ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 18/02/1991

דיון עם ראשי רשויות בתחום הפגיעות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 167

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

שהתקיימה ביום בי, די באדר התשנ"א, 18.2.1991, בשעה 11:00

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר י. מצא

י. גולדברג

מ. גולדמן

א. דייו

ש. וייס

א. וינשטיין

מ. וירשובסקי

יאיר לוי

ע. סולודר

ע. עלי

ש. עמור

א. פורז

ח. קופמן

י. שגיא

מוזמנים; י. מודעי, שר האוצר

א. דרעי, שר הפנים

מ. לוי, יו"ר מרכז השלטון המקומי

ש. להט, ראש עיריית תל-אביב-יפו

צ. בר, ראש עיריית רמת-גן

א. זך, ראש מועצה מקומית אזור

ש. דרור,

אורנשטייו, ראש עיריית בני-ברק

רום,

מזכיר הוועדה; א. קמרה

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

דיון עם ראשי רשויות בתחום הפגיעות



היו"ר י. מצא; אני רוצה לברך את המנכ"ל החדש של האוצר,

שזה עתה נכנס לתפקידו. זוהי עת מלחמה,

והלואי שמהר מאוד יצא מכלכלת המלחמה. ואני מבקש בפתח הישיבה, בשם

ועדת הפנים ואיכות הסביבה למסור תנחומים לשר האוצר על מות אמו. אני

מודה לשני השרים שבימים קשים מבחינת העיסוק היום יומי מצאו זמן לבוא

לכאן. שר האוצר עוסק בתקציב ובנושאים אחרים בוערים, והתפנה להיות

כאן. זו ישיבה אליה הוזמנו ראשי העיר תל אביב רבתי. אבל זה מגיע גם

לחיפה בצפון, ואתמול התלבטתי מאוד אם להזמין גם את ראש עירית באר

שבע. מששמעתי שלא איתרו את מקום נפילת הטיל, הייתי משוחרר מכך, כדי

שלא נצטרך להוסיף ולהוסיף.

יושבים עמנו צמרת ראשי עיר שבהחלט אפשר לקרוא להם הגיבורים בשטח. אני

רוצה לברך את שר הפנים שנמצא אתנו. הוא התפנה בימים קשים במיוחד, גם

מבחינה אישית. כיוי'ר ועדת הפנים לא פעם בחודשים האחרונים התלבטתי אם

לכנס את הוועדה לדון בעינוי דין שעובר שר הפנים. ברגע האחרון, כדי

שלא ישאלו למה אנחנו מתערבים, הסרתי ידי. אבל התחושה בוועדת הפנים לא

היתה טובה מאותו עינוי דין ממושך. היתה לנו תחושה שבהחלט אפשר וצריך

לקצר תקופות כאלה, ולא להעמיד עד במבוכה קשה איש ומשפחה. כל מה שנותר

לי לומר לשר היום, בשמי ובשם ועדת הפנים, שעכשיו, משהמשטרה סיימה את

מה שסיימה, כולנו מקווים שהיועץ המשפטי והרשויות המשפטיות ימצאו

להחזיר שוב הכל כסידרו, כאשר ימצאו שהתנהל גם כסדרו, ואין מקום יותר

להוציא מחוץ ליכולת הפעילות השוטפת את משרד הפנים ואנשיו.

לנושא עצמו. יכולתי להסתפק במודעה היפה שקראנו אתמול כולנו בעיתונים,

ושאני יודע שנעשתה מתוך רצון להודות לשרים, לראש הממשלה, שטיפלו

במסירות יוצאת מן הכלל בכל מה שקרה סביב הפיגועים. בהתייעצות עם כל

אותם גורמים בשטח ועם גורמים במשרד הפנים מצאתי לנכון לזמן שני שרים

יחד לדיון באותו נושא. אלה השניים שצריכים למעשה לנווט את הספינה

הזאת. לא תמיד מזדמנת הזדמנות לומר להם דברים, ולזמן את הצמרת של

ראשי העיר שבאותו תחום פיגוע, כדי שיאמרו דברים. נעסוק בשלושה נושאים

בעיקר.- ראשית, כל מה שקשור לנפגעים עצמם. ישנן ידיעות בעיתונים על

עולמו של אדם שחרב, וכיצד אפשר לעזור. אבל אנחנו עוסקים גם באספקט של

המקרר- ברשויות, בשניים שלושה נושאים שלא נתנו עליהם את הדעת. האחד

הוא בתחום של מבני ציבור שנפגעו, כיצד מחזירים אותם לתקנם, והאחר הוא

תשתיות הרשויות המקומיות שנפגעו או נפגעות, וכיצד הן מכוסות. ואנחנו

יודעים מה היכולת התקציבית של רשות מקומית בימי מצוקה. זה הנושא

השני, מבנים ותשתיות. והנושא השלישי קשור להערכויות מסויימות,

מיוחדות. אומרים לי ראשי רשויות, אומרים לי במשרדים אחרים, שהערכות

נוספת מיוחדת כרוכה בתקציבים נוספים מסויימים, ספציפיים, וגם זה לא

פתור.

אני מציע רבותי השרים, ברשותכם, נשמע שניים שלושה ראשי עיר, נשמע

שניים שלושה ח"כים ואחריהם נשמע דברי תשובה מהשרים. נקיים אולי

דו-שיח נוסף עם ראשי ערים, וחברי כנסת שלא קבלו רשות דיבור.

ש. להט; אדוני היו"ר, רבותי השרים, חברי הכנסת.

מאחר שאני אחראי, אבל הגזבר שלי הוא

המבין, אני מעדיף שהוא ידבר.



י. אלתו; בשלב הנוכחי נראה לנו שניתן פתרון לבעיית

האוכלוסיות המשוכנות במלונות. במקרה של תל

אביב היו קרוב ל-1300 איש, כיום יש בערך 1180.

מאתמול אנהנו מתחילים בפעולות של שכנוע האנשים הללו לפנות את המלונות

תמורת תשלום. התשלום למשפחה של ארבע נפשות מסתכם בסכום של 3,600 ש"ח.

בחודש השני והשלישי, ולאחר מכן, המשפחות תצטרכנה להסתפק בשכר דירה.

אנחנו עושים נסיון החל מאתמול בלילה, לשכנע אנשים, ככל האפשר, לפנות

את המלונות תמורת ההסדר הזה. אני מקוה שזה יחיש פינויים, ואם הענין

לא יסתדר, נצטרך לחזור לכאן.

הדבר הפוגע ביותר בעירית תל אביב זה אבדן הכנסות או דחיית הכנסות.

נכון לחודש ינואר ופברואר, יש כבר אבדן הכנסות של עשרים מיליון ש"ח.

אלו הכנסות שלולא המצב היו לנו. אבדן הכנסות פירושו שאנשים שצריכים

לשלם את הארנונה אינם משלמים. ברור שהדבר פוגע יותר בתחום העסקי.

בחודש ינואר זה התבטא בסכום של 11 מיליון ש"ח שלא נכנסו, אני חושב

שבחודש פברואר יתווספו לזה כ-20 מיליון ש"ח, וזו בעיה פתוחה. לעיר

כמונו, שכ-90% מפעילותה מותנים בהכנסות העצמיות שלה, זו פגיעה קשה

ביותר.

אנחנו היום חיים ממשיכות יתר בבנקים. אנחנו כרגע מווסתים את הפעילות

שלנו. מעבר לכך היו לנו הוצאות טרום מלחמתיות, ואני כרגע לא רוצה

להכנס לפירוט של סכומים. בטרם המלחמה היה צורך להכשיר את המקלטים,

היה צורך להכשיר את מערכת המים, היה צריך להתארגן. נשאנו בהוצאה

הזאת, ולא קיבלנו על זה כיסוי עד עכשיו. לאחר שהיו הפגיעות נרתמנו

לפעילות כדי לסייע לנפגעים. דבר זה כרוך בהוצאות משמעותיות, ושוב -

לא אכנס לפרוט הסכומים. אני יכול רק לומר, שעד היום הזה קיבלנו 700

אלף ש"ח. בעיתון התפרסם סכום כמו 14 מיליון ש"ח, שכביכול עירית תל

אביב קיבלה. אני רוצה שיהיה ברור מה קיבלנו, זה 700 אלף ש"ח ממשרד

הפנים, ומיליון וחצי ש"ח ממס רכוש, לכיסוי הוצאות המלונות. זה כמובן

אינו מכסה אפילו את המלונות, את השהייה. אלה שני הסעיפים שקיבלנו.

מעבר לכך, עירית תל אביב, כעיריה גדולה, בעלת כושר ביצוע הרבה יותר

גדול, עם מספר בתים נפגעים גדול, נרתמנו לביצוע התיקונים בבתי

התושבים באמצעות גופים עירוניים, חברות עירוניות. למטרה הזאת קיבלנו

מקדמה של שלושה מיליון. אינני יודע להעריך זאת באופן מדוייק, כיוון

שגודל הנזקים טרם הובהר. זה בודאי ענין שנמצא סביב 20 מיליון ש"ח

ויותר. אני מניח שאם נזדקק למקדמה נוספת בגלל הוצאות שהחברות שלנו

תכנסנה לתוכן, אני מניח שתהיה היענות. אבל שיהיה ברור, שעד עתה לכל

ענייני המלחמה, להכנות לתוך המלחמה, עירית תל אביב קיבלה 2.2 מיליון

ש"ח לכיסוי חלקי של שהיית אנשים במלונות, וזה בלבד. בצד של הפתרונות

הצפויים בנושא של כינון מבני ציבור, כפי שכבר הוזכר כאן, אין פתרון

מניח את הדעת. מבני החינוך, ובעירית תל אביב יש מבני חינוך רבים

שנפגעו, לפי המצב החוקי הנוכחי העיריה איננה זכאית לקבל את ערך

הכינון האמיתי, כפי שנוהגים לגבי אזרח. רואים את העיריות מבחינה

חוקית כעסק, וכעסק מופעל פחת על מבני הציבור הללו. המצב החוקי הזה

לדעתי אינו סביר, ומחייב תיקון מיידי. הנושא הראשון זה הצד התחיקתי,

אנחנו משתפים פעולה במאת האחוזים בנושא, כפי שהזכרתי בענין של התחלת



הפינוי של האוכלוסיות מהמלונות. נעשה נסיון שהוא הצעת האוצר, איך

לפנות את האנשים ובאיזה סכומים. הבעיה פתוחה. יש בעיה שטרם נפתרה,

והיא - מה לעשות לגבי אוכלוסיות שבתיהן נהרסו, ושיצטרכו לקבל פתרון

לתקופות ארוכות. הענין הזה נמצא בדיונים כרגע, וטרם הוכרע, אם תהיינה

בעיות, נביא אותן לידיעת הפורום הזה. מעבר לדברים הללו, ההבדלים

בינינו לבין גורמי הממשלה אינם מכריעים, הם אינם משמעותיים. התקבל

העקרון שמס רכוש מכסה את ההוצאות הישירות של הפגיעות וכל מה שמתלווה

לזה, וזה, בהבדלים פעוטים, מקובל עלינו.

ש. להט; דיברתי על כך עם שר האוצר. אני הייב לומר

שהוא גילה הבנה לענין, יש בעיה ואני מבין

את הקושי, ואני רוצה שהדברים לא ישכחו, שירשמו בפרוטוקול, על מנת

שניתן עליהם את הדעת. יש לנו בעיה עם אוכלוסיה שנמצאת ברמה

סוציואקונומית שאני לא צריך לפרט אותה. יש שם בעיה של חלק מהאנשים עם

אבדן ימי עבודה, שהם לא מקבלים עבורם תשלום, בעיקר כתוצאה מההלם של

כל הענין. אני לא כל כך נדיב אובייקטיבית בדברים הללו, אני אומר

שפשוט כדאי לתת את הדעת עליהם, כי סה"כ לעתים אלה אנשים קשי יום.

בשלושת הימים הראשונים הטראומה הזאת לא היתה כל כך גדולה. וזו תופעה

מעניינת, שדווקא אחרי שעברו שלושת ימים, והם ראו מה שקרה והתעסקו עם

עצמם, נכנסו לכל מיני מצבים, שפשוט צריך היה לתת עליהם את הדעת. אלה

אנשים שאינם שכירים, אינם מקבלים תשלום ממקום העבודה. יש לתת את הדעת

אם אפשר לפצות אותם. אני יודע שזה מורכב, אני יודע שזה מסובך. יש לי

הרגשה שאפשר לסמוך על ראשי הערים שלא נעשה את מלאכתינו רמיה בענין

ולא נקל, כי בסופו של דבר כשתיתן לכולם אתה תכה את עצמך, הכוונה היא

באמת למצוא דרך לעזור, אם אפשר, לאנשים קשי היום. אמרתי ששר האוצר

גילה הבנה בענין, אם כי אני מבין את הקושי שלו.

היו"ר י. מצא; אני מברך את יו"ר השלטון המקומי שלא

הזכרתיו, ואני לא אומר זאת על מנת להזכיר.

