ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 16/05/1989

חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 10)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 26

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שלישי, י"א באייר התשמ"ט (16 במאי 1989). שעה 11:30
נכחו
חברי הוועדה; מי וירשובסקי - מ"מ היו"ר

אי דיין

שי דיין

א' ויינשטיין

נ' מסלאחה

אי פורז

מוזמנים; גונדר לוי שאול - נציב בתי-הסוהר

הי שמולביץ - יועץ משפטי, שירות בתי-הסוהר

מזכיר הוועדה; י י גבריאל

רשמה; א' ברק

סדר היום; חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 10)
היו"ר מ' וירשובסקי
אני פותח את הישיבה.

מדוע הצעת החוק נושאת תאריך התשמ"ז-1987?

צ' ענבר;

הצעת החוק הזו הוגשה בשנת 1987 ואושרה בקריאה ראשונה ב-3 בנובמבר 1987 יחד עם

תיקון מס' 9 ותיקון מס' 11. תיקון מסי 9 עבר בינתיים, ותיקונים 10 ו-11 עוד לא.

היו"ר מ' וירשובסקי;

אני מבין שהוחלה רציפות, וצריך לתקן את התאריך לשנת 1989.

גונדר ל' שאול;

בתחום הענישה של האסירים יש סעיפים של ענישה שהם לא תקפים היום לאור התקופה

שלנו שמדובר שם על לחם צר ומים לחץ, ואין זה מתקבל על הדעתל שאדם בבידוד יובל לחם

צר, וזה טעון תיקון שאנו מבקשים לתקן.

דבר שני; הרחבת סמכויות שיפוט של מנהל בית סוהר במדרג מתאים למעשים שנעשים על

ידי האסירים מהתראה, נזיפה ונזיפה חמורה.

היו"ר מ' וירשובסקי;

לא דנו בזה בתיקון של בית דין משמעתי?

צ' ענבר;

אז דנו בדין משמעתי של סוהרים. עכשיו מדובר על אסירים.

גונדר ל י שאול;

סמכות הענישה לקצין שיפוט כוללת התראה, נזיפה, נזיפה חמורה ועד שלילת חופשה

וגם ימי שחרור כאשר יגיע זמנו של האסיר להשתחרר. אם זה מהשליש, לנכות מהשליש את

אותם ימים של ענישה. כלומר, אפשרויות יותר רחבות, ועד כדי חיוב בפיצויים אם הוא

גרם נזק למערכת. למשל, אם הוא שבר ציוד, לא יעלה על הדעת שהוא ישבור את הכול והוא

פטור. צריך לחייב אותו להחזיר לחברה את הנזק שגרם לה.

נוסף לזה יש גם הצעה לחייב אותו בקנס שינוכה משכרו כעובד בתוך בית הסוהר,

ו/או אפשרות לאחר שהשלים את המאסר שלו, לחייב אותו בתשלום על נזקים שגרם. הקנסות

האלה ייכנסו לקרן שהיא לטובת האסירים, שכולה קודש לרווחת האסיר, ולהחזיר לאסירים

האחרים שמתנהגים בסדר את הפיצויים ולרכוש להם אמצעים לרווחתם.

היו"ר מי וירשובסקי;

בהזדמנות זו שאנחנו דנים בשכר, האם תוקן הנושא של השכר לאסירים?

גו נדר ל' שאול;

לא תוקן. היתה בזמנו הצעה לתקן וזה לא מצא ביטוי בתקציב, היום אסיר מקבל

תשלום של 4 שקלים ליום עבודה, ואפילו פחות מזה. החרפה הזאת לא באה לידי תיקון על

ידי התקציב השנתי, ואנחנו נמצאים באותו מצב.



היו"ר מי וירשובסקי ;

אני אומר זאת, חברי הכנסת, כי היה לנו דיון בעבר בעניו הזה. תמיד היתה המגמה

של הוועדה, שאסירים צריכים לעבוד, וזה חלק גם מתהליך השיקום ואין שום הצדקה להפוך

את בית-הסוהר לחממה של בטלנות. אבל אם משלמים 4 שקלים ליום עבודה, אז מי שעובד

שם, אני מוכרה לציין שמוכרחה להיות לו מוטיבציה גבוהה מאוד. לכן אני מבקש שנרשום

לפנינו, שכאשר נדון בנושא של בתי-הסוהר, נצטרך להתמודד עם הבעיה. העובדה שאין

תקציב לא יכולה להיות. זה דבר משפיל 4 שקלים ליום.

אי ויינשטיין;

המפעלים שהאסירים עובדים בהם שייכים למי?
גונדר ל' שאול
יש כמה סוגי תעסוקה בתוך בתי הסוהר. הסוג הראשון הוא שירותים ששירות בתי

הסוהר מעסיק אנשים לנקיון, במטבח, בכל מיני תעסוקות שיתנו שירותים בתוך

בתי-הסוחר. המספר הזה הוא הכי גדול, ואנחנו מדברים על 1,600 אסירים כאלה, ששכרם 4

שקלים ליום.

אי ויינשטיין;

הוא מנקה את המקום שבו הוא עובד?

גונדר ל' שאול;

לא רק מנקה. הוא עובד במטבח, מבצע עבודות בינוי בבתי הסוהר.

אי פורז;

זו לא עבודה שהיא חובח על האסיר?
גו נדר ל' שאול
בבסיס חובה לעבוד.

אי פורז;

על זה אינם בכל זאת נותנים 4 שקלים נטו לפנים משורת הדין?

גו נדר ל' שאול;

בהחלט, אפשר להסתכל על זה ככה.

הסוג השני הוא סוג של עבודות אצל יזמים. יש יזמים שמקימים מפעלים באיזשהו

הסדר חוזי בינינו לבינם, שהם משלמים כאשר ההסדר הוא שכר המינימום במשק, ואת זה הם

משלמים לאסירים.
אי פורז
ישירות לאסירים?
גונדר ל' שאול
לא ישירות לאסירים. ההסדר שהשכר שנכנס לאסיר נכנס אלינו, ואנחנו מזכים את

האסיר במלוא הסכום, כאשר שליש ממנו לצרכים הפרטיים שלו לרכישת מוצרים בקנטינה,



שליש הוא יכול להעביר- למשפחה, ושליש נשאר לזכותו בבנק עם ההטבות כדי לתת אפשרות

להשתקם כאשר ייצא.
א' ויינשטיין
אם אני עומד לפתוח מפעל בבית כלא, יש לי בעיות של תחבורה אבל אני מקבל קרקע.
גו נדר ל' שאול
היזם משלם את אותם שירותים שהוא מקבל בחוזה. הוא משלם עבור מים וחשמל, נדמה

לי גם עבור המבנה.

חי שמולביץ;

המבנה הוא במסגרת העידוד. אנחנו רוצים לעודד יזמים שיתנו עבודות לאסירים.

צ' ענבר;

אדוני היושב-ראש, אמרת שאתה רוצה להתייחס לסוגיה הזאת. נדמה לי שאולי תמצא

מקום להתייחס לזה בהגדרת סכום הקנס שמותר לקצין שיפוט להטיל. כלומר, אם תרצה,

תוכל לקשור אותו במה שאסיר משתכר.

היו"ר מ' וירשובסקי;

יכול להיות. אבל הואיל ויש חברי ועדה חדשים רציתי שהם ייכנסו לפרובלמטיקה.

המחוקק היה יכול להגיד שמי שעובד בשירותים לא צריך לקבל שום דבר. אבל הוהלט

והואיל ותמורת עבודה אדם צריך לקבל משהו, הוא יקבל 4 שקלים. אני חושב שסכום זה

הוא בושה וזה מוריד את ערך המושג של עבודה. אני גם מתאר לי שהאפשרות להעסיק

עובדים היא מוגבלת. לא כל אסיר מסוגל, כך שנשארים הרבה מאוד אנשים שאפשר יהיה

איכשהו לתת להם משהו דרך העבודה הזאת.

א' ויינשטיין;

מצד שני זה תקציב. אם הוא היה מפיק משהו, אפשר להבין. אבל הוא מפיק שירותים.

היו"ר מי וירשובסקי ;

אני אציע ליושב-ראש שנדון בנושא הזה, אבל לא עכשיו.

ניגש עינה לתיקון עצמו.

חי שמולביץ;

מטרת התיקון כפי שפירט הנציב היא קודם לבטל את אותם עונשים ערכאיים שקיימים

היום בפקודת בתי הסוהר ולקבוע רשימת ענישה חדשה שינאפשר לאותם קציני שיפוט לגזור

על האסירים שעוברים עבירות בבית הסוהר עונשים שהם מותאמים וראויים לנסיבות של כל

עבירה ועבירה, תוך יצירה של מדרג ענישה מן הקל אל הכבד, דבר שיאפשר לנו לחזק את

אכיפת המשמעת בקרב האסירים.

