ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 26/02/1992

הזמנות משרד הבינוי והשיכון מהתעשייה הצבאית הצעה לסדר היום של חברי הכנסת ג' יעקבי ח' אורון וג' שפט

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 392

מישיבת ועדת הכלכלה שהתקיימה

ביום רביעי. כ"ב באדר א' התשנ"ב - 26.2.92. בשעה 9.00

נכחו: הברי הוועדה;

ש. ארבלי - אלמוזלינו

ג. גל

מ. גולדמן

פ. גרופר

ג. יעקבי

ע. סולודר

ג. שפט
מוזמנים
י. דרומי - מישנה למנכ"ל תע"ש בע"מ

ד. פרנקל - מנהל מפעל הבתים, תע"ש חיפה

ב. בן חורין - מנהל תע"ש חיפה

א. גליץ - ממלא מקום מנכ"ל חברת שיכון ופיתוח
מזכירת הוועדה
ל. ורון
קצרנית
ש. אלתרמן
סדר-היום
הזמנות משרד הבינוי והשיכון מהתעשייה הצבאית -

הצעה לסדר היום של חברי הכנסת ג' יעקבי ח' אורון וג' שפט



הזמנות משרד הבינוי והשיכון מהתעשייה הצבאית

הצעה לסדר היום של חברי הכנסת ג' יעקבי ח' אורון וג' שפט

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר יומנו הנושא הבא: הזמנות

משרד הבינוי והשיכון מהתעשייה הצבאית. הצעה לסדר היום של חברי הכנסת גד יעקבי,

חיים אורון וגרשון שפט. חבר הכנסת חיים אורון באבל, לכן הוא איננו איתנו.

אני מקדמת בברכה את שני המציעים. נמצאים איתנו מר איתמר גליץ - ממלא מקום

מנכ"ל שיכון ופיתוח; בונים בן חורין - מנהל תעייש היפה; דב פרנקל - מנהל מפעל

הבתים בתע"ש היפה; ומר יוסף דרומי - מישנה למנכייל תעייש. אני מקדמת את כולכם

בברכה.

על פי הנוהל המקובל אצלנו אני רוצה לבקש מהמציעים להציג לנו את הנושא

בקצרה פעם נוספת. לאחר מכן נעבור לשמיעת הנוכחים.
ג. יעקבי
אני באמת אעשה זאת בקיצור רב, משום שבינתיים שמעתי וקראתי באמצעי התקשורת

שהנושא הספציפי הזה הוסדר בין משרד השיכון ותעייש. אבל כאשר גם באופן

רטרואקטיבי ורטרוספקטיבי בוחנים את הנושא, הוא נראה בעייתי מכמה בהינות.

ראשית, תעייש היא חברה שעברה בשנים האחרונות תהליכים מאד קשים, אולי באופן בלתי

נמנע אוביקטיבי. פוטרו בה מאז 1986 6000 עובדים, מתוכם 2000 בשנה האחרונה.

ועוד השנה צפויים להיות מפוטרים עוד כמה מאות.

אני מוכרח להודות שהנתונים האלה נמסרו לי לא כל ידי ההנהלה אלא על ידי

יושב ראש ועד העובדים, ואני מניח שהם מדוייקים. אני מכיר את יושב ראש ועד

העובדים הרבה שנים.

מצד שני כתוצאה אולי מתהליך שאני קורא לו חריגה מנוהלי עבודה מסודרים של

הממשלה או אפילו מחוק וסדר כמקובל במשטרים מתוקנים, משרד השיכון היה מאד נמהר

בהזמנת בתים מחוץ לארץ, בהזמנת בתים מהתעשייה המקומית, בהתקשרות עם קבלנים.

כפי שכולנו יודעים, בינתיים גם הנושא הזה הוסדר בפשרתו של כבוד הרב אברום

שפירא, שהוא הפך להיות בורר בין שני שרים בכירים בממשלת ישראל בנושא תקציב

משרד השיכון. דבר שהוא כשלעצמו אות אזעקה לסידרי ממשל תקינים במדינת ישראל.

איך אדם פרטי הופך להיות לבורר בין שני שרים.

כתוצאה מכך גם הוסדר ענין הגרעין שמשרד השיכון אליו. הוסכם על גרעון

מוסכם שמשרד האוצר יכסה אותו. אבל בין לבין, משרד השיכון נאלץ בתוקף הנסיבות

לצמצם הזמנות. והוא צמצם הזמנות מקבלנים והוא צמצם הזמנות מחו"ל וצמצם הזמנות

גם מהתעשייה המקומית.

אלא שלענין הזה נלווה נדבך שלישי, ששר השיכון נעלב מכך שהעובדים תוקפים

אותו. זאת אומרת, העובדים צריכים לדבר בנימוס אל שר. אם הם לא מדברים אליו

בנימוס, אז הוא מעניש את החברה שבה הם עובדים ואותם. כאילו שהעובדים הם בכלל

נתיניו של שר. אחרי הכל מדובר בנציגות עובדים. אילו היה מדובר במנכ"ל חברה

ממשלתית המדבר בבוטות ובחוצפה אל השר, אני מבין שהשר יכול לראות את זה כהפרת

אמונים או כהתנהגות בלתי הולמת. אבל ציבור עובדים ונציגותו? אז יש ברוגז ויש

ניתוק מגע וכל עובד העובדים לא יחזרו בהם מדבריהם ולא יבקשו סליחה ולא יחזרו

אל המידות הטובות - ותרבות ההתנהגות היא כידוע מאפיינת לא רק את השר הזה, אלא

גם שרים - הם לא יוכלו להנות יותר מהחוזה שנחתם וכיוצא בזה.



גם זה הוסדר ושוב חזרו דברים לתיקונם, ובינתיים סערה, הפגנות, רוגז

מרירות ומשקעים. מפני שבכל זאת העובדים במשך תקופה ארוכה נתנו יד לייעול החברה

על ידי מעשים שמעט מאד ציבורי עובדים בארץ היו מוכנים לעשות זאת בהסכמיות.

פיטורים של 6000 עובדים תוך הסכם, 2000 בשנה האחרונה ועוד כמה מאות בפתה וכל

זה כדי לייעל חברה ולעמוד במסגרת השוק שלה.

כל הדברים האלה בהחלט קוממו אותי. אני לא נחשב למי שעוסק בפופוליזם לשמו,

אפילו לא לשמו. אלא פשוט קוממו אותי כתהליך מתמשך של נדבך אהר נדבך, שהפך את

הענין לענין ציבורי, לא רק לענין כלכלי או לענין מעשיה, אלא ענין ציבורי אתי,

אפילו הייתי אומר נורמטיבי, אפילו הייתי אומר חינוכי.

על רקע גם המצב הכלכלי של תע"ש וגם על רקע המצב של תהליך ההתפתחות של

היחסים בין תע"ש ומשרד השיכון וגם על רקע נסיבות ההתנהגות של הממשלה, במקרה זה

באמצעות שר כלפי ציבור עובדים, כל זה הביא אותי להצעה לסדר היום, שאני שמח

שעברה לוועדת הכלכלה. אני גם שמח שבינתיים דברים התבהרו תוך כדי תהליך הזמן.

תודה רבה, גבירתי היושב-ראש.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה לך. חברת הכנסת שפט.

