ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 10/03/1992

הצפת השוק ביבוא דגים לתעשייה; השפעת החשיפה והיבוא על בית החרושת "חרסה" בבאר-שבע; מסקנות הוועדה בנושא הצורך הדחוף להפסיק הוצאת כספי ציבור במשרד הבינוי והשיכון; מסקנות ועדת הכלכלה בנושא "הזמנות משרד השיכון מהתעשייה הצבאית"; מסקנות ועדת הכלכלה בנושא; פיתוח הגליל והנגב לקראת עידן חדש; מסקנות ועדת הכלכלה בנושאים; נזקי חקלאות בגין פגעי מזג האוויר והברכה והנזקים של שנה גשומה זו

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס'397

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום גי, הי באדר בי, התשנ"ב. 10.3.92, שעה 00;10

נכחו; חברי הוועדה; שי ארבלי-אלמוזלינו - היו"ר

ע' סולודר

מוזמנים; ז 'שכטר - מנכל מפעל הרסה

י י פרל - הנהלת מרחב הרסה

אי קצב - מזכיר ועד הפועלים

שי מחלב - מזכיר ועד העובדים

שי נהמיאס - סגן מנהל חטיבת הכימיה,

משרד התעשיה והמסחר

בי דוד

י י צמח - הוועד הפועל

י' חזקיה - התאחדות התעשיינים

גי הוד - מרכז משק עין גב

אי שמיר - מרכז משק קיבוץ גינוסר

בי מזרחי - יו"ר איגוד הדיירים טבריה

מי אביגדור - ועד איגוד דייגי טבריה

ד' קרדו - משרד החקלאות

ע' דליהו - משרד החקלאות

י' לוי - משרד התעשיה והמסחר

מזכיר הוועדה; ל. ורון

קצרנית; ש. לחוביצקי

סדר-היום;

1. השפעת החשיפה והיבוא על בית החרושת "חרסה" בבאר-שבע.

2. הצפת השוק ביבוא דגים לתעשיה.

3. מסקנות הוועדה בנושא נזקי חקלאות בגין פגעי מזג האוויר והברכה והנזקים

של שנה גשומה זו.

4. מסקנות הוועדה בנושא הצורך הדחוף להפסיק הוצאת כספי ציבור במשרד הבינוי

והשיכון.

5. מסקנות הוועדה בנושא הזמנות משרד השיכון מהתעשיה הצבאית.

6. מסקנות הוועדה בנושא פיתוח הגליל והנגב לקראת עידן חדש.



היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת. העמדתי מיוזמתי את
השפעת החשיפה והיבוא על שני ענפים
האחד - ענף החרסה; השני - הצפת השוק ביבוא

דגים לתעשיה. אני מעלה את הנושאים הללו מתוך ביקורים שערכתי ומתוך מפגש עם

הבעיה הזאת פנים אל פנים. הציבור הציג בפני את ההשלכות השליליות שיש כתוצאה

מהפעלת מדיניות החשיפה על הענפים השונים, ובמיוחד בענפים הללו.

אם לא יינקטו האמצעים הדרושים כדי שנוכל לרסן את הדברים, נגזר על הענפים

הללו אסון גדול; או שפרנסה לא תהיה להם או שהם יצטרכו לסגור את עסקיהם ולפטר

עובדים. כתוצאה מכך יגדל מספר העובדים המובטלים במשק וישועה מכך לא תהיה לאף

אחד. אנחנו יודעים מהו המצב בשוק העבודה.

לכן מצאתי לנכון לקיים דיון בנושאים הללו, על אף הלחץ הקיים, מתוך רגישות

לנושא ומתוך רגישות למקור פרנסה זה של האנשים. הנושא הראשון על סדר היום:

1. השפעת החשיפה והיבוא על בית החרושת "חרסה" בבאר-שבע
י י פרל
קודם כל, אני מתנצל בשם מנכ"ל בית החרושת חרסה, אשר נמצא בחו"ל. הוא ביקש

ממני להופיע במקומו.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
ביקשתם לדחות את הישיבה ואמרתי שאין אני יכולה להיעתר לבקשתכם היות ובעוד

שבוע הכנסת מסיימת את עבודתה. מאחר והנושא חשוב מצאתי לנכון להעמידו היום על

סדר היום.
י י פרל
לאור ההתארגנות של ישראל לקראת שיתוף פעולה עם הקהיליה באירופה, עשה מפעל

חרסה השקעות; הוא עדיין לא גמר אותן והוא נמצא עדיין בתהליך השקעות. הוא התחיל

בקליטת עובדים עם תכניות גדולות בשילוב עם התכנון הגדול של קליטת העלייה בארץ.

עצם הופעת נושא השוק האירופאי מהווה בעצמו בעיה לגבי "חרסה", מכיוון שהוא פותח

פתח לתחרות. אבל בצעדים שננקטו המפעל מאמין שהוא יצליח להתמודד עם הנושא הזה.

במקביל, שוק מוצרי האינסטלציה בארץ הוצף בסחורות כתוצאה מהציפיות שלא

מומשו בנושא קליטת העלייה.

אלמנט נוסף שיש בנושא הזה הוא שהיבוא מארצות שמחוץ לקהילה האירופאית

ומחוץ לארצות-הברית גבר מאד. הדבר המייחד נושא זה הוא בכך ששכר העבודה במדינות

הללו נמוך ביותר והוא גורם לנו לצרות צרורות במחיר.

האלמנט לגביו אנחנו באים להתריע, שמבחינתנו אנחנו יכולים להשפיע בו, הוא

שמה-1.9.91 הורידו את שיעור המכס בחלק של היבוא מארצות שהן לא במסגרת הקהיליה

האירופאית מרמה של 25% לרמה של 14% ,כאשר המינימום היה 12 שקל ליחידה והוא

הורד ל-8 שקל ליחידה. המשמעות של הדברים הללו היא פגיעה ריאלית במחיר המוצרים

שמגיעה לאך לא פחות מ-7.7% , ובמוצרים קצת יותר יקרים הדבר מגיע לרמה של 8.8%.

במוצר העסקי של המפעל "חרסה" לא מפסידה כסף, אבל הדבר הזה משפיע באופן ישיר על

התרומות. מה פירוש? היבוא מהארצות האלה הוא של סחורה זולה, באיכות לא כל-כך

טובה, והדבר גורם לשחיקת מחירים רצינית.



איך כל הדברים הללו משפיעים על הרסה? - וההשפעה קיימת כבר כמה הודשים.

דבר ראשון - הקטנת סדרות הייצור. המפעל מסוגל להציף את הארץ בסהורה ולענות על

כל הדרישה לפי התכנון עם קליטת העלייה. אולם בשל המצב שתואר לעיל הוקטנו סדרות

הייצור. דבר שני - הורדת מהירים ריאלית. כתוצאה משני הגורמים האלה אנחנו

בוהנים מחדש את מדיניות ההשקעות שלנו להבא.

אם המצב יימשך כך, במקום שנקלוט עולים במפעל נאלץ ללכת לכיוון של צמצום

בכוח האדם.

למעשה בכל הנוגע להשפעה על המחירים הזולים בחו"ל אנחנו לא יכולים לעשות

שום דבר. מה שנשאר הוא הנושא של המכס. לכן אנהנו מבקשים שיחזירו בחזרה את

שיעורי המכס הקודמים, כי גם כך אנחנו בקושי חיים.

דבר נוסף - התהליך של הירידה היה פתאומי. בדרך כלל מבצעים את הנושא הזה

בתיאום. הפעם הדבר נעשה באופן פתאומי וללא תיאום.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

כמה עולים חדשים נקלטו אצלכם?
ז' שכטר
קלטנו בשנה וחצי האחרונה גם חיילים משוחררים וגם עולים חדשים. יש לנו

היום 200 עובדים, שמתוכם בסביבות 30 איש הם עובדים ופועלים חדשים. קצת נעצרנו

בקליטת עובדים בחודשים האחרונים, מכיוון שמצד אחד הצפי הוא שהגידול המואץ

בענף הבנייה ייעצר. מצד שני, ידוע לנו על צפי של יבוא. ההזמנות שנעשו בתהום זה

הן עדיין בדרך, בצנרת, ומשתגיע הסחורה ברור שהדבר ישפיע על נושא המחירים.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
חוץ מאירופה, מאיזה ארצות בא עכשיו היבוא? שמעתי עכשיו על תורכיה.

ז' שכטר;

אנחנו יודעים על דרום אפריקה ורומניה. שם גובה השכר הוא ברור. מתווסף

עכשיו יבוא מתורכיה ומיוון.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

וגם מפורטוגל.

ז' שכטר;

נכון, מפורטוגל וגם מספרד.

לגבי השנה הקרובה תכננו השקעות של כ-700 אלף דולר. זהו סדר גודל די יפה

מבחינתנו. כרגע קצת נעצרנו בגלל כל מה שציינתי.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
יש יבוא גם ממזרה אירופה?



ז' שכטר;

כן, מרומניה.

נושא קליטת העובדים כולל אצלנו גם הכשרה. כלומר העבודה היא מקצועית והיא

לא נלמדת במקומות אהרים. זה ענין של הכשרה של מספר הודשים. השקענו בכיוון הזה

מתוך ראייה לטווח ארוך שנוכל לקלוט עובדים. בבאר-שבע הבעיה היא די גדולה ואין

הרבה פוטנציאל ולכן החלטנו להשתתף בנושא הזה, עם שילוב העובדים במפעל. מה שקרה

בחודשים האחרונים הוא שכתוצאה מירידת המכס יש בוודאות שחיקה במחירים. כל השוק

התיישר לפי המחיר של האסלה הבודדת שמגיעה במחיר זול. לא משנה שאי-אפשר למכור

ממנה בכמויות גדולות, אבל הכמות הבודדת הזאת שמגיעה כל פעם במחיר יותר זול

ויותר זול גורמת לכך שכל השוק מתיישר לפי המחיר שלה. לכן יש בוודאות השפעה על

המחירים.

אי-אפשר להגיד שאנחנו לא מפעל שמרוויח. אבל בשנתיים-שלוש האחרונות יש לנו

שחיקת מחירים לכל אורך הדרך. שכר צריכים להעלות, חומרי גלם מתייקרים ויש לכך

השפעה. אתם יודעים שבנושא השכר קרה משהו ב"כור" במשך מספר שנים. אנחנו בין

המפעלים שיצאנו ראשונים מהמשבר והעובדים תרמו את שלהם בשנים האחרונות. יחד עם

זה, כיוון שהמפעל הוא עתיר עבודה - ואנחנו מעוניינים לקלוט כוח אדם - לא נוכל

להחזיק מעמד לאורך זמן לאור כל מה שתואר לעיל.

שיעור המכס של 25% שהיה במקור הוא לא שיעור שאנחנו קבענו. צריך לפחות

להשאיר אותו עד שנתרגל לדברים. כמובן יש לקחת בחשבון את העובדה שאנחנו לא נחים

על זרי חדפנה. חלק מההשקעות נועד לכך שבשנים הקרובות ניתן תשובה למוצרים יותר

חדשים, עם קליטה של עובדים מתאימה, בקרה וכדומה. יש קצת בעיה בנושאים האלה

ואנחנו רוצים להתקדם. אנחנו מתקרבים היום לשנות האלפיים, אך לאור מה שקורה,

לצערי, יש לנו הרהורים רבים בנושא.
אי קצב
אני עובד בחרטה 22 שנה. עברנו משברים רבים, משבר כור, משבר סגירת מחלקת

אריחים בגלל שהצטבר אצלנו מלאי וכו'. בשנתיים האחרונות היה הכל טוב ויפה,

קלטנו עולים חדשים וקלטנו חיילים. היום בקרים שהיינו מצליחים למכור 3-4 משאיות

מלאות בסחורה. עכשיו מתחיל להצטבר במפעל מלאי וזה מה שיהרוס אותנו.

"חרסה" הוא בין המפעלים הראשונים שהוקמו בבאר-שבע. הוא עבר הרבה תהפוכות.

היינו 400 פועלים וירדנו לסביבות 200 פועלים. אני חושב שאם המצב יימשך כך -

מבחינת חרסה הפצצה היא פצצת זמן. אני מקווה שלא נגיע לזמן הזח שנבוא להפגין פה

ולבקש לחם ועבודה.

