ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 29/05/1991

בעיות המלאכה והתעשייה הזעירה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 268

של ישיבת ועד הכלכלה

שהתקיימה ביום די, טז' בסיון תשנ"א, 29.5.1991, בשעה 09:00

נכחו;
חברי הוועדה
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ח"כ צידון

ח"כ גדליהו גל

ח"כ שרה דורון

ח"כ מיכה גולדמן

ח"כ פורז
מוזמנים
אלי לנדאו - יו"ר התאחדות המלאכה והתעשייה .

מרדכי קלוגמן - מ"מ.יו'יר התאחדות המלאכה והתעשייה

שאול לוי - מ"מ יו"ר האחדות המלאכה והתעשייה

צבי איצקוביץ - מזכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה

דישון אברהם - יועץ כלכלי

אמיר אברהם - יו"ר ועדת הכלכלה של הארגון

חיים הרוש - מזכיר ארצי של ארגוני מסחר ותעשייה

זעירה

אלי לנדאו - יו"ר ארגוני מסחר ותעשייה זעירה

אביגדור כהן - מרכז נושא מלאכה זעירה - מסחר

ותעשי יה

צחי שאשא - נציג משרד האוצר
מזכיר הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
פרוטוקול הקלטות תע"מ

סדר היום

בעיות המלאכה והתעשייה הזעירה



בעיות המלאכה והתעשייה הזעירה
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

הנושא שמצאתי לנכון להעמידו על סדר

היום הוא בעיות המלאכה והתעשייה הזעירה. אנחנו מייחסים חשיבות

מרובה לסקטור הזה. משום כך חשבתי שמן הראוי להזמין אותם לישיבה

שתהיה כולה מוקדשת לבעיות בעניינים האלה.

רצינו שגם מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר ישתתף, אבל הוא נמצא בחו"ל

ולצערי הרב נבצר ממנו להגיע. אנחנו מקווים שאיש האוצר, דרור

צבן, שהשם שלו ניתן לנו, גם הוא יגיע לישיבה. בכל אופן אנחנו

נפתח בדיון ונקיים אותו.
נמצאים איתנו
מר מרדכי קלוגמן, מ''מ יו"ר התאחדות המלאכה

והתעשייה; מר שאול לדי, אף הוא מ"מ יו"ר התאחדות המלאכה

והתעשייה; מר צבי איצקוביץ, מזכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה; מר

דישון אברהם, יועץ כלכלי; כמו כן נמצא איתנו נציג משרד התעשייה

והמסחר, מר אביגדור כהן, מרכז נושא מלאכה זעירה.

כידוע לכם, התקיים דיון בוועדה הזאת על הצעתו של ח"כ גדליה גל,

כיצד לעודד את המגזר היצרני לקליטת עובדים נ וספים מאלה שעובדים

אצלם, וקיימנו הרבה מאוד ישיבות על הנושא הזה, ובעקבות הדיונים

הללו, גם הממשלה קיבלה החלטה על תוכנית עידוד, ואף שר התעשייה

והמסחר יצא עם התוכנית הזאת שלו, שהתקבלה בממשלה, והפיץ אותה

ברבים. אנחנו ברכנו עליה ומברכים עליה, אבל ראינו שהיא אינה

מספקת, מכיוון שהיא הגבילה את מספר העובדים של אותו מפעל.

בהתחלה היו 40 עובדים ומעלה, ואח"כ הם הגיעו ל-20 עובדים ומעלה,

וראינו בנושא הזה קיפוח של המלאכה והתעשייה, שהם לא יהנו בכלל

מכל הנושא הזה.

הצעת החוק של ח"כ גדליה גל באה לתקן את העוול הזה, והיא מתייחסת

כאל מיקשה כוללת וכללית אל כל הנושא הזה של העידוד, והחוק

שהתקבל אתמול בכנסת, עבר את הקריאה השניה והשלישית, ומתחיל

ממפעל שהוא מ-5 עובדים ומעלה. הכוונה היא, להחיל את ההטבות האלה

גם על בתי מלאכה, תעשייה זעירה אשר מעסיקים 5 עובדים, והם

יכולים ורוצים לקלוט עובדים נוספים, כי הם זק וקיים להם.

בהזדמנות הזאת אני רוצה לברך את ח"כ גל, על היוזמה הברוכה הזאת,

ונקווה שאכן קבלת החוק הזה תיתן את התיקוות והפירות שכולנו

מקווים לקצור בעקבותיה.

יש לנו קבוצת אורחים. הוועדה מקיימת דיון היום על הנושא של

בעיות המלאכה והתעשייה הזעירה. זה אחד הסקטורים החשובים שישנו

במשק, שתורם תרומה די ניכבדה לכלכלה, למשק שלנו.

ח"כ שרה דורון מצטרפת אלינו לוועדה, כחברה. אנחנו מקדמים אותך

בברכה, ומקווים שכפי שאת יודעת לתרום בתחומים רבים, תתרמי גם

לוועדת הכלכלה מכישוריך, מיכולתך ומסמכויות שיש לך.

נמצאת אצלנו, כאורחת, קבוצה מארה"ב, מהאיגודים המקצועיים,

ועכשיו אני מסבירה להם את הנושא שעומד על סדר יומנו.



אנחנו יודעים כמה שבארה"ב נותנים עידוד לסקטור הזיו שנקרא המלאכה

והתעשייה הזעירה, ואנחנו רוצים ללמוד מהם לתת תשומת לב מרובה

יותר, ולעודד פיתוחה של המלאכה והתעשייה הזעירה.

הבאתי להם בבוקר ידיעה שאתמול בכנסת התקבל חוק עידוד המגזר

היצרני, הצעתו של חייכ גדליה גל, שעברה אתמול בכנסת, והיא באה

לאפשר לכל מפעל שיש לו עד 5 עובדים, שאם הוא רוצה בכך, הוא יכול

לקבל עובדים נוספים, ובשביל זה הוא יקבל תמריץ מהממשלה והשתתפות

של שליש משכר העובדים. אנחנו רוצים ליצור מקומות עבודה נוספים

וחשובים, שייתווספו לתשתית הקיימת במשק, במיוחד בסקטור הזה

ובתעשייה בכלל, בכדי לאפשר קליטה נוספת של העולים החדשים, של

החיילים המשוחררים, כי שיעורי האבטלה אצלנו גבוהים, ואנחנו

חייבים לעשות הכל, ליצור מקומות תעסוקה חדשים.

אז אתמול החוק הזה התקבל, ועם פירסומו הוא ייכנס לתוקף, ונקווה

שהוא יתן את התוצאה שאנחנו רוצים שהוא יתן. ח"כ גל, אתה רוצה

להוסיף מספר משפטים על החוק שהתקבל, לידיעתן של הנציגות, של

התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל? י י ? .

ג. גל; אני רוצה רק להוסיף כמה הערות.

החברים מהתאחדות המלאכה והתעשייה,

מכירים את החוק, ואני רוצה רק להוסיף כמה הערות, לאחר שההליך

נגמר.

מרגע שהתחילה העלייה הגדולה, היה ברור שבהליך רגיל, ובהשקעות

רגילות, לא יהיו מקומות עבודה נוספים, בשנתיים הקרובות. מקומות

העבודה הנוספים, מעבר למה שהעלייה עצמה נותנת במורים או במזון

ושאר הדברים, משום שאם נעשה כמיטב יכולתנו, ואני חושב שמשרד

המסחר והתעשייה עושה דברים גדולים, הרי ההשקעות האלה תישאנה

פירות, מבחינת המכונות שיתחילו לעבוד רק בעוד שנתיים-שלוש.

והשאלה ששאלתי את עצמי בראשית השנה הקודמת: מה עושים בזמן הזה?

ובחוק, חשבתי שניתן תשובה חלקית. ובחוק, שקיוויתי שיעבור הרבה

יותר מהר, התחלנו ביוני שנה שעברה, ואולי היום הוא כבר מפגר קצת

אחרי הצרכים, אבל כמו שאומרים במחוזותינו, זה מה שיש.

אני רוצה לומר פה לחברים, שכאשר באתי עם הרעיון להתאחדות, במרץ

1990, אחרי שהסברתי את כל מה שהסברתי להתאחדות התעשיינים, שאל
אותי אחד מהם
אמור לי, זה באמת מעניין את חברי הכנסת? וזה

הפתיע אותי, כי אני יודע שהתדמית של הכנסת היא לא במיטבה, אבל

אני גם יודע שאת מרבית חברי הכנסת, הדברים האלה אכן מטרידים

אותם ומדאיגים אותם, כיצד משפרים וכיצד עושים יותר טוב.

בהזדמנות זו אני רוצה לציין שני חברים שליוו אותי לאורך הדרך.

אחד זה שמואל רותם, שהוא בעל כוח תעשייה מצויין בארץ הזאת, הוא

יו"ר מפעלי נייר חדרה. והפרופ' איתן ברגלס. שניהם גם ליוו, גם

עזרו וגם עודדו בדרך, וכמובן שחבריי בוועדה וחברים במליאה.

לסיכום, אנחנו הוזמנו ע"י הפורום הכלכלי דווקא לביקור באנגליה,

למכון למחקר כלכלי. המכון הזה מנסה להוכיח שצריך ואפשר להשאיר

את הכול לכוחות השוק, ולא צריך בכלל להתערב, ונסענו לראות מה

עשו באנגליה, מה עשתה תאצ'ר, ובהפרטה, ובשוק החופשי וכו'. ובאמת

ראינו דברים יפים. אבל ביום האחרון, כבדרך אגב, מספר לנו שר



המסחר והתעשייה שם, שעוד בממשלתה של תאצ'ר, בהבינם שהדבר החשוב

ביותר באנגליה, כדי לצמצם את האבטלה ולהוזיל דברים נוספים, הוא

פיתוחם של העסקים הקטנים. הם נותנים לכל מפעל שהולך להשקיע עד

השקעה ערבות מדינה של 80% ולא 60% כמו שאצלינו, אם אינני טועה,

250 אלף שטרלינג, שזה חצי מיליון דולר, ככה זה באנגליה, אצל

תאציר, בלי התערבות מדינה.

לכן אני חושב, שטוב עשה השר נסים ששיכנע את הממשלה, שהביאה את

ההצעה כפי שהביאה. אבל בהחלט מוכרחים לחפש דרך להגדיל גם את

העסקים הקטנים, הם רבים, וכל עולה, וכל יליד הארץ, וכל עובד

נוסף שייקלט, יש בזה ברכה, ואני חושב שהסקטור הזה יכול באמת

לקלוט אלפי עובדים, ואנחנו מצווים לסייע, במסגרת המיגבלות של

מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; את הצעת החוק הזה, שלא היתה

בתוכניתו של שר התעשייה והמסחר

נסים, אנחנו בירכנו, ואנחנו ונמכנו בצעדים שהוא נקט בהם בעניין

הזה, אבל הוא התייחס רק - לתעשייה; הצעת החוק הזאת באה עכשיו

להחיל זאת על סקטורים נוספים. . אנחנו מברכים על המגמות שהיו,

והמחשבות שהיו לשר התעשייה והמסחר. אבל פה, החוק בא להחיל זאת

על סקטורים נוספים כמו החקלאות, הבניין והמלונאות, כי אנחנו

רואים גם בענפים האלה, ענפים חשובים מאוד, שיכולים לתרום

למקומות תעסוקה נוספים, בכל אופן, בשלב הנוכחי, ללא השקעות

נוספות. ועד שתהיינה השקעות, ויניבו פירות, זה יקח עוד קצת זמן.

אנחנו ניתן לכם אח"כ את הצעת החוק שהתקבלה אמש, והיא תפורסם

ברשומות.

אני רוצה לבקש מנציג התאחדות המלאכה והתעשייה, אלי לנדאו לומר

את דבריו. אני מקדמת אותך בברכה, וגם מברכת אותך בתפקידך החדש

כיו"ר ההתאחדות.

א. לנדאו! המגזר של התאחדות המלאכה והתעשייה

הוא בערך בסדר גודל של כ-45 אלף

בתי עסק של תעשייה ועסקים זעירים במדינת ישראל, שמעסיקים קרוב

ל-200 אלף עובדים. אני כולל בתעשיה הזעירה בתי מלאכה וכל מי

שעוסק שבנושא של המלאכה. למעשה,אנחנו מחולקים בצורה כזאת שעד 20

עובדים שייכים להתאחדות המלאכה והתעשייה, ומ-20 ומעלה שייכים

לתעשיינים. אבל מאוגדים אצלנו גם מפעלים שמעסיקים למעלה מ-20
עובדים- יש לנו סטטוס-קוו
מי שהיה מאוגד מראש אצלנו; ויש לנו

מפעלים, נגריות בסדר גודל של למעלה מ-80 עובדים, וגם מפעלי

תעשייה, שמעסיקים למעלה מ-40 ו-50 עובדים גם כן.