במהלך הדיון הזה נרצה לשמוע גם את גישת. השלטון המקומי, שעמד במגעים

שוטפים בכל מה שקרה.
צ. בר
מה שהנחה אותנו מתחילת הדרך הוא מה אפשר

לעשות בעצמנו, בלי הדרג שלמעלה. כך היה

אצלינו במערכת במשך השנתיים בתחום החינוך. ביקשנו לבדוק מה אפשר

לעשות בעצמנו, וכך הוקם גם המטה לפני המלחמה. יש צועקים שהעורף לא

הוכן, העורף אכן הוכן, והיה אפשר למצוא דרך לנתב בה ואני חושב

שניתבנו נכון. הכרזנו על אתרעה, על אסון המוני. זה אותו חוק או אותו

מערך שצריך לצפות לטילים מכל הסוגים, למכוניות תופת, לאסון טבע, כמו

רעידת אדמה שיכולה לקרות לנו, ואם זה כימיכלים שיכולים להזיק. משרד

הפנים נערך לענין הזה. זה בשבילי מוגדר כאסון טבע. ואז עשינו, לפי

דעתי, מה שהיינו צריכים לעשות, כשהכותרת היא כבוד האדם. אנחנו נתנו

לאנשים את הכבוד בארבעה תחומים; ראשית, הפינויים למלון. לא ששתי

לפנות למלון, אבל זה לא מל"ח, לא יכולתי לפנות למקום אחר. אמרו לפנות

למלונות עמידר, הלכנו למרינה, אבל לא היו שם מיטות ומזרנים, ונכנסנו

לאן שנכנסנו בתחום עירנו. המכולות - בזה תודה לתל אביב.



ש. לחט; המכולות, רבותי, זה רעיון של ח"כ עמיר

פרץ, וצריך להודות לו.

צ. בר; בלילה פינוי למלון, הבאת המכולות, שמירה

על הרכוש, אנשיס לא רצו לפנות, זקנות

וקשישים רצו לדעת ששומרים על הבית מפני ביזה. לא היתה ביזה, זו עלילת

דם. זו פרשנות של כל מיני אנשים בתקשורת וכסף קטן. הצטרכנו לתת

2000-3000 ש"ח לזוג שהאישה צריכה ללדת, הם נשארו בלי כל. ארבעת

הפקטורים הללו החזירו להם את הכבוד ונתנו לנו אפשרות לתפקד.

אנחנו עוסקים במה שנקרא "פרוייקט חשיבה הביתה", ועושים את כל

המאמצים. נממן, נעשה, והכל מתואם עם אנשי מס רכוש. ראינו שישנם חמישח

גורמים; בסיוע כספי ישיר ראשוני לאנשים - אין לנו בעיה עם מס רכוש.

באחזקת מפונים בבתי מלון - אין בעיה עם מס רכוש. יש חלוקים על

המחירים, ויש תקרה מסויימת. לדעתי צריך לתת כל תקרה לאור המצב. להצלה

בשמירת ריהוט ומטלטלין יש מכולות. לגבי הובלת מכולות ושמירה וביטוח

למכולות - אין בעיה. למניעת נזקים עקיפים לרכוש - יש חברות שמירה.

ברכישת חומרי איטום, בהובלה למכולות מהבתים, גם בנושא הזה אין בעיה.

נשארה בעיה אחת קטנה הקשורה לארגון המוקדי, וסוכם שזה יהיה בין משרד

הפנים לבין משרד האוצר. לפי דעתי גם זה יפתר. אני חייב לומר שרציתי

לבוא ולכעוס על משהו, ולהצביע על משהו שאני מתקומם נגדו, ואני לא

מצליח למצוא משהו שלא נעשה. אני פשוט נדהם מהמערכת שעובדת ומתפקדת

ועושה. עכשיו יש ויכוח כמה עולה מטרז' בניה ברמת חן, וכמה ברחוב

יונה, וכמה בפרוייקט אבא הלל, אבל נעבור גם את השלב הזה. אני רוצה

להודות הן למשרד הפנים והן למשרד האוצר, אני חושב שהנושא הזה הוא

חשוב מאוד. ישנם דברים שלא נגמרו וחייבים להגמר. הסיפור הזה יימשך

עוד שנתיים. אנחנו פנינו וביקשנו ממנכ"ל משרד הפנים לאשר לנו מנהלת

קטנה של חמישה איש, שתלווה את כל העסק. העיריה לא תוכל לעשות הכל.

כבר הלילה, כשירד גשם בשבת, גגות שתוקנו הסתבר שיש בהם נזילה, צריך

לשנות את הגגות. רצינו להיות טובים, ולהחליף למדינה רק חצי גג. זה

חייב להעשות, ויש לתת לנו תשובה על הענין הזה. זאת מלחמה, וישנם

דברים שצריכים להיות ברמה הלאומית. אתן לכם דוגמא: כיתות ים חזרו

ללימודים. העלתי רעיון במשרד החינוך; כיתות יב' כרגע לומדות בכיתות

אחרות. במקום זה אפשר לקחת אותם לשבוע שבועיים לקטיף. והמדינה צריכה

במקום בחינות הבגרות השנה לאשר את מה שבתי הספר התיכוניים יתנו

כציוני המגן.

היום אנחנו עוסקים בשיפוצים. 250 קבלנים עובדים, וכל הגגות גמורים.

עושים כל מה שצריך לעשות, ויוצאים לדרך עם תכניות הבניה. ישנם דברים

שלא סוכם לגביהם. אלה המבנים העירוניים. אני חושב שאנו יוצאים לדרך.

והמודל הזה, שאף אחד לא חשב שזה יקרה, נותן תשובה למרכיבים שאני

הגדרתי כאסון המוני, שמי יודע מה עוד מחכה לנו. באיזור אבא הלל הרסנו

את כל הבתים, התפנו 4 דונם נטו במרכז רמת גן. הקבלנים כולם יוצאים

ובאים רק כדי לשים יד על הענין. אנחנו עושים עיסקת קומבינציה. משרד

הפנים רץ לקראתנו, באה ועדה מחוזית ומתכנן, ומאשר לנו צפיפות גדולה

יותר. אתה נותן 50% לקבלן או 55%, ו-45% לדיירים, על דעת הדיירים. זה

רכוש משותף, ואנחנו לא יכולים להתערב יותר מדי. העסק הזה הולך. גם



היתה בעיה עם מס שבח לדירות שנהרסו, גם זה נפתר. לגבי וילות ברמת חן

- הן יוצאות לדרך. הדייר יוכל לקבל יותר מטרז' לבניה, כי התב"ע היא

חדשה. גם עם זה אין בעיות. הוא יצטרך לממן את המטרז' הנוסף. שואלים

אותי מה הבעיה, תסלחו לי, אבל בית שנהרס בכלל נוח יותר וקל יותר

לטיפול. הבעיה היא עם התיקונים, והקבלנים, והזעם של האזרחים בגלל

הזגג שלא בא, והקבלן שלא בא, ובעיות שלנו כבר למטה עושים כל מיני

עניינים. אנחנו מפטרים אנשים, אנחנו יצאנו לדרך, רק אפשר אולי לסדר

שלא יהיו טילים יותר.

א. זד; אשתדל לא לחזור על דברי ראשי הערים

הקודמים. אנחנו אנשי ישוב קטן, שנפגע במטח

הראשון, באותו יום שישי. צבי אמר שהיום אנחנו יכולים לראות את הדברים

מסתדרים, ואיננו כועסים. אבל אני כעסתי מאוד באותו יום. היה זה יום

שישי בבוקר, ולא היו לנו כמה נושאים מסודרים. עד היום אני לא ידוע אם

מה שסודר, אכן סודר על פי תקנון חוק. למשל, בשעה 5-6 בבוקר אני שואל

מה עושים כרגע הדיירים, ואומרים לי שהדיירים צריכים ללכת למשטרה כדי

להביא אישור, שאכן נפגע הבית בפיגוע החבלני, כי יש תקנון שאומר שכך

צריך לעשות. ואני בישוב קטן, ו-300 משפחות ברחובות. אמרתי להם שהם לא

יוצאים, אף אחד לא הולך לשום מקום. אני רצתי לחפש את המשטרה כדי לקבל

אישור קולקטיבי על כל הרחובות. אכן זה נעשה במקומות אחרים. את הענין

הזה צריך לסכם. לא יעלה על הדעת שמשטרה תבקש מאתנו לבוא לתחנה לעשות

רישומים. במשך היומיים הראשונים של הטיפול, זה היה שישי שבת, היו

דברים שלא הסתדרו לי מבחינת תקנון של מס רכוש. ואת ה-2000 הש"ח,

הייתי אני שאמרתי לתושבים שלי באותו יום, שעד לסכום של 2000 יעשו מה

שהם רוצים, אני מאחוריהם, כי זה יום שישי, ואף אחד עוד לא אומר לי מה

מותר להם לעשות ומה לא. אצל צייץ נפגעה שכונה של חלמיש, של העיריה.

אצלי אלה היו בתים פרטיים, וזאת היתה בעיה. מה עושים אתם? מה אומרים

להם? לקחתי על עצמי אחריות בלתי רגילה, ואמרתי להם לעשות. אני שמח

שהדברים באמת הסתדרו, וכל הכבוד. הגמישות שהיתה יצרה לנו את ההרגשה

שאפשר לפתור את הבעיות למען האזרחים שנפגעו.

שני דברים שהייתי רוצה להעלות כאן בהזדמנות הזאת: הדבר הראשון, אבדן

ההכנסות בישוב קטן כמו שלי זו מכת מוות, גבינו לא יותר מ-30%

מהארנונה שלנו, אני זקוק היום לתזרים מזומנים, אין לי מאין לשלם לאף

אחד, ואני כל היום עומד ומתנצל ומסביר. אני צריך לסגור את הרשות.

המפעלים אצלינו נסגרו, התושבים החזירו המחאות, הבנקים מראים עשרות

המחאות, אנשים ביטלו הוראות קבע, אני פה פונה לשני השרים, בבקשה.

הרשויות המקומיות זקוקות כרגע לאיזשהו תזרים זמני, ושיתחשבנו אתנו על

תקציב של השנה הבאה. אם היום כישוב קטן אני לא מקבל לפחות 600 אלף

ש"ח, אני צריך לסגור את המועצה. אילו היו עושים תרחיש מה קורה אחרי

נפילת טיל סקאד לפני חמישה חודשים, אולי היינו יודעים בכל ענין מה

לעשות. אני לא רוצה להיות נביא זעם, אבל מה יקרה אם יפול טיל חל"כ,

או יקרה איזה שהוא אסון חל"כ? האם יודעים היום מה יעשו אם יפנו את כל

אזור? אזור ברדיוס שלה צריכה להתפנות כולה אם יפול בתחומה טיל חל"כ.

מה עושים בישוב כזה? איך מטפלים בישוב נטוש אחרי נפילת טיל חל"כ?
ש. דרור (בונדי)
ביחס לגודל הישוב, אנחנו חושבים את סביון

וגני יהודה יחד. אנחנו חיים כיחד קרוב



ל-950 בתי אב. נפגעו אצלנו 260 בתי אב. יחסית זח המספר חגבוח ביותר

של פגיעות. נוסף לפגיעות בבתים בסביון וגני יחודח נפגעו עוד 500 בתים

בישובים שמסביבנו, בגני תקוח, בקרית אונו, ביחוד, בנוח מונסון ואפילו

בנחלים. בסך-חכל 740 בתים נפגעו. סביון נחנתח מחנסיון של אחרים,

וחודות לנסיון שחיח בישובים חגדולים חחתארגנות אצלנו חיתח מחירח

מאוד, קיבלנו סיוע מיידי מרמת גן, מחולון. חיח זח סיוע בכוח אדם,

בחנחיות ובעצות. מספר שעות לאחר שחטיל נפל חיינו מוכנים לפעולח יחד

עם נציגי משרד חאוצר ועמידר. חנסיון שאנשי מס רכוש רכשו במקומות

אחרים חביא לכך שחכל חתנחל אצלנו חלק יחסית. היום, יום שישי לאחר

חנפילה של חטיל, נשארו אולי עוד 8-10 מקרים שצריך לטפל בחם. בסח"כ

חיו 30 מקרים קשים. ארבעח בתים חם נחרסו, או שמיועדים לחריסח. עוד

ב-26 יש נזקים ב-100 אלף ש"ח בערך. סח"כ חהערכח שלנו תיא, שכל חנזק

לא רק בסביון, אלא גם בישובים אחרים, מגיע בערך ל-5 מיליוני ש"ח. אני

חושב שזח יחסית לא חרבח, אם חושבים על מספר חבתים שנפגעו. אין לי שום

בעיות מיוחדות שאני צריך לחציג, מפני שחנזק חכספי הוא אישי, של

חאנשים, ולא של חמועצח. חמועצח חוציאח מסביב לחתארגנות לפני ותוך כדי

חפעילות קרוב לחצי מיליון ש"ח, ועל זח אנחנו מגישים את החשבונות שלנו

למשרד חאוצר ולמשרד חפנים בדרך שזח נקבע.

חיו"ר י. מצא; אני ממש מתפעל עד כמח חתודה עוברת לאורך

כל חשורות. חאמינו לי, זה יפח שאפשר גם

להשתבח ולשבח.

