ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 27/11/1989

גל אלימות ופגיעות בילדים וקשישים בישראל

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 63

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יוס שני, כ"ט בחשון התש"ן (27 בנובמבר 1989). שעה 10:00
נכחו
חברי הוועדה; י י מצא - היו"ר

י י ביבי

י י גולדברג

מ' וירשובסקי

עי סולודר
מוזמנים
שי פרידמן - מנהל השירות לזקן, משרד העבודה והרווחה

חי פוזנר - מנחל האגף לשירותים חברתיים, משרד העבודה

והרווחה

דייר מי חובב - משרד העבודה והרווחה

נ' מימון - " " "

י י קולודנר - משרד החינוך והתרבות

אי בן-אליעזר - המינהלה לחינוך, עירית ירושלים

סי זילברמן - שירות פסיכולוגי, המינהלה לחינוך, עירית י-ם

אי לביא - מנחלת המדור לקשיש, עירית ירושלים

צי זלצמן - מנחל מדור לילד, נוער ומשפחה, עירית י-ם

מ' פרץ - ראש עירית רמלה

אי פרייברון - מנחל אגף הרוויה בלוד

שי שמעוני - מנחלת המחלקה לקשיש בלוד

די בלאו - מרכז השלטון המקומי

ז' פרידמן - מנחל אגף הרווחה, עירית תל-אביב-יפו

נ' שפירא - משרד המשטרה

אי אבנר - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

נצ"מ חי קוצר-ספיר - משטרת ישראל

מזכיר הוועדה; י י גבריאל

רשמה; מזל כהן
סדר-היום
גל אלימות ופגיעות בילדים וקשישים בישראל.



גל אלימות ופגיעות בילדים וקשישים בישראל
היו"ר י' מצא
אני פותח את הישיבה.
זימנו היום דיון בהמשך לדיון ראשון שקיימנו בנושא
גל אלימות ופגיעות בילדים

וקשישים בישראל. לצערי, אני חייב להתנצל על העדרם של חברי הכנסת פרט לחברי הכנסת

יגאל ביבי ועדנה סולודר. אני חושב שהדיון הזה יהיה לוקה בחסר.

מציע ההצעה איננו אתנו. אבל אנחנו נפתח בדיון. בדיון הקודם החלטנו להתרכז

יותר במה שקורה לגבי הקשישים בארץ, כאשר מעשית היינו רוצים להתרכז באותם הישגים

שכבר הושגו לגבי קשישים כאשר דווח לנו ולא שמענו את זה ממקור ראשון, מפי עובדי

עירית ירושלים, שיש טיפול בקשיש כשהוא בביתו.

הדיון הזה עלה בעקבות תקיפות של זקנים. היינו רוצים לדעת מה האמצעים

שננקטים. מר שמואל פרידמן, בבקשה.
ש' פרידמן
אני רוצה להתחיל במשפט שבוודאי מוכר לכולם, אבל הנושא של טיפול באלימות נגד

זקנים איננו נושא שהוא אך ורק באהריות משרד זה או אחר, גורם זה או אחר. אני טוען

שהנושא בכללו הוא בעצם בעיה הברתית שנוגעת לכל אחד מאתנו. אחד הדברים שכולנו

שאפנו זה היה להגיע סוף סוף למצב שבו נעבוד באופן שנוכל לשתף פעולה עם מטרה

משותפת. נדמה לי שהיום אנחנו נמצאים בהתקדמות די משמעותית בתחום של קודם כל כוונה

משותפת, פעולה משותפת וגם עתיד יותר אופטימי.

ראיתי את הפרוטוקול של הישיבה הקודמת וקראתי את דברי נציגת המשטרה שהיתה כאן.

אני רוצה להשלים ולהוסיף את הצד שלנו. אנחנו כמובן רואים את הנושא לא רק דרך

המשקפיים של מושג האלימות המובהק, שהוא בוודאי ובוודאי מאד קשה, מאד משמעותי, אלא

לנו חשוב גם לראות את הזקן, צרכיו, את ההתארגנות הקהילתית בכל ישוב בהקשר לאותו

טיפול. משום שגם אם נספק את המשאבים הטובים ביותר וגם נביא את המכשירים המתוחכמים

ביותר, לא נוכל לעולם להגיע לכך שבעצם אנחנו נפתור את הבעיה. כי לא משנה כל כך

איזה סוג ביפר או איזה סוג מכשיר מצוקה יש במקום אלא מה מידת ההיענות המהירה

והנגישות אל הקריאה לענין. אלה לא דברים של תיאוריה. אלה דברים שאנחנו מכירים

אותם מהי ום-יום.

אני רוצה להביא לידיעתכם, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה ששמע על מה שקורה

בירושלים, יש עוד כמה ישובים שכבר אצלם הדבר מתקדם. אנחנו בעצם מדברים היום על

היקף של כ-15 ישובים במדינה, שנמצאים במצב זה או אחר מבחינת הטיפול בנושא

האלימות. יש מקומות שבהם התיחכום יותר גבוה ומקומות שבהם התיחכום אולי פחות גבוה.

בסך הכל, אנחנו כמשרד התחלנו להתייחס לענין עוד בשנת 1983 כשהיה מבצע

"הטלתרום" המפורסם של המועצה הציבורית למען הזקן, שהי ושבת-ראש שלה זו הגב' שולמית

שמיר. אחד הדברים שלמדנו מתוך אותו מבצע זה שהצרכים כמובן מאד גדולים אבל לא

בדיוק ברור לכולנו מה אנחנו צריכים לעשות עם הנושא.

דבר נוסף שמשרדנו קבע זה סל שירותים. קבענו שכל מחלקה לשירותים חברתיים,

כמובן עם האפשרויות התקציביות שהיום הן מאד מאד מצומצמות, יכולה וצריכה להתייחס

לנושא הזה כבר במסגרת סל השירותים לאותם זקנים נזקקים שישנם באותו ישוב.

לגבי noשקרה בשנה האחרונה, וזה אולי יותר חשוב, היו מספר פעילויות שעליהן

אני רוצה לדווח. ראשית, בעקבות כל האירועים הקשים שהיו, בעקבות דיונים שהיו דרך

אגב גם בוועדת העבודה והרווחה בנושא האלימות נגד זקנים, הוקם צוות שהפעיל מחקר

ובדיקה על-ידי חברה פרטית. היא עשתה בדיקה בשטח מה קורה מבחינת הישובים שבהם

נותנים טיפול בנושא האלימות, מה קורה מבחינת הצרכים, מה הן סדרי העדיפויות

לקבוצות האוכלוסיה השונות. באותה בדיקה שנעשתה קבענו כמה קבוצות של עדיפות שלא,



תמיד מסתדרות אולי עם סתם מיגון. אם אנחנו מדברים על אותו זקן או זקנה או זוג

זקנים שסובלים מבעיות רפואיות, דחיינו בסיכון גבוה מאד להתקפי לב שכבר היו להם,

כמובן שהם יהיו בסדר עדיפות גבוה.

כשאני מדבר על הצוות הזה, nrצוות שעבד בשיתוף עם המוסד לביטוה לאומי, המרכז

לשלטון מקומי, קופת-הולים, משרד העבודה והרווחה, אגודת אש"ל, שהתוצאות של עבודת

הצוות נמצאות כאן , יש לי כבר את החוברת שיצאה ממש בימים האחרונים, וזה להביא לכך

שיהיה מדריך לשטח, מדריך למשתמש אני קורא לו, שצריך לכוון את השטח מה הם הצרכים

קודם כל שהוא צריך להעלות ומה יהיו הפתרונות שהוא יצטרך לתת.

אבל, בזה לא נפתרה הבעיה ולרגע אחד אני לא רוצה שנשלה את עצמנו. מה שיותר

חשוב הוא שבעקבות כל מה שקרה, התקיימה פגישה בין שר המשטרה מר חיים בר-לב לבין

גב' שולמית שמיר, יושבת-ראש המועצה למען הזקן, ובעקבות הפגישה הזאת הוקם צוות

מיידי להפעלה, שבו יושבים חלק מהחברים שנמצאים פה, גב' חנה קוצר, גבי נעמי שפירא,

נציגי משרדנו, המוסד לביטוח לאומי ואגודת אש"ל. הצוות הזה כבר התחיל לפעול, או

האיש שנשכר על-ידי הצוות כבר התחיל לפעול בשטח. ישנם היום חמישה ישובים שנמצאים

בפיילוט, כשהכוונה תוך חודש-חודשיים להביא לכך שאנחנו נדע מה קורה ומה הם הצרכים.
היו"ר י י מצא
אתה מוכן לציין לנו איזה ישובים כבר ערוכים ופועלים ואותם שבפיילוט?

שי פרידמן;

הם עדין לא ערוכים. הם בדיוק לקראת ההתארגנות. ביניהם למשל ישנה יפו כחלק

מתל-אביב, ראשון לציון, קרית אונו, קרית ים ובני ברק,
היו"ר י' מצא
אין לך שום עיר שהיא ערוכה?
שי פרידמן
ערוכה כפי שאנחנו רוצים לראות אותה עדין לא.
הי ו "ר י י מצא
גם ירושלים?
שי פרידמן
ירושלים ערוכה לא דרך המבצע הזה. היא נותנת את השירותים כפי שהיא נותנת.

אני רוצה להסביר ואני אומר את זה לחבר הכנסת ביבי, הכוונה כאן לא היתה לעשות

מידגם מייצג, כי אחרת היינו יושבים רק על המידגם. הכוונה היתה לקחת צורות שונות

של ישובים בגדלים שונים כדי לעשות שם בדיקה מדלת לדלת, לראות מה הצרכים. כשאני

מדבר על אמצעי מיגון, אני רוצה שיהיה ברור, אנחנו לא מדברים אך ורק על הביפר הכי

מתוחכם אלא על-ידי סורגים, עיניות, שרשראות, אמצעי בטחון פשוטים יותר, אפשר לתת

פתרון.
עי סולודר
כשאתם מדברים על סקר, יש לכם תמונה מה הייתם רוצים?



