ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 04/06/1991

חוק רשות לפיתוח הנגב. התש"ן- 1990 הצעתו של חייב עמיר פרא

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 270

מישיבת ועדת הבלכלה

שהתקיימה ביום גי, כ"ב בסיון התשנ"א, 4.6.1991, בשעה 11:10

נפתו;

חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ע. פרץ

מוזמנים; י. הרמלך, מנכי'ל משרד תכלכלה והתכנון

א. ברוורמן, פרופ', נשיא אוניברסיטת בן-גוריון,

באר-שבע

י. גרדוס, פרופ', המחלקה לגיאוגרפיה, אוניברסיטת

בן-גוריון, באר-שבע

א. ספיבק, פרופ', מנהל המחלקה לכלכלה, אוניברסיטת

בן-גוריון, באר-שבע

א. מחרז, פרופ', המחלקה לתעשיה וניהול, אוניברסיטת

בן-גוריון, באר-שבע

ז. טמקין, מנכ"ל המינהלה לפיתוח התיירות בנגב

ד. יפרח, מי'מ הממונה על מחוז הדרום ועוזר שר הפנים,

משרד הפנים

פ. מוסקו, עוזר מ"מ הממונה על מחוז הדרום, משרד הפנים

נ. בריח, סמנכ"ל החברה הכלכלית לפיתוח באר-שבע בע"מ

ד. צבן, אגף התקציבים, משרד האוצר

מ. קוק, עו"ד, יועצת משפטית, משרד הכלכלה והתכנון

נ. פלקוביץ, עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבינוי והשיכון

ג..ליפא, ממונה על איזורי פיתוח, משרד התעשיה והמסחר

ש. מעוז, יועץ שר האוצר

מ. אלדר, יועץ כלכלי

מ. הבדלה, מנכ"ל מועצת הנגב

י. סגל, החברה למשק וכלכלה של מרכז השלטון המקומי

ח. כץ, ועדת ההיגוי "קידמת נגב", יועץ שר האוצר

יועץ משפטי; צ. ענבר

מזכירת הוועדה; ל. ורון

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

חוק רשות לפיתוח הנגב. התש"ן-1990

הצעתו של חייב עמיר פרא
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.

על אף העובדה שיש בוועדת הכלכלה נושאים

נוספים דחופים אחרים, מצאתי לנכון לתת עדיפות להצעת החוק של עמיר פרץ,

היות שאנחנו מייחסים לה חשיבות מרובה מאוד. אני מברכת את ח"כ עמיר פרץ

על יוזמתו.

אנחנו סבורים שחוק כזה יתרום את התרומה שלו לקידום הנגב, לפיתוחו ויתן

לו את המעמד הראוי לו מבחינת משקלו, הן מבחינת פיזור האוכלוסיה והן

מבחינת האפשרויות הקיימות בנגב.

ע. פרץ; אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה על כך שנתנה

עדיפות לדיון בנושא שלפנינו. אני בטוח שהיא

תעשה כל מאמץ לקדם את תהליך החקיקה, כיוון שהחוק מורכב מאוד ובעל

השלכות רבות-משמעות.

החוק בא ליצור כלי שיהיה מקובל על כל הגורמים בנגב, ויהיה מסוגל לתת

תשובות לתכנון ולפיתוח הנגב בכל מצב שבו תהיה מדינת ישראל, ובעיקר

בתקופות בהן ישנם מצבים פוליטיים שמביאים לידי כך שמשרדים רבים עוסקים

בנושאים רבים, וכל אחד מנסה לקבל את ההורות על תוכניות מתוכניות שונות.

היום למשל יש במשרד האוצר ועדה שעובדת - להבדיל מוועדות אחרות שאני

מכיר, לפחות מבחינת לוח זמני הפגישות בוועדה - בצורה אינטנסיבית מאוד.

דיברתי אתמול עם יו"ר הוועדה, הרצל שפיר, והוא אמר לי שבתוך 10 ימים

יוגשו המסקנות. לעומת זאת אתמול השדולה של הנגב פגשה את שר המסחר

והתעשיה, ולא נראה לי שהוא יהיה הגורם המיידי שיסייע בביצוע אותה

תוכנית, אם היא תתקבל. להערכתי גם משרד המסחר והתעשיה מכין תוכנית

אחרת, מקבילה, לצורך פיתוח הנגב.

לנגב יש יתרון גדול, יש עליו הסכמה לאומית ובינלאומית, להבדיל משטחים

אחרים שנמצאים במחלוקת, כמו שטחי יהודה ושומרון ואחרים. שם הוויכוח הוא

פוליטי, אם צריך לפתח או לא צריך לפתח. כאמור, כאן יש הסכמה לאומית

ובינלאומית, לצערי הרב מרוב הורים, הילדים נשארים לבסוף יתומים. אנחנו

חושבים שצריכים לחפש דרך לנצל את העובדה שיש סביב הנגב הסכמה לאומית,

וכל השקעה שתושקע בנגב היא השקעה לטובת עם ישראל, לטובת העם היהודי

ולטובת מדינת ישראל לדורי דורות.

אני יודע שאי-אפשר לקחת את החוק של הרשות לפיתוח ירושלים ולומר שזה

דומה. אבל שוחחתי עם יו"ר הרשות לפיתוח ירושלים. הוא רואה בכלי הזה כלי

מרכזי ביכולתו לפתח ולקדם את ירושלים. הוא מצביע על הישגים בלתי רגילים

מבחינת יוזמות, מבחינת קידום נושאים. אני יודע שיש בעיה, שלא מדובר פה

ברשות מוניציפאלית אחת, מדובר בכמה רשויות מוניציפאליות, אבל מהשיחות

שמתקיימות היום בין ראשי הרשויות, בין הגורמים של ההסתדרות בכל ישוב

וישוב, ואתה מוצא נטיה טבעית גוברת והולכת להגיע לשיתוף פעולה. למשל,

את יכולה לפגוש היום אנשי רשויות שבעבר לא הסכימו בשום פנים ואופן

שיוקם מפעל שלא בשטח המוניציפאלי שלהן, כדי שהארנונה תבוא לעיריה שלהם.

היום הם מוכנים לוותר על הארנונה, ומוכנים להקים איזור תעשיה משותף עם

רשות שכנה, ובתנאי שיהיה לו סיכוי לתת מקומות עבודה לתושבים. הם מבינים

שהפיתוח הכלכלי בסופו של דבר יתן גם רווחה לישובים עצמם ולרשות עצמה,

ואי-אפשר לקחת את הארנונה כנושא מרכזי, וסביבו להתמקד. אני חושב שהשעה



ההיסטורית שאנחנו נמצאים בה, הצרכים הגדולים, האווירה של הצורך בשיתוף

פעולה איזורי בכל התהומים ובכל הנושאים, כל אלה יוצרים הזדמנות נוחה

להעביר את החוק הזה, ולהשתמש בו לטובתו של הנגב.

אני מקווה מאוד שנמצא את הדרך להסכמות לאחר כל ההערות והשינויים

שיידרשו על-פי תפיסות שונות שיוצגו כאן.

י. הרמלד; גם אני רוצה להצטרף לברכות לח"כ עמיר פרץ על

יוזמתו. גם אנחנו בעד החוק שיהפוך את המועצה

לרשות ביצוע. המועצה, עם כל הרצון הטוב שהצטבר במשך השנים, אינה יכולה

להצביע על הרבה הישגים שהיא קידמה את האינטרסים של הנגב, ואין ספק שהיה

חסר איזה שהוא גוף שיתן לה גם את סמכויות הביצוע. אם זה ישאר אך ורק

גוף מייעץ, הוא ימשיך לייעץ גם בעתיד, ותוצאות בשטח לא תהיינה.

אנחנו בעד החוק, ועובדה שגם אנחנו הגשנו כבר הצעת חוק שמקובלת על כל

הגורמים הממלכתיים והממשלתיים הנוגעים בדבר, ובעיקר זה כולל גם את משרד

הכלכלה והתכנון, וגם משרד התעשיה והמסחר וגם את משרד המשפטים, וכבר

ביום שני הקרוב ועדת השרים לענייני חקיקה תדון בהצעה הזאת.

יש, כמובן, שוני בין שתי ההצעות. אנחנו מנסיוננו משאירים את המועצה

שתהיה מועצת הרשות, ובה תהיה גם הרשות שתהיה לה יכולת הביצוע, גיוס

הכספים. אני חושב שזה יתרום הרבה מאוד למניעת גופים כפולים ומכופלים,

שיצטרכו אחר כך גופים שיתאמו ביניהם.

הואיל ויש כאן אותה מטרה ואותו יעוד, הייתי מציע לח"כ פרץ להמתין

ולראות כיצד ועדת השרים לענייני חקיקה תתקדם בהצעת החוק שמובאת כאן.

אני ב.טוח שאפשר יהיה לעשות או לפחות לדון ביחד בשני החוקים, ולא בכל

אחד בנפרד. אני חושש שזה יחטיא אותה מטרה שח"כ פרץ כל כך רוצה לקדם

אותה.

מצאתי לנכון להביא לידיעת הוועדה שיש הצעה כזאת, ומאוד מאוד מפורטת, עם

סמכויות הביצוע, עם היכולת לפתח את הפיתוח האיזורי, כאשר יש כמיהה

באיזור לראיה יותר איזורית מאשר ראיה מקומית. תוכנה של הצעת החוק מופיע

כאן, ולמעשה ההצעה דומה לגבי ההרכב האישי, מצד אחד הגופים הממשלתיים

ומצד שני כל הגופים המקומיים, כולל אוניברסיטת בן-גוריון וכל הגופים

האחרים שיכולים לתרום.

כאמור, אנחנו תומכים, אבל בואו נראה את הטוב שבין שתי ההצעות, ונמתין

לראות אם ועדת השרים לענייני חקיקה מתקדמת בנושא הזה, כדי שמעז יצא

מתוק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה הקשר בין מה שאתם כבר הכנתם, ואני מברכת

אתכם על כך, לבין אותה ועדה שהזכיר ח"כ עמיר

פרץ בראשותו של מר הרצל שפיר? את הוועדה הזאת אני מבינה שמינה האוצר,

ובהמשך נשמע ממר שלמה מעוז, יועץ שר האוצר, מה הם מתכוונים לעשות בנושא

הזה. האם גם הם מתכוונים להגיש הצעת חוקו האם אתם עושים את המלאכה יחד,

האם יש תיאום ביניכם, האם יש הסכמה ביניכם?



אני יכולה להבין שהנושא הזה נמצא בתחום טיפולו של משרד הכלכלה והתכנון,

הוא צריך להיות המוביל. אבל מה שקורה הוא, שכל משרד הולך ועושה משהו

באותו התחום, ובסופו של דבר צריך לקשור את הקצוות, וזה לא כל כך פשוט

וקל. כך לצערי הרב קורה בהרבה מאוד תחומים בנושאים שונים. כל משרד, כל

שר מכין תוכניות והצעות משלו.

אם זאת הסמכות של שר הכלכלה והתכנון, ניתן לו שהוא יהיה המוביל. מצד

שני הקימו ועדה, ונשאלת השאלה מה יעשו במסקנות הוועדה הזאת. זה חוסר

תיאום, ולא יתכן מצב כזה. נשמע משלמה מעוז איפה אתם עומדים בנושא חזה,

מה סמכויות הוועדה, מה הרכיב אותה, האם הרכבתם אותה מבלי להיוועץ בשר

הכלכלה והתכנון.

ש. מעוז! הוועדה הוקמה באמצע ינואר, היא התבקשה להגיש

אתי ההמלצות שלה תוך 4 חודשים, והיא תגיש את

ההמלצות שלה ב-20 בחודש הנוכחי. את הוועדה הקים שר האוצר. הוא הקים

ועדת היגוי ציבורית ובה ישנם חברים ממשרדי ממשלה, וגם אנשים אחרים

מהנגב. חלק מהאנשים גם נוכחים כאן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם זה בהסכמת משרד הכלכלה והתכנון, בתיאום

אתו?

ש. מעוז; לא. היתה ועדת היגוי, והיא תגיש את ההצעות.

עוד לא מתקבל שום דבר. הרעיון בבסיסו עלה

בגלל העליה, והכוונה להעביר 400 אלף איש לנגב. אנחנו צופים עליה של

כמיליון איש במשך 5 שנים. היעד הוא ליישב 400 אלף באיזור מתוחם וידוע.

בצורה גסה אגיד שהאיזור הוא באר-שבע, הגבעות של השיפולים של הר

חברון-יתיר, ערד, דימונה, ירוחם, תל-שבע.

