ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 06/01/1992

הצעת חוק לעידוד סילוקם של מבנים בעלי חזות מוזנחת

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 235

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

שהתקיימה ביום ב', א' בשבט התשנ"ב, 6.1.1992, בשעה 12:00

נפחו;

חברי הוועדה; היו"ר י. מצא

י. גולדברג

ע. סולודר

א. פורז

מוזמנים; מ. סלומון, יו"ר התאחדות הסוחרים והעצמאים, חבר מועצת

העיר רחובות

ד. הנדל, עו"ד, יועץ משפטי של ארגון הגנת הדייר

י. יהל, יו"ר הארגון הארצי היציג להגנת הדייר

א. בירנבוים, מזכ"ל ארגון סוחרי ירושלים

ד. טלמור, נציג המרכז לשלטון מקומי

מ. סליפרי, מזכ"ל התאחדות הסוחרים

מ. סן, עו"ד, יועצת משפטית, משרד הפנים

ל. עמנתבי, עו"ד, ס/היועץ המשפטי, משרד הפנים

ש. אליאס, רהובות שלנו בע"מ

ע. פינשטיין, התאחדות הסוחרים, רחובות

ש. בנדל, עו"ד, ס/היועץ המשפטי, מט הכנסה

ד. שטלם, ס/נציב מס הכנסה

ת. רווה, עו"ד, יועצת משפטית, משרד המשפטים

א. גבריאלי, ס/מנהל מינהל התכנון, משרד הפנים

י. לוי; עו"ד, היועץ המשפטי, משרד הפנים

יועץ משפטי; צ. ענבר

מזכיר הוועדה; א. קמארה
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

חוק לעידוד סילוקם של מבנים בעלי חזות מוזנחת. התשנ"ב-1992

הצעת חוק של ח"כ אברהם פורז
היו"ר י. מצא
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות

חסביבח.

הצעת חוק לעידוד סילוקם של מבנים בעלי חזות מוזנחת חינוז הצעת חוק שעברח

קריאח טרומית, עברה קריאת ראשונה והונחה לקריאה שניה ושלישית. לפתע

נזדעק לו ציבור מסויים, וזה אחרי שכבר הונח על שולחן הכנסת. לעתים

נדירות ועדה מחזירה משולחן הכנסת את החוק לשולחנה. אחד המקרים, שלא

להשוואה וזה מין שאינו במינו, זה החוק שעומד לדיון בשינוי שיטת המימשל.

בהצעת החוק היה נסיון להחזיר את זה.
א. פורז
היו"ר הודיע שהוא שומר על זכותו להחזיר,

לאור המקרה האחר.

היו"ר י. מצא! על-פי אותו סעיף השתמשו כדי להחזיר, ולא

הוחזר. דבר אחד ברור, זה קורה לעתים

נדירות.

עשיתי זאת, הבאתי את החוק בחזרה, ופעלתי בצורה הזו רק משום שחשבתי

שאולי אנחנו באמת עומדים לגרום איזה שהוא עוול. וכל עוד אנחנו יכולים

למנוע אותו, הוועדה כך צריכה לפעול. זה לא נושא פוליטי, זה לא נושא

להתכתשות בין-מפלגתית, זה נושא שרק טובת הציבור עומדת לנגד עינינו. ואם

אנחנו עומדים לגרום איזה שהוא עוול, הנה התכנסנו כאן היום.

לא אמשוך את הישיבה לדיון ארוך, אני מקווה שניתן יהיה להבין שאנחנו לא

גורמים כאן איזה שהוא עוול.

אני מעביר את רשות הדיבור לח"כ אברהם פורז, מגיש ההצעה, שהעביר אותה

יחד עם הוועדה לקריאה טרומית וראשונה. הוא יסביר מה כבר העברנו, יסביר

את הלבטים ואולי ירגיע את המתקוממים.

א. פורז! כשסיפר לי היו"ר על הבקשה להחזיר את החוק

לוועדה מיד הסכמתי, אף שבאמת זה יוצא דופן

שמחזירים לוועדה חוק שכבר הונח על שולחן הכנסת בקריאה שניה ושלישית.

עד כמה שיכולתי להתרשם, הטענות באות מכיוונם של גופים המייצגים דיירים

מוגנים, שחוששים שמא לחוק חזה יש נגיעה כלשהי לזכויותיהם כדיירים

מוגנים.

בנוסף לזה שאני חבר כנסת, אתם יודעים שאני גם משפטן, ובדקתי את הענין.

לדעתי, לחשש הזה אין כל יסוד. החוק הזה עושה רק דבר אחד, ודבר אחד

בלבד! החוק הזה אומר, שאם נהרס בנין שהוכרז כבנין מוזנח, בעל הקרקע -

בעל הבנין שהפכה לקרקע - לא ישלם מס רכוש. החוק הזה לא אומר שמותר

להרוס מבנה כזה בלא היתר, החוק לא קובע שהדיירים המוגנים מאבדים

מזכויותיהם, אם יש דיירים מוגנים, החוק הזה אינו קובע יחסי שיתוף בבנין

הזה אם זה בית משותף או כל מיני דיסציפלינות אחרות.

החוק הזה לא בא לפגוע בשום הוראת דין אחרת. החוק הזה עושה רק דבר אחד.

החוק הזה צריך היה להיות תיקון לחוק מס רכוש בכלל, כפי שרואים אותו



היום, הוא תיקון לחוק מס רכוש, שאומר; הרסת מבנה מוזנח, אתה פטור ממס

רכוש. זה לא אומר שאתה יכול להרוס.

אני גם קראתי את חוק הגנת הדייר, את הסעיף הנוגע לענין. זהו סעיף

131(10), שבו נאמר מה הן עילות פינוי, ועילות הפינוי לפי חוק הגנת

הדייר הן אס בעל הבית רוצה "להרוס את המושכר או את הבנין שבו נמצא

המושכר כדי להקים במקומו בנין אחר, או לשנות את המושכר שינוי ניכר או

לתקנו תיקון יסודי, וקיבל את רשיון הבניה הדרוש לכך, והודיע לדייר בכתב

על נכונותו להעמיד לרשותו סידור חלוף".

עם כל הכבוד, ההוראה הזו בכלל לא נוגעת לעניננו. אנחנו לא מדברים על

מקרה שבעל הבית רוצה להקים בנין אחר במקומו. אם הוא רוצה להקים בנין

אחר במקומו, החוק שלי חסר חשיבות, כי אז במקום הבנין הקודם יש לו בנין

חדש עומד, והוא לא משלם מס רכוש על הבנין החדש, וזאת לא הנקודה.

הראשונים שהיו צריכים לתמוך בחוק הזה הם הדיירים המוגנים. נניח שיש

דייר מוגן אחד בבית, ובעל הקרקע רוצה לעשות שם מגרש חניה, ולנצל את זה

כמגרש חניה בתשלום. המוטיבציה שלו להרוס את הבנין ולפנות את הדייר,

ולשלם לו דמי פינוי, גדלה לאין ערוך. יכולת "הסחיטה" של הדייר המוגן

גדולה.

לכן, לדעתי, הייתם צריכים לתמוך בחוק הזה, אבל זו בעי השלכם אם אתם לא

רוצים לתמוך בו.

