל האזורים האחרים ולכל המגדלים האחרים יהיה אזור הגליל.

אני רוצה שתבינו מה המשמעות של זה. המשמעות היא הגדלת ההכנסה ברוטו לכל

מתיישב בגליל בסדר גודל של בין 800 לאלף שקל לחודש. אני מציע לאף אחד מהחברים לא

לזלזל בסכום כזה, בעיקר לא לאחר הנתונים שמר איבגי נתן כאן. השלמת הסובסידיה בגודל

שבין 2.5 ל-3 אגורות, שהאנשים לא קיבלו, כפול 320 אלף ביצה זה תוספת הכנסה למשפחה ^

שבין 8 אלפים ל-10 אלפים שקל לשנה. אני חושב שזאת השלמת הכנסה שתענה על הצורך

המיידי. האפשרות הזאת קיימת בלי להגדיל את תקציב הסובסידיות המתוכנן. לא על ידי

האוצר ולא על ידי משרד החקלאות. משום שכפי שמנחם אמר, תקציב הסובסידיות נוצל רק על

מיליארד ו-100 מיליון ביצים בזמן שהוא היה מתוכנן לתחילת השנה למיליארד ו-300

מיליון. מאחר שהיצור בפועל עמד רק על מיליארד ו-100, ה-16 מיליון שקל שבתקציב

המדינה יכולים לכסות. יהיה קשה מאוד להעביר את זה במוסדות תנועת המושבים, אבל אני

חושב שזו חובתנו כתנועה לבוא ולהגיד שבתנאים מסויימים אנחנו נותנים העדפה לאזור

שהוא במצוקה.

יאיר לו י;

ההעדפה הזאת תעמוד בבג"ץ?

כן.

היו כבר תקדימים בעבר שמשרד האוצר נתן הקצבה מיוחדת לאזור ההר מעבר

לסובסידיה לכל הארץ.

יאיר לוי;

לפי דעתי זה לא יעמוד בבגייץ.

אני מוכרח להגיד שבתנאים הקיימים שנוצרו אני רואה את זה כפתרון יחידי

בר-ביצוע מיידית לתת תשובה לישובי קו העימות, כי ישובי הגליל בקו העימות לא יחזיקו

מעמד חושב נוסף. אני חושב שהם עשו שגיאה קריטית בזה שהם הפסיקו את השביתה. אני

חושב שלא היתה שום עילה להפסיק את השביתה. הפתרון היה יכול להינתן מיד, והפתרון

הזה היה בידי האוצר והחקלאות בלי להתעמק בו יותר מדי. הפתרון הזה היה על השולחן...

אני מקווה שביום שני יגיעו לפתרון הזה , משום שאני אומר, גם

בעיה , אבל אני מאמין שזה יעבור במוסדות שלנו. אני חושב ש-12ה14 מיליון שקלים האלה



בלי הגדלת תקציב הסובסידיות זה פתרון נכון שמצביע על עדיפות בהורה לישובי הגליל,

ואני חושב שזו צריכה גם להיות העמדה של הוועדה הזאת.

אני רוצה לסיים ולהגיד, שאני חושב שבנושא של חוק הגליל צריך לטפל בצורה

יסודית וזה יארך זמן. אני מציע שיהיה פתרון מיידי שיופעל על כל הגורמים. מה שהצעתי

זה לדעתי פתרון מיידי אפשרי ויתן תשובה למצוקה המיידית.

