ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 11/11/1991

דו"ח על יישום חוק סימון המחירים, חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מסי 16)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 331

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, די בכסלו התשנ"ב (11 בנובמבר 1991). שעה 11:00

נכחו;

חברי הוועדה; שי ארבלי-אלמוזלינו - י ו"ר

גי גדות

ע' זיסמן

אי פורז

י' צור

ד' תיכון

מוזמנים; ע' שרגאי - משרד התמ"ס, ממונה על הגנת הצרכן

חי מרגלית - " " , לשכת היועץ המשפטי

עי איסרוב - הרשות להגנת הצרכן, כלכלן

אי גלר-סבן - מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

אי אביבי - מזכ"ל האיגוד הארצי למסהר

יי גוטמן - האיגוד הארצי למסחר, מחוז י-ם

מי גולדשטיין - מנכ"ל קואופ-י-ם
מזכירת הוועדה
לי ורון
קצרנית
מ' טבעון
סדר-היום
דו"ח על יישום חוק סימון המחירים, חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים

(תיקון מסי 16).



היו"ר ש' ארבלי-אלפוזלינו;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר יומנו דיווח על יישום הוק סימון

המחירים, חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 16), שנכנס לתוקפו ב-1

בספטמבר 1991. אנחנו כבר כמעט חודשיים וחצי אחרי כניסת החוק לתוקף ומצאתי לנבון

לקיים את הדיון הזה כדי לשמוע דיווח היכן אנחנו נמצאים. אבקש ממר עובדיה שרגאי

להתחיל.

עי שרגאי;

אחרי שחוק התקבל, ואחרי שהתקנות פורסמו ונכנסו לתוקף, הצו בדבר הצגת מחיר

של סוג מצרכים מסוימים, שהיא דרך חליפית להצגת מחיר לא על גבי כל מצרך ומצרך,

קיים המשרד שלנו עשרות ימי עיון לגורמים מחוץ המשרד, לגורמים בתוך המשרד,

למבקרי המשרד. המשרד גס פרסם הוברת הדרכה. הודפסו והופצו כ-20,000 יחידות בין

כל החנויות וברשתות - כל אדם שפנה קיבל. החוברת שהופצה נתנה את התשובות לכל

השאלות.

החודש הראשון היה חודש חדרכה, זה היה חודש החגים. לאחר מכן חתחיל המשרד

להדריך ולאכוף את החוק בו זמנית. נערכו ביקורות מלוות בהתרעות, בהסבר, בתשובות

לשאלות. יש דברים שהסוחרים לא תמיד הבינו, או שחלק מהסוחרים פירשו לא כפי

שאנחנו מבינים את האמור בתקנות. התבררו לנו תוך כדי האכיפה והלימוד והתייחסות

של יצרנים ושל סוחרים ושל נותני שירותים שונים שיש דברים שאנחנו צריכים לחזור

ולהתייחס אליהם במשרד אחר כך בדיון, ושאולי צריך לתקן ניסוח של כמח דברים כדי

שיהיה יותר ברור למה היתה הכוונה.

אם נשווה את המצב עם מה שהיה קודם, הרי זו השוואה בין אור לחושך, אם כי יש

עוד הרבה מקום לשיפור, הן ברשתות, הן אצל הסוחרים, וגם מבחינת מודעות היצרנים.

כפי שהיה בעבר, חלק מנסה לפרש אחרת, חלק מנסה לקיים את החוק, ומקיים אותו, ויש

גם בעיות שונות בשטח, ואפרט.

אתחיל בבעיות שאנשי המשרד נתקלים בהן, ואני מניח שנגיש הצעת תיקון שבה

יהיו הצעותינו לתוספות ולעדכון. לדוגמה, עיתוני חוץ לארץ יומיים שמגיעים בלילה

ומפוזרים משדה התעופה ישר לכל הארץ. אם נבקש שיפתחו את העיתונים, ויסמנו אותם

בשדה התעופה, הם יגיעו אהרי היום. אנחנו נוטים להציע לוועדה תיקון נוסף, שייאמר

בו שעיתוני חוץ לארץ יומיים בשפות לע"ז, מספיק שלגבי מחיריהם יהיה שלט בקיוקס

שבו מוכרים אותם.

יש בעיות של להמים. למרות שאמרנו שיש צורך בהפרדה בין סוגי הלחמים, עם

דגלון, כמובן לא על כל פריט, כדי שאנשים יידעו איזה מחיר מתייחס לאיזה לחם.

ברוב המקומות זה לא מתבצע ב-% 100, אולי זה מתבצע ב-ו50. אין כאן צורך בתיקון,

אלא בדרבון הסוחרים והרשתות לביצוע.

יש פירוש מרחיק לכת של חנויות, של רשתות, שלוקחות סלסלות קטנות ושמות על

המדפים, ועל הסלסלות מחיר, כדי לחימנע מסימון כל פריט. הם מצאו לזה סימוכין -

נצטרך להבהיר את זה.

יש בעיות של מוצרים במקררים. אמרנו: "מצרכי מזון שלבקשת הצרכן ניתן לגביהם

שירות של חיתוך או פריסה, או הנמכרים לפי יחידת מידח" - יחידת מידה זה משקל -

מספיק שלט. אבל בעלי המקררים שיש בהם פריטים אומרים שגם אריזות של חצי קילו,

ארוז, לא צריך לשים עליהם מחיר. אנחנו טוענים שאם יש למצרך משקל של חצי קילו,

או של 100 גרם או של קילו, הוא לא נשקל מחדש ביציאח. צריך אולי להבהיר. ברור

שכל הדברים שהם באריזות הם יחידה מוגדרת וברורה. גם בירקות יש דברים ארוזים

כיחידה, והם לא נמכרים לפי משקל. אם זו יחידח, צריך לסמן.

יש פירושים שמנסים להרחיב. בסך הכל, הצו שנותן את הפטורים מפורש כהלכה.

אצלנו עדיין נרשמים ונעשות ביקורות, ועיקר העבודה היא באמת הסברה כשבעלי
החנויות או בעלי רשתות אומרים
זה לא היה לי ברור. אנהנו יוצאים מנקודת הנהה -

זו גם הנהיה למבקרים - שאם מישהו אומר "לא הבנתי, לא ידעתי", אנהנו לא הולכים

לעמודי תלייה, הס והלילה, אלא מסבירים מה כן ומה לא. כי אנהנו חושבים שבסך הכל

מתקדמים בכיוון הנכון.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
כמה דוהות נעשו?
די תיכון
כמה ביקורות עשית, כמה דו"הות הגשת, אם בכלל, ומה היו פסקי הדין?
ע' שרגאי
לפי הוק העבירות המינהליות, העבירות הללו נגמרות בקנס, שאיש משלם בדואר.

מבחינה זו היום כמעט שלא נגיש לבית משפט.

אני הושב שהגשנו כמה מאות דו"הות.

די תיכון;

אתה יכול לפרט באופן ספציפי?

עי שרגאי;

אני לא יכול.

די תיכון;

בכל זאת באת לישיבה, בטה עשית הכנה, אספת הומר, שאלת את הלשכה המשפטית.

עי שרגאי;

בשלב הזה הלשכה המשפטית עוברת על כל דו"ח כזה עוד פעם ועוד פעם לפני שהוא

נשלח.

די תיכון;

תוכל לדווח לוועדה בכתב עד סוף השבוע?

עי שרגאי;

אני הושב שכן. אני רוצה לומר, ואת זה הדגשתי, שאנהנו מסבירים. גם דו"הות

שמבקרים כתבו, הלשכה המשפטית עוברת עליהם פעם נוספת.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אנהנו רוצים לדעת מה הפיקוח שנעשה.

די תיכון;

כמה מפקהים יש לכם?

עי שרגאי;

בכל הארץ יש כ-35-30 מבקרים.



די תיכון;

אתה יכול לפרט גם לפי אילו אזורים?
ע' שרגאי
אני יכול לפרט הכל בכתב.
י י צור
מה השתנה מאז החוק במה שאתם פוגשים בשטח?

עי שרגאי;

יש סימון מהירים על רוב רובם של המצרכים.

