ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 10/12/1991

חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' ), התש"ן- 1990 הצעת חוק של ח"כ שושנת ארבלי-אלמוזלינו

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פורטוקול מס' 349

מישיבת ועדת הכלכלה

שתתקיימת ביום ג', ג' בטבת התשנ"ב, 10.12.1991, בשעת 14:10
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

צי. ביטון

ש. מזרחי, סגן שר הבריאות

מוזמנים; ג. נאור, עו"ד, היועץ המשפטי, משרד התחבורה

ע. וייס, עו"ד, ס/היועץ המשפטי, משרד התחבורה

א. לנגר, ס/המפקח על התעבורה, משרד התחבורה

מ. דורון, משרד המשפטים

ה. נעימי, ארגון נהגי המוניות השכירים, ירושלים

ד. עיני, יו"ר ארגון נהגי המוניות השכירים

ר. פרז'ון, חבר ארגון נהגי המוניות השכירים

ד. גמליאל, ארגון הנהגים השכירים

א. גרטנברג, אגף התקציבים, משרד האוצר

ל. זנברג, ארגון נהגי הדרום

א. פריד, ארגון נהגי חיפה

מ. בן-יהודה, ארגון נהגי תל-אביב

י. נעימי, ארגון נהגי ירושלים

י. אראל, עו"ד

יועץ משפטי; צ. ענבר
מזכירת הוועדה
ל. ורון

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' ). התש"ן- 1990

הצעת חוק של ח"כ שושנת ארבלי-אלמוזלינו



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה,

ומקדמת את אורחינו בברכה.

את הצעת החוק העליתי לפני כשנה, ב-6 בנובמבר 1990. המתנתי כל הזמן עם

הדיון בהצעת החוק, לא רציתי להפריע לחוק שהתקבל " שנדבר עליו בהמשך -

ולא להגרלה שנערכה. חיכינו לתוצאות. אמרנו, שרק אחרי שתהיינה תוצאות

ההגרלה נחזור לדון בהצעת החוק הזו.

הייתי מבקשת היום מנציגי משרד התחבורה לדווח לנו על תוצאות ההגרלה, מי

חס הזכאים, מה עלה בגורלם של השכירים שהחוק הזה נועד להיטיב עמם, ולחסל

את האפליה והקיפוח שהיה קיים לגביהם במשך השנים. נראה כיצד היום אנחנו

מטפלים בהצעת החוק. לאחר מכן אדווח על שיחה שהיתה לי עם מנכ"ל משרד

התחבורה, שהתנצל מאוד מאוד על שלא יכול היה להגיע היום.

א. לנגר; מאז מועד הגשת הבקשות הוגשו למשרד התחבורה

1,284 בקשות להגרלה. להזכירכם, מיכסת

הרשיונות שנקבעה היתה 650. נערכה הגרלה, כדי לקבוע את סדר הדיון
בוועדה. לגבי החלוקה, מתוך 1,284
- 724 הם נהגים שכירים, שבכלל אין להם רשיון.

- 560 נהגים שכירים שקנו בעצמם את הרשיון. לא קיבלו אותו ממשרד התחבורה

אלא קנו אותו בשוק החופשי.

בין 650 שעלו בגורל, 280 הם כאלה שקנו בעבר רשיון, ו-370 הם כאלה שבכלל

אין להם בעלות על רשיון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אותם 280 קיבלו מספר נוסף. יש להם עכשיו שני

מספרים.

א. לנגר; אנחנו מעריכים היום שבכלל מבין המגישים, 10

אחוזים אינם זכאים. זאת אומרת, שלא יקבלו.

10 אחוזים הם בבדיקה של המסמכים, אלה אנשים שלא עומדים בקריטריונים. כך

יש פחות מבקשים.

צ. ענבר; אם 10 אחוזים לא עונים, תיקחו מיתר הבקשות

כדי להשלים את המיכסה של ה-650.

א. לנגר; בוודאי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; היו 724 נהגים שכירים, עלו בגורל 370. נשארו

354.
א. לנגר
אני מניח שהבקשות תתפרסמנה על-ידי הוועדה,

ואילו אני יכול לדבר רק על סמך בדיקה

מינהלית שעשה אותה מזכיר הוועדה. מובן שאחר כך רק ועדת המוניות בראשות

השופט ויינר יכולה להחליט מי עומד בקריטריונים ומי לא.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בודקים לגבי אלה שהגרילו? תמיד אמרו לנו

שהבדיקה נעשית אחרי ההגרלה.

א. לנגר; נכון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אס נרשמים 10,000, אין אפשרות לבדוק את

כולם, אלא בודקים רק אחרי ההגרלה.

א. לנגר; יורשה לי להבהיר את הדברים, כדי שלא אצא

טועה ומטעה.

כל מבקש נדרדש על-פי התקנות להביא שורה ארוכה של מסמכים, שיוכיחו את

הזכאות שלו. תצהירים על ותק, אישורים ממט הכנטה, ממתי יש לו רשיון

נהיגה בכלל וכו' וכו'.

הוועדה תדון בכל מקרה לגופו, כולל כל התצהירים, בדיקת תצהירים, לפעמים

הופעה של עדים, הופעת המבקש בפניה, וזאת כדי להשתכנע אם אכן הוא עונה

או לא עונה על הקריטריונים. על זה יחליט יו"ר הוועדה. אנחנו מדברים רק

על בדיקות מינהליות שערכנו בעת קבלת הבקשות. אנשים הגישו בקשה, אף שלא

היה להם רשיון נהיגה בתקופה הזאת. הוא מצהיר שאין לו 8 שנים, אבל הוא

הגיש בקשה. זה טוג הבדיקה שעשינו, אבל זו בדיקה שטחית ומינהלית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איך אתה מעריך שזה 10 אחוזים?

א. לנגר; בדקנו, טפרנו. אישור טופי ניתן רק לאחר דיון

על כל מקרה.

נערכה הגרלה, ובה מוטפרו כל המבקשים. הם קיבלו מטפרים בדרוג, וברור שכל

מבקש שייפטל, הבא אחריו יכנט. כל מבקש קיבל הודעה הביתה, ובה הודיעו לו

את מטפרו בהגרלה. אם הוא בין ה-650 שזכו, מודיעים לו שזכה בהגרלה,

ועכשיו הוא ייבדק; מי שמעבר למטפר, קיבל הודעה בהתאם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איזה זמן לוקחת הבדיקה?

א. לנגר; להערכתי, זה ענין ארוך. ודאי שנה. הבדיקה

מאוד מורכבת.

צי. ביטון; זה חלק מהביורוקרטיה.

א. לנגר; לכן אנחנו לא אוהבים את השיטה הזאת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה יהיה בינתיים, עד שתערך הבדיקה? האם לא

תתנו להם בכלל? מה עשיתם בעבר?

א. לנגר; כך נהגנו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; קודם נתתם, ואחר כך לקחתם את הרשיון?



א. לנגר; לא. זה הלך לפי סדר הדיון. מי שיצא גורלו

להיות מספר 1 בהגרלת, יקבל את הרשיון בתקופה

הקרובה. מי שיצא במספר 650, צריך להמתין עד שהבדיקה תגיע אליו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מצטערת, זה לא מקובל עלינו.
צ'. ביטון
קבוצת אנשים עברה מבחן מסויים, ואתה אומר

שאחד יקבל חשנה תשובה והאחר יקבל בשנה אחרת?

זה לא הגיוני, זה לא הגון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם כדי לבדוק 650 מקרים צריך שנה שלמה?

א. לנגר; כל אחד הגיש בקשה, והוא היה צריך לצרף אליה

תצהירים של הוותק, אישורים כאלה ואחרים. יש

אי-דיוקים, יש כאלה שלא עונים. חברי הוועדה מקבלים תיק, והם עוברים

עליו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אם תושיבו פקידה אחת או שתיים, היא יכולה

לערוך את הבדיקה.

א. לנגר; זו ועדה בראשות שופט. הפקידה אינה יכולה

לעשות זאת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
השופט אינו עורך את הבדיקה הזו בעצמו.

א. לנגר; לפעמים מזמינים את המבקש להופיע. לפעמים

המבקש מבקש להביא עדים, המבקש מביא

עורך-דין. כך היה תמיד. כך נהגו תמיד. חיכו אפילו 3 שנים עד לשינוי

החוק ב-86. אז הקצאות המוניות היו על-פי ותק בלבד. בהקצאות בעבר, עד

86, שהיו לפי שיטת הוותק בלבד, התהליך נמשך לפעמים עד 3 שנים. היו

ערעורים שהתנהלו בבתי-המשפט, בבג"ץ, בבית-משפט מחוזי, שנמשכו גם 5

שנים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתם שיניתם את השיטה הזאת. באתם עם שיטת

ההגרלה. כמה הגרלות נערכו? 3-4.

א. לנגר; השינוי לא מתמצה בהגרלה. הלכנו לשיטה שמדברת

על הקצאה כלכלית. בא שר התחבורה, ואמר

שהשתכנע - וזה חלקה של ועדת הכלכלה - שנגרם עוול לאותם נהגים ותיקים

שבזמן שב-86 שינו את החוק, הם כבר מילאו את שנות הוותק. לכן שמנו הוראת

שעה, שהיא בעצם בשיטה של הקצאה קודמת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בעבר היו כבר הגרלות.

א. לנגר; כן, אבל לא לפי שיטת ותק.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כמה זמן לקח כדי לבדוק?



