ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 23/07/1991

מתן מעמד מפעל מאושר למפעל של עולה חדש

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס'300

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג', י"ב באב התשנ"א, 23.7.1991, בשעה 9:10
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

מ. גולדמן

י. הורוביץ

ע. זיסמן

א. כ"ץ-עוז

א. פורז

ד. תיכון
מוזמנים
מ. טרי, מנהל מרכז ההשקעות

א. זייף, מנהל המכס

א. הורוביץ, מרכז נושא יזמות כלכלית, משרד הקליטה

ב. איסקוב, עולה חדש, היזם

מ. מנצור, מנהל המפעל

מ. חזן, רואה-חשבון

ג. חלמסקי, מתורגמן

נ. שני, ראש מינהל טקסטיל, עור ותעשיות קלות, מסו"ת

ח. וייס, ס/ראש מינהל טקסטיל, עור ותעשיות קלות, מסו"ת

י. חזקיה, התאחדות התעשיינים
מזכירת הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

מתן מעמד מפעל מאושר למפעל של עולה חדש
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.

נתנו דחיפות לנושא, מאחר שהכנסת יוצאת מחר

לפגרה. ראיתי יחד עם כל עם ישראל את הכתבה בטלביזיה. מי שראה את הסיפור

של בן-ציון איסקוב ממש הזדעזע. נוכחתי לדעת זאת גם הטלפונים שקיבלתי.

איך יכול להיות דבר כזה? ביקשו מאתנו ליזום דיון בוועדת הכלכלה, כדי

לטפל בנושא הזה, שאלו אותי אם כך אנחנו קולטים עולים חדשים, אם כך

אנחנו מתייחסים לעולים חדשים. גם בשבת הנושא היה לשיחת היום.

הזדעזעתי כמו כולם, והתפלאתי שבאותה כתבה לא ראיינו את נציבות משרדי

הממשלה כדי לתת איזון ותשובה, הו לגבי אנשי המכס והן לגבי מרכז ההשקעות

או משרד התעשיה והמסחר, כדי שלציבור תהיה תמונה יותר ברורה, ולא תמונה

חד-צדדית.

לכן חשבתי שזהו השולחן שנוכל לזמן אליו את כל הגורמים, ולנסות להגיע

לפתרון הבעיה.

בוועדה הזו בשעתה קיימנו דיונים, ובעידודו של שר התעשיה והמסחר קיבלנו

החלטות על עידוד יזמים ועסקים קטנים, כפי שקראנו לזה אז, אבל לא מדובר

רק בעסקים קטנים. הדיון עם הסקת המסקנות והנחתן על שולחן הכנסת לבש עור

וגידים, והנושא הזה למעשה התחיל לרוץ.

אנחנו יודעים גם על היוזמות של שר התעשיה והמסחר ועל העידוד שלנו, איך

לעודד יזמים כדי להביא אותם להשקיע כאן בארץ. יזמים אינם עומדים בתור,

אם זה יזמים מחוי'ל או אם זה יזמים מהארץ, על אף ההטבות הרבות שניתנו,

ואכן ניתנו הטבות בתקופה האחרונה. כאן מדובר בעולה חדש, אשר על-פי מה

שהוא מספר, ואנחנו היום נשמע את כל הסיפור, הוא קם ועלה לארץ, והביא

אתו את כל מה שיש לו מבחינת המפעל שהיה לו בארץ מוצאו ובמקום מגוריו.

הביא את כל המכונות, חומרי גלם, ועוד הוסיף ורכש על זה באירופה מכונות

ומכוניות, שגם אותן הביא אתו, והביא אתו עובדים שעבדו אתו אז במפעל. גם

אותם העלה אתו לארץ, ועל חשבונו הוא. כל מה שאני אומרת, זה לפי מה

ששמעתי. הוא מיקם את המפעל בתפן, בגליל, וכל הכבוד לו. הוא גר בעכו,

וזה טבעי לגביו, אבל לגבי הגליל אנחנו כל כך זועקים ומשוועים לכך שתבוא

לשם תעשיה.

במשך שנה הוא אמנם קיבל מקום, הוא ריכז שם את כל המכונות שלו, ורצה

להתחיל לעבוד. איך נעשה כל הצעד הזה? מי נתן לו את המקום? אני מציגה את

כל השאלות, כדי שנברר לעצמנו היום את כל הנושא הזה.

השאלה היחידה העומדת היא האישור שהיה צריך להינתן, כדי להקים את המפעל

וכדי להכיר בו כמפעל מאושר. למפעל מאושר יש תנאים אחרים מאשר למפעל

רגיל. כאן נשאלת השאלה, והיא נשארה כתעלומה, מי טיפל בכל הענין הזה,

איפה היה משרד הקליטה, ואם הוא צריך ללוות עולים, במיוחד עולים כאלה

שבאים עם כסף. גם הציוד הוא כסף. שמעתי שבמכס היו לו בעיות, ולכן

היזמנו את מנהל המכס. ברצוננו לברר את כל הדברים האלה.

ברשותכם, אני מעמידה נקודה מבחינת האינפורמציה שיש לי בנושא הזה, אני

רוצה לתת לאנשי המפעל שיספרו את כל הענין ולאחר מכן נשמע את יתר

האורחים.

מ. מנצור; כל מה שאמרה היו"ר נכון. כלומר, המידע

שקיבלת הוא אחד לאחד. למה לא עזרו מבחינת

גורם ממשלתי, על זה נשמע אחר כך מהם. לא כל אחד צריך לדעת מה אפשר

לקבל, במיוחד לא עולה חדש.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ספר לנו מהתחלה. איך התמקמתם וכוי.

מ. מנצור; עלה בן-ציון איסקוב לכאן ב-2 באוקטובר 1990.

לא עם כל המכונות שלו, אלא עם 10 אחוזים ממה

שיש לו שם. הביא את כל הכסף שיכול היה להוציא. ב-15 באוקטובר 1990 הוא

כבר שכר מקום בתפן. הוא שמע על הגליל, שמע על הבעיות של הגליל ואמר- פה

אני יושב, ושכר מבנה תעשיה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוא על דעת עצמו הלך ושכר?

מ. מנצור; לבדו. אני אז עוד לא ליוויתי אותו. הוא שכר

את המקום, 2,000 מטר, שילם במזומו לשנה

מראש. שיפר את מבנה התעשיה לצורך העבודה שלו, והמתין לקונטיינרים שהוא

שלוז עוד 5 חודשים לפני כן מבריה"מ. כלומר, במאי הוא כבר שלח את

הקונטיינרים. סיפור הקונטיינרים הוא גם סיפור בפני עצמו. הוא בנה

קונטיינרים בעצמו, אסף את כל התכולה של אחד המפעלים שלו ואת תכולתם

הפרטית של האנשים שבאו אתו, וכל זה המתיך. הקונטיינרים התחילו להגיע

אלינו בסביבות חודש אפריל 1991, נסעו משהו כמו שנה בים על גבי אניות

בצורה חיצונית. זה עבר דרך יוגוסלביה, דרך וינה, דרך כל מיגי מקומות

שאנחנו אפילו לא מכירים. למכס התחילו להגיע לאט לאט הקונטיינרים.

מ. טרי; הקונטיינרים הגיעו אליו בסביבות אפריל 1991,

אבל בדצמבר 1990 כבר היו פה, ומר איסקוב

הוזמן למכס.

מ. מנצור; י בדצמבר 1990 הקונטיינרים היו בנמל חיפה, אבל

לא שוחררו. אחרי כן הם עברו לצריפין. הם

נסעו 7 חודשים, וחלקם הגיעו לנמל חיפה בדצמבר. בן-ציון הוזמן למכס,

שאלו אותו מאין זה, מה זה, ופשוט לא הצליחו לעכל שהעסק הזה הוא בעצם

שלו פרטי. התחילו לחשוד בו, איך הוא מסוגל להוציא דרך ה-ק.ג.ב. שלו 67

מכולות, כסף, בדים, מכונות, מכוניות, משאיות, לא תפסו איך הוא מסוגל

לעשות דבר כזה. עלה חשד במכס בחיפה שהעסק הזה מוברח. קיבלתי אינפורמציה

רק אתמול מאחד מאנשי המכס בחיפה על מה שקרה בדצמבר. אז עדיין לא

ליוויתי אותו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא היו לו ניירות?

מ. מנצור; הכל היה לו. החתימו אותו על כל הניירת, הוא

הראה להם את כל הדוקומנטים, שהכל אכן שלו,

ואת הכל הוא הביא כחוק. היו דוקומנטים של אניות שהסיעו את המטען הזה.

ביקש לשחרר, אמרו רגע אחד, זה גדול עליהם מדי, והם יבדקו מה התכולה.

