ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 03/07/1991

חברת "עמידר"

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 288

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד' כ"א בתמוז התשנ"א, 3.7.1991, בשעה 9:15

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ג. גדות

י. גולדברג

מ. גולדמן

א. פורז

ד. תיכון

מוזמנים; א. בר, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון

א. שני, יו"ר דירקטוריון "עמידר"

א. סולמי, מנכ"ל חברת "עמידר"

מזכירת הוועדה; ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

חברת "עמידר"
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.

לאור הפירסומים שהיו על חברת "עמידר", מצאנו

לנכון לקיים את הדיון ולשמוע על תפקודה של החברה בתקופה האחרונה, על

התפקידים שהיא ממלאת, דווקא בתקופה כזאת, כאשר לחברת "עמידר" יש תפקיד

חשוב מבחינה לאומית, כמו נושא איכלוס עולים. אנחנו יודעים שמה ש"עמידר"

עושה היום אינו רק טיפול בדירות העלובות שהיו בעבר ובשיפוצן. בענין זה

היא עשתה עבודה יוצאת מן הכלל, איפשרה לעולים קורת-גג, ומבחינה זו הקלה

על האיכלוס במידה רבה מאוד.

"עמידר" עלתה לאמצעי התקשורת והנושא הזה לא ירד מסדר היום זמן רב, דבר

שלדעתנו קצת פגע ופגם לא רק בשמה הטוב של "עמידר", אלא גם ביכולת

התפקוד שלה, ודווקא בתקופה זו, וזה חבל.

מצאנו לנכון להעמיד את הנושא הזה על סדר היום, כדי לשמוע קצת

אינפורמציה על מה שהתרחש, על מה המצב היום, מה פעילות "עמידר" היום,

התפקידים המוטלים עליה וכוי.

נודה למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון אם יוכל בהזדמנות זו לתת לנו

אינפורמציה גם -על המתרחש בוויכוח הזה שישנו בין האוצר לבין משרד הבינוי

והשיכון בענין התקציב החסר לתשתיות, ובענין החוזים שנחתמו עם הקבלנים,

שהיום כביכול אין כיסוי לזה. לפי מה ששמעתי הבוקר, כביכול אותו הציוד

היקר שהוזמן על-ידי הקבלנים, אין הקבלנים יודעים מה לעשות בו, והאם

להחזיר אותו לאלה שממנו קנו אותו. או הם עומדים חסרי אונים. הם נענו

לקריאתו של שר הבינוי והשיכון - ולא רק לקריאתו, אלא לקריאת כולם -

שצריך ביצוע מהיר בבניה וכו' וכו', כדי לתת תשובה לאיכלוס של עולים

חדשים וחסרי דיור, והנה הם עומדים כיום בלי לדעת כיצד להתמודד עם

הבעיות הללו.
א. בר
אני רוצה לפתוח במספר מלים לגבי האופן שבו

משרדנו רואה אותם ויכוחים שהיו בחברת

"עמידר", מה הוא עשה בתחום הזה, ולאחר מכן במספר מלים לגבי שאלתך בנושא

התקציב.

חברת "עמידר" היא אחת מן הזרועות החשובות ביותר, אם לא החשובה, של משרד

הבינוי והשיכון, לביצוע המדיניות של המשרד לצורך איכלוס במדינת ישראל.

תפקידיה של חברת "עמידר", לאור קליטת העליה, אין לי ספק שגברו, ואם

הייתי אומר שהם גברו במאות אחוזים על הפעילות שהיתה קודם, לא אחטא

לאמת.

כאשר נודע לנו שישנם ויכוחים ואי-אילו סדרים בחברת "עמידר", שר הבינוי

והשיכון החליט החלטה חד-משמעית למסור את הנושא הזה לבדיקה. הוא לא

התערב בפעילות של החברה, משום שאנחנו סוברים שצריך לתת לדירקטוריון של

חברה לנהל את ענייניו בצורה המסודרת והשוטפת.

כאשר התעוררו אותם דברים והגיעו לידיעת השר, השר מינה מיידית את

רואה-חשבון זינגר שיבדוק את הנושא. המינוי קדם לפירסומים.

הדירקטוריון של חברת "עמידר", לאור מה שקרה בחברה, התכנס והחליט על

הפסק עבודתו של המנכ"ל, משום שהגיע למסקנה אליה הגיע, שהמנכ"ל לא יכול

להמשיך את עבודתו. בנושא הזה השר לא התערב, הוא לא היה צד לענין. הוא

בהחלט שאף לבדוק את הנושא הזה, ולכן הוא האיץ ברואה-החשבון להגיש את

מסקנותיו.

מיד לאחר מכן הגיעה הודעת המבקרת על השעיית הפיטורים של המנכ"ל, והם

בוטלו. כמו הדירקטוריון, כך גם אנחנו המתנו לקבלת ההחלטה השניה של

המבקרת, שהגיעה ב-27 בחודש, על ביטול הצו.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; איך היא הגיעה לההלטה השניה?

א. בר; על סמך הנתונים שהיא קיבלה, הן מהמנכ"ל והו

מהדירקטוריון ויו"ר הדירקטוריון. כך היא

הגיעה למסקנה אליה הגיעה.

השר החליט להמשיך את הבדיקות, אף שקיבל כבר את הדו"ה הראשון, ורואה

החשבון התבקש להמשיך ולבדוק את הנושא. רואה החשבון היום נמצא בהמשך

הפעולה שלו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם גם בעבר היה נהוג לערוך ביקורת על-ידי

רואה-חשבון?
א. בר
יש ביקורת בחוק. החוק מחייב את החברה לערוך

ביקורת. יש לה רואה-חשבון. אבל זה נערך

נוסף לבדיקות הפנימיות.

אין ספק שהפעילות המוגדרת של קבלת אלפי דירות לאיכלוס בשכירות, וחלקן

אולי לאחר מכן גם במכירה - לעולים, זוגות צעירים, משפחות ברוכות ילדים

ואחרים - יטיל עומס כבד מאוד על החברה. לכן, אם החברה לא תתפקד נכון,

היא לא תוכל למלא את היעד הזה, ואנחנו מודעים לכך.

ברשותך, הייתי מבקש מיו"ר דירקטוריון חברת "עמידר" לפרט את פעילות

החברה. אני חושב שאנחנו לא צריכים להיכנס כאן לנושאים שנמצאים בבדיקה.

אני חושב שישנו את הגופים שבודקים את זה, ולהערכתי החברה התייצבה לאחר

הודעת המבקרת שהיא לא מתנגדת לפיטורי המנכ"ל. העסק נרגע, האגפים עובדים

נכון, בצורה יותר מסודרת, ובצורה הזאת אנחנו מקווים שהחברה תעבוד ותמלא

את יעדיה.

-לנושא של התקציב. אנחנו טוענים, וגם האוצר הסכים אתנו, שלא מדובר

בגרעון תקציבי, ויש הבדל משמעותי מאוד בין גרעון לבין חוסר תקציב.

אנחנו מדברים על חוסר תקציב.

ד. תיכוו; האם הוא מדבר על משרד השיכון?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כן.

ד. תיכוו; האם זה נושא לסדר?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ביקשתי בהזדמנות זו לשמוע אינפורמציה.
א. בר
כאשר אישרו למשרד הבינוי והשיכון לבנות

בשנתיים, שנת 1991-91, 100 אלף יחידות דיור

בהרשאה להתחייב, הפועל היוצא מההחלטה הזאת הוא העמדת תקציבים לנושא

תכנון, לנושא ביצוע תשתיות. בלעדי התכנון ובלעדי ביצוע תשתיות, הבניה

של-100 אלף היחידות לא יכולה להתבצע. יכלו להחליט שמאשרים 10,000

יחידות דיור, ואז התקציב היה צריך להיות בהתאם. אבל כאשר מחליטים על

100 אלף יחידות דיור, צריך היה אותו גוף שהחליט להבין את המשמעויות של

ההחלטה הזאת. כאשר הוא ניתק בין המשמעויות לבין ההחלטה,. נוצרה התוצאה

שאנחנו עדים לה היום.

אי-אפשר לבנות 100 אלף יחידות במדינת ישראל בלי תשתיות מעבר לתשתיות

הרגילות ל-3,000 יחידות בשנה. כאשר בונים 3,000 יחידות בשנה, סכום הכסף

הדרוש לתשתיות נמוך מאוד, משום שבונים את ה-3,000 בשכונות קיימות בדרך



כלל, ולא פותחים אתרים חדשים. אין הגיון לפתוח אתר של 2,000 יחידות

עבור 100 יחידות. מנסים למצוא בתוך השכונות הקיימות חללים כדי למלאם,

ואז הסכום המוקדש לתשתיות הוא נמוך, הוא לא משמעותי כמעט, והסכומים

שתיקצבו, היו מספיקים פחות או יותר.

אבל כאשר צריכים לפתוח שכונות חדשות, כי אין מנוס מזה, וחלק מהישובים

מכפילים את עצמם ואפילו משלשים את עצמם, המשמעות היא בנושא המים,

הביוב, הניקוז, הכבישים, על פני כל העיר. אי-אפשר להגיד לישוב של 7,000

או 10,000 נפש שנוסיף להם עוד 40 או 30 אלף נפש, ונשאיר אותם עם קווי

המים שלהם. זה לא עובד. אנחנו גם לא היינו מקבלים היתרים לכך, ובצדק.

כאשר מתכננים ומפתחים שכונה של 2,000 יחידות דיור, ולא בונים את

ה-2,000 באותה שנה, חייבים לעשות תשתית לכל ה-2,000, אף שבונים את זה

ב-3 שנים. הרי אי-אפשר לבצע חצי ביוב, אי-אפשר לבצע חצי מערכת מים, וזה

גם לא הגיוני.

ולכן, החישוב שנעשה לצורך התשתית על-פי הבסיס של ה-3,000 שהיה בשנת

1989, הוא בפירוש טעות. לכן קרה מה שקרה, והתיקצוב של המשרד היה בחסר.

לדוגמא, תיקצבו אותנו בעבודות תשתית ליחידת דיור בפרוגרמה, 12,000 שקל

ליחידת דיור. כל מי שמבין בבניה מבין ש-12,000 שקל תשתית ליחידת דיור,

זה לא יתכן. בפועל זה 38 אלף שקל. איפה ההפרש? מי משלם את ההפרש?

לכן להערכתי, ומתוך ידיעת הענין, יש פה טעות בחישובים, טעות בגישה,

טעות בהבנת המטריה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי הגיש את התחשיבים? האם לא היה זה משרד

השיכון?
א. בר
משרד השיכון לא הגיש את התחשיבים. מי שהגיש

את התקציב וקבע את התקציבים היה אגף

התקציבים במשרד האוצר. אין זה סוד איך מכינים תקציב במדינת ישראל. אתם

הלא מכירים את המטריה לא פחות ממני, ואתם יודעים איך התקציבים נקבעים

למשרדי ממשלה. האם זה מה שהמשרד מגיש? אנחנו יודעים שתמיד אומרים שזה

התקציב שאושר לנו, וזהו זה.

מ. גולדמן; אתה מגיש פי 3, והם מאשרים לך שליש.
ד. תיכון
למה לא תעביר מסעיף לסעיף את היתרות הבלתי

מנוצלות מלפני שנה?
א. בר
אני לא יכול- להעביר, משום שמה שקרה בנושא

הבניה, 100 האלף היו לשנתיים. הם אישרו לנו

אותן לקראת יולי-אוגוסט, ואתה הרי יודע שלוקח זמן להפעיל בניה. לכן

חיברו שנתיים. את 100 האלף חיברו לשנתיים, ונתנו לנו אפשרות לגלוש.
ד. תיכון
האם אין לך יתרות בלתי מנוצלות מהתקציב של

השנה שעברה?
א. בר
לא. אפילו לא יחידה אחת. גם בתשתית אישרו

לנו 650 מיליון, ובפועל ההוצאה היתה פלוס

320 מיליון, עוד ב-1990. לא חתמנו את החוזים, כי לא היה תקציב, ואז הם

גלשו ל-1991. כאשר ב-1991 מאשרים לנו 456 מיליון, כבר ה-320 מיליון



בשנת 1990 גלשו ל-1991, ומה נשארו כאשר מאשרים 456 מיליון בהרשאה

להתחייב, בתוכם יש הכנסה של קרו קיימת 100 מיליון. קרן קיימת לא

מתכוונת להעביר 100 מיליון למשרד הבינוי והשיכון, היא לא התכוונה לעשות

זאת גם בעבר.
ד. תיכוו
מהו הכסף הזה?
א. בר
הכסף הזה הוא כאילו סיכום של אגף התקציבים

עם הקרן הקיימת שתעביר 100 מיליון למשרד

הבינוי והשיכון, כהכנסות של קרן קיימת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם זו תרומה?
א. בר
זהו הסדר עם קרן קיימת. 100 המיליון האלה לא

קיימים, כל שנשארו 356 מיליון. רק הגלישה של

1990 היא 320 מיליון, איפה היתרה?

ד. תיכון; כמה חסר לכם?
א. בר
כדי להשלים את כל הפעילות של 100 האלף, חסר

לנו כמיליארד שקלים.
ד. תיכון
כמה זה להוצאה עד סוף השנה הנוכחית? לא של

שנת התקציב, אלא עד לסוף דצמבר.
א. בר
עד סוף דצמבר מבחינת ההרשאה להתחייב, ישנו

כל הסכום. אנחנו מדברים על כל הסכום בהרשאה

להתחייב.
ד. תיכון
האם אתה מדבר על הרשאה להתחייב, או על הוצאה

בפועל?
א. בר
על הרשאה להתחייב.
ד. תיכוו
והם לא מוכנים לתת לך?
א. בר
לא.
ד. תיכון
הרשאה להתחייב היא לא חלק מהתקציב. כשהם

באים אלינו הם אומרים שזה לא תקציב.
א. בר
הרשאה להתחייב אינה תקציב, אבל היא נמצאת

בספר התקציב, כחוק.
ד. תיכוו
היא בספר התקציב, אבל לא כחוק.



א. בר-. הפועל היוצא מהרשאה להתחייב זה התקציב. אין

ספק ש-50 האחוזים יצטרכו לתת תקציב, בין 40

ל-50 אחוזים.

ד. תיכוו; זה הרי בא על-חשבון התקציב של השנה הבאה.

א. בר; ההרשאה להתחייב לא באה על-חשבון השנה הבאה.
ד. תיכוו
זה הרי הופך להוצאה רק בשנה הבאה.

א. בר; נכון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כך זה נהוג, אבל השאלה היא אם במקרה הזה כך

זה אכן יהיה.

ד. תיכוו; הוא אומר שהוויכוח הוא על ההרשאה להתחייב.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הם לא רוצים שזה יהיה על-חשבון תקציב השנה

הבאה.

א. בר; הוויכוח הוא גם על ההרשאה להתחייב וגם על

התקציב. הפועל היוצא מהרשאה להתחייב יהיה

על-חשבון הגדלת התקציב. יש הוצאה יותר גדולה.

היום יש לנו תוצאות של מיכרזים, חוזים לא חתומים שנמצאים על המדפים של

עבודות בהיקפים, שהיום הם קרוב ל-600 מיליון שקל. אתם מתארים לעצמכם מה

זה, שאתרים שלמים ששייכים ל-100 יחידות דיור עומדים?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ואתם נחתמו החוזים?

א. ברי. לא נחתמו, אף אחד לא חותם.

ד. תיכוו; רוצה אתה לומר שהם לא יחוברו לביוב, למים,

לחשמל.
א. בר
בוודאי. המצב עוד יותר חמור. הבתים האלה

מקבלים תמריצים לפיצוי משך.

