ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 20/11/1990

הפגיעה בחופש ההבעה במדינה; הצעה לסדר היום

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 133

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שלישי. גי בכסלו התשנ"א (20 בנובמבר 1990). שעה 00;10

(ישיבה פתוחה לעתונות)

נכחו; חברי הועדה;

י' מצא - יו"ר

מ' גולדמן

א' דיין

שי דיין

ע י דראושה

צי תנגבי

מ' וירשובסקי

נ י מסאלחח

מי נפאע

עי סולודר
מוזמנים
שר המשפטים ד' מרידור

מנכ"ל משרד הפנים די קהת

י' לוי - משרד הפנים, היועץ המשפטי

י י לביא - " "

תא"ל י' שני - צנזור ראשי

סא"ל א' גור-ארי- הצנזורה

אל"מ שי הררי - "

מזכיר הועדה; א' קמארה

קצרנית; א' אשמן

סדר היום; א. הצעה לסדר היום

ב. הפגיעה בחופש ההבעה במדינה



א. הצעה לסדר היום
היו"ר י' מצא
אני מתכבד לפתוה את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה.

הצעה לחברת הכנסת עדה סולודר.

עי סולודר;

בעקבות ההמלצות של ועדת החקירה לענין פוריה, קיבלתי בשבועות האחרונים

קריאות S.O.S.ממספר ישובים. אני רואה שנושא איחוד הרשויות עומד לדיון

בועדה. אני מבקשת לנצל את ההזדמנות שנמצא כאן מנכ"ל משרד הפנים ולהציע שהועדה

תשמע דין וחשבון. פנו אלי רשויות רבות.

מ' גולדמן;

סיכמנו אתמול עם יושב ראש הועדה שיהיה דיון מיוחד.

ע' סולודר;

לא ידעתי.
היו"ר י' מצא
נרשמה הצעתה של חברת-הכנסת עדנה סולודר. היו פניות כמעט של כל חברי

הכנסת. לפני ששה חודשים אני פניתי בכתב למנכ"ל משרד הפנים וביקשתי לקיים דיון

על מדיניות המשרד בנושא איחוד רשויות. דיברתי הבוקר עם המנכ"ל והדיון אכן

יתקיים.

ב. הפגיעה בחופש ההבעה במדינה

היו"ר י' מצא;

הנושא המרכזי על סדר היום שלנו הועלה בהצעות לסדר היום של חברי הכנסת

דראושה ומסאלחה והוגדר; הפגיעה בחופש ההבעה במדינה. בדבריהם במליאה הסתמכו

חברי הכנסת בעיקר על סגירת כמה עתונים; "אלראיה", "צאות אלחק", "אלמוג'תמע".

נמצא אתנו שר המשפטים, שבוודאי ירצה להתייחס לדברים, אולי בגישה יותר

כללית. לגופו של ענין נשמע את מנכ"ל משרד הפנים ואת אנשי המשרד, אם ירצו

להשלים או להוסיף, ולאחר מכן נקיים את הדיון.

אני רוצה להזכיר בקצרה מה ההצעות שבפנינו. אצטט כמה שורות מדבריהם של

המציעים הטוענים נגד סגירת העתונים שהזכרתי. חבר-הכנסת דראושה אמר שהעתונים

נסגרו "באשמות שווא של הסתה או קבלת מימון אסור. המשורר שפיק חביב נעצר ועומד

בפני משפט באשמת הסתה העתונאי חאתם עבדאלקאדר מעתון "אל-פאג'ר" נעצר

לאחרונה מינהלית והוא נמצא בכלא ניצן צעדים אלה ננקטו על סמך האשמות

שווא, בלי הבאת הוכחות לכך העתונים נסגרו רק מסיבות פוליטיות בגלל הקו

שהם ייצגו העתונאי עבדאלקאדר חאתם כיסה לעתון שלו "אל-פאג'ר" את ארועי

הר-הבית, הוא היה שם כשקרה הארוע הטרגי בהר הבית, תפסו אותו, לא מצאו שום עילה

להאשים אותו אבל ניצלו את ההזדמנות כדי להתנקם בו פוליטית ושמו אותו במעצר

מינהלי שישה חודשים בכלא ניצן. אני שואל: איפה הדמוקרטיה? על איזו

דמוקרטיה אתם מדברים כאן אם אתם סותמים את הפיות רק בגלל השתייכות לאוכלוסיה



הערבית? אתם מדברים על דמוקרטיה?הקריאה שלי מכאן אליך כבוד השר רוני

מילוא, שאתה מדבר כעת בשם הממשלה וגם כשר המשטרה, למנוע את המשך התהליך הזה של

נקמנות פוליטית באמצעי התקשורת הערביים, למנוע את הפגיעה בחופש הביטוי, להחזיר

את הרשיונות לעתונים שנסגרו ולשחרר את העתונאים העצורים ולמנוע את מסע ההסתה

הזהלא לסתום פיות אלא להבטיח הגנה יהודים, על אנשי ציבור ערבים, על אנשי

תקשורת ועל עתונאים וסופרים משני העמים".

חבר-הכנסת מסאלחה חזר על הדברים בענין סגירת העתונים, דיבר על העתונאי

חנא איברהים ועל העתונאי עבדאלקאדר חאתם. ועוד אמר: "הרי יש צנזורה, ואני לא

כל כך מסכים אתה, כי הרבה פעמים היא מחמירה, ואם היא מחמירה, היא מחמירה עם

המיעוט, לרוב. אם גם הצנזורה לא מספיקה, אני לא יודע איזה חופש הבעה וחופש

ביטוי יש אדוני היושב ראש, אדוני השר, אני מקווה שכאן, מהבית הזה, תצא

קריאה לתת רשיון מחדש לכל הבטאונים שאנחנו הזכרנו. אני קורא גם לכל חברי הבית

שיהיו לא רק סובלניים לגבי דעות של אחרים אלא יתנו דוגמה לעם - מה שאנחנו לא

עושים, ירגיעו אותו במקום לשפוך נפט או שמן על המדורה, על התבערה שישנה."

חברי הכנסת דראושה ומסאלחה יוכלו לאחר מכן להשלים את הדברים.

עד כאן ציטוטים מדברי חברי הכנסת. אני רוצה להקריא משפטים אחרים מדברי

השר מילוא. בענין המשורר שפיק חביב אמר השר: "בשיריו המשורר מדבר בפירוש

ומעודד שימוש באבנים, ברוגטקות, בבקבוקי תבערה ובחומרי נפץ ובתת מקלע". בהמשך
אמר השר
"בעלי העתון עתרו לבג"צ כנגד החלטת הסגירה, אך בג"צ דחה את עתירתם

ואישר את פעולת משרד הפנים וזאת על פי חומר של רשויות הבטחון המוסמכות

הבג"צ משמש מכשיר במדינת ישראל שלדעת הכל הוא מכשיר שפועל על פי עובדות ועל פי

שיקולים של צדק וניתן לסמוך עליו ללא שום ספק מדינת ישראל באמצעות

רשויותיה השונות ובאמעצות כוחות הבטחון והמשטרה מבטיחה ותבטיח את חופש ההבעה

וחירויות הפרט האחרות של כל אזרחיה."

עד כאן הציטוטים. אני פותח בזה את הדיון. אני רוצה להזכיר שהדיון פתוח

לתקשורת. אם אנחנו מדברים על חופש הביטוי, מן הראוי שהדיון יהיה פתוח לתקשורת

וייראה גם לתקשורת כיצד חופש זה מתקיים כאן.

אדוני מנכ"ל משרד הפנים, אני מבקש ממך להתייחס להצעות לסדר היום ולהשיב

על הטענות הספציות בענין סגירת העתונים, וכן לשמוע על מדיניות השר והמשרד באשר

לסגירת עתון או מעצרו של עתונאי.
ע' דראושה
האם צילום המאמר שהונח על שולחן חברי הכנסת - "המושכים בעט המרד" מאת

אורי ניר - הובא בהסכמת היושב ראש?
היו"ר י' מצא
אני עצמי הבאתי אותו. יש עוד מאמר שאני רוצה להביא לפני חברי הכנסת.

עוזרי הפנו אותי למאמר "עתון במעצר מי נהלי" מאת יזהר באר, אבל עוד לא קראתי

אותו.

אדוני המנכ"ל, בבקשה.



ד' קהת;

יש שני סיבות עיקריות לסגירת עתון: 1. חשש לפגיעה בשלום הציבור ובסדר

הציבורי; 2. יש מידע בדוק שהעתון והמוציאים לאור שלו קשורים בארגוני טרור.

לענין התוכן, אני רוצה לצטט כמה דוגמאות בולטות, דברים שהתפרסמו בעתון

"צאות אל-חק" והבאנו אותן בתשובה שלנו לעתירה לבג"צ בענין סגירת עתונים. "אין

דבר זולת האבן שיעזור לנו, האבן המגואלת בדם". "הידים לא יהדלו לידות אבנים

על הכובש".

הבאנו גם תיאור של קריקטורה אנטישמית שהופיעה באחד העתונים: ברקע בנין

של בית-יולדות ולצידו כתוב" "גידול בילודה בשטחים הכבושים בתקופת האינתיפאדה".

בתמונה איש צבא ישראלי יורה במקלע על תינוק בזרועות אמו והדם זב ממנו בשטח. על

פני האם חיוך בוטח ומתגרה ואילו איש הצבא הישראלי אומר: "אני רוצה לקצור

(לחסל) אתכם." "אתה תקצור (תחסל) ואללה ישלח (ילדים)".