לדעתי אין לחוק הזה שום רלוונטיות ליחסי בעל בית ודייר מוגן, הוא בכלל

לא פועל במישור הזה, הוא לא משנה שום דבר ביחסים הללו. לאחר שנקיים

היום דיון, לדעתי, צריך יהיה להחזיר את החוק לקריאה שניה ושלישית. אם

במישהו יתעורר ספק שמא שלא במכוון, או מיכללא נעש השינוי, אפשר להכניס

תיקון שהוראת חוק זה אין בכוחה לפגוע.
היו"ר י. מצא
נשמע עכשיו את כל המוזמנים, אלה שחושבים

שהחוק הזה עשוי או עלול לפגוע, ובמה הוא

עלול לפגוע.
מ. סלומון
אני יו"ר התאחדות הסוחרים העצמאיים ברחובות,

וחבר פעיל בהתאחדות הארצית שמגנה על זכויות

הסוחרים בתוקף חוק הגנת הדייר.

עומדת היום על הפרק הצעת חוק של חבר הכנסת הנכבד, שהיא הצעת חוק טובה,

רק שיש כאן בעיה. קודם כל, מבחינה טכנית יש כאן שתי הצעות חוק: הצעת

חוק אחת שהונחה כאן על השולחן, שהיא מ-89, ויש הצעת חוק מ-91.

הצעת החוק הזו טובה, ואני מקבל אותה. ישנם הרבה מאוד מבנים שאפשר להרוס

ולנצל אותם כשטחים לחניה ציבורית, אפשר לבנות עליהם מבנים ציבוריים. אם

ניקח שכונות, זה יכול להיות גם גני ילדים. אפשר גם להציב עליהם

קרוואנים לעולים חדשים. אין שום בעיה, וזאת אם אין אף דייר מוגן על

אותו שטח.



אומר ח"כ פורז שהוא רואת כאן תהליך הפוך. אפשר להגיע לידי ניצול

מקסימלי של זכויות על-מנת לסחוט את בעלי הבתים. ואני אומר שלא. לשם מה

לנו להגיע לכזה מצב? בוא נגדיר. אם אין כאן שום בעיה, אני חושב שאחרי

פיסקה (2) בהצעת החוק או בהמשכה אפשר להוסיף משפט, אחרי המלים "בעל
חזות מוזנחת", שאומר
"וזאת כאשר אין בבניו בעלי בתי עסק ודיירים

מוגנים על-פי חוק הגנת הדייר, נוסח משולב, התשל"ב-1972".

א. פורז; זאת אומרת, שלעולם אי-אפשר יהיה לפנות את

הדייר המוגן.

מ. סלומון; כדאי שנפרש זאת. אנחנו יודעים שחוק הגנת

הדייר קיים כ-50 שנה. אני שילמתי דמי מפתח

בערך כלכלי לטאבו על-פי חוק הגנת הדייר. עשיתי עם בעל הבית הסכם שביני

לבינו, הוא בא לשולחן ואני באתי לשולחן. זה חוק. לבוא היום ולבטל את כל

זה, זה עוול.

א. פורז; איפה זה כתוב?

מ. סלומון; אסביר לך מה יכול להיות. יש מצב שקיים, ואני

יכול לתת לך דוגמאות מהשטח, שיש דייר שיושב

במבנה, אפילו במרכז העיר, מבנה מוזנח, ואי-אפשר לשפץ אותו. טכנית אפשר

לשפץ אותו, אבל אף אחד לא רוצה. הדייר המוגן לא רוצה להשקיע, בעל הבית

בוודאי לא רוצה להשקיע, ובאיזה שהוא מקום זה תקוע עשרות בשנים. צריך

למצוא גם לזה פתרון, אבל לא זה הפתרון. יבוא בעל הבית, יכריז על המבנה

כמבנה מוזנח, ילך לרשות, וכמי שיושב ברשות אני יודע שרוצים ותומכים

בזה. לא מזמן העברנו חוק עזר עירוני בעיריה, שיצריך ויאלץ גם בעלי בתים

או מי שלמעשה נמצא בתוך מבנה שהוא לא טוב, שיכול לבוא בעל הבית ולהרוס

את המבנה. איפה הפיצוי? איפה החוק מגן?
א. פורז
לא כתוב שחוק הדייר בטל. לא כתוב שחוק

התכנון והבניה בטל.

מ. סלומון; זה לא כתוב, אבל צריך להיות מוגדר בפירוש

שזה לא נוגד את האינטרס של הדייר המוגן.

בהחלט כן, וכך אתה פותר את הבעיה.

צ. ענבר; בלי החוק הזה, האם בעל הבית יכול לעשות את

מה שאתה אומר?

מ. סלומון; לפי הבנתי, כן.

צ. ענבר; כדי להרוס הוא צריך לקבל היתר מהוועדה

לתכנון ולבניה, וזה ללא קשר לחוק. זה הוא

יכול לעשות גם בלי החוק. החוק הזה לא נותן לו שום יתרון לגבי הוועדה

לתכנון ובניה.
מ. סלומון
אני לא משפטן. אני בא כנציג ציבור.



על-ידי החוק הזה.

מ. סלומון; אם המשפטנים שלנו ושלכם יבואו ויגידו שאין

כאן שום פגיעה, וזה יהיה כתוב, אין בעיה.

היו"ר י. מצא; אתה אומר שסה"כ אתם תומכים בחוק, אתם רק

חוששים שבאמצעות החוק הזה יפגעו בזכויות חוק

הגנת הדייר, או בזכויותיו של מי שנמצא בנכס מסויים ונהנ ה מחוק זכויות

הגנת הדייר. אתם חוששים שהחוק הזה עשוי או עלול לפגוע בו.

אומרים היועץ המשפטי שלנו וח"כ פורז, שבאמצעות החוק הזה אי-אפשר לפגוע,

כי הדייר אכן מוגן במערכת חוקים אחרת.

אני שואל אתכם, אם זה כך, למה לפנים משורת הרצון, כדי שיוכל להיות שקט

ובטוח, האם לא תמצאו אתם, המשפטנים, אותה שורה שתיכנס ותספק את רצונם

של האנשים? ממילא אתם אומרים שזה לא פוגע. אם לא פוגע, מה מפריע לנו

משפט נוסף?

צ. ענבר; אני מציע להוסיף סעיף חדש שיאמר; "חוק זה בא

להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן".

א. בירנבוים; מזכ"ל ארגון סוחרי ירושלים.

היינו יכולים להסכים עם המשפט האחרון של ח"כ

אברהם פורז, אלא מאי, כשידידי סלומון הציע את התיקון שעונה על המשפט

האחרון של ח"כ אברהם פורז, הוא פתאום הסתייג.

המציאות היא, שכ-80 אחוזים מבעלי העסקים והדיירים המוגנים במרכז המסחרי

של ירושלים, במבנים במרכז המסחרי של ירושלים, יושבים בהם בעלי עסקים,

דיירים מוגנים, אנשים ששילמו בפועל כ-70 אחוזים מהערך הריאלי של

הנכסים.