אם נראה מה קיים היום בחוק, אז היום מתייחסים לנושא בסעיפים 58 ו-59 בפקודת

בתי-הסוהר שבמתכונת הנוכחית, והם מדברים על האפשרות של ענישה בהפסד ימי שהרור עד

7 ימים, ואם זו עבירה חמורה או חוזרת -עד 28 ימים. בידוד - עד 48 שעות, אם זו

עבירה חמורה או חוזרת - עד 14 יום. בידוד עם לחם ענושים -זה דבר שאנחנו גם לא

מכירים אותו אבל הוא כתוב בספר החוקים היום וזה לא מוסיף כבוד, ולחם צר לתקופות

כפי שקבוע בחוק.



כיוון שהעונשים של לחם ענושים ולחם צר בטלו מן העולם ובפועל מטעמים מובנים

אין משתמשים בהם, הרי שנותר מגוון עונשים מצומצם ביותר שלא מאפשר לאכוף משמעת

וסדר בבתי הסוהר. לכן אנחנו מציעים להוסיף ענישה הדשה של התראה, נזיפה ונזיפה

חמורה, וענישות ספציפיות נוספות שהן קנס, ותקופות בידוד והפסד ימי שחרור יותר

גדולים.

שינוי חשוב נוסף, שהענישות החמורות יותר של הפסד ימי שחרור והבידוד, יכולות

להינתן גם על תנאי, מה שלא היה אפשר קודם, עד שנה. כלומר, עד שנה על תנאי. כידוע,

עונש התנאי הוא עונש אפקטיבי יותר, יש בו כדי להרתיע. אנחנו ביטלנו את מה שהיה

קיים שהיה הבדל בין עבירה רגילה לעבירה חוזרת או חמורה, כאשר פה יצרנו מדרג, ואז

אין לנו צורך בהגדרות אלה. בנוסף לכך, יש לנציב האפשרות לחייב בנוסף לעונש בתשלום

פיצויים לשירות בתי הסוהר על נזק שנגרם עקב העבירה, כאשר חלק ניכר מהעבירות הן

עבירות שקשורות בגרימת נזק כספי לשירות, כגון השחתת ציוד או אובדן ציוד. עד היום

לא היה לנו מכשיר להילחם בזה, וזו הדרך במסגרת הצעת החוק.

יש לציין שעשינו כמה בלמים, כדי שלא יהיה מצב שאסירים ייפגעו כתוצאה משפיטה

לא רציונלית, ואמרנו שהפחתה של ימי שחרור, שזה עונש כבד, יהיה מוסמך להטיל את זה

מנהל בלבד, באישורו של נציב שירות בתי-הסוהר. כלומר, יש שיקול דעת של הנציב

בעצמו. אם מדובר על עבירה של בידוד מעל 7 ימים או קנס מעבר למחצית הסכום שייקבע

כסכום גג, רק מנהל או סגן יכולים להטיל סכום כזה. וכשמדובר בעבירות החמורות של

קנס, בידוד והפחתת ימי שחרור, בכל אחת משלוש אלה יכול הנציב או קצין בכיר שהוסמך

על ידי הנציב, אם הוא ראה טעם שיצדיק את זה, לבטל את העונש, להקל ולא להטיל את

העונש.

כל אחד מחדברים האלה נותנים לנו בלמים טובים שיכולים למנוע מה שנקרא פגיעה לא

סבירה באסירים במסגרת של ענישה. בנוסף, הכסף שנגבה בקנס מהאסיר לא מועבר לשירות

בתי-הסוהר אלא עובר חזרה לאסירים וכולו קודש לרווחתם. לדבר יש היבט חינוכי ממדרגה

ראשונה כאשר האסיר יכול להיווכח בקשר הקיים בין העוון לבין כפרת העוון.

שי דיין;

מנין יש לאסיר כסף?

חי שמולביץ;

יש לו כסף כתוצאה מעבודה, יש אסירים שעובדים אצל יזמים והם מקבלים את שכר

המינימום במשק. אפשר יהיה גם לגבות את הכסף אחרי השחרור. מדובר בקנס כספי לכל דבר

שאפשר יהיה לגבות אותו.

לגבי סכומי הקנסות, היה דיון אם לקבוע סכום או לא לקבוע סכום, ובסופו של דבר

החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה, בתיאום עם משרד המשפטים, שלא ייקבע סכום במסגרת

חוק אלא שסכום הקנס ייקבע על ידי שר המשטרה בצו, בהסכמת שר המשפטים. כלומר, יהיה

צו שבו ייקבע גובה הקנס, ואז אפשר יהיה גם מדי פעם לשנות אותו.

א' ויינשטיין;

הצעת החוק עברה פה-אחד במליאה?
היו"ר מ' וירשובסקי
זה חוק שעבר גם רציפות. אני מציע שנקרא את סעיפי החוק ונתייחס אליהם.

חי שמולביץ;

בסעיף 1 מוצע למחוק את הגדרות "לחם ענושים" ו"לחם צר". הסיבה היא שאנחנו

הולכים לבטל את הענישה הזאת, ולכן אין צורך שהדבר יהיה מוגדר בסעיף ההגדרות.



ש' דיין;

האם השתמשו בעונש הזה?

גונדר ל' שאול;

לא השתמשנו בו, ולכן מיותר להשאיר אותו.

היו"ר מ' וירשובסקי;

סעיף 1 התקבל.

חי שמולביץ;

סעיף 2 - אין לנו צורך לדון בו כי הכללנו את סעיף 2 במסגרת התיקון מסי 9

לפקודת בתי-הסוהר. כך שההוראות שלו כבר קיימות.

סעיף 3 - חלק מהעונשים שהיו קיימים עד עכשיו, כפי שאמרתי קודם, לא הופעלו,

והיה מגוון קטן מאוד של אפשרויות ענישה. פה יש לנו מדרג מן הקל אל הכבד שאפשר

להפעיל. לגבי עונש הקנס, הסכום ייקבע על ידי השר. מסגרת הענישה של התראה, נזיפה

ונזיפה חמורה קיימת גם לגבי סוהרים. התראה זו הערה קלה, נזיפה היא הערה חמורה

יותר, ונזיפה חמורה היא כבר הערה משמעותית מאוד, שכן בעקבותיה יכול להיות שיבוא

גם עונש נוסף חמור יותר.

לגבי הקנס בכוונה לא קבענו את הסכום. גם היום בחוק העונשין לא נקבע סכום, אלא

הסכומים מתעדכנים מדי פעם ואמרנו שהקביעה של ידי שר המשטרה בהסכמתו של שר

המשפטים תיתן 'לנו את הבלנס שייקבע שזה לא יהיה משהו שרירותי או גבוה מדי ולא

סביר.

לגבי תקופות הבידוד, ההסדר הוא פחות או יותר כמושהיה קיים בפקודה הקודמת.

ולגבי הפחתת ימי שחרור, ההסדר הוא בסופו של דבר 21 יום. בפקודה הקודמת בעבירות

חמורות היה העונש בין 7 ל-28 יום, ופה קבענו כלל של 21 יום לכל פעם ופעם.

לאחר בדיקה נוספת שעשינו בסעיף (6), נראה לנו שאפשר למחוק את המלים "בכל פעם"

כי אין להן משמעות.

אי פורז;

אני בין שאת הפחתת ימי השיחרור לא יוכל לעשות כלאי ומעלה, אלא על מנת להטיל

עונש כזה האיש יהיה חייב לעמוד לפני מנהל בית הסוהר, וגם הוא צריך לקבל אישור

הנציב בדיעבד. כלומר, יצרתם פה כמו בצבא קצין שיפוט בכיר וקצין שיפוט זוטר. האם

לא היה נכון יורנר לעשות את המדרג כמו שהוא בחוק השיפוט הצבאי? נניח שמספר ימים

קטן יכול לעשות כלאי ומעלה, מה שמקביל לקצין שיפוט זוטר, ומעבר לזה קצין שיפוט

בכיר, עם אפשרות של ערר, כמו שיש בצבא, לפני נציב השירות? אני חושב שאתם מסרבלים

את המערכת. ביסודו של דבר אינם רוצים שכל דבר כזה יגיע לנציב? עדיף היה אם הייתם

הולכים לפי המודל הצבאי.