א. לנגר; שם הוועדה היתה נזקקת לבדוק תעודת יושר,

תעודת אזרחות, וכן כמה פרטים אישיים. זו

היתה בדיקה פשוטה, ועשינו זאת במהירות. עכשיו צריך להתמודד עם כל אדם

שמכניס לכאן עשרות של מסמכים ותצהירים. יש כרטסת תצהירים שצריך לבדוק,

וזו עבודה מורכבת מאוד. השופט לא יחתום על תיק לפני שהוכח לו שבאמת

המבקש זכאי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; גם מספר 1 עוד לא קיבל רשיון.

א. לנגר; חברים מארגוני המוניות יושבים כחברים בוועדת

המוניות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו .האם הם בודקים? מי תבודק? האם הוא יתבטל

מהעבודה וישב לבדוק?

א. לנגר; הוועדה מתחילה בימים הקרובים את עבודתה. היא

יושבת בבית-משפט מחוזי במזרח ירושלים, והיא

תקצה רשיונות בקרוב. באותו רגע שהיא תחליט על חלק מהאנשים כזכאים,

אנחנו נקצה להם את הרשיונות. אגב, לנכי צה"ל שהיו במיכסה מיוחדת, להם

תקצינו את הרשיונות מיד. כלומר, אנחנו מבחינתנו מעוניינים, שכל מי

שהוכרז כזכאי, יקבל את הרשיון. לפי דעתנו, וזה לא סוד, ככל שיהיו יותר

מוניות במשק, ייטב לציבור ולשרות. זו איננה דעתם של כולם, אבל זו

דעתנו. לכן אנחנו מבחינתנו, כל מי שיוכרז על-ידי הוועדה כזכאי, מיד

יקבל את הרשיון. אין לנו ענין להשהות זאת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מי עורך את הבדיקה?

א. לנגר; את הבדיקה עורכת ועדת המוניות. היא מקימה

הרכבים של שלושה, שבראשם השופט או ממלא

מקומו. יש לו גם ממלא מקום. הם רואים את התיק ומחליטים. הם יושבים,

נדמה לי, 3 פעמים בשבוע. הם קיבלו הוראות ממשרד התחבורה להגביר את

הקצב, ולעשות זאת עד כמה שניתן יותר מהר. אנחנו נותנים להם את כל

הסיוע, כדי שזה ייעשה יותר מחר.

הוגשו -1,284 בקשות, מתוכן 650 יקבלו רשיון. ההקצאה היתה לנהגים שכירים

בלבד, אלא שההגדרה של נהג שכיר אמרה; מי שנוהג במונית בפועל, ושלא קיבל

רשיון ממשרד התחבורה. מה שקרה הוא, שבמשך השנים חלק מהאנשים קנו

רשיונות על-חשבונם, על-חשבון כספם. הם לא קיבלו אותם מהמדינה. שלא

כבעבר, הכללנו גם אותם בהקצאה הזאת. אנחנו הרי לא בודקים את מצבו

הסוציאלי של כל מבקש. היה מי שהיתה לו מונית, היה אחר שקנה דירה. לא

בודקים. אמרנו שמי שלא קיבל מאתנו, והוא נהג בפועל, והוא מילא את

התנאים, בעינינו הוא נחשב נהג שכיר. על זה היה ערעור של אחרים שאמרו

שאנחנו לא נוהגים בסדר, והיינו צריכים לתת רק למי שאין לו.

ר. פרז'ון; למה לנהגים שקנו ב-48 במשך כל השנים לא נתנו

רשיונות?



צ'. ביטון; הוא לא אומר שהוא לא מוכן לתת, הוא לא אומר

שבגלל זה המיכסה מצטמצמת. הוא אומר שזכותם

של אלה שקנו מספרים מכספם הפרטי ואלת שלא קיבלו, הוא נשאר באותו מעמד.

ר. פרז'ון; למה מ-48, עת חילקו בשיטה הישנה, אדם שקנה

בזמנו מספר, לא היה רשאי לקבל?

צ'. ביטון; הוא קנה מספר, כי לא יכול היה לקבל אותו.

א. לנגר; האמת היא שמתוך 1,284 שהגישו בקשות, 560 היו

בעלי רשיונות מהעבר, ו-724 יוה כאלה שאין

להם רשיוו, שלא קנו מעולם רשיון. מתוך 650 שזכו בהגרלה, 280 הם בעלי

רשיון ו-370 אינם בעלי רשיון, כאלה שלא קנו מעולם רשיון.

ש. מזרחי; מה הערכתך לגבי העתיד, לגבי ההגרלה הבאה?

א. לנגר; זה היה תהליך חד-פעמי, ובזה הוא בינתיים

מסתיים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא מקבלת את הקביעה שהבדיקה שצריכה

להיערך ל-650 שהגרילו צריכה להימשך שנה

שלמה. אני רוצה לפנות לשר התחבורה לעשות את הכל כדי שהבדיקה הזו תסתיים

מחר ככל האפשר. לא מקובל עלי שצריך לחכות שנה שלמה ויותר אחרי שהיתה

הגרלה, כדי שהאדם ידע אם מגיע לו או לא מגיע לו רשיון. שנה שלמה הוא

צריך להיות בחוסר ודאות, על אף העובדה שהוא הגריל. קודם כל הוא דאג אם

יש לו מזל או אין לו מזל לעלות בגורל, בינתיים הוא זכה, עכשיו יש לו

הספק אם הוא ייפסל או לא. לא מקובל עלי שהוא יצטרך לחיות עוד שנה נוספת

בספק הזה.

ד. עיני; עכשיו גם הצמידו את זה למדד.

צ'. ביטון; בסיבוב הקודם, האם מי שזכה קיבל מייד את

הרשיון?

א. לנגר; אז לא דובר בנהגים שכירים, דובר בכל

המבקשים. כל אחד היה זכאי לבקש רשיון, והיה

צריך לבדוק רק שיש לו תעודת יושר, שהוא לא עבריין, ושהוא אזרח-תושב

המדינה. זו בדיקה פשוטה. מסתכלים, בודקים, ועוברים הלאה. זה נעשה בקלות

ובמהירות. תוך מספר שבועות בדקו את כולם. היום מדובר בתצהירים, וזה עסק

מסובך, לפעמים צריך להביא עדים, לפעמים עושים הקירות.

צ'. ביטון; זה מעין טריבונל שיפוטי.

א. לנגר; נכון. יושבים בבית-המשפט המחוזי במזרח

ירושלים. יו"ר הוועדה הוא שופט.

מאחר שמדובר ברשיון בעל ערך כספי גבוה מאוד, זה נעשה על-מנת למנוע

רמאויות.



מ. בן-יהודה;הענין הזה מוגש על-ידי אנשים בכל הארץ, כאשר

אנחנו מנסיון רואים שיש הרבה אי-דיוקים,

ואני נזהר במעמד הזה מלהגיד את המלה זיופים. יש הרבה דברים שאינם

מדוייקים.
דוגמא אחת שתמחיש את הענין
בעל מספר שבקטע הזמן השכיר את המספר שלו,

הוא לא עבד כנהג מונית כמקצועו העיקרי. לאדם כזה לא מגיע, והוא ייפסל.

נניח שבאותן 9 שנים, במשך שנתיים הוא השכיר את המספר.

רציתי להגיד שלא די שמס הכנסה כותב "ענף המוניות", אלא הוא צריך לכתוב

שהוא עבד בזה כמקצוע עיקרי. בודקים כל תיק לגופו, והמלה הזו היא

משמעותית.

א. לנגר; יש מקרים שאדם מערער לבית-המשפט. רק לאחר

סיום הערעור בבית-המשפט זה יחזור לדיון

בוועדה.

צ'. ביטון; אדם מערער על החלטה שלכם, וכל הוועדה קופאת

על שמריה עד שזה מסתיים.

א. לנגר; עניינו יכול להגיע לברור גם אחרי 3 שנים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; יש סה"כ 650 תיקים, ואפילו התיק יהיה גדול

מבחינת המסמכים שהומצאו, אם יושבות 3 ועדות,

בכל ועדה יושבים 3 אנשים, האם לא ידונו, נניח, ב-10 תיקים ליום? זה

אומר 60 יום. לא 60 יום, חצי שנה. אם לא, אציע דרך אחרת. כל מי שעלה

בגורל יצהיר בשבועה בבית-משפט, שהפרטים שהוא מסר אכן נכונים, ועל-סמך

זה תתן לו את הרשיון ותערוך את הבדיקה. אחר כך, אם יסתבר שהוא נתן

הצהרה כוזבת בשבועה, הוא יועמד לדין. כך עושים לגבי רשיון לתכנון

ובניה. אני לא מסכימה שצריך לחכות שנה ושנתיים במקרה שיש 650 תיקים. זה

לא מקובל עלי, בשום פנים ואופן לא יכול להיות דבר כזה. אני לא יודעת אם

שר התחבורה יודע שהם צריכים להמתין עוד שנה ושנתיים.

י. נעימי; עד כמה שאני יודע, ועדת המוניות תשב 3 פעמים

בשבוע בראשותו של השופט ישראל ויינר, ועוד

שני חברי ועדה, בכל פעם בהרכב שונה. זה לא בדיוק כמו שאת אמרת, שאני

אבדוק לדוגמא 5 תיקים, והשופט 5 תיקים. זה בדיוק כמו הרכב בבית-משפט

מחוזי. יושבים אותם שלושה. אם צריך עדים, הוא מעלה עדים. זה בדיוק כמו

משפט רגיל.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא לכל אחד קוראים להעיד.

י. נעימי; יש תיק יותר בעייתי, יש תיק פחות בעייתי.

כשישבו הוועדות קודם לכן, היה צריך לבדוק

תעודת יושר. מאחר שכאן יש תצהירים, חייבים לבדוק את התצהיר, מה הוא

כתב, אצל מי עבד. אדם כזה יכול להישאר שעה שלמה על דוכן העדים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא כל אחד יעמוד על דוכן העדים.