ג. שפט;

גבירתי היושבת ראש, גם אני כקודמי שמח שהענינים בינתיים נמצאים על מסלול

יותר תקין, ושאמנם הענין הזה בדרך למציאת פתרון. אני נזעקתי לענין הזה בשעתו
בגלל שתי סיבות
הסיבה הראשונה - המצב בתעשייה הצבאית. אני לא רחוק מהתעשייה

הזאת, למרות שאולי לא התבטאתי הרבה בנושא. בקדנציה קודמת של הכנסת הייתי חבר

ועדת תקציב הבטחון. ואז סיירנו וגם הענין הזה היה קרוב לליבנו. בשעה שנעשו כל

הפיטורים הקשים הללו במשך השנים הקודמות, והדבר לא היה קל, אז עדיין לא עמדה

על הפרק בצורה חריפה כמו היום העובדה שכל התעשיות בעולם צריכות לעבור מן

התעשייה הצבאית לתעשייה האזרחית ולצמצם את מימדיה במידה ולא יימצא השוק המתאים

לענין. אולי לבד מאלה שמספקים עוד נשק למדינות ערב. אני קורא על עיסקה חדשה

בין סעודיה לארצות הברית וכדומה.

שמחתי אז בשעתו לשמוע על הכוונה לפתח ייצור של בתים מוכנים. בשעתו הייתי

מעורב קצת בענין הזה כחבר ועדת הכספים. אבל המחירים שהציעה בשעתו התעשיה

הצבאית לא עברו את תנאי המיכרז שהיו בשעתו מבחינת גובה המחיר והמשא ומתן נמשך

לא מעט זמן. בינתיים הוזמנו אותם בתים שאנחנו יודעים בחוץ לארץ. הוזמנו בשעתו,

כי בשנה האחרונה בכלל לא הוזמנו בתים. לא רק שהוזמנו בתים בחוץ לארץ, אלא גם

כתוצאה מפריסה גדולה של משרד השיכון בשנה שעברה קוצצו תקציביו השנה. ועם קיצוץ

התקציבים בצורה דרסטית ביותר, כמובן נפגעו כל התעשיות המקומיות של בתים

מוכנים, בתוכם כמובן גם תע"ש.

לכן כאשר ראיתי את הענין הזה נזעקתי אליו וחשבתי שבמצב קשה כזה צריך לתת

את החלק המתאים לתעשייה הצבאית, כמו שצריך לתת את החלק המתאים גם לתעשיות

אחרות שעוסקות בשטח הזה בארץ. אף על פי שהתעשייה הצבאית באופן מיוחד התקשרה עם

איש מארצות הברית ועשתה את הליין הזה במשותף והשקיעה בזה כסף. זה לא היה פשוט

לעבור לכך, ואני מתאר לעצמי שאנשי התעשייה יסבירו זאת יותר טוב ממני.

הסיבה השניה שנזעקתי לו - פעילותו של ועד העובדים, לדעתי, חרגה מהטעם

הטוב שוועד עובדים יכול לנקוט בו. היו לי שיחות לא רק עם אנשי משרד השיכון, גם

בהנהלת התעשייה הצבאית וגם עם יושב ראש ועד העובדים שאני מכיר אותו שנים רבות.

ואמרתי לו שיש דרך של מלחמה ויש דרך של מלחמה. לדעתי הוא במידה מסויימת עבר את

הגבול. כאשר עובדים צפויים לפיטורים וחרב הפיטורים עומדת על צווארם של מאות



עובדים, אני מבין שקשה מאד לועד עובדים וליושב ראש ועד עובדים מן המנוסים

שישנו בארץ לרסן את עצמו. ואף על פי כן אמרתי לו שיש דברים שגם לא עושים במאבק

כזה, ולכן אל לו להרחיק לכת. עשיתי מאמצים גם במשרד השיכון בענין הזה. נעשה

מאמצים כדי לההזיר את הדברים לפרופורציה שלהם ולכן גם לדאוג לכך שההזמנה אמנם

תינתן.

וכך אמנם היה. אני רוצה לציין לשבה את דרכה של התעשייה הצבאית במציאת

הפתרונות לעבור לליין ייצור אזרחי. זה היום אהד הדברים החשובים.

הערה אהרונה שנוגעת ולא נוגעת לנושא זה ישירות. גם ההזמנות של משרד

הבטחון והצבא, שבמקרים שונים מעדיפים לקנות את המוצרים שהם צריכים עבור הצבא

ממקורות הוץ ולא בארץ, צריך לבדוק אותן בדיקה רצינית. אני מבין שגם לצבא יש

תקציב והוא רוצה לקנות דברים יותר זולים וכדומה. אנחנו יודעים את הסיפור.

הייתי מציע שתיעהך בדיקה יסודית של קניות הצבא בתעשיות המקומיות, על מנת שלא

נהיה צפויים לפיטורים באותם מפעלים שבאמת מייצרים וייצרו במשך שנים רבות את

מיטב הנשק של מדינת ישראל. לפני שבאמת הולכים להזמין אפילו יותר זול בחוץ

לארץ, צריך לעשות את כל המאמצים כדי לבדוק אם אמנם אי אפשר להזמין את הדברים

הללו בארץ. תודה.
ג. י עקבי
אני חייב להתנצל, אני צריך לצאת לזמן קצר לוועדת החינוך. יש לי שם הצעת

חוק. זה היה ידוע מראש. אני מתנצל שאני לא אהיה פה ואשתדל לחזור. אני פתחתי

ואמרתי שייתכן שהדיון הוא מאוחר. אבל נראה לי שגם אם הדברים הוסדרו בקטע

הספציפי הזה, כדי שלא תישנה התופעה טוב שהוועדה מקיימת את הדיון. משום

שהנושאים האלה יחזרו גם בהקשר הציבורי וגם בהקשר העניני. טוב שהוועדה מקיימת

דיון כדי שלא תישנה התופעה בהקשר הזה בתקופה האחרונה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה. אני רוצה להוסיף לדברי הפתיחה. שלש ההצעות הועלה למעשה ב-29

בינואר. עשיתי את מירב המאמצים לקהת את הנושא מוקדם ככל האפשר. עד שוועדת

הכנסת החליטה לאיזו ועדה הנושא יעבור גם כן עבר זמן.

התחושה שלי היא שהענין לא הוסדר. העובדה שנעשתה סולהה בין שר השיכון לבין

תע"ש או לבין העובדים זה לחוד, ולגבי ההזמנות שצריך לספק לתעשייה הצבאית זה

לחוד. זו הנקודה העיקרית.

אני ביקרתי בתע"ש היפה וראיתי את הדגם שהם הכינו. משהו יוצא מהכלל. רציתי

לקחת את הוועדה לסיור, וכך הבטחתי להם, אבל להזיז את חברי הכנסת זו קריעת ים

סוף.

אני יזמתי דיון בנושא של הזמנות לתע"ש. לצערי הרב, במקום שיתנו את כל

ההזמנות לתעשייה המקומית, גם לגבי בתים מהסוג הזה, שיתפו חברות מחוץ לארץ.

הטענה היתה שהם התחייבו לתת גם להם. אני לא מבינה את ההתחייבות, כאשר התעשייה

המקומית יכולה בהחלט לספק את הצרכים המקומיים. ואילו תע"ש במצוקה, עם הרצון

והיכולת שלו לפתח לפתח קו ייצור חדש על מנת לספק תעסוקה לעובדים ולמנוע

פיטורים נוספים. ואולי יגיע היום ותע"ש תוכל לחזור למה שהיתה. במקום לתת את

ההזמנה לתעשיות המקומיות הילקו אותה ל-12 גורמים, וכל זכה בכאלף יחידות.

לדעתי זה היה מישגה.

