ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 07/01/1992

חוק הגליל (תיקון מס' 2), התשנ"ב-1991

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 364

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג', ב' בשבט התשנ"ב, 7,1.1992, בשעה 14:10
נכחו
חברי חוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ח. אורון ע. סולודר

מ. גולדמן א. פורז

ג. גל י. צור

מ. מיעארי ד. תיכון

מוזמנים; מ. דקל, ממונה מטעם ראש הממשלה במשרד החקלאות

י. וולמן, ראש המועצה האיזורית גולן

י. יעקב, יו"ר המועצה האיזורית, מעלה יוסף

ש. רובין, ראש המועצה האיזורית, מבואות חרמון

י. וייצמן, סגן ראש המועצה האיזורית, גולן

ד. קריצ'מן, עוזר שר החקלאות

נ. בן-סירא, מנכ"ל מועצת הלול

י. פרדקין, תנועת המושבים, אגף המשק

נ. גולדמן, עו"ד, האגודה לזכויות האזרח

א. סימון, מזכיר איגוד מגדלי העופות

ג. אשכנזי, מגדל, איגוד מגדלי עופות

א. דורמן, "מורג"

א. צור, התאחדות האיכרים, מרכז ענף הלול

מ. הלפרין, יו"ר קרן הפטימים

א. זיסבלט, משרד המשפטים

ג. יעקב, קיבוץ מנרה

ז. לוריא, מועצה איזורית גליל עליון, קיבוץ יראון

ש. חלבי, מעין ברוך, עוף הגליל

מ. ליטמן, מושב רגבה, "מילואות"

ד. כוכמן, האיחוד החקלאי

מ. סגל, ארגון מגדלי עופות

ח. ג'בר, כפר סג'ור

נ. סיהאם, כפר סג'ור

י. שביט, "מילואות"

א. שמיר, מועצה איזורית מטה אשר

ב. ברוך, ועדת משק, התק"ם

ג. מסד, "מילואות"

ד. צבן, רפרנט, משרד האוצר
יועץ משפטי
צ. ענבר
מזכירת הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

חוק הגליל (תיקון מס' 2). התשנ"ב-1991
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.
מ. גולדמן
אין זה סוד, שמאז הבאנו את החוק לקריאה

ראשונה, ועם הגשת התיקון של חוק הגליל, ישנה

התרוצצות בקרב מגדלי הפטם והביצים בכל רחבי הארץ. ישנם לחצים מאיזורים

שיש בהם פגיעה לא קטנה כתוצאה מהעברת חוק הגליל. יש מקומות שהפגיעה בהם

גדולה.

אני אישית הגשתי את התיקון לחוק. ראיתי את התיקון מתוך כוונה אחת בלבד,

והיא, להשלים אותו קו רוחב של אותם ישובים שבהם . יש גידול של פטם

וביצים, לתקן את העוול שנגרם לאותם הישובים. יש מספר מגדלים שהם לא

חברי קיבוצים, כמו שיש באיזור סג'ור, יש מספר מגדלים שיש להם מיכסות

מסויימות. הם נפגעו. אנחנו במדינת ישראל מתייחסים לכלל התושבים באיזור

מסויים. זו היתה הפעם הראשונה שקבעו לסקטור מסויים סיוע, ומצד שני היתה

פגיעה בסקטור מקביל לו. זה בעיקר היה בסקטור הקיבוצי, משום שלמשק

המשפחתי ניתן פתרון, חוץ מתיקונים קטנים שאני רואה לגביהם צורך

בהתייחסות, וכי החוק יכלול גם אותם בתיקון.

קיימתי פגישה עם הנציגים השונים. אנחנו רוצים לקדם את החוק, הבעיה

איננה לשמוע ולהשמיע בישיבה של היום. אני יכול להציע הצעה שהישיבה היום

תוכל להתפזר לאחר שאומר את הדברים שלי, אם זה יהיה מקובל על שאר

החברים.

ההצעה שלי היא, שנקיים פגישה עם נפתלי בן-סירא, שהוא מנכ"ל מועצת הלול.

לאנשים יש הרגשה שכתוצאה מההערות, בעקבות התיקון שנעשה בחוק לגבי חלק

מהסעיפים, התיקון הוא בעיקר על המיכסה שנקבעה כאן בצורה של מסגרת

כוללת. נביא את ההצעה לישיבה שנקבע עם היוי'ר, לאחר שנקיים את הפגישה עם

בן-סירא, עם אותה נציגות שקבענו, כדי שנוכל להתקדם ולהביא את החוק

לקראת קריאה שניה ושלישית, וזה גם על דעת הנציגים שהיו מהגליל.

ג. גל! לפני כן, אולי כדאי לשמוע מנפתלי איך החוק

הקיים משפיע על הפטימים והביצים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האנשים הוזמנו, ואנחנו ניתן להם אפשרות

להתבטא.

נ. בו-סירא! הכמות שעליה מדובר בגידול לגבי המושבים היא

מ-8,000 טון ל-20 אלף טון, גידול של כ-12

אלף טון שיתפרס על 3 שנים, 1990, 1991 וחלק של 1992. זה על-פי הסכם

שהיה בתוספת לחוק בין כל הצדדים, כדי שלא להגדיל מעבר לצריכה.

ב-90-91 זה הוגדל בדיוק לפי הצריכה, היתרה תינתן השנה, ב-92, ויתרת

הכמות שתחולק בהתאם לצריכה - תחולק כבר למשקים שאינם במסגרת חוק

הגליל.

היתה תקופה מסויימת בעייתית, כאשר משקים בגליל קיבלו תוספת פטמים ולא

היו מסוגלים על-פי גודל המבנים שיש להם לגדל את זה בפועל. בתקופה

מסויימת, ועל-פי סיכום שהיה, הם גידלו מחוץ לאיזור, דבר שיצר בעיות

קשות מאוד מבחינת כושר התחרות. הדבר הזה נפסק. נכון להיום, ההל מסוף



שנת 1991, ישנה החלטה, הוראת שר החקלאות, להפסיק מערכת גידול מחוץ למשק

של החבר עצמו, ולמעשה, למעט חריגים בשוליים שהם מובאים לדיון משולב

במשרד החקלאות, על-פי חוק או על-פי ביקורת, הגידול הזה הופסק, אלא אם

כן ישנם חריגים שאנחנו לא יודעים עליהם.

אין ספק שהסיבסוד הגדול שניתן למשקי הגליל הוא בעייתי מבחינת כושר

התחרות עם שאר איזורי הארץ. גובה הסיבסוד, לא רק מבחינת הגובה שלו אלא

גם מבחינת אופיו, חייב לעבור דיון מחודש. נכון להיום, זה כבר כשקל

סובסידיה לקילו, והתוספת הזו איננה מתחשבת בכלל במחיר. כלומר, אם

מקיימים 3 שקל לקילו, זה עדיין שקל, ואם 2.5 זה עדיין שקל. גם אם יקבלו

יותר מ-3, זה נשאר שקל. כלומר, השקל נע בלי כל קשר למחיר גג מסויים,

וזה איננו יכול, לדעתי, להימשך. יש פה לפחות שתי הצעות חליפיות. אני

יודע שלמשרד החקלאות יש הצעה לקבוע אחוז מסויים להצמיד את הסובסידיה,

ישנה אפשרות גם לקבוע לגליל מחיר מטרה מסויים, ולהגיד שזה המחיר. אם

יגיעו למחיר המטרה, אין סיבסוד. ואם יורדים ממנו, מתרחקים בכל הארץ,

הרי שהגליל, בגלל סיבות כאלה ואחרות, יקבל אותו.

זה נושא שחייב להיות נדון. יכול להיות שאם ימצאו קריטריונים יותר

ברורים לנושא הזה, גם יפתר חלק מבעיית התחרות, אבל אין ספק שכאשר קטע

מסויים של המערכת מקבל סיבסוד וחלק לא, יש בעיה של כושר התחרות.

בסה"כ בנושא של הפטמים הבעיה הזו פחותה, מפני שההיקף של הייצור של

הפטמים לעומת כלל הארץ הרבה יותר קטן מאשר בביצים. בביצים זה כמעט 40

וכמה אחוזים. וההיקף נמצא בגליל. בפטמים זה היקף הרבה יותר קטן. אנחנו

נגיע להיקף של כ-20 אלף טון לעומת 180 אלף טון. צריך לדעת שבסה"כ סדרי

הגודל אינם בעייתיים במיוחד.
ד. קריצ'מן
לפי דעתי אנחנו לא מדברים עכשיו על חוק

הגליל הקודם ועל הסובסידיות. משרד החקלאות

מגיש בענין הזה הצעת תיקון, אני מניח שהיא תגיע לדיון בזמן הקרוב

בוועדה.

התופעה הזו, שרוצים להגדיל הכנסה או לתת הכנסה לאיזור מסויים על-חשבון

איזור אחר, היא אצלנו תופעה לא מקובלת. אי-אפשר עכשיו לנהל את הוויכוח

על חוק הגליל המקורי. מבחינתנו ישנה עכשיו הצעה, ואני מתייחס להצעה

הקיימת. באותה מידה אני מתפלא על ח"כ גולדמן, למה הוא כל כך צנוע ולמה

הוא הציע להרחיב את זה רק לפריפריה הצפונית. למה למשל לא כוללים בהצעה

הזו את פרוזדור ירושלים? בעקרון מה שעשה חוק הגליל ומה שתעשה בהמשך

הצעת התיקון, שהיא יותר מחוק הגליל מבחינת הכמויות.

ג. גל; למה אתה מתנגד לחוק הגליל?
ד. קריצ'מן
מאותה סיבה שאני מתנגד עכשיו. אם רוצים לתת

הכנסה לאיזור מסויים, שיקחו צ'ק מביטוח

לאומי ויתנו לאיזור הזה הכנסה. מה עושה חוק הגליל? הוא לוקח ממושב

מסויים הכנסה שלו, ונותן אותה למושב אחר. עכשיו הוא יקח את זה מקיבוץ

אחד ויתן לקיבוץ שני.



מת שאתם באים להציע זה להרחיב את החוק הזה עוד יותר.

אני מציע לחכות להצעה שאנחנו נגיש לוועדת הכלכלה, שבה אנחנו באמת

מדברים על גובה הסובסידיה. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל גובה

הסובסידיה לפטם הגיעה כבר ל-1.20 שקל, שזה מתקרב ל-40 אחוזים, שקבעו

אותו על-בסיס של אני לא יודע מה, ואת הענין הזה אנחנו רוצים לשנות.

