ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 10/02/1992

דו"ח הוועדה בנושא הפסקת החשמל

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס'383

מישיבת ועדת הכלכלה, מיום בי, ו' אדר א' התשנ"ב -

10.2.92, בשעה 11.00
נכחו: חברי הוועדה
שי ארבלי-אלמוזלינו

מי ג ולדמן

עי סולודר

אי שריר

שי שיטרית

מוזמנים;

אי וירצבורגר - מנכ"ל משרד האנרגיה והתשתית

סי שלום - יו"ר דירקטוריון חברת ההשמל

מי כץ - מנכ"ל חברת החשמל

אי עינב - דירקטור בחברת החשמל, המדען הראשי במשרד האנרגיה

ד' כץ - מנהל חברת החשמל מחוז ירושלים

פ' מיארח - מזכיר חברת חשמל - ארצי

ר' בן-סירה - קצין העתונות של חברת החשמל

י' יכין - ועד עובדי חברת החשמל

עי אדן - ועד עובדי חברת החשמל

שי ברובי נקר - ראש מינהל החשמל, משרד האנרגיה והתשתית

י' נאמן - עוזר לשר האנרגיה והתשתית

ז' שר - סגן מנהל רשות החברות .

ב' שרון - אגף התקציבים, האוצר

אלוף (מיל) די רובין - יו"ר צוות הבדיקה

מזכיר הוועדה;

לי ורון
קצרנית
טי קוטלר
סדר-היום
דין וחשבון הוועדה בנושא הפסקת החשמל - הצעה לסדר היום של

חבר-הכנסת מיכה גולדמן,



היו"ר שי ארבלי-אלמיזלינו;

אני פותחת את הישיבה.

על סדר יומנו, דו"ח הוועדה בנושא הפסקת החשמל, אבל לא רק זה הנושא. לא

נדוש רק בענין המסקנות, אלא אנחנו רוצים לשמוע קצת אינפורמציה על הימים

האחרונים עם הסערות והרוחות שהיו ועל התקלות שישנן במקומות שונים בארץ. אנחנו

רוצים לדעת מה תכניות החברה לגבי העתיד, בעקבות העומס הרב שישנו ולקראת מה היא

הולכת, האם מה שקיים היום יכול לספק את הצריכה או יש תכניות פיתוח אחרות

ונוספות.

אני מקדמת בברכה את האורחים שלנו. ההזדמנות זו אני רוצה לשלוח ברכת החלמה

מהירה ורפואה שלמה ליושב-ראש ועד עובדי חברת החשמל, ידידנו וחברנו יורם

אוברקוביץ. ביקרתי אצלו בשבוע שעבר. הוא בהחלט מתקדם יפה מאד, ונקווה שבמהרה

ישוב לעבודתו האחראית, לעבודתו הציבורית, וכולנו נשמח לראות אותו בתוכנו

ובתוככם.

אני לא כל כך רוצה לנבור. מסקנות הוועדה התייחסו לאירועים שהתרחשו

בירושלים בשלג הראשון-. מכאן אנחנו רוצים להגיש לגבי העתיד. אבל לגבי דבר אחד

כתבתי מכתב למר סילבן שלום, יו"ר הדירקטוריון: "הכנסת העבירה ביום 29.1 לוועדת

הכלכלה את ההצעה לסדר היום של חברי הכנסת אברהם שריר ומיכה גולדמן בנושא

הפסקת החשמל. ועדת הכלכלה תקיים דיון בנושא זה. הנני לבקשך לעכב את פירסום

החלטות מועצת המנהלים שיתקבלו בתחום המבנה הארגוני והפרסונלי בעקבות מסקנות

הצוות, עד לקיום הדיון וגיבוש מסקנות ועדת הכלכלה.ישיבת הוועדה נקבעה ליום

שני, 10 בפברואר בשעה 11. הוועדה תקיים דיון גם על תכניות הפיתוח של חברת

החשמל לשנים הבאות. אודה לך אם תעביר אלינו בכתב את הצעות החברה בנדון".

אני לא יודעת אם בקשתנו התקבלה או לא, אבל מהדיווח ששמעתי בעתונות התסבר

שהדובר הועבר מתפקידו, והוא למעשה הש"ג שהיה צריך לתת את הדין על כל מה שקרה

בארבעת הימים הללו בירושלים. אני לא יודעת אם זה היה צעד נכון, אםן זה צעד

מחוכם, קודם כל להקריב את הקרבן. ביקשתי שהצעדים האלה לא ייעשו עד שנקיים את

הדיון ושחברי הכנסת יביעו את דעתם על הדברים האלה. אם הדבר הזה נעשה, אני מוחה

על כך. אם לא נעשה, אני אבקש סליחה. אבל אם הוא נעשה, אני חושבת שזה צעד פזיז.

אם מגישים מסקנות, אז מגבשים את כל המסקנות יחד, ולא קודם נוקטים צעד אחד, על

מנת שיראו וייראו. מה אשמתו הגדולה של הדובר? עברתי על סיכומי הוועדה ואני לא

יודעת במה היתה אשמתו של הדובר שהוא צריך להיות הראשון שהולך.

הדבר הזה חורה. זה שיקול דעת לא נכון, לדעתי. אני מביעה את דעתי ואני

מקווה שגם חברי הכנסת האחרים יעשו כן. גם בענין המבנה הארגוני, אנחנו רוצים

לדעת קודם כל מה הצעות, מה זה יביא, האם זה יביא לשיפור וקידום או לסירבול

יתר. את כל זה אנחנו רוצים לשמוע היום.

אין לי ספק שהחורף הזה הוא סוער. אתמול הייתי בגליל. בהזדמנות זו אני

רוצה לברך את העובדים מקרב לב על העבודה שהם עושים בימי שלג ובימי חורף וגשם

שוטף ובימי קיץ לוהט. הם תמיד נקראים לדגל. אבל צריך להעמיד לרשותם את הכלים.

כשהם היו צריכים לעבוד ברמת הגולן לאחר תקלות חשמל ולהגיע למקום התקלות, לא

היו להם הכלים. חברת החשמל היתה צריכה להעזר בכלים של מע"צ. לחברת החשמל אין

כלים שלהעמיד לרשות העובדים כדי למלא את המשימות המוטלות עליהם? זה תמוה מאד.

עם כל ההערכה שיש לי לחברת החשמל ולעבודתה ולתיפקודה, בתקלות האלה נתגלו הרבה

מאד דברים שצריך לתת עליהם את הדעת.

אי שריר;

אני לא שותף לאוירת עליהום ואוירת הלינץ' נגד חברת החשמל. פגעי טבע יש

בכל העולם. רואים בטלוויזיה מה קורה במדינות אחרות לא פחות מפותחות ממדינת



ישראל ובעלות נסיון הרבה יותר עשיר בטורנדו וסערות. גם שם קורים דברים קשים.

זה צריך להתקשר בדברי השבה של היושבת-ראש לעובדי הברת ההשמל. מי שנמצא לפנינו

הם עובדי הברת ההשמל.

לכן, אודני מנכ"ל משרד האנרגיה, אני רוצה לומר קטיגורית שאני לא שותף לכל

האוירה הזו, וודאי וודאי לא לפני ששמענו אותם ובהנו את דבריהם.

אני מבקש לשאול על מדיניות ההברה בענין צריכת השמל. דובר רבות על כך שאתם

פונים בקריאה לציבור, לצמצם בצריכת החשמל. לדעתי זה צריך להתקשר במדיניות

הממשלה לגבי עלות המיצרך ששמו חשמל. כיצד הדבר הזה יכול להתבטא בשנים הבאות.

האם הדבר הזה בא היום לידי ביטוי כתוצאה מאילוצים של הרשת, ממצבים שונים

עונתיים שנוצרו, או שזו מדיניותר בת-שנים וארוכת טווה. לכן הייתי רוצה שהדבר

יקבל פירוט יתר על ידי עלויות ועלויות עתידיות. פעם היתה סיסמא "יותר השמל

פחות עמל", היה עידוד לצרוך יותר חשמל. אני יכול להבין שיש תקופות שונות,

והדבר מתקשר להספק ולמזג אויר, אבל בענין זה צריכה להיות מדיניות רבת שנים,

שצריכה להתייהס גם למקור האנרגיה על מקורותיו השונים, גם כדי שהמשק יוכל להערך

לכך, הן לצריכת אנרגיה השמל או אנרגית גז או אנרגיה הילופית אחרת. הרי הצרכן

לא יקנה פעם כיריים של גז ופעם כיריים חשמליים. הדברים האלה חייבים לקבל איזו

עקביות לגבי טווה ארוך. אולי זו הזדמנות להתייחס בנושא ביתר פירוט.
ע' סולודר
אני רוצה לאהל ליורם אוברקוביץ רפואה שלמה.

הייתי רוצה שנשמע על אפשרויות חסרון ומצד שני אפשרויות פיתוה ההברה. אני

מציעה שנזהר מאד מלקבוע עמדה לגבי תופעות הריגות. אנחנו עדים לתופעות הריגות

שמערכות שונות אינן ערוכות ויש שאלה אם אפשר להערך לתופעות כל כך הריגות, ואם

כן - איך ומתי. אנחנו עדים למסירות העצומה של עובדי חברת ההשמל. אמנם הישיבה

היא בעקבות האירועים, אבל אני הייתי רוצה להתמקד בשאלה איך ניתן להערך

למדיניות ממוצעת שלוקחת בחשבון את החריגות.

ס' שלום;

נהלק את הדיון לשני חלקים. אני אתייחס להחלטות מועצת המנהלים, והמנכ"ל

לתכניות הפיתוח של החברה. מועצת המנהלים התכנסה לארבע ישיבות רצופות מדי שבוע,

הדגיון ארך למעלה מ-20 שעות. הדיון- הקיף בצורה המלאה את כל מה שקרה, שמעה את

כל מנהלי המהוזות, שמענו את וועדת הבדיקה עצמה, את שר האנרגיה.

במשך כל הזמן שקדם לאותה ישיבת מועצת מנהלים, אמרתי שצריך לבחון מה היתה

הסיבה לאותה עלטה. אם הגורם לעלטה היה רשלנות - אז כולם צריכים ללכת. אבל גם

דו"ח הוועדה קבע שהסיבה הראשונית לעלטה, היתה פגעי מזג האויר. הביקורת של

הוועדה מתמקדת בעובדה של הטיפול לאהר שהרשת קרסה ארצה ובמהלכה, האם המנכ"ל היה

צריך או לא היה צריך להגיע, האם מנהל המחוז נהג כך או אהרת. אבל אין ספק

שהסיבה לעלתה היתה מזג אויר ולא האנשים.

לגבי ההחלטות עצמן - ההחלטות התמקדו בשני כיוונים, לגבי העתיד ולגבי

הוועדה עצמה. אין ספםק שההחלטה של פיטורי הדובר, הסיטה את תשומת הלב מהדברים

האחרים שנעשו. אמרתי, ובטלוויזיה קיצצו את זה לצערי, שאני חייתי נגד פיטורי

הדובר, למרות שאני חושב שהוא נכשל בתפקידו, לא מפני שהוא לא היה צריך ללכת,

אלא משום שזה לא העיתוי המתאים. כי בעיתוי הזה, אכן, כל תשומת חלב תוסט לעברו,

כאשר מבחינתנו, לדעתי הענין יוצג לא נכון מבחינה תיקשורתית, זוה מה שקרה. אבל

לא צריך להסיק מזה שאני התנגדתי ושההחלטה נפלה על חודו של קול, שאכן חשבנו

שהוא הצליה בתפקידו. לדעתי לא היו צריכים לעשות את זה באותו עיתוי. יכול

להיות שלאחר חודשיים-שלושה היינו בוחנים את הענין. אבל זה לא אומר שהוא הצליח

בתפקידו.



הדבר שגרם לי יותר קשיים גם מבחינה אישית שלי וגם מבהינת המערכת, זה ענין

מנהל מחוז ירושלים, שהוא אחד המנהלים הטובים ביותר בחברת. אני לא רוצה להגיד

שהוא המנהל הטוב ביותר בחברה, כי אז זה ייצא החוצה ויסיקו לגבי החברה, אבל אחד

הטובים ביותר שיש, שעשה עבודה נהדרת במשך כל השנה, ושטח השיפוטי שלו הוא

מג'נין בצפון כמעט עד באר שבע בדרום, כולל יהודת ושומרון וכל אזור ירושלים,

שטח ענק. בשטח הזה בוצעה עבודה נהדרת.

אותו אדם, שיכול להיות שהיה אמור להתמנות לסמנכ"ל בסבב המינויים הקרוב,

לא יהיה. זה עונש כבד מאד בשבילו. אבל היתה אוירה כזו שדרשה זאת. לגבי העתיד,

הוא עוד צעיר. כעבור שנה אני חושב הדרך לפניו סלולה ובטוחה. לי אישית זה כאב,

בגלל הכירי את האיש, הכירי את פועלו. ראיתי את העבודה שלו.