ד. תיכון; מה הם אומרים? יש להם בוודאי תשובה.
א. בר
התשובה שלהם היא, שמשרד הבינוי והשיכון נעשה

התקציב הזה אתו ובתאום אתו, והם מודים שיש

טעות. הוויכוח הוא עם המשרד, לגבי סטנדרטים. הם, למשל, טוענים שצריך

להצר את הכבישים. הם שוכחים דבר אחד, שלהצר כבישים לא הם יכולים

להחליט, אלא אם ישנו את חוקי המדינה ויוציאו מהרשויות המקומיות את נושא

? אישור תוכניות, ויוציאו את אישור התוכניות ממשרד התחבורה שכן, משרד

התחבורה, אם הוא לא חותם על תוכנית, היא לא עוברת לאישור. יוציאו מידי

המשרד לאיכות הסביבה את היכולת שלו להשפיע, יוציאו ממשרד הבריאות,



יוציאו מהחברה להגנת הטבע. אם יוציאו את כולם וינטרלו אותם אני מודיע

לכס שבלי שום בעיה אעשה גם כבישים של 3 מטר רוחב. איך יטעו? אני לא

יודע, אבל נעשה מה שהם רוצים. זה הרי לא יעלה על הדעת.

רוב הבניה המתבצעת היום היא בנגב, בגליל ובאיזור ירושלים. לעשות את

טעויות העבר, לבנות בסטנדרטים נמוכים, זה בפירוש לעשות את המחדל הגדול

ביותר של מדינת ישראל בשנות ה-90. עם כל הכבוד, לא די הטבל שישנו בערי

הפיתוח? לא די המצוקה שישנה? האם להוטיף למצוקה גם חוטר תשתיות וחוטר

פיתוח.?

אני כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון ממונה על פתרונות הדיור במדינת ישראל

במטגרת משרדי. אבל מצד שני, כאשר הכלים לא אצלי, איך אני יכול לתת

פתרונות?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה הוויכוח על הטטנדרטים עם האוצר?
א. בר
הם רוצים שנוריד טטנדרטים, הם רוצים שנקטין

רוחב כבישים, הם רוצים שלא נבצע מדרכות. האם

יעלה על הדעת שלא נבצע מדרכות? האם יעלה על הדעת שלא נבצע גינות

ציבוריות? האם יעלה על הדעת שלא נעשה מגרש משחקים לילדים בשכונות? גם

היום אנחנו לא נותנים תשובות לנושא מוטדות. אתם שומעים מה אומרות

הרשויות. הן באות אלינו בטענות, ולא נותנות היתרים וטופט 4.

אני אומר לכם בצורה ברורה ביותר, שאם הוחלט לבנות 5,000 יחידות דיור,

מי שהחליט צריך גם לקחת את האחריות. לא יכול להיות שהאחריות תהיה

עלינו, על השר ועלי, ומצד שני אין לנו הכלים.

לנושא הוויכוח על העלויות. זה טפשי, כי זה בכלל נושא מתמטי. אני אמרתי

להם שיתנו לי להוציא מיכרזים, כל תוצאות המיכרזים יכטו. אני לא מתווכח

אתם, שיתנו הם. זה לא עטק פרטי שלי, שאני צריך להביא את ההשלמה

מהמשכורת שלי. אני אוציא מיכרזים, הם יראו את התוצאות, ויכטו אותן. למה

להם להגיד לי 12, אני אגיד 30, והם יגידו 20? זה לא עובד כך.

יש טענה נוטפת, שאני חייב לייצג גם אותם, והיא שאנחנו עושים עבודות שלא

בתחום טיפולנו. למשל, כאשר אנחנו בונים 2,000 יחידות בשכונה מטויימת,

ובא ראש העיר ואומר שליד זה יש שכונה ותיקה, שם אין שביל, אין תאורה,

אתם לא יכולים לבנות פה 2,000 יחידות חדשות עם שביל ותאורה, ופה אלה

הוותיקים יהיו בלי תאורה בלילה. מה עוד, שבדרך כלל באיזור הוותיק גרים

קשישים. הוא צודק. אבל אומרים לו שנשתתף אתו בשיפור התאורה במקום, ניתן

לו 50 אוזים מהעלות, ניתן לו עוד איזה שהוא טכום של השתתפות כדי שיעשה

את המדרכה ואת הניקוז באותו מקום. האוצר אומר שזה לא תפקידנו. תפקיד של

מי זה? תפקיד של משרד החקלאות?

ד. תיכון! הוא אומר שאין לו מימון לענין.

א. בר; אין לו מימון, אבל אי-אפשר להחזיק את המקל

משתי קצותיו.
ד. תיכוו
אתם לא מבינים שכטף הוא במחטור.

א. בר! הוא במחטור, אבל מצד שני אי-אפשר לבנות את

2,000 היחידות. ראש העיר לא יתן לבנות את

ה-2,000, ואין כוח שיכול להביא אותו לכך. פה אני מנטה להטתדר עם

הרשויות שלא נותנות לי היום טופט 4 למגורונים, ואתה יודע שאם אין לי



טופס 4 אני לא מחבר חשמל. על-פי החוק, ללא טופס 4 של הרשות, אין לי

חיבור חשמל. אתה יודע שבבאר-שבע יש לי 2,500 מגורונים ללא חיבור חשמל,

עם 1,200 עולים שמחכים?

ד. תיכוו; למהי
א. בר
כי העיריה שואלת איפה המוסדות עבור

הקרוואנים, איפה טיפת חלב.
ד. תיכון
אתה רוצה לומר שהמדינה משלמת דמי שכירות,

כשדירות עומדות ריקות!
א. בר
לדעתי ב-3-4 חודשים הבאים יעמדו אלפים. לכן

התרעתי בנושא הזה בצורה חמורה ביותר, משום

שידעתי מה יקרה. ישאלו איפה היינו, איפה היה משרד השיכון, למה לא אמר

ולמה לא דיבר.

המצב בתחום הזה בפירוש חמור.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נייחד דיון מפורט בנושא הזה של עיכוב

האיכלוס כתוצאה מאי-חיבור חשמל, מים, ביוב.
ד. תיכוו
לא הבנתי, מה קורה בעצם? הייתם בוועדת

הכספים.
א. בר
היינו בוועדת הכספים. ועדת הכספים החליטה

שנמשיך להידבר עם האוצר, והמשכנו כל הזמן

בהידברות. אתמול קיבלנו את הצעות האוצר, לאחר ישיבה שהתקיימה שלשום. הם

נתנו לנו רשימת דברים שאומרת, שהשר והמנכ"ל יזוזו הצידה, והכלכלן באגף

התקציבים ינהל את הכל.

ד. תיכון-. מי זה הרפרנט?
א. בר
הרפרנט שלנו הוא אמנון ספרן. הדבר הזה לא

מקובל עלינו. הם מסכימים לאשר לנו י תוספת של

250 מיליון, כאשר התוספת הדרושה לנו היא מיליארד. זה לא עומד בקנה

מידה, זה לא בפרופורציה, זה להסכים למשהו שמחר אנחנו נעמוד בגללו בפני

שוקת שבורה. הודענו שאנחנו לא מסכימים. השר ייפגש עם שר האוצר, ואם לא

נגיע להסכמה, נביא את זה לאן שצריך להביא.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. נחזור לנושא הדיון שלנו.
א. שני
מאז אני עוסק בתפקידי, או מאז כניסת השר

לתפקידו, אחת הבעיות המרכזיות היתה שהעולים

הגיעו, לא נעשה די מבחינת התכנון והביצוע קודם, היה צריך לסגור פער עד

שיגיעו לכך שהדירות כבר ניבנות, או שכבר מוכנות לאיכלוס. היתה בעיה,

והבעיה היתה לאותם עולים שהגיעו לאלפים, ולהזכירכם, ישבו אז בשיא

כ-2,650 משפחות באוהלים, והאוהלים היו רק קצה הקרחון.
ד. תיכוו
אתה מתכוון לתושבים ותיקים.



א. שני; כן, למי שישבו. זה פחות או יותר היה המצב.

אחד התפקידים של "עמידר" היה לאפשר למשרד גס

לתכנן, אפילו לזמן קצר, או להיכנס לבניה באיזו שהיא צורה לא מתוך קרב,

אלא בכל-זאת באיזו שהיא צורה מסודרת. "עמידר" נכנסה למבצע שיפוץ דירות

בקנה מידה אדיר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה שופצו סה"כ?

א. שני; קרוב ל-10,000 דירות מתוך 11 אלף ומשהו.

במבצע הזה למעשה הוחל לא על-פי החוק, מאחר

שדרוש לזה תקציב של כ-140 מיליון שקל. לא היה אישור תקציבי של מועצת

המנהלים, אף שהיא אישרה את זה. אבל היא יכולה לאשר רק כסף שיש לה.

הפעילות היתה, נדמה לי, עד כ-5,000 דירות ללא אישור תקציבי. כשהגיע

האישור - היה צריך להיות אישור בממשלה ולאחר מכן אישור של ועדת הכספים

- "עמידר" כבר שיפצה כ-5,000 דירות. היה ברור לכולם שזה מה ש"עמידר"

צריכה לעשות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם כל הדירות ששיפצתם מאוכלסות?
א. שני
כן, כל הדירות מאוכלסות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם יש עוד דירות שאתם משפצים?

א. שני; כרגע ישנן דירות בודדות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם בקרית-שמונה סיימתם את כל השיפוצים?

א. שני; יש שם 41 דירות שהיו אטומות, וביום שני

ניכנס לשיפוצן. במקום שיש השקעות אדירות, לא

ניכנס, משום שזה לא תפקידנו.

לאחר מכן היה נושא הסקאדים. "עמידר"- לקחה על עצמה - אף שבהגדרת

משימותיה לא נכלל טיפול בפגיעות הסקאדים - את הטיפול בכל התחום הזה,

כאשר היו שם הרבה תחומים אפורים ולא מוגדרים. עבדנו בצמוד למס רכוש.

היו כ-12,500 דירות שנפגעו, רובן תוקנו על-ידי "עמידר" ועוד חברות, כמו

"חלמיש". בעקרון "עמידר" היא זאת שתיקנה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ברמת-גן עדיין משפצים.
א. שני
שיפוץ ובניה חדשה. כרגע עיריית רמת-גן היא

זו שמטפלת.

א. בר; באבא הלל "עמידר" מטפלת בשלושה בניינים

בלבד.

א. שני; נושא מבצע שלמה. היתה בעיה לתת מענה לדיור

בזמן קצר. לנו נאמר שיכול להיות או שתהיה

עליה תוך זמן קצר ביותר מאתיופיה, ויכול להיות שיהיו גם עולים מרוסיה.



זאת אומרת, שאנחנו לא הכנו רק לאתיופיה, אלא לעליה מסיבית של עד כ-20

אלף איש בבת אחת. כך נאמר בתחילת הדרך.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; שר התיירות טען שבתי המלון האלה עמדו זמן רב

ריקים, ושילמו להם כסף עבור כל אותה התקופה,

והם קיבלו הרבה מאוד כסף.

א. שני; אני יכול לומר שמשרד התיירות, בלשון המעטה,

לא הקל עלינו. לנו נאמר שאנחנו צריכים להערך

לפתרונות דיור חרום, כאשר לא היה לנו ברור אם זה יהיה דווקא עבור עולי

אתיופיה או עבור עולים מרוסיה. צריך לזכור, שגם היו תקופות שבסוף שבוע

הגיעו בין 3,000 ל-7,000 עולים, וחלק מבתי המלון שימשו כאכסנית ביניים.

לא ידענו אם מנגיסטו ישחרר את העולים חודש אחרי שהתחלנו את המבצע, או

חצי שנה אחרי כן, או לא ישחרר אותם בכלל.
ג. גדות
האם שר התיירות התלונן על כך שתפסו בתי-מלון

וזה פגע בתיירותו
א. שני
כן, זה היה קרב קשה מאוד.
ג. גדות
זה הסיבסוד הגדול ביותר לבתי-מלון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוא טען שהיו להם רווחים קלים מבלי שיתאמצו

בכלל. כל החדרים האלה עמדו ריקים, והם קיבלו

כסף.
א. שני
שר התיירות הוא שר בממשלה, ומשרד התיירות

הוא משרד ממשלתי. הרי לא יכול להיות שאנחנו

נקבל הוראה לשכור בתי-מלון, ומשרד ממשלתי ישבש את הפעולה. אני רוצה

להזכיר דבר נוסף. האוצר ומשרד הבינוי והשיכון, בפעילות של משא ומתן

החליטו שרק "עמידר" עומדת במשא ומתן. היה שלב שהסוכנות ניהלה, וזה

הקפיץ את המחירים. היא אמרה שישכירו לה, כי היא תשלם יותר. אנחנו

ניהלנו משא ומתן, כאשר בתי-המלון ברובם היו בפשיטת רגל על הנייר או

בפועל, וזה עוד לפני כן. זה הקל עלינו לקבל את בתי-המלון במחירים

זולים. בתקופת הסקאדים היתה לנו דוגמא שעיריית תל-אביב או עיריית

רמת-גן לקחו בתי-מלון, העבירו בלילה את הנפגעים, ואת החשבון קיבלו אחר

כך. אני לא זוכר את המספרים שם, אבל אז זה היה בעשרות אחוזים יותר

גבוה. היו אלה מספרים אדירים. הרי ברור שאם מדינת ישראל היתה נקלעת

לבעיה והיה צריך להביא את 14-15 אלף האתיופים ב-24 שעות, והיינו פונים

לטוב לבם של בתי-המלון, זה היה נגמר אחרת. גם כאשר שכרנו את בתי-המלון

והם היו ברשותנו ועמדו ריקים וקיבלו כסף חינם, כפי שאומרים, כשהגיעו

האתיופים הם רצו לסגור את השערים, ולא רצו לתת להם להיכנס. תארו לכם מה

היה קורה אם לא היינו חותמים אתם על הסכמים.

אני יכול לומר לכם כיו"ר דירקטוריון "עמידר", שהאחריות שהוטלה עלינו

היתה קשה מאוד. אם חס וחלילה האתיופים לא היו מגיעים, היו מדברים אחרת.

אם היו מגיעים ול-5 משפחות לא היה פתרון, היו שואלים איפה היתה

"עמידר", איפה מערכת הבינוי ולמה לא יכלו לדאוג. היינו בבעיות כספים

חודש לפני מבצע שלמה, וקטלו אותנו בצורה קשה ביותר בנושא בתי-המלון.



השר אמר שיש לזה סיבות, ולא נתן תשובה ברורה לוועדת הכספים, אבל לנו

היה ברור שכעבור שבוע-שבועייס הס מגיעים.

אני אומר שוב כאיש ציבור, שאם האתיופים לא היו מגיעים, לנו

כ"עמידר", לפחות לראשי "עמידר", היתה בעיה קשה.

צריך לזכור מבחינה לאומית, שאם "עמידר" לא היתה שוכרת את בתי-המלון, זו

תשתית של מדינת ישראל שהיתה פשוט הולכת לאיבוד, ולשקם אותם אחר כך היה

צריך זמן. זה לא תפקיד שלי, אבל אני אומר שתמיד צריך לזכור שאותם

בתי-המלון שרדו כתוצאה מחוסר הדיור.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
משרד התיירות טען, שבתי-המלון קיבלו 004 עד

480 דולר לחודש לחדר במשך כ-6 חודשים, כאשר

הם עמדו ריקים.

א. שני; החוזים עם בתי-המלון לא נחתמו ביום אחד עם

כל בתי-המלון. נוהל משא ומתן קפדני, והחוזים

שלנו אתם קבעו שעל-חשבון בית-המלון יהיו המים, החשמל, הנקיון והכל.
ד. תיכון
גם האוכל?
א. שני
לא. לגבי עולים מרוסיה, העולה קונה את

המזון, יש לו כיריים, יש לו מקרר. זו היתה

הנחיית משרד הקליטה. הוא מתפקד כמו דירה במקום אחר. בנושא של העולים

האתיופים, המלון מטפל במזון. העולים האתיופים לא דומים במקרה זה לעולים

הרוסים.