אתן דוגמה נוספת לבעיה, ההוק מהייב שהמחיר שיוצג על גבי האריזה ייראה

לעין. יש כאלה ששמים את המהיר למטה. אז סעיף אהד הוא מילא - על כל פריט ופריט,

אבל זה זה לא נראה לעין.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
יש טוענים שהמדבקה נופלת. למה בחוץ לארץ המדבקה לא נופלת?

די תיכון;

גם אני ביקרתי בהנויות. אני יכול לומר שזה קצת מצהיק, לא רק שאין התקדמות

בנושא. הוויכוח הרי נגמר, יש רווק, את ההוק צריך לקיים. באמצעות התקנות שלכם

הפכתם את ההוק הזה לבדיחה. כל הרשתות פירשו את התקנות בדרך משלהן, שכנראה

מתיישבת עם רוח התקנה. בגלל ההגדרה שלא צריך לסמן מחיר על גבי כל פריט ופריט

כשהמוצרים מונחים בצובר, קרי בסלסלה, פותחו שיטות כדי לעקוף את התקנות האלה. די

אם אספר שכל החנויות מלאות בסלים לגבי מוצרים שרק בארץ לוונטינית מן הסוג הזה

משתמשים בה בסלים כדי למכור ולשווק את המוצרים האלה. למשל, מיוצרים מתקנים

מיוחדים שמאפשרים להציב את המוצרים על גבי המדפים בצובר. מתקני פלסטיק מיוחדים,

שבהם עורמים את כל השוקולדים למיניהם, ואת כל הקופסאות למיניהן, ובצורה כזאת

עוקפים את הכל ההוק. אני בוש ונכלם ממה שיצא מחחוק חזה. אם אתם חושבים שהתקנות

נעקפות, לכו הביתה, תתהילו לבדוק את העניין הזה בכל המקומות, ללא יוצא מן הכלל.

אתה יודע מה שראיתי בבאר שבע ואתה יודע מה אני רואה בירושלים.
ע' שרגאי
אני יודע, כי באתי אחריך וחוריתי להם לשנות כל מה שהם עשו.

די תיכון;

הרי יש להם יועצים משפטיים, חם לא עושים את זח בבחינת יש מאין. הם מתפרצים

אל דלת פתוהה, כי כנראה יש בעיה בתקנה. כשמדברים על צובר, כנראה יש בעיה. אז

חזרנו לימים שהכל בצובר. עוד מעט כל החנות תחיח בצובר. הסלסלות יהיו על המדפים.

בדיחה רעה, אבל בדיחה. אז אתה יכול לומר לעצמך איזו התקדמות ענקית חלה מאז
שהחוק הופעל; אני אומר לך
הלכנו אחורנית, כי גם חשיטח חקודמת כבר לא עובדת.

אני מציע לך, גברתי היושבת ראש, תערכי סיור בנושא הזה, ותראי - החוק לא רק שהוא

לא מבוצע, אלא חלכנו אחורנית. אם חתקנות לא ברורות, יש בהן פרצות שכל המחנח

עובר דרכן, צריך לנסח אותן מחדש. אבל אי אפשר להשאיר את המצב, כי כרגע זה יותר

גרוע מאשר חיה כשלא היה חוק, או כשחיה חוק לא מובן, או כשמישהו פירש את החוק.

בשלב חזה הציון שמגיע לכם הוא ני. זה מה שאני יכול לומר לך כחבר.



יי גוטמן;

גם בחנויות קטנות מצאת אותו מצב?

די תיכון;

מר? אתה חושב? אלח המסננים הכי גדולים. החנויות הקטנות לא יעמדו בחוק הזה

לעולם.
עי שרגאי
אמרתי בהתחלה שיש פירושים, ואנחנו מנסים להחזיר אותם לפירוש הנכון.

די תיכון;

יש חוק, אתם לא מיישמים אותו. זו בדיחה.

עי שרגאי;

לא מדויק.

די תיכון;

ראית בדיוק כמוני, אבל אני ראיתי בעוד כמה מקומות.

עי שרגאי;

ראיתי. הגעתי לבאר שבע ללא תיאום בינינו.

די תיכון;

איזו רשת זו?

עי שרגאי;

של ההיפר.

די תיכון;

כמה חנויות יש להם בארץ?

עי שרגאי;

עשרות.

די תיכון;

בבעלות מי? תנובה?

ע' שרגאי;

גם תנובה וגם השופרסל. כל אחד פירש את שלו.

די תיכון;

יש להם יועצים משפטיים, ואני אומר לך שהם על גשר של ברזל. אתה לא יכול

להגיש נגדם דו"ח.



ע' איסרוב;

הציגו כאן שחור ולבן. מסתבר שכל אחד עבר בחנויות אחרות, וכל אחד ראה דברים

אחרים, אנהנו ניסינו לראות, איך הדברים נעשים לאו דווקא ברשתות, אלא בכלל, בכל

מגוון החנויות. על אותו רצף של שחור ולבן יש והרבה גוונים של אפור.

אני רוצה להתייחס לשני דברים בנפרד. קודם כל, לנושא של הסימון עצמו - עד

כמה הסימון נעשה או לא נעשה בפועל; דבר שני, להיכנס לפרשנויות.

לעניין הסימון בפועל. אם ניקח את האחוזים של הסימון בחנות מתוך כלל

המוצרים - חרמה של הסימון היא פונקציה ישירה של גודל החנות. ככל שחחנות גדולח

יותר, ככל שהחנות משוכללת יותר, מצאנו שרמת הסימון יותר גבוהה. אני לא נכנס

כרגע לנושא של הפרשנות. בחנויות הגדולות, ברשתות, רמת הסימון מגיעה ל-% 80

מהמוצרים שצריך לסמן. קשה להגיע ל-100%, אנחנו לא חושבים שבאיזושהי חנות נגיע

ל-% 100. במינימרקטים ובחנויות הקטנות, חצי ממוחשבות, או חנויות שעובד בהן יותר

מאדם אחד, מגיעים ל-25%-50% של סימון. ויש חנויות קטנות, חנויות שכונתיות, שבה;

מצאנו סימון שואף לאפס. הדבר נעשה אצלנו על ידי כמה אנשים שעברו לא רק בגוש דן

ובירושלים, אלא גם במקומות קצת יותר נידחים. אולי מבחינת הסימון עצמו אנחנו

עדיין בתחילת חדרך. אני לא חושב שמשרד התעשייה והמסחר יכול בתוך חודש וחצי

להגיע לרמת אכיפה שנהיה מרוצים ממנה. אני בטוח שזה יקח יותר זמן, ואני לא יודע

אם כוח האדם שמר שרגאי הציג יכול להגיע לזה בזמן הקרוב. אני חושב שחשוב מאוד,

לפחות בתחום הזה, לבצע אכיפה רבה ככל הניתן. אנחנו מדברים על רמה אופטימלית ולא

רמה מקסימלית.

לגבי נושא הפירושים. זח עלה פה משני הצדדים, ואני לא אוסיף חרבה למה

שנאמר. גם פה אני לא חושב שהמצב כל כך גרוע כמו שחבר-הכנסת תיכון הציג אותו.

אמנם, הבעיה היא בעיקר ברשתות השיווק, ששם באמת נעשו פרשנויות לחוק. לא ראיתי

חרבה חנויות שעשויות מסלסלה אחת גדולה, אבל אין ספק שיש הרבה פרשנויות, ואני

העליתי בפני מר שרגאי, לדוגמה, ארגזים שנחתכו, ונשאר ס"מ גובה על המדף. זו

פרשנות מרחיקת לכת מאוד, אבל היא נעשית בכמה רשתות שיוון. פותחים את הארגז שיש

בו מוצרים מרובעים, שיכולים לעמוד בלי תמיכה, חותכים, משאירים ס"מ ארגז, שמים

על המדף. לנו זה לא נראה, ומי שהשתתפף בישיבות יודע שלא זו היתה כוונת התקנות.

בכל אופן, אני זוכר שדיברנו על זה שלאחר הרצה של החוק תקופה מסוימת נראה

איפה הבעיות. אני עדיין חושב שחבעיח של מקררים מוצגת בצורה דרסטית לרעת הנושא.