עכשיו נשמע מה כבר עשו; מהם הסיכויים לקבלת הזמנות ממשרד הבינוי והשיכון;

האם הם יכולים להמשיך בקו הייצור החדש הזה; העבירו את הכדור לחברת שיכון

ופיתוח ואמרו שהיא למעשה תהווה את הקשר עם תע"ש, והיא שצריכה לספק את ההזמנות

כביכול. נשמע מכם תמונה קצת יותר מקיפה ויותר ברורה ונדע היכן אנחנו עומדים.



ג. שפט;

אולי חברת הבנייה של הקיבוץ הארצי תעזור להם?
ג. גל
הנושא היום הוא רק נושא הבתים האלה?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

כן, הבתים של תע"ש.

י. דרומי;

כבוד היושבת ראש, אני אדבר על נושא הבתים, אבל אגע בכמה נקודות בנושא

הפיטורים. כפי שוודאי ידוע לכם, התעשייה הצבאית עד נובמבר 1990 פעלה כיחידת

סמך במשרד הבטחון. החל מנובמבר 1990 היא פועלת כחברה ממשלתית לכל דבר. כמובן

שכל המניות שלה הן בידי הממשלה. בעל הבית היא ממשלת ישראל והיא שמינתה את

מועצת המנהלים ואת הפעילות שלה.

לנו מאז קרו כמה פורענויות, אם אפשר לקרוא להן כך. התהליך של קיצוץ תקציב

הבטחון ידוע לכם, הוא קיים מ-1985. נוסף לזה קרו כמה דברים נוספים בעולם הגדול

בשוק תעשיית כלי הנשק ותמושת שהיינו רגילים לספק. מה שקרה באירופה, מה שקרה

ברוסיה היתה לו השפעה מיידית על כל תעשיית הנשק בעולם. הרבה מפעלים קרסו בעולם

ונתח ההזמנות שהיינו רגילים לקבל מאירופה ירד בהדרגה כמעט עד לאפס.

כאשר פחת תקציב הבטחון מ-1985-86, הוא בעצם שמר על עצמו ברמה הכספית פחות

או יותר במשך כל השנים. אם כי חלו שינויים בסל ההזמנות וכתוצאה מזה לא כל

המוצרים היו עתירי כוה אדם. וזה חייב כשלעצמו לצמצם אנשים, אבל בעיקר הייצוא

פחת.

אתן דוגמא. אנחנו היינו רגילים בארצות אירופה ובעיקר בגרמניה לקבל סדר

גודל מדי שנה בשנה הזמנות בין 100 ל-150 מליון דולר. מאז שחומות ברלין נפלו,

בעצם האוייב לא קיים יותר מצד מזרח אירופה, לחלוטין כמעט מאז 1991 אין יותר

הזמנות. וכמובן שעל מנת למלא את הזמנות הייצוא שקטנו התעשיה הצבאית נערכה

לעבור לקווי ייצור חליפיים, דהיינו להיכנס לשוק האזרחי.

זו אגב היתה אחת הסיבות שהתעשייה הצבאית הפכה מיחידת סמך לחברה.

ג. גל;

תעמוד בכמה מלים על ההבדל והתוצאה.

י. דרומי;

בסדר. ואז כמובן שכיחידת סמך אסור היה לנו לעבוד לשוק האזרחי. לקראת

העלייה שצריכה להגיע, המחסור בדיור, התארגנו להיכנס לבתים מוכנים בקטע של

חיפה, שזה מפעל שעוסק בעיקר בחלק המתכתי של התחמושת, הקו ההתחלתי של ייצור

התחמושת ושם קוצץ במידה ניכרת כוח האדם. תע"ש חיפה התארגן על ידי כך שקנינו

ידע אמריקאי לייצור בתים מוכנים.

בדרך הטבע פנינו למשרד השיכון ולגורמים אחרים, לקבלנים והתחלנו להיכנס

למשא ומתן. היות ואנחנו לא גוף משכן, כדי למכור דירות צריך להיות גוף משכן,

נעשו נסיונות שונים להיכנס בשותפות עם חברות שונות.



אתם יודעים את הויכוח האם הממשלה קונה דירות או לא קונה, האם ההתחייבות

שלה מאה אחוז או שמונים אחוז וכיוצא באלה. ואז במשא ומתן עם משרד השיכון הגיעו

להסכמה שהם ירכשו מאיתנו בתים. בהתחלה דובר על 450 ואחר כך ירדו ל-338.

הגוף שהיפנו אותנו אליו היה שיכון ופיתוח, ושיכון ופיתוח הוא בעצם המזמין

אצלנו. יותר מאוחר קבן בשם קפלן היה צריך לבנות בשביל מחלקת הבנייה של הקיבוץ

הארצי והוא יצא מן העסק. ואז משרד השיכון, וזה ייאמר לזכותו, תיווך בינינו

ובין מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי ולמעשה קיימת הזמנה של 188 בתים. אגב בית

או שנים כבר מוצבים באוקפים. כרגע מפאת מזג האויר אין גישה ויש הפסקה.

ג. שפט;

זו חברת הבנייה השלישית בגודלה בארץ.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

הם צריכים לקבל הזמנות ישירות מחברת בנייה.

י. דרומי;

הגוף המשכן הוא מחלקת הבניית של הקיבוץ הארצי. אחרי הסקנדל שהיה בין משרד

האוצר ומשרד השיכון על גובה ההריגה קיצצו להם את התקציב ל-1990. כתוצאה מכך

קיבלנו חודעה לא 338 אלא רק 122.
ג. גל
התענינות רגילה אין בכלל?

י. דרומי;

תיכף אני אגיע לזה. הקיבולת של המפעל שאנחנו הקמנו היא 5000 בתים לשנה,

והוא יוכל אז להעסיק כ-350 עובדים. כתוצאה מחוסר ההזמנות כיום מועסקים במפעל

בערך בין 80 ל-100 איש, כשהוא היום מתוכנן פחות או יותר ל-700 בתים בשנה. זאת

אומרת, הקטנו את הקווים.

אינני רוצה להיכנס לויכוח שהיה בין ארגון העובדים לשר, כן סולחה או לא

סולחה. על כל פנים התבשרנו בתחילת בעיתונות, שהשר לא דורש יותר התנצלות של

העובדים, וכאילו ההזמנה חוזרת. בעקבות זח פנינו למנכ"ל משרד השיכון. הוא הודיע

שהם העבירו את ההזמנה לשיכון ופיתוח על 122 בתים, בשביל לערוך את ההסכם. ואז

למדנו טוב מאד שהזמנה זו הזמנה אם אין חתימה של חשב. הזמנה לא שווה שום דבר אם

אין חתימח נוספת של שר או מנכ"ל.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

חשב של מי?

י. דרומי;

של משרד הבינוי והשיכון. אתם ודאי תשמעו עוד מעט משיכון ופיתוח באיזה שלב

זה עומד. עד לרגע לא קיבלנו את ההזמנה. כיום יש בידינו 188 יחידות של מחלקת

הבנייה, שאנחנו עובדים עליה ואנחנו צריכים לסיים אותה בסוף אפריל. בתקווה שה-

122 תגענח.



נוסף לאלו אנחנו היום מקיימים דיונים עם עמותות שונות, שהופנו על ידי

משרד הבינוי והשיכון, ומנהלים משא ומתן בסדר גודל של 200 ו-200 יחידות עם שתי

עמותות. אנחנו עדיין לא יודעים מה יצא מזח. יש חתענינות ואנחנו מתארגנים היום

לעשות הסכם עם מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי, שהם יהיו הגוף המשכן כדי לנסות

למכור אפילו לבודדים.
ג. שפט
איך אתם עומדים במחירים?

