ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 31/10/1990

הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 7) (חובת אכשרה), התשנ"א-1990; חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון - מעטפות הצבעה), התשמ"ט-1989; חוק הרשויות המקומיות (שינוי שמות רחובות), התשמ"ט-1989

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 127

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום רביעי, י"ב בחשון התשנ"א (31 באוקטובר 1990). שעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה; י' מצא - היו"ר

מ' גולדמן

ש' דיין

מ' וירשובסקי

מ' נפאע

אי פורז
מוזמנים
חבר-הכנסת ח' מירום

חבר הכנסת יצחק לוי

יחזקאל לוי - יועץ משפטי, משרד הפנים

חי חפץ - משרד הפנים

אי אלימלך - משרד הפנים

ח' קלר - יועצת משפטית, משטרת ישראל

סנ"ץ ר' מור - רמ"ד אבטחה, משטרת ישראל

רב-פקד מ' בן-ישי - משטרת ישראל

יעקב לוי - משרד המשפטים

ד' בלאו - מרכז השלטון המקומי
יועץ-משפטי
צ' ענבר

מ"מ מזכיר הוועדה; א'קמארה
קצרנית
מזל כהן

סדר-היום; 1, רוצעת חוק כלי היריה (תיקון מס' 7) (חובת אכשרה), התשנ"א-1990 -

הצעת חוק של חה"כ ח' מירום.

2. חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון -

מעטפות הצבעה), התשמ"ט-1989 - הצעת חוק של חה"כ יצחק לוי.

3. חוק הרשויות המקומיות (שינוי שמות רחובות), התשמ"ט-1989 -

הצעת חוק של חה"כ אי פורז.



הצעת חוק כלי היריה (תיקון מס' 7) (חובת אכשרה), התשנ"א-1990

היו"ר י' מצא;

אני פותח את הישיבה.

על סדר-היום שלושה חוקים. נתחיל בחוק כלי היריה (תיקון מסי 7) (חובת אכשרה),

התשנ"א-1990. הצעתו של חבר-הכנסת חגי מירום. בבקשה.
חי מירום
אני הגשתי את הצעת החוק הזאת לפני זמן ניכר, בטרם היה בולמוס רכישת כלי הנשק

שאנחנו עדים לו היום. הסיבות להגשת הצעת החוק באו כתוצאה מכמה אסונות שאירעו בדין

שימוש בכלי נשק שנרכשו באופן פרטי בגלל אי-ידיעת והכרת כלי הנשק. כך למשל היה

אסון מאד נורא בטבעון אצל נערים, שאחד מהם רכש כלי נשק אבל לא ידע לעשות בו שימוש

וירה בחברו והרג אותו.

אין ספק שהיום הדבר מקבל משנה תוקף. אזרחים רוכשים מאות כלי נשק ביום.

בעקרון, אני חושב שהחברה צריכה להתיר לאנשים להגן על עצמם, במיוחד במצב שאנחנו

מצויים בו היום. אבל החברה מוכרחה גם לקבוע אמות מידה שיוצרות איזושהי הגנה על

עצמה ועל רוכש הנשק שקשורות לשימוש בנשק עצמו.

בטרם הגשתי את הצעת החוק הזאת נועצתי עם שר הפנים ועם הפקידות במשרדו. הצעת

החוק הזאת כפי שהיא מובאת פה, מהווה מסגרת בלבד, אינה יורדת לפרטים ומשאירה, כפי

שצריך להיות, בידי השר את התקנת התקנות ואת ראיית הפרטים שצריך לראות אותם. אבל

חשבנו, והשר קיבל את עמדתי בזמנו בענין זה, שצריך לקבוע בחוק כלל, כשמקבלים כלי

נשק צריכח להיות חובת אכשרה בצידו, כמו להבדיל כשמקבלים כלי רכב. גם הדבר הזה

קבוע בחוק ובתקנות שמתקין שר התחבורה נקבע איך ומה.

התיקון שאני מציע בהצעת החוק מדבר על כך שלא יינתן רשיון להחזקת כלי יריה אלא

לאחר שהמפקח אישר שמבקש הרשיון עבר אכשרה והפעיל את כלי הנשק במיטווח הפעלה. אני

יודע שיש שאלה האם צריך להתנות את הענין בכך שהמפקח אישר. לדעתי זה הכרחי מן הטעם

שאם זה לא יהיה מותנה, אם לא תהיה חובה כזאת, אם גורם כלשהו לא יהיה צריך לאשר

ולחתום, הענין יכול להיות נזיל כפי שהיה בעבר וללא שליטה. על כן חשבנו כך.

אנחנו גם הזכרנו בסעיף קטן (ב) שהשר יתקין תקנות בדבר תכנית האכשרה. הוא רשאי

לקבוע תנאים למתן פטור, למשל לקציני צה"ל שמכירים כלי נשק, שעוסקים בהם. למה

צריך שהם יעברו חובת אכשרה? כלומר, יכולים להיות גם תנאים לפטור אם השר חושב

שצריכים להיות תנאים כאלה.

בסעיף 2 לתיקון דיברנו על כך שאולי האכשרה נדרשת אולי במקרה של

חידוש רשיון כלי הנשק. נדמה לי שתחילת החוק יכולה להשתנות בהתאם לענין אם נסכים

לכללים האחרים.

