ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 09/03/1992

חוק הסעה בטיחותית לילדים חריגים, התשנ"א-1991; תקנות התעבורה (שינוי התוספת הראשונה לפקודה) התשנ"ב-1992

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 39:6

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, ד' באדר ב' התשנ"ב (9 במרץ 1992). שעה 11:00

נכחו;
חברי הוועדה
ע' זיסמן - ממלא-מקום היו"ר

גי גדות

עי סולודר

י' צבן
מוזמנים
ב' רובין - משרד המשפטים

ג' נאור - יועץ משפטי, משרד התחבורה

עי וייס - סגנית היועץ המשפטי, משרד התחבורה

צי יוזנט - מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה

א' פרייס - סגן מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה

מ' הירש - מפקח על התעבורה, משרד התחבורה

אי חוגיה - סגן מנהל אגף השיקום, מ' העבודה והרווחה

ש' ימין - משרד החינוך והתרבות

ח' יגודה - מרכזת החינוך המיוחד בארגון ההורים

הארצי

נ' ננר - האגף לחינוך מיוחד, מ' החינוך והתרבות

מי אהרנפלד - מנהל אגף התקציבים, מנח"י, ירושלים

נ' יפה - יו"ר אק"ים, ירושלים

סי סיטבון - רכזת ההסעות, מנח"י, ירושלים

ר' דביר - מפקח השרות למפגר, מי העבודה והרווחה

ר' פינצי - אגף התקציבים, האוצר

אי גרטנברג - אגף התקציבים, האוצר

י' מונר - הו ועד לחי נוך מי וחד, ארגו ו מורים ארצי

י' יעקב - מנהל אדמיניסטרטיבי באל"ין
יועץ משפטי
צ' ענבר
מיזכירת הוועדה
לי ורוו
קצרנית
עי הירשפלד
סדר-היום
1. תקנות התעבורה (שינוי התוספת הראשונה לפקודה) התשנ"ב-1992.

2, חוק הסעה בטיחותית לילדים חריגים, התשנ"א-1991.



תקנות התעבורה (שינוי התוספת הראשונה לפקודה) התשנ"ב-1992
היו"ר ע' זיסמן
אני פותח את ישיבת הוועדה.

רשות הדיבור לכבוד היועץ המשפטי של משרד התחבורה, בבקשה.

גי נאור;

אנחנו מדברים על תיקון התוספת לפקודת התעבורה. התיקון הוא בסך-הכל טכני,

שנבע כתוצאה מטעות שקרתה על-ידי הוספת פיסקה לתקנה מסויימת, ואז ה"רפרנס'' שהיה

לפקודת התעבורה כלפי הפיסקה הזו היה כבר בטעות מהבחינה העניינית.

התיקון שלנו בא להחזיר מבחינה עניינית את ההתייחסות של פקודת התעבורה בתוספת

אל התקנה המתאימה. זה ענין טכני לחלוטין.

היו"ר ע' זיסמן;

כן, אבל מה אומרת התוספת?
גי נאור
בתוספת הראשונה לפקודה מנויות עבירות שונות, שבגינן יש לבית המשפט סמכות

לשלול רשיון נהיגה, של נהג שהורשע, לשלושה חודשים לפחות. בין העבירות המנויות

בתוספת זו מצויה עבירה על תקנה 308(ד) שעניינה נהיגה ברכב שניתנה לגביו הודעת

אי-שימוש בגין תקלה טכנית בו.

בתקנה 308 שונה סדר תקנות המשנה ותקנת משנה (ג) הוסבה לתקנת משנה (ד). אי

לכך יש לעשות תיקון זה גם בתוספת.
היו"ר ע' זיסמן
אני יודע את זה. אני רק מבקש שתסביר לנו בפשטות מה אנחנו עושים היום.

ג' נאור;

אנחנו מחזירים את הפיסקה המתאימה הרלבנטית, שהיא תהיה בדיוק בתוספת הראשונה.

היו"ר ע' זיסמן;

מר ענבר, בבקשה.

צ' ענבר;

איו לי הערות.

היו"ר ע' זיסמן;

אם כן, אנו מאשרים את תקנות התעבורה (שינוי התוספת הראשונה לפקודה)

התשנ"ב-1992, כמבוקש.

תודה רבה לכם.



חוק הסעה בטיחותית לילדים חריגים, התשנ"א-1991

היו"ר ע' זיסמן;

אנחנו עוברים לסעיף השני שעל סדר-היום: חוק הסעה בטיחותית לילדים חריגים,

התשנ"א-1991 . אבקש את חבר-הכנסת יאיר צבן להציג בקצרה את החוק. בבקשה.
י' צבן
ראשית-כל אני מודה ליושבת-ראש ועדת הכלכלה שדאגה לכלול את הסעיף הזה

בסדר-יומה של הוועדה, בימים אלה של בין השמשות. אני הושב שכל האנשים שמודעים

לנושא יודעים שב-1986 הגיש המהנדס מויססקו, ממכון התקנים, דו"ח והמלצות בכל הנוגע

להסעה בטיחותית של ילדים נכים, כשבדרך-כלל מדובר ברכב מיוחד ייעודי להסעת 15

נוסעים.

אגב, הדו"ח הוזמן על-ידי משרד התחבורה בעקבות דיון שהתנהל בכנסת, דיון

שלחבר-הכנסת אוריאל לין חיה בו חלק פעיל, והוא נגרם על-ידי תלונות קשות של הורים

על הסעה מאד לא בטיחותית של ילדיהם החריגים, כאשר הנזקים הנגרמים מההסעה

הלא-בטיחותית, הרגילה, שאולי טובה לילדים רגילים, הם לפעמים נזקים קשים וגם

בלתי-הפיכים.

צריך לדעת שגם בארצות אהרות עסקו בשנים האחרונות בנושאים אלה, ויש התקדמות

בטיפול בענין הזה בארצות שונות.

אנחנו עומדים במצב משונה. משרד התחבורה אימץ את ההמלצות של דו"ח מויססקו,

וגם הפיץ אותן כהנחיות לאחראים להסעות, ולמעשה פנה לרשויות המקומיות, הגדולות

במיוחד, שהן תפעלנה את ההנחיות האלה מכוח יוזמתן וסמכותן. נדמה לי שהעיריה שראוי

לשבח אווזה בהחלט בהקשר זה, כמובילה בתחום הזה, אלא אם כן מישהו יספר לנו על

נתונים שאנחנו לא מודעים להם, היא עיריית ירושלים, שגם בהעדר חוק פעלה ויזמה

להכין מערכת הובלה לילדים החריגים האלה בהתאם להנחיות של דו"ח מויססקו.