מ. לוי; כולם הביעו פה הערכה על כך שהאוצר ומשה

גביש הלכו לקראות הערים שנקלעו למצב קשה

ביותר. המערך שהוכן לפני הפגיעות גרם הוצאה כספית גדולה לכלל הרשויות

המקומיות. אנחנו שוכחים שבכל המדינה הוצאו משאבים על נושא הכנת המשק

לשעת חירום, ואינני בא בביקורת כלפי משרד כלשחו, כפי שזה נעשה

בעיתונות בשבוע ובשבועיים הראשונים למלחמה. אני חושב שהן משרד האוצר

והן משרד הפנים הגיע להבנה יחד עם מס רכוש. הייתי שותף בישיבה שניהל

משה גביש וברוח טובה עם ראשי הרשויות המקומיות. אבל ישנן גם המלצות

של ועדה בין משרדית שהוכנו כתוצאה מכל הבעיות שהיו קשורות עקב נפילת

הטלים על אותן ערים. אני מקווה שהדו"ח הזה לא יהיה דו"ח של ועדות

שחיו וקמו וחלכו למגירות, שיחיח בו כדי לתת מענה לצרכים שהיינו עדים

לחם. לגבי מבנים של מערכת החינוך, מדוע יש התמהמהות בהקמת המבנים

הללו מיד? למה צריך להגדיר שמבני החינוך אינם חלק מפגיעה ישירה, שטיל

בא ושיתק שכונה מחינוך ומחיי קחילח וחברה?

ישבנו מספר ישיבות גם עם משרד הפנים וגם עם שר האוצר, כדי למצוא

לרשויות המקומיות קו אשראי מיוחד, כדי שהן תוכלנה לעבוד. מתחומי

חמסחר, התעשיה והארנונה הכללית אף אחד לא מכניס לרשויות חמקומיות

כרגע כסף, וישנה בעיה אמיתית. הנושא היה יכול לבוא לפתרון זמני בקוי

אשראים מיוחדים. יש לראות את חצי חשנה הזאת כתקופה של העדר ההכנסות

העצמיות הללו. אני יכול לומר שיש לנו בעיה קשה ביותר במישור של

ההוצאות הללו, אבל שכחנו את העליה. המלחמה הזאת השכיחה שחהוצאות בגין

העליח והקליטה ברשויות המקומיות הובילו אותן לגרעונות שאנחנו עדים

לחם היום.



יש תסיסה גדולה בערי הפיתוח, יש תסיסה גדולה בערים הגדולות בגלל

הצרכים הרבים לקליטת העליה ולהכנת המשק לשעת וזירום. ההצטיידות

בצופרים, מקלטים, מרכזי הפעלה, לא היו בתקציבי הרשויות המקומיות.

הרשויות בכל-זאת הוציאו, ולכן אני לא הייתי קם ואומר שכל הבעיות

נפתרו. לגבי כל הנטל של ההוצאות האלה, משרד הפנים הוא הגוף היהידי

שאליו מופנות הבעיות. אל נשכה שרשויות מקומיות במגזר הדרוזי, הערבי

וערי הפיתוי!, לא שילמו את משכורת עובדיהן כתוצאה מהוצאות גדולות

בהיקפים משרד הפנים אמר לרשויות הללו להכין את הדו"חות של ההוצאות.

אני הושב שרשויות מקומיות הכינו את כל הדו"הות הללו, אני חושב שאין

היום פתרון במשרד הפנים להענות לכל הדרישות של כל נושא הרשויות

המקומיות. זה צד אחד של המטבע. לכן נראה לי, שאם הרשויות הנפגעות

מטופלות, צריך להודות על-כך למשרדי הפנים, האוצר ומס רכוש. מרכז

השלטון המקומי מודה להם, אבל אל נישכח שלא כל הבעיות שברשויות

המקומיות נפתרו.

י. גולדברג! במצב הקשה שאנחנו עוברים בימים אלה ראויים

ראשי הערים למלוא ההוקרה וההערכה על

עבודתם היוצאת מן הכלל. יחד עם זאת שמחתי לשמוע את ראשי הערים לגבי

ההערכה הרבה שהם רוחשים לשני המשרדים העקריים ולמשרדים הנוספים על

הפעילות וההענות של המשרדים לפתרון הבעיות. במצב קשה כזה זו תמונה

נדירה, והיא בהחלט ראויה להערכה. אני רוצה לציין במיוחד את נציב המס

ואנשי מס רכוש על העבודה המיידית בתחומי השמאות וההתארגנות

וההיערכות. הרי גם הם בעצם אינם ערוכים לטפל בקנה מידה גדול כל-כך,

והם ידעו לעשות זאת בהחלט יפה מאוד.

ההערכות של כל הישובים דרשה מאמצים רבים, גם במקומות שלא נפגעו,

ואנחנו טרם יודעים מה לפנינו. מצב נפגעים גדול עלול להשפיע מוראלית

בצורה טראומטית על כל ישוב אם חס וחלילה זה יתרחש לו, וצריכים להיות

ערוכים לדברים כאלה. מדברים כרגע על הטיפול בנזקים, אבל דעו לכם,

שהמצב קשה מנשוא. משפחות שנפגעות עוד לא התאוששו, ויפה הציגו זאת ראש

עירית תל אביב וראש עירית רמת גן ושאר ראשי הערים. הבעיה מתחילה רק

עכשיו. אנשים חושבים ביום הראשון, בשבוע הראשון על כך שחייהם ניצלו,

והם לא מסתכלים על התכולות ולא מסתכלים על הנזקים. והנזקים מתחילים

להתגלות פתאום, פתאום יורד גשם, ויש נזילות, וסדקים פתאום מתחילים

להופיע, ובארון הבגדים הגברת מצאה פתאום שכל הבגדים שלה מנוקבים

מרסיסים. ברצון הטוב שמגלים האוצר ומשרד הפנים מצד אחד, וביעילות

הפעולה של ראשי הערים אכן ישנו המתכון הנכון ביותר והנבון ביותר. יחד

עם זאת אני העלתי הצעה ויש פה בעיה. לא יעלה על הדעת שיחוקקו חוק רק

לצרכי שעה. אם יש נזקי מלחמה, הרי יש כאלה שמתמודדים עם זה שנים, ויש

כאלה שמתמודדים עם זה היום, ויש כאלה שיתמודדו עם זה בעתיד. החוק

נכון לכל המקרים, ואי אפשר להפלות. כי אחר כך יווצר מצב, כפי שחשנו

בעבר, שיש אוכלוסיה אחת שהיא כל הזמן בקרב, ויש אוכלוסיה אחרת שכל

הזמן נמצאת על שפת הים. משרד האוצר חייב לתת איזשהו פתרון לנזק

העקיף, כפי שהציג זאת ראש עירית תל אביב. הרי לא יעלה על הדעת שאנשי

שכונת התקוה, שהם שכירי יום ולא עבדו במשך חודש ימים כתוצאה מהפגיעה

של הבית שלהם ומהעיסוקים הכרוכים בענין זה, ושלא יבוא הדבר הזה לידי

ביטוי. עם זאת, הן משרדי הממשלה והן ראשי הערים, ראויים בהחלט למלוא

ההערכה של הכנסת, של חברי הכנסת, ואני אומר כל הכבוד לכם.



פורז, אני חטפתי 60 טילי קטיושה, רק המזל שלנו חיה שהם לא נפלו

בפנים. לפני שבוע, 60 טילי קטיושה, 200 מטרים מהבתים, אני לא יודע אם

פעם הרגשת את זה, אבל אם פעם תרגיש את זה, תבין.
מ. גולדמן
אני רוצה לומר משהו לגבי "העורף לא היה

מוכן". זו הפצה של שמועה, וזו פגיעה

ישירה בראשי ערים ובראשי מועצות, שהם הממונים על כל מה שקשור להכנות

בזמן מלחמה, בתפקידם כאחראים על העורף. אני מאוד אוהב את ההתלהבות של

אנשים שלא מבינים מה אמירה יכולה לעשות, ואיזה נזק יכול להגרם. אנחנו

יודעים מה מלחמה קרה עושה. לפעמים הנזק שלה הרבה יותר חמור ממה שקורה

בפועל כתוצאה ממלחמה. טוב שהדברים נאמרו על ידי חברים מהקואליציה

ומהאופוזיציה כאחד.

מגיעה כאן תודה אמיתית לאלה שראו את עצמם נערכים ונותנים את התשובות

המיידיות בזמן האירועים במרכז הארץ או בצפון הארץ. אני מציע לכל חברי

ראשי הערים שלא נמצאים כאן, שיפסיקו ללכת ולהציג את הבעיה כאילו

הבעיה היא אנחנו. הממשלה והרשות המקומית הגדולה והקטנה עשו דברים

שאיו דוגמא להם בשום מדינה בעולם. נערכו, ועשו, ונתנו תשובות מיידיות

באילתורים, בלי לבדוק מה ואיך. את זה צריכים לראות כדוגמא.

ביקרתי בחיפה ביום הראשון, וראיתי איך העיריה מתפקדת. היא העמידה

תשובות מיידיות בשטח. חברי שביקרו בתל אביב, ברמת גן סיפרו לי, שצריך

לקחת דוגמא מהם. ישנה בעיה אחרת שלגביה צריך להתייחס, ופה אני פונה

אליך, אדוני שר האוצר, ואליך, אדוני שר הפנים. היתה פה הוצאה על פי

הנחיות של הממשלה ושל הדרג הביצועי. לדוגמא, כל ההכנות במערכות

החינוך, כל המוקדים שצריכים לפעול 24 שעות ביממה. אלו הוצאות שאינן

מופיעות בתקציב הרגיל של הרשויות המקומיות, אלו הוצאות מיוחדות, שיש

צורך להעביר לגביהן מקדמה מיוחדת על פי מפתח שמשרד הפנים יציג, ויעשה

זאת בתאום עם האוצר.

חודש קשה עבר על הרשויות, ומנגד לא היתה הכנסה. יש אבדן הכנסות זמני

כתוצאה ממצב מיוחד שקרה, כאשר אין הכנסה מארנונה. כתוצאה מכך יש

הוצאות מימון ביניים, כי אתה חייב לשלם את המשכורת באופן קבוע באחד

בחודש, כמו לכל עובד מדינה אחר, או בכל מוסד תקין אחר, וכן לשלם

לספקים לדברים המחוייבים לגבי הוצאות שוטפות. אם ניקח את המרכיב הזה,

ואת העובדה שנתבקשנו על ידי הג"א להכין את מערכת החינוך בכיתות

אטומות, הרי שיש כאן הוצאה כספית שאותה אתה משלם במזומן, והמזומן הזה

לא נכנס לקופה. יש ישובים כמו תל אביב, ששם מתיירות יש הכנסה לא

קטנה. עכשיו היא משותקת מעבר למה שקורה במצב המיוחד. כך המצב בתחומי

המסחר והמגורים. התשלומים לא משולמים כמו שהיינו רגילים בחודשים

הקודמים. זה מביא נזק, שאני מעריך אותו מבדיקה שעשיתי בצורה מדוייקת

בין 280/0 ל-35% על אבדן הכנסות בסוף שנת התקציב, וזה נטו. שני שלישים

נקבל בחזרה באיחורים. הנזק יהיה של שליש, של ריבית שתהיה מכך שאתה

משלם על משיכות יתר. לכן אני חושב שיש צורך להעביר את השליש הזה, לתת

אותו בצורה נכונה על פי חלוקה של חודשים, ולהעביר מקדמה בגלל אותן

הוצאות שהרשויות לא יכולות היום לעמוד בהן.



אדוני שר האוצר, אין רשויות חזקות ורשויות חלשות, כולן באותה סירה

עכשיו. הבעיה היא כתוצאה מהחודש וחצי בו אנחנו נמצאים, ומההכנות שהיו

קודם לכן. הרשויות החזקות נחלשו. יש לתת תשובות אמיתיות לרשויות.

ודאי שסדר העדיפות צריך להעשות גם במקדמה שתבוא. יש מקדמה שצריכה

להתפזר על כל הרשויות, מהצפון ועד לדרום. מנה נוספת, גדולה, צריך לתת

לאותן רשויות שנפגעו, כי עכשיו יש להן הוצאות נוספות מעבר לרגילות.

צריך לחלק את זה בשתי מדרגות.

מ. וירשובסקי; אני לא צריך להתאמץ, אני יכול לצטט בסך

הכל את הדברים שאמר ראש עירית תל-אביב

על כמה שרים מהממשלה, אבל אני לא אעשה זאת. הפעם הסכמתי אתך,

גולדברג, יותר ממה שאתה יכול לתאר לך. קודם כל הייתי מציע להכניס את

אשרנו מעט לפרופורציה. כשבאו התביעות מהשלטון המקומי אל הממשלה,

ומהציבור אל השלטון המקומי, בסך הכל התביעות נענו בצורה סבירה, והמכה

המיידית טופלה בצורה נאותה. אל נשלה את עצמנו שהעורף באמת היה מוכן,

ושבאמת עמדנו בזה בצורה כמו שידידי גולדמן אומר, שבשום מקום בעולם לא

עמדו בצורה כפי שאנחנו עמדנו. היו לנו בעיות קשות מאוד משום שלא שמעו

את האזעקה, ובמשך שבועות מתנהל פה הויכוח אם עדיף מקלט או חדר אטום,

ומתנהלים פה דיונים קשים מאוד על הרבה מאוד דברים.

