ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 10/12/1991

חוק הרשות לפיתוח תנגב; תקנות הנמלים (הפחתת אגרות כלי שיט בנמל אילת) הוראת שעה) (תיקון), התשנ"א-1991; תקנות התעבורה (שינוי התוספות לפקודת), התשנ"ב-1991

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרת

מושג רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 348

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג', ג' בטבת התשנ"ב, 10.12,1991, בשעה 11:05
נכהו
חברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ג. גדות

ג. גל

ע. זיסמן

ע. פרץ

י. צידון
מוזמנים
מ. סיטון, עו"ד, המחלקה המשפטית משרד התחבורה

מ. ליכט, סמנכ"ל רשות הנמלים והרכבות

ג. נאור, עו"ד, היועץ המשפטי, משרד התחבורה

א. זיסבלט, עו"ד, משרד המשפטים

ד. ליפשיץ עו"ד, ט/היועץ המשפטי, משרד האוצר

א. ירושלמי, ס/מנהל אגף תכנון וכלכלה, משרד התחבורה

א. פלבר, אגף התקציבים, משרד האוצר

ד. ישראל, יועץ שר הכלכלה והתכנון

א. כהן, משרד האוצר

י. ריבלין, סנ"ץ, ראש מדור חקירות ותביעות, משטרת

התנועה
יועא משפטי
צ. ענבר
מזכיית הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

(1) חוק הרשות לפיתוח הנגב

(2) תקנות הנמלים (הפחתת אגרות כלי שיט בנמל אילת) (הוראת שעה)

(תיקון). התשנ"א-1991

(3) תקנות התעבורה (שינוי התוספות לפקודה). התשנ"ב-1991



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת תכלכלה.

(1) חוק הרשות לפיתוח תנגב

הוספנו סעיף לסדר היום בנושא חוק הרשות

לפיתוח הנגב, כדי למסור אינפורמציה לוועדה, ללא דיון. את הדיון בחוק

סיימנו, הוא אושר בוועדת הכלכלה והוכן להנחה על שולחן הכנסת לקריאה

שניה ושלישית.

לאחר הישיבה משרד האוצר הגיש הסתייגויות, שחלקן אנחנו מקבלים, וזאת אני

רוצה למסור לוועדה.

(1) אנחנו מקבלים את ההצעה שלהם להוסיף אחרי סעיף 12, סעיף אישור קבלת

שכר. על-פי הצעת האוצר, אחרי סעיף 12 יבוא סעיף נוסף, שיאמר: "חבר

המועצה וחבר המינהלה לא יקבלו מהרשות שכר בעד שרותיהם". אנחנו

מקבלים זאת, ונוסיף זאת להצעת החוק. כל אלה שיהיו גם במועצה וגם

בהנהלה הם בעלי תפקידים והם מקבלים שכר. אין שום הצדקה לקבל שכר

מהרשות, זה מקובל עלינו ואנחנו מציעים לכלול זאת.

(2) הם מציעים תיקון לסעיף 23(ב).

הם מציעים להוסיף גם את שר האוצר. בסעיף 23(א) אמרנו: "הרשות תגיש

לשר האוצר ולוועדת הכלכלה בתחילת כל שנת כספים דין וחשבון לגבי

השנה שחלפה".

בסעיף (ב) אמרנו: "השר רשאי לדרוש מהרשות". הם רוצים שגם שר האוצר

יוכל לדרוש מהרשות בכל עת דין-וחשבון או מידע אחר על כל ענין שהוא

בגדר תפקידיה וסמכויותיה.

לנו אין התנגדות לזה, ואני מציעה שנכלול את התוספת הזאת בהצעת

החוק.

(3) יש 3 הסתייגויות לסעיפים 5, 6 ו-7, שאינן מקובלות עלינו, ואני

מציעה שלא נדון בהן. ההסתייגויות תבואנה בפני המליאה, המליאה תכריע

בנושא הזה.
צ. ענבר
יש נושא נוסף. נושא אחד שהוגשה לגביו

הסתייגות היה לגבי ענין של תנאי עבודה, כאשר

האוצר רצה שחוק הגימלאות של עובדי מדינה לא יחול במקרה הזה. אני מציע

שינוי, שתהיה הרחבה מסויימת, ושייאמר בסעיף 21: "עובדי הרשות. תנאי

קבלתם של עובדי הרשות, מינויים, תחולת השיפוט המשמעתי עליהם ושכרם יהיו

כשל עובדי המדינה".

לא מוזכרת המלה "תנאי עבודתם" ולא המלה "גימלאותיהם", וזאת כדי שלא

יהיה כל ספק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה כתוב בחוק רשות ירושלים.



צ. ענבר; כתוב "עבודתם ושכרם".

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזליגו; אני מתנגדת להוציא את "תנאי עבודתם".

צ. ענבר! אם כך, אנחנו יכולים לומר- "תנאי עבודתם

למעט גימלאותיהם".
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מקובל.

אם כך, זהו הנוסח הסופי, והייתי ממליצה

לאוצר להוריד את ההסתייגויות האחרות.

(2) תקנות הנמלים (הפחתת אגרות כלי שיט בנמל אילת) הוראת שעה)

(תיקון), התשנ"א-1991
קיבלתי מכתב משר התחבורה
"תיקון תקנות הנמלים (הפחתת אגרות בנמל אילת).

אתה לך אם תעמידי על סדר יומה של ועדת הכלכלה בישיבתה הקרובה את

אישור התקנות שבנדון.

תקנות אלה אושרו על-ידי ועדת השרים לענייני כלכלה ביום כ' בחשון

התשנ"ב, 28 באוקטובר 91. רצ"ב דברי ההסבר''.

מ. סיטוו! על-מנת להמשיך ולעודד את חברות הספנות לפקוד

את נמל אילת מוגשת עכשיו בפני הוועדה בקשתו

של שר התחבורה להאריך את תוקפה של הוראת השעה שהתפרסמה באוגוסט 1990,

ועל-פיה אגרות כלי שיט - קרי, אגרות מעגן - ישולמו בניכוי שיעור של 50

אחוזים בנמל אילת.

הוראת השעה התפרסמה לראשונה באוגוסט 1990, כשהיא התייחסה לתקופה שמה-1

בספטמבר 1990 ועד ה-31 באוגוסט 1991. הבקשה של שר התחבורה, לבקשתה של

רשות הנמלים והרכבות, היא להאריך את תוקפה של הוראת השעה לשנה

נוספת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
רציתי לשלב זאת בדיון על נמל אילת בכלל.

רציתי להזמין את ראש העיר, אבל הוא בחו"ל.

בלעדיו אני לא רוצה לקיים את הדיון, שהוא נושא מקיף. הנושא עומד על סדר

היום.