לגבי ההחלטות לעתיד, היו מספר חהלט7ות משמעותיות שצריך לבצע בחברה, והן

נוגעות לשלושה דברים. האחד - שינוי המבנה הארגוני; השני - בחינח מחדש של

מדיניות ההשקעות; שלישי - שיפור הקשר שלנו עם ציבור הצרכנים. שינוי המבנה

הארגוני הוא דבר שמתחייב. היום יש מצב שיש 16 חברי הנהלה ועוד 5 שכפופים

ישירות למנכ"ל. 21 איש לא יכולים להיות כפופים ישירות לאדם אחד. זה דבר שהוא

בלתי-אפשרי לחלוטין.

אני יכול לומר שאני הייתי בדעה שצריך להיות מספר אחר של סמנכ"לים, שיהיה

מבנה אחר, אבל אמרתחי לעצמי, שעדיף שיהיה שינוי, מאשר לא יהיה בכלל. אם לא

יהיה - לא יהיה אף פעם. מהבחינה הזאת המספר לא משנה. משנה שיהיה מצב שתהיה

מוטת שליטה הרבה יותר טובה. אם המנכ"ל חושב שארבע חטיבות זה מה שצריך - אני

אישית חשבתי שצריכות להיות שש - בסופו של דבר ההצעה הזו התקבלה, אבל עדיף

שיתקבל השינוי מאשר בכלל לא. בסופו של דבר זה לטובת החברה. זה יוביל לכך

שהאפשרות לשלוט במערכת תהיה הרב היותר גדולה. אם באותם ימים היה סמנכ"ל

לענייני מחוזות וצרכנות - המנכ"ל אמר גם בוועדה שהוא העדיף באותו יום שלבת

במרכז הפיקוח הארצי על העומס כדי שכל המערכת הארצית לא תקרוס - יכול היה אדם

ברמה בכירה מאד לשבת בירושלים אולי יום אחד לפני הסופה ולנווט את העניינים

בצורה טובה יותר, ואז לא היינו מגיעים לאותו איחור של מספר שעות.

בכל תורות הניהול המודרניות מדובר על מכסימום של ששה כפופים לאדם. לא

יכול להיות ש-21 איש יהיו כפופים לאדם אחד. זה דבר שיוצר סירבול רב ולא מייעל

את העבודה. גם המנכ"ל הזה הגיע למסקנה הזו. כל חברי מועצת המנהלים הם בגישה

הזאת, וההחלטה התקבלה פה אחד. לא היו חילוקי דעות.

הנושא השני הוא בחינת מדיניות השקעות. בשנת 1991 התחלנו את השנה עם

תחזית חפסדים גבוהה מאד. תחזית שאמרה שהחברה תפסיד 4300 מיליון שקלים בשנת

1991. ההפסד התחיל מאמצע 1990. שנת 1990 הסתיימה בהפסד של כמה עשרות מיליונים,

אבל כשההפסדים התחילו מהחצי השני של השנה. בשנת 1991 היינו צפויים להפסדים

ריבם. עשינו קיצוצים בדירקטוריון שהמנכ"ל יוסיף עליהם, עשינו התייעלות. אני

חייב לציין שועד העובדים נתן לזה יד, כי הוא הכיר בחשיבות הענין. פה אני מגיע

לענין ההשקעות.

באותם ימים שהצריכה היתה נמוכה הרבה יותר מהתחזית, כשהעליה עדיין לא

נכנסה למעגל הצריכה והסקטור הערבי עדיין לא הראה שהוא עומד להשתפר מאד בנושא

הצריכה, באותם ימים הלטנו לדון האם לעשות בכלל השקעות או לא, האם לא לעצור

השקעות. פירוש השקעות הוא הוצאות כספיות גדולות. כל ההשקעות שלנו הן במימון

זר. פירושו הרבה מאד כסף שלוקחים בהלוואות.

דבר שני, גיוס כוח אדם למטרות של ההשקעות. דובר שלישי, בספרים עצמם זה

רושם הוצאות פחת הרבה יותר גבוהות. שלושת הדברים האלה היו מביאים לכך שההפסד

היה הרבה יותר גדול בשנת 1991. ואכן, קיבלנו גם מכתב מרשות החברות , שמבקשים



מאתנו לבחון מחדש את מדיניותה השקעות. חלק גדול מהדירקטורים אכן נטו ללכת

לכיוון הזה.

הגיע מה שהגיע ב-54 בינואר 1992 ופתאום הכל שוב השתנה. הגענו לשיעורי

גידול בצריכה שלא חלמנו עליהם כבר כמה שנים. רק אתמול היתה צריכה של 4700

מגווט, בעוד אנחנו מדברים על כך שרק בנובמבר-דצמבר היתה צריכה של 3800. עליה

של 1000 מגווט כמעט, זה אומור 25%מעלה מהצריכה. זה דבר ללא תקדים. מהבחינה

הזאת אני חושב שגם בתחזיות הכי ורודות שהיו לגבי גידול הצריכה, לא הגענו למספר

שמתקרב לזה.30% מינואר לינואר הוא דבר שהיינו צריכים לעשות בכמה שנים. גידול

הצריכה בשנה ממוצעת הוא 3%

עד סוף חודש נובמבר היה שיעור הגידול בצריכת החשמל 0.9% בלבד, ללא עולים.

היום דיברו עם אריש הנהלת השקם ברדיו, והוא סיפר שפתאום נגמרו כל התנורים, וכל

המקפיאים וכל רדיאטורים וכל מייבשי הכביסה. אין. לא קיים יותר. הוא אומר שביום

ששי-שבת קנו 100 אלף מקפיאים, 50 אלף דברים אחרים. וזה רק ברשת השקם שפתוחה

במוצאי שבת.

אחת הבסיבות לגידול הצריכה היא המחיר הזול של החשמל. זה לא פופולרי, אבל

מחיר החשמל זול. לחמם היום בחשמל עדיף על חימום בגז. זו אולי מדיניות כללית של

המדינה. יש עידוד לצריכת חשמל בגלל המחירים היחסיים במשק האנרגיה. כשהגז יותר

יקר, לא יחממו בגז אלא בחשמל. כשתנור עולה 70 שקל, מי לא קונה תנור לכל שקע

שיש לוב בית? גם העולים נכנסו וגם הצריכה בסקטור הערבי עלתה.

לכן אנחנו צריכים לבחון את מדיניות ההשקעות כתוצאה ממה שקרה. לפני שלושה

חודשים לא הייתי מעלה על דעתי, אבל כעת אנחנו צריכים לבחון את הנושא הזה מחדש.

אישרנו את תקציב 1992 עם הקפאה של תקציבי פיתוח בסך של עשרות מיליוני דולרים.

עכשיו נצטרך להפשיר אותו. כבר השבוע הפשרנו תקציב של מערכת קשר ונעשה דברים

נוספים.

אבל צריך להיות ברור שצריך לעשות גם משהו כדי למנוע את האפשרות שחשמל לא

יזרום לבתיהם של אנשים. חבר-הכנסת שריר הזכיר את הנושא של יותר חשמל פחות עמל.

זו סיסמא שאנחנו אמורים להתגאות בה. אני זוכר שכשנכנסתי לחברה, בשבוע הראשון

ישבנו עם הפרסומאים של החברה ושאלתי אותם: איך אתם יכולים לפעול בניגוד לכל מה

שלמדתם ועליו צמחתם, לעודד צריכה. פה אתם צריכים לבוא ולהגדיל את הצריכה של

המוצר. זה הרי מנוגד לכל הקונספציה שלכם, אמרתי להם. ביטלנו את התשדירים האלה.

לא היתה צריכה. חשנבו שאולי שכשלא נאמר לצרוך, תהיה צריכה.

בסופו של דבר יש שני דברים שקובעים - האחד, מדיניות משרד האנרגיה. לא

שאני תולה את האשם במשרד האנרגיה, זו מדיניות נכונה,מדיניות של חסכון באנרגיה.

זה חסכון במטבע חוץ, ודבר שני - ענין של מקורות האנרגיה שלא בדיוק בנמצא.

המדיניות הזו קיימת בהרבה מקומות בעולם, חסכון באנרגיה. בזה צריך להמשיך.

הדבר השני הוא, אתם רואים את המודעות בעתון: אל תחבר את החשמל בבת אחת. לזה יש

סיבות היסטוריות, של בתים שהוקמו לפני עשורת שנים והם מחוברים לנתיכים

משותפים. בעיקר בגוש דן. שם שני אנשים מחוברים לנתיך אחד של 25 אמפר. ב-1992

לא ניתן כך לחי ות.

אני מקבל עשרות מכתבים מדי יום: אנא הושיעו אותנו והפרידו ואתנו מהשכנים.

המנכ"ל קיים ישיבה, ולאחר מכן הוא הודיע לדירקטוריון, ואימצנו את הדבר, שנלך

למסע מזורז של הפרדת נתיכים. אם היתה תכנית של המנכ"ל הקודם לעשות הפרדת

נתיכים ושלכל אדם יהיה חיבור של 40 אמפר וזה היה אמור להיות ב-8-10 שנים,

אנחנו נלך עכשיו להפרדה שלכל אחד יהיה 25 אמפר, פחות ממה שצריך, אבל תוך שנה-

שנתיים תהיה להם אפשרות גדוהל פי שניים מזו שקיימת היום. זה דבר שישחרר הרבה

מאד. גם העומסים על הרשתות עוברים בהרבה את הנומינלי.



נושא שלישי הוא שיפור הקשר עם הצרכנים. זה לדעתי הנושא שהוא נושא מפתח.

לא אוהבים את חברת חחשמל. השבוע הייתי ב"שבת תרבות" ברמת-גן, ולא מנח מה

תסביר, לדעתי יש מספר דברים בסיסיים שבגללם לא אוהבים את חברת חחשמל. דבר אחד,

זה מונופול. לא אוחבים מונופולים. דברים נוספים - ונציגי הוועד לא יאהבו לשמוע

את זה - זח שפעם הפסיקו להם את החשמל, זה לא עושה את חברת החשמל אהודה

בעיניהם. וגם הנושא שלא מוצג נכון, של חחשמל חינם, שהסברתי אותו שם ואני הופך

להיות המסביר של חברת החשמל בנושא זח - קפצו עלי בצרחות וצווחות כל האנשים,

בלי שאוכל לומר מה אני רוצה לומר. אני בדעה שיש להקטין, אבל יש להם עדיין

זכאות. אבל אי-אפשר להעביר בכלל את חמסר חז,ה ובסופו של דבר רוב חציבור חוא

נגד.

לכן, לדעתי יש מרכיבים בסיסיים שלא יוצרים אהדה כלפי חברת החשמל. כשקורה

מה שקרח, למרות שמקבלים את החשמל כל השנים בצרות אמינה, למרות שההספקח טובה,

בבת אחת נפרצים כל חסכרים ואז שנאה יוקדת, שחרבה פעמים אני לא ידוע לאיזה

שיאים היא יכולה להגיע. לפני שבוע-שבועיים הופעתי בשידור רדיו של צבי לידר

במשך שעה שלמח, ציבור כל כך זועם שמתקשר, לדעתי זה מחוץ לכל פרופורציה. גם

תתיקשורת לצערי הרב, למרות שאני בא משם, מלבת את הענין נגד החברה במשך כל

השנים. יכול להיות שיש דברים שמסייעים לכך ואמרתי חלק מהדוגמאות, אבל יש מצב

בסיסי שלא אוחבים את חברת החשמל.

נגד זה אנחנו צריכים לעשות משהו. הוכח שכמת שאנחנו מסבירים, זה לא יוצר

את הענין. צריך לעשות משהו לשיפור הקשר עם ציבור הצרכנים. חשבתי שאולי הפרדת

נתיכים, שאנחנו עושים על חשבון חחברה, תביא לשיפור. זה לא ענין של לחלק מתנות

לצרכנים, אלא שהחברח תיראה יותר דינמית, יותר קלח. ניקח לדוגמא את רשות הדואר,

אותו צבי שאמרו עליו שחוא צב. באמצעים פשוטים כשהעובדים היו הולכים ללכת

אליהם, הביאו לכך שמכתב מגדיע היום תוך 24 שעות ורשות הדואר פתאום קיבלה דימוי

אחר לחלוטין, המהפכה המדוורת.

גם בזק שאהבו פעם לשנוא הרבה יותר, היום מצבם הרבה יותר טוב. בימי הסערה

ראה אותי מנכ"ל בזק ואמר לי: היום אני מסתובב בגאווה, זו פעם ראשונה שלא

מאשימים אותי אלא אתכם. הפרטה זה חלק מהכיוון. אבל בסופו של דבר חייבים לשפר

את הקשר עם ציבור הצרכנים.

אני בעד הפרטת החברה ואני רוצה שהחברה תגיע למצב שחלקים גדולים ממנח

ייצאו להפרטה. יש טענה שאי-אפשר להפריט את כל החברה כי יש בה חלקים בטחוני ים.

אבל בסופו של דבר הפרטה יוצרת פתיחות כלפי החברה, שיש גם גורמים אחרים, שיש

שיפור שירות. חשבתי על מספר דברים שאולי הם דברים קטנים בתחום שיפור הקשר, אבל

הם יכולים לתרום. למשל, מספר לחברת החשמל . כמו שיש 100, 101, 102, 144.

שיהיה מספר לחברת חחשמל.

דבר שני הוא ליצור אולי קשר עם תנועות הנוער לגבי מי פגעים. לחלק פרסים

למי שמודיע על מיפגע. חשבתי לעשות משחו עם היבואנים של המפסיקים האוטומטיים,

שיתנו הנחח ואנחנו נפרסם את המודעה על חשבוננו.