גו נדר ל' שאול;

הכוונה היא ואנחנו באמת מכבידים על עצמנו לא מקילים על עצמנו, אבל זה לא

מקרה, משום שלא היינו רוצים שאותם אנשים שמעורבים בעצם בהתנהגות של האסיר או

שדברים שהביאו להתנהגותו יהיו מעורבים גם בשפיטתו בצורה בלעדית ללא פיקוח וללא

מגבלות, אפילו שמדובר במנהל בית-סוהר, שהוא בעצם מושפע מאנשים שלו. כך לפחות על

פניו צריך לראות את הדברים. פה יישב בלם נוסף שזה הנציב שיאשר, לאחר שישתכנע

שאמנם העונש הזה סביר וראוי. לא הייתי רוצה להוריד את הדברים האלה מוניות למנהל

וסגן לכל קצין בכיר, משום שבעצם מי זה הקצין הבכיר מתחתיו? אלה אותם אנשים - או

שזה קצין המודיעין או מנהל האגף, שהוא בעצם אישית מעורב במעשים או בהתנהגות זו או



אחרת של האסיר שהביאה לענישתו. לא הייתי רוצה לרדת מתחת לזה,ואני מוכן לקחת גם את

הסרבול.

א' פורז;

לפי המודל הצבאי, המשמעות היא שהרמטכ"ל מאשר כל פסק דין של מחבוש. אני לא

יודע מה מידת תכיפות ההפעלה בבתי-הסוהר, אבל אני רוצח להזהיר אותך שאם יהיה פה

שימוש מסיבי בזה, אתה תטפל רק בזה.

גו נדר ל' שאול;

הנושא של הנציב ומעורבותו לא מתייחס למחבוש אלא לזכויות של האסיר, וזו בעצם

סמכות של שופט. ועדת שחרורים היא שופט. שופט מאשר שחרור.

היו"ר מ' וירשובסקי;

מעיר לי היועץ המשפטי של הוועדה דבר נכון, שהסוגיה הזאת מקומה בסעיף קטן די.

אני מציע שנשאל את עצמנו האם אנחנו מאשרים את המדרג הזה של העונשים. האם לחברי

הוועדה יש התייחסות לקטלוג הזה של ששת סעיפי המשנה? כי לי יש שאלה איות שמתבקשת:

הענין של הקנס. נניח יהיה שם אותו אסיר שלא עובד עבודה נוספת והוא מקבל את ה-4

שקלים ליום ויטילו עליו קנס. נכון שאי פעם הוא ייצא ויהיה לו כסף, אבל הוא באמת

חסר כל וכל מה שיש לו זה ה-4 שקלים שהוא מקבל ליום, אם בכלל. אז הקנס יכול להיות

מאוד כבד ואולי לא ניתן לביצוע, והוא לא יכול לערער על זה אלא בתוך המערכת. לכו

זאת שאלה אחת.

דבר שני, אני חושב שאם נאשר קנסות, זה צריך להיות באישור ועדת הפנים ואיכות

הסביבה של הכנסת. אנחנו קובעים שעקרונות כאלה טעונים אישור של הכנסת.

יש לי שאלה לגבי סעיף (6), הפחתת ימי שחרור. כל זמן שאתם מדברים על ענייני

משמעת בתוך בתי-הסוהר, אני בהחלט מבין שצריכות להיות שיניים למערכת. אבל כאו אתם

נוגסים בשיניים. מה זו ההפחתה? זה השליש של האיש שזכאי להפחתה. אבל כאו באים

ומקטינים את זה ונותנים איזשהי סמכות מאוד מרחיקת לכת בידי מערכת בתי-הסוהר ללא

כל פיקוח שיפוטי, ואני הושב שזה קצת מרחיק לכת.

צ' ענבר;

עד עכשיו קיים הענין של 28 יום. עכשיו מפחיתים ל-21 את הסמכות הזאת. כלומר,

הסמכות הזאת קיימת.

היו"ר מ' וירשובסקי;

גם היה קיים לחם להא ומחקנו את זה.

צ' ענבר;

הסעיף שמחליפים אותו בפקודת בתי-הסוהר, נותו היום סמכות לקצץ עד 28 יום לקצין

שיפוט ולא צריך לזה אישור הנציב. לעצם הענין, גם כך נדמה לי שאין מורא גדול של

הסוהרים מהאסירים.

היו"ר מ' וירשובסקי;

כאן בעצם מיטיבים עם האסיר. במקום על 28 יום, מעמידים את זה על 21 יום.



א' דיין;

והוסיפו את המגבלה של אישור הנציב.

אי פורז;

אני רוצה להעיר לגבי נקודה נוספת שמטרידה אותי ואני רוצה לקבל את ההבהרה

המשפטית, אולי אני טועה. האם אני צודק בזה, שאם אצל האסיר מצטברים סכומי קנסות

שאינם מכוסים על ידי מה שעומד לרשותו, אז זה חוב אזרהי שאפשר לגבות ממנו איורי

שחרורו?

הי שמולביץ;

כו .

אי פורז;

לדעתי צריך לקבוע פה תקרת מסויימת. אינני מעלה על דעתי שאסיר שהיה בבית-סוהר,

התנהג לא בסדר וצבר סכומים, והוא ייצא מבית הסוהר עם חובות. אם מדובר בסכומים

קטנים, אין בעיה. אבל אם מדובר עם חוב אזרחי של אלפי שקלים, זה בלתי סביר. לדעתי

צריכה להיות תקרה של סכום. בכל זאת יש כאלה שבתוך בית הסוהר הם אנשים שליליים

ואינם משתפים פעולה, בסוף הם יוצאים החוצה ואינם רוצים להתעסק יותר. לכן הייתי

מציע פה תקרה.
גו נדר ל י שאול
העניו הוא שלא במקרה לא הגדרנו בהצעה את התקרה ואמרנו שהענין יובא בצו נפרד

שיסוכם על ידי השר,ופה יש הצעה שזה יהיה באישור הוועדה.

ח' שמולביץ;

רק כדי להשלים ולהוסיף, אם חברי הוועדה יסתכלו על סעיף 5 לתיקון שמדבר על

סעיף 59א. שמוסיפים אותו: נקבע במפורש שבכל מקרה לא יגיעו למצב שאסיר בזמן שהוא

נמצא בבית-הסוהר יהיה במצב שאין לו בכלל כסף והוא לא יכול בעצמו לכלכל את עצמו

מעבר למה שהוא מקבל מהשירות, אלא על-פי הצעת החוק הנציב יקבע סכום שהוא הסכום

שמיועד לצרכיו של האסיר ושהוא צריך שיהיה לו, שמזה לא יקהו לו בכל מקרה. ואז כאשר

סכום הקנס, לפי ההגבלות כשהמכסימום יהיה על-פי צו באישור שני השרים והוועדה, בכל

מקרה אם זה ייגבה בבת-אחת או בשיעורים חודשיים, לפי החלטת קצין השיפוט, אבל ובלבד

שזה לא יפחת מסכום שייקבע ושמאפשר לו את המחיה החודשית שלו מעבר לנגה שהוא מקבל

מהשירות. את הדבר הזה לקחנו בחשבון.
לענין הנושא של ימי השחרור
אני רוצה לציין שגם היום נושא השהרור אחרי שני

שלישים הוא לא שחרור אוטומטי אלא כתוב שמי שריצה שני שלישים מתקופת המאסר שלו

בהתנהגות טובה, אז ועדת השחרורים יכולה לשחרר אותו מהשליש האחרון. אבל אם הוא

עובר עבירות, הרי הוא מתנהג התנהגות שהיא במפורש אינה טובה. כמו שנאמר קודם,

אנחנו רק הורדנו מהמיכסה שיש לנו בין כך ובין כך - יש לנו 28 יום והורדנו ל-21.

במקום קצין שיפוט רגיל אמרנו שזה יהיה רק מנהל, גם לא סגן מנהל, והוספנו גם אישור

הנציב. כלומר, כל המגבלות שיש ויכול הנציב גם להקל, לבטל, להפהית ולהחליף את

העונש גם של ימי השחרור. גם את סכומי הקנס יכול הנציב לבטל או להוריד.
אי פורז
לא מצאתי פתרון לזה שהוא יוצא עם מכסימום של תקרה. בעקרון יכול להיות מצב

שהוא צובר חלק מהסכום ובחלק משתמש ויוצא מבית הסוהר עם חוב של 10 אלפים שקל.
ח' שמולביץ
הסכום שייקבע לקנס לא יהיה בלתי פרופורציונלי.

אי פורז;

אחד שהתנהג רע בבית-הסוהר יכול לצאת עם חוב אזרחי יחסית גדול, ולדעתי צריך

להגביל זאת.

