ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 21/05/1991

ירושלים בשנת 2000

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 183

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שלישי. חי בסיון התשנ"א (21 במאי 1991). שעה 11:00

נכחו; חברי הוועדה;

י' מצא - יו"ר

י' גולדברג נ' מסאלחה

מי גולדמן עי סולודר

אי דיין ע' עלי

שי דיין אי פורז

א' ויינשטיין י' פרח

מ' וירשובסקי
מוזמנים
יו"ר הכנסת ד' שילנסקי סגן השר לענייני ירושלים א' ורדיגר

ח"כ ע' זיסמן

ח"כ ח' קופמן ראש העיר ירושלים טי קולק

ח"כ ח' קורפו מי אלמוג - מרכז השלטון המקומי, מנכ"ל

ח"כ שי שטרית די בלאו - " " "

עי מר חיים - עיריית ירושלים

אי כחילה - יי

די איציק - " "

מי רג'ואן -

אי יקותיאלי - " "

ני זאב - " "

אי לופוליאנסקי י- " "

מי פרוש - " "

י' אלבוים - " "

שי מאיר - " "

י' היבנר - " "

שי דורון - " "

ת' פרנקל -

מ' רבוי - " "

בי בוקסר -

מזכיר הוועדה; א' קמארה

קצרנית; מ' טבעון
סדר היום
ירושלים בשנת 2000 - ישיבה חגיגית לציון יום ירושלים עם מר טדי קולק

החוגג חצי יובל לכהונתו כראש עיר וליום הולדתו ה-80.



היו"ר י' מצא;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה החגיגית של ועדת הפנים. בשבוע החולף קיימנו בכנסת

ישיבה מיוחדת לכבוד ירושלים בירת ישראל, לכבוד מי שעומד בראשה כבר עשרים וארבע

שנים והגיע לגבורות. על פי תקנון הכנסת, אדוני ראש העיר, רק נשיאים יכולים לדבר

בכנסת. אבל אני יודע שיש לך מה לומר בימים אלו ובתקופה הזאת, במציאות שאנחנו חיים

בה בירושלים, ועלה על דעתי שמן הראוי יהיה לאפשר לך לדבר על המסר והחזון שמנחים

אותך שנים ארוכות. כך נולדה הישיבה החגיגית הזאת של ועדת הפנים, שמתכנסת לא רק

כדי להרים כוסית, לא רק כדי לתת לך מזכרת בשם הכנסת, אלא גם כדי לשמוע דברים

מעשי ים.

האמת היא שכאשר דיברתי אתך וניסינו להגדיר את הנושא, חששתי קצת. אני מכיר

אותך שנים רבות, עבדנו יחד, ואני יודע שלא הדיבור מאפיין אותך אלא המעשה. הנחיתי

מה יעשה ראש עיר שכל כולו ביצוע בפרלמנט שכל כולו דיבור. בכל זאת, כשדיברנו על

"ירושלים בשנת 2000" קיבלת מיד את ההגדרה והסכמנו לנושא. ידעתי ששנת 2000 בשבילך

היא לא רק חזון אלא גם מציאות; ידעתי שבימים האלה אתה עוסק במה שקרוי "ירושלים

בשנת 2000" הלכה למעשה, הן בתכנון והן בביצועים שיבואו לידי ביטוי בשנת אלפיים.

אני מכיר את הצדדים השונים של טדי קולק, ואפשר לציין אין ספור צדדים

המאפיינים אותו, אבל אני מוצא לנכון לציין פן אחד המאפיין אותו, ובעיני הוא החשוב

ביותר. אולי הדבר לא ניכר בהתנהגות שלי ובמרץ שלי, אבל באיזשהו מקום התכונה הזאת

של טדי קולק הטביע את חותמה גם עלי בחיי הפוליטיים, ואני מתכוון לסובלנות שלו.

הפן הזה של הסובלנות מתבטא אצל טדי קולק לכל אורך תקופת שירותו בעיריית

ירושלים. הייתי אומר שהוא ההל בשעה הראשונה שבה נבחר לראש עיר, כשהורכבה

הקואליציה לראשונה עם גח"ל בירושלים. באותם ימים היה גח"ל פסול בירושלים. ברור
לי דבר אחד
אין ספק שעצם ההליכה של קולק עם גח"ל בירושלים, לראשונה בארץ, מעיד

על פן הסובלנות והרצון ללכת במשותף. מאז קמה בירושלים קואליציה מקיר לקיר.

אני זוכר את הישיבה השנייה או השלישית שקיימנו בהודש הראשון אחרי שנבחרת

להיות ראש העיר. היא התקיימה בביתו של שורקי. הנושא היה אחד: איך חיים בעיר

ירושלים חילוניים ודתיים יחד; איך לא סוגרים כבישים, ובכל זאת פונים אל תושבי

הבירה ומבקשים לכבד את רצון הדתיים. זו הסובלנות שבאה לידי ביטוי אז, בטרם איחוד

העיר והבעיה החדשה שנוצרה - חיים של יהודים וערבים יחד.

התמזל מזלו של קולק, התמזל מזל כולנו, שתחת ראשותו אוחדה העיר הזאת. באותם

ימים, מיד אחרי איחוד העיר, בחג השבועות - ניקוי הבתים שהיו ממוקמים בשטח שלפני

הכותל - הראייה הזאת של טדי קולק לעתיד, כשעשרות אלפים ומאות אלפים יצטרכו לבוא

להתפלל ליד הכותל.

היו לטדי קולק מאבקים שנמשכו תקופה ארוכה, והם מגיעים עד היום. היו ויכוחים

מרים. אזכיר, למשל, את הוויכוח על האנדרטה שהוקמה בירושלים באותם ימים על ידי

ערביי מזרח ירושלים כדי לכבד את הלוהמים הירדני ים שנפלו בעיר. האנדרטה הוקמה,

ואנחנו, אנשי הליכוד, נאבקנו בהקמתה. היום אני רואה את העניין מזווית אחרת לגמרי,

דווקא מאותה זווית ראייה של יהודים וערבים חיים ביחד.

ההתמודדות של טדי קולק בלתי פוסקת, אבל הוא פעל תמיד מתוך הכרה בצורך בחיים

משותפים בעיר הזאת, ותמיד ונהג מתוך סובלנות. ואני חוזר ומדגיש את התכונה הזאת.

אני רוצה לציין שהסובלנות שלו נעשתה תמיד מתוך עמדה גאה ולא מתוך התבטלות. יהיה

המאבק עם מי שיהיה - סובלנות מתוך הכרה ולא מתוך התבטלות.



בשנתיים, שלוש שנים האחרונות הגענו לימים קשים בעיר הזאת, ימים שהאינתיפאדה

נותנת בהם את אותותיה גם כאן. אבל אני רוצה שנזכור דבר אהד: אם אני לא טועה,

בדרך כלל הפגיעות של האינתיפאדה בירושלים הן מעשה ידי ערבים שבאים מהוץ לעיר. יש

לי תחושה שאמנם לא שוררת כאן אהבה - וקולק ציין את זה תמיד - אהבה אין, אבל בנו

ובערבים הדרה ההכרה שאין מנוס, שאנהנו חייבים לחיות יחד. ובהכרה זו, שחייבים

לחיות יחד, אנחנו מוצאים את דפוסי הסובלנות שהטביע לאורך כל התקופה ראש העיר

ירושלים טדי קולק, ואני חושב שזה ראוי לציון מיוחד. כפי שאמרתי, מההיכרות שלי עם

טדי קולק יכולתי לציין נושאים רבים - מתחומי העשייה, הבנייה, המאבקים - אבל אני

מצאתי לנכון לציין את הנקודה הזאת.