שוב אני אומר, היתה החלטה של קבינט העליה, של משרד הבינוי והשיכון,

ו"עמידר", ואם נלך אחורנית, ונבחן את האופן שבו טיפלו בדיור הזמני,

נראה שהיתה הצעה של האוצר, שדיברה רק על דיור זמני. דיברו על מחנות

צבא, על קיבוצים, מושבים, על השכרת חדרים בבתי-מלון. הצעת שר הקליטה

דיברה אז על30-40 אלף חדרים של בתי-מלון, והצעת שר הבינוי והשיכון

שעמדה מולו היתה הבאת קרוואנים, 50 אלף קרוואנים, 50 אלף בתים מוכנים,

ושזה יסגור את הפער של השנתיים. היה פער של שנתיים, והיה ויכוח בין

האוצר למשרד הבינוי והשיכון. האוצר אמר שלא צריך להביא שום דבר, והפער

הזה זמני. בכלל הם דיברו אז על 10,000 חדרי בתי-מלון, וקיבוצים,

ומושבים וצה"ל, ומשרד הבינוי והשיכון אמר מה שאמר. למשרד הבינוי

והשיכון אישרו להביא 5,000 אלף קרוואנים ו-15 אלף בתים מיובאים. זו

היתה אז ההחלטה. אמרו שבתוך חודשים ספורים נבדוק, ונראה אם צריך עוד

קרוואנים, או לא. אבל זה בסיס ההחלטה. שכירת בתי-מלון, זו החלטת

ממשלה.

אנחנו כ"עמידר" הגשנו תוכנית כעבור 3 שבועות, וכללנו את הפתרונות שלנו

שנראו ישימים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי כיסה את זה? האם משרד הקליטה?
א. שני
זה בא מתקציב משרד השיכון.

לגבי כל נושא השכרת חדרי בתי-מלון או

פתרונות הדיור הזמניים, ב"עמידר" הוקמה מינהלת קליטה. היו שותפים שם

משרד הבינוי והשיכון, משרד הקליטה והאוצר, וכן וגורמים נוספים שהיו

רלוונטיים. כל השכרת מלון וכל פתרון שכרנו גם דברים נוספים - לווה



באישור של משרד האוצר, ובאישור של משרד הקליטה באותו ועדות. הפתרונות

בבתי-המלון אינם זולים, אבל המלון אינו יוצא ברווח מהעיסקאות האלה.

בזמן מלחמת המפרץ, העברנו למלונות את יושבי האוהלים. משרד הבינוי

והשיכון קבע שכולם זכאים, כל מי שישב באוהלים בתקופת המלחמה זכאי, והוא

ישב במלון. קיבלו השתתפות בשכר-דירה, נדמה לי מקסימלי, הוסיפו 50 או

100 שקל. מחיר המלון היה 700 שקל לחודש. באותה מידה, בגלל החוזים

ש"עמידר" חתמה, אנחנו לא היינו מודאגים מכך שיהיה ענין של פינוי אחר

כך, מאחר שהמלון תיפקד כמלון, גם כלפי עולה וגם כלפי ותיק. ברגע שלאיש

נגמרה הזכאות או שהוא לא משלם, בין אם הוא עולה ובין אם הוא ותיק,

המלון צריך לפנות אותו, ולא המדינה. הדברים האלה עולים כסף, כי מישהו

צריך לעשות זאת. ל"עמידר" יש היום הרבה דירות שלא הצליחה לפנות בעבר,

לא משום שהיא לא יכולה לפנות, אלא משום שהממשלה או הכנסת לא איפשרה לה,

או שבעיות פוליטיות לא איפשרו לה לפנות. וגם כשפינו - מי שזוכר

בפרדס-חנה, זה היה בטלויזיה והראו שם ילדה - לנו היה קשה מאוד הפינוי

הזה. הפינוי הזה עוצר את העליה, מקרינים את זה ברוסיה.

ברגע שיצרנו חוזים עם בתי-מלון שהם מנהלים את המלון, הם קולטים את

האדם, הם רושמים אותו, הם מפנים אותו, עושים את כל הפעילות, אני יכול

לומר עם יד על הלב, שהמחירים ש"עמידר" חתמה עליהם חוזים הם בהחלט

סבירים. עובדה שאחרים ניסו לעשות זאת, הגיעו למחירים יותר גבוהים.

בהחלטת קבינט נאמר שרק "עמידר" תנהל את המשא ומתן, ואני חושב שהמחירים

- ואפשר לבדוק אותם - הם סבירים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה המחירים?
א. שני
כ-400 דולר לחדר. אבל שוב, זה כולל חשמל,

מיס, וכוי. צריך לזכור שכעבור שנתיים בעל

בית-המלון צריך להחזיר את המלון להיות מלון, וזה עולה לו כסף. לדעתי,

אם הוא לא יקבל אז הלוואות, הוא לא יוכל לעמוד בזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
משרד התיירות הוציא אותם מהרשימה.
א. שני
כשאנחנו ניהלנו משא ומתן, משרד התיירות אמר

להם שמי שישכיר ל"עמידר", יקחו לו את

הרשיון. קיימתי חליפת מכתבים קשה עם אסא כשר ממשרד התיירות, וטענתי

שהוא לא יכול לחבל במבצע לאומי. אני רוצה לומר לכם, שאם לא היינו

שוכרים את בתי-המלון, לא הליכו עומדים בקליטת העולים האתיופים. צריך

תמיד להתייחס ולזכור מה היתה המצוקה. אף אחד לא האמין שניתן לבנות כפי

שמשרד הבינוי והשיכון בונה ב-5 או ב-7 חודשים. דובר אז על -24 חודשים

ומעלה. לפי כל התחזיות, גם שלנו, במרץ השנה היו יכולות להיות כ-20-30

אלף ואפילו 50 אלף משפחות בחוץ, ושלא יהיה לנו פתרון דיור עבורן. לא

לקחנו בחשבון שמשפחות תגורנה 2-3 משפחות בדירה. כל הדברים האלה לא

נלקחו בחשבון. לא יכולנו שלא ללכת לכיוון בו הלכנו. זו היתה החלטת

ממשלה, החלטת קבינט, ואני חושב שהיה נכון לעשות אותה. מה עוד, שאני עוד

לא רואה את התנפלות התיירים שאין להם פתרון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה עולים יש בבתי-המלון?



א. שני; אם אני לא טועה, יש כ-5,000 חדרים.
ד. תיכון
מה עשיתם עם הרוסים בשבוע האחרון?

ע. שני; "עמידר" העמידה למשרד הקליטה פתרונות, ומשרד

הקליטה משתמש בהם.

ד. תיכוו; האם חלק הוכנסו לבתי-מלון?

א. שני; כן. אנחנו העמדנו לרשות משרד הקליטה.

לא היה ניתן לטפל בעליות שהיו בסופי השבוע,

בלי בתי-מלון. נכון שלצורך זה היה צריך מלון במרכז הארץ ובערים

הגדולות, ולא היו צריכים את המלונות הנוספים. אבל נושא בתי-המלון בחחלט

שרת ועדיין משרת את העליה. זה לא פתרון אידיאלי, זהו פתרון לא קל

לפעמים לאנשים, אבל זהו פתרון. היה ברור שיהיו שנתיים קשות ולא קלות,

ואני אומר שוב שכ"עמידר" צפינו שיהיו עד כ-50 אלף משפחות בחוץ.

התכוונו לשכור כ-10,000 חדרים בבתי-מלון, ולזה גם התחייבנו. אנחנו

עומדים כרגע בפחות מ-7,000, כאשר באיזה שהוא שלב יחד עם האוצר עצרנו את

המרוץ. זאת אומרת, לא עלינו לכיוון של 4-5 כוכבים, וגם היו עד כ-5,000

חדרי בתי-מלון, רובם היו בקשיים, והלכנו לשכור אותם במחירים סבירים.

כדי לשכור עוד, היה צריך להעלות את המחירים או לנקוט פעולות נוספות.

התלבטנו, משרד האוצר שיכנע אותנו, ועצרנו אז את ההמשך. היו עוד 2,500

חדרי מלון לקראת חתימה, ולא חתמנו. במבצע האתיופי, לא היינו בטוחים אז

שאכן נהגנו נכון, כי היה שלב ביום ששי בלילה, שבו דובר על 18 אלף

אתיופים, אותם 3,000 מתנצרים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם הם הגיעו בסוף?
א. שני
לא.

בנושא בתי-המלון אני בהחלט חושב שההחלטה

היתה נכונה, המחירים היו סבירים, ואני לא רואה פגיעה בתיירות. להיפך,

אני חושב שאם לא היו שוכרים את בתי-המלון, היתה פגיעה בתיירות העתידית,

כי זה גם שיפר את מצב בתי-המלון האחרים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אלה שהיו פונים לבתי-המלון האלה פנו

לבתי-מלון אחרים.

א. שני; נכון. שוב פעם מזכיר, שהיו לנו בעיות קשות

ביותר עם משרד התיירות, כולל איומים. הוצאו

מכתבים לכל בתי-המלון, והודיעו להם שמי שיחתום עם "עמידר", יישלל

רשיונו, וקראו להם לברור, ואיימו במשפטים.

נושאים נוספים, כמו מחנות צה"ל. מחנות צה"ל היו אחד הדברים שמשרד האוצר

הציג. יש מחנות צה"ל, וניתן היום לשפץ אותם בעלות זולה יחסית. זה התברר

כלא כך. עלות שיפוץ הבסיסים, במחירים שצה"ל ביקש, היו בלי פרופורציה

בכלל. הם היו יותר יקרים מקרוואן או מגורון. עם האוצר הלכנו לכיוון

בסיסים שמאשרים גם הכנסה של קרוואנים או מגורונים, אבל המשא ומתן עם

הצבא עלה על שירטון מיד בהתחלה, לאור המחירים הגבוהים. האוצר בצדק, וגם



אנחנו, לא אישרנו להיכנס לעלויות כאלה, וגם קצב העברת הבסיסים האלה לא

היה כזה שהצדיק את המאמץ.

התפיסה הראשונית היתה שהצבא בכלל יקח על עצמו, מה שאני זוכר, 20 אלף

משפחות, 50 אלף משפחות, איקס משפחות, ויטפל בהן מ-א' ועד ת'. זו היתה

התפיסה. הצבא לא לקח זאת על עצמו, ואז הוטל עלינו לראות מה ניתן

לעשות.

היום אנחנו עומדים עם 3 מקומות, עם חצור וחפץ חיים, שאלה בסיסים זה ליד

זה, בהם אנחנו משפצים כ-251 מבנים ישנים בבסיסים, ומקימים בהם אתרי

מגורונים. לגבי הכל יחד, יחד עם אתר גדרה, נעמוד עם כ-2,000 פתרונות .

דיור.

ד. תיכוו! מה עם המשטרה בנצרת תחתית?

א. שני! הם עוד לא מסרו לנו. הם רק עכשיו הודיעו לנו

שהם מוכנים. עלויות השיפוץ הן אדירות. אם זה

היה נמסר לנו אז, לפני שנה, היתה לכך אולי הצדקה. כיום יש לזה פחות

הצדקה. יש לנו עוד דירות, נשפץ את הדירות בנצרת עילית. יש בעיה אחת עם

מחנה 80. עכשיו הם אומרים שמחנה 80 מוכן למסירה, ושוב יש לבטים קשים של

האוצר, של משרד השיכון ושלנו. אם זה צריך להיות מתקציב משרד הבינוי

והשיכון, לא ניכנס לדבר הזה, לאור הבעיות ששמעתם כאן. אם אין כסף

לתשתית לדירות קיימות, לא ניכנס לזה.

יחד עם זאת, אחת הסיבות שרצינו את הבסיסים, היא משום ששם אפשר להניח

קרוואנים ומגורונים בלי הבעיות שהיו באותו זמן עם ראשי הערים. קיבלנו

את זה באיחור, וגם מחנה 80 אם היינו מקבלים אז, השיקול הכספי היה אולי

פחות קשה, היה שיקול יותר להיכנס בגלל המגורונים. היום אני לא בטוח

שמערכת הבינוי תעשה זאת, אלא אם כן האוצר יפנה תקציב מיוחד לנושא הזה,

ואז "עמידר" תיקח את. מחנה 80. אם לא יהיה תקציב מיוחד, משרד הבינוי

והשיכון, לדעתי, ובצדק, לא יפנה תקציב לקליטה במחנות צה"ל.

דובר על 12 מחנות, שזו היערכות אדירה,. הוצאנו אז כסף על תכנון של כל

המחנות, כי רצינו לפעול במהירות. תיכננו את כל המחנות, ואז צה"ל בא

וביקש 50 מיליון שקל או איזה סכום כזה, אחרי שהוא ירד מסכומים יותר

גבוהים. כל העסק נעצר, ובצדק, אף שהיו אז הצהרות של הצבא על אלפי

פתרונות.

נכנסנו למספר מבצעים נוספים בדיור הזמני. במושבים ובקיבוצים, מערכת

הבינוי ואנחנו, בנושא הקיבוצים יותר פעיל אגף הבניה הכפרית, שם יש מבצע

של שיפוץ יחידות דיור.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה הפתרונות שנותנים עכשיו לקיבוצים?

א. שני! לקיבוצים ולמושבים. במושבים אנחנו מאפשרים

לחקלאים, אם הם נותנים לנו דירת חדר, חותמים

חוזה ל-3 שנים, ומתחייבים 3 שנים להשכיר לעולים חדשים, "עמידר" משלמת

3,000 שקל הלוואה, שאחרי 3 שנים היא הופכת למענק, בתנאי שהדירה עומדת

בסטנדרטים שמהנדס שלנו ראה שניתן לגור בדירה. הם מקבלים הלוואה של

6,000 שקל, כהלוואת מענק. אתם אנחנו חותמים את ההסכם שפתרון הדיור הזה

יהיה מושכר לעולים לפחות במשך 3 שנים.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כמה הס לוקחים מהעולה?

א. שני; מבחינתנו הדירה צריכה להיות מאוכלסת. אס היא

לא מאוכלסת, זו הפרת חוזה. הוא צריך לקחת

סכוס כזה שיהיה מתאיס לעוליס.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא אומרת שאתס מכתיביס להס מהו

שכר-הדירה.

א. שני; שכר-הדירה צריך להיות כזה, שהעולה גס יגור

בדירה. מהו שכר-הדירה, אנחנו לא מתערבים.

תמיד הוא יהיה הרבה יותר נמוך מאשר בעיר. ברוב המקריס הס גס משיגיס

עבודה שס, והקליטה שלהס הרבה יותר טובה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אס כך, שיחליפו את התאילנדיס.
א. שני
אני יודע מהמושב שאני גר בו, שס יש לנו 18

משפחות, יש להס אולפן בקרית-גת, הס מתעריס

בחברה במושב., מזמיניס אותס, הס עובדיס חלקית, קליטתס טובה. זאת קליטה

עס חיוך, והס נקלטיס אחרת.

אנחנו מרחיביס את הנושא הזה. היינו מוגבליס מעט בתקציב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה פתרונות כאלה יש במושבים?
א. שני
שכרנו כ-2,000 במושביס, ואני מאמין שכ-1,000

כבר מאוכלס.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האס התוכנית היאל- 2000 ?
א. שני
לא, התוכנית שלנו להגיע היא ל-6,000.