שלושת הדברים האלה, של שינוי המבנה הארגוני, בחינה מחדש של השקעות,

בכיוון של השקעות, ושיפור הקשר עם הצרכנים, יובילו אותנו למצב שבו נוכל לעמוד

טוב יותר, על רגליים בריאות יותר והחברח תיראה חיצונית טוב יותר.

מי כץ;

אני רוצה להתייחס למה שקורה כבר חודשיים וחצי בארץ. למעשה כל המדינה

נאבקת בפגע טבע כבר חודש וחצי, ואנחנו במיוחד. אנחנו בחזית הראשונה ואלף

עובדים שלנו מתרוצצים יום-יום, יום ולילה, עם מאות כלי רכב כדי לתקן תקלות

ולהחזיר אספקה לצרכנים. אם אנחנו מתייחסים לכל הבעיה, אנחנו מצליחים לעמדו



בצריכה הגדולה שלמעשה גואה מיום ליום. לפני שבוע השיא היה 4600 וכבר הגענו ל-

4700. זו קפיצה בלתי-רגילה שגם חברות חשמל שקשורות יחד במערכות גדולות, כמו

באירופה ובאמריקה, מתקשות לעמוד בזה, ואנחנו בכל זאת חברה בודדת. הצריכה בגוש

דן קפצה ב-50%.

כשצרכן קונה לעצמו מפזר הום ב-100 שקל, פירושו של דבר שחברת החשמל צריכה

להשקיע 5000 דולר מיידית. צריך לבנות תחנות כוח, מערכת העברה והשנאה, מערכת

חלוקה. כך קילווט צריכגה זה 2500 דולר. אנחנו חברה שעומדת על רגליה. אנחנו לא

חברה מסובסדת. אנחנו צריכים להיות רווחים ולגייס את כל הסכפים שלנו למימון

ההשקעות שלנו. לכן אנחנו צריכים להיות חברה רווחית.

שום חברה לא יכולה לתכנן את המערכות שלה שיעמדו בכל התנאים. במיוחד לא

במזג אויר שקורה אחת ל-140 שנה. גם אם היינו רוצים, היה קשה מאד לבנות מערכת

שתצליח לעמוד בכל מצב. אם אנחנו רוצים לשמור על פרופורציות כלכליות נכונות או

נבונות, ודאי שאנחנו לא יולים לעשות את הדבר הזה. אגב, הדבר הזה מודגש גם

בדו"ח ועדת רובין, שם מצויין במיוחד, שהחברה לא צריכה להערך לאירועים חריגים

אלא איך לטפל באירועים חריגים כאלה.

המסקנה החשובה ביותר לחברת החשמל ממה שאירע בירושלים היתה שבו בזמן שבדרך

כלל אנחנו ערוכים או לימי שלום או לימי מלחמה, ובימי מלחמה אנחנו עובדים יחד

עם גופים אחרים, כמו הצבא והמשטרה והעיריות, במקרה זה עבדנו פחות או יותר

לבד. גם עכשיו אנחנו מתמודדים עם הבעיות האלה פחות או יותר לבד. זה מקשה

עלינו.

מה עוד, שמבחינת הקשר עם הציבור, היינו מתורגלים וערוכים לקשר לאירועים

המוניים בזמן מלחמה, אבל לא לאירוע שאנחנו לבד. פה לא עשינו מה שצריך חיה

לעשות. למדנו לקח וכפי שאתם יודעים הקשר עם הציבור הרבה יותר טוב בהתרחשויות

האחרונות. פנינו למנכ"ל הטלוויזיה ואמצעי התיקשורת, וההודעות שלנו נמסרות בו-

זמנית אל הציבור כלשונן, ואנחנו מדווחים לציבור מה קורה.

מה אנחנו יכולים לעשות לעתיד? - אנחנו צריכים להבטיח שגם אם יהיו אירועים

חריגים ומזג אויר קשה, זה יכול להיות גם בקיץ או בחורף הבא, אנחנו נוכל לעמוד

בזה. לחברת החשמל ולמשק חישראלי כולו יש בעיה חמרוה מאד. לפי התכניות שלנו,

לפי תכנית הפיתוח שלנו עוד לפני שדיברו על עליה, עמדנו במצב שתוך עשר שנים

היינו צריכים להכפיל כמעט את כל מערכת החשמל בארץ, שפירושה היה השקעה של כ-7

מיליארד דולר תוך עשר שנים. זו היתה משימה אדירה גם בלי העליה. אחר כך התחילה

העליה. התחלנו לדבר על 550 אלף או מיליון עולים. החברה נערכה בהתאם לזה.

פירושו של דבר היה להוסיף עוד מילאירד דולר נוספים.

התכנית לטווח בינוני היתה שאנחנו בונים תחנת כוח במ"ד, ששתי יחידות של

550 מגווט להפעלה ב-1996 ו-1997 ועוד כמה מאות מגווט טוריבנות גז. כשבאה העליה

הגענו למסקנה עד 19990 נצטרך להוסיף לפחות 1000 מגווט טורבינות גז. כאשר

מדברים על פיתוח, כמובן מדברים על תחנות משנה שצריך לבנות, וטרנספורמציה,

חיזוק, הרחבה של מערכת החלוקה, שזה מורכב ממערכת מתח גבוה ומתח נמוך.

כל התכניות האלה לפני שבא מזג האויר החריג הזה. מזג האויר הזה הקפיץ את

שיא העומס ב-25%. למעשה זה מביא אותנו למצב שהיינו אמורים להגיע אליו בעוד

שלוש-ארבע שנים. שיא עומס תמיד חוזר. זה לא מוכרח להיות בשנה הבאה, אבל אם

יהיה שוב מזג אויר גרוע בעוד שנה-שנתיים, השיא חוזר פלוס הגידול הטבעי שהיה

באותו זמן.

מה הבעיות המרכזיות שלנו כדי לעמוד בכל תכניות הפיתוח האלה? ואני עדיין

לא מדבר על שיפור מצב. אני עוד לא מתייחס לקפיצה שמתחייבת ממה שקרה בחודש

וחציה אחרונים אלא רק לגידול שהיה לפני העליה ומה שלקחנו בחשבון עם העליה.



היינו צריכים להוסיף עד 1996 כ-1000 מגווט בטורבינות גז. הפרוייקטים שלנו

מתחלקים בדרך כלל לשני סוגים, תחנות כוח גדולות שאורך ההקמה שלהן לפחות 10-12

שנה. כלומר, אני צריך היום לקבל החלטה כדי שנוכל להכניס תחנת כוח לעבודה בעוד

12 שנה. מבחינת הפרוייקטים הגדולים, היום צריכות להתקבל החלטות לקראת מה שיהיה

בתחילת המאה הבאה. חלק אחר הוא פרוייקטים לטווח בינוני, כמו טורבינות גז

תעשייתיות שיכולים הלקים אותן תוך שלוש שנים. אלה החלטות לטווח מיידי. אם

רוצים שב- 1994נוכל לספק את הצריכה, כבר בימים הקרובים אנחנו צריכים להתחיל

להזמין אמצעי יצור נוספים כדי שתהינה בעבודה ב-1994-1995. אנחנו עדיין לא

יודעים בדיוק כמה צריך להוסיף. המחלקה הסטטיסטית שלנו עכשיו עובדת על עידכון

התחזיות שלנו.

אין לי ספק שנצטרך להוסיף הרבה מאד אמצעי יצור, מעבר למה שחשבנו להוסיף

לפי התכנית של מיליון עולים.

הבעיה המרכזית שלנו היא תחנות המשנה. גם לפי התכנית הקודמת היינו צריכים

להוסיף עד 34 1996 תחנות משנה קבועות וכ-8 תחנות משנה ארעיות. תחנות משנה

ארעיות אנחנו נאלצים לבנות, כי אנחנו יודעים שלא נצליח לבנות את תחנות המשנה

הקבועות בזמן הדרוש.

אחת הבעיות בבניית תחנת משנה היא איתור האתר, קבלת ההיתרים הדרושים, ואחר

כך תיכנו והקמה. זה יכול לקחת מעל ארבע שנים ויותר, אם יש אתר. כשאין אתר,

הקושי הרבה יותר גדול. בשנים האחרונות בנינו בדרך כלל ארבע תחנות משנה בכל

שנה ועוד הרחבות נוסף לכך. עכשיו אנחנו צריכים לבנות בכל שנה - אם בשנים

הקודמות הוספנו 150 MBA להשנאה, בשנים הבאות אנחנו צריכים להוסיף כ-800MBA

השנאה בכל שנה. ועדיין אני לא מדבר על הקפיצה הנחשונית שהיתה עכשיו.

פירוש הדבר שאנחנו צריכים לעשות פי שלוש ופי ארבע ממה שעישנו בשנים

הקודמות. נוסף לכך אנחנו צריכים לבנות קוי מתח עליון, קוי מתח-על, צריך לבנות

קוי מתח גבוה ומערכות החלוקה, צריך להוסיף דיור לעולים, צריך לחבר אותם לרשת

החשמל. אם בשנים קודמות היינו מחברים לרשת כ-25 אלף יחידות דיור בכל שנה,

עכשיו אנחנו מדברים על 50-75 אלף יחידות דיור בכל שנה. התכנית האחרונה היתה

שנצטרך להוסיף תוך שנתיים שלוש 170 אלף יחידות דיור, ובהתאם לזה נערכנו

והתחלנו לבנות את התשתיות. חלק מיחידות הדיור כבר חיברנו לחשמל.

זה אומר שבקוי מתח-על, קוי מתח עליון, קוי מתח גבוה, אנחנו צריכים לעשות

פי שניים או פי שלושה ממה שעשינו בשנים הקודמות.

א' שריר;

אתם לא מכניסים את הקוים לאדמה?

מי כץ;

בדרום אנחנו מכניסים את כל הקוים שלנו לאדמה. בגליל יש לנו שטח סלעי

ואנחנו צריכים להתקדם מהר מאד בעבודה, ולכן בונים קוים רגילים, כי הליכה תחת

הסלע מצריכה הרבה יותר זמן. לפני שלוש שנים קיבלנו החלטה שלכל השכונות החדשות

בערים הגדולות אנחנו בונים מערכות תת-קרקעיות.

בקשר לתחנת כוח חדשה, אנחנו בונים פעמיים 550 מגווט למ"ד בי. זה באיחרו

של 10 חודשים, בגלל עיכובים בקבלת היתר הבניה. קיבלנו את ההיתרים לפני שבוע

ימים וביום ראשון זה מתחילים בעבודה. תהיה לנו בעיה קשה מאד ב- 1996 אם לא

נצליח לסגור את איחור של עשרה חודשים, בלי לקחת בחשבון את הדברים האחרים.

כמובן שנעשה הכל כדי לצמצם את הפיגור הזה.



לנושא אמינות ההספקה - חברת החשמל למעשה עורכת חוזה עם כל צרכן. צרכן

יכול לבקש חיבור תלת-פאזי, יכול לבקש חיבור ל-40 אמפר. המערכת שלנו נבנתה

רבדים-רבדים. יש מערכות שנבנו לפני 70 שנה, לפני 50 שנה ולפני 40-30 שנה. לפני

30 שנה, החיבור הסטנדרטי התקני היה 20 אמפר לצריכה ביתית ו-7 אמפר לדוד החשמל.

לפני שלוש שנים העלינו את החיבור הסטנדרטי ל-40 אמפר בהתאם להתפתחויות. אם

קודם היה לצרכן רדיו, אולי מקרר ובזה זה הסתיים, היום יש כל מה שרק אפשר לקנות

בשוק. אם קודם 25 אמפר איפשר לצרכן לחבר 5.5 קילווט, שזה תנור חימום וקומקום

וטלוויזיה ואור. 40אמפר זה 9 קילווט, וזה מאפשר לחיות בנוחיות מתקבלת על הדעת

בשלושה-ארבעה חדרים, אבל אם צרכן רוצה לקבל יותר, הוא מקבל בהתאם לחזוה. אבל

יש לנו מיליון צרכנים עם חיבור של 25 אמפר ואיננו יכולים לבוא אליו ולומר:

החיבור שלך חלש מדי בשביל מה שאתה דורש מאתנו היום, במיוחד בימי קרה, כשהוא

מחבר כמה תנורי חשמל, כשהוא כבר החליף את תנור הגז שלו בתנור חשמלי, ויש לו

קומקום חשמלי חדיש שהוא עצמו 2 קילווט. אם את רוצה לחבר את כל זה, עליך לבוא

למשרדים, להזמין חיבור ולשלם עבור זה, בהתאם לכללים של חברת החשמל. אינני

יכולים להגיד לו היום שיילך לשלם מחר כדי לקבל חיבור אחר.

במזג אויר כזה הצרכן מדליק את כל מה שיש לו ושורף את הנתיכים ומאות אנשים

שלנו מתרוצצים ומחליפים נתיכים ראשיים שלנו. על הבעיה הזו אנחנו רוצים להתגבר.

אנחנו מפרסמים בטלוויזיה הרבה זמן. אנחנו במקשים את הצרכנים להתקין לעצמם מפסק

אוטומטי. פירוש הדבר, שכאשר הוא מגיע לצריכה של 25 אמפר, החשמל נפסק, הוא יכול

לגשת בעצמו ולחבר חזרה ואז לא צריך לחכות שעובדי חברת החשמל יבואו להחליף את

הנתיך. אגב, זה גם מבטיח שהרשתות שמאחורי החיבורים לא תהינה מועמסות יתר על

המידה.