לפני שנשמע את דבריו טדי קולק נשמע את דבריו של סגן השר לענייני ירושלים

אברהם ורדיגר. בהמשך הישיבה יצטרף אלינו גם השר דרעי. הוא משתתף בישיבת הממשלה

ואמור להגיע ברגע שיוכל להשתחרר. אחר כך נשמע את דבריו ראש העיר טדי קולק על

"ירושלים בשנת אלפיים". לאחר מכן יוכלו חברים לברך ולהעיר הערות.
סגן יישר לענייני ירושלים אי ורדיגר
אדוני יושב ראש ועדת הפנים יהושע מצא, חברי מועצת העיר, סגני ראש העיר, ממלא

מקום ראש העיר מר עמוס מר חיים, ואחרון אחרון חביב, בעל השמחה, מר טדי קולק,
בתהילים פרק צי אנו קוראים
"ימי שנותינו בהם שבעים שנה". כלומר, שנות האדם

הרגילות שבעים שנה. "ואם בגבורות" - כשאדם זוכה להתגברות כוח הטבע - "שמונים שנה.

ורהבם עמל ואוון". הפסוק הזה מכוון לאדם אשר ניצל את מיטב שנותיו לעמל, לעיסוק

פורה, לפעילות ברוכה ולעשייה. מי שניצל את שנות החוזק והכוח לעמל וניצל את זמנו

כיאה זוכה שבהגיעו לגבורות הוא עדיין רענן, מלא מרץ ושאיפה להמשך עשייה. כי אם לא
ינהג כן, בהמשך הפסוק נאמר
"כי גז חיש ונעופה".

מר טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, משך מחצית היובל של הנהגתו את העיר הזאת -

העיר ירושלים האהובה על כל עם ישראל בארץ ישראל ובגולה - שייך לסוג האנשים אשר

ניצל כל רגע בחייו לעשייה, לעמל ולפעילות. טדי קולק, בכל שלבי חייו, עד מאה

ועשרים, ובכל תפקידיו, ניצל את כישרונותיו למען הכלל ולרווחתו. ושיא פעילותו

הברוכה - ראשות עיריית ירושלים.

אין זה סוד שבנושאים מסוימים אין אנו רואים את הבעיות עין בעין. במיוחד

בנושאי דת ומדינה, או בנושאים הנוגעים לירושלים. אבל אני מסכים בהחלט לדבריו של

קודמי, יושב ראש הוועדה, שאם קיימת סובלנות בעיר הפרובלמטית הזאת, הדבר ייזכר

וייכתב ויירשם לזכותו של טדי קולק. ואני מתכוון לסובלנות גם בין דתיים לחילוניים,

גם בין יהודים לערבים, גם בין עדות שונות. הגישה הזאת, גישה של סובלנות, היא אולי

הנקודה העיקרית אשר הביאה אותנו למצב נסבל. אם כי אנחנו לא מאושרים, כל אחד

באמונתו יחיה. אנחנו מכירים את העיר, אנחנו יודעים את בעיותיה, ורק בכוח של

סבלנות וסובלנות, אשר הדריך גם את חבריו במועצת העיר, על כל הפלגים, הקואליציה

מקיר אל קיר בירושלים מחזיקה מעמד, ברוך השם, למרות כל הניגודים. ורק בזכותו של

טדי קולק.

זכויותיו של טדי קולק במעשיו למען ירושלים. אני באמת רוצה להצטרף שוב לקודמי,

יו"ר הוועדה יהושע מצא, ולציין את המעשה הגדול, הנשגב, ההיסטורי, של פתיחת הדרך

לכותל המערבי מייד עם סיום מלחמת ששת הימים. אני הגעתי לישראל כעולה חדש בסוף

תקופת המנדט. בשבת האחרונה שיכולתי עוד להגיע לירושלים, כשהדרך מתל אביב

לירושלים היתה פתוחה, לא ניצלתי את האפשרות הזאת, ובשבת השנייה כבר נסתמה הדרך

והתחילה המלחמה. רק ב-1967, עם שחרור ירושלים, עם שחרור רחבת הכותל המערבי, זכיתי

לראות את שרידי בית תפארתנו. אני לא ראיתי את רחבת הכותל הצרה והקטנה והמצומקת,

אבל כשאני מסתכל בתמונות, אני אומר: ריבונו של עולם, איך היינו מסתדרים - רבבות

רבבות אלפי ישראל מישראל ומהעולם כולו - איך היינו מסתדרים כדי להגיע לכותל

המערבי לשפוך את לבותינו בפני בורא עולם. המעשה הזה יישמר בזיכרוננו, בפינות

לבותינו, לכל החיים. אני חושב שזה היה מעשה היסטורי נשגב, ולפי דעתי הוא עולה על

כל הפעולות האחרות, הברוכות והיפות והטובות שטדי עשה בעיר הזאת.



בהיכנסי לתפקידי נפגשתי, לפי הזמנתו של ראש העיר מר טדי קולק, עם צוות

המקורבים שלו, ושמעתי על בעיותיה המיוחדות של ירושלים. אמנם הן היו מוכרות לי,

אבל לא ידעתי עד כמה ירושלים אחרת מכל הערים בישראל. אולי אפשר להגיד: עד כמה

היא מקופהת יותר. מקופחת מטעם ממשלת ישראל לעומת הערים הגדולות הארורות. ירושלים

על בעיותיה המיוחדות - על הרכב האוכלוסין שבה, על המצב הכלכלי הממוצע של

האוכלוסייה, על סוג האוכלוסייה - איננה יכולה בשום פנים ואופן להתקדם לטובת

ירושלים כולה ולטובת רווחת האזרחים, אבל גם לטובת עם ישראל כולו, בלי עזרה

ממשלתית מיוחדת. אני רוצה לציין שלמרות ההקצבות המיוחדות המועברות מטעם ממשלת

ישראל לירושלים, העיר הזאת מקופחת. ואני אומר זאת באחריות מלאה.

ירושלים עומדת בפני בעיות קשות ומסובכות גם מבחינה פוליטית, כאשר גם בימים

אלה, כמעט כל המדינות - ידידותיות, פחות ידידותיות ובוודאי עוינות - בשום פנים

ואופן אינן מכירות בעובדה שירושלים היא אחת, ושירושלים היא בירת ישראל, כולה - כל

ירושלים, ושהיא שייכת רק לעם ישראל; כמובן מתוך רצון לשיתוף פעולה וקידום כל

האוכלוסייה בעיר, גם בעיר המערבית וגם בעיר המזרחית.

העשור הקרוב הוא העשור שבו ניבחן באשר ליכולתנו לייצב את הרוב היהודי

בירושלים. כאן אנחנו צריכים, עם ישראל כולו, לעשות פעולה מיוחדת. אנחנו צריכים

לעשות את הכל כדי להכין בירושלים את התשתית האמיתית והנכונה והסבירה לקליטת

העלייה; כלומר, להכין בה תשתית גם לתעשייה, למסחר ולפרנסה לעולים אשר באים

אלינו, וגם תשתית למגורים. גם נושא זה עדיין מתעכב קצת.

עובדה היא שמחצית התושבים בירושלים נשענים על הסקטור הציבורי, רמת החיים

וההכנסה לנפש נמוכות במיוחד, ומבחינה כלכלית העיר חלשה יחסית; אבל מאידך, ירושלים

היא מרכז רוחני של העם היהודי, מוקד ומשיכה למיליוני יהודים בתפוצות. בירושלים,

עם אופיה הרוחני והתרבותי, יש פוטנציאל גדול אשר מסוגל לרוממה גם מבחינה כלכלית.