מתוך ידיעה מראש שאנחנו נעמוד מול טענה של משרד התחבורה ומשרד האוצר, שתקציב

המדינה אינו ערוך להגיש סיוע, או במישרין או בעקיפין דרך הרשויות המקומיות כדי

להפעיל את ההנחיות האלה הלכה למעשה, הצעתי הצעה מאד מדורגת וחילקתי, בהתאם לדו"ח,
את הילדים לשלוש קבוצות
ילדים נכים שנזקקים באמת לרכב מיוחד, אבל הם מונים רק

כ-10% מכלל הילדים המוסעים; ילדים פגועים שזקוקים לכמה התקנים ולהשגחה על-ידי

מבוגר נוסף; וילדים חריגים במצב יותר טוב וחריגותם פחותה משל שתי הקבוצות

הקודמות, שלגביהם אמצעי הבטיחות העיקרי היא חגורת בטיחות.

הצעתי מהלך כזה, שלגבי הדבר שהוא קל מאד, יחסית, של הגורת בטיחות, החוק יחייב

את ההתקן במשך שנה, ולגבי שאר ההתקנים, לתת 3 שנים להתארגנות. אני רוצה להדגיש

שהכוונה איננה שבמשך 3 שנים לא יעשו בענין הזה דבר, אלא שבמשך הזמן הזה נפרוס

תוכנית הדרגתית של 3 שנים, שתאפשר את הדבר הזה.

אני רוצח לומר בכל גילוי הלב, שאינני חושב שיש הצדקה אובייקטיבית לדירוג הזה.

כי אם אני צריך לקחת את סדר הקדימויות של מדינת ישראל, על מה כן מוציאים כספים

ועל מה לא מוציאים כספים, אני יכול לשיר כאן את כל המזמורים הרלבנטיים בענין הזה.

אבל בתוך עמי אני יושב, ואני יודע שאם יש סיכוי לפרוץ פירצה בתחום הזה, זה בהצעת

חוק מדורגת כזאת.

לכן אני מקווה שהוועדה הנכבדה הזאת תאשר לפחות את ההצעה הזאת, וכך תעשה גם

הכנסת, לפחות בקריאה ראשונה, כדי שנוכל להחיל עליה את חוק הרציפות בכנסת הבאה.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.



היו"ר ע' זיסמן;

תודה רבה. חברת-הכנסת סולודר, בבקשה.
עי סולודר
אני רוצה להוסיף כמה מלים על הדברים שאמר חבר-הכנסת יאיר צבן. אני התומה על

הצעת החוק הזאת, והאמת היא שאני הגשתי הצעת חוק כוללת, זמן קצר לפני הצעת החוק

הזאת, וזאת בעקבות משא-ומתן דרך שאילתות עם שר התהבורה באותו נושא. כי היה בפני

דו"ח מויססקו ומשרד התהבורה סירב להתקין תקנות. אני ראיתי את חשיבות הענין,

ובהמלצתו של היועץ המשפטי שלנו הגשתי הצעת הוק שאמרה שני דברים: 1. שכל רשות

מקומית חייבת להתקין תנאי בטיהות בכלי רכב המסיע ילדים חריגים; 2. שכל כלי רכב של

ילדים נכים חייב להיות מלווה על-ידי אדם מבוגר. עשיתי זאת גם בהתכתבות עם

הארגונים, שנציגיהם ונציגותיהם יושבים כאן. יותר מאוחר, כשהובא אלי הנוסח שהגיש

חבר-הכנסת יאיר צבן, הצטרפתי אליו.

ידעתי שיש בוועדה זו הצעת החוק, ומאחר שאני לא אספיק לצרף את הצעת החוק שלי

ואני שותפה גם להצעת חוק זו, ומאוחר שאני לא אשתתף בכנסת הבאה, אני מאד מסווה

שנצליה להעביר את הצעת החוק בכנסת הנוכחית, כי אני רואה את החשיבות הגדולה של

הנושא הבטיחותי בכלל, לאו-דווקא של ילדים חריגים וילדים בכלל. אם עיריית

ירושלים, שהוזכרה כאן, יכלה לעשות מה שהיא עשתה בלי חוק, עיריות אחרות ודאי

יכולות ללמוד ממנה.

חבל שלא עושים את זה בלי חוק, אבל אם יהיה חוק אני מקווה שהוא באמת יחייב.

משרד התחבורה אמר לי כל הזמן שהוא לפחות יתמוך בהצעת החוק הזאת. יכול להיות שהוא

תמך בהצעת החוק כשהיא לא היתה מפורטת. אני מאד מקווה שהצעת החוק תעבור בקריאה

הראשונה ושי ימצאו התקציבים כדי שנוכל בצורה מדורגת גם להפוך אותה מחוק תיאורטי

לחוק דה-פקטו, אולי ביתר הצלחה מזו שבחוק החינוך המיוחד, שעד היום טרם החלנו אותו

בכל הארץ, אבל אני מקווה שגם לו יימצאו התקציבים ותבוא מעט הקלה לילדים הפגועים.

תודה.
י' צבן
אני רוצה להוסיף שסגן שר התחבורה הודיע בכנסת שמשרד התחבורה תומך עקרונית

בהצעת החוק, אבל ועדת השרים לענייני חקיקה לא אישרה אותה. אני בטוח שלא היונה להם

התנגדות עקרונית להצעה. היתה להם התנגדות שולית, כספית, אבל לא עקרונית.

היו"ר ע' זיסמן;

תודה. רשות הדיבור לגבי יגודה, מרכזת החינוך המיוחד בארגון ההורים הארצי.

בבקשה.

חי יגודה;

אני שמחה שסוף סוף הנושא מטופל, רק צר לנו שהיישום חייב היה לבוא דרך הכנסת.

היו"ר עי זיסמן;

למה צר לך שזה צריך לבוא דרך הכנסת? הכנסת הוא המקום הטוב ביותר שיכול להביא

דברים כאלה.

ח' יגודה;

אני הייתי מצפה שכל רשות מקומית תיזום ותפעל לסידור הענין, בגלל רגישותו.

אבל אם אין ברירה וצריך לעשות את זה דרך הכנסת, אני רק מקווה שהצעת החוק לא

תיפול, כמו חוק חינוך מיוחד, לאחר שהטיפול בו נמשך זמן רב. אבל אני מקווה שהצעת

חוק זו תעבור את התהליך הדרוש ונצא לדרך.
היו"ר ע' זיסמן
תודה רבה. רשות הדיבור לנציג עיריית ירושלים, מר אהרנפלד, בבקשה.

