ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 13/03/1990

מכוני עיסוי ושירותי ליווי

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 92

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שלישי, ט"ז באדר התש"ן (13 במרץ 1990). שעה 00;09

נכחו;

חברי הוועדה; י' מצא - היו"ר

אי ויינשטיין

ע' סולודר

אי פורז

מוזמנים;חברת-הכנסת אי נמיר

א' איש-שלום - משטרת ישראל

י' סדבון - ימ"ר ת"א, משטרת ישראל

ז' זינגר - ס/מהנדס העיר, עירית ירושלים

די טלמור - יועץ משפטי, עירית ת"א-יפו

י' כרמי - מנהל אגף רישוי עסקים, עירית ת"א-יפו

ר' קינן - לשכה משפטית, משרד הפנים

לי קראוס - משרד העבודה והרווחה

די בלאו - מרכז השלטון המקומי

מ' חדד
מזכיר הוועדה
י י גבריאל

רשמה; מזל כהן

סדר-היום; מכוני עיסוי ושירותי ליווי - הצעה לס"ה של חברת הכנסת אי נמיר



מכוני עיסוי ושירותי ליווי
היו"ר י' מצא
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים.

בפנינו הצעה לסדר לסדר-היום שהוגשה על-ידי חברת הכנסת אורה נמיר בנושא: מכוני

עיסוי ושירותי ליווי. הנושא נדון במליאת הכנסת והוא הועבר לוועדת הפנים. היום

התכנסנו לדון בהצעה.

חברת-הכנסת אורה נמיר, מאד אודה לך אם תציגי את הנושא,
אי נמיר
יורשה לי להעיר, ואני אומרת את זה כיושבת-ראש של ועדה אחרת ויושבת-ראש הרבה

שנים בכנסת, שקצת מוזר בעיני שהלק מהגופים שזומנו לכאן שלחו אנשים שלפי הערכתי

אין להם שום קשר לנושא שעומד כאן לדיון. נדמה לי שזה גם מראה את צורת ההתייחסות

לכל הנושא. אני מעריכה את משטרת ישראל. אני יודעת את זה גם מנסיוני בעבר,

שבנושאים שהם מוזמנים אליהם, חם תמיד שולחים את הדרגים המתאימים וחבכירים לאותו

נושא שבו דנים.

אני רוצה בקיצור ובתמציתיות לחזור על עיקרי ההצעה שלי לסדר-היום, ואני רוצה

כאן להתחלק אתכם ברשמים קשים מאד מביקור שערכתי במכון עיסוי בירושלים בשבוע שעבר,

ובייחוד מהשיחות שלי עם הבנות שעובדות שם.

מקורה של ההצעה שלי לסדר-היום הוא באזרח איכפתניק, שמו מאיר חדד, שבמקורו הוא

איש עיר פיתוח שצלחה דרכו והיום הוא גר בגבעתיים, מנהל משרד, נדמה לי מהנדס והוא

ראיין בחורה לעבודת מזכירות. כשהוא שאל לקורות חייה היא סיפרה לו שהיא באה ממכון

עיסוי והיא החליטה לעצור את עצמה לפני שהיא ממשיכה לעסוק באותו מכון. מכספו הפרטי

הוא מימן שני סטודנטים מאוניברסיטת תל-אביב, והדו"חות שהוא הכין מתייחסים לעיר

תל-אביב ששם ההתמקדות הגדולה ביותר, כמו ברוב הפשעים. לפי אותם סקרים ונמצאים אתי

כאן הדיווחים של המקומות, של הטלפונים, לא כולם, אני בטוחה שהם צצים כפטריות

אחר הגשם מדי יום, רוב הבנות בתל-אביב הן מערי פיתוח, חלקן בנות עירוניות,

תלמידות ובוגרות מוסדות להשכלה גבוהה. זה חתך של כל סוגי האוכלוסיה. הן הגיעו לכך

גם בשל תמימות וגם בשל רצון לעשות כסף רב בתקופה קצרה. חלק גדול מהן מצהירות שהן

באות לתקופה קצרה אבל הן נשארות שם תקופה מאד ממושכת.

מכוני העיסוי בתל-אביב נמצאים בדרך כלל בדירות שכורות. יש בידי רשימה. הדו"ח

הוכן ב-1989- מאז אם המספר לא הוכפל הוא בוודאי שולש. יש 47 מכוני עיסוי שהם

מוכרים משום שכולם מפורסמים כמעט בכל העתונות היומית וכ-32 מוקדי שירותי ליווי,

גם הם מפורסמים בעתונות.

מכוני העיסוי פועלים כל ימות השבוע. בתוכם יש גם כאלה שפועלים בשבת. שירותי

הליווי פועלים באמצעות בתי מלון. המוקדים שלהם ממוקמים בדרך כלל בדירות פרטיות.

הם פועלים בבתי מלון מ-3 כוכבים ומעלה. סוג האוכלוסיה המאפיין את בעלי המכונים

הוא אנשים בעלי אמצעים נזילים המבקשים לעשות כסף שחור, ומתגלגל כסף אדיר בייחוד

בתל-אביב. הם נמנים עם אוכלוסיה עבריינית לשעבר. הם בעלי נטיה גדולה מאד

להימורים, בעיקר לקלפים, וביניהם צרכני ואולי גם סוחרי סמים. רוב המקומות פועלים,

ונדמה לי שכולם אם אני אדייק, ללא היתר מצד הרשויות ואינם עסקים מורשים. כל

ההכנסות לבעלי המקום הן הכנסות שחורות, אין לגביהן שום פיקוח, שום רישום וכמובן

שום תשלום מס.

הבנות שעובדות במכוני העיסוי הן בדרך כלל בנות בגילאי 20-32, הייתי אומרת

אולי גם פחות מ-20, רווקות, גרושות ואפילו נשואות. ככל שהן משיגות יותר כסף באותם

מכוני עיסוי והכנסה גדולה מאד, כך גדל הרצון שלהן להמשיך ולעסוק.



הלקוחות - זו אוכלוסיה מורכבת, בדרך כלל שכירים משכבות הביניים - אני מדבו-ת

על מכוני העיסוי - עצמאיים, מקצועות חופשיים ובני מיעוטים. הגילאים 40-60.

בשירותי הליווי שהם מתקיימים כפי שאמרתי במוקדים ידועים, בדרך כלל בתי מגורים

עם טלפון. מקבלים את הפניות של הלקוחות ומשם שולחים אותם במוניות אל אותם בתי

מלון. שוב אלה בנות בגילאי 20-30. מיד אקרא לכם דו"ח של שכן לדירה, אשר אומר

שעובדות שם קטינות והוא בטוח שלהורים הן אומרות שהן הולכות ללון אצל חברה והן

נעלמות באותו לילה או באותם לילות מהבית.

כשנעשתה אורנה בדיקה ב-1989, הסטודנטים האלה ישבו שם ימים שלמים והם עשו את

הרישומים. הם משלמים 30 שקל עבור כניסה, בין 70 ל-120 שקל התשר שמקבלת אותה בת.

אפשר לעשות את החשבון. עשרה לקוחות לנערה, למוקד זה יכול להגיע ל-800 שקל ולמלוות

או למעסות למעלה מ-1,000 שקל ביום. בנושא של נערות ליווי התעריפים הם הרבה יותר

גבוהים ושם מדובר על סכומים אדירים של כסף.

במליאת הכנסת אמרתי שבידי כל הרשימות עם. הטלפונים של אותם מוקדים. אני רוצה

לומר כאן דבר אחד, שעל-פי חוק רישוי עסקים משנת 1968 מכון עיסוי טעון רישוי. רובם

המכריע של המכונים עובדים ללא רישוי ובוודאי ללא פיקוח.
היו"ר י י מצא
מה פירוש משנת 1968?