מ. ליכט! יש מספר התפתחויות שקרו בשנתיים האחרונות

לגבי נמל אילת. מה שקרה הוא, שחברת "צים",

שהיא אולי החברה העיקרית שפוקדת את אילת, נתקלה בתחרות ביצוא מכולות

ממדינת ישראל למזרח הרחוק עם חברה ששמה ,A.B.C.וחברת "צים" החליטה שאת

מכולות היצוא היא לא לוקחת מאילת אלא מנמל חיפה. החל מה-1 באוקטובר היא

אכן לוקחת את מכולות היצוא בלבד - זה היקף של כ-17 אלף מכולות - מנמל

חיפה למזרח הרחוק.



היתה הוראת מנכ"ל של משרד המסחר וחתעשיה, לגבי רשיונות יבוא של סחורות

שבאות מהמזרח הרחוק, שלא יובאו אלא דרך נמל אילת. כלומר, התנאי לקבלת

רשיון הוא שיביאו את הסחורה דרך נמל אילת.

כשהחליטו עכשיו על ליברליזציה ברשיונות יבוא, מובן שפג תוקף ההוראה

הזאת, ואין שום מניעה אדמניסטרטיבית להביא סחורות יבוא מהמזרח הרחוק -

יפן, אוסטרליה וכו' - שלא דרך נמל אילת. לכן חלק מהסחורות עובר בנמל

הצפון.

אלה הם שני הדברים העקרוניים שקרו. דבר שלישי שקרה זה עתה, שבהצעת

תקציב המדינה לשנת 1992 שעומדת על שולחן הכנסת, החליטה הממשלה לבטל את

הסיבסוד לתובלה יבשתית. אני רוצה להזכיר שמשנת 79 הממשלה ורשות הנמלים

מסבסדים בחלקים שווים את הפרש ההובלה היבשתית של סחורות מנמל אילת

לעומת הנמלים האחרים. כלומר, היא נוטלת את ההפרש שעולה לאדם להוביל

סחורה מנמל אילת למרכז הארץ, לעומת מה שעולה לו, למשל, מאשדוד או מחיפה

למרכז הארץ. ההפרש הזה היה מסובסד בחלקים שווים על-ידי המדינה ורשות

הנמלים.

בהצעת התקציב יש הצעה של הממשלה לבטל את סיבסוד ההובלה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זה פוגע ביצואנים.

מ. ליכט; זה יפגע בכל המערכת. מכיוון שחברות הספנות

בכל-זאת בוחרות נמל לפי המחיר של האגרות שם.

פה מדובר על היקף גדול של כסף, מדובר על כ-1,8 מיליון דולר לשנה, וכאשר

הפעילות קטנה, זה די הרבה כסף לחברות. לכן אנחנו מאמינים שזו איזו שהיא

זריקת עידוד. אני לא מאמין שזה יפתור את הבעיה, אבל כך הרשות יכולה

לפחות מצדה לתת למערכת הזאת עידוד, כדי שהסחורות יבואו לנמל אילת.

ל. ורון; האם 1,8 מיליון הדולר הם עלות לחברות?

מ. ליכט; לא. זה חצי מהתעריפים שניגבים מהספנות.

הספנות משלמת לנו על כל כלי שיט שמניתי קודם

את המרכיבים שלהם, ואגרה בשם סוורות. אלה שני התשלומים. אניות משלמות

לנמל שהן פוקדות אותו. אנחנו מציעים כאן 50 אחוזים מהאגרות האלה.

מכיוון שההיקף השנתי של האגרות האלה הוא כ-3,6-3,7 מיליוני דולר, קשה

לי לדעת לגבי השנה הבאה. חצי מזה זה בערך 1,6-1,7. קשה לי להעריך, אני

מדבר על אומדנים לקראת שנה הבאה.

אנחנו יודעים שזה לא הפתרון הסופי של הענין, אבל זה יכול לעזור. אכן

פנינו לממשלה מחדש, ואמרנו שהחליטו בשנת 79 לשמור על היקף הפעילות של

נמל אילת. אנחנו רוצים לשמור על היקף הפעילות, שהיום הוא כ-1,2 מיליון

טון מטענים. ההחלטה לביטול הסובסידיה מוציאה את העוקץ מכל ההחלטה הזאת,

ויכולה לגרום פה לבעיה קשה בנמל אילת, שעלולה - ואנחנו מפרטים בנייר מה

לדעתנו יקרה בנמל אילת - להקטין את המטענים. כלומר, מה שישאר שם

להערכתנו הן מכוניות ומחצבים ליצוא -אשלגים, פוספטים, ואז צריך יהיה

להקטין את מספר העובדים בכ-170 עובדים, לצמצם את היקף העבודה.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בכמה מתבטאת הסובסידיה שמבטלים?

מ. ליכט; בכ-800 אלף שקל לשנה. הממשלה משלמת מזה חצי,

400 אלף.

י. צידוו; אם הוא עוסק בנושא כלכלה, גם רשות הנמלים

וגם היצואן, על-פי כללי הכלכלה צריכים ללכת

לפי כללי הכלכלה. היתה לי שיהה ביום שלישי עם יו"ר רשות הנמלים, ואני

מבקש להתייחס אליה, כי הוא נתן לי נתונים קונקרטיים בעניו הזה.

מ. ליכט; אנחנו רוצים הארכה עוד לשנה, כשזה

רטרואקטיבי.

מ. סיטון; עד לאוגוסט 92.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; למה הבאתם את זה כל כך מאוחר?

מ. סיטוו; זה היה בוועדת שרים לענייני כלכלה. הגשנו את

הבקשה היה עוד לפני סופה של התקופה.

ג. גל; כמה גרעון יש כתוצאה מכך, או שגם עכשיו יש

עודף?

מ. ליכט; עודף אין בשום מקרה, כי רשות הנמלים היא גוף

שמתאזן. אין בה עודף. הבעיה היא, שבנושא כלי

שיט אנחנו בגרעון של כ-30 אחוזים מההוצאות הישירות של כל הנמלים, כולל

נמל אילת. ברור שזה מכניס אותנו לגרעון גדול יותר, אבל יש לנו השלמה,

ובסה"כ בקש-פלו, ולא במאזן או בחשבון רווח והפסד, אנחנו מתאזנים באילת.

אני חושב שגם אם תרד כמות הסחורות אנחנו נתאזן באילת.

ג. גל; לולא היינו מאשרים את ההנחה והיתה העלאה,

תאם היה עודף?

מ. ליכט; לא, עודף לא היה. אנחנו משווים את כמויות

העבודה לכמות האניות. אם זה יביא יותר

אניות, אולי יהיה לנו איזה גידול אדיר שיצור עודף.