הנתח שלנו בתל"ג העיסקי, לפי הסטטיסטיקה של בנק ישראל, הוא

כ-37%. זאת הסטטיסטיקה שקיבלנו מבנק ישראל. היינו פה בוועדת

הכלכלה, ובאחת מישיבותיה היה כאן נציג של בנק ישראל, שהביא את

הנתונים האלה גם כן.

לדאבוננו הרב, לפי הנתונים שקיבלתם כרגע, איננו מקבלים את הדגש

שמגיע לסקטור הזה מהממסד או מהממשל. אנחנו תמיד נמצאים בשוליים.

בכל הקריטריונים, כאשר מחלקים את העוגה לסקטור העיסקי, אנחנו

תמיד נמצאים בשוליים, ולא נמצאים בקריטריונים של חלוקת העוגה

הלאומית הזאת ולא נכללים בה.



יש לכו מספר נקודות שבלעדיהן איננו יכולים לקדם את הסקטור של

המסחר הזעיר, או את הסקטור של בעלי המלאכה. היום, בעולם המערבי,

וגם ביפן, באו לידי מסקנה, שהעסקים הקטנים הם למעשה הגורם

העיקרי בקידומו ובצמיחת כלכלתן של אותן המדינות. אנחנו יכולים

לראות את זה, למשל, בארצות המערב, כולל יפן וארה"ב. ישנה שם

רשות מיוחדת, הרשות לעסקים קטנים, דבר שאנחנו כבר עומדים עליו

ומדברים עליו, כאן, למעלה מ-5 שנים, ואין לזה אוזן קשבת. אני

חושב שבמידה וישימו לזה לב ודגש וילמדו את הבעיה, אותם גורמים

כלכליים שעומדים בראש המדינה, יראו את חשיבותו של שהנושא הזה,

של העסקים הקטנים, שנמצא במדינות המערב. ואני חושב שהם למדו את

הנושא הזה מ-אי ועד ת', והגיעו למסקנה שזה הגורם שמוציא את

האנשים מתוך מעגל האבטלה, ונותן לרום את האפשרות ואת היוזמה

לפתוח עסקים קטנים, וע"י זה, המדינה משתחררת מנטל גדול מאוד של

אנשים שהופכים עליה לנטל במעגל האבטלה. זו נקודה שאנחנו מאוד-

מאוד רוצים שנשים עליה את הדגש ונדבר עליה.

יש לנו עוד נקודה חשובה שאנחנו רוצים להעלותה וחבריי בוודאי

יעלו אותה גם כן, וזה.חוק רישוי המלאכות. חוק רישוי המלאכות

נחקק בכנסת ב-1977, ועד היום הוא אינו מיושם. אולי אני ארחיב

טיפה את הדיבור על הנושא הזה של חוק רישוי המלאכות. החוק הזה

הוא חוק חשוב לציבור הצרכנים, וגם לציבור בעלי המלאכה. קודם כל,

הוא שומר על הצרכן מבחינה בריאותית, בעיקר. ולדוגמא למשל,
הספרים
אדם שנכנס למקצוע הזה, . לאחר 3-2 חודשים של עבודה

כמתלמד, עלול לפגוע בשערותיו של המסתפר או המסתפרת אם הוא אינו

דואג לנקיונם של כל האביזרים שהוא עובד איתם, וכוי. החוק הזה

הוא חוק שנחקק, ואנחנו כרגע נמצאים במצב של עימות ממש עם משרד

המסחר והתעשיה, ואני רוצה להודיע כאן ברבים, שאתמול הוגש בג"ץ

נגד משרד המסחר והתעשיה בנושא הזה, על מנת ליישם את החוק הזה.
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
כבר 14 שנים שישנו החוק הזה ואפילו

מועצה לא מינו.

א. דישון; בהקשר הזה, היתה לי שיחה עם אנשי

משרד הבריאות, ושאלתי מדוע

במקצועות פארארפואים כמו קוסמטיקה ששם יש החדרת מחטים לעור, אם

יש רישוי, אז לא כל אדם אלא רק אחות יכולה לעשות את זה. אז הם
אומרים לי
השוק פרוע.
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
החוק התקבל בשנת 1977, ועדיין לא

יצא ממנו דבר. על אף המכתבים

שכתבתי לשר הקודם, שרון, ואח"כ שוחחתי עם השר הנוכחי. נקווה

שהשר הנוכחי יעשה משהו.

א. לנדאו; אני רוצה לומר בנקודה הזאת

שבאוגוסט 1990, היתה לנו פגישה עם

השר שרון ועם המנכ'יל שלו, בליזובסקי בנושא הזה, והוא הבטיח שם,

ויש לנו זאת בכתובין, שהחוק ייושם תוך שבועיים. אי לכך אנחנו

שתקנו, ולא המשכנו בפעולה. חיכינו חצי שנה אחרי חצי שנה, וראינו

שהחוק הזה לא מיושם. פנינו עוד במספר מכתבים לשר נסים, ולדאבוני

הרב אפילו לא קיבלנו תשובה בנושא הזה. והיות ולא היתקבלה תשובה,

כתבנו לו מכתב שאנחנו פונים לבג"ץ, והבג"ץ הוגש אתמול לביה"ד

הגבוה לצדק.



אני רוצה לנגוע במספר נקודות שחבריי אולי ירחיבו את הדיבור

עליהם, והנקודות הן על נושא הצמיחה, ועל נושא קליטת העלייה,

ואנשים חדשים שמצטרפים כל פעם למעגל העבודה כמו חיילים משוחררים

וכוי.

הגשנו, בזמנו, תוכנית לשר מודעי, בנושא קליטת העלייה וקליטת

מצטרפים נוספים למשק, ובתוכנית הזאת שהגשנו, היתה לנו הצעה של

הסבת עובדים, תוך כדי עבודה במפעלים שלנו, כאשר כל ההכשרה

המפעלית תיעשה בתוך המפעלים שלנו. כל מה שביקשנו זה פשוט עזרה

באותה תקופה קצרה של 4-3 חודשים, בהתאם לאותו עובד, בהכשרה שהוא

זקוק לה. לדאבוננו הרב, גם לזה לא קיבלנו שום תשובה, אף על פי

שהביאו אותנו לכל מיני גופים בתוך המשרדים של משרד לקליטת

העלייה, והיו לנו פגישות עם יהודי בשם עוזי הורביץ וכוי, שקיבל

את זה בשתי ידיים, באומרו שיש תקציבים, אבל לא היתה לזה שום

המשכיות, לדאבוננו הרב.

אני יכול לומר כאן, בצורה ברורה ובולטת ביותר, שבמפעלים שלנו

ישנם מאות מקומות עבודה ואפשרויות לקליטת עולים ומצטרפים נוטפים

למשק, בתנאי שיישבו איתנו, לפי התוכנית שאנחנו הגשנו אותה,

ונוכל ליישם את זה הלכה למעשה. אני אומר את הדברים האלה לאחר

בדיקה מאומצת ורצינית. כל מחוז שלנו קלט בצורה אינדיבידואלית,
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
מחוז חיפה?
א. לנדאו
מחוז חיפה לבדו קלט 400. אני מדבר

כעת בשם כל הארץ. מחוז חיפה קלט,

עד לפני מספר חודשים, לבדו, 400 עובדים בצורה אינדיבידואלית,

וכך נעשה בכל מחוז ומחוז אצלנו בארץ, ויש לנו פריסה בכל הארץ,

מאילת ועד קריית שמונה.
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
מר לנדאו, לפני שבאת, אנחנו

התייחסנו לחוק שהתקבל אתמול, שבא

לאפשר את ההטבות שהיום הממשלה נותנת למפעלים שבהם יש מעל ל-20

עובדים. זה גם היה.רצונו של שר התעשיה והמסחר, אבל עכשיו התקבל

חוק של ח"כ גדליה גל שההטבות הן למפעל שסברו שיש בו מ-5 עובדים

ומעלה. כל מפעל שמעסיק היום 5 עובדים, וירצה לקלוט עובדים

נוספים, יוכל לקבל השתפות של שליש משכר העבודה וכוי, ועוד דברים

נוספים אחרים.
א. לנדאו
אני רוצה לברך את ח"כ גדליה גל-על

הצלחתו בהעברת החוק הזה. אני חושב

שזה חוק מאוד-מאוד חשוב למדינה, ואני מקווה שאנחנו נוכל ליישם

אותו.

אחת הנקודות החשובות הנוספות, שאני חושב שהמגזר שלנו אינו מקבל
אותה זה נושא שנקרא
אשראי מיוחד, או אשראי זול יותר למגזר

שלנו. אינני מבקש שנקבל מתנות, אבל הקריטריונים היום לקבלת

אשראי במשק, אינם מתאימים לסקטורים שלנו. הסקטור שלנו הוא למעשה

סקטור של אנשים פרטיים שלקחו את כל ממונם ואת כל מה שיש ברשותם,

והשקיעו אותו בעסק. במשך השנים, כתוצאה מאינפלציה וכו', ההון

הזה נשחק במידה מסויימת.

כיום, כשאנחנו פונים לבנקים, ומבקשים מהם אשראי הם מבקשים

מאיתנו ביטחונות שאיננו יכולים לעמוד בקריטריונים שלהם.



ג. גל; מה הם מבקשים?

א. לנדאו; הם מבקשים היום ביטחונות בסדר גודל

של 100%. הם למשל אינם מוכנים לקבל

מכונת ייצור חדשה שאנחנו קונים אותה, ומכניסים אותה לתוך בית

המלאכה. הם אינם מוכנים לקבל את זה לא ב-%70 ולא ב ,80%-אלא

מקבלים את זה ב-30% וכו'. או אוטו חדש שאנחנו קונים לעבודה, הם

מקבלים את זה ב- 30%. כנייל המבנים. לא יתכן דבר כזה, אם אנחנו

רוצים לגרום לצמיחה.

האשראי צריך להיות לדעתי זול יותר. לא יתכן היום כשבמדינות

המערב, ואני בא עכשיו מארה"ב ומשווצריה, . ששם האשראי נע

מקסימאלית בסביבות 8-7 אחוז, כאשר גם שם ישנה אינפלציה בסדר

גודל כזה, של 7-8 אחוז, כלומר, האשראי הוא אפס, ועולה למעשה

אפס, אצלנו במדינה, האשראי הזול ביותר שעשו לנו כעת, במסגרת בנק

לפיתוח התעשייה, הוא אשראי בסדר גודל של שיעור אינפלציה מלא,
כלומר
המדד פלוס 5.5%, ועל זה עוד מתווסף, למעשה, בערך אחוז,

בגלל רישום וכוי. אלה הרי אינם קריטריונים שיכולים לגרום

לצמיחה, ואלה הם קריטריונים שאף בעל מלאכה אינו יכול לעמוד בהם,

זאת התאבדות מראש.

היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו; ואתם אינכם נהנים מהקרן שהקים השר

במשרד התעשייה והמסחר?

א. לנדאו; דובר על קרן כזאת, אבל היא עדיין

לא הוקמה. מדובר שוב באוגוסט 1990.

א. כהן; אני רוצה רק להעיר למר לנדאו

בקשר לעניין הזה של האשראי, ז"א

ההשקעות של הבנק לפיתוח התעשייה. נכון אמנם שהריבית היא הריבית

שנהוגה במשק, כפי שזה מקובל. אבל יש שם ערבות מדינה לגבי חלק

מההלוואה.

היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו; באשר לשני שליש, זה חל עליהם?

א. כהן; זה חל על כל אחד שפונה, אין כל

הגבלה בעניין הזה.

היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו; ואז יש הערבות של שני שליש של

המדינה.

י. צידון; החוק הוא, אלא אם כן שיניתם אותו

מאז, שמדובר מ-50 אלף דולר ומעלה.

יש ריצפה לענין הזה. ז"א, שמי שקונה לו מחרטה אחת, או איזשהו

ציוד בדיקה אחר, אינו מקבל שום דבר. ואני תמים-דעים עם מר

לנדאו, אני מכיר את בעיית הערבויות.

ש. כהן; כשמגיעים ליישום ההלוואה הזאת, אז

הבנק, בסופו של דבר, עומד על 100%

אחוז ערבויות, ולא על 50%.