לקחת במתכונת הקיימת ולהכפיל את הכמויות, לפי דעתי זה כמו להפיל את

הענף כולו על הקרשים. אני לא מדבר על כך שזה גורם לכפל.

אני מעריך שאנחנו נציע שהעסק יהיה צמוד לעליית התשומות. מחיר מסויים

שצמוד לעליית התשומות.

ע. סולודר; מה אתם עומדים להציע לגבי המיכסות?

ד. קריצ'מן; אחרי שיגמר הענין הכספי, אנחנו נציע אחת
משתיים
או לטפל במשקים באופן פרטני, במשקים

בעייתיים במיוחד באיזור הזה, במסגרת של תוספת מיכסות; או לתת כמות, לא

כפי שכתובה בהצעה של מיכה גולדמן, אלא יותר קטנה. אנחנו מדברים על משהו

כמו 500 טון ליחידה הקיבוצית או 5 מיליון ביצים.

ללכת היום ולקבל את ההצעה כפי שהיא, בכמויות האלה, במספרים האלה, בצדק

מחר הוועדה תתן לפרוזדור ירושלים, לנגב, ללכיש, לאשקלון ולכולם. וכך

אין חוק גליל, ואין תכנון ואין ענף.

מ. סגל; אני ממושב יהונתן, אני מארגנת את התארגנות

המגדלים בדרום. אני שומעת כאן הרבה מאוד

חילוקי דעות, ואני רוצה לומר מה כואב לנו.

באנו לכאן אחרי שאנחנו מתרכזים בדרום בכמה וכמה מטות הרום, משום שאנחנו

מאוד חרדים לאשר קורה. אני בתוך עמי יושבת, והשאלה שלי היא איך יתכן

שבגליל נותנים סובסידיה בכמות כזו, לענף שיש אנשים שמחזיקים אותו 40

שנה באיזור שלנו. גם שם יש מסכנים, וגם אצלנו יש קשיים. יש לנו תחרות

קשה עם חוק הגליל.
יש לנו שתי עובדות
האחת, כמות המגדלים; השניה, כמות הצריכה במדינת

ישראל. את כמות הצריכה צריך לחלק לכמות המגדלים, ובזה נקבע שיותר

מגדלים לא יכנסו לענף הזה. עכשיו זו תחרות של זמן, מי הולך על-חשבון

מי. קודם כמות הפטמים על כמות המגדלים או כמות המגדלים על כמות הפטמים.

זה נראה שתמיד יהיה על-חשבון החקלאי.

אין לי נסיון לדבר בפורום כזה, אני מאוד אודה לכם אם תעזרו לי קצת לגבש

את דברי. אנחנו רואים את עצמנו כנפגעים מאוד, ואם יש אכן הרחבה על החוק

הזה. הממשלה יצאה מהתכנון ומהסיבסוד של הענף הזה, ואנחנו מעוניינים

בתכנון ואנחנו רוצים אותו. אנחנו חושבים שהוא דבר חשוב כדי לקיים אותו

במסגרת הזו, אחרת באמת לא נוכל להשתלט על כל הענין הזה. אני מאוד מבקשת

שישקלו את האפשרות לבדוק או לבטל את חוק הגליל הזה, כי הוא בא כתחרות

לענף קיומי שלנו. אנחנו לא רוצים לקבל יותר, אבל לפחות את מה שיש לנו

אל תקחו לנו. לפחות לכוון את הכמויות של הרחבת המיכסה הזו באופן



פרופורציונלי גם לאנשים שחיים על 8 טון ו-9 טון שנמצאים באיזור הדרום,

באיזור ההר, והם לא פחות חשובים מאיזור הגליל. זו כל ארץ ישראל שלנו.

אני לא מבינה איך יתכן שבתוך עם ישראל אנחנו נאבקים על משהו, ואני רוצה

בסה"כ להמשיך את הקיום של הענף שלנו. מציעים סובסידיה בגובה של 1.20

שקל. משווקים היום, נכון לשנת 92, אינם מוכנים לחתום אתנו על חוזים,

מפני שהם אומרים שהם יכולים בשוק מחירים פתוח כזה לבוא ולהציע לאנשי

הגליל חוזה בפחות 20 ו-30 אגורות, וזאת כאשר כל אגורה היא בנפשנו.

מוכנים לחתום פחות ממחיר המטרה, כי בצפון יש להם עוד השלמה של 1.20

שקל.

אם אכן חוק הגליל המורחב יצא, זה תוספת של 15 אלף טון, ביחד זה 50 אלף

טון שנמצאים באיזור הגליל, כאשר כל מיכסת הפטם במדינת ישראל היא כ-185

אלף טון, מיכסה בהוק. אם 50 אלף טון מזה יהיו הגליל, איך אני יכולה

להתחרות, כאשר לפני חודשיים המחירים ירדו ל-2.20 שקל? חוק הגליל לא

נפגע אפילו כהוא זה, מפני שהם קיבלו השלמה של 1.20 שקל, ואנחנו לא

מסוגלים לשלם היום את התערובות. נפלנו בענין הזה, ולא יכולנו לשלם

אפילו את העלויות של התערובת.

לכן אני מבקשת וקוראת לכם להבין גם את החלק האוזר. אם רוצים להיטיב עם

חלק מסויים של אוכלוסיה, תעשו את זה, אבל לא דרך הענף שלנו. לא יכול

להיות שזה יהיה דרך ענף הפטם. תנו להם דרך ביטוח לאומי, תנו להם דרך

קיצבת זיקנה, תנו להם דרך קיצבת ילדים, תנו להם דרך כל דרך שהיא. אני

תומכת בכך. אבל לא בענף מתחרה. הם בונים שם לולים בכמויות ענק, ואילו

אנהנו פוחדים על לולים שנבנו אצלנו, ואנחנו לא יודעים אם בעוד חודש

נוכל לגדל את המדגר הבא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; נמצא אתנו בחור מכפר סג'ור, אשר גם הוא מגדל

פטמים. הוא ביקש להופיע, ואני הזמנתי אותו

ברצון.

ח. ג'בר; אני דרוזי מאיזור הגליל, מכפר סג'ור.

משנת 88 אנו דורשים לקבל מיכסות, אושרו לנו

5 טונות סה"כ. במושב סג'ור כולם דרוזים. אחד החיילים שלי שהיה אתי

במארבים בתוך לבנון - ואני נכה צה"ל באוזניים - הוא מקבל 50 טון לטובת

הגליל, ואילו אני מקבל 5 טון. אותו חייל שלי מקבל 50 טון ואני מקבל 5

טון. מדועו מדוע לא נכללנו גם אנחנו?

נ. בו-סירא! חוק הגליל אומר, שמי שגידל ב-1990 מקבל

השלמה ל-50 טון.

ח. ג'בר; לנו בכפרים אין אגודה שיתופית, אנחנו לא

שייכים למועצה האיזורית. הכפר שלי היה שייך

למועצה האיזורית, אבל לא עכשיו.

מ. גולדמן; כשבנו את החוק קבעו רשות מקומית עצמאית. היא

היתה חלק ממועצה איזורית מרום הגליל.



ח. ג'בר; אני הייתי תושב מרום הגליל.

מ. גולדמו; אם לא היה חל שינוי מבחינה מוניציפלית, הוא

היה זכאי כמו כל חבר מושב אחר, מאחר שהוא

משק משפחתי. ברגע שהוא קיבל מעמד עצמאי כרשות מקומית, הוא נפל בין

הכסאות. צריך לדעת את העובדות. זאת הסיבה. המועצה קמה כמועצה חדשה.

בתיקון הוא מופיע.

ח. ג'בר; כשהייתי תושב מרום הגליל, פנה אלי החבר

בן-סימון, והודיע לי במפורש שאני לא כלול

בחוק הגליל, אף שהייתי שייך לחוק הגליל, והיתה לי אזרחות במרום הגליל.

מדוע לא נותנים לי את הזכות שלי? מדוע לא נותנים לי את המיכסה שלי?

מה שאמר ח"כ גולדמן נכון, כי הוצאנו מהמועצה האיזורית. אני מתייחס

למקרים ספציפיים שלנו, של הכפרים שלנו. מבית ג'אן נפלו דרוזים חללים

במלחמות ישראל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ושם מגדלים?
ח. ג'בר
מיכסות של 5 טון. למה הם מקבלים 5 טון

ובמקום אחר 50 טון?

נ. בו-סירא; יש רשימה, צריך להחליט שהם בתוך הקטיגוריה,

ולחסל את החלק המביך.

ח. ג'בר; צריך לדעת שבישובים שלנו יושבים דרוזים

ששרתו בצבא, יש להם זכויות כמו שיש לכם.

נקבע שיוויון זכויות. אני רוצה להתפרנס כמו כולם. בזעת אפי לאכול לחם.

כך התורה אומרת.
ש. רוביו
אני רוצה לקוות שלא עוסקים היום בחוק הגליל,

אלא אנחנו מדברים בתיקון.

לכל אלה שהתייחסו בצורה ישירה או עקיפה, אני רוצה לומר משפט אחד או

שניים.

שמענו מנפתלי בן-סירא, כי כאשר מדובר על פטם, אנחנו מדברים בגליל על

סה"כ 20 אלף טון, כולל התוספת, מתוך סדר 185 אלף טון. אני מבקש להכניס

את הענין קצת לפרופורציה. גם אלה שאמונים על תכנון הענף אומרים שלא פה

הבעיה.

מרום הגליל מתייחס לתוספת של 20 טון מתוך 185. לכל המגדלים בארץ זה

למעלה מ-200 אלף, כך שזה 10 אחוזים. צריך להכניס את זה לפרופורציה.

יש לנו עוד עשרות יחידות במסגרת חוק הגליל, כאלה שאיתרע מזלם, וביום

קבלת החוק לא היו להם עופות בלולים. כתוצאה מכך יש כאלה שיש להם מיכסה

של 7 טון.



כשמדברים על קיפוחים אחרים, אני מסכים, אבל יש גם במסגרת של האוכלוסיה

בחוק הגליל איזה שהוא קיפוח.

