ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 22/05/1991

זימון לדיון בעניין עובדי המועצה לשיווק פרי הדר

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשוה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 264

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד', טי בסיון התשנ"א, 22.5.1991, בשעה 9:05

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

פ. גרופר

י. צידון

מוזמנים; צ. גלר, מנכ"ל המועצה לשיווק פרי הדר

צ. כהן, יו"ר ועד הפועלים, מבדק איכות, אשדוד

ר. בבילה, חברת ועד הפועלים, מבדק איכות, אשדוד

מ. מלכי, חברת ועד הפועלים, חיפה

א. שמואלי, חבר ועד הפנסיונרים, המועצה לשיווק פרי הדר

א. שחר, יו"ר ועד הפועלים, המועצה לשיווק פרי הדר

י. ניצן, חבר ועד הפועלים, המועצה לשיווק פרי הדר

ר. כהן, ועד הפנסיונרים, המועצה לשיווק פרי הדר

מ. שמואל, הסתדרות הפקידים

צ. ערמון, ועד הפנסיונרים, המועצה לשיווק פרי הדר

א. בירנהולץ, מטפלת בנושא הגימלאים של המועצה לשיווק

פרי הדר

ר. אלון, משרד האוצר

מזכירת הוועדה; ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

פירוק המועצה לשיווק פרי הדר



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני פותחת את ישיבת ועדת הכלכלח.

י. צידון; חסר לי כאן גורם אחד, אם כבר מדברים

בפנסיונרים, אלה הפנסיונרים הקשישים מאוד.

יש להם סטטוס שונה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
על-פי התקנון של הכנסת אנחנו מזמנים את

הישיבות ואת האנשים באמצעות השר הנוגע בדבר.

קודם כל, הקשר שלנו הוא דרך לשכת שר החקלאות. התקשרנו, כרגיל, כפי

שמתקשרים לכל משרד אחר, ללשכת השר, אמרנו להם שנושא זה עומד על סדר

היום, ואנחנו מבקשים לשלוח את האנשים המתאימים לכך. אמרו לנו שלנושא זה

המתאים הינו דני קריצ'מן, הוא גם חבר בוועדת החמישה שמטפלת בנושא.

כשדיברו עם דני קריצ'מן הוא הודיע שהם לא יבואו. זו לא פעם ראשונה

שאומרים שלא יבואו.

עוד לא ראיתי תגובות כאלה,. ואני שמחה על כך שח"כ צידון יושב כאן היום.

התקשרתי עם המנכ"ל, היות ששר החקלאות היה בחו"ל, ולא ניתן היה לדבר

אתו. אמרתי לו שהם צריכים לדעת מהי מערכת היחסים שבין הכנסת לבין משרד

ממשלתי, מה תפקידה של הכנסת ומה תפקידו של המשרד. כשכנסת מזמינה, לא

אומרים שלא באים. יש לנו מערכת יחסים מצויינת, ואל נקלקל אותה. הוא אמר

שהוא יברר, ושהם ישלחו את האנשים המתאימים.

לפני שדיברתי עם המנכ"ל התקבל מכתב ליו" ר ועדת הכלכלה, עליו חתום דני
קריצ'מן עוזר השר, ושם נאמר
זימון לדיון בענין עובדי המועצה לשיווק פרי הדר.

גבירתי.

בתשובה להזמנתך לישיבה עם ועדת הכלכלה בנושא פיטורי עובדים - הישיבה לא

זומנה לדיון בנושא פיטורי עובדים, אלא בנושא פירוק המועצה, ותיכף גם

אמסור מה ביקשנו לשמוע מהם - מבקש אני להביא לתשומת לבד שהיות שהנושא

נמצא בדיון משפטי. נבצר מנציגי המשרד ונציגיו במינהלת פירוק המועצה

לשיווק פרי הדר להשתתף בדיון מסוג זה.

קודם כל, לא הוא צריך להודיע ליו"ר הוועדה שהם לא יבואו. יש מנכ"ל, יש

שר במדינת ישראל.

סיפרתי למנכ"ל על המכתב הזה ועל הטיעון. אמרתי לו שיש החלטות כנסת

שאומרות, שאם יש נושא שעומד בבג"ץ, זה לא מונע מהכנסת לדון בו, אבל היא

לא מקבלת החלטות ולא המלצות בנושא הזה. זה מה שאמרתי למנכ"ל משרד

החקלאות. אנחנו יודעים את הגבולות שלנו, אנחנו יודעים מה מותר לנו ומה

אסור לנו, וטעות בידי אנשים במשרד החקלאות שלא לבוא לישיבה. עוד לא

נתקלתי בתשובה כזאת משום משרד אחר, ואני כבר הרבה שנים יושבת-ראש ועדות

שונות. אולי צריך להעביר את אנשי משרד החקלאות סמינר על מערכת יחסים

בין כנסת לבין הממשלה, ומה תפקידה של הכנסת בכלל וועדות הכנסת בפרט. כל

זה בא מתוך חוסר ידיעה של התפקידים שאותם ממלאת הכנסת.



ידענו חיום שהוא לא יבוא, שאף אחד לא יבוא מטעם משרד החקלאות. התקשרנו

אל המנכ"ל שוב, ועכשיו הוא מברר. אפילו כאשר המנכ"ל כבר אמר להם לבוא,

הם לא באים.

זה נושא שלא אעבור עליו לסדר היום. צריך לדעת מי נותן את הטון במשרד

החקלאות ומי מקבל את ההחלטות וההכרעות.

בנושא המועצה דנו בשתי ישיבות. בישיבה האחרונה אמרנו שנזמן אותם לדיון,

כי גם חברי כנסת שדיברו אמרו שהנושא הזה מאוד חשוב, וצריך לטפל בו

בזהירות הגדולה ביותר. חס וחלילה אם יהיה כשלון, מדובר בהתמוטטות של כל

הענף, ואף אחד מאתנו איננו מעוניין בכשלון. אם כבר שר החקלאות החליט על

רה-ארגון, אמרנו שאנחנו מעוניינים בהצלחת הצעד הזה, וקראנו אפילו לכולם

לשתף פעולה כדי. שהצעד יצליח. מסמכותו של שר החקלאות לקבוע מדיניות כפי

שהוא נוהג.

ביקשנו לדעת על המועצה החדשה שתהיה. מסרו לנו שתהיה מועצה חדשה, יהיו

לה תפקידים אחרים, יהיו לה סמכויות אחרות וכוי. אמרנו להם שבישיבה הבאה

אנחנו רוצים לדעת גם על דרכי המינוי וכוי. אני שמחה שידידנו צבי, מנכ"ל

המועצה, אמר שהוא יכול לענות גם על השאלות האלה.

יש עובדים במועצה לפרי הדר שעובדים שם שנים. יש פנסיונרים ותיקים שיצאו

כדת וכדין בגיל פרישה, בגיל 65, והם מקבלים פנסיה תקציבית על-פי כל

הכללים. נאמר לנו בישיבה האחרונה על-ידי מר יאיר קפלן - וחבל שהוא

איננו היום, גם הוא לא בא - שלגביהם אין בעיה, זה סוכם עם האוצר,

והנושא הזה סגור.

י. צידון; יש בעיה לקבוצת גילאים מבוגרת עוד יותר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני יודעת. יכול להיות שבגלל סיבה זאת לא

באו, או שהפנסיונרים שיושבים כאן ייצגו

אותם, כך אני מניחה. אם לא, נצטרך להזמין גם אותם.

יש סוג שני של פנסיונרים, אלה שיצאו לפני שנתיים במסגרת תוכנית יעול

והבראה. הוצאו מספר עובדים בגיל פרישה מוקדמת, וכבר שנתיים שהם מקבלים

פנסיה, על-פי אותו ההסכם שנחתם אתם ועם העובדים. לגביהם אמרו שיש בעיה,

לא יודעים מה יהיה אתם.

הקבוצה השלישית, זו קבוצת העובדים הנוכחית שעובדת עד היום. מה יהיה

גורלה. אמרו שנמצאים אתם בדברים, בתנאי משא ומתן וכוי, ועדיין לא הגיעו

לסיכומים.

מסתבר שיש קבוצה באשדוד, ויש קבוצה אחרת שעובדת בפועל במועצה.

אני לא רוצה להרחיב יותר את הדיבור. אלו הנקודות שרצינו היום לדון

עליהן, לקבל אינפורמציה, לשמוע היכן אנחנו עומדים בכל הנושא הזה כדי

שנוכל לתת את ברכת הדרך למועצה החדשה שתקום, שיהיה לה דף חלק בלי גיבנת

שתסחוב אחריה, בלי בעיות, ושתוכל לתפקד.



נשאלה עוד שאלה על-ידי חברי כנסת, האם יש כבר התקשרויות לקראת העונה

הבאה עם יצואנים, עם אנשים בחו"ל, כדי להבטיח את שיווקה של התוצרת שלנו

במקום המשווקים שהיו עד עכשיו.

על כל אלה אנחנו רוצים לקבל ממך, צבי, אתה היחידי פה. נשמע את

האינפורמציה ואחר כך נשמע את נציגות העובדים.

פ. גרופר! על החלק הזה של המועצה נשמע מצבי, אבל כל

החלק החשוב, אולי הוא החשוב ביותר, פירוק

המועצה, מה יהיה עם העובדים, אין מה לדון בזה, אם האוצר לא מגיע

לישיבה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נציג האוצר בדרך.

פ. גרופר; היה מדובר בסכום של בין 20 ל-30 מיליון

דולר, והאוצר, בכמה הזדמנויות שאני שמעתי,

אמר שהם יעמדו מאחורי זה. אם הם לא יעמדו, יצטרכו לקחת ארג הסכום הזה

מהחקלאים, כי אין ממי לקחת אותו. זו היתה הבטחת האוצר, ולכן חשוב

שהאוצר יהיה כאן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הוא הוזמן, והוא יגיע.

י. צידוו; לסדר. אני לא רוצה להתייחס כרגע לשינוי

המעמד של המועצה במערכת היצוא, אלא

לכוח-האדם. אני מבין שהנושא שהיום על הפרק זה פנסיונרים.

היו"ר ש. ארבלי"אלמוזלינו; לא רק זה, אנחנו מדברים על כל המכלול.

י. צידון; בסקירה שלך חסרה לי קבוצה. אני רואה 4

קבוצות של עובדים ו/או גימלאים בענין הזה.

ישנם גימלאים שאני חושב שהצעיר ביניהם הוא בן 78 או 79, קבוצה של כ-53

איש. ישנה קבוצה של אנשים שבזמנה לא שולמה עבורם על-ידי המועצה הפרשה

כלשהי אל מוסדות פנסיה מחוץ למועצה, כשההבנה בינם לבין המועצה היתה

שהמועצה שומרת את הכספים אצלה, והיא תשלם להם פנסיה, כאילו פנסיה

תקציבית.

פ. גרופר; עבור 53 אלה שולם?

י. צידוו; לא. אלה אנשים שכאילו שמו את הכסף הזה חזרה

במועצה, והמועצה אמרה שהיא תשלם להם פנסיה

לצמיתות. ישנו עורך-דין אחד, ואילנה מטפלת בנושא הזה. זה עוד זנב

מהוועדה לאסטרטגיה חקלאית. זה מקרה מיוחד, צריך למצוא להם את הנישה.

מובן שבכל השינויים אחת האקסיומות שנלקחו היא, שאין בשום פנים ואופן

כוונה לפגוע בגימלאים. זאת אומרת, אין פה ענין לקחת אנשים שגילם

המינימלי הוא 78-79 ולזרוק אותם לרחוב. צריך לקחת זאת בחשבון במערכת

הנושאים, וזה אהד המסמכים שמסרתי לשר החקלאות. את נושא הגימלאים צריך

לפתור בצורה שתהיה המשכיות כלשהי.



אם המועצה במבנה החדש לא תהיה גוף שמסוגל לשלם, צריך למצוא דרך לשלם

זאת. הצעתי היתה שיעברו מפנסיה תקציבית. האוצר מתנגד לזה, ושם נערכים

בירורים הלוך-חזור. בינתיים כמובן הם מקבלים את הפנסיה. אני מעריך

שהדבר הזה ימצא את פתרונו, משום שבענין הזה צריך להיות לא תקיף אלא

תוקפן, ובענין הזה אני אהיה תוקפן.

ישנה קבוצה שניה של פנסיונרים רגילים, שעבורם הופרשו כל הכספים הדרושים

ולגביהם אין בעיה.

פ. גרופר; מה מספרם?
י. צידון
אני לא זוכר, אבל זה לא חשוב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה בתוך ה-53. 53 אלה מתחלקים לשתיים.
י. צידון
נשמע מספרים, אבל אני מדבר על קבוצות.

ישנה קבוצה שלישית שיצאה לפנסיה מוקדמת,

והובטחו הפרשות לצורך פנסיה בהמשך הזמן עד גיל 65. זו שוב קבוצה שיש

לגביה בעיות. ישנם כמובן העובדים הנוכחיים.

הייתי מבקש מצבי שיעדכן אותנו, אם הוא יכול, אם הוא יודע, מה נעשה

במסגרת ארבע הקבוצות השונות הללו, כך שנלמד לגבי כל קבוצה על בעיותיה

היא.

צ. גלר; יש קבוצת עובדים נוספת. יש עובדים שנשארים

לעבוד במסגרת המועצה, ושישארו לעבוד גם לאחר

מכן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא התייחסנו לעובדים אלה, אנחנו עוד לא

יודעים מה יהיה אתם. את הקבוצה עליה דיבר

ח"כ צידון, הפנסיונרים הוותיקים, לא חילקתי לשתיים, דבר שהוא כן עושה.

י. צידון; מדובר בשתי בעיות שונות לגמרי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; יכול להיות. היה כאן יאיר קפלן, שוחחתי אתו

גם טלפונית, דיברתי גם עם צבי, ולגבי אלה

האוצר הסכים. כשדיברו על 9 מיליונים ונקבו כאן בסכום הזה, איש האוצר

אישר זאת. זה בא לפתור את הבעיה של הפנסיונרים הוותיקים.

צ. גלר; אני מעריך שהרבה אני לא יכול לחדש למי שבקיא

בנושא. פירסמנו את הקריטריונים ליצואן בסוף

חודש אפריל, אף שהיה לחץ גם ציבורי וגם של מועמדים פוטנציאליים להיות

יצואן. נכון לרגע זה אין שום בקשה לחיות יצואן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אין עדיין פניות?