הוגבלנו תקציבית, ואז עצרנו קצת. בהתחלה

התנפלנו על זה בשצף קצף, אחרי כן היתה בעיית תקציב ועצרנו. ואז הייתה

הפעילות שלכס בכנסת, מכל הזרמיס הפוליטיים, והאוצר נאלץ לשחרר תקציב

נוסף. כרגע אנחנו בעבודה.

א. בר; זה כמובן בנוסף לפניה שלנו לקליטה בתוך

הקיבוציס והמושביס, פניה שמתקרבת ל-3,000

יחידות דיור בסה"כ.

א. שני; זה חוץ מהקרוואניס שמפוזריס בהתיישבות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אמרו שבכל קיבוץ יהיו 15 קרוואניס.

א. שני; בכל קיבוץ שרוצה. יש לי פה פריסה של

קרוואניס בקיבוציס. יש פה למשל קרוואכיס;

אילת השחר, בית-אלפא, אלונים, בית השיטה, וכו'.

ל. ורוו; האס בקיבוציס ובמושביס ברחבי הארץ יבנו רק

3,000 יחידות דיור?



א. בר; אנחנו בונים 2,000 בקיבוצים, 1,000 במושבים

ו/או קרוואנים.

א. שני! בקיבוצים יש כ-600 קרוואנים. יש לנו שם

בעיות איכלוס, וזה מתעכב. אבל הקליטה שם

טובה מאוד. בקיבוצים יש יותר מסלולים, בקיבוצים יש גם מסלול של 12 אלף

שקל, נדמה לי, עבור דירות יותר גדולות. הם גובים שכר-דירה, או לא גובים

שכר-דירה.

סה"כ הקליטה בהתיישבות טובה יותר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם גם זה הופך למענק כעבור 3 שנים?
א. שני
כן. 12 אלף השקל הופכים למענק אחרי 4 שנים.

ישנו נושא נוסף. "עמידר" על-פי החלטת משרד

הבינוי והשיכון נכנסה לנושא של בניה בדירות "עמידר", על הגגות ובין

העמודים.

שם יש בעיות קשות עם ראשי הערים. היה צריך לשכנע את ראשי הערים לתת

אישורים, ולקבל אישורים מהדיירים. הוצאנו די הרבה כסף בנושא התכנון,

וכרגע אנחנו עומדים מוכנים עם מיכרזים. יש בעיית תקציב קשה, מאחר ששר

הבינוי והשיכון נקלע לבעיית תקציב, והאוצר לא נותן. כרגע השיקול אם

"עמידר" תבנה את היחידות האלה או לא, הוא שיקול של קדימויות.

הדירות בין העמודים בדרך כלל יותר מבוקשות, בגלל בעיית הקשישים. ההחלטה

שלנו יחד עם משרד הבינוי והשיכון היא להיכנס לבניה בין העמודים,

במקומות שאנחנו יודעים שזה עבור דירות של קשישים. כך אנחנו יכולים

להוריד קשיש לדירה נמוכה כזאת, ולפנות דירות גדולות יותר. יש לנו תקציב

מוגבל לנושא, אבל נבנה, נמכור, ונבנה עוד. כרגע אנחנו לא יכולים להיכנס

למבצע של בניה, אלא לבניה מועטת על-פי הסידור הזה של קשישים, יתרון

קומות. כאמור, הוצאנו די הרבה כסף על התכנונים והאישורים, על מהנדסים,

הכנת מיכרזים וכו' וכרגע נלך בעניין לאט לאט.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם יש כבר איכלוסל האם גמרתם משהו בבניה

בין העמודים ל

א. שניו עוד לא התחלנו. גמרנו את התכנונים, הכל מוכן

למיכרזים. רק לפני יומיים או שלושה סגרנו עם

משרד הבינוי והשיכון איזה שהוא תקציב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איפה תיבנו, האם בערים?
א. שני
רק בערים. במקומות שיש דירות "עמידר" שהמצב

שם מאפשר בניה בלי הרבה בעיות. לקח לנו די

הרבה זמן לקבל את כל האישורים.

זה באופן כללי. "עמידר" כרגע מנסה לשקם את הריסות החודש האחרון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש עוד נושא שאתם מטפלים בו והוא אותן

הדירות שהממשלה התחייבה לרכוש מהקבלנים אם

הם לא מצליחים למכור אותן.
א. בר
אנחנו רוכשים את חדירות בשלב השלד. יש לנו

סיכום עם האוצר, שאנחנו ממשיכים להוציא אותן

למכירה עד לשלב הגמר. אם לאחר גמר הבניה של דירות, כשהדירות מוכנות

לאיכלוס, אנחנו לא מצליחים למכור את הדירות, מעבירים אותן.

א. שני; גם כשזה עובר אלינו, הכוונה היא לעשות מאמץ

עילאי ולמכור אותן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הממשלה הסמיכה אתכם, משרד הבינוי והשיכוו

הסמיך אתכם לקבל את הדירות האלה ולהעמיד

אותן בשכירות.

א. שני! ברור.
א. בר
המטרה שלנו המרכזית בראש ובראשונה היא

להוציא את הדירות למכירה. דרך הדירות האלה

שאנחנו רוכשים, אנחנו תורמים במשהו למחירים בשוק, כי אנחנו קובעים לנו

את המחירים אלו דירות שאנחנו רכשנו, ואנחנו קובעים את המחירים.

העניו של המכירה אינו רק ענין תקציבי, הוא גם עניו חברתי. לנו ברור,

שמאחר שאזורי הרכישה הם תמיד באזורים פריפריאליים ולא באזורי ביקוש, אם

ניתו את הדירות בשכירות, הסכנה היא שערי הפיתוח יהפכו לתחנת מעבר. כאשר

קונים דירה, יש סבירות, לאור הנסיון שלנו, שההשתקעות במקום תהיה

באחוזים גדולים, מה עוד שמנצלים את תעודת הזכאות של העולה או של הזוג

הצעיר.

לא יעלה על הדעת שהדירה מוכנה לאיכלוס ולא קנו אותה, וישבו עולים

באוהלים. האם נגיד להם שיקנו או שישארו באוהל? לכן אנחנו נותנים אותן

בשכירות. השכירות היא שכירות אופציה. אם הוא קונה בשנה הראשונה, הוא

מקבל החזר של 75 אחוזים ממה שהוא השקיע עבור הרכישה. בשנה השניה, 50

אחוזים, ובשנה השלישית 25 אחוזים. נותנים לו תמריץ כדי שיקנה את הדירה

בתום השנה הראשונה, כדי לקבל את מירב התועלת משכר-הדירה ששילם.

אין ספק שלמשל יכול להיווצר מצב, ואנחנו ערים לו, שבבית אחד, באותו חדר

מדרגות מישהו קנה שם דירה, הדירה השניה ממולו נמכרה למשרד השיכון ומשרד

השיכון ימכור אותה ב-20 אלף פחות, והוא מוריד את המחיר. לכן כשאנחנו

קובעים את המחיר, אנחנו לוקחים בחשבון את מה שקרה בבית הזה בסביבה שלו.

זה לא חלל ריק שאנחנו באים עם שרותים ואומרים שנעשה זאת. צריך גם לחשוב

מי יתאכלס בדירה שלו מולו. נניח שכן קיבלנו אותה לשכירות. תארי לך

שאנחנו מכניסים לאחך שהשקיע את מלוא כספו במשך שנים, קנה דירה בעיר

פיתוח, השקיע 100 אלף דולר, ושמים לו משפחה שתהרוס לו את כל החיים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה מה שהם טוענים.
א. בר
זה לא כך. נעשו בדיקות. נכון שזה לא סטרילי,

כי יכול לקרות פה מקרה ושם מקרה. אבל בעקרון

אנחנו נותנים לזה תשומת לב רבה מאוד.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נאמר שמשרד השיכון קונה יותר בזול. צריך

להתאים את האוכלוסיה.



א. ברי. יש לנו נסיוו רב מאוד גס באיכלוס. אגחנו

משתדלים שלא לפגוע באלה שרכשו את חדירות.

חשוב שיחיה איזון של התושבים, כי בסופו של דבר יש השפעות על בית-הספר,

על גן הילדים וכוי. לכן אנחנו רואים את הראיה הכללית. בשנים האחרונות

יש שיפור רב מאוד בתחום הזה של האיכלוס, שלא כמו בעבר שפינו מעברה

ולקחו אותה לשכונה אחת.
א. שני
"עמידר" נערכת לטיפול בכ-25 אלף פתרונות

זמניים של קרוואנים ומגורונים, שפזורים על

כל הארץ, חלקם באתרי בניה שהולכים ומוקמים כרגע, והשאר באתרים קטנים,

קשים לטיפול. "עמידר" נערכת גם לטיפול בקליטת אותו עשרות אלפי דירות

שלא יימכרו, וגם הן תעבורנה אלינו. זה מחייב אותנו להיערכות זמנית

והיערכות ארגונית גבוהה יותר רק בעוד שנה, כאשר אז נראה בדיוק איפה

אנחנו עומדים מבחינת כוח-אדם ומבחינת דברים נוספים. זו היערכות לא

קלה.

"עמידר" צריכה להיות עכשיו במיטבה, ואסור, לפחות אצלנו כחברה לאומית,

לאבד את הרגישות. למעשה הכל נקבע בוועדותת איכלוס. גם סולם המחירים של

שכר-הדירה - שיצאו נגדנו אז - נקבע בוועדות איכלוס של האוצר ומשרד

הבינוי והשיכון ושלנו, כשאנחנו יכולים להגיד שאנחנו לא הקובעים. אנחנו

קובעים אחד מתוך שלושה-ארבעה, ובדברים האלה חשוב ביותר להבין שבדירות

"עמידר" בממוצע, נדמה לי ששכר-דירה הוא כ-90 שקלים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה אתם מעריכים שתרכשו מהקבלנים, דירות שלא

ימכרו?
א. שני
כמה דירות יועברו ל"עמידר"? להערכתנו בשנה

הבאה תהיינה כ-7,000 דירות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
דירות שלא יצליחו למכור אותן.
א. בר
י זו הפתעה עבורנו. מדובר ב-7,000 מתוך 46 אלף

יחידות בבניה. צריך לזכור שההערכה שלנו היתה

הרבה יותר גדולה, בכל-זאת ישנן מכירות. בחדרה, למשל, איזור שלם כולו

נמכר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לעולים חדשים?
א. בר
גם לעולים חדשים. 200 דירות יצאו למכירה,

שני-שלישים לעולים. בדימונה הוצאנו לפני

שבוע 500 דירות למכירה, ביומיים נמכרו 200, חצי מהקונים הם עולים.

אנחנו מוכרים בעלות נמוכה יותר, הדירות הן שונות. הדירות שמכרנו עכשיו

הן דירות של 60 מטר חד-קומתיות על מגרש של 250 מטר, זאת וילה קטנה

שנותנת אפשרות למשפחה להרחיב את הבית. בנגב בלבד בנינו כ-500 יחידות

כאלה. זו הצלחה יוצאת מן הכלל. על הבית הזה יש ויכוח עם האוצר. עשינו

שם גדר יפה, והאוצר שואל למה עשינו גדר, ושנשאיר בלי גדר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם אתם בניתם את הדירות של תע"שי



א. בר; עזרנו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ראיתי דוגמא של בית יפהפה בטירה.
א. בר
את הבית הזה אנחנו לא מרחיבים, הכנסנו בו

שינויים. הבית הזה בטירה הוא של 60 מטר,

וכדי להרחיב אותו, צריך להרחיב אותו בצד, ואז יש בעיה עם מה שנקרא סוג

ההרחבה, כי המשפחות המרחיבות, בדרך כלל לא עומדות בתנאי ההסדר,

ומרחיבות לא לפי התכנון. יש פגיעה בסביבה. אמרנו שלא, נאשר את הבתים

האלה בתנאי שההרחבה תהיה לחלל הגג, וכך עושים, הגג עולה למעלה. את ראית

מקרה בו מרימים את הגג, אבל עכשיו הגג יהיה קבוע. זה התנאי שלנו. האיש

שם לו מדרגות, עולה לגג, שם מחיצות, ויש לו בית. תוספת העלות היא בין

8,000 ל-10,000; שקל, והיא שווה. בגלל השיפוע של הגג, הוא לא מקבל את

מלוא הקומה, הוא מקבל פחות 10-20 אחוזים, אבל זה לא משמעותי, הוא מקבל

דירה עם מעטפת מלאה.

אנחנו עומדים לבנות כ-15 אלף יחידות דיור כאלה, אם כמובן נושא התקציב

יסודר. אם לא יסודר, כל זה לא יהיה.
א. שני
לסיכום, בשנה-שנתיים הקרובות, "עמידר" אמורה

לטפל מעבר למה שהיא טיפלה עד היום, בכ-25

אלף פתרונות דיור זמניים, נוסף לפתרונות זמניים של מחנות צבא וכוי.

כ-20 אלף מגורונים ועוד 5,000 קרוואנים, כאשר חלקם הם באתרים גדולים.

התפיסה הראשונה היתה, ש"עמידר" צריכה להקים מינהלות. מינהלות באתר גדול

זה כמו עיר, צריך ראש עיר וכוי. ירדנו מהדבר הזה ו"עמידר" תטפל בכל מה

שנוגע לאיכלוס כפי שהיא מטפלת בשאר המקומות, וראשי הערים וראשי המועצות

יצטרכו להתמודד עם בעיות אחרות, שהן לא קלות. לראשי המועצות והעיריות

יש משרד הפנים ויש משרדים נוספים. לנו כ"עמידר", אין זאת מאחורינו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מהו שכר-הדירה שאתם גובים בדירות האלה, שאתם

מוסרים אותן?
א. שני
ההחלטה האחרונה היתה של משרד הבינוי ושלנו,

וזה מעוגן בהחלטות השונות. דירות "עמידר"

בשכר-דירה חופשי - יש דירות כמו הדירות החדשות שרוכשים, שם יש זכאים,

אבל אלה הן לא דירות מסובסדות - בעיירות פיתוח המחירים יהיו עד כ-20

אחוזים זולות יותר ממחירי המקום, ממחיר השוק. צריך להזכיר של"עמידר"

עשרות אלפי דירות בשכר-דירה סוציאלי, והנטל נופל על "עמידר".
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
היה גם המבצע הזה, שרציתם שהם יקנו את

הדירות.

א. שני; המבצע הזה נמשך. אמנם יותר לאט, ויותר

בזהירות, ועם ראשי הערים. אני לא מדבר על

הנושא הזה. נוצר מצב ב"עמידר", שלחלק מדיירי "עמידר", מי שצריך לקבוע

זכאות לאדם, כמה מגיע לו לשלם שכר-דירה, יש לזה רשויות מוסמכות במדינה

כמו ביטוח לאומי או כל מוסד אחר. לא יכול להיות שאנשים ישארו בדירה מכל

מיני סיבות שבהיסטוריה, והם לא זכאים, ו"עמידר" צריכה לסבסד אותם, כאשר

אני לא בטוח שהאיש בכלל זכאי. יש היום מצב לא סימפטי. אנחנו לא מוכנים



בדירות הפנויות שיהיה מצב כזה. אס תהיה דירה פנויה, יקבעו אס אדס זכאי

לגור בדירה. שכר-הדירה יהיה בערי פיתוח ב-20 אחוזים זול מאשר הדיור

בשוק. אם האיש הוא חס וחלילה נכה, או שהוא מיעוט יכולת, אס יהיו ועדות

שיקבעו וידווחו ל"עמידר" ששכר-הדירה הוא 400 שקל, והאיש ישלס 200 שקל.

"עמידר" לא תקבל יותר שיבוא דייר, המחיר יהיה 400, והוא ישלס 20 שקליס.

שכר-דירה ממוצע ב"עמידר" היום, של כל דירותיה, הוא כ-97 שקליס, פחות

מ-100 שקליס. זה מצב לא סימפטי ונקווה שיתוקן.

