ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 27/11/1991

חוק הרשויות המקומיות (מעמדם של עובדים), התש"ן-1990; חוק שמירת הנקיון (תיקון מס' 2), התשנ"ב-1991

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוהו



פרוטוקול מס' 224

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום רביעי. כ' בכסלו התשנ"ב (27 בנובמבר 1991). שעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה; י' מצא - היו"ר

י' גולדברג

מ' וירשובסקי

עי סולודר

מוזמנים; ד' פרי - רשות שמורות הטבע

ר' מלכא - " יי "

מ' סיטון-משולם-משרד התחבורה

נ' רודיס - " "

ע' עצמון - היועץ המשפטי למרכז השלטון המקומי

ד' בלאו - מרכז השלטון המקומי

ר' רוטנברג - המשרד לאיכות הסביבה

ב' בר-און - " "

י' גיל - " " "

מי סן - הלשכה המשפטית, משרד הפנים

ל' ענתבי - משרד הפנים

י' שפיצר - " "

יעקב לוי - משרד המשפטים

י' מרינוב - עירית ירושלים

ש' בן-דוב - " "

ו' שחם - משטרת ישראל

ד' הר-אבן - הרשות להגנת הצרכן ואיכות הסביבה

יועץ משפטי; צ' ענבר

קצרנית; מזל כהן

סדר-היום; 1. חוק שמירת הנקיון (תיקון מס' 2), התשנ"ב-1991.

2. חוק הרשויות המקומיות (מעמדם של עובדים), התש"ן-1990.



חוק שמירת הנקיון (תיקון מס' 2). התשנ"ב-1991

היו"ר י' מצא;

אני פותח את הישיבה.
על סדר-היום
חוק שמירת הנסיון (תיקון מס' 2), התשנ"ב-1991. הצעת חוק פרטית
של חברי הכנסת
עדנה סולודר ואמנון רובינשטיין. גבי מלכה סן, בבקשה.
מ' סן
המשרד שלנו מסכים לתיקון שמופיע בסעיף 1: "בכל מקום בחוק שמירת הנקיון,

התשמ"ד- 1984 (להלן - החוק העיקרי) 1), במקום "שר הפנים" יבוא "השר לאיכות הסביבה"

ושינויי הצורה הדקדוקיים המחוייבים ייעשו לפי זה."
היו"ר י' מצא
לעצם החוק עצמו?
מ' סן
אנחנו גם כן מסכימים.
היו"ר י' מצא
אני רוצה לשמוע את המרכז לשלטון המקומי. עוזי עצמון, בבקשה.
ע' עצמון
לעקרון עצמו אנחנו לא מתנגדים. אני מעלה היסוס מסוים, האם באמת יש צורך בענין

הזה, מכיוון שאנחנו יודעים שהנושא של שמירת נקיון מופקד בידי הרשויות המקומיות

ונעשה בהתאם לחוקי העזר. כאן יש הכנסה של גורמים נוספים. אני הבינותי שהיתה

הסתייגות בישיבה הקודמת של ראש רשות מקומית, חבר הכנסת יוסי גולדברג.
היו"ר י' מצא
צר לי לקבוע שבאת לא מוכן לדיון. אל תיתלה באילן גבוה של חבר הכנסת. חבר

הכנסת גולדברג יאמר את דברו--
מ' וירשובסקי
הוא גם תמך בהצעת החוק, הוא רק העיר הערה נוספת.
היו"ר י' מצא
מה שפה הועלה בהיסוס מסוים זה האם החוק הזה מיותר כאשר כל היתר ישנו. אומרים

לי שלא. אומרים לי שזה רק בא לסייע לאותה מערכת קיימת על ידי כך שגם ואמני נקיון

נכנסים למערכת הזאת. לכן אני רוצה לשמוע ממך אם יש לך תשובה לנושא הזה.
ע' עצמון
אני אומר את הדברים כפי שקבלתי אותם, מכיוון שאני אישית לא עסקתי בנושא, בזה

אתה צודק. העמדה שלנו היתה שהענין הזה איננו דרוש. אבל, כפי שאתה אומר, אם יש כאן

מחשבה שהענין הזה, של הכנסת גורם נוסף, פקחי נקיון, יכול לסייע, אני לא יכול לומר

שיש לנו התנגדות לענין.
מ' וירשובסקי
מי זה הגאון במרכז השלטון המקומי שאמר שזה לא נחוץ? זאת ענין משפטי מובהק,

להאציל סמכות, שקיים היום בדיני העונשין, גם בחוק שמירת הנקיון. אני חושב שזו

הרחבת האפשרויות של השלטון המקומי לפעול בצורה נאותה.
ע' עצמון
כאשר יש מצב של אי-בהירות, שישנה עמדה מסויימת של גורם שאומר שזה בא להוסיף

ולשפר, אני לא יכול לומר לך באופן קטגורי. אין שום מקרה שמישהו יכול להצביע עליו,

שנעשה נסיון ליישם איזשהו אמצעי לגבי אכיפה של ההוראות האלה ונכשל. אבל אם חברי

הכנסת שהציעו את זה בדעה שזה יכול להיות כלי נוסף, אני לא יכול לומר שאנחנו נתנגד

לזה, כי הבעיה של מתן אפשרויות נוספות לגבי השגת התכלית הזאת מקובלת עלינו. זה לא

חד וחלק.

היו"ר י' מצא;

אני מצטער, בחוק כזה, שקשור לרשויות המקומיות, השלטון המקומי היה צריך לומר

דברים יותר ברורים. באת לכבד את הוועדה, אני מודה לך שבאת, אבל אין בפיך דברים

ברורים, מכיוון שהשלטון המקומי לא התכנס כדי להתייחס לנושא הזה וצר לי.

צי ענבר;

השאלה אם החוק דרוש או לא דרוש היא שאלה שהשלטון המקומי היה צריך להתייחס

אליה בשלב של אם להכין את החוק לקריאה ראשונה או לא, ואז השלטון המקומי לא אמר

דבר. כיום, אחרי שמליאת הכנסת החליטה שהחוק הזה דרוש, השאלה היחידה היא רק מה

בדיוק יהיה נוסחו של החוק, זאת ותו לא.

היו"ר י' מצא;

אני לא מקבל את זה. זה נכון פורמליסטית. אם השלטון המקומי היה עולה על

בריקדות ואומר; זה חוק רע והיינו משתכנעים מכך, לא הייתי נתפס לכך שהחוק עבר כבר

בקריאה ראשונה. והשלטון המקומי לא אמר את דברו ואני מצטער.