אי נמיר;

חוק רישוי עסקים משנת תשכ"ח-1968 קובע: "מכון עיסוי - מקום בו נעשים עיסויים

מכל סוג שהוא למעט מכונים של קופות-חולים ובתי חולים. לפי חוק רישוי עסקים, מכון

עיסוי טעון רישוי." פירושו של דבר, שאותם מכונים פועלים ללא שום רישוי. אני רוצה

להדגיש כאן, שלפי מה שנמסר לי, למשטרה מאד נוח שאותם עבריינים נמצאים במקומות

הסגורים של מכוני עיסוי כי לפי שיקול דעתה של המשטרה הם עבריינים יותר מסוכנים

לציבור אם הם ברחוב ויותר קשה למשטרה להתמודד איתם. לכן, אולי בדיעבד, גם המשטרה

מעודדת במדיניות הזאת את פתיחת אותם מכונים. ואני רוצה לקבוע כאן עובדה, שלאחר

העלאת הנושא בכנסת ולאחר שזה פורסם בכמה עתונים, עשתה המשטרה פשיטות על כמה

מוקדים ואני באה עכשיו לספר לכם איך בכו בפני במכון לעיסוי בירושלים, מה קרה להם,

איזו הידרדרות בעסקים מאז עשתה המשטרה את פשיטת הפתע במכון לפני חודש.
אי ויינשטיין
חסרה עובדה בדוייח. האם כל מכוני העיסוי נותנים שירותי מין במקום?
אי נמיר
מיד אני אגיע לזה. אני מספרת פה את הסיפור של המכון בירושלים ומזה תבין את כל

מה שקורה.

כאשר זה פורסם בעתו נים קיבלתי טלפון מאשה שהציגה את עצמה כאשתו של בעל מכון
עיסוי בירושלים ואמרה
מכון העיסוי שלנו הוא לא מה שאת חושבת, זה לא מכון לשירותי

מין. אני מזמינה אותך לבוא בכל עת ובכל שעה בלי הודעה מוקדמת, ונתנה לי את מספר

הטלפון והכתובת. ביום שלישי שעבר, בלי להודיע מראש, נסעתי לבקר במכון העיסוי. אני

לא אתאר בפניכם איך חיפשתי את הכתובת רחוב הורקנוס 4. בחורים שעמדו שם ראו אותי

ואולי גם הכירו אותי. הם אמרולי: את יודעת שבכתובת שאת מחפשת יש מכון עיסוי?
אמרתי
אני יודעת. הם אמרו לי: את רוצה להגיד לנו שאת הולכת לשם? אמרתי: כן,

אני הולכת לשם.



הגעתי למכון העיסוי. בעל המכון, שמו יוסי, היה עשר שנים אזרח עובד צח"ל. הוא

פרש מסיבות בריאות. הוא עבד שנה בהברה פרטית כמנהל מכירות. הוא נסע לטיול עם

משפהתו לחוץ לארץ. לאהר שלושה חדשים הוא הזר. הוא מנופאי במקצועו. הוא הלך

לשירות התעסוקה. היחס לדבריו היה נורא. שלחו אותו הלוך וחזור, הלוך וחזור. אגב,

את זה שמעתי מפי כמה מהאנשים שהיו שם. הוא התהיל לחפש מודעות בעתונים. מה שהציעו

לו היה בין 1,200 ל-1,500 שקל לחודש. הוא אומר שלפי זה הוא לא יכול היה לפרנס

משפחה עם שלושה ילדים ואז הוא מצא במודעה בה היה כתוב שמחפשים מנהל מכירות למוצר

חדש. הוא הגיע לבהורה ששמה רובי, גם אותה פגשתי באותו מכון, היא ישבה יחד אתו

והיא השותפה שלו. רובי היא עולה מארגנטינה, 12 שנים בארץ, פסיכולוגית, היא גמרה

פסיכולוגיה באוניברסיטה בארגנטינה. היא פתחה בבית הכרם קורסים למסגיים ומכון
עיסוי. היא אומרת
זה לא הפריע לאף אחד, אבל בדירה שאני גרה גר קצין משטרה בכיר,

גר שופט בכיר והם ההליטו שהלקוחות שמגיעים למכון העיסוי מטרידים את מנוחת השכנים.

הם הוציאו צו והיינו חייבים לעזוב. אז הם עברו בשותפות לרחוב הורקנוס 4. העירית

לא נתנה רשיון, כי הסטיגמה - כך מספר לי יוסי - היא של בית זונות.

היתה פשיטה לפני חודש. הוא מספר לי: לפני הפשיטה היו לנו בחורות ברמה עשר.

מורה בבית ספר יסודי . שלא מצאה עבודה. רואת חשבון שלא מצאה עבודה. גרושות עם

שישה-שמונה ילדים שלא מצאו עבודה. כאן עובדים קשה מאד. מגיעים לכאן הרבה דתיים עם

שטרמיילך וקפוטות. ברגע שבחורה נוגעת בו - ואני לא רוצה להמשיך ולקרוא מה קורה

לאותו גבר כשהבהורה נוגעת בו - הוא אומר: כשהיא נוגעת בו זה מגע מיני? מגיעים

אנשים שמוטב לתת להם הרפייה מינית כאן מאשר יתפסו את הילדה שלי ויבצעו בה מעשה

אונס. באים אנשים נכים. הנה אתמול נכנסו לכאן ארבעה מפגרים והיה להם כף. גם שתו

קפה, כיבדנו אותם וגם עברו עיסוי. הוא מתאר לי איזה חסר הם עשו לאותם ארבעה

מפגרים שהגיעו. באים לכאן אנשים שזו תרפיה אמיתית בשבילם. הרפייה מינית זה לא

נושא שמשחק כאן. הוא רצה להוכיח לי שהמקום שלו איננו מקום שנותן שירותים מיניים.

באים לכאן כל עם ישראל מכל שכבות האוכלוסיה ורמות ההכנסה, שותפים שווים. רובי

סיימה פסיכולוגיה בארגנטינה. אחר פשיטת המשטרה, זה כבר חודש וחצי מתלוננים שאין

פרנסה.

עכשיו שיחות עם הבחורות. לצערי הרב אין לי ילדים. אבל שתיים מהארבע ששוחחתי

איתן היו יכולות להיות הבנות שלי והן יכולות להיות בנות של כל אחד שיושב כאן.

הבחורה שדיברתי איתה בת 29, רווקה, עלתה מרוסיה לפני 17 שנה, בוגרת האוניברסיטה

העברית בספרות עברית, למדה באיגוד המפרסמים אחרי האוניברסיטה, עבדה בשיווק

בפרסום, ניהלה חברה בירושלים, המשכורת קוצצה והיא היתה צריכה לעזוב את המקום.

כנראה שזה היה מקום לא מאורגן, היא לא יכלה לקבל תלושי משכורת. היא לא יכלה

להוכיח בשירות התעסוקה שהיא עבדה תקופה מסויימת במקום, היא לא השיגה עבודה, לא

יכלה לקבל דמי אבטלה, ראתה מודעות, הלכה ללמוד מסגי, הלכה ללמוד עיסוי ובאה

לעבוד. המשפחה שלה יודעת. היא אומרת שהיא עושה לא יותר משישה מסגיים ביום.

לדבריהן המכון גובה על כל מסגי 5 שקלים לחודש, אפשר להאמין אפשר

לא להאמין, פלוס טיפים. הבנות אומרות שהטיפים שהן מקבלות הם בין 10 ל-20 לפעמים

30 שקל. קשה לי להאמין שבשביל זה היו הולכים לעבוד במכון עיסוי.