מ' אהרנפלד;

אנחנו הפעלנו את ההסעות לפני 4 שנים. אני רוצה להגיד שבשנה אחת העלינו ב-70%

את עלות ההסעות.

יושבת פה גבי שושנה ימין. אני חושב שמשרד החינוך והתרבות צריך לשאת ב-50% של

ההוצאות. הרשויות המקומיות מסיעות את הילדים בחינוך המיוחד עם "מצ'ינג" של 50%.

ש' ימין;

ב-50% עד 100%.

מי אהרנפלד;

לצערנו אף פחות, אבל זה לא חשוב כרגע.

ערכנו בדיקה של צורת ההסעות של הילדים בפועל, כי הגענו למסקנה שכבר אי-אפשר

להפעיל את זה. זה עלה לנו כסף. אבל החלטנו לעשות את זה בלי הדירוג הזה, במעבר

חד, משנה אחת לשניה.
י' צבן
אולי תתן לנו מושג על היקף הענין אצלכם, כמה זה משרת וכמה זה עלה.
ס' סיטבון
אמנם העלות היא 70%, כפי שמר אהרנפלד אמר, אבל עשינו את זה די בהדרגה, ומול

עינינו ראינו קודם-כל את האוכלוסיה הקשה יותר. דהיינו, ילדים עם פיגור עמוק ועם

פיגור בינוני, ואז התחלנו עם הצוות המקצועי בתוך בית-הספר, עם פיזיוטרפיסטית,

יועצת וכל אנשי החינוך במקום, כדי להתאים את אביזרי הבטיחות לאותם ילדים. כלומר,

ילד שהיה צריך ריתמה שתקשור אותו למושב הרכב, ילד שהיה צריך תופסנים לעגלה, כלי

רכב עם מעלית, מכיוון שהם ילדים כבדים וקשה להרים אותם -0 כל האביזרים האלה אפשר

להגיד שחלקם מאולתרים וחלקם נרכשו על-ידי בית-הספר, בסיוע העיריה, ואז התחלנו

להפעיל את זה כך.

נקודת ההתחלה שלנו במכרז עצמו היינה רק חברות שיש להן כלי רכב עם התקן גבוה,

כלי רכב שיש בהם מכשירי קשר, חגורות בטיחות - לפחות את התקניות, לפני שדרשנו את

שאר האביזרים - רק הן יכלו בהתחלה לגשת למכרז. לא התעסקנו עם חברות שאינן עונות

על הדרישות המינימליות האלה.
י' צבן
על כמה כלי רכב מדובר?
ס' סיטבון
עיריית ירושלים מפעילה היום כ-200 כלכי רכב. התחלנו עם 80. מדובר על

מיניבוס, טרנזיט, טרנספורטר, שמיועדים להסיע עד 25 ילדים. יש ילדים שמוסעים

במוניות מיוחדות. כלי הרכב האלה נוסעים מדי בוקר וחוזרים בצהריים, עם מכשירי

קשר. אלה חברות מסודרות שיש להן משרד פיקוח מ-7 בבוקר עד 5 אחה"צ.



מלווים. היום אפשר- לומר שברוב כלי הרכב יש מלווה מבוגר שמסייע לילדים לעלות

ולרדת מהמכונית ולפקח מקרוב מה מתרחש בהסעה עצמה. כך שליווי הוא הדבר החשוב

ביותר ברכב. כשיש ליווי של מבוגר, הענין נראה הרבה-הרבה יותר טוב.
היו"ר ע' זיסמן
כמה זה עולה למשלם המסים בבירת ישראל?

מי אהרנפלד;

חלקה של עיריית ירושלים בהסעת הילדים מסתכם ב-3.5 מיליון ש"ח בתקציב הנוכחי.

כשיצאנו לדרך התחלנו עם סכום של 1.4 מיליון ש"ח, והוא עלה מ-1.7 מיליון ל-3.2

מיליון ש"ח. זו עליה רצינית מאד.
היו"ר ע' זיסמן
תאמר לנו בבקשה מהי העלות הכוללת ומאין באה ההשלמה.
מ' אהרנפלד
העלות הכוללת היום לעיריית ירושלים היא 8 מיליון ש"ח. זה כולל לא רק את

החינוך המיוחד. חלקו של החינוך המיוחד מסתכם בקצת פחות מ-7 מיליון ש"ח. כלול

בזה גם החי נוך הרגיל.
י' צבן
על כמה ילדים מדובר?

מ' אהרנפלד;

בחינוך המיוחד מדובר על 2,200 - 2,300 ילדים חריגים.
עי סולודר
הרכב יכול לשמש גם ילדים רגילים?

מי אהרנפלד;

כן.

הי ו "ר ע' ז יסמן;

מר אהרנפלד, מאין באה ההשלמה?

מי אהרנפלד;

באופן עקרוני מערכת התיקצוב פועלת כך ש-50% בא ממשרד החינוך ו-50% אנחנו

משלמים.

י' צבן;

איך הגעתם לזה, במשא-ומתן?
מ' אהרנפלד
לא. אני חושב שזו צורת התיקצוב של משרד החינוך לגבי הנושאים האלה.

שי ימין;

יש מקומות שבהם אנחנו מקבלים השתתפות של 100%, שהמשרד מחזיר את העלות המלאה.

י' צבן;

עיירות פיתוח?
שי ימין
מועצות אזוריות מקבלות השתתפות של 90% ממערכת ההסעות בכלל, חינוך מיוחד

וחי נוך רגיל.

לגבי ההשתתפות של משרד החינוך בהסעות, יש הסדר עם ארגון המועצות האזוריות

בשלטון המקומי, שאומר שמועצה אזורית מקבלת החזר של 90% מעלות ההסעות שלה, וזח

כולל גם את החינוך הרגיל וגם את ההינוך המיוחד. אנחנו לא עושים אבחנה בענין הזה.

עיריות ומועצות מקומיות מוחזקות, באותן עיירות פיתוח ובאזורים אחרים שמצבם

הסוציו-אקונומי נמוך, מקבלות השתתפות מלאה של עלות ההסעות. עיריות ומועצות

מקומיות מבוססות, פחות או יותר, מקבלות 50% מעלות ההסעות בכלל.
היו"ר ע' ז יסמן
האם נציג משרד העבודה והרווחה רוצה להוסיף משהו?

א' חוג'ה;

אנחנו תומכים בהחלט בהצעת החוק.
היו"ר ע' זיסמן
תודה. אני מבין שכך עושה גם משרד התחבורה.