א. לנדאו; , דבר אחד אני יכול לומר, מתוך

נסיון, שכמעט אף בעל בעל מלאכה לא



השתמש באותם כספים, מכיוון שהכסף הוא יקר מאוד. היום הכסף הוא

בסדר גודל של 22% וכו', איש אינו מבטיח את זה. אנחנו היום

מורידים עלויות, מנסים להוריד כל מיני אפשרויות.

אתן מייד לחברי לדבר בנושא העלויות כי הוא הכין את החומר לגבי

הנושא הזה. אני רק רוצה לגעת בו, חילקנו לכם כאן חומר, ואני

מקווה שתעיינו בחומר הזה, דיברתי באופן רחב יותר, וחילקנו את

העבודה, וחבריי ימשיכו. אני מודה לכם.

ש. כהן; בנושא עלויות העבודה והייצור,

אנחנו רוצים לכלול גם את העלויות

בפועל, שעולים, למשל הארנונה, בכלל כל מה שקשור גם בעלויות

העבודה עצמה, וזה שכר העבודה. אמנם אני יודע, שלמשל לגבי שכר

המינימום, אנחנו תומכים בזה שלא צריך להוריד את השכר מינימום,

אבל אנחנו צריכים לחפש איזשהי דרך, למשל בענפים כמו הטקסטיל,

שאינם יכולים לשלם ישר את השכר, ואפילו קשה להם מאוד לשלם את

השכר המינימום, על מנת ליצור את מקורות התעסוקה שאנחנו דורשים

אותם כל כך, ואז לאפשר לשלם פחות, אבל שאיזשהו גורם אחר ישלים

את השכר הזה
ש. דורון
מה זה "איזשהו גורם אחריי? להשכלתי.
ש. כהן
"גורם אחר", יכול להיות משרד

העבודה, או קרן הביטוח.

ש. דורון; המדינה, סיבסוד המדינה.
ש. כהן
בוודאי המדינה. אבל אנחנו רוצים

לקדם את הענין. כשהיה פה שר האוצר

לפני שבועיים, אז הוא אפילו הביא לנו דוגמאות שצריך ליצור

מקורות תעסוקה, שהם למעשה על הנייר, פיקטיביים. הוא הביא לנו

דוגמא של נער המעלית בניו-יורק.

אבל אני אומר, בואו נהיה יותר פרודוקטיביים, ולא ניתן את זה

בצורה כזאת, אלא נמצא את הדרך המתאימה. במפעלים שהם עתירי עבודה

ובעל העסק אינו יכול לשלם את זה, צריך לחפש איך להוריד את

העלויות.

יש עוד דרכים איך להוריד את העלויות. אפשר להוריד את המיסים שהם

משלמים על העובד, את הביטוח הלאומי שלו, את כל התנאים

הסוציאליים, שאנני רוצה לפגוע בהם.

א. לנדאו; אבל עיקר הנקודה של עלויות זה

קודם כל מס המעסיקים, שהוא מס לא
הגיוני, אינני מצליח לקלוט
אנחנו מדברים כאן על הגדלת כמות

העובדים, ופיתאום אני מקבל עונש, כיוון שאני מעסיק עוד עובד. זה

חוסר-הגיון מינימאלי.

היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו; באשר להקטנת עלות העבודה, הרי

הממשלה משתתפת בנושא הביטוח

הלאומי, ההפרשות עבור העובד, כך שגם אתם נהנים מזה. זה בכל זאת

משהו.
א. לנדאו
נכון, כבר נעשה משהו, אבל צריך

ללכת הלאה, אם אנחנו רוצים עוד.

אח"כ ניגע בנושא של החשיפה. ואם ניגע שם נראה שיש לזה גם השלכות

אחרות. מס המעסיקים אינו נוגע בכל הדברים, אבל למשל, זה נוגע

בענף השירותיים.

אנחנו מבקשים להעלות את נושא הקטנת נטל המיסוי הממשלתי

והמוניציפאלי. אתחיל דווקא במוניציפאלי, ואחי'כ בממשלתי. אנחנו

ערים לכך ויודעים שהעיריות למשל, רשאיות להעלות רק לפי המדד את

הארנונה שלהם. אבל בפועל, ואפשר להביא לכך הוכחות, בתי'א למשל,

צייץ שינה איזורים וכל מיני דברים, ובפועל העלייה היא פי שתיים.

אפשר להסתתר מאחורי זה שהוא יכול לטעון: שיניתי ושמתי פה איזה

עמוד תאורה וזה שינה את האיזור, לכן אני צריך לקבל יותר.

בפועל, בעל המלאכה, או מי שנמצא באיזור התעשייה הזה, צריך לשלם

סכום כפול, ויש לנו על זה דין ודברים, והיום מגיע המיסוי

המוניציפלי לחלק כבד--מהוצאות הייצור.- הארנ ונה היא חלק די כבד..

בנושא הזה צריך לדון,
ש. דורון; שאלת ביניים
מדוע ריכוזם של בעלי

המלאכה צריך להיות באיזור

מוניציפאלי יקר, ששם המיסוי יקר?

א. לנדאו; קודם כל, חוק הכלים השלובים תופס

במקרה הזה כמו בכל מקום אחר. אם

ת"א מעלה מיסים, אז חולון מעלה אחריה כעבור זמן מסוים, ואח"כ בת

ים, ואח"כ הרצליה. אף אחד אינו מפגר אחרי זה.
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא. הכוונתה של ח"כ שרה דורון היא:

מדוע המבנים שלכם צריכים להיות

בתוך הערים ואז תצטרכו לשלם את המיסים העירוניים הגבוהים. צאו

מחוץ לעיר. זאת הכוונה.
א. לנדאו
בסדר. אז אם אנחנו צריכים לצאת

מחוץ לעיר, אז מישהו צריך לבוא. זה

במסגרת, עוד פעם, הרישוי לעסקים הקטנים. אין לנו ממי לבקש היום:

אוקיי, בואו נקים קרית מלאכה באיזור זה או אחר שמועדף על ידכם.

אנחנו נעשה,
י. צידון
תהיה להם בעיית שיווק.
א.לנדאו
גם בעיית שיווק, וגם הקונים

שמגיעים, יש כל מיני דברים. אני

יודע שאי אפשר לכפות על צ'יץ את הורדת הארנונה, אבל צריך למצוא

את הדרך איך אפשר כן לחייב אותו שלא יעלה בצורה דראסטית או

דראקונית את המיסים האלו, וזה לגבי כולם.

באשר לשאלה שכל פעם זה חוזר ומי יסבסד, נכון שאם אנחנו רוצים

לקלוט עלייה, ואנחנו מדברים על כך שאפילו נ יצטרך להשקיע, גם אם

זה לא כל כך דורש השקעות בתשתית, הרי שבסופו של דבר, זה יניב

אח"כ תשואות, אבל גם בדברים שכרגע לא ניראה את התמורה, אז אפשר

להשקיע. זה כמו סיבסוד המלאכה, זה נכון, אז אפשר גם להקצות חלק

מהמשאבים האלה, דרכינו, למלאכה.



הנושא האחרון זה אודות החשיפה, שאנחנו ריכזנו. אינני יודע מדוע

אנחנו צריכים להיות שונים ממדינות אחרות, אנחנו הרי יודעים שיפן

הגדולה גורמת היום קשיים ליבוא אצלה. אז מדוע נהייה שונים? הנה

עובדה שראש הממשלה החדשה של צדפת, תקפה קודם כל את נושא היבוא

אצלם. אז מדוע אנחנו צריכים להיות יותר אדוקים מהאפיפיור,

ולחשוף את המשק שלנו בצורה די פראית? אני אומר "די פראית", כי

אני יודע שיחלקו על כך ויגידו שחשיפה זה טוב וזה מייעל, וטוב

שתהיה תחרות. אבל אנחנו מדברים על קליטה, ואנחנו רוצים ליצור

מקומות תעסוקה, ואנחנו רוצים עוד. אז פה, בנושא הזה לפחות, בואו

נקפיא את החשיפה ל-5 שנים, או לאיזה תקופה מסויימת, שאח"כ נחזור

ונדון בה. מה שאנחנו הולכים לעשות עכשיו זה יבוא של אבטלה.

כלומר, אנחנו עומדים לתת עכשיו עבודה למישהו בטייוואן, או

למישהו בארצות העולם השלישי. איננו רואים שום הגיון בדבר הזה,

ואני חושב שהכנסת צריכה לעשות משהו בנידון.
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
מר קלוגמן, בבקשה.
מ. קלוגמן
היות וגילגלו את הנושא, אני

רוצה להעלות נושא שעוד לא העלו

אותו. ראשית כול, אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה ולחברי הוועדה

על העבודה הגדולה שהשקיעו בנו וממשיכים להשקיע בנו. תודה בשם

כולם, כי אני ביקרתי פה בכמה ישיבות, ואני יודע כמה עבודה את

במיוחד השקעת, ואני רוצה להודות על זה. אני רוצה להודות גם לשר

התמ"ת, על מה שהוא הוביל והשית, נודע לי ממנו שהוא רוצה לעשות.

אך כניראה היו לו דברים בדרך שהפריעו לו. אינני רוצה להכנס

לנושאים שבינו לבינם, והיו דברים שנתקעו. אני רוצה גם להודות

ליו"ר הוועדה, שהצליח אתמול להעביר לו את הדברים האלה. אני

מקווה שהעסק הזה יימשך. ובעיקר, רציתי לבקש מהוועדה הזאת שלא

לשחק בדיבורים. את זה אמרתי אתמול גם לשר התמ"ת, אחרי שהודיתי

לו על מה ששמעתי, אבל שלא יהיו רק דיבורים, שיהיו מעשים. וזה

הכי חשוב. אז הנה, אנחנו מדברים. תנו לנו לדבר פה, ואתם תעשו את

המעשים, ועשיתם את זה. על זה באתי להודות.

בעניין המיסוי, יש שר לענייני ירושלים. לצערי, אני צריך לדבר

קצת גם על ירושלים, בירת ישראל. מינו שר לענייני ירושלים,

ההבטחות הן גדולות מאוד, וגם ההצעות שלנו היו גדולות. כשנפגשנו.

אחד מהדברים שביקשנו היה להוציא את המלאכה מתוך ירושלים, ויש

מקומות לכך ויש פיתרונות גם להוצאה. הבטיחו לנו לעשות את זה.

היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה ז"א להוציא את המלאכה מירושלים?
מ. קלוגמן
להוציא מתוך העיר. לאן? יש עטרות
שהיא איזור תעשייה. אמרתי
בואו

נעשה כביש מעטרות לרמות למטה, ואז ייפתחו את כל הנושא הזה, וזה

יהיה איזור בתי מלאכה, אין סיבה שזה לא היה. אותו הסיפור גבי

אלמוזלינו ראתה בירושלים, כי פה יש אנשים שאין להם עיתון

ירושלמי. אני מתעסק עכשיו בפיתוחה של מעלה אדומים. אני אישית

לקחתי את הנושא הזה, וגם שם אני רוצה לפתוח כביש מתוך מעלה

אדומים למישור אדומים.

למעשה תשובה כללית-ארצית כשרוצים להוריד את הארנונה ואת כל

הדברים האלה. אני מבין שת"א זה מקום יקר מאוד וכך גם חיפה. אז

שייפתחו את הנושא הזה מחוץ לת"א, שיעזרו לבעלי מלאכה להקים עוד



בתי מלאכה, כמו שהקימו לפני 10 ו-15 שנה, והקימו המון. שיעזרו

לנו להפעיל את הנושא הזה, ואז אנחנו נצא.

באשר לשאלה אם תהיה קליינטורה או לא תהיה קליינטורה, הרי שאם

העלות שלנו תהיה נמוכה, נוכל להתחרות גם במחירים, זה יהיה אחד

הדברים שיאפשרו את התחרות. אנחנו משלמים ארנונה פי שלוש ופי

ארבע, ממה שאפשר, ואינני רוצה לנקוב במספרים, כי כל ראש עיר

משחק פה אחרת, אבל כולם מחפשים דרך להעלות אותה, ולא להורידה.

למשל בדברים קטנים, בן אדם שהוסיף גלריה כי צפוף לו, אז הוא

צריך לשלם. על מה? אין שינוי בשטח, גם לא במגרש, בכלום. מישהו
מוציא שלט וכותב על זה
עופר מוכר. הוא משלם. מה התרגילים האלה?

