ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 26/11/1991

הצעת חוק הגבלת פירסומת למוצרי טבק לעישון (תיקון), התשנ"א-1991

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 390

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג' י"ט בכסלו התשנ"ב, 26.11.1991, בשעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

א. אליאב

ג. גדות

ש. דורון

מ. וירשובסקי

א. רובינשטיין

ד. תיכון
מוזמנים
ע. האוזנר, עו"ד, האגודה למניעת עישון

ד. זכות, מזכיר מועצת פועלי בני-ברק

ב. אכרם, מזכיר האיגוד המקצועי, עובדי המזון, בני-ברק

מ. חלבי, מרכז ועד "דובק"

ח. אברהמי, עו"ד, נציגת חברת "פיליפ מוריס"

מ. בוכבינדר, חבר ועד הפקידים, "דובק"

ר. קטן, פרופ', מנהל המכון האונקולוגי, ביה"ח הדסה

ט. טל, חבר ועד הפקידים "דובק"

כ. שלו, ד"ר, משרד המשפטים

ד. ישראל, עוזר שר הכלכלה והתכנון

א. כהן, ועד עובדי "דובק", לוד

א. מרין, ועד עובדי "דובק", לוד

ד. אגמון, פירסומאי

י. ביאלה, יבואן סיגריות תוצרת חוץ -

ע. אלישר, יבואן סיגריות תוצרת חוץ

א. מישר, עו"ד, המחלקה המשפטית-משרד הבריאות

ד. תמיר, ד"ר, יועץ המנכ"ל לקידום הבריאות, משרד

הבריאות

י. שומרון, מנהל המחלקה לחינוך לבריאות, משרד הבריאות

ט. לרר, ד"ר, המחלקה לשרותי בריאות הציבור, משרד

הבריאות

ד. שאשא, ועד עובדי "דובק"

ש. שבדרון, יחסי ציבור, "דובק"

ח. צדוק, עו"ד, ''דובק"
יועץ משפטי
צ. ענבר
מזכירת הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

הצעת חוק הגבלת פירסומת למוצרי טבק לעישון (תיקון), התשנ"א-1991



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה

ומקדמת בברכה את אורחינו.

בישיבה הקודמת התחלנו לשמוע את הגורמים השונים. לא הצלחנו לשמוע את

כולם, וזאת נעשה היום. היום נסיים את סיבוב שמיעת הגורמים, ויכול להיות

שנקיים ישיבה נוספת בהשתתפות חברי הוועדה. נוכל אז לדוו בהצעת החוק

ולהתייחס אליה.

ד. אגמון; אני רוצה להתייחס לנקודה הספציפית. אני מניח

שגם חברי הוועדה למדו וקראו חומר, וראו

שנושא העישון והפירסום - יש לו עקרונות מיוחדים, לא כמו בכל דבר. זו לא

אקסיומה.

אנחנו קוראים ולומדים שלהתחלות העישון אין כל קשר לפירסום. בני הנוער,

לצערי הרב, מושפעים מדברים אחרים לחלוטין, והוכח בהרבה מדינות שהם

מתחילים לעשן בכל מדינה ומדינה מסיבות אחרות לגמרי. אלא שהם מעשנים מה

שנוח לעשן, בדרך הנוחה לעשן; לכל צעיר בכל גיל שהוא, יש השפעות חברתיות

שונות ומשונות לגבי דרך התחלת העישון. יש לזה גם סיבה מאוד מיוחדת, וזה

הצבא. ההשפעה היא חברתית-סביבתית, שבגינה בני הנוער מתחילים לעשן.

בוודאי קראתם את המחקרים על כך שהפרלמנט הסקנדינבי החליט לפני מספר

שנים להפסיק את הפירסום, ובכל-זאת באותה מדינה מספר המעשנים גדל בצורה

מטאורית.

ג. גדות; אני מבין שזאת מחמאה לפירסומאי.

ד. אגמוו! זה מוכיח שבעצם כל מטרת הפירסום לסיגריות

היא לעבור מסיגריה אחת לסיגריה אחרת. אנחנו

היום מתייחסים בפירסום אך ורק לשיכנוע לעבור ממוצר אחד למוצר אחר. הוא

ממילא מעשן, וכל אחד, כל פירסומאי, כל בעל מוצר ממליץ לעבור לשלו.

חוקים שכבר נחקקו בכנסת, גורמים לדעתנו לכך שתהיה העדפה לתוצרת חוץ.

אין לי התנגדות לכך באופן עקרוני. זה חוקי ודמוקרטי שאנשים יחליטו אם

הם רוצים לעשן תוצרת הארץ או תוצרת חוץ. זכותו של כל אחד במדינה כמו

שלנו לקחת לעצמו את המוצר שהוא רוצה. אבל אם אנחנו בבית המחוקקים

מחליטים החלטות שכתוצאה מכך נותנים עדיפות, שלא במודע, למוצרי יבוא,

אני חושב שאנחנו עושים עוול.

ההחלטות שנחקקו בחוק הקודם גרמו לכך שיש אפליה בפירסום בין תוצרת הארץ

לתוצרת חוץ. לגבי החוק הקודם אמרנו, שבטלויזיה אסור לפרסם מוצרי

סיגריות. אני לא יודע מי מכם מנוי בטלויזיה בכבלים. אני מנוי בכבלים,

בתל-אביב יש כבר כבלים. אני יודע שיש כחצי מיליון מנויים ברחבי הארץ

ותוך שנה-שנתיים יהיו יותר. ראיתי תוכנית ספורט במשך שעה וחצי,

כשפירסומת לסיגריות "מלבורו" ו"קמל" היתה במשך שעה וחצי מול העיניים

שלי. לאן שהמכונית עברה, שם היה השלט. אם חברי הוועדה רוצים, אני יכול

להמציא את הקלטת לכל אחד מכם.

אין באפשרותנו מבחינה חוקית לאסור שידורי טלויזיה בלווינים ובכבלים בכל

העולם. אנחנו בכל-זאת מדינה דמוקרטית. על אחת כמה וכמה הרי לא נוכל



לאסור יבוא עתונים בכל העולם. ראינו בחלק מהעתונים שיש מדינות שאין בהן

חוק אזחרח. אנחנו פה הרי לא נוכל לאסור את יבוא העתונים בשדה התעופה,

או שנבקש להוציא את כל העתונים בהם יש מודעות על סיגריות ללא אזהרה.

הרי זה לא יעלה על הדעת. אבל העובדה היא שיש מוצרי סיגריות שמפרסמים

במדינות, פה בארץ קונים את העתונים שלהם, ובדרך כלל קונים אותם גם

רופאים כאלה ששמים את החוברות האלה חודשים רבים על השולחן בחדר ההמתנה.

מוצאים שם מודעות מכל העולם, שבהן יש מוצרים ללא אזהרה.

לכן עם כל , הכבוד, אני חושב שהחוק הנוכחי מקצין את המצב לעומת החוק

הקודם. גם בחוק הקודם, כפי שאמרתי, יש בעיות שחיו אותן, וכל אחד מכם

אשר קורא חומר רואה את מה שקרה מאותה תקופה שחוקק החוק הקודם. אני כרגע

מייצג את הפירסום, והעובדות הן כאלה שהיום יותר מעשנים תוצרת חוץ מאשר

תוצרת הארץ. אתה יכול להגיד לי שזה בגלל מיסוי, ואתה יכול להגיד לי שזה

בגלל הפירסומת, ואתה יכול להגיד לי מה שאתה רוצה. עובדה, שהיום מעשנים

יותר תוצרת חוץ מאשר עישנו כאשר הכנסת חוקקה את החוק הקודם. נכון ששונה

המיסוי, נכון ששונה המחיר, נכון שיש מדינות רבות שמתייחסות לנושא הזה

בצורה יסודית ורצינית. הכל נכון, אבל אני מבקש להתייחס לעובדות.

טענתי שמבחינה פירסומית אנחנו בחוק החדש נפלה את הסיגריה הישראלית. שוב

הפער יגדל, ואינני מאמין שבית המחוקקים הישראלי מעוניין בהגדלת הפער.

כמובן, חיה ותן לחיות. אבל אם לסיגריה הישראלית אין היתרונות לפרסם

בטלויזיה, לפרסם בלי אזהרה בעתונות בינלאומית והיא תצטרך להתמודד עם כל

מיני תיחכומים למיניהם, שוב ייצורה יקטן, מספר העובדים בענף הסיגריות

יקטן, וכל זה לא יקטין את מספר המעשנים במדינת ישראל.

ג. גדות; אולי אתה יודע מה הכמויות של סיגריה מקומית

וסיגריה תוצרת חוץ?

ד. אגמון; היום זה 30 אחוזים מול 70 אחוזים. היום

היבוא הוא 30 אחוזים. לדעתי זה נמצא במגמת

עליה. 30 אחוזים יגיעו ל-40 אחוזים, והתוצרת המקומית תרד ל-60 אחוזים.

תוך כמה שנים נמצא את עצמנו במצב הפוך. היבוא יהיה 70 והייצור המקומי

30 אחוזים. לדעתי הדבר המרכזי הוא שלא נותנים חשיפה פירסומית מספקת

לסיגריה הישראלית בחוק הקודם.

ג. גדות! מאז חקיקת החוק הקודם, האם היה שינוי

באחוזים האלהז

ד. אגמוו; בוודאי, על זה מדובר.

ח. צדוק; אני לא מדבר על הגורמים לשינוי הזה, ובאיזה

חלק בתוכו ממלאת הפירסומת. אני רק אתן את

המספרים; ב-83 היו 8 אחוזים יבוא ו-92 אחוזים תוצרת מקומית. היום יש 30

אחוזים יבוא, ו-70 אחוזים תוצרת מקומית.

ד. תיכוו; . שינינו את המיסוי לאחרונה, ובדקנו האם יש

שינוי בפער, האם הפלינו לטובה את התוצרת

הזרה לעומת התוצרת המקומית. נוכחנו לדעת שלא חלו שינויים מהותיים



קיצוניים בצריכה. אולי תאיר את עינינו, שכן, מה שאתה אומר עומד בסתירה

למה שנמסר לוועדת הכספים.
ח. צדוק
אני רק מסרתי מספרים. המספרים מדברים בעד

עצמם.

ד. תיכון; אני מסתכל על כמות הטבק שמיובאת לעומת כמות

הטבק שמיוצרת ונצרכת. השינוי במיסוי לא שינה

לטובת צד כזה או אחר.
ח. צדוק
לא אמרתי שאני מייחס זאת לפירסומת.

ר. קטו; אני נציג האגודה למלחמה בסרטן, ואני רוצה פה

להזכיר, שכאשר מדברים על סיגריות, מדובר פה

ברעל. אני רואה יום יום אנשים שסובלים, ופשוט כואב הלב. אתמול עוד

ראיתי איש מאיזור רחובות, אדם בן 50, מפרנס משפחה, שהוא כולו ירוד,

חיוור, יורק דם ואין שום ספק שזה הכל בגלל העישון. אפשר להביא סיפרות

והוכחות, אין כל ספק בכך. בני משפחתו מסביב נוכחים בזה, הם כבר אומרים

לי שהם לא יעשנו, והוא בעצמו שאל אותי אם זה מהעישון. אמרתי לו שזה לא

בגלל העישון, כדי שלא יאשים את עצמו.

אני רופא, ומטפל בחולי סרטן, ולכן אני רוצה להציג את הדברים האלה

בקונטקסט הנכון.

כשליש ממקרי הסרטן בכלל נגרמים מעישון, וכן 90 אחוזים ממקרי סרטן

הריאה, שזה הסוג הנפוץ אצל גברים, ואחד מהסרטנים האכזריים ביותר. המטרה

שלי ושל האגודה למלחמה בסרטן היא לצמצם עד כמה שאפשר את העישון.

אני לא מסכים עם דברי מר אגמון, שהפירסומת אימה מגבירה את החשק לעשן,

את האופנתיות שבעישון.

אנחנו מבקשים כמה דברים ענייניים בקשר להצעה הזו. אנחנו כמובן בעד

ידיעה לגבי הסיכון שבעישון. אני רק מבקש להוסיף כמה דברים או להדגיש

כמה דברים.

ההרגשה שלי היא, שחברות הסיגריות שמעוניינות שיעשנו יותר, רוצות לנצל

את האזהרה גם כדי להגן על עצמן, כדי שאנשים שנגרם להם נזק על-ידי

העישון לא יוכלו לתבוע אותן. אני מבקש, שהנוסח של האזהרה ייקבע על-ידי

האגודה למלחמה בסרטן, למשל, לא על-ידי חברות הסיגריות. האזהרה שמשרד

הבריאות דורש שתהיה תיקבע על-ידי גוף שיש בו רופא, ולא על-ידי חברות

הסיגריות. האגודה למלחמה בסרטן תהיה שותפה, שייקבע במפורש שזה לא בא

להגן על חברות הסיגריות.