פתחו קונטיינרים בנמל חיפה - אז מר זייף עוד לא היה בתפקיד, ואנחנו

ניזונים מקודמו - וגילו להפתעתם הרבה שיש שם מכונות לתעשיית טקסטיל, יש

שם חומרי גלם, יש שם תנורי גז, יש שם כיריים, מקררים, וכל מיני מצרכים

ביתיים של אותם אנשים. במכס נאמר לבן-ציון שהוא צריך לשלם על זה מכס,

ואז קמה צעקה גדולה. הוא אמר שקודם כל יפרידו בין המכונות שהם רואים

לתעשיה ואת חומרי הגלם שלו, לבין הציוד האישי של האנשים. כל עולה ישחרר



את הציוד האישי שלו שנמצא בקונטיינרים שהוא בכה לו, כי הוא היה

האפוטרופוס של כולם. נטו להבין, הכסף היה אצלו בידיים.

היו"ר ש: ארבלי-אלמוזלינו: כמה עובדים הוא הביא אתו?

מ. מנצור; הוא הביא אתו 200 משפחות. אבל שם הוא העסיק

5,000 עובדים.

החליטו במכס, כדי לפתור את הבעיה באופן זמני, כדי להיטיב עם העולים,

להפריד בין החלקים הפרטיים שלהם לבין החלקים העסקיים. אז קיבלנו ממשרד

התעשיה והמסחר בחיפה את האישור על בדים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם שיחררו לו את הקונטיינרים?

מ. מנצור; לא. קיבלנו אישור מהם על הבדים, שזה יבוא

לשם יצוא. פתחנו כחוק תיק במכס בחיפה, הבאנו

ערבויות בנקאיות, ואמרו שברגע שיגיע חומר הגלם, הקונטיינרים, נקבל אותו

עם פטור, עד שנוכיח שאנחנו מייצאים את זה בחזרה לבריה"מ. הסכמנו. עשינו

את זה עם עמיל המכס דן ססובר. הוא מצוי בענין הזה מראשיתו, ולפי דעתי

הוא אחד האנשים שמבינים במכס.
מ. טרי
לכן, נכון לאתמול, הוא לא מבין גם מה קרה

בכלל, ומה התלונות בגלל המכס. צריך לציין גם

את הדברים הטובים.

מ. מנצור; נכון. כתבת הטלויזיה שהתה אתי 6 שעות.

ציינתי שמות של אנשים כמו כ"ץ-עוז, יגאל

הורביץ, אורי מחיפה, חנה וייס, כל מי שביקר אותנו ומי שעשה. הכל

ציינתי, אבל הכתב יחד עם העורך מ-6 שעות קיצרו למה שקיצרו. מ-6 שעות של

צילומים, משך יומיים שהטלויזיה שהתה אצלנו, הוציאו 12 דקות של כתבה.

דיווחנו לכל הגורמים ולכל מי שצריך להיות מדווח גם על הדברים הטובים

שנעשו. לא היו הרבה כאלה, אבל נעשו.

המפעל התחיל לתפקד, המכונות התחילו להגיע לאט לאט, המכס שיחרר לאט לאט,

אבל עם הרבה הרבה בעיות. נסענו באופן אישי למכס ביפו 100 פעמים במספר

חודשים מועט. . הקונטיינרים שכבו בחיפה, ולפתע פתאום עברו לצריפין.

הסוכנות לקחה את המכולות והעבירה לצריפין, אני לא יודע למה. צריפין זה

בעצם כבר יפו, זה כבר לא חיפה, כך שנסענו על הקו תפן-עכו-יפו. אני לא

מתייחס לכך שעולים חדשים רימו את המכס, וגנבו מהמכס. זה לא מעניין

אותי, מעניינות אותי המכונות וחומרים הגלם. עולים חדשים זה לא ענייני.

אני אומר לך באופן אישי, מה שעולים חדשים עשו במכס עם שטיחים, עם

מזגנים. הם החביאו מזגן. האנשים האלה באו עם מחשבה שכל הזמן המשטר

מאחורי הגב שלהם, ואם הם לא יקחו, זה לא יהיה שלהם. לזה אני לא מתייחס.

אני התנצלתי באופן אישי בפני אנשים במכס ביפו, גם בפני מנהל המכס, אם

מישהו פגע בו, אם מישהו העליב אותו, אם מישהו גנב ממנו. אני מתנצל

בשמו. מדובר על 8 שטיחים שעשו עליהם חליטה במכס, ואנשים כעסו ואנשים

התעצבנו. האנשים האלה מאוד מאוד חמים. הרגעתי את כולם, באתי אתם למכס

ביפו, השטיחים שוחררו עם כופר. שילמנו כופר.

לגבי הציוד. הוכחנו במכס ש-80 אחוזים מהבדים שהגיעו נרקבו במים במשך

ההובלה. צלמי הטלויזיה צילמו את הבדים שאי-אפשר להשתמש בהם.



קריאה: בהובלה, לא במכס. בטלויזיח הוצג כאילו זה

קרה משום שזה עמד במכס שנה.
מ. מנצור
זה שזה עמד שם שנה, זה לא עשה יותר טוב.

בן-ציון הביא 6 משאיות ו-30 מכוניות רוסיות

"לאדה", מכונית שמקבילה לפיאט 124. עד היום 15 מכוניות "לאדה" נמצאות

בצריפיו, ו-6 משאיות "קמאלס" חדשות, שזה מקביל לוולבו שלנו, גם הן

נמצאות בצריפין. לא נקבל שחרור על מכוניות ה"לאדה", אלא אם כן נשלם את

המכס המלא. היתה הצעה מצד המכס, הצעה נבונה, אבל לא מתאימה לנו כל כך,

שאנחנו נחלק את המכוניות לעולים חדשים על-שמם הפרטי, הם ישחררו את

המכוניות והם יעשו עם בן-ציון עיסקה, שמיד לאחר קבלת המכונית הם יעבירו

את זה על שמו.

שאלתי הכיצד. החוק שלהם מצד אחד אומר שאסור להם כעולים חדשים למכור

ולסחור במכונית 5 שנים, כי הוא קיבל את המכונית עם זכויות מלאות, ומצד

שני הם אומרים שאחרי שישחררו את המכונית, ויהיה רשום בדרכון של עולים

חדשים, ימכרו את זה בחזרה לבן-ציוו. עם כל מי שדיברתי אמר שבעצם אני

צודק, ושזה לא עובד כך.

שמע הבן-אדם שאין "לאדות", הלך ורכש שני טרנספורטרים חדשים בפולקסווגן

בחיפה, שילם כסף מזומן, וזאת כדי להסיע את העובדים למפעל מעכו לתפן.

מדובר על 60 קילומטר הלוך וחזור, יום יום, 3 משמרות, 24 שעות. הוא

העסיק 65 עובדים בתקופה מסויימת, רכש בדים בקיבוץ אפק ובשומרת, וייצר

חולצות. בינתיים הגיעו המכונות לייצור בדים שהוא רכש בגרמניה, הגיעו

שתי מכונות ריקמה ממוחשבת מיפן, והוא הצליח לאסוף אצלו במלאי 50 אלף

חולצות, מוכנות למשלוח. אבל 50 אלף חולצות מבחינת משקל. זה משהו כמו

חציי קונטיינר וכאן נעצר הסיפור. כלומר, אין יותר כסף לחומרי גלם, כי

הכסף על רכישת ציוד, שולם במזומן גם למכוניות להסעה, גם למכונות לייצור

בדים, גם למכונות ריקמה, וגם להחזיק 200 משפחות במשך 10 חודשים ולשלם

להן משכורת חודש חודש מכספו הפרטי. בכל חודש הוא שילם להם במזומן, בכסף

חי, ל-200 המשפחות שהוא הביא אתו. זה דבר שלא נשמע, לא היה עוד כדבר

הזה. גם פילנטרוף גדול ביותר לא עשה דבר כזה, וזה הוא עשה בכספו

הפרטי.

כלומר, איך פתאום אין כסף? התמ"ס כותב פה, שבעצם לא התיק הבעיה. בעצם

אין כסף יותר. הם טוענים שהמפעל הזה בעצם כושל, אין לו שום סיכוי

להצלחה, וזו לא בעיה של התיק הכלכלי בכלל, זו בעיה שלבן-ציון אין כסף.

הסיפור הוא עוד ארוך, והרבה כאב מלווה בעסק הזה, אבל אנחנו מבקשים דבר

אחד בעצם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מתי הגשתם בקשה למפעל מאושר?
מ. מנצור
הבקשה הוגשה אחרי שהבנו שבעצם יש מסלול

כזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם לא התייעצתם עם אף אחד במשרד הקליטה,

במשרד התעשיה והמסחר?
מ. מנצור
אחרי שסטף הגיע אלינו לפני חודש, הכל באמת

זז. נח שני וחנה וייס ביקרו אותנו, וכתבו

לנו. ואמרו בעתונות שהם ביקרו אותנו בפברואר. מי כמוהם יודע, שלמפעל



כזה בסדר גודל כזה אפשר לתת אפיק של תיק השקעה כזה. האם אני יודע טוב

מהם? פתאום האשמה נופלת עלי, למה לא פניתי בפברואר או במרץ. הם ביקרו

אותנו במפעל בפברואר, אבל אז הם לא ראו דבר, מכיוון שאז הם ראו רק

מכונות תפירה שקנו. וכאן הם ציינו, שבעצם ראו מכונות ששייכות למוזיאון,

מכונות מהמאה הקודמת. אני מזמין אותם למפעל, ולראות איזה מכונות עומדות

היום אצלנו. למה לא פניתי בפברואר? הוא טוען שהוא התקשר אלינו בטלפון

מספר פעמים. האם יש לך מכתב רשום, שכתבת לי שאתה רוצה לבוא ושאני אסביר

לך משהו, שאתה מבקש שאני אבוא לירושלים? תראה לי אותו, אם יש לך.

