ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 09/12/1991

הפיתוח הכלכלי של ירושלים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 347

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ב', ב' בטבת התשנ''ב, 9.12.1991, בשעה 11:10

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ג. גדות

מ. גולדמן

ש. דורוו

ע. זיסמן

מוזמנים; א. ורדיגר, סגן השר לענייני ירושלים

ט. קולק, ראש העיר ירושלים

י. ברזל, מנכ"ל המשרד לענייני ירושלים

י. לוי, סמנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

מ. שפיק, עוזר שר התעשיה והמסחר

ד. אנג'ל, יו"ר התאחדות התעשיינים, ירושלים

י. קמחי, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, ירושלים

א, עובדיה, המשרד לענייני ירושלים

ר. זמיר, מנהלת מחוז ירושלים, משרד הבינוי והשיכון

פ. סופר, כלכלנית, משרד הכלכלה והתכנון

א. פיקל, יועץ השר לענייני ירושלים

י. גוטמן, מזכיר סניף ירושלים, האיגוד הארצי למסחר

א. אביב, מנכ"ל האיגוד הארצי למסחר

י. כהן, משרד האוצר

מ. ריגל, יועץ מנכ"ל משרד התיירות

ע. וכסלר, מנהל הרשות לפיתוח ירושלים

ש. דורון, ראש לשכת ראש העיר ירושלים

י. יעקבי, מנכ"ל החברה לפיתוח מזרח ירושלים

ד. מצא, מזכ"ל התאחדות בעלי מלאכה ותעשיה

ש. צוריאלי, מזכיר מועצת פועלי ירושלים

מזכירת הוועדה; ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

הפיתוח הכלכלי של ירושלים
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה של

הכנסת.

אני רוצה לקדס בברכה את כבוד ראש עיריית ירושלים, מר טדי קולק, שזו

הפעם הראשונה שהוא מכבד אותנו בנוכחותו בוועדת הכלכלה. בהזדמנות זו אני

רוצה לברך אותו מקרב לב, בשמי ובשם חברי הוועדה, על הפעילות המבורכת

ועל הצורה שבה הוא מלווה את ענייני ירושלים. זה לכבוד לכולנו. אני רוצה

לאחל לד בריאות טובה והרבה שנים של פעילות ושל עשייה למען ירושלים

השלמה, המאוחדת, בירת הנצח של מדינת ישראל.

אני מקדמת בברכה את סגן השר לענייני ירושלים, את ח"כ ורדיגר. אמנם זו

לא הפעם הראשונה שהוא בא לישיבת הוועדה, אבל אני מברכת אותו על היענותו

להשתתף אתנו בדיון הזה, ואני רוצה לקוות שבהמשך הדיון יוכל לתרום

לדיון. נשמע ממנו על הפעילות של הממשלה, ועל הכלים שהעמידה לרשותו כדי

שיוכל למלא את תפקידו כמי שמופקד על ענייני ירושלים מטעם הממשלה.

מזמן כבר עוברת במוחי השאלה מה אנחנו יכולים לעשות ומה אנחנו יכולים

לתרום למען ירושלים, וכן מה הם המעשים הגדולים שנעשים על-ידי ראש העיר,

הנהלת העיר ומועצת העיר, ועל-ידי גורמים נוספים אחרים בעיר ירושלים.

אנחנו חיים בתחושה שלא עושים די הצורך למען ירושלים, והכוונה היא בראש

וראשונה לממשלת ישראל.

לירושלים כבירת ישראל מעמד מיוחד, אשר אנחנו נאבקים עליו ונאבק עוד

בימים אלה בכל תהליך השלום, ונקווה שאכן התהליך הזה יימשך, ותהיינה לו

תוצאות חיוביות, שתבאנה לחתימת הסכם שלום עם שכנינו. אבל מעמדה של

ירושלים לכל הדעות הוא מעמד בלתי מעורער, וזה אולי הקונצנזוס הלאומי

היחידי שישנו לגבי ירושלים בעם כולו. המעמד המיוחד הזה מחייב את כולם,

ובראש וראשונה את ממשלת ישראל, לתת עדיפות לירושלים. וזאת גם בשל

גודלה, היא צועדת בראש מבחינת גודל האוכלוסיה שלה, והן בגלל היותה בירת

ישראל.

הדבר הזה מחייב חיזוקה של ירושלים והגדלת האוכלוסיה שלה, ולמניעת נשירה

ועזיבה מירושלים לשפלה ולסביבה אחרת.

יש לי כל הכבוד וההערכה לח"כ ורדיגר במשך השנים שאנחנו מכהנים ביחד כאן

בכנסת, על תרומתו לפרלמנט במדינת ישראל. אך יש להצטער על שמינתה הממשלה

את ח"כ ורדיגר כסגן שר לענייני ירושלים. אני חושבת שזה היה כדי לצאת

ידי חובה, מכיוון שהיא לא העמידה לרשותו את התקציבים הדרושים, את

התקנים הדרושים, כפי שמתחייב מהתפקיד שהוא צריך למלא כדי להביא לקידום

יתר ולשגשוגה של ירושלים, ולפריחתה מבחינה כלכלית.

אנחנו עדים לכך שבמקום הקמת מפעלים חדשים ומפעלים נוספים, במקום דאגה

להעברת מפעלים ממרכז הארץ לירושלים, דבר שצריך לתת לו עדיפות, אנחנו

עדים לתוצאה שמפעלים נסגרים, לפיטורי עובדים, לאבטלה הפוקדת את ירושלים

ואת אוכלוסיתה. יש אבטלה גם במקומות אחרים בארץ. לצערנו האבטלה הולכת

וגדלה, ומגיעה לממדים שלא ידענו כמותם. היא מתקרבת בסוף השנה ל-200 אלף

בלתי מועסקים. חלקה של ירושלים בקרב המובטלים בהחלט ניכר, וזה מאוד

מדאיג. חייבת להיעשות פעולה למען פיתוח כלכלי מואץ לירושלים, כדי לאפשר

לה לתת תעסוקה לדורשיה, ושהאוכלוסיה בתוכה לא תסבול אבטלה.



אני רוצה שהיום נברר לעצמנו כמה סוגיות. נשמע מכבוד ראש העיר, מר טדי

קולק, על התוכניות של ירושלים, במידה שישנן, ואני בטוחה שישנן. התקבל

לא מזמן חוק הרשות לפיתוח ירושלים. נשמע על התוכניות שישנן מבחינת

פיתוח כלכלי נוסף של ירושלים, וכיצד העיריה חושבת לקדם את הנושא הזה.

נשמע מכבוד סגן השר על התוכניות של הממשלה, כיצד היא מסייעת, מה

התקציבים שהיא מקצה לנושא הזה. נשמע גם את הגורמים הכלכליים השונים

האחרים אשר פועלים בירושלים.

אני מסתפקת בדברי ההקדמה הקצרים הללו, ואני רוצה לבקש את כבוד ראש העיר

שיפתח את הדיון.

ט. סולק! הדברים שלי יהיו מאוד חריפים, מאוד לא

יתקבלו על הדעת, ולכן לא אדבר. אם תשאלו

שאלות, אני אענה, אבל אני לא יכול לדבר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בכל אופן, אנחנו רוצים לשמוע מה אומר ראש

עיריית ירושלים.

ט. קוללו; הכנסת קיבלה פעם חוק של ח''כ גאולה כהן, חוק

שגרם לנו נזק שעד היום אי-אפשר להתגבר עליו.

היום עושים דברים כמו בשילוח, וזה אנטי-תיירותי, אנטי-השקעות,

אנטי-רגיעה, שכה נחוצה לעיר. אין לכם כל השפעה על זה, ולכן אני חושב

שמוטב שלא אדבר.

אני חושב שכל דבר שייעשה, לא יוכל לתקן את המעשים הללו. אני יודע שכאן

יושבים רבים שהם בדעה אחרת, אבל זו דעתי. היות שהוזמנתי על-ידי היו"ר

באתי, אבל אני מבקש לשחרר אותי מרשות הדיבור.
ע. זיסמן
אני מצטרף למה שלא אמר ראש עיריית ירושלים.

אני כבר אמרתי שההחלטה שהתקבלה זו החלטה

מטורפת שתגדיל את החיכוכים והמתחים ולא תביא, לא לחיזוקה הכלכלי-חברתי

של ירושלים, לא להגדלת מספר העולים ולא תמנע נשירה.

פעם אמרנו על ההחלטות האלו שהן החלטות אומללות, אבל זו החלטה מטורפת,

וזאת בשעה שמחר אנחנו מתחילים בשיחות דו-צדדיות.

זו ועדת כלכלה. עם הטרוף הזה נחיה, אף שיש דרכים לטפל במטורפים ובטרוף,

ונטפל גם בזה.

אני רוצה לשאול כמה שאלות:

(א) תקציב המדינה מסיבות שונות עדיין לא נדון בכנסת, אבל הוא יידון

בימים הקרובים, הוא חייב להידון עד 31 בדצמבר. האם נותנים בו

עדיפות לירושלים בתחומים כלכליים, חברתיים, חינוכיים ואחרים? האם

התקציב הזה הוא עם הפנים לירושלים, או שהוא תקציב שיגרתי, שרואה את

ירושלים לא כבירת ישראל, אלא כאחת הערים בישראל ובעדיפות משנית

ושלישית?



(ב) האם מתקיימת הבטחתו של ראש ממשלת ישראל, יצחק שמיר, שנתן לראש

עיריית ירושלים ולכל ראשי 8 הסיעות שמרכיבות את הנחלת העיריה,

שירושלים תקבל עדיפות בנושא העולים? עד היום הזה הדבר הזה לא

מקויים.

האם ירושלים תקבל עדיפות בנושא בטחון? גם סגן השר השתתף בדיון שהיה

בנושא הזה ביוזמתי וביוזמת ח"כ וינשטיין. אישרת בדברי הסיכום שלך,

שאפילו 10 מיליון שאתה עושה מאמצים להשיג עבור שנות האינתיפאדה

הקודמות, אפילו הסכום הזה כדי להגביר את הבטחון בירושלים עד היום

הזה לא עבר.

צדקה יו''ר הוועדה שאמרה, שלמעשה קם משרד שבראשו עומד איש יפה מכל

הבחינות, אבל המשרד הזה הוא למעשה שתדלן ממלכתי. אני יודע שעשית

כמה דברים גם בנושא עטרות ודברים אחרים, אבל לא אתה עומד כנושא

לסדר היום. אין לך לא תקציב ולא משאבים, ואני רוצה לשאול האם השתנה

משהו מהותי כדי לחזק את ירושלים בכל התחומים האלה.

טדי אמר, שמה שקרה אתמול בהחלטת הממשלה לפי דעתו יעמיק ויחריף את

המשבר הכלכלי בירושלים, כי הוא יפגע בתיירות, הוא יפחיד אנשים גם

בתוך ירושלים וגם מחוץ לירושלים. אנחנו הרי מדברים גם על תיירות

פנים וגם על תיירות חוץ, ואני לא רוצה להרחיב את הדיבור. מה שקרה

אתמול מחריף עוד יותר את הענין.

רק לפני כמה ימים יצא חוזר של כמה חברי כנסת, שבשבועות האחרונים

פוטרו למעלה מאלף איש. אנחנו מאוד שמחים לאכלס ולחזק את הנגב, חלום

בן-גוריון עומד להתגשם. מפנים את התעשיה הצבאית על-חשבון ירושלים,

וזו הרי פנינה תעשייתית. אתה לא יודע איזו תסיסה יש היום בירושלים,

הפנינה הזו הולכת ומתרוקנת מעובדיה. לא רק שאתה לא יוצר מקורות

תעסוקה לגבי עולים ולגבי חיילים משוחררים ולגבי ותיקים, אלא אתה

פוגע בהם.

(ג) בכל תקציב מדינה לוקחים בחשבון צימצומים, פיטורים של עובדי מדינה.

בעיר הזו היו בחירות להסתדרות עובדי המדינה, יש 18 אלף עובדי

מדינה. האם מתכוונים גם בתקציב הזה לגרום לפיטורים המוניים של

עובדי מדינה?

א. ורדיגר; גבירתי היו"ר, אדוני ראש העיר, חברי כנסת,

אורחים, נציגי הממשלה, משרדי הממשלה, נציגי

הארגונים הכלכליים, מר דני אנג'ל, שאני חושב שזו לו הפעם הראשונה

בוועדת הכלכלה, מר גוטמן.

הייתי מציע ראשית כל לא לערבב שמחה בשמחה. אני חושב שהמטרה של הישיבה

היום היא מטרה רצינית, עניינית, ואני מצטער מאוד שהפתיחה היא פוליטית.

לכל אחד יש דעה משלו. קיימת החלטת הממשלה, ואני חושב שאנחנו לא צריכים

לפתוח כך את הדיון המעשי עם כל הבעייתיות של ירושלים, ומיד אגיד גם את

דעתי האישית לא רק כנציג הממשלה. אני חושב שאנחנו לא צריכים לערבב את

שני הנושאים האלה. הדיון הוא רציני, הנושא הוא רציני מאוד.



אני רוצה להגיד כמה מלים לגבי המשרד לענייני ירושלים. אני חושב שהמשרד

הזה או כל משרד אחר איננו יושב על ספסל הנאשמים. זה משרד חדש, שהוקם יש

מאיו במטרה לעזור לירושלים ולבעיותיה, ובמידה מסויימת, אולי יותר ממידה

מסויימת, לעזור לעיריית ירושלים, ולא על-ידי שתדלנות. אני לא רוצה

עכשיו להיכנס ולנתח את המצב בקשר למשרדי ממשלה אחרים, עד כמה הם מבצעים

את המדיניות ועד כמה יש להם כל הכלים. המשרד שלנו מצומצם בכוח אדם

ומצומצם בתקציבים, הוא לא בנוי על תקציבים, ולא רצוי שיהיה בנוי על

תקציבים.