לגופו של ענין. נראה לי שיוזם התיקון של החוק, ח"כ מיכה גולדמן, יוכל

בשקט גמור ובניחותא לשבת עם מנכ"ל מועצת הלול, עם נציגי משרד החקלאות,

עם נציגי המגדלים ממרכז הארץ, עם עוד נציג אחר, ולנסות להגיע למשהו

סביר. לפי עניות דעתי יש בסיס, יש רקע. היתה איזו שיחה מקדימה, ויש

אפשרות להגיע למשהו סביר שיהיה מתקבל על הדעת, ושיהיה בו כדי לסייע

ולעשות איזה שהוא תיקון באפליה בין המיגזרים, כשזה מותיר את האפשרות

להתקיים עם זה ולחיות עם זה, ולא למוטט חס וחלילה את הענף.

אני תומך בהצעה של מיכה גולדמן, לשבת ולהביא הצעה שאפשר לחיות אתה.

א. דורמן; ישובי רמת הגולן תומכים בתיקון הזה. ישובי

רמת הגולן בשנים האחרונות לא זכו לכל תוספות

בענף הפטם, אף שברוב הקיבוצים ברמת הגולן זהו אחד הענפים המרכזיים,

ובשנתיים האחרונות עברו משבר קשה מאוד בחקלאות. אין שוני גדול בין

החקלאות בגולן לבין החקלאות בגליל. הם סובלים מאותם דברים. זו חקלאות

שמסתמכת בעיקר על השוק המקומי, משווקת לשוק המקומי.

איזור הדרום, לידיעתך, נהנה ממענקים של משרד החקלאות ליצוא. משרד

החקלאות נותן עשרות מיליונים לגידולי היצוא, והאיזור שלנו לא מסוגל

לעשות זאת. לאיזור שלנו יש התנאים שלו, ולכן לנו, כישובי רמת הגולן,

הנושא הזה חשוב ביותר.

אני יכול לציין שיש ברמת הגולן לא מעט לולים ריקים. כבר כמה שנים טובות

מנסים למלא אותם, אבל לא מצליחים, כי לא מקבלים את תוספת המיכסות.

לפעמים זורקים להתיישבות הצעירה - אנחנו נקראים התיישבות צעירה - מעט

עצמות, ובזה פותרים את הענין.

אין שום הבדל בין קיבוץ יראון או קיבוץ מבוא חמא לישובים אחרים שכלולים

בתוך החוק הזה. הם סובלים מאותן בעיות, ויש הצדקה גדולה מאוד היום,

במצב הנוכחי, לחזק את הישובים האלה.

י. פרדקין; אם אפשר ללמוד משהו מחוק הגליל, זה שהוא

נעשה במחטף, והורתו ולידתו בחטא היה. הפעם

צריך למנוע זאת, כי גם רבים מאלה שטרחו בו רואים קשיים ביישום שלו, ורק

בהסכם בין הצדדים שבאו לאחר מעשה, רק אז אפשר היה ליישם אותו, שנה לאחר

מכן. זה נעשה רק בהסכמת כל הצדדים שהגיעו לפשרה.

לכן אני מציע, ויש לי יסוד סביר להניח שאפשר יהיה להגיע לכך לפני דיון

כאן, להסכמה בין הצדדים ולהצעה שתתקבל על דעת רוב הצדדים בענין. יהיה

נכון אם תאפשרו לצדדים להתדיין ולהגיע להצעת פשרה שתהיה מקובלת, ולמנוע

חקיקה חפוזה, כי אחר כך בבג"צים מנסים לראות איך אפשר ליישם זאת.
י. יעקב
במשך שנתיים כל קבוצה חושבת איך לחסל את

החוק הזה. חוק הגליל עבר לפני שנתיים, ועד

היום לא יישמו אותו אלא ב-50 אחוזים. 50 אחוזים קיבלנו.



אני מתנגד בתוקף בשם כל הישובים לתיקון רווק הגליל. תיקון החוק יביא

לעוד תיקון חוק, מאחר שעוד אחד רוצה ועוד אחד רוצת ועוד אחד רוצה. צריך

לתקן לא באמצעות החוק. אלא לשבת, התנועות עם מועצת הלול יחד.

חוק הגליל הוא חוק של המושבים, ש-40 שנה צעקנו וביקשנו והתחננו. אני

מאמין שבעוד שנתיים נהיה אחרי החוק. החוק יכנס לתוקפו ואנחנו עדיין לא

נהנה, כי רבות מהמשפחות אינן יכולות לקבל את האשראי של 30 אלף שקל

שחיו צריכות לקבל מהבנק.

לכן אני אומר, שאם החוק הזה יבוא לכנסת, אנחנו נתנגד לו. אנחנו לא

רוצים לפגוע בישובים במרכז הארץ. הגענו לפשרות כדי לא לפגוע בהם. עכשיו

באה ההצעה של ח"כ גולדמן, והיא פוגעת גם בנו וגם בהם.

נפתלי בן-סירא אומר שאנחנו נסיר את הסובסידיה לפטמים, כי האוצר לא נותן

תוספת סובסידיה לאלה שיקבלו, אלא על-ידי הקטנת הסובסידיה של הפטמים

האלה, הם רוצים לתת תוספת. אולי הוא לא מתכוון לזה, אבל כך זה יהיה.

אני מציע שאותם הישובים שמגיע להם, ישבו בהסכמה, אבל לא בחוק. אני מציע

שישבו האנשים, ויכינו הצעה מי מקבל ומי מגיע לו.

ג. יעקב; מרבית המספרים שניתנו אינם נכונים אלא

בחלקם. התיקון בא למנוע דבר אחד, והוא -

עיוות באותם מגזרים שגרים זה ליד זה. לא יעלה על הדעת שיש מושב וקיבוץ

במרחק 2 קילומטרים ביניהם, וזה יהנה מהחוק והשני לא יהנה מהחוק. לדעתו

של יעקב יעקב זה מובן מאליו, אבל לדעתנו זה לא יעלה על הדעת.

שמענו כאן שיש מישהו הוא דרוזי. לצבא הוא טוב לשרת, אבל לקבל חוק

הגליל, חס וחלילה, הס מלהזכיר. ויעקב יעקב אומר שזה בסדר.

צריך להבין. זה לא בא לפגוע באף אחד אחר. אף אחד לא בא, בשונה מחוק

הגליל, לא להוריד לאף אחד מיכסות, אלא לקבל תוספת מיכסה באחוז מסויים

מהמיכסה הארצית. 40 אחוזים מהכשרת המיכסה הארצית שתלך לא לגבעת הן, אלא

דווקא למי שלמדינה חשוב שיקבל, לאורך הגבולות. לא למקומות מרכזיים

במדינת ישראל, אלא למי שהמדינה צריכה לחזק אותו, כי חשוב למדינה שהוא

יהיה היכן שהוא חי. על זה מדובר. לא מדובר לקחת מאף אחד גרם אחד של

עוף, כמו שהיה בחוק הגליל. מדובר לקבל הפשרה מהתוספת על-מנת לחזק את

חישובים שהם לאורך הגבולות, משום שאנחנו רצינו בכך. המדינה ביקשה זאת

מאתנו, אבל אנחנו רוצים להיות שם. על זה מדובר.

אפשר להיאבק עם כל מיני מספרים ולהביא נתונים, אבל הם לא נכונים. אני

חושב שכדאי אולי לחכות להצעה של ח"כ גולדמן, ולבדוק את הנושא יותר

לעומק.

בסופו של דבר, צריך להבין דבר אחד; אם למדינת ישראל חשוב שישבו לא רק

מושבים אלא גם קיבוצים לאורך גבול הלבנון, כדאי שמדינת ישראל תתן תמיכה

זהה. על זה מדובר.



אומרים שלקיבוצים יש אמצעי יצור אחרים .אני בא מקיבוץ ש-40 אחוזי

מאמצעי הייצור שלו זה פטם. אין לי משהו אחר. יש לי עוד 60 אחוזים של

דברים נוספים, אבל העיקר זה הפטם.

ד. תיכוו; מהם ה-60 אחוזים הנוספים?

ג. יעקב; את זה דאג משרד החקלאות להוריד לי לא מזמן,

כי זה הכל חקלאות. 80 אחוזים זה חקלאות.

תעשיה מעט מאוד. לצערי בשנה האחרונה הורידה לי המדינה מיליון קוב מים.

אנחנו שומעים פה בדיון הזה, שבמושבים יש עוד כמה שלא קיבלו, והם רוצים

עוד, ולא חשוב שאחרים לא יקבלו.

התיקון הזה נועד לתקן את העיוות הזה, כדי שלא יהיה עיוות, כדי שנרגיש

שמדינת ישראל תומכת בנו במשהו.
מ. הלפרין
אני רוצה להתייחס בכמה משפטים לדברים שנאמרו

כאן על כל חוק הגליל. נאמר שהורתו ולידתו

בחטא. היום מדברים רק על ענף הפטמים ולא על ענף הביצים, כי התיקון מספר

2 שעליו מדברים היום מתייחס לענף הפטמים, ובכל הרשימה הקיימת אין מגדלי

ביצים.

לכן עלינו להתמקד בענף הפטמים. אם נבחן את ענף הפטמים בהתייחסות לתיקון

מספר 1 לחוק הגליל, צריך קודם כל לשים לב שהיום סה"כ פחות משנתיים אחר

תחולתו של החוק, המצב שפיר בהחלט. אין עודפים. היה נסיון להלך אימים על

החקיקה שבאה כביכול, כפי שאמר הדובר האחרון, על-חשבון מישהו.

ד. קריצ'מן; יש עוד 2,000 טון.

מ. הלפרין; עובדה היא שוועדת המיכסות, שיש לי הכבוד

להימנות בין חבריה, מחלקת בימים אלו עוד

כמעט 8,000 טון. העובדה היא, שכאשר התקבל חוק הגליל אמרו שהענף יתמוטט,

שיהיו עודפים, ואילו היום אנחנו עדים לתופעה אחת ויחידה: שקט במושבי

הגליל. מושבי הגליל הגיעו סוף סוף, לא הייתי אומר אל הנהלה ואל המנוחה,

אבל לפחות יש להם היום ענף כלכלי שהם יכולים לחיות ממנו, והמדובר

במושבים שכולנו יודעים איפה הם יושבים.

אני מתפלא שנציג קיבוץ מנרה דאג להזכיר שכאילו החוק הזה - אם אנחנו

מדברים על ענף הפטמים - בא על-חשבון מישהו. אלה עובדות שאינן נכונות.