טלפונים לא קיבלתי. נסעתי למכס ביפו 100 פעם כדי לשחרר שטיהים לאיזה

עולה חדש שאין לו מה לאכול בבית, או לאיזה מכונה שתקועה שם, וכך יכולתי

להגיע גם לירושלים. אין לי בעיה להגיע לירושלים. המכתבים שכתבתי רשומים

ומצולמים, ישנו כאן כל החומר שאחר כך אמסור אותו ליו"ר.

התרעתי בפני חנה וייס שאנחנו עומדים לפתוח ארב התיק כמפעל מאושר, ועשיתי

זאת במכתב רשום. אחרי שיחה עם משה טרי, הבאנו את רואה החשבון שלנו עם

כל החומר, כל החומר החסר לתיק, כדי להשלים אותו ולהריץ אותו במהירות

האפשרית. זאת בקשתנו.
א. זייף
אף שאני בתפקידי רק החל מ-1 ביולי, אני מדבר

בשמי ובשם עובדי המכס. ראיתי את הכתבה,

אנחנו יושבים כאן בגלל הכתבה. אי-אפשר היה לדעת שהוקלטו 6 שעות והכתב

העביר מה שהעביר. נכון שהכתב לא לקח תגובות מאף אחד ואמר מה שאמר.

ראיתי את הכתבה, זה נפל עלי כרעם בהיר. לא ידעתי דבר, ומיד ביום ראשון

בבוקר התחלתי לטפל בנושא. יום ראשון בבוקר היה יום לא טוב, כי היה זה

ט' באב, והירושלמים ב-טי באב לא עובדים, כך שלא היה לי ממי לקבל

אינפורמציה. קיבלתי החלטה מהירה שלא אגיב על הארוע, ואם שמתם לב, המכס

באמת לא הגיב. י

אני מוכרח לומר, ואני מדבר בשם עובדי המכס, שזה כאב לי, וקיבלתי גם

תגובות מעובדי המכס. המכס מתמודד בשנה וחצי האחרונות עם עשרות אלפי

עולים שמגיעים למדינת ישראל. יש הרבה בעיות לעולים החדשים שמגיעים, אבל

לשמחתי לא היו בעיות מכסיות לעולים החדשים שהגיעו. המסלול הזה שהמכס

פיתח בשנה ומשהו האחרונות בטיפול בעולים החדשים היה מסלול מהיר מאוד,

. וזה היה בשיתוף עם הסוכנות, כדי שהעניינים לא יתפוקקו. מדובר בכמויות

עצומות, ולכן נפתח בצריפין הטרנזיט שהוא רק עבור עולים חדשים. לא ירדו

לחייהם עם הבדיקות, אף שיש חלק קטן מהעולים שלמד לנצל עובדה זאת. לכן

אני חושב שנעשה פה עוול לעובדי המכס בנושא של הטיפול בעולים החדשים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם הם משלמים מכס עבור דברים שהם מביאים?

א. זייף; יש חוקים. לגבי מה שמותר להם, הם פטורים;

לגבי מה שאסור להם, הם משלמים. עם העולים

החדשים הולכים על-פי בית הלל, ולא על-פי בית שמאי. לא שמענו בשנה ומשהו

האחרונות תלונות. אפילו אני, שלא הייתי איש מכס עד ה-1 ביולי, לא שמעתי

תלונות בצד המכסי בטיפול בעולים החדשים. בכל בתי המכס הוקמו אולמות,

שאויישו בדוברי רוסית. לשם באים העולים ומטפלים בהם. יש בעיות רבות,

מדובר במסות של אנשים, קונטיינרים, מזוודות. זה דבר לא רגיל בעולם,

והתמודדו עם זה. לכן אני חשוב שנעשה פה עוול לאנשי המכס.

אני עובר למקרה הספציפי עצמו, וזאת אחרי שהתחלתי ללקט אינפורמציה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
המקרה הזה היה יוצא דופן.

א. זייף; המקרה הזה יוצא דופן בכל המובנים. ראשית,

בדרך הטיפול של מר בן-ציון שטיפל בנושא. בכל

מדינה מתוקנת בעולם, מי שמתכוון להקים מפעל, לפני שהקונטיינרים נוחתים

והציוד נוחת, בא ואומר שהוא מתכוון להקים מפעל, ושואל מה צריכים לעשות,

ומכין את הרקע. כאשר עומד להגיע מפעל, אפילו אין מסלול מיוחד, מטפלים

בו. כאן לא. יום אחד נחתו 67 קונטיינרים בנמל חיפה, ואף אחד לא יודע

ולא כלום. מתחיל שסובר לטפל בנושא - הוא קיבל את העמילות - מגיעות 30

מכוניות "לאדה", מגיעות 6 משאיות ועוד 2 גוררים, ככה מבלי שאף אחד

יודע. מה יש בפנים? גם מר בן-ציון לא ידע..

כשמגיעים הקונטיינרים, הם חייבים לעמוד בכללים. כשהם מגיעים, אתה מזמין

את האדם, ושואל אותו מה יש בקונטיינר. האדם בא ונותן פירוט של מה שיש

בקונטיינר, אפשר להגיד שבודקים או לא בודקים. מאחר שהקונטיינרים נארזו

ביחד, במעורבב, גם עם ציוד אישי, בדים, ציוד מסחרי, מכונות, הכל היה

מעורבב, ולא על הכל יכלו לתת פירוט.

לא כולם במערכת העליה הרוסית הם חברים טובים של מר בן-ציון, ואנשים גם

טיפטפו למכס, ואמרו שכדאי לבדוק את המכולות האלה.

מגיעות מסות כאלה, ויהודים טובים דואגים להגיד שהמכס ידאג לבדוק, חייב

המכס להזמין את האדם ולשאול אותו מה הוא הביא. הוא אומר שהביא מפעל.

האם אתה יכול לפרט מה יש בקונטיינרים פריזידרים, שטיחים, הכל מעורבב,

ופה מכונות. אי-אפשר היה לסווג את הקונטיינרים ולראות מה יש בכל אחד.

שמעתי בטלויזיה שמר בן-ציון אמר שהכינו 40 עמודים. ביקשתי שישלחו לי,

שלחו לי 4 עמודים ולא 40 עמודים. שאלו אותו מה יש במכולות, וזאת כפי

שצריך לעשות. כשמגיעה מסה כזאת, כל אדם היו מזמינים לשאול אותו.
מ. מנצור
יש דקלרציה של כל קונטיינר וקונטיינר,

דקלרציה עם נוטריון.

א. זייף; נכון, אבל הקונטיינרים עם הציוד האישי

צריכים להיות מסווגים לפי שמות האנשים. היתה

לנו בעיה, אבל המכס הלך לקולא. מאחר שהיה ערבוב של ציוד אישי ומסחרי,

היו צריכים לטפל בנושא הזה. יש כללים במכס. אתה לא יכול לשחרר 67

קונטיינרים עם ציוד רק על שמו.

אומר לי האיש בחיפה, שרשמו 4 עמודים, החתימו אותו, והגיעו למסקנה שאין

פה שום חשד למשהו לא כשר, הכל בסדר, תייקו את זה, וזהו. זאת אומרת,

שירדו מהנושא. בדקו, שאלו אותו, קיבלו את התשובות, התשובות השביעו את

רצון החוקר, וירדו מהטיפול. לדעתי, היה צריך לעשות את זה במסה כזאת של

קונטיינרים ומכוניות.

כנ"ל לגבי המכוניות. אי-אפשר לפרוץ את המסגרות כשאנחנו עומדים מול

עליה. לא מאה אחוזים מהעולים הם בסדר. יש אחוז מסויים שלא נוהג כשורה.

היום בכלל יש חגיגה, במיוחד בשטח המכוניות. בשטח המכוניות אנחנו רואים

עולים שגרים בפחונים, ומביאים פונטיאק מארה"ב. ברור שזה לא מכספם, אלא

מישהו מעורב בזה. בן-אדם לא יכול להביא 30 מכוניות פטורות ממס, אפילו

אם הוא מפעל. יש הכללים של מדינת ישראל. גם כאן הלכו לקולא. נכון, חלק

מהמכוניות עדיין נמצאות, כי לא הוצמדו להן עולים. המכוניות חייבות

להיות משוחררות לפי הכללים, כלומר, מכונית לבן-אדם. אחר כך, מאחר שברור

לנו שאולי העובדים לא יוכלו להחזיק את המכוניות, המכס יהיה מוכן פה



באופן. חריג לעשות את ההסדר שזה יחזור אליו, אבל השחרור - אם רוצים פטור

ממס - חייב להיצמד לכתובת.