אם אני משכנע מישהו לקחת רעל, והוא לקח את הרעל וקרה לו משהו, צריך

שתהיה לו אפשרות להגן על עצמו, ולהגיד שאני שיכנעתי אותו לקחת את הרעל

הזה. אני רוצה שייקבע במפורש, שהאזהרה הזאת לא תוכל להוות הצדקה,

כשהאדם יבוא לתבוע את חברות הסיגריות, שהן רוחצות בנקיון כפיהן, כי הן



כתבו שם שזה עלול לגרוס לסרטן, זה עלול לגרום לזה ולזה. חשוב שזו תהיה

אזהרה מטעם המימסד הבריאותי.

אני מבקש דבר נוסף, והוא - שלא נסתפק בשטה של 5 אחוזים מגודל המודעה.

יש על זה גם עבודות מדעיות. אני מחזיק פה עבודה מדעית. בדקו את תשומת

הלב שנותן הציבור למודעות לפי הגודל שלהן, ובמיוחד שמו לב לענין הזה,

לתוספת על המודעות לסיגריות. זה מופיע בעתון ההסתדרות הרפואית

האמריקאית. אני מבקש שיהיה שטח הרבה יותר גדול. 5 אחוזים זה שום דבר.

הייתי רוצה 50 אחוזים. אותו שטח של המודעה המפרסמת יהיה למודעה שתסביר

את הנזק של העישון. אולי היא אפילו לא מוכרחה להיות צמודה למודעה. אולי

כשחברת סיגריות משלמת עבור מודעה, באותו זמן נחייב אותה לשלם עבור

מודעה באותו גודל, ושמסבירה את הנזק שבעישון. זה דבר ישיר שקשור

לפירסומת הזאת.

ח. צדוק; על-חשבון הצרכן, כמובן.

ר. קטן-. על-חשבון המפרסם, על-חשבון זה שרוצה למכור

את התוצרת שלו.

אני מבין שרוצים פה להוציא תמונות של אנשים. אני הייתי מציע שיוציאו

בכלל תמונות, ושיהיה רק כיתוב בדברים האלה. אנחנו יודעים שעל הצעירים

זה משפיע. למשל זה מה שמחלקים לעולים החדשים בשדה התעופה. מחלקים להם

חינם את המודעה הזאת. אני מציע שלא יהיו תמונות בכלל, אלא רק מודעות.

ע. האוזנר; אני שמח להתנדב בפני הוועדה הנכבדה הזו

לתרום מהנסיון שיש לי בתחום הזה. אני היועץ

המשפטי של האגודה למניעת עישון, ולמדתי קצת בהתנדבות את הנושא הזה.

אשמח לתרום מהידע שלי, וכמובן גם לענות על שאלות מסוג השאלות שנשאלו

כאן.

גבירתי היו"ר, חברי הכנסת, זו הפעם השניה שהוועדה הזו מטפלת בפירסומת

לסיגריות, וצר לי מאוד לומר שגם הפעם זה נעשה כהצעת חוק פרטית ולא

כהצעה של משרד הבריאות.

נראה לי, שעקב חשיבותו של הנושא היה טעם שמומחי משרד הבריאות ישתתפו

בניסוחה של הצעת החוק. נראה לי, שהעובדה שבהצעה הנוכחית לא שותפו נציגי

משרד הבריאות במישרין עלולה לגרום לתקלות אם ההצעה הזאת תהפוך לחוק.

כשהנושא הזה עלה בקריאה טרומית, שר הבריאות אמר שהוא עקרונית בעד חופש

הפירסום, וזה אני לא כל כך מבין. הוא שר הבריאות, ותפקידו להגן על

הבריאות. הוא איננו שר הפירסום.
ג. גדות
הוא איננו נוכח כאן.
ע. האוזנר
זו ההזדמנות שלי להביע את דברי.

ג. גדות; תרכז את דבריך לנושא, לא לאיש.



ע. האוזנר; אני חושב שכאשר ח"כ ארבלי-אלמוזלינו, שהיום

היא יו"ר הוועדה הזו היתה שרת הבריאות, היא

הביאה את הצעות החוק.
ג. גדות
אני מציע שתדבר על משרד הבריאות ולא על

השר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מותר לו להזכיר את השר.
ג. גדות
בתקופה שאת היית שרת הבריאות עשית אותם

דברים. לא התייחסת לנושא.

מ. וירשובסקי; זה לא נכון.

ג. גדות; אני מבקש להתייחס למשרד ולמעשים, ולא לאדם

זה או אחר. אני מודיע שאני אפריע. או שתקראי

אותו לסדר, או שתקראי אותי לסדר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוא יכול להזכיר את המלה שר, זה לא השם

המפורש. במליאה לא מזכירים שרים כשהם אינם?

להיפך, פה יש נציגות שתוכל להגן עליו.
ג. גדות
במליאה מופיעים חברי כנסת. אנחנו נסיט את

הדיון מנושא הטבק לנושא השר. אני מודיע לך,

שבמליאה מופיעים חברי כנסת ולא אנשים שהם מחוץ לבית. מן הדין שנשמור על

כבוד כל חברי הכנסת, ובכללם גם השרים שהם חברי כנסת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוא לא פגע בכבודו של השר.

ג. גדות! אני מציע שהדובר לא יתייחס לאיש. עם כל

הכבוד, מדובר כאן בכבוד הבית, ואני לא ארשה

לך לפגוע בחברי כנסת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא פגעו בכבוד הבית, לא פגעו בכבודו של

השר.

ט. לרר! שר הבריאות אהוד אולמרט הינחה והורה לא רק

לאכוף, אלא לפעול למניעת העישון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני אקרא לסדר לחברי הכנסת. אשתמש בסמכות

שלי.
ג. גדות
מאה אחוז. את גם יכולה להוציא אותם החוצה,

ותישארי רק עם אלה שמשמיצים את השר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא היתה כאן כל השמצה. הנציגים שבאים לכאן

באים בשם השר ומדברים בשמו, והם רשאים להגן



על השר. אני קובעת שכאן לא היתח כל פגיעה בשר. מותר להזכיר את השם של

השר.

ח"כ גדות, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה.

ג. גדות-. כשתגיעי לפעם השלישית, אני אצא. אני קורא לך

לדאוג לסדר, ואני מבקש ממך לדאוג לכך שיהיה

סדר, ושהאיש ידבר על-פי סדר. אני קורא לך שתורי לו להתייחס לאישיו ולא

לאיש.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מותר לו להזכיר שם של שר.

ג. גדות; להזכיר, אבל לא להשתלח בו. עם כל הכבוד,

הנוהל צריך להתקיים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני קוראת אותך לסדר בפעם השניה.
ג. גדות
אני אמשיך גם בפעם השלישית. הוא משתלח בו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מבקשת לתת לאורח לדבר.

ג. גדות! אני אתן לו לדבר, אם הוא לא ישמיץ את השר.

ע. האוזנר! אני כמובן מצטער אם מישהו נפגע ממה שאמרתי,

ודאי שלא היתה שום כוונה לפגוע במישהו, ודאי

לא בכבוד השר. כל מה שאמרתי הוא, שנגרמה אולי תקלה ויכולה להיגרם תקלה.

אם ההצעה הזאת תיהפך לחוק כפי שהיא, עלולה להיגרם תקלה, ואני אדגים את

דברי.

שלושה עקרונות להצעה של ח"כ רובינשטיין, ואלו הם!

(1) הוצאת דמויותיהם של בני-אדם מן המודעות.

(2) שינוי מסויים, שאחר כך הוא חזר בו בזמן הדיון בקריאה הדרומית,

שינוי בשטח האזהרה.

(3) שינוי מסויים במילות האזהרה.

לענין הדמויות, כולנו ודאי שמנו לב למחלוקת מסויימת בין היבואנים לבין

היצרנים המקומיים. יבואנים אינם מתנגדים לסעיף הזה, ואילו חברת "דובק"

מתנגדת בשצף קצף לסעיף שמוציא את הדמויות.

אם כן, יש בעיה עם השינוי הזה, ואומר מהי. קיים היום קו פירסומי - וזה

הקו שחברת "דובק" נוקטת אותו - והוא קו פירסומי שאיננו כולל דמויות. מה

הוא כן עושה, והבאתי לכאן מספר דוגמאות כדי להמחיש את דברי, הוא כולל

בתוכו זיהוי בין עישון לבין אלכהול. אני מראה לך מודעה שפורסמה בסוף

השבוע שעבר בעתון "הארץ" על פני עמוד שלם מודעה של חברת סיגריות, שמזהה

עישון עם בקבוק של שתיה חריפה.



אם התיקון הזה יתקבל בנוסחו, לא יתקבל שום דבר אחר, זהו הקו הפירסומי

שישלוט במודעות האלה. זו איננה מודעה בודדת שיכולה לעמוד בזכות עצמה,

אלא זוהי סידרה שלמה של מודעות. כאן יש לכם אותו דבר לסיגריות "מונטנה"

עם אלכהול, וכאן יש לכם אותו דבר לסיגריות "שרתון", שוב עם אלכהול. זאת

אומרת, שזה קו פירסומי שלם.

אני יודע עד כמה ועדת הכלכלה רגישה לנושא של מניעת האלכהוליזם. הוועדה

הזו עשתה לא מעט למניעת האלכהוליזם, ובכל ההכנעה אני יכול לומר שעשתה

די בהצלחה. אסור לנו לעודד את הקו הפירסומי הזה. בוודאי אנחנו צריכים

במסגרת הצעת החוק לדאוג לכך שהנוסח הסופי שיעבור בוועדה הזאת יהיה

חופשי מתקלות מן הסוג הזה. זאת הנקודה הראשונה.

דוגמא אחרת, גבירתי יו"ר, היא מודעה ש"דובק" פירסמה בשעתה בעתון, והיא

מודעה מנוקדת. הנה, כאן יש לנו מודעה. ברור לנו לאיזו קבוצת יעד פונים

בניקוד. זאת מודעה שחברת "דובק" פירסמה בעתון, והיא כוללת פירסומת

בניקוד.

דוגמא אחרת. כאשר רוצים לזהות את העישון לא פחות ולא יותר אלא עם חדר

המיטות, עושים פירסומת כזאת, ומוצאים את הדרך לזהות את העישון עם חדר

המיטות, ולאו דווקא על-ידי תמונות של בני-אדם.

זאת תקלה נוספת שאנחנו צריכים למנוע.

תקלה אחרת שההצעה כפי שהיא לא תמנע, היא פירסומת שמכוונת לתת-הכרתיות

שלה. בארה"ב היום הקונגרס האמריקני עוסק בבדיקת הנושא של תרומות שחברות

סיגריות נותנות לחברות הפקה, על-מנת שאותן חברות ההפקה יראו את

הסיגריות במסגרת הסרטים. לפני כשנתיים היה סרט נפוץ מאוד, סרט של ג'ימס

בונד, "רשיון להרוג". חברת סיגריות מסויימת שילמה 350 אלף דולר כדי

שהסיגריות שלה יוצגו באותו הסרט. קיים בידינו התמליל המדוייק של הסרט.

הנושא עלה באחת הישיבות של ועדה מקבילה לוועדה שלנו, אבל בקונגרס

האמריקני. שאלו כיצד חברת הסיגריות תרומה לכך שהסיגריות שלה יוצגו באותו

הסרט. זו פירסומת, וגם לגבי מי שדוגל בחופש הפירסום, זה ההיפך מחופש.

כשאני רואה את המודעה הזאת, אני יודע איך להתמודד אתה, אני יודע שלפני

פירסומת. אבל כשאני רואה את ג'ימס בונד מעשן בסרט, אינני יודע שלפני

פירסומת, ואם אינני יודע שלפני פירסומת, אני לא יכול להתגונן בפני זה.
ח. צדוק
זאת אומרת, שאתה מציע לאסור הקרנות סרטים

כאלה.

ע. האוזנר! לא כך אמרתי, אמרתי דבר אחר.

לי אישית נראה שזה לא מקרי שהיבואנים אינם

מתנגדים לחלק הזה של ההצעה, ואילו היצרן המקומי דווקא כן מתנגד להצעה

של הדמויות. נראה לי, ובנקודה הזו צר לי לומר שאני מוצא את עצמי על

אותו הספסל עם אנשי "דובק", שיש ממש מסויים בטענתם. התיקון הזה, כפי

שהוא, אם הוא יעבור, באמת יסייע במידה מסויימת בידי היבואן. אף שאני

רוצה שיעשנו פחות, וחברת "דובק" רוצה שיעשנו יותר, אם הם אומרים דברים

שיש בהם הגיון, אני חושב שכדאי לתמוך בהם.