שי פרידמן;

יש לנו תמונה גם היינו רוצים, מה אנחנו מציעים בעקבות הבדיקה שנעשתה

על-ידי החברה הזאת. אנחנו נמצאים בשלב, לא הייתי אומר התארגנות אלא כבר מעבר לזה.

למעשה כבר יושבים בשטח, כשבמקביל יש התפתחות מאד מעניינת, מאד רצינית בתחום של

המכשירים. כשאני אומר מכשירים, אני חוזר על מה שאמרתי בתחילת דברי, זה לא מספיק

שיש מכשיר. השאלה היא מה מהירות התגובה ומה התגובה שניתנת כהצד השני.

קראתי שבישיבה הקודמת דובר על הזמנת אנשי "יד שרה". אני יודע שגם ב"יד שרה"

וגם בחברות אחרות, לא אזכיר את שמותיהן, יש היום מכשירים שמאפשרים לא רק לחיצה

ואזעקת מערכת גדולה, אלא אפשרות של טיפול דו-כיווני באופן שאפשר לתת התייחסות

לבעיה עוד לפני שמזעיקים משטרה ומגן דוד אדום ואולי כל מיני מערכות נוספות שעולות

הרבה כסף וחבל שתהיינה הרבה קריאות שו וא. היום ההתפתחות היא כל כך מדהימה מבחינה

טכנולוגית שמיד מופיעים על הצג הנתונים ומיד אפשר לשוחח עם האדם. ואם אי-אפשר

לשוחח אתו משום שהוא נפל או איבד את הכרתו, גם את זה אפשר לגלות ולהבין שהאיש לא

יכול לענות. יש אפשרות גם לגלות אש. בקיצור זה הולך ונהיה מתוחכם כמעט מחודש

לחודש. המכשירים הם כאלה שגם על-ידי הפריסה הגדולה וגם על-ידי האפשרויות השונות,

שאני מקווה שתהיינה בשטח, תבאנה לכך שנוכל להביא להוזלה רצינית מאד בעלות.

אסיים את דברי בעוד שניים-שלושה משפטים מה יהיו מקורות המימון לדברים האלה.

עשינו מספר צעדים ופנינו, גם דרך משרדנו גם דרך המועצה הציבורית למען הזקן,

לאפוטרופוס על-מנת לאפשר לנו הקצאות במסגרת החלטות ועדת שרים, שאני מקווה שתהיינה

תוך זמן סביר.

דבר שני, במסגרת חוק ביטוח סיעוד, מאחר ויש שם שני מסלולים: מסלול ביטוח

ומסלול הגימלה האישית, בתחום הביטוח נביא להחלטה שתאפשר לאנשים לרכוש או לשכור את

המכשירים הללו במידה והם זכאים לחוק ביטוח סיעוד.

אנחנו חושבים על עוד כמה רעיונות. אנחנו מקווים שעם המקורות האלה פלוס העזרה

ושיתוף הפעולה שיש לנו עם המשטרה ועם משרד המשטרה, נוכל בעוד זמן לא רב לצאת עם

תכנית ארצית שתאפשר הגנה הרבה יותר טובה לזקנים.
עי סולודר
מעבר לכל המיכשור המתוחכם, בשעתו המשמר האזרחי למשל עסק קצת בנושא הזה במסגרת

שכונות, האם יש מחשבה גם על כח-אדם לסיור, לשיטור?
י' ביבי
אני מבין שבתקציב משרד הרווחה אין כסף לנושאים האלה. מה אס הרשות המקומית

רוצה ללכת לנושא הזה, האם היא תוכל לקבל את ה-70% שלכם?

היו"ר י י מצא;

מתי תתחילו ליישם תכנית כזאת? בכמה ערים? מתי אתם מתכוונים להקיף, ומה פירושו

להקיף מבחינת ערים בישראל בכלל? האם היום אתם יכולים להצביע על כך? כל זה, באיזו

מסגרת תקציבים מדובר, והאם כל המסגרת התקציבית הזאת צריכה לבוא רק מהמשרד שלכם,

או שיש משרדים ממשלתיים אחרים או גופים ציבוריים אחרים שמשתתפים בתקציב?
ש' פרידמן
אנחנו עכשו בתחילת הבדיקה, הסקר, עם אדם שנמצא בשטח. אני מאמין שתוך חודשיים

יהיו לנו תוצאות ממידגם של 24 אלף זקנים. ,
היו"ר י' מצא
24 אלף זקנים פרוסים ארצית?

ש' פרידמן;

לא. 24 אלף זקנים פרוסים באותם חמישה ישובים שאותם הזכרתי קודם, שהם יהיו

בשבילנו מודל שנדע מה הם הצרכים, מה הבעיות המרכזיות, מה האנשים מעדיפים ירתה, מה

המשפחות יכולות לעזור.

לגבי ההיקף, הכוונה היא להגיע לתכנית ארצית. אני לא משלה את עצמי לרגע אחד

שנוכל תוך הצי שנה להביא לכך שכל הארץ הזאת, בכל מקום, בכל ישוב, כל הצרכים יהיו

פרוסים.

היו"ר י י מצא;

אתה מדבר על מידגם של 24 אלף קשישים פרוסים על פני אותם המש נקודות ישוב שבהם

אתם עושים את הסקר הזה. על איזו אוכלוסיה מדובר מעבר לחמש שפרוסות ארצית?
שי פרידמן
בכל מיני בדיקות וסקרים שנעשו, אנחנו סבורים שנצטרך בסופו של דבר לתת פתרון

במערכת הדיור הפרוסה בארץ, במערכת השכונות הקיימת, עד קרוב ל-100 אלף מתוך כ-400

אלף זקנים שחיים בארץ. בוודאי ובוודאי שאין כרגע פתרון לכולם. וכאן נצטרך לעשות

את אותה עבודה קשת על-פי אותם צרכים. יכול להיות שאנחנו נגיע למצב שחלק מהאנשים

לא יהיו זקוקים לכל האמצעים המתוחכמים מצד אחד. מצד שני, צריך לדעת, לא כל זקן

צריך שיסבסדו אותו. יהיו גם אנשים שבהחלט יוכלו לקנות לעצמם. אנחנו נמצאים עכשו

במשא ומתן עם החברות כדי להגיע לכך שלפחות ברגע שנצא במכרזים ונמליץ בפני הציבור:

אלה החברות שיכולות לתת את הפתרונות, יהיו הנחות עבור הזקנים הנזקקים או אפילו

לפעמים כמעט חינם. יש היום רצון מצד כמה חברות ללכת לכיוון הזה.
לגבי המשרדים שהיושב-ראש שאל, כמו שאמרתי
משטרת ישראל ומשרד המשטרה שותפים.
היו"ר י' מצא
שותפים תקציבית?
ש' פרידמן
כבר היום הם עושים פה ושם עבודות וגם זה נזכר בדיון הקודם על-ידי נציגת

המשטרה שהיתה כאן. כמובן שהתקציב עבור קניית המכשירים יהיה יותר עלינו, על המועצה

הציבורית למען הזקן ועל המוסד לביטוח לאומי.
היו"ר י' מצא
התכנית הזאת, מעבר למכשירים, כיצד היא תופעל? כיצד היא תיושם?
ש' פרידמן
קודם כל אנחנו הולכים על המישור המקומי. אנחנו לא נחליט, לא נכתיב ולא נהיה

פטרונים של שום ישוב. יושבים פה אנשים שהם נצי גי הרשויות המקומיות והם יודעים

הרבה יותר טוב מאתנו מה צריך, הם מכירים את האוכלוסיה הנזקקת והלא נזקקת

מקרוב. כמובן שכל מת שאנחנו נעשה זה נסייע להם מבחינת הכוונה וייעוץ.



היו"ר י' מצא;

היום, הנציגויות של הרשויות המקומיות יושבות אתכם בדיונים האלה?
שי פרידמן
בהחלט. אותם חמש רשויות שהזכרתי , ועדת ההיגוי היא בראשות הרשות המקומית.

בנושא מתקציב, אין סעיף תקציבי של רכישת אמצעי מיגון במסגרת תקציב משרד

העבודה והרווחה, שוב, אני יכול רק לומר מוז שכמעט התחייבו עבורנו, שנוכל לקבל

הקצאות דרך האופוטרופוס או המוסד לביטוח לאומי שאנחנו שותפים בנושא הפעלת חוק

ביטוח סיעוד, על-מנת לרכוש את המכשירים.

חבר-הכנסת ביבי, הרכישה היא הדבר העיקרי . הבעיה אחר-כך איך להפעיל, זאת תהיה

בעיה שכרגע אין לי תשובה במידה והיא גם תחייב תקציבים. כי בסך הכל, הישובים פלוס

המשטרה פלוס ארגונים וולונטריים רבים עומדים לרשות המערכת בשטח. לא יהיה כאן אותו

עניו של סיווג משום שהקצאות האפוטהופוס הן מאה אחוזים ולא שבעים אחוזים.

י' ביבי;

זה חמור מאד, שמדינת ישראל לא מתקצבת את הנושא הזה.