צוייו שהיו בתוך הקונטיינרים שטיחים. אנחנו גם לא בדקנו יותר מדי את

הקונטיינרים. לגבי מה שבדקו, בחלקו, נתפסו דברים והנושא טופל.

אס היו באים חצי שנה קודם למכס, והיו מודיעים שמביאים מפעל, ובמפעל

יהיו כך וכך מכונות וכו' וכו', והיו מבקשים שנמצא להם מסלול מיוחד,

היינו יושבים עם משפטנים, עם המערכת החוקית. לא נשבור את המערכת

החוקית. אני מקווה שיגיעו עוד חצי מיליון עולים, לכל דבר שאתה עושה

תקדים, אחר כך אתה יכול להסתבך בו בכל מיני מערכות.

אם הין מתריעים מראש, שעומד להגיע מפעל עם 100 קונטיינרים, 30 מכוניות,

המפעל יהיה כזה וכזה זה היה שונה, אבל לא נעשה כך. כשהם באו אלינו עוד

לא היה להם אישור של מפעל מאושר, וגם היום אין להם, דבר שגם הוא היה

פותר חלק מהבעיות המכסיות.

לדעתי אין דבר כזה בכל העולם. לא יכול להיות שמישהו יחליט להקים מפעל

ופתאום ביום בהיר אחד ינחת על המדינה עם המפעל, ולא לפחות יתריע קודם

שהוא עומד להביא את זה. כאן לא היה ולא כלום. יום בהיר אחד הגיעו

הקונטיינרים, ואז התחיל ההליך.

ע. זיסמו.' היתה הכנה לעליה. הוא לא יצא את בריה"מ

בבהלה.

א. זייף; יכול להיות שפה ושם היה פקיד, שידע משהו.

בדקתי, והבנתי שביפו היתה איזו בעיה עם איש

מכס, כי אם באחד הקונטיינרים נתפסו איזה שטיחים שהיו חייבים במס, אולי

פקיד המכס היה קצתי יותר קשוח. אבל לדעתי, אם היו באים להנהלת המכס והיו

אומרים שמביאים מפעל מבריה"מ עם כך וכך ציוד, כך וכך חומר גלם וכוי,

המכס היה יושב עם המערכת המשפטית שלו, והיה מטפל בנושא מתוך רצון. בכל

הנושא של העליה המכס פועל לכיוון של קולא, והיום זה מתחיל להתנקם בנו.

חלק מהדברים הופכים ללא- בסדר. בחיפה, עד כמה שהבנתי, הצמידו אחר כך

אדם למערכת הזאת שליווה אותה, וסגן מנהל המכס- ברקן גם הוא נצמד לנושא,

והתחיל לטפל בו. אבל זה היה תוך כדי התהליך. יש חוקים, יש כללים, יש

בעיות, האישורים של מפעל מאושר לא היו. אני חושב שהיום רוב הקונטיינרים

שוחררו. מסר לי מר ססובר אתמול, שצריכים להגיע עוד קונטיינרים. לא צריך

היה לערבב ציוד אישי וביתי עם ציוד תעשייתי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זאת הם לא יודעים.

א. זייף; אני לא מכיר את הצד הכלכלי של המפעל, אבל

אנחנו מברכים עליו. אני מקווה שאם עוד

מפעלים יגיעו, ונקבל את ההתרעה, נוכל לטפל בנושא. גם היום אולי למדנו

מהנושא. לגבי מכוניות, לא נוכל לתת ליהודי אחד להביא 30 מכוניות ללא

תשלום מכס. 30 מכוניות זה כבר עסק. גם לחברה לא יכולים לתת פטור ממכס.

יש חוק, יש מדינה. אם מרכז ההשקעות יחליט שזח מפעל מאושר, ובמסגרת

הציוד שהמפעל הזה צריך להשקיע הוא צריך איקס מכוניות, אז ישלמו. אנחנו

לא יכולים לשבור את החוק, כי מחרתיים יבוא מישהו אחר, יביא 50 "לאדות",

ואם לא ניתן לו פטור, הוא ילך לבג"ץ, והוא יזכה.

גם לגבי המשאיות אנחנו בודקים את הפרוצדורה. לא נתקלנו עוד בעולה שהביא

משאית לצורך עצמי. אנחנו מחפשים דרך לפתור את הבעיה. המכס עובד על-פי



חוקים.. המכס במדינת ישראל, החוקים שלו הם מאוד מאוד ליברלים. לפי החוק

היום אנחנו לא יכולים לשחרר את המשאית. אנחנו מחפשים איזו שהיא דרך

לשינוי תקנה, כי הם רוצים את המשאית בלי מכס. אם הם רוצים אותה עם מכס,

הם יקבלו אותה מחר בבוקר. הם רוצים את הפטור ממכס.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם המפעל יהיה מפעל מאושר, האם הגישה היא

אחרת י
א. זייף
אני רוצה שחברי הוועדה יבינו. מדינת ישראל

החליטה לתת זכויות פטור ממכס לעולים חדשים,

לפרט שבא ממדינה אחרת ועולה למדינת ישראל, בהנחה שהוא ויתר על המקרר

שלו, על הטלויזיה וכו', ונותנים לו את הפטור. מפעל - ואפשר לומר כמעט

על כל יהודי שמשקיע במפעל, זה מפעל, יש לו מסלול שלו להשקעות, כולל

ההקלות וההשקעות במסלול עסקי של מפעל, ולא מסלול עולה חדש. המפעל איננו

עולה חדש.
ע. זיסמן
האם לא היו מקרים כאלה בעבר?

א. זייף; לא היה דבר כזה. מפעל הוא מפעל, הוא לא

עולה. אם נשנה את הדבר הזה, ונתחיל להכיר

במפעל כעולה חדש, מחר יבוא יהודי מארה"ב או ברזיל שיקים פה מפעל, יביא

אלף פונטיאקים עבור המפעל, ו-500 משאיות נפט בשביל המפעל, וזה הוא יביא

בלי מסים. יש מסלול לעידוד השקעות - לתעשיה, יש מרכז ההשקעות, מסלולי

השקעות, פטור ממסים 7 שנים, יש כמה שנים שלא משלמים מס הכנסה. זה מסלול

לעידוד השקעות. יש הפטור האישי שמדינת ישראל החליטה לתת לכל עולה שמגיע

בגיו מה שהוא הפסיד בארץ מוצאו.

קריאה: גם מפעלים מאושרים שמייבאים פטורים.
א. זייף
זה מסלול עסקי. מבחינת המכס, עולה ביבוא

אישי מקבל את הנחות המכס שלו. אין לנו חוקים

לגבי מפעל עולה חדש. לכו הוא צריך לקבל את המכונית שלו, את הפריז'ידר

שלו, את הבית שלו במסלול האישי. חייבו אותם ב-7,000 דולר מכס על כל מה

שהביאו שם, וזה היה ממש לקולא. היום על בגדים משומשים שתורמים מקנדה

אנחנו לוקחים 24 אלף דולר. אבל אנחנו לא יכולים לפרוץ את כל המסגרת

החוקית.

לכו המפעל צריך ללכת למסלול של מפעל, והעולים, מה שמגיע להם במסגרת

עולים, יקבלו זאת. כאן נכנס הסיבוך, שאם היו מקבלים הדרכה קודם, היו

באים קודם, היינו דנים בנושא. כאשר יגיעו המכולות הנוספות, נלך לקולא.

נבדוק, זה תפקידנו, אבל נלך לקולא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אם ומעמדו של המפעל הזה ישונה, ויינתן לו

אישור של מפעל מאושר, האם הגישה של המכס

משתנה, על-פי הכללים והחוקים?

א. זייף; הגישה של המכס תהיה כמו לגבי חברת אי.בי.אמ.

שבאה להשקיע במדינת ישראל. כל מה שמקבלת



חברת אי.בי.אמ. או דיגיטל, יקבל גם מפעל זה. מה שכל מפעל שבא להשקיע,

מבחינתנו הס יקבלו, אבל בהתאם לחוק.

לגבי המכולות הנוספות שעומדות להגיע, אתן לך את מספר הטלפון הישיר שלי,

תתקשרו ' אלי ואטפל בכם ישירות, אבל במסגרת הכללים והנורמות.

קריאה: יש כללים. זה לא שאת כל עשרות המכוניות או

עשרות המשאיות יהיה אפשר לשחרר בלי מכס.

אולי מספר מצומצם של מכוניות או מספר מצומצם מאוד של משאיות כן יוכלו,

במסגרת של מפעל מאושר.

נ. שני; צדקה ח"כ ארבלי-אלמוזלינו, שציינה שנעשה פה

עוול מסויים, משום שלא היה בטלויזיה איזון

לצד השני. התחושה שלנו במשרד התעשיה והמסחר לגבי המפעל הספציפי הזה

היא, שבאנו אליו עם כפית של זהב מלאה רצון טוב רב וכוונות טובות,

וחטפנו סטירה, שבאמת לא מגיעה לנו, ואני רוצה להסביר למה.