ציטוט נוסף. "כל שעל אדמה בחיפה, בג'נין, במשולש" "אכתוב על עצי

הזית, על אודות חיות הטרף האנושיות שאוכלות את בשר האדם, על אודות הפושעים

ורבי-הטבחים שהרגו את עצמי" "חיילי הכיבוש הרגו... חיות הטרף אוהבות

להתענג על מראה הדם המוקז של הקורבן. הן אינן טורפות מתוך רעה למזון אלא רעב

להרג ואין הן מגיעות לשובע אלא למראה נתחי הקורבן ודמו המוקז"

"אויבנו אונס את הנשים לנגד עינינו והורג את צעירינו בגסות רוח... כמה נשים

הרות נכוות בגהינום הזה, כמה מסגדים הועלו באש וכמה ספרי קודש טומאו בארצנו.

אללה, תן לנו להגן על ירושלים שלנו".

הדוגמאות רבות. אני חושב שדי בדברים שקראתי. אני יכול למסור לועדה העתק

מהתשובה שלנו לבג"צ שבה הבאנו את הציטטות. אני מבקש שמר יחזקאל לוי ישלים את

הדברים בצד המשפטי.
י' לוי
צריך להבחין בין שני סוגים של סגירת עתון. יש סגירה של עתון על ידי

הממונה על מחוז, בסמכותו לפי סעיף 94 לתקנות ההגנה (שעת חירום), וזה לאו דווקא

בקשר לתוכן העתון או לדברים המתפרסמים בו, אם יש הוכחות וחומר שקושר את

מוציאי העתון לארגוני מחבלים ומעורבות של ארגונים כאלה בהוצאת העתון.

בסך הכל לא היו מקרים רבים של סגירת עתון לפי הסמכות שניתנה בתקנות
ההגנה
עתון "אלראיה" בשנת 1989, ועתון "אלמוג'תמע" בעת האחרונה. החומר שהובא

לפני הממונים על המחוזות, שהם בעלי הסמכות לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), בהחלט

הצדיק סגירה של עתון.

במקרים דומים שהיו בשנים האחרונות, בעלי העתונים עתרו לבג"צ וטענו כי

בחומר הכתוב בעתון אין הצדקה לסגירתו. לפני בג"צ הובאו ראיות מספיקות בדבר

מעורבות מוציאי העתון וארגוני המחבלים, ובג"צ הצדיק את הסגירה.

בעת האחרונה היו שני מקרים. יש בג"צ 562/86 בענין העתון "אל מיתאק". אקרא
קטע קצר מתוך פסק הדין
לדעתנו, אין זה עולה כלל על הדעת שמדינת ישראל תיתן

היתר לארגוני טרור הקמים עליה להחריבה להקים בתחומה עסקים "לגיטימיים" ככל

שיהיו, ולא כל שכן לנהל בטאונים ולהחזיק עתונים, יהיה תוכנם אשר יהיה. ממש כפי

שלא יעלה על הדעת שמדינה ריבונית ומתוקנת תסבול בתחומה קיומו של עסק לגיטימי

המנוהל בידי ארגון פשע.

לא אאריך בציטוט. הרציו של פסק הדין הוא שלא צריך לתת לארגוני מחבלים

להשתמש בעתונות כשופר לקידום הפעולות שלהם.



גם בבג"צ 648/87, נגד הממונה על מחוז הצפון, קבע בית המשפט העליון, מפי

הנשיא שמגר, שכאשר מדובר בקשר עם ארגון טרור אין הכרח לקשור את הנושא עם

עבירות צנזורה, קשר עם ארגון טרור הוא עילה מספקת לסגירתו של עתון.

העתון "צאות אל-חק" נסגר לשלושה חודשים, תקופה שהסתיימה ב-28 בספטמבר.

המוציאים של העתון קיבלו התרעה מספר חודשים לפני הסגירה. למרות ההתרעה המשיכו

לפרסם את הפרסומים, שחלק מהם ציטט מנכ"ל משרד הפנים. כאשר הם עתרו לבג"צ,

בית המשפט הביע אפילו פליאה שהסגירה היא לתקופה כה קצרה, כי נוכח הציטטות

שהובאו לפניו הסגירה היתה באמת מינימלית. בית המשפט העליון דחה את העתירה.

גם במקרים הקודמים שהזכרתי, סגירת העתון "אלמוג'תמע", למוציאי העתון

פתוחה הדרך לבית המשפט. אם הם לא פונים, כנראה שהם יודעים מדוע הם לא פונים.

יש להם סיבה טובה. אם יפנו, אנחנו מוכנים להעמיד את כל החומר לבקורת של בית

המשפט העליון.

ש' דיין;

חומר הראיות שאתם מגישים הוא חסוי או גלוי?

י' לוי;

החומר במידה מסוימת חסוי, אבל לא חסוי מפני בית המשפט. הסיבות לסגירה

נאמרות באופן כללי, הפרטים לא נמסרים לצדדים. החומר עומד למבחן בית המשפט.
שי דיין
כמו במעצר מינהלי.

י' לוי;

נכון.

המספר הקטן מאד של סגירות עתונים מלמד שמידת ההתערבות של משרד הפנים היא

מינימלית, ובאותם מקרים שסגרו עתונים היתה הצדקה לסגירה.
היו"ר י' מצא
כמה עתונים מופיעים במזרח ירושלים וכמה מהם נסגרו?
יי לוי
אינני יודע כמה עתונים מופיעים. מכל מקום, בשנת 1990 לא נסגר אף עתון

במזרח ירושלים. בשנת 1989 נסגר י'אלראיהי'. בשנת 1990 נסגרו שני העתונים יצאות

אל-חקיי ו"אלמוג'תמע", שמופיעים באזור הצפון.
נ' מסאלחה
בסך הכל יש בישראל כ-7 - 8 עתונים בערבית. יש עתון יומי אחד "אלאיתיחד",

היתר שבועונים.
י' לוי
בידי הצנזור יש בוודאי נתונים יותר מעודכנים.
סא"ל א' גור-ארי
הנתונים שלי לא מעודכנים. אני יכול לומר שבמזרח ירושלים, שחלים עליה רווקי

מדינת ישראל, מופיעים ארבעה יומונים, יש יומון בצפון הארץ. יש עוד עתונים

"חיים", שמופיעים בצורה פהות או יותר סדירה, אני מעריך שלפחות עשרים עתונים.

נוסף לאלה יש רישיונות לעוד שבעים עתונים, שהיום אינם מופיעים.

היו"ר י' מצא;

אדוני הצנזור, אולי תתאר לנו את עבודתך ואיך אתה מתמודד עם הבעיה של

פגיעה בחופש הביטוי.

תא"ל י' שני;

לנו יש מטרה אהת שמוגדרת בחוק: למנוע פגיעה בבטחון מדינת ישראל, בסדר

הציבורי ובשלום הציבור. מכוח החלטות של בית המשפט העליון במשך שנים נוספה
לצנזורה מטרה נוספת והיא
שמירה על חופש הבעת הדעה, שמירה על חופש הביטוי.

כלומר, רק במקרים שיש וודאות קרובה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה, סדר הציבורי

או בשלום הציבור, אנחנו לא מאשרים פרסום חומר ומוותרים על חופש הביטוי. פרט

לכך הכל מתפרסם.

לפי דעתי, במדינת ישראל היום יש מידה רבה מאד - ויהיו מי שיוסיפו עוד כמה

פעמים את המילה מאד - של חופש הבעת דעה ושל חופש פרסום וחופש ביטוי. לי נראה

שבאמת רק במקרים שיש בהם או פגיעה כפי שאמרתי קודם, או כשמדובר על עתון שקשור

בארגון מחבלים, כפי שהסבירו אנשי משרד הפנים, רק אז יש צעדים נגד אותו עתון.

סגירה של עתון היא לא הצעד הראשון. יש מכתבים, יש הזהרות, יש שיחות. לא לכל

השיחות אליהן הוזמנו העתונאים או העורכים של העתונים שאנחנו מדברים בהם הם

אמנם באו. לכן אולי קורה שהפעם הראשונה שהם נתקלים בחוק היא כאשר סוגרים את

העתון.
י י לביא
בגלל המספר הגדול של רישיונות לעתונים, כאשר נסגר עתון מיד יוצא אחר

תחתיו. יומיים אחרי שנסגר "צאות אל-חק" הוציאה התנועה האיסלאמית באום-אל-פחם

מחדש עתון שכבר לא הופיע אבל שהיה להם רישיון עבורו "אל סיראט", והם סגרו את

העתון הזה ביום שבו תמה הסגירה של "צאות אל-חק". יש רישיונות במלאי.

אני רוצה לציין את סדר הדברים. ב-16 ביולי 1989 קיבל עלי סלאח ג'ברין

מאום-אל-פחם רישיון להוציא את "צאות אל-חק ואל-חורייה". בעקבות פרסום מאמרים

וכתבות, שמנכ"ל משרד הפנים הביא מהם דוגמאות, הוחלט להזהיר את העורך. הוא זומן

למשרדי הממונה על המחוז. הממונה הזהיר אותו ב-27 במארס 1990, בשם שר הפנים,

לבל ימשיכו לפרסם מאמרי הסתה. הם הבטיחו לשמור על הוראות החוק. לאחר מכן

המשיכו לפרסם דברים כאלה, ואז נסגר העתון.
היו"ר י' מצא
שאלה נוספת לצנזור. בעבודתך היומיומית, כאשר אתה מחליט להוציא קטע זה או

אחר, האם יש נסיונות להתחכם ולפרסם את הדברים בצורה שונה כדי לעקוף את ההכרעה

שלך?
נ' מסאלחה
זאת שאלה מדריכה. בבית משפט לא היו מקבלים אותר!.