הוא הזכיר את חוק מספר 1.
מ. גולדמן
לא, הוא אמר להיפך.
מ. הלפרין
אני מזכיר שלא באנו על-חשבון אף אחד. אולי

מנרה איננה דוגמא כל כך טובה, משום שגם היום

יש להם 994 טון מיכסה, שזו מיכסה גבוהה בהתאם לקיבוצים האחרים. אבל

קיבוצים אחרים שיושבים על קו הגבול, אסור שייגרע חלקם בהשוואה למושבים,

אבל תוך כדי הבנה שלמושבים בכל אופן זה ענף יחיד, אין להם אלטרנטיבות

אחרות, אין מפעלי תעשיה ואין שום אפשרויות קיום אחרות.



איו ספק שצריך לתקן עיוותים, אבל השאלת חיא באיזו דרך עושים זאת. צריך

לזכור גם שבתוך המושבים עצמם, כפי שהזכיר כאן כבר ראש המועצה מבואות

חרמון, קיימים עיוותים. אני לא מדבר על אותם עיוותים של אלו שבמקרה לא

גידלו באותה שנה, ב-89, שזו השנה הקובעת.

אני רוצה להזכיר עיוות נוסף שקיים במושבים, לגבי כל אותן הרחבות של

הבנים, שאין להם היום בכלל ממה להתפרנס. יושבות משפחות שלמות במרגליות,

בעלמה, בדלתון, באביבים, ובדובב, שאין להם ולא כלום, וזה לא עיוות של

החוק, זה עיוות שהיה גם לפני קבלת החוק.

אני אומר עוד פעם, אני מסכים שלמשגב - עם תהיה תוספת, שליראון תהיה

תוספת, וכן לכל אלה שיושבים על הגבול. אבל בד בבד צריך לפתור גם אותה

בעיה של משפחות באביבים ובדובב, שאין להן היום שום דבר.

לגבי סובסידיה. כפי שכבר נאמר, גם בסובסידיה כדאי להעמיד את הדברים

בפרופורציה נכונה. אם אנחנו מדברים על 20 אלף טון מתוך 180 אלף, אנחנו

מדברים סה"כ על 9 אחוזים. 9 אחוזים זה בכל-זאת לא משמעותי בענף.

בנושא הסובסידיה, הרי כולנו יודעים שהתוכניות של האוצר היו להוריד את

הסובסידיה באופן מלא. כל ענף הלול לא היה מסובסד היום גם באגורה אחת

שחוקה. בניגוד לתוכניות האוצר, נשארה איזו שהיא פינה במדינה, שבמקרה

היא פינה נידחת, שלכל הדעות זקוקה לתמיכה, ובה יש כן סובסידיה. יכול

להיות שהסובסידיה גבוהה מדי ויש רעיון להוריד אותה. אני שותף לחלק

מהרעיונות איך להוריד אותה, ולהביא אותה לאיזו שהיא מידה של פרופורציה

נכונה. אבל לעשות בצורה של "עליהום" כזה, ולומר שזה בא כאילו על-חשבון

מישהו אחר! כדאי לשים דברים על דיוקם.

מבחינה עקרונית, אין ספק שגם הקיבוצים וכל מי שיושב על קו הגבול צריך

לקבל תיקון.

ד. צבן; את דעתנו הבענו כבר בדיון הקודם, ואני רוצה

לחזור רק על מספר דברים. לפני כן אני רוצה

להעיר הערה למר הלפרין לגבי עודפים.

קודם כל, כשהענף מתוכנן, מן הראוי שבאמת לא יהיו עודפים, אבל אז זו גם

לא חכמה כל כך גדולה. אם סוגרים מדגריות למספר שבועות בקיץ, זו כבר

סיבה למה לא יהיו עודפים.

לפני שבועיים התקיים כאן דיון בהצעת חוק של ח"כ גל לקביעת מחירי

מינימום לפסם, וברגע האחרון ניסו להכניס, ובעצם הכניסו, שהממשלה תשתתף

בפינוי עודפים. אם אין עודפים, אני לא יודע למה רוצים שהממשלה תשתתף

בפינוי. כרגע, בפועל, המועצה מחזיקה 1,200 טון מתוך 3,000 שהיא

החזיקה.

אני חושב שבחוק הזה צריך לעשות הבחנה בין שני דברים: בין הנושא של

מיכסות ואמצעי ייצור באיזורי פריפריה לבין הנושא של הסובסידיות.



עמדת אגף התקציבים בנושא של המיכסות ידועה לכולם. אני טוען שכל חלוקת

אמצעי הייצור האלה היא בידי המועצה ובידי משרד החקלאות. ולשם מה צריך

לכנס את כל הפורום הזה לקבל החלטה? הרי אם באמת היתה דאגתם של שני

הגופים האלה לישובי הצפון ולפריפריה, שיהיו להם מיכסות, יכלו מזמן

לעשות זאת, ולא צריכים לעשות זאת בחקיקה. האם בכל שנה יש גידול במיכסות

בגלל הגידול הטבעי וצריכת עופותז תנו את זה לישובי הצפון, תנו את זה

לרמת הגולן, תנו את זה למי שאתם רוצים.

לדעתי, כל נושא התכנון וחלוקת המיכטות, מקומו בכלל לא כאן. אם משרד

החקלאות היה באמת רוצה, והמועצה לענף הלול חיתה באמת רוצה, יכלו לעשות

זאת.

לגבי הטובטידיה. בעבר היו הצעות מהצעות שונות, כשעוד היתה הטובטידיה

במתכונתה הקודמת, לכל משק, גם לפטמים וגם לביצים. דיברו על טובטידיה

דיפרנציאלית. היום הגענו לזה ששיעור הטובטידיה עומד על טדר גודל של 30

אחוזים, 25 אחוזים.

אני חושב שמן הראוי לתבוע שיעור נורמטיבי של טובטידיה, שיהיה מותנה

במחיר של העוף, ולא שהעוף רץ קדימה עם מחיר משלו, והטובטידיה רצה עם

מחיר משלה, ואלה שני קווים מקבילים שלא נפגשים.

לגבי הטוגיה של הקיבוצים. מעבר להשלכה התקציבית החמורה של הענין הזה -

ואמרתי זאת בפעם הקודמת - המדובר פה בטדרי גודל שלהערכתנו, בנתונים של

היום, הם בין 40 ל-50 מיליון שקל. הנושא של טך הטובטידיה הוא גם על

הכמות המוגדלת היום, על הכמות המתוכננת לגידול, ועל מה שעוד נמצא

במחטנים ובדרך.

יש הבחנה ברורה - וזה לא יעזור גם אם יציגו את הנתונים של קיבוץ מנרה -

אם עדיין יש אמצעי ייצור. מגוון אמצעי הייצור במשקים הקיבוציים עולה,

הוא לא כמו המגוון של המשק המושבי. יכולים להתווכח על זה, יכולים

להטכים או לא להטכים, אבל העובדות האלה קיימות. אפשר להוציא את התיקים

שבמינהלת הטדר הקיבוצים ולראות מה קורה.

ח. אורון; אני חושב שזה אחד הבזיונות הגדולים של הכנטת

הזו, ולא היחיד, אני מודה שיש אחרים. זה

לקטן ייחשב, וכל חודש שעובר, הוא נעשה יותר קטן, ביחט. אני חושב

שהוויכוח הזה איננו רק על חוק הגליל. זה תיקון החקיקה. אי-אפשר להשאיר

את הטיפור של מנרה ואביבים.

הפשע הגדול של חוק הגליל איננו 90 מיליון השקל, אלא זה שהכניסו חקלאים

מול חקלאים. מי שגרם לדבר הזה, חקלאים שגרמו לדבר הזה - ואם הלפרין

רואה את עצמו כחקלאי, ועובדיה עלי רואה את עצמו כחקלאי - ידע שזה הפשע

הגדול ביותר שגרם. מה הוויכוח הזה שהקול קול יעקב, מטביר לבחור ממנרה

למה הוא כך ולמה הוא כך והוא עושה את החשבון הנגדי. מי שהכניט את

הטיפור הזה לתוך הדיון, איננו יודע מה הוא זרע.
ד. קריצ'מן
עשה זאת הבית הזה.



ח. אורון; בהפגנות בחוץ אומרים "בית הזה", ולא מבחינים

שם ביו מפלגות, קואליציה, או בין מי שתמך

לביו מי שלא תמך. בבית הזה 120 איש, במקרה הטוב 14 מפלגות שמצביעות

ומכריעות. אני לא אחראי על חוק הגליל, ולא רק שאני לא אחראי, אלא מכים

אותי עד היום בתנועה הקיבוצית משום שהתנגדתי לו. אני מקבל את המכות

האלו בכבוד, ואני אומר זאת בגלוי. אני כחבר ההתיישבות אינני מוכו לקבל

את האחריות על דבר שאני חושב שהוא טעות ביסוד, בתפיסה.

אני לא רוצה לקיים את הוויכוח הזה עכשיו. אם זה מתקיים יום נוסף, צריך

לתת תשובה לחבר מסג'ור וצריך לתת תשובה לחבר ממנרה. הכנסת הזו לא יכולה

להמשיך את האפליה הזאת, ולא מענייו אותי כמה כסף זה עולה. אם איו לכם

כסף, בטלו את כל החוק. אתה מהאוצר תבוא ותגיד שאתה נותו לחוק הזה

מיליוו שקל שיתחלקו ביו כל המגדלים, כל אחד יקבל שליש ממה שהוא מקבל

עכשיו. כולנו התרגשנו מדברי החבר מסג'ור, וזה בזיוו לכולנו. הוא יתחיל

לנאום את הנאומים שלנו והוא יגיד לך מה קורה עם הקטיושות, ואנחנו נשב

בכנסת ונשמע את מנרה מול אביבים? ואתה, יו"ר המועצה בגליל, מוכו לשבת

מול מושבים אחרים ולהגיד להם שהם לא, כי אתה החלטת כך?

אני לא מדבר עכשיו פוליטיקה. אנשי הגליל שמוכנים כאן להיאבק על אפליה

בין מי שיושב לידם, מטר מהם, הם האחרונים שהיו צריכים להגיד את זה. יש

גבול למה שאפשר ללכת כשמדובר על אינטרסים.
לוועדה יש שלוש אפשרויות
(1) להגיד שאין חוק.

(2) להגיד שיש סכום, והוא מתחלק בין מי שנכלל בתוך הקטיגוריה.