היועצים המשפטיים שלנו, שחלקם אינם יושבים כאן, היו"ר מכיר את חלקם,

טוענים שהחוק הזה קשור לחלוטין.

הכנו את הדיון הזה על-סמך ההצעה שהוגשה לנו על-ידי מזכירת הוועדה מה-13

בנובמבר 91, ואני מקריא לכם מהרישא של דברי ההסבר; "החוק המוצע נועד

לעודד הריסתם של מבנים בעלי חזות מוזנחת".

מה רוצה כל הזמן ח"כ אברהם פורז, וקודמו בקדנציה הקודמת, פרופ'

רובינשטיין? מה הם רוצים כל הזמן? להעביר רכוש בהצעות החוק. הצעה אחת

מונחת על שולחן הכנסת כבר במשך שנה. מבקשים להעביר רכוש של הדיירים

המוגנים לטובת בעלי הבתים. אתם רוצים שלא יהיו בתים מוזנחים במרכזי

הערים, אבל על-ידי הצעת החוק הזו אתם מעודדים את בעלי הבתים להביא בתים

שאינם מוזנחים לכך שיהיו מוזנחים. בעלי הבתים באמצעות הצעת החוק הזו

יתקדמו בתהליך של הריסה של הבתים המוגנים, וכך הם יצליחו לגרום לכך שהם

יוכלו להיפטר מהדיירים המוגנים.
א. פורז
האם גם לפי המצב היום לפי חוק הגנת הדייר,

כנגד דיור חלוף, רשאי בעל נכס שרוצה להרוס

אותו לפנות את הדיירז

א. בירנבויס! נכון, תוך זמן סביר. ברגע שבעל הבית יהיה

פטור במשך 5 שנים מלשלם מס רכוש בשיעור של

2.5 אחוזים על ערך הקרקע - ותזכור, מדובר בקרקע יקרה מאוד, במרכזי

הערים - תהיה לו מוטיבציה למשוך את זה ככל שיותר. וכך הזמן הסביר יהפוך

לבלתי סביר.

א. פורז; מתי, לדעתך, 5 השנים מתחילות?

א. בירנבוים; מרגע שהוא הורס את הבנין. תעמיד את עצמך

במקומו של סוחר שהשקיע במוניטין במשך 20-30

שנה, בנה מוניטין במשך שנים רבות, ופתאום אומרים לו ש יהיה לו דיור חלוף

באותו בנין, אבל יהיה לו דיור חלוף כעבור 5 שנים. תוך 3 שנים, לא רק 5

שנים, העסק שלו נהרס והמוניטין שלו נעלם.

א. פורז; אתה צריך להתמודד עם הבעיה האמיתית. בעל

הנכס קודם צריך לפנות את הדייר, ואחר כך הוא

יכול להרוס. לפנות את הדייר ולהרוס הוא יכול גם היום. אם יש לו מיד

קבלן שרוצה לבנות, הוא יכול לעשות זאת גם היום.

א. בירנבוים; האם אתה מכיר את סעיף 35(ב) לחוק הגנת

הדייר? כתוב שם "תוך זמן סביר". ברגע שוהא

יוכל למשוך את זה 5 שנים, יהיה לו אינטרס למשוך זאת 5 שנים.

היו"ר י. מצא; אומר לך ח"כ פורז, שכל ההבדל בין מה שהיום

יכול לעשות בעל בית לבין החוק הזה, הוא

בפטור של מס רכוש. היום יכול לבוא בעל בית שיש לו דיירים בבית, והבית

לא מוזנח, הבית מפואר, אלא שהוא השתגע, הוא רוצה שם מגדל והעיריה רוצה

לתת לו מגדל, הוא מחליט שהוא הורס את הבית הזה. אם יש לו בבית הזה 10

דיירים מוגנים או דייר אחד, הוא חייב קודם כל לגמור עם אותם דיירים

על-פי החוק, הוא יכול להתווכח אתם שנה, שנתיים ושלוש שנים, ואנחנו

יודעים לאן מגיעות השנים.

בא החוק הזה, זה לא משנה כהוא זה מה המציאות הקיימת, ולא מאפשר לבעל

הבית פינוי של יום אחד מוקדם יותר מהמציאות היום. החוק אומר לבעל הבית,

שאם הוא יהרוס בנין מוזנח או בעל חזות מוזנחת, המדינה גם תפטור אותו

מאיזה שהם תשלומים שקשורים לתשלום השנתי שהוא משלם למדינה, אבל זה לא

מקנה לו עוד אפשרות לגעת באזרח שיושב שם.

היועץ המשפטי נותן פתרון. הוא אומר בשורה כוללת בצורה ברורה מה שמנחם

סלומון ביקש.

א. בירנבוים; אם זה חניסוח של מנחם, אנחנו מקבלים. אבל

נדמה לי שאדוני היו"ר לא קרא את חוק הגנת

הדייר.



היו"ר י. מצא; לא קראתי מעולם, וגם אינני מתכוון לקרוא

אותו.

א. בירנבוים; ישנם שני סעיפים רלוונטיים, ועוד לא הגעתי

לסעיף השני. הסעיף הראשון מדבר על זמן סביר.

הכוונה של בעל הבית היא לשחוק את המוניטין של הדייר המוגן, להוביל אותו

לבתי-המשפט, כשהדייר לא תמיד מצליה לממן את ההוצאות הגדולות, וזה יהיה

תמריץ לבעל הבית לעשות כן.

ישנו סעיף 68 לחוק הגנת הדייר. סעיף 68 לחוק הגנת הדייר מדבר על כך,

שכאשר בעל העסק רוצה לבצע שיפוצים במבנה, תיקונים במבנה, בעל הבית חייב

להשתתף ב-50 אחוזים מעלות אותם תיקונים. אם יוכרז על אותו בית כעל בית

מוזנח, יהיה מובן מתוך הדברים שאותם תיקונים יהיו תיקונים יסודיים, ואז

כל השינויים האלה יהיו רק על-חשבונו של אותו סוחר או דייר מוגן מסכן.

היו"ר י. מצא; ודאי שלא. בלי לקרוא את חוק הגנת הדייר, אני

מודיע לך שאתה לא צודק.

א. בירנבוים; התוספת של היועץ המשפטי לא נראית לנו בכלל,

ואילו התוספת של מנחם סלומון שאומרת; "וזאת

כאשר אין בבנין בעלי בתי עסק ודיירים מוגנים על-פי חוק הגנת הדייר,

נוסח משולב התשל"ב-1972", עונה על הצרכים. אם גם ח"כ פורז איננו מתנגד

לזה, אין בכלל בעיה.

צ. ענבר; יש דיירים מוגנים, ולכן אי-אפשר יהיה להכריז

על בנין כבעל חזות מוזנחת. לעומת זאת אפשר

יהיה, דרך חוק התכנון והבניה, להוציא צו הריסה. התוצאה היחידה תהיה

שבעל הבית בתקופה שבה המגרש עומד ריק ישלם את מלוא המס. אבל עדיין

ההצעה של מנחם לא מגינה מפני הריסת מבנה כזה. היא רק אומרת שאסור יהיה

להכריז עליו כבעל חזות מוזנחת, כי אמרנו הרי, שכדי להמשיך להרוס, חלים

החוקים האחרים.