ולא צריך לחשוב יותר מדי, כי הבריחה ההמונית של אוכלוסיה לא באה

מגבורה אלא מתוך חרדה, מפני שהם לא הרגישו בטחון, וגם זה איננו מעיד

שהיינו מוכנים. אני רואה את הדברים בדאגה כאזרח המדינה, כתושב האיזור

הזה, שבא בכל לילה כדי להיות שם בחרדה. לא שאני בז לפחד שלהם או לועג

לפחד שלהם. אבל חוסר הבטחון להישאר בבית שלך, זה מה שמטריד אותי

כאדם, וכאזרח, וכיהודי, וציוני, וכל מה שאתם רוצים. אני לא רוצה

להכנס לויכוח מפורט, אבל יחד עם זאת אני יכול לברך את ראשי הערים ואת

המערכות העירוניות, שהם בסך הכל תפקדו כהלכה. אני מקווה שמעתה ואילך

יפתח דף חדש, והממשלה תבין את חשיבותו של השלטון המקומי במדינת

ישראל. אני מקווה שמעכשיו יהיה אליו יחס שונה.

אני רוצה להעלות הצעה: ישנו לפי פקודת העיריות הסדר של ועדת מל"ח,

משק לשעת חרום. אני חושב שאנחנו חייבים להרחיב את הוועדות הללו,

להרחיב את הפונקציות שלהן, להרחיב את מספר האנשים והמומחים היושבים

בתוכן, ולקבוע להם תפקיד של חברה בשעת חירום. חלק גדול מהבעיות לא

היה משקי, אלא היה פסיכולוגי, היה נפשי, היה חינוכי. אדוני השר, יש

פס"ח ויש מל"ח והיו דברים שנפלו בין הכסאות. ולו היתה חשיבה מראש על

כל מיני בעיות שאנחנו נתקלנו בהן, היה טוב. לא היתה שלוות נפש. יתכן

מאוד שהעצבים מתוחים כתוצאה מהמלחמה. אני מנסה להסביר שישנן בעיות

פסיכולוגיות ונפשיות, אני לא מדבר על לחם. לחם היה אבל לא היתה

שלווה, היו אנשים שפחדו, שלא ידעו מה לעשות, ומערכת החינוך שקשקה, גם

כאשר כבר אמרו שאפשר לפתוח אותה לא היה הדבר ברור, והורים קמו ואמרו

שלא לפתוח את בתי הספר. היו הרבה מאוד בעיות. אינני יודע, אולי בנשר

הכל היה בסדר. הצעתי שהוועדה למשק לשעת חרום תרחיב את תפקידה ואת

סמכויותיה גם לבעיות החברתיות, הנפשיות והכלכליות של האזרחים.

אני חושב שאחד הדברים החשובים ביותר שרשות מקומית יכולה לעשות זה לא

רק לסעוד את אלה שנפגעו ונהרס ביתם. באלה מטפלים, וטוב שמטפלים. אני



מדבר על אוכלוסיה שחרדת שאולי חלילה זה יקרה להם או מחר זה יקרה להם.

אני, למשל, לפני כמה שנים, כשהייתי חבר במועצה הקודמת, קיבלתי הודעה

שאני בתור חבר מועצה צריך לקבל רובע מסויים בתל אביב. אם קורה שם

משהו, אני צריך איכשהו לצאת להרגיע את האנשים, לפעול כדי שהם יוכלו

להיות יותר רגועים. הפעם לא במשך החודשים לקראת המלחמה ולא אחרי

פרוץ המלחמה פנו אלי ואמרו לי להכין עצמי לדבר הזה. על זה אני מדבר,

וזה לא היה. אני חושב שיש לנו זמן לתקן, ולא צריך להתרגש כל כך מזה

שאומרים היה לחם. לא על הלחם לבדו יהיה האדם, במיוחד בימי מלחמה.

ע. עלי; גם בכנסת זו לא בושה, רבותי, להגיד

תודה, להגיד שעבדתם היטב. תאמינו לי, כל

מי שהתנסה קצת להיות תחת אש, יודע מה זה, במיוחד כשמדובר באוכלוסיה

אזרחית. אני רוצה לומר קודם כל שאני מעריך מאוד את עצם העובדה שבאו

כל ראשי הערים, ואמרו תודה למשרד האוצר, למס רכוש, למשרד הפנים. קודם

כל כל הכבוד, יודעים לא רק לדרוש, אלא גם יודעים להגיד תודה, ואני

מצטרף לברכות האלה למשרדי הממשלה. תמיד יש טענות כלפיהם והפעם מגיעה

להם גם תודה. דבר שני שצריך להבין, ח"כ ורשובסקי, זה שאי אפשר לצפות

מאנשים שנמצאים תחת איום של טילים ותחת טילים שנופלים שהם גם לא

יפחדו. אלוהים אדירים, מה אתה עוד רוצה? אתה יכול לדרוש מאדם שגם לא

יפחד, ושלא תהיינה לו בעיות, ושלא יחשוש? הערה שלישית שאני מבקש
להעיר כאן
חבר כנסת וירשובסקי, כל מה שדיברת ישנו גם בפק"ל, וזה גם

פועל הלכה למעשה. יש ועדות פס"ח, וועדות מל"ח, ודברים אלה נעשים. אני

יודע מתוך נסיון ומתוך התעניינות בערים שנפגעו וגם במקומות שלא

נפגעו. דברים אלה נעשו ונעשים, וחבל כרגע לחפש תקלות או דברים שלא

נעשו.

אני מבקש קודם כל לברך על הרעיון הזה של עסקות קומבינציה. באותם

איזורים שנפגעו, אחוזי הבניה הם נמוכים יחסית, מספר יחידות הדיור שם

לדונם מספר קטן. בקלות אפשר ברובם, להכפיל את אחוזי הבניה, ולהכפיל

את מספר יחידות הדיור, ובעסקות קומבינציה אפשר להשיג 50% מהמבנים

באיזורים יוקרתיים. כך המדינה יכולה לחסוך את כל הכסף שצריכים כדי

לפצות בו את התושב. צריך רק לעגן את הדברים הללו בכללים, כדי שלא

לסבך את ראשי הערים. אני מציע לעגן את זה בכללים ברורים, והמדינה

יכולה לחסוך הרבה מאוד כסף אם תעשה עסקות קומבינצי ה כאלה. אני לא

רוצה להכנס להכללות ולבקשות גורפות. אני לא מדבר כרגע רק על הרשויות

המקומיות שנפגעו, אני בענין זה אתכם עד הסוף. אבל לבוא היום, ותחת

האיום של הטילים הללו לחשוב שיש כאן איזה פרה חולבת, מדינת ישראל,

האוצר שאפשר רק לבקש ממנו והוא ימציא את המיליארדים - זו פשוט שגיאה

שאני לא מקבל אותה. שמעתי מה מצבם של עצמאים. אוי ואבוי לנו, למדינת

ישראל, אם בגלל שבועיים או חודש של פעילות לא תקינהשל המשק, כל המשק

יתמוטט. לאן אנחנו מגיעים? זו בושה לחשוב במושגים כאלה, זה פגיעה

בתדמיתה של מדינת ישראל, ואסור לנצל את הדבר הזה בצורה משיבה כזאת.

אני מציע שלא לעלות עת זה טרמפ. מי שנפגע שיקבל מה שמגיע לו, ויקבל

את הכל מבחי שיעמוד כעני בפתח, רשויות מקומיות נפגעו בהרבה תחומים.

אלה שנפגעו יקבלו, אחרים שלא יעלו על זה טרמפ. זו בוש ה לעלות על זה

טרמפ.



א. דיין; אני מצטרף לברכות על פעילות ראשי תערים

והיוזמות שלחם, לאילתורים, וכמובן

לגמישות שגילח חאוצר ולסיוע שנתן משרד חפנים. אבל אל נכנס לאופוריה,

צריכים גם להגיד את האמת. ידענו שתהיה מלהמה לפני מספר חודשים, ידענו

שתהיה מלחמת טילים, תא"ל זית היה אצלנו בעיר כמה פעמים בנושא הזח.

לצערי, לא מצאנו כלים של חקיקח שנותנים תשובות לדברים חללו. אם ראש

עירית רמת גן הוציא כסף, הוא הוציא כסף על אחריותו, ללא סמכות, ללא

בסיס חוקי. אם חוא שילם לאנשים כסף, ועכשיו באים לקראתו, זה דבר טוב.

אחד הלקחים שצריך ללמוד הוא קודם כל לחוקק את חחקיקח לאלתר. פה חתמו

יותר משלושים ארבעים חברי כנסת על חצעת חוק מפורטת, שנותנת תשובה

חוקית לכל הנושאים. גם לנזקים של הפרט, גם לכיסוי לרשויות המקומיות,

וגם לכל הגופים שפועלים, ויש קריטריונים בדוקים. שכן, מי הסמיך אותי

לשים אותם במלון xאו במלון ,Yובעל בית המלון יגיד לי שזה עולה כך

או אחרת? כל הפעולות נעשו, ולשמחתנו לרשויות היו אמצעים. נפגשתי לא

מזמן עם ראשי רשויות קטנות, במגזר הערבי דווקא. סיפר לי ראש רשות

מהמגזר הערבי שלא היה להם כסף לקנות חומרי איטום, הוא היה צריך

להוציא כסף אישי לבתי ספר, למוסדות, להגן על קשישים. לראשי רשויות לא

היה גם אשראי בבנקים. יש רשויות שהוציאו מאות אלפי שקלים להתארגנות

לשעת חרום ללא כיסוי תקציבי למוקדים, לחומרי איטום, להכנות לבתי ספר,

והכל ללא אישור תקציבי, שמגיע לעתים ל-900 אלף ש"ח או מיליון ש"ח

ברשות בינונית.

י. גולדברג; לנייר דבק?

א. דיין; בישוב שלך יש בקושי 200 איש. על מה אתה

מדבר? יש לך מקלטים אטומים.

י. גולדברג! הישוב שלך מאז מלחמת השחרור לא שמע

שריקה.

א. דייי; האם אתה רוצה שרשויות תשאנה בהוצאות של

מיליוני שקלים, כשהיום אין להן משכורות

לשלם? אני לא מבין אותך. לדעתי אין כאן

חקיקה שמכסה את הדברים האלה, והדברים צריכים להעשות בחקיקה ראשית

ובתקנות, ושהדברים הללו יהיו ברורים. נפגשתי עם משפחות שדירותיהן

ניזוקו. זה לא קל, עוד לא תיקנו להם. יש הערכות, ויש הוצאות, ויש

לחצים לעזוב את בתי המלון, כי אין מי שיכסה את ההוצאות. יש כל מיני

דברים מסוג זה שאינם מכוסים מבחינה תקציבית. לדעתי מערכת החינוך לא

היתה מאורגנת כדי לפתור את הבעיות האלה. יש כאן שני שרים בכירים

שיושבים

בממשלה, והם שותפים לכל הדיונים. לא יכול להיות שלהג"א לא היה

ציוד מינימלי, ואנחנו, הרשויות, היינו צריכים לספק להם ציוד. אפילו

לתצפיתנים לא היה ציוד, ועל מכשירי אזעקה שלא לדבר, היינו צריכים

להתקין מכשירי אזעקה כדי שהתושבים ישמעו אותה.

אני מברך את יו"ר הוועדה ואת נוכחות השרים. לדעתי ועדת הפנים

צריכה להקים ועדה

מקרבה, ושהיא תפיק את כל הלקחים המתאימים בצורה מסודרת, שיאפשרו



לבדוק גם את חלוקת הסמכויות ותחום האחריות צריך שיהיה הכל ברור

ומוגדר, כדי שנוכל לעשות זאת מיידית. שכן, אנחנו עדיין נמצאים

במצבים, שהכל בהם יכול לנוע בהתאם להתרחשות הענינים. עלינו להיות

מסוגלים לתת תשובה גם למצבים פוטנציאליים קשים יותר, של חומרי לחימה

כימיים, למשל, שהתוצאות שלהם הרבה יותר חמורות. אינני מציע לזלזל

בענפים ועצמאים קטנים שנפגעו קשות, ואינם יכולים לשלם ארנונות. אולי

אפשר לדחות להם מס הכנסה או דברים כאלה.

א. פורז; אני קודם כל חושב שהתפקוד של הרשויות

המקומיות במשבר הזה היה תפקוד יוצא

מהכלל טוב, והסיבה היא פשוטה. נכון שבתאוריה כולנו ידענו שיפלו

טילים, ובספר זה היה כתוב, ומי שקרא ידע. נפשית אף אחד לא היה מוכן

לזה, ולתוך החלל שנוצר נכנסו הרשויות המקומיות, ולדעתי בצדק. אם אני

לא טועה, לפי הוראות הג"א, כשבית נופל, צריך לפנות אנשים לבתי ספר.

האם יעלה על הדעת, שראש עיריה שרואה שבתים נופלים יקה את תושביהם

ויכניס אותם לשם? זה פתרון שמתאים לתש"ח אולי, ואולי הוא מתאים

לקמבודיה. אם ראש עיריה שלח אותם לבית מלון, הוא חרג מסמכותו, ואפשר

גם לעשות ועדת חקירה, שתברר מי הסמיך אותו וכוי.

א. דרעי; זה בהנחיה שלנו. ראשי רשויות פעלו

והכניסו אותם לבתי מלון.

א. פורז; מתי היתה ההנחיה שלך!

א. דרעי; בשעת האירוע.