הוועדה מגבשת בימים אלה את ההמלצות, חלק מהן כבר מודפס. זה מעובד

להמלצות שיוגשו לשר האוצר. אני מניח ששר האוצר יאמץ או לא יאמץ - ואני

מקווה שיאמץ - את ההמלצות של הוועדה, ובהתאם יגיש הצעה לממשלה. אז

כמובן זה יהיה בתיאום עם משרד מכלכלה ועם הממשלה, ונביא הצעה מפורטת.

כפי שאת רואה, הוועדה עבדה מהר מאוד. תוך 4 חודשים היא מגישה הצעות,

ההצעות תוגשנה לממשלה. הרעיונות שם דומים מאוד לרעיונות של ח"כ עמיר

פרץ בהקמת רשות וכוי, אבל אין עכשיו טעם לפרט. בעקרון רוצים להפנות

תעשיה, תיירות, תיירות מרפא, הכשרה מקצועית וכמובן מגורים. קודם כל

אנחנו מסתכלים על נקודת התעסוקה, ולאחר מכן על המגורים, אם כי כמובן

מסתכלים על הכל בראיה כוללת.

בדיוני הוועדה השתתפו כמובן ראש עיריית באר-שבע, שהוא חבר הוועדה,

וחברים מאוניברסיטת באר-שבע. אני מקווה שעמיר פרץ, כשיראה את ההמלצות,

ישמח להן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; שמענו עכשיו ממנכ"ל משרד הכלכלה והתכנון על

העבודה שהם עשו, ושהכינו הצעת חוק. אני

מתארת לי שהצעת החוק הזאת לא הוכנה בקלות, אלא תוך כדי דיונים ממצים עם

כל הגורמים הנוגעים בדבר.



בא שר האוצר מזווית הראיה שלו, והוא ממנה ועדה, ונותן לה הנחיות,

והוועדה הזאת עומדת להגיש את ההמלצות, והוא יגיש הצעות לממשלה. האס שני

שרים יגישו הצעות לממשלה! שר הכלכלה והתכנון כבר גיבש הצעת חוק שתידון

בוועדת שרים לענייני חקיקה, ושר האוצר יגבש לו הצעות שיביא לממשלה. זה

חלם, יד אחת לא יודעת מה עושה היד השניה. זה נראה כל כך מגוחך.

בדיון הזה, מאחר ששר הכלכלה והתכנון הוא שהשיב על הצעת החוק של ח"כ

עמיר פרץ, אני רוצה לראות בשר הכלכלה והתכנון כתובת המובילה את הנושא

הזה לגבי ועדת הכלכלה. האוצר, אם יש לו הצעות, שיביא אותן. אבל זה לא

סדר ומינהל תקין. יש שר שמופקד על הנושא הזה, ואין לו כל כך הרבה

סמכויות, וזה משרד הכלכלה והתכנון. ואם יש לו כבר הענין של פיתוח הנגב,

האם גם את זה לוקחים ממנול זאת אני לא יכולה להבין.

לכן, אם יש הצעה לשר האוצר, בבקשה, יעביר אותה לשר הכלכלה והתכנון. אל

תעמידו עצמכם כמגוחכים גם בנושא הזה. כל שר מביא הצעות, ובסופו של דבר

אין הצעות.

ע. פרץ.' אין לי שום ספק שתוכנית "קידמת נגב" תעלה

לדיון כאן בוועדה, כיוון שיום אחרי שהיא

תוגש לשר האוצר, המסמך כמסמך יופיע בפני עם ישראל כולו, ויוגש לחברי

הכנסת כולה. אין לי שום ספק, שנושא שמדבר על השקעות של קליטת 400 אלף

איש זה נושא שהכנסת תדון בו בהרחבה, והוא יגיע לשולחנך. אני מניח

שנקיים על זה דיון בצורה מקיפה מאוד.

התרשמתי שחברי הוועדה עושים עבודה טובה מאוד, משתדלים מאוד לראות את

הדברים ככל שיותר עניינית. יש ויכוחים בתוך הוועדה, ויכוחים מקצועיים

על תפיסות, מה זה מרחב פריפריאלי, אבל זה ענין אחר. סה"כ חברי הוועדה

משתדלים להגיש על-פי תפיסת הרוב שם הצעת ביצוע. נתתי את הדוגמא של

התוכנית שנמצאת בשלבי סיום, כאשר משרד המסחר והתעשיה שצריך להיות אחד

הגורמים החשובים "ביותר בתוכנית אינו בענין, רק כדי להמחיש את הצורך

ברשות שתנסה לנקז את הדברים אליה. אני חושב שנעשה משגה אם נתמקד

בתוכנית של קידמת נגב, כי זה נושא גדול ומורכב ביותר. הלואי ששר האוצר

ימצא את הפטנט שיעקוף את כל מי שהוא רוצה, ויעביר לנגב את הסכומים שהוא

מדבר עליהם. הוא מדבר על אחוז נכבד מכל תקציב קליטת העליה שיושקע בנגב.

אני מאחל לו הצלחה. אני רק מטיל בכך ספק, ומקווה שבגלל חוסר התיאום

הענין ייכשל, ולבסוף לא יהיה כלום. אין לי שום ספק שזה יגיע לשולחן

הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בהחלט נדון במסקנות, ונתייחס אליהן במלוא

כובד הראש. נברך עליהן אם הן באות לתרום

תרומה ניכרת מבחינת אפשרויות הביצוע לקידומו של הנגב ולפיתוחו מבחינת

התעשיה, מבחינת התיירות, מבחינת התשתית ומכל הבחינות האחרות. אין לי

ספק בכך, ובלבד שיוצעו גם האמצעים הדרושים לביצוע אותן ההמלצות.

אנחנו מדברים עכשיו על החקיקה. אתמול התקיים דיון על משרד הכלכלה

והתכנון, והיתה סקירה של שר הכלכלה והתכנון. בסקירה שלו, בנספח ט',

ישנה הצעת חוק הנגב, שדיבר עליה עכשיו מנכ"ל המשרד. יכול להיות שנצטרך



לשלב את הדיון בשתי ההצעות, זו של ח"כ עמיר פרץ, וזו שתתיח, שהיא מקיפה

יותר, ונמצאים בה אלמנטים שלא כלולים בהצעתו של ח"כ עמיר פרץ.

אני מדברת עכשיו על החוק. אני מבקשת מהאוצר: מסקנות - בבקשה; המלצות -

בבקשה. כל אלה יהיו לביצוע. אולי הרשות תצטרך לעסוק בזה, זה יהיה אולי

אחד התפקידים שלה, אבל אל תגישו הצעת חוק לפיתוח הנגב כתוצאה מהמסקנות

האלה. לא יתכן ששני שרים באותו נושא יגישו שתי הצעות חוק כל אחד

בנפרד.

ש. מעוזי. אין מגמה כזאת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני שמחה לשמוע. בכל אופן שר הכלכלה והתכנון

הוא המופקד על הנושא הזה, הוא המוסמך לנושא

הזה, ותנו לו את הסיוע הדרוש לכך, לגבי הקמתה של הרשות, ולגבי החוק

בו נדון. אני בטוחה שהוא יתקבל לא רק על-ידינו בברכה, אלא גם על-ידי

הכנסת, וניתן לו עדיפות בדיונים. אני מאוד מבקשת לא לשים מקלות

בגלגלים, ואני דורשת תיאום ושיתוף פעולה מצד האוצר עם משרד הכלכלה

והתכנון בנושא הזה.
י. הרמלך
החוק הזה שמקים רשות ביצוע למעשה משלים את

מה שנאמר כאן. התכנון נעשה בראיה הכוללת

בנגב בראשות אלוף (מיל) הרצל שפיר, אתו ישבתי הבוקר כדי לתאם את כל

נושא התכנון. הרשות שתקום עכשיו בעקבות החוק היא תהיה הגורם המבצע. שם

ישבו כל הנציגים הנוגעים בדבר, כל נציגי משרדי הממשלה, כל נציגי

הציבור, והם יבצעו את התוכניות. הוועדה הזאת עשתה הכל בהיקף גדול, אבל

היא לא נכנסה לשום שלב ולשום היבט ביצועי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נזמין גם את האלוף (מיל) הרצל שפיר, ונשמע

את כל ההמלצות ואת כל ההצעות. נעשה הכל כדי

לעזור, כדי לקדם, כי זו המטרה של ועדת הכלכלה.. נעשה הכל כדי לקדם עד

כמה שאפשר חקיקתו של החוק להקמת רשות לפיתוח הנגב. אדרבא, המגמה היא

שלרשות הזאת שתקום תהיינה התוכניות והאפשרויות, והיא תוכל לבצע אותן

בשותפות של כולם ובברכה של כולם.
ש. מעוז
השר מינה ועדה, והוא לא אמר לוועדה איזה

מסקנות להסיק. הוא אמר לה לשבת. אני אומר

זאת מתוך הוועדה, לא מתוך מחשבות השר. כנראה יוגשו המלצות בכיוון הזה.

זה לא שהשר הלך וחס וחלילה ועקף את משרד הכלכלה או שלא תיאם. הוא לא

יודע מה הוועדה עושה. הוא נתן לוועדה מטלה, והיא עמדה בה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כאשר שר האוצר ממנה ועדה שתעסוק בנושא של

פיתוח הנגב, הרי בנושא הזה היא עוסקת. היא

תעסוק בנושא של תכנון פיתוח הנגב, מה צריך לעשות שם כדי לפתח, ולצורך

זה קיים שר הכלכלה והתכנון. יכלו שני השרים למנות ביחד את הוועדה הזאת.

אם יש להם משהו ביד, אל תקחו גם את זה מהם.

ליבנו את הדברים, ואני מקווה שעם ההמלצות של ועדת שפיר שיראה שר האוצר,

נקבל אותן גם אנחנו, כדי שנוכל לקיים דיון בנושא הזה.



אני מבקשת מפרופ' ברוורמן, נשיא אוניברסיטת באר-שבע, לתת לנו את נקודת

הראות שלו. אני באמת מודה לכם על כך שאתם מלווים את נושא פיתוח הנגב

משך כל השנים.

א. ברוורמן; אנחנו מאוד שמחים על היוזמה של ח"כ פרץ

עמיר. כמובן, אנחנו לא פוליטיקאים, ואנחנו

בטוחים שבשולחנות המתאימים ימצאו את הדרכים המתאימות כדי להחיש את

העניו, מפני שהזמן קצר, המלאכה מרובה ובעל-הבית דוחק.

מבחינת האוניברסיטה, גם בענין של ועדת קידמת נגב, פרופ' מהרז היה חבר

בוועדה, פרופ' גרדוס עבד הרבה מאוד בוועדה, והמטרה של כולנו היא

במהירות, עכשיו, גם לגבי הנגב, לקבל החלטות.

אנחנו נקראנו להכפיל את האוניברסיטה תוך 5 שנים. אנחנו גם יושבים

בישיבה עם פרופ' אמנון פזי, נשיא ה-ות"ת, לדיון האם באמת ישנם המשאבים

לכך, כדי שלא נעמוד בפני שוקת שבורה כשאנחנו קולטים אלפי סטודנטים ואין

לנו המשאבים.

האוניברסיטה שמחה על החוק הזה. את החוק הזה צריך לעגן, שיכתבו אותו עם

תקציב בצורה שיגיע באמת לביצוע, וביצוע מהיר. באוניברסיטה היום, בגלל

תנופת הפיתוח באיזור וכן של האוניברסיטה עצמה, מיד מקימים מכון לפיתוח

הנגב, בראשו יעמוד פרופ' גרדוס. ואנחנו עושים פול של טובי המהנדסים,

הכלכלנים, הגיאוגרפים בסביבה, שיעזרו לכל הנושא. אנחנו ערוכים במהירות,

ובעזרת חברי הכנסת תושבי הנגב, ואחרים שביקרו אצלנו, וממש מוכנים

לפעולה. אתם רק תיתנו לנו את האור הירוק, כי אנחנו זקוקים ומעוניינים

לעבוד.

אני רק אציין שהזמן מאוד מאוד קצר, לכן היוזמות חייבות להיות - ואתם

יודעים טוב מאתנו - לא בתחום כמו שציין ח"כ עמיר פרץ רק של ההכרזות,

אלא שכאן באמת יהיה ביצוע, ביצוע תקציבי. אם לא נתחיל בימים אלה, זו

תהיה בכיה לדורות.
ש. גרדוס
אני שמח לשמוע שסוף סוף חדרה ההכרה לכל

הגורמים - האוצר, משרד הכלכלה וגופים אחרים

- שחייבים להקים גוף טריטוריאלי בצורת רשות. אני נמצא בנגב 20 שנה. אני

זוכר שבשנת 1976 יצאנו בדו"ח - עם יוסף תקוע זי'ל, ואלי מויאל יבדל"א -

ותוכנית אב לפיתוח הנגב. כבר שם קראנו להקמת רשות. אישית הייתי מעורב

גם בחקיקת חוק הנגב עם ח"כ זיק אמיר. אני חושב שטוב שהאוצר תומך בזה,

כי את החוק הקודם האוצר טירפד. הוא נגס בו, וזה בעצם הפך להיות הצהרה,

ולא חוק. לחוק אין שיניים.