היו"ר י י מצא;

קל מאד להצביע על מדינת ישראל. היא על שולחן הניתוחים כל הזמן,

שמענו ממר שמואל פרידמן, מנהל השירות לזקן במשרד העבודה והרווחה, שקיים צוות

היגוי שמשתתפים בו משרדי ממשלה ונציגים של אותם חמש ערים שתהיי נה שותפות לתחילת

הדרך. שמענו גם שהלימוד והכנת העבודה הזאת מקיפים 24 אלף זקנים. זו כמות לא

מבוטלת, מתוך אוכלוסיה של 400 אלף, שבסופו של דבר, במקרו יצטרכו להגיע לאוכלוסיה

של 100 אלף. כלומר, היום הסקר מתבצע על 10% מתוך אותם 25% מכלל האוכלוסיה.

להערכתי יכולים להגיע למיצוי כמעט מדויק בסקר כזה מקיף.

אחרי ששמענו את משרד העבודה והרווחה אני רוצה שנשמע את המשטרה ואחר-כך גופים

אחרים שרוצים לתרום הגרומה לנושא הזה. בסופו של דבר יתבטאו חברי הכנסת.

רשות הדיבור לנצ"מ חנה קוצר-ספיר.

נצ"מ חי קוצר-ספיר;

משטרת ישראל, למעשה יש לה שני תחומי התערבות בכל הנוגע לאוכלוסית הקשישים.

תחום של לפני אירוע פלילי ותחום המניעה, מיד אפרט אותו, ותחום לאחר שקורה חלילה

וחס איזשהו אירוע פלילי .

לאחר שקורה אירוע פלילי,ההתייחסות היא גם כן בשני מישורים. א. על-פי החוק

וכפי שיש את הזכות לקבל שירותי משטרת לכל אזרח במדי נת ישראל. ב. במישור ייחודי,

אנחנו בהחלט רואים את האוכלוסיה של הקשישים כאוכלוסיה חלשה, כאוכלוסיה בסיכון ,

כאוכלוסיה שהיא פוטנציאל לקרבנות ויש באמת הנחיות וגם פעולות עד כמה שאפשר הרבה

יותר מהירות, הרבה יותר מתייחסות בהתחשב במי גבלות של האוכלוסיה הזאת.

התחום של לפני האירוע הפלילי, הוא התחום העיקרי. מדוע? למרות שכל אירוע שקורה

אצל קשיש בתחום הפלילי הוא עולם ומלואו, בכל זאת אנחנו לא יכולים להתעלם מאלמנט

סטטיסטי. הפגיעה בקשישים מהווה כ-7%-6% מכלל המתלוננים.

אנחנו משקיעים הרבה יותר, ורואים את זה כתפקידנו המרכזי, במניעה. המניעה,

כוללת הסברה, הדרכה, ייעוץ בכל מה שקשור להתנהגות מניעתית וכל מה שקשור למיגון .,

כשהדברים בעצם הם על-פי החוק שמחייב אותנו לבטחון הגוף, הנפש והרכוש.



במציאות של החיים במדינת ישראל קורית איזושהי דינמיקה שאנחנו לא יכולים

להתעלם ממנה. ישנם מקומות שהמערכות המיניציפאליות והממשלתיות חלשות. מאחר ואנחנו

גוף שפתוח 24 שעות ביממה בכל ימות יושנה, ויש לנו לדוגמא בסיס משמר אזרחי וסגל
שעובד, אנחנו לא יכולים להגיד
לא נטפל. זאת אחת הבעיות שאני רוצה להעלות כאן. לא

יתכן דבר כזה. ישנם שני מקומות במדינת ישראל, שאנחנו אפילו מובילים את הארוחה

החמה. לא יהיה דבר כזה, שאני אודיע לא להוביל את הארוחה החמה לקשישים, גם כשזה לא

תפקידי, גם כשיש לי טענה קשה מאד למערכת המוניציפאלית ועוד כהנה כהנה.

הנושא של הביפרים לדוגמא. ניסו להלביש את זה על משטרת ישראל. זה פשוט בלתי

אפשרי, משום שזו בעיה שהיא לא רק פלילית והטיפולים הם לא רק באירוע הפלילי. כך

שכאן ישנה בעיה שמן הראוי פעם אהת ולתמיד גם לפתור אותה. זה שאנחנו פתוחים 24

שעות, 365 ימים בשנה, אנחנו לא יכולים לקחת על עצמנו בעיות חברתיות.

עיקר המטפלים פיזית בהסברה לקשישים הם אנשי משטרה ועיקרם זה אנשי המשמר

האזרחי. אנחנו מופיעים במועדונים. אנחנו עושים ביקורים מבית לבית. אנחנו מסבירים

על כל אמצעי המיגון. אין לנו את המתקנים. את המכשירים אנחנו מקבלים באמצעות

הרשויות ואנחנו נכונים תמיד להתקין אותם ולהסביר כיצד להתנהג. אם משטרת ישראל

מקבלת איזושהי תרומה, גם כן בשיתוף עם הרשות המתאמת למי היא מגיעה אנחנו מתקינים.

הבעיה שאנחנו נתקלים בה, שלה אין לנו עדין פתרון, ככל שאנחנו מסתובבים יותר

במועדונים ובבתים ומסבירים איך צריך להתנהג בתוך הבית, מחוץ לבית, במצבים כאלה

וכאלה, זה מגביר את החרדה והפחד. עם זאת, איננו יכולים, בגלל הגברת החרדה והפחד,

לא לעשות את פעולת המניעה. אין לזה פתרון. גם בעולם אין לזה פתרון. ישנן רק
הצבעות מחקריות שטוענות
אם ממשיכים באופן אינטנסיבי בשגרת פעולת המניעה, רמת

הפחד והחרדה אכן יורדות.

אם אם אנחנו נגביר את הפעילות שלנו וגם אם אנחנו נעשה את זה בצורה ששואפת

לשלמות וכמעט מגיעה לכך, יש בעיה אהת שלעולם לא נפתור אורנה. לא נוכל להעמיד שוטר

ליד כל קשיש. אנחנו יכולים לפקוד גם בצורה אוטופית כל קשיש כל יום. יחד עם זה

אנחנו פוקדים אותו חמש דקות, רבע שעה, חצי שעה. יש 24 שעות במשך היום שהוא חשוף

לפגיעה. לכן המערכות שצריכות להירתם לכך הן כמובן המשפחה, הרשות המקומית, הקהילה

וכי וצא באלה.

אני רוצה לענות לשאלה של חברת-הכנסת עדנה סולודר. המטפלים במשטרה הם אנשי

משטרה, כמו שמטפלים בכל אזרח. ישנם מקומות, על-פי הצרכים, שבהם הדגש למערך הסיור

לפעול ביתר אינטנסיביות, כי המקומות שם מועדים; יש מערך של מתנדבים במשמר האזרחי

שהוא אחראי על הטיפול בקשישים בהיבטים שלנו. זה כולל, כפי שאמרתי, ביקורים

פרטניים, ביקורים במועדונים וכו'.

בהזדמנות זאת אני רוצה גם להשיב לשאלה של חבר-הכנסת וירשובסקי בישיבה הקודמת

שלא הייתי בה, לגבי הדפדפת שהפצנו, שהיא ראשונה מסוגה לפחות בגודל ובאותיות

ברורות. אך ורק בעברית הדפסנו אווזה והבעיה היא בעיה תקציבית. אבל כשאנחנו

במועדונים, את ההרצאות על הסדר המיגון והתנהגות מונעת אנחנו נותנים גם בשפות

אחרות, אם זה בשפה ערבית, לעתים ברומנית או באידיש, תלו י במקום. ללא ספק חשוב

לתרגם את זה אבל זה עניו של תקציב ובמהלך של הזמן.

אני רוצה לתת בקצרה גם סקירה על הנתונים שיש לנו מתחילת שנת 1989. 40% מכלל

התלונות של חטיפת ארנקים לדוגמא מיוחסים לזקנים. סך הכל תלונות שהוגשו על-ידי

זקנים, עד תחילת נובמבר, בתחום כייסות היו 16-3% מכלל התלונות.

היו"ר י י מצא;

כייסות זה לא חטיפת תיקים.



נצ"מ חי קוצר-ספיר;

לא. חטיפת ארנקים, אנחנו 'לוקחים את זה כערך בפני עצמו, משום שיש לנו גם

התייחסות אחרת לזה.

ב-1987 הזקנים שהתלוננו היוו 7.4% מכלל התלונות. ב-1988 היוגה עליה - 8.5%.

ב-1989 כמובן אנחנו עוד לא יכולים לראות איד יהיה. כפי שאמרתי בתחילה, הזקנים

מהווים כ-7%-6% מהמתלוננים.
היו"ר י' מצא
זה שחוטפים להם ארנקים ברחובות ומכייסים אותם ברחובות, זה מעניין מאד. אני לא

רואה את הבעיה הזאת כבעיה של זקנים או לא זקנים. מה שקורה ברחוב זה אירועים. מרז

שמעניין אותנו לדעתי כוועדה, ואני אהיה פה לכל אותם חברי כנסת שדיברו פה והעלו את

ההצעה, זה זקנים בהיותם בבית, שפורצים לביתם, תוקפים אותם, הורגים אותם או כל

אירוע מסוג אחר. כיצד נערכים למנוע את זה ומה קורה במציאות?

נצ"מ חי קוצר-ספיר;

אנחנו לא רואים את זה כך, משום שכל חטיפת ארנק וכל כייסות יכולה להיגמר גם

בחבלה חמורה לגבי הקשיש. במערך המניעה וההסברה שלנו אנחנו מקדישים חלק נכבד איך

להתנהג.

היו"ר י י מצא;

מצוין, זה תפקידכם. אלה פשעים ברחוב. אותנו מעניין הפשע שנעשה כלפי הזקן

במיוחד כשהוא בביתו או סביב זה.

נצ"מ הי קוצר-ספיר; .