צ. גלר; אין פניות. מי שיתעמק בקריטריונים שאנחנו

קבענו לגבי יצואן, יראה שהתלבטנו קשות קודם



כל על איזה סדר גודל מבחינת כמות מדובר, והאם כל אחד יכול, להיות

יצואן, או להגביל באיזה שהוא סדר גודל של כמות. ההחלטה באופן כללי נפלה

לאחר לבטים רבים עם סדר גודל של יכולת של בית-אריזה קטן לשלוח 5,000

טון בווריאציות שונות של הדרים, או מי שילך רק על קליפים, 1,000 טון;

או מי שילד רק על קומפרייט ליקווד, ללא הגבלת כמות.

לאחר מכן התלבטנו איך נוודא שהכמות ישנה. אפשר לנטות לעשות וידוי מראש,

כלומר לדרוש חתימות, לדרוש הוכחות שיש לך פרי. הגענו למסקנה שלא נוכל

לצאת מהסיטואציה הזו, ולכך קבענו סידור ש-5,000 טון ראשונים - תהיה

עליהם אגרה כמו על האחרים, אבל מי שלא יעמוד באגרה הזו בכמות הזו, בכל

מקרה ישאיר את המכפלה של 5,000 טון, במקרה זה מדובר ב-7.5 דולר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זאת אומרת, שהוא יפסיד את הפקדון.

צ. גלר; כן. זאת עשינו כדי שלא כל מיני אנשים יבואו

ויתלו בסלון חדר ביתם תעודת יצואן, אבל לא

יצא מזה שום דבר. לעומת זאת, כל כמות שתהיה מעבר ל-5,000 טון, בסיכומו

של דבר היא תתחשבן לפי היצוא בפועל. כלומר, אם למשל הוא יעשה 10,000 או

20,000 או 25,000, בסיכומו של דבר האגרה של 7.5 דולר תהיה בדיוק לפי

הכמות, ואין עם זה בעיה, מפני שיש רשימוני יצוא.

פ. גרופר; האם זאת אגרה או שזה פקדון?

צ. גלר; זו אגרה.

פ. גרופר; זה נשאר למועצה.

צ. גלר; נכון.

השימוש העיקרי של האגרה הזו, של 7.5 דולר -

אגב, ההחלטה היא שזה יפול על כל טון ברוטו, לא רק על היצוא - הוא קודם

כל לנושא הדברת הזבוב, לנושא ההדברה הביולוגית, לנושא מו"פ. רק המספרים

הללו בלבד מביאים להדברה 3.5 מיליון דולר, לזבוב ולהדברה ביולוגית. זה

לא אחיד, יש שנים שיש יותר, יש שנים שיש פחות. לדוגמא, השנה הזו אנחנו

מרססים הרבה יותר מאשר בשנה שעברה בגלל התקפת זבוב. כמיליון וחצי מיועד

למו"פ, ביחד זה נותן לנו 5 מיליוני דולר.

פ. גרופר; 7.5 דולר זה עבור כל טון ברוטו שמייצאים או

שולחים לתעשיה.

צ. גלר; כן.

פ. גרופר; זה לא מתייחס ל-5,000 טון. 5,000 טון זה

הפקדון.

צ. גלר; כן. מי שבזמן ההצהרה יפקיד 7.5, עת יקבל את

הרשיון, בפחות מ-5,000 טון לא יקבל חזרה.



י. צידון; גם אם הוא מייצא 3,000 או 4,000 טון, חוא

משלם עבור 5,000.

פ. גרופר; הענף משלם 7.5 דולר לטון, שזה עבור מו"פ

ועבור הזבוב.
צ. גלר
קודם כל זבוב, הדברה ביולוגית, ומו"פ.

פירטתי את סדרי גודל הכספים לענין.

הוצאות מועצה, להערכתנו, תהיינה קטנות מאוד. 15 איש בלבד ישארו מהצד

הניהולי של המועצה, כולל המערכת שתעסוק בגביה של הסכומים הללו. זה

המינימום שבמינימום. בענין הזה בצורה נחושה לגמרי מתכוונים לההזיק את

המינימום שבמינימום ההכרחי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; סה"כ מדובר ב-5. מיליוני דולר.

צ. גלר; כן, אבל זה בלי העובדים. אני מעריך שנגיע עם

איזו שהיא רזרבה מסויימת לסביבות 7

מיליונים. לא ספרתי את עניין 15 העובדים האלה. יש גם דמי שכירות, יש

עדיין בעיות נוספות שקשורות ברישומים של מותגים של זנים. העסק מאוד

מורכב, ויש עוד כל מיני הוצאות. בסיכומו של דבר אני מעריך שזה יהיה

בסביבות 7 מיליונים, אבל אל תתפסו אותי במלה, זה סדר הסכומים.

פ. גרופר; האם יהיו גם אנשים בחו"ל?
צ. גלר
לא.

נוסף לזה קבענו עוד כלל בסיסי: הוא צריך

להיות אדם פרטי, אזרה מדינת ישראל, או חברה רשומה כחוק במדינת ישראל.

בסחר הבינלאומי יש כמובן גופים שונים שמנסים למשוך לכל מיני כיוונים,

לכן קיים התנאי האומר אזרח מדינת ישראל, או חברה רשומה כחוק במדינת

ישראל, ומנהלת ספרים כחוק. יש מערכת שלימה. כל הכללים האלה פרוסים על 5

עמודי פוליו צפופים, ולא אכנס לזה.

מותג Jaffa Jaffaאפשר להגיד שהוא נכס לאומי. הוא בעצם מתחבר בחלק

מאוכלוסיות העולם כמעט ביחד עם מדינת ישראל, ואנחנו רואים אותו כנכס של

כלל פרדסני מדינת ישראל. כך, ועל-פי שיטה זו, החלטנו גם לפעול.

נוסף לכל החיבורים הללו שקשורים למדינת ישראל, יש לו גם ערך מסחרי רב.

צריך להבין שעיקר השוק שלנו באירופה. השוק הזה הוא שוק קונים מובהק.

קשה מאוד למכור. אם אנחנו נעלם לחלוטין, תאמינו לי שלא יקרה שום דבר.

אולי קצת יורגש. השוק הוא שוק קשה מאוד, ולפי כל ההערכות ייעשה עוד

יותר קשה.

מותג Jaffaכזה נבנו? במשך כ-50 שנה. מיליונים הושקעו בבניית דבר כזה,

ובוודאי צריך לנצל גם את היתרון המסחרי של הנושא הזה.

כל זה היה ברור ומובן ברגע שהשיווק היה ביד אחת. על המותג הזה צריך

לשמור באיזו שהיא צורה. השוק יכלול יצואנים רבים, ולכן ההחלטה היא שמי



שיעסוק בפירסומת של זה ובבחינה של האיכויות של זה, תהיה המועצה לשיווק.

זה יחיה בתיאום מלא, כפי שנעשה כיום, עם שירות הביקורת, שהוא אחד

המבואות של משרד החקלאות. הם בודקים לפי קריטריונים של הסכמים

בינלאומיים שהם בהכללה נמוכים יותר מהקריטריונים של Jaffa

אנחנו לא עומדים מבחינת החוק לחייב להשתמש רק ב .Jaffa-אנחנו מעריכים

שרובם ישתמשו ב .Jaffa-מי שלא ירצה, בבקשה, יכול לעשות לו מותג חדש.

הוא יצטרך כמובן גם לקבל אישור על הטכניקה של הרישום של המותג החדש,

אבל זה כדי שלא יהיו חיקויים ל Jaffa-על מי שהולך למסלול של Jaffa
חלים שני הקריטריונים שאמרתי
(1) קריטריון איכות.

(2) חייב לשלם עמלה או תמלוג של כ-15 סנט לתיבה, שזה לתיבות רגילות,

בסדרי הגודל של היום של 30 על 40, וזה יחד נותן כ-10 דולר לטון.

התמלוג הזה של ה Jaffa-מיועד אך ורק לתיבת .Jaffaלא יילקח לא לזבוב,

לא לשום דבר אחר. הוא מעגל סגור. לפי תחשיב שלנו בין 4 ל-5 סנט תהיה

עלות הביקורת שצריך יהיה לבדוק את האיכות, וכפי שאמרנו חייבים לבדוק את

האיכות, כי אחרת בשנה אחת נהרוס אותו. אגב, ראינו דוגמא איך המרוקאים

בערך בשנה אחת גמרו את המותג שלהם, ואנחנו מאוד מודאגים מהענין הזה.

איך שלא יהיה זה מצב קשה, כאשר יש יצואנים שונים עם מותג אחד.

כ-10 סנט לתיבה אנחנו מייעדים לפירסומת, על-מנת לשמור, כי אי-אפשר

להמשיך ולהחזיק את המותג הזה ללא פירסומת.

צריך לזכור דבר נוסף. ישנו הגבול של האחריות בפירסום. במקרה של המותג

,Jaffaעל התפוז עצמו הפתק יהיה Jaffaבלבד, בלי שם היצואן. כלומר, אם

נצא בפירסום בטלביזיה, אנחנו מדברים על Jaffa, ויש רק Jaffa

לעקרות הבית יש רק Jaffa אחד. זה יהיה בערימות על המדפים או בנטינג,

כפי שמופיע במשך שנים, ויש להניח שלא יחול שינוי.

לעומת זאת, על הקרטון עצמו, כל יצואן, לפי אישור שלנו שיוכתב, יהיה

הגודל שיהיה מותר לו לכתוב את השם שלו. הסיטונאים יוכלו להתחרות

ביניהם, והסיטונאי יוכל להגיד שהוא רוצה דווקא את היצואן הזה. לגבי

עקרת הבית יהיה רק Jaffa. האחריות של הפירסום הזה, כפי שאמרתי, תהיה

ביד אחת.

י. צידוו; אני מבין שאתם רוצים לגבות את עשרת הדולרים

האלה מראש. איך יעמוד בכך הפרדסן, אם אין לו

תשלומים, אם אין לו הכנסות בינתיים?

צ. גלר; 10 הדולר הם במפורש לא מראש.

פ. גרופר; ו-7.5 דולר, הם לפי ערבות בנקאית?

צ. גלר; ערבות בנקאית זה סיפור אחד. אנחנו לא קשיחים

לגמרי בענין הזה. אני מעריך שתוך כדי המשא



ומתן נראה. בכל מקרה, אין לנו כוונה להקשות, אלא בדיוק להיפך. נלך

לקראת כל סידור, בתנאי שיעזור. בענין חזה צריך להבין, אנחנו מאוד מאוד

רוצים שהמהלך יצליח. אנחנו חושבים שהמחיר יהיה יקר אם זה חס וחלילה

ייכשל.

מצד שני אנחנו יודעים גם עם מי אנחנו עוסקים. חלקם אנשים מאוד ממולחים,

מאוד ממוסחרים, וזה צריך להיות סגור ומובטח לפי הכללים והחוקים של

מסחר. יש פה כמה בעיות.

לגבי הערבות הבנקאית עליה דובר. הערבות הבנקאית איננה קשורה לאגרה.

עשינו חשבון שסה"כ לא תהיה בעיה לעמוד בה. עלות הערבות הבנקאית תהיה

קטנה מאוד, מפני שאם אנחנו מדברים על עמלת הבנקים, איך אני משווה את

העמלה הזו? קודם כל, אם רוצים, אפשר לבטל. אם מישהו יגיד שהוא לא רוצה,

אני מוכן לדון, אף שאני חושב שזו תהיה טעות. רעיון הערבות הבנקאית בא
לידי ביטוי בשני דברים
(1) מחירי הרפרנס באירופה. זו איזו שהיא טכניקה שמענישים בה את

המדינה.

(2) ראינו כבר, כשמתחילים לפחות, שלא יהיה איזה שהוא פרדסן שילכו לו עם

הכסף.

אנחנו לא רוצים להיות בית-משפט. אם תהיה סיטואציה כזו, התביעה תהיה בין

הפרדסן לבין בית-המשפט.

עשינו הערכה. על סכום יש לנו תופעה נוספת של הרבה בעלי הפרדסים,

מהאוכלוסיה הזו כמובן לא נדרוש את נתח הערבות, וזה חצי. במקרה הזה את

25 הדולר לא נדרוש מהם. תיקבע טכניקה איך הוא יוכיח שאכן הוא משווק את

הפרי שלו, ויש כאלה.

פ. גרופר! הערבות היא של 25 דולר לטון?
צ. גלר
50 דולר. 25 דולר זה יותר לכיוון הפרדסן,

ו-25 דולר מבחינת מחירי הרפרנס.
פ. גרופר
הערבות היא של 50 דולר לטון. את זה אתם

דורשים.

צ. גלר; כן. אגב, אם לא העברתי לך, אשלח לך. היה

נדמה לי שהעברתי לך את הקריטריונים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תעביר לכל חברי הוועדה.

צ. גלר! בהחלט.

זה לגבי המותג ,Jaffaהיצואנים, הרשיונות.

לא הגבלנו בזמן מתי אדם יוכל לבקש רשיון. מבחינתנו גם אם מישהו יתעורר

מאוחר ויבוא אפילו בדצמבר ויעמוד בקריטריונים, יוכל לקבל את הרשיון.



בפועל הענף היום כמרקחה, כי זה ענף שבאמת הלך כל הזמן במסלול אחד בלבד,

ובעצם חלק גדול ממנו הפסיקו להתאמץ אפילו לחשוב. אני כבר לא מדבר על זח

שזה הרדים את הרכב הזנים, את איכות הפרדסים וכן הלאה. מה שקורה לנו

לקראת העונה הבאח הוא שינוי דרסטי, ואין צל של ספק בכך. קודם כל, ללא

שום קשר לענין הזה, בגלל סיפור המים. אנחנו מעריכים שכ-25 אחוזים

מהמטעים ייעקרו. אנחנו מעריכים שהם ייעקרו בעיקר באיזור שבין חדרח

לגדרה. אנחנו מעריכים שייעקרו בעיקר חזנים חפחות רווחיים, שבסלנג שלנו

אנחנו קוראים להם זני הנפח. כתוצאה מכך אנחנו מקווים שפרדסים כאלח,

שחיו חצי יבשים, יעלמו מהשטח. יש לזה יתרון לאומי גם מבחינת המים, כי

אין ספק שנקלענו לסיטואציה שאי-אפשר להחזיק את כל הדונמים האלה כלכלית,

ואפילו לא מדברים על כלכלה אלא על כמויות מוחלטות.

