ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 06/12/1988

בחירת יושב-ראש הוועדה; דברים לזכרו של חבר הכנסת יגאל כהן ז"ל

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב הראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 2

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, כ"ז בכסלו התשמ"ט (6 בדצמבר 1988), שעה 10:00

נכחו

חברי הוועדה: א' ויינשטיין - היו"ר

חי אורון

י' ביבי

פי גרופר

א' ורדיגר

י' לוי

י' מצא

ע' סולודר

ע' עלי

י' צבן

ד' צוקר

ד' תיכון

מזכיר הוועדה: א' קרשנר

היועץ המשפטי לוועדה: א' דמביץ

יועצת כלכלית: ס' אלחנני

קצרנית: א' דגני

סדר היום: דברים לזכרו של יגאל כהן ז"ל.

בחירת יושב-ראש הוועדה.



דברים לזכרו של חבר הכנסת יגאל כהן ז"ל
היו"ר א' ויינשטיין
אני פותח את ישיבת האבל לזכרו של חבר הכנסת יגאל כהן ז''ל, אבקש מהחברים לקום.

(חברי הוועדה מכבדים בקימה את זכרו של חבר הכנסת י' כהן ז"ל).

הבוקר הגיעה אלינו הבשורה המרה על הליכתו של יגאל ז"ל. אינני חושב שאפשר

למצוא ביטוי הולם יותר להרגשתנו מאשר לומר שלא רק הלך מאתנו חבר, אלא שנתייתמנו,

כי יגאל וועדת הכספים חד הם. זה משהו מיוחד. יגאל היה חלק בלתי נפרד מוועדת

הכספים. אי אפשר לתאר את ועדת הכספים בלעדיו.

יגאל היה פשוט חבר, חבר נעים הליכות, שחי בצניעות, איש נאמן לדרכו - והיתה

לו דרך.

יגאל היה איכר אוהב אדמה, הוא אהב את האדמה במובן הרחב של המלה, את אדמת ארץ

ישראל. כולנו יודעים מה היתה ארץ ישראל בשבילו. אינני זוכר נאום מדיני של יגאל

שלא היתה שזורה בו הנימה של דבקות בארץ ישראל. הוא חי ונשם את ארץ ישראל.

אבקש את פסח גרופר, שהכיר את יגאל הרבה שנים, לומר כמה מלים לזכרו.
פי גרופר
הכרתי את יגאל עשרים שנה, שלוש או ארבע שנים לפני שנכנסנו לכנסת. נכנסנו יהד,

אני ראשון והוא בא מייד אחרי, ועברנו יחד דרך ארוכה.

מה היה בו ביגאל? הוא היה חדור אהבת ארץ ישראל. בענין זה הוא היה כסלע איתן

שלא ניתן להזיזו. כאן לא היו ויתורים. על כך הוא היה נעול.

כל שנותיו בכנסת הוא עסק בנושא החקלאי, לא הרפה ממנו. זה היה הבסיס לעבודתו

בכנסת. וכמובן - ארץ ישראל השלמה. בשנים האחרונות הוא הקדיש את כל זמנו ומרצו

לעניני יהודה ושומרון. הוא הקים את השדולה הראשונה בכנסת למען יהודה ושומרון,

ריכז אותה ועמד בראשה. בשבוע שעבר, מייד לאחר כינוסה של הכנסת, הוא נפגש כאן עם

חברים מיהודה ושומרון. כך הוא עבד.



אני חושב שיגאל היה חבר הכנסת היחידי שנסע במכונית, שאדם רגיל סבור שאסור

לנסוע בה, מכונית ישנה. יש לו ליגאל משק חקלאי, אבל הוא יכול לעבוד בו רק בסופי

שבוע, ואין פלא שעל המשק רובצים חובות. אני זוכר את התקופה שהוא גר בבית ישן ורק

לאחר מאמצים הצליח לבנות לו ולמשפחתו בית יותר מרווח.