ג. גל; מספר האנשים לא תלוי באגרות.
מ. ליכט
אנחנו הרי צופים כמות של מטענים. ברור

שנתאים את מספר האנשים לכמות האמצעים שאנחנו

מקצים לנמל. זה לא יהיה באופן אוטומטי. צריך זמן כדי להתאים, אבל

עקרונית אפשר להתאים את גודל הנמל לכמות הסחורות. אולי לא תהיה לנו

בעיה של הפסד בנמל הזה, אבל עדיין אני חושב שמדינת ישראל תפסיד, לפחות

את העובדה שדרך נמל אילת כמות הסחורות תקטן בצורה ניכרת.
ג. גל
ההפסד אינו בכוח אדם, הוא מבחינת" הגישה

לאילת. כי מה שלא יעמיסו באילת, יעמיסו



בחיפה או באשדוד. איזח שהוא פועל באיזה שהוא מקום יעשה את זה. השאלה

היא איד מתייחסים לאילת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; על סדר יומנו מונה הנושא של נמל אילת

וגורלו.

מ. ליכט; בדרך נמצאת עוד תקנה, עוד דהיפה קטנה שאנהנו

יכולים לתת למערכת הזאת, כדי שהיא תישמר

באיזה שהוא אופן.

ע. זיסמן; לדעתי, אנחנו צריכים לבוא לקראתם.

אני מציע שלא לאשר לשנה, אלא לחצי שנה, כדי

לאפשר לערוך בדיקה נוספת.

מ. ליכט; אני חוזר ואומר שלהערכתנו גם זה לא מספיק,

אבל זה מה שיש בשלב הזה.

י. צידוו; כפי שאמרתי, דנתי ביום שלישי עם יו"ר רשות

הנמלים בכמה נושאי כלכלה, ובין היתר בנושא

נמל אילת.

אני מתייחס לרשות הנמלים כאל גוף כלכלי עסקי על-פי הגדרתו, כפי שהוגדר,

והוא צריך לתפקד כפי שהוגדרה המשימה שלו, להיות גוף רווחי שנותן

שירותים בצורה סבירה. אם זה המצב, נמל אילת איננו כזה.

מה מדבר לסובת נמל אילת, ואלה אינם שיקולים מסחריים של רשות הנמלים ולא

של המפעילים כיום. מדבר לטובתו דבר קטן, שאני אישית חרד לו מאוד, והוא

- שמישהו יתנקש בחיי מובארכ, ותעלת סואץ תיסגר.

אני ביקשתי, ואני מבקש לחזור על בקשתי, שתינתן לנו תמונה מלאה של:

(א) מה הטונז' שהופך את נמל אילת לכלכלי מבחינת תפקודו.

(ב) מה הצרכים של התובלה כדי להפוך זאת לכלכלי, תפקוד פלוס תובלה.

(ג) מה המיקום. היו כל מיני מחשבות להזיז אותו מזרחה, ואני מודע

לתוכניות האלה. התוכניות האלה פותחות את האפשרויות לאילת העיר.

(ד) מה הם השיקולים המדיניים השונים.

לדעתי, הדבר הזה צריך להיות מוגש כחשבון למדינת ישראל, ושהיא תחליט.

היא רוצה רזרבה אסטרטגית, יש לה רזרבה אסטרטגית של נפט. היא רוצה רזרבה

אסטרטגית של תובלה ימית כלפי דרום, או לא רוצה. היא רוצה לקיים את אילת

עם וריאציה ולא רק על תיירות, או לא רוצה.

כל אלה החלטות שלא נוגעות לרשות הנמלים, זו החלטה שמדינה צריכה לקבל.

במלים אחרות, חייבים פעם אחת ולתמיד להחליט מה רוצים מאילת, לונכנן את

מה שרוצים מאילת ולבצע זאת, ולא לבוא כל פעם ולשנורר מרשות הנמלים טובה



זו או אחרת. זה לא תפקידה, זה נוגד את תפקידה של רשות הנמלים לוותר על

אגרה. היא לא אמורה לוותר על אגרה.

אני מבקש מרשות הנמלים, אם אפשר לקבל את המידע הזה בצורה קונקרטי, עם

שורה תחתונה. כדי להפעיל את נמל אילת - שמעתי פעם אחת את המספר 5

מיליון טון - כמה טון אני צריך, ההשקעה היא כזו וכזו, התובלה היא כזו

וכזו, ואז אני יכול לשחרר חוב שערכו כך וכך מבחינה מסחרית. ובבקשה,

ממשלת ישראל, תחליטי. זה יעלה לך כך וכך כטף השקעה ראשונית, כך וכך

לשנה. פעם אחת הממשלה צריכה לקבל החלטה בענין הזה, ולהפסיק לגרור את זה

על-חשבון דברים אחרים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; החלטתי לקיים דיון מיוחד על הנושא של נמל

אילת על כל היבטיו, ובמיוחד לגבי גורלו

ועתידו. האם הוא יהפך לאחר מכן להיות גרוטאה, האם הוא יכול ליהפך אתר

היטטורי ואנשים יגידו שפה היה פעם נמל אילת, או שהוא ימשיך להיות נמל

חי, מתפקד, נותן פרנסה מכובדת לעובדים, וגם מוסיף לכלכלת אילת

ולחיזוקה. אין לי ספק שמקומו של הנמל חשוב וחיוני מאוד מאוד לכלכלת

אילת.

הגעתי למסקנה שצריך לקיים דיון. אני חושבת שעל נמל אילת צריך לשמור לא

רק בהיותו כלכלי, אלא בהיותו נכס שממלא תפקידים מדיניים ממדרגה ראשונה.

חס וחלילה יכולות להיות כל מיני התפתחויות וכל מיני התרחשויות, לא

עכשיו אלא בעתיד. לגבי המעבר בסואץ יכולות להיות כל מיני התפתחויות

בעתיד, לכן צריך לצפות גם לשנים רבות קדימה, ולכן צריך לשמור על הנמל

הזה כנכס. הוא חיוני וחשוב למדינת ישראל, הן מבחינה כלכלית והן מביהנה

מדינית.

כאמור, עם שובו של ראש העיר נקיים דיון. נזמין את ראש העיר, נזמין את

נציגי משרד חתחבורה, את נציגי רשות הנמלים, ונקיים דיון מקיף. לישיבה

זאת אני מבקשת שתביאו לנו את הנתונים, מה אכן מתבקש, מה נדרש וכוי

וכוי.

אני רוצה למחות על החחלטה שקיבלה הממשלה בענין ביטול הסובסידיות לתובלה

היבשתית. אני לא יכולה להבין את השיקולים. מצד אחד הממשלה מקבלת החלטה

לשמור על נמל אילת מבחינת היקף הפעילות שלו, ומצד שני היא מכבידה

ומבטלת סובסידיה. הסובסידיה הזאת בכלל איננה מי יודע מה. אלו הן ההחלטות

סותרות. יד אחת לא יודעת מה עושה היד השניה, וזאת אני לא יכולה לבהין.

