ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 18/07/1990

חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 2), התש"ן-1990; חוק פינוי פסולת הניתנת למיחזור, התש"ן-1990

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 116

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום רביעי. כ"ה בתמוז התש"ן (18 ביולי 1990). שעה 09:00
נ כ ח ו
הברי הוועדה
י' מצא - היו"ר

מ' וירשובסקי

ע' סולודר

ע' עלי

אי פורז

י' שגיא
מוזמנים
חבר-הכנסת ד' תיכון

ק' דינס - מרכז השלטון המקומי

ד' בלאו - " " "

הי גפן - "

י י לוי - משרד המשפטים

נ י הכהן - " "

י' גיל - המשרד לאיכות הסביבה

א' אורנשטיין - משרד התעשיה והמסחר

א' פרייס - משרד הפנים - מינהל כספים ותקציבים

ש' שילוני - משהד הפנים - מינהל התיכנון

ז' אלנבוגן - משרד הכלכלה והתיכנון

א' בוקשפן - פניציה מיכלים - ירוחם

י' ברקאי - יועצת משפטית, מפעלי נייר אמניר

א' פרוינד - כלכלן - מפעלי נייר אמניר
יועץ משפטי
צ' ענבר

מזכיר: א' קמארה
קצרנית
מזל כהן

סדר-היום; 1. חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 2), התש"ן-1990.

2. חוק פינוי פסולת הניתנת למיחזור, התש"ן-1990 - הצעת חוק פרטית של

חבר הכנסת ד' תיכון.



חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 2). התש"ן-1990
היו"ר י' מצא
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה. אנחנו דנים היום בחוק

פינוי פסולת הניתנת למיחזור, התש"ן-1990, הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת דן תיכון.

אבל לפני כן אני מעביה את רשות הדיבור ליו"ר ועדת משנה לענייני חקיקה, חברת הכנסת

עדנה סולודר, שצריכה להביא למליאת הוועדה הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס ' 2),

התש"ן-1990 . בבקשה.
עי סולודר
אני רוצה להביא לאישור מליאת הוועדה את הצעת החוק להגנת חיית הבר (תיקון מס'

2), התש"ן-1990, הצעת חוק שלי שנדונה במספר ישיבות גדול, הרבה מאד שעות הקדשנו

לחקיקה הזאת לקראת הבאתה לקריאה ראשונה וסיימנו גם את הדיון. החוק מוכן ללא שום

הסתייגות לקריאה שניה ושלישית.
החוק בעצם בא להכניס שינויים שמתחייבים משני דברים
אחד, מהאמנה הבינלאומית

לגבי חיות הבר. כידוע היום יש אמנה בענין הגנה על חיות בר, בעיקר כאלה שנכחדות,

גם על החיה עצמה וגם על סחר בחלקים של חיות. זה נימוק אחד לצורך בתיקונים. ונימוק

שני זה ההגנה עליהן בפועל על ידי פיקוח. יש דברים שדה-פקטו מתקיימים וצריך היה

בשביל לפשט, להכניס אותם דה-יורה לחוק. כאמור, החוק מונח לפניכם.
היו"ר י' מצא
אולי תאמרי לנו בשניים-שלושה משפטים מה הדברים המהותיים שהכנסת בחקיקה החדשה

שלא הי ו קודם.
עי סולודר
קודם כל היה פה כל הענין של הסחר בחיות הבר. יש היום בכל העולם תנאים הרבה

יותר מגבילים על סחר בחיות, בעור של חיה, בשן פיל, בכל מיני דברים כאלה. היות

שכך, זה מחייב גם אותנו.

היה פה גם ענין של חיית בר מטופחת, למשל יענים. זה הפך היום להיות חיית בר

מטופחת. דבר שני, יש פיקוח על הצייד ועל הצידה, שזה נעשה בעיקר על ידי פקחים של

רשות שמורות הטבע ומתן סמכות לשר החקלאות בדברים האלה. אני יכולה לומר, שהיה לנו

ויכוח בעיקר לגבי שמירת דינים. בדרך כלל חוק חדש תופס מקומו של חוק ישן, והיה

ויכוח בנושא הכלבת, שגם עליה השר האחראי הוא שר החקלאות וגם על החוק הזה האחראי

הוא שר החקלאות. היה מי שתבע שחוק הכלבת ישאר כחוק התופס והיה מי שסבר, ואני

ביניהן, שצריך להשאיר את הסמכות בידיו של שר החקלאות שהוא אחראי על שני החוקים

האלה. אני רוצה לומר, ששרי החקלאות השונים וגם השר החדש קיבלו את הענין הזה,

להשאיר להם איזשהו מרחב החלטה בנושא הזה.

יש פה הרבה פרטים. הקדשנו לזה הרבה מאד שעות. השתתפו בחקיקה גם המכון

הווטרינרי, גם משרד החקלאות על יועציו המשפטיים, גם רשות שמורות הטבע, החברה

להגנת הטבע, גם באי-כח של הציידים השתתפו באחת הישיבות. אני חושבת שמה שאנחנו

מוציאים מתחת ידינו הוא דבר די מתוקן שמתאים את החוק ואת התיקונים לצרכים של

היום.
היו"ר י' מצא
אנחנו צריכים כעת להעביר את החוק למליאה לקריאה שניה ושלישית?
ע' סולודר
כן.
צ' ענבר
החוק הזה תוכן לקריאה ראשונה על ידי אווזה ועדת משנה בראשותה של חברת הכנסת

עדנה סולודר, הוועדה הזאת קיימה הרבה ישיבות והדברים נדונו. כך שמה שהובא בעצם

לקריאה ראשונה למליאת הכנסת והוצג בפני הכנסת זה כמעט המוצר המוגמר. הוועדה כעת

נזקקה ללא יותר מאשר שתי ישיבות כדי רק לשפץ ולהשלים וללבן את עמדת שר החקלאות

החדש בסוגיית המחלוקת שבין רשות שמורות הטבע לבין היועץ המשפטי של המשרד בשאלה

האם לשמור על פקודת הכלבת או לא לשמור, וזה הכל. כך שמה שמובא כעת לאישור הוועדה

זה חוק שבעצם לא שנוי במחלוקת וגם כבר עבר בכנסת כמעט בצורתו זו.
היו"ר י' מצא
אני מציע שנאשר את החוק ונביא אותו למליאת הכנסת לקריאה שניה ושלישית.

אני מודה מאד לחברת הכנסת עדנה סולודר שעשתה עבודה חשובה, רבת ישיבות בחוק חשוב

שיסדיר נושא שהיה לוקה בחסר.

חוק פינוי פסולת הניתנת למיחזור, התש"ן-1990
היו"ר י' מצא
אנחנו עוברים לנושא המרכזי שלנו היום. חבר הכנסת דן תיכון הגיש הצעת חוק

פרטית הנקראת; חוק פינוי פסולת הניתנת למיחזור, התש"ן-1990. הצעת החוק הזאת

הועברה לדיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה להכנה לקריאה ראשונה. אני מעביר את רשות

הדיבור לחבר הכנסת דן תיכון להצגת הנושא.
ד' תיכון
רבותי, בפנינו חוק חשוב. אני לא אומר את זאת משום שאני הצעתי את ההצעה. הנושא

הוא נושא בין-לאומי, רב-לאומי, שכל המדינות נזקקות לטיפול בו, שכן הוא חוסך הרבה.

הבעיה בלשון פשוטה היא, שכל אזרח במדינת ישראל יוצר פסולת בהיקף של קילו וחצי מדי

יום ביומו. תכפילו את הכמות הזאת ב-360 ימים כפול 4.5 מליון תושבים, תקבלו מספר

שנע בהיקף של כשני מליון טון פסולת בשנה.