כלומר, אין שום סיבה שבמקררים ובמקפיאים בארץ לא יהיה סימון מחירים. הרשתות

עצמן מפילות את עצמן בפח הזה, כי רואים שבחלק מהמוצרים יש סימון ובחלק אין

סימון. אז אם יש סימון אפילו ב-% 10 מהמוצרים, אין שום סיבה שהסימון הזה לא

יימשך. הקשיים הטכניים כבר נגמרו מזמן. כל המוצרים יכולים להיות מסומנים.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
מה מבחינת ההסברה?
עי איסרוב
הוצאנו את המתנדבים שלנו לכל הארץ - בגוש דן, מתנדבים ונציגים במועצות

הפועלים, עם החוברת שקיבלנו ממר שרגאי. הם יצאו לחנויות. אין בסמכותם לרשום

דו"חות, אבל בסמכותם להעיר. לפחות בתקופה הראשונה הם נכנסו להרבה חנויות

והעירו. הם הסבירו. מצאנו שהצרכנים עצמם עוזרים לאכיפה יותר טוב, מכיוון שהם

אלה שמכניסים את הרווח לבעל החנות. לחצנו, והסברנו לצרכנים שזכותם לדרוש את

סימון המהירים, וזכותם גם להצביע ברגליים נגד החנויות שלא עומדות בסימון. אנחנו

ממשיכים, בתיאום עם מר שרגאי, שאנחנו מקבלים ממנו את החומר, ואני גם מקווה

שיהיו פירושים לתקנות, שיחמירו עם הפירושים של הרשתות. אנחנו נמשיך לחוציא את

המתנדבים שלנו, את הרכזים שלנו. בקרוב, לאחר שישתנו הדברים האלה, נוציא את

הדו"ח שלנו על המצב כיום, כפי שאנחנו רואים אותו.



אני חוזר ואומר, המצב היום יותר טוב, לא כמו שחבר-הכנסת תיכון אמר, אבל יש

חרבון מקום לשיפור, בי יהוד בתחום האכיפה.

היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו;

נמצאת אתנו עו"ד אסתר גלר-סבן, שהיא מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות. אנהנו

מברכים אותך עם כניסתך לתפקידן, ומאהלים לך הצלחה רבה. בענף הזה יש הרבה מה

לעשות, ואפשר להצליה מאוד. אני הושבת שציבור הצרכנים מחכה להגנה מכם, לא פחות

מאשר מהרשות לצרכנות בהסתדרות. בעבר עבדנו בשיתוף פעולה הדוק ומלא עם המועצה

הישראלית לצרכנות, ונקווה שכך יימשך בעתיד, כי מטרה אחת משותפת לכולנו, לשרת את

ציבור הצרכנים, ולהביא את המודעות לציבור הרהב.

א' גלר-סבן;

אני מודה לגברתי על דברי הברכה שלה. כפי שאמרת, נכנסתי לתפקיד רק לפני

ימים ספורים - חמישה ימים. בימים הספורים האלה הספקתי להשתתף בישיבות של כמה

ועדות בכנסת, ככה שנחתתי ממש לישיבות והצעות חוק, וכל מה שקשור בנושא של ההגנה

על הצרכן. מה שהביא אותי להיכנס לתפקיד הוא המודעות לנושא של הגנת הצרכן,

ועשיתי את כל המאמצים להגיע לכאן, כי הנושא הזה חשוב מאוד.

בעבודתי במשך השבוע הקצר הזה לא נתקלתי בהרבה תגובות ותלונות על הצבת

מחירים או משהו בדומה לזה. אבל לפי עניות דעתי, מה שיביא ליישום החוק הם

הצרכנים שיבואו במסות של תלונות, ויאמרו: זה וזה לא הציב מחיר או לא נהג בהתאם

לחוק. אנחנו צריכים לשאוף להביא למודעות הציבור את הנושא של יישום החוק הזה. אם

הציבור יהיה מודע וכמה שיהיה מודע, החוק הזה ייושם יותר ויגן עליו יותר.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
מה את חושבת שהפעולות שהמועצה הישראלית לצרכנות צריכה לעשות כדי להגביר את

המודעות?

אי גלר-סבן;

דבר ראשון נפיץ את זה בביטאון שיש למועצה. יש גם הרצאות שניתנות אחת

לשבוע, אם אינני טועה. אני עצמי הוזמנתי ליום ראשון הקרוב לפורום רחב מאוד

בהיכל התרבות בנתניה, להרצאה בנושא. במסגרת ההרצאות הללו אנחנו לוקחים איתנו

חומר ומפיצים אותו בין הקהל המוזמן. זו העבודה הראשונית שאני רואה כרגע. מובן

שבהמשך נצטרך דרכים נוספות, כי לשם כך יצאנו לעבודה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אתם לא מוציאים מתנדבים לחנויות, לרשתות השיווק הגדולות?

אי גלר-סבן;

אני חושבת שמי שעושה את זה יותר זה משרד התעשייה והמסחר. לנו יש נציגים

בכמה ערים בארץ. הנציגים האלה, בין היתר, יוצאים לפעמים לעשות סקרים. נוסף

לסקרים נוכל להטיל עליהם את המשימה של בדיקת הצגת המחירים ויישום החוק כפי

שצריך להיעשות. זה רעיון שאפשר לממש אותו והוא יכול לתרום לנו לעבודה פורייה

במשרד.

אי אביבי;

אני מתנגד למה שאמר חבר-הכנסת דן תיכון. ההוק הזה אמנם לא היה חגיגה הכי

גדולה מבחינת הסוחרים, אבל אני מסכים עם מה שאמר מר שרגאי, שההבדל הוא שמים

וארץ לעומת מה שהיה קודם. יש שינוי גדול בהצגת מחירים. ביקרתי ברשתות שיווק, גם

מתוך התעניינות מקצועית. שם באמת הסימון הוא היום הרבה יותר מסודר ורציני.



הפרצות הן בפרשנות. אצל הסוחרים הקטנים הבעיה היא שזה ייכנס בטווח ארוך יותר,

בשלבים יותר ארוכים. אני חושב שלמשרד התעשייה והמסחר יש פה בעיה, ואולי גס לנו.

כי אני לא מתיימר להגיע לכל הסותרים הקטנים בארץ. הרעיון של מינהל עסקים קטנים,

או איזושהי דרך שהיו יכולים להגיע בדיוור ישיר לכל סוהר וסוהר. כשאנהנו ביקשנו

את הפרוספקטים, כבר היו בכמויות קטנות מאוד. במאות. אם אנחנו מדברים על 16,000

הברים רק באיגוד למסחר, היינו צריכים להגיע אליהם באמצעים שלנו, וזה דורש זמן;

לא מגיעים אליהם ביום אחר. יכול להיות שהסוחרים צריכים לדעת את העניין

מהתקשורת, אבל זה לא מספיק. מוסכם על כולם שלכל סוחר צריך להיות ביד החוק

במלואו. לדעתי, עד היום זה קיים. יש תחלופה גדולה בין הסוחרים, וזו לא הנקודה

הראשונה שמעניינת אותם בהקמת העסק. זה עניין של חינוך ומודעות. אנחנו שותפים

פעילים לעניין, אנחנו מוציאים את זה בחוזרים שלנו. מר גוטמן נתן לכם חוזר אחד

כזה, זה יצא במרבית הסניפים בארץ.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

צריך לתקן בו את התאריך שהחוק נכנס בו לתוקפו - 1 בספטמבר, לא 1 בינואר.
אי אביבי
הבנתי שמשרד התעשייה והמסחר רוצה להוציא את זה עכשיו בפורמט אחר, בדף

סטנסיל. כדי להוציא 60,000, שיגיעו לכל סוחר, צריך למצוא את הדרך הנכונה, אם לא

מאמינים שרק באמצעות עיתונות או תקשורת הסוחר צריך לדעת. אני משוכנע ש-% 50, אם

לא יותר, לא קיבלו.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
20,000 יחידות זה שום דבר.
אי אביבי
אני לא משוכנע שהגיעו לכל סוהר - לארגונים, לקבוצות. כדאי להוציא את זה

בפורמט פשוט, דף סטנסיל, הבנתי שזה עומד לקרות כעת, הנקודה היא שזה יגיע לכל

סוחר. אחרי כן נוכל לומר לו: אתה קיבלת, ואתה צריך להיות מודע לזה. אמרתי שיש

תהלופה גדולה של סוחרים כתוצאה מהקשיים הכלכליים כעת.
עי זיסמן
איזה אהוז?
אי אביבי
בשנה האחרונה היתה תחלופה בסדר גודל של % 10. זה גבוה. אני לא מדבר על

חדשים, אני מדבר על תחלופח של קיימים.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
זאת אומרת, עסקים נסגרים?
אי אביבי
באותו מקום נשאר עסק, רק שיש אדם אחר, או סוג עסק אחר. לפעמים אני נדהם

איך יכול אותו אדם לעשות שינויים מסוג עסק אחד לשני במחירות כזאת, לפעמים גם

מחוסר מקצועיות. לעבור מהלבשה למזון ביום אחד, זה לא פשוט.