צריך לנצל את העצמה הטכנולוגית אשר בה, את כוח האדם המשכיל, וכפי שאמרתי, גם את

העלייה הזורמת אלינו. אבל היא אינה זורמת כפי שהיתה צריכה לזרום, ורק 6% או 7% של

העלייה "נקלטים" פחות או יותר בירושלים. העלייה הזאת לא מצאה עדיין בירושלים את

מקומה. אם נדע לנצל את העצמה הכלכלית שבכוח ואת העצמה בתחומים הכלכליים הנכונים,

נתרום לשגשוגה הרוחני והתרבותי והכלכלי של העיר.

אני רוצה לציין את תרומתו של טדי קולק להתפתחותה של ירושלים במשך עשרים וארבע

שנות איחוד העיר, כאשר אנחנו רואים על הגבעות שמסביב לירושלים את הבתים הרבים אשר

נבנו, ואינני מאמין שבאיזה מקום שהוא בעולם בונים אלפי בתים בקצב כזה. אני לא

יודע בדיוק, אבל אולי אפשר להגיד שהעיר הופכלה. אני חושב שזה מעשה היסטורי. ושוב,

אינני יודע אם בלי טדל קולק הדבר הזה היה נראה כפי שהוא נראה, היום. לכן כולנו

חבים לטדי קולק תודה מעומק הלב.

אני יודע שיש בינינו - בין כולנו - יחסים, כפי שהזכיר כאן היושב ראש את

היחסים בימים ההם בין גח"ל למפלגת העבודה, בין דתיים לחילוניים. כך גם היום. גם

בדברי בכנסת השבוע, לפני כמה ימים, הבעתי את דאגתי על ההכרזות - ואינני יודע אם

הן מוסמכות או לא מוסמכות - על כאילו חלוקה של העיר לקודש ולחול. אני פונה אליך,
טדי קולק, ואומר לך
אתה הצלחת בדרכך המיוחדת, בסובלנות ובאחריות, להחזיק את

העיר כולה בהבנה ומתוך הבנה, ואנחנו כבר לא זוכרים את ההפגנות של דתיים וחילוניים

אלו נגד אלו בשבתות או בימים אחרים. אל תיתן לפתוח את הפתח חלילה, ושלא נגיע שוב

לאותו מצב.
אי דיין
תציע גם לסגן השר פרוש שהוא לא יפתח את הפתח.



סגן השר לענייני ירושלים אי ורדיגר;

אני בטוח, טדי קולק, שאין זו כוונתך. אני בטוח שאתה, בעזרת השם, מתוך בריאות

והרחבת הדעת, תמשיך בתפקידך ותדע לשמור על ירושלים, על כל ירושלים, על כל גוניה

ועל כל חלקי האוכלוסיה.

אני מברך אותך בשמי אני ובשם ממשלת ישראל בברכת בריאות טובה, בהרחבת הדעת -

כה לחי.

היו"ר י' מצא;

תודה רבה לסגן השר ורדיגר, הממונה על ענייני ירושלים.

חבר-הכנסת אלי . דיין, אנחנו לא נפתח פה את הוויכוח שמתנהל עכשיו בין כותלי

הבית. היום אנחנו מקיימים ישיבה חגיגית ולא זו ההזדמנות. לי אין ספק בכך שמועצת

העיר, תחת הניווט וההנהגה של קולק, תמצא גם בנושא השבת את הדרך להמשיך לחיות פה

חיים משותפים מתוך הרמוניה בין כל החלקים.

יש לי הכבוד והעונג, ואני לא אומר את זה למען המליצה, כי אני חש שזו באמת

זכות מיוחדת, להזמין את ראש העיר ירושלים לשאת את דבריו לפני חברי ועדת הפנים.

בבקשה.
ראש העיר טי קולק
אדוני היושב ראש, אדוני סגן וקשר, ראשית כל אני מודה לכם על ההגזמות. לא כואב

לשמוע אותן, לפעמים רק קצת מביך. לא נורא.

אני שמח באופן מיוחד מפני שאני רואה שהחדר מלא, ושהנושא שלנו הוא אטרקציה

כזאת, וגם מפני שאני רואת בין היושבים כאן - החל ביושב ראש הוועדה - לא מעט אנשים

שהתחילו כחברי מועצת העיר, ואחר כך הגיעו לבית הזה, שהוא הכי חשוב במדינה.

אני מודה לסגן השר לענייני ירושלים על תיאור הקשיים של של העיר. הוא גם הציג
נכון את המטרה
בשנת 2000 מספר היהודים כאן צריך להיות הרבה יותר גדול. אני

מסכים לגמרי לדבריו על כך שהקשיים של ירושלים לא כל כך ידועים. אני רוצה להסביר

אותם בעזרת כמה דברים, שבדרך כלל לא כל כך חושבים עליהם.

בשנות החמישים, כשבאו לירושלים היהודים בעלייה הגדולה, בעיקר מארצות האיסלם -

ממרוקו, מאפגניסטן, מתורכיה, מפרס ומתימן - הם לא כל כך ידעו לא על הרצל ולא על

ציונות. הם באו מתוך ציונות אחרת לגמרי. בציונות הזאת היה לירושלים חלק נכבד

מאוד, ורבים רצו לבוא אליה. את התוצאה רואים עד היום. בעיר שלנו יש יותר מ-60%

יהודים יוצאי ארצות האיסלם. לשם השוואה, בתל אביב יש פחות מ-25% ובחיפה פחות

מ-15%. כאן צריך לחשוב לא רק על היתרון הגדול שבעליית יהודים לירושלים, כי על פי

רוב אלה היו יהודים בלי מקצוע מתאים, ודאי בלי כסף, ועם משפחות גדולות. עד שהם

נקלטים בעיר ומתחילים למלא תפקיד חיובי מבחינה כלכלית ותרבותית עובר הרבה זמן.

בינתיים יש עומס רב על העיר; העומס רצוי, אבל הוא מכביד מאוד על העיר ועל

העירייה. אלה אנשים עניים, שאין להם עושר שהצטבר במשך כמה דורות כמו במקומות

אחרים, ומשמעות הדבר שהם גרים בדירות קטנות ולכן לא משלמים הרבה ארנונה.

ולא רק הם - אנחנו שמחים על כל יהודי שנמצא בעיר ולומד תורה, אבל הם רבים

מאוד וגם הם בסך הכל אלמנט לא עשיר, גם הם גרים בתנאי מצוקה, גם אלה לא משלמים

ארנונה גדולה. נוסיף לזה שבעיר נמצאים בערך 1,500 מקומות תפילה - בתוכם 1,250

ליהודים ו-250 כנסיות מסגדים וכו' - וכולם לא משלמים ארנונה, ותקבלו תמונה נכונה

על היכולת שלנו. אנחנו יכולים להוציא על תושב כ-1,000 שקל לשנה. ואם נשווה לערים
אחרות
תל אביב - כמעט 3,000 שקל לתושב, חיפה - מעל 2,000. ואצלנו רק 1,000.



אנחנו מנסים לחסוך קצת על-ידי התייעלות, על-ידי עבודה עם פחות עובדים, על-ידי

ניסיון להיות צנועים בדרך כלל. אבל אנחנו חייבים לשנות באופן יסודי את הבסיס

הכלכלי כדי שלא נהיה תלויים בפניות לממשלה - שעל פי רוב גם לא נענות - וכדי

שנצליח לבנות ולעשות כאן גם בתחום החינוך וגם בתחום בניין ערים יותר משעשינו עד

עכשיו.

