ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 16/03/1992

עידוד היזמות ופיתוח התעשייה, המלאכה והמסחר במיגזר הערבי והדרוזי

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 399

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום בי, י"א באדר ב' התשנ"ב, 16.3.1992, בשעה 10:10

נכחו;
חברי הוועדה
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ג. גדות

מ. מיעארי

מ. נפאע

ד. תיכון
מוזמנים
צ. קורן, מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

ר. האג'-יחיא, ראש עיריית טייבה

מ. שפיק, יועץ שר המסחר והתעשיה לאיזורי פיתוח

צ. שאשא, משרד האוצר

ש. קרמר, מנכ"ל המרכז לפיתוח כלכלי יהודי-ערבי

ג'. רימון, חוקר בכיר, המכון למחקר כלכלי חברתי,

ההסתדרות הכללית

ד. וסלי, חוקר

א. מוחמד, מזכיר מועצת פועלי נצרת

א. פינקרפלד, חבר הנהלת המרכז לפיתוח כלכלי יהודי-ערבי,

קיבוץ רבדים

מ. אבו-רומי, המרכז לפיתוח כלכלי יהודי-ערבי, אדריכל,

תמרה

ד. ששון, יועץ שר הפנים

א. חי, אגף הארגון בוועד הפועל של ההסתדרות, מגדל העמק

ב. רושדי, מנהל מפעל טקסטיל ומזון באום-אל-פאחם

ג. ליפא, משרד התעשיה והמסחר
מזכיית הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

עידוד היזמות ופיתוח התעשיה, המלאכה והמסחר במיגזר הערבי והדרוזי
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה,

ומקדמת בברכה את אורחינו.

הנושא שעל סדר היום הינו- עידוד היזמות ופיתוח התעשיה, המלאכה והמסחר

במיגזר הערבי והדרוזי.

הנושא הזה מועלה ביוזמתי, בעיני הוא מאוד חשוב. אני חושבת שהכפר הערבי

והדרוזי זקוקים מאוד לתנופה של פיתוח ולתנופה של יזמות. בקרב המיגזר

הערבי היום אנחנו רואים הרבה בעלי אינטליגנציה, הרבה אנשים בעלי יכולת,

בעלי כישורים. הם יכולים בהחלט להשתלב בפיתוח הכלכלי, אם זה תעשיה, אם

זה מלאכה, אם זה מסחר, כל סוגי היזמות להם אנחנו עדים במדינת ישראל.

איו כל סיבה שהדבר הזה לא יהיה גם בכפר הערבי והדרוזי.

מצאתי לנכון שנתחיל את הדיון. לא נסיים אותו, יכול להיות שגם בפגרה, אם

תהיה לנו אפשרות להתכנס, נוכל להמשיך בדיון כדי למצות אותו, וגם להגיע

לסיכומים, ולגבש הצעות שיש בהן כדי לקדם את הנושא הזה, ולתת לו תנופה.

אני רוצה לבקש ממנכ"ל משרד התעשיה והמסחר שיפתח את הדיון. נשמע ממנו מה

מתכוון המשרד לעשות, איד הוא פועל בנושא הזה, איך הוא מתכוון לעודד את

היזמות במיגזרים האלה. נשמע ממנו גם הצעות, אם יש הצעות כאלה, ולאחר

מכן נעבור לשמוע את הגורמים הנוספים.

צ. סורו! ראשית אתן סקירה קצרה על הכלים העומדים היום

בפני היזם הישראלי. אני אומר היזם הישראלי,

ללא אבחנה כמובן מה מקורו. הוא יכול להשתמש בהם כדי לנצל את היזמות

שלו. בפתח דברי אדגיש שאני חושב שבמיגזר המיעוטים ישנה בעיה של מיעוט

יזמות פרטית לעומת יזמות יהודית. המדיניות היא שלכל יזם ניתן יד וכתף,

אבל צריך להיות יזם. אני חושב שבשנות ה-90, כשמתקרבים לשנת אלפיים,

אנחנו לא נלך לכיוון כזה שהממשלה תהיה היזמית. אנחנו רוצים מפעלים

שמבוססים מבחינה כלכלית, והיזמות צריכה להיות יזמות פרטית. זו לפחות

אמונתי בכלכלה. כדי שתהיה כלכלה יציבה, היזמות צריכה להיות יזמות עסקית

פרטית, והממשלה צריכה לתת את הסיוע בנושא של מה שנקרא תשתית, או בכל

הכלים האחרים עליהם אעמוד בהמשך.

אתן סקירה מה הכלים שעומדים היום במשרד לנושא של יזמות, ולאחר מכן

אתעכב במיוחד על מיגזר המיעוטים.

הכלי הוותיק ביותר והקיים והאפקטיבי ביותר, הוא חוק לעידוד השקעות הון,

שהוא בעיקר מדבר על עידוד תעשיות, תעשיות ותיירות, למיגזר היצוא. הוא

נותן עידוד לכל מפעל שבונה את עצמו לא על השוק המקומי, אלא על שוק

היצוא. מי כמוכם מבין היום, שהסיכוי למדינת ישראל להגיע לצמיחה

ולעצמאות כלכלית הוא כאשר היא תקים תעשיה, שהשוק שלה יהיה מחוץ לגבולות

מדינת ישראל. אנחנו בסה"כ בגודל של כל עיר אירופית מערבית, 5 מיליונים,

וזה לא שוק שאפשר לבנות עליו תעשיה. לכן העידוד, בעיקר במסגרת החוק

לעידוד השקעות הון, מדבר על עידוד לתעשיות, בעיקר לתעשיות יצוא.
המדינה מחולקת לשלושה איזורים
איזור אי, איזור ב' ואיזור המרכז.

באיזור אי ניתנות מקסימום ההטבות, עד כדי מענק בגובה של 38 אחוזים

להשקעות ברכוש קבוע; באיזור ב' 20 אחוזים; באיזור המרכז אין מענק.

לפני שנה וחצי נכנס מסלול חדש, הוא מסלול ערבות המדינה, שנותן הטבות גם

לאיזור מרכז הארץ.

הלוקת מרכז הארץ, כפי שאתם יודעים, היא פחות או יותר בקווים שנמתחים

ביו נ"צ של המדינה, וכל אחד שנמצא באותו איזור פיתוח נהנה מאותן

ההטבות, כמובן ללא הבדל בין מיגזר למיגזר. רוב המיגזר הערבי נמצא

באיזור א' ו-ב'. אם אני לוקח את הגליל עד לאיזור קו נצרת, דרומית

לטבריה, זה איזור אי.

מ. מיעארי; איזו נצרת?

צ. קורן! אני חושב שזה אותו דבר.
מ. מיעארי
יש נצרת עילית ויש נצרת תחתית.
צ. קורן
מגדל העמק, איזור התעשיה, הוא איזור א',

ואחרי כן איזור ב'. איך שהקו עובר, לדעתי,

זה איזור א'.

מ. מיעארי; נצרת העיר, איזור ב'. מגדל העמק ונצרת

עילית, זה איזור א'.

צ. קורן; אני פקיד. אני לא חבר כנסת לא קבעתי את

גבולות המדינה.

מ. מיעארי; אני רוצה שנהיה ספציפיים. אני לא בא לשמוע

הרצאה מה המצב בעולם. בקשתי היא להתייחס

ספציפית. מביאים את האנשים לדון בענין. אגב, אני היוזם של הנושא הזה,

ובקשתי היא אם אפשר להצביע על הנושא לשמו התכנסנו לדיון.

צ. לזות; כפי שאמרתי, רוב הגליל נמצא באיזור א'. חלקו

היותר דרומי נמצא באיזור ב'. דרומית

לבאר-שבע זה איזור א', באר-שבע צפונה זה איזור ב'. עכשיו את באר-שבע

הפכו לאיזור א', כפי שאתם יודעים. כל הקו שהוא מערבית לקו שדרות,

נתיבות, אופקים, גם הוא איזור אי. איזור קרית-גת וקרית-מלאכי הוא איזור

בי.

במסגרת החוק לעידוד השקעות הון במיגזר המיעוטים אושרו עד היום,בשנה

האחרונה, 16 תוכניות השקעה בגובה של 26 מיליון שקל. מספר העובדים

שיועסקו באותם המפעלים הוא קרוב ל-300. מה שבפועל הושקע בשנה האחרונה

באותו מיגזר במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, ואם אני רואה פה כמעט כולם

הם מפעלים באיזור אי - הושקעו בפועל 10.5 מיליון שקל במיגזר המיעוטים.

זה בקשר לחוק לעידוד השקעות הון. השקעות בפועל במסגרת אישור מרכז

ההשקעות, ואם אני מנחש, ההשקעה הזו קיבלה 38 אחוזים מענק במסגרת החוק.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; 10.5 מיליון הם מתוך 26 מיליון.

צ. קורו; כן, השקעה בפועל. כי כשאת נותנת אישורים,

ההשקעות תהיינה בשנה הזאת.

כפי שאנחנו רואים, אותם יזמים במיגזר המיעוטים שאכן הלכו לבניית תעשיה

כלשהי, זכו בהטבות במסגרת ההוק לעידוד השקעות הון, ואני מקווה שאכן הם

גם יצליחו לעשות את מה שהם הבטיחו.

הכלי השני שאנחנו פעלנו השנה להכניס אותו הוא קרן מיוחדת לעסקים קטנים,

או קרן שנותנת הלוואות. זה נעשה בשיתוף עם הבנק לפיתוח התעשיה ועם בנק

דיסקונט. עשינו לזה פירסומת רבה בטלביזיה ובעתונות. כל בעל מלאכה או

תעשיה זעירה שירצה לקבל הלוואות - כאן מדובר על הלוואות ללא מענקים -

יוכל לקבל זאת. כדי למנוע ביורוקרטיה, לא המדינה היא זו שנותנת, אלא

הבנקים. בנק לפיתוח התעשיה נותן את ההלוואה כאשר הוא מגובה ב-25 אחוזים

ערבות מדינה, ובנק דיסקונט קיבל אותה קרן עם גיבוי של 40 אחוזים. אין

אפליה בין האיזורים.

מתוך הנתונים שקיבלתי, בתחום הזה הוגשו ממיגזר המיעוטים 21 בקשות

להלוואות עד לסדר גודל של חצי מיליון שקל. נכון לרגע זה אושרו 10

פניות, ביצוע 360 אלף שקל.

ש. קרמר; גם בבנק דיסקונט וגם בבנק פיתוח התעשיה?

צ. קורן; כן. כפי שאנחנו רואים, בקשות מוגשות. אולי

לא באותו קצב אפשרי, אם מפאת חוסר מידע או

מפעת העובדה שלא היו עסקים קטנים שרוצים לפנות. בכל אופן, זה חופשי.

דרשנו מבנק לפיתוח התעשיה שיקים סניף בחיפה ובבאר-שבע, כדי לפתור את

הבעיה של בעלי עסקים קטנים שנמצאים באיזור הצפון ולא רוצים לנסוע עד

לתל-אביב. אכן, יש גם בבאר-שבע וגם בחיפה סניפים, שבהם יכולים לפנות

לאותה קרן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם הנתונים הללו מתייחסים ל-91?
צ. קורן
כולם בשנה האחרונה. הקרן הזו רק הוקמה בשנה

האחרונה.

ההלוואה המקסימלית היא חצי מיליון שקל למפעל, כאשר אי-אפשר לדרוש

מהלווה ערבות, לבד מהערבות שיש בנכסי המפעל עצמו, וזה היה החידוש. זו

הסיבה שהממשלה משתתפת בחלק מהריסק שהבנק לוקח, אם כי הבנק עדיין לוקח

75 אחוזים מהריסק. לכן הוא לא יתן למישהו שהוא הושב שלא יוכל להחזיר לו

את ההלוואה.

להפתעתנו אנחנו רואים, שגם מפעים קטנים ועסקים קטנים של מיגזר המיעוטים

פנה ומגיש בקשות. אנחנו מקיימים ימי עיון מיוחדים, וכבר בזמן הקרוב

נקיים כאלה באיזור חיפה והצפון לבעלי עסקים קטנים. דרך המחוזות שלנו

נפנה את כל היזמים שירצו לקבל אינפורמציה על אותה קרן, שכנראה הצליחה

בצורה טובה מאוד, אף שהיינו רוצים, כמובן, שהיא תגדל.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם יש לכם גם מקומות? איך מחולקות הבקשות?

צ. קורו! אין, אלה הבקשות שקיבלתי מהבנקים. אמרתי, לא

המשרד, אלא הבנקים נותנים את ההלוואות.

ישנה עוד קרן קטנה שהאוצר השאיר לנו, קרן סיוע למפעלים קטנים, שגם היא

נותנת הלוואות למפעלים שנמצאים במצוקה. בעיקר למפעלים קטנים, אבל

מפעלים שיש סיכוי שהסיוע בהלוואות שיתנו להם יצליח להוציא אותם מהבוץ,

ולא יכניס אותם לשם יותר.