אני רואה בחיוב את העובדה שהאוצר עם הוועדה של הרצל שפיר באים בהצעה

להקים רשות טריטוריאלית, כי אין ברירה. רשות היא הגוף היחיד שיכול לטפל

בנגב בצורה כוללנית. אני מקווה שלחוק הזה אכן יהיו תיקצוב רציני ויכולת

ביצוע, והוא לא יהיה תלוי בחסדי המרכז, בכל מיני מניפולציות פוליטיות,

שתמיד מקלקלות דברים מהסוג הזה.



א. מחרז; צריך לציין שהתפקיד המרכזי של הרשות, גס אס

אנחנו בוחנים את זה בטווח של השניס הקרובות,

הוא למעשה לטפל בנושא פיתוח. למערכות הקיימות יש המנדט בתוקף בחירתן

ובתוקף החוק לפעילות בנושאים השוטפים. הנושאים של הפיתוח עומדים בזווית

הגידול במספר האוכלוסיה, שהוא בעצם מהפכני. זה אומר למעשה, לפחות

בנתוני היסוד שהוועדה טיפלה, יותר מהכפלה של מספר התושבים הקיים.

הנושא של הרשות, כפי שהוצג על-ידי מסמכו של ח"כ עמיר פרץ, מקבל ביטוי

בשני היבטים-.

(א) ייצור מקורות המימון, ויש לזה שני היבטים:

(1) מימון בעזרת איגרות חוב.

(2) תיקצוב. התיקצוב חייב להיות רב-שנתי, שם אין ציון מפורש.

(ב) היבט של יעדים. היעד המרכזי מוצג כיעד כלכלי, וכאן צריכה להיות

זהירות, כי יעד כלכלי של טווח קצר יכול להיות לא כדאי. צריך להסתכל

על זה מנקודת מבט של טווח ארוך, בראיה הרבה יותר רחבה, עם אלמנטים

שאינם דווקא רק כלכליים. זאת נקודה מאוד חשובה. הכלכלה חייבת להיות

כרוכה ביעדים נוספים, וזה לא בא לידי ביטוי במסמך כפי שהוא מוצג,

אני מאמין שללא תלות בנושא של מסקנות ועדת "קידמת נגב" וללא תלות ישירה

בהצעות אחרות, יש חשיבות לראות בזה נדבך ראשוני, כי הוא בעצם מציין

הרבה אלמנטים שהזמן לגביהם, כפי שאמר פרופ' ברוורמן, דוחק. כל דחיה רק

תיצור מילכוד, כי בעצם אנחנו עומדים בפתח השער.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לעת עתה קיימת מועצת הנגב שהוקמה על-פי חוק,

ועוסק בה משה הבדלה. אני חושבת שבתנאים

הקיימים - ללא אמצעים וללא תקציבים - הוא הצליח בכל-זאת ליצור מודעות

בקרב הגורמים השונים לגבי נושא הנגב.
מ. הבדלה
המועצה בעצם מיקדה את פעילותה רק בהפצת

תודעת הנגב בקרב כל הגורמים. בלי תקציב

אי-אפשר לעשות. לבקר לא עולה כסף, ואני שמח שהרשויות, כולל האוניברסיטה

ומוסדות אחרים, שיתפו פעולה בכל פעולה שעשתה המועצה. בביקור ועדת

הכלכלה שהיה לאחרונה, ב-18 בפברואר, אכן הוועדה ראתה שישנה מודעות

למועצת הנגב גם בקרב אנשי התעשיה, גם בקרב אנשי הרשויות המקומיות וגם

בקרב אנשי האוניברסיטה. אם נלמד ממה שקרה בחוק הרשות לפיתוח ירושלים,

בעצם אני רואה שישנו סיכוי, ודרך הרשות אכן תיווצר זרוע ביצועית. מונח

לפני גם הדו"ח המבוקר של הרשות לפיתוח ירושלים שהסתיים ב-31 במרץ 1990,

זו שנת הפעילות הראשונה שלה, ואפשר ללמוד מזה. אם נקיש לגבי הנגב, ודאי

נלמד את היתרונות, ונוכל לצמצם את אי-ההבנות או הליקויים.

מה שמשתקף מהמאזן שלהם הוא נושא מאוד חשוב, והוא המעורבות שהצליחה

הרשות לפיתוח ירושלים ליצור בקרב מקבלי ההחלטות התקציביות. אני רואה

שיש פה הקצבה של משרד המסחר והתעשיה של 600 אלף שקל, של משרד התיירות



בסך של 126 אלף שקל, של עיריית ירושלים של 628 אלף שקל, בסת"כ

1.350.000 שקל בשנת הפעילות שלה. בנוסף לזה הועמדה הלוואה לרשות הרשות

בסך 5 מיליוני שקל לפעולה רב-תקציבית. אני הושב שאס הרשות לפיתוה הנגב

תתחיל בפרופורציה ביחס לנתונים האלה, ודאי שהשינויים בביצוע יהיו

גדולים.

לגבי הביצוע של ירושלים, ואני נותן זאת כהדגמה. הם גייסו כספים ופעלו

ב-5 תחומים: פיתוח כביש 4 - 670 אלף שקל; פיתוח ירושלים דרום - 500 אלף

שקל; כיכר העיר וכוי. ברגע שישנו תקציב מצד אחד והשתתפות ומעורבות של

הרשויות על-פי חוק בתוך הרשות, אפשר להגיע לביצוע, ולא להיות מועצה

שהיא בעצם מועצה מייעצת, ובעצם כמעט שלא יכולה לעשות שום דבר פרט לכך

שהיא מביאה את תודעת הנגב לבית הזה.
ד. יפרח
אני מברך את משה הבדלה על הצלחתו להביא את

הנגב לתודעת הציבור.

אני רוצה לשאול, האם לרשות עליה מדברים יהיה תקציב! אני בטוח שרעיונות

יש למכביר. אבל איך חושבים להזרים כסף לרשות? האם לרשות תהיה סמכות של

ביצוע, או רק של המלצהו אני לא אומר שלא צריך להקים רשות כזאת. אבל האם

נקים מינהלת, שתעסיק עוד 20 עובדים, ותגיש המלצות בכל פרק זמן, או

שתהיה לה סמכות ביצוע? לפי הצעתך, רשומים כאן 18 משרדי ממשלה שיתנו את

חלקם.

אם כולם ישאו בנטל, וכל אחד יתן את חלקו, משרד הפנים ודאי רואה זאת

בברכה, ויתן את חלקו ללא כל בעיה, ואני אומר זאת על דעת שר הפנים, כראש

לשכת השר, ולא כממלא מקום ממונה על מחוז הדרום.
ע. פרץ
ההבדל בין המועצה לרשות הוא הבדל של מעמד

חוקי. עוד לא הגענו לשלב של השאלה, האם

משרדי הממשלה והרשויות בנגב מעבירים את הכסף דרך הרשות. זאת לא השאלה.

יש פה בעיה, שאלן שום גוף חוקי בנגב שיש לו סמכות לעסוק בפיתוח,

ביוזמות, בביצוע בכל השלבים. הוקמה מינהלת תיירות, ומרגע שהיא קיבלה

מעמד ביניים, אפילו לא מעמד ממשי, כבר רואים שיש שיפור. אם הם היו

נשארים במסגרת המעמד הקודם, בדומה למועצה, הם לא היו מגיעים לכלום.

המעמד החוקי חשוב, ודוגמא טובה לכך היא מינהלת התיירות שקיבלה מעמד

ביניים, בין מועצה מייעצת לרשות עם כל סמכויות הביצוע. בשנה וחצי, מאז

היא קיבלה מעמד של מינהלת, אני חושב שכל תושבי הנגב יעידו שיש פריצת

דרך בנושא תיירות, לפחות בכיוון הכללי בביצוע של דברים מרכזיים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מועצה זה ענין של רצון טוב. אין לה שום

סמכויות, שום תקציבים, שום יכולת ביצוע.

רשות זה דבר אחר. כך רשות נמלים, רשות בזק, רשות דואר, ויש עוד דוגמאות

של רשויות אחרות. קודם כל, יש לה על-פי חוק סמכות סטטוטורית, היא תוכל

לקבל החלטות, וההחלטות שלה מחייבות. נוסף לכל זה היא גם תהיה גוף מתאם.

המועצה, עם כל הרצון הטוב שלה, מה היא יכולה לחייב? מה היא יכולה

להגיד? שום דבר. בגוף שיוקם תהיה כל הנציגות העוסקת בנושא הנגב, משרדי

הממשלה, האוניברסיטה, וגורמים אחרים שותפים, והם פועלים בנגב בתחומים

שונים. הם יהיו תחת קורת הגג של הרשות, כאשר כל ההחלטות שיתקבלו שם

מחייבות.



לגבי תקציבים. אני בטוחה שלכל פרוייקט שיחיה, יחיו גם התקציבים

הדרושים. אם יש פרוייקט שנוגע למשרד הפנים, גם חלקו של משרד הפנים

יהיה. כך לגבי תיירות וכך לגבי כל משרד אחר, כפי שנמסר לנו לגבי חרשות

לפיתוח ירושלים. המשרדים השונים יהיו חייבים להפריש לתקציב הזה.

אני חושבת שלגבי תקציב הממשלה שעומדת לפתח פרוייקטים - כך ענין הרכבת,

כך ענין רשת הכבישים, כך ענין הביוב, כך כל מיני דברים נוספים אחרים -

לזה יש תקציב מרכזי, והוא צריך להינתן לרשות. נוסף לזה לרשות תהיה

סמכות לגייס כספים נוספים, להקים קרנות, דבר שהמועצה היום לא יכולה,

אין לה סמכויות כאלה, אסור לה.

בהצעה שהוכנה יש פרוט מה מותר לרשות, כמו יצירה וקיום של קרנות לפיתוח

הנגב, שהיא תוכל להקים. כך שתהיינה לה גם הכנסות, גם הוצאות, יהיה לה

מעמד חוקי וסמכויות, והיא תוכל לקבל החלטות.

אני רוצה להדגיש כי לפעמים יש חשש של משרדי ממשלה שלא ינשלו אותם

מסמכויות שלהם. הרשות לא באה לקחת סמכויות של הגורמים הקיימים, בהחלט

לא. הם ימשיכו למלא את תפקידם כפי שהם ממלאים גם היום. הבעיה היא יותר

ביניהם, בנושא התיאום, ובנושא החלטות. כאשר יושבים במועצת המנהלים של

המועצה, מקבלים החלטות שיחייבו את כל השותפים. זה לא בא במקום מה שמשרד

הפנים עושה, ומה שהרשות המקומית עושה ומה שהעיריה עושה. זה בא להוסיף

ולהיות גורם מדרבן, מקדם, מפתח, מבצע ועושה. את כל הרצונות הטובים צריך

להפוך למנוף של ביצוע. זו, לדעתי, המגמה שצריכה להיות, וכך נצטרך

להוביל את החוק הזה, לכשנדון בו.

נ. בריח! אני רוצה לברך את ח"כ עמיר פרץ שעושה רבות

למען הנגב על היוזמה הברוכה.

לצורך הדיון נתבקשתי על-ידי ראש העיר באר-שבע לייצגו כאן. בבאר-שבע

ובנגב בכלל פועלים. היום הרבה מאוד גופים במקביל. יש מועצת הנגב, יש

השדולה הציונית למען הנגב, ולכל רשות יש החברה הכלכלית שלה והגוף שלה.

במקביל יש הרבה מאוד תוכניות שנערמו עם השנים.

אנחנו כעיריה תומכים בהצעה שהוגשה על-ידי משרד הכלכלה והתכנון. אין

היום לדעתנו טעם בהקמה של מועצה נוספת על כל מה שקיים כיום. לדעתנו

צריך לקחת את הקיים, להוסיף סמכויות, להוסיף תקציבים, לשפר את מה שניתן

לשפר, ופשוט לרוץ עם זה קדימה.

בנגב עומדים להכפיל את האוכלוסיה. כרגע נמצאות בבניה 6,000 יחידות

דיור, תוך שנה יהיו 20 אלף יחידות דיור בבאר-שבע שמכפילה את עצמה.