מ' וירשובסקי;

מה שעושים העתונים בערבית זה כאין וכאפס לעומת מה שעושים העתונים

העבריים.

היו"ר י' מצא;

זאת לא שאלה מדריכה. מספרים לי שההתמודדות של הצנזור לא נעשית במלוא

היעילות. אחרי ההצהרה ששמענו ממנו כאן, אני גם מבין זאת. הוא אמר שלעיניהם

עומד קודם כל הופש הביטוי.
תא"ל י' שני
קשה מאד לתת תשובה כללית לשאלה הזאת. הצנזורה צריכה להתייחס לכל חומר

לגופו של ענין. אם תשאלו אותי באופן כללי אם כאשר אנחנו מוחקים קטע מעתון

המחיקה אמנם מבוצעת, התשובה היא שבדרך כלל כן. מעטים מאד המקרים שהצנזור מוחק

משהו והמחיקה לא מבוצעת.

לעומת זאת, אם תשאל אותי אם מגישים לצנזורה מוקדמת את כל החומר שצריך

להגיש על פי החוק, התשובה תהיה שלילית. לא כל החומר מוגש. האם בחומר שלא מוגש

לצנזורה יש הרבה או מעט עבירות? התשובה היא שיש מעט עבירות. כלומר, אילו

החומר הזה היה מוגש לצנזורה, היינו מוחקים בו מעט מאד. מה המסקנה מזה?

העתונים יודעים את הוראות הצנזורה ואת מדיניות הצנזורה, ולכן העתונות בישראל,

למיטב הערכתי, לא מלאה עבירות צנזורה או בחומר שיש בו כדי לפגוע בבטחון מדינת

ישראל, בסדר הציבורי או בשלום הציבור, כמוגדר בחוק.

יש פה ושם עתון שהייתי קורא לו עתון סורר. בעתונים הסוררים האלה אנחנו

עכשיו מדברים.

היו"ר י' מצא;

נשמע עכשיו את חברי הכנסת המציעים. חבר-הכנסת דראושה, בבקשה.

עי דראושה;

אחרי ששמעתי את הדברים שנאמרו כאן, אני חושב שצדקנו שהעלינו את הנושא

לסדר היום. בשנה האחרונה חלה החמרה בפגיעה בערכים של חופש הפרט. מר יחזקאל

לוי, היועץ המשפטי של משרד הפנים, דיבר על שני עתונים, "אל מסעף" ו-"גימעיר",

שאנחנו בכלל לא התייחסנו אליהם בהצעה שלנו. בענין שני העתונים האלה היו פניות

לבג"צ, אבל לא על העתונים האלה אנחנו דיברנו.

י' לוי;

אני דיברתי עליהם כדי להביא את הנחיות בית המשפט העליון.

עי דראושה;

אבל לא קיבלנו כאן תשובות לנושאים שאנחנו העלינו בהצעה לסדר היום. אנחנו

דיברנו על פגיעה בעתונים ובעתונאים ובסופרים, פגיעה בחופש הביטוי. אנחנו

חושבים שאכן חלה החמרה, חלה הדרדרות קשה. בשנה האחרונה נסגרו שלושה עתונים,

נסגר "צאות אל-חק ואל-חורייה" - הציטטות שהובאו מהעתון הזה, גם אם אינני מסכים

לחלק מהדברים, אני חושב שאם חומר עובר צנזורה אפשר לפרסם אותו.



גם בעתונות העברית יש חומר מלא הסתה. המאמרים של ד"ר ישראל אלדד מלאים

הסתה. מופיעים מאמרים שקוראים לנקמנות נגד ערבים, לרצח ערבים. ציטטתי מעל בימת

הכנסת דברים שאמר דוד הכהן, שהתפרסמו ב"ידיעות אחרונות", שהודה שהם פגעו

בפלשתינאים בלובן-א-שרקייה, באזור שכם. דברים כאלה הופיעו בעתונות ומשרד

הפנים לא נקט שום יוזמה לא נגד הדובר ולא נגד העתון. האיש הודה בביצוע רצח

ואמר שמתכוננים לנקמה עוד יותר גדולה בערבים. מעל בימת הכנסת שאלתי בענין זה

את השר רוני מילוא, אבל הוא התעלם כליל מהדברים הללו. בעתונות העברית מופיעים

שיש בהם ממש הסתה נגד הציבור הערבי, גם הסתה לרצח, הסתה לטרנספר, הסתה שהיא

מנוגדת לחוק, מנוגדת לערכים הדמוקרטיים. אתם מתעלמים ממנה.

הבאתם כאן ציטטות שאני לא מסכים אתן, אני לא מסכים שתופיע קריקטורה כזו

שתוארה כאן. אבל צריך להבין שהבקורת על הכיבוש היא בקורת לגיטימית בהחלט. אני

קורא גם בעתונות העברית הרבה בקורת על הכיבוש, שכותבים סופרים ועתונאים

יהודים. אבל הפגיעה היא דווקא בעתונות הערבית ובעתונאים ובסופרים הערבים.

לא נתתם תשובה מספקת בענין "צאות אל-חק ואל-חורייה". אני שמח לשמוע

שההסתיימה תקופת הסגירה והעתון יכול שוב לצאת לאור. נשארו שני העתונים האחרים.

לא היתה כאן התייחסות לעתון "אלראיה". למה נסגר? אם יש טענות חוקיות נגד

העתון הזה, אם יש משהו נגד העורך או נגד העתון צריך להביא את הדברים לבית

משפט. לא לפסוק לפי עמדה פוליטית, אם לא מוצא חן בעיני מישהו מה שכתוב בעתון -

לסגור. לדעתי, הסגירה היתה באשמות-שווא, כל עוד לא הוכח אחרת.

נסגר הירחון "אלמוג'תמע", שעורכו מישל חדד קיבל השנה פרס הנשיא לספרות. לא

שמענו שום טענות אמיתיות נגד העתון הזה, לא שמענו למה נסגר. חלק אומרים שאולי

נסגר מפני שקיבל מימון מחוץ למדינה. אם אכן קיבל מימון כזה, למה לא תביאו אותו

למשפט ותוכיחו את הדברים בבית המשפט? תביאו אותו למשפט ותוכיחו, ואז הציבור

הערבי לא יאמר שזאת נקמנות פוליטית.

אנחנו נגד כל דבר שמנוגד לחוק. כל חברי הכנסת הערבים, אנשי הציבור הערבים

מתנגדים לכל דבר שמנוגד לחוק. אבל לפגוע בעתון על סמך האשמות לא מבוססות ושלא

מובאות להכרעה בבית משפט, אני חושב שזה מנוגד לערכים הדמוקרטיים ולחופש

הביטוי.

לא התייחסתם לענינו של המשורר שפיק חביב. הובאו ציטטות מדבריו כאילו יש

בהם הסתה. אני חושב שהעתונות העברית והעתונות הערבית מלאות בדברים כאלה. יש לו

בקורת לגיטימית בהחלט על הכיבוש. גם לי יש בקורת על הכיבוש. יש מי שמקבלים את

הבקורת, יש מי שזה לא מוצא חן בעיניהם. זאת מערכת דמוקרטית וזכותו של אדם

להביע את דעתו, להציג עמדה בעד או נגד פתרון זה או אחר.

שפיק חביב מוכר היטב כאדם שמאמין בדו-קיום, בשלום. הוא כותב על נושאים

אלה, משתתף במפגשים של יהודים וערבים. אני הושב שנעשה עוול לאיש הזה שהועמד

למשפט. לדעתי, היועץ המשפטי לממשלה טעה שלא נענה לכל הפניות מהארץ ובמחוץ

לארץ לסגור את התיק הזה, הוא התעקש בענין הזה והמשורר יעמוד למשפט. לדעתי, שלא

בצדק. עושים לאיש הזה משפט פוליטי, ואני חושש שזה רק יגביר את התסיסה ויחמיר

את הפגיעה בחופש הפרט.

העתונאי חאתם עבדאלקאדר כיסה את הארועים בהר-הבית, היה במקום. ניצלו את

ההזדמנות, אין נגדו שום אשמה, אבל הטילו עליו צו מעצר מינהלי לשישה חודשים.

אם יש בידכם משהו נגדו, למה לא להביא אותו למשפט?

אחרי שהגשנו את ההצעות לסדר היום היה ענינו של רג'ואן אבו-עייש וענינו של

זיאד אבו-זיאד. שני עתונאים שנעצרו, לדעתי רק מתוך נקמנות פוליטית. חיכו

להזדמנות, כדי לרצות את הימין הקיצוני בישראל וכדי להתנקם פוליטית, עצרו אותם

במעצר מי נהלי. אם יש חומר מספיק נגדם, למה לא להעמיד אותם למשפט? אם יש חומר



נגדם תעמידו אותם למשפט, ואז אי אפשר לטעון שיש כאן פגיעה בחופש הפרט ובערכים

הדמוקרטיים. כל עוד אומרים שהחומר חסוי, עורכי הדין לא יכולים לראות את החומר

הזה, הנאשמים לא יכולים לטעון נגדו - היכן הערכים הדמוקרטיים? זאת פגיעה

מהותית בחופש הפרט ובערכים הדמוקרטיים.

