ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 23/03/1989

תקציב הרשות לשיקום האסיר לשנת 1989

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 20

מישיבת ועדת הנינים ואיכות הסביבה

מיום חמישי, ט"ז אדר ב', התשמ"ט - 23 במרס, 1989, שעה 08.30
נכחו
חברי הוועדה: י' מצא - היו"ר

יי גולדברג

א' ויינשטיין

עי סולודר

י י שגיא

ד' בלאו - מרכז הלשטון המקומי

א' הופמן - מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר
מזכיר הוועדה
י' גבריאל
רשמה
ש' צהר
סדר היום
אישור תקציב הרשות לשיקום האסיר לשנת 1989.
היו"ר י' מצא
בוקר טוב. אני פותח את הישיבה.

על סדר היום שלנו אישור תקציב הרשות לשיקום האסיר לשנת 1989. מר אברהם

הופמן, מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר יספר לנו על עבורת הרשות.

הבסיס הפורמלי לפגישה שלנו הוא חוק הרושת לשיקום האסיר התשמ'יג-1983. בשנת

1987 היה תקציב הרשות לשיקום האסיר 728 אלף שקל מתקציב המרינה, ו-294 אלף שקל

שאנחנו חשגנו. סעיף 23(ב) בחוק מאפשר לנו לגייס כספים מעזבונות, מתרומות

ומגורמים ציבוריים שונים. בשנת 1988 קיבלנו מהממשלה תקציב בגובה של 1,024,000

שקל, ואספנו 501 אלף שקל מתרומות ועזבונות.

הגירול התקציבי ב-1989 הוא נמוך מאר, ומסתכם בגירול של \ר1 כלבד. אנחנו

מקבלים לשנה זו 1,200,000 שקל, ולכן לקחנו על עצמנו משימה גרולה לגייס עור

1,187,000 שקל מתרומות, עזבונות וכו', יותר מכפול מהסכום שגייסנו בשנה שעברה.

אנחנו רואים שהתקציב שאנחנו יכולים לקבל מהממשלה הוא לחוץ מאר, כך שאת

עיקר הרברים אנחנו חייבים לעשות בתקציב קטן מאד עם עבודה מאומצת ורבה כרי

שנוכל להשיג את המשימות שלקחנו על עצמנו.

במספר המטופלים על ידנו חל, לעומת זאת, גידול עצום ממש.לעומת 250 אסירים

שפנו אלינו בשנה הראשונה להקמת הרשות, שהוקמה ב-1 באפריל 1984, בשנת 1988 פנו

אלינו 1331 אסירים. אנחנו מטפלים רק באסירים הפונים אלינו. כך גם קובע החוק.

החוק אומר שהרשות מטפלת במי שפנה אליה. איננו מבזבזים זמן, כפי שעשו שירותים

קודמים בארץ, וכפי שנהוג גם בחו"ל, על טיפול באסירים משתחררים שלא מבקשים

להעזר. אנחנו אומרים שהאסיר חייב לעשות לפחות את המאמץ הקטן הזה של פנייה

אלינו כדי שנדע שנושא השיקום מעניין אותו בכלל.

בשנה הראשונה לקיום הרשות טיפלנו ב-12% בלבד מהאסירים המשוחררים, ואילו

בשנת 1988 טיפלנו ב-65% מהאסירים המשוחררים, אחרי שהם כמובן פנו אלינו. טיפלנו

איפוא ב-1331 אסירים משוחררים שפנו אלינו. זה מוכיח שהאסירים נותנים היום אמון

גרול יותר ברשות לשיקום האסיר, כי עליכם להבין שהציבור הזה אינו נותן בדרך כלל

אמון במימסד וחושד בכל אחד כאילו הוא רוצה לרמות אותו. לכן אנחנו רואים הישג

עצום בעובדה שמספר גדול כזה של אסירים משוחררים פונה אלינו.