זו קרן קטנה, בסה"כ יש לנו עד כ-100 בקשות בשנה שהוגשו, מתוכן 14 בקשות

ממיגזר המיעוטים, 11 בקשות מהן אושרו. זאת אומרת זה סדר גודל של כ-15

אחוזים מאותה קרן קטנה, שאכן נהנים ממנה גם מיגזר המיעוטים.

אלו הם הכלים הכלליים שיש במשרד, שמשתמשים בהם כל מי שהוא יזם, ורוצה

לפנות ולקבל עזרה, אם באמצעות החוק לעידוד השקעות הון, ואם הקרנות

באמצעות הבנקים. ישנה קרן שיווק שעוזרת במיוחד בנושא של היצוא, ולא

ארחיב עליה את הדיבור.

הנושא החשוב ביותר הוא פיתוח איזורי תעשיה ומתן תשתית לאיזורי תעשיה.

צריך להבין קודם כל כיצד הדברים מתהווים, מה עושה המשרד, מה עשה ומה

יעשה.

לנו במשרד יש יחידה לאיזורי פיתוח, שבראשה עומד מרדכי שפיק. היא יוזמת

וגם נענית לפניות של ראשי מועצות לפתח את התשתית באיזורי התעשיה

שהוגדרו על-ידי המועצות. אנחנו לא משרד הפנים, אנחנו לא אלו שקובעים את

איזורי התעשיה. איזורי התעשיה נקבעים על-ידי המועצות ומשרד הפנים.

לכשנקבע איזור התעשיה, וישנם יזמים, פונה המועצה אל המשרד לבקש פיתוח

תשתית לאיזורי תעשיה. שר התעשיה והמסחר הינחה את המשרד, את היחידה, כבר

לפני שנה, לעמוד ולבדוק במיוחד, ולא לחכות כפי שקיים במיגזר היהודי,

שבאים ראשי המועצות ואומרים שיש להם איזור תעשיה. אמרו לראש המחלקה

שכאן הוא יהיה היוזם, יערוך סקר, יבדוק ויראה באיזה מקומות יש פוטנציאל

של איזורי תעשיה שבהם המשרד יהיה מוכן לתת את התשתית לאיזורי התעשיה.

הקצינו לכך למעלה מ-3 מיליוני שקל. סכום זה נמצא במשרד, ויש בו כביכול

אפליה לטובה, הוא מוקדש אך ורק למיגזר המיעוטים. זאת אומרת, לא יכול

לבוא ראש מועצה יהודית ולהגיד שנגמר לו התקציב, לא יעזור. זה כסף של

למעלה מ-3 מיליוני שקל, שמוגדר למיגזר המיעוטים.

תקציב 1991 זה מה שהיה, תקציב 1992 זה מה שיש, ואנחנו עכשיו עוסקים

בתקציב 1992. יש לנו רשימה של כ-20 מועצות במיגזר המיעוטים, וזה נמצא

באיזורים א' ו-ב' בלבד. בהתאם לטרמס אוף רפרנס שנתן לנו משרד האוצר

אנחנו לא נותנים סיוע לתשתית באיזור המרכז, לא למיגזר היהודי ולא

למיגזר המיעוטים. אם באים מאשקלון, מאשדוד ומיבנה ומבקשים, אין. האוצר

לא מאפשר לנו לתת באיזור המרכז, וכפי שאמרתי קודם, אם תסתכלו על המפה,

לדעתי מבחינת אחוזים של האוכלוסיה, חלק ניכר של אוכלוסיית המיעוטים

נמצא באיזורים א' ו-ב', ולא באיזור המרכז, וזה חד-משמעי. יש ישובים



שזיהינו אותם, ונעשים עבורם עכשיו סקרים. אבל אני מדגיש, התשתית תינתן
בשני תנאים
(א) שאכן המועצות יגדירו את איזור התעשיה, זה חייב להיות.

(ב) שיימצאו יזמים. בנושא של מצוקה תקציבית, אין טעם להביא ישוב כמו

ערוער, כשאין כסף לכסייפא, כשבכסייפא יש יזמים ובערוער אין יזמים.

זאת אומרת, אותה עוגה נצטרך לחלק לאותם הישובים שיוכיחו שיש בהם

יזמות, כי אחרת אין טעם לפתח איזוהי פיתוח.

אנחנו נותנים את יישור השטח, אוד הביוב, את התשתית, את כל מה שצריך עד

להקמת המפעל. לגבי המפעל עצמו הוא יכול לפעול בכיוון של מפעל מאושר,

ואז יקבל המפעל עצמו את הנושא של מפעל מאושר, או שהוא ילך לבתי-מלאכה

ותעשיה, ויקבל את ההלוואות שניתנות היום, ולא במסגרת החוק לעידוד

השקעות הון.

לתעשיה זעירה ומלאכה יקבל מה שמקבל כל בעל תעשיה זעירה בישראל, כלומר -

הלוואות, כפי שציינתי, מבנק לפיתויו התעשיה או מבנק דיסקונט. שר התעשיה

והמסחר מתכוון להביא לממשלה בישיבה הגדולה בקשה להגדיל את הקרן הזאת

לנושא של ההלוואות, כי היא כבר נגמרה. השר יבקש גם ערבות יותר גדולה.

ר. חאג'-יחיא; אתה אומר שזיהיתם רשויות, זאת אומרת שזה לא

על-פי בקשות שקיבלתם מהרשויות? כי פניתי

פעמים רבות, ולא קיבלתי תשובה.

צ. קורו; אני מדבר על איזורים אי, ו-ב', ולא על איזור

המרכז. אין לנו תקציבים לאיזורי המרכז. יש

תקציבים אך ורק לאיזורים אי ו-ב'. אם אתה נותן מפעל מאושר למפעלים

שמייצרים לשוק המקומי, אתה בסה"כ גורם לתחרות של מפעל במפעל.

כפי שאתם רואים, המשרד שלנו מבחינה זאת, אף שישנם החוקים הכלליים שבהם

כל המיגזרים יכולים להשתמש, בנושא של תשתית יש לנו פינה חמה בלב למיגזר

המיעוטים, ושם במיוחד טיפלנו בנושא. אני מקווה שהשנה אכן נוכל להוציא

אותם הסכומים שהקצבנו להם כדי יפתח את התשתיות. יותר מכך, אני מקווה

שאחרי שנקים את התשתית, לא יבנו שם דירות מגורים, אלא יבנו באמת מפעלי

תעשיה או מפעלי מלאכה. אנחנו את התשתית ניתן, ואני רק מקווה שהם

יתמלאו.

מ. שפיק; לענין התשתיות. התקציב של 3 מיליוני שקל

שאנחנו נתחיל בו השנה, ב-1992, הוא יותר

נכון תקציב של 3,1 מיליוני שקל, והוא יהיה מיועד אך ורק למיגזר

הלא-יהודי בצפון ובדרום. זו תהיה תחילת דרך, בצורת עבודה שיטתית לפי

צרכים שיהיו קיימים בכל איזורי התעשיה במיגזר הזה. כמובן, שני תנאים

צריכים להיות, ואני חוזר עליהם ומדגיש אותם;

(א) אנחנו צריכים להיות מלווים בבקשות של יזמים, כי אנחנו לא נעשה

תשתיות כשאין יזם שעומד מולנו. ברגע שיש יזם שעומד מולי, ומבקש

בקשה במסגרת מפעל מאושר או במסגרת שאיננה מפעל מאושר, אנחנו נלווה



אותו בפיתוח התשתית באותס איזורים שקיימים, או אפילו יש צורך

בפיתוח איזורי תעשיה חדשים. כאן אפילו נצטרך לחרוג מהמדיניות

המקובלת במשרד, שהיא בשנים האלה ללכת יותר ויותר לאיזורי תעשיה

מרכזיים ובין-עירוניים. בגלל הצורך המיוחד של הקמת תעשיות קטנות,

שהרי במיגזר הזה אין התעשיות הכבדות כפי שקיימות במיגזר היהודי,

יותר מדובר בתעשיה קלה ובתי-מלאכה, יש צורך לפתח אותם במיגזר הזה.

כבר בשנה שעברה התחלנו בבדיקה של מספר מקומות. אהיה בקשר עם רשויות

שיש בהן פוטנציאל קרקעי לענין הזה.

(ב) בעלויות של קרקע באיזורי התעשיה. הבעלויות בדרך כלל פרובלמטיות

במיגזר הזה. יש מעט מאוד איזורי תעשיה במיגזר הזה שהם אכן פנויים.

ישנן יותר בעלויות פרטיות שמשתלבות בתוך איזורי התעשיה, ולכן קשה

אפילו להגיע לשלב הראשוני של תכנון איזורי התעשיה. התחלתי עם רשות

אחת או שתיים כנסיוו לפני כחצי שנה, ועד לרגע זה לא התקדם שום דבר

בגלל הוויכוח בין בעלויות מדינה ובעלויות פרטיות.

אנחנו נשתדל להתחיל לפעול בסכום הזה שעומד לרשותנו בשנה הזו. אם יהיה

צורך לפי קצב היזמות, נמשיך ונפעל בפיתוח המיגזר הזה.

צ. קורו! אני רוצה להצהיר שאם הכסף ינוצל, וזו

התחייבות של השר, ניקח מהרזרבה כדי להגדיל

את הסכום. לא תהיה בעיה תקציבית בנושא הזה של פיתוח תשתית במיגזר

המיעוטים.

ד. תיכוו; איזה איזורי תעשיה במיגזר הלא-יהודי אתם

עומדים לפתח?
א. פינקרפלד
אני חבר מועצת מקרקעי ישראל וחבר הוועדה

לקרקע עירונית, שעוסקת גם בשיווק הקרקע

למסחר ולתעשיה, ואני רוצה למסור כמה פרטים בקשר לענין הזה.

לגבי איזורי תעשיה, לאיתור שלהם, לתכנון, להקצאה, לפיתוח ולשיווק של

המגרשים לתעשיה, צדק היועץ בענין של הבעלויות. זו בעיה לא פשוטה. אולי

אתן לשם האילוסטרציה כמה דוגמאות. אתן את הדוגמא של כפר קאסם שנמצאת

ליד ראש העין, ובעיות הפיתוח של ראש העין לעומת בעיות הפיתוח של כפר

קאסם. זו רק דוגמא, ואי-אפשר במסגרת זמן מצומצם להרחיב את היריעה.

כמו הדוגמא של כפר קאסם שהיא בשכנות לראש העין, ישנה סחנין, שהיא

בשכנות לאיזור תעשיה חדש שמוקם עכשיו בתנופה גדולה, טרדיון במועצה

האיזורית משגב. יש לנו ליד עין-מאהל איזור התעשיה הידוע והמשגשג של

נצרת עילית. ליד רמי ישנה כרמיאל.

מונח בפני ספר עתודות הקרקע לתעשיה. אמנם הוא מפברואר של השנה שעברה,

אבל אני מעודכן בכל הנתונים.

יש כמה דוגמאות שהיו יכולות לעזור לנו בקידום הענין, אם נראה את

הסמיכות הזאת וניתן לה פתרון, אבל זה לא כל כך פשוט.



במרץ 1991 קבענו מחירי עידוד לשיווק מגרשים לתעשיה. קבענו טבלא של 7

קבוצות. אמנם ענין המחירים המוזלים עומד להסתיים, לאחר הארכה קצרה, אבל

נלמד מזה כמה וכמה דברים.

אתן כמה דוגמאות כדי שתבינו את הפרובלמטיקה. נצרת עילית זו קבוצה 4,

ששם עבור דונם לשיווק בתקופת ההוזלה היזמים היו צריכים לשלם 8,410

שקלים לדונם, כאשר המחיר הבסיסי, מחיר שומה של הקרקע שם, באיזור מפותח,

הוא 33,600 שקלים. בנצרת, באל-קובי יש איזור תעשיה. יש שם רק 12 דונם

שעדיין לשיווק, הם בקבוצה 7, שהמחיר המוזל הוא 57,203 שקלים, והמחיר

הבסיסי של שמאי הוא 76,200 שקלים, ודאי בין היתר משום שיש מחסור

בקרקע.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה מדבר על קרקעות בבעלות הפרטית?
א. פינקרפלד
לא, בבעלות המינהל.

בטרדיון, איזור פיתוח א/ המחיר המוזל הוא

2,359, קבוצה 2, המחיר הבסיסי לפי שומה, המחיר המלא באיזור מפותח הוא

10,087 שקלים. בסחנין הגובלת ממש, הבתים האחרונים של סחנין, ממש 200

מטר מאיזור טרדיון, איזור התעשיה מרוחק מהכביש, עדיין לא מפותח. הוא

מופיע רק בתוכנית המיתאר. שם זה בקבוצה 4, איזור פיתוח ב'. מחיר מוזל

לקרקע שעוד אי-אפשר בכלל לשווק אותה, כי עוד אין פרצלציה, הוא 8,400

שקלים, והמחיר הבסיסי לשטח בלתי מפותח הוא 63,559 שקלים.