(3) מי שבתוך הקטיגוריה זו יובחן רק הבחנה אחת: מי שצפונה מקו הרוחב של

מושב חזון נמצא בפנים, וזה אמור לגבי יהודי, ערבי, דרוזי, צ'רקטי,

בדואי. כל מי שקיבל ממועצת הלול מיכסת פטם אחת, נמצא בתוך

הקטיגוריה הזאת.

כל החלטה שונה היא המשך העוול. אצלי רשומים 8 מגדלים ערביים -

בית-ג'אן, חורפיש, סגו'ר, מרמי, מימרה, אל-אסאד, רחניה - שיקבלו אותו

הדבר לפי אותם קריטריונים. אם ישבו בוועדה של מיכה לעשות לא את קביעת

העקרוו, אלא איך מממשים את העקרוו הזה, בכמה שנים, באיזו צורה, אני בעד

הקמת הוועדה. אבל העקרון שבו מדובר הוא, שכל מי שנמצא עד קו הרוחב הזה,

נמצא במעמד שווה. קו הרוחב הוא העקרון, ואותו צריך לקבל.

אני נגד כל החוק, אבל אם אני מנסה להיאחז במשהו, הרי לקחנו את המושב,

העברנו קו, וזה הקו. מי שמצפונו נמצא בפנים, הוא מקבל ממך מיכסה. מי

שלא מקבל ממך מיכסה, איננו בקטיגוריה. בתור כנסת איו לנו שום פתרוו

אחר, כל פתרון אחר הוא להמשיך את הטעות הבסיסית שנעשתה בחוק הגליל.
ד. תיכוו
אני לא חקלאי, אבל אני יכול לומר שאני מכיר

הרבה חוקים במדינת ישראל שנתנו מענקים

לקיבוץ א' ולא נתנו אותו סיוע לעיר פיתוח ב'. אני גם מכיר הרבה חוקים



שנותנים סיוע לעיר פיתוח בי ולא נתנו לקיבוץ א', כשהמרחק בין שני

חישובים הללו בוודאי שלא עולה על קילומטר אחד או שניים.

ג'ומס, החוק הראשון בכלכלה אומר שאם חקלאי אחד מגדיל את המיכסה שלו

במעט, הוא מרוויח. כשכולם עושים זאת, כולם מפסידים. זאת אומרת, כולם לא

קיימים יותר.

אם פירושו של החוק הזה שאנחנו רוצים לעשות צדק לחלק גדול יותר, התוצאה

תהיה שעשינו רע לכולם. זו עובדה בלתי נמנעת, ולכן אני אומר לכם שאני

מתנגד.

נתבקשתי על-ידי סיעתי לבוא ולומר לכם שאנחנו נצביע נגד החוק הזה. אין

לו שום צידוק. אם ישנם עיוותים נקודתיים, צריך לטפל בהם. אבל כחוק

נוסף, אנחנו נצביע נגדו, לא ניתן לחוק הזה לעבור, והפעם ישנה אחידות

בקרב סיעת הליכוד.

לכן אני אומר שזה פשוט חוק גרוע ביותר, אסור היה להגיש אותו. ומשהוגש,

צריך להוריד אותו. כשדיברנו על המושבים אמרנו שלמושבים אין אמצעי

ייצור. מה שהם קיבלו היה אפסי בהשוואה לשכנים שלהם.

אמרנו שהיסטורית לא נתנו מיכסות לאותם ישובים, כאשר לידם - לברעם,

לסאסא, ליפתח, לכפר גלעדי, לאילת השחר - נתנו מכל טוב. זה שאנחנו

מצויים היום במשבר, זה סיפור אחר, שיש לו גם סיבות אחרות.

מה שאתה בא לעשות כאן, זה להרוס את המעט שעדיין עובד. אם יש לך בעיה,

ח"כ צור, עם קיבוץ מנרה, קח את המיכסה של שפיים, שיש להם תעסוקה,

ותעביר אותה למנרה.

מ. מיעארי; אני רק רוצה לתרגם את דברי החבר מסג'ור,

שעשה רושם בתחום הרגשות, איך אנחנו מיישמים

את זה הלכה למעשה. דומני שההצעה ללכת כל מיני גופים שיסתדרו ביניהם, זה

המירשם שהתמיכה בתחום ההרגשה תישאר, אבל למעשה הם לא יקבלו שום דבר.

הרי אין להם לא כוח, אפילו לא נציגות בתוך מועצת הלול ובתוך המושבים.

זו תהיה זעקה לשוא.

אני שואל האם אנחנו רוצים לחלק טובת תנאה למי שאנחנו חפצים בו, או

שהדבר הזה באמת רציני. עובדה, יש חוק שקראו לו חוק הגליל, ושמר יעקב

יעקב נבנה, לפי דעתו, מהחוק עצמו. אילו אין חוק, כל דאלים גבר. אבל אם

יש חוק, יש כללים לחוק. חוק צריך לכלול את הקטיגוריה בה הוא מטפל,

ואי-אפשר בכל פעם לבוא ולהגיד שאם הוא חבר מושב כן, אם הוא חבר קיבוץ

כן, אם הוא חבר מועצה איזורית כן, וכל הקביעות האלה כדי להוציא איזה 8

חקלאים ערביים שנמצאים באותו שטח.

אם אומרים שבמושבים ובקיבוצים יש תעשיה אחרת בענפים אחרים, הרי לאדם

הזה אין תעשיה אחרת, ואין לו ענפים אחרים.



מעודד אותי מיז שאמר כאן החבר, שהטיפול הוא אינדבידואלי. אם זה

אינדבידואלי, למה להחיל את זח רק על מושב או קיבוץ? דברו עם חאיש שנתתם

לו את ההיתר ואת הרשיון.

כל קריטריון אחר שלא יבטיח את הדברים האלה איננו רק עוול, אני חושב שזו

קטסטרופה לדברים אחרים, להבנה ולהתייחסות לכל העסק הזה.

גם אם היו יכולים להגיד שזח חל על רק מי ששרת בצבא, היתה להם בעיה כי

האיש חזה שרת בצבא. רוב חכפרים הדרוזיים נמצאים שם, ולכן לא יכלו לעשות

כמו שעשו במקרה של קיצבת ילדים. אם היו נותנים את החוק חזה לביצוע

על-ידי הסוכנות היהודית, הרי שאין ערבים ואין דרוזים.

אנחנו מדברים בחוק, ואני רוצה עקרון מינמלי שלא יוציאו בדרכים עקלקלות

את 8 החקלאים חערביים שנמצאים בשטח. אני מסכים למתוח קו גיאוגרפי, ומי

שנופל בתוך חקו חגיאוגרפי, מקבל כמו כולם. לדעתי אסור ללכת בשבילים

צדדיים כדי להגיע לתוצאה עקומה מאוד.

ג. גל! כשהחוק הובא, באופן טבעי רציתי להתנגד לו

כפי שהתנגדתי בסיבוב הראשון לחוק הגליל. מצד

שני, אני מוכרח לומר, לבוא ולחשוב שאפשר לתת במרגליות ובמנרח לא, אחרי

כל מה שאמר דן תיכון, גם זה לא תקין. התלבטתי בין הימנעות מהחוק שמיכה

הביא לבין הצבעה נגד, והחלטתי להימנע.

החוק של הגליל לא תואם את כוונת מציעי החוק, הוא איננו תואם את כוונת

חברי חכנסת. חברי הכנסת, מעניין אותם פטמים ומעניין אותם ביצים כשלג

דאשתקד. חם היו באביבים, הם היו במרגליות, ולבם נכמר. הם רצו לעזור

למושבים האלה. במקום לתת את הכסף בצורה רגילה, העבירו אותו דרך פי

חטבעת של התרנגולת, ושלא בדרך הטבע, וכשעושים דברים שלא מדרך הטבע, יש

עיוותים.

אמרתי, ואני חוזר ואומר, שעושים עוול כשקבוצת חקלאים אחת חושבת שעל-ידי

יצירת שני תנאי סחר. הם בסה"כ עושים עוול גם לעצמם, ובסופו של דבר כולם

יחיו קורבנות של השיטה הזאת, כי את זח רוצה אגף התקציבים. הוא רוצה משק

חופשי, איננו רוצה תכנון, איננו רוצה שום דבר, הוא רוצה שהחזק ימשיך

לייצר, וללא ספק הם צודקים, כי הוא יעשה זאת יותר בזול מאשר במנרה. זח

מה שחם רוצים, ובמקרח הזה כל המערכת הזו שיחקח לידיהם.

לא יכול לחיות שחקלאים ירצו שיהיו באותו ענף תנאי סחר שונים לקבוצת

מגדלים אחת מאשר לקבוצת מגדלים שניה, ואני רואה את הדבר הזח כפסול מבלי

שזה יעניין אותי אם זה נוגע לחברים שלי או לא.

בכלל, כשמתחילים בענין הזה, עם כל הכבוד לרמת הגולן, האם זה נגמר ברמת

הגולן? לעולם לא אסכים שקדש ברנע פחות חשובה מהמושבים שיהודה וולמן

מייצג, ואני מקווה שגם הוא לא חושב כך. ובקעת הירדן פחות חשובה! איפה

נגמר הדבר הזה! אני רק רוצה לצורך אילוסטרציה להזכיר הנחות במס,

כשהתחילו בעיוות הזה, מושב כנף ברמת הגולן כבר לא יכול לקבל הנחות במס

כי הביאו את זה לאבסורד. נותנים לגבעת זאב הנחות במס, למעלה אדומים

בירושלים הנחות במס, והפוליטיקאים את זה לא מוכנים כבר להוריד, ומבינים



שכבר אי-אפשר להרחיב את זח יותר. הפשרה שהתקבלה היא, שבככר סדום לא

מקבלים הנחות במס, כבר 3 שנים שלא מקבלים, בכנף לא מקבלים, בכרכום לא

מקבלים, אבל גבעת זאב וישובים שני קילומטרים מכפר-סבא ממשיכים לקבל.

בטווח הארוך, אני אומר לכולם, גם לחברי לגליל, ככל שיותר מהר נברח מחוק

הגליל מבלי לפגוע בכוונה שלו - כן ייטב, מבלי לפגוע בכוונה. מקובל

והגיוני שממשלה יכולה להחליט שלישובי קו העימות דרך מועצה איזורית או

דרך ביטוח לאומי תתן למתיישבים, כי זה יותר רחוק. הרי לא כולם שם חסרים

את ההכנסה הזאת. בהחלט מקובל עלי שיהודי או ערבי שגר בקו מסויים, יכול

לקבל סיוע. בזה לא צריך לגעת. אבל לגבי הרעיון של תנאי סחר שונים, ככל

שיותר מהר נברח מזה, כן ייטב.