זה חוזר לנקודה שהעלינו בזמנו, שצריך להיות מרכז הדרכה, שמשרד התעשייה

והמסחר יחיח יותר מעורב בנושא חזה. הרעיון היה באמצעות מינהל עסקים קטנים. זה

לא יושם. זו אהת המטרות שהיו צריכות להיות מופעלות על ידי מרכז כזה. שקודם כל



תהיה רמת אינפורציה על כל העסקים בארץ, עם כתובות ופרטים. אילו היה לכם מרכז

אינפורמציה כזה של 60,000 עסקים, ואיזושהי דרך להגיע אליהם בדיוור ישיר, היינו

אומרים שנעשה הכל כדי ליידע את הסוהר. היתה פה גם בעיה לוגיסטית של הלוקה וגם

בעיה של משרד התעשייה והמסהר של חוסר אינפורמציה.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

כמה סוחרים יש בכל הארץ?

ע' שרגאי;

כ-60,000.

הי מרגלית;

יש בוודאי בעיריות, שמוציאות את ההיתר לפי חוק רישוי עסקים. זה הייב

להיות.
ע' שרגאי
אני רוצה להעיר שבחנויות לטקסטיל, או הגויות אחרות, צריך לסמן כל פריט.

הבעיה העיקרית היתה בחנויות שמוכרים בהן מוצרי מזון, בשאר המקומות הרי אין צורך

בהפצת הפטורים, כי אין שם פטורים, והובה לסמן כל פריט. לכן אני הושב שה-20,000

שעשינו, אם כי אנהנו עושים עכשיו סטנסלים נוספים, פהות או יותר סגרו את הנושא.

אבל כמובן, לא סגרנו את המשרד, אנהנו ממשיכים לעבוד.

אי אביבי;

אני מקווה שבביקורות, הם הולכים לקולא כעת

עי שרגאי;

הלכנו.

אי אביבי;

אני הושב שצריך עוד פסק זמן. לא עשיתם הכל כדי שזה יגיע לכולם. ה-20,000,

אפילו אם יש רק חנויות מזון, זה לא אומר שכל עותק הגיע להנות מזון. אני בעד

שהביקור הראשון יהיה להתרעה ולא לדו"ח. אחרי שייאמר לאדם, הוא לא יוכל לומר; לא

אמרו לי, לא ידעתי, לא קיבלתי.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אי ידיעת ההוק לא פוטרת.

אי אביבי;

אני מסכים. אבל זה חוק מיוחד.

י' גוטמן;

עצם העובדה שנאלצתי להוציא את החוזר, וגם על חשבוננו, לצלם ולהדפיס את

הצו, מראה שזה לא היה מספיק. קיבלנו רק כ-300-200 הוברות כאלה. בכל זאת הדפסנו

את זה, ולא דרשתי את ההוצאה ממר שרגאי.



לגופו של עניין. אני בהחלט מצטרף לדברים שנאמרו, חל שינוי לטובח מבחינת

סימון מצרכים, באופן מיוחד בקטע שאנחנו מייצגים, במסחר חקימעונאי. אנחנו עושים

את זח גם על ידי חוצאת חוזרים, גם חברים מבקרים, ויש לי גם עובדת יחסי ציבור

שמבקרת בחנויות ומסבירח את הדברים. אבל גילינו שיש חוסר חבנח של בעלי עסקים. כל

אחד מספר את חקשיים, ומחפש לחקל על עצמו את החיים ולא להקשות.

אני לא מקבל מה שחבר-הכנסת תיכון אומר, שבעסקים הקטנים לא יגיעו לזה. אני

חושב שזה תהליך. אנחנו צריכים לצאת מנקודת מוצא שאדם שמנהל עסק 30-20 שנה,

אפילו מהפך קטן לא קל לו. קשה להתרגל. בהצגת מחירים בענף המזון יש גם קשיים

טכניים. לדוגמה, בבוקר באים כל הספקים בבת אחת עם חסחורות, ולא תמיד מספיקים

לסמן את המחיר. אנחנו נתקלים במציאות בדברים אלה, ולא פעם אני צריך לצלצל

ולהסביר את הדברים האלה.

היתה שאלה בקשר למספר הדו"חות. בדקתי את העניין בירושלים. בסך הכל רשמו 30

דו"חות. יכול להיות שיש דו"הות של הזהרות, אני לא מתייחס לאלה, אלא לאלה

שעומדים לפני משפט וברירת קנס. זה ידוע לי נכון לאתמול,
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
בירושלים, למעט רשתות השיוון הגדולות?
יי גוטמן
כן. אני מדבר לא רק על חברי האיגוד.

היות שבכל חוק נותנים איזה זמן מסוים עד שניגשים לנקוט בצעדים, אני חושב

שאיתן אביבי צודק. יש לתת תקופת חרצה לכל הפחות עד סוף השנה, שהמטרה לא תהיה

משפטים. אני לא מדבר על מקרים חמורים.

ע' זיסמן;

מה זה?
עי שרגאי
יש סרבנים. בחיפה יש חנות שאומרת: אני לא אציג מחירים.
יי גוטמן
יש מקרים שמגיעח חבילח גדולה של נעליים, וצריך לפרק ולסמן את המחירים.

לפעמים נכנס פקח, והוא רואה שאין מחירים, אבל בעל החנות לא הספיק לסמן. כי

פתאום נכנס קונה
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
על זח לא עושים דו"ח.
יי גוטמן
יש.
יי גוטמן
לכן אני שוב פונה ומבקש לתת לכל הפחות עד סוף חשנח יישום חחוק בחרצח, ומ-1

בינואר לגשת בחומרה.
חי מרגלית
אני רוצה להתרכז מבחינה משפטית. את הפטור נתנו בצו, בכוונה, משום שצו הולך

אחרי החיים. אמנם הוא טעון אישור כבוד הוועדה, אבל זה לא חוק שצריך לעבור

בכנסת, וזה לא דבר שלוקח הרבה זמן. אם יש פרצה שלא חשבנו עליה, או לא הזינו

אותה מראש, למשל, כמו שצוין כאן, מצרכים ארוזים מראש נמכרים מתוך מיכלים. אז

אפשר להוסיף-. ובלבד שהמיכלים אינם על דפים ולסתום את הפרצה. גם הרשתות לא

מתכוונות להפר את הצו בריש גלי. ייתכן שמצאו פה ושם, כמו שכל אחד מאתנו מוצא,

איזו פרצה נוחה, והם פורצים. אם בתקופת ההרצה נראה שיש עוד כמה פרצות, נביא

לאישור הוועדה תיקונים ונתקן. אבל כרגע נראה לי שהחוק, למרות הכל, עשה צעד אחד

קדימה. במקום שבעבר לא היה סימון היום יש.
גי גדות
מה זה נותן?