י. נעימי; לא אני אומר את זה. כך נקבע על-ידי מחברי

התקנות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מודיעה שאנחנו לא מוכנים לקבל זאת. כל

אחד מאלה שזכו יבוא עם הצהרה בשבועה. אם הוא

לא יבוא, זה דבר אחד.

י. נעימי! במקרה זה צריך לתקן תקנות חדשות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נתקין תקנות חדשות. זה יהיה יותר מהר מאשר

לחכות שנתיים.

ה. נעימי; ההצהרה כבר כתובה בבקשה שהוא הגיש.

צ. ענבר; יש לנו סעיף 14(ד) רבתי לפקודת התעבורה,

והוא קובע כך;

"ועדת המוניות תבדוק את הבקשות ותחליט לגבי כשירותם של המבקשים לקבל

רשיון".

כלומר, על-פי מצוות המחוקק מוטלת עליהם חובה לבדוק את הבקשות, ולהחליט

על קבלת הרשיון. אי-אפשר להגיד להם שיסתמכו על הצהרה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא אמרתי שהם יסתמכו על הצהרה. אני מדברת על

שר התחבורה או משרד התחבורה. כל מי שבא עם

הצהרה בשבועת שהפרטים שהוא מסר אמיתיים ונכונים, יתנו לו את הרשיון.

הוועדה הזו תקיים את הבדיקה.

צ. ענבר; רק ועדת המוניות מוסמכת לתת את הרשיון.

למשרד התחבורה אין סמכות לתת רשיון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ועדת המוניות תחליט אחר כך. אם תחליט שלא,

יפסלו.

צ. ענבר; בראש הוועדה יושב שופט, שאומר שהוא קודם

מחליט לגבי הכשירות, אלא אם כן תתקנו את

החוק.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לתקן יהיה יותר מהר מאשר לחכות שנתיים.

א. לנגר; סדרי הבדיקה והפרוצדורה נקבעים בצורה די

מפורטת בחוק. עם זאת, אני מקבל את ההערה

לגבי משך הזמן. משרד התחבורה יעשה את 3ל המאמצים, אנחנו נפנה לשופט

ולחברי הוועדה, וניתן את כל התמיכה הארגונית שקשורה בזה, כדי שחברי

הוועדה יעשו את עבודתם ככל שיותר מהר, ויסיימו אותה ככל שיותר מהר.



מבחינת זו, אין חילוקי דעות, אנחנו מקבלים את ההערה, נעשה את המאמצים

בכיוון חזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כשחתקבל התיקון לחוק שהביא אותו כבוד שר

התחבורה, לא הייתי מאושרת מהתיקון. לזכותם

של בעלי המוניות, הם העירו את תשומת הלב פעם ופעמיים ושלוש פעמים, אמרו

שאלה שיש להם כבר רשיון - ולא חשוב אם קנו אותו, קנו אותו מכספם -

יוכלו להשתתף עכשיו בהגרלה על-פי הסעיף שמתקבל, ויזכו במספר נוסף. כך

אכן קרה. כשאני העמדתי את שר התחבורה על האפשרות הזו, אני מצטערת מאוד,

היועצים שלו לא הובילו אותו כפי שצריך, ואחר כך, כשכבר החוק התקבל, הוא

אמר שזה בא לפתור את כל הבעיה של השכירים. יצא שלא כן הוא, והבעיה של

השכירים נשארה בעינה עומדת, ולא נפתרה. יוצא שבעלי מוניות יש להם עוד

מספר ואותו הם עכשיו ילכו וישכירו. לא זו היתה הכוונה, לא זו היתה

המטרה. רצינו לפתור בעיית שכירים, ויצאנו נותנים מתנות לאחרים.

דיבר אתי מנכ"ל משרד התחבורה הבוקר. הוא התנצל על שלא יכול היה לבוא.

הוא אמר לי שהמסקנה שלו היא שהשכירים קופחו, רשמתי את המלים מפיו. הוא

אמר שהגישו 1,250 בקשות ויכול להיות שיהיו כך וכך פסולים. אני לא

יודעת, אני לא רוצה לגעת במספר הזה. הוא אומר שהיות שזו היתה תקנה

באופן חד-פעמי, הם יבואו להרחיב אותה כדי שיוכלו לפתור אחת ולתמיד את

בעיית השכירים.

אני מתנגדת בכל התוקף לחזור על אותו הדבר החד-פעמי, ולחזור על אותו

סצנריו פעם נוספת, ולאפשר לבעלי מוניות להרשם פעם נוספת ולזכות בהגרלה.

אני לא מקבלת זאת, ואמרתי זאת למנכ"ל משרד התחבורה. אנחנו נעבוד על

הצעת החוק הזאת, מאחר שהרצון של כולנו הוא לפתור את בעיית השכירים,

ונראה איך אנחנו נפתור את הבעיה הזו.

הוכחנו שהצעת החוק של השנה שעברה לא פתרה את הבעיה, ואכן היא קיפחה את

השכירים. זו המסקנה גם של מנכ"ל משרד התחבורה.

הצעת החוק שהנחתי על שולחן הכנסת עברה לדיון בוועדה, ואנחנו היום נתחיל

לדון בה. הצעתי דבר פשוט מאוד. אמרתי שתמיד יהיו שכירים, ותמיד יהיו

כאלה שיש להם יותר מרשיון אחד, והם ישכירו את הרכב שלהם לשכיר כדי לקבל

ממנו 500-600 דולר לחודש. לכן הצעתי, שבכל הגרלה שתהיה, כמו שאנחנו

מקצים לנכי צה"ל, נקצה לשכירים חלק ממנה, ותהיה הגרלה בין השכירים,

בינם לבין עצמם בלבד, הם לא יהיו בהגרלה יחד עם בעלי מוניות.

זה יכול עשות צדק, וזה יכול לפתור את הבעיה של השכירים שבחרו להם כמקור

פרנסה את העבודה הזאת, ממנה הם מתקיימים ומתפרנסים.

במוצאי-שבת נסעתי במונית מהיכל התרבות הביתה. השעה היתה 30;12 בלילה.

שאלתי את הנהג איפה הוא גר. הוא אמר שהוא גר ברחובות. שאלתי אותו אם

הוא סיים לעבוד, והוא אומר שאם הוא משלם 600 דולר לחודש עבור המספר,

הוא לא יכול לסיים כל כך מוקדם, הוא צריך לעבוד עוד כמה שעות כדי שהוא

יוכל גם לפרנס משפחה, גם להחזיר משכנתא וגם לשלם עבור הרכב שהוא נוסע

בו. - ---



אלה שעובדים ומתפרנסים כשכירים, מדוע לא צריכים לאפשר להם זכות מיוחדת

כדי שיוכלו לערוך הגרלה בקרב השכירים עצמם, ועל-ידי זה בכל פעם לפתור

חלק מהבעיה הזוו אנחנו לא באים לשלול מאחרים את הזכות, וכל אזרח שירצה

יוכל להשתתף בהגרלה.

זו למעשה ההצעה. זה עומד היום לדיון, אני רוצה לקוות שמשרד התחבורה

יתן את ידו להצעה הזו כדי שנוכל להביאה לקריאה ראשונה בכנסת. אם יהיה

צורך אחר כך להכניס בה תיקונים כאלה ואחרים, נעשה זאת.

אני מציעה שנתחיל לקרוא את הצעת החוק.

ר. פרז'ון; אני לא מאמין שזה יעזור. דיברנו גם על כמות

המספרים, ואם תפתחי את הפרוטוקול מהישיבה

האחרונה שהיינו כאן, אמרנו שיש 1,200 איש שיהיו זכאים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו לא מדברים עכשיו על חלוקת המספרים.

אנחנו מדברים על העקרונות.
ר. פרז'ון
העקרונות מוטעים מהתחלה ועד הסוף.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מדברת על הצעת החוק שלי.
ר. פרז'ון
גם לפי הצעת החוק שלך. אם משרד התחבורה

ינפיק למשל 500 מספרים - וזה המון - כמה

תפרישי לשכירים? 250?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא אומרת עכשיו כמה אני אפריש לשכירים,

אני מדברת עכשיו על העקרון.

ר. פרז'ון; העקרון יתן לשכיר שלא עולה בגורלו ב-4-5

הגרלות, או ב-10 הגרלות, שבעוד 50 שנה יהיה

בעל זכות ציבורית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בכל-זאת יום אחד הוא יגיע.

ר. פרז'ון; הוא יבוא נשען על מקל לקבל את הרשיון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אל תדבר בלי רשות. אם אתה רוצה כך לנהוג,

בבקשה, אתה יכול לצאת מהחדר.
ר. פרז'ון
זה מרגיז מה שאתם עושים. בוועדה הזו ישבנו

ואמרנו לכם, ואתם עושים אותו הדבר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה תדבר כשנותנים לך רשות דיבור.

ר. פרז'ון; אני יוצא, אני מחכה לכם בחוץ.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מכבדים אתכם, מזמינים אתכם, אתן לכם רשות

דיבור אם תבקשו, אבל אנחנו לא יכולים לעבוד

עם הפרעות בלתי פוסקות.

ד. עיני; אני מתנצל בשמו. הוא אב לארבעה ילדים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו באים לעזור, והוא אומר לי "אל תבלבלי

את תמוה". אני מבינה אותו, הוא לא זכה

בהגרלה, אבל אני לא אשמה בזה.

ה. נעימי; אני מציע לחזור לחוק הקודם, שהיה מאז

ומתמיד.