יש בעיה עם צרכנים אחדים שמחוברים למפסק משותף. לפני שלוש שנים המנכ"ל

הקודם החליט שנפריד את הנתיכים האלה על חשבון חברת החשמל, כי זה מצב בלתי

אפשרי. מאחר שאנחנו רואים שלא יכולים לחכות כמה שנים עד שנגמור זאת, החלטנו לא

להפריד זאת לפעמיים 40 אמפר, כי איננו מסוגלים לעשות את זה מהר, אלא לפעמיים

25 אמפר. נעשה את זה על חשבון חברת החשמל. זה מאפשר לאותו צרכן שקודם יכול היה

למשוך קילווט וחצי למשוך עכשיו 5.5 קילווט ובזה הוא יוכל להסתדר. אנחנו ניתן

לו גם את הנתיך וגם את המפסק האוטומטי. העלות של מבצע קטן כזה היא 60 מיליון

שקל. אם היינו רוצים לתת חיבור יותר גדול למיליון צרכנים, היינו צריכים לדבר

על 100-150 מיליון שקל. זו הוצאה שעל חשבוננו ודאי איננו יכולים להוציא.

אנחנו ערים לכך שההספקה אינה עונה לדרישות של תעשיה מודרנית ושל צרכן כפי

שהוא היום. הכנו תכנית רב-שנתית לענין זה, שפירושה להגדיל את הרזרבות גם

בגנרציה, גם בקווי העברה, גם בתחנות המשנה שלנו, לה קים תחנות טרנספורמציה,

כבלים, מערכות מתח גבוה ומתח נמוך - לכל זה הכנו תכנית שעולה 350 מיליון דולר.

רצינו לפרוס את זה לעשר שנים, כל שנה השקעה של 35 מיליון דולר, מעבר למח

שמשקיעים בכל שנה. אני רוצה להדגיש שתקציב ההשקעה של חברת החשמל בשנת 1992 הוא

850 מיליון דולר. מעבר לזה חשבנו להשקיע עוד 35 מיליון דולר כל שנה כדי להגדיל

את אמינות ההספקה. הדירקטוריון אישר את התכנית הזאת.

אנחנו יודעים היום שהתכנית להשקיע 850 דולר והתוספת של 350 מיליון דולר

לשיפור אמינות ההספקה כבר איננה מספיקה. אנחנו צריכים להגדיל אתה השקעות שלנו

עוד יותר, כדי שנוכל להתמדוד עם בעיות שלעולות להתעורר בחורף הבא.

מה צריך לעשות אחרי כל מה שקרה החורף הזה, לפני קיבלנו דו"ח מסודר

וסטטיסטיקה? דבר ראשון, ברשתות חלוקה אנחנו צריכים לחזק את חרשתות. לא יכולים

להעביר את הרשתות האלה תחת האדמה בגלל שתי סיבות. ראשית, זה עוד מאות מיליוני

דולרים. דבר שני, מבחינת הזמן. אינני רוצים שתהיה בעיה נוספת בחורף הזה. צריך

לרוץ עם הדבר הפשוט ביותר והזול ביותר, וזה קוים מבודדים. נדאג שבכל נקודות

התורפה עוד הקיץ נבטיח שרשתות מתח נמוך לא יקרסו תחת עומס גבוה. נעשה מבצע

גדול מאד של הפרדת נתיכים. נשתדל את חרוב להחליף עוד השנה. מה שיישאר נשלים

בשנה הבאה.



ננסה באמצעות חקיקה, בעזרת משרד האנרגיה, לחייב את אותו מיליון צרכנים

שיש להם היבור של 25 אמפר, להתקין על חשבונם את אותו מפסק זרם אוטומוטי,

שיביא לכך שכאשר הם עוברים על ההספק הזה, הם יוכלו לחבר את הזרם לבד ולא לחכות

להברת ההשמל.

יש לנו בעיה גדולה מאד בענין תחנות משנה. באזור תל-אביב, למשל, אנחנו

צריכים להוסיף כל כך הרבה השנאה ואין לנו אתרים איפה להוסיף. כרגע נקים תחנה

שלנו על קרקע שלנו. לאחרונה קיבלנו אתר בקריה תל-אביב ונבנה את התחנות האלה,

אבל זה עדיין לא מספיק. בניית תחנת משנה היא ענין לארבע שנים, עד שנתכנן ונביא

את הציוד. בתחנת תל-אביב מרכז כבר התתקדמנו ולקראת 1994 אנחנו חושבים להכניס

את חתחנה לעבודה. אבל זה עדיין לא פותר את הבעיה לחורף הבא.

החלטנו להביא תחנות משנה ניידות. פנינו כבר לספקים. לחברת החשמל יש היום

תחנת משנה ניידת אחת של 20 .MBA כבר הזמנו ובהספקה בעוד חודשיים עוד תי תחנות

משנה ניידות, כל אחת של 20 MBA
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
איפה הזמנתם?
מי כץ
זה ספק מחוץ לארץ יחד עם אלקו. זה יאפשר לנו שבאותה תקופה נוכל להציג

תהנת משנה ניידת. השטח שתחנה כזו דורשת הרבה יותר קטן מאשר תנה קבועה. ואז זה

נותן לנו גמישות. זה לא עונה על הצרכים. הגעתי למסקנה שאנחנו צריכים להוסיף 10

תחנות משנה ניידות ואנחנו כבר מטפלים בהזמנתן. באנו במגע עם אלקו, יש לנו כבר

הצעה שאנחנו צריכים להביא לאישור הדירקטוריון.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

מה העלות?

מי כץ;

באותם מחירים שקנינו את התחנות הקודמות. אם היינו יכולים להתחייב

שמזמינים 10 תחנות משנה מיד, היינו קונים יותר בזול. תחנה עולה כ-2.5 מיליון

דולר. אם מבקשים עכשיו אישור להזמנת 10 תחנות משנה, זה עוןד 25 מיליון דולר.

אני מקווה שנקבל את האישור. נוכל לקבל בדצמבר השנה עוד ארבע תחנות משנה ניידות

כאלה. נציב אותן בנקודות הקריטיות. עוד שש צריך להתקבל ואני מקווה שעם זה

נעבור את החורף. החורף הבא יהיה קשה מאד, אלא אםן מזג האויר יהיה נוח.

מה שאנחנו מבקשים הוא, שגמ כאן גם כן תצא קריאה שיבואו לקראתנו באיתור

אתרים ובמתן היתרים לבניית התחנות האלה. הקריאה הזו הופנתה לכנסת כאשר דיברנו

על קליטת מיליון עולים. הקושי העיקרי שלנו הוא לקבל את האתרים לתחנות המשנה

ולקבל את ההיתרים הדרושים. אנחנו בונים גם תחנות משנה ארעיות. תחנת משנה ארעית

אנחנו בונים במשך שנה. אבל אנחנו צריכים קודם כל קבל את המקום.

יש לנו שיקול נוסף. אנחנו מנסים לעודד את התעשיה. איננו רוצים להביא ציוד

מחוץ לארץ. התעשיה המקומית מתקשה לעמוד בקצב הזה של הזמנות. אלקו מספקת את כל

השנאים, אבל אינני יודע אם היא תהיה מסוגלת לעמוד בקצב שנצטרך לבקש. יכול

להיות שנצטרך לקבל היתרים להביא ציוד מחוץ לארץ.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
הוא יעבוד שלוש משמרות ויקלוט עובדים.

מי כץ;

אנחנו אמרנו לאלקו, שכל מה שהיא תוכל לספק בזמן, אנחנו רוצים לקבל מהם.

אבל הצרכן קובע. אבל כתוצאה מזה שהוא לא מסוגל לספק את הציוד בזמן, נצטרך

לבקש אישור לייבא את הציוד מחוץ-לארץ, נצטרך להוסיף עכשיו עוד 600 מגווט

אמצעי יצור. המפרטים שלנו נמצאים בחלקם בחוץ. אנהנו רוצים להוסיף 100 מגווט

טורבינת גז בירושלים.
מ' גולדמן
כמה עובדים יש היום בחברת החשמל?
מי כץ
היום יש 9000 עובדים.
מי ג ולדמן
על פי כל התיכנונים האלה אתה עומד להגדיל את המספר?
מי כץ
כדי לעמוד בקצב האדיר הזה נצטרך לגייס כוח אדם. ומכאן אני רוצה להגיע

למימון. אנחנו נצטרך לממן את כל ההוצאות האלה. ההכנסה היחידה שלנו היא

מהתעריף. אם אנחנו לא מקבלים תעריף מתאים ואיננו יכולים לממן את ההוצאות שלנו,

אנחנו גומרים שנה בגרעון או הפסדים, פירושו של דבר שאיננו יכולים לגייס את

הכספים. אנחנו מגייסים את הכספים האלה בשוק הכספים בארץ ובחוץ-לארץ, ואנחנו

חייבים להגיש מאזן רווחי. אם לא כן, איננו יכולים לגייס את הכספים.

לכן, יחד עם כל המאמץ שאנחנו נעשה, אנחנו צריכים לקבל את ההעלאה שהוצדקה

על ידי ועדת פוגל. כי אחרת איננו יכולים לעמוד בכל זה. התעריף שלנו היום ב-30%

יותר זול מאשר בחוץ לארץ. אני אומר את זה לספקי הציוד שלנו פה. כשבא אלי ספק

אני אומר לו: אתה משלם עד החשמל שאתה קונה מאתנו 30%פחות מאשר בגרמניה,

ולעומת זה המתחרה שלך מגרמניה מספק לנו את הסחורה שאתה מספק ב-15%ותר בזול.

יש פה חוסר פרופורציה.

אם קודם היו חלופות נוספות להספקת אנרגיה לצרכנים, כל החלופות האלה נפלו.

כי החשמל כל כך זול, כולם פונים אלינו ולוקחים חשמל. מדוע איננו מעודדים את

צריכת החשמל? למעשה היינו צריכים לעודד צריכת השמל. אנחנו גם לא אומרים לצרכן

שלא יקח חשמל. אנחנו אומרים לו ליישר את הקו, בין שעות אלה ואלה, בין 6 ל-9.30

אל תפעיל את כל המכשירים שלך לתקע, כי שום חברת חשמל איננה מסוגלת לעמוד בזה.

לא כלכלי לבנות את המערכת בשביל השעתיים האלה. לכן אנחנו נכנסים לתעוז ביתי,

כדי שנוכל לחלק את העומס למשך רוב שעות היממה. זה מקל עלינו את ההספקה ולא

צריך לבנות מערכת שעונה על פיסגה הדה של שעתיים-שלוש שעות ביום.

בכל העולם מבקשים חסכון באנרגיה, וזה חסכון גם בחשמל, גם בגלל בעיות

סביבתיות. לא רוצים לשרוף יותר מדי דלק, כדי להקטין את הבעיות הסביבתיות שישנן

היום בכל העולם.
ד' רובין
אולי אחד הדברים הנכונים וההגיוניים הוא, שהלק מהדברים שחיוב אירוע

ושהוועדה דיברה עליהם וציינה אותם והמליצה עליהם, חלק גדול מהם יושם ואפשר כבר

לראות, כמו שאמרו גם מר סילבן שלום וגם מר משה כץ, את הביטוי המשי של הדברים

האלה.

אני מדגיש שוב, הדו"ח שלנו הוא על אירוע מאד קונקרטי מגודר גם בזמן וגם

בעוצמה. לכן יש לא מעט דברים שאני שומע כאן שקשורים להערכות האסטרטגית של

החברה.

עי סולודר;

מזג אויר כל כך חריג.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
גם במזג אויר חריג חברה צריכה להיות מוכנה איך להתמודד.
די רובין
הנקודות העיקריות שעליהן הצבענו היו, כמו שצויין, העובדה שבירושלים ארבע

יממות אוכלוסיה גדולה מאד שרתה בעלטה, בעיקר בקור, והאבחנה שלנו היתה,

שהסיבות העיקריות לכך היו בעיקר יכולת לאתר בזמן את הבעיה ולפתור אותה גם ברמה

של המחוז וגם ברמה של החברה. כך כתבנו וכך ציינו. לדעתי, מעבר לכל הנושאים

שנאמרים כאן ונזכרים בפרוטרוט, אסור לשכוח שבסופו של דבר על המערכות האלה

מופקדים אנשים. כשמערכות קורסות או נמצאות במשבר, חלק גדול מאד מהדבר נתון

ליכולתם של אנשים לתפקד וליזום בשעת משבר. זו נקודה שאני חברתי לציין אותה.

אסור לשכוח אותה בכל דיון שנעשה. כל המגווסים והמיליונים והמיליארדים

שמסתובבים, בסופו של דבר - חכמה של מערכת היא, כאשר קורסת המערכת האורגנית

הרגילה, אנשים נבחנים ביכולת שלהם להתאושש ולהתעשת מהר ולפתור את הבעיה.