י. דרומי;

אנחנו עומדים במחירים במצב טוב. הסיפור חזה שבחוץ לארץ יותר זול הוא לא

נכון.

ג. שפט;

אני מדבר על היום.

י. דרומי;

זה סטנדרט אמריקאי. אני לא יודע אם יש פורמלית אישור של הטכניון. אנחנו

ביוזמה שלנו פנינו למחלקת הבנייה של הטכניון, ולמעשה זה עומד בשלב סופי של

אישור. הכוונה שלנו היא שאם אכן נצליח להגיע לזה כמתוכנן, נוכל להיכנס לבנייה

לעמותות. וזאת אנחנו הולכים לעשות בשותפות עם מהלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי.

ג. גל;

הבית הזה הוא תחרותי?

י. דרומי;

הוא בית תחרותי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אני התפעלתי ממנו מאד מאד.

ג. גל;

אני לא שומע שאזרחים רגילים באים לקנות.

י. דרומי;

האמת היא שלא ראו את זה. אולי אחרי שיראו, אם כי אופקים זה לא אתר

תיירותי ולא מגיעים לשם.

ג. שפט;

יכול להיות שצריך יותר אגרסיביות בשיווק.



י. דרומי;

זה בעצם הנושא. ברור שאם במשך השנה הזאת העסק לא ייכנס למסלול והסיכוי לא

יהיה סיכוי, אז כמובן ש-80 איש לא יישארו ויצטרכו לחשוב מה לעשות עם פס

הייצור.

בהזדמנות זו אני רוצה להגיד שאנחנו נמצאים היום בתנופה די גדולה של

מוצרים לשוק האזרחי. שטח אחד הוא השטח הכימי. מפעל מאושר, שהוכר על ידי המרכז

להשקעות, מקימים עכשיו ברמת בקע. מפעל שצריך לייצר חומר כימי שיש לו הרבה

הזמנות בשוק העולמי. חומר בסיסי לתרופות וחומר אחר לכריות אויר. היום עומדים

להחליף את חגורות הבטיחות בכריות אויר שהן נמצאות בתוך ההגה. כאשר יש התנגדות

הכריות האלה מתנפחות. החומר בפנים הוא חומר כימי, על ידי מכה פיקה מתפוצצות

והיא מנפחת. אנחנו עומדים לייצר את החומר הזה במפעל, יש לו דרישה גדולה בעולם.

בהרבה מקומות עומדים להחזיר תקני בטיחות שבאים להחליף חגורות; ויש מקומות שזה

ייכנס כחוק מבחינת בטיחות בתעבורה.

שטה נוסף - ענין של תעופה אזרחית. עסקנו בחלק של הפיילונים שמרכיבים

במטוסים. עשינו את זה לחימוש של חיל אויר. מדובר במי נשאים שעליהם אתה מרכיב את

כל החחמושת, מיכלי דלק וכיוצא באלה. בשטח האזרחי הם מחזיקים בעצם את המנוע.

הוכרנו כגוף תעשייה מוכר בשטח התעופה. אנחנו נמצאים היום במשא ומתן עם מקדונלד

דוגלס, כשאנחנו שותפים לפיתוח אותו החלק שאנחנו נצטרך לעשות.

יש שטחים נוספים בחלק המתכתי כקבלני מישנה. אנחנו עושים פיילון על טיהור

מיים של שפכים. זה צריך לבוא להחליף למעשה חלק מהחימוש הצבאי. זאת אומרת לעבור

לשטח האזרחי. אבל זה תהליך שלוקה זמן. וזה בעצם יצר את המצב שהיינו נאלצים

לצערנו לשחרר אנשים, לפטר אנשים. כפי שאמרתי, זה נבע מחוסר הזמנות, הקטנת

הזמנות. בשוק העולמי יש תחרות גדולה של ארצות המזרח הרחוק ששעת עבודה שלהם

הרבה יותר זולה משלנו.
זה הביא אותנו לשני דברים
א. היינו צריכים להתייעל. היינו צריכים לסגור

קווים, לאחד מפעלים, לאחד מחלקות. בעבר הלכנו למקומות שונים על פי דרישה של

ממשלת ישראל, לפי דרישה של שר זה או אחר, מבלי שהשיקול היה שיקול כלכלי. היום

כחברה עיסקית אנחנו חייבים לקחת את השיקול הכלכלי. ובעקבות זה יש לנו פה ושם

בעיות, בעיקר בעיירות פיתוח. השיקולים להקים שם מפעלים לא היו שיקולים עיסקיים

כלכליים אלא שיקולי תעסוקה.

כאשר התעשייה הצבאית מכרה הרבה תחמושת לחוץ לארץ והיו לה הרבה רווחים,

אמרו: אתם צריכים לשאת במפעלים האלה. כאשר המצב השתנה התעוררו הבעיות, התעוררה

בעיה בנצרת ואז משרד האוצר פתר את הבעיה. נתנו הוראה לא לפטר יותר אנשים ומצאו

פתרון כזה או אחר, אבל הוא פתרון עד 1992. אני לא יודע מה יקרה ב-1993. הבעיה

התעוררה עכשיו בקרית שמונה ובמעלות. כלכלית, אם זה צריך אדם פרטי שצריך להחזיק

עיסקית כלכלית, ודאי לא שם. המפעלים הם מפעלים קטנים. בעצם המפעלים האלה הוקמו

על ידי זה שלקחו חלק ממפעל האם והעבירו אותו. מבחינה כלכלית זה הכי פשוט לקחת

ולהחזיר למפעל האם, ואז מרוויחים את כל ההוצאות העקיפות, את כל ההוצאות

המינהליות, את כל הוצאות האחזקה, הארנונה וכיוצא באלה.

צריך להבין שהיום כאשר הפכנו להיות חברה, מבלי שעשינו שום דבר קודם כל

גדלו ההוצאות. כתוצאה מדבר פשוט, שכל המועצות והעיריות בהן אנחנו שוכנים

מחייבים אותנו במסים. ראש עירית הרצליה אמר: אני בשום אופן לא מוכן לוותר או

אפילו לתת הנחה מהסיבה הפשוטה - קליינט כזה לא בא כל יום. אם נצטרך לשלם את כל

הארנונה זו תוספת לא קטנה, בשנה תוספת של כ-10 מליון דולר. בעבר כיחידת סמך לא

שילמנו.



יש עוד סוגי הוצאות שחלים על חברה. הפורענויות האלה באו מבלי שצפו אותם

מראש. האם מישהו ידע מה יקרה באירופה או בעולם מבחינת ההפשרה הבין גושית? אלה

שעמדו בראשי המדינות לא תכננו את המהלכים בקצב זה. אני חושב שלא היתה שליטה.

ג. גל;

יש לכם איזה שהוא מעקב אחרי האנשים שעזבו את העבודה?

י. דרומי;

לא. חשבנו לעשות, אבל זה מוקדם מדי מהסיבה הפשוטה: אנחנו עלולים ליצור

ציפיות אצל אנשים. הם מספיק ממורמרים, ואנרונו עשינו את המקסימום, כדי שאנשים

שהם בגילאים של שבע-שמונה שנים לפני פנסיה לא יינזקו.

ג. גל;

כמה הסתדרו בעבודה אחרת?

י. דרומי;

אין לי מעקב. בגוש דן יותר קל. יותר קשה לגבי מי שפוטר בחיפה, בנצרת או

אפילו בירושלים. בנצרת לא פיטרו. בגלל לחץ שהיה על הממשלה נתנו תקציב נוסף

למשרד הבטחון בשביל להקדים הזמנות של דברים. היה צריך לפטר 200 איש וסיכמו

לפטר 60 איש עובדים עקיפים. אבל ההסדר הזה קיים עד סוף 1992.