י' צמח;

איני רוצה לחזור על דברים שנאמרו על-ידי קודמי. גברתי, את מכירה אותי לא

מהיום. אני מופיע בוועדת הכלכלה, בוועדת כספים ובוועדות נוספות. מאז משבר

"כור" ומשבר "סולתם", כור ירדה ממספר של 34,000 עובדים ל-19,000 איש וקצת פחות

מכך. זאת אומרת המצב הוא קריטי. היום אפשר להגיד תודה לאל, כי חיום אנחנו

במצב שאנחנו רואים את האור בקצה המנהרה, והמצב הוא כזה לא מעט בזכותנו. צריך

לטפוח קצת על שכמם של העובדים בהקשר זה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
נכון.



י' צמח;

אני לא צריך לגלות לך דברים, כי את הסתובבת במפעלים שלנו ואת יודעת איזה

קשיים היו לנו. קיצצנו בשכר, קיצצנו בתנאים הסוציאליים של העובדים וביצענו

פיטורין גדולים. היום אני מדבר בצורה כוללת, ולא רק על חרסה, שכן אני מזכיר

הארגון של עובדי כור. עשינו את המיטב ואת המירב כדי להציל את הקונצרן הזה

ולהביא למקום שבאמת מגיע לו.

היום יש תחרות גדולה מאד. ניקח לדוגמא את מפעל "נעמן". מפעל -זה מצוי

בקשיים גדולים. הוא עומד על חוט השערה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
הייתי שם.
י' צמח
המפעל מצוי בדילמה קשה
האם להיסגר או האם להמשיך להתקיים. מדובר ב-220

משפחות .במפעל הפלדה נותרו קרוב ל-100 איש. מתוך 740 שהיו מועסקים במפעל הפלדה

נשארו רק 100 איש. אני אישית הייתי מעורב בסגירת מפעל "מגה חיפה" באין ברירה.

אמרנו שהמפעל בירושלים יישאר על תילו ואילו מפעל אחד בחיפה סגרנו. משפחות רבות

נותרו ללא פרנסה. לפני שמפעל "מגה חיפה" נסגר הוא קלט 50-60 עולים ועם סגירתו

גם הם הלכו הביתה.

הייתי בזמנו אצל השר אריק שרון, כשהוא היה שר המסהר והתעשיה. הוא באמת

עשה כמה דברים בשבילנו, בשביל פעל הפלדה. אבל אני אומר שאם נמשיך בנושא

החשיפה, אם יביאו לכאן סחורות מהמדינות השלישיות ואם לא ניתן את הדעת לפגיעה

שתהיה במפעלים - לא נוכל להתחרות בדברים. זה המצב חד וחלק. אי-אפשר להתחרות.

במצב כזה הרבה עובדים עוד ייזרקו לרחוב ממפעלים שמצבם קריטי, כמו נעמת, מגה,

צי נורות וכו'.

אני חושב שמספיק סבלנו ומספיק נתנו, על-מנת שהיום קצת נתחיל לעלות ולא

נצטרך להתנסות בצרות נוספות.

י' פרל;

אני מבקש להוסיף כמה דברים שלא נאמרו על-ידי קודמי. בעקבות הפרמיה שקיבלו

היבואנים קרה משהו. יש לנו כיור בשם "נורית 52". זה כיור לאמבטיה. הכיור הזה

מועתק היום במדוייק על-ידי יצרן יווני. בחודש האחרון התחילו לייבא לארץ כיורים

שהם ממש העתק של הכיור שלנו. זאת כתולדה משינוי במדיניות המכס, לדעתי.
ש' נחמיאס
ראשית, אני רוצה לומר שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המפעל. אני נמצא

בקשר הדוק עם מר עוזי מרום. אני מאד רגיש לתגובות שלו ולבקשות שלו, בין אם זה

על-ידי הפיקוח ובין אם זה על-ידי מכון התקנים. אנחנו חושבים שהמפעל הוא מפעל

חיובי ואנחנו מעוני ינים לסייע למפעל הזה, בעיקר בתכניות לעתיד. אנחנו מאד

מקווים גם שהמפעל יעלה על פסי הייצוא, כי רק בדרך הזאת יש למפעל סיכויים

להישרד.

עכשיו אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. תהליך החשיפה בעצם נוצר כדי לעבור

מהגבלות אדמיניסטרטיביות על יבוא להגבלות מכסיות. לגבי הכלים הסניטריים בהאלה

- בעצם הם לא היו במגבלות כלשהם. כלומר שתהליך החשיפה לא חל עליהם. מהי משמעות

הענין? - לפני ה-1.9.91 ניתן היה לייבא כלים סניטריים באורח חופשי לחלוטין,



למעט חמש ארצות אסורות, שהן אסורות גם היום ליבוא. חמש הארצות הן: פקיסטן,

הודו, סין, ברית המועצות וכו'.

למעשה הטובין האלה בעצם לא עברו את תהליך החשיפה והוא לא חל עליהם. אולם

בכל זאת, הואיל ועשינו קווליפיקציה של כל הארצות השלישיות והטלנו מכסים -

כשלרוב המכסים האלה היו פרוהיביטיביים, כלומר הם באו למנוע בפועל יבוא של

טובין לארצות שלישיות, מפני שהטלנו שם מכסים מקשים, מכסים מגינים ומוענים -

באותה הזדמנות זאת קבענו שנעבור מרמה של 14%. מכס המוטל על הכלים האלה המיובאים

מארצות שלישיות לרמה של 25%, אך לא פחות מ-12 שקלים ליחידה. הדבר בוצע ב-

1.9.91, כאשר כל התהליך הזה התבשל במשך חודשים ארוכים. כל תהליך החשיפה הזה

ארך שנה שלמה.

מיד עם הטלת המכס הגבוה הזה, בשיעור של 25%, אך לא פחות מ-12 שקליס

ליחידה, אמרנו שמה שאנחנו עושים כאן הוא שאנחנו משנים באורח משמעותי את אותו

היחס אל אותו יבוא שהיה מיובא בזמנו באורח חופשי ומייקרים אותו. למשל, היבוא

מתורכיה, היבוא מאוסטריה והיבוא מארצות אירופה שהן לא בשוק המשותף. ואמרנו

שאולי אנחנו עושים איזשהו עוול בכך שאנחנו מייקרים באופן מלאכותי את המוצרים

שלכאורה גם קודם לכן אפשר היה לייבא אותם באורח חופשי.

לכן עשינו צעד מתקן וביקשנו לשנות את שיעור המכס מ-25% ל-14%, אך לא פחות

מ-8 שקלים ליחידה. דבר זה אכן נעשה תוך חודש. פירוש הדבר שאותם 25% ולא פחות

מ-12 שקלים ליחידה הופעלו במשך כחודשיים בלבד. לאחר חודשיים, בסביבות חודש

נובמבר, נכנס לתוקף אותו מכס מוקטן של 14% .אותו מכס מוקטן הוא עדיין טיפה

יותר גבוה מהמכס ששרר ב-1.9.91. אני מצטער שאני מלאה אתכם בפרטים האלה.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
אינך מלאה אותנו. אלה נקודות חשובות ובסיסיות.
שי נחמיאס
אם כן, הוספנו את המכס הקצוב שמהווה חסם כזה שלא ייכנס כלי כל-כך בזול

שישלם 14 שקלים; למשל כלי שעולה 14 דולר ישולם עליו 14% שזה דולר וחצי או שני

דולר. אנחנו אומרים שעדיף לשלם 8 שקלים וזהו מנגנון שהוא לא פחות קובע. זה מה

שקורה היום.

היום יש לנו שיעור מכס של 14% וקביעה של לא פחות מ-8 שקלים. זהו בעצם

אותו דבר שהית לפני ה-1.9.91.

עם זאת, אני רוצח לציין שיש איזשהו גידול ביבוא.
היוייר שי ארבלי-אלמוזלינו
מהו היקף הגידול?

שי נחמיאס;

יש לי את כל הנתונים ומיד אציין אותם. אם כן, כאשר עשינו את הצעד הזה

הודעתי על כך למר מרום, ממפעל חרסה. קיבלנו את המחאה שלו לצעד הזה ואמרתי לו

שנקיים מעקב אחר הדברים. בשלב הזה של המעקב הוצאנו פקחים לשטח, אנחנו מנסים

לפעול בתחום התקינה, בתחום הסימון וכוי. יש רגישות גבוהה לנושא. הודענו למכס

על הרגישות הזאת. אמרנו שיש לעשות בדיקות. בהתאם להוראות שלנו יש במכס הרבה

הרבה מאד ענפים רגישים וברגע שמגיע משלוח הדברים נבדקים. הפעלנו את הנוהל הזה

גם לגבי יבוא מוצרים כמוצרים שיינעמן" מייצר. הופעתי בנושא זה אצל חברת-הכנסת

אורה נמיר בוועדת העבודה והרווחה והסברנו את הדברים האלה.



באשר ליבוא - משנת 1990-1991 היבוא עלה מ-7 מליון דולר ל-8 מליון ורבע

דולר. אבל אני חושב שבשנת 1991 גם חרסה העלתה את המכירות שלה בצורה משמעותית.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

בגלל הבנייה.

שי נחמיאס;

נכון. זאת מפני ששנת 1991 היתה שנה מאד פעילה בתחום הבנייה והדבר בא

לביטוי גם בהיקף המחזור של "הרסה".

הנתונים לגבי שני החודשים הראשונים בשנת 1992 מראים שבהודשיים האלה יש

לנו יבוא של 1.7 מליון דולר. אם אני עושה איזושהי אקסטרפולציה ליניארית לגבי

כל השנה, אני עלול להגיע ל-10.5 מליון דולר לעומת 7 מליון דולר בשנת 1990. אבל

עדיין אין בזה כדי להצביע על מגמה מובהקת, מפני שהשוק בכל זאת מגיב ביחס

להתחלות הבנייה. אבל בהחלט יש פה מקום לבדוק מחדש את ההשלכות של ההתפתחות

הזאת.

עם זאת, אני רוצה לציין שמרבית היבוא מגיע מארצות שאין לנו הרבה מאד

אמצעים כדי להתגונן בפנל הענין. מדובר בעיקר בארצות השוק המשותף ולאחרונה

מדובר ביוון, ספרד ופורטוגל, שפה הוזכרו ואשר בעצם דינן כדין צרפת, גרמניה וכל

ארץ שוק אחרת. מה שכן, יש תופעה של יבוא מתורכה ומדרום אפריקה. אבל עדיין

המיסוי כאן גבוה ואפקטיבי. הואיל ויש מס קנייה על הכלים האלה ויש תוספת במכסת

האחוזים - רמת ההגנה היא בהחלט סבירה. זאת אלא אם כן יש תופעות של היצף שכדי

להתגונן בפניהן יש לנו את הכלים ואת חוק חיטלי הסחר שאפשר תמיד להפעילו כדי

להגן מפני תופעות של היצף.

באשר להשקעות של המפעל - הודענו למפעל שאנחנו מעוניינים שהוא ישקיע.

אנחנו נתמוך בהשקעות של המפעל באמצעות חוק לעידוד השקעות הון. וזודעתי זאת למר

עוזי מרום. אני יודע שמר מרום מנהל היום איזשהו משא ומתן עם חברה איטלקית

לאספקת ציוד והרחבת הקווים והתפוקה. אני מקווה שהדבר יוביל אותם להגיע לרמת

תפוקה כזאת ואיכות כזאת שאפשר יהיה לייצא. אם מתורכיה ומרומניה מייצאים - אני

לא רואה סיבה למה מישראל אי-אפשר לייצא.

לסיכום - אנחנו ננתח את היבוא בצורה מדוקדקת ואם נראה שיש פגיעה משמעותית

במפעל, נפעיל את הכלים שיש בידינו. יש אותה קרן שהקמנו, אשר באה לסייע למפעלים

שייפגעו כתוצאה מתהליך החשיפה. נסייע באמצעות קרן זו ובאמצעות ההשקעות. זה מה

שאני יכול לומר.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

האם נעמן פנתה אליכם?

שי נחמיאס;

כן, נעמן פנתה אלינו. אני מצוי בקשר הדוק עם מר כרמל בנושא הזה. גם כאן

אנחנו מנסים לבדוק אם יש איזושהי בעיה בתחום ההיצף.