הפרק שלנו של הטיפול במפעל הזה התחיל - ויש לנו ויכוח אם זה היה ב-28

בינואר או ב-29 בינואר - כאשר אני קיבלתי הודעה ממנהל מחוז הצפון שלנו,

מר אורי קידר, שאמר לי שיש מפעל טקסטיל חדש בתפן בהשקעה של סכום

מסויים. אמרתי לו שלא יכול להיות דבר כזה. אני מכיר כל מפעל, בוודאי כל

מפעל חדש, וזה לא עבר דרכי. ביקשתי ממנו לבדוק שוב. הוא בדק, ואמר שיש

מפעל. בא אליו אדם, ואמר שהקימו מפעל חי וקיים. אמרתי שזה מעניין, דבר

כזה לא קורה לנו בכל יום, ואם הגיע משקיע רוסי עם כל ציודו ועם עובדיו

לארץ, אני חייב לעזוב הכל ולרוץ לראות במה המדובר.

מ. גולדמן; ? זה היה בחודש ינואר.

נ. שני; סוף ינואר, 28 או 29 בינואר.

ב-4 בפברואר התייצבתי במפעל, ולצדי חנה

וייס, שהיא הממונה על הנושא, המומחית במשרד התעשיה והמסחר. עשרות שנים

היא מלווה מפעלים, מכירה מפעלים, מכירה כל מכונה וכל תהליך ייצור לפרטי

פרטיו, וראוי שזה ייאמר.

הגענו שנינו למפעל. פגשנו את מר איזקוב, מנהל המפעל שלו, ומתורגמנית,

ועשינו סיור. היו במפעל כ-4 מכונות שהוא הביא אתו מרוסיה, ועוד כמה

מכונות תפירה שרכש ביד שניה ממישהו באיזור. אני מוכרח להודות, וחנה

תעיד, שהיינו- די נדהמים ממה שראינו, כי ציוד כזה לא ראינו. אני ראיתי

מכונת ליפוף חוטים שמורכבת מחלקים שונים ומשונים - ולא אפרט פה מפאת

כבודם של האנשים - אבל אומר רק שתפוקה של מכונה כזו בשבוע עבודה, היא

בערך תפוקה של מכונה דומה במפעל תעשייתי שכן של שעה וחצי. אלה סדרי

הגודל, כדי להבין במה מדובר.

ישבתי עם מר איזקוב ועם אנשיו, ואמרתי להם שבאנו לעזור. הם לא ביקשו,

אנחנו שמענו שאתם פה, והתייצבנו. ביקשתי מהם שיגידו מה הם רוצים לעשות,

שהנושא מלהיב אותנו, שהנושא מרתק אותנו, שאנחנו רוצים להיות שותפים

לעשייה הזו. הסביר מר איזקוב שהוא תעשיין ותיק ורב נסיון. ברוסיה עסק

בתחומי ההלבשה, הנעלה ועוד במגוון גדול של תחומים. שאלנו מה בדיוק הוא

רוצה לייצר, ואמר שהוא רוצה לייצר הלבשה מכל הסוגים, הוא יעבור להנעלה,

יש לו גם כוונה להיכנס לעסקי בניה באיזור. אמרנו שהשאר לא מעניין

אותנו, נתמקד בקטע של ההלבשה. שאלנו אותו איזה סוג הלבשה הוא רוצה

לייצר, ואיזה סוג מכונות יש לו עוד בקונטיינרים, כדי שנדע לכוון אותו.



את הציוד אנחנו הרי מכירים. הוא הסביר שהכל ציוד מייצור עצמי, ציוד ללא

אבא, ללא שם, דברים שהוא ואנשיו ייצרו בכוחות עצמם, ואין לו ספק שאם זה

היה טוב לרוסיה, זה טוב גם למדינת ישראל.

אמרנו לו, שעם הציוד הזה יהיה לו קשה ובלתי אפשרי להתחרות, אלה תפוקות

שנותנות- ביצועים מגוחכים. הוא אמר שברוסיה יש לו שוק בלתי מוגבל, הוא

מסוגל ברוסיה למכור הכל. אמרנו שבסדר, שאנחנו רוצים לכוון אותו, אבל

שיבין שפה הוא יגיע לעלויות כאלה, שאין להן שום בסיס כלכלי. אולי כדאי

שבשלב ראשון יקנה מהמפעלים השכנים מוצרים, מוצרים בעלויות הרבה יותר

זולות, ישווק אותם ברוסיה, יכנס לתהליך בהדרגה, ואז יראה למעשה מה הוא

צריך. הרעיון הזה כנראה לא כל כך מצא חן בעיניו.

באותה פגישה שאלנו במה אנחנו יכולים לעזור, הנה אנחנו פה. הסברנו מה זה

מפעל מאושר, אמרנו שאם יקום המפעל ויהיו לו צרכים בציוד חדש שמשלים את

קו הייצור שלו, נשמח לסייע לו לקבל מעמד של מפעל מאושר על אותו ציוד.

אמרנו לו שאנחנו מנועים מלאפשר לו מעמד של מפעל מאושר על ציוד מיושן

שתפוקתו אינה תפוקה, שערכו בלתי ידוע, שאין לו אפילו שם. על זה לא ניתן

לאשר מפעל. אמר מר איזקוב שלא בגלל זה הוא הביא את הציוד לארץ, ואין לו

ענין שנאשר לו על זה מפעל מאושר. אמרנו לו שבעתיד, אם ההתפתחות תהיה

טבעית ונורמלית, וירצה השלמות ציוד י אנחנו לצדו, לאשר לו כל ציוד

משלים שירצה, כי יש לנו הידע, יש לנו המומחיות, ונעזור לו.
שאלנו אותו מה הבעיות, והוא העלה שלוש בעיות
(1) הנושא של שחרור מהמכס. היה אתנו בפגישה אורי קידר, מנהל המחוז,

שמכיר גם את מר ססובר. לקח על עצמו אורי את המטלה לטפל עם מר ססובר

ולנסות לפתור את הבעיות, ואכן עשה זאת.

(2) המכס דורש ממנו לעמוד בנוהלים לגבי הבדים שהוא הביא, כי לפי המכס

? צריך להיות בד מסוג אי, צריך להיות מסומן וכוי. לנו יש סמכות

במקרים מאוד חריגים לתת פטור מאוד מיוחד שמונע את כל הבדיקות האלה.

אמרתי לו שאחתום על הטופס מיד כשאני חוזר למשרד, שחרר, אני רוצה

לראות את הסחורה.

(3) ביקש שנעזור עם המכס עצמו, מעבר לעזרה עם עמיל המכס. הלכה חנה ביום

המחרת לברקת, ישבה אתו, הסבירה במה מדובר. פגשתי אני את ברקת בסוף

אותו היום במקרה בדרכי החוצה, ואמרתי לו שישחרר, מה שנפסיד פה

נפסיד, בלבד שהאנשים האלה יחיו. אמר לי שיעשה כמיטב יכולתו, ואכן

עשה כמיטב יכולתו.

בפגישה עם נציגי היזם ראיתי שהאנשים האלה פשוט לא מבינים מה זה ציוד

מודרני, הם לא מבינים איך תעשיה מערבית עובדת. לכן באתי בהצעה, ואמרתי

להם שחשוב לי להכניס אותם לתלם, שאני מאוד רוצה לעזור להם, וכדאי שנקבע

פגישה היום בעוד שבוע. אני אקח אותם לשלושה מפעלים יפים באיזור הצפון,

אפתח בפניהם את דלתותיהם, אבקש ממנהלי המפעלים להראות להם את תהליכי

הייצור, לתת להם נתונים על עלויות, להסביר להם איפה קונים את חומר

הגלם, איך הם מייצרים, איך הם משווקים, וזאת כדי שהם ירגישו שהם בסביבה

תומכת. יותר מזה, אמרתי שאבקש ממנהלי המפעלים לאמץ אותם עד שיעמדו על

רגליהם.

ואכן, ב-13 באפריל התייצבתי במגרש הכדורגל של עכו, שם קבענו פגישה.

נפגשנו, ויצאנו לדרך לסיור שתואם על-ידינו בשלושה מפעלים. גם חנה

התלוותה אלינו. נסענו לשלושה מפעלים מהיפים והמובילים שיש לנו. היחס

שניתן לקבוצה שהגיעה מטעם המפעלים באמת ראוי להערצה. ענו על כל השאלות

שהוצגו, הוסברו כל תהליכי הייצור, דבר שמפעל לפעמים אוהב לשמור לעצמו,

נעשה סיור סביב המכונות במפעל ומה עושות המכונות. שאלו מה רוצה לעשות



אדון איזקוב, ואמר שרוצה לייצר טקסטיל. שאלו אותו באיזה ציוד, באיזה

תהליכים, ואמרו שיעזרו לו. את הסיור הזה קיימנו עד שעות אחה"צ של אותו

יום.