ד. גמליאל; תודה על שהיזמנת אותנו. אני רוצה לציין לגבי

ההגבלה בזמן. רשות משרד התחבורה היא רשות

ביצועית, ואפשר להגביל אותה בזמן. צריך להגביל אותם בזמן ולגמור את

העניין הזה, כי הוא נמשך זמן רב. אני מופיע בישיבה הזאת 3 שנים.

דיברנו על 40 אלף שקל. עד שנת 87, מי שעמד בקריטריונים כנהג שכיר קיבל

את הרשיון תמורת 8,000 שקל. ההגיון מחייב שהיתה הצמדה מלאה ל-8,000

שקל, האדם האחרון שקיבל מכוח החוק הקודם ועמד בקריטריונים של משרד

התחבורה, ומתחייב שהסכום הזה יוצמד גם לגבינו. היום משרד התחבורה אומר

שהמחיר הוא לא 40 אלף שקל.

ועדת הכלכלה צריכה לקבוע סכום מדוייק, ונראה כמה זמן הם ישחקו אתנו,

במשך שנה, שנתיים, שלוש. עוד שנתיים הם כבר יבקשו מאתנו 90 אלף שקל.

בצורה כזו אני כבר יכול ללכת ולקנות בשוק החופשי, ואינני צריך לקנות

ממשרד התחבורה בכלל, ולא להופיע בפני ועדה ובפני שופט שיחקרו אודותי.

הגיוני יותר היה לבקש מוועדת הכלכלה של הכנסת, כדי לפתור אחת ולתמיד את

הבעיות של הנהגים השכירים, להעמיד את החוק במקומו, להגדיר במדוייק כמה

נהגים שכירים יקבלו מדי שנה בשנה. כך לא תהיינה אי-הבנות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כתוב
"במסגרת המיכסה השנתית רשאי שר

התחבורה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת,

לקבוע בתקנות מספר רשיונות אשר יוקצו לנהגי מוניות שכירים, ובלבד

שיתקיימו בהם התנאים האמורים בסעיף 14(ב)". הוועדה אחר כך תצטרך לאשר

לפי הצעה שיביא שר התחבורה איזה מספר נותנים מאותה המיכסה לנהגים

שכירים.

ד. גמליאל; אני מקווה שבאמת אחת לתמיד הבעיה תיפתר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני כבר לא מבינה מה אתם רוצים. השאלה היא

אם אתם יודעים בכלל מה אתם רוצים.

ד. גמליאל; הבעתי תקווה שאחת לתמיד הבעיה הזו תיפתר, כי

היא עוד לא נפתרה. -י-



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; איך היא תיפתר?

ד. גמליאל! בשינוי בחוק. החוק שלך. אנחנו תומכים תמיכה

מלאה בחוק שלך, שיגיד שנהגים שכירים מדי שנה

בשנה יקבלו.

ה. נעימי; אני מציע להחזיר את זה למצב הקודם שהיה מאז

ומתמיד, שכל נהג שעובד 8 שנים, ועומד בתנאים

של משרד התחבורה, יקבל מספר. אם את זוכרת, היקצו מספרים בלי הגרלות. יש

רשימה. מי שמתייצב נרשם, מקבל את הזכויות שלו וזהו זה. יקציבו אגרה,

כמו שהוא אמר זה היה 8,000 שקלים. אני הגעתי ל-7 שנים וחצי, וירד החוק

הזה. היתה חסרה לי חצי שנה. עכשיו יכול להיות שלא אהיה גם בתוך ההגרלה

הזאת. אני חושב שבכל ההגרלות האלה שוב חוזרים לאותו מצב. אבל אם כל

שכיר שעובד יודע שכעבור 8 שנים יש לו זכות, הוא נשאר בענף, משקיע בו

ונשאר נאמן לו.

יש אנשים רבים שלא רוצים לעזוב את הענף, והם עוזבים כי הם יודעים שאין

להם סיכוי. אז זה היה כפנסיה לאשה. אמרו שאדם עובד 8 שנים, בגיל 40 הוא

לא יכול לנהוג, האשה לוקחת את זה וזאת כלכלה לבית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; השיטה הקודמת כבר איננה, היא לא קיימת. יש

חוק חדש, ולא נחזור למה שהיה לפניו. זה בלתי

אפשרי. יש חוק שהתקבל בכנסת, ועל-פיו היום נוהגים, ואותו צריך לשפר.
ה. נעימי
את חוזרת כמעט לאותו ענין, להגרלה בין

השכירים. אני אומר בלי הגרלה בין השכירים.

מי שנרשם, מקציבים חודשיים זמן לרישום.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איך גומרים את הצטברות אלה שאין להם?

ה. נעימי! זה יגמר במשך השנים. עכשיו היתה הגרלה, בעוד

חודש ירשמו שוב, ירשמו אנשים שיש להם ותק של

8 שנים ורק הם יקבלו. אחריהם יבואו שוב, וחוזר חלילה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! האם ההגרלה תהיה רק עבורם?

ה. נעימי! לשכירים, לא לבעלי מוניות. להם יש כבר מונית

אחת. האם תהיינה להם שתיים, ולי לא יהיה

כלום?

מ. בו-יהודה! לקחו פלח אחד מהחוק והתייחסו אליו. למעשה

החוק הזה מורכב מכמה וכמה פלחים שקשורים זה

בזה. פה יוצא כאילו יש איזו חובה לחלק מספרים לאנשים, וזה לא נכון. לא

שאני נגד, תשמעו אותי עד הסוף.

הוראת השעה הזו באה לתקן עוול, ואני אומר את המלה עוול, כמו שנעשה

להרצל. הדלת נסגרה בפניו חצי שנה לפני שהוא עמד להיות זכאי לפי אותה

השיטה. למה הסכימו לעשות את הוראת השעה? מפני שאמרו שזה לא הוגן. לא



אמרו לאנשים שידעו להם שעומדים לשנות את החוק, אחרת אנשים היו אומרים

שהיו להם הצעות קודמות. הם אמרו שכעבור שנתיים הם יוכלו לקבל מספר,

המשיכו לעבוד, ופתאום הדלת נסגרה בפניהם.

אמרו שיש בזה הגיון, משרד התחבורה לא נהג בנקודה הזו בסדר. אם היה

מודיע שכעבור שנתיים-שלוש החוק ישונה, אנשים אולי היו חושבים והולכים

הלאה.

לכן יצאה הוראת השעה. משיצאה הוראת השעה הודענו פה, ופנינו בכתב לשר

וגם לוועדת הכלכלה, ואמרנו את המלח "לרבות ולמעט", והשר בכבודו ובעצמו

אמר שלא יכול להיות כך. יצא איפה, שאנחנו ההדיוטות, אנשים שהם נהגי

מוניות, פרשנו את החוק כמו שהוא, דהיינו שבעלי המוניות יקבלו. אנחנו פה

הכרזנו שאנחנו בעד זה שהשכירים יקבלו.

משנתקבל החוק, התחיל ויכוח. היתה לנו שיחה גם עם כבוד השר. זרקו לו

מספרים נמוכים, כי אז הוא אמר שיהיו 400, 300, 600. אמרתי לכבוד השר -

ויש לי תרשומת, כשאני משוחח עם מישהו אני רושם ומתייק עם תאריך -

שהמספר יהיה בעל 4 ספרות. אני לא יודע אם הסיפרה הראשונה תהיה 1 או 2.

לא הייתי רחוק מכך. נרשמו 1,284, בעוד שדיברו על 400-500.

שוכחים דבר אחד, שמרכיב יסודי בחוק הזה הוא ההקצאה. למה אמרו שהשר

יקצה? השר אינו רק אחראי שתהיינה מוניות, אלא הוא גם אחראי לזה שנהגי

המוניות יוכלו להתפרנס. הווה אומר, השר לא אומר שהוא מוציא איקס

מספרים, אלא הוא צריך לקחת בחשבון, שאם הוא יציף את השוק לא תהיה עבודה

לא לשכירים ולא לאלה שעובדים 20 ו-30 שנה. אני עוד נחשב לצעיר ביניהם,

שעובד רק 20 שנה בענף.
לכן אני אומר שוב
אי-אפשר לחתייחס רק לפלח הזה. אני אומר פה את דעתי

האישית, לא כל כך הספקנו להיוועץ עם החברים, כי לא ידענו בדיוק על מה

דנים. היתה הגרלה, וכפי שאמר פה מר לנגר ייפסלו אנשים. ההגרלה הזו,

השתתפו בה 1,284. לפי עניות דעתי, ממבט ראשון, יש אדם שחסרות לו 3

שנים, והוא הגיש. אחד כזה בוועדה תוך 5 דקות ייפסל. ייפסלו 200-300 איש

על פניהם. זאת אומרת, שהמספרים הולכים ומצטמצמים.

להערכתי, ואני רואה פתרון לענין הזה, כל אלה שהגישו - ולא חשוב אם אלה

שכירים או בעלי בתים, אלה שקנו פעם - אי-אפשר לתת לאלה כן ולאלה לא,

שבמסגרת אותן מיכסות שהשר מקצה מדי שנה או מדי תקופה, לא יפנו לכלל

הציבור, אלא אלה ימשיכו עד שיחסלו את כל ה-1,284 שנרשמו. מבחינת החוק

ל-650 כבר יש כיסוי בחוק ובהקצאה, נוריד עוד 300 נפסלים, ואנחנו מגיעים

ל-900. יוצא שמקבלים עוד 300-400 איש - ואולי גם זה לא יצטרכו, משום

שיכול להיות שיהיו הרבה יותר פסילות - והבעיה תיפתר.