יש לנו נתונים ראשונים המראים שרק 20% מהאסירים המשוחררים שחיו אתנו בקשר

חזרו אחר כר לכלא. אין לנו עוד נתונים מחקריים, וזו עדיין בדיקה ראשונית. אחוז

האסירים המשוחררים החוזרים לכלא, ושלא נעזרו על ידינו, מניע ל-75%. בקבוצות

מיוחדות התוצאות יותר טובות. אם נסתכל על 75 האסירים שהפנינו במשך 5 שנים

לקיבוצים השונים, נראה שרק 5% מהם חזרו לכלא. 165 אסירים משוחררים הפנינו

לישיבות, ורק 8 מהם חזרו לכלא.

אנחנו מרכזים את המאמצים שלנו בשני כיוונים עיקריים. מאמץ אחד מופנה

לרווקים, אנחנו עושים מאמץ עליון בקרב חאסירים המשוחררים הרווקים כדי שלא

יחזרו לקהילה שלחם, אנחנו מחפשים כל הזמן פתרונות. בירושלים למשל התחלנו בדרך

מסויימת שאנחנו מתכוננים להרחיבה גם לערים נוספות. אנחנו משכנים אסיר משוחרר

רווק ברירה אחת עם שני סטודנטים וחשלושח גרים בדירה אחת בעיר, לא במעונות

הסטדונטים. התכנית הזאת הוכיחה את עצמה כטובח בצורה יוצאת מן הכלל. הסתדרות

הסטודנטים נתנח לכל בחור כזה תעודה של הסתדרות הסטודנטים, מבלי שהוא יכול

לבחור או להיבחר לגוף חזה, אבל הוא רשאי להשתתף בפעולות התרבות של הסטודנטים.



האסיר המשוחרר הזה איננו סטודנט. הוא עובד. אבל הוא מקבל את תעודת

הסטודנט כדי שיוכל לקהת הלק בבל פעולות התרבות של הסטודנטים, במו ספורט. צריך

לזכור שהשופט אמר לאסיר המשתהרר שאסור לו להתרועע עם עבריינים. אז עם מי הוא

יתרועע? מי הם החבירם שלו? לכן אתה צריך לבחור עבורו חברה אלטרנטיבית כדי שלא

יחזור להתרועע עם חבריו מהעבר, אם אינד רוצה שהדרישה של השופט לא תהיה דרישת

שוא.

אנחנו מסדרים אסירים משוחררים כאלה במושב, בקיבוץ, בישיבה. אנהנו מחפשים

פתרון כולל בשביל האסיר המשתחרר. אנחנו לא מסתפקים בהשגת עבודה עבורו, כי בזה

אנחנו רואים פתרון של 50% של הבעיה. ולא פתרון כל הבעיה.

במשפחת האסיר אנחנו רואים את הגורם העיקרי והחשוב שצריד טיפול. כל

המחקרים באירופה ובארצות הברית מראים שאשת האסיר וילדיו הם הגורם העיקרי שיכול

לסייע בשיקומו של אב המשפחה. מובן שקשה יותר להזיז אסיר שהוא אב משפחה ממקום

מגוריו למקום מגורים אחר, אבל בכל זאת עשינו נסיון גם בכיוון חזה. העברנו מספר

משפחות של אסירים משוחררים למספר ישובים קהילתיים ביהודה. זה עדיין בשלב של

נסיון. אגב, כשמדובר בסידור אסיר משוחרר במושב או בקיבוץ הכוונה היא לאסיר

אחד או משפחה אחת בישוב או בקיבוץ. רק כדי אנחנו מאמינים, יוכל הישוב "לעכל"

את האסיר המשוחרר, ולהפוד למשטרה יעילה ומחנכת.

התחלנו בפעילות גם עם ילדי האסירים, כי ידוע לכל שילד של אסיר הוא בסיכון

גבוה, והוא בעצמו עלול להיות אסיר באיזה שהוא זמן בעתיד. וחבל שבמשך שנים לא

נעשתה שום פעולה בנושא הזה. התחלנו לחשוב מח ניתן לעשות עם חילדים האלה. לקחנו

איפוא סטודנטים של האוניברסיטאות השונות כחונכים, במסגרת תכנית פרח, והם

מבקרים ילד כזה פעמיים בשבוע, ואחת לחודש הוא נוסע עם הילד לפגישה עם האב בבית

הכלא.