י י גולדברג;

אני הערתי ביחס לחוק הזה את ההערה מכמה טעמים. הטעם הראשון, עצמאות והשלטון

המקומי. הרי לא יעלה על הדעת שאנחנו נחוקק חוק מבלי שהשלטון המקומי יתייחס אליו.

מה גם שהחוק נוגע לחוקים שקיימים ברשויות המקומיות. לכן ציפיתי שהנציגות של

השלטון המקומי תשב פה ותביע את דעתה ביחס לחוק. כפי שהודעתי, אני לא שולל את

החוק.

דבר שני, בכל מקרה, אם נתקדם עם ההוק, אני מבקש להוסיף לסעיף 5. במקור דברנו

על מדביק, תולה וכן הלאה, אני מבקש להוסיף; או הניח לוח מחומר כלשהו, לפרסום

כלשהו. מדוע? תולה ומדביק זה נכון. דברים שמצויים בטבע זה נכון. אבל מה קורה?

תופעה של עגלות כותנה בתוך השדות ותופעות אחרות של כל מיני פרסומים של גופים כאלה

ואחרים, אם אנחנו מחילים את החוק הזה, בואו נעשה נקיון יסודי בנושא הזה, ולכן זה

חשוב.

היו"ר י' מצא;

אם בעל שדה מניח את עגלת הכותנה עם הפרסומים בשדה שלו, זה מותר לו.
ד' פרי
לפי חוק שילוט אסור לו.

עי סולודר;

מותר במרחב מסוים מהכביש. בחוק השילוט יש לזה תשובה.

י' גולדברג;

אדוני היושב-ראש, זה מפותח מאד בגליל.

צ' ענבר;

על זה עונה חוק הדרכים, שילוט. פה זה ענין של נקיון.

היו"ר י' מצא;

ההערה של חבר הכנסת יוסי גולדברג נכונה. והראיה היא השבוע החולף, כאשר

התלוננתי על השילוט לאורך הדרכים בפתיחת ועידת מפלגת העבודה. זה בדיוק כפי שאומר

חבר הכנסת יוסי גולדברג, לא הדביקו, הניחו, קשרו למעלה.

צ' ענבר;

חוק הדרכים שילוט עונה על הבעיה הזאת. החוק הזה לא נועד להילחם בפרסומות, הוא

נועד לשמור על הנקיון.

י י גולדברג;

כשדובר על מדביק לא הסתייגת מתולה. כשאני רוצה להרחיב את זה--

היו"ר י' מצא;

למה אתה מרחיב?

י י גולדברג;

הניח לוח, יגידו; הוא לא תולה הוא הניח. הרי הדביק אמרת ודברת על תולה אבל לא

דברת על הניח. אני מתיייחס להניח.

צ' ענבר;

אני מוכן להוסיף הניח. אבל פה העקרון מדבר על מקרקעין של זולתו שלא כדין.

י י גולדברג;

אתה שמעת שדברתי על סוג המקרקעין? לא התייחסתי לסוג המקרקעין.

צי ענבר;

עגלה איננה מקרקעין. אין בעיה להוסיף את המלה "מניח".



ע' סולודר;

אני רוצה להתייחס לדברים של עוזי עצמון. כל הפואנטה בחוק הזה היא הרחבת

חזקת הטיפול בנושא. בסך הכל הנושא קיים ואנחנו מרחיבים אותו גם על חוק שמירת

הנקיון. אני מניחה שאתה מודע לזה, שבכל עיר, מאז חוקק חוק הנקיון, יש נאמני

נקיון. הם פועלים בכל הארץ. הם פועלים בחופים, הם פועלים בדרכים והם פועלים גם

בתוך הערים. אנחנו רוצים להאציל להם חזקה כדי שיוכלו לטפל גם בענין הזה, בתוך

הערים ומחוץ לערים. זה מרחיב את אפשרות הטיפול בבעיה וגם יוצר איזושהי נורמה

חינוכית. מפני שאם אלפי נאמני נקיון, שהם צעירים בעיקר, מטפלים בנושא, ציבור

יותר גדול מודע לבעיה ולאט לאט, אני מקווה, שלא נזדקק לזה.

אנחנו הכנסנו פה סעיף לגבי פסולת שמושלכת מכלי שיט. אני רואה פה את

הנציגים של משרד התחבורה. כדאי שנשמע אותם.

היו"ר י' מצא;

אני מודה לך על שהפנית את תשומת לבי. נשמע אותם.

דפנה הר-אבן, בבקשה.
ד' הר-אבן
בנוסף למה שנאמר כאן אני רוצה להוסיף את המלה "מציג". יש תצוגה של

אביזרים למיניהם. אני חושבת שאם נוסיף את המלה "מציג" אולי נכלול הרבה מאד

דברים שלא כללנו בדברים שקדמו לכך.

היו"ר י' מצא;

אני רוצה לשמוע לגבי כלי שיט. מלי סיטון, בבקשה.

מי סיטון-משולם;

משרד התחבורה תומך בתיקון המוצע. אנחנו רק חושבים שכדאי היה בתיקון סעיף

4, סעיף 3 שמונח לפנינו, מעבר למלים "בעל כלי שיט או קברניטו", מאחר ויש מספר

כלי שיט שאין להם דרגה של קברניט כפיקוד, להוסיף "המפעיל או האחראי לו", כמו

שיש במקביל מבחינת כלי רכב "אדם האחראי לרכב". פשוט על מנת להרחיב את היריעה

לגבי אותם כלים שלא נזקקים לקברניטים.

היו"ר י' מצא;

היתה הערה ליועץ המשפטי שלנו שהייתי רוצה שתשמעי אותה ותתייחסו אליה.

צי ענבר;

ההערה שלי התייחסה לכך, שכאשר מדובר בסעיף 4 לגבי השלכת פסולת מרכב, החוק

קובע אבחנה בין פסולת שהושלכה מרכב פרטי לבין פסולת שהושלכה מאוטובוס למשל או

מרכב שהוא לא אחוד ומישהו שאינו יושב ליד הנהג אלא מאחורנית זורק פסולת. אמרו

שבמקרים כאלה הנהג של האוטובוס לא יכול להיות אחראי לכל נוסעי האוטובוס, או

בכלי רכב שיש לו שני חלקים, הוא לא יכול להיות אחראי למה שעושים אלה שמאחוריו.