הסופר חנא איברהים, בן 64, הוא גם הדובר של המפלגה הדמוקרטית הערבית. אדם

מוכר במאבקו למען דו-קיום בשלום. עשו חיפוש בבית שלו בטענות שווא, חיפשו חומר

הסתה. נברו בכל מקום בבית, חיפשו בכל ספר ובכל מה שכתב בכל ימי חייו, ולא מצאו

כלום. בסופן של דבר אמרה המשטרה: אנחנו מצטערים. אבל פגעו בו בצורה קשה.

למה צריך היה לפגוע בו בגלל איזו הלשנה? למה לא חשבו לפני שחיפשו בבית שלו

והפכו אותו? זאת פגיעה באדם, פגיעה בכבודו של אדם.

לרפיק חלבי עושים היום משפט-שדה מפני שכתב מאמר בקורת על מה שארע בהר

הבית. אני חושב שמה שעושים לרפיק חלבי הוא דוגמה לפגיעה באזרחים הערבים של

מדינת ישראל. גם כשהאזרח הוא דרוזי, גם אם שירת כקצין בצה"ל ואי אפשר לפקפק

בנאמנותו למדינה, גם אם הוא ממלא תפקיד בכיר, שאנחנו גאים בו, אחד התפקידים

הבכירים שממלא אדם מהאוכלוסיה הערבית - - -
היו"ר י' מצא
גם אנחנו גאים בו, אנחנו כולנו שמנו אותו בתפקידו.
מ' נפאע
למה יכתוב דברים כאלה? שיגיד שהכיבוש בסדר, הכל בסדר...
ע' דראושה
אנחנו רואים בו דוגמה לאפשרות של שילוב. לאיש הזה צריך לעשות משפט שדה?

נקמנות פוליטית מפני שכתב דבר שלא מוצא חן בעיני מישהו.

אדוני היושב ראש, אנחנו מדברים בנושא שהוא חשוב לכולנו, חשוב לשמירה על

ערכי הדמוקרטיה, על חופש הביטוי, ואני מבקש שהועדה תחליט בנושא זה.
נ' מסאלחה
אני לא רוצה לחזור על דברים שאמר כבר חבר הכנסת דראושה. אני רוצה שועדת

הפנים וכל היושבים כאן יבינו, יהיה מצבם של ערביי ישראל אשר יהיה, במדינה

דמוקרטית חופש הביטוי הוא זכות מוקנית לאוכלוסיה הערבית.
ש' דיין
רק בישראל, כי רק כאן יש דמוקרטית. בירדן או במדינה ערבית אחרת אי אפשר

לכתוב דברים נגד השלטון.
היו"ר י' מצא
חבר-הכנסת דיין, לאושרנו, ישראל איננה ירדן ואיננה עיראק.
מי גולדמן
חבר-הכנסת דיין, השוואה עושים בין מדינות דמוקרטיות.
ש' דיין
אנחנו גאים בכך שבישראל יש דמוקרטיה כזאת שאין במדינות הערביות.

נ' מסאלחה;

אנחנו ישראלים ואנחנו מאמינים בערכים של הדמוקרטיה וחופש הביטוי.

דובר לאחרונה על הגנה על עתונאים בכלל. העתונאי הערבי הוא יותר פגיע

מעתונאי יהודי. מה יכתוב משורר ערבי, הוא יהלל את הכיבוש? אני לא רוצה להגן

כאן על שום אדם, ערבי או יהודי, שיסית נגד מדינת ישראל ונגד חיילי צה"ל, זאת

בושה וחרפה. אבל אם משורר כותב, דע לך שהוא לא יהלל את הכיבוש, הוא בוודאי

יכתוב נגד הכיבוש. במיוחד אם הוא שמאלן. הוא יכתוב על גוואטמלה ולא יכתוב שכם

או יריחו? אני מתכוון לשפיק חביב או חאתם עבדאלקאדר מ"אל פאג'ר" ואנשים

אחרים.

כשמדובר בהתנהגות המשטרה והענין נוגע לחצר מסוימת, חבר-הכנסת שלמה דיין,

לחצר שלך או לחצר שלי, קופצים. אני לא מערב כאן תחומים. מתחילים לקפוץ,

להשמיע קריאות שהמשטרה לא בסדר. אני לא קובע כאן דעה בענין עצמו. אבל אם יש

פגיעה באזרח ערבי או בעתונאי ערבי, אומרים: חכה, יש ענין לאומי לאומני. אסור

לנו להכליל. מי נתן לממונה על המחוז סמכות לסגור עתון? החוק. אני בעד קיום

החוק, אבל ציבורית אני חייב להאבק. אני מקיים הוראות הצנזורה אף כי אני לא

מסכים אתה בהרבה דברים. אי אפשר לעשות שתי צנזורות, אחת ליהודים ואחת לערבים.
מקובלים עלי סמכות הצנזורה ומטרותיה
לשמור על חופש הביטוי ולמנוע פגיעה

בבטחון המדינה והסתה. אבל מעל לצנזורה, שיכולה למחוק כמה שהיא רוצה, באים

הממונה על המחוז ושר הפנים.

אם יש משהו אסור לפרסום לדעת הצנזורה, אפשר להוציא אותו מהעתון בלי לסגור

את העתון. אם יש דברים שגובלים בהסתה, שבית המשפט יחליט. ערביי ישראל מאמינים

בבג"צ, מאמינים בבית משפט. אני יכול לטעון נגד החוק ולנסות לשנותו, אבל

מאמינים במשפט.

אם אפשר עכשיו לחדש את הופעתו של "צאות אל-חק", זה צעד בכיוון הנכון.

אני לא מסכים לסגירת העתון, אבל אני רוצה שגם העתון ילמד לקח ולא יפרסם

קריקטורה כזו שהראה לנו מר קהת.
ש' דיין
הייתי סוגר גם כמה עתונים בעברית, גם שם יש קריקטורות ויש דברים אחרים.
נ' מסאלחה
אני מבין ש"אלמוג'תמע" נסגר לגמרי, רישיונו בוטל. חבר-הכנסת דראושה

ואנוכי למדנו ביחד בתיכון בנצרת, למדנו אצל מישל חדד, התחנכנו על ברכיו. האיש

הזה לא חטא ולא סרח. עשרים וחמש שנה היה מפא"יניק. הוא היה עורך עתון ערבי

שהוציאה ההסתדרות. אפילו כשהיה מימשל צבאי נגד הערבים, הוא חינך לדו-קיום.

נכון שבמצב הקיים רבים מהסופרים שלנו נוטים שמאלה, כמו שחלק מהסופרים העבריים

נוטים קצת ימינה.

אני רוצה לפנות למשרד הפנים. אפשר היה עוד להשלים עם סגירת העתון לשלושה

חודשים, בכוונה ללמד לקח. אני מציע לחדש את הרישיון של "אלמוג'תמע". שפיק חביב

הוא איש מנוסה, משורר שקיבל פרסי ישראל, לא פרסי אש'יף. אתה רוצה ללמד אותו,

ילמד מסגירת העתון לתקופה מסוים, אולי הוא טעה ופרסם דברים שהובנו כאילו הם

גובלים בהסתה.



אני פונה ליושב ראש ועדת הפנים ומציע לפנות לשר הפנים בבקשה לאפשר שוב

להוציא לאור את "אלמוג'תמע", כמו "צאות אל-חק". אפשר לבקש מהם שישארו בגבולות

החוק.

היו"ר י' מצא;

לפני שאני מוסר רשות הדיבור לשר המשפטים, אני רוצה להגיד כמה דברים לחברי

הכנסת דראושה ומסאלחה. אני רוצה להיות תמים ולצאת מהנחה שאולי אתם באמת

מנותקים מן המציאות ואינם יודעים מה נעשה היום בין העורכים והעתונאים בשפה

הערבית. אני רוצה לקרוא כמה משפטים שכתבו עתונאים שהם מן המומחים לעתונות

הערבית.
אורי ניר כתב ב"הארץ"
"לעתים חוטאים חלק מן העתונאים הפלשיניים בעירוב

פעילויות בלתי חוקיות בעבודתם העתונאית, פעילויות שאין להן כל קשר לעתונות,

שדווקא העתונאי האחרי והאתי מחוייב להישמר מפניהן". ועוד הוא כותב: "... חיברו

כרוזים הקוראים למעשי אלימות, ועסקו בחלוקת כספים ממקורות בלתי-חוקיים ולמטרות

בלתי-חוקיות. בין הנאשמים בולטים כמה שמות של עתונאים מזרח-ירושלמיים בכירים".

נ' מסאלחה;

אבל לא סגרו את העתונים.

היו"ר י' מצא;

בהמשך; "בתחילת ינואר השנה הורשע בבית המשפט הצבאי בלוד אחד מחברי המערכת

של העתון המזרח-ירושלמי "אל פג'ר", טלאל אבו-עפיפה. בסעיף אישום קל יחסית של

"ביצוע שירות עבור התאגדות אסורה"; מסירת 100 אלף דולר לאחר מפעילי ה"פתח"

באזור רמאללה, למימון הפעולות של ארגון ה"שאביבה".... בחודש האחרון הוגשו לבית

המשפט הצבאי בלוד כתבי אישום נגד שני עתונאים פלשתיניים בכירים ....השתתפו

בכתיבת כרוזים הקוראים למעשים אלימים, וניהלו ביניהם דיונים על חלוקת סכומי

כסף אדירים מיליון וחצי דולר מאש"ף לנציגי הארגונים ב"הנהגה המאוחדת"".