העולים מגיעים, והתעשיה נשארת על כנה. אין פיתוח ואין כלום. כדי לשבר

את האוזן, תוך שבועיים פותחים איזור תעשיה חדש בהשקעה של 4.5 מיליוני

ש"ח, דבר שלא היה 20 שנה בנגב. יש כבר יזמים שיגיעו, ויתחילו לבנות

בעזרת כל מיני תמריצים.

רשות אחת שתחוזק תוכל לסייע לנו בנושאים האלה. היא, כמובן, תוכל לקחת

גם את כל תוכניות המגירה שהצטברו, ולנסות להריץ אותן. כפי שנאמר כאן

על-ידי פרופ' ברוורמן, אין היום זמן. המצב הולך ומחמיר, ואני רואה זאת

מהשטח, כי אני חי את זה יום יום.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
צריך להדביק פיגור של שנים.

נ. בריח! צריך גם להדביק פיגור של שנים, אבל אם היו

מתחילים לפני4-5 שנים היינו נכנסים למשהו.

מתחילים לבנות את התשתיות, למשל באיזור התעשיה הזה, ורק בעוד שנה יוכלו

להקים שם מפעלים. אגב, אין שטחי תעשיה בבאר-שבע. ערכנו סקר, והסתבר

שאיו שטחי תעשיה. בא יזם שרוצה דונם וחצי, יש לו כבר בנמל כל המיכשור

להקים מפעל, ואין איפה לשים אותו, הכל מלא ולא טרחו לפתח עוד. זה פשוט

מדהים, באים יזמים ואין היכן לשים אותם.

ל. גצל; זה לא כל כך מדוייק. יש תכנון, אבל אין

פיתוח.

נ. בריח! יש תכנון ואין פיתוח. כשיש תכנון זה אומר

שצריך לריב עם כל מיני רשויות, כדי שיקדמו

את התכנון. הבאתי כדוגמא את איזור התעשיה הנוכחי, שם אם לא היינו

משיגים, זה לא יהיה קיים גם בעוד שנתיים.

אני בעד הקמת רשות, אבל לא בעד הקמת עוד מועצה מקבילה. יש לקחת את מה

שיש היום, ולחזק.

א. ספיבק! יש לי הרגשה שיש היום הזדמנות היסטורית

לנגב, שהצירוף של עליה פלוס קונצנזוס לאומי

שנבנה על הצורך בחיזוק הנגב מאפשר פריצה, אחרי הרבה שנים שאנחנו מדברים

ומתריעים ולא קורה כלום. אני רוצה לדבר על כמה דברים בקשר לפריצה

הזאת.

(1) צריך להבין - זה אני אומר ככלכלן - שבתקופה הראשונה הדברים לא יהיו

רווחיים. עד שלא תהיה בנגב תשתית גדולה של אוכלוסיה ותחבורה

וטלקומוניקציה, - הוא לא יהיה רווחי כמו מפעל נוסף בתל-אביב. תפקיד

הממשלה בקונטקסט הזה הוא לגשר על הפער הבין-זמני עד שהנגב ימריא,

ולתת בהתחלה תמיכה כך שגם אם בהתחלה זה יראה לא כלכלי, בסופו של

דבר זה יהיה כלכלי. אגב, אחת הסיבות שזה יהיה כלכלי היא, שאם העליה

תתרכז במה שנקרא חדרה-גדרה, הוצאות הצפיפות על התשתית ועל המערכת

התחבורתית יהיו כל כך גבוהות, שבכלל אי-אפשר יהיה לחיות שם. ובסופו

של דבר, זה יהיה גם אחראי לרכז את האנשים בנגב.

התפקיד של הממשלה הוא גשר על הפער.

(2) הצורך של הממשלה להשפיע על הציפיות של הציבור. אנחנו יודעים

מהתורות החדשות של הכלכלה, שהציבור מושפע מאוד מהציפיות. שומעים

עכשיו למשל על הצורך במדיניות קליטת עליה ברורה כדי להשפיע על

הציפיות של העולים. יש אומרים שחלק מהעולים יושבים בבריה"מ

ומהססים, כי לא ברור להם מה יקרה. בקנה מידה יותר קטן, צריך שיצא

סיגנל מאוד ברור מהוועדה הזאת ומכל מקום שמטפל בדברים, שהנגב הוא

בקנה מידה גבוה, בסדר עדיפויות לאומי גבוה, ושזה ישאר כך לפחות

לכמה שנים.



אני מביו מהדיון שמתקיים כאן, שהחוק הזה הוא אחת משתי הרגליים של

הפיתוח. זאת הרגל החוקית הסטטוטורית, ובנוסף לזה צריכה לבוא הרגל

התקציבית. אני מבין שהרגל התקציבית אינה הנושא עליו אנחנו דנים

כרגע, אבל צריך להדגיש ולחזור ולהדגיש, שצריכה להיות איזו שהיא

מחוייבות רב-שנתית של האוצר ושל הממשלה לנגב. צריך שיהיה ברור

שהרשות הזאת תהיה רשות שגם יהיה לה מה לעשות. לתאם בלי כספים

גדולים, אין לזה משמעות. אני מקווה שכאשר תגיעו לדון בזה בהקשר של

הוועדה של האלוף (מיל) שפיר, הדברים האלה יובאו בחשבון.

מבחינה כלכלית הדבר הטוב ביותר היה ליצור תוכנית עבודה רב-שנתית.

כיוון שמדברים על כך שהממשלה עומדת לעבור לתיקצוב תלת-שנתי, יכול

. להיות שאפשר שהממשלה תתחייב בצורה תלת-שנתית גם על תקציבים לנגב,

וכך היא תשלח את הסיגנל שבאמת מי שיקשור את עתידו עם הנגב,

ירוויח.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני חושבת שזאת הכוונה. נצטרך להבטיח זאת

בחוק, כי אנחנו לא רוצים שהחוק הזה ישאר על

הנייר ללא יכולת ביצוע כמו חוק הנגב וחוק הגליל. יש חוק, אבל לא ניתן

לבצע אותו. המגמה היא שתהיה לא רק הסמכות, אלא גם יכולת הביצוע על-ידי

אמצעים שיועמדו לרשות או על-ידי אמצעים שהיא תגייס. זה צריך לבוא מכמה

מקורות, ולא רק מהממשלה, מתקציב האוצר.

ז. טמקין; אני מבקש לתרום מעט מנסיון של קרוב ל-20 שנה

בהתמודדות עם פיתוח הנגב, ושנה וחצי בנושא

של פיתוח התיירות במסגרת של המינהלת לפיתוח תיירות בנגב.

קראתי את הצעת החוק של ח"כ עמיר פרץ, וכמו יוזמות אחרות לעת האחרונה

כולן הן בכיוון חיובי. רק שהכיוון לא ברור. הוא לא ברור בטווחי הזמן,

בין פעולות שמתבצעות, הוא לא ברור במסגרת מדיניות הממשלה. מדיניות

הממשלה נקבעת לפי מסמך אחד בלבד, ספר התקציב. כל שאר הדברים הם עטיפות,

הם כלים משפטיים, חוקיים, ציבוריים ואחרים. בתקציב המדינה, נכון לשנה

זאת, עדיין העדיפות בו נמוכה ביותר, והבית כבר בוער. מי שמסתובב בנגב

ורואה את כמויות הבטונים 'למגורים,' ואת המגורונים, ואת הקרוואנים

שנשפכים שם יום יום, זעה קרה מכסה אותו למחשבה במה יעסקו האנשים האלה.

אם לא, נקבל בעוד שנתיים, שלוש או ארבע ערי רפאים בנגב, וההשפעה

הפסיכולוגית תהיה בדיוק הפוכה לאותם סיגנלים חיוביים שאנחנו רוצים

לאותת בנושא הזה. לאנשי האוצר יש כל המדדים הבדוקים למה שאני אומר.

כאשר אנחנו עוסקים בפיתוח תוכנית אופרטיבית של התיירות בנגב, ואנחנו

רוצים בעזרתה לסייע לעיירה כמו מצפה רמון. אנחנו מאמינים שהתיירות

יכולה לסייע לה. מראשית פעילותנו ועד היום מועסקים כבר במצפה רמון

כ-140 איש בתחום התיירות, ולעיירה כזאת זה הישג אדיר. בשעה שמלונאי בעל

שיעור קומה, מהשורה הראשונה בישראל, אולי בעולם, עומד להקים מלון במצפה

רמון, הבקשה מונחת והוא כבר התחיל לשפץ, ואנחנו נאבקים על שיפור הכביש

בין מצפה רמון לאילת, באורך של 48 קילומטר. הכביש כמעט שאינו עביר

לתנועה. ברור לגמרי שכדי שמצפה רמון תוכל לפרוץ קדימה, צריך לשפר את

הכביש הזה, ואני נאחז כאן בדוגמא אחת בלבד. הכביש תוכנן, נערכו לו

אומדנים, ויודעים היום שהמחיר הוא 30 מיליון שקל. תקציב המדינה בשנה



הקרובה לשיקום הכביש הוא 2 מיליוני שקל. כלומר, ב-15 שנה הכביש הזה

ישוקם. כשיגיעו לקטע האחרון יצטרכו לחזור ולשקם את הקטע הראשון.

לקחתי דוגמא מאוד מצומצמת, מאוד צרה, כדי לשקף בעיה שאומרת, שאם משרדי

הממשלה לא יתנו את העדיפות הנאותה לנגב במסגרת תקציביהם, לא ניתן היום

לגייס כסף חיצוני כמו שמופיע בהצעה שישנה כאן. ההצעה אומרת, שניתן כלי
שיש בו שני אלמנטים אופרטיביים
(1) פעם אחת אלמנט של תכנון מתאם ויוזם, וזה כלי מבורך, וצריך שיהיה

כלי מתכנן וכלי יוזם, כי אין כלי כזה בנגב או בארץ בכלל. ישנו

תכנון מווסת, שאותו מבצע משרד הפנים במסגרת חוק התכנון והבניה, אבל

תכנון יוזם אין. תכנון אינו אקט-פעמי. התכנון הוא תהליך מתמשך,

וצריך גוף בעל יכולת וכלים בנושא. אם אני קורא נכון, זה משתקף

בהצעת החוק.

(2) החלק השני שישנו, וזה אינו ברור, מהו הכוח הביצועי של הגוף הזה.

הוא לא יכול להתבסס רק על גיוס מקורות חוץ-תקציביים, כי בשנים

הקרובות תהיה תחרות קשה מאוד על גיוס מקורות חוץ-תקציביים. הוא

חייב להתבסס כך או אחרת על תקציב המדינה. הדברים האלה לא באים לידי

פתרונות.

בטווחי הזמן ברור לחלוטין שעד שהצעת החוק תחוקק, ואני מבין שיש כאן

כמה מהלכי תיאום מורכבים בנושא הזה, ועד שיצקו כלי ביצועי או יהפכו את

הכלי הזה לכלי ביצועי, יעבור זמן רב.

לכן, להערכתי, צריך להגיד שלאלתר משרדי הממשלה הנוגעים בדבר יקימו

חוליות ביצוע, משרדים איזוריים ישנם, ודרכם יקצו עדיפות לפיתוח הנגב.

יש להתחיל לעבוד ברוח הצעת החוק כבר היום במסגרת תיאום של כל משרדי

הממשלה, כדי לראות לאן הדברים הולכים בנושא הזיה.

אני מניח שהתרומה של ועדת שפיר תהיה תרומה חשובה, .אבל היא מכסה את הנגב

המזרחי, כאשר ישנו גם הנגב המערבי, וישנו הנגב הדרומי. ישנם דברים

נוספים שלא מופיעים שם במסגרת הנושא הזה. יש תכנון ברמות מפורטות, שלא

מתבצע בתוך הוועדה, כי הוועדה ממליצה המלצות ברמת המקרו, והליך התכנון

המפורט הוא ארוך ומייגע.

אני מסביר את האלמנטים של זמן שאיננו, שחייבים למצוא דרכים איך מגשרים

על פער הזמן עד שנמצא כלי יעיל ומתפקד בדמותה של הרשות לפיתוח הנגב. עד

אז יש למצוא דרכים מיידיות לזרז את הביצוע וקצבי הביצוע בנגב.