רצים אחרינו כל הזמן להשיג מאיתנו כסף, לא חשוב ממה, ואם זה

עולה לעיריה או לא. היא מחפשת להרוזיר לעצמה את הכסף.
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
העירייה מתקיימת ממיסים. היא צריכה

לתת שירותים לתושבים.

מ. קלוגמן; כן. אבל אני טוען משהו אחר. במקרה

שאין שלט אפילו. עושים איזה סככה

קטנה, ואת כותבת את השם, ומשלמים על זה כסף. למה? זה אינו שלט,

ולא פירסומת. בסדר, שעל פירסומת ישלמו. זה אחד ממקורות המיסים.

למעשה, בזה גמרתי, כי חבריי אמרו פה הכל. אני מודה מאוד על המשך

העבודה הזאת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודה רבה. מר דישון, יש לך מה

להוסיף?
א. דישון
כן. רציתי, ברשותך, רק להשלים.

את מכירה היטב-היטב מהתפקידים

הקודמים את הנושא של הרשות הלאומית לפיתוח וגיוס כוח אדם שרשמנו

אותה פה. מדינת ישראל משופעת ברשויות, בין אם זה רשות השידור,

או רשות הנמלים, וכדומה.

נושא כוח האדם במדינת ישראל, הוא אקוטי בעיקר לגבי ציבור בעלי

המלאכה, אין מי שיטפל בו. שלשום התקיים יריד תעסוקה בת"א, מעל

גן העיר. לראשונה בהיסטוריה השתתפה התאחדות בעלי המלאכה. בתוך

10 ימים, באמצעות טלפונים, הצלחנו לגייס 200 מקומות עבודה,

שמתוכם נשלחו 80 איש. אבל עד היום, בירידים, אף לא אחד יזם

שאנחנו נשתתף. ההתאחדות פנתה למר מנע ואמרה: תן גם לנו דוכן.

וזה לא היה מעולם. מדוע לא התייחסו? כי ליריד מגיע מנהל כוח אדם

של "אלביט" שצריך 80 עובדים, ומנהלי כוח אדם של "אלסינט",

ייסאייטקס" וכדומה, שכל אחד מהם צריך עשרות עובדים, ולכן כדאי לו

לבוא ליריד. אבל בעל מלאכה צריך 5, 6, 8, 10, ולכן הוא לא

כדאי לו לבוא ליריד. ההתאחדות, ביוזמתה פנתה למנע: תקצה לנו

דוכן. היום אנחנו לוחצים על מנע ודורשים ממנו: תארגן לנו יריד

לבעלי מלאכה, מקום לבעלי מלאכה, אנחנו יכולים לקחת עובד-עובד

ולראיין אותו. ותתפלאי, לקוסמטיקאיות היה ביקוש בשבועיים,

גייסנו 200, ביניהם גם קוסמטיקאיות, חברות האירגון שביקשו

עובדות. כלומר אני רק מצביע על פן אחד.

ישבנו עם אנשי שירות התעסוקה, והסברנו להם: רבותיי, את ההכשרה

הפנים - מיפעלית אתם מסבסדים, באשר להכשרה פנים = מפעלית של



מקומות גדולים. בעל המלאכה יכול לקלוט פה ,10 עובדים, פה 3. ופה

2. תמצאו איזה דרך שהעובד יעבוד וחצי יום כשוליה, והמחצית השניה

של האם במאקס פיינל או באתר אחר, שבא תהיה הכשרה במקום. גם פה

נתקעו. דהיינו, כל הנושא של,

היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו; עם מי באתם בדברים?

מ. קלוגמן; עם שירות התעסוקה.
א. לנדאו
באנו בדברים אפילו עם השר מודעי.

יש לנו למשל נגריות. היום חסרים

המון עובדי בניין. יש לנו עולים חדשים וחיילים משוחררים, ואנחנו

מוכנים בנגריות שלנו, להכשיר אנשים שיהיו נגרי בניין, ואת

הדלתות ואת החלונות שהיום עושים, תסלחו לי, בני דודינו. אנחנו

מוכנים לעשות. אבל אין אוזן קשבת. ישנו ספר שבו מתוארת דרך כיצד

לפעול, ומסרנו את זה לשר מודעי, כשהוא היה עוד שר התיכנון

והכלכלה, בקדנציה הקודמת שלו. הספר מופיע עם סמל המדינה וכו',

ומתאר כיצד אנחנו מנסים להביא את זה לידי הממשלה, אבל לא היתה

לזה המשכיות.

מ. קלוגמן; העלות הכי נמוכה בקליטת עובד, גם

מההיבט של המדינה וגם מהיבט של

קליטה של המעסיק, זה בבתי המלאכה. בבתי המלאכה התשתית קיימת, פה

צריכים עובד, ושם צריכים עובד, ובעל המלאכה אינו יכול לרוץ

לשירות התעסוקה לבקש עובד, כי הוא גם מנהל החשבונות וגם מנהל

השיווק וגם הנהג וגם הכל, לכן הוא אינו הולך לשירות התעסוקה,

ולא יושב שם. איך הוא מקבל עובדים? כשעוברים דרכו, הוא לוקח את

מי שעובר, ובד"כ לא עוברים דרכו.

ברשות הלאומית הזאת לפיתוח כוח אדם יש כל כך הרבה, שכל הגופים

האלה שעוסקים בכוח אדם לא נתנו את דעתם שקיים סקטור שיכול

"לבלוע" כמויות גדולות של עובדים. יש פה עוד נקודה שנדבר עליה

בעדינות. במפעל גדול, 80-70 אחוז מהעובדים הם משלנו. בבתי

המלאכה, לצערי, לפעמים זה הולך 50-50, ובתי המלאכה רוצים היום

לעבוד על טהרת העבודה העברית, על כל המשתמע מכך.

אתמול הייתי, אגב, בפגישה באיגוד המוסכים, וגם הם אמרו את אותו

הטיעון, ושם זה אקוטי, בעיקר אחרי האירועים שקרו בכמה בתי מלאכה

באיזור ת"א, ואיש אינו נותן על זה את הדעת שמשרד העבודה, או

משרד התעשייה, וארגנו איזה מטה מסויים, שיגייס עבורם את

העובדים, שיביא אותם, ימיינם, יכשירם, וכדומה.
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. חיים הרוש, אני מקדמת

אותך בברכה, ומברכת אותך בתפקידך

כמזכיר הארצי של אירגוני מסחר ותעשייה זעירה.
ח. הרוש
ההסתדרות ובראשה קיסר, הגיעה

למסקנה שישנם הרבה עובדים עצמאיים

במדינה, שמבחינה סטטיסטית מונים בין 250 ל-350 אלף במדינת

ישראל, שלפעמים, רמת השכר שלהם נופלת אפילו משכר ממוצע של שכיר.

הסתדרות הגיעה למסקנה שהיא צריכה לטפל בהם כמו בכל העובדים,

בגלל שהם חברים בה, והיא גם חושבת בדיוק כפי שהחברים, הנציגים,



הציגו את הבעיה. זוהי תרומה גם למשק, גם לחברה, גם לצמיחה. אני

כמובן אייצג את הסקטור הזה, ואעמוד בצד הזה של השולחן, מול

הממסד, כולל ההסתדרות.

ההסתדרות כמובן תנסה לטפל גם בקו האשראי, שכבר למדתי בזמן הקצר

שאני מכהן בתפקידי שהוא דבר חשוב מאוד, גם לבעלי המלאכה וגם

לסוחרים, מבחינת המוסדות ההסתדרותיים ואח"כ המדינה. נאה דורש',

נאה מקיים. זה נכון לגבי המיסוי, זה נכון גם לגבי מציאת מקומות

תעסוקה כקולקטיב, למשל, לבעלי המלאכה יש קרן תנופה לצמיחה של

ההסתדרות, אי אפשר לקיימה מול בעל עסק קטן, אבל התאחדות

ההסתדרות תוכלו לקיימה.

אני חייב לציין, שלדעתי מתפקידי הקודם כסגן ראש העיר, שישנו עוד

נתון אחד שמשרד המסחר והתעשיה עושה במדינה, ואתם חייבים לנצל

אותו כקולקטיב, וזה הייעוץ הכלכלי שמתואם עם הרשויות: 75% משלם

משרד המסחר והתעשייה, ו- 25% רשויורנ. ההסתדרות מוכנה להכנס

לזה. הם נותנים יעוץ- כלכלי פר בית מלאכה. יתכן .ו.בית המלאכה גוסס

לא בגלל עלות העבודה, אלא בגלל תכנון. לא נכון, הבעלים בא ליצור,

אבל הוא אינו יודע לנהל את העובדים, אז גם את זה צריך לקחת

בחשבון ככלי עזר לחברים שלכם. אני אסתפק בזה כרגע.
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. נשמע את מר אביגדור,

ממשרד התעשייה והמסחר.

א. כהן; מטבע הדברים אני יכול להתייחס רק

לנושא הזה של מלאכה ותעשייה זעירה,

מה שקשור למשרד שלנו, ולא מעבר לדברים האחרים שקשורים במיסים.

אני רק רוצה לציין, שהסקטור הזה שנקרא מלאכה ותעשייה זעירה,

זוכה במשרד שלנו, לאורך כל השנים שאני עוסק בנושא הזה, למלוא

תשומת הלב. כמובן, אי אפשר תמיד להשביע את הרצון מכל הכיוונים,

או מכל הצדדים, אבל בעיקרון הוא זוכה למלוא תשומת הלב, ולכן אני

קצת מתקומם, שהם מציינים פה ושם הם אינם זוכים.

היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו; הם לא אמרו שהם אינם זוכים לתשומת

לבו של משרד המסחר והתעשייה. הם

דווקא שיבחו את תשר. אבל האבא שלהם זה אתם, אין להם אבא אחר,

אבל יש להם בעיות, תם זקוקים לעזרה שלכם.
א. כהן
ולכן הם מקבלים את מלוא תשומת הלב.

לגבי כל המערכת של אשראים ויברא

ויצוא וכל מה שבחוץ, רוב הסקטור הזה מקבל את הטיפול כמו כל

תעשייה אחרת, ואין זה משנה אם הוא מעסיק 5 עובדים או שהוא מעסיק

25 עובדים. אדרבא, אנחנו הקימונו גם קרן מיוחדת שנקראת "קרן

סיוע", שעוסקת במפעלים קטנים הנמצאים במצוקה. במילים פשוטות:

כאשר המאזן של המפעל שלילי, אז אנחנו עוזרים להם. נכון, לא

עוזרים להם בסכומים מי-יודע=מה, 40 אלף שקל, 80 אלף שקל, לא

יותר מ-80 אלף שקל, אבל עוזרים. עד כמה שהדבר הזה ניתן, ועד כמה

שהם עומדים בקריטריונים.

נכון שיש בעיה לגבי מפעלים במרכז הארץ, מבחינת הערבויות. זו

בעיה שאני יודע שהמשרד ניסה לפותרה בכל מאמציו, ולהגיע לאיזשהו

הסדר, וזה לא הלן. מה שכן הלך,



היו"ר. ש. ארבלי-אלמוזלינו; גם הקרן, מדברים על כך שמשל מים

25%ריבית.
א. כהן
לא. אני מדבר על הקרן הקטנה הזאת,

קרן הסיוע, שגם שם דרושה הערבות של

בעל העסק.
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה גודלה של הקרן?

א. כהן; גודלה הוא 2.5 מיליון שקל. אבל

נעזרים בה 100 מפעלים בשנה. אז

נכון שבאיזורי פיתוח משלמים ריבית של 5% .14 בקירוב, ובמרכז הארץ

זה אותם התנאים המקובלים לגבי כל הלוואה, ושם מתעוררת הבעיה.

נכון שניסינו בכל האמצעים שביכולתנו, אבל ללא הצלחה, אני מודה.

חבל גם שלא הביאו אלינו את החוברת הזאת. החברים ואנחנו נמצאים

תמיד בקשרים מאוד הדוקים, ויותר קל היה לי להגיב פה לגבי מה

שנכתב.

קודם כל, אני רוצה לומר כמה דברים לגבי המספר שמוזכר פה, של 45

ו-37. אני חולק על המספר הזה. לפי הנתונים שלנו, מדובר בסדר

גודל של כ- 20 אלף בעלי מלאכה ותעשיה זעירה, מבלי להתייחס לבעלי
מקצוע קטנים, כמו
שרברבים, חשמלאים וכדומה. אני מדבר על מפעלי

תעשייה ומלאכה פרופר, למה שאנחנו קוראים: תעשייה. כך באופן כללי

אנחנו לפחות מחלקים את זה. איננו מתייחסים לשירותים. אלא אני

מדבר רק על המלאכה והתעשייה הזעירה פרופר, בלי השירותים.