י. יהל; יו"ר הארגון הארצי היציג להגנת הדייר.

אציג את החששות הציבוריים, והם מאוד

מבוססים, והיועץ המשפטי שלנו יתייחס לסעיפים בחוק שיובילו זה לזה

ובהצלבה, ויגרמו נזק ישיר ועקיף.

(א) אנחנו לא מאושרים מקיומם של בניינים בעלי חזות מוזנחת, והצהרנו על

כך, ומי שרוצה בתקציר הדברים, הצהרנו שאנחנו מעוניינים שהרשויות

המקומיות, על-פי חוקי עזר עירוניים, יכריחו את בעלי הבתים והדיירים

גם יחד לשפץ את הבניינים, תוך מתן הלוואות נוחות ולאורך זמן, כפי

שחברת עזרה ובצרון נותנת, וכפי שנהוג בכל ארצות המערב בהן קיים חוק

דומה. אנחנו לא ייחודים בזה.

(ב) אנחנו כנציגי ציבור גדול, שלא נמנה על השכבות החזקות, חייבים לעמוד

על המשמר ולהשגיח שאכן כל מה שמוצע כחקיקה תמימה הוא אכן תמים,

מכיוון שבמרוצת 50 השנים שהחוק קיים, והמצב כיום לא דומה אפילו למה



שהיה לפני 20 שנה, ניסו לשחוק אותו ולהוציא את נשמתו בדרכים שונות,

ישירות ובעקיפין.

מדובר כאן על קורת גג, פשוטו כמשמעו, של מאות אלפי אזרחים, רובם

מבוגרים מאוד, חלקם זוגות צעירים, שקנו את זכותם שלא להתפנות.

א. פורז; את נושאת נאום ממש יפה למען הדיירים, אבל אף

אחד לא פוגע בהם.

י. יהל; כפי שראיתם, החוק המוצע נקרא חוק לעידוד

סילוקם של מבנים בעלי חזות מוזנחת. אילו

הכוונה היתה פיסקלית בלבד, הדגש היה על הצד הפיסקלי - אנחנו חושבים שיש

לזה משמעות - ולא על ענין הריסת המבנים, זה היה שונה. לכן אנחנו חוששים

שהכוונה לא היתה תמימה.

גם כשמציע החוק, הכוונה שלו תמימה, לא תמיד המציע עצמו ער לאפשרות

שבדרך עקיפה, על-ידי הצלבת סעיפי חוק שונים, מתברר, כי מבלי שהוא

מתכוון, פוגעים בציבורים גדולים פגיעה ישירה ועקיפה. כאילו חוק הגנת

הדייר לא קוצץ, אבל בדיעבד מתברר שהוא קוצץ, ואז חל האסון על אותו

ציבור גדול.

גם כיום ניתן להרוס בנין כפי שציינו, ולא אחזור על הדברים. ההבדל הוא,

ומה שהרתיע בעלי בתים במצב הקיים הוא;

(א) הענין שהוא צריך לתת לו דיור חלופי.

(ב) שחל מס רכוש גבוה מאוד על מגרש פנוי.

זה גרם לו שלא להשתמש באפשרות הזו רק כדי לזרוק את הדיירים לרחוב

ולהיפטר מהם.

א. פורז; לא דיברנו על זריקה לרחוב, דיברנו על דיור

חלופי.
י. יהל
אנחנו נגיע לזה.

אני רוצה להזכירכם שכיום השקעות הדיירים

המצטברות באותן דירות גבוהות ברוב המכריע של המקרים, הן בהשקעות בעלי

הבתים באותם בניינים, וזה לא רק בדמי מפתח שעלו. מי שרוצה, יש לי פה כל

הפרוט, כולל הצעות לפתרון, והוא יוכל להיווכח בפרטים האלה.

בחוק המוצע, אם הוא יתקבל, יחול שינוי בכמה תחומים;

בעל הבית בעצם מקבל פוליסת ביטוח ל-5 שנים, הוא יכול במשך 5 שנים לא

לבנות את המבנה. שום דייר מוגן - אני לא יודעת אם עסק, דייר מוגן

בוודאי - לא יכול להחזיק תקופה ממושכת כזו. אני מדברת על כך ש-5 שנים

הוא לא יצטרך לשלם מס רכוש.
ת. רווח
הם אומרים, כך אני מבינה את זה, כי לפי חוק

הגנת הדייר צריך לתת מבנה חלוף, לאו דווקא

באותו מקום. הם אומרים שזה יהיה באותו מקום.

י. יהל; לא, לא אומרים. אנחנו אומרים שגם המצב

הנוכחי קשה לנו מאוד, מפני שפירוש הדבר

לעקור לרוב אדם מאוד מבוגר מסביבתו התומכת והמוכרת לו, וזה כמעט לעקור

אותו מהחיים במקרים רבים.

היו"ר י. מצא; אנחנו גולשים. אני מודיע לך שאם מישהו מכם

ישכנע אותי שהחוק הזה בא לעקוף את חוק הגנת

הדייר, לא אתן ידי לחוק הזה.

י. יהל; אנחנו נוכיח לך.

היו"ר י. מצא; אני מודיע לך שעד עכשיו לא הוכחתם. הטענה

המרכזית היא אחת, ואני אמרתי אותה; במה שונה

המצב מבחינת הדייר המוגן היום או עם החוק הזה. תגידי לי במה שונה

מצבו.

י. יהל; הוא שונה בכך שהוא יוביל לסעיף 135(ב),

שעל-פיו הדייר המוגן איננו מקבל שום פיצוי,

ובעצם פוקעת זכותו.

צ. ענבר; לפי סעיף 135(ב) בית-המשפט רשאי לחייב את

בעל הבית, אם הוא לא החל בבניה.

סעיף 135(א) אומר; "ניתן פסק-דין של פינוי על-פי אחת העילות - דהיינו

שהורסים בית כדי להקים בנין חדש, ובינתיים נותנים דיור חלוף - רשאי

בית-המשפט לחייב את בעל הבית לשלם לדייר כל סכום שיראה לו כפיצוי בעד

נזק או הפסד וכוי, כמו-כן רשאי לחייב את בעל הבית כאמור אם תוך זמן

סביר לא החל בעל הבית בבניה".

היו"ר י. מצא; השתמשת בסעיף זה או אחר, אבל זה לא רלוונטי.

אתם מתעלמים מהצעת התיקון שיש ליועץ המשפטי

שלנו. בעקבות דבריו של סלומון אומר היועץ המשפטי שלנו, שעל-אף שהחוק

הזה איננו פוגע בחוק הגנת הדייר, ואף שהחוק הזה איננו מנשל ולא מוציא,

אנחנו מוכנים להכניס שורה משלנו שנוסחה על-ידו משפטית, מוכנים לנסח

אותה יחד עם משפטן שלכם, ושייאמר במפורש שזה לא בא במקום חוק הגנת

הדייר.

זו רשת בטחון, ואני משתמש במושג חדש של הכנסת.