ובסיכום הוא כותב; "גם אם מדובר בעתונות מגויסת מן הבחינה האידאולוגית, היא

חייבת להתנער מכל רבב של פעילות בלתי-חוקית, ולהתמקד אך ורק בעבודה

עתונאית"

שני עתונאים ישראלים עשו מחקר ומצאו שיש כל הזמן העברת כספים - - -

עי דראושה;

אתה מדבר על האינתיפאדה. אנחנו דיברנו על נושא אחר.

היו"ר י' מצא;

במאמר של יזהר באר, שהתפרסם ב"כל העיר" נאמר; "עתוני מזרח העיר מתבססים

על תמיכה פינאנסית מבחוץ.... שום עתון לא יכול לשאת את עצמו ללא סיוע

מבחוץ" "אל-שעב" ו"אל פגיר" נהנים מתמיכת אש"ף. "מאז תחילת האינתיפאדה

הפכה מחויבות "אל פג'ר" בייצוג הקו הרשמי של הזרם המרכזי באש"ף, הפת"ח,

למוחלטת מעצרם של עתונאים, שהם גם בעלי תפקידים בהתקוממות, לא נראה כמובן

טוב, אם יוצאים מנקודת מוצא של חופש העתונות. הפעילים הפשלסטינים ידעו לנצל את

האלמנט הזה עד תום". ובמקום אחר באותו מאמר; "קבלתו של עתונאי חדש נעשית באופן

פשוט ביותר. למערכת העתון מגיעה הוראה מבחוץ". את דברי אומר בהמשך הדיון.

אבל, אנא רבותי, בלי היתממות.

אדוני שר המשפטים, בבקשה.



שר המשפטים ד' מרידור;

אדוני היושב ראש, חברי הועדה, למה באתי הנה? אני אינני שר הפנים ואין

בסמכותי לסגור עיתונים או לפתוה אותם, לתת להם רישיון או לבטל את הרישיון. אני

גם לא אדבר על שום מקרה פרטי. יש מקרים שבבר נידונו והוחלט בהם בבית המשפט, יש

מקרים שעדיין לא נידונו, יש נושאים שעדיין עומדים לפני הליך משפטי, כמו ענינו

של שפיק חביב, שעליו בוודאי אינני יכול להגיד שום דבר כי הוא יבוא לבית משפט,

באתי לדבר מפני שהנושא חשוב.

אני לא חושב שיש לנו במה להתבייש כשאנחנו מסתכלים אל העולם. אזכיר כמה

מדינות ומצב חופש הביטוי בהן. אני חושב שאצלנו יש חופש ביטוי נרחב ביותר. אבל

אנחנו בדרך כלל לא צריכים לבדוק את עצמנו אל מול חעולם, בוודאי לא העולם

שבקרבתו אנחנו חיים אבל גם לא העולם המערבי. אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו אל

מול הערכים שאנחנו רוצים לחיות לפיהם.

אין משטר חופשי בלי ביטוי חופשי. עתונות חופשית חיא עמוד חשדרה של משטר

חופשי. משטר שיש בו בחירות ויש בו בתי משפט אבל אין בו עתונות חופשית - הוא

לא משטר חופשי. עתונות חופשית היא כמעט זכות טבעית. לא שהמימשל נותן לה זכות

להופיע, אדם נולד והוא רשאי לדבר, הוא רשאי לכתוב.

קל מאד לשמור על חופש העתונות כשהעתונות כותבת דברים שהרוב והשלטון

מרוצים מהם. זה קל מאד. הקושי אבל גם החובה לשמור על חופש העתונות הם דווקא

כשהיא כותבת דברים שמרגיזים ומקוממים. אז אתה נבחן אם אתה שומר על חופש

העתונות. לכתוב מאמר על מחירי חפירות או לכתוב מאמר שבח שנעים לכולם, זאת לא

חכמה גדולה וזה מותר גם במדינות טוטאליטריות, ועוד נשארו הרבה מדינות

טוטאליטריות, בעיקר בסביבתנו הקרובה.

אני גם לא מאמין שאפשר לכבול את הרוח. יעצרו אמירה אחת ושניה, בסך הכל

הרוח היא חופשית והיא מוצאת לה דרכים לצאת החוצה. משטרים שהיו בנויים על איסור

הביטוי, על שלילת חופש הביטוי - נפלו. ראינו זאת בשנים האחרונות באירופה

המזרחית, במדינה אחרי מדינה. מתי? כשהחברה מתחילה לנשום את רוח החופש. כשהיא

מתחילה לנשום את רוח החופש שום איסור והגבלה לא יחזיקו משטר טוטאליטרי אפילו

קיצוני, כמשטרים שהיו בציכוסלובקיה, הונגריה, פולניה, מזרח גרמניה ועוד,

ובוודאי בברית המועצות עצמה.

אין שום ספק בחשיבותו העצומה של חופש הביטוי. ואחרי שאמרתי את זה, אני

רוצה להציב גבולות לחופש הביטוי. חופש הביטוי עם כל חשיבותו הוא לא ערך עליון

על כל הערכים האחרים. אתן דוגמה לגמרי לא פוליטית. אנחנו רוצים למנוע, ואנחנו

מונעים בחוק פרסום שם של קטין שענינו נידון בבית משפט, כי אנחנו חושבים שיותר

חשוב להגן על הקטין מאשר להגן על חופש חביטוי. לא מרשים לעתונים לפרסם שמו של

אדם שנעשתה בו עבירת מין או עבירה אחרת מסוג זה, כדי למנוע פגיעה בו. ואנחנו

אומרים שפה נסוג חופש הביטוי בפני הגנה על קטין. בחוק איסור לשון הרע אנחנו

אוסרים השפלה וביזוי של אנשים, ואנחנו מעדיפים את ההגנח על שמו הטוב של האדם

על חופש הביטוי. חוק הגנת הפרטיות מגן על צנעת הפרט ומעדיף אותה על פני חופש

הביטוי. אנחנו אומרים שיש דברים שאין לפרסמם כי הם פוגעים בצנעת הפרט, בלי

הבדל אם הם אמת או שקר.

ויש גם שמירה על בטחון המדינה. אנחנו אומרים שאם יש פגיעה חמורה, וודאות

קרובה שייפגע בטחון המדינה, לפעמים גם פגיעה בסדר הציבורי, אנחנו אומרים שגם

אינטרסים וערכים כאלה יכולים לגבור על חופש הביטוי.



אני רוצה לקבוע כלל לפי גישתי שלי: אם יהיה קונפליקט בין חופש ביטוי

לבין אחד הערכים האחרים, בדרך כלל אעדיף את חופש הביטוי, גם במחיר כבד שאהיה

מוכן לשלם. בדרך כלל, אבל לא תמיד. במקרים קשים, קיצוניים, מותר להעדיף ערכים

אחרים על פני חופש הביטוי, ערכים כאלה שהזכרתי עכשיו. כשדנים במאטריה הזאת בכל

חוק בנפרד, צריך להתייחס לענין הזה בזהירות רבה ולשלול את חופש הביטוי או

לפגוע בו רק אם אין דרך אחרת.

אנחנו עומדים במצב של לחימה או מלחמה או מאבק זה הרבה מאד שנים. אין ספק

שחופש הביטוי משמש גם את אלה שנאבקים בנו. אין ספק שקבוצות של טרור, קבוצות של

פשע פוליטי או לא פוליטי, משתמשות בחופש הביטוי בתקשורת כדי לקדם את מטרותיהן.

דוגמה. חוטפים מטוס, מפרסמים את הדרישות כדי להפחיד את כל האוכלוסיה. בלי

תקשורת אין טעם לענין כולו. זו דוגמה לשימוש בחופש הביטוי בידי טרוריסטים

כדי להשיג מטרות שהם רוצים להשיג. זה קיים, דובר על זה ונכתב על זה בכל העולם

בקשר לחטיפות מטוסים.

גם דמוקרטיה רשאית להתגונן. בית המשפט העליון טבע את הביטוי: דמוקרטיה

מתגוננת. דמוקרטיה שמתירה חופש מוחלט, שגובל בהפקרות, כאשר מתקיפים אותה

ורוצים לחסל אותה, לחסל את המדינה הדמוקרטית, מדינה כזאת לא תתקיים וגם

דמוקרטיה לא תהיה. מדינה רשאית להתגונן, דמוקרטיה רשאית להתגונן.

הכנסת חוקקה חוק, לפני כמה שנים, ובו תיקנו את חוק יסוד: הכנסת, סעיף

7(א). תיקנו גם את חוק העונשין בנושא של גזענות ובנושאים נוספים. אמרנו

שאסורה הסתה לגזענות מפני שיש ביטוי שגורם אלימות. לכן פגענו בחופש הביטוי,

אמרנו שמי שיתבטא ביטוי כזה יעמוד לדין וישלם מחיר.

גזענות, רבותי, איננה רק גזענות נגד ערבים, היא גם גזענות נגד יהודים,

נגד כל אדם אחר. אולי יש מי שחשבו דווקא על קבוצה מסוימת, אבל הבעיה קיימת

לגבי כולם. גזענות איננה מותרת וחופש הביטוי לא חל עליה. גזענות היא עבירה על

פי החוק שלנו.
ע' דראושה
קריאה לטרנספר של חלק מהאוכלוסיה היא לא גזענות?
שר המשפטים די מרידור
זאת שאלה קשה. אם מישהו מציע לקחת את המתנחלים היהודים ולהוציא אותם

מיהודה ושומרון, להוציא רק את היהודים, זה טרנספר? אולי נגיד שזאת גזענות והיא

אסורה? זאת שאלה קשה. אם מישהו מציע לחלק את הארץ ואומר שתושבים יהודים או

ערבים צריכים לעזוב שטח מסוים, אני לא בטוח שהיית רוצה לומר שזאת גזענות. אתה

יודע מה דעתי על טרנספר, אמרתי אותה פעמים רבות. אבל אני מציע שלא להכנס

לענין הזה עכשיו.