שירות בתי הסוחר איפשר מפגש בתנאים מיוחדים בין הילד לאביו בנוכחות

החונך. הילדים הורשו לבקר את אביהם אחרי גמר הלימודים. שידות בתי הסוהר הסכים

להסדיר זאת במרוכז בשעות אחד הצהרים, ואז הילדים באים עם החונכים שלהם. תחילה

זה הטיל עומס על הסוהרים וחיו ביניהם כאלה שהתנגדו להסדר הזה. אבל היום הם

מתלהבים מהענין, והם אומרים שקשה להכיר את האסירים הקשים ביותר כשהם יודעים

שהילדים שלחם מתכוננים לבקרם. הם מתרחצים ומתלבשים לקראת הביקור, הם רגועים

ולא עושים בעיות. חענין הזה של ביקור הילדים מהווה גורם חיובי עצום שיכול

לעזור לאסיר ולעורר את הצד האנושי שבו.

כשאנחנו נפגשים עם האסירים במסגרת הקורסים להכנת האסירים לקראת שחרורם,

ואנחנו מרבים להיפגש אתם, אנחנו חושבים על מה בעצם אנחנו יכולים לדבר אתם. האם

ניתן לו דרשה מוסרית? זה יפעל אולי על 10% מהאסירים. אבל מצאנו שעל רוב

האסירים משפיע נושא חילדים. כי רגשותיו כלפי ילדיו זהים לאלו שיש לי ולאחרים

כלפי ילדינו, לכן זו חנקודה שבה אנחנו יכולים לפעול בצורה אפקטיבית.

במקביל אנחנו עושים פעולות עם נשות האסירים, עם האמהות של הילדים הללו.

כי גם הן נמצאות במשבר קשה. חן מאבדות את הבעל שלחן למשך כמה שנים, כאשר הנענש

העיקרי במאסר הוא לאו דווקח חאסיר היושב בכלא, אלא המשפחה שלו, והיא זקוקה

לעזרה גדולה מאד. ואכן השקענו בזח מאמצים רבים. בעוד שתהליד השיקום של האסיר

מתחיל 90 יום לפני השחרור, חרי במשפחת חאסיר מותר לנו להתחיל לטפל ביום בו

נכנס אב המשפחה לכלא, זה מאפשר לנו לעשות פעולה חשובה בענין הזה.

אגב. במשטרה היו כאלה שגילו סקפטיות מכל ענין שיקום האסירים, אבל לגבי

הטיפול במשפחת חאסיר לא היח אחד שלא תמד בעמדתנו, כי כולם יודעים שאם אשת

האסיר לא נעזרת על ידי השלטונות יש גורמים אחרים שיעשו זאת. עולם הפשע הוא

יעיל מאד בתחום הזה ויעזור יפה מאד למשפחה כאשר הגורמים הפורמליים אינם

עוזרים לה. העזרה לאשת האסיר היא איפוא מרכיב חשוב ביותר בנושא העזרה, גם

לעצמה וגם כדי ליצור את המסגרת כדי שיהיה לאסיר לאן לחזור.



אני רוצה לעמוד עור על נושא העמותות, ונושא התעסוקה. אהת הבעיות שלנו

היתה איך לטפל בנושא הזה ללא עזרת הציבור. עובדה היא שכל המקצוענים שטיפלו

לפנינו בנושא הזה לא הצליחו, ואחת הסיבות לאי ההצלהה נעוצה בעובדה שהם בעצמם

טיפלו בזה. לפעמים ראש ארגון קבלני שיתו מקומות עבודה לאסירים מתשחררים יבול

לעזור יותר מאשר חמישה מקצוענים. לכן אנהנו משתדלים להקים עמותות בריכוזים

הגדולים של אסירים משתחררים, והן המסייעות העיקריות שלנו בביצוע העבודה. שם

נמצאים. מצד אחד, אנשי פוליטיקה, אנשי כלכלה ואנשי מקצוע, ולכן גם מגיעים

להישגים די יפים.