היות שהכמות הזאת הולכת וגדלה, ממילא צורת הטיפול בה הולכת ונעשית יקרה יותר,

קשה יותר וככל שהדרישות בעולם המודרני הולכות ומתפתחות בכל מח שקשור באיכות החיים

ובאיכות הסביבה, בעצם הנושא הזה הופך להיות בלתי אפשרי לטיפול. ואז אימצו בעולם

כמה וכמה סוגי טיפול. אבל בעקרון אומרים לנו, שככל שהטיפול ייעשה קרוב יותר לביתו

של יוצר האשפה כן הוא יהיה זול וכך תצטמצם הבעיה. די אם אומר במונחים ישראלים,

שאתר הפסולת, קרי הזבל, בחיריה הולך ונסתם ומשרד הפנים והמשרד לאיכות הסביבה באים

ואומרים לנו, שאת הפסולת של תל-אביב יצטרכו לקבור כנראה בנגב או באזור בית

גוברין, קרי לכיש. ברור שהאתר בחיריה לא יכול יותר לשמש כמחסן לחיסול אותה

פסולת, ואז שערו בנפשכם, שמשאיות, ואולי בשלב יותר מאוחר רכבות, יהלו להוביל את

הפסולת למקומות רחוקים. ככל שבעיית זיהום המים תלך ותוחרף, כך יקשה יותר ויותר

לטפל באמצעים הקונבנציונליים שבהם אנחנו מטפלים היום.

את הכמות הזאת ניתן לצמצם באמצעות טיפול נכון במרכיבי אותה פסולת. אם ניקח

בחשבון, שאנחנו בבית הזה מיוצרי פסולת הנייר הגדולים ביותר, אז במקומות רבים

בעולם, כל אדם שיוצא בבוקר מביתו לוקח את סל העיתונים שלו, משליך את העיתונים לפח

אשפה מיוחד שמיועד למטרה הזאת, ואז מערכת איסוף אוספת את הנייר וקרטון וממחזרת

אותם. במדינה "העשירה" הזאת שאנחנו חיים בה, נושא המיחזור כמעט שלא קיים ואולי

הוא קיים בהתנדבות במספר מקומות שראויים לשבח ולציון. אבל הדברים מגיעים לאבסורד

כזה במדינת ישראל, שהיא כאמור עניה בהומרי גלם טבעיים, שבעצם מפעל הנייר היחידי



שקיים במדינת ישראל קונה ורוכש היום קרטונים ברשתות הסופרמרקט בניו-יורק, אותם

מייבאים לאותו מפעל בארץ ומן השיירים של הקרטונים של הסופרמרקטים ורשתות הכל-בו

במדינת ניו-יורק ממחזרים ויוצרים קרטון ישראלי הדש. בעוד שהקרטון שאנחנו משתמשים

בו במדינת ישראל מושלך והופך לפסולת.

יש בתים שמטפלים בעניו הזה. כשאתה מפריד את החומרים שניתנים למיחזור, ואני

אכלול בנושא הזה את הזכוכית, את פחי ות הקוקה-קולה, את המשקאות הקלים, את כל

המתכות השונות שניתן למחזר, אתה יכול להגיע בקלות לחסכון בהיקף של עשרות רבות של

מליוני דולרים. אני חושב שאם החסכון יגיע לסכום של 50 מליון, 70 מליון ובשלב סופי

מעל 100 מליון דולר, הרי שהנושא ראוי לטיפול.

בצורה התנדבותית הנושא קיים במשך שנים וכמעט שלא מתקדם. זאת-אומרת, ההתנדבות

השיגה את היעד, מעבר לו קשה ביותר. כבר אמרתי, שאם מסך הכל האשפה אוזה מוציא את

הנייר, קרטון, מתכות, טכסטיל, זכוכית ומפריד אותם, אזי בעצם כמות האשפה מצטמצמת

ב-40% ואז בשיטה נוספת של מיחזור הפסולת והפיכתה לזבל או לאנרגיה ניתן בעצם

להתגבר על כמות הפסולת הענקית שהולכת ומציפה את ביתינו, ערינו וכפרינו.

לגבי העקרון של החוק הזה אין חילוקי דעות. אם להיות כן עם חברי הכנסת, יש

חילוקי דעות באשר לשר והמשרד שיהיה אחראי, שהרי בעצם החוק והנושא הם גדולים ביותר

והם יקנו למשרד שיהיה אחראי על הטיפול מן הסתם עוצמה כלכלית גדולה. אינני מכחיש,

שגם שר הפנים, קרי משרד הפנים וגם המשרד לאיכות הסביבה, כל אחד בנפרד ושניהם ביחד

היו רוצים לאמץ את החוק כשהם הופכים, כל אחד בנפרד, לאחראי על החוק וזו !.בעיה

העיקרית, שהרי לגבי החוק אין בעצם מחלוקת. ישנה מחלוקת אחת בפנים בתוך הקואליציה

באשר למשרד האחראי.

אינני נעול על קונספציות, אני מוכן לשמוע הכל, אני מוכן לשנות הכל ובלבד

שהנושא יטופל בצורה ממלכתית שתביא לחסכון. כל מדינות המערב ללא יוצא מן הכלל

אימצו בצורה כזאת או אחרת את החוק. אפילו בעיר קטנה כמו טבעון, כמי קרית עמל,

יישמו את החוק וכל אזרח יוצא מדי בוקר לחוות מיכלי האשפה ומפריד את האשפה לסוגיה.

זה חינוך טוב. גם עיר כמו עפולה מתקדמת מאד בתחום ההפרדה לניצול הפסולת, קרי

האשפה. אין סיבה שדברים שהוסדרו בחקיקה במדינות מתקדמות דוגמת שווייץ, בלגיה,

הולנד, דנמרק, שוודיה, מדינות רבות בארה"ב, לא יוסדרו גם במדינת ישראל. אני לא

צריך לספר שזה לא מכבר התכנס כנס בינלאומי בוונקובר קנדה שעסק בנושא המיהזור. אני

לא רוצה לחזור ולציין דברים שאמרתי במליאה. השבועון טיים הקדיש לנושא הזה כתבת

שער. הניוזוויק הקדיש לנושא הזה כתבת שער, כל רשתות הטלוויזיה המפורסמות בעולם

רואות בנושא הזה נושא שראוי לדחוף אותו בכל מקום. מדינת ישראל איננה שונה בתחום

הזה משאר העולם החופשי. זה חוק שעוסק באיכות חיינו, זה חוק שיתרום לאווירה טובה

יותר, זה חוק שיטפל בנושא מוזנח במרבית המקומות וטוב תעשה הכנסת באם תזדרז, תחוקק

ותטפל בענין הזה ותסדיר נושא חשוב שהוא פרוץ בזה הרגע.
היו"ר י' מצא
תודה רבה לחבר הכנסת דן תיכון.

העיר עפולה קיבלה מחמאות. נמצא אתנו חבר הכנסת עובדיה עלי שהוא כראש העיר

קידם את הנושא הזה כפי שציין חבר הכנסת דן תיכון.

אני רוצה לומר לחבר הכנסת דן תיכון מה שכולנו יודעים. לא יהיה ויכוח ואין

ויכוח לא עם הכנסת, לא עם המימשל ולא עם האזרחים. כולם מברכים ויודעים שיש כורח
מציאות במיחזור הפסולת, כורח מציאות משני אספקטים
הן מבחינת החסכון במטבע זר.

אנחנו יודעים שיש תופעות שמייבאים מחוץ לארץ פסולת ממוחזרת ומוציאים על זה דולרים

רבים. ואין ספק מבחי נת הצורך באתרי איסוף והדוגמאות שניתנו על ידי חבר הכנסת דן

תיכון.