כך צריך לראות את העשור הבא, איורי שכבר נתנו לעיר קצת צורה של בירה - בכל זאת

מחייבים אותנו דברים מסוימים מפני שהכנסת כאן, והממשלה כאן, ומעל כל אלה מתרומם

עכשיו בית המשפט העליון, כפי שצריך להיות, שהמשפט יותר גבוה מכל דבר אחר. בשנים

הבאות אנחנו מתכוננים להרבה דברים. בראש וראשונה, אנחנו ממשיכים לסלול כבישים

שכבר התחלנו, כי רק במקום שיש כביש יכולות להתפתח אוכלוסייה ותעשייה. במקומות

שאנחנו יכולים, אנחנו מרחיבים את התעשייה. לפני זמן קצר עזרה לנו הכנסת לקבל,

אחרי מאבק קשה, יתרונות להשקעות בתעשייה מתוכחמת ואנחנו כבר מנהלים משא ומתן. אני

מקווה שאת המטרה שהצבנו - מספר רב יותר של יהודים בעיר, עיר קצת יותר עשירה -

אנחנו נשיג בסופו של דבר.

אבל לפני שנת 2000 אני רוצה להזכיר ונאריך אחד: ב-1996 ימלאו 3000 שנה לתקופה

שדוד המלך הגיע בה למקום והפך אותו לבירתו. אני חושב שאסור להתעלם מהרנאריך הזה,

צריך לנצל אותו גם מבחינה מדינית: הנה אנחנו כאן כבר 3000 שנה, ובמשך כל הזמן

העיר היתה רק בירת ישראל, ולא בירה של שום עם אחר. אני לא חושב שאנחנו צריכים

לבנות משהו כמו מגדל אייפל או אופרה, או מה שמדינות אחרות עשו, אבל צריך לציין את

התאריך הזה בצורה מתאימה. זה גם יעזור לנו לעבור את העשור ולהשיג את המטרה. לכל

חגיגה צריכה להיות מטרה, ולא רק השמחה לשמה.

אני רוצה להזכיר עוד נושא. ארנה, יהושע מצא, שיבחת את הקואליציה מקיר אל קיר.

השתלדנו מאוד להגיע לקואליציה מקיר אל קיר למרות הניגודים. אני רציתי להקים את

הקואליציה הזאת לא רק בגלל הנימוקים שהוזכרו כאן, אלא בעיקר משום שחששתי שבמשך

הקדנציה הזאת עלולה להתחיל ההתקפה הפוליטית על ירושלים - פה ושם אנחנו כבר רואים

את הסימנים - על ירושלים או על החלק שצירפנו מירדן לירושלים, וגרים בו היום

130,000 יהודים. החלק הזה צמח בלי הרבה ויכוחים - הוויכוחים מתחילים עכשיו - ובלי

שיהיה צורך בליווי צבאי לילדים בדרך לבית הספר. אבל כל השנים אמרתי שיבוא היום

שיתקיפו את החלק הזה של העיר, שיראו אותו בדיוק כפי שרואים את קרני שומרון, את

אריאל או איזה מקום אחר. לא הצלחתי לשכנע בזה אף צד, לא בממשלה הזאת ולא בממשלה

אהרת. והסיבה לקואליציה היתה גם הסיבה הפוליטית הזאת.
בשלושה דברים אנחנו יכולים להתפתח
אני מקווה שבתעשייה, אני מקווה שבתיירות,

וכמובן - בתרבות. יש לנו גם איזה חלום על פיתוח תקשורת, שהיא תחום מודרני וחדיש

בעולם המערבי. כבר התחלנו לעשות כמה דברים חשובים בנושא הזה, ואני מקווה שנצליח.

ובעניין הזה אני חושש שניכנס עכשיו לוויכוח פוליטי, מפני שאנחנו יכולים להשיג גם

תיירים, גם משקיעים, ובאופן מיוחד משקיעים בתקשורת, רק אם תהיה רגיעה בעיר.

ורגיעה בעיר לא תהיה אם כל יום ירצו לקנות עוד בית ברובע המוסלמי, ועוד מישהו

ייכנס לשם. אולי זה מוצדק אולי זה לא מוצדק, אבל זה יביא למתח, ולעיר של מתח לא

באה תיירות ולא באות השקעות. וכל השנים אני מתנגד לכניסה לרובע המוסלמי או לרובע

הנוצרי, כי אני חושב שבאותם הסכומים, באותם הכספים שהכניסה הזאת עולה אפשר וליישב

הרבה יותר אנשים בירושלים ולבסס אורנה הרבה יותר. אבל יש בינינו חסרי סבלנות.

אמנם, אני יכול להבין את הדחף הזה, הוא בוודאי מספק דרישות והרגשות פנימיות, אבל

לדעתי הוא לא לטובת ירושלים חזקה וגדולה. הוא רק מחליש אותנו. בכל אופן, אני

בוודאי לא אוכל לשנות את זה. דבר אחד ברור, למרות כל זה אנחנו צריכים לחזק את

הכלכלה בירושלים.

לשם חיזוק הכלכלה בעשר השנים הקרובות אנחנו גם מרחיבים את הגבולות. זה התחיל

כשהציעו לנו לצרף לעיר את מבשרת ירושלים. היזמה בעניין זה לא יצאה מאתנו. אנחנו

רק אמרנו, שאם כבר מצרפים את מבשרת, שיצרפו גם קצת קרקעות פנויות, כדי שיהיה לנו

עוד שטח לתעשייה ולמגורים. שר הפנים מינה לשם כך ועדה ובראשה מר קוברסקי, ובימים

אלה היא צריכה להגיש את המלצותיה. שר הפנים הוא שצריך להחליט.



שלא בצדק ראו עניין פוליטי בכך שאנחנו מרחיבים כלפי מערב ולא כלפי מזרח. שר

הפנים לא ממונה על המזרח. אין שם חוקה. משרד הפנים יכול לשלוט רק בישראל הקודמת.

בעבר הרחוק הצענו פעם או פעמיים לצרף את ענתות כדי להוציא את המוסכים מוואדי ג'וז

אל מחוץ לעיר. הממשלה אמנם קיבלה החלטות בעניין זה, אבל בסוף נסוגה בגלל

ישיבה כזאת או אחרת באו"ם, בגלל מצב כזה או אחר. אני לא רואה היום שום ממשלה

שתשנה את גבולות הארץ כדי לשנות את גבולות העיר. בבוא היום, אם ירצו להרחיב

ויוכלו להרחיב כלפי מזרח - אדרבה. אבל מי שמעלה היום את ההרחבה למזרח רק פוגע

פגיעה קשה בעיר. מרחיבים למקום שאפשר להרחיב. יש גם בין חברי המועצה שמדברים

קודם כל על הרחבה למזרח, או גם על הרחבה למזרח - הם פשוט מכשילים את העירייה. לא

מועיל לעשות מכל דבר עניין פוליטי ולא לראות את העניין המעשי. לא מועילים בכניסה

לשכונות נוספות ולא בהרחבה במקומות שלא יכולים להרחיב.

אני רוצה להזכיר עוד דבר שמכביד מאוד על העיר מבחינה מעשית, אבל הוא נשכח.

ב-1977 חשבו שגבולות ירושלים יהיו גם גבולות הארץ. זאת היונה התפיסה. כדי להבטיח

את גבולות הארץ התחלנו להקים את כל השכונות שסביב. היו לנו ויכוחים. במקום אחד או

שניים אני הייתי בעד בנייה אחרת, בנייה יותר דלילה. חברים אחרים היו בעד בנייה

יותר צפופה. והם צדקו ולא אני. כך קמה הקשת הגדולה הזאת סביב העיר, שגרים בה

יותר מ-100,000 יהודים. אבל גם זו היתה בנייה של הממשלה. אנחנו מודים לכל שרי

הבינוי שתרמו לכך, אבל לעיר זה לא הועיל מבחינה כלכלית. לשכונות האלה צריך להביא

מים ולהעביר מערכת ביוב ממרחקים, וצריך לתחזק כבישים. ודרך אגב, אף אחד מהכבישים

האלה לא גמור, משרד הבינוי והשיכון עוד חייב לנו כ-20 מיליון שקל על הציפוי

האחרון של כביש שבינתיים הוא מתקלקל יותר מהר. נכון שצורת הבנייה הזאת מבטיחה

הרבה לעתיד, אבל בינתיים היא מכבידה לא מעט על העיר. היה הרבה יותר פשוט אילו בנו

כפי שבונים בדרך כלל, מבפנים החוצה. בכל אופן, הרחבת העיר היא אחד התנאים להרחבת

התעשייה ולהגדלת מספר התושבים. צריך לעסוק בעניין בקרוב ולא לדחות אותו עד שנדע

מה יעשו בגדה, ביו"ש.