הנקודה האחרונה אותה אני רוצה להעלות בפניכם זה ענין העבודה. בנושא

העבודה ראינו את חזות הכל. כי אדם שאינו עובד אי אפשר לשקם. לכן השקענו הרבה

מאד מאמצים בנושא העבודה. קיבלנו מהגיוינט אדם מיוחד שעזר לנו השנה בהשמת

אסירים באיזור תל אביב. במשך שישה חודשים, בשנה של אבטלה בזז קשה להשיג מקומות

עבודה, האיש הזה הצליח לסדר 99 אסירים במקומות עבודה בתעשיה ובמלאכה.

ביקשנו הרחבה בנושא הזה, אבל לצערנו הרב לא קיבלנו אותה עדיין. נעזרנו

רבות מהקרן למניעת אבטלה, שעזרה לנו בסכום של 240 אלף שקל לקליטת אסירים

בתעשייה. יש לנו אפשרויות גדולות, כי אני שומע שבהרבה מקומות מתקשים להשיג

עובדים, ושהעובדים מהשטחים אינם מגיעים לעבודה. אז אם יתנו לנואת האפשרות

אנחנו נוכל לגרום לכר שהרבה יותר אסירים יוכלו להכנס למעגל העבודה. התנאי הוא

שאתה ממשיר לטפל בצעיר כזה גם אחרי שנכנס לעבורה. אם אינר מלווה אותו גם אחרי

שסודר בעבודה, עשית רק רבע מהעבודה שאתה צריך לעשות. רק אם אתה מלווה את הענין

באופן ממשי, יש לו סיכוי רציני להשתלב בעבורה, ולא לחזור לכלא.
היו"ר י' מצא
כמה מבין 1331 האסירים המשוחררים שבהם טיפלם חזרו למעגל העבודה? אני מבין

ש-20% מהמשתהררים חזרו לכלא. כמה מבין 80% שלא חזרו לכלא סודרו בעבודה על

ידכם?

כ-40 סודרו בעבודה על ידנו. חלק מהנותרים עובדים, אבל את עבודתם קיבלו

שלא באמצעותנו, וחלק לא עובד. חלק מהמשתחררים סודרו בעבודה על ידי קרובי

משפחה,

האם ב-40% אלה אתה כולל גם את אלה שנקלטו במושבים או בקיבוצים?

לא. אני מדבר רק אל המשתחררים שנקלטו בערים הגדולות.

הבינותי שכ-20% מהאסירים המשוחררים שטופלו על-ידי הרשות חזרו לכלא. מבין

האסירים המשוחררים שלא טופלו על ידי הרשות הגיע אחוז החוזרים ל-75%. האם

המספרים האלה לא מצביעים על כר שכדאי להגיע גם אל המשתחררים שלא פונים מיוזמתם

הם אל הרשות, ולהציע להם להיות מטופלים על ידי הרשות? החוק אמנם אומר שהרשות

תטפל רק בפונים אליה, אבל אולי בכל זאת צריך להפנות תשומת לב כל המשתחררים לכך

שכדאי להם לפנות אל הרשות ולהעזר בה.



לפני שחרורו של כל אסיר אנחנו נותנים לו חוברת המפרטת את בל האפשרויות

שלו לקבל עזרת. בר שקיומה לש הרשות ידוע לבל אסיר. לבל בלא יש יועץ המניע לשם

90 יום לפני שחרורו של אסיר. אחרי שקיבל את הנתונים מהמחשב, נפגש עם האסירים

ומספר להם על כל האפשרויות העומרות בפניהם, אומר להם שהם יכולים לפנות אל

הרשות ולהעזר בה. ואבן חל גידול ניבר מאד במספר האסירים הפונים אל הרשות.