י. יוזל; יש פה גם ענין של חוק מבנים מסוכנים. אני

רוצה לומר עד כמה הזהות הדומיננטית בוועדה

הזו היא נציג הרשות. נציג הרשות, הרשויות משל עצמן מעוניינות אפילו



לגלח רחובות שלמים של מבנים כאלה, על-מנת להקים תחתם גורדי שחקים

ומלונות, שהתמורה שמתקבלת מהם היא עשרת מונים יותר גבוהה.

נציב מס רכוש מביט על הנושא בעיניו הצרות של הסכום שהמדינה תפסיד במסי

רכוש.

היו"ר י. מצא; להיפך, הוא לא יתן לגעת בכם. הוא לא ירצה

לאבד כסף.

י. יהל; נציג ציבור, פונקציונר, בוודאי לא נבחר

על-ידנו ולא מייצג את הדיירים המוגנים.

בנושא של מבנים מסוכנים. קיים החוק של מבנים מסוכנים, שעל-פיו נהרס

בניו, פוקעת זכותו של הדייר והוא מאבד את כל השקעתו, קרי, את הגג מעל

ראשו.

אני רוצה לציין ש-70 אחוזים מהדיירים המוגנים הם גימלאים, כ-25 אחוזים

הם זוגות צעירים.

היועץ המשפטי שלנו יסביר איך החוק הזה בכל-זאת יוליך לחוק של מבנים

מסוכנים, כשאז פוקעת זכותו של הדייר.

אנחנו טוענים שהחוק הזה הוא חוק בתחפושת, שהולבש בבגדים תמימים על-מנת

להרדים את חברי הכנסת שמייצגים את השכבות שלנו, והם לא יהיו ערים לאותם

נזקים עקיפים.

אנחנו מבקשים להכניס 5 סעיפים, ולא רק סעיף אחד, ואני אקריא אותם

בקצרה.

(א) הוועדה תכלול נציגות של הדיירים המוגנים.

(ב) הוועדה לא תהיה רשאית להכריז על מבנה כבעל חזות מוזנחת, אלא אם כן

יתאפשר לדיירים המוגנים המתגוררים באותו בנין לטעון את

טענותיהם.

(ג) בית שניתן לשפץ אותו, לא תוכרז לגביו ההכרזה של מבנה בעל חזות

מוזנחת.

(ד) לא יוכרז בנין כבעל חזות מוזנחת שלא מוצו לגביו על-ידי הרשות

המוסמכת ההליכים המשפטיים.

(ה) צד הרואה את עצמו נפגע מהכרזת הוועדה, יהיה רשאי לערער בפני ועדה

שבראשה עומד שופט מחוזי בדימוס.

היו"ר י. מצא; נדמה לי שאת הנושא הזה אפשר כבר לסכם, אבל

אני אתן לכולם לדבר.

אני רוצה שתדעו, שניסחו פה את ההצעה של צבי ענבר, היועץ המשפטי של ועדת

הפנים ואיכות הסביבה. ההצעה נוסחת על-דעת משרד המשפטים באמצעות תמי

רווה, ומשרד הפנים באמצעות יחזקאל לוי. אלה שלושה משפטנים, שבוודאי



אינם רוצים לגרום לאיזה שהוא עוול לדיירים, והם לקחו בחשבון את ההערה

שהושמעה פה בראשית הדברים על-ידי מנחם סלומון.

נדמה לי שאם את זה פתרנו, את יתר הדברים אנחנו יכולים לסיים:

"חוק זה בא להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן, ואין בהוראותיו כדי

לפגוע בזכות כלשהי המוקנית לדייר על-פי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב)

התשל"ב-1972, או בהוראה מהוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965".

פה יש הרחבה גם להוראות תכנון ובניה וגם להוראות חוק הגנת הדייר. מה

כבר יותר מרשת בטחון כזו אפשר לתת! מאומה. אם תאמרו שגם זה לא מספיק,

אינני יודע מה הכוונות של הדברים שייאמרו.

לגבי הרחבת הוועדה, איננו רואים צורך בהרחבת הוועדה. אני חושב שיש נציג

ציבור נאמן, יהיה נציג ציבור שימונה בכל עיר. זה לא צריך להיות מקובל

עליכם, הוא צריך להיות מקובל על הרשויות. יושב נציג האוצר שצריך להיות

עם אינטרס אחר, וכל הזמן להיאבק שלא יפסידו כסף.

יש פה טענה אחת שלכם, והיא - לשמוע את הדיירים לפני ההכרזה. את זה

אנחנו מקבלים. היועץ המשפטי ינסח סעיף גם לגבי זה.

א. פורז; אני מציע שזה יהיה לשיקול דעת הוועדה, וכי

אם היא תמצא לנכון, תשמע את מי שהיא רוצה

לשמוע, אבל אין לחייב אותה.

בזה נתקלנו בחוק תכנון הבניה, כאשר היו לנו בעיות של הודעות. אני מציע

שייאמר "ככל שאפשר".

היו"ר י. מצא; צריך למצות את הדין עד תום מבחינת הצדק

שייראה, ואפשר לנסח ולהגיד לשמוע בעלי עסק

או שמחזיקים בעסק שהוא פתוח. אם יש למישהו מחסן, והוא נעלם והוא איננו,

ידביקו הודעה, ואם כעבור חודש לא יבוא, לא בא. אבל מי שקיים שם, קיים.
צ. ענבר
הנקודות המשפטיות שקשורות בחוק הגנת הדייר

כבר בעצם הועלו כאן. מה שאנחנו צריכים

מהיועץ המשפטי זה את התשובות הנוספות. קראנו את המכתב שלכם. תנסה לשכנע

אותי בדברים שלך, איך באמצעות החוק הזה יעשו בעלי הבתים שימוש בסעיף 70

לחוק הגנת הדייר, ויטילו את כל הוצאות השיפוץ על הדיירים המוגנים, כפי

שאתם טוענים.

סעיף 70 מסמיך דייר לערוך תיקון שמצריך עבודות בניה יסודיות, שדרוש

למניעת סכנת חיים. בית-הדין רשאי לחייב בעל הבית להחזיר לדייר חלק ממה

שהוא הוציא על התיקון. כלומר, היוזמה כאן היא בידי הדייר.

באשר לסעיף 131(10) ו-135(ב) כבר דיברנו פה. אמרנו ש-131(10) מקנה לבעל

הבית זכות פינוי, כאשר הוא הורס את הבנין כדי להקים במקומו בנין אחר,

והוא חייב להעמיס לרשות הדייר סידור חלוף. ב-135 יש הגנה נוספת לדייר,



והיא האפשרות שבית-המשפט קובע שפרק תזמן ארוך מדי, ובעל הבית מושך

אותו.

בנקודת הזו נסה לשכנע אותנו.

ד. הנדל; סעיף 135 מאזן את סעיף 131. הוא מאזן את זה

כלכלית. כאשר בעל הבית מפנה את הדייר, אל

ייקל הדבר בעיניכם. כשאתה מפנה דייר, אתה פשוט מנתק אותו ממרכז חייו.