לגבי נעמן - אנחנו צריכים לפרסם בקרוב העלאת מכס מ-4 שקלים לקילו ל-5

שקלים לקילו לגבי ארצות שלישיות. בנושא הזה עדיין אנחנו לא מתירים יבוא מסין.

יש דרישה ולחץ אדיר לפתוח את היבוא מסין, אך אנחנו מחזיקים את הענין בכל

כוחותינו ואין שום חשש בענין הזה, כל עוד סין לא תצורף כמדינה חופשית למסחר

אנחנו מונעים את היבוא מארצות שלישיות לחלוטין.



כמובן, קיימת דרישת לייבא ממצרים, לייבא מסין, מפולין, מצ'כיה ומארצות

שעדיין יש לנו אפשרות למנוע את היבוא מהן.

י י פרל;

שמחתי לשמוע את הדברים שאמר מר נתמיאס. אבל בפועל לתת ייעוץ לגבי ייצוא -

הלוואי שהייתי צריך לצאת לייצוא. יש בעיה בתחום זה במצבו הנוכהי של המפעל,

למרות שאנחנו עושים מאמצים כבירים לעשות זאת.

נושא היבוא מהארצות השלישיות גרם לנו בחצי השנה האחרונה לשחיקה משמעותית

ורצינית במחירים הסיטונאיים. אתן לכם דוגמאות. מחירי יבוא של היבואנים

לסיטונאים בקערות מגיע ל-60 ש"ח ליחידת, כאשר המחירים שלנו היו 85 ש"ח. יש פה

הבדל משמעותי של 30%. באסלות המחיר- של היבואנים הוא 85 שקלים ואילו אנחנו

מכרנו אסלות ב-107 שקלים. פה יש שחיקה של 25% במחיר. ברור שלא נוכל למכור את

הסחורה שלנו אם לא נוריד את המחיר.

ז ' שכטר;

אני מסכים עם מה שאמר מר נחמיאס בנושא הקשר וההיענות שהיתה מצידו. הוא גם

ביקר במפעל. אני יודע שקויימו אתו ישיבות בנושא ההשקעות ואני מקווה שנקבל את

העזרה המתאימה.

יחד עם זאת, אני רוצה להרחיב בכמת משפטים את ההתייחסות לנושא היבוא. אני

חי במפעל כ-18 שנה. עד לפני כ-10 שנים לא ידעו מה זה יבוא ובשנים האחרונות

אנחנו עדים יותר ויותר לנושא היבוא. היו שנים שהיה יבוא מרומניה וכששאלנו למה

מתירים יבוא מרומניה, אמרו לנו שהיבוא הוא קטן ושמדובר בציאושסקו שפותח את

הפתח למזרח. אני מדבר על דברים שהיו לפני כ-10-12 שנה. מכל מקום, הגענו לאן

שהגענו והיבוא התרחב. בגרמניה ובארצות אחרות אין אפילו מחיר. כלומר שם אפשר

למכור גם בדולר ובהתאם לזה גם עולה נושא המכס.

הבעיה שלנו נובעת גם מהיבוא מארצות דרום-אפריקה וארצות אחרות. כיוון שיש

גידול בענף הבנייה היום, כל אחד רוצה לעשות את ה''מכה". אנשים שבכלל לא היו

בבראנז'ה נכנסים לתחום כדי להרוויח במכה סכום גדול מהכלים הסניטריים. עכשיו

יש הזמנות רבות בצנרת וכשכל הסחורה תגיע יתברר שיש כמות בהיקף מכירות של שנה

וחצי בחרסה. השאלה היא אם אפשר למנוע את הדברים הללו קודם לכן. לאנשים יש

ציפיות והם רואים את הרווח הקל הטמון ביבוא.

לגבי מכון התקנים - אני מקיים קשר הדוק עם מכון התקנים. הם עושים את

המאמצים. יחד עם זה, יש לנו בעיה כשמדובר במוצרים מסוג בי. מותר היום לייבא

כלים סניטריים מסוג בי. לא בכל הענפים זה מותר, אך לגבי הכלים הסניטריים הדבר

מותר. זה המצב הסטורית וקשה לנו למנוע זאת. אני רוצה לציין בפירוש שהסחורה

הזולה גם מרומניה וגם מדרום-אפריקה היא לא טובה ורואים חזותית שהיא לא טובה.

יש כלים שרואים שמנסים לחקות אותנו בתם. היו מקרים של חיקוי בקערות ובאסלות.

כשיש בעיות בכלים סניטריים יש לנו אדם שיוצא לבדוק את הדברים. אותו אדם הוזמן

לקרית שמונה והתברר לו בכלל שמדובר באסלה שהיא לא שלנו.

האפשרות לייבא סחורה מסוג בי מאפשרת ליבואנים להביא סחורה לא טובה. דבר

נוסף, כשהסחורה מגיעה ארצה לא שמים עליה את התווית שהיא מסוג בי. ברגע שהסחורה

הזאת יוצאת מהנמל מורידים ממנה את הפתק סוג בי והיא מגיעה לאתר הבנייה או לשוק

כסוג אי. לסחורה הזאת אין כתובת, בעוד שאנחנו מצויים תחת השגחה קבועה של מכון

התקנים, עם בדיקות וכו'.



לכן אני מבקש להתיר לייבא רק סחורה מסוג אי. כשאנחנו מייצרים סחורה מסוג

בי בהיקף של 10% או 15%, הדבר נובע מפלט של הייצור ואין לנו לאן לשלוח זאת.

אבל לא אנחנו צריכים להיות פה בארץ הגיאנק של סחורה מסוג בי שבאה מארצות

אחרות. אם היה אפשר להתיר להכניס ארצה רק סחורה מסוג אי - הדבר היה עוצר קצת

את ההיקפים בהם מדובר.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
האם נציג התאחדות התעשיינים מעוניין לומר משהו לפני שאסכם?

י י חזקיה;

לא. עמדתנו בנושא החשיפה היתה ידועה ודיברנו במיוחד על העיתוי של התקופה

הזאת.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
קיימנו דיונים רבים על נושא החשיפה והנחנו מסקנות על שולחן הכנסת. לא

הצלחנו אמנם להביא לידי כך שהממשלה לא תחליט על שינוי המדיניות שלה בנושא

החשיפה. אבל ארבעת השרים שהיוו את הוועדה נכחו כאן בדיון והם אמרו לנו: לא

נפגע, זו תהא מדיניות חשיפה שתבוצע במשך תקופה ממושכת, מדורגת ומבוקר, הייצור

לא ייפגע ובמידה שנצטרך לסייע בשינוי קווי ייצור נסייע, נחזור ונבדוק את

הדברים וכו'. זאת אומרת הם נתנו זריקות הרגעה גם כאשר נתקבלו ההחלטות בקשר

למדיניות החשיפה, על אף זה שלנו היו חששות כבדים.

רבותי, ענפים נפגעים. האם לא די בכך שיש לנו 250 אלף עובדים בלתי-

מועסקים? האם נזרוק עוד ותיקים אל מחוץ למעגל העבודה? מה הם יוכלו לעשות? מי

יקלוט אותם בעבודה? אלה אנשים בני 50 שנה ומעלה. אפילו אנשים בני 40 שנה

ומעלה לא קולטים היום בשוק העבודה. בנוסף לכך גם אין עבודה.

חברים יקרים, איך אפשר? - זה בלתי-אפשרי הדבר הזה. אילו שיעורי האבטלה

היו יורדים קצת - יכולתי להבין. אילו תנופת הבנייה עוד היתה נמשכת - יכולתי

עוד להבין. אבל כל הדברים הללו קורים ביחד. האבטלה גוברת, אין מקורות תעסוקה

חדשים, אין מפעלים חדשים שנפתחים, ענף הבנייה מצטמצם והצטמצם גם בעקבות החלטת

הממשלה אבל גם בגלל המציאות הקיימת. הממשלה החליטה רק על 7,500 יחידות דיור

בהתחלות בנייה במקום 45,000 מבנייה תקציבית. אי-אפשר לבוא ולשבור ענפים שלמים.

יכול להיות שמפעלים פרטיים בוחרים להם את הדרך הקלה והטובה, סוגרים את המפעל,

מפטרים את העובדים והופכים להיות יבואנים. כך הם עושים להם חיים קלים ורווחים

גדולים. אבל אנחנו לא רואים את הצד השני של המטבע. אנחנו ניהפך לעם של יבואנים

בלבד. לשם מה ייצור בכלל?! למה צריך לייצר? למה צריך לשבור את הראש? למה צריך

להתאמץ?

חברים יקרים, אתם לא יכולים לפעול בצורה כזאת שמדיניות שנקבעה לא תהיה

מבוקרת ולא ידונו על כל ענף וענף כדי לראות מה ההשלכות שיש למדיניות זו עליו.

קבעתם 25% מכס, קבעתם 12 שקל ליחידה. מדוע כעבור חודשיים הייתם צריכים

לשנות את המכס? למה? שיניתם את אחוז המכס וההשלכה היא שלילית. היבוא גדל, גודל

ויגדל. ייבאו עוד מסין ויציפו פה את הארץ רק עם יבוא. למה צריך ייצור בכלל?

הרסה הוא מפעל שקיים כבר 40 שנה. לזכותם של העובדים ייאמר שהם תרמו רבות במשבר

שעבר על "כור". היתה להם תרומה ניכרת כדי להביא להבראת המפעל וכדי לעלות על

דרך המלך. הם עוד לא התאוששו מכך. את חשכר לא העלו להם. הם עוד תרמו אפילו

משכרם. למה? איפה ההתחשבות בייצור ובתעשייה? התעשיה היא מאבני היסוד של המשק

הישראלי והיא הולכת לאט לאט ומתמעטת והמסחר עובר אותה. המסחר נהפך למוביל ולא

התעשייה, והיבוא הולך וגדל. בשנה שעברה היבוא עלה ב-10% והיצוא קטן ב-4%.



האם אתם לא נותנים דין וחשבון לעצמכם? לאיזו חברה אנחנו הולכים?
אסכם את הנושא בדברים הבאים
אני מאד מבקשת ודורשת שיישקל מחדש הנושא הזה

של המכס. יש להחזיר את המכס ל-25% ויש להגדיל את המחיר ליחידה ל-12 שקלים.

תחזירו את זה. זהו הדבר האלמנטרי והמחיר ביותר שאתם יכולים לעשות. אחר-כך,

במשך הזמן תעזרו להם להשקיע, תעזרו להם להחליף ציוד נוסף, אולי להכניס קווי

ייצור אחרים וכוי, ותראו מה יקרה במהלך הזמן. הלא גם אתם קבעתם שהמדיניות

מתיישמת תוך 8-9 שנים. אי-אפשר במכה אחת לבוא ולהרוס ענפים קיימים. זה לא יכול

להיות.

מדוע להתיר יבוא מרומניה? בזמנו היתה התחשבות בציאושסקו. היום צ'אושסקו

איננו. אבל שם העבודה זולה, אין לי שום ספק בכך. במזרח הרחוק העבודה זולה.

בדרום אפריקה העבודה זולה. כאשר יש יבוא לדרום-אפריקה היא מטילה 40% ויותר

מכס, כדי להגן על התוצרת שלה. ורק אנחנו יפי נפש. רק אנחנו. למה? אי-אפשר ללכת

מקיצוניות אחת לשנייה.

מר נחמיאס, במיוחד אתה הוכחת לנו כמה היבוא גדל במשך החודשיים האחרונים.

אתם בעצמכם מודעים לנושא הזה. אתם בעצמכם נותנים את הנתונים האלה.

שי נחמיאס;

אנחנו בהחלט נותנים את הנתונים ואנחנו בהחלט עורכים מעקב צמוד אחר הדברים

האלה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
בסדר. אבל אתם רואים כבר את המגמה. המגמה היא עלייה ביבוא. אתה לא יכול

לדעת אם בחודשים הבאים היבוא לא יגבר עוד יותר. אתה בעצמך אמרת שבקצב הזה נגיע

ל-10 מליון דולר יבוא ויותר. במצב כזה המפעל הזה ייהרס, הוא יצטרך לפטר עובדים

כי הוא לא יוכל להחזיק אותם והמהומה תהיה גדולה. זה מפעל שנימצא בנגב. אין

תעסוקה בנגב. אין פרנסה לאנשים.