מרכיב שני בפתרון - ישנם 8-7 מושבים, ובתוך המושבים בודדים, שבנושא של גידול

הפטם הם לא קיבלו את התקן אפילו המאושר על ידי המערכות התכנוניות. אם ההחלטה הזאת

מתבצעת היא נותנת תשובה לעוד 7 מושבים נוספים, וזה בהחלט פתרון הוגן. 32 טון פטם,

אנחנו מכירים את ההכנסה שישנה, אנחנו רואים בזה פתרון הוגן ל-7 המושבים האלה פלוס

בודדים. לזה צריך להוסיף רק דבר אחד. ברוב מושבי קו העימות, אני חושב שברוב מושבי

הגליל, אני לא בטוח, ישנם מבנים מרוכזים שהוקמו על ידי המושבים או על ידי המחלקה

להתיישבות של הסוכנות היהודית. המבנים האלה מנוצלים היום לגידול פרגיות לצורך יצור

הביצים. אני חושב שזו תהיה החלטה נבונה כדי לסייע לאגודות שרוצות עדיין לשמור על

עצמן כאגודות וכמושבים, אם אנחנו נאשר לכל ישוב שיש לו לול מרוכז, השלמת מכסת יצור

של פטם בסדר גודל של בין 150-100 טון, כדי שזה יבטיח שהמבנה הקיים ינוצל כל השנה

מעבר לגידול הפטמם. nr אומר נדמה לי תוספת של כאלף טון פטם לאזור הזה. אני חושב

שזה יסייע מאוד לישובים ויוסיף מקור הכנסה לאגודות כענף מרוכז, כשענף המטעים נמצא

במשבר קשה מאוד,

לא התייחסתי לבעיה של דור המשך כי אני חושב שהטיפול בדור המשך צריך להיות

פתרון במסגרת תיעוש של האזור, ולא יבואו יזמים פרטיים לאזור הזה. זה נבדק. חייבת

להיות תכנית ממשלתית להעברת 200 מקומות תעסוקה בשנה לאזור הזה. זה ייצור אפשרות

להיקלטות דור ההמשך במקום.

היו"ר אי שוחט;

עלתה פה הבעיה של בניה דרך משכנתא או בניה תקציבית.

נ' זוילי;

200 מקומות תעסוקה באזור הזה בשנה תאפשר קליטה של הדור הבא בתוך האזור הזה.

אני חושב שהתביעה שהועלתה על ידי יושב-ראש המועצה בענין השיכון היא נכונה.

היום משרד השיכון לא עומד אפילו בקריטריונים הבסיסיים של הכנת תשתית לבניה באזור

על חשבון משרד השיכון. אני אומר את זה אחרי סיבוב אצל כל משרד השיכון. נתתי לו

רשימה של 8 ישובים שמחכים לתשתיות לבניה לבנים. אני חושב שהתביעה הזאת של הישובים

בנושא השיכון היא צודקת.

אני אקרא את רשימת חברי הכנסת הרשומים לדיבור לפי הסדר. כל אחד יוכל לדבר

כחמש דקות, ויש לי הרגשה שנצטרך לקיים ישיבת סיכום נוספת. סדר הדוברים כדלקמן:

יגאל הורביץ, פסח גרופר, גדליה גל, עדנה סולודר, חיים אורון, אלי דיין, רענן כהן,

יוסי גולדברג, נאוה ארד, יאיר לוי ודן תיכון, מיכאל איתן, חיים רמון.

נדמה לי שמעבר למה שקורה בוועדות אחרות בענין חוק הגליל וכו', כשאני שומע את

האנשים, והייתי גם בסיור חברי הכנסת באזור, אני רוצה להגיד את ההרגשה שלי על

הדברים שנאמרו כאן, כשהמתיישבים מדברים על אמצעי. יצור ומקומות עבודה.-_משרד

החקלאות אומר שהם צודקים. משרד האוצר אומר שהם צודקים. נציג תנועת המושבים אומר

שהם צודקים. יש לי הרגשה שבסך הכול הממשלה והכנסת וכל מי שעוסק בענין צריך

להתבייש. י צריך להתבייש בעובדה שמביאים את המתיישבים במקום הכי קשה במדינת ישראל,

גם מבחינה בטהונית, גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינה כלכלית, למצב כזה. אנחנו ודאי

נשמע את חברי הכנסת ונציע לאחר מכן הצעות. אבל נסים זוילי אומר שצריך לדאוג

ל-250-200 .מקומות עבודה בדרך כזאת או אחרת, שיוכלו .מתיישבים להגדיל קצת את .הכנסתם



ולנצל את כוח האדם הפנוי, זו בושה וכלימה שמדינת ישראל לא לכולה לגרום לכך, וכרגע

לא חשובה הדרך.

אני נגד בניה של מפעלים, ואני יודע שהיה שם מפעל לסיבים. אני נגד פילים

לבנים גדולים, אבל אני חושב שאפשר היה למצוא פתרונות, ואם היו "מתלבשים" על הענין

זה לא דבר שבלתי ניתן לעשיה. אני מכיר את משרד השיכון מזוויות אחרות. הוא הלך

למעשה באותה דרך בכל הארץ והפעיל את זה גם על ההתיישבות. מקובל עלי שאם אין מקומות

שאין תמורה לבית, לא צריך לקחת משכנתא שאתה נתקע אתה, וכשאתה רוצה למכור אתה לא

יכול למכור, ובסיכומו של דבר זה לא שוויון בנתונים אלא זו העמסה בלתי נכונה של

האמצעים.

אינני רוצה לדבר עכשיו על הפתרון, תצטרך להיות לזה ישיבה מסכמת.