היות שאי-אפשר לעשות זאת מחר בבוקר, אני מציע שתשב הוועדה הזו, ותראה

איד לצאת מהעניין. אבל נרשום לעצמנו כמטרה לברוח מהפח הזה שאגף

התקציבים טמן לנו.

ע. סולודר; אני רוצה לחזק את הדברים שהשמיע ח"כ אורון.

אני הייתי מהבודדים שהתנגדו לחוק הגליל

בגירסתו הראשונה, ומהסיבה שהזכירו כאן. קודם כל, החוק הובא בניגוד

לעמדת משרד החקלאות, ואני מתפלאת שמשרד החקלאות במתכונתו הנוכחית לא

תומך בתיקון החוק הזה. יעיד יעקב יעקב שעליתי אליו ליציע, ואמרתי לו

שאני עולה אליו ומסבירה לו, כי הוא חברי, וחברי אפילו לדרך פוליטית,

למה אצביע נגד החוק הזה.

החוק הזה הביא לחקלאים נזק. בעבר, כאשר היו הסדרים והסכמים בחקלאות -

וממתי בכלל צריכים לכפות לפי חקיקה, וסובסידיות לפי חקיקה - התחשבו

במיקום של ישוב, באפשרויות הייצור שלו, במבנה המשקי שלו, בדברים שהחוק

הזה הפר אותם.

לכן, אם יהיה אחד או אם תהיה קבוצה, אני מצטרפת אליהם כדי לעשות את

התיקון שיוציא את החוק הזה מספר החוקים. הענין לא שייך לכספים שהחוק

הזה עולה. אני מבינה שכל דבר שיהיה נגד הקיבוצים יאחד את סיעת הליכוד.

אני באה לתמוך במושבים ולסייע, אבל לא בדרך שתפגע במושבים אחרים. עמדתי

בהפגנות שהיו כאן, של ישובי מטה יהודה שרצו לקרוע אותי לגזרים, אף

שהייתי בין היחידים שהתנגדו לחוק הזה.

כל עוד החוק הזה קיים בספר החוקים, אי-אפשר לעשות בו אפליה נוספת. אני

אומרת לחברי ח"כ דן תיכון, שהתנועה הקיבוצית יודעת לעשות את העזרה

ההדדית ולסייע ממשק למשק לאו דווקא דרך חקיקה, אלא בהסכמים, והיא עדיין

התנועה ששומרת על העזרה ההדדית, ואפילו על ערבות הדדית במובן החיובי

שלה, לא ערבות הדדית בלתי מוגבלת. אבל אם אנחנו מדברים על משקי עימות,

שיבחינו בין מנרה, לבין אביבים, לבין מרגליות, ולא נוסיף שוב את הקטע

זה שפה הזכיר ח"כ גדליה גל, שכללו ונתנו גם לכנף ולנאות הככר או

לעין-תמר. אי-אפשר לתת פטורים בחוק או הקלות למיניהם, אבל לישובים

במרכז הארץ, כן.
אחת משתיים
או שאנחנו מחסלים את החוק הזה בגירסתו הראשונה; או שכל עוד

הוא קיים, מוסיפים את התיקון הזה. ואני תומכת בכך שתשב ועדה ותגמור את

הפרטים המתחייבים על-מנת שבאמת החוק הזה לא יוסיף חטא על פשע.

י. צור; תמכתי בחוק הגליל לא משום שאני אוהב אותו,

אלא משום שלפעמים נדמה לי שאני חי במדינה

שהעיוות היחידי זה חוק הגליל. למשל, רמת ישי, איזור פיתוח, זה בסדר.

כמה שווה למי שחי ברמת ישי שזה איזור פיתוח? שום דבר. אחר כך לך ותעבור

על מפת הארץ, ותבדוק את הקריטריונים שנתנו לפיהם עדיפויות. אפשר לחשוב

שבכלל יש רק עיוות אחד, שהוא העיוות שזועק לשמים, ושהזעיקו בגלל את דן

תיכון לרוץ לוועדת הכלכלה ולדבר בשם הסיעה.

אני יודע איך נותנים, ועסקתי בזה פעם, למורים באיזורי הספר. איך זה

נקבע, איך נקבעים הדרוגים האלה. ממש לפי המפה. אני יודע כמה ישבנו

בממשלה כדי לנסות לקבוע קריטריונים אובייקטיביים לאיזורי פיתוח. אני

אומר לכם שהדברים האלה הרבה יותר מושחתים, כי הם גם פוליטיים ממש,

ובודקים מי ראש העיר ואיזו מפלגה בשלטון.

כשאני יושב פה נדמה לי שעשו עיוות אחד נורא במדינת ישראל. ישנם שני

דברים נכונים, ואני אגיד איפה העיוות. דבר אחד נכון, שיש קבוצה של

מושבים בגליל שקמו לא משום שמישהו אחר גזל להם את זה, אלא משום שבתנאים

שקמו, במבצע הקמת ישובי מעלה יוסף ועוד קבוצת ישובים, הם קמו על

רעיונות של יעור. אין אמצעי יצור. שנים נגררים עם בעיות ומצוקה. זו

מדינה שאומרת כלכלת שוק, אבל בסוף מגיעים לאיזה קיר אטום, מבינים

שמוכרחים איכשהו לפתור את זה, ונוצר הענין המעוות, כשלא מטפלים בזה

בזמן. לא שאני אוהב את זה, ואני אגיד בהמשך מה אני חושב שצריך לעשות,

אבל אני אומר שגם את זה צריך לשים בפרופורציה המתאימה.

זה ברור שזה לא יכול להיגמר באחד כן ואחד לא שגרים מאה מטר זה מזה.

אמרו את זה פה בקריאת ביניים, ואני אגיד את זה ביתר פרוט. ידוע שהיום

גם בישוב שיש לו כל הקרקעות והמיכסות והמים, אחרי שקיצצו ואחרי שקיצצו,

ותפוחים שהיו ואינם וכוי, אתה לא יכול לקיים רמת חיים סבירה מעבר ל-50

אחוזים הכנסה מחקלאות. מה עושים? זה לא שאתה אומר שקיבלת בעבר. עם מה

שהיה בעבר, השאלה אם אפשר לחיות בהווה. אם היום באילת השחר 80 איש

יוצאים כל יום לעבוד מחוץ לאילת השחר, מתחילים לפעול אותם תהליכים.

אני אומר את זה לצבן מהאוצר, שאם היו אומרים שיש בתוך הענין הזה גם

מבחן הכנסה, הייתי אומר שזה צודק. העיוות הוא בכך שלא כל המושבניקים הם

אותו דבר, ולא כל הקיבוצים הם אותו דבר. קיבלו את זה מושבניקים שאין

לזה שום הצדקה שבעולם, והם תופסים טרמפ עליך יעקב, הם מתחבאים מאחוריך,

ואתה יודע זאת. זה עיוות נורא. קיבלו את זה אנשים שזה משק עזר של משק

עזר של האשה, וזו האמת.

על זה אנחנו לא יכולים להתגבר, כי לא הכנסנו מבחן הכנסה. אם היו

מכניסים פה איזה שהוא מבחן הכנסה, יכולנו להתגבר על זה גם פה וגם שם.

הערה אחרונה שבכל אופן נותנת לזה צידוק, ואני אומר את זה על-אף שגם אני

עומד במיתקפה גדולה באיזור שאני חי בו, בהרי יהודה, בהרי ירושלים,



בענין הזה. יש בכמת איזורים הבדלים. ביכולת ההתפרנסות מחוץ לישוב. יש

הבדל אם חיים סביב האיזורים המיושבים במדינת ישראל, ואפשר לקום בבוקר

ולנסוע לעבוד בירושלים, ואפשר לנסוע לעבוד ברחובות. אני חי באיזור שבו

אף מושבניק, אף לא אחד, חי ממשקו. בכל איזור עדולם אין מושבניק שאפשר

להגיד שמאה אחוזים פרנסתו ממה שיש לו, אף לא אחד, כי אין לו אמצעי

ייצור לזה.

מוכרחים להכניס את הישובים פנימה. אי-אפשר יהיה לקיים חוק כזה, ויש לזה

כל ההצדקה. הסברתי למגדלים באיזור ירושלים, אמרתי להם שיעזבו את ענין

הסובסידיה, שלא יתעסקו בזה, יש להם בעיית המיכסות, וזו הבעיה הקריטית.

אסור ליצור מצב שעכשיו אנחנו נהיה סגורים באיזור ירושלים ל-3-4-5 שנים.

מה שצריך לקבוע זה מיכסה סבירה שיש בה הורדה מסויימת, ושהיא לא אוכלת

את כל תוספת המיכסה השנתית. אלה הם שני הקריטריונים. זה אם דיברנו על

40 אחוזים או על אחוז אחר, שאר האחוזים מתחלקים באותם שנים.

בעוד 3-4 שנים צריך לסיים את החוק הזה. יקבלו את תוספת המיכסות, וצריך

יהיה לראות איך המענק הכספי שניתן בגין העופות יינתן באותו היקף בדרך

אחרת. אם באמת יהיה משרד אוצר שיחשוב ברצינות, ויהיו מוכנים ללכת למהלך

הזה, המיכסות יגמרו תוך שנתיים-שלוש, ותשאר השאלה איך נותנים אותה

הטבה. זה לא חוק נצחי, הוא לא צריך ללוות אותנו לנצח נצחים. אם תהיה

ממשלה נורמלית, שתגיע להבנה עם המתיישבים איך משתחררים מן החוק הזה

מבלי לפגוע ברמת הסיבסוד.

ד. תיכון; קח לדוגמא דווקא מקרה שזועק לשמים. קיבוץ

געתון. עד כמה שהבנתי, הוא נכלל בחוק. קח את

נהריה. יבואו תושבי נהריה שהם צפונית מגעתון, ויאמרו חלק מהם שגם הם

רוצים מיכסות. האם תוכל לומר להם שלא? באיזור התעשיה של נהריה יקימו

לולים.
ז. לוריא
אני חושב שדבר ראשון יש כמה עובדות שחשוב

לבדוק אותן.