ל. גצל; אין לנו התנגדות לרשות. הקשר שלנו עם המועצה

היה קשר מתודי. בעקרון בפעילות שלנו מבחינת

תכנון תשתיות בנגב, עבדנו בצורה פרטנית עד היום עם כל רשות בנפרד,

על-פי צרכים. נעשה זאת גם במסגרת התשתיות, כאשר נכין תשתיות מראש, דבר

שלא היה במהלך 4-5 השנים האחרונות. הזכירו פה את איזור באר-שבע. התקציב

רק של באר-שבע עצמה לא הוכפל, אלא כמעט גדל פי 5, על-מנת לקדם את נושא

פיתוח התשתיות בבאר-שבע עצמה.



ישנו תכנון, אבל לגבי נושא של תשתיות שהן קצת יותר מורכבות, אנחנו

עומדים לפתח תשתית בסיסית בלבד, ולא תשתית סופית. תשתית סופית נעשית

על-פי צרכים של כל יזם בנפרד. הנסיון הוכיח שברגע שהלכנו ופיתחנו

תשתיות מוכנות מראש, זה עלה לנו פי שלושה, כי לכל יזם יש הספציפיקציות

שלו, אבל אנחנו אכן עומדים לבצע תשתיות בסיסיות.

עד היום עבדנו עם כל רשות בנפרד על-פי צרכים, כל רשות מוניציפאלית

על-פי צרכים שראינו אותם, ועל-פי מיפסת התקציב שהוקצבה לנו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מהו התקציב שעומד היום לרשות באר-שבע, אותו

תקציב שאמרת שגדל פי 5?
ל. גצל
תקציב לפיתוח תשתית. התקציב שלנו לשנת 1991

לכל מדינת ישראל הוא 47 מיליון ש"ח.

לבאר-שבע התקציב הוא 4.3' מיליוני ש"ח. מדובר- בסדר גודל של בין 14 ל-15

מיליון ש"ח לנגב כולו, כאשר באר-שבע לוקחת כאן חלק לא מבוטל.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כמה היה קודם?

ל. גצל; התקציב הכולל של שנת 1990 היה 33 מיליון

ש"ח. התקציב לבאר-שבע, נדמה לי, היה מיליון

ש"ח. ב-1989 התקציב היה 25 מיליון ש"ח.

נ. בריח; נוצלו 650 אלף ש"ח, ו-350 אלף לא נוצלו, אבל

העברנו אותם לשנה השוטפת.

ל. גצל; אלה לא תקציבים שהלכו לאיבוד.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; גם כשהממשלה נותנת, הם לא מבצעים.

ל. גצל; אני מדבר על תשתיות בישובים בערי הפיתוח

עצמם. במקרה זה הנגב כולו מכוסה על-ידינו,

כי כל הישובים בנגב מוגדרים על-ידינו, על-פי חוק עידוד השקעות הון,

כאיזורי פיתוח.

אני לא יודע בדיוק איך השתלב הנושא של הקריות התעשייתיות במסגרת הרשות

עצמה. אני לא יודע איך להגדיר את זה כרגע, והאם נתנו על זה מספיק את

הדעת. אם אנחנו מדברים על נושא של קריות תעשייתיות, יש לנו בתכנון

להקים 5 פארקים כאלה באיזור הנגב. אני לא יודע כרגע איך זה ישתלב עם

הרשות, אבל אני מקווה שזה ישתלב בצורה חיובית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כל דבר ישתלב. לא יקחו מכם סמכויות.

ל. גצל; זה לא ענין של לקיחת סמכויות.

הוזכרה פה הדוגמא של הרשות לפיתוח ירושלים.

בשנת 1990 התחלנו לעבוד עם תרשות עצמה, ישירות, והנסיון הוכיח שהדבר

עלה בצורה חיובית. כשעבדנו מול הרשות עצמה, הדברים הוכיחו את עצמם.



השנה התקציב של הרשות לפיתוח ירושלים, גם מבחינתנו, הוכפל פי 8, אבל זה

כולל גם את איזור עטרות ולא רק את ירושלים עצמה.

י. סגל; הדברים של ליפא משתלבים עם אחת הבעיות

שאנחנו ראינו, והיא - שהיה פער גדול בין

הגופים שמקבלים החלטות לבין גורמי ביצוע. החוליה הזאת של קשר הדוק בין

מקבלי החלטות לבין מי שיכול לבצע, במסגרת הרשות לפיתוח, פותרת את הבעיה

הזאת, או לפחות אמורה לפתור את הבעיה הזאת.

אנחנו עדים בשנים האחרונות להרבה יוזמות של הרשויות המקומיות, ורואים

פה שההצלחה היא דווקא כשזה קשור מאוד לגורם שנהנה ישירות מעצם הפיתוח.

חלק מהחברות הכלכליות, החברות העירוניות של הרשויות המקומיות התחילו

בכיוון הזה, אך אני חייב לציין שהיתה חסרה חוליה שתתייחס לצרכים מעבר

לרמה הנקודתית, שתתייחס לצרכי פיתוח של איזור. אחת הבעיות שנובעות מכך

היתה שההיקפים בסדרי גודל שאתה לא יכול להתייחס לבעיה של תעסוקה או

בעיית תעשיה ופיתוח כלכלי רק על-ידי הרמה המקומית וזה מחייב התייחסות

רחבה יותר.

עצם ההצלחה של החברות לפיתוח, כדוגמת הרשות לפיתוח ירושלים, היא שיש
התארגנות מקומית עם שני אלמנטים
יש גורמי המימון, ויש התמיכה הציבורית

הרחבה. יכולת ביצוע ישירות, ואפשרות לפעול על בסיס כלכלי, ולא רק להיות

גורם שמבצע תקציבית פעולה. יכולת גם להשתמש בכספי ציבור כמנוף להתפתחות

הלאה.

הפרדה של גורם ציבורי שיממן פעולה תקציבית, ואחר כך גוף אחר יתחיל את

הפעולה הכלכלית, מסגרת כזאת לא מצליחה. אני מבין שהכוונה ברשות לפיתוח

הנגב היא לשלב את הפונקציות האלה.

נוסחה כזאת במיקרו הוכיחה את עצמה כגישה נכונה לפיתוח המקומי, ולכן

מרכז השלטון המקומי רואה בזה דבר מאוד חיובי.
י. גרדוס
אני חושב שצריך לתת את הדעת לנושא הגדרת

הנגב, לגבולות של הרשות הזאת. בחוק הנגב

הגדרנו את הנגב בזמנו כנפת באר-שבע, ואחרי כן באו גם הרשויות בצפון

ורצו להשתתף.

א. מחרז; אני רוצה לחזק את דבריו של האחרון שאמר,

שבנושא של חיזוק הקשר בין המקורות

והשימושים, גם ההתאמות, יש לדאוג שלא יווצרו מצבים שבנושא מסויים ישנה

ריצה קדימה ואין תיאום, וזה מה שקורה היום. זה דבר מאוד מאוד מרכזי,

וזה לא יכול לקרות אלא אם יש רשות מרכזית. לכן גם ההתאמה מאוד חשובה.

מ. הבדלה! צריך שיהיה תיאום בין הדברים, בין הפעולות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לבקש מחיים כץ, יועץ שר האוצר

שמרכז את ועדת ההיגוי אשר הקים שר האוצר

בראשותו של הרצל שפיר, ועדת קידמת נגב, שאולי תשכיל אותנו בנושא הזה.



ח. כץ; אני יכול להגיד מה המצב כיום. כיום הוועדה

עובדת על ניסוח המסקנות העיקריות של הדו"ח

שיוגש לקראת ה-20 בחודש, ויופץ כמובן גם לכל חברי הכנסת ולכל שרי

הממשלה.

הוועדה הזאת עסקה במטרה ויעד שהציב שר האוצר, שזה איכלוס של 400 אלף

אזרחים נוספים באיזור מוגדר שנקרא קידמת נגב - באר-שבע, רמת-חובב,

ירוחם, ערד, דימונה, להבים - כאשר הוועדה צריכה לבחון את האיכלוס

ומציאת הפתרונות התעסוקתיים לתוספת הזאת.

אני לא מעוניין בשלב הזה להוציא את המסקנות, אנחנו נקבע פגישה מיוחדת

עם הרצל שפיו; שיבוא. ויציג. את מסקנות הוועדה. מסביב לשולחן הזה יושבים

כמה מחברי הוועדה שהשקיעו הרבה מאוד עבודה, נשיא האוניברסיטה גם הוא

היה שותף במספר".פגישות בנושא הזה, וכל חברי הוועדה רואים שיש היום

סיכוי לעשות זאת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא מסקנות, אבל מה הם ראשי הפרקים או

הנקודות אליהם היא מתייחסת?

ח. כץ; הוועדה בחנה את הסוגיה של הריצה קדימה של

הבניה, איך אפשר יחד עם הריצה הזאת לפתח את

הנושא התעסוקתי בעיקר. היא הלכה ובדקה את זה במספר מישורים;

(1) המישור התעשייתי, תוספת מקומות עבודה בתעשיה, פיתוח של פארקים

תעשייתיים, ושמענו כאן את נציג משרד המסחר והתעשיה מדבר על 5

פארקים. אנחנו מדברים על הפארקים האלה.

(2) הוועדה בדקה את התיירות בנגב, כבר התחילו לעשות לא מעט, והיינו

קשורים עם המינהלה.

(3) הרפואה הגריאטרית, שעל זה נעשתה עבור הוועדה עבודה חיצונית מקצועית

מאוד, עם מומחים מאוניברסיטת ;בן-גוריון, ואפילו מומחה שהגיע מחו"ל

לצורך הענין הזה. בנושא הזה יש. ביקושים רבים גם בארץ וגם בעולם.

(4) הוועדה בדקה כמובן את הדברים הקיימים, ואת הנושא של תע"ש. בזה

אנחנו מתואמים עם ועדת הרמלך, מצפים להמלצות הוועדה ומתואמים

במחשבות בענין הזה.

הוועדה למעשה מנתה בערך כ-17-18 חברים ממשרדי הממשלה ואנשים חופשיים,

אנשים שיושבים כאן הם אנשים מהנגב, ונפגשה לא מעט פעמים. האנשים השקיעו

הרבה מאוד זמן מזמנם החופשי. אני חושב שהמסקנות של הוועדה יוצגו כאן

בפני ועדת הכלכלה, ובהחלט יהיו המלצות טובות ומועילות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איך זה ישתלב עם החוק על הרשות שתקום מבחינת

סמכויות!



ח. כץ! אני מציע שאת זה נשאיר להצגת המסקנות על-ידי

הרצל שפיר. הוועדה תגיש את מסקנותיה ב-20

בחודש, ואפשר לקבוע מועד סמוך לאחר מכן עם הרצל שפיר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נתאם אתו את המועד, נתקשר אתו כדי שנוכל

לקיים את הדיון לאחר ה-20 בחודש. נקווה שעד

אז גם ועדת השרים לענייני חקיקה, שמתכנסת ביום שני בשבוע הבא, תוכל

לסיים את דיוניה בהצעת החוק הזאת, שזה יעבור את הקריאה הראשונה, ויהיה

כבר בפני הוועדה.

מ. קוק; אני רוצה להביא את זה בשבוע הבא לקריאה

ראשונה. אני לא רואה בעיה גדולה בוועדת שרים

לענייני חקיקה. נראה לי שלקראת אמצע החודש אפשר יהיה להעביר את זה

קריאה ראשונה. יש לנו גם תמיכה של שר התעשיה והמסחר, זה תואם אתו מלה

במלה, הוא עבר על נוסח החוק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה צריך להיות מתואם גם עם שר האוצר.

ע. פרץ! נשמח להצעה משולבת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לסכם את הנושאים שבררנו.

קודם כל, אנחנו מחייבים מאוד מאוד את הצעת

החוק ואת הקמת הרשות לפיתוח הנגב, רשות אשר יהיו לה סמכויות

סטטוטוריות, יוגדרו לה התפקידים והסמכויות בחוק עצמו. באותה הצעת חוק

יהיה גם ביטוי לתקציב שיעמוד לרשותה של הרשות הזאת, ומקורות התקציב.

אני רוצה לסטות לרגע ולהביא דוגמא על הרשות למלחמה בסמים. כאשר הנושא

הזה היה במשרדי ממשלה שונים, ואז הייתי שרת הבריאות, ולי היחרז רגישות

גדולה לנושא ורציתי לדחוף אותו, מצאתי ועדות על גבי ועדות. הוציאו

ספרים עבי כרס על- הבעיה הזאת, וכיצד לטפל, והטילו על כל משרד ומשרד מה

הוא צריך לעשות. לא היה תיאום, לא היה תקציב, לא היה שום דבר. כל משרד

היה צריך לדאוג להקצאת אמצעים כדי לטפל בבעיה הזאת, וזה לא הצליח.