השאלה המרכזית שתעמוד בפנינו היא איך מיישמים את החוק הזה. הושאלה המרכזית

תהיה איך הלכה למעשה נקבל חוק שלא יישאר רק כתוב על הנייר. זו לא שאלה של פיקוח,

זה יותר הסברה אדירה שאזרחים ייכנסו לזה. בוודאי באיזשהו שלב יהיה פיקוח זה או

אחר, אבל אני חרד מחוק שנקבל אותו ולא נוכל ליישם אותו. לכן אני לא מתכוון לרוץ

מהר עם החוק הזה. אנחנו חיים בלי מיחזור וחבל שחיים בלי מיחזור כל כך הרבה שנים.

בעבודתי המוניציפאלית ראיתי את המיחזור הזה במדינות רבות ופה אנחנו בפיגור אדיר.

נצטרך לעבוד בתיאום עם אותם משרדי ממשלה שעוסקים בזה, עם אותם גופים פרטיים

או חצי פרטיים, אותם מפעלים שעוסקים בזה ורוצים לקלוט. אין מפעל שלא רוצה לעסוק

במיחזור. שוב, השאלה היא כלכלית, שאלה של מחיר.

אני מאד מחייב את החוק הזה ומברך על כך שהוא מונח בפנינו. אני אעשה כל מאמץ

לקדם אותו. אבל כולנו צריכים לתת את הדעת להוציא מוצר שאפשר יהיה ליישם אותו , כי

עומד פה לא מעט השיקול הכלכלי, הוא בין הגורמים המכריעים.
ע' עלי
אני חושב שהחוק הזה הוא חוק טוב מכמה סיבות, לא רק מבחינת איכות

הסביבה, איכות החיים, בעיות מי התחום וכל מה שקשור בענין הזה. אני לא רוצה להכנס

כרגע למשמעות של העניו הזה. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק טוב גם מסיבה נוספת,

כלכלית. כשאני אומר כלכלית, אני מדבר כאן בשני מישורים, גם נושא של מיחזור פסולת

וניצול הפסולת הזאת לצרכים שונים. אנחנו יודעים כמה אנחנו מייבאים קרטון או נייר,

בהיקפים אדירים.

הייתי בארה"ב. יום אחד ראיתי ילד שמחפש בפחי האשפה את הבקבוקים. התחקיתי

אחריו. הוא הגיע למקום שבו הוא שם אותם במיכל ועל כל בקבוק הוא מקבל 5 סנט. הוא

אסף 30-20 בקבוקים כאלה.

יש לענין הזה משמעות עצומה מבחינה אקולוגית ומעבר לזה גם לעיריות עצמן. אני

לא יודע מה התחשיבים של משרד הפנים בענין הזה. אני יודע שבמשך שנים היינו מובילים

את האשפה לאתר ליד מנחמיה. עשינו תחשיבים כספיים. אחרי שאנחנו מובילים את האשפה

למפעל מיחזור שקיים אצלנו שהיה בבחינת פיילוט בהתחלה - לכן אולי הוא גם לא כלכלי

מבחינת החברה המפעילה אותו, כך הם אומרים לפחות, אני לא בדקתי את המאזנים שלה -

אבל לנו זה עולה הרבה יותר זול מאשר לפני כן, זה עולה זול באחוזים ניכרים.

לכן אני לא רואה שום סיבה בעולם מדוע לא נהיה מהארצות המתקדמות. היות שיש לנו

נסיונות מוצלחים בענין הזה, אני יודע שחברות רבות מתעניינות בנושא זה, לא רק

"אמניר". בזמנו כשפרסמנו מכרז היו חברות נוספות, גדולות מאד התעניינו בענין הזה.

יש היום כל מיני שיטות של מיחזור. האפשרויות לדעתי בלתי מוגבלות ואני בהחלט תומך

בעניו הזה. אני חושב שזה חשוב מאד למשק וחשוב מאד לאקולוגיה.

דרך אגב, אני מזמין את הוועדה באחד הסיורים שיהיו בלאו הכי בצפון, לבקר

אצלנו.
מ' וירשובסקי
אני מקדם בברכה את החוק הזה. אני הצבעתי עבורו גם בפעם הראשונה כשהוא הוסר

בעצם מסדר היום, המציע יזכור את זה בוודאי.
הי'ו"ר י' מצא
מתי הוסר?
מ' וירשובסקי
אני ניהלתי את ישיבת הכנסת, היתה קריאה טרומית ואז החוק הוסר.
היו"ר י' מצא
אותה הצעת חוק?
מ' וירשובסקי
אותו חוק, אותם ארגומנטים וגם הפעם השר שדיבר לא רצה את זה כל כך ובכל זאת

הצביעו בעד.

בסעיף 2 - אני לא נכנס לסעיפים, אני רוצה לדעת את זה כעקרון - מדובר על "בכל

בית עסק ובכל אזור מגורים יותקנו מיכלי נייר". אחר-כך בסעיף 4 מדובר על מיכלים
יעודיים. בסעיף 5 נאמר
"לא יפנה אדם ולא יתיר לפנות פסולת זכוכית או פסולת

פלסטיקה---". האס מדובר אך ורק בפסולת של בתי עסק ולא בפסולת ביתית?
ד' תיכון
מדובר גם בפסולת ביתית.
מ' וירשובסקי
אם מדובר גם בפסולת ביתית, זאת אומרת שצריכים להיות לי בעצם שלושה פחי אשפה

בבית: האחד לנייר, השני לבקבוקי זכוכית והשלישי לשאר הדברים. כך אני מבין.
ע' עלי
לא נכון.
מ' וירשובסקי
כתוב כאן
"לא יפנה אדם ולא יתיר לפנות פסולת נייר אלא לתוך מיכל נייר

ולא יפנה אדם ולא יתיר לפנות לתוך מיכל נייר כל פסולת אחרת". זה סעיף 3. עכשיו בא

סעיף 5 שאומר אותו דבר לגבי פלסטיק וזכוכית, שזה אך ורק למטרות האלה. זאת-אומרת

שאם יש לי חתיכת בד, אני לא אוכל להכניס אותה לא לפח אי ולא לפח בי אלא לפח ג'.

האם אתם חושבים שהאזרח הישראלי הממוצע, בעל ההשכלה האקדמאית הבינונית, יוכל לעמוד

במתח הזה? הוא יצטרך לעמוד אולי חצי שעה לפני הפח ולחשוב לאן זה, לאן זה ולאן זה.

הרי זה יביא לו משבר של זהות.

אני לא שואל את השאלות האלה סתם, כי אני מעוניין בחוק.
ע' עלי
זה לא בהכרח.
מ' וירשובסקי
אני רוצה לקבל הסבר. במקרא ראשוני של החוק, זאת התמונה שמתקבלת ואני לא מתלהב

מהרנמונה הזאת מפני שפירושו של דבר שהחוק הזה לא יצלח אפילו עם כוונותיו הטובות.

אני מקבל את העקרון ואני אתמוך בחוק הזה, הוא נראה לי חשוב. אבל אני רוצה חוק

שהוא יהיה מספיק פשוט כדי שאנשים יוכלו ליישם אותו. כתוב כאן, שהשר ימנה מפקחים.

אם החוק לא יחיה פשוט, או שלא יהיו מפקחים בכמות מספקת והחוק ייכשל, או שאנחנו

נציף את המדינה בעוד פקחים. כל פעם שאנחנו גומרים פה חוק, אנחנו שולחים לעולם עוד

סידרה של פקחים.



לכן אני מתקשר לשאלתו של היושב-ראש, איך אני יכול ליישם את החוק הזה בצורה

יעילה.
הי ו "ר י' מצא
לא שאלתי. אמרתי שבסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע לחוק שניתן ליישמו.
מ' וירשובסקי
אני מצטרף לדברים שלך. בכפוף לזה, אני אתמוך בעקרון המונח בחוק כי זה עקרון

טוב ונכון וחייתי רוצה לקבל התייחסות לדברים האלם.