המפעל בנצרת הוא מפעל ספציפי ייחודי שיודע לעשות רק דבר אחד. המכונות שם

הן מכונות שעושות תחמושת זעירה, הן לא יודעות לעשות דבר אחר. זה לא ציוד רב

תכליתי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

גם בקרית שמונה לא פיטרתם.

י. דרומי;

בקרית שמונה לא פיטרנו. לצערי הרב יש שם אבטלה סמויה בערך של 50-60 איש.

כל המפעל הוא מפעל של 156 איש. גם במעלות ישנה אבטלה סמויה. על פי הוראה לא

נתנו לנו לפטר. למעשה יש לנו בעיה.

נחזור לנושא הבתים. כפי שאמרתי, אנחנו עומדים תוך שלשה-ארבעה חודשים

קרובים לגמור את ההזמנה של מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי, 188 יחידות. אנחנו

מקווים ש-122 יחידות נקבל משיכון ופיתוח, אם הם יקבלו את ההזמנה ממשרד הבינוי

והשיכון. אני מקוה שיקבלו. רק לפני שלשה ימים היתה לי שיחה עם מנכ"ל המשרד

והוא אמר שהעביר כבר.

יחד עם זאת, יש לנו משא ומתן עם קבלן ושתי עמותות. אנחנו משתדלים לנסות

ליצור קשרים נוספים יחד עם מחלקת הבנייה, אם נגיע איתם להסדר, על עמותות

נוספות ואפילו בודדים, יעשו את החישוב אם זה אפשרי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

תודה רבה. בבקשה בונים בן חורין, מנהל תע"ש חיפה.
ב. בן חורין
אני קצת אפרט יותר לגבי הנושא של הנייה. אמנם נשאלה שאלה מה עוד אנחנו

עושים בתחום האזרחי, אני אדבר בכל אופן בשם חיפה, ששם כמעט מאה אחוז מהעבודה

במשך כל השנים היתה בתהום הצבאי. אנחנו היום מייצרים קפיצי רכב לג'יפים.

קפיצים שפעם עשינו לטנקים אנחנו עושים היום לג'יפים לשוק האזרחי לייצוא.

אנחנו מייצרים כספות לייצוא לכספומטים. זו עיסקה עם חברת .NCRאנחנו

מוכרים להם מדי שנה כ-1000 עד 2000 כספות. זו הסבה של טכנולוגיה של ריתוך

שריון לריתוך כספות וכספומטים. יש להם מפעל בסקוטלנד ואנחנו שולחים להם.

במפעל בחיפה מייצרים קניסטרים לשיגור טילים עבור הצי האמרקאי ושיגור

הטומהוקים וכדומה. אנחנו בודקים במפעל הזה אפשרות לייצר מכולות מיוחדות להובלת

מוצרים בקירור או הובלת כימיקלים במיכליות מיוחדות. זו פעילות של הסבה.

מכל הנושא הזה של ההסבה הגענו לבנייה. השלד של הבנייה המתועשת שלנו הוא

למעשה שלד ברזל. וכמובן הסבנו את האנשים שעבדו במתכות והיו רתכים לנושא הזה

של הבנייה בשלד ברזל, בעיקר שלד ברזל וקירות גבס.

המצב היום הוא כפי שתאר מר דרומי, אני אפרט קצת יותר. אנחנו השקענו בתע"ש

קרוב ל-5 מליון דולר כדי להקים את העסק הזה ותכננו לייצר כ-5000 דירות לשנה.

נכנסנו לזה היות ודובר על גל אדיר של עלייה. צפינו שתהיה דרישה גדולה לדירות,

ואמנם היו לנו שיחות ותיכננו לפי הפרוגרמה של שר השיכון. תארנו לעצמנו שנוכל

לקבל נתח של כ-5000 דירות לשנה. וזה לא היה סתם סיפור בשמיים, אלא לאחר הרבה

מאד בירורים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

כל הקרוונים שהזמינו מונחים מולכם בטירה.

ב. בן חורין;

רצינו לעשות לא רק בתים הד קומתיים אלא גם בתי דירות של שתים-שלש קומות

וגם ארבע קומות. זו בנייה ממש מתקדמת.
ד. פרנקל
בחוץ לארץ זה מגיע עד שבע קומות.
ב. בן חורין
בתי מלון, בתי אבות. מה אנחנו עושים היום? יש לנו שתי הזמנות שמר דרומי

הזכיר. היות ויש לנו משא ומתן די אינטנסיבי עם שתי עמותות שהופנו אלינו על ידי

משרד השיכון, כרגע יש לנו תכנון שהשנה נוכל לעשות עוד 400, יחד 700. זה מתחת

לאיזון, מתחת למספר שכדאי להחזיק את המפעל הזה. לצורך זה נצטרך להעסיק בין 80

ל-100 עובדים. תכננו 5000 דירות על 350-400 והיום רק בשביל 700 אנחנו צריכים

לעשות שי נוי ים.
ג. גל
יש אצלכם מישהו שהולך לעמותות?



ב. בן חורין;

כן. אתה שאלת לגבי המחירים. אנחנו יכולים לייצר היום דירה ברמה גבוהה מאד

בסדר גודל של 500 דולר לממ"ר, מוצב על הקרקע עם ביסוס. אנחנו יכולים לפי

הסטנדרטים של משרד השיכון לספק דירות בסדר גודל של 400 עד 450 דולר לממ"ר. זאת

אומרת, הטווה הוא בין 400 ל-500 דולר, תלוי ברמת הגימור. אנחנו מספקים קומפלט

עם המטבח, עם השירותים, עם ארונות, עם אריחים ועם השטיחים. זה תלוי ברמת

הגימור. בנייה בסיסית בין 400 ל-420 דולר ויותר מפוארת עד 500 דולר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

מה השטח?

ב. בן חורין;

היום אנחנו עושים 60 ממ"ר.

ד. פרנקל;

120 ממ"ר בשתי קומות, 60 למגורים מיידית ו-60 לעתיד.

ג. גל;

כל התוספות הן עד 400 דולר, התשתית, הביוב והקרקע.

ד. פרנקל;

תלוי איפה הקרקע.

ב. בן חורין;

אנחנו לא קונים את הקרקע.

ד. פרנקל;

על הביסוס בלבד, על פיתוח חמגרש אתה יכול להוסיף עוד כ-50 דולר לממ"ר,

וזה במקסימום. קרקע - תלוי איפה הקרקע.

ב. בן חורין;

יש לנו מחלקת שיווק בחיפה, יש מחלקת שיווק במפעל הבתים ויש מחלקת שיווק

של הנהלת התעשייה הצבאית ברמת השרון. כל הגופים האלה פועלים יום יום לחפש

לקוחות פוטנציאליים או על ידי פנייה לעמותות. יש עשרות עמותות שאנחנו נמצאים

איתם בקשר. אבל כל העסק של העמותות עדיין לא יצא לפועל באף מקום.

ג. שפט;

צריך לפעול מאד בזהירות.

ב. בן חורין;

אם נושא העמותות לא יצא לפועל, יהיה לנו ברוך נוסף. אנחנו מאמינים שהעסק

הזה יצא לפועל, ברגע שנושא הקרקעות יוסדר בין העמותות לבין המינהל. גם אותם

400 דירות שאנחנו כרגע במשא ומתן אינטנסיבי עליהן, תלויות בהסדר עם המינהל.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

מה אורך החיים של דירה כזאת?