העליתי את הרעיון של. הקמת רשות, אשר תרכז את כל הגורמים שעוסקים בנושא

הזה. יהיה לה תקציב, וגם תהיה לה אפשרות לגייס אמצעים וכספים מחוץ

למסגרת תקציב המדינה, ואכן כך היה. התחילו בצורה צנועה, והתקציב הזה

הולך וגדל, כי הבעיה הזו הולכת ומחמירה.

לגבי הנושא הזה למדנו היום שאסור לנו לחכות יותר, כי הקרקע בוערת מתחת

רגלינו. אני רוצה לקוות שהעליה תמשיך לזרום. על-פי הנתונים שיש לנו,

כ-50 אלף יגיעו בחודש הקרוב, כי יש חשש שמא בריה"מ תשנה את המדיניות

שלה.

אם יש הצעה להפנות 400 אלף לנגב, וכל ישוב וכל עיר וכל עיירה תכפיל

ותשלש את האוכלוסיה שלה, לא רק יבנו גושי בטון ודירות, אלא צמד להבטיח

תעסוקה לאנשים שיכניסו לבתים הללו.



הבטחת תעסוקה מחייבת פיתוחו של הנגב. יש להצטער שמשך כל השנים לא נעשה

דבר. עוד כשהייתי יו"ר ועדת העבודה, רבין היה אז ראש-הממשלה, היזמנו

אותו לוועדת העבודה, ודרשנו שבתקציב המדינה יובטחו אמצעים, ייכתב כמה

הולך לנגב, כמה הולך לגליל, כמה הולך לירושלים מתקציב המדינה. לצערי

הרב כל השרים התנגדו לזה. כל אחד לא רצה שדבר כזה יצא ממנו.

חייבים להבטיח שדבר כזה יאמר במפורש בהצעת החוק, ולא שהרשות תעמוד אחר

כך כמו עני בפתח ותצטרך לדרוש את התקציבים הדרושים ממשרדי הממשלה

השונים. העדיפות הלאומית חייבת להינתן לנגב, זו שעה היסטורית גדולה.

מספר פעמים אמרנו כאן שהגיעה שעת הגאולה לנגב וגם לגליל. היום אנחנו

מדברים על הנגב, אבל גם על הגליל יש הצעה שצריכה להיות נדונה במליאת

הכנסת.

אני רוצה לברך את כל המשתתפים היום, שהם הביעו תמיכה בהצעת החוק,

ובמיוחד אנשי אוניברסיטת בן-גוריון. יושבים כאן 4-5 פרופסורים אשר עסקו

בנושא הזה, יושב כאן נשיא האוניברסיטה, ואני מברכת אותו על שהטריח את

עצמו לבוא. זה מוכיח עד כמה חשוב העניין, וכמה איכפת להם נושא הנגב,

פיתוחו וקידומו, והפיכתו באמת לאיזור מפותח, תוסס, מאכלס, כמו כל איזור

אחר במדינת ישראל. לא רק איזור המרכז צריך לפרוח, אלא גם איזורי הנגב

והשממה של הנגב. נפריח אותם כפי שהפריחו עד עכשיו את החלקים המעטים

והקטנים.

אין לי ספק שפיתוח תשתית צריך להיות מובטח ממקורות תקציביים. רק לפני

שבועיים שמענו מאנשי האוצר, והיה כאן הממונה על אגף התקציבים, שמסר לנו

על אותה החלטת ממשלה של ה-5.5 מיליארדי שקל, כאשר 1.5 מיליארד מסכום זה

יעבור מתקציב המדינה לפיתוח תשתיות. שר האוצר היה כאן פעמיים, ואמר שכל

משרד שיש לו תוכניות, ושאותן התוכניות יתנו תעסוקה נוספת, לא תהיה לו

בעיה כספית.

אין לי ספק שקיימות תוכניות, והרשות הזאת תבדוק את כל התוכניות, ותראה.

אם הוועדה הזאת, בראשותו של הרצל שפיר בדקה חלק אחד של הנגב, ולא את כל

חלקיו, הרשות תצטרך לעסוק בנושא הזה של התכנון. כבר היום נטלפן להרצל

שפיר ונקבע אתו מועד לדיון באותן המסקנות, כאשר הצעת החוק, אני מקווה,

עד ה-20 בחודש תהיה מונחת על שולחן ועדת הכלכלה, תעבור את הקריאה

הראשונה, ונדון במשולב על הצעת החוק של ח"כ עמיר פרץ והצעת הממשלה. אני

מבטיחה לכם שאתן עדיפות מבחינת קביעת סדר היום לדיון על הנושא הזה ככל

שאפשר יותר. אם נצליח לסיים זאת עד סוף המושב הזה, מה טוב. הכנסת יוצאת

ביולי לפגרה. יכול להיות שיהיה צורך לעבוד על זה בפגרה, ובלבד שלא

להשהות את הדיונים בהצעת החוק הזאת.

הועלה כאן נושא הכבישים. גם במסגרת הסכומים עליהם החליטה הממשלה יש

תוספת תקציבית גם למע"צ בענין סלילת כבישים. הוסיפו להם למעלה מ-70

מיליון בתקציב השנה שהיה להם.
ז. טמקין
אני מציע לבדוק מה מתקציב זה מיועד לכבישי

הנגב. אני בדקתי זאת, זה מעט מזעיר

מהתקציב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש עדיפויות לכבישים אדומים, בנושא תאונות

הדרכים. שם תאונות הדרכים עומדות בסולם

עדיפות מסויים. אבל שר האוצר אמר שאם תהיינה תוכניות נוספות, לא תהיה

בעיה תקציבית.

יש לשים דגש על רשת הכבישים, הרחבתם, סלילת כבישים שאינם קיימים כדי

לאפשר קומוניקציה בין חלקי הארץ השונים יותר מהר, יותר קל, ולאפשר

תנועה וניידות, וגם, כמובן, כדי לתת תעסוקה. יכול להיות שלמע"צ יש

תוכניות מוכנות, והיא תוכל להתחיל לבצע אותן בשנת התקציב הזאת. אני

חושבת שלא תהיה בעיה תקציבית מבחינה זאת.

אני לא רוצה עכשיו לדבר על הפרטים הנוספים שצריכים להיות בהצעת החוק.

אם יש הסכמה, אנחנו מוכנים אולי להתחיל לדון רק על סעיף אחד, לגבי

הענין של מה שאנחנו חושבים שצריכים להיות תפקידיה של הרשות. אנחנו לא

מדברים על הצעת חוק מסויימת.

בינתיים אנחנו לא באים לקבל היום החלטות בסעיף מהסעיפים, אבל בזמן

שנותר לנו הייתי מציעה שנברר לעצמנו מה למעשה יהיו תפקידי הרשות שאנחנו

רוצים שתקום,

ד. צבו; אני רוצה להעיר הערה ליועצת המשפטית של משרד

הכלכלה, ולהזכיר לה שההצעה עדיין לא נדונה

בוועדת שרים לחקיקה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אין לי הצעת שר הכלכלה והתכנון. נאמר לנו

שביום שני ההצעה צריכה להיות נדונה בפני

ועדת שרים לענייני חקיקה, ואחר כך מקווים שהיא לא תתמהמה ותבוא לכנסת

בקריאה ראשונה. אחרי הקריאה הראשונה והדיון בכנסת יחליטו אם להעביר

אותה לוועדת הכלכלה - ואני בטוחה שכן - ואז נוכל להתחיל לדון במשולב

בשתי הצעות החוק, גם של שר הכלכלה והתכנון וגם של ח"כ עמיר פרץ.

מונחת בפני הצעה של ח"כ עמיר פרץ. גם הוא מדבר על תפקידי המועצה, ואני

מציעה שנתחיל להחליף דברים בנושא הזה, מה חושבים שצריכים להיות

התפקידים של המועצה, דברים שאולי לא כתובים בהצעה הזאת.

ע. פרץ; למרות הערתו של דרור צבן בכל מה שקשור

להליך, אני חושב שאנחנו לא מדברים כאן על

בחירת חזית התנגשות חדשה בין הממשלה לכנסת. יש פה הצהרת כוונות, כולם

סה"כ הצהירו כוונות. לא יהיה פסול אם נבהיר לעצמנו איפה יש שוני

בהצעות, כדי שגם אנחנו נשקול את הענין. אם הממשלה כממשלה מציעה להרחיב

סמכויות, נברך על כך עוד יותר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני לא מציעה שנתייחס להצעת שר הכלכלה

והתכנון. היא לא מונחת בפנינו, ואני לא

יכולה להתייחס אליה. אנחנו דנים עכשיו בהצעתו של ח"כ עמיר פרץ. אם למיה

יש להוסיף משהו, זו זכותה, אבל אנחנו לא דנים בהצעת החוק שלה.
ע. פרץ
מנכ"ל משרד התכנון והכלכלה אמר ברוח חיובית

שהם חושבים שתוך שבוע עד 10 ימים יצליחו לתת

לנו כיוון של הענין. אם תאמר לנו מיה שיש איזה דבר שאנחנו לא מסכימים

לו, אנחנו פשוט מתעלמים ממה שהם עושים, וממשיכים את עבודתנו

הפרלמנטרית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה מה שאני מתכוונת לעשות. סמוך על הנסיון

הפרלמנטרי שלי. בפנינו מונחת הצעת החוק של

ח"כ עמיר פרץ, שהועברה אלינו ממליאת הכנסת, ובה נתחיל את הדיון היום.

זכותו של כל משרד - האוצר, הכלכלה והתכנון, וכן של הגורמים האחרים,

תיירות, . תעשיה ומסחר, פנים, שלטון מקומי, האוניברסיטה, כל הגורמים

שיושבים כאן היום יכולים להעיר לגבי התפקידים של הרשות שתקום. מה שכתוב

כאן מונח לנגד עיניהם; ונראה איך הם מתייחסים לדברים האלה.

היום נחליף דעות, לא נקבל עדיין החלטות לגבי התפקיד של המועצה. מאחר

שהפורום הנכבד הזה יושב כאן, נשמע מה צריכים להיות תפקידי המועצה. ח"כ
פרץ מציע בהצעת החוק שלו
אלה תפקידי הרשות: (1) ליזום פעולות לפיתוח הכלכלי של הנגב.

(2) להכין תוכניות לפיתוח הכלכלי של הנגב.

(3) לעודד יוזמות כלכליות לפיתוח הנגב.

פה הוא מדבר על תוכניות, יוזמות ועל פעולות מבחינת מה שהרשות צריכה

ליזום.

(4) לתאם בין משרדי הממשלה, הרשויות והגופים העושים לפיתוח הנגב,

דיברנו היום על חוסר התיאום הקיים בין הגורמים השונים ובין משרדי

הממשלה השונים.

(5) לספק מידע בכל הקשור ליוזמות. לתוכניות ולמפעלים כלכליים בנגב.

(6) לייעא ולסייע בכל הקשור לתכנון ולהקמה של מפעלים כלכליים בנגב,

לרבות בהליכים הדרושים לענין זה לפי כל דין.

(7) לפעול למען ריכוז הנהלות משרדים ויחידות ממשלתיות וארגונים ארציים

בנגב.

אלה הם התפקידים. נשמע מכם אם זה מספיק. יכול להיות שחלק מהדברים לא

צריכים להיות מהתפקידים של הרשות. מה אתם אומרים! אני לא מדברת על

הסמכויות, אלא על התפקידים של הרשות.



א. מחת; גם לאור השעה וגס לאור יעדים שלא בהכרח

כלכליים, הנקודה הראשונית היא שהנגב נמצא

במצב בעייתי כתוצאה ממיעוט אוכלוסין, ובעצם יעד לאומי הוא פיזור

אוכלוסין.

כמעט בכל מטרה מופיעה המלה "כלכלי", אבל בשום מקום לא מופיע בעצם,

שתפקידה של הרשות הוא ליצור תמריצים ולסייע בכל התהליך של תוספת

משמעותית לאוכלוסיה בנגב, גם לאור העליה וגם לאור התהליכים הרצויים של

השינויים באווירה פנימית בתוך מדינת ישראל.

בעצם זהו יעד לאומי, והיעד הלאומי הזה יכול לפעמים לעמוד, לפחות בטווח

הקצר, בסתירה כפי שנאמר ליעד כלכלי. זה לא בא לידי ביטוי, בפרט בשעה

הזאת.

לזה צריך לתת משמעות מעבר לנושא הכלכלי. צריך ליצור תמריצים, ולבצע

פעולות להכוונה ולביסוס תוספת אוכלוסיה באיזור הנגב, גם בגין עליה וגם

בגין העברת אוכלוסיה.