גי נאור;

אין חולקים על כך שההצעה היא טובה ונחמדה, והראיה שמשרד התחבורה התעניין

בנושא וגם הוציא מפרט טכני, ומבחינתו למעשה הכל מוכן להפעלה. הענין הוא שהנושא

נדון בוועדת שרים לחקיקה ואנחנו כפקידי ממשלה אמורים לייצג את עמדת הממשלה פח.

היו"ר ע' זיסמן;

מה אומרת הממשלה?

ג' נאור;

הממשלה דחתה את הצעת החוק מנימוקים כספיים בלבד, בשל הנטל. יושב כאן איש

האוצר, ואני מניח שהוא יתייחס לזה. המניעה חיא רק הנטל התקציבי שיוטל.

הי ו ייר ע' ז יסמן;

ברור לי. אתה לא אחראי על הצד התקציבי. זאת אומרת שמבחי נה תחבורתית,

מקצועית, אין לך מה להגיד.



ג' נאור;

מבחינה טכנית אגף הרכב נרתם לעניו, וכפי שכבר אמר חבר-הכנסת צבו בפתח דבריו,

יש לנו מפרט טכני מדוייק שהוא בבחינת מפרט מומלץ ולא מחייב. הוא לא מחייב,

מכיוון שהוא מטיל נטל כספי כבד ביותר גם על הרשויות, ויש השש שהנטל הזה יגולגל

בסופו של דבר גס על משפחות הילדים, אם הרשויות לא ימצאו לכך תקציב.
מי הירש
לפני שהנושא הועלה כהצעת חוק, היה לנו דיוו במשרד התחבורה להפעיל את ההסדר

הזה כתקנות מחייבות של משרד התחבורה. השבנו שאיו מקום להפעיל את זה כתקנות

מחייבות, ביו השאר בגלל טובת העניו. ברגע שתהיינה תקנות מחייבות שאומרות

שאי-אפשר להסיע ילדים חריגים אלא רק בסוג כזה של כלי רכב, ומאחר שאנחנו מכירים את

שוק ההסעה במדינת ישראל, עלול היה להיווצר מצב שבו לחלק קטן, או לחלק מסויים

שאנחנו לא יודעים מה הוא, לא היו פתרונות הסעה, כי משום-מה לא היו מתארגנים כפי

שצריך, ואז אתה נמצא במצב שבו מסיע אומר: בלאו-הכי אנחנו יודעים שגם היום יש

קשיים לרקיע, אני לא רוצה להיות גם עבריין על החוק וגם להתמודד עם ציבור כזה,

ואותם הורים וילדים שהיו זקוקים לשירותי ההסעה היו מוצאים עצמם נפסדים.

הנושא הזה חשוב מאד. במשא-ומתו וולונטרי של ההורים עם הרשויות המקומיות

שאחראיות על ההסעה אפשר להגיע להסדרים. לחייב את זה ברקיקה ואז להגיע למצב שבו

רשות שלא תפעיל את השירות היא עבריינית, וכתוצאה מכך לא יהיו כלל שירותי הסעה

לאותם ילדים, אני חושב שהמצב יהיה יותר גרוע.
עי סולודר
עניו התקנות שרציתם להחיל נמשך כל-כך הרבה זמו ובסופו של דבר לא היו תקנות.

כתוצאה מזה באה יוזמת חקיקה. אבל אני רוצה לשאול את משרד התחבורה: האם עשיתם

איזה שהוא תחשיב מהי האוכלוסיה שבה מדובר, בדירוג? נניח שיש ילדים שיש להם אחוז

מסויים של נכות אבל הם יכולים לנסוע בכל כלי רכב שיש בו חגורות בטיחות או ציוד

אלמנטרי מתאים להם? אני לא מדברת על המקרים הקשים. האם יש לכם סקר בכמה מקרים

קשים מדובר ומהי העלות הכללית שצריכה להיות, וגם מפורטת לגבי רשויות? אני מניחה

שעשיתם איזה שהוא סקר לפני שהחלטתם להתנגד להצעת החוק.
נ' ננר
אני מייצגת את האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך והתרבות. אנחנו מאד מברכים על

הצעת החוק. אנחנו אמנם לא מטפלים באופו ישיר בהסעות, אבל מגיעות אלינו הרבה מאד

תלונות של הורים.

השאלה היא אם פה המקום להעיר לתוכן החוק.
היו"ר ע' זיסמן
אנחנו נעבור על הסעיפים אחד לאחד ונקדם את החוק. כי לא משרד התחבורה יטיל

וטו על החוק הזה, והוא גם לא מתכוון לכך. מי שיכול להטיל וטו על החוק הוא משרד

האוצר, ומיד נברר את זה.
שי ימין
אני משמשת כמנהלת אגף הסעות והצטיידות במשרד החינוך והתרבות. אנחנו למעשה

הגורם שעומד מול הרשויות המקומיות, שהו חגוף גם המבצע וגם האחראי הישיר לביצוע

מערך הסעות תלמידים, גם הרגיל וגם של החינוך המיוחד.



אני מוכרחה לציין שמשרד החינוך במשך שנים נתן התייחסות מיוחדת לאוכלוסיית

החינוך המיוחד, וגם במסגרת הנהלים שלו, שנקבעו לרשויות המקומיות, שבעצם על-פיהם

נוהגות הרשויות המקומיות,- נתנו את דעתנו הספציפית לצרכים של האוכלוסיה בחינוך

המיוחד.

אשר למהלכים שנעשו, אני חושבת שכדאי שהפורום הזה יקבל קצת מידע עליהם.

קודם-כל, בתיאום עם האגף לחינוך מיוחד הגדרנו את קבוצות האוכלוסיה של החינוך

המיוחד, שלגביהן קבענו שהילדים והאלה יוסעו בתחבורה מאורגנת מיוחדת, מבלי לשלב

אותם במסלולי הסעות של ילדים רגילים, גם אם התנאים בשטה והמסלול מאפשרים אותם,

קבענו שילדים אוטיסטים או מופרעים קשה, או מוגבלים שיתוק מוחין, חרשים ואילמים,

יהיו זכאים להסעות מיוחדות נפרדות, והרשויות מקבלות עבור המסלולים הנפרדים האלה

השתתפות מיוחדת.