השינוי הזה יבוא. יש התעוררות גם בנטיעות, מפני שחלק גדול מהפרדסנים

חותכים, וירצו לעשות חידוש זן. יש דרישה. רבח חיום במשתלות לזנים

אטרקטיביים. זאת אומרת, חתהליך שאנחנו נפגוש אותו חוא גם שינוי הרכב

הזנים של המטע, ואין חילוקי דעות שמה שקרה לענף ההדרים זה קודם כל

הזדקנות טוטלית, הוא לא חידש את עצמו. אין מדינה בעולם שגיל ההדרים שלה

הגיע למצב כמו במדינת ישראל. פשוט משכו ולא שינו. שנית, לא שינו את

הרכב הזנים.

מה שעומד לקרות נעשה בכוח החיים. נראה שזו הדרך היחידה כמעט לשנות

דברים מסוג זה. אגב, אותו תהליך קרה בספרד כתוצאה ממחלה קשה שהיתה.

שנאלצו לעקור, החליפו את הזנים, והם כמובן מקדימים אותנו בהרבה

בסיטואציות של היום.

ההתגבשויות, מי יתחבר עם מי, עדיין לא ברורות. להערכתנו לגבי עיקר הפרי

של מדינת ישראל הוא ייוצא על-ידי שלושה גופים: אגרקסקו, מהדרין

פרי-אור, ומה שהיה תנובה. להערכתנו אלה שלושת הגופים הגדולים. לידן יש

החברות הקבלניות הנוספות שעדיין בבדיקות, במשאים ומתנים. אנחנו מעריכים

שהם יבקשו רשיונות יצוא, אנחנו מעריכים שגם גופים יחסית קטנים יבקשו את

הרשיון, ויקחו את הסיכון של תשלום האגרה.

בסיכומו של דבך, ברור לנו לגמרי שלגוף קטן אין יכולת לייצא בעצמו, והוא

יצטרך להתחבר עם חלק מהגדולים. לא אלאה אתכם בפרטים עם ההתגבשויות, יש

פה כל מיני משאים ומתנים.

י. צידוו; אולי תתייחס גם למכירות פו"ב של הדרים. האם

כן, האם לא, ואיך.
צ. גלר
אני לא מכיר מושג כזה, של מכירת פו"ב,

בקריטריונים שקבענו. אנחנו קבענו מי הוא

יצואן, קבענו את הכללים מי הוא יצואן. אם מישהו ירצה לקנות קניית פו"ב,

הוא יצטרך לקנות מאחד האנשים שיש לו רשיון, או שהוא עצמו - הקונה הסופי

- יעמוד בקריטריונים, ויקים כאן חברה, ויעמוד בכללים, ויתן את כל

הבטחונות, ומישהו יספק לו פרי. בבקשה. רק בשבוע שעבר היה אצלי מישהו -

יכול להיות שמכך נובעת השאלה שלך - הוא נציג של טמבלמן מגרמניה. הוא

לחץ עלי מאוד לקניית פו"ב. אמרתי שיהיו כאן יצואנים, שיקנה מהם. הוא

אמר לי שאף אחד מהם לא רוצה למכור לו, לפחות היום. אמרתי לו שישלם להם



היטב, והם ימכרו, וזה דבר שהוא לא יכול להבטיח היום. הוא בדק אצלי

אפשרות להקים חברה ישראלית ולקבל רשיון. אמרתי לו שיגיש בקשה פורמלית.

לדעתי יהיו כאלה.

י. צידון; אולי תסביר את העקרון, מדוע למשל רשת כמו

טמבלמן, שאני יודע שהיא רשת גדולה מאוד,

מדוע לא כדאי לנו - ודאי יש טיבה לכך - שיבואו ויקנו כאן אצל הפרדטן.

צ. גלר; היא תצטרך לעשות זאת באמצעות חברת בת.

י. צידון; השאלה היא למה. למה אני צריך את זה.

צ. גלר; זה חוזר להתלבטות בה התחלנו בתחילת הדרך.

היתה גישה, ואני חושב שאנחנו לא אחראים

בענין הזה על החוק. היתה גישה שאמרה למה להגביל בכמות, נהפוך את זה

למטהר דומה למטהר נעליים.

י. צידון; לגבי יצואן זה בתר למה.

צ. גלר; אי-אפשר לקנות ממדינת ישראל בלי להיות

יצואן, אני מקווה שזה ברור. יצואן פירושו

שלקחת פרי ממדינת ישראל ושלחת אותו אל מחוץ לגבולותיה. זה יצואן.

י. צידוו; לרשת חנויות יש קשר עם פרדטן, קונה אצלו

בשער הפרדט.

צ. גלר; כך היא יצואן במקרה זה.
י. צידוו
זו קניה פו"ב. הוא לוקח על עצמו את כל שאר

הדברים.
צ. גלר
אפשר, אבל אני לא מציע להיכנס לזה. לדעתי

אין קניית פו"ב. יש יצואן. המשמעות של מה

שאתה אומר היא לא לעשות רשיונות יצואן, אלא לאפשר לכל אחד למכור איך

שהוא רוצה, כמו מטהר נעלים.
י. צידון
במותג Jaffaאתה צודק, אתה חייב לפקח על זה

כמו שאמרת, בזה אני לגמרי אתך. אבל אם מישהו

רוצה לקנות תפוזים, שיקנה.
צ. גלר
החלטנו שלא, יש פה בעיה עם רפרנט.

העונה מבחינת משלוחים מטתיימת. האניה

האחרונה תצא השבוע. אנחנו קולטים עוד קצת פרי עד טוף החודש. קלטנו עד

היום כ-23,300,000 תיבות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לעומת כמה בשנה שעברה?



צ. גלי; בכל השנה שעברה היו 31.5 מיליון.

ייצאנו עד עכשיו כ-22.100.000. ההפרש בין

השניים הוא שוק מקומי באיכות יצוא. אלה סדרי הגודל בהם אנחנו עומדים

עכשיו. לא יהיה עוד שינוי דרסטי בכמויות.

המכירות והמחירים השנה טובים. בחלק גדול מהזנים טובים יותר מאשר בשנה

שעברה, בחלק גם לא. ההתמודדות העיקרית שלנו היום, לגבי התמורה לפרדסן,

היא קודם כל ששנה כזו באמת לא היתה. הבצורת שהיתה דחתה בסביבות כחודש

ימים או שלושה שבועות את הקטיף-, בדיוק כאשר הוא הבשיל, התחילה המלחמה

ודחתה עוד לחודש.

מי שסבל מזה בעיקר הינו הזן שמוטי, שייצאנו רק 8 מיליוני תיבות בהשוואה

ל-12.5 מיליון בשנה שעברה.

צריך לזכור עוד כמה דברים. היו לנו כמה צמתים של החלטות בענין שחרור

אניות וכן הלאה, ותודה לאל, את כל הצמתים העיקריים האלה של ההחלטות

עברנו נכון. אבל יש נזקים הן מהביטוח המרקיע שחקים שהיה בתקופת המלחמה,

הן מהמתנה לא כל כך גדולה, אבל היתה המתנה של אניות. הצלחנו לדעתי

בהמשך העונה, כלומר מרגע שהקטיף התחדש, לתת ניצול מלא של אניות. לא

יצאה אניה לא מלאה, ולא היה מצב שאניה עמדה, למעט יומיים שביתה בנמל

שעיכבה אניה. פרט לכך עברנו את הנושא הזה. מכל מקום, העלויות תהיינה

גבוהות יותר. רק העלויות הקבועות, במקום לחלק אותן ל-31.5 מיליון, נחלק

אותן על 23.5 מיליון, זה בפני עצמו יעלה את ההוצאה. עלות הספנות תהיה

עדיין יותר יקרה מאשר בשנה שעברה, ללא צל של ספק.

מצד שני, הצלחנו להקטין עלויות בצורה מאוד משמעותית הן בארץ והן בחו"ל,

בעיקר בחו"ל, כתוצאה מכך שלא היו מלאים. לכל רע יש גם טוב. ברגע שהפרי

מגיע במשורה, כמובן אין מלאים. כתוצאה מכך מי שבקיא בענף הזה יודע שזה

משמעותי מאוד, וזה מקזז חלק מהעלויות הצפויות.

פ. גרופר; האם סיימתם כבר את התמורה לחקלאים?

צ. גלר; לא שילמנו באופן מלא. במועצה אנחנו עובדים

בשיטה כזו - אגב, לא המצאנו שום דבר, זה

בדיוק כפי שנעשה בשנים קודמות - שבשלב ראשון נותנים מפרעה. המפרעה הזו

ניתנת עוד לפני שהפרי נמכר. אני מזכיר שהיה שלב שקטענו אותה בערך

לשבועיים וחצי-שלושה, כתוצאה מכך שלא קיבלנו מימון ביניים. לאחר תשלום

המפרעה - ואנחנו משלמים מפרעות באופן מלא, כבר מזמן סגרנו את הפער - יש

עוד שלב של חשבון ביניים, שהוא מביא ל-90 אחוזים את הצפי של מה שצריך

לקבל, וזה נגמר בחשבון סופי שהוא רחוק מאוד, וגם השנה הוא יהיה רחוק

מאוד.

פ. גרופר; 90 האחוזים שולמו?

צ. גלר; לחלק מהזנים שגמרו, כן. לכל הזנים שגמרו,

בהכללה, כן. יש נדמה לי 3 חריגים. אגב,

תתפרסם מחר טבלא שבה אפשר יהיה לראות מה שולם. גם אותה אעביר.
פ. גרופר
מתי אתה חושב יגמור חפרדסן לקבל את כספו

מהיצוא? בעוד חודש?
צ. גלר
הרבה יותר. 90 אחוזים נותנים חודש לאחר גמר

הזן, לאחר מכירת הזן. אני עוד מוכר שמוטי,

אני עוד מוכר אשכוליות, אני מוכר אפילו עוד שאריות של טופז.
פ. גרופר
האם יש הרבה פרי?

צ. גלר; לא.

בכל המערכת הזו יש נושא אחד שצריך לזכור

אותו: היישות המשפטית נשארת לפחות בשלב זה, כדי שלא ייווצר חלל של

יישות משפטית. אם יוחלט להיכנס להליך אחר, אני מעריך שהוא ייעשה בהמשך

בצורה מסודרת,

הדבר העיקרי שמדאיג אותנו הוא תשלום עלויות הפרוק. זו הסוגיה המרכזית,

זו הבעיה העיקרית. בכל היתר באמת להערכתי אין מה לעסוק היום. אם שמים

את האצבע על דבר אחד גדול היום, הוא מתמקד במשפט אחד: הנשיאה בעלות

הוצאות הפירוק. אם זה נפתר, אנחנו עוברים יחסית באופן חלק. אנחנו במשא

ומתן מתמשך עם האוצר. יש הסכמה עקרונית בעל-פה של האוצר לשאת בזה. אין

הסכמה עקרונית כמובן של האוצר שהוא יכסה כל דבר, גם לא ביקשנו זאת. ממש

בתקופה האחרונה הצלחנו לשכנע את האוצר שאי-אפשר לחכות ולראות את כל

הסכום ואז לשלם, כי חייבים להתחיל לשלם לפחות חלק מההוצאות שהן

מקובלות, או לפחות להבטיח מבחינתנו צורה רשמית ופורמלית. לנו יש בעיה

אמיתית בהתנהגות הכספית שלנו כמועצת מנהלים - במקרה זה השם הוא, הוועד

הפועל - איך אנחנו לא מרסקים את הספינה הזו ויוצרים סיטואציה שאין

התחייבות מהאוצר, ונשארים עם קופה ריקה. צריך לזכור שהיום אנחנו בלי

שום חוב, אפילו לא של אגורה אחת לבנקים, ואנחנו גם מודעים לכך שהם לא

יתנו לנו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
להערכתכם, מהן הוצאות הפירוק שעל-פי זה אתם

מנהלים את המשא ומתן עם האוצרו
צ. גלר
אנחנו מעריכים זאת בכ-20-25 מיליון דולר

סה"כ הוצאות פירוק. זו בעצם הבעיה העיקרית.

היות שהכנסת באמת לא עומדת לדון פה בפרטים קטנים, הבעיה המרכזית של

הענף היום בכל המעבר הזה היא הנשיאה בעלויות הפרוק. הפנסיונרים

והעובדים הם בתוך המערכת, אבל לא רק זה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
להערכתכם, איך מתחלקים 23 המיליון?

צ. גלר; יש רשימה. בדף שיאיר השאיר כאן כתובה הערכה

של 22.5 מיליון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; יאיר דיבר אתנו על 9 מיליונים.

צ. גלר; לגבי 9 מיליונים שאני קראתי עליהם לראשונה

באחד העתונים, לא הבנתי שום דבר. אני מתנצל



על שלא הבאתי אתי את הדף. הדף שישנו היום בשטח מדבר על 22.5 מיליון, עם

חלוקה שחלקת ישנה לי בראש, חלקה לא. אני לא רוצה לשלוף אותה. אני

מתנצל, חשבתי שבאים לדבר רק על העובדים, ולא הבאתי אתי את הנתונים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה לקחתם לגבי העובדים?

צ. גלר; לגבי הקבוצה הראשונה של 53 פנסיונרים

הוותיקים. אם נגלם אותם, ואחת השאלות היא

איד לעשות זאת, גם אני חושב שמה שנאמר זה הדבר הנכון ביותר. אנחנו

מבקשים שהם יכנסו להיות פנסיונרים של המדינה. האוצר, נכון להיום, לא

מוכן לזה. אנחנו חושבים שזה הפתרון האלגנטי ביותר. אגב, חלק מהאוכלוסיה

הזו הכניס כסף. אני מבין שהאוצר חושש מתקדים.

האלטרנטיבה האחרת היא לגלם את זה, והגילום של זה הוא סדר גודל של 9

מיליוני ש"ח. היום אנחנו בודקים במשא ומתן עם חברות ביטוח/קופות גמל

לשלב אותם שם. העסק מאוד מורכב. חלק מהאוכלוסיה הזו אלה כבר לא העובדים

עצמם אלא שאירים, האשה.

ישנה עוד קבוצה שאף אחד לא מזכיר אותה, אלה עוד 3 איש שלא שייכים לאף

קבוצה. הם מקבלים פנסיה תקציבית של המועצה לשיווק פרי הדר. הם היו

מנהלים בכירים של המועצה, וברשותכם לא נדבר עליהם פה, כי אלה שמות

אישיים, ולא הייתי רוצה להעלותם. אנחנו בודקים גם את הנושא הזה.

כולם בעצם נמצאים תחת הכותרת של פנסיה תקציבית, כי המועצה תיקצבה אותם

מדי שנה.