היתה עוד בעיה שעלתה גס בביקורת המדינה, בנושא מוסדות. דירות משמשות

היוס למוסדות במקוס לדיור. צריך לזכור למה זה קרה. היו עשרות אלפי

דירות שהועברו ל"עמידר", והן עמדו ריקות. שאריות של הדירות האלה שיפצנו

לפני כשנת, ולא ידעו מה לעשות בהן. אמרו לגורמיס שוניס שיקחו את הדירות

חינס, העיקר שיטפלו בהן. אותס מוסדות, שגס המבקרת העירה לנו לגביהס, הס

תוצאה של הדבר הזה.

עכשיו נערכת בדיקה מה כן צריך לחזור לדיור ומה לא. נעשה זאת יחד עס

מערכת הבינוי, וננהג כפי שיורו לנו. גס בנושא הדיור ואיכלוס, אנחנו

מבצעיס מדיניות, אנחנו לא קובעיס מדיניות. אס היתה פעס מדיניות להעביר

את הדירות הריקות האלה לרשויות, לעריס, למיקוואות, לבתי-כנסת וכוי,

"עמידר" ביצעה את המדיניות. אפשר להעביר ביקורת, ולראות איפה יש מקוס

שלא קבעו לנו מדיניות ונהגנו כך. אולי במקרה כזה זה לא תקין. אבל אני

לא מכיר מקרה כזה.

היוס יש מדיניות אחרת, מאחר שיש בעיית דיור. המדיניות היא חדשה, אנחנו

מקבליס הנחיות ומבצעיס אותה. לא מבצעיס מדיניות משלנו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בעניו מבני ציבור, אלה ילדיס, מרפאה, מה

שצריכה אותה שכונה שצריכה להיות מאוכלסת.

א. שני; . אומריס שחלק מהדירות של "עמידר" משמשות

למבני ציבור, מצד שני למשרד הבינוי והשיכון

אין אפשרות לעשות מבני ציבור, כי אין לו די כסף.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לכן אני מציגה את השאלה, מהי ההתארגנות

החדשה, ועל המשבר שעבר עליכס.
א. שני
לגבי המשבר שעבר, אני שמח שהוא עבר. לגבי

התארגנות החדשה, יש כרגע מנכ"ל חדש, בפועל,

ושמו יוסף מורנו, תפקידו לארגן את החברה במהירות האפשרית. אף שיש עדיין

בדיקה של רואה-חשבון שהשר הורה לבדוק, תוצאות הבדיקה הזאת תהיינה תוך

כדי עבודה, והחברה תתקן את הדבריס שיצטרכו תיקון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לאיזה מסקנות אתס הסקתם?

א. שני! כחברה עוד לא הסקנו את המסקנות. הבדיקה

הוגשה לשר, השבוע התקיימו דיוניס במועצת

המנהלים. אחרי שתשב ההנהלה הבכירה של "עמידר", חלק מהדבריס האלה

ילובנו, ורק לאחר מכן נסיק את המסקנות. חברת "עמידר" כרגע עובדת. צריך

לזכור שחברת "עמידר" ממונה על 7 מחוזות ועשרות סניפיס בכל הארץ,

שעובדים יוס יוס, וגס הבדיקה השפיעה, אמנס פחות במחוזות ובסניפיס, אבל

בהחלט השפיעה. החברה היתה די משותקת, או עבדה בצורה איטית בתקופה הזאת.



כפי שציין המנכ"ל, לא היה ניתן לעשות שום דבר עד שהמבקרת תיתן החלטה.

מועצת המנהלים פנתה מספר פעמים למבקרת בבקשה לתת החלטה ככל שיותר מהר,

וגם אמרה שהיא לא יכולה להיות אחראית מעבר למספר ימים. זה לקח מה-29 עד

ה-27, כמעט חודש, זמן ארוך מדי. לחברה בהחלט נגרם נזק, אבל אי-אפשר היה

לחכות עד שמבקרת תיתן החלטה. מאחר שהיא נתנה את הצו, רק היא יכלה לבטל

אותו, היא ביטלה אותו, והחברה חזרה לעבודה בתנופה. יש כמה דברים

שצריכים שיקום, החברה תסיק את המסקנות.

א. בר-. לשאלתך בנושא מבני ציבור. מבני ציבור אינם

באחריות משרד הבינוי והשיכון. מוסדות החינוך

הם באחריות משרד החינוך, דתות אחראי על מבני דת וכיו"ב. אבל מצד שני לא

משרד החינוך מגיש בקשה לתכנון לשכונה, אלא מי שמגיש את הבקשה לתכנון,

זה משרד הבינוי והשיכון. ואז באה הרשות ואומרת, שאם אנחנו לא מתחייבים

לבנות מוסדות, היא לא מוכנה לאשר את התוכנית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בצדק.
א. בר
חשוב שידעו זאת גם הנוגעים בדבר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אי-אפשר לבנות שכונה בלי שיהיו לה מבני

ציבור.
א. בר
זה מחזיר אותנו לנושא בו דנו קודם. בפועל

האחריות על הדירות היא עלינו, אבל אנחנו לא

מסוגלים לעבוד במסגרת הזאת. לכן יש הקונפליקט בינינו לבין הרשויות

המקומיות, חלקן בהחלט צודקות, חלקן אולי לא צודקות, כי צריך גם

התארגנות לשימוש של מסודות קיימים. אבל אין ספק שזו בעיה שצריך לתת

עליה את הדעת, על זה אין ויכוח. אי-אפשר לבנות ערים חדשות, ולהגיד

שנישאר עם המוסדות שהיו קיימים קודם לכן. נכון שהוסיפו תקציב למשרד

החינוך לבניית כיתות, ובהחלט את הכיתות האלה אנחנו בונים לו. חלק

מהרשויות ביקשו שאנחנו נבנה, כי הן לא מסוגלות. אבל עדיין, להערכתי, יש

חסר רב מאוד.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; את התכנון אתם עושים.
א. בר
אנחנו מתכננים. בתכנון שכונה מקבלת את כל

השרותים על-פי הסטנדרטים המקובלים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מר סולמי, הוזמנת כאשר עדיין לא היתה בפנינו

ההחלטה של מבקרת המדינה. אבל בכל-זאת אם כבר

היזמנו אותך, אולי יש לך משהו להוסיף על תפקודה של החברה בתקופה שאתה

הייתל בכל אופן נעשתה עבודה גם בתקופה שאתה היית.
א. סולמי
סה"כ כל מה שנאמר כאן על-ידי יו"ר

הדירקטוריון, אלה דברים שנעשו בתקופה שאני

הייתי. יש דברים שאפשר לגזול ממני, אבל את זה אי-אפשר לגזול.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוא לא אמר את זה. הוא דיבר על החברה.
א. סולמי
אני לא באתי בטענה. אמרתי שאת זה לא ניתן

לגזול ממני.

ברשותך, במספר משפטים לגבי דברים שנאמרו, אני רוצה לנסות ולהדגיש כמה

נקודות, ואז אתייחס לנושא תפקודה של החברה.

אני מדגיש דבר אחד: כרגע אני לא מנכ"ל "עמידר", אבל כמנכ"ל "עמידר",

אינני מסתכל בעיניים לאומיות. הייתי ממונה על הניהול השוטף של "עמידר",

לא של מדינת ישראל ולא של משרד הבינוי והשיכון, וזו הראיה שלי.

המשפט האחרון שאורי סיים כאן, מבחינתי הוא החשוב ביותר. "עמידר" איננה

קובעת מדיניות, "עמידר" היא רק מבצעת. משרד השיכון הוא המזמין מאתנו של

הגגות, משרד הקליטה מזמין מאתנו עבודות, ואנחנו צריכים לבצע. אין ספק

שיש לנו איזו שהיא השפעה בגלל מערכת היחסים הזו. אנחנו לפעמים משפיעים

על סוגי החלטות שמתקבלות. אבל בכל מקרה החלטה מתקבלת על-ידי גורם אחר,

ואנחנו ממונים על ביצועו.

התפקיד שלנו, ברגע שהוטל עלינו הביצוע, הוא לבצע את זה טוב ומהר, בלי

ש"עמידר" תקרוס בגלל בעיות תקציביות.

בשנה הזאת, בשנה האחרונה, זה התחיל מאז כניסת השר, עוד לפני שאורי שני

הגיע להיות יו"ר דירקטוריון, מבצע שיפוץ הדירות היה הנחיה שניתנה לי

על-ידי השר, אין ספק שביצענו הרבה מאוד פעולות.
מ. גולדמו
אני זוכר את התקופה, איזה מאבקים היו כאן

בוועדה לגבי העברת כספים של משרד האוצר לגבי

שיפוץ דירות. נתנו להם סכום שידענו מראש שיספיק ל-60 אחוזים, עם המספר

שנקבע על-ידי אגף התקציבים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נכון.
א. סולמי
במסגרת מערכת היחסים "עמידר''-משרד שיכון,

נכון שמהבחינה הפורמלית אנחנו צריכים להתחיל

ברגע שישנה הזמנה חתומה על-ידי מנכ"ל גורם אחר וחשב המשרד. במשך השנים,

כשאתה עובד במערכת צמודה; פה ושם אתה' אולי מתחיל לפעול לפני הזמנה כזאת

ואחרת. אלה הם דברים שאתה יכול לקחת במסגרת של מערכת שוטפת, כשמדובר

ב-1-2-3 מיליון, דברים ש"עמידר" תינזק אולי במעט, אבל היא לא יכולה

לקרוס. כשמדובר במערכות כל כך גדולות של עשרות ומאות מיליוני שקלים, זה

מסוג הדברים ש"עמידר" לא יכולה ואסור לה לקחת על עצמה את הסיכונים

הללו.

אתן מספר דוגמאות, ואני חוזר ומדגיש שבמהלך השנה הזאת, בפירוש "עמידר"

עשתה את זה, עדיין בלי שהיו ההזמנות הללו. אכן היה כאן:

(1) ההיבט של הדחיפות מצד אחד.

(2) הנושא הלאומי מצד שני.

(3) לא הזמנה חתומה, אבל איזה שהוא כיסוי בכתב.

אולי אתן דוגמא טובה ביותר, אותם שיפוצי דירות. השר נתן לי הנחיה. היה

ברור שהזמנה על-ידי חשב לא אוכל לקבל, היות שאין בכלל תקציב מאושר.

ביקשתי זאת בעקבות הטלפון כהנחיה בכתב משר הבינוי והשיכון, ואכן קיבלנו

את ההנחיה הזאת.

במהלך השנה הזאת, בפעולות דומות שעשינו, לקחנו על עצמנו את הסיכון
בתנאי הבא
למעשה אני כמנכ"ל יכול לבוא לדירקטוריון, והדירקטוריון אומר



לי שלא לבצע, או שיאמר מה שבסיכומו של דבר הוא אמר, אתם תבצעו, אנחנו

נאשר בדיעבד, וזאת בגלל לוח הזמנים.

בסה"כ הפעולה שלנו היתה מבוססת על החלטות והנחיות של גוף שהוקם ונקרא

מינהלת קליטה. המיגהלת הזו, היו"ר שלה היה יו"ר הדירקטוריון של

"עמידר", בגוף הזה היו חברים נציגי משרד הבינוי והשיכון, היו חברים בו

נציגי משרד הקליטה, נציגי אגף התקציבים באוצר, ונציגי החשב הכללי. הגוף

הזה למעשה דן בכל הנושא של הדיור הזמני, בפתרונות השונים.

ההחלטות שהתקבלו שם, אם התקבלו, "עמידר" היתה נכונה לקחת את הסיכון

של ביצוען עוד לפני שהתקבלה הזמנה תתומה, ובדיעבד בסה"כ זה גם הוכיח את

עצמו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
התחלתם בביצוע, עוד לפני שהיו הזמנות

חתומות.
א. סולמי
בהחלט כן. זה נכון במספר נושאים, כשבמשך

הזמן - אמרתי, המזמין העיקרי בדרך כלל הוא

משרד הבינוי והשיכון - הוא השלים את ההזמנה. ואני אומר, שהדוגמא הטובה

ביותר היא שיפוץ הדירות. כאשר ועדת הכספים אישרה את התקציב הזה, אנחנו

היינו בשיפוץ של כ-5,000 יחידות דלור. זו נקודה אחת, ובהמשך עוד אשוב

אליה.

מבחינת משרד הקליטה, ישנו רק נושא אחד שהוזמן לביצוע על-ידנו, וזה

בתי-המלון. כאן אורי התייחס לזה בהרחבה רבה, ואני רוצה להתייחס בשלושה

היבטים, שבאחד מהם אני מקווה שאורי רק טעה. שני הנושאים האחרים לדעתי

חשובים.

אמרתי בשיחותי עם נציגי מבקרת המדינה שנכנסו אלינו לפני כהודשיים, עוד

לפני המהומות של החודש האחרון, שצריכים לזכור את העיתוי שבו נתקבלו

ההחלטות. לבוא היום ולבקר נושא בתי-מלון? אף שאנחנו כ"עמידר" לא

אחראיים על ההחלטה, אני תמיד יכול לומר שמשרד הקליטה הזמין, אני

ביצעתי, בזה הסתיים תפקידי. למרות זאת אני שב ואומר, לזכותו של משרד

הקליטה, משרד השיכון ומשרד האוצר, שחייבים לקחת בחשבון את העיתוי של

. קבלת ההחלטה. קבלת ההחלטה בנושא בתי-המלון התקבלה בסביבות חודש

אוקטובר, זו אותה תקופה שבה קצב העליה קפץ למימדים של כ-30 אלף בחודש.

זה אותו מועד או בסמוך לכך שהתקבלו החלטות על נושא המגורונים, בסביבות

סוף נובמבר, החלטה ש"עמידר" היתה שותפה לה.

אני תמיד נותן, אני חושב שגם בפורום הזה סיפרתי - אם לא, זה היה בוועדת

ביקורת המדינה בוודאי - על קצב קבלת ההחלטות, ואני נותן את בתי-המלון

כדוגמא. בתחילת אוקטובר ישבתי עם מנכ"ל משרד הקליטה, והיה לנו ויכוח

בנושא בתי-המלון. הוא כמעט זרק אותי מהחדר, בטענה שאיננו יודעים על מה

אנחנו מדברים. לאחר כשבועיים, אותו מנכ"ל שכמעט זרק אותי, הוציא הזמנה

לשכירת כ-7,000 או 8,000 חדרים בתקופה שמעל חצי שנה, הוא הגביל את

המקומות, הוא תיחם את המקומות בהם ניתן לשכור, ודיבר על כך שבשלושת

החודשים הראשונים נשכור כ-500 יחידות לחודש. לאחר שבוע משרד הקליטה

הוציא לי הנחיה חדשה, לשכור 10,000 חדרים, לשכור אותם בקצב של כ-3-4

חודשים. לא עברו שלושה ימים, באותו חודש היו 4 הנחיות, והוא הוציא לנו

הנחיה חדשה. אמר לנו לשכור בכל מקום שאנחנו רוצים, כמה שאנחנו רוצים,

בלי מיגבלות, לא בלי כסף, לא של מקום, העיקר שנביא לו פתרונות. כך פעלה

המערכת, וזה היה נכון לאותו עיתוי.
א. שני
התקופה הזאת שאיתן מדבר עליה היתה כאשר משרד

הקליטה חשב שהולכים למשבר.

א. סולמי; הס לקחו את הדוגמא שהכוס מתחילה להישפך

החוצה.

א. שני! לכן יצא המכתב הזה, הודיעו לנו שיש מצב

מיוחד.
א. סולמי
בעקרון "עמידר" לא החליטה, לא מחליטה, אבל

אלה הס הדבריס שהינחו.