משרד התחבורה ערך בדיקה לגבי התקנים של רכב ייעודי לילדים מוגבלים. בשעתו,

כשאינג' מויססקו אסף נתונים וגם עמד לקראת הגיבוש הסופי של הדו"ח, הוא ניגש למשרד

החינוך והתרבות וביקש את תגובתו לענין הזה. אני רוצה להדגיש את דבריו של דייר

הירש בעניו יישום התקנות האלה, שאנחנו בהחלט ראינו בהן בעיה יישומית וחששנו

שאישור ההמלצות האלה בגדר תקנה מחייבת עשוייה לפגוע באוכלוסיה הזאת יותר מאשר

ברגילה, מכיוון שיש אזורים לא מעטים בארץ שהחוק המוצע, או התקנות המוצעות היו

מותירות את הרשויות המקומיות ללא פתרון הסעה. השאלה היא איזה מצב עדיף - להסיע

ילד בתנאים לא בטיחותיים מירביים, ובלבד שיגיע לבית-הספר, או להשאיר אותו בבית

ללא פתרון הסעה.

אבל מה עשינו בכל זאת? במסגרת הנהלים ניסחנו נוסח אחיד לכל הרשויות המקומיות

בארץ, ובתיאום מלא אתן, כיצד רשות מקומית מפרסמת מכרז להסעת תלמידים, שבו הגדרנו

את האוכלוסיות המיוחדות, וקבענו שאותה רשות מקומית רשאית לתעדיף חברות קבלניות

שיכולות להציע שירותים שכוללים את התקנות המיוחדות. זאת אומרת, אם יש - מה טוב,

ייבחר הקבלן עם ההתקנים המיוחדים. אם לא יימצא, או לא ירצה להשתתף בהסעה, תינתן

אפשרות לרשות המקומית לבצע הסעה גם אם היא לא בתנאים הבטיחותיים המירביים. אני

הושבת שאיפשרנו לחיות בין הרצוי לבין המצוי. על-כל-פנים, המשרד כבר נקט במהלך

יישומי, כך שבמקום ששוק הרכב מאפשר את התנאים המיוחדים לבטיחות, אמרנו שתינתן

עדיפות בבחירת הקבלנים האלה.

מבחינת הנהלים כתוב גם בחוזר המנכ"ל למוסדות החינוך ברשויות המקומיות,

שההסעות של ילדי החינוך המיוחד תהיינה מלוות על-ידי אדם מבוגר. אכן יש בעיה,

משרד החינוך לא יכול היה עד היום לתת את הפתרון שלו לשאלה מי מממן את המלווה.

זאת סוגיית מאד סבוכה. משרד החינוך תומך בכך שילדי החינוך המיוחד יהיו מלווים

על-ידי אדם מבוגר, אבל מעבר לבעיה הלוגיסטית של גיוס המלווים יש פה ענין של מימון

שכרם. מה גם שהמלווה הזה צריך ללוות את הילד פעם אחת בבוקר, ואחר-כך בפיזור.

ומה עושה אותו מלווה אם הוא מלווה את הילד מריק של 70 ק"מ ממקום מגוריו, באותן

שעות מהבוקר עד הצהריים? זאת אומרת, יש פה העסקה מלאה של המלווה, וזה בעצם שכר

לעוד 4,000 איש שייכנסו למערכת. האם מישהו יכול לתת פתרון לענין הזה?
ג' גדות
יכול לעשות את זה פנסיונר בן 65?

שי ימין;

אמרתי שזה המצב הרצוי.

איך המערכת בכל זאת פותרת את הבעיות? אנחנו הנחינו את הרשויות שאם ניתן להעסיק

מתנדבים מלווים, מורים שמשולבים ממילא בהסעות לאותם בתי-ספר, סייעות טיפוליות

שהמשרד מעסיק ממילא והן מופנות לאותם בתי-ספר של החינוך המיוחד, האוכלוסיה הזאת

משמשת כמלווים. עדיין המערכת לא מכוסה במלואה, כי במקום שאין פנסיונרים ואין

מתנדבים, ואין סייעות וכו', המערכת הזאת יוצאת ללא מלווה.



לענין של המלווים יש השפעה נוספת. בדרך-כלל ילדי החינוך המיוחד מוסעים בכלי

רכב קטנים. גם בגלל העלויות הגבוהות מאד של ההסעות האלה אנהנו משתדלים שהתפוסה

באותו כלי רכב תהיה מלאה, לפי סוג המוגבלות, כמובן. הכנסת מלווה לכלי רכב קטן

לעתים רבות גם מפצלת את ההסעה. זאת אומרת, כש-5 ילדים נוסעים ללא מלווה, כשיש

חובת מלווה, ההסעה מתפצלת לשני כלי רכב והיא מכפילה את עצמה.

אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הזה בכל מקום שניתן למצוא פתרון. ברגע שנכניס את

זה לחובה על-פי חוק, תהיינה לכך משמעויות תקציביות עצומות, ומי שירצה לאשר את

החוק הזה, יצטרך כמובן גם לגבות אותו במשמעות התקציבית שמתחייבת מכך.

נ' יפה;

כשמדברים על עלויות שנוגעות לחוק הזה, בעצם יש כאן שני מרכיבים. מרכיב אהד

הוא התוספת החד-פעמית שאנחנו צריכים כדי לצייד את המרכבים הללו, והחלק השני הוא

חלק קבוע, כמו שנאמר, הסייעות שהן כוח עבודה, זה הדבר היותר חמור. זה עמד לנגד

עינינו כשהגשנו את ההצעה.

החוק כפי שהוא מוגש בסופו של דבר מתחלק לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה והקשה

ביותר, להערכתי, היא לא למעלה מ-2,000 ילדים בכל מדינת ישראל. פה נקבנו ב-10%,

שהם 5,000 ילדים, כי יש כ-50,000 ילדים בחינוך המיוחד.
נ' ננר
המספר הרשמי שלנו הוא 60,000.
נ' יפה
אם כן, ההערכה היא 6,000. להערכתי, זה לא יותר מ-2,000 עד 2,500 ילדים שהם

באמת משותקים, סעודיים, אוטיסטים.

י' צבן;

כמה ילדים מהקבוצה "הקשה יש בירושלים?

נ' יפה;

בירושלים יש לא למעלה מ-200. 2,500 זה מספר הילדים, הגרעין הקשה, שבשבילם

צריך אוטובוסים מיוחדים עם ריפוד מבפנים, תאורה, שלט, מדרגות ומעלית הידראולית.

זה דבר שדורש הוצאה חד-פעמית כדי לצייד אותם. חלקם כבר מצויידים, כי לארגונים

כמו איל"ן, למשל, יש את זה. אז זה יחסית קל.

נקודה שניה היא המלווים. דווקא בקבוצות אלה יש כבר היום מלווים. אין תוספת.