כאשר קיבלתי על עצמי את ניהול המשרד הזה, אמרתי מראש שאני רוצה שיוזרמו

תקציבים למשרדים הנוגעים בדבר. כלומר, המשרדים שדרכם אפשר יהיה לעזור

לירושלים, ולאו דווקא למשרד ישירות, וכך אנחנו נוהגים.

אני רוצה לגשת לשאלה מה נעשה ומה לא נעשה ויש לעשות ואיך אנחנו יכולים

לעזור לפתרון הבעיות. הבעיות הקשות אינן רק בירושלים, אלא שאנחנו

יושבים עכשיו בנושא ירושלים.

בנושאים אלו המשרד שלנו עומד בקשר עם כל הגופים אשר עושים למען

ירושלים. אני מברך את הגופים האלה אשר עושים מעל ומעבר לכוחותיהם למען

פיתוח כלכלתה, כמו למשל הרשות לפיתוח ירושלים, שאני יכול רק להגיד שאני

לפעמים משתומם על המהירות בביצוע של פרוייקטים גדולים מאוד וחשובים

מאוד למען ירושלים. וכן אני מברך את ההסתדרות הכללית בדאגתה. יושב כאן

מר צוריאלי, שאנחנו בקשר אתו בדברים הקטנים והגדולים, כאשר הדברים

הקטנים, גם הם גדולים; הארגונים הכלכליים - אם אלו התעשיינים, אם הם

הסוחרים וכל הגופים האחרים; וזה נוסף כמובן לקשר שלנו עם כל משרדי

הממשלה.

מה כן נעשה, ואני לא זוקף זאת לזכותי ולזכות המשרד, אלה הן עובדות.

ראשית כל, הנושא של עטרות. ח"כ זיסמן היה יחד אתי לפני תקופה

מסויימת, גם כחברי ועדת הכספים וגם כחברי ועדת הפנים בעטרות - ואפשר

היה למשש ממש את התמוטטות עטרות, את הבריחה מעטרות ואת הפחד שהיהודים

יצטרכו לעזוב את עטרות ולידי מי עטרות תיפול. עטרות, אחרי מלחמת ששת

הימים, היתה כעטרה לירושלים, עם כל איזור הפיתוח היפה, אשר הושקעו שם

הרבה הרבה מיליונים. המפעלים היהודים התחילו לעזוב בגלל המצב הבטחוני,

ראשית כל, וגם הפחד, עצם הדבר שלא רצו להגיע לשם. תחבורה לא רצתה

להגיע, מוניות לא רצו להגיע, העובדים לא יכלו לבוא ולצאת. נעשה משהו

בקשר לעטרות, ואי-אפשר לזלזל ולהגיד שלא נעשה מאומה. אם עטרות קיבלו את

המעמד של איזור פיתוח אי, אני חושב שזה הישג חשוב. ביקרתי בעטרות יחד

עם מר דני אנג'ל, שנבחר לפני חודשיים-שלושה כיו"ר הארגונים הכלכליים

והתאחדות התעשיינים בירושלים, ונכנס לפעולה ממשית. ביקרנו בירושלים,

ואני אומר את מה שאמרו אנשי עטרות, בעלי המפעלים: השינוי הדרסטי הזה

לטובה הוא ללא הכר. החיים תוססים, מפעלים נכנסים, יש בניה, יש פיתוח.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איזה מפעלים חדשים נפתחוי

א. ורדיגר; כל מיני מפעלים, כל מיני סוגים, יש גם בניה.

יש עכשיו שורה שלמה של מפעלים, ודרך אגב אני

מאוד מאוד מצטער על החלטת ועדת הכספים בזמנה, שאני התנגדתי לה, למכור



את החברה הכלכלית כפי שהיא נמכרה. אני הושב שזו היתה שגיאה פטלית. זה

יגרום בסופו של דבר לספסרות, וכבר התהילה הספסרות על הקרקעות. אבל מה

שנעשה, אין להשיב, זהו המצב, בלהט העשייה כביכול של הפרטה, לקהו יהלום

וזרקו אותו.

יושב כאן מר לוי, נציג משרד התעשיה, שלהם חלק עיקרי באיזור פיתוח א'

עטרות, איזור פיתוח א' למחקר פיתוח מדע טכולוגיה. החקיקה הזאת עברה

בכנסת ואושרה על-ידי ועדת הכספים. היו גם הצעות, וישנן הצעות נוספות,

לכלול את כל ירושלים כאיזור פיתוח א'. אני הושב שיש התנגדות גם בין

התעשיינים וגם בין הסוחרים לנושא זה, במיוחד אם אנחנו רוצים לפתח את

עטרות. אני לא אומר שלא נגיע לזה, אולי נצטרך לעשות זאת במשך הזמן, לא

בשלב זה.

כאן יושב מר עוזי וכסלר, שאפשר להגיד לזכותו שהנושאים התקדמו בכיוון זה

בעבר, ואני מקווה שכך יהיה גם בעתיד.

אביע עכשיו את דעתי האישית, ואני אומר זאת בממשלה, ואני אומר זאת לשרים

הנוגעים בדבר. במפורש ירושלים מקופחת. אמרתי זאת מעל במת הכנסת בתשובה

להצעה לסדר שלך ושל ח"כ וינשטיין. מאז לא השתפר המצב. ירושלים מקופחת.

לא רק בהיותה ירושלים בחוק, יש חוק, חוק בירת ישראל ירושלים, חוק יסוד,

אשר נותן לירושלים עדיפויות. אני מצטער מאוד שלמעשה אפשר להגיד שאם

נדבר על הקצבות הזורמות ישירות למען ירושלים, מדובר כאן על מענק הבירה

שעובר דרך משרד הפנים לעיריית ירושלים, ואני מקווה שעיריית ירושלים

מנצלת את הכספים האלה בכיוון הנכון. יש גם הקצבות לפיתוח ירושלים.

אני מודה ומתוודה, ואני כאן בגלוי אומר, שהממשלה לא עושה די למען

ירושלים, למען פיתוחה, כלכלתה, קליטת עליה וכל מה שקשור בכך.

לגבי אבטלה. דיברתי על כך עם מר צוריאלי, מבחינת האבטלה ירושלים

בתחתית. ירושלים לא מהערים אשר האבטלה בוודאי לא גדולה יותר, אלא פחותה

מאשר בערים מרכזיות וגדולות במדינה. זה עוד לא אומר שהמצב טוב. אני

מאוד מצטער, אבל אין זה סוד, שנסגרים מספר מפעלים בירושלים. יש מאבקים,

ואנחנו עומדים בקשר בנושא זה. ביקרנו יחד באחד המפעלים בירושלים, שמפעל

האח בחיפה, "מגה", נסגר. היה חשש שגם בירושלים המפעל ייסגר. תודה לאל,

ביקרנו במפעל הזה, ראשית כל קיבלנו הבטחה מראשי "כור". השתתף אתנו

סמנכ'יל "כור". כמובן, הם מבקשים עזרה, ואנחנו עוסקים גם בנושא זה. ואני

מניח שמשרד המסחר והתעשיה, אולי על-ידי קידום ההקצבה המיוחדת לאגרת

המפעלים יכלול גם המפעל הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש קרן המיועדת לכך.

א. ורדיגר; אני מקווה שהקרן הזו אכן פעם תיפתח, ותעמוד

לרשות המפעלים הזקוקים לעזרה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אלה דווקא מפעלים שהתנגדו לחשיפה.

א. ורדיגר! נכון. אבל תודה לאל המפעל הזה לא ייסגר, הוא

אפילו יקלוט קצת עובדים מהמפעל בחיפה,



במיוחד עולי בריח"מ שעדיין לא התמקמו בחיפה, והם מעוניינים לבוא לכאן.

אני מקווה שהם ייקלטו. בוודאי המצב אינו טוב, אבל המצב אינו בכל הארץ.

זו אולי לא תשובה, אבל אנחנו יודעים את המצוקה הגדולה עקב העליה הגדולה

ועקב קשיי הקליטה.

אני שוב מודה ומתוודה, לא השתתפתי בפגישה של מר טדי קולק. בכל הזדמנות

אני מציין את ההערכה הגדולה האישית שיש לי אל מר טדי קולק כראש העיר

ועל פועלו למען ירושלים, על זה אין ויכוח. לא השתתפתי באותה ישיבה,

ואינני לא יודע בדיוק מה סוכם. שאלת האם קויימה ההבטחה של ראש-הממשלה

לראש העיר, אבל אינני יודע בדיוק מה נאמר בישיבה הזאת. קיבלתי מכתב

בחתימתך אחרי הפגישה שהיתה, אבל אני רוצה להגיד דברים שאני, עומד עליהם

ומטפל בהם, ואני מצטער מאוד לומר זאת בפומבי.

את נושא הבטחון אני רואה בכמה אספקטים. כלומר, תקציב לבטחון, כמו

שדובר, במקומות התפר, לתאורה ולדברים אחרים, כדי להגביר את הבטחון

בירושלים. דובר על 8 מיליוני שקל, ועם האינפלציה הגענו בוודאי לסכומים

הרבה יותר גדולים.

קטע כביש מספר 4 צפון יחבר את עטרות עם השפלה, ויתן לנו אפשרות להגביר

את הבטחון, גם בעטרות וגם בירושלים. גם הגישה לירושלים מהשפלה ומהשפלה

לירושלים תשתפר. הנושא הזה קשור בסכום של למעלה מ-40 מיליון שקל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם זה הובטח בשנת התקציבז

א. ורדיגר; לא. לא הובטח.

ט. קולק; כל הדברים האלה הם דיבורים, שום דבר לא יצא

מזה.

א. ורדיגר; לא אמרתי שהדברים האלה נמצאים בתקציב. אם זה

נמצא בתקציב, הכל בסדר ואין לנו על מה

להתווכח. אבל אני מדבר על הדברים עליהם מוכרחים להיאבק. יש גם דברים

מעבר לתקציב ומחוץ לתקציב, שבוודאי יחולו לגביהם שינויים במשך השנה

הזאת. על הדברים האלה אנחנו צריכים לעמוד.

ביום ששי הייתי אצל ראש הממשלה בנושא זימון ועדת השרים לענייני

ירושלים. מובן שלפני ישיבת ועדת השרים נצטרך לברר עם שר האוצר והשרים

הנוגעים בדבר, האם נוכל להבטיח את הרוב בוועדה, לאישור הנושאים

הספציפיים שאנחנו דורשים. אחד מהם הוא הכביש, והבטחון, וההוצאות

המיוחדות הכרוכות בכך.

אפילו נשיג זאת, זה לא עונה על הדרישות הצודקות בהתאם לחוק ירושלים

בירת ישראל. אני קובע זאת כאן, וזה בוודאי יבוא לפירסום. אין אנחנו

עומדים בקיום החוק הזה. על אף הקשיים, היינו צריכים לפעול אחרת.

בקשר לירושלים קיים קונצנזוס. אני לא מדבר עכשיו לגבי סילואן אלא לגבי

מעמדה של ירושלים כבירת ישראל. כולנו מחוייבים לחזק את ירושלים, ולפתח

אותה גם מבחינה מדינית. אם היא עדיין לא נמצאת ממש על שולחן הניתוחים,



היא תימצא שם בעוד חודש, בעוד חודשיים, בעוד 3 חודשים. אנחנו יודעים את

חגישח חאנטי-ישראלית של כל מדינות חעולם לגבי מעמדה של ירושלים כבירת

ישראל. אם עיריית ירושלים או כל הגורמים שפעלו למען ירושלים, ובנו אותה

מאז מלחמת ששת הימים ופיתחו אותה והרחיבו את גבולותיה, זה בוודאי

לזכותה של עיריית ירושלים ולזכותם של כל אותם גורמים האחרים, גם של

הממשלה. אי-אפשר להוציא את ממשלות ישראל ממה שנעשה במשך 25 שנים. לא

הכל עשתה עיריית ירושלים, עם כל הכבוד. עשו ממשלות בעבר, וגם עכשיו יש

בניה בירושלים, וגם עכשיו יש פיתוח בירושלים, וגם עכשיו בונים מפעלים

בירושלים. אבל אנחנו יכולים להגיד מפורשות שזה עדיין לא מספיק.

עוד כמה נקודות לגבי פעולותינו בהתאם להחלטות שנתקבלו ומה קורה בין

החלטה להחלטה.

ראשית כל, הוחלט בזמנו על העברת מחנה שנלר ומחנה אלנבי לעטרות, כדי

לחזק את עטרות. יש ועדה בין-משרדית בראשותו של המנכ"ל שלנו, מר ישעיהו

ברזל, אשר פועלת לשם כך. קיבלנו למשרדנו איש מיוחד, קצין צה"ל בכיר

מאוד, והוא פועל בנושא זה לזרז את ביצוע ההחלטה הזאת.

- אנחנו עכשיו עומדים בקשר עם גופים ממלכתיים שונים, אשר אולי היה

בתוכניתם לעזוב את ירושלים ולרדת לשפלה, כמו שרות בתי-הסוהר.

ישבנו אתם ועם יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה, ח"כ יהושע מצא,

וסיכמנו סופית, גם עם שר המשטרה וגם עם נציב שרות בתי-הסוהר, שאנחנו

עושים את הכל עכשיו כדי להעמיד לרשותם מתקן מתאים בירושלים. ויש כמה

הצעות, הצעה אחת מתייחסת לעטרות, וזאת כדי להשאיר אותם בירושלים, כדי

שלא ירדו מירושלים.

- כפי שאמרתי, סדנת המשטרה והבסיסים הצבאיים, אלה שיתמקמו במקומות

שאנחנו זקוקים לחיזוק הבטחון שם.