שוחחתי עם סגן השמאי הראשי, ושאלתי אותו מדוע קיימים העיוותים האלה,

והוא נתן לי הסבר מקצועי. היות שאין קרקע מספקת, והיות שחלק מהקרקע עוד

נמצא בבעלויות פרטיות, המחירים האלה נקבעו באמת בתום לבב. אבל כשלוקחים

את כל הטבלא ומסתכלים על כל הישובים, על כל עשרות הישובים, ורואים שזה

חוזר ללא מקרה אחד יוצא דופן, תמיד המחירים בשומה במחיר הבסיסי לישובים

הערביים הם פי 2 ו-3 מאשר בישובים הסמוכים האלה, אלה בלי פיתוח ואלה עם

פיתוח, הרי אתה מגיע למסקנה שיכול להיות שמשרד המסחר והתעשיה, אכן רוצה

לדחוף את היזמות הערבית. זה חשוב לכולנו, יש שם פוטנציאל לא מנוצל, אבל

בפועל, כשמתרגמים את זה לעבודה הפקידותית היום-יומית, זה לא מוצא את

ביטויו.

בכפר קאסם יש איזור תעשיה. אתמול עידכנתי את הנתונים לקראת הישיבה הזאת

בביקור בכפר קאסם. מוכנים לשימוש כבר היום, עם פרצלציה, 35 דונם לתעשיה

ו-5.5 דונם למסחר. מזה רק 12 דונם בידי מינהל מקרקעי ישראל, כי כפי

שאמר מר שפיק, ישנה שם בעיה של בעלויות. למינהל, בגלל סיבות שונות, יש

היום בסה"כ לשווק 2 מגרשים גדולים על שטח של 10 דונם, זאת כאשר רשומים

38 יזמים, ואין מה לתת להם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מי הם היזמים?

א. פינקרפלד; אלה יזמים מקומיים של כפר קאסם. 2 מפעלי

בטון, מפעל מרצפות, מפעל מזון. 38 יזמים

יותר קטנים ויותר גדולים, גם בינוניים. לא גדולים מאוד, אלא בינוניים.

הם רוצים להקים מפעלים, יש להם 10 דונם מוכנים לשיווק מזה מינהל מקרקעי



ישראל גם הוא רוצה לתת מגרש למישהו שלא שייך לכפר קאסם, אבל זאת בעיה

שלי עם המינהל, ושאיננה שייכת לכאן.

אנשי כפר קאסם הגישו תוכנית מיתאר להרחבת תוכנית המיתאר שלהם. בתוכנית

הזו יש 100 דונם ברוטו לשטח תעשיה חדש, זה עבר אישור הוועדה המקומית,

עבר להפקדה בוועדה המחוזית, אבל הוציאו מההגשה להפקדה 100 דונם שבשטח

המיועד לתעשיה. לכפר קאסם, מלבד 38 דונם אלה, עליהם דיברתי, איו שום

אפשרות היום לפתח איזור תעשיה חדש.

במרחק של 20-30 מטר מהבית האחרון של כפר קאסם, בין השכונה הדרומית של

כפר קאסם לבין כביש חוצה שומרון, מוקם עכשיו בתנופה גדולה, ויבורכו על

כך אנשי משרד המסחר והתעשיה, איזור תעשיה שנקרא חוצה שומרון צפון. למי

הוא מיועד? לראש העין, כאשר היזמים והפועלים אם הם יבואו, ואני מקווה

שהם יבואו מראש העין, יצטרכו לעבור כביש עורק ראשי. במפות תוכלו לראות

עד כמה זה בולט.

השטח הזה הוא באמת שטח שיפוט של ראש העין, אבל זה שטח שהופקע בראשית

ימי המדינה מתושבי כפר קאסם. זה שטח שמדורי דורות, משך מאות שנים, היה

שייך לכפר קאסם. בחוקים המסויימים שאנחנו מכירים אותם, השטח הזה הופקע

מתושבי כפר קאסם והועבר לרשות השיפוט של ראש העין. לראש העין בוודאי

יותר נוח ששטח תעשיתי - הרי מפעלים מזהמים, מקשים על איכות הסביבה -

שהוא יהיה קצת רחוק מראש העין. אבל בינתיים לא שמו לב לכך שהוא התקרב

עד לבתים האחרונים הדרומיים של כפר קאסם. אני רוצה להניח בגישה חיובית

שזו רק טעות, וכי עדיין אפשר לתקן את הטעות.

השטח הזה, שבזמנו היה של כפר קאסם, הופקע מכפר קאסם, ולא נוכל לגלגל

אחורה את ההיסטוריה. עוד לא מצאנו את הפטנט לכך. אבל אפשר מהיום ואילך

לתקן עיוותים. אפשר להגיד שזה שטח משותף של ראש העין וכפר קאסם, ומשותף

לא רק בכך שיתנו ל-38 יזמים לקבל 2 מגרשים, אלא שהארנונות תהיינה

משותפות. מי שמקבל את השירותים המוניציפאליים בכפר קאסם יהנה מהארנונה

שתשולם על המגרש התעשייתי באיזור התעשיה החדש. כך נוכל לתקן איזה שהוא

עיוות, גם לטובת ראש העין.
צ. קורן
משרד המסחר והתעשיה לא שם אגורה אחת בראש

העין ובכפר קאסם, כי זה איזור המרכז.

א. פינקרפלד; אני עוד לא מדבר על האגורה. משרד המסחר

והתעשיה, גם כשהוא לא שם אגורה, יש לו תפקיד

בעידוד וייזום, בתכנון ובמעורבות.
צ. קורן
באיזור המרכז אנחנו לא מתערבים.

א. פינקרפלד! אני לא סתם אומר. כל דבר שאני אומר

בדוק, ואני אחראי עליו. אני עוסק בנושא הזה

ואוכל אותו בכל יום, ולפעמים לא רק בימי החול. אפשר להזיז, ברצון טוב

ולא בהתמקחות, ואני לא באתי להתווכח. באתי כדי לעזור לכם לקדם את

הענין, כי אני מאמין שהוועדה הזו רוצה לקדם את הענין, וזה אפשרי. זה לא

פשוט, זה מסובך, אבל אפשר.



אפשר חיה בגישה הזאת לפעול לגבי יזמי עין-מאהל ורמי, שאדמתם הופקעה

והקימו עליה את איזור התעשיה בנצרת עילית, אם היו נותנים וקובעים להם.

יש בעיה עם היזמות הערבית. אבל כשיש כבר יזם ערבי, אנא תנו לו את כל

העידוד, את כל האינפורמציה, כך שהאינפורמציה לא תעצר בדרך. תנו לו את

כל ההסברה וההדרכה, ותעזרו לו. כפי שאני אומר, בזה אפשר לעזור.

לכן אני מציע לקבוע ועדת משנה לצורך הענין הזה עם הנציגים והמנכ"לים של

המשרדים הנוגעים בדבר. אני וחברים אחרים, יהודים וערבים שאוכלים את

הענין הזה יום יום בשטח, היינו יכולים להביא הצעות מעשיות מפורטות איך

אפשר לקדם את הענין.

מ. נפאע; שאלה בקשר לכפר קאסם וראש העין. הוקמה ועדה,

והנושא הגיע לבית-המשפט. רציתי לשאול בידי

מי הסמכות לקבוע שהאדמה הזאת באמת, כפי שהאדון אמר, חלק ממנה לפחות

יוחזר לשטח שיפוט כפר קאסם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה נמצא בידי שר הפנים. החבר שדיבר איננו

מייצג באופן רשמי את מינהל מקרקעי ישראל.

הוא חבר המועצה, אבל לא בא היום לדבר בשם מינהל מקרקעי ישראל. אתה היום

באת במסגרת של המכון לפיתוח כלכלי יהודי-ערבי. בתור שכזה דיברת.

אנחנו נזמין את נציג המינהל, נבקש ממנו נתונים מדוייקים, כי הוא זה

המוסמך למסור לנו את הנתונים לגבי שטחים שקיימים, מה האפשרויות של

העמדת שטחים נוספים ואחרים לרשות פיתוח התעשיה והמלאכה. נבקש זאת

ממינהל מקרקעי ישראל, ונעשה זאת בישיבה נוספת אחרת.

מ. נפאע! צריך לציין בכל מקרה שהדברים רציניים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הדברים רציניים, אבל לצערי אינם ברורים.

לצערי לא למדתי ממנו שום דבר. מי שמוסמך לתת

לנו את התשובות על הדברים האלה הוא מינהל מקרקעי ישראל.
מ. מיעארי
אני מסכים שצריך להזמין את כל מי שאחראי.

צריכים לבוא אנשים בעלי סמכות, כדי שנדע מה

המצב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לישיבה נוספת נזמין גם את נציג משרד הפנים

וגם את נציג מינהל מקרקעי ישראל, כדי שנדע

באמת מה הם השטחים שעומדים לרשות המיגזר הזה לצורך פיתוח.

מר רימון עשה עבודה יוצאת מהכלל עליה עברתי ונעביר אותה לחברים.
גי. רימוו
אני חושב ששמענו סקירה די מעניינת מהחברים

כאן, במיוחד מהמנכ"ל. אלה נתונים שחידשת לי

בהם הרבה. יש הרבה מה ללמוד עדיין בנושא ההשקעות ואיך מגיעים לנצל את

הכלים הקיימים, אם זה בממשלה ואם זה במיגזר עצמו.



כדי להגיע לצמיחה כלכלית ישנס 5 או 6 אלמנטים שחייבים להתהוות, גם

הצעתי אותם במחקר האחרון. אחרת לא יכולה להיות צמיחה. האלמנטים הם:

ההון, ההשכלה, היזמות, הטכנולוגיה. מדינה מתפקדת היטב בשותפות לאומית.

אם האלמנטים האלה לא קיימים, לא תהיה לנו כל צמיחה כלכלית, לא במיגזר

היהודי ולא במיגזר הערבי. אני אומר כך כי אנחנו מושפעים בכלל

מההתפתחויות במשק היהודי, ותמיד אם יש לנו אבטלה גבוהה זה משום שישנה

גם בעיית תעסוקה ובעיה כלכלית במשק הישראלי בכלל.

היום מסתבר שלמיגזר הערבי בכלל אין יכולת לצבור הון למטרת השקעות. זו

עובדיה קיימת. מי יכול לצבור הוו למען השקעות? הסקטור הפרטי. ההישענות

העיקרית לגבי צמיחה כלכלית בכל מדינה בעולם, מדינה מפותחת, היא על

הסקטור הפרטי, וההשקעות מההון והרווחים שלו שוב בעסקים, זאת אומרת הון

חוזר ורווחים חוזרים, שמשקיעים באותו משק. היום אי-אפשר להישען או

להסתמך על ההכנסה או על החסכונות של הממשלה כדי לפתח כלכלה. הוכיחו שעד

היום, לממשלות בעולם, ובמיוחד לממשלת ישראל, אין יכולת לצבור הון למען

השקעות, או לצבור חסכונות למען השקעות. אנחנו נשענים על גורמים

חיצוניים. אתה יכול להסכים שיש גורמים חיצוניים שבאופן רציני משקיעים

בארץ. הממשלה שלנו לווה כספים רבים מחו"ל, גם מהגורמים החיצוניים, אם

זה מארה"ב ואם מהבנק העולמי או מהפדרציה היהודית. כל המסגרות הגדולות

של יהדות העולם תומכות במסגרות הקיימות כאן. המיגזר הערבי אינו שותף

להנאה הזאת. היהודים נהנים מתמיכה עולמית יהודית, וגם לא-יהודית,

לפיתוח המשק היהודי הישראלי.

המיגזר הערבי במתכונתו הקיימת, מאז 48 ועד היום, לא היה שותף מלא

לתכנון הלאומי של מדינת ישראל. לא היינו שותפים לקבלת החלטות באשר לכל

הפיתוח שהיה קיים עד היום. לדוגמא, היתה ועדה שדנה בנושא פיתוח הגליל

באיזור אלפיים, בכרמיאל היה מרכז בזמנו, והוקמה ועדת קציר.

ד. תיכוו; מה יצא מזה?

גי. רימוו; התקיימו ישיבות, והוצעו המלצות שהדליקו

אצלנו אור אדום, כי מצאנו שמתקיים כאן איזה

שהוא דיון לגבי פיתוח הגליל.
ד. תיכוו
למה אין יזמות ערבית?