הנושא של קשר לציבור הועלה. אני יכול להעיד היום כצרכן, שיש שינוי אדיר

במגמה ובטון של ההברה, בצורה שבה היא מודיעה אפילו על דברים קשים, הצורה שבה

היא מדווחת ומעדכנת, בעדכניות של הידיעות, ברצף שלהן ובעקביות שלהן. אם מותר

לי להעיר בסוגריים, חלק מהעויינות והשנאה של הציבור היא לא לעובדה שאין חשמל.

העם הזה יודע לחיות גם במצוקה, אם אומרים לו: אדוני היקר, אתה תחייה עכשיו

במצוקה. אבל כשלא אומרים לו את זה, ומתייחסים אליו בארוגנטיות ובחוסר תשומת לב

מספקת, אנשים מגיבים בחסור סבלנות.

אני חושב שהאירועים של השבוע האחרון, יחזירו לחברה הרבה מניות. היא תחזיר

לעצמה הרבה מן הקרדיט שהיא איבדה כתוצאה מהעובדה שאנשים בשטח עובדים כמו

חמורים, ובמקביל יש דוברות ועידכון שוטף. אנשים יודעים כל הזמן. אם עמק בית-

שאן יהיה בלי חשמל, הוא יודע על זה לפני כולם דרך התיקשורת ולא מהטרנספורמטור.

אני חושב שדובר החברה איננו ש"ג. לדובר חברה יש כוח אדיר, ובשעת משבר הוא

חלק מה קברניטים שצריכים לתת תשובות למצוקות.

אלה שתי הנקודות העיקריות שאנחנו מצאנו לנכון להתרכז בהן בדו"ח. כל

הדברים האחרים נאמרו כאן, כמה מהר החברה תדע על אירועים שקורים.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
דובר עובד גם על פי הנחיות.
די רוביו
נכון. אבל הוא לא ש"ג.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
זה שנגדו הסיקו את המסקנות.

די רוביו;

אני לא מתערב. אני שומר על כך מכל משמר. אני אומר שדובר טוב על פי

מדיניות - וכמובן שהמדיניות נקבעת על ידי ההנהלה ואף אהד לא עושה שום דבר להוד

- בתחומים התכניים עצמם אפשר לעשות לא מעט, אפשר גם להזיק לא מעט. הדברים

האחרים שקשורים לפתרונות הטכניים של קשר עם הציבור, של יכולת של ציבור להגיע

מהר ולהתעדכן, גםן זו תרומה השובה מאד. אני שומע שדברים נעשים. אהד הדברים

החשובים שאני יכול לומר בתור יושב-ראש ועדה הוא, שיש לע מעט דברים שנקלטו מהר

מאד. החברה הבינה שהיו לה בעיות בסיסיות שקשורות למהות, ובתיקון קטן אפשר

לשנות אותם, ואני לא מדבר על הדברים הגדולים. הדברים הגדולים לא תלויים במשבר

זה או אחר.

הסוגיה האחרונה שעליה דיברו גם יושב-ראש הדירקטוריון וגם המנכ"ל, כל

סוגיית הנתיכים - אם הדבר הזה ייפתר, הוא יוריד עומס אדיר, נידנוד וסירבול

מהחברה. החברה תעסוק באמת בדברים הגדולים ותשחרר את עצמה מהדאגה לכל נתיך

שנשרף, בין אם הוא 25 אמפר ובין אם הוא 40, בין אם הוא דו-משפחתי או תלת-

משפחתי. אני חושב שכדאי להשקיע בזה כסף ומחשבה, כי ציבור רגוע וציבור נינוח

הוא ציבור שמשתף פעולה בסופו של דבר.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
תודה לך. אני מציינת בהערכה את העבודה שאתם עשיתם, גם במהירות, ובהחלט

הצבעתם על נקודות התורפה.

אי וירצבורגר;

לחברת-הכנסת עדנה סולודר אני רוצה לספר על משהו שקרה באזורך השבוע לפני

61 שנה. ב-13.2.1931 היה שטפון אדיר בירמוך. בסוף שנת 1931 תחנת נהריים היתה

צריכה להכנס לפעולה על ידי הזקן מנהריים. ב-13.2 היה שיטפון שהזיז 4

טרנספורמטורים של 22 טון כל אחד עשורת מטרים מן המקום ותעלה באורך של 100 מטר

נהרסח והמפעל נחנך בשנה איחור. זה היה בתקופה שבכל הארץ כולה היו מותקנים כ-3

מגווט וזה חיה צריך להכניס עוד 12 מגווט.

לפני כשנה היה הוריקן בלונג איילנד. זו כבר אמריקה הגדולה. 350 אלף

צרכנים היו ללא חשמל במשך שבעה ימים. מה שמעניין הוא, שחברת החשמל אשר תיקנה

את התקלות, קיבלה ציון 1Aעל המהירות והצורה שבה תיקנו, אבל קיבלו ציון Fעל

הדוברות ועל ההסבר לציבור. גם כאן אין חדש תחת השמש.

אם אני מספר סיפורים, אני מבקש לקרוא עוד קטע שמישהו שלח לי השבוע:

כשהותקנה בעיירה רדין מערכת להספקת חשמל לתושבים, השליכו התושבים את מנורות

הנפטש שימשו אותם עד אז והחלו להשתמש באור החשמל. פעם אירעה תקלה במערכת

החשמל, וכל העיירה היתה שרויה בעלטה. העיירה רדין היתה מושבו של בעל החפץ

חיים. אמר על כך החפץ חיים: לחשמל יש יתרון עצום, שהוא מאיר בתים רבים בבת

אחת, ואולם, כשחלה תקלה, הנזק גם הוא גודל, כי הכל שרויים בהשכה. לעומתז את,

מנורת נפט מאירה רק בית אחד, אבל גם כשמתקלקלת המנורה בבית זה, עדיין מאירות

המנורות בכל הבתים האחרים... הדברים האלה נכתבו לפני שנים רבות ועדיין הם

נכונים.



כמה מלים לגבי מדיניות משרד האנרגיה - דיבר מר סילבן שלום על המכתב אשר

נשלח על ידי מנהל רשות ההברות הממשלתיות, אשר מתה ביקורת על מדיניות ההשקעות

של הברת ההשמל, שבעצם היא לא יכולה להרשות לעצמה ללכת להשקעות האלה. משרד

האנרגיה הגיב על המכתב הזה בצרוה די הריפה, כולל פגישה ממושכת שהיתה לי עם

מנהל רשות החברות הממשלתיות, כי זכיון הברת חשמל מחייב את חברת החשמל לדאוג

שיהיה חשמל בארץ הזאת. כתוצאה מכך היא צריכה להערך במדיניות ההשקעות הזו, כדי

לספק את ההשמל.

ועכשיו אני מדבר על אלמנט אהר של משרד האנרגיה - אנחנו רואים בהחלט

השיבות רבה בהסכון באנרגיה. במסגרת המשרד נעשות פעילויות רבות ציבוריות,

לחסכון באנרגיה. אחד איננו נוגד את השני. הסיבות לחסכון באנרגיה הן שתיים:

האחת - אקולוגית. הבעיה של שריפת דגלקים היא בעיה בעולם כולו. לצערנו הרב

הדלקים הם מקור האנרגיה אצלנו. יש לזה את אפקט החממה וזה הפך לבעיה כלל

עולמית, שבהחלט צריך עד כמה שאפשר לצמצם אותה. אף אהד מאתנו לא מוכן לוותר על

רמת חיים, אבל במסגרת רמת החיים הגבוהה שבה אנחנו רוצים להיות, אנחנו צריכים

לנסות לחסוך חשמל, כולל פיזור ההשמל בשעות היום במידת האפשר.

הנושא השני הוא כמובן מקורות האנרגיה. לגבי נושא תעריפי ההשמל כבר דיבר

מנכ"ל הברת ההשמל. בשנה האחרונה ישבה על המדוכה ועדה ציבורית שהמליצה

המלצותיה, ובדרך זו או אחרת אנחנו מקווים שההמלצות תתגשמנה. היא המליצה על

מבנה תעריפי החשמל, כולל שבמסגרת התעריף צריכה להיות תשומה לנושא שיאפשר לקיחת

הלוואות והמשך השקעות לאותו פיתוח שעליו מדובר.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

הממשלה תמיד הוזילה את החשבון בלי שתבדוק באופן יסודי ביותר.

א' וירצבורגר;

לא הייתי אומר שהוזילה בלי לבדוק. אבל הנושא מחייב את הטיפול המתאים

ואימוץ המלצות הוועדה. העירו הערה, שהחברה צריכרה להיות מוכנה לכל מצב. אני לא

משוכנע בזה. זה, אכן כולל סדרי עדיפויות. ההברה צריכה להערך לכך שיהיה מספיק

השמל בארץ. אבל יכולים להיות תנאי טבע כאלה, שאכן מערכת של אזור זה או אחר

תסבול יומיים-שלושה-ארבעה. אני לא מקל ראש באותם אזרחים אשר חיים באזורים אלה.

אבל אם כתוצאה מכך מערכת ההשקעות היא כזאת שמחייבת ייקור נוסף של התעריף, צריך

לחשוב על כך מבחינת סדרי עדיפות לאומיים. הציבור צריך לדעת, כפי שאמר אלוף

דורון, שיכולה להיות תקלה באיזשהו מקום. אבל אינני הושב שבכל מקרה צריך לעשות

את הדברים האלה. אני יכול להביא דוגמא מכבישים. כולנו שומעים ברדיו איזה

כבישים סגורים. דוגמא קלסית לכך היא כביש הערבה. בזמנו היה שיקול האם לבנות

גשר בכל מקום שיש נהל או להקים גשר אירי שמשמעותו - כשיש שטפון, אי-אפשר

לעבור. וזה יכול לקרות פעם בשנה או שנתיים. עדיף שפעם בשנה-שנתיים קטע הכביש

הזה יהיה סגור ולא ישקיעו כך וכך מיליונים בבניית גשר.

אני הושב שצריך לחשוב היטב לפני שמטילים על ההברה להיערך לכל מצב בכל

תנאי.
ע' אדן
אני רוצה לדבר בשם 8500 עובדים שלנו. מה שקרה היא שפיכות דמים לחברה

הגדולה ביותר בארץ. זה מצב בלתי-נסבל. אני רוצה לאחל למדינת ישראל אחת לחמש

שנים מזג אויר כזה. ואז, משק המים יחזור לעצמו ונוכל לחיות. כל שנה יורד שלג

בירושלים. בכל רגע יכול לקרות המצב שהיה. אני מדבר כנציג עובדים. כשמדברים פה

על יחידת יצור, אני רוצה שתדעו שיש 1001 סיבות מדוע יחידת יצורמ פסיקה לעבוד.

יחידת יצור זה דבר ענק שמורכב מאד. להקים יחידת יצור לוקח לפחות המש שנים. זה



לא דבר של מה-בכך שאני קונה אוטו - והוע עולה ונוסע על הכביש, יחידת יצור זה

אדם לפני הרשת, אדם לפני החיבור לבתים. אני עובד 36 שנים בחברה כדור שני.

העובדים שלנו מתורגלים, מסוגלים לתת ורוצים לתת. יהסי העבודה שלנו במפעל עצמו

בין העובדים לבין ההנהלה הם יחסים טובים. לבוא ולפסוק וכבר לקבוע - זה דבר

פסול שאני לא מקבל אותו.

אני מבקש לשאול: נניח שכל קריסת העצים שהיתה פה לא היתה פוגעת ברשת החשמל

- מי היה צריך לפנות את העצים? כשבאתי היום מחיפה דרך ואדי מילק, ראיתי עצים

שנפלו הלילה. מזל שהעמוד קצת מרוחק. הייתי בירושלים בשבת ועשיתי סבב. רבותי,

קטסטרופה. אני זוכר את מלחמת 1973 שבה במשך יום-יומיים היה הלם, עד שהעסק

התארגן. אותו דבר היה פה. אפילו אם היינו רוצים להחליף נתיכים אפשר היה לגשת?

אני חושב שדובר בחברה לאומית שמחזיקה את עם ישראל במתניים, צריך להיות

בסדר גודל כמו דובר צהייל. מה שקרה פה הוא שסגרו את כלי התקשורת בפני החברה.

לפני מספר ימים ראיתי קריין בטלוויזיה אומר: אמנם, אנשי חברת החשמל וכו'. זה

לא אמנם. גם עכשיו עובדים. לכו תראו אותם. אני יודע שהיום, בגלל מזג האויר

ברמת-הגולן, צה"ל הושיב את כל החיילים שלו בתוך המוצבים. הוא לא נותן להם

להסתובב. אבל העובדים שלנו מסתובבים בחוץ. אני מבקש קצת התייחסות. לפני

שהוועדה פוסקת, ללמוד את חברת החשמל, צריך עשרות בשנים.
י' יכין
אני מדבר בשם אותם מאות עובדים שעושים ימים כלילות בסערה ועומדים על

עמודים ב-40 מטר גובה. אכן, יש עליהום אדיר. אני שומע צרכנים שפונים לתיקשורת

ורוצים להודות ולציין דברים לחיוב, ומגרים אותם להגיד דברים בגנות החברה.

חווינו פגע טבע שלא הכרנו במדינה במאה השנים האחרונות. רחובות ירושלים

נראו כמו אחרי הפצצה. מה לעשות, אנחנו לא נערכים לאירוע שמתרחש פעם במאה שנים.