אני מסכם את דברי ואומר, נדמה לי שהכלל ברור. קראתי אתמול בעתונות שהיה דיון

במשרד ושבעקרון מחייבים את הענין. אני חושב שהענין צריך לקבל תוקף רקיקה מנחה

והתקנות והביצוע צריכים להיות בידי המשרד.
היו"ר י' מצא
נשמע מפי משרד הפנים והמשטרה את עמדותיהם. מר יחזקאל לוי, בבקשה.

יחזקאל לוי;

אני אמקד רק את הבעיה המשפטית שניתן לה פתרון, אבל לשם כך אנחנו זקוקים לקצת

רקע ממר חגי חפץ, הממונה על תפקידים מיוחדים במשרד, שקצת יותר יפרט את הבעייתיות

הכרוכה, בעיקר לגבי החלק הנוגע לחידוש הרשיון.



לגבי השאלה של קבלת רשיון להחזקה ונשיאה של כלי יריה אין כל בעיה, מכיוון

שממילא נזקקים לשירותיו של פקיד הרישוי וצריכים לעמוד בתנאים מסויימים של בדיקות

משרד הבריאות, בדיקות משטרת ישראל אם אין רישום פלילי, ונוסיף לכך גם את הצורך

באישור שאדם עבר אכשרה לצורך שימוש נכון בכלי יריה באמצעי בטחון שנזקקים לשמירתו.

השאלה היותר קשה נוגעת לחידושים שהם נעשים כדבר אוטומטי. כשם שמחדשים היום

רשיונות לכלי רכב מבלי שמעבירים את הנהגים בחינות חוזרות, אלא מסתמכים על ההנחה

שאותו אדם-
מ' גולדמן
אבל בתיקון, ששם נהג שנוהג בצורה לא נכונה צובר נקודות ומחייבים אותו בשלב

מסוים. פה אין את השלב הזה.

יחזקאל לוי;

נכון, אבל בכלי נשק קשה לגלות את זה.

בכל אופן, לפי דעתנו צריך להפריד בין שני הדברים האלה ולראות איך איך לטפל

בבעיה של חידוש הרשיון. אולי כדאי שהוועדה תשמע את מר חפץ.

היו"ר י' מצא;

אתם בעד ההצעה?

יחזקאל לוי;

עקרונית אנחנו תומכים בהצעה. גם השר הודיע זאת. לגבי השאלה של חידוש הרשיון,

יש לנו הצעות לשינויים קלים בנוסח.

חי חפץ;

אני אתחיל בנושא של האימון המכין לקראת הגשת הבקשה. מתוך המודעות שכלי היריה

נועד בעיקרו למי שהגיש את הבקשה להגנה עצמית ומתוך זה שהכלי יכול להיות מסוכן אם

לא יודעים לתפעל אותו, המשרד ער לנושא הזה כבר שנים. בשני תחומים הלכנו כדי לקדם

את הנושא. האחד, לסייע לכל רשות מקומית שיש ברשותה מטווח להסב אותו ולהתאים אותו

לירי באקדחים ובקרבינות. זה דבר אחד שעשינו ועושים כל הזמן. הדבר השני הוא הוצאת

הוראה אדמיניסטרטיבית שכל מגיש בקשה לכלי יריה להגנה עצמית, זה נכון גם על דברים

מסויימים נוספים, חייב לעבור אימון מכין. כדי שלא יהיה פה אימון כזה או אחר,

נקבעה תכנית שאומרת מה היא האכשרה הנדרשת תיאורטית ומעשית, כמה כדורים הוא צריך

לירות, מה התוצאות שהוא חייב להגיע אליהן ולפי זה הוא מקבל אישור מהמטווח, ממי

שקבענו שהוא מוסמך לתת תעודה כזאת, או מפקח או מדריך ירי, רק אז הוא יקבל את

האקדח.

לא הלכנו לחקיקה כי היתה בעיה של מספר המטווחים בארץ, לכן גם המשרד סייע

לנושא המטווחים, וגם כמות של מדריכי ירי. לא מספיק להיות בקיא אלא צריך גם לדעת

להדריך את הנושא. כיום המצב השתפר. יש כבר מעל 25 מטווחים שניתן לירות בהם,

ויחסית מפוזרים בפריסה די סבירה שעדין אתה יכול לשלוח מישהו לירות שם. אנחנו

שולחים והאנשים מביאים אישורים. אכשרה כזאת עולה היום בסביבות 60-70 שקלים

ועומדים על כך.

היו"ר י' מצא;

בא אליך איש ימ"ם שהשתחרר שלשום והוא רוצה כלי נשק, אתה שולח אותו לאימון?
ח' חפץ
יש סעיף פטורים. סוכם בזמנו עם צה"ל, עם יועץ ראש הממשלה לנושא טרור ועם

המשטרה מי יהיה זכאי לפטורים ומי מוסמך לחתום על הפטורים. אנשים שבהחלט עברו

אימון מיוחד באקדחים-

היו"ר י' מצא;

לא רק אימון מיוחד. נתתי דוגמא קיצונית. השתחרר מצה"ל אתמול והוא חייל קרבי.
מ' גולדמן
אין לו נסיון ירי באקדח.