לכן השאלה היא לגבי ה-60,000. זאת אומרת שאנחנו מדברים בסך-הכל על 20,000 מתוך

60,000.
נ' ננר
12,500 ילדים לומדים בבתי-ספר מיוחדים. זוהי בעצם אוכלוסיית היעד,

נ' יפה;

אלה המספרים, אנחנו מדברים על היקפים הרבה יותר קטנים.

ההצטיידות החד-פעמית לגבי כל היתר היא הרבה יותר קלה ופשוטה. אני לא יודעת

איר משרד התחבורה הי עם זה. כי הוא מצווה עלי שברכב הפרטי שלי תהיה חגורת בטיחות



לילד ואני אתקין אותה על חשבוני, אבל כשאני מוסרת אותו לידי משרד התחבורה,

לתרובורה ציבורית, פתאום כל כללי הבטיחות נמוגים. כלומר, אני חושבת שעל עניו

חגורות בטיחות אסור לעבור לסדר היום בכלל.

לגבי הליווי. גם בהצעת שלפנינו סוג אי חייב מלווה, וזה כבר קיים היום. אין

תוספת תקציבית. לגבי הקבוצה השלישית אמרנו שאפשר בלי ליווי. הבעיה היתה ילדים

בקבוצת הביניים, האמצע, ואם שמתם לב, השארנו את זה לשיקול דעתו של מנהל בית-הספר.

י' יניב;

אני רוצה להתייחס לקבוצת האוכלוסיה של ילדים נכים לאור הנסיון שלנו במשך כל

השנים. הבעיה מאד קשה, אם כי אנחנו פתרנו אותה, אבל לגבי רשויות אחרות הייתי

רוצה לומר שיש מספר דברים שאפשר היה לסדר אותם, ואני מברך על היוזמה הזאת.

אני רוצה לציין שתי תופעות לגבי הקבוצה הזאת. 1. אם מזמינים מונית, הנהג

בדרך-כלל מתחמק ואיננו רוצה לקחת ילד נכה על כסא גלגלים, ובמיוחד עם כסא גלגלים

חשמלי, למרות שהחוק אומר בבירור שהוא חייב לקחת אותו, אבל מציאות לחוד וחוק לחוד.

2. אם אנחנו זקוקים לאוטובוס שיסיע קבוצה יותר גדולה של ילדים, לצערנו הרב המקום

היחידי בארץ שהיתה בו יוזמה פרטית, הוא נצרת, אז אנחנו מזמינים אוטובוס של ערבים,

שמוכו להסיע ילדים נכים עם כסאות גלגלים, ולתת לנו שירות במחיר נוח וסביר.

אני רוצה להראות שמצד אחד יוזמה כן יכולה לתת את השירות הזה, ואולי צריך

לעודד אותה כדי שהשירות יינתן בכל רחבי הארץ.

עלות ההסעה של ילדים נכים היא לא כל-כך גבוהה. אנחנו התחלנו עם זה לפני 20

שנה. לא אומר שהיינו הראשונים בארץ. היה אצלנו טכנאי שרכש נסיוו בהסעת נכים,

ואנחנו הבאנו מאנגליה את האביזרים הדרושים, כולל מיתקו הרמה חשמלי. אני רוצה

לציין שהאביזרים האלה, יחסית לעלות האוטו, הם כ-10%. הם לא משמעותיים. כי ניתן

להעביר את מיתקן ההרמה לנכים מרכב לרכב, ואני אומר זאת על-סמך נסיון, גם כאשר

מחליפים את הרכב. אותו מתקן הוא לתקופה ארוכה, וההשקעה הראשונית שלו היא מאד

זולה. גם הסידורים הבטיחותיים בתוך הרכב הם בסכומים אפסיים לשנה לעומת ההוצאה

לרכב.

אנהנו מסיעים מדי בוקר 40 ילדים נכים מאל"ין ל-17 מוסדות בעיר, בצי רכב שלנו

או של קבלו חוץ. אנחנו לא יכולים להסיע ילדים מבית-שמש או ממעלה אדומים, למרות

שהילדים נמצאים בבית וזקוקים לטיפול יומי. אילו היינו מופיעים לפני ועדה משולבת

של משרד החינוך, משרד העבודה ומשרד הבריאות, והיינו עושים יושבון כלכלי כמה כסף

אפשר לחסוך על-ידי הוצאת ילדים ממוסדות, ובמקום זה להעביר אותם לטיפול יומי

ולהסיע אותם, הם היו נוכחים לדעת שהקצאת המשאבים היא באמת שולית לעומת התשלום בעד

החזקת ילד במוסד. כי לדעת כל המומחים, וגם לדעתנו, עדיף שהילד יישאר, ככל שהוא

יוכל, בסביבה הטבעית בבית, ולהסיע אותו אפילו ליום לימודים ארוך ולהחזיר אותו

הביתה, מאשר להשאיר אותו במוסד. זה לטובת כל הצדדים המעורבים.

לכו, אם מדובר על קבוצה לא גדולה של ילדים בנכות קשה, שהיא 10% מכלל הילדים

החריגים, הייתי אומר לעשות את זה לא תוך 3 שנים אלא תוך שנה - שנה וחצי. מפני

שתוספת העלות היא מעטה. הרכב להסעה שבו מדובר בדרך-כלל פטור ממסים, וכולם יודעים

את זה. מה נותר לעשות? רק לחייב בעד ההוצאות של השמת אמצעי הבטיחות,

ואלה לא יקרות.
ש' ימין
למי לתת לפטור ממסים, לחברת ההסעות או לארגונים?
י' יניב
למוסדות וארגונים. המטרה היתה לעודד גס ארגונים ממשלתיים ואחרים. אנחנו

מרגישים שיש יוזמה גם של בעלי רכב שמוכנים להשתתף במכרזים ומתקינים היום

על-חשבונם דברים שהם לא היו עושים לפני 10 שנים.

שי ימיו;

ואז הם מעלים את המחיר.
ר' פינצי
הצעת החוק היא טובה ומיטיבה, אבל מטילה עלות די רצינית על הרשויות המקומיות

ועל משרד החינוך. שמענו שההוצאה של עיריית ירושלים בסעיף הזה מגיעה ל-3 מיליון

ש"ח. כשמחברים את כל הנתונים מגיעים לסדר-גודל של 40 מיליון שקל על משרד החינוך,

15 מיליון על הרשויות המקומיות. הצעת חוק בהיקף כזה הוא דבר שצריך לשקול אותו

הרבה יותר בזהירות. מצד שני, אינני בטוח שנבדקה חלופה אחרת להגדלת הבטיחות של

אותה אוכלוסיה. האם מישהו שקל להוריד את המהירות ל-45 קמ"ש?
היו"ר ע' זיסמן
כן, שקלנו את זה. זה יגרום נזק עוז- יותר גדול למדינת ישראל.
ר' פינצי
סליחה, אני לא שמעתי על זה.