היבואנים משקיעים מאות אלפים, אולי מיליוני דולרים במחקר, בהכנה של

הפירסומות האלה. אם אנחנו מוציאים את הדמויות, מה שאנחנו נגרום לכך הוא

שהפירסומות האלה יצטרכו להיות מתוחכמות יותר. מטבע הדברים, התוצאה של

הדבר הזה תהיה שיינתן יתרון מטויים ליבואן על-פני היצרן המקומי,

והדברים ברורים.

הקשבתי בתשומת לב מרובה מאוד לדברים שאמרו אנשי "דובק" בישיבה הקודמת,

אבל נראה לי שהבעיה היא שאנשי "דובק" לא כך כך מקשיבים לדברים שהם עצמם

אומרים. נראה לי שהדברים שאומרים אנשי "דובק" יש בהם ענין, וחבל שהם לא

מטיקים מהם את המטקנות.

הופיע כאן עו"ד צדוק ואמר לנו כמה דברים-

(1) ראשית אמר לנו שהפירטומת לא מיועדת רק לעודד, הוא אומר שהפירטומת

מעבירה אנשים מטוג לטוג.

(2) נקודה שניה, אותה לא אמרו לכם אבל היא נכונה, שמאז 1988 היקף

הפירטומת לטיגריות בעתונים עלה כמעט פי 6. הוא עלה מחצי אחוז מכלל

הכנטות העתונים בשנת 87 לכמעט 2.5-3 אחוזים מכלל הכנטות העתונים

כיום.

(3) הנקודה השלישית היא, מוטר לנו עו"ד צדוק, שבאותו זמן ירד החלק של

היצור המקומי בצריכה המקומית מ-90 אחוזים ל-70 אחוזים. אלה הם

הנתונים, אלא שהבעיה היא שלא מטיקים מזה את המטקנות.
ש. דורון
הייתי מבקשת לדעת מה טדר הדיון. יש כאלה

שהיגבלת אותם בזמן, ויש כאלה שאת לא מגבילה.

אני רוצה לתפוט את העקרון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הוא לא מדבר שטויות, הוא מדבר לענין. את

תדברי כשיגיע התור שלך.
ש. דורון
אני רוצה להבין למה מגבילים אחד ואת השני

לא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תטלחי לי, את באה תמיד רק להפריעז

ש. דורון; לא, אני באה לעזור.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רואה שלא מעניין את חברי הכנטת לשמוע

מה שיש לו להגיד.

ג. גדות; את עושה מעשה חמור. האם את מעדיפה אותו

על-פני חבריך לוועדה? אומרים לך חברים, וזו

ביקורת, שנתת פחות זמן לאחרים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה לא תחזיק לי את השעון. אני פשוט

מתביישת.



ג. גדות; אני מודיע לך שאנחנו מתביישים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם אתה מנהל ישיבות במליאה יותר טובו

ג. גדות! את יודעת שכן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני לא רוצה לשמוע על דרך ניהול הישיבה. תן

לי לנהל את הישיבה כראות עיני.

ג. גדות! את מנהלת את הישיבה שלא על-פי התקין.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זו אמת המידה כפי שאני מבינה אותה, ואתה לא

תלמד אותי. אני קוראת אותך לסדר בפעם

השלישית. אני מבקשת ממך לעזוב את הישיבה.
ג. גדות
מדוע? מפני שאת לא מסכימה למה שאני אומרז

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא מקבלת הנהיות ממך, ולא תגיד לי כיצד

לנהל ישיבה. אני מבקשת להפסיק. תן לי להמשיך

את הדיון. אולי באתם היום במגמה להפריע ולפוצץ ישיבה, תגידו זאת

מהתחלה.

א. רובינשטיין; אפשר לחשוב שבאים לעשות כאן בנושא העישון

מעשה איום ונורא. כל המדינות באירופה החמירו

יותר מאתנו.

ע. האוזנר; ברור לי ואני חושב שצריך להיות ברור גם

לאנשי "דובק", שאיסור על הפירסומת יעבור

בתוך "דובק" ולא נגדה. ח"כ וירשובסקי בהצעתו הקודמת לאסור בכלל על

הפירסומת זרק עוגן הצלה ל"דובק", מכיוון שאם היו מקפיאים את הפירסומת

ברמתה היא כפי שהיתה אז, חלקה של "דובק" בשוק היה נשאר באותם 90

אחוזים. אם אחרי שינוי המחירים הוא ירד ל-80 אחוזים, הוא היה נשאר ב-80

אחוזים. אם הוא היום ירד ל-70 אחוזים, הוא ימשיך וירד. אנשי "דובק"

אינם עושים את החשבון עד הסוף. האם אנשי "דובק" יודעים שחברת "פיליפ

מוריס", שהנציגים שלה נמצאים כאן, עומדת לפתוח מפעל בתורכיהו האם הם

יודעים שחברת "פיליפ מוריס" עומדת להשקיע מאות מיליוני דולרים באותו

המפעל? מה תעשה חברת "דובק" שהסיגריות האלה מתוצרת תורכיה יימכרו כאן

במחיר נמוך יותר? אולי הם ימכרו במחירים יותר נמוכים מאשר סיגריות

"טיים".

ע. אלישר; אני מתחייב שהם לא יובאו לכאן. אפשר לרשום

זאת בפרוטוקול.

ע. האוזנר! כשגבירתי היתה שרת הבריאות, היא רצתה לארגן

פגישה ביני לבין נציגי "דובק", אני הייתי

מוכן אז. גבירתי הזמינה את אדון שאשא, הוא בחור רציני, התקדם מאוד

בחברה, אך לצערי לא הסתייע הדבר. אני עצמי ניסיתי לשבת עם העורך-דין של



"דובק", וזה לא עלה בידי. חבל שלא עלו! בידינו כבר בפעם הקודמת להגיע

לידי איזו שהיא פשרה.

ההצעה האופרטיבית שלי היא, שיוקם צוות מצומצם בוועדה הזו. אני חושב

שרכשתי לי איזה שהוא נסיון בתחום הזה, ואשמח מאוד לתרום מהנסיון שלי

ולהעיר לצוות הזה את הערותי.

רציתי להעיר עוד לגבי האזהרות עצמן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נשאיר זאת לסיבוב נוסף, אם יהיה.

ד. שאשא; אני עובד ב"דובק" כ-28 שנים, ואני גאה על כך

שאני עובד בחברה שאני יכול להתפרנס בה

בכבוד. יש פה בעיה שמטרידה אותנו, ואני כרגע עוזב את הכל ומסתכל על

עצמי כעובד.

החקיקה הקודמת גרמה לפיטורי 200 עובדים. אני לא מדבר על סטטיסטיקה, על

ירידה או על עליה של אחוז אחד. לגבי עובד מפוטר אצלנו זה אובדן הכנסה

של 100 אחוזים. אתמול ראינו בטלביזיה שיש אבטלה של 250 אלף עובדים,

והעליה בדרך.

לגבי החקיקה הקודמת, לדעתי השתנה רק דבר אחד. אני כעובד בחברת "דובק"

נאלצתי לפטר 200 עובדים. מה שקרה לגבי היבוא זו פעולה הפוכה. גם אם

נאסור באופן טוטלי את כל הפירסום, היבואן ימשיך להרוויח מזה. יש כתבי

עת, יש טלביזיות, יש אמצעים רבים. הביאו אותנו עם היבואנים, בעוד שהיו

צריכים לבצע הפרדה טוטלית. יש פה ניגוח בין היבואן ליצרן המקומי. אני

לא רוצה שהוא ישמע את הטענות שלי כלפיו, כי בעקיפין אני פוגע בו. מצד

שני אני צריך לצאת החוצה ולחייך אתו. הייתי רוצה שתהיה הפרדה, והייתי

מבקש מחברי הוועדה, שאם עולה בכלל דיון כזה, אני לא אצטרך להתנגח עם

חגית שמייצגת את "פיליפ מוריס" והיא תגיד היצף, כן נכון, יש בג"ץ

וזכינו או לא זכינו.

זה לא צריך לעניין את חברי הוועדה. מה שצריך לעניין את חברי הוועדה זה

דבר אחד והוא - שיש פה חישובים מדוייקים. ב"דובק" פוטרו 200 עובדים.

הצריכה לא גדלה, אבל הנתח מהשוק המקומי ליבואן גדל. דיברו על 70 ועל 30

אחוזים, וזה בגלל האיסור, ומשום שאנחנו לא יכולנו להשתמש בכל מיני

אמצעים, היבואן הרוויח. זה פן חשבוני. אצלנו ב"דובק" פוטרו 200 משפחות,

ואני לא רוצה להגיד כמה פיות אפשר היה להאכיל. באופן ממוצע משפחה היא

בת 4 נפשות. זה חורה וכואב לנו.

אני רוצה לדבר על לבכם, מציעי החוק. צריך לחוקק חוק כזה שאפשר לחיות

אתו. חוק שאי-אפשר לקיים אותו מביא אסון כלכלי לאותו עובד באותה חברה.

היום זה מתחיל עם עישון, מחר תתחיל חקיקה לגבי אלכהול, וזה ילך שלב

שלב. ישנה פה הצעה מהאגודה למניעת העישון, שהם יהיו שותפים להחלטות,

ומחר תהיה שותף באלכהול, ומחר תהיה שותף במפעלים של גבינות שזה

כולסטרול. תהיה מדינת חוק, יהיו רק חוקים במי ללכת ולפגוע.



זה לגבי החקיקה, ואני לא רוצה להרחיב את הדיבור, דיברו על זה, מי

מרוויח ומי מפסיד. אני צריך להתפרנס מחברת "דובק". והנה לוקחים את הנתח

שלי, ומעבירים אותו לידי היבואן. את זה אני לא מבין. אני יודע שיש

אצלנו בעבודה תסיסה. קלטנו 70 עולים, וכבר שואלים מתי חושבים לפטר

אותם, כי שמעו שיש חקיקה. אנשים חרדים למקום העבודה שלהם. אנחנו רוצים

שיכו שורשים במקומות העבודה, שיתחזקו, שיחנכו את הילדים שלהם, שתהיה

להם פרנסה להביא הביתה. האם אני יכול להתמודד עם פירסומת יותר קטנה או

יותר גדולה! לי זה לא יתן ולא כלום. אני צריך להביא את המשכורת הביתה,

ולחנך את הילדים שלי. זה מה שלימדו אותי במדינה הזו. בתוך אותה חברת

"דובק" יש מיגוון רחב של הקשת הפוליטית, ואני לא רוצה לגעת בזה.

אני פונה אל חברי הוועדה ולאנשים שהציעו את החוק. אולי יכעסו עלי

היבואנים, אבל מי שירוויח מכל העסק זה רק היבוא, וחברת "דובק" לאט לאט

תגסוס. מ-750 עובדים ישנם 512 עובדים עכשיו, וזה עומד לרדת ל-480. אני

יכול להוכיח זאת מספרית.

זה מה שכואב לנו. אני חרד למקום העבודה שלי ולפרנסה שלי.

מדברים על פירסום, אם הפירסום מעודד או לא. אני חושב שאנחנו קצת יותר

מדי הסתובבנו סביב הפירסום. מה זה פירסום עבורי או עבור אותו אדם! זה

הנתח בשוק, ואת הנתח הזה לקחו לי בחקיקה שנעשתה. אני רוצה לייצר, אני

רוצה לגדול, אני רוצה להתפתח במפעל. אנחנו רוצים ליצור מקומות עבודה.

האם אני אלך לעודד עישון! אני הולך לעודד את הסיגריה שלי כדי לתפוס את

הנתח הגדול. אין שום עליה בהיקף העישון. המצב אותו מצב, הוא עומד,

סטטי. רק לקחו ממני - בגלל הפירסום שלא מאפשרים לי - את הנתח הגדול, כי

התחרות היא בפירסום על נתח גדול בשוק, ולא לשם עידוד עישון. בזה אנחנו

לגמרי סוטים מהדיון עצמו. אם אדם החליט לעשן, לא יעזרו החקיקות. הוא

יחליט לעשן, והוא יעשן.

אני פונה לכבוד היו"ר ולחברי הוועדה ולמציעי החוק. החוק הזה יכול להביא

רק לאובדן מקום עבודה, לאובדן בסיס כלכלי בחברת "דובק", ויכול לתת

לחברות אחרות להתעשר, קרי ליבואנים, וצר לי להגיד זאת.
לסיום, אני מבקש מכבוד היו"ר
אנחנו פה מדברים על חקיקה והייתי מבקש

ממך להשהות זאת. תסיירו בחברת "דובק", ותראו איזו תעשיה קיימת. אנחנו

בונים מפעל כדי לקלוט 1,000 עובדים, לתת לעובדים לעבוד שם, להוריד שעות

נוספות, ליצור איזון בחברה הזו. אני היום משקיע משאבים, קונה ציוד,

מכניס עובדים חדשים. המערכת הזו משקיעה 70 אחוזים הוצאות ישירות על

ציוד, על עובדים וכל מה שכרוך בזה. מה היבואן משקיע? מחסן, שני עובדים

ו-3-4 מכוניות להפצה. לשם מה יש להשקיע את כל התעשיה הזו? התעשיה

מבוססת על עקרון אחד, לפתח ולהתפתח בתוך המדינה הזו, ליצור מקומות

תעסוקה. זו הסיסמא שלנו. מה נותן היבואן בנתח הזה! איזה עובדים יש לו!

