ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 21/05/1991

הצעת חוק איזורי ייצור ליצוא חופשיים - חה"כ עמיר פרץ; חוק תכנון משק החלב בישראל. התשנ"א-1991 - הצעת חה"כ ג' גל

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 263 ב

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי. ח' בסיון התשנ"א (21 במאי 1991). שעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה: ש' ארבלי-אלמוזלינו

ג' גל

א' גמליאל

אי פורז

ע י פרץ
מוזמנים
לסעיף א -

ח' רבו דרם - מנכ"ל ארגון משקי בית"ר

אי דולב - מנכ"ל יוצא של מועצת החלב

צי רייך - מנכ"ל נכנס של מועצת החלב

אי קמה - עוזר מזכיר מגדלי בקר, מועצת החלב

בי רובין - יועץ משפטי, משרד המשפטים

מי אדמון - אגף התקציבים, משרד האוצר

א' שפירא - כלכלן, המרכז החקלאי

סי בלט - כלכלנית, התאחדות התעשיינים

י' עציון - יועץ כלכלי, חברת עלית

די פופקו - טכנולוג מזון, ורד הגליל

י' שפיר - אגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה

לסעיף ב -

פרופ' י' ברנובר

א' זיסבלט - ממונה על החקיקה המשפטית בנק דיסקונט

די צבן - אגף התקציבים, משרד האוצר

שי ברקן - סגן מנהל המכס .

צי גל ים - כלכלנית בנק ישראל

אי בר - כלכלן ראשי במשרד תעשיה ומסחר

אי בן עזרא - משפטנית, משרד התעשיה והמסחר

גי אורביטו - כלכלן, משרד הכלכלה והתכנון

פ' סופר - כלכלנית, משרד הכלכלה והתכנון

סי ביוקאמון - כלכלנית, התאחדות התעשיינים

א' כהן - כלכלן

ח' ישראל - התאחדות התעשיינים

מי אלדר - כלכלן

מ' שמיר - מנ"כל מפעלי וישי
מ"מ מזכירת הוועדה
י' נקר
יועץ משפטי- לוועדה
צ' ענבר
קצרנית
שי צהר
סדר היום
א. חוק תכנון משק החלב בישראל התשנ"א-1991 - הצעה של חה"כ ג' גל.

ב. הצעת חוק איזורי ייצור ליצוא חופשיים - חה"כ עי פרץ.



חוק תכנון משק החלב בישראל. התשנ"א-1991 - הצעת חה"כ ג' גל
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה, ומקדמת בברכה את כל הנוכחים. הסעיף שעל סדר
יומנו
חוק תכנון משק החלב בישראל, התשנ"א-1991, הצעה של חבר הכנסת גדליח נל.

בתום הדיון שקיימנו בנושא הזה סיכמנו שהיועץ המשפטי של הוועדה ביחד עם הנופים

האחרים הקשורים בנושא ינסח נוסח חדש להצעת החוק, בעקבות הדיון שהתקיים בנושא.

הנוסח החדש מונח לפנינו, ואנחנו נעבור עכשיו על כל סעיפיו. אחרי שנשמע אה

ההערות וההשגות לסעיפים העיונים ואחרי שנאשר אותו נניח את החוק על שולחן הכנסת

לקריאה ראשונה.

סעיף 1 - הגדרות

צי ענבר;

בהגדרה של ''השר" אין שינוי. בהגדרה של "חלב" אין שינוי פרט לצורך לתקן

כתיב את המלה "קולוסטרום". בעקרון זו הנדרה שבבר משמשת בחיקוקים רבים מזה זמן,

"מוצר חלב" זו הגדרה חדשה, שלא היתה בהצעה המקורית. אחרי התלבטות קיבלנו

את הצעת מועצת החלב, כפי שזה מופיע בנוסח שלפניכם. על פי הלפיקוח על מצרכים

ושירותךים יצא בשנת תשכ"ב-1962 צו בדבר מוצרי חלב, והצו הזה שונה מדי פעם,

כאשר לצו הזה ישנה תוספת הכוללת את רשימה של 39 פרטים של מוצרי החלב, ועל כך

נוסף מאוחר יותר פרט 40. סעיף 2(ב) לצו אומר שמנהל חטיבת המזון במשרד המסחר

והתעשיה, באישור סגן המנהל הכללי לבריאות הציבור במשרד הבריאות, רשאי להתיר

יצורו של מוצר חלב שאינו נקוב בשמו בתוספת על פי היתר חד פעמי בכתב לתקופה שלא

תעלה על שנה אחת. סעיף 40 בתוספת מפנה לכל מוצר חלב אחר על פי היתר שניתן לפי

סעיף 2(ב) לצו.

הואיל ובהגדרה של "מוצר חלב" התייחסנו גם לכל מזון המיוצר בהיתר, הפנינו

להגדרת "מזון" בפקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש) התשמג 1963, שקובע

שמזון זח כל מצרך המשמש מזון לאדם וכלמצרך המשמש כרכיב. זוהי הגדרה טכנית.

במקום ההגדרה של "יצרן חלב" הכנסנו את ההגדרה "ייצור מקומי", שהוא יצור

הלב בישראל על ידי אדם שהוא בעל רפת או דיר ועיסוקו בייצור חלב, בין בעצמו

ובין בסיוע אחרים. ההגדרה של בעל רפת או דיר הופיעה קודם בהגדרה של "יצרן

חלב".

הוספנו הגדרה של "שיווק" - סחר בחלב ובמוצריו בסיטונות, לרבות העברתם

לאחר בכל דרך מדרכי ההעברה של בעלות או חזקה. לא היה כבר צורך בהגדרה שנת-

מיכסות, כיוון שבינתיים תוקן החוק וקבע שלכל הנושאים של מכסות ותקציבים השנה

היא תמיד השנה הקלנדרית, כלומר השנה המתחילה ב-1 בינואר של כל שנה ומסתיימת ב-

231 בדצמבר של אותה שנה, ומעתה ואילך אין צורך בהגדרות מיוחדות שתגדרנה שנת-

מיכסות וכיו"ב.
בי רוביו
להגדרה "ייצור מקומי"; מדוע לא מספיק "יצור חלב בישראל"?
אי דולב
ההגדרה של אדם שהוא בעל רפת הוא דיר מופיעה גם בהגדרת המיכסות, שלאחר מכן

הן פועל יוצא של החוק. בסעיפים הבאים קובע החוק, שחלוקת מיכסות חלב מכוח צו

על פי חוק פיקוח מצרכים ושרותים תהיה כפופה להיקף של היצור המקומי שנקבע על פי

חוק זה. וכיוון ששם המיכסה ניתנת למי שעומד בהגדרות האלה, הכנסנו את זה לכאן

על מנת שתהיה התאמה בין שני התאריכים.
צי ענבר
כלומר, לא כל אדם שמייצר חלב נכנס להגדרה של מייצר-חלב.

אי דולב;

יכול מישהו להעלות על דעתו שיהיה אדם בעל מיכסה אבל הוא לא יהיה בעל רפת

או דיר. הוא יושב בתל אביב ויקנה את כל הרפתות בארץ. הסעיף הזה מונע זאת, כי

הוא מחבר בין היצור המקומי לבין בעל המיכסה.
ב' רובין
הוא יכול לשבת בתל אביב והוא בכל זאת בעל רפת או דיר.
אי דולב
לפי ההגדרה לא די בכך שהוא בעל רפת או דיר, אלא שעיסוקו בייצור חלב.

אנחנו רוצים שזה יהיה העיסוק שלו.
ב' רובין
אם כר החוק לא יחול עליו. אתה מגביל יצור מקומי רק למי שעיסוקו ביצור

חלב, אז מי שיושב בתל אביב ויש לו רפתות בכל הארץ, החוק הזה לא יחול עליו. רק

אם יש לו רפת ועיסוקו בייצור חלב יחול עליו החוק. מי שיושב בתל אביב ורוכש

לעצמו רפתות בכל מיני מקומות. הגדרה לא תופסת אותו כי עיסוקו לא בייצור חלב.

צי ענבר!

אם אנחנו רוצים ליצור את הזיקה למיכסות אנחנו זקוקים לתיקון הסעיף. מי

שאינו כלול ברשימה אסור לו לשווק חלב. לכן אני רוצה ליצור את הזיקה ואומר:

"יצור חלב בישראל על ידי מי שנקבעה לו מיכסת חלב מכוח חוק הפיקוח על מצרכים

ושירותים התשי"ח-1957". מי שלא ניתנה לו מיכסת חלב איננו אותו אדם שהיצור שלו

נחשב כיצור חלב בישראל לצורך החוק הזה.
אי דולב
התיקון הזה בהחלט מקובל עלי.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
התיקון נראה לי. אבל מה יהיה אם יבטלו את המיכסות?

אי דולב;

אז חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים יעמיד את המיכסות על אפס.
צי ענבר
הגדרת "שיווק" אינה מעוררת בעיה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אם אין הערוח לסעיף ההגדרות, אני מעמידה להצבעה את סעיף ההגדרות, עם

התיקון שהוצע כאן על ידי מר ענבר להגדרה של "ייצור מקומי", כנ"ל.

הצבעה

בעד סעיף ההגדרות כפי שהוצע, ובתיקון ההגדרה של "ייצור מקומי" - 3

נגד - אין

נמנעים - 1 (חה"כ פורז)

סעיף ההגדרות אושר, בתיקון הנ"ל להגדרה של "ייצור מקומי".



היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

סעיף ההגדרות אושר עם התיקון שהוצע על-ידי מר ענבר להגדר של "ייצור מקומי",

אנחנו עברים לסעיף הבא.

סעיף 2 (א)(ב) - ייחוד השיווק
ג' גמליאל
האם "מוצריו" כלל גם אבקות חלב? ומה המצב כיום?

צ' עבר;

"מוצריו" כולל גם אבקת חלב.

הסיפא של סעיף (ב) מדבר על התחשבות השר גם בהוראות כל אמנה בינלאומית שישראל

צד לה. הואיל ויש אבחנה בין כל מה שקשור לתוצרת שהיא תוצרת חקלאית לבין מה שקשור

לתוצרת שאינה מוגדרת כתוצרת חקלאית ושלגביהם ישראל קשורה באמנות, אולי אבשלום

דולר יבהיר את הנקודה המותרים והאסורים כיום.
אי דולב
הדברים משתנים לבקרים. יש היום הסכמים ביו ישראל לשוק האירופאי המשותף שלמשל

מפרידים ביו התייסותם של ההסכמים שלנו לגבי מוצרי חלב במעמד שונה. למשל, יש מוצרי

חלב שמוגדרים על פי השוק המשותף כמוצרים תעשייתיים, כמו אבקת גלידה למשל, ושם

קיים דין אחד, במקרה זה דין האומר שעקרונית אפשר לייבא אותם, אלא אם נגרם נזק קשה

שאותו צריך להוכיח. אם יצרני החלב בישראל נפגעים קשה מיבוא גלידה הם צריכים

להוכיח את -זה בהוכחה כלכלית, ורק אז ישנה השוק את החלטותיו. לעומת זאת, באבקת

חלב נקיה מגובל על השוק שלמדינת ישראל יש את הזכות להטיל היטלים משווים שיגנו על

היצור המקוי. אל אבקת החלב שתופנה לגלידה יתייחסו כך, ואל אבקת החלב הנקייה

יתייחסו אחרת.