ב. בו חוריו;

כמו כל בית בבניה קונבנציונלית. אין שום שוני. בנוסף לכך יש לנו קשרים עם

בודדים, מושבניקים ואחרים שיש להם מגרשים. היות ואנחנו לא חברה משכנת וזה עסק

מסובך להיהפך לחברה משכנת, החלטנו ללכת יחד עם מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי,

שהם מוכנים בעקרון לעשות את העבודה הזאת מול המשתכנים הבודדים.

ג. גל;

יש מושבים שאתם מתחילים שם?

ד. פרנקל;

יש מושבניק אחד שרוצה להקים לעצמו תוספות ומבצרון. הגדלת מושב לא, בודדים

כן.

ב. בו-חוריו;

אנחנו בקשר עם שתי חברות שרוצות לבנות בתי מלון, זו שיטה שמקובלת מאד

בבניית בתי מלון. אנחנו נמצאים בקשר עם חברה בחוץ לארץ לגבי בניית בית מלון

בחוץ לארץ. אנחנו עכשיו מתחילים להציע את הבתים האלה לבתי אבות. אנחנו מחפשים

יזמים בנושא של בתי אבות שיוכלו ללכת בשיטה הזאת. הם בדרך מחפשים בנייה מהירה

וזולה. זה פחות או יותר המצב.

ד. פרנקל;

סידרה של 188 יחידות דיור של הקיבוץ הארצי עיסקה של שלשה חודשים מיום

התחלת הייצור עד שכל היחידות יוצבו.

אני רוצה להשלים דבר אחד קטן למה שקודמי אמרו. אנחנו אמנם רכשנו ידע

מארצות הברית, כפי שמר שפט אמר, אבל פיתחנו כבר בישראל חומרים ישראלים על

אקווילנטים אמריקאיים. והיום כ-50% מחומרי הגלם בבית שלנו הם חומרים ישראלים

ופיתחנו תעשייה ישראלית. גם בתעשייה האזרחית וגם בתנועה הקיבוצית. זה גם דבר

שמשפיע. ועל אותם 85 עובדים אצלנו יש תוספת במערכת שקשורה.

יתר הדברים בגדול נאמרו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

תודה. נשמע משיכון ופיתוח איפה אנחנו עומדים.

א. גליץ;

מבחינת שיכון ופיתוח תע"ש אנחנו מטפלים פחות או יותר במשך שנה בתכנון

ועיצוב הטיפוס. אנחנו העמדנו לרשות תע"ש את הידע שלנו בתחום התכנון. כאשר

אנחנו מדברים שהפרויקטים יוקמו במסגרת עיסקה משותפת בינינו לבין תע"ש. כאשר

תע"ש מופיעה בה בשני כובעים; כובע אחד כשותף וכובע שני כיצרן עבור העיסקה

המשותפת.



בהתחלה היה מדובר על 338 יחידות דיור בערב ובבאר שבע. בראשית ינואר 1992

קיבלנו הודעה ממשרד הבינוי והשיכון שעקב מצוקה תקציבית הם יורדים מהנושא של

128 יחידות דיור בערד ו-88 יחידות דיור בבאר שבע. ונשאר פרויקט של 122 יחידות

דיור בבאר שבע.

מבחינת מערכת היחסים בינינו ובין התעשייה הצבאית, אנחנו נמצאים בשלבים

אחרונים של גמר חוזה בינינו. כאשר אנחנו עדיין ממתינים לנושא של אישור

הטכניון. עדיין לא קיבלנו את אישור הטכניון.

אנחנו גמרנו את התכנון האורבני, העירוני מבחינת רישוי עבור העיסקה

המשותפת. השקענו די הרבה כסף בנושא הזה, כשזה חלק מהעיסקה. כל הפרויקט צריך

להיות מוקם במסגרת הפרוגרמה של משרד הבינוי והשיכון, כאשר יש לפרויקט התחייבות

רכישה.

מאחר ואנחנו שומעים שיש תזוזה חיובית בנושא, אלינו ההודעה עוד לא הגיעה,

אבל אנחנו נמשיך לטפל. כאשר אני אחזור למשרד אני אברר איפה הענין עומד. ואם

יהיה אור ירוק, תהיה חתימה על חוזה פרוגרמה. ואנחנו נמשיך כמובן בטיפול לגבי

הקמת 122 יחידות דיור בבאר שבע.

ג. גל;

מה הדברים האחרים שאתם בונים?
א. גליץ
אנחנו בבנייה של 4800 יחידות דיור.
ג. גל
קונבנציונלי?
א. גליץ
קונבנציונלי וטרומי.
ג. גל
טרומי תוצרת הארץ?
א. גליץ
הכל תוצרת הארץ. מבחינת בתים של שלד מתכת וקירות גבס, זה הפרויקט הראשון.

אף כי בדקנו כל מיני אפשרויות, כולל עם בית השיטה שעמדו להקים מפעל. גם איתם

היינו בקשר. אבל המתקדם יותר לקראת ביצוע עם התעשייה הצבאית, כעיסקה משותפת

בינינו ובינם. כאשר אנחנו ניתן את שירותי השיווק שלנו ושירותי תכנון ואת כל

ארגון האתר, רשוי וכו', ותע"ש את הייצור.

דרך אגב, זה בית שעושה רושם יפה מאד. כדאי לראות אותו.
ג. גל
אתה היית קונה אותו?
א. גליץ
כרגע יש לי דירה, אני לא במצב של קנייה. בהחלט בית יפה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

לזוגות צעירים היית ממליץ?

א. גליץ;

גבירתי היושב ראש, היתרונות של הבית שאנחנו הולכים לבנות אותו, שהבית

יכלול קומה ראשונה גמורה כ-62 ממ"ר, ומעטפת לקומה שניה. כאשר ניתן להגיע לשני

מודולים אחר-כך לדירה של כ-120 ממ"ר. תלוי בשיפוע של הגג של הקומה השנייה. זוג

צעיר יכול להתחיל למטה ואחר-כך עם התבססותו הכלכלית להוסיף. אמנם טיפוסים כאלה

נבנו די הרבה באיזור הדרום, לפי יוזמת מחוז הדרום של משרד הבינוי והשיכון. תחת

אותו רעיון של בית גדל בפנים. לא צרים לעשות בנייה מבחוץ, נשמרת הצורה

החיצונית של הבית. הבית בהחלט אסטטי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

תרשה לי שאלה אחת, איתמר. אמרת שתחזור מפה תברר עם משרד השיכון. אנחנו

הודענו לפני שבוע על הישיבה של היום. לא יכולתם לברר ולהביא תשובה לוועדה?

א. גליץ;

אני מקבל את כל מה שנאמר כאן, שיש הפשרה. ידעתי שמשרד השיכון צריך להיות

מיוצג כאן. אני מקבל את ההערה שלך, גבירתי היושב ראש.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני התענינתי ושאלתי. אמרו, כן אצלך יש התשובות המוסמכות ביותר.
א. גליץ
לגבי שיכון ופיתוח כן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

לא רק לגבי שיכון ופיתוח, אלא בכל הנושא הזה של הזמנות בתע"ש. אתה אומר

שעדיין אין לך אור ירוק ממשרד השיכון. אז למה חיכית? אתה היית צריך לבוא אלינו

עם תשובח היום. נצטרך לקיים עוד ישיבה כדי לדעת אם משרד הבינוי והשיכון נתן

תשובה או לא נתן.

ג. שפט;

גבירתי היושבת ראש, אני רוצה להעיר מספר הערות לדברים ששמענו כאן. א.