נגד מה כן הייתי? תמיד הייתי נגד מעלה האדומים. מעלה האדומים היא היום עיירה

נחמדה וכל טוב לה, וזה כבר לא דבר שאפשר או צריך לשנות. אבל כשבנו אותה אמרו לנו:

מה אתם דואגים? לשם יבואו תל אביבים. יש שם תעשייה של תעש, כל פועלי תעש יעברו

לשם. אבל מי שבודק היום רואה שנמצאים שם 95% ירושלמים, ובצדק: הם מקבלים שם דירה

במחיר הרבה יותר נמוך, עם אפשרות לשלם את המשכנתא בתקופה הרבה יותר ארוכה. הם

מוכרים את הדירה כאן ועוד נשאר להם מספיק לקנות דירה לבן או לבת. כשאנחנו ביקשנו

כמה מההקלות האלה עבור השכונות הירושלמיות, שכולן נמצאות בשטח שפעם הירדנים שלטו

בו, לא קיבלנו אף אחת מהן, לא בשביל רמות, לא בשביל גילה או בשביל כל שטח אחר.

אילו קיבלנו, הן היו היום הרבה יותר גדולות והיו נראות לגמרי אחרת. דרך אגב,

פועלי תעש נוסעים עד היום כל בוקר באוטובוס מהשפלה לבתי החרושת על יד מעלה

האדומים וחוזרים לשפלה אחרי העבודה. הם לא באו לגור במעלה אדומים.

כל הדברים האלה מכבידים, והכל שונה לא רק מכל עיר אחרת כאן, אלא גם בעולם

כולו. לכן, אם תוכלו לעזור בעניין הרחבת השיפוט, אודה לכם מאוד.
מי גולדמן
כולל מעלה אדומים?
ראש העיר טי קולק
אני חושב שלא. אתה לא יכול לצרף את מעלה אדומים מפני שיש בעיה בין-לאומית

גדולה שאתה לא יכול להתגבר עליה. אני יכול להציע לצרף גם את חדרה. למה לא? יש

לשם כביש. הרי בדרך נמצאים 120,000 ערבים. איך אתה יכול לצרף את מעלה אדומים בלי

לצרף את עזרייה ואת אבו-דיס? אין בזה היגיון. כשהרחבנו את ירושלים בחרנו בדבר
ברור. היו לנו שני עקרונות
אחד - רצינו את שדה התעופה, וזאת הסיבה ל"נקניק"

הארוך הזה בדרך לעטרות; דבר שני - רצינו שיהיו שטחים רבים ככל האפשר וערבים מעטים

ככל האפשר. לא לקחנו שטחים ערביים כמו אבו-דיס והסביבה. היה די נוח לצרף אותם,

אבל היינו מגדילים בכך את אחוז הערבים בשטח, ובזה לא רצינו.



אני רוצה לדבר על עניין קצת יותר תאורטי. אני חושש שאני לא אצליח בזה, אבל לו

ועדת הפנים היתה נוטלת יזמה לשינוי החוק המוניציפלי, היא היינה עושה דבר היסטורי.

החוק המוניצפלי שאנחנו חיים בו הוא חוק שהאנגלים הנהיגו ב-1880, והביאו אותו הנה

ב-1934. באנגליה הוא כבר השתנה מאז עשר פעמים. כאן הוא לא השתנה. הוא מטיל על

העירייה אחריות בלי לינת לה סמכות. אילו היו מבטלים אותו, היו חוסכים הרבה הרבה

כסף.

אולי היתה הצדקה לוועדת בניין ערים עירונית ומחוזית בנפרד כשהיה פחות או יותר

סוד מה נעשה שם, והציבור לא יכול היה להגיע. היום יושבים בוועדת בניין ערים כל

העיתונאים וכל האזרחים שמתעניינים בסעיף זה או אחר. אי אפשר לעשות שם עסקים

שחורים ולהרוויח משהו. מבחינת היעילות, שהוועדה המחוזית תעשה הכל, ויוציאו את

העניין מידי העיריות, או - אם רוצים לדאוג לקצת דמוקרטיה - שיבטלו את הוועדות

המחוזיות וישאירו את הנושא לעיריות, וכל מיני גופים שמעוניינים ישלחו לשם נציג.

זה יחסוך לא רק הרבה פקידים, זה יחסוך בממוצע חצי שנה למתן רישיון בנייה. תחשבו

על האדם שקונה שטח, לוקח אדריכל, ומשקיע הרבה כסף, ואנחנו מייקרים לו את מחיר

הדירה בהרבה רק בגלל חוק ביורקרטי.

זו לא הבעיה היחידה. למשל, לא רחוק מכאן, מתחת למוזיאון, סללנו כביש. כמה

מהתושבים לא האמינו שנקים בצד השני את הגן הבוטני, והם התנגדו ורצו להתחיל

במשפטים. הבטחתי להם שבכביש הזה לא יהיה קו אוטובוס ולא ייסע בו רכב מעל משקל

מסוים. כשסיימנו את הסלילה העמדתי שם את התמרור. בא פקיד נחמד מאוד ממשרד
התחבורה ואמר לי
אין לך סמכות להעמיד תמרור, אין לך סמכות לתת הבטחות - זו

סמכות של משרד התחבורה. הוא הוריד את התמרור, ואני עמדתי מבויש לפני התושבים, כי

להבטחה שלי לא היה ערך. הייתי יכול לתת לכם עשרות דוגמאות כאלה, למשל שהפקח שלנו

הולך למסעדה ולמחרת בא הפקח של משרד הבריאות.

לו הייתם משנים את החוק המוניציפלי, לפחות לו עשיתם ניסיון לשלוש, ארבע

שנים בבירה, הייתם עושים שירות עצום למדינה כולה אבל בעיקר לירושלים.

אסיים כאן. נגעתי בכמה דברים שנראים לי הכי חשובים, ואני רוצה להודות לכם

שוב.

היו"ר י' מצא;

אני מודה לראש העיר קולק בשם כל חברי הוועדה.

אנחנו נקיים דיון קצרצר של עשר דקות. חברי הכנסת יישאו דברים במשך דקה או

שתיים. אני מתנצל מראש שלא אוכל לאפשר רשות דיבור לחברי מועצת עיריית ירושלים

וסגני ראש העיר שביקשו לדבר.

ראשון יישא דברים חבר-הכנסת קורפו.

חי קורפו;

כמי שאשם במינויך לראש עירית ירושלים, אולי האשם העיקרי, אני שמח שהחלטתי אז

לשכנע את חברי, יומיים לאחר הבחירות לעיריית ירושלים, להציע לך את תפקיד ראש

העיר. אין מה להוסיף על ההישגים שלך. הצלחת להוסיף לירושלים כל כך הרבה ירק, כל

כך הרבה נוף וכל כך הרבה יופי, ודי בכך למצות את תרומתך הגדולה לעיר.