שאלתי את מר איזקוב על התרשמותו, ומה עוד אני יכול לעשות למענו. אמר מר

איזקוב שהוא מאוד מודה לי, ולא היה מצפה במדינה שלו שפקיד ממשלה יבוא

ויסייר אתו ויראה לו באופן אישי את המפעלים, ויפתח לו את דלתותיהם. הוא

עוד חשב שאני פקידון שמאשר איזה טפסים, אמרתי לו שאני ראש מינהל

הטקסטיל במשרד, חבר הנהלת המשרד. אמרתי לו שיש לנו בעיית תקשורת, לי

קשה להתקשר אליו כי אני לא דובר רוסית. אמרתי לו, שכאשר יש לו מתורגמן

לידו והוא צריך משהו ממני, הנה כרטיס הביקור. זכור לי שעל כרטיס הביקור

הוספתי את מספר הטלפון שלי בבית, ואמרתי לו שיכול לטלפן בכל שעה, בשבת,

בלילה.

בזה נסתיים הביקור. חזרנו למשרד. הרבה ממר איזקוב לא שמעתי מאז. מה

שקרה בינתיים הוא, שבאפריל הגיע אלי איש עסקים אמריקאי, בעל צינורות

שיווק מוכחים ומובטחים בארה"ב, ואמר לי שהוא רוצה לעזור לקליטת העליה

בדרך של הדרכה או בדרך של הקמת מפעל. אמרתי שיש אדון איזקוב, שאולי

צריך קצת מזומנים, צריך קשרי שיווק, בוא נעשה שיווק. שלחתי אותו לאדון

איזקוב. הוא אמר שהוא לא יסע עד תפן. ביקשתי שיעשה לי טובה, שאני אתן

לן רכב שלנו, שיסע לתפן ויראה את האיש. אמרתי לו שגם אם הוא לא יהיה

שותף שלו, אולי יעזור לו בעצה.

נסע היזם האמריקאי לתפן. זהו איש מקצוע ממדרגה ראשונה. הוא פגש את אדון

איזקוב, שוחח אתו, חזר אלי, אמר לי שבעסק הזה הוא לא ישקיע, זה לא

בשבילו, זה לא נראה לו מספיק מקצועי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם ההתרשמות שלו היתה רק מהשיחה?

נ. שני; ההתרשמות היתה רק מהשיחה. שאל על סוגי ציוד,

שאל מה הוא רוצה לעשות. חזר אלינו. השורה

התחתונה לגבי אותו אמריקאי, שהוא לא כל כך רלוונטי לענין, היא רק

להוכיח שאנחנו לא כל כך כבדים ומערימי מכשולים על דרכם של משקיעים.

האמריקאי הזה תוך 14-18 יום קיבל אישור למפעל מאושר, הקים מפעל

בירושלים, ויעסיק עולים בירושלים ולא במקום אחר.

זה פחות או יותר הקטע שבו היינו מעורבים, עד לשלב שבו התקבלה הבקשה

למפעל מאושר.

אני שואל שאלה פשוטה, איפה חטאנו, איפה אפשר היה לטפל ביזם חדש שמגיע,

שאפילו לא פנה אלינו, לא ביקש את עזרתנו, ואנחנו נחתנו עליו. אני לא

יודע איך אפשר היה לטפל בו יותר טוב מזה.

ח. וייס; להשלים כמה נקודות, בהמשך לדברי נח.

בסביבות חודש אפריל - זה היה קרוב לפסח -

התקשרתי למנהל המחוז בחיפה, ביקשתי לדעת מה קורה עם המפעל, ביקשתי ממנו

לברר אס המפעל התחיל לפעול. אמר לי אורי שיש להם בעיה עם הון חוזר.

אמרתי שאם יש להם בעיה עם הון חוזר, שיפנה אותם לקרן לעסקים קטנים.

הבאתי אותו למר יוחנן לוי, המטפל אצלנו במשרד בקרן עסקים קטנים, וקישרו

אותו עם מר זלמנוביץ בבנק לפיתוח התעשיה.

בסוף מאי-יוני טילפנו אלי, ואמרו שהחליטו להגיש בקשה למפעל מאושר.

שמחתי. מבחינה פרוצדורלית, לגבי כל נושא הבקשה, אני מציעה לשמוע את מר

טרי.



מ. טרי; כל. הסיפור הזה נפל עלי. במוצ"ש קיבלתי

טלפונים מכל העולם, איך מעשה נבלה כזה יכול

להיות בישראל. הייתי פשוט המום. ביום ראשון הגעתי למשרד, דבר ראשון

שעשיתי ' היה שאמרתי שאני רוצה להזמין את האיש. אני מדגיש כאן שזה לא

מקרה חריג שאני מזמין, ואנחנו לא פועלים במיגננה. בשום פנים ואופן לא.

אנחנו עוזרים לכל אחד ואחד שזקוק לסיוע. כשם שאנחנו נותנים סיוע נדיב

ומקיף לכל יזם במדינת ישראל, כך גם כאן. אני לא בא להתגונן מפני שום

דבר. דבר ראשון זימנתי אותו לפגישה, והתיק כאן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש כאן מכתב ממנהל מרכז ההשקעות ב-15 במאי

1991 אל הגב' חנה וייס-.

הגשת בקשה לאישור מפעל מאושר.

ברצוננו להסב את תשומת לבך לעובדה, שבימים אלו הננו מגישים בקשה למפעל

מאושר למרכז ההשקעות. הננו מבקשים שתצייני בפניך, שבתאריך הבקשה שאנו

מגישים נרכשות מכונות מחו"ל למפעל הטקסטיל בתפן.

בנוסף, נודה לך מאוד אם תיצרי קשר עם בעל המפעל לייעץ ככל האפשר ולדחוף

את הנושא בכל שניתן.
מ. טרי
חברי הכנסת, מרכז ההשקעות לא מעכב שום

פעילות של מפעל, ואני רוצה שזה יהיה ברור.

מפעל יכול לקום, לפעול, ובמקביל לקבל את הסיוע. האישור שאני נותן זה לא

אישור שילך להקים מפעל.

הבקשה הוגשה, התקבלה אצלנו ב-9 ביוני 1991.

ד. תיכון; הבקשה נתקבלה אצלכם ב-9 ביוני, ונרשמה ב-14

י ביולי.

מ. טרי; כן. אם מגישים בקשה בצורה לא מסודרת, אין

טעם לרשום אותה. קבענו כללים איך צריך

לעבוד, הרי אנחנו פועלים במסגרת חוקים ונוחלים. אם הבקשה מוגשת בצורה

לא תקינה, בצורה חסרה, אני לא אקבל אותה. אנחנו קבענו לוח זמנים שניתן

תשובה החל מרגע קבלת כל האינפורמציה.

האנשים האחראים על הבקשה במרכז ההשקעות התקשרו מספר לא קטן של פעמים,

לדבריהם, ושום דבר לא התקבל. אמרו שהוגשה בקשה. אנחנו מאשרים בקשות שיש

בהן תועלת למשק, לא בקשות שבסופו של דבר תיכשלנה, או השקעות שתיכשלנה.

אנחנו מאשרים בקשות שמביאות עסק רווחי, לא עסק כושל.

הבקשה מונחת לפני. מבקשה כזו אי-אפשר להבין שום דבר. הם לא יודעים מה

הן העלויות שלהם הן בנושא חומרי גלם, הן בנושא כוח-אדם. הבקשה נמצאת

אצל ח"כ תיכון, אתם יכולים לראות אותה. דברים אלמנטריים שהתבקשו, אינם.

אני לא בא להאשים, אני מעוניין שיקומו מפעלים רבים.

ד. תיכוו; מדוע לא הפנית את הבקשה מיד לעריכת סקר בבנק

לפיתוח? ברור על פניו שהבקשה לוקה בחסר,

וזאת בלשון המעטה. אבל מה יותר פשוט, קיבלת את הבקשה, היית מעביר את זה

לבנק לפיתוח כדי שיכין סקר, והם היו מבקשים ממנו את החומר החסר.

מ. טרי; לאחר מספר שיחות אתם, שלא נענו, ב-14 ביולי

. החליטו להוציא להם מכתב שמפנה אותם לעריכת



סקר, והמכתב נמצא מולכם. ב-14 ביולי יצא אליהם המכתב. אני מוכרח לציין

שאחרי הכתבה, ביום ראשון - ואני אומר שוב, שאני לא מתגונן - היזמנתי את

האיש, ישבתי אתם, וגם בפגישה הזאת אתם לא הצלחנו לקבל את האינפורמציה

מח בדיוק עומד להיות. אמרתי לו שאנחנו בסה"כ רוצים לעזור לכל אחד ואחד,

והדבר הטוב ביותר הוא שיביאו את האיש שלהם, את רואה-חשבון שמכיר את

המטריה החשבונאית.

ד. תיכון; מי הגיש את הבקשה, רואה החשבון?

מ. טרי; לא.

אמרתי לאדון בן-ציון שיביא את רואה-החשבון

שלו, אני ואנשי מוכנים בכל זמן שיגידו שהם מוכנים. אנחנו מוכנים לעמוד

לרשותם, לתת את כל ההסברים, מה צריך לעשות, ואני מבטיח שנעשה להם כשם

שאנחנו עושים לכל אחד ואחד, לא רק להם. מי שצריך עזרה ' מקבל מאתנו את

העזרה, את הסיוע ואת ההדרכה, ומרגע שהתקבלה כל האינפורמציה, פרק הזמן

עד לקבלת תשובה, הוא באמת קצר, לפי כל קנה מידה אובייקטיבי.