מה שאנחנו עושים זה פעולת הסברה איך להתנהג, מבקרים ומסיירים ובודקים את נושא

המיגון.

נ י שפירא;

הוקמה ביוזמת שר המשטרה מועצה ציבורית לצמצום עבריינות ומשתתפים בה גופים

מגופים שונים במיגזר ההברתי. אחד מהנושאים שהמועצה חחליטה לטפל בהם זה באמת לנסות

לעסוק בצמצום עבריינות נגד זקנים. הוקמה קבוצת עבודה בנושא הזה שאני מרכזת אותה.

הוצאנו גם דו "ח מסכם על המצב של עבריינות נגד הקשישים בארץ בכל התחומים, לא

התייחסנו רק לפשיעה אלימה. עוד פעם אני רוצה לחזור על מה שאמרה נצ"מ חנה קוצר,

הפגיעה הכללית בקשישים היא נמוכה מהשיעור שלהם באוכלוסיה. אם הם מהווים כ-14%

מהאוכלוסיה, הפגיעה בהם היא 7%-6%. יש תחומים שהם יותר מועדים כמו כייסות, חטיפת

ארנקים ושרשראות. פריצות לדירות הן פחות מאשר אצל האוכלוסיה הרגילה, או רצח או

תקיפה. למרות שכל מקרה הוא חמור ומזעזע את כולנו, המספרים ממש קטנים.

היו"ר י' מצא;

איד את מסבירה את זה?

נ' שפירא;

הם לא מוקד לפעילות. אני לא חושבת שיש דווקא ענין לתקוף זקנים. גם כשפורצים

לבתים שלהם יש פחות מה למצוא. הם פחות מוקד, הם פחות ענין. יש בעיות אחרות. יש

נושא של הונאות קשישים והתעללות בקשישים, שהתשובה שלהם צריכה להיות חברתית ולא

בתחום המשטרה.
עי סולודר
נדמה לי שבדיון הזה חסר נציג של השלטון המקומי.

היו"וי י י מצא;

דוד בלאו צריך להיות אתנו פה.

ע' סולודר;

אני לא מתכוונת לדוד בלאו. יש מה שנקרא בארץ השלטון המקומי. הרי אי-אפשר

לשחרר את הרשויות מהאהריות לענין.
היו"ר- י' מצא
יושב אתנו ראש העיר רמלה.

נשמע עכשו את מר אורי אבנר מהלשכה המרכזית לסטטיקה כדי שנוכל לקבל נתונים

לגבי השיפת המניעים.

א' אבנר;

הגב' קוצר ציינה נתונים שמתבססים על ניתוח התלונות שהוגשו למשטרה ומה

הפרופורציה של תלונות של קשישים מבין התלו נות שחו גשו במשטרה. יחד עם זאת צריך

לזכור שלא כל הקשישים, כמו קבוצות אוכלוסיה אחרות, לא כולם מתלוננים במשטרה

ונשאלת השאלה מה היקף ההיפגעות של כלל האוכלוסיה, הדרך היחידה לעמוד על היקף

ההיפגעות היא באמצעות סקר שיקיף מידגם מייצג של פלל האוכלוסיה. בסקר הזה ננסה

לבדוק באיזו מידה אנשים מדווחים על היפגעות שלהם מעבירות שונות, בין אם עבירות

כלפי הרכוש שלהם או עבירות מסוגים אחרים. סקרים כאלה נעשו שלוש פעמים בעשור

האחרון, ומה שציינה קודם גבי שפירא, אלה מימצאים בעצם שמתבססים על הסקרים האלה,

ואני רוצה להסתפק בזה שרק אזכיר מה בעצם המימצא.

כאשר משווים את קבוצת האוכלוסיה שאנחנו מדברים ברז, נאמר קשישים מגיל 65 ומעלה

או משקי בית שהעומדים בראשם הם קשישים בגיל 65 ומעלה, מוצאים אכן שאחוז הנפגעים,

אלח שמדווחים שהיתה פריצה לדירתם או שבוצעה בהם או באחת מהנפשות במשק הבית שלהם

עבירה מן הסוג של תקיפה או עבירות אחרות שלא היה בהן שימוש בכה, מוצאים שהסיכון

להיפגע הוא יותר נמוך אצל קבוצות של קשישים מאשר בקבוצות גיל יותר צעירות.

ההסברים לענין הזה יכולים להיות שונים, בין השאר, אם הוזכרו קודם עבירות שמתבצעות

בדרך כלל ברחוב כגון כייסות או חטיפה של רכוש מעל גופו של אדם, כנראה שבממוצע

בהשוואה לקבוצות גיל יותר צעירות, קשישים פחות מבלים מחוץ לביתם ולכן חשופים פחות

מאחרים לעבירות מאותו סוג. יש גם להניח שמצד התוקף אולי יש איזושהי נטיה להבחין

בין אדם שהסיכוי שהוא יגיב יכול להכשיל את המזימה שלו, אבל יחד עם זאת, הקשישים

חשופים פחות לעבירות מן הסוג הזה.

נשאלת השאלה מדוע מוצאים גם בעבירות כנגד הרכוש מן הסוג של פריצות סיכון יותר

נמוך באוכלוסיה קשישה. אגב אני חייב לסייג את זאת, מפני שבכל זאת לגבי משקי בית

של קשישים בודדים, קרי בעיקר קשישות בודדות, כנראה הסיכון קצת יותר גבוה. בממוצע

מעבר לכל אוכלוסיית הקשישים הסיכון הוא יותר נמוך ויתכן שהדבר הזה קשור למשל

בציפיות של הפורץ הפוטנציאלי לגבי השלל שהוא יכול למצוא בדירה שאליה הוא פורץ.

יכול להיות שגם מבחינה זאת. באוכלוסיית הקשישים כפי שהיא כיום, הסיכוי לפריצה עם

שלל גדול הוא בממוצע יותר קטן מאשר בקבוצות אחרות. בכל אופן, גם בישראל וגם

במדינות אחרות שמקיימות סקרים מן הטיפוס הזח, זה מימצא אופייני ויש בספרות דיון

בזה, מצביעים על כך שיש יותר מודעות חברתית לחומרת הבעיה של אנשים קשישים, שכל

פריצה, כל פגיעה גופנית יכולה להיות בעלת משמעות הרבה יותר פוגעת וחמורה מאשר

בקבוצות גיל יותר צעירות. יחד עם זאת, השכיחות של התופעה, ברוב המדינות שיש בהן

סקרים על הנושא הזה, היא פחותה מאשר בקבוצות גיל יותר צעירות.



לסיום אני רק רוצה לומר שזה איננו צריך להפחית כהוא זה מן

הצורך להתמודד עם הבעיה ולהפש אמצעים מן הסוגים השונים שנמנו פה

כדי לשפר את המוכנות, את ההתגוננות ואת ההבנה לא רק של הקשישים

עצמם אלא גם של הקהילה, של הסביבה שלהם כדי שמשפהות של קשישים

תימצאנה ברשת של אינפורמציה ו ולונטרית כנראה בדרך כלל, שתוכל

להגדיל את הסיכוי שכאשר ייקלעו לאיזושהי מצוקה יידעו על זה בזמן

אמיתי ומודעות לכך שיש סביבה כזאת עירנית יכולה אולי להרתיע בצורה

הרבה יותר יעילה מאשר כל אמצעי אהר מפגיעה בקשישים. על רקע כמותי

בלבד לא הייתי מציין שיש כאן בעיה חמורה או אינטנסיבית במיוהד.

מי פרץ;

אנחנו מדברים כאן על סטטיסטיקות ומדברים על אמצעי מיגון,

מרבדים על חמש רשויות במידגם ואני חושב שאילו היתה פזז נציגות

של השלטון המקומי, יכול להיות שהיחס היה אחד. אני אתן דוגמא מהעיר

הקטנה שלי. הממשלה החליטה על כמה הוסטלים במדינה. לדעתי זה דבד גדול-
יש מה שנקרא היום
דיור 55 פלוס, דיוד מוגן. אתה רואה אנשים היום,

שכתוצאה מאימת הרחוב מסוגלים למכור את ביתם על-מנת להיות באיזושהי

חברה, לפעמים יותר נעימה לפעמים פחות נעימה, אבל מטרת העל היא שהוא

מוגן ונמצא תחת קורת גג שיש בה השגחה של 24 שעות ביממה. אתה רואה

שהנחירה לשם היא איננה יותר אוקונומית-סוציולוגית אלא יותר מיגון.

אני רוצה להגיע לעוד נושא. לכל עיר יש את הבעיות הספציפיות

שלה. אס אני לוקח את רמלה ואת השכונות החדשות שנבנו, שם לקשישים פחות

מסלכן מאשר בעיר העתיקה שבה האוכלוסיה מעורבת והמגורים שם הם בעיקר

. בדירות ערביות שפחות מוגנות ומבודדות מאשר אותה שכונה שעל-ידי הרמת

קול וזעקה של אותו קשיש יכולים לבוא לעזרתו.

לדעתי גם בנושא הזה אנחנו מחטיאים את המטרה ואתן דוגמא- למשל

אצלי במחלקת הרווחה יש תקציב לרפואת שיניים לקשישים בסו 100 אלף

שקלים. אם אין מיגון לקשישים, אני בעצם מבזבז 100 אלף שקלים

לעבריינים שישברו להם את השיניים. השאלה מה עדיף, עדיף המיגון?
ע' סולודר
אי-אפשר להעמיד זה מול זה.

מ' פרץ;

אני לא אומר זה מול זה. אבל בהחלט אם היו אומרים למשל,

מתוך תקציב דו שנתי של 200 אלף שקלים, אתה לוקח 50 אלף שקלים השנה

למיגון ו-50 אלף לשיניים, יכול להיות שהייתי מטפל באותו יעד בסדר

עדיפויות שמועד יוחר לפורענויות.