אנחנו נאבקים על בל אסיר ואסיר.
ע' סולודר
אני רוצח לברך את הרשות. במי שהיתה נובחת בדיונים על הקמת הרשות, עם בל

מיני עמותות שהיו בשטח, אני זוברת שהוויבוח לא היה פשוט. אני חושבת שהרשות

מציגה הישנים. אינדיקציה לבו אפשר לראות ב-20% בלבד של רצידיביסטים, בהשוואה

ל-75% מבין האסירים המשוחררים שלא נהנים מטיפולה של הרשות.

גם אני סבורה שצריד לעשות מאמצים להגדיל את מספר המטפולים, אבל זה כמובן

ענין הקשור בתקציב ובבוח אדם. אני מבינה שאי אפשר לבפות על מישהו לקבל טיפול

של הרשות, אבל יש לעשות מאמץ להביא אותו לבר שירצה לחיות מטופל על ידה. ונדמה

לי שבענין זה חלו התפתחויות חיוביות, במו עניו ההוסטלים, למשל. בשעתו היתה

בעיה להקים הוסטל בזה במקום ישוב, כי זה היה מסוג הדברים של רחוק מהעין רחוק

מהלב, עד שלאט לאט חדרה ההבנה שהאסיר חוזר למשפחה שלו, ושהמשפחה שלו שייכת

לקהילה, שצריבה להתייחס בהבנה לבעיה של האסיר ושל משפחתו. צריך להיות ברור לבל

שבבל שהאסיר ומשפחתו ישוקמו הקהילה תצא נשברת מזח.

השאלה היא איך מנדילים את יכולת הטיפול של הרשות. ישבתי עם מר הופמן על

נושא השיקום בקיבוצים וסיבמנו שגם פה ניתן לעשות יותר, אלא שגם באן קיימת בעיה

תקציבית של בוה אדם. נדמה לי שמן הראוי היה לפנות ולבלוש תוספת תקציב בשביל

הנושא הזה. הרשות שייבת למשרד העבודה והרווחה, בהיות הנושא שיקומי. ובולם

מבינים שאדם שאיננו משוקם נופל לנטל על החברה, והעלות שלו תהיה בסופו של דבר

הרבה יותר גדולה מהסבום הנדרש בתוספת תקציב לרשות על מנת לאפשר לה להתפרס על

מספר גדול יותר של אסירים משוחררים ולפעול לשיקומם ולשיקום משפחותיהם.

אני רוצה להעלות נושא שלא הוזבר באן עדיין. אנחנו יודעים שיש מספר לא קטן

של אסירים ישראלים היושבים בבתי כלא בחו"ל. אחרי שהואשמו בביצוע עבירות שונות.

לאחרונה יש פניות ובקשות רבות לטפל גם באסירים האלה להביא אותם לארץ ולשקם

אותם באן, היו אלה בררן בלל פניות אישיות לחרות לפיר שמטפל בנושא הזה. חרות

לפיר הוא איש התנועה הקיבוצית, ובר חגעתי אל הנושא הזה. אנהנו חשבנו שמן הנבון

הוא שנושא בזה יטופל בדרן בה מטפלים באסירים בארץ, ולא על ידי גוף נפרד,

ובוודאי לא על ידי איש אחד שהיום הוא ישנו ומחר איננו. באסירים האלה צריך לטפל

בשיתוף עם המשטרה, עם משרד החוץ ועם הרשות לשיקום האסיר. חרות לפיד פועל מטעם

התנועה הקיבוצית, ואני יודע שהפניות אליו אישית הן רבות ביותר.
היו"ר י' מצא
ומה יקרח אם חרות לפיד יפסיק מהר לפעול? האם התנועה הקיבוצית תעמיד אדם

אחר לטפל בנושא חזה, או שבזה ייגמר הטיפול בנושא מפני שזה היה "שגעון" של האיש

האחד חזה?