גם בעבר הרחוק, כשהיה החוק של 8 שנים, עבר זמן וזה היה לפי הצרכים

במשק. גם אם הוועדה היתה מסיימת ביום אחד את דיוניה, ומי שנתן הצהרה

בשבועה מחר יקבל את המספר, השוק היום לא יכול לקבל 1,284 מספרים. לא

תהיה להם עבודה, היות שגם היום המצב הוא קשה.

.



לכן אני חושב שצריך למצוא את הדרך להשלים את החלוקה לאותם אנשים לפי

המיכסות שיוקצו בעתיד על-ידי כבוד השר לפי החוק הקיים, לדון בהצעתה של

יו"ר ועדת הכלכלה, אבל צריך להכניס עוד תיקון אחד, אם כבר דנים בחוק

שיגיע למליאה.

בכל שנה אנחנו מופיעים כשתדלנים וכמקבצי נדבות בפני כבוד השר. יעידו על

כך חברי. אנחנו שואלים אותו על סמך מה הוא מקצה.

הצלחנו להוציא בכתב מהמפקח על התעבורה שיקצו רק על-סמך סקרים. יערכו

סקר, ויקבעו. הסקר עד כמה שלא יהיה מדוייק, הוא יהיה מדוייק.

אנחנו מבקשים שיהיה בהצעת החוק שיו"ר ועדת הכלכלה מגישה לכנסת, שנוסף

להתייעצות עם ארגוני המוניות, ייעשה סקר על-ידי גורם אובייקטיבי כפי

שנערך בפעם האחרונה על-ידי ד"ר מינה צמח. אפשר להוסיף אנשים שיערכו את

הסקר, ויקבעו האם השוק צריך מוניות או לא. בהתאם לצרכים האלה יחלקו

לחברים הנכבדים. אני תומך בחלוקה, ואני בטוח שגם חברי יתמכו בזה.

ד. עיני! אני חושב שיש לי את הפתרון הטוב ביותר לכל

הענין הזה, אף_שאת לא תאהבי לשמוע אותו.

הוועדות האלה וכל הנושאים האלה שאתם דנים בהם, הזמן שאנשים ישבו, זה

יעלה כסף לאוצר המדינה. לא חשוב שזה מכניס, אבל זה יכול היה להכניס

יותר.

תעבירו חוק בכנסת, ותעשו את זה כלכלי לכל דבר. לשם מה אני צריך לבוא

לוועדה? אני אבוא למשרד התחבורה. אם ארצה לקנות 100 מוניות, אני אקנה.

למה שלא ירשו ליו אנחנו חיים בדמוקרטיה. למה "אגד" יכול להוציא עשרות

אלפי אוטובוסים לכביש, ואני לא יכול להוציא מונית אחת? למה אני לא יכול

לבוא למשרד התחבורה ולהגיד שיתנו לי? אני לא מבקש נדבות, אני מבקש

לקנות בכספי המלא ולהתפרנס במדינה, ואילו אתם שוללים את זה ממני. אני

לא מבין למה אני צריך לשלם 500 דולר על מספר, על 200 השקל שאני מרוויח

ביום, ומזה אני משלם 18 אחוזים לבעל הרכב, ו-10 אחוזים לדלק?

אנחנו חיים בדמוקרטיה. תפסיקו להעביד ועדות ולשלם למחקרים. ישבנו

בוועדה של איזה שהוא פרופסור שעלתה עשרות אלפי שקלים במדינה. אני רוצה

להעמיד 100 מוניות. אם יש לי כוח להעמיד, אני אעמיד. אני לא רוצה מתנה,

אני רוצה לבוא למשרד התחבורה כדי שימכור לי.

מי שמנהיג את כל הנושא הזה עד היום זה אני, אני הקמתי את זה ובניתי את

כל הנושא הזה. נכון שיש לנו חילוקי דעות בתוכנו, אבל חילוקי הדעות ממש

אפסיים.

א. פריד! נרגעתי קצת כשהיו"ר אמרה שאנחנו לא חוזרים

אחורה לחוקים שהיו. צריך להסתכל קדימה ולא

אחורה. מי כמוך יודע, ודאי אלה שעבדו בענף יודעים, שבזמנו נתן שר

מסויים לכפר מסויים 10 מספרים, ולכפר אחר 15 מספרים. כך חולקו

המספרים.



כאשר שר התחבורה לשעבר, קורפו, החליט בשנות ה-80 לשנות את החוק, הוא

בדק והתייעץ עם כל הגורמים כדי להביא את הענף הזה למצב כלכלי. לא רק

שתהיה חלוקה, אלא גם שאנשים יהנו. אותן 9,000 מוניות שמעסיקים 20 אלף

ואולי 30 אלף עובדים, האם הם לא מספיק חשובים? בהחלט כן. כמובן, כל אדם

שנמצא בצד מסויים רואה מה שישנו, והוא שואף להגיע למשהו יותר טוב.

הענף הזה אמור להיות ענף כלכלי. לכן, כאשר שונה החוק, היתה שוב הצעה

נוספת לקיפוח. אף ששונה החוק, השר קורפו נתן פעם נוספת ב-86 הקצאה

נוספת לאלה שהגיעו לשוליים. הרגשנו כולנו שהכל נסגר, והכל נגמר, ואין

מקופחים יותר, וכל אחד ידע שמי שרוצה לעסוק בענף, בא כמו שהוא עובד

כנהג שכיר ב"אגד". גם "אגד" לא נותן לו אוטובוס חינם אחרי 8 שנים ולא

מניה חינם.

כאשר שונה החוק, שונה. המחוקק קבע שישבו כולם ביחד, ויקבעו אם מגיע או

לא מגיע, ואם השוק צריך או לא צריך.

בזמנו נאמר שיש אלפי נהגים שכירים ללא מספרים. לפי הנתונים שקיבלתי,

סה"כ 724 נהגים שכירים נרשמו. זאת אומרת שהאחרים אינם זכאים בכלל. אותם

מקופחים שקופחו בשנת 86 נניח, מספרם 724. המספרים האלה מוכיחים ש-380

מהם כבר נכנסו ועוד כ-100 ואולי יותר עומדים להיכנס לתוך אותה רשימה

עצמה. אם ישארו 100-200, על זה נשב? על זה נשנה חוקים?

אני מניח שלא נתנגד שתתנו רק לשכירים האלה ולגמור ענין.

השאלה היא לאיזו שיטה אנחנו רוצים להגיע. האם להציף שוב את השוק

ב-1,000 כדי שאותם 100-200 יכנסו? אני אומר לך שאין פרנסה, מכיוון

שבנוסף לענף הזה של המוניות חודרים מאחור ומהצדדים ומהאגפים אנשים שהם

לא בני-תחרות ובני-פיקוח בכלל.

יש לנו בעיה בקשר לאלה שנשארו. גם לבו של השר לא היה שלם עם זה שנשארו

שכירים שלא נכנסו, ושמעתי את השר אומר זאת.

דרך אגב, היום לא משכירים את המוניות ב-500-600 דולר, ואני מודיע לך

זאת באחריות מלאה. זה הרבה פחות.

י. נעימי; אני דווקא שמח שאת אומרת שהתרענו בנקודה

ההיא בגלל אותם שכירים, ושאנחנו כמייצגי

בעלי המוניות אמרנו שאנחנו מתנגדים. ח"כ ביטון יכול להעיד שהייתי אצלו

כמה פעמים, ואמרתי לו שלא יתן יד במליאה לאותם בעלי מוניות, שאני למעשה

מייצג אותם, ואז היו מקבלים נטו 650 שכירים.

אנחנו אולי ראינו את הנולד יותר טוב, מבלי לפגוע בחברי הכנסת, כי אנחנו

חלק מהעם, חלק מהארץ.

אני לא מסכים עם החברים השכירים שלנו, שצריך להנפיק ככל שיותר מספרים.

מה יעשה אותו שכיר עם המספר הזה? הוא יסע אתו בפרייבט? אני בעד חלוקה

בצורה מבוקרת ולאחר בדיקה.



רציתי לרעת, גבירתי, איך את מגדירה שכיר בחצעת החוק שלך. מה ההגדרה שלך

לשכיר.

בפגישה שהיתה לי עם שר התהבורה ב-12 בנובמבר הוא הציע פקדון למונית

כאלטרנטיבה לחוק הזה. וזו הצעה שהשר מתחיל לרוץ אתה.

ההצעה שישנה היום במשרד התחבורה, וכבר קיבלנו נתונים בקשר להצעה הזאת,

היא שיש לתאם גם עם ועדת הכלכלה וגם עם משרד התחבורה איזו הצעת חוק

תובא בסופו של דבר. תגידו לנו אם תתקבל בסופו של דבר הצעת השר, אם

תתקבל הצעת ועדת הכלכלה.

אנחנו בעקרון לא נתנגד לחלוקה מבוקרת בשנים הבאות, כפי שהיה כל השנים.

כל השנים היו מיכסות. כמעט בכל שנה יצאה מיכסה. גם בעתיד לא נתנגד לזה.

אבל אנחנו, מייצגי הענף, רוצים לדעת איזו הצעה עומדת, האם ההצעה שלך או

הצעת שר התחבורה שמציע פקדון כאלטרנטיבה לחוק.

א. גרטנברג; אני מייצג את האוצר. בענף הזה צריך לטפל

מהשורש, ולפתוח אותו, ולא לעשות את הפתרון

השטחי הזה, שרק מסרבל את השיטה, ולהתחיל לשריין לקבוצה זו או לקבוצה

אחרת מספרי הגרלה. מחר תבוא קבוצת לחץ אחרת, ותרצה לשריין לאחיות

נטולות פרנסה, למשל. הפתרון האמיתי הוא לפתוח את הענף, וזה יפתור את

הבעיות.