חי שמולביץ;

חלק גדול מהעבירות בבית-הסוהר הן בעצם עבירות פליליות. ואז כשאנחנו מביאים את

האסיר הזה לשיפוט על עבירת בית-סוהר, אנחנו בעצם עושים אתו חסד מסויים. כי יכולנו

במקביל להביא אותו לחקירת משטרה, היו פותחים נגדו תיק פלילי לדוגמא על תקיפה, ושם

הוא היה צפוי רק על העבירה הספציפית הזאת שבבית-הסוהר הוא יקבל אולי קנס של 20

שקל, הוא היה צפוי בבית משפט עד שלוש שנות מאסר ועד רבע מיליון שקל קנס, ואז היה

מצטבר ל ו הרבה יותר.

אי פורז;

בדרך כלל בבית-המשפט על עונשי אלימות מקבלים עונשי מאסר ולא קנסות.
חי שמולביץ
מהנסיון שלי במשטרה אני יודע שהיו נותנים גם קנסות.

אי פורז;

אותי מטריד שלא יהיה מצב שאדם יוצא מבית הסוהר והוא גורר אתו מתקופת בית

הסוהר חוב אזרחי. זה צריך להיות מוגבל לאיזשהו סכום מכסימום.

א' דיין;

מה הפרקטיקה היום בפועל? מה הסטטיסטיקה של העונשים האלה של הפחתת ימי שחרור?
גונדר ל' שאול
הסעיף הזה כמעט ולא הופעל, רק לגבי בודדים. גם היום כשמדברים על אפשרות של

הפחתה של 28 יום, כמעט ולא מפעילים את זה, כי ממילא ההתנהגות מוצאת ביטוי בוועדת

שחרורים. אם הוא התנהג בצורה כל כך פרועה הוא לא יקבל את כל השליש, והרבה מאוד לא

מקבלים את השליש בגלל ההתנהגות. לכן גם היום הסעיף הזה לא אפקטיבי מבחינת הניצול

של הורדת ימים מהשחרור.
היו"ר מ' וירשובסקי
איך זה מתבצע הלכה למעשה? האיש יושב, הנציב הוריד לו 22 ימים. הוא עכשיו

ממשיך לשבת בבית הסוהר, מתי הוא יכול להגיש את הבקשה להפחתת השליש? אחרי התקופה

של ה-21 יום הנוספים או ברגע שנגמרת התקופה של שני השלישים של העונש שהוטל עליו

על-ידי בית המשפט? יגידו לו תקופת העונש שלך בבית-הסוהר הוארכרז לך בעצם לצורך

חישוב השליש בעוד 21 יום?

גו נדר ל י שאול;

זה המצב.
היו"ר מ' וירשובסקי
זה נעשה על דעת המערכת בלבד בלא פיקוח שיפוטי בלבד. הייתי יכול להביו לי ועדת

השחרורים היתה יכולה לקחת את זרז בחשבון, שבאמת הורידו לו. זה דבר אחר. אז יש עין

מבחוץ שמפקחת על זה, ויכולה להגיד, הנציב צדק ואנחנו לא נותנים לו את השליש אלא

שליש פחות 21. אבל ככה יוצא שהשליש שלו מצטמק בכלל לחלוטין. יכול להיות שהוועדה

לא תיתן לו בכלל, גם זה יכול להיות. זכותה לעשות זאת. על כך אינני מערער. אבל היא

בכלל נכנסת עכשיו בשלב הרבה יותר מאוחר. כלומר, היא לא יכולה לבקר את הפעולה

העונשית של הנציב.

אי דיין;

אני רוצה לשמוע על הפרקטיקה. מתי מביאים את האסיר לוועדת שחרורים?

ג ונדר ל י שאול;

מביאים אותו לוועדת שחרורים לפני תום שני השליש. זה תלוי גם במועד ישיבתה של

הוועדה. בדרך כלל כחודש, חודשיים, שלושה לפני התקופה. אז מביאים את כל הנימוקים

עם העובד הסוציאלי שיתן תסקיר עובד סוציאלי וכל מה שכרוך בזה, והוועדה מחליטה.

חישוב הימים זה כבר לא ענין של הוועדה. הוועדה מחליטה לתת לו את השליש. איך

סופרים את הימים, זו בעיה של המערכת שלנו. היא אומרת, אתה יוצא בתאריך זה וזה.

כאשר יהיה פסק דין כזה, לוקחים בחשבון שיש לו עכשיו עוד 21 יום, דע לך שארגה יוצא,

כולל ה-21 יום, בחודש יולי. זה בפועל מה שקורה, כאשר אני אומר מראש, שהשימוש

בסעיף הזה ובעונש הזה אני לא נתקלתי בו, כמעט אפסי. רוב העונשים שאנחנו נוהגים

בבתי-הסוהר זה צינוק 7 ימים, עוד 7 ימים, ולא מעבר לזה. שלילת חופשות, שלילת

קנטינה, שלילת פריבילגיות כגון שימוש בטלפון.

צ' ענבר;

זה לא במסגרת הדין המשמעתי.

גו נדר ל' שאול;

אלו הם אמצעים מינהליים שהם לא זכויות מוקנות. אין זכות מוקנית לטלפון למשל.

אלה הם העונשים שאנחנו משתמשים בהם בדרך כלל, כאשר לא נגענו בכסף.

אי די י ו ;

זאת אומרת, גם כשאדם מקבל הפחתת ימי השחרור אתם מביאים אותו בעצם כאילו לא

קיים העונש, ולוועדה יש סמכות להתעלם מפסק הדין הזה?
חי שמולביץ
היא לא יכולה להתעלם. הוועדה לוקחת בחשבון - - -

צי ענבר;

פסק הדין הוא לא סופי. הוא לא סופי מבחינה זו שאין שום מגבלה על הנציב מתי

שהוא רוצה להקל בעונש או לבטל אותו.

א דיין;

כלומר, הוא יכול לפנות שוב לנציב?



גונדר ל' שאול;

ואני מקל. יש לי הרבה מאוד פניות. אגב, מה שנאמר שאני אהיה מוטרד עקב

התיקון הזה, אני מוטרד גם בלי זה בכל שליש עד ששה חודשים למעשה. עד ששה חודשים זה

לא מגיע לוועדה, -זה סמכות הנציב לתת את השליש של הששה חודשים. כל אלה ששפוטים עד

ששה חודשים זה בסמכות שלי. מובאים בפניי מאות מקרים של עד ששה חודשים שאני מטפל

בהם אישית בחתימה אישית שלי. זה חלק מהענין, אז זו תוספת. מובאים בפניי הרבה מאוד

מקרים של הקלה בעונש לאחר שריצו חלק מהעונש והתנהגו בסדר, ואני מקל.

אי דייו;

אתם תסכימו לשינוי כדי לענות אולי על הבעיה שלו. נניח, תהיה סמכות לינת את

ההפחתה, יש תמיד סמכות לאסיר לבקש בכל שלב, גם אחרי הדיון בוועדה, מהנציב לבטל,

אבל שיהיה כתוב גם סעיף, שבזמן הדיון על קביעת השליש, תהיה הוועדה רשאית לבטל את

ההפחתה. ואז אולי זה עונה על הענין, כי יש גם הרתעה, ועדיין תהיה ביקורת בזמן

הדיון של השחרור. אני מבין שברוב המקרים לא יהיו חילוקי דעות, כי אם אדם קיבל את

ההפחתה לפני שנתיים והוא התנהג טוב, אני בטוח שגם השירות יתחשב בכך ויגידו, אנו

סבורים שלאור התקופה שעברה, אפשר לבטל לו את העונש. זה אולי יתן אפילו ציפיה

להתנהגות יותר טובה מצד האסיר.

אי פורז;

זה הופך את העונש לא לחלוט אלא עונש על תנאי.
ח' שמולביץ
אני חושב שההצעה של חבר-הכנסת דיין תרוקן מתוכן את כל המשמעות של הענישה

בסוג הזה של הפחתת ימי שחרור, מאחר שבעצם לא יהיה לאסיר הזה את השוט, את הרצון

בזמן המעצר להתנהג אחרת. הוא יגיד, בין כך ובין כך אני אגיע לוועדה, בזמן הוועדה

אני אעשה את ההצגה שלי סמוך לזמן שחרורי. היום יושבת ועדה במשרד המשפטים בראשות

יהודית קרפ, שבוחנת איך כרגע בכלל פועלת ועדת השחרורים, מה כמות המידע שהיא

מקבלת, האם היא באמת מחליטה נכון, והמסקנות עד כאן היו שהיא לא עושה את זה כמו

שצריך והיא לא מסוגלת לשקול את כל השיקולים ואין לה מספיק חומר. ואז מה שקורה

שאין מדיניות ברורה וזה די תלוי במי השופט שיושב בוועדה. ואם לפי הצעתך נגיד שזה

יהיה תלוי בוועדה, בעצם איבדת את כל המשמעות.