אני דורשת שיהיה שיקול מחודש בנושא הזה. תקציב מדינה עדיין לא אושר,

ועדיין זה לא מאוחר. אפשר לתקן את המעוות הזה לגבי ביטול הסובסידיה.

צריך להחזיר אותה כפי שהיתה בעבר.

א. פלבר; הסובסידיה הזאת נועדה לשמר את הכסף לפעילות

של נמל אילת, כפי שנכתב בהחלטת ועדת שרים

לכלכלה מ-79.

מ. ליכט; השאלה היא מה פשר ההחלטה.



א. פלבר! באופן ספציפי זה לא היה קשור לכמות המטענים

שמגיעה למדינת ישראל, אלא לפעילות בעיר,

והפעילות בעיר גדלה כתוצאה מזה.

חשבונה של אילת מכלל הנמלים במדינה הוא לאו דווקא רלוונטיים לענין

הזה.

אנחנו סבורים שהנמל יכול וצריך לפעול על-בסיס כלכלי, שלא קשור

לסובסידיה ממשלתית שגדלה ככל שגדלה הפעילות בנמל. הסובסידיה הזאת היא

פונקציה של הפעילות בנמל. מגיע עוד טונאז' לנמל, הממשלה צריכה לשלם

עוד.

במבנה אגרות, בצורה מסחרית, קודם הוצג כאן כאילו הפחתת אגרות פוגעת

ברשות. זה לא נכון. כשיורדת האגרה עולה הפעילות. אי-אפשר לדעת מראש אם

יצא פחות מיליון, לפעמים גם יוצא יותר. אפשר למצוא את האופטימום של

אגרות, שלא צריכות להיות כמו בנמל אשדוד או כמו בנמל חיפה, ולדאוג לכך

שגם הפעילות בנמל אילת תגדל.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הרשות תחזיר לכם פחות כסף.

א. פלבר; אנחנו מוכנים שהיא תחזיר לנו פחות כסף,

ושניקח ממנה פחות כסף, ובלבד שתנהל את

ענייניה בלי התערבות שלנו.

למדיניות של הרשות לגבות אותה אגרה בכל נמליה אין הצדקה כלכלית

אובייקטיבית כלשהי. בנמל חיפה, נמל אשדוד ובנמל אילת יגבו אותן אגרות

בעד אותן פעולות. יכול להיות שלרשות כדאי לשווק נמל מסויים, ואז

המחירים היחסיים בין נמל אשדוד לבין נמל אילת יהיו כאלה שיהיה כדאי

להגיע לנמל אילת. כל אלה הם שיקולים כלכליים עסקיים של הרשות. מעורבות

ממשלתית מיותרת לגמרי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם אתם מציעים שהיא תבטל גם את 400 אלהף

האחרים?

א. פלבר; כן. יהיה פרמטר רלוונטי לצורך קיומו או

אי-קיומו של נמל אילת. נכון שצריך לקיים

דיון כולל על האספקטים של נמל אילת, ההתנהגות שלו, איזה צעדים

אדמניסטרטיביים יידרשו בו או לא יידרשו. על 400 אלף השקלים הללו, לא

עליהם יקום או יפול נמל אילת. היצוא של "צים" יצא משם, היא לא קיבלה את

הסובסידיה הזאת, אלא היא יצאה משם משיקולים מסחריים.
י. צידון
אני מבקש לחזק את דברי האוצר. לא מדובר על

סובסידיה זאת או על משהו אחר. מדובר על

מדיניות ממשלת ישראל ביחס לנמל אילת. נמל אילת איננו כדאי לתפעול מסחרי

כיום, אם אפשר לעבור דרך הסואץ, אבל השאלה היא מה קורת אם אי-אפשר.

לכן, זאת לא אשמתו ועניינו של האוצר. האוצר צודק, זת לא ענין של

סובסידיה זאת או תוספת כסף כזאת או אחרת, אלא זה ענין של מדיניות.



הממשלה חייבת לקבוע מה המדיניות שלה לגבי תפעול ותפקוד נמל אילת,

ובהתאם לזה יאושרו האגרות והסובסידיות, אם יש כאלה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מסכימה שכאן הנושא הוא בעיה של מדיניות

שצריכה להיקבע. בנוסף לשיקולים הכלכליים,

נמל אילת ממלא וימלא תפקחי, שהוא מעניינה של ממשלת ישראל. נשאלת השאלה,

האם התפקיד הנוסף הזה והשיקול הנוסף הזה צריכים ליפול על רשות הנמלים.

בבקשה, תבוא ממשלת ישראל ותגיד, שמאהר שאין בסיס כלכלי בשלב זה לנמל

אילת, ואני מקווה שבעתיד אכן יהיה, צריך לעשות כך וכך כך, ורשות הנמלים

צריכה לשאת בזה.

י. צידוו! יש חוק רשות הנמלים, שפוקד עליו להתנהג

כחברה כלכלית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לכן אני טוענת, מאחר שיש שיקולים נוספים -

לא שיקולים כלכליים - פה חייבת להיות מעורבת

ממשלת ישראל.

י. צידוו; הממשלה תישא בתוצאה של רצונה לקיים נמל

באילת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! לכן זה צריך להיות משולב.

כפי שאמרתי, יתקיים דיון מיוחד על נמל אילת

עם שובו של ראש העיר. אנחנו מבקשים גם ממשרד התחבורה וגם ממשרד האוצר

להכין את העמדות שלהם בכל הנושא הזה.

אני מעמידה להצבעה את תקנות הנמלים (הפחתת אגרות כלי שיט בנמל אילת)
(הוראת שעה), התשנ"א-1991, שם נאמר
בתקנות הנמלים (הפחתת אגרות כלי שיט בנמל אילת) (הוראת שעה),

התש'ן-1990, בתקנה 1 בהגדרת "תקופה קובעת", במקום "עד יום כ"א באלול

התשנ"א (31 באוגוסט 1991)", יבוא: "עד יום בי באלול התשנ"ב (31 באוגוסט

1992)".

אני מציעה שנאשר זאת עד לסוף שנת התקציב, עד לסוף שנת 1992.
מ. ליכט
אנחנו מבקשים אישור לשנה. אני מקווה שבאמת

עד ספטמבר 1992 הממשלה תחליט משהו, כדי שנדע

איד לנהוג.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! אני מאוד מבקשת להפנות תשומת לבה של ועדת

השרים לכך, שלא יכול להיות שתקנות כאלה

תהיינה מונחות על שולחנה חודשים רבים, היא לא מאשרת אותן, ואחר כך

הכנסת צריכה לאשר רטרואקטיבית.