א. פורז; אדוני שר הפנים, במערכת מעין צבאית יש

פקודות קבע. אי אפשר לבוא לרשויות בטענה

בכלל. אבל הדבר השני שכולם צריכים לזכור הוא, שאף ששמו של משרד האוצר

הוא משרד האוצר, אין לו אוצר. יש לו קופה ריקה, וכל המגזרים וכל

הוועדות פה, ועדת כלכלה, סוחרים, בתי הקולנוע, אין אחד שלא רוצה

שהאוצר יתן. אבל האוצר זה אנחנו. אם אשמע שאיזו ממשלה זרה נתנה סיוע

בקנה מידה גדול, אגיד שהנה הגיע אוצר במעטפה, ויש. אבל כל עוד אנחנו

לא שומעים על דבר כזה, אין לבוא בכל הטענות כמו למה לא לתקן את

המתנ"ס, ולמה לא לעשות במקום הבית הישן בית יפה עוד יותר יפה. גם אני

בעד זה.

רבותי, ראשי הערים, חלק גדול מהשלטון זה אתם. אתם צריכים חלק מהדברים

לספוג, לקחת על עצמכם, לחרוק שיניים, לקחת הלוואות בבנק, לגשר,

ובסופו של דבר להעביר את זה, כי שר האוצר הוא רק לכאורה שר האוצר,

אין לו אוצר.

ח. קופמו; אף שאני לא חבר הוועדה, אני רוצה להעלות

על נס את היוזמה של יהושע מצא, אני חושב

שהאירוע הזה מעולה. אין ספק שכל הציבור נותן צל"ש לראשי הערים שנטלן

סמכות כשלא היתה להם סמכות, וכך תפקדו. זו מנהיגות. אני מציע שהממשלה

תדון במתן מעמד מיוחד, מחוזק יותר, לראש עיר, כי אין תחליף לאותו

פטרון. זהו אב, שכל האזרחים רצים אליו וגם במקומות שלא נפגעו. יש



כתובת אחת, וזח ראש חעיר, וחאזרח מסוגל לחגיע אליו. אתם אלח שיושבים

ומתכננים. אני מעלח על נס גם את חתפקוד של חאוצר ומשרד חפנים. איך

אתם מתכננים ביחד חזרח לחיים נורמליים? איך קובעים שח-27 בחודש, שזה

פורים, ובחנחה שהמן הרשע הזה יחוסל, איך המשק יחזור לעבודה? מקפיא את

הדם לראות את תל אביב בשעות אחר הצהרים המוקדמות. צריכים להחזיר את

החיים למסלולם.

ע. סולודר; אני מתנצלת על שלא הגעתי בזמן. הייתי

בוועדת הכספים לעניני מים, שבה אני

משמשת כיו"ר. כל הכבוד לראשי הערים. מי שיש עליו האחריות, מוכרחים

להעניק לו סמכות ואימון. הם הצינור הראשוני, אליהם מתנקזים. מישהו פה

הציע לחוקק חוק. אי אפשר לחוקק חוק כאשר הדברים עדיין בשלב הלימוד.

אני מעריכה את המשרדים שנתנו את הגמישות. קיימים חוק ותקנות מס רכוש,

לגבי נזק ישיר ונזק עקיף. החוק היה בנוי למסות אחרות, למקרים אחרים,

לאירועים אחרים. אני הייתי בין אלה שצדדו בו. הצעות החוק שהוגשו

עונות על שטח הרבה יותר רחב של בעיות, אבל היות שהבעיות נלמדות, והיה

צריך לתת תשובה מיידית לנושאים שאנחנו כבר יודעים שהם קיימים, ישבנו

בוועדת הכספים על הנושא הזה. התקנות נתנו את אפשרות הביניים, הן נתנו

את אפשרות ההערכה של הנזק הישיר שנגרם, ואת האפשרות המיידית לענות

תשובות. החוק מצריך יותר זמן, ונוכל להכניס בו דברים שעוד נלמד

עליהם. אנחנו נערכנו לדבר אחד, ונפגענו מדבר שני שלא כל כך נערכנו

אליו, ועל זה צריך להסיק את המסקנות. נערכו כל הזמן למלחמת אב"כ,

ומה שקרה הוא, שנפלו הסקאדים הללו, שבדרך כלל אנחנו מתגוננים מפניהם

במקלט. המלחמה עוד לא נגמרה, אבל זה צריך לתת לנו את הנסיון ואת

המחשבה מה אנו עושים לעתיד. הדבר החשוב ביותר הוא לנסות לבנות ולחזור

לשיגרת חיים. זה הדבר שמחזיק את האנשים במקום. צריך לעשות את זה

באופן מתוכנן, בבקרה, עם גורמי התרבות ועם גורמי החינוך. אני רואה

שמתחילים לעשות את זה ואני אומרת שוב, יישר כוח, והלואי שלא יהיו

נסיונות יותר.

אורנשטיין; חבל שמר וירשובסקי איננו, הייתי עונה

לו, הוא החל להגיד פסוק "לא על הלחם

לבדו יחיה האדם", אבל הוא שכח לגמור את הפסוק: "כי על מוצא פי השם

יחיה האדם", את זה הוא שכח להוסיף. אני לא אוהב לחזור על מה שאומרים

חברי בדרך כלל, גם לא אחזור על דברי השבח שאמרו למשרדי הממשלה. נכון,

בעירנו היו לנו 570 דירות שנפגעו. לנו יש בעיה מיוחדת שהיא באמת קשה
ביותר
נמצאים אצלנו בעיר חמישים אלף ילדים, כן ירבו, מבין מאה

ועשרים אלף תושבים. בכל בית יש 100 ילדים, כן ירבו, מינימום, ולכן

שאם חס וחלילה יקרה משהו הבעיה של הפינויים והפגיעות היא ממש בראש

מחשבתינו. ולכן עשינו כל מאמץ להתארגן בצורה הנכונה לצוותות מיוחדים.

מצד שני, יש לנו שלושים אלף בעלי זקנים שהפקירו אותם. אם חס וחלילה

תהיה בעיה של אב"כ, פשוט הפקירו אותם, ולזה צריכה ועדת הפנים לדאוג,

ולפתור את הבעיה הזאת. נוסף לזאת לנו יש בעיר 150 כיתות גן לחינוך

והן שוכנות בצריפים, ו-112 כיתות נפסלו על ידי הג"א והילדים לא

לומדים בהן. גם בעיה זאת לא מוצאת את פתרונה. נולדו לנו בשנת 1989

5,930 ילד בעיר בני ברק, כן ירבו, והפתרון נעשה בכך, שכל שנה אנחנו

מקימים בית ספר. לכן אני אומר שהארגון של ראשי הערים היה מצויין,

ואני רוצה להוסיף דבר שלא נאמר פה, אחרי הפגיעה הראשונה במשרדו של מר



צ'יץ התאספו כל ראשי הערים בגוש, וסיכמו שאיש יעזור לרעהו. היתה עזרה

ממש יפה מאוד, פעמיים בשבוע נפגשנו, למדנו לקחים, והתקבלו הרבה

פתרונות שלפני כן לא היו לנו. לכן, גם אני חושב, שהג"א לא היה מוכן,

עם כל הכבוד, אבל ראשי העיר היו מוכנים, אוכל לא הגיע אליהם, בגדים

לא הגיעו אליהם, ביקשו ממני מעילי גשם, מטריות, סלפונים, וזה דבר

שצריך לקחת בחשבון. דבר נוסף שאני רוצה להגיד, לחל"כ לא מוכנות כל

העיריות. לפי ידיעות שיש לי, עכשיו התחילה המלחמה הקרקעית, ולכן, אם

חס וחלילה לפי מה שאומרים אנשי צבא הפצצה של חל"כ משפיעה על קוטר של

500 מטר, המצב מסוכן, וב-14 ק"מ הללו צריכים פינויים. לא חשבנו מה

אנחנו עושים עם המפונים האלה. אני מבקש שאתם תחשבו מה אנו עושים

במקרה זה. חייבים לתת תודה לקדוש ברוך הוא על הנסים שהוא עשה לנו.

33 טילים נפלו, ונשארו ברוך השם 8 נפגעים בבתי חולים. אלה הלא נסי

נסים. ובעזרת השם לא נצטרך אף אחד, כולנו נהיה בריאים ושלמים, אמן

ואמן. תודה רבה.

רום; לא במקרה נמצאים פה ראשי ערים שמודים

לעבר שרי הממשלה בדברים שאני אגע בהם

בקיצור. בתקופה האחרונה, בתום כל דיון, יצאנו גם בהחלטות. אם אתה לא

יוצא בהחלטות, הדיון כאילו לא התקיים. ולכן, מה שאמר מר אורנשטיין זה

נכון. באיזור א' ראשי הערים כ-15-20 במספר, תלוי במספר המתכנסים,

היינו מתכנסים, מקבלים החלטות, מפיקים לקחים ומבצעים אותם בשטח. לאחר

מכן היינו באים מיד בפני שרי הממשלה, ועל כך באמת יבורכו אותם שרי

ממשלה שנתנו יד לטיפול מיידי וענייני, כולל החלטות וכולל ביצוע. לכן

טוב שנולד הדיון הזה, כדי שאתם, חברי הכנסת, תדעו על המקשה האחת

שנוצרה. היא מחולקת למסגרת בת שלושה חלקים פשוטים. אדוני ח"כ דיין,

לא מענין אותנו אם זה יהיה בחקיקה או שתגמור את זה עם שר האוצר. אולי

כך יהיה עוד יותר טוב, כי שר האוצר אולי ידחף את זה באותה מסגרת כפי

שדחף בימים הראשונים. זה לא משנה לנו. אנחנו צריכים את התוצאה, וזה

כולל את כל הרשויות במדינה. נכון שאנחנו פה בשם איזור א', אבל אנחנו

מוכנים להביא את זה בשם כל הרשויות. דבר נוסף הוא מימון ביניים. בעיר

שנפגעה, ראשי הערים על פי החלטתנו שלנו, באיזור אי, לא עשו חשבון.

הוציאו לבתי מלון, נתנו מימון עזר, קנו משרוך ועד נעל בעזרת משרד

הפנים. מה הבושה בכך! ואילו משרד הפנים לא היה נעתר, האם לא היינו

מבצעים את זהו יבורך משרד הפנים שכן נעתר. לכן ברכו גם את שר האוצר

גאת משרדי הממשלה בנושא השלישי שלנו, שהוא הפגיעה ברכוש, שהשאירה אדם

או משפחה חסרי כל. לחסרי כל צריך לגשת בעדינות ובמהירות המירבית.

המהירות המירבית כוללת את כל מה ששמענו כאן, שזה טיפול, וזה סיעוד,

וזה מידע לציבור, וזה כל המסגרות שנתנו. הפלוס היה, שזה ניתן באופן

מיידי. והתוצאה תהיה, אם כאן תתקבל החלטה, היום, שוועדת הפנים תומכת

בממשלת ישראל בצעדים שעשתה, מחזקת את ידיה, ונתקדם באותה דרך כדי

לפתור בעיות שהיו, מתוך תקווה מרכזית שיותר לא יפלו טילים על ישראל.

ש. להט; דיברתי אתמול ברדיו. בדרך כלל אינני

מקשיב מה נותנים ממה שאני אמרתי להם,

אבל באמת הודתי שם מכל חלב לשר האוצר ולמנכ"ל ולאנשי המשרד שלו, ולשר

הפנים למנכ"ל ולאנשי המשרד, וגם לשר השיכון שאיננו כאן. בנושא של

שכונת עזרא עזרו מאוד שר השיכון ואנשי המשרד שלו. הודיתי גם למשה

גביש, נציב מס הכנסה, ואני לא הופתעתי ולא התפעלתי. ראיתי יום יום



ושעה שערו נכונות. מר וירשובסקי איננו, אבל רציתי לומר שאנחנו נעשה

עוול לעצמנו בתחום עליו חוא דיבר, ודווקא בזח יש לנו בחחלט הישגים

בלתי רגילים. שלשום מישחו דיבר איתי מח יחיח בוועדת חחקירח לכשתקום,

אמרתי מאז חודש אוגוסט, ויש לי לכך עשרות ומאות עדים בתוך חעיריח של

תל-אביב-יפו, שאחת הבעיות עם המלחמה הזאת יהיה שאצלנו מערכת העורף אף

פעם לא תורגלה. אובייקטיבית אני אומר, שחיינו בקונטפציות של מלחמת

העולם השניה, אבל זה לא מפני שלא היינו מוכנים. פשוט ובצדק מדינת

ישראל וממשלת ישראל וצה"ל הקדישו וצריכים להמשיך להקדיש את עיקר

המשאבים ואת עיקר הכספים כדי להגן על גבולות המדינה, ולא לקחת ולעשות

אידיאליזציה של העורף, עם כל הכבוד. לאן נגיע? האם נביא אוגדות

שריון וטייסות של חיל אויר עם מקלטים? מי שרוצה לחסל את מדינת ישראל,

איו לו דרך יותר בטוחה מאשר זאת. רציתי לומר למרדכי, שאני יודע למה

אנחנו שונאים מלחמה. במלחמה בני אדם נהרגים, במלחמה בני אדם נפצעים,

ובני אדם במלחמה מפחדים. רכוש נפגע, והכלכלה משתבשת, ולכן שונאים

מלחמה. לדאבוני השתתפתי בהרבה מאוד מלחמות, ולא היתה מלחמה שלא

חרדתי. יש חרדה, זה דבר טבעי, ואי אפשר ללכת ולמנוע מאנשים חרדות. גם

בוועדת מל"ח יש רבותי כל מה שצריך, ללא יוצא מן הכלל.

אי אפשר ללכת ולחוקק חקיקה כך שמראש יראו את כל הפרטים, וזה אסור

לנו. המלחמה עדיין לא נגמרה, אל-נא נמהר לשלוף ולהסיק מסקנות. ניתן

לחיים לעשות את שלהם. הלואי שאתבדה, אני חושב שהגרוע ביותר עדיין לא

היה.