כיום החיוב הזה הוא החרב העיקרית שיש לך במסגרת שירות בתי-הסוהר שאתה אומר,

אני יכול לאיים עליך שאני אוריד לך את ימי השחרור בסוף אם תתנהג לא בסדר, על אף

הוועדה.

אי דיין;

אבל האסיר יידע שפסק הדין הזה יהיה שיקול לפני הוועדה והוא עלול לאבד את

השליש כולו, וזה סיכון גדול.

גו נדר ל' שאול;

זה סיכוןו.

אי דיין;

כאשר יש נגדו פסק-דין כזה, הסיכוים שלו בוועדה הופכים לקטנים מאוד.



גונדר ל' שאול;

נכון. כי מתי הוא יקבל את העונש החמור הזה? כשהוא עשה מעשים שונים, וזה לאהר

כמה מקרים וכמה התראות. ואז אתה מביא בפני הוועדה כתם, והוא לא יקבל את השליש

במצב הזה.

היו"ר מי וירשובסקי;

לכן ההצעה של חבר-הכנסת אלי דיין יש בה סבירות גבוהה. מבחינה מעשית אינני

יודע איך זה יהיה, אתם צריכים להגיד זאת, אבל מבחינה הגיונית זה דבר נכון. באופן

תיאורטי כשאמרת למחוק את המלים "כל פעם" פה קורה דבר מעניין: האיש יושב חמש

שנים, ובמשך חמש שנים שלוש פעמים או ארבע פעמים הוא קיבל הפחתה של 21 יום. זאת

אומרת הוא צריך לשבת עוד 100 ימים, באופן תיאורטי.

ח' שמולביץ;

לא בנוסף. במקום ימי שחרור.
הי ו "ר מ' וירשובסקי
במקום ימי שחרור על התנהגות טובה. אתם יוצרים גם את האלמנט של ההרתעה ויש

בזה גם אלמנט של פיקוח שיפוטי על הקביעות העונשיות, בעוד שבענין של התרעה ומחבוש

לא צריך להתערב, זה בכל זאת נוגע לעצם הזכות להיות חופשי ולא כלוא. לכן אני רואה

הבדל בין שני הדברים. העובדה שעד עכשיו אפשר 28 יום ואתם הולכים ל-21 יום, זה

יפה, אבל זה לא צריך להיות הנימוק המכריע לאשר את זה כך.

אי פורז ;

אני חושב שיש יתרון לשיטה החדשה המוצעת של הפחתת הימים לחלוטין. בשיטה הקודמת

על מעשה חמור יכולת לאבד את כל השליש. היינה באה הנציבות לפני השופט ואומרת, האיש

הזה התנהג פעמיים-שלוש באופן מופקר, מבקשים לבטל את כל השליש. עכשיו המצב הוא

שנניח הצטברו לחובתו 60 יום. הוא בצדק יגיד, אני נענשתי כבר על המעשים האלה,

הפחיתו לי 60 יום, למה תפחיתו לי את כל השליש? על מה שעשיתי, מגיע לי 60 יום

פחות, תנו לי את היתרה. יש בזה אלמנט טוב בתוך בית-הסוהר שאדם לא יידע שזה הכול

או לא כלום. מדוע? כי אם הוא התנהג רע בתחילת תקופת המאסר וכבר יש לו את הכתם,

הוא יודע שאת השליש הוא לא יקבל, אין לו מה להפסיד. עדיף ליצור בכל פעם את

המוטיבציה מחדש להתנהגות טובה. אם הוא יודע שהוועדה בסוף יכולה להפוך את הכול, זה

מרוקן את הדין המשמעתי מתוכן, זה כמו עונש על תנאי. אני הושב שדווקא טוב שיהיה

חלוט. זה טוב גם לאסיר וגם למערכת.

לכן אני חושב שההצעה של הנציבות היא טובה ולא הייתי מתערב בה.

היו"ר מי וירשובסקי;

מה שאמר חבר-הכנסת פורז יש בזה טעם. אני רק שואל, אם אתם אומרים שלא הפעלתם

את זה הרבה, האם אי אפשר להעמיד את זה על 14 יום? כלומר, להקטין למחצית את

התקופה שהיתה קיימת קודם? אז נאשר את זה כמו שזה אבל במקום 21 יום, 14 יום. אם זה

דבר כל כך נדיר שאתם משתמשים בו, אולי כדאי ללכת צעד אחד נוסף קדימה?

גו נדר ל י שאול;

אנחנו מדברים פה על אישור הנציב. הנציב יכול גם להקל. אם תיתן 14 יום אתה

ממסמס את הענין. מה אני כבר יכול להוריד? אם הוא שפוט ל-6 שנים או ל-10 שנים ואתה

מוריד לו שבועיים מתוך התקופה הארוכה, והנציב יוריד לו עוד 3 ימים, זה משמעותי?

על זה משחק כל המנגנון?



אם אנחנו מדברים על 21 יום, אני חושב ש-21 יום זיז יזמי נימים כשמדברים על

תקופות של שליש שאפשר להטיל, שיהיה משמעותי, כשזה במדרג של העונשים, הגבוה ביותר.

אחרת אתה מחטיא את הענישה. גם את זה צריך לראות, איך מחזיקים בית-סוהר שלא יפרו

משמעת.

היו"ר מ' וירשובסקי ;

אני מציע שאנחנו ננסה לראות איך זה הולך במצב כפי שאינם מציעים פה.

נאשר את פיסקה (6) בסעיף 3 כמו שהיא.

נשאר הענין של הקנס. קודם כל, מקובל על דעת כולם שזה צריך להיות על דעת ועדת

הפנים ואיכות הסביבה. לדעתי, זה חשוב. מתעוררת השאלה שעורר חבר-הכנסת פורז, שאסיר

משתחרר ויש לו חוב אזרחי מבית-הסוהר על קנסות שקיבל שם. השאלה היא האם אי אפשר

להרכיב כאן את האלמנט שאמר חבר-הכנסת אלי דיין, שבאיזשהו מקום יכולה לקצוב את

החוב ועדת השחרורים. כלומר, נניח שהוא חייב 5 אלפים שקלים, והם אומרים שייצא

החוצה נקי. כלומר, לא להגיד תקרה בחוק, אלא לאפשר למישהו בשלב מסויים למחוק את זה

כדי שהוא יפתח את הדף החדש.

אי פורז;

במחשבה שניה אני חושב שצריך לבטל לחלוטין את סעיף (ג) ולקבוע שאדם שיצא

מבית-הסוהר לא חייב שום דבר כספית. המערכת צריכה להתמודד עם העבירות המשמעתיות

שלו לא על דרך צבירת קנסות שיהיו לו אחרי שחרורו. אני מסכים שיקזזו ממנו תוך

תקופת המאסר דברים שהוא חסך וצבר לזכותו, אבל זה נראה לי אבסורד מוחלט שאדם רק

יצא מבית-הסוהר ואז באה ההוצאה לפועל לגבות ממנו סכומים על עבירות משמעת שביצע

בבית הסוהר.
נ י מסאלחה
אני חושב שזה דבר אבסורדי, כי לא כדאי להשתמש בסעיף ולהפעיל קנסות. בשביל מה

שיש סעיף בחוק שמאפשר להם להטיל קנסות. אני הושב שזה מגוחך להטיל קנסות ואחר-כך

יידע האסיר שהוא יוצא נקי. לכן כדאי להשאיר את זה כמות שהוא או בפיקוח ציבורי,

שוועדת השחרורים תחליט אז והוא יגיד שאין לו כסף, היתה לו התנהגות טובה וכוי. זה

עדיף על האפשרות שתמחק לו.

שי דיין;

אני מסכים לדעתו של חבר-הכנסת פורז. לא ייתכן שאסיר שעוזב את בית-הסוהר יגרור

אתו את הקנסות ועוד יהיה לו קשר בכלל עם בית-הסוהר. אדם שעוזב צריכים לתת לו

לפתוח דף חדש ושלא יהיה לו שום קשר נוסף עם בית-הסוהר. ברגע שהוא יוצא ממורמר

וצריך לשלם עוד אלף שקל או אלפיים שקל, זה לא אנושי. בנוסף לכך, אסיר שאיננו

עובד, איזה קנס נותנים לו?