עי סולודר;

אני מאד מברכת על הצעת החוק. אנחנו לא ממציאים את הגלגל. הרי זה כבר קיים

בכמה מקומות. אני סומכת על חתושיח שתפריד בין מיני הפסולת. אני לא רואה את זה

כבעיה. אני מתארת לי שיש טכניקות וכבר התגברו על הסיפור חזה.

אני רוצח להזכיר, למעשה לגבי הנייר הציבור די מחונך, כי במשך שנים אספו למען

הוועד למען החייל ועד היום במרבית המקומות יש מיכלים לאיסוף נייר ומיכלים לשאר

הפסולת. בחלק מחמקומות הענין הזה נפסק מפני שהשירות של הוועד למען החייל לא עבד

כל כך טוב. אבל למעשה מבחינה זאת, הציבור מחונך להבחין לפחות בין נייר לבין פסולת

אחרת.
היו"ר י' מצא
לפני עשרים שנה ראיתי בחוף המערבי בארה"ב את ההפרדה בין שני מיכלים, נייר

ויתר הפסולת.
ד' תיכון
אני מבין את ידידי חבר הכנסת וירשובסקי, שכל פעם שכתוב פקחים אז הוא לא אוחב

את החוק. אם להיות כן, גם אני שותף לדעה הזאת. אבל כפי שאמרה הברת הכנסת עדנה

סולודר, לא המציאו את הגלגל במדינת ישראל. אנחנו נחשבים אולי לאחרונים שלא טיפלו

בנושא הזה באמצעות חקיקה. אני יכול להרחיק לכת ולומר, שבזמן מלחמת העולם השניה,

כשלמדנו בבית חספר בארץ אמרו לנו לבוא בכל יום רביעי עם שקים של עתונות וקרטונים

וכבר אז חינכו אותנו לאסוף פסולת נייר באמצעות בית חספר. אלא שמאז ועד עתה כמעט

שלא התקדמנו. נכון שפה ושם אפשר למצוא מיכלים של הוועד למען החייל, אבל בפועל אם

נבדוק מה קורה בשכונה ממוצעת נמצא שמעט מאד מהאנשים מחלקים את הפסולת כפי שאמר

חבר הכנסת וירשובסקי. אני למשל, כשאני יוצא כל בוקר, אני מפריד את מה שניתן

להפריד, כי ישנו מיכל ליד ביתי והוא מחר מאד מתמלא. אם לא מפנים אותו כעבור יום,

מה שקורה הוא ששאר פסולת הנייר הולכת לאשפה הכללית. אני לא צריך לומר מה זה גורם.

החוק הוא כלכלי מכל הבחינות, במיוחד במדינה עניה כמו מדינת ישראל. אני לא

טוען שהחקיקה שמוצעת כאן היא רקיקה מושלמת. בוודאי שניתן לשפר וגם אפילו לשנות

קונספציה ובלבד שהענין יסוכם ויטופל. חבר הכנסת וירשובסקי, אם תאמר שעדיף שלא

נעסוק בנושא הזה ברוקיקה אז אנחנו נישאר באותו מקום שאנחנו נמצאים בו.
מ' וירשובסקי
אני לא חושב כך.
ד' תיכון
עוד מעט תראו נתונים שיציגו את מיקומה ומקומה של ישראל בטבלת מיחזור הפסולת

ותראו שאנחנו די מפגרים בענין הזה. כנראה שבתחום ההתנדבותי לא החדרנו את התודעה

הזאת די צרכה.

מכל מקום, אני חושב שמוטב להגיע היום לטיפול נכון בנושא הזה מאשר נוכרה לטפל

בנושא הזה ובדחיפות בעתיד הלא רחוק משום הכורח והבעיות שתיווצרנה. אנחנו רואים

אזורים בתל-אביב בהם קיימת הפרדה לפחות לשני סוגים עיקריים.
מ' וירשובסקי
ואני רוצה לשאול אותך, האם אפשר להעמיד את החוק על חלוקה לשניים?
די תיכון
הרי אין עיריה שתשתלט על הנושא הזה. הנושא הזה הולך וגדל במימדים כאלה, שקרוב

לוודאי שמועצה או רשות מקומית לא תוכלנה להשתלט על זה. אם כתוצאה מהפעלת השיטה

באזורים מסויימים, קרי בתים מסויימים בתל-אביב, העיריה חוסכת עשרות אחוזים מן

ההוצאות, מסתבר שגם עירית תל-אביב בעד הענין הזה ומסתבר שקל מאד, כשאתה מכין את

המתקנים, לחנך אוכלוסיה מסויימת כדי שתפריד את זה לפחות לפסולת נייר ושאר הפסולת.

כפי שהזכיר חבר הכנסת עובדיה עלי, מי שמזדמן לו לבקר בשווייץ לדוגמא או

בארה"ב, בניו-יורק למשל אם אתה קונה פחית קוקה-קולה, מיד מופיע לידך בן-אדם

ואומר: את הפחית תן לי. אתה רואה אנשים עוברים מפח אשפה אחד לשני, מוציאים את

הבקבוקים ואת הפחיות, לוקחים אותם למקום ריכוז ומקבלים כמה סנטים עבור כל יחידה.

זאת-אומרת, שם בכלל הבעיה של לתשליך את זה לרחוב איננה קיימת, כי אם אתה משליך את

זה, באותו רגע בא מישהו ואוסף.
היו"ר י' מצא
אבל אם מישהו לא זרק את אותן פחיות למקום מיועד, האם הוא מקבל קנס? בחקיקה

מענישים אותו?
ד' תיכון
יש חקיקה ברשות המקומית שמחייבת אותו לשים את זה וכולם שמים ללא יוצא מן

הכלל. הם מגיעים למיחזור עצום. כתוצאה מן התשלום הם יצרו תמריץ לקבוצות

אוכלוסיה, לתלמידים, לזקנים ולקשישים, לעסוק באיסוף החמרים האלה והם לא יתנו לך

להשליך פחית למקום לא מוסדר כי מיד יבואו ויקחו את זה ממך. אנשים מחכים ברחוב ליד

קיוסקים כאלה וחנויות שבהם הצריכה היא ענקית ולוקהים את הדברים הללו. לא מזמן היה

סרט בטלוויזיה שהראה איך עניי ניו-יורק מתפרנסים מן העסק הזה בכבוד, איך יש להם

נקודות איסוף ואיך הם באים ושופכים מן השקים את החומרים הממוחזרים.
חבר הכנסת וירשובסקי, נכון שקל לומר
בואו נתחיל בנייר. אבל אם מתחילים צריך

להתחיל בכל. אתן לך דוגמא. אנחנו חברה צרכנית שמשתמשת בכמויות אדירות של פלסטיק,

חומר שהשימוש בו מסתיים כעבור תקופה קצרה יחסית. החומר הזה הוא חומר גלם שממחזרים

אותו למוצרים חדשים. אין סיבה בעולם לייבא נפט שממנו יוצרים את חומר הגלם הזה

ולא לאסוף את המוצרים האלה. אין סיבה בעולם שלא לאסוף את המתכות שכל אחד מאתנו

משליך כמעט מדי יום ביומו והם בעלי נפח גדול. אני רוצה שתזכור, שקרטונים ומוצרים

ממתכת הם בעלי נפח גדול. זאת-אומרת, כשאתה מפנה את האשפה אתה צריך יותר משאיות,

ההפרדה לוקחת הרבה יותר זמן וזה עולה הרבה יותר כסף. למשל, חבר הכנסת עובדיה עלי

מפריד את זה במתקן האשפה שלו. אם הוא היה מפריד את זה ליד כל שלושה בתים עם חוות

מיכלים, זה היה עולה לו הרבה פחות מאשר מה שזה עולה לו היום במתקן ההפרדה שבו הוא

שורף בסוף את הזבל האורגני.