אנחנו באוניברסיטת בן-גוריון מכירים תופעה, שגם ללא עליה היא תופעה

מאוד שלילית, והיא - שאחוז מאוד גבוה של הבוגרים שלנו, למרות היכולת

שלהם, לא מסוגלים למצוא תעסוקה במפעלים. למעלה מ-80 אחוזים מבוגרי

הטכנולוגיה שלנו, ובמחלקות מסויימות זה מגיע ל-90-95 אחוזים, אינם

מוצאים את התעסוקה שלהם בנגב. לא יכול להיות שיש לנו מחלקה לחשמל או

למחשבים, ואין לנו פתרונות לתעסוקה בתחומים האלה באיזור הנגב. זו לא רק

שאלה של עליה, והגדלת האוכלוסיה לא באה לידי ביטוי.

י. גרדוס; אני חושב שראש הרשות חייב שתהיה לו עוצמה

פוליטית, אולי אפילו גדולה מאוד, כי סה"כ

הוא יצטרך להתמודד כאן עם רשויות ממשלה פונקציונאליות. אם מעמדו יהיה

נמוך, הרי הוא יישחק על-ידי כל מיני משרדים שיש להם אינטרסים באיזור.

בצה"ל אלוף פיקוד הוא אלוף פיקוד ששווה למפקד חיל האוויר מבחינת העוצמה

שלו. יש פיקודים וחילות, ותמיד אני נותן את הדוגמא הזאת. יש טריטוריות

ופונקציות. ראש טריטוריה - ויש לנו 3 טריטוריות כאלו: אלוף פיקוד דרום,

צפון ומרכז - הוא בעוצמתו במטה הכללי שווה ערך לכל פונקציה אחרת במטה.

אנחנו צריכים כאן לחשוב על מעמד, אני לא אומר כמו של שר, אף שאולי

אפילו צריך כמו שר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי ממנה את ראש הרשות?

ע. פרץ; המועצה תבחר, באישור השרים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כך זה נהוג גם בירושלים. המועצה בוחרת

באישור השרים.

י. גרדוס; בתפקידי הרשות צריכים להפעיל תוכניות

והצעות. אני לא יודע אם צריך להכניס לתוך

החוק - אולי כן - איזה שהוא מכון לפיתוח לקביעת מדיניות, גוף מקצועי



שיהיה אולי מתואם בין הרשות לבין האוניברסיטה, מכון למדיניות פיתוח

האיזור. הוא יקבץ סביבו מומחים בתחומים שונים, הוא יהיה גוף

אובייקטיבי, לא פוליטי, שיתן את ההצעות הנכונות. אני מדבר על מכון

למחקר מדיניות פיתוח. בירושלים יש מכון ירושלים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אלה הן יוזמות שהרשות אולי צריכה ליזום,

הקמת מכון שתפקידו יהיה כזה וכזה. אבל אין

לכתוב בחוק, שהקמת מכון - זה תפקידה של הרשות.

א. מחרז; הערה לגבי תמריצים, דבר שהועלה גם על-ידי

אנשי האוצר וגופים אחרים. לדוגמא, תמריצים

בנושא של. שיפור החינוך. מדובר על תקן. אם לא תהיינה לרשות הסמכויות

ליצור את זה היא תיכשל, או שיהיה לה קשה ליצור תהליך של הגדלת

אוכלוסיה, וזה בלי קשר לנושא הכלכלי, שכמובן יכול להיות תוצר נלווה.

יש הרבה מרכיבים גם בחינוך, גם ברווחה, בכל מיני אלמנטים. אם זה יהיה

לח, אלה הם תמריצים, והם יכולים להיות מעבר למבנה המסודר והמקובל

במדינת ישראל, אם אנחנו רוצים לפתח את האיזור הזה.

ע. פרץ; אתה מבקש לתת מנדט לוועדה לפעול גם בנושא

רווחה ופנים?
א. מחרז
אני חושב שכל דבר המהווה תמריץ, כמו למשל

חינוך, אם אתה רוצה להביא אוכלוסיה ואתה

בונה תקן, אתה חייב לתת.

ע. פרץ; אני מסכים אתך בניתוח.

א. מחרז; - נתתי דוגמא. לגבי רווחה, אני לא מכיר את

הנושא עד כדי לבוא ולומר, אבל לגבי חינוך

אין לי שום ספק.

י. סגל; שני אלמנטים;

הראשון. לא הוזכר פה הנושא של קביעת

מדיניות. אני לא יודע אם זה יהיה במכון או בגורם אחר, אבל צריך קביעת

מדיניות פיתוח איזורית. אני חושב שזו הסמכות שמדובר עליה, וזה לא

הוזכר. נושא של קידום, ונושא של יוזמות, ונושא של תכנון - כן, אבל יש

אלמנט של הגופים שיושבים ביחד, לקביעת מדיניות משותפת מנקודת ראות

איזורית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם ממשלת ישראל אינה קובעת מדיניות?

י. סגל; היא קובעת מדיניות ארצית, אבל כאן יש שאלה

של קביעת מדיניות איזורית. זה יתן חלק

מהסמכות וחלק מהיכולת אחר כך גם לתת משאבים לצרכי פיתוח אותו איזור.

לגבי נקודה שניה שהוזכרה קודם. לא נאמר פה שתהיה לגוף הזה יכולת ביצוע.

אני לא מדבר על סמכויות, אלא על קידום פרוייקטים ספציפיים, לא רק במובן



של תכנון, אלא להביא אותם לפיתוח תשתיות. נשאלת השאלה, האם לאותו גוף

יהיה המנדט לבצע את הדברים האלו. זה יכול להיות בכך יזמים פרטיים או

על-ידי ביצוע תקציב מדינה. השאלה מה הביטוי בהגדרת התפקידים, כי צריך

להיות איזה שהוא ביטוי שמאפשר את זה מבחינת הדברים שהרשות תעשה.
ע. פרץ
בירושלים, למשל, הם מבצעים תשתית בעצמם.

י. סגל; חלק.

ד. צבו; אני חושב שאחד הדברים החשובים שנאמרו פה

נאמרו על-ידי זאב ממינהלת התיירות.

אני חושב שרוב האנשים כאן בדברים שלהם ייחלו או קיוו לפעולה שהיום

מכוונת לדעתי על-ידי הוועדה שמרכז הרצל שפיר. זאת אומרת, ביצוע או

קביעת מדיניות ברמה הלאומית, שאומרת שהנגב עומד בסדר עדיפות כזה וכזה,

ריכוז משאבים לכיוון הנגב, הפניית מסה של עולים בלי שום פרופורציה

לשיעור של הנגב היום, על-מנת לחזק את הנגב.

משום מה דיברו על זה, אבל חשבו על הצעת החוק. בהצעת החוק לפי דעתי,

ותיכף אנסה גם להסביר את זה, אין שום דבר שמבטיח את מה שהוועדה שהרצל

שפיר עומד בראשה מנסה לכוון.
ע. פרץ
זה לא מפריע.

ד. צבו; אני חושב שזה כן מפריע, ובהמשך אסביר מדוע.

אני רוצה להעיר כאן הערה חשובה מאוד;

(1) הממשלה, ועדת שרים לחקיקה מתנגדת לחוק הזה, להצעת החוק הפרטית. אם

זאב דיבר פה על שתי רגליים, שרגל אחת היא רגל פורמלית חוקית, ורגל

שניה היא הרגל הביצועית, אני רואה את הרגל הפורמלית שמוצעת בהצעת

החוק הפרטית 'כאיזו שהיא מעטפת שאמורה לבצע, ונסוכה בה איזו שהיא

אשליה שיצירת מערכת ביורוקרטית חדשה, שתתווך בין הביורוקרטיה

הריכוזית של הממשלה לבין הביורוקרטיה המוניציפאלית, תיתן את הפתרון

לכל תחלואי הביורוקרטיה. זה הנימוק הראשון שאנחנו מתנגדים לו.

לדעתנו יש פה הקמה של מערכת ביורוקרטית נוספת שאמורה לתווך.

(2) מדברי החברים שדיברו כאן, בין השאר מדברי פרופ' גרדוס, יש פה לדעתי

ערבוב בין נושא של פיתוח או הגדרת כלים, אמצעים ודברים מהסוג הזה

בנגב, לבין קביעת מדיניות ברמה האיזורית, לבין קביעת מדיניות ברמה

הלאומית. לפחות בדברי פרופ' גרדוס וגם מהדברים שמשתמעים מהצעת

החוק, מדובר פה בלקיחת הנושא של קביעת המדיניות, נטילת קביעת

המדיניות, הסמכות לקביעת המדיניות מידי הממשלה והעברתה לידי

הרשות.

(3) הנושא של מימון הפעילות. לכל הנושא של המימון, הנפקת איגרות חוב,

גיוס הון, יש התייחסות לצד הפורמלי של ביצוע הפעולה, אבל אין שום

התייחסות למקורות שמהם יוחזר, אין שום התייחסות למנגנון הכלכלי

שיפעל. אני לא פוסל פה את שתי הנקודות שהועלו גם על-ידי פרופ'

ספיבק וגם על-ידי פרוסי מחרז, שבשלבים הראשונים בהחלט פיתוח של



איזור הנגב יתכן, והוא ידרוש יותר משאבים מאשר הפרופורציה הרגילה.

אגב, הממשלה הכירה בזה בשנת 1959 בחוק לעידוד השקעות הוו שנותן

העדפות לאיזורי פיתוח. משרד התעשיה מבצע פעילות תשתית אך ורק

באיזורי פיתוח. כך שזה לא איזה שהוא דבר חדש של מתן תמריצים

מועדפים.

לבוא ולומר כאן שלרשות תהיה סמכות לתת תמריצים נוספים, אמירה כזאת

חייבת להיות מגובה באיזה שהוא מקור כספי, מנין יבואו התמריצים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מאין לקחת שבהצעת החוק יש ערבוב בין הרמה

הלאומית לבין הרמה האיזורית מבחינת קביעת

המדיניות?

ד. צבו; משלושת הסעיפים הראשונים של יוזמות. השאלה

- היא איד מגדירים מה זה יוזמות לפיתוח הנגב,

ואיפה עוברים הגבולות בין הרמה של יוזמות ותוכניות ופעילות, לקביעת

המדיניות ברמה הלאומית בכלל. אם יבואו ויגידו שלנגב מוקצה סך מקורות

איקס, ואותה רשות היא זאת שתחליט איך מחלקים אותו בין הדברים, זו אמירה

מסוג אחד. אם יגידו לא, אותה רשות תהיה לה סמכות כמו למשל לתת תמריצים

לטובת הפניית תושבי הנגב, זו כבר קביעת מדיניות ברמה הלאומית, ולא ברמה

האיזורית.

ח. כץ-. בין יתר ההמלצות שלנו אנחנו ממליצים גם על

הקמת רשות עם הצעה מפורטת, כהצעתו של ח"כ

פרץ. אני מציע שיו"ר הוועדה יציג גם את ההצעה הזאת, ויש לקחת גם אותה

בחשבון, כי היא מתייחסת להיבטים נוספים שההצעה הזאת אולי לא בדיוק

מגדירה לפרטי פרטים, ולא מגדירה שלבים.

ע. פרץ; אנחנו נקבל את ההצעה המורחבת ביותר מבין

שלוש_ההצעות.

א. ספיבק; יש משהו לא ברור בתפקידים, כי יש דגש מאוד

- גדול - וכבר אמר את זה פרופ' מחרז לפני - על

הכלכליות מצד אחד, ומצד שניי יש פה איזה תפקיד של סיפוק מידע ויעוץ, וזה

לא ברור. מצד אחד הדבר הזה נראה כמו גוף שהוא כמעט עסקי, שמגייס הון

ומקים תאגידים ויוזם יוזמות כלכליות. מצד שני יש לו סמכויות כלליות.

אני חושב שכדאי להבהיר את זה, ואני מניח שזה יבוא בהצעת הוועדה של

"קידמת נגב". הרשות צריכה להיות גם הצינור שדרכו יתועלו כספי הפיתוח

המרכזיים של התקציב לנגב. הבעיה של פיתוח הנגב היא בעיה מאוד קשה, ולכן

צריך להיות פה שילוב בין היכולת לפעול בצורה מתוקצבת ליכולת לפעול

בצורה עצמאית כרשות. לא מוכרחים להקים את המודל הזה על סמך מודל אחר,

גם אם הוא מודל מוצלח, כמו המודל של ירושלים. כל מי שמסתובב בירושלים

10 דקות יודע שבירושלים אין בעיות תשתית. המדינה הוציאה על התשתית של

ירושלים משאבים גדולים מאוד בשנים האחרונות. אי-אפשר לצפות מרשות

כלכלית שתעשה תשתית, ואחת הבעיות בנגב זו תשתית.