פמלה ילידת הארץ, גרושה פלוס שלושה, בת 32, בעל יושב בבית-סוהר בבאר-שבע,

ואתם כחברי ועדת הפנים יודעים מי הולך לבית הסוהר בבאר-שבע לפי הסיווג של בתי

הכלא, רצתה גט, נתנה לו הכל, נשארה בלי כלום רק עם שלושה ילדים. כשיצאתי היא עוד
אמרה לי
גבי אורה, אני רוצה שתדעי שאחד הילדים שלי לומד בבויאר. בגאווה היא

דיברה. היא עבדה במשק בית, גם במפעל טכסטיל וקיבלה שכר מינימום של 800 שקל חודש.

היא לא יכלה להתקיים מזה והברירה בפניה היתה או משק בית או מכון עיסוי. היא

החליטה לעבוד במכון עיסוי. חברה אמרה לה: אם את רוצה ללמוד לעשות מסגיים, תבואי.
היא אומרת
אני פקפקתי, כי לענין הזה של מכוני עיסוי יש שם רע. אני לא רציתי

ללכת. הלכתי לקורס, למדתי 3 חדשים ובאתי לעבוד במכון עיסוי.

דנה בת 20, לפי הערכתי צעירה מ-20, לא שרתה בצה"ל מטעמי דת. הלכה לשירות

התעסוקה, לא קיבלה תשובה משביעת רצון והגיעה לעבוד במכון עיסוי. עוד שאנהנו

יושבים - וזה אולי הדבר שזעזע אותי יותר מכל - נכנסה בחורה תמירה, יפה, צעירה,

עדין עם הבטלדרס של צה"ל, התיישבה והקשיבה. היא באה מגבעתיים. ההורים לא יודעים.



סיימה שירות בצה"ל. יש לה תעודת בגרות עם ציונים מעולים. היא הגישה מועמדות לכל

האוניברסיטאות בארץ, היכן שהיא תתקבל שם היא תלמד,. היא החליטה לעשות כסף תוך

שישה הדשים ובאה לעבוד. שאלתי אותה: למה באת לירושלים? הבינותי שאחת הסיבות היא

כי היא חושבת שכאן פחות אנשים יכירו אורגה. היא אומרת לי כך: באתי לכאן לחצי שנה.

בתל-אביב, מכוני עיסוי הם בתי זונות אמיתיים, לכן באתי הנה, כי כאן זה לא בית

זונות אמיתי. את חושבת שזה נוח לי לבוא פעמיים בשבוע מגבעתיים לירושלים לעבוד?

כשיצאתי לשם, יעצו לי לא לקחת את האוטו שלי כי לא אמצא שם מקום חניה. לקחתי

מונית. חזרתי עם המונית חזרה לכנסת. בדרך כלל ידוע שנהגי המוניות יודעים הכל.
שאלתי את הנהג
אתה יודע אם יש בירושלים הרבה מכוני עיסוי? תשובתו היתה: אני לא

עובד בלילות אז אני פחות יודע. אבל ממה שאני שומע מהחברים שלי, יש. אני שואלת

אותו: מה אומרים על מכוני העיסוי? כי אחר-כך עשיתי סיור וראיתי את החדרים. יחסית

היה נקי, היה מסודר, הוא גם הראה לנו שהוא מסתכל לתוך כל חדר. יש מקלחון אחד

ו-3-4 חדרי עיסוי. אני שואלת את הנהג: מה קורה שם? מה אומרים הקליינטים? תשובתו

היתה: המכון שאת עכשיו באה ממנו יש לו שם חם מאד, חם מאד אצל הקליינטים. את זה

אני יודע. אני שואלת: מה נקרא שם חם? הוא אומר: יש לו שם ששם הבנות נותנות את

העיסוי עירומות. את זה מספר לי נהג המונית.

היה אצלי אדם שהיה שוטר בתקופת ההגנה, עבד בחברת החשמל 12 שנה, בעל מפעל,

עושה רושם בלתי רגיל. בגלל מחלת אשתו הוא מוכרח לגור בקומת קרקע. דירה על ידם,

בעליה נפטר, הילדים משכירים את הדירה. שלושה בחורים שכרו את הדירה לפני כמה זמן.

הם אמרו שהם מפעל להקמת תריסולים בדירות. יש להם מפעל אלומיניום בראשון לציון

והדירה הזאת היא סניף של המפעל. הוא מתאר מה שקורה שם. הם עובדים בייחוד בלילה.

כנראה מטלפנים, באות המוניות וצופרות, הבחורות מתחילות לרוץ על עקביהן, אי-אפשר
לישון. הוא אומר
לו ראית את הבנות, קטינות בנות 15-16. הבנות האלה בוודאי אומרות

להוריהן שהן הולכות לישון אצל החברה. הוא אומר שתוך שישה חדשים יש שם שלושה

טלפונים, יש כבר ארבעה בחורים, לכל אחד מהבעלים של המועדון יש ב.מ.וו. מפריעים

לנו, תעשי משהו להציל את אותן ילדות.

אותי לא כל כך מעניינים בעלי המכונים האלה ולא באתי לזעוק את הזעקה שעליהם

לשלם מס הכנסה או מסים אחרים. אותי מטריד כאן רק נושא אחד, וזה הנושא של הבנות

האלה. להן אני דורשת הגנה.

חבל שחברי הדתיים אינם כאן. אני בעד מיסוד הזנות חד וחלק. אני אומרת את זה

כאשה. אם מדברים על חוסר שוויון בין נשים לגברים, זה הנושא הכי נורא. זנות יש

משום שהגברים רוצים או צריכים את הנשים. הגברים באים, מתכפתרים, חוזרים הביתה,

ממשיכים להיות המכובדים במשפחה, בעבודה, בכל. לבנות יש סטיגמה ורובן מתדרדרות.

אם זה יהיה ליגלי, הרבה בנות תרתענה. אלה שלא תרתענה, יהיה פיקוח קודם כל רפואי.

אני יודעת שנושא הרקיקה הוא מאד מסובך. אם אין חוק, מוכרח להיות פיקוח, שיתנו

רשיון ויפרסמו את זה ברבים.

אני יודעת במה המשטרה עסוקה היום. אני האחרונה שאבוא ואטיל על המשטרה מטלות

נוספות. אבל חייבים לעשות סריקות פתע ביתר תדירות באותם מקומות, כמו שאתם עושים

במועדוני קלפים, כמו שאתם עושים היום עבודה אדירה בענין הסמים. אני אומרת שוב,

זו יכולה להיות הבת של כל אחד שיושב כאן. לא מדובר רק בנערות שבאות ממשפחות

מצוקה, ושלא יובן מדברי שעליהן לא צריך להגן. אבל אם לא תהיה תחושה שמשהו נורא

קורה לנגד עינינו, אף אחד לא יעשה כלום. כשפניתי למשטרה וביקשתי שמישהו יתלווה
אלי למכוני העיסוי. אמרו לי
המשטרה לא עוסקת בנושא מכוני העיסוי. אני רוצה לשבח

אתכם על זה שבתקופה האחרונה עשיתם כמה פשיטות.



אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לד על זה שהבאת את ההצעה בעוד מועד ושגילית

בשיחות שהיו לנו לפני הישיבה הזאת רצון רב לנסות לסייע לנושא.
א' ויינשטיין
יש לי שאלה אינפורמטיבית. מבחינת רישוי, מכון עיסוי זה משרד, זה מפעל, זה

בית מלאכה - מה זה?

די טלמור;

עסק.
אי ויינשטיין
זה יכול להיות בדירות מגורים?

די טלמור;

זה אסור.
היו"ר י' מצא
אני רוצה להבהיר נקודה אחת בנושא של רישוי עסקים. חברת-הכנסת נמיר אמרה

שהחוק מדבר על מכוני עיסוי מכל סוג שהוא, להוציא קופות חולים, שחייבים ברישוי

עסקים. אין ספק שגם חוק התכנון והבניה נוגע לנושא הזה מכיוון שהוא מתייחס לעיסוק

במקומות מגורים היכן שאין לתת כלל וכלל רשיון מכל סוג שהוא לכל עסק שהוא. חוק

התכנון והבניה לא מאפשר להקים משרדים ועסקים באזור מגורים.