אנחנו מעמידים להצבעה הארכת התקנות עד ה-31 באוגוסט 1992. מי בעד? מי

נגד? אין.



התקנות אושרו.

(2) תקנות התעבורה (שינוי התוספות לפקודת). התשנ"ב-1991

"'הנני מבקש להביא לאישור הוועדה את התקנות שבנדון שנוסחן אושר בידי

הממונה על חקיקת המשנה במשרד המשפטים".

ג. נאור; הצעתנו כאן היא לתקן את התוספת הראשונה,

השניה והרביעית לפקודת התעבורה. אף שמדובר

בתוספת של וזקיקה ראשית, סעיף 41 לפקודה מאפשר לשר התחבורה, באישור ועדת

הכלכלה של הכנסת, לשנות את התוספות האלה.
סעיף 41 לפקודת התעבורה קובע
(1) תיקון התוספת הראשונה לפקודה.

בסעיף 4 בתוספת הראשונה לפקודה במקום "26(2)'/ יבוא: "26(2),

144".

אנחנו מבקשים להוסיף את תקנה 144 שמדברת על תאונות "פגע וברח".

פקודת התעבורה בסעיף 38 ו-39 מסמיכה בתי-משפט לפסול רשיוו למינימום 3

חודשים, וכשהעבירה חוזרת, לפי סעיף 39, עד שנה למי שעבר אחת מהעבירות

המנויות בתוספת הראשונה.

לפי פקודת התעבורה, בית-המשפט רשאי לפסול לתקופת מינימום, כשעבריין

מובא אליו לדין בגלל אחת העבירות המנויות בתוספת הראשונה. התוספת

הראשונה מונה מספר עבירות, היא מציינת שם מספר תקנות. לתקנות האלה

אנחנו רוצים להוסיף את תקנה 144, שהיא מדברת על תאונה של "פגע וברח".

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; דברי ההסבר מסבירים טוב ויפה את הנושא שמובא

אלינו.

"על-פי הקבוע בסעיף 41 לפקודת התעבורה שר התחבורה רשאי בתקנות ובאישור

ועדת הכלכלה של הכנסת לשנות את התוספת לפקודה, כולן או מקצתן, להוסיף

עליהן ולגרוע מהן".

בתוספות הראשונה והשניה לפקודה מנויות עבירות שונות, שבגינן יש

לבית-משפט סמכות לשלול רשיון נהיגה של נהג שהורשע ל-3 חודשים לפחות. זה
מה שקבוע היום. הם רוצים לתקן, ולהוסיף שני דברים
(א) הוספת עבירה על תקנה 144, שעניינה חובת הודעה על תאונה של מי

שמעורב בה, דהיינו, מי שאיננו מודיע הוא בבחינת עבריין שמעורב

בתאונת ''פגע וברח".

(ב) עם התיקון האמור לעיל, נמהקו תקנות לפי תקנה 144(א) מהתוספת השניה,

וזאת משום שעבירות אלה מדברות על אי-מסירת פרטים על תאונה

ואי-הודעה למשטרה עליה, שהן עבירות קלות יחסית לעבירות האחרות



באותה תקנת של אי-הגשת עזרה, א1 אזעקת עזרה, או בריחה ממקום

התאונה.

כך, בהעברת גל הוראות שבתקנה 144 לתוספת הראשונה, תהיה לבית-המשפט

הסמכות לפסילת רשיון הנהיגה על גל עבירה מהעבירות המנויות בה.

(ג) בתוספת השניה הוספת עבירה (לפי תקנה 54(א)(4)) לגבי מהירות העולה

ביותר מ-20 קמ"ש מהמהירות המירבית המצויינת בתמרור שהוצב בדרן

עירונית.

ג. גדות; אם למשל כתוב 50 קמ"ש, ואדם נוסע 71 קמ"ש,

זה אומר שלילת רשיון?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כן.

ג. גדות; זו תקנה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מר ריבליו, תסביר מה קיים היום על-פי החוק,

ומה אתם מוסיפים.

י. ריבלין! התוספות לפקודת התעבורה זו רשימה של עבירות

שאנחנו רואים אותן לחומרה. המשמעות של זה,

שבית-המשפט בעבירות שהוא מרשיע, והמנויות ברשימה, חובה עליו אפילו בלי

שיקול דעת לשלול את הרשיון.

לתקנה 144 יש מספר חלופות בחוק, והחלופות מוצעות היום בתוספת השניה

לפקודת התעבורה, שהיא פחות המורה מהתוספת הראשונה. העונשים בגינה יהיו

יותר קלים מאלה שבתוספת הראשונה. העבירה שמנויה בה היא 144 בחלופות

הלא-חמורות. כנראה היו שינויים במשך הזמן, ולא שמו לב לשינוי התקנה

בהקשר לשינוי התוספת.

כל מה שאנחנו מבקשים הוא להכניס את "פגע וברח" לתוספת הראשונה, כיוון

שזה חמור.

ג. גדות; על זה יש לך הסכמה של כולנו.

י. ריבליו; יש לזה הסבר יותר מפורס, אבל הוא משפסי ואני

לא רוצה להיכנס אליו.

ג. גל; תן לנו כמה דוגמאות.

י. ריבלין; נהיגה בלי רשיון נהיגה ובלי ביטוח, עקיפה

בדרך לא פנויה, הריגה.

ג. גדות; הענין של "פגע וברח" עובר להיות שם.
י. ריבלין
כן.

סעיף 26(2) זאת נחיגח בזמן שיכרות. יש רשימה

של עבירות מאוד חמורות. זו רשימת לא ארוכה של עבירות, שבית-חמשפט

כמדיניות חייב לפסול בגללן, אין לו לגביהן שיקול דעת. המדיניות הזו של

החייב כבר נפסקה על-ידי חברי הכנסת, שחייבת לשלול ממנו את שיקול הדעת.

ביקשנו להוסיף לזה את התקנה של "פגע וברח". בית-המשפט חייב לפסול.

לגבי 20 קמ"ש, זה נמצא בתוספת לפקודת התעבורה. מדובר על 20 קמ"ש יותר

בתחום עירוני, עד מהירות של 80 קמ"ש בתחום בין-עירוני. זאת אומרת, מ-50

עד 80 קמ"ש. בתחום העיר מותר לנסוע 50 קמ"ש, זו מהירות מקסימלית מותרת.

מחוץ לעיר מותר לנסוע 80 קמ"ש. אם יש לך הנחיה, תמרור שמתיר לך לנסוע

90 קמ"ש או בדרך מהירה, מותר לך לנסוע 90. במקום שמותר לנסוע עד 80

קמ"ש, גם בעיר וגם מחוץ לעיר, רואים לחומרה רק מעל 20 קמ"ש מעל המותר.