כתבנו את זה משום שהאמנות הבינלאומית ישתנו בוודאי בשנים הקרובות, בעיקר

לקראת שנת 2991. השר חייב לקבל גמישות בחוק על מנת להתייחס לכל מקרה לגופו על

בסיס האמנות הבינלאומיות שעליהו חתומה ישראל.
ב' רובין
האמנות יכולות למשוך הן לכיוון של יבוא והן לכיוון ההפוך. אני מציע לכן

שבמקום המלים "בעשותו כו" יבוא "בהחלטתו". כי "בעשותו כו" משמעו שהשר יתיר בגלל

האמנה, ויתכן שיהיה מצב בו יאסור בגלל האמנה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
התיקון נראה לי.
ד' פופקו
לא בכדי נמצאים פה היום גם הנציגים של יצרני השוקולד הגדולים בארץ. יש לונ

בעיה מסויימת עם החוק הזה. אבקת החלב המיוצרת בארץ מיוצרת בשיטה מסויימת שתעשיית

השוקולד לא יכולה לקבל אותה. אני נמצא במגע עם תנובה בעניו זה כבר שנתיים וחצי או

אפילו שלוש שנים כדי שייצרו את אבקת החלב בשיטה שתהיה מקובלת על ענף השוקולד,

והיתה התחייבות של מנכ"לי עלית וורד הגליל לרכוש אבקת חלב בארץ אם יצרניה יעברו

לשיטה המתאימה ליצור השוקולד.



הספרות המקצועית מדברת על זה שאבקת החלב לפי שיטת יבוש בהתזה, הנהוגה בארץ,

אינה מתאימה ליצור שוקולד. אנחנו זקוקים לאבקת הלב בשיטת הייבוש בגלילים. המעבר

לשיטה הזאת דורשת השקעה לא גדולה יחסית. כאשר דיברנו על זה לפני כשנתיים דובר על

השקעה בגודל של חצי מיליון, אבל אולי אני טועה. העניו נמרח ונמרח, ושום דבר לא

נעשה עדיין.

אנחנו מעוניינים לקנות את אבקת החלב בארץ, אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת.

ואילו החוק הזה יכניס אותנו ליטת סדום. כי אם השר יחליט מאיזו שהיא סיבה שלא

להתיר לנו לייבא אבקת חלב זה יהרוג את תעשיית שוקולד בארץ. השימוש באבקת החלב

המיוצרת בארץ בשיטה הנהוגת בה כיום דורש מאתנו להוסיף למוצר בין 2% ל-3% חמאת

קקאו, וזה למעשה חומר הגלם היקר ביותר בתעשיית השוקולד, ועולה בסביבות 5,000 דולר

הטון. יש גם בעיה טכנולוגית קשה עם אבקת החלב הזו בעיבוד השוקולד, כאשר אנחנו

מקבלים גבישים בתוך השקולוד ילא יכולים לצקת אותו, ואינני רוצה להכנס לפרטים.

על פי כל הדעות המקצועיות העבודה עם השוקולד המיוצר עם אבקת החלב המקומית,

המיוצרת בשיטה הקיימת, היא הרבה יותר קשה, ולפעמים גם בלתי אפשרית. נוסף על כך

אני רוצה לציין שאבקת החלב של תנובה, כפי שהינה היום, מקצרת את חיי המדף של

השוקולד בצורה משמעותית ביותר.

לאבקת חלב המיוצרת בשיטת היבוש בהתזה יש טעם מאד מאד שונה מהטעם של אבקת חלב

המיוצרת בשיטת היבוש בגלילים. צרכני השוקולד ברוב העולם מעדיפים שוקולד עם טעם

כרמלי חזק שנוצר עם אבקת חלב: בשיטת היבוש בגלילים, ולא בשיטת היבוש בהתזה. על אלה

יש להוסיף את נושא המחיר של אבקת חלב בחו"ל, שהוא נמוך בהרבה ממחיר אבקת החלב של

תנובה. מחיר אבקת החלב בתנובה נע בסביבות 11,000 שקל הטון, לעומת 4,000 שקל לטון

אבקת חלב בחו"ל. זה ללא ספק הבדל עצום.

היינו מוכנים לקבל חוק כזה באהבה אילו תנובה היתה מוכנה לייצר את אבקת החלב

לפי שיטת היבוש בגלילים. אני חושב שגם עלית היתה מתחייבת אז לרכוש אצלה את אבקת

החלב.
ג' גל
סעיף (ב) נותן שיקול דעת לשר כדי שתעשיית שוקולד לא תהיה במיטת סדום. אלמלא

סעיף (ב) הייתם אכן במיטת סדום.

אי דולב;

משק החלב בישראל לא עסק בשוקולד, אבל הבעיה של מפעלי השוקולד מוכרת לנו. עד,

היום השרים לא "השתגעו", ויש היטל משווה על יבוא אבקת החלב, וזה נתן פתרון ליצרני

השוקולד בארץ שהתגברו על הבעיה המקצועית שהציג כאן מר פופקו. משק החלב מתכונן

עכשיו בצורה רצינית להקים את המתקן שייבש אבקת חלב בשיטת היבוש בגלילים ויספק

אבקת חלב מיצור מקומי לתעשיית השוקולד. כבר והלכים לביצוע מעשי של הדבר, משום שזה

בנפשה של המערכת. יחד עם זאת, המציאות מוכיחה ששיקול הדעת של השרים עד היום היה

כזה שנתן לכולם לחיות ואיפשר להם להמשיך לייצר. אנחנו בוודאי לא רוצים לפגוע

ביצור השוקולד בארץ, ולכן השארנו את זה פתוח. נדמה לי שבחוק ניתנת לזה תשובה

בצורה חד משמעית.
י י עציון
אנחנו חברה שמצהירה וחוזרת ומצהירה שהיא בעד פתיחת השווקים והמוצרים ליבוא

מתחרה ללא הגנות מכסיות ולא מכסיות ככל האפשר, כולל אבקת חלב. וזאת למה? המוצרים

שלנו עומדים בתחרות עם מוצרי יבוא, מצד אחד, ומצד שני אנחנו מנסים לכבוש שווקים

בחו"ל.

על יבוא שוקולד למדינת-ישראל אין שום הגנה מכסית או אהרת. כלומר, היבוא פתוח

לחלוטין, וכל מי שרוצה לייבא שוקולד יכול לעשות זאת ללא היטלים וללא הגבלות.



אם כתוצאה מהחוק הזה יהיה המחיר של אחד המרכיבים החשובים של היצור, כמו אבקת

חלב, גבוה משמעותית מהמחיר שמשלם עבורו מפעל ליצור שוקולד שבו אנחנו צריכים

להתחרות, אנחנו כמובן לא נוכל לעמוד בתחרות הזאת. השוקולד המיובא יימכר במחיר

המבוסס על מחירה של אבקת החלב בשווקים החופשיים והמסובסדים, שנעים בהתאם לתנודות

השוק, ואילו אנחנו נהיה חייבים להתאים את עצמנו למחירים הבינלאומיים של השוקולד

שבה אנחנו מתחרים. היבוא, כפי שאמרתי, הוא פתוח ונתח היבוא בשוק שלנו הולך וגדל.

כבר הזכיר מר פופקו שהענין הוא לא רק כלכלי, אלא קשור גם באיכות. אם נצטרך

להשתמש באבקת חלב מקומית וכתוצאה מזה איכות השוקולד שלנו תרד, אז לא רק שנשלם

יותר בעד אבקת החלב, אלא שחצרכנים ינטשו אותנו מפני שהם יעדיפו את השוקולד

המיובא.

אשר לשיקול העת של השרים כדי לפטור את אבקת החלב מהיטלים הוא נושא חדש,

יחסית, והוא בא אחרי שבמשך הרבה שנים הוטל היטל משווה מלא, ורק לפני 4 או 5 שנים

הוסרה התקנה הזאת. כיוון שכאן ניתן לשר שיקול דעת, יכול השר לשקול כך או אחרת,

ואני מכבד את שיקוליו . אבל אם כתוצאה משיקול הדעת שלו תיפגע תעשיית השוקולד זה

יחיטא את המטרה, כי תעשיית השוקולד לא תוכל לעמוד בתחרות, לא תייצר ולא תקנה את

אבקת החלב, והחקלאים לא ייצרו אבקת חלב.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

שמענו נימוקים כבדי משקל שצריך לקחתם בחשבון. בנושא החשיפה והיבוא החופשי

קיימנו מספר ניכר של ישיבות, ואף הנחנו את מסקנותינו בנדון על שולחן הכנסת. איננו

מתנגדים ליבוא חופשי ולחשיפה, אבל בהתאם מדיניות הממשלה, והשרים שהחליטו בנושא

הזה, נקבעה תקופה של 7 שנים שעם סיומה יהיה היבוא חופשי לגמרי, אבל עד אז יהיו

היבוא והחשיפה מבוקרים ומותאמים לצרכים. מה גם שבתקופה של אבטלה אין לחשוף את

כל המשק ליבוא חופשי. תעשיית השוקולד נהנית בינתיים מיבוא חופשי ואיפשרו לכם

לייבא את אבקת החלב הדרושה לכם.

ו

החוק אינו אומר בדרך השלילה שלא ירשו לייבא. הניסוח שלפנינו נותן שיקול דעת

לשר. לשרים הנוגעים בדבר יש שיקול דעת לגבי התעשייה המקומית, שכולנו לא רוצים

שתיפגע, ובוודאי שאי נ נו רוצים שי יפגע ענף השוקולד שמזה שנים הוא ענף מוביל ביצוא

שלנו. יחד עם זאת יש מקום לשקול גם את טיב ואיכות אבקת החלב המיוצרת בארץ. במיה

ותנובה תרכוש את המתקן הדרוש כדי להכין אבקת חלב בהתאם לדרישת יצרני השוקולד, לא

תהיה ליצרני השוקולד כל סיבה לייבא אבקת חלב, והם יוכלו להשתמש באבקת החלב

המקומית. שיקול הדעת של השרים יעמוד במבחן הזה. נראה לי לכן שהניסוח שלפנינו עונה

לצרכים של הצדדים. . "

רשמנו לפנינו את ההודעה של מועצת החלב בדבר רכישה בקרוב של המתקן ליצור אבקת

חלב בשיטת הייבוש בגלילים. אנחנו מבקשים לקבל מכם הודעה מוסמכת שיש בדעתכם לרכוש

מתקן מהסוג הזה כדי שתוכלו להענות לצרכי תעשיית השוקולד, לבל תגיעו למצב בו

תצטרכו לשפוך את החלב מפני שאינכם יכולים למכור את אבקת החלב, והנזק שלכם יהיה

גדול.

הניסוח שלפנינו, הנותן שיקול דעת לשרים, שעד לא לא איכזבו אתכם, נראה לי

מתאים בהחלט.
מ' אדמון
אני מוצא סתירה פנימית בחוק שלפנינו. מצד אחד אתם אומרים: סימכו על שיקול

הדעת של השרים, ואין סכנה שתעשיית שוקולד תיפגע. מצד שני אתם שוללים את שיקול

הדעת מיושרים לגבי קביעת הצורך בתכנון וקביעת הצורך בקביעת היקף היצור.



היקף היצור זה דבר שצריך להיקבע על פי שיקול דעת .משום שבתנאים מסויימים היקף

היצור של מלוא הצריכה של החלב בארץ יכולה להסב נזקים מאד גדולים, כמו במצב שמחירי

אבקת החלב בחו"ל הם מאד נמוכים, וכשמחירי עודפי השומן שהענף צריך לסלק גם הם מאד

נמוכים, ואז פה נשלל מהשר שיקול הדעת. וזה יכול להסב נזקים מאד חמורים למשק. אז

אם נותנים לשר שיקול הדעת יש לתת לו את מלוא שיקול הדעת.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

בסעיף (ב) נותנים לשר שיקול דעת, אבל בסעיף (א) יש גם הגנה מסויימת על היצור

הקומי.