האחת, הסינור שסיעת הליכוד ניסתה להשתתף בו, שכאילו היא דואגת

להתארגנות הלול, ולא רוצה להצביע בעד החוק כי זה יפגע במיכסות ויפגע

בהתארגנות, אין לזה שום קשר. הדגשנו בכל השלבים של החוק שאנחנו בשום

אופן לא רוצים לפגוע באף חקלאי אחר. אמרנו שכל נושא המיכסות יהיה

בתיאום עם המועצה, לא יהיו דברים כמו בחוק הראשון, שעל-ידי חקיקה יכפו

דברים על המועצה. אנחנו מוכנים להגיע לדברים הגיוניים, אנחנו רוצים

להגיע לדברים הגיוניים, כדי שלא לפגוע במתיישבי הנגב.
ד. תיכון
כמה ביצים אתה רוצה שיאכלו כאן?

ז. לוריא; אני לא מדבר על ביצים. למי שמגדל פטם, זה

ידוע היטב. מה שקובע את המחיר, ואמר את זה

מר הלפרין, זה לא חוק הגליל. חוק הגליל לא פגע במגדלי הפטם האחרים.

כשירד המחיר, זה היה בגלל עודף פטם. עודף פטם לא נוצר בגלל חוק הגליל,

ויכול לתקן לי מר בן-סירא, אלא נוצר בגלל חוסר תכנון, וחוסר תכנון נגרם

כאשר מגדלים מעבר למיכסה בצורה שחורה. חוק הגליל עוד גורם לפחות לכך

שאותם מגדלים יגדלו את המיכסה האמיתית שלהם. מי שמגדל את המיכסה השחורה



איננו בגליל, אלא מי שנמצא קרוב מאוד למרכז, וקל לו מאוד לחבריח את

התוצרת. יודעים כל המגדלים במדינת ישראל, שלא מגדלים 185 אלף טון לשנה,

אלא מגדלים מעל ל-200 אלף טון, ויודעים זאת מצויין. מגדלים מעל 30 אלף

טון מעבר למיכסות, וזו הבעיה של הלול. מי שמוכר בשחור איננו משלם מסים,

ולכן הוא יכול למכור בזול. זו הבעיה האמיתית.

אני מציע שהתארגנות הלול, שאני שייך אליה, לא תפעל כל כך נגדי, שתנצל

את הכסף שאני משלם למסים ותצא במודעות נגדי. כל המוסדות הם נגד התיקון,

הם לא נגד הוק הגליל. אני רוצה שמועצת הלול תפעל כדי שיהיה תכנון למען

המגדלים, ולא נגד החוק.

אם יעבירו מיכסות ליראון, זה יהיה על-חשבון מיכסות למישהו אחר, אין בזה

שום ספק. עד עכשיו לא העבירו מיכסות. אם במקרה העבירו מיכסות, זה רק

בגלל דני קריצ'מן שיושב כאן, וזה רק בזכותו. לרוב המתיישבים בקיבוצים

לא העבירו. אם היו מעבירים, זה על-חשבון. מקובל עלי לגמרי שיש חקלאים

שמגיע להם להיכנס. אנחנו נסכים בפירוש שבמיכסות המשוחררות חלק ילך

לתיקון, והרוב ילך למועצה, כדי לעזור לאותם חקלאים.

בסה"כ אני חושב שכל מי שבא ואומר שביראון יותר קל לחיות כי שם יש יותר

אמצעי ייצור מאשר באביבים, שיבוא לראות. אנחנו חיים מלולים וממטעים.

היום יש לנו חצי מכמות המים, ויכול להיות שנצטרך להוריד שליש מהמטעים.

ג. אשכנזי; אנחנו מסכימים להצעתו של ח"כ גולדמן בפתיחה.

כמה הערות לדברים שנאמרו כאן.

(1) אני חושב שהדברים של זיו ממחישים יותר מכל, איך הצעת החוק הזו

גורמת למגדלים שאנחנו, לדעתי לפחות, באותו צד של המיתרס, רק שהוא

גר ביראון מנרה, ואני גר בגבעת זאב. אני רואה את עצמי כחקלאי לא

פחות מאף אחד מהקיבוצים שנמצאים במקום שאתם נמצאים, ואנחנו לא

צריכים להגיע למצב שחקיקה תגרום לנו למאבק מהסוג הזה.

(2) לגבי תוספות של אמצעי יצור ואמצעי קיום, במקומות שצריך לתת אותם

בארץ, שם צריך לתת אותם, אף אזרח במדינה לא מתנגד לכך, גם לא

אנחנו. אבל החקיקה הזו מביאה לכך שאת כל התוספות באמצעי הקיום

שצריך לתת באותם מקומות שצריך לתת, לוקחים בענף שכל הענף הזה הוא

על כרעי תרנגולת, תרתי משמע. אני חושב שזה לא ביכולתו, אפילו לא של

הענף הזה, והתוצאות הן כפי שתוארו כאן.

(3) היות שזה חוק, אני מבקש שהדברים האלה יילקחו בחשבון כאשר דנים בזה.

אני מניח שיותר לא נוזמן לכאן. החוק הוא חוק שלא מפריד ולא יכול

לרדת לדקויות שצריך לרדת, כאשר צריך להגדיל אמצעי יצור או אמצעי

קיום למישהו. כאן מדובר על קו רוחב מסויים, שמישהו העיר שהוא חותך

גם את רמת הגולן. אני מקווה שזה לא הקו שיחליט בסופו של דבר איזה

חלק מרמת הגולן מחזירים ואיזה חלק לא.

זו דוגמא קלסית איך חקיקה, שתהיה חדה כזו, איזה עיוותים היא תוסיף

על העיוותים הקיימים.



לכן זה רק מחזק את ההצעה של ח"כ גולדמן, שצריך יהיה לכוון את זה למטרת

נקודה. מי שבאמת הצרכים האובייקטיבים שלו הם כאלה, ואין אפשרויות

אחרות, וזה הדבר היחידי שבו אפשר להגדיל לו את אמצעי הקיום, לו זה

יינתן. כך בוודאי אפשר יהיה לחיות עם זה.

ד. כוכמו; כל החוק המוצע הזה לדעתי הוא ממש הוספת חטא

על פשע. אני מייצג את ישובי האיחוד החקלאי,

זו לא תנועה פוליטית, ואני יודע שכאן מתקבלות לפעמים החלטות שקשורות גם

להשפעות פוליטיות. אני חושב שהחוק הראשון צריך ללכת, והחוק השני לא

צריך להתבסס עליו. יש עיוות, עכשיו האנשים שחיים בקיבוצים מרגישים שהם

מופלים לרעה לעומת האנשים האחרים.

אנחנו, שנמצאים במרכז הארץ ובמקומות אחרים, אנחנו כבר מופלים לרעה בעצם

קיומו של החוק.

אני חושב שאם רוצים לעזור לחקלאים מסויימים או לאנשים מסויימים, צריך

לעשות זאת פרטנית. מקומה של הבדיקה הזאת זה לא ועדת הכלכלה ולא הכנסת,

יש גורמים מקצועיים כמו משרד החקלאות, הרשות לתכנון, מועצת הלול, ועדת

מיכסות. יש גורמים מקצועיים שעוסקים בנושא הזה, תנו להם לטפל בענין.

אני יושב בוועדת המיכסות, מגיעים לשם כל מיני מקרים, חצי מהאנשים בגליל

אבא שלהם חלילה נפטר או אמא שלהם לא היתה, לכן הם לא גידלו בדיוק באותה

שנה שהחוק הזה קובע, ובדיוק באותה שנה חצי מהאנשים בגליל היו חולים.

אני מדבר עכשיו על מושבי הגליל שמנסים להכניס כל מיני חריגים לגבי החוק

הזה.

אני חושב שהחוק הזה גורם לעיוותים רבים, הוא גורם לבעיות רבות בין

החקלאים, בינם לבין עצמם. למה ליצור דברים כאלה? חקלאים גידלו 40 שנה

מיכסות מסויימות במרכז הארץ, מה שהיתה מיכסה טובה לפני 15 שנה או 10

שנים היום איננה מספקת חקלאי, וצריך לתת לו תוספת. היום אי-אפשר לתת

תוספת לשום מגדל במרכז הארץ, כי כל מה שיש, עובר לחוק הגליל. אני מדבר

על ביצים, שכבר מעבר למיכסה שמותרת היתה בכלל, נתנו אותה בגלל חוק

הגליל, ויש היום ביצים עודפות. כנ"ל יהיה בחוק הגליל לגבי הנושא של

הפיטום. היום יש 6,000 טון, מה זה 6,000 טון או 8,000 טון או כמה שיש?

אני חושב שצריך להחזיר את החוק, ואם יש מגדלים שצריך לתת להם, שיתנו.

לא צריך לקחת קו רוחב או קו אורך, את הקווים האלה אפשר לשנות מחר. יבוא

שינוי של הרכב של אנשים ויגידו שזה לא יכול להיות שזה יגיע עד לישוב

מסויים שכאן הוזכר, חזון, ואפשר להעביר את זה לאילניה, שהיא במצב לא

פחות קשה מאשר הישובים האחרים. אין סוף לדברים האלה. החלוצים שבנגב,

האם לא מגיע להם כל הענין הזה? לנו יש ישובים בחבל שלום שמצבם קשה, ויש

ישובים בככר סדום שמצבם כזה. למה להם לא לעזור? אין גבול לענין הזה.

אני חושב שצריך לשנות את החוק, להוריד אותו ולהציע שכל הענין הזה יהיה

פרטני. אם יש קיבוץ שמצבו קשה, והוא זקוק לתוספת, צריך לתת לו בהיותו

חלק מאזרחי המדינה, ולא משום שהוא שייך לאיזור מסויים.

נ. בן-סירא; אני רוצה לעשות צדק עם הנושא. העודפים השנה

אינם כתוצאה מחוק הגליל, ואני רוצה שזה

ייאמר. אמרתי זאת פעם שעברה, אני אומר זאת עכשיו, וחבל כל פעם לעלות על



זה טרמפ. 1,200 טון שהיום בקרור, נא לא לעלות על זה טרמפ כחוק הגליל,

כי 1,200 של היום זה 2,000 של מחר, ואין לזה שום קשר לחוק. לא מדוייק

מה שנאמר כאן, אבל אין לזה קשר לחוק הגליל ואני מציע בקטע הזה לא לעלות

טרמפ כדי לנגח את חוק הגליל, ואני לא רוצה להתייחס לנושא הזה.

אמרתי בפעם הקודמת ואני אומר עכשיו, שכמות כוללת עלולה ליצור עיוות.