לא צריך להיבהל מענין האכיפה, אדוני היושב-ראש. אין כוונה להקים משטרה

שתירה באנשים שלא יקיימו את החוק. יש כוונה לחנך את הציבור שיידע שאם הוא לא

מבצע את זה תהיה סנקציה מסויימת. אין כוונה כאמור להקים משטרה חשאית שתיכנס

לבתי עסק ואין בעיה בטחונית בענין הזה, כי בוודאי יאמר מישהו שיותר פחי אשפה

זה מקום לרימונים ולמיטענים.

הבעיה שעומדת בפנינו היא בעיה אחת, שני משרדים רוצים את הענין הזה והעסק

הזה הוא עסק גדול שהיקפו נאמד במאות מליוני דולרים. כבר בשלב ההתחלתי הוא יכול

להגיע ל-50-70 מליון דולר. היות שהכלה יפה, היות שיש הרבה כסף סביב הענין הזה,

יש התמודדות בין שני משרדים באשר לאחריות ביצוע החוק ולא משום שמפחדים מן

המפקחים. הבעיה היא בעיה קואליציונית.

אם שאלת למה נפל החוק בשעתו, באוגוסט 1989, הוא נפל כי היה דבר בלתי צפוי

במליאה. מאחר והיה קונסנזוס לגבי החוק הזה והממשלה באה ואמרה שהיא בעד החוק

הזה, כשהגיע החוק לדיון הגיעו כמה שרים שאין להם כל קשר לחוק הזה ואחד הדיונים

המאד סוערים נערך במליאה כששרים עלו וירדו, עלו וירדו, והכל נסב סביב בעיה

אחת. כמובן שהם לא יכלו לומר שהם רוצים את החוק למשרדם, אבל היה ברור שאם

קבעתי את המשרד לאיכות הסביבה כמשרד אחראי, שר הפנים בא במיוחד לדיון הזה, עלה
כמה פעמים ואמר
יש לי מומחים שבודקים את הענין הזה במשך שנים. אני מבקש עוד

חצי שנה. אתם תקבלו מוצר יותר טוב, כמובן שהוא יהיה באחריות המשרד שלי.

זה לא יהיה מדויק לומר שאני לא נערכתי לענין כי ידעתי שהקואליציה החליטה

לאשר אותו ופתאם מופיעים שרים שהתנגדו לענין הזה והחוק זכה לתוצאת תיקו ולא

עבר בקריאה הראשונה. אותו דבר חזר בעצם משדנה הממשלה, קרי ועדת שרים לענייני

חקיקה, בהוק הזה, אלא שהפעם, במקום שר הפנים שהבין שהוא לא קידם את הנושא בתוך

שנה, הפעם בא שר אוצר חדש והחליט שהוא רוצה להיות הבוס על העסק. הוא ביקש

מוועדת השרים להמתין חודש ימים ואז יקבלו או לא יקבלו את אישור משרד האוצר.

אני לא הסכמתי לענין הזה, ואני שמח שהשר שייצג את הממשלה היה מספיק נבון כדי

לומר שהוא בעד החוק, אלא שהוא לא יכול לומר זאת מעל הדוכן, שכן האחריות

הקואליציונית רובצת עליו. אבל כל השרים, ללא יוצא מן הכלל, בוועדת השרים בירכו

על החוק.

אני לא עומד עם סטופר. מישהו יציע הצעות יותר טובות, אני הראשון שאברך.

אבל חבל שהנושא הזה יידחה. השנים תחלופנה והנושא לא יטופל. כאן יוצרים מאות

מקומות עבודה חדשים, חוסכים מטבע ואפשר לומר שאפשר להפוך זבל לכסף. בדרך כלל

הופכים כסף לזבל, כאן אפשר להפוך זבל לכסף.

לכן נתגבר על חילוק הדעות הסמנטי ים ונוציא חוק טוב שנוכל להתברך בו.
היו"ר י' מצא
אני מודה לך על התיאור הציורי הכמעט מרתק. אני לא מתייחס לריב הסמכויות

שלא ידעתי אותו והוא מעניין אותי פחות. לא זה מה שיעמוד מול עיני הוועדה. אני

חוזר ואומר שעלינו להשתכנע שייצא מוצר שניתן ליישם אותו. את נושא איסוף פסולת

אני מכיר מלפני שנים רבות. אין לצערי עדין בארץ הזאת שיטה אחידה של איסוף

פסולת. אני לא יודע איך זה בעפולה. אבל מדבריך אני למד שעפולה נוהגת באחת

מהשיטות שירושלים נהגה בה לפני 25 שנים, איסוף אשפה לצורך יצירת קומפוסט ודרך

זה היא הפרידה בין הזכוכית, לבין הנייר, לבין האשפה שהיא שרפה ויצרה מזה

קומפוסט. אחר-כך היא עבדה עוד עשר שנים איך להיפטר מהסיפור הזה ועלה לה כסף רב

להיפטר מזה.
ד' תיכון
היא מצאה את הפתרון.
היו"ר י' מצא
אני מבין שבעפולה לא עושים את ההפרדה בשטח. בטבעון כן עושים הפרדה בשטח.
ד' תיכון
יש יתרונות וחסרונות לכל שיטה. יש שיטה משולבת. כבר אמרתי, ככל שההפרדה

נעשית על ידי האזרחים, אתה חוסך הרבה כסף. אתן דוגמא. אילו עירית תל-אביב או

כל הרשויות המקומיות באזור המרכז היו מחליטות לאמץ את החוק בצורה כזאת או

אחרת, הן יוכלו להשתמש בחיריה במשך שנים רבות והן לא היו צריכות להעביר את

האשפה לבית גוברין. אם מטפלים בהפרדת האשפה בבתים, המתקן בחיריה יכול להמשיך

להתקיים עם פחות נזק אקולוגי או נזק אקולוגי מינימלי.
היו"ר י' מצא
פה אני חולק על דעתך. את הנזק האקולוגי גורמת האשפה הרטובה ולא האשפה

היבשה. חיריה מסריחה וגורמת נזק אקולוגי בגלל האשפה הרטובה.
די תיכון
בעפולה התגברו על זה. אחת הטעויות שעלו בדיון הראשוני זה שכמה מחברינו

הטובים ביותר עדין שבויים בידי קונספציות שהם ניסו לטפל בהן בשעתו כעורכי-דין

וחברי כנסת. אבל בינתיים העולם התקדם והלק מהדברים שהיו שנויים במחלוקת, היום

הם ברורים הרבה יותר.
היו"ר י' מצא
השאלה המרכזית היא שאלה של חינוך. אפשר להגיע לזה.

(מקרינים סרט וידאו).
ק' דינס
אני רוצה לומר מספר מלים כלליות על הנושא ולא להתייחס לסעיף זה או אחר.

הנושא של פתרונות לפסולת מוצקה בכלל הוא אחד הנושאים שמטרידים היום את הרשויות

המקומיות באופן שהולך ומחמיר מיום ליום. יש לנו בנושא הזה לאחרונה הגברת

מודעות עצומה מול היסטוריה ארוכה של די הרבה חוסר הבנה והתייחסות לנושא הזה.

היום, מרכז השלטון המקומי לומד את הנושא, משקיע בו משאבים, יש לו גם הצעות

לפתרונות. אנחנו גם עורכים ניסויים ברשויות מקומיות מסויימות ואני גם אציע

משחו בהמשך. אנחנו מתייחסים לכל הנושא של מיחזור כחלק מסט שלם של פתרונות

שאזור או רשות מקומית - בכוונה אני אומר אזור או רשות מקומית, אני לא מתייחס

לארה"ב אני מתייחס למדינת ישראל - חייבים לפתור אותו, כאשר בגלל הקוטן של

מדינת ישראל, ללא כל ספק ההשלכות האזוריות והארציות הן עצומות. הן הרבה יותר

חריפות מאשר בכל מדינה גדולה אהרת.