50, מ-71. 80, מ-101. במקום שמותר 90, רק לגבי 30 קמ"ש מעל המותר רואים

לחומרה, וזה נחשב מנוי בתוספת. כשמותר לנסוע במהירות 90, זה ממהירות של

121.

היתה לקונה. לא שמנו לב, שבמקום שהמהירות מוגבלת על-פי תמרור, לא על-פי

החוק. ישנם מקומות בעיר שכתוב 60 קמ"ש. במקום שמותר 60 קמ"ש, למעשה הוא

לא מופיע בתוספת לפקודת התעבורה, ואין לזה משמעות משפטית. התיקון הוא

60 או 70 קמ"ש, כל מהירות לפי תמרור. זו לקונה, ואנחנו מבקשים לתקן את

מה שהיה.

י. צידוו; כלומר, במקום מה שאומר החוק - מה שאומר

התמרור באותו מקום.
י. ריבלין
החוק והתמרור זה אותו הדבר.

י. צידוו! זאת אומרת, מה שהתמרור אומר.

אם אינני טועה, אתם המלצתם על הגדלת המהירות

בכבישים בין-עירוניים רב-מסלולים, או שחשבתם על המלצה למהירות של 100

קמ"ש.

י. ריבליו! אנחנו התנגדנו לזה. משרד התחבורה חשב על

זה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כשהיה כאן המפכ"ל הצגנו לו את השאלה, והוא

אמר שזה נשקל.

י. צידון; אני מציע שתמסור למפכ"ל, שלדעתי הגדלת

המהירות רק תועיל.

ג. גדות; הדבר הזה עולה כל אימת שמגיעים לכך. אני שמח

שגבירתי זכרה את הארוע. כשהיה כאן המפכ"ל,

אם את זוכרת, תבעתי ממנו להעלות את המהירות באוטוסטרדה. חגגנו את ארוע

הקמת משטרת התנועה, ואני שמח שהם מגיעים אלינו פעם נוספת.



אני קורא לכם חיוס, במסגרת הטיפול בבקשה הזו של ה-20 קמ"ש, שתהיה איזו

שהיא סיסטמה בנושא של עליית המהירות. אין דין 20 קמ"ש מעל 50 קמ"ש כדין

20 קמ"ש מעל 70 קמ"ש.

נראה לי סביר 20 קמ"ש מעל 70 קמ"ש. או ש-20 קמ"ש מעל 50 קמ"ש זו גזירה
שהציבור איננו יכול לעמוד בה
או שהיא איננה עולה בקנה אהד במישוואה

שביו 20 פלוס 50 ל-20 פלוס 70. יש פה אנומליה מסויימת, שהיא זועקת.

למשל, אם אני מצרף את הנתונים הנוספים שהבאתם, שיש עכשיו 30 מעל ה-90,

ואני חושב שזה צריך להיות גבוה יותר. זו הזעקה הגדולה, משום

שבאוטוסטרדה, עם כל הכבוד, אי-אפשר לנסוע 90. אין קצין משטרה שלא עובר

עבירת תנועה, ואני רוצה שתדע זאת. אני נוסע בדרכים, ואני רואה אותם

נוסעים. היום כולם הותכים ועוברים אותם, כי הם מרשים לעצמם לנסוע רק

110 קמ"ש.

לכן זו תקנה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, ואני מתחיל מהסוף. אני מתחיל

מלמעלה.

כשאתם מגיעים לכאן, תבואו עם דבר מסודר. הוועדה הזו הביעה דעתה יותר

מפעם אחת. יו"ר הוועדה זעקה יותר מפעם אחת. תתקינו תקנה שהציבור יכול

לעמוד בה. קרי, לדעתי צריך להעלות את המהירות באוטוסטרדה ל-110 קמ"ש.

שום אסון לא יקרה. לא רק שלא יקרה שום דבר, אלא זה יקל על כולם. תעבדו

יותר על הענין של מי שנוסע במסלול השמאלי. האמן לי, שאם תעבדו עם

הסמויות שלכם על העניו חזה, זה יועיל פי כמה יותר מנושא המהירות. קל

מאוד להפעיל את המודד הזה, השוטר יוצא, רושם, מביא את התפוקה הנאותה,

בסוף היום אומרים שהוא שוטר מצטייו. האמו לי, זה שוטר לא טוב, הוא לא

ממלא את תפקידו. כי זה שוטר שלא מונע מנסיעה בצד השמאלי, מונע זרימת

תחבורה כמו שצריך, והוא מונע תאונות, כי תהיינה עקיפות מצד ימיו, וזו

עבירה חמורה פי כמה.

אני מציע לאשר היום את העניו של "פגע וברח", כי זה חשוב מאוד. אני מציע

לא לאשר היום את הדבר השני, גם משום שאינו בשל, גם משום שיהיה כלי

שיישמר בידינו. תחזרו עם מערכת סגורה. אנחנו מבקשים לדעת מה קורה לגבי

מהירויות באוטוסטרדה, מה קורה לגבי מהירויות אחרות. תנו דעתכם, לא

שיהיה סתם 20 קמ"ש על כל דבר, אם זה ב-50 או אם זה ב-80. ואם זה נכוו,

תביאו סטטיסטיקה, תאמרו מהו מספר התאונות שהיו או העבירות שהיו בקטעים

של 20 פלוס 50 או 20 פלוס 70. תבואו עם הדברים נכונים.

אני אצביע שלא להעלות את העניו הזה היום להכרעה, עד שלא יבואו עם חומר

מוגמר ויפה על כל מה שקשור בנושא המהירויות בכבישי הארץ.

ע. זיסמן; אני תומך בהצעה כפי שהיא. אני מתנגד בתוקף

לדברי ח"כ צידון. הוא רגיל לטוס במטוסים.

ח"כ גדות נותו את רחשי הלב למה שהוא עושה, כנראה. יש ועדת משנה ששם

נדונו הדברים, ויש התנגדות עממית.

ככל שתעלה, יש אימרה שאומרת שהתיאבוו גובר עם האוכל. התיאבוו למהירות

גובר ככל שאתה תגדיל. בנושא הזה יש חילוקי דעות רציניים. אני מציע



לקיים את הדיון - לא עכשיו - ותשמעו את הדעות השונות, גם של הארגונים

למיניהם שמייצגים את הציבור. יש כמה ארגוני מתנדבים.

נכון מה שהוא אומר, שגם שופטים עוברים עבירה. אני ראיתי שופטים שהוצים

את רהוב יפו. אם המפכ"ל נוסע ב-110 קמ"ש, ברגע שיהיה לו מותר 110 קמ"ש,

הוא יטע ב-130 קמ"ש. יהיה מותר לו 130, הוא יטע ב-150 קמ"ש.