בהחלט נערכנו הערכות רגילה לשלג ולשטפונות.

נתונים מטאורולוגים אומרים חד-משמעית, שכמות המשקעים, השלג והרוח שהיו

בחורף הזה, לא היו מאה שנה. הוזכר בזק והתדמית של בזק. חברי-הכנסת, אנא זכרו

שמחיר פעימת מונה שווה יותר ממחיר של קילווט-שעה חשמל. בזה שלא מעדכנים את

תעריפי החשמל, זה בעוכגרי החברה. זה שהחברה לא הצליחה לשפר רשתות לקראת החורף

הזה, זה כתוצאה מכך שחרב הקיצוצים היתה מעל ראשינו ולא יכולנו לקלוט עובדים

למטרות האלה.

דבר אחרון, לפחות בבית הזה אני רוצח להגיד את האני מאמין שלי. אני לא

מקבל את החלטות דירקטוריון החבר ה בעקבות דו"ח ועדת רובין. אני טוען כנציג

עובדים, שהחלטות דירקטוריון החברה אין להן כל קשר לאירועי הסערה האהרונה, לא

בענין הדובר וודאי שלא בענין מנהל מחוז ירושלים. וודאי לא בענין אותו רעיון

לסמנכ"לים. אין לו כל קשר לסערה ולאירועיה. זה רעיון בן שנים, עתיק-יומין,

שניסו להפעיל אותו בכל מיני וריאציות. אני טוען שאוי ואבוי לנו אם בין המנכ"ל

לבין מנהלי המחוזות שהם הצרכנים, יש איזשהו דרג ביניים, עוד שיכבה ביורוקרטית,

כשלמעשה הקשר צריך להיות מהצרכן אל מנכ"ל החברה. הקשר הוא רק דרך מנהל המחוז

ישיר ולא דרך שכבת ביניים.

עובדינו ממשיכים לעבוד יומם ולילה. אני מקווה שהעליהום הציבורי עלינו

ייפסק. אנהנו בהחלט חלק מהחברה הזאת, חלק מעם ישראל. לעבוד באוירה הזו ובתחושה

הזו, זה מתסכל ולא נעים. אבל אנחנו בהחלט לא עובדים כוחניים, אלא עם ראש גדול

ופתוח לטובת חברת החשמל והציבור.



7' כהן;

אני רוצה לחזור על מספר משפטים שאמרתי כשהופעתי בפני ועדת רובין. אני

יודע שזו ועדת הכלכלה ואין כאן מקום לרגשות. אני אשתדל לדבר לגופו של ענין על

האירוע החריג בהיקפו שקרה ב-1 בינואר, נמשך ב-2 בינואר וגרם לנפילת עצים

ולקריסת קוי חשמל בממדים שאף גורם בחברת החשמל לא התמודד בעבר עם עוצמה כל כך

גדולה של נזק.

הסערה התחילה ב-1 בחודש בלילה ונמשכה לאורך כל יום המחרת, ה-2 בחודש,

וביום זה הסערה חיתה בעיצומה. עדיין נפלו עצים, עדיין נקרעו קוי חשמל ועמוד

חשמל נפלו. אין שום אפשרות, ביום חמישי, כשחסערה בעיצומה, לסכן חיי עובדים

ולשלוח אותם להסתער לתוך השכונות הירוקות, כשקוי חשמל מנותקים ויש בהם זרם.

אני כמנהל מחוז צריך לשקול את חיי העובדים שלי. אני חייב קודם כל לנטרל את קוי

החשמל החיים האלה, כדי שאוכל להכניס את העובידם לשטח.

אבל המצב היה הרבה יותר חמור, כי קוי מתח גבוה וקו מתח עליון נפלו, וסדרי

העדיפות של חברת החשמל, גם במקרה של סערה כל כך קשה, הם קודם כל לאתר את

התקלותב מתח עליון, את התקלות במתח גבוה, ואחר כך לעבור לתקלות מתח נמוך

בשכונות.

הסערה ביום חמישי בעיצומה. אני שולח אנשים לקוים מחוץ לעיר, אומרים לי:

דני, אנחנו לא רואים מטר אחד מה קורה בקו, הסערה בעיצומה. אני מסכן חיי

עובדים, אני שולח עובדים כדי לאתר את מקום התקלה ולתקן אותה, ובמקביל אני שולח

קבוצות עבודה לשכונות, כדי שקודם כל יאתרו את חוטי החשמל החיים כדי לנטרל אותם

מזרם, כדי שנוכל להכניס עובדים. ואמנם, ביום חמישי התחלתי להכניס עובדים.

זו תפיסה חשמלית, זו תפיסה שצריכה לקחת בחשבון היי עובדים. אני לא משתער

בקרב, אני לא יכול להרשות לעצמי 2% הרוגים. בשום פנים ואופן. אני גם לא יכול

להשתער עם כוחות ארטילריה בעיצומה של סערה. אסור לי לעשות את זה. אני צריך

לשקול שיקול דעת יחד עם המהנדסים שלי, שיקול דעת שלוקח בחשובן את האפשרויות

שלנו להכנס לשכונות שהיו חסומות כולן עם עשרות טונות של עצים. אלפי טונות של

עצים קרסו ונפלו.

על פי הדיווח שקיבלתי ממנכ"ל קרן קיימת, רק בקוים שעוברים מחוץ לעיר

ביערות הקרן הקיימת, נפגעו 70 אלף עצים, שחלקם הגדול היו מונחים על הרשת שלנו.

ביום סערה כזה קשה להכנס עם כל הכוהות, זה בלתי-אפשרי.

במשך ארבעה ימים לא היו כל הצרכנים בלי חשמל. במשך ארבעה ימים החזרנו

חשמל לרוב הצרכנים, כשאנשים שלי עבדו 24 שעות, 48 שעות.לפעמים לא האמנתי

למראה עיני, שאנשים לא הולכים הביתה בקור הזה ובכפור, עומדים על המנופים

ועושים עבודה.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

למה היה צריך להסיק נגדך מסקנות?

די כהן;

קשה לי להביע רגשות בפורום זה. אני מודיע לך שאני מסתובב שלושה שבועות

מאז אירוע כמי ששפכו את דמו, ואני לא יכול להתאושש. אם אני הייתי מרגיש שעשיתי

איזושהי פעאשלה או כשלון, הייתי מקבל את זה בקלות. הייתי יכול לחיות עם זה

ולישון היטב בלילה. חודש ימים אני לא ישן בלילה, כי זה לא הגיע לי. האסון טבע

שכמותו קורה בכל מקום בעולם. מר וירצבורגר הביא דוגמא מארצות-הברית הנאורה.

אני ראיתי בלונדון סרט שבשנת 1960 במערב אנגליה היתה סופת שלגים ולמיליון איש



לא היה חשמל בין 12 ל-14 יום עם עשרות הרוגים, ולא הקימו שום ועדת חקירה.

הממשלה הכריזה שהיה שם פגע טבע.

אני חושב שנעשה עוול בלתי-רגיל. אני שילמתי מהיר, אני לא מבין על מה? האם

אני אחראי על אסון הטבע? האם אני אחראי לכך שנפלו אלפי עצים? בסופו של דבר

הוטלה עלי אחריות, כשאני בודד במערכה, אין לי מל"ח או רשויות אחרות. אני לבדי

צריך להזעיק עשרות גוזמים מכל הארץ כדי שיפלסו לי דרכים שאוכל להכנס עם

הציידים הכבדים שלי לתוך השכונות. עירית ירושלים לא היתה מסוגלת לעזור לי. גם

היום, אחרי מנעשה, ב-13 בחודש ישבתי אתם בישיבת תיאום, אמרו לי: דני, אל תסמוך

על עירית ירושלים בנושא של קריסת עצים, כל האחריות הלוגיסטית לכריתת עצים

נופלת עליך, אנחנו, עירית ירושלים, יכולים מכסימום לשלוח לך שתי חוליות

שיכולות לעזור לך בשעת דחק.

ואמנם, עכשיו יש לנו מטה חירום משותף והם שלחו לי סך הכל שתי חוליות. הם

לא מסוגלים ליותר מזה. זו שפיכות דמים.

מי ג ולדמן;

אני חושב שדורון רובין נגע בנקודה החשובה, איך ללמוד מאותו אירוע בקשר

להערכות למחר ומחרתיים. במשך יומיים באזור שלנו היתה הפסקת חשמל במשך מספר

שעות, וראיתי שחברת החשמל נערכה, העריכה מראש שתוך שמונה-תשע שעות יתגברו על

הקוים המנותקים, ואמנם כך היה.

מה שחשוב בעיקר הוא להתייחס לדברים שבהם גם עודת רובין נגעה בענין אזור

ירושלים. הערנות של חברת החשמל כתוצאה מכך הרבה יותר גבוהה, היא למדה להסיק את

המסקנות מהר ולהגשים אותן גם בשטח. אנחנו יודעים שהיום גם עובדי חברת החשמל

וגם חנהלת חברונ חחשמל מבינים שההתייחסות לאירועים מסוג זה מחייבים ערנות גבוהה

מאד, גבוהה מזו שהיתה בעבר, וגם בעבר היתה ערנות. התגובות מהירותה רבה יותר.

השילוב של הסברה וביצעו בשטח, יש לו משמעות רבה מאד בנושאים האלה.

אני רוצת שלא נעבור לסדר היום בענין העצים. אני רואה את זה ברשויות,

בעיקר באזורים שם יש צפיפות רבה מאד של עצים. פה צריך להחמיר בחוקים. צריכה

להיות דרישה של הוועדה שלנו באמצעות הרשויות המקומיות, אולי בוועדות בנין

ערים, שברגע שיש קו מתח גבוה או קוי חשמל, ייקבע מרחק של נטיעת עצים, או סוג

עצים, כמו שיחים נמוכים - צמחיה לא תהווה סכנה להספקת חשמל ביתית או תעשייתית

או לקוים מוליכים.

ראיתי מוז קרה אתמול בגלל השלג לא רק לחשמל אלא גם לרפתות, איך גגות

התמטטו. אצלנו נערם שלג של חצי מטר, ואם הוא מצטבר על גג קל, הכל קורס. אני

כבר לא מדבר על בעלי החיים, אבל המבנים לא מסוגלים לעמוד בעומס של חצי מטר או

י ותר שלג.

אני פונה כעת למנכ"ל משרד האנרגיה כמשרד הממונה. מועצת המנהלים של חברת

החשמל יכולח לדרוש בוקר וערב את עידכון המחירים. אבל האחריות המיניסטריאלית

היא של משרד האנרגיה. לא יכול להיות שישחקו בזיגזגים. בשנה וחציה אחרונה אתם

משחקים בזיגזג ומשתמשים בחברת החשמל מול האוצר והאוצר מול משרד האנרגיה. אחד

הדברים שאיננו ערוכים לו הוא המדיניות הלא ברורה של ממשלת ישראל. אתם משחקים

כאן על גב הצרכנים והתעשיה.

המחיר של החשמל הוא מהפתח של עתיד חברת החשמל וכוח החשמל במדינת ישראל.

אם לא התחילו לבנות את תחנת הכוח בחדרה ב' בזמן - - -



א' וירצבורגר;

לא בגלל משרד האנרגיה.
מי ג ולדמן
את הנזק שנגרם כתוצאה מהאיחור של 10 חודשים, שנגרם בגלל עיכוב מתן

ההיתרים בעירית חדרה, נרגיש ב-1996. אז לא ישאלו מה קרה ב-1992 אלא למה לא

מוכנים ב-1996. הוא הדין בענין עידכון המהירים. זה משהק באש.

אני פונה למנכ"ל חברת ההשמל ויו"ר מועצת המנהלים. אני לא מציע שנחליט

החלטות של פניקה. החלטות של פניקה גורמות להוצאה כספית מיותרת. תוך שבועות

ספורים אנחנו יוצאים מההורף. בעוד שנתיים יביאו לכלבוטק החלטות של פניקה,

ויגידו שציוד של עשרות מיליוני דולרים זרוק בצד בגלל שבעה ימי סופה בירושלים

או בגליל. מה שחשוב בעיקר הוא לראות איך מיישמים את הדברים שלמדנו מהם.

אני חושב שעל כל ההחלטות שנתקבלו לגבי תוספת סמנכ"לים וכוי, צריך לדון

בימים אחרים ולא שבוע שכזה. יש לעשות ספק זמן ואז להביא את הההלטות לגבי שינוי

מבנה הברת החשמל. הבעיה פה לא היתה מבנה הברת החשמל. הבעיה היא, איך להתנהג

במצבים האלה בצורה אחרת.

אי שריר;

בענין ההפרטה, האם לא היה רצוי לחשוב על מדיניות החברה להלוקה לשני

ראשים, האחד של יצור אנרגיית חשמל והשני של שירותים? אם פניתם היה להלק הלוקה

רחבה כזאת לשני גופים, לשתי הברות משנה, גם כפי שמקובל בעולם הרחב, להערכתי,

במיוחד בהתחשב בגידול האדיר והעצום שהחברה צריכה לעבור בשנים הקרובות, הדבר

היה משפר בהרבה את התיפקוד. גם בתהומים אחרים בעולם יש היום בריחה

מקונגלומרטים ענקיים. יש הפרדה ליחידות הרבה יותר קטנות.