הקבוצה השניה של הפנסיונרים, שיושבים מתוכם 3 נציגים נכבדים, אלה מה

שאנחנו קוראים פיטורי יעיל או פנסיה כתוצאה מפיטורי יעול. מדובר 34-1

אנשים יותר צעירים, אבל גם הם לא בשנות ה-20 לחייהם. אלה הם פנסיונרים

כתוצאה מפיטורים שנת 1988 ו-1989. נחתם אתם חוזה, ואכן, כפי נאמר,

שולמה להם עד כה הפנסיה. הם השתתפו במשא ומתן אתנו, וזה סיפור שנמשך

כבר כ-4 חודשים ויותר. התשובה שלי לאורך כל המשא ומתן, והתשובה שלי

הפורמלית היא גם כיום, שאנחנו ננהג אתם לפי חוק מדינת ישראל.

הסברנו שאנחנו בוודאי לא גוף שיכול להרשות לעצמו שלא למלא ולקיים

הסכמים, אבל אנחנו גם גוף שחייב - אני מעריך על דעת כל מי שיושב כאן -

למלא את חוקי מדינת ישראל. קיבלנו יעוץ משפטי שאומר, שההסכמים האלה יש

אתם בעיה משפטית. קיבלנו יעוץ משפטי, ואנחנו מאוד זהירים. דיברתי עם

האנשים, גם עם חברי הוועד שיושבים כאן, גם באיזו שהיא הזדמנות שנכנסו

אלי למשרד. אין פה בעיה של רצון טוב או רע. הבעיה היא של כל אזרח

במדינה, ובוודאי של גוף כמו המועצה לשיווק פרי הדר, לנהוג לפי החוק.

הבעיה העיקרית בחוק היא - לפי היעוץ המשפטי שאני קיבלתי - שעוסק בחוק

של יסודות התקציב.

י. צידוו; איזה ברור משפטי קיים, שהתשובה שניתנה היתה

שזה סוב-יודיצה?



צ. גלר; לפי הבנתי, מה שאני עושה עכשיו זה

סוב-יודיצה.
י. צידון
לא. סוב-יודיצה זה כאשר יש תביעה משפטית.

צ. גלי; יש תביעה משפטית של ההסתדרות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני לא רוצה לדעת על מה.

י. צידוו; אני רוצה לדעת אם יש תביעות.

צ. גלר; ישנה תביעה של ההסתדרות, וזה כבר עניין של

מספר חודשים, יש פניה לבג"ץ.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נגד הפירוק, בקשר לפירוק.

צ. גלר; כן. ההסתדרות בענין הזה פנתה לבג"ץ נגד

החוקיות שלנו, שאנחנו מנהלים אתם משא ומתן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא, לא.

צ. גלר; אני מדייק בכל מלה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תסלח לי, לא על זה הלכו לבג"ץ. הלכו לבג"ץ

נגד שר החקלאות בקשר לנושא של הפירוק, אם יש

לו סמכות לפרק או לא.

צ. גלר; אני מבקש להבהיר את הנקודה עד הסוף, כי היא

חשובה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא רוצה לדון על ענין הבג"ץ.

צ. גלר; גם אני לא רוצה, אבל אני רוצה שיהיה ברור

שההסתדרות לא תקפה את כל התקנות, היא תקפה

חלק מהתקנות שפירסם שר החקלאות, ואת הסמכות שלי לנהל את המועצה, להיות

פה כנציג המועצה. את כל סמכויות הוועד הפועל היא תקפה. לכן יש פה

סיטואציה מאוד מעניינת. אני מבחינת ההסתדרות בכלל לא בר-סמכות כחבר

הוועד הפועל לנהל את המועצה לשיווק פרי הדר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אבל אתה היית מנהל קודם. מה זה שייך?

צ. גלר; לא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; רואים אותך ככזה. לא כחדש.

צ. גלר; אנחנו עוסקים בחוק. תדעי שיש כאן בעיה

אמיתית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אין שום בעיה אמיתית. אתה היית מנהל המועצה

קודם, ואתה ממשיך לנהל אותה.
צ. גלר
התשובה היא שלא, לא הייתי מנהל המועצה קודם.

הוץ מזה, הסמכות לא באה מהמנכ"ל, הסמכות באה

ממועצת המנהלים.

א. בירנהולץ; האם זה נכון שלקבוצת הפנסיונרים שיושבת כאן

הודיעו, שב-1 ביולי יופסקו התשלומים?
צ. גלר
לא הודעתי להם - את זה. מפורשות לא הודעתי

להם, אבל אמרתי להם שרצוי שידאגו לעצמם.

צריך להבין, שהשנה הזו נגמרת מבהינת המועצה בספרים ב-30 ביוני. הדילמה

האמיתית תהיה בתשלום של הודש יולי. אם אומרים לי שמבהינת החוק אינני

רשאי לשלם, ולא יימצא עד אז פתרון לנושא הזה, אני לא אוכל לשלם גם אם

ארצה, ותאמיני לי שהאנשים יקרים לי. אמנם אני מקבל מהם הרבה מקלהות

בתקופה האחרונה, אבל אני מבין ללבם, כי אני בענין הזה העמוד שמייצג את

הסיטואציה החדשה.

אני לא אוכל, ואני מעריך שזה ברור ומובן, לפעול כנגד ההוק בענין הזה,

ולכן הענין דחוף. זה שוב חוזר לאותו משפט אחד פשוט: עלויות הפירוק.

בענין הזה, כל עזרה שתבוא מכאן, תבורך.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו רוצים לעזור, אבל אלה שאנחנו רוצים

לעזור להם לא באים.
צ. גלר
האוכלוסיה האחרונה, העובדים. מבחינתי אני לא

מפריד אותם, ומשייך אותם לאשדוד וחיפה. יש

איזה שהם ניואנסים, ואני לא מציע להיכנס אליהם כאן. לגבי האוכלוסיה של

העובדים, קודם כל בסעיף העובדות, כל ההפרשות נעשו כחוק. אין בעיה

בקופות, וזאת אני מצהיר בצורה חד-משמעית. הכל מובטה ומלא לפי החוק.

יתרה מזו, בעשור האחרון יש הפרשה נוספת לקרן תגמולים, שהיא כבר מבוצעת

מזה עשור שנים, ויש גם הפרשה לקרן השתלמויות. כל זה מלא ומסודר במלואו.

אין על זה ויכוח, ומעולם לא היה על זה ויכוח. הנושא שעמד על הפרק

מהתחלה הוא פיצויים מוגדלים. אין הסכם לפיצויים מוגדלים, והדרישה היא

לפיצויים מוגדלים. הדברים צריכים להיות ברורים ומלאים, ועל השולחן.

הדרישה לפיצויים מוגדלים התחילה בנובמבר, עוד לפני שידענו בכלל איזה

ביוון יהיה למועצה, האם היא תרצה או לא תרצה, אבל העובדים היו מעודדים,

בעצם התחלנו כבר אם אינני טועה מסוף נובמבר את המשא ומתן.

במהלך השנה נחתם איזה שהוא זכרון דברים רק עם עובדי נמל אשדוד, שנותן

פיצויים מוגדלים. כל זה כמובן כפוף לאישור בית-משפט שאנחנו חייבים

לקבל, כפוף לחוק, כולל נושא של חוק יסודות התקציב. מזה כשבועיים וחצי

הגשנו טיוטא - גם לוועד העובדים וגם להסתדרות - של הסכם, ונכון לרגע זה

אין חתימה עליו. בדברים קטנים אמרתי שאני מוכן לתקן לפי רוח הדברים של

זכרון הדברים.



יש שתי סוגיות בסיסיות שמפריעות, וזה נשמע לאחר מכן מההסתדרות:

(1) ההסתדרות אומרת שהיא תעשה עיסקת חבילה, כולל הפנסיונרים, בעוד

שאנחנו אמרנו שאיננו מוכנים לענין הזה. גם כך זה מוקש מספיק מורכב

ומסובך, ולחבר את זה פירושו שלא יהיה הסכם. לא שאנחנו אומרים שלא

נדאג לפנסיונרים, אבל אנחנו אומרים שלחבר את הדבר המורכב הזה בפני

עצמו, והוא מאוד מורכב, זו תהיה עוד תרכובת נוספת, והמשמעות היא

שאיו הסכם.

רוצים לעמוד בלוח זמנים שאפשר להיות אתו, ורוצים שהאוצר ישלם, אבל

בינתיים החיצים - במקום לרכז יחד מאמץ כלפי האוצר - עדיין מופנים

אלינו, וזה לא הכיוון הנכון.

(2) בהסכם כתוב - וגם אם זה לא יהיה כתוב, זה יהיה אותו דבר - שזה כפוף

לחוק יסודות התקציב, קרי, לאישור האוצר, לפי המיגבלות של חוק

יסודות התקציב, ובית-המשפט שאנחנו מכוח מפרקים צריכים את אישורו.

נכון לרגע זה יש טיוטא. ההסתדרות לא חתמה, הבג"ץ עומד בפתח.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תאם נקבע מועד לדיון?
צ. גלר
לפי מיטב ידיעתי, לא נקבע מועד.

ההסתדרות הגישה תביעה נגד שר החקלאות וחמשת

חברי הוועד הפועל. אנחנו כמובן אמרנו שתנאי הוא שיוסר הבג"ץ. בלוח

הזמנים שהדבר התגלגל, יש לי תחושה שאנחנו רחוקים מההסכם, אבל נשמע

בענין הזה את העובדים ואת ההסתדרות.

מ. שמואל; אני מחזיק תיק של עובדי המועצה לשיווק פרי

הדר, החלק הפקידותי של המועצה לשיווק פרי

הדר. יושבים כאן חברים שמחזיקים את החלק החקלאי של המועצה לשיווק פרי

הדר.

ליוויתי את נושא המשא ומתן במשך 5-6 חודשים אחרונים. אני משתמש במטבע

לשון של ידידי צבי גלר, שהוא אומר את האמת, אבל חלקה, ואני אשלים. כמי

שמכיר מבחינה מקצועית את הנושא של עובדים במועצה לשיווק פרי הדר במשך

9-10 שנים, אני יודע שזה תיה ענף מספר אחת ליצוא, והעסק הזה הולך

ומתפתח, אם אפשר לקרוא לזה בהפכים, בארוזיה שלו. הוא מגיע לאן שהוא

מגיע, כאשר לפני 3-4-5 שנים היו 340-350 עובדים והיום יש 150-160

עובדים. אנחנו מודעים לכך, ויש לנו אחריות כנציגות העובדים, כארגון

העובדים בעל מגמות, בעל אוריינטציות לא רק של דיונים, אלא גם של אחריות

חברתית.

הצהרתי בפני המנכ"ל בנוכחות העובדים שאנחנו נהיה האחרונים שנגרום לכך

שתרקב תיבת פרי אחת בדרך החוצה. ניהלנו במשך 5-6 חודשים אחרונים משא

ומתן בתום לב ובידיים נקיות. חברים פה אמרו לי שהנה העונה בוערת, בוא

נעשה משהו, בוא נכופף, בוא נלחץ. אמרתי: לא, יש לנו אחריות.



מתוך הדברים שלי אני מקווה שיישמע אני זועק חמס. יש לי תחושה - ואני

נוגע בדבריו האחרונים של מר צבי גלר - שאנחנו שוב מולכים שולל. הוא כבר

אמר בעצם שכאילו אין הסכם, לא נחתם שום דבר ולא עושים כלום. מפורש

הוצהרו דברים אחרים לחלוטין.

במהלך המשא ומתן ישבו נציגים של כל המיגזרים, כולל הפנסיונרים, כולל

העובדים בכל מקומות העבודה בארץ. אני ליוויתי את זה, לרבות את עניין

הפנסיונרים. דיברו שם על סכומים פחות או יותר אקוויוולנטיים לעלויות

שקשורות בפיטוריהם של כל העובדים, ובהבטחת זכויותיהם של כל הפנסיונרים,

לרבות הקשישים. ואכן דובר משהו בסדר גודל של 25, אולי 30 מיליון שקל.

לא אחטא לאמת אם אומר שאנחנו בעצם התחלנו במשא ומתן שלנו מגבוה, אבל

ירדנו, וירדנו, וירדנו, והתייצבנו פחות או יותר על דרישתנו המינימלית,

כמו ההסכמים האחרונים שנחתמו כבסיס למשא ומתן לדיון.

מר צבי גלר אמר לי בהזדמנויות שונות - וגם בפני העובדים, כאשר אנחנו

לחצנו לקבל פיצויים מוגדלים לעובדים - שאנחנו לוחצים יותר מדי, כי

אנחנו צריכים גם לקחת בחשבון את הקשישים ואת הפורשים וכן הלאה. הוא נקב

בסכומים, 6 מיליון, 9 מיליון, 3 מיליון, וכמה ישאר לעובדים אם נותנים

לו בסה"כ 20, 22, 23 מיליון.

נניח שאנחנו מקבלים, וועדי העובדים כאן מצהירים שמוכנים לקבל את

עקרונות זכרון הדברים, כי סה"כ זו היתה המגמה, לסגור ענין עם כל

העובדים - והמסגרת הזו נעה סביב הסכומים האלה, נשאלת השאלה מה קורה

לפנסיונרים, מדוע פתאום אין.

. לפי מה שאני מבין היום, יש רק מה שנחתם, 25 עובדים בנמלים. כך הבנתי

מדבריו האחרונים של מר צבי גלר. אנחנו יודעים שסדר גודל של פיצויי

הפרישה לכל העובדים הם אולי בסביבות 7-7.5 מיליון שקל.

מאז נחתם זכרון הדברים ההוא לפני כחודש וחצי באשדוד, אנחנו פנינו

ביוזמוננו. אמר לי מ"מ יו"ר המועצה לשיווק פרי הדר שהוא רוצה שנגיע

להסכם על בסיס מה שנחתם באשדוד. ביקשנו הצעה שלהם, והוא נתן לי אחרי

כמעט חודש, מדוע? כי לפי לוח הזמנים שלו מתאים לו לתת לי אחרי חודש.

נתן לי אחרי חודש כתב כניעה, שאומר לי בעצם לבוא לחתום אתו על הסכם

שמהר, אחרי חתימתו, אני לא שווה כלום, והוא יעשה בעובדים מה שהוא רוצה,

ועל-פי חוקי מדינת ישראל. פתאום הסכמים שנחתמו ב-88-89, שאושרו על-ידי

המועצה לשיווק ונמסרו למשרד העבודה לרישום, ואושרו במועצות השיווק,

פתאום הם כפופים לחוק יסודות התקציב, פתאום אין כלום, וצריך להמתין,

לעמוד כעני בפתח ולבקש את הדברים שנחתמו ושסוכמו עם המועצה.