5, 10, 15! חברת "דובק" זו מכונה משומנת, זה היצרן היחידי שישנו

במדינה. עובדה שניסו להתחרות בו, ונכשלו. לקחו את הכסף של המדינה,

נעלמו והלכו.

אני לא נכנס לענין פוליטי, אני מדבר על הענין הטהור, על מקום עבודה.

הייתי מבקש מחברי הוועדה לבוא ולסייר. תבואו, תראו, תשתכנעו, ואחרי כן



תחליטו מה שתחליטו. אמרו רבנן, לפני שאתה מחליט, תבוא ותראה, תשתכנע

ואחרי כן תחליט.

ש. דורון; שאלה ליועץ המשפטי. האס מקובל שהפרוטוקול של

הישיבה, לא מפרסמים אותו והוא נשאר בוועדה?

צ. ענבר; נכון.

ש. דורון; אבל אם כותבים מהצד השני במקביל, הרי שכל

ההוראה הזו נראית לי מגוחכת.

צ. ענבר; אין איסור על כך. יש הבדל בין רישום שאדם

עושה לעצמו לבין פרוטוקול רשמי של ועדה.

ש. דורון; הנושא הרי לא חדש, אנחנו חוזרים אליו. אני

מחזיקה כאן מודעות; האחת משנת 84, והשניה

כבר מאוד מתקדמת, מ-87. כשאני הופעתי מעל דוכן הכנסת בנושא הזה, גם אני

החזקתי עתון ביד, אלא שהוא היה מאותו שבוע, ולא מ-84. זה היה המגזין

"טיים". על כל השער האחורי היתה מודעה ענקית לסיגריות תוצרת חוץ. אם

רוצים להעביר את החוק, אני הייתי מציעה שיחד עם זאת צריך לאסור יבוא

שבועונים ועתונים מחו"ל, כי אחרת אני לא מבינה את ההגיון. אחוז די גדול

של המעשנים הם גם אותו קהל היעד של העתונות הזאת. אם העתונות הזו מחנכת

את בנינו לדבר עבירה, איך אתם יכולים להסכים שהעתונים האלה יובאו לכאן?

הטלביזיה כאן לא תראה זאת, אבל אני מכירה אנשים שקוראים יותר את

ה"טיים", את ה"ניוזוויק" ועתונים דומים מאשר מסתכלים על מודעות

פירסומת. לכן אני קצת לא מבינה.

אני קוראת כאן את דברי ההסבר, בסעיף הראשון; "העישון מזיק לבריאות

וגורם למחלות חמורות וקטלניות ולמותם של בני אדם". מדברים על סמים,

מדברים על שתיה. נבהלתי לקרוא שבני 13-14 ישבו במקום ציבורי ושתו. אני

חושבת שזה יותר הרסני לאדם ולחברה. נדהמתי כאשר ראיתי פירסומת לקרמבו

בטלביזיה. בוודאי יש כאן רבים בתוכנו שיודעים, שבקרמבו יש הרבה מאוד

שומן והרבה מאוד קלוריות, הוא ודאי מעלה את רמת הכולסטרול בדם. אני

חושבת שהוא מאוד מאוד מזיק לבריאות הציבור.

גבירתי היו"ר, ישבנו אמש במלון, והיתה אתנו עוד חברת כנסת, והיא אכלה,

שומו שמים, שתי חבילות חמאה.

ידוע שגורם המוות מספר אחת הוא התקפי לב. רק עכשיו דווח לי על אדם צעיר

שאני מכירה שנפטר מדום לב לדאבוני, או מחמאה, או מקרמבו או מגבינה

צהובה. היה מסע מאוד מוצלח, כל הכבוד למי שיזם אותו, וצריכת הגבינה

הצהובה עלתה. גם אני חושבת שזה משהו מאוד טעים. אבל אם אומרים בהצעת

חוק שיש סכנה' לבריאות ולמחלות חמורות וקטלניות, אני אומרת שבעיני נושא

מחלות הלב קודם. גם לגבי העלות למדינה. הרי נושא המעקפים, הניתוחים,

הצינתורים, כל זה הוא בגלל הצטברות של גורם המוות מספר אחת, שהוא מחלות

הלב. אבל נראה שזה לא כל כך חשוב.



אני קוראת שבחודשים האחרונים נוספו 65 אלף כלי רכב לכבישי הארץ. אם

מדברים על גורם סביבתי, הסכנה לעישון, קודם כל אם זה גורם מוות למעשן,

זה כמו הגבינה הצהובה שהוא אוכל והקרמבו והחמאה, הרי זה עניינו. עכשיו

אומרים שזה גם מזיק לסביבה, ולא רק למשתמש עצמו. אם כך, לגבי 65 אלף

כלי רכב נוספים, אני מציעה שנחזור לתקופת הסוס והחמור, מפני שהם לא

מזיקים לבריאות הציבור כמו התחבורה הממוכנת, שהיא בהחלט מזיקה,

גם אני לא בעד איסור היבוא, אלא להיפך, אני בעד תחרות, אבל התחרות

צריכה להיות הוגנת. אם אני כקוראת "טיים" וכמעשנת כבדה לשעבר כל הזמן

חשופה למודעות של סיגריות תוצרת חוץ, יש לזה השפעה. צריכה להיות חשיפה

שווה של הציבור גם ליבוא וגם לתוצרת הארץ. ודאי שאנחנו כמחוקקים לא

יכולים לתת לכך יד, ולא רק. בתקופה של אבטלה. אנחנו צריכים לדאוג לתוצרת

הארץ. לא לאסור יבוא חלילה, אבל לא שיהיה חוסר שיוויון כלפי הצרכן, כי

לגבי צרכן כמוני, ששנים כן הייתי מעשנת, החשיפה הזו השפיעה עלי לעשן

תוצרת חוץ, ואני יכולה לדבר מנסיון.

לכן אני חושבת שבחוק הזה יש חוסר מתן הזדמנות שוות לתוצרת הארץ לעומת

יבוא, ואני נגד חוסר האיזון הזה, ואני מתקוממת על-כך.

כהערה אחרונה, אני מכירה חלק גדול ממציעי החוק כמעשנים, וזה לא מסתדר

אצלי.

לכן הייתי מבקשת שיקול דעת. אני לא אוהבת קיצוניות, היא תמיד מחטיאה את

המטרה. בכל דבר, כשאוסרים אותו, יש פריצות שמביאות לתגובות יותר

חמורות. לכן הייתי מציעה קצת יותר מחשבה ושיקול דעת, ולא חקיקה חפוזה.

רוצים להיות טובים, ולשמור על בריאות הציבור. תסמכו קצת על השכל הישר

של כל אחד ואחד מאתנו, שישמור על בריאותו.

אני מתקוממת כשרוצים לתפוס יותר מדי. אני חושבת ששמירת בריאות הציבור

היא נושא מאוד מאוד חשוב, אבל כשזה בא על-חשבון תוצרת הארץ, כשמספר

המעשנים הכללי אינו יורד, אני מרשה לעצמי לומר שאנחנו מחטיאים מטרה

בחקיקה הזאת. היא בלתי מאוזנת.- הכוונה ודאי טובה, אבל הדרך, כפי שזה

נעשה, צריך לתקן אותה. אנחנו ודאי נדון בכל ההיבטים של בריאות הציבור,

וכולנו יחד נדאג שבריאות הציבור באמת תזכה לתשומת לב נאותה.

ג. גדות; אני מודה לגבירתי על רשות הדיבור.

שוב ושוב אני נפעם מן העובדה שיש מספר חברי

כנסת שמגישים הצעת חוק שהיא תמימה לכאורה, וסליחה אם אני אומר את זה,

שהיא פופוליסטית מעיקרה, ואסביר למה אני מתכוון.

אני דווקא אתחיל במודעה שפיזרו כאן לאורך השולחן, והיא משחקת לידי.

העבירו לידי כאן מודעה של חברת "דובק", מודעה מנוקדת. ואז נשמע כאן

קולה של היו"ר שנפלה בפח שטמנו לה, בשגגה. כי הרי מי שפיזר את המודעה,

מי שחילק אותה, התכוון בדיוק לענין ההפוך. אבל היא נפלה למלכודת הזו,

והיא פלטה משהו בנוסח של קליעה למטרה. אני לא זוכר את המלה, אבל היא

התייחסה לנושא של המטרה שאליה מיועדת המודעה הספציפית הזאת. על כך אבוא

ואומר בשגגה, שאתם פשוט הכשלתם אותה.



ילדי בית-ספר במדינת ישראל גומרים לנקד, אם אינני טועה, בכיתה ב' או

גי. הנציג המשפטי של העמותה שלוחמת בסרטן, נישא על גלי ההתלהבות, פיזר

את המודעות, בין היתר גם את המודעת הספציפית הזאת, שרק על-בסיסה אני

יכול לומר לכם שזו גישה פופוליסטית דמגוגית מעיקרה. אני שב ואומר, עם

כל הכבוד, ילדי בתי-הספר במדינת ישראל גומרים לנקד בכיתה בי או בכיתה

גי. לאחר מכן, בכיתה די, כבר כותבים בכתיב רגיל, ללא ניקוד. אז מה אתם

רוצים לומר לי, שהמודעה הזו כוונה על-ידי המפרסם לכיתות בי, כדי

שיתהילו לעשן? גם אני מבין את הדמגוגיה הזאת, כי נוח לי אתה, אבל אני

לפחות עושה זאת בתום לב ופורס בפניכם את הקלפים.

לאחר שאמרתי את דברי הפתיחה האלה, אתן הצהרה אישית. אני הייתי מעשן כבד

בימי בחרותי, וכבר 20 שנה שאינני מעשן סיגריה, ואני חושב שהסיגריה היא

לא טובה, והיא מזיקה לבריאות, וכל אחד שמעשן לידי איננו מבהיל אותי,

אבל אני מסביר לו שלא כדאי לו לעשן. להיפך, בדרך נועם אני מסביר לו, לא

בדרד של יסורים. למה אני נוקט עמדה כפי שאני נוקט? לדעתי, עם היד על

הלב, מישהו נכשל כאן במדינה בנושא הזה של אי-עישון, והראיה היא שמשנת

83, מאז חקיקת החוק נאמר שהיתה עליה בפירסום פי 6 אחוזים, זאת אומרת

עלה הפירסום ב-600 אחוזים, והצריכה ירדה ב-6 אחוזים.
ע. האוזנר
לא, הצריכה ירדה ביותר. תעשה את החשבון.

הירידה היא של 15 אחוזים.
ג. גדות
אני מודיע לך שאתה לא יכול פעם אחת לסתור את

זה מלמעלה, ופעם אחת לסתור את זה מלמטה, אתה

לא יכול לומר לי פי 6, להעלות את זה ב-600, ולאחר מכן אתה אומר לי 5

אחוזים, ואתה לוקח 5 אחוזים מ-39 אחוזים. אבל אני אלך אתך אפילו בחשבון

שלך.

אני לא מבין בכלכלה, אבל כסף אני יודע לעשות, וחשבון אני יודע לעשות.

אני לא יודע כמה פעמים אתה הרווחת משהו בחיים שלך בסכומים האלה. האמן

לי, אני יודע לעשות כסף. אני מודיע לך, אני מוכן ללכת אתך גם על 5

אחוזים מתוך 39 אחוזים, זה לא מפריע לי. אתה רוצה מלמעלה, מלמעלה;

מלמטה, מלמטה. זה מתמודד עם 600 אחוזים? זאת אומרת, משהו מקולקל

במערכת, ואני כאן מצטרף אליך. אבל הכיוון שלך לא נכון, וזה ענין אחר.

אני אומר לכם שאתם טועים, אתם טועים במכלול, לא זו הכתובת. אני אומר

לכם כמי שאיכפת לו מהענין, עיזבו את הנקודות הקודמות, זה לא קשור לנושא

הזה, אלה נקודות פוליטיות שקשורות לשולחן הזה כוועדת כנסת, זה לא קשור

לנושא שמועלה כאן. זה היה קשור לאיש, לא לאישיו, ואני מדבר עכשיו על

האישיו.

הדרך לא נכונה, הטיפול אינו נכון, לא מטפלים נכון בנושא, והחוק הזה לא

שווה את הנייר הכחול שהוא כתוב עליו, כי הוא לא יועיל לכם בשום דבר.