נכון שאנחנו היינו רוצים לעזור להם הרבה יותר, ובשנים קודמות

באמת עזרנו. עד 1981 היו קרנות מיוחדות גם למלאכה וגם למסחר

הזעיר שעזרו בכל מיני דרכים, אבל בצוק העיתים, הדברים האלה

קוצצו, וזה נגמר.

ונכון גם, מצד שני, שהצרכים מרובים, וקשה לחלק את העוגה הקטנה

שישנה, ושכל אחד ייצא שבע רצון לאורך כל הדרך.

באשר להעניין הזה שהוזכר פה, של מרכז הערים, אני רוצה לציין

שאני יודע שבירושלים ניסו, והקימו איזור תעשיה במעלה אדומים,

שלא לדבר על עטרות, ונוצרה עכשיו בעיה בעקבות האינתיפאדה. אבל

במעלה אדומים, אי אפשר היה לאכלס את המקום, מאותן סיבות פשוטות

של אספקה ושיווק וכל מה שכרוך בזה, וזה היה קשה, ועובדה שחלק

מהמפעלים עזבו, חלק מהם לא הקימו שם, ויש הרבה מבנים פנויים עד

עצם היום הזה.

בעניין הזה של חוק הרישוי, נתקלו מידי פעם בפעם בכל מיני

מכשולים לא צפויים. פעם כבר התחיל לתכנן אותו השר בר-לב, ואחייכ

התחלפה הממשלה, אח"כ הגיע הורוביץ שהתחלף שוב פעם, וככה הלך

העסק הזה. אני יודע שעכשיו השר נתן הוראה להתחיל לטפל בדבר הזה,

שוב פעם, כמו שהשר שרון נתן. אז כבר היתה מועצה, ושוב פעם

התבטלה.
א. לנדאו
אם יורשה לי להתפרץ עוד פעם. היינו

לפני חצי שנה אצל השר ניסים, שאמר

שיילמד את הבעיה. הוא קרא למנכ"ל שלו ולעוד כמה אנשים, ושום דבר

לא זז.



א. כהן; אבל זה מטופל.

מ. גולדמן; אני רוצה לומר רק כמה מילים, משום

שדנו בנושא הזה כבר. אני חושב

שהרוברים פה כבר סקרו את הבעייתיות המיוחדת של המלאכה הזעירה.

אני חושב שלמעשה הם צילמו תמונת מצב אמיתית שקורית במרבית

הישובים העירוניים, ובעיקר באלה שמונים ויותר מ- 50 אלף תושבים.

קודם כל אני תומך בזה, משום שאני שייך לאלה שנותנים דוגמא

בדברים האלה. אם אנחנו מדברים על איכות הסביבה, צריכים לשאוף

להוציא את אותם המוסכים ובתי המלאכה, ממרכזי הערים, ובעיקר

מאותן ערים שיש להן גם הכוונה לעודד את תיירות הפנים ותיירות

החוץ, משום שאחת הבעיות הגדולות כתוצאה מהמצאותם של מבתי המלאכה

היא שזה גורם לצפיפות של כלי רכב ולחסימות בתנועה חופשית בערים,

ואביא לכם דוגמא של עיר ערבית=נוצרית גדולה, נצרת.

בנצרת ישנה בעיה גדולה מאוד של בתי מלאכה, בעיקר בתי מלאכה

ומוסכים, וזאת עיר תיירותית, שיכולה להביא למדינת ישראל עשרות

מיליוני דולרים מידי שנה בשנה. ואני חושב שממשלת, ישראל בשיתוף

כל העוסקים בעניין, צריכה לעודד הקמתם של בתי מלאכה, מחוץ
למגורי האוכלוסין, וליצור מה שנקרא
"פארקים לבתי מלאכה".

ולמה אני אומר "פארקים לבתי מלאכה"? משום שכמו שאתה אוהב לבוא

לקניון, ואתה יודע שאתה מתחיל שם בשעה מסויימת, ויכול לעבור

מחנות לחנות, ולהשלים את כל סל הקניות שלך, אותו הדבר גם בפארק

המלאכה. אתה יודע שאתה יכול לרכז את המאמץ בכמה דברים: אתה יכול

להשאיר את האוטו לטיפול, אתה יכול ללכת לטפל בסידור של ריפוד

לכיסא, או להזמין איזה אביזר שאתה צריך לבית, ואנשים יכולים

לשלב בתוך זה עסקים קטנים רבים מאוד, זה ליד זה. זה יכול לתת

פיתרון לחייט, ויכול לתת פיתרון לבעל מלאכה שונה, למספרות, ולכל

מה שאנחנו רוצים. זה אינו בא להתנגש באותן מספרות שקיימות

במרכזים העירוניים, בלב היישוב, מתוך רצון לשרת את האזרח גם בלב

היישוב.

אבל, אם אנחנו רוצים לעודד את בעלי המלאכה שאפשר להעבירם, אפשר

ולהתחיל בזה בירושלים ולסיים בנצרת. אילו שתי ערים שיש בהן

תנועה גדולה, ועלייה לרגל, גם של תיירות פנים, וגם של אלה

שרוצים לקבל את השירות שניתן ע"י בתי המלאכה, ואני חושב שזה

תפקידה של מדינה.

אני רוצה להדגיש עוד דבר. כשאנחנו מדברים על עידוד קליטת

העולים, אז כשאתם מדברים על ערבים, אני רוצה שנפריד הפרדה ברורה

בין ערבים ישראלים לבין תושבי השטחים. אלה שני דברים שונים. אני

חושב שתפקידנו לראות איך אנחנו נותנים פיתרון לכלל אזרחי ישראל,

ובשבילי ערבי שגר בגליל, או שגר ביפו, או בנגב, הוא אזרח מדינת

ישראל, ואסור שנבוא וניצור מצב, משום שמספיק יש לנו עימותים עם

תושבי השטחים. ביצירת חזית חדשה של אותם 600 אלף ערבים בתוך

ישראל, אני רואה סכנה לדמוקרטיה, וסכנה לאחווה שנוצרה פה במשך

42 שכה.

ולסיום, לגבי נושא הארנונות, ולגבי אגרות השילוט וכל מה שקשור

בזה, אז במקרה אני עוסק עכשיו בדבר שגיליתי אותו ושממש הפתיע

אותי. גבירתי היו"ר, מתברר שיש אפליה בין ביתן של הספורטוטו,



ובין ביתן של מפעל הפיס. אני רוצה שתדעו.שמי שפותח סניף של מפעל

הפיס, או סוכנות של מפעל הפיס, פטור מארנונה, אפילו שיש לו

שלטים מפה ועד הודעה חדשה. אבל אם הוא פותח סוכנות של ספורטוטו,

של מועצת ההימורים, אז הוא משלם גם ארנונה וגם עבור אגרות

שילוט. ותפקידכם הוא להביא למצב כזה שלא תהיה אפליה בין גורם

אחד לשני.

לגבי ארנונות, הארנונה איננה קנס. ואני מדבר על זה גם כראש

רשות, כי ואני רוצה שנרודד את העניין. הארנונה באה לתת קודם כל

את השירות לאזרח, לתעשיין, ולבעל המלאכה. יכול להיות שישנם

מקומות שבהם יש עיוותים, ויש שם ארנונה גבוהה מאוד. אבל לארנונה
יש תפקיד
אתה רוצה שתהיה לך מידרכה ליד המבנה, אתה רוצה

שיטאטאו וינקו. אתה רוצח שיהיה לך תאורת רחובות, או שיפנו את

האשפה שלך. אתה הרי רוצה שיסייעו. ודאי שאפשר לראות באיזורים

שונים, בדירוג של הארנונות, לפעמים אי-צדק, אבל אינני רוצה

להכנס לזה יותר מידי, משום שזה לא דומה, וזה לא זהה, בכל

הישובים בארץ. אתה יכול לראות ישובים, פתח תקוה, למשל, שבה

הארנונה נחשבת כאחת מן לגבוהות בארץ. הכי גבוהה זו לוד. מנכ"ל

מפעל הקרטון ששם סיפר לי שהוא משלם בשנה סכו.מים שזה לא יאומן,

אבל מאחר והוא מקבל שכר דומה לארנונה, אז אני אומר ששם זאת

מיצווה לקחת ממנו, משום שהוא לוקח 80 אלף שקל לחודש.

לכן אני מקדם בברכה את וזיוזמה שלכם. אני רוצה גם להגיד מילה

טובה ליו'יר שממשיכה לטפל בזה, ועוד מילה טובה זה לח"כ גדליה גל,

משום שאני חושב שלגדליה גל מגיעה מילה טובה. אז תודה.

ש. דורון; קודם כל אני מברכת על עצם הדיון

בנושא. אני חושבת שנושא המלאכה

הזעירה הוא נושא חשוב מאוד. אבל ברשותך, גבירתי היו"ר, הייתי

מציעה שנחלק את הדיון, מפני ששמענו כאן כל כך הרבה בעיות כמו,

מיסוי ומימון וחשיפה. אינני חושבת שלסלט כזה תהיה תועלת כלשהי.

אתם העליתם, אולי מתוך תחושת בטן, את כל מה שמציק לכם, אבל זה

לא יהיה רציני שנדון היום גם בחשיפה וגם במיסוי וגם במימון,

ובעוד נושאים שישנם ודאי, ושאתם לא העליתם אותם. זה אי.

בי, הייתי אומרת, שלפני הדיון, לגבי כל היבט שלי, בין אם זה

מיסוי, או אם זה ארנונה,, או חשיפה, הי יתי רוצה .הרבה י ותר מסמכים

לפני, ולא לקבל משהו, עם כל הכבוד וההערכה, רק עם כניסתי, זה לא

יהיה דיון רציני אז, בעיניי.

אני מאוד מאמינה בנושא המלאכה הזעירה, כי אני רואה מדינות כמו

איטליה, שהיא דוגמא טובח לכך שמלאכה ועסקים קטנים, אי, נושאים

את עצמם, ומביאים רווח ופרנסה מכובדת. ו-ב', אנניי יודעת איזה

אחוז, אבל אחוז מסויים מהם צמח לאימפריות כלכליות עולמיות. כך

שאני בהחלט בעד עידוד היוזמה. אבל יש גם מפעלים רבים קטנים,

והם אומרים שאת איטליה מחזיקה הכלכלה האפורה, אבל זה נושא שלא

ימצא חן בעיני היו"ר, לגנן לא אמשיך בו.

אבל נושא אחד באמת לא עלה כאן, נושא היצוא, ולא במקרה הזכרתי את

איטליה, משום שמלאכה היא טובה מאוד אם היא מגינה כאן על השרברב

שלי, במידה והוא זקוק להגנה, ותרשו לי להגיד לפרוטוקול, שאני

חושבת שאני זקוקה להגנה. יש תעשיות קטנות, שכל הכבוד למי שעוסק

בהן, והן הבסיס, אני חושבת, שהדברים בעלי המשקל הראשונים נוצרו



בבתי מלאכה ולא בתעשייה, ובתקופות של הקמת המדינה וטרום המדינה,

ודאי שיש לבתי המלאכה, ולאלה שעוסקים במלאכה, דף מפואר מאוד

בהיסטוריה באשר להגנה על המדינה, ואני חושבת שגם הדווידקה כאן

בירושלים, לא נוצרה במפעל תע"ש, כי אם באמת בבית מלאכה. וכדאי

לכם להקדיש קצת משהו גם לפרק הזה שלכם.

מפריע לי שלא היתה כל התייחסות, מצד אף דובר לנושא היצוא, כי אם

מישהו מייצר משהו, בין אם זה ברז או בגד ים, הוא עושה את זה טוב

ויפה, ויש לנו יתרונות על מדינות אחרות, כולל המוח היהודי.

הייתי רוצה שתהיה אצלכם גם מחשבה שטחית, אינני יודעת איך אתם

עובדים ארגונית, אבל ישבתי כאן, והקשבתי קרוב לשעה וחצי, והמילה

יצוא לא היתה, וזה מפריע לי.

אז אי לכך, ברשותך, הייתי מבקשת שנפרק את העניין לגורמים, ונדון

בכל גורם, ואני מצטרפת לדברייך, שמלוא התמיכה והעזרה לנושאים

שנמצא אותם צודקים, תינתן על ידינו.