יש דבר נוסף- גם החברות משתכללות מחודש לחודש. צדקת, השאלה

איננה איזה בטחון אתה נותן אלא- מה התגובה שאתה מקבל מאותו גירוי.

נכון כאשר המשמרת חשניה והשלישית של המשטרה מצומצמת בי היעדים של

המשטרה הם הרבה יותר גדולים, כל אחד בא ומתחרה. אתה שם את זה במוקד

של המשמר האזרחי, ונשים את הכל על השולחן, היום המודעות להתנדב

למשמר האזרחי איננח אותה מודעות שהיתה לפני ארבע וחמש עונים. אם

ברמלה היו שמונה תחנות, היום יש בקושי מוקד אחד-



יש דבר נוסף, חברות מתחרות ביניהן. הגב' שולמית שמיר שעומדת

בראש המועצה הציבורית למען הזקן ביקרה בבית החולים כאשר לפני שנתיים

פרצו לביתם של אותו זוג קשישים ודובר אז בכלי התקשורת שמשרד הרווחה

ידאג להעברת כספים לצרכי מיגון בבתיהם של אותם קשישים שמועדים

לפורענות- עד הרגע הזה לא ראינו אפילו אגורה אחת. ואז מה יוצא?

היכן שאין אנשים השתדל להיות איש. באים אנשים ועושים את השירות הזה

על רקע עסקי מובהק. אם אדם שיש לו חברת שמירה בא ואומר: המוקד שלי

בלאו הכי פועל למטרות אחרות, אתה תשים איזה ג'וק בבית, זה יזמזם

אצלי במוקד. שוב, אני כראש עיר לא מוכן לסמוך עליו שהוא יכול להיענות

לכל קריאה, כי הוא עושה את זה יותר כדי להגביר את הכנסותיו מאשר

לדאוג לאוכלוסיה, במשמר האזרחי אותו דבר- לדעתי, אם הרשות המקומית

היתה פותחת לשכה עירונית למידע 24 שעות ביממה, אותו מוקד שיכול להיות

בחברת שמירה תמורת 30 שקל שהיא גובה מכל קשיש, כעבור שלושה חדשים היא

עולה ל-50 שקל וכעבור שנה ל-100 שקל, יכול להיות שאם היו עושים את זה

ברשויות המקומיות והיו מקצים לכך כח-אדם של 2-3 תקנים, היינו יעילים

יותר בנושא הזה מאשר חברות אחרות.

היו"ר י' מצא;

אני רוצה לשמוע את עירית ירושלים, שהיא, ביוזמתה מהמתקדמים

ביותר. אני רוצה לדעת איך עירית ירושלים משתלבת באותו פרוייקט

שמר שמואל פרידמן פרש בפנינו,

א' לביא;

עירית ירושלים יחד עם המשמר האזרחי ואגודה וולונטרית בשם

אגודת עמית עשו את הפרוייקט הראשון בנושא מיגון אלקטרוני של קשישים

שפועל עד היום. כ-300 קשישים מקבלים שירות.

היו"ר י' מצא;

מתוך כמה קשישים שהיו צריכים לקבל שירות כזה?

א' לביא;

מתוך 8,000 או 10,000 קשישים שהיו צריכים לקבל את השירות הזה.

יש בעיר כמה אלטרנטיבות. לבו יחד עם המשמר האזרחי יש קריטריונים

לקשישים שהם במצוקה כלכלית מאד קשה ונמצאים באזורים של העיר שיותר

מועדים לפריצות ולעבריינות. מראש בחרנו אזורים כאלה. אלה קשישים

שהבעיה העיקרית שלהם היא באמת בעיה של פחד מפני שכנים שיפרצו או

מפני עברי י נים וכו'.

ב"יד שרה" התחילו לפתה את המערכות שלהם שהיו קשורות ועדין

קשורות למד"א. הם מטפלים בקשישים שיש להם בעיות בריאות ואז לחיצה

על הכפתור מביאה את האמבולנס. בעוד שאצלי קשישים הקשורים עם

הפרוייקט של הג"א ועמית, להיצה על כפתור מביאה ניידת של המשמר

האזרחי.

חוץ מזה, היום יתחילו להשתמש בכמה פינות בעיר בפיתוח החדש

שמר פרידמן הציג, של "יד שרה". יש פרוייקט שמתהווה כרגע בקרית משה,

הוא פרוייקט נסיוני וחדש בארץ שנקרא; שיכון תומך מוגן ושם ננסה

להשתמש בביפרים של "יד שרה". בסך הכל, במיגון הזה יהיו אולי

אלף קשישים.



חיץ מזה, אחרי המפעל של המועצה למען הזקן התקנו דלתות בטחון,

סורגים, עיניות ומתקנים קטנים במקומות שזה עוזר. בערך עוד 150 זקנים

זכו לפתרון כזה. אנחנו יודעים שאנחנו לא מגיעים אל כולם.

יש כמה חברות שמירה פרטיות בעיר, שאנשים שידם משגת יכולים

לרכוש לעצמם אפשרות בטחון כזו. אני יודעת שיש די הרבה מינויים

מקרב אנשים מבוגרים. אני חושבת שזה טוב ולגיטימי, משום שאף פעם

הציבור לא יוכל לספק את כל הצרכים וזה פשוט לא ניתן. זה בעצם מה

שקי ים כרגע.

מ' וירשובסקי;

אני מבין שזה 300 מתוך כ-10,000.

א' לביא;

יש יותר. בסך הכל 1,200-1,000.

מ' וירשובסקי;

זאת-אומרת זה בסביבות 10%, וזה יותר טוב מאשר בתל-אביב.

היו"ר י יי מצא;

ירושלים מקבלת ציון לשבח על נסיונות קטנים.

מ' וירשובסקי;

בסדר, צריך לשבח גם נסיונות קטנים. אבל זה מראה את חומרת

הבעיה אם בתל-אביב המצב יותר גרוע.

כדי להתמודד עם הבעיה הזאת ולפתור אותה, אפשר לקבל הערכה

כמה זה יעלה?

היו"ר י' מצא;

אין לו תשובה. שאלתי את מר שמואל פרידמן אותה שאלה. אנחנו

צריכים לדעת קודם כל במה מדובר.

ע' סולודר;

קודם כל אני רוצה לברך על כך שיש לנו איזושהי ראשית התארגנות,

כי כל הזמן אנחנו אומרים שמדינת ישראל חשבה על הרבה דברים, אבל היא

לא חשבה שהיא תזדקן. היום זה 14% מהאוכלוסיה וזה כבר לא יכול להיות

רק על-ידי גופים מתנדבים. לא במקרה שאלתי על השלטון המקומי- אני

חושבת, למרות שהנושא הזה מרוכז בידי משרד העבודה והרוותה, היא צריך

להיות מרוכז בידי הרשות המקומית. כי המשטרה דואגת למקרה האלים, והמקרה

האלים אי-אפשר למדוד אותו בסטטיסטיקות- אמנם הוא עושה יותר רושם ומיד

כולנו נזעקים. אבל הוא מקרה של מאה אחוז גם אם הוא יהיה 6% בסטטיסטיקה,

תפקידה של המשטרה למנוע את הדברים האלה. אילו היינו, בתנאי החיים של

היום-יום, מקדישים יותר תשומת לב, יותר תקציבים, יותר מאורגנים בנושא,:

יתכן-שלא היינו מגיעים לאותם מקרים אלימים, ובוודאי שאי-אפשר להטיל

על המשטרה תפקידים שכל שלטון מקומי נאות צריך לדאוג להם.



לכן זה שיש פה ראשי ערים זה מצוין כי אנחנו מקבלים מהם את

הפידבק. אם יש צוות, לא יכול להיות שמרכז השלטון המקומי לא מיוצג

בפרוייקט הזה. הם לפי דעתי הפקטור הראשוני שצריך להיות מיוצג.

בכל מקום יש לשכה סוציאלית. הלשכת הסוציאלית מטפלת בהרבה

דברים. הטיפול שאנהנו מדברים עליו הוא לא טיפול במקרה סוציאלי

מסוים. טיפול סוציאלי בזקן זה סיפור אחר. אנחנו מדברים באוכלוסית

קשישים נרחבת שבדידותם היא חלק מהענין. נדמה לי שפה היה צריך

להתארגן קצת אחרת. שוב, חשוב מאד שיש המועצה הציבורית למען הזקן

בראשות הגב' שולמית שמיר שעושה הרבה מאד פעולות. אבל ברגע שאנהנו

מדברים על 16% מהאוכלוסיה, זה כבר לא יכול להיות דברים שבהתנדבות.

זה חייב להיות משהו יותר מבוסס עם תכנית מוגדרת למטרות מוגדרות.

פה אני מבחינה בין דברים כלליים כמו דיור מוגן. אנחנו יודעים

שהיום אנשים במלוא אונם עובדים לדיור מוגן שיש בו כל הנוחיות וגם

הם יוצאים מהרגשת הבדידות ויש להם חברה. מצד שני יש אנשים שהם עוד

מסוגלים לתפקד וקשורים לבית. פסיכולוגית אנחנו יודעים שצריך להשאיר

את האדם בקהילה ובבית כל עוד אפשר. לאנשים אלה צריך לתת בצורה מובנית

את התנאים.