נדמה היה לי שבסעיף 3(ג) המוצע, בעיקר כאשר יכול להיות מדובר בכלי שיט גדול

מאד, ברור שלא לבעלים, לא לקברניט, לא למפעיל ולא לאהראי יכולה להיות איזושהי

שליטה על מה שעושה אחד הנוסעים. חשבתי שמא מן- הראוי לצמצם גם כאן, כמו בענין

אוטובוס, למשהו יותר סביר, אולי להגביל את גודל כלי השייט שבו תחול האחריות.

היו"ר י' מצא;

ועל הכנרת יש לנו כלי שיט גדולים שמסיעים נוסעים רבים.

די פרי;

אנחנו כאן אמוני נסיון בחוק למניעת זיהום הים בשמן, בעיה שהיתה קריטית

במיוחד באילת אבל גם בחופי הים התיכון, עם נזקים נוראים לסביבה גם האנושית,

חופי רחצה וכוי וגם הטבעית. שם המחוקק שם אחריות מוחלטת על האחראי לכלי השיט,

למרות שיתכן שאיזה פועל בבטן האניה הוא זה שגרם לכך.

צי ענבר;

הוא נתון למרותו והוא יודע שהוא יחטוף 10,000 דולר קנס.
די פרי
הוא נתון למרותו, בהחלט, אבל הקנס הוא לא על הפועל אלא על בעל כלי השייט,

צי ענבר;

אבל יש לו שליטה.

די פרי;

כאשר עוסקים בים, יש לקברניט לפי החוק הימי מערכת סמכויות אדירה ואחריות

אדירה ולפי החוק הבינלאומי עד זכות נישואין וכו' שלא קיימת בשום מקום אחר.

המהות שלו היא זו שמכוונת לכך בשונה מנהג אוטובוס. נהג אוטובוס מסיע אדם

מנקודה אי לנקודה בי בזמן קצוב כשהמטרה היא הסעה. בכלי שייט, ההתקשרות היא

למטרות של אכילה, שתיה, בילוי, ריקודים והסעה שמשולבת בכל הפעילויות האלה

מלכתחילה כשירות שכלי השייט נותן. היום, באילת ובכנרת לוקחים קבוצות של תיירים

או ישראלים ומסיעים אותם למסע תענוגות שכולל אכילה, שתיה זלילה וסביאה ולבעל

כלי השייט מאד נוח שזורקים את הפסולת מעבר למעקה כי זה חוסך לו הרבה מאד
הוצאות. לכן באה התוספת
אלא אם עשה את כל האמצעים הסבירים למנוע את ההשלכה.

אבל אתה מטיל עליו חובה להוכיח שנקט באמצעים סבירים ואז אין לו אינטרס לעודד

שפיכה וזריקה לים כפי שקורה היום, כי היום הוא נפטר מהפסולת בצורה הכי זולה

והכי כלכלית.

מי סיטוו-משולם;

מעבר לזה, אני חושבת שעיקר הבעיה בכנרת או במפרץ אילת היא דווקא אותם

כלים שיוצאים לשיט עם קבוצות גדולות עליהם. זאת אומרת, אין בעיה עם יכטה פרטית

שיוצאת להפלגה קצרה כי אני מניחה ששקית הניילון מצויה שם. דווקא אותם כלים

שיוצאים לחצי יום או שעתיים, שם חוסר האיכפתיות חוגגת. לכן חובה על אותו בעל

כלי שיט לשים את השלט ולצייד את הספינות בשקיות ניילון. אם הוא יידע שהאחריות

היא עליו הוא ידאג יותר לשמירת הנקיון.



ע' עצמון;

הניסוח הוא בעייתי. "זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן וכי המעשה נעשה שלא

בידיעתו". פה יש שני אקומולטיבים והם צריכים להיות אלטרנטיבים. זאת אומרת, אם

המעשה נעשה שלא בידיעתו יש לו עבירה. אם נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את

ההשלכה צריכה להיות לו עבירה, והמשפט האחרון קטוע "וכן את זהותו של משליך

הפסולת".

מ' סיטון-משולם;

זה הנוסח של סעיף (ג) היום.

צי ענבר;

"-והוא נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את ההשלכה ולגלות את זהותו של

משליך הפסולת". ואז כמובן תהיה סטיה ממה שכבר כתוב.

ע' עצמון;

נמצאה פסולת מושלכת, אתה לא יכול להטיל על הקברניט חובה לגלות את זהותו

של משליך הפסולת בנסיבות האלה.

צי ענבר;

הוא צריך את האמצעים הסבירים. אם הוא ראה שמושלך משהו, הוא צריך לבוא

למקום ולברר מי זרק. אם יגידו לו מי זרק, הוא יגיש את התלונה.

ע' עצמון;

הניסוח הוא גרוע. גם בסעיף 4 יש בעיה. אולי בהזדמנות חגיגית זאת צריך

לתקן גם שם את הניסוח הלא ברור.

ר' רוטנברג;

זה הניסוח שבזמנו, כשנסחנו את חוק שמירת הנקיון, לקחנו מפקודת התעבורה.

במקור זה התכוון לנהג ובעל כלי רכב, עכשיו זה אמור לחול גם על כלי שיט. הכוונה

היתה כן ליצור העברת חובת הוכחה בצורה אקומולטיבית, זאת אומרת מצטברת. כך שלא

מספיק שהוא יגיד; זה לא אני, באותו יום לא הייתי, מישהי אחר נהג ברכב. הוא

יצטרך גם להגיד מי כן.

ע' עצמון;

יש פה טעות אחת. אדם שיש לו רכב ונותן אותו לחברו, הוא יכול לגלות מי

האיש. שונה המצב לגבי קברניט. אתה לא יכול להטיל עליו חובה שהוא לא יכול למלא

אותה.

צי ענבר;

הרי את החשש הזה אני הוא שהעליתי.
ע' עצמון
אני מקדם אותך בברכה. לגבי הניסוח, הכוונה היא ברורה. אבל אין להקיש

מענין נהיגה ברכב שבו בעל הרכב יודע במפורש למי הוא נתן חזקה למקרה הזה. פה

עלולה להיות תקנה שהציבור לא יכול לעמוד בה, אתה מטיל הובה על אדם שלא ניתנת.

היו"ר י' מצא;

מר ענבר, תקרא את הסעיף שוב?