אני מודה שנמנעתי מלהצביע בעד הצעת חוק הגליל לא מפני שאני לא רואה בענין

הגליל ענין קריטי אלא לא מתאים לחברי כנסת כאשר אנחנו מביטים על היציע, מושפעים

ממה שנעשה ומצביעים על הצעת חוק שאנו יודעים בעצמנו שכל ההצעה יש לה בסיס אם יש לה

כיסוי פה, בשולחן הזה, כיסוי תקציבי. אם אין כיסוי כספי, לקשקש ולדבר, כבר ברברנו

מספיק, והיהודים האלה שמעו הבטחות עד מעל האזניים, של כל העסקנים וכל הנואמים,

לפני בחירות, אחרי בחירות. שמעו מספיק. אם רוצים לעשות משהו, מדובר כאן איך עושים

כיוון שלא רציתי להצהיר הצהרות סתם, רציתי לשמוע מי מציע את 30 מיליון הדולר

שאתם אומרים שזה יעלה בערך, לגייס את אמצעי היצור ממרכז הארץ ולהעביר לגליל, דבר

שהוא הגיוני.

אנחנו לא ממונים על החלק הזה. אתה יודע שגם אני לא הייתי באולם, לא במקרה.

זו הצעה מעשית, לא דיברנו על דברים תיאורטיים לאורך ימים. ישנן הצעות מה

לעשות. אפשר לגדל בסהרה קפה על ידי התפלת מי ים, על ידי מיזוג אויר. כמה שזה יעלה

לא חשוב, אבל אתה יכול לעשות כל דבר. אתה יכול לעשות כל דבר בגליל, השאלה כמה זה

יעלה ומי מוכן ומי צריך לשלם את זה. אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו רוצים בזה,

יעלה כמה שיעלה, רוצים לשמור על הגליל, אין לנו תעשיה ברגע זה, אין לנו תיירות

ברגע זה בגלל נושאי הבטחון, זה המוצא היחידי, לא נשאיר אותם בבית ונשלח להם שיק כל

חודש, זה המוצא הנוח ביותר והאפשרי היחידי, אנחנו צריכים למצוא את הסכום הזה. אבל

אנחנו ולא לדקלם ולא להצהיר הצהרות. זה לי חרה באופן מיוחד, כי כולנו כשיגיע הענין

הזה של 30 מיליון דולר כהצעה מעשית, אם האוצר יתנגד, אני לא בא אליו בטענות. האוצר

לפעמים מרוב עצים לא רואה את היער ויש לו כל כך צרות, ואני מכיר את זה מידע אישי,

לפעמים אתה אפילו עושה שגיאה ואתה לא יודע לטפל מפני עומס הצרות. אני מבין את משה

נסים. ואת מודעי ואת שמעון פרס. לפעמים "מפספסים" מחוסר ברירה ותחת לחץ.

אבל אנחנו שכאן מופיעים כנושאי הצדק ורוצים ללחום למען הלוחמים שלנו בגליל,

ואם אנחנו יודעים שמדובר ב-30 מיליון דולר, אז מחר בבוקר התקציב עומד להיות מאושר,

ואנחנו צריכים להציע את זה ולדעת להפסיק להיות שפנים ולדעת מה זה אומר כאנשים

מעשיים. אנחנו ועדת כספים ולא ועדת חברה להצהרות.

אני רוצה לחלק את דבריי לשניים. אם דנים על הסדר חובות, זה לעג לרש. אם זה

לא לעג לרש זו טפשות. לא יעלה על הדעת להגיד להם להחזיר חוב של 13-12 מיליון שקל.

עוד יבואו להחתים אותם להחזיר חובות לעשרים שנה. צריך קודם כל, אדוני היושב-ראש,

להבין את המצב. אין חובות. אבל זה לא הכול. יש אנשים חיים. עכשיו אנחנו באים לנושא



חוק הביצים, חוק הגליל וכו'. אני לא הצבעתי על חוק הגליל. לא מפני שאני לא רוצח

לעזור לכם, כי לחוק חזח אין כל ערך. למה אין לו ערך?