אי-לכך התארגנות של רשויות מקומיות ביחד, התארגנות של אזורים ביחד,

התארגנות כלל ארצית של רשויות מקומיות שהן בעצם גם מבחינה חוקית וגם מבחינת

המצב הנוכחי הבעלים של האשפה והן החייבות למצוא את הפתרון לסילוקה, יש היום

סידרה שלמה של בחינות ובדיקות ואנחנו שמחים שבאה הצעת חוק שתעגן בחקיקה את

הפתרונות האלה. זה לא בהכרח רק מיחזור, אבל ללא כל ספק מיחזור מהווה נושא

כלכלי ממדרגה ראשונה, שדרך אגב, היתרונות הכלכליים שלו, זה נושא שנוי במחלוקת

וצריכים לבדוק אותו עד הסוף.



אם היו הולכים בסדר נכון, לא היה צריך לחוקק חוק בנושא של פסולת הניתנת

למיחזור אלא חוק לטיפול בפתרונות לפסולת מוצקה. זה החוק הנכון, שבמסגרתו יש

התייחסות למיחזור, לקבורה, לשריפה או לכל טכנולוגיה קיימת או עתידית שמדינת

ישראל והרשויות המקומיות תצטרכנה לעסוק בהם בעתיד. אבל אין לנו התנגדות, להיפך

אנחנו שמחים שפותחים במיחזור. אין לנו התנגדות שיחוקק חוק למיחזור מתוך הנחה

שהראיה הכוללת לא נפגמת.

מספר הערות נוספות. חוק שלא יוכל להיות מיושם אין לו ערך. חוק שרשות

מקומית לא תוכל להפעיל אותו ולגרום לכך שהמיחזור ייעשה במקום, שהפינוי ייעשה

בצורה מרוכזת ושהנושא יהיה יעיל וכלכלי, אם היא לא תוכל לעקוב, לפקח ולנהל,

החוק הזה לא יתממש.
מ' וירשובסקי
ואז זה יהיה יותר גרוע.

קי דינס;

ההצעה שלנו, מעבר לברכות שאנחנו מברכים על היוזמה, היא לנסות לגבש את

הצעת החוק הזאת בצורה משותפת, עם כל מי שנוגע בנושא, כל מי שיש לו יד ורגל

במעורבות פעילה של הוועדה ובהנחייתה, אולי אפילו עם הקמת ועדת משנה, אנחנו גם

הגשנו פה הצעה לתיקונים, ולפי דעתי תוך פרק זמן קצר יחסית ניתן להביא דברים

שהם מגובשים, שהם על דעה משותפת ואם הם חלוקים ויהיו מחלוקות, יש גוף מחוקק

שיכול לפסוק ולהכריע, אבל לפחות המירב והמיטב מהצעת החוק יהיו מגובשים על דעת

כל מי שצריך ליישם ולהפעיל ולהיות הגורם שאוכף על מנת שהחוק הזח יצליח.

דבר נוסף. יש השלכות כספיות, תקציביות עצומות לחוק הזה. בהרבה מקומות

בעולם וגם בארץ הנושא הזה מסובסד בדרך זו או אחרת, או על ידי מחיר המוצר או על

ידי היצוא או באמצעות מיגבלות על היבוא או באמצעות תקציבים ממלכתיים או

באמצעות תקציבים של רשויות מקומיות. כלומר, כלכלה נקיה אין פח. נושא המיחזור

בעולם כולו הוא לא נקי מבחינה כלכלית כמוצר של שוק, המדינה והציבור מעורבים בו

בצורה מסבסדת בדרך כלל. אסור לנו להתעלם מזה. אנחנו גם לא יכולים ליצור

פתרונות סטריליים שלא יקחו את הדברים האלה בחשבון.

מי וירשובסקי;

האם גם אחרי שזה מסובסד, זה יותר זול מסילוק קונבנציונאלי?
היו"ר י' מצא
קודם כן תן תשובה לגבי הסיבסוד, מה זה מעורבות אזרחים והמדינה בסיבסוד.

קי דינס;

אם היום אנחנו אומרים לעסקים תתקינו מיכל או אנחנו אומרים לבית משותף

תתקינו מיתקן או יוצרים איזו סיטואציה שהאזרח או עסק אמורים על פי חוק להוציא

מכספם, לזה אני קורא תהליך שהוא לא כלכלה נקיה. מצד שני, לגבי הרשות המקומית

או המדינה, פה המעורבות מתחילה להיות הרבה יותר מורכבת ומסובכת. יש הקטנת

הוצאות כתוצאה נניח מחקטנת עלויות הפינוי, נפח הפינוי נעשה קטן יותר אם

מוציאים קרטונים. מצד שני, יש הוצאות מיוחדות, יש השקעות מיוחדות שנוצרות ולא



תמיד המחיר של המוצר הסופי הוא מחיר שמצדיק מבחינה כלכלית את ההשקעות שהשקעת

בענין. ואז השאלה מי משלם את ההפרש, איזה חוק מגן על מי שמבצע את הפינוי, את

המיחזור וכו' כדי שהתמורה שתתקבל היא תהיה כזאת שיהיה אינסנטיב כלכלי לבצע את

זה. וזה לא שחור ולבן. המספרים שונים ממקום למקום, מארץ לארץ וגם בתוך מדינת

ישראל מעיר לעיר.

כלומר, אני מצביע כרגע רק על נושא והנושא הוא מורכב וסבוך, הוא לא חד

וחלק כפי שסרט מראה אותו שהנה חוסכים וחוסכים. יש פה גם הרבה הוצאה, יש השקעה

בסיסית והנושא צריך להיבדק טוב. אני אומר עוד פעם, אנחנו בעדו, אנחנו רק רוצים

שיהיה פה תהליך רציונלי, בהחלט נקי מאינטרסים, כאשר השוק החופשי יכול לטפל בו

כשוק חופשי. ואני חייב להתריע, יש מונופולים בשוק. עם כל הכבוד והיחסים הטובים

עם חברת אמניר, יש עוד חברות שמתעסקות בנושא הזה ולא בהכרה אמניר ולא בהכרח

הפתרונות של אמניר. יש לנו עיר ואם בישראל, ראשון לציון, שאנחנו עושים שם

פרוייקט של מיחזור במקום, בהשקעה משותפת של העיריה, של המשרד לאיכות הסביבה,

של משרד הפנים, של מרכז השלטון המקומי וזה לא שיטות אמניר, עם תוצאות עסקיות

אחרות.

כלומר, כל מה שאני מצביע זה על דבר אחד. בתהליך החקיקה צריך לראות תמונה

כוללנית. זה תהליך חקיקה חדשני למדינת ישראל, הוא מרגש אני חייב לומר לך, הוא

מעניין מאד, הוא חשוב מאד ואסור לטעות בו. אנחנו לא רוצים לעצור אותו או לחבל

בו, להיפך אנהנו רוצים לקדם אותו אבל לקדם אותו נכון. לכן אני מציע שניקח פסק

זמן, נשב כל האנשים הנוגעים בדבר וננסה לגבש עד כמה שאפשר את הדברים המוסכמים

באותה הצעת חוק.
ז' אלנבוגן
אני כאן מופיע בעיקר כיו"ר ועדה בינמשרדית למיחזור חומרי פסולת. הוועדה

מונתה בשעתו על ידי שר הכלכלה והתיכנון גד יעקבי.
היו"ר י' מצא
איזה משרדים מיוצגים בוועדה הזאת?
ז' אלנבוגן
קודם זה היה משרד הפנים היום זה המשרד לאיכות הסביבה, גם משרד הפנים,

משרד התעשיה והמסחר, משרד האנרגיה ומשרד הבריאות.
ק' דינס
גם מרכז השלטון המקומי.
ז י אלנבוגן
אני צריך להגיד שכמעט אין הולקים על כך שמיחזור המרי פסולת, ככל שהוא

ניתן לביצוע, הוא הפתרון האופטימלי לבעיות הפסולת המוצקה, גם מבחינה כלכלית

וגם מבחינת איפות הסביבה. אני אומר כמעט, מפני שבאותה ועדה היתה התנגדות תקיפה

ונמרצת לגישה זאת על ידי משרד האנרגיה.