תשאלו אותי למה אני מתנגד למעט שאולי זה כן יכול לעזור, ואני אומר לכם

מדוע. לא משום שזה לא עוזר. גם בתחום הפירסום, אם הייתם באים להתייעץ

אתי הייתי אומר לכם מה כן לעשות. האם אתם יכולים לבוא ולהגיד לאדם שהוא

בכסף שלו יפרסם שהוא אחראי לענין, או שהוא לוקח על עצמו את האחריות

המשפטית לנושא? האם אתה תחייב מישהו לפרסם שהוא אחראי, לוקח על עצמו את

האהריות המשפטית לענין? הרי איש לא יעשה את זה, אלה חלומות באספמיה,



ושלא לדבר על הדוגמאות שהביאה לכאו ח"כ דורון. כל אחד יבוא ויתן לכם

דוגמאות למכביר. כל אחד יכול לבוא עם משהו. מלרז נכשלה כשלון חרוץ,

ומלרז קשורה לנושא שאתם מטפלים בו, אם אני מבין משהו ברפואה. כלומר,

ברור שמשהו רציני ויסודי מוטעה בעסק הזה שבו אתם מטפלים, וכנראה זו לא

התרופה, זה לא הכיוון. יושבים כאן יבואנים, יושבים כאן יצרנים מקומיים.

אם הם לא היו פה, והייתם באים בשקט, הייתי אומר לכם שאני מבין משהו

בקטע הזה, הייתי אומר לכם גם מה צריך לעשות מבלי להיכנס לקרביים של

המממן, של המפרסם, של האדם שרוצה למכור סחורה, וזו זכותו במדינה

דמוקרטית למכור סחורה. זכותך להילחם, זכותו למכור. זה הכלל הלגיטימי

בחברה דמוקרטית.

כאן אני מגיע לעיקר, מה מקומם אותי בחוק הזה. אתם חוטאים בכלל. יכול

להיות שאם תבואו אלי ותאמרו לי שאתן לכם 2-3 רעיונות, אולי נמצא. גם

תרנגולת עיוורת מוצאת לפעמים גרגר. אולי אמצא לכם איזה גרגר. הדרך

איננה נכונה.

החוק הזה איננו טוב, כי הוא פוגע בשני דברים עיקריים:

(א) הוא חוק לא דמוקרטי.

(ב) הוא לא הוגן. הוא לא הוגן משני טעמים: אני לא יכול להיכנס לקרביים

של אף אחד מהאנשים במדינה הזאת - לא ליזם, לא למממן, לא למפרסם, לא

ליצרן, לא למשווק. אין לי זכות דמוקרטית לעשות זאת, זאת לא מדינה

בולשביקית, ואני רוצה שתבינו זאת. אסור לי להיכנס לנושא הזה. גם

באמריקה העישון יורד אצל נשים, יורד אצל גברים, משהו קורה. אתה

רוצה לומר לי שהנשים לא קוראות שבועונים במספרה? נשים לא קוראות את

העתונים אצל רופא השיניים?

אני מנסה להסביר שהכיוון לא נכון, הדרך לא נכונה. ירדו לחייהם של

אנשים, זה לא בסדר, וצריך משחק הוגן בחברה. המשחק ההוגן הוא שצריך

ליצור את האמצעים, וזה לא על-חשבון המפרסמים. גם אמריקה לפי דעתי בקטע

הזה פגעה בפירסומאים. אני משוכנע בכך.

צריך למצוא את האמצעים והדרכים להילחם בזה, וצריך להילחם בזה קשה.

יושבים כאן אנשים, אני מכיר את שר המשפטים לשעבר חיים צדוק, אני מכיר

את כולם, והם מכירים את עמדתי. אני אומר שעישון זה דבר לא טוב, וצריך

להילחם בו, וצריך למצוא את הדרכים להילחם בו. אבל אתם לוחמים לא נכון,

והחוק הזה הוא פופוליסטי.

החוק הזה איננו דמוקרטי, כי הוא עושה כאן מעשה נבלה. הוא פשוט מעודד את

פועלי אנגליה, את פועלי וירג'יניה בארה"ב, את פועלי הודו, את פועלי

תורכיה, והוא דופק בלשון הרחוב את פועלי ישראל. עם כל הכבוד, אני לא

עוסק כאן בנושא פופוליסטי שאני כביכול בא להגן על קבוצה זו או אחרת של

עובדים. מי שמכיר אותי יודע, שאני לוחם למשל נגד חשמל חינם. למה? כי

פוליטית לנו יש בעיה עם הענין הזה. אני לוחם נגד קבוצה עתירת עובדים,

לא כמו 700 עובדים שעובדים פה. מדובר שם ב-7,000 עובדים. אני לא נבהל.



הבעיה שלי היא שהחוק יהיה הוגן. המחוקק במדינת ישראל צריך שתצא מתחת

ידו עבודה מתוקנת, שהיא תהיה הוגנת כלפי כולם עם מתן הזדמנות לכולם.

חוק זה איננו דמוקרטי, משום שהיא נכנס לעצבים, הוא נכנס לקרביים של

אנשים שאתה רוצה להילחם בהם, ולא זו הדרך. החוק הזה איננו דמוקרטי משום

שהוא מפלה עובדים של תורכיה על-פני עובדים שלנו פה במדינת ישראל.

החוק הזה איננו טוב, הוא איננו משרת אתכם. רק רמזתי לענין של דרך ניהול

ההסברה שלכם ודרך ניהול הקמפיין שלכם וההסדרים שלכם. ושוב, אני נגד

עישון, אני לא מעשן, ואני חושב שהחוק הזה הוא גזירה שהציבור אינו יכול

לעמוד בה. הרי יעקפו אותו. "דובק" יצור עובדה. יתחילו לפרסם במשחקי

כדורסל של מכבי תל-אביב בחוי'ל. ל"דובק" שם מותר, ופה אסור, ואני לוקח

את המצב הקיצוני ביותר. למה מה שאסור ל"דובק" יהיה מותר ל"פיליפ

מוריס"? יש כאן אנומליה, זה לא בסדר, זה חוק לא הוגן. מבחינת החקיקה

שלו הוא לא הוגן.

אני מפרגן לאלה שיפרסמו, אני מפרגן לכם שתנהלו את הקרב באופן יותר חכם,

יותר נכון. יש למצוא את המשאבים, המשאבים אינם יכולים להיות על-חשבונם.

שנינו יודעים שהקישקוש המרובע הזה, איש אינו קורא אותו. כמי שהיה פעם

קופי-רייטר, אתן לך מודעות שאפילו הם חמישית מגודל המודעה, ואתה תשתגע.

דווקא בדרך ההיפוך, שאל אותו איך אפשר לעשות זאת. אתה יוצא אל

האנטי-פירסום, שזה הפירסום הגדול ביותר בעולם, אם תעשה אותו נכון.

אתה מומחה לרפואה, למה אתה נכנס לענין הפירסום? הוא נכנס לפירסום, למה

הוא נכנס לענין הרפואה? כל אחד צריך לעשות את הדבר שבו הוא מתמחה, שבו

הוא טוב. תפסיקו לנהל את העולם, כי לא תצליחו. אתם נכשלים, והחוק זה לא

טוב, הוא לא הוגן, הוא לא דמוקרטי מכל הבחינות.

א. אליאב; לא ערכתי כאן בדיקה מי מעשן ומי לא מעשן

מבין מציעי ההצעה, ואני חושב שזה לא היה

שייך לענין. יש בין האנשים אחדים שמעשנים, וזה לא הוגן כלפיהם. יכול

להיות שהוא מעשן ולא יכול להיגמל. הוא חושב שהנה אתה נגמלת, אני נגמלתי

ויכול להיות שישנו אחד מאלה שלא יכול להיגמל. האם יש לך זכות מוסרית

להגיד שהוא חותם על חוק זה או אחר, על כל חוק שהוא? הוא לא יכול

להיגמל. קודם כל רציתי להוריד את הענין הזה. גם אם אדם לא הספיק

להיגמל, זכותו לחתום על חוק כזה.

אני חושב שאנחנו לא צריכים להיות יותר דמוקרטיים מכמה וכמה ארצות, ואני

לוקח את ארה"ב. לדעתי לא ענית על השאלה הזאת. ארה"ב הולכת ומחמירה בלי

הרף את התחיקה נגד עישון, וזו מדינה שבכל קנה מידה שתשים עליה, היא

מדינה דמוקרטית. הם למשל אוסרים לעשן במטוסים, ברכבות, באוטובוסים

ציבוריים ובקומות שלמות של בתי-מלון. אני לא רוצה להיכנס לנושא של

החברות הענקיות האלה כמו "פיליפ מוריס" ואחרות, איך הן מרעילות

אוכלוסיות בעולם השלישי. הן יוצאות עם פירסומות, שכל הפירסומים שלנו

קטנים לעומתן. איך החברות הענקיות האלה של המיליארדים רואות שבאמריקה

הענין לא הולך, ובארצות מתקדמות זה לא הולך, והן לוקחות את זה לדרום,

לבנגלדש. שם יעשנו. יש שם גם טייפונים, וגם רעידות אדמה, וגם יעשנו.



ש. דורון; האם אתה מוכן להתייחס גם להתפשטות הסמים

בארה"ב, בה הם נלחמים?

א. אליאב; את החלפת כאן תרנגול בסוס. אנחנו מדברים על

תרנגול ולא על הסוס. הכנסת כאן את

הכולסטרול, את הגבינות, את הסמים ואת האלכהול. אמריקה נגועה במגיפת

סמים איומה ונוראה, וגס באיידס. הרי יכולת להגיד שלא יקיימו יחסי מין

זה עם זה, ואז לא יהיה איידס. גם זו דרך. אני לא רוצה להיכנס לכל מכלול

הצרות שתוקפות את הקהילה המערבית. אנחנו מדברים כאן על דבר מסויים,

והדבר המסויים הזה הוא רעל. החברות הגדולות מרעילות את העולם השלישי

כדי להרוויח סכומים גדולים.

כל מה שאנחנו רצינו חברות וחברים של הכנסת, לנסות להמשיך בצורה צנועה

את התהליך שהתחיל של צימצום - אני כרגע לא זוכר את האחוזים - מ-37 ל-32

אחוזים. אם שכרנו יהיה שזה יקטן עוד ב-2 אחוזים, עוד פחות פציינטים

יבואו אליך למרפאה. היות שאני הייתי סניטר בבית-חולים לפני כמה שנים,

ראיתי ריאות שפותחים אחרי עישון.

אם זה השכר של החוק הצנוע הזה, דיינו. כי בסה"כ מה אנחנו רוצים? אנחנו

כאן לא מתכוונים לקטוע את מקום העבודה של "דובק". אני לא מקבל את הענין

הזה של 30 ו-70 אחוזים. יש ודאי סיבות אחרות ומניעים אחרים, ולא הענין

שאנחנו מנסים כאן להעביר. כל מה שאנחנו רוצים הוא להתקדם עם המדינות

המתקדמות ביותר בעולם והדמוקרטיות ביותר בעולם. המקום שמרבים בו לעשן

הוא בריה"מ עכשיו, ואת לא יודעת מה מעשנים שם. באתי משם לפני כמה

שבועות. הם מעשנים עשב שהם מוצאים, מכיוון שכבר אין סיגריות. הם מעשנים

כל דבר, כל זבל שישנו הם מעשנים, והמשטרים הדיקטטורים היו המשטרים

שעישנו בהם בכמות הגדולה ביותר בבריה"מ, במשטרים הנוראים ביותר

והפשיסטים ביותר והבולשביקים ביותר.

אני לא יודע למה גדעון גדות מאשים אותי או חברים אחרים בפופליזם. אנחנו

מנסים להתקדם צעד אחרי צעד, בצעדים איטיים בעקבות חקיקה מהמתקדמות

והפרוגרסיביות ביותר בעולם. זה כל מה שאנחנו רוצים, לא יותר מזה ולא

פחות מזה.

ע. אלישר; אני מודה לגבירתי על שנתת לי את רשות

הדיבור. בישיבה הקודמת שמענו את אנשי

האנטי-סרטן, את אנשי "דובק", את אנשי משרד הבריאות. הגב' חגית אברהמי

דיברה בדיוק 5 דקות. לאף אחד גבירתי לא אמרה לדבר בקיצור, אבל אני

אשתדל לעשות זאת בקיצור. בנוסף לכך, כאשר כל הטענות של "דובק" נשמעו,

היו עם כל הכבוד, גם מציעי ההצעה וגם החברים האחרים של הכנסת ושמעו את

הדברים. ואילו אני עכשיו צריך לדבר לפני 3 חברי כנסת בלבד.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה הוזמנת כדי שתשמיע את הדברים שלך, ולא

להשמיע הערות לגבי ניהול הישיבה, ולא לגבי

מתן רשות דיבור, ולא לגבי נוכחות של חברי כנסת. יש אורחים שמדברים גם

כאשר חברי הכנסת אינם, והדברים נרשמים.