היו"ר י' מצא;

מי שיורה בתת-מקלע יורה מצוין באקדח.
ח' חפץ
בבדיקה שעשינו, לא בהכרח מי שמיומן בכלי יריח אחד מיומן באקדח. הערת אגב,

צה"ל, לאור מקרי הפליטה שהיו אצלו או אולי תוך כדי פעילות מבצעית הכלי לא מילא את

יעודו, עוסק היום בבדיקת אפשרות, שאותו מספר עצום של מחזיקי כלי יריח פרטיים שיש

בצה"ל יעברו אכשרה באחריות צה"ל כדי להבטיח מיומנות בהפעלת אקדח. זה בנושא של

האימון המכין. זה עובד ועם זה ניתן היום להתמודד.

בעיה של החידוש היא קשה יותר ואני אציג פת את הפרובלמטיקה. יש היום מעל 200

אלף מחזיקי כלי יריח. יש עליה לא בטור קבוע אלא מדי פעם כשיש אירועים יש קפיצות

גבוהות ושוב איזושהי ירידה, אבל זה אלפים של אקדחים מדי שנה. כשמדברים על החידוש

אנחנו צריכים לראות את התמונה של 250 אלף אקדחים. ואם נדבר על כ-25 מטווחים שבהם

ניתן יהיה לירות, זה אומר שלכל מטווח צריכים להגיע 10,000 איש. צריך לקחת בחשבון

שמחזיקי כלי יריה זה מגיל 20. גם היום יש לנו קושי בחידוש הרשיונות.

לדעתי כדאי להתקדם בשלבים. דבר ראשון, להכניס לחקיקה את האימון המכין. לזה יש

מערכת ואפשר יהיה להתמודד עם הנושא הזה. בנושא החידוש, יש פה איזושהי הצעה שאפשר

יהיה להסמיך את השר להכין הצעות לנושא האימון, ופה צריך לבחון כמה היבטים, באיזה

מחזוריות של שנים נעשה את זה. היום החידוש הוא אחת לשלוש שנים.
היו"ר י' מצא
זה ברור. בוא לא ניכנס לפרטי פרטים.

ח' חפץ;

אני רוצה שיהיה ברור, מספר כזה שילך ויגדל בכלי יריה, במועדים קבועים לחידוש,

אני לא בטוח שניתן. היינה הצעה אולי להטיל על האזרח את החובה של האכשרה.
ח' קלר
אנחנו מצטרפים לתמיכה בחוק. אנחנו רואים בו בהחלט אמצעי שימנע אסונות ללא

צורך וגם מכשיר שייעל את השימוש הצר שמותר לאזרח להשתמש בו. יש סיבות שהחוק מתיר

זאת. אנחנו רק מצביעים שאותה תוצאה בעצם גם קיימת היום על פי החוק במסגרת של תנאי

הרישוי, אם כי בהחלט לחוק החדש יש התוקף והמשקל הציבורי.

אנחנו עצמנו, לענין המשמר האזרחי, ערכנו היום תקנות של אכשרת כל מיני מתנדבים

לסוגים שונים. אותם מתנדבים שיצטרכו להשתמש בנשק, היחידות האופרטיביות, סיור

חבלה וכדומה, באותה חשיבה של החוק הזה, חייבנו אוינם באכשרה מסויימת.



היו"ר י' מצא;

כמה תאונות היו, אם בכלל היו, שעלו בחיי אדם?

חי חפץ;

מבדיקה מדוקדקת שקיימתי השנה בנושא זה, הייתי אומר כמעט ואין תקלות

למחזיק בכלי היריה.

היו"ר י' מצא;

שאלתי כמה נפגעו.

חי חפץ;

יש מדי חודש מספר מקרים של תאונה כתוצאה משימוש בכלי יריה. חלק מהמקרים

הם לא של המחזיק שקיבל את הרשיון והוא לא כשיר. היו שני מקרים בהם ילד נגע

ברובה הצייד. היה מקרה שילד ישב ליד אביו ושיחק באקדח ועוד מקרים כאלה. חלק

מהאוכלוסיה גם לא נושא אתו את כלי היריה יום יום. גם לגבי הגנה עצמית, מספר

המקרים שמספיקים לשלוף ולירות להגנה עצמית הוא קטן מאד.

היו"ר י' מצא;

אני שמח לשמוע את הבשורות הטובות שכמעט אין תקלות בין מחזיקי האקדחים.

סנ"צ ר' מור;

לגבי נושא התקלות, אין לי סטטיסטיקה, אני רק יכול לומר מהתרשמות מעבודה

מול גופים שמחזיקים את הנשק ומשתמשים בו, דהיינו קב"טים של גופים מאובטחים

שמפעילים שומרים. שם יש בעיה של פליטות כדורים ובעיה עם הנשק, אבל זאת מכיוון .

שמשתמשים יום יום בנשק. רוב האנשים מחזיקים את הנשק באיזושהי אכסניה, מתחת

לתריס, לכן אני לא חושב שזה יתן לנו אינדיקציה נכונה.