גו נדר ל' שאול;

רבות', בגלל זה דיברנו על כמה סוגי ענישה, שבפני קצין השיפוט הטבלה של

העונשים. כמובן שמנהל בית-סוהר ששופט את האסיר ויודע שהוא לא משתכר ולא עובד, לא

יטיל עליו קנס. הרי זה א"ב הגיון של שופט.

אי פורז;

בצבא אפשר לחלט משכורת של חייל. לחייל בשירות סדיר יש משכורת, ומהמשכורת אפשר

להוריד לו. לא איכפת לו שכל אסיר יהיה זכאי לאיזשהו תשלום סמלי על זה שהוא

בבית-הסוהר, אבל לא יכול להיות מצב שאסיר יצא מבית-הסוהר וחייב 500 שקל, והוא

איננו רוצה לשלם, ואז מתחילים להטריד אותו, פקודת הבאה, משטרה וכו'. אני יודע

שהמדינה סכומים יותר גדולים לא גובה בהוצאה לפועל. אז יהיה בפרקליטות פקיד שיעסוק



בגביית קנסות קטנים מאסירים ששוחררו, להוציא נגדם פקודות הבאה, ואולי יעשו לו

עיקול בבית, זה לא נראה לי .

אי דיין ;

היום יש בפרקטיקה שדבר כזה שאסיר יוצא עם חובות?
גונדר ל' שאול
אין.

חי שמולביץ;

אני לא חושב שיש מקום לבטל את מה שעשו כאן בסעיף (ג), שאפשר לגבות גם אחרי

השחרור,וזה דווקא מההיבט החינוכי של העניו. כי אם נבטל את זה,ניצור הפליה בין

אסירים. נגיד, שדווקא האסיר שעשה עבירות מסויימות, קיבל קנס, ואחר-כך הוא אומר,

אני רוצה להיות בסדר ועכשיו אני אלך לעבוד אצל יזם ואעבוד בצורה מסודרת ויהיה לי

כסף, אז ינכו לי, אבל אם אני אהיה לא בסדר ואעשה מהומות עד סוף השירות שלי

ואצבור לי עבירות ולא אעבוד, אני אגמור את השירות שלי נקי. איזה מוטיבציה תהיה

לאסיר כזה להיות בסדר?
דבר שני
לאן הולך הכסף? הרי הכסף לא הולך לסוהרים או לשירות בתי-הסוהר אלא

לרווחת האסיר. בכסף הזה בונים במועדון, מכניסים טלוויזיה ומשפרים את איכות החיים.
אי פורז
אם הוא לא ישלם את הקנס, הוא יקבל פקודת מאסר ויישב במאסר על אי תשלום הקנס.

לדעתי, מי שלא עובד ואין לו כסף, אתו תלכו בעונשים לא של כסף.
היו"ר מ' וירשובסקי
הנושא מעניין. אני חושב שצריך להגיע כאן לסינתיזה. לדעתי, אין זה הגיוני

להגיד שהקנהס ייפסק ביום שהוא השתחרר אם הוא צבר חוב. מצד שני, אני חושב שבהחלט

כדי שהוא לא יהיה עם שובל של חובות, זה צריך להיות באיזשהי ביקורת, שבאמת ועדת

השחרורים יכולה להגיד, הוא נשאר חייב ביום היציאה שלו שלושת אלפים שקלים, אנחנו

נותנים לו את השליש, אז אנחנו מוחקים נניח אלפיים שקלים מהסכום.
חי שמולביץ
סעיף קטן (ג) ב-59א מתייחס למצב שהאסיר השתחרר לחלוטין מן המאסר. בזמן שהוא

ברשיון חופש אפשר לגבות ממנו. מתי תדון הוועדה? הוועדה תדון כשהוא בתום השני

שליש, שזה באמצע המאסר בעצם. באמצע המאסר היא תגיד מה יקרה כשהוא יגמור את רשיון

החופש?
אי דיין
כל אסיר חייב לעבוד?
גונדר ל' שאול
בבסיס, כן.



א' דיין;

ואם הוא עובד הוא מקבל 4 שקלים ליום?
גונדר ל' שאול
אם הוא עובד אצלנו הוא מקבל 4 שקלים.

א' דיין ;

כלומר, ברוב המקרים לכל אסיר יש לו 120 שקל ?

גונדר ל' שאול;

יש כאלה שאין להם כי הם לא עובדים, כי הוא לא יכול לקום בבוקר, כי הוא עייף,

כי הוא מעולם לא עבד.

א' דיין ;

זאת אומרת, יש מצב שלאדם אין הכנסה בבית-הסוהר? כי חשבתי שאם יש הכנסה לכולם,

אפשר לעשות כמו בחוק השיפוט הצבאי, שלקצין השיפוט תהיה סמכות לחלט הלק מההכנסה.

הי שמולביץ;

זה קיים בסעיף 59א.

נ' מסאלהה;

אולי לחשוב להעביר את הסמכות הזאת לנציב. רק אתמול קראנו בעתון שאסיר בכלא

ניצן התגבר על שני סוהרים וקצין, פצע את הקצין ושבר לו את הלסת. אפשר להטיל עליו

צינוק ופעם שניה גם צינוק וגם קנס. אתה צריך להרתיע אותו. העבריינים האלה מנסים

להשתלט על בית-הסוהר ולהפהיד סוהרים. במקום להרתיע אתם מציעים להגיד לאותו אסיר

שהוא ייצא נקי? לכן אני מציע לתת את הסמכות לנציב או לוועדת השחרורים.

היו"ר מ' וירשובסקי;

כדי לסכם את הדיון, אני מציע לקבוע את העקרון שיש קנס, ואנחנו קובעים שזה

באישור הוועדה. אני מציע להכניס סעיף, שאם נשאר עם צאתו של האסיר מבית-הסוהר חוב

בגין אותו קנס, רשאי הנציב לבטל על-פי פנייתו של האסיר.
א' פורז
אני מציע שזה יימחק לחלוטין. זה לא נראה לי סביר. תאר לך שהוא חזר הביתה

לאשתו, הגיע עם חוב ובאו לעשות עיקול ויקחו לה את המקרר בגלל ההתנהגות הרעה שלו

בבית-הסוהר. זו גם הוראה שלא יבצעו, זה בלתי סביר. פקודת מאסר לגבי אדם שישב

בבית-סוהר היא לא עונש.
גונדר ל' שאול
אני מציע שנגביל את זה לגביה עד שחרורו, ואז יש לנו ההרתעה. אומרים לו, יש לך

חוב, תעבוד, תרוויח, תשלם את החוב שלך, כי אז נגיע לוועדת שחרורים ונגיד שאתה

בסדר ועובד.
א' דיין
זה גם יוצר אווירה טובה.

ח' שמולביץ;

אני רוצה להעלות רעיון נוסף. אנהנו מדברים על סעיף 59א(ג). אפשר לומר שאותו

אסיר שנשאר לו חוב, ששופט בית-משפט יוכל לבטל את החוב.

היו"ר מ' וירשובסקי;

אני רוצה שהאיש יהיה רחוק מבתי-המשפט.

גו נדר ל י שאול;

צריך לשקם את האסיר ולא להעסיק אותו במשפטים.

היו"ר מ' וירשובסקי;

אני מסכם: אני מבקש לנסח סעיף, שהקנס שהוטל ייגבה עד השחרור.

צ' ענבר;

עד עכשיו היה דיון עקרוני. אני מציע שנעבור עכשיו על הסעיפים.

אני רוצה להעיר: קודם כל לגבי סעיף 58(א) וגם סעיף 59, בכל מקום שיש "קצין

שיפוט לאסירים" צריך להיות "קצין שיפוט", מפני שהתיקון שהיה בתיקון הקודם בסעיף

57 לפקודה, החליף את המלים "קצין שיפוט" לא ב"קצין שיפוט לאסירים" אלא "להלן

בסעיף זה - קצין שיפוט". לכן בכל מקום צריך להיות "קצין שיפוט".

היו"ר מ' וירשובסקי;

זה מקובל.
צ' ענבר
לענין העונשים. העונשים אתראה, נזיפה או נזיפה חמורה, לא היו קיימים עד עכשיו

לגבי אסירים. אלה עונשים חדשים שמכניסים אותם. אני כשלעצמי מבין הכנסת עונש של
אתראה, אומרים
אסיר שבא פעם ראשונה, נותנים לו אתראה. אבל להטיל נזיפה ונזיפה

חמורה, מטילים אותם בדרך כלל על קצין או עובדי ציבור. אני לא רוצה להשתמש בביטוי,

אבל להטיל נזיפה או נזיפה חמורה על אסיר, זה נראה לי דבר שלא מתקבל. אתראה כן,

מפני שמתרים בו, וזה פעם ראשונה.