אני רוצה שנשמע ראשית כל את נציגי עירית תל-אביב, מה עושה העיריה מבחינת חוק

העזר העירוני שקיים לגבי רישוי עסקים. לאחר מכן נשמע את משטרת ישראל.

אני רוצה לומר כאן משפט משלי. היו לי שיחות מוקדמות עם חברת הכנסת אורה נמיר.

אני בעצמי רגיש מאד לתופעה הזאת של הידרדרות בנות צעירות אשר נופלות למכוני עיסוי

לצורך הכנסה, אני לא יודע אם לקרוא לה קלה, אבל היא בוודאי הכנסה שיש תמורה טובה

בצידה וקל להגיע לזה. אין ספק שהמצב נוגע לכל אחד מאתנו, בין אם אלה אבות עיר או

אבות מדינה או ראשי ציבור. אנחנו צריכים להיות עירנים לנקודה הזאת של הידרדרות

שהיא לא רק מבישה אלא גם פוגעת בחיי החברה.

אני חולק על הדרך ואם בכלל קיימת דרך. אבל אנחנו נשמע כרגע את נציגי עירית

תל-אביב. חוק קיים. מה עושה העיריה כדי למנוע את התופעה הזאת של מכוני עיסוי ללא

רשיון.

די טלמור;

עירית תל-אביב בעצם באורנה דעה שהוצגה פה על-ידי חברת הכנסת אורה נמיר. אנחנו

סבורים שצריך לפקח עליהם ככל האפשר. רק לאחרונה ניתנה הוראה על-ידי ראש העיר,

אשר לא ידע על ההצעה לסדר היום של חברת הכנסת אורה נמיר, לעשות סקר יסודי של כל

העיר ולאתר את כל העסקים מסוג זה שפועלים בתל-אביב מתוך מגמה להעמיד לדין את אלה

שאין להם רשיון.

מר כרמי, שהוא מנהל האגף לרישוי עסקים בעירית תל-אביב, יתן את הנתונים

העובדתיים שהעיריה אספה עד כה. אני יכול להגיד רק לגבי המדיניות. כל מכון שאנחנו

מוצאים מעמידים לדין, ויש פה שתי עבירות, כפי שכבר הוזכר פה. א. יש פה עבירה של

ניהול עסק ללא רשיון. כפי שחברת הכנסת אורה נמיר הציגה בצורה נכונה, זו עבירה



לפי רווק רישוי עסקים. ב. זה גם שימוש חורג, היות שהחוק אומר שאם דירה נבנתה

כדירה, אסור לעשות בה כל שימוש למעט דיור. ברור שהשימוש הזה, בין שזה משמש למטרות

בלתי מוסריות, בין שזה אפילו מכון עיסוי אמיתי, זה שימוש שחוק התכנון והבניה

איננו מתיר ללא היתר מיוחד של הוועדה המקומית.

לכן כל אחד מהמכונים האלה, אפילו אם אין הבעיה המוסרית, עובר שתי עבירות

אוטומטית, גם עבירה לפי חוק רישוי עסקים אם אין לו רשיון, הוא גם עובר עבירה לפי

חוק התכנון והבניה, אלא אם כן הוא מקבל היתר מהוועדה המקומית ועוד לא שמעתי

שהוועדה המקומית נתנה למישהו היתר בתל-אביב בענין זה.

השותפים שלנו לנושא הרישוי היא בעיקר המשטרה. העיריה לא יכולה לתת רשיון לאף

עסק מסוג זה בלי אישור המשטרה ומשרד הבריאות גם יחד. זאת-אומרת, יש לנו שני

גורמים שהם שותפים וקודמים לנו. ברגע שאנחנו מקבלים בקשה, אנחנו מעבירים אותה

אליהם לשם חוות-דעת. אם המשטרה איננה מאשרת את המכון הזה, אנחנו מנועים מבחינת

חוק רישוי העסקים לתת להם את הרשיון.

כל עסק שאנחנו מאתרים אותו ואין לו רשיון, אנחנו מעמידים אותו לדין מכח יפוי

כח שיש לנו מהיועץ המשפטי לממשלה ואנחנו דורשים צו סגירה של בית המשפט. כפי

שכולנו יודעים לצערנו בתי המשפט עמוסים. גם אם אני מגיש היום כתב אישום,

הסיכויים לגמר המשפט הם במקרה הכי טוב בין חצי שנה לשנה. גם אז, לא תמיד בית

המשפט נותן צו סגירה מיידי אלא נותן ארכה במטרה לאפשר סידורים וכמובן יש להם

עורכי-דין מהשורה הראשונה שמציגים את הצרכים המדומים שלהם כדי לחסל את העסק או

לנסות להשיג רשיון.

במשפטים האלה אנחנו לא מתייחסים בכלל לצד המוסרי. המשפטים הם משפטים טכניים.

בא הפקח לשם או בא שוטר לשם ורואה שזה מכון עיסוי. אם פורסמה מודעה בעתון, אנחנו

לוקחים את המודעה ומראים אותה לבית המשפט כראיה שהם מנהלים עסק ללא רשיון. אנחנו

מביאים עד שמעיד שאין להם רשיון, המשטרה - אם יש צורך- מעידה מה שמעידה ובזה העסק

נגמר.
היו"ר י' מצא
מה שיתוף הפעולה ביניכם לבין המשטרה בביקור במקום בשל חוסר רשיון?

ד' טלמור;

את הביקורות שלנו אנחנו עושים לבד. בכל אותם מקרים שהמשטרה מעוניינת בהם, היא

מגישה משפטים במקביל לנו לאותו בית משפט. הנושא הזה נמצא בידי בית המשפט לעניינים

מקומיים תל-אביב, שאגב הוא בית משפט פחות עמוס מאשר בית משפט השלום הרגיל. לכן גם

המשפטים, כפי שאמרתי, נגמרים תוך חצי שנה-שנה. בבית משפט השלום לצערנו זה לא

המצב, שם זה נמשך יותר. המשטרה משתמשת באותם השופטים ובאותו מנגנון שאנחנו

משתמשים. זאת-אומרת, המשטרה מגישה משפטים במקרים שהיא מגלה והיא חושבת שיש בהם

ענין משטרתי. כל יתר הדברים אנחנו מגישים. אנחנו מגישים אוטומטית נגד כל מוסד

שאנחנו מוצאים מסוג זה ולא מסתכלים על שום נסיבות, אם יש תלונות נגדו או אין

תלונות נגדו, כן שירותי מין לא שירותי מין, אנחנו אתרנו, אנחנו מגישים אוטומטית

משפט. בכל מקרה אנחנו מקבלים צו סגירה. הבעיה היחידה שלנו זה הזמן שנמשך. זה גם

מרגיז את התושבים. ברגע שאנחנו שולחים את הפיקוח תוך חודש ימים יש לנו כתב אישום

בבית משפט. מאותו רגע שיש כתב אישום ועד לרגע שיש גזר דין לביצוע, זאת-אומרת

סגירה פיזית של המקום, עוברות לפחות שנה שנה וחצי. מה שחסר לנו זו האפשרות לגרום

לכך שעסקים מטרידים כאלה ייסגרו במהירות הרבה יותר גדולה מאשר המצב היום.
י' כרמי
מבחינת נתונים, בעירית תל-אביב יש כיום שמונה מכוני עיסוי ברשיון, כאשר

ב-1989 וגם ב-1988 לא הוצאנו רשיונות למכוני עיסוי. כל רשיון כזה שהוא תקופתי,

זאת-אומרת הוא צריך להתחדש מדי שנה, כולל בדיקה מחודשת מדי שנה גם על-ידי המשטרה

גם על-ידי משרד הבריאות ולא על-ידי העיריה. אחרי שמוגשות בקשות, ועד כמה שזכור לי

מוגשות מדי שנה לעירית תל-אביב בין 20 ל-25 בקשות, לפני כל דיון בבקשה אנחנו

מבקרים במכוני העיסוי ומודעים למה שנעשה שם. באמת כפי שנאמר, רוב מכוני העיסוי הם

בתי בושת. גם מביקורים שם נוכחנו לדעת זאת.