י' עציון;

בסוגיה של הגנה על היצור המקומי, אם יתקבל החוק כפי שהוא מוצע, שהשר ישקול

ויחליט שלא להתיר יבוא מסיבות אלו ואחרות, תיווצר פירצה שבה היבוא של המוצר

המוגמר, שמכיל אבקת חלב שנקנתה שם במחיר הרבה יותר זול, יתחרה ביצור המקומי.

כיוון שכך אנחנו סבורים שכשם שישנן ארצות המגינות על המרכיבים החקלאיים שלהן, גם

אצלנו יש להטיל היטל על אותו מרכיב במוצר שנהנה מסובסידיה בחו"ל.

כלומר, אם יצרן שוקולד בחו"ל קונה את אבקת החלב לצרכי יצוא ב-2,000 דולר,

ואנחנו נשלם בשביל אותה אבקת חלב 5,000 דולר, פירושו שיש פער של 3,000 דולר לטון

אבקת חלב, ותחולת אבקת החלב בשוקולד מהווה בין 20% ל-25%, אז בכדי להגן על היצור

המקומי יהיו חייבים להטיל היטל משווה על המוצרים המכילים אבקת חלב בהתאם לאותו

פער מחירים וההרכב של המוצרים, הדבר הזה לא כתוב בחוק לפנינו.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

זה לא צריך להיות כתוב בחוק. זה מופיע בחוק ההיטלים.

אי פורז;

חוק ההיטלים המיוחדים זה חוק שלא חייבים להשתמש בו, והממשלה אמרה שהיא מביאה

אותו בכאב לב. מוטב תסבסדו את יצרני החלב באופן אישי.

היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו;

הולכים לבטל עכשיו את ההגנה האדמיניסטרטיבית, ויש היטלים שהממשלה מטילה על

מוצרים מיובאים.
י' עציון
אני רוצה להביא לידיעתכם את המצב ששרר עד לפני ארבע שנים. אז היה עיוות כשעל

מרכיבי השוקולד לא היה היטל. החוק שלפנינו הוא חדש יחסית, והוא באמת מחזיר אותנו

אחורה.

ההצהרה על תחולה של מרכיבים היא מקור ל"שירקס" בין היבואן והיצרן בחו"ל,

שיצהיר על תחולות יותר נמוכות. ככל שהפער הולך וגדל זה יותר פיתוי יותר גדול לכל

אותם מעשים שאף אחד מאתנו לא מעוני ין שייעשו.

ג' גל;

מאחר והבאנו בחשבון את הדברים שאתם אמרתם מופיע כאן הסעיף הזה, סעיף (ב).
ד' פופקו
אני חושש שאחרי שהוועדה הזאת תגמור את תפקידה בנושא החלב אנחנו נחכה עוד הרבה

זמן להגנה על השוקולד, כמו שחכינו לתנובה. כי זה שנתיים וחצי שאנחנו מבקשים

מתנובה לרכוש את המתקן ליבוש בגלילים. ונניח שתהיה התחייבות מצדה לעשות כן; מה

יהיה אם בעוד שנה או שנתיים תבק מאתנו סליחה ותסביר שלא היה לה כסף, שלא היה לה

הזמו או הרצון וכו' לעושת זאת? אנחנו נשאר תקועים, ומפני זה אנחנו חוששים ובגלל

זה אנחנו יושבים כאן היום.

א' פורז;

אם החוק הזה יעבור קריאה ראשונה אני מבטיח לכם שלקראת הקריאה השניה והשלישית

אני אכניס הסתייגות שהחוק הזה לא יחול על יבוא אבקת חלב בכלל.

י' עציון;

האם יש לכם התנגדות לכך ישיה כתוב בחוק שהתעשיות החשופות ליבוא מתחרה יוכלו

לייבא חלב ללא הגבלה?
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו הרי חשופים יותר מארצות הברית שממנה אנחנו מרבים ללמוד ואותה אנחנו

מציגים כדוגמה. ארצות הברית מגינה על התוצרת שלה יותר משמגינה מדינת ישראל

על התוצרת שלה.

י' עציון;

אני מייצג כאן תעשייה שהיא חשופה לחלוטין. אני חושש שהחוק הזה יפריע לתעשיית

השוקולד.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני מקווה שהוא לא יפריע. אבל אם יתברר שהוא מפריע, נשוב ונדון בזה.

כאשר הצעת החוק תעבור את הקריאה הראשונה היא תחזור לוועדה, ואז נבקש ממועצת

החלב שתביא לנו החלטה מוסמכת בנושא רכישת המתקנים לעיבוד אבקת החלב הדרושה

לתעשיית השוקולד, כפי ששמענו כאן. אני מעמידה עכשיו-להצבעה את סעיף 2.

הצבעה

בעד סעיף 3-2

נגד - 1 (חה"כ פורז)

נמנעים - אין

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

סעיף 2 אושר. אנחנו עוברים לסעיף הבא.

סעיף 3 -היקף הייצור

מ' אדמון;

כל החוק הזה לא אמור להיות חוק, אלא החלטה או מדיניות של משרד החקלאות, וזה

לא צריך להיות מעוגן בחוק. אם יש לשר שיקול דעת, ויש לו משרד עם מנכ"ל ואנשי

מקצוע, אני לא רואה הגיון בחוק הזה.



היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

גם מדיניות של שר מעגנים לפעמים בחוק. אם זו המדיניות והממשלה לא חולקת עליה,

אז למה להתנגד לחוק הזה שתואם את המדיניות של משרד החקלאות?
מי רובין
הממשלה מתנגדת לחוק הזח.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

בדיון המוקדם שקיימנו בנושא ביקשנו לשמוע הודעה מפורשת ומוסמכת משר החקלאות.

שמעתי את דבריהם של אנשי משרד החקלאות, ולא שמעתי שהיתה התנגדות.
ג' גל
שר החקלאות התייחס לענין בקריאה הטרומית ואמר שזה בובה של חוק.

בי רובין;

שר החקלאות אמר במליאה במפורש שההצעה מקובלת עליו.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

יש שרים שאומרים שהם בעד אבל ועדת השרים החליטה נגד, ולכו הם משאירים את זה

להחלטת הכנסת. כך נהג השר מילוא בכל החוקים כאשר הוא היה ממלא מקומו של שר

העבודה והרווחה. ששר החקלאות היה בעד, ועדת השרים החליטה נגד, והכנסת החליטה

להעביר את הצעת החוק לוועדה להכנתה לקריאה ראשונה. כאשר הכנסת מעבירה אלינו הצעת

חוק והשר אומר שהוא מתנגד, זה לא משנה לגבי, כי אני צריכה להחזיר את הצעת החוק

למליאה לקריאה ראשונה.

אי פורז;

אני חושב שסעיף 3 מיותר, כמו שהחוק כולו מיותר. אם הממשלה רוצה היא יכולה

לווסת את הענף על ידי מדיניות של סובסידיה. מי שרוצה לגדל בלי סובסידיה יכול

לעשות מה שהוא רוצה. אבל עצם הסובסידיה מווסתת את הענף.

אני מתנגד לכל החוק ואצביע נגדו. אבל לחילופיו אני מציע להחליף בסעיף 3 את

המלה "יקבע" במלה "רשאי" כדי לאפשר לשר שיקול דעת כאשר ואם המצב במשק מצדיק את

התערבותו. המלה "יקבע" מכריחה את השר להתערב גם כשהוא חושב שאין צורך בהתערבותו

כי הכל פועל בסדר גמור. המלה "רשאי" תאפשר את התערבותו במידה וימצא צורך בכך.
ג' גל
זו הרי נשמת החוק. בניגוד לדעת חבר הכנסת פורז, אני חושב שכמו במרבית המדינות

הנאורות ענף החלב, כמו גם ענפים אחרים, צריך להיות מתוכנו גם אצלנו. ברור

שהמשמעות של משק חופשי בחלב זה להעביר את ענף החלב למספר של חברות ויצרנים, ולכו

אני חושב שסעיף 3 מנוסח כהלכה, והוא מחייב את השר לקבוע מדי שנה מה היקף היצור,

ועל פי זה לשחרר את המכסות, ונותן לשר גמישות לשנות את ההחלטה אם המצב בשוק מחייב

זאת.

אני מתפלא על חבר הכנסת פורז שלא חשב שלעתים צריך גם למצוא כמה פתרונות

אחרים- ולא תמיד צריך ללכת רק עם הדגל של שוק חופשי.



אי דולב;

אחד ההוגים של משק חופשי בישראל לקח אותי פעם לאנגלית כדי לראות איך זה פועל

שם. אז מסבירים לנו שערבות מדינה זה דבר לא טוב, שהתערבות מדינה זה לא טוב, וזה

באמת לא טוב. וביום האחרון של ביקור שם אמרו לי שהכל טוב ויפה, אבל באנגליה

הבינו שחשוב מאד לטפח עסקים קטנים, כי בלי זה האבטלה ש תגדל ויהיו בעיות וכו',

ולכן החליטו שם בתקופת כהונתה של תאצ'ר לינת ערבות מדינה בגובה של 80% למפעלים עם

השקעה של עד 250 אלף לירות. וחשוב לזכור שבכל אירופה ענף החלב מתוכנן, ושגם

בארצות הברית מתוכנן ענף החלב.
ב' רובין
במשרד החקלאות שוקלים ביטול הפיקוח על התחומים המוסדרים, כמו פירות ירקות

ועוד. ואת זה עושים על ידי קביעת מכסות גבוהות מאד, שלמעשה אינן מכסות. אי חושב

שצריך להשאיר לשר את האפשרות שלא לקיים את המכסות לאור התנאים, ולעשת את זה

אופציונלי; לכתוב "רשאי" כדי שלא חד משמעית יהיה השר חייב לקבוע מכסות, ואם הוא

ישקול מטעמי מדיניות לבטל את הפיקוח הוא יצטרך לקבוע מכסות גבוהות שזו מין

פיקציה. משרד המשפטים תומך בעשיית הסעיף אופציונלי ולכתוב "רשאי" במקום "יקבע".
אי דולב
אני חושב שעקרונית צריך להשאיר את האופציה של "רשאי". מעשית, בכל מקרה הוא

רשאי. להערכתי, בכל מקום שהשר יהיה רשאי לקבוע מכסות, בתוקף הנסיבות הוא גם יקבע

אותן. אני חושב שחבר הכנסת פורז לא מכיר את המציאות של משק החלב העולמי. בכל

העולם הנאור, המתקדם והרוצה להביא רווחה לתושביו יש מכסות ומיליארדי דולר שעומדים

מאחוריהן ומממנים את זה. מדינה ישראל היא היחידה בעלם שהיא דית רווחה ללא מכסות

וללא סובסידיות. מהראשון בינואר זאת המציאות, שאין לנו סובסידיות, ולכן צריך

לשמור שמשק החלב הישראלי לא יתמוטט. אני יודע שיש ה"מתים" לראות עוד ענף חקלאי

מתוטט, וענף החלב הוא האחרון שעדיין מחזיק מעמד. נדמה לי שהחוק הזה בא בסך הכל

להגן על המציאות, לא יותר מזה.
אי גמליאל
אני בעד אישור הנוסח קיים, כי אנחנו הרי רוצים לעזור לחקלאים.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
החקלאות שלנו נמצאת במצב קשה מאד. אצלנו ביטלו כמעט את כל הסובסידיות, ואילו

בארצות הברית עדיין מסבסדים את החקלאות. ענפי חקלאות רבים נהרסו ועוד ייהרסו,

בגלל המחסור במים וכו', והעוסקים בהם יטרכו לעבור לענפים אחרים. לענף החלב יש

עדיין זכות קיום והוא בהחלט הוכיח את עמו, אז למה להרוס אותו. נחכה ונראה בעוד

שנתיים או שלוש שנים כיצד התפתחו הדברים ואיזו השפעה יש לשוק החופשי על מדינת

ישראל.