צריך ללמוד מה קורה בהרבה מדינות בעולם. אפילו במדינת האוטוטטרדות

המפורטמת, גרמניה, תראה מה עשו במדינות מטויימות שם. הם הורידו את

מהירות הנטיעה.

הגישה שלכם ידועה, אבל היא לא מקובלת. משרד התחבורה לא נחפז להיענות

לבקשתכם, כי בהיענות לבקשתכם הוא יביא לידי כך שאתם תבואו על טיפוקכם,

אבל הדבר הזה יגדיל את מטפר תאונות הדרכים ויגרום נזק.

ג. גדות; בפעם הקודמת, כשדיברנו על זה עם המפכ"ל, קרה

דבר מעניין. אנחנו לחצנו, הוא הבין שיש לחץ,

ויצא בהודעה לעתונות שהוא מטיל את זה על משרד התחבורה.

ע. זיסמן; הוא חזר בו. גם בטילואן הוא אמר משהו, לחצתם

עליו, ועכשיו הוא חזר בו. הוא מכבד את

החוק.

י. צידון; הייתי בתפקיד מטעם חיל אוויר בפריט תקופה

מטויימת. היתה שביתת מוניות, המוזרה ביותר

שראיתי בימי. הם החליטו שהם נוטעים לפי החוק. נדמה לי שמהירות הנטיעה

שם היא 60 קמ"ש. הם החליטו שנוטעים לפי החוק, והעיר נטתמה כליל.

כשיש לך כמות כזו של רכב פר-קילומטר, לדעתי יש אפשרות טובה יותר להטתכל

מה באמת גורם לתאונות.

אני מטכים אתך שתוצאה של תאונה חמורה יותר אם היא קורית במהירות גבוהה,

אבל צריך להטתכל על גורמי התאונה, ולא על התוצאה של התאונה.

ע. זיסמן; עובדה היא שהמפכ"ל חזר בו.

י. צידוו; בסה"כ אני טבור שיש להעלות את המהירות

המותרת, והדבר הזה יקטין את הצפיפות על

הכביש. לדעתי, יש להקפיד הקפדה יתרה על נימוטי נהיגה וחינוך לרצון טוב

של הנהיגה.

ג. גל; נניח שאני מטכים אתך, אבל השאלה היא מהי

המהירות שמעליה היית אומר שצריך לשלול רשיון

נהיגה.

י. צידוו; אני לא יודע אם צריך לפטול. יש בית-משפט,

"יי והוא יחליט.



ג. גל; ודאי שמדברים על סמכות בית-המשפט.

י. צידון; לא סמכות חובה.

אני סבור שמהירות של 110-120 קמ"ש על

הכבישים הבין-עירוניים חיא בהחלט מחירות סבירה. תיקח 30 קילומטר מעל

זה, וזה בערך המקום שאתה צריך לפעול. אתה מגיע ל-110 פלוס 30, שזה 140

קמ"ש. לדעתי אנשים חייבים לשים את הדגש על נהיגה נכונה. העובדה שאתה

שומר מרחק ותמיד מישהו נדחק בינך לבין המכונית שלפניך, זו הסכנה.

המכוניות היום בנויות למהירות כזאת, הכבישים גם הם בנויים לזה. כך אתה

גם מקטין את הצפיפות של הרכב על הכביש.

ג. נאור; לגבי התקנות, מסתבר שהענין פעוט, ואי-אפשר

להסביר אותו במיכלול. צריך להיכנס לענין

עצמו.

לגבי המהירות. אולי אקדים כדי לספק סקרנותם של חברי הכנסת. הנושא הזה

נבדק מדי פעם בפעם במינהל הבטיחות, והתשובה היא שאפילו בארה"ב הורידו

מהירויות. יש סטטיסטיקות שמראות, שהורדת המהירות הפחיתה בהרבה את

תאונות הדרכים. הדבר נבדק מדי פעם על-ידי מינהל הבטיחות.

ביום ראשון התקיים דיון בהנהלת משרד התחבורה, ושוב הובאו הסטטיסטיקות

האלה.

לגבי התקנות עצמן. אני רוצה להסביר את הענין של 20 קמ"ש, וזה בדיוק

עונה לקונספציה שהעלה ח"כ גדות.

היום יש הבחנה בין מהירות נסיעה בעיר לבין מהירות נסיעה מחוץ לעיר,

כשהיחסיות הזו שהתייחס אליה ח"כ גדות באה לידי ביטוי גם בהפרש המהירות

שממנו עד למהירות מסויימת, 20 קמ"ש מעבר למהירות המותרת בעיר, זה עדיין

ברירת משפט, משלמים קנס; וכשעוברים מעבר לזה, יש כבר שלילת רשיון. מחוץ

לעיר הפער הוא ב-30 קמ"ש.

הלקונה שדיבר עליה סנ"ץ יוסי ריבלין היא בכך, שההבחנה היא רק עיר ומחוץ

לעיר. גם בתוך העיר יש מהירויות שהן מעבר למהירות המותרת בעיר, וזה

מופיע בתמרור. זה התיקון שבאנו להוסיף. כשיש בתוך העיר תמרור שמראה על

מהירות אחרת, וכשאז עוברים מעל 20 קמ"ש, נופלים למסגרת השלילה לפי

סמכות בית-משפט בסעיפים 38 ו-39. זה כל התיקון הנדרש, ולא מעבר לזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בסעיף 3 נאמר;

"בתוספת הרביעית לפקודה מנויים סעיפי אישום

שונים שבגינם, לפי סעיף 27 לפקודה, יכול בית-משפט לקבל כראיה הודעה

שניתנה בכתב ולפי סעיף 47 לפקודה, רשאי קצין משטרה לפסול אדם מהחזיק

ברשיון נהיגה ל-30 או ל-60 יום לפי חומרת העבירה.

לתוספת הוספה עבירה כאמור בסעיף 3(ג) לעיל",



ג. נאור! אנחנו נותנים את הסמכות האדמניסטרטיבית

לקצין משטרה באותה עבירה לשלול רשיון.
י. צידון
אדם נתפס נוסע 90 קמ"ש במקום 70 קמ"ש,

פירושו של דבר שקצין משטרה יכול לשלול את

רשיונו במקום.

ג. נאור; לא, זו הלקונה.
י. ריבלין
לקצין משטרה יש סמכות לפסול רשיון ל-30 יום

על עבירה של עד 20 קמ"ש בתחום עירוני, ועד

80 קמ"ש בתחום בין-עירוני. במקום שמותר 90 - עד 30 קמ"ש. יוצא מהאמור,

לפי החוק הקיים, שבתחום של רחוב שמותר 60 קמ"ש, גם אם ניסע 130 קמ"ש

אי-אפשר לקחת את הרשיון.