חי מרגלית;

זה נותן חינוך גם לצרכנים וגם לרשתות.
גי גדות
נעשה מחקר?
חי מרגלית
לא.
גי גדות
אפשר לבקש שיעשו מחקר?
עי ז יסמן
אני מצטרף לבקשה של מר גוטמן, החוק צריך לתת תקופה של הסתגלות. יש סוגים

שונים של סוחרים. חרשתות הגדולות, לפי לעתי ההסתגלות שלהם צריכה להיות יותר

גדולה, הם עשירים, יש להם אמצעים. לעומת זה יש הסוחר הקטן, שעובד עם אשתו ובני

משפהה, והוא מתקשה מאוד לתפקד. בשביל זה יש ארגוני סוחרים. אני מבין שיש גם

סוחרים שלא שייכים לאף אחד מהארגונים, כי זאת לא חובה. אני חושב שגם משרד

התעשייה והמסחר, אבל גם יתר הארגונים, צריכים לעשות מאמץ להודיע ברבים. עדיין

יש סוחרים שלא יודעים על החוק.
אי פורז
הם לא רוצים לדעת.
עי ז יסמן
לפי דעתי ההסתגלות הזאת צריכה להיות מלווה בפעולות הסברה. אני מציע מצד

אחד לנקוט באמצעים, מצד שני להיענות לבקשה. אבל הבקשה צריכה להיות מלווה

בפעולות של הסברה. לפי דעתי רבים מהצרכנים וגם הסוחרים, החוק הזה לא חדר

לתודעתם, והם לא יודעים איך לנהוג לפיו.

אני תומך בהצעתו של חבר-הכנסת גדות, שאחרי כל מה שעבר עלינו, והתקבל החוק,

הזה, רצוי מאוד לראות באיזו מידה החוק משיג את ייעודו.



א' גלר-סבן;

זה ודאי לא בטווח המיידי.
עי איסרוב
יש סקרי דעת קהל בעניין היה והם הוצגו בפני הוועדה.
ע' זיסמן
צריך לבדוק מה תקופת ההסתגלות. נניח, ההל ב-1 באפריל, שלושה הודשים אחרי

שתיגמר תקופת ההסתגלות. אני רוצה שנראה אם זה קשקוש או לא לפני גמר הקדנציה.

גי גדות;

אני מציע סקר בשלושה שלבים: 1. היום: 2. ברגע שייעשה פרוייקט מסוים; 3.

בטווח של חודש או חודשיים לאחר מכן. אם לא תעשו את זה בדרך הזו, אין שום סיכוי

בעולם שתוכלו לעשות מבהן השוואתי בין מה שקרה לבין מה שיש ובין מה שיהיה.

צריך לשתף פעולה לאו דווקא עם הקטנים. הקטנים זו בעיה של אכיפה, חמורה

מאוד, ולא לכך התכוון החוק. יושבת ראש הוועדה, כשניהלה את המערכה שלה, היא לא

ראתה לנגד עיניה את הסוחרים הקטנים. היא ניהלה את המאבק שלה בעיקר בהקשר לרשתות

הגדולות. לפיכך גם יותר קל לקיים את הסקר הזה. משום שלא צריכים לרדת לפרטי

פרטים של החנויות הקטנות.
ע' שרגאי
החוק לא מבדיל.
גי גדות
אנחנו חיים בתוך עמנו, ואני אומר שלפחות נקבל תחושה כלשהי לגבי העניין.

משם, אם יהיו לכם מסקנות, תוכלו לרדת גם לרמה של החנוונים.
הסקר צריך לשאול אנשים
1. לגבי המודעות; 2. לגבי השוני; 3. לגבי ההנעה

לפעולה, בכל הקשור לשאלה אם הם מספיק מודעים כדי לגשת ולתבוע את העניין. או שהם

לגמרי אפתיים למה שקורה. וזאת הנקודה העיקרית כאן. לדעתי הם אפתיים לחלוטין. אם

זה כך, כל החוק לא היה שווה את חקיקתו, אבל כאן אני מקדים את המאוחר.

צריך לעשות סקר בטווה של שלושה הודשים. וצריך את שיתוף הפעולה של הרשתות

הגדולות. לאחר השלב הראשון, צריך לבקש מהרשתות הגדולות שיסבירו את החוק

לצרכניהם - שיבואו לקראת החוק ויאמרו: הכנסת חוקקה חוק שמטרתו שיפור הצרכנות;

שיסבירו את ההוק בצורה חיובית. למרות שאני מאמין שיש בזה הטיה רבה מאוד לגבי

השלב האחרון, חייבים לעשות את זה. סטטיסטיקאים יוכלו לקזז את האחוז המתאים

לגודל ההטיה. צריך את שיתוף הפעולה שלהם, שהם מסבירים את החוק, וקוראים למודעות

של הציבור לגבי הדברים הטובים שאמורים להיות בחוק. הם יעשו את זה מסיבה של יחסי

ציבור. מאחר שיש כבר ממילא חוק, הם ירצו לשתף אתו פעולה כדי להראות שהם בסדר.

איש גם לא יזכור מה הם אמרו בוועדה כשהם לחמו נגד. כל עניין יחסי הציבור יעזור

להם. ואז תוך שלושה-ארבעה חודשים אתם חוזרים אלינו. אני משוכנע שיחיה לנו בזמן

אמת סקר שיתן תהושה גם לגבי נושאים אחרים שהיו בוועדה. יש להם משמעות גדולה

מאוד לגבי השאלה עד כמה אנחנו מחוקקים חוקים ענייניים, או שגם אנחנו עוסקים

ביחסי ציבור פה ושם. זה לגיטימי, גם בפוליטיקה וגם בדברים אהרים, אבל חשוב שנדע

במה אנחנו עוסקים.
מ' גולדשטיין
קודם כל, החוק הוא חוק, אמנם גס לפני החוק דאגנו להיכנס למסלול, ועם כניסת

החוק לתוקף הפעלנו במלוא המחויבות כל מה שהיה צריך לעשות בתיאום עם נציגי משרד

התעשייה והמסחר. בתחילה היו דברים לא ברורים, ויש נקודות שעד היום הזה אנחנו

נמצאים בבעיות שונות, להשיג חומר הדבקה, כדוגמה, עם מקררים שיש להם בעיה

שהפתקאות שקיימות היום בארץ - - -
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
בהוץ לארץ משתמשים בדבק מיוחד?

מי גולדשטיין;

יכול להיות. אנחנו בודקים את זה. התקופה קצרה מדי כדי להשיג. אבל יהיו

כאלה שידאגו לזה, כי בסופו של דבר זו פרנסה טובה - עכשיו תיווצר תעשייה שלמה,

למדבקות טובות, למכשירים טובים לכל המערך הזה.

עד כה, עם כל הביקורים של המפקחים ממשרד התעשייה והמסחר אנחנו יצאנו בסדר,

כי באמת הוכחנו. יש לנו בעיות ארגוניות, יש לנו בעיות במבצעי ההוזלה, שמצד אחד

נמצא על המדף פריט שהודבק עליו המהיר הבסיסי, ופתאום בא מבצע ואי אפשר לשנות את

המחיר על כל פריט על המדף, ולא תמיד הלקוח

גי גדות;

אני מפנה אותה לכיוון אחר. כשאתה עושה מבצע, עשיתם פעם סקר לראות מה

ההשפעה, האם האנשים מודעים?
מי גולדשטיין
אנהנו דואגים שהלקוחות יהיו מודעים.
ג' גדות
מה בערך ההשפעה באחוזים?
מ' גולדשטיין"
בתקופות של מבצע אנחנו מגיעים למכירות של 100%-180%. יכול להיות שבמשך

הזמן אחרי זה העקומה הזאת מתיישרת, אבל יש עניין למכור מתי שאפשר, גם לנו וגם

ליצרנים.
גי גדות
המודעות הזאת בגלל הפרסום או בגלל המחיר?
מי גולדשטיין
שני הדברים ביחד.
גי גדות
אתה לא מסוגל לבודד את הפרסום מהמחיר?
מי גולדשטיין
לא הייתי רוצה. כיוון שללא פרסום ברור
גי גדות
ניסיתם רק מחיר בלי פרסום?
טי גולדשטיין
כל הזמן מנסים, מכיוון שאף רשת לא יכולה לעמוד היום ברמת ההוצאות הדרושות

כדי להשקיע בפרסום בהיקף. יש השפעה. יש פרסום ויש פרסום. הבעיה שלנו לא רק

הפרסום, אלא התצוגה של הפריט שרוצים למכור או שנמצא במבצע. וכמה שאנחנו מצליחים

במבצעים להשיג שטהי מכירה בולטים יותר לעיני הלקוה כשהוא נכנס, ברור שהמשיכה

וגם האפשרות שהוא יתרשם שיש מבצע תשפיע. יש לנו עיתון, לדוגמה, קואופ-ירושלים,

שמעבירים אותו לרוב שכונות העיר. במקרה בירושלים אנחנו קשורים עם כ-15,000 בעלי

משפחות שהם חברים קבועים אצלנו ומתבססים על קניות קבועות. הם חברים ומקבלים

הנהה כהברים - כ-% 2 הנחה לחברים. גם מבחינה ניהולית, הקואופ הוא אגודה שיתופית,

על ידי בחירות מתון ציבור חלקוחות, שהוא האספה הכללית.
עי זיסמן
כמה זה היום מניה?
מי גולשטיין
היתה עד כה 100. אהרי הבחירות בחודש הבא צריך להביא לאספה שתחליט על לפחות

500 שקל. אבל 500 שקל למי שהוא לקוח קבוע ותושב שכדאי לו להיכנס לסופר, היא

ההשקעה הכי טובה, כי תוך פרק זמן של שנה, תלוי בהיקף הקניות, הוא מחזיר לעצמו,

ואז מובטחים לו יחסים קבועים לכל החיים. זה היתרון של קואופ.