לכן אני מבקשת מאד שהמכס יחזור לשיעור שהיה קודם. אני מברכת אותך בקשר

לסיוע בהשקעות. צריך לסייע גם מאותה קרן שהוקמה של ה-100 מליון דולר. זו קרן

שהוקמה לעזור לאותם מפעלים שנפגעים כתוצאה ממדיניות החשיפה. יש ללכת בכיוונים

האלה. אם המפעל ילבש צורה חדשה גם מבחינת קווי הייצור שלו וגם מבחינת מחיר

עלות ליחידה וכוי, אז אתם יכולים באמת להגיד שצריך להוריד עוד קצת את המכס,

באופן הדרגתי ולא בבת אחת.

האם יותר טוב שאחר-כך יקבלו העובדים דמי אבטלה במשך ששה חודשים? ומה אחר-

כך? - הבטחת הכנסה. למה זה מגיע לציבור הזה?

נקודה נוספת - האם אתם לא יכולים להגביל את היבוא? אמנם קבעתם שיהיה

יבוא חופשי לכל דבר. אין הגבלה ברשיון בקשר לכמות המיובאת וכו'. אני לא מדברת

על השוק המשותף, כי פה יש לנו התחייבויות ויש גם הדדיות בנושא הזה. אבל

כשמדובר באותן ארצות שאין לנו הסכמי סחר אתן, מדוע צריך להיות משם יבוא חופשי,

בלתי-מבוקר ובלתי-מוגבל? גם הנקודה הזאת צריכה להיבדק. האם צריך לייבא בלי

הגבלה? ואיזה סוג סחורה מותר לייבא? האם צריך להציף את הארץ בסחורה זולה? גם

אותם אנשים שיקנו את הסחורה הזולה הזאת ייפגעו בסופו של דבר. כמה זמן היא

תחזיק אצלם מעמד? היא תעלה להם יותר ביותר בסופו של דבר. למה?

שי נחמיאס;

אני מבקש להגן על הבעיה של הסחורה הזולה. הראיה היא שדווקא מגרמניה



וממזרח-אירופה היבוא הוא קטן מאד. אחת הסיבות לכך שהצענו בזמנו את ה-^25 היתה

בגלל החשש ממזרח-אירופה. אנחנו ידענו שתהיה איזושהי פתיחות בנושא הזה,

במדיניות הכוללת הבינלאומית שלנו, ו נכלול את ארצות מזרח-איו-ופה ככל הארצות,

ציכיה, פולין, יוגוסלביה וכוי. בגלל זה חששנו והטלנו את אותו מכס של 25%.

משראינו שהאיום נשאר והוא לא משמעותי - והסחורה היא באיכות ירודה, היא לא

חודרת לארץ, היא לא מצוייה בארץ - לכן עשינו את הצעד הזה. מסתבר שהסחורה

התורכית היא סהורה בעלת איכות גבוהה מאד. יש סחורה אוסטרית, תורכית ודרום-

אפריקאית שהיא לכל הדעות עומדת בתקן.

אומר מלה אחת לגבי הסחורה מסוג בי. אילו המפעל המקומי לא היה מספק סחורה

מסוג בי, ייתכן שהיינו אוסרים את הדבר הזה. יש מושג שנקרא NATIONAL TREATMENT.

אינך יכול לאסור את היבוא של סוג בי בו בזמן שאתה מתיר למפעל השני לספק סחורה

מסוג ב'.

היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו;

הוא לא מספק סחורה מסוג בי, אלא הסחורה שנפסלת הופכת לסוג בי. זה קורה.

לא צריך לייבא סחורה מסוג בי. יש פה מספיק סחורה מסוג בי. האם אתה צריך להציף

את הארץ בסחורה מסוג בי?

ז י שכטר;

יש ענפים מסויימים שלא מותר לייבא בהם סחורה מסוג בי. למשל, כשמדובר

באריחי קיר אסור לייבא סחורה מסוג בי.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

להביא זבל? בשביל מה?
ז' שכטר
הסטורית, יש דברים שהתירו לייבא כסוג בי. אבל צריך היה לעשות זאת לפחות

לתקופה מוגבלת. מייבאים סחורה מסוג בי ואחר-כך באים אלינו ואומרים: האסלה שלך

לא טובה, הקערה שלך לא טובה, ואני אומר שזה לא שלי.
י י פרל
מייבאים סחורה מסוג בי ומוכרים אותה כסחורה מסוג אי.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

הם מוכרים את הסחורה הזאת כסוג אי ומרמים את הלקוחות.
שי נחמיאס
שלחנו פקחים אל רוב היבואנים הגדולים ולא נמצא פגם אחד. המוצרים מסומנים

כהלכה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
איך זה יכול להיות.



ז' שכטר;

יש אסלה מיובאת שדומה לאסלה שאנחנו מייצרים והיא מיובאת כסוג בי. היא

נכנסה לארץ ובמכון התקנים נאמר לי שלא יודעים איך היא נכנסה. הציעו לי לפנות

למשטרה, נו, אז מה אני יכול לעשות?
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
ואת הסחורה הזאת מזהים אהר-כך עם "הרסה".

י י צמח;

אי-אפשר לפקח על כל אדם.

שי נחמיאס;

גם אם יוטל המכס הזה אי-אפשר לפקח.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אבל אם שיעור המכס יהיה גבוה לא ישתלם להם לייבא סחורה כל-כך ירודה במכס

כל-כך גבוה.

שי נחמיאס;

ישתלם להם יותר מתמיד. במכס כזה גבוה ישתלם לעשות כל עורמה שאתה רק יכול.

יש פנים לכאן ולכאן.

היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו;

צריך לסגור את הדברים עד כמה שאפשר. עורמה תמיד תהיה. סביב שולחן זה

אנחנו שומעים הרבה מאד דברים והרבה מאד סיפורים.

שי נחמיאס;

כפי שאמרתי, ענף זה מוגדר אצלנו כענף רגיש. אנחנו מצויים בקשר עם שלושת

הגופים שפועלים; המכס, מכון התקנים והפיקוח שלנו. אנשי הפיקוח שלנו עובדים

בתל-אביב ובכל רחבי הארץ. אבל אנחנו בהחלט נבדוק את הנושא הזה שנית. אני לא

אומר שלא.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אני מאד מבקשת שתחזירו את שיעור המכס ל-25% ול-12 שקל ליחידה. זה הצעד

הראשון שצריך לנקוט בו. אני מאד מבקשת. אחר-כך תמשיך בדברים החיוניים שמנית

אותם כאן, כדי לסייע למפעל שלא יפטר עובדים ושלא ייסגר. אחרת הוא לא יוכל

לעמוד בתחרות הזאת הקיימת.

ז' שכטר;

אני רוצה להביא לתשומת לבכם דבר שפורסם בעתונות לפני כחודש ימים. מדובר

על יבואן מרומניה שהואשם בכך שהוא זייף תעודות של מכון התקנים. מדברים על

השנים 1989-1990. המכס כן מצא משהו. כלומר אלה דברים שאפילו לא שומעים פה סביב

השולחן. זה דבר שפורסם בעתונות ויש תביעה נגדו. אני לא יודע איפה הענין יתברר.

בפועל הוברחה סחורה מרומניה ומארצות אחרות וזה פועל יוצא של ההיצף והשפע.





היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אני רוצה להודות לכם. זהו הסיכום, אני מקווה שמר נחמיאס יהיה לכם מליץ

יושר ואכן יפעל בכיוון הזה. שמעתי את הדאגה שיוצאת מגרונו ומלבו, אני מקווה

שאכן יינקטו הצעדים המתאימים כדי שאתם לא תיפגעו. תוך כדי השנים הקרובות תוכלו

גם להתייעל יותר, לשפר יותר, להשתכלל יותר, להכניס ציוד טוב יותר וכדומה.

אני מודה לכם מאד. נאהל לכם כל טוב.
נעבור לנושא השני בסדר היום
2. הצפת השוק ביבוא דגים לתעשיה
אי שמיר
סביב הכנרת יש הרבה תושבים שמתפרנסים מענף הדייג, אם אלה דייגים פרטיים

שיש להם סירות והם יוצאים לים לדוג סרדינים ודגים שונים, אם אלה קבוצות דייג

מטבריה ואם אלה הקיבוצים, כמו קיבוץ עין-גב וקיבוץ גינוסר. אנהנו מתפרנסים

מהדייג כל השנים, מאז שהיתה התיישבות בכנרת, גם תרות אש וגם תחת אילוצים קשים

של גבול קרוב וסכנות. אי-אפשר לראות את הישובים סביב הכנרת ללא ענף הדייג.

אנחנו היום חרדים מאד לעתיד הענף.

אני מאד שמח שהנושא מועלה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת ואני מודה לחברת-

הכנסת ארבלי-אלמוזלינו על שהיא ראתה את החשיבות של הנושא. את המאבק הזה מול

נושא התעשייה או ההיצף של השוק המקומי אנחנו מנהלים כבר שנים. למקום הזה עדיין

לא הגענו. לוועדה הזאת עדיין לא הגענו ואנחנו תולים הרבה תקוות בכך שנסתייע

בדיון הזה במאבק שלנו להמשך קיום ענף הדייג בכנרת.

לא באנו לכאן עם מספרים. אנחנו לא פוליטיקאים ולא הבאנו מספרים כדי

להקשות ולהפיל על כולם סטטיסטיקות. אבל באופן כללי בשנת 1975 תעשיית השימורים

בישראל קלטה עם ארבעה מפעלים - יונה, נון, פרי טעים ואלאור - כ-1,500 טון

סרדינים מהכנרת. היום אנחנו מגיעים למצב שאנחנו קולטים בסך הכל 320 טון בשנה.

זה מהלך מתמשך כאשר הקליטה הזאת הולכת ויורדת. זאת כאשר יכולת התפישה של דייגי

טבריה כולם היא בערך 1,500 טון בשנה. זאת אומרת שאם 320 הטון שאנחנו קולטים

היום בשנה אנחנו מוסיפים עוד 100-150 טון אנחנו מגיעים ל-500 טון. זאת אומרת

שאנחנו תופשים שליש מהכמות שאפשר לתפוש כל שנה.

לדבר הזה יש השלכה כלכלית מאד קשה על הענף ועל יכולת הקיום שלו. לאור

בדיקות כלכליות חוזרות ונשנות כל שנה הענף עומד בפני מצד שלא כדאי פשוט לצאת

לים. יש תקופות בהן התעשייה פשוט סוגרת את השערים, לא קולטת סרדינים והספינות

מושבתות. זה מצד אחד.

אני רוצה לדבר על ענף הסרדינים, אף-על-פי שיש דגים אחרים. ענף הסרדינים

הוא המרכיב העיקרי בענף הדייג. אפשר לראות בפרסומים של משרד החקלאות שענף

הסרדינים הוא הדייג העיקרי מבחינת הטונאז' לפחות. לגבי הספינות וקבוצות הדייג

הגדולות זהו למעשה המרכיב העיקרי.

אני עובר לנושא שני חשוב ממדרגה ראשונה ושלחתי לחברת-הכנסת ארבלי-

אלמוזלי נו, לחברת-הכנסת סולודר ולחברי-כנסת אחרים את הפנייה של מינהלת הכנרת.

יש מומחים במכון לחקר הכנרת שקובעים בבירור שבמידה ולא יתפשו ולא ידללו את

הסרדינים מהכנרת הם יתרבו, והדבר הזה גורם לפגיעה קשה באיכות מי הכנרת. היו

מצבים, לפני תקופה מסו"מת, שהם אפילו רצו לשלם לנו כסף כדי שרק נתפוש את

הסרדינים ונשפוך אותם מהכנרת מהצד השני, כדי שהם 'ילכו לים המלח, ובלבד שהם לא

"שארו באגם.



פה יש היבט שהוא מעבר להיבט הכלכלי הישיר. מדובר פשוט בפגיעה באיכות מי

הכנרת. אני לא יודע אם הוועדה הזאת מטפלת בענין, אבל זוהי בהחלט נקודה מאד

חשובה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו מטפלים גם בנושא איכות המים.

אי שמיר;

יש לי פה העתקים מהמכתב של מר אורטנברג, יושב-ראש מינהלת הכנרת, ואני

מוכן להעבירם למי שמעוניין- בכך.