ואז אני בא לנושא בתי-המלון. "עמידר". התחילה לשכור חדריס בבתי-מלון,

ואני לא נכנס לכל הענין של שר התיירות והקשור בזה. כאן התקבלה החלטה,

שבהתחלה גם השיכון וגס "עמידר" התנגדו לה. זו היתה החלטת אגף התקציביס,

ובדיעבד, לפחות אנחנו כ"עמידר" אמרנו, שאגף התקציביס צדק. קבעו

שכר-דירה גבוה מאוד לבתי-המלון, 700 שקל, ואנחנו בהתחלה ניסינו להתמודד

ולהוריד את זה. אגף התקציביס אמר שבקצב העליה שהולך ומתגבר אנחנו

צריכיס איזה שהוא מאגר חרוס, שיתן לנו איתות של שבועייס-שלושה או

ארבעה, שנגמר המלאי. העוליס נקלטו בקליטה ישירה, לא היה ברור להיכן הס

נעלמיס. ואז אמרו שבתי-המלון זה פתרון רע, וצריך לשלס שס הרבה כסף. אס

העוליס יתחילו לגור שס במספרים גדוליס, זה אומר שאין להס להיכן ללכת,

וזו צריכה להיות הנורה האדומה לכולנו. זו היתה ההחלטה שהתקבלה, ושוב,

לא החלטה של "עמידר".

ומאותו רגע ועד לרגע זה, זה אכן שכר-הדירה, וזה היה אחד הגורמים לכך

שבתי-המלון, חדרי בתי-המלון נשארו ריקיס. אני חוזר ואומר, שהמדיניות

היתה שהס ישארו ריקיס. כשמישהו בא ומבקר, זה לא משוס שמשרד השיכון לא

יכול היה לאכלס או ש"עמידר" לא יכלה לאכלס. אולי היינו יכולים, אבל זו

היתה מדיניות מפורשת, לנסות ולגרום לכך שחדרי בתי-המלון ישארו ריקיס

כמאגר חרוס.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה זמן הס נשארו ריקים?
א. שני
6 חודשים.
א. סולמי
צריך להבין שלא כל 7,000 חדרי המלון הושכרו

ביום אחד, וגם כשחתמנו על חוזים, חלקם הגיע

בינואר או פברואר, ויש חדרים שעד היום לא קיבלנו אותם, ואנחנו לא רצים

לקבל אותם אף שמבחינה חוזית אנחנו יכולים לעשות זאת, דווקא בגלל

השיקוליס הללו. כלומר, זה משהו שבא בהדרגה.

גס בתקופה שאנחנו מגדיריס אותה כברוכה, מוך 3,000 או 3,500 חדריס

זמינים באותה עת, היו כ-800 או 1,000 חדריס שהיו מאוכלסים. אי-אפשר

לבוא ולומר שהכל היה ריק.

אני לא מתווכח, אני אומר שזו היתה מדיניות. הנושא של האתיופים הועלה

ב"עמידר" בתחילת אפריל, ואז כבר מלכתחילה נאמר לנו לנסות ולהימנע

מאיכלוס לצורך מבצע האתיופים.

בנושא בתי-המלון אני רוצה התייחסות נוספת שהיא חשובה, והיא באה לידי

ביטוי במבצע שלמה. "עמידר" ניהלה כאן משא ומתן עסקי קשוח עם בעלי

המלונות. הופעלו הרבה מאוד לחציס, והגענו בתחוס הזה להישגיס גדוליס.



שכר-הדירה שנקבע בבתי-המלון היה נמוך, נמוך יותר מאשר בעבר. אורי נתן

כדוגמא את תקופת המלחמה, ואני אדבר על המספרים.

בתקופת המלחמה, בדיונים שאני השתתפתי, כולל במטכ"ל, אמרתי שיקחו את

חדרי בתי-המלון של "עמידר" למפונים. התקבלה החלטה במינהלת הקליטה, והשר

גם נתן את ההנחיה הזאת, ולא השתמשו בהם. הממוצע של שכר-הדירה שלנו נניח

הוא 450 דולר, בנתניה על בתי-מלון דומים שולמו 3,000 דולר ויותר עבור

אותן. אנחנו שכרנו חדר שניתן היה לאכלס אותו ב-3 עולים ולפעמים יותר,

כשהרשויות המקומיות, בתקופת הסקאדים, שכרו את החדרים פר-נפש ליום. זה

אומר, בהנחה שנכנסות 3 נפשות, 40 דולר ליום, שזה 120 דולר ליום, וזה

3,600 דולר לחודש, משהו מהסוג הזה. במקביל אורי ציין, שהיתה החלטת יו"ר

הקבינט שהסוכנות לא תיכנס למשא ומתן בנושא בתי-מלוו, היות שהם התחילו

להרים את המחירים.

הנושא הזה בא לידי ביטוי מבחינת סכומים במבצע שלמה. במבצע שלמה היתה

הארגנות של מספר בתי-מלון בטבריה שניסו ללחוץ, היות שזה היה עיתוי טוב.

כשאנחנו מדברים על דולר אחד יותר בנושא האתיופים, זה אולי מעל 4

מיליוני דולר. בנושא הזה נציג הסוכנות ונציג "עמידר", המנכ"ל הנוכחי

דהיום, יוסי מורנו, עמדו על שלהם ולבסוף הגיעו לסיכומים עקרוניים,

ששכר-הדירה יהיה במקום 21 דולר כנדרש, רק 17 דולר. האמת היא, שלפי

תפיסתי ישנה החמצה מסויימת. הקביעה בנושא האתיופים היא שכר-דירה לנפש,

ולכן אני אומר שהמשמעות של כל דולר נוסף כ-4 מיליוני דולר. בנושא הזה

של הקביעה מול בתי-המלון הללו, של 17 דולר, זה לא משנה אם זה היה 21

דולר, לפי תפיסתי, וגם אמרתי זאת למורנו. אני מבין את האילוצים של לוח

הזמנים, לפי דעתי נציג הסוכנות שהוביל את הענין - החמצה עסקית. אותם

הישגים ש"עמידר" השיגה בהשכרת בתי-מלון בשכר-דירה מדורג, נמחקו למעשה

בסיכום החדש.

אם נניח היה בית-מלון ששכרנו ב-300 דולר לחודש, ומלון אחר ששכרנו ב-500

דולר לחודש, במקום לבוא ולומר שהמרכיב של המזון לאתיופים הוא 10 דולר,

קבעו 17 דולר כולל הדיור, ולמעשה אותו דרוג שאנחנו הצלחנו להגיע אליו

במשא ומתן הלך לאיבוד. נוצר מצב שלבית-המלון הגרוע ששילמת פחות, היום

אתה משלם יותר בהסכם החדש, יותר מאשר לבית-המלון הטוב יותר. זה סיכום

שהגיעו אליו, ושוב, גם בתי-המלון איימו בנושא של פינוי עולים וכוי.

מ. גולדמן; לא פינוי, באי-קליטה.

א. סולמי; אחר כך בפינוי. אין ספק שמתמודדים עם דברים

כאלה, יש קושי להגיע להישגים.

לגבי שיפוץ הדירות. ישנן עדיין כ-1,000 דירות מן המבצע שעדיין לא

אוכלסו במקומות שונים בארץ, אבל אלה הדירות הגרועות ביותר, או במקומות

כמו דימונה, שלמעשה שם הרסו הכל, השאירו רק שלד, והתחילו לבנות מחדש.

גם הן בתקופה הקרובה תהיינה מוכנות.

אני חייב להגיד משפט לגבי הנושא הזה של מחנות הצבא. אורי דיבר על מחנה

80, וזו אולי הדוגמא הטובה ביותר לכך. בתחשיבים שאנחנו עשינו, הגענו

למצב שבו אם היינו מקבלים את מחנה 80, זה היה הפתרון היקר ביותר, כולל

נושא מגורונים. ולכן בדיונים המשותפים שהיו עם האוצר והצבא, אנחנו

המלצנו שלא לקחת אותו. שככל שהזמן חלף והדחיפות של הפתרונות הללו קטנה,

הוכחה גישתנו, אבל בנושא הזה מבחינת הצבא, לפחות מבחינתי, זו היתה

אכזבה ממש. זו היתה הפרחת סיסמאות מבחינת הכמויות שיינתנו. בדיעבד לא



נעשה מאומה. אנחנו קיבלנו רק את חצור, חפץ-חיים ומשטרת גדרה, נכון

להיום, וגס שם יש הרבה מאוד צרות.

נושא קיבוצים ומושבים. ההבדל בין השניים הוא, שבקיבוצים האיכלוס גבוה

משמעותית - נכון לרגע זה, לפחות, ומתחילת המבצעים - יחסית למושב. בדרך

כלל הקיבוץ מאכלס את העולה עוד לפני שהוא פונה אלינו לחתימת ההסכם.

נושא המושבים מבחינת האיכלוס יותר קשה. במושבים הוזכרו כ-2,000,

המאוכלסים היו כ-300 או 400 נכון לשבוע שעבר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה אוכלסו בקיבוצים?

א. סולמי; לפני שבוע היו כ-1,100-1,200 משפחות.
מ. גולדמן
במושבים זה חלש מאוד.
א. סולמי
כן.
א. שני
במושבים מבחינת "עמידר", יש בעיה.
א. סולמי
"עמידר" לא ממונה על האיכלוס, המושבניק צריך

להשכיר לעולה.
א. שני
משרד הקליטה אינו דוחף את העולים למושבים.
א. סולמי
המגמה היתה של מעורבות מינימלית של מערכת

השיכון, ובמקום שרק ניתן, השוק הפרטי ישחק

בעניו הזה.

אומר משהו בנושא של בניה על גגות ובין עמודים, ובסוף אני רוצה להגיע

לבעיה תקציבית, שבה התחלתי. 1,400 היחידות שעליהן אנחנו מדברים, אלה הן

יחידות שבהן יש 100 אחוזים דירות "עמידר" בשכירות. ישנו פוטנציאל גדול

נוסף של פחות מ-100 אחוזים.

אני רוצה להתייחס לנושא שכר-הדירה, למשל באותו נושא של שכירות

אופציונאלית. לא ניתן לעודד רכישת דירות ששכר-הדירה נמוך, ושכר'דירה

"עמידרי" הוא שכר-דירה נמוך. לו אני הייתי צריך לרכוש דירה, והייתי גר

בכרמיאל או במקום אחר, לא הייתי קונת את הדירה מהקבלן. הייתי מחכה

שיהיה מימוש התחייבות, ואז הייתי קונת אותה יותר בזול. תוצאות המכירות

אותי לפחות מפתיעות מאוד, זה אומר שהציבור פשוט לא מבין, כי הוא היה

יכול לקבל את זה יותר בזול.
מ. גולדמו
כן, אבל יש לחץ. זה ענין של היצע וביקוש.
א. סולמי
בסדר, אני מברך על המכירות האלה.
מ. גולדמו
אתה יכול לראות דוגמאות בכרמיאל, אנשים

ששילמו, ואתה יכול לראות הבדלים של 12 עד 14

אלף דולר.
א. סולמי
לגבי התחייבות רכישה עתידיות, ההחלטה בנושא

הדיור הזמני של הקבינט דיברה על שכר-דירה



ריאלי, כדי לעודד אחר כך את המכירות. בפועל שכר-הדירה שנקבע - ושוב,

הוא לא נקבע על-ידי "עמידר" - הוא שכר-דירה נמוך. אתן דוגמא את נושא

הקרוואנים והמגורונים, שם שכר-הדירה הוא כל כך נמוך, שלמשל כשהאוצר בא

ל"עמידר" במסגרת משא ומתן אמר שניקח את הכל במתנה, שניקח את כל

שכר-הדירה, רק שננהל אותו. עד היום לא נחתם הסכם בין "עמידר" לבין

המדינה בנושא ניהול הדיור הזמני. הוא לא נחתם, וישנם ויכוחים. התפיסה

שלנו כ"עמידר" אמרה, שלא עוד "עמידר" מנהלת בהפסד, לא יחזור המצב שהיה

בעבר. לא יהיה שכר-הדירה של 30-40 שקל, ושהמשמעות היא 40 מיליון

סובסידיה שנופלת על "עמידר". אין עוד דבר כזה. מי שרוצה לתת סובסידיה,

שיתן אותה, העיקר ש"עמידר" לא תיפגע. זה היה הקו שלנו מלכתחילה בנושא

הדיור הזמני. אמרנו שלא יתכן שאנחנו ניפגע.

כאן יסלח לי אריה, בנושא הזה כמערכת, יש בינינו כמובן ניגודי אינטרסים,

בין משרד אוצר, בין משרד שיכון לבין "עמידר". אתן את הדוגמא של הדיור

הזמני. במסגרת הדיונים מול האוצר אמרו לנו, שניקח במתנה את כל הדיור,

שניקח את כל שכר-הדירה. אני אמרתי להם שאני לא מוכן, כי "עמידר" תפסיד

כסף רב, ולכן אני לא רוצה. נא לכסות את- מלוא העלויות. מי שהולך לנהל את

זה, הוא זה שיפסיד כסף.

כאן אנחנו מגיעים לבעיה המרכזית כרגע, שהיא זו שיכולה לפגוע ב"עמידר".

התחלתי בה, ובה אני רוצה לסיים את הקטע הזה. אמרתי שכאשר מדובר

במיליון-שניים-שלושה שאתה מתחיל לעבוד בלי הזמנות, ניחא. כשמדובר בסדרי

גודל גדולים, יש לך כיסוי. אולי לא הזמנת חשב, אבל יש מנכ"ל משרד

שיכון, מעורבות אוצר. למשל, היום נושא המושבים נמשך, אף שפורמלית לא

קיבלנו הזמנה. אמנון ספרן אמר בטלפון שהוא הולך להביא את זה, זה כבר

היה בוועדת כספים, ואתה יכול להרשות לעצמך, וכן גם אגף תקציבים, ואומר

לך שאתה אל תדאג. כך היה גם בנושא השיפוצים.

כרגע, בין השאר מפני שיש למשרד השיכון הבעיות התקציביות שלו, אומרים לי

שעל-פי הוראת השר שלהם הם בכלל לא יכולים לדון אתי ולהגיע אתי להסכם.

ולמה? משרד השיכון חרג מתקציבו. להם יש אתו ויכוח, הם לא הולכים לכסות

לו את הדברים שהוא חרג גם מול "עמידר". ואז "עמידר" הופכת להיות כלי

המשחק, או כלי הלחץ שבין משרדי ממשלה. במקרה הזה זה בין אוצר לבין

שיכון, כשלמשרד השיכון אין הכיסוי התקציבי, הוא לא מקבל אותו.

יתרה מכך, משרד השיכון בדרישותיו מול האוצר, חלק מהבעיות של "עמידר"

בכלל לא העלה בדרישה, - ואנחנו מדברים על דברים גדולים מאוד. כשמדובר

בדיור על גגות ובין העמודים, אין בעיה. "עמידר" הוציאה 3.5 מיליונים על

תכנון, משרד השיכון ימצא את הכסף הזה, אני משוכנע. אבל "עמידר" לא

מתחילה לבנות - וזה סדרי גודל של עשרות מיליוני דולרים - בלי הזמנה.

וכרגע אין לזה כיסוי.

אני מדבר על דברים שכבר ביצענו, אני מדבר על מקבצי דירות ששכרנו, על

מחנות הצבא שלקחנו, שם יש לנו כבר חסר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בכמה מסתכמת החריגה של משרד השיכון לגבי

"עמידר"?

א. סולמי; רק בנושא הזה של דיור זמני שאנחנו ביצענו,

זה מסתכם בעשרות מיליוני שקלים, שבמשרד אין לזה כיסוי.