מ. נפאע; 70 אחוזים עניים. מתחת לקו העוני.
ד. תיכוו
30 אחוזים עשירים מאוד.
גי. רימוו
אני מציג כאן דברים מאוד אובייקטיביים, ואני

לא בא להאשים גורם זה או אחר. 82.5 אחוזים

מהערבים הם שכירים, כאשר 65 אחוזים מהם משתכרים מהכנסה של כ-2,000 שקל

לחודש. זה לנפש, כאשר למשפחה זה כבר שונה. לגבי המשפחה הערבית עם 4

נפשות מול משפחה יהודית עם 4 נפשות, יש הבדל של 43 אחוזים בהכנסה.
ד. תיכוו
במשפחה הערבית, כמה מועסקים משתכרים

בממוצע?
ג'. רימון
זה כמעט דומה, 1.5 במיגזר הערבי ו-1.6

במיגזר היהודי. זה לפי נתוני הלמ"ס. אלה

נתונים אוטנטיים שאנחנו חייבים להשתמש בהם, כדי לעשות השוואה לגבי מה

שהיה לפני 10 ו-20 שנה, ולעשות תחזיות בעתיד. אנחנו חייבים להשתמש

במקור אמין, ולדעתי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היא מקור אמין שעד היום

הוכיח את עצמו. אנחנו במגע עם הלמ"ס, כדי שיתנו לנו כלים להציג את

המיגזרים השונים ולנתח את המציאות בכלל.

הבעיה היא צבירת הון, התהוות ההון במיגזר הערבי. לא שאין בכלל הון, יש

הון, אבל אנחנו התרגלנו להשקיע את ההון במקום הלא נכון.

ד. תיכוו! למה? האם במסחר זה לא נכון?

גי. רימוו; במסחר יש פרוט של עצמאים. יש לנו הסקטור

העצמאי שיש לו תעסוקה משלו. עוסקים במסחר.
היום רוב האוכלוסיה במיגזר הערבי מועסקת
בחקלאות - כ-6 אחוזים; בתעשיה - 22 אחוזים; בחשמל ומים - אין בכלל;

בבינוי - 18.6 אחוזים; במסחר - 15 אחוזים; בתחבורה - 5.9 אחוזים;

בשירותים פיננסיים ועסקיים - 3.9 אחוזים; בשירותים ציבוריים

וקהילתיים - 19.5 אחוזים; בשירותים אישיים - 8.4 אחוזים.

יש ירידה במספר המועסקים בתחום החקלאות. יש תפנית לגבי כוח העבודה

הקיים, שכיום הוא יותר משכיל, ופונה יותר לנושאים טכנולוגיים. היום

הרוב מועסקים בייצור בתעשיה, וכמעט מחצית בשירותים. במיגזר היהודי 70

אחוזים מועסקים בשירותים, ו-30 אחוזים בייצור. בעולם המערבי, אם אנחנו

מגיעים לארה''ב, אפילו הרבה יותר עוסקים בשירותים ופחות בייצור, כי

העולם שם הולך ונהיה יותר מתוחכם.

התהוות ההון והאפשרות לגייס הון במיגזר הערבי מאוד קשה. הממוצע הוא של

2,400 שקל לחודש של שכיר או משפחה בת 4 נפשות, שהיא פחות 43 אחוזים

מההכנסה של משפחה דומה יהודית, ו-21 אחוזים בין משפחה עם 6 נפשות ו-6

נפשות במיגזר היהודי. יש הבדל גדול בהכנסות, יש מיגבלות לגבי היכולת

לצבור חסכונות, לשים בבנק. יש בעיה קשה היום אפילו כדי לכסות אובליגות

בבנקים, במיוחד בקרב המשפחות מרובות הילדים, כשהממוצע נע היום בין 5

ל-6 נפשות בבית, וגם כשמדובר באנשי עסקים שאין להם הידע הבסיסי והיכולת

לניהול עסקי וכלכלי. זו אחת הבעיות אתה אנחנו מתמודדים. היום אדם שעבד

20-30 שנה באיזה שהוא מקום עבודה, יצא עם פנסיה, והוא חושב שמשום שיש

לו כסף בכיס, הוא כבר גאון בניהול כספי ועסקי, והוא הולך ומשקיע

בבת-אחת בחנות לנעליים, למשל. הוא כלל לא חשב להיות תעשיין אפילו. יש

לנו חסכון, אין לנו תעשיינים. הוא משקיע את הכסף הזה בחנות בלי שום

בדיקת כדאיות, כי אין לו בכלל אוריינטציה שצריך מחקר כדאיות. מחקר

כדאיות יעלה לו כסף, והוא לא מחשב כמה זה יעלה לו. לכן הוא אומר לעצמו

שהוא לא צריך את זה בכלל, הוא יודע מה הוא צריך והוא יודע מה טוב.

מתחילה ההתעסקות עם הבנקים, הוא נכנס לנושא של האשראי, הוא משקיע את

הכסף האישי שלו, את ההון הפרטי, מתחיל נושא האשראי, מתחיל נושא

ההלוואות, יש לו קשיים בשיווק, היות שאין לו מערכת שיווק בכלל. הוא לא



קשור לחברת אם. קיימות במיגזר הערבי חברות טקסטיל שקשורות לחברות אם

יהודיות, או בחו"ל, שאין להן קשיים לשווק.

76 אחוזים מחיזמים הערביים התקשו לגייס חון להקמת פרוייקטים, ואני לא

מדבר על מפעלים גדולים.

יש קושי באיתור קרקעות, יש קושי בשיווק מוצרים, קושי באיתור חומרי גלם,

בעיות בהשגת אישורים, קושי באיתור כוח-אדם מתאים. אלה קשיים שאתם

מתמודד היזם הערבי. יש מחסור בכלים, באותו זמן יש מחסור בגוף שיעזור

בפיזור סיכון ההון. זו אחת הבעיות. הבנקים, במיוחד הבנק הערבי-הישראלי,

שהוא הגוף הכלכלי היחידי שעוסק בשטח אצלנו, עד היום לא פיתח איזו מסגרת

של גיבוי ליזמים. הוא אמנם קיים כדי לנהל פעילות כלכלית שמבוססת על

עו"ש ועל מתן הלוואות קטנות, לא גדולות, אבל זה לא באוריינטציה כפי

שהוצגה על-ידי מנכ"ל משרד המסחר והתעשיה, כפי שהיום מדובר על קרן של 3

מיליוני שקל, אף שהייתי רוצה לשמוע על 30 או אפילו 100 מיליון. היום

קראתי ב"הארץ", שמרכז ההשקעות אישר 31 פרוייקטים בסכום של 33.5 מיליון

דולר. אני מבין שכאן הכל מדובר ביצוא, וכי יש מספר גדול שמיועד ליצוא.

הכוונה כאן היא שהממשלה או הגוף שיעזור בחקיקת חוקים שיאפשרו לחסוך

הון. בכל מדינה ובכל ממשלה שבאמת מתפקדת טוב, אם יש מדינה שמתפקדת טוב,

יש לה סקטור פרטי חזק ולא סקטור ציבורי יותר חזק. אנחנו צריכים להפסיק

לעסוק בסקטור הציבורי ולהתרכז יותר בסקטור הפרטי, לתת עדיפות ראשונה

לסקטור הפרטי. זה הגביל עד היום את הפיתוח של היזמות בקרב הערבים, אף

שישנה יכולת, יש יוזמה, יש אולי יכולת כספית אף שהיא לא בממדים שאנחנו

רוצים לראות. יש צורך לפתח את הסקטור הפרטי על-בסיס עסקים קטנים ולא

גדולים. הייתי היום מוכן ללכת על 100 עסקים קטנים ולא על מפעל אחד

גדול, כי הוא נתון לתנודות המקרו-כלכליות במשק, ויכול להוות אסון גדול

כפי שקרה ב"כור" ובמפעלים אחרים. הקמתם של עסקים קטנים שמבוססים על

העסקתם של 5 עד 50 איש, לדעתי, גם תתרום רבות לחיזוק הבטחון העצמי של

היזם עצמו, בעזרת הקרנות שעכשיו הציגו כאן, ואני מקווה שקרנות או יעזרו

גם בפיזור סיכון ההון. מחוץ לתחום הממשלתי חשוב מאוד שתוקם קרן או

קרנות כדי לסייע בהשקעות.

לעסק הקטן יש יתרון גדול בזה שההשקעה בו איננה גדולה, החזר ההון על

ההשקעה מהיר יותר, אפשר לראות רווחים, אפילו 100 עסקים הוקמו ו-50 פשטו

רגל, זה לא יהיה אסון לאומי כמו קונצרן גדול שהעסיק 30 אלף עובדים או

1,000 עובדים אפילו. במקרה של 1,000 עובדים יש לך בעיה תעסוקתית או

תנודות מקרו-כלכליות, שמשפיעות בכלל על הייצור, ועל השיוק, ועל קווי

האשראי, ועל הריביות בכלל. זה יכול להשפיע באופן מיידי על אבטלה חמורה

ומעמיקה.

המלצתי היא לפתח ולהתרכז בסקטור הפרטי. בהחלט ההשכלה חשובה, וזה יוסיף

לנושא היזמות. כן יש לפתח טכולוגיה מתוחכמת. אנחנו חייבים באמת ללכת

בנושא השותפות הלאומי האמיתי של מדינת ישראל. אני אומר זאת באופן

מודגש, ועלינו לפעול בנושא זה.

הייתי רוצה להוסיף נקודה שהסברתי ברדיו לפני כמה ימים בתוכנית של רזי

ברקאי, לגבי קליטת העליה. אנחנו שותפים לכל התנודות הללו, ואנחנו



מושפעים מכל הבעיות שנוצרות כתוצאה מקליטת העליה שלא מתבצעת לפי תכנון

נאות, ולכן המשק הישראלי נמצא באי-ודאות. סדר העדיפויות הלאומי שקבעה

לעצמה הממשלה פגע קשות בנושא זה בכלכלת המשק הישראלי. היתה התעלמות

מגמתית מנושא הכלכלה במשק. אם באמת העליה היא חיונית למדינת ישראל -

ואני אומר זאת כלא-יהודי, ואני יודע מה זה אומר לכם - אנחנו חייבים לתת

לנושא הכלכלי-חברתי סדר עדיפות ראשוני. קליטת העליה מתבצעת עד עכשיו

בשליפה מהמותן ולא בתכנון נאות. קשה מאוד להביא מאות אלפי עולים ללא

תשתית שתבטיח תעסוקה, מגורים ואינטגרציה חברתית. זה מביס את היעדים של

המדינה עצמה.

מ. מיעארי; איך זה משפיע על המצב בסקטור הערבי?

גי. רימון; זה משפיע רבות. היום אנחנו קולטים עולים,

יש לנו בעיה של תעסוקה. עולים רבים שהגיעו

ארצה אפילו השפיעו במסגרות העבודה שבהם הועסקו ערבים, ואני עד להרבה

ערבים שהוצאו בדרך זו או אחרת - אני לא רוצה להגיד בכוח. היו עדיפויות

למעסיק להעסיק את העולים, אפילו על-חשבון היהודים בארץ. אנחנו שותפים

לאותה בעיה. אנחנו יכולים ללוות כל פיתוח שמרכזו נמצא במיגזר או באיזור

מגורי ערבים ויהודים. היהודים יכולים ללוות את תהליך הפיתוח. למשל,

יהוד הגליל איננו סוד היום, ייהדנו את הגליל עד היום, יש לנו היום 51

אחוזים יהודים בגליל. זה הישג גדול לממשלה, אבל זו גם תבוסה גדולה

לממשלה, כי מה הבטחנו? לא הבטחנו תעסוקה, הבטחנו בהחלט אבטלה. לא היתה

תשתית, אין טכנולוגיה כפי שצריכה להיות, הייצור סובל שם. חבל אלפיים

עצמו, מתגוררים בו 16 אחוזים יהודים והשאר ערבים. זה ממש מביך אנשים

שבאמת לא מבינים את העסק. זה גורם למבוכה. לדעתי לפני יהוד הגליל היתה

צריכה להיות תשתית פיזית מדרגה ראשונה, תשתית אנושית. לדעתי התשתית

צריכה להיות קיימת לפני שמביאים את האנשים להתגורר שם. זה גרם לנו

לאי-נעימות, לאי-ודאות. יש שם אבטלה גבוהה היום, אף שבמיגזר היהודי

היום היא זהה לזו של המיגזר הערבי בפעם הראשונה בתולדות המדינה. התחזית

לשנת 1995 היא אבטלה של 17 אחוזים, וזה דומה כמעט בשני המיגזרים, וזה

אם יגיעו לארץ בין 500 ל-800 אלף עולים. אם לא יגיעו 500-800 אלף

עולים, ה-17 אחוזים אבטלה החזויה במיגזר הערבי תעמוד בפני עצמה כ-17

אחוזים. מה שמפחיד אותי יותר הוא, ש-800 אלף עולים יגיעו, והאבטלה תגיע

ל-25 אחוזים בשני המיגזרים.

קשה להתעלם מאוכלוסיה שהיום היא מיליון תושבים, בשנת 2005 תגיע למיליון

ו-400 אלף תושבים ותהווה כ-20 אחוזים מאוכלוסיית המדינה.