אני סבורה שהניסוח של סעיף 3 (א)(ב) הוא טוב, ואני מעמידה אותו להצבעה.

הצבעה

בעד סעיף 3(א) בנוסח שלפנינו - 3

בעד החלפת המלה "יקבע" במלה "רשאי" - 1

בעד סעיף 3(ב) - 3

נגד - אין
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
סעיף 3 (א)(ב) אושר, ואנחנו עוברי לסעיף הבא.



ס ע י ף 4 - מכסות אישיות
צ' עבר
כל יצרני החלב מכירים את הצו על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים שעל פיו

פועל המנהל שקובע את מכסות החלב, וכאן מכפיפים את המכסות האישיות למיכטה הכללית.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אם אין הערות אי מעמידה את סעיף 4 להצבעה

הצבעה

בעד סעיף 4 3

נגד - 1 (חה"כ אי פורז)

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

סעיף 4 אושר. אנחנו עוברים לסעיף הבא.

סעיף 5 - ביצוע ותקנות
א' פורז
אני מבקש לומר שהשר יחד עם שר האוצר ממונים על ביצוע החוק ורשאים להתקין

תקנות.

היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו;

אני מעמידה להצבעה את הנוסח של הוועדה מול הנוסח של חה"כ פורז.

הצבעה

בעד הנוסח של הוועדה - 3

בעד הנוסח של חה"כ אי פורז - 1
בי רובין
לגבי הצו על פי חוק פיקוח על צרכים ושירותים, מבקרת המדינה העירה שיש שם פגם

בכך שאין מנגנון של ערעורים על המכסות. אין לי עדיין מחשבה מגובשת בענין, כי רק

עכשיו זה עלה בדעתי.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אני מבקשת שתבדוק את הענין לקראת הדיון בו בוועדה אחרי הקריאה הראשונה.

סעיף 5 אושר, ואנחנו עוברים לסעיף הבא.

סעיף - עונשין

צ' ענבר;

איפה שכתוב קנס, הכוונה היא שגובה הקנס נקבע בחוק העונשין, והוא משתנה מדי

פעם בהתאם לאינפלציה.



אי פורז;

אני רוצה להבין את הדברים, מי שמשווק חלב שלא מייצור מקומי דינו קנס, אבל מי

שעובר את המיכסה, מה דינו?

צ' עבר;

הפרת מיכסה אישית מהווה עבירה על הוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. שם מוסדר

הכל.

הצבעה

בעד סעיף 6 - 3

נגד - 1 (חה"כ א' פורז)
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
סעיף 6 אושר, ואנהנו עוברים לסעיף הבא.

ס ע י ף 7 - החלת הוראות

צ' ענבר;

זו הוראה בדומה להוראה הקיימת היום בחוק איזורי נמל חופשיים, לגבי טובין

שמעבירים בניגוד לדין.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

כיוון שאין הערות אני מעמידה את סעיף 7 להצבעה.

הצבעה

בעד סעיף 7 - 3

נגד - אין

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

סעיף 7 אישר,ואנחנו עוברים לסעיף 8 שהוא האחרון.

סעיף 8 - תחילה

צי ענבר;

השר צריך לקבוע את היקף היצור המקומי מדי שנה.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו;

אני מעמידה להצבעה את סעיף 8.

הצבעה

בעד סעיף 3-8

נגד - 1 (חה"כ אי פורז)
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
סעיף 8 אושר. ועדת הכלכלה החליטה להיא את החוק לקריאה ראשונה, ואני מבקשת

שייעשו ההכנות הדרושות כדי שנוכל להניח את הצעת החוק על שולחן הכנסת לקריאה

ראשונה בהקדם.

אני מודה לכל המוזמנים.



הצעת חוק איזורי ייצור ליצוא חופשיים - חה"כ עמיר פרץ
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר היום שלנו, הצעת חוק של חבר הכנסת עמיר פרץ

בנושא איזורי ייצור ליצוא חופשיים, ואני מקדמת בברכה אח כל הנוכחים.

אחרי שהוועדה קיימה דיון בהצעת החוק שלפנינו ושמעה את כל הגורמים הקשורים

בנושא, היא הטילה על היועץ המשפטי של הוועדה, מר צבי עינבר, לנסח מהדש אח הצעח

החוק ביחד עם הגורמים הקשורים בנושא, ולהביאו שוב בפני הוועדה שתחליט אם היא

מאמצת את החוק ומביאה אותו לקריאה ראשונה במליאת הכנסת, או שהיא דוחה אותה.

שמענו על מה שנעשה בתחום הזה במדינות אחרות בעולם, על ההצלחות הגדולות

וכוי, ואנחנו חושבים שבאמצעות החוק הזה כדאי לערוך נסיון בשניים או שלושה

מפעלים כדי לראות כיצד זה עובד. שמענו גם תעשיינים שחייבו את החוק הזה, ורק
המכס מסתבר לא מתלהב
מהחוק הזה. אנשי המכס טוענים בי חשוב להם מאד לדתע כל מה

שנכנס וכל מה שיוצא.

נשמע היום את עמדת האוצר, משרד התעשיה והמסחר, התאחדות התעשיינים וכל מי

שירצה להתייחס לסעיפי החוק. פרופ' ברנובר לא השתתף בישיכה הקודמת שלנו, נשמח

לשמוע היום את עמדתו בנדון.

פרופ' יי ברנוכר!

ברשותכם אקדיש כמה מלים לענייני העליה, כי לחוק המוצע יש השלכות חזקות

מאד ומידיות לקליטת העליה הנוכחית. מזווית ראייה זו אני רוצה להגיד כמה מלים.

אתייחס בעיקר למתרחש בנגב, מפני שאני מכיר את המצב שם מקרוב. בנגב הוקם

לפני זמן מה מטה ציבורי לתעסוקת העולים, מטה שאוסף את קורות חייהם של העולים,

בעיקר של אקדמאים, מהנדסים מדענים וכוי, עוסק במיון וסינון ומחפש מקומות עבודה

עבורם לא דרך לשכת העבודה אלא באופן אישי ומצרפים גם עולים ותיקים לחדשים

וכוי.

במדגם סל 1,500 מחוסרי עבודה שחיפשו עבודה, שהוא מדגם יצוגי שנבדק לפי

חוקי הסטיסטיקה, היו 1,380 איש בעלי תואר אקדמאי ראשון, שני ושלישי. 20%

מהפונים הם בעלי תואר שלישי. אחרי סריקות מאד יסודיות של כל המפעלים בנגב,

איתרנו בסך הכל כ-130 מקומות עבודה לאקדמאים. זאת אומרת שיכולנו להציע מקומות

עבודה לפחות מ-10% מדורשי העבודה.

אצל הלא-אקדמאים המצב היה הפוך. 120 מתוך 1500 הפונים היו לא אקדמאים,

ועבורם מצאנו 180 מקומות עבודה. אני מדבר רק על עולים, ולא על האוכלוסייה

הן ותיקה המחפשת עבודה.

הפירוש של הנתונים האלה הוא שהמשק הישראלי במצבו כיום אינו מסוגל לקלוט

את העלייה הנוכחית, ואני לא מדבר על עגמת הנפש והתסכול של העולים, אלא על הנזק

הגדול הנגרם לכלכלת המדינה, ולנגב במיוחד. והדי אנחנו רוצים שמהעלייה הזאת

יתיישבו בנגב בשנים הקרובות לפחות רבע מיליון תושבים נוספים.

בדקנו את הדברים לעומק, והגענו למסקנה שאם בנגב יתיישבו רבע מיליון

עולים, כי אז יהיו ביניהם קצת פחות מ-40,000 מהנדסים, כ-6,000 מדענים חוקרים

בעמדות שונות, כולל הדרגות הגבוהות ביותר. חלק מהם יעשו הסבה מקצועית להוראה

ועוד, חלק יצאו אולי לפנסיה מוקדמת, חלק ייקלטו במפעלים הלא רבים הקיימים, אבל

הרוב צריכים להיקלט במפעלים חדשים היי-טק שחייבים לקום. צריך לכן להקים את

מאות המפעלים הקטנים הדרושים והמתאימים למטרה זו, מכספי השקעות שיבואו מחו"ל.



זה בהחלט לא צריך להיות תלוי בסובסידיה של המדינה, כי הסובסידיות לא יובילו

רחוק ורק יגרמו לאינפלציה. המקור היחידי להשקעות במאות המפעלים הקטנים הדרושים

צריו לבוא מחוץ לארץ, והנסיון שהצטבר בקליפורניה מצביע על כך שהמפעלים האלה

צריכים להיות קטנים, כי מחקרים יסודיים מאד מאד צריכים להיות קטנים.

אני אישית פניתי אל עשרות, אם לא מאות, משקיעים ואני תמיד נתקל באותה

תגובה שלילית לחלוטין מכמה וכמה סיבות. זאת אומרת שבמצב הנוכחי לא נובל לגייס

משקיעים מחוץ לארץ. בעוד חודש אנחנו מקיימים בניו יורק כנס גדול של משקיעים.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
במה הם מנמקים את התנגדותם להשקיע בארץ?
פרופ' י' ברנובר
שני נימוקים עיקריים יש להם-. האחד - לא כדאי להשקיע כסף בארץ. הם מעדיפים

לתת תרומה, ואז הן יודעים שהכסף הזה נועד למטרה מסויימת וכוי, מה שאין כן לנכי

השקעה. הנימוק השני - הביורוקרטיה המסובבת בארץ שמצריבה השגת אין סוף אישורים

לכל דבר ודבר, וכל אישור קשור בדחיות אין ספור, דבר- שמביא ליאוש ממש. אנשים

שניסו להשקיע בישראל לפני 10 ו-20 שנה נשבעו: .never aGAIn

בחודש יוני הקרוב אנחנו מקיימים בניו יורק כנס של משקיעים, ו-300 אנשי

עסקים, משקיעים בפוטנציאל, יהודים ולא יהודים, כבר נרשמו להשתתף בו. אני

מתכונן להביא לשם 10 עולים חדשים עם פרוייקטים יוצאי דופן שידגישו אותם

בפניהם. נציגי המשתתפים הציעו שנשנה את תנאי ההשקעה בארץ, ובין היתר הם דיברו

במיוחד על איזורים חופשיים.

לא מזמן נודע לי מידידי מאיר על יוזמת החקיקה שלפנינו, כך שלא יכולתי

להביא אותה בפניהם. הם לעומת זאת הציעו לי שנעשה משהו בכיוון של חקיקה חדשה

לתנאים חדשים להשקעה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
האם אתה מאמין שבאם החוק הזה יתקבל הוא יכול למשוך משקיעים?
פרופ' י' ברנובר
הוא בוודאי נותן לפחות סיכוי סביר למשיכת השקעות, בעוד שבמצב הנוכחי לא

קיים סיכוי כזה. בשביל העולים האלה תעסוקה זה הכל, וגם למדינה כך. כשאני פונה

ומדבר בענין זה אני תמיד מדגיש שאני לא מבקש לעושת חסד עם העולים, אלא עם

המדינה.