זכור לי עוד דבר אחד שאמרתי למנכ"ל המועצה. אמרתי לו שיש לו התחייבות

של ההסתדרות. אנחנו לא נעשה דבר שיפגע בהוצאת הפרי החוצה, אבל שיקה

בחשבון שגם הוא יצטרך לתת את תרומתו, ולא רק להיתלות באוצר או במשרד

החקלאות. אולי גם המגדלים צריכים לתת משהו, כמו שנתנו כל השנים, וזאת

משום שאנחנו מסייעים להם להעביר את העונה הזאת כמו שצריך. הוא אמר לי

שעקרונית כן, אבל השאלה היא כמה. הוויכוח נשאר על השאלה כמה.



לפני שאמסור את רשות הדיבור לחברי, כל אחד לקטע שלו, אני רוצה לציין

שבשבועיים-שלושה האחרונים, עוד בטרם נמסרה לנו הצעת ההסכם לאחר שביקשנו

אותה ושנמסרה כעבור חודש, התחילו לבצע פיטורים על-פי הסכם עתידי. כשאני

אומר למנכ"ל החברה שעדיין לא חתמנו הסכם, ואיך הוא מבצע סעיפים בהסכם

עתידי, במקום לקבל תשובה, הוא שולח 5 מכתבי פיטורים, ואחרי שבוע עוד 18

מכתבי פיטורים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם אתה ממשיך לשלוח מכתבי פיטורים? למהל

על-פי הוראה של מי אתה עושה את זה?

צ. גלר; על-פי הוראה של הוועד הפועל. שלי. לא של

ההסתדרות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איזה ועד פועלז

י. צידון; זה המפרק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם הגוף הזה נקבע על-ידי בית-המשפט?

צ. גלר; על-ידי הצו. סמכות הוועד הפועל והמינוי שלו

הם מכוח צו שר החקלאות. תפקידנו לנהל את

המועצה, תפקידנו לדאוג לכך שלא נחזיק סתם אנשים, אלא נגמור את העונה

בצורה הטובה ביותר. מה שחשוב להדגיש הוא, שבמכתבי הפיטורים נכתב לכל

עובד שיישמרו זכויותיו, והוא יקבל בדיוק לפי מה שייחתם בהסכם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה מפטר את העובדים, ואתה תכתיב להם אחר כך

איזה הסכם שאתה רוצה? אני לא מבינה איזו

הגינות זו. האם כך מתייחסים לבני-אדם ששירתו את המועצה?

צ. גלר; כל מי שקיבל מכתב פיטורים מה-22, מקבל את

חודשי ההסתגלות עליהם סוכם בעל-פה, בדיוק

ללא שום הסכם. זאת אומרת, זה לא שאני בא ומפתה אותם, אלא אני מתחיל

לממש את מה שכתוב בזכרון הדברים. שם כתובי שעד 15 שנה הוא יקבל חודש

הסתגלות, ומעל 15 שנה חודשיים הסתגלות. כל זה כמובן מעבר לימי החופשה -

של העובד. כך זה נעשה. זה לא שבאתי ואמרתי למישהו ללכת. אף שלא חתמו

אני פועל בדיוק לפי רוח זיכרון הדברים, ואפשר לבדוק זאת.

מ. שמואל; מאז נובמבר, כאשר החליטה מועצת ההדרים

בראשותו של פרידמן על שינוי המבנה של המועצה

לשיווק, לאורך כל הדרך נאמר על-ידי ההנהלה שהיא מכבדת את ההסכמים

וזקיימים בינינו, היא פועלת על-פיהם, והיא תמשיך לפעול על-פיהם. מה

שקורה היום, מבחינתנו, שהנה שרשרת של הסכמים, של הישגים שהושגו משנת

1962 ועד 1991, כמעט 30 שנה, בטלה ומבוטלת. משום שאפילו זיכרון הדברים

הטוב הזה, זה שאתה מתפאר בו, גורע מאותן זכויות במקרה של פיטורים

מההסכם הבסיסי שקובע הודעה מוקדמת חודש עד 5 שנים, וחודשיים מ-5 שנים.

אם אתה נותן חודשיים רק מ-15 שנה, איך אתה פועל לפי הסכם?



א. שחר? אני רוצח להבהיר שבמהלך המשא ומתן שנמשך כבר

6 חודשים אנחנו ויתרנו כוועד עובדים יציג

ומאוחד על דברים רבים, על-מנת לסיים את המשא ומתן ועל-מנת להגיע לתנאי

פרישה נאותים ומכובדים, כפי שהצהירו מר גלר ומר יאיר קפלן במהלך כל

הפרוטוקולים, ויש לי כאן הפרוטוקולים של הדיונים שלנו. הם הצהירו שיש

לתת את התנאים הנאותים לעובדים שנשארו במערכת, לעיליתא, כפי שקראו להם.

אבל לצערי הרב העליתא הזאת שקראו לה במהלך כל המשא ומתן, היום מקבלת

מכתבי פיטורים. קיבלנו 5, ואתמול בשעה 3 אני מקבל את 18 הנוספים. לא רק

18 איש, אלא נכי צה"ל שמפטרים אותם, וזאת בניגוד לחוקים במדינת ישראל.

נכי צה"ל, שצריכים לקבל אישור לפיטוריהם, גם אותם מפטרים בצורה

שרירותית. רומסים את כל הסכמי העבודה שהיו במועצה, פשוט רומסים את

העובדים.

אני רוצה לנקוב במספר דוגמאות של רמיסת העובדים ורמיסת הסכמי עבודה:

(1) מפטרים עובדים בזמן שהם בחופשת מחלה. עובד שלקה בהתקף לב וחודשיים

נמצא במחלה, קיבל כמתנה מכתב פיטורים.

(2) מוציאים עובדים לחופשה כפויה, מהיום למחר, ללא שום הודעה מוקדמת,

בניגוד לחוקי מדינת ישראל. אמר מר גלר שהמועצה מכבדת חוקים. לצערי

הרב - ואני אומר זאת בצער רב - המועצה מכבדת הסכמים, אבל לא בארץ

אלא רק בחו"ל. לגבי העובדים הגויים שעובדים בחו"ל המועצה עומדת

אחרי כל מלה כתובה, אבל בארץ היא איננה מכבדת את הסכמי העבודה, ואת

ההסכמים שמוקנים לעובדים מכוח חוקים במדינת ישראל.

(3) מוציאים את העובדים לחופשות הסתגלות בטרם נחתם ההסכם. פניתי לצבי

גלר בבקשה שננסה לסיים את הענין במהירות, וכי מיד נפנה לסיום יחסי

עובד-מעביד. ענה לי שלא בא בחשבון, והוא ימשיך בדרכו, ושמעתם זאת

ממנו גם ברגע זה.

(4) דבר נוסף שקורה יום אחר יום הוא שעובדים במועצה לשיווק פרי הדר,

מנהלים בכירים ביותר, שוללים מהם את זכות הרכב הצמוד, לדוגמא. אלה

פרטים קטנים, אבל פרט על פרט, ונדבך על נדבך ישנם בפגיעה וברמיסת

כבוד העובדים. עובדים שעובדים 34 שנים במועצה, רומסים את כבודם

בימים האחרונים.

אמרנו שנשתדל להחזיק את העובדים על-מנת לסיים את העונה בכבוד. ידוע,

ונאמר כאן, שמצדה של ההסתדרות היא לא תפגע בפרי, אבל אנחנו מצדנו

קיווינו שההנהלה תמשיך לפעול בתום לב, ולא תפגע בעובדים. אני מחזיק

פרוטוקול שלא אני כתבתי, אלא כתבו אותו נציגי ההנהלה. אומר יאיר קפלן
במפורש כאן
"אני מבטיח לכם שאף עובד לא ייפגע". לא אני כתבתי, נציג

ההנהלה כותב את זה. הראיה לכך, כשאני אומר ושואל למה לפגוע בעובדים

היום, אני נענה שהם ימשיכו בדרכם, מכיוון שיש כאן זיכרון דברים והם

פועלים על-פיו.

אני אולי לא משפטן, אבל בזיכרון הדברים ישנה פיסקה מפורשת שאומרת,

שלאחר חתימת החוזה ייפסקו יחסי עובד-מעביד. ואכן זה לא נעשה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אל תיכנס לפרטים, כי אנחנו לא מנחלים כאן

משא ומתן. אנחנו רוצים שתעלו את הדברים

חעיקריים בלבד. את בל חדברים האלח תמשיכו לנחל ביניכם, לא אנחנו שניכנס

כאן למשא ומתן.

א. שחר; אני רוצה להבהיר שכל נושא הפיטורים הזה

שעומד עכשיו, צריכים לקרוא כל חברי הוועדה

להנהלת המועצה לקבל את המכתבים לאלתר ולמשוך אותם ולמנוע את הפיטורים

האלה. אנחנו מבקשים להפעיל לחץ כבד על ההנהלה, מכיוון שההנהלה לא יכולה

לפעול בניגוד לחוקי מדינת ישראל.

פניתי בנושא הזה עוד אתמול לשר החקלאות, מכיוון ששר החקלאות הבטיח לנו

בפגישות הרבות שקיימנו שהוא לא יפגע בעובדים עד. אשר יושג הסכם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כך אנחנו מכירים אותו. אני מקווה שהוא לא

יתן יד לפגיעה.

א. שחר; הוא אמר לי שהוא יטפל בזה. חצי שעה אחרי

שחזרתי, קיבלתי תשובה מפורשת ממר יאיר קפלן

ששר החקלאות ייפה את כוחו לפעול על-פי שיקול דעתו. שאלתי, מה שיקול

דעתך, האם הפיטורים עדיין בתוקף. והוא הודיע לי מפורשות שכן, ואדרבא,

יקבלו מכתבים נוספים.

ישנו נושא של פנסיונרים. אנחנו מבקשים מחברי הוועדה - ובהמשך אמנון יגע

בזה - שלא להפקיר את האנשים האלה. האנשים האלה עזבו את המערכת על-מנת

לתת למערכת להמשיך לתפקד בכוח עבודה מצומצם יותר.

משרד החקלאות אישר פיצויים מוגדלים לעובדי אגרקסקו שנמצאים בגרעון של

50 מיליון דולר. שם אישרו פיצויים של בין 250 אחוזים ל-450 אחוזים,

וחתם על זה נציג שר החקלאות, מנכ"ל משרד החקלאות, גדי שליטין.

י. צידוו; האם אתה יכול להמציא לנו את המסמכים האלה?

א. שחר; ישנה בעיה להוציא, אבל יש לי מסמך אחד של

עובד אחד שקיבל. לחצו שלא להוציא את מכתבי

הפיטורים החוצה, אבל אני אבקש מהגברת - אחת המפוטרות באגרקסקו - אישור

מיוחד כדי שאוכל להמציא לך את ההסכם הזה. הם מסרבים להוציא את ההסכמים

האלה החוצה. אנחנו לא מדברים על אחוזי פיצויים כאלה. אנחנו בסה"כ רוצים

שהעובדים שייאלצו להיפלט מהמערכת, יוצאו בצורה מכובדת.

א. שמואלי; אני רוצה לברך על השינוי, ואני מאחל לשיטה

החדשה שתצליח, מכיוון שלבנו בענף הזה הרבה

מאוד שנים, וגם כשאנחנו בחוץ אנחנו עוקבים בדריכות. אני מאחל לכל

היוזמים ולכל הנמצאים הצלחה בענף.

בשנת 1988 ההנהלה הודיעה לוועד העובדים שהיא תנהל משא ומתן עם ההסתדרות

לצורך צימצום בכוח-האדם, ואכן התקיים משא ומתן כזה בין שני הגורמים.

העובדים הועמדו בפני עובדה מוגמרת, לפיה עליהם לפרוש מהעבודה. בשנת



1988 קראו לזה פרישה מרצון, אף שאיש מבין הנמצאים ברשימה לא רצה לפרוש.

הם לחצו בצורה קשה מאוד על יציאתם.

אנו, העובדים, היינו בטוהים שבכך תם תהליך ההתייעלות במועצה, עד שבאה

שנת 1989, ובשנה זו שוב דרשה הנהלת המועצה לשיווק פרי הדר צימצום במספר

העובדים, וביטול מישרות של עובדים שעבדו עשרות בשנים. אני מדבר על

עובדים שעבדו למעלה מ-20 שנה במקום.

בעקבות משא ומתן שהתקיים בין ההסתדרות לבין ההנהלה גובשה רשימה של

מועמדים לפיטורים בשנת 1989, שהועמדו בפניהם שתי ברירות:

(א) קבוצה אחת תקבל פיצויים.

(ב) קבוצה שניה תצא לפנסיה מוקדמת.

אני מתייחס לקבוצה שיצאה לפנסיה מוקדמת. הקבוצה שפרשה, וששמות חבריה

נקבעו בהסכמים הקיבוציים, נקבעה מתוך התחשבות בכמה גורמים: גיל, מחלה,

מצב בריאותי, אם הם יכולים למצוא תעסוקה חלופית או לא. כל זה נלקח

בחשבון. כשראו שקבוצת האנשים הזו לא תוכל להתאקלם בחוץ עקב

מצב האנשים, נקבעה רשימה שמית, בהסכם העבודה, שהם יהיו חייבים לצאת. על

כך הופעל לחץ רציני. בעצם אמרו להם שאם הם לא הולכים, הם מפוטרים.

נוסף לכך נכנסו למשרדים, אספו את הציוד של האנשים, והוציאו אותם החוצה.

כך שלמעשה לא היתה ברירה אחרת לאותם עובדים שפרשו לפנסיה תקציבית.

היה חשוב לנו ביותר להבטיח לכל אחד מאלה שיצא לפנסיה מוקדמת את המשך

התשלום למוסד לביטוח לאומי וקרן מקפת, כדי שלכשיגיע לגיל המסויים הזה -

. ואני מדבר על קבוצה שנעה בין הגילאים 57 ל-65, רובה מעל גיל 60 - אכן

יוכלו האנשים לקבל גם ביטוח לאומי וגם פנסיה מקרן הפנסיה.

נוסף להסכמים הקיבוציים שנחתמו, נחתם עם כל אחד מהפורשים הסכם אישי,

שהסתמך על ההסכם הקיבוצי. נאמר לו בהסכם באיזה אופן הוא יוצא, ובאילו

המועצה כיבדה את ההסכמים במשך שנתיים, עד למינוי ההנהלה החדשה. התקיים

משא ומתן עם נציגות העובדים, וקם ועד רחב. ראינו את עצמנו חלק מהקבוצה

הזו, והשתתפנו באותו משא ומתן. בכל משא ומתן נאמר שיכובדו הסכמים.