מ. מיעארי! אני מאוד מתרגש שבפעם הראשונה אנחנו נמצאים

כאן כדי לדון בענין שהוא כל כך חשוב ויש לו

השפעות והשלכות. אני מוותר אפילו על ענין הבכורה, אבל את הנושא העליתי

כבר בחודש יולי בשנה שעברה, ואני שמח שבשבוע האחרון כמעט של הכנסת

הנוכחית הגענו לדיון בו. בכל אופן, קיימת המודעות כשלעצמה.

אני רוצה לשאול כמה שאלות את מנכ"ל משרד המסחר והתעשיה. אני יודע שהם

פקידים, והם באו לקרוא את מה שנתנו להם. שאלתי שאלה אהת. אתה אומר

איזור א', ואנחנו יודעים מה זאת אומרת איזור פיתוח אי. אנחנו יודעים מה

זה איזור פיתוח ב', ואנחנו יודעים מה זה מרכז. אתה אומר לי שרוב הגליל,



ערבי ויהודי, הוא באיזורים פיתוח אי ו-ב', וזו תערובת. אמרתי לך שיש

נצרת עילית, יש מגדל העמק, יש עפולה, באמצע יש נצרת נטו. נצרת עילית,

איזור פיתוח א'; מגדל העמק, איזור פיתוח א'; נצרת, איזור פיתוח ב'.

בהבדל בין א', ל-ב' קבור הכלב.

אם אתה רוצה לפתור בעיה של איזור, של עיר, של מקום, ואם הוא לא א', אתה

לא יכול לפתור שום דבר. אל תדבר על עידוד ועל יוזמות ועל יזמים כשאתה

לא נותן להקים מפעל מאושר, ואי-אפשר ליהנות מהזכויות של איזור פיתוח

א'.

לא חייב כל מקום או כל עיר ערבית להיות באיזור א', אבל השאלה הנובעת

היא מהי התפיסה. איך רוצים להתייחס למיגזר הזה, לפני כל היזמים ולפני

איזור א' או ב'. האם הוא חלק אינטגרלי, האם הוא חלק נפרד, האם צריכים

לטפל בו דרך החוקים והתקנות שאתה דיברת עליהן? אני מניח שפעם ראשונה

קיים עניו של עידוד. אחרי 40 שנה מגיעים לקרן עידוד שיש בה 3 מיליוני

שקל, ואנחנו הולכים לאתר איפה יש איזורים כדי לתת. אני מברך על העובדה

שיש אפילו יוזמה או משהו דומה.

צ. קורו; כדי שלא תהיה אי-הבנה אומר, שהכלים הרגילים

של עידוד השקעות הון קיימים כבר 40 שנה.

מ. מיעארי; אני יודע, אבל זה שייך ליצוא. הסקטור הערבי,

כל הייצור שלו לא מיועד ליצוא. אף אחד לא

דאג שיהיה בסקטור הערבי איזה פרוייקט, אפילו הענין של תות-שדה שפעם

היה, גם הוא כבר לא קיים.

צ. קורן! קיים מפעל קדמני.

מ. מיעארי; מפעל קדמני הוא מפעל גדול, ואנחנו מברכים

ואנחנו שמחים, אבל מפעל קדמני נשאר מפעל

יתום. הוא אמנם נמצא באיזור ערבי ויש בו פועלים, באופיו האיזור אכן

ערבי, אבל למי זה שייך מבחינת מסים, והעסקה והנהלה? האם יש אדם אחד

בהנהלה מכפר יסיף? אולי יש פועלים.

הגישה היא, שכאשר אתה בא ורוצה לפתור בעיות, בא מישהו ושואל אותך מה

הקירבה של מפעל קדמני, הוא בין ירכא לכפר יסיף. זה חשוב? זה אפקטיבי?

אני מעלה את הגישה, את התפיסה בכלל. האם יש תוכניות, ואיך משלבים את

האובייקט הערבי בתור חברה, בתור יזמים, בתור מעלי הבעיה? אני מקווה

שלפחות מישהו יתחיל לחשוב בכיוון זה.

ג. גדות; אני פועל במיגזר הערבי ללא כחל ושרק בצורה

הכי ממלכתית שיכולה להיות. אבל זה במישור

אחר לגמרי מהמישור שבו מועלה הענין סביב השולחן הזה. מדובר בכסף של

המדינה עצמה, עם היעדים שלה. אני חושב שנעשה עוול לעצמנו וטעות אם

נעמיד פנים, ואני חושב שלוועדה אסור להעמיד פנים, כמו שגם מנכ"ל משרד

המסחר והתעשיה צריך לקבל את הגיבוי בהתאם לפעולות שהוא עושה.



צריך להבין שלמרות הכל יש הבדל בין ציבור אנשים שמקדיש 3 שנים לשרות

בצה"ל, ועושה את כל מה שצריך לעשות, לבין חבורה שאיננה מקדישה זאת,

ולכן קיים הבדל. אם לא הייתי אומר את זה, היית אומר שאלה רמאים בני

רמאים ולא אומרים את האמת. כשאני אומר את זה, הרבה יגידו שיש אפליה.

אין דבר כזה בדמוקרטיה שאין אפליה, אבל אפליה צריכה להיות אפליה צודקת.

אם היא לא צודקת, זו בעיה. אתם צריכים להבין שהמשרד פועל בהתאם להנהיות

שנקבעות על-ידי הממשלה. בענין הזה אין שיוויון. שרתת בצה"ל, תקבל. לא

תשרת בצה"ל, לא תקבל. אני אומר את כל האמת כולה. הגיע הזמן שהדברים

ייאמרו בפנים וביושר לב, אם אתה לא מכיר את הענין. אבל אתה מכיר את זה,

אתה יודע את זה, אל תעמיד פנים.

ד. תיכוו! אני עוסק בענין הזה כבר 25 שנים, והייתי גם

אחראי על מה שנקרא בין השאר תיעוש הכפר

הערבי.

אני לא מקבל את הניתוח שלך, וגם עיינתי בראשי פרקים. לא שאני חייב לתת

ציון גבוה למשרד התעשיה והמסחר, אבל אני חושב שיש בעיות קשות ביותר.

למשל, עזבתי בסוף 74, והמדיניות שלנו היתה להקים איזורי תעשיה כמעט בכל

כפר ועיר, וניתנה הוראה לחברת מבני תעשיה לתכנן איזורי תעשיה כמעט בכל

עיר, כולל נצרת. אם ישנם איזורי תעשיה שקיימים במיגזר הלא-יהודי, הם

נעשו באותה תקופה, וחבל שלא ממשיכים בענין הזה בצורה רצינית.

אני מצוי אצל המיעוט הלא-יהודי בתחום המסחר והתעשיה שנים רבות, וגם

בעצם הימים הללו, ובכל אחד מהתפקידים שבהם אני מכהן מאז 1969. יש חוקים

כלליים לעידוד השקעות הון, ולא מערבבים בין יהודים לערבים. הם אומרים

שכל יזם באשר הוא יזם שתהיה לו תוכנית כלכלית, יקבל את הסיוע כפי שנאמר

וכפי שנקבע בחוק. הוא איננו מבדיל בין גזע, לאום ו/או דת. אבל מה

לעשות, ולא לחינם שאלתי אותך מדוע, הרי במיגזר הלא-יהודי הצבר ההון

גדול. ישנו הצבר הון כתוצאה מזה שמספר המפרנסים בכל משפחה עולה על מספר

המפרנסים לפחות אצל האשכנזים בחברה היהודית. כשאתה בא למשל לעיר כמו

נצרת תחתית, ואתה רואה את הפיתוח העצום במרוצת השנים בתחום המסחר, אתה

שואל את עצמך היכן אותו הצבר הון של הקבלנים הערבים. הם מעדיפים אותו

כסף להשקיע במסחר, ולצערי הרב לא משקיעים אותו בתחום התעשיה. אני אומר

לך שאין הבדל בין דולר יצוא שנעשה על-ידי יזם מארגנטינה בארץ או על-ידי

יזם מקומי בארץ או על-ידי יזם ערבי. דולר יצוא ממדינת ישראל הוא דולר

יצוא, ולכך מתייחס החוק לעידוד השקעות הון. הוא אומר שהתוצרת ליצוא

תזכה לעידוד, וזה לא משנה מי היזם.

אני מוכרח לומר לך שאני שואל את עצמי במשך שנים רבות איך זה קורה בחברה

הערבית. בכל פעם אני מגיע ליפו, לנצרת, ואני רואה פיתוח אדיר בתחום

המסחר בנצרת, אני רואה את המלאכה ואת איזור המלאכה שנמצא למטה, וגלש

לעבר המפעל של אבן וסיד. זה פיתוח אדיר שאין בנצרת עילית, עם כל הסיוע

שהיהודים מגישים על-פי החוק לעידוד השקעות הון, ואני מקבל את מה שאומר

מיעארי. את כל זה אני לא יכולתי להסביר מעולם. אני קבעתי שאיזור פיתוח

ב' יהיה לנצרת תחתית ולנצרת עילית ולעפולה ולמגדל העמק, אלא שבאו,

כהוראת שעה, העלו את המעמד של אותן ערים לאיזור פיתוח א', ואני אומר

שיש בעיה מבחינת החקיקה. אם נצרת היא איזור פיתוח בי, ונצרת עילית היא

איזור פיתוח א', תמיד יבואו להשקיע בנצרת עילית, ואין מה לעשות בענין.



ג. גדות; אגב, האם אתה בעד או נגד?

ד. תיכוו; אני בעד מתן סיווג מתאים, אבל זו הוראת שעה

שמתחדשת מדי שנה. צריך שיהיה ברור, אם אתה

נותן איזור פיתוח א' לנצרת עילית ואתה לא נותן לנצרת תחתית, לא יבואו

משקיעים.
ג. גדות
אתה מפלה לטובה את נצרת עילית. האם אתה בעד

או נגד?
ד. תיכון
לא זו השאלה.
ג. גדות
אני שואל שאלה.
ד. תיכון
אני אענה לך לאחר מכן.

אני למשל לא מבין מדוע יוזמה פרטית ערבית לא

פיתחה את איזור התעשיה של נצרת תחתית. אני חוזר ואומר, היה משטר במדינת

ישראל שלמשל יזם ערבי תמיד צריך היה ללכת דרך מחלקה ערבית. אני לא

הבנתי למה במשך שנים הוא צריך ללכת דרך הראיס היהודי של המחלקה הערבית

בחיפה. חשבתי שיזם ערבי או לא יהודי שרוצה לפתח משהו, יכול לבוא היישר

לירושלים, ולהגיש בקשה. והאמן לי, לגבי כל מי שמגיש בקשה, אמות המידה

הן כלליות. לצערי הרב, המנטליות של המיגזר הערבי בהצבר הון גדול שיש בו

שונה, ואני אומר לך, כל ענף הבניה במדינת ישראל, חלקו הגדול היום מבוסס

על קבלנים ערביים שמרוויחים כסף רב, והשאלה היא מה עושים עם הצבר ההון

הזה. מעדיפים לפתוח חנות נוספת או מרכז מסחרי בנצרת תחתית, ולא להשקיע

בתעשיה. למשל, לא הבנתי למה אותו יזם קבלן שהרוויח כסף רב לא יפתח

איזור תעשיה בציפורי מיוזמתו הוא. יש חוק לעידוד השקעות הון, הוא יכול

להגיש בקשה למפעל מאושר כמו שעשה את זה קבלן מנצרת, והקים מפעל שיש

אדיר. אני לא יודע לשם מה, אבל הוא עשה את זה, ועל-פי אותן אמות מידה

קיבל את המענק, שני-שלישים, שליש ערבות מדינה. לא מפלים בענין הזה.

הבעיה העיקרית היא, כפי שאתה העמדת אותה ונתת לה פירוש שלא מקובל עלי,

מדוע הצבר ההון של 15 אחוזים במיגזר הלא-יהודי מעדיף להשקיע לא בתעשיה

אלא במסחר ובכל מיני ענפים חשובים ביותר לפי הכלכלה הישראלית, אבל

בפועל המיגזר הלא-יהודי נשאר מה שנקרא ללא תעשיה. אם אני הייתי צריך

להמליץ בפניכם, הייתי אומר לכס שתמשיכו את העבודה שנעשתה בזמנה, תנסו

לאתר איזורי תעשיה בכל כפר שהוא כבר כמעט עיר. למשל, לא יכול להיות

שלמג'דל כרום לא יהיה איזור תעשיה, ובכרמיאל יהיה איזור תעשיה עצום. לא

יכול להיות שממול לכרמיאל, בכמה כפרים ערביים לא יהיה להם איזור תעשיה

מפותח. הם לא יוכלו להקים את התעשיה שלהם בתוככי איזורי תעשיה יהודים,

לצערי הרב זה לא הולך, ניסינו זאת כמה וכמה פעמים, ולא הצלחנו.