- אנחנו עומדים בקשר עם משקיעים - לדוגמא, סטף ורטהיימר - להשקיע

בירושלים ולהקים מפעל בירושלים, ועכשיו עוסקים באיתור מקום. הצענו לו

כמה מקומות, ויש סיכוי שאחד המקומות יתקבל. כך נראה אדם אשר הוכיח את

עצמו בתפן וגם במקומות אחרים, ויש לו באמת אהבה לירושלים. הוא רוצה

לעשות את הכל כדי לפתח כאן מפעלים כלכליים שלו בירושלים.

- אנחנו עומדים בקשר עם משקיעים יפניים רציניים ביותר. היות שהנושא קצת

רגיש, אנחנו לא יכולים להגיד את שמות החברות, אבל אפשר להגיד שהחברות

הן מהשיכבה העליונה של המפעלים הכלכליים בירושלים, גם בנקים, אשר

רוצים להשקיע ומוכנים להשקיע וישקיעו. אני מקווה שכבר בסוף חודש זה

או בתחילת חודש ינואר תבוא לכאן משלחת מאוד רצינית, שגם לגבי ירושלים

היא רצינית מאוד, אבל היא גם רצינית לגבי השקעה יפנית גם במקומות

האחרים. את זה כמובן אנחנו נשאיר לאותם הגורמים הממלכתיים אשר יטפלו

בנושאים אלה.

לא אמנה עכשיו את כל המשקיעים הפוטנציאליים היותר קטנים אשר אנחנו

עומדים בקשר אתם. תודה לאל, יש לירושלים כוח משיכה. אני מקווה שגם

הממשלה, עם כל הבעיות שלה - בעיות קשות, בעיות תקציביות, בעיות



חברתיות, בעיות קליטת עליה - תוכל ותצטרך לעשות מאמץ, ולהתגבר על היצר,

אולי, שלא לעזור לירושלים במיוחד, אלא תשנה את המדיניות. לשם כך

נוצרנו, ונעשה את העבודה הזאת.

אני מקווה שבעזרת כל הגורמים שיושבים כאן נוכל גם להצליח.

ע. וכסלר; אדוני השר, ראש העיריה, חברי כנטת, יו"ר

הוועדה, חברים. השאלה הבטיטית היא האם מצבה

של ירושלים משתפר או מורע לאורך השנים. זה המבחן היחידי. נכון שבעשייה,

גם פוליטית וגם אחרת, תמיד קל לציין את מה שנעשה, תהליך שאתה מתקדם בו.

השאלה היא איך אתה נמצא בנקודת זמן מטויימת יחטית לגורמים אחרים שאליהם

אתה מתייחט. השאלה הנמדדת בכלכלה היא בהכנטה לנפש, או בהכנטה לנפש ביחט

למה שקורה בישראל, לא ביחט למה שקורה בטין או בארה"ב.

לכן אני מתחיל מהפקטור הזה, והפקטור הזה הוא פקטור מאוד מדאיג, הוא

חמור, ויותר מחמור. ירושלים בהכנטה לנפש נמצאת בין הערים במקום הנמוך

ביותר במדינת ישראל. זו עובדה כלכלית בטיטית. על-פי כל הפרמטרים

הטוציו-אקונומיים למיניהם, ויש כל מיני פרמטרים וצורות מדידה, ירושלים

נמצאת במקום נמוך. ברור שהיא נמצאת מתחת לערים הגדולות והבינוניות, היא

נמצאת איפה שהוא במדרג המקומות המטובכים.

אני לא מרחיב מעבר לזה, כי זה מטפר שהוא עובדה. נכון לירושלים אין

מאפיינים של עיר אם, בגלל אופי האוכלוטיה ובגלל רמת ההשכלה. רמת ההשכלה

בירושלים היא מהגבוהה ביותר בישראל, נדמה לי שאין מקום שעולה עליה. אם

יש מקום שעולה עליה, זה מקום שהוא בקצות שוליים של משהו, ולא מקום גדול

ומרכזי. זה יתכן במבנה מטויים אחר, כי שם מרוכזת אוכלוטיה יותר חזקה,

אבל ודאי לא עיר בגודל של עיר, עיר שיש לה כל המאפיינים. ירושלים נמצאת

בכל הקצוות הללו של עוני כלכלי גבוה מאוד, ושל עושר תרבותי רוחני,

השכלתי, מהשכלה כללית ועד להשכלה תורנית או להשכלה אחרת. אין זה משנה,

כי מבחינת אוכלוטיה - האוכלוטיה היא משכילה.

המטרה הכלכלית צריכה להיות בתקופתנו, שבה השכלה הפכה להיות לכוח כלכלי,

להפוך את הכוח הכלכלי הזה לפקטור במובן של הכנטה לנפש. זו בעצם המטרה.

לא מתוך 3 שנותי כמנהל הרשות לפיתוח ירושלים, אלא מ-10 שנים ו-5 חודשים

ו-22 יום שביליתי כגזבר עיריה, אני מכיר את המערכת התקציבית, וגם זאת

אחרי לא מעט שנים של עבודה במערכת. העיר היא עיר עניה, והעיריה היא

עיריה עניה. ההיטטוריה של עיריה כעיריה עניה נובעת משני המרכיבים.-

(1) אוכלוטיה ענית במובן של אוכלוטיה שמשלמת ארנונה נמוכה, אף שהארנונה

למגורים בירושלים היא מהגבוהות ביותר בישראל. היתה תקופה שהיא היתה

הגבוהה ביותר, לפני 5-6 שנים עשינו הנמכה מטויימת. עדיין היא בדרוג

של מקום חמישי בישראל, וזה לא ביחט להכנטה לנפש. כלומר, האוכלוטיה

הירושלמית מחזיקה בעצם את המערכת המוניציפלית, כי הכלכלה מאוד חלשה

בירושלים, והטקטורים הכלכליים לא מטוגלים לשאת בנטל. זה מאפיין

מאוד חשוב.



(2) ההיסטוריה הכלכלית, המקרקעין של ירושלים. ירושלים זו עיר שהוקמה

לראשונה ב-1864 על-ידי המושל התורכי שלה, והעיריה העותמנית הוחלפה

בעיריה מנדטורית. בפירוש אומר מורי ורבי טדי קולק, שיתכן שראשי

עיריה עד קום המדינה צברו רכוש, אבל זה לא נרשם בקופת העיריה, זה

לא נכנס לקופת העיריה. עיריית ירושלים היא עיריה בלי קרקעות ובלי

יכולת כלכלית.

הדבר הזה מאוד משמעותי ביחס לערים ותיקות בישראל. אם לעיריית ירושלים

היתה רמה ממוצעת של מקורות רכוש שיש למערכת מוניציפלית, בלי ספק היתה

יכולה לעשות הרבה יותר.

עיריית ירושלים לא פעלה מעולם בעצם בבית עיריה. אין לעיריית ירושלים

רכוש שיכול להוות בית עיריה אחד. כל רכושה לא מגיע כדי לממן בית עיריה,

ואני לא מדבר על יותר מזה. זה נותן לנו קנה מידה לסדרי גודל שבהם

עוסקים.

לגבי מה שקרה מששת הימים ועד היום. כל ממשלות ישראל ראו בנושא הדמוגרפי

בירושלים שאלה לאומית ממדרגה ראשונה, וחובה להבטיח רוב יהודי. צריך

להזכיר שרוב יהודי התחיל בירושלים לא ב-1947 ולא ב-1949 ולא ב-1967,

אלא ב-1841. הפעם הראשונה שיש סכנה לרוב היהודי היום.

במאמץ אדיר משנת 68 עד 84, ממשלת ישראל גייסה מאמץ אדיר לבינוי של

שיכון בירושלים. נדמה לי שזה משהו כמו 50 אלף יחידות דיור בבניה

ציבורית, ויותר מזה, זו תמיכה ישירה שניתנו לקבלנים. נבנו 70 אלף

יחידות דיור, או משהו דומה לזה. זהו מספר אדיר בכל קנה מידה בינלאומי.

לתקציב בנוי כמו שאפשר לנתח את תקציב מדינת ישראל, מעבר לבטחון ופרעון

מילוות, אין מספרים דומים לזה.

אבל תראו איזה פלא. בעוד שהמאמץ לדיור היה מאמץ אולי היותר גדול במאמץ

אזרחי שהיה במדינת ישראל, לכלכלה לא נעשה כמעט דבר. כל עיירת פיתוח

מהדור הראשון של העיירות שפותחו באופן לא נכון עד לדור השני שפותח

באופן נכון, היה ברור שעוסקים בשלושה מרכיבים-. בתעסוקה, בחברה ובדיור.

בירושלים עסקו בדיור בלבד, ולא בצד החברתי, שהיה פרובלמטי כל השנים,

ולא בצד של כלכלה. עובדה היא שתיקון חוק איזור פיתוח אי לירושלים נתקבל

40 שנה אחרי שקמה המדינה. זה תוקן בעצם עם הקמת הרשות לפיתוח ירושלים.

נקבע איזור פיתוח א' לעתירי ידע וטכנולוגיה. כמה שנים קודם לו היה הסדר

אדמניסטרטיבי, שלמפעלים גדולים נתן פתרון. אבל לגבי מפעלים קטנים שרצו

את המסלול של הטבות מס הוא לא פתר את הבעיה. היה אז פתרון

אדמניסטרטיבי, אבל גם הוא קרה מאוד מאוחר.

אני חושב שזה קרה משום שלא היתה מודעות.

בדרך כלל מערכת פוליטית מגיבה על אבטלה, גם כשמדברים על שינוי יעוד

המשק, וכל אחד מבין ששינוי מבני זו אבטלה. כשפותחת אבטלה באיזה שהוא

מקום, מערכת פוליטית נלחצת. ברור שמערכת פוליטית נלחצת מהאבטלה. זה גם

לא בא להפוך את האבטלה לנושא פשוט. בירושלים לא היתה אבטלה, כי 50

אחוזים מהעיר הזו מועסקים בשירותים ציבוריים, 70 אחוזים מהם מקבלים

השלמת הכנסה, וזה קובע את הסטטוס של הכנסה נמוכה. אבל אין אבטלה באופן



שרשומים מובטלים בלשכות עבודה. אני גם לא הייתי מציע להיתפס למספר הזה,

שהוא לא כה גדול, כי רק בחודש אחד, החודש שעבר, הוא עלה ב-1,200

בבת-אחת. הוא מתחיל כעת לרדת. נכון שהאבטלה הזו לא לחצה, אף שהיא היתה

קיימת. זאת לא שאלה היסטורית מי לא עשה יותר, אם זה ממשלה, אם זה

עיריה. עובדה היא שזה לא נעשה.

אם אנחנו לא נגיע לשנות את זה, אנחנו מגיעים לדבר מאוד אומלל. ירושלים

היא נושא פוליטי ממדרגה ראשונה. בשנת 88 מכון ירושלים פירסם מחקר למה

עוזבים את ירושלים. ידענו שעוזבים את ירושלים הרבה מאוד צעירים, ובהמשך

אנקוב במספר. תופתעו מגודלו. ירושלים גדלה כל השנים הללו, היא לא

הפסיקה לגדול. בשנת 90 היא גדלה ב-24 אלף נפש, בשנת 91 אני מניח שזה

יגיע לקרוב ל-30 אלף נפש. היא מונה היום כ-550 אלף נפש. עיר מאוד גדולה

במושגי מדינת ישראל, וגם במושגים בינלאומיים למעט ערי ענק. אבל זה

גידול הנטו.

בירושלים יש עזיבת אוכלוסיה. 88 היתה שנת שיא במתח שבין חרדים

לחילוניים בעיר. יצא סקר של מכון ירושלים, וגילה שלא עוזבים את העיר

בגלל חרדים אלא 89 אחוזים מהאנשים הודיעו שהם עזבו את העיר בגלל

תעסוקה. עזבו את ירושלים ב-10 שנים 100 אלף צעירים, וזה לא מספר של מה

בכך, זה מספר ענק. את ירושלים עוזבים לא בגלל שום סיבה, אלא רק בגלל

תעסוקה, וזה כולל סטודנטים. אוכלוסיית הסטודנטים מבחוץ היום היא

במספרים קטנטנים. מדובר רק על אלה שנרשמו כירושלמים. שנים רבות

אוכלוסיית הסטודנטים היתה האוכלוסיה שהגדילה את ירושלים, והעזיבה הזו,

שיש לה סיבה, היא כלכלית. מכל חברי, תמיד בן-זוג אחד לפחות בא מחוץ

לירושלים. זאת אומרת, שהעיר הזו קלטה וגדלה במידה רבה. אגב, לאו דווקא

סטודנטים, גם תלמידי ישיבות שבאים לירושלים ונשארים, כי זו עיר שרוצים

להישאר בה. כשאת שואלת אנשי אינטל מה הרווח הגדול שלהם בירושלים, הם

אומרים שבראש וראשונה אוכלוסיית העובדים יציבה ונותנת את הפריון. הם

לוקחים זאת כדבר כלכלי מדרגה ראשונה. זו לא עיר שיש בה בעיות תרבות או

חברה מבחינת הרצון להישאר בה, אלא תעסוקה. שלא לדבר על אלפי אנשים או

מאות אנשים שעובדים בשרות המדינה, ונודדים לתל-אביב או למקומות אחרים,

עד שלבסוף הם נשברים כי לא מסוגלים לעבוד במקום אחד ולחיות חיים

חברתיים במקום אחר. זאת הנקודה, והנקודה הזאת היא נקודה מאוד מהותית.