אמרתי להם שיביאו את האיש שלהם שמכיר את המספרים, שמכיר את המטריה, אני

אשב אונו עם האנשים שלי, ביום אחד אקבל את כל ההסברים ונצא לדרך. זה היה

ביום ראשון, שלשום. אמרתי שיתקשרו, אמרתי למזכירתו שכאשר הם יתקשרו,

תקבע פגישה עם כל האנשים. היום אני שואל את האדונים, הם לא התקשרו,

אומרים לי שהם ממילא בירושלים, ויכנסו אלי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
רואה החשבון שלהם נמצא כאן.

מ. טרי; י גבירתי הנכבדה, הוא לא בן יחיד שלי, יש לי

י עוד מפגשים עם כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה

משקיעים. לבוא עכשיו ולהגיד לי שהנה עכשיו באים אלי? אני צריך לזמן את

האנשים שלי, את האנשים מהבנק, כדי שישבו אתם, ושידברו אתם.

אנחנו פועלים במסגרת חוק, במסגרת נוהלים. לבוא ולנחות כך, זו השיטה

שעבדה לאורך כל הדרך. אבל אני לא מלין, אנחנו באמת בסה"כ רוצים

לעזור.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! יכול להיות שהם לא יודעים את כל ההליכים.

מ. טרי; מרכז השקעות בדין הוא כתובת לכל בעיה של

משקיע. אני חושב שמדרך הטבע, אם נתקלים

באיזו שהיא בעיה, פונים לממונה. אף אחד לא פנה אלי, אף אחד לא דיבר

אתי. כששמעתי את הדבר הזה, יזמתי את הפניה אלי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני דיברתי אתך ביום ראשון.

מ. גולדמו; ח"כ כ"ץ-עוז פנה אליך?
מ. טרי
לא.
מ. מנצור
ח"כ פנה לשר המסחר והתעשיה ב-21 במאי.



מ. טרי; כעת נקבל את כל החומר, וכל מה שאפשר במסגרת

החוק לסייע, אנחגו נסייע.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מהו החומר הדרוש לכם?

מ. טרי; יש בקשה שכתובה בצורה מאוד פשוטה, חברי

הכנסת מכירים זאת. מאוד פשוט למלא אותה

בצורה נכונה. הבקשה נבדקת בפרק זמן קצר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה חסר בבקשה שלהם?

מ. טרי; נתונים בסיסיים, אבל זה לא משנה, זה באמת

נבע מחוסר ידע. הם היו צריכים לקבל הדרכה

ממישהו שמכיר את העסק, הם לא פנו לגורמים הנכונים.

נ. שני; כשאנחנו היינו אצלם ישבנו שעה, ותעיד חנה.

עידכנו אותם לאן ללכת ולמי לפנות.

מ. טרי; בבקשה שלהם היו חסרים נתונים אלמנטריים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה קורה עכשיו?

מ. טרי; את רואה, הנה הם הגיעו היום. אני אבדוק אם

נוכל לשבת עוד היום. אם לא, יהיה זה לכל

המאוחר מחר. נשב אתם, יקבלו הדרכה בדיוק מה צריך לעשות, וזה יכנס

לטיפול בקצב מהיר. י

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; חנה יכלה להיות המלווה שלהם.

ח. וייס; לא היה לי כל קשר אתם. אני לא דוברת רוסית.

מ. טרי; האנשים שלי התקשרו מספר פעמים, ואמרו להם

שחסר חומר. עובדה, תסתכלו, החומר לפניכם.

4להפחידאתהיזמים,כדישיבואואלינוללאביורוקרטיה,הנההכלפתוח,

רוצים לעזור, ופתאום נופל עלינו דבר כזה. זה מעשה נבלה שאין כמוהו.

ד. תיכוו; לאחר המפגן הגדול של הפנתרים יזם בשם אדי

מלכה הלך למצפה רמון, ולא פחות ולא יותר דרש

שהממשלה תסייע לו להקים מפעל שהשקעתו היא 10 מיליון דולר. אף אחד לא

ידע, זה היה לפני הבחירות, וכל המדינה הזדעזעה לגבי האופן שבו מטפלים

באיש הזה. לימים פגשתי אותו, בחלוף 15-16 שנים, והוא אמר לי שהוא לא

ישכח לי איך מנעתי ממנו להיות מיליונר. חס וחלילה, אל תלמד מן המקרה

שמונח בפנינו, אבל לא צריך להיבהל גם כשמשודרת כתבה בטלויזיה.

אם היית נוהג שלא כהלכה, מבקרת המדינה היתה עולה עליך ואומרת לך שחילקת

כסף לשוא. אינני מתייחס לענין הזה. אתה צריך גם להגן בפני הציבור, וגם

להיות מוגן בפני ביקורת פנימית, שהיא לא פחות קשה.



כאן יש בעיה שונה לחלוטין. אני מודע לענין מדבריו של ח"כ כ"ץ-עוז בשעתו

במליאה ובוועדת הכספים. מעולם כ"ץ-עוז לא דרש מפעל מאושר. הוא בא ופרס

בעיה, שממנה אנחנו צריכים להסיק מסקנות, וזו הבעיה האמיתית. הוא אמר

שישנם עולים מרוסיה שהם מיליונרים - ועכשיו אני מבין שזה העניו וזה

האיש - שהם לא יכולים להעביר את הכסף שלהם על-ידי פתיחת חשבון בבנק

מוסקבאי, כשם שעושה כל יזם מארצות המערב, שפותח חשבון ומעביר את הונו

באמצעות העברת כסף מבנק אוף אמריקה לבנק לאומי. מסתבר שישנם עולים

עשירים ברוסיה - אני לא ידעתי על זה - שמעבירים את הונם באמצעות ציוד,

מכוניות, וכשחל-\d'/b F\ -לא פחות ולא יותר המכס, או שלא נותן להם

להכניס את הציוד, או שמטיל עליהם מסים. ח"כ כ"ץ-עוז אמר שזה אבסורד.

כשיהודי אמריקאי או משקיע אמריקאי מעביר את הונו לארץ ומשקיע, לא

מטילים על הכסף שלו מס. כשיהודי רוסי, שאין לו אפשרות להעביר את הכסף

שלו במזומן באמצעות בנק, מביא את זה בצורת ציוד, מטילים עליו כל מיני

מכסים, ויוצא מזה שבעצם לא רק שאנחנו לא מעודדים אותו, אלא אנחנו

אונסים.

זו בעיה שצריך להתייחס אליה, מעבר לבקשה הפרטית שעומדת בפנינו. כי יש

לי חדשות בשבילך. עברתי ברפרוף על הבקשה, וגם אם הם רוצים לעזור לו, הם

לא יכולים כי מדובר בציוד ישן שלא ברור מתי הוא נוצר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינוף יש לו ציוד חדש.

ד. תיכון; אני ראיתי את הבקשה. הבקשה מתייחסת ברובה

הגדול לציוד ישן משנת 1987-88, אבל לא זה מה

שאני רוצה להעלות. אני רוצה שנלמד מכך שישנן תופעות חדשות שלא היינו

מודע'

גדולים. אבל היחידה 'עדיין קיימת לגבי משקיעים גדולים. היתה אז התייעצות

איך מקיימים את כל הנושא של הדרכה מראש.

אני מציע לתגבר את הענין הזה.

י. חזקיה; נודע לנו על הנושא הזה מהטלויזיה, ולאחר

הכתבה קבע נציג שלנו פגישה עם מר מנצור,

כדי להציע את עזרתו בכל מה שניתן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האים אתם תלוו אותם?

י. חזקיה; כן. הצענו את עזרתנו לליווי ולכל מה שצריך.

אם צריך לסייע, נשמח לסייע.

א. כ"ץ-עוז; לפרוטוקול. דיברו כאן הרבה על העברת הון,

העברת ציוד, העברת כל מיני דברים. הנושא

הזה, על-פי חוקי בריה"מ הוא אסור. אם אתם תביאו לידי פירסום או תעלו

במליאת הכנסת את הדילמה של העברת הון בבריה"מ, יהיו לזה השלכות, והאדון

הזה לא יצליח להביא תוספת הון, לא להביא תוספת מכונות שיש לו, ולא

לייצא את תוצרתו לבריה"מ. בפעם הבאה שהוא יהיה שם בביקור, הם חס וחלילה

יתפסו אותו ושוב ירדו לחייו.

לכן אני מבקש לשים לב שהנושא ראוי לטיפול חסוי. יושב כאן ח"כ יגאל

הורביץ לא, משום שסתם הוא מתעניין. לפני כחודשיים נפגשתי עם בן-ציון

איזקוב ועם משה מנצור כאן בכנסת, והם הציגו את הדילמה. כתוצאה מהערכה

שלי שאין מקום לשינויים במבנה של הנוהלים, לא רציתי לבקש מפקידי ממשלה

לעשות מעשים יוצאי דופן, כי לפי טעמי זה לא צריך להיות. פקידי ממשלה



מקבלים את החקיקה, מקבלים את הוראות המערכת, והם צריכים לעבוד על-פיהם.