אני גם רוצה להסב את תשומת הלב, שהבר-הכנסת דוד מגן התייחס לזה ואמר: "אני

מבקש לשאול את יוזמי החוק מה ההבדל בין נזיפה לנזיפה חמורה, ומה ההגיון לנזוף

באסירים אשר חובשים את ספסלי בית-הסוהר. האם זהו עונש? לדעתי פסקאות (2) ו-(3)

בסעיף 58 (א) מיותרות, ויש למחוק מרשימת העונשים נזיפה ונזיפה חמורה, אלא אם

ייאמר במפורש כי מי שנענש עונש כזה לא יוכל לטעון להתנהגות טובה בפני ועדת

השחרורים במועד שתדון בעניינו". ברור שעונש שיהיה רשום באותו חומר בפני ועדת

השחרורים, יובא בחשבון.

לכן נראית לי יותר החלופה הראשונה שהוא מציע: דהיינו, למחוק את הנזיפה

והנזיפה החמורה.
היו"ר מ' וירשובסקי
מה עמדת אנשי נציבות בתי-הסוהר? יש בדברים משהו. נזיפה ניתנת לאדם שממלא

תפקיד והוא לא עומד בו.

נ' מסאלחה;

אולי נשאיר רק נזיפה, בלי נזיפה חמורה, כדי שיהיה שלב בין אתראה לקנס.
גונדר ל' שאול
התנהגות האסיר בבית-הסוהר יש לה מדרג מסויים של חומרה. בין שהוא מסרב לעמוד

לספיקה לבין שהוא למשל פוגע בכבודו של הסוהר לא במושג הפלילי של הענין, לבין שהוא

מרים יד עליו, לבין שהוא עושה מעשים יותר חמורים, לבין שהוא פוגע באסירים ארורים,

יש פה רצף לחומרה בצורה שונה. אם אנחנו לא ניתן אפשרות לקצין שיפוט למרווח יותר

גדול של ענישה, הרי אנחנו מכבידים. גם האסירים מבינים שיש כללי משחק. כולם יודעים

מצויין כאשר אתה אומר, זאת אתראה, ומבחינים אם אתה אומר זאת נזיפה או נזיפה

חמורה. הם מהר מאוד קולטים את ההבדל בין הדברים. הם גם יודעים את המשמעות

המילולית הזאת, שהוא אמנם לא שילם שום דבר, הוא לא היה בצינוק, אבל אמרו לו שזאת

נזיפה חמורה, הוא יודע שיש לזה משמעות בהמשך חדרך גם בענישה המקומית וגם לגבי

ועדת השליש. אם נצמצם את המרווח הזה בין אתראה לצינוק, ללא מדרג שאפשר לשחק אתו

גם במערכת היחסים עם האסיר, אנחנו מצמצמים את מרחב הפעולה של הענישה.

היו"ר מ' וירשובסקי;

אם נציבות בתי-הסוהר אומרת שזה יכול לשמש להם כלי להכנסת משמעת לגבי האסירים,

אני לא צריך לעמוד בדרכם.

א' דיין;

אולי אפשר למצוא ביטוי אחר כדי לא לפגוע במטרה שלהם, כי אנחנו מייחסים את

הביטויים האלה בחקיקה לממלאי תפקידים ציבוריים.

נ' מסאלחה;

לדעתי, אנחנו חוטאים למטרה. בחקיקה אתה מתייחס לאסיר כבן-אדם, כמו שאתה

מתייחס לאותו איש ציבור. גם לו יש כבוד. בבית-הסוהר יכול להיות רצח על ענין של

כבוד. יש להם כללי המשחק שלהם. אם בבית-הסוהר כבר ניסו את הדברים האלה, זה מובן

כנראה בינם לבין הסגל שעובד מה זה נזיפה ומה זה נזיפה חמורה.
ש' דיין
ההערה של דוד מגן מתייחסת כנראה למונח של נזיפה.
היו"ר מ' וירשובסקי
הוא שאל שתי שאלות: א. אם זה טוב. ב. אם צריך לעשות את ההבחנה. אבל אם נציבות

בתי-הסוהר אומרת שזה עוזר לה בהכנסת משמעת, אני לא רוצה לעמוד בדרכה. אינני חושב

שאפשר למצוא מלה אחרת מנזיפה.
א' דיין
אפשר להגיד אזהרה חמורה במקום נזיפה ונזיפה חמורה.



צ' ענבר;

אדוני היושב-ראש, רשימת העונשים שאפשר להטיל על אסיר שונה מרשימת העונשים

שמטילים על סוהרים. אלה הם עונשים שיש בהם בידוד, הפחתת שחרור וכו'. לכן גם

השימוש באותם מונחים של נזיפה איננו מתאים. אני מעדיף אזהרה חמורה על פני נזיפה.

היו"ר מ' וירשובסקי;

אנו מתקנים בסעיף 58 את העונשים: העונש הראשון יהיה אתראה והוא יופיע בסעיף

קטן (1). סעיפים (2) ו-(3) - נזיפה ונזיפה המורה - יימרוקו, ובמקומם יבוא סעיף (3)

שיהיה אזהרה חמורה.

צ' ענבר;

יש לי שאלה לגבי עונש בידוד, בסעיף (4) החדש. נאמר פה כך: "בידוד לתקופה שלא

תעלה על ארבעה עשר ימים,ובלבד שתקופת בידוד העולה על שבעה ימים תחולק לשני חלקים

שבניניהם הפסקה של שבעה ימים והחלק הראשון אינו עולה על שבעה ימים". מכאן אפשר

ללמוד שהחלק הראשון יכול להיות יום אחד, והחלק השני שלושה-עשר ימים,והרי רצו

למנוע שבעה ימים רצופים. כד גם היה המצב לפי פקודת בתי-הסוהר בנוסח הקודם, שבה

נאמר: תקופת הבידוד לפי סעיף זה לא תהא רצופה יותר משבעה ימים, והפסקה של שבעה

ימים תהיה בינה לבין המשכה. כלומר, אמרו, לעולם לא תעלה על שבעה ימים התקופה

הרצופה ותמיד יהיה בין שבעה ימים לבין כל קבוצה אחרת שבעה ימים. כאן מאפשרים לנו

יום אחד בידוד, שבעה ימים הפסקה ואחרי זה עוד שלושה-עשר יום.
גונדר ל' שאול
הכוונה היא לעשות הפסקה כדי שלא יהיה בבידוד 14 יום.
חי שמולביץ
אפשר לחזור לנוסח הקודם.
היו"ר מ' וירשובסקי
אם כד, אנו חוזרים לנוסח הקודם.

לגבי סעיף (6) אני מבין שעקרונית אישרנו את זה כמו שזה.

בכפוף לתיקונים אנחנו מאשרים את סעיף 58(א).
חי שמולביץ
סעיף 58(ב) - המשמעות היא לתת עונש על תנאי עד לשנה.
היו"ר מ' וירשובסקי
אני מברד על האלמנט של עבירות על תנאי. מבחינת הניסוח, אלא אם יש ליועץ

המשפטי משהו להעיר, נראה לי שזה בסדר.
צ' ענבר
מה שהבנתי מסעיף (ב) זה שעל קצין השיפוט לקבוע בפסק במפורש, שאם הוא עובר

עבירה זהה או דומה או אם הוא עובר עבירת בית-סוהר. השאלה מה קורה אם הוא כותב סתם

שבעה ימי מחבוש על תנאי ולא כותב כלום. מה אז?
ח' שמולביץ
לפי הניסוח כאן רוצים שהוא יציין.

צ' ענבר;

אבל אם חוא לא יציין? אנחנו יודעים שקצין השיפוט הוא בשר ודם. אני מציע,

שאם הוא מציין אז מה שהוא ציין. אם הוא לא ציין, רק אם זו עבירה זהה.

היו"ר מ' וירשובסקי ;

זה מקובל.
אד דיין
אנחנו צריכים לקבוע לקצין השיפוט את העקרון ושהוא יכתוב רק על תנאי, ואז

ייכנס הסעיף אוטומטית.

צ' ענבר;

אבל הסעיף מדבר על עבירת בית-סוהר. עבירת בית-סוהר היא כל עבירה שעליה אפשר

להביא אותו לדין בבית-הסוהר. כלומר הוא יכול להגיד; אתה על כל עבירה שהיא שתבוא,

יפעילו.

מה שאנחנו אומרים הוא שאם קצין השיפוט כותב על תנאי, זה רק על אותה עבירה,

וזה לטובת האסיר.