החוק בשבוע הבא מקבל תוקף, הוא עובר במליאת הכנסת. אם יש חוק ושר החקלאות

הרי לא יפר חוק, הוא יקח מיד ויתן מכסות לפי החוק שהגישו לכנסת, והוא צריך להוסיף

תוך שבוע אחד 280 מיליון ביצה בחלוקה שיש בחוק. אם הוא יעשה את זה, הוא ממוטט את

כל המערכת. מה קורה כשמערכת מתמוטטת? כשמחזיקים אותה במסגרת ואתה מקבל

מהשוק י ונותנים לך סובסידיהל-X, יש פרנסה. אבל אם את ה- X הזה מהשוק לא יוכלו

לקבל מפני שיחיו כל כך הרבה ביצים, וכשהייתי סגן שר ושר, יקוטי היה יושב אצלי עם

משלחות, עם בכי, והייתי צריך להלבין כל שנה 200-150 מיליון ביצה. מה זה הלבנה? לתת

סובסידיה, והייתי עושה את זה, לא היתה לי ברירה. אותו הדבר מה שהציעו עכשיו. הרי

אני לא מתנגד להצעה. יקהו רטרואקטיבית ויתנו. זו סובסידיה. אבל זה ארעי. בסדר, זו

עזרה. אבל מה העתיד שלכם?

מטעים אין לכם. מטעים ש-26 שנה לא החליפו, זה לא מטעים. יש לכם הביצים

האומללות, ויתנו 350 אלף ביצה, ואת הפטמים יכסו עד ל-32 טון. ימצאו דרך. אבל אני

טוען שגם אחרי זה זו לא פרנסה. וימחקו לכם את החובות, אבל גם זח לא יתן לכם פרנסה,

כי יש בסיס לא בריא. מפני שאנשים שהולכים להר או שהולכים למדבר, שהמדינה שולחת

אותם, הם לא הולכים. כשההורים שלכם באו הם ידעו מה זה דובב? הם ידעו מה זה קו

עימות? הם ידעו מה זה גליל? אני חייתי בתקופח הזאת ויש פה צעירים שבקושי אולי

זוכרים את התקופה ההיא. אז מה עושה המדינה שרוצה את דובב ואת אביבים? תבוא

לשויצריה ותראה חקלאות שויצרית על ההרים. שלג, הכול לבן, הולכות פרות עם פעמונים.

באתי למשרד החקלאות חשו יצרי ואמרתי, תסבירו לי מה זה. אמרו, זה לא חקלאות, זה

אנחנו רוצים שעל ההרים האלה יישבו חקלאים, שכשאתה נוסע על האוטוסטרדה למטה אתה

אומר "אי זה יופי".

ח' רמון;

זה תי ירות.

נכו ן.

לסיום אני אומר, ואל תכעסו, אם רוצים את האנשים האלה להחזיק שם ואין היום

פרנסה, ומה שאומרים תעסוקה, תעשיה, תיירות, זה הכול בוקרא, היום אין להם ממה

לחיות. ואם אני רוצה אותו, יש לי שתי אפשרויות. ואמרת, אדוני היושב-ראש, בתחילת

דבריך שזו בושה, ואתה צודק. למה? אני חייב לאזרחים האלה לתת להם לחיות בכבוד או

להגיד לחם, אני מפנה אתכם למרכז הארץ. אפשרות שלישית - לתת להם משכורת ומחר בבוקר.

אני לא מתנגד לעצות של מועצת הלול, אבל זה רק דבק לאניה. לא יצילו אותם, ואנחנו

נשב כאן ותהיה עוד הפגנה ועוד ישיבה, אבל מה יהיה הסוף?

אני חושבת שבייגה הגדיר את זה נכון שאנחנו כולנו צריכים לחתבייש, אבל מהבושה

שלנו המושבים שם לא ייוושעו. זה האזור היחיד שהוא קו עימות פרופר. פרט למטעים

ששמענו עכשיו מה גורלם, יש להם קצת ביצים וקצת פטמים, וצריך לזכור שלכל המושבים

אין גם הבטחת הכנסה. זו חיתה בחירה עצמית בשעתו, אבל זו עובדה שאין הבטחת הכנסה

כשאין מספיק מקור פרנסה, כפי שיש לכל עובד אחר. את הדברים האלה אנחנו צריכים לקחת

בחשבון.

אני נגד חוק הביצים. אני חושבת שמה שנגיד בחוק אפשר להגיד בהסכם. אם נשיג

להסכם שיהיה בין המוכר למי שיהיה מוכן לקנות, בשביל מה אנחנו צריכים את החוק?

שיהרוס את כל המבנה של מכסות בארץ? זה גם לא יושיע אותנו. מפני שאני מקבלת מה שאמר

נסים זוילי, כי יש הבדל גם אם בשעתו נתנו ביצים ופטמים לישובי ההר פה ולישובי ההר

בירושלים, כי מאורה ומהישובים פה יכולים להגיע למרכזים אחרים. מהישובים בגליל אין

לאן להגיע. נכון שעושים פארק תעשיה על יד צפת, אני לא יודעת מתי יגמרו את זה. מזה

אין תשובה לישובים.