נפגשנו עם כבוד השר רפאל איתן, וגם הוא אמר לנו שההסכמים יכובדו.

לפני חודש ימים מר גלר הופיע בפני העובדים, ואני מבקש את סליחתו, אבל

הוא גילה חוסר תום לב. הזכיר פה משה שמואל שננקבו כבר סכומים, וברגע

מסויים היתה איזו שהיא חריגה, עמד מר גלר באסיפה מול העובדים ורצה

להגיד להם ברמז שידעו, שאם הוא יתן לפנסיונרים את מה שהוא אמר להם,

בהקצבה, זה כאילו באיזה שהוא מקום הולך על-חשבון העובדים. כמו-כן נרמז

שלמעשה החל מה-1 ביולי לא יהיה מי שישלם.
י. צידוו
זה פועל יוצא מדרישת ההסתדרות לעשות חבילה

אחת.



א. שמואלי; אני לא נכנס לענין הזה, אני מדבר על ענין

עקרוני.

עמדתי כמשקיף באותה אסיפה. לאחר מכן נכנסתי אליו, אמרתי לו שאני לא

מביו מה הוא אומר לי, מה זה כדין. בסופו של דבר אמר לי לקחת לנו יעוץ

משפטי טוב. הבנתי, הייתי חרד, זימנתי את כל העובדים למחרת ונכנסנו אליו

לחדר. הלכנו אליו כל הפנסיונרים. אמר לנו שמה-1 ביולי הוא יכול לחתום

לנו רק על נייר, הוא לא יודע אם יהיה לזה כיסוי או לא, וכי כדאי לנו

לקחת יעוץ משפטי טוב לענין הזה. אנחנו מאוד חרדנו, ורצנו מיד לקחת יעוץ

משפטי. בוודאי אני מקבל את העצה הזאת ממנו.
צ. גלר
גם בלי שייעצתי לו, הוא בדק את עצמו טוב

מאוד ביעוץ משפטי. אבל יעצתי מתוך כוונה

לעזור.

א. שמואלי; אני יודע. אני יודע שנכנסת לענין הזה בתום

לב ובלב טהור, זה היה בהתחלה. לאט לאט

הסתגלת לענין, כך שהיום המצב הוא שונה.

החל מה-1 ביולי לא תשולם לנו פנסיה, מה עוד שיש מדיניות ממשלה בענין

הזה. אין תשלום.

היועץ המשפטי שלנו אכן כתב למר גלר מכתב, וכאן מתגלים דברים חדשים שאף

פעם לא הוזכרו. בתשובתו מכחיש מר גלר את הדברים שאמר, עם זאת איננו

מבטיח להמשיך ולשלם את הפנסיה, מכיוון שלדעתו יש בעיה עם חוק התקציב.

כאן הוזכר ענין חוק התקציב בפעם הראשונה.

הקבוצה שלנו נמצאת במתח רב ובחרדה נוראה. מצד אחד הוא מכחיש את הדברים,

מצד שני הוא אומר שאיננו מבטיח המשך התשלומים, וגם כאן הוא אומר את

הדברים. לדעתנו נעשה בנו שימוש ציני, וזאת על יסוד התקציב. ראשית,

הנושא של החוק לא הועלה עד היום. יותר מכך, בשיחה שקיים עם יו"ר ועדת

הכלכלה הנכבדה, הוא אמר לה כי אינו מתכונן לשלם, כי לפרדסנים אין כסף.

לא הוזכר עד לפני כמה ימים נושא התקציב. לא נאמרה מלה וחצי מלה על חוק

יסודות התקציב. כל ההסכמים הקיבוצים והאישיים אושרו על-ידי הנהלת

המועצה, אז קראו לה מועצת השיווק. נציג האוצר הגיע, והוא לא העלה טענה

כלשהי לגבי סעיף 29 לחוק התקציב, וגם הצביע על הסכמתו לאישור ההסכמים.

הוא לא ישב שם כאדם פרטי אלא כנציג האוצר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי היה נציג האוצר?

צ. גלר; במועצת המנהלים הקודמת של המועצה לשיווק פרי

הדר היה נציג של האוצר. בדרך כלל ב-99

אחוזים מהמקרים הוא לא השתתף בישיבות. הוא היה מיודע.

א. שמואלי; אם חבר הוועדה לא משתתף כאן ויש החלטות,

ההחלטות מחייבות. אם היה צריך לקבל אישור

משרד האוצר, לפי חוק יסודות התקציב היה על ההנהלה לעשות זאת, וחובה זו

לא מוטלת על הפנסיונר.



לסיכום. אנחנו זקוקים לפנסיה, שילמנו עד היום כדי להיות ממנה בכבוד עד

שנהיה זכאים לקבל פנסיה מקרן מקפת, וקיצבת זיקנה מביטוח לאומי. אנו

פונים אליכם בבקשה שתפעילו את כל כוח השפעתכם כדי למנוע פגיעה בנו, ולא

תאשרו כל שינוי במועצה לשיווק פרי הדר כל עוד לא יפתרו את זכויות

הפנסיה שלנו.
א. בירנהולץ
המועצה פורקה, וזאת עובדה בשטח. כל שינוי

משיטה אחת לשיטה אחרת כרוך בהרבה מאוד

קשיים. דרך הביניים היא בעצם השלב היותר קשה. בשלב הזה כל הגורמים

מנסים לעבור נושא נושא ולטפל. מאוד קשה לקרוא לאנשים נושא, אבל במקרה

הזה האנשים הם נושא.

בשלב הזה אין מה להוסיף, אלא שמתקיימים דיונים, ואני מאוד מקווה

שבדיונים אלה כל הבעיוונ תיפתרנה.
ר. בבילה
דובר כאן על המועצה לשיווק פרי הדר במתכונת

מצומצמת, דובר כאן על הפנסיונרים, אבל לא

דובר על גורלם של עובדי המבדקים העונתיים בחיפה ובאשדוד. קיימת ממש

חוסר ודאות לגביהם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה קורה עם כל הדברים עליהם חתמתם אתם?

צ. כהן; אנחנו הקבוצה הפשוטה ביותר שלא הזכירו אפילו

במלה אחת, ואנחנו מצטערים על כך שהנציג שלנו

לא הגיע. אנחנו עובדי המבדקים ששייכים לאיגוד הפועלים החלקאיים. בשום

מקום לא הזכירו אותנו. אנחנו מונים כ-30-35 עובדים שעובדים בדרך כלל

בעונה. רוב העובדים עובדים בעונה, ומחוץ לעונה יושבים בבית. חלק הם

עובדים שנתיים. מצבנו אינו מוגדר בשום מקום, אתנו לא יושבים בשום מקרה.

יצרנו קשרים עם מר גלר דרך האיגוד המקצועי שלנו והוא עשה לנו טובה

שבסופו של דבר הוא כתב מכתב, ובו אמר שיתייחס באהדה לאנשים, ובדרך אגב

הוא כותב במכתבו שהוא לא אוהב שמאיימים עליו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הענין שלכם גם הוא מטופל.

צ. כהו; כמובן.
ר. בבילה
מה לגבי איכות הפרי בעונה הבאה! מדברים על

איכות פרי. האם המבדקים ימשיכו לגבי העונה

הבאה!
צ. כהו
גם על זה הוא לא ענה.
ר. בבילה
אנחנו נמצאים בחוסר ודאות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; גם אנחנו נמצאים בחוסר ודאות, עוד לא יודעים

מה יהיה ומה לא יהיה. שמעתם היום את כל

האינפורמציה שנמסרה לנו לגבי העתיד, שהיא עדיין לא שלמה. איך תופעל

המועצה החדשה, מה יהיו סמכויותיה, מה תפקידיה, את זה לא שמענו היום.



צ. כהן; מצבנו שונה.

י. ניצן; בכל טיוטת הסכם שהוצאה על-ידי מר גלר ובכל

מקום נאמר שרואים מכשול אחד, והוא: הכסף לכל

הסכם שהוא, אפילו אם נחתום עליו, אנחנו יחד עם ההנהלה, הכסף לא מובטח.

אנחנו פונים לוועדת הכלכלה של הכנסת שתפעיל את הכוח המוסרי שלה ואת

הסמכות הכלכלית שלה, ותגרום לכך שהכסף לכל חוזה שייחתם יובטח.

אני רוצה להזכיר כאן עוד דבר אחד. ישנה קבוצה של עובדים שאמורה להישאר.

אני חושב שצריכה להיות מידה מסויימת של המשכיות. יש כאן ענין מוסרי

לגבי אנשים שעובדים עשרות שנים. אי-אפשר להתחיל אתם כעובדים חדשים שלא

עבדו אף פעם במועצה. חייבים איכשהו לעגן את זה בכל' הסכם שהוא.

י. צידוו; אני מבקש שכל אחד יסתכל בזה כעל משהו כללי,

מחוץ לענין שלו, ממה נבעו השינויים האלה.

ב-1986 הוגשה הצעת חוק לפרק את המועצה לפרי הדר. ב-1989 אני הצעתי הצעת

חוק שונה. הבעיה של המועצה לפרי הדר היא תולדה שלא באשמתכם ולא באשמת

החקלאים, זו אשמת ארגון שלם, תפיסת חיים מסויימת. התוצאה היתה ירידה

מהירה מאוד של כ-50 אחוזים במשך 10 שנים. במלים אחרות, המערכת הזאת

ניסרה את הענף שעליו היא ישבה. זאת היתה הסיבה לכל השינויים שהוצעו.

ישבו כל מיני אנשים וכל מיני ועדות - ואגב, לא היתה שום מסקנה שונה בין

ועדה לוועדה - והגיעו למסקנות מסויימות, שהביטוי בשטח מופעל עכשיו

על-ידי מר גלר, וזה לאפשר לחקלאי שיהיה לו מבחר של מתחרים על הפרי שלו,

על-מנת שיתנו לו את המחיר המקסימלי, כדי שהוא יקבל בעד הגידול. עד

עכשיו הוא רק שילם בעד הכבוד.

ברור שזה קשה לעבור ממזרח גרמניה למערב גרמניה בלי שיש לך מערב גרמניה.

תארו לכם מה המשק המזרח-גרמני היה צריך לעשות אלמלא הכל, ואנחנו עוברים

את העוויתות האלה תוך קליטת עליה, ובטחון וכוי.

זאת התמונה הכללית שאנחנו צריכים לחיות אתה. אני חוזר, זה לא משום

שמישהו לא עשה עבודה טובה, זה משום שהמערכת פשוט לא היתה בסדר.

עכשיו משנים את המערכת, והשאלה היא איך עושים את הדברים האלה במינימום

של כאב. כאב יהיה. נתחיל קודם כל מהקשישים ביותר, ונרד אל הצעירים

ביותר. דבר אחד צריך להיות ברור .י היה הסדר בנושא הקשישים ביותר, זה

הסתכם בכ-1,2 מיליון שקל לשנה. אני חושב שמדובר בכ-19 פנסיונרים. הם

השאירו את הכספים שלהם במועצה, כשהעקרון היה שהמועצה תשלם להם פנסיה

כאילו תקציבית של המועצה. האנשים האלה, מעטים, מאוד מבוגרים, שלא באים

בחשבון לשום עיסוק אחר - להם אנחנו צריכים למצוא פתרון.

הטענה שלי כטענתו של מר גלר היא, שבאיזה שהוא מקום מדינת ישראל, לצערי

הרב, חייבת לשלם קנס על חטאיה בעבר על מנת לשנות זאת. אם אני פותח

אפשרות לייצור הדרים בארץ הזאת, יצור משתלם של הדרים ויצוא, אני משקם



חלק מן המשק, ואני מניח שהכספים האלה יחזרו לקופת המדינה בצורה זאת או

אחרת. ולא - הספינה תטבע בעצמה.

בהיותי יו"ר ועדת האסטרטגיה החקלאית ועוד לפני כן, כאשר הצעתי אח.

השינויים בחוק, לא מצאתי פתרון אחר מאשר לבקש מהאוצר לכסות זאת. דבר

אחד ברור, הגימלאים לא צריכים להיפגע, מפני שזאת לא אשמתם שהמערכת הזו

הופעלה כפי שהופעלה.

יש העניו של אלה שעומדים בפני פיטורים. למעשה יש לנו כאן מצב יורידי

דומה לזה של "אל-על", אולי לא באותה חריפות, אבל בסופו של דבר זה כסף

שצריכים לשלם הפרדסנים. אני עוד רוצה לבדוק את ענין הפיצויים המוגדלים

באגרקסקו. אם אני מזכיר חטאי עבר, למשל בהתייחס לתעשיה האווירית, שם

קיבלו פיצויים מוגדלים ופנסיה עם תשלום משכורת מלאה. כפתרון ל"לביא",

כאשר בכסף הזה אפשר היה לעשות את ה"לביא". זה היה הדבר הטפשי ביותר

שמדינת ישראל יכלה לעשות, פופוליסטי ואנטי-כלכלי.

לדעתי כיום אין יכולת לענף הפרדסנות, שהוא צריך להזין את התקציב של מר

גלר, לשאת אחרי הפסדים שצימצמו אותו לחצי את הדרישות שבתנאים כלכליים

אחרים יתכן שאפשר היה.

אני רואה את הבעיה הזאת כבעיה לדיון בין שני צדדים. אני לא רואה את

ועדת הכנסת כבית-דין לעבודה. בהחלט השכלנו ממה ששמענו היום, אבל אני

מציע לכל אחד לחשוב על הדברים האלה.

אני חוזר ופונה לאוצר. יש כאן מקרה של קנס על חטאי העבר, על מדיניות של

מדינת ישראל בעבר, וקשה להטיל את זה על אותם האנשים שהיו הקורבן של

המדיניות הזו, והם הפרדסנים, על אלה שגידלו את הפרי. לכן צריך להתייחס

לענין הזה. אני יודע, אין כסף בקופה, אני לא מתעלם מהדברים האלה. אבל

צריך למצוא לנושא הזה פתרון, אם בצורות ביטוח, אם בצורות אלגנטיות

אחרות, אבל לשחרר את המועצה לפרי הדר בפירוק מהדברים האלה. אתה אמרת

שההתחייבויות הכספיות שלכם הן כ-20 וכמה מיליון.

צ. גלר; אנחנו מעריכים את עלות הפירוק בסכום של בין

20 ל-25 מיליון שקל.