אני רוצה להצביע על דבר אחד שחטאנו בו, ועדיין אתה יכול לתקן אותו. חטאנו

בדיספרופורציה המשוועת בין האוכלוסייה היהודית והאוכלסייה הערבית במזרחה של

ירושלים. אני חושב שעדיין הדבר הזה ניתן לתיקון. גם בעיר העתיקה אפשר לעשות

דילול באוכלוסייה הערבית באמצעים החוקיים העומדים לרשותך. אני חושב שלקראת 1996.

שאתה מצביע עליה, יהיה מכובד מאוד אם נוכל להציג את עיר דוד האמיתית כנכס של

ירושלים, נכס מאוכלס באוכלוסייה יהודית גדולה והולכת ומתרבה. תודה רבה.



היו"ר י' מצא;

חבר-הכנסת עמנואל זיסמן.
עי ז יסמן
אני רוצה להעיר שתי הערות קצרות. הראשונה - מאז ומתמיד יש מאבק על. דמותה

וצביונה של העיר, אבל כל הקואליציה העירונית מקיר לקיר, שמונה סיעות, כל ה-31 -

ויש לי הכבוד להיות היושב ראש שלה - הסכימו כולם, וגם פועלים למען תוסיף ירושלים

להיות בירת ישראל המודרנית, הפתוחה, שמתקיימים בה יחד כל חלקי האוכלוסייה, ללא

הבדל דת, עדה ומוצא. ואני אומר לסגן השר ורדיגר: כל אחד מאתנו רוצה לקבוע את

חיי העיר לפי תפיסת עולמו, לפי אמונתו ולפי השקפתו האידיאולוגית. אנחנו ניתן את

הכיוון האוניברסלי, הפלורליסטי, הפתוח, ונזכה בזה. זה רצון הרוב בעיר הזאת וזה מה

שיהיה. כל מי שרוצה.. לחלק את ירושלים ולנתח בצורה מעוותת את מה שאנחנו עומדים

לעשות, לא נאפשר לו. נחיה כולנו לפי אמונתנו, לפי דרכנו, כפי שאנחנו עושים את זה

כל השנים.

הערה שנייה, הקיבולת של העיר היא 800,000-750,000 תושבים; היום יש בה

520,000-51,000. אל תפריעו להרהיב את העיר. ודברי מכוונים אל חבר-הכנסת חיים

קורפו. השאלה היא איך נאכלס את העיר בלי הרחבת העיר. בנושא הזה אני תומך בעמדתו

של טדי. מי יהיו ה-300,000-250,000 הנוספים? גם יהודים וגם ערבים. את הרוב

היהודי צריך להגדיל, לווסת ולהעמיק את אחיזתו בעיר. אבל צריך לדאוג גם לערבים, כי

הם תושבים שווים בעיר הזאת. חובתנו, חובת הרוב - והזכרנו את הדבר היום לנשיא

פולין ואני מזכיר אותו גם לעצמנו - שהערבים האלה יחיו בעיר הזאת כתושבים שווים

לתושבים היהודים.

היו"ר י' מצא;

חבר-הכנסת שלמה דיין, חבר מועצת העיר לשעבר.

שי דיין;

אני לא יודע אם במסגרת של דקה שהקציב לנו היושב ראש נוכל להביע את רחשי הלב,

את ההערות, את הביקורת או השבח שיש לנו לומר. הן כלפי העיר ירושלים והן כלפי ראש

עיריית ירושלים, מר טדי קולק. קטונתי להביע הערכה למעשיו הגדולים אשר עשה

בירושלים. אני רק יכול להצטרף מעומק הלב לברכות הרבות.

הייתי חבר מועצה רק קדנציה אחת וראיתי את פועלו הרב. אני זוכר שטדי קולק ידע

לרסן אפילו את חבריו. אדוני ראש העיר, גאווה אחת מלווה אותי בדרכי בחיים

הפוליטיים, והיא שזכיתי להיות קדנציה אחת במחיצתך. בכך אני אומר את הכל.

היו"ר י' מצא;

תודה רבה לחבר-הכנסת שלמה דיין.

חבר-הכנסת מרדכי וירשובסקי.

מ' וירשובסקי;

קודם כל מלה כאדם, כאזרח, אני חושב שנס נעשה לנו שטדי קולק היה והינו ראש

העיר בתקופה הזאת. אני חושב שירושלים היא היום בירה לא רק באופן פורמלי אלא גם

באופן מעשי, במידה רבה בזכות הדמיון המוניציפלי הגדול שיש לו. אני חושב שהוא

ייזכר על כך ימים רבים.



אני רואה על השולחן מתנות בשביל טדי קולק, אבל המתנה הגדולה שנוכל לתת לו היא

ההיענות להערה שלו שנתעשת ועוד בקדנציה הזאת נגרום לכך שירושלים ויתר ערי ישראל

יוכלו לפעול לפי הוק מודרני ולא לפי משהו מחשכת ימי הביניים - זה עוד קיים מלפני

דוד המלך. קשה להאמין שהוק שהבריטים המנדטוריים אמרו עליו שהוא חוק גרוע, עדיין

ממשיך לנהוג במדינת ישראל, במיוחד בירושלים. רק לפני שנה וחצי נאלצנו לעשות חוק

מיוחד כדי למנות לירושלים עוד מספר סגנים. זאת היתה רקיקה מיוחדת, לא טובה ולא

מכובדת.

אנחנו ניתן שלמוני תודה אמיתיים לטדי קולט אם נשכיל להוציא מתחת ידינו חקיקה

מוניציפלית נאורה, שתצייד את ירושלים בסמכויות מיוחדות ובמעמד מיוחד לשם ניהול

העיר. זאת ונהיה המתנה הנכונה גם לעם ישראל וגם לטדי קולק. אני מקווה שנעמוד

באתגר הזה.
היו"ר י' מצא
חבר-הבנסת מיכה גולדמן.

מי גולדמן;

אני יכול לדבר בתפקידי הכפול - כחבר כנסת, אבל גם כראש רשות קטנה, שלטדי,

בתקופה שעוד היה חבר קיבוץ עין גב, היתה הזכות לראות באילו תנאים צריך להתמודד,

טרם קום המדינה, כשעוד לא היה ממסד של ממשלה ישראל.

ודאי שאני יכול לומר שאם יש מורה דרך שקבע מוסכמות בתחום השלטון המקומי

בישראל - ואני יכול לדבר על התקופה הצעירה שלי - הריהו טדי קולק. מאז 1965 הוא

הפך להיות המוביל בכל מה שקשור למערך המוניציפלי הישראלי.

אם יש דבר שאנחנו, ראשי הרשויות, קינאנו בו בטדי קולק, הרי זה שהוא הצליח להתרים

את יהדות העולם ולשכנע אותה להשקיע בירושלים. אין שכונה ואין רחוב שלטדי לא היה

חלק חשוב במציאת התרומה בשבילם, ובהקמת מוסדות שהממשלה היועץ צריכה להקים. בקשרים

המיוחדים שטדי קולק קשר הוא בנה בנייה שהממשלה היתה צריכה לבנות.

אני יכול רק לחזק את טדי בשני דברים שהוא התייחס אליהם, ולא בעדינות שטדי
רגיל אליה
אל תפריעו לנו, לא נפריע לכם. תנו לנו חופש תרבות לאוכלוסייה שרוצה

חופש תרבות בימי חול, ומי שרוצה יקבל בימי שבת וקודש וחג. אז נוכל לראות את

ירושלים צומחת והופכת מעיר של 500,000 תושבים לעיר בת מיליון תושבים. כי אחת

הבעיות הקשות של ירושלים היא שאין בה חופש תרבות. אם יהיה בה חופש תרבות, היא .

תגדל ותצמח הרבה יותר.
היו"ר י' מצא
תודה רבה.