אם הפסיקה לפני 10 של בית-המשפט העליון היתה שצריך למצוא לו דירת

מגורים בסביבה הקרובה לו או לפחות ברחובות הסמוכים, היום הפסיקה שונה,
היום הפסיקה היא
קבל כסף, ותתחיל לחפש דירה. אני מייצג היום דייר שגר

בחולון, ואומרת לו כבוד השופטת ברוש שהוא מקבל 55 אלף דולר, ושילך

לתל-אביב לדירה מוגנת. אם יש לו ילדים שלומדים בבית-ספר בחולון, ויש לו

הורים שגרים לידו, זה כבר לא מעניין את בית-המשפט, לא מעניין את

הפסיקה.

פירושו של דבר, שעד היום המצב היה שאם בעל הבית לא יקבל אפשרות לבנות

מייד, כלומר עמדה מעל ראשו אותה חרב של 2.5 אחוזים מערך המגרש,

והמגרשים המוגנים בדרך כלל נמצאים במרכזי ערים, הוא היה צריך לשלם את

הסכומים האלה. כלומר, פחות או יותר הוא היה מתחיל לבנות מיד לאחר שהוא

הורס את הבנין.

היום יש לו אותן 5 שנים.

צ. ענבר; אין לו. 135(ב) עומד נגדו.

ד. הנדל; לא נתקלתי בכל הקריירה שלי ולא מצאתי בשום

מקום בפסיקה דייר שמצא אחר כך את הכספים

לשכור עורך-דין, ללכת לבית-משפט ולנסות לתקוף ולבקש את בית-המשפט שיקבע

מהו זמן סביר, ושיקבע נתונים נוספים, ומה הפיצוי שמגיע.

א. פורז; כמעט בכל המקרים שאני מכיר שפנו לבית-המשפט

המחוזי והעליון, היו מיוצגים על-ידי

עורכי-דין. לא ראיתי שאדם פעל בעצמו.

ד. הנדל; לא טענתי שאין לו עורך-דין, גם לא מצאתי

כמעט דיירים מוגנים שהגיעו בלי פרקליטים

לבתי-המשפט. אני מתכוון לכך, שכאשר דייר מוגן מתפנה על-יסוד סעיף

131(10) מתוך המבנה ונהרס המבנה, תמצא אותו לאחר מספר שנים, לאחר 5

שנים, פונה לעורך-דין ואומר שיש לו עכשיו תביעה לבעל הבית על-יסוד סעיף

131(10). אנחנו מדברים על איזה שהוא איזון.

אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לפסיקה חדשה, שיצא הלפני שבועיים על-ידי

השופטת ד"ר דרורה פלפל, שבהחלט הפסיקה שלה נחשבת. היא גם עורכת את

הפסקים של בית-משפט השלום בתל-אביב.

היא פסקה שדי שבעל הבית יחזיק. ברשיון הריסה, כדי שיוכלו לפנות את

הדייר. כלומר, די שהוא יעמוד מעל דוכן העדים ויפריח מלים בעלמא ויגיד



שהוא מתכוון לבנות בית. אני רוצה שהוא יחזיק היתר בני ה ביד, ישלם את

האגרה, ושאני יודע שהוא מתחיל לבנות תוך 3 שנים. אני לא רוצה שיהיו לו

5 שנים, ושהוא לא יצטרך לשלם שום דבר.

א. פורז; האם רק אז הוא יכול לפנות לבית-המשפט כשיש

לו היתר ביד, ושאתה תמשוך אותו בהליכים?

ההיתר יפקע 3 פעמים תוך כדי הדיון.

ד. הנדל! ההיתר לא יפקע, משום שיש לו 3 שנים.

א. פורז; אם הוא לא התחיל תוך שנה בבניה, ההיתר

פוקע.

ד. הנדל; לא. יש סמכות לוועדה להאריך את המועדים.

אני מנסה לפתח את הרעיון שהעלו כאו נציגי

הסוחרים. הם מדברים על מקרה שבבית - ושמעתי זאת רק עכשיו - יש דייר

מוגן, יש דיירים מוגנים שהחוק הזה לא יחול עליהם. אפשר לפתח את הנושא,

והרעיון הזה הוא רעיון טוב.

יפעל בעל הבית על-יסוד חוק הגנת הדייר, יפנה את הדיירים, יהיה לו בית

פנוי, יפנה לוועדה, יבקש מהוועדה להכריז על המבנה כמבנ הבעל חזות

מוזנחת, והכל יבוא על מקומו בשלום.

א. פורז; מה זה משנה לך מועד ההכרזה?

ד. הנדל; זה קשור לאותן 5 שנים.

א. פורז; אתם אומרים רק דבר אחד, והוא - שאתם רוצים

ליצור תמריץ כלכלי שלילי לביצוע ההריסה. אתם

רוצים להעניש את מי שרוצה, ועל-ידי זה לא תהיה הריסה.

ד. הנדל; בפירוש לא. אני מבקש דבר אחד, כפי שחוק הגנת

הדייר מבקש; שזה יהיה כשם שעל-פי הצעת החוק

בסעיף 2 רשות רישוי מקומית רשאית ביוזמתה ולבקשת בעל בנין. האם דיירים

מוגנים הם אוויר? למה זה לא מצא את עצמו בחוק עצמו! מדוע דייר מוגן שגר

בבית אין לו הזכות לבוא ולטעון בפני הוועדתו אולי הוא יגיד שהוא ועוד

חמשת הדיירים הנוספים שמתגוררים בבית רוצים לשפץ את הבנין, ולהפוך אותו

לפנינה? מדוע הוא בכלל לא קיים?

כפי שהעלה יו"ר הוועדה הנכבד, אנחנו רוצים שכפי שעל-פי חוק התכנון

והבניה נוהגים לתלות מודעה גדולה בתוך פתחי הבתים ובחדרי המדרגות, תהיה

הודעה כזו גם של הוועדה, יבואו הדיירים ויטענו בפני הוועדה, ואז הוועדה

תחליט.

י. יהל; הדיירים ונציגותם. מדובר על אנשים מאוד

מבוגרים, ולא פעם הם עצמם אינם יודעים בכלל

לטעון את הטענות שלהם.



א. גבריאלי; ס/מנהל מינהל התכנון במשרד הפנים.

אינני מתכוון להתייחס לענייני דיירים

מוגנים. אני מכבד מאוד את ח"כ פורז, אני חושב שהכוונה שלו בהחלט

חיובית, אבל יש שני דברים בהצעה הזו שמפריעים לי מבחינת תכנון, כרגע.

הראשון, השם של החוק לעידוד סילוקם של מבנים בעלי חזות מוזנחת, וגם

הסעיפים שמדברים על מי שיגדיר מה זה בנין בעל חזות מוזנחת. במלה "חזות

מוזנחת" יש הרבה, סלח לי, סובייקטיביות. זה כמו אשה יפה או אשה מכוערת,

זה כמו בנין יפה או בנין מכוער באדריכלות.

א. פורז; לכן ישנה הוועדה, שהיא תהיה אובייקטיבית.

א. גבריאלי; אני חושב שעם כל הכבוד לוועדה של שלושה

אנשים, עדיין אם אין קריטריונים שקובעים מהי

"הזות מוזנחת", המלה "חזות מוזנחת", לדעתי כמתכנן, איננה מספיקה. אני

גם חושב שאי-אפשר להגדיר, ויש על זה ויכוח אין-סופי בין אדריכלים

מתכננים מה זה בנין יפה ומה זה בנין מכוער.