התקציב פר-קפיטה של עיריית ירושלים הוא התקציב הנמוך במדינת ישראל מכל

הערים. התקציב הממשלתי על כל שלוחותיו פר-קפיטה בירושלים הוא הנמוך

ביותר. כשאני אומר תקציב פר-קפיטה, אני עושה פה עיוות נורא, כי

בירושלים העלות יותר גבוהה פר-קפיטה. תשתית בירושלים עולה פי ארבעה

מאיזור מרכז הארץ, משום שמדובר פה בתנאים טופוגרפיים, בתנאי מרחק,

בנושא של ארכיאולוגיה או כל נושא אחר שגורם לתשתית להיות יקרה. היות

שירושלים היא עיר היסטורית, ויש בה ענין של שימור, ואי-אפשר לבנות

לגובה, ואי-אפשר לבנות צפוף, אתה מגיע לכמות אוכלוסיה לדונם יותר נמוכה

מאשר במקום אחר. בירושלים חיה חצי אוכלוסיה לדונם מאשר במקום אחר. זאת

אומרת, קווי התשתית מוכפלים גם במרחק. כשהם מוכפלים במרחק, אתה מכפיל

מחירים, לא בדיוק במאה אחוזים, משום שאולי אתה משתמש בנתיבי מים לא

באותה כמות כמו על כמות כפולה של אוכלוסיה, אבל המרחק הוא הקובע, ועלות

תשתית נעשית פי 6 ופי 8 לפי מרכיבים שונים. כשרואים תקציב, כל אחד אומר

שקיבלת מיליון. אבל מיליון שקל כאן לא עושה מה שהוא עושה במקום אחר.



אם תשווה זאת דרך המרכיב הפיזי הזה, תבינו שהעשייה בירושלים היא במובן

התקציבי נמוכה מאוד, ולעניו הזה יש הרבה מסמכים. בין היתר אכן ניתן

תקציב מענק פיתוח מיוחד לירושלים. מענק הפיתוח המיוחד לירושלים היה

סיבה ותרוץ לרוב משרדי התשתית לברוח מתיקצוב בירושלים. זה שנים שתיקצוב

לא בכבישים, לא בבינוי, לא בתיירות, לא נעשה כמו בשום פרופורציה לדבר

אחר. בתיירות למשל היתה השקעה אדירה של המדינה בבתי-מלון, ולדאבוני

בשנים האלה של המשבר ולחץ העליה איבדו כמה אלפי הדרי מלון. לגבי תקציב

תשתית ותיירות. קחו את המספרים. אין להשוות אותם לשום דבר בפרופורציה

של ירושלים בתיירות, במדינה שהיא בין שליש או 50 אחוזים מנפח התיירות

של המדינה, בלי כל פרופורציה בכלל למה שנעשה פה. נכון שהיו פעולות, טדי

קולק התגייס, יש קרן ירושלים, ונכון שקרן ירושלים גייסה. אבל קרן

ירושלים מגייסת 10 ו-15 מיליון דולר לשנה, וזה גיוס אדיר במושגים של

קרן. אתה מדבר על תקציבי תשתית, כשקילומטר כביש היום - כביש כמו כביש 4

- יעלה לנו בסדר גודל של 17 מיליון דולר קילומטר כביש. תבינו על מה

אנחנו מדברים. 17 מיליון קילומטר כביש בכביש 4. אלה הם המספרים ואין שם

נירוסטה. זה כביש רגיל של אספלט.

אנחנו עושים איזור תעשיה בהר חוצבים. בפיתוח לדונם הגענו ל-80 אלף דולר

לדונם פיתוח. אנחנו עושים את היתרי התכנון כדי להוריד סטנדרטים, ואולי

נצליח לגמור ב-60 אלף דולר לדונם. ועדיין קשה למצוא את 100 הדונם האלה.

כדי שתבינו מה זה למצוא 100 דונם בהר חוצבים, ככל שירושלים גדולה

וירוקה, למצוא פה 50 או 70 דונם של שטח שאתה יכול לייעד אותו לתעשיה,

זה הפיכת סדרי עולם. זה תהליך של תוכנית בנין ערים שיכולה לקחת 7 שנים,

כמו שלקח לנו בדרום-מערב העיר, כדי למצוא 50 דונם להקמת פארק טכנולוגי

של 60 אלף מטר מרובע לתעשיות עתירות ידע.

חשוב היה לי להציג כאן את הדברים כדי שנדע את הפרופורציה עליה אנחנו

מדברים. השאלה איננה כמה נותנים. יכול להביא את כל הרשימות שנותנים. זו

גם לא שאלה של יחס. לא היתה אף ממשלה שהיה לה יחס עויין לירושלים באיזה

שהוא מובן דקלרטיבי, או שיש מקרה של שר שאומר שהוא נגד ירושלים. ברור

שירושלים נמצאת מעל כל קונצנזוס ומעל כל קונפליקט. אבל כאשר מתרגמים את

זה למושגים של נפש, כשמתרגמים את זה למושגים של קילומטר מרובע או

למושגים של עשיה, קורה מה שקרה. באה עליה המונית, ואנחנו ביקשנו

שירושלים תקבל 12 אחוזים עליה, אם זוכר השר את הדיון הזה. אנחנו מדברים

על אחוז אחד יותר, לא יותר מזה. התוצאה היתה ש- 6,7 אחוזים מהעליה

מגיעים לירושלים, משום שהיא לא יכולה להתמקם בירושלים. אני לא יודע מה

יהיה בגל שני. כשהיא צריכה לקנות דירות בפיסגת זאב, היא לא קונה דירות.

דירה של 3 חדרים, שמחירה 80 אלף דולר, זה לא בגודל כלכלי שיכולים לעמוד

בו בכלל.

מדברים כאן על מציאות שלהתמודד אתה זה בהחלט קשה. ואני לא מדבר על

העשיה ועל הקושי של העשיה, כי בירושלים בכל נושא זה להפוך סדרי עולם.

אם אתה לא נתקל בבעיות שהן בין יהודים לשאינם יהודים, אתה נתקל בבעיות

שבין יהודים לבין יהודים, או שאתה נתקל בבעיות של ארכיאולוגיה או שאתה

נתקל בבעיות אחרות. בלי ספק יש מציאות לא פשוטה, ואנחנו מדברים על עיר

שיש לה משמעות היסטורית ועוד ועוד ועוד.



בסופו של דבר אדם מביא לביתו את המשכורת, במכולת אתה משלם בכסף ולא

במלים. בענין זה העיר הזו נמצאת בנקודה קשה. יהסית למדינת ישראל, במשך

44 שנות מדינה, מצבה של ירושלים פר-קפיטה הורע ולא הוטב. העובדה הזו

דורשת שינוי, ולכן היא דורשת שינוי בסדרים של קדימות כלכלית, בידיעה

שאם לא כן הוא, את העיר הזו ימשיכו לעזוב בנים נוספים. המשימה של מדינת

ישראל להגדיל את הרוב היהודי לא עלתה יפה, אבל לא קטן במספר משמעותי.

ירושלים התחילה ב-67 עם 74.6 אחוזים יהודים, והיום יש 71.7 אחוזים, וזה

נשמר מזה עשור. יתכן שבשנתיים האחרונות זה משתפר, אולי זה עלה ל-72

אחוזים, אבל עדיין יש פער של 2 אחוזים וחצי לעומת מה שהיה ב-67. מביטים

על ירושלים בצילום אויר ורואים מה קורה פה מבחינת הבינוי בפועל,

לאוכלוסיה שאינה יהודית הגבול המוניציפלי משחק משחק קטן מאוד. וכשאנחנו

עושים את מדידת האוכלוסיה בהשוואה לערים אחרות, אנחנו רואים 46 אחוזים

שאינם יהודים. אני לא יודע מה המספר הזה יגיד בעוד 10 שנים.

דבר אחד ברור. אם ירושלים תאבד את הרוב היהודי הזה, כל השאר לא

רלוונטי. יש בירושלים מטרופולין שהוא לא יהודי, והוא קיים. אתה חוצה את

בית חנינא בקו מוניציפלי באמצע, את עטרות בקו מוניציפלי באמצע,

עזריה-אבו דיס הם מחוץ לתחום המוניצפלי. זה הכל אוכלוסיה מסיבית

לא-יהודית שנמצאת בהמשך מיידי של העיר. מבחינה עובדתית, אם אתה אומר

שמעלה אדומים היא ירושלים - מבחינות רבות אנחנו אכן רוצים להתנהג כך,

שבמטרופולין אתה מתנהג לפי מה שקורה בכל המרחב. מכל המרחב נוספים לך 25

אלף יהודים מחוץ לגבול המוניציפלי.
ט. קולק
בין מעלה אדומים לירושלים יושבים 100 אלף

ערבים. כל אחד מדבר עכשיו על-כך שצריך לצרף

את מעלה אדומים לירושלים. הרווח יוצא בהפסד.

ע. וכסלר; אני לא מדבר על הפן הפוליטי, אני מדבר על

הפן הכלכלי מבחינת חיי היום יום. במרחב

הקרוב המיידי יש 46 אחוזים שאינם יהודים. לכן השאלה של גודל האוכלוסיה

היהודית וחוזקה וחסינותה הכלכלית היא שאלה ממדרגה ראשונה. לא התייחסתי

לנושא של הסדרים מדיניים על גבולות או מסוג הדברים האלה.

ג. גדות! אני לא מבין מה המשמעות מבחינת ירושלים

שתהיה מוגדלת היום כעיר.
ע. וכסלר
אני חושב שלחיים שבין אוכלוסיות יש משקלים

של דברים שונים שמשפיעים. אם ישנו הלחץ

הכלכלי לעזוב את העיר, ופעם שניה יש לחץ דמוגרפי במרחב, זה דבר שמרחיק

אוכלוסיה, אלא אם אתה עושה פעולות לחזק את האוכלוסיה היהודית. זה בעצם

מה שניסיתי לטעון, ולא שום דבר אחר.
מ. גולדמן
יש היום רוב מלאכותי, משום שזו הגדרה של

גבולות מוניציפליים. אם אתה מסתכל על זה

כגבולות גיאוגרפיים, יש למעשה היום 47 אחוזים של לא-יהודים.
ע. וכסלר
זה כל מה שאמרתי, לא אמרתי משהו אחר. אני

חושב שהשאלה הזאת היא שאלה סופר-מהותית.



נעשתה לאחרונה עבודה על הנושא של תיקצוב, על נושא של משפהות נצרכות, על

תיקצוב לנפש, על תיקצוב בהינוך מול מקומות אחרים. עיריית ירושלים משלמת

מחיר יקר על דבר אהד, וזה לא אוהבים לומר ברמה המוניציפלית. מדינת

ישראל נקלעה למשבר בתיקצוב המערכת המונוציפלית בשנת 79. בפברואר 79,

נדמה לי, התחיל קו חדש במדיניות כלפי התיקצוב המוניציפלי, ותפסו את

המערכת כפי שהיא נמצאת.
עיריית ירושלים היתה מערכת מאוד יעילה משני טעמים
(א) היא היתה מערכת יעילה בהיותה תמיד עיריה מאוזנת.

(ב) היא היתה יעילה כי עד 67 היא היתה עיריה מאוד קטנה. כשהיא גדלה,

המערכות המוניציפליות לא יכלו לקלוט עובדים, כי מ-67 עד 79 היה

במדינת ישראל חוטר ידיים עובדות. זאת אומרת, שהמערכות המוניציפליות

היו בלחצים.

בתקופות שקלטו עליה המונית, וזה היה לפני כן, העיריה היתה מאוד קטנה,

היה עובד אחד ל-110 נפשות, ובעיריה שאחריה במדינת ישראל היה עובד אחד

ל-70 או ל-80, ממוצע הרבה יותר נמוך. היא היתה מאוד קטנה, וזה שמר אותה

כיעילה. אבל בתקציבים שהם פר-קפיטה - תקציבי חינוך, עלות של מערכת

חינוך וכן הלאה - זו בהחלט מערכת שלא קיבלה את העדיפות, לא בתיקצוב

השוטף ולא בתשתית, כפי שהטברתי.

לתקציב התשתית יש משמעות רבה מאוד לכל הפיתוח הכלכלי. איו כלכלה בלי

תשתית, ותשתית בירושלים היא דבר יקר.

הוזכרה כאן החברה הכלכלית. החברה הכלכלית בתקופה שבה היה תקציב ציבורי

אכן בנתה. היא בנתה בניינים להשכרה, ונמכרה. אמר השר שזה יהלום שנמכר.

אני מטכים לכך, אבל כשהחברה נמכרה היא היתה בבוץ, ולא כל כך ראו עד כמה

היא יהלום. היו לה כמה שנים מאוד גרועות לפני מכירתה. כמה שנים לפני

שהיא נמכרה, היא לא פעלה כפי שהיא פעלה 8-10 שנים לפני כך. אבל מרגע

שהיא נמכרה, אין מי שיכול לטפק למפעל קרקע מפותחת, ודאי שלא מבנה

להשכרה או מבנה לרכישה, כי אין. היא מחזיקה 70 אחוזים מהמלאים, והיא

עובדת לפי שיקולי רווח מוחלטים, ואין עליה שום מערכת של בקרה בעניו זה.

בשנים האחרונות מגיעים מתעניינים, ולא יכולים לעמוד בתנאים, מפני

שהפיתוח מאוד יקר, או מפני שאיו כמות של מבני זמינים וכד'. ביחד עם

משרד התמ"ט בשנתיים האחרונות אנחנו מנסים לשנות את העניו, אבל איו היום

תקציב לבניה. יכול להיות תקציב חלקי לתשתית, וזה מה שניתו. כמובו, אלה

הם מספרים שהם בדיס-פרופורציה.

ג. גדות; האם יש לכם איזור פיתוח לתעשיה?