א' איש-שלום;

אני מבקש להסתייג משתי נקודות שציינה חברת-הכנסת אורה נמיר. זו לא מדיניות של

משטרת ישראל לעודד את הדבר הזה כשיקום עבריינים, בפירוש לא.

אי נמיר;

אני אמרתי שההערכה היא שאתם מעדיפים, לא שיקום. זה שיקום?
אי איש-שלום
בואי נגיד שכל הפרט הזה הוא לא נכון .

דבר שני, לגבי הפשיטות, הן לא החלו לאחרונה. הפשיטות נערכות לאורך זמן, לפי

אותם קריטריונים שסנ"צ יוסף סדבון יציג. הן נערכות במשך כל התקופה ולא רק

לאחרונה.

י' סדבון;

כמה מלים לגבי תל-אביב. היחידה המרכזית, מעבר לטיפולים השוטפים שלה, מטפלת גם

בנושא של מוסר וכייסים, שזה דבר ייחודי. בגלל היקף התופעה בתל-אביב הוקם לטובת

הענין הזה במפלג בילוש מיחלק שנקרא מוסר וכייסים שאמור לתת תשובה לנושא הזה.

כמה אינפורמציות חשובות. בתל-אביב יש כ-60 מכוני עיסוי נכון להיום שאנחנו

מכירים ויודעים. עובדות שם כ-200 נערות. ממוצע של 3-4 נערות למכון עיסוי. מועסקות

שם קם קטינות וגם חיילות בשירות סדיר שלאחר השירות שלהם בקריה או במשרדים באות

לעשות את עבודת הערב משעה 5 או 6 אחר הצהרים עד שעה 11 או 12. אין בתל-אביב כמעט

נשים עם הכשרה רפואית לבצע מסג' רפואי כזה או אחר. הנערות, כמעט בכל המקרים,

נמצאות במכון עיסוי עם לבוש מינימלי לחלוטין. גם הפרסום של המכונים הוא פרסום מאד

מיוחד. יש לי פה כרטיס ביקור של מועדון 101 שהייתי בו רק ביום שלישי שעבר, עוד

לפני שידעתי שאני צריך להגיע לכאן לדיון, כתוב בו: מועדון 101 אכסלוסיבי למביני

דבר מפנק ומטריף. אין ספק שזה לא מכון בריאות וכדומה, זה דבר מאד מיוחד לתת

שירותי מין.

היו"ר י י מצא;

המועדון הזה גם מפרסם בעתון?

י י סידבון;

המועדון הזה גם מפרסם בעתון. הפרסום שלו בעתון הוא בצורה כזאת: מסגי חלומי

עם יפהפיות, המלך ג'ורג' 101, דרושות וכדומה.



כפי שציין עוזר ראש אח"ק, תקיפת המכונים מבוצעת באופן שוטף כל השנה. בשנת

1989-90, במהלך שנה וחודשי ים, טופלו כ-30 מכונים במחוז תל-אביב וזה בהחלט מספר

גדול. אנחנו מטפלים במכונים לא מתוך רצון לשמור על שקט תעשייתי, שעבריינים יהיו

במקום מסוים, אלא במספר מאפיינים מרכזיים, שהמאפיין הבסיסי הוא: האם עובדות שם

קטינות, האם יש שם חיילות, בנושא הזה יש לנו שיתוף פעולה עם המשטרה הצבאית, האם

מבוצעות במכון פעולות פליליות אחרות כגון: זיוף מטבע, סחיטות דמי חסות על רקע של

נסיונות להשתלט על אותם מכונים וכמובן אם יש פעילות של סמים מסוכנים ואכן יש סמים

גם במכוני עיסוי, ובסיס הבסיסים להתחלת פעילות הוא תלונת שכנים. ברוב המקרים זה

מתחיל אכן מתלונת שכנים. כמובן שאנחנו דואגים לטפל שהתלונה היא אמיתית וגובים

עדויות קודם שנכנסים לפעילות.

שמעתי פה נושא של הרפייה. לפי פסיקה של בית משפט עליון מ-1975, הרפייה

באמצעות היד דינה כמעשה זנות. אין משמעות מבחינת החוק הפלילי האם זה מגע מיני מלא

או שזו הרפייה מינית באמצעות יד או באמצעות הפה. אכן בענין הזה אנחנו מתייחסים

באותו אופן. את חראיות לנושא הזה אנחנו אוספים במספר דרכים כפי שהמשטרה אמורה

לבצע כולל ביומים. כלומר, מכניסים שוטר שמקבל את ההצעה, הוא מקליט את האנשים,

אוספים מוצגים כמו מגבות, גומיות, דוגמאות פרסום, כל מוצג שיכול לסייע בענין הזה.

במקרים האלה אנחנו פותחים תיקים פליליים נגד המחזיקים והמנהלים של המקום בגין

עבירה לפי סעיף 204 לחוק העונשין, תשל"ו-1977, על ניהול בית בושת, כאשר אנחנו

מוכיחים שמנהל המקום או המחזיק במקום יודע בוודאות מוחלטת שמתבצעים במקום מעשי

זנות. אנחנו יודעים את זה גם לאור ההסכמים ביניהם, הסכמי חציה. זאת-אומרת, חצי

מהאתנן הולך לטובת אותו מנהל ואז זה הופך להיות סרסרות למעשה זנות, אספקת גומיות,

תדריכים, הנושאים האלה בהחלט נעשים בידיעת כל האנשים במקום ואין על זה מחלוקת.

אנחנו מצליחים להוכיח את הענין הזה.
היו"ר י' מצא
מה קורה מעשית אחרי שביקרתם במכון עיסוי כזה, האם זה לא גורם לכך שלקוחות לא

באים ופוחדים לגשת לשם?
י י סידבון
מכון שקיבלנו תלונות עליו או שיש ראיות שמתבצעות שם עבירות פליליות אחרות,

אנחנו פועלים בדרך של מעצר והבאה לבית משפט. זאת-אומרת, אנחנו מבצעים מעצרים,

מנסים לסגור את המכון באמצעות ענישה פלילית.
היו"ר י' מצא
לא זאת היתה השאלה. אני שואל: עצם הביקור של המשטרה במכון מרתיע או לא מרתיע

או שלא קורה מאומה?
י י סידבון
לדעתי אין לזה שום השפעה. כשמכון נסגר הוא עובר למקום אחר או שעוברים

לתל-ברוך. את הענין של הביקוש אי-אפשר למנוע ואת העיסוק בענין הזה גם אי-אפשר

למנוע. לא בכדי אמרו שזה המקצוע העתיק ביותר בעולם. אנחנו לא נצליח ואין לנו שום

כוונות להצליח למנוע את העיסוק הזה, במיוחד לא כשהדברים מתנהלים ללא תלונות מאף

גורם.

אנחנו מביאים את הנושא לבית משפט. בעקרון עונשי בית המשפט הם יחסית קלים. אלה

קנסות כספיים ומאסרים על תנאי. במקרי סרסרות חמורים זה מגיע גם למאסרים בפועל.