התנגדות ספציפית להצעת היו"ר. המצב כיום הוא, שהזכות להיות בעל רשיון

להפעלת מונית אינה תלויה בהיותו של המבקש בעל רשיון מונית. חייבים

לשמור על המצב הזה, כי אומרים שמונית זה עסק שכל אחד רשאי לעסוק בו.

אין שום הגבלה או אפליה בין המבקשים. באותה מידה, מנהל של חברה לא צריך

להיות בעל המניות שבה. כל אחד מתמחה במה שהוא טוב בו. התיקון הזה שאת

מציעה יוצר פירצה מסוכנת, שמגבילה את המבקשים לעסוק בענף לקבוצה זו

או אחרת.

אני מקווה שברור לכולם שרשיון למונית זה נכס כלכלי. את זה אנחנו יכולים

לראות בצורה ישירה ברווח המיידי בפער של המחירים בין המחיר של הרשיון

שמשלמים לבין המחיר שלמחרת או כעבור שעה אפשר ללכת ולמכור אותו בשוק.

אין שום סיבה לקחת את הנכס הזה ולתת אותו לקבוצה מסויימת. כלומר,

לוקחים אותם 600 או 500 דולר לחודש, ונותנים את זה לקבוצה של בעלי

המוניות רק משום שהם כרגע נוהגים במונית, ואין לזה שום הצדקה.

אני מבין שרוצים להיטיב כאן עם קבוצה קטנה מתוך כלל המשק, אבל משרד

האוצר מסתכל על כלל המשק, ומציע פתרונות מהשורש.

אני מציע להוריד את הצעת התיקון הזו, ולנסות לפתור את הבעיה מלמטה,

ולפתוח את הענף. הענף הזה יווסת את עצמו דרך השוק ולא דרך הגבלוונ

מינהליות. יכולות לשבת ועדות שונות ולהתווכח, וזה יקה לא 3 שנים אלא 5

שנים, ובכל פעם תבוא קבוצה אחרת שתרצה לשריין לעצמה רשיונות, וזה לא

הפתרון האמיתי.



ח. נעימי; יו"ר ארגון בעלי המוניות טוען שהוא ישב עם

השר, והשר רוצה להטיל פקדון. אם זה דבר חדש,

אני אומר שזה נשמע לי דבר הגיוני ביותר, כי זו המדינה היחידה שזכות

עבודה נקנית בכסף. מי שרוצה לעבוד, יפקיד בקופת המדינה או באיזה שהוא

מקום כסף, ויעבוד. לא מוצא חן בעיניו? יקח את הכסף בחזרה, ויעזוב.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האוצר לא מסכים להצעה הזאת.
א. גרטנברג
למה?
צ'. ביטון
האם שר התחבורה מציע הצעה חדשה?

א. גרטנברג; זה דבר שעוד יכול להשתנות. עכשיו אנחנו

מתכנסים לדון בהצעה הזו, שאנחנו מתנגדים לה

בגלל הנסיון לעקוף את הבעיה ולנסות לשריין דבר קטן, ואז 5 שנים יחכו

כדי לראות את תוצאות ההגרלה, ולא 3 שנים.

צ'. ביטון; האם אתה מוסמך להגיד עכשיו ליו"ר, שאתם

תביאו הצעת חוק אלטרנטיבית להצעת החוק שלה?
א. גרטנברג
הדברים האלה בדיונים, בהחלט.

צי. ביטון; אולי יש להם הצעת חוק שהם מגלגלים אותה,

תבוא הצעת החוק ונראה מהי.

ג. נאור; זה רעיון שנבדק. הוא עדיין בחיתוליו. עוד לא

ידוע בדיוק למה הוא יוביל. הוא נבדק בתוך

משרד התחבורה עם משרד האוצר, אבל עדיין לא מגובש, אפילו אין טיוטא

ראשונית של הצעת חוק.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; גם אני עוד לא יודעת אם יש הצעת חוק או לא,

מתי היא תיוולד, איך היא תהיה ומתי היא

תובא. אני לא מוכנה לחכות עם הצעת החוק. אנחנו יכולים להכניס בה

תיקונים, אנחנו דנים בה בקריאה המוקדמת, אבל לא בכיוון שהאוצר רוצה.

זה לא תפקידה של הצעת החוק הזאת.

תפקיד הצעת החוק הזאת הוא לפתור את בעיית השכירים. בזה כולנו רוצים.

משרד התחבורה רוצה, אני רוצה, אתם רוצים והם רוצים.

כולכם מתרכזים לגבי אותה הסוגיה של אותם השכירים שקופחו בשעתם בשנת 86,

כאשר עברו לשיטה חדשה. אלה שהיו אז זכאים תוך תקופה קצרה לקבל את

הרשיון, לא קיבלו אותו בגלל שינוי השיטה.

נשאלת השאלה, ואני שואלת את היועץ המשפטי, איך אנחנו צריכים לנסח את

החוק כדי לפתור את כל הבעיה הזו של השכירים. האם אנחנו פותרים זאת בפעם

אחת, או שאנחנו פותרים זאת בפעמיים.



ישנו ויכוח מהותי. אל תחשבו שאם לכל אחד תחיינה 50 מוניות, והוא ישכיר

אותן, הוא יוכל מזה להתפרנס. לא כל המרבה הרי זה משובח. הבעיה היא,

שצריך לתת פרנסה לאותם אנשים אפילו שמקבלים את הרשיון תמורת כסף זה או

כסף אחר, הפקדה, או לא הפקדה ואני לא מתייחסת עכשיו לנושא הזה. מי

שמשלם כסף וזוכה במספר הזה, ונוסע עם רשיון, צריך גם להתפרנס מזה.

לכן שר התחבורה, כאשר בא אלינו עם הצעות איזו מיכסה להקצות, הוא בודק,

כי הוא לא רוצה שיהיה עודף וגם לא מחסור.

ד. עיני; מי שייפגע מכל הענין הזה זה לא אנחנו. אנחנו

עובדים ומרוויחים. מי שייפגע הם אלה

שמשכירים את המספרים, ולא יהיה להם מה לעשות אתם. יחזירו אותם למשרד

התחבורה. אני היחידי שלא אפגע מכל הענין הזה. אני עובד ואני מתפרנס,

אין לי מספר, אני עובד על הכביש כי זה מפרנס עוד משפחה, ונותן לה

משכורת של 1,200 שקל.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה אתה רוצה?

ד. עיני; את המספר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אין לי לתת לך מספר, אבל אני מוכנה לעזור

לך. אתם לא מבינים מה אנחנו אומרים. כל אחד

נעול על משהו. אתה רוצה מספר, ואני לא יכולה לתת לך עכשיו מספר.

אני טוענת שהוויכוח הוא עקרוני. זה לא עסק שכל אחד רוצה ללכת ולעשות מה

שהוא רוצה. מה שרוצה למעשה האוצר הוא להפוך את זה לעסק שלא מוכרח גם

אדם לעבוד על הרכב, הוא לא צריך להיות נהג. הוא בא למשרד התחבורה, מבקש

רשיון, מקבל ואינו חייב להיות אפילו בעל רשיון נהיגה. הוא לוקח את

המספר, משלם את הכסף ומשכיר את זה למישהו אחר, ועל-ידי זה הוא מרוויח.

אני דורשת אחרת. אני אומרת שזה מקום עבודה. אנחנו צריכים להבטיח שיקבלו

את הרשיון הזה על הרכב, שיעבדו ויתפרנסו בכבוד, ולא יהפכו לספסרים. יש

כאלה שאין להם רשיון נהיגה, והם נותנים את הרשיון לנהג אחר שמשלם להם

לחודש 600 דולר.

התפיסה שלי היא אחרת. אני אומרת שזה מקום עבודה. אנחנו צריכים לשמור על

האנשים האלה כדי שיעבדו ויתפרסנו בכבוד.

אם אתם חושבים שזה לא חשוב, תלך לקנות 100 כלי רכב. גם היום אתה יכול

לקנות בשוק החופשי כמה מספרים שאתה רוצה. שר התחבורה לא מפריע לך וגם

לא שר האוצר. אבל יש שר שאחראי על המשק הזה, וצריך לווסת אותו, וגם

להבטיח פרנסה לאנשים האלה, ושלא יעמדו 20 מוניות בתחנה. והם עומדים

ומחכים לנוסע אחד שיגיע. במקביל, גם לא שיהיה מחסור במוניות שצריכות

לתת שרות טוב לאזרח, בנוסף לתחבורה הציבורית הקיימת. גם זה שרות

לציבור, והשר דואג שהשרות הזה יתפקד על הצד הטוב ביותר. גם פרנסה בצדה,

אבל שגם יהיה שרות טוב לאזרח.



אלה חם הדברים שצריך לעגן בצורה שתבטיה את השכירים אשר קופחו בגלל

שינוי השיטה. לשר התחבורה היתה כוונה טובה לפתור את הבעיה, אבל היא לא

נפתרה על-ידי אותה הוראת שעה. נשארו חלק מהשכירים שעדיין לא קיבלו את

הזכות שהיתה אמורה להינתן להם.

עכשיו נשאלת השאלה - ואני רוצה שהיועץ המשפטי שלנו ישמע יחד אתכם, כדי

לנסח את הסעיף כך - איך אנחנו יכולים לפתור את הבעיה של השכירים

שנשארו. האם על-ידי מיכסה שתהולק בפעם אחת לכולם, או שבפעמיים תחולק.

כמובן, צריך לקחת בחשבון שאלה שייפסלו - יבואו במקומם אחרים, שאינם

כלולים עדיין בתוך ה-650.

זה לגבי שכירים שמועסקים 8 שנים. אבל יש שכירים שמועסקים 6 ו-7 שנים.