אני חושבת שאי-אפשר לחכות עד שתעשו סקר. אם יש לכם תמונה מה

צריר ובוודאי התמונה מתורגמת לעלות, נדמה לי שהגיע הזמן להכניס דבר

כזה למסגרת תקציבית של משרד הרווחה, של משרד הפנים, של כל המשרדים

הנוגעים בדבר. אנחנו עומדים עכשו ערב הגשת תקציב. אני רוצה לקוות

שאתם מגישים איזושהי תכנית או לפחות מודל של תכנית תקציבית דרך

הרשויות המקומיות באמצעות המשרדים הנוגעים בדבר וגם חלוקת עבודה

נכונה. זה יחד עם ההתפתחות של הפרוייקט.

היו"ר י' מצא;

יש לי רושם קשה שהרשויות המקומיות עדין רחוקות מתפיסת החובה

שלהן להתארגן לקראת שירות הקשישים שנזקקים בערים שלהן.

י' גולדברג;

בראשית דברי אני רוצה לברך על עצם הדיון. הנושא שהועלה פה,

בעיקרו מטופל היום על-ידי לשכת הרוותה ברשות המקומית יחד עם משרד

העבודה והרווחה ואלה בעצם קשרי הגומלין בין משרד העבודה כמשרד

ממונה ולשכת הרווחה ברשויות המקומיות השונות כמשרד המבצע שהוא

נמצא בקשר יום-יומי ומתמודד עם כל הנושאים שהלקם הועלו פה ועוד

שרשרת שלמה של נושאים אחרים שאפילו עוד לא הגענו אליהם.

אין ספק שהנושא הזה הוא חשוב מאד ואנחנו חשים בו יותר ויותר

בעיקר בשנים האחרונות. זה לא סוד שהקשיש בדרך כלל הוא אדם לא כל כך

בריא, יש מחלות זקנה שמשפיעות ומחריפות את המצב, יש בעית הבדידות

וגם בעית הילדים שלא תמיד נמצאים ליד ההורים, ואז נוצר מצב שהבעיה

הזאת, אם רוצים או לא רוצים, היא בפתח של כל רשות מקומית והבעיה

קשה מאד.



אם מדברים על ארוחות חמות, אם מדברים על נושא המיגון ואולי חשוב

מכל שלאותו אדם בודד תהיה יכולת ליצור איזשהו קשר עם העולם החיצוני

בעת מכנה, אז אם מדברים על הביפר או על אמצעי אלקטרוני אחר, אני פונה
למשרד העבודה והרווחה, תפקידכם לומר
אנחנו ממליצים על מכשיר זה

שהעלות שלו במכרז ממשלתי היא איקס ולהעביר את ההמלצה הזאת לרשויות

המקומיות. איך להתמודד עם הנושא מבחינה תקציבית, זו כבר בעיה מספר

שניים.

הרשויות המקומיות לא מסירות מעצמן אחריות משום בעיה שקיימת

כי תפקידן לדאוג לכל האוכלוסיה,

מ' וירשובסקי;

זו אמירה חשודה שאין אחריה הרבה,

י' גולדברג;

יש אחריה הרבה ותלוי באיזו רשות מקומית. אני לא יודע בדיוק

מה קורה בעירית תל-אביב, יש רשויות מקומיות שהנושאים האלה מטופלים

אצלן ברמה יותר טובה ויש מקומות ברמה פחות טובה, וזה על אף שמשרד

העבודה והרווחה, שזה תפקידו, כמעט ולא מתקצב את הנושא הזה- למשל

נושא חימום קשישים שלא הועלה פה, זה נושא חדש יחסית שקיבל ביטוי

תקציבי במשרד העבודה והרווחה לאחר שחברות הדלק קצת התנדבו ואחרים

התנדבו. יש פה איזשהו ביטוי מסוים.

לכן אני חושב שחייבים להזמין לדיון נוסף את השר, את המנכ"ל

ואת יו"ר מרכז השלטון המקומי, כי ההחלטה בעיקרה היא בדרג של מקבלי

ההחלטות. חשוב שיהיו פה ראשי ערים נוספים שישתתפו בדיון ויתרמו

מנסיונם, כי הקשר המעשי הוא לא בין השלטון המקומי למשרד העבודה

והרווחה אלא בין ראשי הערים ולשכות הרווחה לבין משרד העבודה במידה

והוא קיים, כי גם בנושא הזה יש שרשרת שלמה של נושאים. זה לא סוד

שיש אבטלה, מדובר ב-160 אלף מובטלים וזה נופל שוב על אותה לשכה.

נתתי פה נקודה שעליה לפי דעתי צריך לתת את הדעת, כי היא

בידינו, לבוא ולומר מה הוא הביפר או מה הוא אמצעי הקשר המאפשר -

את תחושת הקשר בין האדם הבודד לבין המוקד.. כשאני אומר מוקד, בכל

ישוב זה יכול להיות מו קד אחר. חשוב שהמוקר יהיה פתוח 24 שעות.

אני חייב לספר לכם סיפור קטן שראיתי בקנדה, במונטריאול,

במדכז היהודי. שם יושבות מתנדבות במשך 24 שעות ובשעה 8 בבוקר

מצלצלים לכל הקשישים ומעירים אותם בברכת בוקר טוב.

היו"ר י' מצא;

יש את זה בירושלים, אבל היום קצת התאכזבתי. מדובר על אוכלוסיה

קטנה מאד שמגיעים אליה. זה רק מעין דגימות וחבל.

א' לביא;

המוקד בירושלים מגיע בערך ל-1,000 זקנים.

היו"ר י' מצא;

מתוך 10,000, 8,000.



י' גולדברג;

לסיכום, מאחר והנושא הוא ממש בנפשנו, מבחינתי זה רמזור אדום,

צריך לתת לו קדימות ולגרום לכך שכבר בשבועות הקרובים נשב עם הפורום

הרחב על-מנת שבשנה התקציב הקרובה נובל להביא לנושא הזה ביטוי תקציבי.

מי וירשובסקי;

אחרי דבריהם של חברי הכנסת עדנה סולודר ויוסי גולדברג כמעט

אין לי מה להוסיף.

דבר ראשון שאני רוצה לומר, הבעיה איננה בעיה משטרתית. כמובן

המשטרה הייבת לעזור אבל הבעיה מתחילה הרבה לפני זה, כאשר אנחנו

מדברים על העומס המוטל על המשטרה, זה מקרה שלא צריך להטיל אותו

עליה. אני רואה את האחריות בטיפול בנושא הזה על הרשות המקומית.

עניי עירך קודמיס. אני לא איש ההלכה והמסורת היהודית, אבל אני מאד

מעריו את העקרון של "והדדת פני זקן". אני חושב שפה מזלזליס בזקן

בצורה נ וראה.

אני חושב שצריך לעבד תכנית אדצית. לא כל אחד זקוק לביפר. יתכן

וישנם בתים שאם יעשו דלתות סגורות עם אינטרקום זה יכול לפתור חלק

גדול מהבעיה. אם אדם לא יכול להכנס ישר לבית והוא חייב לצלצל למסה,

בכל זאת זה נותן איזושהי הגנה. כלומר, יש אפשרויות לזונות. יתכן שצריך

להתקדם בענין הזה שלבים שלבים, למצוא את המקרים החמורים ביותר וללכת

למקרים הקלים. אבל אנחנו חייבים להתמודר עם הבעיה הזאת בקנה מידה

אדצי, מפני שאם בידושלים שראויה לברכה בענין הזה מגיעים במקרה הטוב

ל'-12% -10% אז בתל-אביב ובערים אחרות המצב הרבה יותר גרוע.

אני לא חושב שהמוקד שצריך להגיב הוא צריך להיות בל כך פרובלמטי,

כי אני יודע למשל לער"ן, להבדיל אלף הבדלות, יש מספיק מתנדבים ופה

הבעיה יותר פשוטה. פה צריך לדאוג לכך שתגיע המשטרה או משהו כזה.

אני מציע להטיל על המרכז לשלטון מקומי להגיש לנו יחד עם משרד

העבודה והרווחה תכניה מסויימת שמראה גם איזה היקף זה כדי שאנחנו

נוכל להמליץ לממשלה להקציב סכומים לנושא הזה ולהתקדם בשלבים של

3-4 שנים ולפתור את עיקר הבעיה. יתכן שיצטרכו להמליץ לפטור ממכס

ומס-קניה את הביפרים האלה.

אני הייתי רוצה להציע הצעה קונקרטית ממשית ולא להגיד שזאת

בעיה לאומית שצריך להתמודד איתה ולחייב את המוסדות שהופיעו בפנינו

להגיש לנו תכנית שנאמץ אותה, כי אני רואה את הבעיה כתמורה מאד אבל

עדין ניתנת לפתרון. לכן אני חושב שאם יציעו לנו דברים, אנחנו יכולים

לגבש אותם בתוך איזשהן מסקנות שאפשר יהיה להניח אותן על השולחן.

אחר-כך אני מציע להזמין את השר או את מי שצריך ולהגיד לו: זה מה

שאנחנו מציעים, ולא להזמין את השר לפני כן שיגיד שבודקים, מקימים

ועדות והדבר הזה, אנחנו כבר מכירים, איך הוא מתפזר.

שמעתי מגבי חנה קוצר-ספיר שיש חוברת מאירת עיניים בשפה

העברית. אני חושב שתקציב לחוברת כזאת בעוד שפה אחת או שתיים

לאנשים שאינם שולטים בשפה העבדית יכול לתת להם הרגשה שיש לאן

לפנות. יש בתוכנו הרבה אנשים שלא שולטים בשפה העברית לפחות

מבחינת הקריאה. אני לא מאמין שבמדינת ישראל שמדפיסים שנתונים



כל כך מפוארים וכל שר מניח על שולחן הכנסת חוברת מרהיבת עיניים

קולא יימצא הכסף של עוד כמה עשרות אלפי שקלים לעשות את החוברות

ב- 2-3 שפות רווחות במדינה שהיא מדינת עליה. אני מציע שגם זה יהיה

חלק של המסקנות שלנו ואפילו מסקנת ביניים.