א. דרעי; ראשית אני רוצה להודות ליו"ר ועדת הפנים

על שלושה דברים. ראשית על הברכות

והאיחולים שהוא ברך אותי בהתחלה, ואני מודה לו על כך. כדבר שני אני

רוצה לברך אותו על הדיון, אני חושב שהדיון הזה תורם רבות גם לאוירה

וגם לליבון הבעיות. דבר נוסף שאני רוצה לברך אותו הוא דבר שלא פורסם
ברבים
היו"ר, יהושע, פעל הרבה מאחורי הקלעים גם אם זח עבר יחסית

בסדר, בנושא שעון הקיץ. יהושע היה הקטגור שלי בענין, והתאריכים

שאליהם הגענו נקבעו הרבה בזכותו, ולא הרבה בזכותי.

בקצרה אנסה בכמה תחומים לסקור מה שהיה עד עתה, וגם בעיות שנשארו, ומה

השקפת משרד הפנים לגבי האופן שצריך לפתור אותן. אמר ח"כ ורשובסקי,

שצריך לחזק את השלטון המקומי. יש קונצנזוס מלא לגבי התפקוד של

הרשויות המקומיות. לצערנו אנחנו לא רואים את זה בכל יום. אנחנו

רגילים לרשויות בזבזניות, לחוסר אחריות, לראוותנות. במלחמה הזאת אני

חושב שיש כמה דברים מבורכים. לטווח ארוך, זו העצמאות והניהול והחוסן

של השלטון המקומי.

טועה מי שחושב שראשי הרשויות עד לאותו יום שנפלו הטילים עליהם ישבו

והתעסקו בכל הענינים שייחסו להם. ואך נפל הטיל, ופתאום ראשי הרשויות

הפכו להיות מנהיגים, פתאום יש מערכת מוכנה, פתאום יש מערכת שמתפקדת,

וצייץ, צבי בר ואחרים, גאונים כל כך גדולים, ששלפו מהמותן את כל

הפתרונות הללו. רבותי זה נעשה בעבודה יום יומית, שעה שעה. לא ידע זאת

מי שלא מכיר ומי שלא ביקר ומי שלא סייר במערכת, לא בסיור מהיר. שר

האוצר בצדק אמר לי, שתנסו במכתב להעלות את ההוצאות של הרשויות

המקומיות, מה היה במשך כל חמשת החודשים, אני חושב שאין סופר שיכול



לתרגם למספרים את מח שהרשויות וזמקומיות עשו. הרשויות המקומיות, גם

במסמך הגדול שהם הכינו, ויתרו על הלק גדול מההוצאות מראש, כיוון שאי

אפשר לבוא ולתרגם את הדברים האלה בכסף. אי-אפשר לומר שמהיום שעיראק

פלשה לכווית, למחרת הרשויות המקומיות החלו בעבודה הזאת. אי-אפשר לומר

שמוקד עירוני יעבוד 24 שעות ביממה מהיום שנופלים טילים, וכבר תהיינה

לו תשובות, ומערכת שפועלת 24 שעות ביממה, עם מתנדבים ברובם, עם כל

מיטב הכוחות שיש בעיר, פסיכולוגים, יועצים, שמרטפים, איטום לקשישים

וכוי. זה לא קורה אם אתה לא מוכן לזה חמישה חודשים מקודם במשך יום

יום. אי-אפשר שמערכת המים והלחם שמזלזלים בו, היו מוכנים בלי הכנה

מראש. אני בטוח שאם מערכת הבטחון או מערכת ממשלתית אחרת היתה לוקחת

את כל האחריות הזאת על עצמה, היינו רואים תקציב וניירות מטה יודעים

להכין בהיקפים ענקיים.

אני בטוח שמבחינה כלכלית היום הדברים היו מתוקצבים אחרת לגמרי. היינו

חוסכים כסף רב לו הרשויות המקומיות היו מוכרות מלכתחילה בכך שהן

הזרוע העיקרית שקולטת את העולה מתחילתו של התהליך ועד לסופו. אני שמח

ששר האוצר, בתקציב האחרון, עם כל הקשיים הגדולים לא קיצץ כאן,

והתקציב אף גדל, וניתנה תשובה מכובדת מאוד לקליטה הישירה הזאת. קרה

דבר דומה. אמנם בקליטה זה לקח הרבה זמן. לא היתה לנו מלחמה באמצע.

200 אלף עולים נקלטו ברשויות המקומיות, איש אחד מהם לא משלם ארנונה.

להיפך, הפסדנו הרבה ארנונה משום שנכנסו לדירות שכורות שדייריהן שילמו

ארנונה, ונכנסו לדירות של עמידר שדייריהן שילמו ארנונה. מערכת החינוך

עדיין לא בנתה כמעט אף כיתה, עדיין הרשויות המקומיות לא הגדילו את

כוח האדם שלהם אלא להיפך, בשנה הקשה הזאת קיצצו בכוח אדם. אף על פי

כן, קולטים, ואף אחד לא נשאר בחוץ. טוב מאוד שממשלת ישראל אומרת שאף

עולה לא נשאר בחוץ. רבותי, אם יש מישהו שיכול לזקוף זאת לזכותו, אלו

הרשויות המקומיות. ומי שרוצה לשמוע תיאורים איך העולים מגיעים ללוד,

איפה שמים אותם, שישמע מראש עירית נצרת ומראש עירית כרמיאל ומאחרים.

בגן הציבורי, בלילה, כשהמונית הורידה אותם, מי הולך ומטפל בהם? מי

מכניס אותם וקולט אותם כדי שלא נראה הפגנות ואוהלים של עולים חדשים?

המלחמה הזאת הוכיחה את תיפקוד הרשויות לא רק בנושא עליה, שזה דבר שלא

תוכנן מראש, ואף אחד לא צפה אותו מראש, ראשי הרשויות בתחילה חשבו

לתומם שיקבלו את הכל, עד שראו איפה נמצא הסיפור. אף אחד לא בא לפני

המלחמה הזאת לאוצר. ידענו את הקשיים של מדינת ישראל. עיקר הפעילות של

הרשויות המקומיות, לפני שנפל הטיל הראשון, היתה בהכנת העורף מתחילתו

ועד לסופו. טועה מי שחושב, ח"כ פורז, שהכל היה המצאה של הרגע

האחרון. גם לנושא של פינוי לבתי מלון יש הסכם עוד משנת 83 בין אגף

התקציבים למשרד הפנים במסגרת פס"ח לגבי זה. יש תכנית מגירה של פינוי

עשרות אלפי אנשים, שאין אפילו בתי מלון לדבר זה. אבל יש הסכם לגבי 14

יום ולגבי כל הדברים הללו. אלה לא דברים ששלפנו, ולא צריך לכל

הדברים האלה חקיקה, יש סידורים מנהליים לכל הדברים האלה. לכל דבר יש

תשובה. אם יש היום לממשלת ישראל אפשרות לשבת, ובישוב הדעת לשקול מה

התגובות שלנו צריכות להיות, תנסו לתאר לעצמכם סנריו אחד, שחלילה וחס

מהטיל הראשון שנפל בתל אביב וברמת גן אותם אנשים שנפגעו בתיהם היו

עומדים ברחובות, או מול משרד ראש הממשלה, ומפגינים על מה שקרה. האם

מישהו בקבינט, מישהו בממשלת ישראל יכול לקבל החלטות בישוב דעת כזה?

זה אינטרס ממדרגה ראשונה, שממשלת ישראל תוכל לקבל החלטות וכדי שתוכל



לעבוד בישוב הדעת, וזח האינטרס של העיריות. הרי העיריות יכלו להיות

"ראש קטן", יכלו להגיד שלא קיבלו תשובות מספיקות, לא תוקצבו מראש, לא

קיבלו התחייבויות לתקציב. חלק גדול מהוצאות הרשויות המקומיות גם לא

יתוקצבו, ויצטרכו לספוג את זה מתקציבן, ואני אומר זאת בגלוי. אין

לממשלת ישראל תקציב לכך, אלא אם שר האוצר יסכים. אבל אני יודע את

הבעיות שיש לו.

אומרים לי שיש הצעת חוק של חמישים או של ארבעים חברי כנסת, ומראים לי

את הספר היפה הזה. זה ספר טוב, אבל רבותי, צריך לדעת שרוב הבעיות

שיועלו ורוב המסקנות שישנן כבר יושמו בשטח, רק שעושים זאת בשקט. הם

עובדים בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל, בלי שאף אחד הולך ותופס כותרות

בענין הזה כאן. לכן חבל להוציא אנרגיה על דבר שכבר קיים, צריך להתמקד

בבעיות שנשארו. את הבעיות האלו אפרט בקצרה.

הבעיה הראשונה היא כלל ההוצאות של הרשויות המקומיות מאוגוסט ועד

היום. חלקן אי אפשר לתרגם לכספים, וזה לגבי המערכת של הרשויות

המקומיות. בנינו את המערכת הזאת, ראשי הרשויות בנו אותה במשך כל

השנים, והיא צריכה לתת את הפרוט שלה בימים כאלה. יש הוצאות מיוחדות

שהממשלה צריכה להשתתף בהן, ואני חושב שיש לממשלת ישראל תשובה, תשובה

של בלי תוספת תקציב. שר האוצר כבר לקח על עצמו והסכים ללכת לקראת

מקדמות, כדי שהרשויות ימשיכו לתפקד. שר האוצר יפרט אותם אחר כך

בהמשך. דבר שני, הכנסות עצמיות. אני לא מקבל שבגלל ירידה בהכנסות

עצמיות של ארנונה יבואו ויגידו שזה נזק בלתי הפיך, וצריך לפצות על

זה. זה לא אחראי, וגם לא לטובת הרשויות המקומיות. אסור שאנחנו נרגיל

את אזרחי מדינת ישראל בכל המגזרים, שבגלל כל שיבוש קטן שקרה במשק

יפצו. אין כאן השלכות ישירות. יכול להיות שפסיכולוגית, אנשים שנפגעו

ביטלו הוראות קבע. הם הכינו כל כך הרבה אוכל לפני המלחמה, עד שאין

להם עכשיו במה לשלם. בסדר, אבל צריך לתת פתרונות. אבל להפוך את זה

לנזק בלתי הפיך, ולהגיד שיש הפסד הכנסות, רוצים פיצוי? זה יפגע

ברשויות המקומיות, אם הלילה וחס יקרה משהו אחר.

אדוני שר האוצר, יש לי הצעה בנושא של הכנסות עצמיות. יש בעיה של

תזרים מזומנים בערים הגדולות וגם בערי הארץ. העסקים אינם עובדים

במלוא תפוקונם, לבד מעסקי האוכל. עסקים אחרים לא מרוויחים, ובהם

התעשיה, בתי המלון ועוד מגזרים אחרים, וגם המגזרים של האוכלוסיה

שאולי יש להם בעיה של דחיית תשלומים. אדוני שר האוצר, פתרת את הבעיה

במהירות בשבוע שעבר, וחבל שעיכבו בעדך בנושא של קרן לעסקים. כך תמצא

גם מה הפתרון עכשיו לרשויות המקומיות. אין להם מזומנים, וצריכים לשלם

משכונות. ואיך רשות שלא יכולה לשלם משכורת, והיא עוד צריכיה לטפל

במפונים ובטילים? האם היא תיקח הלוואות בבנק! הבנקים יתנו? לערים

הגדולות, בודאי שיתנו הלוואות. אבל מי ישלם אחר כך, הרי שעד שהם יגבו

את הכספים האלה מהתושבים יקח קצת זמן.

כך גם מהעסקים ומהתעשיה. מי ישלם את הוצאות המימון? מי ישלם את

הריבית הזאת? הרשויות לא תוכלנה לעמוד בכך.

אני מציע אדוני שר האוצר, להקים קרן, לא ממשלתית, אלא על ידי

הבנקים. קרן שתעמיד אותם בערבות, שהריבית תהיה הדבר השולי ביותר,

וזאת כדי שלא יפלו על הרשויות המקומיות ההוצאות האלה, כדי שנוכל



להעמיד כסף זח לרשויות המקומיות בחודשים האלה, בתקופה הקצרה הזאת,

ואני מקוה שבזה יגמר הסיפור. אבל גם אם זה נגמר היום והיתה נגמרת

המלחמה, היתה בעיה של תזרים מזומנים בחודש חודשיים הקרובים, עד

שהרשויות תכסינה את ההוצאות האלה, כי יהיה מאוד לא טוב אם לא יתפקדו

בתקופה זו. יש להקים קרן כדי לעזור לרשויות המקומיות, ויש לנו הרי

סמכות לתת את ההלוואות האלה, אבל אני יודע את הריבית הגבוהה שתהיה

בדבר הזה, וזה יכוסה אך ורק על ידי הכנסות עצמיות. רק רשות שתוכיח

לנו באותות ובמופתים מה ההכנסות שהיא הפסידה, ומה ההסדרים שהיא מגיעה

לגבי אלה שצריכים לשלם על ידי הוראות קבע ועל ידי תשלומים דהויים,

שאותם עסקים יתנו. תמורת זאת אפשר לתת להם עזרה על ידי התערבות

ממשלתית, כדי שהריבית והעלות תרד לרמה מינימלית ביותר, ואז אנחנו

יכולים להגיד לרשויות שגם ממשלת ישראל הפסידה הכנסות, אין לה מקור

אחר, אבל עשינו את כל מה שאנחנו יכולים לעשות. לגבי רשויות שנפגעו,

האוצר נותן תשובה טובה מאוד. כשביום אחד אתה צריך לפתע לטפל באלפי

משפחות, וכל אחד חושב שהבעיה שלו היא הדחופה ביותר, ויש לך עוד

הבעיות של אתמול, אי אפשר לצפות מאותם אנשים שיעבדו יותר מ-24 שעות

ביממה ושיאפשרו את הדברים כפי שאיפשרו. ובעצם בתוך יום יומיים עשו

תקנות ועשו הכל. מי שמתלונן על הדבר הזה, פשוט מגלה מידה לא טובה. זה

חוסר הכרת הטובה, לצערי הרב. זו לא בעיה שלנו, ואני חושב שזו לא בעיה

של ועדת הפנים.