אנחנו הגשנו בשנת 1986 שני דו"חות. העיקרי היה בקשר למיחזור נייר וקרטון

עם הסתייגות של נציגת משרד האנרגיה ושר האנרגיה מנע קבלת החלטה בדרג ממשלתי

שתאמץ את המלצות הוועדה הזאת ותטיל ביצוען על משרדי הממשלה. למרות שלא היתה

החלטת ממשלה, בכל זאת משרדי הממשלה השונים, כל אחד בתחומו, מבצעים פחות או

יותר את המלצות הוועדה, אם כי כמובן בקצב שהייתי רוצה שיהיה יותר מהיר.



הוועדה הזאת התייחסה ב-1986 גם לשאלה האם להשתמש בחוק לקידום הנושא.

באותו שלב היינו די מסוייגים משימוש בחוק כתמריץ למיחזור. אז חשבנו, גם כתבנו

את זה: אין הוועדה סבורה כי הציבור ומערכת השלטון המקומי בשלים בשלב זה לאכיפה

יעילה באמצעות חוקים של איסוף וניוד כוללני של המרים לצרכי מיחזור בכל הארץ.

עי סולודר;

אבל עברו ארבע שנים, אולי כבר הבשילו.

זי אלנבוגן;

באותו שלב המלצנו להנהיג באחת הרשויות המקומיות הקטנות מיון חובה של אשפה

בבתים למספר סוגים תוך עגינה בחקיקת עזר עירונית במגמה שדגם זה ישמש ניסוי

במערכת הארצית של השלטון המקומי.

אני בהחלט מודע לכך שבמשך ארבע השנים האלה נצבר נסיון רב בהנהגת הקיקה

בעולם, לצערי חרב לא כל כך במדינת ישראל, אפילו לא באחת מהרשויות המקומיות

שבהן הענין הזה יופעל על פי דגם של חוק. לא נצבר נסיון בתחום שימוש בחקיקה,

נצבר נסיון משמעותי בשנים אלה במדינת ישראל בשיטות מיון ואיסוף אשפה בכל מיני

מקומות.

על מנת שמיחזור כוללני יצליח, הוא מותנה במספר גורמים. כתבתי את זה

במסגרת אחרת ואני אקריא את זה פה. זה מותנה בזמינות ופיתוח שווקים והמרים

הניתנים להפקה לפסולת. אם אין שווקים זה לא יעזור. זה מותנה בקידום נכונות

הצרכנים להשתמש במתקנים המיוצרים לחמרים הממוהזרים. גם אם זה לא יהיה, לא יהיו

שווקים לחמרים האלה. זה מותנה בקיום ובפיתוח טכנולוגיות להפיכת המרי פסולת

לחמרי גלם שמישים. זה מותנה בניצול ובפיתוח שיטות הפרדה ואיסוף המרי פסולת

בהתחשב בתנאים מקומיים ספציפיים. זה מותנה בהקניית הרגלים הולמים לאוכלוסיה

לאיסוף ולמיון פסולת וזה גם מותנה בהנהגת תמריצים הי ובי ים ושליליים לפרט

וליזמים אשר יעודדו מיחזור חמרי פסולת - המועברת לרשות הרבים בכללם גם

אילוצים חוקי ים.

על מנת שיהיה מיחזור כוללני ומוצלח של פסולת, חייבת להיות התקדמות בכל

אחד מהתחומים האלה, וטוב שגופי הכנסת יתעניינו לא רק בצד החקיקה אלא יעקבו גם

אחרי כל מה שקורה בכל אחד מהתחומים האלה, ואני חושב שבזה יעזרו לשלטון ולגופים

לקדם את חמודעות ואת הפעולה בנושא.

אשר לחקיקה היום, וכאמור אני מסכים שנצבר נסיון בענין זה בעולם, אני מציע

לשקול חקיקה חוק מסגרת שיסמיך את השרים הנוגעים בדבר להטיל מיחזור נפרד או

חובת מיחזור בכל רשות מקומית בנפרד תוך התייעצות עם מרכז השלטון המקומי וכמובן

בתיאום עם ראש הרשות המקומית כאשר חובת המיחזור על פי חוק ניתנת בהדרגה בהתאם

להתפתחות הביקושים לחמרים ממוחזרים. נדמה לי שזאת תהיה השיטה היחידה שתאפשר

מצד אחד ניצול העוצמה שמוקנית לפעולה הזאת על ידי חקיקה; מצד שני תמנע ביצוע

של חקיקה ללא תכלית.
יי גיל
אני רוצה להדגיש בעיקר אספקט אחר. כיום 98% מכמויות הפסולת במדינת ישראל

מסולקים על ידי הרשויות המקומיות באמצעות קבורה סניטרית. המימון הוא על ידי

הרשויות המקומיות באמצעות כסף ציבורי והתושבים עצמם. המיחזור הוא אחת משיטות

סילוק האשפה. הבעיה העיקרית, זה הודגש בסרט האמריקאי, שהזמינות של אתרי הקבורה

הולכת וקטנה ומצב דומה קיים גם בארץ. הדוגמא הטובה ביותר זה אתר היריה. זה

האתר הגדול ביותר בארץ והיום מדובר על אתר חילופי בנגב. ברור מאליו שברגע

שרשויות גוש דן ליטילו את הפסולת למרחקים כאלה, העלויות ילכו ויגדלו.



לכן אנחנו רואים בחיוב את הצעת החוק. אנחנו נמצאים קרוב מאד לדקה ה-90

ויש חובה לחקיקת חוק בישראל. ברור מאליו שצריך לעשות תיקונים מסויימים ואנחנו

מוכנים לעזור ולהשתתף בגוף שיעסוק בשיפור הצעת החוק.
יי שגיא
כל סוגי הפסולת למיחזור הם פסולת לא מתפרקת. פלסטיקה וזכוכית ודאי שאינם

מתפרקות. מה שמייקר זה פסולת כימית או אורגנית.

יי גיל;

באתרי אשפה יש חלק מאותם חמרים שלא מתפרקים. אנחנו נתקלים בתופעות של

שריפות. שריפה של חומר פלסטיק בפח אשפה גורמת לזיהומים חלקם מסרטנים. יש זיהום

מי תהום. אבל כתוצאה מקבורה בלתי מסודרת יש מפגעים אחרים.
ש' שילוני
אני רוצה להזכיר שגם קומפוסטציה זה מיחזור חלק אורגני של אשפה. יש לראות

את המיחזור כחלק מבעיה כוללת של טיפול בבעית בבעית הפסולת. ועדת מנכ"לים פועלת

במסגרת של כל המשרדים והיא מטפלת בכל הנושאים האלה ונושא המיחזור הוא חלק מהם.

לגבי נושא המיחזור עוד מספר דברים. יש היום אבסורד, שאם אתה קונה מברשת

שיניים או דבר קטן, האריזה שלו היא הרבה יותר גדולה מהתוצר עצמו. היום יש כבר

נטיה במקומות רבים בעולם לטפל בהקטנת האריזות. זה גם כן אחד מהדברים שיש לטפל

בהם במסגרת ראיה כוללת בנושא הזה, כי מגיעים לאבסורד בנושא האריזה.