למי שיש ענין בדבר, אני מציע לקרוא פסק דין שניתן השנה בבית המשפט

לערעורים באנגליה, בענין מענין מאד שנוגע בדיוק בנקודה שאנחנו מדברים עליה.

אולי נשווה את עצמנו לאנגליה. הממשלה הבריטית, שם זה בסמכות שר הפנים, נתנה

הוראה ל-BBC ול-ITB- הרשת העצמאית, מה אסור להם לשדר. בין השאר כתוב שם שאסור

לשדר דברים של הסתה לטרור כו', ודברים של אנשים ששייכים לקבוצות מסוימות

שמוגדרות בחוק. לא רק IRAאלא גם שין-פין - מפלגה שיש לה חברים בפרלמנט. מותר

להביא את דבריהם מכלי שני, להם אסור להופיע בטלוויזיה. חברי פרלמנט בבריטניה

לא יכולים להופיע בטלוויזיה - ולא חשוב מה יאמרו - אם זה בנושא הכללי של

אירלנד ואנגליה והמלחמה ביניהן.



הוגשה עתירה לבית המשפט, ולאחר מכן היה ערעור על החלטת בית המשפט. נקבע

שם שההחלטה תקפה, ולשם הגנה על בטחון הציבור צריך להביא את דברי האנשים האלה

מבלי שני ולא מפיהם.

היה מקרה שנהרגו שלושה אירים, כנראה מהמחתרת, בידי המשטרה או הצבא הבריטי

באירלנד. BBCנתן גירסה אחת, ואת הגירסה השניה נתן מכלי שני. הם הגישו עתירה

וטענו שגם הם רוצים להופיע ולהביא את גירסתם. אמרו: לא, את גירסתכם לא תוכלו

להציג, אתם שייכים לשיין-פיין.

כשאני משווה את אנגליה לישראל, אנגליה אם הדמוקרטיה, נראה לי שבחופש

הדיבור אנחנו במצב הרבה יותר טוב אנגליה, בנושא הקריטי שפה אנחנו מדברים עליו.

אמרתי כבר, אנחנו צריכים לשמור על חופש הביטוי ואין חופש ביטוי בלי חופש

עתונות. ידועה דעתי בענין פקודת העתונות, הבעתי אותה בדיון בין משרדי הממשלה.

הצעתי גם הצעה מסוימת, שעוד לא קיבלה אישור, עדיין נמשכים הדיונים. הצעתי לבטל

את הצורך ברישיון לעתון, ולקבוע הליך של סגירת עתון לא בדרך מינהלית אלא בדרך

משפטית. אני לא מביא את ההצעה בשם הממשלה, כי יש עדיין דיונים בתוכנו איך

לעשות את זה. זה לא פשוט. זה נראה יפה אבל זה לא כל כך פשוט, מפני שלא קל

לסגור עתון בבית משפט אלא אם אתה מראה חומר שצריך אולי להיות חסוי. איך אפשר

להראות חומר שהוא חסוי לצד אחד? בחוק המעצרים המינהליים הלכנו בדרך כזאת,

בבג"צ בהסכמה עושים את זה. לקבוע שיטה שתמיד יראו חומר במעמד צד אחד, זה לא כל

כך טוב לבתי המשפט. אני לא אוהב את השיטה שרק צד אחד רואה את החומר. אבל איך

אפשר להראות חומה, שהוא חומר רלוונטי, כפי שאמר מר יחזקאל לוי, לא דברים

שהתפרסמו אלא העובדה שהעתון ממומן מכספי ארגון טרור. לפי החלטת בית המשפט, זאת

סיבה מספקת לסגירת עתון, בלי קשר לתוכן. חומר כזה קשה לפעמים לגלות לשני

הצדדים.

אני חושב שהרישיון לא כל כך חשוב, אני גם לא חושב שהוא יעיל. שמענו כאן

מנציג הצנזורה בירושלים שיש עשרות רישיונות, והדבר מוכיח שאין קושי לקבל

רישיון. בדרישת רישיון אין הרבה יותר מאשר בירוקרטיה. המפלגה שאני מייצג אותה

התנגדה למימשל הצבאי בזמנו, לא מטעמים בטחוני ים אלה מפני שחשבה שהוא לא יעיל,

שהוא גורם מתיחות ורוגז, ואת הבעיות הבטחוניות אפשר לפתור בלעדיו. בניגוד

למפא"י, אנחנו חשבנו שאין צורך במימשל הצבאי, אבל לא היה לנו אז רוב בכנסת.

אני לא חושב שצריך לקיים בירוקרטיה שאין בה תועלת. אם קל מאד לקבל רישיונות,

אם יש בכיסים עשרות רישיונות, איזה פיקוח מאפשר הרישוי? זו דעתי שלי, אני לא

מביע עמדת ממשלה בענין זה.

אבל צריכה להיות אפשרות במקרים קיצוניים לסגור עתון. רק במקרים

קיצוניים. אני גם בעד צנזורה מעטה. יש ועדה של הכנסת, בראשות חבר-הכנסת יוסי

שריד ובהשתתפות חבר-הכנסת עוזי לנדאו ועוד כמה חברים, אני מזכיר רק את שני

השמות האלה כי הדבר מענין, והם הציעו לצמצם את הצנזורה, התנגדו לחוק צנזורה.

הצעות הועדה הזאת בעיקרן מקובלות גם על שר הבטחון. אני חושב שאת כל הדברים

האלה אפשר לצמצם. מצמצים בהם ועושים בזהירות, ושמעתם את המספמה מספר העתונים

שמדובר בהם, מעט שבמעט.

אבל כשיש מקרים קיצוניים אי אפשר שלא יהיה בידינו המכשיר של סגירת עתון.

מדוע? מפני שיש גבול גם למה שמדינה דמוקרטית יכולה להרשות לעצמה ולציבור שלה,

כאשר מתנהלת הסתר; שיש סכנה אמיתית שתיגרום נזק לבטחון המדינה או לשלום הציבור.

אם מתפרסמות קריקטורות מנוולות כזו שהראה לנו מר דב קהת, שהובאו בתשובה לבג"צ

בענין "צאות אל-חק", או אם מתפרסמים דברים שמסיתים למהומות, מסיתים לרצח,

מסיתים לפגיעה בבני אדם, ולא פעם אחת מישהו טועה אלא כשיטה - את זה צריך למנוע

כי הנזק עלול להיות גדול מאד. אי אפשר לשם חופש הביטוי לגרום לציבור נזק כזה.



כשאנחנו מדברים על אלימות מילולית אנחנו מתכוונים שמישהו משלח את לשונו,

יהודי או ערבי, ימין או שמאל, ואומר דברים שבעקבותיהם אנשים אהרים לוקחים ביד

אבן או סכין ועושים מעשים. לכן אי אפשר להגיד שחופש הביטוי הוא בלתי מוגבל.

אם הביטוי חורג עד כדי כך, אם אנשים אומרים דברים שבגללם אחרים עושים מעשי

אלימות ופוגעים בבני אדם - את זה צריך להפסיק. יש גבול שעליו צריך לשמור. עם

כל הרצון לשמור על חופש הביטוי ועל הדמוקרטיה, צריך לשמור על הגבול.

לכן דרוש הכלי של סגירת עתון. במדינה כישראל, במצבה המיוחד, כשקמים עליה

לכלותה, זאת לא מדינה רגילה, קמים עליה מבחוץ, ולצערי בתמיכה גם מבפנים, אם כי

תמיכה לא רבה. אני שמח מאד לומר שהיא לא רבה, בוודאי לא כל הציבור הערבי, אבל

יש אלמנטים מסוימים, קטנים, שמוכנים לארגון גם בארגונים שפועלים מבחוץ. אם

אלה מנסים להשתמש באמצעי הדמוקרטיה כדי להרוס אותה - זה לא. לכן גם אם עתון

ממומן בידי ארגון טרור ומשמש פרונט לארגון טרור, קבע בית המשפט שיש לסגור את

העתון, ולא חשוב מה כתב.

אני לא רוצה להתייחס למקרים הספציפיים שהוזכרו, אני לא מכיר את הפרטים.

אני רוצה להתייחס עוד לענין משוררים וסופרים. גם כאן אינני רוצה לדבר על

איש זה או אחר, בוודאי לא אתייחס למי שעומד לדין. בענין זה הרגישות עוד יותר

גדולה. אמרתי קודם, אי אפשר לכלוא את הרוח. בתחום זה צריכה להיות רגישות רבה.

לא קל לומר למשורר או לסופר לעצור כתיבתו. אני זוכר שלפני זמן מה ניסו בקול-

ישראל להתחכם ולמנוע השמעת שירים של נורית גלרון. אני יצאתי מיד נגד הדבר הזה,

כי חשבתי שזה דבר הבל. כשאני הייתי ילד, בתקופת שלטון "האור" של מפא"י, מנעו

את השמעת השיר על הסלע האדום. גם את זה לא קיבלתי.

עי סולודר;

זה היה מסיבה אחרת, מבחינה בטחונית.

שר המשפטים ד' מרידור;

הכל בטחוני. בטחוני - זה טוב לכל דבר. לא קיבלתי את זה אז ואני לא מקבל

את זה היום.