ע. וכסלר; יש איזור פיתוח אי לתעשיות עתירות ידע

וטכנולוגיה. זה בהחלט נושא שיש לו אפקט, כי

בשנתיים האחרונות יש הרבה מאוד התחלות מעניינות. יש איזור פיתוח א'

לעטרות. עטרות היא איזור מאוד פרובלמטי, ועד שלא יחולו בו שינויים

נוספים, לא יחול בו שינוי מהותי. האיזור נגוע באינתיפאדה בצורה

קיצונית. הדרך אליו עוברת דרך רמאללה, זו דרך מאוד פרובלמטית.



ג. גדות; צריך להעמיד שם פלוגת מג"ב או להקים איזור

תעשיה חדש.
ט. קולק
לפני 3 שנים החליט שר הבטחון להעביר לשם כמה

יחידות. זה עדיין לא קרה. בערך באותו הזמן

החליט שר המשטרה להעביר לשם כמה יחידות של משטרה, גם זה עדיין לא קרה.

לו זה היה קורה, כל הבעיות היו נפתרות, היתה לשם תחבורה יום ולילה,

והפועלים לא היו מפחדים לנסוע לשם.

ש. צוריאלי; אני רוצה לחדד את הנושא של התעסוקה. נכון

שאולי יחסית לערים אחרות המצב בירושלים לא

היה כל כך חמור, אבל זה לא מנחם אותנו. עובדה היא שהמצב בירושלים די

קשה, ולצערי הסימנים בשטח מראים לנו שמשבוע לשבוע האבטלה הולכת וגוברת

בירושלים, ולא להיפך. אנחנו לא רואים סימנים שבאיזה שהוא מקום הגענו

לשיא. יש נתונים שנערמים אצלנו. מפעלים מודיעים לנו שהם עומדים לפטר

עובדים, ומפעלים שהם בסכנת סגירה מוחלטת. עכשיו יכול להיות שייפלטו בין

200 ל-250 עובדים מתע"ש, ויחסית למספר המועסקים בתעשיה בעיר, זה מספר

קשה מאוד.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איזה מפעלים עומדים לפטר עובדים?

ש. צוריאלי; תע"ש עומד לפטר עכשיו קרוב ל-250 עובדים.

בירושלים זה מספר גבוה מאוד, במיוחד כשמדובר

במפעל התעשייתי הגדול בעיר. "יזרום" עומד לסגור את שעריו בעוד שלושה

חודשים. מפעל "ירולין" נסגר לפני חודשיים, ואנחנו בסכנת סגירה של עוד

כמה מפעלים, שאני כרגע לא רוצה להגיד את שמותיהם, כי אנחנו נמצאים במשא

ומתן. אני מקווה שלפחות אחד נציל מסכנת הסגירה.

אין כמעט עזרה מרשויות ממלכתיות בתחום הזה. הזכרת כאן את הקרן של 100

מיליון. יורם גבאי כתב לנו מכתב, כשהתלוננו בפניו על ענין החשיפה

שמזיקה למפעלים. אכן, היה סגן השר אתי בביקור ב"מגה". הם מוכנים לקלוט

80 עובדים חדשים במפעל. 80 עובדים ירושלמים זה הרבה מאוד, ושמחנו על

כך. הם הגישו בקשה לקבל כסף מהקרן הזו, על-סמך המכתב של יורם גבאי אלי.

אומרים להם שם, שנכון יש החלטת ממשלה, אבל אין כסף. לא תיקצבו, ואין

תקנות לקרן.

יכול להיות שלבסוף יהיה כסף, אבל בינתיים מודיע לנו המפעל שעד שהוא לא

מקבל עזרה, הוא לא יכול לפתוח קו ייצור חדש, והוא לא יקלוט עובדים

נוספים.

יש מפעל נוסף, מפעל טקסטיל, שעבר לעטרות. גם הוא מוכן לקלוט עוד

עובדים, גם הוא מבקש סיוע.

השרות הציבורי לא קולט עכשיו עובדים, ואם אנחנו לוקחים בענפי השירותים

גם את נושא בתי-המלון, אנחנו מגיעים למספרים הרבה יותר גבוהים באחוזים

מאשר 50 אחוזים. מספר המועסקים בייצור נע סביב 10 אחוזים, ואפילו למטה

מזה, אתה מוצא את עצמך במצב שהיות שהשירותים הציבוריים סתומים, אין לך

מה להציע לעולים חדשים. יש תופעה, שאני לא יודע אם אנחנו ערים לה די
הצורך
לעולים חדשים נגמר סל הקליטה. הם היו בירושלים תחת איזו שהיא

חממה, הם היו באולפנים ובשלבי קליטה ראשונים, ורואים בעיר הזו עיר

מעבר. עוזבים אותה, והולכים לחפש את הקיום שלהם במקום אחר. אמנם אנחנו

נשארים עם אותו אחוז של עולים, כי באים עולים חדשים, אבל זה הופך להיות

תחנת מעבר. הם באים במקום העולים שהיו כאן ועזבו למקום אחר, כי לא היה

לנו מה להציע להם בתחום התעסוקה.

איו לי כרגע נתונים מדוייקים, אבל הסבו את תשומת לבנו לכך שיש אבטלה

חמורה במזרח ירושלים, הרבה מעבר לנתונים שידענו קודם.

עשינו מאמץ ונפגשנו עם התאחדות התעשיינים, ואני יכול לשבח את התגובה

שלהם. כשהיה הגל העכור של פיטורי עובדים רבים, לפחות על הערבים של מזרח

ירושלים הצלחנו לשמור יחד עם התעשיינים. לא נתנו לפטר אותם, כי ראינו

בזה מכה קשה מבחינת יחסי יהודים-ערבים בעיר. אבל מסתבר שמה שקורה להם.

כשיש כבר גל של פיטורים, ונפלטים החוצה גם יהודים וגם ערבים - וזה קורה

בהרבה מאוד מפעלים - ליהודים הרבה יותר קל להיקלט מחדש בעבודה אחרת.

אנחנו נתקלים בכיס אבטלה שהולך וגדל במזרח ירושלים, וזה יכול להוות

פצצת זמן תחת השקט שמושג בעיר הזו. אני חושב שלנושא הזה צריך להקדיש

מחשבה, איך אנחנו מונעים היווצרות של אבטלה גוברת במזרח ירושלים.

יש איזה שהוא סיכוי עכשיו. באופן פרדוכסלי שרות התעסוקה החליט על נסיון

של לשכות עבודה זמניות יומיות, בבוקר, ב-6 בבוקר. את מה שהיה בשער שכם,

לעשות באופן מוסדי. הוא החליט לעשות זאת עבור העולים החדשים. אנחנו

עושים מאמצים באמצעות המחלקה שלנו, שגם העובדים הערבים ישולבו בזה, וכך

נוכל לשלב אותם, ולתת להם עבודות יומיות זמניות באופן מוסדר. זה פתרון

ביניים, ובשום פנים ואופן לא פתרון רציני. זה נושא שמאוד מאוד מדאיג

אותי. אני חושב שהוא יכול להיות בעל השפעות שליליות קשות אם לא יטופל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם החוק שהתקבל בכנסת לעידוד המיגזר

היצרני, להשתתפות בשליש משכר העבודה על כל

העובדים הנוספים שיתקבלו למקום העבודה בנוסף לעובדים הקיימים היום, האם

זה יכול מיידית להוסיף מקורות תעסוקה בירושלים?
ע. וכסלר
כן, אבל לא הרבה, כי המיגזר היצרני בירושלים

הוא קטן. בירושלים אחוז המועסקים בתעשיה הוא

כ-12 אחוזים. כל המיגזר העסקי בירושלים חלש. אם בירושלים לא יפותח

המגזר העסקי באופן מהותי, יש פה בעיה.

ש. צוריאלי; המגזר העסקי חלש. יש לנו חשש שחלק ינצלו זאת

לתחלופה במקום לקבל עובדים חדשים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; את זה החוק מונע.

ד. אנג'ל; יש תוכניות בירושלים. קמים כעת כ-8 מפעלים

חדשים, ואנחנו מקווים שהם יעסיקו כ-1,000

עובדים. זו בשורה טובה לכולם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איזה סוג של מפעלים?

ד. אנג'ל; הייטק.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם הם בשלבי הקמה?
ד. אנג'ל
הם אושרו על-ידי מרכז ההשקעות.

אנחנו מקווים שגם מפעלים שרוצים להרחיב את

עצמם, יהנו מכמה הנחות במשרד המסחר והתעשיה או במרכז ההשקעות, ומהעיריה

במסים.

עולים רוסים, כמו שאמרו כאן, נקלטים ועוזבים. הם מסיימים אולפן, אומרים

שנוסעים לחיפה להביא את הרהיטים שלהם, ולא חוזרים לכאן. נוצר מחנה מעבר

לעולים מרוסיה בירושלים. חלק אמנם נקלטו, אבל רבים עוזבים.

ביום חמישי הקרוב מתקיים ביקור של נשיא המדינה בתעשיה בירושלים, והוא

עומד להכריז על שנת התעשיה הירושלמית. אני מקווה שקולו יישמע, ותבוא

לכאן תעשיה חדשה. אנחנו לא רוצים שירושלים תהיה רק מוסדות

אוניברסיטאיים ותלמודי תורה. גם אותם צריכים, אבל אנחנו צריכים הרבה

תעשיה, ונקווה כי אכן היא תגיע לכאן ותתקבל כל העזרה. אנשים יבואו

לירושלים ללמוד תעשיה.
ע. זיסמן
אתה יכול לפרט איזה דרישות יש לבעלי התעשיה

או לארגונים הכלכליים כדי לשפר את המצב?

איזה דברים אתם דורשים ממשרדי הממשלה, מהממשלה, ואתם לא מקבלים? מה

שתיארת נכון עובדתית.

ד. אנגיל; אנחנו צריכים איזור תעשיה חדש, ושיעלה בזול.

עוזי אמר כאן, שלבנות תעשיה בירושלים זה

הרבה יותר יקר מאשר במקום אחר בגלל תנאי הקרקע, ואנחנו צריכים עזרה

ממשלתית, הלוואות לזמן ארוך, ריבית נמוכה, כל מה שתעשיה דורשת.

ע. זיסמן; האם אנחנו יכולים לקבל מכם תזכיר מה אתם

תובעים ודורשים כדי לחזק את התעשיה

הירושלמית?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; היום יש להם כל התנאים.

ע. זיסמן; לא, אין להם. תקבלי את התזכיר, ותראי.
ד. אנג'ל
תעשיות תבאנה, אבל אין די שטחים לתעשיה.

אנחנו רוצים שגם מפעלים מתרחבים יהנו

מהתנאים של מפעלים חדשים שמוקמים. אם היום מפעל רוצה להרחיב את עצמו

ולהעסיק 100 עובדים, והוא יעסיק עוד מספר עובדים, ולשם כך הוא צריך

לבנות, הוא צריך יותר חומר גלם, הוא צריך יותר מימון, והוא רוצה שגם לו

יעזרו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם התוצרת של המפעלים מיועדת ליצוא?

ד. אנג'ל; חלק ליצוא, וגם לשוק מקומי. לא יכול להיות

הכל מיועד ליצוא. הרוב נעשה כדי למנוע יבוא.

הייטק זה יצוא.

י. לוי; השנה המשרד יצר כלים טובים כלפי התעשיה

באופן כולל, וגם ספציפית לירושלים, כי

ירושלים נחשבת כאיזור פיתוח. מכיוון שהכלים שלנו מיטיבים עם איזורי

פיתוח, ירושלים איננה יוצאת מן הכלל.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה הכלים שהמשרד שלכם נותן לירושלים?

י. לוי; נכון שעד לפני שנתיים הפעילות הכלכלית

בירושלים היתה קצת איטית, אבל החל משנת 1990

התחלנו לשים דגש בפיתוח של תשתיות, כיוון שהבעיה הגדולה בירושלים היא

מיצוי הקרקעות שנמצאות במיגבלה. כאן הושם דגש, בניגוד לעבר, שאז

ההשתתפות שלנו היתה קטנה. לקחנו על עצמנו גם את הפיתוח. התקציב שלנו

מיועד ומכוון לקראת פתרון מלא מבחינתנו לכיסוי עלויות הפיתוח. לאחרונה

יש בינינו ויכוח, כיוון שזווית הראיה כאן אומרת שאולי נעלה את המחיר -

בהר חוצבים למשל - בהיקפים כאלה, שהתעשיינים ישתתפו בו בהיקף הרבה יותר

גדול. צויין כאן שעלות פיתוח היא 80 אלף דולר. אנחנו גובים 6,000 דולר,

והרי זה תמריץ ליזם לבוא ולהיכנס. זה סיבסוד רציני ביותר של הפיתוח.

לאחרונה פנה אלינו מפעל אינטל. הם רוצים להרחיב שם בהיקפים אדירים,

לרכוש עוד 37 דונם ולהשקיע בשנים הקרובות עוד 500 מיליון דולר. הם

מתנים את זה בכך, שכפי שהם קיבלו את התשתית במחירים הקודמים, כך הם

צריכים לקבל אותם הלאה, כיוון שהמדינה הודיעה להם שזה בעצם מה שעומד

בפניהם.

אנחנו נאבקים מבחינת התקציב כדי לעמוד בנושא ולא להעלות מחירים, כדי

שזה לא יגרום להרחקת יזמים. אם נתגבר על הנקודה התקציבית, הם יסכימו

אתנו, כי הרי סה"כ זווית הראיה היא משותפת. אנחנו עובדים במשותף ובתאום

גם עם הרשות לפיתוח, יש לנו ועדה משותפת עם דני אנג'ל. הדברים אינם

חדשים. אנחנו כל הזמן עוקבים אחרי התפתחויות, ונותנים להם מענה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; איזה תקציב פיתוח המשרד שלך ייעד לירושלים

מסה"כ התקציב שעומד לרשותכם בשנת 92?