את יוצאי הדופן רשאי לעשות השר ולשכתו.

כבר לפני חודש וחצי פניתי אל יגאל הורביץ, ואמרתי לו שיש לנו מקרה

מיוחד, בוא נטפל בו, הוא היה שר, אני הייתי שר, יש לנו קירבה למערכת,

בוא נדבר עם השרים כי זה לא יעבור בצורה הרגילה, המערכת לא יכולה

לתת לזה לעבור. למשל הכושא של המכוניות שלו, לא בקטע של משרד המסחר

והתעשיה, עוד לפני הקטע הזה. המכוניות הו שלו, אז המכס כבר התעוות ואמר

שעד הגבול הזה מותר לו. זאת אומרת, הפקידות עושה מה שמותר לה, אסור לנו

לתבוע מהפקידות לעשות מעבר לזה, כי מחר יהיו לנו מיליון יוצאי דופן

שנצעק עליהם. כלומר, יש כאן בעייתיות בצורת הטיפול.

אז יגאל הורביץ ואני ניגשנו גם לשר המסחר והתעשיה וגם לשר שרון, ואמרנו

להם שיש כאן בעיה מיוחדת, זקוקה לטיפול מיוחד. התקשרתי עם מנהל המכס,

עם מינהל מקרקעי ישראל. אינני יודע, נדמה לי שהיום זה עומד באיזור

הצפון ועוד לא נגמרה ההכנה של הבקשה. עד לפני שבועיים הוא לא ידע על

איזה ערוץ מערוצי הסיוע הוא רוצה לעבוד.

ד. תיכוו; אתה כתבת במכתבך שאתה מבקש לסייע לו רק

על-ידי השכרת מבנה.

א. כ"ץ-עוז; הם לא גמרו לבקש, הם לא גמרו את עבודת

ההכנה. דיברתי עם מינהל מקרקעי ישראל שאמור

היה לתת להם 14 דונם, והוא עדיין נכון לתת אותם לצורך הקמת המפעל

המאושר, שעוד לא נגמרו ההכנות לקראתו. מינהל מקרקעי ישראל מחכה להחלטת

ועדת האיתורים של משרד המסחר והתעשיה, ברגע שאתם תגידו כן, הוא כבר

ערוך לתת את האישור.

ד. תיכוו; תגיד לו שלא יכנס לאוונטורה הזאת.

א. כ"ץ-עוז; אנחנו לא לקחנו על עצמנו לעשות את החשבון

הכלכלי שלו, לקחנו על עצמנו לסייע לו לעבור

את דרכי הבירוקרטיה כנושא מיוחד, ולא מעבר לזה. אגב, לידיעתך, פניתי גם

לישראל פולק מ"פולגת" ואמרתי שיש להם בעיה כזו וכזו של יצרן טקסטיל שבא

מבריה"מ. לענין המקצועי מוכן ישראל פולק אישית, הוא אומר שהוא אישית

מוכן, הוא מוכן להיפגש עם היהודי ולסייע לו בכלכלה של הטקסטיל.

ראיתי את תוכנית הטלויזיה, תארתי לעצמי שיהיו כל מיני מחושי בטן, אני

לא מצטער על זה, אבל צריך להיזהר לא לפגוע עכשיו ביהודי, צריך לעזור לו

לעבור ולא להביא את זה למצב שמחר זה יתפוצץ לו בין הידיים, מרוב טובות

שרוצים לעשות לו.

לידיעתך, שר המסחר והתעשיה מינה אחד מעוזריו האישיים בלשכתו, על-פי

בקשתנו, שילווה את הנושא הזה. הוא איננו כאן, ולכן אני לא יכול להגיד

כרגע איפה זה עומד.

ח"כ הורביץ ואני נכנסנו לענין לפני חודש וחצי ומלווים את זה בצורה

שקטה.

י. הורביץ; כששמעתי על המקרה, הופתעתי והיה די מוזר

בעיני איך דבר בסדר גודל כזה מגיע מבחוץ.

אני חושש שאנחנו מטפסים על הכתפיים של מישהו כדי לעשות גלים. מתוך רעש,

מתוך תיאבון לעשות סערה, עוד נצא כביכול נשכרים, אבל הוא יצא מופסד.

ד. תיכוו; הוא לא יצא מופסד, הוא המרוויח היחידי.
י. הורביץ
הלוואי. השאלה אם אפשר לעשות בתחום שאפשר

בלי רעש, בלי הדים מיותרים שיביאו לו נזק.

אני הייתי מציע להשאיר את זה בפרופיל מאוד מאוד נמוך. בואו לא נעשה

הצעות לסדר יום, לא להביא את זה ברעש גדול, וללא הודעות לעתונות. אם



חיה טעם בשידור בטלויזיה, הוא היה אחד בלבד, זעזוע של המשרדים. יותר

לא.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הכתבה בטלויזיה זיעזעה את הציבור וגם אתכם,

וזה הדבר החיובי שנעשה בענין הזה. מקרים

מהסוג הזה לא מתגלגלים כל יום, זה מקרה יוצא דופן ולכן גם הטלויזיה

נתנה לו את הסיקור הרחב הזה.

בדברי הפתיחה שלי אמרתי שהיא היתה צריכה לשאול אתכם לפני שידור הכתבה,

וזאת היא לא עשתה ולדעתי זו שגיאה מצידה.

אני מתפלאת על כל מוסדות הקליטה בארץ, בכל-זאת זה עולה חדש. איך לא

מלווים אדם כזה, לא מדריכים אותו, לא נותנים לו יעוץ, לא אומרים לו ולא

מכוונים אותו. הוא בעצמו היה צריך למצוא את הדרך? אני מתפלאת על כך

שלהתאחדות התעשיינים נודע מהכתבה בטלויזיה נודע על קיום איש כזה.

כל הדבר הזה בא מתוך כך שהאדם הזה כעולה חדש לא יודע למי לפנות, איך

לפנות, ממי לקבל הדרכה, ממי לקבל יעוץ, והוא חשב שהוא יכול להסתדר

בעצמו. מסתבר שלא כן הם הדברים. פה אני מברכת את היוזמה של משרד התעשיה

והמסחר, כאשר נודע להם על הענין, הם ביוזמתם למעשה התקשרו ונפגשו

וביקרו שם במקום ולקחו אותו לסיור במפעלים באיזור. כל הכבוד להם.

אני אומרת שהחוליה החסרה שהיתה, ברגע שפנו לחנה ב-15 במאי, היית צריכה

להמשיך וללוות עד הגשת הבקשה.

ח. וייס! יש תשובה בענין הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; קרה מה שקרה, זוהי עובדה. לא נוכל עכשיו

להמשיך את הדיון, אני באמצע הסיכום.

את העולים החדשים צריך ללוות משרד הקליטה, יש לו גם יחידה של עסקים

קטנים, שמשרד הקליטה יקים יחידה של עסקים גדולים, אבל מישהו צריך ללוות

את העולים האלה בארץ חדשה. פעם ראשונה מישהו בא והביא לכאן את המפעל

שלו, ולכן הוא צריך י טיפול מיוחד, הוא צריך יעוץ מיוחד, צריך לדעת איך

ללוות אותו בצעדיו הראשונים. כאו זו החוליה החלשה ביותר שהיתה בכל

הטיפול הזה.

היה כאן מנכ"ל המכס, סיפר לנו את כל הסיפור, גם הם לא ידעו שום דבר.

פתאום הגיעו 67 קונטיינרים לנמל חיפה והם לא יודעים כלום, הם לא יודעים

מה יש בתוכם וכוי. גם כאן, בכל אופן הסוכנות היהודית ידעה שציוד כזה

מגיע מבריה"מ.

היו בדרך חוליות חלשות מאוד, עד שהם הגיעו למרכז ההשקעות וטוב שבסופו

של דבר הם הגיעו לכתובת הנכונה.

אנחנו מבקשים לגבי המקרה עצמו, צריך לטפל בו בהתאם לכל הכללים ולהקל

כמה שאפשר יותר בכדי להביא את הענין לסיומו.

לגבי העתיד, וכפי שנאמר על-ידי החברים, צריך לבדוק את הנוהלים, בגלל

אותה הבעייתיות המיוחדת שישנה מבריה"מ לכאן - אולי גם ממקומות אחרים -

אולי תקימו באמת יחידה מיוחדת במשרד התעשיה והמסחר שתטפל בנושאים הללו.

או שאתם תקבעו כללים מיוחדים לגבי טיפול בנושאים האלה, כיצד ואיך, לגבי

העברת הון בצורה אחרת וכוי. אלה דברים חדשים למרות ששמענו שהיו כבר

דברים מעולם בנושא הזה, תבדקו אתם גם.

נעמיד נקודה. הנושא מחר עולה בישיבת הכנסת כהצעות דחופות לסדר היום,

ואנחנו נמשיך את הדיון בנושא עם העברת ההצעות אלינו ולאחר הטיפול

שלכם.

הישיבה ננעלה בשעה 00;11

קוד המקור של הנתונים