ענין הטכניון הוא מאד חשוב. תו התקן יכול לעזור הרבה בשיווק. ב. אני קצת

מזהיר מפני כניסה לענין העמותות. אני יודע אישית על מספר רב של עמותות. אמנם

יש רצון טוב ויש התארגנויות, אבל אחרי כן יכולים לצאת דברים לא נעימים. ג.

ענין השיווק. אתם לא מורגשים בשוק בשיווק אגרסיבי של בית כזה גם לכלל ישראל,

לזוגות צעירים כפי שהעירה היושבת ראש ולאחרים.

אנחנו נעמוד בקרוב לפני מאבק מאד קשה בין כל אלה שבונים עכשיו על העתיד.

כולם חיים עוד על הבתים שבונים היום. ואם בעוד חצי שנה ייגמרו חלק גדול



מהבנינים, התחרות בשוק תהיה עוד יותר גדול מאשר היא היום. לכן הויסות יהיה

חשוב אז אולי עוד יותר מאשר היום לגבי ירידות ועליות בהזמנות. ומי שיש לו

שיווק טוב והציבור מכיר אותו, יכול לקבל אהר-כך גם הזמנות. אם כי כמובן חלק

גדול מהדברים תלוי בעלייה, ואנחנו לא יודעים מה קורה.

הציבור פשוט לא יודע. יש המון חברות, יש עשרות חברות. כל אחד מנסה למכור

את מרכולתו. הייתי רוצה לראות במפעל שלהם אחד המפעלים שמובילים בשטח הזה. כדי

שהוא יהיה מוביל הציבור צריך להכיר אותו. זו פשוט עצה שתעשו את הדברים הללו,

ואז תוכלו לקבל את ההזמנות. יש להעדיף את הבנייה הזאת על בנייה שמעסיקה עובדים

ערבים מיש"ע, פועלים זרים מחוץ לארץ ועוד.

לכן אני בהחלט חושב שצורת הבנייה הזאת היא טובה לנו, ולכן צריך לקדם

אותה. וחלק גדול תלוי בכם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

כמה עובדים בהקמה של דירה כזאת באתר?

ד. פרנקל;

בודדים, המישה-ששה איש מקימים כל יום קבוצה של יחידות דיור באתר. המסה של

הייצור נעשית באולם הייצור.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

כמה זמן לוקח להקים?

ד. פרנקל;

מחומר הגלם הראשון ועד סוף קו הייצור כ-10-12 ימי ייצור. ועוד יום-יומיים

הצבה באתר. אנחנו מדברים על בית בגודל של 60 ממ"ר לפי הפרוגרמה של משרד

השיכון. ככל שמדברים על יחידת דיור גדולה יותר, יש מרכיבים ומכפלות שונים, לא

תמיד ביחס של 1ל-2.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

חוץ מאופקים יש לכם כבר דירות כאלה במקומות אחרים?

ד. פרנקל;

לא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

עוד לא היה איכלוס.

ב. בן חורין;

זה גם עונה על הבעיה השיווקית. בשביל לשווק אתה צריך מקום אחד שיש בו

בתים. לכן בנינו חזק על הנושא של הקיבוץ הארצי, כבר לפני חודש היו צריכים לקום

בתים. האתר למעשה נסגר, אי אפשר לגשת כמעט חודש ימים לאתר. ואז אתה גם יכול

להתחיל לפרסם שהאתר קיים, שיש בתים שאפשר לראות אותם. ניהלנו משא ומתן להקים

בתים לדוגמא באיזור המרכז.
ג. שפט
זה כבר היה צריך להיות מוכן.

ב. בן חורין;

היינו צריכים להכין את התשתית. זה ייגמר בימים אלו.
ג. גל
בסך הכל יש פה דבר והיפוכו. הבנייה הקונבנציונלית נעשית במידה רבה על ידי

עובדים זרים. לו ניתן היה להחליף את העובדים הזרים בעובדים מקומיים, ניתן היה

להקטין את האבטלה על בנייה רגילה. א. זה לא קורה. ב. אי אפשר לעצור את הפיתוח

ואת הקידמה. הדבר הזה הוא מחוייב המציאות. אין שום ספק שבמקום להביא מחוץ לארץ

עדיף לעשות בארץ. אבל המפתח הוא במה שאתם תעשו בעצמכם. אי אפשר לבנות על כך

שהמשרד יזמין ויעשה. אם המוצר הוא טוב. אם המוצר הוא לא טוב, אז הוא נעבעך, אז

יהיו עוד 80 ועוד 90, וזה לא ה-5000 שאתה מדבר עליהם.

היה הרבה יותר טוב לו בכמה מושבים, בכמה כפרים, בכמה מושבים, בכמה ערים

היו כבר כמה בתים כאלה ואפשר היה בטווה קצר להגיע. יש מועצות איזוריות שקצת

פעילות בנושא של הבנייה. אינני יודע אם הגעתם לשם. למשל יד חנה.
ד. פרנקל
מהנדסת המועצה של יד חנה היתה אצלנו. הם עוד רחוקים מזה.
ג. גל
צריך לדחוף יותר. אותו דבר קורה במועצה איזורית לב השרון עם ישוב ליד

קדימה. חייבים להיות יותר אגרסיבים. איש לא יבוא אליכם.
י. דרומי
אנחנו רוצים לעשות באמצעות אנשים, אם ייעשה ההסכם בינינו.
ד. פרנקל
הבית הוא בית טוב. התפיסה הישראלית קשה לה לקלוט בתים מתועשים. אם ישראלי

לא מרגיש בטון, הוא לא מרגיש טוב.
ג. גל
אורי דורי בכרמיאל שם בחזית בלוקים, רק משום שהקונים רוצים לראות קצת

בלוקים.
ד. פרנקל
אם היינו מחדירים את השיטה הזאת באמצעות שיכון ופיתוח, זה בעצם מימד

הפירסום הראשוני שלנו לשינוי קונצפציה ישראלית.
ג. גל
איפה המפעל שלכם?
ד. פרנקל
בכניסה לחיפה, בטירת הכרמל,

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

מר איתמר, אתה התרשמת מהדירה הזאת. האם כל 4800 יהידות הדיור שאתם בונים

הן על פי אישור של משרד הבינוי והשיכון, או שיכון ופיתוח יכולה להחליף חלק

מהבנייה על ידי דירות מהסוג הזה?
א. גליץ
מרבית הדירות הן במסגות הפרוגרמה. במיגזר העירוני הבנייה היא לגובה, של

12 ,9 ,8 קומות. אנחני מדברים פה על מוצר שהוא צמוד קרקע או עד שלש קומות.

האישור של הטכניון עד שלש קומות.

כאשר ישבנו עם תע"ש הבאנו בחשבון גם אפשרות של חדירה לשוק הפרטי. צריך

להתחיל. מאחר והפרויקטים הראשונים היו בדרום, בהחלט נכנסנו לנושא. אילולא

היינו מאמינים במוצר, לא היינו נכנסים. אנחנו לוקחים סיכון עיטקי משותף יחד עם

תע"ש לגבי הכמות הזאת.

אני אישית סבור- שעל ידי החדרת המוצר עם כל ההשקעה שבדבר, יש לו עתיד.

בעולם הוא מקובל. בהשוואה לאחרים הוא לא נופל מאף בית מהסוג הזה שנבנה בארץ.

המיבנה הזה בא מאיזור פנסילבניה. שם יש בחורף מינוס עשרים ובקיץ פלוס

עשרים מעלות ושלגים. היינו שם בינואר 1991 והיה שם שלג יותר חמור מירושלים.

וזה עומד שם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

מה לגבי הקונסטרוקציה?