יש לו ליגאל משפחה נפלאה - רעיה מסורה, בנות נהדרות, בן נפלא. אני מנסה

להשפיע על הבן שלו, שהוא בחור מאד מוכשר, שלא יחזור למשק אלא יפנה למסלול של

לימודים.

משפחה טובה של איש ארץ ישראל היפה. זה מה שאני יכול לומר על חבר טוב שלי, שאי

אפשר להגיד על כל אדם במדינת ישראל, בפרט היום.
א' ורדיגר
אימרה הנאמרת לאחר פטירתו של יהודי: חבל על דאבדין ולא משתכחין. יש לכך שני

פירושים: לא משתכחים מלשון שכיח, לא מוצאים כאלה, ופירוש שני - שלא שוכחים אותם.

אימרה זו על שני פירושיה אפשר להגיד על יגאל - יהודי מסוגו איננו שכיח וגם לא

נשכח אותו. חבל על דאבדין, חבל על אובדנו של חבר שאינו שכיח ולא יישכח.

יגאל היה טיפוס מיוחד, חבר כנסת מיוחד. מסירות הנפש שלו לכל נושא שבו הוא

טיפל לא ידעה גבול. הוא עשה את מלאכתו בכל הלב, ולכן אולי לבו לא עמד לו והתפוצץ.

הוא תמיד פעל בכל הלב ועם כל הלב.

אזנו היתה קשובה לכל מי שפנה אליו. אני זוכר כי בתקופה שלא הייתי בכנסת אזנו

היתה כרויה ולבו פתוח להתיישבות שלנו. ידענו שיש לנו כתובת. יושב כאן חבר הכנסת

פסח גרופר שגם הוא פעל ועזר, אבל יגאל היה הכתובת לכל אלה שלא היתה להם כתובת,

ובמיוחד לאנשי ההתיישבות העובדת, ולא חשוב אם היו אלה אנשים דתיים או לא דתיים.

דבר נוסף שראוי להדגישו. יגאל בא מתנועת העבודה. הוא עשה כברת דרך כפי שעשו

אולי חלק מחבריו מאז מלחמת ששת הימים. הוא היה חדור מסורת יהודית ודאג שיהיה בית

כנסת בכל ישוב. הוא פקד את בית הכנסת במושבו בשבתות ובמועדים. הוא החדיר בילדיו

את האהבה וההערכה למסורת ישראל.



כפי שאמר פסח גרופר, הוא היה ממקימו הלובי למען ההתיישבות בארץ ישראל, למען

יהודה ושומרון. רק לפני שבוע הוא נפגש עם כמה הברי כנסת ואמר: אני רוצה להקים שוב

את הלובי למען יהודה ושומרון, לכנס את החברים ולהמשיך את הפעולה.

יגאל היה הכתובת לאנשי ההתיישבות מעבר לקו הירוק בשטחים המשוחררים.

אני חושב שיגאל יחסר לכולנו, אישיותו תחסר לנו. כולנו מצטערים על המיתה

החטופה של יגאל ועל האסון שפקד את משפחתו. אנחנו שולחים מכאן את תנחומינו למשפחה.

נתפלל לעילוי נשמתו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
ע' סולודר
הכרתי את יגאל כאן בוועדת הכספים בכנסת ה-11. ישבנו כאן ארבע שנים משני צדי

השולחן של ועדת הכספים, נציגי שתי המפלגות הגדולות, נציגי הסקטור ההתיישבותי,

חלוקים ומאוחדים: מאוחדים בנושאי ההתיישבות והחקלאות - ערכם ליישוב הארץ, חשיבותם

בהגשמת הציונות, מאוחדים בהכרח לסייע לישובים לצאת מהמשבר שנקלעו אליו ולהוריד את

"גיבנת" החוב הרובצת על כל מתיישב. וחלוקים על הדרכים, על סדרי העדיפויות

בהתיישבות, חלוקים על הקצאת המשאבים.

יגאל היה הלוביסט בהא-הידיעה ליהודה, שומרון וחבל עזה, באמונה בצדקת דרכו,

בלהט כנה ואמיתי לוחם על דעותיו. אך ראה תמיד גם את הצד השני וידע להתאחד על

העיקר.