מציאת קריטריונים, לשבת על קריטריונים שיתייחסו לנושא הספציפי, זה

המוצא היחידי שיכול להיות במסגרת מה שאמר כאן ח"כ אורון, כלומר, במסגרת

המכלול של ההיקף הגיאוגרפי. בקטע הזה זה נותן תשובה גם למגדלים שבמגזר

המיעוטים, אישית. ואני מדגיש, גם באגודות ההתייחסות שם היא אישית לאותם

מגדלים באותן אגודות שגידלו ב-89-90, ואני מדבר על שנת תכנון. שנת

התכנון היתה אפריל-מרץ, ועכשיו יש אחרת. אם בריחניה או במושב שלך יש

מגדל, ואני לא יודע אם זה 3 או 5 או 6, אני יודע כמות, הנושא הזה

ייבדק. אני מדבר לגבי מגדלים, ולא לגבי המועצה. בקטע הזה חייבים לחיות

קריטריונים, והתוצאה של הקריטריונים תהיה הבחינה שבסופו של דבר יינתן.

פה צריך לדבר על פריסה שלא תפגע לא רק בקטע של התאמה לצריכה, אלא גם

שלא תחסום, כי עד עכשיו זח חסם. אני מבין שבקטע הזה יש לנו הבנה גם עם

אנשי הקיבוצים, בכך שהפריסה תהיה כזו שלא תחסום. יש לנו בעיות

שבו-זמנית צריך לפתור אותן. כשיש חסימה, אתה לא יכול להתייחס אליהן.

גובה הסובסידיה והתאמתה לצרכים האמיתיים, גם של אנשי הגליל, אם היא

תותאם נכון, לא יצטרכו להוסיף כסף בגלל הרחבת החוק, משום שסה"כ הסכום

שגם משולם היום, אם יטפלו בו נכון, יכול לתת תשובה גם להגדלה.

אני כשלעצמי אשמח - נדמה לי שגדליה או יעקב צור אמר את זה - אם המיכסה

בסופו של דבר תתייצב, המגדלים יקבלו את המיכסה שתהיה להם, ואפשר יהיה

לברוח עם הכסף למקור אחר שישולם. אני אשמח לזה גם אישית וגם כמועצה,

ורק יש להפריד את הסיפור הזה מאותם כספים שמגיעים לאותה פריפריה,

מהמיכסה שבסופו של דבר תתייצב על כמות מסויימת.

ד. צבו; דיבר ח"כ תיכון על נקודת מבט כלכלית. הכלכלה

טוענת שהייצור מתבצע במקום שבו נעשה

ביעילות, ואז התוצאה שתהיה - ואני לחלוטין לא בטוח אם היא לא קורית גם

היום - שהקיבוץ שמגדל כמויות הרבה יותר גדולות, הוא הרבה יותר יעיל.

יצאו ואמרו שיש נחיתות למגדלי הפטמים ולמגדלי הביצים שיושבים בפריפריה,

אמרו שניתן להם סובסידיה בשיעור מועדף. אחרי כן אמרו שישאירו להם

סובסידיה בכל מקרה, גם אם יורידו את הסובסידיה. היום אומרים שאחרי

שנגמור לחלק את כל המיכסות, נבטל את חוק הגליל ואת הכסף הזה כקנין שהוא

כבר נמצא ממילא בידי אותם אנשים - דבר שהוא לחלוטין לא מוכר מבחינה

חוקית - נמשיך להעביר דרך צינור אחר. אני חושב שזה פשוט לעשות צחוק

מהענין. אם יש נחיתות בגידול, תמשיך לתת להם הרחבה.

מ. גולדמן; אנחנו נתייחס, ואנחנו נביא הצעה לוועדה לאחר

שאנחנו נשב עם נפתלי בן-סירא.



אני רוצה לחזור על דבר נוסף, ואני פונה גם לראש המועצה האיזורית מעלה

יוסף וגם לחברים אחרים שהתבטאו. אסור שנחזיר לשולחן הזה ולבית הזה את

הוויכוחים בין מושבים לקיבוצים, בין כאלה לכאלה.

לנו יש מטרה אחת, ובזה אנחנו צריכים להתמקד, והיא - לתקן את העוולות

שנעשו לחלק מהישובים. בכל מיני עיוותים שכאן הוצגו ויש כוונה להשתמש

בהם לא נשיג שום דבר.
ד. קריצ'מן
מה עם התענכים? אתה אומר שאתה לא רוצה

להעמיד אותם זה מול זה, אבל אתה מעמיד אותם

זה מול זה. זה בדיוק מה שאתה עושה עכשיו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו לא דנים עכשיו על ביטול חוק הגליל.

הוועדה הזו איננה מוסמכת לדון בביטולו של

החוק. הצעה כזו לא מונחת לפנינו. לכן קודם כל תהיו שקטים ורגועים.

בפני הוועדה מונחת הצעת חוק אשר באה לתקן את חוק הגליל. מי שחושב שצריך

להחזיר את ההצעה הזו, אין לאן להחזיר אותה, מכיוון שהכנסת העבירה אותה

לוועדת הכלכלה אחרי הקריאה הראשונה, ואנחנו צריכים לדון בה ולהחזיר

אותה לכנסת לקריאה שניה ושלישית. איך נחזיר אותה, על זה אנחנו דנים ועל

זה אנחנו מתווכחים. כלומר, מה יהיו הסעיפים, מה יהיה כתוב בה וכוי

וכוי.

אני שמחה שקיימנו היום את הדיון, ולא דנו על אותם הסעיפים, כי גם

הניסוח הזה לא הניח את דעתי. זאת אמרתי לחברי, ח"כ גולדמן.

אני מתפלאת על ידידנו דרור צבן. את הדברים האלה שמענו בישיבה הקודמת,

וגם עכשיו. כפי שאמר ח"כ צור, יש עיוותים, ותלכו לחפש אותם גם במקומות

אחרים. הם בולטים לעין במידה כל כך משוועת וזועקת, ואין להם שום הצדקה,

והדוגמאות לכך רבות.

אני מתפלאת ששלחו את ח"כ תיכון לכאן כדי לשמור, כאילו מי יודע מה אנחנו

עומדים לעשות כאן, אף שהבטחתי להם שלא תהיה היום הצבעה. אני לא מתכוונת

לחטוף כאן הצבעות.

אילו כאשר נחקק חוק הגליל היה מתקיים דיון יסודי, ולא היה נעשה בצורה

חפוזה, והיה יותר שיקול דעת, אולי היה מתקבל חוק צודק, ולא היה צריך

לתקן אותו. יתכן. אבל זה לא נעשה ואנחנו זוכרים איך הוא התקבל תוך 24

שעות, בצורה חפוזה, בלי יעוץ משפטי אפילו, ולא הספיקו אפילו אלה שראו

את עצמם נפגעים, לבוא ולשאול מה הם עומדים לעשות.

אנחנו לא מתכוונים לחטוף לא חוק ולא הצבעה, ולכן הדיון מתקיים מתוך

שיקול דעת כולל של כולם. הייתי רוצה שיעשו צדק עם כל הארץ. כל ישוב

שבמצוקה של אמצעי הייצור ואין לו אפשרות קיום לאמצעי הייצור שלו, בהחלט

צריך לבוא לקראתו אם הוא מגדל פטמים, ולהכניס אותו לתוך החוק הזה. אבל

אנחנו רוצים להיות צמודים למה שהחוק העיקרי כיוון אותנו והנחה אותנו.

הוא הנחה אותנו לאיזור הגליל שזה קו העימות בגלל מיקומו הגיאוגרפי



ומצבו הבטחוני וכו'. לכן הלכו לקראת הישובים אשר נמצאים בקו הזה. לא רק

בגלל מחסור באמצעי יצור, אלא בגלל המיקום. גם בגלל המיקום.

אותם הישובים שנמצאים באותו קו עימות, וגם במצוקה, טענו מדוע הם מופלים

לרעה. ובאמת העוול הזה שישנו מתבקש לתיקון.

אני בהחלט מקבלת את דברי יו"ר מועצת הלול, על-ידי אותם החברים, ואני

מציינת בהערכה את ההבנה שישנה אצל אנשי הישובים שהיום נהנים מחוק

הגליל, שהם רוצים שהעוול שנעשה לאחרים יתוקן. הרוב כן הביע את העמדה

הזאת, ואני בהחלט מעריכה אותם על כך.

לא יבואו לקחת ממי שיש לו מיכסות ויתנו לאחרים שיכללו בחוק, אלא מדובר

על תוספת שתהיה. תוספת היתה, התווספו 400 אלף נפש למדינת ישראל וגם הם

אוכלים עופות. אני רוצה לקוות שגם בשנה הבאה יתווספו אנשים, ותהיה

תוספת למיכסות הקיימות היום, זאת גם בנוסף לגידול הטבעי של האוכלוסיה.

לא קיבלתי את הנוסחים האלה, במיוחד שבא ח"כ גולדמן ואמר לי שיש לו

תוספת של רשימה ארוכה של ישובים. אמרתי לו שלדעתי צריכים להיכלל ברשימה

על-פי קריטריונים, אותם קיבוצים ואותם החברים הדרוזים והערבים, ואשר

קיבלו מיכסות על-פי התכנון ממועצת הלול. גם הם צריכים להילקח בחשבון.

אסור לנו להפלות אותם. הם אזרחי מדינת ישראל, הם צריכים להנות מאותן

הזכויות שיש לאחרים, גם הם צריכים להתקיים בכבוד.

תשב ועדה בעצה אחת, תגיע להבנה שגם התרנגולת תשאר שלמה וגם הזאב יהיה

שבע.

אנחנו מחזירים את כל הנוסח הזה אליכם, ותכינו הצעה. אולי תרצו להציע

משהו בענין הסובסידיות. בשלב זה אני לא יכולה להביע עוד כל דעה. כל עוד

לא ראיתי הצעה, אני לא יכולה להתייחס אליה. תביאו הצעה. אם אתם רוצים

שהיועץ המשפטי של הוועדה יהיה שותף, זה אפשרי, הוא בהחלט יתרום את

תרומתו לענין הזה.
חברי הוועדה יהיו
יו"ר מועצת הלול, ח"כ מיכה גולדמן, דני קריצימן, גד

יעקב.

תשבו ותביעו הצעה נבונה וחכמה.

הישיבה ננעלת בשעה 16:05

קוד המקור של הנתונים