י. לוי; סדר גודל של 14 אחוזים. התקציב שלנו בעצם

נועד לעיירות פיתוח, לאו דווקא לערים

מבוססות. אבל עם כל זה, מכיוון שראינו את ירושלים כמרכז חשוב, בשנים

האלה נתנו לה העדפה, ואנחנו ממשיכים בכך.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם אנחנו יכולים לרשום זאת כהודעה מוסמכת?

י. לוי; בהחלט, זה מה שהיה.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
13-14 אחוזים מתקציב הפיתוח בשנת 1992

הולכים לירושלים.

י. לוי; בהחלט.

בנושא תעסוקה ניהלנו מאבק משותף עם המשרד

לענייני ירושלים ועם הרשות, לתת לעטרות את הסטטוס שלה ולמפעלים עתירי

ידע וטכנולוגיה את הסטטוס של איזור פיתוח א'.

אני חייב לציין שאנחנו רואים תופעה שלא היינו רגילים לה בעברי. יש

ביקושים לקרקעות, עד שקשה לנו לעמוד בזה. בעבר היינו מפתים יזמים לבוא

ולרכוש קרקע. רק בשבוע שעבר קיימנו באיזור עטרות מפגש עם המינהל. אנחנו

עוד לא רוצים לצאת במיכרזים, משום שבאופן כזה המחיר יעלה. אבל הגישה,

כפי שאנחנו רואים אותה בשטח, היא של הגברת ביקושים. הבעיה היא איתור

קרקעות. זו תופעה שלא היינו עדים לה בעבר, זוהי תופעה שאנחנו רואים

אותה באיזורי פיתוח אחרים. עבורנו זו אינדיקציה של גידול ביקושים

בשטח.

אין ספק שהשינוי שחל בחוק שינוי השקעות הון היווה תמריץ. היווה תמריץ

גם מסלול ערבות המדינה שהוכנס. כבר מסר לך דני אנג'ל את המספרים שלו.

גם לי יש מספרים גלובליים, ואוכל למסור לכם אותם בכתב. מפעלים באים.

אנחנו גם נכנסים לדבר שלא נהגנו לעשות אותו, והוא טיפול פרטני. אם היה

לנו מפעל מסויים באלקטרוניקה שרצה לעבור, היו לו בעיות, והיה ברור לנו

שהתערבות שלנו - כמובן במסגרת החוקית - תוכל להכניס אותו לכאן, עשינו

זאת. מכיוון שיש יחס מועדף לירושלים, אנחנו רוצים גם לטפל טיפול

פרטני.

הקמנו קרן מו"פ, הגדלנו אותה בהיקפים גדולים ובתחומים שונים. אחד

מהתחומים הוא הקמת חממות טכנולוגיות. שניים כאלה הוקמו בירושלים:

- בהר החוצבים, בשיתוף פעולה של 5 מפעלי אלקטרוניקה בהר חוצבים, שהם

בעצם מאמצים פיתוחים של מדענים רוסיים, ויחד אתם משלבים ז.את החשיבות

של השילוב הזה מכרעת כשמגיע הנושא לתחום השיווק. מדען רוסי יכול לפתח

מה שיפתח, אבל הוא לא יכול למכור אלא אם כן יימצא השיווק עם תעשיין

ישראלי. שילוב כזה נמצא בהר חוצבים, מלשכת המדען הראשי שלנו אישרו

אותו ומשתתפים בו.

- כנ"ל בבית-ספר לטכנולוגיה בבית וגן. פיתחו שם 2-3 פרוייקטים של יזמים

רוסיים שמשתתפים בהם משקיעים זרים. ההשתתפות היא גם בשכר העובדים וגם

במינהלת. מקימים מינהלת, כי בסופו של דבר אין שם מי שיתן הכוונה. היה

ברור לנו שעסקים קטנים בירושלים זה אלמנט חשוב בתעסוקה.

- בלי כל קשר, הקמנו קרן עסקים קטנים ארצית ביחד עם הבנק לפיתוח

התעשיה. הקרן הזו נועדה להקל הקלות בבטחונות. מי שמתעסק עם הבנקים

יודע, שהבעיה הגדולה היא בטחונות. רק מי שיש לו כסף יכול לקבל כסף.

לתעשיה זעירה קשה הדבר על אחת כמה וכמה. בקרן המשותפת הזו הכוונה

שלנו היתה להקל לגבי הבטחונות בכך שחלקנו בקרן הועמד לרשות הבנק

במקרה של פשיטת רגל.



יותר מאוחר הוכבדו התנאים, והיה קשה מאוד לנצל את זה. השקענו הרבה

מאמצים, והשר באופן אישי נרתם לנושא. קרו שני דברים: הריבית בקרן הזו
הוזלה
צמוד 4 אחוזים לעומת צמוד 6 אחוזים. נושא הבטחונות לא השתנה.

לאחר משאים ומתנים עם השר הוקמה קרן נוספת, שבעצם תתחרה בקרן, והיא כבר

גורמת לשיפור בשטח. הקרן הזו הועמדה למיכרז, ובנק דיסקונט זכה בה.

מדובר בהיקף של 100 מיליון שקל. כאשר הבנק מאשר אותה, אוטומטית יש שם

ערבות מדינה בגובה של 40 אחוזים. 40 אחוזים הבנק לקח על עצמו בצורה

חדה, שהבטחונות יהיו אך ורק מנכסים שבאים מכספי הלוואה פלוס ערבות

עצמית. דבר נוסף וחשוב שיש בקרן הזאת הוא, שניתן לקבל זאת במלואו לאורך

הדרך. זה בניגוד לקרן של בנק לפיתוח התעשיה, שרק 40 אחוזים מהון חוזר.

ראינו הרבה עסקים שלא היתה להם בעיה של ציוד, לא היתה להם בעיה של

מבנים אלא היתה להם בעיה לממן הזמנות. הכלי הזה נותן את התשובה לנושא.

הכלי מופעל רק חודש ומשהו, אבל האינדיקציות הראשוניות מראות שמרבה

קרנות מרבה תחרות, וזה לטובת היזמים. אנחנו כבר רואים שיפור בשטח.

לגבי החשיפה. נכון, תוקצב הנושא, אבל רק עכשיו הקרן התחילה לעבוד.

הוציאו את הנוהלים ואת הכללים.

ע. זיסמן; קיבלתי מסמך מהתאחדות בעלי התעשיה, שנושאו

השקעות מאושרות להקמה והרחבה של מפעלים

בירושלים בהשוואה לסה''כ הארצי. ב-1986 היו 12.08 אחוזים מהסה"כ הארצי,

ב-89 היה 12,6 אחוזים. ב-91 זה 4,99 אחוזים מהסה"כ הארצי. אמנם יש

תוכניות של 21 מפעלים, אבל מהסה"כ הארצי ירושלים ירדה משנת 86 מ-12.08

אחוזים ל-4.99 אחוזים. כשאמר סגן השר שירושלים מקופחת, כנראה עוד מעט

גם המלה "מקופחת" תהיה חיוורת לעומת המצב העובדתי. מר אנג'ל אמר דברי

אמת, הוא מסר מצב עובדתי.

י. לוי; תבדוק את זה מזווית ראיה של איזורי התעשיה.

אין ספק שיש ביקושים. בעטרות אני לא רואה

שלהרבה מפעלים נמנענו מלאשר קרקע. בהר החוצבים הקרקע נגמרה, ומפתחים

קרקע חדשה, וכבר האוכלוסיה שיושבת שם רוצה את כל הקרקע. יש שם מפעלי

אלקטרוניקה שכבר רוצים עוד קרקע. לגבי שאר המקומות, אני פשוט לא רואה

מקומות שבהם אנחנו יכולים להקים איזור תעשיה, לא גבעת שאול ולא תלפיות.

למעשה אין לנו המסגרות.

יותר מזה. אמרנו שנסתכל על האיזור, נסתכל על בית-שמש כעורף תעשייתי

לירושלים. אנחנו משקיעים עכשיו מאמץ בבית-שמש, כיוון שמפעל שיבוא לבקש

100 דונם או 70 דונם בתעשיה רגילה, אין לו פה מקום. בעצם מעלה אדומים

זה העורף לתעשיות רגילות של ירושלים, וצריך להסתכל על האיזור כאיזור,

כיוון שיש כאן מיגבלה קרקעית.

ע. וכסלר; בירושלים הבעיה המוניציפלית מאוד נקודתית,

היא שונה גם לגבי הפיתוח התעשייתי. לכן

פיתוח בבית-שמש לא יחזק את ירושלים, אלא הוא יכול להחליף את ירושלים.

ע. זיסמן; יבנו את מודיעין ויחליפו את ירושלים.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו נשאלת השאלה, אם יש פתרון למיגבלה הקרקעית.

ע. וכסלר; המיגבלה הקרקעית קייימת באופן יחסי. אנחנו

עושים פעולה. נכון הוא שהקרקע שניתנת היא

קרקע יותר יקרה.

י. גוטמו; אני חושב שגם מבחינה כלכלית יש לירושלים

חשיבות. אני מניח שכ-50 אלף תושבים חיים

ממסחר ומשירותים, ויש עוד כ-20 אלף עובדים. אני חושב שזה חלק כלכלי די

חשוב, אבל הוא המוזנח ביותר מכל הבחינות.

למסחר בכלל אין כתובת. לתעשיה יש כתובת, שהיא משרד התעשיה והמסחר.

למסחר אין כתובת. באחת הישיבות אמרתי שאולי צריך להוריד ממשרד התעשיה

והמסחר את השם מסחר. זה יכול להיות תעשיה וצרכנות.

אני רוצה להעלות כמה עובדות שקשורות לנושא הכלכלי במשרד. יש לי כאן

תזכיר שחלק מהנוכחים קיבל אותו, הרב ורדיגר קיבל אותו, ולאחר מכן אחלק

אותו לחברים. במיזכר זה אני מעלה את הבעיות הספציפיות שקיימות בעיר,

ואני רוצה לעמוד על כמה נקודות שקשורות בפיתוח העיר ובקליטת עולים

ועובדים.

כ-50 אלף תושבים חיים מהמסחר והשירותים, ואני מדבר על המסחר הקמעונאי,

בעיקר. ישנה העובדה ש-30 אחוזים, שליש מאוכלוסיית ירושלים, יורדים

לערוך קניות בשפלה. הדבר הזה נבדק על-ידי סקר של חנוך סמית. זאת אומרת

שמאותו הקטע, שליש מהאוכלוסיה של פדיון, של פעולות כלכליות בעיר, נעשים

במקום אחר ולא בירושלים.

יש סיבות לכך. יכול להיות שגם בעלי העסקים אשמים, אבל יש גם איזה נתון

שאנחנו צריכים להיות מודעים לו. אי-אפשר להפוך אפילו את המדרחוב, את

החנויות כך, שהן תראינה כמו בדיזינגוף סנטר שנבנה לפני כמה שנים. יש

בירושלים בעיה של עסקים שלא יכולים להרחיב, לא יכולים להגדיל אותם

פיזית, וזה כמובן משפיע מבחינת התחרות עם תל-אביב או עם ערים אחרים

בשפלה. אני חושב שכאן אין גורם אחד שמתעניין בבעיה הזאת. ניצלתי הרבה

את הרב ורדיגר, בפניו הבאתי בעיות רבות, וראינו גם באמצעות המנכ"ל שיש

רצון למצוא פתרונות לחיזוק המסחר. אפשר לעבור היום ברחוב יפו, בהרבה

מקומות, ולראות כמה חנויות שעומדות ריקות ומיועדות להשכרה.

רק ביומיים האחרונים הודיעו לי כמה חברים שהשכירות יורדת ב-25 אחוזים

ו-30 אחוזים, ואין מי שישכור את החנויות.

זה מצב המסחר. יש למצוא דרך לחזק את ירושלים, את הקטע הכלכלי הזה,

שיכול לתרום גם לקליטת עולים.

גם בנושא של קליטת עולים, המשרד שלנו עשה כמה נסיונות, לפי בקשה של

המרכז לפיתוח עסקים בירושלים, לדאוג לאותם עולים מרוסיה שרוצים להשתלב

בעסקים. כל התהליך המייגע עד שמגיעים לאשר את ההלוואה ולבצע אותה גורם

לכך, שבעל העסק שרצה להעביר את העסק, כבר העביר אותו למישהו אחר. זה



אורך כל כך הרבח זמן מבחינה בירוקרטית, מבחינת בדיקות, עד שחענין אחר

כך מתפוצץ, ואין מי שיקח את זה.

גם בהלוואות, עליהן שמענו כאן, גם בנקודה זו נאמר שהמצב קצת תוקן, אבל

גם שם הרבה אנשים שביקשו, לא יכלו לקבל הלוואות, גם בגלל הריבית

הגבוהה, וגם בגלל התנאים והדרישות שהועמדו, והכספים שיצטרכו להשקיע עד

שמקבלים את ההלוואה. אם יש שינוי, אני מברך על כך, אבל אני היום פונה

לסגן השר לענייני ירושלים ולראש העיר, בבקשה שיתנו קצת מחשבה ודעת לקטע

הזה של המיגזר העסקי, שהוא די מקופח. אני לא מדבר על ארנונה, כי זה לא

נוגע לענין.

ר. זמיר; אחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים רוצים לחיות

בירושלים, זו איכות החיים. יכול להיות

שמבחינת הרמה הכלכלית ירושלים לא מספקת את הרמה הכלכלית של תל-אביב,

אבל אנחנו צריכים לדאוג לכך שתהיה גם איכות חיים. איכות החיים מתבטאת

במוסדות הציבור, בשכונות החדשות שאנחנו בונים. אין מי שדואג לכך

שהמוסדות האלה יוקמו, החל במוסדות חינוך, דרך משרדים מסחריים, מתנ"סים,

מגרשי ספורט ובריכות שחיה. כל מה שעושה את החיים נעימים.