דבר שני, ההערה לגבי אדם שיודע להשתמש בתת-מקלע או ברובה. השימוש באקדח

שונה לגמרי משימוש בנשק וצריך לעבור אכשרה מיוחדת לנושא אקדח.
מ' נפאע
אדוני היושב-ראש, אני אתמוך בחוק הזה למרות שאנו בתקופה של פירוק נשק.

היו"ר י' מצא;

לא במזרח התיכון.

מי נפאע;

מבחינה בינלאומית. מטרידה אותי בעיה שקשורה לנושא הזה. במיגזר הערבי,

במקום שאני חי בו, בחתונות, בחאפלות, מאות אלפי יריות באוויר, לפעמים בנוכחות

המשטרה. אני מעריך שהיו מאות פצועים וגם הרוגים. אני חושב שהגיע הזמן לפקח על

הנושא הזה.



דבר נוסף. כשנותנים בלי יריה במיגזר הערבי, זה לא על פי כישורים של האדם

אם הוא יודע להשתמש בו או לא. יש כלי נשק בידי עבריינים שידועים למשטרה.

יצחק לוי;

ברשיון?
מי נפאע
אלא מה? אני חושב שצריכה להיות דאגה מסויימת והתעניינות מסויימת בנושא

זה.

מ' גולדמן;

אני רוצה שנדע שקיים דבר כזה, כמו שמזמינים קייטרינג בחתונות, אפשר

להזמין יחידה מיוחדת לירי בחאפלות.

בקשר לחוק, אני חושב שההוק מצוין, הוא טוב, הוא בוודאי חשוב לנו היום. יש

שם נושא אחד שאני יודע שקשה להתמודד אתו, זה נושא חידוש הרשיון, החיוב באכשרה

הנדרשת לחידושו של הרשיון. זה יצור בעיה גדולה מאד, משום שמדובר בהיקפים

גדולים מאד. אבל אני חושב שצריך להרחיב את המעגל שכבר היום מחוייב. למשל

במערכות החינוך. צוות המורים מחוייבים על ידי הקב"טים על פי הנחיות בתיאום עם

משרד החינוך והמשטרה. צריך להרחיב את המעגלים של אלה שמחוייבים לשאת נשק

בעקבות אירועים כאלה או אחרים. אני לא יודע אם הנושא הזה, לגבי המורים והגננות

מעוגן או שזה רק על-פי הבנה בין משרד החינוך והמשטרה.

חי חפץ;

אחת לשנה חובה במשרד החינוך.
מ' גולדמן
חשוב שנדע שלגבי חלק גדול מהמוסדות ישנה כבר החובה לגבי מטווחים. נכון

אמר מר חפץ, אני יודע שהורחב שטח המטווחים בארץ. המטווח שלנו בכפר תבור, שהוא

מטווח אזורי גדול, יש שם שעות רבות של אימונים יום יום.

אני חושב שאנחנו צריכים לתמוך בחוק הזה, משום שזה שלב נוסף בכיוון נכון.

מ' וירשובסקי;

אני בעד החוק. אני מבקש לקצר את המועד, שהחוק לא יכנס לתוקף בעוד שישה

חדשים אלא בעוד שלושה חדשים. לו זה היה תלוי בי, החוק היה צריך להיות הרבה

יותר חמור, מפני שבגלל צוק העתים, משתחררים כלי נשק שיום אחד יפעלו האחד נגד

השני באוכלוסיה. כמה שפחות נשק בידי האנשים, יותר טוב.

היו"ר י' מצא;

אתה לא מתכוון למלחמת אזרחים פה.

מי וירשובסקי;

לא מלחמת אזרחים. אני מתייחס להתנהגות של אדם לחברו ללא מלחמת אזרחים.

אתה רואה את התנהגות הנהגים בדרכים.



היו"ר י' מצא;

אני רוצה לסכם את הנושא הזה וגם להביע את עמדתי. אני בעד הוחוק הזה ובעד

קיצור תקופת הזמן כפי שצויין פה. אני רק רוצה שתקבעו בחקיקה שיהיה צורך

באכשרה. את התקנות יתקין שר הפנים. אני לא רואה כיצד ניתן להתגבר על בעית

הידוש הרשיון. פה צריכה להיות הקלה. תנו דעתכם לכך. אני רוצה שתתנו חשיבה לא

רק לנושא האכשרה אלא גם לנושא הפטורים . יש הרבה אנשי צבא, יש הרבה אנשים

שעוסקים בנשק, יש הרבה אנשים שהולכים למטווחים ממילא וצריך לתת מערכת של

פטורים ולא לחייב את כולם. יכול להיות שאדם שמחזיק בביתו זמן רב נשק וגילו

מתקדם, אותו צריך לשלוח לאימון כזה. החקיקה צריכה לאמץ את הצורך באכשרה.

בתקנות צריך לתת את הדעת מבחינת מי, כיצד ומתי. אני בעד קיצור התקופה.

יחזקאל לוי;

לאור ההערות שנשמעו כאן וצפינו אותן, הכנו הצעת נוסח שלוקחת בחשבון את

שני הדברים שנאמרו על ידי היושב-ראש. חובת אכשרה לקראת קבלת הרשיון והסמכת שר

הפנים לקבוע בתקנות סדרי אכשרה.