לגבי הפינוי. הפינוי היה מוסדר. אמרתי שיש הסדר משנת 83. כשבאו

מהאוצר ואמרו באותו יום שנפלו הטילים, שיש בתי מלון ריקים שעמידר

שכרה, וכבר הם משלמים, מיד באותו יום הרשויות קיבלו את הרשימה, ופינו

את האנשים. הופתעתי בהתחלה כשבאו אלי ואמרו לי, שמע, שתל אביב לא

תשתולל ולא תשלח את כולם לבתי מלון. אני יצאתי מזה עם קצת טעם לפגם.

לדעתי ראש עירית תל אביב נהג מעט בקשיחות, אני אומר זאת בגלוי. היה

צריך ללכת עם האנשים האלה טיפה יותר. הופתעתי לטובה מכך שבכל שקל

ושקל הוא מטפל אישית. הנושא הזה כבר לאחר דיון עם האוצר, חוץ מהנושא

של הפינויים. זה לא נושא של 14 יום, זה נושא שימשיכו לדון הלאה, גם

לגבי אלה שנפגעו בצורה קבועה בדירות, וגם לאלה שנפגעו זמנית. זה

יימשך יותר מ-14 יום. לגבי הנושא של ההוצאות של הרשויות המקומיות

בגין הפגיעה, דיברתם כאן על המכולות, חברות האבטחה, הביטוח, וכל

ההוצאות מסביב. קיבלתי בשמחה רבה הצעה, ואני שמח שזה עובד בצורה טובה

ביותר ובשיתוף פעולה. מס רכוש שמטפל ממילא באנשים, מטפל גם בזה. משתי

סיבות מיד ברכתי על הענין הזה. קודם כל צריך יד אחת שתטפל, ואותה יד

יודעת בדיוק למי נפגע הבית ומתי הוא צריך לצאת ומתי לא. מבחינה

מינהלית זה הדבר הטוב ביותר.

יש דיונים בין שני המשרדים בנושא של מבני ציבור ותכולתם, וערך הכינון

שלהם. אני מראש אומר כבר, שלי יש עמדה בענין. אולי היא לא תמצא חן

בעיני כולם, אבל אני אומר שוב, שאין למדינת ישראל קרן שתוכל לפצות על

כל הדברים האלה. אני אומר את זה לצ'יץ ולצבי בר. לגבי בתי ספר, לדעתי

ברור שמשרד החינוך הוא הגוף המופקד על כך, והוא צריך לבנות את בתי

הספר מחדש. לא יעלה על הדעת שנותנים פיצוי לעיריה בערך כינון. מה היא

תעשה בזהו משרד החינוך יתן את זה מתקציבו, או מתוספת. זה נתון לפתרון

שר האוצר. את בעיות החינוך צריך מיד לפתור. לגבי מוסדות ציבוריים,

מוסדות תרבות. אדוני ראש עירית תל אביב, את בית דני מי בנה? אדוני



ראש העיר, אני מכיר את כישוריך הגדולים, ואני בטוח שאתת עשית את זה

כבר באותו לילה. האם לא דיווהת לתורם שתרם שליש של הבניין, שהבנין

שנתרם על ידו נפגע? ראשי הרשויות, אתם הייבים לתת את מלוא העזרה

בענין. מתנ"סים נפגעו, נכון. אני לא אומר שאנחנו צריכים לברוח

מאחריות, אבל תעזרו לנו. אני בטוח שאותו תורם לא יתווכח איתך על ערך

הכינון ועל תכולת המקום. בשבילו זו תהיה גאוה שבית שטדאם חוטין פגע

בו, הוא בונה אותו מחדש.

לטיכום, אני מברך שוב את ראשי הרשויות המקומיות, את כלל הרשויות

המקומיות ופה אין הבדל. ברור שאלה שנפגעו עמדו במטלה. אבל כל הרשויות

במדינת ישראל, ערבים, דרוזים, ערי פיתוח, כולם התכוננו לקראת האירוע

הזה, כולם היו מוכנים, ואני מקווה שלא יזדקקו לזה. אני חייב לברך גם

את שר האוצר ואת אנשי משרדו. יש ויכוחים בינינו, ובצדק. זה התפקיד

שלהם. אבל לא היתה שום בעיה שבגלל ויכוח לא טופלה. את הויכוחים

השארנו בצד. אני רק מברך שבמשך כל השנה יהיו אותם יחטים עם שר האוצר.

אני רוצה לברך את אנשי משרדי, דב קהת, דוד קפאה, פס"ח, מכבי אש וכוי,

שעשו בצנעה עבודה יוצאת מן הכלל, והראו את המוכנות שלהם.

י. מודעי; לדאבוני אני אצטרך לקצר מאוד גם למענכם

וגם בגלל לוח הזמנים שלי. קודם כל אני

מצטרף לדברי התודה ליו"ר הוועדה ולחברי הוועדה. זה דיון בעתו. רואים

כבר חלק של התמונה, רואים גם ליקויים, ורואים גם הישגים. זה הזמן

הנכון לדיון. אני רוצה להחמיא, לא בהדדיות לראשי הרשויות המקומיות,

לכולם, אבל באמצעותכם גם לתושבי עריכם. אני מאחל החלמה לאלה שנפגעו,

ומודה למאות ואולי לאלפי המתנדבים שבאו לטייע באירועים חמורים כאלה.

אומר רק שני דברים כלליים. גם אם ידענו שיפלו טילים, וגם אם נעשו כל

הכנות פט"ח, והן נעשו שנים, ואני הייתי שוב במל"ח, אין פרוש הדבר

שכשאתה מתכנן אין הפתעות. ואם יש פה מישהו שידע בתמונה פלטטית, לא

בידיעה כוללת, איך תראה התמונה לאחר שטיל נפל באיזור מיושב, שיקום

ויגיד. אני לא ידעתי. ידעתי שעלולים להיות נפגעים. אבל תיאור כפי

שראו עיני באותו בוקר, זאת לא האמנתי, לא העלתי בדעתי. והאמינו לי,

פה יושבים קצינים גבוהים, אני לא הייתי גבוה עד כדי כך, אבל יצא לי

בעבר, בגלל המקצוע שלי, לפוצץ חומרי נפץ במאות טונות, כי אנחנו למדנו

מה זה עושה. וראיתי תוצאות, ומדדתי אותן. לא העלתי בדעתי, לא חלמתי

שיכולים לקרות דברים כאלה. זה מכלול של כוח ההדף וטיב הבניה שבנו אז

באיזורים השונים, וראינו את ההבדל בקלות, והלואי שלא נראה יותר. זה

לגבי העבר.

הערה שניה, כללית. לא נולדה עוד המדינה בעולם שיכולה לשלם נזקי

מלחמה, וזה עוד בלי קליטת עליה באותה שנה, אפילו באותו דור. זה לא כל

כך פשוט. מדוע! כי זו לא ההוצאה היחידה. הלא זו היחידה הנוטפת והוצאה

נוטפת מתוך הנחה, שעם עושה את המאמץ המכטימלי מתוכו להשיג את ההישגים

המכטימליים עם משאבים העומדים לרשותו, על פי הגדרה זו אין לו יותר

משאבים. ואנחנו כבר עברנו מזמן על המשאבים העומדים לרשותינו. זו

הזדמנות להודות לראשי הרשויות המקומיות, ולהודות גם על השגיאה. שר

הפנים דיבר על ההתגייטות שלהם לקליטת עליה. אני אומר לכם, שבלעדיכם,

עם כל המשאבים שכבר נתנו, זה לא היה נראה כך. בתקופה של חוטר דיור



יש לנו צורך עוד באלפי דירות, לבד מהחוסר שחיה לנו. אני אמרתי את

דברי ההקדמה הללו לא כדי לבוא למסקנות. הישיבה הסתיימה. זה רק כדי

שתבינו גם אותי. אני לא מעלה בדעתי ולא מהפש פתרונות בשנת התקציב

הזאת בכלל, גם לא לקליטת עליה. אני מסתכל קדימה, איך נוכל לכסות

בעשור הקרוב ואולי אפילו מעבר לזה, את ההוצאות המיוחדות העצומות

שנפלו עלינו, ואני אומר גם לטובה. הטילים זה לרעה, אבל עולים הרי זה

לטובה.

תרשו לי באמצעותכם להעביר שני מסרים. האחד הוא לתושבים. צריך להיות

ברור, כי הם פונים אליכם, הם לא פונים אלינו, ואתם צריכים לדעת מהי

המדיניות ברגע זה, עד שנשנה אותה. לא יהיה נפגע, אני מדבר על הפרט,

שאנחנו לא נטפל בו ובתוצאות הפגיעה שלו בשלמות האפשרית ובמהירות

האפשרית. מה שאתם צריכים לתרום זח את המהירות שאותה תרמתם. הלא לא

היה עוזר אילו היינו מעמידים לרשותכם הון עתק מראש, אילו לא גילתם את

התושיה והיוזמה. מה היה עוזר חשבון בבנק? שום דבר. צריך להבין,

שלנפגעים יש בעיות גם מסיבות פסיכולגיות, וגם מסיבות ענייניות, וגם

מסיבות שהם, אחרי הכל, את הטאנו הם נושאים. זה דבר עיוור מוחלט

שפלוני נפגע ולא אלמוני הסמוך לו. לכן זו חובת כולנו, כל האוכלוסיה,

ובראש ובראשונה הממשלה, לעשות כל דבר. לא הצלחנו למנוע את פגיעת

הטילים, אבל את המכסימום האפשרי, במהירות האפשרית, יש לדאוג להם

בתקופת הביניים, ולהחזיר אותם למצב תקין. זו חובתינו וזה נעשה

במלואו. פה אין ויכוח. יש רק בעית אחת עם הפרט, וזה בשני תחומים.

האחד הוא בתחום איבוד הכנסה, לא מדובר כאן על האיש, מדובר על בעל עסק

קטן. פתרנו את הבעיה הזאת. יכול להיות שפתרנו אותה פתרון קבע, ויכול

להיות שפתרנו אותה בדרך של דחיית הבעיה, על ידי קרנות מיוחדות שנעמיד

לרשותם. כך הם יוכלו להמשיך את החיים התקינים, או בעצם להתחיל, כי

בינתיים עוד לא חזרו החיים לתיקנם. הדבר השני הוא איבוד הכנסה של פרט

שלא הלך לעבודה, ואני לא מדבר על המקרה המיוחד שצ'יץ העלה קודם. זו

אוכלוסיה מאוד מיוחדת, קבוצה קטנה, שם נמצא פתרון פרטני. אני לא מדבר

על זה, אני מדבר על אוכלוסיה רבתי. למשל על אמהות עובדות, שבתי הספר

או הגנים או הפעוטונים היו סגורים בשעתם כי מפקד הג"א לא הרשה. היום

כבר אפשר לפתוח, אבל הם לא עומדים בתקן הג"א. גם שמעתי והערתי על זה

בממשלה. לא שאני מתערב בעניני הג"א, אבל פה גם לכם מותר להיות פעילים

בענין. לא כל מה שאומר, עם כל הכבוד קצין הג"א במקום, זה קדוש קדוש,

ולכן מותר לכם להתערב בענין, אני לא אומר להפר הוראות. יש לציין גם

את היוזמה שלכם לסייע להג"א, כשהוא היה חסר בפריטים שונים ומשונים,

מוזרים מאוד. בהג"א אמנם מכחישים את זה, אבל אני שמעתי על-כך מכם,

והייתי בשטח וראיתי. אני מקווה שזה יתוקן. לגבי ענין הפרט, אמרתי, מה

שלא נכסה בשום תנאי ובשום מצב זה נזק עקיף. דהיינו, במקרה שלא היו לו

הכנסות. זה לא. אני אומר זאת עכשיו קטגורית, אנחנו לא נכסה. וזה לא

מפני שלא מגיע או מפני שאנחנו לא רוצים, פשוט אין לנו וצריך ליצור

סדר עדיפויות. נעזור לו לגשר על התקופה, ואני יודע מה תהיה התוצאה

לעסק: הוא יזרק חצי שנה או שנה אחורנית, אבל אין שום ברירה, זה מה

שיקרה. מי שיותר זריז, אולי יפסיד פחות או יגשר יותר מהר. זה לענין

הפרט.