היו"ר ע' זיסמן;

אבל אני אומר לך, כי זו ועדה שעוסקת בדברים האלה.

ר' פינצי;

יושב פה מומיה תעבורה ולא שמעתי ממנו על החלופה שנבדקה.

י' צבן;

יש חלופה הרבה יותר זולה והיא לא להסיע אותם.
היו"ר ע' זיסמן
מה שאתה אומר עכשיו הוא על דעת הנחלת משרד האוצר, או שאתה מדבר רק כנציג משרד

האוצר? האם התקיים אצלכם דיון על הנושא הזה?

רי פינצי;

אני לא מציע את הצעת החוק. אני לא אומר לבדוק חלופה אחרת שהיא יותר זולה.

היו"ר ע' זיסמן;

אבל החוק הזה כפי שהוא, והמשמעויות התקציביות שלו, נדונו אצלכם בהנהלת המשרד?
ר' פינצי
החוק נדון ועכשיו אני מציג את הדברים האלה.



אני רוצה להוסיף שלא קיבלתי נתונים עד כמה זה היה אפקטיבי. אומרים שהפעלתם

את זה בחלק מהמקומות בעיריית ירושלים. אני רוצה לראות עד כמה זה אפקטיבי. אתם

מדברים על יישום הצעת חוק כזו בעלות כה גדולה, בלי לבדק את המינימום אם זה עזר,

לא עזר ובכמה זה הפחית. נבדוק עוד פעם.
נ' יפה
זה עזר מאד.
ר' פינצי
יש לכם נתונים על מספר תאונות הדרכים? על הירידה במספר התאונות?

היו"ר ע' זיסמן;

זה לא ענין לוויכוח. גב' יפה, זאת תמיד עמדת האוצר, שיש בה אטימות חברתית

מוחלטת. הם תמיד שואלים אם מישהו בדק. למה אתה לא בדקת? יכולת לפנות לעיריית

ירושלים ולראות מה קורה שם.

ר' פינצי;

היא יוזמת הצעת החוק. אני לא היוזם של הצעת החוק.

היו"ר ע' זיסמן;

שאלתי אותך אם אתה מדבר בשם הנהלת המשרד וענית שכן. אני אומר לך שהגישה שלך

איננה נכונה. אני יושב בכנסת 3 שנים, ומנסיוני אני יודע שאין חוק שהאוצר לא

התנגד לו. אם יש חוק שגורם להכנסת כסף לאוצר, גם אז אולי האוצר התנגד לו.

עי סולודר;

האוצר גם מגיע להסכמה. אני הגעתי אתו להסכמה.

היו"ר ע' זיסמן;

תפקיד המדינה לשרת את האזרחים ולחלק את הדברים לפי סדרי-עדיפויות נכונים.

אבל אינני בא בטענות אליך, כי אתה הרי משרת מדיניות מסויימת, שאני מקווה שהיא

תשתנה בקרוב.
י י צבן
אני רוצה לומר משהו למשרד האוצר, לא אליך אישית, רן פינצי. ראו במה אנחנו

דנים. אנחנו דנים כאן בהסעות של ילדים, שגם אם נבודד את שאלת ההסעה שלהם ונתייחס

למכלול החיים שלהם ללא ההסעה, עדיין אנחנו עוסקים בילדים פגועים מאד ובמשפחות

פגועות מאד.

הנושא של הסעה בטיחותית הוא בעיני דבר אלמנטרי מבחינה אנושית. אני חושב על

משפחה ועל הורים שעניינם בהסעה של ילדים כאלה, עם הבעיות במבנה הגופני שלהם, עם

הרגישות שלהם, עם החשש שמלווה אותם יום-יום כשהם שמים את הילד בהסעה ועד שהם

מקבלים אותו חזרה, איזו טלטלה עברה עליהם, על איזו מהמורה הם עלו בכביש, מה קרה

בעצירה פתאומית לחוט רזשדרה שלהם. כל הדברים האלה הם לא דברים של מה בכך. אנחנו

עוסקים באנשים לא רגילים, לא נורמלים, וגם לא בילדים נורמלים. מכיוון שכך, אנחנו

עוסקים בשאלה הומאנית מדרגה ראשונה.

משרד האוצר רשאי להציב כל מיני סימני שאלה, ואת המסר הזה אני מבקש שתעביר למר

דוד ברודט ולמנכ"ל, ואם תצליח גם לשר. אתם חייבים פעם אחת להבין שכשאתם באים

להתנגד להצעת חוק כזאת, מבחינה אנושית אתם צריכים להיות אלה שחובת ההוכחה עליכם.





אני רוצה להוסיף שהדרישה היא כל-כך אלמנטרית, שלא היה צריך לקיים כלל את

הדיון הזה כאן. הדרישה על פניה היא צודקת. אם יש מישהו שמערער על הדרישה הזו,
הוא צריך לומר לנו
רבותי, בדקתי ומצאתי ראשית-כל שדו"ח מויססקו הופרך על-ידי

עיריית ירושלים. מניין אני יודע? עיריית ירושלים הגשימה את זה וזה בכלל לא הביא

את התוצאות. אנחנו יודעים רק דבר אחד, שעיריית ירושלים הלכה לפי דו"ח מויססקו

והתלונות פחתו בצורה מאד תלולה. אבל אני לא הושב שההורים האלה לא מבינים מה

שקורה לילדים שלהם. אותם הורים שקודם היו בחרדה והגישו את התלונות, עכשיו נרגעו.

אתה אומר שיש אלטרנטיבות. יכול להיות שיש אלטרנטיבות, אני לא בדקתי את הענין

הזה. אינג' מויססקו בדק את השאלה אם יש אלטרנטיבות.

ר' פינצי;

לא.
י י צבן
מה זה לא? משרד התחבורה אימץ את הדבר הזה. הרי גם היום הדבר הזה נעשה באופן

וולונטרי לפי ההסדרים הקיימים של משרד החינוך והעיריות המסו י ימות. אם זה כך,

תסלה לי מאד, למה בלי החוק אתם מאשרים את ההוצאה הזאת? למה אתם מאשרים למשרד

החינוך לעזור לעיריית ירושלים? איזו הפקרות זאת מבחינת הפיקוח של אגף התקציבים?