שאלנו את מנכ"ל "יונה" מדוע הוא לא קולט את הדגים. לנו אין נתונים בשאלה

איזה רשיונות מספקים ליבואנים כדי לייבא דגים. מכל מקום, מנכ"ל "יונה" אמר

לנו שכל הזמן מייבאים דגים והדבר פוגע גם בהם כתעשיינים. הוא אמר שהוא מפטר

עובדים, מקטין את הייצור. לכן אנחנו מצויים באותה סירה בענין הזה. אנחנו

יודעים שיתנו ונותנים כל הזמן רשיונות יבוא. אמר מנכ"ל "יונה", ואני מצטט

אותו: ברגע שיתנו את הרשיונות האלה - לא אזמין מהכנרת, אף לא זנב של סרדין; יש

לי כמה שאני צריך ולא משנה אם זה סרדין או לא סרדין. בהרבה מקרים מייבאים כל

מיני סוגים של דגים, מכניסים אותם לקופסאות, נותנים להם כל מיני שמות ומציפים

את השוק במחירים מאד נמוכים.

לכן אנחנו ממש זועקים. אין מי שישמור על הענף הזה חוץ מאלה היושבים פה.

אין. זה לא איזה שהוא ארגון כמו ארגון מגדלי ההדרים או ארגון אחר שיש מי שעוזר

לו, כמו משרד החקלאות וכדומה. אנחנו מרגישים שאנחנו מצויים לבד במערכה הזאת

ואנחנו מבקשים פשוט להגן עלינו בענין הזה ולא לאפשר כמות כזאת של יבוא שפשוט

פוגעת ומחסלת את הענף.

בי מזרחי;

יש לנו ספינת דייג בטבריה שעוסקת בדייג של סרדינים. יש ספינה בקיבוץ

גינוסר ויש ספינה בקיבוץ עין-גב. היו עשרות דייגים קטנים שעסקו בדייג של

סרדינים וסיפקו אותם לשוק המקומי. חלק מזח היה מסופק גם למפעלים. עקב המצב

שנוצר היום בכל הנוגע ליבוא הדגים מחוץ-לארץ -

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

האם קודם לכן לא היה יבוא דגים?

בי מזרחי;

אני יודע דבר אחד, שקודם היה לנו למי למכור את הדגים. היום אין לנו,

ומאשימים את היבוא. זה לפחות מה שהתעשיינים אומרים לנו. עשרות דייגים קטנים

עסקו בדייג של סרדינים והיום יש רק דייג אחד שעוסק בדייג של סרדינים והוא

בקושי מצליח למכור, כי כשהספינות "נתקעות" עם סרדינים הן מביאות אותם לשוק

המקומי, יש התנגשות והמכירה נעצרת.

אני גם עד לזה שספינות הדייג בכנרת נעצרות לפחות כמה פעמים בחודש עקב זה

שהקירור מפוצץ ואין לבעליהן למי לשווק את הסרדינים. הם עובדים לפי הזמנה. לגבי

יכולת השיווק שלהם - אני חושב שהם יכולים בשקט לספק את השוק המקומי שלנו בארץ.

עשרות הדייגים שהפסיקו את מלאכת הדייג השקיעו אלפי שקלים בציוד. הציוד

הזה עומד היום כאבן שאין לה הופכין.



אני חייב לגעת בנושא איכות המים של הכנרת, כי אנחנו רואים זאת יום יום.

לסרדינים יש תחרות רצינית על המזון בכנרת והם גם פוגעים באיכות המים. ישנה

המלצה של פרופ' משה גופן, מהמעבדה לחקר הכנרת, שחייבים להוציא ככל האפשר את

הדג הזה מהכנרת.

לכן, רבותי, אם יש לנו בקשה כזאת, אם יש לנו שוק כזה טוב, אם יש לנו

דייגים כאלה טובים - למה שלא ניקח את הדג שלנו, כחול-לבן, ונשווק אותו? כחול-

לבן הוא גם הצבע של הדג. למה שלא נשתמש בדג הזה גם לתעשייה המקומית וגם לצבא?

- זה יפתור לנו הרבה בעיות. אם לא תעזרו לנו - ניזרק. זו המלה הכי מתאימה.

מי אביגדור;

אני דייג בכנרת מעל 40 שנה. היום אנחנו עוסקים בדייג ומפעילים את הרדאר

כדי לגלות מה יש במים. אני רוצה לומר לכם שאנחנו נתקלים בשכבות של טונות של

סרדינים. טונות ממש. כשאני דג את דגי ה"מושט" אני יודע שכשהסרדינים מצויים

בקרבת החוף הם גורמים לבריחת ה"מושטים". עוד כשהייתי דייג בתל-אביב דובר על

מתן רשיונות לדייגים בכנרת. מר משה גופן דיבר על הנושא הזה בזמנו. לבסוף ניתנו

הרשיונות האלה.

אוכלוסיית הסרדינים מתרבה במהירות. ההטלה של הדג הזה היא הטלה ברברית

ממש.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אם לא דגים את הסרדינים מה קורה אתם?
מי אביגדור
הם מסתובבים בכל הכנרת.

גי הוד;

זה אחד הדגים היחידים שמתרבה בצורה מאסיבית בכנרת.
מי מזרחי
לא מדובר בהשקעה גדולה. צריך רק לבקש מאתנו להביא סרדינים ותוך כמה שעות

אפשר להביאם. לא מדובר במטוסים ולא מדובר בהקמת מפעלים. צריך רק לבקש ואנחנו

נלך ונוציא אותם.
גי הוד
אנחנו מכירים את ענף הדייג בכנרת עשרות שנים. בעצם הבסיס של קיבוץ עין-גב

היה ענף הדייג. בשנות השבעים עבדתי בענף הדייג ובזמנו עבדו בכנרת 8-9 ספינות

גדולות, חוץ מעשרות דייגים קטנים. היום יש בכנרת רק שלוש ספינות גדולות, שגם

הן בקושי מצליחות להתקיים. בשנה שעברה נעצרה עוד ספינה. היא נעצרה מסיבות של

חוסר כדאיות. אני מתאר לעצמי שאנחנו הולכים לקראת חיסול הענף טוטאלית.

קיים חומר גלם ברור בכמות שיכולה לספק את כל התצרוכת של הדגים מהסוג הזה.

אני מדבר רק על מה שבא להחליף מקרלים, טונה וסרדינים. קיים חומר גלם מתאים

בכנרת. יש חוסר הגיון בולט בכך שמדינת ישראל לא תשתמש בחומר הגלם הזה ותאשר

יבוא של חומרי גלם, שחלקם מגיעים ישר בקופסאות ארוזות ואפילו לא צריך לעבדם

במפעלים וחלק נותנים למספר עובדים פה ושם במפעלים לעבד אותם. אני לא מצליח

להבין את ההגיון הזה.



פעם, כשעשינו מילואים, אכלנו קופסת סרדינים מדג הכנרת. היום אנחנו אוכלים

מקרלים ולא סרדינים מהכנרת.

היתה פרנסה למאות משפחות בכנרת מנושא הדייג. היום יש פרנסה לעשרות משפחות

בלבד, כנראה שמדינת ישראל חושבת שמותר לחסל את ענף הדייג, ומדובר על חיסול

ענף הדייג בכנרת ברגע שיש יבוא. אף דייג לא יוכל להתפרנס רק מדגים ללא

סרדינים. הענף בנוי על סרדינים ולידם ישנם דגים נוספים, כמו "מושטים" וכדומה.

בלי יכולת להוציא סרדינים ולמכור אותם - לא נוכל להתפרנס.

אם מסתכלים על מחירי הסרדינים בארץ בשנתיים-שלוש האחרונות - מתברר שלא

העלינו מחירים בכלל. לפני שלוש שנים מחיר קילו סרדין למפעלים היה בסדר גודל של

90 אגורות עד שקל וזה המחיר גם השנה. אנחנו לא מבקשים להעלות את מחיר

הסרדינים. אנחנו מבינים את הבעייתיות של היבוא. אבל לא ייתכן שיחסלו את מטה

לחמם של הרבה הרבה אנשים והרבה משפחות סביב הכנרת.

אני כבר לא רוצה לגעת בזכות ההסטורית, ואני חושב שקיימת זכות הסטורית

לאותם דייגים שלפני 1967 ותחת פקודה יצאו לתפוש סרדינים במזרח הכנרת. הם יצאו
לשם פשוט תחת פקודה. היתה מגיעה הוראה מצה"ל
הלילה אתם יוצאים למזרח הכנרת

לדוג דגים. אף פעם לא ידעת אם תחזור עם דגים או שתחזור בשחייה, והיו מקרים

שדייגים חזרו בשחייה. אלח עובדות חיים שהיו.
עי דליהו
אני רוצה להתחיל מהסוף. אני מבין את הכאב. אני רק לא מבין את העיתוי של

הצעקה. אין שינוי במדיניות. לפחות מאז שאני מכיר את הנושא הזה, בעשר השנים

האחרונות, נשארה ארונה מדיניות והיא לא השתנתה גם היום. המדיניות היא מאמץ

לשווק את כל הסרדינים שדגים בכנרת. צבע הסרדינים של הכנרת הוא אמנם כחול לבן,

אבל יש להם בעיה לא של צבע אלא של איכות והצרכנים פשוט לא אוהבים אותם. הצריכה

הלכה וירדה בגלל זח שהצרכנים לא קונים את סרדין הכנרת. הוא לא טעים או לפחות

הצרכנים מעדיפים עליו דברים אחרים. אי-אפשר לאנוס את חצרכנים לאכול את מה שחם

לא רוצים וזאת הבעית האמיתית. כל מה שהם דגים התעשייה המקומית קולטת, במידה

שהיא מצליחה לשווק.

לגבי הסיפור של השלמת יבוא חומר גלם לתעשייה - אין יבוא של סרדינים

מוגמרים. יש יבוא של חומר גלם לתעשיה בלבד. וזאת בהתאם להעדפות של הצרכנים.

הצרכנים מעדיפים לאכול את הטונה ואת המקרל ואי-אפשר להכריח אותם לאכול סרדינים

מהכנרת.

לגבי המאזן הביולוגי של הכנרת - עשוי להיות מצב שבאמת כדי לשמור על המאזן

הביולוגי של הכנרת יצטרכו לשלם לדייגים כדי שהם ידוגו את הסרדינים ויזרקו אותם

לצד השני, אם לא יהיה להם שוק, ואין מה לעשות.

די קרדו;

כאגף דייג המדיניות שלנו חופפת בעצם את המדיניות של הדייגים, כי זח אחד

מהתפקידים שלנו לשמור שהדייג הזה ימשיך להתקיים ויהיה רווחי. כמובן שנתקלים

בבעיות, שחלקן הזכיר מר דליהו. בעיות נוספות הן בעיות של התעשייה שאנוחנו לא

כל-כך מופקדים עלית. אם בתי חרושת מצייגים עובדה שאין להם זכות קיום אם חם לא

מייבאים חומר גלם ושהם לא יכולים לעבוד רק על חומר הגלם של הסרדינים אלא הם

חייבים לגוון את הייצור שלהם ולתת לצרכן טיב יותר מעולה - יש פה בעיה. יש פה

בעיה שבעבר ניסינו איכשהו להתמודד אתה, עם משרד המסחר והתעשייה ולפעמים כנגד

משרד המסחר והתעשיה, על-ידי זה שנחייב את היבואן לקלוט כמות מסויימת ותמורת זה

לתת לו רשיון יבוא לחומר גלם ממין אחר או ממין דומה. למעשה הסרדין של הכנרת

הוא לא סרדין. זה דג אחר, זה לבנון. אבל הוא נקרא סרדין בלעז, כלומר הוא דומה



בצורתו לסרדין. הסרדין האמיתי הטהור הוא הסרדין שתופשים ביס והוא בדרך כלל

הומר הגלם שמייבאים אותו, כי בים אצלנו הדייג הזה גם כן הלך ודעך ולצערי הרב

גם זה קרה בעקבות הוסר קליטה ויבוא. אבל זה נושא אהר שלא שייך לכאן.

בכל מקרה אנחנו התרנו וחותרים גם הלאה כמשרד ההקלאות וכאגף הדייג לגרום

לכך שיבטיהו את קליטת כל מירב הסרדינים שהדייגים דגים, במחיר מוסכם. יתירה

מכך, היינו אפילו במשא ומתן עם יבואנים שלחצו על פתיחת יבוא סרדינים והתנאי

שלנו המשותף - שלנו ושל משרד התעשיה והמסחר - היה שנוכל לדון ולשקול פתיחת

יבוא אך ורק עם התחייבות וערבות בנקאית שיקלטו את כל הסרדינים.