גי גדות;

מעולם לא קיימתם סקר לדעת מה קורה למוצר ששוכב באותו מקום, בלי לשנות את

המקום, בלי לפרסם, רק להוריד מחיר. עשיתם סקר כזה?

מי גולדשטיין;

לא. אבל יש לנו ניסיון שכדי למכור צריך למצוא דרך אין למכור. זו כנראה

הטכניקה שאיש השיווק צריך לטפל בה.

יי גוטמן;

המכירות לא יעלו רק על ידי שינוי המחיר.
גי גדות
אני מאוד אוהב את התשובה שלך. לדעתי זו האינדיקציה הברורה לגבי כל החוק

כולו.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

מה המסקנה שאתה מסיק מהתשובה שלו?
גי גדות
נחכה לסקר ונראה אם אני צודק או לא צודק.
א' אביבי
הסקר שאתה מציע לא נותן לך אלמנט של השוואת מחירים.



גי גדות;

קודם אמרתי השוואת מחירים. אני הייתי הולך גם על העניין הזה ומבודד אותו.

לבודד מחיר; לבודד פרסומת; לבודד שינוי מקום, בלי לשנות מהיר ובלי לשנות מקום.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
זה לא שייך לסימון.
גי גדות
יש כאן עניין שיווקי מן המעלה הראשונה. מי שלא מבין את הדברים האלה לא

מבין את הנושא. החוק הזה עוסק בפרסום. הוא לא עוסק בשום דבר אהר.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
הוא עוסק בפרסום המחיר, כדי לתת את המידע לצרכן לפני שהוא קונה. הוא רוצה

להחליט מה הוא קונה ובאיזה מחיר הוא קונה. זו המגמה שלה חוק.
אי אביבי
מסכימים עקרונית שצריך סקר, שהמסקנה תהיה הפוכה ממה שחבר-הכנסת גדות

חושב.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
סקר בסדר. אבל לא לפסול את החוק.
מי גולדשטיין
אנחנו צריכים תקופה של הרצה. הנושא התחיל והופעל. פה ושם יש כנראה מקומות

שעוד לא הגיעו לזה. חייבתם אותנו לעשות - חייבים לעשות; על זה אין ויכוח. היה

ויכוח עד שהחוק יצא; כל אחד היה רשאי להביע דעה בכיוון כלשהו; עכשיו החוק

מחייב. אני מאמין שכל אחד, לא רק אנחנו, לקחנו את זה ברצינות. אבל צריך תקופה

מסוימת של הרצה. אהרי התקופה הזאת נצטרך להתיישב יחד עם נציגיכם, בבקשה, אבל

בוודאי עם אנשי תעשייה ומסחר ולבחון כמה נושאים. סקר - שיהיה סקר, בכיוונים

שונים. ודאי שאפשר להעביר את הנוסח של הסקר לכל הוועדה ולכל מי שיכול לקרוא כדי

להביא לנקודה הרגישה ביותר של הלקוח ולהבין אותו בסוף ולנסות לבוא לקראתו. זו

המטרה של השיווק המודרני היום, וזו המטרה שאנחנו לומדים אותה אם יוצאים לחוץ

לארץ מדי פעם ורואים מה הולך שם. אף אחד שם לא חושש לפתוח חנות אהרי חנות, ואם

יש עשר חנויות כלבו אחת אהרי השנייה, יכול להיות שכולם חיים, ולא רע. המטרה היא

לבוא לקראת הצרכן בכל מיני דרכים. אם המהיר הוא בשבילו עיקרון בל יעבור, נמשיך

בשיטה זו. אם העיקרון של1 כל עיקרון אחר, חייבים לשקול מה אפשר לעשות. מה טענו

קודם? טענו שהלקוח יכול להיות השופט הכי טוב לגבי כל דבר. התוצרת שהוא קונה, עד

שהוא לא טועם אותה, עד שהוא לא יודע את התוכן, את משקל השומן בתוך הגבינה, אם

כל מה שכתוב על הקופסה, אם כל זה לא אמת, לא משנה אם הוא קונה את זה ב-20 או 30

אגורות יותר זול. יש תוצרת יותר זולה, השאלה אם כל אחד רוצה אותה.
ג' גדות
אני מציע לשתף פעולה בסקר, שגם מימון הסקר יהיה במשותף. כי אם הם יהיו

שותפים בסקר גם בכסף, הם יסתכלו יותר פנימה לשאלון. יהיה גם יותר קל לארגן סקר

גדול יותר, השוב יותר, טוב יותר.
אי גלר-סבן
ברוה הדברים שנאמרו פה, טווה הסקר יכול להיעשות רק בעוד חצי שנה.



גי גדות;

נל שבוע אני עושה סקר. האמיני לי שאני יודע על מה אני מדבר. אתם חייבים

לעשות את זה בשלבים. אהרת אין לד נקודת מוצא. אנחנו כבר באיחור, כי היינו

צריכים לעשות את זה אחד לפני חקיקת החוק ואחד עם חקיקת החוק. את חייבת להיות

מעוניינת. 1. את צריכה את זה משום שאת רוצה טיפול בצרכן; 2. את צריכה את זה, כי

מי כמוך צריך לדעת את האמת לאמיתה. לפעמים היא תטפח על פנייך, אבל את צריכה

להיות מספיק אמיצה כדי לדעת את העובדות.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

מר גולדשטיין, היתה פנייה של כל רשתות השיווק, או חנויות המזון, ליצרנים,

בבקשה להדביק את המחירים על המוצר שלהם בזמן הייצור על חשבונם. האם זה ידוע

לכם? אם כן, איך אתם מתמודדים איתם?
מי גולדשטיין
יש לנו יחסים בין משווק ויצרן.

גי גדות;

אני לא בטוח - למשל, בהוזלות הם תקועים.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

גם בהוזלות. יש מחיר ועושים הוזלות על המחירים הקיימים.

מי גולדשטיין;

לפי דעתי יש שני אספקטים לנושא. היו מחשבות שהיצרן ידביק על האריזה שהוא

יוצר, לפני שהוא מעלה את הסחורה או אחרי שהוא מעלה את הסחורה - שעל האריזה כבר

יהיה מודבק המחיר, כפי שהיום יש "באר-קוד". אבל אני לא מאמין שהדבר הזה יכול

לעמוד לאור השינויים שחלים בכל מערך השיווק. פה ושם קיים שיתוף פעולה בין היצרן

למשווק לגבי מהירותה של הצגת הסהורה על המדף. בזה תלוי כל העניין. אנחנו נעזרים

אחד בשני.

גי גדות;

מה זאת אומרת?

מי גולדשטיין;

כדי להכניס פריט למדף צריך להדביק לו את המחיר. עד היום היית צריך להביא

את הארגז ולשים אותו למכירה. היום אתה צריך לחפש את המחיר שלו ואת הקוד שלו

ולחפש את המכשיר ועוד. וזה תהליך שמעכב לזמן מסוים את העמסת הסחורה למדפים.