ג. גל; רובנו ודאי גדלנו על ההנחה שציונות

הולכת עם עבודה יצרנית, כך אני

גדלתי. מצאתי מחקר שנעשה עכשיו על העלייה של שנת 1924, העלייה

הפולנית. המחקר לא חידש, אלא חשף שהעלייה הרביעית היתה העלייה

הכי גדולה מכל העליות, היו שם 60 אלף איש, אבל זו היתה עלייה של

בעלי מלאכה וסוחרים, והיא התקבלה בארץ בהסתייגות גדולה, כי מה

פיתאום פותחים בתי קפה ומסעדות ומספרות, וכל הדברים האלה. אבל

במבט לאחור, טוען המחבר שזו עלייה שנתנה למדינה את התאוצה

קדימה, והניעה את כל המערכת הכלכלית.

אנחנו נמצאים בתקופה שכדי לקלוט את העליה הנוכחית, צריך להגדיל

את הייצור, את התוצר, ואת היצוא, ואת כל מה שאתם רוצים, בסדר

גודל שהוא כפול בהרבה ממה שהיה בשנים האחרונות, וזו משימה

אדירה, והיא לא תיעשה אם נתרכז רק במיגזר אחד, למשל, רק

בתעשייה, או בתעשייה ובחקלאות, או בתעשייה ובתיירות. זה מוכרח

ללכת על פני כל הספקטרום האפשרי, כי אם לא נעשה את זה בכל רוחב

החזית, וזה הקושי, לא נשיג את מה שצריך, וגם אם נעשה את הכל,

אנחנו רק נתקרב, והלוואי ונהיה קרובים ליעד הזה. ולכן אני חושב

שהמיגזר הזה ראוי בהחלט למלוא תשומת הלב.

הפרופורציה שאתם ציינתם לפי דעתי, בין מה שנעשה, לבין מה שיכול

להיעשות, הוא קצת לוקה בחסר. אם הממשלה תעזור וכוי. אי, נעשה

הרבה. אני ביקרתי במפעלים קטנים, ומצאתי שקולטים עולים, ילידי

הארץ וכו', וזה חשוב, כי החלק העיקרי צריך להיעשות ע"י היזמים

והאזרחים, ולא ע"י הממשלה.

אני מבין שאתם מגיזר שאין לו את אותו המנגנון שיש להתאחדות

התעשיינים, שהם גדולים יותר, ויש להם יותר משאבים. אבל אתם

בהחלט נהנים גם מהפעילות שלהם, מפעילות אחרת. הפעילות של החשיפה

ממילא נעשית גם ע"י חברי כנסת, וגם ע"י התאחדות התעשיינים

וגורמים אחרים. אני מציע שאנחנו נעזור לכם בשלושה תחומים:

1. זה הקמת הרשות, כדי שתהיה כתובת שתעזור לכם לעסוק בדברים.

2. זה הון חוזר, אפשר יהיה לקבל הון חוזר.

3. שתוכלו להשקיע, ז"א, לנסות להוריד את הסד של ערבות המדינה,

כך שגם מפעלים קטנים יוכלו, נדמה לי שאם אנחנו נתרכז בשלושת

הדברים האלה, נוכל לתת את התשתית לפיתוח שלכם.



אני רק רוצה להזכיר לכם, שההשתתפות בשנים של חמישה עובדים אינו

קשור לא בלימוד ולא בעולים ולא ביהודים ולא בערבים, אלא זה פתוח

לכל אזרח ישראלי, בין אם הוא ערבי, דרוזי, צ'רקסי וגם עולה.

תודה.

י. צידון; אני מצטער שהפסדתי חלק מהעניינים,

אבל דיפדפתי בחוברת, וגם שמעתי

דיונים אחרים. אני מצטער גם שח"כ שרה דורון יצאה, משום

שהתייחסתי ליצוא בדבריי.

לדעתי, גידולו של הסקטור של המלאכה והתעשייה הזעירה תלוי, כמו

כל הסקטורים האחרים, במציאת שווקים. זה מתחיל מהשוק, זה לא

מתחיל משום דבר אחר. השוק בארץ מוגבל. והמסקנה היא שאנחנו

צריכים לחפש שווקי יצוא, ומייד אני אתייחס לשאלת האין.

קיימת לכאורה סתירה בין יעול לתוספת כוח אדם. מה שפוקד את

התעשיה הגדולה, חייב לפקוד גם את המלאכה והתעשייה הזעירה, כי

אותו חוק חל גם אם עלויות העבודה גדולות מידי על יחידת ייצור,

ולא חשוב כמה אתה מייצר," זה לא יכול להיות.

למעשה אין סתירה כזאת, כי אם העלויות תהיינה גבוהות מידי, אז

אתה לא תוכל למכור. או שהאדם יחיה בתנאים תת-אנושיים, ואנחנו לא

רוצים את זה במדינה הזאת.

אין סתירה למעשה, אלא יש סתירה לכאורה. ועכשיו צריך לראות איך

אנחנו מתייחסים לנושא הזה. כמו ידידים אחרים שלי כאן, אני מאמין

קטן מאוד בממשלה, ממשלה זה דבר שעולה לך ולי הרבה כסף, ושוחק את

הכסף הזה בתוך המערכת עצמה, עד שהוא מוציא משהו שנותן לך את

השירות הדרוש.

צריך לנסות, כמו בכל עסקת תיווך, לסלק כמה שאפשר את הממשלה

מהמשחק. אני הייתי רוצה לראות באיזשהי צורה את התאחדות בעלי

המלאכה והתעשייה הזעירה, יוצרים את מה שהיפנים מכנים: "טריידינג

קומפניס", שיאפשרו לכם גם סקר שוק. אגב, בזה אני חושב שהמדינה

צריכה לעזור, והדוגמא של איטליה היא דוגמא מצויינת, משום שיש

כאלה שמאריכים שכמחצית,

היו"ר, ש. ארבלי"אלמוזלינו; הם מייצאים שם, בתי המלאכה שלהם?

י. צידון; לא רק מייצאים, אם את זוכרת

גבירתי, אני התייחסתי פעם ל"קוטג'

אינדנסטרי", אלו הן מין תעשיות בית. יש להן מערכות שי ורק, ואשה

יכולה לשבת בבית, ולסרוג סוודר מול הטלווזיה, ומשנים שיש לה

אפיק למכור אותו, היא אינה סופרת כמה עולה העבודה. למשל בעשיית

נעלים, אז אחד לוקח על עצמו את הנעל הזאת. יש מחרטות מבוקרות,

מחשב, והכל מתנקז לחברות של טריידניג קמפני. והכלכלנים הרי

אומרים שאיטליה מוכה" באותה שיטת ממשל כמו שלנו, ומחליפה את

הממשלות יותר מאשר את הגרביים, ובכל זאת הכלכלה קיימת, משום

שהיא מתבססת על זה, על התעשייה ועל מלאכה וצודקים הגיטלמנים, על

זה קי ימת המדינה.

לדעתי, מה שאתם צריכים לעשות, זה לבחון את האפשרות של יצירת

"טריידינג קמפניס",עם קבלת סיוע, ועצות ואני חושב שצריכה להיות



כאן מערכת של כלים שלובים עם התאחדות התעשיינים, שתאפשר ניקוז

התוצרת החוצה, כי ניקוז התוצרת פנימה, זה לא יעזור.

החשיפה איננה רק נחוצה למשק הישראלי, כי אם אתה מייצר שולחן,

ואתה מתלונן על מחיר הנעל, הרי זה משום שאין חשיפה לנעל; ולהיפך

אם אתה מייצר נעל ומתלונן על מחיר השולחן. אני חושב שהחשיפה,

שוב, בגדול, תעזור לנו למצוא את הנישות שבהן יש לנו יתרונות

יחסיים. ולצערינו הרב, כמו בכל כלכלה חופשית, היא תחניק את אותן

הנישות שאין לנו בהן תקוה. אבל זה בלאו הכי ימות, אז מוטב לנסות

לעשות מעבר מבוקר ורציף, מאשר לעמוד בפני המציאות המרה.

לצערינו הרב, אנחנו עומדים פה בפני תופעה הרבה יותר חמורה.

אנחנו נמצאים גם בתהליך קליטת עולים, וגם בתהליך מעבר מכלכלת

מזרח גרמניה לכלכלת מערב גרמניה, אבל בלי הדירות של מזרח

גרמניה, וגם שם יש 50% מחוסרי עבודה, במזרח גרמניה, וזה כתוצאה

משוק כלכלי שאתה מוכרח לחיות איתו. לא תקלוט את העלייה הזאת,

אלא אם כן תצליח להיחלץ משיטה כלכלית שהיום אינה עובדת. לא

נתווכח אם בעבר היא היתה טובה או לא, אבל היום היא אינה עובדת.

ולכן החשיפה צריכה להיות מבוקרת בתחום השנים האלה, 7-5 שנים,

תוך כדי קליטה כמו שנקבע, שזה לדעתי צו שעה.

כפי שאמרתי, צריך להוציא, כמה שיותר, את הממשלה מהעסק, הממשלה

היא גורם שמפריע ושאוכל הרבה כסף, עד שנותן לך תוצרת. אבל

הממשלה חייבת לווסת עומס וליצור תנאים. וכאן אני סבור, שצריך

לבדוק את ענייני השוואת התנאים של המלאכה והתעשייה הזעירה

לתעשייה הגדולה יותר, למשל, פתיחת שוק אשראי, פתיחה השוק החוצה,

לתחרות, פתיחת שוק הביטוח, שינוי המיסוי, לא מיסוי על יצור, ולא

מיסוי על הכנסה, אלא מיסוי על הוצאה. אני בעד הורדת מס ההכנסה

וכל מיסי הייצור, כל תשומות הייצור, למינימום, ואח"כ לשים את

הכסף הזה לקחת ע"י העמסה של מיסי הוצאה, מס ערך מוסף וכו'. אלה

דברים שהממשלה צריכה לעשות, ולדעתי אנחנו צריכים להתמקד באלה,

מפני שכל גרוש שאתה מקבל מהממשלה, עלה לך שני גרוש לפחות,

ולדעתי זה עלה לך שלושה גרוש, כל היתר נשחק בתוך המערכת.

קודם כל, אני מודה לכם 1אני מציע, גבירתי, שנתרכז בנושא הזה של

בדיקה יסודית של התנאים שיכולים לדובב את המלאכה והתעשייה

הזעירה. זה חלק חשוב ביותר במערך הכלכלי שלנו, ובד"כ מזה גם

צומחות חברות יותר גדולות. אנחנו צריכים לבדוק יחד איתם מה הם

היכולים לעשות, לא כממשלה, אלא כיצירת תנאים. צריך לפתוח את שוק

היצוא, גבירתי. גם כאן היינו תמימי דעים, בפתיחת שוק היצוא, ע"י

אירגון של "טריידינג קמפניס", חברות סחר למיניהן, או שותפן של

חברות סחר, או לתת יד לחברות סחר, אינני ידוע איך. באשר לנושא
החקלאי, אני שמח שאמרו
אוקיי, מי שרוצה לבוא הנה לקנות, שיבוא

לקנות. אם מישהו מייצר כלים, אז בטח יש חברות לכלי עבודה, אני

דווקא פגשתי כאלה, שמוכנים לבוא ולקנות כלי עבודה, כמו פלייר עם

מברגים וכל מיני דברים כאלה. צריך לנסות לצאת החוצה, כי מהשוק

הקטן הזה לא תבוא לנו ישועה, אלא ע"י עבודה זולה, ועבודה זולה

הרי אינני רוצים.
א. פורז
לא שמעתי חלק גדול מהדיון. רציתי

לומר שיש שתי יוזמות חקיקה שאני

יזמתי, שעדיין לא התקדמו, שנועדו לעזור למיגזר הזה.



היוזמה הראושנה זה להשוות את תשלומי הביטוח הלאומי לעצמאים

ולשכירים. אני חושב שמרביתם של הבעלים של התעשייה הזעירה במדינה

הזאת הם עובדים עצמאיים, והם משלמים ביטוח לאומי בסדרי גודל

גבוהים יותר מאשר משלמים העובדים השכירים, והאפליה הזאת, לדעתי,

איננה מוצדקת, וצריכים לבטל אותה. זה דבר אחד.