האם אותם אתם רוצים להפקיר, ולא איכפת לכם מהפז אני אומרת שאחרי שתיפתר

הבעיה של אלה שמחכים 8 שנים ויותר, אלה שבשנת 86 היו צריכים לקבל את

הזכות ולא קיבלו בגלל השיטה ששונתה, הרי נשארו אלה שיש להם 7 שנים, 6

שנים. יכול להיות שנגדיר כאן מה זה שכיר. האם זה מי שעבד 3 שנים, 4

שנים, 5 שנים? כל מיכסה שתהיה, יפרישו אחוז מסויים, ותהיה הגרלה בקרב

השכירים, וזאת כדי להבטיח גם לאותם השכירים פרנסה טובה, ושלא יצטרכו

לשלם בכל חודש 500-600 דולר.

זו כוונת הצעת החוק שלי, ובהתאם לכך ננסח את הסעיפים הללו. אני חושבת

שזה עונה על כל הצרכים. אחר כך, אם שר התחבורה יגבש את הצעתו, נדון בה

בכובד ראש. אין שום סתירה בין הדברים הללו.

ג. נאור! הנושא שנדון כאן מחייב שגם משרד התחבורה, גם

ועדת הכלכלה של הכנסת, באמת יראו את הבעיה

של השכירים כבעיה שצריך למצוא לה פתרון. מכאן הנושא מתחיל לקבל כבר

חלוקה באפיקים שונים, שהיא נובעת כתוצאה מסמנטיקה שונה, ממונחים

שונים.

הצעת החוק לא הגדירה שכירים מה הם. אם ההנחה היא ששכירים מוגדרים כפי

שמופיעים בתיקון בחוק בהוראת השעה, זו הצעה מ-91, כי אז נדמה לי שמשרד

התחבורה נוטה לפתור את הבעיה הזו בבת אחת, ולא בכל הקצאה. בכך אנחנו

ניישר את העיוות הזה במחי יד אחת, ולא נחכה כמה שנים.

הדבר הזה באמת מתאים לעוגמת הנפש של הבחור שיצא. כנראה זה הדאיג אותו.

הוא עשה חשבון פשוט. הוא אמר שאם אותם שכירים "מקופחים" שמספרם מגיע

כיום ל-300-400 לפי החשבונות שלנו, ימצאו את פתרונם בהצעה עתידית

שנתית, במיכסה שנתית, ואם המיכסה השנתית תהיה נניח 500, סביר מאוד

להניח שההקצאות לא יגיעו למימדים כאלה גדולים בכל שנה - עובדה היא

שרצינו לתת את ההקצבה בשנה הבאה לאפס - יצא שאם האדם ההוא יקבל אחוז

מסויים מהקצאה שנתית בעתיד, באמת תורו יגיע רק בעוד כמה שנים. זה לא

פתרון לאותם שכירים מקופחים, קרי, השכירים שכיום דורשים מהם 9 שנות

ותק.

דיברו כאן על עיוות בחוק עצמו. לצורך הצדק האינטלקטואלי אני רוצה

להתייחס לזה. הדבר הזה נדון בוועדה, הוא נדון במשרד התחבורה וניתן

להסביר זאת.



לפני שאנחנו הוצאנו את התיקון לחוק - לא זה האחרון אלא הקודם - המחשבה

של כל העוסקים בענף היתה, שהדרך האדמניסטרטיבית חלפה מן העולם. אנשים

רבים שחשבו לקבל את המונית הזו בדרך אדמניסטרטיבית ידעו שלא יצליחו

בכך. כל אלה שהלכו בלי הרבה חכמות לנסות ולהשיג חוק בחזרה, היו כאלה.

אני חושב שזה לא היה הוגן לבוא ולהגיד דווקא לרציניים האלה, שמכיוון

שהם היו "פריירים", כעת גם לא יקבלו מונית מהמפקח על התעבורה. זה היה

הרציו שכללנו באותה הקצאה. הרי אין צדק מוחלט. אמרנו שלפחות גם לאלה

שחשבו שהם פריירים, ניתן את הזכות לקבל את המונית הזו בחזרה. לכן יצאה

ההבחנה הזו.

כעת לבוא ולהגיד לכולם שטעינו ולא עשינו! הדבר הזה נבדק, ונדמה לי שהיו

אנשים גם בוועדה הזו שאמרו שזה יהיה גם צודק וגם הגיוני.

להצעה עצמה. אם נלך לפי הפתרון שלנו, חייבים להוציא שוב תיקון לאותה

הוראת שעה. קרי, נשלים את כל המקופחים. עוד 350, עוד 400. נפתרת בעיית

השכירים האלה, ולשכירים האחרים הדבר הזה יוצר שוב עיוותים מכיוון אחר.

רצינו להוציא את בעיית השכירים. לא רצינו ליצור זיקה בין בעל מונית

לבין השגת איזו טובת הנאה בעתיד, לא רצינו למשוך אנשים להיות שכירים,

גם מתוך איזו אשליה שהנה אולי יפלו באיזו הגרלה במיכסה שנתית כזו או

אחרת. כל השידוך הזה בין שכירים לבעלי מונית יוצר עיוותים עצומים, ואף

פעם לא נוכל להתגבר עליהם.

ההצעה הזו, מכיוון שפניה עדיין לעתיד, אינה באה ליצור מיידית את 350

הרשיונות. אני לא יודע אם כבר התגבשה החלטה. שמעתי שהמנכ"ל דיבר עם

היו"ר בטלפון, וזה מה שהוא הציע. אני עוד לא שמעתי את זה באופן מפורש

ממנו. אבל אם זו ההצעה, נדמה לי שהיא הולכת הרבה מאוד לקראת הרציו

שבהצעת ועדת הכלכלה, בהצעה שלך. היא תפתור את הבעיה של השכירים, שכיום

הם ברשימת אלה שלא זכו בהגרלה, ויוכיחו שהם שכירים אמיתיים, קרי, בעלי

ותק של 9 שנים. זו כבר תהיה הקצאה לעוד שנה. אלכס כבר הציע שניתן

לוועדת המוניות משאבים ויכולת לקיים ישיבות רבות נוספות, כדי שיסיימו

את כל המיכסה הזו בחודשים ספורים ולא בשנה, ודאי לא למעלה משנה, כי

כולנו רואים את העיוות שבדבר הזה.

נפתור את הבעיה של השכירים של 9 שנים. משרד התחבורה בודק כעת לעשות

שינויים אחרים, ואולי אחרי כן הוא יבוא בקונספציה שתפתור את הבעיה.

אף שההצעה הולכת לקראת פתרון שבאמת כולנו חושבים שצריך להגיע אליו, אני

הייתי מציע לבדוק אותה עם מנכ"ל משרד התחבורה, המבקש פתרון לכל אלה שלא

זכו בהגרלה. העתיד אולי ינחה אותנו למצוא פתרונות הרבה יותר טובים לכל

הנושא של הקצאת מוניות.

א. פריד; גבי נאור אמר דברים הגיוניים, אף שכאשר תבוא

הצעה כזו, גם אנחנו, ארגון המוניות, נשב

עליה. כפי שאמרנו גם בעבר, גם אנחנו רוצים לפתור את הבעיה הזאת באופן

חד-משמעי. אין כאן מישהו שיתנגד לפתור את הבעיה החד-פעמית הזאת של

השכירים.



אני חושב שלא תהיינה התנגדויות להצעה שתובא.

ג. נאור; אני רק מבקש להבהיר. לא קיבלתי הנחיה בענין

הזה משר התחבורה, אני לא יודע אם זו הצעה

שלו. אני מסתמך על שיחה שהיו"ר ציטטה בוועדה עם מנכ"ל משרד התחבורה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
רשמתי את דברי המנכ"ל.
בהצעה הזו נבטיח שני דברים
נחסל את הבעיה

הקיימת של השכירים הוותיקים, אלה שעדיין בעייתם לא נפתרה. אני בהחלט

מברכת על כך שזה ייעשה בבת אחת. המיכסה של השנה הבאה תוקצה כולה

לשכירים.

ג. נאור; לשכירים שלא עלו בהגרלה.

י. אראל; צריכים שיהיו אותם קריטריונים כפי שהיו בחוק

הקודם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו לא פותחים דיון מחודש.

אנחנו אומרים שהמיכסה הבאה תהיה אך ורק

לשכירים. אני לא יודעת אם צריך להגיד כאלה שנרשמו, אלא על-פי אותם

קריטריונים שנקבעו בחוק.

ה. נעימי; יש נהגים שהיתה להם בעיה עם ביטוח לאומי.

אני מכיר את הבעיה משכירים שנרשמו אצלי,

ואמרו לי שיש להם בעיה של חודש-חודשיים-חצי שנה. צריך להשאיר פתח

לרשומים בהגרלה הזאת, שהיה חסר להם חלק מזערי. מתוך 10 שנים היו חסרים

להם חודשיים-שלושה. להם צריך להשאיר פתח.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא יכולה לחרוג. קודם כל אלה שנרשמו, או

אלה שעל-פי הקריטריון שנקבע אז לא זכו.

אני מציעה סעיף נוסף. אותם השכירים שנשארו 9 שנים, האם הם יחכו 9 שנים!