היו"ר י י מצא;

הצעת הנוסח של משרד הפנים טובה.

חי מירום;

אבל אולי נסכים שתחילתו של חוק זה בתום שלושה חדשים, לפי ההערות שלכם.

היו"ר י' מצא;

אנחנו כבר אומרים לכם שעמדת הוועדה היא לקצר את התקופה לשלושה חודשים.

בקריאה הראשונה זה יהיה שישה חדשים. החוק יבוא לפה עם התיקון לשלושה חדשים ואז

תאמרו לנו מדוע אתם לא מסוגלים לעמוד בתקופה של שלושה חדשים.

מ' וירשובסקי;

יש לי שאלה. החוק הזה הוא משנת 1949. אולי יש עוד כמה דברים שצריך לתקן

בחוק הזה כדי לעשות אותו יותר יעיל.

היו"ר י' מצא;

הצעת חוק כלי היריה (תיקון מס' 7) (חובת אכשרה), התשנ"א-1990 עוברת

למליאת הכנסת לקריאה ראשונה.

חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם)

(תיקון - מעטפות הצבעה), התשמ"ט-1989

היו"ר י' מצא;

אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום; חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש

הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון - מעטפות הצבעה), התשמ"ט-1989, של חבר הכנסת

יצחק לוי.



להזכירכם, קיימנו דיון בנושא הזה ומשרד הפנים ראה בחיוב את הצעת הרווק.

הוא רק ביקש שהות של זמן כדי להביא רעיונות שלו. הם ראו דוגמא באהת ממדינות

אירופה ורצו את אותה הצעה להביא לכאן.

פעמים אחדות ביקשנו לקיים את הדיון הזה. ביקשנו ממר שילת להביא את

הרעיון. שוחחתי אתמול עם מר שילת בטלפון. הוא ביקש מהוועדה שתביע את עמדתה בעד

החוק כפי שהוא כאן, תעביר אותו לקריאה ראשונה ולאחר הקריאה הראשונה, לקראת

הקריאה השניה והשלישית, הם יכניסו את התיקונים שלהם. אני רוצה לקרוא את מכתבו

של מר שילת.

"הצעת החוק של חבר הכנסת יצחק לוי בענין מעטפות הצבעה לרשויות המקומיות -

בהמשך לשיחתנו הטלפונית מהיום הנני להודיע כי למען חסכון בזמן אני מסכים

שההצעה תועבר למליאת הכנסת לקריאה ראשונה. כפי שהסברתי מצאנו את הפתרון לבעיה

ולפיכך אנו מסכימים עקרונית להצעת החוק. טרם סיימנו הבדיקות לגבי מפרט טכני של

מעטפת ההצבעה וכן לגבי המבצע. אולם פרטים אלה ניתן יהיה למסור בדיון בוועדה

בהכנה לקריאה שניה ושלישית."

אני מברך את עמדת משרד הפנים. מר ענבר, בבקשה.

צי ענבר;

הענין הוא שעל פני הדברים, הצעת החוק לפי ניסוחה איננה תואמת את הרעיון.

הרעיון היה שיהיו מעטפות שונות. בשעה שהרעיון של משרד הפנים, של המפקח על

הבחירות הוא, שהמעטפות תהיינה אחידות רק תהיה בהן איזו גזירה שתאפשר להבחין אם

הפתק הוא לבחירה ראש המועצה או הרשות. כלומר, למעשה מביאים ישר לקריאה ראשונה

הצעת חוק שלא זה מה שרוצים.
היו"ר י' מצא
הכוונה של חבר הכנסת יצחק לוי היתה אבחנה והגיעו לאבחנה הזאת בצורה

שאינני יודע מה היא. אבל יש הודעה של משרד הפנים שהוא מסכים לאבחנה.

יצחק לוי;

יש הבדל בין מעטפות שונות בצבע או בצורה. ההצעה שמשרד הפנים הביא לפנינו

היא שהמעטפה תהיה זהה והיא תיזרק לאותה קלפי, לא נצטרך שתי ועדות קלפי, רק

ההצבעה בפועל תיעשה בשתי מעטפות. כך שהדבר תואם את הצעת החוק. כוונת החוק היא

שלא יהיו שני פתקים באותה מעטפה, גם כדי שלא ייפסלו שתי הצבעות בגלל טעות אחת,

גם כדי לא לעשות לינקג' של מפלגות לצירוף הצבעות והמטרה הזאת מושגת על ידי

הצעת משרד הפנים.

צי ענבר;

כל עיקרה של הכנת חוק לקריאה ראשונה הוא שאת כל הדברים האלה קוראים קודם.

החוברת הכחולה מתפרסמת. מביאים את ההסדר שהושג. פה מראש מציגים בפני הציבור

ובפני הכנסת הסדר שהוא שונה מההסדר שמתכוונים אליו.

היו"ר י' מצא;

צודק היועץ המשפטי שלנו. אני משחזר לעצמי מה יקרה במליאה. אנחנו נעלה

הצעת חוק שכולם יתווכחו עליה, יכפרו בה ויעלו טענות כשממילא כך זה לא יהיה.

מר יחזקאל לוי, אני מבקש שתגישו לנו נוסח.