היו"ר מ' וירשובסקי;

אני מציע שנאשר את הסעיף עם התיקון הזה. אחרת אנחנו פוגעים באסיר.

ח' שמולביץ;

סעיף 58(ג) - אלו אותן המגבלות שקיבלנו על עצמנו מעבר למה שהיה קיים בנוסח

הקודם - העלינו את הסמכות להפחתת ימי שחרור רק למנהל, באישור הנציב. לגבי בידוד

וקנס, שיוכל להטיל את זה רק מנהל בית-סוהר או סגנו, ולא קצין שיפוט אחר שזה יכול

להיות כל כלאי ומעלה שהוסמך לכך. סייגנו את אותם עונשים חמורים.

היו"ר מ' וירשובסקי;

אני מבין שאין הערות לסעיף.

סעיף 58(ד) - אנו מאשרים את הסעיף.

אני רוצה להגיד לחברי הוועדה, אחרי שאנו מסיימים יהיה נייר לבן עם כל

התיקונים, תוכלו לראות אותו ולהעיר את ההערות. אבל אנחנו מאשרים ומשאירים ליועצים

המשפטי ים לנסח.

חי שמולביץ;

סעיף 4 לתיקון מדבר על החלפת סעיף 59 בפקודה בסעיף שכותרתו "חיוב בפיצויים".

זה חידוש. זה דבר שהיינו חייבים אותו במשך שנים רבות, ואי-אפשר היה לעשות

כלום לגבי אסירים. מה שקורה הוא שבמצב כזה שנגרם נזק לשירות, אם רצו שהאסיר הזה

יצטרך לשלם את הכסף, היו נוקטים נגדו משפט פלילי ואז במסגרת המשפט הפלילי

היינו מבקשים שיוטל עליו תשלום פיצויים, דבר שהוא אפשרי לפי חוק העונשין. פה

אנחנו אומרים שאין צורך שבכל מקרה כזה נסבך את האסיר במשפט פלילי. גם את זה נוכל



לעשות במסגרת עבירת בית-סוהר, אבל מצד שני תהיה לנו אפשרות לשפות את וקשירות על

נזק שהוא גרם אם הוא בזדון השחית ציוד. יש אסירים ששורפים את המזרנים, שורפים את

השמיכות וכו'. אפשר יהיה לחייב אותו בתשלום פיצויים על הנזק שגרם. גם את הסעיף

הזה יש אפשרות לנציב לבטל.
היו"ר מ' וירשובסקי
כאן חוזרת השאלה של החוב של האסיר שיישאר, אבל כאן יש לזה קונוטציה. הוא גרם

נזק בפועל לשירות. מצד שני, הרי כאן יש קביעה עובדתית של קצין השיפוט שהאיש באמת

גרם נזק בפועל ואין לאסיר אפשרות לערער על כך. כלומר, כאן זה פסק-דין אפילו אזרחי

כביכול שאומר, גרמת נזק ואת משלם פיצויים. יש פה קושי מסויים. אני בהחלט בעד

העקרון, אבל זה נראה לי קצת לוקה.

חי שמולביץ;

גם במשפט פלילי אנחנו בעצם נותנים לשופט פלילי שהוא מוסמך לפסוק פיצויים

כספיים בנוסף לענישה פלילית.

צ' ענבר;

אני מציע לחלק את הבעיה לשניים: החלק השני, כמובן, מותנה בחלק הראשון. החלק
הראשון העקרוני הוא
האם להקנות את הסמכות הזאת. מבחינה זאת לא רק שנראה לי שמן

הראוי להקנות את הסמכות הזאת, אלא אני אפילו חשבתי להציע לוועדה לקבוע הסדר,

דוגמת ההסדר הקבוע בחוק השיפוט הצבאי, שאם נגרם נזק שאי אפשר להביא לדין, למשל

מנפצים את השמשות בחדר ולא יודעים מי, אז בצבא יש סעיף מפורש שמקנה לקצין שיפוט

בכיר, אחרי מינוי ועדת חקירה אמנם, לחייב בלי להרשיע בדין את כל אלה שהיו במקום

לשלם עבור הנזקים. אנחנו פה מדברים לפעמים על מעשי ונדליזם שקיימים, שנעשים

אפילו לפעמים כמעין מרידה של אסירים או משהו כזה. לא תצליח לגלות מי עשה. לכן אני

חושב שהסמכות הזאת חיונית ואפילו הייתי מרחיב אותה. ואז השאלה היא האם להחיל את

אותו עקרון, שעל-פיו גמר האסיר את בית-הסוהר, אז גמר עם הענין, או לא, כמו שקבענו

לגבי קנסות. נדמה לי שכדאי ללכת בענין הזה על דין אחד. ברגע שאסיר גמר עם

בית-הסוהר, גמר עם הכול.
א' דיין
עדיין קיימת תמיד האפשרות להביא אותו למשפט פלילי אם עשה מעשה חמור?
חי שמולביץ
כן.
א' דיין
הרי אתם רוצים לצמצם את זה. מצד אחד אינם רוצים שתהיה לכם הסמכות שאדם לא יבצע

נזק ואם כן, שיהיה ברור שהוא יצטרך לפצות. מצד שני, לא רוצים על כל דבר ללכת

למשפט פלילי ואחר-כך על סמך המשפט הפלילי להוציא פיצויים. לכן טוב שתהיה הסמכות,

אבל להפעיל אותה רק במקרים קלים, והפיצויים יוטלו במסגרת הקנסות עד לשחרור. אם

זה דבר חמור שגרם לנזק של אלפי שקלים כמו הצתה חמורה וכו', צריך להעמיד אותו גם

לדין.
צ' ענבר
יש עוד בעיה: מתי יהיה האישור של מנהל בית-הסוהר. אני חושב שסעיף (ב) פותר את

הבעיה ונותן לנו את האפשרות תמיד לעשות רוויזיה.



היו"ר מ' וירשובסקי;

אני מציע שנלך על שני התיקונים האלה: א. נגיד שאפשר להטיל עליו פיצויים. ב.

שישלם אותם כל עוד הוא יושב בבית-סוהר. ג. שקצין השיפוט יוכל לעשות את זה על דעת

עצמו. אם הוא קצין שיפוט, שיתנו לו את הסמכות לההליט על הדבר הזה.

צ' ענבר;

סעיף 59(א) יהיה כדלקמן: "קצין שיפוט שהרשיע אסיר בעבירת בית סוהר, יוכל

לחייבו בנוסף לכל עונש, בתשלום פיצויים לשירות על נזק שנגרם עקב העבירה, ובלבד

שלא יחייבו בסכום העולה על הסכום שיקבע השר בצו, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת

הפנים ואיכות הסביבה".
היו"ר מ' וירשובסקי
אנו מאשרים את סעיף 59(א) בנוסח שקרא היועץ המשפטי. כמו-כן אנו מאשרים את

סעיף (ב) כפי שהוא.
חי שמולביץ
סעיף 5 בהצעת התיקון מדבר על גביית קנס ופיצויים.
היו"ר מ' וירשובסקי
אני מבין שהסעיף מיותר.
צ' ענבר
סעיף קטן (א) מיותר. את סעיף קטן (ב) צריך יהיה לומר כך: "ניתן לגבות קנס

כאמור בסעיף 58 על ידי ניכוי משכר העבודה.... בבית הסוהר".

סעיף (ג) יימחק.

כלומר סעיפים (א) (ג) והרישא של סעיף (ב) יימרוקו.
היו"ר מ' וירשובסקי
ייעוד הקנסות מקובל עלינו.

גמרנו את החוק, ואני רוצה לומר כמה מלים לפרוטוקול.

אני רוצה לברך את הנציב, אם כי ייתכן שהרעיונות לתיקונים היו כבר קודם,

ב-1987, ואז היו נציבים אחרים, אבל אני חושב שהתיקונים האלה הם תיקונים ליברליים

והם חשובים,והם מראים שאתם מתייחסים אל האסירים כאל בני-אדם. זה חשוב וטוב,

ובכיוון זה תקבלו תמיד את תמיכת הוועדה. אני אומר את זה אמנם כיושב-ראש זמני

וחד-פעמי , אבל אני די ותיק בוועדה. אני רוצה להודות לכם, וחושב שאנחנו צריכים

להקדיש הרבה מאמץ לעזור לפיתוח בתי-הסוהר.

אני רואה את החוק הזה כמסוכם. יהיה נייר לבן ואני מקווה שאפשר יהיה בשבוע

הבא להביא את החוק לאישור בקריאה שניה ובקריאה שלישית.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10

קוד המקור של הנתונים