י. צידון-. כשאומרים 20-25, הנסיון שלי אומר 30. הנכסים

שניתנים למימוש, אני רואה אותם בסביבות 10

מיליון, כך שאני מעריך שיש פה ענין של 20 מיליון שקל שצריך למצוא, וכל

המקדים הרי זה משובח. הסיבה לכך היא, שכל הסדרי היצוא באמצעות יצואנים

אחרים לעונה הבאה, והזמן איננו דורך במקום, תלויים במידה רבה בהגדרה

מדוייקת של מעמדה של המועצה בפירוק כיום.

ובכן, פנייתי לשלושת הצדדים, בעיקר לאוצר, שמדינת ישראל חייבת לכסות את

חטאי העבר שלה, ולעשות זאת מהר.

ר. אלוו; קיימת הבנה והסכמה בין משרד האוצר למשרד

החקלאות שהמועצה לפרי הדר תדרוש גם ניהול



כספי וגם גיבוי תקציבי. מעבר לזה, יש הסכמה בינינו לבין הנחלת המועצה

הנוכחית שאנחנו מסכימים לתת גיבוי לפירוק.

צר לי שאני לא יכול לספק אינפורמציה מעבר לכך. אבל אני לא יכול להיות

יותר ספציפי מזה ולנקוב באילו עלויות מדובר, איזה סכומים אנחנו מוכנים

לתת וכן הלאה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כבר פעמיים אתם באים לכאן, ואין לנו

אינפורמציה. איך אתם מתייחסים לוועדות

כנסת?

ר. אלוו; אני מבין שעדיין אין הסכמה מוחלטת בתוך

המועצה על מה בדיוק מדובר, ויש מספר ורסיות

כיצד לבצע את הליך' הפירוק. עדיין אין הסכמה מוחלטת באיזה ורסיה בוחרים,

ביחוד בנושא העובדים.

צ. גלר; המועצה הגישה, ומה שהיא רוצה ברור ומובן. יש

דברים שהם תוצאתיים. למשל, אם יש הליך

משפטי, כמובן אי-אפשר לדעת איך הוא יסתכם. הצורך הוא, ואנחנו בענין הזה

חושבים כולנו, שצריך לסכם את זה סופית ולא לעסוק בעקרונות, כי הזמן כבר

הגיע לסיטואציה שאי-אפשר יותר לעסוק בזה.
ר. כהן
אני חושב שלא יתכן שנגיע למצב כזה. יוציאו

אנשים לפנסיה מוקדמת. אני קיבלתי התקף לב

לפני שבוע, וזה מכל הדאגות ומכל הלחץ והמתח. לא יתכן לזרוק את האנשים

לכלבים. אני חושב שפה כל הפורום הזה שיושב פה צריך לפצות אותם, לתת להם

מה שמגיע להם. הסכמים, לדעתי, צריך לכבד. אנחנו עשינו הסכמים, לא הייתי

שותף עם המועצה או עם איזה גורם, כדי שיגידו ארגון לקוי או לא לקוי.

עשיתי את המוטל עלי, עשינו את העבודה, עבדנו כשכירים, כפקידים. מה

שאמרו לנו, עשינו. אמרו לפרוש, פרשנו. אני חושב שצריך לכבד הסכמים.

בקשתי היא רק אחת, להמשיך לשלם לנו משכורת ללא האיום הזה שאומר שב-1

ביולי אין כסף, ולעשות זאת עד שהענין יסתדר, עד שהענין יגיע לידי סיכום

בוועדה הזאת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זו ישיבה שלישית שאנחנו מקיימים על נושא

המועצה לפרי חדר. קיימנו דיונים בעבר, לפני

כמה חודשים, כאשר היו דיונים אם כן הולכים לצעד הזה או לא הולכים לצעד

הזה. משרד החקלאות החליט, ואנחנו מכבדים את החלטתו. ועדת הכלכלה רצתה

לשמוע לגבי המדיניות החדשה כיצד היא מתבצעת, מה כוונותיה, מה מטרותיה,

לקראת מה הולכים. שמענו על הנושא של השיווק, ועל היצואנים, על כל הצד

הזה שמענו בצורה מפורטת כבר ב-2-3 ישיבות.

היום רצינו לשמוע על תפקיד המועצה שתהיה, מה תפקידה של המועצה החדשה

הזאת, מי ממנה אותה, מה סמכויותיה וכו' וכו'. את זה לא שמענו. נצטרך

לקיים ישיבה נוספת, ואני מניחה שחלק יודיע שהוא לא בא לדיונים, אבל בזה

נטפל בצורה אחרת.



בהזדמנות זו אני רוצח להודיע בצורה חד-משמעית, שאני מביעה מורת רוח

מהתגובה של אנשי משרד החקלאות בהעדרו של שר החקלאות מהארץ, ועל

התנהגותם כפי שנהגו. על אף העובדה שמנכ"ל משרד החקלאות התחייב לשלוח את

הנציגות שלו, הנציגות לא באה היום. הדבר הזה איננו יכול לחזור על עצמו

בשום פנים ואופן. במכתב שאכתוב לכבוד שר החקלאות אעמיד אותו על חומרת

הדברים הללו, כדי שמקרה כזה לא יישנה.

לגבי העובדים, בישיבות קודמות השתתף מנכ"ל משרד החקלאות וגם מר יאיר

קפלו, משרד האוצר שהשתתף בישיבה הודיע בצורה מפורשת כשדיברו על הנושא

הזה, שהוא ישא בהוצאות הפירוק. הוא לא נקב בסכום. היום חזר נציג האוצר

על אותה הודעה שנמסרה בישיבה הקודמת, שאומרת שהאוצר ישא בהוצאות

הפירוק. המשפט האחר שנאמר - לא על-ידי האוצר, אלא על-ידי מר קפלן

ועל-ידי מנכ"ל משרד החקלאות - היה, שזכויות העובדים לא תיפגענה, ישמרו,

על זכויות העובדים. אלה היו המשפטים מבחינה עקרונית כדברים שנאמרו. את

הדברים הללו צריך לכבד.

אני רוצה להגיד לידידי צבי, ואני עושה זאת ברוח חברית, שאני לא נכנסת

לכל הצד האחר שדשנו בו וחברי העלו אותו בצורה יותר מפורטת. הנושא של

העובדים הוא חלק מהפירוק, אי-אפשר להפריד אותו. ועדת הכלכלה איננה

יכולה לבוא ולתמוך בצורה עיוורת בנושא של הפירוק בלי שהענין של העובדים

ימצא את פתרונו.

אני רוצה לפנות אליך כמי שגם היה קודם במועצה - לא היית מנכ"ל, היית

במעמד אחר, זה לא חשוב לי. אתה את העובדים האלה ליווית במשך כמה שנים,

במשך הרבה שנים, ושנים טובות. הם נתנו את השנים היפות והטובות לעבודה

במועצה הזאת, ושירתו אותה על הצד הטוב ביותר. אני לא יודעת אם אלה חטאי

מדינת ישראל או לא, כפי שהתבטא ח"כ צידון, יש הרבה מיגזרים במשק שהיום

באים ומשנים את המבנה שלהם, משנים את צורת הניהול שלהם, אם אני מסכימה

עם זה ואם לא. יש היום ממשלה אחרת, יש לה גישה אחרת, יש לה תפיסה אחרת

והיא עושה כפי שאפשר. אני משתפת פעולה כדי שהצעדים הללו יצליהו לטובת

משק המדינה, על אף זה שאני יכולה לחלוק. על הגישה ועל התפיסה. אני לא

יכולה לקרוא לזה חטא של מדינת ישראל. עובדה שהמועצה הזאת והענף הזה

ייצא בשנה שעברה 31 מיליון תיבות, 8 מיליוני תיבות יותר מאשר בשנה

האחרונה.
י. צידון
מה שיעור הגידול ב-10-15 השנים האחרונות? מה

שיעור הגידול של הענף?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה לא אומר שלא היתה לנו ביקורת על תפקידה

של המועצה. היתה לנו, והיה צורך בשינויים,

אבל לא ניכנס לזה שהמדינה צריכה לשלם על חטאיה. איזה הטאים? העובדים

בוודאי לא אשמים.

י. צידוו; לזה אני מסכים. העובדים לא צריכים לשלם על

חטאי המדינה.
צ. גלר
השיטה התאימה פעם, ועכשיו צריך להתאים אותה

שנית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זאת אני. אומרת. חיה צריך להכניס שינויים.

לא צריכים להיפגע העובדים אשר מילאו את

תפקידם באחריות גדולה ובמסירות. מעולם לא היתה שביתה של עובדי המועצה.
ר. כהן
המועצה לשיווק פרי הדר מעולם לא שבתה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא העובדים צריכים לשלם את החטאים על תפקודה

של המועצה ועל ניהולה, ועל כך שצריך להכניס

בה שינויים. הם צריכים לקבל את המגיע להם. את העובדים חילקנו לכמה

קבוצות. התפלאתי על כך שח"כ צידון לוקח רק את 19 העובדים.

י. צידוו; לא, לא הבנת אותי, אני בהחלט לוקח את כולם.

אמרתי שהתחלתי בטיפול ב-19.
י. צידון
לפני שחנושא יסוכם, אני רוצה להבהיר נקודה.

אני סבור שהובנתי כאן לא נכון בקשר להוצאת

ההודעה על 9 מיליון עליהם דובר קודם. לא התכוונתי לוועדת הכלכלה של

הכנסת. התכוונתי לפירסום בעתונות, שבכלל לא התייחס למה שהיא אמרה,

וכרגיל בעתונות עשו דייסה מכל הענין הזה. אני מתייחס לדברים של צבי גלר

שאמר שבעתונות נכתב. אני אומר שזה נכון, זה נכתב, אבל בעתונות כתבו מה

שלא ידעו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; למען ח"כ גרופר אני חוזרת על דברי אלון,

נציג האוצר, שנאמרו גם בישיבה הקודמת; האוצר

עקרונית יישא בהוצאות הפירוק. את הסכום עדיין לא קבעו.

פ. גרופר; אם לא הממשלה, החקלאים ישלמו זאת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; רשמנו לפנינו את הודעת האוצר, שהוא יישא

בהוצאות הפירוק.

גם מי שמפרק, עליו האחריות. אני חושבת ששר החקלאות צריך להיות דוברם של

האנשים האלה. הוא צריך לדאוג לכך שכל הזכויות שלהם תמומשנה, ולא

תפגענה. אני מכירה את שר החקלאות כאיש עבודה, יש לו רגישות גם לעובדים,

והוא חייב לדאוג לזכויות העובדים שלא תפגענה, ולהטיל את כל כובד משקלו

במשא ומתן שמתנהל עם העובדים.

אומר מה דעתה של הוועדה, ועל דעתם של החברים הנוכחים כאן, וטוב שגם הם

אמרו את הדברים קודם לכן. העובדים לא צריכים לשאת על גבם ועל חשבון

הזכויות שמגיעות להם את הפירוק או את חטאי המועצה. הם צריכים לקבל את

המגיע להם. לגבי הקבוצה של 53 שהם בפנסיה כבר הרבה שנים ופרשו כדת

וכדין ומקבלים את הדין שלהם, האם מישהו יעז לבוא ולפגוע בהם? חס

וחלילה. הקבוצה השניה, אלה אותם עובדים שפרשו על-פי תוכנית הייעול

שנעשתה ב-1988, ויש הסכם חתום ב-6 ביוני 1988, כאשר היו כאלה שפרשו גם

ב-1989. האם מישהו יעלה על דעתו, שאת ההסכם הקיבוצי המיוחד הזה מישהו

לא יכבד? איך אפשר? פה כתוב מה הם אחוזי הפנסיה שמקבלים על-פי הגילים.

האם מישהו יעז לא לקיים הסכם כזה? יש חוקים במדינת ישראל, אבל קודם כל

יש דבר מוסרי ואנושי. גם לגביהם צריך לכבד מה שנחתם ומה שהוסכם. אני לא

מזהה את החתימה הזאת, אני לא יודעת מי חתם בשם הנהלת המועצה.



צ. גלר; אני מעריך שזה יורם ויינברג.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
עכשיו באים העובדים הנותרים. גם אתם צריך

לנהל את המשא ומתן ולהגיע לחבבה, ולא להתחיל

במכתבי הפיטורים ולפרק את ההבילה לאט לאט. היום 3, מחר 5, וכר. למה

עושים זאת בצורה כזאת? אני מאוד מבקשת ממכם, וממך, צבי, במיוחד. לא

יתכן דבר כזה. קודם כל תזדרזו בניהול המשא ומתן ותסיימו אותו, כדי

שתדעו על איזה בסיס אתם מוציאים את העובדים, ואל תלכו בשיטה של הסלאמי

כדי לפרק את ההבילה הזאת. זה לא אנושי, זה לא מוסרי. זה לא מגיע

לעובדים האלה אחרי כל כך הרבה שנים. הם לא עובדים צעירים שצריכים

להיזרק בצורה כזאת. אני מאוד מבקשת מכם, ואני אומרת זאת גם לשר

החקלאות, אף שהוא איננו.

אתה הודעת פה שב-1 ביולי אין לך כסף לשלם משכורת. האם מישהו מעלה על

דעתו שלא ישלמו משכורת לעובדים?

צ. גלר; עבור חודש יולי יש לי בעיה תקציבית, כי אני

צריך לשמור על החוק.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כולנו צריכים לשמור על חוקי מדינת ישראל.

אי-אפשר להפסיק לשלם משכורת לפני שנגמר המשא

ומתן ונחתם הסכם. שבו יומם ולילה ותסיימו את המשא ומתן. האם מישהו מונע

מכם? האם העובדים לא רוצים לשבת אתכם? הם רוצים לשבת.

צ. גלר; הבעיה היא לא המשא ומתן, הבעיה היא גיבוי

תקציבי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אם המועצה, או אתם הוועדה שמונתה, באים לשר

ההקלאות, והוא אתכם יהד הולך לאוצר, ואתם

יושבים - פה יש ההלטה עקרונית של האוצר שאומרת שהוא יישא בהוצאות

הפירוק - אבל קודם כל אתם צריכים לבוא אליו.
פ. גרופר
האם מנהלים עם העובדים עכשיו משא ומתן?

צ. כהו; לא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא מנהלים אתם משא ומתן, שולחים מכתבי

פיטורים. אתם צריכים להגיש הצעה על-פיה

יתנהל משא ומתן, שעל הבסיס הזה יתנהל משא ומתן.

צ. גלר; הגשנו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
קודם כל צריך לסיים עם העובדים את המשא

ומתן.