לנושא מרכז העיר, וזה בהמשך לדברי מר גוטמן. לא נעים לקנות בירושלים.

גם אם יש מה לקנות, זה לא נעים. פעולת הקניה היום היא צורה של בילוי

זמן, מעבר לקניית קילו סוכר. אני תל-אביבי, ובאתי לכאן במסגרת קליטת

סטודנטים. ואני אומרת שאין כייף לצאת כאן לקניות, אין כייף לצאת למרכז

העיר. אני חושבת שכל המאמצים שעושה עיריית ירושלים, הרשות ומשרד השיכון

שמעורב בנושא, לא מספיקים בכדי לטפל בנושא הכבד הזה של מרכז העיר,

שטעון טיפול ברמה של כלל הממשלה, כלל המשרדים, ותשומת לב מיוחדת. יש

לזה השלכה גם על תיירות, גם על כלכלה, גם על המסחר וגם על האטרקציה.

אנשים הולכים לקנות לא רק מפני שהם צריכים זוג נעליים.

יש עדיין שטחי תעשיה לא מטופלים, אחד מהם במזרח פיסגת זאב. ישנו איזור

תעשיה, מיועד להיות תעשיה, ואני חושבת שצריך לדאוג לכך שהמקום הזה

יפותח. כשתוכננה השכונה, הוקצה שטח מיועד לתעשיה.

מ. ריגל; בתחום התיירות אנחנו נמצאים על פרשת דרכים

מבחינת תנועת התיירות, וכי שנת 1992 תהיה

שנה מבורכת, כאשר כל השרות מושפע כמובן מכל מה שקורה בירושלים.

יש לנו בעיה מבחינת תכנון הנושא. צריך לזכור שבתחילת שנות ה-80 היתה

בעיה חמורה של מחסור בחדרים, ואמרו שתיירים לא באים לישראל כיוון שיש

מחסור בחדרי בתי-מלון בירושלים. אחרי כן אמרו שהוכנו יותר מדי

בתי-מלון. אני חושש שאנחנו חוזרים לתקופה שיהיה מחסור חמור בחדרים.

2,000 חדרים נסגרו בשנים האחרונות, ולאו דווקא בהקשר לאינתיפאדה, אלא

בגלל כל מיני סיבות הקשורות ביזמים עצמם. רובם הפכו להיות מרכזי קליטה,

כמו מלון דיפלומט, מלון שלום ועוד כמה בתי-מלון שנסגרו. אני חוזר

ומדגיש שרובם נסגרו לאו דווקא בגלל האינתיפאדה. כמובן היא השפיעה מאוד

על ירושלים, אבל זה קרה גם בגלל הבעיות הספציפיות ליזמים עצמם. אם

המגמה תימשך, נימצא במצב הפוך, ויהיה מחסור חמור בחדרים.



בהקשר לכך צריך לקחת בחשבון, שלתכנן ולבנות מלון בירושלים לפי הנסיון

של העבר, זה אורך 5-7 שנים. יש מחסור של קרקעות מיועדות וזמינות, כך

שאני חושש שנהיה במצב הפוך מזה שהיינו.

כל המערכת הציבורית, בקשר לתכנון ולבניית בתי מלון בירושלים, היתה

מושפעת ממה שקרה באותה שנה. היו לנו כמה שנים רעות, היינו מושפעים מכך,

ואני חושב שבנושא הזה אנחנו חייבים לחזור לתנופה. צריך גם לקחת בחשבון

שבעקבות השנים שהיו גם הסיוע לא נחשב כסיוע אקטיבי, ואני חושב שהיום

הסיוע שמקבל יזם לבנות מלון בירושלים הוא בערך מחצית, ואפילו פחות, ממה

שהוא מקבל בתעשיה.

עזרנו בתחום התשתית. הממשלה קיבלה החלטה לראות הרחבה ושיפוץ בנייני

האומה כפרוייקט לאומי, והסכימה לתת מענק מיוחד. מענק מיוחד בתיירות זה

22 אחוזים מענק לעומת 50 אחוזים בתעשיה. הפרוייקט הזה קיבל 30 אחוזים

מענק. מאחר שמדובר על כ-30 מיליון דולר, מבחינת תקציב הפיתוח של משרד

התיירות זו בהחלט תרומה חשובה.

אני שמח לבשר שאנחנו כנראה - זה עוד לא הוחלט סופית - במסגרת תקציב

מיוחד שקיבלנו, נחזק את השתתפות משרד התיירות בתחום התשתית שמתבצעת

באמצעות החברה לפיתוח מזרח ירושלים, ואני חושב שאנחנו מדברים על

השתתפות בביצוע של כ-60-7 מיליון שקלים עבור עבודות במרכז ירושלים

ובשער יפו. המשרד יתן 50 אחוזים מביצוע העבודות. עדיין הנושא לא סוכם,

אבל הוא לקראת ביצוע, וכבר התחלנו השנה, ב-91, לתת מיקדמות בנושא

הזה.
ע. וכסלר
קרן ירושלים השקיעה בעשור אחד בירושלים

כ-100 מיליון דולר בתשתית.

מ. ריגל! זה נכון. 3 מיליוני שקל יותר טובים מלא

כלום. אבל לעומת 100 מיליון דולר זה סכום

נמוך.
ט. קולק
הממשלה כמעט שלא עשתה שום דבר בשיחזור

העתיקות. הכל נעשה על-ידי העיריה או על-ידי

קרן ממשלה. זאת באותו זמן שהשקיעו כספים גדולים במקומות אחרים.

מ. ריגל; באמצעים הדלים שיש לנו להשתתף בפרוייקט, אני

רוצה לחזור לבעיה החשובה ביותר לדעתי, לקראת

העתיד לחשוב ולעשות מהפך בכיוון המחשבה בנושא היצוא.
ט. קולק
אתם חושבים להחזיר בתי-מלון שיעשו שימוש

בהם! זו השקעה גדולה.

מ. ריגל; מלון דבורה, למשל. אתה צריך להוציא משם את

משרד החינוך. מלון דיפלומט, מלון הנשיא,

צריך כ-15 מיליון דולר מינימום לשיפוצים.



ט. קולק; כל הקשיים ידועים לכולנו. אבל אם אתם מדברים

על צורך בחדרים, אני חושב שאתה צודק לגמרי.

הדרך הקצרה ביותר היא בכל-זאת אפילו להשקיע 10 מיליון או משהו במלון

דיפלומט או במלון אחר. זה יארך כחצי שנה. ואילו הקמת מלון, שזה לא יותר

זול, יארך 7 שנים.

מ. ריגל; יכולים לעשות זאת בצורה יותר דינמית, יכולים

להפעיל את השיטה של ה"צימר". יש בירושלים

אוכלוסיית פנסיונרים שמעוניינים בחדרים כאלה. לדעתי, במאמץ ארגוני

מסויים יכולים לספק מספר גדול מאוד של חדרים, ולהעלות את רמת החיים של

האוכלוסיה בגלל המבנה הפנסיוני או שיטת התשלומים.

י. יעקבי! אני רוצה לשים את האצבע על בעיה קשה מאוד:

העיר העתיקה הפכה להיות מחוץ לתחום. יהודים

לא באים אליה. ישראלים מדירים את רגליהם מהעיר העתיקה. אנחנו מקימים שם

אתרי תיירות, ו-95 אחוזים מהמבקרים הם תיירים מחו"ל, בעיקר נוצרים. אין

כמעט ישראלים. בעצם, חוץ מכמה משפחות שגרות ברובע המוסלמי, וחוץ

מהאנשים שעוברים מהשכונות הדתיות כדי ללכת לכותל, הישראלים לא באים

לעיר העתיקה. לא נעשה שום דבר בענין זה כדי לתקן את הרושם. לפעמים קורה

שזורקים אבן ודוקרים מישהו, אבל זה יכול לקרות בכל מקום אחר. לא יתכן

שאנחנו נודה בכך שהעיר העתיקה לא שלנו, כי אנשים לא באים אליה. משרד

החינוך והתרבות אפילו הגביל טיולים של ילדים לשם, כאשר הורים מלווים עם

נשק. לדעתי זה נושא לאומי חשוב, שצריך להתמודד אתו.

ע. זיסמו! בשיחה שהיתה היום כאן לא נגררנו, אלא היינו

חייבים להגיב. זו ועדת כלכלה. יש אנשים שגם

לא נמצאים, כיוון שכבר מסרו את המסר שלהם מבלי להיות כאן, ובכנסת הרי

אפשר כל דבר, או כאלה שהיו כאן 10 דקות, וכבר אתה יכול למצוא כותרת

בעתון.

אני הייתי מחלק את הדיון שהתקיים כאן לשני חלקים: נשמעו כאן דברים,

ואנחנו צריכים לקבל גם חומר נוסף. אני מבקש לקבל תזכיר מהתאחדות בעלי

התעשיה, מסחר והתעשיה, גם מנציגי משרדים רלוונטיים שלא דיברו היום.

שמענו דברים ברורים ממשרד התיירות. אנחנו יודעים שיש שיתוף פעולה פורה

מאוד בין העיריה לבין משרד התיירות, במיוחד בתקופת כהונת השר הנוכחי.

את כל הדברים האלה צריכים לקבל לפני שמוציאים מסקנות. כל הדברים האלה

יביאו לשיפור מה, הם יתקנו קצת את המצב. מה שנדרשת הממשלה זה לתוכנית

לאומית, עם הפנים לירושלים.

אנחנו בעד כל הדברים האלה, ואם אפשר לסייע ולקדם אותם, נעשה זאת.

השאלה הקרדינלית היא ממשלת ישראל - ואני לא עושה חשבון עם הממשלה הזאת

- האם היא מתכוונת לשנות את היחס היסודי שלה לירושלים. לא קיבלתי תשובה
לשאלות ששאלתי, ואלו הן השאלות
תוכנית לאומית שפירושה חיזוק כלכלי

וחברתי של ירושלים שמגדיל את הרוב היהודי. אנחנו רוצים גם עיר מאוזנת.

האם התוכנית הלאומית משרתת את כל חלקי האוכלוסיה, מספקת את הצרכים



ונותנת שירותים לכל חלקי חאוכלוסיה? תשובה לזה לא קיבלנו כאן, תשובה

לזה זה אומר שינוי חוק, חוק חדש לענין ירושלים. פירוש הדבר חוק שלא

תלוי בשיקול הדעת או ברצון של שר זה או שר אחר. היה שר תחבורה, שבמקום

לתת 70 אחוזים שהוא צריך לתת לסלילת כביש, היה נותן 3-4 אחוזים, ולמרות

זאת היו מזמינים אותו לגזור את הסרט. יש שר תחבורה אחר שנותן 70

אחוזים.

אנחנו לא רוצים להיות תלויים. זו בירת ישראל. צריך לתת מעמד חדש

לירושלים, מעמד מעוגן בחוק. ירושלים לא תלויה בהנהלת משרד זה או משרד

אחר. תקציביה ייקבעו מראש, והוויכוח יהיה מה חלקה של ירושלים כדי שהיא

תתפתח ותשגשג. זה לא בתחום ועדת הכלכלה, אבל הוועדה יכולה להיות גורם

מדרבן וגורם מסייע. צריך להגיש הצעת חוק כזאת, ואני מקווה שבקרוב היא

תוגש, כשמאחוריה ראש עיריית ירושלים והעיריה, בשיתוף עם סגן השר

לענייני ירושלים. אם הממשלה לא תגיש, אנחנו נגיש. צריך להגיע לידי כך

שבכנסת הזו יוכר מעמד חדש לירושלים, שזה אומר משאבים, כספים, סמכויות

בתחומים שונים. לא יעלה על הדעת שהממשלה תקבל החלטה מהסוג הזה שקיבלה

אתמול, מבלי להתייעץ ולדבר עם ראש העיר. זה הרי אבסורד.

צריך לקבל את החומר בכתב, ולאור זה נראה איך אנחנו מסכמים את הדיון

ואיך מקדמים את הנושא. יחד עם זאת, הפתרון הוא תוכנית לאומית והתייחסות

אחרת לירושלים כבירה, עם מעמד אחר לירושלים, על כל המשתמע מכך.

מ. גולדמו! אני חושב שאחד הדברים שאנחנו חייבים לעשות

הוא קודם כל ליצור את האווירה שירושלים היא

כזאת שמסוגלת לקלוט כל תעשיין שרוצה להקים תעשיה במדינת ישראל. אני

חושב שאין התחושה הזאת לא בישראל ולא בחו"ל. אותה אווירה שיצר בזמנו

ראש העיר, טדי קולק, לגבי התורמים לקרן ירושלים לטובת שיפור החיים

בירושלים, היתה צריכה לעשות הממשלה. ושר התעשיה, אם היה רוצה היום והיה

רואה בתפקידו כשר התעשיה את עיקר עיסוקו, היה יכול לנצל את האווירה

המיוחדת של קליטת העליה, ולהסתובב בקהילות היהודים שם עוד אפשר למצוא

כאלה שיש להם תעשיות מצליחות גם בארה''ב, עם כל המשברים שעוברים היום על

ארה"ב, גם בדרום-אמריקה, גם באירופה. כאלה שיקימו שלוחות למפעלים שלהם

בירושלים. בנושאים האלה לא נעשה מספיק. בנושא הזה הרבה מאוד אנחנו

מזכירים את ספיר בשנים האחרונות.

ט. סולק! הוא עשה נגד ירושלים. מה שהוא היה יכול

לעשות נגד ירושלים, הוא עשה.

מ. גולדמו; אותה אווירה שהוא יצר למען הגליל והנגב, אני

אומר ליצור אווירה למען ירושלים.