נושא השיקום חתחיל להעסיק את התנועה הקיבוצית לפני חרות לפיד, ונמשך אתו

כאשר הוא העלה זאת לרמה יותר גבוהה, זה בוודאי תלוי באיש המטפל בנושא, שהרי

ידוע חדבר שהאדם עושה לפעמים את התפקיד. אבל אין ספק שנושא שיקום אסירים

בקיבוצים הוא נושא שאנשים נוספים עוסקים בו, ואינו תלוי באיש זה או אחר בלבד.
ע' סולודר
בעניו שחרור אסירים ישראלים בחו"ל והעברתם לארץ לא עסקו עד עתה, וזה נושא

מורכב ביותר. מפני שלא תמיר המשטרה מעוניינת, ולא תמיר יש הסכם הסגרה עם אותה

ארץ. ובוודאי שהטיפול בדבר הזה לא יכול להעשות על ידי איש מסויים את, יהיה

הרגיש והטוב ביותר. אנהנו העלינו את הנושא בפני מר הופמן, המשטרה ומשרד החוץ,

וסיכמנו על דרד מסויימת בידיעתם ובאישורם. כאשר המשפחות בדרר כלל משלמות בעד

הנסיעה.

אני יודעת שבדיון שהתקיים בענין זה ברשות הדבר לא כל כר התקבל. אבל אני

יודעת שחבר הכנסת עובדיה עלי, שהוא יו"ר הרשות, מגלה בזה עניו. חשוב שאנחנו

נחליף מלים בנושא הזה. כי הבעיה קיימת. והלחץ של המשפחות חזק. איו ספק שזה

נושא רגיש במיוחד. אם ידובר באסיר שנשפט למאסר בחו"ל, והמשטרה סבורה שרצוי

להביאו ארצה ולטפל בו כאו, הרשות צריכה להיות זו שתטפל במקרים האלה. הייתי מאד

שמחה אם נחליח כאו מלים בנושא הזה. באופו מעשי אני מציעה שהרשות תיקח על עצמה

את הטיפול בפניות של משפחות אסירים בהו"ל.
היו"ר י' מצא
האם את מציעה שהוועדה תרוו בנושא הזה בישיבה נפרדת?
ע' סולודר
לא, אינני מציעה דיוו נפרד. לסיכום. אני חושבת שהפעולה של הרשות הוכיחה

את עצמה. צריך להגריל את התקציב שלה על מנת שהיא תוכל לטפל במספר יותר גדול של

אסירים, וככל שהטיפול באסירים יהיה מוקדם יותר וייעשה במסגרת בית הסוהר, גדול

גם הסיכוי להצלחת הפעולה, ויש סיכוי גדול יותר לשיקומו של האסיר המשוחרר.
היו"ר י' מצא
אני מכיר את הנושא מהדיונים שהתקיימו לכביו לפני 4 שנים בוועדת הכספים,

ואכן ראויה הרשות לכל הברכות שהורעפו עליה, כי עבורתה הלא עבודת קודש יום

יומית. די בנתונים המצביעים על כר שלפני 5 שנים טיפלה הרשות ב-250 אסירים

משוהררים שפנו אליה, ובשנה האחרונה טיפלה כבר ב-1331 אסירים משוחררים שפנו

אליה, מתוך כ-2000 אסירים שהשתחררו. החוק קובע שהרשות מטפלת רק במי שפונה

אליה, ורק מי שרוצה לפנות אליה עושה זאת. 1331 אסירים משוחררים פנו, ורק 20%

מהם חזרו לכלא, בעוד שמב'יו האסירים המשוחררים שלא פנו אליה חזרו 75% לכלא. זה

נתון מאלף ביותר.

אנהנו דואגים גם לאותם אסירים משוחררים שלא פנו אל הרשות, במיוחד כיווו

ש-80% מהם חזרו לכלא. מה צריר לעשות כדי להגיע גם אליהם ולגרום לכך שהם יפנו

אל הרשות? אולי לא די במסירת חומר חסברה לידיהם, אלא צריר למצוא דרכים אחרות

כרי להגיע אליהם. אני מניח שאלה הם האסירים הקשים שלא רוצים לפנות ולבקש עזרה

מהרשות, מתור הסכמה עם מסלול חיים של כניסה ויציאה מהכלא, וחוזר חלילה. בכל

זאת צריר לעשות מאמצים, אולי בשיתוף עם המשטרה, כדי להניע אותם לרצות להיות

מטופלים על ירי הרשות.