אמרתי שהיינו לוקחים על עצמנו את הסיכון, אם כל הגורמים במינהלת הקליטה

היו מעורבים, כולל תקציבים. ולכן, בתחילת מאי, בא נציג אגף התקציבים



ואמר שנדע לנו שמשרד השיכון חרג, ושאנחנו מסתכנים. מאותו רגע הוצאתי

מכתב שלא מבצעים דבר, בלי כיסוי תקציבי, בלי הזמנה. הפסקנו את שכירת

הדירות בשוק החופשי, את מקבצי הדירות, את בתי-המלוו ונחזור רק אם כן

נקבל הזמנה נוספת בכתב. נושא המושבים הגבלנו עד להפשרה תקציבית נוספת,

שבינתיים הופשרה, וכן הלאה. כלומר, למעשה ביצענו את ההקפאות. בנושא

בניה בין עמודים וגגות אנחנו לא מתקשרים חוזית, אבל לא הפסקנו הליכי

תכנון.

בפועל, היקף הבעיות בינינו לבין משרד שיכון הוא של עשרות

מיליוני שקלים שאין להם כיסוי. לזה צריך להוסיף בעיות בסדרי גודל

גדולים, שאם במישור העקרוני הם לא ייפתרו - ל"עמידר" יכולה להיות בעיה

גדולה, שתוביל אותה לקטסטרופה.

אתן כמה דוגמאות, וכל מה שאני אומר זה נכון ליום רביעי-חמישי האחרון,

מאז אני לא ב"עמידר". אבל במהות אלה בעיות שמלוות את "עמידר" כל הזמן.

משרד השיכון, נכון ליום חמישי שעבר, הקפיא 30 מיליון שקל בתשלומים על

הוצאות שאנחנו הוצאנו. כמה "עמידר" יכולה לסחוב על הגב שלהי יש איזה

שהוא הסכם לגבי ביצוע פרוגרמה של "עמידר", וזה בתחומים השוטפים של

האוכלוסיה הוותיקה, נניח שיפוצי מעטפות, שזה נקרא עודפי מזומנים

ממכירות. זה כסף שאמור לשרת את המטרות של "עמידר" לרכוש של "עמידר". על

זה היה ויכוח בינינו לבין החשב הכללי, ובסיכומו של דבר הגענו לאיזו

שהיא פשרה, שאומרת ש"עמידר" תעביר את הכסף לחשב הכללי, הוא יעביר את זה

למשרד השיכון, ומשרד השיכון יעביר את זה ל"עמידר". סיבוב שמחזיר את

הכסף אלינו לצרכים הללו. היום אנחנו בחודש יולי, עברו 3 חודשים, עם

משרד השיכון לא הגענו להסכמה אפילו על הפרוגרמה. גם אם נגיע אתו

להסכמה, אתה לא יכול לבצע. אנחנו לא מבצעים את התוכניות, ובמקרה הזה

מדובר דווקא באוכלוסיה ותיקה, ולא באוכלוסית העולים.

החשש שצריך להדריך אותי כ"עמידר" - ואני אומר שאני מפריד, בדרך כלל אני

מדבר על מערכת שיכון, אבל במקרה הזה בפירוש ישנו ניגוד אינטרסים מובהק

בין משרד שיכון לבין "עמידר" בענין הזה - אלה הוו ויכוחים שמלווים את

"עמידר" לפחות ב-3 השנים האחרונות מול משרד השיכון עד שהגענו לאיזה

שהוא סיכום עם עמוס אונגר. משרד השיכון רצה את הכסף הזה לצרכים שלו,

ו"עמידר" סרבה. ההסכם שלנו מול המדינה הוא לצרכים שלנו, וכך הגענו

להסדר הזה.

החשש שאותי מלווה הוא, שבגלל בעיות תקציביות בסדרי גודל ענקיים כל כך

במשרד השיכון, יווצר איזה שהוא לחץ מול "עמידר" שאומר שנשנה סדרי

עדיפויות, וחלק מזה ילך לנושא העולים, למשל ואני לא אומר שלא צריך

לפעול לטובת עולים.

ברשותך אוסיף שניים-שלושה משפטים אחרונים. דיברנו על הנושא שאני לא

יכול שלא להתייחס אליו, אותו נושא שאורי שני הגדיר כשיקום ההריסות של

החודש האחרון.

אישית אני שמח להגדרה. זה אומר שעד לפני חודש לא היו הריסות, ועד לפני

חודש אני הייתי מנכ"ל. אני שמח ומברך על ההגדרה הזאת. בנושא הזה אני

רוצה לציין כמה דברים. אין לי בכלל ספק שלחברת "עמידר" היתה, יש ותהיה

היכולת למלא את כל התפקידים שהוטלו עליה. החברה היא חברה טובה, החברה

היא חברה בריאה, היא יכולה לשאת בכל המטלות הללו. מה שכן, צריך להדריך

את קברניטיה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כמה שנים הית מנכ"ל!



א. סולמי; 3 שנים וחצי.

צריך להדריך את קברניטיה, בראש וראשונה,

באשר לטובת החברה. פה יש לי חילוקי דעות. לא בכדי נתתי דעה לגבי

הנושאים הכספיים. אם ועדת כספים לא מתכנסת שלושה חודשים, ולא דנה

בדברים כאלה, או אם אני דורש לדון בזה בכתב במשך חודש וחצי ולא

מתקיימים דיונים על סדרי גודל של כ-100 מיליון שקל, זה אומר שמשהו לוקה

במערכת. אין ספק בכלל שהתפקוד של "עמידר" נפגע בתקופה האחרונה, אין לי

בכלל ויכוח, ודאי וודאי מהיום שבו התקבלה ההחלטה על פקיעת כהונתי. אני

מסכים עם אורי, שבפריפריה הפגיעה היתה קלה, אם בכלל. הקושי בתפקוד נבע

בראש ובראשונה בשיא ההיררכיה, כי זה אומר פעולות הדירקטוריון ויו"ר

הדירקטוריון. אני לא נכנס למערכת של האשמות, אני מדבר מבחינת הניהול

התקין.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא ניכנס לעניינים אישיים.
א. סולמי
לא נכנסתי, אני אומר שאינני מתכוון להיכנס

לנושאים אישיים, אני מדבר רק על "עמידר"

כחברה.

אני רוצה להדגיש את העתיד דווקא, כי בסה"כ "עמידר" חשובה לי, השקעתי

בה. אם בפרק זמן של חודש מתקיימות 4 ישיבות דירקטוריון כאשר המנכ"ל -

ולא משנה שזה על-פי צו מבקר המדינה, ואני מכבד את מבקר המדינה - לא

מוזמן לדיון של דירקטוריון, שהוא ממונה על הניהול השוטף, זה מעט יותר

מחוצפה לבוא אחר כך ולומר לו שהוא לא מקיים החלטות דירקטוריון, או שהוא

לא מתפקד.

אבל לא זה מה שאני רוצה. אני בטוח שמנהלי "עמידר" יוכלו להרים את זה.

מה שצריך להקפיד - ואני מנסה שוב לא להיכנס להאשמות אישיות - זה לפעול

בהתאם למינהל תקין, ובמקרה מה שאני עומד לומר מופיע גם בחוק החברות

הממשלתיות. קרי, ישנו מנכ"ל, היום זה יוסף מורנו, יש למנכ"ל כל

הסמכויות, הוא מופקד על הניהול השוטף של החברה, אם זה יוסף מורנו היום

ואם זה יהיה מחר מישהו אחר. צריך לתת לו לעשות את זה, ולא לגרום למצב

שבו ישנו מנכ"ל-על שנותן הוראות ישירות, כי זה מסוג הדברים שמביאים

לבעיות ולשיבוש במערכת התפקודית.

החודש האחרון גרם לבעיה אחת נוספת. החלטת הדירקטוריון באשר לי היתה

ב-22 במאי. נניח שישנם היום דו"חות, וכל מה כתוב בהם נכון. אבל באותו

מועד לפחות לא היו דו"חות. עבר חודש, וצריך להוכיח משהו. היה מאבק,

בפירוש היה מאבק בין היו"ר לביני, וכולנו ניסינו לזכות בתמיכתה של

מבקרת המדינה. פעולות שנעשו במהלך החודש האחרון, אם הן לא תיפסקנה

ולאלתר, יכולות להיות להן השלכות מרחיקות לכת על יכולת התפקוד של

"עמידר". אם במשך חודשיים עוצרים את כל הנושא של המחשב ומערכת טיפול

בנכסים ובשידוך מול עולים ואיכלוס, זה מסוג הדברים שאתה לא פותר אותם

מהיום למחר. אם זה נעצר, זה יתעכב חודשיים. להרוג את הבן-אדם, ניחא;

אבל להרוג את הנושא, פירושו להרוג את החברה. אתם פשוט לא בקיאים

בפרטים, ואני לא רוצה להיכנס אליהם.

משפט אחרון ואני מעלה אותו מפני שהוא הועלה. לא הוככוונתי לבוא ולתקוף.

אני מבין שבהתחלת הדברים, כשלא הייתי, אריה הזכיר נושא של בדיקת

רואה-חשבון. כשאני נוכחתי גם אורי דיבר על כך. את הדו"ח הזה - ואני עוד

אתמודד אתו, אני אמנם לא ב"עמידר", אבל אין לי כוונת בנושא הזה להרים



ידיים - אני מגדיר אותו במקרה הטוב כשערוריה. כל הליך בקרה מסודר, יש

בו מינימום מסויים של פעולות. הפעולה הראשונה היא לדבר עם מבוקרים,

פעולה שניה היא לכתוב טיוטת דו"ח, הפעולה השלישית היא לתת את הטיוטא

למבוקר על-מנת שיענה עליה בכתב, ואחר כך לכתוב את הדו"ח, לקיים דיון

ולהפיץ. אתי עד היום לא ישבו. לא רק שלא קיבלתי דו"ח לתגובה, אלא לא

ישבו, וכבר כתבו דו"ח שהפיצו אותו. עם מי ישבו כדי לכתוב עלי דו"ח?

הדו"ח הזה מלא - ואני מדגיש, מלא - בנתונים שקריים. אני לא מדבר על זה

שהוא מדבר על מינהל לא תקין, ואולי פה טעו, ואולי המבקר טעה. אני מדבר

על נתונים שקריים.

לכן אני אומר שזו שערוריה, ואני מכיר את כללי המשחק. עם הנתונים הללו

ועם הליך הביקורת אני אתמודד, ועם המבקר שעשה את זה, ואיך הוא עשה את

זה, ולמה הוא עשה את זה. התייחסו לבדיקה, דיברתי גם אני באופן כללי על

הבדיקה הזאת.
מ. גולדמו
אני חושב שכל מה שקורה בחודשים האחרונים

בחברת "עמידר", זה קודם כל דבר שפוגע בחברת

"עמידר".
א. סולמי
חודש וחצי, זה לא חודשים.
מ. גולדמו
אני אומר חודשים. אנחנו חיים במציאות

פוליטית, ולפעמים פנים-פוליטית. למעשה מאז

נכנס השר שרון למשרד הבינוי והשיכון. חלק אומרים שזה דבר לגיטימי ששר

רוצה שאנשיו ינהלו את המערכות שעליהן הוא ממונה. למעשה בחברת "עמידר"

היתה מעורבות, והיה ניהול צמוד, והיה מנכ"ל-על, מאז נכנס אורי שני

כיו"ר דירקטוריון "עמידר". אורי הוא בחור בעל הרבה טמפרמנט, ומי שמכיר

אותו יודע שהוא בחור חרוץ מאוד. אבל אני יכול לומר שבעבודה שלנו בוועדה

בתקופה של איתן סולמי כמנכ"ל "עמידר", אני חושב שהיתה עבודה טובה

ומצויינת. הבעיה של "עמידר" היתה ש"עמידר" לא זכתה לגיבוי תקציבי לפי

כושר היכולת שלה. אני מדבר על התקופה שדוד לוי היה שר הבינוי והשיכון

ושמעון פרס היה שר האוצר, ואיזה מאבקים היו לנו כאן עם אגף התקציבים.

אנחנו אמרנו שיש עליה, יש אפשרות לשפץ דירות, יש בעיה של דירות של

המגזר הערבי בעיר העתיקה בעכו, כמו במקומות אחרים נוספים, ולחברת

"עמידר" היה כושר ויכולת, אבל היתה לה בעיה של חוסר תקציב.

אחד הדברים שמדאיגים אותי לגבי חברת "עמידר" זה הוא "עמידר" למעשה

מגיעה למצב בו נמצאת כל המערכת הממשלתית היום. אנחנו רואים זאת

בכבישים, רואים זאת באחזקת מוסדות ציבור, ובכל מה שקשור לתחזוקה. חברת

"עמידר" לקחה על עצמה משימות גדולות וחשובות, "עמידר" למעשה הפכה להיות

היום חברת האחזקות של מדינת ישראל, וכל מה שקשור לאיכלוס והכנה לקליטת

העולים, ולמעשה חברת "עמידר" הפכה להיות החלוץ לפני המחנה. אבל כתוצאה

מכך אני רואה סכנה לאחזקה השוטפת, לחזות השכונות. כספים שהיו מיועדים

לחזות השכונות, לאחזקת רכוש החברה, למעשה יועברו לסעיפים אחרים, כתוצאה

מלחצים שבאים מכורח המציאות של קליטת העליה, ומצד שני משוס שהאוצר לא

מתחשב במשימות שהוטלו על חברת "עמידר".

לכן אני חושב שאנחנו חייבים להתריע על-כך שחברת "עמידר" למעשה תקרוס

כתוצאה מכך שלא מעמידים לרשותה את האמצעים הנדרשים. הוחלט במועצת

המנהלים של חברת "עמידר" לקבוע מנהל קבוע לחברת "עמידר", משום שחברת



"עמידר" בהיקפים של היום חייבת שיהיה לה מנהל שידע שהוא גם המנהל של

מחר ושל מחרתיים.

אני חושב שצריך שמועצת המנהלים תתכנס ותחליט על מנהל זה או אחר, לזה

אני לא נכנס. זו החלטה של מועצת המנהלים מי צריך להיות המנהל, אני בטוח

שיקבעו את המנהל המתאים והנכון. אם אנחנו רוצים את טובת החברה, חייבים

לעשות הכל. אחרת יהיה לנו קשה לתקן את מה שקורה בחברת "עמידר" כתוצאה

מכך שאין דברים ברורים.

אני מבקש שנקבל דיווח ממועצת המנהלים של חברת "עמידר" תוך שבועיים,

נשמע מה קורה שם, כדי שלא יהיה מאוחר והנזק יהיה כה גדול, עד שהוא יפול

על קופת הציבור ועל כיסו של האזרח. צריך לזכור שבחברת "עמידר" מאוכלסים

אנשים מבוגרים, אנשים שמצבם הכלכלי לא מאפשר להם לשמור על רמת חזות של

השכונות. אנחנו רוצים שהשכונות לא יהפכו לשכונות סלאמס, וחברת "עמידר"

עשתה בשנים האחרונות מאמצים גדולים כדי לשפר את חזות השכונות. אם רוצים

שזה לא ירד לטמיון, חייבים לעשות הכל שחברת "עמידר" תחזור להיות מנוהלת

בצורה הנכונה והמתאימה.

א. סולמי; הבעיה היא לא ב"עמידר", אלא במשרד השיכון

בגלל הבעיות שלו.
א. בר
לנושא הפרוגרמה עם חברת "עמידר", הדבר הזה

סוכם בשבוע האחרון, כולל נושא הזרמת

התקציבים והחלוקה שלהם. הגענו להבנה עם החברה.

יחד עם זאת, צריך לזכור שהשפעות התקציב של המשרד משפיעות גם על הזרועות

שלו, ולא על חלל ריק. לא יכול להיות שיש בעיות תקציב למשרד, והזרועות

שלו לא יסבלו מהבעיה הזאת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה היזרמתם?