י. צידון; אתה רוצה להחזיר את סמכותו של קצין המשטרה

לשלול רשיון לאדם שנתפס בעבירת מהירות,

כאמור כאן.

י. ריבליו; נכון.

י. צידון; אתה רוצה שלא רק בית-משפט ישלול, אלא גם

קצין משטרה יוכל לעשות זאת.

ג. גדות; המפכ"ל למד פוליטיקה, הוא למד יחסי ציבור.

ישב בוועדה, שמע את רחשי הלב, הבין שיש

בעיה, יצא החוצה, אמר שהוא בעד, וזרק את זה על כתפי משרד התחבורה.

באותו רגע הוא את שלו עשה. הוא נחמד גם כלפי הוועדה וגם כלפי הציבור,

ועכשיו זה בידי משרד התחבורה, והם לא עושים שום דבר בענין. אני חושב

שהגיע הזמן שנטפל בזה בצורה מסודרת ומכובדת.

י. ריבלין; כאן אנחנו עובדים יחד. חוץ מהוועדה

הפרלמנטרית היתה ועדה של השופט העליון דב

לוין, וגם אני הייתי חבר בה. ועדה זו בדקה כל מיני דרכים להעניש נהגים

באופן אפקטיבי, בשהשורה האחרונה היא למנוע תאונות דרכים. שאלו איך יעשו

את העונשים ליותר אפקטיביים, והאם על-ידי כך יפנו את זמנו של

בית-המשפט. במקום שיעסוק בכל מיני שטויות, יתנו לו לעבוד בדברים יותר

רציניים. וכך אמרו, שחלק מהמהירויות - יהפכו אותן לעבירות קלות, שזה

ברירת משפט. ישלם קנס וילך, לא יוזמן הנהג לבית-משפט על כל עבירת

מהירות.

לכן חלק מהעבירות תוחמו לתחום הקל של ברירת משפט, ואז, כשזה הוחל,

הופיעה הלקונה הזאת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו ניגשים להצבעה.

על סעיף 1 יש הסכמה, ואין ויכוח. מי בעד? מי

נגד! אין. סעיף 1 בתקנות אושר.



סעיף 2. עבירת לפי תקנח 54(א)(4) לגבי מהירות העולה על יותר מ-20 קמ"ש

מעל המהירות המרבית המצויינת בתמרור ב-20 שהוצב בדרך עירונית.

כאן ניתנת הסמכות לבית-המשפט לשלול את רשיון הנהיגה ל-3 חודשים, ונופלת

עליו החובח לשלול.

כאן ח"כ גדות מציע שלא לאשר זאת חיום.
ג. גדות
אני רוצה לקבל סטטיסטיקה, אני רוצה לקבל

נתונים. אני קורא לקיים על זה דיון אמיתי.

אגב, אני לא נגד שלילת הרשיון. אני חושב שנכונה הדרך שהלכתם בה, שלא

להכביד עבודה על בתי-המשפט, ומנגד לאפשר פעולה אמיתית כנגד תאונות

הדרכים, שזה דבר נורא. אני רק חושב שחוועדח הזו צריכה לקבל יותר פרטים,

יותר סטטיסטיקות. אני כשלעצמי כבר העליתי את הענין שיש בזה איזו

אנומליה או חוסר רצינות לגבי 20 חקילומטר. אני מבקש לקבל את ההסברים,

כולל הסברים על העלאת המהירויות או הקטנתן במקומות אחרים.

ג. נאור; מדובר בתיקון לקונה.

ג. גדות; אני יודע.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא נחזור על הוויכוח.

אני מציעה שנאשר את התקנה, ואותם הדברים

שדורש ח"כ גדות אינם צריכים להיות מותנים באישור התקנה הזאת. תביאו

אותם, ונקיים על כך דיון. תביאו את כל הנתונים והסטטיסטיקות, ונדון

בנושא הזה, וכן באפשרות של העלאת המהירות בכבישים מהירים מ-90 קמ"ש

ל-100 או ל-110 קמ"ש.

מי בעד אישור התקנה? מי נגדי סעיף 2(א) ו(ב) בתקנות אושר.

ג. גדות; אני מודיע שאני לא מבקש רביזיה בהסתמך על

דברי היו"ר. הם יחזרו לכאן ונקיים דיון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; נקיים דיון על המהירויות, ואנחנו מבקשים

להביא נתונים, גם לגבי תאונות הדרכים, ואם

הורידו את המהירויות - האם ירד מספר התאונות. תביאו גם השוואה למדינות

בחו"ל, מה המהירויות המקובלות בכמה ארצות.

לסעיף 3. כפי שהוסבר, כאן הסמכות לקצין המשטרה. מי בעד? מי נגד? אין.

סעיף 3 בתקנות אושר.

התקנות אושרו.

נקווה שזה יהווה גורם מרתיע לנהגים, שידעו לכבד את התקנות החדשות.



ג. גדות; האם כל שוטר יכול לקחת את הרשיון או רק קציו

משטרה?

י. ריבליו; קצין משטרת.

ג. גדות! אם חוא לקח, האס יש איזו ערכאת ערעור?
י. ריבלין
בית-משפט. אם יש יסוד להניח שיוגש כתב

אישום, קצין משטרה לא יכול להחזיר לך את

הרשיון. הוא לקח, ונגמר הסיפור. מי שיכול להחזיר לך את הרשיון זה רק

בית-המשפט.

אם לקצין המשטרה מסתבר תוך כדי ההליך שאין ראיות נגדך, שהיתה איזו

טעות, הוא חייב להחזיר לך את הרשיון.
ג. גל
אני חושב שפה היתה אי-הבנה. אני הבנתי ששוטר

יכול לקחת את הרשיון, שהוא נותן אישור זמני

ומזמין את הנהג תוך יומיים למטה המשטרה.

ג. גדות! עם היד על הלב, יש מקרים לא מעטים בהם יש

שרירות לב לא מעטה של שוטרים. אני מבקש

שתהיו פתוחים לענין הזה, כי אנחנו מקבלים מכתבים רבים על כל מיני

דברים.

י. ריבליו; אני מציע שתגידו בדיוק לפני הדיון מה אתם

רוצים על-מנת שנבוא מוכנים. כדאי להגיד לנו

בדיוק איזה סטטיסטיקות אתם רוצים.

ג. גדות; אני אומר שוב, הדברים החשובים בנהיגה הם

נסיעה בנתיב הימני, עקיפות, שמירת מרחק, ולא

מהירויות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
התקנות אושרו.

הישיבה ננעלת נשעה 30;12

קוד המקור של הנתונים