אשר להצעה להגדיל אה תקציב הרשות, אין ספק שזו הצעה יפה, אבל לא מעשית.

כולנו יודעים מה מתרחש בוועדת הכספים בנושא התקציב.

כוונתי שזה יבוא מתור תקציב משרד העבודה והרווחה.
היו"ר י' מצא
אנחנו יכולים רק לפנות אל משרד העבודה ולציין את החשיבות הרבה שהוועדה

רואה בעבודת הרשות, ואני בטוח שגם משרד העבודה מביר בזאת, ולהמליץ בפניו למצוא

מקורות להגדלת תקציב הרשות כדי שהיא תוכל להרחיב את פעילותה. זה יכול להיות

חלק מהסיכום שלנו. ובפני הרשות נביע משאלה שהיא תעשה מאמצים כדי להגדיל את

מספר האסירים המשוחררים המטופלים על ידה.

אולי חרצה, מר הופמן, להתייחס לנושא שהעלתה חברת-הכנסת עדנה סולודר

והנוגע לאסירים ישראלים בחו"ל. כולנו מסכימים שחרות לפיד עושה עבודה נפלאה

ואנושית ביותר בנושא זה. לפעילות כזו אכן צריד שיהיה משוגע-לדבר, וחרות לפיד

הוא האיש. אבל אינני חושב שהרשות לשיקום האסיר יכולה לטפל במקרים אלה, אלא

שתמיד יימצא אדם אחד שיקח זאת על עצמו ויתמסר לנושא הזה.
ע' סולודר
יכול אדם זה או אחר לטפל בנושא הזה, אבל חשוב שיהיה לו גם גוף בקרה. אדם

אחד לבדו לא יכול לעשות הכל. הוא צריך לעשות את הטיפול, אבל יש צורך בגוף בקרה

מכוון ואחראי.
א' הופמן
הנושא שהעלתה חברת-הכנסת סולודר מונה לפני מועצת הרשות, והיא תלויים ערד

ישיבה בנושא הזה. פנינו בענין זה גם אל היועץ המשפטי לממשלה. במסגרת החוק

הקיים ספק אם אנחנו הננו הגורם שיכול לטפל כזה. אם נקבל מהיועץ המשפטי לממשלה

חוות דעת היובית בענין זה, יהיה אופי אחר לדיון של המועצה.

כאשר אנחנו העברנו את האחריות אל האסיר והתנינו את הטיפול שלנו בו

בפנייתו אלינו רצינו שהרצון להשתקם יבוא ממנו. כי חשבנו שאם האסיר המשתחרר

אינו מוכן לעשות שום מאמץ בדי להשתקם, אנחנו לא נוכל לשקם אותו. לכן אנחנו

רואים חשיבות רבה בפנייתו אלינו כדי שנטפל בו ונעזור לו להשתקם, וזה התנאי

לטיפולנו בו.

מר הופמן. אני מברר אתכם על העבודה הטובה שאתם עושים. נתראה מתקציב

לתקציב. אלא אם כן נושא בוער יזעיק אותנו. אני מודה לכם מאד.

אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה שבחודש אפריל תערוף הוועדה שני סיורים.
סיור אחד בתחנת הכוח בחדרה
סיור שני נערוך בכלא רמלה. הסיור יתקיים רק אם 5

או 6 חברי ועדה ישתתפו בו. אני מבקש מחברי הוועדה לעשות מאמץ כדי לקחת חלק

בסיורים האלה,

לבקשת חברת הכנסת עדנה סולודר לעשות שינויים בשעות של ישיבות הוועדה, אני

מקווה שיהיה זח נוח לרוב חברי הוועדה אם ישיבות הוועדה יתקיימו בימי ב' ו-ג'

בשבוע בשעה 11.30, וביום ד' בשבוע בשעה 08.30,

אני מורה לכולכם, ישיבה זו נעולה.

והישיבה ננעלה בשעה 09,10)

קוד המקור של הנתונים