ע. אלישר; רציתי רק להעיר. בישיבה הבאה, כאשר מישהו

יקרא את הפרוטוקול, ידע שאני דיברתי בפני

שלושה חברי כנסת בלבד.

אני רוצה לומר, כבוד היו"ר, שב-1977 אם אינני טועה, הובאה בפעם הראשונה

הצעת החוק לאיסור פירסומת על סיגריות. באותה תקופה יוצגה "דובק" ע"י

עו"ד גולדנברג ואני, הקטן, הופעתי בשם כל היבואנים. לא היו עורכי-דין

אחרים. עו"ד האוזנר לא היה, ואותה הגברת מנהלת הליגה למלחמה בסרטן.

יו"ר הוועדה היה מר פורוש. היה זה ב-1977 או 78.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זו היתה ועדה אחרת, ועדת העבודה והרווחה.

ע. אלישר; אז הצעתי, על אחריותי שלי כיבואן, להגדיל את

הפירסומת של המודעות לכך שיראו אך ורק את

חפיסת הסיגריות. לא היה אז רישום כזה, ואינני יודע אם זה רשום

בפרוטוקול או לא, אבל אני מוכן לאשר זאת גם בבדיקת פוליגרף. אבל תפסת

מרובה לא תפסת. הליגה למלחמה בסרטן אמרה "לא", היא רוצה את האיסור

המלא. לו היינו היום נמצאים במצב של 1980 או 83, שהאיסור הזה היה קיים,

אי-אפשר היה היום לבוא ולספר לנו סיפורים על כך שהמודעות האלה שהגישו

בפניכם משכנעות לעשן או מגדילות את מספר המעשנים, כי בסה"כ היו מראים

את החפיסה.

הצעתי אז עוד דבר, והוא - שהאזהרה של משרד הבריאות תהיה לא שהעישון

מזיק לבריאות, אלא שהעישון מסוכן לבריאות, וגם על זה אמרו לי "לא". כאן

איבדו את ההזדמנות שהיתה יכולה להיות, והיום אולי לא היינו נמצאים במצב

בו אנחנו נמצאים.

לגבי השאלה באיזו מידה קיימת אפליה בין "דובק" לבין היבואנים. חשבתי

שאקבל את רשות הדיבור אחרי דבריו של ח"כ גדות, שכן דברים רבים שהוא

אמר, אני רציתי לומר, ופשוט הייתי ממשיך את דבריו. אלא שהוא בנושא

האחרון חזר ודיבר על אפליה שיש בין "דובק" לבין היבואנים.

החוק הקיים התקבל ב-1983, ונכנס לתוקפו ביולי 1983. חלקה של "דובק"

ביצוא ובשיווק ב-1983 היה 90 עד 91 אחוזים. ב'1987 חלקה של "דובק" הגיע

ל-94 אחוזים. חלפו שנים מאז חוקק החוק הנוכחי עם האפליה הנוראה בין

"דובק" לבין היבואנים. באותן 4 השנים כל המגזינים הגיעו ארצה בלי שום

אזהרת בריאות מחו"ל, וחלקה של "דובק" עלה בשיווק. אם כך, למה אומרים

לנו פה שהדבר הזה פוגע בהם? 200 העובדים שפוטרו ב"דובק", אדון שאשא

יודע היטב שהם פוטרו בין היתר משום שהוא היה בין יוזמי ההשבתה הגדולה

ב"דובק" בסוף 1987.

ד. שאשא; זה שקר.

ע. אלישר; בעקבות זאת הורד המכס. כאשר הורד המכס גדל

חלקו של היבוא. הנושא הזה עבר כבר בוועדת

הכספים ובוועדות ההיצף ששמענו עליהן בישיבה הקודמת, ונידחה, ואני חושב

שפה אין מקום להגיע לדיון מחודש בנושא הזה.



למדתי פעם משפטים, ובמשפטים למדתי שיש כתב תביעה וכתב דוגנה, והצדדים

מוגבלים במה שהם טוענים. יש לנו כאן עם כל הכבוד הצעת חוק של ח"כ אמנון

רובינשטיין וחברי כנסת אחרים, ואני חושב שאנחנו צריכים להישאר באותה

מטגרת.

אינני יכול כמובן לקבוע טדרי דיון, ואינני חושב שחריגה מכל הדברים האלה

יש לה איזו שהיא רלוונטיות לנושא הנדון.

אני מודיע בשם היבואנים שאנחנו מוכנים שהמודעות של הטיגריות תהיינה

מודעות ללא אנשים, כפי שהגב' חגית אברהמי אמרה בפעם הקודמת. אני מפנה

את תשומת הלב לכך, שבאמריקה גודלה של האזהרה איננו 20 אחוזים אלא הרבה

פחות, ויש לכם תיקים שלמים שהובאו בישיבה הקודמת ובהן האזהרות

האמריקניות.

אם יורשה לי רגע אחד, אעשה איזו הפטקה ואתייחט לדברי ח"כ אליאב. כל

התחיקה נגד העישון באמריקה איננה שייכת לפירטום.

א. אליאב; נכון, היא הרבה יותר חמורה.

ע. אלישר; לא. אתה לא מבדיל בין פירטום לבין זה שאטור

לעשן במטוט. אטור לעשן במטוט, אטור לעשן

בבית-חולים, יש חברות שלא מקבלות עובדים מפני שאטור להם לעשן, והשאלה

אם זה בטדר או לא בטדר נדונה עכשיו בבתי-משפט. זה ענין אחר. חוק איטור

הפירטום באמריקה מתייחט לדבר אחד בלבד: לאמצעים אלקטרוניים. לא רדיו,

לא טלביזיה, לא קולנוע ולא דברים מטוג זה.

עכשיו הדיון הוא על איטור פירטומת. באמריקה מותר לפרטם דמויות, אותן

מודעות שמתפרטמות פה על-ידי המגזינים, מתפרטמות באמריקה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; החוק הוא לא על איטור פירטומת. החוק רוצה

לתקן.

ע. אלישר! הוזכר כאן הענין של קנדה, והוזכר הענין של

השוק המשותף. בשוק המשותף ההצעה נדחתה בפעם

השניה לפני שבועיים. ב-11 בנובמבר נדחתה ההצעה פעם שניה. זה לא אומר

שההצעה לא תבוא בפעם השלישית, היא תבוא.

בקנדה היתה הצעה לאטור איטור טוטלי. בית-המשפט הפדרלי החליט מה שהחליט,

וזה כרגע נמצא בדיון בבית-המשפט העליון של קנדה.

אעיר על מה אמר השופט לנקודה קטנה ספציפית בקנדה. הוא דיבר על חופש

הדיבור ועל חופש הפירטום. נניח לרגע שכולנו חושבים שחופש הדיבור,

כשמדובר נגד בריאות, אולי אפשר לוותר עליו. אבל אומר אותו שופט, והשופט

קבע שהמדינה נכשלה בטענתה שיש קשר בין הפירטומת לבין הצריכה.

אנחנו טוענים כל הזמן שאין קשר בין הפירטומת לבין גידול בצריכה, אלא

שהפירטומת מיועדת אך ורק להעביר מטוג אחד לטוג אחר. בינתיים אותו שופט

פטק לטובת הטענה שלנו, וזה תלוי ועומד בבית-המשפט העליון.



דבר נוסף שהייתי רוצח לומר. יש לי כאן גם עוד פירסום מה"פייננשל

טיימס", שזח לא עתון של "פיליפ מוריס" ולא עתון של חליגח למלחמח בסרטן,

חפירסום חוא ממאי 1991. חוא אומר שבבריה"מ חפירסומת לסיגריות בכלל

איננח מותרת, אבל חצריכח גדלח שם מ-1975 עד 1989 ב-17 אחוזים. כשחופעתי

ב-1977 בפני חוועדח של חי'כ פורוש אמרתי לו, ואני זוכר את חמקרח מאחר

שהוא היה היו"ר, והוא איש דתי, וביקשתי סליחח על שאני מביא את חדוגמא

הזאת. אמרתי לו שהייתי בטיול מאורגן בנורבגיה זמן מה לפני-כן, ועמדנו

וחיכינו לאוטובוס. היה שלט בחנות שאומר שמצטערים שלא יכולים לחגיד לנו

מח הם מוכרים, אלא היכנסו ותראו בעצמכם. אמרתי ליו"ר שאני חשבתי על דבר

מסויים, לגבי מה שיש לי להיכנס שם ולראות, ונכנסתי. ושומו שמים, זו

היתה חנות לסיגריות. הצריכה בנורבגיה היא 85 אחוזים יותר גבוהה ממה

שהיא היתה בשנת 75. כאשר בשנת 61 נאסרה שם הפירסומת, גדלה הצריכה.

והנה אצלנו אנחנו חיים עם חוק קיים של 1983, ומודה חברי מר האוזנר

שהצריכה ירדה. יפה מאוד, ומה האסון? מה אנחנו רוצים כאן לעשות! שהיא

תרד עוד יותר? בסדר, אני מסכים שתרד עוד יותר. בואו נקבל את הגירסא

שצריכה האזהרה להיות כמו שהיא באמריקה, בואו נקבל את הגירסא שלא להראות

לאנשים בני-אדם בתוך הפירסומת הזאת.

עכשיו נגיע רגע לנוסח האזהרה. ביקשנו בנוסח האזהרה צעד טכני פשוט, ותנו

לנו אפשרות לבצע אותו. תוך 60 יום זה לא ניתן לביצוע. אני מזמין סחורה

חצי שנה מראש, והכל מודפס מראש. אם אתה מתכוון אך ורק לעתונות, אני

מודיע לך אישית שאין לי בעיה עם זה. אם זה לא על הקופסאות, אלא רק

לעתונות, לא איכפת לי. על החפיסות, טכנית אני לא יכול לבצע את זה.

אני רוצה לחזור לאמריקה. בישיבה הקודמת הופיעה כאן הרופאה מהמחלקה

האונקולוגית בהדסה, שהגישה כל מיני טבלאות. אחד הדברים החשובים ביותר,

ולפי דעתי זהו בדיוק מה שח"כ גדעון גדות העיר עליו בדבריו, זה שבאמריקה

אף שהאיסור הוא איסור שמוגבל אך ורק לאמצעים אלקטרוניים, ואף שהאזהרה

היא כפי שהיא קיימת, ואף שהפירסומת האחרת כולה מותרת,הצריכה ירדה. למה

הצריכה ירדה? משום שפעולות החינוך האחרות שנעשו היו אלה שהביאו לידי

המצב הזה. שם צריך לרכז את המאמצים האלה. כלומר, נתנו את התשובה הטובה

ביותר בעצם המעשה הזה, כפי שהיה בארה"ב. אם אנחנ רוצים להידמות לארה"ב,

בואו נעשה כך.

ד. תמיר; מחלות לב נגרמות על-ידי כמה גורמי סיכון,

ואחד החשובים ביותר הוא עישון. אנחנו מלמדים

ילדים בכיתות אי, בי, גי כיצד להתמודד מפני הפירסומת שעליה אנחנו

מדברים היום, אבל הצדדים ממשיכים לפרסם. אנחנו רוצים שהילדים, כשיגדלו,

לא יעשנו. מביאים להם את הפירסומות האלה, והם לומדים בכיתה איך להסתכל

על הפירסומת, איך להגיב עליה באופן נכון, איך לראות אם יש בחורה יפה או

בחור יפה עם הסיגריה, לשים לב שמה שמשפיע עליהם זה לאו דווקא הסיגריה

אלא כל המעמד הזה. הם רוצים לעשן ולהיות דומים לאיש היפה או לאשה היפה,

ואנחנו מלמדים אותם כיצד להתמודד עם הדברים האלה.

לכן אני אומר שאנחנו מצד אחד מנסים לחנך את בני הנוער לדעת כיצד

להתמודד עם הפירסומת, והנה פה בוועדה הזאת נלחמים נגד דבר כל כך פעוט

וכל כך קטן, שאותי ודאי שלא מספק.



לבקשה שהוצעה על-ידי חברי הכנסת, אנחנו כרופאים וכנציגים של מערכת

הבריאות באים רק לעזור. לא אנחנו אלה שבאנו אל חברי הכנסת. יש קבוצה של

חברי כנסת, ואנחנו תומכים בה. זה קצת, זה לא הרבה, אבל אפילו אם אחוז

אחד ירד זה כבר דבר טוב.

אני רוצה להגיד לוועד העובדים משהו מאוד מעניין. אתה נלחם לגבי 200

אנשים, ואני אומר שאם נגדיל את הצריכה, למעשה יהיה ההיפך. נגדיל את

הפירסום, נגדיל את הצריכה, נגדיל גם את מספר בתי-החולים, ויכול להיות

שזה פתרון לבעיית העולים החדשים. אם מישהו הולך על איזה צוק ונופל

למטה, במקום לשים גדר, יגידו לבנות בית-חולים למטה. אנשים ילכו על הצוק

ויפלו ישר לבית-החולים.