אבל אתן דוגמה שכולכם תסכימו שלפעמים צריך לאסור גם שירים. בשנות

השלושים בגרמניה היה שיר המפלגה הנאצית "הורסט ו ואסל" ובו היה משפט שכאשר דם

יהודי נוטף מהסכין אז נשמה שבעתיים. אני לא רוצה שיר כזה ברדיו. אם אומרים

דברי הסתה חמורים, הרי העובדה שאומרים אותם בשיר לא נותנת להם חסינות. נכון

שאנחנו צריכים להזהר במשוררים ובסופרים ובאנשי רוח בכלל, אבל לא יתכן שאדם

ינצל את החופש הזה ואת היחס המיוחד לאנשי רוח ויעשה בחרוזים מה שאסור לעשות

בלי חרוזים. ושוב, אני לא מתייחס למקרה ספציפי. אני לא מכיר את המקרה הספציפי

שהוזכר כאן. אני אומר באופן כללי שבמקרים קיצוניים וחריגים גם שימוש בכלי הזה

צריך להיות מוגבל.

אנחנו עומדים במאבק ובמלחמה, יש מתחים גבוהים בין ציבור יהודי וערבי,

ולאחרונה עוד יותר גבוהים, כולנו חיים את הארועים הקשים, ובמצב זה יש ויהיו

בעיות. אנחנו לא חיים בימות המשיח ולא בגן העדן, במציאות שאנחנו חיים בה יש

תמיד בעיות. טוב שאנחנו דנים בבעיות, אבל כשאתה מסתכל בתמונה הכוללת הרי חופש

הביטוי בישראל במשך השנים הלך והשתכלל, גם בנורמות ל החברה, גם בפסיקות של בית

המשפט הגבוה לצדק, גם בהתנהגות של הממשלה, גם בפתיחות של העתונות.

ע' דראושה;

עד השנה האחרונה. בשנה האחרונה היתה החמרה.



שר המשפטים ד' מרידור;

בשנים האחרונות היתה החמרה גדולה בטרור, במתח, בשיטות ובאמצעים שהטרור

נוקט, שלא היו בעבר. ומול זה יש אמצעים שאולי חלקם לא היו בעבר. כשהקונפליקט

גובר, יש יותר בעיות גם בתחום הזה. אי אפשר להתעם מזה. אני לא יודע אם דווקא

השנה האחרונה שונה מהקודמת, אבל בשנים האחרונות חחמיר הטרור לכן התגברו גם

אמצעי הנגד.

אני מסכם בדברים שאמרתי בתהילה. אנחנו לא סוגרים עתונות כמו שסגרו

בפוקלנד או בגרנדה. כשמדינות דמוקרטיות הלכו להלחם, לא היתה עתונות. אצלנו

עתונות חופשית מסתובבת בבית-לחם, בשכם, בנצרת, בירושלים, בתל-אביב ובכל מקום

בארץ הזאת, מעבר לקו הירוק מזה ומזה. יש חופש גמור לעתונות ישראלית, עתונות

יהודית וערבית, עתונות חוץ, כולם מסתובבים כאן. יש כאן מאות עתונאי חוץ. הכל

מסוקר והכל פתוח. רתים אין מדינה בעולם שבזמן מלחמה התנהגה כפי שאנחנו

מתנהגים.

לכן אני חושב שעם כל הבעיות ועם כל הטענות והתלונות שצריך לבדוק אותן, עם

כל הדברים שצריך לתקן אותם, אנחנו עומדים יפה מאד. וכשבאחד הימים יגמר המאבק

הזה, כשנגיע לרגיעה, נוכל להסתכל במראה ולומר שבתקופות הקשות שמרנו על הערכים

ההשובים של חופש העתונות וחופש הביטוי.

אני מתנצל שלא אוכל להשאר עד תום הדיון. אני צריך לצאת מכאן בעוד עשר

דקות. אני מצטער שלא אוכל לשמוע את דברי כל החברים.

היו"ר י' מצא;

אני מודה לשר המשפטים על דבריו המענינים והמעמיקים בנושא חופש הביטוי

וחופש העתונות.
נ' מסאלחה
אני מוכן לקבל את דברי השר כסיכום הדיון.
היו"ר י' מצא
אני מבטיחך שמרבית הדברים של השר יהיו חלק מהסיכום שיונח על שולחן הכנסת.

דברים עמוקים מאד, דברים שאני מאמין בהם ותומך בהם, אני רוצה שכאלה יהיו פני

המדינה שלנו.

יחד עם זה, רבותי, אל תאמצו רק חלק מסוים מדברי שרים או נציגי הממשלה.

השר מרידור ציין גם את החומרה במעשיהם של עתונים ועתונאים שהופכים כלי שרת

בידיהם של ארגוני טרור.

עי סולודר;

מקובלת עלי התפיסה של שר המשפטים. אנחנו יודעים מה קורה בעולם, ואני
אומרת לפרלמנטרים ממדינות אהרות
אני יכולה להביט ישר בעיניכם במלוא הגאוה.

אבל מה שחשוב לנו הוא מה שנעשה אצלנו, אנחנו צריכים להסתכל פנימה ולפעול לפי

הערכים שלנו. אני מסכימה לדעתו של השר שאין משטר דמוקרטי בלי חופש הביטוי,

ושחופש הביטוי הוא זכות טבעית, ויחד עם זה יש זכות ויש צורך להגן על

הדמוקרטיה. אנחנו נתונים בדילמה קשה, מפני שאנחנו חיים בתקופה קשה. בגלל קשיי

התקופה יש סכנה לחופש הביטוי, גם משום שהוא מקצין. אגב, הוא מקצין גם בקרב

האוכלוסיה היהודית, יש בתוכנו ביטויים בעל פה ובכתב, שאם אנחנו, חברים מכל



הקשת הפוליטית, לא נתאחד נגדם, יש סכנה לחופש הביטוי שלנו. ויש סכנה שעקב המצב

הזה אנחנו ננהג יד קשה ונסגור במקום שלא ראוי לסגור. נכון שיש גבול, מרגע

מסוים אתה צריך להגן על עצמך, וצריך לדון ולשקול מאיזה רגע ובאיזה אמצעים.

למדתי שעור מפרופסור זמיר, בעת שהיה היועץ המשפטי לממשלה, בטיפול בפרשת

כהנא. מהזמן שפרופסור זמיר אמר שאנחנו הולכים על חבל דק, זה ענין של חינוך,

צריך לשמור מכל משמר על חופש הביטוי, עד לרגע שהוא עצמו אמר: הגענו לרמזור

אדום שאומר לנו עצור. זה מנחה אותי.

אנחנו מוכרחים בענין הזה להיות רגישים מאד. אנחנו צריכים להיות ערים

לסכנות של הסתה משני הצדדים.

אני הצבעתי נגד הסרת החסינות של חבר-הכנסת מיעארי, כי הציבור נתן לו

מנדט. יש לנו חוק שאפשר להעזר בו. זה אמנם ענין פוליטי, אבל הוא קשור בחופש

הביטוי. אני מעלה ענין זה כי נשאלה כאן שאלה בענין מי שתומכים בטרנספר. הציבור

הצביע. אנחנו צריכים למצוא דרכים פרלמנטריות להאבק בדברים האלה ואולי למצוא

קריטריונים נוספים לרשימות שמשתתפות בבחירות.

אשר לאמנים משוררים וסופרים, דברים חריפים מאד נאמרו ונאמרים דווקא על

ידי אנשי רוח, כי הם אולי רגישים יותר. אני מסכימה שגם בכתיבה ספרותית עלולה

להיות הסתה. לענין ספציפי של שפיק חביב, אני מאמינה שרשויות המשפט בודקות את

הדברים האלה ברגישות רבה.

אני רוצה לשאול אם כשנראה שיש דברי הסתה, בעיקר בעתון, האם נותנים לעתון

התראה שהוא עלול להסגר. אני חושבת שצריכה להיות התראה.

עומדת גם שאלה מה עושים נגד הסתה בעל פה. עתון אפשר לסגור, קריאות של

המון קשה מאד לסגור.

ככל שההסתה והאלימות יגדלו בציבור היהודי והערבי בישראל, ההקצנה עולה

כאשר קצה מזין קצה, ואז קשה מאד להשתלט על הדברים. אני רואה בזה את הסכנה

הגדולה ביותר לחופש הביטוי. עתון אפשר לסגור, אבל פיות ומעשים של המון קשה מאד

לסגור.

נדמה לי שאם אנשי ציבור מכל קצות הקשת הפוליטית לא יטפלו בנושא הזה כנושא

מרכזי על מנת להגן על חופש הביטוי, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב קשה.

שר המשפטים ד' מרידור;

אני חייב לתקן ולהוסיף דבר. בהנחיה של שר הפנים הבריטי, אותה הזכרתי, יש
יוצא מן הכלל
לאותם אנשים מותר להופיע כאשר הם מתמודדים בבחירות לפרלמנט, או

כאשר מדברים בשביל מועמד לפרלמנט, או כאשר הם הולכים לפרלמנט האירופי. בהקשרים

אלה מותר להם להופיע, וכמובן בענינים פרטיים, אבל לא בדברים שמדובר בהם פה.

האיסור חל לגבי ארגונים שהבריטים הגדירו כארגוני טרור, וזה דומה להגדרה שלנו

לאש"ף.
נ' מסאלחה
אני מודה לשר המשפטים על דבריו ומעריך אותם. יושב ראש הועדה דיבר בשם

כולנו. אבל מי כמוך יודע, בריטניה היא דמוקרטיה, יש מה ללמוד ממנה. אבל

ביחסים בין כובש ונכבש היא מן האכזריים ביותר, אנחנו זוכרים את ההתנהגות שלהם

כלפי יהודים וערבים בארץ.