צי ענבר;

כל סעיף קטן (ג) יהיה כך; "הוכה כי פסולת הושלכה מכלי שיט, רואים לענין

סעיף 2 את בעל כלי השיט, קברניטו, מפעילו או האחראי לו, כאילו הוא השליך את

הפסולת, זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן וכי המעשה נעשה שלא בידיעתו והוא נקט

בכל האמצעים הסבירים למנוע את ההשלכה ולגלות את זהותו של משליך הפסולת".

ר' רוטנברג;

אני חוששת שהתיקון הזה ירוקן את הסעיף. הוא יגיד, אני התאמצתי לגלות, יש

200 נוסעים, לא גיליתי. אנחנו נשארים באותו מצב. אני מבינה שהכוונה של הסעיף

הזה היא לחייב בעלים ומפעילים של כלי שיט, במיוחד במקומות הרגישים, לעשות כל

מה שהם יכולים. לפי הנוסח שכרגע הוצע מספיק שהוא יגיד: ניסיתי לגלות, אני לא

יודע מי זה, ובזה יצא ידי חובה.

היו"ר י' מצא;

לפני זה יש "והוא נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את ההשלכה". נניח שרב

חובל נקט בכל האמצעים, יש לו סלסלות, יש לו מקום לזריקת פסולת, יש לו שילוט

פנימי, גם ברמקול הוא מזהיר את הנוסעים כשהם עולים ומסביר להם שהשלכת פסולת

כרוכה בעונשים וכוי, ובכל זאת אשפה מסביב. הוא מתרוצץ למצוא מי זה והוא לא

מוצא. את רוצה שהוא יכנס לבית סוהר, את רוצה להעניש אותו? הוא עשה את הכל. יש

גבול למה שאנחנו יכולים לדרוש כשמתפרע עושה מה שעושה.

מ' וירשובסקי;

אני חושב שאנחנו עושים פה דבר שאף אחד לא יוכל לעמוד בו. חשוב שהוא ישים

שלטים גדולים, שיהיה פח, דרך אגב זה נכון גם לגבי רכבת ואוטובוס גדול. איך

אפשר להטיל על הנהג, כשקבוצת תלמידים נוסעת, לתפוס את הילד שהשליך את הפסולת.

יהיה לו זמן לנהוג?

כאן צריך להגיד; פסולת שהושלכה מכלי שיט, נטל ההוכחה הוא עליו זולת אם

הוכיח שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את ההשלכה ולהזהיר מפני העבירה שיש

בזה ולא יותר. אנחנו יוצרים כאן אחריות פלילית ומעבירים את נטל ההוכחה על

הקברניט, דבר שהוא נטע זר בחקיקה שלנו, לפעמים אנחנו עושים את זה, אבל צריך

להיות מאד זהירים, כי אנחנו יכולים לגרום לעבריינות סיטונית וכתוצאה מכך יהיו

אנשים שיידעו שנטל ההוכחה הוא על הקברניט, הס יעשו כל מיני קונצים כדי לזרוק

את הפסולת. אני דווקא לא רואה בזה סעיף שמעודד את הנקיון.



לכן אני מציע לצמצם את הסעיף ולומר: "הוכח כי פסולת הושלכה מכלי שיט,

רואים לענין סעיף 2 את בעל כלי השיט, קברניטו מפעילו או האחראי לו, כאילו הוא

השליך את הפסולת, זולת אם הוכיח שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את

ההשלכה." אני לא רוצה להעמיס על הקברניט שצריך לדאוג לנסיעה בטוחה, גם תפקידים

של נקיון. לא צריך להגזים. היום אנחנו מרחיבים את החוק. אפשר להגיד שזה נושא

חדש.

עי סולודר;

למעשה אנחנו שומעים פה שתי דעות משני הכיוונים. אחד אומר שהתוספת: זהותו

של המשליך, מרוקנת את העסק; ואחד אומר שזה אמצעי מיותר. הרי התחלנו מזה שלא

רצינו להטיל על נהג אוטובוס מעמסה יותר מדי כבדה, שהוא יהיה אחראי לכל מי

שנוסע באוטובוס. כל הפסוק הזה נלקה, ויתקן אותי היועץ המשפטי אם אני טועה,

מפקודת התעבורה. לכן אני מציעה את הנוסח הזה למעט המלה "ולגלות".
ר' מלכא
אני מנהל מחוז אילת ברשות שמורות הטבע. אחת הבעיות הקשות שאנחנו נתקלים

בהן היא אכיפת החוק לגבי בעלי היכטות והשלכת הפסולת מהן. המצב היום בים מבחינת

כמות הפסולת שנמצאת באזור השיט הוא קטסטרופלי. כמות הניילונים וכלי הפלסטיק

שנשלכים מהיכטות על ידי המטיילים, ולא תמיד באחריות המפעיל או הקברניט, היא

עצומה. אחת הבעיות שלנו היא לאכוף את החוק. היום הבעיה העיקרית היא לתפוס את

אותו אדם שהשליך את הפסולת, ואם אתה עומד על החוף או שט בסירה על יד, קשה מאד
לטפס, לעלות על הספינה ולהגיד
אתה השלכת את הפסולת.

הבעיה השניה היא מה הם האמצעים הסבירים. בדקתי את הנושא בארצות-הברית

במקומות רגישים. מסתבר שבמקומות רגישים מחייבים את בעלי היכטות להשתמש בכלים

מזכוכית או מחרסינה ולא בכלים חד-פעמיים. זו דוגמא לאמצעים סבירים. זאת אומרת,

כלי שהוא יקר, מזכוכית או מחרסינה, לא ישתלם לזרוק אותו לים, גם יהיה עליו שם

הספינה, אם הוא נזרק לים נוכל אפילו לזהות את בעל הספינה, אבל הוא יוכל להגיד:

נקטתי באמצעים סבירים. פלסטיק שמתיישב על אלמוג הורג אותו ואין חזרה מזה.

הבעיה היא באמת מה הם אמצעים סבירים. בעל כלי שיט שמסיע נוסעים, בידיעתו למשל

הטבחים מריקים את כלי המטבח שלהם למים, כי נוח לשטוף את כלי המטבח בתוך המים.