אם באותו גוף אפשר שגם ההחלטות על התשתית שמתוקצבות וגם ההחלטות

הכלכליות יבואו יחד, אפשר יהיה לכוון את התשתית לאותו מקום שיבואו



יזמים וישתמשו בתשתית. הרי זו אחת הבעיות הגדולות של הפיתוח. אנחנו

עושים דברים תשתיתיים, ולא ברור אם ישתמשו בזה. אפילו מר גצל אמר קודם,

שהיום הם החליטו לעשות תשתית יותר גמישה, בי לא ברור מה יהיו הצרכים של

היזמים. אם אפשר היה לעשות את הכל מראש בתיאום מסויים בין שני החלקים,

הדברים היו נראים הרבה יותר טוב.

בקיצור, הטענה היא שצריך לתת לרשות הזאת הרבה יותר סמכויות מאשר נראה

פה, כי המשימה כבדה.

ז. טמקיו; האם אתה מדבר על העברת תקציבים לביצוע דרך

הרשות?
א. ספיבק
כן. תקציבי פיתוח.
ז. טמקין
דרור העלה פן אחד של הענין, וכאן עלה הפן

השני של הנושא הזה, ואני אומר את זה ברמה

הפרקטית, כי תיאורטית הדברים לא ניתנים להוכחה. הוצאת תקציב ממשרדי

הממשלה והעברתו לרשות הנגב תקים על הנגב את כל משרדי הממשלה. זה רעיון

נכון לרכז משאבים ולהגיע לפעולה מתואמת, אבל לפי הנסיון זה עלול להביא

תוצאה הפוכה, כאשר משרדי הממשלה יטתייגו מהפעולה המבוצעת בנגב. העברת

תקציב משאירה פונקציות חטרות תוכן בתוך המשרדים הקיימים שאמורים לטפל

בנושא הזה, וגם הם יודעים, שללא תקציב אין להם כלי ביצוע משלהם. זה

הנסיון שלי בנושא, גם ברמה המניסטריאלית וגם ברמה הפקידותית.

לכן צריך להיות השילוב שאומר שמשרדי הממשלה הם אלה שמוציאים גופי ביצוע

מתוכם, שיהיו יעודיים לנושא הנגב. בתוך המשרדים, בכל משרד ובכל נושא יש

תקציב, כמו שציינה יו"ר הוועדה, המוגדר לנושא הנגב, אולי אפילו במסגרת

הגדרה חוקית בנושא הזה. אותם נציגי משרדים בעצם יושבים בגוף שנקרא

הרשות לפיתוח הנגב, ומתאמים שם את פעולתם. כלומר, זה נעשה דרך המשרדים

ולא במקום המשרדים. להערכתי עבודה במקום המשרדים עלולה להביא לתוצאה

הפוכה מזו המקווה.

ד. יפרח; רציתי להבדיל בין ירושלים לנגב. בנגב יש 35

רשויות, בירושלים יש רק אחת. בירושלים יש

טדי קולק, לא בכל מקום יש טדי קולק.

שבעת הסעיפים מראים שמקימים ממשלה לנגב. זה לא משהו שמתאם, לא גוף שקצת

מעודד אלא יוזמות, הכנת תוכניות, עידוד, סיפוק מידע, יעוץ, מידע.

מצטייר כאן שמקימים ממשלה חדשה עבור הנגב.

אולי כדאי לתת את הדעת על הרשויות שיש לנו. מתוך 35 יש רק שתי רשויות

נטולות מענק, ו-33 רשויות סמוכות על שולחן הממשלה. 15 מהן נמצאות

בתהליך של לפני ועדה קרואה או בתהליך של ועדה קרואה. צריך לחשוב היטב

על שבעת הסעיפים, ולארגן את הדברים בצורה נכונה.

מ. הבדלה-. הצעת החוק שהובאה על-ידי ח"כ עמיר פרץ היא

בעצם כמעט העתקה מוחלטת של רשות לפיתוח

ירושלים, ונבדלת רק בדבר אחד, שסה"כ הפעילות של הרשות לפיתוח הנגב



חורגת מעבר לפעילות הכלכלית. לדעתי צריך בכל מקום שמופיע המושג

"כלכלית", לשים "בתחומים השונים". כך החוק שיתקבל בבוא הזמן יתן סמכות

ביצוע בתחומים שונים, ולא בהגדרה או בהכללה מוגדרת, רק בתחום הכלכלה.

כך יהיה גם פתרון לנושאים אחרים כמו תיירות, תשתית, אנרגיה, חינוך,

תרבות וכוי.

נ. בריח; אחת הבעיות של הנגב זו בעיית התדמית שמשליכה

על הרבה דברים אחרים. יתכן שבעתיד צריך

להוסיף סעיף של קידום ושיווק ההסברה של הנגב גם בקרב גורמים ממשלתיים

בארץ וגם בחו"ל. לדעתי זה סעיף שכדאי שיהיה. הרשות הזאת תעסוק בשיווק

הנגב.

א. ברוורמן; מבחינה כלכלית לטווח הארוך, ההשקעה בתשתית

ופיזור אוכלוסין בנגב זו ההשקעה הכלכלית

הטובה ביותר של מדינת ישראל. בטווח הקצר, בשוליים, יותר כדאי להקים

מפעל בתל-אביב. לכך התכוון פרופ' ספיבק. לפעמים אנשים טועים כשעושים את

ההשקעות לטווח הקצר. אני חוזר, מבחינה כלכלית לטווח הארוך, ההשקעות

באיזור הנגב בבניית תשתית זו ההשקעה הכלכלית הטובה ביותר במדינת

ישראל.

י. גרדוס; האמת היא, שעד לפני 10 דקות הייתי בטוח

שאנחנו בשעה היסטורית של פריצת דרך להקמת

רשות, שאיפה של 20 שנה. דרור השפיע עלי, והוא מדאיג אותי, אם אכן האוצר

נגד דבר כזה.

אני עוסק בפיתוח איזורים. בכל העולם, כשרוצים לפתח איזור שיש לו בעיות,

מקימים רשות. עשה את זה רוזוולט, זה קיים בברזיל. בכל מדינה שיש בעיה

איזורית מקימים רשות, אי-אפשר אחרת.

ע. פרץ-. י כל האנשים שהיום מרגישים שהאחריות נפלה על

כתפיהם הם, מחפשים כל דרך ומסגרת לשתף

פעולה. אתה רואה את זה כשזה בא לידי ביטוי בנסיון של ראשי רשויות להקים

איזורי תעשיה משותפים, אתה רואה שיש נכונות לסייע לאוצר ולסוכנות

בחממות התעשייתיות שהם מציעים היום כפרוייקטים משותפים. אתה לא רואה את

אותן מכשלות שראית לפני כמה שנים, כשכל דבר איזורי שהיו מציעים, מיד

היו מטרפדים את זה סביב המאבק מי יהיה בעל הבית. אנשים מבינים שהצורך

היום יותר חשוב מאשר השאלה מי מחזיק ברסן, או איך מחלקים את הארנונה.

הצרכים יותר חשובים, ואני מאמין שזה יגבר על כל המכשלות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתפלאת על דרור צבן, על כך שהוא בא

להגיד שהקמת הרשות הזאת תוסיף עוד

ביורוקרטיה. אולי פה זה יבוא להקטין את הביורוקרטיה הקיימת. זה יהיה

במקום שתהיה ביורוקרטיה בכל משרד ובכל רשות, וחוסר תיאום וחוסר שיתוף

וכוי, מה שמגביר את הביורוקרטיה, וכאשר בא אליך משקיע הוא מסתובב מאחד

לשני. תן לו כתובת אחת, והכתובת הזאת תכוון למשרדים הנוגעים בדבר. כך

שלהיפך, זה יקטין ביורוקרטיה, ויצמצם ביורוקרטיה, ויקל על המשקיעים

שיבואו ושרוצים להשקיע בנגב.



לעניו המדיניות. הערתי את ההערה, ואמרתי שצריך להבחין בין המדיניות

הלאומית שנקבעה על-ידי הממשלה, וזו חובתה לקבוע, והיא כבר קבעה עדיפות

לנגב מבחינה לאומית, לבין הרמה האיזורית. חייבת להיות מדיניות לגבי

הרמה האיזורית. היום לא ילכו להקים מפעל בכל מקום, לכן יש הצעה להקים 5

פארקים תעשייתיים. לא יקימו מפעל בירוחם, ולא יקימו מפעל במצפה רמון.

המפעלים ייסגרו אחר-כך, או שלא יהיו עובדים, או שהם לא יוכלו לפתח את

המפעל ולשווק את התוצרת שלהם. זה דורש מדיניות איזורית.
ד. צבו
המדיניות של 5 פארקים תעשייתיים היא מדיניות

ברמה הלאומית, זו לא מדיניות איזורית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
גם ברמה הלאומית, אבל גם ברמה האיזורית.

לאיזור יש בעיות מיוחדות שלו. אני בטוחה

שמשרד התעשיה והמסחר, כאשר מחליט להקים 5 פארקים והיכן למקם אותם, בלי

האיזור לא יוכל לעשות שום דבר, וזו הרמה האיזורית, ועל זה הרשות צריכה

לשבת, לדון ולהחליט. לא הכל ייקבע מלמעלה. אנשי המקום, אנשי האיזור, הם

יודעים יותר טוב מאלה שיושבים למעלה, כי הם חיים שם יום יום, במשך כל

השנים. כמו שאת כל הקליטה עושים מלמעלה, ואת הרשויות המקומיות שיתפו

אחר-כך, כאשר נזכרו להוריד לרמה המקומית. הנטיון הוכיח שצריך לתת לרמה

המקומית לטפל גם בבעיות. פה מדברים על הרמה האיזורית, כאשר כל הגורמים

יהיו שותפים שם, וידונו יחד. אל תהיה כל כך צנטרליסט, ותגיד שרק ברמה

הלאומית נקבע כל דבר. לא. יש רמה איזורית ויש גם רמה מקומית.

הרשות הזאת לא באה במקום הרשויות המקומיות ובמקום משרדי ממשלה. היא באה

להשלים, היא באה לתאם בין כל הזרועות. חייבים להקים את הגוף הזה מהר

ככל האפשר. אני לא יודעת מדוע ועדת השרים לענייני חקיקה היתה צריכה

להתנגד להצעתו של ח"כ עמיר פרץ, שבמהותה לא סותרת לא את מה שעומדת לגבש

ועדת שפיר, ולא סותרת את מה שגיבש שר הכלכלה והתכנון. הצעת חוק פרטית,

כבר למדת, איננה מושלמת. אף פעם לא יכולה להיות הצעת חוק פרטית מושלמת,

כי לא כל המומחים עומדים לרשותו של חבר הכנסת כדי שיוכל להגיש הצעת חוק

פרטית, ואין לו כל כך הרבה יועצים משפטיים שיסייעו בידו להגיש הצעת חוק

פרטית מושלמת. משום כך ההצעה עוברת קריאה טרומית. בוועדה, בהשתתפות

כולם דנים על הצעת החוק, ומגבשים בה מה שחסר בה, משלימים אותה, מנסחים

אותה ניסוח משפטי בעזרת יועץ משפטי של הוועדה, של משרד המשפטים ואחרים.

אחר כך מגישים אותה לקריאה ראשונה פעם נוספת, ושומעים את הערות חברי

הכנסת בדיון. היא לא מושלמת, בוודאי עוד חסר בה. חסר בה הרבה, ושמחתי

על ההערות שנשמעו כאן, שמהן נצטרך לדלות את הדברים הרלוונטיים, ונצטרך

להכניס אותם בהגדרת התפקיד.

אשמח לדון בשלוש ההצעות יחד, גם בהצעה המגובשת על-ידי ועדת הרצל שפיר,

גם בהצעתו של שר הכלכלה והתכנון, וגם בהצעתו של ח"כ עמיר פרץ. אם הצעתו

באה ודחפה את הנושא הזה קדימה, יבורך. הוא כבר השיג את המטרה שלשמה

הגיש את הצעת החוק. נדון על שלוש ההצעות יחד, ונגבש את ההצעה הטובה

ביותר שיכולה להיות, כדי שתצא מתחת ידינו חקיקה מושלמת, מקיפה,

בת-ביצוע, שתהווה כלי חשוב לקידומו ופיתוחו של הנגב.



אנחנו מעמידים חיום נקודת. אני מודח לכם מקרב לב, במיוחד לנשיא

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ולפרופסורים שחיו אתנו.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15

קוד המקור של הנתונים