הייתי שם באחד הימים, ובאו לעצור משתכנים מפני שלא יכלו לשלם משכנתא. אלה

אנשים שאין להם לשלם עבור משכנתא. דבר זה הוא בלתי אפשרי. לכף התשובות שהציעו פה,

אני מקבלת את מה שהציע נסים -זוילי. אני חושבת שזה הפתרון המיידי שיתן לפחות את

ה-1,000-800 שקל פרנסה למשפחה שיוכלו להתקיים. אני לא אומרת בכבוד, אבל שיוכלו

פשוט להתפרנס. אני לא מדברת על התנאים הנלווים של חינוך ותרבות אלא להתפרנס. אבל

שלא נשלה את עצמנו שזה פתרון לישובים האלה.

בקשר לבנים - למרבית הפלא, הבנים רוצים להישאר שם. ואמרו נכון החברים, אם

הבנים לא יישארו, אלה יהיו מושבי זקנים, מדובר בעשרות מושבים. אם מחליטים לפנות את

המושבים, צריך להחליט על זה באומץ. אבל אם רוצים שהאזור ימשיך להתקיים, מוכרחים

לחשוב על העתיד. לא יכול להיות שלא תהיה שם הרחבה לבנים, ולא יכול להיות שמשרד

השיכון לא יבנה שם בתים,ולא יכול להיות שלא נחשוב על פתרונות נוספים או של שלוחות

תעשייתיות או של ענפים חקלאיים ותעשייתיים נוספים. יש היום בגליל מחקרים על גידולי

פטריות, דגים וכו, דברים שיכולים לסייע למשק משפחתי.

להשלים את הסובסידיה, לפחות לתת להם את

הפרנסה המיידית שאין להם. אני כבר לא מדברת על החובות ועל ההסדר. אני גם כן בדעה

שמוכרחים לעשות משהו, כי אין להם מאיפה. שמענו את מצבם. הם לא מסוגלים לשלם את

החובות, אבל לתת להם את התשובה המיידית על ידי המכסות. אם אפשר, להגדיל, מה שהציעו

מנחם ונסים זוילי, גם את הפטם, איפה שאפשר, וגם את הביצים. אבל זה לא פוטר אותנו

לחשוב מה מתכננים כגורמי יצור לישובים האלה. הם לא יוכלו לחיות רק מביצים. צריך

לחשוב מה יחליף את המטעים. גם בנושא של הבטחת ההכנסה צריך לחשוב וגם בענין הבנים.

לגבי הטווח המיידי, והכוונה היא מהיום לאתמול, אני חושב שהפתרון היחיד זה

ההצעה שנסים זוילי העלה כאן. כל הפתרונות האחרים אפשר להביא אותם אבל הם לא בבחינת

תשובה לענין שבו מדובר. עד שלא תוצג הצעה רצינית תחליפית להצעה של נסים זוילי, זו

ההצעה היחידה שקיימת. אני מבין על פי הנתונים של נציג האוצר ושל מנחם, המקור

התקציבי קיים.

יש פה חילוקי דעות.

מדובר על הקטע של כספי הסובסידיה שלא נוצלו. במקום שיועברו לשנה הבאה, בקטע

הזה להשתמש למטה הזאת, ולפתור את הבעיה הפורמאלית.

הכי זול והכי טוב זה במקום לגלגל חצי מיליון שקל לכל

משפחה, לתת להם ביד 2,500 שקל לחודש, זו הסובסידיה מחולקת ל-2,000 נפשות בגליל,

וקח את המכסה הזאת ותן למרכז הארץ.

המחשבות האלה שיכול להיות שלא תהיה ברירה להגיע לסבסוד דיפרנציאלי לישובי

מרום הגליל גם בענף הלול, אבל מי שחושב שזה יתקיים בלי תכנון ובלי פיקוח, פשוט

אומר דבר שהוא לא מעשי. סבסוד דיפרנציאלי ידרוש עוד יותר תכנון ועוד יותר פיקוח.

אגב, זה כבר הוכח, אני לא ממציא שום דבר חדש. בעצם במהלך הזה הולכים גם בשנים

האחרונות. אתם כל הזמן מוציאים מהמחשב את הדף, ואני מכיר את הדפים שלכם, בחיים זה-

עובד אחרת, כל פעם בקטע אחר של המערכת. בעצם אתה בא לשלם היום הרבה יותר מכפי

שיכולת לשלם הרבה פחות. למשל, אתם מציעים להוריד את הסובסידיות ב-20% בשנה הבאה,

לרדת מתחת. ל-20%, אז כל אחד יגדל פטם, ותמשיך לקיים את ה-4% בחלב, ותהיה לך בעיה

עם החלב בעוד שנה-שנתיים בהיקפים פי אלף יותר גדולים, כי זה ענף יותר גדול.