אלה שמנים ושאריות אוכל. אני מציע להרחיב את הנושא מה זה אמצעים סבירים, כי אם

הוא התקין ניילון, זה לא מספיק. ניילון זה פגע רע מבחינתנו, מבחינת האלמוגים,

ניילון זה גזר דין מוות. שקית ניילון קטנה שמתיישבת על אלמוג הורגת אותו.
ע' עצמון
יש סכנה בחקיקה להגדיר אמצעים סבירים. במקום לעשות תקנה תיצור תקלה על

ידי כך שתינתן רשימה סגורה. אם יעשו את זה בצורה מוגזמת, בית המשפט גם לא יתן

עונש. יעשו לחוכא ואיטלולא את החוק. כל נסיון להרחיב עלול להביא לתוצאה הפוכה.
ר' רוטנברג
בעבר אמרו לנו שאין לנו סמכות להתקין תקנות למניעה לפי החוק. אנחנו בקשנו

בהזדמנות קודמת לתקן את הסעיף הזה בענין מניעה ולא ניתן לנו. יש לנו רק

סמכויות לביצוע.



היו"ר י' מצא;

בחוק עצמו לא נתחיל לפרט באיזה כלים ישתמשו ובאיזה שקיות. ההערות נכונות,

אבל צריך למצוא פתרון לזה או במסגרת משרד התחבורה או במסגרת המשרד לאיכות

הסביבה. אנחנו נשאיר את הסעיף כפי שהוא. הוא צריך להוכיח שהוא נקט בכל האמצעים

הסבירים כדי לגלות את זהותו של המשליך.
מ' סיטון-משולם
אני רוצה להסב תשומת לב הוועדה לכך שסעיף 4 הקיים היום בחוק, סעיף קטן

(ב) שמציין בסעיף החזקות את הצורך להוכיח את זהותו של המשליך, הצורך הזה לא חל

על נהיגה באוטובוס או ברכב ציבורי, וזה היה בדיוק מהטעם שציין עורך-דין ענבר,

הקושי של אותו נהג שמסיע כמות גדולה של אנשים בזיהוי המשליך. לא בכדי הוצא כלי

רכב ציבורי. אני חושבת שאותה סימטריה חייבת להיות גם פה.
היו"ר י' מצא
ההבדל הוא אחר. בכלי שיט מחלקים, כפי שנאמר פה, את האוכל וחוגגים שם.

באוטובוס אין את זה. באוטובוס מישהו עשוי לפתוח חלון ולזרוק לפתע. לכן הוציאו

את זה. בו בזמן שחינגת האוכל בכלי שיט מחייבת נקיטת האמצעים האלה.

מ' סיטון-משולם;

לגבי ענין של אמצעים סבירים שהוזכרו קודם, אני חושבת שאפשר יהיה לעגן

אותם באותן תקנות שמסדירות את הציוד שחייב להיות.
היו"ר י' מצא
נכון, אמרנו את זה.
ר' רוטנברג
אני חושבת שכדאי בכל זאת להשאיר את ענין הזהות לגבי אנשים שנמצאים תחת

מרות ופיקוח של הקברניט, כמו טבחים ועובדים. יש תופעות של אנשים שעובדים על

כלי השיט ומשליכים את הפסולת. את זה הוא כן יכול לגלות.
מי סיטון-משולם
אבל זו אחריות הבעל. מיותר לציין את זה.
היו"ר י' מצא
חבל על הויכוח. "--נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את ההשלכה ולגלות את

זהותו של משליך הפסולת", עונה לנו לנושא הזה. האם יש הערות נוספות?

אנחנו מאשרים את חוק שמירת הנקיון (תיקון מס' 2), התשנ"ב-1991. הוא יובא

לקריאה שניה ושלישית. אני מקווה שהוא לא יקשה עלינו את החיים אלא רק יגביר את

הנקיון.



חוק הרשויות המקומיות (מעמדם של עובדים). התש"ן-1990
היו"ר י' מצא
אנחנו עוברים לנושא הבא: חוק הרשויות המקומיות (מעמדם של עובדים), התש"ן-

1990, הצעת חוק שהוגשה על ידי חבר הכנסת וירשובסקי. בדיון במליאה הסכים חבר

הכנסת וירשובסקי לשנות אותה להצעה לסדר-היום. אני מבקש את חבר הכנסת וירשובסקי

להציג את הצעתו, בבקשה.
מ' וירשובסקי
הצעת החוק שהפכה להצעה לסדר קבעה בעצם את העקרון שדין עובד רשות מקומית

כדין עובד מדינה לכל דבר מבחינת קבלה לעבודה ותנאיה, משמעת ופנסיה. התברר כאן

שזה כמעט מתקיים, מפני שיש חוק הרשויות המקומיות, משמעת, שהוא דומה מאד, עם

השינויים המחוייבים על פי הענין, לחוק שירות המדינה, משמעת. לגבי הפנסיה , זה

עוד- לא הפך לחוק אבל יש הסדרים והיה רצוי שיהיה חוק. לגבי קבלת עובדים, הבנתי

שלגבי המועצות המקומיות יש מעין נציבות שירות המדינה, אבל לא לגבי הערים. הדבר

הזה מחייב הסדר כוללני כדי שיהיה סטרים-ללין, אם כי אני לא רואה הבדל, מבחינת

ההתייחסות ומעמד, בין עובד מדינה לעובד רשות מקומית. שניהם מקבלים את המשכורת

שלהם מהציבור, שניהם עובדי שירות ציבורי ואני חושב שכדאי מאד שיהיה דין אחד

לכל סוגי העובדים המקבלים את המשכורת מהציבור הרחב.

הישיבה בפעם האחרונה לא סוכמה רק משרד הפנים נתבקש לראות אם הוא יכול

להגיש לנו הצעה ברוח הדברים שדובר אז.

בינתיים קיימתי השבוע פגישה עם שר הפנים בנושאים שונים וביניהם עלה הנושא

הזה. בשיחה, כאשר העליתי את החוק, קרי הצעה לסדר-היום, במליאה, אמרתי שאחת

הבעיות שמטרידות את השלטון המקומי היא, כאשר מועצה מקומית או עיריה נכנסות

למשבר, כלומר לא יכולים לשלם משכורות מפני שאין תקציב, פורצת שביתה. השביתה

גורמת סבל לתושבים שהם בוודאי לא אשמים כי הם משלמים את המסים ואת הארנונות

שלהם. השביתה גורמת סבל עצום לעובדים שעבדו ואז מתחילה התרוצצות. רצים לשר

הפנים רצים לכל מיני מקומות אחרים. בסוף, אחרי שבוע-שבועיים מסדירים את הענין,

בדרך כלל על ידי הלוואה בבנק, זה עולה כסף, עולה ריבית והתקציב העירוני שבא

מתשלום המסים והארנונות של האזרחים, במקום שילך להטבת השירותים או להוזלתם

הולך להעשיר את הבנקים על ידי תשלום הריבית.