קריאה;

אבל זה לא קורה בגלל היבוא.

די קרדו;

אין יבוא של קופסאות סרדינים בשלב זה ואנחנו מקווים שהוא גם לא יהיה

בעתיד.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

מה שחסר עוד זה שייבאו קופסאות.

די קרדו;

בכל אופן מה שאני יכול להגיד בשם המדיניות המקצועית של משרד החקלאות, אגף

הדייג, הוא שאנחנו לכל אורך הדרך מתמודדים ונמשיך להתמודד עם הציבור הזה שעוסק

בדייג בצורה קשה ומפרכת.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

איך אתם יכולים עכשיו לעזור להם בענין הזה? מ-1500 טון הם ירדו ל-320

טון.

ד' קרדו;

אני רוצה לתקן במקצת את הנתונים. האמת היא שלפי הנתונים שלנו - ואנחנו

מרכזים את הנתונים - בשנה שעברה דגו מעל ל-1,000 טון סרדינים וכל מה שדגו

מכרו. אני יודע מזה שהיו תקופות מסויימות שעצרו את העבודה של הדייג בעקבות

העובדה שלא היה למי למכור. כלומר הפוטנציאל היה יותר גדול. אנחנו מכירים את

הבעיה הקשה הזאת שדייגים לא יוצאים לעבודה בגלל שאין להם למי למכור דגים. זה

מדליק אצלנו נורות אדומות לאורך כל הקו. אבל היות ואנחנו רק איזשהו פרק בכל

המדיניות הכוללת שישנה במדינה, אנהנו יכולים לתרום רק את הייעוץ המקצועי שלנו.

קריאה;

לא שינו את המדיניות.

די קרדו;

לא שינו את המדיניות ואנחנו נאבקים על כך שלא ישנו אותה, לנוכה נסיונות

של כל מיני גורמים לייבא סרדינים בקופסה. בשלב זה המאבקים שלנו הצליחו ולא

חשפו את היבוא הזה. אבל זו סכנה שמרחפת ואני גם מעריך את הזעקה של הדייגים

שבאו וביקשו להתריע לפני שהדבר הזה קורה.
י' לוי
אני מלווה את הנושא כחמש שנים בתוקף תפקידי, כראש מינהל המזון במשרד

התעשיה והמסחר. בתקופות שונות ניסינו ללחוץ על התעשייה לקלוט את הסרדינים

ובשנים שונות הדבר היה במידה כזאת או אחרת של הצלחה.

לגופו של ענין, בדיון הקודם התלוננה התעשיה על כך שהיא מקבלת הגנה של

14% .יבוא הסרדינים מסתכם באפס. אין יבוא רשמי של סרדינים. נכון שיש קצת

הברחות ומוצאים סרדינים בחנויות, אבל כיבוא מאושר על-ידי משרד התעשייה והמסחר

הוא לא קי ים.

קריאה;

קופסאות.

י' לוי;

אמרתי שיש קצת הברחות.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני לא מדברת על קופסאות.

י' לוי;

אני מדבר על קופסאות. התעשייה קונה אצל הדייגים את הסרדינים, מעבדת אותם

לתוך קופסה ומוכרת אותם. עצם העובדה שאנחנו לא נותנים לייבא סרדינים בקופסח -

אנחנו מאלצים את התעשייה לקנות, בין השאר, אצל הדייגים.

לגבי הטונה מדברים על השיעורים הבאים; מדברים פה על 20% מכס ועל תשלום

חובה של דולר אחד לגבי ארצות ההסכמה, זאת אומרת השוק המשותף וארצות הברית,

ודולר וחצי לגבי ארצות שלישיות. דולר וחצי לגבי ארצות שלישיות זה משהו בסביבות

30% לקילו סרדין בקופסה. אם אתה מוסיף את ה-20% הרי שאנחנו מגיעים להגנה

בסביבות ה-50%. אני לא מוכן פה להתחייב ולומר האם הדולר וחצי הוא 33% או 27%,

מכיוון שמחירי היבוא משתנים.

מותר להטיל מס על יבוא את הטונה מארצות הברית ומארצות השוק המשותף כי זהו

מוצר חקלאי. עם כל זה, אני רוצה לומר לגברתי היושבת-ראש שאני מותקף בצורה

קיצונית בנושא גובה ההגנה שניתן בדיונים בוועדת הכספים, לשכת המסחר

ואינטרסנטים למיניהם ואני לא בטוח שאפשר יהיה לשמור על השיעורים האלה לאורך

זמן. אני אישית משתדל לסייע לענף. פה בוועדה אני כמובן מביע דעות של המשרד, כך

שלא תמיד הדעות שלי זהות עם הדעות של המשרד, אבל אני מייצג פה את המשרד,

לאורך השנים האחרונות אין גידול מאד דרסטי ביבוא. ישנו גידול, כמו בכל

התחומים האהרים במציאות שלנו. אבל אם הנתונים שלי נכונים, אני מדבר על משהו

בהיקף של כ-14 מליון דולר ב-1989 - שיעור מוצרי הטונה, מקרלים וכו', וכ-16

מליון דולר בשנת 1990 ו-1991, לגבי כל שנה ושנה.

אני לא מקבל את הנתונים שנמסרו פה שהם מוכרים רק כ-300 מליון טון. אני

חושב שהנתונים שדיבר עליהם מר קרדו הם יותר קרובים למציאות.
אי שמיר
הוא דיבר על הסך הכל. הוא לא דיבר על המכירה לצרכן.

ו*



י' לוי;

אני מסופק אם התעשיה קלטה רק כ-300 טון. אבדוק את הנושא לאחר הדיון כאן.

אבל נדמה לי שהמספרים הם יותר גדולים.

אי שמיר;

מדובר ב-320 מליון טון.
קריאה
חלק ודאי נקלט בעזה.

אי שמיר;

אם פתאום יש אינתיפאדה - הם מיד לא קולטים. במשך שנה שלמה הם לא קלטו

בכלל.

י' לוי;

אין לי נתונים יותר מדוייקים, כך שאני לא יכול להתווכה.

אני חושב שאם מסתכלים על הנתונים, נוכח המדיניות הכוללת שהממשלה נוקטת בה

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

זאת אומרת שאתה אומר שהמכס הוא סביר?

י' לוי;

לדעתי, המכס הוא סביר ביותר. אם תקראי בעתונים תראי שאנחנו

"פרוטקציוניסטים" בצורה בלתי-נסבלת בתחום הזה. כך אני מתואר לפחות בחלק גדול

מהעתונים. יש 20% מכס על חומרי גלם. אבל על שימורים המכס הוא 20% פלוס דולר

אחד או דולר וחצי. דבר זה צריך לתת הגנה מאד משמעותית על התעשיה המקומית. למה

נותנים את ההגנה? - כדי שיקלטו את הסרדין המקומי.

די קרדו;

לגבי הקופסה זה נכון. לפי האינפורמציה שאין לי אין שום מכס על חומר גלם

לתעשיה.

י' לוי;

צריך להבדיל בין מוצר מקומי שהוא קופסה לבין חומר הגלם. על חומר גלם אין

מכס.

י י חזקיה;

בתעשיה יש כששה מפעלים שיש בהם סדר גודל של 600-650 עובדים. עד כמה שידוע

לי היחסים בין ענף הדייג למפעלי התעשייה הם יחסים טובים ומתוך שיתוף פעולה.

ברגע שיש חשיפה למוצרים המוגמרים לא ייתכן שלא תהיה חשיפה על חומרי הגלם.



י' לוי;

למוצר הסופי באופן מפורש -
י' חזקיה
אני לא מדבר על הסרדינים. על הסרדינים יש הגבלה אדמיניסטרטיבית. פה השתמע

כאילו רצו לתת הגבלות על חומרי גלם. אם תהיה הגבלה על חומרי הגלם הדבר יפגע

בתעשיה כי אין מתחרים ביבוא. מי שמסתובב בסופרמרקטים רואה את המוצרים המיובאים

בשמות שונים והתעשיה צריכה להתמודד עם העסק הזה. כך שאי-אפשר להטיל הגבלות על

חומרי הגלם כי אז תהיה בעיה לאותם מפעלים להמשיך לספק את אותה עבודה לאותם

עובדים. כך שיש פה בעיה וצריך להתמודד אותה.

מהשם שניתן לדיון ניתן להבין שכאילו זו בעיה שהתעשיה יצרה. הבעיה היא לא

בעיה שהתעשיה יצרה. יש יבוא, כנראה נרחב.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
כמה חומר גלם מקומי קנתה התעשיה?

י' חיזקיה;

אין לי פה את המספר.
ג' הוד
בשנת 1989 התעשיה קלטה 370 טון. שנת 1990 היתה שנת מלחמה ולכן אין טעם

להסתכל על המספר. בשנת 1991 היא קלטה 320 טון

י י חזקיה;

התעשיה לא מייצרת למלאי. התעשייה צריכה למכור את הייצור שלה.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

הטענה של הדייגים לא היתה כלפי התעשייה. הם טוענים שהיבוא של חומרי גלם

נקלט על-ידי התעשיה המקומית ואילו את חומר הגלם שלהם היא קולטת עכשיו פחות.

מאחר והתעשיה לא קולטת את אותה כמות שנקלטה בעבר, הדייגים לא דגים יותר

סרדינים. זה מה שהם טוענים.

גי הוד;

האם בכל מוצרי הגלם של המזון אין מכס על חומרי הגלם?

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

מר לוי, לא נתת לנו תשובה לגבי חומרי הגלם.

י' לוי;

אמרתי שאין מיסוי. אם אני מייקר את התשומות לתעשיה איך אגן על התעשייה?

אם נשים מיסוי על חומר גלם התעשיה לא תוכל להתחרות ביבוא בכלל. זה קל לבוא

ולהגיד שיש להטיל 30% מיסוי על חומר גלם לתעשיה ומצד שני להגיד שהתעשיה לא

יכולה להתמודד עם היבוא.



היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו;

מהו מחיר חומרי הגלם שבו אתם מוכרים לתעשיה בהשוואה למחיר היבוא שהתעשיה

צורכת?

גי הוד;

אני יודע מה המחיר שלנו. אמרתי קודם שהיחסים שלנו עם התעשיינים הם טובים.

ההסכמים שלנו מדברים על כ-90 אגורות לקילו. אם התעשיינים מעדיפים חומר גלם

מיובא, כנראה שהוא יותר זול מהמחיר שלנו או שהוא באותו מחיר. אני לא יודע.

אי שמיר;

בנושא הזה כל הזמן מסתתרים מאחרי הטענה שיש הגנה על הקופסאות המיובאות

וזה שומר על התעשייה. אבל על החקלאים לא שומרים. מייבאים חומר גלם, שלא קוראים

לו סרדינים או שכן קוראים לו סרדינים, מכניסים אותו לתוך קופסאות, משווקים

אותו ולא צריכים יותר את הסרדינים שלנו. זוהי בדיוק הבעיה. יש בנושא הזה היצף

מוחלט. זאת אמרו לנו מנהלי התעשיות.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

האם אתם יודעים מהו היקף היבוא?

אי שמיר;

אין לני נתונים. אומר מר דוד רינג, מנכייל יונה; יש יבואן, הוא יושב עם

פקסימיליה והוא תופש יותר דגים מאשר כל הדייגים בטבריה. הוא הולך למזרח הרחוק,

מקבל הצעות מחיר, מוכר לתעשיינים חומר גלם ואנחנו מחוץ לתמונה. זה הסיפור ואין

צורך להפוך אותו אלף פעמים.

י' לוי;

אין לי כאן נתון על כמות יבוא חומר הגלם. אני מוכרח לבדוק זאת. אבל צריך

לזכור שני דברים. ראשית, הסרדין שמיובא הוא לא בדיוק תחליף לסרדינים של הכנרת.

ההגנה שאנחנו נותנים לתעשיה צריכה ליצור את המרווח שבו היא תוכל לקנות את הדג

המקומי. אם דבר זה לא מתקיים - לא נציל את המצב על-ידי זה שעל דגים מיובאים

נטיל מיסוי. זה לא יציל את המצב.

מכל מקום, אנחנו מוכנים לבדוק ביחד עם משרד החקלאות את נושא הטלת המיסוי

על חומר גלם. בדרך כלל ההשפעה של צעד כזה היא מאד שלילית.