ע. אלישר; אתה מעמיד זאת בצורה קיצונית מאוד.

ד. תמיר; תאונות דרכים, עם כל הכבוד, זה אחוז אחד

ממקרי המוות, עם תאונות עבודה ביחד זה 3

אחוזים. אנחנו מדברים על מחלות ששני-שלישים מסיבות המוות זה סרטן

ומחלות לב, והעישון הוא אחד הגורמים העיקריים למחלות האלה. תאונות

דרכים, עם כל הכבוד, זה אחוז יותר קטן, אבל גם בתאונות דרכים צריך

לטפל.

אני מבין את הבעיה של 200 העובדים, אבל אני לא יכול למצוא לכך פתרון

אחר. עקרונית, אנחנו לא רוצים להקים עוד בתי-חולים, אנחנו לא רוצים

להכשיר עוד מומחים למחלות ריאות. מבחינת בריאות הציבור, העישון הוא אחת

הבעיות הגדולות ביותר, וכל אחוז או שניים של הורדה בצריכת העישון, זה

רווח נקי למערכת הבריאות ולחיים ארוכים יותר, וגם רווח כלכלי בסופו של

דבר, משום שהדבר הזה עולה הרבה מאוד כסף.

אני לא נכנס לעצם הענין, אני לא מספיק מבין בנושאים החוקיים, אם זה

מקדם את היבואן לעומת צריכה מקומית וכדי. על כל פנים, מבחינתי, האיש

בישראל קורא בעיקר את התקשורת הישראלית,והילדים בוודאי בבית-הספר

חשופים לתקשורת הישראלית. אם אפשר להוריד בעזרת התקשורת באחוז או בחצי

אחוז את הצריכה ואת התחלת העישון, דיינו.

גם רופאים יכולים להגיד לכל פציינט באופן אישי שיפסיק לעשן. אנחנו

יודעים שחוקים כמו חוק למנלעת עישון יעילים מאוד. אם אפשר היה להציע

לכנסת להגדיל פי שניים את מחיר הסיגריות, גם זה היה יעיל מאוד.

החוקים האלה אכן יעילים, ועובדה שלא מעשנים באוטובוסים היום. זה מוריד

את כמות העישון, עובדה היא שגם בסופרמרקטים אני כבר רואה שלא מעשנים,

וכן במקומות אחרים. איסור פירסום בצורה זו בוודאי לא יתמוך בעישון, אלא

רק יכול לעזור בהפסקת עישון.
א. שבדרון
משפט אחד שמתייחס לדברי ח"כ שרה דורון בקשר

לפירסומת של הגבינה הצהובה, שהשקיעו בה מאות

אלפי דולרים. חברת הכנסת אמרה שזה כן עזר לצריכה, ואני רוצה להגיד שזה

נתון בדוק ומדוייק שלא נמכרה גבינה צהובה יותר כתוצאה מהפירסומת. נעשה



מחקר שהראה שלא נמכרה יותר גבינה צהובה כתוצאה מהפירסומת. כפי שאמר ח"כ

גדות, נשקיע את האנרגיה במקום אהר.
ד. אגמון
אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה שקיים חוק

אמיתי. למשל, דיברת מאוד יפה על ילדים. אתה

יודע שבשום עתוני נוער אין פירסומת לסיגריות. אפילו בעתון "במחנה" אין

מודעות של סיגריות כבר 5 שנים, אף שהביאו לכאן עתון ישן. רוב המעשנים

מתחילים לעשן בגיל 16, 17, 18, ואין לזה שום השפעה של עתונות מבוגרת.

החוק כבר קיים.

היבואן איננו מתנגד לחוק, והוא אמר זאת כאן, וגם זה מוכיח. המושגים

הבינלאומיים הידועים והקיימים בכל העולם ממשיכים לקבל חשיפה. די להראות

של"מלברו" יש חשיפה אמיתית. עם כל הכבוד, למוצגים הישראלים הקטנים, אין

זאת, ואם אתם מונעים מהם את החשיפה, אתם רק מגדילים את העיוות.

ט. לרר; הצגתי בפעם הקודמת נתונים שמוכיחים, ויש

רשימה של ספרות ומחקרים כיצד משפיעה

הפירסומת על התחלת העישון על בני הנוער, וזה בדוק. העברנו את החומר

לחברי הכנסת. אלה דברים שהתפרסמו, והם בדוקים. אלה מחקרים. כשאני צריך

לכתוב משהו, אני הולך לאוניברסיטה לספריה, כי גם אתם לא רוצים לתת את

הנתונים שלכם אף פעם, ושם אני מוצא את כל החומר. גם אתם יכולים למצוא

אותו.

אני רק מצהיר בכל האחריות שיש שורה של מחקרים שהתרכזו דווקא בבני נוער,

דווקא לגבי התחלת עישון ודווקא לגבי השפעה של הפירסומת ופירסומות

שונות. זה משפיע על התחלה של עישון, על צריכה, על משיכת בני הנוער

לעשן. זה לא אומר שתחרות בין סיגריות לא קיימת, גם זה ישנו.

הייתי רוצה שבאמת יקראו, כמו שהם מתכוננים לכל דבר, גם את החומר הזה.

הם יכולים למצוא אותו.

אני רוצה לציין את זה, כדי שלא נדבר על דברים כאילו אנחנו באים לכאן

ולא הוכחנו שום דבר.

ח. אברהמי; בזמנו, כשהיה דיון בהצעת החוק של מר

וירשובסקי שדיברה על איסור מוחלט של

פירסומת, הימצאנו לוועדה חוברות של מחקרים, לא שמומנו על-ידי חברות

סיגריות. הבאנו מחקר גדול מאנגליה שנעשה על-ידי רשות ממשלתית. שם נקבע

במפורש שאין קשר בין התחלת עישון של צעירים לבין הפירסומת, ואני קובעת

זאת באחריות.

מכל מקום, גם בארץ נערך מחקר כדי לבדוק את הנושא ספציפית, נדמה לי שד"ר

מינה צמח ערכה את המחקר הזה, והיא מספיק מהימנה. המחקר לא נעשה דרך

"דובק" בכלל, וזה באחריות שלי.

ט. לרר; מי מימן את זה?



ח. אברהמי; אינני יודעת.

ט. לרד; אני יודע.

ח. אברהמי; הגיעו למסקנה שאין שום קשר בין התחלת עישון

אצל צעירים לבין הפירסומת. זו היתה הערת

אגב, כי באמת אנחנו חוזרים לנקודה שהחוק של קבוצת חברי כנסת אינו דן

באיסור הפירסומת, לכן בהרבה מאוד דברים גלשנו פה לדיון שאיננו רלוונטי

לדיון בוועדה. בדברי בפעם הקודמת ניסיתי להתרכז בארבעת המרכיבים או

ארבעת הסעיפים הספציפיים של ההצעה הזאת, ומהי עמדתנו.

שלא יווצר הרושם כאילו היבואנים תומכים בהצעה הזאת. בוודאי אנחנו נגד

ההצעה, מכיוון שההצעה הזאת תפגע בפירסומת שאנחנו כמובן מעוניינים בה.

אנחנו מעוניינים לקדם את המוצר שלנו, לא על-חשבון הגדלת הצריכה אלא

על-חשבון מותגים אחרים בשוק, לרבות תחרות בין המותגים של תוצרת חוץ. לא

ניכנס פה לשאלה אם זה לגיטימי או לא, אני בוודאי חושבת שבחברה דמוקרטית

פתוחה וכוי צריך שיהיה חופש תחרות, חופש הפירסום וחופש הדיבור וכוי.

לגבי הערתו של חי'כ אליאב, שאנחנו מנסים בעצם ללכת בעקבות מדינות אחרות.

אמרתי ואני עומדת על דברי, שאנחנו נמציא לחברי הכנסת בדיוק מה מצב

התחיקה במדינות השכנות, בעיקר במדינות השוק המשותף. אם נקבל את הצעת

חברי הכנסת, נחמיר יותר מאשר קיים במדינות אחרות, ואני בוודאי חושבת

שאין צורך שנעשה את הדבר הזה.

ט. טל; אני עובד ב"דובק", ואני לא יודע לדבר כמו

החברים האחרים.

לפני מספר שנים עברנו משבר, ולא חשוב לי אם זה היה משום שהורידו מסים

או לא. התצרוכת המקומית ירדה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מר צדוק, אם יש לך הערות להעיר, אני מוכנה

לתת לך את רשות הדיבור. יותר אני לא מקיימת

דיון בפורום כה רחב, שמופיעים גורמים ומביעים את דעתם. שמענו מספיק עד

עכשיו ויותר לא נקיים ויכוח כזה.

ח. צדוק; אני צריך זמן רב כדי להעיר את הדברים שאני

טוען. היום ישבתי והקשבתי ושתקתי, וכל זאת

עשיתי מתוך הנחה שתינתן לי ההזדמנות לדבר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה יכול להעביר בכתב את ההערות שלך.

ח. צדוק; , אני מכיר גורלן של הערות בכתב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מודיעה לך שתמיד אנחנו מביאים אותן

לידיעת חברי הוועדה כאשר מתקיים הדיון על

הצעת החוק. את זה אני יכולה להבטיח לך לעשות. על כל הסעיפים שאנחנו

דנים, אנחנו אומרים את ההערות של כל גורם וגורם.



ח. צדוק; היום ישבתי והקשבתי ולא התפרצתי באמצע

הדברים של מישהו, מתוך הנחה ברורה שתינתן לי

האפשרות להגיב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
למה רק לך? הרי גם אחרים ירצו להעיר. האם

עכשיו נפתח סיבוב חדש? לא נוכל לעשות זאת.

מתוך כבוד והערכה אליך, אני מוכנה לתת לך עכשיו את רשות הדיבור כדי

להעיר את הערותיך. אני לא מגבילה אותך בזמן, אבל מה שלא תספיק להעיר,

תוכל להעביר הערות בכתב. אבל אני לא אקיים פעם נוספת דיון בפורום הזה.

אם אני מזמינה אותך, אני צריכה להזמין את כולם כדי שישמעו את ההערות

שלך.

ח. צדוק; מה שלא אספיק, אגיש בכתב.

ט. טל; לפני 5 שנים עברנו משבר מאוד חמור ב"דובק",

והצריכה של "דובק" ירדה בהרבה. לא חשוב לי

אם זה בגלל המסים או לא. כעובד פשוט אני יודע, שהיינו כך וכך עובדים,

ועקב זה ירד מספר העובדים ב-200 איש. היו 200 איש שבכו והתעלפו. לצערנו

ראינו מקרה דומה פה בכנסת לא מזמן, שאנשים התעלפו כשהם איבדו את מקור

פרנסה.

כל חוק כזה שיהיה עכשיו, באופן טבעי מפלה אותנו שוב לגבי תוצרת חוץ,

ובאופן טבעי שוב התצרוכת שלנו תרד. לא חשוב אם מדובר באחוז או ב-5

אחוזים. שוב יצטרכו לפטר עובדים, ושוב יהיו בכיות וחוסר פרנסה. אז,

כשזה קרה, אנשים עוד מצאו מקומות עבודה. היום מאוד קשה למצוא עבודה,

וחבל שהראשונים שיפוטרו מ"דובק" היום יהיו עולים חדשים. אני אישית

אימצתי הרבה עולים.

נוסף לזה, כחבר ועד מזה מספר שנים, אני מצהיר בזאת שכל חג אנחנו נותנים

מתנות לעובדים. בשנים האחרונות לא היה חג אחד שנתתי מתנה מתוצרת חוץ,

הכל כחול-לבן. פעם נתתי שוקולד של "עלית", פעם של "ורד הגליל", ואני

עומד על זה.

גם בנושא הפירסום. ל"דובק" עולת הרבה כסף הפירסום, ולעומת זאת לחברות

הזרות, מי שמממן אותן, הן החברות בחו"ל.

בכל מקרה, העובדים של "דובק" הם עובדים ישראלים שנתנו הרבה למדינה, גם

בחיים הרגילים וגם בצבא, והם אלה שמפסידים. הייתי מבקש מכל חברי הוועדה

כשהם באים להחליט, להסתכל על המצב בארץ היום, על מצב העבודה בארץ, על

מה שקורה. החוק הזה לא ימנע אפילו מאדם אחד לעשן, אלא הוא יעביר אנשים

מתוצרת מקומית לתוצרת חוץ, בגלל אמצעי התקשורת והמגזינים שיבואו

מחו"ל.