צ. גלר; משא ומתן כולל שני צדדים.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; יש לך החלטה עקרונית של האוצר, שהוא יישא

בהוצאות הפירוק, והוא ישלם. אסור לפגוע

באנשים האלה. אם האוצר לא ישלם, יצטרכו לחייב את הפרדסנים. לא תהיה

הפקרות בענין זה, ואני רוצה שהדברים יהיו ברורים. יש חוקים במדינת

ישראל, יש בתי-דין ובתי-משפט, ואת הזכויות של האנשים האלה אי-אפשר

לרמוס. הסכמים צריך לכבד, וחזקה גם על שר האוצר שיכבד הסכם שנחתם כדת

וכדין.

פ. גרופר; איזה הסכם נחתם?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
משנת 1988. על-פי הסכם זה 35 אנשים נמצאים.

בפנסיה מוקדמת.

ועדת הכלכלה תעמוד מאחורי המועצה בתביעות שלה לשמירה על זכויות

העובדים. ועדת הכלכלה תעמוד לצד העובדים, וזו גם היתה כוונת הישיבה

היום. יכבדו הסכמים ויקיימו אותם. גם לגבי העובדים הקיימים היום, גם

אתם צריך לחתום על הסכם מהר ככל האפשר. על סמך ההסכם הזה יש להגיש את

התביעות לאוצר כחלק מהוצאות הפירוק שאתם צריכים לקבל.

אני פונה אליך ומבקשת שלא לשלוח מכתבי פיטורים. זה יחליש אתכם. מה

שהוצאתם, קחו בחזרה. למה לגרום להם עגמת נפש? אפילו יסיימו את העבודה

במועצה, שיסיימו אותה ויזכרו אתכם לטובה, על אף הקשיים שיהיו להם אחר

כך להסתגל לעבודה חדשה, ואני לא יודעת איפה הם יוכלו להיקלט בעבודה

בגילים כאלה.

. אני מבקשת גם את תשלום המשכורות בשום פנים ואופן לא לעכב. ממה הם

יתקיימו אם לא תשולם להם המשכורת?

אנחנו נעמוד לימינכם, ואני מודיעה בצורה המפורשת ביותר, שזו גם דעתם של

החברים, כי לבוא ולהטיל את זה על הפרדסנים היום במצבם הקשה, אני לא

יודעת אם זה ניתן. אני נאחזת בהודעה של האוצר שיש הסכמה שהוא ישא

בהוצאות הפירוק. על הסכום צריך להתווכח. אם המועצה תבוא אליו עם 9

מיליון, זה לא אותו הדבר כפי שהיא באה אתו בדברים על דברים ממשיים

ומוסכמים וחתומים, ועל זה היא מתווכחת. ועדת הכלכלה תגיש לכם את מלוא

העזרה.

פ. גרופר; חשבתי שלפני שהיה צריך להיות מוכרע הענין של

פיזור המועצה, היו מחכים עוד חודשיים-שלושה

ומסיימים את העונה הזו. מה שמדאיג אותי הוא שאני לא רואה הסכם בין משרד

החקלאות לבין האוצר. האוצר דחף כל הזמן לפרק את המועצה הזאת. אתה לא

הכתובת, אין פה אף אחד ממשרד החקלאות, אבל לקחתם על עצמכם אחריות

נוראה, דיני נפשות מצד אחד, ומצד שני סוף העונה. תנו לעונה להיגמר. היו

3 חודשים, יכולתם לבוא אלינו, אל היו"ר, והיינו דורשים זאת בכתב. אבל

הרי בכתב אין שום דבר. המצב לא טוב, ואני רוצה שזה יהיה ברור לכולנו,

כי אין בכתב ולא כלום. עכשיו נותר עוד חודש, אחרי החודש הזה אין לו

תקציב, ואם הוא רוצה תקציב - הוא צריך לקחת כסף של המגדלים. עד לחודש

זה צריך היה להחתם איזה שהוא הסכם, והוא לא נחתם. רציתם לפזר, פיזרנו.



אחרי מאה שנה פיזרנו את הענף הזה. בסדר. אבל שלמו את החלק שלכם, ושיהיה

ברור שזה יכול לחיות גס 30 מיליון. אף אחד לא יודע. הוא יפטר, כי לא

יהיה לו כסף לשלם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
שלא ישלח מכתבי פיטורים. זה לחץ. אחר כך

האוצר לא ילד לקראתכם על ההוצאות האמיתיות.
א. שמואלי
הכניסו כאן סעיף האומר: "אם 90 יום לא ייחתם

ההסכם, גם לא מובטחים פיצויים לעובדים".

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תחזירו מכתבים כאלה.

א. שמואלי; החזרתי, והוא החזיר לי שוב. הם עושים מה שהם

- - רוצים.

צ. גלר; אני לא מתכוון לדון בענין הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא דנה בו, אבל אני מציעה לך באופן אישי

שלא ישתמשו בך כמי שצריך להיות הרע.

צ. גלר; קודם כל, משתמשים בי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אל תסכים שאתה תהיה הרע.

צ. גלר; אני יכול ללכת. אם העובדים יגידו שהם רוצים

שאני אלך, אני אלך כבר היום.

פ. גרופר; האם כך מחסלים עסקי שותף כמו האוצר הוא

השותף הנוקשה ביותר.

מ. מלכי; עד עכשיו אף אחד לא יודע נגד מה הוא עומד.

בכוונה הם מותחים את העסק. מפטרים אחד אחד,

כדי שהראשון לא ידע מה קורה עם השני, וכן הלאה. לכן אנשים מקבלים התקף

לב. אין הסכם, אין שום דבר. באים ומסיימים את העונה, מוציאים את הנשמה,

ולבסוף מקבלים מכתבים בלי שום הסכם. החליטו לפרק מועצה, ובסה"כ אנחנו

חיים במדינה מסודרת, במדינת חוק. אי-אפשר שתהיה הפקרות כזו, במיוחד

כשזה קשור לממשלה. זה שיא הבושה. אנשים בני 58 צריכים ללכת הביתה, יש

אבטלה גדולה, מה הם יעשו? לא יקבלו פנסיה מוקדמת, לא פיצויים מוגדלים,

לא שום דבר. אני אלמנה בת 52. מה אעשה כשיפטרו אותי? לא נותנים פנסיה

מוקדמת, לא נותנים פיצויים. 12 אלף שקל הם האחוזים שלי שהופרשו במשך כל

הזמן, ואני מדברת על עבודה של 34 שנים. עם 12 אלף שקל אני אוכל להיות

במשך 8 שנים עד לפנסיה?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני חוזרת ואומרת, אל תפקירו את האנשים

האלה. האחריות מוטלת עליכם, על מי שהיה

במועצה הקודמת, במועצה היוצאת, ועל שר החקלאות שהחליט לפרק את המועצה.

מי שמפרק, מוטלת עליו האחריות. הוא לא יכול להפקיר עובדים ולהפקיר את

הזכויות שלהם.



אני רוצה לקוות שאחרי הפגישה שקיימנו היום מר צבי גלר ידווח למשרד

החקלאות ולשר החקלאות על הישיבה, ונקווה שיתחיל משא ומתן אינטנסיבי עם

העובדים, יסכמו, יגרמו ויגישו חשבון והצעה לאוצר שתהווה בסיס למשא

ומתן. על זה אנחנו נעמוד.

צ. גלר; הוגש כבר מסמן לאוצר.

ל. ורוו; ומה הסכום שצויין בול

צ. גלר; 22 ומשהו מיליון. יש בו סעיפים לא סגורים

שקשורים בתוצאות משפטיות, אי-אפשר לכמת את

זה. כשתהיה תוצאת המשפט, נדע. אין אפשרות להגיע לסיטואציה כמו שרוצים,

שורה אחרונה כך וכך עם סנטים. זה הליך. יש דברים ברורים ידועים, הוגשה

רשימה שמית של כל מה שעומד בבית-משפט, ויש אגב סיכוי סביר שיהיו תביעות

נוספות.

פ. גרופר; מי הגיש את התביעות? העובדים?

צ. גלר; מערכת שלמה, כל גווני הקשת.

צ. כהו; השאלה אם גם אנחנו, עובדי המבדקים, קשורים

בהסכם הזה. אתנו לא דיברת אף פעם.

צ. גלר; כדאי שתדעו שדיברתי עם עובדי המבדקים, כולל

עם נציג עובדי המבדקים בהסתדרות.

צ. כהן; לא סיכמת אתנו.

צ. גלר; לא סיכמתי. אמרתי אז, ואני אומר עכשיו, שאני

רוצה קודם כל לסגור עם כלל העובדים, ואחרי

כן, ברוח חיובית, נלך לקראתכם. אינני מתחייב שהתנאים יהיו אותם תנאים.

מ. מלכה; נאמר לנו שהתנאים יהיו שווים.

צ. גלר; אני לא התחייבתי לזה. נאמר לכם דבר לא

נכון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כפי שאמרנו, אנחנו מתייצבים אחרי התביעות של

העובדים שהזכויות שלהם לא תפגענה, ושיקבלו

את המגיע להם. יש לכבד הסכמים, יש לכבד את מה שמקבלים הפנסיונרים, יש

לכבד את מה שמקבלים על-פי הסכם חתום כדת וכדין אלה שהוציאו אותם לפנסיה

מוקדמת. לגבי העובדים, צריך לשבת ולנהל את המשא ומתן ולסיים אותו. צבי

אומר לנו שלאוצר הוגשה הצעה. לפי חשבוננו הסכום צריך להתקרב ל-25

מיליון שקל.

פ. גרופר; האם תוך חודש אתם מסוגלים לסיים את זה?

מדובר בדיני נפשות. מאוד מאוד רציתם בפירוק

הזה. אם אני הייתי מנהל את המשא ומתן מטעם משרד החקלאות, הייתי בא אליך



ואומר לך שנחתום הסכם, שחפירוק יעלה כך וכך, ואומר שאם אתה מוכן

להתחייב, נמשיך; אם אתה לא מוכן להתחייב - אני לא מפרק. לעשות קודם את

הפירוק - ואני שומע ממך ומכולם - בעקרון כן, והסכם בכתב אין. פה דנים

בדיני נפשות. עם זה שהחקלאים כבר לא דיני נפשות, שהם כבר עשר אמות

באדמה, השלמתי. תמשכו את המשא ומתן הזה עוד חודשיים-שלושה-ארבעה, לו

איו משכורות, הוא יסגור את העסק, הוא יפטר עובדים או לא יפטר, אבל הוא

יסגור. האם אתם מסוגלים לסיים את זה בחודש ימים בצורה מכובדת ואנושית?

ר. אלוו; אני חוזר ואומר, שאני לא יכול להיות יותר

ספציפי ממה שהייתי.

פ. גרופר; האם אתם דנים בזהו

ד. אלול; דנים בזה. אני יכול להבטיח שדנים בזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תוך כמה זמן הענין ייגמר?
ר. אלון
אני לא יכול לתת לכם לוח זמנים. אנחנו לא

רוצים להביא את המועצה למצב שלא יהיה לה כסף

לשלם משכורות.

פ. גרופר; אבל הוא מפטר את האנשים, ואין לו לתת להם

משכורות.

ר. אלון; אני לא יכול להתייחס לכך.

פ. גרופר; מי הבוס בעסק הזה?

ר. אלון; דוד ברוך. לצערי הוא לא יכול היה להגיע לכאן

היום. הוא לא הגיע היום לעבודה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; יכלו להודיע לנו, ואז היינו מזמינים את

הממונה על אגף התקציבים.
צ. כהן
יש לי בקשה, שבפתטוקול יירשם שמדובר גם

בעובדי המבדקים.

פ. גרופר; מדובר בכל העובדים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא פרטנו איזה עובדים.

צ. כהו; אבל נשאלת השאלה למה לא באותם תנאים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא פרטנו. אנחנו מדברים על כלל העובדים.

פ. גרופר; בזמני, כשר חקלאות, התעקשתי לפרק את פיתוח

מקורות. שם עבדו 1,400 איש. לא באתי לבינוי

ופיתוח ואמרתי שאני מפרק, סוגר ומפטר. הלכתי לוועדת שרים לענייני



כלכלה, ואמרתי להם שאם הם רוצים שאני אסגור את הצרה הזו - וזו היתה

צרה, כי במקום במים עסקו בבניה, והפסידו בכל חודש מיליון והצי דולר -

שיאשרו לי 18 מיליון דולר, ואני מתהיל לסגור. אם לא יאשרו, הסרטן הזה

יאכל את המדינה ואותנו. דיברתי פעם, פעמיים, שלוש, עד שנכתב וסוכם

שהמדינה מתהייבת לתת 18 מיליון דולר, ורק אז נכנסתי, ופירקתי, ופיטרנו,

ושילמנו. חלק יצא לפנסיה מוקדמת, ושילמנו 250 אחוזים. לא לקחתי על גבי

אחריות.

פה הענין צפוף, כי בחודש הבא אין לו משכורות. לכן הוא יעשוק את

החקלאים, ואני אומר זאת לשם האמירה, לא חס וחלילה שהוא רוצה לעשות זאת.

אבל אין לו ברירה.

אני מודיע לך, שאני אפנה היום למנכ"ל, אני אפנה לשר ואגיד לו שאם

התחייבו, שיסיימו. הלא ממילא ונהיו מוכרחים לגמור, ולמה לי לשתות את

דמם? האנשים האלה לא יודעים קורה להם, ובעוד חודש נגמר הסיפור.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו רואים את הודעת האוצר בעל-פה כהודעה

בכתב, ורואים בזה החייבות כאילו נכתבה.

להודיע בכנסת הודעה זו הודעה מוסמכת, מה עוד שחוזרים עליה פעמיים.

אנחנו דורשים שתוך חודש ימים המשא ומתן עם העובדים יסתיים, יחתם הסכם

עם כלל העובדים, ואנחנו לא מפרטים. הענין עם האוצר צריך להסתיים, כי

אין תקופה יותר ממושכת, וזאת צריך לדעת. הענין נמשך כבר 6 חודשים. אני

לא מבינה למה צריך לעבוד בצורה כזאת, ולדחות את הכל לרגע האחרון.

אני מאוד מבקשת שהדברים הללו יימסרו לשר האוצר, לממונה על אגף

התקציבים, לשר החקלאות. תנהגו בתבונה, ובעוד מועד צריך לסיים את

העניינים האלה. לא שיהיו יותר מכתבי פיטורים, לא לעכב משכורות, אלא,

לסיים בכבוד. כל אחד צריך לראות את עצמו כאילו הוא עומד להיות מפוטר,

ולהתנהג בהתאם.

תודה רבה. עוד נחזור לענין הזה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:35

קוד המקור של הנתונים