י י חזקיה;

אם תהיה הטלת מיסוי או מכס, המשמעות של הדבר היא פגיעה במפעלים. יצילו

עובדים בצד אחד ויפטרו עובדים בצד השני.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אבל אם ההפרש במחיר הוא לא כל-כך משמעותי למה צריך להתנגד לזה?

י י חזקיה;

בנושא המפעלים היו כבר דיונים בינינו בוועדת הכספים. מצב המפעלים לא

מזהיר והם די נלחמים בשיניים על קיומם. כך שלא שיש פה איזה פערים או מרווחים



שאפשר לשחק אתם באמצעות המכסים. הנושא הזה נדון גם בוועדת הכספים בזמנו כשנדון

נושא המכס, גם אז עמדנו במקרה זה מול תמ"ס.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

למה לא בא אף אחד מהתעשיינים?
י י חזקיה
אני מתנצל מאד. הודעתי להם וביקשתי שיופיעו. וידאתי שהודיעו להם ואני

מתנצל שהם לא באו. הודענו בפירוש לכל המפעלים שמתקיים דיון בנושא הזה וביקשנו

מהם להופיע. אני לא יודע למה הם לא באו.

אי שמיר;

שניים ממנהלי המפעלים נמצאים בחו"ל.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
אבל יש 5-6 מפעלים ומנהל אהד לפחות היה צריך לבוא.

י' לוי;

אני מציע שנבדוק את הנושא הזה יחד עם משרד החקלאות. אני זוכר שבעבר

התייחסנו לנושא זה והוא לא יצא לפועל. אני מבין שהדיון מתרכז סביב נושא המיסוי

על חומר גלם. ניקח על עצמנו לבדוק את הנושא ולהודיע לך מה עשינו.

ד' קרדו;

אני מציע עוד אספקט מהצד שלנו. אני מציע לבדוק מהדש את הדרך שהיתה בעבר,

עם כל הקשיים שיש לתעשיה בהקשר זה, ולחייב את התעשייה לקלוט לפחות כמות

מסויימת ותמורת זה לתת להם להמשיך לייבא את חומר הגלם. אנחנו בעד זה.

יי לוי;

אני לא מוכן לקחת זאת על עצמי. אנחנו נוקטים בפילוסופיה אחרת.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

מותר לו להציע.

אי שמיר;

לגבי המשא ומתן הזה בשאלה כמה התעשיה רוצה לקנות - ברגע שיש לתעשיה

אפשרות לייבא כל כמות של חומר גלם אנחנו נמצאים במצב נחות. אני חושב שצריכים

לקבוע איזושהי סמכות שתהיה כזאת שתשפיע גם על התעשיינים וגם על החקלאים ולא

לעמוד אחד מול השני. ברגע שהשוק פתוח ואנחנו עומדים מולם - הם רוצים לקנות כמה

שפחות. יש להם כנראה מחיר יותר זול. אין להם בעיה לקלוט סרדין כנרת, אבל הם

כנראה מקבלים חומר גלם מיובא במחיר יותר זול.

גי הוד;

צריך לדעת שאותו עובד שעובד על ספינה במזרה הרהוק או ברומניה משתכר 120

דולר לחודש. לכן המחיר של חומר הגלם המיובא יותר זול. מדינת ישראל לא יכולה



להיות בשוק חופשי ולהתעלם מהמרכיבים האלה. אנחנו לא חיים באותם תנאים. אנחנו

נמצאים כאן בוועדה מכיוון שאנחנו חושבים שהתנאים בהם אנחנו חיים לא זהים

לתנאים הקיימים במדינות אחרות.

איך יכול להיות מצב שבמפעלים מקבלים את אותו מחיר של טונה, מקרל וסרדן,

כאשר בסופרמרטים קופסה של טונה וקופסה של סרדינים מהכנרת תופיע באותו מחיר? זה

לא יכול להיות. אם המפעלים מרוויחים הם יכולים להרוויח עוד קצת ולהעלות את

מחיר הטונה. אנחנו לא מבקשים לעצור את היבוא, אבל אנחנו מבקשים שתהיה אפשרות

לקלוט את הסרדינים מהכנרת. צריך לבדוק את הדברים ולהציע נוסחה. למשל, מול כל

טונה של חומר מיובא צריך לקלוט טונה של סרדינים. משרד המסחר והתעשייה מסוגל

לעקוב אחר דבר כזה. למפעלים זה לא משנה. הם יקלטו את חומר הגלם הזה או חומר

גלם אחר ויעבדו.

י י חזקיה;

המפעלים מתחרים מול היבוא והעלאת התשומות למפעלים מביאה להקטנת כושר

התחרות שלהם מול היבוא.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
אתה אומר שאין יבוא קופסאות. אם כך, על מה מתחרים?
י' חזקיה
יש הגבלה אדמיניסטרטיבית של יבוא דגים. אבל יש יבוא של מקרלים, טונה

ודברים אחרים. התעשיה עומדת בתחרות אל מול היבוא גם במוצרים המוגמרים והעלאת

התשומות לתעשיה בנושא חומרי הגלם משמעותה הקטנת כושר התחרות של התעשיה מול

היבוא. אני מבקש לקחת זאת בחשבון. זוהי סוגיה מאד מורכבת ולא ניתן במטות כסף

להגיע לפתרון.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אני רוצה שנגיע לסיכום. אני אהיה האחרונה שרוצה לפגוע בתעשיה ולהביא

לפיטורי עובדים. זה קודם כל. אבל אני גם לא אהיה האחרונה לא לדאוג לפרנסה של

ענף הדייג. צריך לדעת למצוא את האיזון והדרך כיצד אלה לא ייפגעו וכיצד האחרים

יוכלו להתקיים בכבוד. יכול להיות שהמלאכה איננה כל-כך קלה. המלאכה היא מורכבת.

אין לי ספק בכך.

אני מקבל את ההצעה שלך, מר יורם לוי, שהנושא הזה צריך להיבדק. יכול להיות

שצריך לבדוק גם את ההצעה שהעלה אותה ידידנו מר דורון קרדו, לפיה התעשיה תקלוט

כמות מסויימת של חומר גלם מקומי אל מול כמות מסויימת של יבוא. יכול להיות שענף

הדייג יצטרך להתיישר עם מחיר היבוא. אינני יודעת. לא בדקתי את הנושא, אני לא

יודעת מהו מחיר חומר הגלם המיובא. לא אמרו לנו מהו היקף היבוא וכו'. לכן כל

הנושא צריך להיבדק.

אני מציעה שמשרד התעשיה והמסחר ביחד עם משרד החקלאות, ביחד עם ארגוני

הדייגים וביחד עם תעשיינים יישבו על המדוכה הזאת וימצאו את הפתרון המניח את

הדעת, באופן שגם התעשייה לא תיפגע במימדים כאלה שהיא תצטרך לפטר עובדים וגם

במימדים כאלה שענף הדייג של הסרדינים לא ימות. אני מציעה שתשתפו בדיון גם את

מינחלת הכנרת. אולי יש לה רעיון או הצעה. אם לסרדינים יש השפעה שלילית על

הכנרת - גם אותם צריך לשתף בדיון בנושא.



לכן אני לא מסכמת היום סופית את הדיון. זהו הסיכום היחידי שאני מקבלת

עכשיו. נחזור לדון בנושא זה אפילו בפגרה. אנחנו מבקשים שתעבירו לנו את

הסיכומים שלכם בנושא הזה בהקדם האפשרי. תודה רבה.

3. מסקנות ועדת הכלכלה בנושאים; נזקי חקלאות בגין פגעי מזג האוויר

והברכה והנזקים של שנה גשומה זו
ל. ורון
אדלג על המבוא ואקרא את המסקנות
" 1) הוועדה מביעה את צערה על הפגיעה

והנזקים הרבים שנגרמו לכל המגזרים במשק כתוצאה ממזג האוויר השנה. 2) הוועדה

קוראת לממשלת ישראל להצהיר בפירוש ובאופן פומבי שהיא תתייצב לימין המגזר

החקאלי וכל אותם גורמים שסבלו נזקים כתוצאה משנת הברכה בגשמים והנזקים

הנוכחיים. 3) הוועדה בדעה כי הממשלה לא גילתה את הרגישות הראוי יה למה שקרה

בחקלאות ולחקלאים ולא הגיעה מבעוד מועד להכרזה על "אסון טבע" בחקלאות. 4)

הוועדה בדעה כי ההכרזה על אסון טבע בחקלאות מבעוד מועד תוך מתן מקדמות ואמצעים

לשיקום בהתאם לתקנות המאפשרות גם קבלת מקדמה עד ל-50% מסכום הפיצוי, כמו גם

זרוז הערכות השמאים - היו מאפשרים לחקלאים להיערך לאספקת ירקות לעונה ומונעים

מהם פגיעה נוספת. 5) הוועדה מתנגדת בכל תוקף ליבוא תוצרת חקלאית ודורשת שלא

לייבא ירקות מחו"ל גם אם יווצר מחסור זמני בסוגי ירקות מסויימים וזאת כדי לא

להכות מכה נוספת בחקלאים. 6) הוועדה דורשת ממשרד החקלאות להעביר מיד את כל

המידע וההדרכה הדרושים לחקלאים כך שיוכלו למצות את הזכויות המוקנות להם. 7)

כדי לאפשר לחקלאים לשקם את מה שנפגע ולהיערך מיד לאספקת התוצרת החקלאית,

הוועדה דורשת ממשרדי החקלאות והאוצר להעביר לניזוקים הזכאים לפיצויים - מקדמות

בהתאם לתקנות "פיצוי נפגעי אסון טבע (קביעת זכאות לפיצויים ושיעורם) התשנ"א-

1991".

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

בסעיף 7 צריך לומר שמדובר בשיעור של מעל ל-50%.

ל' ורון;

נוסיף לסעיף 7 את המלים "בשיעור של עד 50%", אחרי המלה "מקדמות".

8) הוועדה דורשת כי ביישום החוק והתקנות יהיה דין אחד ואותן אמות מידה

במגזר היהודי ובמגזרים הערבי והדרוזי. הוועדה ממליצה על התחשבות יתר באלו מקרב

המגזרים שלא ידעו להגיש ולדווח מבעוד מועד. 9) הוועדה בדעה כי כשם שהממשלה

החליטה ביום 8.1.92 על מתן סיוע לבעלי דירות מגורים שניזוקו משטפונות, גם אם

לא בוטחו - כך חייבים לנהוג ולסייע לחקלאים שלא בטחו עצמם, תוך שימת לב מיוחדת

לאובדן הכנסה לחקלאים. 10 ) הוועדה דורשת ממשרד הבראיות והמשרד לאיכות הסביבה

באמצעות הרשויות המקומיות להיערך כנדרש ולהתחיל מיד לטפל בפגיעה הצפוייה עם

התרבות היתושים שיכולים אף לגהום למגיפת מלריה. 11) הוועדה ממליצה למשרדי

החקלאות (נציבות המים) הפנים והאוצר להיערך, לתכנן ולהקצות את התקציבים

הדרושים לניקוז המים כדי למנוע פגיעות נוספות בעתיד וכדי להתאימם להתפתחות

הדינמית בארץ.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אין פה הבעת דעה בקשר לגובה הפיצוי, על-פי הקריטריונים נקבע סך של 13 אלף

שקל וכוי.

נוסיף סעיף 10, ובהתאם ישונה גם מיספור הסעיפים הבאים לאחר מכן. בסעיף 10

ייאמר; "הוועדה מביעה תמיהה על החלטת הממשלה להעניק פיצויים לבעלי דירות



מגורים שניזוקו. למי שיש הכנסה עד 13,000 שקל לשנה, כאשר סכום של 5 אלפים מוטל

כהשתתפות עצמית, פיצוי כזה הוא לעג לרש, איננו ריאלי ואפילו לא מהווה את

המינימום שבמינימום. הנפגעים איבדו רכוש שצברו אותו במשך שנים, תוך כדי עמל

וחסכון. הממשלה חייבת לבדוק את החלטתה מחדש ולהתאים את הפיצוי לנזקים החמורים

שנוצרו.

זה יהיה סעיף 10. סעיף 10 המקורי יסומן כסעיף 11 וככו'.