ד. פרנקל;

אני אחזור. הקונסטרוקציה היא ממתכת, הבסיס הוא מתכת כבדה. לא מעט

מקצוענים ותיקים מאיתנו אומרים שיש פה אובר-דזיין בנושא הזה. המרכב של הקירות

קונסטרוקצית מתכת מגלוונת בעוביים יותר גבוהים מהמקובלים בבנייה של מחיצות גבס

בדירות היוקרה היום באיזור רמת אביב. החיפויים - לוח גבס בפנים בעובי שעד היום

לא הכירו אותו בישראל, היום כבר מתחילים להכיר אותו. עד היום דיברו על 12 מ"מ

ואצלנו 16 מ"מ עובי. בין הלוח ההיצוני לפנימי יש בידוד של צמר זכוכית. מעבדות

ישראליות של משרד האנרגיה נותנות תוצאות שהבידוד הוא מעל לבידודים המקובלים,

כולל בלוק איטונג. בחוץ יש חיפוי גבס, לוח חיצוני מעל הגבס ואחר-כך גימור כל

שהוא. אנחנו בערב רב של גימורים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אריה בר מודיע שיצא מכתב למנכ"ל חברת שיכון ופיתוח להפעיל מיד. החשב חותם

ביום ראשון על חהזמנה והוא מקבל חוזה חתום. שאלתי את אריה בר אם אני יכולה

לקבל את מילתו, והוא ענה בהחלט. זה היה חסר לנו. לכן קראתי לאיתמר שישמע את

הדברים.

אני רוצה לסכם את הדיון היום. קודם כל, יש להצטער על התקרית שהיתח בין שר

הבינוי והשיכון לבין העובדים. אני רוצה בהזדמנות הזאת לציין בהערכה ובהוקרה את

עובדי תע"ש. אין ציבור כזה שגילה אחריות גדולה במשך השנים. אנחנו לא ידענו מה



זה שביתה בתע"ש. על אף הפיטורים של 6000 עובדים הכל נעשה תוך הבנה, תוך

הידברות ובשקט ומתוך אחריות גם למקום העבודה וגם לעובדים עצמם. כי רצו

שלנשארים יהיה המשך של עבודה ופרנסה.

יש להצטער. לפעמים בעידנא דריתחא נאמרים דברים. מכאן ששר יטיל סנקציות

כיוון שהעובדים אמרו מה שאמרו - זה לא התקבל על דעתו של אף אחד ובמיוחד לא על

חברי הכנסת. אנחנו מציינים בחיוב שהדבר הזה חוסל ונגמר, ושר הבינוי והשיכון

ירד למעשה מהדרישה שלו להתנצלות.
הדבר השני
אני מצטערת על כך שהמדיניות של משרד הבינוי והשיכון על ייבוא

קרוונים ומגורונים לא לקחה בחשבון את העובדה שישנה תעשייה מקומית שניתן להפעיל

אותה והיא יכולה לספק את התצרוכת המקומית.

מ. גולדמן;

יותר מזה. אני זוכר בדיון בוועדה כאן אמרנו לפני שנה וחצי: אתם הולכים

עכשיו לעודד את התעשיות המקומיות, ישקיעו מאות מליוני שקלים בשביל לפתוח

מפעלים שנסגרו ומפעלים חדשים, ואחרי שנה אנחנו נצטרך לדון- בוועדה איך להתמודד

עם הבעיה כתוצאה מהעידוד הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נכון, אני זוכרת. יצא איפוא שדווקא אותם הקרוונים והמגורונים שהזמינו

אותם לא מנוצלים כולם והם זרוקים באתרים שונים בארץ, כאילו אותו אתר מהווה להם

מחסן.

אני גם לא יודעת אם חלק מהם עונה על הדרישות של האוכלוסיה ששיכנו אותה.

ראיתי את המגורונים, ביקרתי אצל המשפחות אשר גרות במגרונונים חהללו, וגם

בקרוונים.

ראיתי גם את הבית שתע"ש הכין לדוגמא. ואני רוצה להגיד לכם, זה בית יפה

מאד. לא פחות יפה מדירה שנבנית בבנייה קשיחה. לכן אני חושבת שיש לו פוטנציאל

גדול, במידה שידעו לשווק אותו נכונה.

אין לי ספק שהקביעה של הטכניון היא מאד מאד חשובה. היא יכולה להגדיל את

הפוטנציאל וגם ליצור את המודעות בקרב הציבור הרחב שבהחלט כדאי לגור בדירה

כזאת, עם אפשרויות של הרחבה ושל הגדלה, עם הגדלת המשפחה. יכולים לאכלס גם

משפחות אחרות נוספות.

נושא השיווק הוא מאד מאד חשוב. אני לא יודעת מתי יאכלסו את הדירות האלה

באופקים, אם יאכלסו אותן. אבל יכול להיות שצריך לצאת עם הענין הזה מיד לאחר

קבלת חוות הדעת של הטכניון אפילו בתשדירי שירות. אז זה יעלה לכם קצת כסף, אבל

כדאי הדבר הזה. כל עם ישראל רואה ושומע טלוויזיה, והוא ידע על העובדה הזאת

שתע"ש מייצר בתים מהסוג הזה, שהם בהחלט יכולים לשמש כבית מגורים, כתחליף לאותה

בנייה קונבנציונלית וגם עולה שני שלישים מבית רגיל. לדבר הזה יש חשיבות גדולה

מאד.

אני רוצה לקוות שההזמנה הזאת של 122 יחידות אכן תתבצע מהר ככל האפשר.

אנחנו רושמים לפנינו את ההודעה הזאת של מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון אריה בר,

שאכן יצא מכתב למנכ"ל שיכון ופיתוח, להפעיל מייד. החשב אכן חותם ביום ראשון,

כפי שנאמר לנו על ההזמנה ומיד תועבר למנכ"ל שיכון ופיתוח כדי שיכול להתחיל

ביצוע ויהיה בטוח שאכן יש כיסוי להזמנה הזאת בתע"ש.



אין לי ספק שתע"ש חייבת להפעיל שלוחות שלה אצל גורמים שונים, בחברות

בנייה בעיקר, אם מאחורי העמותה לא תעמוד חברה משכנת או חברת בנייה שיש לה

מוניטין, הייתי מציעה להיזהר מכך. כי אי אפשר לסמוך על עמותות שהן עצמן יקימו

שיכונים או דירות. אם אין מאחוריהן מישהו שיכול לקחת בחשבון את הדבר הזה

ולהיות ערב ממש, אז ראינו עמותות שכשלו באמצע הדרך. לקחו כספים והיו כאלה שעשו

עם הכסף מה שרצו. לכן צריך להיזהר מהדברים הללו.

יש להצטער שמשרד הבינוי והשיכון לא היה נוכח בדיון היום, על אף העובדה

שהדרך לירושלים היתה פתוחה וניתן היה לעלות לירושלים. אנשי חיפה הגיעו ואני

מעריכה מאד מאד את המאמצים שאתם עשיתם להגיע לכאן. נקווה שהדבר הזה אכן ייסגר

ונהיה עדים להזמנות חדשות ונוספות , ותע"ש תוכל לנצל את הפוטנציאל שיש לה ואת

הידע שהיא רוכשת כדי להרחיב את מעגל הייצור שלה.

לא נותר לי אלא לברך אותכם ולחזק את ידיכם. אנחנו לרשותכם, לכל דבר

שיידרש מאיתנו אנחנו מוכנים להגיש את השירותים הטובים שלנו. אני מודה לכם מאד

מאד.

י. דרומי;

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.45

קוד המקור של הנתונים