א. פורז; נניח שהיתה טעות בהגדרה, ומי שלא מגיע לו

קיבל פטור ממס רכוש, או מי שמגיע לו פטור

ממס רכוש לא קיבל פטור. הרי זה ענין פיסקלי, זה לא ענין תכנוני. החוק

הזה הוא לא חוק תכנוני.
א. גבריאלי
אני מסכים עם מה שאתה אומר. אבל לגבי הגדרת

בנין כבנין בעל חזות מוזנחת, לפי דעתי אפשר

לשפר את ההגדרה.

א. פורז; איך תשפר?

א. גבריאלי; תקבע קריטריונים.

א. פורז; הצבע מתקלף, הטיח נופל? לכן יש ועדה שאנשים

יושבים בה, והם יחליטו לפי הנתונים.

ת. רווה; באחת ההצעות הקודמות שלך היתה הגדרה לבנין

מוזנח.

א. פורז; היה מדובר שייעשו עבודות גדולות יותר.

ת. רווה; היתה הגדרה מה זה בנין מוזנח. אמרו שזה לא

ממצה.

א. פורז; אבל אז היתה לזה חשיבות, כי אז היה עונש על

הפרט, שאם הבנין הוא בעל חזות מוזנחת, הוא

צריך לשלם ארנונה גבוהה. לא רצינו להכניס את זה, אלא אם כן יש ודאות.

אבל כאן אין ענין תכנוני, זה רק בין בעל הבנין לבין שלטונות מס רכוש.

אלה הם הצדדים היחידים בענין.



א. גבריאלי; ההערה השניה לפי דעתי יותר תכנונית, וקשורה

בנייר שהוגש לפנינו, קשורה לסעיף הסייגים.

בסעיף 4, ס"ק (5), אתר שיועד לשימור. זה למעט. שם נאמר:

"אתר שיועד לשימור, כמשמעותו בתוספת הרביעית לחוק התכנון והבניה,

התשכ"ה-1965".

אתרים שיועדו לשימור, עצם העלאתם על הפרק מופיעה בתוספת הרביעית לחוק

התכנון והבניה, תיקון מספר 31 לחוק התכנון והבניה, שהתקבלה בכנסת לפני

זמן לא כל כך ארוך.
א. פורז
יוזמת החוק יושבת כאן.
א. גבריאלי
אני יודע. החוק הזה קובע, שבכל רשות מקומית

תוקם ועדת שימור, ושוועדת השימור, משתוקם,

יש לה שנתיים להכין רשימות של אתרים לשימור בכל רשות מקומית.

אין שום מועד בחוק להקמת הוועדות לשימור. ההליך יכול להיות ארוך. אמנם

נעשית עכשיו פעולה במישור שהוא מחוץ לכנסת, לגבי זרוז הקמת הוועדות

לשימור ברשויות המקומיות. אינני יודע מתי התהליך הזה ייגמר. זה הליך

שיכול להיות ארוך מאוד. אחרי שתהיינה ועדות לשימור, יש לפי החוק שנתיים

להכנת רשימת אתרים לשימור בתוך הרשויות המקומיות.
א. פורז
החוק הזה איננו מאפשר הריסה. זה חוק פיסקלי

גרידא.
א. גבריאלי
עדיין החוק הזה יכול לעורר רצון, מוטיבציה,

יש בו אינסנטיב, יש בו תמריץ לבעלי בתים,

שחושבים או חוששים שהאתר שלהם יהיה אתר לשימור ברשימות שתוכנה תוך

השנים הקרובות, ולכן הם יבואו ויציעו הצעה לאותה ועדה של שלושה שתכריז

על זה כבנין מוזנח, וכך יהיה להם קל לקבל היתר הריסה מכיוון אחר. נכון

שאנחנו כפופים להיתר הריסה של חוק התכנון והבניה, זה נכון, אבל אתה

נותן דבר שאני בטוח שלא התכוונת אליו, והוא - עידוד להריסה אפשרית של

מבנים שהם אמנם מוזנחים לפי הקטיגוריה, לפי ההגדרה שהיא לא

אובייקטיבית.
א. פורז
. למה שיו"ר הוועדה ישתף פעולה עם מהלך כזה?
א. גבריאלי
ראש רשות מקומית יכול להיות מעורב. עם כל

הכבוד, ראשי הרשויות המקומיות, ומנסיוני שלי

בענייני שימור אני יודע זאת, שלא פעם הם מעוניינים בחיסולו של אתר שלפי

דעתנו ולפי דעת המועצה לשימור אתרים אכן ראוי לשימור. היו עשרות אם לא

מאות מבנים כאלה.
א. פורז
למה החוק הזה משנה את זה?
א. גבריאלי
אני חושב שהחוק הזה נותן עוד אפשרות עידוד.

הוא מגדיל את רמת הסיכון של אתרים,



שהמתכננים והמשמרים חושבים שהם ראויים לשימור. החוק הזה מגדיל את רמת

הסיכון של אתרים כאלה, משום שאם הם יוכרזו כמוזנחים, ייקל אולי על

בעליהם להביא להריסתם.
י. לוי
בהמשך להערה של מר גבריאלי, אני מציע איזו

שהיא הצעה שאני חושב שתאזן בין החשש מתמריץ

להריסת מבנים לבין הצורך לשמר אותם. כפי שהציג מר גבריאלי, התהליך

להכללת מבנה ברשימת שימור הוא תהליך שיכול לארוך זמן רב. ראשית, הקמת

הוועדות, לאחר מכן הרשימה במשך שנתיים, ותהליך התכנון זה פרק של

שנה-שנתיים.

לכן אני מציע להוסיף לפיסקה 5 בס"ק (4): "אתר שיועד לשימור כמשמעותו

בתוספת הרביעית או שהוחל בהליך להכללתו בתוכנית לשימור".

התחלת התהליך יכולה להיות גם החלטה של ועדה מקומית. תליך זהו החלטה לפי

סעיף 77,

א. פורז; אתה צריך להגדיר הליך מה הוא.

י. לוי; יש בתחילת התהליך לפי סעיף 77 לחוק התכנון

והבניה.

א. פורז; בבקשה, אני לא מתנגד לזה.

י. לוי; הערה שלא נוגעת לנושא עליו דיברנו עכשיו.

נראה לי שחסר פה איזה שהוא סעיף, או שסעיף 2

טעון השלמה.

סעיף 2 אומר; "ועדה בראשות ראש הרשות המקומית או נציגו, ואשר חבריה הם

נציג ציבור שימנה שר הפנים ופקיד מס רכוש ימנה המנהל, רשאית להכריז על

בנין כבנין בעל חזות מוזנחת". מיד לאחר מכן עוברים לסעיף 3, האומר;

"נהרס בנין".

השאלה היא, כאשר ועדה הכריזה על בנין כבנין בעל חזות מוזנחת, איך אנחנו

מגיעים כבר למצב שבו נהרס בנין! צריך לקבוע הוראה אופרטיבית, שקובעת מי

הורס ועל-סמך מה הוא הורס. זה חסר כאן. חסרה הוראה שמבהירה זאת.