שאלה שניה נוגעת להשקעות. מנין תיקחו 7-8 מיליארד דולר? אולי צריך לחשוב

על השקעות חוץ.

עי סולודר;

אני מבקשת לשאול בנושא של גנרטורים מקומיים או שכונתיים. בשעתו היתה

מדיניות לעודד מאד גנרטורים במפעלי תעשיה. האם אתם יכולים להגיד משהו על

המתרהש בבקעה ובדרום הגולן שעד אתמול היו בלי השמל.

מה שהתרחש בסופה הנוכחית מקהה את מה שהיה בירושלים. אנחנו באים בטענות

להברת החשמל, אתמול עמדו מאות מכוניות בכביש צומת גולנו מהבוקר עד אחת בצהריים

ולא פינו את הכבישים. אפשר להקים ועדת חקירה מי היה צריך לפנות את הכביש.

אנחנו מדבירם בנושאים שאי-אפשר להזות מראש. כאשר מודיעים על סופה, יש דברים

שגם האזרחים צריכים לקחת על עצמם להתגונן מפניהם. יודעים שתהיה סופה ויודעים

שיהיה אירוע, והיום יש תחזיות די מדוייקות, וגם האזרח יכול להכין בביתו את

הדברים הנדרשים למקרה של מצוקה. בגולן הכינו.

כשאנחנו שואלים למה לא מקימים מאגרים לכל כמות המים שנשפכת עתה לים המלח,

אומרים לנו - ויש בזה מן הצדק - שלהקיחם מאגר שיקלוט את המים רק אחת לכמה

שנים, זה לא כדאי. יכול להיות שגם בנושא הנדון יש דברים שאולי לא כדאי לעשות.

אני מחזקת את הדברים שאמר הבר-הכנסת גולדמן, שאנחנו מוכרחים להתרגל לעבוד על

דברים ממוצעים. אי-אפשר לבנות אל כל המדיניות לפי דברים מאד מאד חריגים.

אני חושבת שבמידה מסויימת עושים עוול לחברת החשמל. אם רואים את עובדי



חברת החשמל ועובדי בזק ומקורית ועובדי המוביל, זוה גם תחבורה - אני יודעת שגם

במלחמות וגם באסונות טבע, אנחנו רואים אותם מיד בשטח. צמבחינה זו אנחנו עושים

עוול אם בעקבות אירוע חריג, אנחנו מודדים את כל החברה. אחד הדברים שצריך לצאת

מהדיון חוא גם לחזק את העבודה ואת הפעולה של העובידם שמשקיעים ימים כלילות

בתנאים שבהם אף אחד מאתנו לא היה נמצא בחוץ.

סי שלום;

אני מודה לחברי הכנסת על הדברים שאמרו. הם נאמרים לאחר התקופה של עידנא

דריתחא, שבה אולי נאמרו דברים אחרים.

לגבי הנושא של שינוי המבנה הארגוני, אני לא חושב שיש לך, חבר-הכנסת

ג ולדמן, את הכלים - לא התאורטיים כמובן - לבחון האם זה טוב לחברה או לא.

העתוי היה צריך להיות לפני שנה.

לשאלת הבר-הכנסת שריר, בסופו של דבר, חברת החשמל בכל מקרה צריכה להגיע

למצב של פתיחות, גםן על ידי הפרטה.ה הצעה שלך בדבר שתי חברות, תיצור בסך הכל

שני מונופלים. במקום שיהיה מונופול אחד שיעשה גם את היצור ויספק את השירות,

יהיה מונופול יצור ויהיה מונופול שירות. אלה יהיו שני מונופולים שלא יתחרו אחד

עם השני.

לכן, ההצעה הזו לא מביאה לכך שהמונופולים יורדים אלא אתה יוצר שני

מונופלים אחרים שאין להם תהרות עם אף אחד לגבי אותו סוג עיסוק שבו הם עוסקים.

אתה אולי מדבר על יצרנים פרטיים. יצרן פרטי מקבל עידוד ממשרד הנרגיה, וגם

בתקציבי חברת החשמל הדבר הזה היה. בסופו של דבר גם אנחנו עודדנו את הדבר לאור

מדיניות משרד האנרגיה, לעודד יצרנים פרטיים ליצור חשמל ולספק לנו חשמל. אני

חושב שהכיוון הזה חוא כיוון חיובי וצריך להיעשות. צריך לבחון שאולי יהיו

גורמים נוספים שייצרו חשמל. כמובן שאף אחד לא יכול לספק את הכמות לארץ כולה,

אלא מדובר על כמויות קטנות. עכשיו יש חברה שהציעה לספק חשמל מפצלי שמן. הנושא

נבחן כרגע במשרד האנרגיה וגם אצלנו.

הכיוון של הפרטה הוא כיוון נכון וחיובי בסופו של דבר. שתי חברות לא יפתרו

את הבעיה, כיוון של עידוד יצרנים פרטיים הוא כיוון נכון. אלה תחליפי אנרגיה

בדרך כלל. צריך להכנס לזה וזה חיובי להברת החשמל. בצרפת יש חברה אחת ממשלתית

שמספקת חשמל.לכל צרפת. היא מעסיקה 130 אלף עובדים. שם 75% מתחנות הכוח הן

גרעיניות. שם החברה דומה מאד לחברה הישראלית. בספרד יש 19 חברות חשמל.

עי אדן;

יש פה טעות בסיסית. מדינת ישראל היא מדינה מבודדת. אנחנו לא יכולים למכור

ולא יכולים לקבל. באירופה, אחד נותן לשני, ואז אפשר להקים שתיים. ברדיוס שלנו

אין שום אפשרות.

סי שלום;

לגבי נושא ההשקעות, אני לא מקבל שאנחנו הולכים עכשיו להשקעות של פניקה.

במפורש לא. אבל יש מצב שמצריך השקעות. אם אתמולה גענו ל- 4700מגווט, זה אומר

שהצריכה עולה. הצרכנים לא שואלים אותנו. אנחנו חייבים להערך למצב החדש הזה. זה

מצב שלא ידענו בעבר, זה מצב שאף אחד לא צפה.

גיוס הכספים מבחינתנו יכול להיעשות רק במימון זר. לנו אין משאבים

עצמיים. גיוס ממקורות פנים בלתי אפשרי. יש גם מגבלה של לווה בודד ואין אפשרות

לעשות זאת. יש מצב שאנחנו הולכים להנפקת אגרות חוב, בדרך כלל פרטיות, כי גם

הבורסה לא יכולה לקלוט כל כך הרבה. אנחנו הולכים דרך משקיעים מוסדיים. אבל רוב



המימון שלנו הוא מימון זר. בסופו של דבר לא נוכל לקבל הלוואות ללא מצב שההברה

תהיה בו רווחית. יש גם הלוואות מסויימות שלקחנו בעבר, שאחד התנאים אומר, שאם

החברה תעבור למצב של הפסדים, זכותו של אותו מוסד פיננסי למשוך מיד את ההלוואה

חזרה. גיוס הכספים יכול להיעשות גם אם נלך להנפקה בבורסה. כלומר, הפרטה.

רשות החברות החליטה שב-1992 היא הולכת להפרטה. בסופו של דבר השאלה אס

הכסף יילך לאוצר, כי חלק ממה שכתוב בתקציב המדינה הוא ממכירת חברות, או שזה

יחזור לחברה. כרגע נראה לי יותר שזה הולך לכיוון האוצר ולא לכיוון החברה

לפיתוח המשאבים הצעמיים שלה. בסופו של דבר, המקורות הם רק מקורות חיצוניים.

שי שיטרית;

שמעתי אתמול מאזרחים רגילים דברי שבח על חברת החשמל. אחרי העליהום שהיה

במכות הגדולות שהיו בירושלים, שבחלקן היו מוצדקות ובחלקן לא, אני חושב שטוב

שהתאזנו הדברים והציבור מבין שכאשר כולם ישנים וטוב להם, אנשי חברת החשמל

עומדים על עמודים ומתקנים פה ושם דברים. טוב שזה נקלט בציבור.

בדיון בסיבוב הראשון, כל כובד הביקורת היה על העובדים ועל המקומיים. אני

חושב שאם מועצת המנהלים לא דאגה לתכנית חרום, גם היא צריכה לספוג את הביקורת

ולא כדאי לגלגל אותה רק על הדרג הנמוך. הביקורת צריכה להתחלק על כולם ולא

בשיטה של הסטת הביקורת רק על דרג מסויים. אני לא ודע, אולי היה צריך להעיף את

הדובר או לא - - -

סי שלום;

לא היית בתחילת הדיון ולכן לא שמעת את ההתייחסות לנושא זה.

שי שיטרית;

אני מתנצל על שלא הייתי ואומר לך את הדברים, כדי שאם יש חלוקת אחריות,

היא צריכה להיות על כל הדרגים. הבאתי את ענין הדובר לא כדי להגן עליו אלא כי

האחריות צריכה להתחלק על כולם.

בנושא הפיננסים, אני מבין שיש בעיה של הלוואה מגורמים זרים.

סי שלום;

בחלק גדול מההלוואות יש לנו ערבות מדינה.
ש' שיטרית
בקטע של הנפקות איגרות חוב בבורסה, היום, כיוון שאפיקים אחרים להשקעת

הציבור די נסגרים, זו אחת הדרכים שלדעתי צריך לנצל יותר מאשר הלוואות בהוץ

לארץ, כי המשק הישראלי לא מיצה בכלל את האפשרויות באפיקים האלה. אני לא יודע

מה עמדת רשות החברות בענין זה. אני מדבר מעבר להנפקה שלכם על ידי המדינה, כי

שם אתה לא בעל בית. אתה בעל בית אם אתה רוצה ללוות ממני כמשקיע בבורסה באמצעות

איגרות חוב. אם המדינה תרצה למכור כהפרטה, אתה לא בעל בית, ובצדק שר האוצר

רוצה שהכסף ייכנס לקופת המדינה.

שאלה נוספת היא שאלת זכויות עובדים. אני יודע שנושא עובדי חברת החשמל הוא

קצת לא פופולרי. זה לא מפריע לי להציג אותו באור עקרוני. אם יש לך הסכם עם

עובדי חברת החשמל, הסכם שאתה התום עליו, ויצא ששבועיים אחרי הסערה בירושלים

מגיע להם לפי אותו הסכם לקבל בונוס או תוספת שכר בכל שם אחר - האם העובדה

שהיתה סערה בירושלים - והיום כולנו רואים את תיפקוד עובדי חברת החשמל באור



יותר פרופורציונלי וחושבים שהוא טוב - האם יש הצדקה משפטית או מוסרית לעכב או

לא לתת בכלל את התוספת שהוסכם עליה, רק משום שזה לא מוצא חן בעיני הציבור.

נכון, בעיני הציבור זה לא פופולרי.
היו"ר שי ארבלי"אלמוזלינו
עכבו?

שי שיטרית;

לפי העתונות, עיכבו את תשלום הבונוס, ואני שואל האם יש לכך מקום מבחינה

משפטית והאם יש לכך מקום מבחינה מוסרית וציבורית.
סי שלום
אם היית שואל אותי אם עיכבו או לא, הייתי אומר לך. כבר קבעת שעיכבו וקבעת

שמשפטית זה לא נכון.

שי שיטרית;

אני חי מהעתונות.

סי שלום;

יכולת לשאול אותי כאן האם עיכבנו את הבונוס, ולא שעיכבנו את הבונוס,

הבונוס הזה הוא בונוס על רווחי 1989, בונוס שעוכב חודשים ארוכים כתוצאה ממשפט

שניהל האוצר נגד חברת החשמל בדבר התוספות החריגות שקיבלו העובדים ב-1988,

תוספות שלא זכו לאישור מועצת המנהלים ואישור רשות החברות. כתוצאה מכך, רשות

ההברות מנעה ממועצת המנהלים את האפשרות לדון בכך.

לפני כששה-שבעה חודשים, הסתיים המשפט. לבסוף האוצר יחד עם ועד העובדים

הגיעו להסכמה שהם מחזירים רק 2%.באותו רגע נסללה הדרך לדון בזה. גם לפני

שקיימתי דיון במועצת המנהלים, תבעתי מרשות החברות הסכמה מראש שאם אנחנו

מאשרים, שאכן ישולםה כסף ושלא נאשר סתם את הענין. אני הבאתי את זה למועצת

המנהלים. מועצת המנהלים אישרה, ואז היינו זקוקים לאישור רשות החברות.

בהחלטת מועצת המנהלים נאמר שהקריטריונים לחלוקה יובאו בפני מועצת המנהלים

לאישור. בינתיים משרד האוצר לא הפשיר את הענין ופתאום כרעם ביום בהיר, הוא

החליט שאין יורת עיכוב של הבונוס. אני לא רוצה לומר מה היו השיחות שניהלנו.

בכל מקרה, הדיון שיכול לאשר את קריטריונים יכול להתקיים רק במועצת המנהלים. מה

לעשות ומועצת המנהלים מתכנסת רק ביום חמישי הקרוב ה-13 בחודש. הכותרת

בעתונים היתה "ועד העובדים; סילבן שלום מעכב את הבונוס". למחרת כל העתונים

עושים פולואו-אפ ומאמרים על משהו שלא היה ולא נברא ולא דובר ולא כלום. אני

יכול לומר שאני חשבתי, שגם כשזה יאושר במועצת המנהלים, עדיף לעשות את זה לקראת

סוף פברואר ולא מיד. אלה היו הדברים. יצא שאני מעכב וכן הלאה.