אני רוצה לציין, שבעלי המכונים שאנחנו מטפלים בהם לא מקיימים צווי סגירה שיפוטיים

שניתנים על-ידי בית משפט. יש דוגמא משבוע שעבר. מכון שקיבל צו סגירה, הצו לא

בוצע. פנינו, עצרנו, הבאנו לבית משפט ובית המשפט שחרר בערובה, וזה באמת מקשה על

יכולת הטיפול שלנו.



בסך הכל, אנחנו כמשטרה עומדים בקשר הדוק עם העיריה. ארחנו את סגן ראש העיר

בסיור במכון כדי להתרשם מהיקף התופעה. ימ"ר תל-אביב מקיים מעקב ופיקוח הדוק על כל

הנושא הזה, כולל מכוני ליווי. רק כדי לסבר את האוזן, בו י.אי.פי, של שי אבריאל,

רשומות במחשב 300 בנות שעובדות במשרד הזה. בספטמבר 1989 התקבלה תלונה על ארבע

ברזילאיות על סרסרות למעשה זנות. הוא הביא אותן מחוץ-לארץ. נפתחה חקירה מאד

אינטנסיבית על סרסרות למעשה זנות, תקיפה, סחר בסמים, סחיטה ואיומים. התיק בענין

הזה הועבר לפרקליטות. יש לנו ראיות מ-18 אנשים שעבדו אצלו.

אין ספק שקיימת תופעה וצריך לתת לה תשובה. בדיוק כיצד ייעשה, לנו אין פתרון.

אי איש-שלום;

למשטרה יש סדרי עדיפויות. אנחנו פועלים בנושא הזה. שלא יתקבל רושם שאנחנו לא

פועלים. אבל כמו בתופעות פשיעה אחרות, אנחנו רק יכולים להתמודד עם מה שקורה בשטח.

להפסיק את התופעה, ברור שזה לא המשטרה.

עי סולודר;

אני חושבת שלבעיה זאת יש שני פנים . אחד, יצר האדם, שכנראה קשה מאד לחסום

אותו. שמענו מחברת הכנסת אורה נמיר מה מביא בנות טובות לענין הזה ואולי גם גברים

טובים, מצד אחד, ענין של חוסר תעסוקה, אי-מציאת פתרון וחיפוש אפשרות להתקיים.

מצד שני, הביקוש הגדל והולך, כאשר הפן השני של הבעיה, חבר-הכנסת פורז הציג לפני

כמה שבועות את חוק הזנות, שמסקנות השופטת בן-עתו בנדון כבר מונחות שנים רבות על

שולחנה של הכנסת. בכנסת הקודמת ניסינו בוועדה הזאת לטפל בנושא. הענין של הזנות

איננו מוסדר. הזנות קיימת בחוץ והיא הולכת ומתפתחת. נאמר כאן שרוב מכוני העיסוי

הם בתי בושת. הם בתי בושת בלי חוק שמסדיר בעצם את כל הפיקוח שצריך להיות בבתי

בושת לפי הצעת החוק, כאשר היום כבר קיימים שני מינים, יש הזנות בחוץ ויש הזנות

בפנים. אם המצב הזה יימשך, קשה מאד לטפל בנושא הזה. היוזמה בענין הזה היא עלינו

חברי הכנסת והמאבק הוא לא פשוט. אנחנו מוכרחים להחליט, אם אנחנו רוצים לצמצם את

התופעה, בוודאי שקשה להלחם בה כשהיא בחוץ ובפנים.

בענין מכוני העיסוי, כפי ששמענו כאן, בכל זאת יש דרכים. אילו כל רשות מקומית,

יחד עם המשטרה, לפי חוק רישוי עסקים, היינה לוקחת פעילות קצת יותר אקטיבית, וכל

הנושא הזה היה סגור מסביב, אולי אפשר היה להקטין את המימדים. יחד עם זה, לדעתי

אין ספק שאנחנו כחברי כנסת חייבים לחזור ולהעלות את הנושא של חוק הזנות שיכול בכל

זאת ליצור אפשרויות פיקוח, כי אני לא מעלה על דעתי שאנחנו נקבל היום חוק לרישוי

מכוני עיסוי וניתן להם את התנאים. צריך להחליט או או.

מהתזכיר שמונח פה אני למדה שבעולם הענין הזה קיים, אבל הוא קיים בצורה קצת

אחרת. אני לא בדקתי, אבל לפחות ממה שנאמר פה, יש פיקוח ויש הסדרים. אני חושבת

שיש לשים לתופעה זאת קץ משני הכיוונים, א. להדק את הצבת על מה שכבר קיים ולא לתת

לתופעה הזאת להתפתח בעזרת החוקים הקיימים. ב. לנסות לחזור להצעת החוק של

חבר-הכנסת פורז, אני מבינה שחבר-הכנסת פורז לא ירפה מזה, אנחנו נסייע בידו. אם

שני הדברים האלה יהיו ביחד, יכול להיות שבסופו של דבר אפשר יהיה קצת למסד את

הנושא הזה.

אני רוצה לשבח את חברת הכנסת אורה נמיר שהעלתה את הנושא הזה. אני חושבת

שהנושא הזה תלוי הרבה מאד בפיקוח של הרשויות המקומיות. הרשות המקומית היא זאת

שצריכה לדעת למי היא נתנה אישור לעסק, ולמי שהיא לא נתנה אישור לעסק, צריך להדק

את הצבת הזאת. נראה לי שזה מה שאפשר לעשות בשלב הזה.

אני מצטרפת לדברים של חברת הכנסת נמיר. אותי מזעזעת הבעיה של הבנות הצעירות.

זה לא כל כך נכון מה שפה נאמר, שאלה בנות שלמדו עשר כיתות. לפי התיאורים אלה גם

סטודנטיות וגם בנות אחרי צבא. זאת-אומרת, זו גם אוכלוסיה שבאה מבתים טובים

ומסודרים שרוצה בדרך הזאת להרוויח את הכסף.



אי פורז;

אני חושב שהחברה הישראלית מצטיינת בצביעות יוצאת דופן בטיפול בכל הסוגיה

הזאת. מדוע? משום שאנחנו מצד אחד לא יוצרים חקיקה ראויה ואחר-כך אנחנו מטילים על

המשטרה לטפל בבעיה שאי-אפשר להתמודד בה בכלים משטרתיים, ואני אפילו ארחיק לכת

ואומר שבמקרים מסויימים לא צריך לטפל בה בכלים משטרתיים.

במה הדברים אמורים? נכון היום שבהתאם לחוק ניהול בית בושת זאת עבירה ומי שחי

על רווחיה של מי שנחשבת כזונה עובר עבירה פלילית. אבל אני אומר בצורה חד-משמעית,

לציבור אין ענין להתעסק עם הבעיה הזאת כל עוד היא לא מפריעה למישהו וכל עוד אין

שם קטינות. משום שהאלטרנטיבה למה שקורה בתוך מבנה היא שזה יקרה בהצר, שזה יקרה על

שפת הים, שזה יקרה בפינת הרחוב, שזה יקרה במקום עוד פחות סימפטי, בתנאים היגיניים

יותר גרועים ובתנאים כאלה שעלולים להביא להתפרצותו של מחלות.

בסופו של דבר, בואו נראה את המציאות בעינים פקוחות. מכל תופעת הזנות, הדבר

הכי יפה, אם אפשר להגיד כך, זה דווקא כשזה נעשה במבנה, בצינעה, בתנאים היגיניים

טובים. אני לא חושב שהיום אנחנו צריכים לשאוף לסגור - אם היינו יכולים - כל

מקום, כל מבנה שבו מתקיימת פעולה ולהעביר את האנשים לעשות את זה ברחוב או על שפת

הים. האם זאת המטרה שלנו? לדעתי לא.