הבעיה הזו כן תהיה קיימת. יש כאלה עם ותק של 8 שנים, ויש של 6, 5, 7

שנים. אני באה לקבוע בסעיף נוסף זכות גם לאלה. אנחנו נגדיר מהי הגדרת

שכיר. נקבע 4 שנים, או 5 שנים או 3 שנים. כל מיכסה שנקצה ותאושר, אחוז

מסויים ממנה ילך להגרלה בקרב השכירים. כך אנחנו עושים צדק, עד שתשונה

השיטה. כשתשונה השיטה, נראה וננדון בה. בשלב הזה אנחנו לא צריכים לקפח

את זכותם של אלה שיש להם 7 שנים ו-5 שנים. יכול להיות שאציע, שהגדרת

שכיר תהיה ותק של 5 שנים. גם את אלה לא צריך לקפח. צריך לתת גם להם את

האפשרות שבקירבם תיערך ההגרלה, ולא יגרילו בתוך הסה"כ שכולל אזרחים

ובעלי מוניות. הם גם כן יהיו זכאים להרשם, אף אחד לא שולל מהם את הזכות

הזאת, כמו כל אזרח אחר. אבל כשם שאנחנו מפרישים לנכי צה"ל, יהיה אחוז

מסויים גם לשכירים, וההגרלה תערך ביניהם.

פה אני פותרת קודם כל את הבעיה של השכירים הוותיקים. אחר כך אני עושה

צדק עם אלה שהם כבר מ-5 שנים ומעלה. בתוך כל מיכסה שתהיה, אחוז מסויים

ילך אכן לשכירים אלה.



אני לא מדברת עכשיו על האחוז. אנחנו נתייעץ עם משרד התחבורה בענין זה,

ונקבע את האחוז. אס יקצו 500, כמה מזה יהיה לנכים וכמה לשכירים.

אלה הם הדברים, ובהתאם לכך ננסח את הצעת החוק.

א. לנגר; לחלק הזה של ההצעה אנחנו מתנגדים. מעבר

לנימוקים שהועלו ברמה העקרונית, נציג האוצר

נתו את הנימוקים העקרוניים מדוע לא לתת מיכסה לשכירים בלבד, אבל מעבר

לנימוקים האלה יש בעיות. כשאת מדברת על שכירים, ככל שאת מקטינה את מספר

שנות הווונק, קבוצת האנשים עולה. סה"כ אני רוצה להגיד לך, שברשיון נהיגה

למונית אוחזים כ-100 אלף איש. לך תדע כמה זח עבד, מה זה נהג שכיר, כמה

עבד, האם עבד חלקית. אני מכיר חברים רבים שלי, שהם נהגי מוניות במשרה

חלקית. במשך היום הוא פקיד באיזה מקום, אפילו במשרד התחבורה, ובערב הוא

הולד להיות נהג מונית. הוא שוטר, והוא הולך להיות נהג מונית.

את התקוממת קודם, ובצדק, על זה שבדיקות נמשכות למעלה משנה. כאן אנחנו

נלד לבדיקות שיארכו עד סוף העשור, משום שלא נוכל לדעת מי הוא אותו אדם

שאליו התכוונת מתוד הקבוצה הגדולה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מתכוונת רק לאלה שמתפרנסים מעבודתם

כנהגי מוניות שכירים.

א. לנגר; את לא יכולה לדעת. כאן צריד להמציא אישורים

ממס הכנסה, אישורים מהביטוח הלאומי, תצהירים

לגבי המונית. אלה דברים רבים, וזה לא פשוט. אנשים מתפרנסים מכל מיני

קומבינציות. זו אופרה ששוב ועדות על ועדות צריכות לשבת עם מוטבים בלי

סוף, עם עורכי-דין, עם כל מה שקשור בהוכחת דברים מהסוג הזה. את תתני

מיכסת מוניות, ותהיה לד מיכסה. נניח ש-200 נהגי מוניות יקבלו השנה

רשיון, אבל מסתבר שלהגרלה הגיעו 10,000. מתמודדים אלפים על איזו שהיא

כמות בטלה בששים. זה גם לא יתן להם שום דבר מבחינת הענין, תהיה

התמרמרות עצומה, יווצרו קבוצות, וכמו שאנחנו יושבים כאן עם הנהגים, מחר

תקומנה קבוצות גדולות יותר, יראו שיש להן במה לזכות כאן, או לפחות

יחשבו שיש להם במה לזכות.

לכן נראה לי שאף שאת באה בכוונה טובה, אנחנו נלד ונסתבד במהלד שאנחנו

לא יודעים מה הקצה שלו.

בעניו חזה אני חושב שעשינו דבר גדול. פתרנו את הבעיה של אלה שבאמת

נפגעו. הרי בתקופת שינוי החוק הם מילאו את רוב הוותק. לגבי הקבוצה הזו,

אני מקווה, נסיים את הטיפול, וחבל שאת תיצרי קבוצה נוספת של מקופחים.

כל מי שלא יצא באותה הגרלה, ירגיש שעולמו חרב עליו, ונגרם לו עוול והוא

יתדפק על דלתד מתדש.

צ. ענבר; גם כך הוא מגיש, והוא לא זוכה בהגרלה, והוא

מרגיש שנגרם לו עוול. הסיכוי שלו עכשיו

לזכות בהגרלה הרבה יותר גדול.



א. לנגר; אני רוצה להאמין, שככל שכל שנה אנחנו נקצה

מוניות, באיזו שהיא כמות אינטליגנטית. השוק

יגרום שהביקוש ילך ויפחת, והנושא הזה פחות או יותר יתאזן. כך תהיה פחות

או יותר גם התעניינות ברמת ההקצאות. והרי זה המצב הנכון מבחינת שיווי
המשקל
מספר המבקשים עונה בערך על המיכסה, פחות או יותר. גם כשחוקק

החוק הזה, זו היתה הכוונה.

יש דיבורים היום על אגרת פקדון, שבה תינתן אפשרות למי שהשקיע בענין הזה

להחלץ, לצאת ולקבל את כספו או חלק מכספו בחזרה, או לשמור על הערך

הפנסיוני של הרשיון שלו. כלומר, להבטיח לבעלי המוניות באיזו שהיא דרך

גם את הדרך לצאת מהענף. יכול להיות שהחוק הזה יתן איזה שהוא פתרון טוב

יותר, ונגיע להסכמה של כל הגורמים העוסקים בנושא הזה.

לכן אני חושב שהמהלך שאת עושה, ואני יודע שהוא נעשה בכוונות הטובות

ביותר, יגיע לזה שאת תצרי קבוצות גדולות מאוד של לחץ, ואנשים ירגישו את

עצמם מקופחים, אף שהכוונה היתה טובה.

לא הייתי מציע לעשות זאת בשלב הזה. נראה שבשלב זה עדיף היה ללכת למשהו

משותף אתנו. אני חושב שרצון טוב לא יביא לשום דבר.

ד. גמליאל! אדם שכיר בא ומביא לך אישור שהוא עובד רק

במונית. האם אתה כמשרד ממשלתי לא מכבד הצהרה

של משרד אחר? זה לא הגיוני. ייאמר בחוק שהכנסתו היחידה היא בתוקף היותו

נהג מונית, ולא כאלה שעובדים בעוד משרה. ייאמר שהכנסתו היחידה בלבד היא

כנהג מונית, ואז נפתור את כל הבעיה.

אמרתי קודם - ולא שמעתי התייחסות - שנגביל את משרד התחבורה כך שלא יטפל

שנים בענין ההגרלה. אלא יוגבל בזמן. כדי לערוך הגרלה בלבד, לקח להם

כמעט שנה שלמה לעשות תקנון. החוק התקבל ב-20 בדצמבר, לקח להם כשנה

לערוך תקנון.

אתם לא מתפרנסים מזה, ולכן לא איכפת לכם. אתם רק מדברים, אבל אנחנו

חיים את הביורוקרטיה הזו.

אולי, כדי לעודד אותם שיעבדו מהר יותר, הסכום הזה ישאר 40 אלף שקל, ולא

יוסיפו לו כל מיני הצמדות. בעוד שנתיים-שלוש זה יגיע כבר ל-120 אלף

שקל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו לא דנים במחיר שצריך לשלם. זאת לא

מטרת התיקון. אלה תיקונים אחרים לגמרי, אלה

סעיפים אחרים בחוק, ואנחנו לא עוסקים בהם.

לסכום, אני מוכנה בהסכמת משרד התחבורה ללכת לשלב הזה לגבי התוצאה של

השכירים. נראה אחרי הקריאה הראשונה כיצד הדבר הזה יתפתח. יהיה כאן שר

התחבורה, ונשמע דברים נוספים ממנו, ונראה.



אני מציעה שהצעת החוק תוכן לקריאת ראשונה לגבי הנושא של קבוצת

הוותיקים.

ג. נאור; יכול להיות שנעשה הקצאה נוספת לאותה קבוצה

צ. ענבר; כהוראת שעה נוספת.

ג. נאור; החוק כולו ישאר, אבל הוא יתייהס לסעיף

ההקצאות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הסעיף ההוא לא יכול להישאר כמות שהוא. שיהיה

ברור, אנחנו מדברים עכשיו על שכירים.

צ. ענבר; אתה ונביא לידיעת השר שלך, שהכוונה המקורית

כרגע לא מבוצעת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הצעת ההוק בשלב הזה תפתור את הבעיה של

השכירים הוותיקים שלא זכו, ושלא נפתרה הבעיה

שלהם. מתוך רצון טוב של כולנו, כולל שר התהבורה, אנהנו רוצים לפתור את

הבעיה הזו ובבת אהת בכך, שהמיכסה הבאה תיועד אך ורק לשכירים. אני לא

מקבלת את זה, שיכלול גם את אלה שלא קיבלו מהמפקה על התעבורה וכוי וכוי.

זה נגמר. הפעם זה יהיה אך ורק הקצאה לשכירים.

היועץ המשפטי ינסח את הצעת החוק, שתלך לקריאה ראשונה. אחרי הקריאה

הראשונה נדון בנושא השני, לאחר שנקיים התייעצות נוספת, ונראה כיצד תהיה

ההתפתחות.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00

קוד המקור של הנתונים