אם נצליח לעודד יזמים ערביים להשקיע בפיתוח התעשיה, הרי שעשינו פעולת

פריצה גדולה קדימה. לצערי הרב, הייתי מצפה להרבה יותר יזמים ערביים,

אלא שאני לא רואה אותם. הם כנראה רחוקים בתחום החינוך מן המנטליות של

הקמת תעשיה. יש גם איזורים יהודיים שלא מתפתחים כתוצאה מהעדר יזמים

יהודיים, אבל בסה''כ יש יתרון גדול להקמת מתפרות במיגזר הערבי, והוקמו



עשרות אם לא מאות. בכל פעם שאתה מוצא יזם ערבי, הוא זוכה למירב התמיכה.

אני אומר לך, שהמשרד הזה רחוק מלקיים אפליה על-פי החוק לעידוד השקעות

הון.

א. מוחמד; אני חושב שגם הנושא שאנחנו דנים בו היום

איננו רחוק ואיננו שונה משאר הנושאים שסובלת

מהם האוכלוסיה הערבית בישראל.

אני חושב שעניו הענקת מעמד איזור פיתוח א' נמצא בידי הממשלה, ובמיוחד

בידי משרד המסחר והתעשיה.

אני רוצה לדבר על העיר שלי, על נצרת. אני לא יכול למצוא שום הסבר למצב,

רק היותנו ערבים. כשלא רק למגדל העמק, לעפולה ולנצרת עילית נתנו את

המעמד הזה, אלא גם לישובים חקלאיים כמו רמת ישי וכמו ציפורי. ציפורי,

מושב חקלאי, קיבל מעמד איזור פיתוח א'.
ד. תיכון
במה, בתעשיה? מה זה נותן לול
א. מוחמד
זה נותן הרבה. מי כמוך יודע כמה זה שווה

למשקיע לבוא ולהשקיע באיזור פיתוח א'. בעל

מפעל השיש שאתה הזכרת הלך לנצרת עילית, אף שהיום מצבו הוא בכי רע.

ד. תיכוו; אז זה היה איזור פיתוח בי.

א. מוחמד! אם הדבר הזה לא כל כך חריג, תנו את זה

לנצרת. אני יודע שאיזור דן, למשל, איננו

איזור פיתוח א', ויש שם רוב המפעלים. אבל כאן אנחנו מגיעים לעניו

הכוונה, ואיך להדריך, ומה לעשות גם כממשלה. אנחנו שומעים שהשר נסים

מביא משקיעים מחו"ל. בפעם האחרונה קראנו בעתונות שהוא הביא משקיע גדול

לכרמיאל, לא שמענו אף פעם שאחד משרי הממשלה מתעניין להביא משקיע להקים

איזה מפעל בקרב האוכלוסיה הערבית.

ד. תיכוו! אין לכם איזור תעשיה, אין לכם קרקעות.

א. מוחמד! אנחנו חלק ממדינת ישראל.

ד. תיכוו! גם אם אתה רוצה, אתה לא יכול לבוא לשם.

אפילו תתן להם איזור א' פלוס פלוס.
א. מוחמד
אני חושב שטוב שחברי הכנסת נמצאים כאן,

במיוחד ח"כ דן תיכון, שאני יודע שהוא עזר

למספר משקיעים, גם אצלי בנצרת, להקים כל מיני פרוייקטים, אבל הדבר לא

צריך להיות כרוך ביחסים אישיים. ערביי ישראל הם אזרחי מדינת ישראל. מה

שמגיע לכל אזרח, מגיע גם לאזרחים הערביים של מדינת ישראל. כך כל ממשלה

אחראית צריכה להתייחס לכל אזרחיה. לצערי, אני לא יכול להגיד שממשלת

ישראל מתייחסת לאזרחיה הערביים באופן שווה.



שמענו היוס מונח חדש, אפליה צודקת. אני לא רוצה להתווכח עם ח"כ גדות,

כי הוא יצא, אבל זה דבר מפליא, זה דבר מוזר. כפי שהתחילו לדבר על

טרנספר לערביי הגדה, עכשיו ידברו עכשיו, על אפליה צודקת. בענין גיוס

לצה"ל, אני חושב שדנו בעמדה הזו כבר מספר פעמים, ואין צורך אפילו לחזור

על זה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; היא גם לא שייכת לנושא.

א. מוחמד; היא לא שייכת לנושא, זה דבר שקשור לממשלת

ישראל שהיא לא קוראת לערביי ישראל להתגייס,

והיא עושה דבר גדול ונכון כשהיא לא מגייסת את ערביי ישראל. על כך אנחנו

לא צריכים להענש.

לגבי הקרקעות, מי כמונו יודע כמה אנחנו סובלים בכל נושא האדמות

והקרקעות. בנצרת, שיש בה 60 אלף תושבים, אין מקום לבנות עוד דירה.

מצוקת הדיור נוראה. מדברים על איזור תעשיה של כמה דונמים בדרך שפרעם,

שם אין שום תשתית. משקיע שרוצה להקים מפעל במגדל העמק, בנצרת עילית,

בעפולה, מיד יכול להיכנס למפעל קיים. יש בנין, יש חשמל, יש ביוב, יש

כביש, יש מים. הוא צריך רק להביא את הציוד שלו ואת המכונות שלו,

ולהתחיל לעבוד. משקיע שיבוא לנצרת צריך להקים כביש, מים, ביוב, חשמל,

לבנות בנין. מאין הוא יביא את זה?

כאן בא תפקידו של משרד המסחר והתעשיה, שהוא לא מורגש בכלל בקרב

האוכלוסיה הערבית. זו פעם ראשונה שאני שומע כאן את הפרטים שהוסברו

על-ידי המנכ"ל. אני חושב שהאינפורמציה הזו לא מגיעה לאוכלוסיה הערבית.

צ. קורו; שלחנו חוברות לכל ראשי המועצות.

א. מוחמד! אני אומר לך שהציבור לא יודע. אני עוסק יום

יום בנושא הזה, איך לפתור בעיות אבטלה או

איך לעודד משקיעים או לעודד מקומות עבודה שיוכלו לקלוט עד מובטלים,

חוץ מהכנס של תנופת הצמיחה של ההסתדרות, לא פגשתי אף משקיע או מקום

עבודה שיקבל הלוואות. כולם באים אלי לבקש תנופה לצמיחה, עוד 100 אלף

שקל, עוד 200 אלף שקל.

ד. תיכוו; מה זה "תנופה לצמיחה"?
א. מוחמד
קרן בהסתדרות. רק אותה אנחנו מכירים. כאן

נאמר שיש קרנות, אבל נראה שהאינפורמציה הזו

לא מגיעה לאוכלוסיה. צריך להעביר את האינפורמציה הזו לאוכלוסיה. אני

עוזר למנהל החדש של בנק דיסקונט בנצרת להכיר את כל האנשים, להציע

הצעות. הנושא חשוב לנו, אנחנו רוצים לברך ולעודד כל מי שיבוא לעזור

לנו.

אני רוצה לדבר על ענין התודעה של האוכלוסיה הישראלית לתעשיה. לפי דעתי,

רוב אלה שיכולים להקים מפעלים קטנים מהססים לעבוד בייצור, כי הבעיה של

השיווק היא דבר מסוכן ביותר. כך כולם אומרים לי. אני תמיד שואל אותם

למה הם הולכים למסחר, שיפסיקו, שילכו לתעשיה. הם עונים לי כולם אותה
תשובה
איפה ישווקו, איפה יתחרו, איך יתרות בנושא השיווק? הם אינם

מסוגלים להתמודד בנושא השיווק. אם מפעל לא משיג קודם שיווק, אסור לו

לשווק. המפעל שהוקם בנצרת, אני עזרתי לו, אני והברי במועצת הפועלים

עזרנו לו. עזרנו לו גם בגיוס בנות לעבודה, וגם בכל מה שנוכל לעזור לו.

הוא אמר לי פעם שהוא קודם כל משווק, ורק אחר כך מייצר.

הערבים שואלים איפה הם ישווקו. לקדמני אין בעיות היום? יש לו הרבה

בעיות, אני יודע מה קורה שם.

אני חושב שכל ממשלה בישראל, אם לא תשקיע הרבה בנושא הזה, היא לא מקיימת

מדיניות נכונה. המרירות הקיימת היום באוכלוסיה הערבית בנושא התעסוקה

היא מרירות חריפה מאוד, ואנשים מגיעים למצב של יאוש, ואני חושב

שההשלכות תהיינה קשות. לא יהיה טוב לאזרחים הערבים של המדינה, ואני

חושב שגם למדינה עצמה לא יהיה טוב. כולנו רוצים שהדבר הזה יבוא על

פתרונו. אנחנו, האוכלוסיה הערבית - ובזה אני עוסק הרבה - ידנו מושטת

לכל מי שמוכן לבוא ולהשקיע, לכל מי שבא לעזור. אבל אני חושב שחובתה של

הממשלה לקיים את הפרוייקטים בדיוק כפי שקיימים באוכלוסיה היהודית. אם

באמת מדינת ישראל דמוקרטית, כאן המבחן. גם בנושאים אחרים כמו חינוך

ובריאות, אבל קודם כל בתעסוקה.

ר. חאג'-יחיא; אני רוצה לברך על עצם קיום הדיון, כי לדעתי

זה אחד הנושאים החשובים ביותר שנוגעים

לאוכלוסיה הערבית ושייכותה למדינת ישראל. אני חסיד שיטת התכל'ס, אני לא

אתווכח כאן פוליטית. אני ראש העיר טייבה, חבר מרכז לפיתוח, ואני כאן

אציע ואשאל.

נדהמתי לשמוע שאנחנו לא זוהינו על-ידי משרד המסחר והתעשיה כשזיהיתם את

כפר חנא והגליל. אנחנו לב לבה של מדינת ישראל, וקשה לי, זה חדש

בשבילי.

ד. תיכוו; אתה איזור המרכז.

ר. חאג'-יחיא; אנחנו עוסקים בתשתית, בבריאות, בחינוך. 6

שנים אני מופיע בפני הוועדות, ופעם ראשונה

זכיתי להיות בוועדה חמת מזג כזו. אני יכול רק להצטער על כל מה שהיה.

מתווכחים על אפליה, אבל קשה להתעלם באפליה, אם זו מוצדקת או לא מוצדקת.

אולי לא אפליה, אולי קיפוח. יש אלף ביטויים שאפשר למצוא. אני כאן מייצג

את מרכז הארץ, יש לי גם זכות לייצג את האזרחים היהודיים במרכז הארץ.

אני תושב מדינת ישראל. אני כאן לא מדבר פוליטיקה, אלא דברים שאני מאמין

בהם. אם אני מדבר על טייבה, אני מייצג גם את ראש העין הדפוקה, כי היא

דפוקה כמונו בדיוק. זה בנוגע למרכז הארץ, ולמה לא זוהינו.

אני רוצה לשאול אם הקרן לפיתוח תעשיה יכולה לתת הלוואות גם לרשויות

ערביות. אם כן, זה יכול להיות טוב, ואגיד גם למה. אם לא, אני מבקש

מהיו"ר לפנות למשרד המסחר והתעשיה לאפשר לרשויות גם ליהנות מהקרן הזאת.

אם אני אקח את טייבה כדוגמא, יש לנו איזור תעשיה מאושר, ועל זה יבורך

משרד הפנים. אני רוצה לקחת כאן לדוגמא את משרד הפנים ואת משרד המסחר

והתעשיה, וממשלת ישראל בכלל. זאת אומרת, לא די שיאשרו איזורי תעשיה



מאושרים לפי תוכניות מיתאר ויעוד קרקע וכוי. משרד הפנים, ואנחנו כראשי

מועצות, רשויות מקומיות, נתנו לו אזרחות כבוד, כי הוא עשה מספיק בשטח

הזה, אבל לא מספיק שיתן לטייבה איזור תעשיה מאושר כשהוא ללא תעשיה. לי

יש 700 דונם בטייבה שזו קרקע ריקה, זאת מאחר שאין משקיעים פרטיים

מקומיים, ואין יזמים שבאים מבחוץ, והסיבות ידועות: סיבות פוליטיות,

פחד, ניכור, אי חיים בצוותא, חוסר דו-קיום, וגם הארועים האחרונים

משפיעים, והארועים שיבואו משפיעים, והארועים שהיו משפיעים, וגם משום

שלא הכריזו על טייבה, על ראש העין ועל נתניה ועל כפר יונה שהם לא איזור

פיתוח א', וצריך לדעתי להכריז גם על המקומות האלה כאיזורי פיתוח א'.

אני רוצה להפנות תשומת לב כולם שדווקא במרכז הארץ, באיזור המרכז, היום

יש תוכנית שנקראת תוכנית שבעת הכוכבים. האם משרד המסחר והתעשיה לא יתן

לאבני חפץ איזור פיתוח א', או שכבר נתן!

צ. קורי; לא.