לפני שבוע וחצי קיבלתי הלקאה על הבונוס ב"ערב חדש" למה בכלל משלמים את

הבונוס. אני מגן שם על הענין, ואחרי שלושה ימים מופיע שאני בכלל מעכב. ב-13

בחדוש בישיבת מועצת המנהלים, הקריטריונים יובאו לאישור. מועצת המנהלים תחליט

מה שתחליט, זו הפררוגטיבה של מועצת המנהלים.
ש' שיטרית
מה יהיו ההמלצות שלך?

ס' שלום;

את זה תשאיר לי לומר במועצת המנהלים. שאלה שניה נוגעת לפי ננסים. יש

בעיה גם של לווה בודד, שבנק לא יכול ש-15%-10 של ההון העצמי שלו יהיו במסגרת

של לווה יהיד. גם משקיעים מוסדיים לא יכולים הלשקיע יותר מ-4%באגרתחוב

מסויימת. 4% מההון העצמי שלהם הוא מסך הכל המערך שלהם. אנחנו מבחינתנו מיצינו

כמעט את כל האפשרויות. למרות זאת אנחנו הולכים להנפקה של איגרות חוב פרטיות כי

זה הרבה יותר נורו. זה התמקדות בשניים-שלושה גופים שעומדים מולנו, הוצאות

ההנפקה הרבה יותר זולים, זה יותר מהיר. אנחנו עושים את זה בארץ כל המזן. מאות

מיליונים מגוייסים בארץ דרך הנפקה פרטית שלך אגרות חוב.

גם בחוץ לארץ אנחנו מגייסים כספים. היתה לנו בעיה שכל הלוואה דרשה

ערבות מדינה. לפני כחצי שנה, בפעם הראשונה בתולדות החברה, הצלחנו לגייס הלוואה

מבנק דה-רוטשילד של 300 מיליון פרנק, 60 מיליון דולר, בפעם הראשונה ללא ערבות

מדינה. ההחלטה של אותו בנק לתת לנו בלי ערבות מדינה, פתחה לנו את כל שוקי

אירופה לקבל ללא ערבות מדינה. טבל עדיין צריכים לבוא עם מאזן רווחי. נבוא עם

מאזן של הפסדים - לא יתנו לנו.

מי כץ;

בקשר לדרום הגולן, אתמול בערב בשעה 7 בערב חיברנו כבר את מבוא חמה.

בדרום רמת הגולן יש לנו עדיין תקלה. מחשפים עם הליקופטר מחפשים בדרום הגולן

ועדיין לא יודעים את מקור התקלה. לחלק מהבקעה כבר החזרנו את ההספקה ומחפשים

את התקלה בהמשך. בנושא גנרטורים, בשנת 1990 היה לנו הסכם עם בעלי גנרטורים

פרטיים ובדקנו בסו, השנה אם זה הביא תועלת. זה עלה לנו הרבה מאד ממון אבל

התועלת היתה קטנה, ולכן ב-1991 חלק מההסכמים לא הפעלנו, אלא רק עם בעלי

גרנרציה גבוחה יותר, כמו קרית הפלדה וכוי.

יזמים פרטיים שורצים לבנות תחנות כוח - לפי מדיניות של משרד האנרגיה

אנחנו נמצאים במגעים עם יזמים שונים. אם זה יתממש, נעשה זאת.

חלוקת החברה לשני גופים, אלה שמייצרים חשמל ואלה שמחלקים את החשמל,

זה קיים בהברות חשמל מאד מאד קטנות. אי-אפשר לעשות את זה בחברות חשמל גדולות,

כי המיקום, העיתוי של תחנת כוח והחיבור שלה למערכת החשמל, זה חייב להיות ביד

אחת. זה תיאים אחד ותיכנון אחד. אי-אפשר להפריד כמעט בין הדבירם האלה.

נאמר שארוגנים גודלים נבחנים בכושר ההתאמה שלהם . אני חושב שחברת

החשמל בחודש וחצי האחרון הוכיחה שהיא מסוגלת להתאים את עצמה לשינויים הדרושים.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אני חושבת שהדיון היה ענייני מאד ולא היה עליהום. אבל אתם צריכים

להבין שכאשר ציבור נפגע או חסר לו משהו, הוא זועק. הזעקה הזו אינה יכולה

להשאר בודדת. יש אנשי ציבור שחייבים לאמץ אותה ולזעוק במקומם את הזעקה הזאת.

אני לא חוזרת בי ממה שאמרתי אז, כאשר יש תקלות במשרד מסויים, בחברה

מסויימת, מי שצריך לשאת באחריות זה קודם כל מי שעומד בראש. זה נוהל קיים. תראו

מה קרח בצרפת. כאשר אתה תהיה חבר כנסת, מר שלום, הכתובת שלך תהיה תמיד השר או

מי שעומד בראש. הוא אחראי.



אני בהחלט רוצה לציין בהערכה את הפעילות שנעשתה תוך כדי ובמשך ולאחר

מכן וגם עכשיו, אשר באה לאזן את הדברים שהיו באותה תקופה בירושלים במשך ארבעת

הימים.

דבר שני, כואבות לי מאד מאד המסקנות וההחלטות שנתקבלו על ידי הנהלת

חברת חשמל. אני שומעת את דני כהן וכואב לי הלב על זה. אם צריך לשלם את המחיר,

כולם צריכים לשלם את המחיר. מדוע השניים האלה? אני רוצה לבקש שהנושא יידון פעם

נוספת בדירקטוריון של חברת החשמל. אם זה אירוע שלא היה מקובל במשך כל כך הרבה

שנים, לבוא ולהסיק מסקנות כל כך פסקניות - זה יותר מדי קשה.

אני ממליצה בפני יושב-ראש הדירקטוריון להביא פעם נוספת לדיון

הדירקטוריון, האם צריך להסיק את המסקנות האלה לגבי שני האנשים. אנחנו יכולים

לדעת את התרומה שתרם מר כהן בירושלים במשך כל השנים. עונש כזה מטילים עליו,

בצורה כזאת? הוא הדין לגבי הדובר. יתכן שהוא שגה וכוי, קוראים אותו לסדר

ומזהירים אותו ומנחים אותו. לא צריך להסיק מסקנות כל כך קשות לגבי שני עובידם

אלה.

בכל הדיונים שקיימנו בוועדה תמיד היתה לנו גישה עניינית ותמיד

הערכנו את העבודה שנעשית על ידי חברת החשמל, ההנההלה ועובדיה. כל פעם שהופיע

מר חופי, חיזקנו ושיבחנו ותמכנו ללא שום היסוס. אני זוכרת את האזהרה של הופי

שהיתה בענין נושא המחיר. הוא התריע נגד התופעה הזו, ואמר שאם המחיר יישאר כפי

שהממשלה מחליטה עליו, הם עלולים להקלע לקשיים מבהינת הכנסות והשקעות. יש

להצטער שחברת החשמל מגיעה לגרעון ולא מאזנת.

האם הממשלה לא מכירה בצרכים של חברת החשמל? אולי תתנו לחברת החשמל

שהיא תיקבע את התעריפים של החשמל, היא יודעת למה היא זקוקה ומה חסר לה. מדוע

שני שרים צריכים לקבוע את התעריפים, מבלי להתחשב בצרכים גם של פיתוח וגם של

השקעות וגם של הכנות שמתחייבות ממצבים מסויימים. אחד קובע תעריפים והשני צריך

להערך ולתכנן תכניות ולחפש מקורות של השקעות. מנין? ואם אתה לא רווחי, לא יתנו

לך הלוואות.

אני אומרת את הדבר כדי שהוא יישקל על ידי הממשלה ועל ידי משרד

האנרגיה ומשרד האוצר. לא צריכים לקבוע תעריף כאשר הוא איננו הולם לצרכים של

היום.

בקשר לעצים, כאשר שני עמודי חשמל תקועים בחצר של אותו בית, ויש שם

עצים, למה שהדברים האלה לא יילקחו בחשבון? כאשר עץ גדל ומתפתח, הוא ודאי יכול

להפריע לעמודי החשמל.

חברת החשמל חייבת ללמוד ממה שקרה ומהיום והלאה, כל חיבור חשמל צריך

להיות בקוים תת-קרקעיים, וזאת לא רק בשכונות החדשות אלא בכל הבניה החדשה.

כל השנים החברה התפתחה ושיגשגה ותיפקדה כמו שצריך ולשביעות רצון

הצרכנים, כאשר לא היו לה סמנכ"לים. זה היה הגורם למה שקרה? אני לא הושב. למה

עכשיו צריך סירבול ביורוקרטי בעוד תוספת מנגנון? למה להכביד על החברה מבחינת

ההוצאות שלה. לשם מה זה נחוץ. זה סמנכ"ל ולשכה ופקידות וכל מה שמסביב. אם

החברה בגרעון והתקציב לא מאוזן, היא צריכה עכשיו לנפח מנגנונים? אני לא חושבת

שזה היה הגורם למה שקרה. הדבר צריך להשקל מחדש, האם זה הזמן לשנות את מבנה

חברת ההשמל.

אני מציינת בסיפוק שחלק גדול מהלקחים נלמד ומיושם. במיוחד אני רוצה

להביע הערכה והוקרה לעובדים שלא פעם מושמצים ללא שום הצדקה. כל חנושא של חשמל

חינם - תלוי איך מסבירים אותו לציבור הרחב. יש הרבה עובדים במשק שיש להם

פריבילגיות והטבות מסויימות, ואף אחד לא מצביע עליהם ואף אחד לא מדבר על כך

שיש להם הטבות. נטפלו לעובדי חברת החשמל.



אם יביאו הצעה שכוללת את כולם, זה דבר אחר. למה רק עובדי חברת-

החשמל? אותם עובדים שמדברים על זה, הם שוכחים שגם להם יש פריבילגיות במקום

העבודה שלהם. פעם אחת צריך לרדת מהנושא הזה. אני אומרת את זה גם לחברי הכנסת

שלא מרפים מזה. הדבר לא יקום ולא יהיה.

עושה טוב ציבור העובדים שהוא עצמו מצטמצם ושם מיגבלות. הוא צריך

להמשיך בכך מתוך רצון שלו עצמו ומתוך הסכמה עם הנהלת החברה.

אני מביעה בשם הוועדה כולה הערכה, קודם כל למאמצים שנעשו ואשר

נעשים בתקופה זו של מזג אויר סוער כזה, ובמיוחד לעובדים אשר הם מטפסים למעלה

ועושים את העבודה. שום מחיר איננו עונה על העובדה הקשה הזאת שנעשית. יש כאלה

שנשארים בבית ופוחדים לצאת החוצה לבל יתקררו, ואלה מטפסים למעלה גם בשלג וגם

בקור, גם בגשם, ועוד מדברים עליהם.

לענין ההפרטה, אני מקבלת את הדעה שזה לא משנה שום דבר. מה משנה

להפריד בין השירותים לבין היצור של החשמל? אני חושבת שבמשך כל השנים החברה

קראה את המפה והתפתחה בקצב שענה על הצרכים, והיא צריכה להמשיך בזה. אני לא

יודעת אם הפרטה תציל את המצב. לא בכל מחיר מיישמים מדיניות של הפרטה. יש דוגמא

של צרפת שחברה אחת מספקת את החשמל לכל החברה. אין שום סיבה שחברת החשמל במדינת

ישראל לא תמשיך לספק את החשמל ולא צריך להקים חברות פרטיות שהן למטרות רווח

למעשה.

לכן הדברים אלה צריכים להשקל מחדש. אני מתרעמת על דבר אחד, מר כץ,

אתם חייבים להמנע מיבוא, כאשר אפשר לייצר את הדברים האלה בארץ. אם אלקו עובד

במשמרת אחת, הוא יכול לעבור לעבוד שתיים ושלוש משמרות כדי לענות על הצרכים

שלכם. יש מחוסרי עבודה במדינת ישראל וצריך לתת להם תעסוקה. במצב כזה ללכת

לייבא מחוץ לארץ? המנעו מזה.

מי כץ;

כל מה שניתן לעשות בארץ אנחנו עושים בארץ. את יודעת את זה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
נכון. בחדרה רצו להביא אנשים מחוץ לארץ ועוד ועוד, ולא נתנו.

התנגדנו בתוקף ואתם יכלתם לבצע. עובדי החברה הוכיחוש הם מסוגלים לכל דבר.

ואיזו תחנה לתפארת באשקלון שכולה כחול-לבן.

צריך לעשות כל כדי לא לייבא ולהביא את המפעלים לעבור לשתיים ושלוש

משמרות כדי לספק את הדרישות. אם כך נעשה, נתרום תרומה נכבדה ליצירת מקורות

תעסוקה למחוסרי עבודה.

אני רוצה לברך אתכם ולאחל לכם שתמשיכו לגלות ערנות ותשומת לב לרחשי

לבו של הציבור, וכאשר אתם יכולים להיות מודעים לתקלות שיכולות להיות, תעדכנו

את הציבור הרחב. הוא יקבל את זה הרבה יותר בהבנה.

- הישיבה ננעלה בשעה 13.35 -

קוד המקור של הנתונים