בלובי החקלאי וההתיישבותי הקטן שלנו כאן בוועדת הכספים ובכנסת יחסר יגאל,

יחסרו הלהט והעשיה שלו, דווקה בתקופה שכה צריך אותם. ידענו בלובי הזה להתאחד בדרך

עניינית להכרעות קשות וחשובות מעבר לחילוקי דעות פוליטיים. אפשר היה להתווכח אתו

בלהט אך קשה היה ליטור לו טינה ושנאה, כי ידענו שהוא עשה הכל מכל הלב ועם כל הלב

ואולי בשל כך לבו עוכל.

פרלמנטר ושליח מן השדה ואל השדה. יהי זכרו ברוך.
ד' צוקר
בנושאים המשמעותיים שעל סדר העדיפויות הלאומי, כלומר בנושאי הסכסוך

הישראלי-ערבי, אינני זוכר שהצבעתי אי פעם יחד עם יגאל כהן. שהרי הייתי בצד המנוגד

לו בנושאים הללו. הדבר הבולט לי ביותר בהקשר לאופיו היא העובדה שמעולם לא הצלחתי

לרגוז עליו. תופעה די נדירה אצלי. והעובדה הזו שלא רגזתי עליו נזקפת אך ורק

לזכותו. שכן הרבה פעמים חילוקי דעות פוליטיים והבדלים שבהשקפות עולם צוברים תאוצה

והופכים לענין רגשי שמאיים על יחסים בין אנשים.

יגאל היה המודל המובהק ללוביסט לענין מסוים בוועדת הכספים בפרט ובכנסת בכלל.

יגאל עסק בוועדה בעיקר בשני נושאים: הוא עסק בשאלות חקלאיות ובפרט בשאלת המושבים,

והוא עסק באופן מודגש מאחורי הקלעים ולפניהם בשאלות ההתיישבות בשטחים.

למדתי להכיר אותו באופן די מעמיק סביב שאלת משבר המושבים בו עסקנו שנינו

באופן אינטנסיבי מאד. ושם למדתי לראות את הפן המקצועי של עבודתו. הוא מבין

מושבים, הוא יודע מושבים, הוא מכיר מושבים. בעל מקצוע.

צריך לזכור היטב שבמהלך עבודתו בוועדה הוא לא ראה נגד עיניו רק את

"לקוחותיו", רק את התמורה שאולי יקבל אי פעם מ"לקוחותיו". עבודתו למען הענין

המושבי ולמען ישובי יהודה, שומרון ועזה היתה חלק מתפיסת עולם. עבודת השדולה היתה

תמיד חלק מהקשר רחב יותר מהשקפה, מדרך חיים ומאידיאולוגיה.

אם מותר לי לומר משהו דווקה כחילוני, אני חייב לומר שיש לי טרוניה גדולה כלפי

בורא עולם שלקח את יגאל כהן הרבה יותר מדי מוקדם.
י' צבן
היכרותי עם יגאל זכרונו לברכה, החלה לפני שנים רבות, במסגרת חברות בוועד

הפועל של ההסתדרות. באותה תקופה עלה כבר יגאל על הדרך שהובילה אותו מתנועת העבודה

הרחק ימינה.

מאז ועד יומו האחרון היו לנו הרבה ויכוחים רעיוניים ופוליטיים קשים גם בוועד

הפועל וגם פה בכנסת, אבל מעולם לא נפגמו יחסי הידידות האישיים בינינו.

כאשר מתרחש אירוע טרגי כזה, שאדם שפעלת עמו בזירה משותפת, מסתלק לפתע לעולמו,

אתה, לאחר ההלם הראשון, שואל את עצמך - איך נפרדתם למעשה? כלומר, אם לא נפל דבר

ביניכם שאתה מיצר כל כך שלא היה סיפק בידך, בטרם המוות הטרגי, ליישר הדורים, לסלק

אי הבנות, להתפייס.