ר. חאג'-יחיא; אנחנו מבקשים להשתלב בתוכנית הזאת, על-מנת

שלא נהיה קנטונים של כל הערים או הכפרים או

הישובים שיקומו שם. מדובר בהקמת שבעה כוכבים סביב טייבה, כפר-קאסם וכל

האיזור הזה.

המצב עכשיו הוא בכי רע, ואם יוקמו ישובים כאלה, אנחנו נלך לעשות את

התעשיה שם, כשיש לי בטייבה למשל 700 דונם ריקים. למה אין יזמים פרטיים?

היום משקיע פרטי, ערבי מקומי, פוחד. אתה רואה, אנשים כאן דיברו שרוצים

להרגיש שייכות למדינתם, אבל לא נותנים להם. אנחנו רוצים לחיות כאן

בהרגשה שאנחנו שייכים למדינתנו, ואין לנו הרגשה כזאת. אני לא מדבר

פוליטיקה, אני מדבר לטובת מדינת ישראל בכלל. הערבי בטייבה לא מרגיש

שייכות למדינת ישראל, ולכן הוא לא הולך להקים מפעל בכמה מאות אלפי

שקלים. הוא קונה אוטובוס, כי האוטובוס לוקח אותו בערב, מכניס אותו

הביתה וסוגר עליו, כי הוא חי בהרגשת פחד. ואתה, אדוני ח"כ דן תיכון,

אתה אולי צריך לתת לו עידוד שיצא מהרגשת הפחד. אתה צריך, והכנסת כולה

וממשלת ישראל, צריבה לעשות כדי שהוא ירגיש טוב.

אתה יכול לחיות באמונתך, עם כל הכבוד לך, אבל אני רוצה שוב להציע אולי

הצעה לוועדה, שתצא מכאן קריאה נמרצת למשרד המסחר והתעשיה. לל סחנין עוד

מעט יכריזו כעל עיר. טייבה וטירה הן ערים במרכז הארץ, עד כמה שאני

יודע, יש בהן איזורי תעשיה מאושרים, אבל קרחים. ההצעה היא להכריז אולי

על 4-5 ישובים רציניים, לקחת אותם כאיזורי פיתוח א', והמדינה יכולה

לנסות 5-6 שנים, וללוות את ההכרזה הזאת בקריאה מתוך הכנסת המכובדת

ליזמים מחוץ לישובים להיכנס לכפרים הערביים, ולהשקיע.

הבנתי כאן שהממשלה לא יכולה להשקיע, היא יכולה לעזור בתשתית. אבל שמעתי

אחר כך מכבוד המנכ"ל שהממשלה עוזרת בתשתית לאחר מעשה, זאת אומרת לאחר

שיזם יבוא וישקיע.

צ. קורו; ברגע שהיא יודעת שיש יזם, היא תשקיע.



ר. חאג'-יחיא; המדינה צריכה לעודד יזם, לעזור לו להקים את

התשתית.

צ. קורו! יזם צריך לדעת שהוא יקבל תשתית.

ר. חאג'-יחיא; הדיון הזה מאוד חשוב, אולי זו פעם ראשונה

שהוא נדון בכנסת. צריכה לצאת מכאן קריאה

נמרצת ליזמים יהודים לבוא להפגין את הדו-קיום גם בתעשיה. אנחנו רוצים

שיבואו להשקיע. אנחנו מוכנים לעזור להם. אם נוכרז כאיזורי פיתוח א' ואם

לא, נצטרך, אבל נחיה איך שנחיה. יש לנו איזורי תעשיה ללא תעשיה, וכל

יזם יהודי שירצה להשקיע, נברך אותו, נעזור לו. קיבלתי אצלי החלטה

שנפטור אותו ממסים לכמה שנים טובות, וזה מה שאנחנו יכולים לעשות. משרד

הפנים עשה גדולות, הוא אישר איזורי תעשיה מאושרים.

ד. תיכוו; של מי הקרקע באיזור התעשיה?

ר. חאגי-יחיא; זו קרקע פרטית, קרקע ששייכת לרשות ואדמת

מינהל, שמתוך נסיון אני אומר שהוא מאוד פתוח

לתת. יבוא משקיע, יתנו לו בחכירה, בשכירות, במכירה. הדרך פתוחה, צריך

רק את הדלת, צריך רק את העידוד להקמת תשתית, וללוות. חבל, אני ראש עיר

3 שנים וחצי, הבאתי את משרד המסחר והתעשיה, ואין תוצאות. הבאנו אולי 18

משקיעים, יזמים מבחוץ, סיירו, בדקו, הלכו ולא חזרו. צריך לעודד אותם

לבוא ולהשקיע.

לא קיבלתי תשובה בקשר לקרן. אצלי, אם אני יכול לקבל הלוואה אפילו בגודל

עליו דיבר המנכ'יל, לפחות אני יכול לסלול כבישים, לעשות תשתית, ואז אני

אמשוך משקיעים, אם מקומיים ואם מבחוץ. יש לי איזור תעשיה בלי כבישים,

בלי חשמל, בלי מים, הכל קרח, אדמת טרשים. אינני יודע איך אפשר לפתח

אותה.

מ. שפיק! כפי שמפתחים בראש העין. ראש העין הוא איזור

מרכז, והוא בכל-זאת פיתח את איזור התעשיה

שלא מתקציב המדינה. תלמד ממנו איך עושים את פיתוח התעשיה, ואז תמשוך

יזמים אליך.

ר'. חאג'-יחיא; מצב הרשויות הערביות היום בקושי מאפשר לשלם

משכורות. אני היום מתמודד עם תשלום. הגדילו

לנו את התקציב, יבורך משרד הפנים, אנחנו נקבל כסף אולי לקראת החג כדי

לשלם משכורות. בחודש הבא נתמודד שוב עם הבעיה הזו. אין לנו רזרבה ללכת

ולהשקיע באיזור התעשיה. אם יתנו לנו הלוואות מקרן אחרת, מהמשרד, יפנו

אותנו לבנקים, אפשר יהיה לפתח. תקציב המסגרת של ראש העין אולי מאפשר

לראש העין לפתח את איזור התעשיה. אצלי, אני לא יכול. אברך אותך אם תבוא

לטייבה להדריך אותי כפי שהדרכתם את ראש העין. כפי שאמרתי, אני לא בא

לדבר כאן פוליטיקה, אני מבקש עזרה והדרכה, ללמוד איך אפשר לפתח.

מ. נפאע! הנושא הזה מאוד רציני, ויו'יר הוועדה אכן

ראויה לברכה על קיום הדיון. אני עוקב אחרי



המלצות ועדת הכלכלה, בזמן האחרוו היה בקשר לנזקים חקלאות, נזקי הטבע,

ואני חושב שיש גישה מאוד רצינית ואחראית. כפי שאמרתי, היו"ר ראויה

לברכות על כך שהיא מקיימת את החובות שלוז, וזו חובתה.

אני גם רוצה שנקודת המוצא והכוונה והמטרה תהיינה השתלבות האוכלוטיה

הערבית בחברה הישראלית כאזרחים של המדינה. רפיק חאג'-יחיא ידידי דיבר

על ההרגשה. לצערי הרב אין הרגשה כזאת, וזה מבוטט על עובדה. לדעתי, לא

צריך להתחמק מעובדה מרה וקשה שקיימת בכל התחומים. תקראו לזה קיפוח,

תקראו לזה אפליה, זו עובדה והיא קיימת בכל התחומים - בחקלאות, בתעשיה,

בחינוך, בבריאות, בשירותים, בכל המישורים הקיימים, ואל נתחמק מזה. אם

יש לנו גישה אחראית לנושא, אנחנו צריכים להכיר שיש בעיה כזאת. כל מי

שמעלה ענין של "תמלא חובות ותקבל זכויות", אני אתן לו תשובה: אני ערבי

דרוזי, אני דרוזי וכל הכפרים הדרוזים הם איזורי פיתוח א'. מה זה נתן

להם? אבו-סנן איזור פיתוח א'. בית-ג'אן, איזור א'. חורפיש, איזור א'.

דלית אל כרמל, איזור א'. מה זה נתן להם מבחינת תיעוש? אל נשתמש בדברים

האלה. יש קיפוח בטקטור הערבי הדרוזי כמו במשולש. זה לא משכנע.

אם ניקח בעיית איזורי תעשיה, האם לכל כפר ערבי יש באמת איזור תעשיה?

אני טוען שאין. לפעמים יש מקומות שנותנים בהם רשיונות בניה, ובאים

ומציעים איזור תעשיה בדיוק במקום הבתים. זה בא כדי להכשיל. האם יש

כוונה טובה רצינית באמת לתיעוש? אני טוען שלא, ואביא דוגמאות בכתב.

בכפר שלי הציעו איזור תעשיה היכן שיש 25 בתים, ואנשים גרים שם. השאלה

היא האם האדמה לא שייכת לשטח שיפוט של העיריה או של הכפר.

אני רוצה לשאול היכן הטקטור הערבי מבחינת תיעוש בתוכניות ההטתדרות,

וכמה מפעלים הטתדרותיים יש. אני מדבר על מדיניות מטויימת, שבתוכנית שלה

לא נכלל טקטור שלם.

דיברו על קליטת העליה. מה יגידו תושבי כפר רמיה, שם טה"כ 17 בתים, 117

נפשות, 300 מטר מכרמיאל, שבטענה של קליטת עליה צריכים לפנות אותם, והם

מבקשים לצרף אותם כשכונה בכרמיאל?

שוב, אני רואה בנסיון הזה נסיון מאוד חשוב וגורלי, ואני מאוד מקווה

שהמלצות הוועדה תהיינה באותה רמה של רצינות הנושא.

מ. אבו-רומי; חבל שח"כ דן תיכון יצא, כי רציתי להגיד למה

איו יזמות מקומית במיגזר הערבי. יש מטפר

גורמים לכך שאין יזמות במיגזר הערבי. יש גורמים פנימיים שקשורים במקום,

קשורים באוכלוטיה, יש גורמים היטטוריים, ויש גורמים חיצוניים שקשורים

במוטדות הממשלה ובמדיניות הממשלה. אני רוצה להזכיר את המדיניות שהשפיעה

על חוטר היזמות במיגזר הערבי.

משנת 48 ועד עכשיו לא הוכרז אף מקום כאיזור פיתוח א' חוץ מירקא, שהוא

שייך לתושבי ירקא וג'וליט. זה לא כפר יטיף, שהוא לא יכול להשקיע

בירקא.

כפי שנאמר, שני-שלישים מהמיגזר הערבי הם באיזור פיתוח א' ופיתוח בי,

רוב הישובים הקטנים נמצאים באיזור ההוא, רוב הישובים הגדולים של סכנין,



ערבה, דיר חנה, כל הישובים היהודיים מסביב לישובים הערביים מוכרזים

ככאלה, הקו עובר אותם כשהם יוצאים מאיזור פיתוח א', ומצרף את כל

הישובים היהודיים מסביב, כמו נצרת עילית, מגדל העמק ועפולה. אם יש לך

משולש, למה להוציא את נצרת מהמשולש הזה?

בדרום נמצאים כל הישובים הבדואים הקטנים שאין להם תשתית, אין להם יזמות

מקומית, אין להם יכולת ליזום, ואז מכריזים על איזור כזה איזור פיתוח

א'. למה לא מכריזים על סכנין, דיר חנה, ערבה, על נצרת, על איזורים

אחרים! יש מסות של אוכלוסיה, ויכול להיות תכנון איזורי נכון עם הכרזה

של איזור פיתוח א', מה שיכול לתת דחיפה ליזמות מקומית, ובצדק לתת יזמות

מקומית.

הבעיה השניה היא בעיה של אמון. מ-48 ועד עכשיו לא זכינו במדיניות שווה

לגבי האוכלוסיה הערבית בתעשיה, בתשתיות ובכל המדיניות. אף פעם לא יצאה

תוכנית פיתוח למיגזר הערבי. אנחנו קרובים לכרמיאל, אנחנו רואים איך

מתבצעים שם הדברים, ואיך ההזנחה אצלנו. כפי שאמר חאג'-יחיא, זו לא רק

הרגשה לא טובה, זה יוצר חוסר אמון. אני לא מאמין בכל המדיניות.

האי-אמון נוצר ממדיניות. אנחנו רוצים ליצור אמון בין המדיניות לבין

האוכלוסיה הערבית, או בין האוכלוסיה הערבית לבין האוכלוסיה היהודית,

אנחנו רוצים להשקיע המון כדי להכין את השטח בתשתיות, בתוכניות, בעידוד,

כדי שניצור מוביל שיתן באמת את התנופה הזו של אמון.