אתמול היו אצלי בעלי המלאכה. הם נפגעו קשה מאד. אמרתי להם שיגישו לנו

הצעה ונכניס אותה בסיכומים שלנו.
בסעיף 3 צריך לומר כי
הוועדה מביעה מורת רוח מהעובדה שהממשלה נהגה סחבת

עד להחלטה שהיא קיבלה ולא גילתה את הרגישות הראוי יה למה שקרה בחקלאות ולחקלאים

ולא הגיעה מבעוד מועד להכרזה על "אסון טבע" בחקלאות.

אם נקבל התייחסותם של בעלי המלאכה ונציג התאחדות המלאכה, נוסיף סעיף

בנושא הנזקים שנגרמו לבעלי המלאכה.

לאור התיקונים הנ"ל אנחנו מאשרים את מסקנות הוועדה בנושא.

4. מסקנות הוועדה בנושא הצורך הדחוף להפסיק הוצאת כספי ציבור במשרד הבינוי

והשיכון
ל. ורון
אקרא את המסקנות. "בתום דיוניה הגיעה הוועדה למסקנות הבאות:

1. הוועדה בדעה כי היקפי העלייה והמחסור בפתרונות דיור גם לזוגות צעירים

וזכאים חייבה את משרד הבינוי והשיכון להיערך עוד בתחילת ש,נת 1990 לבנייה

ציבורית ותקציבית. הוועדה מציינת בצער כי הדחייה בקבלת ההחלטות בענף הבניה

גרמה לעיכוב בבניית דירות, למחסור חמור בדירות ולעליה משמעותית הן במחירי

הדירות לקנייה והן במחירי שכר הדירה.

2. הוועדה מציינת בצער את הוויכוחים החריפים והסכסוכים בין משרד האוצר לבין

משרד הבינוי והשיכון בעיקר בנושאי החריגה מתוך התקציב כפי שהתפרסמו וכפי

שנתגלו גם בישיבות ועדת הכלכלה. הוועדה קובעת כי הויכוחים בין שני המשרדים

גרמו לנזקים חמורים, לחוסר בהירות ולפגיעה במשק ובענף הבנייה בארץ. הוועדה

ממליצה לממשלה לקבוע מדיניות ברורה ומוחלטת לענף הבנייה ולשים קץ לסכסוכים

הקשים.

3. הוועדה מציינת כי ההערכות התקציביות וההתקשרויות שביצע משרד הבינוי

והשיכון היו בחלקן מוטעות ולא עמדו במבחן המציאות. נוצר חוסר תקציב וגרעונות

אשר פגעו בהמשך הבנייה בקצב הנדרש שיענה על הצרכים. הוועדה דורשת ממשרד הבינוי

והשיכון להקפיד יתר הקפדה על עמידה במסגרת התקציב המאושר ועל ביצוע המכרזים.

4. הוועדה דורשת ממשרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון לסכם את הדיונים על

הגרעון שנוצר בתקציב משרד הבינוי והשיכון ולקבוע כללים מחייבים שעל-פיהם ינהגו

בעתיד.

5. הוועדה מציינת בצער כי האיכלוס של מספר רב של דירות שבניתן הסתיימה זה

מכבר, טרם הסתיים בשל היעדר פיתוח ותשתיות. הוועדה בדעה כי על משרד הבינוי

והשיכון לפעול ליצירת תיאום פיזי ותקציבי בין הפיתוח לבין בניית הדירות עצמן

כדי לא לאלץ משפחות רבות לחפש קורת גג ולמנוע מהן את האפשרות לכניסה לדירה

המי ועדת להן.



6. הוועדה בדעה כי המינהל לבנייה כפרית מהווה זרוע השובה במשרד הבינוי

והשיכון לטיפול בבעיות ממיוחדות בישובים חדשים ובבניה הכפרית, הוועדה הוזרת

ודורשת לקיים דיון מהודש בנושא הקפאת תקציבי המינהל לבנייה כפרית כדי להחזירו

לפעילות מלאה.

7. הוועדה בדעה כי משהוהלט על רכישת הקראוונים והמגורונים בעלות גבוהה למדיה

על משרד הבינוי והשיכון לוודא את איכלוסם המיידי ולא להשאיר כ-1,000 קראוונים

ועוד כ-13,000 מגורונים בלתי-מאוכלסים.

8. הוועדה מחייבת את מדיניות פיזור האוכלוסיה שנעשתה וממליצה להמשיך ולבנות

בנייה מאסיבית בגליל ובנגב ובערי הפיתוח תוך שימת לב למתן פתרונות גם למוסדות

הציבור.

9. הוועדה חוזרת על מסקנותיה כפי שהונהו על שולהן הכנסת ביום 20 במארס 1991

וביום 23 ביולי 1991.

10. הוועדה מבקשת לדווח לה תוך 3 הודשים על ההתקדמות שהלה ביישום המסקנות.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אין הערות והמסקנות מאושרות.

5. מסקנות ועדת הכלכלה בנושא "הזמנות משרד השיכון מהתעשיה הצבאית"

ל. ורון;
"בתום דיוניה הגיעה הוועדה למסקגנות הבאות
1. הוועדה מביעה את צערה על התקרית בין שר הבינוי והשיכון. לבין העובדים

ומציינת בחיוב כי הוויכוה הסתיים ושר הבינוי והשיכון אינו דורש עוד את התנצלות

העובדים.

2. על רקע המצב הכלכלי בתע"ש, הפיטורין המתמשכים והסבות קווי הייצור שיקבעו

את גורל התעשיה הצבאית ועובדיה, הוועדה ק.ובעת כי הממשלה ונציגיה גילו הוסר

רגישות כלפי בקשת התעשיה הצבאית ותביעות העובדים לקבלת הזמנות לייצור בתים.

הוועדה בדעה כי על הממשלה להמליץ על שמירת נורמות התנהגות ממלכתיות במשא ומתן

ועל קביעת כללי התנהגות בסיסיים המתחייבים ממילוי תפקידים ציבוריים.

3. הוועדה רשמה בפניה את הודעתו (הטלפונית) של מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון

כי הברת "שיכון ופתוה" תפעיל את ההזמנה ל-122 בתים מהתעשיה הצבאית.

4. וועדה בדעה כי על משרד הבינוי והשיכון מוטל היה להתחשב ביכולת הייצור של

התעשיה המקומית לאספקת יחידות דיור ולהימנע ככל האפשר מיבוא מגורונים

קגראוונים ויחידות דיור מחו"ל - כדי לספק מקורות תעסוקה ולהקל על מצוקת האבטלה

במשק.

5. הוועדה ממליצה לתעשייה הצבאית, מיד לאחר קבלת "תו התקן" מהטכניון להגביר

את השיווק והפרסום לבתים שמייצרים, וכן לפעול אצל הגורמים השונים לקבלת הזמנות

נוספות.

6. הוועדה מברכת את התעשיה הצבאית ההנהלה והעובדים ומחזקת את ידיהם לשיקום

הכלכלי.



היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אנחנו מאשרים את המסקנות.

6. מסקנות ועדת הכלכלה בנושא; פיתוח הגליל והנגב לקראת עידן חדש
ל. ורון
"בתום דיוניה הגיעה הוועדה למסקנות הבאות
1. הוועדה תומכת במדיניות פיזור האוכלוסין ופיתוח איזורי הגליל והנגב תוך

ניצול ההזדמנות ההסטורית של העלייה כמנוף לצורך כך. עמידה באתגר זה עשוייה

להביא לשינויים בפני המדינה ועתידה ולסייע בקליטת העלייה. הוועדה ממליצה

לממשלה לוודא הכנת תכנית חמש-שנתית במשרדים היעודיים (התעשיה ומסחר, תחבורה,

בינוי שיכון וכיוצ"ב) לפיתוח "איזורי הפריפריה".

2. הוועדה בדעה כי היקפי העלייה והאבטלה הגואה חייבו את הממשלה להיערך עוד

בתחילת שנת 1990 ליצירת מקגורות תעסוקה באמצעות פרוייקטים לאומיים. הוועדה

מציינת בצער כי הממשלה לא נערכה כראוי ולא נתנה תשובות לאי זורים מוכי אבטלה

ולישובים שהכפילו את אוכלוסייתם.

3. הוועדה בדעה כי יוזמה פרטית בתנאי "שוק חופשי" טובה לימים רגילים ולעלייה

מצומצמת, אך בטיפול בעליה כיום ובאתגרים שמולם ניצבת המדינה אין מנוס מהתערבות

ממלכתית מאסיבית ועל הממשלה לפעול, ליזום ולעבד תכניות להשקעה ופרוייקטים במשק

ליצירת מקורות תעסוקה לטווח המיידי ולטווח הארוך.

4. הוועדה ממליצה לממשלה לפעול, בין היתר, ועד שיוקמו מפעלים חדשים, גם

בהתאם לתכנית ת"מאגרות" שיוקמו לפי מקבצים מקצועיים. כל "מאגרה" תוצמד למגזר

או לגורם קיים ומפותח במדינה ובאמצעות עבודות יזומות הצמודות לסקטורים ומפעלים

קיימים יתאפשר פתרון תעסוקתי בקנה מידה גדול.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;
בסעיף 4 צריך להוסיף את התיקון
יש להצטער על כך שלא הובאו הצעות ותכניות

בפניה במהלך הדיון.
ל. ורון
5. הוועדה ממליצה לממשלה לקבוע בהקדם את סיווגן של ערי הפיתוח וליישם את חוק

ערי ואיזורי פיתוח התשמ"ה אשר במסגרתו מוגדרים הגולן וחלקים ניכרים מהגליל

והנגב כאיזורי פיתוח (ברמות שונות) לצורך החוק לעידוד השקעות הון ולצרכי מימוש

הסיוע של המשרדים השונים. יישומו של החוק ישפר את הטיפול בקידומם ופיתוחם של

ערי ואיזורי הפיתוח.

6. הוועדה ממליצה לממשלה לפעול ליישום "חלוק הרשות לפיתוח הנגב" שהוכן

בוועדת הכלכלה ונכנס לתוקפו ב-1.1.92. החוק יקדם את אפשרויות הפיתוח בנגב

והביצוע של פרוייקטים בנגב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בסעיף 6 ברישא במקום "הוועדה ממליצה לממשלה" צריך לומר "הוועדה דורשת משר

הכלכלה והתכנון וכו' ". צריך לומר שעל השר לפעול ליישומו של החוק לאלתר.



ל. ירוו;

7. הוועדה מהייבת את ביצועם של הפרוייקטים המוצעים על-ידי קרן ג'נסיס לפיתוה

הנגב, וממליצה למשרדי הממשלה הנוגעים (תעשיה ומסהר, תהבורה, חינוך, תיירות

ואנרגיה ותשתית} לסייע בקידום ומימוש פרוייקטים אלה.

8. הוועדה ממליצה לשר התעשיה והמסחר ולשר הכלכלה והתכנון הממונים על ביצוע

"חוק הגליל" (התשמייח-1990} לפעול ליישומו של החוק הלכה למעשה, במטרה לקדם את

הגליל, כולל נושאי ההתיישבות תיעוש, חינוך ובריאות וכן כל פעולה הנחוצה לקידום

פיתוח הגליל.

9. הוועדה מתנגדת בכל תוקף ליבוא פועלים זרים מחו"ל וממליצה למשרד העבודה

והרווחה לפעול לאיסור יבוא פועלים.

10. ועדת הכלכלה הכינה את החוק לעדוד המגזר העסקי שאושר במחצית פברואר 1992

ועיקרו מתן תמריצים למגזר היצרני כדי לקלוט עובדים נוספים. הוועדה ממליצה

למשרדי התעשיה והמסחר, האוצר וכן משרדי החקלאות, התיירות, בינוי ושיכון ועבודה

ורווחה לפעול ליישומו של החוק ולקידומו בכל המגזרים.

11. הוועדה ממליצה לממשלה להמשיך וליצור תנאים לגיוס יזמים והון פרטי להקמת

מפעלים ופרוייקטים בגליל, בגנב וב"איזורי הפריפריה". הוועדה ממליצה לשר התעשיה

והמסחר כי בתיאום עם התאחדות התעשיינים ימונה במרכז ההשקעות חונך שילווה את

היזמים ויסייע להם בקבלת כל האישורים הדרושים ועד לסיום ההליכים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

המסקנות מאושרות. אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40

קוד המקור של הנתונים