מתחילות רפתות פרטיות, יקימו מחלבה קטנה ופתאום יתברר שענף לתפארת איננו ויתקיימו

בו די ונים.



לגבי הפתרון המהותי של הענין, ואני מציע שהאוצר כשזורק את ההצעות הללו לבדוק

את המשמעויות שלהם מעבר לענין הזה. לגבי השאלה של ההתיישבות במרום הגליל, אני

מתפלא על ההברים, מה חדש ב-1990? מה פה לא ידעו? מה התחדש עכשיו במשבר הזה? התחדש

דבר אחד - שכל האשליות שניסו למכור במשך השלוש-ארבע השנים האחרונות התבררו כלא

נכונות. גם זח היה ידוע בכל הדיבורים הקודמים. אמרו בהתחלה אשם ארגון קניות.

האמינו לי, יש לי מעט מלים טובות לומר על ארגון הקניות של הגליל, אבל הוא כבר

איננו. כבר כמה שנים הוא לא אשם. אחר-כך אמרו, האשם זה האגודות. יש לי כמה מלים

טובות להגיד על האגודות, אבל הן כבר לא אשמות. אחרי שגמרו לפרק את כל המערכת,

נשארו עם הבעיה נטו. והבעיה נטו היא שאי אפשר להתפרנס שם מחקלאות כזאת, בלי חובות

ובלי ארגונים ובלי כל הדברים. כל הדברים שהרסו את החקלאות כבר אינם, והחקלאות

איננה.

בסוף הגיעו לשאלה נטו - האם אפשר להתפרנס מחקלאות. אי אפשר להתפרנס מחקלאות

בשום מקום. במושבים האחרים שבהם 40% מתפרנסים מחקלאות, משלימים את החכנסה לא

אם הקטע החקלאי לא תגיע לרווחיות שתאפשר למי

שמתקיים ממנו לחיות במקום, אנחנו נדון לפי סדר. בשביל לשנות, לא יעזור דבר -

יתקיימו גם בגליל מחקלאות אחוז מסו י ים קטן יותר מכפי שהיום. היות שאין שם

אלטרנטיבה לנסוע מעולש לנתניה או מכפר ויתקין לחדרה, שם האלטרנטיבה להיות

ממלכתית. בשביל להיות ממלכתית היא צריכה להיות כזאת שתבוא ותגיד, משקיעים ביצירת

מקורות תעסוקה, אם רוצים שיתקיימו שם. אחרת אפשר לעשות את הדבר הפשוט ביותר - לתת

2,500 שקל לחודש לכל משפחה, זה 60 מיליון שקל של הביצים מחולקים לאלפיים משפחות,

בשיק, ונשחרר אותם ממס הכנסה.

אנחנו לא רוצים את זה.

אני יודע שאתם לא רוצים את זה. אני מביא את קו המחשבה הזה בכוונה עד האבסורד

שלו. אולי אם יבינו לאן זה מוביל, יבינו שלא מצאו להם פתרון.

אני מברך את היושב-ראש על שנעתר לבקשתנו לקיים דיון דחוף בענין הזה, אבל אני

מוחה על כך, זה לא דיון רק עם משרד החקלאות ועם רפרנט של האוצר. לדעתי, זה דיון

שהיה צריך להיות בייצוג יותר בכיר של האוצר, כי הבעיות חן לא רק בנושא חחקלאי.

לדעתי, יש דבר חמור ביותר. קיימת הצעת חוק שלנו להעניק הבטחת הכנסה. לא ייתכן שכל

אזרח במדינת ישראל זכאי על-פי החוק לקבל הבטחת הכנסה כשאין לו מקור פרנסח, ודוקא

ו המושבניקים לא מגיע להם. זו אפליה. לדעתי, יש יותר מתחושה שהממשלה מפלה לרעה

בטיפולה את המגזר המושבי בהשוואה לטיפול הטוב שהיא נותנת למגזרים אחרים, כמו המגזר

התעשייתי שנקלע למשבר, מגזר הקיבוצים, ועוד ועוד. זוהי אפליה לרעה של אנשים שהיום

יושבים על קו המערכת, ואין להם מקור פרנסה, ויש שם עשרות צעירים שאין להם עבודה

והם רוצים לגור בישובים האלה, שומרים על קו הגבול יום ולילה בלי משכורת ובלי פרנסה

ואין להם האפשרות לתבוע הבטחת הכנסה. זה דבר חמור ביותר.