ת. רווה; אני הייתי מציעה, אחרי סעיף 2, לנקוט הליכים

שבחוק התכנון והבניה יש לנו לגבי הקלות

ושימושים. חורגים. זאת אומרת, להביא את הדבר הזה לידיעת הדיירים בצורות

שנקובות כאן, ולתת להם הזדמנות להישמע בכתב ובעל-פה.

אני חושבת שאי-אפשר לשלול כאן את חובת ההודעה על כוונה להכריז, ולתת

להם הזדמנות להביע את דעתם.

היו"ר י. מצא; לכיוון הזה אני מסכים אתך.



צ. ענבר; "התגורר בבנין דייר כמשמעותו בחוק חגנת

הדייר וכו', תמסור הוועדה על-חשבון בעל

הקרקע לכל דייר הודעה על הדיון".
א. פורז
מה תעשה לגבי מבנה נטוש? פורמלית יש דייר

מוגן, אבל הוא נטש. הוא בא פעם ל-3 חודשים,

מדליק את האור והולך.
ד. טלמור
על הוועדה הנכבדה הזו להחליט אם היא רוצה

להפעיל את החוק או לא. הרי ברור שעל-ידי

הוספת סייגים מכבידים מאוד מבחינה מינהלית אפשר להביא בקלות לכך שהחוק

לא יהיה ניתן לביצוע.

היו"ר י. מצא; אבל צריך להגן על האזרח.

ד. טלמור; אנחנו מדברים על חוק התכנון והבניה, ואנחנו

מדברים על שימושים חורגים, שימושים שלא היו

מותרים, או על הקלות שלא היו מותרות. יש אדם שפוגעים בזכויותיו

הקנייניות, ולכן יש חובה להודיע וכוי וכוי.

הובהר בצורה חד-משמעית לכל הנציגים שדיברו, שאין פה שום שמץ של פגיעה

בזכויות קנייניות של הדיירים המוגנים. זכויותיהם נשמרות. אין פה שום

הקניית זכות לבעל הבית, זכות שאין לו היום. בסה"כ אומרים לבעל הבית,

שאם יעשה את כל המאמץ ויפנה את כל הדיירים, בסופו של דבר יקבל פרס

מהמדינה, 5 שנים פטור ממס על זה שהרס את הבית לאחר שפינית דיירים

ופיצית את כולם.

זה נושא שבכלל לא שייך לדיירים האלה, הם לא חייבים לפנות, יש להם

זכויות בבית-משפט. כל הזכויות שלהם ממשיכות להתקיים הלאה.

ת. רווה; יש אלף וריאציות שבאים ומשכנעים שיש אפשרות

לשפץ, ויש אפשרות לעשות דברים.

י. יהל; אנחנו חושבים שהוועדה הזו, ההכרזה הזו, מאוד

מסוכנת לנו. להערכתנו הוועדה הזו חזקה מאוד.

חשוב שלדייר תהיה זכות עמידה מכוהו של החוק בפורום שבפניו ישאלו את כל

השאלות.

היו"ר י. מצא; נתנו לך את זה.

לסיכום. את ההגנה על הדייר נתנו על-אף שזה

רק מתוך החשש שמא. הגדרנו רשת בטחון, רשת בטחון שמא. אנחנו באים כעת

ונותנים אותה פיסקה שהקראתי, שמחזקת גם מבחינת חוק תכנון ובניה וגם

מבחינת חוק הגנת הדייר. לא נתחיל לשחק במלים, זה על-דעת שלושה משפטנים

כאן, משפטנים של המדינה, ואין צורך לשנות.



"חוק זה בא להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן, ואין בהוראותיו כדי

לפגוע בזכות כלשהי המוקנית לדייר על-פי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב)

וכו' וכו'. או בהוראה מהוראות חוק התכנון והבניה וכוי".

בנושא הזה נתנו רשת בטחון, אף שחיא מיותרת.

אנחנו כעת מבקשים שחצדק גם יראה. מנוסח פה בצורה הברורה ביותר שצריך

להפנות את זה ולהודיע לאותו דייר שנמצא שם, וכי הוא יכול להתגונן

ולהופיע בפני מי שצריך להופיע, ולטעון את כל טענותיו.

צ. ענבר; הנוסח שהקראתי באופן גס: "התגורר בבנין דייר

כמשמעותו בחוק הגנת הדייר, תימסור הוועדה

על-חשבון בעל הקרקע לכל דייר הודעה".

זה בא בסעיף 2. האמור בסעיף 2, יסומן (א), ואחריו יבוא (ב), וזו תהיה

פיסקה אחת של (ב):

(1) "תמסור הוועדה על-חשבון בעל הקרקע לכל דייר הודעה על הדיון ותאפשר

לו להופיע בפניה ולטעון טענותיו".

(2) "ההודעה תישלח בדואר רשום" - והרי קל לבעל הבית לעשות זאת, הוא

יודע בדיוק מי הם הדיירים שלו, והוא יודע בדיוק את הכתובת בה הם

גרים, ואם הוא לא יקבל מפני שהוא לא גר, הוא לא יכול להגיד שהוא

מתגורר בבנין - "לכל דייר כאמור, ויראו אותה כאילו הגיעה לתעודתה

בתום 72 שעות מזמן משלוחה".
היו"ר י. מצא
ניסוח סופי של הנושא הזה ייעשה בתיאום עם

תמי ויחזקאל לוי. תנסחו את זה במשותף,

ותביאו כהצעה.
צ. ענבר
התיקון השלישי הוא בסעיף 4 פיסקה (5).
היו"ר י. מצא
התיקון השלישי הוא אותו תיקון שאמר היועץ

המשפטי, ושבא בתוך סעיף 5: "אתר שיועד

לשימור כמשמעותו בתוספת הרביעית לחוק התכנון והבניה או שהוחל

בהליכים".

אלה שלושת התיקונים שהוועדה תכניס כהחלטה שלה, והם נותנים רשת בטחון

מוחלטת שלא מאפשרת את הפגיעה.

י. יהל; מה עם זכות ערעור?

חיו"ר י. מצא; יש זכות ערעור.
צ. ענבר
בית-משפט, זאת לא שאלה משפטית בכלל.
ע. סולודר
היו פרן שני חברים נכבדים ממשרד הפנים שהעלו

את הנושא של שימור אתרים, אליו התייחסנו,



ואת הפרובלמטיקה. אני שואלת לדעת המשפטנים, האם בכל-זאת צריך לתזכיר גם

את העניו של הוועדות, ולומר שלאחר שניתנה לגביו חוות דעתה של הוועדה

לשימוש אתרים, או שהוחל בהליך להכללתו בתוכנית שימור.

צ. ענבר; בכל בנין ובנין יצטרכו לפנות לוועדה.

ע. טולודר; לא בכל בנין, אבל צריך לדעת.

צ. ענבר; הליך מתרחש שכבר התחילו לדון.

היו"ר י. מצא; האם יש מי שעדיין מתנגד לחוק הזה?

י. יהל; ! אנחנו חוששים.

היו"ר י. מצא; אל תחששו. נתנו לכם רשת בטחון מצויינת.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00

קוד המקור של הנתונים