אם שמעתי את הצלילים של המשטרה, היא אומרת שאם לא מתבצעת פעולה עבריינית

אחרת, אם אין תלונות של שכנים ואם אין קטינות ודברים אחרים, אותם זה לא מעניין.

זו מדיניות נכונה ביותר. היא הולכת באותו קו של היועץ המשפטי לממשלה דאז חיים

כהן, כשבספר החוקים שלנו משכב זכר היה עבירה פלילית. הוא בא ואמר: לציבור אין

ענין להכנס לדירה של מישהו ולבדוק האם שני בחורים מתעסקים אחד עם השני ולהעמיד

אותם לדין. הוא נתן הוראה למשטרה לא לחקור עבירות כאלה.

אילו היינו מבצעים ברקיקה את ההמלצות של ועדת בן-עתו, היינו במידה רבה

מנטרלים את התופעה הזאת, משום שלפי ההמלצות האלה יש פתרון. הפתרון הוא, שבחורה

שרוצה לעסוק בפעולה שאני קורא לה זנות, יכולה לפרסם מודעה צנועה בעתון, יכולה

לקיים את זה באיזשהו מקום אם זה לא מפריע לאף אחד. בעיני זה עדיף פי אלף מזה

שהדבר ייעשה בתל-ברוך בחול או על אם הדרך או בחצר של בית גלוי לעין כל.

אני אומר את הדבר הזה רק לאינפורמציה של חברי הוועדה. חלק מחברי הכנסת הדתיים

שהפילו באותו יום ברוב קטן את הצעת החוק אמרו לי שהפתרון לא מפריע להם. מפריע

להם שכביכול אומרים בפה מלא שזה וזה מותר. חלק מהם, אני לא אנקוב בשמם, אמרו לי:

אם תנסח אחרת, אל תגיד מה מותר אלא תגדיר רק מה אסור, יכול להיות שאנחנו נעזור לך

להעביר את זה, ואני בהחלט מתכוון לשנות את הנוסח.

מעבר לשאלה הזאת, אם חלילה האיידס ייכנס חזק, בחורה אחת שעוסקת בזנות בלי

פיקוח יכולה להדביק הרבה מאד אנשים באיידס, או גבר אחד יכול להדביק הרבה בחורות,

זה אותו דבר. מעבר לבעיה המוסרית, יש לנו גם בעיה בריאותית יוצאת דופן.

אני לא שמח אם בת עוסקת בזנות, לא אם היא משכבה סוציו-אקונומית נמוכה ולא אם

היא משכבה סוציו-אקונומית גבוהה, לא אם היא ממשפחת מצוקה ולא אם היא סטודנטית או

בעלת תואר שני או שלישי. אוי ואבוי לאדם שמגיע לעסוק בזה. אבל בואו נהיה

ריאליסטיים. אי-אפשר את התופעה הזאת למנוע. אנחנו צריכים רק לתעל אורגה לדרך היותר

חיובית. אני לא רואה שום פסול אם יש משרד שמצלצלים אליו בטלפון, הלקוח שוכר חדר

בבית מלון ומישהי באה אליו לחדר במלון, משום שהאלטרנטיבה לדבר הזה היא יותר-

גרועה.



לכן באמת פה יש בעיה איך גורמים לזה שבנות לא יידרדרו לזנות. זו לא בעיה

למשטרה, זו בעיה לגמרי אחרת. ברור לי דבר אהד, הפיתוי הוא כל כך גדול והביקוש

הוא כל כך גדול. אני לא מכיר חברה, ואפילו ההברות הנאורות ביותר, שבה אין תופעת

זנות, אין הברה כזאת. לפעמים מסרבים להכיר בה. ברית המועצות ניסתה במשך שנים לומר

שאין זנות. אבל כל מי שהיה שם, ושמעתי סיפורים, יודע שאין דבר כזה, אין הברה

כזאת.
השאלה אם אנהנו רוצים לומר
נילהם בתופעה. אני בעד מלהמה, אבל המלהמה צריכה

להיות מופנית לדבר הנכון. אני הושב שהמשטרה צריכה להיאבק בזנות שנערכת בהצרות

ומפריע לשכנים, ובשפת הים. היא צריכה דווקא להניח ידה ממה שקורה בהדרי הדרים ולא

מפריע לאיש.

נדמה לי ששישה הדשים אני מנוע מלהעלות את הצעת ההוק שלי להצבעה, הצעה שהוצעה

בשעתו לא רק על ידי אלא הוצעה גם על-ידי רשימת הברי כנסת מכל הסיעות למעט הסיעות

הדתיות. אני רוצה להזכיר שבהצעה המקורית בשעתו תמכו השר שהל דהיום, השר מילוא

דהיום, הברת הכנסת דורון שהיתה שרה.

היו"ר י' מצא;

יש לך סיכוי שהשר פרוש יתמוך בזה.

אי פורז ;

אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מאהר והדברים נאמרו רק לאזני, הלק מחברי
הכנסת ההרדים אמרו לי
אתה צודק, עדיף ללכת בשיטה הזאת מאשר עצימת העיניים. אם

תנסה את הצעת ההוק בדרך אהרת, אולי לא נתמוך בה, אבל אולי לפהות נצביע ברגליים.
אי נמיר
אני לא מתווכהת עם הבר הכנסת פורז, רק הייתי מציעה לו לא להתווכה עם דעותי כי

הוא לא שמע אף מלה אחת מדברי.

אני בכנסת מהכנסת השמינית. אתם יודעים כמה הצעות הוק על מיסוד הזנות אני

הגשתי ?
אי פורז
אגב, הפעם הממשלה תמכה בהצעת החוק וזה לא עזר.
אי נמיר
אני אומרת לך מנסיוני המר, ואמרתי כאן חד-משמעית שאני בעד לגיטימציה של

חזנות, אני הוששת שמה שקרה יקרה בעוד שישה הדשים, יהיה עוד פעם אותו דבר. לכן אני

כל כך מוטרדת. לו היה סיכוי להעביר הוק מתוקן, משופץ, חבר-הכנסת פורז, הייתי

מגייסת לגיונות להעביר את זה. אנהנו מכירים את המפה הפוליטית.

אני רוצה להציע כמה דברים. א. אני הושבת, והבל אולי שלא השבנו להזמין אותם,

קודם כל לגייס את שלטונות המס. הלא מה קורה כאן? זה מתנהל כדבר ליגלי לכל דבר.

תשמעו איך אתם דיברתם על זה. גם היועץ המשפטי של עירית תל-אביב, גם איש אגף

ההנדסה של עירית תל-אביב, גם המשטרה אמרו שזה בית בושת לכל דבר.
היו"ר י' מצא
את רוצה לייקר את התעריפים?



אי נמיר;

לא מקובל עלי שצריך להשאיר את המצב כמו שהוא. יכול להיות שבעירית ירושלים זה

יכול להיות בעייתי. אבל שם הבעיה היא לא כל כך חמורה. לו הייתי בעירית תל-אביב

הייתי מוצאת דרך לתת לגיטימציה למכונים האלה ולקיים פיקוח א. על נושא הקטינות

שהן חלק גדול מהבנות שנמצאות שם; ב. על הצד הרפואי וההיגייני. זו מציאות שתהיה

ותגבר.

למה אני אומרת מיסוי? כי אם לא יהיה כל כך קל לעשות שם כל כך הרבה כסף, תהיה

להם בעיה. אני לא רוסה על הגברים שיעלו להם בגין זה את המחירים.