צער הפרידה בטרם עת מיגאל אינו מלווה אצלי במשקע מריר נוסף כזה, בתחושה של

החמצה צורבת כזאת. כי הוויכוחים החריפים ביותר בינינו לא העכירו את היחסים

האישי ים.

יגאל פעל בוועדת הכספים לא כאיש כלכלה מקצועי, לא כתיאורתיקן. לא באלה כוחו

היה גדול. כוחו היה גדול בדבקות שלו באותן מטלות ומשימות שהוא הציב לעצמו. וכאן

כמובן היו עיקר חילוקי הדעות בינינו.

אנו כאן, כולנו, שליחי תנועות. לכל אחד מאתנו אמונה משלו, השקפה משלו, וכל

אחד מאתנו מחוייב לציבור ששלחו לכאן. השאלה כיצד כל אחד מאתנו מנווט את עצמו בין

המחוייבות לעמדתו האישית לבין המחוייבות לציוויי תנועתו היא לעתים שאלה קשה

בי ותר.

ליגאל היתה תפיסה משלו בתחומים אלה. מי שזוכר את התקופה שיגאל כיהן כרכז -סיעת

הליכוד בוועדת הכספים היה עד לכך כיצד יגאל מסור לתפקידו, משתדל למלאו בכל מחיר

כמעט, לעתים קרובות גם בעניינים שהוא כלל לא הסכים עמם.

אני יודע, בסיעה קטנה, אידיאולוגית קל יותר לאדם לגשר בין אמונתו לבין

מחוייבותו התנועתית. ובסיעה אופוזיציונית יש פחות בעיות בתחום זה מאשר בסיעה

קואליציונית המחוייבת במשמעת. לפעמים הוא לחש על אזני: "אני לא מסכים לעמדה הזו,

אבל זה התפקיד, זאת החובה." איך לשפוט גישה כזאת? מהי הברירה האחרת?



אתם, עמיתי מהקואליציה, ותקופה ארוכה יגאל בהאשכם, עמדתם בפני שאלה קשה: כאשר

מדובר בשאלות גורליות של המשק - כמו נושא הריבית - היכן הוא הקו האדום שאין לעבור

אותו בניגוד להכרתך, גם כשאתה עומד מול חובת המשמעת? אלה הן שאלות הטורדות את

מנווחת כולנו, הן מחייבות חשבון נפש רציני, אבל לא כאן ועכשיו נדון בהן.

הזדמן לי להכיר בהיכרות של מפגשי אקראי את רעיתו, כמה מילדיו, וראיתי לנגד

עיני משפחה יפה, ובראשה - אדם מסור, פשוט בהליכותיו וביחסיו עם הבריות, צנוע מאד.

חבל על דאבדין.
י' מצא
בדברי על יגאל שנסתלק מאתנו אני רוצה להאיר צד אחר של חייו, עליו לא התעכבו

החברים הקודמים.

כולם מזכירים את יגאל כלוביסט למען ולנושא ארץ ישראל השלמה. ואמנם כזה הוא

היה, ואתמול זכה יגאל ונאומו האחרון בפני הסיעה וראש הממשלה היה כל כולו להט

ואמונה על ארץ ישראל.

את יגאל הלוביסט למען ההתיישבות ראינו כולנו בפעולתו לפתרון משבר ההתיישבות.

הצד אותו אני רוצה להבליט הוא יגאל הלוביסט למען החבר כחבר.

בחדשי המירוץ לכנסת ה-12, בתוככי תנועת החרות, ראינו את יגאל בכל אהבתו

לחברים ואת אהבת החברים אליו. יגאל חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה ופגש את אלפי

החברים. ומי שזכה באמונם בצורה כל כך בולטת כמו יגאל זכה בזאת בשל החברות הטובה.

יגאל החבר נרתם למען חברים ועמד לצידם ככל שנדרש. עזר לחברים ועשה זאת מכל

הלב בצנעה ובמלוא הענווה.
ע' עלי
הכרתי את יגאל ולכן אהבתי אותו, כי כל שהכירוהו - אהבו אותו. הוא הקרין על

סביבתו צניעות, נועם הליכות, חברות טובה ובעיקר הרבה התמדה, מסירות ונמרצות לעם

ישראל ולארץ ישראל.