לכן עובד עיריה או עובד מועצה מקומית צריך לקבל באופן קבוע את משכורתו

ללא קשר עם המצב הכספי של הרשות המקומית, מפני שהוא לא אשם בזה. שביתה שפורצת

גורמת נזק לאנשים שעוד פחות אשמים בזה, וצריך להיות איזשהו רצף. בהתחלה שר

הפנים היסס, אבל הוא חושב שהענין מחייב פתרון, שתהיה מסגרת שתדאג לתשלום רצוף

של השכר.

כשהייתי אצלו השבוע העליתי בפניו את הענין הזה והוא אמר שבהחלט הוא רוצה

לפעול ליצירת המסגרת הזאת. אולי לא צריך לקבוע את זה בחקיקה, אבל לקבוע הסדרים

אדמיניסטרטיביים כאלה, שעובדי הרשות המקומית - אותם עובדי רשות מקומית שמקבלים

את השכר כדין, כלומר שלא יהיו חריגות מהתקציב או מהתקן - יקבלו את שכרם גם אם

הרשות המקומית נמצאת במצוקה.

אדוני היושב-ראש, הואיל וזו הצעה לסדר-היום והצעה לסדר היום צריכה

להסתיים לא ביוזמת חקיקה או בהעברה לקריאה ראשונה, אם אפשר היה לסכם את

הנקודות האלה, שצריך לדאוג לסטרים-ליין של הזכויות והחובות של עובדי הרשויות

המקומיות כעובדי מדינה מצד אחד; מצד שני, מבקשים ממשרד הפנים לדאוג לכך שיהיה

רצף של תשלום גם כשיש משבר כספי ברשויות המקומיות, בתנאי שהשכר הוא בהתאם



לעקרונות המקובלים, אני חושב שאז אנחנו יכולים לסכם נקודה שהיא די פרוצה מהרבה

בחינות במינהל המוניציפאחי, וגם לעודד את משרד הפנים ולתת לו תמיכה במאבק שלו

להסדיר את הנושא הזה. הואיל ואמרתי שאני רוצה להעלות את הנושא הזה ברוח זו לפני

הוועדה, אמר לי שר הפנים שהוא בהחלט בעד זה. אם אנחנו נעשה את זה ברוח זו, כמובן

על דעת הוועדה כולה, אני חושב שאנחנו יכולים להוסיף איזשהו נדבך קטן- שיתכן ויחייב

אחר-כך חקיקה, או חקיקה ממלכתית או יוזמה פרטית, אבל ברגע זה קביעת העקרונות או

קביעת הכיוון הכללי תהיה דבר חיובי.

ל' ענתבי;

לנו נמסר מלשכת השר שהיתה ישיבה עם חבר הכנסת וירשובסקי. עד כמה שהבנתי, שר

הפנים הסכים שהכספים שמיוחדים למשכורות של עובדי הרשויות המקומיות, יימצא להם

הסדר ולא יוכלו לעקל או להעביר אותם ליעודים אחרים. הוא אמר שזה בהחלט מקובל עליו

והוא מוכן לתת תמיכה כמו שצריך.

מה שלא הבנתי, שהוא הסכים להצעת החוק הזאת, שאמנם עכשיו היא הצעה לסדר היום,

באופן גורף כזה, שדין עובד הרשות המקומית יהיה כדין עובדי המדינה.

מ' וירשובסקי;

כעקרון כללי.

יעקב לוי;

היוזמה היא בידיכם, שאתם הרי תגישו הצעה.

ל' ענתבי;

אנחנו אומרים שלגבי גימלאות יש חוק גימלאות כבר מלפני כמה שנים.

מי וירשובסקי;

אין חוק.

ל' ענתבי;

יש הצעת חוק גימלאות שתקועה, אבל היתה עמדה של משרד הפנים להצעת חוק גימלאות.

לגבי קבלת עובדים לעבודה, כמו שחבר הכנסת וירשובסקי אמר, לגבי מועצות אזוריות

ומקומיות יש לנו מנגנון של מינהל שירות עובדים ויש הוראות. לגבי עיריות יש תקנות

עיריות (מכרזים) לקבלת עובדים, אבל רק מכרזים פומביים ואין תקנות לגבי מכרזים

פנימיים. פקודת העיריות איפשרה לשר הפנים להתקין תקנות רק בנושא של מכרז פומבי.

אולי בנושא הזה צריך לחשוב, אבל מה שבטוח הוא שלא פשוט יהיה להקים מנגנון שמשרד

הפנים יהיה אחראי על כל המשרדים הפנימיים, זה דבר שאני לא חושבת שמשרד הפנים יקה

על עצמו.

מ' וירשובסקי;

זה גם לא צריך להיות כך.

ל' ענתבי;

בכל זאת, נושא של מכרזים פנימיים בעיריות כרגע לא מוסדר בחקיקה. לגבי משמעת,

יש חוק רשויות (משמעת). לגבי פיטורין, גם אין בעיה. לגבי שכר, כמובן שהשכר לא

שווה לעובדי מדינה ועובדי רשויות מקומיות. פה היינה תגובה של שר הפנים להצעת החוק,

שהתנאים לא שווים והשכר לא צריך להיות באופן אוטומטי זהה, יכולים להיות

קריטריונים אחרים, אף על פי שכולם יודעים את סעיף 29 לחיק יסודות התקציב--



מ' וירשובסקי;

שמופר באופן סיטונאי.

ל' ענתבי;

אם מדברים על סנקציות זה ענין אחר. אבל היתה התנגדות שזה יהיה באופו גורף

וגם בקשנו מנגני להגיד שבבל מקרה יש לשר הסתייגות לסעיף 3. כי כרגע אלה סמכויות

שלו והוא מתנגד שלנושאים האלה הוא יצטרך את אישור הוועדה.

ע' עצמון;

חלק ראשוו של ההצעה מקובל עלינו. אנהנו תומכים ומברכים עליו. זאת אומרת,

שייעשו ההסדרים כדי להבטיה את הבאת הכספים בזמו כדי לאפשר הקטנת הסבל גם מהעובדים

וגם מהאזרהים.