אני לא מציעה, אדוני היושב-ראש, לקבל את זה כהמלצה כתובה של ועדת הפנים,

בפירוש לא. אבל אולי צריך לחשוב על דרך כיצד להעביר את זה, כי לא יושבים כאן

אנשים מהדרג הנבחר של הרשויות המקומיות שהם קובעים. האנשים שיושבים כאן, ככל שהם

יהיו מכובדים, הם מבצעים את מה שאומר להם ראש העיר או סגן ראש העיר הממונה על

אותו נושא. הנושא הזה הוא נושא של ראש העיר. יש לי עם מר להט מחלוקות על הרבה

דברים שקשורים בניהול עירית תל-אביב. לנושא הזה, אין לי ספק שתהיה לו רגישות

עליונה. הוא יראה את זה כמו אבא שהבת שלו יכולה להיות שם או הנכדה שלו כשהיא

תגדל.

לכן אני רוצה להציע שני דברים: 1. זה ענין המס. גם האיום הזה, שאם ייסגרו חלק

מהמכונים הבנות תלכנה לרחוב הוא לא נכון. רוב הבנות, אם ניקח את אלה שמשרתות

בצה"ל, שהן היום קבוצה גדולה מאד שהולכות למכוני עיסוי, לא תלכנה לרחוב. הרחוב

מרתיע חלק גדול מהבנות. אותה בוגרת אוניברסיטה, אורנה סטודנטית, לא תלך לרחוב. גם

אני חושבת שזה יותר טוב מהרחוב. אבל זה לא עומד זה מול זה.

אלה ההצעות שלי. גם כשהתייעצנו קודם, אדוני היושב-ראש, ידענו שמבחינת המסקנות

זה נושא מאד בעייתי. אני בהחלט רוצה לברך את המשטרה. אני יודעת, כמו בשטחים

אחרים, הם עושים דברים שזה לא תפקידם לעשות במדינה מתוקנת. יש לי דין ודברים מה

עושה היום משרד העבודה והרווחה, לא היום כבר שנים, הרשויות המקומיות. טוב שעוד יש

לנו משטרה. ראיתי את זה כשעסקתי בעבריינות נוער. זה היה הגורם היחידי שעשה משהו

עם לב, עם נשמה. אבל זה לא מספיק. זה גם לא תפקידם. אנחנו יודעים מה מוטל היום על

המשטרה.

אני חושבת שבכל זאת המשטרה צריכה לעשות ביקורי פתע, והייתי פונה ובבקשת מדובר

המשטרה לתת פרסום לביקורי הפתע כדי שהאמהות תהיינה חרדות, שהבנות תפחדנה שיגלו

אותן. אין לנו דרך אחרת, לצערי הרב, להתמודד עם הבעיה הזאת. ואני כבר מודיעה לך,

חבר-הכנסת פורז, תוסיף גם את שמי להצעת החוק. אני אעשה כל מה שאוכל כדי לתת

לגיטימציה לזנות. אבל אני יודעת לאיזה סיפור אנחנו הולכים. כעקרון אני תמיד נגד

הרמת ידיים.
היו"ר י' מצא
אני אנסה גם לסכם וגם לומר כמה מעמדותי האישיות. מעבר לכל ספק, הוועדה חרדה

וכואבת מהפרטים שידועים לכל אחד מאתנו על ההידרדרות של קטינות, חיילות, בנות

טובים ובנות בקשיים כלכליים. זה כואב לנו ומדאיג אותנו כנבחרי ציבור. זה לא

נתון לויכוח. יש ויכוח לגבי הדרך.

מי שחושב שמיסוד מכון כזה מביא קץ להפקרות ברחובות, הוא טועה. במדינות בהן

יש מוסדות מוכרים בעלי רשיונות, מסתובבות הזונות ברחובות אולי יותר מאשר בתוך

מכונים, כי יש רגע מסוים בו זונה לא יכולה לעסוק במכון עיסוי. מי שחושש מסכנות

תברואה ובריאות, זה נמצא גם ברחובות בהם נמצאים אותם מכונים. אין תשובה. גם בעולם

לא מצאו תשובה לנושא הזה.



אין ספק ואני שותף לעמדה הזאת, שאם כבר מעניקים למכון עיסוי רשיון, ואני לא

נכנס לענין במה הוא עוסק, אם הוא עומד בתנאים של רשות מקומית, הרשות המקומית

צריכה לתת דעתה בראש וראשונה לתנאים התברואיים של אותו מקום. הרשות המקומית יודעת

היטב שהנושא התברואי, הבריאותי, צריך לעמוד בראש סולם החשיבות. צריך למנוע כמה

שאפשר עיסוק של קטינות בזה וטוב שניתן תשומת לב להיילות שלא תידרדרנה לכך. אבל

שוב, סיבות שונות ומשונות בעולם הגדול מביאות לזנות הזאת. אצלנו, ללא ספק ישנו

הנושא של מצב כלכלי קשה, אבל גם הרדיפה אחרי עגל הזהב. ילדה שמגיעה למצב כזה, זה

חינוך לא נכון בבית ורדיפה אחרי עגל הזהב, התמודדות עם רמת חיים גבוהה שהיא לא

יכולה לבוא בהכנסה של בעל משפחה והיא מקבלת אותה בעיסוק בנושא הזה.

המרכיבים הם שונים. אי-אפשר להגיד רק מצב כלכלי קשה. אני לא רוצה להכנס

לויכוח דתיים, חילוניים. אנחנו רואים שיש הידרדרות של בנות שבאות ממשפחות

שההכנסה שלהן היא נאותה. זה גם נושא של השקפת עולם בתוך חיי משפחה שמביא

להידרדרות כזאת ואני אומר דברים חצי סתומים.

מי שמאמין שבמדינת ישראל אפשר להעביר הצעת חוק כזאת, שימשיך להיאבק. אני לא

חושב שבמדינת ישראל יש איזשהו סיכוי, בהרכב קואליציוני זה או אחר, שהצעת חוק

כזאת תעבור. יכול מאד להיות שבקונסטלציה מסויימת, בהצעה טרומית זו או אחרת, זה

יעבור ושם זה ייעצר.

אי נמיר;

בממשלת מעבר אפשר להעביר את זה. העברנו כך את חוק ההפלות.

היו"ר י י מצא;

ממשלת מעבר תיתן את דעתה מה יקרה יום אחד לאחר שהיא מסיימת את חייה והיא

תצטרך לתת את הדעת למי עליה לתת דין וחשבון מבחינת השותפים הפוטנציאליים.

הסיכום שלנו הוא; א. כולנו מודאגים ומוטרדים מהתופעה הקיימת. ב. אנחנו

מפנים תשומת לב הרשויות המקומיות - זה בהמשך למה שאמרת, חברת הכנסת אורה נמיר - -

אי נמיר;

מה עם המס?

אי פורז;

אני דווקא בעד הענין של המס ולא להיות מוטרד. אני מעדיף שיעשו את זה וישלמו

מסים.

הי ו "ר י' מצא;

אני אגיד גם משפט בנושא של המס.

אנחנו פונים לרשויות המקומיות להיות עירניות למצב הבריאותי ולהעמיד את

הנושא הזה בסדר עדיפות ראשון במכוני עיסוי שיש להם רישוי.

אנחנו לא ועדת כספים. אנחנו יכולים להפנות תשומת לב שלטונות המס לכך שעסקים

מסוג זה פועלים והם לא עומדים בדרישות של שלטונות המס. צריך לעקוב.



בכל זאת אני רוצה להגיד מלה טובה למשטרת ישראל. אני חושב שפה נאמרו דברים

ברורים מאד. זה גוף שעובד בצורה מסודרת, תחת ביקורת שקיבל על עצמו את תנאי

המינימום בהם הוא פועל. לכן אנחנו פונים למשטרת ישראל להמשיך לעמוד על המשמר

בהתאם לקריטריונים שיש להם בפעילותם היום-יומית.

א' פורז;

אדוני היושב-ראש, אני מסתייג מהסיכום שלך.

היו"ר י י מצא;

תודה רבה לכולם. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.40

קוד המקור של הנתונים