חברת-הכנסת עדנה סולדור.
עי סולודר
הזמן קצר, ואני רוצה לומר לטדי רק כמה מלים. אני חושבת שזכית ארנה, ואולי יותר

זכינו אנחנו, גם מדינת ישראל וגם כל העם היהודי, שבתקופה אולי המכרעת ביותר בעידן

החדש אתה עומד בראש העיר ירושלים. זו עיר שכולה ניגודים, ויחד עם זה הרמוניה.

ואתה, בתבונה שלך וביכולת שלך לצפות אל העתיד ולכוון אליו את מעשיך, מצליח לנווט

את העיר הזאת ולעשות אותה כעיר שחוברה לה יחדיו.



אנחנו יודעים שבהיסטוריה של ירושלים היו תקופות שונות - תקופת דוד המלך,

תקופת שלמה המלך, תקופת הורדוס - ועכשיו יש תקופת טדי. אני מאהלת לך ולנו שתזכה

להיות האיש שבראשותו נציין את האירוע שהזכרת, מלאת 3000 לירושלים בשנת 1996 -

כשהעיר מאוחדת לא רק על דעתנו, אלא על דעתו של העולם; עיר מחוברת יחדיו, שהחיים

בה מתנהלים יחדיו.

היו"ר י' מצא;

תודה רבה.

ראש העיר אשקלון, חבר-הכנסת אלי דיין.

אי דיין;

אני מצטרף לכל הברכות של חברי . שמעתי היום בשורה טובה, שראש העיר טדי קולק

יקיים אירוע מיוחד, בתור ראש עיר, ב-1996. וגם בעשור הבא, בשנות האלפיים.

אני חושב שצריך לעזור לראש העיר ולחברי מועצת העיר. לדעתי, אם הכנסת לא תפתור

את בעיות הדיור של הזוגות הצעירים שרוצים לגור בירושלים והעולים שרוצים לבוא

לירושלים, ולא יהיה הפיתוח הכלכלי התיירותי, עם כל הרצון של ראש העיר ושל חברי

מועצת העיר לא יצליחו להגשים את המטרה של הגדלת האוכלוסייה בירושלים.

נקודה שנייה ורושובה, אנחנו, חברי ועדת הפנים, אסור לנו להשאיר את החקיקה

המנדטורית בעינה. אי אפשר לסמוך על ועדות שיושבות שנים. בתקופה של דוד המלך לא

היתה בירוקרטיה כזאת, כי דוד עשה מה שהוא רצה - הוא נתן הוראות ובנו. החקיקה

הזאת מונעת את התפתחותה של ירושלים ושל הערים כולן. לכן מחובתנו - אם באמת אנחנו

רוצים שתצמח תועלת מהישיבה הזאת - לא לסמוך יותר על הוועדות השונות, אלא ועדת

הפנים בעצמה צריכה להציע את ההצעות ולהוציא אותן לפועל.

אני מאחל לראש העיר אריכות ימים, בריאות והמשך שגשוג ופיתוח לירושלים.
היו"ר י' מצא
תודה רבה לחבר-הכנסת אלי דיין.

חבר-הכנסת יהודה פרח, בבקשה.

י י פרה;

זכות גדולה היא להיות במעמד זה, לי במיוחד כיליד ירושלים שחזר לירושלים.

ירושלים היא המוקד והמרכז של חיינו. עיר שכזאת, שעיני כל העולם נשואות אליה,

שמשוררים וסופרים כתבו לה תהילות לפני שמונה מאות שנה, שירים כמו; "לבכות ענותך

אני תנים, ועת אחלום שיבת שבותך - אני כינור לשירייך", עיר שכזאת אי אפשר שלא

לברך את העומד בראש בברכה מיוחדת; עיר שחוברה לה יחדיו, עיר שראש העיר מתמודד בה

יום יום עם בעיות קשות ורציניות של חיי יהודים וערבים בכפיפה אחת, ביחסי שלום ככל

שאפשר. הפעולה שלך למען ישררו שלום ורעות ואחווה בין יהודים לערבים בעיר ראויה

להערכה. ביום שכזה צריך לשאת על נס את העבודה המבורכת שלך כולה. נאחל לך; עוד

ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו.

היו"ר י' מצא;

חבר-הכנסת חיים קופמן, שעוסק לא מעט בנושאים המוניצפליים.



חי קופמן;

כשהזמין אותי יושב ראש הוועדה לישיבה באתי בשמהה. אני מכיר את טדי קולק כבר

הרבה זמן. כנצר למשפהה שתקעה בעיר יתד ב-1940, לפני 150 שנה, יש לי תענוג מיוחד

להיות כאן. עשית מעשה אדיר, אין לי ספק שאתה תיזכר בהיסטוריה כבונה ומבסס

ירושלים.

אני רוצה גם להדגיש משהו שאמר חבר-הכנסת מיכה גולדמן. הפכת לסמל ולדגם חיקוי

מעולה לכל ראש עיר בישראל. רבים אחריך, צעירים ממך בהרבה, בחרו לחקות אותך גם

כראש עיר עצמאית. אתה לימדת מהו שלטון עצמאי.

אני קצת מסופק לגבי האפשרות שירושלים תהיה עיר תעשייה גדולה, לדעתי היא לא

בדיוק מתאימה. אבל מדאיג אותי משהו אחר. ירושלים יכלה להיות עיר החינוך והתרבות

של העם היהודי כולו. ודווקא האוניברסיטה בירושלים ירדה מגדולתה. פעם כשהיו

מדברים בארץ על אוניברסיטה, ידעת שזה רק ירושלים. אין כאן עכשיו אוניברסיטה חזקה

וגדולה, אין כאן טכניון, אין סמינר למורים ראוי לשמו, ועוד אלפי נושאים שהתחלת

בהם - כמו המוזיאון ודברים אחרים - צריך לחזק אותם היום מחדש. לפי דעתי זה יביא

הנה את האוכלוסייה, כי הרי הקשר הבין-עירוני היום לא פרובלמטי. תוך 40 דקות אינה

מגיע ממרכז הארץ לירושלים. תתרכזו בהפיכת העיר לעיר התרבות, עיר החינוך של העם

היהודי כולו, ואני חושב שעשרות אלפי צעירים יגיעו לכאן, ותוך כדי לימודים גם

יתיישבו כאן.
היו"ר י' מצא
המלים האחרונות ליושב ראש הכנסת, שהואיל לכבד את כולנו במעמד הזה.

בבקשה, אדוני היושב ראש.

יו"ר הכנסת ד' שילנסקי;

אני כבר בירכתי את טדי קולק מעל במת המליאה ומצטרף לכל הברכות. אני רוצה

להוסיף עוד משפט אחד. שמעתי את דבריך ואנחנו לא תמימי דעים בשטח הפוליטי. כשאני

ישבתי בתפקיד יושב ראש ועדת הפנים היו לנו הרבה מאוד ויכוחים ואפילו ויכוחים

קשים. שמעתי את דבריך, ואני רואה שאתה נשארת בעמדתך. אני מודיע לך שגם אני

נשארתי בעמדתי. אבל החכמה שהיושב במרומים נתן לך היא איך לנווט את החיים תוך

חילוקי הדעות. וזו גדולה מסוימת. שמעתי בדבריך עוד גדולה. אתה העלית ויכוחים
שהיו לכם בעבר ואמרת היום
היום אומר שהם צדקן ולא אני. תמיד חשבתי שגדולה של

אדם היא להגיד - שגיתי.