פה אנחנו לא חייבים להניח על השולחן איזשהן מסקנות אלא באמת

לעבר תכנית מפורטת על סמך חומר שהמרכז לשלטון מקומי בשם הערים ומשרד

העבודה והרווחה כאחראי ממלכתי יכול להשיג את זה.

נקודה אחרונה, אני משוכנע שראש עירית ירושלים וראש עירית

תל-אביב אשר נוסעים כל הזמן למדינות הים ואוספים כספים בשביל

דברים מאד חשובים, יכולים לאסוף כמה מאות אלפי דולרים בשביל

הצהרה כזאת. את זה גם קל למכור כי זה נושא מובן ליהדות הקשישה

בעולם. אנחנו צריכים לדאוג לכך שהנושא הזה יזכה לטיפול מיידי,

מיוחד ואסור לדחוק אותו לקרן זוית. הסטטיסטיקה מעניינת אותי בקליפת

השום, כי אותו קשיש היושב כלוא בביתו וחרד הוא עולם ומלואו ומישהו

צריך לדאוג לו. אם אנחנו לא נעשה את זה, חייו יהיו לא חיים.
יי ביבי
אני יודע שבמועצה הציבורית למען הזקן יושבים אנשים שעושים

רבות. אבל כפי שמשרד הרווחה מתפקד בשנים האחרונות בחוסר תקציב ובחוסר

שרים, יש לי הרגשה שהאווירה הכללית במשרד היא נועא לדיון בפני עצמו.

אין לי ספק שהנושא של בטחון הקשישים ילך ויחמיר. ככל שאוכלוסיית מעשני

הסמים עולה, כך אוכלוסיית הקשישים היא אוכלוסיית יעד. כי מי שבא

להתעלל בקשיש חסר ישע הוא או לא נורמלי או שהוא מסומם.

אני חושב שיש יוזמות מקומיות וצריך לעודד אותן. אני חושב

שצריך לקבוע הנחיות ברורות בכל הרשויות. בכל רשות מקומית יבדקו את

המצב. לא כל הקשישים זקוקים להגנה. יש קשישים במצב טוב גם כלכלית,

הם גם נמצאים בקרב משפחה שומרת ואוהבת. לכן צריך לאתר את האוכלוסיה

לפי הדרגות השונות. למדינה אין כסף. לכן צריך לקבוע תכנית שהשנה

למשל מטפלים בתקציב מסוים באוכלוסיה הקשה ביותר, המועדת לפריצות.

צריך להדגיש שכל שנה מתקדמים בשלבים נוספים.

נושא המתנדבים. ישנם הרבה קשישים שהם חזקים ובריאים ובראש צלול

והם צריכים תעסוקה. הם מאד שמחים לעזור, לדעתי לא נוצל מספיק

הפוטנציאל של הקשישים שיעזרו לקשישים בתחומים שונים. יש קשישים בעלי

אמצעים שיכולים לתרום לא רק מזמנם אלא גם מכספם.

חייבת להיות תכנית ברורה בנושא הזה שעובדת בשלבים. כל רשות

מקומית תיתן תכנית ברורה מהן ההנחיות לעובדת הסוציאלית האחראית על

השירות לקשיש במקום ופרטים ממנה על צרכי האוכלוסיה, לפחות שנדע

כמה קשישים שהם בבעיה ובסיכון גבוה זקוקים לטיפול. אני תושב שצריך

לעשות את הסקר הזה. אם תהיינה הנחיות ברורות ונדע מה הצרכים נוכל

לדאוג לתקציבים.
ז' פרידמן
אני רוצה לחלק את דברי לחלק עקרוני ולחלק מעשי. אתחיל בחלק

המעשי. כיוון שזה דיון לא ראשון שאני משתתף בו בנושא האלימות כנגד,.

קשישים, הבינותי שהוועדה הזאת תעסוק גם בנושא שאני חושב שהוא נושא,

מספר אחד, אלימות בכלל במשפחה ואלימות נגד ילדים שהוא נושא קשה,

טרגי.



מ' וירשובסקי;

בנושא אלימות נגד ילדים עוסקת ברגע זה ועדת התוקה.

ז" פרידמן;

אני מברך על הדיון הזה. ככל שנעסוק בזה יותר זה רק יקדם ויצמצם

את הבעיה,

אני לא רוצה לעשות כאן בלים שלובים תל-אביב ירושלים. בתל-אביב

אהוז הקשישים הוא גדול. יש בתל-אביב 65 אלף קשישים. אם נרצה או לא

נרצה אנחנו חייבים לעסוק בנושא הקשישים. תחום הקשיש הוא בסולם עדיפות

גבוה בי ותר.

בנושא האלימות נגד קשישים, גם ברמה המניעתית וגם ברמה המתערבת,

המטפלת, הזביר מר שמואל פרידמן את הפרוייקט הנסירני ביפו. דיור מוגן

בתל-אביב, כ-400 קשישים הנמצאים בדיור מוגן ואנחנו מדברים על קשישים

בודדים שמייצגים חתך אוכלוסיה בעשירונים הנמוכים ביותר. ישנם בתל-אביב

חמישה מוקדים של קשישים למען קשישים, שיושבים במוקדים אינטימיים,

פרוסים בעיר, בלי מנגנונים ובלי תקורה. בוקר בוקר מרימים טלפון לאזור

של קשישים. למשל במרכז תל-אביב, 45% מאוכלוסיית האזור הם קשישים וגם

קשישים בודדים. משדרי המצוקה פועלים בצורה יפה ל-200 קשישים. מדוע

200? כיוון שעל-פי קריטריון אנחנו מנסים להגיע לאוכלוסיה שלדעתנו היא

המצוקתית ביותר כדי להיות זכאית לקבל את השירות הזה. אלפיים עיניות

ושרשראות באמצעות המשמר האזרחי והמשטרה. בשנה האחרונה הרחבנו את מערך

הכוננים לקשישים מעבר לשעות העבודה המקובלות במוקד העיריה וקשר יום-יומי

עם המשטרה, אנחנו מתעדכנים יום יום על אירועים מיוחדים שקורים בעיר,

בצד של הסברה במועדונים וכיוצא בזה.

אני רוצה לדבר דווקא על הדברים העקרוניים. יש לנו בעיה עקרונית

שלדעתי כאיש מקצוע שמנהל שירותי רווחה בעיר תל-אביב אנחנו בסיטואציה

שהיא חמורה מאד ואני לא רוצה לדבר בסופרלטיבים אלא לצייר כאן מציאות,

שאנחנו יכולים לחבר את הקשישים עם הילדים. היום אנחנו בכירסום נושא

הרווחה. אותם שירותים שהיו מובנים מאליהם ומדינת ישראל ראתה אותם

כשירותים חיוניים שלא היה לבניהם סימן שאלה, היום אנחנו עדים

לקיצוצים תקציביים. ישנה היוט פגיעה אפילו במיכסות של מסודרים

במוסדות, גם בקרב ילדים. אמנם הדיון היום הוא על נושא הקשישים. בקרב

ילדים ישנם היום בתל-אביב 90 ילדים שחלק מהם בצו של בית משפט, חוק

הנוער, ואנחנו עוברים על החרק כיוון שאיננו יכולים לסדר אותם במוסדות.

יש מקומות במוסדות אבל יש קיצוץ בג.לל הסכם שמשרד העבודה והרווחה חתם

עם משרד האוצר על 500 ילד והנושא הזה יצא לתקשורת. זו בעיה קשה מאד

של ילדים זנוחים ומוכים. היום עשינו תחשיב. אם אנחנו מדברים על כל

מערך הטיפול בקשיש, ישנו שירות אחד שהוא שירות יוצא מן הכלל, שהמדינה

שלנו יכולה להתגאות בו, חוק הסיעוד, שבעצם הגדיר סל שירות בעין לא

בכסף לאוכלוסיית הקשישים. בתל-אביב יש קרוב ל-4,000 קשישים שנהנים

מהחוק הזה. לא קיבלנו כח-אדם נוסף לנושא הזה. אני יודע שהשירות

לזקן פועל בנושא הזה אבל אנחנו עומדים מול האוצר. יש פה בעיה שהיא

בעיה פוליטית, בעיה מדינית, גם בחוק הסיעוד מתחיל להיות כירסום,

כיוון שהבעיה היא לא רק לקלוט את הקשישים והזכאים אלא אחר-כך גם

לעקוב ולטפל בהם. מתוכם 60% כאלה שלא היו בטיפול אינטנסיבי, הם

אנשים חדשים, אם אני מנסה לראות את סל השירות האחד, אין לנו חוק.

כל השירותים האחרים, ההט"ס שדיבר עליו שמואל פרידמן, אם אני אתרגם

אוחו, עשינו תחשיב כל קשיש צריך לקבל 29 אלף ש"ח- אם היינו יכולים

לתת את השירותים האלה בעזרה ביתית, בנושא של צרכים מיוחדים, עזרה



פיזית בנושא טיפול באלימות, סל שירות שהוא רחב, כשאנחנו מדברים כאן

על אוכלוסיה מצוקתית ביותר, היום אנחנו נותנים 476 ש"ח. 60% משירותי

הרווחה בעיר תל-אביב הט מתקציבה של עירית תל-אביב. 40% ממשרד העבודה

והרווחה.