לגבי החלק השני, פה אני מצטרף לדברים שאמרה נציגת משרד הפנים. בחלק זה לא

דרוש, בחלק זה בעייתי. זאת אומרת, קשה להצביע על נקודה ספציפית שלא ניתנת לפותרון

במערכת הקיימת ויש כאן שינוי הקונספציה של עצמאות השלטון המקומי. אני לא חושב

שצריך בדרך של רקיקה לעשות את ההשוואה הזאת, כאשר לא ניתו להצביע באופו חד על

איזושהי תקלה ובעיה שקיימות. יש פה בעיה של שוני די גדול לגבי המקצועות, לגבי

התעסוקות וחקיקה כזאת יכולה לפתוח תיבת פנדורה, מכיוון שכאשר תצטרך לעשות השוואה

של סוגי העיסוקים שלא קיימים בשירות המדינה, הסעיף הזה עלול לדחוף את העניו

להעלאת שכר.

י' מרינוב;

אני רוצה להתייחס בכמה משפטים לנושא של ייחוד שלטון מקומי לעומת שלטון מרכזי

בחלק מן הדברים והשונות הרבה שיש בנושא של חתך מקצועות וחתך עיסוקים.
היו"ר י' מצא
זה ברור, לא צריך להקדיש לזה זמן.

י' מרינוב;

דבר שני זה נושא של הנהלים שקיימים ברשויות המקומיות לגבי אותם נושאים שחבר

הכנסת וירשובסקי העלה בהצעת החוק שלו שחלקם לא רלבנטיים. אבל בכל זאת ברשויות

המקומיות קיימים מנגנונים מסודרים לטיפול בזכויות אדם גם ברמה המקצועית. ברשויות

המקומיות הגדולות, בעיקר ברשויות המקומיות הבינוניות, יש מנגנונים שמנתחים את כל

תהליך הקידום של העובדים על פי כללי משחק קבועים מראש. ברוב הרשויות המקומיות

מבצעים בעקרון ואפילו בצורה מפורטת את הוראות התקשי"ר גם לגבי קידומים וגם לגבי

תנאים נלווים. ברוב הרשויות המקומיות - יש בזה גם יתרון ואולי גם חסרון - יש

הסכמים קיבוציים שהם רבי-שנים. בעירית ירושלים למשל קיימת חוקת עבודה מסודרת בין

ההנהלה לביו אריגו ו העובדים וההסתדרות.

היו"ר י' מצא;

שעמלו עלית שנים אחדות.

י י מרי נוב;

לרבות נחלים מאד כובדים ומאד מסודרים לגבי תנאי קידום. הטענה שלנו בהקשר

הזה, בעיקר של הרשויות המקומיות הגדולות, היא שנמצאים פתרונות נוהליים יוצאים מן

הכלל שמאפשרים שליטה ובקרה מלאות בתהליכים.



טענה נוספת, השורש לתהליך קבלת ההלטות הוא נבון-. קיימים חריגים אבל אי-אפשר

להקיש מן החריגים על המצב. אני יכול לתת דוגמאות מהמערכת שלנו. אנחנו עושים כל

מאמץ כדי שתחום השכר וכל מה שקשור לתקציב הפעולות והתקציב הרגיל יהיה בצורה חד

משמעית שלא תאפשר חריגות מחד ותאפשר תשלום שוטף של משכורות. ברוב הרשויות

המקומיות הגדולות אין בעיה של תשלום משכורות. בדרך כלל בממשלה ישנם תהליכים

שמעבר לסטרים-ליין המאד מאד מוגדר והמאד מאד מדוייק. יש ועדות לחריגים גם בנושא

של פרישה גם בנושא של תוספות שכר. ההבדל בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי הוא

בדרך כלל שלשלטון המרכזי אין בעיה של כסף ובשלטון המקומי לעולם תהיה קיימת בעיה

של מימון, משום שלמעשה במונחים של תזרים מזומנים אין לו בית דפוס להדפסת כסף.

עוד ארגומנט אחד. כשאינה מספק שירותים מרכזיים במסגרת של שלטון מקומי, ברוב

המקרים קיים פער של חדשים בין ההעברה די-פקטו של הכספים לבין התשלום בפועל שאתה

צריך לשלם. הבעיה היא שחלק גדול כשרשויות המקומיות "נופלות" על הקטע הזה של מימון

ביניים שהן צריכות לתת עד שהן מקבלות את הכסף בערכים נומינליים. יש לזה כמובן

השלכות.
י י גולדברג
זו הנקודה. אם אפשר לחוקק חוק שהממשלה תעביר את הכספים בזמן, זה חוק חשוב

מאד.

היו"ר י' מצא;

אני רוצה קודם כל להעמיד דברים על דיוקם. שר הפנים לא הסכים לחוק הזה. שר

הפנים אמר, אני קורא את דבריו: "הצעת חוק זו באה להחיל על עובדי הרשויות המקומיות

את התקשי"ר של שירות המדינה, תנאי השכר, קידום בדרגות וכל הכללים שיש--- ברור שזה

יפגע בזכויות של חלק גדול מהעובדים ברשויות המקומיות."
מ' וירשובסקי
אמרתי במליאה שאני לא בא לפגוע בזכויות האלה.
היו"ר י' מצא
אחר-כך אומר שר הפנים: "אין לי התנגדות שאתם תקיימו בזה קריאה טרומית אם חברי

הכנסת רוצים בכך. אבל, לדעתי, הצעת חוק זו תישאר בשלב הזה של הקריאה הטרומית,

כיוון שבוועדה נוכיח גם דרכים אחרות שאפשר להתגבר על הבעיה הזאת בתקנות ולא

בחקיקה וכו'." ואז בא ידידנו, מכובדנו, סגן יושב-ראש הכנסת, הציל את המצב ואמר:

כדי שלא תתבזה הוועדה וזו תהיה קריאה טרומית שתשכב לה לנצח נצחים, בואו תהפכו את

זה להצעה לסדר-היום. והנה בפנינו הצעה לסדר-היום.

אני הייתי תומך בהצעה לסדר-היום או בהצעת החוק לו היה בא משפט אחד לפיו יובטח

השכר של עובדי הרשויות המקומיות. לו אפשר בחקיקה להבטיח שהמשכורות תשולמנה על ידי

קופה מרכזית זו או אהרת או פיצול התקציב וזה ראה וקדש, במשכורות לא נוגעים, הייתי

אומר תבורך, אני מוכן לאמץ חוק כזה. אבל ללכת באופן גורף, כפי שזה מופיע פה, אין

מקום.