כאשר העלינו הצעת חוק, כל חברי ועדת השרים מכל הסיעות היו מאוחדים והתנגדו

לדבר. אבל נביא את זח למליאת הכנסת ואני מקווה שהיא תכריע בעני ן, כפי שאילצה אותם

לחוק הגליל.

י י ביבי;

לפני חמש דקות אישרנו בוועדה את חוק הביצים לקראת הבאתו לקריאה שניה ולקריאה

שלישית.

לא יעלה על הדעת שלא יהיו כבישים כמו שצריך ליד הגבול. כשמביאים יזם להקים

שלוחה תעשייתית, הוא רק רואה את הוסר התשתית בתקשורת, במערכת הכבישים, את מערכת

החינוך והתרבות, והוא נרתע. כל משרדי הממשלה צריכים ליצור אוירה אחרת באזור הזה,

כי אחרת שום שלוחה תעשייתית לא תבוא לשם. אם יש צעירים שמוכנים לגור באזור, בימים

אלה שמדברים על קליטת עליה, על השקעה של מיליארדים בקליטת העליה, ואני בטוח שגם

עולים ירצו לגור שם, מה הבעיה לעזור גם להם.

אדוני היושב-ראש, לא נמלא את חובתנו בענין הזה אם לא נתבע את הדברים האלה.

ואמרתי להברים, תמשיכו להפגין, אל תרפו, אתם בדרך הנכונה. בשבוע הזה הגעתם

להישגים, ואני קורא לכם בוועדה של הכנסת להמשיך לשבות ולהפגין, באופן חוקי כמובן.

אני מבקש מהיושב-ראש לפנות לאוצר למחוק להם את ההובות. אני קורא ל"מקורות"

להפסיק את הנוהג הנפסד הזה של הפסקת המים לישובי קו העימות לפחות לתקופה של 6

חודשים, עד שיהיה הסדר. זו שערוריה לנתק לאנשים מים.

י י גולדברג;

אני רוצה להצטרף למה שהשמעת בנושא האחריות שלנו, של הממשלה, של משרד

החקלאות, של האוצר. היתה החלטה בוועדת שרים לפני שנה, בדיוק בנושא הזה, והיה אמור

להימצא הפתרון. אם נפתח פרוטוקולים מלפני עשר שנים, אז כל מה שהושמע פה בנושא

תכנון, נאמר גם אז. מדברים על זה כבר קרוב לעשרים שנה. יש דבר שלא יעלה על הדעת,

ואני פונה ליושב-ראש מועצת הלול. יש סובסידיה שלאנשים האלה הגיעה בזכות על השנה

החולפת. נכון שיש קשיים, נכון שיש בעיות תקציביות, אבל החליטה הממשלה שלא תהיה

הקפאה בישובי קו העימות. משמע, לא יקפיאו גם את כספי הסובסידיה שהגיעה לאנשים האלה

בזמן. אם כולם מדברים על העדפה - - -

איזו סובסידיה?

סובסידיה על הביצים שמכרו במשך כל השנה שעברה הם לא קיבלו.

יש הצעת חוק עכשיו. אני מודיע לך שבהצעת החוק שלנו מדובר שהסובסידיה תישמר

בערכה הריאלי.

אני מדבר על כסף שהם היו צריכים לקבל בשנה שעברה והם לא קיבלו. אם כולם

מדברים על העדפה ואם כולם מבינים את המצוקה, אז אלוהים אדירים, סוגרים להם את

המים, הם מתמודדים כספית, אבל כסף שלהם שוכב אצלכם כתוצאה מהמצוקה שלכם. אתם גם

מקפיאים את הכסף שלכם, כפי שבכל המושבים בארץ. אי אפשר תמיד על הגב של המסכנים

האלה שכולם ינהלו את המלחמות, וזה מה שקורה גם ליד השולחן הזה. אם רוצים לתת

העדפה, אז לתת להם באמת העדפה, ולא תמיד על הגב שלנו לנהל את כל המלחמות. וזה מה

שקורה.

יכולתם לעשות את זה בכל מיני דרכים. אני פונה לתת לאנשים לפחות את אותם אלף

שקל לחודש שהם יכלו לקבל, ואז המצב במושבים האלה היה טיפה שונה.

אני חושב שקיימת בעיה אחת לגבי הישובים אביבים, דובב ואחרים, שכמו דומינו-

אנו רואים מיז קורה להם. פרס בשעתו לגבי הקיבוצים עשה מחיקת חובות ועשה פריסת

חובות, הוא עשה מחיקת חובות של מיליארד ו-600 מיליון לקיבוצים, ולא שאני נגד הדבר

הזה, אני מביר את הסקטור הקיבוצי ואת תרומתו. הוא עשה פריסת חובות של 3.3 מיליארד

שקל לX- שנים. אני שואל שאלה פשוטה: איפה השוויוניות כאן?