בעיית איזורי תעשיה. בנין אחד בכל המיגזר הערבי נבנה על-ידי מבני

תעשיה, אלף מטר מרובע באום-אל-פאחם. אף מבנה אחד לא הוקם. אומרים שראשי

מועצות מקומיות מפתחים תשתית. תקציב פיתוח לישוב יהודי ששווה בגודל

האוכלוסיה לגודל ישוב ערבי הוא פי 16. מאין המועצה המקומית תביא את

הכספים כדי לפתח את השטח, את הדרכים, את הביוב? מאין מתחילים את

הפריצה? לדעתי הוועדה צריכה להמליץ בפני משרד הפנים, בפני כל המשרדים

הממשלתיים, להכין תוכנית כוללת שתחלק את המיגזר הערבי לאיזורים שיכולים

באמת להתחיל לבצע את התוכנית, תוכנית ביצוע לעידוד יזמות מקומית, ויש

פוטנציאל. אם מישהו אומר שאין יזמות, אני אומר לו שיש יזמות.
ג. ליפא
הייתי מפנה אותך למר מנדה. לך ותראה מה נעשה

שם עקב יזמות פרטית של אדם פרטי. סע

לחורפיש, שם יש אדם פרטי, ותראה מה נעשה שם. יש עוד מקומות כאלה, בהם

היזמות היא פרטית.

א. חי; אני מסייר המון בהמון ישובים כמעט בכל מקום.

אי, ב', גי. חבל על הדיבורים, זה שווה

אבטלה.

אני לא מבין למה אנחנו צריכים להקים תעשיה בישובים. זה מכער את

הישובים, ואני אומר שחבל על הזמן. אם מדינת ישראל רוצה להגיע לרמת

תעשיה מעולה, צריך להקים פארקים של תעשיות. צומת גולני יכולה לשרת את

טבריה, צפת, מגדל העמק, נצרת עילית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה להכריז על הישיבה כעל ישיבה

פתוחה.



א. חי; אני חוזר על הרעיון חמרכזי. פיזור תעשיה

בישובים, לא רק שזה מכער, אלא שאלה משאבים

שהולכים לאיבוד. צריך ריכוז משאבים במקום אחד שיכול לשרת את כל האיזור.

אתם תורידו קיפוח, אתם תוסיפו יעילות, תוסיפו ייצור, וגם הממשלה, תרצה

או לא תרצה, הרי היא בפנים.

הבעיה היא שכל אחד רוצה למשוך, וכל אחד לוקח לעצמו. ברגע שממשלת ישראל

היתה באמת קובעת שזה הכיוון, כך זה היה, מתבצע. הבעיה היא שאף אחד לא

הולך לכיוון הזה.

0. רימון: רציתי לענות לח"כ דן תיכון שמדובר על סקטור

השכירים ולא על סקטור העצמאים. הוא חשב

שאנחנו מדברים על הסקטור העצמאי.

מדוע משקיעים במסחר? משום שהאוריינטציה וההבנה של האבא והסבא היא

שמשקיעים במסחר ולא בתעשיה. בשעה שהבן יהיה בוגר טכניון ואוניברסיטה,

תהיה לו תפיסה אחרת לגבי התעשיה והטכנולוגיה.

הגשת בקשות. הייתי בין היתר חלוץ בנושא פיתוח המיגזר הערבי באמצעות

ההסתדרות, והקמנו 3 עסקים שעד היום עובדים טוב, אחד מהם באום-אל-פאחם.

אמנם, מאז האינתיפאדה כל הנושא של האמון שדיבר עליו כאן מוסטפה הלך

לאיבוד, ואנחנו חייבים לעבוד יותר קשה.

ליזם הערבי היה קושי לדעת איך להשיג את הכלים, ולכן הוא לא הגיע למשרד

המסחר והתעשיה. גם חוסר המודעות בקרב המנהיגים הערביים, חוסר המודעות

בנושאים הכלכליים, בנושאי המידע הבסיסי, גם הוא מנע מהמנהיגות הערבית

ליצור קבוצות לחץ בנושא הזה- ובכיוון הזה.

לגבי איזור תעשיה בשפרעם, שלפני כמה שנים הוכרז כאיזור ב', השר שרון

בזמנו הציע 150 אלף דולר כדי להקים תשתית, אבל פתאום נעלמו 150 אלף

הדולר, ולא הוקמה שם תשתית.

כיום קיימים כ-6 איזורי תעשיה על מפת משרד הפנים, שהם בגודל של 4,200

דונם, והחישובים שעשינו - והם חישובים ריאליים, ואפילו צריך לעדכן אותם

- צריך להשקיע 60 מיליון דולר כדי להקים תשתית פיזית באיזורי התעשיה

הפוטנציאליים שקיימים רק על המפה במשרד הפנים, ושהם שייכים פחות או

יותר למיגזר הערבי, או שהם בתחום המיגזר הערבי.

אני מאוד מצדד בדברי אייל שדיבר על פארקים תעשיתיים. יש להקים פארקים

תעשייתיים, ולא לפזר בכל כפר וכפר פה ושם, כי זה בזבוז של משאבים. חשוב

לחשוב על הגדלת הקרן של משרד המסחר והתעשיה שהקים לגבי עידוד השקעות,

להצהיר על פארקים תעשייתיים, להקים קרן השקעות, ולהקים איזה גוף לייעוץ

עסקי ליזמים המקומיים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לסכם את הדיון בו התחלנו היום.

אני מצטערת ששני החברים שהיו נוכחים כאן לא

נתנו לאורחים שלנו להתבטא בצורה החופשית ביותר. אם זה מוצא חן בעיני

חברי הכנסת או לא מוצא חן, כל מי שמוזמן לכאן יכול לדבר ככל העולה על



רוחו ולבו. חלק מהדברים שנאמרו, לדעתי, לא חית צריך גס לומר אותם, כי

הם לא היו רלוונטיים לדיון הנוכחי שהתקיים כאן, ויש להצטער על כך. צריך

להתייחס בהבנה לדברים, אפילו לא כל כך מסכימים אתם.

אני רוצה קודם כל להודות לאורחים שלנו שבאו לכאן, והאירו את עינינו

לגבי המציאות העגומה שקיימת בתחום הזה במיגזר הערבי והדרוזי. התחלתי את

הדיון הזה לא במקרה, אפילו זה השבוע האחרון שהכנסת מסיימת ויוצאת

לפגרה. אם יעלה בידינו, נמשיך את הדיון הזה, כי הוא דיון חשוב. צריך

ללבן אותו, ולגבש הצעות מעשיות בשיתוף עם הממשלה, ובמיוחד עם משרד

התעשיה והמסחר, עם משרד הפנים שיוזמן לכאן, וגם עם מינהל מקרקעי

ישראל.

אני מקבלת את ארבע הנקודות, שהן לדעתי המכשול:

(1) גיוס הון.

(2) איתור קרקע.

(3) שיווק. אם אין שיווק לתוצרת שייצרו באותו מפעל שיקום, לא יהיה ערך

למפעל כזה.

(4) כוח אדם מתאים.

אני מקבלת את הגישה, שלא בכל כפר ערבי צריך להקים מפעל תעשייתי. הצורה

הזאת איננה מקובלת היום, גם מבחינת התפיסה המודרנית של הקמת תעשיה.

להקים תעשיה קטנה או עסקים קטנים, כן, אבל לגבי מפעלי תעשיה שהם בגודל

בינוני או יותר, אי-אפשר ללכת ולהקים בכל כפר ערבי, בכך אין לי כל ספק.

צריכים להיות פארקים תעשייתיים, התעשיה צריכת להיות איזורית, של כמה

כפרים ביחד, ולזה חייבים ללכת. פעם אחת צריך גם להראות ולתת את התחושה

שיש התחשבות גם במיגזרים האלה, ולא התחשבות רק במיגזר היהודי. פעם אחת

ממשלת ישראל צריכה לתת תחושה גם לאוכלוסיה הערבית והדרוזית שאכן יש

התחשבות במיגזרים הללו, וכי היא הולכת בעצמה גם לעודד משקיעים, גם

לעודד יזמות באיזורים הללו.

אנחנו שומעים עכשיו שיש 6 איזורי תעשיה שמופיעים על המפה כאיזורי

תעשיה, מיועדים לתעשיה. יש 4,200 דונם. אבל למדתי היום שאין המידע

הדרוש הבסיסי והיסודי אצל כולם. ראש עיר כמו טייבה, ראש עיר נכבד

שמתמודד עם הבעיות הקשות היום-יומיות, איננו יודע למי לפנות בקשר לכל

הנושא הזה של יזמות, של הלוואות, של השקעות. אני הייתי מציעה שדווקא

לגבי אותן הערים יזמינו אליהן את הנציגות של משרד התעשיה והמסחר, אם זה

בנצרת, אם זה במקומות אחרים. אני מבקשת מאנשי המשרד לבקר שם. תנו להם

את כל המידע הדרוש, את כל האפשרויות הקיימות, ולא להסתפק בכך שהוצאו

הנחיות. ההנחיות, מסתבר, אינן מגיעות למי שצריכות להגיע.

יש לספק את המידע גם למועצות הפועלים. מועצות הפועלים במיגזר הערבי

והדרוזי ממלאות תפקיד חשוב ממדרגה ראשונה גם בנושא הזה של הפיתוח, גם

בנושא הזה של הכשרת כוח אדם מתאים, גם בנושא של הכוונה והשקעה. גם אותם



צריך לשתף בכל הנושא הזה, לבד משיתופו של ראש הרשות. לא פעם הם עובדים

בשיתוף פעולה למען הכפר ולמען קידומו.

אני בהחלט מקבלת את ההצעה שהועלתה כאן על-ידי מר האג'-יחיא, ראש עיריית

טייבה, שמשרד התעשיה והמסחר יעשה בחכמה ובתבונה אם הוא יחליט להכריז על

מספר איזורים מסויימים לצורך התעשיה כאיזור פיתוח א', ואכן את הדבר הזה

נממש הלכה למעשה. אני יודעת שלגבי כמה ישובים הכריזו רק לעניין התעשיה

שהמקום הזה הוא איזור פיתוח אי, וזאת כדי לעודד משקיעים שיבואו לשם.

משקיעים מחפשים איזור פיתוח כזה, כי זה מעניק להם הטבות וזכויות. אולי

זה יכול לעודד משקיעים לבוא לאיזור, אם יודעים שהאיזור הזה הוא אכן

איזור פיתוח א'.

לגבי פארק תעשייתי למספר כפרים באותו האיזור לצורך הקמת תעשיה מסויימת,

יש להכריז על איזורים במיגזר הערבי והדרוזי כאיזור פיתוח א' לצורך

התעשיה, וגם להיות פעילים בהכוונה של משקיעים לאיזורים הללו.

ההשקעה או היזמות לא צריכה להיות רק ערבית, היא יכולה להיות גם ערבית

יהודית. יכול להיות יהודי שיש לו הון והוא רוצה להשקיע, יכולה להיות

שותפות בין שניהם, וזה יהיה מבורך. זה יוכיח אפשרות של דו-קיום, לא רק

בשלום ובאחווה אלא גם בעסקים משותפים.

אני מסכימה שנעודד את הסקטור הפרטי. אף אחד לא שם מכשול, להיפך.

המדיניות של הממשלה היא לעודד את הסקטור הפרטי. קיימנו כאן דיונים על

עסקים קטנים. יש קרן לעידוד עסקים קטנים, וצריך להביא את הדבר הזה

לידיעת המיגזר הערבי והדרוזי. אני בטוחה שיהיו רבים שאכן יבקשו זאת.

בהחלט יהיו כאלה, כי קל יותר ללכת ולהשקיע בדברים גדולים.

קיימנו דיון לגבי עסקים קטנים, והנחנו את מסקנות הוועדה. אני שמחה

שמשרד התעשיה והמסחר עושה בנושא הזה, וכי קמה קרן למטרה הזו. אנא,

פרסמו זאת גם בשפה הערבית, כדי שהציבור במיגזר הערבי ידע זאת, וילמד מה

קיים ומה מדינת ישראל מעמידה גם לרשותו.

היום אנחנו לא מסכמים את הדיון באופן סופי. התחלנו בו, ונמשיך בו עד

שנוכל למצות אותו. נזמין את נציג משרד הפנים ונציג מינהל מקרקעי ישראל.

אם יש דברים אקטואליים, תנו לנו רשימה באילו כפרים ובאילו מקומות

במיגזר הערבי היו השקעות, למה היו ומה קיים היום. הידע הזה מאוד חסר

לי, ולכן אני מבקשת מכם שתמציאו לי את הרשימה הזו.

אני לא מקבלת את הגישה שהובעה כאן. אני חושבת שאין קשר לשרות הצבאי. יש

אוכלוסיה ערבית, ישנם אזרחי מדינת ישראל, יש להם מלוא הזכויות,

ובתחומים הללו, לפחות, צריכה להיות להם תחושה שיש להם אותן הזכויות כמו

שיש למיגזר היהודי.

ברוח הדברים הללו אכן נפעל, כדי לקדם את הדיון וגם כדי להביא אותו

לסיכום.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40

קוד המקור של הנתונים