יחזקאל לוי;

אני אבוא בדברים עם מר שילת ונגיש נוסח מתואם.

היו"ר י' מצא;

נוסח מתואם שעליו יהיה ויכוח במליאה. לי אין ספק שיהיה ויכוח במליאה. זה

לא יעבור במליאה ללא ויכוח. מוטב שהויכוח יהיה על נוסח שכבר הגענו אליו

לסיכום.

יצחק לוי;

אני מודה ליועץ המשפטי על הערתו. היא היתה הערה עניינית וחשובה. יכול

להיות פה שני סוגי ויכוח. יכול להיות ויכוח על דבר שכבר פתרנו ויכול להיות

ויכוח מהותי. יכול להיות שבכל מקרה יהיה ויכוח. אבל בואו נביא בפני המליאה דבר

שהוסכם עלי ו.

הצעת החוק הוגשה בשנה הראשונה של הכנסת השתים-עשרה. אנחנו כבר בפתח השנה

השלישית וכבר קיימנו כמה דיונים כאלה. אדוני היושב-ראש, אינני יודע את

הפרוצדורה, אבל אני מבקש שזה לא יארך כמה חדשים.
היו"ר י' מצא
בעקרןם אנחנו מאשרים את ההצעה של חבר הכנסת יצחק לוי.יצא מכאן מכתב השבוע

למר אהוד שילת לפיו נודיע לו שעקרונית החוק אושר. אנחנו מבקשים את הנוסח

המתוקן כדי שנוכל להביא את החוק לקריאה ראשונה.
יעקב לוי
זה יבוא לישיבה נוספת?

היו"ר י' מצא;

זה יבוא לישיבה נוספת, אין מנוס.

יצחק לוי;

הצעתי היא שנגביל את זה בזמן.

מי וירשובסקי;

אני מציע שתוסיף עוד משפט אחד במכתבך אל אהוד שילת, שאתה מבקש שהנוסח שלו

יהיה מוכן תוך 30 יום.

היו"ר י' מצא;

סיימנו את הנושא השני. אני מודה לכם.



חוק הרשויות המקומיות (שינוי שמות רחובות), התשמ"ט-1989

היו"ר י' מצא;
אנחנו עוברים לנושא השלישי
חוק הרשויות המקומיות (שינוי שמות רחובות),

התשמ"ט-1989, של חבר הכנסת אברהם פורז. מר ענבר, בבקשה.

צי ענבר;

ההצעה נוגעת לשינוי שמות רחובות ברשויות מקומיות והיא אומרת; "1. לא תשנה

רשות מקומית שם של רחוב אלא על פי האמור בחוק זה. 2. כאשר מועצת רשות מקומית

מתכוונת לשנות שם של רחוב, עליה ליתן על כך הודעה לדיירי הרחוב ולאפשר לנציגות

שלהם להופיע בפניה ולהשמיע את טענותיה. 3. הרוב הדרוש במועצת הרשות לשינוי שם

של רחוב הוא שני שלישים מקרב חברי המועצה."

כשאני קורא מדריכים לחוץ לארץ או בחוץ לארץ, אני יודע ששם של רחוב שהיה

לפני 50 שנה נשאר גם היום. אצלנו זה כמו ריץ'-רץ'.

היו"ר י' מצא;

חבר-הכנסת פורז, אני רוצה שתציג בקצרה את הצעת החוק. בבקשה.

אי פורז;

אני הגשתי את הצעת החוק על רקע עובדות שהגיעו לידיעתי בעיר תל-אביב. גם

נודע לי שלפעמים, בחלק גדול מהמקרים, שינוי שמות רחובות נעשה כתוצאה מלחץ של

משפחות של אישים שהלכו לעולמם, שבאות לוועדות להנצחת שמות אם יש כאלה או

לפרנסי העיר ומבקשות רחוב על שם יקיריהן שהלכו לעולמם.

אני לא מנסה לומר שאי-אפשר לשנות שמות של רחובות. אני רק טוען שיש כלל

בסיסי בצדק טבעי של שמיעת הנוגעים בדבר. אנחנו יודעים שבתכניות בנין עיר,

כשאנחנו רוצים לשנות בינוי של בית באיזה רחוב או יעוד או סגירת מרפסת או תוספת

קטנה של בניה יש פרסום ומי שרוצה יש לו זכות להישמע.

אני מציע שני דברים. א. שלדיירי הרחוב תהיה זכות להישמע במועצת העיריה.

היו"ר י' מצא;

אתה מדבר רק על דבר אחד, שינוי שם של רחוב קיים.

אי פורז;

כן. רחוב חדש, אין בעיה. לגבי רחוב קיים, צריך לתת לתושבי הרחוב לבוא

למועצת העיריה ולהגיד מה דעתם ותחושתם.

דבר שני, כדי לעשות את זה קצת פחות קל, אני מציע רוב של שני שלישים

במועצת העיריה לשינוי שם של רחוב קיים. זה גם כדי להקטין את הלחצים על פרנסי

הציבור וגם זכות הציבור להישמע.