א. בר; אנחנו סיכמנו על 31 מיליון. מאחר שבעיות

התקציב עם האוצר גדולות, ובעקבות כך החשב

הכללי הודיע לחשב המשרד שלא לחתום על הזמנות, לכן בחודש-חודש וחצי

האחרונים חשב המשרד היה מנוע מלחתום גם במסגרת התקציב המאושר, וזאת

העלינו בוועדות. ההנחה שלנו היא, שהיום-מחר ההקפאה הזו תבוטל, כי בסופו

של דבר אי-אפשר לשתק פעילות של משרד, וההזמנות האלה תצאנה לחברת

"עמידר". בעיות תקציב הן בעיות קשות שקיימות.

הדבר הנוסף הוא סדרי עדיפויות. יש הרבה דברים חשובים, אין פה ויכוח.

השאלה היא לקבוע סדרי עדיפויות במצב הנתון, כאשר הצרכים גדלים, התקציב

קטן. כבר בתחילת הישיבה התרעתי, כאשר מר סולמי לא היה כאן, ואמרתי שאני

חושב שפשוט לא מבינים מהי משמעות שיכון. המשמעות של השיכון היא לא

שיטפלו ברכוש הוותיק-הישן, ויגדילו את המרירות. אנחנו בונים, גם לזה

אין תקציב, אבל גם לא לתקצב את הטיפול השוטף שהוא מחוייב המציאות היום

יותר מאשר כל יום אחר, כי אין ספק שהתסיסה תלך ותגדל. לדבר הזה צריך

לתת תשומת לב.

אנחנו נתקלים בתופעה שאנחנו חיים בה ואנחנו מומחים בה, והיא להטיח

ביקורת, אבל לא לממש את הדברים. הלא אי-אפשר לעשות את הדברים בלי כסף.

עם כל הרצון הטוב שלנו, וכל הרצון הטוב של חברת "עמידר", אז מהי האם

אנחנו יכולים לעשות את הדברים האלה בלי תקציבים? הלא מהמשכורת של

העובדים אני לא יכול לעשות את זה.



מ. גולדמן; חיום שכר-דירה של דירות "עמידר", כמה הוא

מהווה מסך תקציב הפעילות של "עמידר"?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מהו תקציבה של "עמידר"?
א. בר
650 מיליון. ה-650 כולל את הדיור הומני, שזה

הזמנות ישירות מן המשרד. אלו הס סכומים

גבוהים יותר.
מ. גולדמו
כמה הכנסות שוטפות יש לחברת "עמידר"?
א. שני
כל ההכנסות, כל הפרוגרמה הזו, היה איזה הסדר

שהן עוברות לאוצר.
א. סולמי
זה ניגוד אינטרסים. אריה מדבר על כך שצריך

לקבוע סדרי עדיפויות, אני מסכים אתו. הוא

אומר שיש בעיה בתקציבים, אני מסכים אתו. זה לא נכון במקרה הנוכחי.

ההסכם של "עמידר" מול המדינה בנושא מכירות אומר, שכשהיא מוכרת, 20

אחוזים מהמזומנים נשארים אצלה לצורך התפקוד השוטף.
מ. גולדמו
כדי לעודד מכירה.
א. סולמי
לא זו הנקודה. 20 אחוזים מהתפקוד השוטף, זה

נחשב כחוב למדינה. לגבי עודף המזומנים, מעל

20 האחוזים, ההסכם אומר שהשימוש בהם ייקבע במשותף בין החשב הכללי

ל"עמידר". השימוש ייקבע במשותף. לפני 3 שנים וחצי, בתחילת דרכי, העלינו

את הבעיה הזאת. המנכ"ל הקודם היה מחזיר כסף. אמרתי להם שהשימוש אינו

להחזיר כסף, אלא למה להוציא אותו. ואז, בגלל זהות אינטרסים בין המשרד,

עמוס אונגר בין שהיה אז ואנחנו, הגענו לסיכום עם החשב הכללי שאומר

שהכסף הזה ילך מאתנו לחשב הכללי, מהחשב הכללי לשיכון, מהשיכון אצלנו

לצורך שימוש בצרכיה של "עמידר" באחזקת דירותיה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
רק 20 האחוזים?
א. סולמי
העודף שמעל 20 האחוזים. בשנה שעברה מכרנו

הרבה מאוד. העודף בשנה שעברה היה 31 מיליון.

זה לא חוסר תקציב, 31 המיליון היום בקופת "עמידר", אנחנו לא מחזירים את

זה. מחר בבוקר "עמידר" יכולה לקחת את הסכום הזה, להעביר לחשב הכללי,

הוא יכול להעביר למשרד וזה יחזור ל"עמידר". פה הבעיה היא שבגלל בעיות

אחרות כבר רוצים לייעד את זה למשהו אחר.

יש ויכוח מאין סופרים את 20 האחוזים של "עמידר". אנחנו טוענים שזה

ממחיר השמאות ברוטו, והוא טוען שזה לאחר ההנחות. הוויכוח הזה הוא 18

מיליון, אבל הוא בכלל לא משנה. 18 מיליון נמצאים ב"עמידר" בלי הסיבוב,

או שעושים את הסיבוב וחוזרים ל"עמידר".
א. בר
כתוצאה מכך שלא העברת את הסכום הזה, נתנו

הוראה לבן-יהודה.



א. סולמי; זה 18 מיליון, אבל אתה מעכב 30 מיליון, וזה

לא קשור.
א. בר
לנו יש תכונה יוצאת מן הכלל, להחזיק תמיד את

המקל בשתי קצותיו. זו תכונה ממש אדירה. בכל

. מקום אומרים למה לא עושים, למה לא בונים וכוי, ומצד שני אין תקציב. אז

איך רוצים שנעשה? הם חושבים שפתרו את הבעיות של הביוב? זו אשליה, הרי

בעוד חודש-חודשיים תצוץ שוב שערוריה. יש בעיית ביוב קשה במדינה הזאת.

43 אלף יחידות שאנחנו בונים, בחלקן לא יחוברו לתשתיות. מי שמשלה את

עצמו שיהיו דירות, טועה. לכן אי-אפשר להחזיק את המקל בשתי קצותיו. צריך

להגיד שרוצים לפתור חלק מהבעיה, כי לא יפתרו את כל הבעיה. אם רוצים

לפתור חלק, בבקשה, צריך לתקצב את המשרד. תיקצוב המשרד זה גם העברת אותם

תיקצובים לאותן חברות, כולל חברת "עמידר".

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מודה לכם על הסקירה המקיפה על פעולות

"עמידר". חבל שחברי הכנסת היום רצים מוועדה

אחת לשניה, ולא היו כולם נוכחים כאן.

אני חושבת שחברת "עמידר" מילאה תפקיד חשוב מאוד באיכלוס עולים חדשים

שזרמו לארץ במשך השנה-שנתיים האחרונות, ועל כך מגיעה לה מלוא ההערכה

והברכה. היא עשתה עבודה מצויינת, הן לגבי שיפוץ הדירות, והן לגבי איתור

פתרונות דיור כאלה ואחרים, בכדי להעמיד אותם לרשות העולים החדשים.

על-ידי זה היא גם תיקנה במידה מסויימת את התדמית שהיתה פעם של "עמידר",

שאמרה ש"עמידר" בעלת רכוש של דירות שצריך להרוס אותן.
א. סולמי
הצעת השרים היתה לחלק אותן חינם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
למכור אותן, ואפילו לתת אותן חינם, העיקר

הוא להיפטר מאותו הרכוש שיש לה.
א. סולמי
שר האוצר דאז, מר שמעון פרס, בביקור

האוטובוס בירוחם, הורה לי לתת 400 דירות

לראש המועצה, וראש המועצה התכוון להרוס אותן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בוודאי. אלה הן דירות שהיסודות שלהן טובים,

והם יכולים להחזיק מעמד שנים רבות. אבל

השיפוץ עלה יפה, וניתנה גם חזות חיצונית יפה לדירות הללו. היו כאלה

שהרסו, והרחיבו, וצירפו חדרים וכוי וכוי. מבחינה זאת הדירות הללו

הותאמו לאיכלוס, זו היתה פעולה חשובה, והחברה ראויה בהחלט להערכה.

אני חושבת שחברת "עמידר" בשנתיים האחרונות הללו גם שיפרה את מעמדה ואת

תדמיתה בתוך הציבור הרחב, על-ידי זה שהוטלו עליה אותם התפקידים עליהם

שמענו. היא הפכה למעשה לגורם אליו פונים כדי לחפש ולמצוא פתרונות - אם

זה בתי-מלון, אם זה מחנות צבא ומקומות אחרים, כדי לאכלס עולים. החברה

הפכה לכתובת בנושא.
מ. גולדמו
רק לפני שנה וחצי הציען למכור את חברת

"עמידר".



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כן, אני זוכרת את כל הוויכוחים שהיו.

אני חושבת שלא רק אני, אלא רבים מאתנו

מצטערים על מה שעבר על חברת "עמידר", על המשבר. זה חבל מאוד. זה קצת

העיב על אותה הפעילות המבורכת שציינתי. אבל נקווה שבכל אופף היא תצא

מהמשבר הזה לא פגועה, תחזור למסלול ולתפקוד ולניהול תקין כפי שצריך

להיות, כי היא חייבת למלא את המשימות הלאומיות המוטלות עליה בתקופה

הקשה הזאת.

כשאנחנו מדברים על ניהול תקין, צריך לדעתי ללמוד לקח מכל מה שקרה,

שחברת "עמידר", כמו כל חברה אחרת, אסור לה לבצע עבודות מבלי שתהיינה לה

הזמנות בכתב. היום בהזמנות בעל-פה אי-אפשר להסתפק, מכיוון שלאחר מכן

באים ואומרים שלא הזמינו, לא אמרו, לא כך ואחרת. הנושא של החריגות

לכיסוי התקציב מעיד על כך. גם משרד הבינוי והשיכון צריך ללמוד את

הלקחים כתוצאה מכך.

א. בר; אנחנו לא מדברים על חריגות, מדובר על חוסר

תקציב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אתה אומר חוסר תקציב, אחרים אומרים שחרגו

מהתקציב שהיה מיועד.

א. בר! החשב הכללי, שהוא ממונה לקבוע אם זה חריגה

או לא, הודיע חד-משמעית שזאת לא חריגה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אם זה לא חריגה, צריך שיתן כיסוי לתקציב

החסר הזה.

לחוסר תקציב יש השלכות גם על כל הגורמים שאתם הוא בקשר. אם "עמידר" לא

תקבל את הכספים המגיעים לה על עבודה שכבר עשתה ועל הוצאות שהוציאה, זה

יכול להביא למשבר חמור, ומזה צריך להיזהר. צריך לגמור את ההתחשבנות עם

"עמידר" מהר ככל האפשר, כדי למנוע את קריסתה.

אני בהחלט מצטרפת למה שאמר כאן ח"כ מיכה גולדמן, שצריך לקבוע מנהל קבוע

מהר ככל האפשר לחברת "עמידר", שיהיה המתאים ביותר, בעל יכולת וכישורים

שיוכל להמשיך ולהוביל את החברה הזאת באותם המסלולים שבהם הלכה, כדי

שתוכל למלא את היעוד שלה.

לגבי הנושא הזה של אי-איכלוס דירות שנסתיימה בנייתן. אני מודיעה שבהקדם

נקיים דיון בנושא הזה, ונזמין את הגורמים הנוגעים בדבר. מובן, גםם אנשי

משרד הבינוי והשיכון. הייתי מאוד מבקשת שתמציאו לנו נתונים בקשר לנושא

הזח. לא ייתכן אי-איכלוס בגלל אי-חיבור לחשמל, בגלל אי-אספקת מים, בגלל

אי-סידור ביוב ועוד גורמים נוספים אחרים שמונעים איכלוס הדירות אשר

שילמו עבורן תמריץ זרוז שיסיימו את בנייתן מהר, אבל הן עומדות ריקות

ולא מאוכלסות, וזאת כאשר יש בעיה של מחסור בדיור לעולים.

בנושא הזה, כאמור, נקיים דיון, נזמין את כל הגורמים הנוגעים בדבר,

לרבות אנשי משרד האוצר. נקווה שמהדיון הזה תתגבש מסקנה שתוכל להביא

לפתרון הבעיות הללו, כי אחרת הדירות הללו תמשכנה לעמוד ריקות, ובעיית

מצוקה של העולים ושל האחרים תמשיך להיות קיימת, או שתלך ותחמיר כתוצאה

מכך. כמה אפשר להחזיק בבתי-מלון? בית-מלון איננו מתאים למגורי-קבע

ולמגורים של שנה ושנתיים.



א. שני; לא בית-מלון, ולא 2-3 משפחות בדירה אחת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בהחלט.

אני רוצה לציין את המאמצים שנעשים, כדי לשפר

את השרותים שמגישה חברת "עמידר", ולשמור על אותם הנכסים שברשותה. אני

חושבת שגם חברת "עמידר" צריכה להיות גורם שמוביל להוזלת המחיר

ושכר-הדירה. היא צריכה להיות גורם מכריע וחשוב בענין הזה. היום

שכר-הדירה מרקיע שחקים, ואם חברת "עמידר" כגורם, כחברה ציבורית, אם היא

לא תביא לדבר הזה, אני לא יודעת איזה גורם יכול לווסת את מחיר

שכר-הדירה. נכון שההיצע והביקוש הוא הקובע, אבל באותן הדירות שהיא

רוכשת על-פי הסכמים עם הממשלה, אותן דירות שקבלנים לא יכולים למכור

והיא מקבלת את הדירות הללו לידיה, וחלק גם היא לא מצליחה למכור, ומוסרת

בשכר-דירה, שכר-הדירה שהיא מוסרת את הדירות האלה הוא פחות מאשר

שכר-הדירה הריאלי בשוק. אני חושבת שזה צריך להיות גורם בעל חשיבות

מכרעת. כואב הלב היום כאשר שומעים על משפחת עולים שזרקו אותה משום

שאיננה יכולה להמשיך ולשלם את שכר-הדירה.

א. שני; זה היה אתמול ברדיו, וזה היה מזעזע. הוריתי

ליוסף מורנו להתקשר מיד, למצוא את הדיירים

ולהושיב אותם בקרוואן או במלון עד שנמצא פתרון. הגיעו אליהם. בכתבה הוא

אמר אפילו קרוואן, והוא עובר. אבל במציאות בקרוואן הוא לא מעוניין,

אמרו לו שיהיה במלון יומיים עד שיהיה קרוואן, ולמלון הוא בכלל לא מוכן

להיכנס. קרוואן הוא לא רוצה, הוא רוצה רק דירת קבע. הודענו את זה

לרדיו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה להודות למר סולמי על העבודה שעשה

במשך תקופת כהונתו. הוא עשה עבודה, ששרתה

נאמנה לא רק את החברה, אלא שרתה את הציבור הרחב של אלה שאיכלסה אותם

"עמידר". סייעו במידה רבה מאוד לפתרון הבעיות הללו. אני זוכרת את

האסיפה שהיתה עם השר שרון בראשון-לציון, כשביקרנו את דיירי האוהלים.

נעשתה עבודה חשובה, ויש להצטער על הדרך ועל הצורה בה מר סולמי מסיים את

תפקידו, ועל כך באמת חבל.

אני רוצה לאחל לך הצלחה בכל תפקיד אחר שיוטל עליך, ובוודאי עוד תמלא

תפקידים אחרים שיוכתרו גם הם בהצלחה.

אני מודה לכם מאוד מאוד.

הישיבה ננעלה בשעת 45;11

קוד המקור של הנתונים