חייבים לקחת בחשבון את הזמן הזה, ואנחנו מנסים לקצר אותו, כדי שהסחורה תהיה על

המדף מהר. בוודאי שלספק, או ליצרן, יש אותו עניין. כי הוא לא מעוניין לשווק לנו

את הסחורה כדי שנעמיד אותה בהמתנה, הוא מעוניין שהסחורה תימכר. יש כאן שיתוף

פעולה, אם הם יכולים להביא פעם סדרן, או לתת עזרה. אנחנו משתפים פעולה במידת

היכולת של שני הצדדים. אף אהד לא מחייב. כך העניין מתנהל בשוק הגדול.

אי אביבי;

זה יכול להיות רלוונטי יותר למוצרים ברי פיקוח, שאז תופסים שתי ציפורים

במכה אחת.



מ' גולדשטיין;

הרי כולנו שואפים שלא יהיה.
גי גדות
אם אני נציג אוסם, ואני אומר לך שאני רוצה להעמיס את הסחורה על מדף.
ע' איסרוב
עושים את זה היום.

גי גדות;

ברגע שהיצרן לוקח את זה על עצמו, הוא גם אחראי כלפי החוק?
מ' גולדשטיין
האחריות של המשווק.
עי שרגאי
לגבי הסקר, אני מניח שלא נוכל להתחיל בו לפני שנת התקציב החדשה, אחרי

ינואר, מסיבות טכניות של חוסר תקציב.
גי גדות
שהם ישלמו את החצי הראשון ואת החצי השני אתם תשלמו. חבל על הזמן, אתה לא

תקבל סקר נכון.
עי שרגאי
נבדוק. גם אם נעשה את הסקר, אנחנו כפופים לחוקי המדינה, חייבים לעשות מכרז

וכל אותם הדברים. ובמכרז יש שאלה מי הקובע, אם השותף שאתה אומר שניקח או לא. יש

כל מיני בעיות טכניות. זה לא כפי שבעל עסק פרטי יכול להחליט.
גי גדות
תטיל את זה עליהם, הם יעשו את זה.
עי שרגאי
אני לא יכול להטיל, אני יכול לבקש. הרעיון מקובל עלי, אבל לא כרגע, בגלל

בעיות תקציביות.

לגבי התיקונים. יש לנו כבר מספר תיקונים. אני לא חושב שכדאי להמתין בהם,

הם לא דברים גדולים אבל הם סוגרים פרצות. נביא אותם ונשתדל לתקן, גם לחומרה וגם

לקולא, בהתאם למה שמצאנו בשווקים.

לעניין האכיפה. אני לא רוצה לומר שלא נאכוף עד סוף השנה. נאכוף עד סוף

השנה. כפי שאמר מר גוטמן, יש בירושלים 30 דו"חות - יש הרבה יותר דו"חות מאשר

30, אלא ה-30 התברר, אחרי כל הביקורת החוזרת אצלנו, שאין לנו ברירה אלא להגיש

אותם הלאה. זה לא אומר שיש 30 ביקורות שהולכות או לקנס או לבית המשפט. זה אומר

שמתוך המצבור הגדול של הדו"חות הגענו למסקנה שחלק מספיק לנו בכל מיני הערות או

התרעות, או דרכים אנדמיניסטרטיביות, ואנחנו נשארים בדברים העיקריים, שאנחנו

רואים אותם בחומרה. נמשיך לאכוף בהיגיון, ולא אוטומטית.



אשר לנושא המצורים במקררים. אני מניח שאפגש עם אנשי הרשתות בנושא הזה פעם

נוספת. כפי שהייתי ברשתות עצמן, אבל עכשיו עם ראשיהן. כבר דיברתי עם מר רוזן.

אני מניח שנשב ונסתכל עוד פעם, נשמע עוד פעם את ההערות, כאשר כל דוגמה מובאת על

השולחן ונביא את זה שוב פעם לכאן.

לדעתי, החוק לא נכשל, כפי שאמר חבר-הכנסת דן תיכון, החוק המתקדם. יכול

להיות שהוא לא מתקדם בקצב שגם אני הייתי רוצה שהוא יתקדם. אני הייתי רוצה

שלמחרת הפרסום הכל יהיה במאה אחוז ישים. הדברים הם לא כך, אבל נמשיך ונעשה הכל

כדי שיהיו.

אשר להסברה. נמשיך להסביר. זה לא רק החוברות. הסברה היתה גם בכלי התקשורת,

גם בטלוויזיה. אנחנו לא מסבירים בקצה אחד ומזניחים את כל השאר. גם הביקורים

שלנו ברשתות הם הדרכה והסברה. כשהמבקרים שלנו באים ואומרים: זה לא בסדר, הם לא

רושמים את הדו"ח, אלא עומדים שעות בחנויות, גם בפרטיות וגם ברשתות, ומדריכים

ומסבירים. זה חלק מההסברה. נמשיך בזה, לא נרפה מזה, כי כל נושא הצרכנות הנכונה

עדיין חינוך וחינוך.

לסיום, אני רוצה להוסיף משהו לידיעת הוועדה. במקרה, ב-1 בספטמבר 1991 גם

באנגליה נכנס חוק של הצגת מחירים בחלונות ראווה ובחנויות, והם שינו אותו ממה

שהיה רשות לחובה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לסכם. קודם כל, טוב שהתקבל החוק בכנסת. אף אחד לא השלה את עצמו

שהמיום למחר, ברגע שהחוק מתקבל והצו מתפרסם כולם עוברים לדום ומיישמים. דרוש

זמן כדי להביא את החוק ואת הצו לידיעתו של הציבור הרחב, גם של המשווקים, וגם של

הלקוחות. אנחנו יודעים שהכלים אינם מספיקים, כדי להביא בזמן קצר ובהיקף רחב את

כל זה לידיעת כל מי שהעניין הזה נוגע לו. מהדיווח ששמענו היום אין לי ספק שיש

התקדמות גדולה בהיענות ליישם את החוק. היה ויכוח, הוויכוח הסתיים, יש היענות.

אני שמחתי לשמוע ממר גולדשטיין, מנכ"ל הקואופ בירושלים, שאכן עושים הכל כדי

ליישם את החוק. הוויכוח הסתיים והם משתפים פעולה עם משרד התעשייה והמסחר כדי

ליישם את החוק. אני חושבת שזו הודעה חשובה מאוד. אני שמחה על שיתוף הפעולה.

כנ"ל לגבי הנציגים של איגוד המסחר שבראשו עומד מר אביבי, אם זה בירושלים אם זה

בארץ. אני מצטערת שאחרים לא הגיעו, ואני מקווה שלדי ווח הבא הם יגיעו. יש אצלם

רצון ליישם את החוק, יש מודעות, יש רצון לשתף פעולה עם משרד התעשייה והמסחר כדי

ליישם את החוק.

כאשר חוק מתקבל, בתקופת היישום שלו יש חריקות, יש תקופת הסתגלות, במיוחד

חוק כזה. תקופת ההסתגלות יכולה להיות חודש, חודשיים, שלושה חודשים מקסימום. אני

מוכנה לקבל, מר שרגאי, שעד סוף השנה הזאת, עד סוף דצמבר, זו תהיה תקופת

הסתגלות. כך שהביקור הראשון יהיה התרעה, אבל כאשר ההתרעה חוזרת על עצמה, אין

יותר התרעה. אם לא מבינים למה מתכוונים - צריך להסביר. המטרה של הביקור הראשון

היא הסבר ומתן התרעה. אבל יותר אי אפשר לסלוח לאנשים אם הם לא מיישמים את החוק

כהלכתו וכלשונו.

עיקר יישום החוק תלוי הרבה מאוד בהסברה או בחינוך שאנחנו נותנים לציבור

הרחב וגם למשווקים, הן לרשתות השיווק הגדולות והן הקטנות - המסחר הזעיר, עסקים

קטנים, וגם מסחר גדול שאיננו רשתות שיווק.

יש כמה גורמים שיכולים לסייע ביישומו של החוק: משרד התעשייה והמסחר,

ארגוני הצרכנים - הם יכולים לעשות עבודה יוצאת מן הכלל, מקיפה ורחבה, על ידי

המתנדבים שלהם. אתם עשיתם, ואנחנו רוצים לבקש מכם להרחיב כמה שאפשר את פעולות

ההסברה שלכם וגם ביקור בחנויות וברשתות כדי להסביר ולהתריע ולדרוש שהחוק ייושם.