מ' וירשובסקי;

אני רוצה לתמוך בשתי ידיים בכל אחת מהנקודות שבהצעת החוק. אני בהחלט

מסכים שאם ועדת השמות מחליטה לקרוא רחוב חדש בשם מסוים ומועצת העיריה או שר

מאשרים את זה, אני לא חושב שצריך להכנס להסדר החוקי הקיים.



לגבי שינוי שמות רחובות, אני חושב שיש בעיות קשות מאד בענין הזה. אני

נתקלתי בעבודתי כחבר מועצת העיריה כמו. פעמים בדבר הזה. אני לא אומר שזה לא

לגיטימי שקבוצת אזרחים תבוא ותבקש להנציח שם של אדם. אבל זה לא צריך לבוא על

חשבון דבר שהשתרש 30-40 שנה ואנשים התרגלו אליו. עכשיו יש מקרה קלאסי בתל-

אביב. רוצים לשנות את שמו של רחוב בני-דן לשם אד-קוץ'. כאן קורים דברים

מעניינים. עושים חריגה אפילו מעניינים שקבעה העיריה. העיריה קבעה שלא קוראים .

רחוב על שמו של אדם חי ומחכים שנתיים לאחר מותו. כאן, לוחצים לעשות את זה עוד

בחייו. אני למדתי, לא ידעתי. בכוונה נתנו לרחוב הזה את השם בני-דן, כי התברר

מתוך מחקר ארכיאולוגי-היסטורי שהרחוב הזה נמצא על הגבול של נחלת דן לפי התנ"ך.

אז העיריה נתנה שם יפה , שם עברי, גם היסטורי וגם שם שהתרגלו אליו. עכשיו באים
ואומרים
לעזאזל השם, נשנה אותו.

אני לא מתנגד שיקראו רחוב על שמו של אד קוץ', אף כי מאז 1942 לפי מה

שבדקתי, לא קראו רחוב על שמו של אדם חי. דוד בן-גוריון, שבכל זאת היה אישיות

לא מבוטלת, עד יום מותו לא היה על שמו רחוב בתל-אביב ובכל הארץ. בתל-אביב יש

אבסורד גדול ביותר. רחוב בוגרשוב ישנו, אבל אדון בוגרשוב, שעל שמו נקרא הרחוב

שינה את שמו לבוגר. כלומר, הרחוב הזה הוא על שם של אדם ששינה את שמו.

אני לא אומר שלא יתכן שאי-אפשר לשנות. אבל זה לא צריך להיות בדרך קלה.

לכן הצעתו של חבר-הכנסת פורז של שני שלישים זה טוב וצריך לאפשר לשמוע את נציגי

התושבים. אני חושב שזה חיוני ואני תומך בזה בשתי ידיים. ככל שהחוק יבוא יותר

מוקדם כן ייטב.

ד' בלאו;

אני חושב שמוצדק להחמיר ולהקשות על שינוי שמות רחובות. באמת קל מדי לבצע

את זה ועושים בזה שימוש קלוקל, אבל רציתי להעיר לגבי חובת הזימון של הנוגעים

בדבר. קודם כל אני רוצה לומר, שמי שקרוב לזה יודע שבדרך כלל דיירי הרחובות

העומדים לקבל את השינוי הזה מוצאים דרך להביע את דעתם ומצאו דרך גם לאחרונה.

אותו רחוב שהוזכר, רחוב האוניברסיטה ששונה ללבנון, היתה התערבות של הדיירים

במקום וזה לא הועיל. שמעו אותם.
אי פורז
מועצת העיריה לא שמעה. הפקידות שמעה.
די בלאו
היתה שמיעה. זה לא הועיל.
מ' וירשובסקי
יש שמיעה ויש שמיעה.
די בלאו
היתה פניה מבית לבית של הדיירים. החתימו אותם על מכתב וזה לא הועיל.

אני חושב עוד דבר. לשאול, לתלות שינוי בדיירי הרחוב, אני לא חושב שזה

מוצדק. אם אומרים להחמיר, שצריך רוב מיוחס במועצה, אני מבין. אבל שהם יקבעו,

בוודאי שלא. למה? ברגע שאומרים ששינוי הוא לפעמים הגיוני ומוצדק, אתה חייב

לנתק את זה מהדיירים שאף פעם לא יסכימו לשינוי, הם תמיד יתנגדו לשינוי.



צ' ענבר;

אם הדיירים מתנגדים, סימן שזה רע לשנות.

ד' בלאי;

אם רוצים להחמיר ודורשים רוב מיוחס, זה הגיוני. אבל לשאול דיירים, לפי

דעתי זה לא נכון.

מ' וירשובסקי;

זה נכון מאד. אני לא אומר שהם צריכים לקבוע.

יעקב לוי;

אני מסכים לדעתו של מר דוד בלאו. יש לי עוד נימוק אחד שהייתי רוצה להעלות

אותו. השימוש באמצעים משפטיים מקובל. רוב מיוחד, רוב אחר. אלה הם דברים

מקובלים בחקיקה. אבל דבר כמו דיירי רחוב, זאת הגדרה לא מדוייקת, אי-אפשר יהיה

להגיע לזה.

אי פורז;

אתה יכול להגיד כמו בחוק התכנון והבניה, הרואה עצמו נפגע-

יעקב לוי;

לי הוא לא מוכר בחקיקה. לכן כדאי להשתמש במטבעות לשון מקובלות בחקיקה.