באתי בהצעת חוק, ואני לא ארד ממנה, שמאפיינת דווקא את המערך. מה הוא טען

לגבי הקיבוצים? שהשיקול הוא לא שיקול כלכלי לגביהם אלא שיקול ערכי.

יש גם הסדר מושבים.

איזה הסדר מושבים? אם זה הסדר, אוי לאותו הסדר שכך הוא נראה. אני רוצה

שתהיה שוויוניות, ואני מבקש את תמיכתך בענין.

יש לך את מלוא התמיכה שצריכה להיות שוויוניות בפתרון.

אני חושב שהנושא כבד מאוד וטוב שיהיה עוד דיון, ולכן אני לא אתייחס לנושא

עצמו. היו בעבר כבר תקדימים שכאשר התרחש בענף הלול מצב כפי שהוא היום, למגדלי

הגליל נתנו סובסידיה מיוחדת בתשלום מיוחד. אני מציע שעד אשר "גמר הדיון ועד אשר

ניגע אולי בדברים שהם יותר מהותיים, תהיה פניה של הוועדה מהישיבה הזאת, לשלם

למגדלי הביצים בגליל את הסובסידיה החסרה להם מהשנה או השנתיים האחרונות, כדי

שיוכלו מחר ומחרתיים לפתור את הבעיות השוטפות שלהם, ואולי לא פחות חשוב, שזה לא

ייכנס בדיון על הדברים המהותיים שלפי דעתי הם הרבה יותר מרחיקי לכת מאשר מכסת

הביצים.

אני בענין הזה מצטרף לדברים של גדליה גל ויוסי גולדברג.

אני מצטרף לרישא של הדברים של גדליה גל, וצריך לתת את האקמול מיד עכשיו כדי

שהבטן תהיה מעט יותר יציבה מבחינתם.

אני פונה לנסים זוילי שיש לי הרבה תקוות בתפקודו, אנא, כפה על משרד החקלאות

שיכניסו לרובוט שנקרא מחשב את כל המכסות ואת כל הקרקעות שיש, ויפסיקו להפלות

כפי שהפלו בשנות החמישים, ושהיום יתקנו את העיוותים.

יש קבוצה של חברים שלא הגיעו לזכות דיבור והם: גדליה גל בדיון היסודי, רענן

כהן, נאוה ארד, יאיר לוי, דן תיכון, מיכאל איתן, עובדיה עלי. כל אלה ידברו בדיון

הבא.

אני אנסה לעשות את המשך הדיון כמה שיותר מהר. להמשך הדיון הייתי מזמין נציג

בכיר של משרד השיכון בנושא של מדיניות הבניה, אולי מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר בנושא

של אפשרות ליזמות . אני מבקש מהאוצר וממשרד החקלאות לשמוע בדיוק האם יש כסף בסעיף



הזה של הסובסידיות או אין. כי פה ניזרקו מספרים של 16 מיליון שקל לא מנוצלים,

ומנענועי הראש של נציג האוצר הבנתי שלא זאת התמונה. אני מבקש לישיבה הבאה מצב

מדו י יק של הסעיף הזה בתקציב. אני מדבר על 1989 ועל 1988.

אני מצטרף להצעה של גדליה גל. יש לי כבר בראש מה אני רוצה להציע לממשלה.

אדוני היושב-ראש, אתה מבין שלוח הזמנים קצר מאוד.

אני מיד אחזור להמלצה שהציע גדליה, שאני בעדה. אם יתברר, בלי לחכות להמשך

הישיבה, שיש אפשרות ויש בסעיף סכום מסויים של כסף, אני מבין שיש כסף, לעשות מיד

העברה כספית לישובים שיש להם את מכסות הביצים, ואני מניח שכל חברי הוועדה יצטרפו

לזה, כדי להקל בדרך התפקוד של המושבים האלה בימים האלה בתקופה הקרובח ביותר.

בהמשך הדיון ננסה להגיע אולי לפתרון יותר ארוך או למדיניות מה צריך לעשות, כדי

שבסיכומו של דבר אפשר יהיה להתמודד גם עם התעסוקה, גם עם השיכון, גם עם אמצעי

היצור, ומה הדרך שנציע לממשלה לעשות את זח.

בשבוע הבא נקיים את המשך הדיון עם נציגי השיכון, המסחר והתעשיה, וכמובן אתכם. תודה

רבה רבותי. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20