אני בדעה שצריך ללכת בעני מישורים. המישור האחד הוא המישור

החקיקתי. קודם כל עונשים כבדים נגד האנשים הפוגעים. דווקא אלה

הפוגעים בקשישים, התוקפים, הם המסוממים, הם אלה שגורמים לנזק הרב

ביותר, בי הפורץ המתוחכם לא יתקוף את הקשיש. הוא יעשה טוב את

שיעודי הבית, הוא יעשה את זה בצורה אלגנטית, הוא ילך לבתים בסביון

או בכל מקום אחר. דווקא המסוממים הם אלה שיפגעו בקשישים. אנחנו

רואים את זה מדי חודש בחודשו. עונשים כבדים נגד אותם התוקפים.

חקיקה שניה צריכה להיות בתחום של הגדרת סל, להרחיב את סל

השירותים. מפני שאם לא יהיה חוק לנושא הזה, ראו למשל את חוק חינוך

מיוחד, שלנושא הזה אין משאבים, אם לא יהיו משאבים לנושא הזה, תהיה

לנו בעיה בג ושא הזה.

ס' זילברמן;

השירות הפסיכולוגי בעירית ירושלים שייך למחלקה לחינוך ואני

רוצה להרשות לעצמי לעשות קשת מאד רחבה אחורה ולייצג לא רק את המינהלה

לחינוך של עירית ירושלים אלא למנות את השירותים הפסיכולוגיים בכל

הארץ בעבודה שהיא עבודת מניעה. אני רוצה לציין גם את המצוקה של כח-אדם

בשירותים האלה, אבל מה עושים בכל זאת ומה היו יכולים לעשות.

אני רוצה לציין את הנושאים הבאים: עבודה על מניעת אלימות וחינוך

למניעת אלימות במסגרת בתי הספרן עבודה מניעתית בתחום של שימוש בסמים

ובעיות אחרות שנוגעות לאוכלוסיה במצוקה בכיתות הגבוהות של בתי-ספר

יסודיים ועל-יסודיים. עבודה עם בתי ספר ועט משפחות מפני שיש אלימות

תוך משפחתית שנוגעת לילדים מוכים למיניהם ועבודה על הכנת הילדים

ליכולת שלהם להיעזר בשירותים שקיימים בבתי הספר ובלשכות הסוציאליות.

תכנית מחוייבות אישית של בתי הספר העל-יסודיים שמביאה קבוצה גדולה

של בני נוער לעבוד עם קשישים.
א' פרייברון
בלוד פיתחו את הנושא של דיור מוגן. יש 100 יחידות וכמעט

אין קשיש שלא הורכבו בביתו העינית והשרשרת.

אני חייב להעיר לגבי נושא אחד שלא הועלה פה ואני לא בטוח

שנושא הביפרים יכול לפתור אותו. יש הרבה קשישים שהאלימות כלפיהם היא

בצורה של ניצול הפחד והבדידות שלהם על-ידי עבריינים שמשתלטים על

הדיור שלהם ולוקחים את כספם כיוון שברור להם שהקשיש לא יתלונן. אם

לא נרחיב אה השירות למצב שנוכל להגיע לאותם קשישים, נמצא הרבה

קשישים חיים תחת איום ושום ביפר לא יעזור פה, כי ברגע שהקשיש פוחד

להתלונן, הוא גם לא ילחץ על כפתור המצוקה כאשר אותו עבריין או מסומם

לוקח את כספו. הנושא הזה קיים. אני לא יודע לנקוב באחוזיט אבל הוא

קיים בצורה גבוהה במיוחד באותם בתים בודדים ובאזורי מצוקה ועבריינות.

אני חושב שצריך להרחיב את אותם שירותים של אנשי מקצוע

שמגיעים אל הקשישים, כיוון שלדעתי הבעיה היא לא כמות הקשישים שפורצים

אליהם אלא ההיבט הפסיכולוגי של הענין. זאת-אומרת, קשישים מגיעים היום

למצב שהם מבצרים את הבית שלהם. ידוע לנו על קשישים שבלילה שמים

שולחנות לפני הדלת, דופקים עם מסמרים את החלונות ואני חושב שזה לא



איכות חיים. קשיש חי בפחד מתמיד, הוא פוחד לצאת ולבקר את ילדיו כי

ביתו ייפרץ, אבחנו -חייבים להגיע אל הקשישים האלה ולהוציא אותם למסגרות

של בילוי בשעות הפנאי ולהוריד את רמת החרדה על-ידי זה שנגיע אל מה

שיותר קשישים,

היו"ר י' מצא;

אני חייב, בראש וראשונה, לציין בהערכה רבה את הפעילות של

משטרת ישראל בנושא של תוספת הגנה לקשיש, אני מציין זאת במיוחד, משוס

שאני לא רואה בזה את תפקידה של המשטרה, המשטרה פה פועלת מעבר למחוייבות

שלה, מעבר למשימות ולתפקידים שמוטלים עליה ואם היא עושה את זה, והיא

עושה את זה הן בחומר הסברה וחן בביקורים, זה מעל ומעבר למה שאפשר לצפות

מהמשטרה בחיים שלנו במדינה, כשאנחנו יודעים באיזה מצוקות אנחנו נתונים.

הטיפול החברתי שנעשה על-ידי המשטרה, בוודאי היא ראויה לכל התשבחות

וההערכה שלנו,

אני חושב, לפי מה ששמענו כאן ואני מוכן שתתקנו אותי אט אני

טועה, שאפשר לציין בסיפוק שאין אלימות גוברת כלפי אוכלוסיה זקנה,

נכון שחלחלה עוברת בתוכנו כאשר יש מקרה של אלימות פיזית או פלילית,

אבל בסך הכל אין אלימות מיוהדת כלפי האוכלוסיה הזקנה ואולי נאמר אשרינו

שזה כך, כאשר בוודאי צריך למנוע כל מקרה ומקרה כלפי אוכלוסיה כזאת

שהיא חסרת וחדלת אונים,

מה שמתבדר כאן ומה שלכולנו ידוע ורואים את זה עין בעין, שנושא

האוכלוסיה הזקנה הוא בעיה חברתית מדרגה ראשונה וכך צריך להתייחס אליה,

אני צריך לציין ברברים שלי, שמתברר לנו שהשלטון המקומי לא רק שהוא

לא ערוך לנושא הזה, הוא אפילו רחוק מהיערכות והשלמת היערכות בנושא הזה,

כנראה השלטון המקומי עדין חי את האוכלוסיה הצעירה של ראשית המדינה ולא

חי את אותם שינויים שחלו בקרב אוכלוסיה כזאת גדולה שהלכה וצמתה והשלטון

המקומי לא ערוך לכך. להערכתנו, השלטון המקומי חייב להתארגן ולהפעיל את

הגופים הוולונטריים השונים שפועלים בתחומו, וכל שלטון מקומי עשיר,

להערכתי, בגופים וולונטריים, מי יותר ומי פחות, לא חסרים גופים

וולונטריים שהשלטון המקומי היה צריך להפעיל אותם למען האוכלוסיה

הזקנה , עד כדי כך שהייתי אפילו קורא לזה "משמר הזקן" על בסיס המתכו נת

של המשמר האזרחי, הגופים הוולונטריים היו צריכים להתארגן כך שלמעשה

בפעילות גג הם יוכלו להיהפך למעין "משמר הזקן", משמר כזה יכו ל היה לתת

את התשובות כאשר משרד הרווהה יכין בין היתר את הדו"ח שלו, השלטון המקומי

יכול להפעיל גופים וולונטריים ללא תוספת תקציבית, כי הגופים הוולונטריים

קיימים ותנועות הנוער קיימות, צריך רק להפעיל אותם וליצור מעין גוף גג

למען "משמר הזקן" כפי שקראתי לזה,

אני בהחלט מקבל את ההצעה שרק ננית דו"ח ביניים בפני הכנסת,

לא הייתי רוצה שאת שתי הישיבות האלה נסיים בדקלרציה, מר שמואל פרידמן,

הוועדה הזאת תמתין לדו"ח שלך, אנחנו מברכים על אותח ועדת היגוי ועל

אותו סקר בקרב חמש רשויות מקומיות שהוא בוודאי צריך להיות מקיף,

הישיבה הבאה שלנו תתקיים כאשר תהיו מוכנים עם הדו"ח שלכם. במקביל

להגשתו לשר, אנחנו מבקשים שהוא יוגש לוועדה, כי הוועדה תרצה לקיים

דיון משותף ואז יש מקום לקיים את הדיון עם שר זה או שר אחר נוסף,

כי נדע על מה מדברת היריעה שתיפרס בפנינו מבחינה תקציבית ונוכל לתבוע.

אני לא חושב שמשרד הפנים יכול לצאת נקי בנושא הזה מבחינה תקציבית, אין

לי ספק שאפשר למצוא גם שם תקציבים לנושא הזה, אפשר למצוא תקציבים אצל



האפוטרופוס ובמשרדים אחרים ולייעד אותם לאותה תכנית, כך נגיע לאותה

אוכלוסיית יעד שהיא לא גדולה. אנחנו מדברים על 100 אלף מתוך 400 אלף

זקנים, שהם חסרי אונים. אם הט יידעו שיודעים על קיומם ובלחיצת כפתור

הם יזכו לטלפון חוזר, אני חושב שזה הרבה מאד. האמינו לי, זה לא מסובך

כי למרביתם יש משפחה שדואגת להם ולא מתנכרת. אני חושב שזאת חובתנו

לגבי המשפט הכל-כך יפה "והדרת פגי זקן".

בזה אני מסיים את הישיבה הזאת. לא סיימנו את הדיון. אנחנו

נמתין לדו"ח שיוכן כדי שנוכל לקי-ים את הדיון ולעקוב אתר הביצוע

הלכה למעשה.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.

הישיבה נ נעלה בשעה 12.10

קוד המקור של הנתונים