דבר שני, בנוגע לחוק הזה שהצעתי שעבר בקריאה מוקדמת, והוא נמצא

בועדה אחרת, שהיו"ר חברה בה, ועדת העבודה והרווחה. הנושא השני

שהצעתי, זה להשוות את מעמדם של העובדים העצמאיים בביטוח הלאומי

למעמדם של השכירים לעניין דמי האבטלה. לגבי עובד עצמאי, אינני

חושב שהשיטה צריכה להיות שאם נניח קרתה לו איזה תקלה בעסק והוא

נאלץ לסגור, הוא יצטרך ללכת ולהפוך לשכיר אצל מישהו. אבל יש

היום אפליה, משום שיש פרק דמי אבטלה לגבי עובדים שכירים, ואין

פרק דמי אבטלה לגבי עובדים עצמאיים.

מה שאני מציע זה בין היתר, מתוך התשלומים ומתוך סכומי הביטוח

הלאומי, להקים קרן עידוד שתעודד, נניח בעלי עסקים שכשלו, לחזור

ולשקם את העסק, בין אם בענף זה ובין אם בענף אחר, בין אם ע"י

הכשרה מקצועית, או בין אם ע"י הלוואות או מענקים, או כל סכום

אחר, ולהחזיר אותם לפעילות יצרנית, באמצעות הביטוח הלאומי.

אני יודע שקל מאוד לדבר, ז"א, אני, בתור כנסת, לא יכול לבוא
ולהגיד לבנק
תן להם הלוואות. כי יגידו לי: תן אתה כספי מדינה.

אבל פה נוצרה באמת אפליה. אני מציע דבר פשוט: זה נכון שלגבי

שכירים יש להם הסעיף הזה שהם משלמים לכאורה כאילו, דמי ביטוח

גבוהים יותר, אבל כבר ענף דמי האבטלה מזמן אינו נושא את עצמו

כבר מזמן לא נושא את עצמו על בסיס אקטוארי מתשלומי השכירים, ומה

שקורה זה שהעצמאים מסבסדים גם את הקטע הזה.

לכן הצעתי, שבמסגרת הביטוח הלאומי, מכספי הביטוח הלאומי, על מנת

ליצור שוויון בין עצמאים לשכירים, יוקם אותו גוף שאתה מדבר

עליו, יואש, וגם אחרים דיברו עליו, ואולי גם אתם דיברתם עליו

בהקשרים אחרים, כי אתם כבר הייתם פה בוועדה הזאת בהזדמנויות

אחרות. צריך למצוא את אותו גוף שיוכל לתת אשראים, מענקים,

הלוואות, וכל דבר שנועד לפיתוח של המיגזר הזה. אני חושב שהמיגזר

הזה של עובדים עצמאיים, הוא מיגזר חשוב בכלכלת המשק, צריך לעזור

לו.
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. הגיע אלינו איש האוצר,

אני רוצה להגיד לח"כ שרה דורון,

שזה בזיון אחד גדול, ועוד לא ראיתי משרד שיבזה את ועדות הכנסת

כמו האוצר, זה לא יתכן מצב כזה. הם אינם באים. קודם כל הם אינם

באים. רק שילשים ישבנו עם בר-חיים ועם היועץ של שר האוצר, עם
מעוז. והם אמרו לי
שושנה, זאת פעם אחרונה, זה לא יחזור יותר,

תראי שהאנשים של האוצר יבואו בזמן וישתתפו בכל ישיבה וכוי. והנה

היום, עוד פעם, מתי הוא הגיע אלינו? ב-10:20. איך אפשר דבר כזה?

למה הזילזול הזה? אנחנו נזלזל בהם כמו שהם מזלזלים בכנסת. אני

אומרת לשרה, שהיא גם יו"ר הקואליציה: איך אפשר, זה בזיון מאין

כמוהו. עוד לא ראיתי תופעה כזאת, ואני כבר הרבה שנים בכנסת. לא
היה דבר כזה שמשרד יודיע
אנחנו איננו באים. מה ז"א הם אינם

באים? הכנסת מזמינה, ולא באים? לא יודעים מהם תפקידיה של הכנסת,

ומהי מערכת היחסים בין הכנסת למשרד ממשלתי, ושחובה עליהם

להופיע? אינני באה בטענות לאיש עצמו, אלא לאלה שאחראים לשלוח את



האנשים הנוגעים בדבר והמתאיניים. אנחנו מזמינים אנשים, מדברים פה

על מיסוי, על כל מיני דברים, ואין מי שיתייחס לזה, אין. וככה

בכל הדיונים האחרים, שרה. לכן המצב הוא כשבאים למליאת הכנסת

חוקים אלה ואחרים, אח"כ ראש הממשלה מטיל את משקלו, מפעיל מכבש,

ומכניסים חוקים למקרר. למה? כי הם אינם. אי אפשר ככה לנהל

עניינים. זה זילזול בכנסת. ואנחנו לא ניתן שיזלזלו בכנסת, על

כבודה של הכנסת צריך לשמור.
ש. דורון
אני אתן לך את מלוא הגיבוי.

היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני אכתוב מכתב לשר האוצר, המכתב

החריף ביותר שהיה, כבר נמאס.

מהתחלת הישיבה ואז שהגיע איש האוצר, היו טלפונים ועוד טלפונים,

מי יבוא, מה, ואין עם מי לדבר. אז עכשיו אם יש לך בבקשה מה לומר

לנו על הנושא הזה של המלאכה והתעשיה, אז אנחנו נשמח לשמוע מיכם.

צ. שאשא; דבר ראשון, אני מתנצל על האיחור.

לא באתי מוכן לישיבה, מכל מיני

סיבות.
היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו
חבל על הזמן שלך ושלנו. אז בבקשה,
אתה יכול לחזור למשרד, ולומר להם
אנחנו מביעים את מחאתנו וזעמנו. בשם הוועדה אני אומרת את זה. לא

אישית לו.

א. לנדאו; אתחיל כמעט מהסוף, בנושא היצוא.

כניראה שפה יש איזה אי הבנה בנושא

היצוא. בעלי המלאכה הם היצואנים הגדולים ביותר של מדינת ישראל,

ואת זה לדאבוני הרב, מסתבר שחלק מחברי הכנסת אינם יודעים. דבר

אחד אני מוסיף ישר, בהקשר זה, אני מזמין את חברי הוועדה, כמו

שהזמנתי את יו"ר הוועדה, לביקור בחיפה, במפעלי המלאכה שמייצאים.

באופן עקיף, המפעלים שלנו הם למעשה המייצאים, מכיוון שהם עובדים

עבור אותם המפעלים הגדולים, כמו "אלבינט", "אלסינט" "סייאטקס"

תדיראן" וכו', הם גורמים להם לקבל את כל המחמאות. ואנחנו איננו

נהנים כהוא זה מאותו יצוא, מכיוון שהם הנהנים מזה.

מ. גולדמן; דרך אגב, בשוויץ זה אותו דבר. כל

אלה שמרכיבים את השעונים, חברת

"טיסו'י למשל, בדקתי את זה, והתברר שכל הקבלנים אינם זוכים לשום

עידוד, זה אותו הדבר.
י. צידון
הדבר הזה מוכר לי. אני התכוונתי,

שעל מנת להוסיף, אתה צריך לעבור

מעבר ליצוא העקיף, אתה צריך ללכת ליצוא ישיר גם כן.
א. לנדאו
יש גם יצוא ישיר. ח"כ שושנה היתה

אצלנו בחיפה, ואני הבאתי אותה

למפעל שמייצא ליפן, מכונות לבדיקת הכרטיסים המגנטיים. אותו

מפעל, על מנת לייצא גם ליפן, זקוק לאב-טיפוס, שעלה למפעל 75 אלף

דולר לייצוא. הוא היה זקוק לחמישה כאלה על מנת לפזר אותם ביפן,

ובדיוק כשאנחנו היינו שם, אז היה גם יצוא לארהייב. והמפעל הזה

אינו נהנה מהלוואות ממשלתיות, הוא עושה את הכל בכוחות עצמו. הוא



פנה למדען הראשי, והמדען הראשי הגיע אליו, והיה חייב למלות

טפסים וכו', ועד שקיבל את האישור, הוא היה כבר צריך לשווק את

המכונה והאישור טרם הגיע. אז רבותי, הבירוקרטיה אוכלת כל חלקה

טובה. ואני חוזר כעת, אל תקבלו את זה בציניות, את מלוא תשומת

הלב אנחנו מקבלים ממשרד המסחר והתעשייה, אנחנו שותים שם קפה

טוב, ומדברים יפה עם השר, אבל אין לזה תכליס. עובדה שבשנה שעברה

ישבנו אצל השר ניסים, והוא הבטיח שיקים את הקרן לאותם מפעלים

קטנים, ועד היום זה לא נעשה. היא לא מיושמת. קרן של 25%, זאת

קרן שתיגרום למצוקה, זאת לא קרן. הרי בחיפה יושב שם בדן כרמל,

אותו משרד. אני יודע בדיוק מה הולך בהתאחדות המלאכה והתעשייה.

120 מפעלים מתוך 45 אלף, זאת בכלל בושה להעלות את זה על דל-

השפתיים. אף אחד אינו רוצה לפנות. מוסרים לי שיש 100, אבל אף

אחד אינו רוצה לפנות, מכיוון שהוא יודע זאת משענת קנה רצוץ והם

לא יצילו את עצמם. לא יתכן דבר כזה.

אני מתחיל דווקא בנושא היצוא. אנחנו מייצאים באופן עקיף ובאופן

ישיר. אני מקבל את מה שח"כ צידון. אומר, אנחנו צריכים לשאוף

ליותר, ולמצוא עוד דרכים, אבל זה קשה,בייחוד מכיוון שהמפעלים

שלנו הם מפעלים קטנים, ויש להם בעיות. אז אני שב אומר: אנחנו

מקבלים את זה, אבל אין מדבור בתשומת הלב, איננו מחפשים תשומת

לב, וגם לא את עזרתו של אדם מסכן. אנחנו עומדים על זה שאנחנו

מייצרים, מייצאים, גורמים לנתח מכובד בתל"ג, ואנחנו רוצים לקבל

בהתאם את הפיד-בק.

מה קורה היום במפעלים הגדולים? אנחנו מזינים היום את "תדיראן",

"סאייטקס", אבל רבותי, עם כל הכבוד אליהם, מה התוצאה הסופית? זה

בור ללא תחתית, זה כל הזמן שאיבת כסף מהמדינה ופיטורים של

עובדים. והמפעלים הקטנים שלנו הם מפעלים שכל הונו של בעל העסק

מושקע בפנים, ואם יש לו אי זה קשיים, הוא עושה "סוויץ' אובר",

ועובר למוצר אחר. אלה מפעלים שמחזיקים מעמד.

אני מתנגד התנגדות חריפה לקרן מצוקה. אינני רוצה לעזור למפעל

שנמצא במצוקה. אני רוצה להביא אותו לכך שהוא לא יהיה במצוקה.

כשיש מצוקה, אז זה כבר מאוחר מידי. הקרן צריכה להיות לעזר

למפעלים שאינם במצוקה. כי כשהוא במצוקה, הוא כבר אבוד.

לגבי הנושא הזה שנקרא יציאה - מתוך הערים, אני בעד פיזור

האוכלוסיה, ובעד יציאה מתוך הערים. אני יכול לתת דוגמא: להעביר

היום מפעל שמחזיק בין 8 ל-13 עובדים, זה סיפור של 200 אלף דולר:

ציוד, מכונות, תשתית וכוי. אין לבעל מפעל כזה ההון העצמי לעשות

את זה. אני מכיר מפעל בחיפה שעבר לשלומי, כתוצאה מזה שהוא עבר .

לשלומי, הוא היום בפשיטת רגל.

עוד נקודה אחת, זה נושא הארנונות. אני מבין שיש לשלם ארנונות

וחייבים לשלם ארנונה, כי מקבלים שירותים. הבעיה שלנו בנושא

הארנונות היא שהיום הארנונה הפכה להיות, לפעמים, מס יותר כבד

ממס ההכנסה. צריך למצוא איזשהו מוד'וס. הוקמה בזמנו ועדה, אני

חושב שהוועדה לא גמרה את דיוניה, ואנחנו לא זומנו אליה. אז אני

מבקש שנהיה חברים באותה הוועדה, ונמצא דרך כיצד להתמודד עם

הנושא הזה. אנחנו היום איננו מעלים את התשומות שלנו ואת העלויות

שלנו בסדר גודל של האינפלציה, ואילו הארנונה, אוטומטית, עולה

לפחות לגודל אינפלציה, איננו יכולים להתמודד בזה היום. יש אצלנו

בקרית אתא, מפעל גדול שייצא לארה"ב, והיום הארנונה שלו עלתה ב-

300%, והוא אינו יכול להתמודד בזה.
ש. כהן
ח"כ צידון, בנושא החשיפה, אני רוצה

רק שתדע, של ענף הנעליים למשל, אין

נישה, ואנחנו איננו יכולים להתחרות. זה אומר שאתה מודע לכך

שהענף הזה ייסגר, וזה אומר שיהיו מובטלים. ז"א, כשאתה אומר את

זה, שאני מקבל את זה, שזה צריך להיות כך, אז שנדע את זה.
י. צידון
במסגרת החשיפה כפי שנקבע ע"י משרד

המסחר והתעשייה, יש אפשרויות מעבר

למשהו שיש לך יתרון יחסי. לעשות דברים ביוקר, ולמכור אותם לכל

עם ישראל ביוקר, זה מעמיס על עם ישראל מעמסה שהוא אינו יכול

לעמוד בה.