למדות שהכוח המניע במפעלים שבהם אני מדבר יהיו כמובן העולים, המפעלים

האלה יספקו מקום עבודה גם לרבים מהאוכלוסיה הוותיקה. ברור שכמחצית ממקומות

העבודה במפעלים האלה יהיו בשביל האוכלוסיה הוותיקה.
יי שמיר
אני יושב ראש ארגון משקיעי חוץ, וגאה לומר שלפני שבוע קבלתי מנשיא המדינה

אות הוקרה על קליטת עולים. אני מסכים בכל לבי לדברים שאמר פרופסור ברנובר, אבל

אני מדבר גם כבעל מחוייבות. אם החוק שלפנינו יחול למשל על האיזור שבו אנחנו

נמצאים כבר, איזור התעשיה דימונה, אנחנו נביא לשם עוד כמה מפעלים מחו"ל, פשוט

וחלק.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינ
אנחנו נעבור עכשיו על סעיפי הצעת החוק, ונצביע על כל סעיף וסעיף.

סעיף 1 - מטרת החוק

צי ענבר!

סעיף זה נוסף לנוסח שלפנינו, ומטרת החוק נלקחה מדברי ההסבר. ושנו נאמר כי

מטרת חוק זה היא לעורר פיתוח וקידום כלכלי של המשק בכלל, ושל איזורי הגליל

הננב וירושלים בקורט.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
מאחר ואין הערות לסעיף זה, אני מעמידה אותו להצבעה.

הצבעה

בער סעיף 1, כמוצע - רוב

נגר - אין

סעיף 1 - מטרת החוק - א ו ש ר

סעיף 2 - הגדרות
צי ענבר
מאחר וסעיף 1 הוכנס ברגע האחרון אני מבקש מכם לקדם כל מספר סעיף המופיע

בסעיף ההגדרות, כך שאיפה שכתוב "לפי סעיף 2" צריך להיות " לפי סעיף 3" וכך

הלאה.

אי בו-עזרא;

אני רוצה להבהיר שמשרד התעשיה והמסחר מתנגד לחוק הזה, אבל אני רוצה

להתייחס להגדרה של "הקמה והפעלה". אפשר להבין מה זה פיתוח תשתית, אבל לא כל כך

מובן למה הכוונה כשמדובר שם ב"הקמת מבנים", באיזה מסוג מבנים מדובר, האם במבנה

לתעשיה, במבנה ציבורי או אולי אחר? כראי להיות כאן יותר ספציפיים.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
מדובר בהקמת מבנים באיזור תעשייתי, כך שהדברים ברורים די הצורך. אגב, אני

מבקשת מכם שלא תנהגו כפי שנהגתם בחוק המשכנתאות, שגם בו לא רציתם, ושלא תחזרו

על השגיאה שעשיתם אז כשבחרתם לא להעיר הערות לסעיפים השונים מפני שהתנגדתם

לחוק, וסמכתם על כך שבמליאה יצביעו נגדו, אני מבקשת שתשמיעו את הערותיכם, תעלו

הצעות חילופיות במידה ויש לכם ותנסו לשכנע את חברי הוועדה בצדקת ההתנגדות שלכם

לסעיף זה או אחר.
אי בז-עזרא
ההערות שלי הן לניסוח. בהגדרה של "הקמה והפעלה" אני מציעה להוסיף את

המלים "מתן שירותים" לפני המלה "מינהליים". מהנוסח הקיים אפשר להבין שמדובר

במפעלים מינהליים, ואני לא מכירה דבר כזה.

למה בדיוק הכוונה במלה "ומוניציפליים". אני מציעה במקום זה: "ושירותים

עירוניים כגון ביוב וכוי".
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
ההערות נראות לי, ואני מציעה שהיועץ המשפטי ידאג לניסוח ברור של ההנדרה.

מי אלרר;

אני מציע להוסיף גם שירותי-רווחה. זה אולי לא קשור בהקמה, אבל קשור

בהפעלה.
אי בן-עזרא
אני מבקשת להתייחס להגדרה של "מיסים עקיפים". אם מדובר על דברים שאחר בך

יהיה פטור מהם, אני רוצה להזכיר שלפי חוק היטלי סחר יש סוגים שונים של היטלים,

ובין היתר יש היטל היצף למשל. אני לא רואה אפשרות חקיקתית שהחוק הזה יתן פטור

על היטל היצף שהוא מעין היטל מקצועי. יושבת ועדה מעין שיפוטית, לפי חוק היטלי

סחר, והוא קיבעת על פי ניגונים עובדתיים שיבוא ספציפי הוא יבוא בהיצף, ושצריך

לשים עליו היטל בדי להרים את מחירו למחיר הבינלאומי. הכנסתו של חוק היטלי סחר

באופן גורף לא נראה לי כחקיקה סבירה. לדעתי צריך להשמיט מהסעיף את "לפי חוק

היטלי סחר".

מי אלדר;

הפארק התעשייתי שעליו מדברים הוא בדיוק כדי לאפשר הכנסתו אפילו של יבוא

היצף. כל היצור של הפארק הזה הוא למטרת יצוא, ולא ניתן לשווק מוצרים של הפארק

הזה בשוק הישראלי. אנחנו הרי רוצים שהפארק הזה יהיה בעל כושר תחרות בינלאומי,

ולכן חשוב שיקנה במקומות הזולים ביותר, גם במחירי היצף. לכן הכוונה של הסעיף

היא שהוא יהיה גורף.
די צבז
אני לא רואה למה להפלות. אני מציע לבטל את הוק היטלי הסחר, כי יבוא מי

שיטען מה בין מפעל המייצר לשם יצוא ונמצא בפארק הזה לבין מפעל שנמצא מרחק של

200 מטרים מהפארק הזה וגם הוא מייצר לשם יצוא, ובין מפעל שנמצא מרחק של 100

ק"מ מהפארק הזה ומייצר גם הוא רק ליצוא. יוכל אז כל מפעל המייצר רק ליצוא

לדרוש את אותו הדבר. ואז לא יחולו מנבלות על כל מפעל שמייצר ליצוא, והוא יהיה

רשאי לייבא לארץ סחורות במחירי היצף ללא היטלי היצף והיטלים אחרים.

אי כהו!

בענין הוויכוח שהתעורר כאן בקשר לחוק היטלי הסחר, אם לכלול או לא לכלול

את זה, אני מצטרף לעמדתו של נציגת משרד התעשיה והמסחר. אין שום הגיון לפגוע

ביצרן מקומי שיספק לו אח התשומות, ולאפשר יבוא שנגוע בנוהגי סחר פסולים, וחוק

היטלי הסחר נתן הגנה ליצרנים מקומיים מפני נוהגי סחר פסולים. אני מסכים

לחלוטין עם העמדה שהוצגה, ואני בעד ביטול "והיטל לפי חוק היטלי סחר".
עי פרץ
בישיבה שעבשרה רוענו שאין לנו שום כוונה לפגוע בתעשיינים המקומיים. אבל

התעשיינים המקומיים לא יכולים לחנות מכל העולמות, עם כל הכבוד. יש פה תפיסה

האומרת, שאם אני מתוך האיזור הזה רוצה לקנות משהו במדינת ישראל זה כאילו

ייבאתי ואני משלם על זח מס. אם סוחר מסויימם במדינת ישראל צריך למכור כוסות

לאיטליה, ושם היה צריך שלם היטל כזה או אחר, אני נחשב לצורך זה כאיטלקי שקונה

את המוצר. כך אני גם נחשב איטלקי מבחינת ההיצף. אי אפשר להנות מכל העולמות,

ואיפה שנוח לך אתה מבקש הגנה, ובקטע השני - לא.
אי כהן
אין פה ענין של הגנה, אלא ענין של שמירת הגינות בסחר.
ע' פרץ
אני לא מומחה בתחום הזה, אבל אני מנסה לחשוב בדרך ההגיון. אתה התייחסת אל

זה כאילו היה זה איזור שנמצא בחו"ל. אתה מייצר סחורה בארץ ואתה צריך להשוב מה

אתה צריך לעשות כדי למכור אותה בחו"ל. זה המעמד של האיזור מבחינתך. אני לא

מתיימר לפתוח שוק חדש נוסף של שירותי עזר לתעשיינים המקומיים. ואם האוצר רוצה

ליצור איזה שהוא איזון ביניכם, הוא יכול כמובן לעשות זאת.
מי שמיר
בין היתר אגי גם חבר התאחדות התעשיינים, ואני מבקש להסביר תא הדברים.

נוצר כאן ערפל שחוזר על עצמו מדי פעם. נאמר על ידי חבר הכנסת עמיר פרץ, שזה

כאילו חוץ לארץ. אם נחפש שוויון נראה שגם חוק עידוד השקעון הון הוא חוק מפלה,

כמו גם חוקים אחרים. באותו אופןאפשר לשאול מה קורה לתעשיין שאיננו מפעל מאושר,

החוק הזה הוא חוק מפלה, וצריך לראותו בתור שכזה. ברגע שאתה רוצה שיהיה

שוויון מוחלט, לא עשית דבר. ואמר אחד הכלכלנים הידועים, שמכון ליופי בכיכר

דיזנגוף ומפעל תעשייתי בנגד זה אותו הדבר. אם נלך בדרך הזאת, בדרך של יקוב

הדין את הדר, אז לא עשינו בלום. האיזור שבו מדובר הוא איזור שרוצה למשוך אליו

יזמות והשקעות מהסיבות הידועות, ואין הוא דומה למפעל המוקם בבני-ברק לדוגמה.

אם אנחנו רוצים שזה יהיה אותו הדבר, אז מדינת ישראל היא יבן הדרה לגדרה, ואף

אדם שפוי לא יילך מעבר למקומות האלה.

צריך להיפרד מההשקפה השוויונית הזאת ולדעת מה התכלית של הדבר הזה. זאת

אחת הדרכים החשובות והמהותיות למשיכת יזמות לאזורים כאלה. זה שההסבר מדוע

תעשיין ברמת גן צריך לשלם מיסים, ותעשיין במקום הזה לא צריך לשלם. בידי

הממשלה הסמכות לקבוע איפה הם האי זורים האלה שיש להם עדיפות לאומית. וכתעשיין

אני יכול להגיד לכם שלהקים מפעל תעשייתי בהרצליה פיתוח איננו כלל וכלל אותו

הדבר כמו להקים מפעל כאיזה שהוא מקום בקצה הנגב או הגליל.

צריך להבין את הדבר הזה, כי אנחנו חוזרים לזה שוב ושוב, מפני שהרגש

היהודי החושש מפגיעה בעקרון השוויון הפך אצלנו לתסביך ממש.
ד' צבן
יש כאן לדעתי חוסר הבנה על ההבדל שבין מבסים עקיפים למיניהם לבין הכלי

שמשמש חוק היטלי הסחר. לכל מי שמעיין בחוק הזה אין צל של ספק שהאפליה שנוצרת

בו היא מכוונת, והדיון איננו בנושאים של אפליה או חוסר אפליה. מבחינת מטלות

שמוטלות על המפעלה או האזרח, הרי הוא כאילו מחו"ל, ובכל הנוגע לקבלת הטבות

מהמדינה הוא כאילו בלב הארץ.