לכן נעניתי ברצון להזמנה של ידידי יושב ראש ועדת הפנים יהושע מצא להיות נוכח

כשוועדת הפנים של הכנסת, בשם כל הכנסת, מברכת אותך, ולאחל לכולנו ללמוד מהתבונה

שלך איך לנווט תוך חילוקי דעות, כדי להוציא את הטוב מכל דעה, ולאחל לך הצלחה פעם

נוספת.

היו"ר י' מצא;

תודה רבה ליושב ראש הכנסת.

מלים אחרונות לראש העיר.
ראש העיר ט' קולק
לפני הכל אני רוצה להודות ליושב ראש הכנסת שהצטרף לישיבה הזאת. ניגודים הם לא

רק לגבי עניין, הם גם לפעמים תלויים בזמן. סגן השר בירך באופן מיוחד את ניקוי

כיכר הכותל. בעצם היו צריכים להביא את הנושא לכל הישיבות של כל הגופים, היו

מתו וכהים עליו, שבועות היו עוברים, ולא היו עושים כלום, כי כל העולם היה מתערב

והיינו נסוגים מהרעיון. יש לפעמים דברים שצריך לעשות בזמן הנכון. על ניקוי רחבת

הכותל החלטנו תוך יומיים שלושה אחרי איחוד העיר ותיאמנו את הביצוע בתוך העירייה,

אבל אפילו לא שאלנו את הממשלה, כי היא היתה עסוקה בדברים אחרים וזה היה רק מסבך

את העניין. היות שעשו את זה בתקופה שאפשר לעשות דברים, זה עבר. עשינו את זה גם

בצורה יפה. לכל אחד מאלו שהוצאנו משם - כ-106 משפחות - שילמנו שלוש או ארבע שנים

שכר דירה במקום אחר, כדי שהם לא יסבלו.

לפני כמה ימים.אמר אחד מחברי המפלגה שלכם, כשהיה לי ויכוח אתו: צריך להרים

את הדגל ולא צריך להתבייש בזה. אבל לא מוכרחים דווקא לתקוע את המקל של הדגל

לעיניים של השני. אמר את זה חבר-הכנסת בני בגין. אני חושב שזה חלק מהחכמה. הרבה

דברים עושים בעיר הזאת לא על מנת להשיג משהו, אלא על מנת לתקוע את.המקל לעיניים

של השני. בסוף ימדדו אותנו לפי היחס שלנו למיעוטים. לפי זה העולם ישפוט אותנו.

במזרח ירושלים קמות הרבה שכונות, אבל מחוץ לתחום. רמת אשכול והגבעה הצרפתית, הן

כולן במזרח ירושלים. אם יכניסו עוד מאה יהודים לתוך הרובע המוסלמי או עוד מאתיים,

זה לא ישנה את היחס, אבל זה יהרוס את היחסים ואת האפשרות לחיות כאן, וזה יהרוס את

האפשרות שתעשי יה תבוא הנה, ותיירות תבוא הנה, ועוד ועוד. וצריך להחליט. צריך לדעת

את המחיר שזה עולה ומה משיגים ומה לא משיגים. אני נאמן לזה שירושלים תישאר

מאוחדת ויישאר בה רוב יהודי מוצק, גדול, הולך וגדל, לאו דווקא ברובע המוסלמי. אבל

אני בטוח שעל זה יישארו דעותינו חלוקות.

אני מסכים לדברי החברים שדיברו כאן על עיר שכל אחד יכול לחיות בה לפי מצפונו,

אבל אני עושה את זה מתוך יחס של כבוד ליישוב החרדי. עד לפני מאה שנה רק הם היו

כאן, והם שמרו על העיר הזאת. אבל הם צריכים לחשוב שהיום לומדים בישיבות בירושלים

- בעיר שיש בה עם 350,000 יהודים - יותר משהיו בפולין, שהיו בה שלושה מיליון

יהודים, וזה הישג שהם השיגו תחת שלטון של כופרים כמוני.

אני חושב שהגענו לחופש תרבות. יש היום מוזיאונים ותיאטרונים ובתי קולנוע, ולא

צריך לשאוף ליותר בעניין זה. אני חושב שהעיר מלאה. הנה, הצלחת הפסטיבל היא

דוגמה. אנחנו שואפים לא למלחמה נגד הדת ולא למלחמה נגד היישוב החופשי, אלא שאפשר

יהיה לחיות יחד, ואחד יתן לשני וישמור על זה שלשני יהיו כל הזכויות.

אני רוצה לסיים בדבר קטן - 25% מהכנסות הקרן באים מלא יהודים. קשרנו אלינו

הרבה מהתורמים, ואלה שנקשרו על-ידי תרומות יעזרו לנו גם בעניינים פוליטיים. אבל

אנחנו עדיין לפני מאבק פוליטי גדול וקשה על ירושלים.

אני מודה לכם שוב.
היו"ר י' מצא
אני מודה לראש העיר ולחברי הוועדה.

בדבר אחד אין ספק, הוא לא שנוי במחלוקת, אין עליו ויכוח, אין חילוקי דעות בין

אף גורם בבית הזה, בארץ הזאת - ירושלים כבירת ישראל, הצורך בחיזוקה ובאיחודה. יש

ויכוח על הדרך. מאז איחוד העיר היא צמחה, גדלה, פרחח והתחזקה ואנחנו עדיין צופים

להתחזקותה עם רוב יהודי הולך ומתגבר. ועל כך כולנו אמרנו היום את דברי התודה

לקולק.

אני מבקש מיושב ראש הכנסת שיעניק לראש העיר את המתנה שלפנינו בשם כנסת, בשם

ועדת הפנים.



יו"ר הכנסת ד' שילנסקי;

הנה אתה רואה פה בתמונה את מגדל דוד, יש בזה הרבה היסטוריה. אקרא מה שכתוב:

"טדי היקר, בהגיעך לגבורות כראש קרית מלך רב שלוחה ברכת הכנסת לך ולרעייתך. עוד

ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו." בחתימה: "יהושע מצא, יושב ראש ועדת הפנים,

דב שילנסקי יושב ראש הכנסת. ירושלים התשנ"א."
היו"ר י' מצא
רבותי, אני מוסיף מתנה אישית לגמרי. מקורה, אדוני ראש העיר, לפני עשרים

וארבע שנים. היא ניתנת לך בהוקרה כמזכרת ליום שבו נבחרת לעיריית ירושלים. באותם

ימים, בחודש הראשון לבחירתך, יצאה מעטפת יום ראשון עם בול מיוחד של ירושלים. על

המעטפה הזאת החתמתי אז את כל 21 חברי המועצה בחודש הראשון לכהונתך. יש שתי מעטפות

כאלה, ואני רוצה לתת לך אחת מהן. אני אקרא: "טדי בן הגבורות, במלאת כ"ה שנה

לכהונתך כראש עיריית ירושלים ובשנה העשרים וארבע לשלמותה ואיחודה, מוגשת בהוקרה

מעטפת ובול ירושלים, ביום ההופעה, ובה חתימות חברי מועצת העירייה הראשונה

לבחירתך." אתה ו7ראה פה - דרך העולם, מחציתם כבר הסתלקו מהעולם הזה; כולם היו

ידידים שלך, כולם ליוו אותך בתחילת הדרך; חלקם הארור עדיין עוסק בחיים הפוליטיים.

תמצא פה החל ממשה פרוש, שליווה אותנו, וחברים אחרים, ייבדלו לחיים ארוכים. אני

משוכנע שאילו יכולתי לדבר בשמם של כל החותמים באותו חודש היו נשמעים אותם דברי

הערכה לכבודך.

רבותי, לפני שננעל את הישיבה, נרים כוסית לחיי ראש העיר, לחיי קולק, לחיי

ירושלים, לביצורה ולחיזוקה.

לחיים!

(הישיבה ננעלה בשעה 12:30)

קוד המקור של הנתונים