לאנשי משרד התעשיה והמסחר, אם רוצים לקדם תעשיות, אם לא תהיה דחיפה

להקמת מבני תעשיה על-ידי גורם ממלכתי שיבוא ליד כל הגורמים הפרטיים,

אי-אפשר יהיה לקדם מבנים, ואז יהיו יזמים ולא יהיו מבנים מוכנים. גורם

פרטי לא משקיע כספים כדי שיעמדו בניינים שנה-שנתיים ללא שימוש. ממשלה,

אם היא רוצה לפתח את ירושלים, ואם היא רוצה למשוך תעשיות לירושלים,

צריכה לגרום לכך שיעמדו ויכינו תשתיות במבני תעשיה. זה צריך להיעשות

על-ידי זרוע ממלכתית.



יש גם חיום יזמים שרוצים להקים מפעלים קטנים. לפעמים מפעלים קטנים של 5

ו-10 עובדים - התרומה שלהם אינה פחותה מאשר של מפעלים גדולים יותר. גם

ביוזמה פרטית צריך לתת את השלב הראשון, את הדחיפה הראשונה, כדי שאותה

יוזמה פרטית תגיע, כדי שאותם יזמים פרטיים ירצו להגיע.

ממשלת ישראל צריכה לתקצב בתקציב הפיתוח שלה, ולהחליט החלטה ברורה,

ששליש מתקציב הפיתוח מופנה לירושלים. היו כבר תקדימים לזה בעבר. שליש

מתקציב הפיתוח צריך להיות מופנה לירושלים. ב-74 הממשלה החליטה וגם

מימשה את זה בשיכון. שליש לגליל, שליש לנגב ושליש לירושלים. ואני יכול

להראות זאת במספרים. יש על זה נתונים. אפשר לקחת את ספר הלשכה המרכזית

לסטטיסטיקה, ולראות ש-32 אחוזים מתקציב המדינה בחינוך, בשיכון, הופנו

לירושלים.

אנחנו צריכים לדרוש עכשיו שליש מהתקציב של הפיתוח. אפשר לקבוע שלשנתיים

ייעדו את משקל הכובד לירושלים, וצריך לעשות זאת בכיוון הזה. כך נראה

שיחול שינוי לטובה.

אפשר גם להיכנס לוויכוחים גדולים על ההווה והעבר. רק בשבוע שעבר ישבנו

על הנושא של שינוי גבולות ירושלים. אני חושב שנושא זה חשוב לא פחות

מדברים אחרים, משום שזה למעשה הכלי שיכול לאפשר לירושלים לקלוט את

הדברים עליהם אנחנו מדברים. זה אחד הדברים שבו צריך להשתמש.

שמענו את הערתו של טדי קולק לגבי התחייבויות משרד הבטחון ומשרד המשטרה

בעניין עטרות. אנחנו צריכים לבקש שמשרד הבטחון ומשרד המשטרה יממשו את

ההתחייבויות מלפני שנתיים וחצי, משום שזה יכול לתת את הבטחון לאותם

מפעלים שרוצים להגיע לעטרות.

ט. קולק; מדובר בדברים קטנים. במקום מסויים יחידה של

10, במקום אחר יחידה של 20. זה היה אמור

להתבצע תוך חודש ימים, אבל עברו 3 שנים וזה לא בוצע.

מ. גולדמו; אנחנו צריכים ללחוץ בנושא הזה. זו תרומה

חשובה מאוד מבחינת המדינה. עומדים שם מבנים

ריקים שאינם בשימוש, או התעשיות שנסגרו. חשוב שניתן את תרומתנו הקטנה

בראיה שתדלנית כלפי משרד המשטרה ומשרד הבטחון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בראשית הסיכום שלי, אנחנו מבקשים מכל

הגורמים להמציא לנו את הנתונים שיש להם לגבי

ירושלים, מה שקשור ונוגע למקטע שלהם. נודה לכם אם תמציאו לנו חומר:

משרד התעשיה והמסחר, משרד הבינוי, התאחדות התעשיינים, לשכות המסחר

וגורמים אחרים.

נהניתי לשמוע את דברי מר וכסלר. המחשת לנו את נושא התקציבים לירושלים,

והוכחת שהיא מקופחת באופן ממשי ביותר. נשמח לקבל ממך הצעות לתוכניות

לפיתוח כלכלי וחברתי בירושלים, אם יש לכם הצעות, ואם אתם יכולים להעלות

הצעות כאלה על הנייר.



מכל מה ששמענו חיום, גם מכבוד סגן השר, מצטיירת עובדה אחת, והיא -

שירושלים מקופחת במשך כל השנים. אני לא מדברת על תקופת ממשלה זו או

אחרת. היא מקופחת במשך כל השנים בתקציבים המוקצים לה לצרכיה השונים,

פרט לנושא של השיכון והדיור, שנאמר שכאן שהיתה השקעה שראויה להערכה.

אבל בכל יתר התחומים ירושלים מקופחת ביותר.

מר וכסלר דיבר על הכנסה לנפש בירושלים, שהיא מן הנמוכות ביותר בישראל,

ומדובר על עיר בירה. זה דבר שבשום פנים ואופן לא ניתן להשלים עמו.

אין לי ספק שהקיפוח הזה חייב להסתיים, הוא לא יכול להימשך, במיוחד

שאנחנו מדברים על ירושלים כבירת ישראל, אשר לכל הדעות צריך לתת לה את

העדיפות המתבקשת והמתחייבת, במיוחד לאור הדברים ששמענו היום. נאמרו

דברים מדאיגים מאוד מאוד.

אני מציעה לח"כ שרה דורון לקרוא את הפרוטוקול. היה דיון מאוד רציני,

וחבל שלא היית. שתוכלי להתרשם ולשמוע את הדברים שנאמרו.

אנחנו מציינים את העובדה שהיתה עד כה, וכי מצב זה חייב להשתנות.

אנחנו יודעים שלסגן השר אין כלים ואין תקציבים. אתה למעשה המקשר בין כל

משרדי הממשלה, ואתה חייב לדרוש שכל משרד יתחייב לתת את חלקו במידה

מספקת ובמידה רצינית יותר מאשר נתן עד עכשיו לגבי ירושלים עצמה, אם זה

בתחום החינוך, אם זה בתעשיה ומסחר, אם זה משרד הבינוי והשיכון, אם זה

משרד הכלכלה והתכנון, שגם לו אין כל כך הרבה תקציבים. חייב פה להיות

לחץ כבד שלך בנושא הזה. אתה צריך לרכז אצלך את כל התוכניות של כל

המשרדים. לדרוש מהם את התוכניות שלהם, מה התקציבים שהם מקצים לירושלים,

ולא לתת להם מנוח בנושא הזה.

הנושא של הכבישים, גם זה שייך למשרד הבינוי והשיכון. ירושלים צריכה

בנתיב נוסף לשפלה. הנתיב האחד שישנו עמוס ביותר. היא חייבת בנתיב אחר.

שמענו על התוכניות האלה, אבל אם לא יקצו את האמצעים הדרושים לכך, זה

ישאר רק על הנייר.

חוקקנו חוק, ונתקבלה אתמול בישיבת הממשלה הצעתו של השר נסים, שר התעשיה

והמסחר, שבא לחזק את המיגזר היצרני על-ידי השתתפות של השליש, ובשנה

הבאה נדמה לי ברבע. הוא הצליח להעביר בממשלה החלטה לשנתיים. איש שיש לו

עסק כזה או אחר, על-פי החוק שנקבע, יכול לתכנן לו בכל-זאת לטווח של

שנתיים, הוא יכול לקלוט עובדים נוספים כדי להרחיב את הפעילות שלו,

להרחיב את היצור, ומכאן גם את הפעילות הכלכלית. חייבים להתחיל בביצוע

התוכנית הזו, ולא להתמהמה יותר.

אני יודעת שהביצוע איננו בידי משרד המסחר והתעשיה אלא בידו של משרד

האוצר. כבר אישרנו בוועדה את התקנות, והביטוח הלאומי הוטל עליו לעסוק

בביצוע הנושא הזה, אבל אתם חייבים ללחוץ כדי שהביצוע יתחיל מיד.

ע. זיסמן; האם נציג משרד האוצר הוזמן לישיבה?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כן, בהחלט. הוא הוזמן, והיה בישיבה. היה

יורם כהן, נציג האוצר, והוא חמק והלך.
ע. זיסמן
זוהי ההתייחסות.

ט. קולק; הוא הלך לפני 20 דקות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו י. כשרציתי שהוא ידבר, הוא לא היה.

אני חושבת שאתה, אדוני טגן השר, צריך לגבש

תוכנית כוללת יחד עם כל המשרדים, יחד עם הרשות לפיתוח ירושלים. אם היא

תהיה רב-שנתי, דו-שנתי, תוכנית לשנה אחת, צריכה להיות תוכנית שעל-פיה

נפעל ובהתאם נכוון את המשאבים ואת התקציבים. אנחנו מבקשים לדעת מה

היעדים שהממשלה מציבה בנושא פיתוח ירושלים. אתה, אדוני טגן השר, חייב

לפעול שתהיה תוכנית רב-שנתית לירושלים, וצריך להקצות להגשמת היעדים

הללו.

הנושא הקשה ביותר כפי שהתרשמנו, הוא פיתוח התשתית בירושלים. פיתוח

התשתית יקר בגלל המבנה הטופוגרפי והקרקע של ירושלים, ושמענו כמה עולה

קילומטר כביש.

ע. וכטלר; כביש מטפר 4, מרכז העיר, מחירו 17 מיליון

דולר לקילומטר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא רק זאת. לגבי פיתוח תשתית - שמענו שיש

יזמים שפונים לירושלים, יש הצעות לפיתוח

תעשיה בירושלים, אבל אין קרקע זמינה. אני זהירה מאוד מאוד בנושא הזה,

אבל אני חושבת שירושלים והעומד בראשה חייבים לחפש דרך כיצד להרחיב את

השטח של ירושלים. אם לא תהיה לה קרקע כדי שהיא תוכל להיענות לכל

הדרישות האלה, ואם כבר חלה תזוזה אצל משקיעים, שרוצים לבוא ולהשקיע

בירושלים, הרי שחייבים לתת להם את התשובה ההולמת. קודם כל קרקע נוטפת,

זה כמו אוויר לנשימה לירושלים.

הדבר השני, פיתוח התשתית של הקרקע הזאת, כדי שתהיה זמינה למשקיעים

וליזמים שרוצים לבוא ולהשקיע בירושלים, בהקמת מפעלי תעשיה או בתי-מלון,

בעטקים קטנים ובפיתוח מטחר, בהקמת קניונים גדולים, מרכזי מטחר גדולים.

זה מתבקש בירושלים. אמרה לנו רינה זמיר ש'יזה לא כייף לעשות קניות

בירושלים, זה יותר כייף לעשות קניות בתל-אביב". הטיבות לכך ברורות.

הקרקע היא כמו אוויר לנשימה לירושלים, ויחד אתה גם פיתוח התשתית, כאשר

חובת הממשלה היא להקצות את האמצעים הדרושים לפיתוח תשתית חיונית וחשובה

לפיתוחה הכלכלי של ירושלים.

ראש העיר נתן עצה למשרד התיירות, והוא צודק. להקים בית-מלון צריך 5-7

שנים, אבל לגבי אותם בתי-המלון שהפכו למרכזי קליטה, חייבים לפעול

לפינויים. זה יקח עוד שנה, אבל צריך לפעול בכיוון הזה, ולייעד אותם

מחדש לשימוש כבתי-מלון, כדי שלא נעמוד אחר כך במצב כזה שתיירים רוצים

לבוא לירושלים ואין להם היכן להתאכטן, כי חטרים חדרים בירושלים. מה גם



שהעולים לא כל כך שבעי רצון מהיותם בבתי-מלון. זה לא מקום לקיים חיי

משפחה ותיפקוד כפי שזה מתחייב, וצריך להוציא אותם משם. עכשיו לא חסרים

קרוואנים שזרוקים אי-שם כאבן שאין לה הופכין, ולא משתמשים בהם. עברו

כבר כמה חודשים מאז מבצע שלמה, וצריך לדאוג שהעולים הללו יצאו את

בתי-המלון.

לא הייתי מציעה כמו ח"כ גולדמן ש-50 אחוזים מתקציב הפיתוח ילך

לירושלים. זו הצעה לא בדוקה ולא מבוססת. אנחנו דורשים שתהיה תוכנית

רב-שנתית, תוכנית לאומית לגבי ירושלים. הדבר מתחייב לגבי ירושלים.

בהחלט אנחנו רוצים עדיפות עליונה לירושלים בכל התקציבים של משרדי

הממשלה. הדבר הזה חייב אכן להיות. אם לא, ירושלים תהיה בנסיגה, ונהיה

עדים לאותן התחזיות שנמסרו על-ידי מר וכסלר. זה יהיה עצוב מאוד מאוד.

דווקא אותה הבירה שעליה נסוב הוויכוח, חייבים לחזק אותה, חייבים להגדיל

בה את האוכלוסיה היהודית כדי שתוכל להתפתח באותם מימדים שכולנו רוצים

בהם.

בנושא הזה של משרד הבטחון והמשטרה. יכול להיות שבדיון הבא שיהיה, כאשר

נקבל את כל ההצעות, נזמין גם אותם, ונשמע גם מהם לגבי המשטרה ומערכת

הבטחון על ההתחייבויות שניתנו לפני 3 שנים. אם הבטיחו, צריך לעמוד

בהבטחות.

אני רוצה להודות לכם, במיוחד לראש העיר אשר כיבד אותנו בנוכחותו, ואני

מבינה את שתיקתו הרועמת.
ט. קולס
אני רוצה להודות לך ולכל האחרים. זו היתה

ישיבה מלאת רצון טוב, אבל מחוסרת כל תועלת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מקווה שלא כך הוא.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30

קוד המקור של הנתונים