אתם מסכימים שהם יעבירו 3.5 מיליון שקל בלי בדיקה, במקום לומר להם לנסוע 45 ק"מ

לשעה? הם בדקו את זה? אני לא מבין את ההפקרות הזאת.

אי-אפשר להציג כך את הדברים. חובת ההוכחה בעניינים אלה, שהם כל-כך ברורים,

מוטלת על משרד האוצר ליזום בדיקה של הענין במועד המתאים, לא עכשיו ליד השולחן.

אני רוצה להודות לחברנו וידידנו מאק"ים ירושלים, שבלעדם לא היתה נולדת הצעת

החוק הזו. החוק הזה הוא זהיר ומנוסח בגמישות. אני רוצה להוסב את תשומת לבך

לסעיף 2(ג), רק כהדגמה. כאן נאמר: "רשות מקומית הנדרשת להסיע ארבעה תלמידים או

פחות, ונתקשר עם רשות מקומית סמוכה לשם הסעה משותפת; אם אין רשות סמוכה כאמור,

תהיה הרשות רשאית להסיע את התלמיד ברכב שאינו מיועד להסעת ילדים חריגים", וכוי.

אבל יש תנאים. (1) "צורת הישיבה לא תפגע בבריאותו של התלמיד. (2) התלמיד ייאסף

סמוך לביתו ויוחזר לאותו מקום, מבלי שייאלץ להמתין בתחנת ביניים". כלומר, אלה

ניסוחים מאד גמישים, ואני גם מציע לראות כאן את דבר הזכאות להסעה. כאן לא מדובר

על חוק שהוא בסיס לרפורטים. זו לא פקודת התעבורה. אלה לא תיקונים בפקודת

התעבורה. מדובר כאן על זכאות להסעה בתנאים מיוחדים.

אנחנו גם נלך להגמשות נוספות, אם צריך.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש שננהג בהצעת החוק הזאת כדרך שאנחנו נוהגים בערב

פסח זה בהצעות ערב פסח, שהוא ערב ביעור חמץ של הכנסת השתים-עשרה כדרך שאנחנו

נוהגים. אני מסכים שהחוק הזה דורש עוד עבודה רצינית.

אם יש בתוך החוק שאלה מהותית שאי-אפשר אפילו להעביר אותה לקריאה ראשונה, כדאי

לדון בה. אבל אם נעשה את הדיון המפורט והדקדקני היום, אנחנו לא נצא מהענין. לכן,

בהסכמה כללית, כשלא מדובר בשום "האפ", אני מציע שיהיה דיון, שנביא את כל המומחים

ונבדוק את הסעיפים אחד לאחד. אם תחול הרציפות, גם זה לא מובטח לנו, אני מבקש

שנתקן בחוק הזזה רק את השאלות המאד מהותיות שעל פניהן ניכר בהן שלא ראוי שתיכללנה

אפילו בקריאה ראשונה. תודה רבה.
עי סולודר
אני רוצה להוסיף רק כמה משפטים על הדברים שאמר חבר-הכנסת צבן. א. בענין של

הובלת ילדים נכים. צריך לזכור שאם יש ילדים שלא תהיה להם הובלה, אי-אפשר יהיה

להוביל אותם ללמוד, ואז יש לזה שני היבטים. 1. שהילד, שגם כך נפגע לכל חייו, לא



תינתן לו שום אפשרות לנשום וקצת להיות בחברה בריאה, או אפילו בחברה של נכים, אבל

בחברה. 2. יש גם האלמנט של המשפחה, שרתוקה לבית אם אי-אפשר להוציא את הילד.

ב. אני מצטרפת לדברים בקשר לעיתוי. אנחנו נמצאים כעת בסיום כהונתה של הכנסת

השתים-עשרה. לא ידעתי שחבר-הכנסת צבו יציע את זה, חשבתי גם כן להציע שתחול

רציפות על הצעת החוק. מנסיוני אני יודעת על מקרים שהאוצר התנגד לחוק מסויים

ובמשא-ומתן הוא הסכים בסופו של דבר, כאשר הושגה הסכמה על העקרון. בנוסף לכך,

אנחנו מדברים על הוצאה חד-פעמית. אנחנו לא מדברים על כך שכל שנה יהיה תקציב חדש

נוסף באותם מימדים.

רי פינצי;

זה לא כך. כלי הרכב מתחלפים מדי פעם.

עי סולודר;

אני אומרת שחלק מהתקציב הוא קבוע מדי שנה, אבל חלק מהתקציב, כמו התקנת

אביזרים ברכב, זה דבר חד-פעמי שאתה עושה אותו אחת לכמה שנים. זאת אומרת שיש פה

כבר הקלה מסויימת על התקציב. העלות הראשונית מכבידה יותר על התקציב ואחר-כך בא

שינוי.

אני חושבת שאפשר למצוא דרך. גם נאמר כאן שיש סוגים שונים של נכויות. לא כל

ילד נכה צריך להעלות במעלית למכונית. נכון שאם יש לך רכב, אתה מצייד אותו כך

שהוא יוכל להיות פחות או יותר מותאם לצרכים. אבל כל אלה הם דברים שניתן לבדוק

אותם. אם העקרון מוסכם, אני מבקשת שהצעת החוק תובא לקריאה ראשונה על-מנת שנדע

שלפחות החוק הזה קיבל את הדחיפה הראשונה, כי החוק הזה מונח כבר הרבה זמן במגרה

ומחכים לו הרבה שנים.
היו"ר ע' זיסמן
הבעיה שלי היא שהיועץ המשפטי של הוועדה איננו כאן, ואני רק ממלא את מקומה של

יושבת-ראש הוועדה חברת-הכנסת ארבלי-אלמוזלינו. אני אישית תומך בהצעת החוק. אני

תיכף אשמע כשיועץ המשפטי אם זה ניתן, ולא, נצביע.

עי סולודר;

אני מציעה לקיים הצבעה כדי שיהיה ברור שחברי-הכנסת מחייבים את זה.
י' צבן
בקריאה ראשונה אני חושב שחייבים לקרוא את החוק ולהצביע על כל סעיף וסעיף.
היו"ר ע' זיסמן
אני רוצה לסכם את הדיון. אנחנו מחליטים עקרונית לקבל ולאשר את הצעת החוק

ולהעבירה לקריאה ראשונה - מותנה בהוות-דעת משפטית. אנחנו נבדוק את חוות הדעת

המשפטית וגם נדווח ליושבת-ראש הוועדה.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 55;12

קוד המקור של הנתונים