יגאל נתון באהבת הבריות ובחברות טובה היה כתובת לקשי היום ולחברים ובכל פרט

טיפל באהבה ובמסירות.

יגאל היה שכן טוב וראה בפיתוחו של הגליל יעד לאומי. אך מעל לכל הקדיש את ימיו

ואת עתותיו ליהודה ולשומרון ולהתיישבות החלוצית בת ימינו בה ראה חזות הכל והקדיש

לכך לילות כימים.

ובעצם אתמול השאיר יגאל את צוואתו בישיבת הסיעה בלשכת ראש הממשלה, והיא -

לראות את האידיאל ואת האידיאולוגיה מעל לכל ושתפקידנו לעשות הכל לבנינה של ארץ

ישראל השלמה.

יגאל יחסר לכולנו כחבר טוב ומסור, אך יותר מכל יחסר להתיישבות החדשה כמו לערי

הפיתוח.

יהי זכרו ברוך.
י' ביבי
בימי חנוכה אנו נוהגים להוסיף אור מדי יום על ידי הדלקת נר נוסף.

כאן בכנסת בימים אלה כבה נר מרכזי. הנרות הלכו ופחתו.

אור עשייתו של חברנו, חבר הכנסת יגאל כהן ז"ל, השאיר את רישומו בכל תחומי

העשיה, הבניה והיצירה של ארצנו, כל זאת בהתלהבות עצומה ובמסירות נפש. על אף חולשת

גופו בזמן האחרון, התלהבותו וכוח יצירתו גברו בהתמדה ובעקביות. שמע פעילותו היה

ידוע לכל.

לאזורי יהודה, שומרון וחבל עזה הוא שאף להביא ישועה, כאשר עמד בראש העושים

והמזרזים. בלב חם ונלהב הוא ארגן את הלובי לפיתוח וקידום הבניה וההתיישבות ביש"ע.

יגאל ז"ל איש הגליל שאותו כה אהב ובו גדל והתפתח, ידע את הדרכים החיוניות שיש

להפנות לגליל. הוא היה כתובת לתושבי הצפון ונציג נאמן לאזורנו. ואין לי ספק כי

תושבי הגליל ירגישו רבות בחסרונו של בן אזורנו.

כשם שהוא התנהג בשירות הציבורי כך נהג בחייו הפרטיים - צניעות ודוגמה אישית

למופת. כך גם חינך את בני ביתו היקרים - חינוך לערכים לאומיים ואהבת מולדת.

לרעייתו המסורה ובניו היקרים, אשר אבדו בעל ואב אוהב ומסור, אני שולח

תנחומים. תפילתי כי לא יוסיפו לדאבה עוד. ובנחמת ציון וירושלים ינוחמו.
היו"ר א' ויינשטיין
שמענו דברים מלב ולב. אך הם הרבה לא חידשו. את אשר נאמר, על ידי כל אחד

ובכנות ומתוך כאב וצער עמוקים - בעצם ידענו. ידענו זאת כי הכרנו היטב את יגאל

היקר.

יהיה זכרו ברוך.



בחירת יושב-ראש הוועדה
היו"ר א' ויינשטיין
לא נמשיך בסדר היום. ביקשנו מהאורחים שהוזמנו לישיבה לא להופיע.

חברי הוועדה, בסדר היום נכלל סעיף על בחירת יושב-ראש הוועדה.

נתבקשתי על ידי חבר הכנסת אברהם ורדיגר למסור לחברי הוועדה את ההודעה הבאה:

היות והמשא והמתן הקואליציוני עם אגודת ישראל עוד לא הסתיים, יש החלטה פנימית

של אגודת ישראל לא להיכנס לשום תפקיד כל עוד לא נחתם הסכם.

הוועדה רושמת לפניה את ההודעה.

אי לכך הסעיף הזה איננו נכלל בסדר היום של הוועדה.

אני מודה לכם ונועל את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10.45)

קוד המקור של הנתונים