לחוק היטלי הסחר והיטלי הביטחה למיניהם יש מטרה מסויימת. יגיד אדם

שהמטרה שלו היא להקים איזור שהוא בחו"ל באופן מוחלט, כלומר שגם שהתשומות שהוא

מייצר בהן לא תהיינה מהארץ. כשאתה אומר שאתה פוטר את הדבר מבקרה של היצף אתה

אומר בעצם שתשומה שניתן לקנותה בארץ לא תיקנה בארץ, אלא אתה מרשה להביאה

בהיצף. זו לא שאלה גאוגרפית, אלא של תפיסת סחר. אפשר לומר שאין בכלל חוק

היצף, ובזה גמרנו. אבל צריך להבין שחוק ההיצף לא משמש כלי שדומה למכס.
ני נל
הועלתה כאן נקודה נכונה. למעשה הם אומרים שהם מציעים לנו שהפוטנציאל של

חומר גלם הנמצאים בארץ, והמתאים למפעלים האלה, יינתן בארץ, ולא מיבוא של היצף,
צי גל-ים
לא מוזכרים כאן כל המיסים העירוניים. לכן אני שואלת מה אם כן עם הארנונות

למיניהן? מה עם מיסים עירוניים? כתוב כאן "מילוים עקיפים" ויש הנדלרה מסויימת

שלא כוללת את מיסי הרשויות המקומיות.

אי כהן;

יש אולי מקום להרחיב את השאלה לזיקה שבין האיזור לבין הרשות המקומית.

ני גל;

כשאומרים"מיסים עקיפים" ומציינים מה הם מתכוונים למכס, למס ערך מוסף,

לבלו, למס קניה ולהיטל לפי חוק. מזה משתמע שמה שלא בפניט אינו כלול בחוק הזה.
ח' ישראל
נדמה לי שנם באילת נתנו לסחר פטור מנושא הארנונה למספר שנים. הארנונה זה

נושא שמכביד מאד על התעשייה. אם בחוק הזה רוצים לפרוץ קדימה צריך לפטור נם את

נושא הארנונה.
ע' פרץ
הכוונה היתה שהם ישלמו מיסים מקומיים, אבל יש פה בעיה שבשנים האחרונות

מקובל, בגלל שהרשויות מעוניינות לעודד תעשיה, הן נתנו פטור ל-5 שנים וכו'

בשביל לעודד תעשיינים. אני מתנגד לפטור מפעל מהחובה לשלם היטב ביוב למשל, כי

לדעתי הוא צריך לשלם עבור שירותים שהוא מקבל. אבל יכול להיות שניתן לקבוע פטור

מארנונה לפרק זמן מסויים להתאקלמותו של המפעל.
מי שמיר
?

צריך לזכור שישנו דבר שנקרא בשם יחסים בין קונה למוכר. המועצה של אותו

איזור מנהלת משא ומתן עם העיריה שתפנה את האשפה במחיר איקס, שתעביר לביוב

במחיר ווי, והיא רשאית נם לפנות את האשפה מכוח עצמה. לכן מיסים לא משולמים שם,

אבל שירותים נקנים.
נ' נל
אם הבינותי נכון את דבריך, אתה אומר שגם את ענין הארנונה צריך להסדיר

בדרך זו. אתה אומר למעשה שזה יהיה איזור אקס-טריטוריאלי גם לגבי הרשות

המקומית, והרשות פטורה מלתת את השירותים האלה, ואחר כך יש מקום למשא ומתן בין

הצדדים.

אי כהןף

יש להבחין כאן בין הארנונה, שהיא מס שאין תמורה בנינה, לבין אגרות

והיטלים למיניהם שניתנים כננד שירות שהרשות המקומית נותנת. לכן צריך לעושת את

ההבחנה. הארנונה היא מס בפסיקה ובלכ מקום. האגרות אינן מס, ולכן יש מקום לעשות

את ההבחנה הזאת.
מ' שמיר
זה תלוי נם בגורל האיזור שבו מדובר. יש שירותים שניקנים מהרשות המקומית,

ויש שירותים שהגוף מבצע בעצמו.
ח' ישראל
אני רוצה להעיר בענין המועצה, שלא בהכרח חייב האיזור הזה להיות כפוף

לרשות מקומית בזאת או אחרת. ורצים להקים גם פארקים תעשייתיים עם מועצות

תעשייתיות, אז צריך למצוא גם את הפתרון, ואז המועצה קובעת דברים לעצמה. לא

בהכרח צריך לראות את זה בראייה של תמיד עם הרשות המקומית.

מי אלדד;

רציתי להוסיף משהו לגושא ההיצף. אנחנו אומרים שהפארק התעשייתי יוצר חופש

פעולה בלבלי ליזמים. מבחינה זו זה חוק אגרסיבי מאד, בי הוא נותן אפשרויות

למשיבת משקיעים, וכמובן ליצוא. במקומות הקיימים אין מיסים עירוניים. המועצה

יכולה להטיל מס מסויים על חבריה בתוך האיזור. כאשר מדובר על קניית שירותים

ותשומות, הוא לא חייב לקנות זאת במשק חישאלי. אותו הדבר לגבי הארנונה. הוא

משלם רק בעד שירות שהוא קונה. אם אינו רוצה לקנות, אינו קונה.
די צבז
טכנית הדברים לא יעבדו מסיבה פשוטה. הארנונה לא מכסה רק שירותי פינוי

אשפה. שתתעשיין חייב לבצע. הארנונה זה גם עבור מתן שירותי תשתית, כמו ביוב

וכו'.
אי כהן
לא כך. הארנונה היא מס שאין בגינה שום חמורה שהרשות ז?מקומית חייבת לתת.
ד' צבן
מי שרוצה בטובתם של היצרנים בפארק לא יעלה על דעתו להעמיד אותם מול

הרשות המקומית במשא ומתן על מתן שירותים וכו'. כל המערכת חייבת להיות מעוננת

במערכת כללית. כי במשא ומתן אתם יכול ראש הרשות לדרוש מהם דבר זה ואחר, שהם לא

מסכימים לו, ואין להם ראש רשות אחרת שאתו יוכלו לנהל משא ומתן.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
איזורי התעשייה האלה הם מועצה איזורית לכל דבר.

די צבן;

זה לא מוגדר כך בחוק.
ע' פרץ
המועצה יכולה לקנות שירותים בכל מקום שייראה לה. הארנונה איננה מס שניתן

תמורת משהו.



צי גל-ים;

שאלתי שאלה, ואני חושבת שהתשובה עליה לא ברורה. אם התשובה היא בהתאם

לקונצפציה של יוזמי החוק וכפי שהם רוצים, זה צריך להיות חופשי ממיסוי, כולל

מיסוי רשויות. ואז נראה לי רעיון טוב מאד להקים באיזור הזה פאבים, מסעדות

ומספרות, משום שמר ברקת לא יגבה דמי כניסה לפאנרק וגם לא מיסים ביציאה ממנו

כדי לפצות על כל המיסים שמוטלים על בתי עסק דומים הממוקמים בדימונה או בשדרות.
ע' פרץ
אנחנו הרי מדברים על מפעלים ליצור בלבד.
צי נל-ים
הרי לא תאסור על מפעל למכור משהו למר שמיר רק מפני שהוא נר בישראל. מר

ברקת יצטרך להעמיד שומרים סביב הגדר, וכל מי שייצא משם עם מוצר כזה או אחר

והוא נר בישראל ייחולו עליו כללי היבוא והוא ייתבע לשלם מיסים עבור המוצר הזה.

ואני שואלת אילו מסים יחולו על הבילה שתימכר בפאבים שיוקמו באיזור הזה, או

במסעדה שתפעל שם?
ע' פרץ
שר האוצר ימנה איש שלו במועצה, והוא לא ירשה למספרה לקום שם.
צי נל-ים
המועצה סוברנית לקבוע מי ומה יהיו בתוך האיזור.
ע' פרץ
אבל מי ממנה את חברי המועצה? אם הממשלה תעוות את רוח החוק, איני יבול

לעשות דבר.
צ' גל-ים
אם כך, מתעוררת שאלה מאד קשה שהחוק צריך לתת לה תשובה: מה הם הקריטריונים

שעל פיהם תקבע המועצה איזה עסק יימצא בתוך הפארק. כשמדובר במפעל העובד על 100%

יצוא אין כל בעיה, אבל מה עם האחרים.

ע' פרץ;

אם אינו מייצא הוא צריו לשלם היטב יבוא. אם יש למפעל 20% עודפים שלא

הצליח לייצא לחו"ל והוא מבקש למכור זאת בארץ, ישלם על כך היטל יבוא.
צ' נל-ים
אני מבינה שמפעל שנמצא בפארק ישלם היטל יבוא על מוצר שימכור למר שמיר.אבל

איר ישלם את מיסי היבוא כאשר ימכור לי כוס בירה כשאבוא לבקר בפארק?
מי אלדר
סעיף 11 נותן פתרון לשאלה הזאת.
שי ברקן
אני מהמכס, ואני מבקש להתנצל על שאחותי. אתחיל במיסים עקיפים.

אני מבקש להעיר מספר הערות לנושא הזה: 1. - להנררהן 2 - למחוייבויות של מדינת

ישראל מול הדברים שמופיעים באן בכתובים. נכון לרגע זה יש למדינת ישראל הסכמים

עם ההשוק האירופאי המשותף, ועם ארצות הברית. ההסכמים האלה אומרים שיבוא

ממדינות שלישיות ליצוא לשוק האירופאי המשותף אינן פטורות ממיסים עקיפים, ולא

יכולה מדינה להרשות לעצמה לחתום הסכמים ואחר כך לפעול בניגוד להם.

אנחנו חתומים על הסכם השוק האירופאי המשותף, שהחל מ-1 לינואר 1988 יבוא

טובין ממדינות שלישיות שמיוצאות לשוק האירופאי המשותף אינן זכאיות לפטור ממס

גם אם הן מיועדות ליצוא.

זוכר חבר הכנסת גל אירוע אחר לגבי מוצרי חקלאות, ועד לרגע זה לפחות הצעת

החקיקה בנושא לא התקבלה, מכאן שכל שינוי בנושא זה עומד בניגוד להסכמים עם

השוק האירופאי המשותף. אני חושב שלא יעלה על הדעת שאנחנו, נרשה לעצמנו היום

לעשות את זה. אני מצטמצם להגדרה של מיסים עקיפים ומה שנכלל בהם.
עכשיו אני עובר לחלק השני
מס ערך מוסף. בנושא מס ערך מוסף אני רוצה

להפנות תשומת לבכם לכך שיש לנו היום דוגמה שלכאורה אפשר להשען עליה לחיוב

ולשלילה לצורך הענין במערכת. הפטור ניתן בחקיקה ולא בתקנות. בחקיקה נכתב מי

פטור ממס ערך מוסף. והפטור ממס ערך מוסף נחלק לשתי רמות; רמה אחת - פטור ממס

ערך מוסף, ורמה שניה - שיעור אפס במס ערך מוסף.

ההיקש הוא אילת, ומכאן נם ההשאלות או חלק מהדברים שנכתבו בהצעת החקיקה

הזאת שאובים מאיזור נמל חופשי ואיזור סחר חופשי אילת. מתוך הנסיון אנחנו

יודעים שיש בעיות אדירות, ואני רוצה לשתף אתכם בנושא הזה. ברגע שאיזור נהנה

מפטור ממס ערך מוסף כל עוסק שם פטור ממס ערך מוסף. אבל אם הוא קונה חומרי גלם

ו/או ציוד מאיזור שאינו פטור, וכל מקום שאינו בגדר החוק יהיה פטור מחר מחוק מס

ערך מוסף, הרי שהמוכר לענין מס ערך מוסף לעוסק פטור לא מקבל זיכוי, ואנחנו

עושים עוול כפול; גם למוכר וגם לקונח שלא יכול אחר כך לנכות את זה. אני לא

מדבר על טובין, אלא על שירותים. כניסת הטובין לנושא היא שונה לגמרי.