ויותר מזה, להדריך את הצרכנים, שהם יהיו המפקחים, כי אי אפשר להציב מפקח על יד

כל מרכול; שהצרכנים ישאלו מדוע על מצרך מסוים אין מחיר.



דבר נוסף, אני חושבת שמשרד התעשייה והמסחר צריך לזמן למפגש את כל מנהלי

חברות השיווק. מפגש ארצי או אזורי, ויחד איתם לדון על יישומו של החוק, בעקבות

התקלות והחריגות שאתם ראיתם, ובעקבות הדברים שמתגלים. זה יביא להגברת האחריות

לביצועו של החוק על ידי הנהלות רשתות השיווק הקטנות והגדולות.
יי גוטמן
גם נציגי הארגון.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

בהחלט. צריך לזמן נמה כנסים כאלה, באזורי הארץ השונים - תחלקו את הארץ איך

שאתם רוצים. זה יטיל יותר אחריות על המשווקים, שיצטרכו ליישם את החוק. זה גם

יביא לוויכוח ודיון על הנקודות שהן לא כל כך ברורות. גם תביאו לידיעתם מה

שמצאתם בשטח, שיהיו חייבים לתקן, ולהודיע להם בצורה ברורה, שאיננה משתמעת לשתי

פנים, שתקופת ההסתגלות הולכת ומסתיימת, ומי שלא ימלא אחר חחוק וההוראות שלו,

ייענש.

פעם היתה שאלה אם לנציגי ארגוני הצרכנים יש סמכות לרשום דו"ח.
חי מרגלית
אין להם. יש פסק דין של בית המשפט העליון שאומר שאדם שאיננו כפוף לדיני

המשמעת של המדינה אינו יכול לפעול בשמה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
איד נתנו סמכויות בחוק הניקיון?
חי מרגלית
זה קבוע בחוק שמירת הניקיון, אבל זה לא קבוע בחוק הגנת הצרכן. אם זה לא

קבוע בחוק, אי אפשר לעשות את זה, בגלל שני טעמים: א. אי אפשר להעמיד אותם לבית

דין משמעתי אם הם עושים עבירה,- ב. יש ניגוד עניינים. יכול להיות שלמתנדב יש

מכולת, והוא בכוונה עורך בה ביקורת.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אבל יש להם סמכות להגיש תלונה, להודיע למשרד התעשייה והמסחר על תופעות

מסוימות.

אז קודם כל, כנסים אזוריים עם כל ארגוני הסוחרים ורשתות השיווק - לדון

איתם על השאלה איך אפשר להגביר את הנושא הזה של המודעות ושל האחריות ליישומו של

החוק, כי תקופת ההסתגלות הולכת ונגמרת.

לגבי המתנדבים של ארגוני הצרכנים. אולי צריך יותר להסביר להם את מהות החוק

ואת מטרתו. בביקורים שלהם, כשהם ישוחחו עם הצרכנים, הם יעבירו את זה הלאה. גם

את זה אפשר לעשות בכנסים אזוריים, גדולים. לכם יש נציגות בכל מקום והרבה מאוד

מתנדבים, לתת לזה פרסום. גם הפרסום הוא אלמנט חשוב בהגברת המודעות בקרב

הצרכנים.

צריך לעניין את "כלבוטק" שיקדיש תכנית לנושא של יישום חוק סימון מחירים.
עי שרגאי
היה אצלם לפני כחודש. חם חראו ודיברו על זח.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
זה לא מספיק. צריך להפנות את תשומת לבו של מר שפיגלמן לדבר הזה.

דבר נוסף, לכל עיתון יש כתב לענייני צרכנות. צריך להפנות גם את תשומת לבם ,

לנושא הזה, שהם יבדקו אולי בעצמם ויכתבו על יישומו של ההוק.

גם הארגונים, כפי שעשה מר גוטמן, גם הנהלת הקואופ המרכזית
מי גולדשטיין
אין הנהלה מרכזית. יש "קואופים" מקומיים: קואופ-ירושלים עצמאית, "הריבוע

הכחול" - מרכז הארץ, כולל הדרום; וקואופ-צפון.

עי שרגאי;

מר רוזן הוא יושב ראש איגוד רשתות השיווק.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אין ארצי?
מי גולדשטיין
יש ברית קואפרציה שמאגדת, אבל אין לה שום סמכויות ניהוליות או אחריות.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לבקש ממך, שבחוזר בירושלים תפיץ את הנושא הזה ותפנה את תשומת הלב

שאתם צריכים לעשות הכל כדי ליישם את ההוק, כמו שעשו את זה מר גוטמן, מר אביבי.

תעשו את זה ותפנו את תשומת הלב של כל הסוהרים. אתם יכולים להגיע לכולם, ואולי

משרד התעשייה והמסהר לא יכול להגיע לכולם באותה המידה. כל אהד באזור שלו שיפנה

את תשומת לב אלה שהם בתחום האחריות שלו ליישומו של ההוק.

בתקופה הקצרה הזאת, אם יש דברים שצריך לתקן, צריך לתקן. צריך להביא הצעה

לוועדה ואנהנו נתקן. בעוד כמה הודשים יתגלו דברים נוספים, נתקן אותם, כדי להקל

על יישומו של הצו.

אני רוצה להזכיר שביקשנו להגיש לנו נתונים על האכיפה, כדי שתהיה לנו תמונה

ברורה בנושא הזה.

אשר לסקר. אני חושבת שחשוב דווקא בהתחלה לעשות סקר, ואחר כך בסקר הבא

לראות את ההתקדמות שהלה בין הסקר הראשון לבין הסקר השני.
עי שרגאי
אנחנו כבר בינואר.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אז תתהילו להכין את השאלונים וכל השאר, כדי שמיד בתחילת ינואר תוכלו לעשות

את הסקר הזה. אני אשמח אם תעשו אותו במשותף עם רשתות השיווק, עם איגוד המסהר,

עם לשכות המסחר, עם ארגוני הצרכנים. שיתוף הפעולה של כולם בעניין מוכיח שהם

מכירים בצורך ליישם את ההוק הלכה למעשה. התקבל חוק במדינת ישראל, ולא צריך

להפוך אותו, כפי שאומר חבר-הכנסת דן תיכון, לבדיחה. מה הוא ציפה שכבר מההודש

הראשון הכל יהיה בסדר? כל פעם שאני נכנסת לקואופ על ידי, אני מפנה את תשומת הלב



שלהם אם אני רואה משהו לא בסדר. יש על ידי גם מינימרקט, גם שם הם משתדלים,

למעשה ב-% 90 זה מיושם. אבל יש דברים שלא נעשים מחוסר ידיעה.

בענייו המדבקות רשמנו לפנינו שהנושא הזה מטופל, ואנחנו לא נשחרר את

המוצרים שבמקרר מהדבקת מחירים.
מי גולדשטיין
לא ביקשנו שחרור.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
כמו שבחוץ לארץ המדבקה לא נופלת, המדבקה הזאת לא צריכה ליפול כאן.

קיבלתי כאן מכתב מממלא מקום מזכיר המרכז הארצי, התאחדות המלאכה והתעשייה

בישראל, שמפעלי מזון פונים אליהם רשתות השיווק ורוצים שהם יסמנו מחירים,

ושהעלות תהיה על מפעלי המזון - אנחנו לא נכנסים לעניין הזה. זה עניין של עסק

והסכמים בין הרשתות לבין מפעלי המזון. לא נתערב בנושא הזה. יכול להיות שטוב

העניין שהמשווק מבקש מהמפעל שידביק לו את המחיר בזמן הייצור. לא היצרן קובע את

המחיר, אלא המשווק. אנחנו לא רוצים להיכנס לנושא הזה, זה עניין בין המשווק לבין

היצרן.

אנחנו רוצים לקיים סיור של ועדת הכלכלה. אני מציעה שנתאם אותו בינינו.

אנחנו נבקר גם ברשתות גדולות, גם בחנויות קטנות, וגם במינימרקט. ניקח לנו ייצוג

שונה של כל המסחר, כדי שתהיה לנו תמונה ברורה איפה אנחנו עומדים, כדי שנראה במו

עינינו את ההתקדמות.

תודה רבה לכם. יישר כוחכם, תעשו כמיטב יכולתכם ליישם.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:55)

קוד המקור של הנתונים