מ' גולדמן;

על עתונים ועל דברים שבכתב יש צנזורה. הפיקוח על קלטות קשה יותר. אנשים

יכולים להקליט את דברי המואזין ביום ששי. אי אפשר להעמיס על בתי המשפט להתמודד

עם בעיות של תרגומים ופירושים לדברים של מואזינים.

בשתים - שלוש השנים האחרונות נוצרה אוירה קשה, אנחנו מוצאים ביטויים קשים

לא רק בעתונות הערבית, יש גם מאמרים בעתונות עברית עם ביטויים קשים שהיו

מתאימים לכהנא. אנחנו שומעים מאנשים שפויים ביטויים שיוצרים אוירה בלתי

שפויה.

חברי הכנסת דראושה ומסאלחה העלו את הנושא לסדר היום מתוך הרגשה שנעשה

עוול לעתונים שנסגרו. בדוגמאות שהביאו לפנינו נציגי משרד הפנים היו סיבות

לסגירה של עתונים, אבל הם לא התייחסו לעתונים שעליהם דיברו חברי הכנסת.

עי דראושה;

נכון. אנחנו לא דיברנו על שני העתונים שהזכיר מר לוי. לא הגנו עליהם.

י' לוי;

הציטטות היו מייצאות אל-חק".

מ' גולדמן;

גם אם יש בעיה חריפה, ואמרתי שהבעיה היא לא רק בעתונות, אסור להפעיל

בצורה אוטומטית את הסמכות שיש לממונה על המחוז לסגור עתונים. צריכה להיות

זהירות רבה. אני יודע את האחריות שיש על הממונה על המחוז, הוא שוקל לא פעם

ולא פעמיים אם לסגור או לא לסגור, ואני יודע שיש גם הזהרה מראש לעתון. יחד עם

זה, צריך למנוע ניצול לרעה של חופש הביטוי.

מ' נפאע;

אני רוצה להביע הערכה לסופרים הישראלים, יהודים וערבים. אני חושב שאין

הקצנה ימינה בקרב הסופרים היהודים ואין הקצנה בקרב הסופרים הערבים הישראלים.

יש ארועים קשים מאד, אבל לסופרים יש תפקיד חשוב, והם ממלאים תפקיד חשוב מאד על

פי הערכים שהם מאמינים בהם. לכן נדהמתי שראש הממשלה סירב לחתום על תעודת הפרס

של יצחק לאור ואהוד בן-עזר, בגלל עמדתם הפוליטית. זו פגיעה קשה בספרות,

בסופרים, וזה גם אות הזהרה לאן אנחנו הולכים.

אני מברך את חברי הכנסת דראושה ומסאלחה שהעלו את הנושא לדיון. יש בעיות

תחום הזה וחשוב לדון על הנושא. יש הבדל עצום בין התיאוריה ובין המצב בשטח.

אנחנו מבינים שיש חוקים, אבל נגד האוכלוסיה הערבית נעשים דברים שהם מנוגדים

לחוק.

כל ניסיון להחדיר משהו שהציבור לא רוצה בו, אם זה בספרות או בעתונים -

אנחנו עוד זוכרים את "אל-יום" ואת "אנ-בא" שהונחתו על האוכלוסיה הערבית, אף

אחד לא רצה לקרוא אותם כי הם לא שיקפו את האמת ואת האינטרסים של האוכלוסיה

הזאת.

מי קובע שזה טרוריסט וזה מחבל? בידי מי הסמכות? הרי גם לי אמרו שאני

מחבל. בכנסת אומרים לנו שאנחנו נגד המדינה. בבחירות אמרו לי שאני מחבל. היום

אני מקבל גם קריאות בטלפון. קל מאד להגיד על מי שרוצים שהוא מחבל, שהוא מקבל

כסף מארגון מחבלים. צריך לדעת מי יכול לקבוע דבר כזה.



א' דיין;

אנחנו מדברים כאן על חופש הבעת דעה בתוך מדינת ישראל. אין לקשור את זה

בנושאים אחרים של אינתיפאדה, סיוע לטרור ומה שקורה בשטחים.

אנחנו מדברים באחת מזכויות היסוד החשובות ביותר. לצערי, ישראל היום נכללת

בקבוצה לא טובה של 51 מדינות, שלפי דו"ח של ועדה מיוחדת באמריקה נחשבות מקרים

בעלי ענין מיוחד בתחום הפגיעה בעתונאים ובחופש העתונות . הפגיעה בעתונות

ובעתונאים מסוכנת ביותר לדמוקרטיה, והיא מסוכנת ביותר גם לשלומם של העתונאים.

שמענו לאחרונה דעות שעתונאים אינם משרתי ציבור, אינם זקוקים להגנה מיוחדת

כמשרתי ציבור, כאילו הם סתם אנשים שמסתובבים בשטח ואף אחד לא מכיר אותם.

אני מציע שהועדה בסיכום שלה תמליץ לשלול את הסמכות של הממונה על המחוז

ושל שר הפנים לסגור עתון. הסמכות ניתנה בפקודה מנדטורית משנת 1924 שהמטרה שלה

היתה לפגוע בחופש העתונות. צריך מיד לאמץ את השיטה המקובלת בעולם המערבי

הנאור, ובמיוחד בארצות הברית, שההחלטה היא של בית משפט. ההחלטה לא צריכה להיות

בידי פקיד ממונה או שר, שיכולה להיות לו דעה פוליטית כזאת או אחרת.

אם הולכים לבית משפט, אם אין חומר ששני הצדדים יכולים לראות אותו,

שיכולים לסתור אותו ויכולים לחקור עליו חקירה נגדית, הרי כל הדבר הזה לא שווה

מאומה.

אני משבח את מי שהיו בשעתם באופוזיציה, מנחם בגין ואחרים, שאמרו מה שאמרו

על התקנות לשעת חירום, ואמרו מה שאמרו על המימשל הצבאי ועל מעצרים מינהליים.

כל הדברים היפים שאמר ידידי שר המשפטים, אלה דברים יפים להרצאות, לנאומים.

ברמה העקרונית הם טובים. אבל המבחן הוא מבחן מעשי. אם אי אפשר להראות חומר

בבית המשפט ולהוכיח, יש חומר חסוי שזה אמר על זה וזה הודיע על זה, אי אפשר

לחקור חקירה נגדית - אין לזה שום ערך. לכן אין פלא שמשפטנים נאורים בארצות

הברית תוקפים אותנו. אני דואג לתדמית של מדינת ישראל. הצדק צריך להעשות, החומר

צריך להיות גלוי, צריך להוכיח שנעברה עבירה.

אני מסכם את הצעותי: א. לשלול את הסמכות מהממונה על המחוז ומשר הפנים

ולתת אותה לבית המשפט; ב. בבית המשפט צריך להיות חומר שעומד לבקורת ולבדיקה.

מה שנעשה בשנה האחרונה נגד עתונות ועתונאים צריך להזעיק כל מי שהערכים

הדמוקרטיה יקרים לו.

היו"ר י' מצא;

הסיכום של הדיון יהיה ברוח הדברים של שר המשפטים דן מרידור, תוך הדגשת

הערך העליון של חופש הביטוי. יחד עם זה, רבותי, הגיע זמן שתיקחו לא רק את חלק

הדברים שהם נוחים לכם. צריך לראות את הדברים כמכלול. אנחנו ליברלים, אבל
אנחנו יודעים שיש קו אדום
במקום שיש סכנה לעצם קיומנו במדינה הזאת. אמר שר

המשפטים, העתונות הערבית לא יכולה להיות כלי שרת בידי ארגוני טרור.

כאיש ארץ-ישראל השלמה אני מאמין באמונה שלמה שאנחנו יכולים וצריכים לחיות

כאן עם ערביי ישראל. אבל אל תכבידו על החיים המשותפים. צריך לראות את הדברים

כמקשה אחת. אם יש ניצול לרעה של חופש הביטוי, צריך לנקוט אמצעים.

אתם יודעים שאש"ף מעביר סכומי כסף אדירים לעתונות במזרח ירושלים. עתונאים

מתפרנסים מאש"ף ומחוייבים לארגון הזה.



ע' דראושה;

אתה מדבר על האינתיפאדה. זה ענין אחר.

היו"ר י' מצא;

הסיכום של הדיון בועדה יהיה במקשה אחת: חופש הביטוי הוא ערך עליון

בדמוקרטיה, אבל לא נאפשר ניצול לרעה של העתונות להסתה בתוך ישראל ומחוצה לה.

עי דראושה;

ומה בענין הפגיעה בעתונים ובעתונאים? אני מציע שהועדה תיקרא למשרד הפנים

לשקול מחדש את הענין.

היו"ר י' מצא;

אם אתה רוצה שישקלו מחדש, יש מצד שני קריאה לשקול מחדש אם לא מסתובבים

רוצחים שלא נעצרו. למה לך כל זה?

עי דראושה;

שישקלו. אם יש טענות משפטיות, שיביאו אותן.

היו"ר י' מצא;

אני מציע להסתפק בסיכום שחופש הביטוי הוא ערך עליון בדמוקרטיה ויש להגן

עליו, בתנאי שלא ינוצל לרעה למטרות טרור. בסיכום אביא מדברי שר המשפטים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 00;12}

קוד המקור של הנתונים