צי ענבר;

לענין צורת החקיקה. ההצעה של חבר הכנסת פורז מדברת כללית על חוק הרשויות

המקומיות . אני הייתי מעדיף את זה בדרך חקיקה שונה והייתי רוצה לשמוע כמובן גם

את דעתו של מר יחזקאל לוי.

היום, הנושא של שמות רחובות מוסדר בשתי דרכים. האחת, בפקודת העיריות,

סעיף 4(235). שם נאמר כך; בענייני רחובות תעשה העיריה פעולות אלה. (4) תקרא

שמות לכל הדרכים, הרחובות, הסימטאות והכיכרים או תשנה שמותיהם כשיש צורך בכך.

כשיש חוק כזה בפקודת העיריות ויש חוק נפרד במקום אחר לגמרי, מי שקורא את
פקודת העיריות אומר
רגע, רגע, לעיריה יש רשות. ואז אומרים לו; לא, אדוני,

ישנו חוק שנמצא בכלל במקום אחר.

הנושא של הרשויות המקומיות האחרות מוסדר בצווים של שר הפנים. ברור הדבר

ששר הפנים נוהג ללכת לפי השיטה שמה שנקבע לגבי עיריות הוא מכניס בצו שלו

בהתאמה.

לכן ההצעה שלי היא לתקן את סעיף 4(235) לפקודת העיריות שיסומן כפיסקה

אי, ובפיסקה בי יחיה; בכפוף לאמור בפיסקה אי, לא ישונה שם של רחוב וכוי.

הנוסח שהכנתי עוד ב-1986, הוא הרבה יותר מרחיק לכת. הוא לא מדבר על נציגים,

אלא כל הרואה עצמו נפגע על ידי השינוי, רשאי להגיש התנגדות לשינוי והוא יוזמן

לדיון במועצה שיתקיים בפומבי ולהשמיע טענותיו. אני רואה את ענין שינוי השם

בחומרה רבה י ותר.



מ' וירשובסקי;

אני מציע לקבל את העקרון שצריך לעשות שמיעה פומבית כי זי; חיוני. זה גם

הולך בכיוון שאנחנו רוצים, שלתושבים יהיה מה להגיד לגבי סביבתם. זה גם מחזק את

הפטריוטיזם המקומי וזה חשוב. אני לא מקבל שצריך לעשות את זה כל מי שרואה את

עצמו נפגע, כי אז כל תושב עיר, גם אם הוא גר רחוק וכל העסק הזה לא צריך להיות

איכפת לו, יוכל להתערב ואין לדבר הזה סוף.

הייתי מאחד את שני הדברים. א. הייתי מכניס את זה לסעיף 235. ב. שתהיה

אפשרות לנציגות של תושבי המקום או הסביבה הקרובה להתנגד.

אי פורז;

אם אנחנו חוששים מהכבדה על מועצת העיריה, לא איכפת לי במקום שקיימת ועדת

משנה לענייני שמות והנצחה שהיא תוכל לשמוע.

יחזקאל לוי;

השינויים התכופים בשמות הרחובות מכבידים על המערכות, כולל הנושא של מסירת

הודעות לבוחר. כל המוסדות שקשורים למירשם האוכלוסין עלולים להסתבך בגלל

השינויים החפוזים בשמות רחובות.

יש תקנות של שר הפנים בנושא של רחובות ומספרים לבתים מכח פקודת העיריות.
היו"ר י' מצא
לסיכום הנושא הזה, אני מקבל את הערות צבי ענבר לגבי הכללת הצעת החוק

במסגרת סעיף 235. להערכתי לא צריך לאפשר לנציגים של התושבים להופיע בפני מועצת

העיר. זה כמעט ולא מקובל. מקובל שהם מופיעים בפני ועדות משנה של בנין ערים ופה

זה יהיה מקובל לגבי ועדת השמות. דו"ח ועדת השמות והחלטתה מובאים בפני מועצת

העיר ויש למועצת העיר מה לומר. בפני ועדת השמות יופיעו נציגים של הרחוב.
יעקב לוי
איך ייבחרו הנציגים?

היו"ר י' מצא;

נשאיר את זה לשיקול דעת של ועדת המשנה.

צי ענבר;

איך תימסר ההודעה, האם היא תימסר לדיירים במכתבים או פרסום בעתון? בנוסח

שלי כתבתי כך; "הודעה על הכוונה לשנות את שם הרחוב או חלק ממנו פורסמה בעתון

בוקר, בעתון ערב, במשרדי העיריה וברחוב הנוגע בדבר, שבועיים לפחות לפני הדיון

במועצה על השינוי."

אי פורז;

בוא נעשה את זה כמו הודעות של חוק התכנון והבניה.

מ' וירשובסקי;

אני הייתי אומר 30 יום.



צ' ענבר;

בסדר. הודעה על הכוונה כמו בחוק התכנון והבניה, 30 יום לפני הדיון.
יחזקאל לוי
כולל פרסום על לוחות המודעות השכונתיות.
היו"ר י' מצא
אתם חוזרים אלינו עם הנושא הזה.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15

קוד המקור של הנתונים