אל תקשו עלינו ועל תחוקקו יותר חוקים, מפני שבאמת יש דברים אחרים רבים

לעבוד עליהם. תעזרו לנו. עברנו משבר אחד, ויצאנו מהמשבר הזה. עכשיו יש

יחסים מאוד טובים. "דובק" קולט, "דובק" מתרחב, "דובק" בונה מפעל ורוצה

להעסיק עובדים. אני פונה כאיש מהעובדים, ולא עם תוארים. תעזבו את החוק



הזה, אל תפלו אותנו לגבי תוצרת חוץ ואל תתנו לעובד במקום אחר להתפרנס,

בעוד שעובד שלנו ייזרק החוצה.

ח. צדוק; הצעת חוק זו באה מכמה דברים ספציפיים. הועלו

בדיון הצעות שחורגות מהעניינים הספציפיים של

הצעת חוק זו. אני מבקש מהוועדה, שתדון בדברים הספציפיים שנכתבו בהצעת

חוק זו. רוצים לחוקק בעניינים אחרים, הממשלה יכולה ליזום, חברי כנסת

יכולים ליזום, אבל מה שמונח בפני הוועדה זה הענין המסויים הזה.

אין מחלוקת על כך שהעישון מזיק לבריאות. יש הרבה דברים נוספים שבני-אדם

צורכים, וגם הם מזיקים לבריאות, אבל גם העישון מזיק לבריאות.

לעומת המחקרים שהגיש ד"ר לרר, שאני עוד לא קראתי אבל חשבתי שתהיה לי

הזדמנות לקרוא ואולי להגיב, ישנם מחקרים שמוכיחים שהפירסומת לא מגדילה

את ציבור המעשנים, אלא נועדה להשפיע על חלוקה אחרת של המעשנים בין

מתגים שונים של סיגריות.

אין מחקר אשר קובע כי קיים קשר ודאי בין פירסומת לבין צריכת סיגריות.

כבר הוזכר פה פסק-הדין של השופט הקנדי, שאמר שהוא לא שוכנע, שלא הביאו

בפניו ראיות שיש קשר שהפירסומת לסיגריות מגדילה את ציבור המעשנים.

למה הדבר דומה. אני חושב שהיום אין כמעס משפחה בישראל שאין בה מקרר

חשמלי. בכל-זאת, המייצרים הזרים והישראלים מוציאים כסף רב על פירסומת

לקידום המותג שלהם. בסופו של דבר, הזוגות הצעירים כל אחד יקנה. כלומר,

הפירסומת לא מכוונת לזה שאנשים שאין להם מקררים חשמליים יקנו, ויכניסו

לבית מקרר חשמלי. הפירסומת מכוונת לזה שמי שקונה, יעדיף את המותג של

המפרסם על פני המותג של אחרים. זאת כל המטרה של הפירסומת.

הוא הדין בסיגריות. נגיש חומר אשר מראה שציבור המעשנים לא גדל כתוצאה

מהפירסומת, ולא זאת מטרת הפירסומת בסיגריות. מטרת הפירסומת היא, שכל

אחד רוצה להעביר את המעשנים אליו, כל אחד רוצה להגדיל את חלקו בשוק.

השוק רווי ומוצף, כל אחד משתמש בו, וזה כמו לגבי מקררים, טלביזיה,

רדיו. גם שם לא מפסיקים את הפירסומת, וברור שהפירסומת במקרים האלה

מכוונת להגדלת הנתח של המפרסם בשוק.

יש לנו חוק שקובע הגבלות מסויימות בנושא. לא שמעתי שאיש מציע שתהיה

צנזורה, שיאסרו יבוא של שבועונים וירחונים ועתונים. לא שמעתי גם שמישהו

מציע שבמכס יעמדו עם מספריים, ויחתכו את הפירסומת שישנה במגזינים

שמגיעים מחו"ל. בכל-זאת חל איזה שינוי מאז 1983. מאז 1983 הפירסומת

בטלביזיה גדלה לאין שיעור, החשיפה של הציבור הישראלי לפירסומת בטלביזיה

ממקורות שונים שבחו"ל גדלה לאין שיעור, והדבר הזה מעמיק את האפליה בין

הייצור המקומי לבין הייצור החיצוני.

ברור שהציבור הישראלי חשוף בעתונים ובטלביזיה וברדיו לפירסומת של תוצרת

חוץ ללא הגבלה, וכל המיגבלות האלה חלות על הפירסומת של הייצור המקומי,

גם על הפירסומת של היבואנים בארץ. לכאורה החוק לא מפלה, הוא אומר שבארץ

יש מיגבלות לפירסומת, אבל לגבי "דובק", אלה מיגבלות שחלות על מאה

אחוזים של הפירסומת של "דובק", בו בזמן שלגבי התוצרת הזרה זה חל רק על



הפירסומת שהם עושים בעתונים בישראל. החוק לא מטפל ולא יכול לטפל

בפירסומת הזרה המגיעה הנה באמצעי התקשורת השונים, שהיקפם והשפעתם על

הציבור הולכים וגדלים משנה לשנה.

הבעיה בהגבלות על הפירסומת הולכת ומעמיקה, וכל תוספת של הגבלה שהיום

הכנסת תהוקק היא תוספת אשר תגדיל את האפליה הזאת.

לכן אני מבקש מהוועדה לשקול היטב אם יש מקום היום להקיקת הוק אשר מטבע

הדברים, כתוצאה אובייקטיבית מעצם חקיקתו, מטיל מיגבלות על היצרן

המקומי, שאינן מוטלות על היבואן, והציבור הישראלי חשוף ללא הגבלה

לפירסומת זרה. והיות שאיש לא מעלת על הדעת שיסגרו את הפירסומת הזרה

מבחוץ, אין מנוס מן המסקנה שלא צריך לחוקק חוק אשר לפי עצם מהותו מגביר

את האפליה.

כפי שנוהגים לומר משפטנים, לחלופין, אני מבקש שהוועדה תגיע למסקנה שאין

מקום לחקיקת החוק הזה גם בהיקפו המצומצם. אני לא פטור מלהביע דעה על כל

אחד מהדברים הספציפיים.

הדבר הראשון הוא פירסומת על-ידי שימוש בדמויות של בני-אדם. אם יש דוגמא

בולטת של החמרה שהיא תפעל ברובה, ברוב משקלה, נגד התוצרת המקומית

ותשאיר בעינה את הפירסומת הבאה מבחוץ, זה הענין הזה של פירסום, של

איסור פירסום דמויות של בני-אדם. אני שמח שמר האוזנר ברוב הגינותו הודה

בזה. אתה תאסור פירסומת על-ידי שימוש בדמויות בני-אדם. כבר היום יש
מיגבלות
זה לא יכול להיות חייל במדים, זה לא יכול להיות אדם צעיר. אבל

עם המיגבלות האלה, כל הדמויות האטרקטיביות, המצ'ואיסטיות, נמצאות

בפירסומת שלנו בחוץ. תגבילו הגבלה נוספת את הפירסומת, או תאסרו על

הפירסומת על-ידי שימוש בדמויות בני-אדם, וזה דבר שפועל מיד נגד היצרן

המקומי.

הנושא השני שמטופל פה הוא ענין האזהרה. בקשר לאזהרה יש שלושה נושאים

שנדונים.

(א) השטח.

(ב) התוכן, הטקסט של האזהרה, מה ייאמר שם.

(ג) תקופת המעבר.

אני רוצה לומר כמה מלים קצרות על כל אחד משלושת הנושאים.

אני חושב שהגודל צריך להיות סביר. לדעתי מה שקובע הוא, שזה צריך להיות

באותיות גבוהות, קריאות, על רקע נוגד. כלומר, אני לא מתעסק בענין

הגודל, אני חושב ש-5 אחוזים זה שטח גדול, אבל אני אומר שצריך להבטיח

שזה ייראה לעין, שזה לא יהיה מטושטש, בגודל שאינו עולה על 5 אחוזים זה

אותיות קריאות על רקע נוגד.

לענין הטקסט. אחרי ששמעתי את הדיון, אני לא בטוח שהכנסת צריכה לעסוק

בענין הנוסח. כלומר, מה שמוצע פה בהצעת החוק לענין הטקסט אלה הם שני



דברים.- יש הצעה שבחוק יחליפו את הטקסט: יש הצעה שבעתיד אפשר יהיה לשנות

אותו בסמכות של שר הבריאות ובאישור הכנסת.

לי נראה שאפשר לאחד את שני הדברים האלו. מבלי שהוועדה תיכנס לשאלה מהו

טקסט נכון ומהו טקסט לא נכון, אפשר פשוט - כל זה לחלופין - לקבוע ששר

הבריאות באישור ועדת הכנסת יכול לשנות את הטקסט. זה לא יהיה בחופזה, זה

לא יהיה לא מחוכם. זה לא שאין כאן אנשים חכמים. אלא שהכנסת, ועדה הכנסת

וכל הנוכחות של הקהל הרב, אינם בדיוק הפורום שמתאים לניסוח האזהרה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה מתכוון שמשרד הבריאות יקבע באישור ועדת

הכלכלה.

ח. צדוק; כאן מוצע באישור הכנסת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הכוונה לוועדה.

ח. צדוק; הוועדה ודאי תביא את זה בפני הכנסת בצורה של

החלטה. על כל פנים, אני לא מוצא שיש כאן

מקום להבחין בין השינוי הראשון לבין השינויים שאולי יהיו בעתיד.

לגבי התקופה. נחוצה תקופה סבירה לגבי האזהרה שעל החפיסה. יש מלאי של

סיגריות, יש מלאי של עטיפות. כל אחד מכין לעצמו מלאי. צריך לתת לו

אפשרות להשתמש במלאי הזה. הצענו תקופה של 12 חודשים, ונראה לי שתקופה

של 12 חודשים זו תקופת מינימום.

כל הדברים האלה שאמרתי ספציפית אינם גורעים מהבקשה שלי והטענה שלי,

שמהטעמים שגוללו פה חברים שונים, ואני בתוכם, הוועדה צריכה לומר שאין

מקום לחוק הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה להודוונ לכל האורחים שלנו על הדברים

. שהשמיעו, מי בעד ומי נגד, ועל הוויכוח שהיה,

ועל הרוגז של חברי הכנסת על זה שנתתי לאחד יותר זמן ולשני פחות זמן

וכו' וכו'. אי-אפשר לעמוד עם השעון ביד ולומר לאדם שעבר את הזמן ויפסיק

לדבר. יש גם שיקולים של ארגון ישיבה, ולא צריך להיות כל כך במתח

ובעצבנות גם כאשר חברי כנסת רוצים ללכת, ורוצים שתגיע במהירות רשות

הדיבור שלהם, שידברו בכדי שיוכלו ללכת. גם זה שיקול שלי. אני קודם כל

רוצה שנשמע את האורחים, ואחר כך חברי הכנסת יתייחסו לדברים שנשמעים.

אבל זה הפרלמנט, זו הכנסת, וכך אנחנו חיים יום יום וישיבה ישיבה, לצערי

הרב.

הדיון לדעתי היה מאוד מעניין, למדנו הרבה מאוד, אף שחלק גדול מהדברים

שנאמרו אינם רלוונטיים להצעת החוק. אמת ויציב מה שאמר כאן ידידי מר

צדוק. בבואנו לדון אחר כך על הצעת החוק נתייחס לסעיפים הקיימים. אני

מודיעה שאני לא נותנת יד להרחיב לגבי סעיפים נוספים, אלא נתייחס אך ורק

לאותם הסעיפים. אם יהיה רוב בוועדה להצעת החוק, נדון על הסעיפים השונים

ועל החלופות שהוצעו לנו, על-פי מה שהסעיפים הללו מתייחסים. אם לא יהיה

רוב, ממילא לא נצטרך להתחיל לדון בסעיפי החוק, וגם לא בחלופות הללו ולא

בשום דבר אחר.



אני מודיעה לכס שלגבי כל סעיף שאנחנו נקרא ניקח בחשבון את כל ההערות

שהועלו כאן. היועץ המשפטי שלנו עובר על הפרוטוקולים, ומוציא כל הצעה

שמועלית על-ידי גורס אחר, ומביא את זה בפני הוועדה לפני כל הכרעה. כך

אני נוהגת בחקיקה, כך אנחנו עושיס לגבי כל החוקיס ולא רק לגבי החוק

הזה, במיוחד לגבי החוק הזה, כאשר הדעות כל כך חלוקות, והרגישות כל כך

גבוהה, ובמיוחד זו של ציבור העובדים. יש לי מלוא ההערכה והכבוד אליו,

ואני מבינה אותו. אני מבינה לנפשו ואת החרדה לאבד את מקום העבודה בו הס

עובדים.

כל גורם שירצה להגיש לוועדה הצעות ענייניות להצעת החוק, נשמח לקבל זאת

בכתב. אנא, התייחסו לסעיפי החוק ולא לאותם הדברים שכבר לא רלוונטיים,

כי הם הועלו כבר על-ידכם בוועדה.

אני מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 30;13

קוד המקור של הנתונים