אני חוזר ומודיע, פרט שלא יבוא על סיפוקו בהגדרה שאני עכשיו נתתי, נא

להפנות אותו אלי אישית. לא מפני שיש צורך בזה. התכוונתי להודות גם



לאנשי משרד הפנים וגס לאנשי משרד האוצר, כי גם הם בענין זה גילו

תושיה מפליאה, מה שלא כל כך מקובל אצלנו. למעשה בשש בבוקר ראיתי אותם

בשטח לאהר הפגיעה. יותר מזה אתה לא יכול לבקש. ראיתי אותם עולים

לדירות. יש איזה מרווה אנושי שמעליו אתה לא יכול לתבוע מאדם, וזה

ביוזמתם. איש לא הורה להם לבוא מיד לשטח. עכשיו אני רוצה לומר לכם

במה שנוגע לרשויות המקומיות. אם הפרט לא היה מסודר, לא היתה לכם

מנוחה, אפילו היה לכם כל הקונטוס בבנקים. פשוט לא הייתם יכולים לשבת

או לעבור ברחוב, כי איש לא היה נותן לכם מנוח. אבל זה לא אומר

שכשפתרנו את בעיית הפרט פתרנו גם את בעיית הרשות המקומית, ופה אני

מדבר בשלוש קטגוריות. הקטגוריה הראשונה היא ההוצאות שהיו לכל הרשויות

המקומיות בארץ. לגבי הוצאה שהיתה, הרשויות המקומיות תקבלנה אותה. כל

הרשויות המקומיות יקבלו את הכיסוי של ההוצאה, שבעצם הוכתבה להם. גם

אם היא לא הוכתבה להם, והם עשו זאת מרצונם, והיתה הוצאה קשורה במצב

המיוחד. דבר שני, כל הרשויות שהיו להן הוצאות הקשורות בפגיעה, שזה רק

באיזור דן, תקבלנה את ההוצאות שהן השקיעו, על פי קריטריונים. אני

יכול להגיד לכם שלא היתה השוואה. לי היה קל מאוד להשוות 4 ערים,

וההתנהגות לא היתה שווה. הנה, שר הפנים אפילו כמעט נזף בצ'יץ, מדוע

הוא החמיר כל כך עם האוכלוסיה, מישהו אחר החמיר פחות. אם מישהו עבר

את הקריטריונים באותם הימים הראשונים, הקריטיים, גם כן נכסה לו, לא

זו הבעיה. הבעיה שאני רואה ברשויות המקומיות היא החסר השוטף כפי

שהסביר שר הפנים, והנזק הבסיסי. לא ההוצאה השוטפת. החסר השוטף,

כלומר, אי תשלום מסים, בדיוק כמו שעושים לממשלת ישראל. אותו דבר.

במקרה שלכם אלו ארנונות. אני לא מתווכח אתכם אפילו כמה הוראות קבע יש

בתל אביב, אולי שמונים אחוז. אני לא נכנס לזה בכלל, זה לא מענין.

ברור לי דבר אחד, והוא - שאתם תגבו את מלוא הסכום הזה, חוץ מעסקים

שנפגעו, שלהם אנחנו במילא עוזרים. הוא לא יכול היום לשלם, הוא גם לא

משלם היום מסים, ועובדה היא שבמס הכנסה אנחנו נתנו לו כבר ארכה אחת,

חוקית לגמרי.

אני חושש מאוד, חיכינו לראות איך יתפתחו הדברים. אם נכון שהתחילו

היום קרבות היבשה, אז אולי עשינו מספיק, אבל אולי לא, אי אפשר לדעת.

אם זה נכון שראינו רק את אמצע הדרך חס וחלילה, כפי שפה מישהו התבטא,

הרי גם מה שאמרתי עד עכשיו לא עונה על כל מה שחלילה עלול להיות.

בענין הזה כבר קיבלנו את הצעתו של שר הפנים, ליצור קרן מיוחדת

לגישור. יש לנו פה בעיה עם הקרן הזאת, הואיל ואתם לא פרט שמוכרח מחר

בבוקר לאכול, ואתכם אנחנו יכולים להסתדר, לכן הוצאנו מקדמות. אני כבר

יכול להגיד לכם, שוועדת הכספים מאשרת היום את המקדמות שאנחנו קבענו.

אני מניח שממחר אפשר יהיה להעביר אותן, וזה חוץ מהמקדמות הקטנות

שיכולנו לתת. גם לשר אוצר או למשרד אוצר אין משאבים למטרה הזאת, אלא

אם הוא מקבל את אישור המחוקק. אפילו יש לו כסף ברזרבה, הוא לא יכול

להשתמש בו. וזה לא בינתיים, כי אין בינתיים. זו עבירה על החוק, אבל

אני מניח שאחרי האישור של היום כבר לא יהיו הסכומים של 2.2 או איזה

סכומים כאלה לתל-אביב, אלא יהיו סכומים שיוכלו לגשר את הגישור

הראשון. אנחנו כבר עובדים על הגישור היותר משמעותי, זה חסר בהכנסה

אצלכם. לא נוותר לכם ברגע זה על שום דבר. נראה עוד במרוצת הזמן. והיה

אם באמת יווצר מצב, חלילה, כרגע זה לא מסתמן, אבל מי יודע מה צופן

העתיד חלילה, אז נדבר הלאה. כרגע ההסדר הוא הלוואה, שאנחנו ניקח את

הנטל שלה עלינו, אבל אתם תצטרכו להחזיר אותה. כמו שיש לפרט הלוואה



עסקית, כך יש לרשות הלוואת גישור. אלא מה, פה יכלה לעלות הטענה,

שלרשות חלשה, שעיקר תקציבה מקרן איזון, אין הפסד הכנסות בכלל. ולרשות

שרוב הכנסותיה הן עצמיות נגרם הנזק הכבד ביותר. אני לא נכנס לענין

הזה, אני מודיע לכס שאני מקבל את הצעתו של שר הפנים, הוא הכתובת

לעניו מרגע זה ואילך. לא אתי הויכוח, שר הפנים יצטרך לעשות את החלוקה

על פי הכרת הנושא. מכירים במשרד הפנים את הנושא היטב, והם יעשו את

החלוקה, ולפי זה ירשם החוב. עד עכשיו אלה היו הדברים החיוביים. מרגע

זה והלאה יבואו הדברים המסוייגים לפחות. יש חשיבות לא לחיות ממקדמות,

וגם לא מהלוואות סתם. יש חשיבות לסגור חשבונות. לכן אני לא מבקש תוך

כדי נפילת טיל לעשות מיד את החשבון כמה זה עלה. אני מבקש לכנס את

החשבונות, ולהעביר זאת למשרד הפנים בעיתוי המוקדם ביותר שניתן, ועל

פי קריטריונים שמשרד הפנים יקבע, כדי שלא נצטרך להתווכח.

פרט נוסף שרציתי לדבר עליו הוא הפגיעה היותר בסיסית. לגבי כיתות. .

לימוד העברנו תקציב למשרד החינוך, והוא דרוש לו בגלל קליטת העליה,

למספר גדול של כיתות, באופן חריג מכל שנה. נבקש ממנו שהוא יקבל בחלק

הראשון את הנטל של בניית הכיתות שנפגעו. מתנ"ס יש לו חשיבות מרכזית

בחיי קהילה ושכונה, ואף על פי כן לא נוכל להחזיר אותו במהירות הזאת

לתקנו. אני לא מתנער מאחריות שלנו לגביו. אבל כיתה, גן, זה מקום שאתה

מוכרח להחזיק בו את הילדים, כי אחרת החיים לא חוזרים לתקנם, וזה לא

כמו מתנ"סים, שלעתים חשובים לילדים באותה מידה, ובאיזורים מסויימים,

הפחות חזקים, אולי חשוב לא פחות. אבל אין לנו, ומוכרחים לקבוע סדרי

עדיפויות כלליים.

מ. לוי; יש בעיה של מתנ"ס אחד. אני חושב

שלפעילות החברתית של שיקום השכונות בתוך

הקהילה הזאת, חייבים לקבל פתרונות.

י. מודעי; אני לא אמרתי שלא יהיו פתרונות. אמרתי

שיהיה לכולם פתרון, אבל במרוצת הזמן.

אמרתי שאם יש חריג, בוודאי נצטרך למצוא לו פתרון מוקדם יותר.

א. דרעי; מס רכוש לגבי אוו מתנ"ס לא מתווכח על

ערך כינון. צריך את הגישור בין ערך

הכינון לבניה. אדוני, אני אומר לך, עם כל צניעותו של ראש עירית תל

אביב, הוא יכול לעשות זאת.

י. מודעי; אני חושב שאני השיבותי לא פרוטרוט גם על

צרכי הפרט בקשר למצב המיוחד, וכבר

הכנסתי את הקליטה בנדוניה, וגם על צרכי הרשויות המקומיות דיברתי

באופן כללי. הבעיה היא למסד את הענין. פס"ח היה ממוסד, מל"ח היה

ממוסד. לאור הנסיון שלמדנו צריך למסד הלאה, יש לקדם את המיסוד, אבל

. מי שחושב שהוא יכול למסד את העתיד, טועה. להיפך, הוא יכול לפגוע

בעתיד בגלל מיסוד שאינו עונה על צרכי העתיד האמיתיים. בחלק הפורמלי

של סמכויות ראש עיר לאוצר יש מעט מאוד ענין, זה בעיקר ענין של משרד

הפנים. התחלתי להתייחס למיסוד או לחקיקה, ומישהו אמר לי שאלו

סמכויות. סמכויות אינן הקטע שאני מופקד עליו, הסמכויות הן של ראשי

ערים. אני חושב שהם הוכיחו את עצמם, וגם מי שהיו לו איזה שהם ספיקות



לגבי היקף הסמכויות שלחם, צריך עכשיו לשנות את דעתו, או לפחות לרכך

אותה אם הוא התנגד לכך. מה שהם הוכיחו הוא, שהם מסוגלים לעשות. לנו

היה מזל עם ראשי ערים שידעו מה עושים במצבים כאלה ואחרים, ואני בטוח

שכל היתר, אם חס וחלילה יעמדו במצבים כאלה או במצבים החיוביים של

קליטת עליה, ודווקא הם הועמדו במצבים אלה, ולא הערים הגדולות, אני

מוכרח לומר לכם גם שם הם עושים נסים בתקציבים שוליים מאוד.

יש ענין של תקציב למיסוד. תקציב למיסוד אינו העקרון שאני הזכרתי

בראשית דברי. כשיש אירועים חריגים כמו קליטת עליה, תודה לאל, או כמו

מלחמות להבדיל, או כמו בצורת או כמו רעידות אדמה לא עלינו, לדברים

האלה אי אפשר לתת תשובות בשנת תקציב, אני אומר אפילו שכך זה במצבנו

שלנו, בעשר שנות תקציב, כי אנחנו כבר משכנו את שנות התקציב הבאות

לקליטת עליה. לכן המיסוד שינסה לתת ביטוי כספי לענין הזה, ישאר פחות

ערך מהנייר שהוא כתוב עליו, הוא רק יהיה מטרד. אני רוצה לסיים בדברי

תודה. ראיתי דברים, וטוב מראה עיניים. ראיתי את האנשים, נכנסתי

לבתיהם, דיברתי אתם. היו תמיד הדים, לא הלכתי לבדי. מובן שפה ושם יש

אנשים נרגנים, אנשים כאובים, זה לגמרי טבעי, הם עברו טראומה, לא

עלינו, גם כשהם תארו לי אני עוד לא מתאר לעצמי מה זה. והם תיארו, כמה

מהם כמעט בשפה ציורית. עם כל זה, הם עברו טראומה כל כך קשה, שמוכרחים

איפה שהוא לתת להם קודם כל את הפיצוי החברתי. זה יותר חשוב אפילו

מהפיצוי הכספי, ואני יודע שאת זה עושים. שמעתי על-כך במקומות שונים.

הודעתי, והתפלאו שאני מוסר הודעה כזאת, כי לא מסרתי אותה קודם, אם כי

במשרד ידעו. אמרתי שמי שישכור דירה, אם ביתו יבנה במשך חודשים, גם אם

הוא יגור אצל קרובי משפחה, הוא יקבל מאתנו את שכר הדירה. זה בעצם

לפנים משורת הדין. אין לך הוצאה. ולמה אני צריך לשלם? בגלל מצבם של

האנשים, בגלל האינטרס הכללי, שאם הוא לא מוכרח לתפוס דירה, שישאיר

אותה פנויה, ויקבל רק את שכר הדירה. אנחנו פה תיארנו מצב שהיה,

בניגוד לכל ההערות שצריכים להעיר ברגע כזה לגבי העתיד. אני רוצה רק

להביע את התקוה. ראינו את אחריתו של התהליך הזה, ורק את ראשיתו של

תהליך העליה מברית המועצות.

היו"ר י. מצא; אני מודה לכל אלה שהשתתפו אתנו. הוועדה

תוציא סיכום ברוח הדברים שנאמרו כאן,

אבל אני חייב בפני שר האוצר להסיר את הכובע, ולא כמליצה. זה בפני

הגישה האנושית, הגישה לרשויות בהכרה של החשיבות שלהם, ובהכרה של

החשיבות של אותו אזרח שחרב עליו עולמו. הוועדה הזאת יצאה לסיורים

לפני חודש. היא התכנסה היום פה, ואומרת מילת תודה ויישר כוח לשר

האוצר, לשר הפנים ולראשי הערים, שהם הגיבורים באותו מקום. תודה רבה

לכולם.

הישיבת הסתיימה בשעה 13:20

קוד המקור של הנתונים