אני רוצה להפנות תשומת לבכם לסתירה העומדת בענין ההסכמים הבינלאומיים שיש

לנו, ואני מתייחס בהחלט לנושא החשיפה. אני מניח שהחלטת הממשלה תיושם בבוא

המועד כפי שנקבע. ושם, כאשר מדובר ביבוא טובין ממדינות שלישיות שיעורי המכס

נעים היום בין 8% ל-12%, ויהיו ענפים רגישים שבהם יגיעו עד ל-70%. זאת אומרת

שהולכים להחמיר בצורה בלתי רגילה את ההצעה שלפנינו מול סטנדרטים אחרים שקיימים

במערכת, והאלטרנטיבות הקיימות לא נופלות בהרבה, ולעניות דעתי יש כאן רמת סיכון

שבחלקה היא אשליה.

אנחנו נכווינו כתוצאה מהעובדה שבמעט מקרים הטעינו, או לא זכרנו לספר על

כל ההסכמים הבינלאומיים, ולא רק שננזפנו על כך אלא גם נקנסנו על הקדמת הפחתות

של מכסים לארצות-הברית כתוצאה מזה שלא זכרנו לספר על התוספת השלישית, ועל דרך

חישוב מס הקניה בין יבוא לבין השוק המקומי. נכווינו בנושא הזה ונדרשנו לפצות.

אני חושב שההצעה, כפי שהיא קיימת היום, איננה מקלה.
ע' פרץ
אתה אמנם באת מאוחר, אבל כאיש מקצוע אתה מתבקש לעזור לנו לא לעשות טעויות

בניסוח. אתה מתבקש לנהוג כאילו היית בעד החוק ולהציע לנו איך להימנע מהסתבכות

בבעיות בינלאומיות. .



אני יכול להציע דבר אחד בלבד. אני חייב להעיר מה שיש לי להעיר מבחינה

מקצועית, ואת זאת אני עושה.
מי שמיר
אבל יש לזה פתרונות.
שי ברקן
אני מטיל ספק בדברים האלה מהטעמים שהצגתי קודם: האחד, בגלל ההסכם המחייב.

השני, נושא של חקיקת מס ערך מוסף במערכת. הנסיון שיש לנו היום עם אילת הוא

מבהיל. ואם אתבקש אני יכול להביא לכם שורה של דוגמאות. הגדרנו למשל שמכונת

כביסה, בלי לפרט אם היא ביתית או תעשייתית, לא פטורה ממס ערר מוסף על פי

התוספת הקיימת. כל הכביסה של בתי המלון נעשית על מכונות שהן תעשייתיות למעשה,

ומכאן שאינן פטורות, ואז השירות הזה חייב במס ערך מוסף, ואינו יכול לקבל

זיכוי. וזה למעשה הכביד את מצבו של איזור הסחר החופשי באילת מבחינת חוק מס

ערך מוסף מול המצב שהיה ערב הפעלת החוק שבו יכול היה לנכות ולקזז את זה. זו

דוגמה אחת, ואני יכול להביא בפניכם עוד רבות.

אם ייאמר פה "בכפוף להסכמים בינלאומיים וחקיקה קיימת" זה יתן פתרון.
ע' פרץ
הסכמים בינלאומיים - כן, אבל חקיקה יכולה להשתנות.
שי ברקז
אפשר איפוא לכתוב: בכפוף להסכמים ואמנות בינלאומיים. זה אמור לענין המכס.

בענין המע"מ, לפי המצב הנוכחי אפשר שתהיה חקיקה שתיתן ביטוי למס ערך מוסף

בנפרד, אף שהיא נוגדת את תפיסת העולם של הממשלה, כי צריך לזכור שבכל סעיפים

אחרים בנושא פטורים או חריגים הדבר נעשה בדרך של תקנות ולא בדרך של חקיקה

ראשית. כחוק מס ערך מוסף הפטור מופיע בסעיף 30 ו-31 בחקיקה הראשית, וצריך

לעבור את כל השלבים האלה במערכת לצורך הענין. אז צריך לזכור לחלק את הנושא

לשניים. במיסים עקיפים מדובר בטובין, ומדובר בשירותים. בנושא השירותים, למשל,

בחוק איזור נמל חופשי אילת לא פטרנו מנושא של שירותים שנרכשים מחוץ לאיזור.

ואז נוצר אבסורד בלתי רגיל, עושים עוול נם למי שמוכר את השירות, שלא לדבר על

דרך טכנית בלתי רגילה להתחמק מן המאפיין הזה.

מדינת ישראל הקפידה מאד לעשות שני דברים בחוק מס ערך מוסף: 1. לשמור על

שיעור אחד של מס; 2 לא להעניק פטורים בענף הזה, פרט לנושא מס יהלומים שמבוסס

על מס אחר במערכת לצורך הענין, למעט ממיסים עקיפים לפחות את חוק מס ערך מוסף.

וצריך נם להבין שלמעשה אנחנו מיטיבים עם כולם. אם הוא עוסק, אם הוא מפעל ואם

הוא רשום, אז אם הוא רוכש את השירות מחוץ לאיזור, כולם יוצאים נשכרים; גם מי

שמוכר את השירות ונם מי שקונה אותו. אם מייבאים טובין שהיעוד הבלעדי שלהם הוא

יצוא, אין כל בעיה. לכן צריך לנטרל מכאן את חוק מס ערך מוסף משום שהוא נותן

תשובות לכל הדברים שעומדים מאחורי המגמה של נושא הפטור במערכת.

אני חושב שחוק מס ערך מוסף כיום נותן את כל השירותים ואת כל ההטבות

ליצואן, בין שהוא נמצא בבית התעשיה באיזור תל אביב, ובין שהוא נמצא באיזור

שיוכרז איזור אי או איזור בי, ואסור לנו ליצור כלים לגורמים אפורים במערכת

שיעשו שימוש לרעה בנושא הזה כאשר השירותים האלה ניתנים גם לתעשיינים, גם

ליצרנים, גם ליצואנים, גם לסוחרים וגם למשק הכלכלי הבריא והנכון במערכת.
אי זיסבלט
מה התשובה לבעיה של המכס, קול ההסכמים הבינלאומיים האלה?
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
ככר אמרנו שיש להוסיף "בכפוף להסכמים ואמנות בינלאומיים".
אי זיסבלט
אבל אם כתוב בשני ההסכמים האלה שאסור לאפשר לגורמים האלה לייבא בלי מכס

כרי לייצא לשוק המשותף-
מי אלרר
תן ליצרן להחליט בענין.

אי זיסבלט;

ואיר תשמור על זה? אם אסור לו למכור לאירופה מכוח ההסכם הזה, ולארצות

הברית מכוח ההסכם השני, אני לא מכין את משמעות המלים "ככפוף וכו'". ארצות

הכרית ואירופה לא יסכימו לסמוך על כך שלא ימכור לארצות הברית ולאירופהל.

מי אלרר;

כאן התקבל שזה בכפוף להסכמים ואמנות בינלאומיים. בא יזם, וכמו שאני אומר

לו מה הם הוקי העכורה וחוקי חשכת הקיימים כמדינה הזאת, כך אני אומר לו גם מה

הם ההסכמים הבינלאומיים המחייבים את המרינה, והוא יעשה את החשבון שלו ויחליט

אם כראי או לא כראי לו הרכר. יצרן של טרנזיסטורים, למשל, יגיר לעצמו שהוא יכול

לייבא מטאיוון, שזו מרינה שלישית, אכל אם ייבא משם הוא לא יוכל למכור לשוק

האירופאי המשותף ואף לא לארצות הכרית, והוא אולי יחליט שמשתלם לו למכור לרוסיה

ולמרינות אחרות. הוא כעצמו יחליט אם זה מתאים לו או לא.

החוק בסך הכל יוצר מסגרת ותשתית. יש עוד חוקי עבודה, ויש חוקי שבת ועוד

חוקים רבים שהוא צריך לקחת בחשבון, והוא צריך יהיה לקחת בחשבון גם את ההסכמים

ואת האמנות הבינלאומיות שישראל חתומה עליהם. אנחנו נסביר לו שאם הוא קונה

מטאיוון הוא לא יוכל למכור למדינות החברות בשוק האירופאי המשותף; אם הוא קונה

בסין העממית הוא לא יוכל למכור כארצות הכרית. הוא יידע זאת ויעשה את החשבון

שלו ויחליט מה הוא רוצה לעשות. רווקה המלים "בכפוף להסכמים וכו'" מכסות את

המצב.

אי בר!

ההתחייבות כענין זה חלה על המדינה, היא לא חלה על כל יצרן. הממשלות של

ארצות הכרית ושל מדינות השוק האירופאי המשותף לא יכואו כטענות אל היצרן

המסויים על שייצא אליהן, אלא יטענו כלפי ממשלת ישראל, ומדינת ישראל תשלם מחיר

יקר מאר בגין זה. זאת אומרת שצריך להקים מנגנון פיקוח שיכטיח שהיצוא לא רק

שייצא מהנמל כאשר היער שלו הוא המזרח חחוק, אלא צריך יהיה ללוות את האניה כדי

להבטיח שלא תשנה את המסלול שלה. ואני שואל מי יפקח על הרבר הזה?
אי בן-עזרא
חייב להיות איזה שהוא סייג כחוק הזה, האומר שיחול בכפוף להגבלות או

להתחייבויות של ישראל על פי הסכמים בינלאומיים שונים וסוגים שונים של הסכמים

בינלאומיים. אני רוצה להזכיר עוד שכשישראל חתמה על הסכם עם ארצות הברית היא

התחייבה גם להצטרף לקוד הסובסידיות במסגרת גת, שזה הסכם בינלאומי האוסר על מתן

סובסידיות ליצוא.



קוד הסובסידיות לא מונח כרגע לפני, אבל אני רוצה להזכיר שעם הצטרפותה

לקוד הסובסידיות התחייבה ישראל שהיא לא תעניק סובסידיות ליצוא. ואני חושבת שלא

יהיה זה מרחיק לכת לשער שעם התקבל החוק הזה תועלה טענה כלפי ישראל על שהיא

מסבסדת את היצוא הזה, כי היא פוטרת ממיסים שונים מפעלים בתחומים מסויימים

שעושים יצוא בלבד, אם הממשלה תפעיל את החוק הזה, כי אז כבר בהגדרה היא תעבור

על ההתחייבות שלה לקוד הסובסידיות.
צי ענבר
צריו לעבור על קוד הסובסידיות ולבדוק איך מוגדרת שם הסובסידיה. תואילי

להביא לישיבה הבאה את קוד הסובסידיות, ונבדוק את הדברים,
אי זיסבלט
אולי תוכלי להביא גם את הטקסט של ההסכמים.
מי שמיר
נאמרו פה המון טעויות. בטאיוון עבד בשבילי קבלן משנה, ומכאן יצא המוצר

לארצות הברית. ואני רוצה להגיד לכם שהצהרת המכס שלי לממשלת ארצות הברית היתה

המסמך הנושא באחריות, ולא ממשלת ישראל היתה הנושאת באחריות. אילו לא הייתי

בסדר כלפי שלטונות המכס האמריקאיים, אני הייתי הנאשם, ולא ממשלת ישראל. אז

קודם כל צריך להיבן שבל מי שעושה מסחר הוא האחראי, הוא החותם, הוא המצהיר,

והוא הזכאי או האשם.
ד' צבן
אבל יש אחריות של מדינה שחתמה על הסכם.
מי שמיר
כשאני מייצא אני חותם, אני מצהיר ואני אחראי. שום ממשלה לא אחראית

בשבילי.
ד' צבן
אבל הממשלה אחראית על ההסכם שהיא חתמה עם ממשלה אחרת. לא אתה חתמת על

אותו הסכם.
מי שמיר
אני מצהיר שם מה הערך המוסף שלי ומאיזו ארץ מרכיבי הערך המוסף וכדי. אני

חושב שאם אנחנו נכנס עכשיו לנושאים אופרטיביים, אנחנו נלך לאיבוד. הבה נלך

לפי הגיון ונתקדם שלב-שלב. אם יהיה כתוב כאן שהדבר כפוף לאמנות בינלאומי, הרי

זה מחייב. יבוא אז שלב שני, אופרטיבי, והוא באחריות הממשלה, ולא הכנסת. אז

יהיו תקנות, והוראות וגזירות וחרמות. אבל זה לא שייך לכנסת. אנחנו מערבבים את

העקרונות עם ההוראות האופרטיביות.