ש. כהן; ח"כ גולדמן, באשר לבאיכות הסביבה,

_ אני רוצה ליידע אותך, שצ'יץ לקח את

איזור יפו למשל שזה איזור מאוד טוב לתיירות, ושוחק שם את כל

בעלי העסקים. הוא משתמש בחוק רישוי בעלי העסקים, ושולח לכולם

משפטים. אז זאת גם כן דרך, בשם איכות חיים. מה שאני צריך זאת

כתובת למי לפנות, ומי יכול לייצג אותי, ואני אעלה לו את הנקודה

הזאת: הנה, את זה עושה לי ראש העיר, ואני רוצה שתעזור לי. אז

בעיות המלאכה הזעירה הן נפתרות.

היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודה רבה. עכשיו אני רוצה להוסיף

לסיכום הדיון גם מספר הערות משלי.

קודם כל, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו דנים בנושאים של בעלי

המלאכה. החברים והנציגים הוזמנו לכל דיון שהיתה לו נגיעה

לתעשייה, הזמנו גם את המלאכה ובעלי העסקים הזעירים. הזמנו אותם

תמיד, כך היה בדיון על החשיפה, ואנחנו הנחנו מסקנות על שולחן

הכנסת, ואני שמחה לציין, שאנחנו היינו בעמדתו של שר התעשייה

והמסחר, והוא כיצד בעמדתנו, בנושא הזה של החשיפה. ומה שהתקבל,

זו היתה הפשרה בין השרים שאמרו: חשיפה מייד, לבין אלה שאמרו:

לאט-לאט, חשיפה נכונה, חשיפה נבונה, ולא בבת-אחת, מתוך אותם

הנימוקים שאתם העליתם אותם כאן. והתקבלה, נדמה לי, הצעה שניתן

לחיות איתה, לא הולכים היום בבת-אחת לחשיפה, אלא לאט-לאט, גם

בהתאם גם לענפים שיכולים להפגע. זה דבר אחד.

גם בנושא העסקים הזעירים, קיימנו דיון עפ"י הצעתו של ח"כ

ויינשטיין. הזמנו אתכם, והשמעתם את דבריכם, וגם התייחסנו לכל

אותם הדברים, והייתם שותפים להם. לכן אין זו הפעם הראשונה

שאנחנו מזמנים דיון. היום רצינו לרכז דווקא את נושא המיסוי,
והנושא הזה
כיצד צריך לסייע לבעלי המלאכה, בתקופה הזאת, כדי

שיוכלו לקלוט יותר עובדים, ולפתוח עסקים נוספים. ולזה הזמנו את
שני המשרדים הנוגעים בדבר
תעשייה ומסחר והאוצר. והאוצר, לצערי,

איכזב אותנו, והוא הכזיב כמו שכל ישיבה, ונגד זה אינני יכולה

היום לעשות שום דבר. אנחנו נטפל בנושא הזה, כדי שתופעות כאלה לא

יחזרו על עצמן. היום היה צריך להיות מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה,

והיה יכול היה לדבר יותר גם על מדיניות משרדו, כי אביגדור, שאני

מעריכה את כל העבודה שהוא שעושה, מלווה אתכם במשך כל ימות השנה.

אבל רצינו לדעת יותר על מדיניותו של המשרד בתחום הזה. וכשר

התעשייה יהיה נוכח אצלנו בשבוע הבא, נשאל אותו מהי המדיניות שלו

בנושא התעשייה והמלאכה.

יש כמה דברים שהתקבלו והם מופעלים, ואתם חייבים לנצל אותם.



קודם כל, סעיף של הכשרה מקצועית. לא נאמר באף מקום שהכשרה פנים

מפעלית לא תיעשה בבית מלאכה, שיש לו עד 20 עובדים, או שיש לו 10

עובדים. ואם הדבר הזה אינו מתבצע בתיאום עם משרד העבודה

והרווחה. ופה דווקא משרד התעשייה והמסחר, יכול לסייע ולעזור,
ולהגיד למשרד העבודה והרווחה
מדוע אינכם עושים הכשרה פנים-

מפעלית כאן, אצלם. אבל אני מוכנה לדבר עם דייר הכט, במשרד העבודה
והרווחה, ולשאול אותו
מדוע הדבר הזה לא נעשה לגבי מלאכה

ותעשייה. נכון שחלק מהכסף של ההכשרה המקצועית בא מדמי האבטלה.

מקרן האבטלה, % 1Oהולך ליצירת מקומות עבודה, גם להכשרה וגם

ליצירת מקומות העבודה. מדוע לא צריך ליישם את זה גם עליהם?

זכותם לדרוש את זה, וחייבים להיענות להם, אם יכולים להעסיק עוד

אנשים נוספים, ולהכשיר אותם אצלם, בין אם זה לעבודת נגרות, ובין

אם זה לעבודות אחרות, כי הרי גם עבודות לא כל כך מקצועיות

נדרשות היום, ולא נוהרים אליהם. אז זה דבר אחד.

הדבר השני, שאתם יכולים לנצל אותו, זה העניין של הקרן הזאת.

קודם כל, ענין הערבויות של הממשלה וחוק עידוד השקעות הון. את זה

אתם יכולים לנצל. אבל אין בכוחכם לעמוד בנושא הזה של הערבויות,

זו אחת השאלות שאנחנו באמת מעלים אותה השכם וערב, גם בפני שר

התעשייה. אנחנו נחזור על הנקודה הזאת בנוכחותו ובפניו. בשבוע

הבא, כשהוא ידבר על המדיניות של משרדו ועל פעולות משרדו. נחזור

על הנושא הזה של הערבויות, כיצד ניתן בכל זאת, לעזור לאלה שאין

ביכולתם להביא ערבויות, והערבות הזאת שנותנת הממשלה, אינה מספקת

אותם. נבדוק אם יש הגבלה של 50 אלף דולר, או אין ההגבלה כזאת.

אם יש ההגבלה, אז צריך לשאול מה עושים לגבי אלה שיכולים להשקיע

רק 10 אלפים, 20 אלף דולר, או 30 אלף דולר, ולא 50 אלף דולר, אז

למה לגביהם לא צריכה להיות הערבות? כי בכל זאת, זוהי גם מעין

תוספת של ביטוח, השקעה וגם של כוח אדם נוסף, שיכולים לקלוט

אותו .

לגבי אותה הקרן שאתה דיברת עליה, כבר אמרנו לשר התעשייה והמסחר

פעמים מספר, שמספרם של אלה שפונים הוא זעום, כי הם אינם יכולים

לעמוד בריבית של 25%, והוא הבטיח לבדוק את התנאים. אז לאה,

תרשמי גם את זה. אנחנו נשאל את שר התעשייה והמסחר, מה עשו,

מבחינת התנאים, לקרן הזאת, כדי שהיא תסייע לאותם המפעלים, כי

הקרן הזאת הוקמה בשבילם, -בשביל התעשייה הזעירה והמלאכה, וגם

לעסקים קטנים.

אלה דברים שדווקא בגללם אני מעריכה ומציינת בהערכה את שר

התעשייה, כל אלה היוזמות שלו. אז אתם יכולים לנצל את הדברים

הללו הקיימים, ולהפיק את מלוא התועלת. י

בעניין הייצוא, אני הסתובבתי וסיירתי עם מר אלי לנדאו במספר בתי

מלאכה, גם קטנים וגם גדולים יותר יהיה לי יום די מעניין ומהנה.
וכולם אמרו
אנחנו איננו מקבלים שום סיוע מהממשלה, ועושים הכל

בעצמנו. אז התאחדות התעשיינים, שזו אימפריה ענקית וגדולה, יכולה

ללחוץ ויכולה לקבל, כי היא גוף גדול ועצום וכוי, ויש בה התחשבות

גדולה. אבל לאלה אין התאחדות ענקית כזאת בעלת כוח ולחץ וכוי

שתוכל להשיג מקסימום תועלת, ומקסימום סיוע. ואתם צריכים בהחלט

לייצג אותם, וזאת היא תשומת הלב שצריכה להינתן להבטחת התנאים

שייסייעו בידם להתפתח ולקלוט עובדים נוספים, כי זה מיגזר יצרני

מאוד וחשוב מאוד במשק. כשארה"ב היתה במשבר אבטלה גדול מאוד

בשנית ה-30, מה היא עשתה? יצרה מפעלים קטנים ועסקים קטנים, וזה



הציל את כלכלת ארה"ב. אני חושבת שגם עולים חדשים יכולים,

ביוזמתם הם, להקים את הדברים האלה. צריך לעודד אותם. כאן הם

זקוקים להרחבת השיווק לייצור, והם צריכים חקר שווקים וכל מיני

דברים. מה שהתאחדות התעשיינים יכולים לעשות כגוף גדול-גדול, הם

יכולים לעשות את זה, ולהם צריך לעזור בכיוון הזה.

בעניין החשיפה, אתם נכחתם בדיון שהיה כאן, והשתתפתם, והערתם את

ההערותכם. אז יש ענפים, לצערנו הרב, כמו ענף הנעליים שהוזכר,

שלהם לא תהיה תקנה לזה. אבל אני רוצה לקוות, שמה שנקבע עכשיו,

לאט-לאט, צעד אחרי צעד, יכול להעביר אותנו את התקופה הקשה הזאת

עד לצמיחה. אבל עקרונית, אף אחד איננו מתנגד לחשיפה, חשיפה היא

דבר חשוב, חיוני, אבל היא צריכה להיעשות לא במצבים של חוסר

עבודה כל כך גדול, אלא צריכה להיעשות תוך כדי שמירה על אותם

המפעלים הקיימים שלא יקרסו תחתיהם, ולא יזרקו פועלים החוצה.

ומילה אחרונת, אני- רוצה להגיד לח"כ פורז. לגבי ביטוח אבטלה

לעצמאיים, השאלה. היא אם הם מוכנים לשלם את דמי הביטוח, הם

יצטרכו לשלם כעובד וכמעסיק. כשעבדתי על החוק היזה, ניסינו הרבה

מאוד לשכנע אותם, זה כמו הקיבוצים. הוא יצטרך לשלם דמי ביטוח

אבטלה לחודש,

א. פורז; נעשה את זה וולנטורי.

היו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו; אין דבר כזה וולנטרי, זה איננו
כל כך פשוט. ומילה לח"כ צידון
השיטה הנהוגה בישראל היא השיטה הטובה ביותר. לנו יש משק

פלורליסטי, לא כלכלה סוציאליסטית ולא כלכלה קומוניסטית, לנו יש

משק פלורליסטי, וזאת היתה הייחודיות של המשק הזה. מה זה להיפטר

מהשיטה הזאת? אני חושבת שזה הוכיח את עצמו, המשק הפלורליסטי

הזה, וצריך לעשות את הכל, בהחלט. גם הממשלה חזרה בה מאי-

התערבותה, וניקח את דבריו של מודעי ואת מעשיו,, וגם את אלה של

שר התעשייה והמסחר. הם סמכו על השוק החופשי וסמכו על כוחות השוק

שיקלטו את העלייה והם חזרו בהם, ואמרו: בלי מעורבות הממשלה,

עכשיו, הדבורים לא יסתדרו, והראיה שהם החליטו גם על בנייה

תקציבית, והחליטו גם על מיליארד וחצי מתוך חמישה מיליארד, שזה

מתקציב הממשלה, שצריך לעודד את התעסוקה.

אנחנו נעקוב אחר הדברים האלה, ותדעו לכם שיש לנו את מלוא ההערכה

אליכם, וניתן לכם את מלוא העידוד, בכדי שהמיגזר הזה יתפתח

וימלא את ייעודו לגבי המשק, ויתרום את תרומתו. תודה רבה.

הישיבה הסתיימה בשעה 11.00

קוד המקור של הנתונים