על כן, אני מציע, חבר הכנסת וירשובסקי, שנניח מסקנות על שולחן הכנסת בהן

נציין שהמשבר ברשויות המקומיות שמתחולל לנגד עינינו פוגע, בראש ובראשונה ומפעם

לפעם, בשכרם של העובדים ובתשלום משכורותיהם. זה מוביל לכך שיש שביתות ובסופו של

דבר נמצא תקציב ממקור זה או אחר. הוועדה בדעה שבמשבר הזה של הרשויות המקומיות

שמנסים לפתור, יש לתת את הדעת בראש ובראשונה ששכר העובדים יובטח מדי חודש בחודשו.

אם אתה מסכים לזה, אנחנו נניח את המסקנות ונראה איך לעשות בענין החקיקה.



מ' וירשובסקי;

אני כבר אומר לך שאגי מסכים, אבל אני חייב להתייחס לדברים של עוזי עצמון

ויואל מרינוב. הרי אני בא מהשלטון המקומי וכל הטענות מכל הכיוונים די מוכרות.

הבעיה היא זאת, היום ישנה עיריה אחת, שאני מכיר אווזה מקרוב ועיני לא צרה באף אחד,

שבה המנכ"ל מקבל משכורת שהיא פי שתיים וחצי ממשכורתו של מנכ"ל משרד הפנים או

מנכ"ל משרד הבטחון, לא משרדים קטנים, וחלק גדול מהעובדים מקבלים השלמת שכר, אבל

המשכורת הגבוהה של המנכ"ל שהיא בהסכם מיוחד, הסכם אישי, סוחבת כלפי מעלה את

המשכורות של העובדים הארורים. גם שר הפנים אמר וזה מופיע בדברים שציטטת, שיש

חריגות כאלה שמשפיעות על כל המערכת. להגדיר עובדים שקיימים ברשות המקומית ולא

במדינה, זה הדבר הקל ביותר. הבעיה היא שהרשויות המקומיות, בעיקר הגדולות יותר,

לקחו אנשים בהסכמים אישיים ובשכר גבוה מאד. אם כתוצאה מכך יש אינפלציה של דרגות,

ואם כתוצאה מזה יש אחר-כך חוסר בקופה, זו כבר בעיה שאנחנו צריכים לקחת גם אותה

בחשבון.
היו"ר י' מצא
זו בעיה ולא כדי להעביר אותה לשם. שר הפנים, עם כלי הביקורת שבידיו צריך

למנוע, אם יש תופעות חריגות.

מ' וירשובסקי;

אתה אתה מוכן שהדבר הזה יתווסף בהמלצה שלנו באיזושהי צורה, אני לא רואה--
היו"ר י' מצא
פה אנחנו מנסים לקשור שמידו בשמיה אחרת.
מי וירשובסקי
לא, זו אותה שמחה.
היו"ר י' מצא
תנסח את הסעיף הזה ותעמוד בעצה אחת עם משרד הפנים, עם רחל גייר או עם בני

יערי, שייאמר באופן כללי שוועדת הפנים רואה או חושבת שמשרד הפנים ושר הפנים

צריכים לעמוד על משמר חוקת העיריות בנושא השכר, שזה לא יחרוג מעבר למקובל.
יעקב לוי
זה דקלרציה.
היו"ר י' מצא
פה בכנסת הזאת אלה רק דקלרציות. מה, אנחנו כלי ביצוע?
צ' ענבר
אבל חוקים הם לא דקלרציה.
היו"ר י' מצא
זה לא חוק. לכן הסכים חבר חכנסת וירשובסקי לדקלרציה ולא הגיש הצעת חוק. חבר

הכנסת וירשובסקי, אם תרצה להגיש הצעת חוק רק בנושא הבטחת השכר, יכול להיות שתמצא

בי שותף שלך.



י' גולדברג;

אני מבקש להכין הצעת חוק במידת האפשר, שתחייב את משרדי הממשלה להעביר במועד

את השתתפותן בתקציב לרשויות המקומיות בישראל, כי בעצם נקודת הכובד שמסבכת את

הרשות המקומית, זה שהיא לא מקבלת את התקציב שיועד לה במסגרת התקציב במועד.

היו"ר י' מצא;

זה כבר לא קורה. הם לא מעבירים את מלוא הסכום, אין כיסוי מלא של הסל, אבל יש

העברה.

י י גולדברג;

לא. במידה והסכום לא מועבר במועד אני מבקש ריבית והצמדה ועלות גיוס ההון

שישמש כמקור ביניים לרשות המקומית.

היו"ר י' מצא;

ושיאסרו את שר האוצר.

י י גולדברג;

לא, חס וחלילה. מצד אחד אנחנו מחוייבים בחוק לא לחרוג מהתקציבים; מצד שני, לא

מבצעים את מדיניות התיקצוב. שיהיה ברור שאנחנו צריכים לקבל את זה בכסף הריאלי.

הרי אין פה שום תוספת תקציב, הרי אין פה שום חריגה, יש פה רק מינהל תקין. אם הצעת

חוק כזאת אפשרית, אני מבקש להגיש אווזה. אני מבקש, אדוני תיועץ המשפטי, להכין לי

הצעת חוק.

ל' ענתבי;

עד כמה שאני יודעת, גם קורים מקרים שהמשכורות או שהם מעוקלים או שראשי

הרשויות מוציאים אותם ליעדים אחרים.

י י גולדברג;

לא בזה מדובר.

י י מרי נוב;

באשר למשכורות הגבוהות בשלטון המקומי, צריך לבנות מערכת שמאפשרת בחלק

מהתהליכים ליצור מצב שבו אתה מגייס אנשים טובים בתנאי שוק מאד מאד קשים, מאד מאד

תחרותיים, משום שארגה נמצא במאבק מתמיד לשיפור שירות בכל מיני תחומים. אני יכול

לתת כמה דוגמאות איך אתה מגייס אנשים טובים למערכת, או כקבלנים חיצוניים ואז אתה

משלם להם פי שלוש או פי ארבע, או שאתה מנסה בחלק מהמקרים, בקטעים מסויימים, לאתר

אותם ולתת להם פתרון יהודי. אני חושב שיש גם הסכמה עם הממונה על השכר למצוא

פתרונות טובים לגיוס אנשים טובים במסגרת של חוזים אישיים. אם זה מאותר במסגרת מאד

מאד מוגדרת של פתרונות יהודיים לבעלי תפקידים לפי היצע וביקוש, אפשר לעשות את זה.

מ' וירשובסקי;

אתה חושב שמנכ"ל עיריה צריך לקבל פי שתיים ממנכ"ל של משרד ממשלתי?

היו"ר י' מצא;

ונם ונשלם הדיון. תודה רבה. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:35

קוד המקור של הנתונים