אני חושב שאין כאן סתירה עם אחריות המדינה. כל אחד מאתנו, גם אם אינו חבר

כנסת, הוא אזרח נאמן. ובשלב האופרציה יינתנו סהסייגים והמגבלות וההוראות. לכן

אנחנו מבזבזים זמן על דבדר שלא נוגע בשלב זה לענין. לכן אני מציע שנעבור הלאה.



אני מבקש להתייחס להגדרות שלפנינו, ואני נם מוכן להשיב למר שמיר בנושא

אחריות המדינה לגבי ההסכמים היבלאומיים ואחריות היצרן.

היבוא של של מרינת שיראל בשנת 1990 הסתכם ב-15 מיליארד דולר, והתפלג בדרך

הבאה: 50% מהשוק האירופאי המשותף; כ-23% מארצות הברית, והיתר מהמדינות

השלישיות.

יש הבדל בטכניקות ההצהרה בין ארצות הברית לבין השוק האירופאי המשותף.

לנבי ארצות הברית השומה בהצהרה היא בלעדית, ללא צורך באישור שלטונות המכס

באצרות הברית, ואילו בשוק האירופאי המשותף שלטונות המכס בכל מדינה מאשרים את

הצהתרו של היצואן באותה מדינה. ואם וכאשר מתבקשת מדינה לבדוק אם הצהרה אמינה,

שלטונות המכס בודקים זאת, ומכאן זו אחריות המדינה.

בשנת 1957 הכנסת אישרה את חוק המכס והבלו, מס קניה, ביטול פטור מיוחד.

בענין ביטול הפטור המיוחד טענתי בדיון כאן שהצעת החוק שלפנינו עומדת בסתירה

לחוק המכס והבלו מס קניה, ביטול פטור מיוחד. ואני מבקש שמשרד המשפטים יביע את

דעתו האם אני צודק או לא צודק. בקשתי זאת בדיון שהתקיים כאן ושלקחתי בו חלק,

כי לדעתי זה עומד בסתירה. הייתי מבקש מכבוד היושבת ראש שתבקש ממשרד המשפטים

להשיב לשאלה הזאת.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינוף

אני מאמצת את הבקשה הזאת המופנית אל משרד המפשטים ומבקשת שלישיבה הבאה של

הוועדה תביאו את תשובתכם לסוגיה הזאת.
שי ברקן
תפיסת העולם של הצעת החוק זה איך ניתן לפשט את ההליכים כדי שהמעורבות

הביורוקרטית בנושא תהיה קטנה ככל האפשר, כדי להוזיל את הענין. לא בכדי השתמשתי

בנושא המיסים העקיפים, ואני מבקש להרחיב קצת את הדיבור על זה.

לא יעלה על הדעת שיבוא שייעשה דרך נקודות כניסה אחרות למדינה ישראל לא

יקבל ביטוי בדוקומנטים, וזאת בשל צרכים סטטיסטיים, דרך גביית מיסים, דרך הרתעה

ועד חלילה להליכי ענישה. אם כל הדברים האלה צריכים להעשות בשעת היבוא, ואני לא

מטיל רבב באף אחד מהעובדים במערכת, לא יעלה על הדעת שמפעל יצרני, גם אם הוא

נמצא כאיזור חופשי, לא ינהל לעצמו ספרים למטירותיו הוא, ולא יעלה על הדעת

שהממשלה לא תנהל ספרים ומעכב אחרי הפעילות של הנושא הזה. אם יהיה יבוא ממדינה

שלישית כאשר יוצהר באקט מסויים שאין כרגע דחיית מס כי זה לא מיועד לשוק

האירופאי המשותף, אז זה נמצא אצלנו במעכב, וזהו.

אבל כולנו יודעים שלא פעם קורה שיש שינויים בפעילות היצרנית במערכת. ואתן
לכם דוגמה
במדינה המזמינה קרתה הפיכה, והעיסקה לא יכולה לצאת אל הפועל. במקרה

כזה מנסים כמובן למכור את המוצרים למדינה אחרת. אלה דברים שקורים מדי פעם,

שמטענים נמצאים על אניה שעושה דרכה למדינה מסויימת, ובהיותה האניה בדרך היא

מתבקשת להסיט את המטען למדינה אחרת. ואז, אם לא ננהל מעכב על דברים מסוג זה,

המדינה נפסדת לאל ספק, והיכולת שלה לפקח, לבקר, להרתיע ולשרת נעלמת לגמרי,

ופתאום יש איזו משפחה ייחודית, משפחת על, שבגבול מסויים זוכה להטבה המסכנת את

כולם בענין הזה.

אם הוועדה לא מסירה את הענין, ואומרת שהיא בעד המסמכים המתחייבים מן
המערכת הזאת, אני חוזר ושואל
אם במס ערך מוסף ישנו הנושא של ניכוי תשומות

וקיזוז, אם בנושא מכסים ומס קניה ההסדר שלו, מדוע המועצה יעילה יותר מהממשלה

לצורך הענין?



פרופ' י' ברנוברף

הערה אחת לגבי רוח הדבירם. בתחילת הישיבה התרשמתי שבישיבה הקודמת של

הוועדה התקבלה החלטה עקרונית בעד החוש, וכי בישיבה הנוכחית צריך רק ללבן את

הדברים הטכניים. אני נמצא כאן בפעם הראשונה, ואני רוצה להביע פליאה על דברים

ששמעתי. נאמרו פה דברים שחלק מהם מבוסס על איזה שהוא נימוק אידיאולוגי, כמו

עניו השוויון, ומנציגי הממשלה שמענו דברים רבים שהם טכניים. אבל למרות שהם

מתנגדים לחוק, מאחר והתקבלה כאן החלטה עקרונית בעד החוק, הייתי מצפה מהם

להעמיד לרשות הוועדה את כל הידע והכשרון שלהם כדי למצוא פתרון הולם לבעיות

השונות שהתעוררו, ולהפתעתי לא ראיתי זאת מצדם.

מזווית ראייה של הקליטה עומד בפני המדינה יעד בהחלט לא קונבנציולי. אני

לא מכיר עוד מדינה בעולם שתוך מספר שנים יכולה להגדיל את האוכלוסיה שלה בשליש.

כדי להקל על ההתקדמות בנושא הקליטה צריך לנקוט בצעדים לא קונבנציונלים, ואני

לא מרגיש סביב השולחן הזה את הנכונות לעשות דברים לא קונבנציונלים, והדברים

הנשמעים כאן מנסים לשכנע שמבחינה טכנית החוק אינו מציאותי, או שצריך להכניס בו

כל מיני הגבלות שלמעשה יבטלו אותו כליל.

במשך שנים רבות כאבנו ובכינו על הנשירה, על שהעולים אינם מגיעים אלינו

אלא מעדיפים להשתקע בארצות הברית, ובענין זה היה קונצנסוס מלא גם בכנסת. ואני

רוצה להביא בפניכם דוגמה להמחשת המצב, כי איו טיב להבנת הדברים מדוגמה ממשית.

לפני שיצאתי הבוקר בדרך לירולשים טילפן אלי אחד מהבעלים של החברה המגנטית

בארצות הברית שהגיע זה עתה משם, ושאל אותי על עולים מומחים באל-מוליכות, וביקש

שאתן לו שמות של 10 מומחים מהטובים שברשימות שיש לי. כששאלתי אותו אם הוא

מתכונן להקים כאן מפעל, הוא השיב: מה, אני משוגע? אני רוצה להביא אותם

לאמריקה, לעבוד בפעל שלנו שם. הבוקר טילפנו אלי גם מדרום אפריקה בענין מומחים

בגיאולוגיה ומחצבים. אמרתי להם שלא אמסור להם את השמות, בי איננו רוצים
שיעזבו. על כך השיבו לי
אז אתם מעדיפים שהם ינקו אצלכם את הרחובות ובלבד שלא

יעזבו?

אני פשוט פונה אליכם וטוען שעל עקרונות אידיאולוגיים אפשר לוותר כאשר

המצב הוא כפי שהינו. אינני מומחה למשפטים, אבל אני יודע מהשטח שלי שפתרונות

טכניים ניתן תמיד למציא אם יש רצון להגיע לפתרון.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
התכוננתי לסכם את הישיבה בדוח הדברים של פרופסור ברנובר. איפשרתי היום

למשתתפים בישיבה להרחיב קצת את הדיבור על הנושא, כי. אנחנו בכל זאת מדברים על

דברים לא שגרתיים, אבל הוועדה כבר החליטה עקרונית לאמץ את החוק הזה. לכן גם

ביקשתי מהיועץ המשפטי שלנו לשבת עם כל הגורמים הנוגעים בדבדר כדי להביא לפנינו

נוסח שעליו תדון הוועדה ותקבל החלטות- איננו חוזרים לוויכוח העקרוני.

מונחת בפניכם הצעת החוק, כפי שהתגבשה -
צ' ענבר
היא לא התגבשה לחלוטין, משום שהפערים הם כרה גדולים שלא ניתן לגשר עליהם.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
אני מבקשת ממשרד האוצר, ממשרד התעשיה והמסחר, ממשרד המשפטים ומהמכס לשבת

ביחד עם היועץ המשפטי שלנו. תכינו שיעורי בית ותגידו לנו מה אתם מציעים לעשות

בסעיפים השונים כדי שאפשר יהיה ליישם את הצעת החוק הזו. צריך פעם לחרוג

מהשיגרה. בסך הכל אנחנו רוצים לעשות נסיון בשניים-שלושה איזורים ונראה כיצד



זה פועל שם. אם זה לא יפעל בהלכה, נפסיק את זה, אבל אנחנו חייבים לנסות לעשות

דברים חדשים, דוגמת דברים שכבר הונהגו בעולם ואף נתנו תוצאה מאד חיובית. אלמלא

היו התוצאות חיוביות לא היו ממשיכים בזה במקומות שונים בעולם. אנחנו לא המדינה

הראשונה שמתכוננת להנהיג אצלה דבר כזה.

אנחנו יכולים לקחת דונמה ממדינות אחרות, שגם הן חתומות על הסכמים

בינלאומיים וגם הן חתומות על אמנות בינלאומיות, ויש אצלן הגבלות וכללים לגבי

יבוא ויצוא. מדינת ישראל לא באה לחדש בזה דבר.

עיזרו לנו לנסח את סעיפי החוק כדי להבטיח שלמדינת ישראל יהיו פחות נזקים

ככל האפשר, ושהחוק יהיה בכל זאת גורם מושך משקיעים מבחוץ. מתהאחדות התעשיינים

אני מבקשת שתקבעו עמדה אחידה בנושא הזה.
יי שמיר
נעביר את הצעת החוק הזאת לשלטון המקומי, ונזמין את נציגיו לישיבת הוועדה

בענין המיסים העירוניים, כדי לשמוע את דעתם. נזמין גם את משרד הפנים לאותל

נושא. אני מבקשת מכולכם לעשות. שיעורי בית כדי שבישיבה הבאה תוכלו לעזור לנו

בחקיקת החוק.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:45)

קוד המקור של הנתונים