הוזכר כאן שלמעשה נושא המיחזור הוא עסק כלכלי. היום בארץ כנראה יש אי-

הצלחה של חלק מהדברים שניסו למחזר אותם וזה לא עבד כל כך טוב.
י י שגיא
זה לא נכון. אני זוכר שהיו מקבלים תמורת בקבוק אגורה וחצי, היו לוקחים את

הבקבוק, שוטפים אותו ומשתמשים בו שוב.
הי ו"ר י' מצא
זה סוג מיחזור אחר. זה שימוש חזרה שנפסל מבחינה בריאותית. פח מדובר על

מיחזור.
שי שילוני
לפני שבועיים ניתן היה לקנות בירה של חצי ליטר או שלושת רבעי ליטר בבקבוק

זכוכית ויכולת להחזיר את הבקבוק. היום לא ניתן להחזיר את הבקבוק. כלומר, יש פה

מערך תעשייתי שצריך להתאים אותו למיחזור. לזה כוונתי.
א' פרייס
המטרה של החקיקה היא לאפשר הפעלה של שיטה ולא לתפוס אנשים.

זה ענין של מונופולים כמו אמניר, קרית הפלדה שמייקרים את העלויות. ברור

שרצוי שלא יהיו מונופולים. יש ענין של יצוא חמרים ממוחזרים שנצטרך לתת את הדעת

על זח. אם רוצים שהנושא יהיה כדאי, צריך לבדוק את שוק היצוא. צריך להתייחס

לדרך מימון ההשקעות.
היו"ר י' מצא
אתה יכול להגיד כמה כסף מתבזבז בכך שלא מתקיים מיחזור והפסולת נזרקת

לאשפה ונקברת?
א' פרייס
אין לי העהכה.

יי גיל;

אנחנו בצענו מהקר לגבי הלק ממיכלי הפלסטיק. זה יכול להסוך 11 מליון דולר

בשנה.
היו"ר י' מצא
כמה בזכוכית ובנייר המשק יכול לחסוך?

אי פרוינד;

בחלק מהחמרים זה מגיע לכ-40 מליון דולר בשנה כשלוקחים בחשבון שיש להם

שוק.
היו"ר י' מצא
כלומר, כ-40-50 מליון דולר הולכים לאיבוד למשק הלאומי בכך שההמרים לא

ממוחזרים.
י' לוי
ההצעה שבפנינו היא מאד מצומצמת. היא מדברת על פינוי פסולת הניתן למיחזור,

ואילו כאן התעוררו בעיות מקיפות. דובר על זיהום מקורות מים, על אתר שריפה, על

אבחנה בין חוק ממלכתי כלל-ארצי לבין חוק עזר ברשויות מקומיות והשאלה היא אם

אנחנו לא גולשים מעבר.
אי פרוינד
אנחנו לא עוסקים רק בנייר. אנחנו עוסקים גם בפסולות אחרות. כל ההערות

לגבי נושא המונופול, אין להן קשר לנושא הפלסטיק, הזכוכית, הקומפוסט ובוודאי גם

לנייר. תעשית הנייר בישראל חשופה לתחרות. היא מייצרת 40% מצריכת הנייר. 60%

מצריכה הנייר מיובאים ללא צורך.

חקיקה בעולם בנושא זה הביא לידי כך שהמרי גלם כמו פלסטיק ונייר נהיו

זולים. תעשיות בעולם מייצרות נייר ומתהרות בייצור הנייר המקומי. זה מעמיד

אותנו במצב נחות, כי אין אצלנו חקיקה מהסוג הזה שמעמידה המרי גלם זמינים.
היו"ר י' מצא
באיזה סכומים מייבאים המרי גלם שניתן להם תחליף פה?
אי פרוינד
מפעלי הנייר מייבאים כ-20 אלף טון בשנה חמרי גלם של נייר ממוחזר.
היו"ר י' מצא
כמה זה בכסף?
א' פרוינד
אפשר להכפיל ב-70-80 דולר לטון. זה כ-20 מליון דולר בשנה. יש דבר יותר

גרוע מזה. סוג מסוים טל קרטון מיוצר בחוץ לארץ. הוא מגיע לארץ והוא מתהרה עם

קרטון שאנחנו מייצרים, כי לתעשיינים בחוץ לארץ יש חקיקה מהסוג הזה. אותו דבר

קורה גם בפלסטיק.

בקשר להתערבות ממשלתית. המזהם בישראל לא רואה את העלות המלאה הכרוכה

בסילוק פסולת. לכן דרושה התערבות של חקיקה.
א' בוקשפן
אנחנו מסוגלים לקלוט את כל כמות הזכוכית שתיאסף בארץ.

עי סולודר;

הנושא מאד חשוב אבל הוא לא פשוט. לפי דעתי חייבת להיות חקיקה אם אנחנו

רוצים לקדם אותו, כי שמענו כאן שיש ועדה של משרד הכלכלה שדנה כמה שנים בנושא

הזה.

אשר לחקיקה, אם אתה רוצה לעמוד על כל הפרטים, זה דורש הרבה זמן.
היו"ר י' מצא
אני רוצה לסכם את הדיון. התחושה האישית שלי היא שאנחנו חיים בחלם. את זה

אני אומר למשרדי הממשלה. הראש כבר לא עובד. אני מתבייש שב-40 שנות המדינה,

ממשלת ישראל על עשרות משרדיה לא השכילה להציג חוק כזה. כל אחד מספר סיפורי

סבתא. מה מגלים פה לוועדה? אנחנו לא יודעים את כל הדברים האלה? איפה המדינה

הזאת על משרדיה? איפה הראש היהודי? אז אין ראש יהודי. אנחנו יכולים לדבר חדשים

ושנים. מ-1986 יש ועדה בינמשרדית. אני נדהם לשמוע את זה. מ-1986 יושבים פקידי

ממשלה, עם כל הכבוד להם, דנים וממלאים פרוטוקולים ודו"חות.

אני מברך על שבאה יוזמה פרטית של חבר הכנסת דן תיכון וצריך לעשות כל מאמץ

לקדם את זה, מכיוון שזו בושה שממשלת ישראל לא הציגה חוק כזה לפני 15 שנים. אני

טיפלתי בעירית ירושלים בנושא הזה לפני 25 שנה. נסעתי לארה"ב וראיתי מיחזור

פסולת. כל עיריה מוצאת פתרון משלה, אבל פתרון כלל-ארצי אין. אז צריך לקדם את

החוק הזה והוא חשוב.

נקודה שניה. צריך לחוקק חוק שיהיה ישים. יכול להיות שאפשר ליישם שלוש-

ארבע שיטות שטובות למספר איזורים בארץ. לא חייתי רוצה שאזרחים יקבלו קנסות. לא

לכולם יש וילות ויכולים להפריד את הזכוכית והנייר. יש כאלה שגרים בחדר וחצי

וחם צריכים לשים בבית שלהם פחי אשפה שונים לזכוכית ולנייר.



לכן החוק צריך להיות ישים. הוא צריך להיות יותר חינוכי מאשר אכיפתו על

ידי פיקוח, אבל צריכח להיות אכיפה מסויימת.

אני מציע, בשלב ראשון ישבו כמה גורמים שעוסקים בנושא הזה: מרכז השלטון

המקומי, משרד הפנים, המשרד לאיכות הסביבה, משרד התעשיה והמסחר אם הוא רוצה

להשתתף בזה וחבר הכנסת דן תיכון, כדי לקדם את הנושא הזה. זה יחזור אלינו ואז

נשקול כן ועדת משנה, לא ועדת משנה. אבל קודם כל שיתחילו הגופים לעבוד ביניהם.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05

קוד המקור של הנתונים